הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 118

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי. כ"ח בסיון התשנ"ד - 7 ביוני 1994. שעה 00 ;11

ע' זיסמן - היו"ר

נ' בלומנטל

עי מאור

ח' פורת

ד' שילנסקי

ש' וייס - יו"ר הכנסת

אי נודל

צ' לינקר

א' רזיאל נאור

א' מרקס

אי פרידמן

אי פרידמן

ר' יגלום

הי קריספין

יי מנדלביץ

יי ביגון

ר' בלוך

בי הרינק

חי רבינוביץ

גי קראוס

ז' פלטניק

בי פורטנר

מי ארליכמן

די גרילאוס

שי גרילאוס

טי מנדלביץ

קי שנקר

א' רויכמןט

ו' מאור

ש' צהר

קבלת פנים לכבוד הופעת ספרה של אסירת ציון לשעבר,

אידה נודל, "יד בחשיכה".



קבלת פנים לכבוד הופעת ספרה של אסירת ציין לשעבר, אידה גודל, "יד בחשיכה"

אני מתכבד לפתוח את הישיבה החגיגית הזאת לרגל הופעת ספרה האוטוביוגרפי של

אידה נודל.

אני רוצה להתחיל בסיפור אישי. ביולי 1957 שהיתי במשד 42 יום במוסקבה במסגרת

פסטיבל הנוער, ועסקתי בעליה לישראל. היה זה אחרי מלחמת סיני, והיה קשה מאד להמצא

אז במוסקבה, כי ישראל היתה מותקפת שם קשה מאד. בפעם הראשונה ראיתי שם פעילים

יהודים שרצו לעשות וגם עשו למען הציונות, למען העליה לישראל.

אינה ברודצקיה היתה אז סטודנטית, ונחנו נפגשנו אחרי חצות אי שם בפארק של

האוניברסיטה על שם לנין, ודיברנו. עברו מאז שנים של מאבק בעד פתיחת הגבולות

ואפשרות לעליה, ואידה נודל היא היא סמל של המאבק להשגת המטרה הזאת, סמל של המאבק

למען איחוד אחינו בברית המועצות לשעבר עם אחיהם בישראל, כאשר היעד המרכזי של עם

ישראל ושל מדינת היה, הינו ויהיה גם בשנים הבאות - עלייה לישראל, קיבוץ גלויות

וריכוז העם היהודי במולדת ההיסטורית שלו, במדינת ישראל.

אידה נודל מסמלת את המאבק הזה. מי יכול היה להעלות על דעתו בשנת 1975

שהקומוניזם יתמוטט כפי שזה קרה שנים לאחר מכן, שברית המועצות תתפורר, ושהיום לא

זו בלבד שאידה נודל חייה בארץ והתאקלמה בה ומוציאה ספר אוטוביוגרפי, אלא ששערי

ברית המועצות לשעבר פתוחים היום לעלייה לישראל, שמתקיימים שם היום שיעורים

בעברית, שיעורים להכשרה מקצועית וכו'; שיש שם פעילות ותרבותית יהודית, ושאנחנו

יכולים לעשות שם היום בתחום העליה כל מה שאנחנו רוצים, בערבון מוגבל כמובן, כי

איננו יודעים כמה זמן המצב הזה יימשך, ואיננו יודעים מה עוד יהיה שם.

המסיבה הצנועה הזאת, בנוכחותו של יושב ראש הכנסת פרופסור שבח וייס, מתקיימת

כדי 'להביע הערכה והוקרה למאבק, להישגים, וכדי לאחל לך אידה נודל שתוציאי עוד הרבה

ספרים בבריאות טובה, ושתצליחי לעשות למען עצמך ולמען ישראל עוד שנים רבות.

תודה רבה.

אני מבקש מיושב ראש הכנסת שבח וייס לשאת את דברו.

