ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 15/03/1995

דיווח של ראש שליחי הסוכנות היהודית במדינות חבר העמים, מר חיים ציסלר, על רצח שליח הסוכנות שמעון פיינגולד ז"ל; מדיניות גיוס העולים החדשים לצה"ל והמסגרות הקולטות אותם

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום רביעי. י"ג אדר בי. השתנ"ה - 15 במרס 1995. שעה 00;09

נכחו; חברי הוועדה;

ע' זיסמן - היו"ר

י ' בא-גד

א' גור

א' ורדיגר

ח' פורת

די שילנסקי

מוזמנים;

תא"ל י' פוקס - סגן ראש אכ"א

אל"מ מי סמירה - ראש מחלקת השכלה ומרכז לקיום אוכלוסיות מיוחדות

אל"מ אי רגוניס - מפקד באקום

סא"ל ר' שטרן - ראש ענף תנאי שירות

חי צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

חי ציסלר - ראש שליחי הסוכנות היהודית אל מדינות חבר העמים

קי הבר - משרד האוצר

ו' גרשוב - התאחדות עולי ברית המועצות לשעבר

י' שפיץ - התאחדות עולי ברית המועצות לשעבר

ד' פריטל - עורך פרסומים על יהדות בריה"מ

רי בראון - מועצה ציבורית למען יהודי ברית המועצות לשעבר

דרי צי שפירא - מועצה ציבורית למען יהודי ברית המועצות לשעבר
מזכיר הוועדה
וי מאור
קצרנית
שי צהר
סדר-היום
1. דיווח של ראש שליחי הסוכנות היהודית במדינות חבר העמים,

מר חיים ציסלר, על רצח של שליח הסוכנות שמעון פיינגולד ז"ל.

2. מדיניות גיוס עולים ההדשים לצה"ל.



דיווח של ראש שליחי הסוכנות היהודית במדינות חבר חעמים, מר חיים ציסלר,

על רצח שליח הסוכנות שמעון פיינגולד ז"ל

היו"ר עי זיסמן;

בוקר טוב. אני מקדם את כלכם בברכה, ורוצה לנצל את נוכחותו בארץ של מר

חיים ציסלר, שהוא ראש השליחים של ההסתדרות הציונית בברית המועצות כדי לשמוע

ממנו דין- וחשבון על האירוע הטרגי שקרה לשמעון פיינגולד ז"ל, שהיה מעשה אלים

ביותר, אבל לא על רקע פוליטי, לא על רקע אנטישמי ואף לא על רקע לאומני, אלא

פעולה אלימה. כמו כן היינו רוצים לדעת אם כבר הוסקו מסקנות מהאירוע הטרגי

האיום הזה לגבי העתיד.

חי ציסלר;

באתי ארצה ליומיים בלבד, ואני שמח על ההזדמנות שניתנה לי להופיע בפני

ועדה נכבדה זו ולהתייחס לעבודה שלנו בחבר העמים בכלל, ובאוקראינה בפרט. המקרה

המאד מצער ומאד טרגי הזה אינו מעיד בהכרה על הכלל, וגם אינו קשור בפעילות

אנטישמית או בפעולה יזומה אחרת מצד אלמנטים קיצוניים כאלה או אחרים הפועלים

שם.

בגלל המשבר חכלכלי שעובד על כל חבר העמים, ולא רק על אוקראינה, יש עצבנות

גדולה מאד בקרב התושבים. אם גם תחת השלטון הקודם לא היה מצבם שפיר, הרי עכשיו

יש שם מתח כלכלי וחברתי עוד יותר גדולים, והדבר בא לידי ביטוי בסופי שבוע

בעיקר כאשר הם מכניסים לתוכם כמות גדולה במיוחד של אלכוהול.

לצערי עברנו שם אירוע על כך טרגי וקשה לכולנו. מי שהכיר את שימי ז"ל,

שהיה קיבוצניק מלח הארץ, טיפוס מיוחד במינו, יבין שהיה כנראה קשה לו לקלוט את

האלימות הפוטנציאלית באיזור ההוא. ההנחיות שלנו לעובדינו שם במצבים השונים הן
ברורות ביותר
לעשות את העבודה שאותה באנו לעשות שם בדרך הטובה ביותר שאנחנו

יכולים ולהגיע למינימום חיכוך עם מי שהעבודה לא מחייבת אותנו לעשות זאת.

אם אני משווה את העבודה שלנו בצפון אמריקה לזו שבברית המועצות לשעבר

בולט מיד שזו עבודה שונה לגמרי. העבודה בברית המועצות לשעבר, ובאוקראינה

במיוחד, מתמקדת בעבודה נטו לעליה, ולנגזרות של העליה, שהם חינוך יהודי ומסורת

ישראל, שיביאו בסופו של דבר לעליה.

כיוון שחג הפסח קרב, אז אילו הייתי נשאל לאיזה מארבעה הבנים הייתי מייחס

את יהודי ברית המועצות לשעבר, הייתי אומר שאפילו לא לתם, אלא למי שאינו יודע

לשאול. והתפקיד שלנו הוא להביא אותם למצב שבו ידעו לפחות מה לשאול, ואתה פתח

לו שער לציון, פתח לו שער ליהדות. כל מה שאתה עושה אתם זה 100% יותר ממה שהיה

להם. ובזה מתמקדת עבודתנו.

מספר העולים מאוקראינה גדל השנה בלמעלה מ-80%. בשנה שעברה עלו משם

19,5% מכלל העולים מברית המועצות לשעבר, והשנה עלו כשליש, קרוב ל- 70 אלף

יהודים. שם המשחק הוא פונקציה למצב הכלכלי שם. אינני יכול להגיד שיש היום

באוקראינה אנטישמיות גלויה גדולה מזו שקיימת ברוסיה. בשני המקומות האלה מרכיב

האנטישמיות או המרכיב האנטי יהודי או האנטי ציוני הוא המרכזי בעליית היהודים

משם.

אי אפשר לדבר על הכללות, אבל מדובר ב- 15 רפובליקות. ברוסיה בלבד יש 89

רפובליקות פנימיות, שכרבע מהן אוטונומיות. בסך הכל אני יכול להגיד שהדחף

המרזי ליציאת היהודים משם היום הם המצב הכלכלי וחוסר היציבות הפוליטית. ככל

שלכאורה המצב הכלכלי קשה וגרוע יותר והמצב הפוליטי אינו ברור, כך גדל מספר

העולים משם.



אני יכול להביא את מוסקבה ואת סנט-פטרסבורג כדוגמה הפוכה. המצב הכלכלי שם

השתפר יחסית למה שהיה בעבר, ואנחנו אכן רואים ירידה דרסטית במספר העולים משתי

הערים האלה. גם מקייב עולים היום פחות יהודים ממספר היהודים שעולים מעיירות

שונות שבאוקראינה.

אנחנו נמצאים לפיתתן של הזדמנויות נדירות מבחינה היסטורית יהודית. אני

חושב שהשנתיים או שלוש השנים הקרובות הן שנות שיא בהצלה יהודית של היהודים

המתוגררים שם, אפילו של מי שאינם עולים. ואם אנחנו לא נעבוד עם אלה שנשארו שם

ולא עלו ארצה, ולא נדאג לכך שהם יישארו לפחות יהודים, כי אז אחוז ההתבוללות שם

יהיה עוד יותר גבוה מכפי שהוא היום, והוא גבוה, והם יחדלו להיות יהודים. משום

כך אנחנו רואים את השנים הקרובות כשנים קריטיות להמשך היותו של העם היהודי

שם, ולכן השובה כל כך עבודתנו שם.

אני צופה שבשנתיים ושלוש השנים הקרובות נהיה עדים למספר עולים דומה לזה

שעלה בשנים האחרונות, אבל לאחר מכן אני צופה ירידה במספר העולים, אלא שזה תלוי

כמובן במצב שיהיה שם.

יש לוח זמנים די ברור לגבי מה שקורה ברוסיה. בספטמבר יהיו שם בחירות

לפרלמנט. הבחירות לנשיאות יהיו ביוני 1996, והן המכריעות. אלה שני אבני ציון

מאד חשובים, וכל מה שאני יכול לומר לכם יהיה פונקציה למה שיקרה בתאריכים האלה.

במידה והשלטון שם ימשיך להתייצב, היהודים ירצו להיות חלק מזה. במוסקבה הם

מהווים ,/'7 מהאוכלוסיה, וזה הרבה מאד, לעומת 3% במקומות אחרים, והם רוצים להיות

חלק מההתייצבות השלטונית והכלכלית שם.

היו"ר עי זיסמן;

לצה"ל יש בכרמיאל בית ספר להוראת השפה העברית. ביקרנו שם וראינו את

המקום. לפני שלושה ימים הם באו לירושלים ליום השתלמות, ואני ארחתי אותם בכנסת.

ושוב נתקלתי בבעיה מאד מעניינית. היום הרי הכל פתוח, הפעילות שלנו נעשית באופן

חופשי ובלתי מוגבר, והשמים שם בהירים מבחינת הפעילות של הסוכנות היהודית, של

לשכת הקשר ושל משרד החוץ, וכן של ארגונים יהודיים שונים ממדינות שונות בעולם

וגם מהארץ. למעשה יש לנו שם חופש פעולה בלתי רגיל. ימי גן עדן ממש, ואני מקווה

שהם יימשכו עוד הרבה שנים.

אני נפגש עם חיילים שלומדים בבית הספר בכרמיאל, והם מספרים לי שהם למדו

עברית עוד לפני עלותם ארצה, שהרי בברית המועצות לשעבר יש היום 24 בתי ספר

לעברית ועוד עשרות בתי ספר של ימי ראשון, בהם מתקיימים קורסים ללימוד השפה

העברית. וקיימת אפילו התחרות - אני מקווה הוגנת - בין לשכת הקשר לבין הסוכנות

היהודית בהקמת אולפנים. אז איך זה שחלק מהעולים לא למדו שם את השפה העברית וגם

לא קיבלו שם הכנה כללית ואחרת כלשהי? ראויה הסוכנות היהודית להרבה מחמאות על

העשייה שלה בתחום הזה, אבל מדוע איננו רואים אצל כולם הכנה חינוכית, לאומית,

הסברתית, כולל לימוד השפה העברית?

