הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 181

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום רביעי. י"ד בתמוז התשנ"ה - 12 ביולי 1995, בשעה 09:00

ע' זיסמן - היו"ר

די שילנסקי

י י שפי

י' שיקמה - איגוד הכדורסל

ג' לוי - מ"מ יו"ר ההתאחדות לכדורגל

חי צימר - סמנכ"ל ההתאחדות לכדורגל

ש' ללקין - יו"ר ההתאחדות לספורט

סי סטולר - סגן יו"ר ההתאחדות לספורט

דר' י' בן מלך- מנהל היחידה לספורט הישגי, ההתאחדות לספורט

עי גלילי - המרכז לפלורליזם יהודי

ג' בן שמחון - אחראי על תחום מדעי חברה ורוח, המשרד לקליטת העליה

י' שטראוס - מנהלת המחלקה לקליטה בתעסוקה, המשרד לקליטת העליה

יי רויטמן - הפורום הציוני

ו' שקלאר - מנהל המחלקה לספורט הישגי, עירית ירושלים

מי ארליך - רשות הספורט, משרד החינוך והתרבות

אי גור - רשות הספורט, משרד החינוך והתרבות

שי סלומון - משרד החינוך והתרבות

די פריטל - עורך פרסומים על יהדות ברית-המועצות

ו י מאור

ש' צהר

קליטת ספורטאים עולים.



קליטת ספורטאים עולים

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה. הנושא שלפנינו הוא קליטת ספורטאים עולים.

בחודשים האחרונים פנו אלי מספר גורמים, שהוזמנו לישיבה הזאת, וביקשו לדעת אם

מדינת ישראל עושה, באמצעות הגופים הספורטיביים המוסמכים, כל מה שצריך לעשות

בכדי לקלוט עולים ספורטאים,

הקליטה של עולים לא מתבצעת תמיד רק אהרי שהעולה מגיע לארץ, אלא במקרים

מסויימים, כמו במקרה של ספורטאים, היא מתבצעת עוד לפני עלות הספורטאי לארץ,

במקום מגוריו בארץ המוצא עוד לפני שהחליט לעלות. והיו תלונות וטענות בענין

הזה.

נציגים של ארגון עולים ספורטאים סיפרו לי שהם נתקלים בקשיים רבים אצל כמה

מארגוני הספורט בארץ בכל הנוגע לזכויות מעמד ומסלול התקדמות של עולים

ספורטאים. משום כך החלטנו לקיים את הדיון בנושא הזה, ועשיתי זאת בתיאום עם סגן

השר מיכה גולדמן, שלפני מספר דקות הודיע לי כי אין ביכולתו לבוא היום לישיבה

שלנו בשל היותו מאושפז בבית חולים. אבל רשות הספורט מיוצגת כאן היום.

יפתח את הדיון מר שמחון מהמשרד לקליטת העליה, האחראי על תחום מדעי חברה

ורוח במשרד.

לפני כחמש שנים הגיע המשרד לקליטת העליה למסקנה שעולים ספורטאים זקוקים

לטיפול מיוחד מטעם המדינה. לזכותו של השר באותו זמן, יצחק פרץ, ייאמר שהוא ראה

בחיוב ובאהדה את הצורך בטיפול ייחודי של המשרד בעולים ספורטאים. הדבר התחיל

ערב אולימפיאדת ברצלונה. משרד הקליטה הסכים לתת סיוע מיוחד לכל ספורטאי,

מאמן או מדען שהיו קשורים ישירות לאולימפיאדת אטלנטה. לקראת אולימפיאדת

ברצלונה ניתן מימון ל- 13 ספורטאים, מאמנים ומדענים. מיד לאחר סיום אולימפיאדת

ברצלונה המשיך המשרד בעשייה תוך שימת הדגש על כך של לחזור על הטעוניות שנעשו

לקראת אולימפיאדת ברצלונה כאשר ההתארגנות של המשרד היתה מאוחרת והקשרים עם

האנשים המקצועיים לא היו שלמים וממצים.

מי עם סיום המשחקים בברצולנה המשיך משרד הקליטה במדיניות שאותה קבע, וראה

את הטיפול בספורטאים כשווה לטיפול במדענים הן בכל הנוגע לסיוע והן בייחודיות

של הטיפול בהם. וכך הוטל על שתי יחידות של המשרד להיות המלווים של הנושא הזה.

הגברת י ולנדה שטראוס, בהיותה סגנית מנהל האגף הבכיר לקליטה כלכלית, מונתה

אחראית על המימון של הספורטאים, ולמרכז לקליטה במדע ניתנה הוראה לטפל במדענים

ובמאמנים ברמה בינלאומית כמו במאמנים של נבחרות למיניהן.

במשך שלוש השנים שאחרי ברצלונה מטופלים באופן שוטף 43 איש, ספורטאים

המועמדים להשתתף באולימפיאדת אטלנטה, רופאים הקשורים בספורט או בחקר

הפיסיולוגיה או הביו-מכניקה, ומאכסנים. כ- 8 מדענים נקלטו במכון וינגייט

וממשיכים במחקרים שלהם. הם נקלטו קליטה תקנית.

היו"ר עי זיסמן;

האם יש צורך או היתה דרישה למספר ייתר גדול של אנשים, או שבזה סיפקתם את

הצרכים של הקטיגוריות השונות? מה התקציב העומד לרשותכם?



ג' בן שמחון;

התקציב בלתי מוגבל. משרד הקליטה התחייב לממן כל דרישה מוצדקת.

היו"ר ע' זיסמן;

האם אתה אומר לנו באפן מוסמך שלא היתה פנייה הראויה לטיפול שלא טופלה

בגלל מגבלה תקציבית? מי הוא הקובע ומי בוחן את המסמכים? האם הדבר נעשה בתיאום

עם גורמים כלשהם?

ג' בן שמחון;

העבודה השוטפת נעשית בשיתוף ובתיאום מלא עם רשות הספורט. משרד הקליטה

ומשרד החינוך הקימו מרכז לקליטת ספורטאים, והגברת י ולנדה שטראוס תרחיב את

הדיבור עליו. במרכז הזה חברים נציגים של משרד החינוך ושל משרד הקליטה. משרד

הקליטה מיוצג שם על ידי המחלקה לקליטה ותעסוקה ועל ידי המרכז לקליטה במדע.

כל מי ששמו הגיע לידיעת אחת היחידות של משרד הקליטה המטפלות בנושא אכן

טופל באמצעות שתי ועדות. כשהיה מדובר במדענים או במאמנים ברמה בינלאומית,

הפנייה הגיעה אל המרכז לקליטה במדע. וכפי שכבר ציינתי, ספורטאים ברמה זו

הוכרו כמי שזכאים לטיפול זהה לזה שזכאים לו מדענים. אשר לספורטאים ולמאמנים,

עניינם הופנה אל המחלקה לקליטה בתעסוקה. הוועדות עובדות באופן שוטף. לפני 15

יום אושרו עוד 13 או 14 ספורטאים מאמנים לקראת אולימפיאדת אטלנטה.

לא היתה פנייה שלא נענתה. היו פניות שנענו בשלילה מפני שהמועמד כבר מיצה

את כל הזכאויות והזכויות. אפשר גם לומר שלא היה ספורטאי או מאמן שלא נהנה

מסיוע חריג מעבר למקובל.

מה הוא קנה המידה לקבלת הסיוע הזה, ומי קובע זאת?

ג' בן שמחון;

הוועדות המקצועיות הכפופות לפיקוח רשות הספורט. בנושא של קביעת המועמדים

אנחנו רק מקבלים את הבקשות. גם המעקב המקצועי מתבצע על ידי רשות הספורט

והגופים המקצועי ים.

המעקב המקצועי נעשה על ידי המחלקה לספורט הישגי.

מסרתי ליו"ר הוועדה נתונים על מספר הספורטאים והמאמנים שעלו ארצה, ואני

מבקשת לעשות עכשיו השוואה בין מספר הספורטאים והמאמנים העולים שעלו בשנות ה-

80 ובשנות ה-90. בשנות ה-80 עלו 126 עולים שהצהירו בשדה התעופה בן -גוריון כי

הם ספורטאים. אם ניקח בחשבון שאנשים אלה צריכים עוד לעבור מבהנים של אנשים

מקצועיים יתכן והמספר יהיה אף קטן מזה.

לעומת זאת, גל העלית מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה שהגיע אלינו בשנות

ה- 90 הביא עמו 5,775 עולים שהצהירו על היותם ספורטאים ומאמנים. למרות הקפיצה

הדרמטית הזאת במספר הספורטאים והמאמנים מקרב העולים הם עדיין מהווים פחות מ-

1% מכלל העולים שהגיעו לישראל.

מה אחוז הספורטאים והמאמנים באוכלוסיה הוותיקה בישראל?

5 אלפיות האחוז .

אני רוצה לציין שכל החלטה בענין תמיכה וסיוע בספורטאים שמבצע משרד הקליטה

מתקבלת בתיאום מלא עם רשות הספורט והגורמים האחרים. הפעולה הראשונה מתבטאת

בהשתתפות במימון השכר של מאמנים המועסקים במתנסים, במרכזים קהילתיים או

במוסדות עירוניים אחרים, כולל גם מספר קטן של מאמנים באוניברסיטאות. המאמנים

האלה מקבלים מדי חודש ממשרד הקליטה השתתפות בשכר, בגובה של 50% משכר

המינימום, ותקופת הסיוע יכולה להגיע עד לשנתיים. תמורת זאת התרוייב המעסיק

להמשיך להעסיק את העולה לאחר תום תקופת הסיוע.

לפי השיטה הזאת של השתתפות ב- 50% מהשכר מועסקים 6 מדריכים אתיופים שהם

בוגרי קורסים של מדריכי ספורט ברמת אפעל. הם מועסקים כעוזרים למאמן, ועובדים

בעיקר באתרי קרוואנים במוסדות לילדים.

