ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 05/01/1994

מדיניות הקליטה לשנת 1994 לאחר אישור תקציב המדינה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 19

מישיבת ועדת העלית והקליטה

מיום רביעי. כבי בטבת. השתנ"ד - 5 בינואר.1994. שעה U09:00

נכחו; חברי הוועדה;

עי ויסמן - היו"ר

אי גולדפרב

י י בא-גד

אי גור

ע' זנדברג

בי טמקין

עי מאור

אי רביץ

די שילנסקי

מוזמנים;

י' צבן - השר לקליטת העליה

אי כהן - מנכ"ל בפועל של המשרד לקליטת העליה

עי בוסטין - המשרד לקליטת העליה

מי הר אבן - המשרד לקליטת העליה

די טופז - המשרד לקליטת העליה

חי קצב - מנהל מחלקת דיור ארצי, המשרד לקליטת העליה

אי גפן - רפרנט אגף התקציבים, משרד האוצר

י' שוורץ - ראש אגף איכלוס, משרד השיכון

טי ילין מור - מנהלת היחידה לקליטת עליה, משרד העבודה והרווחה

אי גורדון - ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

אי הלחמי - מועצת ארגוני עולים

י' אדלשטיין - הפורום הציוני

ר' ברונפמן -הפורום הצי וני

אי רבדל - מנכ"ל הפורום הציוני

מי לנדטברג - דור ההמשך של תנועת העבודה

די פריטל - עורך פרסומים על יהדות בריה"מ, האוניברסיטה העברית

סי לנדבר - יו"ר ארצי, התאחדות עולי ברית המועצות לשעבר

נ' בן צבי - שירות התעסוקה

מי גולדמן - סגן שר החינוך והתרבות, משרד החינוך

מי יבור - מרכז המטה לקליטת עליה, משרד החינוך

מי כהן - מנהל המחלקה לקליטת מורים עולים, משרד החינוך

ר' שיפר - מפקחת ארצית במטה לקליטת עליה, משרד החינוך

מזכיר הוועדה; וי מאור
קצרנית
שי צהר

סדר-היום; מדיניות הקליטה לשנת 1994 לאחר אישור תקציב המדינה.



מדיניות הקליטה לשנת 1994 לאחר אישור תקציב המדינה

היו"ר עי זיסמן;

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, ומקדם בברכה את כל

הנוכחים. נמצאים אתנו כאן היום השר יאיר צבן, השר לקליטת העליה, וכן מר אורי

גורדון ראש מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. הנושא שעל סדר יומנו: מדיניות

הקליטה לשנת 1994 לאחר אישור- תקציב המדינה. תקציב המדינה, שאושר על ידי הכנסת

ברוב קולות, הוא בסך של 127 מיליארד שקל בערך. 11 מיליארד שקל מהסכום הזה

מיועדים לצרכי קליטת העליה.

תפקידה של ועדת העליה רהקליטה לקיים מעקב צמוד ולבחון ולבדוק באיזו מידה

וכיצד מיושם התקציב שאושר על ידי הכנסת, ולאו דווקה התקציב של המשרד לקליטת

העליה. אנחנו מופקדים לוודא שלעולים יסופקו הצרכים הבסיסיים, ולא רק בתקופה

הראשונה לקליטתם בארץ אלא גם בשנים שלאחר מכן, עד להתבססותם.

כל ממשלה בישראל, וגם הממשלה הנוכחית, פועלת כדי להבטיח תנאים כלכליים,

חברתיים ורוחניים נאותים לאזרחיה, כי היעד המרכזי של מדינת ישראל היה, הינו

וישאר עד סוף כל הדורות, קיבוץ גלויות וריכוז העם היהודי במולדתו ההיסטורית.

אנחנו יודעים גם שהבטחת תנאים כלכליים רוחניים וחברתיים נאותים זה הדבר

שדוחף את רוב העולים להחליט לעלות ארצה. המצב שונה לגבי מי שעולה לכאן בגלל

מצוקה ומצב חמור בארץ מוצאו. אבל רוב העולים מחליטים לעלות לישראל אחרי שהם

בודקים באיזו מידה הם ייקלטו בה קליטה כלכלית וחברתית.

אנחנו יודעים שחלו שינוים ויש שיפור בהבטחת התנאים הבסיסיים לקליטת העליה

בישראל. אבל הוויכוח והמאבק נמשכים ממש עד לרגע האחרון. אתמול קבלתי מכתב משר

האוצר, שבו הוא מפרט את הסיכומים שהושגו אתי ועם מספר חברי ועדה נוספים, אחרי

שניהלנו מאבק תקיף על מנת להשיג הישגים בתחום החברתי-כלכלי. במכתבו כותב שר

האוצר שהוא יעשה כדי לבטל את השחיקה של הגימלאים במדינת ישראל המקבלים גימלה

מהבטיח הלאומי בלבד, וזה כולל כמובן גם מספר גדול של עולים חדשים.

אנחנו יודעים שבשל סיבית שונות, שלא עכשיו הזמן לפרט אותן, בין העולים

לישראל יש אחוז גבוה של עולים קשישים וחולים ואנשים הנמנים על הקבוצות החלשות

של החברה.

אני יכול לפרט עוד מספר הישגים שבאו לידי ביטוי בתקציב, ויבואו לידי

ביטוי במהלך שנת 1994, הישגים שנוגעים לכל האזרחים במדינת ישראל, וזה כולל

כמובן גם את העולים החדשים.

אני רוצה לציין ארבעת דברים שהושגו על ידי מאמץ גדול של חברים בוועדת

העליה והקליטה, -ואני בראשם. א. שר האוצר מתכוון לבדוק במשך 1994 את הסיוע

הניתן לעולים לתשלום שכר הדירה. אלמלא שינה את כוונתו המקורית, שלא כללה

עידכון הסיוע לעולים בתשלום שכר הדירה בשנת 1994, היה מצב העולים בתחום הזה

קשה שמאד. אבל שר האוצר חתחייב לעשות את הבדיקה הזאת עד לחודש יולי 1994. בין

שתהיה אינפלציה של 8%, לפי התחזית של נגיד בנק ישראל, או 10% לפי התחזיות של

גופים אחרים, אין ספק שיש גם שחיקה בשקל שלנו ויש שינויים כלכליים, כך שהבדיקה

שתיעשה עד חודש יולי 1994 תביא לכך ששוב יהיה עידכון משמעותי בסיוע לשכר

הדירה.



במשך 4,5 שנים היה גובה הסיוע לשכר דירה מוקפא, למרות האינפלציה שהיתה

בשנים האלה והשינויים הפיננסיים והכלכליים האחרים. לפני כחצי שנה, ב- 15

ביולי 1993 היה עידכון, ואנחנו שמחים כי ביולי 1994 יהיה עידכון נוסף. מדובר

בעידכון שייעשה אחת לשנה, כי אכן מחוייבת המציאות במדינת ישראל.

ב. שר האוצר הבטיח לבדוק גם את שאלת עידכון המשכנתאות למשפחות חד הוריות.

אנחנו יודעים שמספר המשפחות החד הוריות בקרב העולים שהגיעו בשנים האחרונות הוא

גבוה יחסית, ובמיוחד מבין העולים מחבר העמים. העידכון האחרון של המשכנתאות היה

באוקטובר 1993, לפני שלושה חודשים. אני הצלחתי להוסיף לקבוצה הזאת גם עולים

משכבות חלשות ומיוחדות. מספר העולים הנמנים על הקבוצות החלשות והמיוחדות הוא

גדול בגלל הרכב העליה בתקופה האחרונה. אני בטוח שיהיה עידכון נוסף למשכנתאות,

ועוד יהיה לנו ויכוח על גובה וצורת העידכון. אחרי העדכון האחרון באוקטובר

1993 אנחנו נכנסים למסלול של עדכונים תקופתיים, דבר שלא היה מקובל עד עכשיו,

אבל דבר שהוא דרוש וחשוב מאד.

ג. ישנה הבטחה של שר האוצר, שיסופקו כל הצרכים שמחייבים רכישת דירות

לעולים נכים. בתקציב יש גידול בסכום המיועד למטרה הזאת, ואני רואה בזה הישג

מיוחד כשאפשר יהיה להשיג את המשאבים לרכישת דירות עבור משפחות עולים נכים, שלא

יכולים להרשות לעצמם לרכוש דירה באמצעות משכנתא, וגם לא יכולות לשכור דירות

בשוק הפרטי בגלל שכר הדירה הגבוה.

בתקציב של השנה יש הקצאת משאבים בתחומים רבים, גם בתחום התעסוקה. בחברה

הישראלית משתרשת תופעה נפסדת שאנחנו חייבים לעקור אותה בעודה באיבה, ויש לי

יסוד לקבוע שגם השר צבן וכל מי שעוסק בקליטת העליה חושבים כמוני בנושא הזה. לא

יכול להיות שמקומות עבודה פרטיים, ציבורים וממלכתיים במדינת ישראל יסגרו את

שעריהם בפני עולים ועולות מגיל 45 ומעלה.

אנחנו חייבים להלחם בתופעה הזאת ולעקור אותה מן השורש. חייבים לקבל

אנשים לעבודה לא לפי גילם, אלא לפי כישוריהם, יכולתם ובהתאם לתרומה הסגולית

שלהם, והתרומה הסגולית שלהם לא נפסקת בהגיעם לגיל 45, בעיקר שתוחלת החיים שלנו

עלתה ועוד עולה. המדינה משפרת מדי שנה את מצב הבריאות ואת תוחלת החיים של

אזרחיה, ולא יתכן שגיל 45 ייחשב לגיל שבו אין לקבל אדם לעבודה. אנחנו חייבים

להלחם בתופעה הנפסדת הזאת.

בתקציב ישנם דברים רבים שיביאו להרחבת התעסוקה לסוגים שונים של עולים,

אבל יהיה צורך בתקציבים נוספים מיוחדים, ואת זה טרם הצלחנו להשיג, אבל אנחנו

נמשיך להלחם להשגתם.

לסיכום, התקציב מאחורינו. עכשיו צריך לבדוק איך מיישמים אותו ואיך

מוציאים אותו לפועל בצורה הנכונה, הצודקת והיעילה ביותר, ואיך שר האוצר יעמוד

בהבטחותיו ומחוייבותיו לדברים שציינתי.

ואני מעביר עכשיו את רשות הדיבור לשר יאיר צבן.

השר לקליטת העליה י' צבן;

בוקר טוב ליושב ראש הוועדה, עמיתים ואורחים. אני רוצה להודות לך אדוני

היושב ראש על דברי הפתיחה שלך. אני מאד מעריך את המאמצים שאתה השקעת בחודשים

האחרונים, במיוחד בשבועות האחרונים, בנסיון להביא לשיפור בהקצאה התקציבית

לנושאים של קליטת העליה. הנסיון מוכיח שכאשר מתעקשים, משתדלים ומשקיעים מאמץ

יש לזה גם תוצאות חיוביות, ואני בהחלט מברך על התוצאות, אם כי שנינו יודעים

שיש עוד אתגרים שאותם חייבים עדיין להשיג.



בהזדמנות זו אני רוצה להודות גם לחברי חבר-הכנסת בני טמקין, שבפגישה של

סיעת מרצ עם שר האוצר הוא העלה את נושא העליה בצורה הטובה ביותר. באותה שירות

סוכמו סיכומים שחופפים בחלקם אל אלה שהשיג יושב ראש הוועדה, כמו השיפורים

בתחום ההקצאות לקליטת העליה, ובמיוחד בתחום הדיור, שיפור בסיוע בשכר הדירה

ושיפור במשכנתאות, וסיכמנו אתו שבראשית השנה נתחיל בדיונים בכל נושא השיכון.

ברשותכם אתחילעכשיו בסקירה שלי. הכנו עבורכם חוברת נתונים ותכניות של

המשרד לקליטת העליה לשנת 1994. הייתי רוצה לעבור ביחד אתכם על החוברת הזאת,

כדי שהנתונים יהיו מוסברים ומובנים. נדמה לי שיש כאן- תמונה מלאה ואמיתית, ללא

כחל וסרק, גם של ההישגים אבל גם של הקשיים שיש לנו בתחום קליטת העליה.

מאז ראשית גלי העליה ועד היום הגיעו לארץ כ- k55 אלף נפש. השנה, כפי שאתם

רואים, יקטן מספר העולים המגיעים אלינו ב- 2 פקומיל בהשוואה לשנה שעברה. אני

מעריך שבמשך חודש ינואר השנה יתברר שמספר העולים יהיה גבוה בכמה פרומיל מזה

שהיה בשנה שעברה. למעשה המספר הוא כמו זה שהיח בשנה שעברה, כלומר - 77 שאלף

עולים. אני מדגיש את הדבר הזה משום שיש דיבורים על כך שכאילו העליה פסקה, דבר

שאיננו נכון. אלה פשוט דברי הבל. המספר אינו קטן, והוא מהווה אתגר לא קל.

כולנו היינו רוצים כמובן ביותר עולים, אבל בעוד אנו רוצים במספר יותר גדול של

עולים אל לנו לבטל את הערך של העולים שכבר הגיעו גם מבחינת התרומה שתרמו

העולים למימוש אתגרי העליה שלנו, וגם מבחינת המשימות שזה מעמיד בפני המערכות

הוקלטות.

באופן די יציב מתברר כי 86% - 85% מהעולים הם מארצות חבר המדינות. מאז

1989 הגיעו ארצה כ- 60 אלף עולים מאתיופיה. זרם העליה מאתיופיה חדל להיות זרם

משמעותי מאז השנה שעברה, בה הגיעו אלינו כ- 3000 עולים משם. השנה הגיעו כ- 880

עולים מאתיופיה ועוד כ- 200 מבני הפלשמורה, שהחודש יגיעו ארצה בקצב קצת יותר

גדול.

פוטנציאל העליה זה נושא שנתון בוויכוח, והנתון המופיע בפניכם הוא בגדר

הערכה שלי היום, שהיא הערכה די מבוססת. אבל מובן שקשה מאד להתווכח על כך, וכבר

שמעתי הערכות הרבה יותר נמוכות וגם הערכות הרבה יותר גבוהות מזו המופיעה כאן

בפניכם. ההערכה שלפניכם אומרת שבברית המועצות לשעבר מצויים כ- 1,4 מיליון

יהודים ובני משפחה שאינם יהודים הזכאים לעלות לפי חוק השבות. כ- 600 אלף מהם

מחזיקים היום בדרישות עליה.

מה הפרספקטיבה לשנת 1994? אם לקחת בחשבון את ממדי העליה שהתייצבו

לאחרונה, כי אז מדובר בסדר גודל שבין 70 ל- 80 אלף עולים בשנה, כאשר 70 - 60

אלף מהם יעלו ממדינות הבר העמים. המאורעות בחלק מהרפובליקות האיסלמיות שם,

ובמיוחד הפרשה של ז'רינובסקי צריכים לאותת לנולגבי האפשרות שממדי העליה משם

יגברו. וגם בענין זה יש הערכות סותרות.

סיירתי אתמול במוקדי קליטה בהתישבות העובדת, ונפגשתי עם עולים שהגיעו

לאחרונה מרוסיה,- ונפגשתי עם עולים שמקיימים קשר מכתבים או טלפונים עם בני

משפחה וחברים שם, והתרשמתי מדבריהם - אף כי שמעתי דעות סותרות - שיש שם

פוטנציאל לגידול משמעותי בעליה, כי יש שם חרדות.

אמר לי אדם שממלא תפקיד מרכזי מאד באחת ממערכות השלטון שם, שהגיע לארץ
לכנס אקדמי, את הדברים הבאים
לא אני ולא הורי חשבנו בכלל על עליה לישראל.

אחרי ז'רינובסקי הלכתי להורים שלי ואמרתי להם שאני מתכוון להשאר, אבל אני לא

אהיה שקט אם הם ישארו. התגובה הראשונה שלהם היתה, שאינם מבינים כלל על מה אני

מדבר-, וכי אין להם שום כוונה לשנות את אשר החליטו בעבר. אבל כעבור מספר ימים

התחיל תהליך של שינוי בעמדה שלהם, ואין ספק שלענין ז'רינובסקי היתה השפעה

מכרעת על כך.



אני מציע לכולנו לקחת את הדברים האלה בחשבון ולעשות את הדרוש כדי להיות

ערוכים לאפשרויות השונות. מבלי להכנס למצב של פניקה ושל הגזמות אנחנו צריכים

לדעת שבתחום הזה קיימות אפשרויות שונות, ואנחנו צריכים להיות מוכנים וערוכים.

אני מבקש שתעיינו בשקף בדף 4, ותראו את ההתפתחויות העיקריות בתחום קליטת

העליה מהאיזורים השונים, ותראו שיש כאן כמה כיוונים מעודדים. אם בסך הכל

העליה קטנה ב- 2 פרומיל, ואני מאמין שהיא תעלה בכמה פרומיל, הרי ממדינות חבר

העמים יש גידול ב 0.5%, ולדעתי הגידול יגיע אף ל- 1%, אבל זה לא משמעותי.

