ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 13/06/1994

שמועות על נהירה של עשרות אלפי אנשי פלאשמורה לאדיס-אבבה

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 113

מישיבת ועדת העליה והקליטת

יום שני. ד' בתמוז התשנ"ד (13 ביוני 1994). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: ע' זיסמן - היו"ר

אי זנדברג

ח' פורת

די שילנסקי
מוזמנים
אי מסאלה - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

אי ירדאי - " " " " "

ר' אלעזר _ " "

פי לגאסה - " " " " "

אי הומינר - סגנית הממונה על עולי אתיופיה, מי הקליטה

ד' קרלין - עוזרת השר לקליטת העליה

אי בארי - דובר משרד הקליטה

מי ולדמן - הרבנות הראשית

אי אליצור - "מכנף דרום לציון"

י' אלמו - יו"ר " "

אי נגוסה - מזכיר " "

צי רונן - "מכנף דרום לציון"

י י שוורץ - יי " "

גי סילברמן - " " "

י י קינן - מנהל מחי דרום אפריקה, משרד החוץ

ש' מורגן - סגן מנהל מחי דרום אפריקה, משרד החוץ

פ' רביד - מחי תפוצות, משרד החוץ

די אפרתי - מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים

י י טוב - סגן מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים

???????? - "ידיעות אחרונות"

????? - "מעריב"
מזכירת הוועדה
ו י מאור
קצרנית
ע' הירשפלד
סדר-היום
שמועות על נהירה של עשרות אלפי אנשי פלאשמורה לאדיס-אבבה.



שמועות על נהירה של עשרות אלפי אנשי פלאשמורה לאדיס-אבבה

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הנושא הוא המשך תהליך הבאת הפלאשמורה. בשבוע

שעבר הוועדה קיימה ישיבה סגורה, שבה השתתף גם השר יאיר צבן. היום הישיבה פתוחה,

והיא כוללת לא רק את נציגי המשרדים הנוגעים בדבר, גם נציגים ממשרדים אחרים וגם את

ארגוני העולים.

ב-18 באפריל התקיימה ישיבה של הוועדה ובה התקבלה החלטה שאנחנו מחזקים את ידי

השר צבן במגמתו, שהיא מגמת הממשלה, להביא לידי כך שבמקום 80-70-60 בני פלאשמורה

בחודש יבואו כ-200 בחודש. זו היתה הצעתו של השר. קיבלנו את הנימוקים וזאת היתה

ההחלטה, בעקבות הדיווחים שנמסרו.

בשבוע שעבר הישיבה התקיימה לאחר פרסומים שהיו, בעקבות מברקים שנשלחו על-ידי

השגרירות למשרד החוץ, ובעתונות כל פעם מופיע משהו אחר, מברק זה או אחר.

סיכום הדיון, שהיה גם על דעת השר ועל דעת כל האנשים שהשתתפו בישיבה, לא

התפרסם אבל אני מפרסם אותו עכשיו. הסיכום אומר שאנחנו מחזקים את השר ואת הממשלה

ברצונם לפעול להשיג את היעד של הגדלת המכסות. אבל יש גם סיפא, והיא אומרת: תוך

מתו עדיפות ודגש לאלה הנמצאים היום באדיס-אבבה, והכוונה לא לכל אלה שאנחנו יודעים

עליהם או לא יודעים עליהם, שנמצאים באדיס-אבבה בירת אתיופיה. אנחנו מתכוונים

ל-4,000 איש שמרוכזים באזור מוגדר.

אנחנו גם חסתייגנו מהפרסומים המוגזמים על נהירה גדולה של אנשי פלאשמורה

לאדיס-אבבה.

אני רוצה להסביר את ההחלטה. זו לא פעם ראשונה שוועדת העליה והקליטה מקבלת

החלטה לגבי 4,000 בני הפלאשמורה. א. פעלנו, וגם לחצנו. היה טיפול ישיר רצוף

ושוטף ב-2,850 איש בערך. אני אומר זאת לצורך הדיון, שמישהו יכול להגיד שהמספר

קטן או גדול יותר. אני מדבר על אלה שבמשך תקופה ממושכת, עד היום, מקבלים סיוע

כלכלי ואחר מהג'וינט.

רצינו שיינתן סיוע גם ל-1,200 - 1,300 איש. בינתיים נוצר המושג 4,000. אני

יודע שבלחץ שלנו גם הם מקבלים היום טיפול - שונה, אבל סיוע, והוא הושג באמצעות

הממשלה ובאמצעות השר יאיר צבן.

כל אלה שהגיעו במסגרת הפלאשמורה לא היו אך ורק מהאזור של ה-4,000. חלק מהם

היו גם מחוץ למחנה, ובהמשך נשמע על כך. כלומר, נוצר מצב שאולי ה-4,000 האלה הם

לא 4,000. נשמע את. המספרים, אבל הם מתחלקים לשלושה סוגים, לפי מיטב הבנתי

ו ידיעתי - אלה שיעלו לפי חוק השבות, אלה שיעלו לפי חוק הכניסה, וכל אלה שהגיעו

לארץ או לפי חוק השבות או לפי חוק הכניסה; והסוג השלישי הוא, כנראה אלה שלא

צריכים לבוא לכאן לפי חוק השבות או לפי חוק הכניסה, והדעה בוועדה היתה, וזו דעתי

החרצת, שמי שנמצא 4 שנים באותו אזור ולא יוכר לפי חוק הכניסה ולפי חוק השבות, יש

לו מה שנקרא חוק המוסר הבינלאומי. אני אומר את זה בצורה הגלויה ביותר, הפתוחה

ביותר, והדברים נאמרו גם בנוכחות השר. כי מי שנמצא שם 4 שנים, יש לו לפחות אותה

זכות שישראל, למרות המגבלות והמצוקות והקשיים שלה, היא העלתה וייטנאמים, בוסנים,

ואולי היא צריכה לתת מקלט ועזרה גם לאחרים. אינני יודע כמה הם, מי הם. אני מדבר

על עקרון. הם פחות מ-4,000, כי בינתיים חלק מהם עלו. אולי יהיו מהם כאלה

שיצטרכו לעלות לפי חוק כניסה אנושי, וישראל היא מדינה שיש לה גם ערכים אנושיים.

כשאני אומר להמשיך במגמה להשיג את היעד של הגדלת המכסות, תוך מתן עדיפות ודגש

לאלה הנמצאים היום באדיס-אבבה, הכוונה היא למה שאמרתי קודם. כי יכול להיות
שיגידו
אתם יודעים, באדיס-אבבה יש גם אחרים. על אלה נדבר בנפרד, אבל אנחנו

מדברים רק על האזור הזה.



דרך אגב, ההחלטות התקבלו בוועדה פה אחד, בהשתתפות חבר-הכנסת חנן פורת ועוד

חברי כנסת, וגם על דעת השר.

לגבי ממשלת אתיופיה, ממשלת אתיופיה קמה כתוצאה ממהפכה עקובה מדם שהיתה

באתיופיה. הממשלה הזאת שואפת לדמוקרטיה ולמשטר ליברלי ויש לה יחסי ידידות

ושיתוף-פעולה עם ישראל. אנחנו מודעים לרגישות המיוחדת שיש לממשלה הזאת לאזרחיה

וליציאתם של אתיופים כדי לעבור לגור במדינה אחרת. אנחנו יודעים שיש בעיות

מורכבות, סבוכות ועדינות. אבל עם זאת, אינני חושב שההחלטה שקיבלנו, לפחות לגבי

ה-4,000, זו התערבות גסה בעניינים הפנימיים של אתיופיה.

אני מצטער ששגרירת אתיופיה התבקשה לבוא לכאן וסירבה. היא היתה מתקבלת בכבוד,

אולי יותר מהכבוד הבסיסי והיסודי שאנחנו נותנים לכל שגריר בישראל. בעניינים

הומניטריים אוניברסליים לא קיבלנו ולא נקבל אף פעם שזו פגיעה בריבונות, אם יש

יהודים, או שרוצים להוכיח שהם יהודים והם רוצים לעלות לישראל. אנחנו לא רוצים

להקטין את העם האתיופי. עם זאת, אם מרשים ל-80-70-60 לעלות, אינני מבין מדוע לא

ירשו גם ל-200, אם זה לפי אותם ערכים, אותם עקרונות. מה עוד שמדובר על משטר לא

מרכסיסטי טוטליטארי, מדובר על משטר ששואף לדמוקרטיה ולאופי ליברלי כללי במדינה,

ושהוא גם בידידות עם ישראל.

דבר שלישי ואחרון. יש פה אנשים בעלי דעות ועקרונות. אני מבקש לנהל את הדיון

היום כשכל אחד רשאי להביע את דעתו. הוועדה הזאת הוקמה לא רק כדי לשרת את הממשלה.

זו ועדה פרלמנטרית שצריכה לתת ביטוי לרחשי הלב של כולם. אני רק מבקש שהדיון יתנהל

באווירה טובה, שלא יהיו פה הכפשות והתקפות אישיות. הוויכוח מאד-מאד חשוב. אני

מקווה שבסוף הדיון הזה גם נחזק את מה שאנחנו רוצים לחזק.

אבקש ממר אפרתי למסור לנו דיווח מעודכן. בבקשה.

ד י אפרתי;

אני חושב שכולנו מרגישים שהמציאות היום הרבה יותר טובה מבחינת האפשרויות

להגיע לישראל. ראשית, אלה שגרו באדיס-אבבה ובשנים האחרונות ניהלו אורח-חיים

יהודי-דתי לפי האפשרויות שיש להם, ובחרו להמשיך כך בארץ, והרבנות - עם המפעל

שמרכז אותו בשם הרבנות הרב ולדמן וגופים אחרים בארגונים - בחרו לשוב ליהדות, ושבו

ליהדות, מבחינת משרד הפנים השיבה ליהדות, אחרי כל ההליך המהותי, מצריך גם צד

פורמלי. ההליך הזה, כפי שנגמר מבחינה דתית, עובר למשרד הדתות והוא צריך, על-פי

סמכויות שלו, להוציא תעודה שנקראת "המרת דת", שהיא הבסיס לשנות את הנרשם ולרשום

את אלה שבאו באיחוד משפחות ולא יכלו להירשם כיהודים, להירשם כיהודים אחרי ההליך

שבחרו לעשות וסיימו אותו.

הרישום כיהודי למעשה פתח פתח די רחב להביא את בני המשפחות של השבים ליהדות.

אם אני אקח את הדוגמא של הסבא של נחמה, שבהתחלה אמר לי: אם אתה לא לוקח אותי

כיהודי אני נשאר פה, ועד שיבוא הגואל אני אעלה כיהודי. כשאמרתי לו: הנכדה,

המשפחה ואחרים רוצים אותך ועכשיו אפשר להביא אותך מהר ומיד לישראל, ושם יש מי

שיבדוק את נושא היהדות ותקבל את הגושפנקה לזה, והוא אמר לי: אני גם לא אלך בלי

עשרת ילדי. כל בן ובת שלו הם בני 60 בערך, וכשהוא אומר "ילדי" הוא התכוון גם
לנכדים ולנינים. אמרתי לו
זה לא מתאפשר במצב החוקי היום. ראיתי בעיני את

האפשרות אבל לא יכולתי להגיד לו, שמא אחשד שאני קובע תנאי שאם הוא יחזור ליהדות

אז תהיה זכאות. ראיתי בעיני את האפשרות שהחוק נותן אותה, לא פקיד ולא אף אחד

אחר.

והנה נפתחה הדרך וכל מי ששב ליהדות נרשם יהודי, לפי חוק השבות צאצאיו נחשבים

מעתה ואילך כצאצאים של יהודי, ואז זה מזכה ילד ומשפחתו של הילד של היהודי, ומי

שנחשב כנכד של יהודי ומשפחתו של הנכד של היהודי, וכפי שהממשלה נוהגת כלפי כל

העליות, כשמגיע הנכד ויש דור רביעי והוא נין וקטין, ואנחנו הולכים גם לקולא

במקרים של מצוקה, גם הבגיר, והוא לא משפחה, הוא לא נשוי, הוא רווק, נביא גם אותו

לפי חוק הכניסה.



כך ששובם ליהדות של משפחה אחת או של ראש משפחה אחת, שנעשתה מרצון ועל-פי

בחירה של מי שבא להיות תושב בישראל, פתחה פתח לפתור את בעייתם של אלפי בני

הפלאשמורה להביא עוד כמה מאות בדרך של זכאות מכוח חוק השבות, בלי חמלה, בלי החלטה

מיוחדת.

אני רואה זאת כנקודת מפנה מאד חשובה, שתוצאתה גם שביעות-רצון של אלה שהגיעו

והשתלבו בחיים היהודיים; שביעות-רצון כשידעו שהדרך הזאת תביא גם את קרוביהם

כזכאים ולפי חוק השבות. אני גם מרגיש, ואני מוכרח להגיד זאת לוועדה הנכבדה, שיש

הרבה יותר נכונות ושיתוף-פעולה בהליכה יחד עם נציגים מכל הארגונים הקיימים, שיש

לנו עבודה רבה ובואו נשלים אותה.

למרות שהמלאכה מתרבה גם בישראל, אם זה אצלנו, אם זה קודם-כל באגף האתיופי

בסוכנות היהודית, ודאי ווודאי בשגרירות, כולנו שמחים לעשות אותה, כשיש גמול

ושיתוף-פעולה, גיבוי ונכונות לעזור. כי כל מקרה שצריכים לאשר אותו עדיין מצריך

בדיקה, לרדת לשורש של עץ משפחתי מסועף על כל המבנה, שאני חושב שכל מי שיושב פה

היום, כולנו למדנו את זה ויודעים שהמלאכה לא קלה ועל-כן דרך השיתוף והעזרה

והגילוי היא שמאפשרת לנו להתמודד ולהצליח.

הפתח השני גם הוא לא צר. היתה תקופה של פרשנות משפטית לגבי נכד של יהודי

שהוריו המירו דתם. היתה פרשנות משפטית שהיתה תקפה וכך פעלנו לגבי כל התפוצות,

שהודענו שאם היתה המרת דת בדור ההורים, למרות שהילדים נחשבים לנכד של יהודי, היתה

להם אפשרות כבגירים לבחור בדרך של השבה ליהדות, וגם בעדת בירנא ישראל היה קיים אצל

הקייסים להשיב ליהדות, ואם הבגיר הזה לא בחר בדרך הזאת, כאילו נשללת ממנו הזכות

לבוא כנכד של יהודי.

