ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 22/11/1993

נוער עולה מנותק

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 81

מישיבה משותפת של ועדת העליה והקליטה וועדת המשנה לעניין מתבגרים מחוסרי קורת-גג

יום שני. חי בכסלו התשנ"ד (22 בנובמבר 1993). שעה 00;11

נכחו;

חברי הוועדה; היו"ר עי זיסמן

ב' טמקין

י י בא-גד

ע' מאור

ד' שילנסקי

מוזמנים; מ' יבור - מרכז המטה לקליטת עליה במשרד החינוך

ר' כהן - סי מנהל מי נהל חברה ונוער

ר' שיפר - מנהלת המח' לקליטת תלמידים עולים

ד' מרחבי - המח' לביקור סדיר במשרד החינוך

זי אחרוני - ראש מדור עבריינות נוער במשטרה

חי צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

טי ילין-מור - מנהלת היח' לקליטת עליה במש' העבודה

ק' פלדמן - מרכזת קליטה במרכז השלטון המקומי

שי אייל - מנהל הרשות העירונית לקליטה בירושלים

ס' מסטרמן - אחראית על פרוייקטים מיוחדים ברשות

י י אידן - עובדת סוציאלית מעירית נתניה

י י כהן - מרכזת השירות לנערה במצוקה בנתניה

ד' מנהיים - עירית נתניה

די פרימוביץ - עובדת סוציאלית מנתניה

שי רון - רכזת מחוז במחי הקליטה של הוועד הפועל

י' שפירא - מנהל המח' לחינוך ותרבות בוועד הפועל

אי בן-הרוש - עובדת סוציאלית במועצת ארגוני עולים

י' דיוויס - חברה לעולים מבריטניה

י' שרייבר -מועצת ארגוני עולים

יי פרנקל - רכזת קליטה ארצית בפורום הציוני-

ג' חבקין - יו"ר פורום הארגונים לקליטת עליה

נ' בן-צבי - ממונה על נושא הנוער בשירות התעסוקה

אי קולא - שירות התעסוקה

י' קדמן - יו"ר המועצה לשלום הילד

חי דשבסקי - מרכזת הטיפול בילדים עולים במועצה

די פריטל - האוניברסיטה העברית
מזכיר/ת הוועדה
וי מאור

קצרנית; ת' בהירי
סדר-היום
נוער עולה מנותק



נוער עולה מנותק

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המשותפת. נושא זה שייך לוועדת החינוך

והתרבות של הכנסת, אך לוועדת העליה והקליטה יש זכות לדון בכל נושא הנוגע לעולים.

עסקנו בנושא זה גם בקדנציה זו של הכנסת, אך לצערי לא קיבלנו שום הסבר מניח את

הדעת. אני מציין בחומרה את העובדה שסגן שר החינוך לא נמצא כאן. גם בדיון הקודם

נאלץ סגן שר החינוך לעזוב לפני תום הישיבה. אצטרך להגיב על התנהגות זו: סגן השר

חייב היה להיות כאן, ואין בכך כדי להמעיט בחשיבותם של פקידים בכירים מהמשרד

הנמצאים כאן. הישיבה הזו משותפת לוועדת העליה והקליטה ולוועדת מישנה שבראשה עומד

חבר-הכנסת בני טמקין, אשר יפתח את הדיון.

בי טמקין;

תודה ליושב-ראש. מדובר בישיבה משותפת לוועדת העליה והקליטה ולוועדת מישנה

העוסקת במתבגרים מחוסרי קורת-גג. טבעי שוועדה משותפת כזו תעסוק בנושא שלפנינו.

המצב חמור, ואנו חוזרים ודנים בו במסגרות שונות, גם בוועדת החינוך של הכנסת.

מדובר בנוער עולה המנותק מכל מסגרת חינוכית. איני צריך לפרט את התוצאות החמורות

מרחיקות-הלכת של תופעה זו לנערים עצמם וגם לחברה. קראתי את כל הכתבות שהופיעו

בענין זה, כולל הכתבה המופיעה היום בעתון "חדשות", לפיה 7000 נערים עולים

מסתובבים ברחובות. הכתבה אומרת כי דו"ח של משרד החינוך מגדיר כנוער מנותק אלפי

בני 14 עד 18 שאינם לומדים ואינם נמצאים במסגרת פורמלית. הכתבה מתבססת על דו"ח

שאני שומע מאנשי משרד החינוך הנמצאים כאן כי אינם יודעים עליו. נרצה לשמוע

הבהרות על-כך.

משרדי החינוך והקליטה מתבקשים להביא לוועדות הכנסת נתונים מדויקים ככל האפשר

על ממדי הבעיה. איני יודע כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה אם אין יודעים את ממדיה

המדוייקים ואת פריסתה הגאוגרפית והגילית. הדבר הראשון שאנו צריכים לעשות הוא

ללמוד את ממדי הבעיה ומקומות הימצאה. אני מבין שאנשי משרד החינוך נמצאים עתה

באמצע בדיקת הנושא.

מי יבור;

אני רוצה להתייחס לנתונים. אני מודה שעד לפני זמן לא רב לא ידענו את המספרים.

עד לפני חודש-חודשיים לא יכול היה איש להתייחס למספרים אשר הופיעו בעתונות.

לאחרונה לקחנו על עצמנו לבדוק את המספרים המתפרסמים. עד לשלב זה נערכה בדיקה

שטחית ועדיין איני יכול לדבר על הנתונים המדוייקים. איני רוצה להתייחס למספרים,

אך אנו מכירים בכך שהתופעה מחריפה. אנו רוצים לדעת את האמת ולטפל בבעיה במלוא

היקפה. על-פי הנתונים שהתקבלו ממירשם האוכלוסין ומבדיקה שנערכה במשרד המתייחסת

לכל העולים שהגיעו ארצה החל מספטמבר 1989, 23 אלף ילדים גילאי 7-18 אינם נמצאים

במסגרות שמשרד החינוך מטפל בהן. המספר הזה צריך לעבור סינון. הוא לא כולל את

התלמידים הלומדים במסגרת החינוך העצמאי. בימים אלה הגענו להבנה עם האנשים העוסקים

בחינוך העצמאי, והם מזרימים אלינו נתונים על התלמידים העולים הנמצאים במסגרותיהם.

הערכתנו היא שמדובר ב-1500 עד 2000 תלמידים הלומדים שם.

יש לא מעט תלמידים המגיעים לישראל ממדינות חבר העמים עם תעודת בגרות. הם

אמנם בני 17, אך אינם חייבים להימצא במסגרות החינוך שלנו. גם את הנתון הזה אנו

עומדים לבדוק. יש לנו 23 אלף שמות של בני-נוער שאינם נמצאים במסגרות לימוד,

על-פי חלוקה ישובית. אנחנו רוצים להתרכז בגילאי 14-17. שמספרם מגיע ל-4928 מתוך

ה-23 אלף. את הרשימה הזו העברנו למפקחי המחוזות, והחלטנו להתרכז בשלב זה בבדיקה

מדגמית אשר תיערך בעשרה ישובים. נמצאים בידי הנתונים המתייחסים לערים

גבעתי ים,בת-ים, ראשון-לציון ומבשרת ירושלים. בגבעתיים כ-62 תלמידים כאלה, ש-27

מהם לא אותרו, 28 נמצאו לומדים, 4 עובדים ו-3 עזבו ליישוב אחר. בבת-ים רשומים 670

בני נוער מנותקים, מתוכם לא אותרו 368, 243 לומדים במסגרות שונות, 43 עזבו

ליישוב אחר, 16 מתוכם התגייסו לצבא אך רשומים כלא לומדים. בראשון-לציון. קיבלנו

184 שמות. 10 מתוכם לא נקלטו במערכת החינוך, לומדים 113. יצאו לחו"ל - 3. סיימו



לימודים - 1, עובדים - 3. עזבו ליישוב אחר - 53, מתוכם 42 שלא ידוע להיכן עזבו.

במבשרת היו לנו 189 תלמידים: לא אותרו 29, לומדים -48, יצאו לחו"ל -104.5 עזבו

ליישוב אחר, 16 מתוכם - לא ידוע לאן.

נעבור על הרשימה ישוב אחר ישוב, יחד עם אגף הנוער והמפקחים שלנו, על מנת

לבדוק את נכונות המספרים. אני מקווה שנוכל לבצע את העבודה בזריזות, כדי שתוך חודש

נדע מה עם אותם 4928 תלמידים בני 14-18.
היו"ר ע' זיסמן
האם קיימת חובת האחריות על רשויות מקומיות? על-פי חוק חינוך חובה, האחריות

אינה רק על משרד החינוך והתרבות. כל עיריה אחראית על ביצוע החוק בתחומה. מדוע מדי

שנה בשנה, בסמוך לפתיחת שנת הלימודים, אי אפשר לקבל דיווח מעודכן ומפורט מכל רשות

מקומית? מה עושות מחלקות החינוך בעיריות ובמרכז השלטון המקומי? ציינו זאת גם

בדיון הקודם, אך אני רואה שאותה אוזלת יד נמשכת. אין לנו שליטה על ניידות עולים,

אך מדוע אין נתונים לגבי אלה הגרים ביישוב באופן קבוע?

מי יבור;

אנו מעבדים עתה את הנתונים, יש לנו התחלה של איסוף נתונים שמיים על-פי חלוקה

ליישובים. אני מקווה שתוך חודש נוכל לאמת את המספרים.

ר' כהן;

חוק חינוך חובה חינם מתקיים רק עד כיתה י', מעבר לכך אין חינוך חובה. זה

מסביר את העובדה שחלק מבני הנוער אינם נמצאים במסגרות החינוך של משרד החינוך. חלק

גדול של אלה שאינם מופיעים ברשימות התלמידים נמנים על אוכלוסיית בני 16-18 ולא

בני 14-16. הסיבות לכך נובעות מהניידות הגבוהה של אוכלוסיית העולים ומאי דיווח

לרשות המקומית על הימצאם בתחומיה. אין מערכת מרכזית אשר יכולה לדווח לכל רשות על

התלמידים הנמצאים בתחומה.

