הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 89

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי. ז' בטבת התשנ"ד - 21 בדצמבר. 1993. שעה 00;11

ע' זיסמן - היו"ר

י' בא-גד

אי גור

די שילנסקי

מוזמנים;

א' גורדון - ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

מ' טל - מנהל אגף עליה מהמערב, הסוכנות היהודית

יי סימון - משנה למנכייל, הסוכנות היהודית

ח' דיבון - מנכל מחלקת תפוצות, משרד החוץ

י' למדן - מנכל מחלקת צפון אמריקה, משרד החוץ

תי הורביץ - מדענית ראשית, המשרד לקליטת העליה

מזכיר הוועדה; ו' מאור

ש' צהר

קהילות יהודיות בצפון אמריקה ויחסן לעליה.



קהילות יהודיות בצפון מריקה ויחסן לעליה.

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הישיבה, ומקדם בברכה את הנוכחים. נשמע היום

את סקירתו של מר אורי גורדון, ולאחר מכן התייחס לדבריו.

בדרכי לכאן פגשתי בשני רופאים עולים.

הם הוזמנו על ידי חבר הכנסת שמאי. חבר הכנסת שמאי העלה במליאת הכנסת הצעה

לסדר היום בנושא של עולים רופאים, וועדת הכנסת החליטה היום להעביר את הדיון

בנושא לוועדת העליה והקליטה.

בשבוע ההבא לא תתקיימנה ישיבות של הוועדות השונות של הכנסת, והסיורים

שנקבעו בוטלו, מאחר ומליאת הכנסת תקיים דיון כמעט מסביב לשעון בתקציב המדינה.

י י סימון;

אני מבקש, אם אפשר, לדווח לוועדה על המשך הדיון שהיה בוועדה בנושא יהדות

דרום אפריקה, שיש לראותו כהישג של הוועדה הזאת.

אי גורדון;

אני מאמין שהנושא שבו אנחנו מתכוננים לעסוק הוא חשוב ביותר, מעל ומעבר

לשאלה של הסוכנות היהודית. אנחנו מדברים על קהילות יהודיות בצפון אמריקה ויחסן

לעלייה, שזו בעיה עקרונית. לא החברה הישראלית ולא ממשלת ישראל מתייחסים לבעיה

הזאת, שהיא בעיה אידיאולוגית.

אתן לכם דוגמה. ראש ממשלת ישראל מר יצחק רבין, ולא רק הוא, מעלה תיזה

שלכאורה יש בה הגיון. הוא אומר שכיוון שלא תהיה עליה מצפון אמריקה, וכיוון

שצריך לגייס את כל הכספים למען העליה של יהדות ברית המועצות לשעבר, צריך עכשיו

להוריד את הרגל מדבשת הבנזין וללכת יותר עם הפנים לכיוון ברית המועצות.

ובעקבות זה הוא מציע להוריד שליחים מצפון אמריקה ולהעבירם לברית המועצות. על

פני הדברים יש הגיון רב בטענה שלו, אבל אני רוצה להסביר מדוע אני מתנגד לגישה

הזאת.

מערכת היחסים בין ישראל לבין יהדות ארצות הברית היא שקובעת את את הנורמה

בעם היהודי. יהדות צרפת ויהדות אנגליה מסתכלות היטב על מערכת היחסים שבין

ישראל ליהדות ארצות הברית. הציונות האמריקאית התכחשה תמיד לערך של העליה, אבל

הציונות הישראלית לא יכולה לוותר על ערך העליה. אם נלך בדרך המוצעת, ונוציא את

השליחים מארצות הברית, כי אז יקרו לדעתי שני דברים: ראשית, תוך 5 שנים אנחנו

לא נהיה גם באנגליה, גם לא בקרב יהודי צרפת וכמובן גם לא בארצות רבות אחרות,

כי הנורמה הקובעת היא זו של היחסים והקשרים שלנו עם יהודי ארצות הברית.

שנית, בעוד 5 שנים העליה מברית המועצות תתייצב, בהנחה שברית המועצות תהפוך

להיות מדינה רגילה, ואם נרצה אז לחזור אל היהודים בארצות הברית נגלה מהר מאד

שאין לנו לאן לחזור.



אני טוען שצריך להמשיך לעבוד בארצות הבירת בנושא העליה, משום שאי אפשר

להשאיר את יהדות ארצות הברית רק כמי שבתרומות בלבד ממלאת את חובתה. כי אם זו

תהיה יהדות שרק נותנת תרומות, מבלי שתהיה לה זיקה או משימה ציונית, היהדות

הזאת תלך ותתנוון.

ממשלת המערך וממשלת הליכוד הן אותו הדבר מבחינה זו. במגעים שלנו עם יהדות

ארצות הברית נתנו דגש חזק על איסוף כספים, ולא על כיסופים. ואני טוען שכתוצאה

מכך הקהילה היודית, להוציא האורתודוכסים, הולך ונחלשת, הולכת ומתנוונת. אני לא

מאמין שיכולים להיות חיים יהודיים בלי כיסופים, והכיסופים היו צריכים לבוא

ממדינת ישראל. במקום זה באה השיטה ששמה את הדגש על איסוף כספים בלבד, ואין

בזה די כדי לבנות עם.

כשאני מדבר על הנושא הזהאני אומר שוב, שלראש ממשלת ישראל יכולה להיות

תיזה, אבל זו תיזה שלא רואה לעומק מה יהיה בעוד 5 שנים. קל טעון היום, וזה די

משכנע, שמארצות הברית ממילא תחיה עליה, ולכן מוטב לעזוב את זה ולא להתרכז שם

סביב הנושא הזה.

מינואר עד נובמבר 1993 הגיעו ארצה כ- 2,428 עולים, כולל עולים מסוריה

שעליהם אינני רוצה לדבר כאן היום. נניח שעד סוף השנה יגיעו עוד 200 עולים.

קראתי כותרת המבשרת על גידול של 50% במספר העולים מארצות הברית, כאשר 50%

-אלה מתבטאים למעשה בתוספת של 1,000 עולים בלבד.

כמה עלו מסוריה? במוסד שלי נחלים קיבלנו תלמידים מדמשק שהגיעו אלינו דרך

ניו-יורק.

בארץ מצויים 870 עולים מסוריה. יש לנו עוד 500 תיקי עליה פתוחים

בברוקלין, ואני מעריך שעד סוף השנה נביא עוד 50 איש, וכך נגיע עד סוף השנה לכ-

1,000 עולים מסוריה.

אם יהיו לנו השנה 2,000 עולים, אני מעריך שמדובר ב- 8,000 - 7,000 תיקי

עליה שנפתחו. כי לא כל יהודי שפותח תיק עליה גם עולה ארצה. כאשר ישנם כ- 8,000

יהודים בקהילות השונות ברחבי ארצות הברית המתעניינים בעליה, כתוצאה ממוטיבים

ציוניים שהתעוררו בהם בעקבות קיום חוגי בית, כנסים ושיחות עם שליחים, יש לקוות

כי 2,000 מהם אכן יעלו במרוצת השנה ארצה. אבל כאשר יוחלט שאיננו עוסקים יותר

בעידוד עליה מארצות הברית, העליה משם, אם תהיה כזו בכלל, לא תהיה עליה ציונית.

המעורבות היהודית תצטמצם באיסוף כספים, ללא הכיסופים.

אי גור;

מהיכן באו 1,400 העולים שהגיעו ויגיעו עד סוף השנה, חוץ מהעולים מסוריה,

ומה ההרכב שלהם?

מדובר בכ- 2,000 עולים מארצות הברית, לא כולל את העולים מסוריה.

כשאני אומר שרוב העולים מארצות הברית הם דתיים, אינני מתכוון

לאורתודוכסים דווקה, אלא גם לקונסרווטיבים וגם לרפורמים. כשאתה בא לבית-כנסת

אתה רואה שהמוטיבים הציוניים שם גדולים יותר מאשר אצל מי שאינם באים לבית

הכנסת. ואתם הרי יודעים שלאורתודוכסים שם יש בתי כנסת, ךוכן גם לקונסרבטיבים

וגם לרפורמים. נכון שרוב העליה מארצות הברית היא דתית, אבל לאו דווקה חרדית.

בדקתי ומצאתי שיש הרבה מאד עולים שגם אם אינם מבקרים בבית כנסת הם עוים

לארץ מפני שבהיותם ילדים הם היו פעילים בתנועת נוער יהודית, או היו פעילים

במרכז הקהילה, או בחוגים שונים הקשורים ביהדות. פירוש הדבר שעל התשתית הנפשית

הזאת של חינוך יהודי קל יותר ליהודי האמריקאי לעלות לארץ, ובוודאי יותר קל

מאשר ליהודי שלא נהנה מתשתית כזאת.

אני רוצה להבהיר עוד, שהסוכנות היהודית והתנועות הציוניות שיפרו מאד

בשנים האחרונות את רמת השליחים שלהן. כדי להיות היום שליח לא די בכך שהמועמד

צריך לעבור בחינות פסיכוטכניות, וצריך לעבור ועדות ציבוריות, אלא הוא צריך

לעמוד על רמה גבוהה. המצב היום בתחום הזה איננו כפי שהיה בשנים עברו, כאשר

שלחו לשם כל אחד כמעט. אני מכיר כמה אישי ציבור שרצו מאד להיות שליחים,

והוועדה הפסיכוטכנית הם לא עברו, וההמלצה קבעה שאינם מתאימים לשליחות, והם אכן

לא יצאו לשליחות.

אני בהחלט גאה בשליחים שיש לנו היום שם, והבאים מכל הזרמי המחשבה. זו

חבורה יוצאת מן הכלל טובה. נכון שיש האומרים שהשליחים שלנו עושים חיים מבחינה

מסויימת, וכי להיות בארצות הברית זה יותר קל ונוח מאשר לשמש שליח ברוסיה,

למשל. זה לא כל כך מדוייק, ואסביר גם מדוע. כדאי שתדעו שמבחינה נפשית עומד

השליח בסיטואציות לא קלות, כי הקהילה והאווירה בקהילה היא לא בעד עליה. זאת

אומרת שלמעשה אתה מנסה למכור סחורה שיוצרת אצלו תסכולים. נכון שהוא יכול

לנסוע לסוף שבוע לסן-דיאגו או למקום אחר, ואמריקה היא בכלל ארץ נוחה ומעניינת,

אבל צריך להבין ששליח הרוצה למלא את תפקידו נאמנה יסבול הרבה כאב לב.

הגעתי למסקנה נוספת, שאינה מקובלת עדיין, שאנחנו חייבים לשנות את גישתנו

לפעולה הציונית שלנו בארצות הברית. כי איך אפשר להסביר את העובדה שאין אפקט

מצטבר לעבודת השליהים שלנו. השליח הוא טוב, ואני בטוח שהוא טוב, אבל בסך הכל

אין אפקט מצטבר לפעילותו. ואני רוצה לנסות להסביר את התופעה הזאת.