ח' צ'סלר;

הפעילות שלנו שם עלתה השנה באופן משמעותי ביותר על הפעילות שלנו בשנה

שעברה. מספר המשתתפים במחנות הקיץ, למשל, עלה מ- 5,000 ל- 10,000 ואף ל-

20,000, ושם לומדים גם יהדות וגם עברית. מספר המשתתפים באולפנים אף הוא עלה מ-

10,000 ל- 20,000. אין ספק שהפריסה שלנו פנימה היא מאד מאד גדולה, אבל אתה לא

יכול להגיע אל כולם, במיוחד כאשר לא כל מי שלומד עברית עולה בסופו של דבר

ארצה, אף שהרוב המוחלט של לומדי העברית אכן עולים, ורוב המעורבים בפעילויות

השונות שלנו גם הם עולים. אבל, כפי שכבר ציינתי, המצב הכלכלי שם מהווה גורם

משפיע על הרצון לעלות, ועל העליה בפועל.



כשאתה שואל את המשתפים באולפן מי מהם מתכונן לעלות לארץ,80% מהם מודים

שהם מתכוננים לעלות, והחלק הקטן לומד עברית ויהדות כדי לדעת מה זה יהודי וכדי

להשאר יהודי. אבל אין ספק שאיננו מצליחים להגיע אל כולם, אבל יש, תודה לאל,

די הרבה עולים גם מבין אלה שלא הצליונו להגיע אליהם עם הפעילויות השונות שלנו.

נכון שאנחנו עובדים שם במלוא המרץ והיכולת, והדברים שנאמרו כאן נכונים להיום,

אבל יכולים להיות שונים לגמרי מחר. לכן חשוב וצריך לפעול כאילו עומדים מחר

לסגור חלילה את השערים, וצריך לכן לעשות כל מאמץ אפשרי לכדי להוציא משם יותר

יהודים ככל האפשר.

אני רוצה בהזדמנות זו להודות למורות שהגיעו לאחרונה לשירות בחבר העמים.

אני חושב שהעבודה שהן עושות שם זו עבודת קודש ממש.

י' בא-גד;

לאחרונה נשמעו תלונות על החלפת מורים על ידי סגן השר מיכה גולדמן, ששלח

הביתה סוג מסויים של מורים. מה אמת בשמועות האלה.

ח' צ'סלר;

אני אחראי לנעשה בתחום הזה מטעם הסוכנות היהודית, ולא מטעם משרד החינוך.

י' בא-גד;

אבל הרי מדובר במורות חיילות.

אי ורדיגר;

סגן השר מיכה גולדמן הכחיש זאת בישיבה הקודמת של הוועדה.

חי ציסלר;

אני יכול רק לציין כי לעבודה של המורות החיילות אין כלל מחיר. הן מראות

שם את ישראל היפה, מייצגות את מלח הארץ בפני מי שאינם יודעים לשאול. ואני רוצה

להודות בהזדמנות זו לכל מי שגרמו למהלך החשוב הזה, שתרומתו נושאת פרי כבר

היום, ובוודאי עוד תישא פרי בעתיד עשרות מונים יותר. על כך אנחנו אסירי תודה.

היו"ר עי ז יסמן;

תודה רבה, ומסור נא בשמנו ברכת חזק ואמץ לכל השליחים, ובהצלחה.

2. מדיניות גיוס העולים החדשים לצה"ל והמסגרות הקולטות אותם

היו"ר עי זיסמן;

אנחנו עוברים לדיון במדיניות גיוס העולים החדשים לצה"ל. ועדת החוץ

והבטחון התחילה. לפני מספר חודשים בדיונים ממצים ויסודיים עם ראש אכ"א האלוף

יאיר על מדיניות הגיוס בכלל, נושא המילואים וכיו"ב, ובנושא קליטת העולים

בצה"ל. יש דברים שגם התפרסמו, אבל אנחנו שקלנו וחתי יעצנו בנדון והגענו למסקנה

כי מאחר והנושא הוא בתחום סמכותה של הוועדה הזאת, אנחנו רוצים לשמוע על מספר

שינויים ושיפורים מאד משמעותיים בגיוס עולים חדשים ועל התרומה הנכבדה שיש

לצה"ל בקליטת העליה.



יו"ר ועדת החוץ והבטחון, חה"כ אורי אור, החליט שבקרוב יתקיים בוועדת החוץ

והבטחון דיון שבו יוכל כל מי שהוא חבר בה להתבטא על כל מה ששמע וראה בקשר

לנושאים האלה. כיו"ר ועדת העליה והקליטה חשבתי שמן הראוי שגם חברי ועדת העליון

והקליטה ישמעו כמה מהדברים המתייחסים לנושא הזה כדי שנוכל להביע את דעתנו על

מה שעושה צה"ל בקרב העולים החדשים לפני גיוסם, וגם על מה שהוא עושה אתם

ובשבילם במהלך גיוסם.

אני מקדם בברכה את תת-אלוף יצחק פוקס, סגן ראש אכ"א. בין היתר אנחנו

מבקשים שיתייחס גם לנושא כאוב ורגיש במיוחר, שראש הממשלה ושר הבטחון צריך

להכריע בו. אני מתכוון כמובן לאי גיוסם של אלפים רבים של עולים בגילאים קצת

יותר גבוהים, שתקועים במצב שאינני זוכר דוגמתו; כאשר מצד אחד אין להם פטור

מהצבא, ומצד שני הם לא יכולים להנות מכל הדברים שמהם נהנים משוחררי צה"ל.

הכנסת חוקקה לפני זמן מה דבר מאד משמעותי בענין הזה, שלא צריך עוד להציג

תעודת שירות כדי לקבל עבודה. יחד עם זאת אני רוצה לציין כי מי שרוצה לשרת

בצה"ל, והוא כשיר וראוי לשרת בצה"ל, ואינו משרת בצה"ל רק בגלל סיבה תקציבית,

הרי זה דבר שאין הדעת סובלתו, ואי אפשר להסכים עמו. גם בענין זה אנחנו מבקשים

לשמוע כאן היום פרטים.

תא"ל י' פוקס;

אנחנו מודים על ההזמנה להופיע בפני ועדה נכבדה זה. נמסור כאן סקירה על

הפעילות של צה"ל בתחום קליטת העליה, אבל ראשית אציג בפניכם את החברים

שהגיעו אתי. אל"מ מנשה סמירה הוא ראש מחלקת השכלה ומרכז לקידום אוכלוסיות

מיוחדות בצבא, שאחראי בין היתר בתחום קליטת העליה. אל"מ און רגוניס הוא מפקד

בסיס וקליטה ומיון, שיחליף אותי בקרוב במילוי תפקידי הנוכחי. סא"ל רון שטרן

ממחלקת תכנון באכ"א, שעוסקת במדיניות גיוס, שיבוץ וכיו"ב.

במקביל למוסדות האזרחיים יש בצבא ועדה שעוסקת בתחום קליטת העליה, שמעבר

לכל יתר הגורמים העוסקים בתחום העלית בתוך הצבא, היא מרכזת את כל התחום הזה

ונותנת לכל הגופים את ההדגשים בעיסוק והיום-יומי שלהם. בראש הוועדה עומד סגן

ראש אכא. הוועדה הזו התחילה לפעול עם גל העליה הגדולה בשנת 1989/90,ך ופועלת

עד היום. חברים בה אנשים מהדיסציפלינות השונות: קצין חינוך ראשי, בסיס קליטה

ומיון, בטחון שדה, מחלקת תכנון, מחלקת פרט, תנאי השירות של החיילים וכו'.

הוועדה הזאת מרכזת את הפעילות בתוך הצבא, ומקיימת קשר הדוק גם עם גורמים

אזרחיים, שאחד מהם הוא חנוך צמיר שהוא שותף מלא בוועדה. זו ועדה די פתוחה,

כמובן במגבלות הצבא ובטחון שדה, כי היא נעזרת בכל מי שיכול לתרום לה בנושא

מסויים. חברים בוועדה הזו גם קצינים משוחררים אתיופים, שמבחינתנו הם שותפים

לגורלם של החיילים האתיופים. הם בעצמם צברו נסיון מעליית מבצע משה בשנת 1984,

[הם עוזרים לנו רבות בתחום העשייה היום יומית.

אני רואה שלא מיוצגים כאן היום מספר מוסדות, כמו הסוכנות היהודית והקרן

הקיימת, ששותפה לנו בנושא מחנות הקיץ, וכן גורמים אזרחים נוספים. אנחנו

משתדלים לשמוע מה יש לכל אחד מהם לומר ולייעץ לנו, כדי שנעשה את הטוב ביותר

למען העולים עצמם.

תודתי לכל מי שנותן את חלקו ונוטל חלק במאמץ המשותף שלנו למען הנושא

המשותף, ובמיוחד לחנוך צמיר המייצג את משרד הקליטה. משרד הקליטה והשר העומד

בראשו עוזרים לנו רבות בקליטת העולים הצעירים בצבא ונותנים לנו גם הרבה מאד

משאבים כדי לקיים את הפעילות הזאת שלנו.



אחת המטרות של קליטת העולים בצבא היא בעיקר בתחום המשימה הלאומית. אם

להשוות את האפקטיביות של העולים החדשים לזו של הישראלים הוותיקים, כי אז בחלק

מהמקומות לא נמצא אותם מספיק אפקטיביים כדי להחזיק אותם בשירות, אבל אנחנו בכל

זאת מחזיקים אותם בשירות, כי אנחנו רואים את עצמנו לא ככור היתוך אלא כחלק

ממשימה לאומית שעניינה קליטת עליה.

חי פורת;

אולי תמסור לנו כמה נתונים, גם חלוקה לפי המדינות.

