ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 28/02/1994

דיון בדו"ח המשטרה המצביע על גידול משמעותי בפשיעה בקרב נוער עולה ממדינות חבר העמים

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 100

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. י"ז באדר התשנ"ד (28 בפברואר1994), שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: עי זיסמן - היו"ר

י' בא-גד

בי טמקין
מוזמנים
סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן

מי יבור - מרכז המטח לקליטת עליה, חינוך ותרבות

חי לחב - מנחל תחום קידום נוער, יי "

ר' שיפר - משרד החינוך וחתרבות

בי גרויסמן - רכזת קליטח ארצית בנעמ"ת

דייר ת' חורביץ - מדענית ראשית, חמשרד לקליטת חעליח

אי טישנקוף - ראש מדור חיילים ונוער, " יי

חי צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

י' דיוייס - סגן מנחל חחטיבח לשילוב בקחילח, חסוח"י

י י שרייבר - מנחלת אגף החינוך במחי חעליח, "

ר' לוי - חפורום הציוני

י י פרנקל - רכזת קליטה ארצית, הפורום הציוני

מי גרפו נקל

ק' פלדמן - מרכזת קליטח, מרכז השלטון המקומי

נצ"מ זי אחרוני- ראש מדור עבריינות נוער, משטרת ישראל

דייר מי חובב - משרד העבודה והרו והה

חי שטקלר - קצינת מבחן לנוער, משרד העבודה, נתניה

מי נפתלי - על"ם - עמותה למען נוער במצוקה

פי צלניק - על"ם - עמותה למען נוער במצוקה

סי פלדמן - כתב פרלמנטרי של "נובוסטי"
מזכירת הוועדה
ו י מאור
קצרנית
עי הירשפלד
סדר-היום
דיון בדו"ח חמשטרח חמצביע על גידול משמעותי בפשיעח בקרב

נוער עולח ממדינות חבר חעמים.



דיון בדו"ח המשטרה המצביע על גידול משמעותי בפשיעה בקרב נוער עולה

ממדינות חבר העמים

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה.

ביום 22 בנובמבר 1993 קיימנו דיון בנושא נוער עולה מנותק. אני רוצה להזכיר

לכולנו, גם לסגן השר מיכה גולדמו, שמר יבור, מרכז המטה לקליטת עליה במשרד החינוך

הותרבות, אמר ש-23,000 נערים גילאי 7 - 18 אינם נמצאים במסגרות שמשרד החינוך מטפל

בהן. לאחר-מכן, בתשובה לדברי הוא אמר: "אנו מעבדים עוזה את הנתונים. יש לנו

התחלה של איסוף נתונים שמיים על-פי חלוקה לישובים. אני מקווה שתוך חודש נוכל

לאמת את המספרים". מאחר שעברו 3 חודשים, אין לי ספק שהיום נשמע את הנתונים וגם

ניתוח שלהם.

דבר שני. כשדיברנו על נוער מנותק בקשר לבתי-הספר וכוי, גם התייחסנו

לעבריינות של נוער עולה, וניצב-משנה זאבה אהרוני אמרה: "היקף הרישומים הפליליים

של בני-נוער מקרב העליה הזו אינו משקף את הדברים הקשים שנאמרו כאן. בשנת 1992

נפתחו כמה מאות תיקים לנוער עולה, מספר קטן בהשוואה למספר תיקי הנוער שנפתחו

לבני-נוער - כ-9,000 תיקים".

יותר מאוחר שאל חבר-הכנסת בני טמקין: "האם אתם חושבים שיש ממדי עבריינות

שונים מצד נערים עולים בהשוואה לנוער הישראלי"? והתשובה היא: "אני מדברת בעיקר

על גילאי 18-12, ואין לנו נתונים על העבריינות בגילים אלה. הדבר היחיד שאני

יכולה לומר הוא כי אם עד לפני שנה יחידות הנוער במשטרה דיברו על מקרים בודדים

ביותר של נערים עולים שנפתחו להם תיקים, היום מדובר על אוכלוסיה גדולה יותר אשר

מתחילה להיות מוכרת על-ידי יחידות הנוער. תופעה זו מתחילה להסתמן וצריך להביא

אותה בחשבון".

אני מסתמך גם על פרסום שהיה בעמוד הראשון של עתון "הארץ" לפני כמה ימים, לפיו

עבריינות בקרב עולים מבוגרים נמוכה בצורה משמעותית לעומת עבריינות בקרב מבוגרים

בכלל בישראל, אבל יש גידול רב בפשיעה בקרב נוער עולה מברית-המועצות לשעבר,

והגידול הזה הוא גידול עקבי בקרב נוער. ניצב-משנה אהרוני בוודאי תתייחס לכך.

אני גם חייב לומר שהיה דיון כללי במליאת הכנסת, ביוזמתי, בנושא אלימות

ועבריינות נוער, וכתוצאה ממנו השר שחל הקים ועדה בין-משרדית, שהתחילה לעבוד,

ולפני כמה זמן התקיים דיון עם השרים רובינשטיין ואורה נמיר. השר שחל הזמין גם

אותי, למרות שאני נציג הרשות המחוקקת, ולפי הדו"ח שבינתיים הוועדה הבין-משרדית

הוציאה התרשמתי שעושים מאמצים כדי ליישם אותו ולהוציאו לפועל.

אבל אנחנו מקיימים את הדיון הזה במיוחד מאחר שיש החרפה והחמרה במספר מקרי

עבריינות ופשיעה בקרב נוער עולה. אנחנו ודאי נשמע פרטים. כשאומרים "עולים", יש

כאלה שעלו כבר ב-1989, ומאז עברו 5 שנים. בשנים 1990-1989 קלטנו מספר גדול מאד

של עולים. בשנתיים קלטנו למעלה מ-300,000 עולים, ואפשר לומר שנתקלנו בקשיים

לקלוט בפרק זמן קצר כה הרבה עולים. העליה נמשכת ואנחנו מקווים שהיא תגדל,

ובינתיים ההיערכות, ההתארגנות, הסקת המסקנות והפקת הלקחים שלנו, כל זה יהיה אחרת,

כך אני מקווה, כי יכול להיווצר מצב שבעוד כמה חודשים תהיה עליית-הצלה גדולה מאד

מברית-המועצות לשעבר. אין ספק שצפויים שם אירועים קשים, וההתעניינות בזמן האחרון

גוברת והולכת.

לכן הדיון שאנחנו מקיימים היום הוא אמנם קונקרטי, ספציפי לנוער בקשר לגידול

הפשיעה והמעורבות בפשיעה בקרב נוער עולה, אבל אי-אפשר להתעלם גם מדברים אחרים.

רשות הדיבור לסגן שר החינוך והתרבות, בבקשה.



סגן שר החינוך והתרבות מי ג ולדמן;

בוקר טוב. אנחנו משתדלים מדי ישיבה שמתקיימת בוועדת העליה והקליטה לדווח גם

על דברים אחרים שהמשרד עוסק בהם, וחשוב שחברי ועדת העליה והקליה ישמעו ממקור

ראשון מה היתה ההחלטה בענין הפרוייקט המשותף לממשלה ולסוכנות היהודית - נעל"ה.

הממשלה החליטה, יחד עם חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית, לעשות מאמץ גדול

ולהביא מדי שנה בכל אחת משלוש השנים הבאות כ-5,000 בני-נוער מחבר המדינות, שהבסיס

יהיה המתכונת שנקבעה במסגרת נעל"ה, התיקצוב יבוא מהסוכנות היהודית ויהיה צוות

משותף שיפעל בסוכנות היהודית יחד עם משרד החינוך ומשרד הקליטה. אלה למעשה שלושת

הגורמים ששותפים בפעילות הזאת, וכמובן לשכת הקשר שפועלת בחבר המדינות. אבל

הפעילות בארץ תבוצע על-ידי הסוכנות היהודית, משרד החינוך ומשרד הקליטה. כבר קם

צוות היגוי בראשותו של אלי עמיר, מנחם יבור וחנוך צמיר. אתמול הם דנו ביישום

החלטת הממשלה וחבר הנאמנים, ואנחנו מקווים שנתחיל לראות את הפעילות הזאת החל ב-1

בספטמבר 1994.

לגבי 960 בני-נוער שנמצאים בארץ במסגרות נעל"ה, הם ימשיכו לפעול באמצעות

האגודה לקידום החינוך, באותם הסכמים ובאותם תנאים, כדי לא לעורר זעזועים ולא

לפגוע בהסדרים שנעשו לגבי בני-נוער שהגיעו במסגרת נעל"ה.

ראש הממשלה רואה בעליה מחבר המדינות ובטיפול המיוחד בהבאת צעירים לארץ

פרוייקט לאומי ולכן גייס לנושא הזה את הסוכנות היהודית וגם את חבר הנאמנים, והטיל

את המשימה המשותפת על הסוכנות היהודית, על משרד החינוך ועל משרד הקליטה, כדי

שהפרוייקט יצליח. זה גם מאפשר להעלות מחבר המדינות גם אוכלוסיה צעירה, מעבר

לאוכלוסיה שמגיעה בשנתיים האחרונות. הגיעו 70,000 עד 75,000 עולים גם ב-1993 וגם

ב-1992 ואנחנו צופים, על-פי נתונים שהציג לנו שר הקליטה בקבינט הקליטה, שלקראת

1994 יגיעו כנגה אלפי עולים, ואנחנו רואים שבעקבות הצעירים מגיעים בני המשפחה. זה

הוכח כבר בפרוייקט נעל"ה של השנתיים האחרונות, ואני חושב שזו בשורה למפעל לאומי

בהיקף גדול מאד, שהעם היהודי יירתם וסייע, משום שיש בזה מטרה חשובה: אנחנו

מביאים צעירים לעשות בגרות בארץ, ולאחר-מכן זה מבטיח שהם יתגייסו לצבא, יקימו את

ביתם בארץ ובעקבותיהם יגיעו בני המשפחה.

אנחנו רואים בפרוייקט הזה עידוד וחידוש מה שהתחלנו בשנה האחרונה, שהתנועות

הקיבוציות - הקיבוץ הדתי, הקיבוץ הארצי והתק"ם - השנה קלטו כבר כ-400 בני-נוער.

אנחנו חושבים שלקראת השנה הבאה אפשר יהיה להכפיל את המספר הזה באמצעותם. נוסיף

לזה את הכפרים ואת הפנימיות, אנחנו רוצים להיכנס גם למסלול נוסף שיהיה חדשני.

אתם יודעים שבהתישבות יש בתי-ספר ללא בניה, ואנחנו רוצים שמשפחות בתנועה הקיבוצית

ובתנועה המושבית יאמצו ילדים. ילדים ילמדו בבתי-ספר אזוריים של ההתישבות העובדת,

גם הדתית, משום שאנחנו מדברים על 5,000 בני-נוער, והפנימיות והכפרים אינם יכולים

לקלוט מספר כזה של תלמידים. לכן אנחנו צריכים להרחיב את המסלולים, לפתוח מסלולים

חדשים, וזה גם יבטיח קליטה טובה. כשאנחנו מדברים על נוער מנותק, אחת הבעיות

הקשות היא איך להבטיח קליטה חברתית מוצלחת.

לכן למדנו גם מנעל"ה של השנה השניה לעומת השנה הראשונה. אני מציע שוועדת

העליה והקליטה תהיה אורחת של נעל"ה ליום אחד, ואני בטוח שגם משרד החינוך וגם משרד

הקליטה יעשו מאמץ עליון, יחד עם האגודה לקידום החינוך, כדי לארח אתכם ולהראות לכם

מקרוב איך בני-נוער מגיעים לארץ, מקבלים את המירב עם המיטב. אנחנו רואים בזה

מסלול שמאפשר עליה מסוג אחר, ואני מקווה שהמאמץ המשותף של כל הגורמים יוכל

להיראות בשטח. ודאי יהיו עוד קשיים בדרך, אבל כולנו נרתמים, גם משרדי הממשלה, גם

הסוכנות היהודית, כדי להבטיח עליה גדולה של הרבה מאד ילדים.

כפי שאתם יודעים, משרד החינוך, יחד עם לשכת הקשר, מפעיל בחבר המדינות 11

בתי-ספר שבוע מלא, פלוס 140 בתי-ספר יום-א' ואחר-הצהרים. הסוכנות היהודית עושה

במקביל פעולה בנושא בתי-ספר יום אי, ואנחנו רואים בזה הכנה ותשתית לעליה לארץ כדי

שגם לצעירים וגם למבוגרים תהיה היכולת להתבטא ולהשתלב במערכת החינוך בהגיעם לארץ.

אנחנו רואים את זה כחלק מהפעולה שאתה צריכים להתמודד צעירים שבאים ומשתלבים

בבתי-ספר ולמנוע נשירה מבתי-ספר, משום שההכנה שנעשית שם עם התלמידים האלה,



והקליטה הטובה שנעשית בארץ, מביאה עליה טובה גם לשלטון המקומי שעושה מאמץ גדול

באמצעות המרכז והרשויות, גופים וולונטריים וכל השותפים האחרים.

