הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 198

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום רביעי, כי בכסלו התשנ"ו (13 בדצמבר 1995), שעה 09:00

נכחו;

הברי הוועדה;

ע' זיסמן - היו"ר

אי זנדברג

ע' בוסטין - המשרד לקליטת העליה

מי הר-אבן - מנהל פרוייקט איכות החיים באתרים

אי דאון - מנהל אולפני גיור במהלקת העליה, הסוכנות היהודית

שי מולה - מזכיר איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

צי סהלו - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

שי אלי-זרע - ראש מועצה דתית אשדוד

הרב ש' אליהו - מועצה דתית צפת

י י עמר - ראש המועצה הדתית צפת

הרב י' ברקאי - מועצה דתית קרית מוצקין

יי וולש - מועצה דתית קרית מוצקין

א' שגב - מנכ"ל משרד הדתות

י י ישי - מנהל מועצות דתיות, משרד הדתות

שי נידם - עוזרת ראשית, משרד הדתות

אי גוביזה - יו"ר תנועת יהודי אתיופיה

בי יצחק - תנועת יהודי אתיופיה

מזכיר/ת הוועדה; ו' מאור

קצרנית; ש' צהר

סדר-היום; תנאי העסקת רבנים אתיופים - דיון יזום על ידי חה"כ אי זנדברג.



תנאי העסקת רבנים אתיופים - דיון יזום ע"י חה"כ אי זנדברג

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר יומנו: תנאי העסקת

רבנים אתיופים. נושא הקייסים התחיל בשביתה שנמשכה 17 יום. הממשלה וראש הממשלה

המנוח יצחק רבין עשו מאמצים להפסיק את השביתה, אבל היא נמשכה. מי שהפסיקו את

השביתה היו ועדת העליה והקליטה ואנכי. זו עובדה היסטורית.

בשעות הבוקר התקבלה משלהת של הקייסים על ידי ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל,

והסתיימה ללא תוצאות. בצהרים קיימנו כאו דיון בנושא. כמה מחברי הוועדה ואני אתם

הלכנו אליהם ואני הופעתי בפניהם. אני זוכר שאדיסו תרגם באזניהם את הדברים. אחר כך

התנהל מו "מ קצר, והשביתה הסתיימה. כולם ברכו על המוגמר. אנחנו דרשנו אז שתוקם

ועדה בין-משרדית שבה יהיו נציגים של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר, כמו המשרד

לענייני דתות, וכן הרבנות. השר שטיפל בנושא הזה היה השר עוזי ברעם, שר התיירות

כיום, שהיה אז השר לענייני דתות. קבלנו ברכות, ויצאנו לדרך.

התחילו לטפל בנושא, והתברר שוב, כמו במקרים רבים אחרים, שאחרי שמסכמים דברים

צצים דברים נוספים בלי צפויים, מתגלים קשיים שצריך להתגבר עליהם ומתעוררות בעיות.

השביתה הסתיימה בספטמבר, זמו קצר אחרי הבחירות, וב- 13 באפריל ישראל ליפל, שהיה

מכתב לראש הממשלה, לשר התיירות ולשר הקליטה, בו העלה הצעות להסדר

מעמד הקייסים האתיופים.

אנחנו נוהגים לעקוב אחרי מהלכי הביצוע של החלטות הוועדה שלנו, ולוחצים, במידת

הצורך, על ביצועו. כך נהגנו גם במקרה הזה. ב- ל20 בפברואר 1994 קבלתי מכתב מישראל

ליפל, בו הוא כותב את הדברים הבאים: "העסקת הקייסים האתיופים. אני מתייחס למכתב

של מזכירת ועדת העליה והקליטה אל מנכ"ל משרדנו מיום 17 בינואר. עלינו לדווח לך

שההחלטה לשלם משכורות חודשיות לקייסים האתיופים מתבצעת הלכה למעשה, וכיום נמצאים

כל הקייסים, קרוב ל- 60 איש, ברשימת מקבלי המשכורות.

עלי לציין שמפעם לפעם יש קשיים, ורובם מצד אנשי המועצה הדתית, בקליטת

הקייסים. אך לאחר תקופה ארוכה של פעילות מצד משרדנו, שנתקלה בקשיים לא מעטים

בשיבוץ הקייסים, אנו מרוצים על השלב בו הגענו שהנושא כמעט הושלם."

כפי שכבר ציינתי, השביתה שנמשכה 17 יום היתה מאד סוערת וזכתה לסיקור תקשורתי

צמוד. ראש הממשלה יצחק רביו ז"ל לא חצליח להביא לסיומה. ועדת העליה והקליטה של

הכנסת הביאה לסיומה. התקבלו סיכומים של ממש, מונתה ועדה ביו-משרדית שפעלה בנדון,

ושמעתם את תוכו המכתב מפברואר 1994 . אני מעביר עכשיו את רשות הדיבור לחבר הכנסת

זנדברג שיספר לנו מה הוא גילה ומה הוא מצא, ומדוע הוא יזם את הדיון הזה.

אני אישית לא גיליתי דבר. אני ניזוו מכלי התקשורת, ובכלי התקשורת הובא סיפור

של קייס אתיופי, שגם לאחר שהוא נקלט בישוב הוקצתה לו פינה נידחת במועצה הדתית,

במטבח אם אינני טועה. הגיעו אלי תלונות ממספר מקומות, שלא הגיעו אל כלי התקשורת,

כמו תלונה של אדם אחד בחדרה שמכורתו לא שולמה לו במשך חודשים רבים, ובסופו של דבר

הוא פוטר.

היות וזכרתי שאהד הנושאים שהטרידו את העולים מאתיופיה היה שילובם במובו הדתי,

ואנחנו מדברים על יהודים לכל דבר ועניו, סברתי שהדבר טעוו בדיקה לאור הפרסומים

והתלונות שהגיעו אלי. מאחר והתרשמתי שהדברים האלה לא לובנו בזמו האחרוו באופו

שראוי שילובנו, פניתי אל יושב ראש הוועדה, ואני רוצה להודות לו על שהסכים לקיים

את הדיון הזה. אני רואה את הדיון הזה כאחד מציוני הדרך שבהם אנחנו מבררים כיצד

התפתחו הדברים, כיצד התקיים השילוב של הקייסים, ואם יש בעיות בשילובם בפועל, כיצד

מתמודדים עם הבעיות האלה ואיך פותרים אותו. זו היינה המסגרת.



בינואר, אם אינני טועה, סופר על קיים אתיופי שדחו אותו או פיטרו אותו או

התייחסו אליו בצורה בעייתית. יכול להיות שמבחינת המערכת המצב חיובי, אבל הייתי

רוצה לדעת את הפרטים) למיניהם לגבי מה שנעשה בשטח. כי אם הרצון הטוב שקיים למעלה

אינו מיושם גם בפרטי הפרטים, התחושה של האנשים בשטח היא קשה ביותר.

נפגשתי עם אנשים שרואים עצמם נפגעים, אבל הם לא רצו לברא ולדבר כאן, וציינו

כי הרגשתם מאד לא נוחה, כאילו הם SIDERS OUT ולא חלק מהממסד.

מר שגב, אני מברך אותך בתפקידך כמנכ"ל משרד הדתות ומאחל לך בשם כולנו

הצלחה.

מדובר בכ- 60 קייסים מוסמכים ומוכרים שעלו לארץ. במהלך תתקופה הזאת עברו עוד

12 קייסים הסמכה במכון מאיר, כך שיש לנו היום 71 קייסים. 59 מהם עבדו, ולפני כ- 4

חודשים נכנסו גם הנותרים למעגל העבודה.

אני מבין כי אותם 12 קייסים עלו ארצה ללא הכשרה נגתאימה, וכי קיבלו את

הכשרתם בארץ.

