הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 203

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי, י' בטבת התשנ"ו (2 בינואר 1996). שעה 12:00

נכחו;

חברי הוועדה; ע' זיסמן -היו"ר

י' בא-גד

מוזמנים; נ' בן-צבי - משרד העבודה והרווחת

א' צ'אליקה - משרד העבודה והרווחה

ע' בוסטין - המשרד לקליטת עלייה

מי גרזון -משרד הבינוי והשיכון

אי אלקלעי - הסוכנות היהודית

א' כץ - הסוכנות היהודית

מי רום - הסוכנות היהודית

אי כהן - ג'וינט

ני קורץ - המועצה הציבורית למען יהודי

בריה"מ לשעבר

ל' דרנקר - עתון "וסטי"

סי פלדמן - עתון "נובוסטי"

די פריטל - האוניברסיטה העברית, י-ם

שי יוספוב - יו"ר התאחדות עולי קווקז

סי רבירב - התאחדות עולי קווקז

אי מרדכי רב - התאחדות עולי קווקז

אי ועקנין - התאחדות עולי קווקז

אי אלייגוב - התאחדות עולי קווקז

מי דווידוב - התאחדות עולי קווקז

עי יוספוב - התאחדות עולי קווקז

ר' יוספוב - התאחדות עולי קווקז

ס' ייסקוב - הוזאחדות עולי קווקז

שי ישייב - התאחדות עולי קווקז

י' מושייב - התאחדות עולי קווקז

ר' אלגוב - התאחדות עולי קווקז

מנהלת הוועדה; ו' מאור

צי ספרן

סדר-היום; העלייה והקליטה בקרב העולים מקווקז.



היו"ר ע' זיסמן;

אני מקדם בברכה את כולם וגם את נציגי העולים שבאו מכל מיני מקומות.

העלייה והקליטה בקרב העולים מקווקז

הנושא של יהדות קווקז נדון בוועדה, ובהזדמנות זאת אנחנו רוצים לשמוע באיזו

מידה היתה התקדמות ושיפור בקליטת העלייה שלהם.

נתחיל עם נציגי המוסדות.

ע' בוסטין;

בשנה האחרונה, מול פניה של משרד העבודה והרווחה להקים מרכז מידע ולצאת עם

מרקר אנטרופולוגי - כדי שאפשר יהיה להקים מרכז יידע, הדרכה ופיתוח משאבי אנוש

כדוגמת מה שהוקם לגבי הקהילה האתיופית - הוקם צוות בין-משרדי רחב, נדיר בהרכב

שלו, כולל משרד הקליטה, משרד העבודה והרוווחה, שירות התעסוקה, גיוינט ישראל,

נציגות של משרד הבריאות, הסוכנות היהודית, שעובד על כמה כיוונים.

המסלול הראשון הוא לעשות פעם ראשונה מחקר אנטרופולוגי וסוציולוגי מקיף כדי

שיתן מידע ותשובות לשאלות שמועלות על ידי העובדים בשטח. כל הצוות הזה הוקם מתוך

הרגשת חוסר נחת בשירותים השונים, שמרגישים שהם לא מצליחים להתחבר נכון לקהילה,

וכתוצאה מחוסר החיבור הנכון לקהילה יש, מצד אחד, גם חוסר קליטה, אבל מה שיותר

מטריד - חוסר מיצוי זכויות ושירותים שהעולים יכולים לקבל על פי החוק.

המסלול השני, שעומד להסתיים - המרקר יתחיל בחודש פברואר, ההתארגנות לקראתו

היא מאד ארוכה - בדיקת תוכניות שמתבצעות בקרב הקהילה בישובים שונים - גם תוכניות

שמצליחות וגם תוכניות שלא מצליחות - ובדיקת המאפיינים שלהן. הבדיקה הזאת נעשית

על ידי מכון יוספטל, ובמהלך ינואר אנחנו אמורים לקבל את העיבוד הראשוני של

הנתונים. את ניתוח הנתונים אנחנו רוצים לעשות יחד.

היו"ר ע' זיסמן;

עד לכל הפירסומים האלה, שהם מאד חשובים כי הם יסודיים ומקיפים, מה ידוע למשרד

הקליטה והעליה עד עכשיו? כמה יהודי קווקז יש? מה מצבם? איפה הם מפוזרים? האם

העליה נמשכת?

ע' בוסטין;

בגל האחרון, מ-1989 ועד סוף דצמבר, היו 45,000 איש מהערים ומהארצות השונות

שמרכיבות את הקווקז. העולים יושבים בקרוב ל-24 רשויות מקומיות, כשההתמקדות

הגדולה ביותר היא בחדרה, שמהווה מקום ראשון, אחר כך באר-שבע, חיפה, נתניה, אור

עקיבא, חולון, פתח-תקוה, טירת הכרמל, עכו, שדרות, אופקים, מגדל העמק.

תמונת המצב שמתקבלת היא שהעולים של שנות התשעים הגיעו בעקבות עולי שנות

השבעים. ההרגשה היא, שכיוון קליטתה של העלייה משנות השבעים לא היועץ מוצלחת

ביותר, בלשון המעטה, והקליטה הלא מוצלחת הזאת צובעת את קליטת עולי שנות התשעים

בגונים אפורים. ההרגשה הכללית היא שיש חוסר יידע בשירותים על הקודים התרבותיים

ועל מאפייני החיים ונורמות החיים של היהודים מהקווקז. העובדה שיש חוסר מיצוי

זכויות, אבל אין כל כך כלים לטפל ויש הרבה חוסר אונים וחוסר יידע, גורמת אולי גם

היא לדימוי הבעייתי של הקהילה.

הוא עובד פעם אחת החוצה, מול השירותים ומול החברה

הכללית, אבל הוא עובד גם פנימה. הדימוי העצמי של האנשים בעדה אינו גבוה, ואין לכך

הצדקה שהוא לא גבוה. אנחנו רואים שגם כתוצאה מהעליה והחיכוך בחברה הישראלית יש

ירידה בדימוי העצמי של העדה. המעבר לארץ מאד קשה והוא משפיע על הרבה מצורות החיים



ונקודות החיים של העולים. יש הרבה בידול מהחברה הישראלית במקומות שגרים בהם הרבה

מהעולים. כשהעולים נקלטים באופן פרטני או אישי או בקבוצות קטנות בערים הגדולות,

הקליטה נתפסת ונראית הרבה יותר טובה - ויש דוגמאות קונקרטיות שמצביעות על עצמן -

אבל כשיש ריכוז גדול של העולים, יש הרגשה של נתק מההברה הישראלית הוותיקה - לא

מהעולים הוותיקים - וכשיש הסתגרות והתבדלות, שתי הקבוצות מרגישות ניכור, יש הוסר

שיתוף פעולה, יש עויינות ויש גילוי של תופעות מכל הכיוונים שאף אחד לא אוהב אותן.

רקע של קודים תרבותיים אהרים הוא דבר שאנחנו צריכים ללמוד אותו כדי שהעבודה

עם הקהילה תהיה מתאימה לצרכים. את זה אנחנו רואים באותם מקומות שיש עובדים מקרב

הקהילה שעובדים בשירותים החברתיים, בשירותי החינוך, כמגשרים למיניהם. במקומות אלה

הקשר הרבה יותר טוב, הפתיחות יותר רבה, ואפשר להגיע להישגים יותר טובים. אני

מניחה שבמאפיינים של התוכניות המצליחות, שנבדקות עכשיו, נגלה את הדבר הזה בצורה

בולטת.

האם הם מקבלים עזרה וסיוע ברמה הגבוהה ביותר?

בשנים האחרונות משרד החינוך, למשל, מרבה לדבר על הקשיים של ילדי עולים שבאו

מהאזור ההררי, במיוחד מאזורי הקרבות, ושלא נחשפו למערכת החינוך. אני שמחה לבשר

שעכשיו יש היערכות במערכת החינוך ושני דברים מינבצעים בה: האחד - יש תוספת שעות

אדירה שמוקצית למערכת, והחל מינואר היא יוצאת לפועל; השני - בשיתוף ובהנחיית

הצוות הבין-משרדי, שדיברתי עליו קודם לכן, אושרה לנו תוכנית של מגשרים לחינוך

לחמש רשויות מקומיות, כשהתפקיד של מגשר לחינוך הוא לעבוד על שלושה מישורים:

מישור אחד - להכין את המערכת הבית-ספרית לגבי הקודים, הערכים, המנהגים וסדרי

העדיפויות של הקהילה הזאת. מישור שני - לעבוד על חיבור ההורים למערכת החינוך, כי

יש בעיה של חוסר מעורבות ונתק של ההורים ממערכת החינוך; מישור שלישי - זיהוי

הבעיות של הילדים ונסיון לבנות תוכניות שתיתנה פתרון לבעיותיהם. בגדול אנחנו

רוצים להימנע מהסללה, שמוכרת לנו משנים אחרות, של ילדים מהקהילה הקווקזית לכיוון

של מסגרות מקצועיות או ליציאה מבית הספר. מכמה מיקרים מקומיים שעושה מכון

ברוקדייל אנחנו למדים שיש ניתוק, במיוחד בבתי הספר התיכוניים, ממערכת החינוך. יש

לנו ממצאים משדרות, מנתניה, על היפלטות בשיעור מאד גבוה ממערכת החינוך.

מה על סל הקליטה?

סל הקליטה הוא סל רגיל.

מה בתחום המשכנאתות והסיוע לשכר דירה?

הכל רגיל.

מה לגבי פליטים?



ע' בוסטין;

פליטים זה סיפור אחר.

בכל הרשויות שהזכרתי יש היום לא רק עולים מהקווקז אלא הרבה מחמ"ע - חבר

מדינות עצמאיות - ואתיופיה. הם כולם בפרוייקט טיפול של השלטון מקומי, פרוייקט

קליטה בקהילה של משרד הקליטה. בכל אחד מהישובים יש צוות קליטה מקומי, שנציגים של

העולים נמצאים בתוכו, ופותחו תוכניות נקודתיות בכל אחד מהישובים. אחד הדברים

שאנחנו שמים עליו דגש הוא הנושא של הדימוי. כאן אני יכולה להגיד שיש כבר תוצרת

מאד יפה של להקות פולקלור בכמה מן הרשויות, שהמשרד תומך בהן, שמביאות הרבה מאד

גאווה. זה גם מחזק אותם ויכול להיות נקודת פריצה לשינוי הדימוי שלהם. אנחנו

עובדים עכשיו עם מוזיאון ישראל על בדיקת היתכנות של תערוכה אתנוגרפית, וגם זה

בתחום שינוי הדימוי. אחד הדברים המאד חשובים שאנחנו עובדים עליהם הוא איתור

מנהיגות על פרופיל מסויים - צעירים אקדמאים ובעלי מחו"בות לעדה, עם מוטיבציה

לסייע - ויחד עם בית הספר למנהיגות חינוכית אנחנו עומדים לקיים מפגש ראשון של

קבוצת אנשים כאלה שזהינו אותם, והם אולי יוכלו לסייע לנו בגיוס של האנשים. ב-26

בינואר אנחנו עושים מפגש ראשון כאשר אנחנו רוצים, יחד עם האנשים, לבנות קבוצת

מנהיגות שתוכל להיות גם מודל הזדהות כדי לשנות קצת סדרי עדיפויות בחינוך.