ידידי יושב-ראש הוועדה חבר הכנסת עמנואל זיסמן, אידה היקרה, חברות כנסת

שנוכחות כאן אתנו, גברת יגלום, חברות כנסת לשעבר אסתר רזיאל נאור וגברת לינקר,

מורי ורבותי, אני נרגש מן המפגש הזה. כאשר יושב ראש הוועדה, חבר טוב שלי עמנואל

זיסמן ביקש שאשתתף בישיבה הזאת, לא רק שהבעתי מיד את הסכמתי, אלא הבעתי גם שמחה.

אין לנו יותר מדי הזדמנויות בבית הזה, העמוס בסדר יום לאומי היסטורי לעייפה,

לעשות גם דברים במישור האנושי, הרגיל, הפשוט, הבסיסי המוחלט ולהגיד מלת תודה ומלה

של הערכה, והייתי אומר אפילו מילים של הערצה. ההזדמנות הזאת שניתנו לנו כאן עם

צאת ספרך והמפגש שיזם ראש הוועדה היא הזדמנות נאותה לעשות את כל הדברים האלה.

אני לא יודע אם אנחנו תופסים מה היא פעילותו של אדם בודד במשטר של אימה. מי

שלא התנסה בחוויה הזאת, גם אם יפעיל את דמיונו העשיר ביותר ואת כל האסוציאציות

שלו, לא יוכל להכנס לדמות הריאלית של מי שזה עובר עליו.



המשטרים הטוטליטריים האלה, שאידה נודל התנסתה עם אהד הקשים שבהם, יוצרים

אווירה של אימה, של פהד, של בדידות, ובאווירה כזאת הם מצליחים לשתק כמעט את כל

האנשים, עוד לפני שהם צריכים לנקוט בפעולה אלימה. ויש מאד מאד גיבורים היסטוריים

שמליחים בעקשנות ותוך סיכון עצמי יום יומי ליצור סדק בחומה האימה. ולפעמים

משטרים שלמים משתנים בזכותם של 100, 200, 300 גיבורים כאלה, שנותנים איזה

איתות לאחרים.

מבחינה זו אידה נודל היא דמות היסטורית, ולא כל יום מסדמנו לנו לשבת פנים אל

פנים, כיסא אל כסא מול דמות היסטורית. במאבק הגדול לזכות ההגדרה העצמית של

יהודים כיהודים בברית המועצות; במאבק הגדול של בני אדם, לא רק יהודים, על חופש

מול משטר של אימה, לאידה נודל של מקום מכובד.

כאשר אידה נודל היתה שם היא היתה לנו סמל. את בוודאי יודעת זאת. כאשר היית

שם, דיברנו עליך כל יום בכנסת. אני פה 12 שנים, ואני לא זוכר יום שגאולה כהן לא

באה עם הצעה לסדר היום בעניו אידה נודל. זק אמיר דיבר על האבטלה בדימונה, וגאולה

כהן על אידה נודל. גם אחרים דיברו על אידה נודל, אבל אני מזכיר אותה כי היא

הובילה את הנושא ביחד עם אחרים, בצוותה, בקבוצה.

יש לנו מן מנהג, ואולי זה מאד אנושי ואני לא רוצה לתקוף איש, שאחרי שאנחנו

משיגים איזה הישג, אחרי שהגיבורה השתחררה ועלתה לארץ אז הולכים ומחפשים גיבורים

אתרים. את במידה מסויימת עברת גם את החוייה הזאת. היתה חוויה של הערצה לא רק

בארץ, כי גייסו גם ציבור בכל העולם, ובאירופה הרבה אומות דמוקרטיות ופרלמנטים

דמוקרטיים נתנו לנו כתף בסיוע של ארגונים יהודים שונים, בסיוע של הסוכנות, של

התנועה הציונית, של ויצו ושל כל הגורמים האפשריים, וכאשר הגעת לכאן התחילו

להתייחס אליך כאל מובן מעליו. אז אני רוצה עכשיו, בשם כל אחי אזרהי ישראל, להתנצל

על התקופה הזאת. לא הסמיכו אותי, אבל אני מרגיש צורך נפשי להתנצל.