במסגרת המינהל לחברה ונוער איתרנו את הבעיה בדרך מקרה, כאשר מדריכים ביישובים

שונים דיווחו על תופעה של נוער שאינו לומד אלא משוטט במקומות צבוריים. חלקם

הוחזרו לבתי-ספר ולחלקם ניסו למצוא מקומות עבודה. אוכלוסיית העולים הזו היא

הטרוגנית מאד, וישנם ביניהם כאלה שיש להם ותק של ניתוק עוד מברית-המועצות. הם לא

למדו שם ואין להם ענין ללמוד כאן. רבים מהם לא למדו כלל באולפן, וגם לאחר שנתיים

בארץ אינם יודעים עברית.

אתרנו מספר רב של עולים מנותקים ושלחנו אליהם מדריך לקידום נוער אשר דובר

רוסית. פתחנו מועדוני מידע לנוער מנותק ב-12 ישובים בהם יש אוכלוסיה כזו. הצלחנו

לאגם משאבים עם משרד הקליטה והסוכנות, כדי להביא פתרון לאוכלוסיה זו, גילאי 15

פלוס שהשכלתם נמוכה וציפיותיהם נמוכות. כולם רוצים ללמוד מקצוע פשוט, אך הבעיה

היא שגם במסגרות משרד העבודה אין הם מצליחים להתקבל בגלל הישגיהם הנמוכים. אנו

מקיפים היום קרוב ל-700 בני נוער ב-12 ישובים. בירושלים ובתל-אביב הקימו העיריות

מערכת עניפה של טיפול בנוער מנותק, ושם נעשית עבודה יפה מאד. אנו מנסים להגיע

אל בני הנוער האלה ולתת להם שעורי עזר פרטניים -2.5 שעות או 5 שעות - הכל בהינאם

לכושר הקליטה של הנערים ורצונם ללמוד. אנו משתדלים לפתח מיומנויות אישיות, לארגן

סמינרים ציוניים וכל מה שיכול לחזק את הקשר של נוער זה עם החברה הישראלית, מובן

גם הכנה לצה"ל.

יש לציין כי בקרב נוער מנותק זה קי ימות תופעות של שתיה ועישון מגיל צעיר. כל

המדריכים העובדים עם נוער מנותק עברו בימים אלה קורס הכולל גם דרכי איתור של נוער

זה. הקורס נערך יחד עם הגיוינט. בשנה הבאה אנו מתכוונים להתפרס על עוד 0 ישובים

מהם קיבלנו נתונים על מספר רב של בני נוער מנותק. אם התקציב יוגדל, נוסיף עוד 10

ישובים בשנה הבאה.
היו"ר ע' זיסמן
בהצעת התקציב של משרד החינוך, אשר עברה בקריאה ראשונה, מה מיועד לנושא זה?
ר' כהן
נושא התקציבים מרוכז על-ידי מנחם יבור. במסגרת מינהל החברה והנוער לקחנו חצי

מליון שקל מתקציבנו בשנה שעברה והעברנו אותם לטיפול בנוער מנותק. גם השנה נעביר

אותו סכום וביקשנו תוספת של עוד 3 מליון שקל. כל זה מעבר לתקציב לסמינרים

ולנושאים אחרים.
היו"ר ע' זיסמן
אני מבין שאין כל רצון להתמודד עם הנושא הזה, אם הסכום שהיה הוא הסכום שנשאר.

ר' כהן;

אין זה כך. בדיוני התקציב שנקיים מחרתיים, נדרוש תוספת של מליון שקל.
מי יבור
רפי דיבר על התקציב העומד לרשות המינהל לחברה ונוער לנושא זה. ראינו שהבעיה

הולכת ומחריפה, לכן החלטנו שהמטה לקליטת עליה יקלוט עובד, איש צבא לשעבר, אשר

ירכז את הטיפול בנוער מנותק. שריינו למטרה זו 5 מליון ש"ח אשר יוקדשו לטיפול

בנוער מנותק.

ד' מרחבי;

מבחינת המחלקה לביקור סדיר במשרד החינוך התמונה פחות ורודה. אנו מתקשים מאד

לאתר את הילדים המנותקים. הוספנו די הרבה קציני ביקור סדיר שהם דוברי רוסית, אך

הבעיה אינה רק עם דוברי רוסית. הלכנו לשווקים וגילינו בהם ילדים צעירים משוטטים

ועובדים. ראינו שם אפילו ילדים גילאי כיתות א'-ד', והרגשתנו היא שההורים אפילו לא

מבינים מה רוצים מהם, בעיקר כאשר מדובר ביוצאי ארצות אסיה. יש קושי לאתר אותם

ולהביאם לבית-הספר, למועדוניות בית-הספר או למועדוניות משפחתיות. אנו סובלים

ממחסור גדול במשאבים, על מנת להפעיל מסגרות נוספות.

מונח לפני פקס של אחד מקציני הביקור הסדיר, המספר על מקרה טרגי-קומי של נער

בן 15 שעלה מדרום-אפריקה, ילד חביב שסיים כיתה י' והציג תעודה אשר מצביעה על

הישגים לימודיים טובים מאד. הוא היה מעונין להשתלב בכיתה י' 1:אחד מבתי-הספר

התיכוניים בעירו. מנהל בית-הספר לא היה מוכן לקלוט אותו אם לא יקבל שעורי עזר

בעברית, המפקחת על ילדים עולים אינה מוכנה להקצות לו שעות עזר, מחלקת ההינוך של

העיריה אינה מוכנה להקצות שעות הוראת עברית, האולפן לעברית בעיר אינו קולט ילדים

בגילו של הנער, אלא מגיל 17 ומעלה. עברו שבועיים והילד יושב בבית. אני מעלה את
המקרה הזה כקל וחומר
אם ילד מדרום-אפריקה שהוריו יודעים כיצד לדאוג לחינוכו, קל

וחומר לגבי ילדים מעליות אחרות. עברו שבועיים והילד עדיין יושב בבית.

ק' פלדמן;

אני מייצגת כאן את מרכז השלטון המקומי. לא כל-כך הוגן להעביר את הכדור לשלטון

המקומי., מכיוון שרק עד כיתה י' מדובר בחינוך חובה, מכאן והלאה הרשות אינה יודעת .

על הילדים האלה אלא באמצעות מחלקות אחרות. תנודת העולים מיישוב לי ישוב הרבה יותר

גדולה מכפי שהוצג כאן, ורבים מן העולים אינם טורחים כלל להרשם ברשות, אלא כאשר הם

נזקקים לשרותיה. השאלה היא כיצד אפשר לחייב את העולים להרשם בכל רשות. אני חושבת

שאחד הפתרונות לבעיה זו הוא בבסיס נתונים אחד. כולנו מתמקדים בטיפול החברתי

והקבוצתי אך לא באוריינטציה המקצועית. כל הורה שהיה יודע כי הלימודים יכולים לקדם

את ילדיהם בחיים ובמקצוע, היו דואגים לכך שילמדו. אני. חוזרת בכל הזדמנות לנושא

בסיס הנתונים המשותף. אם היה בסיס נתונים אחד למשרד החינוך, למשרד הפנים ולמרשם



התושבים, ונתונים אלה היו עוברים גם לרשויות המקומיות, אפשר היה לקדם את הטיפול

בנושא.

היו"ר ע' זיסמן;

האם אתם פועלים להשגת הנתונים?

ק' פלדמן;

אנו פועלים, אך בהצלחה מעטה מאד. כל משרד, ובראש וראשונה משרד הפנים, צריך

לתת את הנתונים באופן שוטף. צריך לחייב את העולים להרשם, למרות שהם מעדיפים שלא

להרשם ולא לשלם.
היו"ר ע' זיסמן
כל אחד מהתושבים נזקק למים, ועניני המים הם בידי הרשויות המקומיות. איני מעלה

על הדעת שישנם תושבים שאינם נרשמים ברשות המקומית כדי לקבל מים. מדוע בירושלים

ובתל-אביב הצליחו להגיע אל כל התושבים העולים, ואין זה כך ברשויות מקומיות ארורות?

ק' פלדמן ;

ישנם מקרים רבים בהם גרות כמה משפחות בדירה אחת. ישנם גם שכירויות מישנה,

שלגביהן אינך יודע מי גר בדירה.

היו"ר ע' זיסמן ;

אפשר היה להקטין את ממדי הבעיה באופן משמעותי. בכל דבר יש גם יוצא מן הכלל.

אם הרשויות המקומיות תפעלנה אחרת, אפשר יהיה להגיע אל הנתונים.

ק' פלדמן;

שעון המים מופיע על שם בעל הדירה. אם בדירה אחת גרות שלוש משפחות, החשבון

ישולם על-ידי אחת המשפחות ואיננו מכירים את האחרות. גם בירושלים - למרות שהתמונה

טובה מאשר במקומות אחרים - איני חושבת שמצאו את תרופת הפלא. גם בתל-אביב

ובירושלים משוטטים ילדי עולים מחוץ למסגרות. הבעיה סבוכה אך ניתנת לפתרון.

שי אייל;

אפשר יהיה ללמוד במקומות אחרים לאור הנסיון בירושלים, למרות שקשה להשוות בין

ישוב גדול וקטן ובין עיר קטנה לעיר כמו ירושלים. יש לנו נתונים הנוגעים לעולים,

והם מתעדכנים מדי חודש על-פי קבוצות גיל שונות. יש לנו רשת הפרוסה על-פני 13

שכונות בעיר, עם נתונים הנוגעים כמעט לכל העולים הגרים בירושלים. הצלחנו להשיג את

הנתונים האלה על-ידי כך שהקמנו מטות במתנ"סים בכל אחת מהשכונות. אם תהיה פניה

אלינו מצד גוף ממלכתי זה או אחר, נהיה מוכנים להעביר את הנתונים שבידינו.