האם גם באתיופיה הם עסקו בספורט?

הם לא הגיעו ארצה כספורטאים, אבל אחרי שנבדקו בארץ ונמצאו כבעלי כישורים

מתאימים הם עברו הכשרה והועסקו בתפקיד הזה. רשות הספורט ואנחנו מעוניינים

להגדיל את מספר העוזרים למאמן מבין העולים מאתיופיה, ואנחנו נמצאים עכשיו

בחיפוש נמרץ אחרי מועמדים נוספים. אנחנו נתמוך בכל מספר של מועמדים מתאימים

שנצליח למצוא, ובלבד שיימצאו מתאימים ושיהיה מעסיק שיהיה מוכן לקלוט אותם.

36 ספורטאים ומאמנים שנכללו בסגל האולימפי לקראת אטלנטה 1996 מקבלים מדי

חודש, החל מה-1 בינואר 1995 ועד לקיום האולימפיאדה, מילגת קיום בסך 1,500 שקל.

בנושף למילגה הזו, שלמעשה לא מאפשרת להם להתקיים, הם מקבלים השלמה מקרן ההישג

לספורטאים מצטיינים, קרן המופעלת במשותף על ידי משרד החינוך, התאחדות הספורט

והוועד האולימפי. גובה ההשלמה נקבע על פי קריטריונים ובהתאם לדירוג של כל אחד

מהספורטאים. אינני יודעת בכמה כסף מסתכמת ההשלמה. הכוונה היא לגרום לכך

שהאנשים האלה יהיו משוחררים מהדאגה למחייתם כדי שיוכלו להתמסר ולהתכונן

לאולימפיאדה.

לקבוצה הזאת של 36 ספורטאים אולימפיים תצטרף קבוצה של 19 ספורטאים

אתיופים שיש להם הפוטנציאל להגיע, לאחר אמון והכשרה מתאימים בספורט ההישגי,

לתחרויות ארציות ובינלאומיות, וכמה מהם יוכלו אולי להגיע גם לתחרויות

באולימפיאדה באטלנטה. הכוונה היא לאפשר להם להתגונן לאולימפיאדה ב- 1996

ולהכינם גם לאולימפיאדה בשנת ה- 2,000.

משרד הקליטה מעוניין לעודד נוער עולה מחונן ומוכשר בכל התחומים, וגם בתחום

הספורט יש כאלה, ומוכן לתמוך בסיוע ובמילגות לנוער כזה כדי שיוכל להשתתף

בתחרויות. הדוגמה הטריח ביותר היתה בשבוע שעבר, כאשר נבחרת נוער ישראל בת 65

משתפים יצאה לסלובקיה לתחרויות לאליפות העולם באתלטיקה. בין חברי הנבחרת הזאת

שלושה עולים הדשים שנזקקו, ואף קיבלו, סיוע כדי להשתתף בתחרויות האלה, כאשר

משרד הקליטה מימן 50% מההוצאות, ואת 50% הנותרים מימנו מוסדות שונים אחרים.



בנוסף ל-19 העולים הצעירים מאתיופיה שמועמדים להשתתף בתחרויות של ספורט

הישגי, נעשה נסיון רציני למצוא מקרב עולי אתיופיה עוד צעירים בעלי כישורים

מתאימים על מנת להכשיר אותם להיות מדריכי ספורט. הכוונה היא לעודד אותם ולתמוך

בהם כשהם עוברים שני סוגים של קורסי הכשרה: קורס קיץ למדריך ספורט בתהום

מסויים; או קורס שנתי למדריך ספורט כללי, קורס המתקיים במכון וינגייט בתנאי

פנימייה. משרד הקליטה מוכן לשאת בהוצאות של שכר הלימוד, דמי המחייה והוצאות

הנסיעה.

בימים האחרונים התקבלה על ידי סגן שר החינוך ומנכ"ל משרד הקליטה החלטה

האומרת, שכמו שאמנים עולים מקבלים מענק אישי שיעזור להם לרכוש ציוד או כלי

נגינה, כך גם ספורטאים עולים, שהוכרו כספורטאים מקצועיים על ידי הגורמים

המקצעויים, יקבלו מענק בו יוכלו לרכוש ציוד, ביגוד אישי או מימון השתתפות

במחנה אמון או בדיקות רפואיות מסויימות. כל עולה שיוכר כספורטאי מקצועי יקבל

איפוא מענק בגובה של 2,000 שקל למטרות שהזכרתי.

התקציב הקודם של האגף לקליטה בתעסוקה לקליטת ספורטאים ומאמנים הגיע לכ-

1,9 מיליון שקל.

אני מבין שאתם מסייעים לכל עולה ספורטאי, ולא רק למי שבאים מאתיופיה או

מברית המועצות.

י' שטראוס;

אכן כך.

מה בעצם מספר העולים הספורטאים שבו מדובר? אנחנו יודעים שיש ספורטאים

הבאים למכביה, למפש הספורטיבי של הפועל, ביתר, או אליצור, ואחר כך נשארו כאן

כעולים, האם גם לכאלה סייעתם ועזרתם?

י' שטראוס;

התנאי שאנחנו מעמידים הוא שהאיש יהיה בעל תעודת עולה ויהיה מוכר כספורטאי

מקצועי על ידי רשות הספורט.

היו"ר ע' ZH סמן;

לכמה ספורטאים כאלה סייעתם ועזרתם?

אין לי נתונים על פי ארץ המוצא. אבל לפי הנתונים הכלליים שברשותי לא

גילינו ספורטים שלא מברית המועצות או אותי ופיה.

מי ארליך;

צריך לציין את שיתוף הפעולה הטוב שבין כל הגורמים הפועלים בתחום הזה.

עזרה גדולה הושיטה מסגרת חדשה לקליטת עולים מאמנים וספורטאים שהוקמה לאחרונה,

בשם התאחדות ספורט בתי הספר. היא הקיפה בשנה האחרונה 160 מועדוני ספורט בבתי

ספר. הדרישה שלנו היא שכל מועדון כזה יעסיק מאמן עולה.



כאשר מדובר במספר גדולה כזרז של בתי ספר ומרכזי אמון שקמו בעקבותיהם, כדי

לתת מענה לצרכים סופרים של ספורטאים, נקלטו בבתי הספר 71 מאמנים. במרכזי

קרוואנים נקלטו גם מדריכים אתיופים ו- 12 מאמנים עולים. יש לנו פעילות

ספורטיבית במתנסים ובמרכזים קהילתיים המעסיקים 43 מאמנים עולים, בנוסף

למדריכים אתי ופיט.

לאחרונה הקמנו מרכז אמנוים בכפר סיטרין, שבו מתאמנים ספורטאים עולים,

ישראלים, ערבים ודרוזים מכל הסביבה, והכל נעשה שם בשיתוף פעולה מצויין. אפשר

לומר שב- 1994/5 קלטנו במסגרות הקשורות במשרד החינוך 229 מאמנים עולים.

אני רוצה להדגיש שהשנה קרן ההישג, שמשותפת לגורמי הספורט ומשרד החינוך,

משלימה את המילגה שנותן משרד הקליטה, ואנחנו רואים בזה שינוי משמעותי לטובה,

אף שהיינו רוצים כמובן יותר.

אנחנו מטפלים גם במורים להתעמלות שעלו ארצה ומדי שנה אנחנו מקיימים 2-3

בשבילם. אנחנו עושים זאת בשל מספר סיבות. חלק מהמורים העולים מציגים תעודות

המעידות על כך שהם היו מאמנים בארץ המוצא שלהם, ולא לימדו התעמלות בבית הספר.

חלק מהם למד ברמות הכשרה שונות. ומאחר וכל מורה במדינת ישראל חייב לשלוט בשפה

העברית בצורה משמעותית, וכן גם בתרבות היהודית הישראלית, אנחנו רוצים להעניק

למורים העולים את החסר להם ביהדות, תרבות ישראל וכו', וזאת אנחנו עושים

בקורסים האלה.

האם השתתפות בקורס הזה הוא תנאי לקבלתם לעבודה?

הקורס הזה הוא תנאי בל יעבור למי שאינו יודע עברית, וגם אי אפשר להתקבל

לקורס הזה בלי ידיעה בסיסית כלשהיא בעברית. עולים מצפון או דרום אמריקה,

המגיעים עם ידיעה מסויימת בעברית, ובמיוחד עולים מארגנטינה שבאים עם ידע טוב

בשפה העברית, אנחנו שולחים מיד לבית ספר ומצמידים אליהם מורה שמוכן ללוות

אותם, ושם הם עוברים את תקופת ההכשרה שלהם. העולים האלה פטורים איפוא מהחובה

לעבור את הקורס הזה.

האם יש אצלנו ארגון של מורים להתעמלות, וכמה מורים להתעמלות יש במדינת

ישראל?

בארץ יש ארגון של מורים להתעמלות. בגלל גידול במספר העולים גדל מספר

המורים להתעמלות ב- 4 - 3 השנים האחרונות בכאלף. בסך הכל יש בארץ 4,500 מורים

לחינוך גופני.

סגן שר החינוך סיפר כי בשלוש השנים האהרונות היה צמצום במספר שיעורי

ההתמלות שניתנו לתלמידים בבתי הספר. עם הגדלת התקציבים במערכת החינוך יש תביעה

ליותר חינוך גופני בבתי הספר. אםאמנם יוקצו תקציבים גדולים יותר למלטרה הזו,

האם יימצא כוח אדם מספיק לבצע את המשימה הזאת? אני זוכר כי בעבר היה מחסור

בכוח אדם מתאים לסיפוק הצרכים האלה.

אני רוצה להוסיף כי בשנים האחרונות היה במוסדות עלית הנוער טיפול יוצא

מן הכלל טוב בספטורטאים יוצאי אתיופיה בגילאים הצעירים, אבל כאשר הם התגברו

קצת ויצאו אל החוץ ונאלצו להתמודד עם בעיות כלכליות הם זנחו את המשך האמון

הספורטיבי שלהם.