ממערב אירופה יש גידול ב- 16%, מדרום אפריקה - גידול ב- 53%, ומארצות שונות

ומאפיקים שונים גידול משמעותי שנובע בעיקר מכמה מקומות שלא נעסוק בהם בפומבי.

אני רוצה להדגיש את הנושא של דרום אפריקה. זה האתגר שנעמוד בפניו בשנה

הקרובה ובזו שאחריה בצד האתגר שלה עליה מחבר המדינות העצמאיות. הסוכנות

היהודית עושה שם עבודה חשובה ביותר, ואנחנו נצטרך לשלב מאמץ כדי למשוך אלינו

כמה שיותר יהודים שיוצאים מדרום אפריקה, ולגרום לכך שבמקום שינועו לכיוון

אוסטרליה, קנדה וארצות הברית, הם יעלו לישראל.

בעמוד 5 של החוברת אתם מקבלים תמונה של המאפיינים הדמוגרפיים שלה עליה.

אנחנו צריכים לקחת בחשבוןש אנחנו עודים בפני אתגר בלתי רגיל. אם ניקח את תחום

משלח היד, נראה שבארץ יש כ- 30 אלף מהנדסים ותיקים. אליהם התווספו 55 אלף

מהנדסים עולים. ביקרתי אתמול בקורס הסבה המתקיים במדרשת רופין, שהוא קורס הסבה

שלישי של מהנדסים מתחומים שונים לתחום של הנדסת פלסטיקה. בקורס משתתפים מהנדסי

בנין ומהנדסי מכונות. את הקורס הקודם סיימו 22 איש , 19 מהם עובדים במפעלים

כמהנדסי פלסטיקה. אבל אנחנו יודעים שהקיבולת בתחומים השונים היא לא בלתי

מוגבלת.

הנושא של הרופאים העולים ידוע לכם. לפני שלושה שבועות הייתי בפריס, והיתה

לי שיחה עם הגברת סימון וייל, סגנית ראש הממשלה ואחראית לכל המיניסטריונים

החברתיים. והיא, כידוע, מתעניינת מאד בישראל. היא שאלה אותי מה אנחנו עושים עם

העולים הרופאים שהגיעו אלינו, ואיך אנחנו מתמודדים עם הבעיה הזאת. כאשר מסרתי

לה את המספרים היא תפסה את ראשה. סיפרתי לה שכנגד 12 אלף רופאים ישראלים

ותיקים הגיעו אלינו עד כה 12,500 רופאים עולים. לפני גל העליה תפסנו מקום

בצמרת העולמית במספר הרופאים לאלף נפש. איטליה, שהיא המדינה שנמצאת אחרינו

בתחום הזה, נמצאת הרחק הרחק אחרינו.

היא סיפרה לי כי אחרי שעוברים קו מסויים במספר הרופאים על כל אלף נפש,

שהוא אגב רחוק מאד משלנו, החוק מאפשר לממשלת צרפת לסגור פקולטות לרפואה, את

זה הם עושים שם עכשיו, ולהקציב לכל פקולטה מספר מוגבל של רשיונות שמותר לה

להנפיק. וכך הם קובעים גם לאוניברסיטת סורבון כמה רשיונות היא יכולה להנפיק

השנה, ואף לא אחד יותר. שאלתי מה יהיה אם סטודנט מוצלח ומוכשר נוסע מפריס לא

לורמניה או לאיטליה אלא לבית הספר לרפואה הטוב ביותר בארצות הברית ומסיים אותו

בהצטיינות. על כך היא השיבה לי שבשום פנים ואופן הוא לא יקבל רשיון, אלא כאשר

הנורמה תאפשר זאת, ורק אז הוא יקבל לפי התור רשיון לעסוק ברפואה.

אמרתי לה שסידור כזה לא בא בחשבון בישראל. ראשית, בגלל המסורת של האמא

היהודיה שרוצה כי בנה הראשון יהיה דוקרטור לרפואה ושנית, משום שיש לנו אתגר

של קליטת עליה ואיננו יכולים להתמודד אתה בדרך כזאת.

סיפרתי לכם זאת כדי להצביע בפניכם על מגמות שקיימות היום בכמה ארצות

בעולם, שעומדות בפני אתגרים מאד מורכבים של שילוב מקצועות מסויימים בתחום

קליטת העליה.



בעמוד הבא תקבלו תמונה אמיתית, בניגוד לכל מיני פרסומים המופיעים

בעתונות, לגבי השינויים וההתפלגות הדמוגרפית של עולים מחבר המדינות העצמאיות,

ותוכלו לראות כי בשנת 1993 יש ירידה מסויימת במספר העולים בעלי מקצועות כמו

מהנדסים, רופאים, אמנים וכדי, אבל לא ירידה משמעותית" אם בשנת 1992 הגיעו

אלינו 21 רופאים על אלף עולים, בשנת 1993 הגיעו 19 רופאים על כל אלף עולים. אם

בשנת 1992 הגיעו 108 מהנדסים על כל אלף עולים, הרי בשנת 1993 הגיעו 85 מהנדסים

על כל אלף עולים, אף כי גם זה עדיין שיעור גבוה.

בדף הבא תראו שגם מבהינת התפלגות הגילאים התמונה איננה כפי שהיא עשויה

להצטייר מכמה פירסומים בעתונות. בשנים 1989 ו- 1990 היוו גילאי 65 פלוס 12.5%

מהעולים, ואילו היום הם מהווים 14.5% מכלל העולים.

אני עובר עכשיו לעמוד מסי 8: מצב הדיור. הנתון הבסיסי הוא שכ- 70 אלף

משפחות מתוך 130 אלף משפחות של עולי ברית המועצות לשעבר מיממשו את זכאותם

למשכנתא, לא כולל הבודדים. אנחנו עומדים בפני בעיה כפולה: ראשית, מה יש לעשות

כדי לתמרץ ולעודד עולים נוספים לממש את זכאותם למשכנתא, נוכח גודלה של המשכנתא

שאינו מספיק בשביל חלק מהם, ונוכח גודל התשלום החודשי. מה בעצם אפשר לעשות כדי

לתמרץ אותם לרכוש דירה. אין לי ספק שיהיה קשה מאד להגיע למספרים גדולים נוספים

מבלי שנשפר את המשכנתאות.

שנית, איך אפשר להבטיח דיור ציבורי לעולים. אתם יודעים שאנחנו נמצאים

עכשיו בעיצומו של מבצע של חלוקת 8,000 דירות ציבוריות ברחבי הארץ. יש לנו דין

ודברים עם ראשי השלטוןהמקומי בענין זה , ואנחנו מתחילים בפיילוט של 5 ערים:

נצרת עילית, עפולה, צפת, אשקלון ובאר שבע. אני מאמין שהאופן שבו נעביר את

הפיילוט יקל עלינו אחר כך את ההידברות עם ראשי הערים האחרות.

אנחנו עושים את המבצע הזה בלב כבד, אך בלית ברירה. אילו זה היה תלוי בנו,

כי אז לא היינו בונים תכנית כזאת. אבל אנחנו עומדים בפני נתון. מצד אחד -

לפחות 30 אלף משפחות הזכאיות לדיור ציבורי, 20 אלף מהן בישובים שאין בהם

דירות ציבוריות; מצד שני - מלאי של דיור ציבורי שקיים אך ורק בפריפריה. ומי

שאומר שאין לנצל את מלאי הדיור הזה בפריפריה אומר למעשה שלא לתת בינתיים שום

מענה ל- 20 אלף משפחות זכאיות.

אני מסכים שיש בזה קושי רב. אני גם מבין את ראשי הערים, ואני אומר שצריך

לתגבר שם את שירותי הרווחה. יושבת כאן אתנו טוקה ילין-מור ממשרד העבודה

והרווחה, והיא יודעת שלאחרונה אנחנו עסוקים במציאת פתרונות, ונראה לי שלא יהיה

מנוס ממתן תקציבים מיוחדים לפרוייקט הזה. אבל לפי הערכתי אין לנו דרך אחרת.

ואשר לשלב הבא, צריך לברך על קבלת ההחלטה ענין ההוסטלים, אבל צריך להבין

שזה לא מספיק. יהיה ויכוח על מדיניות השיכון במדינת ישראל, ויהיה זה ויכוח לא

קל ולא פשוט. ניצלתי ביקור קצרצר בפריס כדי להיפגש עם שניים מראשי משרד השיכון

בצרפת, ואספתי חומר גם מארצות אחרות בנדון. אני יכול להגיד לכם שאינני מכיר

עוד ארץ שיש לה בעיות שיכון, הן בשביל הדור הצעיר והן בשביל מהגרים, שהחליטה

שלא יבנו דירות ציבוריות בעיר הבירה שלה, כמו למשל שלא יבנו דירות ציבוריות

בפריס, או שלא יבנו דירות ציבוריות באמסטרדם. עד עתה זו המצאה שלנו בלבד. ואני

חושב שאנחנו נצטרך לבחון מחדש את כל הנוא הזה.
אי גור
מה היא ההחלטה בענין ההוסטלים?
השר לקליטת העלית י' צבן
ההחלטה בענין ההוסטלים היא חיובית מאד. היא חריגה מהקביעה הזאת, והיא

אומרת שבשלוש השנים הקרובות נבנה 9,000 יחידות הוסטל. שר הבינוי והשיכון -

אומר לזכותו - רוצה לא לחלק את זה שווה בשווה, 3000 - 3000 - 3000, אלא להקדים

במיוחד את ההסדרים עם הקבלנים. זה צעד חיובי, אבל זה לא מספיק. ואנחנו נצטרך

לנקוט צעדים נוספים כדי לתת מענים.

כמה דברים על הפרוייקטים בתחום התעסוקה. הנתונים של הלשכה המרכזית

לסטטיסטיקה, בעמוד 12, הם נתונים מעודדים, ואני מבקש להפנות את תשומת לבכם

לטבלה התחתונה. במשך השנים 1993 - 1989 נוספו לכוח העבודה בארץ 188 אלף עולים,

נוצרו מקומות תעסוקה ל- 152 אלף עולים. מספר הבלתי מועסקים מגיע היום ל- 36

אלף. כלומר, התפנית היתה בשנת 1992/1993, כאשר למרות העובדה שנוספו 37 אלף

איש לכוח העבודה, נוצרו בפעם הראשונה במשך אותה שנה מקומות עבודה במספר העולה

על מספר העולים שנוספו לכוח העבודה. 44 אלף מקומות עבודה נוספו, וזה איפשר

ירידה אבסולוטית של 7,000 במספר המובטלים מקרב העולים.

י י בא-גד;

כמה מהם מועסקים שלא במקצוע שלהם?

השר לקליטת העליה י' צבן;

הבעיה של ההמקצוע עומדת אכן באופן אקוטי לגבי כ- 40% -30% מהעולים. ואני

מודיע כאן שהבעיה הזאת קיימת היום לא רק לגבי עולים חדשים. יש לנו היום מפוטרי

רפאל, מפוטרי התעשיה הצבאית. ומפוטרי התעשיה האוירית, הרבה מאד מהנדסים

מפוטרים, והמשק הישראלי לא נערך לזה. המשק הישראלי צריך היה להערך לקראת זה

עוד באמצע שנות ה- 80, כאשר רק התחילה להסתמן אפשרות עליה בהרכבה הנוכחי. כבר

אז היינו צריכים באמצעים המתאימים, שגם הם לא היו נותנים את כל הפתרונות, אבל

היו מקלים.

אני מזמין אתכם לעיין בפרק התעסוקה על פרוייקטים מיוחדים שהתחלנו לבצע.

אני רוצה להודיע כי בעקבות הדיון שהיה בקבינט הקליטה על דו"ח ועדת ברנובר הוקם

צוות, בראשותו של מנכ"ל משרד התעשיה והמסחר, נתי שרוני. לפני כמה ימים סיכמתי

עם שר האוצר שאנחנו הולכים לבצע את הפרוייקט שאושר. אנחנו הולכים להקים מאגר

מידע על 40 - 60 אלף מהנדסים ומומחים טכנולוגיים. אנחנו פותחים 20 תחנות רישום

ברחבי הארץ. זה יהיה מאגר מידע הרבה יותר מתוכנן ומשוכלל שיתן ידע ספציפי לגבי

הכישורים המצויים, כדי שאפשר יהיה להפגיש היצע עם ביקוש. תךוך כדי כך אנחנו

עושים רישום של הרעיונות לפרוייקטים שונים שיש לעולים, ואנחנו מעריכים שמדובר

בכ- 3,000 בעלי רעיונות. אנחנו כבר מתחילים בהפעלת כמה פרוייקטים כאלה בתקצתיב

שעומד לרשותנו.
היו"ר ע' זיסמן
אנשי הצוות של ברנובר התקשרו מספר פעמים, ואני מבין שאתם אמצתם באופן

עקרוני את תכנית ברנובר.

השר לקליטת העליה י' צבן;

לא כך. אין תכנית ברנובר. יש מקבץ של כל מיני רעיונות. בקבינט הקליטה,

בהשתתפות ראש הממשלה ושר האוצר ושר התעשיה והמסחר, בקשנו מוועדת ברנובר שתבחר

בפרוייקט שנראה מרכזי בעיניה, ואנחנו נדון בפרוייקט הזה. אנחנו דנו על פרוייקט

כזה, הקמנו את הצוות בראשותו של נתי שרון, וזה הדבר שיוצא עכשיו לדרך.
היו"ר עי זיסמן
במידה ויהיו דברים שאתם תחליטו לאמץ, האם בתקציב ישנם המשאבים הדרושים

לביצועם?

השר לקליטת העליה י' צבן;

המשאבים יעמדו לרשות דברים שייבחנו ויימצאו מתאימים לביצוע.
היו"ר עי זיסמן
מאיפה יבואו המשאבים האלה?
השר לקליטת העליה י' צבן
המשאבים יעמדו לרשותנו על פי החלטות של שר האוצר. יכול להיות שהם יבואו

מהעברה מעודפי התקציב משנת 1992. אנחנו הולכים לבצע את הדבר הזה בהיקף מאד

רציני. זה נושא שאפשר היה לטפל בו ביתר הצלחה לפני 3-4 שנים.
היו"ר עי זיסמן
אני רוצה להודות לך, אדוני השר, על דברי הפתיחה שלך.

אני רוצה להבהיר כי גם חברי הוועדה חייבים להביע את דעתם בדיון כזה,

בנוסף לנציגי התאחדויות העולים וגורמים נוספים המטפלים בנושא. רשות הדיבור

עכשיו למר אורי גורדון, יו"ר מחלקת העליה בסוכנות היהודית.

אי גורדון;

כל מי שמסייר בין העולים בארץ יודע שיש אצלם אכזבה ממצב הקליטה שלהם. וכך

הם מרגישים למרות שכל הנתונים האובייקטיביים מצביעים על שיפור מתמיד בכל

התחומים של הקליטה. אולי זה טבעי שהעולים מרגישים שמה שנעשה אינו מספיק. אני

מעיד על כך שמשרד הקליטה, בראשות השר יאיר צבן, עשה רבות מדי יום בנושא

הקליטה, ואף על פי כן יש לנו בעיה פסיכולוגית שצריך לחשוב איך תוקפים אותה, כי

בשטח נראים הדברים אחרת לגמרי.

לי ברור לגמרי שלממשלה היו כמה הזדמנויות להבליט את סדר העדיפויות לגבי

קליטת העליה, והיא לא עשתה זאת. היו לה שלוש הזדמנויות לגרום לשינוי דרסטי

במצב הקליטה . ההזדמנות הראשונה היתה כאשר הוכן התקציב לשנת 1993, ולדעתי לא

נעשה בתקציב שום שינוי משמעותי בנושא הזה.

ההזדמנות השניה היתה לפני מספר חודשים, כאשר למרותך התנגדותו של השר צבן

הוחלט להעביר את הרזרבה של תקציב הקליטה למטרות אחרות.

ההזדמנות השלישית היתה לפני מספר ימים, כאשר אושר תקציב המדינה לשנת

1994, ולא ראינו בו שינויים גדולים בתקציב הקליטה, בהשוואה לשנה שהחלפה.

השר לקליטת העליה י' צבן;

אני מזמין אותך לעיין בעמוד האחרון של החוברת.



אי גורדין;

לפני מספר ימים חזרתי מביקור במוסקבה, שם נפגשתי עם יהודים וניסיתי

לעמוד על הלך הרוח שלהם. מצאתי שאין אצלם תחושה שחל מפנה דרמטי אמיתי ביחסה של

ממשלת ישראל לנושא קליטת העליה, גם כשאני יודע שיום יום יש מפנה, אבל הבעיה

היא בכך שלא מצאנו את הדרך לטעת את התחושה הזאת ואת האווירה הזאת גם בקרב

היהודים במוסקבה.