בירושלים נקלטו ילדי עולים ב-77 בתי-ספר יסודיים וב-40 בתי-ספר על-יסודיים.

בסך-הכל ישנם 2300 ילדים בני 10-14, ובגילאי 15-18 1695. ביחד קרוב ל-4000 ילדי

עולים. מתוך ה-4000 הללו זיהינו 150 נערים ונערות שהמאפיינים שלהם הם שימוש

באלכוהול ובסמים ועיסוק בזנות. הם מהווים 3.75% מכלל אוכלוסיית ילדי העולים

בגילאים הללו, ול-70 מהם תיקים במשטרה. בשנת 1993 קצב פתיחת תיקים במשטרה לנערים

ונערות עולים היה 50 תיקים ב-3 חודשים. לקראת סוף השנה יש הקטנה במספר התיקים

הנפתחים, איני יודע אם משום שהם לא נתפסים או משום שהמספר פחות.

בנוסף לקבוצה הזו ישנה קבוצה אשר הוגדרה כקבוצה בסיכון. המאפיינים שלה נשירה

סמויה, וקשה לעקוב אחריהם על בסיס קובץ נתונים. הנשירה הסמויה נתונה להכחשה של

המוסדות הפורמליים, אבל אנו מסתכלים על הנתונים מבחינת ההתקלות בנוער זה ברחוב.

התופעות הקיימות הן שוטטות, שתיה, חבורות רחוב וחשתתפות בקטטות . אנו מעריכים



שבירושלים מצויים כ-300 בני נוער עולים כאלה.
היו"ר ע' זיסמן
אני רוצה לדעת, מה אנו עושים למען הנוער העולה בתחומים שונים, כדי שלא יהיו

מנותקים.
ב' טמקין
מדובר על 23 אלף בני 7 עד 18, ש-35 אחוז מהם מנותקים על-פי הגדרתנו. יש הבדל

גדול בין הנתון הזה לבין הנתונים המצוטטים במקומות איורים. האם יש לכם נתונים גם

על שעורי הנוער המנותק בקרב האוכלוסיה הוותיקה?
שי אייל
לא.

ג' חבקין;

הנתונים המתייחסים לאוכלוסיה הכללית נמוכים יותר.

שי אייל;

במרבית בתי-הספר העוסקים בקליטת עליה, יש רכזת קליטה מקרב המורים. הבעיה היא

בדרך-כלל במסגרות הבלתי פורמליות. ב-13 שכונות מופעלות מערכות של ארגון פעילויות

חברתיות; יעוץ, הדרכה והכוונה לעבודה, ביחד עם היועצים של האגף להכשרה והשתלמות

במשרד העבודה והרווחה. אנו מקיימים מערכות נוספות לסיוע להורים; סיוע במציאת דיור

ובניית קבוצות משותפות לעולים ולוותיקים. התחלנו בנסיון הזה דווקא בשתי שכונות

קשות מאד בהן קיים פוטנציאל של התנגדות לעולים, בשכוני ברזיל בקרית יובל ובנווה

יעקב. שתי קבוצות אלה התחילו לעבוד, עדיין איננו רואים סימני התקרבות, הקושי הוא

אדיר וגם מקורות המימון לשנת 1994 עדיין אינם נראים. אני מציע שאת כל הפעולות

שלנו, הנעשות היום יחד עם הסוכנות היהודית, הפורום הציוני והג'וינט, יקהו כמודל

נסיוני שמשרד החינוך יהיה מעורב בתכניו, בעשייתו ובסבסודו.

אנו עוסקים גם בייעוץ פרטני לילדי עולים, על-ידי פסיכולוגים ואנשים שגוייסו

מקרב העליה הקודמת. אנו עושים זאת יחד עם המחלקה לקידום נוער בעיריה. ישנן קבוצות

מפגש וייעוץ עם בני נוער עולים, וגולת הכותרת של העשיה שלנו - לגביה אנו מבקשים

כבר זמן רב את עזרת משרד החינוך אך ללא הצלחה -אלה מרכזי למידה. הקמנו בירושלים

מספר מרכזים כאלה, שהגדול שביניהם הוא בשכונת שמואל הנביא. זוהי שכונה מעורבת

שגרים בה גם חרדים וקבוצות אוכלוסיה קשות מאד. זוהי שכונת שיקום שהמצב

הסוציו-אקונומי שלה קשה מאד. מרכז הלמידה הראשון שהוקם שם משרת היום את העיר

כולה. נמצאים בו היום 170 ילדי עולים הלומדים בשעות אחר-הצהריים. הם מגיעים מכל

קצות העיר, ויחד איתם לומדים 70 מילדי השכונה. אנו גובים תשלום סמלי מן התלמידים,

כדי שהשרות לא יינתן חינם. היה לנו קושי להתגבר על התנגדות השכונה להקמת מרכז

הלמידה הזה. חלק מהמורים בו הם עולים, חלקם סטודנטים לתואר שני באוניברסיטה

העברית וחלקם מורים מתנדבים מסגל האוניברסיטה. הישגיהם של ילדים אלה גבוהים מאד,

ועל-כך מעידות תוצאות בחינות הבגרות שלהם. 80 אחוזים מהם סיימו את הבחינות בציון

גבוה מאד. כל הפעולה הזו עלתה לנו בשנה שעברה 80 אלף שקל. קיבלנו תרומות מגורמים

שונים, אך איני יודע אם גם בשנה הבאה נקבל אותן, ולמעט הסכום שהובטח לנו על-ידי

הסוכנות היהודית, איני יודע מהיכן נגייס את הכספים.

יש לנו מרכז למידה גדול גם בשכונת בית-הכרם, אשר מיועד רק לילדי עולים .

לומדים בו 175 ילדי עולים. גם בארבע שכונות לווין - גילה, נווה יעקב, פסגת זאב

וגבעת שאול - לומדים כ-20 עד 30 ילדים. מרכזי הלמידה האלה נועדו למטרה נוספת;

נתגלתה לנו תופעה, שנערים ונערות עולים נוסעים לרוסיה כדי להשיג תעודת בגרות.

זוהי תופעה מסוכנת מבחינה חברתית ומבחינת הפגיעה שלה בזיקתם לארץ. היא יכולה

לעורר אותם לאידאליזציה של העבר, בעיקר כאשר הם נפגשים שם עם חברים משכבר הימים.



בירושלים גילינו תופעות בודדות כאלה, ואז ניסינו להציג בפני הילדים האלה את

האלטרנטיבה של מרכזי הלמידה. אני הושב שצריך להלהם בהורמה בתופעה הזו, וכל פעם

להציג אלטרנטיבה. הפתרון הוא בהצגת אלטרנטיבה ברת הישג ומידית.

ח' צמיר!

אני מסכים עם חלק ניכר מהדברים שנאמרו כאן. מטבע הדברים, משרד הקליטה אינו

יכול לפעול במקום המשרדים היעודיים שתפקידם הוא לטפל באספקטים השונים של הקליטה.

מבלי להמעיט באותות האזהרה, אנו הושבים שצריך להכניס סדר ברמת ההגדרות. אני חושב

שההגדרות עדיין די מטעות ולא כל-כך מקצועיות. צריך להכניס סדר גם ברמת הנתונים.

רק לאחר שכל המערכות תיישרנה את הקו ברמת ההגדרות והנתונים, נוכל להגיע לפתרונות

מקצועיים. כל זמן שלא עשינו זאת, כל פתרון שנציע יחטיא את המטרה.

אם אני עוקב אחר הנתונים שנמסרו כאן על-ידי משרד החינוך, וחלקם הגדול מוכר

לנו מפעילות משותפת יומיומית - יש לי סימן שאלה גדול מאד. השאלה הבסיסית היתה, מי

אינו נמצא במסגרות חינוך. מצד שני, באותם ישובי מידגם אשר בדקתם, יש מספר רב של

כאלה שהתגלה כי הם נמצאים במסגרות חינוך. נתונים אלה מעוררים אצלי סימן שאלה גדול

מאד בכל הנוגע למהימנות הדו"ח הזה.

מי יבור;

לכן לא רצינו לפרסמו.

ח' צמיר;

אני לא מדבר על הפרסום אלא על נקודת המבט המקצועית. עובדה זו חייבת לעורר

אצלכם סימן שאלה גדול מאד בכל הנוגע לדרכי הדיווח. רשמתי לעצמי רק דוגמה אחת: אם

בבת-ים מופיעים 670 בני-נוער מנותקים, ונמצא כי 243 מהם בכל זאת לומדים, אני מציב

סימו שאלה על מהימנות כל הדיווח שנמסר כאן.
יש בלבול בהגדרות
שמענו על נוער שאינו מבקר במסגרות החינוך בצורה סדירה,

שמענו על נוער מנותק, שמענו על שוטטות ואלכוהוליזם ושמענו על כאלה שאינם נמצאים

כלל במסגרות החינוך. אני חושב שעיקר תפקידנו הוא להכניס סדר בהגדרות. הנושא הגיע

לדיון מספר פעמים בקבינט העליה והקליטה, ואני חושב שבאותם דיונים צלצלו בפעמונים.

לכן אחת ההחלטות האופרטיביות של הקבינט, היתה להקים ועדה בינמשרדית משותפת. מיד

תבינו כי חייבת להערך כאן עבודה בינמשרדית, ואני מניח שנציגת משרד העבודה והרווחה

תצביע גם היא על-כך. אם הדברים לא ייעשו במשותף, נחטיא את המטרה.

