הכנסת השלוש עשרה

מושג שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 101

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ג' , יח' באדר התשנ"ד, 1.3.1994, בשעה 10:06



נפחו;

היו"ר ע. זיסמן

י. בא-גד

א. זנדברג

ב. טמקין

ע. מאור

ד. שילנסקי

י. לקט, יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות

הציונית

א. גורדון, ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

א. בן-עמי, סמנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ח. בן-יהודה, גזבר הסוכנות היהודית

ס. מרידור, ראש חטיבת ההתיישבות, הסוכנות היהודית

ב. שוויגר, דובר הסוכנות היהודית

א. אמיר, יועץ בכיר, הסוכנות היהודית

א. אייל, הסוכנות היהודית

ו. מאור

חבר המתרגמים בע"מ

רפורמה במבנה התנועה הציונית - המשך דיון



רפורמה במבנה התנועה הציונית - המשך דיון

היו"ר ע. זיסמו; אני מתכבד לפתוח את הישיבה של ועדת העליה

והקליטה. התנועה הציונית היא תנועת הצלה

לאומית. היא נושאת באחריות יחד עם ממשלת ישראל ומדינת ישראל בהשגת היעד

לאומי הציוני החשוב ביותר, והוא קיבוץ הגלויות של העם היהודי. מאז 1989

ועד היום, קלטנו כ-600,000 יהודים, בעיקר מברה"מ לשעבר ומאתיופיה.

מדינת ישראל, תהיה בקרוב, הקהילה היהודית הגדולה ביותר. עדיין איננו

הקהילה היהודית הגדולה ביותר, כי אנחנו מונים ארבעה וחצי מיליון יהודים

מתוך חמישה וחצי מיליון תושבים, שהם 820/0. אין ספק, שהקהילות היהודית

והעם היהודי בגולה, מכירים במרכזיותה של מדינת ישראל על כל המשתמע מכך.

אנחנו מקווים שהעליה תגבר לא רק בגלל גילוי אנטישמיות, ההתבוללות

וההתנכרות. גם מתוך הכרה והזדהות. לא רק מתוך מצוקה, אלא מתוך הרצון

לשוב למולדת ההיסטורית. העליה צריכה לגדול, לא רק מארצות המצוקה, אלא

בעיקר מהעולם המערבי. בתחום הזה התנועה הציונית, באמצעות הסוכנות

היהודית, ראויה למלוא ההוקרה וההערכה על כל מה שהיא עושה, כדי להעלות

יהודים ארצה. לומר בביקורים האחרונים שהיו לי בברה"מ לשעבר, בארה"ב

ובקנדה, נוכחתי לדעת מקרוב, ששליחי הסוכנות היהודית, עושים עבודת

שליחות לאומית ציונית במסירות, בנאמנות ובאחריות גדולה. אני מנצל

הזדמנות זו על מנת להודות להם.

יחד עם זאת, אני חייב לומר, שמרחף סימן שאלה גדול לגבי המשך קיומו של

העם היהודי. נוכחנו לדעת שיש קהילות יהודיות שלימות, שקיומן או המשך

קיומן, עומד בסימן שאלה. לכן, בפתח דברי, אני רוצה לומר, שהתנועה

הציונית והסוכנות היהודית ומדינת ישראל ניצבות בפני אתגרים רבים. המשך

העליה ועידודה כפתרון להמשך קיומו של העם היהודי. תוך שיפור משמעותי

בתנאים הכלכליים והחברתיים, בקליטת העליה בארץ.

חינוך יהודי ציוני, פורמלי ובלתי-פורמלי. בנושא זה יש פעילות, אבל

הפעילות מפוצלת, בין גורמים שונים. יש הבדל בין יהודים שנולדו בארצות

מוצאם לבין הישראלים. כמה מאות אלפים של ישראלים שבמשך השנים היכו שם

שורש. גם 300,000 יהודים שמברה"מ לשעבר, לא הגיעו לישראל אלא לארה"ב

ולקנדה ולמדינות אחרות. לכן הבעיה היא איך להפוך את מדינת ישראל למרכז

לאומי, רוחני, ותרבותי של העם היהודי. איך אנחנו מביאים לכאן, לא כמה

אלפים, אלא רבבות של בני נוער, מדי שנה בשנה. מטרת השהות הממושכת, היא,

לחזק את הזיקה ואת השייכות שלהם לעם ישראל ולמדינת ישראל.

איך מבססים את יחסי הגומלין, מחדש, איך מחדשים את השותפות עם הקהילות

היהודיות? על בסיס של חינוך יהודי, של הבאת נוער, וגם של מגבית. אין

ספק שאי אפשר להשתית את היחסים ולבסס אותם אך ורק על המגבית, למרות

שהיא חשובה וחיונית, בעיקר לעליה ולקליטת העליה. איך אנחנו מבססים את

סדרי העדיפויות, הקדימויות והרפורמות. ליתר דיוק איך ממשיכים את

הרפורמות בתנועה הציונית ובסוכנות היהודית. לא לפרק ולא לפגוע. אני

מקדם בברכה את חברי הנהלת הסוכנות. בראש ובראשונה, את יחיאל לקט שנכנס

לתפקיד בתקופה קשה, בעלת חשיבות היסטורית ממדרגה ראשונה, כאשר המטרה,

להגדיל את הרוב היהודי, ולהפוך את מדינת ישראל לקהילה היהודית הגדולה

ביותר בעולם.

אני מקדם את יחיאל לקט בברכה, ומאחל לו הצלחה בתפקיד. אני מקווה שזאת

תהיה שליחות ארוכה ופוריה. החלטנו לקיים דיונים בנושאים אלה, בוועדת



העלית והקליטה, שמעכו דברי ביקורת והצעות שונות. הופיעו ויופיעו בעלי

דעות שונות ומחשבות שונות. אנחנו רוצים למצות את הדיון זה ואנחנו שמחים

לארח אותך, לשמוע אותך. עכשיו, אתה הופך לחבר ועדת העליה והקליטה. יש

לך פה מספר חברים, המשתתפים באופן קבוע, כמו אורי גורדון. אני מקדם

בברכה, את יתר חברי הנהלת הסוכנות כאן. הם בוודאי ירצו להתבטא. אנחנו

רוצים לשמוע אותך ואותם ולמצות את הדיון, בנושאים שהעליתי בראשית

דברי.

י. לקט; תודה רבה ליו"ר הוועדה, על הברכות

והאיחולים. אני באמת זקוק לשיתוף פעולה מלא

מצד כל הגורמים. אני שמח שחברי להנהלה הציונית ולהנהלת הסוכנות נמצאים

כאן ואני בטוח שנוכל להתקדם בדיון שלנו. אני רוצה לומר, שהוועדה שלך,

אדוני היו"ר, היא אחת הוועדות הפעילות. אתם דנים מדי שבוע בשבוע

בנושאים הקשורים בעליה ובקליטה והקשורים גם לסוכנות היהודית. אני מברך

על היוזמה לקיים דיון יותר משמעותי ויותר עמוק. אני מבטיח לך שכשם שעד

עכשיו, הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, היו שותפות מלאות לדיונים

כאן כך גם אנחנו, מעונינים להגביר את ההשתתפותנו ואת המעורבות שלנו.

הדיונים שהיו כאן, בוודאי תרמו תרומה, להפריית המחשבה ולפתרון בעיות.

אני מודה לך על כך.

תרשה לי לפתוח בנושא שהוא היום, על סדר היום הציבורי. אני שומע שגם

בכנסת יש מחשבות ויוזמות בקשר לחוק השבות, הרוצות למנוע מיהודים בעלי

דעות מסוימות, מלעלות ארצה.

לא קיימת יוזמה כזאת. איש לא הציע בכנסת,

למנוע את עלייתם של יהודים, על בסיס הדעות

שלהם. י

שמעתי זאת אתמול יחד איתך. אשמח מאוד אם זה

לא נכון. לפי דעתי חוק השבות הקיים עונה על

כל הצרכים של מדינת ישראל, כולל מניעת בואם של בעלי עבר פלילי, או מי

שיכולים, לסכן את שלום הציבור. זה לשיקול דעתו של שר הפנים, ואנחנו,

הסוכנות היהודית, פועלים אך ורק לפי הנחיות של ממשלת ישראל. בכל

הנושאים, הקשורים בהבאת יהודים ארצה. אני חושב, שיש לנו בעיה מבחינת

הדמוקרטיה. הדמוקרטיה צריכה להגן על עצמה, מפני אלה המתנכלים לה. אני

חושב שאנשים שיש להם דעות כאלה ואחרות, בעיקר, אנחנו הרי מדברים, על

הנושא של תנועת "כך". הייתי בין אלה, שנלחמו כדי למנוע את כניסתם של

חברי "כך" לתנועה הציונית, כיוון שהיא תנועה גזענית, והציונות עומדת

בניגוד מוחלט, לכל בסיס או אלמנט הנושאים בחובם גרעין של גזענות. היה

מאמץ גדול מאוד של הרב כהנא, שתנועת "כך" תכנס לתנועה הציונית. הצלחנו

למנוע זאת, על בסיס זה, שהתנועה הציונית אינה מקבלת תנועות גזעניות.

מכאן, תבין גם את דעתי האישית, לגבי השאלה, האם תנועה גזענית הפועלת,

באמצעים אלימים כמו רצח מתועב, צריכה להיות במסגרת החוק, או מחוצה לו.

אבל, כאשר מדובר בנושא ספציפי זה, לעשות נסיון, לעצור או למנוע עליה של

יהודי, בגלל דעותיו הקיצוניות, אני חושב, שעדיף שזה לא יהיה במסגרת

החוק הנוכחי. אני חושב שעדיף להשאיר את המצב הקיים. מצאתי לנכון, כיוון

שזה על סדר היום, להשמיע זאת בראשית דברי.

הדבר העיקרי, הוא באמת, מה שתארת. הצורך להתאים את הכלים שלנו לצרכי

הזמן להביא לשינוים. ברור וידוע לכולנו כי יש אי נחת גדולה בציבור,



וסימני שאלה לגבי צורת היחסים שלנו עם התפוצות, ולגבי מקומח ומעמדה

ודרכי פעולתה, של ההסתדרות הציונית ושל הסוכנות היהודית בנושא זה.

הרשה לי להבהיר מספר נושאים יסודיים. הנושא הראשון הוא: האם הסוכנות

היהודית היא גוף רלוונטי או שאינו רלוונטי למציאות של היום. רבים

שואלים למה צריך את הסוכנות היהודית? יש ממשלת ישראל, ממשלת ישראל

יכולה לעשות את כל הדברים האלה ובשביל מה צריף גוף. זה היה פעם, לפני

קום המדינה, גוף רלוונטי ומתאים לצרכי התקופה. היום יש ממשלה. למה

שהממשלה לא תעשה זאת. אני רוצה להגיד, שיש כאן, אי הבנה בסיסית, לגבי

הרעיון של יחסי ישראל והתפוצה. אתה צודק אדוני היו"ר, כשאתה אומר, צריך

שיהיו צורות רבות של יחסים. אני חושב שכיום, יש צורות רבות של יחסים.

יש יחסי ישראל גולה בתחום עיסקי וכלכלי. זה לא קשור בסוכנות היהודית.

יש קשרי תרבות, יש קשרים בין זרמים דתיים, שגם הם חברים בתנועה

הציונית. כל מיני צורות של קשרים, יש קשרים משפחתיים, יש קשרי חברות

והיכרות וביקורים הדדיים. אם אנחנו אומרים שמדינת ישראל, אינה רק בשביל

הישראלים, היא בשביל כל העם היהודי, אז אני חושב שצריך לתת ביטוי מעשי

מאורגן, להשקפה הציונית הבסיסית הזו. אילו מדינת ישראל הייתה, רק בשביל

הישראלים החיים בה, היה מוצדק לבוא ולהגיד, עכשיו, מספיק שממשלת ישראל

תתעסק בעניין. אבל אם רוצים לשמור על העקרון, שהוא לטובת המדינה ולטובת

העם היהודי ולטובת מה שאתה כינית המשכיותו של העם היהודי. רוצים לשמור

על עקרון זה, שזאת מדינה לעס היהודי כולו והיא מרכז לעם היהודי, הרי

שצריך לעשות משהו שהשקפה זו תקבל את ביטויה. איזה ביטוי טוב יותר מזה

שהעם היהודי יהיה שותף בדברים מעשיים שנועדו להצלת יהודים. זהו המשך

קיומו של העם היהודי. עליה מארצות מצוקה, חינוך ילדים שיישארו יהודים.