אי שגב;

הם רבנים אתיופים שלא הוכרו כקייסים. הוקמה ועדה שטיפלה בעניינם, ואחרי שעברו

כאן הכשרה מתאימה הם הוכרו כקייסים המטפלים בבעיות הדת כמו שאר הקייסים.

האם גם בנושאים כמו נישואין וגירושין?

אי שגב;

לא. זרז נושא מורכב מאד, ונדמה לי שלאף אחד מהם אין רשות לטפל בזה.

מדובר איפוא ב- 59 ובעוד 12 קייסים שהמשרד משלם את משכורותיהם ואת כל העלויות

ישירות למועצות הדתיות הנוגעות בדבר. במספר מקומות יש בעיות חברתיות מקומיות,

כאשר המועצה הדתית לא בדיוק מוכנה לקבל את העובדה שהונחת עליה קייס על ידי משרד

הדתות. בעיה כזאת קיימת בקרית מוצקין, למשל. גם במועצה הדתית באשדוד היתה בעיה עם

זה, אבל היא לא קיימת יותר.

הקייס שנשלח לקרית מוצקין גר בצפת, והמועצה הדתית בקרית מוצקין טוענת שהוא

צריך לעבור לגור בקרית מוצקין. יש הסכם עם משרד הבינוי והשיכון צריך לסייע לקייס

לעבור לקרית מוצקין, והענין נמצא בטיפול, אבל זה לוקח זמן. הקייס גר עדיין בצפת

כיוון שבעיית הדיור שלו טרם באה על פתרונה.

יש גם בעיה אישית בין הרב המקמית לבין הקייס. הם לא מקבלים את הקייס, ואנחנו

מנסים לפתור את הבעיה בצורה הטובה ביותר.



שי נידם;

אנחנו ביקרנו במקום, ונסינו להסדיר זאת. איש הג'וינט ליווה אותו באותו

אנחנו לא מוכנים לקבל את הקייס כהנחתה. אנחנו

הרבנים, ואנחנו המכריעים. הם פשוט לא אישרו אותו, ולכן המועצה הדתית לא יכלה

לקיים ישיבת מליאה כדי לאשר את קבלתו.

אנחנו עשינו כלפיו ג'סטה, והעמדנו לרשותו מקום, הזמנו קהל

שהקייס יתחיל לטפל בו, כדי להוכיח את עצמו. אבל הקייס לא בא. עד שהוא לא עובר

לגור במקום ועד שהוא לא מוכיח את עצמו, קשה לנו להעביר את החלטת ההנהלה לקבל

אותו.

האם ההתנגדות היחידה היא בגלל שאין לו דירה בקרית מוצקין? הקייס קיבל חדר

בבית הכנסת, כפתרון מקומי.

הקייסים הם כמו רבני שכונה, ורבני שכונה מקבלים בדרך כלל את הקהל שלהם

בשכונה שבה הם משרתים. במועצות הדתיות אין חדר בשביל רבני שכונות, וכך גם אין

חדר בשביל הקייסים. כדי לפתור את הבעיה של הקייס האמור הם נתנו לו חדר ליד

בית הכנסת, שבו יקבל את הקהל ובו ישרת את הציבור שלו. את זה העמדנו לרשותו.

האם יוצאי אתיופיה הגרים בקרית מוצקין מפוזרים, או שהם גרים בריכוז?

בקרית מוצקין יש קהילה קטנה מאד של יוצאי אתיופיה. הקייס הזה אמור לשמש

קייס לקריות. הוא לא התחיל לכהן בתפקידו, אינו מקבל משכורת, ולכן גם לא עבר

לגור שם.

למעשה הוא גם לא יכול להתחיל לכהן בקרב קהילת האתיופים שבקרית מוצקין, כי

הם רוצים לקבל קייס אחר, ולא מי שלמד שמכון מאיר. .

זו בעצם תמצית הבעיה בקרית מוצקין. ואשר לאשדוד, אני מציע שנשמע את ראש

המועצה הדתית באשדוד.

אני רוצה לציין כי המועצה הדתית אשדוד היא היחידה שהיתה בין הראשונים

לקלוט את מספר הקייסים הגדול ביותר ולשלם להם שכר. נדמה לי שיש שם חמישה

קייסים. המועצה הדתית אשדוד היתה בהחלט מוכנה לבוא לקראתם, ואף באה לקראתם,

אלא שברגע שנתמנה הקייס הנוסף הוא פשוט נכנס למטבח ועשה מזה את מה שעשה.

נושא העסקת הקייסים הוא נושא חריג מבחינת נוהל העסקת עובדים במועצות

הדתיות ובמינהל תקין בכלל. במקרה של הקייסים אנחנו מקבלים הנחתה תקציבית מלאה

מהמשרד, ולא תקצוב רגיל של 40%, ו- 60% מהרשות המקומית. בנוסף לזה אנחנו גם

מקבלים העסקה שמית, כשנותנים לנו את שמות הקייסים שאנחנו צריכים להעסיק.



לא התקבלה שום הנחיה ממשרד הדתות, ולא משום מקום ארור, מה בדיוק אמור

לעשות האדם שישמש קייס, או אלה שהוכשרו במכון מאיר והנקראים רבני-עדה. הם

צריכים להיות משולבים בתוך הקהילה שלהם, ולעסוק במציאת פתרונות לבעיות בתוך

הקהילה שלהם.

יש הבדל בין הקייסים הראשונים שהתקבלו במאי 1993 לבין 12 החדשים שהתקבלו,

ואנחנו קלטנו אחד מהם. הראשונים שימשו קייסים באתיופיה, וכדי לשמור על מעמדם

הסמיכו אותם להמשיך לשמש את הקהילה שלהם, והם מקבלים את משכורתם מהמועצות

הדתיות. 12 האחרונים הוכשרו בארץ, וההנחיה אומרת שיש לשלב אותם במועצה הדתית

כרבני עדה.

אלא שיש בעיה בענין הזה, כי מי שהוא רב-עדה צריך לשמש בתפקיד המקביל לזה

של רב שכונה, אבל הוא לא עבר מכרז ולא אישור הסכמה של רבנים, כמו שזה מקובל

לגבי רבני שכונה. אין לו את הכושר לשמש רב שכונה, ובוודאי שאי אפשר להעניק לו

את התפקידים המסורים בידי רב שכונה.

למרות זאת מילאה המועצה הדתית אשדוד אחר ההנחיה שקיבלה מהמשרד, ובצענו את

הדברים מהיום הראשון לקבלתה. זה אמור לגבי ארבעה הקייסים, שלושה תחילה וקייס

נוסף בספטמבר 1995, ועוד קייס שהוכשר במכון מאיר בארץ, שהתחיל לעבוד ב-1

בספטמבר.

משרד הדתות מתקצב את הקייס הזה, ואנחנו קיבלנו הנהיה באשר למה בדיוק צריך

לשלם לו, ומה אנחנו צריכים להפריש כמס מעסיקים, לקרן פיצויים וכוי. למועצה

הדתית לא אמור להשאר שום דבר, פרט לתנאים הסוציאליים שלו. זה שונה מהתקצוב של

רבני שכונה, שבדרך כלל הוא הרבה יותר גדול ונלקחים בחשבון כל ההוצאות האחרות.

מי שתקצב את המשכורות של הקייסים וכו' לא לקח בחשבון את תקצוב האלמנטים

האחרים כאשר מושיבים מישהו בתוך המשרד, והסתפק בדיוק בעלות שלהם.

האם בקשתם לקבל הנחיות?

שי אלי-זרע;

בכתב לא בקשנו דבר, כי ההנחיה לא היתה שהוא אמור לשבת במשרד. ואשר לכסף,

זה לא עלה כלל לדיון. מהיום הראשון הם קיבלו את המשכורת שלהם וישבו בבית

הכנסת, או במרכז הקהילתי שבו הם גרים, ומעולם לא ביקשו כלל לשבת במועצה הדתית.