תא"ל י י פוקס;

בצבא משרתים היום כ- 10 אלף עולים חדשים. אנחנו מחלקים את הטיפול בצבא

לשלוש תקופות. את התקופה הראשונה, הכנה לקראת גיוס, יציג בפניכם אל"מ מנשה

סמירה. מדובר בבני נוער עולים שאנחנו רוצים להביא לקו הראשון של הגיוס כמו

יתר הישראלים עד כמה שאפשר. התקופה השניה, תחילת השירות הצבאי, שזה זמן מאד

קריטי לקליטה בתוך הצבא. כלומר, אם לא נביא את החיילים הצעירים מיד בזמן
הראשון, קרי
עד לסיום הטירונות, למצב בו יש להם איזו שהיא יכולת להתמודד ביחד

עם הישראלים בקשיים שלפניהם, אנחנו נראה אותם נושרים מתוך השירות האפקטיבי

לשירות פחות אפקטיבי. במהלך השירות הצבאי אנחנו נותנים להם קורסים לעברית,

מטפלים בתנאי השירות שלהם, עוסקים בתחום המחקר וכיו"ב.

אמרתי שיש לנו כ- 9,500 חיילים עולים חדשים. 70% מהם באו מחבר העמים,

16% - 15% הם יוצאי אתיופיה, והיתר באו ממדינות שונות בעולם.

אנחנו רואים את הצבא ככרטיס כניסה לחברה הישראלית, דבר שמהווה בסיס חשוב

מאד להתערות החברתית של העולים החדשים במדינת ישראל. אנחנו רוצים לקרב את

העולים לקבוצות המובילות בתוך הצבא, לשדרות הפיקוד. ועוד אציין בהמשך דברי מה

הן הפעולות שאנחנו עושים כדי למצות את הפוטנציאל הגבוה שיש בין העולים החדשים.

אנחנו מאמינים שכאשר יהיו מ"פ, מג"ד ומח"ט שהם עולים חדשים, זה יהווה גורם

משיכה ליתר העולים בצבא לשדרות הפיקוד וליחידות הקרביות.

בקליטת העליה בצבא אנחנו רואים קושי רב משני הצדדים, גם אצל הישראלים

ואצל המפקדים וגם אצל העולים החדשים, ואנחנו מטפלים בסוגיה הזאת במאמץ רב.

למרות שדיברתי על כ- 10,000 עולים חדשים חיילים, כל עולה חדש זוכה לגיבוי

פרטני במהלך השירות שלו, גם בתחילתו וגם במהלך השירות. הטיפול הפרנטי והליווי

האישי בכל אחד מהם מאד חשובים לצורך קליטתם בתוך הצבא.

איפה הם משרתים, באיזה מערכות, באיזה סוג מקצועות. מצאנו שכ- 20% מכלל

העולים החדשים משרתים במערכי הלחימה, ואנחנו מאד גאים בזה. האחוז הזה דומה,

ואולי אפילו קצת יותר גבוה, מאחוז המשרתים במערכי הלחימה מקרב הישראלים

הוותיקים. 19% מכלל חיילי צה"ל משרתים במערכות הלחימה, והסיבות לכך רבות. אחוז

העולים החדשים המשרתים במערכי הלחימה אינו קטן מזה של הוותיקים.

אנחנו גאים להציג את הנתון החשוב הזה, בעיקר לנוכח הוויכוח הציבורי

שהתנהל לפני שנה או שנתיים והמחקרים שדיברו על המוטיבציה של העולים החדשים

לשרת בצבא. כל מי שרוצה להתעמק קצת בסוגיה, מעבר לכותרות הבומבסטיות על

המוטיבציה של העולים, ויבדוק את הנתונים על הקשיים העומדים בפני העולים החדשים

לשרת במערכי הלחימה, יבין עד כמה גדול הוא ההישג הזה.

כשאני מדבר על מערכי לחימה אני מתכון לחייל לוחם בגולניל, בחיל ההנדסה,

השריון וכוי. אני לא מדבר על מכונאי, על טבח או על עובד מינהלה בגולני, אלא על

אנשים שהם נושאי נשק בקו הראשון של הצבא, קצינים וחיילים כאחד שלהם אנחנו

קוראים הלוחמים של הצבא.



הסוגיה שבה אנחנו מטפלים, עדיין ללא הצלחה רבה אף שיש בה התקדמות, היא

בתחום הקצונה. 1% מבין העולים החדשים בצבא הם נושאי תפקידי קצונה, לעומת %5

נושאי תפקידי קצונה מקרב הוותיקים. ועוד אסביר מה הפעילויות שאנחנו עושים

בנושא ומה הם הקשיים הכרוכים בהכשרת עולים חדשים לקצונה.

אחת המכשלות היותר כבדות בהוצאת חיילים עולים חדשים לקורס קצינים היא

מכשלת השפה. כי כאשר קצין צריך לעמוד בפני חבורה של חיילים הוא צריך כמובן

לדעת את השפה, ובענין זה אין פשרות.

במערך האיכותי, במערך של הקשרים, במערך של המשטרה הצבאית ובנושאי שלישות

תחזוקה אנחנו מוציאים כ- 13% מבין העולים החדשים, וכ- 10% במקצועות הטכניים.

לצבא יש קושי בשיבוץ העולים החדשים בתוך יחידות השדה, למרות ההישג שאנחנו

רואים בתחום הזה. אנחנו מוצאים שאיכות ההשכלה העל-תיכונית בקרב העולים החדשים

גבוהה מזו שאצל הישראלים. מרבית החיילים המגיעים מחבר העמים הם בוגרי תיכון

ומעלה. 28% מבין העולים הם בעלי השכלה על-תיכונית, של י "ג כתות ומעלה, ומבין

הישראלים הותיקים רק 10% הם כאלה.

יש נתון אחד שמקשה על השיבוץ והוא מאפין בעיקר את העולים מחבר העמים. אני

מתכוון לחיילים שהם בנים יחידיםל, שמתוקף חוק לא יכולים לשרת ביחידות קרביות,

אלא אם כן יש הסכמת הורים לזה. מספר הבנים היחידים מקרב העולים החדשים גדול פי

10 ממספר הבנים היחידים שהם ישראלים ותיקים. אם תשימו לב לנתון הזה תבינו את

ההישג הגדול שאנחנו רואים בעובדה שמספרם ביחידות השדה שווה לזה של הישראלים

הוותיקים. לדעתי חשוב להדגיש זאת שוב ושוב, כי לא נתנו לזה את ההד המספיק.

חי פורת;

אולי אתח יודע מה אחוז הבנים היחידי ים בקרב העולים מחבר העמים בעיקר?

תא"ל י' פוקס;

כ- %25 מבין הצעירים העולים מחבר העמים הם בנים יחידים. בן יחיד הוא מי

שאין לו אח או אחות.

די שילנסקי;

האס יש עולים רבים שהם הורים לבנים יחידים שחותמים?

תא"ל י י פוקס;

לא רבים, אבל יש שחותמים, ומספרם שווה בערך למספר הישראלים הוותיקים

שחותמים לבנים יחידים.

היות המגוייסים בנים למשפחות חד הוריות זה גורם נוסף המקשה של שיבוצם

ביחידות קרביות.

יש גורם מכביד נוסף, ואני מתכוון לעובדה שלחלק לא קטן מהם יש בעיות

כלכליות קשות. מי שהגיע לארץ בהיותו בן 16 ונותרו לו עוד שנה וחצי או שנתיים

עד לגיוסו, וסיים בית ספר תיכון באחת ממדינות חבר העמים, ואפילו לא סיים,

מתחיל בדרך כלל לעבוד סמוך לעלייתו כדי לעזור בכלכלת המשפחה, כאשר לעתים הוא

אפילו הכוח חכלכלי העיקרי שלה. והנה ביום נתון אנחנו מנתקים את המשפחה ממקור

כלכלי מאד חשוב, דבר שמהווה בעיה מאד גדולה. בקבינט העליה, בראשותו של שר

הקליטה, העלינו לפני כשנה הצעות מסויימות בנדון. זו כמובן בעיה תקציבית בעיקר.

מכל מקום אנחנו משתדלים כל הזמן לשפר ולעזור.



אני רוצה להתעכב בקצרה על שיטות הפעולה שלנו. אנחנו עובדים בתוך הצבא

בשלושה כיווני מאמצים, כיווני פעולה. הראשון, הכנת בני נוער לגיוס. השני,

פעילות בקרב החיילים העולים בגיוס ובראשית השירות. אנחנו מכשירים כל עולה

חדש שלא יודע את השפה העברית בבית הספר המרכזי לחינוך שנמצא ליד כרמיאל, שם

הוא מקבל קורסים בעברית וטרום טירונות, קורס קצר או ארוך בהתאם לידע שלו בשפה

העברית. אנחנו משתדלים להביא אותם כעבור 9 או 12 שבועות של הכשרה לקו התחלה

טוב יחסית. לאחר גמר תקופת הטרום טירונות, קצרה או ארוכה, משלבים את בסיס

קליטה ומיון בתהליך השיבוץ שלהם. קורס ההכשרה הזה נחשב כחלק משירותו הצבאי.

מגן-ציון זה קורס הכנה מקביל וייחודי בשביל העולים מאתיופיה, כי להם יש

בעיות שונות מאלו שיש לעולים מחבר העמים לשעבר. הקורסים האלה התחילו בשנת

1984-1985, והם חשובים לקליטת בני העדה האתיופית. והם מתנהלים בבית ספר לעולים

שליד כרמיאל ובכפר ילדים.

לכל מי שמיועד ליחידות שדה אנחנו עושים קורסי הכנה ליחידות שדה, ויש לזה

אוריינטציה שקשורה בהובלת האנשים לרצות להשתלב ביחידות השדה.

התחלנו לעשות הכנות לקורסי פיקוד זוטר, קרי: קורסי מכים ומפקדים וקורסי

קצינים, כדי להביא אותם לקו התחלה שקרוב יותר לזה של הישראלים הוותיקים לפני

שהולכים לבהד 1. במהלך השירות אנחנו מעבירים אותם קורסים לעברית בצורה פרטנית

גם ביחידות וגם בבסיסים מרכזיים. אנחנו עוסקים בטיפול בפרט, ועוד ארחיב על זה

קצת את הדיבור. אנחנו מקיימים מחקרים מאד יסודיים שמעת לעת גם מתפרסמים

במקומות מסויימים ובכלי התקשורת, אף שלעתים קצת בהגזמה. אנחנו מקיימים את

המחקרים האלה בעיקר לטובתנו, כדי שנדע איך לטפל בצורה טובה יותר בעולים

החדשים.

