הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 87

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני. כ"ט בכסלו התשנ"ד (13 בדצמבר 1993), שעה 11:00



נכחו;

חברי הוועדה; עי זיסמן - היו"ר

י י בא-גד

אי גולדפרב

אי גור

אי רביץ

מוזמנים; ו' - מנהל מחי ההסברה, קרן יסוד

אי מיישטט - חבר בית הנבחרים של טקסט, ארה"ב

גבי רבקה - גורגיה

ג' טרקסלר - חברת הפרלמנט האוסטרי

ה' דונק - מזכיר של חבר פרלמנט אירופי שעוסק

עכשיו בבעיות זכויות האדם

די ברגר - חבר בית הנבחרים במונטריאול, קנדה

סי דונשיק - מועצת הפדרציות היהודיות של

צפון אמריקה, כולל קנדה וארצות-הברית

לי כהן - לשעבר חברת פרלמנט בבולגריה,

היום שגרירת בולגריה בבריסל.

בי בריסקו - חבר הפרלמנט האירי

מזכירת הוועדה; ו' מאור

קצרנית; עי הירשפלד

סדר-היום; מפגש עם חברי פרלמנטים יהודים מכל העולם בנושאים:

1. יחסי הגומלין של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות בעידן השלום.

2. הקהילות היהודיות וירוסן לעליה.

1. יחסי הגומלין של ישראל עם הקהילות היהודיות בתפוצות בעידן השלום.

2. הקהילות היהודיות ויחסו לעליה.

היו"ר ע' זיסמן;

שלום, אני פותח את הישיבה. אנחנו שמחים לקדם בברכה חברי פרלמנטים ממוצא

יהודי שנמצאים היום בכנסת והתפזרו בוועדות שונות. בראשית הישיבה נעשה הכרה. מטעם

ועדת העליה והקליטה יש פה בינתיים שלושה חברי כנסת. חבר-הכנסת אפרים גור, מסיעת

הליכוד, מרכז סיעת הליכוד בוועדת העליה והקליטה. חבר-הכנסת אלכס גולדפרב, מסיעת

צומת, ואני יושב-ראש הוועדה, עמנואל זיסמו ואני מסיעת העבודה.

אני מבקש שכל אחד מכם יציג את עצמו, מאיפה הוא בא, ואחר-כד נמשיך.

(המוזמנים מציגים את עצמם)

שמי אליוט מיישטט, מאוסטין, בירת טקסס בארצות-הברית. אני חבר בית הנבחרים של

טקסס.

אני ישראלית שנקלעתי לגורגיה. עבדתי עם ג'מל אדג'יאשווילי, חבר הפרלמנט

היהודי שם ויושב-ראש תת-ועדה ליחסם בין גורגיה לישראל, גורגיה והתפוצות

היהודיות. כך אני מוצאת עצמי מבחוץ ומבפנים ואני שמחה להיות כאן.

גבריאל טרקסלר, מהפרלמנט האוסטרי. אני מאד מתעניינת בדרך שבה ישראל עושה את

העבודה הזאת, מפני שלגבי נו אתם מהווים דוגמה כיצד ניתן לבצע קליטה, בעיקר כאשר

מדובר בקליטה ממזרח וממערב אירופה. אולי נכון להיום זה חלום, אבל אולי גם החלום

הזה יהפוך למציאות גם לגבי אוסטריה.

שמי המל דונק מבריסל, בלגיה. אני מזכיר של חבר פרלמנט אירופי שעוסק עכשיו

בבעיות זכויות האדם. אני עובד בפרלמנט האירופי מאז 1979.

דוד ברגר ממונטריאול, קנדה. אני חבר בבית הנבחרים שם, בפרלמנט הארצי מטעם

המפלגה הליברלית.

סטיבו דונשיק, נציג של מועצת הפדרציות היהודיות של צפון אמירקה, כולל קנדה

וארצות-הברית.

לאה כהן, הייתי חברת פרלמנט בבולגריה. עכשיו אני שגרירה של בולגריה בבריסל.

בן בריסקו, חבר הפרלמנט האירי, אירלנד.

היו"ר ע' זיסמן;

אני רוצה להסביר בכמה מלים מהי ועדת העליה והקליטה, במה היא עוסקת, מה

תפקידיה ומה אחרי ווזה.

יש בכנסת 12 ועדות קבועות וזו אחת מהן. אנחנו עוסקים בכל מה שקשור בעליה

ייעודית למדינת ישראל ובקליטת העליה בתוך מדינת ישראל.

כפי שאינם יודעים, היעד המרכזי של מדינת ישראל הוא לרכז את העם היהודי במולדת

ההסטורית במדינת היהודים. יש היום בעולם, לפי הסטטיסטיקה, בערך 13 מיליון

יהודים, רק קצת למעלה משליש נמצאים בישראל. בישראל יש היום כ-5.5 מיליון תושבים

אזרחי מדינת ישראל. כ-82% הם יהודים, 18% הם בעיקר ערבים מוסלמים, אבל גם ערבים

נוצרים ומיעוטים קטנים אחרים. כלומר, במשך 45 שנה מאז קום מדינת ישראל, אז היינו

כ-650,000 יהודים והיום המספר מתקרב ל-4.3 מיליון, אולי גם יותר, והמטרה היא

שבמרוצת הזמן אם לא כל היהודים, רובם יבואו לארץ ויקחו חלק בבניינה ובשגשוגה.



יש בישראל חוק שאין לו אח ורע באף מקום בעולם, שנקרא חוק השבות. זה חוק

שלפיו כל מי שמצהיר שהוא יהודי, ואנחנו מכירים בו כיהודי, יש לו הזכות לעלות

לישראל, כאשר בדרך-כלל זה לא נקבע על-ידינו אלא על-ידו.

יש היום בעולם 3 סוגים של עולים. יש עולים מארצות הרווחה, כמו ארצות-הברית,

קנדה, אנגליה, צרפת וכיוצא בזה, שהם עולים ללא כל בעיה, מרצונם הטוב. העליה משם

היא בדרך-כלל קטנה, אם כי השנה היתה הגדלה יחסית, בעיקר מארצות-הברית, אבל זו

עליה שבאה בעיקר מסיבות אידיאולוגיות, ציוניות.

במקביל יש שיבה, מארצות אלה, של אלה שהיו בארץ והם חוזרים לארץ. מה שנקרא

חזרה של יורדים. זה נובע כנראה מסיבות כלכליות וחברתיות, ואכזבה מהתנאים שהם חיו

בהם בארצות הרווחה.

העליה העיקרית לישראל, ועד סוף 1993 היא תהיה, כנראה, כ-80,000 איש, היא

מארצות חבר העמים, ברית-המועצות לשעבר, בעיקר מהחלק של מרכז ברית-המועצות והחלק

האסיאני של ברית-המועצות, אבל לאחרונה גם מאוקראינה, בילו-רוסיה, ופחות מרוסיה.

עליה מאתיופיה. במשך השנים קלטנו כ-50,000 יהודים מאתיופיה, אבל יש לנו בעיה

של הפלאשמורה. כלומר, יהודים שבמשך השנים התנצרו והם רוצים לשוב ליהדות. זו בעיה

מאד מורכבת ומיוחדת, אבל בכל-זאת יש עליה קטנה גם משם, ואם יהיה צורך נרחיב את

הדיבור על כך.