ניסיתי לראות מה מטריד את היהודים במוסקבה. 9.000 מדענים עלו משם,

והשאלה היא איך תהיה הקליטה שלהם לטווח ארוך. הענין הזה מטריד מאד מבחינה

סוציולוגית את האנשים במוסקבה. ואותו הדבר לגבי מצבם של הרופאים שעלו לישראל.

והם מרבים לדבר על זה. מטרידה אותם העובדה שישנם כ- 90 אלף עולים בגילאים 45 -

65 שמתקשים להשיג כאן עבודה. ואני אומר שגם הם המשק יהיה במצב של צמיחה כלכלית

אינני רואה פתרון תעסוקתי מלא לעולים בגילאים האלה. והשאלה היא מה אנחנו

משיבים על השאלות האלה הנשאלות שם.

אני הגעתי למסקנה שמדינת ישראל והסוכנות היהודית חייבות לשים דגש על

העלאתם ארצה של צעירים מברית המועצות לשעבר. יש בענין זה תכניות קונקרטיות,

וביחד עם משרד הקליטה התחלנו לעבוד בכיוון הזה. אבל אין ספק שכולנו מוטרדים

עדיין מאד מנושא הקליטה.

אני רוצה לציין את ההישג הלא שגרתי של משרד הקליטה בכל הנוגע לעולי

אתיופיה. אני יכול להגיד היום בלב שקט ששר הקליטה הצליח להעביר בממשלה החלטה,

שאין לה אח ורע, והיא החלטה מהפכנית במונחי קליטת העליה, וכוונתי למתן

משכנתאות מועפדות לעולים מאתיופיה. הציבור לא תמיד מבין את הדבר, ולא תמיד

יודעים מה משמעות הדבר. ולא פעם אני שומע אנשים אומרים: אתם נותנים העדפות

לעליה מברית המועצות, ולא לעליה מארצות המצוקה ולעליות החלשות.

תכנית המשכתאות לעולי אתיופיה מעניקה משכנתאות בגובה של עשרות אלפי דולר,

עד 90 ו- 106 אלף דולר, כשהם צריכים להחזיר רק חלק קטן מאד מזה, ובהחזרים

חודשיים של עד 150 שקל. והאמינו לי שאין זה קל להופיע בפני ציבור של עולים

מברית המועצות ולהסביר את הדבר, כשהם טוענים שאנחנו מפלים אותם לרעה. אבל אני

שלם לחלוטין עם המדיניות הצודקת הזאת. כי להערכתי המצב של יהדות אתיופיה היום

הוא פי כמה וכמה יותר טוב מכפי שהיה לפני שנתיים, שלוש שנים או ארבע שנים.

ובכן, הכוס היא לא הק חצי ריקה. היא בהחלט חצי מלאה. ואני מאין כי לאט

לאט יתפנו גם הקרוואנים. ברור לי גם שהוועדה חייבת למצוא את הדרך להביא את

נושא קליטת העליה לתודעה הציבורית.

יש גם צורך בגיוס יותר מתנדבים לעזרת קליטת העליה. עלינו לזכור כי

מאחורי כל שם ומספר סטטיסטי עומד אדם עם חרדות, עם פחדים ך מאוויים ותקוות.

אנחנו זקוקים לכן למתנדבים ישראלים נוספים. נכון שיש ארגוני עולים נפלאים, יש

ארגוני מתנדבים מצויינים, אבל אני מבקש לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לחשוב ביחד

איך ניתן לפנות אל החברה הישראלית ולבקשה להתנדב לעזרת העולים, ליצור מגע אישי

עם העולים מברית המועצות שסובלים כל כך, כי עלינו להבין שאין זה קל להיקלט

במדינה חדשה בכל מקום בעולם, וגם בישראל אין הדבר קל, על אף המאמצים הגדולים

שנעשים מדי יום כדי להקל על העולים ולהטיב את מצבם.

היו"ר ע' זיסמן;

תודה למר גורדון. רשות הדיבור לסגן שר החינוך מר מיכה גולדמן.



סגן שר החינוך מי גולדמן;

אני רוצה להפנות תשומת לבכם לנתון המופיע בעמוד 21 בחוברת, שכדאי לתקנו.

מסך הכל של 86,649 תלמידים היו זכאים 38,4% ולא 20%, וזה שיפור גדול מאד,

בחטיבה הראשונה, בחטיבת הביניים והעליונה.
ב' טמקין
האם אתה מאשר את הנתון של 4,000 נערים מקרב העולים בגילאים 18 - 14

המוגדרים כנוער מנותק?
סגן שר החינוך מי גולדמן
כן. נזרקו לחלל מספרים שונים: 23 אלף, 20 אלף ו- 11 אלף. המספרים האלה

הם מספרים ליום מסויים. היום אנחנו יכולים להציג את הנתון של 4,000 נערים,

משום שבחודשים ספטמבר-אוקטובר אנחנו נמצאים בפיגור ברישומים בשל ניידות גדולה

של הילדים והשתמשנו בדגם של ארבעה ישובים. ניקח לדוגמה את בת ים. דיווחו לנו

על 600 נערים המוגדירם כנוער מנותק. אחרי בדיקה התברר כי 592 ילדים עברו מבית

ספר אחד לבית ספר אחר, מישוב אחד לישוב אחר. ואז התברר שהנתון מחודש ספטמבר,

שהציג תמונה קשה כל כך, אינו מתאים ואינו מדוייק.

אני מסכים שגם המספר של 4,000 ילדים המוגדרים כנוער מנותק זה מספר גדול,

קשה ומדאיג מאד. אני אורך מדי פעם סיורים בשטח כדי לראות את המצב מקרוב, ואני

יכול להגיד לכם שהמשרד עושה מאמצים גדולים בכיוון הזה, ובתקציב 1994 יש

התייחסות נקודתית בכל הקשור לנושא הנערים המנותקים.
אי גורדון
נמסר לי שאתם עוסקים ומטפלים גם בתופעות של עבריינות בקרב הנוער הזה. מתי

נוכל לקבל מספרים מדוייקים?
בי טמקין
בישיבה של ועדת העליה והקליטה שאלתי את נציגי המשטרה אם יש כיום מספר

גדול יותר של עולים צעירים המעורבים בפעולות פליליות כאלה או אחרות, והתשובה

היתה שלילית. חבל מאד שיש להם דימוי כזה.

סגן שר החינוך מי גולדמן;

אנחנו אכן עושים עוול גדול לעולים, ובמיוחד לצעירים שביניהם. יש קבוצות

מגמתיות שמפני שקשה להן להיות באופוזיציה הן מנסות להשחיר את המצב.
אי גורדון
בחוברת כתוב: התפשטות והתרחבות תופעת העבריינות בקרב נוער עולה. הנתונים

בבדיקה. אני טוען שצריך באמת לבדוק את הדבר הזה, כי כאשר מדברים על התפשטות

והתרחבות התופעה הזאת מובן שזה יוצר אווירה מסויימת כלפיהם.
סגן שר החינוך מי גולדמן
קשה מאד להרבה אנשים לראות שזו ממשלה שמשפרת את מצב העולים ומצמצמת את

מצוקת העולים, והם זורקים נתונים שונים, כמו הנתון שיש 20 אלף מורים שעלו

לארץ. אחרי בדיקח שנעשתה על ידי המשרד התברר שמתוך 20 אלף המורים שעלו ישנם

10,000 שמסוגלים לעבור תכניות התאמה ועומדים בקריטריונים הדרושים על מנת

שיוכלו להיות מורים.



בשנת הלימודים הנוכחית עשה משרד החינוך דבר שלא היה לו תקדים, וקלט מעבר

לתקן לכ- 2,900 מורים במשרות חלקיות, מ- 10 שעות שבועיות ומעלה. קלטנו כ- 700

מורים בתקן, וזה הישג גדול מאד. כלומר, 700 מורים עולים יצאו ממעגל של הסדרים

שנתיים ונכנסו לתקן. 100 מורים עולים נקלטו עד היום בקרן קרב. קרן קרב פועלת

בשטח, ואנחנו מצפים לקליטה של עוד 300 - 200 מורים במהלך השנה.

הוספנו ב- 3,000 שעות בבתי הספר באמצעות גורמים נוספים. הוספנו כרגע עוד

1000 שעות לקליטת עוד 300 מורים. אנחנו מעריכים שעד סוף חודש ינואר יכנסו

למערכת 2,900 מורים עולים מעבר לתקן, וזה הישג גדול מאד לעומת השנה שעברה עם

שיא של 1,900 מורים.
היו"ר ע' זיסמן
בוועדת העליה והקליטה התחייבתם ל- 3,000 מורים, כך שאתה "חייב" לנו עוד

100 מורים.

סגן שר החינוך מי גולדמן;

אכן כך. אם אוסיף את הקליטה הנוספת של קרן קרב כי אז אנחנו עוברים את

ה- 3,000 המובטחים. כך שנעמוד בהתחייבות שלנו.
היו"ר ע' זיסמן
בענין שיעורי העזר יש. הבדל בין החלטת המשרד ובין היישום והביצוע של

ההחלטה בבתי הספר. נתקלנו בבתי ספר שמקבלים את השעות, אבל מוציאים את זה

לצרכים אחרים. האם אתם מקיימים פיקוח ומעקב אחר היישום של שיעורי העזר כמובטח?

סגן שר החינוך מי גולדמן;

יש פיקוח ומעקב אחרי זה. יש לנו מערכת שפועלת בנדון. המשרד הקים מטה

לקליטת העליה, בנוסף לטיפול השוטף של המחוזות ושל המשרד. המטה הזה עובד בתיאום

עם המחוזות ועם המנהלים השונים של המשרד, כך שאנחנו מקיימים מעקב במחוזות

ובישובים.

השנה אנחנו עושים מפר פרוייקטים מיוחדים, כמו מבחנים לתלמידים מחוננים,

מבחני מעבר מחטיבת ביניים לחטיבה עליונה, מילגות לתלמידים עולים במוסיקה,

באמנות בספורט. תגברנו את מפעלי הקיץ, מחנות וקייטנות, לתלמידים עולים.

מקיימים פעילויות מיוחדות עם חברת המתנ"סים ועם הטלוויזיה החינוכית. יש לנו

פרוייקט מיוחד של 60 ישובים.
היו"ר עי זיסמן
אני מציע, אדוני סגן השר, שתסיים בשלב זה, כדי שדלא נצטרך לחרוג מהזמן

העומד לרשותנו. אני רוצה גם לחלוק לך מחמאה, שאם אתה עזרת לנו בכך שמ- 1

בספטמבר 1994 הלימודים בעיירות הפיתוח ובשכונות יימשכו עד שעה 2 או 2,5 אחר

הצהרים, וזה כולל כמובן גם תלמידים עולים חדשים, הרי שזה הישג גדול שאנחנו

מעריכים. שר האוצר לא רצה להוסיף תקציב לנושא הזה, ואתה עזרת לנו להשיג זאת.

סגן שר החינוך מי גולדמן;

לילדי עולים תינתן שעה נוספת.

בישיבה הקודמת ביקשת ממני, אדוני היו"ר, סיוע לילדי חוזרים, ואכן הוספנו

קריטריון; תלמידים ילדים למשפחות של חוזרים ששהו בחו"ל למעלה מ- 6 שנים וקשה

להם להשתלב בכיתה רגילה. הוספנו לנושא הזה 500 שעות מיוחדות.
היו"ר עי זיסמן
אני רוצה לציין שיש גידול במספר היורדים החוזרים, ולא רק מדרום אפריקה

ומברזיל, שחן- עכשיו ארצות מצוקה שיהודים מתכוונים לצאת מהן, אלא גם מארצות

הברית וממדינות אחרות, ואנחנו שמיוים כמובן שהבנים חוזרים הביתה.
אי גולדפרב
אדוני היושב ראש, כבוד השרים, מר אורי גורדון, חברי כנסת ואורחים נכבדים,

אני מאד מעריך את המאמצים שעושה שר הקליטה כדי לקדם את נושא הקליטה, ואני מאד

מעריך ומלווה מקרוב את המאמצים של יו"ר הוועדה, ויודע שהוא הלך בענין זה אף

מעבר למה שמותר לו מבחינה קואליציונית ולקח על עצמו סיכונים רבים כדי לקדם את

תקציב הקליטה.

אחרי ערפל האשליות וההבטחה שאולי יעבירו מהרזרבות של תקציב העליה מהשנה

שערה לתקציב הקליטה של השנה, די לפתוח את ספר התקציב כדי לראות שם נתונים

שאינם מעודדים כלל.

אני רואה שבשנה שעברה התקציב הסתכם ב- 1,267,991 שקל, ואילו השנת הוא

עומד על 1,431,052 שקל. מהתקציב של השנה שעברה הוצאו למעשה 1,351,342 שקל, ואם

אנחנו מעמידים את האחד מול השני אנחנו רואים שהעליה בתקציב מתבטאת בכ- 80

מיליון שקל בלבד, כך שהתקציב הוא בהחלט לא ריאלי, ושבמציאות יש הפחתה ריאלית

בתקציב.

השר לקליטת העליה י' צבן;

העליה בתקציב היא ריאלית, והמספרים מופיעם בעמוד האחרון של החוברת. שם יש

תוספת של 121 מיליון שקל, שהם 9.2% תוספת ריאלית רק בתקציב של משרד הקליטה.

באופן כללי יש גידול ריאלי של 17% אף שנכון שאין זה מספיק.

אי גולדפרב;

אדוני השר, אני ישבתי בשקט והקשבתי לכל המ שנאמר כאן. אני מציע לכבוד השר

לפתוח את ספר התקציב של משרד הקליטה ולראות את הנתונים שציינתי. על פינו נראה

גידול, אבל בפועל הגידול הוא רק של כ- 80 מיליון שקל. כי אם מפחיתים את ההוצאה

שהמשרד הוציא בפועל בשנה שעברה, אז הגידול הוא של כ- 80 מיליון שקל בלבד, וזה

לא גידול ריאליל. ריאלית יש השנה פחות תקציב.

אם נביט היטב בתקציבים של המשרדים השונים נמצא משרד האוצר, שצריך היה

לשמש דוגמה, הוא מאד נדיב עם התקציב של עצמו, ומקמץ כשזה נוגע לתקציב של

משרדים אחרים. אינני אומר זאת כאיש האופוזציה, ואני כן אומר שסדר העדיפויות

החברתי של הממשלה הזאת היה צריך להיות שונה, לפחות בהתאם להצהרתח.

אקח לדוגמה מספר משרדים. התקציב של הרשות לחברות ממשלתיות הסתכם בשנה

שעברה ב- 5,348,000 שקל, והשנה העלו את זה לל- 7,022,000 שקל. המשרד הראשי -

3,196,000 שקל בשנה שעברה, והשנה העלו את זה ל- 10,084,000 שקל. אגף התקציבים

במשרד האוצר - 1,882,000 שקל בשנה שעברה, והשנה - 17,234,000 שקל, כמעט פי

עשרה. האוצר מנפח מנגנונים, וזה נעשה על חשבון המשרדים האחרים.

אני מחזק את הדברים שאמר כאן מר אורי גורדון, ושואל מה יהיה עם קליטת

העולים המבוגרים, ועם קליטת האקדמאים. מה יהיה עם הקליטה בכלל? התקציב לנושא

הזה מראה על שחיקה אמיתית.



מה קורה בענין התקן של רופאים בבתי הספר, אחרי שרופאים עולים הוכשרו

לעבודה בבתי הספר, ולא נקלטו בהם? ומה באמת יהיה בנושא הדיור הציבוריל? אנחנו

שומעים זה מספר חודשים על הנתון הזה של 8,000 יחידות דיור לקשישים, לנכים

ולחסרי דיור ולמשפחות חד הוריות.

ברשות משרד השיכון מצוי מלאי של דירות, ואינני יודע בשביל מה הוא מהזיק

בו. ענין הדיור הציבורי איננו המצאה של היום, והדיור הציבורי הוא בעצם פתרון

הולם לא רק לעולים, אלא גם לחסרי דיור, ולא צריך לךהעמיס חובות מיותרים על

אנשים שאין להם גב כלכלי.
בי טמקין
אקצר בדברי המבוא ואכנס ישר לנושא, ואתחיל בזה שאומר משהו על הענין

הסובייקטיבי שעליו דיבר מר אורי גורדון. אתחיל מהצד של החברה הישראלית הוותיקה

לכיוון העולים, ואתן רקמספר דוגמאות ליחס שלילי שיוצר את התחושות שעליהן דיבר

מר אורי גורדון.