פיתוח פרויקטים של התיישבות ותעסוקה וחברה בארץ. בעיקר אנחנו שמים דגש

על אזורים מרוחקים. הנגב והגליל שהם אזורים הדורשים סיוע נוסף, לעומת

מה שניתן להם, מכל הגופים הציבוריים וגם מהממשלה. מדוע שהעם היהודי לא

יהיה שותף בפיתוח פרויקטים אלה? זאת הצורה הטובה ביותר לשתף את העם

היהודי!

אומרים, מה אנחנו מציגים את עצמנו כמסכנים הזקוקים לתרומות ולנדבות.

איננו זקוקים לתרומות ולנדבות. אנחנו מדינה שיש לה די. מעולם לא חשבתי

שהמדובר בתרומות של נדבה. מעולם לא חשבתי שמערכת היחסים של ישראל עם

הגולה צריכה להיות מבוססת על פילנטרופיה. נכון שיש יהודים שמרגישים שזו

צדקה, ורואים עצמם כפילנטרופים. אבל אנחנו צריכים לשנות דעה זו אצלם.

לא כל היהודים רואים, ובעיקר לא המנהיגים, ואנחנו עצמנו לא צריכים

לראות זאת כך. אני מתנגד שנציג את עצמנו ככאלה, כמי שזקוקים לנדבות

ולצדקה. כאן שתי מילות המפתח תרומה ובאנגלית השתתפות, ותרומה זה לא רק

כסף. תרומה זה גם האדם העומד מאחורי הכסף. ההשתתפות שלו, התרומה היא גם

ליבו ומוחו, זמנו ומעורבותו במתרחש. זה יביא אותו להזדהות מלאה

ולסולידריות ולראיית ישראל כמרכז העם היהודי. זה מה שאנחנו רוצים ממנו,

זה הרבה מעבר לכסף. אינני רואה בזה פילנטרופיה. אני רואה בזה שותפות.

בכלל, אני אומר הסוכנות היהודית לישראל היא בעצם השותפות היהודית

לישראל. השותפות בין העם היהודי והישראלים, באמצעות התנועה הציונית.

אני חושב שזה דבר חיובי. אם זה לא היה קיים, היינו צריכים להמציא את זה

עכשיו.

הייתי בקורס צוערים של משרד החוץ, הזמינו אותי לדבר על ציונות בשנות

אלפיים. ציונות. מבוססת על הנחה יסודית שאנחנו עם אחד, אחדות העם

היהודי. קם מישהו כשהסברתי זאת, ואמר לי. אתה מדבר בסיסמאות ישנות



מהעבר שמזמן פשטו את הרגל. אנחנו ישראלים, אנחנו שייכים לעם הישראלי,

אנחנו כאן יהודים אמנם, אבל ישראלים, ואילו זה הנמצא בארה"ב, גם הוא

יהודי, ויש לנו קשר, אבל הוא שייך לעם האמריקאי ואלה שני עמים. אינך

יכול לומר לנו שאנחנו בני עם אחד. חשבתי שזו דעה חריגה ופרובוקטיבית,

ושאלתי את הצוערים, הדיפלומטים לעתיד שלנו, מי עוד חושב כמוהו, ו-60%

הרימו את היד. הייתי מופתע, כי זה משקף הלך רוח מסוים בקרב הנוער

הישראלי והדור הצעיר. אם תיקח קבוצה דומה בארה"ב, של נוער יהודי, תמצא

שיתנו בדיוק את אותה תשובה. הם יגידו, נכון שאנחנו יהודים, יש לנו קשר

עם יהודים במקומות אחרים, אבל אנחנו אמריקאים, קודם כל. הדורות

הקודמים, מי שעברו את חוויית השואה, ואת חוויית הקמת מדינת ישראל,

אנשים שהייתה להם שפה משותפת ואותם שורשים. אני חושב שזו המשימה, שלא

רק של ממשלת ישראל, כל פעם בהרכב פוליטי אחר, אלא של העם היהודי, יחד

עם התנועה הציונית. ישראל צריכה לקיים מסגרת משותפת זו. אתה צודק,

שצריך כל הזמן להתאים רעיונות לצרכי התקופה. אם אתה רוצה שאפרט עכשיו

רעיונות מסוימים, אני מוכן.

אתמול בישיבת ההנהלה הציונית נקטנו בצעד ראשון והטלנו על שלושה חברים,

על אורי גורדון, על שלמה גרביץ, שהוא ראש הנוער והחלוץ ועל מר דובדבני,

שהוא ראש דור ההמשך בתנועה הציונית, שלושתם צמחו מתנועות נוער מגשימות.

אחד מבית"ר, אחד מבני עקיבא ואחד חניך הבונים הנוער-העובד מקרית

בורוכוב. ונושא זה, שהתנועה הציונית מואשמת בו, שהיא כבר גוססת צריכה

להתחדש ולחדש את נעוריה, הוא בעצמותיהם. הם אמורים, בחודש הקרוב להכין

טיוטה, לתכנית, להקמת תנועה ציונית מגשימה, שתאחד את כל הכוחות

המגשימים בעולם. יועמדו לרשותה תקציבים מתאימים, ותינתן לה אוטונומיה

מלאה. תהיה לה הנהגה משלה, שמטבע הדברים תהיה הנהגה צעירה, של הדור

הצעיר, והיא תתפוס את מקומה, כמובילה של התנועה הציונית והרעיון

הציוני. מה שקרה לתנועה הציונית, זה קצת הסתיידות עורקים. אותם אלמנטים

העולים ארצה אינם מקבלים ביטוי בתנועה, אינם נמצאים במוסדות ולא

מוזמנים כמעט לקונגרס הציוני. גם התקציבים הניתנים להם, לפעילות

ציונית, למאבק בקהילות, למען הרעיון הציוני, מאוד מצומצמים ודלים,

אפילו סמליים. אנחנו צריכים מהפך. אנחנו, בהנהלה הציונית לאו דווקא

מהזקנים, והוותיקים ביותר, אבל גם לנו יש בעיות, עם העדר דור צעיר

בגילאי 25-30, שיבין ויכנס ויזדהה ויהיה שותף ופעיל. כשאתה בא לקונגרס

הציוני אתה רואה יותר שערות שיבה מבני תשחורת. תנועה זו, שצריכה להוביל

את התנועה הציונית, ולתת את הטון, נועדה להפוך את הצבע, של הקונגרס

הציוני, משיער כסף לשיער שחור, מוותיקים לצעירים. אלה שהיו להם זכויות

אדירות בעבר, יתנו דוגמא לכאלה שפניהם נשואות לחידוש הרעיון הציוני

בעתיד. דוגמא אישית למנהיגות הצעירה בגולה. אנחנו מעוניינים שהם יעתיקו

את דפוס ההתנהגות שלהם, שיבינו, שיזדהו עם המחשבה, ובעיקר עם המעשה

שלהם, מעשה של עליה וחלוציות. הקמת תנועה ציונית מגשימה, אם נצליח לקדם

מהלך זה, זאת מהפיכה אדירה בתנועה הציונית. היא תשנה את כל הציביון של

התנועה הציונית. היא תשנה את השפה של התנועה הציונית. את הדו-שיח שיש

לנו עם הקהילות, כולל עם נציגי המגביות. היא תהיה יותר מיליטנטית ויותר

נכונה לגבי מה שנדרש היום, מבחינת חינוך הנוער בגולה וגם בארץ,

לציונות. היא תעשה דבר נוסף, היא תביא למעורבות גדולה יותר, של הדור

הצעיר בארץ. כל הנושא הזה, גם זה חסר אצלנו. יש אי-הבנה, פער או מחיצה,

בין התנועה הציונית, לבין שכבות רחבות בציבור בארץ. כוונתנו לנסות

להביא, את כל השכבות האלה, למעורבות. כאן, כולנו נציגים, של תנועות

פוליטיות, ואין לי ספק, שבמידה מסוימת זה יהיה על חשבון התנועות

הפוליטיות. ככל שאתה מצרף גורמים חדשים, ואני מדבר על צרוף אנשי רוח,



אנשי כלכלה, אנשי ספרות, ראשי ארגונים ציבוריים ונציגי התאחדויות

עולים, לאו דווקא לפי מפתח פוליטי או דרך גופים פוליטים. אין לי ספק,

שזרימת דם חדש זה, תחסל את תהליכי הסתיידות העורקים, בתנועה הציונית.

זאת רפורמה אדירה, שיש לה השלכה חשובה ביותר.

הדבר השני והאחרון, שאני רוצה להגיד. גם בסוכנות היהודית אנחנו צריכים

לתבוע את אותו שינוי. הבסיס לשותפות בסוכנות היהודית, היא התנועה

הציונית, המיוצגת בעיקר, בנושאים פוליטיים ומציגה מגביות, המיוצגת אך

ורק ע"י אלה, האוספים את הכסף. בסיס זה היה נכון לפני עשרים שנה, הוא

צר מדי השנה, ולכן יש אי הבנה עם הציבור. כמו שאנחנו רוצים להרחיב בסיס

זה, אנחנו תובעים מהם, שגם הם, ירחיבו בסיס זה. יש אישים בולטים רבים

מאוד, יש ארגונים רבים מאוד בגולה, המייצגים משהו, שיש להם מה להגיד,

שיש להם מסר, שהם חיים את הבעיות. הם נמצאים מחוץ למסגרת הסוכנות

היהודית. אנחנו צריכים לתבוע מהם לפתוח את השורות. אם נצליח לתביא

לשינוי, ואתה יודע אדוני היו"ר, שבארגונים מהסוג הזה, שינויים אינם

עניין כה פשוט. אני חושב שנעשה את המהפיכה הנדרשת, כי התכנית שלנו לחמש

השנים הבאות, היא להביא עוד חצי מיליון עולים ארצה, בעיקר מברה"מ

לשעבר. אנחנו רוצים להכפיל, לשלש ולהגביר יותר את עלית בני הנוער

מהגולה הבאים לחוויה הישראלית ארצה (בתכנית כזו או אחרת). אנחנו רוצים

להמשיך להשקיע ולפתח, את אזורי הנגב והגליל, בהיקף של מאה מיליון דולר

בשנה, כאשר ההתיישבות היא במרכז העשיה. אנחנו רוצים להמשיך ולפתח את

מפעל עלית הנוער, שהשנה מלאו לו שישים שנה. עכשיו אימצנו את התכנית,

אחרי שהממשלה הסכימה לאחד את כל התכניות, תחת קורת גג אחת, של עלית

הנוער, בשיתוף עם משרד החינוך ועם משרד ראש הממשלה. בתכניתנו, להביא עד

5,000 בני נוער, ללא הורים, מברה"מ לשנת הלימודים הבאה. במשך השנים זח

יהיה מפעל היסטורי, אין לי ספק, בתכנית המפוארת של עלית הנוער. כל

הפרויקטים האלה יחד, בהיקף של 2,5 מיליון דולר, זו המשימה האדירה,

העומדת לפנינו, מבחינה מעשית, בשותפות עם היהודים בחו"ל.

אני רוצה לסיים ולהגיד כך: אם לא נרד לשורש העניין, ונלך בשיטה

הפופולרית והמקובלת, של שינויים ע"י כותרות בעיתונים ו"זבנג" וגמרנו,

לא יצא מזה, לדעתי, שום דבר. השיטה שאומרים בה שצריך להרוס ולבטל -

זורעת הרס, אך לא ברור מה קוצרים. אני חסיד השיטה האחרת, שהיא שיטה של

התפתחות, של אבולוציה. שיטה זו אומרת קודם כל, תחשוב, אח"כ תתכנן, אח"כ

תשכנע את כל הגורמים, שזה הדבר הנכון לעשותו, ותגיע לבסיס הסכמה רחב.

אח"כ תתחיל לעשות את השינויים הנדרשים, שייפתחו את התהליך, ורק כעבור

תקופת הניסיון, כשאתה רואה, שהזרע אכן נקלט, תצא להסביר את השינוי

הגדול. אז יהיה השינוי, אמנם פחות דרמטי, פחות בולט ומפורסם, אבל עשיית

שינוי. יש לנו דוגמאות כאלה, גם בסוכנות היהודית. שיטה זו, שאתה יוצא

בה בקריאה להרוס הכל, גורמת נזק. היא זורעת מבוכה ובלבול. בנושא

התרומות, היא גרמה לנזק, בתחום הסיוע האמריקאי לישראל. אדוני היו"ר,

אתה יודע, כי היית בזמן האחרון בסיור, ונפגשת עם ראשי הקהילות וראשי

הקונגרס בארה"ב. שמעת מה אנשים אלה אמרו לך. לכן, אני חושב, שהוועדה

תתרום תרומה חשובה; אם היא תיצור את הבסיס, לתהליכים אלה, של שינויים,

ע"י יצירת הסכמה רחבה. אני חושב שכמה שנדון בזה יותר, רק רווח יצמח לנו

מזה.