יש כבר סיכום עם הג'וינט שבתוך הג'וינט, פיסית, יוקם מרכז מידע, הדרכה ופיתוח

כוח אדם גם מתוך הקהילה, אבל גם מקרב השירותים.

א' אלקלעי;

אנחנו עובדים בשני מישורים מבחינת נושא הקליטה. האחד - הקליטה הישירה, והיא

באחריות משרד הקליטה, כשמחלקת העליה נותנת את המעטפת של הטיפול ברשויות המקומיות

באמצעות הרשויות המקומיות. זאת אומרת, תקציבי פעילות ורכז קליטה שאנחנו מעמידים

לרשות הרשות, וביחד עם הרשות בונים תכנית קליטה במסגרת פעילות הרשות.

היו"ר ע' זיסמן;

הסוכנות מעלה את העולים.

א' אלקלעי;

נכון, אבל אני אחראי על נושא הקליטה בסוכנות.

תחום שני שאנחנו מסייעים בו - סיוע בתקציבים להתאחדות עצמה דרך תקציב

התאחדויות העולים. הסוכנות, במגבלות הכספיות שלה, מעמידה כספים להתאחדויות לצורך

פעילות בתוך הקהילה הנקלטת בארץ.

תחום נוסף זו הקליטה בתוך מרכזי הקליטה. קלטנו עולים צ'צ'נים בשלושה מרכזי

קליטה. קלטנו בקרית גת, בנתיבות, והקליטה העתידית מיועדת להיקלט בנצרת עלית,

והיא אמורה להיות בתקופה הקרובה. בתוך מרכז הקליטה יש פעילות קליטה רגילה, זאת

אומרת שלב ראשון - לימוד השפה, שלב שני - התארגנות לחיים עצמאיים והיערכות ליציאה

לקליטת הקבע, אם זה רכישת דירה ומציאת תעסוקה, או שכירות, או משכנתאות - כל

האמצעים הארורים שרשויות המדינה מעמידות לקליטת העולים בקליטת הקבע.

יכול להיות שבימים אלה נקיים ישיבה משותפת עם משרד הקליטה ונחפש טיפול נקודתי

באוכלוסיות מיוחדות דרך תקציבי הרווחה שעומדים לרשותנו בנושא הקליטה הישירה, על

אף פי שהנושא הזה לא בפעילות ישירה של מחלקת העליה אלא בפעילות עקיפה או בתמיכה

תקציבית שאנהנו מעמידים לרשות הגורמים שעוסקים בקליטה ישירה.



א' כץ;

אדבר קצת על מה שקורה בנושא יהודי קווקז בקווקז עצמה: הסוכנות היהודית מוציאה

היום טיסות ישירות מחמש תחנות באזור הקווקז, כאשר המגמה שלנו היתה להפעיל מה

שיותר תחנות בטיסות ישירות ולא להיות תלויים בתחנה אחת עקב המצב המדיני והפוליטי

באזור, זאת כדי שהעולים לא יצטרכו לנוע בכבישים ובאזורים די קשים גם בגלל גורמים

פליליים, וגם בגלל החורף ותנאי עבירות. אנחנו מוציאים היום מחמש תחנות: סוצ'י,

מינרלוודה, באקו, טיביליסי ומחצ'קלה שבדאגיסטאן.

כמה מלים על האזור ועל פריסת היהודים באזור: בשנת 1995 .כולל נובמבר, עלו

מאזור הקווקז 8,234 יהודים, כאשר בדצמבר עלו 587 יהודים. הפריסה של היהודים היא

כשאנחנו מדברים על קווקז, אנחנו מדברים על כל האזור של רוסטוב, סוציי,

מינרלוודה, טיביליסי, באקו, מחציקלה וסורטוב. חלוקת היהודים: באזור סוצ'י יש לנו

בערך 1,000 יהודים בפריפריה. בדאגיסטאן, שזה האזור היורנר בעייתי, עם מחציקלה

ודרבן, אנחנו מדברים היום על כ-11,000 יהודים - 7,000 יהודים במחצ'קלה, ו-4,000

בדרבן. באזרביג'אן, באקו, מדובר, גרוסו מודו, על 20,000 יהודים, שחלקם בערי שדה,

כמו קובה שבה יש 5,000 יהודים. רובם נמצאים באזור באקו והפריפריה. ברוסטוב אנחנו

מדברים על 16,000 יהודים.

כאשר תישאל השאלה כמה יהודים יש לנו היום בכל אזור הקווקז, קרי זכאים, אנחנו

מדברים על כ-60 אלף יהודים, כולל טיביליסי. בגרוזיה אנחנו מדברים היום על 20,000

יהודים.

יש הבדל מהותי לגבי העליה מגרוזני, ששם זה מצב חירום, מצב מלחמה. האם יש

הכנה לעליה? האם לומדים את השפה העברית? האם לומדים את המצב המקצועי ועושים איזו

שהיא הכשרה מקצועית? האם כל מה שעושים עכשיו במוסקבה, בקייב ובמינסק, נעשה גם שם?

נושא הפליטים הוא בטיפול משותף של שלוש רשויות שם: לשכת הקשר, משרד החוץ

והסוכנות היהודית. לאחרונה, מסיבות שונות, המעגל הזה קצת התרחב וכל אדם שלישי

מגדיר את עצמו כפליט. זה בא לידי ביטוי בתנאים שהוא מקבל בארץ וגם בהתייחסות

במקום. על מנת למסד את הנושא יצא נוהל של לשכת הקשר ושל הסוכנות היהודית הנוגע

לקריטריונים מיהו פליט, וזאת על דעת סמנכ"ל משרד הקליטה חנוך צמיר.

מה אומרים הקריטריונים? כל יהודי שהושמד רכושו ונפגע או מקרבות או

מאנשטישמיות זכאי להיקרא פליט והוא מקבל מענק לפליטים ולא סל קליטה מוקדם. הבעיה

של רוב האנשים האלה הוא התיעוד. הם צריכים להגיע לקונסול שלנו ולהוכיח שהם

יהודים. ברוב המקרים, אם אני מדבר על מקומות כמו טאג'יקיסטאן וסוחומי, היהודים

תמיד לקחו את התעודות איתם ולכן לרובם יש תעודות. יש כאלה שהם בכלל לא יהודים

ומנסים לעלות על הטרמפ הזה. בסביבות תחילת דצמבר 1994 התחילו הקרבות בגרוזני. כל

המרחב האווירי של קווקז היה סגור, כלומר לא היה ניתן להוציא יהודים דרך האוויר.

שנענו אותם באוטובוסים דרך סולצ'י, ומשם הטסנו אותם לארץ.

30 יום מתחילת הקרבות ועד היום, כל בן אדם שנפגע

כתוצאה מהפרעות באזור ההוא זכאי להיות פליט, בהנחה שהוא זכאי לפי חוק השבות או

תיקונו. כיום העלינו לארץ מאזור גרוזני כ-250 פליטים, כאשר באזור שקוראים לו

פיתגורס, במלון ששייך ליהודי, יש עדיין 29 פליטים, שיושבים שם 12-11 חודש בקירוב.

הם עדיין שם, כי יש בעיה באזור לנפק להם דרכונים, והכוונה לדרכו נים לצאת מהמדינה,

לא לדרכו נים כדי לנוע בתחומי המדינה. יש רשות בברית-המועצות לשעבר, שקוראים לה

"אוביר", שזה משרד הפנים הרוסי, ואיתה יש בעיות. גם לגבי חלק מהאנשים שהגיעו עד

כה לארץ - 250 פליטים, פעלנו במישורים שונים על מנת להנפיק להם דרכונים. כעת יש

בעיה של 29 איש שיושבים בפיתגורס ללא דרכונים, ולשכת הקשר והסוכנות היהודית עושים

הכל על מנת לזרז את הנושא.

אף אחד לא חשב שהם יישבו שם פרק זמן כל כך ארוך כשנה.

התנאים שם סבירים. הבעיה היא בשעמום ובכך שחלק מהאנשים התחילו להתעסק בכל מיני

נושאים. לדוגמה, נוסעים בחזרה לגרוזני, חוזרים לפיתגורס ומתחילים להתעסק במסחר

זעיר. היתה לנו בעיה עם זה. חלקם מפוזרים באזור נאצייק ופיתגורס. יש לנו שם תחנה

מאד ענפה, שכוללת שלושה שליחים ישראלים, בתוכם מורה. קיימת פעילות קהילתית, ליל

סדר פסח, לימוד עברית, וגם מסייעים להם בתחומים הומינאטריים: לאתר משפחות, לאתר

ציוד וכל מה שמשתמע מכך.

כסוכנות היהודית אנחנו די מרוצים שמה שנשאר לנו היום הם 29 פליטים באזור

גרוזני. יקומו חברים ויגידו שיש עוד 100 פליטים שפזורים במקום אחר - ייתכן, אין

לנו בקרה. כיום, ענינית, אני בא ואומר: יש לנו 29 אנשים, שאנחנו מעריכים שאחרי

חג המולד, לקראת תחילת פברואר, כשהכל יתחיל לעבוד, ניתן יהיה לנפק דרכונים ולתת

להם לעלות לארץ.

בארץ הוגדרה אוכלוסיית עולי קווקז כאוכלוסיה שמקבלת עדיפות גם על חשבון

תקציבים לעולים אחרים.

האם יש הבדל בינם לבין אוכלוסיה אחרת שאנתנו נותנים לה את התנאים הכי טובים?

האם אין מקום להשוות אותם, מנקודת הראות של ג'וינט? מה ההבדל בינם לבין,למשל,

יוצאי אתיופיה, למשל? האם לא צריך לתת להם אותי סיוע?