וכפי שאמר חבר הכנסת עמנואל זיסמן, יושב ראש הוועדה, אנחנו רואים את המצב

היום כמובן מאליו. השערים פתוהים, והבעיה היא רק איך לשכנע את היהודים שם לעלות.

אין שום דבר מובן מאליו. יום אחד, או חודש אחד יכולה להתרחש שם התרחשות כזאת, שכל

יהודי שלא יצא משם וכולנו יחד נצטער על זה צער רב, אני מקווה שלא בלתי הפיך. יש

לעם שלנו תסביך פומפאי, איזו חדווה לחיות ליד הרי געש. זה מן אופי כזה.

אני רוצה לבטא הערכה עמוקה לחברי הטוב עמנואל יסמן שבתוקףתפקידו ובתוקף

אישיותו יום יום מתריע על הדבר הזה, ובכל צורה, אף שזה לא כל כך פופולרי,

ויכולתם לראות זאת גם אינמול בתכנית פופוליטיקה. זה לא פופולרי לעשות מאמץ שיהודים

ישארו בארץ, וזה לא איכפת לו והוא ממשיך את ציונות הנטו שלו, ולכן גם המסיבה הזאת

מתאימה כל כך לוועדה הזאת.

אני מאחל לך חיים טובים, בריאות, וכל הימים הטובים שעוד יהיו לך יהיו פיצוי

על הסבל הנורא שסבלת שם. אנחנו מאושרים שאת אתנו, ואני מברך אותך בשם הכנסת בכל

לב.

תודה ליושב ראש הכנסת. אבקש מהגברת יגלום, שעומדת בראש תנועה עולמית ויצו,

לשאת את דברה.

רי יגלום;

אדוני יושב ראש ועדת העליה והקליטה, יושב ראש הכנסת פרופסור וייס, שהוא אמנם

מספר 2 במדינת ישראל, אבל כאשר אני רואה אותו אני רואה לנגד עיני את מי שהיה

תלמיד של ויצו בהדסים. כך שהיה לנו בכל זאת חלק בחינוך שלך כאשר הגעת לאן שהגעת.



התאספנו היום בשם הוועדה .I.W.I.N, נשים ישראליות למען אידה נודל, כדי לכבד

את אידה. להיות כאן איתך היום, אידה, זה כבוד גדול ותענוג גדול לי ולכל החברות

שלנו שביהד עבדנו יום יום במשך 8 שנים להשגת המטרה. הנציגה הכי חשובה שלנו בנושא

הזה היתה אילנה, שקבעה את קו הפעולה, מה לעשות, איך לעשות, אל מי לפנות במכתב,

ממי לבקש עזרה. לא זזנו בלי אילנה. כבוד גדול לי ולכל החברותותענוק גדול, אידה,

להיות כאן אתך ביום הזה.

אני מוכרחה להדגיש את פעילותה ואת עבודתה של הגברת שולמית שמיר, יושבת ראש

הוועדה, ואחר כך משום מה פנו אלי, וכבר אינני זוכרת את תולדות הסיפור הזה. הייתי

רוצה לציין לשבח את כל אחת מהחברות היושבות סביב השולחן הזה על העבודה המסורה

שעשו במשך 8 שנים תמימות.

עמדנו ועבדנו לצדה של אילנה יום ולילה כדי לעזור, כדי לכתוב לנשיאים, לראשי

ממשלות בכל העולם, לכתוב למלכות וכיו"ב. אל מי בעצם לא פנינו כדי לעזור לנו

להוציא את אידה נודל מברית המועצות. פנינו אל ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר

שנסעה לביקור במוסקבה, והיא ניסתה לראות שם את אידה, אבל לא הצליחה. כאשר אידה

הגיעה ארצה, לקחנו אותה ללונדון כדי שהיא אישית תודה למרגרט תאצ'ר על השתדלותה.