השגיאההראשונה בתחום הזה היא שמשלחת הלשיחים מורכבת לפי מחלקות. כאשר שליח

שנשלח מטעם מחלקת ההסברה צריך לעסוק בהסברה, ואילו שליח העליה מטפל בעליה, וכך

הלאה, ואין תכנית באשר למה שקולקטיב השליחים בארצות הברית צריך לעשות שם באותה

שנה מסו י ימת.

אם יש התרופפות בחינוך היהודי בארצות הברית, חשוב מאד שכל השליחים, ולא

חשוב מאיזו מחלקה הם באו, יטפלו בנושא הזה. זה צריך להיות פרוייקט משותף לכל

קבוצת השלוחים, כאשר כל אחד מהם יעסוק גם בעבודה המיוחדת שלו. אבל בהעדר תכנית

משותפת אחת אין אפקט מצטבר, על כל המשתמע מזה.

אני שואל לא פעם את אנשי ביתר ואת אנשי הבונים שם בכמה ילדים בעצם מדובר,

ומה התכנים שעל פיהם הם עובדים. והסתבר שמה שהיה טוב באירופה לפני 50, 60 ו-

70 שנה בשום פנים ואופן איננו טוב לאמריקה של היום. ניקח לדוגמה את ביתר: מה

מסגרת הפעילות שלה שם בחינוך, ובאיזו איכות? - בין השאר היא עוסקת בנושא יהודה

מה המיוחד בחינוך שליחיה שם? - פשרה

טריטוריאלית. והרי זה מנותק מכל הענין היהודי. זה טוב בשביל ישראל, אבל

בוודאי לא בשביל ארצות הברית.



אני טוען כי הגיע הזמן להקים תנועת נוער של מדינת ישראל, שיהיו בה שמאל

וימין, דתיים וחילוניים, והיא תעמוד על שני מוטיבים: האחד, עידוד והגברת

החינוך היהודי שם. וכאן כדאי אולי להזכיר שלשלוח ילד לבית ספר יהודי עולה כסף

רב, ולא כל משפחה יכולה להרשות זאת לעצמה, כך שרוב הילדים היהודים לומדים בבתי

ספר ציבוריים, ולא בבתי ספר יהודיים. ושליח ביתר שם עובד עם 15 ילדים יהודים

בסך הכל, וכך גם השליח של הבונים, בעוד שאלפים רבים של ילדים יהודים לא נמצאים

במסגרת יהודית שהיא, ובוודאי לא יהודית ציונית.

ערכים כמו שפה עברית, להיות עם חופשי בארצנו, מדינת ישראל וכו' לא מוקנים

כלל לילדים האלה שם. במקום זה אנחנו מנציחים שם שיטה שאינה משרתת לא את ביתר

ולא את הבונים, ובוודאי לא את הקהילה היהודית שם או את עם ישראל. אבל כאשר

שליחי תנועות הנוער מפוזרים, ולא עובדים לפי תכנית אחידה, ואין לנו את כוחות

הנפש להגיד את האמת בנדון, המצב לא ישתפר.

מה אחוז שליחי תנועות הנוער מכלל השליחים בארצות הברית?

כדאי שנדע שלא מדובר היום במאות שליחים. בעבר פעלו ברחבי ארצות הרית

וקנדה 50 שליחים של מחלקת העליה. כיום פועלים שם 11 שליחים בלבד. ביוסטון

ובקליוולנד למשל אין לנו היום בכלל שליחים. בסך הכל מצויים שם היום 80 שליחים

קהילתיים לדור הצעיר ולתנועות הנוער. פחות מ- 40 מהם שליחי תנועות נוער,

ויכול להיות שליח תנועה שהוא גם שליח קהילתי. יש מקומות שבהם אין כלל שליח של

תנועת נוער. בלוס-אנגילס, למשל, ישנם 7 שליחים של תנועות נוער שונות. לכל אחד

מהם יש תכנית משלו, ואין פעולה קולקטיבית של כל שליחי תנועות הנוער בפדרציה

היהודית על מנת לחזק את הענין הציוני.

שליח הבונים בלוס אנגילס, למשל, נוסע מרחק של 50 או 60 קיימ משם כדי לשבת

עם קבוצה של 15 ילדים ולהעביר אתם פעולה. ואין לראות בזה בשום פנים ואופן

ניצול ראוי של פוטנציאל השליח הזה. אילו היתה שם משלחת ציונית אחת שהיתה

מרכזת את כל הפעילות של הנוער בתוך הפדרציה, היא היתה עושה פעילות הרבה יותר

רחבה וגדולה. ואני אומר שתנועת נוער שאין בה מאבק אידיאולוגי היא לא תנועת

נוער. וכשאני מדבר על מאבק אידיאולוגי אינני מתכוון ליהודה ושומרון ואף לא

לענין פשרה טריטוריאלית, אלא לנושא הציונות. ולצערי הרב אין בתוך הקהילה

היהודית שם כוח פוליטי שמתמקד סביב התיזות המשותפות לכולנו. לכן חשוב לדעתי

לעשות פעם בדיקה לעומק של הנושא הזה.

תנועת צבר היא אחת הדוגמאות המוכיחות את התיזה שלי. כי תנועת צבר היא

תנועה אותנטית אמיתית שצמחה בשנים האחרונות, והיא עובדת בקרב בני יורדים

באמריקה. ואני מחייב אותה בהתלהבות גדולה.

אני מדבר על קהילה כמו זו שבאיזור לוס-אנג'לס שיש בה 600 אלף יהודים,

שלנושא הציוני נטו אין שום השפעה עליהם. בלוס-אנגילס יש 12 שליחים, מהם 7

שליחים של תנועות נוער. אבל אני טוען שלא המספרים הם הקובעים, אלא העקרונות.

כיוון שאינני מכיר ועדה אחרת של הכנסת שיש לה זיקה לנעשה בקרב העם

היהודי, אני חושב שהגיע הזמן שוועדת העליה והקליטה של הכנסת תקיים ביחד עם כל

אנשי תנועות הנוער הפועלות בחו"ל דיון מעמיק בנושא, בהשתתפותו של מר שלמה

גרביץ שבידיו תיק הנוער והחלוץ, כדי להתמודד עם האתגר של תנועה ציונית יהודית

ממלכתית של מדינת ישראל. אני יודע שזה לא קל, ואני יודע שהסטטוס קוו חזק,

ושלכל תנועה יש אינטרסים משלה, ובכל זאת מגיע הרגע שבו צריך להתחיל בדינמיקה.

גם אם הבירורים הציבוריים בנושא הזה יימשכו שנים כדאי הדבר ובלבד שבסופו של

דבר נגיע להקמת תנועת נוער לאומית, שזה דבר חשוב ביותר.

הוועדה קיימה דיון מפורט בענין תנועת צבר, והם היו מאד מרוצים. היתה

התייעצות מוקדמת, והם רצו בהחלטות שמחזקות אותם בכל הנוגע לתקנים וגם לתקציב.

אני מבין שהם מעמיקים ומרחיבים מאד את הפעילות שלהם בהשוואה לעבר.

אני כועס על הכנסת בענין צבר. כאשר חילקו את הייחודיים פניתי בשעתו אל

מיכה חריש שהיה אז יושב ראש ועדת הכספים, ואחר כך אל חיים רמון שהיה יושב ראש

ועדת הכספים, טענתי והסברתי כי צבר זו תנועת נוער אותנטית של מדינת ישראל,

וכמו שנותנים כספים יהודיים לבית ברל, לישיבות וכוי, כך גם צריך לתת כסף

לתנועת צבר. חיים רמון השיב לי אז במלים הבאות: אורי גורדון, עזוב אותי.

יחודיים זה פוליטיקה, אבל היות ואני מעריך ואוהב אותך אני אתן לך 5,000 דולר

בשביל צבר. קמתי מהשולחן, יצאתי וסגרתי את הדלת, ולא לקחתי אף אגורה.

אחר כך הם לקחו. אחד ההישגים של של ועדת העליה והקליטה היה שהחיילים

והחיילות במסגרת הזאת נהנים ממספר הקלות, כמו שיחות טלפון ללא תשלום עם

הוריהם שבארצות הברית, ועוד.

תנועת צבר מטפלת רק בקרב ילדי היורדים. בלוס אנג'לס - אנחנו שומעים - יש

600 אלף יהודים, ואנחנו יודעים שיש שם הפרדה מוחלטת בין יהודים ילידי ארצות

הברית לבין יהודים ישראלים ואחרים שירדו לשם, והסוכנות היהודית לא מטפלת בהם.

האם אתה מתכוון להקים תנועה אחת שתטפל ותפעל גם בקרב היורדים, ולא רק בקרב

היהודים האמריקאים?

אי גורדון;

אני מדבר על תנועת נוער אמריקאית, שתפעל בקרב היהודים האמריקאים, ואסביר

גם מדוע כך. בנו של יורד ישראלי שהוא חבר בצבר לא ירגיש טוב בתנועת נוער

אמריקאית. בנו של היורד הישראלי שומע בבית את יורם גאון וכן זמרים ישראלים

אחרים, מכיר את קבוצת ביתר ירושלים ואת קבוצת הפועל חיפה. הנער היהודי

האמריקאי לא מכיר את הדברים האלה. ונכון שאין הם מתערבבים. בני היורדים רוצים

לשרת בצה"ל.

אתה רוצה לומר לי שאתה עושה הבחנה בין משפחה ישראלית שירדה ללוס אנגילס

לפני 20 או אפילו 30 שנה ובין משפחה יהודית אמריקאית באותה סביבה?

הם בהחלט מופרדים. מעניין גם שהי ורדים אינם שולחים את ילדיהם ללמוד בבית

הפסר היהודי שם, למרות שהחינוך שם הוא טוב לאין שיעור מהחינוך בבתי הספר

הציבורי ים.

כאשר מתקיימת בניו יורק הופעה של הגשש-החיוור, לא היהודים האמריקאים הם

שבאים לשמוע אותם, אלא הישראלים דוברי עברית גם אם חיים שם כבר 20 או 30 שנה.

הם מבקרים אחים, דודים וחברים בארץ, והם מכירים את הגשש החיוור וגם אנשי בידור

אחרים.



אבל איך תסביר לי את העובדה שלמרות מספרם הגדול של היורדים בארצות הברית

אין לצבר אפילו 10 שליחים שם? וכי מה יכולים כבר לעשות שליח או שני שליחים של

צבר ברחבי ארצות הברית.

אי גור;

מאיפה התקציב של תנועות הנוער הפועלות בארצות הברית?

מהתנועה הציונית ומהתנועות עצמן. הם לא מגייסים שם בנפרד כספים.

אתה מדבר על הצורך בהקמת תנועה ציונית לאומית ישראלית בשביל כל היהודים

שנולדו וגדלו בארצות הברית. ואתה מספר לנו על המצאותה שם של תנועת צבר המטפלת

בילדי יורדים. ובעצם צריך להקים שם עכשיו תנועה נוספת, תנועה שתטפל ביהודי

ברית המועצות לשעבר, כי הם לא בדיוק מתערבבים עם היורדים הישראלים וגם לא עם

היהודים האמריקאים.