המאפיינים הם שונים. אבל, מצד שני, למרות שהמאפיינים שונים עדיין התוצאות הן

דומות במובן מסויים והוא שיש מצוקה קשה.

הרי זה הדבר העיקרי אצל עולי אתיופיה - העוני והמצוקה, ואת אומרת שבתחום זה

המאפיינים דומים.

אני חושבת שההשקעה של הממסד בנושא עולי אתיופיה לא שווה, לא דומה ולא מתקרבת

- והיא חשובה וחיובית - להשקעות הכספיות לעולי קווקז. יש כאן תהליך מתמשך של

קיפוח, כי מדובר פה באוכלוסיה שדומה בגודלה מבחינה מספרית, עם קשיים רבים. יש גם

מספר דוגמאות שאפשר לראות מה התוצאות של ההשקעה המאסיבית האי נטנסיבית בעולי

אתיופיה, לאיזה תוצאות היא מביאה לעומת סיטואציה שלא משקיעים.

ממתי באים יוצאי קווקז - מ-1990?

בגל האחרון - מ-1989.



א' כהן;

אפשר להגיד שבשנת 1990 יש מספרים משמעותיים יותר.

היו"ר ע' זיסמן;

כמה הגיעו ב-1990?

אי כהן;

אני לא י ודעת.

היו"ר ע' זיסמן;

אם הגיעו בערך 45,000, ואם ב-1995 נוריד 9,000, נשארים 36,000. כמה מה-36,000

הגיעו ב-1990?

הגיעו בערך 12,000.

היו"ר עי זיסמן;

זה מספר מספיק על מנת להוציא מסקנות. אני חושב שאת הסקרים האלה - שהם מאד

חשובים - היו צריכים לעשות לפני שלוש שנים. עברו כבר ארבע-המש שנים, ואם יש מצב,

שאת קוראת לו מצב של קיפוח והוא מצב מתמשך, צריך לשים לו קץ.

ע' בוסטין;

ב-1993 הביא שר הקליטה הצעת ההלטה לקבינט העליה והקליטה להכריז על הקהילה

הזאת כקהילה מועדפת, וזה נפל.

אני רוצה לתת דוגמה שתדגים את מה שאומרת אפרת לגבי ההשוואה בין הקווקזים לבין

מדובר באותו סדר גודל של אוכלוסיה בארץ, בסביבות 60,000 איש. בקהילה

האתיופית - למעלה מ-1,000 איש מעורבים בחינוך הגבוה, נכון להיום, בין העולים

מקווקז, אם אנהנו מגיעים ל-80, נהיה מאושרים.

אנחנו לא יכולים עכשיו לעשות השוואה. יש עוד עדות בארץ שמאז 1948 בחלק מהן חל

שיפור גדול, ובחלק - פחות שיפור. אתמול קיבלתי משלחת של יהודים מתימן שנמצאים

במרכז הקליטה אושיות. האם את יכולה להשוות את אלה שבאו, שחל אצלם שיפור מסויים

אם כי מצבם מאד קשה, לעומת הממוצע? קחי את קהלני לעומתם. יש הבדל. אנחנו לא

מדברים עכשיו על מה שהיה בעבר, אנחנו מדברים על כך שההחלטה של הממשלה ב-1993 לא

לקבל את הצעת השר צבן היינה החלטה שגויה וצריך לתקן אווזה. המטרה של הישיבה:

לעשות משהו משמעותי ודרמטי על מנת לתקן את מה שהיה.

בשנה וחצי האחרונות התחלנו להתעסק בנושא כך שאי אפשר לתאר עשיות רבות

ומגוונות, אבל אנחנו שותפים בכירים משמעותיים בכל המסגרת הבין-משרדית, שעדנה

תיארה, אנחנו שותפים בפרוייקטים שיכולים לקדם נושאים שלפעמים יש קושי לקדם אותם

באופן מיידי, בין אם זה מרכז מידע, בין אם אלה תוכניות אחרות. לדעתי במהלך 1996

הרבה דברים יובהרו וייכנסו לתהליך של עשייה, ויהיה שינוי גם מבחינת המשאבים

מ-1997 ואילך.



הנושא של תעסוקה, למשל, הוא נושא שכרגע אנחנו בודקים, היות ולג'וינט יש נסיון

רב בהשמה והכשרה. אנחנו רוצים לראות איפה אנחנו יכולים להשפיע ולקדם את הנושא.

אנחנו שותפים עם משרד הקליטה והג'וינט גם בנושא של המחקרים וגם בנושא של

פיתוח מנהיגות, שזה גם פן דבר חדש, כי לא עשינו אותו עם עדות אחרות.

לגבי התעסוקה אין לנו חלוקה על פי עדות, יש לנו חלוקה של עולים וישראלים.

מצב העולים הוא בהחלט לא רע. החודש גם חלה ירידה באבטלת העולים.

היו"ר ע' זיסמן;

מה שהיה בכותרות ביום ששי זה לא נכון? אפילו שר האוצר בנאום התקציב ביום

חמישי בלילה, לפני ההצבעה, אמר שיש עליה באבטלה.

נ' בן-צבי;

אם אנחנו מנתחים את הנתונים, אנחנו רואים שיש קשישים, נכים וחולים, שיש קושי

אמיתי לפתור את הבעיות שלהם. אבל אם אנחנו לוקחים את הצעירים העולים,אנחנו רואים

שכמעט כולם עובדים, להוציא מקרים קשים כאלה או אחרים.

אין לנו חלוקה על פי עדות, יש לנו עולים ולא עולים. יש בכלל בעיה קשה עם

תעסוקת נשים בארץ, אבל לגבי הנשים יוצאות קווקז יש גם בעיית מסורת ולכן הן לא כל

כך יכולות לצאת לעבודה מחוץ לישוב. כמו כן יש להן גם משפחות גדולות. בחודשים

האחרונים שרת העבודה הכריזה על פרוייקט חדש "מוקדי עליה", כשבמסגרת פרוייקט זה,

ברוב הישובים שבהם נמצאים עולי קווקז, ניכנס לטיפול פרטני, כפי שהיה בזמנו

הפרוייקט "מוקדי אבטלה".

היו"ר ע' זיסמן;

המבצע הזה עוד לא התחיל?

נ' בן-צבי;

הוא התחיל. הוא מתקיים ב-23 ישובים פלוס 3 הערים הגדולות.

אי צ'אליק;

בשנתיים האחרונות משרד העבודה והרווחה נותן דגש נוסף לאוכלוסיית הקווקזים,

והדבר יבלוט מאד במיוחד בהפעלת פרוייקט "מוקדי עליה", שזה רעיון של שרת העבודה

והרווחה והתכנית אושרה על ידה בספטמבר 1995. מסוף אוקטובר התוכנית התחילה כבר

לפעול ב-23 רשויות ובשלוש הערים הגדולות, ואלה אותם מקומות שעדנה בוסטין ציינה,

המקומות שבהם מרוכזת האוכלוסיה. הנושאים שיקבלו תגבור מיוחד, תגבור מאד גדול, הם

הנושאים של זקנים ומשפחות רב-דוריות, שזה נושא מאד משמעותי לגבי האוכלוסיה

הקווקזית, הנושא של גילאי טרום-פנסיה, שהוא בהחלט נושא משמעותי, נושא הילדים,

הנוער, והנושא של משפחות חד-הוריות.

היו"ר ע' זיסמן;

יש אחוז גבוה של משפחות חד-הוריות בקרב העולים מקווקז?

לא קטן. הוא לא גדול כל כך כמו באוכלוסיה האתיופית או האוכלוסיה מהבר העמים,

אבל בהחלט גם שם קיימות משפחות חד-הוריות.



א' צ'אליק;

המשפחות החד-הוריות תקבלנה הצעות פתרון וגם הילדים.

היו"ר ע' -זיסמן;

איזה הצעות פתרון-?

נ' בן-צבי;

הכשרה מקצועית, תעסוקה. ייכנסו ליותר פירוט לגבי אותן האוכלוסיות. במסגרת

הזאת, עם קצת יותר תקציבים, אפשר יהיה לעשות הרבה יותר משעשו.

היו"ר ע' זיסמן;

מה יעשו?

לא תמיד לילדים היה סידור. לאותן הקבוצות תגברנו במיוחד את הנושא של

מועדוניות, של צהרונים, של שירותים, של סדנאות. נושא אחר שהוא מאד חשוב - הנושא

של פיתוח מנהיגות. יש אפשרות לפתח מתוך האוכלוסיה הזאת מנהיגות. אנחנו חברנו

ירוד, כל המשרדים, ומנסים לפעול בצורה בין-משרדית יחד ולאגום יותר משאבים.

היו"ר ע' זיסמן;

ממתי המבצע הזה קיים?

אי צ'אליק;

מבצע "מוקדי עליה" קיים רק מספטמבר השנה האחרונה.

היו"ר ע' זיסמן;

מה עשיתם מספטמבר?

מאוקטובר ועד היום כבר הוציאו 10% מהתקציבים שאושרו. זאת אומרת, תוכניות כבר

פועלות. מועדונים לילדים כבר פועלים, סדנאות למניעת אלימות במשפחה כבר פועלות,

יש קבוצות זקנים שקיבלו פתרון.

היו"ר ע' זיסמן;

זה בתחום הרווחה, לא בתחום התעסוקה.

אי ציאליק;

בתחום הרווחה וגם בתחום התעסוקה.

נ' בן-צבי;

אם פותרים את הבעיה של ילדים שאמם לא יכלה לצאת לעבודה כי היו לה בעיות עם

הילדים ויש להם עכשיו פתרון, היא יכולה לצאת לעבודה.



היו"ר ע' זיסמן;

כשאומרים "מבצע", מקבלים את הרושם שהנה קורה משהו בלתי רגיל. אני רוצה לדעת

פרטים מה קורה במבצע הזה, במה מושקע הכסף, איזה פתרונות יש. האם נוכל לקבל ב-1

בפברואר דו"ח כזה?

נ' בן-צבי;

נעשה מאמץ.

ע' בוסטין;

היתה לנו בעיה, כי לא זוהו המאפיינים התעסוקתיים של העולים מהקווקז. במשרד

הקליטה, יחד עם מכון "הדסה", ההלטנו שאנהנו הולכים לעשות עכשיו סדנה עם פסיכולוג

תעסוקתי ומספר אנשים מתוך הקהילה כדי לנסות ולזהות את המאפיינים התעסוקתיים, כי

ההרגשה - זה על פי הסקר של מינה צמח, שנעשה לפני כשנה וחצי - שהקווקזים מרגישים

שהם עובדים בתת-ניצול הכישורים שלהם וגם במשכורות הכי נמוכות שיש.