היו"ר. ע. זיסמן; אני מודה ליחיאל לקט, אתן רשות דיבור לכל

חברי הנהלת הסוכנות הנמצאים כאן, במידה

וירצו לדבר.

אני מאוד מחשיב ומעריך את הוועדה הזו, ואת

התחומים בהם היא עוסקת. אני שותף לבירורים

ולהתלבטויות של הוועדה. אני שמח שהוועדה יושבת היום על המדוכה, אבל

אדוני, יו"ר הוועדה, אני רוצה לפתוח בהערה, הנוגעת גם לוועדה.

שיחה טלפונית עם עיתונאי במוסקבה, לא יהודי, על הרצח החולני והנתעב,

מבהירה שבמוסקבה לא יודעים את ההבדל בין יפו לתל אביב. אומר לי

העיתונאי שבתל אביב, המהומות גדולות, ואני מהשיחה איתו חרד מאוד, משום

שאני מעריך שמספרי העולים ירדו. אני מעריך שמספרי העולים יכולים לרדת

ב- 20%-30%. הענין רציני מאוד. אני אומר שוב, הוועדה חייבת לדעת, באיזו

מציאות אנחנו חיים. לדעתי צריך להוציא מהר מאוד, אני רוצה לדבר על כך

היום, עם יחיאל לקט, לדעתי צריך להוציא מהר מאוד, עשרה מסבירים דוברי

רוסית לקהילות, שיעברו מקהילה לקהילה. אני מאוד מוטרד, בהקשר לעליה

מברה"מ, וצריך לפעול מהר בעניין זה, בשיתוף עם הוועדה שלך, אדוני, יו"ר

ועדת העליה והקליטה.

אשר לנושא עצמו. אפשר להאריך בדברים, על כל הנושא של התנועה הציונית

והסוכנות. קודם כל, אני רוצה להגיד, שאני מברך את יוסי ביילין, אינני

מסכים עם כל דבריו, אבל אני מברך אותו, שהוא העמיד על המפה הציבורית,

הלאומית, נושא, שהיה בשולי העניין. לא חשוב אם אתה מסכים או לא, לגופו

של עניין, אנחנו בוויכוח הזה, חייבים לצאת מחוזקים כולנו, סביב מה

שנקרא, יחסי ישראל-גולה, שהם לחלוטין אינם ברורים. אנחנו חייבים היום

להיערך לפי התזות האלה. די אם אעלה את עניין התרומות. הרי אני חולק

עליו לחלוטין, איני רואה בזה שנור. אני חושב, שכל יהודי, התורם למדינת

ישראל משתתף בבניין הארץ. על אף, שזה נשמע מליצי. אינני מקבל את ההבחנה

של יוסי ביילין. עם כל הכבוד לראש הממשלה, אני חושב שהוא לקח בעיות

שמדובר בהן, בכל מיני הזדמנויות, בחברה הישראלית הפך אותן לוויכוח

ציבורי. למנהיגות אסור לפחד. זה מחייב אותנו להסביר ולשכנע גם בחברה

הישראלית, לא רק בחו"ל. זה שראש הממשלה אמר, עם כל הכבוד, אגב אני שמח

על דבריו, זה, אינו פותר את הבעיה.

אני רוצה להגיד דבר נוסף, שחברי הוועדה ידעו. אני מברך את יחיאל לקט על

בחירתו לתפקיד מ"מ יו"ר הנהלת הסוכנות וההנהלה הציונית. אני יודע כמה

קשה ומסובך התפקיד. אני יודע כמה מאמצים יידרשו מיחיאל לקט, על מנת

לנווט את ספינת הסוכנות והתנועה הציונית בסערות, המצפות להן. אבל, מה

זה סערות שעוד מצפות? הבעיה היא, הקונספציה הלאומית של מדינת ישראל

בקשר לסוגיות אלה. אני רוצה לקבוע, הוויכוח הוא לא אם צריך את הסוכנות

היהודית או לא. אינני מאמין שזה הויכוח. הוויכוח הוא, איזו סוכנות

יהודית, אנחנו צריכים במציאות היהודית החדשה. אני מוסיף, גם במציאות

החברתית הישראלית החדשה. מבחינה זו, הדברים אינם הולכים באופן אוטומטי.

אנחנו דור, שמבין את חשיבות התנועה הציונית, בסוכנות היהודית. יש דור

בארץ ובגולה, שלא חי דברים אלה.

לדעתי הגיע הזמן, שהתנועה הציונית, אני יודע שיו"ר ההנהלה, יחיאל לקט

חושב כך, תתחיל לפעול בקרב החברה הישראלית כאן. מהי התנועה הציונית

רבותי? היא צריכה להיות, חוד החנית לחשיבה ציונית. לא תהיה ציונות

בגולה, אם לא תהיה תחושה ציונית, בחברה הישראלית. התנועה הציונית עד

היום אמרה, משרד החינוך יעסוק בזה. אמרנו - הממשלה. האם התנועה הציונית

היא רק לגולה? האם אין הציונית תנועה של כל הבית הלאומי בישראל. אין

תחליף לתנועה הציונית ואין מי שיעשה זאת חוץ מהתנועה הציונית. כלומר,



קודם כל, איזה דימוי, אנחנו נותנים לתנועה הציונית, משום שאחרת, מהי

הציונות, ציונות אדמיניסטרטיבית, מפלגתית, של אנשי ציבור? זה אינו די

רבותי. אני חוזר ומדגיש, יש צורך בתנועה ציונית. אגיד משהו חמור מאוד,

אני טוען, שצריך תנועה ציונית, בסדרי עדיפויות, יותר מהסוכנות היהודית.

אם איו תנועה ציונית, הכל הופך לטכניקה. כלומר, אני אומר, שצריך תנועה

ציונית בעיקר, משום שבגולה, בגלל המערכים בקרב הקהילה היהודית, לגיוס

כספים, אין תחושה ציונית ברחוב היהודי. החינוך הציוני מתרופף, וכתוצאה

מזה, אנחנו חייבים היום, לחזק את התנועה הציונית. איך לעשות זאת, זה לא

הדיון כעת. תנועה ציונית חלשה תחליש את כל העניין.

הערה אחרונה, הגעתי למסקנה, שגם כשאנחנו אומרים על השותפות כמה היא

חשובה, ואין ויכוח שהיא חשובה ואני רוצה לחזק אותה. בכל זאת, יש נקודה

אחת שצריך להתחיל לדבר עליה. אנחנו קוראים לנושא זה, "אדוויזר קונצפט",

כלומר, ההסכמה של אנשי המגביות, למה שנקרא, יו"ר הנהלה ציונית ויו"ר

הסוכנות. מצד אחד עומדת החברה הישראלית, ואני רוצה לנתח את הענין של

חינוך יהודי. כל התנועה הציונית, כל המפלגות, ללא יוצא מהכלל היה להן

קו, לא היו להן ויכוחים - תמכו. מולן עמדו חמישה, עשרה אישים אמריקאים,

שווי ערך לחברה הישראלית והם פוסקים וקובעים. אני טוען, שהגיע הזמן

לבדוק, ולדרוש הגדרות מחודשות, ליחסים בין הצדדים בסוכנות היהודית.

אני יודע שהחברה הישראלית אינה מודעת לשאלות אלה, אני מודע לזה. אם לא

נתחיל להסביר את מהות השותפות בחברה הישראלית, לא יבינו את העניין. אם

רוצים שלסוכנות תהיה היכולת והכוח להגשים את יעדיה, שהם כמו שנאמר,

הבאת צעירים לשנת לימודים, עליה, קליטה, חינוך יהודי, חינוך ציוני. מה

שקרה הוא, שראש הממשלה התערב. יש כאן בעיה קשה, אצלנו כל אחד נבחר

באופן דמוקרטי. לכן אני מציע שאם הוועדה, ואני שוב משבח את הוועדה, על

זה שהיא מדברת על הרפורמה, במבנה התנועה הציונית והסוכנות, היא צריכה

לעז,ור, ולהכנס לשאלה הנקראת מה המשמעות של מערכת השותפות בבחירת

המנהיגות? האם יש השפעה גדולה יותר, לחברה הישראלית, משום שרוב העם

היהודי יושב פה? האם ההשפעה היא שוות ערך ואם היא שוות ערך, רק עשרה

אנשים, קובעים מול כל החברה הישראלית. אלה שאלות שצריך לדון בהן.

לסיכום, אני יודע שגם היום לא נגמור את סדר היום. אני חושב שאנחנו

עושים בירור חשוב מאוד, ככל שנכניס מעורבות גדולה של הממשלה, לענייני

העם היהודי, ככל שנביא מעורבות גדולה, של אינטלקטואלים ואקדמאים

לפעילות הסוכנות בגולה. ככל שנביא גורמים חדשים, לפעולות התנועה

הציונית, בחברה הישראלית, אני חושב שנתחזק. הדור שלנו, יבנה את הגשר

ואת הקשר עם הגולה.

אתמול, היה דיון, בסיעת מפלגת העבודה בכנסת.

קם חבר הכנסת, בני גולדשמיט ואמר, שהציע

הצעת חוק, כל חברי הכנסת יכול להציע כל הצעת חוק שהוא רוצה. זה דבר

בלתי מוגבל. קמתי ואמרתי, מאחר ואני מכיר את חוק השבות, אני לומד אותו

כבר קרוב לשנתיים, ויודע אותו בע"פ, כי ללא חוק השבות, קשה לנהל את

ועדת העליה והקליטה. אני קובע, לא רק מידיעתי והבנתי גם המשפטית

הצנועה, גם מחוות דעת משפטיות שקבלתי במשך הזמן, שאת חוק השבות, אין

צורך לשנות. יש סעיף מפורש והמחוקק דאג לזה. אם יש יהודים, והיו כאלה

יהודים, המסכנים את בטחון המדינה ובטחון תושביה, אפשר למנוע מהם לעלות

לישראל. מה עוד, שמדובר באזרחי מדינה זרה. לא רק אזרחי מדינה זרה שאינם

יהודים אלא גם יהודים. יש דרכים משפטיות וחוקיות המאפשרות, לא לתת להם

להכנס, או להוציא אותם מגבולות ישראל. מפני שהם מסכנים את שלום הציבור



ושלום התושבים ושלום המדינה, ואין צורך לשכות את הסעיף הזה. אולי צריך

לשנות דברים אחרים בחוק השבות. אמרתי דברים אלה, כי אני מבין שיחיאל

לקט, התכוון לזה. לא נדברנו בינינו אבל כנראה, שגם הוא מכיר את חוק

השבות.

תודה ליו"ר, קודם כל אני רוצה להתנצל בפני

יחיאל לקט על כך שהפרעתי לו באמצע, לא הייתי

מודע לכך, שחבר כנסת מהקואליציה דווקא, הציע הצעה שאפשר להבין ממנה,

שמטרתה להגביל עליה של אנשים, על בסיס של דעות כאלה ואחרות. אני כמובן

מתנגד לענין זה בתוקף. מה שאני חושב זה, שיש מקום בחוק השבות היום,

להגביל את עלייתם של אנשים על פי מעשיהם והשתיכותם הארגונית. אם ממשלת

ישראל אמנם תחליט, להוציא אל מחוץ לחוק ארגון מסוים, והשתייכות ארגון

זה, תיחשב כדבר פלילי, ממילא, מי שמצהיר על כוונותיו, לפעול גם במדינת

ישראל כחלק מארגון זה, מי שמכריז על דברים כאלה, מי משתייך לארגון כזה,

אני מקווה שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט להוציא אותו אל מחוץ לחוק, יש

במסגרת חוק השבות יכולת, למנוע את עלייתו למדינת ישראל. בלי להתייחס

לעניין הדעות, אני בהחלט חושב, שאסור בשום פנים ואופן להגביל את עלייתו

של אדם, על בסיס דעות כאלה או אחרות ימניות, או שמאלניות ככל שתהיינה.

י. לקט; חבר הכנסת טמקין, כיוון שיש ביננו הסכמה אני

רוצה לציין דבר נוסף. היה מקרה אחד של

לנסקי. השופט אגרנט קבע, שלא צריכים אפילו שיתממשו תנאים פלילים. אם

הוא משוכנע, זה הרי ענין של הערכה, שמישהו מסוכן לשלום הציבור, מספיק

שיקול דעתו של שר הפנים.