תי הורביץ;

אני באמת חושבת שהגיע הזמן להקים בשבילם תנועת נוער.

בהחלט כך. הגיעו לשם 200 - 150 אלף יהודים מברית המועצות, ובשביל הילדים

שלהם צריך לדעתי להקים תנועת נוער מתאימה. כי למעשה יש שם שלוש קהילות

של רוסים לשעבר; של ישראלים לשעבר; של אמריקאים.

אי גורדון;

אנחנו דנים כעת בקהילה היהודית בארצות הרית וביחסה לעלייה, ואני העליתי

תיזה בנדון. טאני מציע שנקיים דיון נפרד בנושא של הנושרים מברית המועצות,

וכאשר נקיים את הדיון בנושא הזה יהיה לי מה להגיד בנדון.

די שילנסקי;

אני יודע שדעתו של יושב ראש הוועדה שונה מדעתי בנושא היורדים. יצחק רבין

כינה פעם את היורדים בשם נפולת של נמושות. אני עסקתי בזמנו בנושא היורדים,

ולא השתמשתי אף פעם בביטוי בביטוי הזה כלפיהם, כי אני אמרתי שילדינו והם

ואנחנו ורצים להחזיר אותם אלינו הביתה, וגידופם לא יעזור לנו להשיג את המטרה

הזאת. אבל אני חשבתי כמו שחשב יצחק רבין, וגם הגנתי עליו בפני כל מי שהתקיף

אותו בענין זה.

בתקופה בה אני טיפלתי בנושא הזה למדתי שהיתה הצדקה להפריד בין היורדים

ובין היהודים האמריקאים, כי התנגדתי למתן לגיטימציה לירידה וליורדים. אינני

מכיר את המצב שם כיום, ויכול להיות שהדברים שם השתנו, ויתכן שיש מקום לעשות שם

שינויים בהתאם.

אי גורדון;

נפגשתי עם יורדים בלוס-אנג'לס, ואני יכול לספר לכם כי 40% מהיורדים

הישראלים שחיים באיזור לוס אנג'לס נשואים לבני זוג יהודים מקומיים, 10%

נשואים לבני זוג לא יהודים. וזו עובדה עיקרית שמונעת את שובם לארץ.



בקליפורניה יש היום משבר כלכלי גדול מאד, ושם חיה היום אוכלוסיה גדולה של

יורדים, אנשים ברמה גבוהה שיש להם קשר חזק לארץ. והדברים שאני אומר בדוקים. הם

לא התערו בחברה האמריקאית, גם לא אלה ביניהם הנשואים לבנות זוג אמריקאיות, והם

מקיימים פגישות ומפגשים בינם לבין עצמם, והם שומרים בקנאות על זהותם כישראלים,

ושומרים על קשר עם הארץ, והם חוזרים וטוענים שהם מתכוונים לחזור לארץ. בינתיים

החינוך היהודי מספק להם את הצרכים שלהם. נכון שילדיהם יוצאים לעתים עם גויים,

וגוי יכול להיות גם מישהו מוויאטנם.

באיזור לוס אנגילס מתגוררים בין 80 ל- 130 אלף יורדים, ורובם נמנים על

המעמד הבינונני הנמוך. כאשר על כל סיפור הצלחה אחד ישנם 100 כשלונות. אם תקרא

להם נפולת של נמושות, או בוגדים, אין לך שום שיה ושיג אתם. אבל אם אתה רואה

בהם בנים אובדים שאתה רוצה להחזירם ארצה, או אז יש לך מה לעשות אצלם. לאט לאט

צמחה שם תנועת צבר, שהתהילת ממצוקה אמיתית והפכה להיות תנועת נוער אוטנטית כי

זה התבקש בשטח. וההורים עודדו את זה.

נער חבר בצבר נוסע לשרת בצה"ל בהסכמת הוריו שנשארים בלוס-אנג'לס. בגלל

רצונם לשמור על קשר עם הארץ הסכימו ההורים לכך שבנם ישרת בצה"ל, ואת זה הוא

עושה.

אי גיר;

כמה צעירים כאלה התגייסו לצה"ל?

כמה מאות, ואני רואה בזה הישג גדול, כי זה לא דבר קל.

אני חוזר ואומר שצריך לעשות רוויזיה על הפעילות היהודית ציונית הנעשית

בארצות הברית, וזה מחייב דיון רציני ומעמיק.

באשר ליהודים ממדינות חבר העמים שנשרו לארצות הברית, אני מסכים לדברים

שאמר מר גורדון, שזו אכן קבוצה נפרדת לגמרי. המנטליות שלהם שונה מזו של יהודי

ארצות הברית וגם מזו של היורדים הישראלים שחיים שם, ולכן הם מצריכים גישה

נפרדת ושונה. אני מסכים לכן שהנושרים מחבר העמים מהווים שם קבוצה נפרדת. אבל

אינני בטוח שצריך לראות בישראלים ובילדיהם קבוצה נפרדת מזו של היהודים ילידי

אמריקה.

אי גורדון;

צריך לערוך בדיקה מחודשת של על הפעילות שלנו שם, ואני רוצה לתת לכם מספר

דוגמאות. לפי התיזה של יצחק רבין צריך להפסיק לפעול בארצות הברית, אבל אני

מסיגע למסקנה הפוכה מזו. בשנות ה- 70 וה- 80 עסקנו הרבה בעידוד עלייה קבוצתית,

כפרית. ועירונית, לארץ. אבל אנחנו הזנחנו את זה. היו אז הצלחות של התישבות

כפרית. בישראל. היום אני אומר שהגיע הזמן לעלייה קבוצתית מארצות-הברית. ואסביר

למה אני מתכוון כשאני מדבר על עלייה קבוצתית.

הכוונה היא לפנול אל יהודים בארצות הברית ולעודד אותם להצטרף כקבוצה

לישוב קהילתי בישראל. כי כאשר 10 משפחות עולות ביחד הן מחזקות האחת את השניה,

וקל להן יותר לעלות ולהיקלט. צריך לחשוב מה צריך לעשות ובלבד שלא נזניח את

החזית. האמריקאית, אלא לעשות את ההיפך מזה.



יש לנו תכנית מפורטת מאד באשר לדברים שאנחנו צריכים לעשות לגיוס וארגון

משפרוות לעלייה קבוצתית להתישבות. כלומר, גיבוש מערכת חברתית ארגונית, בחירת

ועדות פעולה לענין הזה, בהירת מנהיגות לנושא הזה שתלך על עליה קבוצתית, בנוסף

לעליה האינדיבידואלית הקיימת.

אם אתה מחליט לעשות את זה, איך אתה יוצר בארצות הברית את האווירה המתאימה

לעלייה הזאת. בביקורי בחו"ל אני משתדל להפגש עם אנשי הקונסוליה שלנו שם. משרד

ההוץ מופקד על עיסוקי משרד ההוץ, אבל איפה הצ'נל המהבר אותנו אל עובדי

הקונסוליות שנפגשים עם העם היהודי במקום כהונתם, בין השאר גם לענין הזה? אם

עובדי הקונסוליות לא יודעים שיש בכלל רעיון כזה של עליה קבוצתית הם כמובן גם

לא יכולים "למכור" את זה.

מאות פרופסורים ישראלים ממיטב תמוהות בארץ עושים שנת שבתון בארצות הברית.

חשוב מאד לקרוא לדגל הזה את הפרופסורים האלה, שגם הם נפגשים עם יהודים. הם

מוזמנים להרצות במקומות שונים, אבל אין הם מדברים על עלייה,כי לא מגייסים אותם

לענין הזה, לא מדברים אתם על כך. כאילו אסור לדבר על עליה.

אני הגעתי למסקנה שקרה משהו מעניין בקהילה היהודיתה אמריקאית. אני זוכר

שבשנת 1980 ניסיתי להכניס ל- GENERAL ASSEMBLY את נושא העליה, ולא הצלחתי, כי

היו שהתנגדו לזה. אני חוזר עכשיו מה- GENERAL ASSEMBLY ואני יכול לספר לכם

שהתקיים שם דיון רשמי על העלייה, והחדר היה מלא עד אפס מקום. ויש לנו ועדות

עלייה בפדרציות היהודיות השונות, אף כי לא בכולן. השאלה היא איך אתה בונה את

כל זה למסה אחת גדולה. לדעתי אפשר לעשות זאת אם יוצאים עם תכנית עבודה חדשה

-ומקיפה.

בשיקגו אין לתנועות הנוער שום מעמד בפדרציה היהודית. ואני אומר שצריך

לבנות את זה אחרת. הבה נקים תנועת נוער בתוך הפדרציה. יחליטו ממשלת ישראל

והכנסת להקים תנועת נוער לאומית, ויבואו אל הפדרציות ויגידו להן: את זה אנחנו

רוצים.

במקביל לעבודת הפדרציה עם יתומים, זקנים וקשישים, עיסוקה באיסוף כספים,

בהסברה וכוי, היא תעסוק גם בתנועת נוער יהודית ממלכתית ציונית, וכעבור 5-6

שנים יהיה שינוי באווירה ובגישה לציונות, ואני מאמין שגם העלייה תגדל.

היהודים בארצות הברית מודאגים מאד מנשואי תערובת והתבוללות. זו אצלם דאגה

אמיתית לגבי עתידם. ישראל משחקת בענין הזה, או לא? ישראל חייבת לשחק בענין

הזה, ואחת התשובות שלה לבעיות האלה היא עלייה, אף שזו לא התשובה היחידה.

אני חושב שטוב תעשה ועדת העליה של הכנסת אם תזמן אליה לישיבה את המנהיגות

היהודית, כ- 10 מנכבדי הפדרציות היהודיות, ותגיד להם שהכנסת מודאגת מנשואי

התערבות, מהידרדרות החינוך היהודי בגולה, ותבקש לדון ולהיוועץ ביחד מה ניתן

לעשות בנדון.

הם היו כאן כאשר התכנס בארץ הקונגרס הציוני, והנושא שנדון אז היה באיזו

מידה הם תומרים לאימוץ אתרי הגראוונים בישראל, מבלי לפגוע במגבית.

אי גורדון;

זה קשקוש, ולא לענין. כי אנחנו מדברים כאן על מהות העם היהודי. וממילא

לא יצא מזה דבר.

לא יצא מזה כלום בגלל ההתנגדות האקטיבית של הסוכנות היהודית. הם רצו בזה

ויש כמה קהילות שאכן אימצו אתרי קראו ונים. הקהילה בבולטימור, למשל, אימצה את

אתר הקראוונים בחיפה.

האמן לי שהענין הזה פהות חשוב. יותר השובים התהליכים המתהווים בעם

היהודי. 100 אלף תלמידים יהודים לומדים היום בבתי ספר יהודיים, כולל SUNDAY

SCHOOL.