אנ בטוח שבימים אלה יש אנשים החוששים מנסיון לפגוע בנעל"ה או שנעל"ה נפגע.

אני רוצה להרגיע. נעל"ה לא רק שלא נפגע אלא הוא מתחזק ואנחנו קוראים לפרוייקט

החדש "נעל"ה 16", שמבוסס על אותם מסלולים שנקבעו על-ידי נעל"ה בשנת הלימודים

תשנ"ג ותשנ"ד, וכך זה ייעשה גם בתשנ"ה עם "נעל"ה 16".

י י בא-גד;

אני מבקש להעיר הערה לעניו "נעל"ה 16", ברשותך, היות והגשתי שאילתה בנושא,

אני רוצה לברך. ההודעה שלך על ההחלטה להעלות 5,000 בני-נוער, ואיחוד הגופים,

משמחת את כולנו.

אני רק מציע ומבקש לשקול את הצעתי בכובד-ראש. מאחר שכולנו משבחים את העבודה

הנפלאה של נעל"ה, ואני מכיר את זה אישית, אם אפשר לשלב את הצוות המסור - - -

סגן שר החינוך והתרבות מי ג ולדמן;

הצוותים יהיו חלק מהצוות הרחב והגדול שיצטרך להיערך.

י י בא-גד;

תודה. ובקשה ליושב-ראש. היות ובישיבת "נחלים" יש פרוייקט נעל"ה והוא באזור

שיש בו עוד מוסדות, אשמח לארח אתכם גם בישיבת "נחלים" ביום הסיור.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

אעבור עכשיו לנושא המרכזי שלשמו התכנסנו. קודם-כל לגבי הנתונים שביקש

היושב-ראש, ואני מבקש שזה לא ייצא לפרסום. הנתונים האלה נכונים לתקופת הבדיקה,

עד נובמבר 1993. משום שמדי חודש יש שינויים. מנובמבר עד היום יש כבר שינויים.

לדוגמא, יש ניידות של משפחות מאזור לאזור, יש ניידות של תלמידים משכונה

לשכונה. לפעמים המרחק הוא 2 ק"מ.

יש נתון של תלמידים שהלכו לזרם העצמאי, שעליו אין לנו שליטה. יש פיגור

בדיווח של משרד הפנים. ברגע שמשפחה נסעה לארצות-הברית ולא הודיעה על כך למשרד

הפנים, לגבינו הם תושבי ישראל, ולגבי בית-הספר התלמידים לא קי ימים, הם נוער

מנותק.

יש דבר נוסף. בני 17. מסיימי כתה י"א שמגיעים מחבר המדינות, ששם זה בגרות,

לצבא הוא מתגייס בגיל 18 - 18.5. ואז הוא נמצא שנה בנתון שמחוץ למערכת לימודים,

הוא עוד לא בצבא, אבל הוא בגיל, אמנם מעבר לחוק חינוך חובה שזה גיל 16, אבל לגבי

משטרת ישראל אלה בני-נוער שהמשטרה צריכה להתמודד אתם. יחידות משותפות שלנו, של

המינהל לחברה ונוער עם העיריות, צריכות להתמודד עם כל אדם שנמצא מחוץ למערכת.

לכן, כשאנחנו אומרים 17 - 18, זה מספר לא קטן והוא מאפשר, חס-וחלילה, מקרים

ובעיות שנוצרים כתוצאה מכך.

מחר תתקיים ישיבה של קבינט הקליטה בראשות שר הקליטה, בהשתתפות ראש הממשלה,

שדן בכל הנושא של הכנת תלמידים-עולים ונוער שמתגייס לצבא. אנחנו עושים עכשיו

מסלולים משותפים למשרד החינוך, למשרד הקליטה, לקרן הקימת, לשלטון המקומי, לסוכנות

היהודית, ומשרד הבטחון באמצעות הצבא. אנחנו עושים מספר פעולות כדי שיתנו הכנה

נכונה לנוער עולה שעומד להתגייס. לכן גם שיפצנו את "שערי אברהם" בהשקעה כספית

גדולה מאד. משפצים עכשיו גם את באר-אורה בתקציב גדול מאד באמצעות הקרן הקימת,

כדי שנגדיל את אפשרות הקליטה להכנת נוער עולה לצבא.



כידוע, המנטאליות של יוצאי חבר העמים שונה, שם בני המשפחה עושים מאמץ גדול

שהנוער לא יתגייס, כדי להבטיח להם מסלול לימודים. לכן קבענו סדר-עדיפות שבו
אנחנו מדגישים
כל בתי-הספר שבהן יש כתות עתירות עולים, אנחנו נותנים להן את

המקדם הראשון, או לא מוציאים את העולים בנפרד למחנות או לסמינריונים או להכשרות

שנעשות ב"שערי אברהם", אלא מוציאים את כל כתות י"א ל"שערי אברהם", ולא רק העולים

שבכתה י"א, כדי להבטיח גם גיבוש חברתי ב-5 ימים שהם נמצאים ב"שערי אברהם". לימים

האלה יש תפקיד חשוב, כמו הנסיון שהיה לנו בקיץ האחרון במחנה בצומת גולני, כשהבאנו

לשם 2,000 בני-נוער עולים, לא רק מחבר המדינות, גם יוצאי אתיופיה, לגיבוש של 5

ימים.

השנה קבענו לעצמנו מטרה, להכפיל את המספר במחנות הקיץ. אנחנו מרחיבים את

הפעולה ב"שערי אברהם" ולקראת השנה הבאה גם בבאר-אורה, כדי שנוכל להכין את רוב

התלמידים העולים שנמצאים בכתות י"א, אם לא את כולם. כבר היום יש לנו מספר

דוגמאות חיוביות, וחיים להב יסביר ביתר פירוט את הפעולה המיוחדת שאנחנו עושים

בשיתוף-פעולה עם הרשויות המקומיות.

אני גם קבעתי לעצמי שבכל ביקור שלי נשים דגש בכל ישוב גם על מה קורה עם נוער

מנותק. אתמול, למשל, הייתי בחיפה. עירית חיפה עומדת להקים רשות לקליטת עליה,

שבה יהיו שותפים כל המשרדים הנוגעים לענין. זו תהיה לא רק רשות עירונית אלא רשות

שבה לוקחים חלק רפרנטים של כל משרדי הממשלה ברמה המחוזית, כדי לתאם ולפעול ביחד.

הנושא של נוער מנותק קיבל אצלנו מקדם מאד חשוב.

היו"ר ע' זיסמן;

אדוני סגן השר, מנובמבר עד היום עברו 4 חודשים. יש פה נתונים מאד קשים.

למשל, רוב העליה לירושלים היא יותר זקנה וקשישה מכל עליה אחרת. אני מכיר את

הנושא מקרוב. יש פה מאות תלמידים. זה דבר חמור מאד.

דבר שני, מספר העולים בתל-אביב קטן יותר ממספר העולים בירושלים, ואילו מספר

בני-נוער מנותקים כפול מהמספר בירושלים. אני רוצה לשמוע מה עושים כדי להקטין את

המספר.

ואני חוזר לשאלה של 5 ו-6 שנים. הרי אנחנו רוצים יותר עליה, אבל ככל שיש

פחות עליה יש יותר אפשרות להתפרס, להתמודד, להשיג תוצאות חיוביות. אם אנחנו לא

משיגים עכשיו תוצאות חיוביות, מה יהיה אם לפתע ז'ירינובסקי יעלה לשלטון יחד עם

רוצקוי וחזבולטוב ונצטרך לקלוט חצי מיליון יהודים בתקופה קצרה? לכן, אני מצפה

לשמוע ממך לא רק ניתוח אלא מסקנות ומה אתם עושים בנדון.

סגן שר החינוך והתרבות מ' ג ולדמן;

זה השלב השני של הדברים.

אני רוצה להגיד דבר חמור מאד, ואני עומד להגיד אותו מחר בישיבת קבינט הקליטה

בהשתתפות ראש הממשלה. האמצעים שעומדים היום לקליטה במערכת החינוך, ובעיקר לטיפול

בנוער מנותק, הם קטנים ביותר. אנחנו נותנים היום תשובה ל-15%-20% בלבד, ו-80%

לא מטופלים, משום שזה אומר שאנחנו צריכים להגדיל את כוח-האדם לנושאים אלה; זה

אומר שאנחנו צריכים להעמיד יותר אמצעים. אני אומר זאת בצורה מאד קשה כדי שלא

יבואו בעוד שנתיים - שלוש שנים וישאלו אותי למה לא ביקשתי. נכון עושה שר הקליטה

שמזמן למחר את ראש הממשלה, לפי בקשתו של מר רבין ,שיש לו רגישות לנושאים חברתיים,

ושר הקליטה ביקש מאתנו להכין ולהגיש את כל הנתונים לקראת מחר. הכנו תיק מסודר

כדי שנוכל להציג את התמונה הקשה ביותר, כדי שנוכל להתמודד עם בעיות, שנוכל להציל

את הילדים של מחר במערכת של היום, כי אם לא נעשה את הפעולה הזאת, למעשה נחטא

למטרה, והיא קליטה טובה.

אינני רוצה לחזור על דברים שאמרתי בישיבות קודמות, משום שיחד עם הדברים הקשים

שאני אומר אפשר להציג גם את חצי הכוס המלאה. למשל, לאחר שפנית אלי הוספנו 500

שעות לימוד לתלמידים יורדים שחוזרים לארץ לאחר שהייה של לפחות 6-5 שנים בחו"ל.



היו"ר ע' זיסמן;

זה לא מבוצע בכמת בתי-ספר, כי התקציב מועבר לבית-הספר והמנהל מעביר אותו

למטרות אחרות.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

דבר נוסף, הוספנו השנה 7 מיליון שקל כדי לתת סל קליטה לתלמידים בבתי-ספר.

הוספנו 15,000 שעות כדי להקל על תלמידים שניגשים לפחות ל-3 בחינות בגרות. 15,000

שעות זה 30 מיליון שקל. הגדלנו את מספר המורים-עולים והשנה הכנסנו כ-2,000

מורים-עולים בהסדרים מיוחדים.
היו"ר ע' זיסמן
לפי הבטחה שלך היינו צריכים להגיע השנה ל-3,000.

מי גולדמן;

עברנו כבר את המספר 3.000.
היו"ר עי זיסמן
אני מבקש לקבל רשימה מפורטת בענין הזה.
סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן
פירוט לפי מקצועות, ישובים וכו'. מר יבור יעביר לך את הרשימה.

היו"ר ע' זיסמן;

יפה. זה דבר חיובי.
סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן
ודאי. זה חלק מהמשימות שהיו לך ולי ערב התקציב כדי לערוך שינויים, ונעשו

שינויים בשטח בעקבות הלחצים שהיו. כלומר, המאמץ שלך באותם 3 ימים לא היה לריק.
היו"ר ע' זיסמן
אני שמח לשמוע את זה ואני אשתמש בזה בהזדמנות קרובה מאד.
סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן
אני אאשר לך את זה בכל פורום שיהיה.

עם זה אני חייב לדבר על חצי הכוס הריקה. חבר-הכנסת טמקין מנסה כל שבוע לזעזע

אותי בכנסת, ובצדק, עם נתונים של נוער מנותק, משום שהנושא הזה הפך להיות ה"בייבי"

שלו.

חשוב לנו בעיקר לראות מה אנחנו עושים היום בחלק מהישובים. אבל אני חייב
להתייחס לשלוש הערים הגדולות
ירושלים, תל-אביב והיפה, משום שהמינהל לחברה ונוער

בשלוש הערים הגדולות לא פועל ישירות, אלא יש שם פעולה של הרשות עצמה. אנחנו

נכנסנו ל-20 ישובים, פרט לשלוש הערים הגדולות, ואנחנו עומדים להוסיף עוד 15

ישובים. יחד נגיע ל-35 ישובים שבהם יש טיפול על-ידי הקצאת משאבים של משרד החינוך



והתרבות, העיריות, משרד הקליטה. אנחנו כגשלבים שם כוח-אדם מיוחד במסגרת

מורים-עולים דוברי אותה שפה שהכשרנו, כדי להקל על הטיפול בנוער מנותק, פלוס

גורמים מקומיים שעוסקים בנושאים אלה, כמו: משרד הרווחה, משטרת ישראל והיחידות

לנוער בעיריות.

אני מתכוון לזמן את שלושת ראשי הערים הגדולות, וגם באר-שבע, לנסות ולצאת

לפרוייקט מיוחד.

היו"ר ע' זיסמן;

המספר בחיפה הוא יחסית קטן יותר.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

משום שלגבי חיפה זה יותר מופיע בקריות מאשר בעיר חיפה. קרית-ים, קרית-אתא.