נ. טמקין; דבר ראשון, זה כתוב בחוק השבות. דבר שני,

ואני משנה את הנושא, אני בהחלט בעד קשר הדוק

בין יהדות הגולה לבין מדינת ישראל. אני מבין שלקשר הזה פנים רבות, כולל

הפנים של תרומות למדינת ישראל. רק מי שגדל כמוני, לא רק על תנועת

הנוער, אלא גם על הקרן הקיימת ועל התרומה לקק"ל, יודע את החשיבות של

הקשר הזה. אני חושב שקשר זה, הוא לטובת מדינת ישראל ולטובת הקיום

היהודי בחו"ל. אני רוצה לומר, לאו דווקא בהקשר שאתה העלית, על נושא

הקשר בין תורמים לבין מפלגות בישראל. אני רוצה לומר, שזמן רב מדי, היחס

של מדינת ישראל כלפי יהודי הגולה, היה, כאילו הוא מתרכז יתר על המידה,

בנושא התרומות והתורמים. יש לזה פן נוסף וזה הפן שבמשך שנים רבות, היחס

ליהדות התפוצות, לאו דווקא לתורמים, היה יחס מתנשא מצד החברה הישראלית.

של מי אתה תתרום, תשתוק, תסכים ותבטל את הערכים שלך, בכל מה שנוגע

למדינת ישראל. אני חושב שמי שחושב שאפשר להמשיך את הקשר כך שאנחנו

קובעים והם מסכימים, ועושים כל מה שאנחנו אומרים להם, טעות בידו, אנחנו

מוכרחים לשנות יחס זה.

רציתי לומר, שאני מסכים, שתנועה הציונית צריכה להיות פעילה במדינת

ישראל. יש לי ויכוח אחד, מהותי ביותר ונוגע ללב לבו, של הענין. מדינת

ישראל היא מדינה של כל אזרחיה. אם התנועה הציונית והסוכנות היהודית

רוצות לשנות ולעבור מודרניזציה, גם אם זה ארגון וולונטרי, ולא על פי

חוק, או שמישהו מתערב להם בעניינים, התנועה הציונית והסוכנות היהודית

גם אם הם מתרימים בעיקר אנשים בעם היהודי, כחלק מהקשר עם מדינת ישראל,

במדינת ישראל חיים אזרחים יהודים וערבים. הגיע הזמן לשנות, זה השינוי

האמיתי והמהותי.



אני רוצח לומר את הדברים כהוויתם, מי שמדבר על הנגב והגליל צריך לזכור

שבנגב ובגליל חיים עוד אזרחי מדינת ישראל. מי שלא ראה, מה שקרה אתמול

ברהט, מי שלא מבין, שיש קשר בין גורלה של הציונות, גורלו של העם היהודי

ותחושותיהם של האזרחים הערבים במדינת ישראל והיחס כלפיהם, אינו מבין

לדעתי, מה זו ציונות מודרנית. אני מדבר על כך, שמשימה ציונית מרכזית

היא, שילובם של אזרחיה הערבים, של מדינת ישראל, במרקם החיים במדינת

ישראל, תוך תחושה של שיוויון. אסור להמשיך במצב שכל המעשים והמאמצים

מכוונים רק כלפי האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל. אני מבין שבנושא

שיקום השכונות, היו מעשים שנעשו כלפי אוכלוסיה ערבית, כך שמבחינה

עקרונית, לא צריכה להיות בעיה. צריך להיות תהליך חינוך של העם היהודי

בחו"ל, שכאשר הוא תורם למדינת ישראל, הוא תורם לכל מדינת ישראל, לכל

אזרחיה, כולל העולים החדשים והאזרחים הערבים. אני רואה בזה שינוי

מהותי. מי שבאמת מדבר על מודרניזציה של התנועה הציונית.

אני מאחל ליחיאל לקט הצלחה בתפקידו ואני מאחל לסוכנות להמשיך את עבודתה

המבורכת, שאני מסיבות שאינן קשורות בפוליטיקה, מכיר אותן מקרוב. אני

מאחל להם הצלחה רבה. אני גס מאחל להם שיהפכו לחלק אינטגרלי של החברה

הישראלית המודרנית. החברה הישראלית המודרנית, היא חברה שצריכה לשלב

בתוכה, את כל אזרחי מדינת ישראל.

ח. בן יהודה; הנקודה הראשונה שאתייחס אליה היא המקרה

האומלל של הרצח המתועב שהיה בחברון. כל

הגורמים במדינת ישראל ובעולם, מגנים אותו. אינני רוצה לחזור על מה

שנאמר לגבי חוק השבות. אני רוצה להעיר הערה לעצמנו כסוכנות יהודית.

למרות החוקים, ולמרות כל הדברים, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות בדק

בית. אני חושב שאנחנו צריכים להקפיד בצורה יתרה. עלינו לגבש לנו

קריטריונים נוספים, ולחשוב איך נהיה מסוגלים, במסגרת כל ההסדרים, למנוע

מקרים מסוג זה.

להבדיל אלפי הבדלות, אני רוצה להגיע לנושא של יוסי ביילין. הרבה נאמר

ונכתב על הנושא, ראש הממשלה גינה אותו. גם אני בכמה ארועים דברתי

בנושא. אני חולק בצורה נחרצת על ידידי אורי גורדון, שכתר לו כמה כתרים

ושבחים. אני טוען, שנכון אמר אורי גורדון שהעלה את הנושא לכותרות, לדרג

של שיחות והתייחסות ציבורית. ייתכן שלפעמים, זאת השיטה, להביא דברים.

השאלה היא האם זה שווה בנזק המלך? איזה נזק נעשה לנו. אני אומר באחריות

מלאה, אחרי בדיקה משמעותית, שעשיתי בגופים המזדהים איתנו, בחוגי המימשל

האמריקאי, באשר למענק האמריקאי. סגן השר יוסי ביילין, עם כל רצונו,

להעלות את הנושא על סדר היום, גרם נזק בלתי ישוער. אני חושב שהוא עצמו

בעת שאמר זאת, ואני מכיר אותו לא מהיום, לא חשב, לא פילל, איזה נזק

יגרמו דבריו. אני חושב, שטוב עשה ראש הממשלה, כאשר אותו במקומו. טוב

עשינו אנחנו שגינינו אותו. יש תהליכים בעם היהודי ובמדינת ישראל ויש

צורך להתייחס אליהם. לא צריך לברוח מהם, אבל לא זו הדרך. הרי למה

היהודים בעיקר בארצות הרווחה תורמים לנו? יש ק"ן טעמים, ואינני רוצה

להיכנס לכל הסיבות, אבל בנוסף להכרה בקהילה הפטור ממס, המעורבות וכוי,

הסיבה הראשית, שגם יחיאל גוטמן הזכיר היא הסיבה, של שותפות מלאה בבנין

א"י. זאת דרכם להיות שותפים בכל המפעלים החשובים הנעשים כאן. כך שאינני

רואה בזה, תרומה של צדקה, או טובה שמישהו עושה. זה מחזק אותם ועוזר

להם. זה נותן להם את ההרגשה של להיות שותפים. מי שמחמיץ נקודה זו,

ואינו מייחס לה חשיבות, אינו מבין, קטע חשוב מאוד, במרקם היחסים בין

התפוצה למדינת ישראל. דרך אגב, גם בעבר עשינו זאת וגם היום, אנחנו



מנסיס עד כמה שאפשר, בעת שאנחנו באים לדבר "תכלס" עם התורמים, ולארגן

את מסע ההתרמה, לתת להם להרגיש שיש קשר, בין הפרויקטים לבין התורמים.

אנחנו הולכים עכשיו, לפרויקט חשוב, שהוא המשך לשיקום השכונות, ובפרויקט

זה, אנחנו קושרים קהילה או אגד קהילות לאזורים בארץ. זהו פרויקט שאושר

ע"י כולם וכולם שמחים איתו. הכוונה היא, שכל תורם או כל קהילה, ידעו

בדיוק, לאן הכסף הולך. מי הם האנשים המקבלים את הכסף ואיך יוצרים מצב

של ליווי הפרויקט. איך יוצרים מצב, שכעבור שנה ושנתיים רואים מה נעשה

בכספים אלה. לא הרגשה שלוקחים אותם לבסיס חיל אוויר ומראים להם אף-16,

או חלק מהזנב שלו ואומרים שעלותו היא התרומה שלכם. זה לא מה שאנחנו

רוצים לעשות. אנחנו רוצים לתת להם הרגשה, שהם שותפים גם להחלטות. כאן

אני מחזק את מה שאמר חבר הכנסת בני טמקין. כי אני חושב שאיננו יכולים

לומר להם אתם תרמתם, ואתם שותקים. אנחנו נחליט, אנחנו נדבר, אנחנו

נעשה, אנחנו יודעים יותר טוב מכם. ברגע שהם תורמים, הם מעורבים גם

בפעילות החברתית וגם בפעילות הקהילתית. גם בכספים בפועל, הם צריכים

להיות שותפים. גם בתהליך קבלת ההחלטות שלנו כאן, בפרויקטים במדינת

ישראל. אנחנו צריכים לתת להם דרך להיות מעורבים.

מאין צמח כל הוויכוח הזה עם יוסי ביילין? אינני רוצה לברוח מאמת אחת,

שגם ד"ר ביילין וגם אנשים אחרים וגם אורי גורדון, התייחסו אליה, והיא

הבעיה המהותית שיש לנו, בקשר לחיים היהודיים בארצות הרווחה. ההתבוללות.

אנחנו צריכים לתת לזה תשובות ותרופות. אחת הפעולות היא איך לקרב אותם

אלינו. עלינו לעשות פעולות כדי ליצור את מה שנקרא המשכיות יהודית. זה

נעשה ע"י רשות החינוך שלנו, המנסה להביא עד כמה שיותר בני נוער בתכניות

של חוויה ישראלית. אני חושב, שאנחנו צריכים להגדיל ולהאדיר את כוחנו

בנושאים אלה. מה שאנחנו עושים, זה מעט ממה שאמור להיעשות. אם נצליח

להגיע לקראת שנת אלפיים, ל-50,000-60,000 בני נוער, שיבואו לכאן, הרי

הם שיהיו מנהיגי הקהילות בעתיד והם שיהיו האנשים המעורבים בנושא. אם

אנחנו מדברים, על עדיפויות של הסוכנות היהודית, אני רואה בזה, בנוסף

לעליה וקליטה ולפעולות בברה"מ לשעבר, והבאת ילדים, את אחת העדיפויות

הגדולות ביותר. את החוויה הישראלית שמטרתה להביא את האנשים. יש עוד

נושא, התמודדות נוספת, ברור שחלק מהכספים צריכים להישאר שם. בינינו

לבין עצמנו, אנחנו הרי יודעים היום, שלצערנו, רק כ-30% מכספי המגביות,

מגיעים למדינת ישראל. אני מדבר על ארה"ב והשאר נשאר שם. חלק קטן הולך

להוצאות הגיוס, אבל חלק גדול, הולך לפעילויות, של החיים היהודיים

במקום. אינני שולל את הענין וצריכים לחשוב על זה. אבל, האם היום גמרנו,

את כל הפעולות שלנו כאן! האם ממשלת ישראל הצליחה בפעולות הקליטה שלה?

האם גמרנו את כל פעולות שיקום השכונות? שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו

לומר, אתם, יהודי ארח"ב, תקבלו נתח גדול יותר מכספים אלה, ואנחנו נשיג

מקורות נוספים לפרויקטים אלה. הזכרתי זאת בעבר, ואני רוצה לתת לכם, לא

מספר מדויק אלא קונספציה. עד עכשיו, לצערנו, אם אנחנו מסתכלים על

מדינות הרווחה, אינני מסתכל על ברה"מ לשעבר, על אתיופיה, משם הגיעו

בזמן האחרון עולים. מאזן הירידה ממדינת ישראל לארה"ב או לדרום אפריקה

או לאנגליה, גדול בהרבה ממאזן העליה. למה זה קורה? אפילו בימים טרופים

אלה, עדיין יש יורדים ועדיין יש עולים.

ב-1993 עלו לישראל כ-80,000, אתה רוצה לומר

שב-93' ירדו יותר מ-80,000 יהודים מהארץ? זה

מאזן הגירה שלילי.

דברתי על מאזן הירידה והעליה מארצות הרווחה.