באשדוד ישנן היום 1,500 משפהות אתיופיות, המונות כ- 7,000 נפש. הקייסים

יושבים בתוך הקהילה שלהם בבית הכנסת או במרכז הקהילתי, ומי שצריך אותם מגיע

אליהם, לא ראיתי דבר מסויים שהם עושים.

הבחור החדש שנכנס הוא, אגב, בנו של אחד הקייסים, והוא הוכשר במכון מאיר.

אנהנו נסינו לשלב אותו מיוזמתנו. ביום שהוא נקלט אנחנו גם נתנו לו חדר. וכאן

המקום לציין שזח לא מטבח, אלא בפירוש חדר שבעבר ישבו בו רבני שכונה, והוא משמש

היום חדר לחברי ההנהלה, ובהדר הזה יש טלפון, ספריה, מכתביה וכיסא. הדבר היהידי

שכאילו הופך אותו למטבח זה המיני-בר שישנו בהדר. חבל מאד שאותו עתונאי או כתב

הלך וכתב את הדברים מבלי לבדוק ולראות את החדר שבו ישב האיש הזה.

מה בכל זאת מבחינתך לא בסדר? מה היית רוצה שיהיה כדי שהכל יהיה בסדר?



שי אלי-זרע;

הקייסים נמצאים אצלנו כבר שנתיים, עם תקצוב מלא לגבי השכר שלהם בלבד,

בלי הנהיות, ואינני יודע מוז הם עושים.

פשוט לא מקובל עלי שבמשך שנתיים ימים משאירה עיריה כמו אשדוד, שהיא עיריה

רצינית עם ראש עיר רציני, את המצב כמו שהוא מבלי שהיא כותבת או לוהצת בענין

הזה.

פשוט לא מקובל עלי שעיריה כמו אשדוד, שהיא עיריה רצינית שיש לה ראש עיר

רציני, משאירה את המצב בנושא חזה כמו שהוא מבלי שהיא לוהצת וכותבת בענין.

מדובר במועצה הדתית, לא בעיריה.

שי אלי-זרע;

המועצה הדתית מקבלת 60% מתקציבה מהעיריה, וזה שנתיים שיש בה מצב כזה.

אינני יודע מה היתה ההלטת ועדת העליה בענין זה.

מדובר בהחלטת ממשלה. הממשלה שמחה מאד שהשביתה הופסקה. שר הדתות דאז, עוזי

ברעם, החליט בנדון. לפנינו אנשים שעובדים זה שנתיים, משרתים 7,000 איש, ואתה

אומר שלא קבלתם הנחיות בעניינם.

אני לא יודע מה היתה הכוונה של הממשלה כשהיא ניסתה לפתור את בעיית

האתיופים באמצעות מינוי הקייסים והעסקתם על ידי המועצות הדתיות ומתן משכורות

להם על ידי המועצות הדתיות. עובדה היא שבמצב הנוכחי, גם כשהם לא מגיעים למועצה

הדתית וגם כשאינני יודע מה הם עושים, יש שקט, וזו עובדה. אז אם המטרה היתה

להשיג שקט, הצליחו להשיג שקט. אינני יודע אם זו אמנם היתה המטרה.

צריך לעשות את ההבחנה בין הקייסים לרבנים. הקייסים הם אותם עולים שכיהנו

כקייסים באתיופיה. כתוצאה מהשביתה הגיעה המדינה לסיכום עם העדה, שאותם ראשי

עדה הנקראים בלשונם קייסים ימשיכו לשמש כאן בתפקידם זה בתמיכה ממשלתית. הרבנים

אינם אנשים ששימשו באתיופיה קייסים, פרט אולי לאחד או שניים, והם עברו הכשרה

במשך 8 שנים במכון מאיר כאן. לפני 8 שנים סוכם אתם שבתמיכה של משרד הדתות ושל

הגיוינט 12 העולים האלה מאתיופיה ילמדו במשך 8 שנים במכון מאיר, ועם סיימם את

מסלול הלימודים הזה הם ישובצו כרבנים בשירותים הדתיים. שיבוץ של רבנים בשרותים

הדתיים קבוע בחקיקה.

שר הדתות הנוכחי ראה את המצוקה שבשילובם של 12 הרבנים האלה, והוא החליט

להרחיב את החלטת הממשלה לגבי תקצוב הקייסים, וקבע שההחלטה התקציבית החלה לגבי

הקייסים תחול גם על אותם 12 רבנים שקיבלו את הכשרתם במכון מאיר בארץ, שהתעודה

שלהם מוגבלת לשירות העדה העולה מאתיופיה, וכך גם שובצו אותם 12 איש.



אשר למכרז, בדרך כלל נהוב לעשות מכרז אם למשרד יש מספר מועמדים שהוא צריך

לבחור ביניהם. אבל כאשר מדובר בסך הכל ב- 12 איש בכל הארץ, אז על מה יעשו

מכרז?

רוב המועצות הדתיות, פרט לזו של קרית מוצקין, שיבצו את הרבנים כמו גם את

הקייסים בעבר, הם מתוקצבים במלוא עלות השכר שלהם. התפקיד של הקייסים הוא

בהנהגה רוחנית של העדה, כפי שנהגו לעשות בחו"ל. ואילו את הרבינם ראינו כגוף

מגשר בין הקהילה הישראלית לבין קהילת עולי אתיופיה, באמצעות מי שקיבלו את

חינוכם בארץ במהלך שמונה שנים. זה עיקר תפקידם. להגדיר בנוהל מה בדיוק התפקיד

ליישום הדבר הזה, זו קצת בעיה. אנחנו מתארים לעצמנו שבשמונה השנים שלמדו

במכון מאיר, כאשר הג'וינט ומשרד הדתות ליוו את הקורס הזה, הגיעו הלומדים שם

לדרגה מסויימת של תפקוד אותו הם ימלאו בהצלחה.

אשר לשיבוץ שלהם, משרד הקליטה עובד בענין זה ביד אחת עם משרד הדתות. ברגע

שאנחנו מחליטים שקייס או רב צריך להיות במקום מסויים, משרד הקליטה ביחד עם

משרד הבינוי והשיכון דואגים למקום מגורים מתאים לאיש הזה ולשאר צרכיו. בנוסף

לשיבוצם התקיים גם כנס של קייסים בירושלים, והתקיימו גם ימי עיון לקייסים

האלה.

יש עוד מספר החלטות שצריך לתת עליהן את הדעת, כמו זו שהתקבלה בשעתו בדבר

מרכז קהילתי וקורסים שיתקיימו אחת לתקופה מסויימת. היום סיימנו את השיבוץ של

כל הקייסים והרבנים. אני מניח שכאשר המערכת תהיה רגועה והאנשים יתישבו

במקומותיהם, יתחילו לעבוד ויקבלו את שכרם בזמן ותהיה להם קהילה, ויתחילו

להתעורר שאלות, תהיה משמעות לקיום ימי השתלמות אחת לחודש או אחת לשבועיים

בשיתוף של עולי אתיופיה לצורך התמודדות משותפת עם הבעיות המתעוררות בשטח.

במי שליווה את כל תהליך הקליטה שלהפ וכמי שממונה על כל שרותי הדת במשרד

הדתות אני מרגיש צורך אישי לציין את התפקוד של שרת העבודה שליוותה את השילוב

של הקייסים מרגע החלטת ועדת הקליטה ועד לרגע הזה. היא מצויה בפרטים, מכירה כל

אחד מהם בשמו, והיא גם יודעת איפה נמצא כל אחד מהם, מה הוא עושה ואת מי הוא

משרת, והיא דואגת לכל אחד מהם כמו אם.