חיפה מבוססת על ערים סמוכות לה.

ירושלים, למשל, היא עיר עצמאית. לתל-אביב יש ייחודיות משלה. היא למעשה

הופכת להיות מוקד של ישובים מרמלה, לוד ובאר-שבע.

היו"ר ע' זיסמן;

דווקא ברמלה האחוז גבוה מאד.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

אני אגיד לך למה. אבל חלק גדול מהבעיות שיש למשטרה הן עם נוער שבא מרמלה,

מלוד, מבת-ים ועוד.

היו"ר ע' זיסמן;

כן, אבל המספרים של רמלה ובת-ים גבוהים מאד. כשאמרתי תל-אביב התכוונתי רק

למספר של תל-אביב.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

יפה, אבל משטרת מחוז תל-אביב מטפלת לא רק במי שהוא תושב תל-אביב אלא במי

שנמצא בתל-אביב, והיא צריכה להתמודד בתל-אביב עם בעיות של ערים אחרות, ולפעמים גם

עם בעיות של מחוז המרכז.

מקום הבילוי של ילדי רמלה הוא תל-אביב. העיסוק שלהם בזמן הלימודים הוא

בתל-אביב. לפני כחודשיים ביקרנו בשוק הכרמל וראינו שם ילדים בני 16-15. שאלתי

אותם מאיפה הם, ולא היה ביניהם אף אחד תושב תל-אביב, כולם היו מערי השדה.

בעקבות הביקורים והישיבות שמתקיימות כאן, ההנחיות של המשרד הן לרכז מאמץ.

לצערי הרב, באמצעים שעומדים היום לרשותנו אנחנו מכסים 20% מהפעולה הנדרשת. אם

אני רוצה לטפל בשלוש הערים הגדולות וב-80% של ישובים, אנחנו חייבים לקבל לנושאים

אלה הקצאה מיוחדת. מערכת החינוך, עם כל התקציבים הגדולים שקיבלנו, אנחנו עומדים

לקצץ עכשיו את מספר החיילות, אבל בנושא של קליטת עליה לא יהיו קיצוצים. לכן

אנחנו עושים מאמץ גדול בכל מה שקשור לקליטת עליה והשנה המשרד הכפיל את תקציבו

לקליטת עליה, אבל גם עם הכפלת התקציב אנחנו עדיין רחוקים מפתרון מלא בכל מה שקשור

באי-לימודים ובפעילות של אחר-הצהריים. זה מחייב אותנו לרכז מאמץ מיוחד בנושאים

אלה.



היו"ר ע' זיסמן;

תודה. חיים להב, בבקשה.

ח' להב;

המודל שאנחנו עובדים עליו במסגרת הרשויות המקומיות הוא משותף למרבית משרדי

הממשלה שעוסקים בנושא, והם גם יושבים כאן: משרד הקליטה, משרד הבטחון, משרד

העבודה והרווחה, הסוכנות היהודית, ג'וינט ועל"ם, והפעולה נעשית, כמובן, באמצעות

הרשות המקומית, שהיא שותפה ומפעילה את הפרוייקט.

הדבר המשמעותי ביותר הוא פיתוה כוה-אדם, וגם אם אנחנו מחליטים להיכנס לישוב,

יש תהליך של בניית תשתית ורכישת אמון של הנוער שנמצא בחוץ. אם קיבלנו ב-1

בינואר, לדוגמא, תקציב ל-10 השנים הקרובות, תהליך הפיתוח של העבודה בתוך המקום

הזה לוקח לפחות חצי שנה. זה כרוך בהכשרת כוח-אדם, באיתור האוכלוסיה הזאת וגם

בפיתוח השירותים הספציפיים שמיועדים לאותה אוכלוסיה.

אני רוצה לציין שתי תוכניות מי וחדות שהתחילו לרוץ ויש להן הצלחה גדולה. 1.

התוכנית של השלמת השכלה קודם-כל לנוער שלא נמצא במסגרת כלשהי. התוכנית מקיפה

כ-200 - 250 בני-נוער מתוך 800 שאנחנו מטפלים בהם ביחידות לקידום נוער ב-20

רשויות. תוכנית חדשה נוספת שרצה מתחילת השנה היא משותפת לנו ולסוכנות היהודית,

האגף לשילוב בקהילה, והיא תוכנית למניעת נשירה. אנחנו מאתרים באמצעות בתי-הספר,

יועצים, שמפנים אלינו בני-נוער. לדוגמא, נער שהגיע באמצע השנה ונמצא לקראת שיבוץ

בבית-ספר , עד להשתלבותו בבית-הספר הוא מקבל מאתנו השלמת השכלה, הקניית שפה, וגם

ילדים שיש להם קשיים בלימודים בגלל שפה.

2. התוכנית השניה שפותחה ואנחנו מבצעים אותה בהצלחה זו תוכנית הכנה לגיוס

שמשותפת לצבא ולמשרד הקליטה והיא תוצג מחר בדיון אצל ראש הממשלה. היא משלבת

עבודה פרטנית של מדייניות קליטת עליה, עבודה קבוצתית ותוכניות מיוחדות שפותחו

לטובת אותה אוכלוסיה, תוכניות שיש להן דוברי שפה שיכולים לתקשר טוב יותר עם בני

הנוער, לקשר אותם לארץ ולהכין אותם טוב יותר לגיוס.

ברוב המקומות שאנחנו פועלים גם הקמנו מרכזי מידע ויעוץ במועדונים שבהם הנוער

הזה יכול למצוא קורת-גג וכתובת, גם פינה חמה וגם לקבל אינפורמציה שלה הם זקוקים

מאד, מפני שהאינפורמציה הוא מרכיב מאד חשוב בחלק מהבעיות שיש לאותה אוכלוסיה.
י י פרנקל
איפה יש מרכזי מידע כאלה?
ח' להב
מתוך 20 רשויות שאנחנו פועלים בהן הקמנו מרכזי מידע בקרית-ים, בנתניה,

בכפר-סבא, בנצרת, בכרמיאל, בראשון-לציון, בהרצליה, באופקים, בעפולה, ואנחנו כרגע

מקימים מרכזי מידע בחדרה ובערד. הפעילות במועדונים אלה נעשית בשיתוף עם הסוכנות

היהודית, שבהחלט תורמת לענין הזה, ואני מקווה שגם הבית החם הזה יהווה מוקד משיכה

לנוער מטופל ולא-מטופל, שתהיה לו איזו שהיא כתובת ברשות המקומית שאליה הוא יוכל

לפנות. מפני שמתברר לנו במרבית המקומות שהנוער הזה לא פונה מהר כל-כך לקבל

אינפורמציה או עזרה במקומות שהוריהם פונים לשם. זה נכון גם לגבי נוער דתי, לרשות

לקליטת עליה או למחלקות לקליטת עליה, שם האבא או האמא באים לקבל יעוץ ועזרה בדיור

ובעבודה, הנוער מעדיף לא להיות שם באותה סיטואציה והוא מחפש את הפינה האישית שלו,

רלבנטית לבעיות שלו. לכן הפיתוח של המוקדים ושל המועדונים יכול להיות מנוף גם

לכניסה יותא זולה מבחינת ההיקף שלנו וגם לפתרון חלק מהבעיות.

לגבי איתור בני הנוער, ברגע שהכנסנו לכל אחד מהישובים האלה עובד דובר שפה,

דבר שלא היה לפני שנתיים, היתה פריצה בלתי-רגילה מבחי נת היכולת שלנו לאתר את



האוכלוסיה, מפניה שהחבריה האלה מתקשרים, מגיעים לכל מקום ומצליהים לאתר וליצור

קשר עם האוכלוסיה, מה שלא עשו לפני-כן העובדים הוותיקים של היהידות לקידום נוער,

מפני שהם לא דיברו באותה שפה.

אנהנו לא מדברים פה על העליה מאתיופיה. בשלוש רשויות מקומיות אנחנו מטפלים

כעת גם בעולים מאתיופיה. ההיקף שם לא גדול כל-כך אבל מתברר שהבעיות הן סביב

"מבצע משה" של תחילת שנות השמונים. הם כנראה היו צריכים לעבור תקופת אינקובציה

בארץ ופתאום לגלות מה אפשר לעשות בדרכים לא-שיגרתיות, או לא-לגיטימיות.

כפי שאמרתי, אנחנו פועלים במספר מקומות מצומצם. בקטע הזה על"ם שותפה לפיתוח,

להדרכה ולמחקר של הנושא הזה. לא מדובר במספרים גדולים, אבל המצוקה ועומק הבעיות

הן באמת קשות. מדובר פה בעבריינות. אנחנו מוצאים אותם היום בהוסטלים של רקות

הנוער במספר לא סביר יחסית לאוכלוסיה שלהם, ואנחנו מוצאים אותם בהתארגנויות של

כנופיות די קשות בדרום, ואני חושב שצריך לתת לזה תשומת-לב. לא מדובר במספרים

גדולים, אבל גם הם דורשים תשומת-לב מיוחדת, ואנחנו מתחילים לעסוק גם בנושא הזה

במספר מקומות מצומצם. שוב, כל זה תלוי בתקציב.

היו"ר ע' זיסמן;

האם אתה יכול לציין רשות מקומית שיוזמת משהו בלתי-שי גרתי?

ח' להב;

אני חושב שעבודה יפה מאד נעשית בנתניה, בכפר-סבא, ברמלה, בראשון-לציון

ובכרמיאל.

היו"ר ע' זיסמן;

איך תסביר, למשל, שבגבעתיים אין כמעט נוער מנותק?

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

גבעתיים לא קלטה עולים. איפה שלא היו דירות פנויות לא הגיעו לשם עולים.

היו"ר ע' זיסמן;

משום שהרכב האוכלוסיה הוא כזה ואין אפשרות להגדיל, דווקא שם יש בזמן האחרון

כמה גרעיני פשע.

י י פרנקל;

כמה עובדי קידום נוער דוברי רוסית נוספו?

ח' להב;

כרגע יש דובר רוסית לכל אחת מהרשויות, 20 במספר, שליד כל אחת מהן יש עובד

ישראלי ותיק, ולכל הרשת הזאת יש תיקצוב למשרת מדריך להפעלת המועדון או מרכז מידע,

שגם שם הרשות המקומית לפעמים לוקחת דובר רוסית.

היו"ר ע' זיסמן;

נשמע כעת את דברי ניצב-משנה זאבה אהרוני, ראש מדור עבריינות נוער במשטרת

ישראל. בבקשה.
נצ"מ r ' אהרוני
אני הצטיידתי בכמה נתונים. אבל ברשותכם, אני רוצה להגיד כמה מלים לפני

הנתונים. יש לי קבוצת נתונים אחת שמתייחסת לנוער עולה החל מ-1988 וקבוצת נתונים

אחרת שמתייחסת החל מ-1990, ויש קצת בעיה ותיכף אדבר עליה.

בשלוש השנים האחרונות אכן יש עליה מדווחת בטיפול המשטרתי בבני-נוער עולה

גילאי 18-12. גם כשאנחנו מדברים על עליה וגם כשאנחנו מדברים על פי 2 ופי 3. למי

שזוכר את הקטע בעתון "הארץ", שאליו אנחנו בעצם מתייחסים לדו"ח של המשטרה, אני

רוצה להסב בעיקר את תשומת-לב כל מי שמטפל בגורמים שאנחנו מדברים על מספרים

מוחלטים לא מאד גדולים. אינני מתכוונת להגיד שאין בעיה ולכן מה אנחנו בעצם עושים

כאן. אני מתכוונת לשים את הדברים בפרופורציה ולהגיד לכולנו שמתחילה להסתמן בעיה

וכדאי שנהיה ערוכים, אבל אני חושבת שאנחנו צריכים להיות זהירים מלמהר ולהטביע כבר

סטיגמה של עליה עבריינית או בני-נוער עבריינים, ואנחנו מדברים בעיקר על החבריה

שבאו מברית-המועצות לשעבר. את האתיופים, למרות שיש להם מעורבות אצלנו, אני לא

יכולה לבודד אותם אבל אני יודעת מיחידות הנוער שהמעורבות יותר קטנה. איך שהוא

אני מרגישה חובה שהדברים האלה יהיו לפנינו לפני שאדבר על הנתונים.