לאחרונה הוקמה ועדה שטיפלה בענין, והחל מחודש מאי השנה אנחנו מטפלים

בקבוצה של 19 ספורטאים אתיופים. אני מעריך כי לפחות אחד מהם יהיה מסוגל להגיע

לאולימפיאדת אטלנטה. ככל שנמשיך לטפל בהם יגדל ויתרחב הייצוג שלהם גם במסגרות

אחרות.

17 מדריכים סיימו את לימודיהם במסגרת פרוייקט אפעל. 6 מהם עובדים בשטח.

לפני שלושה שבועות התקיימה פגישה שבה התקבלה החלטה להגדיל את מספר המדריכים

העובדים ל- 15. המטרה היא לשלב אותם במסגרת העדה שלהם, ואנחנו די מצליחים בזה,

כי הקשר שלהם עם בני העדה שלהם בתחום הזה הוא יוצא מן הכלל טובל.

אנחנו מרכזים ספורטאים גם ב- 18 איגודי הספורט בהתאחדות, ויש לנו גם צוות

די נבחר שנמצא בסגלים האיכותיים שלנו. כ- 30% מתוך כשבעים האנשים הם ממסגרת

העולים החדשים.

אנחנו מברכים על שיתוף תפעולה בינינו ובין משרד הקליטה המתבצע בשנים

האחרונות. בשנים האחרונות משרד הקליטה מסייע יפה, וזה מורגש גםאצל הספורטאים.

יש לנו גם קרן משותפת עם משרד החינך שמטרתה להשלים את החסר. והחשוב מכל הוא

שיש לנו ספורטאים טובים. העליה מברית המועצות, וקצת פחות העליה מאתיופיה, כי

הם טובים בכיוונים מסויימים ולא כל כך בפריסה רחבה, כמו העולים מברית המועצות,

הביאה עמה ספורטאים ברמה גבוהה. יש ספורטאים שהעלו את רמתם כבר בהיותם בארץ

כמו מי שהוא עכשיו אלוף העולם בקליעה.

של ספורטאים שעלו מהגוש המזרחי, שטובים במיוחד

בענפי ספורט כמו אתלטיקה, קליעה, האבקות, הרמת משקלות, שחיח ועוד, ונתנו דחיפה

רצינית קדימה לספורט בענפים תאלה. חלק קטן מהם נמצאים ברמה גבוהה מאדל, ואנחנו

כמובן מברכים על כך.

מתעוררת בעיה כאשרמגיעים אלינו ספורטאים שאיננו יודעים בבטחון אם הם

יהודים. יש ספורטאים שמגיעים ארצה בדרך כזו ואחרת, ולא ברור אם אנחנו מפתחים

ומקדמים אותם כמי שיהיו קבועים בארץ, או שאולי יעזבו מאוחר יותר, והיו גם

כאלה. ברגע שהספורטאי מקבל אונ תעודת עולה הוא כשר לכל דבר.

כולנו זוכרים את אותו כדורסלן שנחשב אחד הטובים בארץ, שכאשר הגיע למסקנה

שהוא לא יכול להיות יותר שחקן הוא עזב את הארץ, ונמצא היום בארצות הברית.

ש' ללקין;

אנחנו מכירים ספורטאים שהיו בצמרת, וכאשר איבדו את מקומם בצמרת הם פשוט

עזבו את הארץ וחזרו לכור מחצבתם, ואינני מתכונן כמובן לנקוב בשמות. קשה לנו גם

למיין אותם בתחום הזה. חשוב לציין כי ברגע בו קיבל חספורטאי את תעודת העולה

אנחנו מתייחסים אליו בהתאם.



הסיוע ניתן כאמן ור לפי קריטריונים שונים. אנחנו מסייעים לקבוצה המובחרת

הזאת, גם אם לא מדובר בכסף גדול. אצל הנשואים שביניהם יכול הסכום להגיע ל-

2,500 שקל לחודש, ואולי קצת יותר, וביחד עם הבסיס של האגודה הם מסתדרים פחות

או יותר.

רק מספר קטן של הספורטאים היהודים המגיעים אלינו יכולים להימנות על הצמרת

העולמית בענפי ספורט מסויימים. חלק מהספורטאים העולים הם ברמה קצת גבוהה מזו

של הספורטאים שלנו, אבל לא במספרים שקיווינו שיגיעו, או שפשוט לא הצלחנו

לאתרם.

קליטתם אצלנו היא בממדים כספיים לא גבוהים. כאשר מדובר באלוף עולם הרי

הוא מקבל מענק כספי חד פעמי מאתנו או מהמדינה. הם לא עובדים על חוזים רציניים

שיכולים לתת להם בסיס כלכלי רציני. הם מקבלים בסיס כלכלי מינימלי שלא קל להם

להסתדר אתו.

הקליטה היתה בממדים גדולים מאד. 90% מהספורטאים הטובים בענפים מסויימים

הם עולים חדשים, כמו האבקות, קליעה, הרמת משקלות. ודווקה בענפים החזקים שלנו,

במו שייט, גיודו וסיוף יש מעט מאד ספורטאים עולים. בסך הכל הם מהווים כ-35%

מכלל הספורטאים בענפים השונים. עד כה עמדו 9 ספורטאים בקריטריונים של המשחקים

האולימפיים, ויש לקוות שמספרם עוד יעלה, ו- 3 מהם עולים חדשים.

אני מייצג פה גם את הספורטאים בענפים האולימפיים, לא כולל משחקי כדורסל

וכדורגל, והדברים שאני אומר הם על דעת האיגודים והוועד האולימפי שאינו מיוצג

פה ברגע זה. צריך להבין שספורטאי עולה שמגיע הוא לא ספורטאי רגיל, והוא מהווה

בעיה קשה מאד מבחינה סוציאלית. כי כאשר מגיע זורק דיסקוס, ואצלנו אין ולא היו

זורקי דיסקוס ברמה שלו, והוא לא יכול להשתבץ במסגרת שכבר קיימת אצלנו, אנחנו

צריכים למצוא בשבילו מאמין מיוחד, מתקן מיוחד ותכנית מיוחדת. ההוצאות על

ספורטאי כזה יכולות להגיע לעתים ל- 400 - 330 אלף שקל בשנה.

הגיע אלינו עולה שהוא הלך ברמה גבוהה, ובישראל לא היה הענף הזה מפותח

ולאחרונה לא היו אצלנו הלכים , אז ברור שספורטאי כזה זקוק להרבה דברים יחודיים

שעולים הרבה כסף, וגם לא בטוח שההשפעה שלו היא חיובית לטווח ארוך, מפני שהפער

בינו לבין מי שאחריו הוא גדול מאד, וכאשר ההלך הזה מסיים את הקריירה שלו,

כעבור שלוש שנים, אין המשך לספורט הזה ברמה הזאת. אם בנינו למשל מתקני דיסקוס

והספורטאי גמר את עיסוקו בספורט חזה בהגיעו לגיל 36, מתקני הדיסקוס נשארים

שוממים.

הקליטה של המאמנים, אנשי המדע ואנשי הרפואה היא החשובה יותר, כי אצלם

מדובר בטטוח ארוך יותר.

בין 70 ספורטאים בסגל האולימפי 22 הם עולים חדשים. שליש מתוך 300

הספורטאים בנבחרות השונות הם עולים חדשים. בסגלים הבכירים מאד יש לנו סגל

מיוחד המונה 16 ספורטאים, כאשר 40% מהם עולים חדשים. אני מוכן להמציא ליושב

ראש הוועדה מסמך מסודר בנושא הזה.

ועכשיו לענין המדענים ואנשי רפואה. עשינו מאמץ מלאכותי יחסית לקלוט

רופאים ופיזיוטרפיסטים גם מפני שבישראל היה חסר בכוחות מקצועיים אלה, וגם מפני

שלא רצינו שהאנשים האלה יעסקו במלאכות שונות שאינן קשורות במקצוע שלהם, ולכן

עשינו מאמצים כדי לקלוט רופא ספורט, פיזיוטרפיסט או פסיכולוג של ספורט.



עם כל הכבוד, אני חייב לציין כי עד ל- 1 בינואר וגם היום לא קיבלנו שום

סיוע עבור אנשי הרפואה והפיזיוטרפיה שאנחנו קלטנו. מה-1 בינואר אנחנו מקבלים

סיוע בשביל 5 מאמנים. מכלל המאמנים של נבחרות הנוער ובמקצועות האישיים ישנם

בסך הכל 30% - 25% עולים חדשים, ומתוך המאמנים האולימפיים ישנם 19 שהם עולים

חדשים.

מה-1 בינואר מקבלים 5 מאמנים, במשך חמישה חודשים, 1,500 שקל לחודש. אשר

לספורטאים שמקבלים 1,500 שקל לחודש אליה וקוץ בה, הם מקבלים ישירות 1,500 שקל

לחודש, וזה לא חוסך מאתנו את כל הבעיות הסוציאליות של הספורטאים האלה. הם

מקבלים בדיוק כמו קרן עסק; במקום לקבל את זה מרשות הספורט הם מקבלים זאת מקרן

הקליטה. זאת אומרת שלספורטאי עולה הדש אין הטבה, ולעומת זאת יש לנו המון

הוצאות לגביו. ניקח לדוגמה את יעל ארד וספורטאי עולה ברמה קצת פחות טובה. יעל

ארד באה לוינגייט, עושה אמון וחוזרת הביתה. הספורטאי העולה גר בקרוואן

בוינגייט. הוא צריך לאכול, זקוק למתקנים, וצריך גם לנסוע וכוי, וכל זה כרוך

בכספים רבים, דבר שלא קיים לגבי יעל ארד כפי שכבר ציינתי. עבור זה קיבלנו בשנת

1992 סכום של 300 אלף שקל מקרן העזבונות, בשנת 1993 קיבלנו 300 אלף, ובשנת

1994 קיבלנו 140 אלף שקל בלבד, והשנה איננו מקבלים דבר. ואנחנו נמצאים בשנה

קריטית מבחינה אולימפית.