בהכשרה המקצועית היום נדרשת רמה הרבה יותר גבוהה ולכן אנהנו מדברים פה גם על

השכלה. אם היום אנחנו צריכים לקורסים רמה הרבה יותר גבוהה, ואותם העולים הם ברמה

נמוכה וקשה להכניס אותם לקורסים האלה, קיימת גם בעיית ההשכלה, והם צריכים להרים

את ההשכלה שלהם כדי להיכנס לקורסים. אם אדם אין לו מקצוע ואין לו השכלה, באופן

טבעי הוא נכנס לרמות הנמוכות ביותר של העבודה. זה יהיה אחד הדברים שנקדם גם כן

במסגרת "מוקדי עליה".

ישבנו בוועדה עם משרד הקליטה בנושא של העולים מקווקז והמסקנה היתה שאין לנו

כלים לזהות את העולים האלה ואנחנו צריכים יותר להת"יוס למאפיינים של משפחות

העולים מקווקז. המאפיינים לגבי האוכלוסיה הם, שמדובר במשפחות מרובות ילדים,

ופתרונות הסיוע במשכנתאות היום נותנים מענה למשפחות גדולות בטווחים הרבה יותר

גדולים מאשר מקובל. משפחה עם 5 ילדים מגיעה לסיוע המירב'. אנחנו הושבנו שאולי כדאי

להמשיך את הסיוע ל-6 ילדים, 7 ילדים, וכשנדרשנו לעשות בדיקה, נמצא שדווקא המשפחות

הגדולות ממהרות לרכוש דירה יותר מאשר המשפחות הקטנות. המסקנה היתה שהסיוע מספיק

ומגיעים לכ-90% מימוש - ואני מדברת על נתוני בדיקה שבוצעה לפני שנה - דווקא בין

המשפחות הגדולות.

מהו המכסימום בהשתתפות בשכר דירה?

מי גרזון;

המכסימום היום הוא 810 שקלים. בימים אלה אנחנו בדיונים עם משרד האוצר על

העלאה למשפחות נתמכות.

כמה המשכנתא המירבית?

מי גרזון;

139 אלף שקל. לעולים שהגיעו בשנות 1990-1989. לאלה שרוכשים במרכז הארץ, יש

תוספת של 24 אלף שקל.

אני מברך על היזמה הברוכה של חבר-הכנסת זיסמן יושב-ראש ועדת העליה והקליטה של

הכנסת.

העדה הקווקזית היא עדה שהתחילה לעלות לארץ לפני הרבה שנים. שם, בקווקז, היא

הצליחה לשמור על מסורת יהודית, נלחמה על הזהות היהודית,והצליחה לעלות לארץ.

בעדה הקווקזית יש הרבה אנשים משכילים. אי אפשר לומר שהעדה הקווקזית היא עדה

לא משכילה. בעיני אחרים זה כך נשמע, וגם בעתונות הישראלית עשו מאתנו ילדים חורגים

של אברהם אבינו. המחקרים שעושים כל פעם מראים כאילו אין לנו חינוך, וזה בכלל לא

נכון. הדביקו עלינו סטיגמה, והיא ממשיכה להתקיים שנים רבות.

העליה הגדולה ביותר הגיע לארץ בשנות 1973, 1974 1975. אז עלו לארץ כ-20 אלף

נפש. בעליה האחרונה, ב-1989, עלי כ-52 אלף .

ע' בוסטין;

לפי הנתונים שלנו עלו ב-1989 45 אלף.

שי יוספוב;

לפי הבדיקה שאני עושה בשטח אנחנו מגיעים בארץ לכ-70 אלף יהודי קווקז, עם אלה

שיש כאן.

העדה הקווקזית היא עדה ברוכה במדינת ישראל, היא עדה שהיו לה בחוץ-לארץ 40

פרופסורים. אם נחלק אותם למספר יהודי קווקז נגיע לפרופסור אחד על 6,000 יהודים.

ברוסיה יש פרופסור אחד ל-11 אלף. זאת אומרת, היהודים הקווקזים יותר משכילים אפילו

מהרוסים.

ע' בוסטין;

בעליה האחרונה יש 11% אקדמאים.

שי יוספוב;

העדה הקווקזית היא עדה שזקוקה לעזרה. כפי שלתימנים יש את קהלני, גם לנו

לקווקזים היה האלוף יקותיאל אדם, לצערנו הרא נהרג, שהיה בן העדה הקווקזית. על שמו

הוקם בית כנסת לתפארת באור-עקיבא.

כהתאחדות עולי קווקז אנחנו מנסים לעזור לעדה הקווקזית, כי אף אחד לא עזר לנו

עד הימים האחרונים. עדנה בוסטין היא האשה במשרד הקליטה שעוזרת בגדול. היא נענתה

והבינה את הבעיה הקשה של העדה הקווקזית.

בשנת 1993 עשה משרד הקליטה תוכנית יחודית לעדה הקווקזית. כשפנו לאוצר, האוצר

אמר: עבור הקווקזים אין כסף. האם אנחנו בנים חורגים של אברהם אבינו? מה פתאום

אין כסף? לאן נעלם הכסף הגדול של מדינת ישראל?

אנחנו משפחות ברוכות ילדים, רוב תמשפחות עם 5-4 ילדים. למה לזרוק אותנו

לאופקים, למקום שיש אבטלה, ולהקים גיטו אחד גדול באופקים, בשדרות? בשדרות כותבים:

"שדרות הפכה לעיר של קווקזים. צריך לעשות סלקציה לפני שקולטים", מה הגועל נפש

הזה? תחזירו אותנו בחזרה. אנחנו מוכנים לחזור, אולי שם נמצא את ישראל השניה.



ע' יוספוב;

יש אנשים שכבר חוזרים.

שי יוספוב;

אפרת דיברה קודם על קיפוח גדול במדינת ישראל לגבי הקווקזים. מקפחים אותם בכל

מקום, אם זין ברשויות, אם במקומות אחרים. בקושי מכניסים אותם לעבודות פקידות

ברשות. אם מכניסים אותם לעבודה ברשות, מכניסים אותם בקושי כעובד שכונתי בקושי.

זה לא פותר את הבעיה.

כהתאחדות עולי קווקז אנחנו זועקים לשמיים ואומרים שאי אפשר להמשיך. מינה צמח

עשתה את הסקר, ונגד הסקר הזה התחלתי להיאבק ואמרתי שהוא לא נכון. גם רזסקר הזה נתן

לנו דימוי שלילי במדינת ישראל. עוד פעם הפכו אותנו לעניים שחיים מהביטוח לאומי.

אמרו ש-76% חיים מהביטוח הלאומי, ואסביר למה. כאשר הולכים ללשכת העבודה ואומרים

- אני יוספוב, אני רביוב, עונים: איו עבודה, יש עבודות מזדמנות. וגם זה ניתן

בקושי.

נ' בן-צבי;

זה לא בגלל זה שהם קווקזים.

שי יוספוב;

ב-ביולי 1995 היתה ישיבה בלשכתה של אורה נמיר. אמרנו; העדה הקווקזית זקוקה

לעזרה. הישיבה היתה טובה והיא אמרה: מגיעה לכם תשומת לב, מגיעה לכם עזרה. בסופו

של דבר מהפרוטוקול של הישיבה עם אורה נמיר לא קיבלתי שום דבר, חוץ מ"מוקדי

קליטה". כאשר יהיו מוקדי קליטה ואנחנו ניכנס למוקדי קליטה, דרכם אולי נקבל עזרה.

במה שונה העדה הקווקזית מכל עדה אחרת? מה ההבדל בין קווקז לארגנטינה?

שי יוספוב;

העדה הקווקזית הגיעה מרפובליקות מוסלמיות, היא חיתה, לאורך הרבה שנים, חיים

מוסלמים והמנטליות היינה מוסלמית, למרות שהמסורת היתה יהודית. בעדה הקווקזית

משפחות ברוכות ילדים, ולעולים שיש להם רק ילד אחד יש בכך יתרון על פני הקווקזים,

כאשר במשפחות של העולים מקווקז יש ארבעה ילדים, והאב והאם הולכים לעבוד בעבודות

מזדמנות עם משכורת של כ-1,800 שקל. לא רק שהמשפחה מגיעה לפת לחם אלא שאין לה כסף

לשלם לבית הספר עבור כל ילד 700 אי 800 שקל. כשההורים לא משלמים, לילד אין גם חשק

ללמוד, כי הוא שונה מילדים אחרים. זו אחת הבעיות הקשות של העדה הקווקזית כאן

בארץ.

הקליטה קשה גם בגלל זה שבזמנו, בשנת 1973. העדה הקווקזית לא הגיעה לאולפנים.

רוב האנשים הגיעו עם השכלה תיכונית, לא השכלה אקדמאית, ואז היו מכניסים למרכזי

הקליטה רק אנשים עם השכלה אקדמאית. את הקווקזים היו שולחים לקליטה ישירה

באור-עקיבא, נצרת עלית, עכו, שדרות ואופקים, ומושיבים אותם שם.



הקווקזים רוצים לחיות ביחד כחמולות. נכון שיש לזה גם יתרונות וגם חסרונות.

הגיע הזמן שיעזרו לעדה הקווקזית. כהתאחדות עולי קווקז באנו ואמרנו שיש חוסר

מנהיגות, שאנחנו רוצים להקים קורסים למנהיגות מקרב הצעירים שלנו, שיכולים לתרום

תרומה טובה ורבה למען עצמם. אני בטוה שיירשמו צעירים ויהיה לנו קורס לתפארת.

אני לא אומר שהכל אפור. בפעם הראשונה בהסטוריה הצלהנו להכניס צעירים שלנו

לקורס עובדים סוציאליים באוניברסיטת חיפה - יחד עם עזרה של הג'וינט, משרד הקליטה,

משרד העבודה והרווחה - וכרגע לומדים שם שבעה אנשים מקרב העדה הקווקזית. זה צעד

אחד קדימה, ואני מקווה שיהיו עוד קורסים כאלה, שיגרמו לעדה לפתור את הבעיה. העדה

הקווקזית בעצמה יכולה לפתור את הבעיות שלה, כי היא מכירה אותן.