אם אתה מדבר על כל בתי הספר היהודיים, כולל SUNDAY SCHOOL המספר הוא הרבה

יותר גדול.

יתכן שהוא יותר גדול, אבל אינני מאמין שהוא מגיע לחצי מיליון. ומי בעצם

שולח את ילדיו לבית ספר יהודי מלא? רק מי שיש לו האפשרות הכספית לעשות זאת.

אבל רוב הילדים היהודים אינם לומדים במסגרות שלנו, ועל זה אין ויכוח.

מדינת ישראל מודאגת ממכת נישואי התערבות, ההתבוללות והתרופפות החינוך

היהודי בארצות הברית, וזה נושא לדיון רציני ומעמיק עם נכבדי הפדרציות

היהודיות. ועדת העליה צריכה לקיים אתם את הדיון הזה.

אינני דואג לאורתודוכסים, אבל אני דואג מאד למי שאינם אורתודוכסים. כי

לדעתי אין ויכוח על כך שבין 800 אלף ל-1 מיליון ילדים יהודים אינם לומדים

במסגרות חינוך יהודיות.

זה בערך המספר. אני רוצה שיהיה ברור שאין לנו מספרים בדוקים על כל ארצות

הברית, לכן אנחנו מגששים באפלה. זה הדין גם לגבי מספר הישלאים שנמצאים בגלות

ארצות הברית. אבל התמונה בגדול בוודאיתואמת את מה שאומר מר גורדון.

איני יודע מה המספר המדוייק, אבל אני יודע שיש לנו בעיה אמיתית בענין זה.

יש המציעים שישראל תוותר על התרומות שהיא מקבלת שם כדי שכל הכסף הזה יוקדש

לחינוך יהודי שם.

והרי 70% מהתרומות ממילא אינן מגיעות לישראל.

אי גורדון;

אין ספק שזו בעיה עקרונית, והשאלה היא אמיתית היסטורית.

סימור רייך אמר שזכותו כאזרח לומר לממשלת ארצות הברית שהוא נגד מיכסות

הגירה ליהודים, וזו תיזה מאד רגישה בארה"ב. אני לא יודע מה יהיה ברוסיה. אבל

אני יודע שהיאס וגופים דומים ינסו יותר ויותר לדחוף את התיזה שהולך להיות רע

ברוסיה, ואמריקה לא יכולה לעמוד מנגד. אבל ישראל מעוניינת שהיהודים יעלו אליה.



כי אנחנו יודעים שכל יהודי שמגיע מברית המועצות לשעבר לברייטון-ביצ' עלול

להעלם, בעוד שכל יהודי שמגיע ללשראל הוא ילדיו ונכדיו ישארו יהודים. אנחנו עם

קטן ולכן לא יכולים לוותר בנקל על כל יהודי. האם יש לנו מדיניות בענין המיכסות

למהגרים? זה לא ענין ששייך לסוכנות היהודית, אלא לעם כולו כי זו שאלה לאומית.

אי גור;

מה צריכה ממשלת ישראל לעשות בענין זה?

אי גורדון;

יכול להיות שהיא צריכה לעשות הכל כדי שיהודים מרוסיה יבואו לישראל, ורק

לישראל.

אי גור;

מה צריכה או יכולה מדינת ישראל לעשות לגבי מיכסות ההגירה לארצות הברית?

אי גורדון;

היא צריכה לשבת עם העם היהודי, היא צריכה לשבת עם היאס, שהרי גם היאס זה

הלק מהעם היהודי. אם אתה משאיר את הענין הזה ללא טיפול., אז כל אהד תופסבהתאם

ליכולתו. צריך לשבת עם הקהילה היהודית של צפון אמריקה ולדון בנושא העליה, וזה

כולל גם את נושא הנושרים. ואני מציע לכם להיות קטליזטור לענין הזה.

אי גור;

אתה יודע מה התקציב השנתי של היאס?

אי גורדון;

אין לי בעיה להשיג את המספרים.

אי גור;

האם עיקר התקציב של היאס בא מיהודים, או שגם ממשלת ארצות הברית תורמת לו?

אי גורדון;

גם ממשלת ארצות הברית נותנת כספים להיאס.

אני מאמין שיהיה שלום, בצורה כזו או אהרת, והשלום נותן לנו הזדמנות לעשות

שינוי בסדרי העדיפויות שלנו. זה צריך להיות שינוי של קונספציה, שינוי שיעמיד

את נושא העליה במרכז סדר היום שלנו. זה צריך להיות שינוי נוסף לקהילה היהודית

האמריקאית. ל- .U.J.A תהיה בעיה קשה מאד. כי במשך 50 - 40 שנה הוא שלה לישראל

משלחות אין ספור, וחברי המשלחת נפגשו עם גנרלים בצבא, ביקרו בבתי קברות, נפגשו

עם אנשי ציבור וכוי. איזו מגבית יהודית תהיה זו בעתיד כאשר אנחנו חיים בשלום

עם קהיר, עם רבת עמון ועם סוריה? מישהו צריך לתת את דעתו גם לענין הזה.

כיוון שהמטרה של כולנו היא ליצור אווירה שונה בקרב העם היהודי, ליצור

חלום וחזון ציוני חדש, כפי שהתבטא מר פרס, אני מציע שהוועדה הזאת תיכנס יותר

ויותר לתמונה. אני מציע שתשמעו פרטים נוספים מיוחנן סימון שחזר משם לא מזמן.

ללפני כחצי שנה, ב- 29 ביוני 1993, קיימנו דיון על מצב הקהילות היהודיות

בארצות הברית וקנדה, בהשתתפות עוזי נרקיס שהוא ראש המשלחתך הציונית לצפון

אמריקה, ויוסי קוצ'יק שהוא ראש משלחת מחלקת העליה בארצות הברית, ואני רוצה

לקרוא באזניכם את 4 ההחלטות שהוועדה שלנו קיבלה בעקבות אותו דיון:



1. הוועדה קובעת כי נוכח המציאות החדשה בארצות הברית יש להרחיב את מערך

השליחים של ההסתדרות הציונית לעידוד העלייה.

2. הוועדה קובעת כי נוכח האחוז הגבוה של נישואי תערובת (52%), יש צורך

להגביר את הפעולות לחיזוק החינוך היהודי-ציוני בקרב בני הנוער, להעמקת הזיקה

ליהדות והזיקה לישראל.

3. הוועדה מייחסת חשיבות רבה לביקורם של בני נוער מארצות הברית בישראל.

הוועה למדה, כי עלות ביקורים אלה גבוהה מאד ומקשה על המשפחות. לדעת הוועדה על

הסוכנות היהודית וממשלת ישראל להשתתף בעלות ביקורים אלו.

הייתי רוצה שמר סימון יתייחס להחלטה הזאת של הוועדה, ויספר לנו מה בעצם

קרה בעקבותיה.

4. הוועה קובעת שיש חשיבות רבה להכנת חוברות לימוד על הקהילות היהודית

בתפוצות. חוברות לימוד אלה צריכות להיות כלולות במערכת הלימודים בארץ ומטרתן

לגשר בין הנוער הישראלי לנוער בתפוצות.

גם ההחלטה הזאת התקבלה כתוצאה מביקורת שנמתחה כאן. מצאתי את הפרוטוקול

מישיבת הוועדה שהתקיימה ב- 18 בינואר 1993 כשעל סדר יומה היה ארגון צבר. אני

רוצה לקרוא את אשר אמר אלוף משנה רוזנבאום, ראש מינהל גיוס של צה"ל. הוא אמר

אז: 5,5% בלבד מאלה שחייבים גיוס ונמצאים שם עושים את השירות שלהם לפי החוק.

דושי, מראשי תנועת צבר, אמר שהם הגיעו ל- 1,800 חניכים. זאת אומרת שכל

הפעילות שלהם מקיפה 1,800 חניכים, ו- 250 מהם באו לארץ בשנת 1992 ושרתו

בצה"ל. זה מצביע על פעילות שצריך להעריכה, אבל צריך לקחת את זה בפרופורציה

המתאימה ביחס למספר הגדול של ילדי היורדים המצויים שם.

אני מבקש לשמוע מה היא התייחסותן של הקהילות היהודיות בצפון אמריקה וקנדה

לא רק לעלייה מצפון אמריקה וקנדה, אלא גם לעלייה ממדינות חבר העמים, והאם יש

לזה ביטוי בהתגייסות שלהן לסייע ולעודד את העליה משם, בגיוס כספים למטרה הזו,

בהשוואה להתגייסותן לנושא הזה בתקופה שבה היה גל גדול של עלייה מברית המועצות.

האם גם היום מתגייסות הקהילות היהודיות בצפון אמריקה וקנדה לסייע כספית לנושא

חזה?

י' סימון;

אינני מומחה גדול לנעשה בקהילות היהודיות בצפון אמריקה, אבל אנחנו עוסקים

בזה כל הזמן.

אני רוצה להתייחס לשני דברים הקשורים בדברים שאמר כאן מר אורי גורדון. ב-

GENERAL ASSEMBLY ובקהילות היהודיות אנחנו שומעים היום שתי סיסמאות. הסיסמה

המרכזית היא JEWISH CONTINUITY . אחרי שהם גילו כי בקרב היהודים יש 52% נישואי

תערובת, ואיננו יודעים אם המספר הזה מדוייק או לא, גבר אצלם הפחד.

יש מקומות בארצות הברית שאחוז נישואי התרובת בהם מגיע לכדי 70%, ויש

מקומות בהם המספר יורד ל- 30%. במערב בעיקר שיעור נישואי התערובת גדול מ- 52%.

הסיסמה של המשכיות יהודית זו סיסמה המרכזית בקהילות היהודיות של

הפדרציה. והתשובה המרכזית שהם נותנים לצורך בהמשכיות היהודית היא ISRAELY

EXPERIENCE, התנסות ישראלית, ביקור בארץ. אנחנו חוזרים ושומעים כל הזמן כי רק

10% מהיהודים בגולה ביקרו בארץ, ורוב היהודים לא ביקרו.

ביקרתי בכמה קהילות ולמדתי את הנושא לעומק, וגיליתי שלילדים רביםבקהילות

היהודיות הגדולות יש קרן מיוחדת, שההורים שמו בה 100 דולר, בית הכנסת הוסיף

עוד 100 דולר לקרן, וכך הם עושים מדי שנה במשך 7 שנים. הכי מדהים הוא כי ברוב

המקרים 90% - 80% מהילדים שהכסף הזה עומד לרשותם אינם מבקרים בארץ בתקופה שבה

יכלו לעשות זאת. זאת אומרת שהתכנית הזאת לא באה כלל לידי מימוש.

