הכנסת השלוש-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 144

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, בי בטבת התשנ"ה (5 בדצמבר 1994). שעה 00;12

נכחו;

חברי הוועדה; ע' זיסמן - היו"ר

אי גור

בי טמקין - ממלא-מקום היו"ר

די שילנסקי

מוזמנים; י' בלום - מנהל מרו' תיעוד וזכאות, המשרד לקליטת העליה

מי שלפוברסקי - מנהלת מדור הרווחה, הסוכנות היהודית

ר' כהן - הפורום הצי ו ני

ס' לנדבר - יו"ר ארצי, התאחדות עולי בריה"מ לשעבר

חי מן - מנכ"ל התאחדות עולי ברית-המועצות לשעבר

ע' וילנצ'יק - התאחדות עולי ברית-המועצות לשעבר

אי טנצר - יו"ר ועדת מעקב אחר ביצוע הבטחות לעולים

די פריטל - עורך פרסומים על יהדות בריה"מ

מ' גרזון - משרד הבינוי והשיכון

ט' ז'סטקוב - תנועת בודדים-יחידים

ג' רפייביץ - נציגת עולים

ר' גרביץ - שתי"ל

ל' רודין

מזכירת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; עי הירשפלד

סדר-היום; קליטת עולים בודדים.



קליטת עולים בודדים

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

נושא הדיון היום הוא קליטת עולים בודדים-יחידים. הנושא הזרז הופך לחמור

ביותר, כי מתברר שבכל מקום, אם זה אתרי הקרוואנים, אם זה בתי המלון, בכל מקום שיש

העברה של עולים לדיור קבע - ויש העברה לדיור קבע במימדים גדולים - בין אלה

שנשארים יש סוגים שונים של אוכלוסיה. אנחנו טיפלנו כוועדה במשפחות החד-הוריות,

בקשישים, אבל אין טיפול שמחייב לפי דעתי גם שינוי במדיניות ובקבלת החלטות אחרות

מכפי שהיה עד עכשיו בנושא היחידים.

הדוגמא הבולטת ביותר שעסקנו בה היא אתר הקרוואנים הגדול ביותר נחל בקע, ששליש

מהאוכלוסיה בשנתיים האחרונות עזבו ועברו לדיור קבע. נשארו אלפיים, ואם אנחנו

בודקים מי הם האלפיים אנחנו מוצאים שם את היחידים הקשישים ואת היחידים הצעירים,

ובזמן האחרון שמענו על כך נתונים קשים.

אנחנו גם מקיימים את הדיון בזמן המתאים, כי נעשים עכשיו מאמצים גדולים, למרות

כל ההצעות לנסות להכניס שינויים בתקציב המדינה. אנחנו כוועדה התאחדנו סביב כמה

נושאים, ולכן הנושא היום הוא חשוב. גב' גרזון, את נושאת. עכשיו באחריות גדולה, כי

גם כשלפני כשלושה שבועות קיימנו דיון יסודי ומקיף עם שר הבינוי והשיכון, בנושא

הזה לא יכולנו לדבר ואמרנו שנדבר עליו בנפרד. שמענו דעות גם של עולים, ויש פה

נציגי עולים שרצו להעלות את הנושא הזה ואמרנו שנעשה זאת במיוחד ובנפרד.

אני מבקש ממך לינת לנו בהתחלה סקירה קצרה, איזה זכויות יש ליחידים ומה הן

התוכניות שלכם עבורם במדיניות הקיימת. בבקשה.

מ' גרזון;

הנושא של היחידים ככלל הוא בעיה בכל מדיניות הסיוע של המשרד, ואפשר להצביע

על זה לא רק בהיבט של העולים אלא גם בהיבט של הוותיקים. אולי אציג מה מקבל עולה

בהשוואה למה שיכול לקבל ותיק ואיך זה עומד מול משפחות.

יחיד ששירת בצה"ל, ובתנאי שעבר את גיל 35, הסיוע המירבי שהוא יכול לקבל במרכז

הארץ הוא 70,000 ש"ח, כשמזה אין לו בכלל מענק. זאת אומרת, כיחיד אין לו שום

סיכוי לעבור את הסכום הזה. הסכום הזה נגזר מהסיוע שמקבלים רוב הזוגות הצעירים

במרכז הארץ. כי הסיוע שמקבלים רוב הזוגות הצעירים ששירתו בצה"ל גם הוא 70,000

ש"ח.

היו"ר ע' זיסמן;

ההגדרה של יחיד היא רק מעל גיל 35?

מי גרזון;

לא. יחיד במשרד השיכון זכאי לסיוע מגיל 27. בישובי פיתוח - מגיל 18, אבל

אז הסיוע שלו הוא שני-שלישים מ-70,000 ש"ח, שזה כ-41,000 ש"ח.

היו"ר ע' זיסמן;

זה שווה לשני המינים? אין עדיפות לנשים בנושא הזה?



מ' גרזון;

זה שווה לשני המינים. היתה פעם עדיפות לנשים והיא בוטלה.

היו"ר ע' זיסמן;

אני השגתי את זה. והיום אין הבדל. היום זה מגיל 27.

מ' גרזון;

אם נחזור אחורנית, פעם בכלל לא נתנו סיוע ליחידים. האבסורד היה שנתנו סיוע

רק ליחידים שהיתה להם רמת שכר כל-כך נמוכה שבפועל הם לא יכלו להחזיר את המשכנתא.

היום הזכאות מתחילה בגיל 27, ושני-שלישים מה-70,000 ש"ח. בעיירות פיתוח הסיוע

ניתן כבר מגיל 18. אני מדברת כרגע על ותיקים ששירתו בצה"ל. מפני שאם עולה לא

שירת בצה"ל הוא יקבל שני-שלישים מה-70,000 ש"ח. מי ששירת בצה"ל וגם מי שלא שירת

בצה"ל מקבל סכום שהוא שני-שלישים מהסכום שמקבלים זכאי סיוע. נדמה לי שזה 41,000

ש"ח.

היו"ר ע' זיסמן;

אני רוצה ללמוד את הנושא כי מספר היחידים בארץ גדל ומדובר פה על רצון לדרוש

שי נוי מדי ניות.

די שילנסקי;

מי ששירת בצבא האדום במלחמת העולם השניה, ואפילו יש לו אותות הצטיינות, האם

גם הוא מקבל רק שני-שלישים מהסכום?

כן. כי היום הנתון הקובע הוא שירות בצה"ל בפועל, כתוצאה מחוק חיילים

משוחררים.

כאמור, הסיוע המקסימלי שיכול לקבל יחיד מגיל 35 ועד בכלל הוא 70,000 ש"ח.

בירושלים זה קצת יותר, אבל לא ניכנס כעת לדקדוקי עניות. ללא מענק.

ב' טמקין;

כמה מקבל זוג צעיר?

זוג צעיר, בסיוע הבסיסי, מקבל גם כן 70,000 ש"ח. זו הסיבה בעצם שנגזר הסיוע

של 70,000 ש"ח, כי אמרו: לא ייתכן שניתן ליחיד סיוע שעולה על הסיוע שיש לזוג עם

ילד, או יותר מילד, ומזה נגזרה התקרה בפועל.

יחיד עולי, מרגע שיש בידיו תעודת עולה עצמאי, מקבל 45,000 ש"ח, שמתוך זה

10,000 ש"ח מענק. אם הוא עלה בגיל 18 כיחיד-בודד, יש לו הסיוע הזה. ולענין זה

הגיל גא קובע.

בין הפריבילגיות שיש לעולים, הפריבילגיה שיש ליחיד-עולה ואין ליחיד ותיק היא

שהוא יכול לצרף זכאות. ואכן הקשישים, במידה והם מממשים זכאות ולא בוחרים לקבל

השתתפות בשכר-דירה, מצטרפים בדרך-כלל למשפחות הילדים, ואפשר להגיד ש-22% מהדירות

שנרכשות זה צירוף זכאויות. זו בעצם אופציה שקיימת ליחיד. במקרה של צירוף, אגב,

הסיוע נמוך יותר והוא 40,000 ש"ח. אם זה שניים, הם מקבלים 80,000 ש"ח.



היו"ר ע' זיסמן;

כל מר! שאת אומרת לנו נמצא בכתובים?

מ' גרזון;

ודאי, אלא שלא הבאתי אתי.

מר שוורץ היה צריך להיות פה.

מי גרזון;

בזמן האחרון הלכנו לקראת היהירים והגדלנו את ההשתתפות בשכר-דירה. שוב, אפשר

לראות את זה כעיוות של המערכת. מגבלות תקציב, יחידים הם בסדר-עדיפות נמוך.

מה זה לאחרונה? ביולי 1993.

מ' גרזון;

בספטמבר 1993 הוחל במתן השתתפות בשכר-דירה ליחידים שנתמכים מקצבאות קיום של

הביטוח הלאומי, בעוד שלפני-כן רק קשישים יכלו לקבל את ההשתתפות בשכר-דירה. הסכום

הוא 600 שקל ליחיד, מגיל 55.

בהשוואה הזו מצבם של העולים עדיף, ומה שברור הוא שבכלל יש בעיה ליחידים.

כמה מקבל עולה למעלה מגיל 35?

מי גרזון;

רציף. זאת אומרת, אין אבחנה של גיל.

זאת אומרת שותיק מקבל 70,000 ש"ח אם הוא למעלה מגיל 35. ועולה בגיל הזה מקבל

רק 45,000 ש"ח.

