ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 20/11/1995

קליטת ילדי עולים במוסדות עליית-הנוער

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב חמישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 194

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. כ"ז בחשון התשנ"ו (20 בנובמבר 1995). שעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; עי זיסמן - היו"ר

י י אחימאיר

י ' בא-גד

א' ורדיגר

ב ' טמקין - משקיף

ד' שילנסקי
מוזמנים
חבר-הכנסת מי גולדמן - סגן שר החינוך וחתרבות והספורט

י' לקט - ראש מחי עליית-הנוער, הסוכנות היהודית

אי עמיר - מנכ"ל מחי עלי ית-הנוער, הסוכנות היהודית

פ' סתוי - משרד החינוך והתרבות

ר' קידר - יי " "

ר י שיפר - " " "

אי טמיאט - האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

י י אמויאל - ג'וינט

מ' הר-אבן - המשרד לקליטת העליה

מי פלדמן - " " "

אי אופיר - הסוכנות היהודית

י' שילה - משנה למנכ"ל מהי עליית-הנוער, הסוה"י

אי אוהלי - הפורום הציוני

לי הויגמן - הפורום הציוני

ע' זאבי - מנכ"ל רשת אמי"ת

פ' לויתן - התק"מ

עי סולודר

די פריטל - עורך פרסומים על יהדות בריה"מ לשעבר

אי זרחין - מועצה ציבורית למען יהודי בריה"מ לשעבר

נ' קורץ - " " " " " " "

מזכירת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; ע י הירשפלד

סדר-היום; קליטת ילדי עולים במוסדות עליית-הנוער.



קליטת ילדי עולים במוסדות עליית-הנוער
היו"ר ע' זיסמן
אני פותח את הישיבה.

השנה קיימנו שני דיונים בנושא עליית-הנוער. פעם אחת זה היה באופן ישיר,

בהשתתפות אלי עמיר, מנכ"ל עליית-הנוער, ופעם שניה באופן בלתי-ישיר קיימנו ישיבה

בה נפרדנו ממר יחיאל לקט בתפקידו כממלא-מקום יושב-ראש הסוכנות היהודית, ובהזדמנות

זו גם ציינו את ההישגים שהיו בתקופת כהונתו.

אני רוצה להזכיר שבשתי ההזדמנויות האלה הוועדה שיבחה את הפעולות המבורכות של

מוסדות עליית-הנוער בקרב התלמידים-עולים וראתה בפעולתה של עליית-הנוער תרומה

בלתי-רגילה הן בקליטת העליה והן במיזוג הגלויות, ובמקרה זה אני מצטט גם מדבריי.

כבר ב-29 במאי הבענו דאגה גדולה מהעובדה שנמשך הקיצוץ במספר התלמידים הנקלטים

במוסדות עליית-הנוער, ושהמספר יקטן. מצד שני ציינו לשבח ש-95% בגבני הנוער

ממדינות חבר העמים הלומדים במסגרת תוכנית נעל"ה משנים את הסטאטוס שלהם מתיירים

לעולים, וזח הישג גדול מאד. עוד ציינו ש-30% מהורי התלמידים מצטרפים אליהם

והבענו תקווה ואמונה שיהיו יותר משאבים ויוגבר המאמץ, כי בברית-המועצות לשעבר,

לפי הערכה של הסוכנות היהודית ושל לשכת הקשר, יש בין 1.5 ל-2 מיליון יהודים, ולכן

דרושים הרבה יותר משאבים, הרבה יותר כוח-אדם והרבה יותר מאמץ לאומי-ציוני על-מנת

שיבואו יותר בני-נוער. אם אלה התוצאות, בוודאי ובוודאי ההשקעה היתה מבורכת.

אני יכול להמשיך ולומר כהנה וכהנה. בינתיים אנחנו שומעים שהסוכנות היהודית

נמצאת בתהליך איטי של פירוק. היא מתפרקת מנכסים בשל משבר כלכלי כבד. הכנסת

תצטרך לדון ולהצביע בזמן הקרוב ביותר על תקציב המדינה בקריאה שניה ושלישית,

ואנחנו כוועדה תבענו משר האוצר לדעת מה יהיה עם כל השירותים החברתיים, החינוכיים,

התרבותיים, הציוניים שהסוכנות היהודית מקיימת לא רק בתחום העליה אלא גם בתחום

הקליטה הראשונית, למרות שענייני הקליטה הועברו בשנים האחרונות לידי הממשלה,

ובעיקר לידי המשרד לקליטת עליה.

אנחנו שומעים שנשקפת סכנה למפעל המבורך של עליית-הנוער שאתה עומד בראשו, ואלי

עמיר הוא המנכ"ל, ונמצאים פה גם עובדים אחרים של עליית-הנוער. אני יכול להגיד

בנוסטלגיה שגם אני, כשבאתי לארץ מבולגריה ב-1949, הייתי במשך כמה חודשים חניך של

עליית-הנוער במוסד מגדיאל.

השאלה היום איננה רק איך אנחנו מחזקים את עליית-הנוער. הנושא הוא לאן מועדות

פני עליית-הנוער, ואם עליית-הנוער כאורגן של הסוכנות היהודית יכולה להמשיך את

השליחות ההסטורית רבת ההישגים, שאתם העמקתם והרחבתם בשנים האחרונות.

לפני כמה שבועות היה פה סגן השר מיכה גולדמן, שנמצא אתנו גם היום ומקיים קשר

רצוף, שיטתי ומבורך ביותר עם ועדת העליה והקליטה, והוא מופקד בתור סגן שר על

קליטת העליה במערכת החינוך. בישיבת הוועדה לפני כחודש הוא אמר, ואני מצטט:

"הסוכנות היהודית מצוייה במשבר גדול והתחילה לנגוס בתוכנית המקורית. במקום להביא

5,000 בני-נוער היא הביאה 1,300. במקום להביא אותם לשלוש שנים התחילו להביא

ילדים לשנתיים ולשנה, והתוכנית למעשה נמצאת בנסיגה גדולה מאד".

כל הדברים האלה הביאו אותנו, חברי הוועדה, לידי כך שאנחנו רוצים לקיים את

הדיון. אם חלה איזו שהיא אי-הבנה בין מר לקט וביני, זה היה בתום לב, בוודאי

מצדי, כי התברר שמר לקט לא הוזמן מראש כפי שזה מתחייב. אבל עכשיו אנחנו צריכים

להתנהג כפי שאתה מתנהג היום, לאחר שרק אתמול קיבלת את ההודעה על הישיבה ואתה פה,

כי אנחנו לא מוכנים בשום פנים ואופן להיכנס ליחסי גומלין של משבר בין הממשלה לבין

הסוכנות היהודית. זה לא מעניין אותנו. מה שמעניין אותנו הוא שזו שליחות ואת

השליחות הזאת חייבים למלא, להעמיק ולהרחיב. בשביל זה קמה מדינת ישראל. היא לא

קמה רק בשביל שלום ובטחון. היא קמה כדי להביא לכאן הרבה יהודים והיהודים האלה

צריכים לחיות בשלום ובבטחון.



אני שואל היכן המשבר ומה אנחנו כוועדה פרלמנטרית יכולים לעשות ברי ליישר את

ההדורים וכדי לחזק אתכם בכל המובנים.

רשות הדיבור למר לקט. בבקשה.
י' לקט
תודה רבה. באמת רק אתמול בערב נודע לי על הישיבה וחשבתי שזה מאד חשוב להיות

בה. זו גם הסיבה שלא אוכל להישאר עד סופה ואני מתנצל מראש.

בהתכנסות האחרונה של חבר הנאמנים לפני מספר שבועות נתקבלה החלטה על-ידי חבר

הנאמנים, כתוצאה ממשא-ומתן עם הממשלה, לפיה האחריות על כל עליית-הנוער תעבור

מהסוכנות היהודית לממשלה. אני אמרתי בישיבת חבר הנאמנים שזו שגיאה הסטורית ענקית

של הסוכנות היהודית, זה התחלת הסוף של הסוכנות היהודית שתחדל מלהתקיים בשנים

הקרובות אם הפילוסופיה הזו תימשך, מכיוון שהיום יש פילוסופיה חדשה בסוכנות

היהודית, שאומרת שכל מעורבות בחברה הישראלית שהיא מתפקידה של המדינה צריכה לעבור

למדינה, והסוכנות היהודית צריכה להתרכז רק בנושא העליה ובנושא חינוך יהודי בגולה.

אני רוצה להסביר למה זו שגיאה גדולה מאד של הסוכנות, אם כי אין ליישר הדורים

בין הסוכנות לבין הממשלה, מכיוון שהכל כבר עומד באופן ישר. הסוכנות ויתרה על

אחריותה על עליית-הנוער ואז הממשלה לקחה את זה על עצמה.

זו שגיאה הסטורית, מכיוון שכולם יודעים שעד סוף המאה יגיעו למדינת ישראל

כמיליון יהודים. עוד חצי מיליון יהודים יגיעו מברית-המועצות לשעבר, עוד כמיליון

וחצי יהודים עזבו את ברית-המועצות לארצות אחרות, בעיקר לאמריקה. כלומר, מיליון

פחות או יותר, הנותר, יש כאלה שחושבים שזה מספר גבוה מדי, אבל נניח מהמיליון

הנותר בברית-המועצות, אלה שלא זזו 10 שנים, לא תהיה עליה שנתית בסדר-גודל של

70,000 עד 80,000 עולים, אלא תהיה עליה שנתית בסדר-גודל של כ-20,000. זאת אומרת,

העליה לא תחיה גורם חשוב כל-כך כפי שהיא היתה עד עכשיו מבחינת ההיקף שלה.

חינוך יהודי בגולה. אתמול הופיעה בעתון "ידיעות אחרונות" כתבה גדולה מאד על

הכנס של כל הפדרציות, שהם הפרטנרים שלנו, וניתן שם ביטוי אמיתי, לפי דעתי,

לפרובלמטיקה שיש לנו אתם.