הקבינט קיים דיון, קיבל נתונים, הקים את הוועדה ובימים אלה יצאו המינויים של

סגן שר החינוך באמצעות מנחם יבור, והם מבטאים את הפעילות המשותפת. אני מקווה

שבמסגרת ועדה זו יובאו לדיון כל הנושאים בהם נגעתי.

בכל המחקרים אנו רואים קשר מובהק בין שביעות הרצון מקליטת כל המשפחה לבין

קליטת הילדים במערכות החינוך. מי שמתמצא במרוקרים, יכול להצביע על קשר מובהק בין

שני הגורמים. כל מספר שנגיע אליו מצביע על כך וכך אלפי משפחות עולים שאינן

שבעות-רצון מקליטתן, עקב אי הקלטותם של הילדים כפי שציפו. זו צריכה להיות נקודת

המבט של כל מערכות הקליטה.

לא הייתי מדבר על גילאי 17-18 אלא על בני 16.5-18. ישנם גם בני 16.5 העולים

ארצה עם תעודה שהוא שוות-ערך לבגרות. לא קשה לערוך חישוב ולמצוא כמה תלמידים

עולים נמצאים בכל שנתון, אם יש בסך-הכל 80 אלף תלמידים עולים בכל מערכות החינוך.

אני מעריך שבכל שנתון יש בין 6500 ל-7000 ילדי עולים. לאותם ילדי עולים שהוזכרו

כאן איני קורא נוער מנותק, אלא נוער אשר דורש טיפול מיוחד. זוהי מסה מספרית

משמעותית של נוער עולה שאינו מנותק ואסור להדביק לו את הסטיגמה הזו. אין שום

בעיות חינוכיות איתו, הוא פשוט לא נמצא במערכות החינוך והוא מחייב טיפול מיוחד

לקראת גיוסו לצה"ל. גם זו החלטה שהתקבלה בקבינט, שקבוצת הגיל הזו תאותר באופן

יותר מדויק, ויוצעו לה תכניות כמו קורסים קדם-צבאיים, הכשרה מקצועית וכוי, כדי



לנצל את הזמן עד לגיוס הצבאי. בעיה אחרת היא מוכנותו של הנוער הזה להתגייס לצבא,

ומה איכות שרותו בצה"ל.

נאמר כאן כי אלפי בני-נוער חוזרים להבר המדינות כדי לעבור שם את בחינות

הבגרות או כדי לרכוש תעודת בגרות. אני מציע לכולנו להיזהר באמירה זו. איני מעריך

שמדובר באלפים.
קריאה
לא נאמר אלפים.

הי צמיר;

אני יודע מה שמעתי. זה הוזכר, ואני מזהיר את כולנו, לדעתי מדובר רק בעשרות או

קצת יותר מזה. אני מדבר גם על סמך ידע אישי המתבסס על שיחות עם אנשים. אני חושב

שאסור להדביק סטיגמה לנוער העולה, כאילו התופעה הזו קיימת בממדים גדולים. זה עלול

להוות בומרנג גם בכל הנוגע לקליטת בני-נוער אחרים שאינם קשורים כלל עם התופעה

הזו. אני מציע שנדבר על-כך ברוח מינורית.

מלבד הוועדה שרפי כהן עומד בראשה ואשר מתחילה בעבודתה בימים אלה, אני חושב

שהמיקוד צריך להיות אל מול הרשויות: הרשות מצד אחד והמעטפת של משרד החינוך

באמצעות היחידות המקצועיות מן הצד השני. כמשרד הקליטה אנו עושים כדי לסייע

בשוליים. עזרתנו יכולה להיות משמעותית בכל הנוגע לאיתור בני הנוער באמצעות

הלשכות שלנו ובהרכבת קבוצות עבודה אל מול הנערים וההורים.

אשר לתקציבים במשרד הקליטה המיועדים לטיפול בנוער מנותק, המצב הוא כדלקמן:

הגשנו תכנית תקציבית לשנת 1994 בסדר גודל של חצי מליון שקל. בשלב זה לא אישר משרד

האוצר אף אגורה אחת לטיפול בנוער מנותק. יחד עם זאת, יש התחייבות ברורה של שר

הקליטה לגייס מקורות פנימיים של המשרד, לשנות תקנות ולעמוד בתקציב של רבע מליון

עד חצי מליון שקל בשנה הבאה. כסף זה מיועד ליחידה לקידום נוער במשרד ההינוך, כפי

שעשינו בשנת 1993. גם אז לא היה תקציב למטרה זו, אך הסבנו כספים מסעיפים אחרים.

אני חושב שהדגם שהוצג כאן על-ידי עירית ירושלים מעניין מאד. יכול להיות שצריך

להיענות להצעתו של שמואל אייל וללמוד אותו בצורה יסודית, כחלק מעבודת הוועדה, כדי

ליישמו גם ברשויות מקומיות אחרות. זה מתאים לתפיסתי הארגונית, שהרשות המקומית

חייבת לקבל את האחריות על-כך.

אני מכיר את קלרה פלדמן זמן רב, ואני יודע מה תהיינה התגובות שלה, אם כי אני

בטוח שברמה העקרונית היא מסכימה אתי. אם זה ילווה בכסף, ודאי וודאי שתסכים. לא

הוזכר כאן הקטע של קבוצות עבודה והכשרה מקצועית, שאני חושב כי הוא משמעותי

וחייבים לרתום אותו למערך הבינמשרדי.
י' קדמן
הדיון כאן נינוח, כאילו הכל תלוי בכמה הגדרות שצריך ליישב ביניהן, כאילו אם

נשפר את בסיס הנתונים הכל יבוא על מקומו בשלום. הבעיה רצינית יותר מאשר ההגדרה

עצמה: למישה שהוא ילד בן 13. לא אכפת כיצד תגדיר אותו. כבר שנתיים הוא רשום

בבית-ספר ואינו מופיע ברשימות האלה, אך אין הוא מבקר בבית-הספר אלא משוטט ברחובות

ומשחק משחקי . וידאו. הוא נמצא בסיכון של התדרדרות לעבריינות. לאחרונה אין הוא

חוזר לישון בבית גם בלילות. אין זה מקרה אחד.
ד' שילנסקי
מה עושים הוריו?
י' קדמן
הוריו אובדי עצות, אין להם שום שליטה.

קריאה;

ההורים שלו עובדים מן הבוקר עד הלילה, ולפעמים אין מי שיעיר אותו בבוקר כדי

שילך לבית-הספר.
י' קדמן
לא חשוב איך נגדיר את הנוער הזה, מדובר באלפי ילדים אשר הולכים לאיבוד. איו

לנו זמו כדי לבנות תכנית עבורם, המדרוו כאו תלול מאד והכיוון ברור מאד. אלה

הילדים של היום והאזרחים של מחר. חלקם מתדרדרים לסמים, חלקם מגיעים לעבריינות,

חלקם מגלים כבר עתה התנהגות קדם-עבריינית על כל מרכיביה האסוציאליים - האנטי

חברתיים, גם אם אין להם תיקים במשטרה. רק אתמול סופר על ילד בו 15 אשר נתפס

בתל-אביב כאשר הוא סוחר בסמים. זו אינה דוגמה יחידה. אנו יודעים על הרבה מאד בני

נוער מקרב העולים אשר משתמשים בסמים ואיו לאף אחד פתרונות עבורם.

אני רוצה להצביע על שלוש קבוצות שאפשר לכלול גם אותו בקטגוריה הזו: חלק

מאוכלוסיית העולים הגיעה ארצה עם הרבה מאד בעיות כבר מארץ מוצאו. לחלק מאוכלוסיית

העולים יש מאפיינים קשים מאד, וגם בברית-המועצות היו נכנסים לקטגוריה של נוער

מנותק. ארץ הקודש אינה מרפאה אותם באופו אוטומטי, והם מביאים אותם מאפיינים גם

לכאן. זה לא אומר שלא צריך לטפל בהם. יש קבוצות שלא הוגדרו שם כנוער מנותק,

והבעיות התפתחו כאו בגלל מאפייני ההגירה.

אנו מרבים לדבר על עליה, אך חלק גדול מאד מו העולים בשנים האחרונות אינם

עולים אלא מהגרים. יש הבדל בין השניים, הם לא באים עם מוטיבציה ציונית והם נתקלים

בבעיות רבות של הגירה, מבלי שיהיו להם המטענים החיוביים אשר עזרו לעליות קודמות

להתגבר על הבעיות. הבעיות הכלכליות של משפחות עולים אלו קשות מאד, ואחוז הילדים

העניים בקרב העולים הוא משווע. יש לכך השלכות בכל הכו ו נים: איפה ספרים, איפה

מחברות, איפה תשלום לטיולים? הזכירו את חוק חינוך חובה חינם, הוא מזמו לא חינם.

אתם יודעים כמה עולה החזקת ילד בבית-ספר? איני מאשים את המערכת, סיפרה לי מנהלת

בית-ספר בפיסגת זאב שקיבלה "סל תרבות" מעירית ירושלים 3000 שקל לשנה, לבית-ספר

שיש בו 700 תלמידים, כלומר 4 שקלים לשנה עבור כל תלמיד. ברור שחייבים לבקש כסף גם

מההורים. בחלק מהמקומות יש עוני גדול מאד ברכוזי עולים, ובית-הספר אינו יכול

לגבות כספים מו ההורים. במקרה כזה אין פעילויות או שחלק מהילדים נפלטים החוצה.

חלק מהילדים נפלטים ממערכת החינוך בגלל בעיות הקשורות בעוני וחוסר יכולתם לעמוד

במה שמערכת החינוך מחייבת היום לגבות.