כן. הוא יכול לבחור לקבל 70,000 ש"ה, אבל אני לא ממליצה לו לעשות את זה, כי

צריך לזכור שבתוך ה-45,000 ש"ח יש 10,000 ש"ח מענק מותנה. זאת אומרת שבהלופות

עדיף לבחור את הסיוע שהוא לכאורה נמוך יותר, בגלל המענק. המענק המותנה הוא

לתקופה של 15 שנה ואפשר לגרור אותו מדירה לדירה, ובתנאי שאתה נשאר בעל דירה. הוא

בא בעצם להבטיח שעולים שיורדים מהארץ ומוכרים את דירתם בכלל, יצטרכו להחזיר את

הבונוס הזה.

הוא צריך לממש אותו רק אם הוא מוכר את הדירה?



מי גרזון;

כן. הוא נגרר. זאת אומרת, רק כאשר מוכרים את הדירה בלי לקנות תחתיה דירה

חליפית צריך לפרוע את זה.

ב' טמקין;

האם זה אותו מצב כמו המענקים המותנים האחרים של הממשלה ושל הסוכנות היהודית

בקשר לנסיעות לחו"ל ודברים כאלה?

מ' גרזון;

זה קשור רק בבעלות על הדירה. אין מעקב בענין יציאה לחו"ל. הפרעון שלו

מתהייב אם יש מכירה של הדירה ואין גרירה של משכנתא לדירה אחרת. מדי שנה 1/15

מהמענק פוחת, ואחרי 15 שנה הוא הופך למענק מוחלט.

אנחנו עושים שני דברים. 1. אנחנו מבצעים מחקר לגבי אוכלוסיית היחידים, כי

אנחנו ערים לבעיה שאולי יחיד בגיל 27 - כמו שהיו אומרים פעם: הוא יתחתן ולמה

שנדאג לו מעכשיו? - אבל סביר שמגיל מסויים אנחנו צריכים לראות את מימדי הבעיה

ואיזה פתרונות אנחנו מוצאים לה. אנחנו עושים גם בתוך המערכת שלנו נסיון לבדוק

ולמצוא בעיות של יחידים על-פי חתכים שונים, ואני אומרת את זה הן לגבי ותיקים והן

לגבי יחידים, לבדוק משפחת מוצא, להכניס אולי את הניקוד כמו לזוגות צעירים, לבדוק

אם הקושי גדל עם הגיל, וכדומה.

היו"ר עי זיסמן;

יש לך מספרים לגבי הסוג ומספר הבודדים? הרי זו בעיה שמחריפה והולכת בשנים

האחרונות. למשל, אנשים נישאים בגיל יותר מבוגר. יש גם יותר ויותר אנשים שחושבים

שאפשר להקים משפחה גם בלי להתחתן. הרי הבעיה מחריפה.

נכון. יש שני דברים. אחוז הנרשמים מבין הזכאים, שהם יחידים, גדל. גדל

באותה מידה גם אחוז הזכאים שמממשים סיוע כיחידים. חלק גדול מאלה הם יהידים

צעירים, שהסיוע הזה הוא אולי עוד תוספת כדי שהם יוכלו לקנות את הדירה שממילא היו

קונים.

אחת המטרות שלנו בעריכת הניתוח והמחקר היא להגיע לאומדן של הבעיות, לזהות את

היחידים שהם בעצם לא בעייתיים, אלה שפותרים את הבעיה גם בלי הסיוע, ולעשות אומדן

של כמות ולנסות לתת פתרונות.

היו"ר ע' זיסמן;

יש לכם מספרים?

מי גרזון;

אין לנו. לכן אנחנו עושים את העבודה הזאת.

גב' ז'סטקוב אמרה שיש בחיפה 80,000 עולים יחידים.



ט' ז'סטקוב;

זה לפי הנתונים של משרד הקליטה. 82,000 בודדים. 40,000 בודדים עד גיל פניסה

ו-42,000 בודדים אחרי גיל פנסיה.

מי גרזון;

מתוכם רכשו דירה למעלה מ-17,000 עד יולי-אוגוסט 1994

היו"ר ע' זיסמן;

מלבד ענין הגיל 55. מ-1 בספטמבר, יש גם דברים נוספים מתוכננים, או שזה הדבר

היחידי?

זה מה שמבוצע, ובשאר הדברים אנהנו מנסים לזהות יותר טוב את הבעיה.

היו"ר ע' זיסמן;

אני יודע מה מנסים לעשות. יכול להיות שיש דברים שצריכים לטפל בהם בנפרד בשלב

יותר מאוהר. את לא יודעת על זה.

אנחנו בעיצומו של מיקר שנערך על-ידי דייר מינה צמח ב"דחף" לאיתור הבעיה.

היו"ר ע' זיסמן;

מתי המחקר הזה צריך להסתיים?

מי גרזון;

אני מניחה שתוך חצי שנה.

י י בלום;

אני רוצה להתייחס לענין של היחידים, פרט לדיור. נושא הזכאות במשרד הקליטה

לעולים יחידים הוא במצב יותר טוב. אני רוצה להתיחס לשלוש קבוצות של יחידים

שאנחנו מכירים. שתי קבוצות שהן ברורות, יחידים עד גיל פנסיה ויחידים מעל גיל

פנסיה, ויש קבוצה של בני עולים. יש אוכלוסיה של בני עולים מגיל 18 עד 25.

הזכאות להיות יחיד במשרד הקליטה היא מגיל 17. אם העולה מגיע לבד. הוא רק חייב

להצטרף למשפחה אם הוריו נכנסו לישראל שנה לפניו או שנה אחריו. זאת המגבלה

היחידה.

אם אותו בחור צעיר הגיע בגיל 17 וקיבל תעודת עולה, ואחרי שנה וחצי, או אפילו

אחרי שנה ויום הגיעו הוריו, הוא נשאר עולה יחיד. ההצטרפות חלה עד גיל 25. אם

משפחה באה עם ילדים מעל גיל 25, אין חובה להצטרף לתעודת העולה של ההורים והם

מקבלים זכויות בנפרד.

אנחנו עשינו בדיקה. לא הבאתי אתי את הנתונים. מ-1989 עד היום יש עקומה מאד

מעניינת, לפיה מספר בני עולים עד גיל 15 יורד, ומספר היחידים מעל גיל 17 עולה.

אלה כלים שלובים. בברית-המועצות לשעבר, בניו-יורק ובארגנטינה כולם יודעים שכדאי

לבוא או לפני ההורים או אחריהם, ואז הם מקבלים זכויות.

צריך לעשות סטטיסטיקה כמה הורים באים לארץ עד היום האחרון של השנה הראשונה

לעליה. זה היה צפוי מראש.

י י בלום;

הצעירים מגיעים או לפני או אחרי ההורים. לא תמצא כמעט משפחה מהמערב שיהיה לה

בן עולה למעלה מגיל 17 . אנחנו רואים את התופעה הזאת כבר כמה שנים, שהם באים

לאוניברסיטה, או מחכים. ה"תרגיל" מוכר.

ב' טמקין;

זאת אומרת שהמדיניות שלנו מעודדת פילוג משפחות?

י י בלום;

כן.

היו"ר ע' זיסמן;

אולי אנחנו מעודדים עצמאות של צעירים, ובתקופה מודרנית צריך לעודד עצמאות של

צעירים, שלא יהיו סמוכים על שולחן ההורים. למה אתה רואה את זה בצורה שלילית?

תראה את זה בצורה חיובית.

אי גור;

חבר-הכנסת זיסמן, אנחנו מעודדים ניצול פרצות במדיניות שלנו בנושא זכויות בשל

המצוקה הקשה של העולים, ולא רק בתחום הזה.

היו"ר ע' זיסמן;

ממתי קיימת המדיניות שארנה מדבר עליה?

י' בלום;

היא קיימת הרבה שנים, מאז מלחמת ששת הימים.

היו"ר ע' זיסמן;

היא קיימת הרבה שנים ואף לא אחד ביקש להפסיק את זה. זה מה שחשוב. אי-אפשר

למתוח בקורת בלי לבוא עם ידיים נקיות. כשמותחים בקורת עם ידיים נקיות זה אחרת.

י י בלום;

מצאתי לנכון לציין את העובדה של בני עולים, כי כל הזכויות שאחר-כך נגזרות

מאותן הגדרות הן שוות לכולם. ואני יכול למנות הכל. בנושא התעסוקה לבני עולים

וליחידים יש אותן זכויות; יש להם אותן זכויות בהכשרה מקצועית, ביזמות, במרכז

לקליטת מדענים, במינהל הסטודנטים - הכל שווה. זאת אומרת שאצלנו הבעיה היא פחות

חריפה.

אם בני העולים חיו מקבלים תעודת עולה, הפער היחידי היום הוא בנושא הדיור, כי

כל יתר הזכויות עומדות לרשותם כאילו הם יחידים.



ו י מאור;

גם הטבות במכס?

י' בלום;

עם הטבות מכס יש שני דברים. אם הוא כלול במשפחה מהמערב, יש לו פטור מעל גיל

18, לפי החוק. ניקח את המקרה הקיצוני שבא בחור בן 24. עד גיל 25 הוא נכלל

בתעודת העולה של ההורים מארצות-הברית, האבא יכול לקנות מכונית, והבן בן ה-24, אם

יש לו רישיון והוא ממלא אהר כל התנאים, גם הוא יכול לרכוש מכונית.

אותו דבר בקשר לפריטים הנחוצים למשק הבית - הוא יכול לרכוש.

בענין מענק המכס, לפני כחמש שנים היה בוועדה זו דיון מאד סוער, ואז הוסכם עם

האוצר שבני עולים יקבלו רק את מענק המכס מגיל 21. זאת אומרת שנשארה קבוצה מאד

מצומצמת שלא מקבלת את מענק המכס, אלא רק בני עולים למעלה מגיל 21. משרד הקליטה

הציע אז להשוות אותם לכל היתר. תמיד יש האילוץ התקציבי ולא התקבלה הפשרה.