העליה השלישית היא מאזורי חירום. למשל, אני רואה את העליה של יהדות

דרום-אפריקה כעליית חירום. בדרום-אפריקה יש 110,000 יהודים. אנחנו מאד שמחים,

גם מבחינה אנושית אוניברסלית, גם מבחינה אידיאולוגית, מבחינות רבות, שמשטר

האפרטהייד עומד להסתיים באופן סופי בעוד כמה חודשים כשי יערכו בחירות דמוקרטיות

שמאפשרות לכל אחד שוויון פוליטי מלא בין הגזעים או בין העדות, אבל זה מביא

לזעזועים כלכליים, פוליטיים, חברתיים ואחרים. אנחנו יודעים שחלק מיהודי

דרום-אפריקה רוצים לצאת משם כשנבנית החברה הרב-גזעית הדמוקרטית החדשה, ואנחנו

בהתמודדות אתם לאן הם יילכו, אם יהגרו לארצות אחרות, למערב אירופה, אוסטרליה או

ניו-זילנד, או שהם יעלו לישראל, ואנחנו משתדלים לסייע ולהקל עליהם ככל האפשר.

אותו דבר אני יכול להגיד על יהודים שבאים עכשיו מבראזיל, שיש שם מצב כלכלי

מאד קשה, התמוטטות עסקים, ואנחנו נמצאים במצב שאנחנו רוצים להקל עליהם שיעלו

דווקא לישראל.

אם לסכם את הנקודה הזאת, מדינת ישראל קמה כדי להקים מדינה ליהודים, והיעד

הציוני הלאומי החשוב ביותר הוא ריכוזו של העם היהודי במולדת ההסטורית. אנחנו

מקווים שבמשך השנים, מוקדם ככל האפשר, רוב היהודים באשר הם יהודים, יחיו כאן יחד

אתנו וביחד נבנה את המדינה שלנו.

עם זה, יש יהודים רבים, גם מביניכם שנמצאים אתנו כאן, שרוצים להמשיך לחיות

את חייהם בארצות שלהם, ואנחנו צריכים לבחון ביחד איך תתקיימנה הקהילות היהודיות

כשהן מקיימות זיקה וקשר הדוקים, רצופים ושיטתיים עם מדינת ישראל ועם עם ישראל, מה

יהיו יחסי הגומלין בינינו, איך נעמיק את החינוך היהודי, איך נוכל לחנך את הילדים

של אלה שגרים בקהילות היהודיות בעולם.

אני חייב לומר שאין היום בעולם אף מדינה, אפילו מבין המדינות הלא דמוקרטיות,

שלא פתחה את גבולותיה ואת שעריה לפעילות של מדינת ישראל, של התנועה הציונית ושל

הארגונים היהודיים. אנחנו חיים עכשיו בתקופה שהכל פתוח. אף מדינה בעולם, לא

באירופה, לא באסיה, לא באפריקה ובוודאי לא בארצות-הברית הדמוקרטית, באף מקום

בעולם אין היום מה שהיינו רגילים לו במשך שנים, שהיינו צריכים להילחם עם שלטונות

דיקטטוריים וטוטאליטריים, כפי שהיה בברית-המועצות לשעבר. היום הכל פתוח לפעילות

חינוכית, תרבותית, לאומית של מדינת ישראל. העליה משם חופשית והפעילות בקרב

היהודים, בכל התחומים, גם בתחום הדתי-רוחני היא היום חופשית.



השאלה היא איך מדינת ישראל תחיה עם הקהילות היהודיות ומה יהיה הקשר בינינו.

למשל, בברית-המועצות לשעבר, לא היו קהילות יהודיות. עכשיו הן קיימות, הן מתגבשות

במדינות השונות, ומתפתחים קשרים, גם של מדינת ישראל באמצעות השגרירויות שלה.

בברית-המועצות לשעבר הפעילות מתבצעת באמצעות שלושה גורמים: הסוכנות היהודית

כנציגה בלעדית של מדינת ישראל בתחום העליה; השגרירויות והקונסולים, כפי שזח

מקובל בכל העולם בתחומים שונים, ובאמצעות נגה שנקרא בברית-המועצות לשעבר לשכת

הקשר. כלומר, אותו ארגון ליד משרד ראש הממשלה שיש לו זכויות רבות לקיום קשר

בהצלת יהודים ובהעלאתם ארצה. השאלה היא באיזו דרך צריכה מדינת ישראל לפעול

בעולם, גם המערבי וגם המזרחי, שעולה עכשיו על דרך הדמוקרטיזציה, באיזו דרך צריכים

להתקיים הקשרים האלה. אני מאד אשמח אם חאורחים הנכבדים שלנו יתייחסו לשאלות אלה.

שאלח נוספת היא איך תהיה התקשורת בינינו לבין- הקהילות, לא רק היהודיות

המאורגנות. אנחנו יודעים שיש חוגים וציבורים מבין היהודים שלא נכללים בתוך

הקהילות המאורגנות והם פועלים בנפרד. איך יהיה הקשר אתם? האם הקשר צריך להיות אך

ורק באמצעות הקהילות היהודיות או שהוא יכול להיות גם באופו ישיר אתם?

אלה הדברים שאני שם כנושא לדיון ואשמח מאד אם נקבל את תגובותיכם, כשחברי

חברי-הכנסת אפרים גור ואלכס גולדפרב ישתלבו בו. האם יש מישהו מכם שמוכן להתייחס

לדברי?

הנציגה מגורגיה;

מנסיוני בגורגיה אני הבחנתי היטב שאנשים באים הנה לגמרי לא מוכנים לחיים

דמוקרטיים במובן שאנחנו יודעים, ונדמה לי שכדאי להתייחס לעובדה הזאת. כלומר,

נותנים להם פה אולפנים, עד כמה שאני יודעת, וכל מיני הסבות מקצועיות. האם יש

מרושבה להכין אותם לתפיסות אחרות של חיים ציבוריים, דמוקרטיה וכו'?

נדמה לי שאילו היו מכינים אותם כבר מהתחלה למעבר לתרבות אחרת, זה היה מקל מאד

מאד על הקליטה ועל היחסים הבין-אישיים בארץ.

היו"ר ע' זיסמן;

אני אבקש מחבר-הכנסת אפרים גור להתייחס לזה. אני יודע שבגל' העליה שהגיעו

אלינו בחמש השנים האחרונות קלטנו כחצי מיליון יהודים. ראיתי את זה בעיני, בביקור

שערכתי לפני כמה חודשים. יש אולפנים ללימוד עברית, יש קורסים להכשרה מקצועית ויש

הכנה של העולים לישראל. יש בתי-ספר יהודיים. כלומר, זה לא כפי שהיה. יש היום

כלים ומוסדות שיכולים לאפשר את no שאת מבקשת.

חבר-הכנסת גור, בבקשה.

אי גור;

אני שמח, אדוני היושב-ראש, על המפגש עם עמיתינו היהודים, חברי פרלמנטים

במדינות שבהן הם משמשים כחברי פרלמנטים. אני מאד מחשיב את הקשר הזה. אני סבור

שחיזוקו של הקשר הזה והדיאלוגים שיבואו בעקבותיו עשויים להעשיר לא רק באופן

המגוון ביותר אלה את אלה, בין ישראל לבין עמיתינו במדינות שונות, אלא גם לשמש גשר

רציני, סולידי, אמיתי, מייצג בין מדינת ישראל לבין הקהילות היהודיות במדינות

שעמיתי נו חברי הפרלמנטים פועלים בהן, בין הפרלמנט הישראלי לבין הפרלמנטים בכלל

במדינות שחברינו פועלים. ועל כן אני בהחלט מברך על המפגש הזה ועל מפגשים נוספים

שיהיו גם אצלנו בישראל, ואני מניח גם במדינות שמהן חברינו מגיעים.