המטרה הראשונה של ועדת העליה והקליטה בסיום השביתה הושגה למעשה, והמשימה

מולאה. המטרה ברגע זה היא לשלב אותם באזרחות הישראלית, וזה תהליך לא קל.

לצערי הרב יש במדינה עדות שונות שעדיין לא סיימו את שלבי הקליטה שלהם במדינת

ישראל.

הדברים שאתה אומר אינם מדוייקים כל כך, כי הבעיה לא היתה לתת ל- 60 או

ל- 70 קייסים משכורת. מקובל בשירות המדינה, וגם במועצות הדתיות, שעובדים לפי

חוזים ולפי תקציבים מיוחדים. אנחנו מדברים בהחלטה של ממשלת ישראל. הממשלה

הקציבה כסף מיוחד לנושא, וישראל ליפל אומר בצורה ברורה ביותר, שבנוסף הומלץ על

הקצבה בסך רבע מיליון ש"ח לשנה לצורך השתלמות קייסים. זוהי עדה מיוחדת, והיא

זקוקה לתנאי קליטה מיוחדים, כמו משכנתא שאין לה אח ורע בעולם כולו, ויש גם

הישגים מרשימים בקליטתה.96% מהבנים של העדה הזו משרתים השנה בצה"ל, וזה הישג

בלתי רגיל. דבר כזה לא קרה אצל שום קבוצת הגירה באיזה שהוא מקום בעולם.

אדם שמקבל משכורת צריך למלא את שליחותו. נכון שבמדינת ישראל יש רב אשכנזי

ויש רב ספרדי, ויכול מאד להיות שרב ספרדי יכול למלא גם את תפקידו של הרב

האשכנזי, וגם מצב הפוך אפשרי. אבל יש כנראה סיבה מוצדקת למצב הקיים. כך גם יש

כפי הנראה סיבה מוצדקת, שהוכרה על ידי הממשלה, לתת לקייסים לטפל ביוצאי

אתיופיה, ולא לרב אשכנזי או רב ספרי.



אני מכיר את שרת העבודה ויודע שהיא עושה את עבודתה במסירות, ואני מאמין

שהיא מכירה את 60 או 70 הקייסים בשמותיהם. אבל לא זו הבעיה. הבעיה היא גם בזה

שאינם מקבלים משכורת, אלא בזה שהם אינם מתפקדים. שר הדתות הנוכחי ידוע כשר

קפדן שממלא את הדברים לפי התקן, לפי הנוהלים, לפי המוסר ולפי החוק,. והוא אחד

השרים הטובים ביותר בתהומים האלה. נתאר לעצמנו שהענין הזה מגיע לשולחנה של

מבקרת המדינה, והיא רואה אנשים שמקבלים כסף ואינם ממלאים את המוטל עליהם. זו

הבעיה שהתעוררה כאן. השביתה פרצה משום שהם רצו גם לקבל שכר, גם לקבל הכרה וגם

שיאפשרו להם לעבודה ולטפל בנושאים שבטיפולם.

י' ישי;

שלוש המטרות האלה הושגו, אבל לדעתי יש מטרה נוספת: לגשר.

מטרת ההפגנה שלנו היתה להשיג הכרה ביהודי אתיופיה כיהודים לכל דבר, ללא

אפליה, ללא הסתייגות וללא דרישות מיוהדות,

אחד התנאים שהשגנו זה המעמד של הקייסים. הפסקנו את ההפגנה, ומינו ועדה

בין-משרדתית, שבה חברים נציגים של משרד הקליטה, משרד הדתות והרבנות הראשית,

להעסיק 70 קייסים במועצות הדתיות, לעשות

השתלמות לקייסים הצעירים. אחרי שההחלטות התקבלו התעלמו מהן כל המשרדים. כ/שר7

הקליטה התעלם מתפקידו, גם אחרי הרבה מכתבים שכתבנו בענין. היו מספר מועצות

שהיו מוכנות לקבל קייסים, אבל היו גם מועצות דתיות שלא חיו מוכנות לקבלם. קרית

ים לא מוכנה לקבל אף קייס, כך גם קרית גת ורחובות שלא מוכנות לקבל קייסים.

הבעיה היא בהכרה במעמד הקייסים. יש ראשי מועצות-דתיות האומרים שנותנים

לקייסים את המשכורת כנדבה. השאלה המהותית היא מה הוא התפקיד המעמדי של

הקייסים, והאם מכירים בהם כמנהיגים רוחניים ברי סמכות? האם המועצות הדתיות

בכלל מתייעצות אתם? לא. לא מתייעצים אתם, לא מתחשבים בהם, ורק מעבירים להם

משכורת. מובן שהמצב הזה פוגע קשות בקייסים האלה. באשדוד משלמים להם את

המשכורת, אחרי ההפגנות שהיו.

אני מבקש סליחה על האיחור, אך הדרך מקרית מוצקי ן נמשכה הרבה מעל למשוער

בגלל פקקי תנועה במספר מקומות בדרך.

אני מכיר כל מועצה דתית, ויש לי ידיעות על מה שקורה בהן. לנו לא ישקרו.

אני יודע מה הולך בכל מועצה דתית, ואני יודע לכן שלא מתייעצים בכלל עם

הקייסים. חושבים שנותנים להם את המשכורת כנדבה, אבל הרי יש החלטה של הממשלה

בענין הזה. בחדרה למשל לא רוצים לקבל את הקייס בגלל סכסוך פוליטי. אני חושב

שאנשים שנוקמים באחרים בגלל סיבה כזו או אחרת עושים טעות חמורה מאד. התפקיד

הוא תפקיד, והאישור הוא אישור, וצריך לכבד את החלטת הוועדה ואת החלטת הממשלה.

האם אתה מכיר כמה קייסים שכן מרוצים מהיחס והגישה כלפיהם?



אי גוביזה;

כן, בהחלט, כמו כפר סבא, למשל, שם יש יחס טוב ויחס של כבוד כלפי הקייס.

יש מקומות בהם הקייסים מקבלים את הכבוד המגיע להם. באשקלון המצב לא בסדר. שם

אפילו לא רוצים לדבר תאם, ולא נותנים להם להכנס למשרד. יש לשבור את המנגנון

שם, שהוא מנגנון גזעני מאד.

היו"ר עי זיסמן;

אני מציע שלא תשתמש בביטוי כזה.

אני חי את זה, אני סובל מזה. דוחים אותי, לא מקבלים אותי.

אני רוצה להתייחס עוד ל- 12 הרבנים. כאזרח ישראלי שעלה מאתיופיה אני

מתבייש לקבל תעודה כמו זו שניתנה ל- 12 הרבים, כי היא מגבילה את הרבנים האלה

לטיפול בעדה האתיופית בלבד. אין להם סמכות ואין להם רשות לטפל בבעיות של בני

עדה אחרת. גם בקרית מוצקין וגם בקרית אשדוד היו בעיות עם הרב, ונשמעו ביטויים

איפה למדת עברית? הביטויים האלה פוגעים בהם קשה מאד. צריך

להשתמש בביטויים שמתאימים לאדם. צריך לזכור שמדובר בנושא מאד רגיש. הכרה

במעמדם של הרבנים והעסקתם במועצות הדתיות זה דבר מאד מאד בעייתי. לא מדובר כאן

רק במשכורת, אלא מדובר בעיקר בהכרה בהם ובמעמדם, ולאפשר להם לתת את השירות שהם

רוצים וצריכים לתת.

אני חושב שהבעיה קיימת לאו דווקה עכשיו, ונממסד הדתי מפלה את עולי

אתיופיה לא מהיום. אני רוצה לשים את הדברים על השולחן, ולומר דברים גלויים.