יושב-ראש ועדת הכספים דאז, שר האוצר דהיום, פסק באמצע והוחלט על גיל 21.

היו"ר ע' זיסמן;

תפרט לנו גם דברים נוספים, כמו שכר-דירה. מה הן הזכויות?

די שילנסקי;

איד זה לגבי תושבים חוזרים?

י י בלום;

על שכר-דירה תשיב מיכאלה גרזון. בקשר לתושבים חוזרים - אלה זכויות אחרות.

אבל אם אהה מתכוון לקבוצה אחרת שגם כוללת יחידים, ברובם קטינים חוזרים שמקבלים

זכויות אלה, הם כמו עולים.

די שילנסקי;

עד גיל 18?

י' בלום;

הוא הורד מהארץ על-ידי הוריו כשהיה עד גיל 14, שהה בחו"ל למעלה מ-4 שנים וחזר

לארץ כשהוא למעלה מגיל 17 והתיצב לשירות צבאי. אלה התנאים על-מנת להכיר בנער

שחזר לארץ כקטין חוזר עם זכויות עולה. ואמנם רוב הקטינים החוזרים היום הם

יחידים. מעט מאד קטינים חוזרים הם נשואים. בדרך-כלל זו משפחת עולים, כי קטין

כזה מתחתן עם מקומית ואז נולדים ילדים והם עולים בדרך-כלל.

בקשר לשכר-דירה, ידוע שיחידים עד גיל 55 יכולים לקבל 250 ש"ח לחודש במשך 4

שנים. אם העולה מקבל סל קליטה, שכר-הדירה לשנה ראשונה כלול בסל הקליטה. אחר-כך

הוא מקבל 3 שנים נוספות 250 ש"ח לחודש, ובשנה חמישית הוא מקבל 100 ש"ח לחודש.

אי גור;

מר בלום, אם היו למשרד לקליטת העליה יתר תקציבים, באיזה נושאים בקרב היחידים

הייתם מקצים את התקציבים הללו? מה הן הבעיות המרכזיות שאתם כאנשי המשרד מזהים אצל

היחידים היום, ומה הייתם רוצים לעשות ואינכם יכולים לעשות בהעדר תקציב?

אני חושב שמהדברים שאמרתי אפשר להסיק מסקנה מאד ברורה, שהבעיה היחידה ליחידים

היא בתחום הדיור. אין לנו בעיה בתחומים אחרים. לפעמים יש משפחת שארבעה מבניה

מקבלים קידום העסקה. האם רופאה, האב מהנדס והבן ביו-כימאי, הם יכולים לקבל. איו

אצלנו מגבלה. יכול להיות שאחד הבנים הוא סטודנט, ואז הוא מקבל ממינהל הסטודנטים.

אחת הזכויות שהשגנו במשרד הקליטה היא שתהיה להם השוואה.

בנושא המכס ליחידים למטה מגיל 21 היו שני שיפורים שאותם השגנו לפני שנה. אם

שני יחידים למטה מגיל 21 נישאים, הם מקבלים מענק מכס. או, לא משנה אם הוא מתחתן

עם בעל זכויות, או שניהם בעלי זכויות, הם יקבלו מענק מכס.

אי טנצר;

תוך כמה זמן הוא צריך להתחתן?

י י בלום;

תוך שנה .

היו"ר ע' זיסמן;

אני רוצה להבין דבר אחר שהוא אקטואלי עכשיו. יחיד מקבל 250 שקל, ו-100 שקל

בשנה החמישית. מה הוא צריך להוכיח?

י י בלום;

הוא לא צריך להוכיח דבר, רק שהוא לא גר במקום ברשות ממשלתית, עם הטבות. הוא

לא צריך חוזה.

היו"ר ע' זיסמן;

ולא בודקים אם הוא משלם שכר-דירה או לא. זאת אומרת, יכול להיווצר מצב שאותו

עולה חדש שקפא בקור כי לא היה לו בית - הוא קיבל 250 שקל בחודש אבל קנה בכסף הזה

וודקה - - -

או אוכל .

אני יוצא מהנחה שהוא קנה וודקה ולא אוכל. זאת אומרת, אין שום פיקוח. מדינת

ישראל נותנת ליחידים 250 שקל ואף לא אחד בודק מה הוא עושה עם הכסף.

לא, ויש מאחורי זה פילוסופיה שעלתה פה לדיון יותר מפעם אחת. אם אנחנו צריכים

לבדוק מה עושה האיש עם הכסף, איזה מעמיד לרשותו כספים, ואומר; בואו נבדוק, וניצור

תעשיה של חוזים, וכו'.

היו"ר ע' זיסמן;

אתה אומר שאין שום בדיקה.



י י בלום;

הבדיקה נעשית על-ידי משרד השיכון, לא על-ידינו.

ההשתתפות בשכר-דירה ברמה הבסיסית ניתנת ללא צורך בהצגת חוזה, משום שגם אם

האיש גר עם בני משפהה, הוא משלם איזו שהיא השתתפות בשכר-דירה אפילו אם אין לו

חוזה.

היו"ר ע' זיסמן;

זה מעשה הונאה. כי אני מקבל 250 ש"ח כדי לגור ולא כדי להיות מחוסר קורת-גג.

לא כל אהד מקבל 250 ש"ח. אתמול שמעתי מפי פקיד בכיר במשרד העבודה והרווחה שיש

900 מקרים כאלה. כשמת אדם כזה כל המדינה מזדעזעת. אם יודעים שיש 900 מקרים כאלה

י י בלום;

אין 900 עולים. יש 900 מחוסרי קורת-גג. אני חושב שיש כ-200 עולים חסרי

קורת-גג.

מי גרזון;

אלה אנשים שהציעו להם פתרונות דיור והם סירבו לקבל אותם.

היו"ר ע' זיסמן;

איך בודדים יכולים להיכנס לגור בהוסטל? אני לא רוצה להתרגז, אבל נציגים של

משרדי ממשלה, שאני רוכש להם כבוד, שיש להם נסיון, ידע וכבוד לבני-אדם בתוקף

תפקידם, צריכים לבוא לישיבה עם דברים כתובים, מפורטים. מדובר על נושא מוגדר, על

יחידים. אנחנו לא מנהלים עכשיו דיון כללי ופילוסופי. אנחנו רוצים לאתר בעיות

וגם לסייע לפתור אותן.

י י בלום;

למשרד הקליטה יש נהלים בנושא ההוסטלים. בנהלים כתוב שהעולה, על-פי תנאים

מסו"מים, זכאי להוסטל. יפה מאד. השאלה אם יש מקום פנוי בהוסטל. לזה התכוונתי.

בנוהל שלנו כתוב שהוא זכאי להוסטל, אבל למשרד הקליטה אין היום הוסטלים וגם לא

למוסדות אחרים. אתה יודע היטב שיש תביעה של משרד הקליטה לבנות מספר גדול של

חדרים בהוסטלים על-מנת לתת פתרון לאותה בעיה. רוב ההוסטלים מנוהלים היום על-ידי

הסוכנות היהודית. יש מספר הוסטלים שמנוהלים על-ידי משרד השיכון, והתחלופה שם

קטנה מאד.

אי גור;

מר בלום, מה התחזית למקומות בהוסטלים בשנת 1995?

י' בלום;

אין בניה חדשה.



אי גור;

מה שאתה אומר עומד בסתירה להודעות ולהצהרות של שרי ממשלה גם בפני ועדה נכבדה

זו וגם בפני מליאת הכנסת. לכן, אם יש מסר שאנחנו יכולים להוציא מישיבה כזאת

לעולים החדשים, זה להודיע להם שבעוד שנה או שנתיים יעמדו לרשותכם כך וכך מקומות

בהוסטלים.

אני שואל: לפי התהזית שלכם, כמה מקומות יהיו לשנת 1995?

אני לא יכול להשיב לך. אין לי נתונים.

אמנם מר בלום לא יכול להשיב על כך, אבל בישיבה שקיימנו עם שר השיכון הוא דיבר

על מספר הוסטלים. כמובן שזה היה רחוק מלהשביע את מה שאתה חותר אליו, ואני שותף

לחקירה שלך בנושא הזה, אבל המאבק בנושא ההוסטלים לשנת התקציב הקרובה טרם הסתיים.

אני אומר זאת במלוא האחריות. יש רמזים ברורים מאד שאפשר יהיה לתקן את הסעיף הזה,

כמו שעשינו בשנה שעברה, כשהוכפל התקציב להוסטלים בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה

השניה והשלישית על חוק התקציב.

אבל אתה צודק בדבר נוסף, שכל עולה שעולה למטוס, יודעים בדיוק את כל הפרטים

עליו. כך שאפשר לדעת גם כמה יחידים מגיעים.

התכנון הזה מחייב תוכנית של בניית הוסטלים לאורך שנים במדינת ישראל, ולא קיים

דבר כזה. אני רוצה להוסיף שהיתה התחייבות של שר האוצר שבתקציב יש כך וכך. המאבק

בנושא הזה טרם הסתיים.

לפני-כן שאלתי שאלה אחרת ומר בלום עוד לא השיב עליה. הנהלים שדיברת עליהם הם

של המשרד לקליטת העליה?

כן, ודאי.

והם לא השתנו בשנים האחרונות?

מדי פעם הם מעודכנים.

אנחנו רוצים לקבל אותם.

כמה דירות ציבוריות סוציאליות ניתנו לעולים חדשים בשנת 1994 המסתיימת בעוד 3

שבועות, וכמה מתוכן ניתנו לבודדים בכל הקטגוריות?



מי גרזון;

אני מעריכה שיש למעלה מ-5,000 יחידות דיור.