רק באמצע 1992, כשבג"ץ התייחס לענין אחר של המרת דת של יהודים משיחיים הוברר

שהפרשנות הזאת לא נכונה, או לא קבילה על שופטי בית-המשפט העליון. משרד הפנים

הודיע על השינוי והי נידן את כל שליחי העליה ואת כל האנשים בנציגויות בחוץ-לארץ

שנכד' יהודי שהוא בן למי שהמיר דתו, למי שעזר למי שמחזיק דת אחרת, למי שהוא יהודי

משיחי, הילד שלו - אם ההמרה של ההורים היתה כשהוא קטין, נשמרת לו זכאות לפי סעיף

4א, כי הוא נחשב כמי שהמיר דתו כקטין ועל-כן שלא מרצון, ולכן זכאי כלא-יהודי

לעלות לישראל לפי סעיף 4א לחוק כנכד של יהודי, הוא ובן זוגו. אמרנו: תמיד יש לנו

דור רביעי שמגיע, אם הם קטינים, לפי חוק הכניסה.

מסתבר שכאשר העזיבה היתה בדור ההורים ולא בדור הסבא, אזי הילדים הללו, שהיום

יכולים להיות בני 40, 50 או 60, עומדת להם הזכאות, ומסתבר שלמעשה מרבית הבקשות

לפי חוק השבות היום, מלבד מה שאמרנו צאצאים של השבים ליהדות, הם בני הפלאשמורה

שנחשבים לא-יהודים, אבל עומדת להם הזכאות של בני משפחה כנכד של יהודי.

כולנו מכירים, תוך כדי עבודה, שהבדיקה מיהו נכד של יהודי, דהיינו איפה המקרה

של משפחה עם צאצאים, מבוגרים כבר, הוא יטען שהמרת הדת היינה רק בדור ההורים ולא

בדור הסבא. אם המרת הדת היינה בדור הסבא, הוא בעצמו נין ליהודי ולא זכאי, וצאצאיו

הם כבר, כמובן, דור חמישי וששי ואינם זכאים. אנחנו בהחלט חוששים שיבואו עכשיו
רבים ויטענו
נכון, אני פלאשמורה, אבל הפלאשמורה התחילה רק בדור אבי או בדור

אמי, ולא מעבר לזה. לשמחתי, לחלק הקשה הזה, כל בני הקהילה היהודית האתיופית

בישראל, ובעיקר הארגונים שמטפלים בקהילה הזאת, נרתמים ביחד לברר את האמת ולאבחן

מי מכל אלה שעדיין באתיופיה יש להם זכאות ודאית של נכד של יהודי.

אני חושב שללא עזרה התהליך היה יכול להיות ארוך מאד, ועם העזרה הוא בהחלט

מתקצר. עובדה, דווח לוועדה בשבוע שעבר שכבר אושרה זכאותם של 600 נפש, אם זה

באדיס-אבבה ואם זה בכפרים בצפון, ולולא האילוצים שקשורים בשלטונות אתיופיה,

יכולנו לראות אותם תוך מספר שבועות בישראל. הם יגיעו, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה,

לאחר שהשר צבן פנה בשם ממשלת ישראל, והפניה היא במשרד החוץ ובשגרירות, לעשות ככל

האפשר כדי להגביר את מכסת ההגעות החודשיות. ועובדה, בחודשים מאי ויוני הגיעו הרבה

מעבר ל-70 - 80 שהגיעו בחודשים קודמים.



ח' פורת;

האם המספר 70 - 80 נקבע בצורה רשמית?
ד' אפרתי
זה מה שאנשי השגרירות הבינו. זאת אומרת, באותו קצב שזה היה, שעל -זה אין להם

הערות. אבל אני מקווה שהרף העידכונים שקיבלנו, לא להרוג מ-80, שבכל-זאת תימצא

הדרך להביא מספר יותר גדול. זה מותנה בהמשך שיתוף הפעולה ובהמשך השקט התקשורתי

בעניו הזה, ללא כותרות שמהריפות ומקשיהות את העמדה, אם זה בשגרירות מפה ובוודאי

בעמדת השלטונות שם.

הפתה השלישי הוא לדעתי קשה, אבל אם אנהנו נדרשים אליו, נתמודד ונעמוד בו,

והוא למעשה דבר שהתהיל בעתירה לבגייץ, שכל מי שיביא אישור קייס שהוא שב ליהדות, או

שהקייס מאשר שהוא מעולם לא עזב את ביתא ישראל, שאנהנו נכיר שהוא למעשה יהודי

וזכאי לשבות.

הודענו לבית המשפט שאנחנו מוכנים לבדוק כל מקרה לגופו, ודאי מקרים שקייסים

נמצאים אתנו בארץ, והם בחיים. כי יש לפחות שני קייסים שחתומים על מספר אישורים

שראינו והם לא בחיים. כל מקרה כזה, אם יוטל עלינו, בראש ובראשונה נאמת את האישור

הזה עם הקייס עצמו, ומקווים מאד שנגיע לאמת, כי יכול להיות שיימצאו אישורים,

שהחתימה עליהם היא לא של הקייס וזה לא התוכן שכתב הקייס וזו לא הרשימה שהקייס כלל

בתוך האישור, אבל הדברים עדיין לא נבדקו.

לצערי, מהאישורים האחרונים שהגיעו אלינו מהשגרירות בשבועות האחרונים, שאולי

הם שגרמו לכותרות, האישורים הללו הם בוודאי, על פניהם, לא אישורים שקייסים הכינו.

לקחו דף של מחברת שקונים בהנות באתיופיה ורשמו אישור על 1960 אמהרים, שהם 1967.

שקייס מערה צהלו, שנפטר, אישור שפלוני ואשתו כל הזמן היו יהודים. אני מציע לא

להראות את הדף פה בפומבי, אבל מי שבכל-זאת ירצה לראות אותו, הבאתי שתי דוגמאות

כאלה בולטות מאד, חריפות מאד. ודאי לא בכגון אלה נרצה לעסוק.

התהליך הזה נמצא עם העותרים. אנהנו נדרשנו על-ידי בית המשפט העליון , אחרי

שנתנו תשובה שבנינו וכתבנו נוהל מיוהד לטיפול בדרך של בקשה שתסתמך על אישור קייס

כזה, שהיא לא תטופל אלא על-ידי, על-ידי אימות ואישור קייס. את העותרים ייצג

פרופ' קורינלדי, שאמר שיש להם עוד דרישות. בית-המשפט נתן להם פתח לכתוב מה הם

עוד דורשים בעניו של הגשת בקשות ודרך בדיקה שלנו. גם על הדרישות האלה נתנו

תשובה, כי , בית המשפט חייב אותנו להשיב עליהן תוך 30 יום. אם העותרים ימשיכו את

חתהליך, החומר צריך לבוא לפני בית המשפט, ואם בית המשפט יאשר את דרך הפעולה,

למעשה אנחנו מחוייבים בדרך הפעולה.

אני שומע מנציגי ארגונים, או בשמם, שהדרך של אישור קייס גם היא בעיניהם לא

תקינה, כי לא את כולם ניתן לברר, בוודאי לא במקרה שהקייס כבר לא בחיים. הדרך

לברר אם הוא אישר, אם זו חתימתו, באמצעות מי? באמצעות הבנים, באמצעות אחרים, ללכת
לגרפולוג ולהגיד לו
יש לי 100 אישורים. אגב, עד עכשיו יש בידי 108 אישורי

קייסים. אם אני אקח את האישורים של הקייס סהלו ואציג אותם על השולחן או על

הרצפה, ואבקש מגרפולוג להגיד לי של מי החתימות האלה, והוא לא יודע אמהרית, אני
אגיד לו
לפי כתב היד, לפי הגרפולוגיה, מיין לי לפי קבוצות מי רשם את זה, אני

בטוח שאקבל 10 קבוצות לפחות, כי כך אני רואה את זה בעין לא מקצועית.

אבל אם נחוייב על-ידי בית המשפט, אנחנו נקיים הליך מסודר, ארוך ככל שיהיה,

ואם יהיה בסוף התהליך מישהו שעל פניו הקייס מאשר ואומר: אני מכיר גם היום את

המשפחות, ומדינת ישראל עשתה להם עוול שעד היום לא העלתה אוו1ם, כי הם יהודים; או:

אני השבתי אותם ליהדות, אנחנו נאמר: טעינו, נבקש סליחה בשם ממשלת ישראל, כי

פולנו גוף אחד, ונעלה אותם לפי חוק השבות. אבל אני יודע שהדרך הזאת ארוכה וקשה

עד מאד. כאשר יסתיים התהליך בבית המשפט וזה מה שייקבע, נעשה את זה בשמחה, וגם

במקרה זה אני מצפה לשיתוף-פעולה, עזרה ויעוץ של כל מי שיכול לעזור לנו כפקידים של

משרד הפנים.



מתעורר קושי, בגלל אילוצים מדיניים שתלויים בשלטונות אתיופיה, לעשות בדיקה,

אם זה לעליה, אם זה כנכד. הייתי אומר אפילו צאצאים לשבות, אבל פה אנחנו ערוכים

יותר טוב, כי יש לנו תיקים עם פרטים רבים על בני המשפחה עוד בשלב שבו טיפלנו

בבקשה להביא את ראש המשפחה במסגרת איחוד משפחות. מלבד המקרה של צאצאים שבו יש

לנו קושי בנושא נכדים, ויש לנו קושי אפילו באיחוד משפחות, לדעת אם המשפחה נמצאת

בצפון. מצד אחד אנחנו משוכנעים שאסור לגרום להם שיבואו לאדס-אבבה, כי אין מי

שיתמוך בהם שם ויבדוק את זכאותם. ואם בא ראש משפחה לאדס-אבבה, סביר להניח שהוא

יישאר שם, וגם אם הוא יקבל תשובה שלילית, הוא יגיד למשפחה: בואו אחרי, אני נשאר

פה. דבר שהיה בעבר במשרד בגונדר, שהוא קרוב לכל משרד שהיה קרוב לכל הכפרים

בצפון, לשם יכלו להזמין את בני המשפחה לבדיקת זכאותם, לבדיקת זהויות ולתת להם את

האישור ביד. גם זה, לפי העידכון שקיבלתי, אין סיכוי שהשלטונות יסכימו לפתוח את

המשרד הזה, להפעיל אותו ולקבל בו בקשות לאיחוד משפחות ולא בקשות לשבות.

המשלחת שמעה מהקונסול איך מתבצעת בדיקת הזכאות לעליה. מישהו מתיצב בפני

העובדת המקומית, שהיא מראיינת וממלאה טופס, ועל-סמך זה ועל-סמך השלמה של בדיקה

בארץ אני יודע ומשוכנע שהבדיקה הזאת לא תקינה. בשום מקום אחר אנחנו לא עושים

בדיקה, ובוודאי אי-אפשר להגיע להחלטה על זכאות לשבות או לדחות את הבקשה בצורה

כזאת. זה גם כן לא הוגן.

לאור הדיון שהוועדה קיימה בשבוע שעבר, מאחר שאותם 4,000 יושבים באדיס-אבבה

וממתינים להגיע לישראל לאיחוד משפחות, ואני יודע גם מצד הארגונים, שגם הם מבקשים

לתת עדיפות לטיפול בקבוצה הזאת, או כשיש קשיים לטפל בכפרי הצפון, המגמה היא

שכולנו נטפל ב-600 הזכאים שיקבלו את הסיוע.

היום אנחנו מדווחים לשגרירות על עוד 15 משפחות שהגיעו במסגרת איחוד משפחות

והביאו לנו את התעודות של המרת דת. יש להניח ש-15 המשפחות האלה יזכו עוד 100

נפשות להגיע, אם הם מאדיס-אבבה או מהצפון. כאמור, אנחנו שולטים בפרטים של

צאצאייהם של אלה ששבים ליהדות. לגביהם אין בעיה להזמין אפילו את הקרובים ואת

משפחות הילדים והנכדים גם אם הם בצפון. נמצה את הדבר הזה, נקווה להתפתחות טובה

במערכת היחסים עם השלטונות, מרז שהשר יאיר צבן יכול לעשות, מה שמשרד החוץ על כל

דרגיו יכול לעשות, ואולי ישתכנעו ויפתחו לנו את המכסה, והלוואי שיאפשרו לאנשי

השגרירות לפעול גם במשרד בצפון, ונוכל להתקדם הלאה ולראות מי עוד זכאי, לבדוק את

הבקשות ולאשר את הזכאות.

מדי פעם עולה בשאלות של נציגי הציבור והארגונים השאלה מדוע אין קונסול של

משרד הפנים, מדוע אין צוות קונסולרי. הכל תלוי בשלטונות. אם היו מתייחסים לענין

של הגירה-עליה לישראל ביתר סבלנות והבנה, לא בחשדנות, בוודאי שהיו יכולים גם

להאמין שהצוות בא לבדוק רק את אותן בקשות שאנחנו חושבים שיש להם זכאות, ולא

הולכים לחפש בקרב בני העם האמהרי מי עוד רוצה לעלות לישראל, כי לא זאת הכוונה.

לכן לא יצא צוות. כמובן שקיימת בעיה תקציבית, והיא כבדה.

אי זנדברג;

מהו החשש של שלטונות אתיופיה? הרי יש שם אוכלוסיה גדולה מאד שמחכה

באדיס-אבבה, שלא נתנו להם לעלות.

היו"ר ע' זיסמן;

חבר-הכנסת זנדברג, דיברנו על כך בתחילת הישיבה, כשעוד לא היית כאן.
ד' אפרתי
כבוד היושב-ראש אמר בפתח הישיבה שה-4,000 כוללים אולי כאלה שהם בכלל לא מביתא

ישראל. אני שמח שבתוך ה-4,000, עד כמה שאני יודע, אין כאלה שנזדקק למוסר

הבינלאומי או למוסר היהודי ולהגיד שמישהו "התפלח".



היו"ר עי זיסמן;

בסוף הישיבה שאלתי את השר אם אנחנו יודעים בצורה מדוייקת ומפורטת מי הם

ה-4,000 ואיך הם מתחלקים, ונאמר לי שהממשלה לא יודעת על כך.

ד י אפרתי;

אולי הממשלה לא יודעת כי אין לי רשימה.

היו"ר עי זיסמן;

לצערי, איו לי הפרוטוקול של אותה ישיבה. אני חוזר על זה: לממשלה עדיין

אין. יש גורמים שקשורים בממשלה, שהממשלה עובדת אתם. ארבע שנים עברו. אני תובע

מהממשלה לדעת. לפחות את זה אפשר היה לעשות במשך ארבע שנים.

ד י אפרתי;

אין לי הרשימות. בקשר ל-4,000 אני יודע על קיומו של רשימות מסודרות במחשב

אצל הג'וינט.