אני רוצה להגיד עוד דבר מנקודת ראותה של המשטרה. הרי המשטרה נכנסת לתמונה

בדרך-כלל לאחר שיש כבר תלונה. כלומר, משהו קרה והמשטרה מוזעקת. זה נכון לגבי כל

הטיפול בעבריינות נוער, זה בוודאי נכון לקבוצה הזאת שהיא חדשה לנו, אנחנו לא ו1מיד

מכירים אורנה , וכשסוף-סוף מגיע לידיעתנו אירוע של נוער עולה, הרבה פעמים האירוע

הוא כל-כך חמור ורציני שהטיפול המשטרתי הראשוני הוא פתיחת תיק פלילי ולא בהליך

איית -אי-תביעה - שכולנו מכירים, שזה ההליך שבו אנחנו לא פותחים תיק פלילי למי

שמגיע לידיעתנו לראשונה באירוע קל. כלומר, חלק מהמפגשים שלנו עם נוער עולה הוא

מפני שקרה כבר משהו די רציני. וההערכה שלי שללא איזו שהיא היערכות בין-מערכתית

של כל הגופים המטפלים בנוער, בעיקר במקומות שאנחנו משופעים בנוער עולה, אם לא

תהיה היערכות משותפת של כולם, לפחות בנושא האיתור בשלב הראשוני, כשהם מגיעים

אלינו הרבה פעמים זה כבר מאוחר וכל מה שאנחנו יכולים להציג אלה באמת נתונים
ולהגיד
כמה רע.

ח' להב;

אני מזמין את המשטרה להצטרף. יש צוות בין-משרדי שעוסק בנושא הזה, כשאחד

המרכיבים שלו הוא איתור.

נצ"מ ז י אהרוני;

ברמה מקומית יושב איש נוער והם מכירים זה את זה.

לגבי נתונים. אתחיל בדו"ח שיש עליו סיווג "שמור", שהתפרסם בעתון "הארץ".

אגב, הוא התפרסם נכון. בדקנו.

ד"ר מי חובב;

למה הדו"ח היה סודי ?

נצ"מ ז י אהרוני;

אני יכולה להעריך, לאור זה שתיכף אגיד לכם איך נאספו הנתונים, לעומת דו"ח אחר

שנתקבל על שולחני אתמול והבאתי ממנו את עיקר הנתונים, שהסיווג הוא בלמ"ס.

ב י טמקין;

הטעות היינה שכתוב שם; יש עליה ברמת הפשיעה של הנוער העולה, והעליה הזאת

חשובה בהשוואה לעולים המבוגרים. בין העולים המבוגרים הפשיעה נמוכה. מה אני לומד

מזה? אני לא לומד מזה דבר.



נצ"מ ז' אהרוני;

אתה לומד מזה במידה מסוימת את הדברים שאמרתי בהתחלה. אנהנו מדברים בכלל

במספרים מוהלטים לא גדולים. תיכף אתן כמה מספרים מוהלטים. כשאנהנו מתרגמים את

המספרים המוחלטים האלה לאחוזים אנחנו נמצאים בשמים, ולכן אנחנו צריכים להיות

זהירים מאד, כי אם היה לנו עסק עם ילד אחד ועכשיו יש לנו עסק עם שני ילדים, יש

לנו עליה של 100%. לכן אני אתן כאן מספרים מוחלטים שנותנים תמונה, שגם היא לא

כולה ורודה וגם עליה צריך לחשוב.

אני יכולה להעריך למה הדו"ח שהתפרסם בעתון היה שמור. איסוף הנתונים הוא

בעייתי. הדו"ח שהתפרסם מתייחס לאנשים, אבל לא מצליח לעשות את מה שאנחנו עושים

בדו"חות הרגילים של המשטרה, לספור עבירות שעבר אדם עבריין פעם בשנה. הדו"ח הזה

לא הצליח לבודד את האנשים פעם בשנה, וילד או מבוגר שעבר 10 עבירות ונפתחו לו 10

תיקים, נספר 10 פעמים. זה עושה לנו בעיה מסוימת בניתוח הנתונים האלה ולכן, דרך

אגב, האדם שהכין את התיקים, במבוא שלו קורא לזה בכלל נפח פשיעה, כי זה לא מספר

תיקים, זה לא מספר אנשים, זה מספר הפעמים שאיש מסוים הופיע כל פעם ברישומים, דבר

שעושה קצת בלבול. אבל אנחנו נתייחס לזה כאל נתונים שמתייחסים לאנשים.

המטרה של פרסום ההומר היא להתריע בפני המפקדים על המצב שקיים אצלם בשטח,
ובכלל להגיד
חבריה, בואו נעצור רגע ונתחיל לחשוב. אינני רואה סיבה אחרת.

מתוך הדו"ח שמדבר על אנשים - ואני מתייחסת עכשיו לנוער בלבד - יש גידול עקבי

בעבריינות נוער בקרב העולים החדשים בעיקר בשלוש השנים האחרונות. מעורבות הנוער

הרוסי בפשיעה, מתוך כלל הפשיעה, יהודית, כולל בוגרים, גדל בצורה משמעותית, אם כי

התופעה בכללותה אינה גדולה במיוחד.

עבריינים. בשנת 1993 היה אחוז הנוער הרוסי מכלל העולים 17.4%. הנוער היהודי

מכלל היהודים היה 9.3%. בנפח הפשיעה בקרב ילדים, אני רוצה להזכיר לכם שילד אחד

עלול להיספר יותר מפעם אחת. כלומר, אל נתייחס לזה כאל תורה מסיני, אבל זה נותן

לנו איזו שהיא התייחסות.

בי טמקין;

אני מצטער, לא הבנתי את שני המספרים האחרונים.

הי ו "ר ע' זיסמן;

מסך כל העבריינים, נוער יהודי זה9.3%. מתוך 100 עבריינים, בין 9 ל-10 הם

בני-נוער יהודים. לעומת זה, מתוך 100 עולים עבריינים יש 17 בני-נוער. זאת אומרת

שמספר בני-נוער מבין העבריינים העולים כפול מאשר באוכלוסיה היהודית.

בי טמקין;

משמעות הדבר יכולה להיות שהמבוגרים העולים עוברים פחות עבירות מאשר המבוגרים

הוותיקים.
נצ"מ ז י אהרוני
או שהם פחות נתפסים.

אנחנו מדברים על אחוזים של נוער עולה עבריין מכלל הנוער העבריין. ב-1991 הם

היו 4%, ב-1992 הם היו 7%, וב-1993 - 13.2% העליה באחוזים היא אדירה, היא מכפילה

את עצמה כל פעם.



ב' טמקין;

אבל איזה אחוז הם מהנוער בכלל?

מי נפתלי;

3% יותר מההתפלגות שלהם באוכלוסיה. אחוז הנוער העולה היום הוא בסביבות 10%

בכלל הנוער הישראלי.

ב' טמקין;

האם זו לא תוצאה של גידול פרופורציונלי באהוז הנוער העולה מסך כל הנוער?

דייר ת' הורביץ;

יש לי נתון על זה. מ-1989 עד 1992 עלו 32,000 בני-נוער בגילים 15 עד 18.

ב-1993 עלו 4,500 בני-נוער באותם גילים. הלק מהגידול הקטסטרופלי, לפהות מהציתו

אולי אפשר לזקוף לגידול קבוצת הגיל הזאת.

נציימ ז י אהרוני;

אני גם מעריכה שבני נוער עולים לא רצים לגנוב מיד כשהם יורדים מהמטוס. כלומר,

לוקח איזה שהוא זמן של היטמעות והבנה איפה אני נמצא על-מנת להתחיל לבצע עבירות.

לכן הדבר הזה נמצא בעליה, כולל כמובן שיש יותר בני-נוער עולים.

קבוצת העבירות האופיינית ביותר לבני הנוער העולה הן עבירות רכוש. דרך אגב,

הם דומים מאד להתנהגות של בני-נוער עבריין בכלל, שקרוב ל-60% מכלל תיקי הנוער

העבריין הם תיקי רכוש. הנתונים שאני מדברת עליהם עכשיו הם של נוער רוסי לשעבר,

לא אתיופים - עבירות רכוש, ובענין הזה, לפחות מבחינת ההתנהגות, סוג ההתנהגות הוא

דומה. בתוך עבירות הרכוש שני סוגים הביבים עליהם במיוחד: עבירות שקשורות לרכב,

בעיקר גניבות מתוך רכב, רדיו-טייפים בעיקר, והתפרצויות לבתי-עסק ולבתי-דירות.

כלומר, כסף קל, הם מחפשים כסף ודברים שווי-ערך שקל למכור אותם. אלה הדברים

שחשבתי שהם חשובים מהדו"ח הזה.

זה רק אומר שגם למחשב המשטרתי יש חבלי הסתגלות איך לעבוד עם נתוני עולה, כי

המחשב המשטרתי מזמן כבר איננו מיושב דמוגרפי. אנחנו כבר לא בודקים מוצא וכל מיני

דברים כאלה, וזה מחזיר אותנו מבחי נה מסוימת לבדיקות שחשבנו שכבר לא מעניינות

אותנו.

בנושא תיקים, הניתוח כאן הוא החל מ-1990, אבל אני אדבר על 1992 - 1993 .בשנת

1992 נפתחו 477 תיקים נגד נוער עולה חדש, על-פי הניתוח של המחשב. ב-1993 נפתחו

812 תיקים, וזו עליה מאד-מאד גדולה. אבל בסך-הכל בשנת 1993 נפתחו 8,708 תיקים

לבני-נוער.

דייר תי הורביץ;

זו בדיוק הפרופורציה שלהם באוכלוסיה.

נציימ ז י אהרוני;

גם כשאני עושה את הניתוח של התיקים, העבירות הבולטות ביותר הן עבירות רכוש,

מתוכן התפרצויות וגניבות מכלי-רכב. יש להם מעורבות מסוימת בתיקי סמים, אבל תיקי

סמים בכלל המספרים שלנו לא מאד גבוהים, אז גם המספרים שלהם כמובן באופן יחסי לא

מאד גבוהים; וקצת מעורבות, מעט מאד תיקים בעבירות מין. יש כמובן, עבירות אלימות,

סדר ציבורי וכו', אבל למרות שהיה נדמה לנו שעיקר ההתנהגות שלהם היא התנהגות

אלימה, אולי בגלל האירועים שהגיעו לתקשורת, ההתנהגות העיקרית שלהם היא דווקא

בקשר לרכוש.



היו"ר ע' זיסמן;

אני מבקש ממי שרוצה לדבר להתיחס לא למספרים ולניתוח. דבר אחד ברור. אין לי

פה נתונים כמה אותם בני-נוער היו עבריינים שבאו משם. הרי אנחנו יודעים שהם באים

ממציאות מאד קשה, מארץ רקובה ומושחתת ואין צורך לפרט. אבל אינני יודע מי בא לא

רק עם החיידקים התורשתיים, אלא מי בא כתוצאה מכך שמסיבות כלכליות, חברתיות ואחרות

הגיע לזה כבר שם. את זה אינני יודע וגם קשה לגלות, אין מיון כזה.

מה שמעניין אותי בשלב זה של הדיון הוא איך מתמודדים עם הבעיה. זה לא רק

שעושים מאמצים להחזיר אותם למסגרת לימודים, פורמלית או בלתי-פורמלית. אני מקבל

מה שאמרה ניצב-משנה אחרוני - לא סטיגמה, אבל יש גידול והגידול הזה הוא מתמיד,

עקבי ומסוכן. שאלתי היא איך לדעתכם אפשר להתמודד עם הדברים האלה לנוכח מצב

התעסוקה, לנוכח המצב החברתי והכלכלי, לנוכח תופעות חברתיות שיש במדינת ישראל,

שהייתי קורא להן תופעות נוסח ארצות-הברית, המאבק בפשע, והנשיא קלינטון השיג סכום

בלתי-רגיל למאבק בפשע, סכום שאף נשיא לא השיג מאז מלחמת העולם השניה. השאלה היא

לאן הולך הכסף, מי מקבל אותו?

תקציב החינוך גדל ב-3 מיליארד שקל. מיליארד שקל הולך לשכר, מיליארד שקל

הולך לבניה, דיור.

סגן שר החינוך והתרבות מי גולדמן;

כל התקציב הפנוי לכל הפעולות של המשרד הוא בין 400 ל-600 מיליון שקל.
היו"ר ע' זיסמן
זאת אומרת, כשאומרים שתקציב החינוך גדל בשיעור שלא היה כמותו שנים רבות, גם

זה נכון. השאלה היא לאן הוא הולך ומה נשאר לך להתמודדות עם בעיות מן הסוג הזה.

נניח שאפשר להשיג תקציב. או למשל, ציינת שב-1 בספטמבר 1994 וזתוסף שעת

לימודים בעיירות הפיתוח ובשכונות, וזה בא מתקציב משרד החינוך, זה לא היה במקור.

כלומר, איורי שהשתכנעת, באת לקראתנו, הלכתי לשר החינוך, השגתי את הסכמתו, הלכתי

לשר האוצר ושר האוצר לא נתן לי תוספת תקציב, אלא במשרד החינוך התברר שאפשר להשיג

את המטרה הזאת, ולנו היה חשוב להשיג את המטרה, לא מאיפה יבוא הכסף. הייתי כנאד

שמח אם היו מוסיפים עוד כמה מאות מיליוני שקלים למשרד החינוך -נמצא איפה להוציא

אותם, ואחד הדברים זה פה -אבל פתאום התברר שמהתקציב הזה נוצרה מטרה שהיא משותפת

לכולנו, שלא היתה מתוכננת מראש וב-1 בספטמבר 1994 ילמדו כל יום שעה נוספת בכל

עיירות הפיתוח ובשכונות.