הוזכרו כאו ילדים אשר עובדים בשווקים, בחלק מהמקרים הורים אף מעודדים את

הילדים לעבוד, כדי שיביאו עוד כמה שקלים הביתה כדי שאפשר יהיה להתקיים.
ד' מרחבי
ראיתי ילדים שעבדו בשוק תמורת שקית של פירות שקיבלו בסוף היום.
י' קדמן
הבעיות אינו כולו של הגירה, חלקו בעיות של קליטה. כולנו מכירים את המשפט

האומר כי אנו אוהבים את העלית אך לא אוהבים את העולים. בחלק ממערכות החינוך,

הילדים העולים נתקלים בסימני דחיה ברורים גם מצד המערכת. מדי קייץ אנו מוצפים

בתלונות על בתי-ספר אשר מודיעים כי אינם רוצים עוד ילדי עולים. חלק מהמנהלים

היותר טובים אומרים שהיו מוכנים, אך אין מאשרים להם שעורי עזר ותקציבים. ישנה גם

דחיה לא פורמלית מצד תלמידים אחרים: יש לנו דיווחים על אלימות קשה מאד בבתי-הספר,

כאשר ילדי העולים עומדים מצך אחד והילדים הישראלים מצד שני. ילד אשר חוטף מכות

בבית-הספר, פעמים רבות לא ירצה עוד ללכת לבית-הספר.



אני מפנה את כולכם לדו"ח מבקרת המדינה מס' 43. נאמר בו שנתגלה אחוז גבוה של

ילדי עולים המופנים לחינוך המיוחד, וזאת מעבר לשעורם היחסי באוכלוסיה. האם הם

מטומטמים? לא. יש נטיה של המערכת לזרוק את ילדי העולים לחינוך המיוחד. יושב ילד

שלא ביקר באולפן ואינו יודע עברית, ברור שבשעור תנ"ך אינו מבין על מה מדברים, הוא

משועמם ואז הוא מתחיל להפריע. המורים קובעים כי הוא ילד בעייתי וועדת השמה מפנה

אותו לחינוך המיוחד. ההורים שואלים מה קרה, הילד היה תלמיד נהדר עם ציונים טובים

בברית-המועצות. הם אינם מוכנים לשלוח אותו לחינוך המיוחד ומשאירים אותו בבית.

אני רוצה להוסיף הערה על דבר נורא ואיום הנקרא מבחני הדסה: שולחים את הילדים

העולים לדבר האדיוטי הזה - תסלחו לי על הביטוי - אשר נקרא מבחני הדסה. ספק אם הוא

טוב לילדים ישראלים, אך גם אם מתרגמים אותו לרוסית, הוא אינו אומר דבר לילדי

עולים. מגיעה אלינו ילדה שהיתה מעולה בפיזיקה ובמתמטיקה בארץ מוצאה, אם המלצה של
מכון הדסה
מתאימה למגמת ספרות בלבד, וההורים אומרים שלא ישלחו אווזה לבית-ספר

לספרות, אין הם רוצים שתהיה ספרית. איך קרה שילדה שהיוזה כל-כך מוכשרת שם, יכולה

להיות רק ספרית? אלה ילדים שלא היו בעיתיים בברית-המועצות, אשר נשחקים במערכת

שלנו.

חשוב לדעת כי ישנן אוכלוסיות נעלמות אשר אינן מופיעות כלל ברישומים. אני מדבר

על ילדי עולים שאינם נכנסים אפילו לקטגוריה של עולים. לפני שבועיהתייצב אצלנו

בחור שכבר חצי שנה הוא מסתובב ברחובות. אין הוא רשום אצל אף אחד מהגורמים, הוא

מילדי צ'רנוביל שאינם מצירנוביל, אשר הובאו ארצה על-ידי אנשי חב"ד. הוא ברח מכפר

חב"ד, וכבר חצי שנה הוא מסתובב. אין הוא יכול לקבל מעמד של עולה בגלל תסבוכת

קפקאית. הוא נער מנותק שאינו קיים ואינו מופיע במספרים כלשהם. אלה ילדים שמשרד

הפנים אינו נותן להם מעמד של עולים, ולכן בתי-הספר אינם מוכנים לקבלם. משרד הפנים
מתחכם ואומר
עד שהאם לא תביא אישור מבעלה - ממנו התגרשה לפני שבע שנים ואיננה

יודעת איפה הוא - היא תקבל תעודת עולה אך לא הילד שלה. בשבוע שעבר פנתה אלינו

נערה בת 15 שבית-הספר סירב לקבלה, כי אמה עלתה לבד ואביה נמצא בברית-המועצות. הם

ברחו מאיזור קרבות, אין לה קשר עם אביה ואינה יכולה להביא אישור ממנו. גם הילדה

הזו אינה קיימת ולא תופיע ברשימות. אבל אלה ילדים חיים וקיימים אשר אינם הולכים

לבית-הספר.

אנו מומחים בסיבוך מערכות. במקרהו של אותו ילד שמסתובב כבר שנתיים ברחובות,

עירית ירושלים היא שנכנסה לתמונה. אגב, אל תקחו את המודל של ירושלים ותחשבו שזהו

המצב בכל הארץ. עירית ירושלים היא היוצא-מן-הכלל לטובה. במקרה של אותו ילד פנה
אלינו קצין הביקור הסדיר ואמר
הצילו, לבית-הספר איני יכול להחזיר את הילד הזה.

צריך למצוא לו פתרון שהוא כנראה בידיו של משרד העבודה והרווחה. לגבי חלק מהנוער

המנותק גם אם נאתר אותו, קשה יהיה למצוא לו פוזרון במסגרת פנימיות. כאשר מדברים

על נוער מנותק, אי אפשר לדבר על משרד הקליטה לחוד ועל משרדים אחרים לחוד.

הבעיה חמורה ביותר ואם לא נטפל בה, נאבד קבוצה גדולה של אזרחי העתיד. אי אפשר

לומר שעוד שנתיים נגיע אל אותם ילדים, כי אז יהיה מאוחר.
היו"ר עי זיסמן
האם למועצה שאתה עומד בראשה יש גם הצעות קונקרטיות?
י' קדמן
הגשנו הרבה מאד תזכירים בנושא זה.
היו"ר עי ז יסמן
אתה יודע שחב"ד נושאים באחריות כאשר הם מביאים לכאן ילדים.
י' קדמן
הם לא נושאים בשום אחריות.
היו"ר ע' זיסמן
אם הם מביאים ילדים ומסיבות כאלו או אחרות הם נושרים, הם נושאים באחריות.
י' קדמן
לפני שנתיים הגשנו תזכיר בעניו ילדים המובאים ארצה ביוזמות פרטיזניות.

התסקיר המפורט הוגש למשרדי הקליטה והעבודה והרווחה. אני יודע שמתנהלים דיונים

בנושאים אלה. הבעיה קשה מאד, חלק מהילדים האלה נמצאים בפנימיות שמעולם לא שמעתם

את שמו. במקרה גילינו 80 ילדות קטנות, בגיל בית-ספר יסודי ומטה, במקום אשר נקרא

בית היתומים על-שם וינגרטו בירושלים. הלכה שם ילדה קטנה לאיבוד, והמוסד כלל לא

ידע על-כך. אם הבית אמרה שאינה יודעת לדבר רוסית, ויש לה 80 ילדות קטנות.

בראש-העין יש מוסד שאין בו תלונות, ויש בו 200 ילדים מבוכרה שאף אחד כלל לא ידע

שהם שם. בלקונה של הגורמים הממלכתיים, נכנסים מהר מאד גורמים בלתי ממלכתיים.
הי ו "ר ע י זיסמן
אתה אומר שבכל הנוגע לכניסה לישראל, אם באמצעות חוק השבות ואם באמצעות חוק

הכניסה, יש דברים המחייבים תיקון.
י' קדמן
בהחלט.
בי טמקין
אני מסכים עם אלה שהציגו את חומרת העניו, אך עדייו לא קיבלתי תשובה: המספרים

שקיבלנו כאו קטנים מו המספרים שהוזכרו בהקשר לנוער עולה מנותק, ואני שואל את עצמי

האם הם שונים בהרבה ממה שקורה בקרב האוכלוסיה הכללית בישראל. אני רוצה לדעת, האם

זוהי תופעה מיוחדת לעולים אי שהיא אופיינית לנוער המנותק בישראל. אני חושב שאם

הבעיה אופיינית לנוער עולה, המשטרה צריכה להיות מעורבת יותר בפעולות לפתרוו

הבעיה.

אי קולא;

על-פי הדו"ח של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש כ-270 אלף נערים בני 15 עד 18.

210 אלף מהם נמצאים במערכות משרד החינוך, עוד 20-25 אלף במערכות של משרד העבודה

ו-30 אלף נערים שאיננו יודעים איפה הם. במשך שנים מחפשים אותם.

ז י אהרוני;

היקף הרישומים הפליליים של בני-נוער מקרב העליה הזו אינו משקף את הדברים

הקשים שנאמרו כאו. בשנת 1992 נפתחו כמה מאות תיקים לנוער עולה, מספר קטו בהשוואה

למספר תיקי הנוער שנפתחו לבני-נוער - כ-9000 תיקים. צריך להביא בחשבו ו כמה דברים:

אני מעריכה כי אחת הסיבות לעליה בהתנהגות הפלילית של בני-נוער נובעת מהתערותם

השלילית בחברה. אני מעריכה שתלק מו האוכלוסיה שנפתחים לה תיקים עכשיו, לא נפתחו

תיקים בעימותים הראשונים עם המשטרה, משום שהעבירות היו קלות ולא רצו לפגוע בה

מיד. אני מעריכה שאלה אשר מבצעים עבירות רצי ני ות יותר, נפתחים להם תיקים והם

מתחילים להיות מוכרים. יתכו מאד שלא על הכל מדווחים לנו.

