הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 98

|מישיבת ועדת העלית והקליטה

מיום שלישי. די באדר התשנ"ד - 15 בפברואר. 1994. שעת 00;11

נכחו; חברי הוועדה;

עי זיסמן - היו"ר

י י בא-גד

די שילנסקי

מוזמנים;

חי צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

אי גפן - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

אי אזולאי - ראש המשלחת לצרפת, הסוכנות היהודית

מי אמסלם - מנהל אגף סמינרים ותכניות התנדבות, הסוכנות היהודית

יי סימון - סמנכ"ל מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

ש' גבאי

מ' גרפונקל

א' הלחמי - יו"ר מועצת ארגוני עולים

ר' אזולאי - מועצת ארגוני עולים

אי בן הרוש - מועצת ארגוני עולים

אי סוכות - מועצת ארגוני עולים

ר' סולטן - מועצת ארגוני עולים

גי פרוז - מועצת ארגוני עולים

סי קדוש - מועצת ארגוני עולים

מזכיר הוועדה; וי מאור

קצרנית; ש' צהר

סדר-היום; 1. קהילת היהודים בצרפת ויחסה לעלייה.

2. מצב הקליטה בקרב העולים מצרפת.



א. קהילת היהודים בצרפת ויחסה לעליה. ב. מצב הקליטה בקרב העולים מצרפת.



היו"ר ע' זיסמן;

אני פותח את הישיבה. תאמנו את מועד הדיון בנושא של יהדות צרפת עם השליח

הבכיר שלנו בצרפת, מר אריה אזולאי, שנמצא כאן אתנו היום, כדי שנוכל לשמוע

דברים בנושא שהזה ממקור ראשון.

היעד המרכזי של מדינת ישראל היה מאז ומתמיד והינו גם היום, במיוחד עתה

כאשר אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שלום, שיש כל הסיכויים שיסתיים בצורה

חיובית, הגברת העלייה לישראל, גידולו וחיזוקו של הרוב היהודי במדינת ישראל.

יהדות צרפת, שיש בה פעילות ציונית ויהודית חמה וטובה, אינה מהמצטיינים

בתחום הזה. העלייה מצרפת היא קטנה, ואנחנו מבקשים לשמוע מדוע המצב הוא כזה

למרוךת המאמצים המושקעים שם לעידוד העליה, ומה עוד אפשר וצריך לעשות כדי לחזק

את השליחים שם על מנת להגביר את העליה מצרפת. מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי

לחזק את הקשרים עם צרפת בתחום החינוך, עידוד ביקורי בני נוער מצרפת בארץ וכן

בתחומים נוספים, באמצעות הסוכנות היהודית, באמצעות השגרירות והקונסוליות שלנו

שם או באמצעים נוספים, כאשר המטרה היא לחזק את הזיקה בין יהודי צרפת לישראל.

רק לאחרונה ערכתי ביקור בן כמה ימים מטעם הסוכנות היהודית בקנדה,

ובמונטריאול נפגשתי עם יהודים דוברי צרפתית שעברו את צרפת בדרכם לקנדה, וחלק

מהם חי תקופת מסויימת בצרפת.

אני חושב שעתה יותר מתמיד ישנו הצורך לעשות רוויזיה בארגון ובאמצעים

שאנחנו מקדישים להבאת בני נוער לביקור בארץ. בשנה שעברה ביקרו בארץ כ- 8,000

בני נוער מהתפוצות. השהות שלהם בארץ נמשכת מספר שבועות, כאשר ניתנת לחם

האפשרות להכיר את הארץ ואת תושביה ולחזק את הקשר שלהם עמה. הם חוזרים

למקומותיהם עם מודעות והכרה יהודית ישראלית הרבה יותר רחבה ועמוקה.

אנחנו יודעים שרוב היהודים בתפוצות אינם עולים, והשאלה היא מה אנחנו

יכולים וצריכים לעשות כדי להביא לכאן יותר ויותר בני נוער מהתפוצות. הפעולה

הזאת מחייבת מאמץ משולב של הקהילות היהודיות בתפוצות, של הסוכנות היהודית ושל

מדינת ישראל. כי להביא נוער וצעירים לביקור בארץ זה דבר שאיננו זול כלל וכלל.

ההוצאות הקשורות בנסיעה, בנוסף לרכישת כרטיסה הטיסה, הן די גדולות, ולא כל

משפחה יכולה להציע לבנה או בתה את החוויה הנפלאה הזאת. משום כך אני מציע

ליצור קרן מיוחדת לנושא הזה.

השתתפתי בישיבה שהתקיימה בקהילה בשם מטרו-ווסט שבניו-ג'רסי, שבה חיים 120

אלף יהודים, והנחשבת לקהילה הציונית הפעילה ביותר בארצות הברית. שם התקבלה

כבר החלטה בדבר הקמת קרן בר-מצווה. כל ילד או ילדה יהודים שהוריהם יחסכו

עבורם כסף למימון ביקור שלהם בארץ בהגיעם לגיל בר או בת מצווה, יקבלו מהקהילה

מענק בסך 1,000 דולר השתתפות בהוצאות הביקור הזה, ובמקרים מסויימים תוסיף

הקהילה 500 דולר ל- 1,000 הדולר האלה.

אני לא אומר שכל הקהילות בצרפת יכולות להרשות לעצמן לתת מענק בגובה של

1000 דולר לכל ילד וילדה בגיל בר או בת-מצווה שיבקרו בארץ, אבל טוב אם הרעיון

הזה יכה גם שם שורש וייבדק על ידן.

יש להם תכניות גם בשביל תלמידי כתות שבעיות ושמיניות, לפני שהם נכנסים

לשלב לימודים יותר גבוהים. המגמה היא לקרב את הנוער היהודי - ובמיוחד את הנוער

שנולד שם ואין לו קשר עם מדינת ישראל - אל מדינת ישראל ולבעיותיה, ולחזק את

הקשר שלו אל הארץ על יופיה ואוצרותיה ואל תושביה.



זהו בעצם הנושא שאותו אני מעלה כאן לדיון, ומבקש לשמוע את התייחסותכם

אליו. נפתח בשמיעת דיווחו של מר אריה אזולאי, שהיה לי הכבוד והעונג לעבוד אתו

בנושאים שונים. בהכירי אותו אני יכול להגיד שאני בטוח שהוא העלה את קרן

השליחות במקום בו הוא משרת.

אני מאד מודה לך, אדוני היושב ראש, על ההזדמנות שנתת לי להופיע בפני

הוועדה שאתה עומד בראשה, כאשר הנושא המרכזי הנידון בה הוא יהדות צרפת, והקשרים

שבין יהודי צרפת וישראל. אני משוכנע שראשיתו של הדיון בנושא הזה יוכל לשמש

בסיס לפיתוח רעיונות ומחשבות שהם חיוניים גם ליהדות צרפת וגם למדינת ישראל.

אני מבקש למסור נתוני רקע קצרים כדי למקד את עצמנו. כי יש לי הרושם

שהנושאים האלה טרם חדרו היטב לתודעה הישראלית. אנחנו מדברים על גולה שיש בה

600 אלף יהודים, לדעת הממעיטים, ו- 700 אלף יהודים לדעת הריאליסטים שבתוכנו.

מבחינת טריטוריה מוגדרת כמדינה אנחנו מדברים היום על הקהילה היהודית השניה

בגודלה בתפוצה אחרי ארצות הברית. אחרי התפצלותם של ברית המועצות למדינות של

חבר העמים, אין ספק שצרפת משמשת היום את הרזרבואר היהודי הגדול ביותר אחרי

ארצות הברית, והיא נופלת "קורבן" לעיסוק הישראלי המוגבר בעלייה מחבר העמים,

ולעיסוק הישראלי ביחסים הכספיים הפרובלמטיים, ולא הפוליטיים, שלה עם יהדות

ארצות הברית. עובדה היא שהעיסוק ביהדות צרפת אינו מעסיק את הדרג המדיני שלנו

וגם לא את הדרג הסוכנותי.

הקהילה היהודית בצרפת היא הקהילה שקיבלה את גל ההגירה הגדול ביותר מצפון

אפריקה, והיום אנחנו מטפלים כבר בדור השני ואף השלישי של אותו גל הגירה, שמונה

כיום כ- 450 אלף איש, שנתנו כיוון ואופי ליהדות שבצרפת, בהיותם קשורים בקשרי

משפחה הדוקים עם 800 - 700 אלף יהודי צפון אפריקה שנמצאים בארץ.

ולמרות העובדה הזאת אנחנו עדים לכך שנושא נישואי התערובת בקרב האוכלוסיה

הזאת נמצא בתהליך מואץ, וזה בהחלט מדהים ומדאיג גם כאשר אנחנו כבר כמעט

ורגילים לתופעה הזאת. בערב אוריינטציה שאנחנו נוהגים לקיים שם אחת לשבועיים,

עם 40 - 30 מועמדים או מתעניינים בעליה, שאלנו אצל מי מבין הנוכחים שם אין

מקרה של נישואי תערובת אצל בני משפחה מדרגת קירבה ראשונה, והתברר שלא היו

כאלה, כי אצל כולם היו נישואי תערובת בדרג הזת. כל הנוכחים שם נדהמו לגלות את

הדבר הזה.

אני מדגיש את הנושא הזה כי הוא מופיע כמוטיבציה לעלייה. אחת הסיבות

לרצונם של זוגות צעירים, הורים לילד או שניים, לעלות לישראל הוא החשש והדאגה

להמשך הקיום היהודי במשפחה, והם מסבירים את חששם זה בכך שהאחות, האח, הדודה

או הדוד נישאו ללא יהודים.

החינוך היהודי הפורמלי הגיע בשנים האחרונות לדרגה טובה מאד לכאורה. כ- 20

אלף ילדים לומדים בבתי ספר יהודים, אבל אני צריך לציין כי למעלה מ- 60% מבתי

הספר האלה הם בתי ספר חרדיים, לא ציונים, ולעתים אפילו אנטי-ציונים שלא מוכנים

לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל בין כותלי בית הספר. זה כמובן משפיע על

המוטיבציה של יהודים שרוצים לשמור על זהותם ורוצים לשלוח את ילדיהם לבית ספר

יהודי, שהוא אגביקר מאד שם, והיו רוצים לשמור גם על קשר וזהות עם ישראל, אבל

בבתי הספר האלה הם מקבלים תכנים שלא בהם רצו. ויש היום משבר ברשת החינוך

היהודי, ויש מאבק בין ועדי הורים ציוניים להנהלות חינוכיות לא ציוניות.

תנועות נוער שעד לפני שנתיים-שלוש היו בדעיכה, קיבלו בשנתיים האחרונות

רנסנס מאד מפתיע. כיום פועלות שם 8 תנועות ניער. ארבע תנועות נוער חלוציות,

וארבע תנועות נוער קהילתיות שמהוות היום גורם פעיל בקהילה.



הארגון הסטודנטלי של הU J F- , שהוא ארגון ותיק וממוסד, ממשיך להוות כוה

מכל הבחינות, גם כמותית וגם איכותית, ותופס מקום נכבד והשוב גם בין ארגוני

הסטודנטים הגויים, והוא כיום אחד מארגוני הסטודנטים החזקים בעולם היהודי.