יושבים פה אנשי מקצוע, מומחים, אנשים שמכירים את הנושא ויש להם רעיונות. אני

מבקש מכם להתרכז עכשיו בזה, לא במספרים ששמענו, אלא איך אנחנו מתמודדים עם הבעיה

הזאת, ואם יהיה כסף, לאן צריך להפנות אותו. אחת ההערות שהושמעה כאן היא שלא

צריכים להיות רק 20 איש דוברי רוסית, אלא יותר, ואני מצטרף להערה, כי אין לי ספק

שככל שיהיו יותר דוברי רוסית זה יקדם את נושא החינוך, וגם נושאים אחרים. למשל,

התברר שבסניפי הביטוח הלאומי לא היו פקידים דוברי רוסית. ועדת העליה והקליטה

לחצה, השרה אורה נמיר היתה בוועדה זו לא מזמן וגם כתבה מכתב שיש היום נותני שירות

דוברי רוסית. אבל זה לא הדבר העיקרי. דייר חובב, בבקשה.

דייר מ' חובב;

קודם-כל אי-אפשר שלא להתיחס לנתונים ולהתפתחות. אין ספק שתהליך הקליטה של

עולים, בייחוד של צעירים, יש בו 3 שלבים: ההלם, ההתערות, השלב של להכיר את

הסביבה והשלב של להתחיל לנצל היבטים שליליים. וזה לא מפליא שזה לוקח בין 2 ל-3

שנים עד שראשוני הצעירים מופיעים בסטטיסטיקה. אבל אני חושב שזו לא התופעה היחידה

או הראשונה לעליה הזאת. אני מכיר גם עליות קודמות, והיום למעשה אנחנו מגדירים

מספרים אבסולוטיים דברים שהיו קודם, ובמידה רבה היתה סלחנות.



אצטט קטע אחד מהדברים שאמרה ניצב-משנה אהרוני בפגישה הקודמת: "אני מעריכה

שחלק מן האוכלוסיה שנפתחים לה תיקים עכשיו, לא נפתחו תיקים בעימותים הראשונים עם

המשטרה, משום שהעבירות היו קלות ולא רצו לפגוע בה מיד". כלומר, אני מקבל את

התיזה הבסיסית שלוקח זמן עד שהן האוכלוסיה, הן המשטרה, הן החברה מתייחסת בביטוי

נורמטיבי ובצורה יותר נוקשה, ואני חושב שזו גישה נכונה להציב את הגבולות של מותר

ואסור. יש בזה גם חיוב. עצם קביעת הגבולות מה מותר ומה אסור, להגיד לצעיר או

לצעירה "אלה הנורמות של החברה הישראלית", יש בהם דברים חיוביים כשלעצמם ואין

להתעלם מהם.

דיברו פה על האתיופים. אני הבאתי נתונים על חסות הנוער, מספרים מאד מאלפים.

אם לוקחים את המצב ליום נתון לשבוע זה, האוכלוסיה האתיופית בחסות מהווה 28% .
מי נפתלי
הם קצת פחות מ-2% באוכלוסיה הרגילה.
ד"ר מי חובב
פירוש הדבר שאצלם לקח יותר זמן מאשר אצל עליות אחרות עד שהם הגיעו למסגרות

שמטפלות באוכלוסיה עם קשיים, עבריינות וחוסר הסתגלות.

אם לוקחים את טווח הכניסה לחסות הנוער מ-1990 ו-1993. הם מופיעים בממוצע

הכללי לעומת העולים האחרים ב-25%. זאת אומרת, 75% עילי ברית-המועצות לשעבר, 25%

עולי אתיופיה, כאשר לוקחים ביום נתון 72% ברית-המועצות לשעבר ו-28% יוצאי

אתיופיה. זה נותן לנו השתקפות של הנתונים ותהליך הקליטה, שבדרך-כלל הוא לא של

יום אחד, ההיבטים השליליים שלו נמשכים 5 ו-10 שנים שבהן התופעות האלה עולות.
ר' לוי
אפשר לקבל מושג במספרים אבסולוטיים, לא רק באחוזים?
ד"ר מי חובב
ביום נתון היו ברקות הנוער 52 עולים - עולים זה מסגרת של 4 שנים - מהם 15

מאתיופיה, כ-37 מחבר העמים. בשנים 1990 עז- 1993. מתוך 107 עולים, 27 מאתיופיה

ו-80 מברית-המועצות לשעבר.

לגבי שירותי מבחן והתופעות שם, נכון גם למשטרה, צריכים לבדוק כל ישוב

וישוב. יש לי נתונים של ישובים מעל 15% של עולים מברית-המועצות בתוך העבריינות.

אבל אין לי הנתון, אני צריך השלמה שלו, מהו אחוז הנוער באותו ישוב מכלל בני

הנוער. לכן לא אתן את הנתונים האלה פה.

לשאלה מה עושים. אלמנט ראשון הוא ההבנה. צריך להבין את התופעה וגם להבין את

העולים עצמם. זה קושי שקל לדבר עליו, אבל לבצע אותו הרבה יותר קשה. זה הבנה הן

של המבוגרים והן של בני הנוער הצעירים שאותם צריך לקלוט. אנחנו רואים כאן

ביטויים של חוסר הבנה, חוסר קליטה, בידוד העולה בבית-הספר. זאת אומרת, גורם

הקבלה וההבנה של התהליכים הוא פתרון חשוב מאד וגם הוא צריך את הזמן שלו, אבל צריך

להצביע עליו בשלב הראשון כיכולת ההסתגלות ההדדית של שתי הקבוצות, בייחוד בקרב

הנוער, שמחפשים את החברות, מחפשים את הקבוצה החברתית, ושם בעיית ההתקשרות היא

בעיה חשובה מאד.

הדבר השני הוא התעסוקה. אדם שהגיע לגיל 16 ולא השתלב בלימודים, הן בגלל קושי

השפה, הן הכתות הגבוהות, התעסוקה היא דבר מאד-מאד חשוב. אינני יודע איזו תעסוקה

מוצעת לקבוצה הזאת במצב הנוכחי.



בתחום הישיר שלנו, שירותי המבחן של חמשרד, זו תוספת עובדים אשר יכולים להתיחס

לבעיות של מי שכבר מגיע אלינו, וזה פתרון יותר פרטני ולא פתרון חברתי. כמו

שפתרון של תוספת עובדים למחלקות החינוך למיניהן הוא פתרון לאחר שנוצרה הבעיה, אבל

הוא לא הפתרון המו נע.

לכן הייתי מצביע פה על שתי התופעות. התופעה היסודית המונעת, הכלל-חברתית היא

בהבנה, בהסברה ובהתיחסות לעולה. 2. תחום התעסוקה, בייחוד לקבוצה הבוגרת יותר.

ותחום שלישי - של השירותים השונים, שכאשר מגיעים אליהם יש הכלים לטפל בהם.

נמצאת באן גב' חנה שטקלר, קצינת מבחן לנוער מנתניה, ואני מציע שנשמע אותה.

היו"ר ע' זיסמן;

גבי שטקלר, בבקשה.

ח' שטקלר;

אני יכולה להתיחס רק למצב בנתניה, משום שזה מה שאני מכירה מהשטח. יכול להיות

שמישהו עלול לחשוב פה שהמספרים לא מרשימים. אני חושבת שמה שעושה את הבעיה

לאמיתית זה סוג העבירות שבעצם הביאו אתם, אם ניתן לומר כך. כלומר, אנחנו

מתמודדים בשנים האחרונות עם סוג עבירות שכמעט לא הכרנו אצל בני-נוער, כמו למשל

סחיטה באיומים, שזאת עבירה מאד נפוצה אצלם; כמו עבירות מין בקבוצות, וכמו עבירות

מירמה, שעד עכשיו היו לא כל-כך אופייניות לבני-נוער. העבירות שלהם, אפילו עבירות

אלימות - שוב, בנוגע לנתניה - הן קשות יותר מאלה שהתמודדנו אתן עד עכשיו.

זה מצד אחד. מצד שני, הרבה פעמים אנחנו מגלים שאותו נוער שמופנה לשירות

מבחן, למרות עבירה מאד חמורה שמיוחסת לו, הוא לא נגוע בנורמות עברייניות, כמו

שאנחנו קוראים לזה. כלומר, אנחנו הרבה יותר נוטים לראות את זה כמשבר עליה,

ולאו-דווקא נגוע בנורמות עבריינות, למרות התנהגות עבריינית קשה.

דווח פה על נערים ללא מסגרת, ואני מבינה שאנחנו לא רואים את החומר. אנחנו

מקבלים הפניות מהמשטרה.
היו"ר ע' זיסמן
כמה עולים בסך-הכל יש בנתניה?

ח' שטקלר;

אינני יכולה לומר לך כמה עולים יש בנתניה. אני יכולה לומר לך כמה עולים

הופנו אלינו.

היו"ר ע' זיסמן;

מספר התלמידים שנמצאים מחוץ למסגרת, מלבד שתי הערים הגדולות, הוא יותר גדול

מחיפה, למשל. לפי מה שכתוב פה, מספר הילדים שלא במסגרת שווה למספר של חיפה,

למרות שבחיפה יש לפי הערכתי 40 אלף וכמה תלמידים.

מי נפתלי;

בחיפה ובנתניה יש כמעט אותו מספר עולים. אין הבדל גדול.

ח' שטקלר;

אני רוצה להוסיף הערה לנתונים האלה. אנחנו מקבלים הפניות מהמשטרה שלפיהן

מדווח שהנער לומד בבית-ספר זה או אחר. כאשר הנער מגיע אלינו מסתבר שהוא אכן רשום



בבית-הספר, אבל הוא לא נמצא שם. אפילו הוריו לא יודעים כלל שהוא לא מבקר

בבית-הספר. הוא יוצא כל בוקר מהבית, משוטט בפרדסים, במשהקי וידאו וחוזר הביתה עם

ילקוט, והוא רשום כמבקר בבית-הספר. אינני יודעת באיזו מידה הכתו נים האלה אכן

משקפים את המציאות, בכל אופו בנתניה.

דובר פה על סטיגמה. אני הושבת שבנתניה הסטיגמה קיימת. אני יודעת שזה קשה

וכולנו היינו רוצים להימנע מזה, אבל זה קיים. אנהנו שומעים את זה ברהוב, אנחנו

שומעים את זה מנערים ישראלים שמגיעים לשירות המבחן. אם נסרב לראות שהיא קיימת,

זה בוודאי לא יעזור לנו להתמודד עם קיומה. אני חושבת שהדרך הנכונה להתמודד עם

הבעיה היא בעיקר על-ידי הסברה בקרב בני-נוער ישראלים.

נכון להיום בנתניה נעשית עבודה מאד-מאד יפה במועדון ויש שם עובד קידום נוער

שעושה נסים ונפלאות עם נערים, אבל אני לא כל-כך רואה שנעשית עבודה עם נערים

ישראלים, והדחיה שקיימת מצידם כלפי הנוער העולה היא קשה. הרבה נערים הגיעו אלינו

וסיפרו שהם עזבו את בית-הספר מפני שהם לא יכלו לעמוד ביחס של הישראלים.

ענין הסטיגמה בעצם פועל לרעתנו. אם דובר קודם על גל עליה צפוי בעתיד, הרי

הסטיגמה רק תגבר ותלך ובעתיד יהיה להם הרבה יותר קשה להתמודד אתה. אני חושבת

שאנחנו חייבים להיות ערים לזה.
מי נפתלי
הייתי רוצה לפתוח באווירה קצת אחרת מזו שנוצרה בחדר. אני חושב שהנתונים

ששמענו הם מאד קשים, ושלא נתייחס אליהם אחרת. הנתונים הם ממש קשים, וזה שהם

משקפים מגמה זה עוד יותר מדאיג. הנתונים האלה, דרך אגב, יותר קשים ממה שצפינו

והערכנו בפני הוועדה הזאת לפני 3 שנים. אנחנו צריכים להיכנס לזה באמת במלוא כובד

הראש ובמלוא הרצינות. אנחנו צריכים לנסות להבין מה הביא בני-נוער עולים למציאות

כפי שהיא מתבטאת היום בדברים שהועלו פה.

השאלה העיקרית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא למה התופעה הזאת קיימת.

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבתוך מרחב המערכות שעשויות לסייע לבני נוער עולים,
וקיימות שלוש מערכות כאלה
המשפחה, החברה הישראלית בכלל ומערכת החינוך, במציאות

שקיימת היום שתי מערכות לא יכולות לסייע. עם ישראל בגדול לא משקיע בקליטת עליה,

זה לא על סדר-יומו, כולנו יודעים את זה ולא נתכחש לזה. המשפחות מאד חלשות וכולנו

יודעים מהי המציאות של משפרה נקלטת היום בישראל, בין אם היא חד-הורית ובין אם היא

קשת-יום או אחרת. לכן, עיקר הנטל, כך או אחרת, צריך להיות ונופל על מערכת החינוך

באשר היא.