אולי אענה לשאלתה של גבי רבקה, שפעילה עכשיו במדינת גורגיה לצד חבר פרלמנט

יהודי ג'מל אדג'יאשווילי, שהוא ידידי ורעי, והוא לצערי לא נמצא כאן.



איו ספק שיהודים שבאים מן המדינות שהרכיבו בעבר את ברית-המועצות, רובם ככולם

הם נעדרי הינוך לדמוקרטיה מן הסוג שאנהנו מכירים הן במדינת ישראל והן ברוב

המדינות שחברינו באים משם. וכאשר הם באים למדינת ישראל הדאגה הראשונה שלהם איננה

כיצד ללמוד את רזי הדמוקרטיה של ישראל, כיצד להשתלב בפעילות הפוליטית המפלגתית

בישראל, אלא בעיותיהם הראשונות הו אחרות, שונות, הו קיומיות כיצד ללמוד את השפה

העברית, כיצד למצוא מקום עבודה שהולם את המקצוע ואת הכישורים שלהם, כיצד לרכוש או

לקבל מו המדינה דירה, ומהר ככל האפשר, כיצד להבטיח את חינוך ילדיהם, שזה אולי

הדבר החשוב ביותר בשביל העולים שבאים מברית-המועצות לשעבר, כיצד להבטיח זכויות

פנסיוניות כאלה ואחרות לקבוצות שונות של האוכלוסיה, ובאות משם אוכלוסיות של

מבוגרים רבות מאד, יותר מאשר אנחנו מכירים באוכלוסיה הכללית בישראל. לכו, לפני

שהם פתרו את הבעיות שהם מייחסים לחו חשיבות קיומית מבחינתם, הם לא מתפנים לעסוק

בשאלות של דמוקרטיה, פוליטיקה ופעילות פוליטית.

יש סיבות נוספות רבות, כמובן, שלא אכנס אליהו עכשיו, אבל אולי העובדה הזאת

מסבירה שלמרות שנמצאים בארץ כ-800,000 עולים מרחבי ברית-המועצות לשעבר, כולל

גורגיה, במרוצת 25 השנים האחרונות, החל משנות השבעים ועד היום איו כמעט, למעט

המקרה שלי, אף לא נציג אחד של העליה הזאת בכנסת ישראל, וגם לא ברמות פוליטיות

מרכזיות, הו של המפלגות והו של מדינת ישראל.

אסתפק בתשובה הזאת, אדוני היושב-ראש, לשאלה של גבי רבקה, וברשותך יש לי עוד

כמה נושאים לחברינו, לאחר שתהיינה פח התייחסויות ואז אנצל את זכותי לדבר שוב.

(דברי חברי הרפרלמנטים היהודים מובאים להלו בתרגום סימולטני מאנגלית לעברית)

ג י טרקסלר;

ראשית, אשר לשאלתך אדוני היושב-ראש, הייתי מציעה דבר מאד מעשי. אנחנו יהודים

ומימי לא ידעתי, בחיי הפרלמנטריים כבר כ-20 שנה, מי הם חברי פרלמנטים שונים,

אחרים. כך שככל שהדבר נוגע לבעיות הגירה - יש ודאי בעיות בתחום הפוליטי בארצי,

והו ודאי טופלו על-ידי השגרירות או על-ידי משרד החוץ, אבל מעולם לא ברמה

הפרלמנטרית. דומני שיהיה זה וקשוב מאד להביא את זה למישור רחב יותר, לדעת מה

מתרחש כאשר יש בעיות.

דומני שהכנסת בישראל יכולה להכין רשימה ממוחשבת, שניתו להעבירה לכולנו, כך

שנוכל לקיים קשר אתכם ועם הוועדה שלכם. זה דבר אחד.

מעבר לכך יש לי עוד שאלות רבות. אמרתי לכם שישראל משמשת לנו דוגמה ומופת.

ידוע לי שיש הבדל ביו יהודים הבאים לישראל ופליטים שבאים לארצות אחרות, משום

שיהודים שעולים לישראל חוזרים למולדתם לארצם. הם בעצם אינם פליטים, הם באים

לארצם. עם זאת, הטיפול בפליטים בארצותינו מביא אותנו לכך שנרצה לראות מה אתם

עושים. כך שאנא, הסבירו לנו כיצד אתם פותרים את הבעיות הכלכליות מול ההגירה,

משום שהרי יש לכם תעסוקה. איך בעיה זו, למשל, נפתרת? איך נפתרות הבעיות

הפיננסיות הכספיות? איך בעיות מעשיות אחרות נפתרות, כמו שאלות של שפה? האם תוכלו

לתת לנו גם סקירה פוליטית כיצד זה מתקיים? אולי חלק מעמיתי יודעים על הדברים. אני

אינני יודעת. אבקש, אם זה רק אפשרי, שזה ייעשה.

אי גור;

אני אתייחס, ברשותכם, לשאלות שהעמיתה שלנו העלתה כאן.

כפי שכבוד היושב-ראש אמר, ישראל הינה ביתו של כל יהודי, בין שמצבה הכלכלי

והסוציאלי טוב, בין שמצבה הכלכלי והסוציאלי קשה. בכלל, אני סבור שבו או בת,

ואנחנו בני המולדת הזאת של ישראל, צריכים לעלות למולדת, או להגיע לאם ולאב, ללא

קשר באופו מוחלט למצבם הכלכלי והסוציאלי. נהפוך הוא, אני סבור שכאשר למולדת קשה

והמצב הכלכלי איננו מאפשר לתת הטבות מפליגות, כלכליות וסוציאליות לבנים ששבים

למולדת, כי אז צריך לעלות אליה יותר מאשר בתקופות כלכליות חזקות, כדי לתת למולדת

כזאת חיזוק וצמיחה.



לשמחתנו, מצבה של ישראל היום שונה בתכלית שינוי לטובה ממצבה של ישראל לפני 30

- 40 שנה. ישראל של היום מסוגלת לחלוט בצורה הרבה-הרבה יותר טובה את העולים

שמגיעים אליה מכפי שהיא יכלה לעשות זאת בראשית דרכה כמדינה ריבונית.

אין להבין מדברי שאין חבלי קליטה קשים, אין בעיות ומצוקות קשות בדרכי קליטה,

ושהעולים החדשים שמגיעים אלינו מכל המקומות, ובמיוחד מארצות מצוקה, לא סובלים קשה

במדינת ישראל. אין להבין מדברי שלא צריך לשפר את תנאי הקליטה בישראל. נהפוך

הוא, אני סבור שישראל והעולם היהודי כולו, שכן גורל אחד לכולנו, משותף במקרה זה,

להבטיח את עליית מרבית היהודים למדינת ישראל. צריכים לעשות במשותף יותר מכפי

שאנחנו עושים, על-מנת להפוך את ישראל למדינה יותר מושכת, יותר אטרקטיבית, כדי

שיהודים ירצו לבוא לכאן ולא להגר לארצות-הברית, לגרמניה, לאוסטרליה ולמדינות

אחרות, כפי שלצערנו אנחנו עדים לכך בעצם הימים הללו.