כ- 3,000 בני נוער וסטודנטים ביקרו בארץ בשנה שעברה במסגרת החוויה הישראלית.

ב- 1993 עלו מצרפת 1,410 יהודים. ועוד 300 אנשים שינו את המעמד שלהם

בארץ. ביניהם מי שבאו כתיירים, ומי שבאו בסטודנטים, ומי שבאו לאולפן בקיבוץ

והחליטןו להשאר, וביניהם גם מי שבאו לארץ במעמד של א 1 והחליטו לשנות את מעמדם

למעמד עולים, וכן גם עולים פרופר. היום אנהנו מדברים על עליה של 1,710 עולים

מצרפת בשנת 1993. בשנת 1992 עלו משם 1,180 עולים ועוד 250 איש ששינו מעמד;

בשנת 1991 עלו משם 726 עולים; בשנת 1990 עלו משם 615עולים. זאת אומרת שבשלוש

שנים היתה עליה ב- 215% במספר העולים מצרפת מאז שנת 1990 ועד היום. בהשוואה

לשנת 1992 היתה בשנת 1993 עליה של 19,2% במספר העולים מצרפת.

סביר להניח שבשנת 1994 יהיה גם כן גידול במספר העולים משם, כי הדסק המטפל

בפתיחת תיקים של מתעניינים בעליה ממשיך להרגיש בלחץ דומה לזה שהיה בשנה שעברה.

אם נבדוק את מספר העולים ממדינות המערב, יחסית לאוכלוסיה היהודית שבכל אחת

מהן, נראה שבצרפת אכן מצוי הרזרבואר הגדול ביותר של עולים, והוא עובר בהרבה את

ארצות הברית, יחסית כמובן לגודל האוכלוסיה היהודית שבה. לכן יש לראות ביהדותד

צרפת את המפרנס העיקרי של העליה ממערב, על כל המשתמע מזה.

179 צעירים נמצאים בראשית תהליך העלייה. הם באו כתיירים לאולפן קיבוץ

לתקופה של חמישה חודשים. רבים מהם חוזרים, אבל חלק מהם נשאר. בסוף ל- 185

סטודנטים יש עוד 41 במעמד תיירים, ועוד כ- 130 תלמידים שלומדים בבית הספר

בחוות הנוער הציוני, בכפר מימון ועוד מקום במסגרת רשות החינוך של הסוכנות. לפי

הניתוח שלנו 80% מהתלמידים האלה מתגייסים לצבא אחרי שהם מסיימים את בחינות

הבגרות שלהם, ובדרך כלל הם מושכים אחריהם גם את הוריהם. אנחנו מדברים איפוא על

כ- 2,000 בני נוער, ש- 1,700 מהם הם עולים, והשאר בתהליך של "שגיעה" בארץ.

33% מהעולים הם צעירים עד גיל 18. הצעירים עד גיל 30 מבין

העולים מהווים 28%, ו- 76% מכל העולים הם אנשים עד גיל 40; הפנסיונרים מבין

העולים מהווים כ-4,5%, ו-7% מהעולים הם אנשים בגיל 50 פלוס.

אין ספק שאפשר לראות את העלייה הזאת כעלייה צעירה, עם הרבה סטודנטים, עם

הרבה זוגות צעירים עם ילד או שניים עלייה שאנחנו מגדירים אותה כעלייה שמחפשת

עתיד, ולא עליה של אנשים שמבקשים למות בישראל. העליה הזאת מחפשת כאן עתיד,

כאמור, מבקשת להתחיל כאן בחיים חדשים ורוצה לחזק את הענף הצעיר של המדינה.

כ- 64% מהעולים מצרפת באים מפריס והסביבה, שם חיים בין 300 ל- 350 אלף

יהודים; 35% מהעולים באים מערי הפנים. והביטוי "ערי הפנים" עלול להטעות בכל

הנוגע לשליחי עלייה. כי במדינה שיש בה 3,000 יהודים יש שליח עלייה, ובערים

גדולות, כמו למשל מרסיי, שיש בה 70 אלף יהודים, או טולוז שחיים בה 25 אלף

יהודים, אין שליח עלייה. בעיר כמו ניצה, שיש בה למעלה מ- 25 אלף יהודים,

ושממנה עלו לישראל כ- 100 איש מדי שנה, אין שליה עלייה. גם בשטרסבורג שחיים בה

כ- 20 אלף יהודים אין שליח עלייה. אכן יש קהילות גדולות שאין בהן שליח עלייה.

אין ספק שהמצאותה של רובהמשלחת בפריס והסביבה נותנת את אותותיה גם במספר

העולים משם. אני משוכנע שעבודה יותר אינטנסיבית בערי הפנים הגדולות ובערים

הקטנות כמו בורדו, עם 2,000 משפחות יהודיות, וגרנובל עם 1500 משפחות, היתה

נותנת תוצאות יותר גדולות בכיוון העלייה. כי כאשר מדובר בעלייה צריך להבין

שאין תחליף לשליח מהארץ שמהווה מקור ראשון לדיווח על הנעשה בארץ.

בשנת 1993 נקלטו 386 עולים מצרפת במרכזי קליטה למיניהם, 723 עולים נקלטו

בסידור פרטי. בהגיע העולים מצרפת לארץ הם שוכרים דירה, מחפשים עבודה ו נקלטים.



היו"ר ע' זיסמן;

האם המספרים האלה כוללים גם יורדים חוזרים?

אי אזולאי;

בדקנו את נושא וזי ורדים, אף שקשה לבדוק את הנושא חזה סטטיסטית. כידוע לכם,

העולים מארצות המערב מקבלים רק הלוואות. מהראשון בינואר השנה הם משלמים גם

עבור המטען, ובהגיעם לארץ נותנים להם הלוואה של אלף דולר באמצעות חברת עידוד.

אם מישהו מהם עוזב את הארץ בשלוש השנים הראשונות לעלייתו הוא צריך לההזיר את

ההלוואה. אם הוא נשאר בארץ אחרי עבור שלוש השנים הראשונות לעלייתו, ההלוואה

הופכת למענק. דרך חברת עידוד, נותנת ההלוואות, אפשר למעשה לדעת כמה מהעולים

חזרו לארץ מוצאם לפני תום שלוש שנים לעלייתם. מספר מחזירי ההלוואת הוא קטן.

איננו יודעים כמה מהעולים חזרו לארץ מוצאם כעבור שלוש שנים. גם אין אפשרות

לבדוק אם ישראלי שיוצא מהארץ מתכונן לחזור אליה, ומתי.

מי שהחזיר הלוואה, סימן שהיה בארץ פחות משלוש שנים. הנתון הזה מאד חשוב,

כי העליה מצרפת היא היום לא עלייה של מצוקה, למרות שבין העולים יש לעתים גם

אנשים במצוקה. רוב העולים מתכננים את עלייתם הרבה זמן.יש בין העולים גם

ישראלים שחוזרים לארץ, אבל מספרם אינו גדול. בעיקר מדובר בקטינים חוזרים

וילדים עולים. זו תופעה מאד יפה ומעודדת. ישראלים רבים דואגים תחילה להחזרתם

לארץ של ילדיהם שנולדו בחו"ל או שעזבו את הארץ בטרם מלאו להם 14 שנה.

עם פתיחת בית-ישראלי, על שם אופירה נבון, באמצעות משרד הקליטה, יש אכן

יותר פתיחות וקירוב הישראלים. זה יצר את התחושה שהישראלי היורד הוא בהחלט יעד

ליצירת קשר עמו ולטיפול בו. אני רואה בדבר הזה קו חיובי בהחלט. רבים מהיורדים

החיים בצרפת חושבים על חזרה הביתה, ויש לזה מספר סיבות.

הסיבה הראשונה, שהיא הלוחצת, זה המצב הכלכלי הגרוע בצרפת, והאבטלה הגבוהה

שם. למרות העוצמה שמקרין ראש הממשלה בצרפת, הצרפתי עדיין לא רואה את האור בקצה

המי נהרה, ויש שם כיום 3,5 מובטלים, וזה מורגש גם בקרב היהודים.

הסיבה השניה היא הרגישות לגל הפוגע בגאווה היהודית של הכסנופוביה,

לאומנות יתר, אנטישמיות, גל שעובר למעשה על כל אירופה ואינו פוסח גם על צרפת.

ואף שאין שם מקרים אנטישמיים בולטים, האווירה היא כזאת. האווירה שם, כולל חוקי

ההגירה הנוקשים שמנהיג שם שר הפנים, כאשר אפילו כדי לצאת מצרפת צריכים הזרים

בה להצטייד בוויזה, לא נותנת הרגשה טובה ליהודים החיים שם. יש שם גם קושי לחדש

את השהות הממושכת בצרפת. לרבים מיוצאי מרוקו אין מחדשים את הוויזה, ואז עומדת

בפניהם השאלה לאן לפנות.

הסיבה השלישית היא הדאגה להמשך הקיום היהודי. יש יהודים שהחינוך היהודי,

שהוא יקר שם מאד, אינו בהישג ידם, או מנוגד לאופיים. זוג יהודי צעיר שיש לו

שני ילדים מחליט, שמאחר ויש שם אבטלה גדולה כל כך והמצב קשה, מוטב להתחיל את

הכל מחדש בישראל כל עוד הילדים עדיין קטנים והמעבר ייקל עליהם. זה בהחלט גורם

משפיע בתהליך קבלת רזהחלטה של זוג צעיר כזה.

הסיבה הרביעית היא תחושת הערעור בארגון הקהילתי הצרפתי שעבר עליה. נגמרה

התקופה של קליטת מהגרים, והיום מתחיל מאבק על אופי הקהילה. וכאשר אני מדבר על

קהילה, אני מדבר רק על 40% - 30% של היהודים. כי 60% של היהודים אינם קשורים

לשום מערכת קהילתית יהודית כלשהי. הרוב נתון למעשה בתהליכי העלמות פסיבית. אין

ספק שיש כיום משבר בקהילה של פאריס, והם לא מצליחים שם כבר חודשיים לבחור

נשיא, כאשר המאבק הוא על האופי של הקהילה: האם תהיה יותר חרדית, או דתית

מסורתית?



בבחירות האחרונות שם ניצח הקו הדתי מסורתי פתוח, ובמצב של 13 מול 13 אין

הם מצליחים לבחור ביושב-ראש. יש היום ערעור במערכות הקהילתיות, שגורמים אי נחת

לאיש זה או אחר.

הסיבה החמישית, שמשקלה הולך וגדל היום ומשפיע ביותר, זו מן תחושה ומסרים,

שגם אנחנו עוזרים להעביר, שמול המצב הכלכלי הקשה והאבטלה הגדולה, עומדת ומחכה

מדינת ישראל. בנושא העליה והקליטהאנחנו עובדים בתיאום נפלא עם השגרירות שלנו

שם. אם יש דגם לעבודה משותפת בין הקונסוליה והסוכנות, פריס יכולה לשמש דגם

כזה. שני הגופים האלה עורכים במשותף אירועים, הרצאות, הופעות וכוי, ושמים

דגש על הצמיחה הכלכלית שהחלה בישראל, והצפויה בה גם בעתיד.