החברה הישראלית יודעת שאילו הכירו בנו כיהודים לכל דבר היינו מגיעים לארץ עוד

בשנת 1948 ובשנות ה- 50. מי שמנע מאתנו להגיע לארץ זה הממסד הדתי, ולא צריך

להתכחש לזה. וגם כאשר אנחנו כבר בישראל קשה עדיין לממסד הדתי לבלוע אותנו.

יש החלטת ממשלה מאד מבורכת. ברמה העליונה, ברמה עקרונית אין אפילו אחד

שמנסה להתכחש למעמד הקייסים ולמתן סמכויות להם. אבל כשאתה יורד לרמת השטח,

המצב לגמרי שונה. אני גר במגדל העמק, וקייס מנצרת צריך להגיע אלינו ולטפל בנו.

אבל לא נתנו לו מקום מתאים כדי שיוכל לשבת בו ולקבל אנשים. ראש המועצה הדתית

לא מוכן לשבת ולדבר אתו. ואם ראש המועצה הדתית אינו מטיל עליו סמכויות

מקומיות, כמו למשל לערוך חתונה, ולא נותן לו מקום לעבוד בו, איך הוא יכול

לעבוד בכלל?

היחס כלפי הקייסים הוא מבייש ממש. אומרים: תנו להם משכורת, תנו להם כסף,

שישתקו ולא יבלבלו לנו את המוח. לא ראיתי בשום מקום הצעה לתת לקייס לחנך ילד

על פי מסורת עדתו. לא קיים מושג כזה. אין מקום בו אומרים: תנו להם ילדים. האם

שמעתם על ראש ישיבה במקום מסויים שביקש מקייס ללמד שם ילדים? בוודאי שלא. הם

פשוט לא מוכנים להכיר בקייסים שלנו. וזו בעצם הבעיה. הבעיה איננה בהחלטת

הממשלה, אלא בזה שהמועצות הדתיות מתייחסות אלינו בזלזול רב, וצריך להכיר בזה

ולשים את הדברים על השולחן.

האם אתה מכיר מקום ששם הדברים פועלים בסדר?

אם יש 70% שלא מתקבלים, יש להתייחס אל זה בחומרה רבה.



יי בן-מאיר;

אני מטפל בשנים האחרונות בקבוצה של 13 הרבנים, ולא שחלילה אנחנו עושים

הבחנה בין הרבנים לבין הקייסים. הקייסים והרבנים משרתים בקודש, ולא לנו לציין

מי נעלה על חברו. כולם נעלים וכולם משרתים בקודש.

במהלך שמונה השנים האחרונות הג'וינט מימן באופן מלא ומוחלט תכנית הכשרה

לרבנים במכון מאיר. מדובר ב- 13 רבנים, אהד מהם הוא גם קייס וגם רב, ושמו קייס

אברהם דיזזו המכובד שגר בבאר שבע.

13 הרבנים שאני מציין ניבחנו לפני שנה לרבנות בדרך שבה נבחים כל הרבנים

במדינת ישראל, במסגרת הרבנות הראשית, והם זכו לקבל תעודות כושר, תעודות הסמבה

חתומות בידי שני הרבנים הראשיים של מדינת ישראל שליטא. ככל שבדקתי אינני בטוח

שיש הרבה רבנים בישראל שזכו לחתימת ידם של שני הרבנים הראשיים המכובדים. ומה

כתוב שם? כתוב שהם קודם לכל רבנים והם משמשים גם כרועים רוחניים בקרב עדתם.

לפני מספר חודשים, סמוך להתמנותו לתפקידו כשר הדתות, נדרש השר פרופסור

שמעון שטרית לנושא הזה של מינוי הרבנים לשמש לא רק על הנייר אלא גם בפועל

בקרב קהילותיהם, בקרב העדה ברחבי הארץ. כאזרח ועובד הג'וינט שליווה וראה את

הדברים מקרוב, על כל ההשתלשלויות שלהם, אני מבקש מהוועדה לציין לשבח את

החלטתו ההיסטורית של שר הדתות, שהוציאה מן הכוח אל הפועל את העובדה שהרבנים

האלה הוסמכו לא רק כרבנים, אלא הפכו מכוח ההחלטה של שר הדתות להיות רבנים

בקרב העדות. וצריך לזכור את הדבר הזה כהחלטה היסטורית.

משום שהשקענו עד היום הרבה מאמצים וכסף בהכשרת הרבנים האלה, ורצינו לראות

את התכנית הזאת יוצאת מן הכוח אל הפועל, ביקשתי וזכיתי להתלוות אל אנשי משרד

הדתות, פקידים ותיקים שמופקדים על ידי משרד הדתות והעושים את עבודתם באופן

הנאמן ביותר. מצאתי שהמצב בשטח הוא כזה, שמתוך 13 הרבנים, רק בקרית מוצקין לא

עישרה המועצה הדתית את קבלתו לעבודה של הרב שהופנה לקרית מוצקין. אמנם נכון

שהוא מתגורר בצפת, אלא שבצפת ישנן בסך הכל 17 משפחות של עולים מאתיופיה.

בעקבות החלטתו של השר למקד את עבודתם של הרבנים האלה בריכוזים הגדולים של בני

העדה, והלא הם בצפון באיזור הקריות, התבקש הרב הזה להעתיק את מקום מגוריות

מצפת לקריות. אבל מאחר והוא לא מועסק על ידי המועצה הדתית, מתקיים גם פה

הסיפור הידוע על הביצה והתרנגולת, והוא גם לא מקבל שכר. מדובר באדם שזה 3-4

חודשים אינו מקבל שכר, ומי שלא מקבל שכר לא יכול כמובן לשכור דירה.

הג'וינט התגייס גם בענין זה והעביר לרב הזה מענק קיום משום שיש לו אשה

וילדים שהוא צריך לפרנס. אני תקווה וגם תפילה, שמהישיבה הזאת של ועדת העליה

והקליטה של הכנסת נצא בהכרעה שהחל מהיום יתקבל הרב כמשמש בקודש בקרית מוצקין.

בשאר המקומות התקבלו האנשים לשמש ברבנות.

הדבר האחד והיחיד שאני מיצר עליו זו העובדה שישנם כמה וכמה קהילות שאין

להן מקום מסודר בשביל הרבנים, מקום שבו הם יוכלו להיפגש לשיחות עם בני עדתם

בפרטיות ולפעול ממנו, והם נאלצים לחפש מקומות מאולתרים, לפעמים במועדון,

לפעמים במתנ"ס ולעתים גם בדירתו של הרב, שהיא בדרך כלל דירה צפופה.

אינני בטוח לחלוטין שזה התפקיד של המערכת הדתית בלבד. יש פה גם משהו

שצריך להיות קשור גם אל המערכת החברתית העירונית. ואני חושב שהוועדה צריכה

לקרוא לראשי הערים הנוגעים בדבר, לראשי המועצות הנוגעות בדבר, ולמשרד הדתות

שהוא בוודאי תומך נלהב בכל הקשור במהלך הזח, לעשות לפנים משורת הדין ולהביא

לכך שכל רב בן העדה שמשמש באחד מ- 12 המקומות בהם יש ריכוז של בני העדה הזאת,

יזכה לקבל חדר, מקום הגון ומכובד הראוי לכל מי שמשמש בקודש במדינת ישראל

ובעיקר למי שמשמש בקודש בקרב הקבוצה הזאת. נראה לי שכולנו נבחנים בענין זה

במבחן של כבוד.

אני רוצה לספר לכם מה המצב. קיבלנו ממשרד הדתות מכתב מה- 22 באוגוסט, בו

הם מודיעים לנו שהם שולחים לנו רב יהודי שנולד באתיופיה, ושצריך לעבוד בשיתוף

פעולה אתו. תפקידו של הרב להנהיג את של בני העדה בשיתוף פעולה עם הרבנים

המקומיים. חתום על המכתב יהושע ישי. העתקים נשלחו לשר לעניני דתות ולסגן

המנכ"ל.