האמריקאים לא יעבירו לנו כסף שנחנך בכסף שלהם באמריקה את הילדים שלהם. זה

אבסורד לחשוב שיהיו הכנסות. אם הסוכנות היהודית תתעסק רק בנושאים אלה, לפי דעתי

יאבד עליה הכלח. לא הייתי אומר את זה פה אם לא הייתי אומר את זה בחבר הנאמנים.

אני חוזר על דבריי בפני חבר הנאמנים. אני לא יכול להגיד, כמובן, שיושב-ראש

הסוכנות מסכים לדבריי, וזו הסיבה שעליית-הנוער הועברה לאחריות הממשלה.

כל תהליך ההחלטות וההצעות לגבי עליית-הנוער היה קצת מוזר בעיניי. סך-הכל

הממשלה הציעה לסוכנות סיוע בכך שהיא תפחית מהיקף הפעילות שהסוכנות לקחה על עצמה

כ-60 מיליון דולר על-ידי זה שהממשלה תיקח על עצמה את ה-60 מיליון דולר האלה.
הצעת הממשלה היתה כדלקמן
כיוון שנושא ההתישבות בסוכנות היהודית גם כן הולך

ונגמר, כל מה שיש לסוכנות היהודית היום בתחום חהתישבות זה מחוייבות של 100 מיליון

דולר לארבע השנים הקרובות, קרי - כ-25 מיליון דולר בשנה, הממשלה הציעה שהיא תיקח

את כל המחוייבויות על עצמה ותמלא אותן.

החלק השני של ההצעה היה שמינהל הסטודנטים, שהוא באחריות ובביצוע משרד הקליטה,

אבל הוא נקרא מי נהל משותף עם הסוכנות, שהיקפו התקציבי הוא 48 מיליון דולר, ומזה

הסוכנות היהודית נותנת 24 מיליון דולר, שהסוכנות תצא מזה והממשלה תיקח על עצמה 24

מיליון דולר נוספים. הסכום הזה ישוחרר, קרי - הגענו ל-50 מיליון דולר, ועוד 10

מיליון דולר ימצאו כבר נושא אהד שהממשלה תיקח על עצמה. דובר בעיקר על אחד

מהנושאים בתחום הקליטה.



אני חושב שזו היתה הצעה מאד הגיונית שלא היתה פוגעת בשום דבר מהותי בתוך

הסוכנות היהודית.

כל הזמן היו בסוכנות היהודית גורמים שדחפו להוצאת האחריות על הילדים הישראלים

והאתיופים מעליית-הנוער, בהנחה שהמדינה מחוייבת לטפל בהם, שזה גם כן סדר-גודל של

כ-60 מיליון דולר, בהערכה גסה.

העמדה של עליית-הנוער לרעיון הזה היינה שלילית לחלוטין, מכיוון שפירושו האמיתי

של הרעיון הזה היה לחסל את עליית-הנוער. יש 15,500 תלמידים, מהם כ-10,000

ישראלים ואתיופים, 2,000 עולים חדשים - בעיקר מברית-המועצות לשעבר, ועוד מפה

ומשם, ועוד 3,5000 תלמידים במסגרת נעל"ה 16. זאת אומרת, להוציא את זה פירושו

להשאיר 3,500 תלמידים בעליית-הנוער, אי-אפשר לקיים את המערכת הזו על כל השירותים

החינוכיים היפים שהיא נותנת לילדים בהיקף כל-כך קטן. מה עוד, מה שאמרתי על העליה

יהיה נכון גם לגבי נעל"ה 16, שלהערכתי זו תוכנית שתסתיים תוך 3 -4 - 5 שנים וברגע

שהיא מסתיימת מסתיים המפעל הזה.

כל הזמן אמרתי שמעמידים אותנו בפני מצב שאנחנו כמו האמא במשפט שלמה. רוצים

לחתוך את התינוק הזה אפילו לא לשניים, אלא לשליש ושני-שלישים, ואני אמרתי שבמקרה

כזה עדיף שתהיה אמא אחרת ושהתינוק יישאר שלם. לא שהיתה כוונה כלשהי מצידנו להציע

לסוכנות למצוא אמא אחרת. זאת היינה אמירה שכולם הבינו אורנה בדיוק כפי שהיא נאמרה,

שאסור לחתוך את עליית-הנוער, ובוודאי אסור לסוכנות לוותר על דבר שהוא המהותי

ביותר לקיומה - נעל"ה, עולים, והאתיופים, בעיקר אלה שעלו גם ב"מבצע שלמה". כי

תמיד היה ויכוח לגבי האתיופים מיהו ישראלי. בקבינט הקליטה ההגדרה היתה שכל

אתיופי הוא עולה חדש עד שהעדה בכללותה תיקלט בארץ. לי היתה הגדרה שמי שנולד

באתיופיה הוא עולה ומי שנולד בישראל הוא ישראלי. זו הגדרה קצת יותר פשוטה, שגם

כן מכלילה לא מעט מאלה שהובאו בגיל ינקות ב"מבצע משה" ומחשיבה אותם עדיין במסגרת

קריטריון של עולים.

אבל לא זה עמד על הפרק אלא ההצעה להוציא את בני הנוער הישראלים והאתיופים,

שכאמור, זה חיסול מוחלט של עליית-הנוער.

המשא-ומתן בין הממשלה לבין הסוכנות התפוצץ בשלב מסוים, כי מאחר והסוכנות לא

היתה מוכנה לדון בנושא ההתישבות, הממשלה אמרה: לא מוכנה לדון באף נושא אחר. או

שכל הנושאים פתוחים, או שיושבים ודנים בזה. לקראת כינוס חבר הנאמנים התפתח דיון

גם על נושא ההתישבות.

המחשבה בסוכנות היהודית היתה שההתישבות הוא נושא שהסוכנות קיבלה למשמרת הרבה

מאד קרקעות כחוכר ראשי מטעם המדינה, חלק גם קרקעות הקרו הקימת לישראל. הסוכנות

התחילה לתבוע תשלומים עבור שינוי יעוד של הקרקעות האלה, בנוסף למה שכל אזרח

ישראלי משלם למינהל מקרקעי ישראל, והמחשבה שלא כדאי לוותר על כל הנושא הזה מכיוון

שזה יכול להביא בעתיד מי-יודע-כמה מיליונים לסוכנות היהודית. אני יצאתי בבקורת

חריפה נגד זה, מכיוון שלדעתי הסוכנות היהודית קיבלה את זה לצרכי התישבות של העם

היהודי ולא לצרכי ספסרות נדל"ן. אם הסוכנות תהפוך להיות ספסרית נדל"ן, לאן

הגענו? אבל העולם המודרני, עם כל מיני מחשבות עסקיות הביאו את הסוכנות לאיזו

שהיא מחשבה שאסור חס-וחלילה לתת את ההתישבות.

אתם יודעים שהסוכנות היהודית היא גוף פוליטי, ואני רוצה להגיד בגילוי לב שהיה

עוד שיקול אחד שהדריך את אנשי הליכוד. בהסתדרות הציונית יש חטיבה להתישבות,

שתקציבה הוא כ-120 - 140 מיליון ש"ח להתישבות מעבר לקו הירוק. זה בהסתדרות

הציונית ולא בסוכנות, מכיוון שאלה כספי ממשלה והסוכנות לא עובדת מעבר לקו הירוק.

הצידוק לקיום חטיבה כזו, שבראשה עומד סלאי מרידור, היה שאנחנו מטפלים בהתישבות,

וזה רק הגיוני. הסידור הזה היה עוד מימי אשכול.

הממשלה ניסתה הרבה מאד פעמים לקחת חזרה את החטיבה להתישבות, והנימוק היחידי

הענייני, פרט לנימוקים פוליטיים, היה שההתישבות קיימת בסוכנות וזה מחזיק את

שניהם. החברים האלה הששו שאם הסוכנות תעביר את האחריות להתישבות לממשלה, הממשלה

תדרוש גם את החטיבה להתישבות וכך הליכוד יאבד את הנושא הזה.



כאשר הבנתי את זה היתה לי פגישה עם ראש הממשלה ז"ל יצחק רבין. אני ראיתי בזה

גם כן הסכם קואליציוני בסוכנות שצריך לכבד אותו. ראש הממשלה ז"ל הסכים שעד סוף

1997. קרי - סיום הקדנציה הזאת, החטיבה להתישבות תישמר בראשות הליכוד, והסמיך

אותי גם להודיע את זה בשמו לסלאי מרידור, ועשיתי זאת, אבל אז כבר התפתחה איזו

שהיא הזית, שפתאום נוצר רוב להוצאת עליית-הנוער ולכן הס כבר לא וחזרו בהם גם

כתוצאה מההבטחה הזאת של הממשלה.

נוצר מצב שכל ראשי המחלקות שרצו קיצוץ יותר נמוך בתיק שלהם, התאחדו לקואליציה

כדי למנוע קיצוץ אצלן ולתמוך בהצעה הזאת.

אלה היו השיקולים ההסטוריים החשובים והענייניים של הסוכנות היהודית לוותר על

עליית-הנוער.

אני יכול להגיד עוד דבר. ההחלטה הזאת היתה בשבילי הפתעה, מכיוון שאנחנו

ניהלנו דיונים בתוך מסגרת ועדת חבר הנאמנים לעליית-הנוער וועדת התקציב, ובדיונים

האלה בתוך הוועדה הגענו להסדר של קיצוץ, שהיה לו קושי אחד גדול, שהוא הגיע ל-30

מיליון דולר מתוך 100 מיליון. היה לו יתרון שבשנתיים הראשונות הקיצוץ היה מאד

קטן. אמרנו, כעבור שנתיים נראה.

הקיצוץ בשנה הראשונה היה אמור לכלול העברת האחריות על מרכזי הנוער שיש בהם

כ-2,000 תלמידים לאחריות של משרד החינוך או הרשויות המקומיות, שזה בעצם לא

פנימיות, ואנחנו רצינו לשמור על החינוך הפנימייתי, שזה הדבר החשוב, ועוד אתייחס

לזה בסיום דבריי. הדבר השני, להפחית כ-1,000 תלמידים מסך-כל התלמידים

בעליית-הנוער, שהיה מחולק פחות או יותר על כל קבוצות האוכלוסיה. זה היה הקיצוץ

לתחילת שנת הלימודים ספטמבר 1996 .דיברו גס על קיצוץ הרבה יותר קטן ב-1997. ואת

הקיצוץ היותר גדול דחינו לשנה השלישית ולשנה הרביעית. זאת אומרת, הסכמנו לחיות

עס הקיצוץ שסוכם עליו בוועדה של חבר הנאמנים.