היו"ר ע' זיסמן;

אמרתי שאיו בידי הממשלה רשימות, אבל יש רשימות בידי גורמים שהממשלה עובדת

אתם. גיוינט זה גורם יהודי מכובד, חשוב, ויש לו גם זכויות.
ד י אפרתי
'לידיעתי, וזה מבוסס, יש גם בידי - - -
היו"ר ע' זיסמן
אני רוצה שהממשלה תגיד: אנחנו אומרים כך וכך. בכל העולם הנציג הבלעדי של

העם היהודי בנושא העליה היא הסוכנות היהודית. יש שתי מדינות בעולם, האחת היא

ברית-המועצות לשעבר, ששם זה מתחלק ביו הממשלה, באמצעות לשכת הקשר, לביו הסוכנות

היהודית, בעזרת השגרירויות. המקום היחידי בעולם שאין בו לא לשכת קשר ולא הסוכנות

היהודית בחזית הראשונית, רק השגרירות, רק משרד החוץ, זו אתיופיה. איו מדינה אחרת

כזו בעולם. יש לכך סיבות, ולכו הממשלה פועלת באופו ישיר, לא עם נציג בלעדי, כמו

הסוכנות היהודית.

זה לא רק הומניטארי, זה מתבקש. הג'וינט הוא ארגון עצמאי, ציבורי, שפועל בשם

ממשלת ישראל.
ד י אפרתי
המידע בדוק על-ידי. בשנה שעברת ראיתי את הרשימות באתיופיה. יותר מזה,

ל-4,000 אלה יש ועד מייצג, הם רשומים כעמותה לפי חוקי אתיופיה.
היו"ר ע' זיסמן
ועד שמייצג את כל ה-4,000? את שני הסוגים?



ד' אפרתי;

כן. יש להם רשימות בדוקות, ואנחנו נעזרים בהן, כשצריך. לפי הרשימות הללו

אלה הם ולא יותר. וגם כשהיו בשנים קודמות נוצרים ש"התפלחו" כדי להסתפח, אולי

יעלו אתם ללא שום זכאות, הם הוצאו על-ידם ולא נמצאים בתוכם, הם לא נחשבים ולא

מקבלים תמיכה, ואני הושב שהמוסד הבינלאומי לא יקשור אותי, מבחינת מדינת ישראל,

לתת להם עדיפות כלשהי על פני כל המיליונים האחרים שנמצאים באדיס-אבבה. לכן אנחנו

פטורים מלהתלבט בסוגיה קשה זו.

ד' קרלין;

אני רוצה לחדד את הנקודה של ה-4,000 שמר אפרתי דיבר עליהם. יש רשימה של

4,000 היא אמנם נעשתה לא על-ידי ממשלת ישראל אבל ממשלת ישראל רושמת כל מי שמגיע

להירשם בשגרירותה כמי שרוצה לעלות לארץ.

אני חושבת שהשר אמר שאין מיפוי זכאויות. זאת אומרת, מה כל אחד טוען על-פי מה

הוא רוצה לעלות. אנשי הסוכנות דיווחו שנעשית עכשיו בדיקה מה טוען כל אדם לגבי

זכאותו.
היו"ר ע' זיסמן
ועדת העליה והקליטה של הכנסת מבקשת לקבל מממשלת ישראל, לא מהג'וינט,

דין-וחשבון מפורט מי הם ה-4,000 ומה הזכאויות שלהם. אני קובע, למרות מה שאמרת,

שהממשלה עדיין לא יכולה למסור דין-וחשבון כזה. אנחנו יודעים מה הסיבות לכך, אבל

ברגע שיהיה דין-וחשבון אני מבקש שהוועדה תקבל אותו.

ד' אפרתי;

עד להגעה האחרונה שהיתה בשבוע שעבר הגיעו 764 נפש. אנחנו מדברים מתאריך קבלת

החלטת הממשלה בפברואר 1993. מאוגוסט עד השבוע שעבר הגיעו 764 נפש, שהם 239

משפחות, או מבנה של חלקי משפהות. רובם הגיעו לפי חוק השבות - 468, וחוק השבות

אומר נכדים וצאצאים של השבים ליהדות, וכמובן כולל בן זוג נוכרי של אותו זכאי.

היתר, 267, למעשה באו במסגרת איחוד משפחות לפי חוק הכניסה, או קטינים, נינים, עם

זכאי שבות של נכדים.

מי ולדמן;

יש פה נתון שחייבים להבהיר אותו ואני מצטער שהוא עולה בצורה לא מדוייקת. 764

נפשות הגיעו מאוגוסט 1993. כביכול כולם פלאשמורה. חלקם על-פי חוק השבות - אני

מניח שכך זה מובן לכל היושבים פה, וחלקם על-פי חוק הכניסה. זה לא נכון. אין לי

מספרים מדוייקים לגמרי, אבל להערכתי בסביבות 400, ופחות מזה פלאשמורה, והיתר -

עליה שאיננה קשורה כלל לפלאשמורה.

ד' קרלין;

נכדים של יהודים.

מי ולדמן;

לא נכדים של יהודים. אם נראה את הפלאשמורה כהגדרה, יהודי אתיופי שהמיר דתו

ועלה ארצה בצורה כזו או אחרת, כ-300 נפש אינם קשורים לפלאשמורה בשום צד שהוא. זו

שארית העליה של יהודי אתיופיה, כ-300 עולים רגילים שאין להם שום שייכות

לפלאשמורה.
ד' אפרתי
גם באיחוד משפחות היו מקרים שהבאנו בן זוג שהוא לא פלאשמורה.

מי ולדמן;

אני כולל את זה.

היו"ר עי זיסמן;

לגבי ה-764, כמה מהם באו מהאזור של ה-4,000 וכמה באו מהכפרים?

ד' אפרתי;

כ-50% באו מאדיס-אבבה ו-50% באו מהכפרים.

מי ולדמן;

הרוב באו מאדיס-אבבה. גם בתקשורת עלה הבלבול מי עולה היום מאתיופיה. מאז

החלטות ועדת צבן לפני שנה ו-4 חודשים עלו ארצה רק כ-400 נפש לפי החלטות הממשלה.

היתר זו עליה רגילה מאתיופיה, ואינני נכנס עכשיו לזיהויים מי הם ומה הס. אלה

הנתונים.

לגבי ה-4,000, שקוראים להם פלאשמורה, הרוב הגדול מתוך 400 שהגיעו היו

מאדיס-אבבה. 80% בערך, אם לא יותר, באו מאדיס-אבבה.

אני רוצה להתיחס לנושא הנדון מה שקרה בתקשורת ופרץ החוצה ואני רוצה להתיחס

לעובדות. נאמר שיש נהירה מהכפרים לאדיס-אבבה. אני רוצה לומר באופן חד-משמעי

שאין שום ירידה של בני פלאשמורה מהכפרים לאדיס-אבבה. בשנה שעברה, שנה שלמה הגיעו

43 נפשות בלבד. יש לי רשימה של כולם, אחד לאחד. בשלושת החודשים האחרונים לא

הגיע אדם אחד מהכפרים, וזאת הודות לקהילה עצמה ולפעילים פה, שכולם עובדים יחד

ומשתפים פעולה שאף אחד לא יירד.

משום-מה בתקשורת יצא - זה לא יצא בתקשורת, השגריר אמר את זה במפורש גם לחסאן

שיפרה, מפכ"ל משטרת אדיס-אבבה, לצערי, שכביכול יש נהירה. להערכתי, הסיבות לטעות

הזו הן 4, או ארבעה נתונים שלא בדקו אותם והגיעו למסקנה המוטעית הזו.

ד' שילנסקי;

אבל השגריר הרי יושב שם והוא רואה את זה מקרוב.

מי ולדמן;

אני אתיחס לשאלה מה הוא רואה. יש כאלה שמאדיס-אבבה עצמה מנסים להגיע

לשגרירות כדי לעלות ארצה. זו קטגוריה אחת שנרשמה אצל רשם השגרירות שכאילו יש

נהירה. הקטגוריה השניה הם אנשים שעדיין ממשיכים להגיע משארית יהודי אתיופיה, או

קרוביהם, שמבקשים להתקבל בשגרירות. הם מגיעים באמת מהכפרים, לא מאדיס-אבבה.

הקבוצה השלישית הם אנשים שנדחו, וכבר עברו כמעט 4 שנים שהקבוצה הזו או רובה

נמצאים באדיס-אבבה. ראשית ההגעה היתה בקיץ 1990.

במשך השנים כ-1,000 איש שנדחו מהשגרירות כלא זכאים ניסו להתקבל למחנה נקוג'

לזכאות, ונדחו על-ידי הוועד ועל-ידי אנדי, מנהל המחנה, מפני שהוועד בדק אותם

והגיע למסקנה שהם לא שייכים לקהילה. כאשר תהיה פרצה בשגרירות, או בדרך לא בדוקה

שיבדקו את האנשים שייכנסו, אלה כבר נכנסו שוב. אני אגיד גם למה זה קרה בזמן

האחרון. זו הקבוצה השלישית.



הקבוצה הרביעית ,- כידוע, וזאת בעקבות הלחץ של ועדת העליה והקליטה, הג'וינט

צירף את הקבוצה של 2.570 שלא היתה זכאית לסיוע, צירף אותה לזכאות של טיפול רפואי,

לא יותר מכך. הפעילות הזו היתה של הג'וינט, אבל לא שלמה. 213 אנשים לא קיבלו את

הזריקות, למרות שהם נמצאים באדיס-אבבה למעלה משנה והצי. כלומר, המשמעות היא שהם

לא נרשמו.

השגרירות, באמצעות הג'וינט ונציג השגרירות, עשו בזמן האחרון רשימה חדשה. מי

שרוצה לומר שיש לו זכות כזו או אחרת להגיע, יבוא ויירשם. גם אלה נרשמו. זו

פירצה שפתחה פתח ל"גנבים" האלה שנדחו כמה פעמים ועכשיו הם נכנסים. מכל זה נוצר

רושם שיש נהירה של אלפים, כאשר הקהילה במאמצים מרובים, על-ידי מכתבים, שליחים,

אנשים מאד אחראים, מונעים את הגעתם. הם כתבו לי ושאלו מדוע לא התייעצו אתנו? אני

יודע שהיה נסיון להתייעץ אתם ומישהו בשגרירות החליט שלא.

אני אומר פה בצורה ברורה, שהאנשים האחראים ביותר היום באדיס-אבבה שיודעים מי

הם הפלאשמורה, מי הם ה-4,000, עם רשימות בדוקות, הרשימות הן לא רשימות של

הג'וינט, הן של נקוג', שנעשו במשך 3 שנים תוך בדיקה.

רמת הבדיקה של בני הפלאשמורה שמגיעים לאדיס-אבבה שנעשית הן באמצעות הרשימות

של נקוג' שמצויות בידי הארגונים, בידי, והן בידי משרד הפנים, רמת הבדיקה של מוצא

יהודי היא גבוהה פי כמה וכמה מרמת הבדיקה שנעשתה על-ידי הסוכנות היהודית לבדיקת

זכאותם לעליה של יהודי אתיופיה.

היו"ר ע' זיסמן;

מי עומד בראש ועד הפעולה הזה? דרך אגב, זו פעם ראשונה שהנתון הזה נמסר

בוועדה.
חי פורת
אני הזכרתי את זה בישיבה הקודמת.

מי ולדמן;

יש ועד ביתא ישראל באדיס-אבבה, של אנשים רציניים, מתוכם כבר 3 אנשים עלו

ארצה. המנהיגות המקומית שנתגבשה בקהילה היא מאד מסודרת. בראש הוועד עומד דגו

אבונה. אפשר להתקשר אליו בטלפון ובפאקס.

ד י אפרתי;

הוועד הזה פלוס יפת אלמו הם העותרים בבג"ץ האחרון. הם מוכרים, ידועים.

היו"ר ע' זיסמן;

מה הסטטוס של מי שעומד בראש הוועד?

מי ולדמן;

הוא בן פלאשמורה כמו כל הקהילה הזו. יש לו פה שתי אחיות. אמו הגיעה לפני

שבוע. יש לו קרובי משפחה בקהילה של יהודי אתיופיה. הוא משכיל, בעל נסיון, דובר

שפות, וכו'. הוועד מונה 10 אנשים, מתוכם כבר הגיעו ארצה 3 אנשים.

ד' קרלין;

השלושה האלה נפגשו עם השר צבן.



היו"ר ע' זיסמן;

אם הם נפגשו עם השר זאת אומרת שממשלת ישראל מכירה בוועד הזה.

די קרלין;

לא כנציגים. התקשרו אלינו קבוצה של בני הפלאשמורה, שהרב ולדמן תיווך בינינו,

כדי לדבר על ענייני קליטה בארץ.

היו"ר ע' זיסמן;

אבל הם באו אליו והציגו את עצמם בתור ועד מטפל. ברגע שהוא נפגש אתם הוא הכיר

בהם.

ד' קרלין;

בתור כעת? למה אתה חותר?
היו"ר ע' זיסמן
אני אסביר לך למה אני חותר. בכל מקום בעולם יש קהילות יהודיות, גם אם זו

הקהילה הקטנה ביותר, והסוכנות היהודית מכירה בקהילות ועובדת אתן. זאת אומרת

שצריך להכיר בנציגות מוסמכת, אם היא נבחרת או נהנית מאמון הציבור. אני מודה שלא

ידעתי שיש דבר כזה, ולכן ממשלת ישראל צריכה לעבוד אתם באופן רשמי. כל הזמן

יש קשר אתם, עובדים אתם. הממשלה צריכה לתת דין-וחשבון. הם פרטנר או לא?

ד י קרלין;

יושבים פה נציגי אירווד הארגונים, שגם בהם אני רואה פרטנר.

היו"ר ע' זיסמן;

אני לא מדבר עכשיו עליהם, הם מוכרים. אבל אלה שיושבים באדיס-אבבה כבר 4

שנים, הם לא מוכרים?

ד' קרלין;

אני מציעה שהענין הזה ייבדק בקפידה.

היו"ר ע' זיסמן;

הוא ייבדק. אני כבר בודק אותו והוועדה תקבל ההלטה על כך.

מי ולדמן;

אני רוצה לומר שני דברים. יש לי פה החותמת של ביתא ישראל, אדיס-אבבה,

שמופיעה במסמכים רשמיים של הוועד כלפי משרד ההינוך האתיופי . רבותי, הוועד הזה

הוא לא סתם ועד של קהילה, זה ועד שמחזיק בית-ספר שתי משמרות, ועושה עוד הרבה

פעולות רשמיות.

י י קינן;

העמותה מוכרת על-פי הוק העמותות האתיופי.



ד' אפרתי ;

אני נפגשתי בשגרירות אדיס-אבבה עם דגו אבונה, יושב-ראש הוועד. נכון

שבשגרירות המליצו לי לא להיפגש אתו.
חי פורה
למה?