מיד עם קבלת המכתב הצגתי את הרב רמי איילהו בפני הרבנים. כינסתי את אנשי

המועצה הדתית, כי אני לבד לא יכול להחליט בענין, וקבלתי תשובה מכתב תשובה

מהרבנים, והתשובה היא שלילית. ברשותכם אני מבקש לקרוא באזניכם את המכתב. וזו

"נדהמתי להיוודע כי שר הדתות הפרופסור שמעון שיטרית מינה רב לעדה

האתיופית בקרית מוצקין. באופן עקרוני ובלי קשר לקרית מוצקין הנני מכבד כל מי

שקיבל תעודת כושר לשמש בתפקיד זה מאת כבי הרבנים הראשיים לישראל שליט"א. אלא

שדא עקא; לא נשמע כדבר הזה בממשל תקין על כל פנים, אשר יצניחו ממשרד ממשלתי

כלשהוא בעל תפקיד מסויים לרשות מקומית מסויימת קודם מוצו כל ההליכים המקובלים.

כל שכן שאי אפשר לפסוע מעל ראשי עם קודש ולמנות בכפיה בעל תפקיד רבני

ויהא כגובה ארזים גובהו, מבלי להימלך ולקבל הסכמת שבעת טובי העיר שעל אתר,

קרי: הסכמת הרבנות המקומית, וגם הסכמה עקרונית של המועצות הדתיות.

כדי לסבר את האוזן אנקוט בדוגמא: כיצד היה מגיב ראש עיר אילו משרד הפנים

למשל היה מנחית לשטח שיפוטו מנהל מחלקה או עוזר, אפילו כשהלה מצוייד בהמלצה

משר הפנים כי הוא כשיר וראוי לשמש כמנהל מחלקה...יתרה מזו, כיצד היה מגיב כבוד

השר עצמו אילו ראש הממשלה היה ממנה עבורו עוזר, או מנהל מחלקה...

מעבר לכל הנ"ל יש כאן הסתמנות של תופעה המורה ביותר; היום

מצניחים רב פלוני, מחר ינחיתו עלינו (לא עלינו) רבי או רבנית רפורמים".

על המכתב חתומים שני הרבנים, גם האשכנזי וגם הספרדי.

אהרי שקיבלנו את המכתב זימנתי ישיבת המועצה בענין. לפני ישיבת המועצה,

לקראת החגים, ביקרתי בשכונה שבה גרים עולים מאתיופיה. יש שם בית כנסת ספרדי

חדש שיש בו בית מדרש, ואני דיברתי עם הגבאי והוא הסכים שהם יבואו להתפלל שם.

אני רוצה למסור לכם העתק של פרוטוקול מס' 47 מה- 26/10/95 מישיבת המועצה

הדתית קרית מוצקין. אני קורא מהפרוטוקול: "הרב ברקאי: קיבלתי מכתב ממשרד הדתות

בו הודיעו לי על מינוי רב לבני העדה האתיופית (המינוי שלו הוא עבור צפת, קרית

מוצקין וקרית ים) שעליו לעבוד בתיאום ושיתוף פעולה עם רבני המקום. הודעתי על

כך לרבנים, שני רבני המקום התנגדו למינוי ושלחו לי מכתב. כמו כן המכתב נשלח

לכל חברי המועצה. לאחר חג הסוכות הרב רבי איילהו הופיעלמשרד ואמר לי אני כאן,

ובא עם עתונאים וצלם.

מציע לקבל את ההחלטה הבאה: הואיל והמועצה סוברנית לההליט מי

יבוא בשעריה, מחליטה המועצה תוך חיזוק ואימוץ ידם של רבני העיר, שלא לאשר

קבלתו של הרב רמי איילהו כרב לעדה האתיופית, הגם שלא נבחר לכך. המועצה מביעה

תמיהתה על החידוש בדרך מינוי רבנים בישראל.

הצעו של מר קליין התקבלה".



מחודש ספטמבר קיבלתי מדי חודש כסף בשביל קי יטיס. אני מאד רציתי לעזור לרב

רמי איילהו, ואמרתי לו שאם יעבור לגור כאן יהיה יותר קל לסדר לך את הדברים

ונוכל להגיד שאתה מקבל קהל. הרב הספרד י, הרב אוחנה, אמר לו: תביא אתיופים,

אני מוכן ללכת אתך לראות אם יש קהל. אין מלך בלי קהל. אבל גם את זה לא עשה הרב

רמי איילהו. הוא גם לא עבור לגור בקרית מוצקין, הוא לא בא יותר לעבוד. הוא בא

למשרדי וביקש לקבל שכר. אמרתי לו שאני לא יכול לשלם ללא עבודה. אמרתי לו: תגור

כאן, תעבוד כאן, ואז אני אחשוב מה אני יכול לעשות בשבילך. הוא לא בא, לא עבד

מאז, והמשיך לגור בצפת. אז ביקשתי שיעבירו את הכסף לצפת, העיר בה הוא גר.

היתה טעות. הוא צריך היה להיות משובץ לקרית ים.

יש קובץ תקנות שצריך לנהוג על פיהן. יש הליך מסויים לבחירת רב, ובין היתר

יש לצאת במכרז. ואילו במקרה הזה לא הודיעו לנו, לא התיעצו אתנו, לא התיעצו עם

הרשויות המקומיות ועם המועצות הדתיות, אלא פשוט הנחיתו מלמעלה. ואם מישהו

יעסיקאותו, אז למעשה יכולים להעמיד אותו לדין על העסקה שלא כדין.

ב- 31/10/95 שלחתי מכתב למשרד הדתות, והעתק ממנו אני מוסר לכם בזה, ובו

פירטתי את מצב הדברים. בסוף המכתב כתבתי: נא לענות לי כיצד עלי לפעול. לא

קבלתי תשובה למכתב הזה. אבל הם הופיעו בעצמם.

בתשובה למכתב הגענו אל המועצה.

לא פחות מזה חשוב גם להשיב למכתב.

הרי מדובר בשליש רב לקרית מוצקין, שליש רב לצפת ושליש רב לקרית ים. למה

משרד הדתות כמשרד כללי לא יעסיק את הרבנים הנ"ל במחוז הצפון, ולאותו רב יהיה

גם את קרית מוצקין, גם את קרית ים וגם את צפת.

א. אנחנו מכירים את הרב רמי איילהו שהוא בחור זהב. ב. אף שלא נעים לשמוע

זאת, אני חושב שהדברים שאמר כאן ראש המועצה הדתית קרית מוצקין צודקים. כלומר,

אי אפשר להנחית רב לתוך מערכת, אם רוצים שתהיה שם מערכת עבודה מסודרת. ג.

מיוזמתם, מבלי שאנחני מכירים את הבחור ורוצים אותו, מציעים להעסיק אותו דרכנו.

אני רוצה שנבין כי המועצות הדתיות נמצאות בסד מסויים. מצד אחד אנחנו

מממשים את החלטות המשרד לגבי העסקת הקייסים, אבל באשר לסמכויות שאמורות להינתן

גם לקייסים וגם לרבנים, זה חייב לעבור איזו שהיא סמכות הניתנת להם מכוח

הרבנים הראשיים. ואם זה לא נעשה אפשר יהיה אחר כך לשמוע טענות שאין להם את

הכוח לבצע את הדברים שאתה רוצה שיבצעו, מפני שהרבנים לא מספיק נותנים להם. כך

שבחלק מהטענות אפשר לבוא אל הרבנים היושבים לידינו, ואנהנו אמורים לשרת אותם,

כדי שיוכלו לתת את הכלים לעשות את זה.