אנחנו גם מעבירים מסרים על הנישות המקצועיות הקיימות, שלמרות העלייה

מרוסיה ולעתים אפילו בגללה, נוצרו מקומות עבודה בתחומים מסויימים ךבשביל אנשי

המערב, כמו במקצועות היי-טק, פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ועוד. כי העליה

מרוסיה יצרה גם צרכים שונים נוספים, ולא הצליחה לכסות את כולם. ומעל לכל מרחף

החזון על השלום, על מזרח תיכון שונה, על פתיחות, על יבוא מים מתורכיה וכו'

וכו', דברים שנותנים תחושה שיש בארץ עתיד לא רק לקיום היהודי אלא גם מבחינה

כלכלית ומעשית לשיפור תנאי ורמת החיים של המשפחה. וכאשר מעמידים מול זה את מצב

האבטלה החמור ששם, קל להבין שהארץ משמשת כוח משיכה.

אלה הם הגורמים המשפיעים על היהודים שם לחשוב על עלייה. אבל ישדבר נוסף

שהיתי רוצה להעלות. למרות העלייה הדי מסיבית מכל צרפת, פועלים בה כיום רק

חמישה וחצי שליחים, ואני ביניהם. ברוב הערים הגדולות אין שליחים, גם בערים

שבהן חיים 30 אלף יהודים. במרסיי יש שליח אחד; חצי שליח בליאון; שלושה

שליחים בפריס, ואני. בסך הכל חמישה וחצי שליחים. ביניהם ישנה שליחה שמטפלת

בחצי משרה בנושא הסטודנטלי, ובחצי המשרה השניה היא מטפלת בדס הקיבוצי בלבד.

בעלייה נטו מטפלים שלושה וחצי שליחים, שמטפלים ב- 5,000 תיקים. כ- 800 תיקים

לאדם, וזה דבר שלא ניתן לעשותו, ובוודאי לא כמו שצריך.

היות ואנחנו חושבים שיש היום פוטנציאל אדיר לעלייה מצרפת, כאשר המלה

"עלייה" היא מלה חיובית שם, בניגוד למדינות רבות אחרות שבהן מדברים על ישראל,

אבל לא על עלייה, יש להתמקד יותר בנושא העלייה בצרפת ולהקצות את כוח האדם

הדרוש לזה. כאשר במדינות אחרות מבקשים מהמוזמנים לדבר על ציונות, על ישראל

וכו', אבל לא על עלייה, הרי בצרפת מזמינים אותך כדי שתדבר על עלייה. הראיתי

ליושב-ראש הוועדה, כי בדף הראשון של העתון שיצא לפני שבוע משמשת העלייה הנושא

המרכזי, תחת הכותרת הסיבות לבום בעלייה לצרפת. בתוך הקהילה מדברים ודנים

בנושא העלייה, ובצורה חיובית.

אנחנו מתכננים השנה מבצע של עידוד העלייה באמצעות תנועת העלייה הצרפתית.

מדי יום שני בחודש מתקיימים ערבי אוריינטציה שאליהם באים בין 40 ל- 50 איש

המבקשים לשמוע פרטים. אנחנו מקיימים גם חוגי עלייה של כל אלה שפתחו תיקים.

אנחנו עוסקים בעיקר בנושא של פרוייקטים, ובין היתר פיתחנו פרוייקט של היי-טק,

שהיתה לו הענות גדולה, כאשר לכנס הגיעו כ- 200 מתכנתי היי-טק. 40 מהם רואיינו

על ידי חברות ישראליות. שלוש חברות ישראליות, התעשיה האווירית, טלרד ואלביט,

שלחו לצרפת נציגים על חשבונם כדי לראיין את המעוניינים. 17 מהם כבר עלו

בינתיים ארצה כשבכיסם חוזה עם מקום העבודה.

די שילנסקי;

התעשיה האווירית מפטרת עכשיו עובדים. מה ההגיון בקבלת עובדים חדשים?



א' אזולאי;

מדובר בעובדים המתאימים לנישות מיוחדות של תוכנות. כנראה שיש בתעשיה הזאת

עודף עובדים בתחומים מסויימים, ובתחומים אחרים יש מחסור, והעולים האלה מילאו

את המחסור הזה.

הבאנו לצרפת עולים מצרפת שהצליחו בארץ, כמו למשל דייר הררי שהוא היום מנהל

חברת מזלט בארץ, והוא יכול לספר להם שם מהנסיון האישי שלו. הבאנו לשם את מרכז

המהשבים בכנסת, מר אריק פישר, שגם הוא עולה מצרפת, וגם הוא יכול לספר להם

מהנסיון האישי שלו, וכיצד הוא השתלב בארץ בעבודה ובחברה. והשבאנו לשם גם עולה

חדש מצרפת שהוא היום ראש אגף בחברת טלרד, כדוגמה לעולה שמצליח בארץ בענף שלו.

אנו מנסים לעודד עלייה לפי פרוייקטים שונים. להפגיש בין העולים בפוטנציה

ובין החברות הקולטות, כדי שהאנשים יתראיינו, יתרשמו וישאירו רושם על

המראיינים. אנחנו מנסים להביא היום ארצה 40 איש לסיור גישוש, כי החברות בארץ

מתקשות לשלוח נציגים שלהם לשם, ואנחנו רוצים לגשר ולהפגיש את העולה בפוטנציה

עם החברה שתקלוט אותו.

לקראת הדש מאי אנחנו מפתחים שלושה פרוייקטים מקצועיים בתחום התיירות,

מלונאות, ושל מכונאות רכב, לפי אותו תהליך שנוסהכ בברית המועצות. מכונאות רכב

מצריכה היום לבישת חולצה לבנה, כאשר יש מיכון מיוחד. צרפת מאד מתקדמת בתחום

הזה, ובישראל מתרחש היום תהליך של מעבר מהמוסך הקטן אל המוסך הגדול והמשוכלל.

אנחנו מחפשים לכן בצרפת יהודים מתאימים שיוצע להם לבוא לכאן לאולפן, ולעבור

אחר כך סטז י באמצעות משרד העבודה ושירות התעסוקה, כאשר באותה תקופה הם יקבלו

גם שכר חלקי, ובאופן אוטומטי ייקלטו בעבודה באמצעות הקשר עם איגוד המוסכים.

כאשר עולה כזה יראה את לאפשרויות הקליטה שלו בארץ, כאשר תוך שנה הוא

יעבור תהליך שיכשיר אותו מבחינה מקצועית וחברתית לקליטה טובה בארץ, אין ספק

שזה ימצא חן בעיניו. יש לכן להגביר את מספר הפרוייקטים שנכנסים לנישות

המקצועיות ההסרות בארץ והדורשות כוח אדם מארץ מערבית דווקה.

אני חושב שבצרפת היום הוא הזמן המתאים לשליח לחזור לתפקיד של עידוד

העלייה, וזה כולל השקעה כלכלית בעולים שיש להם עסקים קטנים, חנות כזו או אחרת,

וגם קצת כסף, שטרם נמצאה להם תשובה. השגריורת לא בנויה לזה, הנספח המסחרי לא

בנוי לזה, מהלקת העליה והקליטה בסוכנות גס היא לא בנויה לזה, אף שהיא עושה קצת

מאמצים בכיוון חזה. אני מאמין שלענין הזה חשובה מאד נוכחותם של שליחים שיטפלו

בעידוד עולים העוסקים במסחר או בתעשיה זעירה, שאגב קולטים בנוסף לבני המשפחה

גם עוד מספר עובדים. יש לעשות את הקשר בין התכנית של משרד התעשיה והמסחר לבין

הצרכים של העולים מצרפת, דוגמת התכניות של תור-ועלה בעבר.

חיוני לעשות עכשיו את הדברים האלה בצרפת, משום שיש בה פוטנציאל עליה

רציני ביותר של משפחות גדולות ודי מבוססות, וכדאי לנצל את התחושה שיש שם היום

באשר לעתידה הטוב של ישראל, ויעיד על כך הבום הקייס בעלייה משם, שהתסכמה בשנה

האחרונה בעלייתם של 2,000 איש.

אני חושב שהיום יש מקום לשליח שחוזר לתפקיד של עידוד עלייה, כולל השקעה

כלכלית לקטנים. כי בצרפת יש מספר גדול של משפחות שיש להן עסק קטן וקצת כסף,

ואין לנו תשובות למשפחות האלה.

קירבתה של צרפת לארץ, והקשרים המשפחתיים שיש לרבים מיהודי צרפת עם הארץ

מהווים גם הם אבן מושכת וכר נרחב להגדלת מספר המבקרים והביקורים בארץ. אלא

שמחיר הטיסות היקר קצת מפריע לדבר הזה. לכן חשוב שתהיה תכנית מיוחדת אד-הוק

לתקופה של שנה-שנתיים, וכבר דיברתי על כך עם שר התהבורה.



צריך שיהיה גוף שירכז את כל הגורמים הקשורים בענין הזה כדי לאפשר יותר

ביקורים של יהודים מצרפת בארץ. כמי שהיה ראש עירית אשדוד אני יודע איזו השפעה

עצומה תהיה לפגישה בין עולה מרוסיה, שעלה לכאן בהוסר רצון ובלית ברירה, ובין

עולה מצרפת שעלה לכאן מפריז הזוהרת מרצונו החופשי. זה יחזק את הקליטה של העולה

מארצות המצוקה, כשהוא רואה שיש פה עלייה של אנשים מבוססים מארצות שהוא חולם

עליהן.

אני חושב שבמסגרת הדיון המתקיים כאן היום יש להכריז על תכנית צרפת אד-הוק

לשנתיים. אנשי משרד הקליטה מודעים ורגישים לנושא שהזה, ואני מאמין שנמצא אצלם

אוזן קשובה והבנה מלאה. יש היום שעת כושר שהבל לפספס אותה. אנחנו הלכנו למעשה

בכיוון ההפוך מזה שאנחנו חייבים ללכת בו, והורדנו את כל ההלוואות, וביטלנו חלק

מההטבות, העמדנו בפני העולים קשיים שונים ויצרנו מצב בו העולה מצרפת נאבק

למעשה על זכותו לעלות.

רק הבוקר טיפלתי במשפחה של עולים בת 5 נפשות, כשאחד מבני המשפחה חולה

סכרת והם צריכים להמתין 3 או 4 חודשים עד שיקבלו אישור לחברותם בקופת חולים,

וכל המשפחה תקועה בינתיים. ואילו לעולים מברית המועצות לשעבר אין בעיה בענין

חברותם בקופת חולים.

יש מקום להשיבה ממוקדת של כל הגרמים על תכנית אד-הוק לשנתיים על מנת

להכפיל את ממדי העלייה מצרפת, והדבר אפשרי בהחלט גם מבחינה מעשית וגם מבחינת

הפוטנציאל הקיים שם. לשם כך צריך להגדיל את צוות השליחים ולהתאימו לצרכים, וכן

לעשות הקלות בכמה נושאים הקשורים בהשקעה ובדיור של העולים. באשר לסטודנטים

עולים יש להרחיב את פונטציאל הקליטה באוניברסיטאות ולעשות לקליטתם הטובה בארץ,

בשותפות וביד אחת עם התאחדות עולי צרפת בארץ, שהיא תמיד שותפה נאמנה וחרוצה

בקליטת העולים מצרפת.