אורגון קורס בשביל רופיאם עולים שיוכשרו לעבוד בבתי ספר. העולים הלכו

לקורס הזה תחת הרושם שאחרי שיסיימו אותו הם יועסקו כרופאים בבתי ספר. הם סיימו

את הקורס, ואז התברר שאין להם מקום עבודה בבתי הספר, והאוצר לא מוצא את התקציב

או את הנכונות לתקצב את הענין הזה.

בישיבת ועדת הקליטה שהתקיימה תאמול פגשנו רופאים עולים שנשלחו להסתכלות

בבתי חולים. הם חושבים שאחרי שיעברו את תקופת ההסתכלות הם יקבלו המלצה של ראש

המחלקה שבה עשו את תקופת ההסתכלות שלהם, ושיהיה די בהמלצה שלו כדי שיקבלו

רשיון לעבוד כרופאים. כך הוסבר לכם, כך הם חשבו ובזה האמינו, ומשום כך הם גם

הלכו להסתכלות הזאת. ופתאום הם מגלים שהם צריכים לעבור איזו שהיא הערכה

קלינית נוספת, כאשר הם כלל לא היו מודעים לדבר הזה.

צריכים היו העולים האלה לבוא לישיבת ועדת הקליטה של הכנסת ולקיים בה דיון

בן-שעתיים וללחוץ בענין זה על המערכות הנוגעות בדבר על מנת שהן יכירו בזה

שנעשה פה מעשה לא צודק. עכשיו הן מוכנות לתקן את המעשה הזה. אגב, נאמר לנו

שעוד 400 עולים כאלה עוברים את השלב הזה. אני מקווה שאמנם הודיעו להם איך המצב

במציאות. צריך עדיין להוכיח לנו כי מי שאמון על הענין הזה אכן הודיע לרופאים

על מה שמצפה להם. יש דברים הם בהחלט מיותרים והם יוצרים את התחושות הקשות כל

כך בקרב העולים, וחבל שלא חושבים על זה מראש.

מצד שני אני רוצה לומר גם משהו לעולים ולמייצגים אותם, כביכול, וגם לחלק

מהעתונות של העולים. אני מסכים שצריך לעשות ביקורת ושזה נכון לבקר, אבל אני

מציין שיש איזו מן נטיה להגזים בענין הזה עד כמה שאפשר, גם כאשר המחיר הוא

יצירת דימוי שלילי של העולים בעיני האוכלוסיה הוותיקה בישראל, וגם כאשר המחיר

הוא יצירה של דימוי שלילי בקרב העולים בפוטנציה שבברית המועצות, שקוראים את

הידיעות המופיעות בעתונות הזאת ושומעים את הנציגים של העליה שמציירים תמונה

שלילית ביותר.

בענין הנוער המנותק אמרתי בהזדמנויות שונות, שבוועדת הקליטה בדקנו את

הנושא, ושאלנו בענין זה את הגורמים הנוגעים בדבר, והתברר שנפלה טעות בענין זה.

תחילה דיברו על 20 אלף ילדים עולים מנותקים, ובעקבות זה הצטיירה תמונה של

ילדים ונערים עולים מרוסיה בעיקר שמסתובבים ברחובות מבלי שיהיה להם מה לעשות,

ושהם לכן מועמדים להידרדרות לפשע ולדברים דומים. התיאור הזה אינו תורם לקליטת

העליה וגם לא לדימוי העצמי של העולים, ובוודאי לא לדימוי טוב של העולים בעיני

החברה הישראלית.



אין ספק שהממשלה הנוכחית הצליחה להשיג שיפורים רבים בכל תחומי קליטת

העולים; כך בנושא האבטלה בקרב העולים, בנושא העוני בקרב העולים בהשוואה

לאוכלוסיה הכללית, גם בעידכון שכר הדירה ובתחום הדיור בכלל, וגם בהארכת תקופת

הסיוע שמקבל הצעיר העולה הלומד באוניברסיטה, ועוד.

אי אפשר שהחברה הישראלית תתעלם מנהעובדה שהבתקופה האחרונה העולים, ולא רק

העולים אבל הם במיוחד, עומדים מול מצב שבו שכר הדירה וערך הדירות נקבעים

בדולרים, ואנחנו הרי יודעים מה קורה בתקופה האחרונה עם הדולר. אי אפשר להתעלם

מהמצב הזה ואי אפשר להשלים אתו. צריך לעדכן באופן דחוף ביותר את שכר הדירה ואת

המשכנתאות, ואסור לנו לתת מנוה למשרד האוצר בנושאים אלה.

ועוד מספר מלים בנושא האבטלה. צריך לשנות את היחס של החברה הישראלית כלפי

המהנדסים העולים. חברות אחרות בעולם משקיעות הון תועפות על מנת ליצור הון

אנושי, ולשם כך הן משקיעות בחינוך ובתרבות ובהכשרה טכנולוגית של אזרחיהן.

והנה אנחנו קיבלנו מן המוכן אנשים שהם בבחינת הון אנושי כזה. אנחנו צריכים

לראות אותם כהזדמנות יוצאת מן הכלל שנפלה לידינו, ולא כמעמסה, ואנחנו צריכים

להערך לקלוט אותם בצורה נכונה, ואז ננצל בצורה חיובית את העליה הזאת על ההון

האנושי שלה.

אני רוצה לזרוק בפניכם רעיון ספציפי. בעתון גלובס מלפני יומיים היתה

ידיעה מעניינת. יש בצרפת תחנת טלוויזיה המוקדמת לנושא האבטלה. היא מפגישה בין

ההיצע לבין שוק העבודה, כשהיא מביאה לידיעת הציבור הרחב את הדרישות השונות

שבשוק התעסוקה, וכך ידוע הציבור מה הן האפשרויות השונות בשוק התעסוקה. יכול

מאד להיות שהטלווזיה שלנו תנוצל למטרה זו, ותציג הזדמנויות עבודה בלשפות שונות

בשעות שונות, כדי שהדברים יגיעו לידיעת כולם.
אי רביץ
אני רוצה לפנות גם אל שר הקליטה וגם אל מר אורי גורדון. כידוע, יש בעצם
שני סוגים של עליה
האחת, עליה שהיא מתוכננת, ואם תרצו - עליה ערכית; השניה,

עליית ז'רינובסקי. נדמה לי שבכל הנוגע לעלייה מברית המועצות אנחנו מטלטלים את

עצמנו, ולא קבענו לעצמנו באיזו עליה מדובר. האם אנחנו עוסקים בעליית

ז'רינובסקי ברמות השונות שלה, או בעליה נורמלית, טבעית.

אנחנו סומכים יותר מדי על כך שאכן תהיה לנו עליית ז'רינובסקי. מה ההבדל

בין שתי העליות האלה? בעלית זירינובסקי נקראת עלית הצלה, עליית בריחה. אנשים

כל עוד נפשם בכפם עוזבים את מקומותיהם, ולא עושים שום חשבון מה יקרה בעבר

השני, ובלבד שיצילו את עצמם ואת עתידם. בעלייה מתוכננת, שהמאפיין הגדול שלה

היא העליה מארצות הברית ומרצות רווחה אחרות, לפני שהאדם עולה ארצה הוא הספיק

לבקר בה פעמם או אפילו מספר פעמים, לפעמים אף רכש לעצמו דירה בארץ, ויודע מה

בדיוק הוא יעשה בה, ותכנן את פרטי העלייה שלו.

אבל יש כמובן גם עליה שבאמצע, עליה שבין שתי הקיצוניות האלו. ואני אומר

לעצמנו שאל נתפתה ואל ניגרר להניח שיש לנו היום עסק עם עליית ז'רינובסקי מברית

המועצות. כי שערי ברית המועצות פתוחים היום, והאנשים שם יודעים מה שהם רוצים,

אבל הם מאד מבולבלים בגללנו. כי אנחנו לא מגלים להם את האמת. אנחנו מעלימים

אותה מהם, אולי אפילו במודע, ולא מספרים להם מה יקרה בסוף הדרך.

אתמול חווינו חוויה מאד קשה בוועדת העליה והקליטה. מצאנו לפנינו נציגים

של הרופאים העולים. ומה היתה הבעיה שהם העלו בפנינו? לא שמענו מצדם תלונה או

שאלה מדוע הם נדרשים לעבור הערכה מחדש. לא זו היתה הבעיה. אבל הם כן שאלו מדוע

שיקרו להם, מדוע לא סיפרו להם, כאשר הם התחילו בהסתכלות של חצי שנה, מה יקרה

בסופה של אותה חצי שנה. הם מוכנים בהחלט לעבור את אותה תקופת הערכה, אבל הם

רוצים לדעת מה יקרה בסופה, לקראת מה הם הולכים.



מצער מאד שבהיותם בארץ אנחנו משקרים להם ולא מספרים להם כל מה שהם צריכים

לדעת. ואל לנו לשכוח כי אנחנו מדברים באנשים מקצועיים וגאים, אנשים זקופי קומה

שיודעים גם לארגן שביתה כאשר צריך. ואפשר היה לראות סטודנטים ישרלאים שהשתתפו

בשביתה כזאת ולא באו לבחינת גמר על מנת לקבל רשיון. אני חייב להודות שאני

התפעלתי מהכוח של העולים האלה לארגן שביתה כזאת.

חבר הכנסת גולדפרב מסר לנו כאן מספרים. ואני רוצה לציין שעם מספרים אפשר

לשחק הלוך ושוב, אבל הוא מסר לנו כאן מספרים מאד מעניינים. תקציב זה נתון, זה

עולה כסף. אבל מתן אינפורמציה נכונה ואמינה, סיפור הדברים כמות שהם, אלה דברים

שאותם אנחנו חייבים לעשות גם בברית המועצות וגם בארץ אחרי שהעולים כבר הגיעו.

אני חושב שצריך להפסיק לשקר לעולים. הם באים לכאן בהאמינם שהם מסודרים

פחות או יותר, ואסור שהם יתאכזבו בצורה כל כך קשה. יכול להיות שבעקבות קבלת

אינפורמציה נכונה בברית המועצות יהיו כאלה שיחליטו שלא לעלות, ויש לקבל זאת.

אבל אני מאמין שהרבה יותר יבואו אם הם יידעו שהאינפורמציה שהם קיבלו שם היא

אמיתית ונכונה.

מה שקורה לעולים הקשישים זו טרגדיה ממש. ראשית כל צריך למסור להם

אינפורמציה מלאה עוד בהיותם בארץ מוצאם, וגם בהיותם בארץ. הדאגה הכי גדולה

שלנו היא בצורך לטפל במקרים הקשים של קשישים, נכים ומשפחות חד הוריות, כי הם

לא מסולגים להתמודד עם הבעיות שלהם בשל סיבות אובייקטיביות. לא יתכן שחברה

כמו שלנו לא תטפל במקרים הקשים האלה.

י י בא-גד;

אני מציע לכולנו לראות את חצי הכוס המלאה. הבה נסתכל במדינה שלנו שבמשך 4

שנים קלטה 550 אלף עולים, ואף אחד מהם אינו מתגורר ברחוב. אני אומר זאת כדי

שיהיה לנו גם מצב רוח טוב, ולבל נתהלך כל הזמן במצב רוח רע עם דמעות בעינים.

אנחנו חייבים לראות גם את המעשה הגדול שבכל זאת עשינו עד כה, והוא באמת גדול,

ולהגיד יישר-כוח למי שעשו, עושים וממשיכים לעשות.

אחרי דברי המחמאות האלה אני רוצה לומר שכיוון שיש השנה ירידה במספר

העולים, אף שהירידה אפסית ממש, יש לראות בזה סימן מדאיג מאד. גדולי המוסר

אמרו: אם אין האדם משתדל לעלות תמיד מעלה מעלה, על כורחו יירד מטה מטה.
אומרים
אין ףאדם שעומד במקום; או שאתה הולך קדימה,ך או שאתה נסוג. נסיגה

קטנטונת במקום עליה שהיתה צריכה להיות, חייבת להדאיג אותך אדוני שר הקליטה,

וחייבת להדאיג את כולנו.

אני רוצה להעלות כאן את הפתרונות לבעיות, כפי שאני רואה אותם. כולכם

יודעים כמובן שיש חודש שנקרא כסלו. כאשר יש כיס, ואין לב, אין סופגניות ואין

חנוכיות, ואז אין גם דמי חנוכה. בנוסף לכיס צריך להיות גם לב. אני זועק מפה על

שמקפחים את תקציב העליה. לצערי השר לא נלחם מספיק להגדלת התקציב, או שנלחם

ולא היו די תוצאות למלחמתו זו. אם כולנו ביחד לא נטה יותר לב לענין הזה, לא

נפתור את הבעיה.

אני חוזר ואומר שחייבים לארגן מרכז התנדבות לקליטת העולים, משפחת עולים

המגיעה לשדה התעופה צריכה להתקבל על ידי משפחה ישראלית, שתלווה אותה בחודש

הראשון להיותה בארץ, תלווה אותה לסידורים הראשונים הנחוצים, לדואר, לבית הספר,

לבית הכנסת, ללשכת העבודה, תספר לה איך מטלפנים, ואל מי צריך לפנות בענין זה

ואחר וכו'. זו לדעתי הבעיה המרכזית, וזה הדבר שיכול להקל על קליטת העולים.

דרוש לנו גוף התנדבותי, שחבריו ילוו את המשפחות העולים בצעדיהן הראשונים בארץ.

אני רוצה לשבח את סגן שר החינוך על תכנית נעל"ה, נער עולה לפני הורים.

זו היתה הדרך של הנרייטה סאלד להתמודד עם גרמניה לפני השואה. אם נצליח למשוך

את הילדים ולהביאם לארץ, אין ספק שהוריהם יעלו בעקבותיהם.



נדמה לי שאנחנו המדינה היחידה בעולם שאדם לא יכול לשכור בה דירה בסכום

נורמלי מתקבל על הדעת. אני דורש שנעבור לשיטה המקובלת בכל העולם בתחום הזה,

שאפשר יהיה לשכור בארץ דירה בשכר דירה זול, ושלא כל אחד יהיה חייב לקנות דירה

ולהשתעבד לה לכל החיים.

אני סבור שאם נתקבל על בעיית ההתנדבות, נתגבר את תכנית נעל"ה, ונפתור את

בעיית שכר הדירה והמשכנתא, נראה אחרת.

עי מאור;

אני רוצה לפתוח בדברי ברכה על ההישגים שהושגו על ידי משרד הקליטה הנוכחי

ועל ידי הממשלה הנוכחית. אין לי ספק שהמספרים הם ביטוי לעשיה בשטח בתעסוקה,

בסל הקליטה, במשכנתאות, בקליטת מורים עולים ובתפיסה החשובה לגבי קליטת העולים

מאתיופיה. דברי ברכה מגיעים גם לממשלות הקודמות, כי אנ י חושבת שקליטה של

למעלה מחצי מיליון איש, ההמהווים כ- 10% מאוכלוסיית המדינה, זו מהפכה שלא

הרבה מדינות הגירה עמדו בה. ואני מצטרפת לכל הטוענים שצריך ךלמצוא תא שביל

הזהב שבין ראיית ההישגים, שעליהם מגיעה ברכה לעושים, לבין דברי הביקורת שהם

בהחלט לגיטימיים וחשובים.

אני רואה את הצורך להמשיך לפעול להשגת שני יעדים. הראשון, שהקליטה של 550

אלף העולים תהיה אפקטיבית. כלומר, שנצליח לפהוך אותם לאזרחים ואזרחיות תורמים

שמסופקים בחייהם. היעד השני הם אותם 600 אלף איש בברית המועצות שבידיהם אשרות

יציאה, שכולנו רוצים כמובן שיעלו אלינו. יעלו או לא יעלו, בידינו הדבר.

מפגישות רבות שקיימתי עם עולים בארץ, ועם עולים בפוטנציה בברית המועצות,

התרשמתי שעלייתם של אלה שטרם עלו וקליטת של אלו שכבר עלו תלויה במידה רבה במה

שאנחנו נעשה בכל הקשור למדיניות התעסוקה שלנו.

ארבעה הם היעדים שלנו. הראשון- התפיסה. אני חושבת שעשינו רבות, אבל איננו

יכולים להתעלם מכך שחלקים גדולים בציבור, ועוד יותר מזה בקרב הפוליטיקאים, לא

רואים בקליטה השקעה גדולה וחשובה גם מבחינת הצמיחה הכלכלית. השני - התעסוקה.

36 אלף מובטלים מבין העולים זה אחוז גדול מאד. ובענין זה יש לי שתי הצעות.

העובדה שהממשלה צמצמה לאפס את הקרן ליצירת מקורות תעסוקה לא היתה מקובלת עלי

באף שלב, ואני מציעה לא להרפות מהמאבק נגד ההחלטה הזאת. בהקשר לזה פניתי בזמנו

אל שר הבריאות, והצעתי ליצור בארץ ףשרותי בריאות על מנת לקלוט את ההון האנושי

הטוב של רופאים-עולים שהגיעו אלינו, והמשימה הזאת טרם הושגה.