הצטערתי לשמוע את הצורה שבה נהגו כבוד הרבנים בקרית מוצקין מבלי להתייעץ

עם הרבנים הראשיים ומבלי להתייעץ ולברר למה בדיוק התכוונו כאשת מינו את הרבנים

במקומות השונים. המינוי לא היה מינוי של רב שכונתי רגיל. זו- קהילה בעייתית

שממשלת ישראל החליטה לטפל בה בצורה שונה, והכוונה היתה שיהיו רבנים מעל לתקנים

ובכסף מיוחד שיועד לזה, ושהרבנים יהיו בתוך הקהילה שלהם. אבל מישהו כאן לא

הבין את הכוונה, והשב שהוא צריך לעשות מכרז וכיוצא באלה דברים. ובכן, לא היתה

כוונה כזאת.

ישנם 12 רבנים, והציבו אותם במקומות שונים כדי שישרתו בהם את הקהילה

שממשלת ישראל חושבת שצריך לשרתה בצורה שונה.

אני רוצה להודיע שאנחנו נמצא פתרון מהיר לנושא הזה של קרית מוצקין. אינני

רוצה להתחייב למועד מדוייק, אבל אנחנו נמצא פתרון שבו הרב יקבל שכר, ובעיקר

שישרת את הקהילה שהוא צריך לשרת.

מדוע הוא צריך להיות בקרית מוצקין כאשר רוב הקהילה נמצאת בקרית ים?

אני אכנס לעובי הקורה של הענין הזה ואמצע פתרון לקבוצה הזאת בקריות בכלל,

וגם נמצא לרב הזה מקום מתאים בו ישרת את הקהילה ויקבל שכר. הוא לא יכול להשאר

בצפת, כי לא מצויה שם קהילה אתיופית. משרד הדתות ישלם מיד את שכרו של הרב.

אנהנו נמצא לו מקום והוא ישרת את הקהילה שלו.

האם אני כראש מועצה דתית יכול לחתום על שיק בשביל מי שלא גר ולא עובד

אצלנול? לא מובן לי גם מדוע לא יעבירו את הכסף לשמעון אורבך, שהוא מנהל מחלקת

הצפון בחיפה, והוא ישלם לכולם.

יש לנו כמה רעיונות בנושא הזה, אבל אינני רוצה לקחת מזמנכם. מכל מקום,

אנחנו נמצא את הפתרון המתאים. אשר למקרה שהועלה כאן, ברור שאם יש רצון אפשר

להעביר לו שכר.

רצון יש לי, אפילו גדול, אבל נאמר לי שאני עובר עבירה פלילית אם אני

מעביר כסף לאדם שלא גר ולא עובד אצלנו.

ישנן מועצות דתיות שמסרבות לקבל את הרב, כמו קרית ים למשל. היתה החלטה של

הממשלה לעשות השתלמות לקייסים הצעירים. כתבנו מכתב לשר הקליטה, לשר הדתות

ולראש הממשלה, ולא ניתנה לנו תשובה ברורה.



היו"ר עי זיסמן;

חשוב שיהיה קשר רצוף, ולא חד פעמי, בין הגורמים הנוגעים בדבר כדי שיפתרו

את הבעיה. אי אפשר לנהל את העניינים באמצעות שיחה טלפונית ממשרד הדתות, אלא

צריך לבקר במקום ולהיפגש עם האנשים, ויש ארגוני עולים שאתם צריך לביא בדברים.

לא צריך לחכות רק לישיבה של ועדת העליה והקליטה של הכנסת, בעקבות מאמר מסעיר

שהופיע בעתון, כדי להעלות בה את הבעיה ולנסות למצוא לה פתרון.

אני מבין שמשרד הדתות עובר עכשיו שינויים ארגוניים ומהותיים רציניים

ביותר, ואני סומך על זה שהדברים יסתדרו במהרה.

הרב י י ברקאי;

לא קיבלנו ממשרד הדתות תשובה למכתבים ששלהנו למשרד עוד בחודש יוני.

כל הטיפול בעולים מאתיופיה מבחינה דתית מצריך טיפול שורש, ולא די במתן

אקמול כדי שישתקו.

אני רוצה לציין שאין טיפול יסודי מעמיק בנושא הזה. ואשר לדברים שפרופסור

שטרית הנחית עלינו, אני חושב שאלמלא היה מנחית אותם בכתב, שום דבר לא היה

קורה, גם לא עם אותם 12 רבנים.

בואו נעשה הבחנה בין מה שקרה לאותם 13 הרבנים שהוסמכו, לבין התפקיד של

הקייסים. תראו מה קרה בגלל זה שהקייסים לא קיבלו גם מכתב הסמכה לראשי המועצות

הדתיות,

אנחנו צריכים לדרוש שלא תהיה אפליה בטיפול הזה בנושא חדתי. אני יכול

להגיד לאנשי הרבנות הדתית שבגלל ההתנהגות הנבזית שלהם שהם פשוט מרחיקים את

עולי אתי ופיה מהדת.

הרב שי אליהו;

אם הנושא הזה יגיע לשלב הידברות בין הצדדים תוך כבוד הדדי, אין ספק

שהבעיה תבוא על פתרונה. ואני יכול לומר בשמי ובשם חברי הרבנים, אף כי אולי לא

כולם, שאנחנו מאד רוצים לפתור את הבעיה. אלה הרי אחים שלנו. אבל זה לא יילך

אם זה ייעשה בצורה של הנחתות, בנסיון לשבור את הסמכויות של הרבנים, וכל אחד

יודע למה אני מתכוון. הפתרון צריך לבוא מיוזמתנו ולא בדרך שבאה לשבור את

הסמכויות שלנו.

זה לא מספיק להקצות שכר לקייס הזה, אלא צריך להקצות גם אמצעים על מנת

שהוא יוכל לפעול.

אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה שקיים את הדיון הזה. אני הושב שהדיון הזה

היה חשוב מפני שעמדנו על הבעיות השונות, והייתי מחלק אותן לשתיים. הבעיה היותר

קטנה היא הבעיה התקציבית, ולא רק של המשכורות, אלא הגדרת תפקיד שהוא ענין

מי נהלי; מה בדיוק צריך לעשות אותו רב ואיזה אמצעים יעמידו לרשות המועצה הדתית

על מנת שתאפשר לו לפעול כהלכה.



יש כאן גם בעיה תפקודית. כבעיה תפקודית אני מגדיר את מערכת היחסים הקיימת

בין הממסד הקיים לבין הקהילה האתיופית או הרבנים האמורים לשרת את הקהילה

האתיופית. אני חושב שההחלטה שהרב ברקאי קרא באזנינו מגלה אולי את השורש

הפחד שהיום זה רב לקהילה האתיופית, ומחר זה יכול להיות רב רפורמי.

מטבע הדברים אנשים לא אוהבים שמפילים עליהם הוראה, ובוודאי לא הוראה

שמשנה את המצב הקיים.המצב היציב בשביל אלה שמנהלים אותו הוא תמיד הכי טוב והכי

נוח. אבל אנחנו צריכים להיות ערים גם להחלטות קודמות, גם להתחייבויות, גם

לדיונים ולמהסקנות שהיו כאן בוועדה, וכמובן של הממשלה שבעיני היא יותר חשובה

בענין הזה, כי היא צד אופרטיבית, וגם לעובדה שישנם יהודים שעלו מאתיופיה,

והצרכים הדתיים שלהם הם כאלה שצריך להביא בחשבון את המנהיגים הדתיים של

הקהילה הזאת, ולכן צריכים למצוא את האיזון.

אני חשוב שצריך לקבוע קריטריונים שיקבעו גם איך בוחרים, ואני חושב שצריך

להיות מכרז. בכל מקרה צריך להוציא מכרז וצריך למצוא את האיש המתאים בנסיבות.