אני טוען, שבעוד שבשנה שעברה, עלו מארה"ב

2,000 איש, ירדו ממדינת ישראל לארה"ב יותר מ-2,000 איש ואפשר יכול

להוכיח זאת. אמרתי, שלצערי, אם ננטרל את נושא מדינות המצוקה, ברה"מ

לשעבר וכוי, מאזן הירידה לארצות הרווחה, ומאזן העליה מארצות הרווחה

לארצנו, לצערנו גדול יותר. זה קורה בגלל העובדה שלא פתרנו את בעיות

החינוך ובעיות רבות נוספות. אני טוען, שפרופורציה מסוימת, צריכה להישאר

לחינוך יהודי וקיום יהודי, אבל צריכים לחשוב, מה אנחנו עושים כאן,

בנושא קליטת העליתי מה אנחנו עושים היום? אם לא נשקיע בקליטה טובה של

עליה, ואנחנו יודעים שיש בעיות רבות מאוד, בל נרמה את עצמנו. אז חלק

:ר יעברו היום דרך מיכסה מסוימת, לארה"ב. זה יצור שם

קהילה חדשה של סמי-יורדים ואנחנו נאבק, להקדיש כספים לאותם יהודים. כדי

שתהיה המשכיות יהודית בארה'יב, כדי שפוטנציאלית אולי הם יעלו למדינת

ישראל. האם זה לא חלם? האם לא כדאי להשקיע את הכספים במדינת ישראל כדי

להפוך אותה לאטרקטיבית? כדי שתקלוט עולים גם מברה"מ וגם ממקומות

אחרים?

אני רוצה לסיים במשפט אחד, שאולי חלק מחברי בהנהלה הציונית לא יאהבו.

זו היתה דעתי בעבר, ולמרות שאני מייצג את הליכוד ואני איש מפלגה אני

יודע מאיפה אני בא. אני חושב שהסוכנות חשובה מאוד, הייתי משאיר את

המבנה שלה בשינויים מסויימים. אינני מקדש מבנה מסוים. אני חושב

שהפעולות שלה חשובות. אני חושב שהסוכנות מורכבת משנה חלקים המגביות שגם

בהן צריך לבוא שינוי, אבל לא שינוי מאוד רדיקלי, והתנועה הציונית.

לדעתי התנועה הציונית, צריכה לחדול מלהיות ייצוג של מפלגות. לא של

המערך והליכוד וכוי. יכול להיות שבמצב כזה, אפשר להביא אנשים, המייצגים

מפלגות אבל בדרך אחרת. אני מציע שיהיו ראשי ערים, פרופסורים

באוניברסיטאות, אנשי תרבות ורוח. אני חושב שיש די פוליטיקה במדינה. את

המדיניות הפוליטית קובעות ממשלת ישראל והכנסת, אין צורך לערב. אינני

חושב שאנחנו צריכים להוציא כספים רבים, כדי להחיות באופן מלאכותי,

פדרציות ציוניות ובריתות פוליטיות, שלדעתי מזמן אבד עליהן הקלח. כדי

להנציח את תהליך הבחירה המוסדי. איך נגיע לבחירות חוקיות או לא חוקיות

בהסתדרות הציונית? אני חושב שהייצוג הציוני במדינת ישראל אינני פוסל

מפלגות. אם יש ראש עיר שהוא איש מפלגה, בבקשה, אני חושב שהמפלגות

כמפלגות אינן צריכות לקחת את כל העוגה. התנועה הציונית והייצוג הציוני,

צריכים להיות ממכלול, ממרקם החיים שישנו במדינת ישראל. זה מסר חריף

שאני אומר ואני יודע שהוא מעורר מחלוקת. אבל זו אמונתי ואני חושב שצריך

ללכת בה קדימה.

נושא נוסף, שאינו קשור לנושא זה, לגבי מה שאמר ח"כ בני טמקין. אני חושב

שהתנועה הציונית צריכה, להתערב גם בנושאים הקשורים, בכל מה שקורה

במדינת ישראל. אני חושב שיפה עשתה הסוכנות היהודית, שבעבר נכנסה למספר

פרויקטים משותפים, עם הערבים. בעבר כשהייתי מנהל קרן תל אביב, יחד עם

ראש עירית תל אביב, שלמה להט, היינו הלוחמים הראשונים. היו לנו מלחמות

עזות עם חבר הנאמנים של הסוכנות, כדי להכניס את שכונת עג'מי, לב יפו,

אזור יהודי וערבי, לנושא של השיקום. אח"כ נכנסו רמלה ולוד וכוי. אני

חושב שהסוכנות היהודית וכל הגוף שאנחנו מייצגים, צריך לפעול למען אזרחי

מדינת ישראל. אני חושב שהתחלה זו יכולה לשרת גם דברים אחרים. אני רואה

בעתיד, אפשרות שיתוף של פרויקטים, שיישתפו גם אנשים אחרים. אינני חולק

על העניין ועל מטרותיה של התנועה הציונית. אבל הדברים צריכים להיערך



בפרופרוציה וצריכות להיעשות פעולות משותפות, למען כל אזרחי מדינת

ישראל.

א. זנדברג; אני רוצה לפתוח בברכות למר לקט על כניסתו

לתפקיד. הנסיבות לא היו נעימות. גם לי היה

חלק בהן. אני מאחל לו הצלחה מלאה לטובת כולנו.

אני חושב שזה דיון חשוב, אמרתי זאת, גם בישיבה הקודמת, שבה התחלנו. הכל

התחיל בסערה, בעקבות הדברים שאמר סגן שר החוץ יוסי ביילין. אבל זאת

הזדמנות טובה לדון בדברים שבמהות. בדברים, שאני חושב, שצריכים להיות

מעניינו לטווח הארוך. התכנית לשנות העבודה הקרובות. התהליכים והמגמות

הכלליות שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת ולשאוף אליהם. אתחיל מדברים

שחוויתי באופן אישי. עד שנבחרתי לכנסת, הייתי ביחידת חינוך צה"לית,

יחידת הסברה במילואים. בין היתר עסקנו שם, בשאלות של זהות, זהות יהודית

וישראלית. עברו אצלנו אנשים רבים, מפקדים וחיילים. התשובות, שקיבלתי

מאנשים, לגבי שאלת הזהות היהודית, היו יותר קיצוניות, ממה שמר לקט קיבל

במשרד החוץ. פעם, לפני שהמדינה קמה ואולי לפני שהרעיון הציוני היה

הגורם המאחד, הדבק של העם היהודי הייתה הדת. ככל שהרעיון הציוני התפתח,

ובמיוחד אחרי שקמה מדינת ישראל, הטריטוריה מהווה את הדבק ואת המרכז.

לפחות של אלה היושבים כאן. ברגע שזה קרה, ובמקביל לכך, גם במקומות

אחרים בעולם, הדת הפסיקה להיות גורם מאחד. אנשים הפכו חילוניים יותר,

פחות מקפידים על מצוות, פחות עוסקים בדת. אני יכול לומר בוודאות, שרבים

מהאנשים שמתגוררים היום במדינת ישראל, צעירים בגילי וצעירים ממני,

מרגישים שאפשר לחיות חיים יהודיים מלאים במדינת ישראל בעצם הישיבה כאן.

לא צריך להיות אדם דתי או מאמין בשביל זה. אתה חי במדינה הדוברת עברית,

התרבות שלה היא תרבות עברית, יהודית, ישראלית. המקור שלה יהודי. חוגגים

כאן את החגים היהודיים, מי יותר ומי פחות ברמה האישית. יש היסטוריה

משותפת שמתחילה לא ממלחמות ישראל, אלא הרבה לפני כן, מהמילואים, אולי

לפני כן. ישהה עשייה משותפת לאלה הנמצאים כאן. ודבר זה איננו משותף לנו

וליהודים המתגוררים במקומות אחרים, וזו הבעיה המרכזית. כי בטווח זמן,

של עוד עשרים או חמישים שנה לאנשים בני דורי או הדור של בני, יהיה פחות

על מה לדבר עם אנשים בני אותו דור במדינות אחרות, שהם יהודים, ושייכים

לאותו עם. זאת הבעיה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת. בישיבה הקודמת

דיברו על הידוק הקשר בין יהודים המתגוררים מחוץ למדינת ישראל ובפרט

הדור הצעיר. אני מוטרד מהדור הצעיר יותר מאשר מכל דבר אחר. הביקורים,

העשייה המשותפת, המעורבות, אין ספק שהם תורמים רבות. אני הייתי קורא

לזה בגדול, וזאת רק אחת מהדרכים ליצור, מה שאני מכנה, תחליף לטריטוריה.

תחליף לטריטוריה צריכה להיות מדינת ישראל. על זה אנחנו צריכים לשקוד

ואת זה אנחנו צריכים לפתח. זה ענין אחד. אבל אני חושב שיש לנו אינטרס

קיומי בכך, שתהיינה קהילות יהודיות' בעולם. זה אולי סותר את הרעיון

הציוני. אינני מתייחס כרגע לארה"ב או למדינות מערב אירופה, וגם לא

למדינות המצוקה, מדעות מזרח אירופה, ברה"מ לשעבר, אני מדבר גם על

קהילות אחרות, לא כל כך עשירות, קהילות בינוניות. אנחנו צריכים לשקוד

ולפתח אותן. אני חושב שכבר עם קום המדינה ב-48' כשקראנו לעם היהודי

לקחת חלק בבנין ובעליה, אמרנו, מי שיכול שיבוא ומי שאינו יכול שלא

יגיע, אבל שיעשה משהו אחר במקום. מבחינתי היום, לשמור על העתודות האלה,

יש לזה חשיבות, הגם שהתמורה המיידית, אם נקרא לה כך, לרעיון הציוני לא

נראית מייד. היום, לדעתי, אנחנו חיים במציאות חדשה. אנשים שנולדים לתוך

המציאות הקיימת הזו זה מה שיש להם בראש. הם אינם מכירים דבר אחר, הם לא

רואים את מדינת ישראל כפלא. יש בזה הגיון וטעם מכיוון שהם נולדו



למציאות קיימת. לכן צריך להשקיע בקשר. צריך להשקיע בקשר בכל מיני

דרכים. לא רק בעידוד ביקורים באן, גם בפעילויות שם. פעילויות רבות. אם

הקשר עולה כסף אני חושב שאנחנו צריכים, אני מדבר כתפיסה יהודית

כוללנית, של העם היהודי, לא כמדינת ישראל. אנחנו צריכים להדק את הקשר

גם ע"י הפניית משאבים. משאבים רבים. אבל משאבים אלה, אינם צריכים,

לדעתי, ליצור שם מוסדות קהילה, או כל מיני ארגונים. אנחנו צריכים להגיע

ברמה הפרטנית אל הדור הצעיר. דווקא לאלה שאליהם לא נוכל להגיע, אם לא

נשקיע מאמץ גדול. הייתי הולך על קהילות בהן ישנם מתבוללים, אנשים שלא

מוצאים דרך או אין להם רצון או ענין לבטא את הזהות היהודית שלהם.

לגבי מדינת ישראל, אני חושב שבעניין זה, מדינת ישראל כמוה ככל קהילה

יהודית המכבדת את עצמה, צריכה להשתתף כספית, גם עידוד דברים כאלה. זה

יכול להיות בכל מיני דרכים, ע"י הפניית משאבים, שהיום באמצעות המגביות,

מופנים למדינת ישראל. אולי , צריך להעביר זאת למקום אחר. אולי מדינת

ישראל צריכה לתרום משהו. להוציא משהו מכספה לענין זה. אם אנחנו רוצים

להעביר כספים לפלשתינאים, סליחה שאני גולש לאלמנט פוליטי טהור, לא רק

שזה אינו שייך זה מיותר. לא צריך לתרום להם אגורה אחת אבל אם אנחנו

יכולים לדאוג לפלשתינאים שעד היום, דאגו לרצוח אותנו, וכל העולם מוכן

לסייע להם מבחינה כלכלית. למה שלא נדאג לקהילות יהודיות, לפחות באותו

סכום, במקום לפלשתינאים?

י. לקט; הבעיה אינה כסף. 700 מיליון לשנה הם משאירים

שם ולנו נותנים הם 300. אז יש להם 700

מיליון דולר. הם יכולים להחליט. תפקידנו לשכנע אותם, להעמיד את זה, אני

מסכים עם כל דבריך, בראש סולם העדיפויות, יחד איתנו. אבל הבעיה איננה

הכסף.

א. זנדגברג; יש נושא שאינני יודע עליו מספיק. אני סקרן

לדעת איך זה הולך, מי מחליט ומי מכריע, איך

לחלק את הכסף שנשאר שם? כי אם אנחנו מדברים על קולקטיב, שמדינת ישראל

שותפנה לו, חשוב לי שנהיה שותפים גם במתן תרומה או במתן תקציב. אז יש

אינטרס גם לנו לדעת, איך זה הולך. שוב אני אומר, אינני רוצה לעבות או

לחזק מבנים מוסדיים של קהילה, אני רוצה להגיע לאנשים, לדור הצעיר ברמה

הפרטנית.