ביום רביעי בבוקר, שהיה היום המכריע,, היתה לי פגישה, ארוחת-בוקר מאד

ידידותית עם יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית, ובה סוכם שזה המהלך, בזה יתמכו

וכו'. עד הערב חלו כל השינויים ובישיבה הלילית הוכרע הענין של העברת כל

עליית-הנוער לממשלה.

אני רוצה להגיד משהו שקשור לרבין ז"ל. אחרי-הצהריים נודע לי, כנראה בצורה

מעוותת, שהסוכנות היהודית והממשלה עומדים להגיע להסכם בדבר הוצאת האתיופים

והישראלים מעליית-הנוער, דבר שראיתי בו גזר-דין מוות על עליית-הנוער. אני

טילפנתי לראש הממשלה בשעת ערב ואמרתי לו: אם זאת ההצעה, זה גזר-דין מוות על

עליית-הנוער ואני מבקש ממך לא לקבל שום הכרעות בישיבה הזאת ולדחות הכל לפברואר,

המועד שבו יתכנס חבר הנאמנים ואז יש זמן לשקול את הענין, ולא ברגע האחרון. הוא
אמר לי, כדרכו
אל תדאג, יהיה בסדר. אחר-כך, בערב, אנשי הממשלה אמרו: אתם לא

רוצים את עליית-הנוער, כל עליית-הנוער, שזה עולה בקנה אחד עם העיקרון שמי שרוצה

לשמור על שלמותה ותיפקודה של עליית-הנוער כמכלול, לא יכול להסכים לחתוך אווזה

בצורה כזו.

אני מעריך, בגלל התשובה שקיבלתי מיצחק רבין ז"ל, שהיתה בדיוק אותה כוונה, שלא

עלה על הדעת שהסוכנות תקבל הצעה שנציגי הסוכנות יסכימו להתפרק מאחריותם המהותית

לקליטת העליה של הילדים ולתוכנית נעל"ה שהיא תוכנית לימודים, ועל-כן ההצעה הזו לא

תתקבל על-ידי הסוכנות, אלא אם לסוכנות לא תהיה ברירה אלא לקבל הצעה שהיא הרבה

יותר מצומצמת והגיונית. אבל זו היתה התשובה. התשובה היתה חיובית מצד ראשי

הסוכנות. אני מוכרח להגיד שמנכ"ל המחלקה שלנו, אלי עמיר, הזהיר אותי כל הזמן
ואמר לי
תיזהר, מכיוון שמרוב בטחון שהסוכנות לא תוותר על זה אתה יכול גם לטעות,

וכפי שאני מכיר הלק מאנשי הסוכנות, בשמחה רבה הם יוותרו על זה. וזה מה שקרה.



אם עליית-הנוער תמשיך להתקיים - זאת השאלה ובזה אסיים את דבריי עכשיו - הרי

שהסוכנות צריכה את עליית-הנוער יותר מאשר עליית-הנוער צריכה את הסוכנות. אני

אגיד למה לפי דעתי רצוי שעליית-הנוער תתקיים, ואם מחליטים שהיא תתקיים, אז את כל

הסידורים אפשר למצוא.

זו מערכת שכקונספציה חינוכית וכמעטפת של שירותים חינוכיים שהיא מקיימת בכפרי

הילדים והנוער, בעצם לסוג האוכלוסיה הזה אין שום תחליף אמיתי במערכת החינוך. לפי

מיטב הכרתי ומצפוני, ולאלה שלא יודעים אומר שהייתי שנים רבות במערכת החינוך.

הייתי דובר משרד החינוך בתקופתם של זלמן ארן ויגאל אלון, אני מכיר את המערכת הזו

ומאז אני קשור בנושא החינוך ואני יודע על מה אני מדבר. לא רק שהיא נותנת תשובה

לסוג מסוים של אוכלוסיה, אלא שהיא גם יכולה לקלוט עוד הרבה יותר תלמידים מכפי

שהיא קולטת. אתן לכם דוגמא אפילו בתחום העליה. לפי דברי שר החינוך יש כ-7,000

בני-נוער עולים שאינם נמצאים בשום מסגרת חינוכית בגילאים אלה, ואין שום ספק שאם

הם לא נקלטים במסגרת חינוכית, המסגרת של החינוך הפנימייתי היא התשובה, לחלקם

לפחות.
ד' שילנסקי
מה יהיה אתם עכשיו?
י י לקט
7,000 בני הנוער האלה גם עכשיו לא היו במסגרת. הם לא היו במסגרת, לא מפני

שאין שום אפשרות לקלוט אותם ולעשות פעולה לקלוט אותם בתוך המערכת הזאת, אלא משום

שלא היה תקציב. התקציב של הסוכנות היהודית שעמד לרשות הפעולה של עליית-הנוער היה

גדול, 100 מיליון דולר, אבל תבעה להצטמצם ולא להתרחב.

ד' שילנסקי;

השאלה שלי היתה שצריך לפתור את הבעייה של ה-7,000, ועכשיו יתוספו עוד אליהם.
י י לקט
הייתי מאד רוצה להתקרב ל-7,000, אבל בהם מטפל משרד החינוך.
סגן שר החינוך התרבות והספורט מי גולדמן
ולכן גם סגן שר החינוך יתייחס לשאלה.
י י לקט
אותו דבר לגבי נוער מנותק. יש חלק שנקלט במסגרות קהילתיות כאלה ואחרות, יש

חלק שלא נקלט ואולי גם לא ייקלט, ויש חלק שאין שום ספק שגם יכול להגיע לחינוך

הפנימייתי ושזאת התשובה האמיתית בשבילו.

הקונספציה החינוכית הזו היא גם שותפות ציבורית רחבה של ארגוני הנשים - ויצייו,

הדסה, נעמ"ת, אמי"ת וארגונים אחרים, בעלויות שונות, והיא גם יצרה לעצמה מערכת,

צנועה אמנם, של ידידים בחוץ-לארץ שאינם קשורים לסוכנות היהודית ושיש לה הכנסה של

כ-10 מיליון דולר מחוץ לסוכנות היהודית. אנחנו לא כל-כך פיתחנו את המערכת הזאת

מפני שהסוכנות היא שאספה את הכספים בחוץ-לארץ לעליית-הנוער, קרן היסוד והמגבית,

אבל הפוטנציאל של איסוף הכספים לעליית-הנוער, אם הסוכנות איננה אוספת בשביל זה

כסף, הוא גדול ביותר. זאת אומרת, אם משלימים את המסגרת של עליית-הנוער, קודם-כל

בגלל הסיבה החינוכית, גם בגלל הסיבה הציבורית והשותפות, כמסגרת אוטונומית,

וימשיכו לקיים את המסורת, למערכת הזו יש כמה עוצמות. אחת מהן זו המסורת של

המערכת. מסורת זו עוצמה גדולה מאד בחינוך, כפי שכולכם יודעים. הקונספציה



החינוכית שיש לה כנראה תרומה סגולית לאלה שעברו בעליית-הנוער, ויש 300,000 בוגרים

כאלה, כולל בכנסת, יש לה עוצמה גם מפני שיש לה צוות עובדים מקצועי. אני לא מדבר

על מסירות, אני מדבר על התמחות מקצועית מאד ספציפית בטיפול בסוג האוכלוסיה הזה

בכפרי הנוער, ואני חושב שזו תהיה טעות גדולה מאד לפרק את המסגרת הזאת.

אני לא אומר את זה כעת מנקודת מבטי כראש עליית-הנוער, כי אני נשאר בסכונות,

אני חבר הנהלת הסוכנות; לא מבחינת הסוכנות, כי הסוכנות ויתרה, אלא כאזרח המדינה

שנושא החינוך יקר לו. מנקודת מבטה של מערכת החינוך של מדינת ישראל, גוף כזה

שהתמחה גם בחינוכם של ילדי עולים וגם בסוג אוכלוסיה מסוים שאין לו פתרון הולם

אחר, אני חושב שחובה להמשיך לקיים את המסגרת הזאת כמסגרת אוטונומית שלמה, עם

שינויים שמתחייבים, כמובן, ויכולים להיות כל מיני שינויים שמתחייבים מהעברתה

למסגרת שרוב המימון שלה בא ממקורות ממלכתיים.

לכן אני לא נכנס לכל יתר הבעיות שהיו לסוכנות, כי בספטמבר הבעיות האלה

ייגמרו. אני לא נכנס לכל הטענות בנושא נעל"ה, שאני דוחה אותן מכל וכל, ולפי דעתי

חלק מהמוטיבציה להשמיע אותן היא חמורה ביותר ונועדה, בין היתר, לחבל בהחלטה של

ראש הממשלה איפה ומי יהיה אחראי על זה. כל זה "פאסה" בשבילי. לא לגבי התשלומים

שכן ניתנו בזמן ולא ניתנו בזמן וכו'. לפי דעתי הסוכנות היתה חייבת לתת אותם

בזמן. היו כמה גורמים שקצת שירקו עם זה, אבל גם זה כבר לא רלבנטי. מה שרלבנטי

הוא שעכשיו הסוכנות תמלא את כל התחייבויותיה עד ספטמבר 1996. כאשר עליית-הנוער

תעבור למשרד החינוך, והמסגרת הזאת תישאר שלמה.