אני חושבת שכל העולם ידע מי היא אידה נודל. היא היתה הסמל שלנו ליהדות ברית

המועצות. אני יודעת שאידה לא אוהבת את המלה סמל כאשר מדובר בה, וכאשר היא הגיעה

ארצה היא התנגדה לזה ואמרה "אני לא סמל, אני בן אדם".

בעקבות דבריו של יושב-ראש הוועדה על ביקורו במוסקבה בשנת 1957. אני רוצה לספר

כאן שהקבוצה הראשונה מטעם ויצו ביקרה במוסקבה בשנת 1964, ולא ידענו דבר על יהדות

ברית המועצות.

בבית קפה במוסקבה פגשנו בכמה צעירים, שכאשר הם ראו אותנו הם אמרו לנו שגם להם

יש סמל של מדינת ישראל. שאלתי אותם אם הם לא פוחדים לענוד את הסמל הזה, והם השיבו

שבזמן" העבודה אין הם עונדים את הסמל, אבל אחרי העבודה הם עונדים אותו. אז התעוררה

בי לראשונה התקווה שמשהו בכל זאת מתרחש בקרב יהודי ברית המועצות, שיש אולי איזו

שהיא תקווה שפעם אחת הם גם יעלו ארצה.

אני יודעת שאידה איננה מרוצח מהקליטה של העולים בארץ, ובעצם גם אנחנו לא כל

כך מרוצים מצורת קליטת העליה, כי לדעתנו אפשר היה לעשות הרבה יותר בענין זה, ואני

בטוחה שגם יושב ראש הוועה מרגיש כך. מכל מקום ברור שכל היושבים כאן היום התאספו

כאן לא מטעמים פוליטיים, ולא הפוליטיקה היא שקושרת ביניהם. הוועדה למען שחרורה של

אידה היינה מורכבת מאנשים מכל צבעי הקשת הפוליטית, מימין ומשמאל ומהמרכז, וכולנו

להציל את אידה.

אילנה לא היינה מרוצה מההישגים שלנו. כאשר הדגשתי בפניה שהנה השגנו דבר זה או

ארור, היא יושיב מיד ב"אבל" איה עדיין שם, כך שזח לא מספיק.

אני זוכרת שכאשר ראינו אותך, אידה, יורדת מהאווירון עם הכלב שלך, שידענו כי

לא תשאירי אותו שם, הרגשנו מן הרגשת נצחון בלב, שהנה את מגיעה אלינו בשם יהדות

ברית המועצות, ושאחריך יבואו עוד רבים רבים. וכך אמנם היה.

לדאבוני עוד לא הספקתי לקרוא את ספרך זה, אבל כנה שמאד הרשים אותי בספר הראשון

שלך היתה זקיפות הקומה שלך בחקירות ה- נ.ק.ב.ד. וכלפי השוטרים שבאו לקחתך לחקירות

שם. מאד התרשמתי גם מהיותך יהודיה גאה, כאשר תמיד אמרת שאת יהודיה שרוצה לחיות

עם אחיה בישראל, ודרשת מהם "שלח את עמי". כולנו התרגשנו כאשר הוצאת את הדגל של

ישראל על המרפסת שלך ודרשת שיתירו לך לעלות למדינת ישראל. ואף שאינך אוהבת לשמוע

זאת, אני חייבת לציין שכולנו רואים בך סמל.



הגיעו אלינו, תודה לאל, 500 אלף יהודים מברית המועצות. רק אתמול השתתפנו

בחגיגה שערכה הסוכנות היהודית לכבוד העולה מספר 500 אלף מברית המועצות, כן

ירבו.