היעד השלישי הוא הדיור. אי אפשר להשלים עם העובדה שהדיור הציבורי מופיע

באפס בתקציב המדינה שלנו. המאבק שלנו לדיור למשפחות חד הוריות, ולדיור בשכר

דירה חייב להימשך. אשר להוסטלים, ברצוני לדעת אם 9000 היחידות האלה תיבננה

רק במרכז ובערים החזקות על מנת לאזן את פיזור האוכלוסיה של היותר חלשים

לפריפריה. הדבר הזה הוא קריטי בעיני מבחינת מדיניות הביזור, שכל 9000 היחידות

תיבננה רק במרכז.

היעד הרביעי היא בנושא החינוך. אדוני סגן שר החינוך, אנחנו יודעים שהרבה

נעשה בתחום הזה. כמורה שמכירה את הנושא אני יודעת ששעה נוספת בשבוע לא יכולה

להספיק בשום פנים ואופן. אם לא תשנו זאת, אנחנו "נייצר" תלמידים רבים נוספים

בשביל החינוך המיוחד, ודור של תלמידים שלא ימצו את הפוטנציאל שלהם. זה עיוות

שאי אפשר להשלים אתו. אני מברכת מאד על פרוייקט נעל"ה.

סגן שר החינוך מי גולדמן;

אני מציע לך להסתכל בתקציב 1994 כדי לראות את השינויים בשעההנוספת לשנה

הנוכחית.



אי גור;

תקציב המדינה לשנת 1994 מנחיל, למיטב שיפוטי, אכזבה עמוקה לכלל העולים

החדשים ולנושא העליה. התקציב הזה מנפץ את הציפיות ואת התקוות שתלו העולים

החדשים בממשלה הזאת כתוצאה מן ההבטחות שמרכיבי הממשלה הזאת הבטיחו לעולים ערב

הבחירות לכנסת האחרונה.

אין בתקציב חזה כל מפנה וכל בשורה לעליה ולקליטה.

היו"ר עי ז יסמן;

שום בשורה?

א' גור;

שום בשורה ושום מפנה. אני מדבר על התקציב, ולא על מה שקורה במשק מכוחות-

השר לקליטת העלייה י' צבן;

בזמן הקצר שהוקצב לו הוא חייב לתת הצהרה פוליטית..

אי גור;

אני לא נותן שום הצהרה פוליטית, אדוני השר. ברשותך אסביר למה אני מתכוון.

אין ספק בכך שהממשלה נכשלה כשלון חרוץ בנושא הגברת העליה למדינת ישראל. אני

זוכר את ההצהרות שהושמעו, שאם הממשלה הזאת תיבחר היא תקבל 10 מיליארד דולר

מממשלת ארצות הברית, האווירה במדינת ישראל תשתנה, ייקלחו כספים מן ההתנחלויות

ומן השטחים, ייקבעו סדרי עדיפויות אחרים, המסר הזה יגיע למדינות חבר העמים,

והעליה למדינת ישראל תינהר.

ובפועל, ממדינות חבר העמים יש אפילו הקטנה מסויימת במספר העולים בהשוואה

לשנה שעברה.

השר לקליטת העליה י' צבן;

יש גידול. זה לא יעזור לך.
א' גור
סליחה. למצב הזה אני קורא; שמחת זקנתי בראש חוצות.

השר לקליטת העליה י' צבן;

אבל דייק בעובדות. יש לך מספיק נקודות לביקורת.

אי גור;

לעומת זאת, בגלל האכזבה העמוקה בגלל אובדן התקווה ובגלל היאוש שאוחזים

בחלקים מסויימים של עולים שנמצאים בישראל, מתחוללים שני תהליכים מסוכנים והרי-

אסון מבחינה ציונית, לאומית, בטחונית, כלכלית, דמוגרפית. תהליך אחד - על סל

יהודיע שמגיע היום לישראל ממדינות חבר העמים, יש יהודי אחר המהגר למדינה אחרת:

ארצות הברית, גרמניה, שבדיה, קנדה, אוסטרליה ומדינות אחרות. זה אומר שעל כל 65

אלף או 70 אלף יהודים העולים בשנה לישראל, יש מספר זהה של יהודים ממדינות חבר

העמים המהגר למדינות אהרות.

אי גורדון;

אתה מעלה כאן נקודה מאד רצינית, אבל המספר אינו מדוייק. על כל שני עולים

שהגיעו לישראל, יש אחד שהיגר למדינה אחרת. אין ספק שזו בעיה רצינית, ובצדק אתה

מעלה אותה.



אי גור;

המספרים שמסרת, מר גורדון, נכונים לשנים שעברו. כ- 300 אלף יהודים היגרו

ממדינות חבר העמים למדינות אחרות ב-4 השנים האחרונות. המספרים האלה מופיעים

בין הנתונים של המשרד לקליטת העליה.

על כל 65 אלף יהודים העולים לישראל מדי שנה, כ-65 אלף יהודים ממדינות חבר

העמים מהגרים למדינות אחרות.זה אומר שאם מצב הקליטה במדינת ישראל לא ישתפר,

ובהנחה ששיעור הנושרים לא יעלה - אף שאני צופה שהוא יעלה אם לא ישתפרו תנאי

הקליטה במדינת ישראל - מדינת ישראל תאבד ב- 10 השנים הבאות למעלה מ- 650 אלף

יהודים שהיו יכולים לעלות לכאן, ולא עלו.

התהליך השני, אדוני היושב ראש, שהוא שלילי באופן מחריד, מתחיל לא בממדים

גדולים, לשמחתי, אבל הוא בכל זאת מתחיל, ואסור לנו לשמוח ולצהול על שהנתונים

מדברים רק על 3% של עולים שיצאו ממדינת ישראל וטרם ידוע אם יחזרו אליה, או

לא. אסור לנו להיצמד לאחוז הזה, כי מתחיל כבר להסתמן תהליך של ירידה גוברת

והולכת מן הארץ כתוצאה מאובדן התקווה אצל מספר הולך וגדל של עולים למצוא את

עתידם בישראל.

יכול מאד להיות שהדברים האלה אינם מרנינים ואינם משמחים חלק מן היושבים

כאן, אבל עובדה היא שהתהליכים האלה מתהווים ומתרחשים. כי העולה הרופא או

המהנדס, שהסכים לטאטא רחובות, לתדלק דלק בתחנות דלק, או להחליף בתעשיה את

הפועלים הערבים, עשה זאת מתוך תקווה שכעבור מספר חודשים הוא ימצא את מקומו

הראוי. אבל אחרי שעברו שנה או שנתיים והוא לא מצא את מקומו הראוי, ואין הוא

מסוגל לבטא את הפוטנציאל האינטלקטואלי והמקצועי שלו, הוא מתחיל לאבד תקווה. זו

איננה פוליטיקה, אלא מציאות חיים עגומה ומרה. לכן מתחיל התהליך הזה להסתמן.

ואם אנחנו לא נעצור את הלהליכים האלה, זו תהיה בבחינת בכייה לדורות. כולנו

נצטער על ההזדמנות שהוחמצה.

ע' זנדברג;

אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה שהזמין אותי לישיבה, אף שאינני חבר

קבוע בה, אלא משתדל להשתתף בישיבותיה עד כמה שאני יכול. אני רוצה להתחיל בדברי

שבח על פעילות שמתבצעת בתחום ברית המועצות לשעבר עוד לפני שהעולים מגיעים

ארצה. צפיתי אישית בפעילות הזאת, ואני רואה בה פעילות חשובה שמכשירה את

האנשים, מלמדת אותם ומסבירה להם בהיותם שם מה היא מדינת ישראל ומה קורה בה.

אחרי הפעילות הזאת, המתקיימת בבתי הספר היהודיים ברחבי ברית המועצות לשעבר,

מגיעים העולים ארצה, ובמיוחד הצעירים שבהם, כשיש להם מושג על הקורה בארץ

וההשתלבות שלהם בארץ היא קצת יותר קלה גם כאשר מדובר בגיוס שלהם לצבא, בהשלמת

לימודים וכדי. מכל מקום אין הם מגיעים לחלל ריק ולעולם שלא יכלו לחזות אותו

קודם לכן. אני חושב לכן שזו אכן פעילות ברוכה, שצריכה הרחבה והעמקה.

אני רוצה לדבר על שלושה נושאים בעיקר. הראשון - קליטת מדענים. ישנה תכנית

ברנובר, שלדעתי לא זכתה לגיבוי התקציבי המתאים כפי שהוגה התכנית ומתכננה ציפה

וקיווה לה. אבל אני חושב שאפשר לעשות תכנית ברנובר אזרחית, לא ממשלתית. יש

בידי רשימה של חברות שהתחילו לעשות זאת. הכוונה לעולים מברית המועצות שהם קצת

יותר ותיקים, שהקימו חברות ליזמות, שמקשרים בין העולים החדשים ומנצלים את הידע

שלהם ואת כישוריהם לגשר בין שני העולמות השונים לצורך קידום עסקי לש רעיונות

מדעיים.

אני חושב שהממשלה צריכה לתמוך בחברות כאלה על מנת לאפשר להן לקלוט מדענים

במגזר הפרטי, או לסייע לקליטתם של המדעניםה עולים באמצעות המגזר הפרטי.



ענין אחר הוא ענין הרופאים, גם רופאים עולים בקטגוריה שקרובה למה שהתרהש

בדיון שהתקיים בוועדת הקליטה לפני יומיים, וגם רופאי שיניים. פנו אלי רופאים

עולים שהתהילו תקופה של התמהות בבתי הולים. מדובר ברופאים שצריכים להשלים

מסיבות מקצועיות כלשהן את תקופת ההכשרה שלהם על מנת שיקבלו תואר אקדמאי. 1,500

רופאים עולים קיבלו מכתבים בהם נאמר להם שיש להם אפשרות להשלים תקופה של

התמהות על מנת למלא את ההסר המקצועי שלהם לצורך הכרה בהם כרופאים.

800 מהם הגישו בקשה, ובסופו של דבר אישרו זאת ל- 300. פנו אלי עולים

רופאים שקיבלו מכתבים כאלה, וסיפרו לי כי הם התפטרו ממקום עבודתם שלא במקצועם

ולא בשכר גבוה, אבל בכל זאת מקום עבודה, מפני שבמכתב שקיבלו היה כתוב שאם

ימציאו אי אלו מסמכים למשרד הבריאות, הם יתהילו לעבודה. אז הם המציאו את

המסמכים והתקבלו לעבודה, אבל כעבור הודשיים הודיעו להם שהם צריכים להפסיק את

העבודה, כי הם התקבלו לעבודה שלא בסדר מאהר והתקנים הסתיימו לפני כן.

אני רואה בזה מעשה עוול שנעשה להם, ואני טוען שזו מדיניות לא נכונה, ולו

רק משום שהיא יוצרת אשליה מיותרת וגורמת לעולה הדש לעזוב את מקום עבודתו גם אם

זו לא היתה עבודה אידיאלית עבורו. נכון שיושבים פה נציגים של משרדי ממשלה

שאינם משרד הבריאות, ואני הושב שהטיפול בקליטה צריך להיות מרוכז במשרד אחד,

במשרד הקליטה.

ועוד בנושא רופאים, רופאי השיניים. ואני לא מדבר על עולים מארצות חבר

העמים דווקה, אלא ברופאי שיניים מדרום אפריקה. ובענין זה קיימת בעיה. בשביל

לקבל תעודה להיותרופא שיניים בישראל צריך רופא שינים עולה לעבור מבחנים מאד

מאד קשים, במידה והוא למד בחו"ל. מי שכשתב את המבחנים האלה מודה שהוא בעצמו לא

היה עובר את המבחנים האלה ללא לימוד והכנה ממושכים לפני הבחינה.

יש לנו היום עליה מדרום אפריקה, מגיעים רופאי שיניים מדרום אפריקה, והם

נדרשים לעבור כאן מבחן שונה מזה שהם רגילים לו.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו קיימנו דיון בנושא הזה, ובעקבותיו הצלחנו לשנות את המצב בנדון. 60

רופאי שיניים מדרום אפריקה יעברו את הבחינה בשפה האפריקנרית בביתם הם. אני

חושב שיש לראות בזה הישג.

עי זנדברג;

אני לא רואה בזה הישג, כי הבעיה היא במבחן עצמו.

אי הלחמי;

המבחן מכשיל, ולא בודק.
עי זנדברג
כאשר מי שהכין את המבחן אומר לך שהוא בעצמו לא היה יכול לעבור אותו,

אחרי 20 שנות פרקטיקה במקצוע, מבלי שהוא יתכונן היטב היטב למבחן הזה, הרי זה

אומר משהו, ויש לבדוק את זה. והרי אי אפשר להשלים עם מצב שבו אדם אומר: אני

כתבתי את המבחן, ואני אומר שאני לא יכול לעבור את המבחן הזה. ואחר כך ידרשו

מאנשים שלא גרים בארץ ושלא מכירים את הנושאים לעבור את המבחן הזה לפני שיימצאו

כשירים לעסוק כאן בארץ במקצוע הזה. מה גם שיש להבחין בין ידע תאורטי לידע

מעשי אחריח 20 שנות עבודה במקצוע.



אי רביץ;

מי מהיושבים כאן יצליח לעבור היום מבחן תאורטי בנהיגה? אני לא מציע לאף

אחד כאן להתנסות בזח. אני לא מתחייב לעבור את זה.
אי הלחמי
זו איננה שאלה תאורטית. רוב העולים לא עוברים בהצלחה את המבחן.

עי זנדברג;

הנושא הבא שאני מבקש להעלות כאן, הוא קורס ההכנה לבחינות האלה לרופאי

שיניים, שלפעמים נפתח ולפעמים לא נפתח. מסתבר שבכל מיני גילדות אחרות שבמדינת

ישראל מתקיימים קורסים כאלה, ולנושא הזה אין. וכאשר רוצים לפתוח קורס כזה הוא

כרוך בסכומי עתק. במידה וקורס כזה נפתח, הרי הוא נפתח בארץ. ואומרים לי רופאי

שיניים בעלי נסיון רב, שהם לא יכולים לעזוב את הקליניקה שלהם בדרום אפריקה

לתקופה של שלושה חודשים כדי להשתתף בארץ בקורס הכנה כזה. הענין הזה נוגע

ישירות למשרד הקליטה שצריך לעשות משהו בנדון.

היו"ר עי זיסמן;

הוועדה קיימה דיון בנושא הזה.

עי זנדברג;

אם כך, סיימתי את הנקודה הזאת, ואני עובר לשני נושאים אחרים. האחד -

קליטה וטיפוח של ספורטאים חדשים. אני מבקש לשמוע מסגן שר החינוך, המופקד על

הנושא הזה, מה נעשה בתחום הזה.

דיברתי על עליה מברית המועצות לשעבר, דיברתי על עליה מארצות אחרות כמו

דרום אפריקה, ועכשיו אני מבקש שהוועדה תקיים דיון מקיף בהעלאתם ארצה של בני

הפלשמורה.

היו"ר עי זיסמן;

השר לקליטת העליה התייחס לנושא הזה, ובין היתר אמר שקצב איחוד המשפחות

נמצא בעליה.

די שילנסקי;

יש שלושה דברים עיקריים שחשובים לקליטה טובה של עולי ברית המועצות בארץ;

האחד - תעסוקה; השני - תעסוקה; השלישי - תעסוקה. אלה הם שלושה הדברים

העיקריים לקליטתם הטובה של העולים מברית המועצות לשעבר. מובן שיש דברים נוספים

שאף הם חשובים לקליטתם, אבל הדבר הראשון והחשוב ביותר; תעסוקה.

ואם לעבור להצהרה פוליטית, כי אז ההצהרה הפוליטית שלי היא ללמוד לקח.

העולים החדשים הצביעו ברובם בשביל העבודה ובשביל מרצ. הם הפכו את הקערה על פיה

ונתנו לממשלה הנוכחית את השלטון. כאיש ארץ-ישראל במלוא מובנה של המלה, וכמי

שמקדש כל מילימטר של ארץ ישראל, אני כמובן מאד מצטער על כך. אבל יחד עם זה אני

אומר לממשלה; תמשיכי להביא עולים, והרבה עולים. בזמן הראשון יצביעו בעד עבודה,

אבל במשך הזמן הם ילמדו את מצב הדברים ויקבלו שכר. מבלי להתחשב בהצבעה שלהם,

אני אומר לממשלה הזאת שתביא עוד ועוד עולים.