אבל יש גם נבהרות. יקח לדוגמה את הקליעה, כאשר בענף הזה יש קליטה גדולה

של עולים. הם גרים שם בחדרים, האיגוד ממן זאת כאשר יש לו 800 אלף שקל לפעילות

רגילה, ואני מעריך שמחצית הסכום הוא מוציא היום על עולים חדשים. העולים האלה

הם ברמה טובה, אבל הם מהווים עומס שנפל עלינו, כאשר הספורטאים האלה נחתו

עלינו.

כל מאמן עולה שלא עובד במשרה מלאה בספורט הישגי, ולאו דווקה אצלנו, כי

זה יכול להיות באיגוד בהתאחדות וכו', זה הפסד גדול מאד, מפני שאחרי שנתיים

שלוש או ארבע שנים בהן אינו עוסק באמון ספק אם יוכל לחזור לזה אי פעם. בדרך

זו כבר הפסדנו הרבה אנשי מדע ואנשי מקצוע טובים. היתה לנו הזדמנות פז להנות

מהאנשים האלח, ולדאבוני היא לא נוצלה. במקרה הטוב האנשים האלה חם היום מורים

בבתי ספר. ומאמן שנאלץ להיות מורה הוא בדרך כלל מורה פחות טוב, ואני רוצה

להבהיר שאני מדבר בהכללה. במקרה הפחות טוב המאמנים האלה מועסקים במתדלקים

בתחנות דלק ובעוד עבודות מהסוג הזה. היה זה כמובן טוב יותר אילו המאמנים היו

יכולים להמשיך לעבוד במקצוע שלהם בספורט הישגי, אלא שהאגודות והאיגודים לא היו

מסוגלים לקלוט אותם.

היחידה שלי נמצאת בוינגייט, ויש שם הרבה ספורטאים עולים חדשים שאני נמלא

רחמים כשאני מסתכל עליהם. אין להם בית ואינם מסודרים, ולעתים מטופלים באם

מבוגרת ובבעיות אחרות מהסוג הזה ומסוג אחר. והמצב בהחלט קשה.

אני חושב שמצד משרד הקליטה היה רצון טוב. אבל צריך לדעת שבאף אחת

מהישיבות הרבות שקויימו לא היה הספורט מיוצג. היה יצוג של רשות הספורט, אבל

הספורט לא חיה מיוצג שם. לא היה בישיבות האלה נציג של הוועד האולימפי, גם לא

של האיגודים, לא של האגודות ולא של התאחדויות הספורט וגם לא שלנו. ולדעתי זה

לא צריך לקרות. קיימתי שיהות רבות עם בן שמחון ואני יודע את הרצון הטוב שיש

אצלם בענין זה, אבל זה צריך להגיע לידי ביטוי גם בשטח ולא להשאר רק על הנייר.

ב- 1995 אומרים שאנשים שעלו לפני 4 שנים הם כבר לא עולים חדשים. זה לא

מדוייק. מי שעלה לפני 4 שנים הוא עולה הדש, ויש לנו אתם בעיות קליטה והסתגלות

שנמשכות למעלה מ- 4 שנים.

ישנם ספורטאים עולים בודדים שלא עלו מברית המועצות אלא בעיקר מארצות

הברית, והם עלו על מנת להשתתף באולימפיאדה באטלנטה, ומדובר כאמור בבודדים

בלבד.

הם למעשה אינם עולים, אלא ספורטאים שמנסים להגיע דרכנו לתחרויות באטלנטה.

עיקר העליה של ספורטאים ברמה טובה היא מברית המועצות, ויש גם ספורטאים

עולים מוכשרים ונחמדים מאתיופיה, אבל הרמה שלהם לא מספיק טובה, שלא קיבלו די

עזרה בנושא הספורט. מאתיופיה עלה אלינו ספורטאי בריצת מרתון בשם בימרו שנמצא

עכשיו במחנה אמונים באירופה ואנחנו מעריכים שהוא יוכל להגיע לאולימפיאדה,

שבחודשים האחרונים עוזרים לו. אלא שהכנות לתחרות כזו נמשכות ארבע שנים, ולא די

בחצי שנה. ואם יש מי שחושב שאפשר לסתום פיות על ידי זה שבחודשים האחרונים

נותנים איזה שהוא סיוע, צריך להבין שזה לא עונה על הצרכים ובוודאי לא יפתור

את הבעיה העיקרית.

הכשרה לתחרויות ספורט נמשכת שנים. וכאשר אגודת מכבי תל אביב קולטת

באתלטיקה קלה קולטת קליטה כזו והיא כורעת תחת העומס, כי אז היא בבעיה רצינית,

והיא נמצאת בפשיטת רגל אמיתית, כי הטיפול בכל ספורטאי כרוך בסכומי עתק. ואינני

יודע על תקציב מיוחד שיש לה לענין הזה.

יכול להיות שבעוד מספר שנים יהיו תקציבים למטרה זו הכל יהיה בסדר. אבל

כרגע הספורט הוא עני, ובמצב הזה קשה לקלוט עולים.

בסיכומים שלנו בנושא הקליטה ראינו את החסר בצד המקצועי את החסר העיקרי.

המאמנים, המדענים ואנשי המתודיקה הם הנכס הכי גדול שנפל עלינו כמתנה, וצריך

לדאוג לכך שהם ייקלטו בצורה טובה כדי שאפשר יהיה להפיק מהם את התועלת

המקסימלית. וגם עכשיו עוד לא מאוחר לעשות זאת.

הבעיות אצלנו הן רבות ופשוטות מאחר ואנחנו לא מטפלים בספורטאים עולים

נקודתית. בעלייה הנוכחית ואף בזו שקודם לכן לא היו ספורטאי כדורסל ברמה גבוהה,

ואני לא מניח שיעלו בקרוב מאיזו שהיא מדינה. שחקני כדורסל ברמה גבוהה שמגיעים

ארצה באים אלינו כדי לשחק כדורסל במעמד של יהודי זר או מתאזרח, וכשנגמרת

הקריירה שלהם בענף הזה בודדים בלבד נשארים כאן כדי להגשים את החלום הציוני.

אני חייב לידע את חברי הכנסת שכאשר ספורטאי עולה מגיע מחו"ל הוא לא יכול

לייצג מיד את ישראל במפעלים רשמיים בינלאומיים ואחרים. החוקה הבינלאומית בנושא

זה אומרת שאם אתה רוצה לייצג מדינה שלא ייצגת קודם, אם עולה מרוסיה רוצה לייצג

את מדינת ישראל הוא צריך לחכות שלוש שנים.

אתם המצאתם את לזח. בכדורגל זה לא קיים.

יכול להיות שהמצאנו את לזה, ויכול גם להיות שההערות הנשמעות כאן הן

ציניות, וזה לא יעזור כלל וכלל.

החוקה שלנו שונה מכל החוקות האחרות, ואם יו"ר הוועדה יבקש זאת אני אשלח

לו העתק של החוקה שלנו כדי שלא תהיינה אי הבנות.



היו"ר עי זיסמן;

אתה מסתמך על כך שזו איננה החלטה ישראלית, אלא בינלאומית שמחייבת אתכם.

י' שיקמה;

לייצוג ברמה בינלאומית. ברמה המקומית יכול כל אחד לעשות מה שהוא רוצה.

אבל יש חוק בינלאומי שמחייב אותנו. יש שני זמני המתנה. עד גיל 18 זכותך לשנות

את האזרחות שלך על ידי בקשה מיוחדת, ואז אתה מבטל את האזרחות הקודמת שלך ואתה

יכול לייצג מיד את המדינה אליה באת. אםעברת את גיל 18 ולא השתתפת בשום מפעל

בינלאומי, לא אולימפיאדה, לא אליפות אירופה ולא אליפות עולם, אתה יכול לייצג

את המדינה החדשה אליה הגעת. במקרה הגרוע אתה מחכה שלוש שנים ואז אתה יכול

לייצג את המדינה שלך כמתאזרח. לכל קבוצה מותר להחזיק מתאזרח אחד בלבד בתחרות

כזאת או אחרת. אלה נקודות שחשוב לדעת אותן.

באשר לייצוג המקומי, איגוד הכדורסל התאים את החוקים שלו לחוקים

הבינלאומיים. הוא עשה זאת מתוך שתי כוונות. ראשית, למנוע את התופעה המכוערת

שהיינו עדים לה בשנים עברו, של התאזרחות למען האפשרות לשחק כדורסל ולא כדי

לעלות ולחיות במדינת ישראל. והיה גל של שחקנים שהגיעו ארצה, התאזרחו כדי לקבל

את המעמד של שחקן עולה או מתאזרח, ואחר כך עזרו, ואני יכול להצביע על דוגמאות

רבות.

אינני רוצה להתייחס לענין ההתאזרחות, מה גם שזה איננו הנושא שעומד

לפנינו. אנחנו מתעניינים בעולים, כי זה התחום שלנו. האם עולים חדשים מופלים

לרעה בתחום הזה? אנחנו מעניקים לעולים זכויות מלאות ברגע שיש להם תעודת עולה.

האם גם בתחום הכדורסל זה כך?

בענין הכדורסל אינני יכול להשיב בכן או בלא, כי זה יהיה פשטני מדי. אנחנו

מאפשרים לעולים החדשים לשחק כדוסל סל ברמות השונות, בליגה הארצית ובשאר

הליגות, ואנחנו מפרידים את הליגה המקצוענית ששם אנחנו מחייבים אותם בהמתנה של

שלוש שנים.