אני חושב שאם יתנו להם את הכלים המתאימים, אז בעבודה משותפת עם המחלקה

ניתן יהיה להגיע לתכנית אד-הוק של עליית רווחה מצרפת, שתבסס גם את הקהילה שם,

כי עלייה לישראל מבססת ומחזקת את הקהילה היהודית שממנה יצאה, ומהדקת את הקשרים

שלה עם הארץ וגורמת לקהילה לחיות מסביב לישראל. ומובן שהיא מחזקת גם את המרקם

החברתי מקצועי של מדינת ישראל.

אי הלחמי;

גם אני מצטרפת לברכות שהשמיע מר אזולאי ליושב-ראש הוועדה על שזימן את

הדיון הזה. הדבר מצביע על קו, שנמשך לאורך כל הדרך, האומר שצריך לראות בכל

עלייה ועלייה קבוצת עולים עם מאפיינים שלה, ובהתאם לזה גם להתייחס אליה.

שמענו סקירה ממצה על מצב הקהילה וגם של העלייה מצרפת. אני מבקשת להתמקד

יותר בנושא הקליטה. לא אגזול מזמנם של החברים היושבים פה, כדי שיוכלו גם מה

להשמיע את דבריהם, כי הם מייצגים מגוון של עיסוקים.

העלייה מצרפת איננה מספיקה, אך לעומת כל עלייה מהמערב היא בממדים שלא

קיימים היום משום מדינה אחרת, גם לא מארצות הברית או אנגליה. אנחנו מתקרבים ל-

2,000 עולים דוברי צרפתית מדי שנה, וזה מספר יפה לעלייה מהמערב.

אי אזולאי;

כדי לחזק את הדברים האלה אני רוצה להביא כמה מספרים. בשנת 1993 עלו

מבריטניה הגדולה, המונה 300 אלף יהודים,. 498 עולים. ביחד עם אלה ששינו כאן

מעמד מגיע מספרם לכ- 700.

הקהילה היהודית בצרפת אינה מוכרת כלל בארץ. כאשר מדברים על התפוצות

מתכוונים בדרך כלל לתפוצות הזוהרות יותר, ובראשן ארצות הברית, או לתפוצות

הבעיתיות, הלא הן ארצות מזרח אירופה או אתיופיה וכו'. צרפת אינה די מוכרת, אף

על פי שהיא מאד קרובה.

סוציולוג בשם אלי כהן עשה מחקר, והוא מצא כי 70% מיהודי צרפת ביקרו בארץ

לפחות פעם אחת. אין אף מדינה אחרת בעולם שמספר היהודים החיים בה שביקרו בארץ

אפילו מתקרב למספר הזה. ואפילו אם הגזים, ורק 50% מיהודי צרפת ביקרו בארץ

לפחות פעם אחת, גם אז עולה המספר הזה בהרבה מאד על מספר היהודים מארצות אחרות

שביקרו בארץ. הדבר הזה מצביע כמובן על הרגשת הקירבה, השייכות ושותפות הגורל

שמרגישים יהודי צרפת עם הארץ ותושביה.

ועוד נתון שנהנתי לבדוק כל פעם מחדש. בזמן מלחמת המפרץ הגיעו לארץ 4,000

יהודים במשלחות הזדהות מאורגנות. זה לא עומד בשום פרופורציה לאיזו שהיא ארץ

מערבית אחרת. באותו זמן הגיעו מאנגליה 400 יהודים, ונדמה לי שמארצות הברית לא

הגיעה אף משלחת הזדהות משמעותית מבחינה מספרית. אין ספק שיהודי צרפת מרגישים

עצמם קרובים יותר לארץ וליהודים בה דווקה בשעת משבר, ורוצים להצטרף ולהרגיש

בשותפות הגורל אתם.

הקהילה היהודית בצרפת היא קהילה מיוחדת שיש לה מרקם חברתי מאד דומה לזה

שבארץ, רב גוני מבחינה אתנית, אשכנזים וספרדים, ועדיין סובלת משיקום קהילות -

על משקל שיקום שכונות - בשל אותו גל הגירה המוני שהגיע מצפון אפריקה, בעיקר

מאלג'יר, שגם היא, אגב, קהילה שאינה מוכרת בארץ, כי כאשר מדברים כאן על צפון

אפריקה מתכוונים בעיקר למרוקו, שמשם אכן שהגיעו בזמנו ארצה עולים רבים. הקהילה

היהודית בצרפת טרם נרפאה מתחלואות גל ההגירה ההמוני הזה. ועובדה,היא שהמגבית

מדברת היום על צדקה, והדגש הוא על הצרכים הפנימיים של הקהילה. הם גילו שיש

עדיין קהילות שנמצאוךת עדיין במצב מצוקה. אני לא חושבת שזה מצב כל הקהילה הזאת

בצרפת, אבל כך זה נחרת בתודעה של יהודי צרפת.

ביקשנו הרבה פעמים מהוועדה להפסיק את השימוש בהגדרה של עליית-מצוקה ושל

עליית-רווחה, ולהשתמש במקום זה בהגדרה של משפחות מצוקה ומשפחות רווחה. כי בארץ

רווחה כמו צרפת, למשל, מצויים יהודים שללאל ספק היו עולים ארצה אילו קיבלו

סיוע דומה לסיוע שמקבלים עולים מארצות המצוקה. העובדה שהסיוע הזה נמנע מהם

אינה מאפשרת להם לעלות. התנאים שלהם פשוט לא מאפשרים להם לעלות, אף שהיו רוצים

בזאת.

אני יודעת שהקריאה שלי היא לפרוטוקול, כי גם התאחדות עולי אמריקה מבקשת

את הדבר הזה, וכן גם שאר התאחדויות העולים. אנחנו רואים שההגדרות האלה עושות

לפעמים עוול לאותם פרטים שלא יכולים להגיע. בצרפת זה מקיף קהילות שלמות.

די שילנסקי;

אילו קיבלה משפחה מצרפת את מה שמקבלת משפחת עולים מרוסיה, האם היא היתה

עולה?

אי הלחמי;

בהחלט כן. שליחי העליה בצרפת אמרו לי שיש ביקוש גדול מצד עולים בפוטנציה

בצרפת למרכזי קליטה, לסידורים מוקדמים, והרבה ביקוש לדיור ציבורי מכפי שאפשר

לתת. אנחנו עוסקים יותר בקליטה שלה עולים, ואנחנו רואים שבעיה מספר אחד

בקליטה זה הדיור, אלא אם כן העולה דאג לדיור באופן פרטי, ואת זה יכול לעשות

כמובן מי שהוא בעל אמצעים.



70% מתושבי צרפת גרים שם בשכר דירה, ולא רק בגלל מחסור באמצעים לרכוש

דירה, אלא מפני שזו המנטליות שם. רבים מהיהודים בצרפת גרים בדיור ציבורי.

וכשהם מתכוננים לעלות אין להם דירה למכור שם כדי שאת תמורתה יביאו אתם לארץ

כדי להעזר בה, בנוסף למה שהם מקבלים כאן, ברכישת דירה לעצמם. וכשכך המצב אין

הם יכולים כמובן לרכוש דירה בארץ.

העובדה שהיהודים בצרפת גרים בדיור ציבורי, ומצד שניהקושי בהשגת דיור

ציבורי בארץ ושכר הדירה הגבוה הנדרש כאן עבור דירה בשכירות, וכמעט החובה

לרכוש דירה בארץ הם הדברים שעומדים פעמים רבות כמכשול בפני עלייתם של רבים

מהיהודים שהיו רוצים לעלות ארצה. העלייה נראית בעיניהם כדבר מותרות שהם לא

יכולים להרשות לעצמם, אלא אם כן הם נופלים בין המקרים המאד מאד בעייתיים

שזוכים לדיור ציבורי בארץ, ואלה מקרים בודדים.

היו"ר ע' זיסמן;

בצרפת יש כמה אלפים טובים של יהודים שהם מאד עניים. לפני כשנתיים ביקרתי

במרסיי שבה חיים 70 אלף יהודים, וכשהסתכלתי סביבי השבתי שאני נמצא בקסמון ג'.

תנאי המגורים שם דומים לאלו שהיו לפני 10 ו- 15 שנים בקטמונים שבירושלים, ולא

בקטמונים של היום ששופרו מאז מאד ואיכות החיים בהם עלתה אף היא.

לרוז שבמרסיי דומה לקטמונים כפי שהיו לפני 15 שנה, ולסביבה הזאת התכוונה

אווה הלחמי, ושם גרים כמה אלפי יהודים. ביקרתי בבתי הכנסת שם, וגם בהם ניכר

העוני של הסביבה ושל המתפללים. יש אולי מקום להעריך מחדש את האפשורת לעזור

על בסיס סוציאלי כלכלי גם לעולים שבאים מארצות רווחה.

במונטריאול ראיתי אנשים שנפלטו ממקום עבודתם, ולא מצאו עבודה אחרת בגלל

האבטלה שגם שם היא גבוהה מאחר והאנגלים עוזבים את העיר משום שהצרפתים משתלטים

עליה. חלק מהיהודים שחיים שם עוברים לטורונטו, והלק מבקש לעלות ארצה, אלא שלא

לכולם יש די אמצעים כדי לאפשר להם להתחיל את חייהם כאן באיזו שהיא רמה. כי

בהיותם מחוסרי עבודה הם אוכלים את המעט שחסכו, אם חסכו. הם אומרים שאם יקבלו

בעולתם ארצה את התנאים שניתנים לעולים מארצות מצוקה, כי אז הם יעלו ארצה.

אתם יודעים בוודאי שהניו-זילנדים והאוסטרלים שמחים לקלוט את היהודים

שעוזבים את דרום אפריקה, ועוזרים להם לבוא אליהם ולהיקלט שם, כי הם מעוניינים

בגידול מספר היהודים שם, ולכן מעודדים אותם לבוא ועוזרים להם בבואם.

בניצה, למשל, יש יהודים שנולדו וגדלו שם ומצבם טוב, ואילו רצו הם לעלות

לישראל לא הייתי מציע לעזור להם כמובן כלכלי, כי הם באמת לא זקוקים לזה. אבל

צריך בההלט לחשוב אם לא צריך לעזור למי שזקוק לזה גם אם הוא עולה מארץ רווחה.

אי הלחמי;

העובדת הסוציאלית שלנו אילנה בן-הרוש נתקלת במשפחות לא מעטות שבגלל נושא

הדיור הפכו למקרים סוציאליים.

אי בן-הרוש;

ניקח לדוגמה זוג צעיר שחי בצרפת ומתבסס בה לאט לאט. בני הזוג החליטו

לעלות לארץ, ובהיותם כאן הפכו להיות מקרה סוציאלי, כי כאשר בעל המשפחה משתכר

1,800 שקל לחודש וצריך לשלם 1,300 שקל לחודש שכר דירה, השרי ברור שתוך ששה

חודשים הוא ומשפחתו יהיו מקרה סוציאלי., בעוד שאילו נשארו הוא ומשפחתו בצרפת

משפחתו היתה כמו כל משפחה רגילה עם סיכויים טובים להתבסס במשך הזמן.