אני חושב שאף לא אחד יכול להגיד מה יהיה, מכיוון שטרם נפתחו הדיונים והמגעים

בין משרדי האוצר, החינוך והסוכנות לגבי המתכונת של ההעברה והחלטות כיצד זה יהיה

בעתיד. דיו לנושא הזה כאשר הוא יהיה אקטואלי ויעמוד על הפרק. אבל תמיכה של ועדת

העליה והקליטה בהמשך קיומה של עליית-הנוער בחסות משרד החינוך כמסגרת אוטונומית

שמתרכזת בעיקר בקליטתם של ילדי העולים וגם בסוג מסוים של ילדים באוכלוסיה, אני

חושב יכולה מאד להועיל על-מנת לתת איזו שהיא הכוונה למחשבה שבה הממשלה וגם

הסוכנות צריכות ללכת כדי לעכל את השינוי חזה במינימום נזק לתלמידים ולעולים

החדשים.

אי עמיר;

אני אומר כמה משפטים רק בראשי פרקים. קודם-כל, מאד קל להרוס מיתוס, קשה מאד

לבנות אותו. קל מאד להרוס מסגרת, קשה מאד לבנות אותה. לפעמים בלתי-אפשרי לבנות

מסגרות.

הנרייטה סולד, עוד כשהיתה האמא השניה של עליית-הנוער, כבר בימיה נקלטו ילדים

ישראלים למערכת, לא כולם היו עולים חדשים. המאבק שלנו בשנים האחרונות היה לקלוט

את אווזה קבוצה של בני-נוער ישראלים, ילדים דור שני ושלישי שרובם ככולם כמעט יוצאי

ארצות האיסלאם, כדי להעניק להם אפשרות להשתלב בתוך החברה הישראלית. על זה היה

המאבק, ומרבית הוויכוחים שניהלנו בסוכנות בזמן האחרון הם נגד קיצוץ ופגיעה בסוג

הזה של הילדים.

הקבוצה השניה היתה, כמובן, מרגע שהתחילו לכרוך גם את העליה של בני אתיופיה,

שגם היא חלק מהישראלים, שלא קיבלנו את ההגדרה הזאת, כי התייחסנו לעולים מאתיופיה,

ולא משנה כמת שנים הם בארץ, כקבוצה ייחודית נזקקת וצריך לטפל בה מעבר להגדרה

הנהוגה של 3 שנים או 5 שנים, ולאמץ את ההגדרות המקובלות במשרד הקליטה.

על זה היה המאבק ועל זה היתה מלחמה. יכולנו כראשי המערכת לוותר לסוכנות

בשלבים הרבה יותר מוקדמים וללכת אחרי אלה שאמרו שעליית-הנוער צריכה לחזור

למקורותיה ולטפל רק בעולים, לעשות לנו חיים קלים ובעצם לשמור את המסגרת בסוכנות

ולא להביא את זה לידי מה שקרה עכשיו.



עליית-הנוער היא כלי חברתי שהתרומתו ללמעלה מ-300,000 בוגריה לא תסולא בפז.

אני אומר את זה כבוגר עליית-הנוער, אדם שעשה עוד כמה דברים בימי חייו. זה גם לא

מקרה שכל בוגר עליית-הנוער מציין את 3 - 4 השנים שהוא שהה בעליית-הנוער, או אפילו

כמה חודשים במקרה של יושב-ראש הוועדה, שמציין את החודשים האלה כמגדלור של חיים

וכאמצעי הקליטה הטוב ביותר שהיה אז.

הביקוש מצד בני-נוער לעליית-הנוער הוא הרבה יותר גדול מהאמצעים הכלכליים שלנו

לקלוט, גם בקרב בני העדה האתיופית, גם בקרב הישראלים הוותיקים יותר, וגם מקרב

העולים, כולל נעל"ה. זאת אומרת, אם היה לעליית-הנוער סכום נוסף של 50-30-20

מיליון דולר, ברור שאפשר היה לקלוט מספר גדול יותר של בני-נוער מבין הנזקקים.

הייחוד של המפעל הנהדר הזה הוא שהוא גם מפעל יהודי ולא-יהודי בין-לאומי. יש

כ-18 ועדים מכל רהבי העולם, חלק מהם גויים שתרמו במרוצת השנים מאות מיליוני

דולרים לקיומה ולהרחבתה של עליית-הנוער, ובעזרתם נבנו כ-100 כפרי נוער, על כל

המגזרים שלהם, מהמגזר הדתי והכללי לכל סוגיו: פנימיות, בניינים, בתי-ספר שנבנו

בסכומי כסף אדירים שנתקבלו מתרומות. גם בשנים אלה ללא שום מאמץ כל שנה כמעט יש

לנו הכנסה של כ-15 מיליון דולר מחוץ-לארץ, ועם מאמץ לא גדול אפשר להגדיל אותו.

עליית-הנוער נחשבת לארגון החינוך הפנימייתי הטוב בעולם, ואני אומר זאת

באחריות מלאה, משום שאני יושב בוועדות הבין-לאומיות של אונסק"ו. כל מדינות העולם

באות ללמוד מה עשינו כאן. לפני 6 חודשים באה לארץ מארצות-הברית משלחת מחנכים

ברמה הגבוהה ביותר ללמוד איך אנחנו מגיעים להישגים האלה. מפני שתחשבו לרגע מה

היה קורה אם עליית-הנוער לא היתה קיימת כשבאה העליה מאתיופיה. 90% מילדי העליה

הזאת נקלטו בעליית-הנוער. ב"מבצע שלמה", קלטנו תוך 24 שעות 2,200 ילדים. מערכת

החינוך לא היתה ערוכה לקלוט לא את המספר הזה ולא מספר נמוך ממנו בכלל.

אותו דבר לגבי העליה מברית-המועצות ואותו דבר לגבי תוכנית נעל"ה.

אוסיף ואומר שעליית-הנוער היא המסגרת היחידה שמתקיימת בה שותפות-אמת בין

המגזר הדתי לכללי, ושמרנו על זה בכל הכוח. פלורליזם בבחירה של העולים, חינוך

שוויוני ומתן כל מה שיכולנו לגייס מכל העולם לשני המגזרים האלה, תוך חיים משותפים

של מחנכים, קולטים, מורים משני המגזרים האלה, ומסגרת מחנכת אחת לאותם ערכים. אם

יש מקום שבו מיצינו אפשרות של שותפות - ובימים אלה יודעים כמה זה חשוב - זה

במסגרת עליית-הנוער בין המגזר הדתי לכללי, ולא חשוב מי ניהל אותה. ניהלו אותה

אנשים דתיים, כלליים, מסורתיים, מכל סוגי הקשת, תוך הכוונה שיצליחו לחיות חיים של

כבוד ושל הערכה הדדית.

אם עליית-הנוער לא תשמור על עצמאותה, על היותה גוף וולונטרי שנתמך על-ידי

הממשלה וגורמים אחרים - זה לא רק משרד החינוך אלא הממשלה, כי יש לזה נגיעה גם

לשרי ממשלה אחרים - ואין לי צל של ספק שגם הסוכנות היהודית תתפכח ותחזור לתמוך

בעליית-הנוער, כי אי-אפשר להביא עולים וילדי נעל"ה 16 ושהסוכנות תשב בצד. זה לא

יכול להתקיים לאורך ימים. יום אחד יגידו: רגע, רגע, גם אנחנו רוצים חלק בזה.

גם לא יוכלו לגייס יותר כספים להבאת בני-נוער, שזה הפרוייקט המושך ביותר. במשך

השנים האלה יצא לי לגייס מיליוני דולרים בכל מקום בעולם עבור בני-נוער.

אם עליית-הנוער לא תשמור על עצמאותה, על ייחודה, על גמישותה, על יכולת

ההסתגלות שלה לצרכים של הילד, אני חושב שכל החינוך הפנימייתי בארץ ייפגע וייהפך

בטווה של כמה שנים למסגרת טיפולית במקום היותו מסגרת חינוכית בעלת ערכים.

המהפכה הגדולה ביותר שעשינו בעליית-הנוער בשנים האחרונות יחד עם משרד החינוך

היא שחניכי עליית-הנוער יזכו גם לקבל בגרות בתוכניות לימודים מיוחדות. זה דבר

נפלא ומיוחד, שמרגש כל פעם כשרואים את הילדים בשדה, זה ממלא אותנו גאווה, שמחה

וחום בלב. אסור לוותר על הכלי הזה וזו השעה שצריך לתמוך במפעל הזה יותר מתמיד.
סגן שר החינוך התרבות והספורט מ' גולדמן
קודם-כל אני לא רוצה שניצור פה רושם של ישיבת פרידה מעליית-הנוער. מאחר

שמשרד החינוך עדיין לא קיים ישיבת היערכות להעברת עליית-הנוער לקראת ה-1 בספטמבר,

יהיה מוקדם היום לומר באיזו צורה אנחנו רוצים את זה. אלא אם אנחנו רוצים לדבר

מבחינת נטיות לב, ודאי שאנחנו צריכים למצות את הנסיון שצברו מוסדות עליית-הנוער

וודאי שצריך לשמור על מסגרות כאלה כדי שנוכל להמשיך לגייס את הכספים מיהדות העולם

כדי שנמשיך את המפעל החשוב של עליית צעירים למדינת ישראל.

אי ורדיגר;

מי יגייס את הכספים?
סגן שר החינוך התרבות והספורט מ' גולדמן
אני לא רוצה לירות כדורים כשעדיין אין לנו מטרה. זה יהיה מוקדם היום לומר

וזה יהיה לא נכון מצדי . אנחנו מתכוונים בחודש הקרוב לבנות את ההיערכות של המשרד

איך אנחנו רואים את הקליטה של עליית הנוער ב-1 בספטמבר.

יש שני שלבים שצריך לעבור. זה בוודאי מחי יב היערכות תקציבית של הממשלה בהתאם

לסיכום שהושג עם ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ושר האוצר ייבדל לחיים ארוכים, ואנשי

הסוכנות היהודית וחבר הנאמנים. התעדכנתי על-ידי יחיאל לקט שחבר הנאמנים צריך

להתכנס גם בפברואר ולקבל החלטה סופית לגבי עליית-הנוער.

במקביל, יש דברים שמחייבים להיערך אליהם כבר היום, ואת זה סיכמתי כבר עם

מנכ"ל משרד החינוך שאנחנו צריכים להיערך לגבי נעל"ה לקראת שנת הלימודים תשנ"ז.