אני רוצה שאורחי נו יידעו שלמעלה מ-40% של יהודי מדינות חבר העמים שעוזבים

היום את ארצותיהם לא באים לישראל והם מעדיפים גולה אחרת על פני הגעה למדינת

ישראל. מבחינתנו זאת החמצה הסטורית, זו בכייה לדורות. אנחנו לא נסלח לעצמנו

שאחרי מאבקים שהעולם היהודי והקהילות היהודיות, אתם ובכלל זה מדינת ישראל עשינו

במשך עשרות בשנים כדי לפתוח את שערי מסך הברזל של ברית-המועצות, שהיו נעולים בפני

יהודים, ותודה לאל, בגלל השינויים הגלובאליים וגם בגלל הלחץ שלנו הצלחנו לפתוח את

השערים הללו , ויש היום לכל יהודי שרוצה בכך זכות לצאת את ברית-המועצות, שלא נביא

אותם לכאן רק מפני שלא נתנו להם את התנאים הכלכליים והאחרים הסבירים המינימליים

כדי שהם יוכלו למצוא את עתידם בישראל.

ישראל נותנת, גברתי הנכבדה, סיוע כלכלי לכל העולים שמגיעים ממדינות מצוקה,

סיוע שמאפשר קיום מינימלי ברמה עד כמה שאפשר סבירה, הן בשנה ראשונה והן בשנתיים -

שלוש שלאחר-מכן. במחצית השנה הראשונה מרבית העולים לומדים באולפנים לעברית

שמדינת ישראל מעמידה לרשותם. כעבור מחצית השנה, אם העולה לא מצא מקום עבודה

במקצועו, מעמידה מדינת ישראל לרשותו אפשרות של הסבה מקצועית, הכשרה מקצועית

וקורסים שונים, כדי שאם הוא לא מוצא מקום עבודה במקצועו, שיוכל להשתלם במקצוע

קרוב פחות או יותר למקצוע הראשי שלו, על-מנת שסיכוייו למצוא מקום עבודה בישראל

יגדלו ואכן הוא ישתלב בחברה.

ישראל מעמידה אפשרויות רבות של קבלת דיור לעולים חדשים. שנה ראשונה במסגרת

הסיוע הכלכלי המדינה נותנת לעולים סכומי כסף בשביל לשכור בשוק הפרטי דירה בשכירות

פרטית. לאחר-מכן לחלק מן האוכלוסיות, בעיקר אוכלוסיות סוציאליות, קשישים, משפחות

חד-הוריות, חולים, נכים, אנשים בודדים בגילאים מבוגרים, המדינה נותנת להם דירות

ציבוריות בשכר-דירה נמוך מאד כדי שהם יוכלו מן ההכנסה הנמוכה שלהם לעמוד בתשלום

שכר-הדירה.

ישראל גם מציעה להם משכנתאות, הלוואות. לטעמי הן לא מספיקות מבחינת סדרי

הגודל שלהן, אבל בכל-זאת מעמידה לרשותם משכנתאות, שחלק מכספי ההלוואה הופכים אחרי

כמה שנים למענק, אם העולים יעדיפו להישאר במדינת ישראל ולא יעזבו אווזה.

המשכנתאות, לרבות מה שגם הבנקים נותנים בנוסף למה שמדינת ישראל נותנת,

מאפשרות ברוב המקרים לעולים הדשים לרכוש דירות לא כל-כך גדולות, של 3 - 4 הדרים,

תלוי במספר הנפשות שמגיעים לכאן, וכבר עשרות אלפי עולים - לא מספיק, כי יש עוד

עשרות אלפים שטרם רכשו או טרם קיבלו פתרון של דיור קבע - אבל לשמחתנו, עשרות

אלפים מאלה שהגיעו בשנים האחרונות כבר לקחו משכנתאות, רכשו דירות וכבר מתגוררים

בדירות שלהם.

לפי מה שהממשלה הודיעה, בשנת 1994 היא תשפר גם את גובה המשכנתאות וגם את תנאי

המשכנרנאות באופן שלעשרות אלפי משפחות עולים יהיה תמריץ נוסף לקחת את המשכנתאות,

לרכוש את הדירות ולהיכנס לדירות קבע.



בנושא האתיופים, ובזה אסיים, למרות שלא עניתי לכל השאלות שהעלתה הגברת, ממשלת

ישראל עשתה מה שלפי דעתי לא קיים בשום מקום בעולם, דבר שהוא חסר-תקדים אפילו

במדינת ישראל. מדינת ישראל מעניקה לעולים מאתיופיה משכנתאות בגובה 98% מערך

הדירה, כאשר 85% מסכומי המשכנתא הם מענק, מתנה שהעולים לא צריכים להחזיר, ועל

החלק האחר התשלום החודשי הוא 150 שקלים, שזה אקוויוולנטי בערך ל-50 דולר. לצערי,

לא כל עולי אתיופיה, למרות התנאים חסרי התקדים, ניצלו את המשכנתאות הללו, מפני

שאולי לא הוסבר להם מספיק איזה פריבילגיות יש למשכנתא הזאת, מה שאין לאף אוכלוסיה

במדינת ישראל, אבל אני מניח שלצד החינוך שצריך לחנך את העולים האלה לאותם הדברים

שעליהם דיברנו כאן, כולל דמוקרטיה, כולל לפריבילגיות שהם מקבלים כאן, רבים מהם,

אם לא כולם, יקהו את המשכנתאות, ירכשו את הדירות, ומבחינת תנאי הדיור שלהם לפחות

מצבם יהיה טוב יותר.

היו"ר ע' ז יסמן;

אבקש מחבר-הכנסת גולדפרב לומר כמה מלים, כי אתם בוודאי יודעים שישראל נמצאת

עכשיו בתהליך מדיני מאד-מאד קריטי ובשעה 12 גם חבר-הכנסת גור וגם חבר-הכנסת

גולדפרב חייבים ללכת. הם שייכים לאופוזיציה ויש להם פעולות משלהם. חבר-הכנסת

גולדפרב, בבקשה.

אי גולדפרב;

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, כולנו כיהודים גאים מאד בכם.

אנחנו יודעים שזה לא קל להיבחר בארץ נוכריה שבה מיליונים רבים של אנשים. אתם

מביאים לנו גאווה רבה מאד.

לעצם הענין, ועדת העליה והקליטה. אני לא נולדתי בישראל. נולדתי בטרנסילבניה

שברומניה ועליתי ארצה בגיל 16. אספר לכם בכמה מלים מהו המסלול של עולה. הגענו

לדימונה, קיבלנו דירה בגודל 45 מ'. כעבור שנה הורי עברו לאשקלון וקיבלו דירה

יותר גדולה, 54 מי.

התגייסתי לצנחנים, השתתפתי במלחמת ששת הימים, שחשבנו שזו המלחמה האחרונה.

אחרי הנצחון ישבנו אז, חיילים צעירים ואמרנו שהבנים שלנו לא יידעו עוד מלחמה וצבא

ישראל יהיה כמו צבא שוייץ, שייצא לא לעשות סקי, אבל כל כמה זמן נעשה מעין סוף

שבוע של אימונים ובזה יסתיים השירות הצבאי.

לצערנו, מאז עברנו עוד מלחמות. השתתפתי במלחמת יום הכפורים, במלחמת לבנון

ובאינתיפאדה. בן 46 אני עדיין חייל, מתנדב ביחידה קרבית. זה המסלול של העולה,

ואנחנו גאים שאנחנו כאן.

אני זוכר את הריח המשונה שהיה כאן כשירדתי מהמטוס. אני זוכר את הארץ החדשה,

את הבלבול, את הנסיעה במונית לשום מקום. אתה נוסע ונוסע והדרך לא נגמרת.