ד י אפרתי;

הם הסבירו שהם לא עובדים עם הוועד. השגריר היה חיים דיבון. אמרתי לו: עם כל

הכבוד, כל מי שרוצה לפגוש אותי, אני מוכן. נפגשתי עם דגו אבונה, ואני מאשר שהוא

מרשים מבחינת האישיות שלו ומבחינת הכשרון שלו. הפגישה היתה יחסית קצרה. אז עלה

הנושא של אישורי קייסים. אמרתי לו: אדרבה, שלח לי את אישורי הקייסים,

ולהפתעתי, כשחזרתי ארצה מצאתי פנייה לבג"ץ ולא המשך טיפול.
חי פורת
מר אפרתי, אתה התרשמת שדגו אבונה הוא באמת מייצג את הציבור ושאנשי הקהילה

רואים בו נציג שלהם?
ד י אפרתי
ראיתי תעודת רישום עמותה, שהם עמותה רשומה כדין לפי חוקי אתיופיה, שהם מנהלים

את מוסדות העמותה ושהם הוועד המייצג.
היו"ר ע' זיסמן
בנושא הזה אין בעיה של הכרה הדדית.
אי זנדברג
כשייעצו לך לא להיפגש אתם, זו היתה מדיניות של משרד החוץ, זה דבר שהשגרירות

קיבלה החלטה לגביו? מה הם תסבירו?
ד י אפרתי
עד אז זה עדיין היה בדרכי מירמח וכל אחד יגיד: אני פלאשמורה, אני יהודי,

הפלאשמורה זו המצאה של הישראלים או של השגרירות או של הסוכנות. אז הם מצאו דרך

כאילו אין עם מי לשתף פעולה.
אי זנדברג
השגרירות החליטה כך או שמשרד החוץ הינחה אותם?
ד י אפרתי
השגרירות החליטה. דגו אבונה סיפר לי שהוא והוריו מזמן עזבו, ושהוא היום רוצה

לחזור ליהדות. היום הוא תומך ומטפל בכל אלה שחיים חיים יהודיים באדיס-אבבה ורואה

עצמו שליח שלהם, משרת שלהם ומנהיג שלהם.
ד' שילנסקי
אבל הוא עצמו רואה את עצמו היום כיהודי? הוא מקיים חיים יהודיים?



ד' אפרתי;

בוודאי. הוא רואה עצמו כך בגלל ה-4,000 שחיים חיים יהודיים. הוא רוצה לשוב

ליהדות ולעלות לישראל.

חי פורת;

השגרירות לא הבינה שמי שהיה יכול לעצור ואכן טיפל בפועל בעצירת הנהירה, שכל

הזמן הם חששו מפניה, היו בדיוק אנשי הוועד האלה, שמתוך רצון לגבש את הקבוצה

ולהביא לעלייתם ארצה - - -

היו"ר ע' זיסמן;

לא במקרה התמקדתי בנקודה הזאת.

ד י אפרתי;

אני נפגשתי עם שניים מחברי הוועד שהגיעו לארץ במסגרת איחוד משפחות. לשמחתי,

בנוה-כרמל נרתמו לעזור להצלחת הקליטה והם היום מקור רציני מאד, אמין מאד לנתונים

מיהו פלאשמורה ומיהו זרע ישראל.

מי ולדמן;

אני חייב להשלים בנושא השגרירות, כמי שהיה שם כמה פעמים בשנים קודמות.

המדיניות של השגרירות היתה שכף רגלם לא תדרוך במחנה, שנמצא במרחק 200 מטר

מהשגרירות, וגם לא לקבל נציגות מהשגרירות לפגישות.

לצערי, גם השגריר הנוכחי שפגש את דגו, אמר לו במפורש: אני מקבל אותך כאדם

פרטיי ולא כנציג של הקהילה.

אני מכיר את הדבר הזה היטב. זה ועד שמנהל בית-ספר עם שתי משמרות לכ-2,000

ילדים, ואולי יותר. הוא תירגם כמה ספרי יהדות והלכה מאנגלית לאמהרית; הוא עושה

פעולות בלתי-רגילות של קהילה, שאנחנו לא מכירים כמותן, וזאת בגלל העצמאות המיוחדת

שלהם שם. לדעתי זה שורש הענין של הטעות הזו של הנהירה, שאי-ההבנה הזאת היתה

נמנעת מהתחלה אילו רק היו שואלים את האיש הנכון.

אינני רוצה להיכנס לענין של אישורי הקייסים. לדעתי, גם בענין זה, אם היו

מדברים עם הוועד, היו מוצאים לזה פתרון בלי שום בעיה. אני יכול לומר לא כעמדה

רשמית של הוועד או של הקהילה, שרובם ככולם לא רוצים להשתמש באישורי הקייסים האלה.

הם מעדיפים לעלות בצורה הרגילה. הראייה, יש עשרות אנשים ששבו ליהדות ויש להם

אישור קייס ביד, והם לא משתמשים בו. מה קרה ולמה, אפשר להתיחס לכך, אבל לדעתי

הנושא הזה יכול לרדת מסדר-היום כאשר העליה ונהיה בדרכים שיהיו מקובלות גם עליהם.

לגבי הריכוז באדיס-אבבה. אמרתי זאת כמה פעמים בחצי השנה האחרונה. זאת עמדה

מפורשת של הקהילה שם, ואני חושב גם של הארגונים בארץ, לא להעלות אנשים מהכפרים.

הם מבינים בצורה אנושית, יהודית, שמי שעזב את כפרו ונוהג כיהודי כבר 4-3 שנים

ומנהל חיים יהודיים שלמים, אי-אפשר שהוא יישאר, ומוציאים מישהו מהכפר ומעבירים

אותו תיכף לאדיס-אבבה ולמטוס והוא מגיע לארץ. הם רואים בזה פגיעה. בהידברות

נכונה אינם אפשר היה לסכם את הדברים, כולל אתם. זו העמדה שלהם.

אני רוצה להתיחס למצב הקליטה, היות שהדבר פרץ לתקשורת, ואולי צריך לקיים

ישיבה מיוחדת בנושא זה. הקליטה של הפלאשמורה - ואני מבדיל בין הפלאשמורה לבין

אלה שהגיעו לפי חוק השבות לבין 300 האחרים - היא טובה מאד בארץ. הסבל והחישול

ומה שהם עברו באדיס-אבה, מכל הבחינות של גיבוש, של לימודי יהדות, של בתי-ספר,

קהילה, עשיית מעשים כקהילה, נותנים להם כלים לקליטה טובה מאד, והתוצאות נראות



בשטח. אמרתי את זה ברמיזה. כשמנסים להכפיש את פניהם, מכל מיני סיבות, הם סופגים

את זה, שוב ושוב. זו פגיעה שאין לה שום בסיס. אנחנו מרנאפקים ולא אומרים דבר

על מה שקורה פה ועל מה שקורה באדיס-אבבה.

חבר-הכנסת שילנסקי, אם היה קורה בעולם היהודי היום שאיזו שהיא קהילה - אני

אומר זאת כרב - רחוקה שהמירה דינה, התרחקה עד קצה הריחוק, חזרה ליהדות, כמו שעשתה

הקהילה באדיס-אבבה, ויש פה אנשים שביקרו שם ונדהמו, והדבר מתחזק והוא יתחזק יותר,

כל העולם היהודי, כולל החרדי וכדומה, היו אומרים שזה כוח ההישרדות היהודית.

האנשים האלה מתפללים היום 3 פעמים ביום, לומדים יהדות, וכל זה בכנות וברצינות. הם

כבר עזבו את שלב ההתנצרות והם חזקים בדרך הזו.

חי פורת;

בעיקר בכוחות עצמם.

מ' ולדמן;

הם בעצמם מתרגמים. מה שפה בארץ לא הצליחו במשך 10 - 12 שנים לתרגם, שם

בקהילה מתרגמים הרבה יותר טוב. ועוד דברים, שאנחנו לא מפרסמים אותם, כי אנחנו לא

רוצים לפגוע, שמא מישהו שם ילשין.

באשר לעתיד, היות שהתיקון למה שהתקלקל ביחסים עם ממשלת אתיופיה בענין ההגעה

ל-200 ופתרון הבעיה באדיס-אבבה, אני מקווה שיהיו מגעים נכונים עם הממשלה

האתיופית, שיניבו פירות רציניים.

אני רוצה להזהיר בשם הקהילה, שאני בקשר אתה לגבי ה-4,000 הללו, שרואים בי את

הרב שלהם ואני חייב לומר את זה פה, וחבל שהשר יאיר צבן איננו נוכח כאן. אני אומר

זאת ברמיזות, מפני שהנושאים רגישים. שלא יחזרו שגיאות במגעים הבאים עם ממשלת

אתיופיה או עם נציגים שלהם, מפני שאם יחזרו, יגיעו לאותן תוצאות שהיו בעבר.

אציין שלושה דברים. 1. בשני הצדדים שידברו שם, שלא תהיה תמימות-דעים בין הצד

הישראלי והצד האתיופי שמדובר פה על 4 מיליון שיאיימו על מדינת ישראל ועל אתיופיה.

שהנציגים שלנו יגידו את האמת. מדובר פה על 4,000 איש, כולם מזרע ישראל. אחוז

נישואי התערובת בתוכם קטן.

2. הגישה של מי שינהל את המגעים לא תהיה גישה שמדובר פה על גויים שמנסים

לחפש פרצות ולהידבק בעם היהודי לטובות הנאה. מדובר פה על 4,000 איש שבחרו להיות

יהודים ויש להם מחוייבות כאל אחים יהודים לכל דבר.

3. שהתבונה והחוכמה ישלטו במגעים. אני הזדעזעתי כשהיה מי שאמר לשאול את

חסאן שיפרה רשות להגיע ל-200. הסוכנות היהודית, או נציגים שלנו שניהלו משא-ומתן

על עליה מכל מיני ארצות, מעולם לא שאלו שאלות כאלה ולחכות לתשובות מרוסאן שיפרה -

מי שיודע מי הוא. ועוד דברים כאלה שאינני רוצה לדבר עליהם פה.

4. שקט ואי-פרסום. הארגונים בארץ, אלה שהיו מיליטאנטים וכדומה, ממלאים פיהם

מים. אינני מאשים מי פירסם את המברק באמצעי התקשורת, אבל אם יש פירצה במשרד

החוץ, שכל מברק מיד מגיע לטלוויזיה ולראדיו לפני שהוא מגיע לידו, מישהו צריך

לבדוק את זה ולתת את הדין על כך.

היו"ר ע' זיסמן;

אני רוצה להעיר הערה. לא חשוב מי הוא, אבל הוא ממונה על המשטרה, יש לו

סמכויות וכוח.



חי פורת;

לא צריך לשאול אותו.

היו"ר ע' זיסמן;

אני יודע שאתה לא שואל אף אחד, אבל גם אתה כחבר-כנסת יש לך הגבלות מסוימות.

אני אומר את הדברים האלה, כי חשוב לדעת מי הוא וגם מה הוא יהיה. אבל מה שיותר

חשוב הוא, שזו מדינה ריבונית ועצמאית, ואם התוכנית להגיע ל-200 לחודש תצליח, תוך

שנתיים לא יישאר שם אף אחד, וזו צריכה להיות המגמה.

מי ולדמן;

יש דרכים מספיק חכמות לעקוף אותם.

היו"ר ע' זיסמן;

בסדר. מדינת ישראל קיימת 46 שנים, היו לנו כמה ממשלות ואתה לא יכול לומר שכל

הזמן, באופן רצוף ועקבי כולם ללא יוצא מן הכלל היו חכמים ונאורים. לכן, קצת

סבלנות. אתה לא צריך לקום. אמרת שהיום תהיה שקט.

י' אלמו;

נכון, ואגיד למה אני שקט, כי אנשים טובים כמו דוד אפרתי והרב ולדמן , וגם אני,

אני מאד מקווה שנמצא שותף במשרד הקליטה, כמובן, שמבין את הבעייתיות. אני חושב

שאנשים התבטאו מתוך אחריות, כמו שצריך. כל אלה שמדברים על הגעה של אלפי אנשים

מאתיופיה לאדיס-אבבה, שקר גס שאין לו בסיס כלל, שקר שנועד לפגוע בקהילת שם, נועד

לפגוע בתהליך הקליטה שלהם, כי אני מקשר את האנשים שנפגעים שם, את תיהודים כאן

בארץ, משום שככל שהמשפחות שלנו שם נפגעות, כמובן כאן לא נשב בשקט, פי יש בינינו

קשר הדוק.

מר אפרתי אמר במפורש ששיתוף-פעולה בלבד יכול לעזור ולפתור את הבעיה.

לכן לא מגיעים אלפי אנשים. את זה אומר ועד שנבחר על-ידי הציבור שם.

שיתוף-פעולה שלנו כאן הוא כדי שלא יגיעו משפחות מהכפר, יישארו אך ורק אלה שנמצאים

באדיס-אבבה. אף אחד לא הגיע. כל הפרסומים הם שקר שיצא ממשרד החוץ.

היו"ר ע' זיסמן;

כשאתה אומר "שקר שיצא ממשרד החוץ", אתה כבר מאשים את משרד החוץ שמישהו שם

שיקר.

אי זנדברג;

הוא בסך-הכל מצטט מה שהיה כתוב בעתון.

חי פורת;

הדבר הזה לא היה כתוב בעתון, תסלח לי.

היו"ר ע' זיסמן;

תאמין לי שאפשר להוכיח את זה. יש גם סברה שדווקא ידידים של הרב ולדמן עשו את

זה מסיבות פוליטיות. גם אני שמעתי את זה.
י' שוורץ
סליחה. העתונים כתבו "בכירים במשרד החוץ" ולא שמעתי הכחשות.
י' אלמו
4,000 יהודים יושבים שם כבר 4 שנים ולנציגי משרד החוץ בשגרירות באדיס-אבבה

איו רשימה. זו עובדה שמדברת בעד עצמה. לכן, מן הראוי שמדינת ישראל תתחייב לעשות

כמו שאתה הצעת, לרשום, לדעת מי הם 4,000 היהודים.

דבר נוסף. כמו שכבר נאמר, נציגי הקהילה שנבחרו על-ידי הקהילה, שמנהלים שם

אורח-חיים יהודי בקהילת ובבית-הספר, שמאמינה באלוהי ישראל, שמאמינה בקי ומה של

מדינת ישראל, שרוצה לבוא ולהיות חלק מעם ישראל - לקבל אותה ואת מנהיגיה שם, ולשתף

אתם פעולה. כלומר, נציגי משרד החוץ שם דוחים אותם, מגרשים אותם ולא מוכנים לשתף

אתם פעולה, והם רוצים מה שהם רושמים.