ניקח לדוגמה קהילת בינונית כמו קליוולנד, למשל, שיש בה 70 -60 אלף

יהודים, שהמגבית שם מסתכמת ב- 25 מיליון דולר בשביל צרכים מקומיים ובשביל

הארץ. והמחזור של כסף יהודי המושקע שם בשנה על כל הפעילות היהודית המקומית,

כמו המרכז היהודי הקהילתי, החינוך, הסעד, בתי האבות וכוי, מסתכם בלפחות 150

מילון דולר. ואם לוקחים בחשבון גם את הקרנות שישנן בקהילה אתה מגיע ל- 370

מיליון דולר. וגם מתברר ששליש מהמגבית בא מהקרנות האלה, כך שאין אלה יותר

תרומות ישירות, אלא תרומות עקיפות.

המגבית לישראל מסתכמת ב- 10 מיליון דולר מתוך 150 מיליון דולר בשנה. זה

לא מאפשר הכוונה והגתייסות אמיתית לביקור בישראל. ואנחנו יודעים שביקור בישראל

_זה הדבר הכי טוב להעמקת ההזדהות עם ישראל ולהעמקת הזהות היהודית אצל יהודי

הגולה. הם רואים את הביקור בישראל כדבר שקושר את המבקרים אל הארץ ובוודאי

מעורר אותם לפעילות בקהילת היהודית במקום מגוריהם. אנחנו רואים את זה כיצירת

קשר לישראל.

כמי שנולד וגדל בגולת אני לא מאמי בחינוך היהודי הפורמלי בגולה, כי לדעתי

לא תמיד הוא נושא את הפירות שאנחנו רוצים ומקווים שישא. ביקור בבית ספר יהודי

במגמה רפואמית בקליוולנד מילא אותי ספקות באשר לתועלת שישבחינוך הזה נכנסתי

לכיתות, ומצאתי שם 500 ילדים שלומרים עברית, מדברים עברית, כאשר על קירות

הכיתות יש מפות של ישראל וכו'. והדבר הרשים אותי מאד. בערב פגשתי בפגישה

חבתרית כמה מילדי בית הספר הזה, והם אמרולי שהם רוצים לעזוב את בית הספר הזה,

כי אינם רוים להמשיך ללמוד בו והם מעדיפים ללמוד בבית ספר ציבורי, כי שם

נמצאים החברים והחברות שלהם שאתם הם רוצים להיות, וכי הם לא רוצים להיות שונים

ומשונים.

אני מאמין שחשוב ביותר לעשות כל מאמץ כדי להגדיל בצורה משמעותית ביותר

את מספר הנערות והנערים שמבקרים בארץ, כי לביקור בארץ יכולה להיות השפעה מאד

חיובית עליהם.

האם היה טיפול בנושא תזה?

כל קהילה שונה מחברתה, וכל עיר חושבת אחרת. אין פעילות שיטתית ועקבית

בנדון. נעשים מאמצים, אבל לא בצורה שיטתית, וזה גם לא יכול להיות שיטתי כי זה

לא יכול להעשות על ידי לחיצה על כפתור. יש קונצנזוס בנדון, וזה חשוב כמובן, יש

התייחסות חיובית, אבל לא היכלים עם זה עד הסוף.



כמה מלים בענין שליחי העליה. למחלקת העליה יש כיום 10 שלים בארצות חברית,

ואחד מהם מטפל עכשיו רק ביהודים שיצאו מסוריה והגיעו לארצות הברית, והיתר

מטפלים ביהודי ארצות הברית המגלים ענין בעליה, וגם ברבים אחרים שרוצים לעורר

אצלם את הענין בעליה. וכבר צויין כאן כי השנה נגיע ל- 2,500 עולים מצפון

אמריקה. כך שתוכלו להבין איזו עבודה קשה רובצת על מעט השליחים הפועלים שם.

שליח אחד פועל בקדה.

בשנת 1982 יוה שם כ- 35 שליחים.

י' סימון;

אכן כך זה חיה. כיום מטפל כל שליח ב100 עולים לפחות. בלוס אנג'לס נגיע

השנה ל- 300 - 250 עולים, אלה משפחות עם בעיות שונות שמצריכות טיפול של שנה או

אפילו שנתיים לפני העלייה. על מנת להגיע ל- 300 - 250 עולים צריכים השליחים

לראות אלפיים עולים פוטנציאליים, להסביר להם דברים רבים, להשיב לשאלות שלהם

וכו' וכו'. מכאן תבינו שהזמן העומד לרשות האנשים שלנו לטיפול בעלייה בקהילות

הוא מוגבל ביותר.

אני עובר לטיפול ביהודים מברית המועצות לשעבר שהיגרו לארצות הברית. כל

הזמן חשבנו שלישראל עולים האנשים הפחות טובים, ואילו הצעירים האקדמאים מלאי

המרץ מהגרים לארצות הברית. היום מתברר שלקהילות היהודיות השונות מגיעים מברית

המועצות לשעבר מהגרים ללא מקצוע, אנשים חולים וגם אנשים זקנים. זה כנראה מדגם

של מי שיוצא מברית המועצות. המיון שאולי היה בעבר, לא קיים היום. ולמעשה

מגיעים לשם הרבה מהגרים בעיתיים, שגם יודעים להאבקב תוך השיטה, וזה לא נעים

לקהילות. כי הקהילות היו מלאות התלהבות לקראת קליטת המהגרים האלה, והשקיעו

בזה הרבה כסף, אבל אחרי שנתיים או שלוש שנים של העליה הגדולה הזו פשוט נשבר

להם מהם, וכיום אינם יודעים מה לעשות עם האנשים האלה.

עשיתי חישוב ומצאתי שעלות הקליטה של משפחת מהגרים בת שלוש נפשות, שבשה

נושאת הקהילה, מגיעה ל- 10,000 דולר, שזה סכום הדומה לסכום סל הקליטה אצלנו.

ילדי המהגרים לא רוצים להיות רוסים לשעבר, הם מנסים להכנס ישר לקהילה

האמריקאית ולהיפרד מהזרות שהם רואים אצל ההורים שלהם. ואני לא בטוח שיש טעם

להקים תנועת נוער או לעשות פעילות ציונית יהודית נפרדת בשביל הצעירים האלה.

מוטב לפנוטת אליהם באמצעות מסגרת אמריקאית, באמצעות בית ספר יהודי או חברות

במועדון יהודי, מבלי לגבות מהם דמי חבר, השתתפות במחנה קיץ יהודי-ציוני. בדרך

זו ניתן יהיה אולי להגיע אליהם, אף שאנחנו יודעים ממחקרים סוציולוגיים על

הגירה שאי אפשר לעבור ממקום למקום תוך פחות מ- 10 שנים, פרט למקרים בודדים.

האם הסוכנות היהודית פועלת בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר שהיגרו לארצות

הברית?

לא באופן ספציפי וישיר. מי שבא אלינו זוכה לטיפול, ויש כבר מהגרים שמגלים

ענין לעלות לישראל אחרי פחות משנה שהם נמצאים שם. שליחים של הסוכנות היהודית

פועלים בקרב אנשים שרוצים לעלות לישראל, ובקרב הקהילה באופן כללי, אבל זה מאד

קשה לפרוץ החוצה.

הנושא שעומד כאן לדיון הוא היחס של יהודי ארצות הברית לעלייה. אניסבור

כי נכון להיום אין ליהדות ארצות הברית יחס לעלייה, והמספרים מדברים בעד עצמם.

אם אנחנומדבירם על ממוצע של אלפיים עולים מארצות הברית, הרי פירושו של דבר

שיהודי ארצות הברית אכן לא מתייחסים לנושא העלייה. יכול להיות מזכירים ומדברים

על הנושא הזה במעמדים מסויימים, משלמים מס שפתיים לנושא ומסתפקים בזה. אבל אי

אפשר להתעלם מהמספר שהוא פעוט ביותר.

האם אתה חושב שהעליה מארצות הברית היתה נמשכת בממדיה הנוכחיים גם ללא

שליחים שפועלים בקרב הקהילות היהודיות שם?

כאיש משרד והחוץ אני לא יכול להשיב על השאלה הזאת במידה מסויימת של דיוק.

אני מעז לומר שמספר העולים משם היה נשאר כפי שהוא.

אני למשל בטוח שהפעילות של השליחים מביאה עולים.

אני חושב שאני מבין גם מה עומד מאחורי השאלה הזאת, אבל - כאמור - אינני

יכול הלשיב עליה.

אני מבקש להתייחס למספר העולים משם. מספר היורדים החוזירם היום לארץ,

בעיקר מקליפורניה, גדול היום ממספר העולים מארצות הברית. איננו יודעים כמה

יורדים חיים היום בקליפורניה. מר גורדון סבור שמספרם נע בין 80 ל- 150 אלף

איש, ואם זה אכן מספרם צריך להעמיד אותו מול 5,5 - 4,5 מיליון יהודים ברחבי

ארצות הברית נכון להיום, ופירוש הדבר שלמעשה אין עליה מארצות הברית.

אם אנחנו מסתכלים על הרכב העולים המעטים מארצות הברית אנחנו מגלים מהר

מאד שהאיפויון הבולט שלהם הוא היותם דתיים, על כל המשתמע מכך. ופירוש הדבר

שרוב יהודי ארצות הברית אינם נמצאים כלל בתמונה. כי רוב יהודי ארצות הברית,

במידה והם משתייכים בכלל למוסד דתי, הרי הם קונסרבטיבים או רפורמים. אבל לצערי

הרב רוב יהדות ארצות הברית לא משתייכת פורמלית למוסד כדתי כלשהו.

כאשר אנחנו מסתכלים על שני הדברים הבסיסיים האלה ושואלים מה יהיה בטווח

הקצר, אנחנו צריכים לומר שאם הדתיים הם עיקר העולים, ורבים מהם מתקעיםם

בשטחים, ביהודה ושומרון, הרי שמהיום יילך ויירד מספר העולים מגוש הימין

הנוטים להשתקע בשטחים.

כל מי שביקר לאחרונהנ בארצות הברית, והוא קצת ער לתגובה של היהדות שם,

ובעיקר לאלה הנוטים לימין ולדת, יודע שיש כאן בעיה קשה.

אתה אומר איפוא שככל שתהליך השלום יתקדם, ונתוני היסוד לא ישתנו, תקטן

העליה מארצות הברית.

נכון, בטווח הקצר, אולי הקצר מאד.

האם יש עלייה חרדית, והיא לא כלולה בנתונים הסטטיסטיים של הסוכנות

היהודית, כי הם עולים בצורה מאורגנת ומכוונת ובנפרד.

עולה זה עולה. במידה והוא מקבל תעודת עולה, הרי הוא עולה ככל עולה, והוא

כלול בנתונים הסטטיסטיים של הסוכנות.

אני מכיר עולים חרדים הגרים בירושלים והם לא מופיעים בסטטיסטיקה הזאת.

רק כשהם תושבים ארעיים.

י י למדן;

אין עולה דתי, חרדי או חילוני שלא רוצה לחנות מהזכויות הניתנות לעולים,

ולכן כולם כלולים בסטטיסטיקה.