למען אותם ימים, למען העולים של היום ולמען העולים שבדרך אני בוועדת העליה

והקליטה. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי לעזור לעולים בצעדיהם הראשונים בארץ כדי

שהשורשים שלהם ייכנסו עמוק באדמת הארץ ושלא נראה אותם כעבור שנה - שנתיים עוזבים

את הארץ.

אני גם אבקש את יושב-ראש הוועדה, שכל מי שירצה בקשר מתמיד ומי שנושא העליה

חשוב לו, שאני חושב שזה נושא של המשכיות של עם ישראל בכלל, שיושב-ראש הוועדה

יארגן לו את כל החומר הרלבנטי שהוא מעוניין בו.

אני מאחל לכם ביקור מהנה, ואנחנו עוד ניפגש בערב. תודה רבה.



די ברגר;

חבל שחבר-הכנסת גולדפרב צריך היה לעזוב מוקדם כל-כך. וחשבתי, אנחנו הרי בין

פרלמנטרים, הייתי רוצה לשאול שאלה טכנית. עד כמה אתם מאמינים ביעילות ועדתכם?

אולי תוכלו לספר לנו קצת איך אתם עובדים. יש להניח שיש לכם שאלות בנושא קליטה.

האם אתם מזמינים מיקרים, סקרים או עדים, או האם יש לכם דו"חות שאתם מגישים

למליאה? האם הממשלה נדרשת להשיב על הדו"חות והמרוקרים שלכם תוך זמן קצוב במליאת

הכנסת? האם אתם חושבים שהוועדה שלכם משפיעה? האם ההמלצות שלכם מתקבלות על-ידי

הממשלה בתשומת-לב?

היו"ר ע' זיסמן;

אני מודה על השאלה. אני הושב שלוועדת העליה והקליטה יש מעמד והשפעה. כמו כל

ועדה, הסמכויות שלה הן בשני תחומים: 1. רקיקה. היא יכולה לחוקק חוקים, אבל עיקר

השפעתה בכך שהיא רשאית להזמין כל מי ומי בממשלת ישראל, בסוכנות היהודית. כל אלה

שאחראים על העליה וקליטת העליה חייבים להופיע בפני הוועדה, למסור דין-וחשבון,

לענות על שאלות ולהשתתף בדיונים.

ההלטות הוועדה הן החלטות שאין להן "שיניים" חוקיות, אבל יש להן "שיניים"

פרלמנטריות ציבוריות, והוועדה נבחנת באיזו מידה היא משפיעה ומעבירה את החלטותיה.

יש לחץ פרלמנטרי, פוליטי, ציבורי, ובמקרה זה חבר-הכנסת גור העיר הערה על כך.

יש בוועדה 15 חברים ממפלגות שונות. פרט לשתי ועדות - ועדת החוץ והבטחון

וועדת הכספים - כל הוועדות האחרות הן בנות 15 חברים, מסיעות שונות. בוועדה זו

אין כמעט הבדל בין המפלגות, בין אם הן תומכות בממשלה ובין אם הן באופוזיציה, כי

נושא העליה והקליטה מאחד את כולנו.

העובדה הזאת שכל נציגי המפלגות מאוחדים מגדילה את המשקל ומחזקת את הוועדה.

אני אמנה כמה דברים שהיו בשנה האחרונה. ועדה זו קמה ב-13.7.92. ביום הראשון שבו

התכנסה הכנסת הנוכחית לאחר הבחירות שהתקיימו ב-22.6.92, ויש לנו כמה וכמה הישגים

במספר תחומים. בראש ובראשונה יהודי אתיופיה. חבר-הכנסת גור אמר שעולי אתיופיה

מקבלים משכנתא מיוחדת בשיעור 98% ממחיר הדירה. ועדה זו קיבלה שורה של החלטות

שבאו להזק ולהיטיב עם יהודי אתיופיה. הם באו ממדינה שהיתה מאד מפגרת ומאד

פרימיטיבית. היה בה שלטון קומוניסטי-מרכסיסטי מדכא. הם שמרו על יהדותם ועל

שורשיהם, אבל רובם ככולם באו מאזורים כפריים והררי ים מאד נידחים, עם רמת השכלה

מאד נמוכה, והיה צריך לקלוט אותם בתנאים מיוחדים, לא רק בתחום המשכנתא. למשל,

95% מהבחורים שחייבים השנה גיוס משרתים בצבא הגנה לישראל. זה דבר בלתי-רגיל. יש

כבר קצינים, ואפילו קצינה. כשאני אומר קצינים וקצינה צריך להבין שזה דורש לא רק

כושר גופני ונתונים פיסיים, זה דורש גם נתונים אחרים, שילוב של נתונים.

רבים מהם כבר לומדים באוניברסיטאות. כלומר, יש מה שנקרא מהפכה

השכלתית-טכנוכלוגית בקרב יהדות אתיופיה. כי אנחנו הרי יודעים שאם נותנים שוויון

בהזדמנויות, ומדינה דמוקרטית אמיתית צריכה לתת שוויון בהזדמנויות, זה אומר לסייע

לכולם למצות את יכולתם. והנה, הוועדה שלנו קיבלה שורה של החלטות במשך השנה הזאת,

יחד עם השר לקליטת העליה, ושרים אחרים. רוב השרים הופיעו בוועדה והם דיווחו מה

עושה משרדם ואיך מוציאים את התקציב לא רק למען כלל האזרחים אלא גם למען העולים.

בנושא של יוצאי אתיופיה היו לנו הישגים. היתה שביתת-רעב של המנהיגים

הרוחניים הדתיים של העדה הזאת, שנמשכה 17 ימים, וראש הממשלה ושרים אחרים ניסו

להפסיק אותה, ומי שהפסיק את השביתה היו חברי הוועדה ויושב-ראש הוועדה. זה מדבר

בעד עצמו.

2. התחום השני החשוב שבו יש לו ועדה סמכו י ות הוא, למשל, המדענים. יש בארץ

מברית-המועצות לשעבר קרוב ל-8,000 מדענים. כלומר, אקדמאים במקצועות שונים שיש

להם הכרה כאנשי מדע. אנחנו קיבלנו שורה של החלטות, וברוב המקרים הן אומצו על-ידי

הממשלה ועל-ידי המשרדים הנוגעים בדבר. 5,000 מתוך ה-8,000 מקבלים היום תנאים של



אנשי מדע במשך שנתיים, קרי עזרה מיוחדת, ומעגל אנשי המדע מתרחב והולך, ועכשיו

אנחנו מנהלים מאבק לקבל תקציבים נוספים. תקציב מדינת ישראל אושר רק בקריאה

ראשונה וב-30.12 תתקיים ההצבעה בקריאה שניה ובקריאת שלישית, ואנחנו מקווים שכמה

מן ההחלטות שלנו ימצאו את ביטוייו גם בסעיפי התקציב כדי שלא רק 3,000 המדענים

שנמצאים בארץ ייכנסו למעגל של אנשי מדע נתמכים ונעזרים על-ידי מדינת ישראל, אלא

זה גם יקל על קליטתם.