כדי לקלוט ילדים ב-1 בספטמבר או ב-1 באוקטובר אנחנו חייבים להתחיל את ההיערכות

בחודשים הקרובים. בענין הזה אנחנו לא יכולים להמתין.

לנו חשוב כרגע קודם-כל להרגיע את המערכות. עליית-הנוער קיימת וממשיכה לתפקד

במלוא כוחה.

היו"ר ע' זיסמן;

איך היא ממשיכה לתפקד?

סגן שר החינוך התרבות והספורט מי גולדמן;

עד 1 בספטמבר היא תמשיך לתפקד לפי המתכונת שהיא פועלת בה היום. עד אז אין

כל שינוי. שלא ייווצר הרושם שכאילו פועלים שני גופים. יש גוף אחד שהוא הסוכנות

היהודית באמצעות מח' עליית-הנוער.

יש דבר אחר והוא נעל"ה. בימים הקרובים נשב עם אנשי עליית-הנוער כדי לראות

איך אנחנו נערכים כדי להבטיח שילדי נעל"ה יגיעו לקראת 1 בספטמבר 1996. אני לא

רוצה להצהיר היום הצהרות מוקדמות לפני הפגישה אתם, משום שלנו יש ענין להרחיב את

נעל"ה. נעל"ה זה מפעל יקר לכולנו ובוודאי שאנחנו רוצים להמשיך ולחזק אותו

ולהרחיב את מספר הילדים ולחזור למתכונת של 3 שנים, שהיתה התוכנית המקורית של

נעל"ה. התוכנית המקורית כשהקימו את נעל"ה היתה להביא ילדים ללא הורים ל-3 שנים,

החל מכתה י'.

אני יכול לדבר על 3 השנים האחרונות. לקראת תשנ"ג, שנה שאנחנו נערכנו,

והכוונה שלנו היא לחזור למתכונת הזאת. אבל נשלים את זה עם דיווח בוועדה לאחר

שנשב עם אנשי הסוכנות היהודית.



היו"ר ע' זיסמן;

אתה אומר שלפחות בתחום של נעל"ה תהיה התרחבות והתקדמות.

סגן שר החינוך התרבות והספורט מי ג ולדמן;

זאת המטרה של משרד החינוך והתרבות. אנחנו ניתן דיווח מעודכן לאחר שנשב עם

אנשי הסוכנות היהודית ומח' עליית-הנוער בצורה מסודרת, כאשר המטרה שלנו היא לחזק

ולהרחיב את הפעולה.

אני רוצה להגיד עוד משפט שחשוב שהוא יבוא מצד הממשלה ומשרד החינוך. גם משרד

החינוך מעריך מאד את הפעולה של עליית-הנוער ויש בינינו שיתוף-פעולה. קל מאד לומר

דברים שמישהו אחר עושה. בסך--הכל אם אנחנו מתייחסים היום לפעילות הגדולה של

עליית-הנוער, יש זרועות שבאמצעותן עליית-הנוער פועלת. היא פועלת עם האגף לחינוך

התישבותי של משרד החינוך, שמפעיל פנימיות, היא פועלת עם אמי"ת ועם גורמים נוספים.

יש פיקוח של האגף לחינוך התישבותי על כלל המוסדות. יש פנימיות של האגף, יש

פנימיות שמופעלות על-ידי התנועה הקיבוצית במסגרת נעל"ה. המוסדות האחרים שפועלים

וקלטו את ילדי נעל"ה, שפועלים בתוכניות שונות של עליית-הנוער ולא רק של נעל"ה. יש

תוכניות של הבאת ילדים לארץ עוד טרם הפעלת נעל"ה, בתנועה הקיבוצית ובמוסדות

החינוך של האגף לחינוך התישבותי. רוב הפנימיות במדינת ישראל הן לא בבעלות

עליית-הנוער. בבעלות עליית-הנוער יש 4 פנימיות. כל האחרות הן בבעלות משרד

החינוך. יש מוסדות וולונטריים, כמו אמנה, ויצ"ו ונעמ"ת, וגופים נוספים שמפעילים

את המערכות השונות.

הכוונה היא בסך-הכל ללמוד מהנסיון. כפי שאמרתי בתחילת דבריי, למשרד החינוך

יש הרבה מאד דברים חמים על הפעילות של עליית-הנוער. מי אני שאומר על עליית-הנוער

שיש לה עבר של הרבה מאד שנים. רבים-רבים במערכות הציבוריות הם בוגרי

עליית-הנוער, ואנחנו יודעים איזו פעילות נעשתה, נעשית ועוד תיעשה בעתיד.

ב' טמקין;

האם התשובה היא קטגורית שעליית-הנוער תמשיך להתקיים ככזו?
סגן שר החינוך התרבות והספורט מ' גולדמן
זה לא אמרתי. אמרתי שאין עדיין החלטה במשרד, אין סיכום, ולכן זה יהיה מוקדם

להצהיר הצהרות.
היו"ר ע' זיסמן
עד 29 בדצמבר, כשתיערך ההצבעה על תקציב המדינה בקריאה שניה ושלישית, צריכה

ליפול הכרעה. אם מצד אחד אנחנו קוראים בעתון שראש הממשלה בפועל אומר שצריך לקצץ

בתקציב המדינה, בעוד שאנחנו רוצים עכשיו, בנושא קליטת עליה ולא רק בנושא זה,

להגדיל את התקציב, לדוגמא, אז אם הנושא הזה לא יבוא לידי ביטוי בתקציב המדינה עד

29 בדצמבר, הרי שאלה דיבורים בעלמא.
י' לקט
אני מסכים עם סגן השר מיכה גולדמן שאי-אפשר עכשיו להגיד דבר, ונכון שלעמדת

משרד החינוך ולעמדת האוצר יש משקל רב. יש שתי אופציות. אופציה אחת היא לחסל את

עליית-הנוער, לבלוע אותה בכל מיני אגפים, לחלק אותה. אני יכול להבין חלק מהאנשים

שתובעים את זה. זה לרעת מערכת החינוך ולרעת הילדים, אבל זה טבעי .

יש אפשרות שניה, להגיד שממשיכים עם עליית-הנוער. אין אפשרות שלישית. זאת

אומרת, צריכים לקבל הכרעה אם רוצים להמשיך לקיים את המסגרת הזו או לחסל אותה. אם

משרד החינוך יחליט לחסל אותה, לפי דעתי זו תהיה בכייה לדורות.



היו"ר ע' זיסמן;

חבר-הכנסת שילנסקי, לא היית כאן בתחילת הישיבה. אני אומר שאם הסוכנות

היהודית איננה יכולה למלא את השליחות ההסטורית שלה - ולא חשוב מה הן הסיבות,

הסיבות הן לא רק תקציביות - התקציב הוא רק תירוץ. תירוץ בעל משקל, אבל כנראה שיש

לזה גם סיבות אחרות. אנחנו נברר אותן.

ב-8 בנובמבר היתה צריכה להתקיים כאן ישיבה עם אברהם בורג, אבל בגלל רצח ראש

הממשלה ומאחר שהכנסת לא קיימה דיונים באותו שבוע, הישיבה נדחתה והוא עכשיו דוחה

אותנו לסוף דצמבר. אמרתי לו שהוא חייב לשנות את סדרי העדיפויות שלו והוא צריך

לבוא לכנסת בעוד מועד. ומאחר שהוא תמיד היה כזה כשהוא היה בכנסת, אני מקווה שהוא

לא שינה את עורו בנושא הזה, ואז נקיים דיון אחר.

אבל אני הצעתי שמעבר להבעת דברי הערכה למפעל הזה, מה שנדרש מאתנו כוועדת
העליה והקליטה הוא לומר
הסוכנות היהודית לא יכולה, אולי היא לא תוכל במשך השנים

למלא גם פונקציות אחרות, אולי היא תצטרך גם להתפרק מפני שיש תמורות בעם היהודי,

במדינת ישראל וכו'. אבל אם היא לא יכולה להמשיך בזה, עליית-הנוער צריכה לעבור

לידי הממשלה. היא עוברת לידי הממשלה והיא ממשיכה להתקיים תוך העמקת והרחבת

הפעילות. אם הסוכנות לא יכולה, אסור לסגור את עליית הנוער, ואז היא עוברת

לממשלה, כשם שהממשלה לקחה לידיה את קליטת העליה.

בתקציב המדינה יש היום 11-5 מיליארד שקל. רוב המיליארדים נמצאים במשרדים

אחרים, פרט למשרד הקליטה. אנחנו רוצים להשפיע לקראת ההחלטה הזאת, שהיא גם החלטה

תקציבית, ולהשפיע כפי שהשפענו בשורה ארוכה של נושאים בשלוש השנים האחרונות.

אנחנו רוצים להשפיע בכך שאנחנו אומרים: זה עובר למשרד החינוך והתרבות. אם

במסגרת התקציב של משרד החינוך והתרבות, כפי שאושר בקריאה ראשונה, אין אפשרות לשאת

במעמסה הכבדה והחיובית הזאת, חייב להיות שינוי בתקציב המדינה, אבל עליית-הנוער

צריכה להמשיך להתקיים תוך הרחבת הפעילות.

סגן השר מיכה גולדמן אומר שיש לפחות נושא אחד שהוא מאמין שיורחב, והוא נעל"ה.

לדעתנו זה לא מספיק, מה עוד שאנחנו מצדנו לוחצים, וזה גם על דעתו, שהטיפול בנוער

מנותק, למרות שהוא גדל, איננו מספק את הצרכים. זה אחד הדברים. מגדילים את

התקציב ב-50%, זה יפה, אבל מה כוללים 50% אלה? האם זה מספק את הצרכים? זה בא

להתמודד עם הבעיה שמחריפה והולכת שאלפי בני-נוער, ובעיקר עולים חדשים שלא נקלטים

מסיבות שונות, מי יטפל בהם? איפה כוח האדם?