אם לא יהיה שיתוף-פעולה בין הקהילה לבין משרד החוץ שם, יביאו נוצרים ויגידו:

הנה, נוצרים באים.

דבר רביעי. אני רוצה להזהיר מראש, שאם לא יוסקו מסקנות לגבי הנציגים

שמדליפים ונלחמים נגד אותה קהילה, תהיה הידרדרות ביחסים שבין ישראל לאתיופיה,

משום שמטרתם לפגוע בתהליך הבאתם של אותם יהודים כדי לעצור, לפגוע ביחסים בין

מדינת ישראל ואתיופיה, משום שברגע שיעצרו אנחנו לא נהיה בשקט, ניאבק עד הסוף כדי

שלא יישארו שם יהודים.

דבר חמישי. הפתרון הקל ביותר הוא לשתף את אנשי העדה, להכניס אנשים שאין להם

דעה קדומה בנושא היהודים האלה ולטפל בהם ברצינות, כמו ביהודים האחרים. למשל,

1,400 אנשים שלא נכללו ברשימת ה-4,000 לא מקבלים עזרה. הקהילה ניסתה לגייס כסף

ולשלוח, אבל זה לא מספיק. אנחנו פונים שוב ומבקשים לעזור לאותם אנשים. אני יודע

ששר הקליטה מנסה לעזור, כמיטב יכולתו, ואנחנו מודים לו על כך. וכמובן, מר אפרתי

ממשרד הפנים מנסה לעשות הכל, אבל משרד החוץ עומד על כך ונלחם נגד הקהילה. אף פעם

לא דיברו בקשר ליהודים אחרים שהממשלה מתנגדת, היחסים התקלקלו וכו'. אף פעם לא

אמרו את זה לגבי שאר המדינות - רק לגבי יהודי אתיופיה משרד החוץ דואג שמא הקשר

שלנו יתקלקל במקרה שיבואו היהודים האלה.

אני מבקש ודורש להסיק מסקנות לגבי הפקידים במשרד החוץ שעושים צרות, משום

שאנחנו כאנשי הקהילה אומרים לנבחרי העם, אתם, ופונים אליכם: לאור העובדות והמצב

הקיים, שאותם פקידים יסיקו מסקנות. לא ייתכן שפקיד ממשלתי שעובד שם יעשה צרות

ולא יסיקו מסקנות לגביו. לכן אני פונה אליכם, לדאוג לכם שיוסקו המסקנות לגביהם.
י' קינן
אני רוצה להעיר הערה לגבי נקודה אחת שהעלה הרב ולדמן, בענין ה-80 וה-200. ככל

הידוע לנו, ואשמח לשמוע נתונים אחרים, לא היה שום סטטוס-קוו במובן שלא הושגה שום

הסכמה עם ממשלת אתיופיה שהתייחסה דווקא למספר 80. נציגי ממשלת אתיופיה במשך כל

השנים, בפומבי ולא בפומבי, שמרו על העמדה שלהם שהם לא רוצים מבצעים והם לא רוצים

הרקולסים בשדה התעופה של אדיס-אבבה, ולכן אנשים יעזבו את אתיופיה כדרך כל אדם עם

הטיסות היוצאות. כל מי שיבדוק את נושא הטיסות היוצאות יראה שאפשר להגיע לא ל-200

אלא גם ל-350 על בסיס הטיסות היוצאות. הסיבה שהיו 80 היתה, שממשלת ישראל, באופן

הטיפול שבו זה נעשה עד היום לא הגיעה מעבר ל-80. הטיפול התייעל והגענו ל-139

בחודש מאי. לגשת עכשיו ולשאול האם מותר לנו להעלות מ-80 ל-140 או ל-200, זו שאלה

שכמו שהרב ולדמן אמר, מזמינה את התשובה מראש.
א' נגוסה
תמיד אומרים לנו שהבעיה היא בממשלת אתיופיה. הלוואי שממשלת ישראל תכיר

באנשים האלה והבעיה תהיה ממשלת אתיופיה. אבל זה לא כך. הבעיה היא פה בישראל וזה

צריך להיות ברור לכולם.

היו"ר ע' זיסמן;

מאיפה אתה יודע מה שאחת אומר?

אי נגוסה;

אני אסביר מאיפה אני יודע. קודם-כל יש הוק בממשלת אתיופיה שכל אזרה שרוצה

לצאת יכול לצאת לאן שהוא רוצה. שנית, ראש ממשלת אתיופיה - ויושב כאן אריק בנדר,

כתב "מעריב" ששאל את ראש ממשלת אתיופיה, והוא השיב לו שהוא לא מתנגד לאיחוד

משפהות. הוא מתנגד למבצעים. ראש ממשלת אתיופיה היה בארץ ואמר שממשלת אתיופיה לא

מתנגדת לאיהוד משפהות. אנהנו ביקשנו רק את זה, לא יותר מזה.

לכן הבעיה היא בישראל. ישראל לא רוצה את האנשים האלה. אנחנו צריכים לעשות

שישראל תחליט לקבל את האנשים.

כבוד היושב-ראש, עלתה השאלה מי הם ה-4,000. אנחנו מכירים את כולם, אחד-אחד,

ויש לנו רשימה שמית שלהם. הם יהודים דתיים, ציוניים. גם אם ממשלת ישראל מתעלמת

מהם, הם נשארים יהודים נאמנים למדינת ישראל. הם חוגגים את יום העצמאות כמו שעם

ישראל חוגג בארץ.

ממשלת ישראל ממשיכה להתעלם מהאנשים האלה. עובדה, שתי דקות הליכה מהשגרירות

למחנה, אף גורם בכיר של ממשלת ישראל לא ביקר אצלם. שמענו גם ממר אפרתי שמשרד

החוץ עושה דברים שימנעו מהאנשים האלה להיות מוכרים על-ידי ממשלת ישראל.

העניו הזה מדאיג אותי. בעקבות הפרסומים האלה, אם מחר ממשלת אתיופיה תביא

משאיות, תעלה אותם ותנסה לפזר אותם ולהחזיר אותם, מי יהיה אחראי לזה?
היו"ר ע' זיסמן
למה אתה צריך להעלות מחשבה כזו, מה יהיה אם?

חי פורת;

היא כבר עמדה על הפרק.

אי נגוסה;

היו גם סימנים בתקשורת. ראינו את זה גם במעשים. אתו לכם דוגמא למה אני חושש

מזה. כי ביולי 1992 גירשו צוות של נקודג'. האם משרד החוץ עשה משהו למנוע את זה?

- לא. אבל אנחנו יודעים יותר מזה.

לכו הם אומרים, אם ממשלת ישראל לא מכירה באנשים האלה כיהודים, אז מה אתם

עושים פה?

היו"ר ע' זיסמן;

אתה מסכים שלאתי ופיה יש ממשלה עצמאית, ריבונית?



א' נגוסה;

אני מאמין בזה, זה לא סותר. אנחנו מוכנים לכבד את זה.

היו"ר ע' זיסמן;

בדברים שלך אתה מאד חד-צדדי. אתה מטיל חבל על הממשלה ואומר שרק היא לא בסדר

והאתיופים הם נדיבי-לב, הם מוכנים לכל. זה פשוט לא נכון. אתה לא צריך להיות

חד-צדדי. מדבריך יוצא שהאתיופים מלאכים ובישראל לא רוצים בהם.

אי נגוסה;

כבוד היושב-ראש, זו עובדה, ואני לא יכול להסתיר אורנה. אני אחראי למה שאני

אומר.
היו"ר ע' זיסמן
שמה שהם מכריזים זה גם מה שהם עושים?

א' נגוסה;

זו עובדה שממשלת ישראל לא רוצה בהם.

היו"ר ע' זיסמן;

אל תשכח שעד היום לא היו בחירות באתיופיה. זו ממשלה מהפכנית, יש שם בעיות עם

יהודים, יש אופוזיציה.

אי ניגוסה;

אני אתמקד בהצעות. אם ממשלת ישראל רוצה באמת לפתור את הבעיה ולהביא את

ה-4,000, כמו שאנחנו שומעים שהשר צבן רוצה בכך, כמו שאנחנו רוצים שיהיה לכך רצון

של משרד הפנים, הרבנים הראשיים, לדעתי אנחנו צריכים לעשות את הדברים הבאים. 1.

אני מציע שיהיה שיתוף-פעולה מלא עם נציגי העדה באדיס-אבבה בין הגורמים המטפלים

בעליה באדיס-אבבה. זה מאד חשוב. לא יעזור, האנשים האלה מוכרים בממשלת אתיופיה.

2. הקמת ועדה, שתכלול את נציגי העדה, שיכולה לעקוף את כל התהליכים של איחוד

משפחות, תנו לנו פעם להשתתף גם כן בכל המהלכים בענין העדה. בהתחלה, לפני שנתיים

- שלוש שנים שיתפו את הרב ולדמן בכל הפעילות. ברגע שהוא אמר: אנחנו מחוייבים

להביא את האנשים האלה, הוציאו אותו מהוועדה.

3. לתת לסיוע ל-1,200 הנפשות שנמצאות באדיס-אבבה.
היו"ר ע' זיסמן
ו

הם לא מקבלים אותו סיוע, אבל שום סיוע הם לא מקבלים?

א' נגוסה;

אני רוצה להסביר. 1,200 איש שנמצאים מחוץ לתוכנית לא מקבלים סיוע. יש סידור

מיוחד בין הגיוינט לבין המרפאה המקומית, כי הגיוינט מספק את התרופות והמרפאה

המקומית מקבלת את האנשים.

האנשים שלנו לא משתמשים בזה, כי המרפאה הזאת מיועדת לכל האוכלוסיה של

אדיס-אבבה ויש שם תור גדול. האנשים שלנו נראים לא כתושבים אלא כפליטים שבאו

מהכפרים ולכן תושבי אדיס-אבבה לא נותנים להם. כשהם אומרים שנותנים סיוע, זה לא

נכון,



היו"ר ע' זיסמן;

מקבלים סיוע, אבל לא אותו סיוע. השר בישר לנו לפני כמה חודשים שהוא הגיע

להסכם. אני רוצה תשובה מפורטת מה מקבלים 1,200 האנשים האלה, אני יודע שהם לא

מקבלים את אותו סיוע שמקבלים ה-2,800, אבל להגיד שהם לא מקבלים שום דבר, זה

בניגוד להודעה שנמסרה בוועדה והתפרסמה.

אי נגוסה;

אולי אם אתן לך את כל העובדות תבין. יש בינינו אי-הבנה. שאלתי בענין אוכל

ושמיכות, ואנחנו בקשר יום-יומי עם הקהילה שם. אנשי הג'וינט הסתובבו וראו מישהו

גוסס מרעב, נתנו לו 50 קילו טף באופן חד-פעמי. זו עובדה. אפשר לבדוק את זה.

אבל זו לא עזרה.

היו"ר ע' זיסמן;

אני מאמין לך, אבל אתה לא מוסמך. אני רוצה לקבל מממשלת ישראל תשובה מפורטת

מה מקבלים 1,200 האנשים האלה ומה מקבלים 2,800 מהג'וינט. התביעה שלך נרשמה

ואנחנו נתיחס אליה.

אי נגוסה;

4. לתת זכות לילדים נשואים, כי ההלטת הממשלה לא מפלה בענין המעמד האישי של

הבן-אדם. הורים וילדים וילדים והורים. מעשית אנהנו רואים עד כה שההחלטה התבצעה

רק לגבי ילדים לא נשואים. לילדים נשואים אין זכות להזמין את הוריהם לאיחוד

משפחות, וזאת בניגוד להחלטת הממשלה. לכן אנחנו דורשים להתחיל לתת זכות לילדים

נשואים להזמין את הוריהם לארץ.

5. יש לרכז את כל הפעילות בענין עליה רק באדיס-אבבה, כדי למנוע התנגשות עם

ממשלת אתיופיה, כדי למנוע עזיבת אנשים את הכפרים. גם מבחינה אנושית, למעלה משלוש

שנים אנשים נמצאים באדיס-אבבה וכדאי להציל אותם בהקדם.
ד י אפרתי
אתה מתכוון לאיחוד משפחות גם מאדיס-אבבה?

אי נגוסה;

אנחנו אומרים שאם הפעילות תתרכז באדיס-אבבה, זה יכול למנוע אי-הבנות רבות

והתנגשות עם ממשלת אתיופיה. אני לא אכנס לפרטים.
א' מסלה
אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו כבר, אבל אני רוצה להתיחס לענין הפרסומים

שהיו בתקופה האחרונה. בכתבות שפורסמו היו שני נושאים מאד רושובים: 1. הנהירה

מהכפרים לאדיס-אבבה. אני לא יודע אם הסימנים האלה קיימים או לא, ואני גם לא רוצה

להוציא מכלל אפשרות שהסימנים האלה באמת יכולים לקרות. כי כשאני רואה את העבודה

שעושים אנשי משרד הפנים בראשות דוד אפרתי, והמאמצים שהם משקיעים, אני חושב

שהעבודה שלו מאד מבורכת, אבל כל זה עדיין לא מספיק כדי לממש את החלטת הממשלה.

הדבר הזה יכול לגרום לנהירה מהכפרים לאדיס-אבבה, כי המשפחות יושבות בכפרים,
והמשפחות פה אמרו להם
כל עוד לא יעלו האלפים שנמצאים באדיס-אבבה, לא יתנו להם

לעלות למדינת ישראל, עד אז עליהם להישאר בכפרים. מזה אנחנו מזהירים את האנשים

שנמצאים בכפרים. אבל הפקיד הבכיר שמגיע לאותו כפר ומזמין את האנשים שאמרנו להם

לשבת בשקט, הם יתחילו לנוע ולהגיע לאדיס-אבבה.



הדרך לא קלה. אדם לא מהליט ובא לאדיס-אבבה. התהליך הזה של קבלת החלטה לקום

ולצאת לדרך הקשה ולהגיע לאדיס-אבבה הוא מאד מסובך. אבל מדינת ישראל צריכה לתת

עדיפות אך ורק לאנשים שנמצאים באדיס-אבבה, כי גם מצבם מאד קשה. אני לא אומר

שבכפרים המצב טוב. עם זאת, בצפון יש היום תופעה של רעב, ובן-אדם, בין אם הוא

נשאר בכפר שלו היום בצפון, בעיקר בגונדר, ובין אם הוא בא לאדיס-אבבה, אנחנו

מזהירים אותו שהוא יסבול מרעב, ואין לו מה להפסיד, כי גם בכפר יש רעב. לכן הוא

ינסה להגיע לאדיס-אבבה ולהתמודד עם הרעב. אני הושב ששני הגורמים האלה יכולים

להניע את האנשים לכיוון אדיס-אבבה. התקשורת לא יכולה למנוע את זה. לתיפך, זה

אולי יזיק, ואני משוכנע שזה יזיק, ולנו בני העדה יש תפקיד חשוב מאד בנושא הזה, גם

לנציגות המקומית באדיס-אבבה, וגם לנציגות במדינת ישראל.