אי גור;

יכול להיות שלמעלה מהמספר הזה זה 15,000 או 5,100?

מי גרזון;

לא. סך הדירות הציבוריות שאני זוכרת שניתנו בדיווח עד אוקטובר הוא 7,000

ומשהו יחידות דיור, זאת אומרת פחות מ-8,000, לכל האוכלוסים. אני מניחה שרובם

עולים.

אי גור;

זה הרבה פחות ממה שתיכננתם לשנת 1994.

י' בלום;

יחידים יכולים לקבל אחד מהפתרונות בדיור ציבורי - בהוסטל, אם יש מקום פנוי.

יש מה שאנחנו קוראים דירות מחולקות. זה פרוייקט שמתגשם והולך לאט-לאט, לקחת

דירות ולחלק אותן לחדרים ולתת אותם למקרים דהופים. ויש הפתרו נות שהיום יצרו

לקבוצה מיוחדת של צעירים בכמה אתרי קרוואנים כמו חפץ חיים, ש0 רוב העולים הם

מאתיופיה.

היו"ר ע' זיסמן;

יש עוד מישהו ממשרדי הממשלה שרוצה להוסיף? - אין. רשות הדיבור לגבי טניה

ז'סטקוב.

חבר-הכנסת טמקין, אני מבקש שתמלא את מקומי כמה זמן , כי אני צריך לגשת לוועדת

הכנסת להצבעה. תודה.

אני נציגה של תנועת יחידים מחיפה. אני לא כל-כך מבינה מה ששמעתי היום. לא

דובר כאן, למשל, על משכנתאות לעולים החדשים, אם הם שירתו בצבא. לא שמעתי על כך.

מי גרזון;

אני כיחידה הייתי מעדיפה לקבל 45,000 ש"ח עם 10,000 ש"ה מענק ולא את הסכום של

70,000 ש"ח בלי מענק.

ט' ז 'סטקוב;

אני לא יודעת מה לעשות עם הסכום של המענק, שהוא אפילו לא רבע מהסכום הדרוש

לקניית דירה. זה סכום מאד מאד רחוק מהסכום האמיתי שאפשר לקנות דירה. פשוט אין

על מה לדבר. המשכנתא הזאת לא עוזרת בכלל בקניית דירה. זה צחוק.

בקשר לזכויות של היחידים, אני מבינה שזה מקרה תיאורטי שיחיד יכול לקבל הוסטל,

אם יש מקום. אפילו אין קריטריונים לפיהם ליחיד מגיע משהו. בשום משרד לא מדברים

אתנו. אנחנו שלחנו שלושה מכתבים; למשרד הקליטה, למשרד השיכון ולמשרד העבודה

והרווחה, וביקשנו להסביר לנו מה הן הזכו יות שמגיעות לעולה יחיד. קיבלנו תשובה אחת

ממשרד הקליטה, אבל זו לא היתה תשובה אמיתית. זה היה סתם נייר ולא היה בו דבר

חדש.



זאת אומרת, אפילו אם יש לנו זכויות אנחנו לא מכירים אותן, ואין לנו מקום ששם

אנחנו יכולים לקבל תשובה והסבר.

הוזכר פה הסכום של 100 שקל, ודואגים שהסכום הזה אולי יילך למקום אחר ולא

לשכירות. זה ממש צחוק. אני מאד מקווה שכל האנשים הנכבדים שיושבים כאו יודעים

פחות או יותר עכשיו מה המצב בשוק הדיור, כמה עולה חדר, לא דירה. כעת גרים 3 - 4

יחידים בחדר אחד והסכום של 100 שקל שהם מקבלים לא מספיק בשנה החמישית שהם בארץ.

זה לא מובן לי, שכאן שואלים לאן הולך הסכום הזה. אני שוב רוצה להגיד שהדיור הוא

הבעייה החמורה והבוערת ביותר ליחידים.

אני רוצה לתקן מה שנאמר כאן בקשר לסכום הגדול שאנחנו מקבלים עבור שכר-דירח.

אחרי שנה אנחנו צריכים להביא לבנק חוזה חתום, ובלי החוזה הזה אין לנו זכות לקבל

אפילו שקל אחד.

ל' רודין;

זה מוזר מאד שהדברים מוצגים כך. כי כל בנק, במשך כל השנים האלה, דורש בשנה

שניה חוזה.

יש שתי קבוצות אוכלוסיה. העולים היותר ותיקים מטופלים עוד בנהלים הישנים,

וציבור קטן יותר, הקבוצה הגדולה של העולים שהגיעה מאז דצמבר 1990 מקבלת את

ההשתתפות בשכר-דירה ישירות לחשבון הבנק, ולאלה זה נכנס ללא בדיקה נוספת.

ו י מאור;

למה שלא יבטלו את הענין הזה גם לוותיקים?

מ' גרזון;

מפני שאין לנו הנתונים לגבי חשבון הבנק שלהם.

מ' שלפוברסקי;

זה הולך כנראה לפי סל קליטה. מי שקיבל סל קליטה יש חשבון הבנק שלו ואז זה

ממשיך אוטומאטית.

ט' ז'סטקוב;

לא, רק משפחות שלמות מקבלות בצורה אוטומאטית.

גם יחידים שהגיעו מאז דצמבר 1990 זכאים.

היו"ר ב' טמקין;

אנחנו נתייחס לסכום, אבל פה הועלתה הטענה שהכסף הזה אמנם נבדק על-ידי העובדה

שזה דרך בנק. קיבלתם תשובה מוסמכת. אחר-כך אפשר להעלות כל טענה אחרת.

קודם-כל אני שמח שסוף-סוף מתקיים דיון בנושא היחידים, כי גם אני במשך 14 שנה

הייתי יחיד-בודד בארץ, והשתייכתי לכל הטרמפיסטים שבאו לכאן וחיכו להורים. לכן יש

לי נסיון רב מה זה להיות בודד, ואני חושב שאני יכול לדבר על מה שקורה. חבל מאד

שאין כאן נציג של משרד האוצר, מפני שבכל הישיבות שהשתתפתי בהן, אפילו שרים אמרו:

אנחנו ניתן כסף, אבל אם אין נציג של משרד האוצר כדי שיתן כסף, שום דבר לא זז.



במשך 14 שנים שהייתי יחיד בארץ, ללא אף אחד, ראיתי הרבה מקרים קשים מאד.

שלושה אנשים שהכרתי באופן אישי התאבדו. אחד התאבד בצבא, שניה התאבדה במרכז קליטה

והשלישי התאבד בנסיבות אחרות, זה רק מוכיח עד כמה זה היה קשה אפילו בתקופה שאני

עליתי ארצה, ואני עליתי ארצת בתקופה שהקליטה היתה יחסית הרבה יותר קלה. היה לי

מזל שבזמני עוד נתנו הוסטלים ליחידים. למשל, ההוסטל בתלפיות מזרח, עד עכשיו כמעט

כל החדרים תפוסים על-ידי עולים חדשים שעלו ארצה לבד.

ב-5 - 6 השנים האחרונות כמעט לא בנו הוסטלים. נשאלה כאן שאלה כמה חדרים

בהוסטלים יהיו בשנת 1995. אני יכול להשיב על כך. נכון לעכשיו משרד השיכון מסיים

לבנות הוסטלים לפי פרוגרמה של שנת 1992. ואם אנחנו מדברים על פרוגרמה של שנת

1992, מדובר על 435 חדרים, שלא את כולם יקבלו עולים חדשים, ורק 60 יחידים יקבלו

חדרים. רק עכשיו הממשלה מתחילה לדון על פרוגרמות גדולות מאד לשנים 1994 ו-1995

שיכללו כ-3,000 יחידות דיור, שייכנסו לתוקף בעוד שנתיים - שלוש שנים.

קשה מאד לדבר על זה במיוחד, מפני שלפני שנתיים - שלוש שנים כתבתי כל מיני

מסמכים על הצורך לבנות הוסטלים וקיבלתי תשובות שליליות מישראל שוורץ, שחבל שהוא

לא נמצא כאן, שאמר שההוסטלים תם לא פתרון. היום מדינת ישראל משלמת את המחיר מפני

שלא התחילו לבנות את ההוסטלים בזמן, והתוצאה הבולטת ביותר לעין היא מה שקורה היום

במלון "דיפלומט". מדינת ישראל משקיעה מדי שנה 17 מיליון שקל במלון "דיפלומט",

ואם היא היתה בונה הוסטלים בזמן, היא היתה חוסכת כסף, כי ידוע שהעולים החדשים לא

רוצים לעבור למלון "דיפלומט".

צריך להפריד בין היחידים שאין להם אף אחד בארץ, לבין אלה שעלו ארצה יחד עם

ההורים. אני עברתי את כל השלבים. מפני שהמערכת היחידה שנותנת סיוע ליחידים בארץ

היא צה"ל. בן-אדם שנמצא בצה"ל מקבל סיוע בשכר-דירה, לא כל-כך הרבה אבל לפחות

צה"ל דואג ליחידים. בזמני, ואני חושב שגם עכשיו, כל שלושה חודשים החייל הבודד

יכול להתקשר הביתה לחוץ-לארץ, ופעם בשנה הוא יכול לנסוע להוריו בחוץ-לארץ.

מינהל הסטודנטים. אני הייתי בודד בארץ, ואז פתאום מתחילים לקצץ בסיוע שאתת

מקבל. אתה בא למינהל הסטודנטים ושואל: למה מקצצים בסיוע שאני מקבל? אני בודד

בארץ, אין לי אף אחד. ואז ארמרים לי: אתה שנה שניה-שלישית במערכת שלנו. אמרתי:

יכול להיות. יש אנשים שיש לתם הורים כאן, והם גרים יחד אתם, ואנחנו מקבלים אותו

דבר. למה הבודדים לא זוכים ליחס מיוחד? אמרו לי: זה מה שיש.