בקשר לנושא התעסוקה פניתי ואמרתי שאנחנו צריכים רכזי תעסוקה לכל הלשכות. עד

עכשיו לא קיבלנו. ניצה אמרה לי שאין כסף. רכז תעסוקה קווקזי יכול לפתור את הבעיה

של קווקזי שפונה אליו. . היום אין אף קווקזי בלשכת התעסוקה, אולי רק אחד בעכו.

הגיע הזמן שדווקא כאן יעשו סלקציה ויכניסו קווקזי לשירות התעסוקה כדי לפתור את

הבעיות. אי אפשר תמיד להשאיר אותם בצד. כשפניתי לניצה היא אמרה לי: תפנה למשרד

הקליטה, שם יתנו לך תקציב, ואז אנחנו נפעיל את זה. פניתי למשרד הקליטה, לאפרים

כהן, וביקשתי. הובטח לי, אבל עדיין לא קיבלתי. אני מקווה שנקבל, ואז יהיו בכל

מיני ערים גם רכזי תעסוקה קווקזיים, דבר שיפתור את הבעיה.

גם אחיות בתי חולים, שהגיעו לארץ, לא מצליחות להגיע לעבודה, כי עושים סלקציה

ושמים אותן בצד. צריך לחשוב עם משרד הבריאות איך לקדם את נושא האחיות והרופאים

מהעדה הקווקזית. בכל התחומים צריך לחשוב איך לקדם את האוכלוסיה הקווקזית בארץ.

אתם, כהתאחדות, יש לכם אמצעים?

שי 'וספוב;

הסוכנות היהודית נותנת לנו 30 אלף דולר לשנה. 90 אלף שקל - עם זה אנחנו

צריכים לחיות. אין לנו תרומות, אנחנו לא משיגים מאף מקום. העדה לא עשירה ולא

יכולה לתרום, לכן אנחנו חיים עם 90 אלף שקל. אפשר לעשות משהו בסכום הזה? אבל

אנחנו עושים. עשינו פעם ראשונה חוברת, וזאת גאוותנו, כי אין לנו בארץ הזאת שום

עתון כדי להביע את דעותינו, את הדברים הטובים שאנחנו עושים, לאוכלוסיה אחרת.

כשפונים לעתון רוסי - בעתון הרוסי משאירים את הדבר הטוב בצד, את הדבר רע כותבים.

הגיע הזמן שאנחנו נכתוב על עצמנו, על הדברים הטובים שיש לנו, ויש לנו דברים

טובים.

לאחרונה עשינו באור עקיבא חגיגת תרבות עממית של יהדות קווקז - זו פעם ראשונה

שהבאנו כתשע להקות לארץ - וזאת היתה גאוותנו. הגיעו כאלף איש לראות את העדה

הקווקזית, איך היא רוקדת, שרה ומנגנת. שלחתי הזמנות לכל העולם, ומי שהגיע היו

עדנה ואנשי משרד הקליטה. משרד החינוך לא הגיע.

אנחנו מנסים לקבל ממשרד הקליטה. לפי התוכניות שאנחנו מגישים, אנחנו מקבלים,

אבל זה עדיין לא מספיק, כי אנחנו צריכים לשלם גם חלק משלנו, ואין לנו את החלק

שלנו. הסוכנות היהודית נותנת ליוצאי מדינות הרווחה יותר מאשר ליוצאי מדינות

המצוקה. עולי קווקז, במקום לקבל יותר כסף, מקבלים פחות. סטודנטים פונים אלינו

כהתאחדות ומבקשים שנשעזור להם. מה הצלחנו לתת? בקושי מצאתי קרן של שלומית קינן,

שתתרום לנו. תודה רבה להם שהם נותנים 3,000 שקל לכל סטודנט קווקזי. זה בוודאי

מעודד את הקווקזים שילמדו, כי אף פעם לא נתנו להם. עד היום לא נתנו להם אגורה,

למעט משרד הקליטה שנותן למי שהולך ללמוד השכלה גבוהה, במשך שנה וחצי להיותו עולה

חדש, שלוש שנות לימוד חינם. לאלה שהולכים לצבא ואחרי הצבא רוצים ללמוד אף אחד לא

משלם.



התאחדות עולי דרום אפריקה מקבלת מליון ו-700 אלף דולר; התאחדות עולי בריטניה

- מליון ו-900 אלף דולר; התאחדות עולי צפון אמריקה, קנדה - 2 מליון ו-652 אלף

דולר; התאחדות עולי אתיופיה - שהם 58 אלף ואנחנו 70 אלף - מקבלת מליון ו-730 אלף

דולר, ואנחנו מקבלים רק 30 אלף דולר. איך אפשר לחיות עם 30 אלף דולר? איפה

השוויון? למה רוצים לעשות מאתנו בנים חורגים של אברהם אבינו?

אני מתריע, אני לא אפסיק להתריע ואגיע לאן שאגיע. בוודאי חבר-הכנסת זיסמן

יעזור לנו כיושב-ראש ועדת העליה והקליטה, ומשרד הקליטה יעזור לנו. אם תעזרו

כולכם, זה לטובת העדה הקווקזית.

היו"ר ע' זיסמן;

בעתון שלכם יש מאמר וכתוב שהשר יאיר צבן אמר: היהודים מקווקז זקוקים לעזרה

ואנחנו נעזור להם. זו התחייבות של השר.

י י בא-גד;

לא כתוב מתי.

מה שיותר חשוב - לא כתוב מה ואיך.

בסוכנות היהודית יש צוות, בעיקר באגף העליה, שמטפל בנושא של יהודי קווקז.

נושא התקציבים ומה ששמענו כעת הם דברים חשובים, שאני מעריך שנצטרך לבדוק אותם ולא

נוכל עכשיו לתת תשובות.

אני מדבר על השטח ואני רוצה להוסיף מספר דברים. אי אפשר להגיד היום בנשימה

אחת - יהודי חב"מ או ברית המועצות לשעבר ויהודי קווקז. יש המון סימפטיה לצוות

שעובד עם יהודי קווקז בשני מישורים: היהדות הזאת הצליחה עשרות שנים להישרד בתנאים

הרבה יותר קשים מאשר היו קיימים במקומות אחרים. כשאני מדבר על תנאים קשים, אני

מתכוון - בלי חשמל, בלי מים, ועם אוכלוסיה שהיא לאו דווקא עויינת ליהודים, אבל עם

הרבה פרעות ואבולוציות באזור. למרות כל זאת, העדה הזאת לעולם לא פתרה את הפח, ועל

כך יישר כוח.

באוכלוסיה הזאת כמעט אין נישואי תערובת. כשאתה מגיע אליהם היום הביתה - קבלת

הפנים ההבנה שעושים לך פשוט עושה חם על הלב.

עוד דבר, והוא חשוב לגבי תעסוקה: פגשתי עשרות יהודי קווקז והם כמעט ולא

מתלוננים. בכל מה שתיתן להם הם יעבדו. ואם מדובר פה על כישורים, אני אומר לכם:

אם תיתקע במקום שקוראים לו, למשל קסנודר, בלי מנוע ובלי דלק, הקווקזי יטפל בך.

אם יבוא דוקטור ממוסקבה, הוא יבכה. אני רוצה להגיד בזה שהם מוכנים לעבוד כמעט בכל

דבר, עם המון מוטיבציה והמון גיבוש. יבוא יהודי קווקזי ויבוא החבר שלו, הוא יתחלק

אתו גם במגורים, והם מסתדרים לא רע, לא כולם. יש המון סימפמטיה לאנשים האלה, כי

אנחנו מכירים אותם מהשטח, וחד-משמעית צריך לתמוך בהם. אם יש בעיה עם הסוכנות -

והופתעתי לשמוע - היא לא כאן.

גם וותיקים כמוך צריכים להתגאות בקהילה הקווקזית. אני מכיר אשה שהיא קווקזית,

ירושלמית, שהיתה באחד התפקידים הבכירים ביותר באוצר עד לא מזמן ושמה רותי בחנא.

זאת אומרת, יש גם כאלה, אתה צריך לאתר אותם. יש כמה קבלנים, יש כמה אנשי עסקים

ואתה צריך לאתר אותם.



נ' קורץ;

אנחנו מטפלים ביהודי קווקז כמקרים יהודיים. יש אצלנו פרוייקט "סלע" -סיוע

לעולה במשבר, ובמסגרת של הפרוייקט הזה אני אישית, יחד עם מספר אנשים אהרים

מהמועצה שלנו,נוסעת כבר יותר מחודשיים לקרית גת, למרכז הקליטה. קודם כל

אנחנו מכירים אנשים, מוסיפים אינפורמציה, ומנסים לתת להם עזרה מיידית. יש שם 29

משפחות מצ'צ'ניה והם כמעט כולם, כולל הילדים הקטנים, נמצאים עכשיו במשבר גדול, כי

הם היו יותר מארבעה חודשים בתוך המלהמה הנוראה, בכל התנאים שאנחנו מכירים מהמראות

שראינו בטלוויזיה.

שאלה אחת משותפת לכל המשפחה הזאת: הם לא יודעים איזה תנאים יש להם, כי כשהיכו

לעליה בפיטגורסק הם קיבלו הבטחות שיהיו להם תנאים של פליטים ומשכנתא של פליטים,

שזאת משכנתא יותר גדולה מהמשכנתא הרגילה. עכשיו כולם שואלים איזה תנאים יש להם

בהשוואה להבטחות שקיבלו. הם שואלים גם לגבי הקומפנסציה על כל מה שהשאירו שם.

אי אלייגוב;

גב' עדנה בוסטין דיברה על תוכניות מסויימות שיש לקליטה, שני האדונים דיברו על

הטיפול בעליה של הסוכנות היהודית ואשת אחת הזכירה את ג'וינט. בשטח שמעתי הרבה

פעמים. דיבורים. כבר 21 שנה אני שומע רק דיבורים. אני מרגיש מקופה במדינת

ישראל, אני מרגיש שאני במדרגה התחתונה ביותר. אני מפחד שגם הילדים שלי יגיעו לקטע

כזה.