לפני שנה אמר לנו סגן השר גולדמן: גם אם אנחנו רוצים בנוער המנותק, צריך

להכשיר כוח-אדם. עברה שנה ואני מאמין שהכשירו כוח-אדם ויש תשובות לזה.

הרי לא צריך להאריך הרבה בדיבורים. אני רוצה לכוון את הדיון כך שבסופו תהיה

תביעה נמרצת ותקיפה מהממשלה. אם אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית, מה טוב, אבל אם

אי-אפשר להחזיר, אנחנו תובעים המשך הפעילות הסדירה והמבורכת של עליית-הנוער לא

תחת אגף של הסוכנות אלא תחת אגף של הממשלה, במגמה להרחיב, לקדם ולהוסיף ולא במגמה
לקצץ ולהגיד
הנה קיבלנו ומפזרים את העסק. כשאני אומר "העסק" אני מתכוון לא רק

לנעל"ה אלא במפורש לדברים שאמר יחיאל לקט על אותה שליחות, ומה שנעשה, כפי שאמר

אלי עמיר, בהצלחה שזוכה להערכה עולמית.

לכן אני לוחץ עליכם ושואל אם אתם תמימי-דעים אתי בנושא הזה.
י' בא-גד
כן, פה אחד. כל הוועדה, ללא חילוקי-דעות.



ד' שילנסקי;

אתם ודאי יודעים שכל ימי חיי אני קרוב ומתעניין - עם עמדה מסוימת או בלי עמדה

מסוימת - אני חי את נושא העליה. אני רוצי; להגיד שאם אקח את העלית מ-1945, התקופה

שאני מתמצא בה, הילדים משארית הפליטה שנקלטו במוסדות עליית-הנוער, זה היה להם בית

חם, מפה הם התחילו את דרכם בחיים בארץ והם היום אזרחים למופת במדינת ישראל.

אם נלך הלאה, ואני קורא לילד בשמו, העליה מארצות צפון אפריקה, ומה שנקרא

ממזרח, אלה שנקלטו בעליית-הנוער הסתדרו בחיים והם אזרחים למופת, מבין אלה, ונודה

על האמת שאינה נעימה, - אתם יודעים שאני מתמצא גם בנושא בתי-סוחר, אולי חבר הכנסת

היחידי שעוסק בנושא זה - דרי בתי הסוהר הם הילדים והנכדים של אלה שעלו בעליה

הגדולה מארצות האיסלאם. זה עבר מדור לדור, היות והם היו ברחוב. וכשאני שומע על

7,000 בני-נוער מהעליה האחרונה, שלא נקלטו, אני חרד. ואני אומר לכם כבעל נסיון,

שהם יהיו דיירי בתי הסוהר והילדים שלהם גם כן. למדינת ישראל עולה פחות לגדל

פרופסור באוניברסיטה מאשר להחזיק אסיר אחד, כי זה כולל את השמירה וכל השאר. ואני

תמיד שואל מתי למדינת ישראל יהיה השכל לתת את זה לפני בית-הסוהר ושהוא יהיה אזרח

טוב, מאשר לתת את זה בתקופת בית הסוהר.

לכן אני חרד. חשבתי שאנחנו צריכים לדון בשאלה מה עם הצעירים שבאו בעליה

האחרונה. הרי המאסה היום היא העליה מברית-המועצות לשעבר, אלה שלא נקלטו בשום

מסגרת והם מסתובבים ברהובות ומתחילים להיכנס לפשע. אני חושש, כפי שאמרתי בקריאת

ביניים שבמקום לבטל את ה-7,000, יתוספו אליהם עוד.

אני חושב שהוועדה צריכה לעשות מרקר בנושא הזה. זה שהסוכנות מתנערת היום

מהתופעה הזו, אז היום מתנערים מכל מיני דברים, שוחטים פרות קדושות. אולי זה

מראה על אופייה של הסוכנות, אבל אנחנו צריכים לעשות הכל על-מנת שלא ייזרק נוער

עולה לרחובות, כי הסכנה שם גדולה מאד.

ב' טמקין;

קודם-כל אני מוכרח לומה שאני קצת בדילמה פה. כדאי שאגיד את זה בהתחלה, שאשתי

עובדת בעליית-הנוער במשרה די בכירה.

אי עמיר;

היא עובדת בזכות עצמה, בכשרון נפלא, בלי שום קשר אליך.
י י שילה
חוץ מזה היא עובדת בעליית-הנוער עוד לפני שנבחרת כחבר כנסת.
ב' טמקין
זה נכון, אבל כדאי לומר את הדברים לפני שמישהו אחר יאמר אותם.

ד' שילנסקי;

ההגינות מחייבת להגיד את זה. כל הכבוד.

ב' טמקין;

מצד שני, אני יושב-ראש ועדת החקירה הפרלמנטרית, בכנסת, לבדיקת תופעת האלימות

בקרב בני-נוער, ואני צריך לדון כל הזמן במסגרת הוועדה שלי בבעיות של הנוער במצוקה

בישראל. אחד הנושאים שמעסיק אותנו כל הזמן הוא החינוך הפנימי יוני כפתרון לבעיות

של נוער במצוקה בישראל. אני גם פעיל מאד בוועדת הקליטה, ומכיוון שכך אני באופן

עצמאי מאד מתעניין במה שקורה בענין קליטת עליה בישראל, ואין שום ספק שעליית-הנוער

ממלאה תפקיד מרכזי בשניהם.



אני מוכרח לומר משהו לגבי הסוף של הענין, כי אני לא מתמצא ביחסים הפנימיים

ביו הסוכנות ובין הממשלה. אני מתעניין בתוצאה. התוצאה צריכה להיות שלא תהיה

פגיעה ביכולת של מדינת ישראל לקלוט אנשים צעירים שבאים לכאן, ושלא תהיה פגיעה

בנוער במצוקה במדינת ישראל ושאפילו יהיה שיפור בשניהם.

מהיכרותי את עליית-הנוער, עליית-הנוער מספקת שירותים טובים בשני התהומים

האלה. זה הוכח כאשר עלו בני-נוער מאתיופיה, ואז לא היתה מסגרת אחרת שיכלה לקלוט

אותם במערכת החינוך הרשמית, ובעצם משרד החינוך העביר את הטיפול מיד לעליית-הנוער

והיא זו שקלטה אוו1ם.

אין לי צל של ספק שצריך לעשות מאמץ מאד גדול, שמסגרת כזו כמו עליית-הנוער

תתקיים ותמשיך את פעילותה, ואפילו תרחיב אורנה. אני יודע שיש לה יכולת לגייס כסף

בחוץ-לארץ, דבר שאין למשרד החינוך בתור שכזה.
י י שילה
לא רק בתור שכזה, אין לו מנדט לזה.
ב' טמקין
וממילא הוא לא יוכל לגייס כספים בחוץ-לארץ כמו שעליית-הנוער יכולה.

מכיוון שדיברת על הדיון התקציבי, עם כל הדילמה שלי ועם כל הקושי שלי ועם כל

הבעיות שלי, וגם המעורבות הקצת אישית שלי, ברור לי לגמרי שאני שייך לקואליציה שיש

לה תקציב, שהקואליציה הזאת תצטרך להשיג את התקציב וצריך להילחם במסגרת התקציב,

אבל שלא יישמע מפה, דווקא בגלל ההסכמה הרחבה, שאנחנו מוצאים את האופוזיציה מוכנה

להתגייס באופן כזה חזק למען הענין. שלא יהיו אי-הבנות, כמו שנוצרו בעבר לגבי

הנושא הזה. המסגרת המחליטה לגבי תקציב המדינה היא ממשלת ישראל, כביטוי של

הקואליציה, ואת המאבק הזה צריך לנהל כך שמשרד החינוך יכיר בחשיבותה של

עליית-הנוער במשרד החינוך ומתוך התקציב שלו. אני בטוח שהשר רובינשטיין וסגן השר

מיכה גולדמן יהיו מאד רגישים לענין הזה ואנחנו גם נעשה מאמץ מאד גדול לשכנע אותם

בחשיבותה של המסגרת הזו. אבל כפי שאמרתי קודם, אני לא רוצה שזה יהפוך לדגל במאבק

נגד תקציב המדינה על-ידי האופוזיציה וגורמים בקואליציה.
י י בא-גד
דבר ראשון, צריך להביע מחאה חריפה נגד הספינה הטובעת של הסוכנות, שמצאו לנכון

לזרוק את הדבר הקדוש ביותר, את התפילין, וחשבו שאם יזרקו את הדבר הקטן, התפילין,

בזה יצילו את הספינה הטובעת. צריך להחליט על צעדי מחאה.

דבר שני, אני רואה פה מגמה מאד מסוכנת, בייחוד בדברים האחרונים של חבר-הכנסת

טמקין, לומר לשר החינוך שבתקציבו יעשה כך וכך. אז מה עשינו?

סגן שר החינוך התרבות והספורט מי גולדמן;

חבר-הכנסת טמקין לא התכוון לזה. גם בשירה עם שר האוצר הובן שאגף התקציבים

יצטרך להעמיד סכום כסף לטובת הענין.

דרך אגב, זו אחת הסיבות, אם אתם שואלים אותי לעמדתי הפרטית שעדיין לא גובשה,

למה אני לא חושב שזה צריך להיבלע בתוך האגפים השונים של המשרד, התשובה היא שכדי
שהאוצר לא יגיד, על-פי שיטתו
תספגו את זה בתקציב.



י' בא-גד;

אתמול היינו בכנס של הנהלת האגודה לקידום החינוך ושאלתי את מנכ"ל המשרד מה
יהיה עם עליית-הנוער. הוא אמר
בודקים. אין עדיין דבר מגובש, עוד לא יודעים.

אני מכיר את הדברים, והלוואי שאתבדה. יש סכנה גדולה שיגידו: יש לכם אגודה

לקידום החינוך. אנהנו נחזיר את נעל"ה המצומצם לאגודה לקידום החינוך ובזה נגמור

את הענין של עליית-הנוער.