זה לוקח אותי לעיקר דברי. אנחנו צריכים להסתכל מדוע התופעה הזאת קיימת כפי

שהיא קיימת היום. היא קיימת היום בראש ובראשונה בגלל אוזלת היד של מערכת החינוך

בשנים האחרונות, בשני מישורים עיקריים. דבר ראשון, אני חושב שהצביעה יפה גבי

שטקלר על ההסתגלות החברתית בתוך המערכת הבית-ספרית. המערכת הבית-ספרית, בגדול,

לא השקיעה כמעט כלום, וצר לי שאני מתבטא כך - כמעט כלום בקטע של להבטיח שבני-נוער

עולים ירגישו במערכת הבית-ספרית כמו בבית.

לאורך השנים גם המערכת הבית-ספרית השקיעה מעט מאד בפרמטר השני, קרי - בנושא

של תיגבור והאפשרות לינת להם את הקליטה הלימודית הנאותה. למשל, מספר בני-נוער

עולים שמקבלים היום שיעורי-עזר הוא פחות מ-10% מכלל בני הנוער העולים, 8,000 או

9,000 בני-נוער עולים.
ח' להב
מספר בני-נוער עולים הזכאים לשיעורי-עזר הוא 36%.



מי נפתלי;

אני מבקש לבדוק את הנתון הזה. בכל מקרה, היקף שיעורי העזר בעיקר בחטיבות

הביניים - ואני מאד מקבל את הדברים שד"ר חובב ציין פה, שהתופעה של נוער עולה

איננה תופעה שצומחת ביום אחד - זו התפתחות הדרגתית וכשלון הדרגתי בתוך מערכת

החינוך. הנושרים, הנוער העולה העבריין, שבאו מברית-המועצות לשעבר לא באו אלינו

בתור שכאלה, להערכתנו. רובם ככולם התקשו להיקלט בתוך המערכת החברתית. דרך אגב,

נער נהיה עבריין לא כשהוא בתוך כותלי בית-הספר. כל איש מקצוע שעוסק היום

בעבריינות נוער סביב השולחן הזה יודע היטב שרוב עבריינות הנוער מתבצעת על-ידי

בני-נוער שרחוקים מאד ממעגל הלימודים המוצהר.

זה נכון, לדעתי, גם בנושא של סמים וגם בנושא של עבירות רכוש. חלק ניכר

מהעבירות האלה מתבצע בעיקר על-ידי בני-נוער שאינם נמצאים בלב-ליבה של מערכת

החינוך.

אני חושב שהדברים האלה לא מחדשים דבר. לכן, כשאנחנו מדברים על הטיפול בנוער

עולה, אני חושב שעיקר תשומת-הלב צריכה להיות איך מערכת החינוך מחוזקת בצורה כזאת

שתשקיע את המשאבים בקליטת נוער עולה בתוך מירקם מערכת החינוך. זה פן אחד של

התופעה.

הפן השני הוא נתונים שהוצגו לגבי טיפול בנועו- מנותק. גם פה התמונה מאד קשה,

לצערי. אגף התקון במשרד הרווחה מאז 1990 תיגבר את היקף התקנים שלו בכ-6 תקנים:

3 תקנים לקציני מבחן, 2.5 תקנים לשירות לנערה. רבותי, לו רק היו מתגברים את

התקנים לטיפול בנוער מנותק בגידול האוכלוסיה הנורמלי, בלי שום שאלה אם יותר או

פחות, היינו מדברים על סדר-גודל של כמה עשרות עובדים.

ב י טמקין;

אגב, יש 700 נערות עולות במצוקה.

מי נפתלי;

כמה תקנים הם קיבלו? 2.5. כל עובדת, סטטיסטית, מטפלת ב-250 נערות עולות,

וגם הן עצמן מודות שהן מטפלות באחוז נמוך. זו עובדה אחת.

כשותפים מלאים לעבודה עם משרד החינוך בקטע של טיפול בנוער מנותק, איננו

יודעים כמה משאבים הושקעו שם. הטרוניה אינה מופנית חלילה כלפי חיים להב. מיליון

שקל זה הרבה מאד כסף, אבל זה בטל בששים לעומת הצרכים, וזה אומר שעושים צחוק

מהעבודה.

במדינת ישראל יש 28 אתרי קרוואנים. כמה עובדי נוער יש שם? למיטב ידיעתי אחד

יתחיל לעבוד בשבוע הבא. תלכו לבדוק מהו ההיקף של נוער במצוקה ונוער בסיכון באחרי

קרוואנים, והנתונים אומרים דרשני.

מי יבור;

כמה בני-נוער עדיין חיים באתרי קרוואנים? הרי רובם בפנימיות.
מי נפתלי
מקרב האתיופים.
היו"ר ע' זיסמן
זה נושא מעניין. מר יבור, אולי אתם יכולים לבדוק מה קורה באתרי הקרוואנים

נוכח העובדה שמרביתם יתחילו להתפנות רק בעוד 3-2 שנים.



מי יבור;

יש כאלה שמתפנים עכשיו.

היו"ר ע' זיסמן;

אבל התוכנית היא של 3 או 4 שנים.

מי נפתלי;

וכשהם מתפנים, לאן הם הולכים? - לשכונות החלשות בי ולנר.

מה שאני מנסה להגיד בגדול לגבי הטיפול בנוער מנותק, להבדיל ממערכת החינוך,

שלמרות השירותים המקצועיים והמשאבים שעומדים לרשותה, עושים מעל ומעבר. המשאבים

שהועמדו לרשותה הם מצומצמים בי וו/ר, הם רחוקים מאד מהגידול הפרופורציונלי שלהם

באוכלוסיה, קל והומר מהיקף הבעיות. ואם באמת לא יוקצו המשאבים מעבר למה שיש

לשירותים כרגע, העניו רק יחמיר ויילך.

דייר ת' הורביץ;

יש לי שאלה לגבי הנתונים שהוצגו. האם אין באמת טיפול דיפרנציאלי בעולים

לעומת הישראלים? למשל, א' ת' לעומת פתיחת תיקים פליליים, מה הפרופורציה?

נצ"מ r י אהרוני;

אני לא יודעת.

דייר ת' הורביץ;

מפני שכאשר ביקרתי באחד הישובים בארץ שמעתי שילד ישראלי יודע לעמוד על שלו,

וההורים שלו, שלא יפתחו לו תיק פלילי אלא יתנו לו אי ת'. אין ספק שהמגמה מדאיגה,

אבל יכול להיות שכאו קורה שהילד העולה לא יודע, הוא נבוך, ואז השלטונות מטפלים בו

אחרת מאשר בילד ישראלי.

נצ"מ ז י אהרוני;

אולי יש מקרים בודדים. אי ת' היום מושרש מאד.

דייר ת' הורביץ;

אבל לא אצל העולים.

מייק נפתלי עורר נושא מאד-מאד חשוב - גידול כוח-אדם מטפל באוכלוסיית העולים.

יש פריפריה מאד גדולה של נוער זכאי, יש צרכים, והמערכות אינו ממלאות את כל

הצרכים.

פ' צלניק;

רציתי רק להוסיף כמה דברים על הדברים שאמר מייק נפתלי. אנחנו עובדים באותו

ארגון - על"ם, עמותה למעו נוער במצוקה. קודם-כל לגבי עליה באחוז הפשיעה. כשיש

גל הגירה גדולה ואבטלה גבוהה במדינה קולטת, זה אחד הדברים הבסיסיים ביותר. זאת

אומרת, זה נתון שכמעט קשה מאד לבטל אותו, הוא תמיד יהיה אם אלה יהיו הנתונים.

ההנחה שלנו היא שנוער נושר ונוער עולה עבריין מגיע לשם מפני שלא החזיקו אותו

מספיק חזק במערכת החינוך. מצב הנוער העולה במערכת החינוך קשה. סגו השר אמר כאן;

עשינו, בנינו. נכוו, עשינו ובנינו. אני מזמינה אותו לבקר בכל בית-ספר שהוא רוצה

שבו 10% מהתלמידים הם עולים.



אני מחזיקה בידל מחקר, שכנראה משרד החינוך מימן אותו, של המכון לחקר הטיפוח

בחינוך, וחוא עוסק בבתי-ספר יסודיים ובתי-ספר על-יסודיים שבהם יש אחוזי עולים.

ר' שיפר;

לא אנחנו מימנו את המרקר. מימנה אותו הרשות לקליטת עליה במשרד החינוך

בתשנ"ב, וזה משקף באמת את התמונה בתשנ"ב במערכת החינוך.

מי נפתלי;

התמונה גם כך קשה.

פ' צלניק;

אם בית-הספר הוא גורם מרכזי, כי למשפחה קשה והיא לא מתפקדת, והחברה הישראלית

עסוקה בדברים אחרים - - -
היו"ר ע' זיסמן
זה לא לגמרי נכון. יש חברות ישראליות ויש חברות ישראליות. אי-אפשר לומר

האשמה כזאת, ואני אומר לך שיש גם חברות קולטות בכמה ארגונים, ועוד.
פי צלניק
בלי ספק. אבל הנושא לא עומד בסדר-היום הלאומי.

היו"ר ע' זיסמן;

גם אי-אפשר להגיד את זה לגבי משפחות. יש למשל משפחות עולים ששני בני הזוג

עובדים, מרוויחים טוב ולמשפחה יש שתי מכוניות.

פי צלניק;

אבל תסכים אתי שזו לא משפחה טיפוסית.

היו"ר ע' זיסמן;

כן. יש כבר דבר כזה בישראל, אפילו בין יוצאי אתיופיה.

פי צלניק;

אנחנו מעודדים מאד מאותו פלח של אוכלוסיית העולים, שהוא פלח חלש, שהעתיד

הצפוי לו מסכן אותם ואותי כחלק מאותה חברה.

אני מבקשת לחזור לנושא הבית-ספרי. אם בית-הספר הוא מוסד כל-כך חשוב, יש שני

דברים שחוזרים במחקר הזה. כל הנבדקים - מורים, יועצים, מנהלים, עוזרים, כל אדם

שראיינו אותו אמר דבר אחד זהה לכולם; אין משאבים. אין שעות, אין כסף, אין

חומרים, אין ספרים לתלמידים. תארו לכם שילד עולה חדש צריך ללמוד הסטוריה בעברית,

ללא ספר, כי לחלק ניכר מהתלמידים אין ספרי לימוד.

הדבר השני, ברוב בתי-הספר עלתה בקשה, או תלונה קשה של המורים על חוסר

הכשרה להתמודד עם מפגש בין-תרבותי בתרבויות זרות. אני רוצה לקרוא כמה משפטים על

מה דיברו המורים ברוב בתי-הספר.



"בשלושה בתי-הספר צויין שלצוות גישה אוהדת לעולים ומוטיבציה ונכונות לעשות

ולתת. בשלושה בתי-ספר יש גישה הפוכה: כעס על זכויות היתר של העולים, עייפות

וחוסר הבנה, אדישות והוסר מודעות. בארבעה בתי-ספר מדברים על גישה אמביוולנטית או

על מורים שמוכנים לעזור, אהרים אדישים, ויש גם עויינים.

הרגשות השליליים בשבעה בתי-ספר שהוזכרו קשורים לכמה תהליכים מקדימים שדווחו:

חוסר כלים, משאבים ויידע לעבודה, תיסכול בעקבות השקעה שהעולים לא נענו לה,

התעייפות, הוסר הבנה שגורר תהושת חוסר-אונים, עויינות על רקע של תהושת קיפוהיי.

אנהנו מדברים על דברים מאד קשים. אם זה נכון, ואני יודעת שזה נכון כי אני

עובדת עם האוכלוסיה הזאת, אתם יודעים איזה פרוייקט צריך לפתוה בתוך בתי-הספר, ששם

יותר מ-10% עולים? צריך להיכנס עם השתלמויות בית-ספריות ממוקדות לנושא הזה, ואני

חוששת שזה יעלה למעלה ממיליארד שקל.
י' דיוויס
אני רק רוצה לציין שאני מאד מעריך את היחידה לקידום נוער במשרד ההינוך

והתרבות, שמזכירה לי סיירת שנלחמת נגד חטיבות, כי זה מן פלס"ר מוקף שאין יודעים

מאין הם "יחטפו" מחר, ואני פשוט לא יודע איך הם מחזיקים מעמד.