נקודה נוספת שלדעתי, מדינת ישראל, צריכה וראוי שתתשתף בה. יש לנו היום

קיצבאות ילדים במדינת ישראל. אינני בטוח, שצריך קיצבאות ילדים בכלל.

אני אומר דבר, שיישמע אפיקורסי. צריך לבטל את קיצבאות הילדים במדינת

ישראל. הרעיון התחיל, מתוך כוונה לעודד ילודה ולעודד את התרבותו של העם

היהודי, במדינת ישראל בשנות ה-50'. אז היה חשוב להגיד שיהיו יהודים

רבים בעולם. היום יש כאלה החושבים שזה לא ראוי. אני חושב שדבר זה מיותר

היום. אני חושב שהכספים האלה, צריכים להיות מופנים להשקעה ולעידוד

הקהילות שם. אולי גם ע"י עידוד ילודה. גם ע"י כך שנתמוך באנשים. אני

חושב שצריך לבטל את קיצבאות הילדים כאן. אם צריך לתמוך באנשים כאן,

בקיצבה, לאנשים ברמות שונות, משכבות סוציואקונומיות, צריך לעשות זאת

פרטנית, לשכבות ההם, ולא לכולם. אני יכול לומר, שיש אנשים רבים,

בגילאים שלי ויותר, שיכולים להרשות לעצמם, להסתדר גם ללא קיצבת ילדים.

חבל על הכסף. אלה שאינם יכולים, ניתן לו עזרה פרטנית. לא לתת לכולם,

כולל לאלה שאינם צריכים. אנחנו צריכים לדאוג לכך, שיהיה ריבוי, שיהיה

דור חדש יהודי בכל העולם. צריכים להיות שותפים לזה. המשימה צריכה להיות



תמיכה בגידול הדור החדש. צריכה להיות שותפות לכולנו בכל העולם כולו

כיהודים.

א. אייל; אדוני היו"ר, אתמול התקיימה ישיבת ההנהלה,

הראשונה בראשותו, של יחיאל לקט. כולנו ברכנו

אותו עם תחילת דרכו, בפרק זה. אני רוצה למהר עכשיו ולחלוק עליו כשאני

מסכים איתו. בכל יתר הדברים. הוא אמר, אני מקווה שתקבלו זאת ברוח טובה.

שהתנועה הציונית, רוצה להחליף את אנשיה משיער כסוף ולבן לשיער שחור.

אני רוצה לתבוע את עלבונם של הקרחים, הג'ינג'ים, הבלונדים והשטנייס,

שגם הם רוצים להיות_שותפים לפעולה הציונית.

אתייחס למה שאנחנו קוראים, ציוניזציה של ישראל. התייחסו לזה כמה

מהדוברים הקודמים וח"כ בני טמקין דיבר על יחס ההתנשאות מצד הישראלים.

אולי עדיין שורר יחס כזה אצל ישראלים כלפי הגולה. אני רוצה לומר משהו

בענין זה. לפני בערך 14 שנה, כאשר מנהיגים יהודיים בעולם, ביקרו את ראש

הממשלה המנוח, מנחם בגין, על מדיניות עקשת קישחת וכוי. אני זוכר שערכנו

סקר, בישראל, על עמדות הציבור הישראלי, לגבי מה שאנחנו מכנים, מעורבות

והתערבות, של יהודי התפוצות בישראל. חלק מהתשובות הן אותן תשובות שהדים

להן שמעו יחיאל לקט בקורס הצוערים וחבר הכנסת זנדברג אצל קהל השומעים

שלו כשהיה מרצה. אבל אני חושב שלא אלמן ישראל. אני רוצה לדבר על שלושה

ממצאים חשובים. כאשר נשאל הציבור הישראלי האם הוא מוכן להתערבות יהודי

התפוצות בשאלות של כלכלה ופנים, 65% הביעו עמדה שלילית. לגבי מדיניות

חוץ ובטחון יותר מ-60% אמרו, שאינם מוכנים, שיהודי התפוצות, יתערבו

בענייני ישראל. אבל כאשר נשאלו אנשי הציבור הישראלי, במדגם מאוד מייצג,

זה היה סקר שהחל בו פרופסור לואי גוטמן המנוח, האם כאשר מדינת ישראל

מעצבת את מדיניותה כלפי ארץ אחרת בעולם, האם עליה להתחשב, בגורלו של

הציבור היהודי באותה ארץ? למעלה מ-72% הביעו עמדה חיובית. לכן אני רוצה

לומר, חרף כל ביטויי הכפירה, אני בכל זאת חושב, שעדיין יש הרגשה של

סולידריות וקולקטיביות יהודית.

י, לקט! השאלה מי הם ה-30% כי אם 300/0 שלא הסכימו

באים מקרב הדור הצעיר, זו הבעיה.

אין ספק, בהחלט. אני שמח שבדיון השתתף חבר

הכנסת זנדברג המשתייך לדור הצעיר. וחשוב

מאוד שעמדתו תישמע.

אני רוצה לומר משהו, על הערעור שנשמע, על קיומם של המוסדות, הסוכנות

היהודית וההסתדרות הציונית. אני חושב, שהדברים העומדים מאחורי ערעור

זה, אינם רק ערעור צורני מוסדי, אלא גם ערעור אידיאולוגי. הוא מתחבר אל

ערעור שהשמיעה הגולה. נכון, זו הייתה קבוצה שולית קיצונית, אבל ערעור

אינטלקטואלי שחלחל היטב. מה אמר ערעור זה? ואני עושה זאת בקיצור רב. יש

להם הרהור שני, לגבי הידאגנוזות והפרוגנוזות של הרעיון הציוני. אתם

סיבכתם אותנו בהרפתקאה. אנחנו מתוך סולידריות ושותפות גורל, מוכנים

לעזור לכם לצאת מהרפתקאה זו, בתנאי שלא תתיימרו להציג פתרון לעם

הציוני. העם היהודי, במשך אלפיים שנה, הציג מודל לרצונו או שלא לרצונו,

של ציביליזציה ללא טריטוריה. למה קיבלנו פיק ברכיים והצטרפנו לכל הדעות

הקמאיות של המאה ה-19 בדבר מדינה לאומית וכוי? העם היהודי היה במשך

מאות בשנים, מלח הארץ, הויטמין של הציביליזציה המערבית. וויטמין צריך

להיות מפוזר ולא מרוכז במקום אחד, וכך הלאה. קמו בישראל אנשים האומרים,



שאנחנו בעצם נמצאים בתקופה הפוסט-ציונית. זה מושג חדש. אני יודע שיש

כאלה האומרים שהטרמינולוגיה הזאת, פוסט-ציונית, אם אנחנו נחזור אליה,

אנחנו מקילים עליהם את הטיעון הזה. הם למעשה רוצים לחשוף את פניה

הזדוניות של הציונות, שלגבי היחס לערבים, במדינת ישראל, נולדה בחטא. על

כל המנילופציות של ההנהגה הציונית בתקופת השואה. לכן יורשיהם של אלה,

של הנהגת הישוב, אינם זכאים לעמוד בראש תנועה ציונית וכוי. אני מציע

לכולנו לחשוב היטב מה עומד מאחורי הערעור המושגי לגבי ההסתדות הציונית

ולגבי הסוכנות היהודית. מפני שיאמרו, יכולה להיות תנועה ציונית, רעיון

ציוני, ללא הסתדרות ציונית. אני חושב שמיותר להסביר לאנשים פוליטיים,

וכשאני אומר אנשים פוליטיים, אני מתכוון במובן החיובי ביותר של המושג.

תארו לכם שלא היה מימסד יהודי בארה"ב, אותם אלה המשמיעים את דברי

התמיכה בישראל. מעבר לתמיכה הכספית, התמיכה הפוליטית וכוי.

ד. שילנסקי; איש לא דיבר על שינויים, ועל מבנה חדש.

א, אייל; יש לי רושם, שאתה תצטרף אולי, למה שהתכוונתי

קודם,

את הכפפה שנזרקה לעברנו, אני חושב שעלינו להרים. אורי גורדון אמר קודם

שהוא מברך על דברי הכפירה של חבר הכנסת ביילין דברים שהוא העלה על מפת

הוויכוח הציבורי. השאלה היא איך? אני מציע, שאם כבר מעלים את הנושא,

צריך להעלות אותו לעומק. וכן לברר מה משמעותו המפליגה ומרחיקת הלכת.

א. גורדון; זו גם הסיבה שאני מברך את ביילין, משום שהוא

לא היה עושה זאת.

א. אייל; אני יושב פה בין כתלי המוסד המחוקק ואני

רוצה לןמר. חבר הכנסת טמקין אמר קודם ואני

מצטרף לדעתו. אין ספק שמדינת ישראל שייכת אם לזה התכוונת, ואם לא, זו

פרשנות שלי. אני אומר אותה שלא על דעתך, מדינת ישראל נוסדה לא רק ע''י

600,000 היהודים שהיו כאן ב-48'. אלא ע"י העם היהודי כולו. והמדינה

השייכת לעם היהודי כולו ולא רק לאזרחיה. אם יש כאן ויתור מסוים על

"ריבונות" שלנו, אני חושב שאני מוכן לאותו ויתור, מפני שאני רוצה דווקא

"לסבך" את יהודי התפוצות בענייניה של ישראל. החברתיים, התרבותיים ואולי

בעניינים הפוליטים שזה ענין אחר. הייתי מציע להם נוסחת עבודה שאולי

ההכרזות, בענייני חוץ וביטחון, יכולות לפעמים לשבש ולקלקל. אבל אני

אומר באופן עקרוני, מה שאנחנו אומרים, פירושו: גם להתערב וגם להיות

מעורבים בענייני ישראל. יחד עם זה אם אנחנו אומרים שזוהי מדינה יהודית.

וכאן אני פונה לחבר הכנסת טמקין בנושא אחר. מפני שהסוכנות היהודית

וההסתדרות הציונית ענתה בזמנו לשר המשפטים והסבה את תשומת לבו להוק

יסוד זכויות האדם. שם אנחנו מציעים ומבקשים ואפילו עומדים על כך, שמעבר

לכך, שמדינת ישראל תוכר, תוגדר כמדינה יהודית (ואנחנו חושבים שהיא

צריכה להיות מוגדרת גם), אנחנו מבקשים גם, ואני מקווה שחבר הכנסת טמקין

ואחרים יתמכו בעמדה זו, שישוריינו באותו חוק יסוד, גם חוק השבות שהוא

חוק ציוני בהחלט. שישולבו בחוק זה, גם הצהרת העצמאות, שיוקדם בין היתר

חוק המעמד, של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, שעל פיו נכרתו

האמנות, בין ההסתדרות הציונית לממשלת ישראל, לבין הסוכנות היהודית

וממשלת ישראל. ע"י כך, מוסדרות פעילותן ומעמדן. אני רוצה לקרוא פה משהו

שכתב, השופט בדימוס, חיים כהן, בספרו המשפט. "עיקר חשיבותו המשפטית של

חוק המעמד הוא, במתן תוקף של חוק, למה שכבר נאמר בהכרזה על הקמת



המדינה, שמדינת ישראל היא מדינה ציונית, ויהדותה של המדינה היא

בציוניותה. הציונות לא היתה רק תנועה מדינית אלא גם תנועה אידיאולוגית

תרבותית והראיה, שהיא ראתה תמיד את אחד מחשובי תפקידיה, בדאגה לחינוך,

להשכלה, למחקר, למדע ולדת. תפקיד שנשאר בידיה כאמור, ואינו ניתן להפרדה

מיעוד קיבוץ הגלויות העומד במרכז משימותיהן של מדינת ישראל ושל התנועה

הציונית בימינו".

חבר הכנסת טמקין, מה שאמרת, אני יודע למה אתה מתכוון. אתה מתכוון למה

שקוראים, האלמנט המפלה, שישנו בתפקידיה ויעודיה, של הסוכנות היהודית.

אני חושב שעל דברים אלה ניתן להתגבר. אבל אני מקווה שאתה בסופו של דבר

תצטרף להגדרה זו, שמדינת ישראל היא מדינה ציונית. אנחנו רוצים להגדיר

אותה כמדינה ציונית בלי לפגוע. אנחנו רוצים להבטיח שוויון לאותם

מיעוטים שאינם יהודים במדינת ישראל, אבל אופיה היהודי של המדינה חייב

להישמר.

האם יש משהו לא יהודי בכך, שכסף יהודי מוצא

גם על מי שאינם יהודים!

א. אייל; לא התווכחתי אתך על זה. אני מצפה ממך שתתמוך

בעמדה שתובא בעתיד, לוועדת חוקה חוק ומשפט

ולמליאה בכנסת. שם יובטח אופיה היהודי והציוני של מדינת ישראל. תודה

רבה.