אני אומר לאנשי לשלטון הנוכחי: היתה לכם מספיק תבונה בניהול מערכת

הבחירות שלכם. אני עכבתי אחר מערכת הבחירות שלכם וראיתי שאתם "ניגנתם" על

הנימה של עבודה, וזה היה ההישג הגדול שלכם. לכן אני פונה אל אנשי השלטון שלא

הירבו לדבר על שיכון, ובוודאי לא על ארץ ישראל השלמה, אלא הירבו לדבר על

עבודה, ושוב ושוב על עבודה, ומבקש מהם להמשיך באותה נקודה. כל הדברים חשובים,

אבל כפי שידעתם שבכדי לקבל את התמיכה של העולים אתם צריכים לדבר על עבודה, על

"רבוטה", תמשיכו גם עכשיו באותו כיוון, ואז כל הבעיות האחרות תבואנה על

פתרונן.

בהקשר לדברים שאמר כאן חבר הכנסת זנדברג, אני רוצה לומר שחבל להשקיע

מאמצים בדברי תעמולה והסברה בקרב הדור המבוגר בברית המועצות לשעבר. הדור

המבוגר כל כך חדור במושגים שונים ועבר שטיפות מוח ממושכת ועמוקה כל כך עד

שבהגבלות הקיימות אצלנו מוטב לנו להשקיע הכל בדור הצעירים, בצעירים ובילדים.

הנוער כבר ישפיע ויסחוב אחריו גם את ההורים. אם אנהנו נשקיע בחינוך הנוער שם

ונלמד אותו יהדות כללית, שאין להם מושג לגביה, וגם ציונית כללית, חירות

ועצמאות מה הם, כי אז הם יבואו אלינו וימשכו אחריהם את ההורים, כפי שכבר

אמרתי, וכשהם יעלו אלינו תהיה להם קליטה קלה.
היו"ר ע' זיסמן
אני רוצה להסביר לנוכחים, כי לפי התכנון הטלוויזיה היתה אמורה לשדר

מהישיבה הזאת עד לשעה 11 לפני הצהרים, ובהתאם לזה תכננו את מהלך הדיון כך שכל

חברי הוועדה יוכלו להתבטא בטרם תסיים אטלוויזיה את השידור שלה. אלא שהטלוויזיה

שינתה את התכנית וקיצרה במזן השידור, וטרם בררתי את הסיבה לכך.
בי טמקין
אני מבקש שבאיזה שהוא שלב נקדיש מספר דקות לדון בנסיון הזה של שידור

מישיבת הוועדה.
היו"ר ע' זיסמן
אני מקבל את הצעתך, חה"ר טמקין. אנחנו בהחלט נדון בניסוי הזה.

ני בן-צבי;

רציתי רק להבהיר כי מספר העולים המובטלים אינו מגיע אפילו לכדי 15,000.

השר לקליטת העליה י' צבן;

בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יש הגדרה של דורש-עבודה, ויש הגדרה של עובד.

דורש-עבודה זה מי שחיפש בשבוע האחרון עבודה לפחות פעם אחת. מועסק, לפי ההגדרה,

הוא מי שעבד לפחות יום אחד בשבוע במשך השבוע. מובטל הוא מי שנרשם בשירות

התעסוקה ולא קיבל עבודה, או מי שקיבל דמי אבטלה. אבל יש אנשים שאחרי שמיצו את

תקופת הזכאות שלהם לדמי אבטלה הם נכנסים לקטיגוריה של השלמת הכנסה, והם כאילו

לא נכללים בין המובטלים.

מה שחשוב מכל בסטטיסטיקה הם שיעורי השינוי. כי בנתונים הבסיסיים יש תמיד

הטעיות. אבל כל עוד אתה מודד באותם כלים חשוב מה הם תהליכי השינוי, ותהליכי

השינוי בענין הזה הם די ברורים.
היו"ר עי זיסמן
אני רוצה לברך את גברת סופיה לנדבר שנבחרה להיות יושבת ראש התאחדות עולי

ברית המועצות לשעבר, ואני מוסר לה את רשות הדיבור.



סי לנדבר;

יושב ראש הוועדה, שר הקליטה, סגן השר מיכה גולדמן, מר אורי גורדון, חברי

הוועדה, מובן שיחד עם גל העליה הגיעו גם שתי בעיות עקרוניות: דיור ותעסוקה.

מובן שבראש סולם העדיפות של התאחדות עולי ברית המועצות לשעבר עומד נושא

התעסוקה. ובהקשר זה אני רוצה להציג מספר שאלות בקשר לתקציב.

אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה מר זיסמן על התמיכה שלו והמאבק שלו

למען תקציב לנושא קליטת העליה. זה מתקבל אצלנו מאד יפה.

השר לקליטת העליה דיבר כאן על פרוייקטים חדשים. רצינו לשאול האם בתוך

התקציב יש עידוד לתעסוקה בפרוייקטים חדשים הקימו העולים בעצמם? הם הקימו

קואופרטיבים קטנים ביחד, כי לפרוייקטים גדולים הם לא מסוגלים לקבל תמיכה.

ואנחנו חושבים שצריך לעודד את הפרוייקטים שהקימו העולים בעצמם.

אי רביץ;

הם לא מקבלים תמיכה מהקרן לעסקים קטנים?

סי לנדבר;

זה לא מספיק. אני מתייחסת למשהו חדש שאנחנו רוצים להקים עכשיו, והכוונה

לפרוייקטים קואופרטיבים. כאשר אדם אהד לא מסוגל להקים פרוייקט, וגם פוחד לעשות

זאת, הוא מתקשר עם אנשים אחרים, ובעידוד הממשלה הם יהיו מסוגלים לעשות זאת

ביחד, וכשיתנו להם אור ירוק הם יהיו מסוגלים לקבל מכרזים של הממשלה או של

גורמים אחרים, לעבוד ולהעסיק גם אחרים.

ועכשיו בענין עבודה לעולים בגילאים 50 - 40 קראתי בעתון שאתה מעודד אותם

לקחת הלוואות לפתיחת עסקים פרטיים. אני לא הייתי ממליצה בפני עולים בגיל הזה

לקחת הלוואות. מפני שאם אדם צריך ממילא לקחת הלוואה ומשכנתא בשביל לקנות לעצמו

דירה, והוא בגיל הזה, אז אם הוא יקה הלוואה נוספת בשביל עסק פרטי שלו זה יכול

להיות אסון למשפחה.

אי רביץ;

מדוע? הרי מדובר בעסק שיכניס לו רווח.

סי לנדבר;

לעומת זאת, הייתי מעודדת תעשיינים ומפעלים לקלוט עולים בגילאים האלה.

השאלה היא אם אפשר לעודד היום פרוייקטים משותפים כאלה? עם עלייתם לשלטון של

פשיסטים בברית המועצות נפתח למעשה דף חדש בהיסטוריה, ומשם רוצים להעביר מפעלים

לארץ. האם אפשר לעודד אותם במסגרת הפרוייקטים החדשים, והאם בתקציב של המשרד יש

כסף בשביל המטרה הזאת?

מיכה גולדמן אמר שישנם ילדי עולים שמסתובבים ברחובות, בשוק וכוי. אנחנו

בהתאחדות רצינו להמליץ בפניך על פרוייקט חדש; מדריכי רחוב. בשביל לגלות את כל

הילדים האלה כדאי לעבור מבית לבית, וזה בוודאי כרוך בתקציב. האם יש תקציב

בשביל המטרה הזאת, או לא?

סגן שר החינוך מי גולדמן;

יש, וגם פועלים בכיוון זה.
היו"ר עי זיסמן
יש, אבל זה לא מספיק, וצריך לפעול יותר.

סי לנדבר;

שר הקליטה אמר שהוא רוצה לעודד את העולים לקנות דירה לעצמם. אני הייתי

רוצה להמליץ לעשות ברירת המשכנתא. זאת אומרת שלפני שהאנשים נכנסים לדירה הם

צריכים במשך שנה וחצי, עד לגמר הדירה ועד שהם יכולים להכנס לגור בה, לשלם גם

משכנתא וגם שכר דירה בשביל הדירה שבה הם גרים בינתיים, וזה באמת בלתי אפשרי,

ובגלל זה הם לא קונים דירות .

צריך גם לעודד בנייה של דירות קטנות, וגם זה כמובן ענין של תקציב.

בדימונה למשל יש דירות, אבל אנשים לא רוצים לקנות שם דירות, אפילו לא דירות של

עמיגור, כי אין שם תעסוקה.
היו"ר ע' זיסמן
הפורום הציוני, כידוע, הוא שותף קבוע בישיבות הוועדה. אבקש מדייר ברונפמן

להביע את דעתו.

ר' ברונפמן;

אני מברך את כל הנוכחים בישיבה, ובמי והד את הברי הכנסת שהתפנו מעסקיהם

לנושא קליטת העליה. אני רק מסתייג הסתייגות רצינית מדבריו של חבר הכנסת טמקין

שדיבר על נציגי העולים כביכול. אנחנו מרגישים עצמנו כנציגי העולים, ולאכביכול.
בי טמקין
אני מתנצל וחוזר בי. לעתים העברית שלי גורמת לי אי נעימויות.

ר' ברונפמן;

נוכחים כאן נציגי ארגוני עולים שפועלים הרבה בשטח, ומכירים היטב את

הנושא. אני חושב שיש לנו כל כך הרבה נקודות של מצב קשה, כך שאני אמנע מלהשמיע

באזניכם את דברי הברכה והשבחים, ואעבור מיד לנושאים נקודתיים מאד שאני חושב

שאפשר עדיין לתקן.

כאשר הנשיא מר וייצמן ביקר בחיפה העלינו בפניו נושא מאד חשוב, זה של

מעמדו של עולה בודד בגיל שלפני הפנסיה. התברר מהנתונים הסטטיסטיים שעולה בגיל

55 פלוס מתקיים מהקצבות ממשלתיות המסתכמות ב- 750 שקל לחודש, וזה כולל השתפות

בשכר דירה. אם איש כזה לוקח משכנתא סוכנותית שהיא הלוואה צמודה ונושאת ריבית,

הוא יקבל הקצבה חודשית של 936 שקל לחודלש, וזה כולל החזר ההלוואה. אני יודע

שהנשיא וייצמן כבר דיבר על הענין עם שר האוצר, וכנראה גם עם השר לקליטת העליה,

ואני מאד מקווה שהנושא הזה יקבל תאוצה, ובשנה הרביעית לגל העליה הגדול' אנחנו

נתן סוף סוף את העוול שנעשה לקבוצה משמעותית של קבוצת עולים בגילאים 55 - 50

במעמד של בודדים.

יש היום ניתוק מסויים בין החברה הישראלית הוותיקה הקולטת לבין החברה

החדשה הנקלטת. לפי הנתונים של מכון דחף, שפורסמו שלשום, 26% בלבד מקרב

האוכלוסיה החדשח מקיימים מגע עם האוכלוסיה הישראלית הוותיקה. ואני רואה בזה

סימן אסון כאשר רבע מכלל האוכלוסיה הנקלטת מתקשרת עם האוכלוסיה הקולטת, ו- 3/4

מהעולים מתבשלים במיץ של עצמם.
אי רביץ
האם אתה יודע אם יש מגמה של עליה באחוז הזה, או ירידה?
ר' ברונפמן
אינני יודע. אני חושב שהנתון האבסולוטי הזה מטריד מאד, וצריך להטריד את

כולנו. הערכתי היא שהמספר הזה נמצא בירידה חדה מאד.

אנחנו זוכרים את שנת 1990 ואת שנת 1991 ואת פסטיבל העליה שהיה בקרב

האוכלוסית הוותיקה, ואת הפתיחות שלה לקראת העולים. והיום אנחנו מוצאים עצמנו

במצב לגמרי שונה. האופוריה נגמרה מזמן, והיא גורמת לתגובה גם מהצד השני של

המתרס.

אני חושב שהניתוק החבתרי הזה מחייב אותנו לפעולה הסברתית מאד רחבה בקרב

האוכלוסיה הוותיקה בישראל. ואולי צריך לחדש עכשיו רוח התנדבותית בקרב

הישראלים. שוחחתי בענין זה גם עם שר האוצר וגם שר הקליטה.

א' רביץ;

האס הסיבה לכך יכולה להיות נעוצה באחוז הקטן של דוברי עברית בקרב העולים?
היו"ר עי זיסמן
צריך לקחת בחשבון את העובדה שכ- 20% מהאוכלוסיה הישראלית הוותיקה חייה

בהתבדלות חברתית מדעת ומרצון, ולא יכולה להשתלב עם אוכלוסיה אחרת. חלק

מהאוכלוסיה החרדית למשל לא מעוניינת להשתלב עם אף אחד.
ר' ברונפמן
אני מדבר על 26% בלבד מהעולים שיש להם איזה שהוא קשר עם האוכלוסיה

הישראלית הוותיקה.

היו"ר ע' זיסמן;

נכון שצריך להתייחס ברצינות אל כל דו"ח, אבל גם בהסתייגות. יחד עם זאת

אין ספק שהנתונים האלה מצביעים על בעיה רצינית ביותר, וצריך להתייחס אליה

בכובד ראש.

ר' ברונפמן;

חבל שסגן שר החינוך מיכה גולדמן יצא מהישיבה. אני מקווה שיש כאן נציג של

משרד החינוך. אני רואה סתירה בנתון חשוב מאד שנמסר פה, על 2,9000 עולים מורים

שמועסקים במשרות חלקיות, של כ- 10 שעות בשבוע. זה פשוט לא נכון. רוב מכריע של

מורים עולים מועסק ב- 4 - 3 שעות הוראה שבועיות. למדתי היטב את הנושא, ואני

יכול להביא בפניכם עשרות רבות של מקרים כאלה, של מורים המועסקים 4 - 3 שעות

שבועיות בלבד. זה כמובן לא מאפשר צבירת ותק ולא מעניק זכויות, דברים שניתנים

למי שמלמד לפחות 9 שעות בשבוע. מובן שצריך לתקן את המצב הזה.

יי שטרן;

אני שמח שיש נוכחות גדולה של חברי כנסת בישיבת הוועדה, כי הנושא באמת

נושא חשוב. ההתרשמות מהשטח היא שחלה תפנית במדיניות של משרד הקליטה, ולא חלה

תפנית במדיניות של הממשלה, ויש הבדל בין הדברים.

משרד הקליטה בא עם תכניות מאד מתקדמות, והוא לוחץ ונאבק, אבל אין לו



עדיין מספיק כוח בממשלה.

אני רוצה למדוד את מדיניות הממשלה לפי כמה קריטריונים. יש שינוי

במדיניות האוצר, והדבר כבר הוזכר פה, והסיפור על 650 מיליון שקל מהרזרבה של

משרד הקליטה הוא סיור כואב. התחום השני הוא זה של דיור ציבורי, ואני חושב

שאנחנו צריכים לעצור את התהליך של מכירת דירות שבידי הממשלה.

בתחום התעסוקה יש תזוזה מסויימת, אבל לא מספיקה בנושא של הפרוייקטים של

ברנובר, ואין בה בשביל למלא את החלל של אי יצירתיות.

בתחום של קידום היחסים הכלכליים המדעיים והאחרים שלנו עם ברית המועצות

לשעבר אנחנו נוקטים במדיניות מאד פסיבית, כאשר כל קידום היחסים האלה יוצר לנו

פרוייקטים, יוצר מרחב תעסוקה לעולים. אילו היתה במשרדי הממשלה השונים הנוגעים

בדבר מדיניות מכוונת והם היו יצרים מגע עם המוסדות הבינלאומיים ונוקטים

במדיניות של יצירת שותפויות לשם פעילות שלנו בברית המועצות, עם הרפובליקות

השונות שם, לפעמים אף במימון של גורמים זרים, כי אז היינו רואים שהדברים היו

נראים אחרת. וזה היה עוזר גם לשנות את מספר העולים המועסקים שלא במקצוע שלהם.

חבל שמדיניות הממשלה בתחומים האלה לא השתנתה עדיין.

אי רבדל;

אתחיל בנושא הדיור. השר הציג כאן 13,000 פתרונות דיור לשנת 1994, ועוד

7,000 פתרונות דיור לשנת 1995. אני הבנתי מספר התקציב שאין היום הוסטלים

פנויים שניתן לאכלס אותם בעולים, אלא יש התחייבות ממשלתית לבניית 1,000 יחידות

דיור בהוסטלים על חשבון תקציב המדינה, ועוד 1,000 יהידות שייבנו על ידי קבלנים

פרטיים. כך שאף עולה לא יהנה מיחידות הדיור האלה בשנת 1994, כך שאין כאן

פתרון דיור לשנת 1994.

אשר ל- 8,000 יחידות הדיור, את המספר הזה אני שומעת מאז ינואר 1993. כך

שכל פתרונות הדיור שאתה נותן לשנת 1994, שהייתם אמורים למסור בשנת 1993 ולא

מסרתם, מצטמצמות ל- 3,500 יחידות דיור, עם בכלל תינתנה. אני מבקשת שכאשר

מדברים על נתונים הבה נהיה מציאותיים.

השר לקליטת העליה י' צבן;

שום מספר מהמספרים שמופיעים כאן לא מנוי פעמיים.