עולים מבני העדה האתיופית זוכים לטיפול מיוחד. יש מדור מיוחד במפקדת קצין

חינוך ראשי שעניינו עיסוק באתיופים שיש להם בעיות ייחודיות. לקראת השחרור

אנחנו מקיימים עבור הכשרה אזרחית כדי לתת להם איזו שהיא התחלה בחיים האזרחיים.

בתוך הצבא אנחנו עושים מאמץ מיוחד הקשור בתחום הכשרת מפקדים לקליטת

עולים. יש לנו היום יחידות שיש בהן 25%-20% של עולים חדשים והמפקד צריך לדעת

איך לדבר אתם, מה הרקע שלהם, מה התרבות שלהם וכוי. ואנחנו עושים הכשרת מפקדים,

הסגלים הזוטרים והסגלים הבכירים יותר. יש יחידות שאחוז האתיופים בהן מגיע ל-

30%, ויש לענין הסה הסברים של האנשים המקצועיים.

די שילנסקי;

האם הבינותי נכון, שיש יחידות קרביות שבהן יש 25% - 20% עולים חדשים?
תא"ל י' פוקס
נכון, וזה טוב.

אנחנו מקיימים ימי עיון במסגרת שדרות בבי"ס למנהיגות לטובת העולים

החדשים, ואנחנו מקיימים פה בירושלים סדנאות וימי עיון גם ל לרסרים, לנגדים

וגם לקצינים.

מאמצים משלימים. מאז גל העליה הגדול נטל הצבא לעצמו שרביט חברתית בקליטת

העליה. אנחנו מלווים מרכזי קליטה, אתרי עולים. יש יחידות שמאמצות אתרי עולים,

ואנחנו משלבים אותם בסדרי-פסח שאנחנו מקיימים ביחידות השונות, אף שזה דבר קשה

מאד. כי העולים המוזמנים לא נוסעים הביתה מיד אחרי הסדר, מאחר ובצבא אין בא

ואין יוצא בימי חג ומועד ושבת, כך שמי שמגיע אלינו בערב פסח נשאר אצלנו עד

מוצאי חג הפסח, וזה מאמץ רב עבור היחידה שצריכה לשכן משפחות עולים עם ילדים.



אנחנו משלבים עולים גם בנטיעות שאנחנו עורכים בט"ו בשבט ביחידות. למותר

לציין את יום העצמאות, שאז אנחנו מארחים את כל העולים החדשים בתוך יחידות

הצבא. כמו כן אנחנו שולחים יחידות שלנו למרכזי עולים כדי לערוך שם ערבי הווי

ולעזור בקליטתם, כל אחד כיד הדמיון הטוב עליו. מובן שיש גם הרצאות מפקדים

לעולים החדשים.

אני פטור מלהרחיב את הדיבור על הפעילות הברוכה של המורות-חיילות. דיבר על

זה חיים צ'סלר. אנחנו שלחנו לברית המועצות לשעבר 23 מורות חיילות שיישהו שם

תקופה מסויימת, ומדי תקופה נחליף אותן. הדבר נעשה אחרי ביקור שערך ראש אכא

בחבר העמים וראה את הפוטנציאל הטמון בהמצאותן של מורות חיילות שם. האנשים

שחושבים שם על עליה חוששים מאד מאפשרויות הקליטה שלהם בארץ, ובין היתר שוררת

אצלם הדעה כי מיד ברדתם מהמטוס שיביאם ארצה יחטוף אותם הצבא אל בין שורותיו,

ובמשך שנה שלמה לא תינתן להם אפילו האפשרות לבקר בבית. לכן יש חשיבות גדולה

ללפעולה שעושות המורות החיילות שם, ולוואי והיינו יכולים להרחיב את הפעילות

הזאת שם, אלא שאנחנו עומדים בפני מגבלה תקציבית. אגב, הדבר נעשה בשיתוף עם

משרד החינוך.

ב-1995 שמנו לעצמנו מספר יעדים. הראשון, טיפול בפרט. כל חייל המגיע

לשורות הצבא ואיננו נקי מבעיות, מובן ששירותו בצבא לוקה בשל כך בחסר מפני שהוא

מוטרד מבעיות הפרט שלו. מדובר למעשה בדברים כמו תשלום לאמו שנשארה מאחור, עזרה

בבעיות דיור, בעיות פרנסה ובעיות שונות נוספות.

יש החלטה של ראש אכא, שבטרם הגיוס תיעשה פעולה נרחבת כדי לפתור לחיילים

האלה את סוגיית תנאי השירות, ולאחר מכן בבקום. חלק קטן מאד נשאר לטיפול במהלך

השירות. עדיף לפתור את בעיות תנאי הגיוס, שהן בעיות קשות לפתרון, לפני הגיוס

ולא במהלך הגיוס. מדניות וסמלות תש עוסקות בזה. ביחד עם משרד הקליטה ועם משרד

השיכון אנחנו עושים הרבה מאד פעילויות שקשורות בתחום הדיור.

כשמגיע חייל בודד הוא מקבל איגרת לעולה בשפתו, ובה כתוב איך הוא פותר את

בעיות תנאי השירות שלו. הבעיות הן בכל זאת מאד מסובכות, ואינני מקנא במי שנזקק

לכל ההליכים הביורוקרטיים האלה, בעיקר שצריך להביא הרבה מאד אישורים, דבר

שכמעט בלתי אפשרי לעשותו במהלך השירות.

תחום נוסף שמצאנו שיש צורך לחזקו הוא של המשפחות שנשארו מאחור עם דימוי

של הצבא הישראלי כמו זה של הצבא האדום. סמוך למועד שחרורם אנחנו מוציאים

חיילים שהשתלבו ביחידות השדה ושולחים אותם אל בני נוער עולים והוריהם כדי

שיסבירו להם מה הוא הצבא, וגם יצביעו על עצמם כמי שעברו אותו והצליחו, ויגידו

שכדאי גם להם להשתלב בזה.

אני רוצה להזכיר תחום נוסף. הכנת סגלים זה חלק ממאמץ נמשך שלנו, ובשנת

1995 נרחיב אותו. אנחנו עוסקים בהתאמת כלי מיון גם לפיקוד זוטר ולקצונה. עסקנו

רבות בתחום בטחון שדה וסיווג של בטחון שדה. ואנחנו מרחיבים כל הזמן את מספר

המקצועות שבהם אפשר לשבץ עולים חדשים. במרבית המקומות ניתן לשבץ היום עולים

חדשים ללא הגבלה. הטיפול בהם נעשה לפני סיום השירות שלהם כדי להכינם לחיים

האזרחיים.

כמה מלים בענין חיילים עולי אתיופיה. מעבר לעובדה שהם זוכים לטיפול

מיוחד, אנחנו נתקלים בבעיות מאד קשות אצל עולי מבצע שלמה. יש ביניהם אנשים שלא

היינו מגייסים אותם לשירות הצבאי אילו נבחנו בקריטריונים אובייקטיביים. אבל

אנחנו מגייסים אותם ומנסים להכשיר אותם בעיקר לטובת החברה הישראלית, ופחות

לטובת הצבא. כאמור, יש לנו אתם בעיות קשות מאד, כי מדובר באנשים שהגיעו מכפרים

שונים שלא למדו כלל בבתי ספר מסודרים.



היו"ר ע' זיסמן;

האם יש בין העולים מחבר העמים עולים מאיזורים מסויימים הדומים מבחינה זו

לעולים מאתיופיה?

תא"ל " פוקס;

כן, יש בין העולים מחבר העמים גם אנשים כאלה, וגם אותם אנחנו מגייסים

ומטפלים בהם טיפול מיוחד.

אני עובר עכשיו לנושא של שלב בי, סוגיה מאד כאובה, של כל מי שאינם חייבים

בשירות חובה רגיל, אלא בשירות מקוצר. הבעיה היא בעיקר תקציבית, והיא הועלתה על

שולחן הממשלה כבר מספר פעמים, וטרם נמצא לה פתרון. כל העולים עד גיל 29 משרתים

ואין אתם בעיה. הם נקראים לשירות של שלב בי ל- 120 יום בדרך כלל, ואפשר להכשיר

אותם למקצועות לחימה ולמקצועות נלוו' לחימה. העולים בני 30 ומעלה הם פחות

אפקטיביים לצבא, ובקשר להם יש לנו גם בעיה תקציבית, וצריך לשקול מה ואיך

לעשות אתם, בעיקר שמדובר במספר גדול של אנשים בקט'גוריה הזאת.

היו"ר ע' זיסמן;

האם הם לא יכולים להיות בפיקוד העורף? והאם הם לא יכולים להחליף חיילים

קרביים בשירות מילואים בסיור כתובות למשל?
תא"ל י י פוקס
צריך לראות את המצב לאור העובדה שהכל רואים בשירות הצבאי, גם לגבי שלב

בי, כרטיס כניסה לחברה הישראלית.
חי פורת
האם יש נתונים על אחוז העולים בשלב הראשון ובשלב השני שאינם משרתים

בצבא?
היו"ר י י זיסמן
יש קבוצה של 43 אלף צעירים בגילאי 27 שבנסיבות אחרות היו צריכים להיות

מגו"סים לתקופה קצרה כזאת או אחרת, ללא שירות חובה. לפי חוק שירות הבטחון

צריך היה לגייס אותם, אבל הם לא גוייסו מאז 1988 לשירות מלואים מקוצר. הסיבה

העיקרית למצב הזה היא תקציבית.
חי פורת
בין 43 אלף צעירים אלה יש, אני מניח, גם צעירים וגם מבוגרים יותר, ביניהם

גילאים שבפועל היו חייבים בשירות חובה.
תא"ל י י פוקס
מי מבין העולים שצריך ללכת לשירות חובה, הולך לשירות חובה כמו הישראלים

הוותיקים.
חי פורת
כמו שיש ישראלים שפטורים משירות, אני מניח שיש גם עולים צעירים שפטורים

משירות. האם אתה יכול להגיד לנו באיזה מספר מדובר?