א. עמיר; אולי הדיון הזה לא היה נערך, אלמלא היו

יורים בליסטראות על הסוכנות היהודית. אני

רוצה לומר שני משפטים מהי הסוכנות היהודית. הסוכנות היהודית היא מחלקת

העליה והקליטה. אנשים העוסקים בהעלאת יהודים בראשית קליטתם בארץ.

הסוכנות היהודית היא מחלקת ההתחדשות וההתישבות. אנשים העוסקים בבניה

ובשיקום, בפיתוח, בדאגה לציבורים חלשים. הסוכנות היהודית היא עלית

הנוער הקולטת כ-15,000 תלמידים הזקוקים למוסדותיה. זוהי הסוכנות

היהודית. מי שרואה מה האנשים עושים, חוזר נפעם ומלא שבחים. הטרגדיה

הגדולה ביותר שלנו היא, שמה שאנחנו עושים בשדה, אינו בא לידי ביטוי

במדיה. במדיה ישנם בוויכוחים כלליים המדברים, על המושג הארטילאי, של

הסוכנות היהודית.

מר עמיר, לפעמים זה בא לידי ביטוי כשמעלים

600,000 יהודים. עכשיו אינני מדבר כיו"ר

ועדה. עשרות פעמים ראיתי את הסוכנות היהודית בפעילותה. אולי יש דברים

אחרים הנילווים להצלחה זו.

אמרתי גם, זו הסוכנות היהודית ומערכת הקשרים

שהיא מקיימת עם העם היהודי. אין מישהו אחר

העושה זאת. קודם כל צריך לזכור זאת, כל הזמן בכל דיון ובכל ויכוח. אבל

לעניינים הגדולים העומדים על הפרק אומר שלוש הערות.

קודם כל העולם נברא במלה, הקב"ה אמר "יהי אור ויהי אור", הייתה לו

קונספציה. הוא רצה עולם שיהיה בו אור ועוד כמה דברים אחרים. פה הנקודה

המרכזית, האידיאולוגיה. האידיאולוגיה הציונית הקלסית, שבזכותה ובזכות

המלה שלה, נבראה והוקמה מדינת ישראל. כנראה שהטרמינולוגיה הזו איננה

מדברת לכל הציבור היהודי בעולם. אי אפשר לדבר היום על שלילת הגולה ואי



אפשר לדבר היום על מאיסת הגולה. אי אפשר לדבר על ניוון הגולה ועל עוד

דברים רבים אחרים, שעברו מן העולם. הבעיה המרכזית שלנו היא למצוא מוקדי

זהות והזדהות של היהודים בעולם, עם מדינת ישראל. זו חלק מהבעיה הגדולה

שלנו. הדור הצעיר של היום. הדברים נאמרו, אני רק אחדד אותם. כשאתה בא

להיפגש איתם, אתה נפגש עם אנשים בני שישים או חמישים ומעלה, שחזו

במוראות השואה, קל מאוד להפעים אותם ולהביא אותם לתרום ולתמוך במדינת

ישראל.

אתה מסכים איתי, שצריך לחנך ולספר ולהחדיר

את תודעת השואה, אצל הנוער בכל העולם, השואה

והקמת המדינה.

אצל הדורות האלה כיס הדמעות מוכן. מיד זורם

ואיתו גם כיס הכספים וכיסי ההזדהות עם מדינת

ישראל. איפה מתחילה הבעיה, חבר הכנסת שילנסקי, הבעיה מתחילה עם הדור

הצעיר. בן דמותו של חבר הכנסת זנדברג שנולד למציאות קיימת במדינת

ישראל. דברים אלה אינם עובדים עליו ובשבילו, הקהילה שלו בחו"ל, צרכי

הקהילה שלו בחו"ל, סיפור חלוקת הכספים, לפעמים יותר חשובים, ממה שמתרחש

במדינת ישראל. כלפי הדור הצעיר הזה, נכשלנו בגישה, כולנו. מדינת ישראל

כולה נכשלה. היא אינה מוצאת גשר אליו.

דבר שני, אנחנו עוסקים רק באנשי המגביות. כל אנשי הרוח בגולה, כמעט,

הוזנחו על ידינו. אין לנו קשרים, לא עם סופרים, אמנים, אידיאולוגים,

ראשי דת, אין לנו איתם קשרים. הם גם אינם מיוצגים במימסד. אם תביא

חמישה או עשרה מהם לחבר הנאמנים, לא תפתור הבעיה. אין דיאלוג משותף. אם

אתה לוקח את בני בן ה-16 היום, ואתה לוקח בן יהודי מברה''מ ובן יהודי

מארה"ב ומארגנטינה, מה המשותף להם? חוץ מידיעה ארטילאית מעורפלת שהם

יהודים. הדת איננה הדבק המחזיק. לא טרחנו לחנך על עשרה מסמכים קלסיים

שיהיו משותפים, מתחום היהדות, הציונות, הספרות, האידיאולוגיה. עשרה

עמודים שיהיו משותפים לילדים אלה שם וכאן. הזנחנו את כל המגזר

האידיאולוגי. מדינה זו קמה על אידיאולוגיה, היא לא קמה רק על הנושא

הכספי.

שלוש נקודות אחרות, האתגר הגדול ביותר, החשוב ביותר, והמיידי ביותר הוא

חינוך ציוני יהודי בברה"מ ועליה. צריך לנצל את מצב החרדה ואי השקט, את

חוסר היציבות בברה"מ. כדי להביא את היהודים לכאן מהר, מפני שברגע

שיתרגלו לסיטואציה הקיימת, וחלקם יתחיל לעשות ממנה רווחים, נשכח את

העליה משם. אין כמעט עליה במספרים גדולים מארצות המערב. יש עתודה אחת

גדולה לעליה, כרגע זה ברה"מ ואליה צריך לפנות.

הנקודה השנייה, היהודים בארה"ב. זהו מאגר התמיכה המדיני והכספי, הגדול

ביותר, בישראל. איתו צריך לבנות גשר של שפה וטרמינולוגיה משותפת ומוקד

הזדהות, עם עם ישראל.

הדבר האחרון, סיפור ההתבוללות. לגבי יהודים בארה"ב, אי אפשר לבוא

ולהגיד תתרמו כסף. אל תגידו מה אתם חושבים. אם ליהודי העולם יש מניה

במדינת ישראל, הם זכאים לממש אותה כל רגע. בזכות חוק השבות הם יכולים

לבוא לכאן לקבל אזרחות. הדור הזה לא יסכים שלא להביע את עמדתו בכל תחום

ותחום מהמתרחש במדינת ישראל. לנו צריך להיות איכפת שידברו גם על בעיות

בטחון וגם על בעיות שטחים וגם על בעיות מדיניות. זהו המפתח למעורבות



האמיתית ביותר. אי אפשר לעשות קשר עם בידוד, להגיד על בטחון אינך מדבר,

על שטחים אינך מדבר כי אינך משרת בצה"ל. זה לא ילך עם הדור הזה, זו

גישה פסולה. אי אפשר לחנך אותו לתמוך אוטומטית בכל ממשלה קיימת מפני

שמשמעות הדבר, שאתה לוקח אנשים החיים במדינה דמוקרטית ומעקר אותם

מחשיבה ומעצמאות. הוא יתמוך אוטומטית בכל מה שמתרחש במדינת ישראל? צעיר

החי במדינה כמו ארה"ב פתוחה וחופשית לא יעשה זו. לכן הגישה האפוטרופסית

שלנו אינה יכולה לעבוד יותר. או שזה יחס בין שוווים שיעזור לנו גם לעצב

את מה שנעשה כאן, או שימרדו בך.

א. אייל! אדוני היו"ר, צריך להוסיף, יחסיה של ישראל

עם התפוצה היהודית, אינם כיחסי אירלנד עם

התפוצה האירית, או כיחסי סין עם התפוצה הסינית.

אדוני היו"ר הרשה לי מספר הערות. ראשית אני

מתקשה להבין כיצד ידידי אורי גורדון מצא

לומר דברי שבח, על דברים שהיו חמורים בעיני, שאמר יוסי ביילין. דברים

שראש הממשלה כינה דברים המזיקים לאינטרסים. ולביטחון מדינת ישראל.

בעיני זו תרבות רעה, או חוסר תרבות, שכדי לזכות בכותרת מוכנים גם לשרוף

את המועדון. בעיני, גם הנימוק או התירוץ, שרוצים להעלות את הנושא לדיון

ציבורי עדיין אינו מצדיק שלאיש ציבור יעשה מעשה לא אחראי. להבדיל ואני

חוזר להבדיל, גם וענונו חשב שהוא עושה מעשה חשוב.

דבר שני, מדובר על "שנור". אינני חושב שסביב לשולחן זה יש מישהו שהוא

בעד "שנור". השותפות של יהודי התפוצות במדינת ישראל איננה "שנור". אין

זו טובה שהם עושים, זו חובה שיש להם. אם מדינה זו, היא מדינתו של העם

היהודי, אם כל אחד מהם יכול, כמו שאמר ידידי אלי .עמיר לעלות ארצה בכל

רגע שהוא רוצה. על כך גאוותנו. גם בשביל זה, או בעיקר בשביל זה, אנחנו

מקיימים מדינה זו. זו חובתם להשתתף בבניינה וכך. אנחנו צריכים, לקיים

איתם את הדיאלוג. לא מתוך נקודת מוצא של נחיתות, לא מתוך בקשת טובה,

אלא מתוך תביעה לעמוד בחובתם.

הערה שלישית לדברים שאמר חבר הכנסת טמקין. הוא העיר לגבי השותפות של

הסוכנות היהודית, הצורך בשותפות, עם פעילויות במגזרים לא יהודיים י

בישראל. אינני רוצה להיכנס לדיון זה, אני רוצה לומר ולהזכיר דבר אחד.

על פי עניות דעתי, לולא המעורבות היהודית, באזורים מסויימים בישראל,

למשל הגליל והנגב, ספק אם אזורים אלה היו היום יהודיים. אני אומר זאת

גם בראיה לעתיד. דווקא בראייתי את מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, כמדינה

החייבת לנהוג שיוויון זכויות אזרחיה, כולם, ללא אבחנה. הכלי של הסוכנות

היהודית, של שותפות עם העם היהודי בישוב אזורים דלילי אוכלוסין, גליל,

נגב, ואזורים אחרים בא"י, הוא כלי חיוני לשמירת יהדותם של אזורים אלה.

השאלה העיקרית בעיני, אינה הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, אלה

הכלים. עושים עבודה חשובה. יש להם גם "פשלות". אני מכיר את המימסד

הציבורי בישראל. את הממשלה, מגזרים ציבוריים אחרים, לא יותר טובים או

פחות טובים. השאלה המרכזית נוגעת לנושאים שעלו פה בדיון. עתיד העם

היהודי. כמה יהודים יהיו. כמה מהם יחיו בישראל. מה תהיה דמותה של מדינת

ישראל. האם היא תהיה מדינה יהודית. האם היא תהיה מדינה ציונית. כיצד

ירגישו אזרחיה. איזה תחושת ערבות הדדית ואחריות הדדית בין היהודים תהיה

בכל העולם, בדור הבא. אתה אדוני היו"ר, אמרת ובצדק, שהאתגר הוא, שרוב

היהודים יחיו במדינת ישראל. אני באופן ציני רוצה להניח את דעתך. כמעט



בטוח, שזה יקרה תוך עשרים שנה. השאלה היא האם זה יקרה כתוצאה מכך שיהיו

פחות יהודים בגלל ההתבוללות! או שזה יקרה כתוצאה מכך שיעלו יהודים רבים

לישראלי אנחנו נמצאים במוקד התחרות בין העליה להתבוללות. איננו עושים

די, אנחנו זה לא רק הסוכנות וההסתדרות הציונית. מדינת ישראל כולה, כולל

הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. יש לנו הזדמנות היסטורית. מחבר

העמים שלעבר אם עולים רק 70.000 יהודים בשנה איננו עושים די, כולנו.

הפוטנציאל שם הוא גדול בהרבה. ב-91' עלו 200,000 יהודים. אני חושב

שהשותפות, בין העם היהודי לבין מדינת ישראל, חיונית להם ולנו. חיונית

לנו בגלל שהיא חיונית להם ולהם, בגלל שהיא חיונית לנו. אינני רוצה

לחזור על כל הסיבות החשובות שכבר צוינו בעניין זה. איך לקיים שותפות זו

ואיך להשיג את המטרות שבשבילן היא קיימת, זה האתגר העומד בפנינו. נדמה

לי שצריך לחתור ולקיים אותו, מתוך הסכמה לאומית רחבה. חשוב שהוועדה

עוסקת בזה, שאין זה נושא של ימין או שמאל, זה נושא יהודי, ציוני ממדרגה

ראשונה.