אני מסכימה לדברים שאמר פרופסור וייס, יושב ראש הכנסת, שאף אחד מאתנו לא

יכול לדעת מה יקרה בעתיד בברית המועצות. נראה לי שעוד תהיה שם מלחמה קשה מאד

בענין הזה, ואינני מבינה מדוע היהודים ממשיכים לשבת ולהכות שם, ואינם עושים

הכל כדי לעלות ארצה. נכון שההתחלה קשה לכל מי שעולה לארץ, וכך הרגיש כל מי

שעלה ארצה באיזה שהוא זמן בעבר. למי מהעולים היה קל? לכולם היה קשה. אבל לא

לעלות וביחד אתנו לקחת חלק בבנייתה של מדינת ישראל, זה דבר שקשה לי להבין

אותו, קשה לי להשלים אתו, וחבל שזה כך.

אידה עשתה זאת, והיא מטפלת היום בדבר מעניין ביותר, שאולי תבחר לספר לנו

עליו. ולוואי והשרבה נשים וגברים יעשו את דרכם כמוה למדינת ישראל, ויעשו בה את

ביתם, כפי שעשתה זאת אידה נודל.

תודה לגברת יגלום. רשות הדיבור לאידה.

אינני יכולה עדיין לדבר כל כך מהר, כל כך הרבה ובדייקנות כדי להשביע את

מה שאני מרגישה. אני לא יודעת איך אתם מרגישים כאן עכשיו, אבל אני מאד מתרגשת,

ולא מפני שהספר שלי יצא לאור. זה קרה כבר כמה פעמים, באנגלית, באיטלקית,

בדנית, כך שההרגשה כבר לא כל כך חזקה.

קודם עמדתי בפני אנשים שלא היו הגיבורים של הספר שלי. הפעם המצב שונה.

אנחנו, חיילים של מלחמת הכבוד נגד הברבריזם, ואתם שקבלתם על עצמכם את האחריות

עלינו, כתבנו ביחד עמוד יפה בספר ההיסטוריה של העם היהודי.

חבל מאד שבדרך למולדת אבד חלק גדול מאד של עמנו, אני מצטערת על כך מעומק

לבי. אני חושבת שהיה לנו כבוד גדול וברכה מיוהדת להיות שותפים לארוע כל כך

חשוב בהיסטוריה של העם שלנו. כל אחד מאתנו התכבד בזה, ויש לנו זכות מלאה

להתפאר בזה.

אני מואד מודה כולם. הספר הוא ספר שלי, ההיסטוריה היא שלנו. תודה רבה.

הייתי מציע לאידה נודל משרה בכנסת; להדריך את חברי הכנסת איך אפשר לומר

כל כך הרבה במספר כה מצומצם של משפטים.

תודה רבה לאידה נודל. רשות הדיבור לחברת הכנסת ענת מאור.

עי מאור;

אני רוצה להצטרף למברכים את אידה. אני חברת קיבוץ נגבה, שהיה הבית הקולט

של אידה. אידה היתה מספר חודשים בנגבה, ועשתה את המעבר מהסמל, שכולם ראו בה,

לחיים בארץ בצורה מפוארת וטובה כולם בנגבה אהבו אותה, ואפילו הציעו לה להצטרף

כחברה.



כחברה בוועדת הכנסת למעמד האשה, אני רוצה לציין שעובדת היותך סמל והדברים

שאת עשית בחייך חשובים לנו במיוחד, כי הם מצביעים על כך שהגבורה היהודית לא

מצטמצמת רק במעשיהם של גברים, אלא גם במעשיהן של נשים. הרבה יישר כוח,

ואנחנו ממשיכים את הדרך.

ני בלומנטל;

אני שמחה ומברכת על המפגש הזה, שגם אני הייתי בין היוזמות שלו, ביחד עם

אחותך ועוד מספר פעילות. בתקופה הזאת שבה הכל רצים ומתרוצצים מצאנו את- הזמן

להתכנס כדי לחלוק לך את הכבוד המגיע לך, ועוד הרבה הרבה יותר מגיע לך מאתנו.