אני מזהיר מפני הדבר הזה. אני חושב שעל"ת-הנוער עשתה מפעל מפואר וזמנה טרם

תם. להיפך, יכול להיות שהיום צריך להזק את עליית-הנוער. אני מתפלא שיושב-ראש

הסוכנות לא נמצא פה. הוא היה צריך לענות על השאלה ולא 'היאל לקט. אברהם בורג

צריך להסביר איך הוא נתן לסגור את על"ת-הנוער, אבל הוא איננו כאן.

אדוני היושב-ראש, אני הושב שכל רוברי הוועדה יתמכו בך, ובלבד שעל"ת-הנוער, אם

היא עוברת למשרד החינוך, זה לא יהיה על-חשבון, אלא התוספת תהיה כזו שבנוסף לנעל"ה

אפשר יהיה לפתח את התוכנית דרך האגודה לקידום, כי הם עושים עבודה יפה.
אי ורדיגר
אין צורך להוסיף על הדברים שנאמרו כאן על תרומתה של עליית-הנוער במשך כל

השנים, ואני עוקב אחרי על"ת-הנוער מאז קום המדינה, מכיוון שיש לי קשר עם מספר

מוסדות נוער, אני מלווה אותם ואני יודע את התרומה של על"ת-הנוער, במיוחד את

חשיבותם של המוסדות הפנימייתיים, שכל העליות נזקקות להם.

היום יש אולי מגמה אחרת, יש היום עליה אחרת. יש היום מומחים שאומרים שצריך

לבטל את המוסדות הפנימייתיים כפנימיות, גם לישראלים, ואני חושב שזו טעות גדולה

מאד. אנחנו עכשיו מדינת עליה, וגם בעתיד הקרוב נהיה מדינת עליה י והנר משהיינו עם

קום המדינה.

לא פעם בישיבות הוועדה אני מבקר את הסוכנות על החלטותיה להתפרק מנכסיה. אם

הסוכנות היהודית באמת הגיעה למסקנה שאין לה מה לעשות לא בעליה ולא בעליית-הנוער

ולא בהתישבות, ועוד ועוד, אני באמת לא יודע אם הסוכנות בנויה על כך שיהיו

יושבי-ראש ודירקטוריונים, הסתדרות ציונית והסוכנות היהודית, ותיאומים.

אני יודע דבר אחד. עם כל הבקורת שיש לכל אחד מזווית הראיה שלו על הסוכנות

היהודית, נעשו דברים גדולים מאד. אני חושב שההתפרקות מן הנכסים זו מכה גדולה מאד

לכל השטחים שהסוכנות היהודית מתפרקת מהם. כל מה שיוצא מידיכם ועובר לממשלה לא

יהיה כמו שהיה, אלא גרוע יותר.

לגבי על"ת-הנוער, שמעתי את סגן השר ואני בוודאי מאמין שיש לו רצון טוב,

ולכולנו יש רצון טוב. על"ת-הנוער במבנה החדש, על-ידי העברתה מהסוכנות היהודית,

לא תהיה אורנה על"ת-הנוער. אולי אלמנטים שונים של על"ת-הנוער "שארו והכל

יתפרק, ואני חושב שזו שגיאה פטאלית ועל כך אנחנו כוועדה צריכים לזעוק. אינני

יודע אם קולנו "שמע, אבל אני רואה את עליית-הנוער במתכונת החדשה מחוסלת. זאת

לא תהיה על"ת-הנוער.

כולנו יודעים שיש מאבקים בקשר לתקציב המדינה, ולאו-דווקא בין קואליציה

לאופוזיציה. אולי חבר-הכנסת טמקין הוא מהלויאליים ביותר, אבל יש חברים טובים מאד

בכנסת הזאת, מהמפלגה הגדולה ביותר, שבקריאה הראשונה על חוק התקציב לפני חודש-ימים

נאבקו, ליזמו ואיימו ואף הצביעו אחרוג.
היו"ר ע' זיסמן
תדע לך שערב ההצבעה על התקציב בקריאה הראשונה סיעת מרצ בכנסת הגישה שורה של

תביעות והן עדיין לא נדונו.



א' ורדיגר;

אני יודע, אבל זה היה לא על דעתו של חבר-הכנסת טמקין. הוא היחידי שהתנגד.
ב' טמקין
אין חוק נגד הגשת תביעות.

א' ורדיגר;

ביום רביעי תתיצב ממשלה חדשה. אנחנו יודעים מי יעמוד בראשה אבל איננו יודעים

מה יהיה ההרכב, ואנחנו כבר שומעים קולות. הבוקר שמענו על הדיונים שהיו ביו

המיועד לתפקיד ראש הממשלה לבין נגיד בנק ישראל על הקיצוצים המשמעותיים בתקציב

המדינה. אנחנו יודעים שפירוש הדבר קיצוצים קשים של כמה מיליארדים בתקציב המדינה.

וכשאנחנו דנים עכשיו בנושא כה חשוב, אנחנו יודעים את המצב, ומצד שני אנחנו יודעים

מהי תרומתה של עליית-הנוער, וחס-וחלילה אם היא תתפרק. אולי לא צריך בצורה כה

דראסטית לראות את העתיד, אבל יש ממה לחשוש.

לכן אני אומר שאנחנו צריכים מיד עם הקמת הממשלה החדשה, או להזמין את ראש

הממשלה ושר האוצר לדיון כאן, מכיוון שראש הממשלה הזה יהיה מאד פעיל בנושא תקציב.

שמעון פרס היה שר האוצר תקופה די ארוכה והוא מכיר את הנושא הזה, ואני בטוח שהוא

גם יבין זאת הבעית הזאת. לכן אני אומר שנצטרך להזמין את הנוגעים בדבר מלמעלה בכדי

להעמיד אותם על חומרת המצב. אני רואה את המצב חמור. אם זה יעבור בצורה שגרתית

כזאת למשרד החינוך, אל נחלום שעליית-הנוער תישאר כמו שהיא.

מר עמיר דיבר על היחסים בין הדתיים לבין החילוניים בעליית-הנוער, הזכיר את

הגישה השוויונית, החיובית. בצורה כזאת בונים עם. אני מאד חושש שכאשר

עליית-הנוער תעבור למשרד החינוך המצב יהיה אחר. יתחילו חשבונות אחרים לאן להפנות

את הילדים, אם אין כאן יותר מדי דתיים, פחות דתיים לכאן. יתחילו המניפולציות

החשבוניות הפוליטיות הפנים-מפלגתיות.

י' אחימאיר;

שמענו פח שיר הלל על עליית-הנוער, שכולנו שותפים לו ומסכימים לו, אבל מרוב

שבחים ודיבורים יפים כאלה הדאגה שלי גברה והלכה לעתידה של עליית-הנוער, ואני חושב

שהנושא הוא לא רק תקציבי כמו שהצגת את זה, ובצדק, אם הוא יעבור למשרד החינוך.

הנושא הוא בהחלט גם נושא של תפיסה. מבחינת חתפיסה אני חושב ששמענו פה בין השורות

נימה שהנושא הזה הולך להיגמר. אני חושש שהנושא הזה הולך להיגמר. הוא יוצא מידי

הסוכנות ויעבור לממשלה, לכו תדעו מה הממשלה תעשה עם זה - תפרק אותו או תחלק אותו

לכל מיני משרדים, תמצא תקציבים, לא תמצא תקציבים. בקיצור, החשש הגדול שלי הוא

שהנושא הזה ידעך ויילך.

מצד אחר אני לא יודע בדיוק מה יכול להיות הפתרון אם הסוכנות החליטה להתנער

מהנושא הזה כמו שהיא מתנערת - ושמענו את יושב-ראש מחי עליית-הנוער - ממחי

ההתישבות ומההתישבות מעבר לקו הירוק. אני חושב שעוד תהיה עדנה גדולה להתישבות

הזאת, אבל את זה אני אומר במשפט מוסגר.

בכל אופן, אם אני מנסה לחשוב על איזה שהוא פתרון, אולי בכל-זאת צריך למצוא

פתרון שהסוכנות לא תתנער לגמרי ממח' עליית-הנוער והממשלה תיקח חלק מהפונקציות.

צריך להימצא איזה שהוא שיתוף-פעולה בין הסוכנות לבין משרד החינוך, או הממשלה

בכללותה. אם יימצא השיתוף הזה, פירושו של דבר ששני הגופים, למרות המצוקות שהם

נמצאים בהן, יראו שיש להם יחס מיוחד ומחשבה מיוחדת לנושא הזה. אני מציע לשני

הגורמים לשקול את ההצעה הזאת.



ע' סולודר;

אני יושבת פה ברגשות מאד מעורבים, מפני שנפלה החלטה ואני מאד מצרה עליה. אני

חושבת שעליית--הנוער, שפעלה למעלה מ-50 שנה, היתה נזר בפעולת הסוכנות היהודית. גם

ההתישבות היא נזר בפעולותיה של הסוכנות. אבל אני רוצה לבטא את הדאגה שלי כמי

שמייצגת סקטור שקולט קרוב ל-2,000 נערים, חלקם נערים משכבות מצוקה בארץ, בתוכם גם

ילדי עולים, וחלקם במסגרות נעל"ה ונעל"ה 16.

המצב הזה של אי-ודאות מיהו בעל הבית בקליטה לא יכול להימשך זמו רב. היה משבר

כשנעל"ה התחיל במסגרת משרד החינוך ועבר לעליית-הנוער. עבדנו עם עליית--הנוער במשך

שנים ביחסים יוצאים מן הכלל ובהערכה גדולה מאד. עכשיו עלול לחול שוב שינוי

ולשינוי הזה יש השלכה על מי שעוסק בדברים האלה בשטח.

ב-1 בספטמבר ההחלטה כבר צריכה להיות מבוצעת, ואני מבינה שעד התאריך הזה

האחריות היא עדיין של הסוכנות היהודית, אבל הילדים ב-1 בספטמבר כבר לומדים. מי

בודק אותם? מי מביא אותם? זו שנה של היערכות. הדברים האלה הם מאד לא פשוטים.