אחת הסיבות שהסוכנות היהודית נכנסה לכל הענין כשירותים משלימים, היא בגלל

חיים להב, ליגת לו קצת סיוע ארטילרי, כי אינני מבין איך הם מחזיקים מעמד עם

התקנים, עם התקציב שהם עוסקים בו. לא היתה יחידה לקידום נוער בחיפה שבמועצה

אזורית כמו עמק חפר לא היתה יחידה לקידום נוער ששם מסתובבים אלפי בני-נוער רוסי,

עם בעיות נקודתיות משלו, אני פשוט לא מבין איך זה קרה. פשוט יקרים פה כלים

בסיסיים. ואני לא מדבר רק על נוער מנותק. אני מדבר גם על נוער מתקשה שנמצא בתוך

המסגרות וצריך לשלב את הטיפול בשני המקרים.

בצורה צנועה ביותר, בכמה מאות אלפי דולר, ניסינו להיכנס באופן נקודתי לכמה

מקומות ולסייע קצת. תאמינו לי שיש לי רגשי אשמה שאי-אפשר לתת לענין הזה מיליון

דולר במזומן, כי להערכתי דרושים שני מיליון דולר במזומן להתחיל לטפל בענין.

אנחנו מגיעים, לדעתי, ל-15% או 20% מבני הנוער, ומסתובבים 85% שאנחנו לא מגיעים

אליהם.

אני רואה כאן בעיה קריטית ואני אומר לכם ברמת מקרו. לסוכנות היהודית יש 80

רכזי קליטה פרוסים בכל הארץ. אני מקבל נתונים, אני מקבל תמיד בקשות שלא בתקציב,

ואנחנו מנסים, מתקציבים מרכזיים, לאשר לכבות גם שריפות בשטח.

חבר הנאמנים שלנו, אגב, שמעו על הבעיה הזאת מה"ג'רוזלם פוסט". הבעיה לא

מוסתרת, ולכן יש לנו גם מנדט לסייע. זה רק שירות משלים, אנחנו לא מתיימרים להיות

פותרי בעיות. יש לי הערכה שבחינוך אי-פורמלי, כמו למשל בספורט ובדברים אחרים,

מצאנו שאנחנו הרבה מאד פעמים מגיעים לאינטגרציה טובה יותר בין הנוער הוותיק

הישראלי לבין העולים, ולהערכתי צריך להשקיע יותר בחינוך האי-פורמלי ואנחנו מנסים

לעשות את זה. אנחנו מנסים עכשיו להכניס יותר כסף לנושא של הכשרה קדם-צה"לית

בשיתוף-פעולה אתכם ועם משרד הבטהון, וכמה שנשקיע בזה זה לדעתי רווח. פשוט אין

מספיק השקעה בדברים האלה.

באשר להכשרה מקצועית - ברור שצריך להיכנס יותר לעניינים האלה.
היו"ר ע' זיסמן
יוצא מדבריך שאתה בעד מגבית אבל אתה אולי בעד שינוי יעדי המגבית.



י' דיוויס;

אני בעד שמשרד הקליטה ומשרד החינוך, ומי שצריך לטפל בדברים האלה יטפל.

היו"ר עי זיסמן;

אם אתה רוצה לפעול למען המטרות האלה, אתה צריך לשנות סדרי-עדיפויות.
י' דיוויס
אם אני רואה לנגד עיני מצב שיש פה שריפה, אז אני בעד טיפול לא קונבנציונלי.

אם חיים להב יבוא אלי, והוא בא אלי לא פעם ולא פעמיים, אני הולך לחבר הנאמנים

ופורס להם על השולחן. אנחנו באנו לסייע לרשויות מקומיות בארץ. לא ייתכן שיהיו

שריפות ואנחנו לא נסייע. אם היה מספיק תקציב, כנראה שזה היה מגיע לחיים להב.

אבל הוא נלחם והתחמושת אזלה לו. אני לא אגיע למצב שאראה אדם שעוסק בזה, כי כל טח

שהשקענו בהבאת העולים יירד לטמיון. כמו שאתה אמרת: אם יקום דיקטטור כזה או אחר

בברית-המועצות לשעבר, כל מה שהשקענו יירד לטמיון אם לא נסייע. זו הסיבה שאנחנו

עובדים בשיתוף-פעולה מלא עם סמנכ"ל משרד הקליטה.
היו"ר ע' זיסמן
התקציב לפעולות האלה השנה עלה לעומת שנה שעברה?
י' דיוויס
לדעתי, התקציב עלה לא מספיק. אינני בא להטיף, זה לא מתפקידי. אינני רוצה

להתחיל ב"אמרתי לכם". זה לא תפקידי להגיד למישהו מה לעשות. אנחנו רק מספקים

שירותים משלימים. אני רואה לנגד עיני מצב. יכול להיות, אגב, שבתקציב הפינוי של

משרד החינוך אין מספיק לתת לחיים להב, ואינני בא להטיף מוסר או לתת ציונים. אני

רק אומר שהשנה אנחנו ניתן לפחות רבע מיליון דולר לפעולות משלימות. כי לדעתי, אם

לא נעשה את זה, נחטא למטרה.

חי צמיר;

אינני רוצה לחזור על דברי החברים. בגדול הניתוחים נראים לי, בעיקר המיקוד על

מערכת החינוך. מצד שני, מיקוד נוסף שנראה לי הוא המחסור במשאבים. המיקוד השלישי

שנראה לי, שאמנם לא צריך להיסחף ולהדביק סטיגמות, יחד עם זה המגמה די מאיימת, אם

לא להשתמש במלה מפחידה.

הערות בשולי הדברים. ופה אני רוצה לחזור לנתונים שמסרה לנו ניצב-משנה זאבה

אהרוני כדי ללמוד ולהבין קצת יותר את התופעה. אני מניח שחלק ניכר מאלה שיש להם

כבר רישום פלילי הם דווקא כן משובצים בבתי-הספר. זאת אומרת, אין נתון. אני צודק?
נצ"מ ז י אהרוני
אינני יודעת.
חי צמיר
לדעתי זה דבר שחייבים להתחיל לבדוק אותו. זה מצד אחד. מצד שני, אני מעריך

שחלק מהעבריינים בעלי רישום פלילי הם חלק ממערכת החינוך, הם לאו-דווקא נוער מנותק

במתכונת ובהגדרות שלנו. זו הערכה שהיא יותר תחושת-בטן. אני חושב שאני צודק. אם

אני צודק, זה מחייב אותנו להושיבה אחרת. זה דבר אחד.



דבר שני, ואולי זה ייראה כהפכא מסתברא, אבל זה לא כך, ובוא נבודד לרגע את

קבוצת הגיל 18-17. בני-נוער אלה שבהגדרה לא מגיעים כלל למערכת החינוך, ותאמרי לי

אם בתוך אותם נתונים שמסרת יש קבוצות הגיל. שוב, ההערכה שלי היא שרוב העבריינים

הם מתוך קבוצת הגיל 18-17.אני צודק?

נצ"מ r ' אהרוני;

אני מניחה שאתה די צודק, אבל אין לי הנתונים. בסך-הכל, גם בקרב כלל הנוער

רוב העבריינים הם בגיל 18-16.

חי צמיר;

אני מדבר על 18-17, כי יש לזה משמעויות מבחינת היערכות לטיפול.

אני מניח שאני יודע את התשובות לשתי ההערכות שלי, בגדול, ושווה לבדוק אם אפשר

לקבל את הנתונים בצורה מסודרת. זה מחייב אולי חשיבה שונה במקצת מזו שנאמרה כאן.

לגבי אלה שכן משובצים במערכות החינוך, צריך לחשוב איך מתמודדים עם זה יחד עם

מערכות החינוך ובתוכן, ולא שמענו על כך דבר פה, בייחוד כשהדגש הוא על "בתוכן".

ואם אני צודק לגבי גילאי 18-17, זו אופרה אחרת, אבל צריך לטפל בת בצורה מאד

מקצועית.

נוצר פה חלל של 12 עד 16 חודשים שבו בעצם הבחור מתבטל, הוא ממתין לשירות

צבאי. לא ברור אם הוא הלך או לא הלך לאולפן, ואין לו אפילו מסגרת שהוא צריך

להגיע אליה, לו גם באופן פורמלי. ומטבע הדברים הבחורים האלה נמשכים כך או אחרת,

ואת זה צריך לתקוף בצורה מאד מקצועית, כי הם לא בהכרח צריכים הכשרה מקצועית.

סביר מאד להניח שכולם בעלי תעודת בגרות, וסביר מאד להניח שחלקם הגדול רואה עצמו

משתלב בלימודים גבוהים לאחר השירות הצבאי.

אי-לכך, בואו נחשוב בגישה שונה מה עושים במרווח הזמן הזה. הכיוון שאני מנסה

להוביל אליו הוא קורסים קדם-צבאיים כהכנה לשירות הצבאי, שיוכלו להוביל את החבריה

האלה לשירות צבאי יעיל, וגם מרווח הזמן עד לגיוס ינוצל בצורה שהיא טובת גם להם.

עד כאן הערות בשולי הדברים.
בי גרו יסמן
אנחנו ישבנו בוועדת העליה והקליטה באוקטובר, בתהילת שנת הלימודים. אני שאלתי

אז שתי שאלות ואני רוצה לחזור עליהן, אולי עכשיו יש להן תשובות. א. מהו מספר

ה----ים-עולים שנמצאים מחוץ למערכת החינוך בכלל. אינני יודעת אם יש מספרים כאלה.

אם כן, הייתי שמחה לדעת. ב. באותה ישיבה התרענו על כך שבבתי-ספר אין כלל

השתלמויות בנושא של פער בין-תרבותי למורים. למורים אין כלים לטפל בכתה שיש בה שתי

קבוצות גדולות, לעתים קרובות עויינות זו את זו.

התשובה שקיבלנו באותה ישיבה היתה שמשרד החי נוך היקצה 7 מיליון שקל לרכישת

ספרי לימוד וציוד לימודי לילדי העולים, כאשר קיבלנו מספר גדול של רשויות מקומיות

ועיריות שהן נטולות-מענק.

אני ביררתי מה קרה ל-7 מיליון שקל, ואני מזכירה את זה רק בקשר לדברי

ניצב-משנה אהרוני, שרוב העבירות הן עבירות רכוש, כסף. ביררתי מה קרה ל-7 מיליון

שקל האלה ואני רוצה להגיד שיש רשויות רבות נטולות-מענק שלא קיבלו גרוש אחד, משום

שמי שמעביר את הכסף הזה הוא משרד הפנים, ומשרד הפנים קיזז את הכסף הזה מהחובות

שהי ו לאותה רשות.

אשמח לשלוח לכם מכתב של ראש מועצת קצרין, שקרא לתת סל קליטה לילדי עולים.

אני שלחתי את החוזר שקיבלתי ממשרד החינוך לכל מזכירות נעמת שנמצאות במועצות שהן

לא נטולות-מענק. דרך אגב, בקשר לזה אני רוצה להגיד שבעתונות הרוסית היתה כתבה
מאד גדולה
את מי אוהב ואת מי לא אוהב משרד החינוך, והכוונה היתה בדיוק לאותן

רשויות שמשום-מה הן נטולות-מענק. איזה עולה בכלל מבין שזאת רשות נטולת-מענק ולכו

הוא לא מקבל 250 שקל? וכו'.

אבל אני קיבלתי מכתב מראש עיריית קצרין שענה למזכירת נעמת בקצרין, בעקבות

החוזר ששלחתי, והוא קורא למענק הזה "עבודה בעיניים". אני אשלה לכם העתה של שני

הדברים.

י' פרנקל;

אתחיל מהסוף ואשתדל לא לחזור על הדברים. אנחנו מדברים על יהודים עולים

חדשים, על הזדהותם עם הארץ ועל השייכות שלהם לארץ, ונדמה לי שמערכת החינוך לא

עושה הרבה דווקא בנקודה של הזדהות ושייכות. באותם המועדו נים שהפורום הצי ו ני

מעורב אני יכולה לומר שאחת הבעיות היא שבני הנוער פשוט לא יודעים עברית, לא רק לא

יודעים איפה הם נמצאים. אחד הדברים שאנחנו צריכים לעשות שם הוא לפתוח אולפני

עברית לאנשים שנמצאים בארץ שנתיים ושלוש שנים. אני חושבת שזו בעיה לא כל-כך

גדולה למשרד החינוך לפתוח במערכת אולפני המשך. העבודה שאנחנו עושים במועדונים

היא קודם-כל לעבוד על הנער שירצה לבוא לאותו אולפן, שירגיש שייכות והזדהות

ואחר-כך ילמד עברית. אחרי שהוא ילמד עברית יש לו אופציות אחרות.

דבר נוסף, ופה אני פונה לחיים להב. במרכזי המידע או המועדונים שנפתחים

במסגרת קידום נוער מתקבלים נערים שנשרו מהמערכת- מה עושים עם אלה שלא נשרו,

שלעולם לא היו רשומים?