זו הבעיה. לבן מרסר היה יהודי. הרשויות המוסמכות הכירו בו כיהודי. כמה

כאלה יש, וכמה יהודים בעלי רמה בינלאומית או עולמית ישנם? אני חושב שאיגוד

הכדורסל צודק בענין ההתאזרחות, כי אני מכיר את נושא ההאזרחות וידוע מה קרה

בתחום הזה. אבל אתם היחידים האומרים שעולה חדש נהנה מכל הזכויות באופן הוגן

ושווה לכולם. אבל אצלכם הוא צריך לחכות שלוש שנים. כמה כאלה ישנם בכלל? ואיזו

סכנה נשקפת מזה לקבוצות היצוגיות בליגה הלאומית ובליגה הארצית? כמה עולים

כאלה ישנם בכלל? אני מניח שלא יותר מארבעה או חמישה. ואתם קבעתם בענין זה כלל

שיש בו אפליה, ואני מתכונן להאבק נגד זה. גםקיבלנו תלונות רבות בענין זה

מליגות נמוכות.

אני רוצה להעמיד את הדברים על דיוקם. באיגוד הכדורסל מקובל כי מי שקיבל

תעודת עולה ותעודת זהות ונרשם כאזרח מדינת ישראל יכול לשחק בכל הליגות שלנו,

להוציא ליגה לאומית אי ו-בי. כבר היום מחכים למעלה מ- 25 אנשים שהתאזרחו

ועלו כדי להציף את הליגות הבכירות שלנו.



היו"ר ע' זיסמן;

אם הם עולים חדשים הם לא מתאזרחים.

י' שיקמה;

הלק מהם התגיירו. ועדת הכנסת לקליטת עולים יכולה כמובן לומר שיש להפריד

בין עולים חדשים לבין מתגיירים. אלא שאז נהיה עדים לכך שהגיור ייעשה בחו"ל והם

יגיעו כעולים חדשים. וזה לא יתקן דבר. אני מבקש מכם שלא תסתכלו על הענין הזה

כעל רצון להקשות על החיים. המציאות גרמה לכך שנצטרך לחקוק את החוקים האלה.

אילו היו כולם מתנהגים בצורה מסודרת ולא היו מרמים את המערכת ולא היו מגיירים

אנשים שבינם ובין היהודות אין ולא כלום, דבר שהתברר בוודאות אחרי שגמרו לשחק

כאן כדורסל, כי אז לא היינו צריכים לנקוט באמצעים האלה. אני חושב שאף אחד לא

רוצה לחזור למצב הזה. זו בוודאי לא המטרה של חבר הכנסת שפי כיו"ר ועדת הספורט

של הכנסת, ובוודאי לא של חבר הכנסת זיסמן כיו"ר ועדת עליה והקליטה של הכנסת.

הנקודה שאתה מעלה היא אכן חשובה ביותר, וצריך להתחשב בה.

יחד עם זאת, לבן מרסר למשל היה דמות של ספורטאי נערץ, של אדם שיכול לשמש

דוגמה, שחקן שניצלנו למטרות שלנו. ואינני יכול לטעון כלפיו על שאחרי שסיים את

הקריירה שלו אצלנו הוא חזר לארצות הברית. נכון שהוא קשר קשרי ידידות עם אנשים

רבים בארץ ונקשר אל הארץ, אבל מקומו בכל זאת בארצות הברית בה הוא נולד וחי רוב

שנותיו ובה חיים קרוביו ובני משפחתו.

אני מקווה שבבואכם לסכם את הדברים תבינו מדוע הגענו להחלטות האלה.

בכדורגל אין לנו הרבה בעיות מהסוג הזה, כי גם אין הרבה עולים שהם שחקני

כדורגל. כל מי שבא למדינת ישראל על פי חוק השבות הוא אזרח ישראלי, ומותר לו

כמובן להרשם בהתאחדות הכדורגל בלי בעיה. בשנתיים הראשונות הוא צריך להרשם

כשחקןזר, וזו בעיה שאני לא כל כך מסכים אתה, אף שאני יודע שזה נקבע כדי למנוע

מקבוצות ישראליות לחפש שחקנים מקצועיים טובים בחו"ל ולהביא אותם ארצה על תקן

של שחקנים ישראלים וייצרו מצב שלכמה קבוצות יש למעשה יותר משלושה זרים שבאו

לארץ רק כדי לשחק כאן כדורגל. יחד עם זאת אני חושב שצריך לקצר בזמן. אבל זה

הנתון העכשיווי בכדורגל.

למעשה הוא יכול להתחיל לשחק בליגות נמוכות בלי שום בעיה. בליגה המקצוענית

הוא נרשם כשחקן זר-, אבל הוא יכול לשחק. מספרם של כאלה הוא מוגבל ביותר.

בזמן האחרון לחצו עלינו בענין עולים שהם שחקני כדורסל. אבל ההערה שלך היא

בעלת משמעות, ואנחנו נבדוק אותה.

אני רוצה רק להעיר שבגלל 5 או 6 מקרים שארעו לפני 12 שנה מעניש איגוד

הכדורסל את כולם.



ו' שקלאר;

שלושה חודשים אחרי שעליתי ארצה, לפני 5 שנים, הופעתי בפני ועדת הספורט של

הכנסת. הייתי מאמן סייף והיה לי תלמיד אלוף ישראל, והשכר שלי היה אז 400 שקל.

יום אחרי ישיבת הוועדה נתנו לי תוספת של 250%. כך שאני מאחל לכל המאמנים

והספורטאים שאחרי הישיבה המתקיימת כאן היום ישופר גם המצב הכספי שלהם באותה

מידה.

כדאי שתדע שהוועדה שלנו גרמה לכך שהעולים החדשים המגיעים עכשיו לישראל

מקבלים סל קליטה שהוא גדול ב- 25% מסל הקליטה שהיו מקבלים לפני כן.

העולים בהחלט מעריכים את זה.

שמענו את הדברים שאמר כאן דר' יצחק בן-מלך, שהיה קצת דיפלומט בדבריו, כי

המצב היום הוא עוד יותר גרוע מכפי שתואר על ידו. אנחנו מדברים על אותם 43

ספורטאים שנרשמים בסגלים של היחידה לספורט הישגי במכון וינגייט. אבל יש עוד

מאות ספורטאים שהם ברמה די טובה ויש להם הישגים בינלאומיים והם משתפים

באליפויות אירופה ובאליפויות עולם, והם לא מקבלים שום תמיכה.

אתן לכם דוגמה לדברים שאני אומר. ברשות הספורט העירונית, שם אני מנהל

המחלקה לספורט הישגי, אנחנו מטפלים ב- 13 ספורטאים עולים, ונותנים להם מילגות

קיום בסך 600 שקל לחודש. אלה ספורטאים שלא רשומים אצל דרי יצחק בן-מלך.

אמסור לכם כמה שמות מענף הסייף שאני קרוב אליו. מר צפילביץ שהוא אלוף

ישראל בסייף עומד בקריטריון המאפשר לו להשתתף באליפות עולם והוא נוסע לתחרות.

הוא לא מקבל שום עזרה פרט למה שאנחנו נותנים לו. אם לא היינו נותנים לו זאת

הוא היה עוזב את הספורט עוד לפני שנה, כי הוא חייב לעבוד כדי להתקיים, והוא גם

לומד. אני חייב להוסיף שיש רבים כמותו ובמצבו.

אני עובר עכשיו למאמנים. רוב המאמנים שיכולים לעבוד בספורט הישגי עובדים

ברשות הספורט כמורים לחינוך גופני, שהוא לא בדיוק המקצוע שלהם. אני יודע שרשות

הספורט של משרד הקליטה תומכת במאמנים עולים כאלה. אבל לפי הקריטריון שנקבע זה

חל רק על מי שנמצא בארץ לא יותר מ-3 שנים.

נכון שכל עולה הוא בעל זכאות לשלוש שנים, אבל לא קרה שאל שולהננו הגיעה

בקשה של עולה שנמצא למעלה משלוש שנים בארץ, ושיש ענין לעזור לו, אנחנו לא

הבאנו את עניינו לוועדת החריגים ואישרנו לו את הסיוע. כל ה- 37 שבסגל

האולימפי, שאנחנו תומכים בהם מזה שנתיים וחצי, נמצאים בארץ למעלה משלוש שנים,

וכולם עברו את ועדת החריגים.

כל הספורטאים האתיופים שמקבלים סיוע עברו ועדת חריגים. זאת איפוא לא

הבעיה. רק תגישו את הבקשה.

האמת היא שאין מספיק אנשים שבגללם כדאי לשנות את הנוהל ולהגדיל את מספר

השנים ליותר משלוש, לא מדובר באלפים, דבר שהיה מחייב שינוי נוהל. אנחנו

מעדיפים לקבל בקשה בעניינו של איש זה ואחר ולפנות איתה לוועדת החריגים, ואז

לאשר את הבקשה. בענין זה אין ולא תהיה בעיה.

אין לנו זכות לבוא אליהם, ואף פעם אין לנו גם חשיפה של כל האפשרויות.

ציינו כאן שנבחרת של נערים וקיבלה איזה סיוע. אנהנו לא יודעים על דברים כאלה.

לא חושפים את האפשרויות האלה לפנינו. הוועד האולימפי, הספורט ההישגי וההתאחדות

לספורט לא פונים ישירות. הם פונים דרך רשות הספורט. הביורוקרטיה הזאת מסבכת את

החיים בצורה בלתי רגילה.

זה קורה לעתים קרובות בכל הוועדות של הכנסת, וגם אצלנו. יש קשרים

פורמליים ויש גם קשרים בלתי פורמליים, אבל אני יודע שבכמה וכמה מקרים התהדקו

הקשרים כתוצאה מקיום ישיבות, התיאום ושיתוף הפעולה התרהבו והעמיק, ובוודאי שזה

יהיה כך גם בעקבות הישיבה שאנחנו מקיימים כאן היום, כך זה פועל לא רק בנושא

שלפנינו, אלא גם בנושאים אחרים.