ד' שילנסקי;

אצל העולים מברית המועצות תופסת העבודה את המקום הראשון בראש דאגתם, ורק

לאהר מכן הדיור. מדבריך הבינותי שאצל יהודי צרפת תופסת הדירה את המקום הראשון.

שני הדברים השובים. אבל אנהנו רואים, וזה מדהים, שהעולים מצרפת מצליחים

בדרך כלל למצוא עבודה ופרנסה. אפשר היה להשוב שבגלל גל העליה הגדול מברית

המועצות לשעבר יתקשו העולים מצרפת למצוא עבודה, אבל ההיפך מזה הוא הנכון.

העליה הגדולה מרוסיה יצרה כל מיני נתיבים הדשים והתפתחויות שונות, והדברים

האלה ביחד עם קיום קורסים שונים בארץ מאפשרים להם למצוא לעצמם עבודה.

ר' אזולאי;

אין ספק שהעליה מצרפת היא עליה עם פוטנציאל גדול גם משום שזו עלייה של

צעירים, על כל המשתמע מזה. בין העולים יש סטודנטים, וצעירים שבאים לכאן כדי

למצוא פה את ביתם וכדי להתבסס כאן. גם משפחות צעירות עולות לארץ, בלקחן על

עצמן סיכון בשל קשיי הדיור והתעסוקה, ועושות את כל המאמצים כדי להיקלט בארץ

ביחד עם ילדיהן ולהתבסס בה. נושא התעסוקה מדאיג גם את העולים מצרפת, גם את

בעלי המקצוע. יש ביניהם כאלה שבארץ צריכים עדיין להכיר בתעודה שלהם, במקצועיות

שלהם, ויש ביניהם כאלה שצריכים לעשות כאן הסבה מקצועית.

אני חושבת שנושא העבודה ובעיית הדיור נמצאים אצלם על אותה רמה וקושי. כי

משפחה עם ילדים לא יכולה להרשות לעצמה לגור במלון, ולא יכולה להרשות לעצמה

לגור אצל מכרים או קרובים יותר משבוע או שבועיים. לרווק קל יותר להסתדר פה

ושם תקופה קצת ממושכת, אבל בסופו של דבר גם הוא צריך למצוא לעצמו דיור מתאים.

דיור מתאים למשפחה של עולים זה דבר הכרחי, וזו אכן נקודה כואבת ביותר.

אי הלחמי;

בעיה דומה יש לנו עם הסטודנטים. אני חושבת שאין עוד ארץ מערבית שמספר

הסטודנטים היהודים המגיעים ממנה לישראל הוא גדול כמספר הסטודנטים היהודים

הבאים לכאן מצרפת. אף על פי שהצרפתים לומדים חינם באוניברסיטאות שם, ובזמן

לימודיהם באוניברסיטה הם גרים בדרך כלל בבתי הוריהם, כך שהם פטורים מעול דאגה

לכלכלתם, גדול מספר הסטודנטים היהודים שבוחרים ללמוד בארץ בשפה שלא מוכרת

להם, בסביבה לא מוכרת, תוך ניתוק מביתם וכו'.

ואם אין די בכל הקשיים האלה, אז בשנים האחרונות נפלו עליהם גזרות שונות.

אנחנו טוענים שלולא הגזירות שנפלו על הסטודנטים מהמערב בשנים האחרונות היינו

רואים כאן היום מספר הרבה יותר גדול של סטודנטים יהודים מצרפת.

אי אזולאי;

אני בהחלט מסכים עם הקביעה הזאת.

אי הלחמי;

עוד לפני שהסטודנט עולה לארץ הוא צריך להמציא סכום כסף, שהוא די נכבד

לגבי סטודנט שאינו עובד, ושבדרך כלל גם לא מבקש כסף ממשפחתו, או שלמשפחתו אין

אפשרות לתת לו את הכסף, בעיקר שהלימודים באוניברסיטאות שם הן חינם וההורים

ישמחו אם ישאר ללמוד שם וימשיך לגור בביתם.



א' אזולאי;

הוא צריך לשלם אלף פרנק בשביל הבדיקות הפסיכומטריות שעושים לו בחו"ל.

א' הלחמי;

כל המרכיבים ביחד מגיעים לכדי 3,000 פרנק, שזה בהחלט סכום רציני. שכר

הלימוד של הסטודנט המגיע לארץ מכוסה על ידי מינהל הסטודנטים, שממומן על ידי

הסוכנות היהודית ומשרד הקליטה, אבל הוא לא מקבל דמי קיום. הדבר הזה מאד חשוב

כמובן לעולה הדש, כי בשנה הראשונה הוא בכלל לא מבין מה אומרים, והוא מקליט לכן

כמעט כל שיעור, וחוזר לחדרו ומקשיב שוב ושוב לשיעורים שהקליט. בגלל אי ידיעתו

את השפה העברית חייב הסטודנט הזה להקדיש פי שניים ופי שלושה זמן להכנת

השיעורים שלו, ואין לו לכן אפשרות לעבוד גם אילו השיג עבודה במצב התעסוקה הקשה

כיום.

למעשה אפשר לומר שלסטודנט כזה אין אפשרות לעבוד בנוסף ללימודים, וכך

אנחנו נתקלים בשנתיים האחרונות ביותר ויותר סטודנטים כאלה שאין להם מה לאכול.

הצעירים האלה הם אובדי עצות ופונים לכל מקום אפשרי כדי לקבל מילגה וסיוע. הם

באמת אובדי עצות ולא יודעים איך להתארגן כדי להצליח בלימודים ולממש את השהות

שלהם בארץ. זה הופך להיות בעיה אקוטית יותר ויותר. זה עדיין לא פוגע במספר

הסטודנטים הבאים לכך, ואני מקווה שגם לא יפגע, אבל אנחנו יודעים שאילו מצבם

כאן לא היה כל כך קשה היו סטודנטים יהודים רבים יותר באים לכאן.

אני חושבת שכולכם תסכימו שמעבר לכל פעילות לעידוד העלייה, הביקור בארץ

הוא המרכיב החשוב ביותר לעידוד העליה. גם בקליטה טובה של עולים יש משום מרכיב

חשוב לעידוד העליה. העולים מלפני שנה, שנתיים ושלוש מצרפת נוסעים כעבור זמן

מה לבקר את משפחותיהם וידידיהם בצרפת, והם כמובן מספרים על חבלי הקליטה שלהם,

ובסיפוריהם יש מסר לכל מי שנשאר שם עדיין ומתחיל לחשוב או כבר חושב על עלייה,

ויש בהם כדי לשכנע או לא לשכנע אותם לעלות.

כמה מלים בענין תעסוקה. עובדה היא שהעולים מצרפת שכבר נקלטו איך שהוא

בארץ עוזרים לחדשים בהשגת מקומות עבודה, אבל זה כמובן לא כל כך פשוט כמו שזה

אולי נשמע. כשהופיע אצלי לפני מספר ימים עולה פוטנציאלי שקשור במקצוע המיחשוב,

העלתי בכרטסת שלי את שמו של ארי פישל, מנהל יחידת המיחשוב בכנסת, שעלה גם הוא

מצרפת, ושלחתי אליו את העולה בפוטנציה המתלבט אם לעלות או לא לעלות, אם ימצא

או לא ימצא עבודה בתחום שלו וכוי, והוא ישב אתו למעלה משעה וקיבל אצלו עידוד

ממקור ראשון. אנחנו משתדלים להיות מרושתים מאד בכל המקצועות ולהעזר בעולים

היותר ותיקים שכבר הסתדרו בארץ במקצועותיהם השונים. מעניין שרוב העולים שלנו

מגיעים לירושלים, אבל הם מצויים גם בנתניה ובאשדוד.

די שילנסקי;

האם יש בין העולים מצרפת גם פועלים שחורים?

אי הלחמי;

בהחלט כן. העולים מצרפת אינם פרימדונות.

צ' אמיגה;

אל המחלקה לעולים חדשים שבשירות התעסוקה בירושלים מגיעים עולים מכל ארצות

העולם. בשלוש השנים האחרונות הזנחנו קצת את העולים מצרפת ומארצות רווחה אחרות

בגלל גלי העליה מרוסיה. בשנים 1988 ו- 1989 בלט מספרם של העולים מצרפת, גם

מפרס, ואז התחילו גלי העליה מרוסיה. כאשר ביום קבלה רגיל ישבנו שלוש פקידות

השמה מול אלפיים עולים, כשבין העולים האלה היו 5 עולים מצרפת ו-2 עוים מאירן,

שהפכו להיות כאילו עולים לא חשובים.



המצב היום קצת שונה, כאשר כ- 50% מבין הבאים ללשכת העבודה הם עולים מחבר

העמים, ו- 50% הם עולים ממדינות אחרות, והעולים מצרפת הם הבולטים באוכלוסיה

הזאת. כזאת היא התמונה בשעות הביקור בשירות התעסוקה.

היו"ר ע' זיסמן;

זה אומר שמצב התעסוקה אצל עולים מרוסיה השתפר, בעוד שמצבם התעסוקה אצל

העולים מצרפת לא השתפר, והם לא מוצאים עבודה. כי אם בשנת 1993 הגיעו 1,410

עולים מצרפת, ונניה אפילו כי 300 מהם הגיעו לירושלים, אז אם הם מהווים כ- 50%

מדורשי העבודה, סימן שהם לא מוצאים עבודה.

צ' אמיגה;

אני מדברת על קהל שבא אל שירות התעסוקה בירושלים. העלייה מצרפת זו עלייה

עם בעיות שונות מאלו שיש לעלייה אחרת. העולים מצרפת הם אנשים עם הרבה כבוד

עצמי. יש להם מנטליות שלא מרשה להם לעבוד בנקיון, כפי שעובדים העולים מרוסיה.

אבל הם כן יילכו לעבוד בתחנת דלק, ויעבדו בקופה בחנות, בספרות, וגם ישתתפו

בקורסים שונים.

כפי שכבר אמרתי, יש להם כבוד עצמי, והם מדגישים שהם יהודים והם באו

מקהילה יהודית בצרפת.ואינני יודעת כמה יהודים עוסקים בעבודות נקיון בצרפת, כי

לדעתי הם רואים השפלה גדולה בעבודת נקיון בצרפת. וכמטפלים בפרט אנחנו חייבים

לקחת בחשבון מאיזו מדינה הוא בא. אם הוא בא מאירן, חלילה לי מלהציע לעולה

לעבוד בנקיון. אני בהחלט יכולה להציע לעולה מאירן להיות קופאית, כי באירן זה

נחשב כבוד גדול. רוב האירנים עבדו בחנויות ובעסקים. ומצב דומה היה אצל יהודים

בצרפת.

העוים מרוסיה הם בהחלט שונים. הם הגיעו לקליטה ישירה, ללא ידיעת השפה

העברית. הם דיברו רק רוסית, ובחודשים הראשונים לבואם היו על ידינו מתורגמנים

כדי שנוכל בכלל לבוא אתם להבנה. היום, אחרי שלוש שנים בהם עבדו בנקין, בתחנות

דלק ובכל עבודה מזדמנת אחרת, הם מבקשים לעבור הכשרה מקצועית או הסבה מקצועית,

והם מקבלים את זה.