אי רבדל;

8,000 היחידות המוזכרות כאן אינן אותן 8,000 יהידות הדיור משנת 1993?

השר לקליטת העליה י' צבן;

אני רוצה שיהיה ברור שאף מספר המופיע כאן אינו מנוי פעמיים. כאשר נאמר

כמה סיפקנו עד היום וכמה אנחנו אמורים לספק, אין חפיפה.

אי רבדל;

אדוני השר, לא את זה אמרתי. אני מצטערת שלא הובנתי נכון.

השר לקליטת העליה י' צבן;

נכון שהכרזנו על המבצע הזה בשנת 1993. בפועל הרוב הגדול של הדירות האלה

לא היה מוכן בשנת 1993. היה לנו מאבק עם היועץ המשפטי כדי שבו ועדות יהיו נציגי

ציבור, וזה לקח זמן. עכשיו אנחנו מפעילים את זה. אבל זה לא מופיע כאילו נתנו

8,000 יחידות דיור בשנת 1993, ועכשיו מוסיפים 8,000 יחידות.



אי רבדל;

אמרתי שבשנת 1993 התחייבתם ל- 8,000 דירות, ואתם נותנים אותן בשנת 1994.

בכל שנת 1993 נאמר שיחולקו 8,000 יחידות דיור, והן לא חולקו.
השר לקליטת העליה י' צבן
משום שהן לא הושלמו.

אי רבדל;

אותו הדבר לגבי 1,500 יחידות ההוסטלים. הן לא תינתנה במהלך שנת 1994, אלא

בשנת 1995.זאת אומרת שפתרונות אמיתיים חדשים לשנת 1994 הן 3,500 יחידות שאינני

יודעת מה הן, ואלה חדשים אמיתיים, כי ה- 8,000 באים מהתחייבות משנה קודמת.

ואשר לפתרונות תעסוקה, היינו אצלך לפני מספר חודשים, אדוהי השר, ואתה

הצגתי בפנינו תכנית שהיא אולי לא הטובה ביותר, אבל היא הטובה ביותר שהוצגה

בפנינו אי פעם מאז שאנחנו מודעים לבעיה של תעסוקה לעולים. אנחנו הולכים לכל

מקום עם הדגל הזה בשימך, ואנחנו נאבקים עליו משום שגם אם הוא לא יתן פתרון

מושלם, הוא יתכן לפחות פתרון חלקי.

אני מסתכלת על הנייר שלך, שכמוהו ראינו שנה לפני כן, שהווצ'ר קיבל מקום

מרכזי בתוכו, אבל ידוע לנו ששר האוצר הודיע קטיגורית שהוא לא יתן יד לדבר

הזה. בנייר החדש שלך זה מופיע, אבל בתחתית סולם העדיפויות שלך, בשורה התחתונה.

ואני שואלת למה זה כך. שהרי זו המצוקה האמיתית וזו האמיתית של התעסוקה, ואתה

יודע את זה יותר טוב מכל מי שיושב סביב השולחן הזה. מדוע לא תמשיך לנופף בזה

ולמשוך את זה כדגל? כי זאת הבעיה, זאת המצוקה, זו סיבת ההתאבדויות, ועל זה

תקום או תיפול העליה.

והנושא האחרון שבו אני רוצה לגעת היום זח חינוך הילדים. אני רוצה שלשניה

אחת נפסיק כולנו להיות מייצגים של כל מיני חתכים שונים ומשונים, ונסתכל בצורה

הכי אמיתית בטרגדיה המתרחשת ברחוב. 4,000 ילדים אינם משולבים במערת החינוך,

אליבה הנתונים שלך, הם 4,000 ילדים שהולכים לסמים, לזנות, לאונס ולאלכוהול.

אני אישית יכולה להצביע בפניכם על כל אחד מהם. אנחנו עובדים אתם ברחוב.

המשך ההתעלמות מהבעיה הזאתך ונסיון לטייח אותה לא יעזרו. מתפתחת פה

טרגדיה איומה. אני מתחננת ומבקשת מכולכם, קואליציה ואופוזיציה, שתחזרו להיות

הורים ובני אדם ותרכז ו את כל המאמצים שלכם סביב הנושא הזה. מתפתחת פה טרגדיה

לאומית ואנושית. אני מבקשת מכם שתצאו מהוויכוחים ותיכנסו לענין האמיתי.

אי הלחמי;

שאלתם איך יתכן שיש תסכול אצל העולים למרות ההישגים שישנם. אני רוצה

להגיד לכם שאני הרגשתי את זה בישיבה הזאת. אתם שומעים אותנו בסוף הישיבה, ואז

אנחנו מרגישים שאנחנו צריכים לדבר מהר, ולא מספיקים להגיד כל מה שהיינו רוצים

וצריכים להגיד.
היו"ר עי זיסמן
אני לא מוכן לקבל את ההערה הזאת. חברי הכנסת הם נציגי העם, והם נבחרו על

ידי העם.

אי הלחמי ף

אני זוכרת שהערכתי מאד כאשר אתה איפשרת לעולים להיות הפותחים בישיבותה



קודמות של הוועדה-

היו"ר עי זיסמן;

כאשר יתקיים אצלנו דיון על יהדות צרפת, את תפתחי אותו, מאיור ואת מטפלת

בנושא. אבל את צריכה להבין שבשכל דיון שאנחנו מקיים בנושא של עולים אני מאפשר

לנציג העולים לפתוח, וחברי הכנסת הם האחרונים שמתבטאים בנדון. היום היה דיון.

האם את רוצה לומר לי שחברי הכנסת הם פחות חשובים ממך לנושא? אני לא יכול לסבול

את ההערות החצופות האלה. קודם כל אני רוצה להזכיר לך שףאני דואג להזמין אותך

לכל ישיבה של הוועדה. ואם תמשיכי בדרך הזאת, אני אנקוט באמצעים. כשהיית הולה

דחיתי דיון של הוועדה בגלל זה. ועכשיו את באה עם הערות כאלה. זו ישיבה של ועדת

כנסת, ולא אסיפה פוליטית ומפלגתית.

אי הלחמי;

נכון שאתם נבחרי הציבור. אנחנו נציגי ציבור העולים, וגם אנחנו נבחרנו על

ידם לייצג אותם. ואני נבחרתי לשמש יושבת ראש מועצת 34 ארגוני עולים. ואני לא

חושבת שכאשר הנושא שעל הפרק הוא עולים צריך לדחוק אותנו לפינה.

אנחנו מכירים בהישגים שהושגו, ולא אחזור על הדברים שאמרנו בנדון בדיונים

קודמים. אני רוצה רק להבהיר שאנחנו מאד מצפים ממשרד הקליטה שיגן על ציבור

העולים מול כל המשרדים האחרים. כי אם לא, אנחנו אולי לא צריכים את משרד

הקליטה. נפנה אל משרד הבריאות בנושא בריאות, אל משרד החינוך בנושא החינוך,

ובעניני תעסוקה נפנה אל משרד התעסוקה.

הדוגמה הבולטת היא מה שקורה לנו מול משרד הבריאות. יושבים שם אנשים שמה

שמאפיין אותם זח חוסר תודעה לבעיות העליה ולצרכים שלה. אנחנו ראינו אותם לפני

יומיים, וחשנו בזלזול שלהם כלפי ציבור הרופאים-עולים. האמת היא שאני לא מצפה

לדברים רבים מהאנשים האלה, כי הם מגנים על הפרופסיה, ומרשים להם לשחק בציבור

הרופאים ורופאי השיניים העולים כמעט כפי שהם רוצים. ירצו, תהיה הכנה למבחן

לרופאי שיניים; לא ירצו, לא תהיה.

היו"ר עי זיסמן;

אנחנו נקיים דיון על רופאים שיניים בעוד שבועיים, ואז תוכלו כמובן

להתייחס לזה.
א י הלחמי
כל הענין הזה נעשה בצורה מעורפלת, כך שזה נותן להם מרחב אדיר, והם

יכולים לעשות מח שחם רוצים. למשל, עצם העובדה שבחוק לא ניתנת לרופאים שעוברים

את העינויים האלה האפשרות לקבל ציון. הם לא מקבלים ציון על תוצאות המבחנים

האלה. למה העירפול הזה? למה זה צריך להיות כך? אם יתנו להם ציון ויגידו לאהד:

אתה נכשלת ב- 5%, כדאי לך לשבת וללמוד; ולשני; אתה נכשלת ב- 90%, אז לך

הביתה ותבחר במקצוע אחר, זה ימנע ערפול. במצב כפי שהוא היום האנשים פשוט לא

יודעים איך עברו, אם עברו וכו', והם מרגישים שהם עומדים מול מנגנון בעל יכולת

בלתי מוגבלת שיכול לנהוג בהם כרצוני.

זו רק דוגמה שחוזרת על עצמה עם משרד הבריאות בצורה נוראית. אני יכולה

לדבר בשם עולים מצרפת שעברו את זה. 19 רופאי שיניים מצרפת עלו לארץ לפני 6

חודשים, אחרי שעזבו שם משפחה ומכרו את הקליניקה שלהם שם, ועברו כאן את הבחינה.

שלושה מהם עברו אותה, 16 מהם הגישו בג"צ. אם המפגש הראשון של הועלים שלנו עם

מדינת ישראל הוא בבג"צ, הרי זה כואב מאד.

אי רביץ;



אני רוצה לשעול מדוע רופא שיניים מצרפת שרוצה לעלות לישראל לא ירכוש

כרטיס טיסה לישראל, שמחירו לא כל כך גבוה, ובוודאי לא עבורו, ויבוא ארצה

לבדוק את מצב הדברים וידאג לקבל רשיון לעסוק ברפואת שיניים, שזה דבר קריטי

עבורו, לפני שהוא מוכר את הקליניקה שלו שבצרפת ולפני שהוא עולה ארצה.

אי הלחמי;

הוא לא נוהג כך בגלל העדר אינפורמציה מתאימה ונכונה. כי הוא מקבל שם

אינפורמציה חלקית בלבד, ולא תמיד אינפורמציה נכונה. למעשה הוא צריך לעבור

מגורם לגורם כדי לאסוף את האינפורמציה.

מי לנדסברג;

שמי מיכאל לנדסברג, ואני יושב ראש המשמרת הציונית הצעירה בתנועת העבודה.

בשלוש השנים האחרונות אנחנו עוברים תקופת מבחן לדרכה של הציונות. ומדוע כך?

משום שבשני תחומים חל שינוי אדיר בחלום הציוני והיהודי. התחום הראשון - עליה

מחבר המדינות; השני - תהליך השלום, לטוב ולרע, על כל היתרונות והחסרונות.

כאשר עומדים בתהליכים היסטוריים כאלה קורים דברים גדולים והשבבים הם

שבבים של בני אדם, וכאשר עוסקים בבני אדם צריך לעסוק בדברים הכואבים באמת,

ואלה הם הדברים שהועלו כאן. השאלה היא איך גוף של אנשים נכבדים כאלה,

שמייצגים את העולים ואת הציבור הרחב מעצם היבחרם לכל מיני מוסדות, בכנסת

בממשלה ובארגוני העולים, עובדים במאמץ משותף כדי לקדם את נושא עידוד העליה ואת

שיור הקליטה של העולים בארץ.

אני מבין שהישיבות האלו משמשות, בין השאר, פורום להתנצחות, וגם להחלפת

דעות. מאחר וזו לי הפעם הראשונה שאני משתתף בישיבה של הוועדה הנכבדה הזאת אני

רוצה להגיד שנהנתי מהדיון ומההכנה הרצינית, ואני חושב כי מאחר מהפורום הזח לא

יכול לפתור בעיות של יום יום, צריך מדי פעם להגדיר מחדש את הבעיות הכלליות,

ולבחור בנושא אחד מתוך כלל הנושאים ולהתלבש עליו. אי אפשר להתלבש כאן על בעיה

של מקצוע מסויים, או על עליה מגלות מסויימת.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשני דברים. האחד - נושא העבודה; השני - נושא

הקליטה החברתית. אף עולה לא יבוא אם יובטח לו בוודאות שהוא לא ימצא עבודה. וזה

ברור לכולנו. לכן צריכים לכוון את כל המאמצים לכיוון הזה, ויש לעשותז את דרך

הארגונים ההתנדבותיים, או דרך הממשלה וסוכנויות התעסוקה. צריך לשבת ביחד ולטכס

עצה ולמצוא את הדרך שבה אפשר לפתור את הבעיה הזאת, לראות מה אנחנו יכולים

לעשות ואיך אנחנו צריכים לעשות את זה.

כל אחד מאתנו צריך להגייס לקליטה אישית וחברתית של עולים, ואני מודיע

בזאת, ומושיט יד לכל מי ששותף לענין הזה, שאצלנו בתנועה אנחנו לוקחים על

עצמנו את נושא עידוד הקליטה החברתית ורואים בזהמשימה ראשונה במעלה. ובאופן

טבעי כל מי שמאמץ או ייאמץ עולה חדש, ולא חשוב מהיכן עלה, יעזור לו להיקלט.

אני פונה אל כולנו, שכל מי שמעוניין בשיתוף פעולה בתחום הזה מוזמן לפנות

אלי, וביחד נעשה את המלאכה.

מי יבור;

שתי ועדות מונו לטיפול בנושא של נוער עולה מנותק, והן הגישו מסקנות.

והנושא הזה נמצא על סדר היום של משרד החינוך, ולא צריך להציג את זה כאילו

מישהו אחר דואג לו יותר מאתנו.

אף אחד לא מנסה להסתיר את העובדות. המצב הוא קשה, הבעיה הולכת ומחריפה,



אבל לא צריך להציג כאילו לא נעשה דבר. גם בתקציב 1994 הוקצה סכום יותר גדול

משמעותית למטרה הזאת. 199ויש תקציבים רבים לבעיות הקשורות בנוער עולה מנותק,

והאמינו לי שהנושא הזה מקבל טיפול רציני.

היו"ר עי זיסמן;

השאלה היא אם יש 4,000 ילדים ונוער מנותקים -

אי גור;

יש הרבה יותר מ- 4,000 בני נוער כאלה, ומן הראוי שיגידו פעם את האמת

בנדון. בכל פורום מוסרים מספר אתר.
בי טמקין
הייתי נוכח בכנס שבו נמסר מספר של 23 אלף בני נוער מנותקים. שתי ועדות

מיוהדות מונו לבדיקת הנושא הזה, וקיבלנו באופן מוסמך מספרים, ולא רצו לקבל את

זה. אי אפשר להגיד לנו שאנחנו לא שואלים, לא בודקים ולא חושבים על זה. הלק

מאתנו עוסק בענין הזה כל הזמן, ואף אחד לא יתן לי ציון בשל כך. נאמרו כאן

דברים חמורים מאד, כאילו יש פה אנשים שלא חושבים על הנושא הזה כבני אדם

וכאזרחים, אלא רק כפוליטיקאים.

אי גור;

למה ההתפרצות הזאת? אני רק בקשתי לדעת מה המספר הנכון. מותר לי לדעת זאת?
בי טמקין
מותר לומר לך שהבעיה קשה, ואומרים לך שהמספר איננו 23 אלף.

אי גור;

לא דיברתי על 23 אלף בני נוער מנותקים. בקשתי לדעת מה המספר המדוייק, כי

מדי פעם מוסרים לנו מספר שונה.

היו"ר עי זיסמן;

אני יכול להבין ולהשלים עם קריאת ביניים, אבל אינני מקבל התפרצות ממושכת

כזאת. אני מבקש להרגע.

השאלה איננה אם יש 4,000 בני נוער מנותקים, או שיש 8,000 בני נוער כאלה.

השאלה היא אם הטיפול של משרד החינוך ושל מערכות החינוך של העיריות השונות הוא

הטיפול הנכון והמתאים. אנו יודעים שראשי העיריות הם אנשים שבאים ממפלגות

שונות, והשאלה היא אם הם עושים בעיר שלהם את מה שצריך לעשות בנדון, כי זה נמצא

באחריות של כל עיריה ועיריה. לא מזמן התקיימו בחירות לראשי עיריות, ויש שם

מורים, ויש מנגנון ויש ארגונים שונים. ונניח שיש 4,000 בני נוער מנותקים,

השאלה היא אם נוכל לומר בעוד שלושה חודשים שאנחנו נמצאים בתהליך של הקטנת

המספר, מפני שאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי להוריד את המספר וגם מצליחים בזה,

והאם אנחנו יכולים להבטיח שהמספר הגדול הזה לא יחזור בעתיד.

יושב אתנו כאן השר צבן כדי לשמוע את מה שיש לכולנו כאן להגיד. גם ראש

מחלקת העליה נמצא אתנו פה, ועוד ארבעה חברי כנסת נמצאים כאן גם אחרי שהישיבה

נמשכת מעל לצפוי וישיבת המליאה כבר- החלה, כי הנושא הזה חשוב לנו מאד.