העבירה הנפוצה ביותר היא עבירת רכוש והתפרצויות לכלי רכב. אלה העבירות

הרווחות גם אצל הנוער הישראלי. עבירה אחרת היא אלימות. עבירה המאפיינת אותם יותר

/מאשר בני נוער אחרים היא סחיטת ואיומים. חלק מעבירות אלה מוזכרות בעתונים: ניגשים



לבני נוער צעירים יותר ומאיימים עליהם באלימות פיזית, אם לא יתנו להם כסף. מי

שצריך לדווח על עבירה זו חם בני חנוער עצמם, ויכול מאד לחיות שאינם מדווחים. ישנן

גם עבירות מין וסמים, עבירות על הסדר חציבורי - קטטות, התפרעויות, איומים וכו'.

אלח חעבירות האופייניות לנוער זח. מח שמאפיין את העבריינים חעולים הוא ביצוע

עבירות בקבוצות. אין לנו בקרב חנוער הישראלי חבורות נוער על-פי הקלסיקה

חאמריקאית, אך חנוער חעולח חולך יחד ואין זח מקרח: חם מרגישים בטוח יותר, יש לחם

את השפח שלחם ואת חאזורים שלהם, ולכן חלק גדול מהעבירות מבוצעות ביחד. אין

אינטגרציה בין חבורות אתיופיות לרוסיות, כל אחת נמצאת באזור שלח. אני חייבת לומר

שחקבוצח הבולטת יותר בקרב העבריינים הצעירים היא של נוער שעלה מברית-המועצות

לשעבר.

היו"ר ע' זיסמן;

האם העבריינות בקרב האתיופים מרוכזת בערים הגדולות או בקרוואנים?
ז י אהרוני
בכל מקום שיש בו עולים, יש עבריינות בני נוער ברמה כזו או אחרת. נכון

שחקרו ואן הוא חממה, אך העבריינים לא חייבים לחיות דווקא אתיופים.

היו"ר ע' זיסמן;

על-פי האינפורמציה שקיבלנו, אין כמעט עבריינות בקרב חנוער האתיופי. יש אצלם

בעיה של אלימות אחרת.
ז י אהרוני
יכול מאד להיות שארנה צודק.

היו"ר עי ז יסמן;

את יודעת ודאי כי היינה ועדה בינמשרדית אשר קדמה לוועדה שהוקמה עתה על-ידי

הקבינט, אשר עסקה בנושא האלימות והעבריינות של בני נוער. יש לי יד בכך, כי העליתי

הצעה לסדר היום בכנסת, והשר שחל לא רק שנענח לדון בכך במליאת חכנסת, אלא אף חודיע

שחוא רוצח לחקים ועדח. חוועדח חוציאח דו"ח ובשבוע חבא תקיים חכנסת דיון עליו.

על-פי הדו"ח חזח, העדה האתיופית היא אולי אחת העדות הפחות עברייניות במדינת

ישראל. קיימת אצלם אלימות ביחסים שבין בעל לאשה ובין בעל לילדים.

ז י אהרוני;

חלק גדול מההתנהגות הבריונית של נוער זה נעשית בקני ונים, בגנים צבוריים

ובמועדוני המשחקים לנוער. אין זח מקרה שדווקא שם הם מרגישים בטוח יותר. יש מספר

מקרים של בריחח מחבית על רקע מצוקח כלכלית או על רקע יחסים עם הורים. היה מספר

מקרים של בנות אשר עסקו בזנות.

ב' טמקין;

האם אתם חושבים שיש ממדי עבריינות שונים מצד נערים עולים בהשוואה לנוער ,
הישראלי ?
,
ז' אהרוני
אני מדברת בעיקר על גילאי 12-18, ואין לנו נתונים על העבריינות בגילים אלה.

הדבר היחיד שאני יכולה לומר הוא כי אם עד לפני שנח יחידות חנוער במשטרה דיברו על

מקרים בודדים ביותר של נערים עולים שנפתחו להם תיקים, היום מדובר על אוכלוסיח

גדולה יותר אשר מתחילח לחיות מוכרת על-ידי יחידות הנוער. תופעה זו מתהילה

להסתמן, וצריך להביא אותה בחשבון.



ב' טמקין;

כאשר מדווח בעתונות על מעשי עבריינות, קיימת הדגשה של מוצא העבריין. אנו

רוצים לעזור, אך לא הייתי רוצה שניצור סטיגמה שתפגע אחר-כך באוכלוסיה שאנו רוצים

לעזור לה. אני רוצה מאד לעזור, אני רוצה מאד שנקדיש משאבים לענין הזה, אבל אם

התמונה אינה של נוער שהוא יותר אלים ויותר משוטט מנוער אחר, יכול להיות שצריך

לעסוק בתופעה הכללית של ניתוק נערים מהמערכות החינוכיות ולאו דווקא בהקשר לעליה.

אף אחד עוד לא שיכנע אותי שיש בעיה מיוחדת של העולים.
י' אידן
אבל יש בעיה מיוחדת של מהגרים.
ר' כהן
יש חשיבות להכרת היקף בעית העבריינות בקרב הנוער העולה המנותק, אך עובדה היא

שבקרב הנוער המנותק המערכות אמורות לתת פתרון. יש מערכות אשר מטפלות בנוער

המנותק, אך ההתייחסות לנוער העולה היא בעיתית מכיוון שהתחלנו באפס. יש לתת את

תשומת-הלב לאוכלוסיה מיוחדת זו. אם המדריך אינו מדבר בשפת הנוער, נוצר נתק. ישנה

בעיה נוספת; לא דומה ירושלים לנתניה. כאשר עירית ירושלים קלטה את העולים, כאילו

לא נודע כי באו אל קרבה. לעומת זאת כאשר מגיעים לנתניה למעלה מ-1000 עולים, מהם

300-400 מגרוזיה אשר הגיעו עם בסיס קשה, יש לעירית נתניה בעיה אמיתית של טיפול

באוכלוסיה זו. האוכלוסיה שהגיעה בעיקר מארצות אסיה, היא בעלת בסיס ידע קטן.

הפערים מצטברים אך הציפיות שלהם אינן נמוכות. לכן אני סבור שמסגרות ההכשרה

המקצועית חייבות לתת את הפתרונות לבעיתה של אוכלוסיה זו.
היו"ר ע' זיסמן
אין ספק שמה שאתה אומר נכון, אך העליה הגדילה את מספר בני הנוער המנותקים.

אפילו בירושלים בה מרבית העולים הם מבוגרים, קליטת העולים שינתה את מספר בני

הנוער המנותקים. 550 אלף עולים הביאו לתוספת אוכלוסיה של 12-13 אחוז ב-4-5 שנים,

וזאת כאשר היתה התפוררות חברתית, כלכלית ומוסרית במשך שנים בברית-המועצות לשעבר,

כל אלה השפיעו על הנתונים הנוגעים לנוער מנותק. כאשר מדובר על עולים מארצות אסיה,

אפשר לחשוב שכולם ממוצא מזרחי, ואין זה כך. יש ביניהם רבים ממוצא אשכנזי. הסיבה

לכך היא שכולם היו מקופחים שם על-ידי המשטר המרכזי.

הייתי רוצה לשמוע מאלה שידברו עכשיו על ההצעות להתמודד עם המצב.
ד' מרחבי
נכון שבאתרי הקרוואנים אין עדיין פשע מזוהה, אך אנו רואים קשיים גדולים.

דווקא שם ניתן היה לעזור לילדים במרוכז. הילדים גרים שם בדירות קטנות, אין להם

ספריות, אין ספרי עזר וקשה להם מאד להשתלב במערכת החינוכית, יש נשירה גדולה של

ילדי עולים מהפנימיות, ואני חושבת שזהו מוקד מרוכז שניתן היה לשפר את המצב בו.

יש בו התחלקה של עזובה מינית אצל נערות צעירות.

ט' ילין-מור;

מדובר על פנימיות המתנהלות באמצעות מערכת שרותי הרווחה שלנו. אנו עדיין

מדברים על מספר ילדי עולים בפנימיות שלנו שהוא נמוך באופן יחסי לחלקם באוכלוסיה,

אם כי בשנה האחרונה הוא עלה כתוצאה מהסיכונים שבהמשך השארותם בבית. עד לפני שנה

וחצי היו פחות ממאה ילדי עולים בפנימי ות שלנו. כ-140 ילדים נמצאים במסגרות של

מפת"נים, מספר הנמוך מחלקם באוכלוסיה הכללית. בסוף 1992 היו 176 בני נוער עולים

אשר עברו את קציני המבחן לנוער. אני יודעת שהמספרים גדלו. בנצרת עילית מדובר על

14 בני נוער עולים, וזאת למרות שהעולים מהווים שם כ-30 אחוז מהאוכלוסיה.



הפניות אל המחלקות לשרותים חברתיים מדגישות את הצורך בהתעו-בות. יחד עם זאת,

כאשר מגיעים להערכות או לפעולות יזומות, אנו נתקלים באיזה שהוא קושי. אנו נתקלים

בבעיות רבות יותר הדורשות פתרון מורכב, אך עדיין אני רואה פער בין הנתונים שבאו

כאן לידי בטוי לבין הנתונים הקהילתיים המתי יחסים לבני הנוער. לא אתיייחס לכמה

נתונים שהעלה ד"ר קדמן בענין יוזמות פרטיות להבאת ילדים עולים. הנושא נדון בוועדה

אותה ריכז חנוך צמיר, וגם בשבוע הבא נקיים פגישה עם משרדי החינוך, הפנים ולשכת

הקשר, כדי לטפל בבעיתיות של הבאת ילדים ביוזמות פרטיות. אלה ילדים הנופלים בין

הכסאות של המערכות השונות. ישנם מאות ילדים אשר הובאו על-ידי חב"ד וגורמים

אחרים, ועבורם לאו דווקא פנימיה היא הפתרון. אותם ילדים לא ילכו לפנימיות של

משרד העבודה, גם אם אין לנו בעיה לקלוט אותם. הפתרון צריך להמצא תוך שיתוף פעולה

בין כל המשרדים.