לטווח היותר ארוך יכול להיות שנוכל להביא לגידול במספר העולים. כי אם

השלום יבוא המצב בארץ עשוי להיות שונה, לפחות לגבי רוב רובם של יהודי ארצות

הברית. אבל כדי להביאם אנחנו צריכים לעשות לא רק עבודה מאומצת, אלא גם עבודה

מתוחכמת ומאד מאד מחודדת ולקראת יעדים מאד ספציפיים.

אוסיף ואומר שאפשרות של תשתית קיימת, וגם אני, שהנני ותיק בועידות של ה-

GENERAL ASSEMBL ומשתתף בהן לפחות 10 שנים, חשתי בניואנס שהוא שונה היום מזה

שהיה באסיפות קודמות, ומן הראוי לרשום זאת לפנינו.

חלקים נרחבים של יהדות ארצות הברית תמכו בשנים האחרונות בישראל, אבל לא

תמיד חשו בנוח בכל הקשור למדיניות שלה. וזו זכותם. אני פושט מצלם מצב. אבל אני

חושב שהיום אנחנו מוצאים יהדות שחשה יותר בנוח עם ישראל של היום, ישראל שחותרת

לקראת שלום, על כל הקשיים שבדבר. וזה נורא חשוב אם אנחנו מדברים על ענין השלום

והעליה.

אתה אומר לנו בעצם שההתקדמות בתהליך הלשום מגבירה את ההזדהות של חלקים

מסויימים ביהדרות ארצות הברית, שלא היתה קיימת בשנים האחרונות.

נכון, וזה גם יכול לעורר אותם לחשוב על עליה. אבל אני מדבר- באופן תאורטי

ועל הטווח הבינוני והארוך, וזה מתקשר לנושא שהוזכר כאן הבוקר.

מדבריך אני מבין שזה לא נובע אך ורק מהזדהות אידיאולוגית פוליטית, אלא גם

מהמחשבה על כך שהמצב בארץ יהיה יותר רגוע ושקט, איכות החיים תהיה טובה, וכך גם

החינוך, שיהודי ארצות הברית מעריכים אותו. כלומר, התוצאות החיוביות של השלום

יתנו להם בארץ את החיים הטובים שיש להם שם, וזה עשוי לעורר אצלם מחשבה על

עלייה.

זה יבוא משילוב של כל הדברים האלה.

היהודים מדברים היום על המשכיות, שלדעתי זו מלה נרדפת להישרדות. הם פשוט

לא רוצים לדבר במונחים של הישרדות, לכן הם מברים במונחים של המשכיות. אבל המצב

הוא הרבה יותר- חמור מאשר המשכיות. הם עוברים כעת הרבה משברים, לא רק משבר

המוצא את ביטויו במספרים היבשים, שכולנו מכירים, על מה שקורה בארצות הברית. יש

גם אספקט חומרי מאד. זה משבר כלכלי שעובר על ארצות הברית בכלל, ועל היהודים

בפרט. הפירוש המעשי למשבשר הזה הוא צמצמום במשאבים שניתנים על ידי היהודים של

לפדרציות ולישראל.

הצרוף של המשבר של התבוללות והמשבר הכלכלי הוא שהיהודים יותר מופנים,

-דואגים יותר לעצמם, מדברים יותר על חינוך, וגם על החוויה הישראלית. ואם במרוצת

הזמן הם ירגישו יותר נוח בכל הקשור לישראל, כפי שכבר ציינתי, כי אז היחס שלהם

כלפי ישראל יהיה יותר חיובי, ואז נוכל אולי להחזיר את ישראל למרכז סדר היום

שלהם. כי בשנים האחרונות לא היינו במרכז סדר היום שלהם. וכאשר זה יקרה נוכל

לנסות לקדם כמה מהיעדים שהועלו כאן.

ת' הורביץ;

אני חושבת שיש מערכות שבהן לא בודקים את היחס בין התשומות והתפוקות. אם

אתה אומר שיש לך שליח אחד ו- 10 עולים, הרי לא רלבנטי כלל. אבל בהחלט רלבנטי

שמדינת ישראל צריכה להחזיק בארצות הברית בשליחות מהסוג הזה.

מה עושות הקונסוליות שלנו שם?

תי הורביץ;

פעמים רבות יש לקונסוליות רתיעה מהטיפול ביהודים. מי שצריך לטפל בזה

באופן שיטתי זו הסוכנות היהודית ושליחי העליה שם, מבלי לבדוק תשומות ותפוקות.

אני באה מתחום המחקר ולא מתחום הפוליטיקה, ואני יודעת שכל תוצאות

המחקרים, ללא יוצא מן הכלל, מצביעות על כך שיש משתנה אחד שמנבא עלייה לישראל.

והמשתנה היחידי הוא צורת החינוך היהודי בגולה.

חינוך יהודי בגולה יכול לחיות מסוגים שונים. זה יכול להיות חינוך

פורמליל, וזה יכול להיות גם חינוך בלתי פורמלי. אני חושבת שמדינת ישראל צריכה

להשקיע הרבה בחינוך היהודי, גם בחינוך היהודי החילוני. ואכן יש היום מגמה

לשלוח לשם תכניות לימודים שהן לאו דווקה בתחום הדתי, אלא תכניות לימודים הרבה

יותר חדשניות. גם המגזר הדתי וגם המגזר החילוני התחילו להתייעל קצת בנושא, ולא

שולחים יותר חומר שעבר זמנו.



נכון שגדול משפר היהודים בארצות הברית שאינם יכולים להרשות לעצמם מבחינה

כספית לשלוח את ילדיהם לבית ספר יהודי, כי הוצאה של 20 אלף דולר לשנה לחינוך

שלושה ילדים למשל זו אכן מעמסה כספית גדולה על רוב המשפחות היהודיות שם.

לשלוח את הילדים לתנועות נוער לא כרוך בהשקעה כספית, מה גם שלתנועות

הנוער יש כלים יותר טובים ליצירת הווי ישראלי ואווירה יהודית ישראלית, בתנאי

כמובן שזה לא ייעשה ספורדי.

כשהייתי בארצות הבירת בשנות השבתון שלי ראיתי את תנועות הנוער שם, ומצאתי

שהן היו דלות מאד מבחינת מה שהן מציגות. חיו 10 ילדים פה, 5ילדים שם. אין ספק

שריכוז המאמץ, לבל יהיו שנים מעיר ושלושה מכפר, הוא הדבר הנדרש שם. כי המצב

הנוכחי הוא מאד עלוב. אורי זרק רעיון מתסיס בנושא הזה, ולדעתי צריך בהחלט

לחשוב על זה.

חי דיבון;

אנ יודע שהורים יהודים נרתעו מלשלוח את הילדים שלהם לכל דבר שריח של

עלייה נדף ממנו, ושהיה חשש שהוא עלול לעורר אצל ילדיהם את רעיון העליה, וזה

מתקשר כמובן לחשש שלהם מפני רצון ילדיהם להתגייס יותר מאוחר לצה"ל.

ת' הורביץ;

אני חושבת שלמרות זאת אנחנו חייבים לעשות את ההשקעה הזאת.

י י בא-גד;

אני לא מאמין בשליחים, כי לדעתי הם לא מביאים אף לא עולה אחד. אם יש

עולים, הרי זה בגלל קשר משפחתי: אב, בן,, נכדים, בני משפחה אחרים.

ביקרתי בארצות הברית ובקנדה, שהיתי הרבה זמן בטורונטו שבקנדה, ובמיאמי

שבארצות הברית, ואני לא מאמין בשליחים. לדעתי זה כסף מבוזבז. אבל אם כבר

שולחים שליחים, צריך לשלוח רק כאלה שעובדים בעבודה חינוכית, ויש רבים הנשלחים

מהארץ ללמד שם בחינוך הדתי בעיקר, וכעבודה נוספת, תמורת תשלום נוסף, יעסקו גם

בנושא העליה. ולא לשלוח לשם שליח, כי זה עולה הון תועפות.

אני לא מאמין בעליה. הנביא מלאכי אומר בסיום הספר: הנה אנכי שולח לכם את

אליה הנביא לפני בוא יום הי הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים. אומר רש"י

על ידי בנים יחזרו ההורים בתשובה.

הדרך היחידה להתמודד היום עם עליה זה נעל"ה מארצות הברית; נוער עולה לפני

הורים, פעולה מוצלחת שעשו עם נוער מרוסיה. זה התחיל עם 300 בני נוער, וכיום

מגיע מספרם ל-2,000. הילדים האלה יביאו ארצה את הוריםה.

לפני 40 שנה פתחתי את ישיבת בני עקיבא נחלים. באותם ימים היתה המודעות

ללכת לישיבות שלילית לחלוטין. מה עשיתי? עזבתי את ההורים, והבאתי את הילדים

ליום בישיבה, רקדתי אתם ושרתי אתם, כפי שאני ידוע לעשות, שגעתי את הילדים,

אבא, החלטתי שאני הולך לנחלים. מובן שהאב אמר לו:

השתגעת? יש לך בית ספר תיכון מפואר בירושלים. אבל הילד החליט שהוא הולך

לנחלים. ילד שגנב את האפיקומן אמר שאין הוא מחזיר אותו אלא אם יבטיח לו אביו

שישלח אותו לנחלים. ומאפס תלמידים לפני 40 שנה הגענו היום ל- 1,200 תלמידים,

הישיבה הכי גדולה בארץ עם פנימיה.

הגעת ל- 12,00 תלמידים, ולא ל- 12,000 תלמידים.

גם לא רציתי במספר יותר גדול, כי אני גם לא מסוגל לקלוט יותר תלמידים. מי

שמכיר את התחום הזה יודע שזה שיא השיאים שאליו ניתן בכלל להגיע. יש ישיבות עם

150 תלמידים, ויש ישיבות עם 300 תלמידים. אנחנו הישיבה הגדולה ביותר מהסוג

הזה. אבל אני לא מביא זאת כדוגמה. אני רק אומר שאנחנו זקוקים לסוג אחר של

שליחי עלייה; לשליחים צעירים שיכולים להשפיע על ילדים ו"לפתות" אותם לבוא.

הוריהם יבואו בעקבותיהם. לא איכפת לי כלל אם הילדים יבואו ארצה לתכנית

לימודים של שנה, כמו כיתה טי, או שיבואו לשנת בר-מצווה, לכיתה יי או כיתה

אחרת, ואפילו יבואו לחודשי הקיץ בלבד. ניתן להם תמריצים כספיים שכדאי יהיה להם

לבוא אלינו. מוטב להשקיע את הכסף בתכנית הזאת במקום להשקיע אותו בשליחים

ובמחלקות מי ותרות.

וכאשר אחרי ביקור כזה בארץ, ארוך יותר או ארוך פחות, הילד יחזור וישגע את

אביו ואת אמו ויקבע "אני החלטתי", לא יהיה אב שיעמוד בפניו ולא ייכנע לרצונו

זה של הילד.