אסיים בדבר הקשור לחבר הכנסת דב שילנסקי. במידה רבה הוא גם מורי ורבי

כמו של אחרים וגם מתקשר לדברים שנאמרו בהתחלה ע"י יו"ר ההנהלה החדש,

לגבי שיער אפור ושיער שחור. דב שילנסקי מסמל דור שיצא מהמחנות. אוד

מוצל, שזכה להשתתף בבניין מדינת ישראל. דור זה העביר לדור שלנו . לפיד

יהודי וציוני. השאלה המרכזית היא, איזה לפיד אנחנו מעבירים לדור הבא,

ואיזה לפיד הדור ההוא יעביר לבאים אחריו. לפיד של אש זרה? או לפיד

שכולו זיקוקי דינור? או לפיד יהודי ציוני שורשי? נקווה שנעמוד באתגר

זה.

ד. שילנסקי! אדוני היו"ר, אורחים, חברי כנסת. אני מתכונן

להקיף מספר נושאים. אבל קודם, מספר הערות.

הערה אחת בקשר לדברים שאמר אלי עמיר. אולי הוא אמר זאת אגב אורחא אני

מתכוון, לא אגב אורחא. נשאתי הרצאות רבות מאוד בנושא השואה, אני חושב

שאין בארץ מישהו היכול להתחרות איתי בכמות. לאחר מלחמת יום כיפור

הרציתי פעמיים-שלוש בשבוע בצבא, בנושא השואה. אני יודע מה זה עושה

לחיילים. הופעתי בפני בני נוער בארה"ב ואני אומר לכם, חלק חשוב וחיוני

להסברה יהודית ציונית זה להסביר ולספר על השואה. אני חושב שהסוכנות

צריכה לקחת עליה את המשימה הזו.

אני רוצה להעיר הערה שנייה, אני גאה להיות יהודי, יהודי שורשי ומסורתי.

קראו לזה כרצונכם, ואני גאה יחד עם זאת, להיות ציוני. בתקופה שכיהנתי

כקצין חינוך בצבא, הייתי כבר במסגרת המילואים. הרציתי על התנועה

הציונית, וכשאני מדבר בצבא אני מאמין שבממלכתיות, בתור יו"ר כנסת, ואני

מאמין שבצבא אין פוליטיקה. דיברתי על ציונות כקונצנזוס, מבלי לערב את

השקפותי האישיות. רבותי, כפי ששמעו אותי בקשב עצום בנושא השואה, כך היו

צחקוקים ולעג של החיילים, כשדיברתי על ציונות. אני מקשר זאת כך, כשאני

אומר שצריך לעשות. אמרתי שיש ליוסי ביילין בעיה, דב שילנסקי איש א"י

בשלמותה תומך בו. שמעתי אתמול את ידידי, חנן בן יהודה שאני מכבד ואת

ידידי סלי מרידור, אני מעיד, שלא יסכימו איתי כשאגיד, שטוב שביילין

אינני מסכים איתו בדברים רבים. אמרתי שלגבי ביילין יש לו בעיה, לי יש

בעיה אחרת. אני, אחד ממפקדי אלטלנה, מסכים עם בן גוריון, בדרך בה הגדיר

את נושא התנועה הציונית העולמית בראשית שנות המדינה. יש לעשות רפורמה.

בואו נחפש את הדרך. ברור שבמצב הקיים יש פגם גדול מאוד. מהי ציונות

הגולה? מהו ציוני? נלבן, אולי נמצא את שביל הביניים המתאים לכולם. עצם

גישתנו לציונות בכלל נתן לגיטימציה מסוימת, גם לירידה. כשאני כיהנתי



כסגן שר אצל מנחם בגין, היה לי תפקיד הקשור בירידה, באותה תקופה, איש

לא העז להשמיע את היורדים ברדיו ובטלויזיה. ראו איך היום, ניתנה

לגיטימציה לירידה. היורדים כבר אז טענו ואמרו, למה היהודי האמריקאי

יכול להיות ציוני טוב אם כי לא היה בישראל מעולם?

ב-93' מספר האזרחים הישראלים השבים, היה

קרוב ל-10,000. יותר מאשר העליה מכל ארצות

העולם החופשי.

כן, אבל אנחנו הרי יודעים את הטיבות. אגב

אורחא, אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולבקש

מידידי יו"ר הוועדה, לקיים ישיבה מיוחדת בקשר ליורדים-עולים חדשים

היורדים לברה"מ. אני אומר לכם אני חי בארץ, זו תופעה. אנשים מקבלים

ביטוח זיקנה מהביטוח הלאומי ושולים להם את הכסף לרוסיה.

בתחילת הישיבה, דיברו פה בקשר לאנשי "כך" וכוי, אני רוצה להגיב על זה.

כולם יודעים שאינני מטכים איתם, ואת דעתי בקשר למה שקרה בחברון השמעתי

בכל מיני הזדמנויות, כולל שישי-שבת שביליתי בגוש קטיף בנוכחות האנשים.

עמדתי ביחס לחיי אנוש וכיבוד חיי אדם ברורה וידועה. אין כל סתירה בין

היותי איש א"י הדבק בכל, לבין עמדתי זו. להיפך, אולי זה מחזק אחד את

השני. יחד עם זאת, עם כל הסתייגותי גם מכך, אני רוצה להגיד לכם. אנחנו

שומעים פה קולות, נגד זה, שלעולים החדשים נותנים זכויות. אנחנו שומעים

קולות, מי צריך את הזקנים? הרי אנחנו מעלים את כולם. אנחנו מעלים זקנים

שכל חייהם עבדו ברוסיה. נכנסים אנשים שגרמו למאסרם של ציונים ועשו

מעשים נבזים מאוד. מגיעים הנה נכי המלחמה מהצבא האדום, הם מקבלים

זכויות כמו כל נכה צה"ל במלוא מובן המלה. שם הוא חי בעוני ובדלות, ופה

הוא חי בלוקסוס, יחסי כמובן. יש ביקורת, אני שומע אותה מצברים. אסור

לנו לעשות סלקציה. הוא רוצה לבוא לכאן, אנחנו נתייחס אליו כי הוא

יהודי. לא נסגור בפניו את הדלת. אם הוא יעשה מעשים, יש חוק במדינת

ישראל והחוק יטפל בו. צריך לעשות הכל בהתאם לחוק. אז רבותי, עם כל מה

שיש היום, האווירה ברחוב, אל נהיה פזיזים בקבלת החלטות, לגבי קבוצה זו

או אחרת. כי אם נתחיל, מי יודע אם נוכל לעצור.

י. בא-גד; אני רוצה לשבח אותך ולאחל לך הצלחה. אני

רוצה לשבח את מה ששמענו אתמול, את ההחלטה,

שהסוכנות היהודית לוקחת על עצמה להעלות כל שנה 5,000 בני נוער מברה"מ.

אני חושב שחייבים לעשות גם עליה מארה"ב. אם נצליח להעלות נוער מארה"ב

רק הם יביאו את ההורים. עם כל ברכותי לך, מר יחיאל לקט, קח את זה

כיוזמה אישית נעלה מכל העולם נוער.

ציין בצדק מר שילנסקי, חוק השבות הוא חוק השבות, כוחו בחוק השבות, לא

נמנע, גם מאנשים שאנחנו נגד דעותיהם, מאנשי כך, לא נמנע עליה כי כוחינו

בשבות, של כל עם ישראל למקומו.

אני רוצה לסכם את הישיבה שהיתה משותפת לחברי

ועדת העליה והקליטה של הכנסת עם חברי הנהלת

הסוכנות והההנהלה הציונית. אני עונה בזה למה שאמר מר יחיאל לקט. אנחנו

כוועדה, רוצים להגיע להסכמה, בין הגורמים והגופים השונים בעזרתנו בעזרת

ועדת העליה י והקליטה, לגבי אותם שינויים בסדרי עדיפויות ורפורמות. אנחנו

חושבים כמוכם, שצריך לחולל שינוי בתנועה הציונית ובסוכנות היהודית. כדי



לחזק את כל הגורמים וכדי להשיג את אותם יעדים שאנחנו רוצים להשיג.

היעדים הם, שרוב היהודים המפוזרים בעולם ישובו לישראל. שהקהילות

היהודיות יכילו יהודים רבים יותר, מאשר הן מכילות היום. רוב היהודים

אינם חברים בקהילות יהודיות. הייתי בקהילה אחת מן המפותחות והפעילות

ביותר, 16 שעות ביליתי שם, יום עבודה מפרך אך מאוד מעניין. יש להם כלים

וכסף להפעיל קרן, להבאת נוער בגיל בר-מצוה. הקהילה תורמת אלף דולר ומי

שעולה עוד 500 דולר. אף קהילה לא נטלה יוזמה כזו. אבל יחד עם זאת, רוב

היהודים בניו-ג'רסי אינם חברים בקהילה. לא זו בלבד, אתה מבקר בבית ספר,

למשל במונטריאול, ונפגש עם בני 16-17 ומדבר בעברית על תהליך השלום, הם

יודעים עברית, אבל לא היו בישראל. גם המורים. הם למדו עברית במרוקו.

רוב היהודים לא בקרו בישראל. לכן, אני בהחלט מצטרף למה שנאמר, שהשאלה

היא גם האם להשאיר את המשך קיומו של העם היהודי אך ורק בידי ראשי

הקהילות היהודיות? האם אין זו חובתנו. הרי אין זו חובתם. זה מחייב

הערכה מחודשת של היחסים עם המנהיגות.

אני חושב שבנושא המגבית, לא עודדנו את יוסי ביילין. הזמנו אותו לכאן,

אני מסכים שנגרם נזק. שמעתי דבויים קשים ביותר, לא רק בקרב המנהיגות, גם

בקרב פשוטי העם היהודי. צריך לתקן את זה, אבל יחד עם זאת, המגבית צריכה

לשנות את יעדיה. גם אנחנו יכולים להגיד להם, אני אומר זאת ליחיאל לקט,

לגבי 700 מיליון הדולר, מה הם צריכים לעשות עם זה. זה צריך ללכת להבאת

נוער, לחינוך ישראלי-ציוני ולא רק יהודי, לעידוד חסכון והשקעות במובן

הרחב והעממי של המלה ולא רק, כפי שזה היום. זה צריך ללכת לתיירות עממית

יהודית. צריך לשנות את סדרי הקדימויות והעדיפויות גם בתוכם. מותר לנו

להתערב ולדרוש זאת מהם בדיוק באותה מידה, ואני אומר זאת לחנן בן יהודה,

אתמול היה דיון על נוער מנותק, הנושר מבתי הספר. יש עליה עקבית ומתמדת

בעבריינות נוער של עולים, מבוגרים עולים זה פחות מאשר אחוז. אבל בקרב

הנוער זה הפוך, אי אפשר שלא להגדיל את עזרתה של הסוכנות היהודית. היה

נציג של הסוכנות היהודית שפירט שורה של דברים. זה מחייב שינוי סדרי

עדיפויות בנושא זה, כמו בנושא ההתיישבות.

כל אחד העומד בראש הנהלה יש לו סגנון משלו, יש לו יוזמות שלו, והוא

מביא להתרעננות ולהתחדשות, ויחד איתו הוא מדביק וסוחף גם את האחרים. גם

אם הנסיבות שונות, אתה צריך, יחד עם חבריך בהנהלת הסוכנות לבצע דברים

בפרק זמן קצר. זה מחייב מנהיגות, אומץ לב והחלטיות. יש מספר דברים שיש

לשנות אותם, כדי להשיג כמה דברים, שלפי דעתי נתונים היום במשבר. כך אני

מסכם את הדברים. אנחנו כוועדה נעשה הכל, כדי לתת תמיכה וגיבוי להנהלת

הסוכנות, להנהלת ההסתדרות הציונית, לתנועה הציונית כולה. גם לך

ולחבריך, באותם דברים שאנחנו חושבים והם: להביא יותר עליה, לשפר את

קליטת העליה מההיבט של הסוכנות היהודית. ליצור הערכה מחודשת של יחסי

הגומלין עם הקהילות היהודיות. לבדוק את השותפות, את עניין הנוער, ואת

החינוך היהודי והמפעלים המשותפים והקשרים הכלכליים, עם המוני העם

היהודי בתפוצות. אנחנו מאחלים לכולם חג פסח כשר וטוב. נשוב ללבן את

הנושאים אחרי הפסח ונשתדל לקראת הקיץ, להגיע למשהו משותף שאני מקווה

שיהיה, על בסיס הסכמה לאומית רחבה ביותר.

הישיבה ננעלה בשעה 12:07