אנחנו חיינו אותך, ואולי לא ידעת זאת. היה לך קשה כל כך והתסיירת רבות

ולא ידעת שרבים רבים בארץ ובעולם כולו חיו אותך כמעט כל יום. אני זוכרת שלפני

השינה היינו חושבים מה את עושה, מה עובר עליך, והרבינו לחשוב מה אפשר לעשות

כדי לעזור לך, במה אנחנו יכולים לסייע לשחרורך.

את בהחלט גיבורה. אנחנו יודעים שבהיסטוריה שלנו היו הרבה נשים גיבורות,

אבל אנחנו יודעים גם שלא תמיד ציינו והזכירו אותן, בין השאר - גם בשל הצניעות

שלהן עצמן. לכן תרשי לנו להשתמש בגבורה שלך - גם אם זה אולי לא נוח להזכיר את

המלה להשתמש - כי אנחנו רוצות מאד שכן תהי לנו סמל, ושתרשי לנו לציין אותך שוב

ושוב על הגבורה שלך, ועל הדרך הארוכה והקשה שבה הלכת, כדי שנוכל להראות שיש

נשים גיבורות, שיש נשים שעשו רבות בהיסטוריה, ושמגיע לנו הנשים ולך כגיבורה

שנציין אותך שוב ושוב.

י י בא-גד;

.. יש מנהג, שנשים לא עושות מלאכה במזן הדלקת נרות חנוכה. אומר התוספות על

למה המנהג הזה? כי כל נס חנוכה בא בגלל אשה יהודיה, יהודית, והנשים

היהודיות הצטיינו במשך כל הדורות בכך שעשו יותר מאשר הגברים.

אשרייך שאימתת את הדבר הזה בדורנו, ונלחמת נגד העריץ הגדול בעולם,

והצלחת. יישר-כוחך.

ני בלומנטל;

היו הרבה נשים גיבורות, אבל אין להן שמות. לגברים הגיבורים יש שמות,

ואילו הנשים הגיבורות הן אנונימיות.

אני אעביר את הספר שהקדשת לי, אידה נודל, לספריה של הכנסת, ונפרסם זאת גם

לקראת שבוע הספר העברית. אנחנו עושים תערוכה קטנה של ספרים חדשים, והספר הזה

שלך יהיה יוצב בראש התערוכה.

רשות הדיבור לגברת לינקר, חברת כנסת לשעבר.

צי לינקר;

רציתי לציין במספר מלים את דרך עבודתה של הוועדה. הדרך שבה פעלנו היתה

מיוחדת במינה. אנחנו שלחנו מכתבים לארצות שונות באמצות השגרירים שלהן כאן אחרי

שכל אחת מאתנו נשאלה איזו שגרירות היא מכירה, עם איזו מהשגרירויות יש לה קשר

וכו', וכך ידענו שהמסר שלנו במכתב עובר במהירות ובבטחון.



אילנה נהגה להתקשר טלפונית עם אידה, ואהר כך דיווחה לנו על לפרטי השיחה

שהתקיימה ביניהן, כמו למשל הידיעה שאידה לומדת עברית, שבעקבותיה שידרנו לה

שאנחנו זקוקים לה בארץ, כדי שהשיא תוכל לנסוע למדינות שונות בעולם כדי להציג

שם את הבעיה, ולכן חשוב שתלמד גם אנגלית. כאשר השיבה כי קשה לה ללמוד את שתי

השפות בעת ובעונה אהת, המלצנו בפניה להקפיד על לימוד השפה האנגלית כי זו תהיה

השפה שבה תתבקש להעביר את המסר במדינות השונות, כי זו תהיה המטלה הראשונה

שתוטל עליה עם בואה ארצה.

כהברה בוועדה אני רוצה להזכיר את הרבנית גורן, שמשום מה לא נמצאת כאן

היום, ובוודאי הוזמנה. היא היתה פעילה מאד בוועדה עוד לפני שאני הייתי הברה

בה, בוודאי יותר פעילה ממני.