אנחנו מסבירים לכל העולים מכל המדינוךת שאין קשר בין הכשרה והסבה מקצועית

לתקופת העלייה. משרד העבודה מאפשר לעולים עד גיל 54 ולפעמים אפילו עד גיל 48,

לקבל הכשרה או הסבהמקצועית, כך שאם העולה מגיע לישראל כשהוא בן 22 וטרם רכש

מקצוע, והוא עדיין אינו מסתדר עדיין עם השפה העברית, אנחנו ממליצים בפניו

לעבוד בכל עבודה, כי אנחנו יודעים שבמזן העבודה הוא ילמד עברית טוב יותר

משילמד באולפן. בעבודה הוא פוגש את הישראלי העובד אתו, לומד ממנו את השפה,

לומר את המנטליות שלו, ופעמים רבות פוגש גם את הפועל הערבי ולומד את המנטליות

שלו, וזה מביא להשתלבות בקהילה. כשהוא פונה אלינו ומבקש לעבור קורס שעה שהוא

לא יודע מספיק עברית בשביל זה, אנחנו עוצרים אותו.

היו"ר ע' זיסמן;

אין אולפנים לעברית, אין הכנה לעולה?

אי אזולאי;

יש אולפנים. הלימודים בצרפת מאד מפותחים. בפאריס ישנו מרכז קהילתי גדול

עם 52 כתות אולפן ובהן כ- 500 תלמידים. זח האולפן הכי גדול בעולם במרכז קהילתי

אחד. אבל הלומדים שם אינם בהכרח העולים.. לאדם שמהליט לעלות אין זמן ללמוד שם

עברית, בעיקר שהוא יוצא מההנחה שבהגיעו לארץ הוא ילמד בה באולפן. יש לנו 4

כתות של עולים בתנועת העלייה.



צ' אמיגה;

מעניין לציין שהעלית מצרפת היא של חלקי משפחה. מגיעים שניים מהמשפחה,

כאשר האם והאח נשארים בצרפת, האח מתחתן בעוד שבועיים, ואז מיד עם סיום האולפן

הם נוסעים לצרפת להשתתף בחתונה, ללפעמים סתם לביקור משפחתי, או אפילו לחג. כך

שלמעשה יש להם קשר חזק עם צרפת. זה נדיר מאד לראות משפחה שלמה של עולים מגיעה

מצרפת.

היו"ר ע' זיסמן;

כמה עולים מצרפת רשומים אצלך היום?

צי אמיגה;

במחלקה שלי רשומים 150 עולים מצרפת, וזה לא כולל את האקדמאים.

היו"ר ע' זיסמן;

מה אחוז הרשומים אצלך כבר חודשים רבים?

צ' אמיגה;

האחוז נמוך מאד. כולם גמרו עכשיו אולפן. אחרי חודשיים שלושה הם מסודרים

בעבודה. הקליטה שלהם היא בהחלט טובה.

אי הלחמי;

בנושא התעסוקה ישנו נושא כואב מאד, שהוועדה הזאת דנה בו מספר פעמים, ולא

ארחיב עליו את הדיבור. כוונתי לנושא הרופאים ורופאי השיניים, שזה מקצועם של

הרבה יהודים בצרפת, ומה שקורה בענין זה בארץ מכה גלים שלילייים אצל אלה מהם

שמתכוונים לעלות. לכן אני מבקשת שתמליצו על הליכה בכיוון של הכרה בתעודות

מצרפת.

י' סימון;

היום יש דיון של בג"צ בענין הזה.

אי הלחמי;

אני מדברת על הכרה בתעודות הסמכה של יותר בתי ספר בצרפת, של יותר תעודות

ממשלתיות. יש תעודה ממשלתית שמאד נפוצה בצפרת, שבארץ אין לה אח ורע, והמחזיקים

בה מתחילים בארץ מאפס.

ר' אזולאי;

זה כמו בוגר מכללה טכנולוגית, כמו הנדסאי. זה נכון שאין גוף שנותן את

הסמכות כמו משרד להכרת תעודות חו"ל במשרד החינוך. אבל כאשר אדם מגיע אל לשכת

התעסוקה עם תרגום התעודה שלו, ורואים שבתעודה שלו רשום שם "הנדסאי", נכון שהוא

מועסק כהנדסאי, ויש בזה איזה שהוא פתרון. נכון שזה כואב שאין גוף שמכיר רשמית

בתעודות, וכל אחד צריך להאבק על התעודה שלו.

א' הלחמי;

לא אעריך בענין הבריאות, אזכיר רק את הפנסיונרים שלא תמיד מכוסים בביטוח

בריאות, את הזקוקים לדיאליזה, חולי הסכרת, הסרטן וכוי. הקשיים מתעוררים רק

לגבי עולים מארצות הרווחה, וזה פועל לרעת העולים מצרפת, שבאו ממדינה מאד

סוציאלית מבחינה זו, שנותנת הרבה שרותים ומכסה על פי רוב 100% ההוצאות

הרפואיות, שלא כמו בארצות הברית למשל. היהודים בצרפת רגילים להיות נתמכים על

ידי המדינה בנושא הבריאות והפנסיה.



אני מסכמת ומציינת שוב שדיור, תעסוקה, נושא הבריאות, וסיוע לסטודנטים הם

ארבעה הנקודות המכבידות על העלייה ועל העולים מצרפת.

י' סימון;

אני תומך בהצגתהדברים על ידי אווה הלחמי כמי שמייצגת את ההתאחדות. אבל אם

מקיימים דיון על העלייה מצרפת מצטיירת תמונה כמעט מעוותת. כי העליה מצרפת היא

בסך הפל עלייה של אקדמאים, כי חלק גדול מהעולים הם אקדמאים וסטודנטים. אני

מדבר על העליה משנת 1967 ואילך. 60 אלף יהודים עלו מצרפת מאז קום המדינה,

והרוב הגדול עלה מאז 1967. שנת השיא היתה 1969 שבה עלו מצרפת 5,500 יהודים.

מעניין שהעליה הגדולה מצרפת לא באה בשנת 1967 או 1968, אלא שנתיים לאחר מכן.

זה רק מוכיח שההכנות לעלייה אכן לוקחות זמן, ועד שהעולים מארץ כמו צרפת

מתארגנים לעלייה עובר זמן די רב.

צרפת היא כמו דייר ג'קל ומיסטר היידף מצד אחד היא המדינה שנתנה את

האמנסיפציה ונתנה לכל יהודי בה את כל הזכויות, ומהצד השני בצרפת התרחשה פרשת

דרייפוס והיתה ממשלת ווישי. בימים אלה היה כתוב בעתונים שעדיין לא יודעים אם

הוא היה אשם או לא, ואף שפיטרו את האיש אפשר להסיק שעדיין חיים בצרפת אנשים

שכן מאמינים בזה.

היו"ר ע' זיסמן;

בצרפת יש מיליוני אנטישמים. צרפת היתה בשעתו פרו נאצית, ושלחה את היהודים

למחנות ההשמדה. בצרפת יש גם היום ימין חזק.

י י סימין;

80 אלף מיהודי צרפת הושמדו. אני גדלתי על הידיעה כי מי שבא לעצור את

המשפחה שלי לא היו הגרמנים, אלא הצרפתים.

יש היום מגמות בעלייה מצרפת. אנחנו מחזקים את הנושא של העלייה הקבוצית.

מנסים לזהות קבוצותך יעד, כמו סטודנטים. קבוצות יעד גם לפי המקצועות שאנחנו

חושבים שיש סיכוי שבעליהן ייקלטו בארץ. אנחנו הולכים גם לעלייה קבוצות לערים

מסויימית. אמש ישבנו עם ראש העיר נתניה ועם נציגי גרעין מניצה שרוצה להיקלט

בנתניה, ואני מעריך שהעולים אכן יגיעו מניצה לנתניה.

בין העולים יש כמובן אנשים עם בעיות סוציאליות, אבל יחד עם זאת לא צריך

לשכוח שליהודים בצרפת יש גם כסף גדול מאד. כדאי לבדוק כמה יהודים מצרפת קנו

לעצמם דיירות בארץ בשנים האחרונות וכו'. אבל נכון גם לציין שאצל יהודי צרפת אין

מסורת של נתינה למגבית. שנת השיא במגבית בצרפת הסתכמה ב- 20 מיליון דולר. ואל

נשכח שמדובר ב- 700 אלף יהודים שחיים בצרפת. לשם השוואה אספר רק שבקליוולד

שבמדינת אוהיו שבארצות הברית אספה המגבית מ- 60 אלף היהודים שחיים בה סכום של

25 מיליון דולר רק לענין היהודי. בשביל העניינים שלהם הם אספו הרבה יותר.

נכון שבין יהודי צרפת ישנה אוכלוסיה יהודית שרוצה לעלות לישראל, אבל

מבחינה סוציאלית קשה לה לעזוב את צרפת, בשל הסיבות אותן הזכירה כאן אווה

הלחמי, ואם היא תעלה לארץ היא תהיה אכן זקוקה לעזרה. אבל יש בצרפת גם אוכלוסיה

יהודית גדולה מאד של אנשים שמסודרים יפה ומעורים היטב בחברה הצרפתית. צרפת

היא אחת האצרות המערביות שהיהודים בה הגיעו להישגים עצומים, והיו בה 4 או 5

ראשי ממשלה יהודים. הנושא האידיאולוגי והרוחני הם הנושאים שצריכים "לתפוס" את

האוכלוסיה הזאת. גם לאוכלוסיה הזאת צריך להקדיש זמן ומחשבה על בסיס יותר

אידיאולוגי, כאמור, בסיס יותר רגשי ובגישה אינטליגנטית.



אני בהחלט תומך ברעיון של מר אזולאי בקשר לעריכת סיורים בארץ. זו היתה גם

המדיניות שלנו מזה שנים רבות, אלא שלא הצלחנו עדיין להקיף בתכנית הזאת למעלה

מכמה אלפים איש. טרם הצלחנו להגיע למספרים גדולים באמת של אנשים שיסיירו בארץ

במסגרות מאורגנות, כאשר נושא העלייה יוצא בפניהם במידה ובצורה המתאימה.

אנחנו נאבקים להחזרת השנה הרביעית לסטודנטים מחו"ל על ידי מתן הלוואה או

צורה אחרת, ובלבד שנגיע למספר גדול ככל האפשר של סטודנטים שיכולים לבוא ללמוד

בארץ. מרכזי הקליטה מתפנים עכשיו, ואפשר יהיה לתת יותר מקומות לצעירים שיבואו

ללמוד בארץ, וכך תיפתר בעיית הדיור של הצעירים האלה.