תא"ל י' פוקס;

2,7% מכלל השנתונים אינם מגוייסים, כך בקרב הוותיקים וכך גם בקרב

העולים.

היו"ר עי זיסמן;

מבחינה זו המצב של העולים טוב יותר, גם אם מדובר באותו אחוז.
חי פורת
אני מבין איפיא שהבעיה הקשה יותר בקרב העולים היא בגילאים המבוגרים יותר.
תא"ל י' פוקס
כרבע מאותם 43 אלף, שהזכיר כאן יו"ר הוועדה, הולכים לשירות שלב בי רגיל.

ואשר לעתודה בי, עתודה אקדמאית לעולים חדשים, לא הגבלנו את העולים החדשים

מלימוד במוסדות אקדמאים כלשהם. אנחנו מאפשרים המשך לימודים לכל עולה חדש

שמתקבל למוסד אקדמאי. אנחנו לא מבטיחים לו שיבוץ במקצוע לאחר מכן, וחלק מהם

אכן לא משתבץ במקצוע שלהם מסיבות שונות. חלק מהם לומדים מקצועות שאין בהם צורך

בצבא. בקיץ 1995 יחזרו כמה מאות עולים כאלה לשורות הצבא כשהם אקדמאים. מספר

גדול מהם הלך להמשך לימודים. חלק מהם עשה זאת מפני שבאמת רצה ללמוד, וחלק אחר

עשה זאת מפני שרצה לדחות את השירות הצבאי ולהתאקלם תחילה טוב יותר בארץ. אנחנו

רואים בזה דבר טוב.

אל"מ מי סמירה;

אני רוצה לתאר את בני הנוער שאתם אנו באים במגע, ולשקף תמונת מצב ובעיות

הקשורות בגיוס של העולים האלה, שמטבע הדברים קשורות גם בהשתלבותם אחר כך

בחברה הישראלית ומדינת ישראל, ולספר לכם מה אנחנו עושים אתם.

אנחנו יודעים שלנושא הגיוס לצה"ל יש השפעה גדולה על החלטת העולים מחבר

העמים לעלות או לא לעלות. זה משפיע גם על הצעירים וגם על הוריהם. אנחנו מגלים

שבני הנוער, וגם הוריהם, סובלים מחוסר מידע מוחלט בנושא הזה, דבר שגורם להרבה

טעויות בהסתכלות שלהם על הצבא. אנחנו מגלים שאין להם גם מודעות לצורך להצטייד

במידע כזה, שלא כמו הישראלים שמאד איכפת להם הענין ולכן מתעניינים בכל הפרטים

האפשריים על הצבא וגם עוברים קורסים מקדמיים שונים. לכן חשוב ליצור אצל

העולים ענין בכל הקשור לשירות הצבאי.

אנחנו מוצאים אצלם גם דעה קדומה בנדון. הם לא רואים הבדל בין הצבא האדום

לבין צבא ההגנה לישראל, עד שהם לא שומעים ונפגשים כאן עם הצבא. נוכחנו שלמפגש

המצומצם והפשוט של מדנית לובשת מדים עם בני נוער עולים יש השפעה גדולה ביותר.

פגישה ראשונית כזו כבר מעוררת אצלם רגשות שונים, והם מתחילים להבין שהצבא כאן

הוא בכל זאת דבר שונה מזה שעליו שמעו ואותו ראו שם.

הגישה של בני נוער עולים אל הצבא מתבטאת בשאלה; מה ייצא לי מזה? יש להם

בעיות של הישרדות בתוך החברה, בעיות תרבותיות, בעיות כלכליות, בעיות של מעמד.

הם נוהגים לשאול מה ייצא להם מהשירות בצבא, האם זה יעזור להם ואיך זה יבול

לעזור להם. אנחנו חייבים להתייחס לשאלות האלה שמטרידות אותם, ואסור לנו לזלזל

או להתעלם מהן. וגם אם שאלה כמו "מה ייצא לי מזה" אינה נשמעת יפה, לא ציונית

וכוי, זו שאלה שמטרידה אותם ומלווה אותם כל הזמן ואיננו יכולים שלא להתייחס

אליה.

המימד הערכי, חשיבות השירות בצה"ל, בעיות הבטחון של מדינת ישראל וכו', גם

הם נושאים שעליהם צריכים לדבר אתם.



למדנו לדעת שככל שנצליח לגרום לכך שיותר בני נוער ירצו לשרת בצבא, ולשרת

ביחידות משמעותיות ובמערך השדה, באופן אוטומטי רמת הקשר שלהם עם החברה

והמחוייבות שלהם כלפי המדינה יגדלו בצורה משמעותית גם מבלי שנעשה פעולות

בכיוון הזה. נוכחנו שגם ללא פעולה מכוונת די בכך שהצעיר שירת ביהידת שדה ובא

במגע עם ותיקים ונוצרה ביניהם מערכת יחסים מסויימת כדי שראיית הדברים על ידו

השתנתה ונוצר קשר.

אני רוצה לנתח את בני הנוער העולים ולשקף בעיות שלהם שלא קשורות רק לצבא,

אבל משפיעות גם עלינו בצבא. עלינו להבין שערך ההשכלה ורמתה בחבר העמים עומדים

על רמה גבוהה, אף שלא ניתן כמובן לדבר בענין זה בהכללה, אבל כך זה אצל הרוב

או אצל קבוצות האוכלוסיה המובילות שם. הם לומדים בבתי ספר רגילים, בנות ובנות

ביחד ובמספרים זהים כמעט.

די שילנסקי;

החיילים העולים מתלוננים על שהבנות הצבריות אינן רוצות לצאת אתם.
אל"מ מי סמירה
זה חלק מהבעיה, ועוד אתייחס לנושא האינטגרציה. קל לנו להגיע לקבוצת

האוכלוסיה שנמצאת בבתי הספר, ומצאנו אצלם בעיות לאומיות הקשורות לאו דווקה

בצבא. הם לומדים בבתי הספר, הם עוברים בחינות בגרות, הם נמצאים בארץ שנתיים או

שלוש שנים והם מתגייסים לצבא מבלי שהם יודעים היטב את השפה העברית שבאמצעותה

הס יכולים לקשר ולהתחבר. משום כך היינו נאלצים להשקיע בקורסים לעברית עבורם.

מצאנו שיש היום עברית ספרותית ויש עברית מדוברת. הצעיר העולה עבר את

בחינות הבגרות, חלקה בעברית וחלקה בשפה שלו, וחשוב לו מאד ללמוד. במקצועות

הריאליים אין להם כמובן בעיה, אבל בשפה המתוקשרת הם מתקשים, וזה יוצר בעיה

חברתית בשירות הצבאי.

מצאנו שבתוך בתי הספר יש נתק חריף ביותר בין ילידי הארץ ובין העולים

החדשים. הלוואי והמצב החברתי השורר בצבא היה קיים גם בבתי הספר. כיוון שאינו

יודע היטב עברית הוא מדבר עם חבריו בצבא, כמו שנהג בבית הספר, בשפת האם שלו.

וכך העברית שלו לא מתורגלת מספיק, וזה כמובן מעלה גם בעיה חברתית אצלו.

כשבאים אתם במגע מתלבטים בשאלה האם להוביל לכיוון של קליטה מבחינה

תרבותית בהיבט של היטמעות או התבדלות ושימור המורשת שממנה ואתה באו. חלק מהם

מרגישים שהתרבות שלהם עולה על התרבות של הלבנטינים שבארץ, ובמובנים מסויימים

הם אכן באים עם אופקים רחבים יותר. אנחנו משתדלים להקפיד על כך שלא לעשות להם

חינוך מחדש, לא להפציר בהם לשכוח את מה שהביאו משם ולקבל כדבר הנכון את מה

שאומרים להם כאן.

הקבוצה השניה היא קבוצה המוגדרת כנוער עולה בסיכון, נוער שלא צריך ללמוד

בבתי הספר. הצעירים האלה ממתינים שנתיים עד לגיוסם לצבא, ובתקופה הזאת הם לא

עוברים שום מערכת פעילות מוסדית. וכאשר אנחנו מגיעים אליהם אנחנו מוצאים מצב

יותר מסובך. זו לכן אוכלוסיית היעד היותר חשובה מבחינתנו. מדובר בצעירים שעלו

ארצה בהיותם בגיל 17 אחרי שסיימו את בית הספר התיכון ויש להם בגרות. הם מחכים

שנתיים עד לגיוסם, ובתקופה הזאת הם עוברים בכל מיני עבודות מזדמנות כדי לעזור

בכלכלת המשפחה. הם מתחברים בינם לבין עצמם, ולא יוצרים קשר עם הנוער הישראלי

הוותיק, ולא עוברים שום חוויה חינוכית ישראלית מסודרת.

איני יכול לנקוב במספרים מדוייקים, אבל נראה לנו שמדובר בכ- 7000 - 6000

בני נוער, וזו ללא ספק אוכלוסיה גדולה של שניים או שלושה שנתונים. זו קבוצה

שאנחנו עלולים לפספס אותה כי היא לא נהנית משום פעולה חינוכית מסודרת.



הקבוצה הבאה היא של הצעירים מעל גיל 18 שהסוכנות הביאה, ומפני שהם באים

במסגרות מסודרות הם גם נהנים מטיפול מעניין ומוצלה. ואשר לקבוצת האתיופים, לא

אחזור על דברים שכבר נאמרו לגביה.