לכן אני הושב שהגורמים הנוגעים בדבר ובני העדה צריכים להתגייס ולמנוע את

התופעה הזאת, או הסימנים האלה של העברה מהכפרים לאדיס-אבבה.

הסימן השני שהופיע בפרסומים הוא, שניסו להטיל דופי בעבודה המבורכת מאד של

הקייסים. ממשלת ישראל והסוכנות היהודית לא היו מסוגלים להעלות את בני העדה

למדינת ישראל, בלי שום קשר לפלאשמורה, גם את יהודי אתיופיה, אם לא היה

שיתוף-פעולה מלא של הקייסים ושל זקני העדה אפילו. בתקופה האחרונה שמעתי שדוד

אפרתי מסר נתונים על העליה הרוסית, על נישואי תערובת - 30%, 3% מסתננים, אלה

שמרמים את המדינה ומגיעים אליה בכל זאת. התופעה הזאת, אם היא בכלל קיימת, רק

אצלנו היא קיימת? היא קיימת בכל מדינה. האם אנחנו צריכים לטפל במקרים האלה

בתקשורת או בעבודה ממשית ויסודית?

עם זאת אני רוצה להדגיש ולבקש. אני הרגשתי היום בדיון כאילו הפלאשמורה

ויהודי אתיופיה, ויש קשר הזק מאד בין יהודי אתיופיה לבין הפלאשמורה. קודם-כל יש

קירבת דם, במושגים אתיופיים בכלל, לא רק של היהודים, הקירבה נמשכת כבר 7 דורות.

היו"ר עי זיסמן;

בדיון שהיה פה נאמר לנו שבנוה-כרמל לא מתפללים שם באותו בית-כנסת, שאין קשרים

חברתיים ביניהם, יש הפרדה.

א' מסלה;

התופעה כשלעצמה קיימת ואני לא מתעלם ממנה. אני גם לא מתפלא ולא נבהל מזה.

קודם-כל צריך לדעת שלא כל יהודי אתיופיה באו מאזור גיאוגרפי דומה. האנשים שבאו

מהצפון הקיצוני ביותר והיו רחוקים מבני הפלאשמורה, היתה להם דעה קדומה על הנושא

הזה; או שהם היו רחוקים והנושא הזה זר להם. לכן, כששמו אותם במרכזי קליטה, חילקו

אותם לפי אזורים גיאוגרפיים שונים. המתח הזה קיים לא רק בין הפלאשמורה לבין

יהודי אתיופיה. זה קרה גם בעליה של יהודי אתיופיה בגלל האזור הגיאוגרפי מכל מיני
מקומות
דרום, צפון, אפילו טיגריי וגונדר. ב-1982 היה מתח רצי ני מאד שאני לא

רוצה להיזכר בו. אבל אנשים שמחפשים ענין לטרפד את העליה של בני הפלאשמורה יכולים

להביא ספורים רבים מאד, אבל הדבר הזה הוא זמני מאד, טבעי מאד, ואנחנו בטח נעבור

אותו. צריך לראות גם את הדור הבא ואת הילדים הקטנים.

חי פורת;

אבל בפועל זה מה שקורה היום?
היו"ר ע' זיסמן
אני חושב שאדיסו מסלה נתן תשובה נכונה. אני נמצא בארץ 46 שנים. עד היום יש

הבדל בין דרום בולגריה וצפון בולגריה.
א' מסלה
אסור לעשות הפרדה מוחלטת בין יהודי אתיופיה לבין בני הפלאשמורה. אם נסתפק אך

ורק בעדות של בני הפלאשמורה, זה חמור מאד. זה חמור, לא בוועדה שנמצאת באדיס-אבבה

ולא בוועדה של בני הפלאשמורה שנמצאת בארץ, אלא כמו שאמרתי, קודם-כל היו לנו קשרים

גיאוגרפיים. יהודי אתיופיה, ואפילו הקייסים, לא היו רחוקים מהכפרים של בני

הפלאשמורה. יחד עם זה יש קירבת דם. לכן הבדיקה צריכה להיות הצלבה בבדיקה, לא

חד-צדדית, כי בסופו של דבר אם יבואו כל מיני אנשים שלא משתייכים לבני העדה, בראש

ובראשונה ייגרם נזק לבני העדה, ואולי אחר-כך תהיה לזה השלכה בכלל.

לכן אין לנו ענין, גם לבני הפלאשמורה וגם ליהודי אתיופיה, שיעלו ויתפסו טרמפ

אנשים שלא שייכים לעדה. אם יש אישורים מזוייפים, או אישורים של אותו קייס שאני

מכיר אותו, בדקתי את המסמכים שלו, כל שנה ביקרתי שם, ו-50% מאישורי הקייסים הם של

הקייס שנבחר פה במדינת ישראל.

האישורים האלה נמצאים בידי הגורמים שטיפלו בכך בעבר. אם מישהו זייף, אפשר

להשוות. חוץ מזה, יש קייסים שהיו באותם אזורים גיאוגרפיים, ובאשר למשפחה שלגביה

יש לנו ספק מסוים, להתעלם מאותו אישור זמני וללכת לקייס אחר שמכיר את המשפחה

ולומר אם היא שייכת לבני המפלאשמורה או לא.

תמיד היו ויש בעיות, לא רק בקרב בני הפלאשמורה, גם אצלנו, כשהעלו את יהודי

אתיופיה. על-כל-פנים, ממשלת אתיופיה היא לא סיבה. היא תמיד מעמידה פנים.

האם הממשלה הקודמת בראשות מנגיסטו קראה פעם ליהודים ואמרה להם לעלות לישראל? -

אף פעם זה לא קרה.

לפי דעתי ממשלת אתיופיה מעוניינת היום בקשר דיפלומטי חזק עם מדינת ישראל,

יותר מאשר מדינת ישראל. אני חושב שאם ממשלת ישראל היתה עובדת בתבונה, היא היתה

יכולה לנצל את הדבר הזה.

אני רוצה לסכם בשני משפטים. קודם-כל צריך להקים את הוועדה או את הצוות

הקונסולרי, כי אנשים צריכים טיפול יום-יומי. בלי זה אי-אפשר לעשות את העבודה

שעושה דוד אפרתי היום. אחת הסיבות שהמספר קטן היא שהוא עושה בדיקה פה, 10 ימים

הוא שם, וכנראה שהוא לא מסוגל לאשר למעלה מ-80 עד 100 אנשים. אבל אם הצוות הזה

היה מטפל יום-יום, אני חושב שאפשר היה להעלות את המספר.

שנית, יש משפחות שפונות ונדחות. יכול להיות שבאמת צריך לדחות את הבקשה שלהם.

אני לא יודע. בהחלטת הממשלה נאמר שתקום ועדת ערר. אני חושב שהוועדה הזאת צריכה

לקום ולשמוע את האנשים שנדחים פעם ראשונה, ולתת חיזוק נוסף כדי להצדיק ולהביא את

המשפחות האלה.

אי אליצור;

כדאי להעיר קודם על חצי הכוס המלאה שאנחנו רואים כאן, ולא רק להתלונן. בפעם

האחרונה שהייתי כאן זה היה לפני נסיעתי לאדיס-אבבה, ואני באמת מרגיש מאד טוב.

היום אנחנו מדברים על מספר האנשים שבאים, זה שינוי נהדר, מי היה מאמין. היום

משרד הקליטה פועל במובנים רבים יחד אתנו, זה כמעט חזון אחרית הימים, ואני מאד שמח

על כך. אני חושב שזה במידה לא מעטה בגלל הקו העצמאי והתקיף שהוועדה הזו נקטה

במשך כל הזמן הזה, שהשפיע והוא ימשיך להשפיע.

בגלל הקו העצמאי והתקיף הזה הייתי מבקש מהוועדה להסב את תשומת-לבה לתפקיד

המוזר, בלשון המעטה, שממלא משרד החוץ בשבועות האחרונים בענין הזה. אני תוהה, וצר

לי לגלות את בורותי ברבים, אבל ממתי שאלת עליית יהודי אתיופיה היא שאלת יחסי חוץ?

וכי השאלה של יהודי רוסיה או יהודי איראן, ששני בני דודים שלי נמצאים שם עכשיו,

היא שאלה של יחסינו עם המדינות האלה? שוקלים אותה לאור מה ייושבו הממשלות האלה על

ההתערבות שלנו בענייניהן הפנימיים? בכל הכבוד הראוי, אין שום בעיה עם ממשלת

אדיס-אבבה. הבעיה שלנו היא בירושלים. אם מירושלים תצא האמירה הפשוטה והנחרצת



שאלה יהודים ועכשיו לכם האתיופים יש ברירה להסכים או לסרב, בוודאי שהדבר יהיה

אחר. אבל כשכל הזמן הם שומעים מפה שמדובר בנוצרים, לכן הם מקבלים את הרושם

שאנחנו מתערבים בענייניהם, מה הפלא שהם עושים את כל הדברים האלה?

הזכירו פה שמשמיצים את הקייסים. כדאי להזכיר, בעתונות נכתב שמדובר לא רק

באישורים מזוייפים. היינה טענה שקייסים מזייפים אישורים. זו השמצה מחוצפת

ושערורייתית שאין דומה לה. מי זה מעז להטיל דופי בעדה שלמה ולהעז לרמוז

שהמנהיגים הרוחניים שלה מזייפים אישורים?

הייתי מציע שבנוסף להחלטות הוועדה, שכבר התחילו להתגבש, כשהיושב-ראש הזכיר

כמה מהן, שמהוועדה הזאת תצא קריאה ברורה ומנומסת למשרד ההוץ, שפקידיו יואילו

בטובם להתעסק בענייני חוץ, לא לנהל מדיניות עצמאית, לא להתערב בעניינים של משרדי

הקליטה והפנים, לא לשאול שאלות "קיטבק", לא ליצור את הקואליציה המוזרה הזאת עם

האדון שיפרה ועם עוד כמה אנשים.

אני הייתי שם ודיברתי עם אנשים די בכירים במשרדי הממשלה, ולא ראיתי שהם

פוחדים מזה שניקה עוד 10,000 או עוד 100,000. הבעיה היא כאן. אני חושב שאם

הוועדה מכאן תשמיע קריאה פשוטה למשרד החוץ ותיתן לו להבין שגם מעשיו נתונים

לפיקוח, אז נזכה לראות את הבעיה הזאת פתורה.

ר' אלעזר;

אני רוצה להעיר שתי הערות מאד קצרות. הארות, לגבי עליית יהודי אתיופיה לארץ,

הרי לא הקיסר הקודם, לא מנגיסטו וגם לא השליט הנוכחי אמרו: אתם רשאים לצאת

באופן חופשי לישראל, אלא היה "מבצע משה", "מבצע שלמה" ועוד. לכן, לא צריך להיבהל

ממה שהממשל החדש אומר לגבי הפלאשמורה. תמיד אמרו כך והתנגדו.

הערה שניה, לגבי הוועד המקומי שם. אני חושב שהוועד שם יכול לעזור הרבה, אם

יהיה שיתוף-פעולה, כי הוא הי אתם שם ומכיר את המצב.

אם רוצים לקדם את הענין, ברור שיהיה צורך לשתף פעולה עם הוועד המקומי, אם זה

השגרירות, אם זה אנשי הסוכנות היהודית שיושבים שם, כי מצד אחד מעלים את האנשים,

ומצד שני מתעלמים מהקיימים שם. אני פשוט לא מבין את זה.

צ' רונן;

קודם-כל אני רוצה לברך את יושב-ראש הוועדה. אני חושב שיש פה שינוי משמעותי,

ולא אחזור על דברי אחרים. אבל בענין הסיוע ל-4,000 שנמצאים באדיס-אבבה, לאנשים

שם אין מה לאכול. מה שהם מקבלים זה מעט.

היו"ר ע' זיסמן;

אתה מדבר על כל ה-4,000 או על ה-1,200?

צי רונן;

אני מדבר על 1,200 שנמצאים שם, וגם על אלה שמקבלים סיוע. מה שהם מקבלים זה

מעט שמן וקצת חיטה. זה לא סיוע שמדינת ישראל היתה נותנת לקרובי שנותרו בסיביר,

אם הם היו צריכים לעלות לארץ.

י' קינן;

אנחנו שומעים פה השמצות חוזרות ונשנות נגד משרד החוץ. אני לא רוצה לחזור

לפולמוס שהיה בוועדה זו, שלא הייתי נוכח בו, אבל משתמע מהדברים כאילו ממשלת ישראל

היא היחידה שמכשילה את העלאת הפלאשמורה.



היו"ר ע' זיסמן;

אני התייחסתי לזה, אם שמת לב, בנקודה מסוימת.
י' קינן
נכון שלפי החוק כל אזרח אתיופי יכול היום לצאת בצורה אינדיבידואלית. לפנות

למשרד הפנים, לקבל דרכון ולצאת. אבל היות ובשאלת הפלאשמורה הוחלט שהשגרירות תטפל

בהבאתם כקבוצה, ולשם כך אנחנו זקוקים לשיתוף-פעולה מצד ממשלת אתיופיה, השגרירות,

משרד החוץ, פועל להשגת הסכמתה של ממשלת אתיופיה להבאתם. זה התפקיד העיקרי של

השגרירות ושל משרד החוץ, להכשיר את הקרקע המדינית לקבלת הסכמתה של ממשלת אתיופיה

להבאתם של בני הפלאשמורה.

זה לא נכון לתאר את זה כאילו לממשלת אתיופיה אין התנגדות ליציאת האנשים האלה.

כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, ממשלת אתיופיה מאד רגישה לסוגיה הזאת, ובשיחות שנציגים

שלנו מנהלים עם שלטונות אתיופיה, חוזרת כחוט השני הדאגה לכך שלא 4,000 אלא

30,000, ואולי כל טיגרי יכול לטעון שהוא פלאשמורה. כולכם פה יודעים את ההסטוריה

המיוחדת של עדת ביתא ישראל, את כל התהפוכות שעברה במשך מאות בשנים, ואתם יודעים

שאם רק יתנו לאתיופים לצאת היום, מאות אלפים יצבאו על פתחי השגרירות.

י י שוורץ;

זאת הטעות המרכזית.

י' קינן;

אני מתאר את הדאגה של ממשלת אתיופיה כפי שהיא עולה מהשיחות. אתה לא קורא את

המברקים, אני קורא אותם.

א' אליצור;

מת אומרים המברקים שלכם? זה מה שמעניין אותי.

היו"ר ע' זיסמן;

אני לא מסכים לזה. אתם מחטיאים את המטרה במה שאתם עושים עכשיו.