אני זוכר שאת הכתובת היינו מקבלים מהסוכנות. כסף שאתה מקבל ללימודים הוא כסף

של יהודי ארצות-הברית. אני נותן לך את הכתובת, הולך לסוכנות לפי כתובת, נותן את

אנחנו לא יודעים על מה אתה מדבר. אני אומר: יש לי הכתובת

הכתובת שלנו, אבל אנחנו לא יודעים על מה או1ה מדבר.

זה לגבי מינהל הסטודנטים. ובסופו של דבר אנחנו מגיעים לאורנה בעיה. יש בעצם

שני דברים. בנושא הדיור, נכון לעכשיו, בגלל העליה הגדולה מאד - -

סליחה, עד כמה שידוע לי, הממשלה הזאת האריכה את התמיכה בסטודנטים

באוניברסיטאות נדמה לי משנתיים לארבע שנים, כי בשנה האחרונה אמנם זו הלוואה - - -

היתה מילגה.

אתה אומר שזה לא מספיק?



אי טנצר;

אני אומר שזה לא מספיק לבודד-יחיד שאין לו אף אחד והוא צריך לקבל סיוע מיוחד.

אנחנו מדברים בעצם על שני דברים עיקריים: דיור ליחידים, שהפתרון בשבילם יכול

להיות הוסטל, שלצערי אין עדיין מספיק, ואני מקווה מאד שהוועדה הזאת תצליח להביא

לכך שיהיו יותר הוסטלים. 2. חלק מהדירות המיועדות לקשישים והם לא רוצים להיכנס

לגור בהן מפני שהן נמצאות בפריפריה, במקום מרוחק מדי, יתנו אותן ליחידים. ודבר

אחרון, שלדעתי הוא לא פחות חשוב הוא הבדידות, כי הבדידות לפעמים מביאה אנשים

למעשים מאד חמורים, ואם לא נצליח להוציא את האנשים מהבדידות, אני פשוט חושש לגורל

חלק מהם.

ר' גרביץ;

אני עובד עם קבוצות הבודדים-יחידים, מפונים. נכון שלצעירים יש בעיות. הייתי

רוצה להתמקד בקבוצה מאד ספציפית וייחודית. כשדיברו פה על נתונים, על סמך הנתונים

הסטטיסטיים והחוברת שאתה מחזיק, יש כ-80,000 יחידים, מחציתם יחידים-בודדים

בגילאים קריטיים, קרי - 40 פלוס, ולא שמעתי פה התייחסות לקבוצת גיל זו. משום מה

דיברו רק על בעיית הדיור, שהיא חמורה מאד, אבל יש גם בעיית התעסוקה וגם בעייה של

בדידות. הקבוצה הזאת, והיא לא קטנה, היא בעלת סיכון הרבה יותר גבוה. מדובר על

45,000 יחידים בארץ בגיל 40 פלוס.

היו"ר ב' טמקין;

נאמר ש-17,000 מתוכם רכשו דירה. האם אלה בדרך-כלל היותר מבוגרים או יותר

צעירים?

מ' גרזון;

מספר הקשישים שרכשו דירה הוא 10,400.

ר' גרביץ;

לגבי כל האוכלוסיות שקיבלו דיור, בחוברת שהוציא משרד הקליטה היחיד לא מופיע

כפונקציה, או אפילו לא זכאי לדיור ציבורי. הוא מחוץ לתחום, גם בהוסטלים וגם

בדיור סוציאלי.

בנושא הבנייה, וזאת עובדה, בתקציב 1994 משרד הבינוי והשיכון תיקצב 1,000

יחידות הוסטלים ו-1,700 בבניה ציבורית שיש התחייבות מסויימת לרכוש דירות עם שותף,

בסכום של 160 מיליון ש"ח.

מדובר על הכפלה. תעשו חשבון, יש 42,000 יחידים. בקצב של 1,000 יחידות דיור

בשנה, במשך 42 שנה אנחנו נפתור את כל הבעיה, אם מספר היחידים לא יגדל. אלה

הנתונים הבסיסיים ביותר שצריך להתייחס אליהם, וזאת בנוסף לשכר-דירה. ליחיד בן 40

פלוס יש קשיים גם בתעסוקה, כי שכר העבודה שלו נמוך מאד, ואם אשה בת 40 פלוס

משתכרת היום בסביבות 2,000 ש"ח, ואם היא מקבלת 100 שקלים לשכר-דירה, זה פשוט

צחוק.

אלה הנתונים. אין לי הצעות או פתרונות. אני רוצה שתהיו מודעים למצב, מה

המספר ומה יש. וכשמדובר על הכפלת מספר היחידות בהוסטלים, מדובר על הכפלה מ-1,000

ל-2,000. אז זה יקח 20 שנה במקום 40 שנה.

אני מחיפה, מייצגת יחידים-בודדים בגיל קריטי.

לפי הדיבורים פה אני רואה שאין מספיק פתרונות דיור. חבל שאין פה מישהו ממשרד

השיכון שיכול להתייחס לבעיה.

הבעיה המרכזית היא שאין דירות קטנות בשוק הישראלי שאותן אפשר לרכוש. אני

מבינה שלא כל יהיד-בודד יכול לקבל הוסטל. הוא יכול לגור ברהוב או לרכוש דירה דרך

הבנק ולשלם שכר-דירה או דרך הבנק או דרך בעל הבית. אבל אני רואה שלמשרד השיכון

אין כוונה לבנות דירות קטנות. בכל הפרסומים מדובר על דירות בנות 6 ו-4 חדרים.

אין דירות קטנות 2 הדרים או חדר אחד שאפשר לרכוש. אני מתהייבת לשלם, אבל

בינתיים אני גרה בדירה. המצב הוא שמאז שנות ההמישים לא נבנו בכלל דירות קטנות.

זאת בעיה של הזקנים שרוצים לעבור לדירות קטנות יותר.

ס' לנדבר;

אני רוצה להקדים ולהביא ציטוט משיר רוסי ידוע הנקרא "בדידות". בשיר זה אומרת

"ושוב איתי בדידות אשר לה אין סוף".

אני הושבת שכל בן-אדם שמייצג את הקבוצה הזאת יודע מה זאת בדידות, ואני הושבת

שכל אחד מאתנו יודע שמאד-מאד קשה להתמודד לבד עם בעיות. זה להיות בלי סיוע, בלי

סיוע לדירה, בלי סיוע למשכנתא, בלי סיוע לכל דבר מינימלי שבן-אדם זקוק לו.

אנחנו חושבים בהתאחדות עולי ברית-המועצות לשעבר, כדי לסכם את הדברים שנאמרו

פה, שמול היחיד-הבודד עומדות שתי בעיות עקרוניות: דיור ותעסוקה. אנחנו ערכנו

סקר, ואני לא רוצה עכשיו להרחיב את הדיבור עליו. אני רק רוצה להגיד שכל הדברים

שנאמרו פה הם מאד-מאד נכונים. אבל אם ניקה בחשבון את סכומי הכסף שנכנסים למשפחות

של בודדים, אני רוצה להגיד שבודד גמלאי מקבל מהביטוח הלאומי 1,049 שקל לחודש.

בודד בגיל טרום-פנסיה מקבל 980 שקל. בודד ללא תעסוקה מקבל 784 שקל, ואז יש לי

שאלה: בודד בגיל מסוים, או בהבדל של גיל, אוכל פהות? הוא צריך פחות למחיה? אני

לא מבינה מה ההבדלים האלה. הוץ מזה שלקופת-חולים הוא משלם אותו סכום.

בסקר שערכנו בקרב 5,000 איש התברר ש-95.4% מהבודדים בגיל פנסיה גרים בשכירות

ואינם מסוגלים לרכוש דירה. אגב, את הסקר עשינו במשך חודשיים, לא באמצעות משרד

שזה עיסוקו, ובהוצאה לא גדולה.

ההמלצות של התאחדות יוצאי ברית-המועצות הן - 1. להכניס לקבוצות הנזקקים את

הבודדים בכל הקטגוריות, כזכאים לדיור סוציאלי. זאת אומרת, גם בודדים צעירים אהרי

גיל 27, גם בודדים קשישים, גם בודדים נכים.

את מדברת רק על עולים חדשים עכשיו?

אני מדברת על עולים חדשים מפני שאני יושבת-ראש התאחדות יוצאי ברית-המועצות

לשעבר ואני מייצגת את הבודדים. אני חושבת שאתה כחבר כנסת צריך לדאוג לא רק

לעולים חדשים אלא גם ליתר. אני מייצגת את העולים ההדשים ולכן אני דואגת להם.

הפילוסופיה שלי שונה, ותמיד היתה שונה, כי אני מתייחס לעולה לא רק כעולה אלא

גם כבן-אדם וכאזרח, ומכיוון שהוא רוצה להיות אזרח שלם, התייחסותו צריכה להיות

התי יחסות אזרחית.

אני מסכימה אתך בזה. אני חושבת שכל אזרח ישראל אחרי חצי שעה שהוא מגיע לשדה

התעופה חייב להיות אזרח. זו גם הרגשה שנמצאת בלב של בן-אדם אחרי שהוא מרגיש שהוא

שייך למדינה, שהוא ישראלי.