זו אחת המטרות שרוצים להשיג בישיבות האלה. מזמינים את הגורמים השונים

לישיבה, ועל ידי זה מקדמים כמה נושאים שעולים לדיון. זה גם יוצר קשר גומלין

טוב בין הצדדים.

אני מבקש שתמציאו לנו את התקנון, וכן פירוט הקריטריונים השונים, ואנחנו

מבקשים לדעת גם ממי מורכבת ועדת החריגים.

חשוב לנו מאד לקבל את כל המידע הדרוש, וחשוב גם שהמידע יגיע לנקלטים.

בישיבות הוועדה מתבררים דברים לטובת הצדדים הנוגעים בדבר. הדברים נרשמים

בפרוטוקול, כך שחברי הוועדה שלא יכלו להיות נוכחים בישיבה קוראים את הדברים

ויודעים בדיוק במה מדובר, ובעקבות זה חם פונים אל השר בשאילתה, מעלים הצעה

לסדר היום וכו'. כך עובדת כנסת.

יש הישג בלתי רגיל בתחום התעסוקה של העולים, והאבטלה בקרב העולים ירדה

פלאים. האבטלה בקרב העולים ירדה היום ל- 9.8%, ויש לראות בזה הישג גדול. והיא

עומדת על האחוז הזה בגלל האבטלה ביותר גבוהה בקרב העולות, ובבעיה הזאת צריך

לטפל באופן מיוחד. באטלה הגענו איפוא להישג גדול מאד, אבל איננו צריכים להסתפק

בזה, ועכשיו צריך לעשות את השינויים בתחום התעסוקה, ולעשות מאמצים כדי שבעלי

המקצועות השונים יעבדו במקצועות שלהם, או לפחות במקצוע קרוב או דומה. איננו

יכולים להשלים עם זה שפרופסור, מדען או מי שהוא מומחה לספורט יעבוד בתחנת דלק

ובלבד שתהיה לו תעסוקה. יש לעזור לכל עולה לעבוד במקצוע שלו, אלא אם כן יש לו

מקצוע שבשום אופן לא אי אפשר למצוא לו עבודה בתחום שלו בארץ.

שמעתי שתקציב משרד הקליטה לנושא הזה הוא בלתי מוגבל, אז אולי אפשר להגדיל

את מספר הספורטאים שיכולים להנות מתמיכת משרד הקליטה.

היו"ר ע' זיסמן;

לא נאמר שתקציב בלתי מוגבל. בתשובה לשאלה לשי הוא אמר שאם יהיו פניות

בקשר לספורטאים נוספים הוא לא חושב שתחיה מניעה תקציבית מהענות לבקשה הזאת,

ובלבד שהספורטאים האלה יעמדו בקריטריונים המקצועיים, ואתה צריך כמובן לנצל את

זה.

הקליטה הראשונית של הספורטאים היא באגודות השונות. במרכז הפועל הקמנו

לפני חמש שנים מרכז קליטה, ואנחנו נעזרים על ידי רשות הספורט ומוסדות אחרים.

בעזרת משרד הקליטה אנחנו מנסים לעשות דבר גדול בקליטת ספורטאים ומאמנים.

בחמש השנים האחרונות קלטנו באגודות הפועל למעלה מ- 200 ספורטאים ברמות

שונות, ו- 70 מאמנים בענפים שונים.

מר ללקין ודיר בן-מלך דיברו על ספורטאים ברמה הגבוהה של הספורט במדינת

ישראל, ספורטאים שמייצגים את ישראל במשחקים אולימפיים, באליפויות העולם,

באליפויות אירופה. ואילו אנחנו במרכז ובאגודות מטפלים בספורטאים ברמות השונות.

ישנם ספורטאים ברמה שמאפשרת להם להיות בסגל של נבחרת לבוגרים או נבחרת ישראל

לנוער או בעתודה, ומחר הם יכולים לייצג את מדינת ישראל גם במשהקים אולימפיים.

ואנחנו קבענו לעצמנו קריטריונים מסויימים שעל פיהם אנחנו עוזרים לספורטאים,

וזה דבר גדול, אלא שבתקופה האחרונה איננו מקבלים תקציבים ממוסדות אחרים.

כאשר עליתי ארצה לפני 20 שנה הייתי מרכז הקרן המשותפת של רשות הספורט

משרד הקליטה והסוכנות. היתה לנו אז קרן שעבדה במשך 6-8 שנים באופן שוטף,

פחות או יותר, ועזרה לספורטאים עולים להיקלט. היום זה נעשה בצורת קצת שונה.

יש תקופות בהן אנחנו מקבלים עזרה של מוסדות שונות, רשות הספורט או של משרד

הקליטה באמצעות רשות הספורט. אבל כשאיננו מקבלים זה אנחנו מתקשים לקלוט את

הספורטאים ברמות שונות, שמחר או מחרתיים עשויים לייצג את מדינת ישראל ברמה של

משחקים אולימפי ים.

אני רוצה להעלות כאן בעיה נוספת. לפעמים באים ספורטאים צעירים כשרוניים

מאד שבעתיד יכולים להיות גדולים וטובים ולהגיע לשיא בענפים שונים, אלא שבגלל

הבעיות הכלכליות של המשפהות שלהם אנחנו מאבדים אותם, כי אין לנו את המוסדות

שיכולים לקלוט אותם בתנאי פנימיה ברמה של מכון וינגייט, על מנת שיוכלו גם

להמשיך את לימודיהם בבתי הספר וגם להמשיך להתאמן בענף הספורט שבו הם טובים.

מאמנים. הביקורת בענין המאמנים מוצדקת מאד, גם אם היא קשה. אני עברתי את

הדרך של ספורטאי ושל סטודנט באוניברסיטה לספורט בברית המועצות לשעבר, ונקלטתי

בארץ כמאמן וכמי שמנהל היום את הספורט בהפועל, ואני חושב שאנחנו מאבדים כוחות

גדולים וטובים של מאמנים, מפני שהסיוע הניתן במשך שלוש שנים לקליטתם בין שורות

המאמנים פשוט אינו מספיק. היא לא מספיקה משום שגם התקציבים אינם מספיקים.

המאמן אינו יכול לקבל משכורת מלאה מעבודתו כמאמן ואינו יכול להשקיע

בעבודתו זו את כל הידע והניסון שלו, בעיקר משום שהוא מועסק בעבודה חלקית בלבד.

במקרה הטוב הוא מורה לחינוך גופני בבית ספר, ורק אחרי שעות העבודה שלו בבית

הספר הוא מגיע אל האגודה או אל מרכז הספורט כדי לרכז את ענף הספורט שבו התמחה,

להדריך ולאמן. וכאשר אינו עובד כמאמן במשרה מלאה הוא אינו יכול כמובן לתרום את

מלוא הידע והנסיון שלו, ישנם היום מרכזים לאתלטיקה קלה על יד התאחדות בתי הספר

לספורט המעסיקים מאמנים במשרה מלאה, אלא שמספרם קטן ביותר.

על סמך נסיון אישי שלי הצעתי להקים ועדת קליטה במרכז הפועל, ואני יודע

שלא לכל המרכזים יש ועדת קליטה. אנחנו קולטים את הספורטאים על פי קריטריונים,

אבל אין לנו תקציבים בשביל לקלוט את המאמנים או לעזור בקליטתם.

היו"ר עי זיסמן;

האם ידעת על קיומה של ועדת חריגים?

סי סטולר;

לא ידעתי על קיומה של ועדת חריגים.



אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא וטוב עם רשות הספורט. לפני ארבע שנים,

אחרי אותה ישיבה ידועה, היה לי רצון להקים שוב את הקרן המשותפת של רשות

הספרוט, אבל זה לא יצא אל הפועל.

שי ללקין;

חברי בהתאחדות הכדורגל ואיגוד הכדורסל, שמצבם טוב ממצבנו, אינם עוסקים

בספורטאי ובקליטתו, כפי שאנחנו עוסקים. בעיית הקליטה של ספורטאים ומאמנים

נופלת על האיגודים שלנו, וזו הבעיה הבסיסית. התקציבים המועבירם אלינו הם כל כך

קטנים עד שהאיגודים לא מסוגלים לתפקיד טוב בנושא חזה.

נכון שמגיעים אתלטים טובים ומאמנים טובים, האגודות לא מסוגלות לקלוט

אותם, והתפקיד הזה נופל על ההתאחדות שצריכה לקלוט אותם גם בתחום הכלכלי. חשוב

להבין שכל הפעילות וההפעלה של האתלט והמתאבק נעשית באמצעותהאיגודים, והחלק

העיקרי של הכסף שלנו מוצא על הדברים הללו. בענף הכדורעף והכדור-יד הקליטה

דומה, כאשר הקבוצה קולטת. אבל בענפים האינדיבידואלים ההוצאות, של הספורטאי

הוותיק והן של הספורטאי העולה, הן עלינו. אם הם יוצאים 7 או 8 פעמים בשנה

לחו"ל כדי לייצג את ישראל, זה נופל עלינו, וזה אמור גם לגבי המאמנים. ומצבן של

האגודות הרי ידוע לכולם.

אני נמצא בארץ למעלה מ- 20 שנה, ואני רוצה לציין שאני נקלטתי בארץ בצורה

טובה מאד, קודם כל כיהודי ואחר כך כספורטאי וכמאמן, ואני מאד מרוצה.

הבעיה הכי גדולה היא שלא קולטים מדענים ומאמנים בעלי ידע גדול אם הם

למעלת מבני 50. נכון שיש קורסים למאמנים, אבל לא בשביל כולם. לא מקבלים שם

אפילו מי שהוא מורה מצויין שעלה ממדינה קומוניסטית ובמסמכים שלו כתוב שהוא

מורה מצטיין. והוא הרי יכול עוד לתרום המון, בעיקר שהוא בריא ובעל נסיון נפלא.