אנחנו יודעים על 30,000 עד 40,000 אנשי מדע שעדייו חיים בברית-המועצות לשעבר,

ומוטב שהם יעלו לכאו מאשר יהגרו לארצות-הברית, לקנדה, לגרמניה, או אפילו, לצערי

העמוק, שמעתי שיש יהודים שבשביל כסף הם אפילו עוזרים לאויב הגדול ביותר של

האנושות היום, איראו, כי איראן הופכת למדינה שאין בה פיקוח של האו"ם ואי-אפשר

להפעיל עליה סנקציות של מועצת הבטחון. איראן הופכת למדינה שמסכנת את שלום העולם,

כמובו, גם את שלום ישראל, וצריך לחפש דרכים כדי שאיש מדע יהודי יוכל לחיות בכבוד

ולפתח את כישוריו במדינת ישראל, ושלא יהיה לעזר לאויבינו.

אני יכול למנות עוד שורה ארוכה של דברים. אנחנו מקיימים קשר מתמיד עם

ארגונים שונים. בארץ יש התאחדויות עולים. פעם אמרו שבישראל יש עולים מ-117

מדינות. עכשיו אי-אפשר לדעת מהו המספר המדויק. נדמה לי שהוא קרוב ל-190.

יוגוסלביה לשעבר, ברית-המועצות לשעבר, ועוד. יש בארץ התאחדויות שונות, כמספר

היהודים מארצות שונות. אלה התאחדויות שמסייעות למשרד לקליטת העליה, לממשלה

ולמדינת ישראל בקליטת העולים החדשים, אבל יש להן תביעות ודרישות.

בדברי הפתיחה שלי הזכרתי את יהודי דרום-אפריקה ובראזיל. אני חייב לומר

שהשולחן הזה פתוח בפניהם. הם פונים אלינו, מבקשים להציג את הבעיות ואת הדרישות.

הגוף העיקרי הוא הפורום הציוני, שהוא הארגון החזק והסמכותי והגדול ביותר שמטפל

ביהודי ברית-המועצות לשעבר. לפורום הציוני יש פה נציגות קבועה, ואנחנו הפכנו

במשך השנה הזאת, ואני אומר זאת במלוא הצניעות, למוקד ומרכז לקידום האינטרסים של

העולים החדשים במדינת ישראל. אני מאד אשמח אם בביקורכם בארץ תיווכחו לדעת גם

מאחרים שמה שאני אומר הוא נכון. כלומר, המשקל הוא בעיקר בתחום השכנוע והלחץ

הציבורי, פחות בתחום של "שיניים" חוקיות.

אני מקווה שנמשיך להצליח. ההצלחה הגדולה ביותר שאני מצפה לה קשורה בתאריך 30

בדצמבר, אם נצליח בכוחות משותפים, ללא הבדל קואליציה ואופוזיציה, לתקן את תקציב

המדינה שכבר אושר בקריאה ראשונה בכמה סעיפים שיש בהם כדי לסייע לקליטת העליה.

בארצות-הברית יש לנו את חיל השלום, ואפילו היל שלום פנימי, מתנדבים

לדרום-אמריקה, ולנשיא קלינטון יש אפילו חיל שירות לאומי, שהסטודנטים יוכלו לשרת

בקהילות במצב סוציו-אקונומי נמוך.

אני יודע שבישראל יש לכם שירות לעם, שירות לאומי וכו'. אני מניח שאלה תחומי

פעולה שעוזרים בקליטת העולים, גם בחינוך לדמוקרטיה וכל יתר הדברים. האם יש מאמץ

לנסות לחזק את הגופים האלה, והאם יש גם נסיון להרחיב את זה לכדי חיל שלום בתוך

ישראל?

אי גור;

כבוד היושב-ראש הודיע קודם למשתתפי הישיבה שבשעה 12 אני איאלץ, לצערי, לעזוב

את הישיבה, כי יש קבוצה של 10 חברי-כנסת שמחכה לי לצאת לסיור בעיר חברון ואני

חייב להצטרף אליהם, עם כל הצער שבעזיבת הפורום המכובד הזה.

באשר לשאלה של עמיתי, יש בעם ישראל מאז ומעולם, וגם בעת הזאת, גילויי התנדבות

יוצאים מן הכלל. אני בכלל רוצה לומר לך שממשלת ישראל לבד, הסוכנות היהודית, משרד

הקליטה והרשויות שמטפלות בקליטת העליה, לא היו מסוגלות לקלוט את העליה מכל

המקומות, ובעיקר מברית-המועצות לשעבר בהיקף של למעלה מחצי מיליון עולים בארבע



השנים האחרונות, ללא התגייסותן של המערכות הוולונטריות-התנדבותיות. גילויי

ההתנדבות היו עד כדי כך גדולים, עד שזה הרטיט, לפי דעתי, כל אחד מאתנו, ריגש כל

אחד מאתנו, פיעם את הלבבות של כל אחד מאתנו. תושבים ותיקים היו מוכנים לאמץ

משפחות עולים, ללוות אותם במשך חודשים, וחלקם אפילו במשך שנים, בכל תהליכי הקליטה

שלהם עד שהם מצאו מקום עבודה, עד שהם פתרו את הבעיות הסוציאליות והבעיות של

התמודדות יום-יומית שכרוכה, כמובן, בהגירה ממדינה אחת למדינה חדשה שהם לא יודעים

את שפתה, המנטאליות שונה, התרבות, דפוסי החיים ואורחות החיים שונים, וכיוצא באלה.

כך שבלי להיכנס להרחבה מקיפה של הנושא, אני למשל הייתי מציין בסיפוק את

ההתגייסות של העם שיושב בישראל לכל צורך לאומי, ובכלל זה לנושא של קבלת האחים

שחוזרים הביתה.

ברשותכם, אני רוצה, מעבר לשאלה שנשאלה כאן, להדגיש 3 נקודות שקשורות למפגש

שלנו עם עמיתינו בפרלמנטים השונים. 1. אני בהחלט מייחס השיבות להמשך הקשר בין

חברי הפרלמנט בישראל לבין עמיתינו בפרלמנטים השונים. אני בהחלט מקבל את ההצעה

שהועלתה כאן, שרשימת חברי הפרלמנטים בכל המדינות תרוכז בכנסת ישראל והיא תהולק

בין כל העמיתים שלנו בכל העולם כדי שנהיה בקשר, מכתבים וטלפונים, וגם כאשר חברינו

מבקרים בישראל במסגרת לא רשמית, שיוכלו בעוד מועד לטלפן אלינו ונוכל לארח איש-איש

את חברינו אפילו בביתנו, ובאורח הדדי, כאשר לנו יוצא לבקר במדינות שמהן חברינו

מגיעים. אני חושב שנוכל לעזור זה לזה, להפרות זה את זה, ובסופו של דבר זה ישרת

את המטרה, שמעבר למחוייבויות שלנו למדינות שבהן אנחנו מתגוררים, אנחנו מייחלים,

וזאת המטרה הייעודית.

2. יש לזכור שאנחנו חיים, מהרבה מאד בחינות, בתקופה הסטורית. מתחוללים

בעולם שינויים שאיש מאתנו לא האמין אך לפני 5, 10 שנים כי יתחוללו. גם מבחינת

הנקודה היהודית אנחנו חיים בתקופה הסטורית.

כפי שהדגשתי קודם, שערי מה שהיתה ברית-המועצות פתוחים בפני כל היהודים לצאת.