בעזרת משרד הקליטה ומשרד החינוך פרסנו ברהבי הארץ קבוצה של 130 קצינות

ומדניות לקליטת העליה, בעיקר במקומות שבהם יש ריכוזים גדולים של עולים. התפקיד

של המדניות הוא ליצור קשר עם האוכלוסיה המנותקת, זו שמפני שאינה נהשפת למסגרות

מסודרות עלולה להיות בסיכון. אהרי יצירת הקשר עם הצעירים האלה יש להבר אותם

ללשכות הגיוס. השוב לזכור שהם מאד ניידים בארץ, בעוברם ממקום למקום, ואינם

מחוברים ללשכות הגיוס, ולכן השוב ליצור אתם קשר ולהכין אותם לקראת הגיוס מאחר

והם לא נמצאים במסגרת של בית ספר ולא שומעים ולא יודעים דבר בנדון.

במהלך 1994 יצרנו איפוא קשר קרוב עם כ- 4,500 צעירים, ורמת קשר פחות

הדוקה עם עוד כ- 500 צעירים, לא כולם מנותקים. נראה לי שהגענו אל לא יותר מ-

30% מהמנותקים.

אנהנו מקיימים קבוצות הכנה לצה"ל בשביל נוער עולה, ויש לנו תכנית של 20

מפגשים שנתיים, הכוללים סיורים וביקורים במקומות שונים בליווי המדניות.

יש לנו תכנית הסברה ופעולות הכנה לצה"ל בתוך בתי הספר, וזה מסודר באמצעות

תכניות משותפות עם משרד החינוך ומשרד הקליטה, וזה עובד בסדר גמור. גולת הכותרת

היא שבית הספר שיש בו תלמידים עולים רבים יוצא בכיתה י"ב לאימון מרוכז של שבוע

בבסיס גדנע, שם עוברים הוותיקים והעולים אימון משותף, ופעילות הכנה לצה"ל שהיא

הטובה ביותר שניתן להציע. זו ללא ספק הוויה לכל המשתתפים בזה.

מצאנו שצריך להגיע אל הצעירים העולים מוקדם ככל האפשר. צה"ל מצליח לעבוד

בשיתוף עם הגורמים הנוגעים בדבר, כשכולם יושבים ביהד ונותנים לנושא הזה גם

מחשבת, גם תמיכה מקצועית וגם משאבים, ומצליחים לבצע משימות מאד יפות.

אנהנו מארגנים מחנות קיץ רק לבני נוער עולים בכיתות ט' ו-י' על מנת

להשלים חסכים, על מנת שכאשר ייכנסו לשנת הלימודים הבאה נוכל לעשות פעולות

משותפות להם ולוותיקים. וגולת הכותרת היא בשנת הלימודים יב' כאשר הם יוצאים

לשבוע של אימון משותף בבסיס גדנע, כי אז הם כבר בשלים לעסוק בתכנים משותפים.

כדי להשלים את החסר צריך להוציא אותם תהילה לפעילויות נפרדות, כי אפילו

המודעות לטבע ולמחנאות רווחת פחות אצל בני הנוער העולים, אף שאין לדבר גם

בענין זה בהכללות. במחנות הקיץ אנחנו מאמנים 3,000 בני נוער עולים באמון של

שבוע. השנה נרחיב זאת. השנה יש הרבה בני נוער עולים שהיו במהנות הקיץ שלנו,

ורוצים לבוא פעם שנייה. לכן אנחנו עושים בשביל מבוגרים יותר מחנות משותפים להם

ולוותיקים.

בשביל נוער עולה בסיכון יש תכנית מיוחדת. יש לנו כ- 25 מדניות שמטפלות

בנוער מיוחד כזה. ההיקף רחוק מהבעיה האמיתית שבשטח. היקף הטיפול בנוער הזה הוא

רחוק מהבעיה האמיתית בשטח, והסיבות לכך שונות ומשונות. גם היחידות לקידומו של

הנוער במשרד החינוך פרוסות רק ב- 70 רשויות מקומיות כאשר למעשה הם מצויים

במספר הרבה יותר גדול של מקומות, ולדעתנו לא נעשה די בתחום הזה.

הפעלת פרוייקט אחים בוגרים. מדובר בחיילים עולים שהצטיינו בשירות שלהם

ביחידות שדה, והם נפגשים את בני נוער עולים חדשים, מדברים אתם בשפתם, והמפגש

הזה משיג הישגים טובים ביותר.



שלושה חודשים לפני סוף השירות אנחנו מטפלים גם בהורים. מצאנו שלעמדת

ההורים יש משקל מכריע בכל מה שקורה לילד. אנחנו מכירים את הדבר הזה גם

מהוותיקים בארץ וגם מהעולים החדשים. אנחנו יודעים שהורי החיילים העולים

מנותקים ואינם יודעים דבר. הם לא מעורבים, ובוודאי שקשה להם לתמוך בילדם

שמשרת בצבא. חיפשנו דרך להגיע אל ההורים האלה. אבל האמת היא שהם לא משתפים

פעולה. הם לא מגיעים לכנסים, הם לא מגלים התעניינות.

בשבוע הבא ייפתח, ביחד עם הסוכנות היהודית, הסמינר הראשון במרכז הסמינרים

של הסוכנות בכרמיאל. הורי כל צעיר שמקבל צו גיוס מקבלים הזמנה לסמינר של שלושה

ימים שמשלב נופש באווירה של מלון, ושם אנחנו מספרים להם על בטחון ישראל, על

הצבא, ומה עומד הבן שלהם לעבור בשירות הצבאי. אנחנו מרוצים מאד מהעובדה

שלמחזור הנסיוני הראשון נרשמו כבר 20 זוגות הורים. הסוכנות היהודית מטפלת בצד

הכספי של הנושא הזה.

הטיפול באתיופים הוא מיוחד מאד. תהליכי המיון מורכבים. אנחנו מאד רגישים

כלפי העולים, מאד פתוחים ומנסים לעשות כל מה שאפר כדי להקל ולעזור. תהליכי

המיון מתחילים הרבה לפני מועד הגיוס, ואנחנו שומעים גם את חוות הדעת של בתי

הספר על התלמידים האתיופים במיוחד.

לפני שבוע פתחנו קורס חדש ומעניין מאד, שהוא לדעתי התרופה המתאימה

ביותר. אם הדבר יצליח אני מתכונן להציגו בפני הגורמים הרלבנטים השונים. זה

יהיה אולי המענה הנבון ביותר לגבי אוכלוסיה שמגיעה ארצה כשהיא כבר לא צריכה

ללמוד בבית הספר, אבל עוד לא יכולה להתגייס. מדובר בקורס של שלושה חודשים,

דומה לקורס המיועד לנוער יהודי מחו"ל, שהוא שווה ערך לטירונות ולפעילות צבאית,

ולכן הוא גם מוכר בדיעבד לאחר מכן כשירות צבאי לכל דבר. צה"ל מכיר בשלושה

חודשים אלה כשירות צבאי למי שעלה והתגייס.

חשבנו על העולים הצעירים שנמצאים בשלב של המתנה, שאינם לומדים אלא עובדים

בכל מיני עבודות, כמו עבודות בשוק, ומחכים לגיוסם, ופתחנו בקורס כזה עבור 15

צעירים כאלה שאיתרנו, אחרי שבחרנו בטובים שביניהם, ואנחנו מכניסים לקורס הזה

גם תכנים של פיקוד ויח"ש (יחידות שדה). אם הדבר הזה יצליח נעשה זאת בשביל כל

הממתינים, ומאחר וזה יוכר להם כשירות זה גם ישתלם להם.

אנחנו חושבים שאי אפשר לדבר על גיוס לצה"ל והתנדבות לשירות משמעותי מבלי

לחבר את הדברים לתוכן הרחב של החברה הישראלית, של מדינת ישראל, של העם היהודי

ושל ציונות. כי אתה לא יכול להבין מדוע אתה צריך לשרת ולתרום ולעשות מבלי שאתה

מתחבר לדברים האלה. הכל בנוי איפוא במעגלים השונים, החל במעגל היהודי הציוני

הרחב, דרך מעגל המדבר על מדינת ישראל כהגשמה של התהליך הזה.
אי רביץ
מי מעביר את הנושא הזה?
אל"מ מי סמירה
סגלים שלנו מעבירים את זה. בנות מצויינות. הבת של חבר הכנסת חנן פורת

ששרתה אצלנו ופעלה בתחום הזה. את הנושא הזה מעבירים האנשים הכי טובים שיש לנו.

י י בא-גד;

האם זה קשור ברבנות הצבאית?
אל"מ מי סמירה
לא. עוסק בזה מיטב הנוער שעושה זאת בתחושה של שליחות.



נאמר כבר שהטיפול באוכלוסיה האתיופית הוא ייהודי. צה"ל קיבל החלטה

שמגייסים את האתיופים ללא קשר לרמה, כי לאוכלוסיה הזאת השוב שמאד שיגייסו

אותם. משמעות ההחלטה הזאת היא רצינית ביותר, והיא יכולה להביא לכל מיני תוצאות

שאחר כך מבקרים אותנו עליהן.

פתחנו ארבעה מסלולים מיוחדים למגוייסים מבני העדה האתיופית. יש ביניהם

כאלה שעלו לפני 10 שנים, עשו בגרות, מתגייסים לצה"ל ומגיעים ליחידות שדה,

ומצליחים מאד. אבל לעומתם יש גם עולים שהם בדיוק מהצד השני של המתרס, עולי

מבצע שלמה, שהם אנאלפבתים בשפתם, שהם טעוני פיתוח, ועל פי כל כללי הגיוס לא

ניתן לגייס אותם. אבל אנחנו מגייסים אותם. שנה שלמה נשקיע בהם בקורסי עברית,

בקורסים של השכלת יסוד, בטירונות כי הם חיילים, ואנחנו באים לקראתם. ואם הם לא

יוכלו לשרת ביחידות רגילות נשחרר אותם עם תום השירות, אחרי שהם עברו חוויה

צבאית של שנה. זה חשוב להם מאד, אבל אני רוצה שתדעו שזה מזמין צרות ובעיות, כי

זו אוכלוסיה שלא קל לטפל בה.