ח' להב;

זה לא נכון, זה בית פתוח. את הטיפול נותנים לאלה שנשרו.
י י פרנקל
אני יודעת על קונצים שעושים. רושמים את הנער ליום אחד לבית-ספר, הוא כאילו

נושר משם, על-מנת שיתקבל לתוכניות הלמידה שלכם. אני לא מדברת על זה שבא ומקבל

מידע. על-מנת להתקבל לתוכנית למידה צריך לרשום אותו ולסלק אותו מבית-הספר.
ח' להב
זה לא נכון.
דייר מי חובב
צריך להוסיף שכללית עבריינות הנוער היא בגילאים הבוגרים, לא רק של העולים,

ומספרם של אלה שאינם לומדים מתוך אווזה קבוצת גיל גם הוא יותר גבוה מאשר כלל

הלומדים.

ק' פלדמן;

רציתי להתיחס לכמה נקודות. מטבע הדברים אנחנו מטפלים בבעיות שכבר קרו, ויש

לי הרגשה שבעתיד יעמדו בפנינו בעיות קשות, גם ללא תוספת עליה. לגבי הבעיות של

ההווה, אני רוצה להשיב קודם-כל בענין הרשויות המקומיות. כ-30,000 בני-נוער

שנמצאים ברשויות נטולות-מענק לא מקבלים את הכסף, וכ-60% מהעולים נמצאים באותן

רשויות. הרשויות נטולות-מענק קלטו למעלה מ-50% מהעולים בכלל, לא רק בני-נוער.

לגבי אלה שכן קיבלו את הכסף, יש בעיה עם כל הנושא של מענקים וכספים שהמשרדים

הממשלתיים כגון חינוך, רווחה ואחרים מעבירים לרשויות המקומיות. יש אבסורד. ברגע

שרשות מקומית מקבלת תוספת כסף מאחד המשרדים, באופן טבעי מורידים את המענק, גם



לאלה שמקבלים מענק יומי, שהאיזון שלך גרם לכך שעכשיו יש לך יותר כסף. כלומר,

באופן אבסירדי המענקים יורדים כשמשרד אחד נותן קצת תיגבור, כך שהתיגבור ברשויות

המקומיות לא תמיד מורגש.

זה לא נכון שהכסף לחינוך עובר דרך משרד הפנים. הוא עבר ישירות ממשרד החינוך,

אבל כתוצאה מכספים אחרים שהיו צריכים להתקבל באותן רשויות, הן לא הרגישו בזה.

לגבי הטיפול עצמו. אנחנו נוהגים לטפל אחרי שהמקרים קרו. צריך להתמקד בעיקר

בטיפול מונע, לעבוד בבתי-ספר בצורה אינטגרטיבית, לתת למורים הרבה יותר הכנה. זה

כרוך, כמובן, ביותר שעות הוראה, ולאפשר יותר שיתוף-פעולה עם הילדים הוותיקים, כי

יש נתק מוחלט כמעט בכל בתי-הספר.

לגבי העתיד, הנושא שייך ולא שייך. עומדים לחלק עכשיו כ-12,000 עד 15,000

דירות ציבוריות בישובים קשים, עיירות פיתוח. מי יעבור לשם? - כל האוכלוסיה

החלשה. אני לא מתייחסת כרגע לקשישים ולנכים, אלא למשפחות חד-הוריות, משפחות

מרובות ילדים, משפחות בעייתיות, כי אלה מטבע הדברים זכאים לקבל את הדירות האלה.

ומדובר ברשויות שגם כך הן הבעייתיות ביותר והקשות ביותר להתמודדות עם העליה. אם

לא ניתן את הדעת לפני שהמשפחות מגיעות לשם, והדירות האלה יחולקו עכשיו, בעוד

חודשיים-שלושה, בעוד שנה תהיה שם קטסטרופה מבחינת עבריינות.

ב י טמקין;

אני לא מספיק מבין את הנתונים שנמסרו כאן. קודם-כל ראיתי בחטף את הנתונים של

משרד החינוך, לא הספקתי לעיין בהם באופן רציני. גם נתוני המשטרה, גם בגלל

הסייגים שאת העלית, וגם מפני שאין מספיק השוואה מה קרה עם גידול האוכלוסיה,

וכדומה, אני מרגיש שאני לא מספיק מבין את הנתונים והייתי רוצה לקבל נתונים הרבה

יותר מדוייקים, או לפחות לראות אותם.

אבל ככל שהתמונה תהיה לא מדוייקת, אין ספק שלפנינו בעיה אמיתית. אני מבין

שמחר תתקיים ישיבת קבינט הקליטה ויכול להיות שמשם נקבל תשובות או מדיניות חדשה

בנושא. אבל אין לי שום ספק שאנחנו צריכים להפעיל לחץ כבד מאד על המשרדים, ועל

האוצר באופן ספציפי, להתמודד עם הבעיה הזאת באופן הרציני שצריך להתמודד אתה.

אנחנו לא יכולים להסתפק הפעם רק בהערכות כלליות, בפניות כלליות, אלא לפנות באופן

הרבה יותר ספציפי.

אולי היושב-ראש יישב עם מישהו מאתנו על הצרכים המדוייקים - ונזרקו פה מספרים

לגבי הכסף הדרוש על-מנת להתמודד עם הבעיות המיידיות שהועלו כאן - ונעלה פניה כזאת

מטעם ועדת העליה והקליטה של הכנסת על-מנת להתמודד עם מה שאפשר להגדיר בהחלט

כבעיית חירום שלא מטפלים בה כראוי. כאשר אנחנו שומעים ש-20% מטופלים ו-80% לא

מטופלים, זה מצב שאיננו יכולים לקבל אותו. אני חושב שתביעה כזו תקבל את תמיכת

כולנו בוועדת העליה והקליטה, ואני מוכן להשתתף אתך בכל ישיבה או בכל פניה מהסוג

הזה, אבל קודם-כל שנגבש לעצמנו פניה מאד-מאד קונקרטית המבוססת על נתונים יותר

מדוייקים מאלה ששמענו עכשיו פה, לפני שאנחנו פועלים.

הי ו "ר ע' זיסמן;

אני מציע לסכם כך את הישיבה. א. אני רוצה להביע הערכה שבמקום לריב

ולהתווכח, ממשלת ישראל באמצעות לשכת הקשר, והסוכנות היהודית באמצעות הזרועות שלה,

הגיעו למסקנה שיש לאחד את המאמץ בהבאת בני-נוער לישראל. אנחנו זוכרים איזה דברים

היו בתקשורת, ולא רק בתקשורת, ואני מאחל שמספר בני הנוער יגדל ויילך, כי זה אחד

האמצעים הבדוקים והיעילים ביותר לקרב את הנוער היהודי בברית-המועצות לשעבר,

ובאמצעותו גם את המבוגרים לישראל.

אני רוצה להתייחס לעוד דבר שאמר סגן השר מיכה ג ולדמן. זה זמן רב שאני שומע

שיש 11 בתי-ספר ו-140 בתי-ספר בימי אי. אני חושב שצריך להגדיל את המספר. זה

מחייב גם כן משאבים. הרי מה שקורה היום בברית-המועצות לשעבר הוא שאין לנו את



התחרות שקיימת בארצות-הברית בין אלה שנולדו שם לבין אליו שנשרו מישראל במשך השנים,

בין אלה שבאים מרוסיה. בארצות-הברית יש 300,000 יהודים מרוסיה ויש התחרות בין

לוש הזרועות האלה. לפי דעתי, לימוד השפה העברית, חינוך יהודי וישראלי על-ידי

פתיחת בתי-ספר הגדלת בתי-הספר, זה אחד האמצעים הטובים ביותר, ואנחנו ננסח את זה

בצורה כזו. זה כולל גם מה שאמר חבר-הכנסת בא-גד בקשר לשילוב הצוותים.

לגבי הנושא העיקרי שדנו בו היום. מחר יתכנס קבינט הקליטה. זה דבר טוב

כשלעצמו, וזה מחייב אותנו לקבל שורה של החלטות. כי מהו תפקידה העיקרי של הוועדה?

תפקידה העיקרי של הוועדה הוא ללחוץ וללחוץ ולהשיג תוצאות מן הלחץ, ולא פעם יש

תוצאות ללחץ שלנו. ישיבות קבינט יכולות להיות, אבל הן יכולות להסתיים בזה שנקבע

להן המשך, מקימים ועדת משנה, ויש עוד פעם המשך. פה יש צורך בתוצאות, ואין ספק

שזה מחייב תוספת תקציב.

מאחר שצפויים דיונים על תוספת תקציב בכל מיני נושאים, הייתי מכניס את זה,

במקום הקצאת משאבים לנושאים אלה, הגדלת מספר התקנים, וכל סר, שמשתמע מזה. אנחנו

ננסח את זה בצורה כזאת לקראת ישיבת הקבינט מחר על-מנת ללחוץ. אני גם עומד להיפגש

היום עם השר יאיר צבן ואני אגיד לו את זה בצורה מפורשת ביותר.

הדברים הנוספים הם כדלקמן. אין ספק שחייב להיערך דיון לא רק על-ידי סגן השר

מיכה גולדמן, גם על-ידי יושר רובינשטיין, גם על-ידי הנהלת משרד החינוך והתרבות

בשאלה כיצד מעבירים את המשאבים ואת ההנחיות וכיצד מיישמים את מדיניות המשרד.

לפני שבוע השתתפתי בסיור של הלובי החברתי בעיריית רמלה. בסך-הכל יש ברמלה

כ-60,000 תושבים, 14,000 מהם עולים. ידעתי שיש שם הרבה עולים, אבל הופתעתי לשמוע

ש-60% מהם יוצאי בוכארה. רק כשאתה בא למקום, רואה ושומע דברים, אתה נוכח לדעת.

יש לנו בעיה עם הקצאת הכספים של משרד הפנים ושל משרדים אחרים לרשויות

המקומיות. יש לנו גם בעיה שרשויות מקומיות אומרות: אם לא אקבל, וכו'. אני לא

משלם ארנונה רק על-מנת שהעיריה תקיים עדלאידע בפורום. אני משלם ארנונה והיא צריך

לכלול הכל. זה כמו מס. אתה משלם מס הכנסה שהולך לכל, מבטחון ועד תקנים בשירות

הרווחה והמבחן לנוער. כך יש רשויות מקומיות שחושבות שהן פטורות מקליטת עליה

באופן מוחלט. זה לא בא בחשבון, וזה אחד הנושאים המרכזיים.

ראש עיריית כרמיאל ביקש ממני הבוקר לדחות את הדיון ל-15 במארס. הדיון נדרה

בפעם החמישית כבר, אבל הוא יתקיים הפעם כדי להקים ועדת קליטה במרכז השלטון

המקומי, כדי להיערך לקראת הדיון, כי יש להם טענות כלפי השר יאיר צבן. כל הנושא

הזה מחייב כנראה טלטלה וקבלת החלטות, כי יש בעיה בתחום הזה.

לגבי מערכת החינוך זה כולל השתלמויות והדרכה. ביקרנו בבית-הספר הטכנולוגי

"שבח" בתל-אביב, שלומדים בו רק עולים. אני יכול לומר, למשל, שכמה מהטענות

שהושמעו פה על-ידכם אי-אפשר להשמיע אותן שם.

פי צלניק;

נכון, אבל איפה תמצא עוד בית-ספר כזה?
היו"ר ע' זיסמן
אני שמח על תגובתך. אבל מצד שני, יש שם נסיבות שמאפשרות את זה.

זו נקודה מרכזית, נקודת תורפה במשרד החינוך והתרבות, שתקציבים לא מועברים.

ואם הם מועברים, הנהלת בית-הספר לא רואה חובה לעשות את הדבר הזה. הדבר הזה הוזכר

גם בישיבות קודמות.



ראיתי את זה גם ברמלה. אני אחליט מה לעשות. אני לא חייב להוציא את הכסף

למטרה הזאת, אבל צריך למצוא דרך איך הסמכות העליונה כופה על הסמכות מתחתיה את

הדברים האלה. ב"שבח" אי-אפשר אחרת, כי כמעט כל התלמידים לא מתל-אביב, הם באים

מהסביבה והם עולים. אבל מה עושים בתי-ספר שאצלם זה שונה? והבעיה הזאת נשארה

כנקודת תורפה.

כל הדברים שנאמרו בעניו תעסוקה, הסברה, תוספת עובדים, נרשמו ואנחנו ננסח

אותם.

לסיכום, הנתונים לא רק קשים, כפי שאמר מייק נפתלי, אני גם לא רואה שהעננים

השחורים מתפזרים, אני רואה שמתוספים עננים שחורים בנושא הזה. ומאחר שאני באמת

צופה עליה יותר גדולה מסיבות מצוקה - הלוואי וזה יהיה לא מסיבות מצוקה - לפי דעתי

זה מחייב לעשות משהו כדי לזעזע את המערכת בכל מיני תחומים. אנחנו ננסח את הדברים

בהתאם לכך וגם נפעל בהתאם לכך.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13:30

קוד המקור של הנתונים