אנחנו יודעים מה קורה בוועדות אחרות, כאשר יושב ראש הוועדה הוא היחיד



שנוכח בישיבות הוועדה. תעודת כבוד היא לוועדה הזאת שבישיבות שלה נוכחים כל כך

הרבה חברי-נסת ששומעים את כל הגורמים הנוגעים בדבר, מטפלים בעניינים ומקדמים

דברים, ואינם מסתפקים בזה שיראו אותם. בין ישיבה לישיבה אנחנו גם משתדלים לקדם

דברים. אם עורכים עכשיו בחינות לרופאי שיניים בדרום אפריקה, זה הישג שלנו.

מדוע מישהו אחר לא השיג את זה? אנחנו השגנו זאת כי אנחנו שמענו על זה, בדקנו

את הדבר וטיפלנו בו. ומי השיג את הפחתת השנים מ- 20 ל- 14 בקשר לרופאים? גם

כן הוועדה. אנחנו לחצנו והשגנו זאת. אם תהיה הגדלה בסיוע הניתן לעולים בשביל

שכר דירה, גם זה הישג שלנו, של הוועדה.

אנחנו ועדה פרלמנטרית, לא ועדה של התאחדות עולים, של עיריה או של מוסד

מפלגתי. ואנחנו רוצים לקבל דיווח מדוייק בנושא הילדים המנותקים. היום בעוד

חודשיים נקיים ישיבה מיוחדת בנושא הילדים האלה. אנחנו מקיימים בין שתיים

לשלוש ישיבות בשבוע, ובנוסף לישיבות אנחנו עורכים גם סיורים. אנחנו לא תלושים

מהמציאות. בעוד חודשיים נרצה לדעת איזו התקדמות היתה בנושא, ונקיים דיון מיוחד

בנושא עם אנשי השלטון המקומי שלפי דעתי מזניח את הנושא. נציג של השלטון

המקומי לא משתתף בישיבות שלנו מזה חודשים, אף שהוא מוזמן לישיבות הוועדה באופן

קבוע. נציג מרכז השלטון המקומי, שהוא עובד שמקבל משכורת, צריך היה להיות נוכח

כאן היוםבמרכז הלשטון המקומי יש אגף מיוחד לנושא קליטת העליה ויש לו תקציב,

ובאופן קבוע אין הוא שולח נציג שלו לישיבות הוועדה שלנו, אף שעל פי חוק אני

יכול לחייב אותו לעשות זאת.

כפי שאמרתי, בעוד חודשיים אנחנו נרצה לדעת איזו התקדמות חלה בנושא הזה.

אני מבקש ממך, חבר הכנסת גור, לא להרחיב יותר את הדיבור בנושא הזה. הציגה אותו

כאן היום לא בצורה בוטה, אלא בצורה נכונה, ואנחנו רוצים לדעת אם יש התקדמות

בנושא הזה.

אני יודע שכל הזמן מוסיפים תקציבים לנושא המלחמה בסמים. אבל אינני יודע

מה קורה עם הכספים האלה, ומה עושים אתם. מתוך 40 מיליון שקל שהשגנו לנושאים

חברתיים הוקצו 10 מיליון שקל נוספים למלחמה בסמים. אך האם הם הצליחו להפחית את

מספר המשתמשים בסמים? אנחנו יודעים כי לא כמות הכספים המוצאים היא הקובעת,

אלא התוצאה של הטיפול בנושא, ואני שומע שאין תוצאות ממשיות. ולמה אין? כי כל

מה שעושים לא יכול לבוא במקום משטרת ישראל וצה"ל, וישראל היא כידוע ארץ מעבר

לסמים, והיא לא יכולה לחסום את המעבר הזה. אנחנו נלחמים גם נגד לבנון בענין

זה, שהיא הקולומביה של המזרח התיכון, ובעידוד של הסורים, כי הממשלה הסורי חי

מזה. יתכן שכאשר יהיה שלום עם סוריה המצב יהיה שונה.

מי לנדסברג;

מאחר ויושב ראש הוועדה קבע שיתקיים דיון בנושא הזה, אפסיק לפרט מה אנחנו

מתכוונים לעשות, ואציג זאת בפניכם בעוד חודשיים. אומר רק שאנחנו מתכוונים

לאלתר את בני הנוער האלה. ישבנו עם מנכ"ל מרכז השלטון המקומי וסיכמנו אתו ועם

גורמים נוספים שתיערך בדיקה של הנתונים ומעקב אחריהם על ידי כל המשרדים

הנוגעים בדבר.
אי רביץ
האם יש לכם שמות של 4,000 הנערים האלה?

א' רבדל;

לא יודעים מי הם. כדי למצוא אותם צריך לרדת לרחובות ולהסתובב בהם.

אי רביץ;

יש חוק חינוך חובה במדינה.
אי רבדל
הוא לא מיושם לגבי ילדי העולים, חבר הכנסת רביץ. אין מי שעוקב אחרי

הנשירה שלהם מבתי הספר. לא בודקים את זה. אין גם יועצים חינוכיים דוברי רוסית

בבתי הספר שיכולים לעזור לילדים להימנע מלהיפלט משם. אינני רוצה להכנס לפרטים,

אבל אומר רק שפשע נעשה בענין זה.
מי יבור
אני רוצה למסור נתונים בהקשר לטענה כאילו מעסיקים מורים עולים 3 שעות

בשבוע. 20 אלף שעות יווקצו ותוקצבו השנה לקליטת מורים עולים. 2100 מורים

נקלטו. 700 נקלטו בקליטה טבעית, 100 בקרן קרב. כך שלא יכול להיות שמורה עובד

3 שעות שבועיות. 2,000 מורים נקלטו על 20 אלף שעות, מכאן שהממוצע הוא 10 שעות.

אי גור;

השאלה היא איך זה מחולק בין המורים עצמם.
היו"ר עי זיסמן
אני מבקש שתעבירו אלינו בעוד שבועיים תזכיר מפורט עם נתונים לגבי 2000

המורים האלה, וכך נלמד כיצד חולקו אותן 20 אלף שעות.

מי יבור;

לגבי 1994 הוחלט אתמול כי החל משנת תשנ"ה לא יהיה מורה שיועסק בפחות

מחצי משרה. התנאי שלנו הוא חצי משרה לפחות.

היו"ר עי זיסמן;

אני מציע שבתזכיר שתמסרו לנו תציין גם את הענין הזה.

מי יבור;

נראה לי בענין הנתק בין ותיקים לעולים אין להטיל את כל האשמה על הוותיקים

בלבד. יש לא מעט טענות גם כלפי העולים שגרמו לכך שהו ותיקים יינתקו עצמם מהם.

ואל הארגונים אני פונה בבקשה להדריך גם את העולים איך לקבל את הסיוע, כי יש

מקרים רבים שמשפחה ותיקח אימצה עולים, ואחרי שקיבלה מהם מה שלא נראה לה היא

התרחקה מהם.

אי גור;

אני רוצה להבהיר שכל מה שאמרתי וכל מה שאני מתכונן לומר אינו נה נגד השר

לקליטת העליה ונגד משרדו. כל מה שאני אומר מופנה כלפי הממשלה באשר היא. אדוני

היושב ראש, אני קובע בצער, שכל תודעת הקליטה וכל אווירת הקליטה נקברה בתקופה

האחרונה. היא נמחקה כמציאות שלא היתה קיימת.

אני מוסיף לדברים שנאמרו כאן על ידי מר ברונפמן, ואני מצטט מחקר שנערך

באוניברסיטת תל אביב על ידי דייר לשם, והוא מצביע על דברים שבשעיני הם מחרידים.

המחקר מראה כי בציבור הישראלי הולכת ומתגברת העוינות כלפי העולים החדשים.

עוינות זו באה לידי ביטוי בשיעור של 43% הסוברים כי המדינה אינה צריכה לעזור

לעולים בקליטה כאשר הדבר עלול לפגוע ברמת החיים שלהם. כמו כן נמצא כי רוב

הציבור מציב היום את העולים החדשים במקום האחרון כמעט בסדר העדיפויות הלאומי.

כמו הממשלה.

ועוד נמצא כי בשנים האחרונות נתפסת העליה על ידי הלק ניכר מהציבור



בגורם המרכזי לקשיים במשק. כיום סבורים 58% מן הישראלים שהעליה גרמה להרעת

המצב הכלכלי במדינה. ועוד נתון מדאיג: מרבית הצעירים מתהת לגיל 30 ובעלי רמת

השכלה והכנסה נמוכות שוללים את קליטת העליה כיעד לאומי מועדף, ומגלים יחס

עויין ומנוכר לעליה ולעולים חדשים.

לא במקרה ולא בכדי יש גילויים מדאיגים של עוינות פיסית, לא רק מילולית,

כלפי העולים, כאשר צוות טלוויזיה מטעם הערוץ השני אפילו הרחיק לכת ושיסה

נערים ותיקים נגד נערים עולים כדי להשיג "אקשן" תקשורתי, ולהציג את התמונה של

ניכור וקיטוב בין שני חלקים של העם בישראל.

הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בכך שהממשלה, שבמדיניות ובתקציב שלה היא

הציבה את נושא העליה והקליטה במקום השני בחשיבותו לאחר נושא השלום, ייחדה לו

רק דיון אחד, שגם הוא לא הסתיים בהחלטות אופרטיביות שיש בהן כדי לשנות באופן

משמעותי את המצב של קליטת העליה. אם אחרי נושא השלום, שהוא נושא חשוב ביותר,

נושא העליה והקליטה הוא בסדר עדיפות שני, אני לא מבין כיצד קורה שמדי שבוע

הממשלה שומעת דיווחים ומקבלת החלטות בנושא השלום, בעוד שבמשך השנה וחצי לקיומה

היא ייחדה רק ישיבה אחת, ולא מלאה, לנושא העליה והקליטה.

אחת ההחלטות השגויות והגורליות של הממשלה היתה להפסיק את הבנייה הציבורית

בישראל. הפסקת מתן תמריצים והתחייבויות רכישה לקבלנים הביאו לירידה דרסטית

בהתחלות בנייה במדינת ישראל. וירידה דרסטית בהתחלות הבנייה הביאה להקפצת

מחירי הדירות, שלא לדבר על עליית שער הדולר, ששניהם ביחד הקפיצו את מחירי

הדירות באופן משמעותי, מול שחיקה דרסטית של המשכנתאות ושל הסיוע בשכר הדירה.

בשנים 1990 ו- 1992 היו במדינת ישראל 125 אלף התחלות בנייה. רובן ככולן
ביוזמה ציבורית, קרי
בעידוד הממשלה, כאשר הממשלה נתנה תמריצים ונתנה לקבלנים

התחייבויות רכישה, דבר שהמריץ אותם להתחיל בבנייה. ואילו בשנת 1993 סך הכל

התחלות הבנייה 28 אלףל. ומובן שאין בזה כדי לספק את צרכי הגידול הטבעי של

מדינת ישראל, ובוודאי שלא את הצרכים של עוד כ- 80 אלף עולים שהגיעו למדינת

ישראל.

הנושא של סיוע חומרי שניתן לעולים החדשים בצורת סל קליטה. אני חשוב

שאנחנו צריכים להפסיק להתכתש ולקבוע בתקופת איזו ממשלה נשחק סל הקליטה יותר,

ובמקום זה להתחיל לחשוב על שאלה מרכזית אהת: האם הסכום שהממשלה מעניקה לעולים

ההדשים למען מחייתם, תשלום שכר דירה וכיסוי הוצאות אחרות בשנתם הראשונה

בישראל, מספיק ומאפשר להם חיים בכבוד, כן, או לא? התשובה היא קטגורית: לא.

מגשום שהסכומים הניתנים להם מספיקים בקושי כדי לכסות את שכר הדירה שהם צריכים

לשלם.

אסור שהסיוע בשכר הדירה - ולא חשוב בתקופת איזו ממשלה זה נשחק - יהיה

שגרתי ומנותק מגובה שכר הדירה בשוק הפרטי. היות ולמעלה מ- 100 משפחות עולים

עדיין מתגוררות בדיור שכור פרטי במסגרות מעבר באתרי קרוואנים ועוד, ואין ולא

תהיה לממשלה - לפי התקציב הנוכחי - בשנתיים ושלוש השנים הקרובות פתרונות דיור

ציבוריים לכל המשפחות האלה, עליה למנות ועדה שתבהן את הסוגיה הזאת. הסיוע שלה

במשכנתאות, בשכר הדירה, בסל הקליטה ובדברים נוספים חייב להיות מותאם לעלויות

ריאליות ממשיות, ולא להיקבע באופן שגרתי ומקרי.
השר לקליטת העליה י' צבן
אדוני היושב ראש, אני חייב להעיר הערה אחת לגבי הניסוי של השידור

הטלוויזיוני הזה. מלכתחילה סברתי, כאשר שמעתי על הרעיון הזה, שהדבר ישפיע לא

לטובה על העבודה של ועדות הכנסת. אני חושב שהנסיון של היום, והנסיון מישיבות

של ועדות אחרות של הכנסת, רק מחזק את דעתי זו.

מי שמכיר את הערוץ האמריקאי ועוקב אחרי דיונים של ועדות הקונגרס יודע שני



דברים. ראשית, אלה שידורים רצופים שנמשכים כלהיום וכל הלילה. אני חושב שבכמה

דברים טובה התרבות שלנו מזו האמריקאית, אבל לא בזה. יש תהושה שדיון שם הוא

דיון רציני, שלא לצרכי המצלמה, ויכול להיות שכך המצב מפני שהם יותר מתורגלים

מאתנו לשידורים האלה.

אנחנו עומדים במצב הדומה למצב שבו עמדו בעבר ראשי ערי הפיתוח. מצד אחד

היו להם מצוקות תקציביות קשות מאד, שבגללן הם רצו להקים קול זעקה על המצב הקשה

של העיר שלהם. מאידך הם חששו ופחדו שמא קול הזעקה הרמה מדי תגרום לכך שהערים

שלהם לא תהיינה אטרקטיביות לאנשים החזקים והצעירים והם לא ירצו לבוא לגור בהן.

ולכן הם ניסו ללכת בין הטיפות.

מבחינה מסויימת דומה מצבנו עם העולים למצבם של ראשי ערי הפיתוח. אין ספק

שיש נושאים שונים שבגינם ראוי להרים קול זעקה גדולה. אבל יש בזה גם סכנה

גדולה, שמא בגלל הצטברות הזעקות האלה אנחנו עלולים ליצור, גם בקרב העולים,

תסמונת של יאוש שהיא מעבר למצוקות האלה. ויותר מזה אני חרד מתגובתו של שחלק

מהציבור הישראלי, ועל כך אגב מצביע עם סקר נערך בנדון, שיחריף את הביקורת שלו

על העולים. כי מצד אחד הוא שומע על זכויות מיוחדות הניתנות לעולים, וחלק

מהציבור רואה בהן זכויות יתר לא מוצדקות, כי לא כולם שייכים לקונצנסוס הציוני

במובן האמיתי של חמלה, ולכן רואים בזה הגדשת הסאה. זה עלול ליצור ניכור

וניתוק, דבר שאף אחד מאתנו אינו רוצה בו.

אנחנו חייבים למצוא דרך שהביקורת על כל השגיאות ועל כל המחדלים תהיה

ביקורת רצינית, גם תקיפה וחריפח, אבל יחד עם זאת לדאוג לכך שלא נדחוף את

העולים ליאוש ואת הישראלים לניכור. האמת היא שיש שינויים חיוביים בתחומים של

קליטת העליה. לא מספיקים לטעמי, אבל ישנם.

ארני רוצה לומר גם לפורום הציוני, גם להתאחדויות העולים ולעולי ברית

המועצות, שאנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. אם המאבקים לא נושאים

פרי, זה מייאש גם מניהול המאבק.

א' רבדל;

אדוני השר, אנשים במצוקה חייבים לבטא את עצמם וחייבים לבטא את המצוקה.
השר לקליטת העליה י' צבן
התפקיד שלכם הוא אכן לבטא את זה. אבל אתם צריכים למצוא את הדרך לעשות זאת

בצורה כזו שיחיה איזון בין הדברים. ואני לא מתייחס לטענה קונקרטית. כי אחרת

מאבדים תקווה. בהתחלה יתיאשו מאתנו, ואחר כך יתיאשו מכם.
א' רבדל
העקרון נכון. אני בהחלט מקבלת את זה.

השר לקליטת העליה י' צבן;

היות ויש המון שאלות שאני רוצה להשיב עליהן, ומאחר ובמליאה מתקיים דיון

המחייב את נוכחותנו, אני מציע שתזמין אותי להמשך הישיבה הזו במועד אחרד ואז

אוכל לענותך לשאלות בצורה מסודרת.

היו"ר עי זיסמן;

כך נעשה. אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:50)

קוד המקור של הנתונים