2. לפרט את התכניות להקצאת דיור מוגן לכל הבודדים הנמצאים בארץ למעלה משלוש

שנים. 3 . לפרסם את רשימת הזכאים הבודדים ומועד צפוי לקבלת דיור. 4. להקים

ועדה ציבורית אשר בה ישתתפו גורמים ממשלתיים, הברי כנסת, אישי ציבור, נציגי

ההתאחדות הארצית של עולי ברית-המועצות וחבר העמים, אשר תציע את חוק העליה והקליטה

כתכנית לאומית. אני חושבת שזה היה בקריאה הראשונה לפני כמה שנים. זה בינתיים לא

אושר, ואני חושבת שחלק גדול מהבעיות נובע מהסיבה שאין חוק כזה. 5. להגדיל

המשכנתאות לאותם בודדים צעירים, שיש להם מקור פרנסה, כדי שיוכלו לרכוש דירה

בתנאים מתאימים. מפני שכפי שנאמר כאן, היום אף ראש עיר - ואני כחברת הנהלת העיר

אשדוד רוצה להגיד שלא אתן אישור לבניה אם אין בה דירות קטנות, מפני שזה נקרא

"סלאמס", ושום ממשלה או חבר-כנסת לא מסוגלים להשפיע על חברי הנהלת העיר. אני

חושבת שהפתרון הוא הוסטלים ודירות קטנות.

אני יודעת שבחלק מהערים, כמו אשדוד, דירת 2.5 חדרים, ואין פחות מזה, עולה

85,000 דולר. איך הם יכולים להגיע לסכומים כאלה כדי לקנות דירה? לכן אני חושבת

שהדבר האלמנטרי שצריך לעשות מהר הוא להגדיל את הסכומים. מפני שעם 70,000 ש"ח, עם

45,000 ש"ח ועם מענק שיהיה אפילו כפול מהסכום הניתן היום בן-אדם לא יכול להגיע

אפילו לחדר אחד. תודה.

מהדברים ששמעתי, וחבר-הכנסת אפרים גור יתקן אותי אם אני טועה, לא היתה תוספת

שמשנה את התמונה שקיבלנו, שלפחות לגבי הקבוצות היותר חלשות מבין הבודדים, ומדובר

על אנשים בני 40 ומעלה, וזה הולך ומחריף עם הגיל, מדינת ישראל לא מציעה היום

פתרונות לבעייתה של הקבוצה הגדולה הזאת. כולם חזרו על ענין ההוסטלים. לא יכול

להיות שמדינת ישראל לא לוקחת על עצמה את הבניה הזאת. מר טנצר אמר שזה יהיה בעוד

שנתיים. גם עוד שנתיים זה זמן.

אין לי ספק שצריך לשפר את תנאי הדיור. אני מסיק מהדיון הזה שצריך לשפר את

התנאים ואת ההשתתפות במה שנוגע לקבוצות החלשות מבין העולים. זה מתייחס לחילופי

הדברים שהיו פה קודם. שמענו מה מקבלים הוותיקים בישראל בתנאים דומים, ולא הייתי

מציע לפתוח פה פער לא מוצדק, שבסופו של דבר הוא גם לא יתרום לשילובם של העולים

החדשים בתוך החברה הוותיקה בלי מתחים מיותרים.

הועלו מספר נושאים יותר ספציפיים, כמו מינהל הסטודנטים, וכדומה. אני מציע

שלא נתייחס לזה כחלק מהחלטת הוועדה, אלא שאנשים יעבירו אליך, אדוני היושב-ראש, את

ההחלטות הספציפיות לצורך דיון.

אני מבקש סליחה כי אני מוכרח ללכת.

אני מביו שנותר לנו עוד לשמוע את חבר-הכנסת אפרים גור ואחר-כך אני אסכם.

ס' לנדבר;

לפני-כן יש לי בקשה, אדוני היושב-ראש. לפני חודש וחצי קרה אסון בדרך

לירושלים, שבו נהרגו שני בני זוג. נשאר הבן שלהם, שהשתחרר מהצבא לפני שבועיים.

הוא נשאר לבד, גר בשכירות, בעוד שבועיים תסתיים תקופת השכירות ואין לו שום

אמצעים. אני שלחתי מכתבים וביקשתי לעזור לו.



היו"ר ע' זיסמן;

מה אומר על כך משרד הקליטה?

ס' לנדבר;

שהענין נמצא בטיפול. אני נפגשתי גם עם מנכ"ל משרד הקליטה. אבל בעוד שבועיים

לא יהיה לו איפה לגור והוא יהיה ברחוב. זה מקרה מאד ספציפי, ומדובר בילד באמת

בודד.

היו"ר ע' זיסמן;

לך בהתאחדות אין אפשרות לעזור לו בסכום כלשהו ולעזור לו לשכור דירה?

ס' לנדבר;

אני עזרתי לו, אבל - -

היו"ר ע' זיסמן;

האם ידוע לך אם לפורום הציוני יש כספים למטרות כאלה?

לי רודין;

אין לו.

די פריטל;

המועצה הציבורית מטפלת במקרים של משבר, בדומה למקרה הזה.

ס' לנדבר;

מה זה משנה? המועצה הציבורית תעשה מה שאני עשיתי.

אי גור;

אדוני היושב-ראש, אני סבור שהיה צורך הכרחי לזמן לישיבה הזאת אישים שבידיהם

ההחלטות והפתרונות לבעיות שבהן אנחנו דנים כאן. זאת בלי לפגוע, כמובן, בכבודם של

המשתתפים. אין בידי המשתתפים כאן, לרבות יושב-ראש הוועדה ולרבות חברי הכנסת,

פתרונות לבעיות שבהן אנו דנים היום.

לי אין צל של ספק שכל נציגי משרדי הממשלה שיושבים כאן יודעים מה הם הפתרונות

לבעיות, רוצים לפתור את הבעיות בצורה הרבה-הרבה יותר טובה מכפי שהם יכולים היום

במשאבים הניתנים להם, אבל בהעדר משאבים הם יכולים לתת רק מה שיש, לא מעבר לכך.

לכן השתתפותם יכולה לסייע בליידע אותנו, בלעדכן אותנו, בליתן לנו את האינפורמציה

העדכנית לגבי המצב, לגבי המספרים, ובמקרה הטוב לא יותר מזה, לצערי.

מן הדיון הזה למדנו שהממשלה - והוויכוח איננו מפלגתי, איננ פוליטי - אני אומר

ממשלה, כי יש ממשלה, וכרגע יש הממשלה הזאת, ואני לא אומר את זה לצורך ניגוח

מפלגתי, שהממשלה איננה מצליחה לעמוד בקצבים שהיא עצמה תיכננה ופירסמה בחוברות

שהיא הגישה גם לוועדת העליה והקליטה של הכנסת וגם לממשלה, בהחלטות ממשלה. ב-1993

היו צריכים להינתן בין 9,000 ל-10,000 פתרונות דיור ציבורי ולא ניתנו, רק מעט.

וב-1994 - 13,000 יחידות דיור ציבוריות סוציאליות. אנחנו שומעים, ואני כמעט בטוח

שאינני טועה, שבצירוף הפתרונות שניתנו בסוף 1993, עד עכשיו, הסך-הכל הוא בין

7,000 ל-8,000, כפי שנמסר לנו כאן. בעוד שהמספרים של שתי השנים יחד היו צריכים

לתת לנו 21,000 פתרונות דיור ציבורי, כפי שהממשלה הצהירה והתחייבה בפני העולים

במסיבות עתונאים חגיגיות של שרי השיכון והקליטה בפני הכנסת, בפני העם כולו.



אנחנו עומדים היום בפני בעיה אקוטית מאד, ואין ספק שתהליכי בנייה לוקחים זמן.

הפתרונות לא יינתנו בשנת 1995. אלא בחלקם, ונציגי משרד הקליטה הצהירו שאכן כך.

אני שואל אותך, את עצמי ואת הממשלה, מדוע, ריבון העולמים, כשהנתונים ברורים

- אולי הם לא ברורים דיים וצריכים עוד סקר, או עוד סקרים - אבל הם ברורים.

הממשלה קובעת כמה יחידות משפחה במצב סוציאלי יש היום בארץ, בלי לחכות לאלה

שיגיעו. מי מפריע שיתחילו היום, גם בכסף שהממשלה מגייסת תחת הערבויות

האמריקניות, שהכסף הזה ניתן למטרת קליטת העליה, וגם בכסף שניתן בצורת משכנתאות

ומענקים שונים - מי מפריע לממשלת ישראל לזמן קבלני בנייה במדינה ולהקצות קרקעות

שבידי המדינה ולהתחיל בבנייה מאסיבית ומזורזת במשך 12 חודשים, 15 חודשים, 18

חודשים, וכבר נבנו דירות במדינה בזמן הזה, להתחיל לבנות דירות ציבוריות בכל

הגדלים, כולל יחידות דיור קטנות בנות חדר, חדר וחצי, שני חדרים, ולתת אותן

לקבוצות זכאיות שהיא קבעה על-פי הנהלים הפחות מחמירים? אני הייתי מכניס בדברים

האלה קטגוריות נוספות של עולים, כפי שהומלצו כאן על-ידי גב' סופה לנדבר ואחרים.

אבל אפילו על-פי הנהלים שאתם קבעתם, ליתן להם את הדירות. כי בהעדר הדירות אנחנו

מסבכים את העולים החדשים, אנחנו כופים עליהם להוציא מן המעט שאנחנו נותנים דרך

ביטוח לאומי ודרך קרנות אחרות, עד שלא נשאר להם כסף לאוכל. כי מין יעשו, יגורו

ברחוב? לאן י ילכו? ואז מתפלאים שרבים מן העולים חיים לא רק מתחת לקו העוני אלא

בעוני מעמיק.