אם אני מדבר על הקטע האישי שלי זה מפני שהוא נוגע לכל בני העדה הקווקזית,

מבאר-שבע עד לצפת. עליתי לישראל ב-1975 ילד משכיל בן 13 .עשיתי בר-מצווה לפני

שמכרנו את הבית ועליתי לישראל. בבית הספר ברוסיה יש מנהג: כל ילד מחונן, התמונה

שלו תלויה בלוח המחוננים. בשבע הכתות שלמדתי, התמונה שלי הופיעה שם. הגעתי פה

לחברה שלא קיבלה אותי והידרדרתי לשפל המדרגה. לפני שעלינו, עוד ברוסיה, שמעתי את

אבא שלי מתווכח עם האחים שלו ואומר: אני לוקח את הילדים שלי לקידום. התחושות שלי

כאן בארץ הן לא רק שלי, אני רואה אותן ב-99% של בני העדה הקווקזית, שאינם מקובלים

בחברה הישראלית. צודק שמרוה יוספוב, מקבלים אותנו לפי שמות המשפחה שלנו, וזה כואב

לי.

איפה אתה גר?

במגדל העמק.

נקלטתי עם המשפחה שלי, שהיא מרובת ילדים, בדימונה. אבי רצה לעבור לצפון ובא

למגדל העמק. בדימונה היינו כמעט שנה באולפן. אבא שלי, בגלל הקשיים שעבר במדינת

ישראל, לא הלך ללמוד באולפן אלא עבד שתי משמרות ביום כדי לפרנס את המשפחה שלו.

אני רוצה לדבר על הפשיעה, על הילדים והילדות שהולכים לכל מיני דרכים. החברה

הישראלית היא רעה מאד.

אנשים מדברים פה על תוכניות. אני אדם שלא למד בבית הספר אחרי שהגעתי לישראל.

הגעתי לחברה, ובמקום שהיה לי נוח, לשם חדרתי. בחברה המקובלת לא קיבלו אותי, לכן

הלכתי לחברה שלילית. הייתי במדרגה הכי נמוכה שיכולה להיות כדי שיהיה לי כסף

למימון סמים. הסתובבתי בכל מדינת ישראל כדי להשיג את הסמים וראיתי כמה אנשים

כמוני יש בחברה.



בתכנית שעליה דיברה עדנה בוסטין כתוב: מאז 1975 - 439 משפחות קווקזיות גרות

במגדל העמק. מ-1990 - 187 משפהות עולים חדשים. יחד 626 משפחות. בכל משפחה יש

לפחות 3 ילדים, אם לא 10 ו-12.

היו"ר ע' זיסמן;

מהי האוכלוסיה במגדל העמק?

עי יוספוב;

20 אלף משפחות.

היו"ר ע' זיסמן;

אם אתם מהווים כ-600 משפחות, אתם יכולים להגיע לכ-2,500 נפשות, וזה אחוז גבוה

מאד מאוכלוסיית מגדל העמק.

י י בא-גד;

אם יש במשפחה 10 ילדים הם יכולים להגיע ל-6,000 נפשות.

היו"ר ע' זיסמן;

יוצא שאתם מהווים כ-15% מאוכלוסיית מגדל העמק.

אי אלייגוב;

יש תוכנית לגבי פל העדה הקווקזית עם ילדים מגיל שלוש ועד אנשים בגיל ז יקנה.

אני עוד לא בדקתי, אבל אני בטוח שכל התוכניות האלה לא מומשו אף פעם. בל פעם רק

דיברו.

מהי התכנית שאתה מדבר עליה?

אי אלייגוב;

זו תוכנית שהכינה במשרד ועדת הקליטה - עלייה ישובית.

ע י בוסטין;

התוכנית לא ממומשת?

התוכנית ממומשת בחלקים. עד שעושים משהו, עוזבים משהו ארור.

כתבו בתוכנית הזאת שהחברה הקווקזית היא אחת החברות הסגורות ביותר בארץ. במשך

20 שנה במגדל העמק ילד קווקזי, ילדה קווקזית, לא הגיעו להיות פקיד או פקידה. אתם

רוצים להביא אותנו למצב שנגיע לדברים לא נכונים? יש בי קנאה. אני מסתכל בילד שלי

ואני חושש שגם אם הוא ילמד, בעוד חמש-עשרה שנה לא יהיה לו בטחון. הילד שלי יגדל,

ילמד באוניברסיטה, יגמור אווזה, ולא יהיה לו שום בטחון, כי יטילו עליו סטיגמה.

בעיירית מגדל העמק, במועצת העיריה, אין אף אחד מיוצאי קווקז?

איו. חוץ מנקיונות אנחנו לא עושים שום דבר. אני לא מאשים את זה שיושב בראשות

העיר, אני לא מאשים אף אחד, אבל זה מה שקורה.

הם אומרים בתוכנית שלהם שקשה לחדור אלינו. שיבקשו אחד מאתנו שיעשה את ההסברה.

אם יש תקציב לגבי העדה הקווקזית ועושים תוכניות, למה שאנחנו לא נעשה לבד את

הקטעים האלה?

גם אני עליתי ב-1975. הייתי ילדה בת 9 .ההורים שלי הסתדרו מאד יפה ברוסיה.

אבא שלי היה ציוני, רצה לעלות לארץ-ישראל, שכנע את אמא שלי, ואמא שלי עזבה את אבא

שלה עם כל הירושה - ובאה לישראל. היא רוצה להיות בישראל, זאת הארץ שלה. באנו לפה

בהמון קשיים. לקחו אותנו ושמו אותנו בבית בחיפה. מה היתה הטעות הראשונית כשקלטו

אותנו? הייתי ילדה בת 9 כשלקחו אותי לבית ספר. במקום לשבת בכיתה וללמוד עם כל

הילדים את כל השעות הרגילות, הוציאו אותי החוצה באמצע השיעורים ולימדו אותי

עברית, כשהילדים בכיתה למדו מתימטיקה, תורה והסטוריה. אני הפסדתי את כל השיעורים

שלמדו בכיתה. למה לא לימדו אותי עברית במשך שנה כדי להכניס אותי מוכנה לכיתה,

שאבין את כל החומר? שנה-שנתיים הפסד של חומר ואני צריכה להדביק את כל הפערים. זה

קשה, ההורים לא יכולים לעזור. אני התגברתי, אפילו התחתנתי, ילדתי ילדים ולמדתי.

אני רוצה להגיד בזה שמהתחלת הקליטה, ביסוד שלה, היתה טעות. לא מפתחים את הילדים

כמו שצריך.

אני מדריכה עכשיו בייאתגריי, תוכנית שרוצים לעשות לעולי קווקז במגדל העמק. יש

לי 15 משפחות שאני הולכת אליהו. לילדים יש אינטליגנציה מאד גבוהה, הם מפותחים

מאד. חבל לבזבז את המוחות של הילדים האלה ולא לפתח אותם. מביאים לילד חוברת,

מסבירים אותה, אבל ההורים לא יודעים לקרוא עברית. אני מתרגמת להם את זה, הם

כותבים את מה שאני מתרגמת בקווקזית, וכך הם עובדים עם הילדים שלהם בבית. האמהות

מבקשות ללמוד עברית. אשה שיש לה שני תינוקות ורוצה ללמוד עברית, לא יכולה, כי אין

לה איפה לשים את התינוקות. יש עוד אמהות כמוה, לכו העלינו רעיון לקחת חיילות

מתנדבות שיילכו לבתים וילמדו אמהות כאלה.

אמרה פה נציגת משרד העבודה שהנשים שלנו לא יכולות לצאת לעבודה. אצלנו במגדל

העמק כל המפעלים מתחילים לעבוד ברבע לשבע, שש וחצי בבוקר. המעונות נפתחים בשעה

שבע. איפה התינוקות האלה צריכים להיות בחצי השעה הזאת? צריך להביא מטפלת, לשלם

לה, כדי שתיקח את הילד למעון, ומטפלת עולה כסף.

נ י בן-צבי;

זה ניתן לפתרון.

עי יוספוב;

המפעלים עובדים עד שעה חמש, המעון נסגר בשעה ארבע. אותי בעל הבית מכריח לעבוד

עד חמש, ואני צריכה להישאר פעמיים-שלוש בשבוע ולעבוד שעות נוספות. איפה הילדים

צריכים להיות זרוקים בזמו שאני בעבודה? והמשכורת היא 7.80 שקל לשעה. ממשכורת כזאת

איך אפשר להחזיק מטפלת גם בבוקר, גם בערב? בגלל זה האמהות לא יוצאות לעבוד, כי הו

אם נעבוד, נשלם את כל המשכורת רק למטפלות ולא ישאר לנו כלום.



גם כשהולכות ללשכת העבודה בחורות צעירות, שהן ממש הכמות, עם תעודות, לא

שולחים אותן לעבודה מתאימה. אני למדתי להיות קלדנית, כשהיתה לי כבר תינוקת.

אין עבודה בקלדנות, מה שיש את יכולה לקבל.

אני לא אלך למה שאת רוצה, כי לחברות שלך את נותנת עבודה מתאימה, לנו את

לא נותנת.

ניצה, את צריכה לבדוק את זה.

רק נקיון מציעים לבחורות. אפילו אם הן לא למדו, הן יכולות לעבוד בקווי ייצור.

קו ייצור עדיף לבחורה צעירה מאשר עבודה בנקיון. מה זה קו ייצור? להכניס דברים

בקופסה. במפעל "הלנה רובינשטיין" במגדל העמק אפילו בקו ייצור לא נותנים להן

לעבוד, עשו מהן תת-רמה. רק נקיון צריך להציע להן?

אני כמעט בת 24, עליתי לכאן בגיל כנאד צעיר, בת ארבע, ועברתי כאן את כל

השלבים. כשהתחלתי בכיתה אי הרגשתי שאני חריגה, כי כל פעם הדגישו: אתה קווקזי,

אתה לא שווה. אני נלחמתי ולמדתי.

המורים הדגישו את זה או הילדים?

אני לא מדברת על תלמידים, אני מדברת על מורים. התלמידים באו בעקבות המורים.

ברגע שאומרים לך את זה, אתה מתערער, הבטחון שלך יורד, אתה לא רוצה ללמוד. ההורים

לא יודעים את השפה העברית, הם לא קיבלו שום תמיכה, ואני לא מתכוונת לתמיכה כספית

אלא לאולפן, לקליטה יותר טובה. מה זה להיות בגיל 48, לחיות כאן עשרים שנה ולא

לדעת עברית? זה מתחת לכל ביקורת.

במה את עובדת עכשיו?

אני מזכירה במגדל העמק. עשיתי תעודת בגרות, אבל לא שירתתי בצבא. אני יכולה

לספור על עשר אצבעות את מספר הבנות שעשו בגרות.

עשית בגרות חיצונית?

לא, בבית הספר התיכון.