בגלל צורך שהתגלה הכשרנו לאחרונה בנות למקצוע חדשה בצבא; משקיות עלי"ה

(עברית, ליווי וידיעת העם). הבנות האלה משובצות ביחידות צבאיות עתירות עולים,

ועוסקות בהוראת השפה העברית, בליווי החיילים העולים ובחיזוק המורשת היהודית

והנושאים הקשורים.
חי פורת
לא שמענו אף מלה על חיילות עולות.

תא"ל י י פוקס;

אתייחס לזה בדברי הסיכום שלי.

אל"מ א' רגוניס;

לצבא יש תפקיד חברתי. הוא מהווה כור היתוך אמיתי לקליטתם של העולים.

בשיבוץ הראשוני יש לו תפקיד משמעותי ביותר, ואני חושב שאנחנו יכולים להתגאות

על שבשני המחזורים האחרונים הגענו לכך ש- 30% מההעולים המגוייסים משובצים

כלוחמים ביחידות לוחמות. אני חושב שההכנה שאנחנו נותנים להם היא חשובה מאד.

בהכנה אנחנו מנסים להגיע למצב בו יהיו להם בתחומים מסויימים יתרונות על

הישראלי הוותיק המתגייס לצבא, כמו פירוק והרכבת נשק, קיפול שמיכות וכיו"ב שהם

דברים בסיסיים. חשוב שיהיה להם יתרון בתחומים האלה כדי שיוכלו להיקלט טוב יותר

בצבא.

אנחנו מקפידים לשבץ את המתאימים לקורסים איכותיים בצבא, כמו חיל הקשר,

חיל החימוש וכוי, שגם זה עוזר להם להיקלט יותר טוב. אנחנו גם משתדלים להוציא

מהם מספר גדול ככל האפשר של קצינים.

חי פורת;

האם הם מעדיפים לשרת ביחידות מסויימות?

אל"מ אי רגוניס;

יש אצלם העדפה לשרת בחי"ר על פני חילות אחרים. אבל בסך הכל אנחנו רואים

תמונה די מאוזנת ודומה. אלה שלא הולכים ליחידות שדה רוצים להיות נהגים. חלק

מהם פשוט מחפש לעצמו מקצוע, על מנת שאחרי תום שירותו בצבא יהיה לו מקצוע שיוכל

להתפרנס ממנו.



אשר לבנות מגוייסות, פתחנו הרבה מאד יעדים לבנות להשתבץ בקורסים

ובתפקידים רבים ומגוונים, כמעט כמו למגוייסות הוותיקות בארץ, כולל מדריכות

טנקים, וחלק מהן מדריכות את החיילים העולים המגיעים לשריון בשפתם. בסך הכל

הקליטה שלהן טובה מאד.
תא"ל י' פוקס
רק מי שעלתה לארץ לפני שמלאו לה 17 שנה משרתת בצבא. כללי הגיוס של הבנות

העולות שונים מאלו של הבנים העולים, וזה מהווה קושי חלקי בעיקר לגבי העולות

מחבר העמים.

הבעיה העיקרית שלנו היא עם הבנות האתיופיות שאינן משרתות בצבא. חלק מהן

מצהירות על היותן דתיות, כי הן לומדות בפנימיות דתיות, ושם לא מעודדים,

לצערנו, את שירותן בצבא.
חי פורת
יש ביניהן ההולכות לשירות לאומי.

תא"ל י' פוקס;

אני חושב שמי שמוביל אותן בפנימיות לאי הליכה לשירות, גם לא שירות לאומי,

גורם להן לקושי בקליטתן בעתיד בחברה הישראלית. ומן הראוי שהמצב הזה ישתנה.

חי פורת;

רק אתמול פגשתי ב- 40 בנות אתיופית בעופרה, ושם ההדרכה וההכוונה היא

שכולן תלכנה לשירות לאומי.

היו"ר ע' זיסמן;

שמענו כי 90% מהבנים האתיופים מתגייסים לצה"ל. כמה בנות אתיופיות

מתגייסות?

תא"ל י' פוקס;

פחות מ-10% מ- 15% המשרתים בצבא הן בנות. כרגע יש לנו 100 חיילות

אתיופיות. מספר בהחלט קטן. אגב, יש בינהן בנות פנטסטיות ממש, גם קצינות, בנות

נהדרות.

היו"ר ע' זיסמן;

מה אחוז הבנות הוותיקות המתגייסות לצה"ל, בהשוואה ל- 10% מהבנות

האתיופיות?

תא"ל י' פוקס;

בין 80% ל- 90%.

יי בא"גד;

כידוע, יש גם דעה נגד גיוס בנות לצבא. הגשנו הצעות חוק לביטול הגיוס של

הבנות, ולהפוך את זה להתנדבות בלבד.
תא"ל י' פוקס
מעבר לבעיות של חברה ודת, השירות בצבא בכל היבט הוא חשוב לאין- ערוך מכל

טיעון אפשרי אחר. ראיתי את הצעת החוק של חבר הכנסת בא-גד ושל חברי כנסת אחרים,

ואני אומר לכם שאם ההצעה תתקבל אתם תעשו בזה נזק למי שעוד לא עשיתם נזק. אבל

מאחר ולא זה הוא נושא הדיון כאן היום, לא ארחיב על זה את הדיבור.

יי בא-גד;

שמענו שיש בצה"ל עודף בנות, ושהן לא רנטביליות.

תא"ל יי פוקס;

אנחנו מביאים את העולים החדשים באשר הם לשירות בצבא תוך שימת לב לליווי

מתאים, להתאמה, לטיפול נאות ומתוך כוונה להקל עליהם עד כמה שהדבר אפשרי.

ואנחנו מאמינים שהדבר תורם בעיקר לחברה הישראלית. נכון שעוד רבה הדרך, ויש לנו

עוד הרבה לעשות, וצריך לשנס מתניים. אבל למרות הקשיים אנחנו יכולים להביט

אחורה בסיפוק ולראות את העתיד בתקווה רבה. נדמה לי שיש לנו עם מאד רציני,

והעליה תורמת רבות לעם הזה.

מאחר וזו הישיבה האחרונה שלי עם הוועדה הזאת, לפני שאוחלף על ידי אל"מ

און רגוניס, אני רוצה להודות לחברי הוועדה וליושב ראש שלה שזיכה אותנו, ביחד

עם חבר הכנסת ורדיגר, בביקור בפיקוד הצפון.

אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להודות לוועדת הקליטה, למשרד הקליטה,

ובעיקר למר חנוך צמיר ולשר שלו שמסייעים רבות בידינו, לסוכנות היהודית ולכל

הגורמים המטפלים בעליה, שאני ראיתי בה דבר מאד מרכזי בעשייה שלנו בתוך הצבא.

תודה רבה.

היו"ר ע' זיסמן;

לסדר הדיון. אחרי שנשמע את דעת חברי הוועדה בנדון יתכן ואוכל לסכם עוד

היום את הדיון הזה. באם לא, נקיים ישיבה נוספת לדיון בנושא. אבל אני מעוניין

מאד לסכם עוד היום כמה דברים.

חי פורת;

אני מברך על המפגש הזה. אני חייב לציין ששמעתי כאן היום דברים שלא היו

ידועים לי, דברים שהרנינו אל לבי. אני מלווה את נושא קליטת העליה בצבא באמצעות

הילדים שלי. תפקיד משקיות תש הוא תפקיד שרק בשנים האחרונות צבר תאוצה בצה"ל,

ואין ערוך לחשיבותו גם בשל המפגש עם ההורים והטיפול בבעיותיו של כל חייל

וחייל.

הרעיון של משקיות עלי"ה הוא רעיון יוצא מן הכלל טוב. זה נוגע בדיוק

בנקודה שבה החייל זקוק למישהו שיש לו את ההכשרה המקצועית לעזור לו להתמודד עם

הבעיות המיוחדות שלו.

שמענו כאן על הבעיה של הצעירים העולים, שאין למצוא אותם בבתי הספר,

ומגיעים או לא מגיעים לצה"ל לעתים על בסיס של מצב מאד פרובלמטי בשל היותם ללא

מסגרת, היא אכן בעיה קשה מאד. מדובר בנוער עולה שאינו נמצא במסגרת, והוא

ממתין לגיוסו לצה"ל.

בשביל הקבוצה הזאת צריך ליצור מסגרת מסויימת, אולי אפילו מסגרת של חצי

שנה לפני השירות הצבאי, משהו המקביל למה ששמענו שושים לעולה שבא מחו"ל במסגרת

מחווה, והחודשים האלה ייחשבו לו בדיעבד כשירות צבאי.



אם אתם הולכים לענין זה, אני מציע שתלכו על זה בגדול. כי זה דבר שיכול

לבנות ולהכשיר את העולים בדומה למה שעושות פנימיות קדם צבאיות.

בהתייחסי בעיקר לנוער הציוני-דעתי, הדתי לאומי, אני רוצה לציין שהנושא של

המכינות הקדם צבאיות עולה ופורח לא רק בגלל ההכשרה התורנית, החשובה מאד

כשלעצמה, אלא מפני שיש שם הכשרה לקראת גיוס לצה"ל, הבנת המערכות של צה"ל,

קבלת מוטיבציה, הקשורה גם במוטיבציה רוחנית ותורנית. לעתים אני חושב שהציבור

שאיננו דתי ואין לו את הכלי הזה של שנה קדם צבאית כזאת נמצא במצב בהחלט קשה.

על אחת כמה וכמה בני נוער עולים שחסרים מאד את הדברים האלה. אם ניתן היה לעשות

עבורם משהו בכיוון הזה, בשיתוף עם הסוכנות היהודית וכו', כי זו משימה ערכית,

זה היה פועל לטובתם ונותן להם דחיפה רצינית ביותר.

ממגע עם חיילים עולים נוכחתי שיש להם בעיות של חסר אלמנטרי בציוד משלים.

כולנו הרי מכירים את התופעה של השלמת ציוד לבנים היוצאים לשרת בצבא. ואנחנו גם

יודעים שערכת ציוד משלימה כזו מהווה עול כספי רציני על הורים עולים חדשים.

למעשה זה לא דבר כל כך יקר, ואילו זה היה ניתן לחייל העולה היה זה מראה על יחס

מיוחד מצד צה"ל כלפיו.