כל הקונצפציה שלנו צריכה להשתנות. לא עוד מחלקות עליה ושליחים, אלא רק

עלייה של ילדים ונוער; מחנות קיץ בשביל ילדי חו"ל, שיבואו ויראו את הארץ, ולתת

להם שנת לימודים עם כייף, כי זו הדרך היחידי להעלות אותם ואת משפחותיהם

בעקבותיהם.

2000 עולים לשנה מארצות הברית זה ממש כלום, בעיקר שרוב ציבור העולים הוא

ציבור דתי חרדתי. אני מוכן להרחיב את הדיבור על התכנית שלי עם האנשים

המתאימים. אני מוכן לכוון את השליחים בישראל, שליחים שהם מדריכי נוער, מורים

צעירים עם רוח רעננה חדש.ה אם תקבלו את הצעתי, אני ממאין שנהיה עדים להמפכה

גדולה בממדי העליה.

אני מזמין את חברי הוועדה לבקר בישיבת נחלים, במסגרת אחד הסיורים בסביבה.

בישיבה שלנו ישנם ילדים מתכנית נעל"ה שנקלטו בצורה יוצאת מן הכלל טובה, ויש

אצלנו תלמידים נוספים ממדינות שונות בעולם.

אני רוצה לנצל את העובדה שזאת הישיבה האחרונה לפני אישור התקציב לקראת

סוף החודש, ולהתייחס לנושא שאין לו כל נגיעה לסעיף שעל סדר היום שלנו, אבל יש

לו נגיעה לעליה, לתדהמתי הביאו אתמול לידיעתי קלטת של שיר שמושמע ב"קול-ישראל"

בתכניתה של דליה יאירי בין שעה 8 ל -9, ושנכתב על ידי יואב דינאי, אף הוא עובד

ברשות השידור, ובשיר ישנו הקטע הבא: " ערב טוב ראש הממשלה, ונעבור לענין אחר.

בוקר טוב לך זונה עולה". והמשפט הזה חוזר מספר פעמים בשיר.

גם גם יגידו לי שזה שיר סטירי שבו צוחקים על כולם, אני טוען שיש במשפט

הזה כדי להכפיש ציבור שלם של נשים עולות. וזה משתלב בכל מיני עוולות נוספות של

כלי התקשורת המבליטים בכותרות גדולות את המוצא של עולים שביצעו פשעים. כתוצאה

מההבלטה הדיס-פרופורציונלית של המקרים הבודדים האלה מצטיירת בעיני הציבור הרחב

תמונה כאילו כל העולים הם גנבים ואנסים וכל העולות הן זונות וכיו"ב.

אני חושב שוועדת העליה והקליטה של הכנסת צריכה למחות על שרשות ממלכתית

כמו קול-ישראל נותנת ידה ללגיטימיציה של השמועות כאילו ציבור הנשים העולות

הן זונות, וצריכה לבקש מרשות השידור להפסיק את השמעת השיר הזה, ואף לנזוף בה.

אני מבין את הרגישות של הבר הכנסת גור, ולא רק שלו, לדברים האלה. אני

נמצא בארץ מאז 1949, ואני יודע שבין הזונות והפרוצות היו תמיד גם עולות, בכל

הווריאציות ובכל הגלים. אבל לפני שנחליט, אני מבקש שנשמע את הקלטת הזאת.

אי גור;

בעתון יש היום ידיעה, שבית המשפט העליון אסר את גירושן של שלוש פרוצות

שעובדות כנערות ליווי בישראל. זה משהו אהר. מדובר בשלוש צעירות מסויימות תוך

ציון שמותיהן. ואילו השיר הזה מדבר על זונה-עולה, ללא אבהנה וללא ציון שמות.

אנחנו נשמע את הקלטת, ונגיב בהתאם.

אי גור;

אני מסתייג מהדברים שאמר כאן חבר הכנסת בא-גד בדבר חיוניותם של השליחים

ועבודתם בכל מקום בו הם פועלים. אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לשבח,

להוקיר ולהעלות על נס את מסירות הנפש שבה עובדים השליחים בחו"ל להשגת המטרה

הקדושה של הצלת יהודים והבאתם לישראל.

לא פגשתי שליחים בארצות הברית, ואני כמובן לא מוסמך לעמוד על טיבם. אבל

אם יש מי שחושב ששליח מסויים אינו עושה את עבודתו בצורה הטוב ביותר, כי אז

צריך אולי להחליף אותו, וצריך אולי להכשיר את השליחים ליתר מסירות בעבודתם

הציונית. אבל במקומות שבהם פגשתי בשליחים נוכחתי בעבודתם המסורה, הנעשית

בחירוף נפש ולעתים גם תוך סיכון חייהם על מנת להציל יהודים ולהביאם לישראל.

לכן לא נראה לי שאפשר לומר בהכללה שלא צריכים שליחים, שהם מיותרים,

ושהקונסוליות צריכות לעשות את העבודה הזאת.

אני רוצה לציין בחומרה רבה את העובדה שיש גרעון גדול במונחים כלכליים

במאזן המסחרי בין ישראל לארצות הברית בכל הקשור לעלייה מארצות הברית מול

קליטת היהודים שבאו אליה ממדינות חבר העמים וגם של היהודים שבאו אליה אחרי

שעלו לישראל. מול 2,000 יהודים שעולים לישראל מארצות הברית, היא קולטת מדי

שנה עשרות אלפי יהודים ממדינות חבר העמים, ועוד אלפי יהודים המגיעים לשם מדי

שנה מישראל, ביניהם אנשים שקיבלו חינוך יהודי טוב, יוצאי תנועות נוער שונות,

יוצאי קיבוצים ששרתו בצה"ל, סיימו אוניברסיטה וכיו"ב. אני רואה בזה מציאות

עגומה שבשום פנים ואופן אסור להשלים עמה כתופעה.

אין ספק שכל המערכות, ובראשון ממשלת ישראל - שלצערי הגדול נושא העלית

והקליטה ונושא העם היהודי נשחק אצלה פלאים בסדר ההתייחסות ובסדר העדיפות שלה -

צריכים להוביל את המאבק גם מול ממשלות, ובעיקר מול הארגונים היהודיים

המעודדים את נשירת היהודים לארצות הברית, ומקצים סכומים אסטרונומיים כדי לפתות

אותם לבוא לשם וכדי לטפל בהם בהגיעם לשם.

אני גם רוצה להתריע על תופעה, שהולכת ומתחזקת, ושהיינו עדים לה בשנות ה-

70 בזמן יציאת היהודים מברית המועצות לשעבר. כוונתי לתופעת הנשירה אצל היוצאים

ממדינות חבר העמים, ותתקנו אותי אם אני טועה. בחודשים האחרונים הולכת ומתגברת

הנשירה בקרב היוצאים ממדינות חבר העמים, והם מהגרים לארצות הברית, לגרמניה

ולמדינות אחרות. על כל יהודי ממדינות חבר העמים העולה לישראל יש יהודי המהגר

לאחת המדינות האחרות.



אם תנאי הקליטה במדינת ישראליש ישתפרו בכל תחומי הקליטה, אני צופה

התגברות תהליך הנשירה, עד לאותם שיעורים שלהם היינו עדים לפני גלי העליה

הגדולים ערב שנת 1989.

ארצות הברית מהזיקה קווטה של 40 אלף מקומות לשנה קודש ליהודים. בסך הכל

היא מתקצבת 120 אלף פליטים מדי שנה, כאשר שליש מזה מיועד למהגרים יהודים. אם

אתה אומר שלישראל מגיעים היום מרוסיה ומהרפובליקות כ- 65 אלף יהודים בשנה,

אנחנו יודעים שמולם ישנם 40 אלף יהודים שמהגרים לארצות הברית, ועוד שמהגרים

למדינות אחרות, ואז אתה מקבל את התמונה כפי שהיא.

אי גור;

ידוע לי על יהודים נוספים ממדינות חבר העמים שמגיעים לארצות הברית שלא

במסגרת המיכסה של 40 אלף לשנה, אלא במעמד שונה. הם לא מגיעים לארצות הברית

באמצעות שגרירות ארצות הברית במוסקבה או במדינות אחרות, אלא בדרך אחרת,

ומאוחר יותר הם מקבלים מעמד של תושב ארעי ואחר כך מעמד של תושב ארצות הברית.

מכאן שמספרם עולה על 40 אלף לשנה.

אני עדיין זוכר את המחזות המעליבים והפוגעים בווינה, כאשר שליחי הסוכנות

ומשרד הקליטה המתינו בשדה התעופה בווינה לבואו של מטוס האירופלוט או של

אוסטריאן איירליינס שהביאו את היהודים מרוסיה וממקומות אחרים, וכשם פנו אל

-היהודים ואמרו להם שהם מהסוכנות ומזמינים אותו לבוא אתם, והם כלל לא הסתכלו

לכיוון שלהם ופנו מיד אל שליחי חיאס במקום.

אני חושש מאד שאם פה בישראל, ובראש וראשונה ממשלת ישראל, לא נפעל לשיפור

תנאי הקליטה של העולים, דבר שיש לו השלכה ישירה על הנכונות של היהודים שם לבוא

או לא לישראל, אנחנו נהיה שוב עדים לתופעה של נשירה גדולה. בקצב העליה הנוכחי

אנחנו עלולים לאבד תוך 10 שנים את מחציתם של ל1,5 מיליון היהודים שחיים ברחבי

ברית המועצות לשעבר, לפי האומדנים שלכם. 750 אלף יהודים לא יבואו לכאן, אלא

יילכו למדינות אחרות, ובעיקר לארצות הברית. ואז אנחנו מאבדים לא רק יהודים

שהיו יכולים לחיות בישראל, אלא אנחנו מאבדים אותם כיהודים.

בגלל העדר תודעה לאומית דתית ציונים בקרב חלקים גדולים של יהודי ברית

המועצות, אני חושש שתוך פחות משלושה דורות הם לא יהיו עוד יהודים. אין להם כל

זיקה ליהדות, לציונות או לישראל, ולכן הסכנה היא שאנחנו נאבד לא רק יהודים

שהיו צריכים לעלות לישראל ולהיות ישראלים, אלא נאבד אותם כיהודים.

זה מביא אותי לצורך שהסוכנות היהודית תהזק את הפעילות שלה ברחבי בירת

המועצות לשעבר, כדי להגביר את התודעה היהודית, וכתוצאה מכך גם את הנכונות

לעלות לישראל.

אני מקבל את ההצעה של יושב ראש מחלקת העליה, ואני מציע גם לך אדוני היושב

ראש לקבל את ההצעה שלו לקיים כאן בדחיפות דיון רציני בנושא הנשירה, וגם

בסימנים הראשונים של התגברות הירידה מן הארץ כתוצאה מאובדן התקווה אצל העולים

והתגברות היאוש אצל חלק מהעולים. כמו כן לדון גם בנושא יחסי הגומלין בין

ממשלת ישראל ומדינת ישראל ובין ארגון היאס, ומה אנחנו צריכים לעשות ביחס

לארגון הזה. אני חושב שאיננו יכולים לשבת בשוויון נפש מול המאמצים של שהארגון

הזה להביא את היהודים מחבר העמים לארצות הברית דווקה.