אני יכולה לספור על עשר אצבעות אנשים שיש להם בגרות במגדל העמק שהם מבני העדה

הקווקזית. אם אני רוצה עכשיו לצאת ללמוד, אני לא יכולה, כי אין מי שיתמוך בי. יש

הרבה כמוני.



היו"ר ע' זיסמן;

מה את רוצה ללמוד?

סי ייסקוב;

בזמנו רציתי ללמוד תקשורת, עתו נאות.

היו"ר ע' זיסמן;

איפה המקום הכי קרוב למגדל העמק שאפשר ללמוד בו תקשורת?

סי ייסקוב;

חיפה או תל-אביב. אבל אני צריכה תמיכה.

שי יוספוב;

לכי ללמוד, תהיה לך תמיכה, אל תדאגי.

סי ייסקוב;

אני לא יודעת על מקורות, על קרנות. אני לא מדברת רק על עצמי, יש עוד הרבה

כמוני שרוצים ללמוד.

אני חושבת שאני היהידה, אני ועוד אחד, מבני העדה הקווקזית שהיו בכיתה עיונית.

כל השאר היו במסגרת מקצועית, במסמ"מ. הפתרון לבעיה הזאת הוא להכשיר כמה מבני העדה

הקווקזית, לשלוח אותם להשתלמויות, לשלוח אותם ללמוד סוציולוגיה, פסיכולוגיה,

רווחה. רק אחד מבני העדה הקווקזית יכול להסביר ולכוון את כל בני העדה האחרים, כי

בתור עובד סוציאלי שאינך מבני העדה הקווקזית אינך יכול לשכנע הורה קווקזי לעשות

כך וכך. אני בתור עובדת סוציאלית יכולה לעזור לעדה הקווקזית כמו שצריך.

ר י אלגוב;

ההורים שלי באו ב-1975 לארץ. גם לי יש בעיות בבית הספר, כמו לכולם. אני לומדת

בכיתה י"ב עיונית, בבית הספר רוגוזין במגדל העמק. אני לא מכירה אישית בשתי כתות

עיוניות של בית ספר שלם - זה בית הספר היחיד במגדל העמק שמכין לבגרויות - תלמידים

קווקזיים נוספים. אני כן מכירה תלמידים קווקזיים מכיתות מקצועיות, שמקבלים

תעודות גמר בלבד, שהם אולי חמישה תלמידים. כל החדשים שאני מכירה, שבאו לארץ,

נערים ונערות בגילי, אף אחד לא נמצא בבית ספר.

אי אלייגוב;

99.9% מהילדים שלנו נמצאים בבתי ספר מקצועיים.

ר' אלגוב;

כנראה אין להם דרך להגיע לכיתות עיוניות. אני יודעת שזה עולה הרבה כסף לממן

את הכיתה העיונים וגם אין להם דחיפה. יש בעיה נוספת עם מורים שקוראים לנו

"אינדיאנים".

היו"ר עי זיסמן;

המורים?



רי אלגוב;

כן. עברתי כמה שלבים כאלה, שמורים העליבו אותנו ואמרו לנו "אינדיאנים"

בפנים. הם לא אמרו לנו "קווקזים", אבל קראו לנו "אינדיאנים". ממש תת-תרבות.

היו"ר ע' זיסמן;

אני אשתמש בעדות הזאת שלך.

סי ייסקוב;

אתה יכול להשתמש גם בעדות שלי.

הרבה תלמידות שאני מכירה עברו את ההשפלה הזאת.

עי יוספוב;

אני נכנסת למשפהה ששם האבא נכה. האמא סיפרה לי שלילד, שהוא בחטיבת הביניים,

מתחילת השנה אין ספרים. הילד מתבייש ללכת לבית הספר. הוא אומר: המורים מוציאים

אותי מהכיתה. ולאמא אין כסף לשלם לילד שלה. הלכתי למשרד הרווחה, אני ביזמתי,

הילד מתבייש ללכת לבית הספר, למה אין לו ספרים? זו

משפרה עם אבא צעיר שהוא נכה. היא מוציאה את התיק, מצלצלת לבית הספר, ושואלת: למה

איו לילד הזה ספרים? למה אתם לא נותנים לו? שני המקומות זורקים את התיק אחד לשני,

ובינתיים הילד סובל, הוא לא רוצה ללכת לבית הספר.

בעדה הקווקזית חייבים להיכנס לכל משפחה ולהסביר. צריכים להכשיר אנשים מקרב

העדה לתפקיד שיסבירו, ילמדו את האנשים מה הזכויות שלהם. הם לא יודעים את הזכויות

שלהם.

אני רוצה להתייחס לענין ההתייחסות הגרועה, כביכול, לעדה הקווקזית במגדל העמק.

לא רק במגדל העמק, בכל מדינת ישראל,

במקרה הם קבוצה ממגדל העמק, אבל הוועדה ערכה סיור באור-עקיבא - זה היה ב-1995

- שגם שם יש ריכוז של יוצאי קווקז וגם שם נתקלנו בבעיות דומות. אותו הדבר ראינו

בסיור ברמלה ובלוד, כך שרוב הדברים דומים.

אני הושבת שזו יותר תהושה של אנשים.

זו לא תחושה.



נ ' בן-צבי;

אין התייחסות לעדה הקווקזית כעדה קווקזית לא בשירות התעסוקה, לא ברווחה ולא

בשום מקום אחר.

אולי את חושבת ככה.

נ' בן-צבי;

אם יש טענות, אני מוכנה לשבת איתכם ולשמוע טענה ספציפית בכל מקום.

היו"ר ע' זיסמן;

לפני כמה שבועות היית במגדל העמק?

נ' בן-צבי;

לפני מספר שבועות.

ולא שמעת את הטענות האלה?

לא. יש שם מנהל לשכה שהוא מאד אמין עלי, בחור יוצא מהכלל, מאד מסור.

לא בכל מקום יש כל המישרות, וזה לא אמור רק לגבי הקווקזים, זה אמור

גם לגבי ישראלים, שאם הרמה נמוכה יותר אין מה לעשות. בכלל לגבי תעסוקת נשים יש

בעיה בכל הארץ, בעיקר בישובים המרוחקים יותר. לכן אין הפנייה דווקא של הקווקזים

לנקיון, ואת הישראליות - לתעשיה. אין חלוקה כזאת ולא היתה חלוקה כזאת.

תני לי להגיד לך משהו מתוך יחס של כבוד והוקרה, כי אני מכיר אותך הרבה מאד

שנים ואני יודע מה התרומה שלך במשרד העבודת והרווחה: תחושה זה דבר שרושים אותו.

הם לא טוענים שיש החלטה במשרד העבודה והרווחה - אני גם לא מעלה על הדעת שיכולה

להיות החלטה כזאת עם השרה אורה נמיר - שיש מדיניות של אפליה וקיפוח. לא לזה הם

מתכוונים. הם מתכוונים למה שקורה בשטח. מה שקורה בשטח זו לא המצאה שלהם, זה לא

פרי הדמיון שלהם. אם יש מורים שקוראים "אינדיאנים" לתלמידים, אותם המורים קוראים

"אינדיאנים" גם לאתיופים. אלה אותם מורים שקראו גם לי "אינדיאני" ב-1949. רוב

המורים הם ברמה, גבוהה, רוב המורים הם אנשים בעלי ערכים, אבל בכל חברה יש גם

חריגים. אנחנו רוצים להתמודד עם זה.

אף אחד לא האשים אותך באופן אישי. תפקיד הוועדה הוא לדבר בעיקר על העליה

מ-1989 עד היום, אבל אם אנחנו מדברים על מאבק לשינוי הדימוי, לשינוי התדמית, אם

אנחנו רוצים לשנות כמה דברים, אנחנו חייבים גם לדעת מה קרה לפני עשרים שנה. יש

דברים שלא שייכים לוועדה, אבל יש דברים שאמצא את הדרך לטפל בהם: אני אציע הצעה

לסדר היום במליאת הכנסת, אני אבוא גם לוועדת העבודה והרווחה. אני לא לוקח לעצמי

תביעות אימפריאליסטיות לטפל גם בדברים שהם לא בתחום הסמכות של הוועדה, אבל אם

אנחנו מדברים על העליה מ-1989 ועד היום לא יכולים שלא לדבר גם על מה שהיה קודם,

כי יש המשכיות עד היום. אם הם מעלים טענות בתחום החינוך - זה עד היום. זו עובדה



שאין להם הרבה אנשים עם תעודת בגרות. מישהו צריך לטפל בזה, להיכנס בעניו זה

לעומק. אין מדיניות של משרד העבודה והרווחה, אבל כנראה שבשטח יש מצב מסויים. אפשר

למצוא עולה ותיק מקווקז, שבא ב-1975. ולהכניס אותו לעבודה בשירות התעסוקה במגדל

העמק.

אתה צריך להחזיק עובדים כאלה ב-17 ישובים.

אהד יש?

אני לא יודעת.

אותה בעיה עלתה, בנוכחותך, לפני שלוש שנים עם יוצאי ברית המועצות לשעבר. הם

אמרו: אנחנו רוצים בעצמנו לטפל, אנחנו רוצים שיהיו עובדים סוציאליים שלנו.

הם לא טענו "בעצמנו", אלא היתה בעיה של שפה והכנסנו 35 איש, באמצעות סיוע של

משרד הקליטה, כי לנו לא היו לזה תקציבים.

שימי לב מה קורה בשנתיים, שלוש השנים האחרונות. יש כל הזמו לחץ -? בעיני הוא

גם לגיטימי - שחברי הכנסת הערביים אומרים: אנחנו רוצים שיהיו יותר ערבים בשירות

המדינה, אנחנו רוצים שיהיו יותר עובדים סוציאליים דוברי ערבית. אותו הדבר

הדרוזים. תראי מה קרה ערב התקציב: אני דאגתי לכלל העולים. כביקשתי 80 מליון שקל

לבניית יותר הוסטלים לא התכוונתי רק ליהודי קווקז. כמו שיש בעיות של הערבים,

הבדואים, הדרוזים, הצירקסים, יש גם בעיות פנימיות בעם היהודי. אנחנו עם אחד, אבל

תהליך מיזוג הגלויות הוא תהליך שצריך להתבצע במשך שנים. לכו גם לך אני אומר: אל

תראי את הדבר כאילו יש מדיניות אפליה, אבל צריך יותר רגישות ויותר תשומת לב. אני

גם אדבר עם אורה נמיר, אסביר לה את זה.