משרד העבודה תיגבר את הפעילות בקרב בני נוער עולים ביישובים השונים באמצעות

העובדים המטפלים בנוער ובנערה במצוקה. קשה לי לומר אם ההיקף מספק או לא, אך

ההערכה היא שהיקף הבעיה גדול יותר מזה שאנו מתייחסים אליו. בחלק מהמקומות אנו

מאתרים את הבעיה ויוצאים לעבודה עם קבוצות נוער. אנו מטפלים במשבר המתלווה לתהליך

הקליטה, בבעיות הנוגעות לקליטה במערכת הבית-ספרית, ובבעיות בין בני נוער לבין

ההורים. בירושלים טיפלנו בנערות במצוקה, ובעקבות זאת הגענו גם להוריהן. תגברנו את

הצוות בחמישה ישובים אשר אותרו בהם מוקדים קשים יותר של בני נוער, וזאת מעבר

ל-260 עובדים סוציאליים המועסקים על-ידי המחלקה לשרותים חברתיים. הוספנו לצוות

עובדים סוציאליים מברית-המועצות אשר עברו הסבה. נפתחו מרכזי יעוץ למתבגרים במספר

ערים, והם מבצעים גם פעילות מניעתית. אנו עובדים עם קבוצות הורים מקרב אוכלוסיות

חלשות יותר, תוך התייחסות לילדי בית-הספר בגילים השונים.
י' כהן
אני מנהלת את היחידה לטיפול בנערה וברווחת הפרט והמשפחה בנתניה. החינוך חשוב

לנו כעובדים סוציאליים. בדברים שנאמרו כאן לא היתה התייחסות לצד המנוצל בכל מקרה

בו נעברת עבירה. בנתניה דווח לאחרונה על-כך שבן 60 התעסק עם ך נערות בנות 10-11.

הן לא עברו עבירה, אך החוויה הזו תלווה אותם כל החיים, ואיני רואה התייחסות לקטע

הטיפולי. אני חושבת שאנו ערוכים לטפל בקטע הזה, ולשם-כך עברנו השתלמויות גם

במסגרת הפרוייקט המשותף עם הג'וינט.

הנערה במצוקה מתחילה להיות מוכרת לנו שנתיים-שלוש לאחר שנכנסה לקטגוריה הזו.

בשלב הראשון המשפחה מטופלת כיחידה אחת שיש לה ציפיות מן המערכות הקולטות. הקשיים

של הילדים בבתי-הספר מתחילים להתגלות בהמשך, ובשנה השניה והשלישית הולך הפער

וגובר. בשלב זה מתחילה ההתנתקות. אני יודעת שישנם כאלה שנמצאים במערכת החינוך,

אך באופן מעשי הם מנותקים. גם באמצע שנת הלימודים, למרות שהם רשומים, הם יכולים

לעזוב את המערכת. גם כאלה שנמצאים בתוך בתי-הספר יכולים להיות מנותקים. המנותקים

צריכים להיות מוגדרים על-פי הקריטריונים הטיפוליים: האם הוא מנותק מהחברה, מערכי

המוסר שלה או מהדת.

דובר כאן על נוער שלא אותר. האם הם מוסיפים לסטטיסטיקה או מורידים ממנה?

נאמר כאן כי בסופו של דבר התברר כי רבים מהם בכל זאת לומדים, מי אם כן הם אותם

עב"מים שלא אותרו? נתקלנו בנערה בת 14 שכל חודשיים טסה לחו"ל, מאיפה יש לה את

הכסף לשם-כך? נוער מנותק הוא תופעה הנלווית להגירה, אך היא מתגלה בדרך-כלל אחרי

עשר שנים. אתם יודעים שעירית נתניה קלטה עולים רבים ממוצא שונה. באגף לשרותי

רווית יש לנו עובדות המתייחסות לעבודה הכוללנית, והיחידה לנערה במצוקה עשתה את

עבודת התשתית המתאימה בתחום שלה. אנו מאמינים שהכלי הוא האדם והטיפול צריך להיות

פרטני. אני עומדת להציע למשרד תכניות בקטע הפרטני והקבוצתי המתייחס לקבוצות

הומוגניות. בדיווחים המשטרתיים מנתניה עד לחודש נובמבר 1993. יש מאה רישומים לבני

נוער עולים מגיל 14 עד 18.
י' אידן
אנחנו שתיים וחצי עובדות בנתניה האמורות לטפל ב-40 אלף עולים. אנו נמצאות בקו

הראשון של הטיפול בעולים. בגלל חוסר אפשרות לענות על הצרכים, אנו פועלים על-פי

סדרי עדיפויות של חירום. השטח הוא אשר מכתיב לנו את העבודה. אם אצא לשוק בנתניה

או לחמישה מרכזים למשחקי וידאו, אמצא שם עשרות נערים דוברי רוסית בעוד שהישראלים

יהיו שם במיעוט. אם אני פוגשת בשוק עשרים ילדים, אטפל קודם כל בבני ה-7 וה-8

שאוספים קרטונים כדי לקבל 10 אגורות תמורת קרטון. לכן לפעמים דווקא בני ה-13

וה-14 יפלו בין הכסאות.

הכוונה היא ליצור רשת הגנה. עושים זאת, אך מעט מאד, בנושא של מועדוניות

ביתיות לילדי כיתות אי-די. אילו היו לנו יותר תקציבים, אפשר היה להגיע ליותר

ילדים אשר נמצאים בקבוצות הסיכון.
י י פרנקל
לפני שנתיים היו פרסומים בכל כלי התקשורת על עולים המחטטים בפחי הזבל. ולא

היתה לארגוני העולים ברירה אחרת, מלבד הוצאת השד מן הבקבוק, על מנת להביא להעלאת

סל הקליטה. על מנת לטפל היום בנוער המנותק, איני חושבת שאני צריכה להדליף לעתונות

ולטלוויזיה על הזוועות שאנו מכירים. לפני שנה וחצי התחלתי לטפל בבעיה. במשך השנה

וחצי האלה אני מונעת בכח פרסומים בנושא זה. אם נמשיך לדבר אך לא נקבל תקציבים, לא

תהיה לנו ברירה אלא לגרום לפרסום. אז אמנם נדביק לנוער הזה סטיגמה, אך נקבל

תקציבים. אני מסכימה שהאחוז לא גבוה מאד, אך התמונות של עולים המחטטים בפחי הזבל

מלוות אותנו עד היום, ואיני י ודעת אם התקציבים שהושגו מצדיקים את הפרסום. אני

מתחננת בפני אנשי המקצוע ובפני מנחם יבור המייצג את סגן שר החינוך, כי יתחילו

להזרים כספים כדי לטפל בבעיה.

יש צורך באיסוף נתונים נכון, בתקציב ובכח אדם. בנושא הנתונים איננו יודעים

איפה נמצאת האמת. היא נמצאת באיזה שהוא מקום בין 700 ל-7000. התקציבים המוזרמים

הם טיפה בים, וברור שהנושא דורש התייחסות יותר רצינית גם מבחינה זו. אני רוצה

לדעת מי דואג להכשרת כין אדם דובר רוסית. אני לא שומעת כאן על אנשי מקצוע דוברי

רוסית. לפני שלוש שנים הוכשרו כ-40 יועצים חינוכיים דוברי רוסית במכון לי

פוירשטיין, ומשרד החינוך מעסיק היום חלק גדול מהם. כל שנה הוא מפטר אותם ומקבל

אותם שוב לעבודה במישרה חלקית. אני לא חושבת שאין צורך בהם, אני חושבת שצריך לא

רק להכפיל ולהשליש את מספרם אלא אף יותר מכך. מצד שני, משרד העבודה והרווחה אינו

מוכן לפתוח קורסים אם אין להם ביקוש,

טי ילין-מור;

את יודעת ששולבו בעבודה עשרות עובדים סוציאליים עולים, אשר עברו הכשרה

מקצועית?

י' פרנקל;

עובדים סוציאליים הם עובדים סוציאליים ויועצים חינוכיים הם יועצים חינוכיים.

על מנת לאשר קורס מקצועי צריכה להיות דרישה. אם לא באה דרישה מצד משרד החינוך אשר

יעסיק אותם, לא פותחים קורסים. בירושלים יש מודל לטיפול בעולים, פתחנו בה מועדון

לעולים והיום אפתח מועדון בחולון, אך זו הפעם השלישית שאני מנסה לראיין מועמדים

לתפקיד מדריכי נוער, ואין מועמדים דוברי רוסית. במרכז הארץ, בחולון, איני יכולה

למצוא אדם שיענה על הקריטריונים. . ?
ש' רון
חבר הכנסת בני טמקין שאל אם יש מאפיינים מיוחדים לכך שנוער עולי! הופך להיות

מנותק. אני קוראת לכך גורמים מזרזים יהודיים, אשר מאפיינים את הנוער העולה. בקרב

נשים עולות יש מספר כפול של משפחות חד-הוריות. למשפחות אלה אין את העורף שיש

בדרך-כלל למשפחות חד-הוריות ישראליות, ולכן העוני והמצוקה שם הרבה יותר קשים.



ישנה בעיה יחודית אחרת של משפחות מעורבות, לא לגמרי יהודיות. גם מצד הילדים שלנו

יש התנכרות נוראה לילדים אלה, בגלל היות ילדי העולים האלה ממשפחות מעורבות.