אני מציע שמדינת ישראל, הסוכנות היהודית וכל מי שעוסק בנושאה זה לא

יוותרו על יהודי מדינות הבר העמים שהגיעו ומגיעים לארצות הברית, ומדובר

במספרים עצומים. רק ב- 4 השנים האחרונות קרוב ל- 300 אלף יהודים מהבר העמים לא

הגיעו לישראל, ורובם נמצאים בארצות הברית. כ- 100 אלף היגרו לגרמניה,

אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה ומדינות אהרות. משרד הקליטה הציג לממשלת ישראל

הוברת בה נאמר שב- 270 אלף יהודים היגרו למדינות אהרות מול קצת למעלה מ- 400

אלף יהודים שעלו לישראל עד יולי השנה.

דווקה משום שאין להם תודעה יהודית ויש סכנה שנאבד אותם כיהודים מישהו חייב

לפעול בקרב יהודי ברית המועצות לשעבר כדי לטעת בהם תודעה יהודית, ישראלית

וכוי. אורי גורדון אומר שבין 11 השליהים שפועלים בצפון אמריקה וקנדה מטעם

מהלקת העלית אין אף לא דובר רוסית אהד, שיכול לפעול בקרב הציבור העצום הזה.

לכן אני השוב שחייבים לארגן מערך של שליהים, או אנשים שיכונו בשם אהר, כדי

לנסות להעלות את היהודים האלה, גם אהרי שהיגרו לארצות הברית וגם כאשר ישראל

פהות אטרקטיבית בעיניהם מאשר אמריקה הגדולה, שלדעתם יכולה להגשים את חלומות

הילדות שלהם.

אני רוצה להציג מספר שאלות: מה הסיפור עם ארגון אקסודוס, ומדוע אתם

מתנגדים לפעילותו? האם בגלל המהות, האם בגלל הפרוצדורה, או משום שהם מובילים

את העולים מאודיסה דרך הים לישראל, או שיש סיבה אחרת?

עובדה היא שהתחזיות לא נתממשו, ובשנים 1992 ו- 1993 לא הגיעו ארצה 300

-אלף עולים מברית-המועצות לשעבר, כפי שצפו זאת בשנת 1991. ואני שואל מדוע לא

יכולה הסוכנות לשנות את ההחלטה שהתקבלה בעבר, ולהמיר היום את החלק של ההלוואה

שבסל הקליטה במענק, בעיר משום שמספר העולים אינו גדול והמעמסה היא על כן לא כל

כך כבדה כפי שנצפתה קודם לכן.

אני קובע כעובדה שהעולים לא יכולים להיות עם סל הקליטה שהם מקבלים, כי כל

הסל מוצא על סעיף אחד בלבד, הוא סעיף הדיור.

על פי הסכם של הסוכנות היהודית עם הממשלה הסוכנות העבירה לרשויות

המקומיות את שרותי הרווחה שהיא נתנה בעבר לעולים. בשבוע שעבר סיירתי בארבע

רשויות מקומיות בדרום, ושמעתי שם דברים שזעזעו אותי מאד. שמעתי שבאים עולים

הזקוקים לסיוע כזה או אהר, ובשירותי הרו והה אין דוברי רוסית שיכולים לתקשר אתם

ולהבין אותם. פותחים להם שם תיק, אבל כאשר מגיעים לתכלית ממש, לצורך להגיש

אין לנו אמצעים בשביל זה. הרשויות המקומיות, שהן

בדרך כלל הלשות, טוענות, ובצדק, שיש אצלן אוכלוסיות הלשות, וכי הממשלה לא נתנה

להן תוספת בהתחשב במספר העולים שהגיעו לרשויות האלו. משום כך גדול מאד סבלם

של העולים שהגיעו לרשויות החלשות האלה, שיש להן אוכלוסיה מקומית חלשה שאף היא

זקוקה לעזרה, והמצב שלהם הוא באמת מזעזע.

האם לפי דעתך, מר גורדון, העולים מקבלים היום את שירותי הרווחה שהם קיבלו

כאשר הנושא היה בטיפולכם, ואם לא - האם הורדתם את זה מעצמכם לתמיד, ולא איכפת

לכם מה קורה?

אני רוצה להשיב לשאלות בשלושה נושאים: שירותי רווחה, סל קליטה,

ואקסודוס. אתחיל בשירותי הרווחה. אני מאמין בקונצפציה שהמדינה, ולא הסוכנות

היהודית, צריכה לקלוט את העולים. ואילו הסוכנות היהודית צריכה להביא יהודים

לארץ, ובהחלט צריכה להיות קשורה לקליטה של השער הראשון.



אנחנו עזבנו את שירותי הרווחה גם מתוך הקונצפציה שצריך להעביר את -זה

לרשיות המקומיות, וגם - אם לומר את האמת - בגלל מחסור בכסף. ואם העולים אולי

מקבלים היום טיפול יותר נכון ברשויות המקומיות, נדמה לי שבסוכנות היהודית הם

קיבלו טיפול יותר מתאים, מפני שהיו אצלנו עובדים סוציאליים שהתמסרו רק לענין

הזה.

כדי לתאר את המצב ברשויות המקומיות אפשר להגיד שהן נמצאות על פתיל של

פצצה, כי לרשויות המקומיות אין תקציב, ומתן שירותי רווחה לעולים אצלן בא לא

פעם על חשבון הסיוע שלו זקוקים המקרים הסוציאליים הקשים שברשויות המקומיות,

והדבר הזה יוצר כמובן מתחים קשים. לדעתי לא מצאה הממשלה את הדרך לתת לרשויות

המוניציליות דגש תקציבי חזק בענין שירותי הרווהה, כמו נושא סל הקליטה למשל.

אני מציע שוועדת העליה והקליטה תקיים דיון מיוחד בנושא הזה, והסוכנות

תבוא מול הממשלה ותסביר את ההבדלים בנושא הזה בין מה שהיה בעבר לבין שקורה

היום.

אי גור;

ההבדלים הם תהומיים ממש.

אשר לסל הקליטה, השאלה של חבשר הכנסת גור היא לא רק לגימטימית, אלא

אמיתית. אני מציע שתזמינו לענין זה את מר דיניץ ואת חנן בן יהודה כדי לקיים

דיון רציני בבעיה הזאת.

ואשר לאקסודוס, אני רוצה להביע את דעתי האישית, ו ולהביא גם את עמדת

המערכת. אני אישית לא מתלהב מהובלת העולים ארצה באניות, בשל כמה סיבות.

ראשית, הבאת העולים ארצה בדרך האוויר זולה מהבאתם באניה. הרבה יותר זולה.

אילו היינו עדים היום ליציאה המונית מברית המועצות לשעבר, ולא היה לנו

מספיק מקום בשביל כולם במטוסים, כי אז הייתי בעד הוצאתם משך בכל דרך שהיא,

כולל דרך הים. אבל כיום יש די מקומות באווירונים לכל מי שרוצה לעלות.

אני רוצה לציין עוד שאקסודוס איננה חברת ספנות מבוססת ומסודרת, ואני רוצה

להציג בפניכם כמה מהבעיות המתעוררות, כגון: האם יש ביטוח לעולים באקסודוס?

תבדוק ותראה שזה תולה על בלימה. אקסודוס קיימת היום, ומחר יתכן ולא תהיה

קיימת. הסוכנות היהודית לא פוסלת את האופציה של הובלת עולים באניות, והיא

החליטה לעשות מכרז בין כל חברות הספנות הרציניות, ולבחון את זה מבחינת

הכדאיות. המכרז עומד לצאת בימים הקרובים.

כאשר מדובר בעולים שיוצאים מאודיסה, צריך להבין שבגלל המטען שהם מביאים

אתם הם צריכים להתעכב במכס באודיסה, וזה כמובן מאלץ אותם להקדים את בואם לשם

מספר ימים לפני ההפלגה. זאת אומרת שצריך להקים עבורם מחנה מעבר במקום הזה, ואז

כמובן צריך לקחת בחשבון את הבעיה הבטחונית המתעוררת בעקבות זה, וצריך גם

להתחשב בנושא הבריאות ועוד נושאים, וזה כמובן מייקר את כל הענין.

כאשר העולה מגיע ארצה בדרך האוויר די בכך שיגיע אל העיר ממנה הוא טס יום

אחד לפני הטיסה, ואז משכנים אותו במקום מתאים, ולמחרת מעלים אותו למטוס

ומטיסים אותו ארצה. מכאן תבינו שכל האופרציה של הובלת באניות היא יותר יקרה,

יותר מסובכת, וחבל לעשות את זה.



תפקידה של הסוכנות היהודית להביא ארצה עולים מהר ככל האפשר, בזמן הקצר

ביותר ובהוצאות הקטנות ביותר. כי אנחנו מדברים בכספו של העם היהודי.

האם הסוכנות היהודית צריכה לרוץ אחרי כל מי שמקים חברת

ספנות שכלל לא בטוח שהיא תמשיך לפעול כעבור חצי שנה? אבל אם בכל זאת רוצים

לעלות בדרך הים, אמרנו שנוציא מכרס בין חברות ספנות רציניות, ואם תימצא חברה

רצינית כמו מנו, למשל, שקיימת כבר 30 שנה, אפשר יהיה להתייחס לנושא הזה.דרך

אגב, לחברת מנו יש גם ביטוח.

הי וייר עי זיסמן;

הוועדה שמעה בהערכה ובחוב את הסקירה שמסר כאן יהום מר אורי גורדון.

הוועדה חוזרת על שתיים מארבע ההחלטות שהיא קיבלה בחודש יוני השנה, החלטח

מסי 2 והחלטה מסי 4, כי הגעתי למסקנה שבשתהן אל היתה התקדמות של ממש.

הוועדה רושמת לפניה כי בניגוד למה שהיה במשך כל השנים, יש עכשיו התקדמות

בהידברות עם הפדרציות היהודיות בנושא עידוד העליה. הוועדה רוצה להגביר ולחזק

את השותפות הזאת, כי היא בדעה שהדבר יביא ברכה.

הוועדה סבורה שכאשר ישכון שלום יציב ובר קיימה באיזורנו, תגדל העלייה

לארץ, ואנחנו צריכים להערך בהתאם.

אנחנו דוחים את הערותיו של חבר-הכנסת בא-גד על מוסד השליחים, מהותו,

יעדיו וכישוריהם של השליחים. גם אני חושב שהעמקת הפעילות החינוכית לאומית בקרב

הנוער בעיקר זה אחד הדברים שיכול להביא להגברת העליה.

הוועדה מקבלת את הצעותיו של מר אורי גורדון לקיים דיון עם מר גבירץ, ובין

היתר לדון גם ברעיון להקים תנועת נוער אחידה ומאוחדת. בעקבות הדיון נקבל

החלטות בנדון.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:20}