חשוב וטוב שהדברים יהיו מוגדרים, וכשיש מכרז מגדירים בדיוק מה התפקיד, מה הוא

כולל ומה צריך לעשות מי שיזכה במכרז. מהדברים ששמעתי כאן התרשמתי שהדבר הזה

לא ברור כל צרכו. יש הרואים ברב האתיופי רב שכונתי, יש הרואים בו רב מקומי

איזורי של בני הקהילה. הדברים האלה צריכים להיות ברורים, ונראה לי שהם לא

ברורים, וכל צד רואה דבר אחר, ואולי בגלל זה קיימת גם איזה שהוא חשש ופחד מצד

הממסד הקיים לקבל ולקלוט את הרבנים האלה.

אני לא חושב שאפשר להנחית דברים, אבל לא הייתי רוצה שחוטא ייצא נשכר.

קרית מוצקין - כך שמעתי מהרב ברקאי - לא אמרה על הסף "לא" וסרבה, ולכן מפעילים

את הלחץ על קרית מוצקין. מבין השיטין עלה כאן שבקרית ים אמרו מיד "לא", ולא

מוכנים לדבר בכלל, ואז אף אחד לו לוחץ שם, אף על פי שבקרית ים יש יותר עולים

מאתיופיה מאשר בקרית מוצקין. אני לא חי את הנושא עד הסוף, אבל ההגיון שלי

אומר שאנחנו צריכים לשלוח את הרב אל בני קהילתו. אז אם אנחנו אומרים שאין

מספיק תקציב ואין מספיק רבנים בשביל כל קהילה וקהילה, אז הבה נקבע על פי בסיס

טריטוריאלי, וזאת הצעתי בנדון, איזורים שבהם יהיה רב שיטפל באיזור כולו. אני

לא מוצא פסול, והייתי שמח לשמוע בעתיד הקרוב שזה אמנם יהיה הכיוון. נכון שהוא

לא ייראה כרב שכונה, אבל אנחנו עוסקים בבעיה של שירות לקהילה שהיא מפוזרת.

אני חושב שלא יהיה זה נכון והוגן ללחוץ דווקה במקום שבו מישהו היה מוכן

לפתוח טיפה את הדלת, בעוד שאחרים חסמו אותה ולא היו מוכנים לפתוח אפילו פתח

קטן.

יושב כאן אתנו הרב של צפת, הרב אליהו, והוא אמר שהוא רוצה שהבסיס יהיה

צפת. ואם אפשר לחשוב על נקודה אחת בסיסית אבל על טריטוריה שבה יטפל אותו רב,

הרי אפשר למצוא פתרון לבעיה, פתרון שיהיה לדעתי חיובי, ולא יגביר את החשש בכל

נקודת ישוב שמא מחר ישלחו לשם רב רפורמי, ואני מבין את החשש הזה שהוא לגיטימי

מנקודת ההשקפה שלהם.

הרב י י ברקאי;

בבית הספר היסודי בקרית מוצקין לומדים 80 ילדים אתיופים, והם באים לשם גם

מחצרות יסף, ואני מממן להם את הנסיעות ואת הספרים. 40 בנות מהעדה האתיופית

לומדות באולפן סגולה. זאת אומרת שאנחנו עוזרים להם.

אני רוצה לציין גם שלא ראינו אף אחד מהם בבית הכנסת, אף אחד מהם לא מופיע

שם. והרב איילהו גר בצפת. טילפנתי אל ראש המועצה של צפת ואמרתי לו שאני מעביר

אליו את הכסף, ושהוא ישלם לרב רמי איילהו, מאחר והוא גר שם.

כבוד הרב ברקאי, הרב איילהו גר בצפת מפני שאתם לא קיבלתם אותו לעבודה

בקרית מוצקין. הוא רוצה לגור בקרית מוצקין.

היו"ר אי זיסמן;

אילו אני הייתי יושב ראש המועצה הדתית קרית מוצקין הייתי מזמין את הרב

אלייהו לגור אצלי בבית, עד שיימצא לו מקום מגורים, זו המשמעות של קליטה

חברתית, אנחנו רוצים עוד ועוד יהודים בארץ, 96% מבניהם משרתים בצה"ל.

אני מקווה שבקרוב מאד, בעקבות הדיון שהיה כאן, יימצא פתרון שיהיה גם

ברוח של מינהל תקין וגם של הגיון בריא, אני חושב שאם נשלב את שני הדברים האלה

אפשר באמת לפתור את הבעיה.

היו"ר עי זיסמן;

אני חושב שהתברר לנו היום שלא מספיק שיש החלטה של ממשלוז, כדי ליישם אותה

יש צורך בהידברות, בקשרי גומלין ובטיפול ממשי, לדעתי כל הגורמים לא פעלו בסדר,

כך לא מיישמים החלטות לגבי העדה הזאת על כל הרגישויות שלה. העדה חזאת כבר

תורמת למדינה בכל מיני תחומים, נכון, יש לעדה הזאת בעיה, אבל האם יש עדה כל

שהיא שאין לה בעיות? לכל עדה יש בעיות ומצוקות, אבל יש גם התקדמות ויש הישגים,

אני נותן אמון במנכ"ל החדש של משרד הדתות, כמו גם בשר לענייני דתות, ואני

מאמין שהפעילות בתחום הזה תהיה בעדיפות גבוהה, יחד עם זאת אנחנו נעקוב אחרי

התפתחות הדברים,

נציגי הארגונים אמרו דברים קשים, ואנחנו יודעים שהם נהגו באיפוק, אין

זה מספיק שהם מקבלים משכורת, ולא מספיק שהם עובדים, ולא מספיק במשכנתא המיוחדת

במינה שהם מקבלים, משכנתא בגובה של 110 אלף דולר, כאשר 100 אלף דולר מהם

הופכים למענק, שאגב מעוררת אצל העולים האחרים קנאה עזה בעולים מאתיופיה. נכון

ששני שליש מהעולים מאתיופיה עברו לדיור קבע, דבר שאנחנו מאד מאד מעוני נים

שיעשו, אבל כל הדברים האלה, כולל המשכנתא המיוחדת, לא יכולים לכפות על ההרגשה

הפנימית הקשה, ועל היחס והגישה כלפיהם,

אני מכבד את המועצות הדתיות, אני מכבד את ראשי הערים, ואני מכבד את כל

הארגונים הפועלים בקהילה ובסביבה, אבל האחריות העיקרית היא על משרד הדתות, אני

מבקש שידאגו ליישום מלא של החלטות הממשלה, דבר שלא נעשה עד היום ברוב המקומות,

ואנחנו יודעים שזה נובע בעיקר בשל דעות קדומות וכוי, כל מי שמדבר על אחדות ועל

איחוד חייב להיות מוכן לפעול בכיוון הזה וגם לעשות ויתורים,

אני סומך על משרד הדתות שימצא במהרה את הדרך להתגבר על הבעיות שהועלו

כאן. נראה לי שבענין זה צריך לפעול בדרך שונה ובלתי שגרתית, על מנת ליישם את

ההחלטות של הממשלה, ולא רק לגבי הקייסים, אלא גם בתחום החינוך ובתחומים אחרים,

אנחנו רוצים שההחלטה הזאת תבוצע במהרה, ואני רוצה להזכיר כי מאז השביתה עברו

כבר שלוש שנים,

אני מציע שבסוף חודש פברואר נקיים ישיבה נוספת בה נקבל דיווח על מה

שנעשה מהיום ועד לאותה ישיבה,



הרב י' ברקאי;

אני רוצה להבהיר שאני מאד רוצה לעזור לרב רמי אלייהו, אבל אני פשוט לא

יכול לשלם לו. הכסף המיועד לו מונה בבנק.

אני מציע שמנכ"ל המשרד יישב עם הרב ברקאי, מיד עם תום הישיבה הזאת,

וביחד תמצאו אפשרות להעביר את הכסף לרב רמי אלייהו.

אני מודה לכולם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)