השאלה לאן יילכו היהודים שיוצאים משם, למדינת ישראל או למדינות אחרות. בעיני,

וגם בעיני רוב חברי בכנסת ישראל, לפחות מהמפלגות הציוניות, זה יהיה אסון

יהודי-לאומי, אפילו בטחוני-כלכלי-דמוגרפי אם רובם ככולם של היהודים שיוצאים את

מדינות ברית-המועצות לשעבר לא יגיעו למדינת ישראל. משום שאנחנו לא נאבד רק עוד

יהודים שיגיעו לכאן ויחזקו אותנו מבחינה בטחונית-מדינית-דמוגרפית, וכתוצאה מן

הפוטנציאל האינטלקטואלי והמקצועי הרב-גוני העשיר שלהם גם מבחינה כלכלית, אלא

אנחנו עלולים בכלל, כעם ישראל, לאבד אותם כיהודים. משום שהתודעה

הלאומית-יהודית-דתית-צי ו נית אצל היהודים ברחבי ברית-המועצות, פרט לכמה מקומות

שקיימו אורח-חיים יהודי ודתי-מסורתי, אם בכלל קיימת, היא נמוכה מאד, והעליה

למדינת ישראל היא הערובה היחידה שהם יישארו במשך עוד דור ועוד מספר דורות, הם

ובניהם כיהודים. כי נישואי התערובת בקרב היהודים ברחבי ברית-המועצות הם בשיעורים

מדהימים, למעלה מ-50%, ויש מקומות שבהם אפילו למעלה מזה, ואם הם יילכו למדינות

אחרות, בוודאי למדינה כמו גרמניה, אין לצפות ששם הם יתחילו להיות יהודים. לכן

העם היהודי יאבד אותם כיהודים ולא רק כעולים למדינת ישראל.

3. ולכך התיירוס גם י ושב-ראש הוועדה. למרות רצוננו, וכל זמן שיהודים חיים

בכל מקום בעולם, עלינו, גם כקהילות יהודיות וגם כמדינת ישראל, לדאוג לחיזוקן של

הקהילות ושל היהודים עצמם, עד כמה שאפשר, ובעיקר להשקיע מאמצים גדולים בחינוך

היהודי, כדי שהדורות הצעירים שאנחנו מגדלים, יהיה להם קשר גם להסטוריה ולרנרבות,

לדת היהודית והישראלית, וכהמשך לכך עם מדינת ישראל ועם כל נגה שקורה במדינת ישראל.

אם לא נשקיע בחינוך היהודי ולילדים שאנחנו מגדלים בגולה לא תהיה שום זיקה, הן עם

הדת, הן עם הציונות והן עם מדינת ישראל, העם שלנו שהצטמק כל-כך במהלך ההסטוריה

רוויית הסבל והטבח, לצערי יצטמק ויילך עוד יותר, דבר שעד כמה שהוא תלוי בנו, אסור

לנו להשלים עמו.

שוב אני מתנצל בפניכם שאני צריך לעזוב כעת. הערב אשתתף יחד עמכם, לעונג לי,

בארוחת ערב, ואני מניח שבמרוצת הימים הבאים עוד תהיינה לנו הזדמנויות להיפגש

ולהנעים אחד לשני את השהות המשותפת. תודה רבה.



הוי"ר ע' זיסמן;

רשות הדיבור לויקטור נחמיאס, בנושא ההתנדבות, ובין השאר התנדבות לקרן היסוד.

בבקשה.

ו י נהמיאס;

שמי ויקטור נחמיאס, אני עובד בקרן היסוד ירושלים. קרן היסוד היא זרוע איסוף

הכספים. אנחנו מתבססים בפעולת איסוף הכספים למען עליה וקליטה במגביות שפועלות

בכ-50 ארצות ברחבי תבל, פרט לארצות-הברית, שם עובד ארגון פרללי שנקרא U.J.A,

ואנחנו מתבססים בעבודה הזאת על מתנדבים, כל אחד בקהילה שלו, כל אחד בעיר שלו

ובארץ שלו, שלא רק נותנים כסף אלא יוצאים החוצה במטרה להביא כסף מאחרים.

זה סוג התנדבות שאנחנו מאד-מאד מתברכים בו בקרן היסוד ושבלעדיו כל המכונה

הזאת לא היתה יכולה להיות מה שהיא היום - מכונה אדירה של איסוף כספים למטרה

הספציפית של עליה וקליטה.

כדי להמחיש זאת אומר שאם עד השנים 1988-1989 קרן היסוד העבירה במזומן לישראל

משהו כמו 100 - 110 מיליון דולר, כאשר הגיע הגל החדש של העולים בסוף 1989 הכרזנו

על מבצע שנקרא "אקסודוס", ומאז, ב-1990. 1991 וב-1992 עברנו את הסכום של 210 -

215 מיליון דולר.

כל הכסף הולך לא לממשלת ישראל, אלא לממן את הסוכנות היהודית. הסוכנות

היהודית היא הגוף היהודי הוולונטרי שעזר בהקמת המדינה, ומהקמת המדינה ב-1948 הוא

עוסק אך ורק בהבאת עולים, בארגון עליה ובקליטה הראשונית, כשבשנה הראשונה העולים

הם באחרי ווזה של הסוכנות היהודית.

כאשר הלה ירידה במספר העולים שבאו מברית-המועצות לשעבר אחרי הרווייה

הראשונית, לאחר שהגיעו כ-500,000, יש כאילו רווייה, והמצב שם לא כל-כך ברור,

אנשים נשארים שם. הסוכנות היהודית, למשל, יצאה עכשיו בתוכנית שנקראת "עליה 16",

שפירושה להביא לארץ צעירים בני 14 ומעלה, לבד, ואז אין בעיה של פרנסה וחיפוש

עבודה; אין בעיה של שיכון, כי קולטים אותם בקיבוצים, במוסדות עלית-הנוער וכדומה,

ואלה כבר נותנים למשפחה שנשארת שם הרגשה שיש מישהו מהמשפחה שנמצא כבר בארץ. אם

הוא נקלט, ואנחנו מקבלים בהחלט שהקליטה של צעירים היא הרבה יותר קלה מקליטת של

מבוגרים, שלא יודעים את השפה וכו', צעיר בן 14 עד 18 משלים את לימודיו התיכוניים.

אם הוא רוצה הוא הולך לצבא, ואז זו יכולה להיות כאילו דריסת-רגל של המשפחה שתבוא

אחריו. או במקרה אחר, ומצער אם זה יקרה, אם הוא ירצה לחזור לשם. אבל אני מאמין

שבשנים שהוא יבלה כאן משהו יהודי-ישראלי יינטע בו גם אם הוא יחזור. הנסיון מלמד

שיש לזה הצלחת וכל מי שבא - אני מדבר על לפני 3 שנים - המשפחות שלהם יותר נרטות

להגיע לארץ.

כאמור, אנחנו עובדים ב-50 ארצות ברחבי תבל, פרט לארצות-הברית. בתפקידי כמנהל

מחלקת ההסברה בירושלים אני שולח להם כל הזמן חומר על מה שקורה בתחום העליה

והקליטה. אם מישהו מכם רוצה לקבל חומר שוטף או חד-פעמי, שיגיד לי בסוף הישיבה

ואני אשמח לשלוח לו. אם זה חד-פעמי, תקבלו את זה פה בירושלים, ואם אתם רוצים

לקבל חומר גם בהמשך, אני יכול לעשות זאת לפי הכרטיס שלכם והכתובת שלכם ולשלוח לכם

את החומר באמצעות המשרדים שלנו בכל ארץ וארץ. תודה.

אני רוצה להשיב על שאלתו של אליוט מיישטט בענין המתנדבים.