אותו לא מקבלים לקורס אם הוא מעל ל- 49 שנים, ואין בשבילו עבודה במקצוע שלו.

ואמר לי פעם פקיד בעירית תל אביב, שבמקום לקחת מורה כזה שבשל היותו בעל תואר

אמ.אי. הוא צריך לקבל משכורת גבוהה, עדיף להעסיק 10 מדריכים ישראלים שיעבדו

עם נוער. אני צריך להעסיק אותם כדי שלא יילכו לספורט, ולא לאמן אותם בענפי

הספורט השונים.

אני מבין מדבריך שיש הגבלה של גיל להשתתפות בקורסים האלה.

במשרד החינוך ישנה הוראה האומרת שלא מקבלים מורים שעברו גיל 45, כי הם

לא ייקלטו לאחר מכן בבתי הספר, ולא רוצים להטעות אותם להאמין שאחרי שסיימו

קורס התאמה הם יקבלו עבודה.

א' גבריאלי;

אין ספק שהמורים לספורט שעלו מברית המועצות לשעבר יכולים רק להעלות את

רמת הספורט וההתעמלות בארץ, אפילו הם בני 60.

אני רוצה להוסיף עוד שאפילו והתקבל מורה עולה לעבודה, הרי הוא לא מקבל את

אותם התנאים שמקבלים הוותיקים. יש בפירוש אפליה כלפי העולים החדשים, שגם לא

מקבלים פנסיה, למשל, וגם לא משכורת 13, ועוד הטבות כאלה ואחרות.

האם התקנה המגבילה השתתפותו בקורס של עולה שעבר את גיל ה- 45 קיימת מזמן?

זו לא תקנה של רשות הספורט, אלא של המשרד, והיא מופעלת לגבי כל חמורים,

לא רק המורים לספורט.

י י שטראוס;

זו בעצם לא תקנה, אלא שכך זה עובד במציאות.

אני מדבר על קליטת עליה, ואני מציג בפניכם כתבה על אדם בן 70 שעובד

כמוסכניק עד שעה 5 אחר הצהרים, והוא מאמן אולימפי באי גרוף. כיו"ר ועדת הספורט

של הפורום הציוני ביקרתי במקום העבודה שלו ראיתי אותו בעבודתו, ודיברתי אתו.

ולמרות שהוא עובד קשה עד שעה 5 אחר הצהרים הוא יכול גם לעבוד כמאמן.

לפי התקנון והחוק הישראלי יש למאמן סטטוס, וגם אם יש תקציבים דבר לא

נעשה. אבל מרוסיה באים יהודים עולים שהם מאמנים טובים, אבל אף אחד לא מטפל

בהם. כתבתי המון מכתבים למי שאמורים לטפל בעולים חדשים, אבל לא קיבלתי עליהם

תשובה מעשית, פרט לאישור שהמכתבים התקבלו.

אני רוצה להוסיף שאין גם מתקנים וציוד מתאים שעולים חדשים יכולים להתאמן

עליהם. את המתקנים הקיימים בבתי הספר סוגרים אחרי שעות הלימוד, כך שהספררטאים

העולים לא יכולים להתאמן שם.

י' שפי;

טוב שהדיון הזה מתקיים כאן היום. זו לי הפעם הראשונה שאני משתתף בדיון של

ועדת העליה והקליטה בנושא הזה. בתפקידי כיושב ראש ועדת הספורט לא טיפלתי

בנושאים האלה, כי לא נדרשנו לטפל בהם. יכול להיות שבעקבות הדיון הזה נוכל

לקיים די ונים משותפים.

בהמשך דברי אתייחס לשחקנים העולים הנחשבים כשחקנים זרים. אני חושב שתרומה

של השחקנים והמאמנים העולים היא לספורט העתידי, ולאו דווקה למצב הנוכחי. כי גם

אם מגיעים להישג צריך לחשוב מה לעשות בהמשך הדרך.

אני חושב שהתרומה של העליה בנושא הספורט, בשנים האחרונות במיוחד, היתה

תרומה מכרעת, אלא שלדאבוננו העליה הולכת ופוחתת, וגם מספר חספורטאים המגיעים

הולך וקטן. לכן חשוב מאד לנצל את הפוטנציאל המגיע אלינו ואת הידע שמביאים אתם

הספורטאים העולים, ובמיוחד המאמנים, למען עתיד הספורט הישראלי. מעתה ואילך

צריך לחשוב לא רק איך לקלוט עולים, אלא איך משפרים את המצב הקיים . ולומדים

לקחים לגבי העתיד. אולי כדאי יהיה להקים ועדה משותפת, לוועדת הספורט ולוועדת

הקליטה, לנושא הזה.



פנו אלי גם עתונאים וגם גורמים אחרים, כולל חברי כנסת כמו חבר הכנסת דדי צוקר,

בענין אותם שחקנים שבעבר אולי נעשו לגביהם "תרגילים". ויתכן שבגלל 6 או 7

שבגללם עקפו בעבר מספר תקנות סובלים חיום כל העולים, וצריך לחשוב איך ניתן

לפתור את הבעיה. יש לדעתי להפריד בין עולים לבין מתגיירים, וצריך להיות ברור

שהם יהודים, ולא אנשים שהביאו תעודות שאין לדעת אם הן נכונות או לא, והם באו

לארץ רק כדי להשתלב בקבוצה, ובדעתם לעזוב לאחר מכן את הארץ. צריך לכן לדעת את

הדעת איך לא לפגוע בעולים שכבר הגיעו ובאלה שיגיעו ולעזור להם להשתלב בליגות

הבכירות. כאשר מעכבים שלוש שנים שחקן כדורסל, למשל, שמתאים לליגה הלאומית, אין

כל בטחון שכעבור אותן שלוש שנים הוא עדיין יתאים לליגה הלאומית.

יחד עם זאת צריך לדאוג לכך שלא תהיה פגיעה בנוער הוותיק יותר, כולל בני

עולים. כי אם יאפשרו ללא הגבלה בואם של שחקנים מחו"ל, זה יפגע ללא ספק בנוער

שבארץ שלא יימצא עבורו מקום בקבוצות הנבחרות. ושמענו שכך המצב בכדורגל, בכדור-

סל, וידוע לי שכך זה גם בכדור-יד. צריך למצוא פתרון לבעיה הזאת מהיום ואילך.

כאשר ספורטאי צעיר תמים עולה ארצה עם משפחתו בכדי להשתקע בה, והוא לא

יכול להשתלב בספורט כאן, זה גרוע מאד. אני לא מדבר על המישור הבינלאומי שלגביו

פועלים כללים שאולי איננו יכולים לשנותם. אבל אנחנו בוודאי יכולים לשנות את

הכללים שלנו. לכן אני חושב שכדאי ללמוד חיטב את הנושא ולטפל בו בצורה הטובה

ביותר, כי זה אחד הדברים החשובים לעולים הקשורים בענפי הספורט השונים.

בכדור עף ובכדור יד אין לנו הגבלה. אם העולה מתאים לליגה הלאומית הוא

מתקבל בה.

אנחנו לא נקבל החלטות חפוזות, אלא רק אחרי שנבדוק היטב את הדברים, כי

המטרה שלנו היא לקדם את הנושא,

אני מבקש להתייחס לנושא המאמנים. רוב המאמנים העולים נקלטים במערכת

בעבודה באימון קבוצות או יחידים, ולא בהוראת חינוך גופני. אותם 230 מאמנים

שנקלטו בשנה וחצי האחרונות עובדים באימון, ועובדים בשכר מכובד בהחלט, על פי

טבלת השכר של רשות הספורט, והמשכורות בהחלט מכובדות,

נוסף לזה יש לנו הסכם עם משרד הקליטה לגבי 60 מאמנים שמקבלים 50% שכר

מינימום במשותף עם משרד הקליטה. השתתפות משרד הקליטה מתבטאת ב- 880 שקל לחודש,

השכר שהם מקבלים צריך להיות מוכפר לפחות, אם לא יותר. שכרם של אותם 230

מאמנים מגיע ל- 2000 שקל לחודש ולמעלה מזה. רבים מהם עובדים במשרות מלאות.

לאחרונה עלו ארצה מספר ספורטאים מאד בכירים, בעיקר באתלטיקה. ארבעה מהם

שובצו לאחרונה במסגרת משרד הקליטה ומקבלים סיוע של 1,500 שקל לחודש.

הנותרים, שבעה או שמונה בסך הכל, שהם ברמה מאד גבוהה, והם יהודים לכל דבר,

נמצאים על סף רעב ממש. יש ביניהם הנמצאים בארץ כבר הצי שעה, ויש הנמצאים מספר

שבועות, אבל רובם נמצאים ארץ מספר חודשים.

היו"ר ע' זיסמן;

זה פשוט בלתי אפשרי שהם יהיו על סף רעב, כי הם קיבלו את סל הקליטה.



דר' י' בן-מלך;

חמישה מתוך השבעה אינם עולים.

אני מתגאה בזה שיש אצלנו סל קליטה ראוי, כאשר במשך ששה ההודשים הראשונים

לעלייתם ארצה מקבלים העולים סכום העולה על השכר הממוצע במשק.

מי שיש לו תעודת עולה מקבל סל קליטה.

היו"ר ע' זיסמן;

אם הם אכן עולים ויש להם תעודת עולה כי אז יש להם כסף שיספיק די מחייתם

במשך שנה בערך, כך שאינם יכולים להיות רעבים.

הם גרים כרגע במכון וינגייט.

אני מבקש ממך להעביר אלינו רשימה של האנשים הזה, ואנחנו נבדוק את הדבר.