נצרת עלית מתגאה בזה שהיא הכפילה את האוכלוסיה - 45 אלף איש, 20 אלף רק בחמש

השנים האחרונות. היא היתה מוקד של אבטלה, מוקד של מצוקות קשות, וחל שיפור בלתי

רגיל, בנו הרבה מפעלים, השקיעו הרבה מאד. אבל ניצר שם פער מאד מעניו ביו העולים

הוותיקים לביו העולים החדשים, ולא חשוב מאיזה עדה. העולים הוותיקים הם המעבידים,

ומי שמנוצלים מבחינת שכר ותנאים סוציאליים הם העולים החדשים. נוצרות בעיות

חברתיות חדשות.

זה לא מספיק רק לעבוד, צריך גם להתקדם. אבא שלי עבד בנקיון, אבל הוא ידע שהוא

יתקדם. השאלה היא אם הם יכולים להתקדם, אם יש להם מסלול קידום, אם יש להם איזו

תקווה לצאת מזה או אין. לכו גם אם יש סטטיסטיקה שהאבטלה ירדה - והיא ירדה - קיימת

בעיה אצל אנשים שיש להם את התכונות ואת היכולת ואת הנתונים, והם רואים שהם נמצאים

באיזה שהוא מסלול שבו הם לא יכולים לפתח את היכולת שלהם.

התחושה שלי היא כאילו הטענות הו לגבי העובדים של שירות התעסוקה, שמקפחים את

בני העדה הקווקזית לעומת האחרים, וזה לא נכון.



ש' ישייב;

עליתי בגיל 20 ארצה, ואני עולה הדש-ישן. למדתי תיכון בחוץ-לארץ, בבאקו, ואני

מכונאי קירור. עשיתי הכשרה מקצועית בארץ, חרט C.N.C. פיטרו אותי מהעבודה, עכשיו

אני מובטל ונכנסתי להבטחת הכנסה. יש לי ארבעה ילדים. בימים האלה קיבלתי סירוב.

אין לי הכנסה שלושה חודשים. אשתי לא יכולה לעבוד, יש לה אקזמה בידיים. איך אני

יכול להתפרנס? אני צריך לגנוב?

נ' בן-צבי;

לא, אתה צריך ללכת לעבוד.

שי ישייב;

במקרה הייתי חולה, שלחו אותי לעבודה שלא יכולתי ללכת אליה. קיבלתי הפניית, לא

יכולתי ללכת וקיבלתי בגלל זה סירוב.

אני מציע שבסוף הישיבה ניתן לך חדר, תספר לניצה את המקרה, ואם היא תוכל

לעזור, היא תעזור. היא עזרה להרבה אנשים.

עי יוספוב;

זה לא צריך להיות ספציפי, זה צריך להיות כללי.

אנחנו נקבל החלטות כלליות, אבל אם יש בעיה ספציפית, אני רוצה שיעזרו, אם

אפשר לעזור.

נ י קורץ;

לא קיבלתי תשובה לגבי הפליטים.

את מתייחסת לפליטים שנמצאים בפיתגורס?

עכשיו הם כבר פה.

היא מתכוונת לאלה שהובטחו להם תנאים של פליטים שם. יש לי הצעה בשבילך: אל

תענה עכשיו, תבדוק את הענין ותהיה בקשר איתה.

בסיום הישיבה נחליף פרטים.

אני מוכרחה להגיד משהו קצת מהצד. אני חושבת שאם אנחנו רוצים לעשות למען קידום

העדה בחברה הישראלית, הממסד לבד לא יכול לעשות את זה, ואתם חייבים להיות חלק מתוך

המערכת הזאת. המערכת הזאת, אחרי שדי הרבה השקענו בה, למעלה משנה, התחלה בחלקה

לפעול - בחלק מהדברים עומדים להתחיל - אבל הממסד והממשלה לא יכולים לשנות את

הדימוי של העדה. מה שאנחנו יכולים לעשות זה רק להזיק אם אנחנו נטפל בדימוי. מי

שצריך לחבור אלינו זה אתם. אם יש לכם מידע על אנשים שיכולים להיות בקבוצה כזאת,

צעירים עם השכלה, כי בעליה האחרונה עלו 11% עולים אקדמאים, בעליה של שנות השבעים

עלו רק 4% אקדמאים - לנו כממסד אין את כל הנתונים, יש לנו חיתוכים כאלה ואחרים

מהמחשב - מאד חשוב שתעבירו לנו אינפורמציה, ואתם חייבים להיות חלק מהענין. תוכנית

"אתגר" במגדל העמק זה סוג התוכניות שאנחנו תומכים בהן ומממנים אותן.

ר' אלגוב;

אני לא אומרת שלא היו קורסים או דברים מסויימים פה ושם, אבל אתן דוגמה: היה

קורס להשלמת בגרויות לעדה הקווקזית בחינם. הבעיה היתה שביום האחרון של ההרשמה

ניגשה אלי בחורה שעובדת בעיריה, בקליטה, ואמרה לי: עוד חצי שעה נסגרת ההרשמה,

אולי את יכולה להשיג לפחות 15 בנות שרוצות ומוכנות להשלים בגרויות או לעבור

קורסים של הנהלת חשבונות. חצי שעה לפני סגירת ההרשמה. אמרתי לה: איפה הייתם? אני

לא מאמינה שרק היום אמרו לך את זה, אני מאמינה שכבר חודשיים יודעים על הפרוייקט

הזה. איפה הייתם עד היום? למה לא פורסמה מודעה אחת בכל האזור הזה?

קודם כל לגבי ההערה האחרונה: אני לא יכול לשחרר מאחריות את שאול עמור ואת

עיריית מגדל העמק , ואני אדבר אתו, כי במגדל העמק יש התפתחות גדולה מאד בכמה וכמה

תחומים והרבה מאד ההתפתחות הזאת היא בגלל שאול עמור. מגדל העמק מאד התפתחה והגיעה

להישגים גדולים בכמה תחומים, אבל בכמה ענינים אני צריך להחליף אתו דברים. הוא

חייב לתת לי תשובה לכמה מן הדברים שנוגעים גם לו, כי יש תקציבים ויש גם סמכות

לעיריה. כשמשלמים ארנונה, היא כוללת גם טיפול ושירותים לכל חלקי האוכלוסיה בכל

התחומים.

א. הנושא של הקהילה הקווקזית הוא נושא שחייב לקבל התייחסות ותשומת לב מגורמים

שונים ובהיבטים שונים. כמה מהדברים לא שייכים באופן ישיר לוועדת העליה והקליטה,

אבל הייתי מעונין לשמוע את כל ההיבטים. אני לא יכול להתייחס למה שהיה מ-1989 עד

היום מבלי להתייחס למה שהיה קודם. אמצא את הדרך - אולי על ידי הצעה לסדר היום,

אולי על ידי זה שאזום באופן ישיר דיון בוועדה - שהכנסת תטפל בהיבטים חברתיים,

כלכליים, חינוכיים, תרבותיים ואחרים בנושא הזה.

ב. שמעתי את עדנה וגם קראתי את מה שאמר השר יאיר צבן. זאת לא הבטחת שווא.

צריך לחזק את המגמות ששמענו היום וצריך למצוא את הדרך כדי להעמיק ולהרחיב את

הטיפול שיש במשרד לקליטת העלייה ומשרדים אחרים, כולל משרד החינוך והתרבות. נמצא

את הדרך, גם נתייחס לזה בהחלטות שנעביר, ונשוחח עם השר רובינשטיין ועם סגן השר

מיכה גולדמן.

יש בעיות ששייכות לנו. את ההחלטה של הממשלה מ-1993 צריך לשנות.

לגבי הסיוע הכלכלי והחברתי בתחומים שונים צריך

להגיע עכשיו לרמת סיוע גבוהה, אחרת. אני לא אומר להשוות, אבל לתת משהו שהוא זהה

וקרוב. כשהתאחדות עולי ברית-המועצות הודיעה על בג"ץ שהם רוצים להגיש - הבג"ץ

עדיין לא נדון - התנגדתי לזה. הם דרשו שכל מי שבא מברית-המועצות יקבל כמו יוצא

אתיופיה. בעיני זה היה פופוליסטי ודמגוגי ואני התייצבתי מאחורי העמדה של השר צבן.



אבל לגבי אוכלוסיות מיוחדות וחלשות בקרב יהדות ברית-המועצות, יש באמת מקום להגיע

לרמת סיוע מיוחדת וגבוהה. כשאמרתי את זה בזמנו התכוונתי גם ליוצאי קווקז, ולא רק

להם, אלא לאזורים מסויימים בברית-המועצות. לפי דעתי צריך עכשיו להפעיל לחץ,

ואנחנו נפעיל לחץ על מנת לעשות רביזיה להחלטה שהיתה ב-1993.

כמה מן הדברים שנאמרו כאן נרשמו, אנחנו נבדוק אותם. ענינים פרטניים ספציפיים,

אפשר לטפל בהם, ואנחנו גם מטפלים בענינים כאלה מדי פעם בפעם, אבל כוועדה אנחנו

עוסקים רק בדברים הכלליים.

קמו בכנסת בשנה האחרונה כל מיני שדולות בכל מיני נושאים, ולא שמעתי שקמה

שדולה למען יהדות קווקז, לדוגמה. מישהו יכול היה לעשות את זה, אבל לא עשו. כתוצאה

מההחלטות שהחלטנו, ננצל את החודשים הקרובים - הכנסת הזאת מסיימת את תפקידה בעוד

מספר חודשים - על מנת לקדם את המעמד ואת תנאי החיים של יהודי קווקז בארץ. אי אפשר

לעשות את זה תוך מספר חודשים, אבל אם נתחיל לקדם כמה נושאים ותראו שמשהו התחיל

להתקדם, תהיה לכם יותר אמונה בזה. אני בטוח שכמה דברים נוכל להזיז ביחד, נחפש

דרך. יש עכשיו קיצוצים בסוכנות היהודית, יקצצו לכל התאחדויות העולים, אבל

בהתאחדות עולי קווקז לא רק שלא צריך לקצץ אלא צריך להגדיל, כי אין התאחדות שלא

נותנת מילגות ולא עוזרת. אני מוכן לעזור לכם.

אתם לא יכולים להיות לבד במערכה. צריכים לעזור לכם עוד כמה

גורמים. יש כמה גורמים מבוססים בקרב העדה שלפי דעתי הם חייבים לעזור להתאחדות,

ונמצא את הדרך לעזור לכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:25)