אני חושב ששאלתך מאד חשובה במונחים של השוואת החברה הישראלית לחברה

האמריקנית, ואם אתה בוחן את הגילאים של המתנדבים כאשר מדובר על שירות לאומי

בישראל עד כה זה היה קשור למעשה בשירות צבאי. ברגע שמישהו מסיים את לימודיו

בבית-ספר תיכון הוא נכנס לשירות צבאי.



יש לנו גם שירות לאומי לנשים דתיות, למשך שנה, או שירות צבאי לגברים ונשים

במשך 3-2 שנים. איך שלא יהיה, המגזר ההתנדבותי לא מושך, כי מי שעושה שירות

צבאי רוצה להמשיך אחר-כך ללמוד באוניברסיטה ולהתחיל לבנות את הקריירה שלו.

יש לנו אלפי מתנדבים, והתייחס לכך חבר-הכנסת אפרים גור בדברו על מאמצי

הקליטה. זה למעשה מתבסס גם כן על רכיב מאד חשוב במאמץ העליה הכללי.

יש ארגון בישראל "יד שרה", שנקרא על שם אמו של מייסד הארגון. היא היתה זקוקה

לציוד רפואי כאשר היתה זקנה וחולה והוא לא יכול לקבל את הציוד הרפואי שלו נזקקה.

לכן, לזכרה, הוא הקים גוף שמאוייש בלמעלה מ-4,000 מתנדבים מאילת בדרום ועד מטולה

בצפון. בכל מקום יש סניף של האגודה שמספק ציוד רפואי חינם, והוא מאוייש, כאמור,

על-ידי אותם 4,000 המתנדבים.

זו דוגמא אחת למאות אלפי המתנדבים כאן בארץ. מדובר בגילאים ספציפי ים,

ספקטרום של גיל ביניים וגיל 90. בהשוואה לארגון בארצות-הברית, כמו למשל כוח

השלום או שירות לאומי, שמתמקדים יותר באנשים צעירים יותר כאשר נותנים להם את

האפשרות להיכנס לתוככי החברה. כאן מדובר בגיל ביניים ובגיל ז יקנה.

ג י טרקסלר;

יש לי שאלה לגבי כספים. מהו אחוז התקציב לעליה וקליטה, ומהו סכום הכסף

שמקבלים ארגוני מתנדבים מבחוץ? איך ממומן כל המערך הזה?

היו"ר ע' זיסמן;

התקציב שהכנסת אישרה בקריאה ראשונה - אינני יודע מה יהיה בקריאה השניה

והשלישית _ הוא 126 מיליארד שקל. מתוך זה 11 מיליארד שקל הם לצרכי קליטת העליה.

צריך להבין שתקציב החינוך הוא לכולם, לוותיקים ולעולים חדשים. גם תקציב הבריאות

הוא לכולם. 11 מיליארד שקל מיועדים לסיוע ספציפי לתחומים שונים לעולים חדשים.

אני חייב להדגיש שבקליטת עליה יש 3 מרכיבים: 1. תעסוקה. בתקציב כולו יש

לתעסוקה לכולם, אבל בתוך הסכום של 11 מיליארד שקל יש עזרה מיוחדת לעולים חדשים.

למשל, סיבסוד המדענים, שאותם הזכרתי קודם. או למשל סיבסוד בענפי תעשיה או מסחר,

שם נותנים עידוד לעצמאי או לעובד. לא רק המעביד משלם אלא הוא גם מקבל מהממשלה.

זה בענין תעסוקה.

2. דיור. בנושא הדיור, משרד הבינוי והשיכון בונה למען כולם. סיבסוד

המשכנתא של יוצאי אתיופיה היא 98%, אבל כל עולה מקבל משכנתא ויש דרגות שונות של

משכנתא, לפי מצבם. אחד הדברים שאנחנו רוצים לשפר הוא שיהיו תנאי משכנתא הרבה

יותר טובים למשפחות חד-הוריות. במדינת ישראל יש 60,000 משפחות חד-הוריות, ורק

מהעליה מברית-המועצות יש עוד 18,000 משפחות, כשמספר הנפשות בהן עובר את

ה-100,000.

יש לכך כמה סיבות, שלא אמנה את כולן, אבל אחת מהן היא נישואי תערובת. רובן

נשים, 98%, שבעליהן היו נוצרים והם נשארו שם, והנשים עלו עם הילדים. אבל יש

כנראה בברית-המועצות גם סיבות מקומיות, כלכליות, חברתיות, התפוררות הבסיס המוסרי

והנורמטיבי של החברה הסובייטית. יש לכך גם סיבות רוסיות, אבל הסיבה העיקרית היא

נישואי תערובת.

אנחנו רוצים לעזור למשפחות החד-הוריות, אבל אי-אפשר לעזור רק ל-18,000. צריך

לעזור ל-78,000 המשפחות. זה יוצר בעיה. בתוך הסכום של 11 מיליארד שקל יש

עזרה גם לאלה, אבל אנחנו רוצים עוד יותר.



3. קליטת חברתית. בקליטה החברתית עוסקת לא רק הממשלה. עוסקים בזה העיריות,

הרשויות המקומיות, ופה באים ארגוני המתנדבים. אדם יכול לקבל דירה, ועבודה, אבל

זה לא מספיק לו. בלי עבודה ובלי דיור עוד יותר קשה, ואי-אפשר להסתדר, כמובן, רק

עם קליטה חברתית. הקליטה החברתית משלימה, והתקציב להשלמה הזאת בא לא רק מן

הממשלה, הוא בא גם מהעיריות, מהרשויות המקומיות ומגורמים ממלכתיים שונים

ומגוונים. פך שאם אגיד שרק 11 מיליארד שקלים לשנה מוקצה לעולים, לפי התקציב

שעדיין לא אושר, זה לא מדויק, אבל זה הבסיס, ואנחנו רוצים גם את הסכום של 11

מיליארד שקלים לתקן ככל האפשר.

לכן אמרתי שיש כאן מאבק, שאני מקווה שהוא יסתיים לקראת סוף דצמבר בזה שיחולו

בו שי נויים.

לשאלתך בענין ארגוני המתנדבים. ארגוני המתנדבים מקבלים כסף מכמה גורמים,

תלוי בארגון. למשל, יש ארגון של יוצאי בריטניה הגדולה: אנגליה, ווילס, סקוטלנד,

אירלנד. הם משלמים דמי חבר ומחזיקים את ההתאחדות ואז ארגון כזה נותן מילגות

לסטודנטים ולתלמידים בבתי-הספר. הוא נותן הלוואה נוספת למה שעולה חדש מקבל

מהממשלה. יש להם קרנות מיוחדות לשיכון ולדיור.

ראשית, יש להם הכנסה עצמית, אבל הם מקבלים עזרה מהסוכנות היהודית ומגורמים

אחרים. זאת אומרת, התאחדויות העולים שמבוססות על מתנדבים בדרך-כלל סמוכות על

שולחן הסוכנות היהודית, שנותנת להן מתקציבה. הן מקבלות עזרה מהעיריות ומהרשויות

המקומיות, ויש להן גם הכנסה עצמית.

הסוכנות היהודית, המשרד לקליטת העליה, הכנסה עצמית

ורשויות מקומיות. זה תלוי בארגון.

נאמר לנו שהאוטובוס ממתין לנו. אבל אני חושב שכדאי להצביע על מה אנחנו

הולכים לעשות. כולנו מברכים אתכם ואת הוועדה על העבודה שאתם מבצעים.

שתהיה לכם דרך צלחה. אנחנו נתראה שוב הערב.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 12:30