מי גור;

ספורטעים עולים צעירים מצטיינים מקבלים סיוע חד פעמי בשל קשיים כלכליים

של המשפחות שלהם. הם מקבלים סיוע דרך רשות הספורט בצורת מילגה חד פעמית. 66

ספורטאים שאינם בסגל האולימפי, אלא בסגל של נבחרת ישראל, קיבלו מילגה חד פעמית

במהלך השנה הזאת.

משרד הקליטה מטיבו הוא משרד המתאם פעולות, גם לגבי אנשים פרטיים וגם לגבי

תכניות תעסוקתיות, עם הגוף היעודי והמוסמך לתת לנו את היעוץ המקצועי: משרד

הבריאות לגבי רופאים, משרד החינוך לגבי מורים ורשות הספורט לגבי הספורטאים.

אנחנו לא יכולים לקבוע מי הספורטאי המקצועי הראוי לסיוע, ומי לא. לכן הקשר עם

רשות הספורט. הגוף הבין משרדי הוא המרכז לקליטת ספורטאים עולים שהקמנו.

אשר למאמנים, אנחנו קבענו מסגרת סיוע ל- 60 מאמנים, כי זו היתה המסגרת

ההתחלתית. אני שומעת שיש מאמנים מובטלים, ואם אשמע שיש מוסדות ציבור, ללא

כוונות רווח, כמו מתנסים ומרכזים קהילתיים, שמוכנים לקלוט אותם, ויש הבטחה

להעסיק אותם אחרי תום תקופת הסיוע, אנחנו נשלים את השכר מעבר ל-50% שכר

המינימום, עד שכר מינימום לפחות.

אשר למבוגרים, מזה שנתיים אנחנו מפעילים פרוייקט 45 פלוס. אם יש קבוצה של

ספורטאים או מאמנים בגיל מבוגר, הדורשים התייחסות מיוחדת, פנו בבקשה אלינו

בענין זה.



שי ללקין;

אני מכבד את רשות הספורט, אבל לכל אחד מאתנו יש אינטרס שונה. אני עובד

ברמה מסויימת, ואילו להם יש בעיה של קליטה. הם נפגשים עם העולים, ואנחנו לא

מיוצגים בענין. אני מבקש לכן שתצרפו אותנו לפגישות המשותפות.

ג' בן שמחון;

נאמרו כאן דברים רבים שאין לי את הזמן הדרוש כדי להתייחס אליהם, במיוחד

שזו הישיבה הראשונה של הוועדה הזאת בנושא הנדון, ולדעתי כדאי לקבל את הצעתו

של חבר הכנסת שפי ולהקים ועדה משותפת לנושא. כשאנחנו מדברים על ספורטאים

עולים אנחנו נוגעים בעקיפין גם בישראלים צעירים, וזו אחת הבעיות הכאובות

ביותר.

אני רוצה להזכיר לכולנו כי משרד הקליטה מופקד על הקליטה, ולא על הספורט.

אנחנו יזמנו פרטיזנית שיתוף פעולה עם גופי הספורט, ולא הם. הם היו צריכים

ליזום זאת. אנחנו יזמנו זאת. לפני חמש שנים היתה ישיבה אחת, וזה לא יצא לפועל.

יושבים כאן אנשים שהשתתפו באותה ישיבה ראשונה. אתה יודע שיש מי שלא מרשה

קיום הפגישות אתך.

חשוב שלא תתקוף אותנו, כי לא הורשינו להופיע.

גי לוי;

אני מייצג את ההתאחדות, ואני אומר לפרוטוקול כי מעולם לא הוזמנתי.

לצערי הרב, בתחום הספורט אין אנחנו ברית המועצות, ולא ארצות הברית,

ואפילו לא מרוקו. הלוואי והספורטאי הישראלי העולה הצעיר המחונן היה מקבל את

הטיפול שלו זוכה ספורטאי מקצועי או מחונן בטוניס או במרוקו ואפילו במדינות

מוכורת פחות.

כולנו מודעים לבעיה הבעיה החברתית. המקצועית, הפסיכולוגית וכו' של

הספורטאי העולה בישראל. כולנו יודעים זאת, כל מי שעוסק בתחום הזה וגם מי שלא

עוסק בו, מי שקורא עתון וגם מי שלא קורא עתון. אני אישית יודע שיותר מדי כסף

מוצא על מנגנונים בספורט הישראלי, ופחות מדי על הספורטאים. כאשר המנגנון

היושב כאן הוא כבר חצי נבחרת. כולנו כאן אנשי מנגנון - -

את הדברים האלה אתה יכול להגיד על כל נושא ועל כל תחום.

אני לא רוצה חלילה לפגוע באיש, ואני מתנצל בפניכם.

מדוע אתה אומר איפוא דברים שאינם נכונים? בענף הסייף למשל עובד -אדם אחד,

אז איך אתה יכול לדבר על מנגנון? בענף האתלטיקה בישראל עובדים שני אנשים, אז

על איזה מנגנון אתה מדבר? אל תגיד דברים כאלה.

אני מתנצל בפניך. לא היה לי שום רצון לפגוע. הדברים נאמרו בתום לב ומתוך

רצון להתייעלות במעט העומד לרשותנו. בוודאי שלא היה לי כל רצון לפגוע באיש או

במנגנון. ואם נפגעת, אני מתנצל.

הוא התכוון לומר שיותר מדי רשויות מתעסקות בעולה, ויש לצמצם את זה.

משרד הקליטה לא יכול להענות לפניות השונות והרבות, ובצדק אתה טוען שהכל

נופל לכן על האיגודים והאגודות.

אין לי טענות אליך בנושא הזה.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אנחנו לא נקבל היום החלטות ואף לא נגיע

לסיכומים, כי אלינו לבחון ולבדוק תחילה מספר דברים ולחשוב עליהם.

כסיכום ביניים אני יכול לומר שלדעתי יש מספר דברים שצריך לטפל בהם. אין

בעולם הרבה מדינותך שיש בהן משרד לקליטת העליה או לטיפול במהגרים. אחריותו של

משרד הקליטה שלנו לטפל בקליטת העליה, ולטפל בה בכל המובנים וכל בכיוונים.

למשרד יש מנגנון ויש לו תקציבים וקריטריונים שונים. חבל שלא קיימתי כאן

את הדיון הזה לפני מספר חודשים. לדעתי יש בהחלט מקום ליתר שיפור ושיתוף פעולה

בין הגופים השונים המטפלים בנושא, והדבר צריך ויכול להעשות בעתיד הקרוב ביותר.

צריך רק למצוא את הדרך להשגי את הדבר חזה תוך שילוב כל הגורמים. וחבל שהדבר לא

נעשה עד כה, אבל הוא ייעשה - אני מאמין - בעתיד הקרוב.

אנחנו מעוניינים כמובן לקלוט כל עולה, אבל אנחנו גם רוצים לפתח ולחזק את

הפוטנציאל של כל עולה בתחום שלו, ובוודאי בענפי הספורט השונים, נושא שבו אנחנו

דנים כאן היום.

אם בשל גילו של עולה, בגלל הוסר תקציב או בגלל העדר יד מטפלת, או בגלל

פיצול או כפילות בטיפול וכו' גרמנו לכך שלא נהננו ממלוא התרומה שהעליה יכולה

לתרום לנו, והעליה הנוכחית אכן תורמת ויכולה לתרום תרומה גדולה במספר מישורים

של החיים, ובתחום הספורט בוודאי, יש להצטער על כך צער רב, וחשוב מזה - יש

לדאוג לכך שזה לא יקרה בעתיד.

למרות העובדה שקצב העליה כיום איננו פכי שהיה לפני מספר שנים, אנחנו

צריכים לדאוג לכך שלא נחזור על שגיאות שעשינו. יש הערכה כללית שכל הגורמים

ביחד ובנפרד עשו למען קליטת העולים םספורטאים, אבל בוודאי שאפשר היה וצריך

בעתיד לעשות זאת טוב יותר. אי אפשר להגיד שהיה ניצול מלא ומקסימלי של העולים

הספורטאים, וחבל שזה לא היה כך. צריך לחשוב מה ניתן לעשות כדי שיהיה בעתיד

ניצול מירבי ויעיל של כל הספורטאים, כולל המאמנים, שעולים ארצה.

אנחנו רואים בסירוב לקלוט עולים שמלאו להם 45 שנה בעבודות שונות, בענפי

תעשיה שונים, במשרדי הממשלה וגם בספורט, נגע שיש להלחם בו ולעקרו מן- השורש.

אנחנו נמצא את הדרך להלחם בתופעה הזאת. אחת הדרכים היא בהמצאת הרבה יותר

משאבים לפרוייקטים מיוחדים בתחומים האלה, אף כי האנשים לא רוצים לעבוד

בפרוייקטים מיוחדים, אלא רוצים להשתלב ולהיות חלק מהחברה, מהמערכת.



בסיכום הביניים שלנו נתייחס גם לכמה מהדברים שהועלו כאן, אחרי שנקבל את

החומר בכתב שהובטח לנו כאן היום, כדי שנוכל לעיין בהם ולבדוק אותם.

אם נגיע למסקנה שיש צורך בישיבה נוספת של כל הנוכחים נזמין אתכם, אלא אם

כן נוכל להסתפק בישיבה של חברי הוועדה בלבד, ורק אז נסכם את המסקנות וההמלצות,

בנושא השכר, למשל, יהיה טיפול מידי, אני אדבר עם סגן שר החינוך, ידידי

מיכה גולדמן, שמאד מכבד את הוועדה ומשתתף כמעט באופן קבוע בישיבות הוועדה

בנושאים הקשורים במורים עולים, בנוער עולה מנותק ועוד, אני אבקש את התייחסותו

לדברים שנאמרו כאן היום.

אין ספק שהישיבה הזאת תרמה לנו רבות בכמה תחומים, ואנחנו נשתדל לקדם את

הדברים,

אני מודה לכולכם. הישיבה הזאת נעולה,

(הישיבה ננעלה בשעה 11:15),