אני מעריך שבמאמצים לא גדולים מאלו שאנחנו צריכים להשקיע בארצות אחרות

נוכל להגיע בסופו של דבר ל- 3,000 - 2,500 סטודנטים בשנה מצרפת, כי הקירבה

הרוחנית, הפיזית והמשפחתית לישראל קיימת אצל יהודי צרפת יותר משהיא קיימת אצל

יהודים בארצות אחרות. יחד עם זאת צריך לקחת בחשבון שהיהודים בצרפת לא מקצים די

אמצעים לנושא הזה, וצריך להאבק על כך עם הקהילה היהודית שם ולהשכנע אותה

להשקיע יותר משאבים לעידוד העלייה משם.

אני אחראית במינהל הסטודנטים על סטודנטים דוברי צרפתית. מינהל הסטודנטים

הוא גוף השייך למשרד הקליטה ומשותף גם למחלקת העליה, והוא מטפל בסטודנטים

עולים שלומדים בארץ במוסדות להשכלה גבוהה ובמוסדות על-תיכוניים.

התפקיד שלנו מתחיל כאשר הסטודנט פונה אל שליח העלייה בחו"ל, ואנחנו

מתחילים להיות אתו בקשר ונותנים לו יעוץ. כאשר הוא כבר פתח תיק והתיק שלו

נשלח אלינו אנחנו מקדישים טיפול פרטני לתיק הזה.

בין היתר אנחנו בודקים את התאמת התעודות שהמועמדים שולחים, רושמים את

הסטודנטים האלה למוסדות ההשכלה השונים בארץ, ואנחנו עוקבים אחריו מרגע שהם

מתקבלים לאחד המוסדות להשכלה שבטיפול מינהל הסטודנטים, ועד לקבלת תואר שני.

הסטודנט עולה לארץ אחרי שסודרו ענייני הלימודים ובעיית הדיור שלו בארץ.

מספר הסטודנטים האלה הוא די מצומצם. מדובר בסידור מוקדם של 130 סטודנטים

לשנה, לא יותר. אפשר להוסיף עליהם את כל הסטודנטים שלומדים בתכניות שלפני

הלימודים הגבוהים, כמו אולפן עירוני או תכנית בגרות בשפה צרפתית וכו', ואז

אנחנו מגיעים ל- 250 - 200 סטודנטים חדשים מצרפת שנמצאים במינהל הסטודנטים.

המספר הזה אמנם מצומצם, אבל איכותית יש לו ערך גבוה. הערך הגבוה של העלייה

מצרפת ידוע היטב למוסדות, שבדרך כלל מתייחסים יותר ויותר בחיוב אל התעודות

מצרפת. יש לנו כמה תכניות שהרבה סטודנטים מצרפת הצליחו בהן, כמו בטכניון למשל.

הסטודנטים מגיעים בקבוצות למספר מוסדות, ויש כמובן מוסדות שהם מעדיפים.

זו אוכלוסיה שמופיעה בצורה די מסורתית. הסטודנטים האלה מגיעים בקבוצות

מאורגנות של לפחות 20 איש אל האוניברסיטה העברית בירושלים, גם לבית הספר הגבוה

לטכנולוגיה, מכון לב, גם לאוניברסיטת בר-אילן, לאוניברסיטת תל אביב, לטכניון

בחיפה ולכרמיאל. השאר מתפזרים במוסדות יותר קטנים. בדרך כלל הם מגיעים לתכניות

הכנה, למכינות, כי ידיעתם בעברית לא כל כך טובה גם כשהם בוגרי בתי ספר יהודיים

בצרפת.

הסטודנטים באים עם רצון מאד חזק להשתקע בארץ, עם מוטיבציה ציונית גבוהה

מאד. ובכל זאת אנחנו מרגישים שיש לגביהם כמה בעיות בולטות מאד. חלק מהבעיות

כבר הועלו כאן. הבעיה הראשונה היא, שאני לא בטוחה שעושים די בחו"ל לעידוד

העלייה של הסטודנטים. נכון שיש לנו בפאריס חצי שליח לענין הסטודנטים, אבל

בשנים האחרונות לא היו שם מספיק ארועים לעידוד העלייה של סטודנטים לארץ.



משנת 1991 ואילך צומצם הסיוע שמינהל הסטודנטים נותן לסטודנטים. ועכשיו

מקבל הסטודנט שכר לימוד עד שלוש שנים בלבד. וכל זאת כאשר הלימודים הגבוהים

בצרפת הם חינם. כך שכאשר אומרים לסטודנט מצרפת שהוא יוכל ללמוד בארץ

באוניברסיטה מבלי שיצטרך לשלם שכר לימוד, הוא מקבל זאת בלא התרגשות מיוחדת כי

הוא רגיל שבצרפת הלימודים הם חינם.

השליח לעינן הסטודנטים בפאריס ערך לפני שנה סקר קטן, ממנו הוכח כי 70%

מהסטודנטים שבאים לארץ מצרפת באים ממשפחות שנמנות על השכבות הבינוניות ומטה

מבחינה כלכלית. ואלה ביניהם שלא מימשו את עלייתם נמנים על השכבות היותר נמוכות

במחינה כלכלית. זאת אומרת שבנוסף לזה שהלימודים בצרפת הם חינם, הסטודנט לומר

בעיר בה גרים הוריו כך שהוא ממשיך לגור אצלם, וגם כלכלתו עליהם. והוא לא זקוק

להרבה כסף. כשהוא בארץ הוא צריך לפחות 400% דולר לחודש הוצאות מחייה. בעבר נתנו

עזרה בשכר ירה לסטודנטים האלה. היום איננו נותנים זאת יותר. כך .שהנטל הכספי

הרובץ על הסטודנט מחו"ל הוא כבר מאד. העזרה שניתנה לסטודנטים האלה ניתנה על

ידי הסוכנות ומשרד הקליטה במשותף.

היו"ר ע' זיסמן;

למה הפסיקו את העזרה הזאת?

אי סוכות;

בגלל העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר. היא הופסקה בשנת 1991. אז ביטלו

את הסיוע לשנה השלישית והשרביעית, ואחר כך החזירו את השנה השלישית. בעבר היינו

ממיינים את הלימודים של הסטודנט עד לקבלת תואר ראשון.והיום רק שלוש שנים, ביןש

קיבל ובין שלא קיבל תואר ראשון. בעבר טיפלנו ב- 4,000 סטודנטים, והיום אנחנו

מטפלים ב- 12 אלף סטודנטים.

בעיה נוספת בולטת ביותר זו בעיית הצבא, שאיננו יודעים עדיין איך לפתור

אותה. משנת 1991 זכאי לסיוע של משרד הקליטה רק מי שבא לארץ כעולה חדש, ולא מי

שבא כתושב ארעי. ואף על פי שיש אמנה צבאית בין צרפת לישראל, יש בעיות מאד

גדולות בעינן זה. צעיר שהגיע לארץ כתושב ארעי, והיתה לו דחייה מהצבא הצרפתי,

היה יכול ללמוד כאן, לחזור אחר כך לצרפת ולסדר שם אתהבעיות הצבאיות שלו, ושוב

לחזור לכאן ולשרת פה בשלב בי, שירות של ארבעה חודשים.

היום יש בצרפת החמרה בנושא הגיוס לצבא. ובעוד שלפני כן היה הצעיר מקבל את

הדחייה לשירות בצבא בהיותו בן 19, הרי היום עוד לפני שהצעיר מגיע לגיל 18 הוא

מקבל דחייה מהשירות בצבא הצרפתי, ורואים אותו כאילו הוא מגוייס שקיבל דחייה

לצורך לימודים, והוא מגיע לארץ כעולה כשבידו צו דחייה כזה. בארץ הוא הופך

להיות אזרח ישראלי ונכנס לעתודה. ועכשיו יש בידו שני צווי גיוס ושתי דחיות.

כאשר סטודנט כזה רוצה לצאת לביקור אצל משפחתו בצרפת הצבא אינו מאפשר לו לעשות

זאת, בלשכה הגיוס עושים לו בעיות.

היו"ר ע' זיסמן;

אני מבקש שתעלי את הדברים האלה במכתב שיופנה אלינו, ואנחנו נבדוק את

הנושא ונלמד אותו. מצד שני אני רוצה להזכירך כי לעולים חדשים יש היום הקלות

גדולות מאד, שלא היו כמותן מאז קום המדינה, ולא רק לעולים מרוסיה. בסך הכל

רבים לא משרתים בצבא כפי ששרתו בעברבגילאים יותר גבוהים, וגם מקצרים בתקופת

השירות.

י' סימון;

לדברים ששמענו אתמול ממנהל המכס יהיו השלכות גם על העולים מצרפת.



א' גפן;

הוזכרו כאן בעקיפין כללי הסיוע המוענקים לעולים בכלל, וההפרדה שנעשית בין

עולה מארץ רווחה מול עולה מארץ מצוקה; עולה מארץ מערבית לעומת עולה מארץ

שאינה מהמערב. צריך להבין שהמערכת של כללי הסיוע בנויה עם הפרדה שנעשתה על

בסיס של שיקולים את המצב הכלכלי בארצות המוצא של העולים.

הזכויות הניתנות לעולים מאתיופיה אינן דומות לזכויות הניתנות לעולים

מרוסיה או מארץ מצוקה אחרת, והזכויות הניתנות לעולה מהמערב או מארץ רווחה אינן

דומות לאלו הניתנות לעולים המגיעים מארצות מצוקה.

כדאי להבהיר כי בנושאים שהועלו כאן ההבדלים אינם גדולים ואינם משמעותיים.

נתחיל במינהל הסטודנטים. אני לא מכיר בהבדלים בכללי הסיוע הניתן במסגרת מינהל

הסטודנטים לסטודנט שהוא עולה חדש מברית המועצות ולסטודנט עולה מצרפת. כולם

שווים, וכולם נהנים מאותן זכויות.

א' סוכות;

בהבדל אחד; העולה מרוסיה מקבל סל קליטה.

אי גפן;

כללי הסיוע של מינהל הסטודנטים שווים לכולם. עם התגברות גל העליה נוצרו

בעיות תקציביות במסגרת מינהל הסטודנטים. זה פרוייקט שממומן 50% על ידי משרד

הקליטה, ו- 50% על-ידי הסוכנות היהודית. בעקבות הגידול במספר הסטודנטים

הנכנסים למסגרת של מינהל הסטודנטים נוספו תקציבים ישירות למינהל הסטודנטים

למימון שכר הלימוד, שהיה הדבר החשוב ביותר מבחינת הסיוע שניתן על ידי מינהל

הסטודנטים.

אנחנו מדברים על 10 מיליון שקל בשנת 1993, ובשנת 1994 יתן משרד הקליטה

למינהל הסטודנטים סכום נוסף מתוך התוספות שתקציביות שקיבל ישירות למשרד.

התקציבים האלה נועדו לשמור על רמה של סיוע בשכר לימוד. נכון להיום על דעת משרד

הקליטה ההסדר שקיים לגבי מינהל הסטודנטים הוא שהסטודנטים נהנים משנתיים שכר

לימוד מלא, ולאו דווקה שנתיים לקראת תואר, כי חלק מהם לומד שנה אחת במכנה. כך

שזה יכול להיות לשנת מכינה ולשנה אי באוניברסיטה.