י' קינן;

יש לי פה מספר מדויק שקיבלנו אתמול מגיא רביד, שהוא הממונה הזמני היום

בשגרירות, של 543 מקרים שפנו לאחרונה ורובם לא מאדיס-אבבה אלא מהצפון ומיעוטם

מגונדר, ולכן דובר במברקים של השגרירות על נהירה. 543 צריך להכפיל ב-6 או ב-8

כדי להגיע למספר האנשים שפנו לאחרונה.

היו"ר ע' זיסמן;

גם אם תכפיל את המספר ב-10, מדובר על 5,000.

י' קינן;

בסדר, אנחנו מדברים רק על השבועות האחרונים.

היו"ר ע' זיסמן;

כמה מונה אוכלוסיית אתיופיה היום?
ר' אלעזר
50 מיליון.
חי פורת
אותה הרגשה שבאה לידי ביטוי כאן על-ידי החברים, שהוועדה היא לפה לאותה מגמה

שעכשיו פועלים בה, להעלות בשקט ובצורה מדורגת את הנמצאים קודם-כל באדיס-אבבה, אני

חושב שהיא נכונה, ובאמת היטיבו להגיד פה חברים שזה שונה מאד ממה שהיה בעבר. מה

שבעצם הצית את הענין והחזיר אותנו במידה מסוימת אחורה, עם הפרסומים המעוותים

שיצרו אווירת בהלה, "פלאשמורה עליך ישראל", ומי יודע איזו נהירה, הצפה תהיה,

וכדומה. דיברנו על כך בפעם שעברה ואינני רוצה לחזור על הדברים, ואינני רוצה לשים

אצבע מאשימה. די לי אם יש עכשיו הסכמה בין כל הצדדים לכך שצריך להמשיך לטפל

באופו שיטתי בעלייתם ארצה, תוך כדי מאמץ להגיע בצורה שקטה וללא פרסומים יתרים

למקסימום שניתן. כי בכל-זאת, אם אנחנו מדברים על 4,000 איש שנמצאים היום

באדיס-אבבה, ואם יעלו 80 לחודש פירוש הדבר ש-4, 5 ו-6 שנים אנשים יצטרכו לחכות,

אני חושב שזה דבר שכל אחד מאתנו צריך לבו להתחמץ. ואם אפשר לעשות את הדברים האלה

תוך שנתיים, וגם שנתיים זה הרבה זמן, והיה זה שכרנו.

אני רוצה לומר דבר אחד בדרך החיוב, לא בדרך השלילה. ייתכן שיהיה ויכוח בעתיד

ותהיה איזו שהיא מחלקות בשנים שיבואו לגבי אנשי פלאשמורה ואחרים שנמצאים בגונדר

ובמקומות אחרים. זו סוגיה לא פשוטה. אני חושב שאסור שתהיה מחלוקת לגבי 4,000

איש שנמצאים היום באדיס-אבבה, שכולם זכאים לעלות ארצה, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה

בתחילת הדברים, ושכולם, בין כאלה שהם בקירבה ראשונה ובין כאלה שהם כבר על בסיס של

איחוד משפחות, ובין כאלה שאין להם רשיון, זכאים ושממשלת ישראל צריכה לראות עצמה

אחראית לעלייתם ארצה. האחריות הזאת נובעת לא רק מההיבט המוסרי-הומאני שבו נגע

יושב-ראש הוועדה, אלא גם מכיוון ש-98% מהם, כפי שאמר מר אפרתי, על בסיס הבדיקות,

הם ממוצא אתני של ביתא ישראל, ובוודאי עברו תהליך של שיבה ליהדות יותר מאשר

הממוצע האתיופי, עם כל מה שעבר עליהם.

אינני דן כעת בטכניקה הפורמלית, אני דן במגמה, והבנתי את הדברים האלה היטב גם

מהשר יאיר צבן. אינני דורש - למרות שיושב-ראש הוועדה דווקא רצה להבליט את זה

בריש גלי - שהדבר הזה ייצא כהודעה ציבורית לתקשורת. אני אומר שזה צריך להיות

היעד של כולנו. וגם כאלה שאולי חושבים אחרת צריכים להבין שזה לא נושא שנוי

במחלוקת. ברגע שתהיה הבנה של כל הגורמים: משרד הפנים, משרד החוץ והסוכנות

היהודית, וכמובן אנשי הוועדה, כל אלה שמטפלים בענין, שזה היעד שלנו, אני חושב

שתימצא הדרך הנאותה להעלות אותם, בין אם זה יהיה על בסיס של איחוד משפחות, או חוק

הכניסה - כל אותם כלים שהצבנו ושהם יכולים לענות על הבעיה. אני מאמין שהם יכולים

לענות על הבעיה של כל ה-4,000 ולא נשאיר שם אחד מהם, אלא אם כן יתברר על בסיס

בדיקות שאין לו שום מוצא יהודי.

אם זו תהיה ההבנה בין כל הצדדים, אני בעיקר פונה לאנשי משרד החוץ שהביעו גם

בפעם הקודמת, וגם עכשיו שמענו היסוסים וחששות. אי-אפשר על בסיס הפחדים האלה,

שאתה שומע חלק גדול מהאנשים אומרים שאין להם על מה לסמוך, אבל אי-אפשר לשים את
האצבע ולומר
לכן אנחנו צריכים גם להיזהר באותם 4,000. את זה עברנו, זה כבר לא

נושא לוויכוח יותר.

אני רוצה לומר משהו בעיקר לאנשי העדה, אם כי הבנתי שיש פחות או יותר הבנה.

הרי השאלה אינה רק עלייתם ארצה, השאלה היא השתלבותם בחברה בישראל, ובענין זה באמת

נעשית עבודת קודש בנוה-כרמל. באופן טבעי יש עדיין פה ושם גם ויכוחים, והיטיב

להסביר את זה אדיסו מסלה.

אני חושב שאם נתעקש על כך שהקבלה תהיה על בסיס אישורי הקייסים וכדומה, אנחנו

עלולים בעתיד לעמוד בפני מצבים קשים. זו לא שאלה פורמלית אם אתה מאמין או לא

במאמין. זו שאלה שכולנו מכירים אותה שאחר-כך יכולה להיות רגישה מאד מבחינת קליטתם

והשתלבותם פה גם במערכת של חיי האישות על כל מה שמשתמע מכך.



לכן, אילו היתה כאן טענה שהרבנות הראשית או המערכת שקיימת היום מונעת מאנשים

א' אליצור;

חלילה.

ח' פורת;

מאחר שאין טענה כזאת, אני חושב שככל שנצליח - גם אם באופן פוטנציאלי הדבר

קיים, וגם אם הבג"ץ פורמלית מאשר זאת - אם יש אפשרות ללכת במסלול שהוא מוסכם על

הכל ושהוא הופך להיות חוליה חזקה, אינני רואה שום סיבה שהנושא הזה יהיה שנוי

במחלוקת. גם זה מן הדברים שאפשר להגיע בהם להבנה. כי בעיני החשיבות הגדולה

ביותר שאותם בני פלאשמורה ישתלבו אחר-כך, יוכלו להתחתן ויהיו סוף-סוף חלק

אינטגרלי מעדת ביתא ישראל כולה.

נכון, היה שלב מסוים שהיתה לנו בעיה עם ה-1,200, בעיקר החשש שבעקבותיהם יבואו

אחרים וכדומה. אם היום מוצב סכר ברור בעיקר על-ידי נציגי העדה שם, שאתם צריך

לשתף פעולה, ואם באמת יתקבלו ההצעות כאן, גם של שילו הנציגים שם בתהליך העליה וגם

ועדה כאן שתלווה את הדברים האלה - ואני חושב שהרב ולדמן חייב להיות אחד האנשים,

בשל הידע וההכרה שלו את הנושא; הוא עצמו עבר איזה שהוא שינוי כתוצאה מהתהליך שעבר

על אנשי הפלאשמורה שם, אז אני חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו במצב כזה לראות

איך אותם 4,000 איש קודם-כל תוך שנתיים-ימים, בעזרת השם, מוצאים את מקומם כאן

ומשתלבים בבית ישראל.

אי זנדברג;

אני מסכים שיש שינוי מהותי , אם נשווה את הדיונים שהיו כאן לפני שנה ומעלה.

קצו; "אולי זה בעזרת הבג"ץ, אולי אפילו בעזרת הוועדה, אולי גישה שונה, אולי איום של

שר. מה שאני מאתר פה זו בעיה שצריך ליגת עליה את הדעת בצורה יותר רחבה, וזו באמת

העמדה של משרד החוץ. בזמנו קרו כל מיני אירועים ואנחנו הרמנו גבה, גם אני כאחד

שהיה שותף למאבק הזה, וקצת כיוונו את החצים לכיוון משרד הקליטה ואמרנו: זה בטח

מגיע משם. כמו ענין הגירוש של הפעילים, שאמרנו שלא יכול להיות שמגרשים פעילים

ממחנה כזה בלי שיש איזה שהוא יידוע לפחות של משרד החוץ או של השגרירות. ואמרו

לנו שהשגרירות ידעה ושתקה. זה פחות או יותר המידע שהיה. ואמרנו, אם שתקו, כנראה

שהינחו אותם לא להתאמץ יותר מדי.

יש דברים שדוד אפרתי אומר היום באופן מפורש, שאומרים: אל תשתפו פעולה, אל

תיפגשו עם האנשים האלה והאלה. היו כל מיני דברים של מידע מוטעה, שהיו עוד לפני

שנה, אינפורמציות שונות שחשבנו שמקורן אולי במשרד הקליטה, ויכול להיות שבאמת

מקורן במשרד החוץ, ואולי אפילו לא כמדיניות של המשרד. אני זוכר שרצינו לנסוע

חבורה של חברי כנסת בסוכות שנה שעברת לאתיופיה, ופתאום היו ידיעות פה שאם ניסע זה

יפגע במירקם היחסים בין אתיופיה לישראל. באותו זמן היה בארץ ראש ממשלת אתיופיה,

העתונאי אריק בנדר ריאיין אותו, והוא אמר: לא דובים ולא יער, מה פתאום הם

מוזמנים? בשגרירות אמרו לנו, לא נכון. אבל השגרירות שלנו שם ידעה לספר שזה הורס

את היחסים.

לנגה אני מספר את כל הדברים האלה? כי אם אני מחבר אחד ועוד אחד ועוד אחד אני

מאד דואג בשלב המשא-ומתן ובשלב המגעים השוטפים והישירים בין מדינת ישראל לבין

ממשלת אתיופיה, שאותם אנשים שנשלחים מטעם המדינה לא יודעים, לא רוצים, או לא

יכולים לתת את התשובות שבאמת יסייעו לפתור את הבעיה, אלא נותנים תשובות שאולי

אפילו מעוררות בעיות חדשות.

יכול להיות שפה אנחנו צריכים לעשות חושבים. אני עוד לא הבנתי האם דברים

שנאמרים בשגרירות, או מובאים על-ידי השגרירות, הם מדיניות ומבטאים מדיניות של

משרד החוץ, או שהשגרירות מנהלת איזו שהיא מדיניות בזעיר-אנפין ומשרד החוץ רק מקבל



מידע, ואינני יודע עד- כמה משרד החוץ בודק את המידע שהוא מקבל מהשגרירות ועד כמה

הוא יכול לבדוק ולאמת אותו, וזאת נקודה שהיא היום בעייתית, כי היא מקרינה על

הבעיות האחרות שקיימות ומתעוררות.

אני מציע שבדיון הבא שנקיים נרחיב בסוגיה הזאת. אם דוד אפרתי אומר שהשגרירות
אומרת
אל תשתף פעולה, אל תיפגש עם גורמים, אני חושב שזה דבר חמור ביותר. ולו

בשביל לשאוב אינפורמציה, ולו בשביל לדעת במה מדובר, צריך לפגוש אותם. רבותי,

אותו משרד חוץ נפגש עם אש"ף ועם נציגיו ועם ארגונים אחרים, אז אנחנו לא ניפגש עם

ארגון שמייצג יהודים או פלאשמורה באתיופיה? אותו לא הוציאו והחזירו מחוץ לחוק,

כמו שעשו פה. זה פשוט נראה לי דבר לא הגיוני.

לא נראה לי הגיוני שמישהו במשרד החוץ, שר או סגן השר, או מי שמעצב מדיניות,

אומר: עם אלה לא להיפגש. זה נראה לי לא הגיוני. נראה לי שיש יוזמה מקומית, וזה

מגביר את החשש שלי לגבי ההיקף של היוזמה המקומית ולגבי מה היוזמה המקומית הזאת

עושה בעיצוב המדיניות, אם היא נותנת את הנופך האישי, את הגוון האישי הזה, בכל

מיני הודעות, דיווחים ופרשנויות שמגיעות לכאן לצורך קבלת עמדה.

אני מרגיש שאני לא יודע מספיק על הענין הזה. אני מרגיש שיש הרבה מאד סימני

שאלה, דברים שגורמים לי לדאוג לגבי היכולת שלנו באמת לבצע את המטרה, שאני חושב

שלא כולם מסכימים לה, להביא את אלה מבני הפלאשמורה שראויים להיות מובאים ארצה

בהקדם האפשרי.
אי אליצור
כדאי רק לציין שמהשגרירות יצאה בקשה לקהילה העדנית באדיס-אבבה לא לקבור את

ילדי הפלאשמורה שמתו. אני שמעתי את העדויות האלה. ילדים של הפלאשמורה שמתו,

ביקשו לקבור אותם בבית קברות יהודי, מאיפה יצאה הבקשה אל הקהילה?
די קירלין
קודם-כל אני רוצה להסביר מה קרה עם השגרירות. נדמה לי שיש פה עיוותים מאד

גדולים ואני מוצאת את עצמי בעמדה קצת משונה להגן על השגריר, ואני עושה זאת בשמחה.

אתן שלוש דוגמאות. לגבי הדבר שקיבל הכי הרבה בולטות - אישורי הקייסים. אני

ראיתי את המברק הזה. הוא מעולם לא אמר שקייסים עסקו בזיוף אישורים. הפאקס שאני

ראיתי אותו שבוע או 10 ימים לפני שהוא הודלף לעתונות מסיבה זו או אחרת, אומר

שהגיעו לידיו שמועות שיש תעשיה באתיופיה של זיוף אישורים של קייסים שנמצאים בארץ.

זאת אומרת, מישהו מנסה לזייף את אישורי הקייסים באתיופיה, ולא שהקייסים, חלילה,

עוסקים בזיוף האישורים. זה נותן פרספקטיבה אחרת וההדלפה היתה מאד לא הגונה

כלפיו.