רציתי להזכיר הוויה מאד מאד מרגשת שחוויתי אהרי שאידה כבר הגיעה לארץ.

אחרי שאידה הגיעה לארץ הזמנתי אותה לעשות בביתנו במושב את שני ימי חג ראש

אני מזמינה אותך לחוות חוויה במושב, בכפר דתי נחמד. אידה

נענתה להזמנה. כל המושב היה באופוריה וקשה היה לו לתפוס את העובדה שאידה

הנערצת, הנפלאה והגדולה נמצאת אתנו במושב. היה לנו שם ערב נפלא של שאלות

ותשובות מאד חכמות ומצויינות.

במוצאי שבת השתרך לפני ביתי תור של בנות שבאו לראות את אידה, והביאו אתן

עבודות בכתב על אידה , מחקרים ממש, שהכינו בבית הספר, והן הגישו לח את זה כאות

הוקרה.

הנה אידה בכתובים, והנה אידה לנגד עינינו. תצליחי, יישר כוחך.

ר' יגלום;

רציתי להזכיר עוד את הרבנית רבינוביץ שנסעה למוסקבה, ומשם עשתה דרך ארוכה

כדי לראות את אידה.

אולי הגיע הזמן להוציא ספר על פעילותה הענפה של הוועדה למען אידה.

רשות הדיבור לגברת שנקר.

אני רוצה להודות לאידה שבזכותה ניתנה לי הזכות להיות חברת הוועדה

בירושלים שפעלה למענה. למעשה זכיתי פעמיים. את הירידה שלך מהמטוס ואת כל

האירוע סביב הגיעך ארצה שידור בטלוויה כתב צעיר הנון שנקר, שהוא בני.

אידה, עלי והצליהי כסמל לנו, וכבן אדם לעצמך.

אני רוצה להודות לרות בראון שפנתה אלי לפני הרבה שנים וביקשה ממני להצטרף

לוועדה למען אידה נודל. כששאלתי מה אני אוכל לעשות כחברת ועדה, ומה יכולה

להיות התרומה שלי, השיבה לי שכבר יימצא בשבילי משהו לעשות, ונרמז לי שייעזרו

בשפה האנגלית שלי. ואכן המוצא חאנגלי שלי היה לי לתועלת בפעילותי בוועדה.

אם מותר לי, אזכיר גם את פעילותו של חברנו יוסף מנדלביץ.



כידוע, הרבה בלדות נכתבו על הנושא, אבל אני מתכוונת עכשיו לבלדה נפלאה

שנכתבה על ידי נעמי שמר, בעקבות סרט על אידה נודל כשכולנו ראינו אותה, את האשה

הזעירה המחזיקה בדלי ונמצאת מחוץ לצריף שלה בלב שממה של שלג אי שם בערבות

סיביר.

ברשותכם אקרא כאן עכשיו את הבלדה בשפה האנגלית, כי לא הבאתי עמי את הטקסט

העברי, ואני מכירה אותה בעל פי בשפה האנגלית. ואולי יהיה זה רק נכון שאייצג

עד הסוף את השלוחה האנגלית בוועדה. לא מזמן קראתי את הבדלה הזאת, באנגלית

כמובן, באזני מרגרט תאצ'ר, שביקשה למסור דרישת שלום לאידה נודל.

תרשי לי איפוא, אולי בפעם האחרונה, לקרוא כאן את הבלדה הנפלאה הזאת של

נעמי שמר. (קוראת את הבלדה "אחותי את" של נעמי שמר)

אני מודה לכל מי שבא לכאן לקחת חלק בחגיגה לכבוד הופעת ספרה של אידה

נודל. אני מאחל לך אידה הרבה שנים של עבודה פוריה ויצירתית, הרבה בריאות

ואריכות ימים, ולהתראות - אולי בקרוב - כאשר יגיע אלינו העולה המיליון.

תודת רבה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:00)