אני מורה ואני בספק אם משרד החינוך מכשיר מורים כדי להתמודד עם הבעיות

הפנימיות בין ילדי עולים לילדים ישראלים. הראיה צריכה להיות הרבה יותר כוללת, אך

איני רואה שקיימת הכשרת מורים וילדים ישראלים. אני עצמי באה מדרום-מזרח רוסיה,

ואני יודעת שדפוסי החשיבה וההתייחסות של העולים המגיעים משם שונים מאד מאלה של

העולים מרוסיה האירופאית. שם צריך לערוך חריש יסודי, ואין די בסנקציות. צריך

שההורים יבינו כי עליהם לשלוח את הילדים לבתי-הספר. ההתייחסות צריכה להיות כוללת,

גם ברמה המיניסטריאלית וגם ברמה המקומית. לפני שבועיים היינו כאן בישיבה יחד עם

השרה אורה נמיר, ויושב-ראש הוועדה שאל אותה אם היתה בקבינט והיא אמרה שלה. הבעיות

מחייבות ראיה כוללת ושיתוף פעולה מיניסטריאלי.

אני מייצגת כאן את ההסתדרות, אשר מתמודדת בכליה-היא עם הבעיות שהועלו כאן.

מדוע לא נשתף פעולה כדי למנוע כפילויות? העולה מנצל את הכפילות, ולא תמיד

ביעילות. אם הוא במצוקה, הוא פונה לרשות המקומית, למועצת הפועלים ולכל גורם אחר.

מדוע לא נשתף פעולה, כדי שהעולה יקבל את השרות הטוב ביותר.

אני מבקשת שנפסיק להשתמש במושג נוער מנותק, כי יש בו כדי להדביק סטיגמה. כדאי

להשתמש בשם אחר, שלא יגרום למתחים מיותרים.
הי "ר ע' זיסמן
הייתי רוצה לקבל את הסמכויות והתפקידים אשר היטלו על הוועדה הבינמשרדית ואת

משך עבודתה. השר שחל הקים ועדה בינמשרדית אשר סיימה את עבודתה תוך 3-4 חודשים

והגישה דו"ח עליו יהיה דיון בכנסת בשבוע הבא.

טי בן-צבי;

אני מבקשת לצרף את שרות התעסוקה לוועדה.

היו"ר ע' זיסמן;

שאלתי מה הסמכויות, מה המטרות ומה ההרכב. יכול להיות שיש לנו מה להעיר לגבי

ההרכב. אני מייחס לכך חשיבות גדולה, כי זה עונה על מה שאמרה יונה פרנקל ומה שאמר

חנוך צמיר לגבי הנתונים.

תקציב המדינה יעבור כנראה שינויים כתוצאה מההערכות החדשה ותהליכי האוטונומיה

והשלום. אנו מדברים בעיקר על קליטת העליה, אשר מופיעה בתקציב המדינה כסעיף שגרתי

לגמרי. אם מדברים על תוספת של 5 מליון שקל, אני שמח אך רוצה לראות זאת בספר

התקציב לפני שנצביע עליו בקריאה שניה ושלישית. יש הבדל בין הרצון לבין מה שמובא

לאישור. בשבוע שעבר קיימה ועדת הכספים דיון בנוכחות חברי ועדת העליה והקליטה,

וראינו מה מגישים לנו. יש וכוח בין המשרדים, למשל בתחום השיכון יש ויכוח בין משרד

השיכון והבינוי למשרד הקליטה. תפקיד הוועדה הוא לעקוב בערנות ובאופן צמוד אחר

התקציב, ולהביא לידי כך שתקציב גדול ככל האפשר יעבור למטרות אלו. זה מה שנעשה

בתקופה הקרובה.

אני משוכנע שאפשר היה לעשות הרבה יותר גם בעיריות ירושלים ותל-אביב, אבל אני

קובע שכאשר אתה משלם ארנונה, היא צריכה לכלול גם את הטיפול בנוער, ויש רשויות

מקומיות שמסיבות שונות אינן משקיעות בתחום זה. הריבון הוא המועצה המקומית -

הנבחרים המקומיים וראש העיר הנבחר. ברוב-רובן של המועצות האזוריות נמצא הנושא הזה

בקדימות נמוכה ביותר. אין לי וכוח עם הנציגה של מרכז השלטון המקומי, אך התפקיד .

שלנו הוא לדאוג לכך שהם יעבירו לנושאי קליטה את התקציבים המתאימים. השאלה היא איך

אנו יוצרים את הקשר ומטילים מרות על הרשויות המקומיות, על מנת שתקצינה את הסכומים

הדרושים מתקציביהן. זו בעיה קשה שכדי לפתור אותה אולי לא יהיה מנוס מתחיקה. אני

לא בעד הגבלת עצמאותן של הרשויות המקומיות, אך מתברר שבשנים האחרונות התעורר צורך

בתחיקה כזו.



אני חושב שאנו צריכים לבדוק את הנושא שהעלה דייר יציאה קדמן, לגבי גורמים

המביאים בני נוער לישראל ואחריותם המתמשכת. אנו לא נמצאים עתה בתקופה של עליה

המונית או עלית הצלה. רוב העליה היום היא מתוכננת וידועה מראש. רוב העולים עוברים

קורסים והכנות שונות עוד במקום מגוריהם. לא יתכן שיהיה פער כזה בין שלטונות העליה

לשלטונות הקליטה, ותתעורר בעיה של ניתוק בני נוער כתוצאה מהתנאים הכלכליים,

החברתיים והרוחניים.

אין לי ספק בכך שתהליך שיקום הנוער המנותק בישראל נקטע על-ידי העליה. העליה

חשובה לנו מכל הבחינות, אך מצד שני אין ספק שהתהליך הזה נקטע. היום יש באתרי

הקרוואנים ברית בין ותיקים לבין עולים, בדיוק כשם שבירושלים ראיתי חבורות רחוב

שיש בהן אחווה יהודית-ערבית והן פועלות ביחד.

ככל שהתהליך המדיני יתקדם, יהיה צורך בחוסן חברתי וכלכלי של העם הזה. אנו לא

יכולים להשאיר את המצב כמו שהוא, אלא עלינו לחזק את החוסן הזה, והנושא שאנו

עוסקים בו היום הוא אחד הנושאים המרכזיים. זה דורש התייחסות אחרת ומשאבים

ממשלתיים ומקומיים, וזה דורש גם רצון למאבק משותף. אני תולה תקוות בוועדה

הבינמשרדית הזו ובדברים נוספים.

ב' טמקין;

אני חושב שהדיון הזה היה חשוב, אני לפחות למדתי הרבה ממנו. אני חושב שצריך

להשלים את הנתונים ששמענו קודם, כדי שתהיה לנו תמונה מקומית נכונה יותר. יכול

להיות שיש הבדל בין הנתונים במקום למקום, כחלק מן ההבדלים הגאוגרפיים בתוך מדינת

ישראל. אני חושב שאנו צריכים לעקוב אחר פעולת הוועדה הבינמשרדית ואנו צריכים

להילחם על תקציבים. התרשמתי שהבעיות בקרב אוכלוסיה אשר עוברת טראומה כזו צפויות,

אך לא התרשמתי שבינתיים אנו נמצאים במצב כזה.

י י אידן;

אנו יושבים על חבית של חומר נפץ.

ב' טמקין;

אנו יושבים על כמה חביות של חומר נפץ. לא הייתי רוצה שלא נתיירא לבעית הנוער

המנותק בישראל כתוצאה מבעיות סוציו~אקו נומיות ומטראומות העבר, ונתרכז רק בעולים.

י י שפירא;

אני רוצה להתייחס לנושא הנשירה מבתי-הספר ולא לנושא הפשיעה: מהנתונים שהושמעו

כאן מתקבל רושם שהנשירה בקרב נוער עולה היא כפולה מזו של הנוער האחר.

בי טמקין;

לא קיבלנו עדיין נתונים על מספר בני הנוער העולים הנמצאים במסגרות הדתיות.

חבל שאיננו יודעים דבר על-כך. לא שמענו כמה אנשים עזבו את הארץ. אני יודע על

משפחות שעזבו את הארץ עם בני נוער בגיל תיכון, ואני רוצה לבדוק אם הם נמצאים

ברשימה השמית הזו.

י' שפירא;

בדיוק באותו מצב של חוסר ידיעה אנו שרויים גם לגבי האוכלוסיות הוותיקות. אין

על מה להתפלא; הנשירה מאפיינת עניים, והעולים הרבה יותר עניים מהוותיקים.
ב' טמקין
אני מקבל את מה שאתה אומר. אין שום ספק שגם לעוני יכולה להיות שפה אחרת. אתה

חייב לטפל בעניים בשפתם, ואתה צריך משאבים מיוחדים כדי לטפל בהם. אני לא חושב

שצריך להרתע מפרסום כדי שלא תיווצר סטיגמה. אני יודע עד כמה קשה אחר-כך לטפל

בבעיות אלה המתגלגלות כמו כדור שלג. דייר קדמו דיבר על ילדים חסרי מעמד. כמה כאלה

ישנם אצלנו?

י י קדמן;

ישנם 1500 ילדים כאלה שאיו להם שום מעמד.

הי צמיר;

ההערכה שלנו היא שיש אלף ילדים כאלה, אשר נמצאים בארץ עם אשרת תלמיד א-2, והם

אינם רשומים כעולים בשום מקום.
ב' טמקין
אני יודע על יוזמות שננקטו. חבר-הכנסת עמיר פרץ הודיע לי לפני שנכנסתי

לישיבה, כי הגיש הצעת חוק אשר נועדה לטפל בנושא. איני חושב שיש לה הרבה סיכוי,

אחרי שהשבוע דחו הצעת חוק שלי המדברת על מתו מעמד של תושב קבע לילדי עולים על-פי

חוק השבות. גם את r?r לא יכולנו להעביר בגלל הקונייקטורה הפוליטית הנוכחית. ראש

הממשלה אחראי היום על משרד הפנים, ואיו לי ספק שהוא צריך לפתור את בעייתם של

הילדים האלה, עוד לפני שיהיו שינויים במשרד הפנים.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:40)

קוד המקור של הנתונים