כנ"ל לגבי סיפור הנהירה. הוא העביר דיווח מאד מפורט ואמר כך: בארבעה ימי

עבודה ביקשו להתקבל בשגרירות והתקבלו 2,800 נפש, כ-550 מתוכם לא נמצאים לא בקבוצה

הזו ולא בקבוצה הזו. זה היה הדיווח. השר צבן אמר בישיבה פה: לא דיברו על

נהירה, דיברו על תופעה שיש לבדוק אותה. נשלחו צוותי משימה מיוחדים ויישלחו גם

בעתיד לבדוק את מהות הנהירה.
מי ולדמן
הוא אמר את זה גם לחסאן שיפרה.
ד' קרלין
אגב, מתוך 550 נפש שהגיעו, לפי הדיווח המעודכן עד לפני מספר ימים, יש לי

רשימה מאיזה כפרים הם הגיעו. הדבר טעון בדיקה, הורינו לבדוק אותו.
מ' ולדמן
הוא אמר לחסאן שיפרה: דע לך שיש נהירה.

חי פורת;

הביטוי נהירה זו לא המצאה שלנו. בתקשורת אמרו: נהירת אלפי אנשים.
ד' קרלין
אני רוצה להזכיר שהחלטות הממשלה הן אלה שאיפשרו את הבאת בני הפלאשמורה, בין

אם במסגרת איהוד משפחות, בין אם במסגרת אישורי הקייסים. זה "בילט-אין" בתוך

החלטות הוועדה. נכון שקרו הרבה מאד תהליכים שמורים על שיתוף-פעולה, אנחנו נפגשים

עם נציגי הארגונים כאן בארץ, נציגי העדה בנוה-כרמל. אני חושבת שעכשיו כשהחלטות

הוועדה הובנו עד תומן, מתאפשרת הדרך לשיתוף-פעולה הרבה יותר אמיתי ונכון.

אנחנו אימצנו את הצעתו של יושב-ראש הוועדה חבר-הכנסת זיסמן בדבר מתן עדיפות

והדגש לאותם 4,000. זה היה בישיבה הקודמת, והשר באמת אימץ את המלצתו בענין מתן

הדגש ועדיפות לאנשי אדיס-אבבה, מכיוון שבאמת שם נמצאת הבעיה הקשה. אבל אם יהיו

נושאים של איחוד משפחות מטעמים הומניטריים, גם באזורים אחרים, הם יצטרכו לשקול

לגופו של ענין חיבור בין הורים מאד חולים וילדים, שהם עניינים הומניטריים מדרגה

ראשונה.
פ' לגאסה
אני רוצה לתקן דבר אחד מהדברים שאמרה דורית קרלין. אף בן-אדם לא עלה עד כה

באישורי קייסים.
די קרלין
לא אמרתי את זה.
י י טוב
מה שמפריע לי כאן זה שלאנשי העדה יש הרגשה, וקשה מאד לשכנע אותם שהרגשתם לא

נכונה ולהסביר להם את הדברים. אני איש משרד הפנים והייתי במשלחת שנסעה לאתיופיה

וטיפלנו בבקשות. ישבנו עם האתיופים וקיבלנו בקשות, בדקנו ואישרנו. אני מוכרח

לציין שבכל השיחות שלי עם השגריר שם, הפורמליות והבלתי-פורמליות, הוא הגיש לאנשי

המשלחת את כל העזרה. כשביקשתי ממנו לפתוח את השגרירות לאחר שעות העבודה, עד שעות

הערב; כשביקשתי לפתוח את השגרירות גם בימי ראשון כשהשגרירות סגורה, קיבלנו את כל

העזרה כדי לקבל את האנשים, לעשות את הסידורים ולטפל בהם. השגריר שיתף אתנו פעולה

בצורה חיובית ביותר.
חי פורת
אבל מדוע היתה התנגדות ליצור קשר עם נציגי הקהילה?
צי רונן
מלה אחת על מה שאמרה שגרירת אתיופיה בישראל. הטלוויזיה הישראלית ראיינה

אווזה, ואברהם נגוסה ראה את הכתבה, משום-מה זה לא שודר. ביום ראשון היה ראיון עם
שגרירת אתיופיה בישראל והיא אמרה
אין שום שינוי במדיניות של ממשלת אתיופיה. זה

דבר שאף אחד עוד לא יודע, חוץ מאתנו, שראינו את הכתבה של נפתלי בן-סימון. כדאי

שתדעו את זה.
י' קינן
מותר לי להביא ציטוט מדברי חסאן שיפרה, בפגישה האחרונה שלו עם השגריר, כדי

לבטא את הדאגה? המברק בידי. "זה תהליך שאין רואים את סופו. העלאת היהודים

מאתיופיה הסתיימה בעצם. איפשרנו איהוד משפהות ולדעתי היתה זו ההלטה מוטעית שסופה

באסון, ועכשיו הגענו לבעיית הפלאשמורה. על-פי הקריטריונים של החלטת ועדת השרים

הישראלית, כל תושבי צפון אתיופיה, טיגרי, גונדר, גודגין, וולו, זכאים לעליה.

אפילו אני".

מי ולדמן;

מה ענה לו על זה השגריר?

אי אליצור;

למה הוא לא מצטט את ראש הממשלה?

היו"ר ע' זיסמן;

אני לא מסכים לזה. זו לא ישיבה של הארגון. אם אתם לא יכולים לרסן את עצמכם

אתם מחטיאים את המטרה.

בסיכום הישיבה אומר גם כמה דברים שלא מצאו את ביטויים בישיבה. אנחנו לא

מנהלים משא-ומתן עם שר משטרה, אנחנו מנהלים משא-ומתן עם ממשלת אתיופיה. יכולים

להיות בממשלה גוונים שונים ואנשים שונים, כמו בממשלת ישראל.

אי אליצור;

הוא גם לא שר.

היו"ר ע' זיסמן;

אפילו למפלגות שמרכיבות את הממשלה יש גוונים שונים. אבל יש ראש ממשלה ויש

ממשלה, ואני אומר את הדברים האלה כי שוחחתי אתמול עם סגן שר החוץ יוסי ביילין,

ואני אדבר אתו ועם שר החוץ ואסביר להם שממשלת ישראל, לא השר צבן, ממשלת ישראל

צריכה לראות כחובה לאומית ציונית מדרגה ראשונה להביא לפינוי המחנה שבו מרוכזים

4,000 בני-אדם שרוצים לעלות לישראל כיהודים, או לשוב ליהדות, או להיות בישראל.

היום יש מטרה.

שבוע-ימים לא פניתי לתקשורת, לא התראיינתי, ואני מודה גם לחברים שנהגו כמוני,

אני מודה לחבר-הכנסת חנן פורת שנשאר אתי עד סוף הישיבה. כשאני מקבל החלטה אני

עושה זאת גם על דעתם של אלה שהיו פה וגם על דעתם של אלה שלא היו פה.

אי-אפשר לשחק את חמשחק הזה. זו עובדה שיש ריכוז של 4,000 איש, ואנחנו חייבים

להביא במהרה לפינוי המחנה, לא תוך 5-4 שנים. זה צריך להיעשות בהסכמה ובהבנה עם

ממשלת אתיופיה, שהיא מדינה ריבונית ועצמאית, אבל זו המטרה היום, ואם משרד החוץ

מופקד על זה, הוא צריך לעשות את זה. אם ממשלת ישראל תחשוב שלא משרד החוץ צריך

לעשות את זה אלא כמו בכל העולם הסוכנות היהודית, עם לשכת הקשר או בלעדיה, זה היום

יעד של מדינת ישראל. צריך לברר את הדבר הזה. לא על-ידי שר המשטרה אלא בדרגים

הגבוהים ביותר.

אם זאת נקודת המוצא שלנו, ממשלת ישראל נושאת באחריות לבריאותם, לשלומם

ולבטחונם של כל ה-4,000. אני קיבלתי את הניסוח של השר צבן, שאמר: דגש ועדיפות.

אני אמרתי את הדברים האלה לא בדגש ועדיפות, אמרתי אותם כך בשבוע שעבר, אבל קיבלתי

את הניסוח שלו, מפני שאני לא יכול לקבל מה שהיה כאן, שקודם-כל מפנים את ה-4,000.



הרב ולדמן אומר שיש עליה לישראל, והיא לא רק מאדיס-אבבה. אז אי-אפשר להגיד

שממשלת ישראל מחליטה לפנות את ה-4,000 בהבנה ובהסכמה עם ממשלת אתי ופיה, ועד

להגשמת התוכנית הזאת היא נושאת באחריות. אלא יש גם עליה במקביל. עוד הבינותי

שמתוך 764 שהגיעו יש גם כאלה שבאו מהוץ לאדיס-אבבה, רגם ימשיכו לבוא מחוץ

לאדיס-אבבה.

לכן, אי-אפשר לקבל החלטה להתרכז קודם בזה. עדיפות ודגש - כן. לפנות אותם

במהרה - כן. ואם למשל תתגלה באיזה שהוא מקום משפחה אתיופית שלא רצתה עד עכשיו

לגלות את עצמה והיא יהודית, לא נעלה אותה?

בכלל, עליה לישראל לפי רצון הממשלה היא לפי רצון היהודי. כשיהודי מחליט אז
הוא בא ואומר
אני מצהיר שאני יהודי, אני רוצה להשתקע. כך קרה בהרבה מקומות

בעולם.

אמרתי שני דברים. 1. פינוי. פינוי חייב להיות בהסכמה, אבל מהיר ככל האפשר.

אם זה יימשך שנים, אני צופה לא רק קשיים ומצוקות, אלא הסתבכויות גדולות מאד,

שיפגעו גם באתיופים, לא רק בנו.

זה לא מקובל עלי שמדברים באופן עקיף עם נציגות מוסמכת. צריך להכיר בנציגות
המוסמכת, או להגיד
אנחנו רוצים להקים נציגות מוסמכת אחרת. שיגידו את זה, אבל
לא להגיד
לא מכירים, כן מכירים. זה שארבע שנים יש נציגות, צריך לבדוק אם היא

נהנית מהאמון ומהתמיכה של רוב האנשים. בכל קהילה יהודית עושים בחירות, ותמיד

הבחירות הן דמוקרטיות?

לא ראיתי שיש תוכנית של הסוכנות היהודית שבכל קהילה בודקים איך נבחרה הקהילה.

אבל אם קהילה מדברת, ואני שומע את הדברים, צריך לעבוד אתה באופן רשמי וגלוי.

, עד עכשיו גם אני הבחנתי שיש רגישויות. כשהשר צבן אמר כך וכך לפני כמה

חודשיים, שמעתי בקולו ואמרתי שצריך לטפל ב-2,800 דרך הג'וינט וב-1,200 לא דרך

הג'וינט. עכשיו אני אומר שהאחריות על כולם .. אלה שלושה דברים מאד חשובים שאני

מתיחס אליהם.

מר אליצור אמר שיש התקדמות. אני רואה עוד התקדמות גדולה מאד ואני קובע שהיו

בעיות רגישות מאד של איחוד משפחות, ושמעתי כבר דיווחים ממר אפרתי בוועדה זו גם

בישיבות קודמות, וכמעט שאין לנו מקרים כאלה היום.
אי נגוסה
עדיין יש בעיות.
היו"ר ע' זיסמן
לא אמרתי שאין. היתה איזו שהיא הזנחה, לא היה טיפול נכון בכמה מקרים. אם יש

? משהו מזעזע מהסוג הזה שהיה בעבר, צריך לטפל בזה. אבל הגענו לרמה גבוהה מאד של

איחוד משפחות מהמקרים הקשים והרגישים שהיו. אם אינה יודע משהו ואתה לא מרוצה

מהטיפול, תגיד את זה.

אני רוצה להתיחס עכשיו למספר היוצאים - 60, 70 או 200. אם בא שר של ממשלת

ישראל, שאני סומך עליו, ואומר שהוא מבקש להגדיל את מספר היוצאים מ-70 - 80 ל-200,

זו הודעה רשמית של הממשלה שהגיעו 70 - 80, או לא? נגה אני צריך עכשיו לחטט מי

הסכים ומי לא הסכים? השר לקליטת העליה אמר כאן ב-18 באפריל: צריך להביא להעלאת

היקף העליה. זאת אומרת שיש כנראה קשיים, שלא נובעים רק מאתנו, הם נובעים גם מהם.

חוץ מזה, גם הם פוליטיקאים וגם הם מדברים בלשון כפולה. שר אחד אומר כך ושר אחר

אומר אחרת. עובדה ששגרירת אתיופיה בישראל לא רוצה לבוא לוועדת העליה והקליטה.

מדוע? כי אולי אני אשאל באופן רשמי שאלות שהיא לא תוכל לענות עליהן. ראיון

בטלוויזיה זה דבר אחר. יש הבדל בין הצהרות לבין מדיניות. עובדה היא שהשר אומר:



זה המוסכם, אני רוצה עכשיו לשנות את המוסכם. ואם נשנה את המוסכם נוכל לפנות את

המחנה תוך שנתיים, לא תוך 5-4 שנים. ולכן חיזקנו את השר בנושא הזה, ומשרד החוץ

חייב לעשות עכשיו כל מאמץ כדי שנגיע ל-200. כי מי שמסכים ל-60 - 70 מסיבות

עקרוניות, למה שהוא לא יסכים גם ל-200? אני מבין מה ההבדל. הייתי מבין אם היו

מבקשים להעלות עכשיו במבצע מיוחד את ה-4,000, דבר שיכול לגרום לזעזועים באתיופיה.

אבל מ-80 ל-200, איזה סיבות עקרוניות יש לממשלת אתיופיה להתנגד? אבל זה מחייב גם

שהממשלה תחליט. היא החליטה שיהיה קונסול של משרד הפנים בצוות הקונסולרי. אם זה

לא מתממש, צריך למצוא דרך אחרת. אבל כשהממשלה החליטה על כך, היא החליטה כך כדי

לסייע לעצמה כהגשמת יעדיה. ואם זה לא ניתן, צריך למצוא פתרון אחר. הקשבתי למה

שאמר דוד אפרתי וגם לאחרים.

אלה הדברים, כשאני מציין לא רק את האווירה הקונסטרוקטיבית שהיתה פה אלא גם את

שיתוף הפעולה ששמענו עליו. אם אני לוקח את חמשת הדברים שהבאת, נדמה לי שלשלושה

דברים נתתי תשובה חיובית ואחד השארתי פתוח, רק אחד לא קיבלתי, והוא התביעה להתרכז

אך ורק באדיס-אבבה. אני בעד מתן עדיפות לאדיס-אבבה, אבל אני לא יכול למנוע את

זה.

זה הסיכום ונעקוב אחרי הדברים.

ר' אלעזר;

יישר כוח.

היו"ר ע' זיסמן;

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13:50

קוד המקור של הנתונים