אינני רוצה להיכנס בוויכוח, בהחלט יש לי דעה בענין. אני מאד מצרה על העניו

הזה שהסוכנות החליטה להוריד מאחריותה את עליית-הנוער, אבל צריך לדעת שיש לזה

השלכות על הקולטים. אמנם אנחנו עוסקים יותר במעשה הקליטה, אבל הקשר מאד הדוק,

וכשמשנים דברים נגרם זעזוע, והזעזוע הזה הוא לא זעזוע של יום אחד שבו הדברים

נחתכים.

לכן חשוב שחהחלטות והידיעה מי אחראי למה, וממתי, יתקבלו מוקדם ככל האפשר, כי

במצב כזה של אי-ודאות קשה מאד לעבוד. במשך השנה אנחנו הרי מכינים את הקליטה

העתידית, שפירושה פתיחת עוד בתי-ספר, עוד קיבוצים. עם מי הם יעמדו בקשר?

אי עמיר;

עד 1 בספטמבר יש כתובת, אנחנו נמשיך לתפקד ויש לנו מנדט לקלוט בשנה הבאה את

אותו מספר ילדים שקיים היום בעליית-הנוער, כולל נעל"ה 16 ולפי תוכנית העבודה

אנחנו פועלים.
י' בא-גד
מה יהיה עם הילדים הקיימים היום?

אי עמיר;

אותו דבר. אנחנו ממשיכים עם הילדים שקיימים עכשיו. בשנה הבאה, ההל מחודש

פברואר נקלוט את מספר הילדים כדי להשלים את המכסה שהוחלט עליה במסגרת עליית-הנוער

המתקיימת כבר שנים - 12,000. זה "ירוץ" עוד שנה, ואת התוצאות יראו שנה אחר-כך.

נקודה שניה. צריך לזכור שעליית-הנוער היא שותפות בין הסוכנות היהודית לממשלה

כאשר הממשלה מימנה בצורה יוצאת מן הכלל את המערכת הבית-ספרית, וגם אוכלוסיית היעד

של עליית-הנוער תמיד נקבעה עם הממשלה. עם זאת, היא שותפות עם פרטנרים נוספים,

כמו למשל איגוד הבעלויות, אמי"ת, ויצ"ו ונעמ"ת ואחרים, שהם גם מימנו, בנוסף לדמי

ההחזקה הרגילים שעליית-הנוער שילמה, גם מכספם. היא שותפות גם עם הוועדים

בחוץ-לארץ שתרמו לנו במשך השנים האלה, והיא שותפות גם עם ההורים עצמם, כאשר חלק

ניכר מההורים גם משלם תמורת החזקת ילדיהם במסגרת.

חבר-הכנסת אחימאיר, הבעיה היתה אחוז ההשתתפות, ואחת הגישות שלנו בתחילת

המשא-ומתן, אם הממשלה, למשל, היתה מגדילה את חלקה בדמי ההחזקה ובהחזקת הילדים

שהיו במחלוקת, קרי הילדים הישראלים, ולסוכנות היוגה בזמנה נכונות בהחלט לממן את

החזקת העולים מברית-הממועצות וגם את העולים מאתיופיה שהגיעו בשנים האחרונות,

בוודאי את תוכנית נעל"ה 16 - ניתן היה למצוא לזה פתרון כולל בהרחבת ההתישבות,

כאשר המסגרת הזאת חייבת להיות , לפי תפיסתנו, ארגון וולונטרי, לא ארגון שנבלע.



אני חושב שחבר-הכנסת ורדיגר צודק. אני מבקר גם את המערכת ההיא וגם את המערכת

הזאת. בימי חיי הייתי משנה למנכ"ל משרד הקליטה ועבדתי 20 שנת בממשלה. ארגון

מהסוג הזה, אם הוא לא יהיה ארגון וולונטרי, עצמאי, גמיש, ארגון שמסוגל להתאים

עצמו לצרכים של הילדים במסגרת הזאת, הוא לא יוכל למלא את תפקידו

באותה מידה של הצלחה, ואני מדבר בלשון המעטה.

סגן שר החינוך התרבות והספורט מי גולדמן;

אנחנו צריכים להיות אופטימיים ומאמינים. אני גם מתכוון, בתיאום עם ועדת

העליה והקליטה, עוד לפני סיום השנה התקציבית שלנו, לעדכן את הוועדה איך נערכים

מבחינת ההעברה המסודרת וגם ההפעלה, לאחר שנסכם את הדברים בתוך המשרד, תוך תיאום

עם הסוכנות היהודית ועליית-הנוער.

דבר נוסף, אני שייך לאנשים שאוהבים שיש להם אתגרים נוספים, והאתגרים גדולים

מאד. ראש מח' עליית-הנוער אמר דבר חשוב מאד. כולנו לא שמים לב, אבל קהילה

גדולה מאד של יוצאי חבר המדינות נמצאת באירופה, בארצות-הברית ובקנדה. אנחנו

עוסקים הרבה מאד בחבר המדינות, וצריך להרחיב את הפעילות שם. אנחנו עוסקים הרבה

מאד בקליטתם של עולים שמגיעים גם מאתיופיה, הפלאשמורה, ומקהילות אחרות כמו דרום

אמריקה ששם יש משבר גדול, ואתם יודעים שיש משבר גדול בארגנטינה.

אני גם שייך לאלה שחושבים שמדינת ישראל, עם הסוכנות היהודית ובלעדיה, צריכה

לעשות הכל כדי שנטפל גם בקהילה היהודית שנמצאת בארצות-הברית ובקנדה, בחבר

המדינות, שזה פוטנציאל גדול לעליה למדינת ישראל. אסור לראות בהם אנשים שעשו מעבר

ישיר לארצות-הברית וקנדה ולא להגביר את הטיפול כדי להביא אותם לארץ.

בביקורנו האחרון באולפן במוסקבה, ראש הממשלה זכרונו לברכה הטיל עלי להכין תיק

ביצוע כדי שניערך לפעולה גם בארצות-הברית וקנדה, כדי שניצור מוטיבציה לקהילה

היהודית בעולם וניצור מנוף לעליית בני-נוער והוריהם לארץ.

לכן אני חושב שחעצמאות של עליית-הנוער, שהיא כלי שיכול להיות מנוף לגשר הזה,

הוא חשוב מאד.

י י לקט;

אני רוצה להגיד שני דברים. חבר-הכנסת אחימאיר, אני רוצה לברך אותך על כניסתך

לכנסת. זה לא היה זלזול, למרות חילוקי הדעות הפוליטי ים בינינו. רק רציתי לתת

אילוסטרציה מדוע חבריי הישראלים ויתרו על עליית-הנוער מטעמים פרטיקולריסטי ים של

אינטרס מאד ספציפי. זו היתה הטענה שלי. לא היה שום זלזול בדבריי.
אי עמיר
שאפשר היה למצוא לו פתרון, דרך אגב.

י י לקט;

איך אני יכול לזלזל כשהם הצליחו?

דבר שני, אנחנו הערכנו ששר החינוך ימצא את הדרך להעברה מסודרת. שר החינוך

היה אורח של עליית-הנוער ביום חמישי שעבר, ובין היתר הוא ביקר בכפר בתיה של

אמי"ת, שמר זאבי הוא המנכ"ל של הרשת הזאת, והוא גם יושב-ראש איגוד הבעלויות כפרי

הילדים. הוא בא לכפר בתיה וקיבל אותנו מנהל הכפר. מנהל הכפר אמר לו; תראה,

אני בא ממושב שבמחזור שלנו היו כ-25 תלמידים; 10 מהם היו בעליית-הנוער ו-15 הלכו

למוסדות חינוך אחרים. 10 שהלכו לעליית-הנוער כולם במקצועות אקדמאי ים, רופאים,



עורכי-דין, אנשי חינוך, והדור השני שלהם כולו המשיך בדרך זו ונקלט יפה מאד בחברה

הישראלית. מה-15 האחרים יש כאלה שהצליחו כלכלית, יש כאלה שלא הצליחו כלכלית.

כמובן שהם לא עוסקים בשום מקצוע מן הסוג הזה, וחלק מחם, וגם ילדיהם עדיין בתהליך

של קשיים להיקלט כמו שצריך. זה היה המסר האחד.

המסר השני היה - נכנסנו לכתה י"ב, בכתה היו 22 בנות שקיבלו את תוצאות בחינות

הבגרות-מתכונת מכתה י"א, עם הצלחה של כ-90%. זאת אומרת, רוב הבנות עברו את כל

הבחינות, ופה ושם חסרה לאחת הבנות בחינה. היתה שם תלמידה אחת מיוצאי אתיופיה,

מקרית-מלאכי, שקמה וסיפרה על ההצלחה ומה היא קיבלה. ואז היא נשאלה: למה עזבת את

המשפיוה בקרית-מלאכי ובאת לכפר בתיה ולא נשארת ללמוד במערכת? התשובה הספונטאנית
שלה היתה
מכיוון שידעתי שבמקום אין לי שום סיכוי להגיע להישגים שהגעתי אליהם

כאן. בגרות לא הייתי עושה אם הייתי נשארת בקרית-מלאכי.

אינני חושב שאני צריך לשכנע אתכם. אני חושב שגם שר החינוך קיבל את המסר

מהאנשים עצמם, גם מהמחנכים וגם מהתלמידים. על-כן אני רוצה להודות לכם, בשמי ובשם

חבריי על הדיון המאד חיובי ועל האווירה הטובה, ולהודות ליושב-ראש הוועדה, כי

בסופו של דבר נודע לי אתמול על הישיבה ואני שמח שבאתי.

היו"ר ע' זיסמן;

אני רוצה לסכם. ועדת העליה והקליטה מודעת לצרכים הלאומיים ולאתגרים

החינוכיים של עליית-הנוער, ולכן נתבע ונדרוש שתהיה המשכיות שכרוכה גם בהעמקה

ובהתרחבות של השליחות הזאת.

אנחנו נעשה הכל, וכשאני אומר נעשה הכל, כוונתי שאנחנו נפעל בכל האמצעים

שעומדים לרשותנו, תוך שמירת האחדות של חברי ועדת העליה והקליטה, כדי להשיג את

המטרה הזאת.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 12:50

קוד המקור של הנתונים