אותו דבר אני יכול להגיד לגבי ההוסטלים. כמה זמן אנחנו שומעים כאן "אנחנו

ניגשים לפתרונות של הוסטלים"? אחד השרים אמר 10,000, השני אמר 15,000. איפה

ההוסטלים? כסף לא חסר היום למדינת ישראל, ואם מדינה במצבה הנוכחי יכולה לגייס

כסף, למה לא בונים? למה אי-אפשר לבנות הוסטל בתוך שנה - 15 חודשים? ואם היו

מתחילים לפני שנה, כשהתחילו לדבר על כך, עוד מעט היו צריכים לסיים בנייתן של כמה

אלפי יחידות דיור. למה לא עושים את זה?

ולמה אי-אפשר בכלל בבנייה ציבורית לחזור באותו כסף ממשלתי, במיליארדים שאנחנו

אמורים להשקיע, ויש אותו בתקציב, בנוסף לכסף שאנחנו יכולים לגייס, קיבלנו אותו

בתור ערבויות, ואני מדגיש את זה: קיבלנו, התחננו לפני האמריקנים שיתנו לנו את

הערבויות הללו, לבנות דירות ציבוריות ולתת אותן בשכר-דירה סוציאלי דרך "עמיגור",

"עמידר", "חלמיש", דרך כל החברות, סוכנותיות וממשלתיות, כפי שנתנו לעליה בשנות

השבעים כשאני הגעתי, כפי שנתנו לעליה של שנות הארבעים או החמישים כשחבר הכנסת

זיסמן הגיע, ועולים אחרים. מדוע לא? ואז כל אחד, כעבור כמה שנים, בלי להיכנס ללחץ

אימים, לעשות כל עבודה, כולל שטיפות רצפות, אחרי כמה שנים בן-אדם ימצא עבודה,

תהיה לו הכנסה, הילדים יגדלו, הוא ישקיע את זמנו בלימוד עברית ובחינוך ילדיו,

ולבנות משפחה במסלול נורמלי בלי לחצים ובלי דכאונות והתאבדויות. ואז, אם יש לו

קצת כסף, הוא יחליט ליטול משכנתא, לרכוש את הדירה כמו שרבים ממשתכני "עמידר"

ו"עמיגור" רכשו תוך התחשבות בשכר-דירה ששילמו במהלך השנים. למה אי-אפשר לעשות את

זה? ואז יהיו שתי אלטרנטיבות, לא אלטרנטיבה אחת כמו שנותנים היום, או משכנתא או

רק שכר-דירה בשוק הפרטי. מי שמצבו הכלכלי-סוציאלי טוב, יילך לבנק ויקבל משכנתא

וירכוש דירה גדולה, ומי שאין לו את זה לפחות תהיה לו קורת-גג ממשלתית.

לא הייתי ממליץ על הפתרונות האלה שהממשלה תבנה דירות ותקצה כפי שהקצינה לעליה

של שנות החמישים-הששים-והשבעים אילמלא ראיתי שאין לממשלה פתרונות אחרים, אין

אלטרנטיבות אחרות. ואז באים ומשתבחים כדי לסתום פיות, נניח לאנשים כמוני שמותחים

מה ארגה מדבר? 100,000 משפחות לקחו משכנתאות. ואני שואל: וכי איזה

אלטרנטיבה אחרת היתה להם? מה הם יכלו לעשות? הם לקחו משכנתאות כי לא היתה להם שום

ברירה אחרת, תוך ניצול כל מיני פרצות. אנחנו מלמדים את העולים לרמות את הממשלה,

לא רק בתחום המשכנתאות. ומדוע אנחנו מחייבים למשל עולים חדשים, מר בלום, להביא

ערבים לצורך נטילת משכנתא? אין, בייחוד לאוכלוסיה הזאת של בודדים. הנה, אלכס

טנצר אמר ש-14 שנה הוא היה בודד בלי אף אחד. מאיפה הוא יביא ערב?



אי טנצר;

התחתנתי.

אי גור;

אני, או כל אחד אחר, נחתום לו על 100,000 שקל ערבות? אני אסבך את עצמי? אני

אישית כבר חתמתי בחיי על כמה ערבויות, הסתבכתי ושילמתי. אין ערבים. אז למה

הממשלה שרוצה לפתור את הבעיה לא יכולה לפטור את העולים האלה מן הצורך להביא

ערבים? ארגה יודע איזה שוק מתפתח? אדוני היושב-ראש, יש בעתונות מודעות, ויש משרדים

שמתמחים בהספקת ערבים תמורת כסף, והעולים משלמים כסף שאין להם, מורידים מהאוכל

כדי להביא ערבים, כי בלי זה לא נותנים להם משכנתא. אני יכול למצוא לך את זה לגבי

הבטחת הכנסה, דמי אבטלה, לגבי מיליון דברים איך המערכת נהיית מושחתת. אנחנו

במו-ידינו גורמים לכך.

אינני רוצה לדבר היום על בעיית התעסוקה. אין שום ספק ששתי הבעיות הללו, דיור

ותעסוקה, הן הבעיות האקוטיות. אבל הנה, על הקיר, באותיות קידוש לבנה כתוב שיש

קבוצה שמונה 70,000 - 80,000 איש שזקוקה לדיור ציבורי, ביניהם בודדים כך וכך,

ושצריך לתת להם פתרונות. למדינה יש כסף, פחות או יותר, ואם אין לה היא יכולה

לגייס. למה לא לפתור את הבעיה? ואם לא פותרים את הבעיה, לי אין מה לומר אלא

שהממשלה מתעלמת מן הצרכים והבעיות של העולים והיא נכשלת בפתרון הבעיות הללו,

לצערי.

מ' גרזון;

במהלך הדיון נאמרו כאן כמה דברים ואני רוצה להציג כמה נתונים. שכר-דירה

ליחידים בשנה החמישית הוא באמת 100 שקלים. שכר-דירה למשפחות גם הוא פוחת והולך.

היו"ר ע' זיסמן;

כשביולי 1993 ה-190 שקל הפכו ל-250, כמה היו ה-100 שקלים?

לא היה בכלל. זאת אומרת שביולי 1993 הוספנו מדרגה של 100 שקלים לעולים בשנה

החמישית.

ההעלאה ל-250 שקל היתה קצת לפני היחידים ומאז לא היה שינוי. למשפחות גם כן

לא היה סיוע בשנה החמישית ועתה הוא עומד על 110 שקלים. כך שהפער בין יחידים

למשפחות הוא דווקא לטובת היחידים.

אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אמרתי שפחות מ-8,000 פתרונות דיור בשכירות

ניתנו עד אוקטובר במהלך 1994, לא 1994-1993.

1994. בהחלט. לגבי 1993 יש לנו דיווח בוועדה.

מי גרזון;

אני חושבת שבעיית היחידים היא בעיה חמורה, אבל אני רוצה להציג גם את הפן השני

של המטבע מבחינת מספרים. לפני שנה נעשה האומר שמבין העולים שהגיעו מגיל 55

ואילך, רק 10% הם ערירים, והשאר הגיעו עם הילדים שלהם. אני מוכנה להמציא לכם את

המחקר. 40% מתוכם גרו גם קודם לכן עם הילדים, והיום רובם מעדיפים לגור עם הילדים

מפני שזה פתרון נוח הן לילדים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הסיוע ההדדי שהקשישים

מעניקים לילדים והילדים מעניקים להם.



אשר לדירות קטנות, המשרד יצא בשתי תוכניות שבהן הדגש הוא על הקמת דירות קטנות

הן במסגרת תוכנית "בנה דירתך" והן במסגרת מחיר דירות למשתכן.

היו"ר ע' זיסמן;

יש הרי תוכנית לבנות 7,500 יחידות דיור.

מ' גרזון;

זה בערך מה שרציתי להגיד כדי למתן קצת את נפה הבעיה.

היו"ר ע' זיסמן;

אני מציע לסכם. א. יש תביעה, שהיתה גם בשנה שעברה, לפיה צריך להגדיל את

המשכנתאות, והיינה גם התחייבות של שר האוצר להגדיל, אבל ההתחייבות הזאת לא קויימה

והתשובה העיקרית היא שהגדלת המשכנתאות מגדילה את האינפלציה.

אותה תשובה ניתנה בענין הגדלת שכר הדירה. זאת אומרת, לגבי שתי ההבנות האלה

שהיו עם שר האוצר התשובה זהה. יש ויכוח, והכלכלנים חלוקים ביניהם. יש כאלה

שסבורים שזה נכון ויש כאלה שאומרים שזה לא נכון.

אנחנו, ואני אומר זאת לא רק על דעתך, חבר-הכנסת גור, אלא על דעת החברים

בוועדה, עוד לא שמעתי הבר כנסת אחד בוועדת העליה והקליטה שחושב שלא צריך להגדיל

את המשכנתאות ואת הסיוע לשכר-דירה. לכן, מאחר שכל הזמן אנחנו חוזרים ותובעים את

זה, בוודאי שאנחנו תובעים את זה גם לגבי היחידים.

אני רוצה להגיד משהו לגבי גרזון באופן הכן ביותר. אנחנו ועדת העליה והקליטה,

ואני לא הכרחתי את שר הבינוי והשיכון, אבל הוא בעצמו, מרצון ומדעת אמר לטלוויזיה

- הוא דיבר אתי גם קודם וחילק חוברת - אמר שהעולים מופלים לטובה. זה לא מספק,

אבל יש אפלייה לטובת העולים.

אני יודע שלכל דבר יש השלכות, אבל לפעמים אולי דרך העולים אפשר לקבל גם עבור

אחרים. לא תמיד זה צריך להיות כך. אין לי ספק, למשל, שעוד צריך לעשות הרבה למען

המשפחות החד-הוריות, אבל כל מיני הישגים שהיו בשנה האחרונה הביאו ברכה גם למשפחות

החד-הוריות הוותיקות. כי העולים מברית-המועצות באו כתוספת ל-60,000, ויחד זה

הביא למספר של 82,000 משפחות חד-הוריות, דבר שהעלה את הבעיה למודעות ממדרגה

ראשונה במדינת ישראל.