הסיכום שבין משרד הקליטה לאוצר לגבי השנה הלשישית הוא, שכל עוד התקציב

במתכונתו הנוכחית יספיק, המילגות ישארו בגובה 100% גם בשנה השלישית. משרד

הקליטה, שמוסמך למסור נתונים על ציפיות לגבי מצטרפים חדשים למינהל הסטודנטים,

צופה שלא תהיה בעיה עם סטודנטים בשנה ג'. כולם יקבלו גם שנה גי.

יש השנה מסגרת מסויימת למתן הלוואות על בסיס כלכלי לסטודנטים המתקשים

במימון קטעים שונים שקשורים ללימודים שלהם.

דעתי האישית היא שכאשר מדברים על מינלה הסטודנטים כדאי לבחון את הענין

הזה מול הסטודנט הישראלי שלא מקבל פטור מלא משכר לימוד אף לא ליום אחד. נכון

שמדינת ישראל רוצה להביא סטודנטים עולים מחו"ל, והיא רואה בבואם לכאן חשיבות

ממדרגה ראשונה, אבל צריך לזכור גם את מצבו של הסטודנט הישראלי. כשמדברים על

שלוש שנים שכר לימוד מלא שמקבל סטודנט עולה ממינהל הסטודנטים, טוב לזכור

שהסטודנט הישראלי חייב ללשם בסביבות 6,000 שקל לשנה שכר לימוד.

צ' אמיגה;

יש מילגות לימודים.



א' גפן;

אני הייתי סטודנט, ולא ראיתי את זה.

במסגתר הסיוע הניתן על ידי מינהל הסטודנטים הוזכרה כאן גם בעיית הדיור.

אכן יש במצוקת דיור אצל כל העולים, וזה מקיף עולים קשישים מברית המועצות, עולים

בודדים ועולים נכים מברית המועצות. אם אינני טועה הרי שבכל הנוגע לזכאות

למשכנתאות ותנאי ההחזר שלהן אין הבדל בין עולים ממערב .לבין עולים מארץ מצוקה.

ואשר לסל קליטה, אם עולה מארץ הרווהה מקבל או לא מקבל וכוי, צריך להבין

את המשמעות של הדבר. יש חלוקה של ארצות הנכנסות למסגרת של ארצות מצוקה, ושל

ארצות הנכנסות למסגרת של ארצות רווחה. אי אפשר להוציא היום ארץ אחת מתוך רשימת

הארצות המוגדרות כארצות רווחה ולהגיד שהעולים מאותה ארץ זכאים לקבל סל קליטה,

מבלי לתת את אותו סל הקליטה גם לעולים מארצות רווחה אחרות.

אי הלחמי;

הוצאתם את העולים מאתיופיה מכלל ארצות המצוקה כדי לתת להם הטבות מיוחדות.

כך שיש תקדים להוצאה של מדינה אחת מהמסגרת.

אי גפן;

סל קליטה לא ניתן לעולים מארצות רווחה, אבל עולים מארץ רווחה מקבלים סיוע

לתשלום שכר דירה כבר מהיום הראשון להיותם בארץ. העולים מארץ רווחה לא מקבלים

מענק מכס, אבל הם נהנים מזכויות פטור ממכס. כך שיש הבדלים. ההבדלים בנושאים

שהוזכרו כאן אינם הבדלים מהותיים ולא ממש קריטיים שאפשר להצביע עליהם כדבר

שיוצר בעיה אמיתית.

מרכזי הקליטה מהווים מסגרת מוגנת של קליטה. מי שנמצא במרכז קליטה הוא

יותר מוגן ממי שהולך למסלול קליטה ישירה, ואינני נוקט ברגע זה עמדה לגבי מה

שנראה עדיף בעיני. אבל ברגע שיהיו מקומות במרכזי הקליטה שמתפנים, אני חושב

שצריך להפנות אליהם קודם כל אוכלוסיות חלשות, אוכלוסיות של קשישים, של בודדים

קשישים, של נכים ואוכלוסיות מצוקה אחרות שאין בארץ מסגרות מוגנות לקליטתם. לכן

לא נראית לי כלל ההצעה לשכן סטודנטים עולים במרכזי הקליטה המתפנים.

היו"ר ע' זיסמן;

אני מודה לכל הדוברים שהעלו בפנינו נקודות חשובות וגם רעיונות. חסרו כאן

ראשי הקהילות היהודיות בצרפת שהיו יכולים לספר לנו על הפעילויות השונות של

הקהילות היהודיות שם, על תרומתן לחינוך היהודי ועל הבאת נוער יהודי מצרפת

לביקור בארץ. זה לא נמצא בסמכותו של מר אזולאי, ואני חושב שיש לנו בעיה עם

הענין הזה. לדעתי צריך למצוא את הדרך לקיים דיון רחב עם ראשי הקהילות

היהודיות בצרפת.

אם אנחנו רוצים שהם ישתתפו במגבית, ואולי גם לעשות איזו שהיא רוויזיה

לגבי כמה מהיעדים של המגבית; ואם אנחנו רוצים להגדיר את מספר בני הנוער, ולא

רק בני נוער, שמבקרים ומסיירים בארץ; ואם אנחנו רוצים בהגדלת ההשקעות הכלכליות

בארץ מצד משקיעים בצרפת, ואם אנחנו רוצים במפעלים משותפים לנו ולהם בארץ, כי

אנחנו מעוני ינים בשותפות חדשה עם יהדות צרפת, זו שעדיין לא עולה לישראל. ויש

עוד שורה ארוכה של אתגרים ומטרות שאודותם אנחנו צריכים להידבר אתם, וצריך לחפש

את הדרך המתאימה למפגש כזה בינינו לבינם. אולי נוכל לקיים את המפגש הזה כאשר

ראשי יהדות צרפת יבואו לארץ לאחד הכנסים של ההסתדרות הציונים.



י' סימון;

הם כמעט לא מיוצגים שם.

היו"ר עי זיסמן;

אני רוצה לומר למר גפן שתפקידה של הוועדה הוא לבדוק דברים. כידוע,

הרחבנו את הסיוע לעולים מאתיופיה, וזה תופס היום גם לגבי העולים מתימן

ומסוריה, מבלי לבדוק פרטים לגביהם. יש הבדל בין יהודי מסוריה שיצא משם לפני

שנתיים לבין יהודי מסוריה שישוצא היום, או לא רוצה לצאת משם היום. ויש יהודים

בסוריה שמחזיקים ברשיון יציאה, אבל אומרים שאם יהיה שלום בין ישראל לעמים

השכנים למה להם לצאת מסוריה, כאשר יוכלו לבקר בארץ אחרי נסיעה של 4 שעות

במכונית. מאות יהודים מסוריה לא רוצים היום לצאת משם, אף שהם יכולים לצאת

משם. יהודים מרוסיה יכולים להוציא היום יותר משהיי יכולים להוציא בשנת 1989,

אף שרובם עניים, אף שיש שם כמה יהודים שמתעשרים ממה שקורה. וכאשר הם מגיעים

ארצה הם נהנים מאותם הזכויות שמהם נהנים מי שאין להם דבר, כי אנחנו גם לא

בודקים מה המצב שלהם.

אנחנו יודעים שכמה מהם מביאים אתם ארצה לפי כמה יותר משהביאו העולים

שקדמו להם, אבל אנחנו לא בודקים.

יש לי הרושם שצריך לבדוק את הנושא היטב. אם יש יהודים עניים במדינה כמו

ברזיל, למשל, שבגלל המצב הקשה שם הם פשטו את הרגל, ברור שצריך לעזור להם, ולא

חשוב אם הארץ שממנה הם עלו נמצאת ברשימת ארצות-הרווחה או לא. .

נכון שלא צריך לעזור לכל העולים כפי שעוזרים ליהודי אתיופיה. גם לעולים

מרוסיה לא צריך לתת את אשר נותנים לעולים מאתיופיה, אבל אולי כן צריך לעזור

באותה מידה ליהודים שעולים מקווקז, שבעיני אינם שונים מבחינה זו מהיהודים

שעולים מתימן או מסוריה. אותו הדבר לגבי יהודים מצרפת ויהודים מארצות רווחה

אחרות. לפי דעתי צריך לבדוק את ההבחנה החדה והמוחלטת הזאת שבין מדינות רווחה

לארצות מצוקה, ולהתמקד יותר במצבם של העולים עצמם, ולא חשוב מאיזו מדינה עלו.

אי גפן;

ההבחנה בין הקבוצות אולי חדה וברורה, אבל זה לא אומר שבצד האחד לא

נמצאים אנשים שלמעשה שייכים לצד השני.

היו"ר ע' זיסמן;

יש גם עלייה של קבוצות כתוצאה מקשר שנוצר בין ערים, ובין אנשים

לפרוייקטים שונים וכוי. במונטריאול נפגשתי עם 35 איש שרוצים לעלות ולחיות בארץ

ביחד. אם תהיינה קבוצות כאלה שחבריהן במצב כלכלי קשה, ברור לי שצריך לעזור

להם. חייבים לגלות גמישות בנושא הזה. ועל כל פנים אני מציע שוב שנבדוק תא

הנקודה הזאת.

אני רוצה להגיד לנציג האוצר, שהדיון הזה התקיים בסוכנות היהודית

ובהסתדרות הציונית. כל התקציב של ארצות המצוקה זו הסוכנות היהודית, וכל התקציב

של ארצות הרווחה זה של ההסתדרות הציונית. היה גם דיון על צרפת. התקציב של

העלייה מצרפת זו תקציב הסוכנות היהודית. כלומר, תקציב מצוקה. התנאים שאנחנו

נותנים להם הם תנאי רווחה. וצריך פעם להחליט בענין. כי אמרנו שכאשר מדברים על

עלייה מצרפת מדברים על דור שני של הגירה בדרך, וטוב לעזור להם להמשיך את הדרך

מאלג'יר, מארוקו ותוניס לישראל, גם אם נתקעו בצרפת במשך כמה שנים.



היו"ר ע' זיסמן;

השר צבן אמר בישיבה של הוועדה שיש עכשיו תכנית להקלות ולסיוע למדענים,

ולא רק למדענים מברית המועצות אלא גם למדענים מארצות הרווחה. לפי דעתי צריך

לבחון כל עולה וכל סטודנט, ולא תמיד צריך לעשות השוואות והכללות.

גם הטענה שצריך לתת גם לבני הארץ היא נכונה וצודקת. עולים מאתיופיה,

מרוסיה ומצרפת גרים באותו אתר קראוונים, ולא רבים ביניהם. בעבר זה לא היה כך.

היום הם מרגישים בשותפות גורל, כי לכולם אותה בעיה של דיור, של תעסוקה ושל

קליטה, והבעיות המשותפות מאחדות את כולם.

צי אמיגה;

רק בגבעת המטוס המצב הוא כזה, באתרים אהרים מתנהלת מלחמת-עולם ממש.

היו"ר ע' זיסמן;

אנחנו מחזקים את המאמצים שנעשים להגדלת העליה, ומביעים הערכה על הגידול

שיש בעליה לישראל, ומציינים שהעליה היא גם קונסטרוקטיבית.

בדברי הסיכום של הישיבה הזאת נתייחס לכל הדברים שהועלו כאן, פרט לנושא

הבריאות שאו אינני רוצה לגעת היום.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)