הדברים ששמענו כאן היום הם מאד מרשימים, ולדעתי הם צריכים לבוא לידי

ביטוי גם בתקשורת, כמו אחוז החיילים העולים המשרתים ביחידות הלוחמות, שהוא

למעשה קצת יותר גבוה מזה שבקרב הוותיקים. הדבר חשוב במיוחד בשל ההרגשה כאילו

רוב החיילים העולים הם ג'ובניקים. בפירסום הנתונים יהיה לא רק משום האדרת שמו

של צה"ל, אלא זה יעורר אצל העולים הצעירים את המוטיבציה הנכונה, וייצור בקרב

הציבור הרחב את היחס המגיע להם.

היו"ר עי זיסמן;

נוכחים כאן היום מספר עתונאים בשפה הרוסית, והם בוודאי ידאגו לפירסום

הדברים.

יי בא-גד;

התרשמתי מאד מלהט העשייה. כאשר שמעתי את דבריו של אלוף משנה מנשה סמירה

התרשמתי שאיכפת לו מהנושא הזה. אין ספק שנעשית עבודה חינוכית ועבודת קליטה

נפלאה.

אני רוצה להזכירכם כי בן גוריון היה זה שהבין שצה"ל צריך להיות מעורב במה

שנעשה במעברות. ואכן צה"ל היה מעורב במעברות כשהיו שם שטפונות וכאשר התעוררו

שם בעיות חברתיות, ונראה לי שזה הכמשך הכוונה של חזון יוצר המדינה. גם הקמת

הנח"ל זה חלק מאותו שילובחברתי לתקופתו. לכן אני מברך על העשייה הנפלאה, ומצפה

שתמשיכו אותה.

אני רוצה להחדיר בכל מקום את התחושה שחיבור לעם ישראל זה חיבור למדינת

ישראל. מי שמאמין במורשת ישראל ומקבל אותה, מי שיודע על המאבק בין מרדכי להמן

היום, מבין גם שזה לא מקרי, ושזה אותו מאבק המתנהל גם בתקופתנו בין לבין,

ואינני רוצה להכנס לפוליטיקה.

עם כל הכבוד לחיילות הצעירות, חשוב לשאול מה ההשכלה והידע שלהן בנושא.

נכון שהן עברו כמה קורסים ואמרו להן מה להגיד, אבל אני שואל מדוע לא תכניסו

למסגרת ההסברה של הנושא הזה את האנשים המתאימים, אנשים מושרשים. ליד הרבנות

הצבאית יש מדרשת מרצים ברמה גבוהה. למה לא להשתמש בנמצאים שם? והרי מדובר

במחנכים דגולים שיוכלו לעשות את העבודה הזאת במסגרת המילואים שלהם.



המכינות הקדם צבאיות שליד ישיבות ההסדר עושות עבודה נפלאה. למה לא תקחו

את העולים להיות חלק מהדבר הזה, לראות את זה, לחיות את זה ולהשתלב בזה. אני

חושב שככל שתקנו לחיילים העולים את ערכי היהדות ואת מורשת עם ישראל באמצעות מי

שהם מומחים לזה, ולא על ידי חיילות צעירות, עם כל הכבוד להן, זה יהיה לטובתם,

גם לטובת הקליטה החברתית שלהם. תשקלו את התרומה שיכולים לתרום לנושא הזה

ישיבות ההסדר והישיבות התיכוניות. כאיש ישיבת נחלים אני מוכן לתרום רבות לנושא

הזה, כי אני חושב שזח חלק מקידומו של עם ישראל.

אי גור;

אני רוצה לברך את צבא ההגנה לישראל על כל המאמצים שהוא עושה כדי לאפשר את

הפתיחות של הלב של מערכותיו השונות על מנת לאפשר קליטה מוצלחת ככל האפשר של

בני כל העליות, ובכלל זה העליה מחבל המדינות העצמאיות.

אני מעלה על נס ומשבח את החיילות והחיילים העולים על המוטיבציה ועל

תחושת השליחות שהם מגלים בכך שהם מתגייסים לצה"ל בכלל וליחידות המובחרות שלו

במיוחד.

אני בהחלט סבור שלא נעשה די בתחום הפירסום להגברת התודה בציבוריות

הכללית בישראל באשר לנתונים שנמסרו לנו כאן היום, ושנמסרו לנו בצפון כאשר ועדת

העליה והקליטה של הכנסת ביקרה שם. אין ספק שצריך לעשות להגברת לפרסום הנתונים

האלה כדי לשפר את התודה של הציבור בישראל כלפי העליה הזאת. כולנו קוראים מדי

יום ידיעות שליליות על כל מיני תופעות בקרב העולים מחבר העמים, שחלקן אכן

קיימות וחלקן לא, וחן מנופחות בצורה דיס-פרופורציונלית על ידי תקשורת מגמתית

מאד, משום מה. ואילו ידיעות חיוביות מהסוג שעליהן שמענו כאן היום אינן מקבלות

את ההד הדרוש, והרי יש בהן כדי לאזן במידה מסויימת בין השלילה לבין החיוב ביחס

לעליה הזאת.

אני סבור, אדוני היושב ראש, שאין זה מספיק שהעתונות בשפה הרוסית תפרסם את

הידיעות האלה, כי העולים יודעים את האמת על עצמם. חשוב שהציבור בישראל יקרא את

הדברים האלה בעתונים בשפה העברית. ואם לעתונות העברית אין מקום לפירסום דברים

חיוביים מהסוג הזה, אז בשביל זה יש ממשלה ויש סוכנות יהודית ויש תקציבים, וחלק

מהדברים האלה אפשר לפרסם אפילו במודעות בתשלום, כאשר מדובר במטרה נעלה וחשובה

כמו זו שבה אנחנו מדברים.

אני רוצה להפנות תשומת לבכם לכך שלעולים החדשים יש חשיבות ומשמעות

מיוחדת בשירות בצח"ל, מעבר לחשיבות הלאומית והחברתית ומעבר לחשיבות של

התערותם בחברה הישראלית דרך כור ההיתוך החשוב והחיוני הזה. למשל, למי ששירת

בצה"ל יש נקודת זיכוי נוספת במס הכנסה, דבר שאין למי שלא שירת בצה"ל.

ק' הבר;

זה לא קיים מאז חוקק חוק חיילים משוחררים.

אי גור;

האם הבינותי נכון שרק 10% מהבנות העולות מגוייסות?

תא"ל י י פוקס;

לא. זה אמור רק לגבי האתיופיות. אין לנו נתונים על אחוז המגו"סות מקרב

העולות.

היו"ר עי זיסמן;

אודה לכם אם תמציאו לנו את הנתונים על אחוז הגיוס מקרב העולות.



אי גור;

מדוע רק מי שהגיעוז ארצה עד גיל 17 מגוייסת לצה"ל, בעוד שאין הגבלה כזו

לגבי הבנים? והאם יש סיכוי, על אף הבעיה התקציבית שצה"ל מתמודד עמה, שיגוייסו

יותר אנשים מגיל 27 פלוס, שהרי השירות בצה"ל יכול לתת להם רבות.

חי פורת;

נאמר כאן, ובצדק, שהשירותבצבא הוא כרטיס ביקור וכניסה לחברה הישראלית.

לחלק מהעולים מברית המועצות לשעבר יש בעיה, באשר על פי ההגדרה ההילכתית הם לא

נחשבים יהודים. אני מניח שגם בצבא ניתן למצוא אותם. האם היתה אצלכם חשיבה

רצינית בנושא הזה? שהרי יכול להיות שבמסגרת צה"ל ניתן היה להעביר קורסי גיור

בצורה הטובה ביותר. האם הנושא הזה נדון אצלכם?
יי שפיץ
(תרגום מרוסית}

אני יו"ר עמותה של מי שהיו בעבר קצינים בברית המועצות לשעבר. אני הייתי

טייס שם. אני לא רוצה לציין את הסיבות לכך שלא רוצים לגייס עולים מרוסיה, כי

הסיבות ברורות.

אני הייתי רוצה שינצלו את הנסיון של הקצינים לשעבר מרוסיה להכשרת עולים

צעירים מרוסיה שצריכים להתגייס לצבא. הצעירים מרוסיה רואים את הצבא הישראלי

כמו שהם רואים את הצבא האדום, ולכן יש חשיבות למה שהקצינים הרוסים לשעבר

יכולים לעשות. ברוסיה עשו ההורים את כל מה שאפשר היה לעשות כדי שילדיהם לא

יתגייסו לצבא הרוסי. הקצינים שעלו מרוסיה קרובים אל הצעירים שעלו מרוסיה יותר

משהקצינים בצבא הישראלי קרובים אליהם, ולכן יכולים להשפיע עליהם. לכן אני

מציע שהקצינים לשעבר מרוסיה יסבירו להורים ולילדיהם שצריכים להתגייס מה הוא

הצבא הישראלי, ושהוא שונה מהצבא האדום.

אנחנו רוצים ליטול חלק המאמץ ההסברתי כדי להבהיר לעולים מרוסיה שחצבא

הישראלי שונה מהצבא האדום, ושלכן לא צריך לחשוש מגיוס לצה"ל.
היו"ר עי זיסמן
בצה"ל משרתים כיום גם עולים ותיקים מברית המועצות לשעבר, אנשים עם נסיון

שמדברים גם רוסית.

שמעתי כאן היום לראשונה על קיומה של העמותה שמר יבגני שפיץ עומד בראשה.

אשמח מאד להיפגש אתו כדי לברר את הדברים.

בגלל השעה המאוחרת אני מציע שנפסיק בזה את הישיבה, ונקיים ישיבה נוספת

בנדון, מאחר ואנו דנים במספר סעיפים רגישים ביותר. בתום הישיבה השניה נסכם את

הנושא.

חי פורת;

גם אני בדעה שנקיים ישיבה נוספת בנדון.

היו"ר ע' זיסמן;

את הישיבה הבאה בנושא הזה נקיים עוד לפני צאת הכנסת לפגרת לפסח. אני מודה

לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 00;11)

קוד המקור של הנתונים