ההחלטות שנקבל עכשיו לגבי היחידים ודאי תהיה להן השלכה גם לגבי הוותיקים.

אבל זה אומר ש-70,000 שקל הוא סכום שאיננו מתאים למציאות המשתנה. אני הושב

שהסכום של 250 שקל שניתן ביולי 1993 היה הישג אבל הוא בא באיחור רב. היה צריך

לעדכן אותו ביולי 1994. יחנה אנחנו כבר בדצמבר 1994. ואני לא מקבל את הענין הזה

של אינפלציה בשום פנים ואופן.

לכן אני מציע לסכם רק בענין של עולים יחידים, כי אתה חבר-הכנסת גור דיברת על

דברים כלליים, אבל זו זכותך. אבל אני רוצה לדלות עכשיו את הדברים שאנחנו מספירים

עליהם, אנחנו צריכים לקבל החלטה שצריך לשנות את המדיניות לגבי עולים יחידים מבלי

לקבוע עכשיו גיל, קשיש או צעיר, לגבי גודל המשכנתא ולגבי הסיוע בשכר-דירה. זה

באמת היה הישג בשנה שעברה שהוסיפו עוד מדרגה, אבל המדרגה הזאת הופכת היום

למגוחכת, כי 100 שקל היום, באינפלציה של 14%- 15%, איבדו מערכם לפחות 15%. אם לא

יותר.

חבר-הכנסת גור, אתה מסכים אתי בשני הדברים האלה?



אי גור;

כן, אבל יש לי מה להוסיף.

בבקשה. דבר שני, בנושא המכס. אני חושב שאנחנו צריכים לקבל את הנתונים לגבי

המכס ולבחון אותם מחדש, ואנחנו נעשה את זה במהרה. מר בלום, אני מבקש לקבל את

כל הנתונים שקיימים היום בקשר למכס.

אי גור;

וגם השוואה מזרח-מערב.

היו"ר ע' זיסמן;

כן. וכשנקבל אותם נתייחס לדבר הזה.

אין ויכוח לגבי דיור ציבורי. לא אכנס עכשיו למספרים מה היתה ההתחייבות ובכמה

עמדו, אבל זאת עובדה שהמדיניות הרשמית של הממשלה היא לבנות דיור עממי רק מטעמים

סוציאליים, וזה לא מתקבל על הדעת. אני מודה שהיה פיגור, וזה מחייב שינוי

מדיניות. אם זה רק לדיור סוציאלי מטעמים חברתיים-כלכליים, לא רק מטעמים

סוציאליים, צריך - - -

אי גור;

צריך לבחון את הנהלים באופן שיקהו בחשבון גם היבטים כלכליים.

היו"ר ע' זיסמן;

זו תהיה החלטה נוספת.

חידוש הבנייה הציבורית, שתהיה מוגדרת לסוגי אוכלוסיה, ובאופן שתכלול גם

יחידים. כי התוכנית של שר השיכון לבנות 7,500 יחידות דיור ביעדים מסויימים, אם

היא תוגשם - אי-אפשר להבטיח את זה, כי לא הממשלה בונה, היא עושה זאת באמצעות

קבלנים, ואינני יודע באיזו מידה הממשלה יכולה לחייב בחוזים ולהבטיח שזה יקויים -

אני לא יודע מה ייצא מזה.

א' גור;

אדוני היושב-ראש, אין בשום פנים ואופן להתלות את השירות בצה"ל של העולים

החדשים כתנאי לזכאות לקבלת משכנתא. ומדוע? אם העולה כעבור שנה מעלייתו רוצה

לפנות לבנק כדי לקבל משכנתא, צה"ל טרם גייס אותו בכלל.

י י בלום;

למשכנתא של עולה אין התנייה.

אי גור;

בסדר. נושא שני, במקרה של צירוף משכנתאות בין הצעירים לבין קשישים - אני

הבנתי וגם שאלתי שאילתה בענין הזה - לא ממשיכים לשלם שכר-דירה להורים הקשישים.

זה נכון?



מ' גרזון;

כן.

אי גור;

אם אנחנו רוצים לעודד פתרונות מן הסוג הזה של צירופי משכנתא בין קשישים לבין

ילדיהם, לפי דעתי יש להמשיך ולשלם שכר-דירה בתקופת הזכאות גם במקרה של צירופים

לאותם קשישים. הדבר הזה יקל עליהם לעמוד בתשלום המשכנתא.

היו"ר ע' זיסמן;

זה מקובל עלינו.

מ' גרזון;

אני רוצה לעדכן אתכם. עולה שרוכש היום דירה זכאי להמיר את מענק ההשתתפות

בשכר-דירה במענק של הפחתת ההחזרים בכל תקופת זכאות.

אי גור;

גם לקשישים משלמים אהר' צירוף משכנתא?

מי גרזון;

כן. הסכום הוא הסכום שמגיע למי שלא מקבל הטבה סוציאלית, אבל הוא זכאי עד סוף

זכאותו כעולה.

תבדקו את זה.

י י בלום;

אחרי 5 שנים הוא לא יכול לקבל. עולה מקבל 5 שנים זכאות כעולה. שכר הדירה

הוא לכל החיים, עד 120, אבל בשלב כלשהו הוא מפסיק לקבל כעולה ועובר לקטגוריה של

זכאי על-פי הביטוח הלאומי. אם הוא זכה במפעל הפיס ויש לו מפעל גדול, הוא לא

יקבל. זאת אומרת, רק מפני שהוא מקבל ביטוח לאומי פלוס הטבה סוציאלית. כאשר הוא

עובר הוא לא יכול להמשיך לקבל.

הנושא השלישי הוא דמי קיום. העולים ממשיכים לקבל דמי קיום אחרי סל קליטה

בשנה הראשונה ממשרד הקליטה, מחצי שנה ועד שנה. אחרי-כן הם עוברים לטיפול של

הביטוח הלאומי. בתקופה של מחצית השנה השניה, שהיא בעצם תקופה קריטית אם העולה לא

עובד - קריטית, כי עדיין לא צבר נכסים, לא צבר כספים וכיוצא באלה - דמי הקיום

שהוא מקבל הם פחות מאשר דמי אבטלה או הבטחת הכנסה שיתר הבנים או יתר הוותיקים

מקבלים מהביטוח הלאומי.

בחוברת של משרד הקליטה ראיתי שגם אתם נאבקים מול האוצר על-מנת לתקן את הענין.

אני חושב שבהחלטת ועדה, כחלק משיפור מצבם הסוציאלי-כלכלי של אותם עולים יחידים,

אנחנו צריכים לקרוא לממשלה להשוות לאלתר את גובה דמי הקיום שניתנים כפי שניתנים

ליתר האוכלוסיה.

הממשלה קיבלה החלטה חיובית, גם בעיניך, שהזכאות היא לא עד 5 שנים אלא עד 7

שנים. אבל אנחנו רואים שיש סוגי אוכלוסיה, וזה כולל את היחידים, שאינם יכולים

לעמוד בעזרה עד 5 שנים. התביעה שלנו היא להאריך את התקופה.

דבר אחרון הוא ההוסטלים. למעשה כל שנה בונים קצת, והתחילו את זה רק לפני

שנה, כי עד לפני שנה - שנה וחצי לא היו הוסטלים.

אי גור;

לא היית כאן כשאלכס טנצר דיווח שכרגע מסיימים 430 חדרי הוסטלים, זאת לפי

הפרוגרמה של 1992

הגו רעיונות, אבל לא בנו. עובדה היא שהתחילו לבנות בסוף 1992.

אי טנצר;

את פרוגרמת 1992 התחילו לבנות בשנת 1993

היו"ר ע' זיסמן;

אני לא דייקתי בזה. אני אומר שמה שבונים אלה פתרונות מאד מקוטעים ומאד

חלקיים. אין תוכנית, ומאחר שהעליה היום היא מתוכננת ויש לנו גם מצב נתון בארץ,

אפשר לדעת מה הם הצרכים ולפי הצרכים, בתקופה מתקבלת על הדעת של איקס שנים, נפתור

את הבעיה.

אי גור;

נכון מאד.

ט' ז'סטקוב;

טוב מאד שהתחלנו לדבר על זה ושיש כמה החלטות. אבל אני רוצה להזכיר שמצבם של

הבודדים הוא דחוף, בוער, ובמצב שאנחנו נמצאים עכשיו אין לנו מחר, והיום יכול

להיות ממש היום האחרון. יש כמה תוכניות בנייה, יש כמה תוכניות של הוסטלים, אבל

זה יבוצע מחר-מחרתיים. אני מאד מבקשת - - -

היו"ר ע' זיסמן;

גב' ז'סטקוב, אנחנו מתכוונים לא רק להחליט ושזה יתפרסום בעתון. אנחנו

מתכוונים שיהיה מאבק על כך, ונעשה הכל כדי שיהיו כבר תוצאות, אם אפשר, לקראת 31

בדצמבר השנה. אנחנו לא מתכוונים להסחפק רק בזה. עובדה היא שבשנה שעברה, למשל,

הוכפל התקציב להוסטלים. לגבי כמה מהדברים אנחנו מתכוונים לא להסתפק רק בהחלטות

אלא לעשות מאמץ בשבועיים-שלושה הקרובים להגיע לתוצאות, ואנחנו נשמור על קשר.

טי ז 'סטקוב;

אני מקווה.

היו"ר ע' זיסמן;

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 00;14