ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 12/10/1993

קליטת ילדי עולים במערכת החינוך

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 74

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי, כ"ז בתשרי התשנ"ד (12 באוקטובר 1993). שעה 00;11
נכחו
חברי הוועדה: ע' זיסמן - היו"ר

י' בא גד

ב' טמקין
מוזמנים
ב' גרויסמן - רכזת קליטה ארצית בנעמת

ג' חבקין - יו"ר פורום הארגונים לקליטת העלי

י' ביילר - המרכז להתנדבות

מי נפתלי - המרכז להתנדבות

פ' צלניק - המרקכז להתנדבות

ד' צינדרוף - מנהלת מחלקת רוויה, המשרד לקליטת העליה

י' שרייבר - מנהלת אגף החינוך במחלקת העליה, הסוכנות היהודית

י י פרנקל - הפורום הצי ו ני

הרב ש' חפר - מנהל מוסד חינוך בכפר חב"ד

ח' הר-צבי - כפר חב"ד

שי רון - רכזת מחוז, מחלקת חקליטה בוועד הפועל

מ' עשוות - מנהלת מדור תקשורת ופרסום במחלקה לחינוך בוועד הפועל

מי לנגרמן - אגף התקציבים, משרד האוצר

מ' יבור - מרכז המטה לקליטת העליה, משרד החינוך והתרבות

ר' שיפר - מפקחת ארצית במטה לקליטת עליה, משרד החינוך והתרבות
מזכיר/ת הוועדה
ו' מאור
קצרנית
ש' צהר
סדר-היום
קליטת ילדי עולים במערכת החינוך.



קליטת יחלדי עולים במערכת החינוך
היו"ר ע' זיסמן
שלום לכל הנוכחים. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. סגן שר החינוך והתרבות

מיכה גולדמן טס בשעה 03:11 לאילת, בשל אירוע חשוב המתרחש שם, אחרי שהקדימו את

מועד הטיסה, ולכן לא יוכל להשתתף בישיבה הזאת. הוא ביקש ממני להתנצל בשמו. נמצא

אתנו פקיד בכיר של משרד החינוך והתרבות, מר מנחם יבור, והוא יוכל להתייחס למספר

דברים שאני מתכונן להעלות פה, וגם למסור לנו סקירה בנוא הנדון.

תפקידה של ועדת העליה והקליטה הוא לקיים מעקב מתמיד ורצוף אחרי עבודתו של כל

משרד ממשלתי הפועל לקליטת העליה. לוועד יש סמכות לדון בכל ענין הקשור בעלייה

ובקליטה. מדי פעם אנחנו מתאמים בין הגורמים, ולעתים משתפים פעולה עם ועדה אחרת של

הכנסת, כמו שבקרוב נקיים ישיבה משותפת עם ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

אתמול קיימנו כאן ישיבה ביחד עם השר יאיר צבן, שמסר לנו סקירה ארוכה ומפורטת

על פעולות משרדו. בכוונה השארנו את נושא החינוך לישיבה של היום, כדי שנוכל להרחיב

על זה את הדיבור. ואני רוצה להעלות מספר בעיות שלדעתי כדאי שנתרכז בהן.

ב- 1993 ניתנה כאן התחייבות של סגן שר החינוך מיכה גולדמן בדבר העסקתם של

מורים עולים, במסגרת תכנית שדיברה על 2,000 מורים תחילה, והיתה אמורה לגדול

ולהקיף מאוחר יותר 3,000 מורים עולים. אלא שכבר בהתחלה לא נכללו במסגרת התכנית

הזאת 2,000 מורים, כמובטח, והסבירו לנו שכך זה בגלל תקופת מעבר שצריך לעבור.

אנחנו מבקשים לדעת אם אמנם מועסקים היום 3,000 מורים עלים מעבר לתקן הקבוע של

משרד החינוך והתרבות. האם באמת משרד החינוך והתרבות ממלא אחר ההתחייבות שלו במאבק

שאנחנו מנהלים לצמצום האבטלה בקרב העולים.

משרד החינוך והתרבות, העיריות והרשויות המקומיות, המתנ"סים וגורמים אחרים

התחייבו למלא את התקנים המתפנים והחדשים ההמתווספים אצלם בעולים חדשים, ובנוסף

עליהם להעסיק במשרות הלקיות עולים אקדמאים בתחומים יהודיים כמו ציור, מוסיקה,

מלאכה וכד'. האם התכנית הגרנדיוזית הזאת, שהיועץ מאד מקובלת עלי ושלדעתי היינה גם

סבירה מאד, אכן מתגשמת?

היתה כוונה להעביר מורים עולים הכשרה מיוחדת מורים ללימוד השפה העברית, אף

שמובן שלא כולם יעסקו בהנהלת הלשון העברית פרופסר, אלא רובם מלמדים מקצועות

שונים. והם היו מוכנים לעשות את המאמץ הזה. מתברר שרק כמה מאות מורים הוכשרו,

אבל אין להם איפה ללמד ואת מי ללמד. ונוצרה בעיה מקצועית, מוסרית, ציבורית, אישית

אצל מאות עולים מורים.

אי אפשר לבקש מאנשים שיעברו השתלמות שבעקבותיה יוכל לקבל עבודה, ואחר כך

משהשתנו התנאים יגידו להם שאין להם עבודה, ולהפקיר אותם. הדבר הזה בוודאי גרם

נזק.

הובטה לנו גם שבתקציב החדש של משרד החינוך יוגדלו במצורה משעותית הסכומים

שיוקצו לשיעורי עזר, וגם הסכומים הדרושים ליצירת תנאים מתאימים לשילובם של המורים

העולים במערכת החינוך שלנו. אנחנו מבקשים לשמוע מה עשה המשרד בנושא זה ומה הוא

מתכונן לעשות.

אני מקבל הרבה מכתבים וסקרים מהם אני לומר שהנשירה של תלמידים עולים נמצאת

בתהליך של גידול חמור ומדאיג, במיוחד שכך המצב בכל רמות החינוך. זה לא רק משבר

פסיכולוגי, טראומה ורגשות קשים אצל התלמידים העולים, דברים הזכורים לי מהתקופה בה

הייתי גם אני עולה הדש, אלא שאלה הם דברים העומדים בניגוד למדיניות משרד החינוך

והתרבות. אני יודע שהמדיניות של המשרד היא נכונה וחיובית, אבל לדאבוננו אינה

מיושמת, ובערים מסויימות ובאי זורים מסויימים אין למשרד מספיק שליטה. אנו מבקשים

לדעת מה עושה המשרד, ומה לדעתו ניתן לעשות לצמצום ממדי הנשירה הזאת, בעיקר שיש לה

השלכות גם בתחום האלימות והעבריינות אצל הנוער הזה.
מ' יבור
אני מבקש לאפשר לגברת רחל שיפר, מנהלת המחלקה לתלמידים עולים, שזה עתה

נכנסה לתפקידה ובהזדמנות זו נאחל לה הצלחה, למסור כאן כמה נתונים, מספרים

עובדתיים המתייחסים לפתיחת שנת הלימודים, שעות תגבור לתלמידים ותאריכי זכאות.
ר' שיפר
במערכת החינוך משובצים 367,57 תלמידים. כ-25% מהתלמידים זכאים לשיעורי

עזר על פי הגדרת תלמיד-עולה. בביסודי ובחטיבת הביניים הזכאות היא מ- 1 בנובמבר

1992, כפי שהיתה בשנה שעברה, עם תזוזה לשנה אחת קדימה. אני מדברת על תלמידם

עולים מכל הארצות, לבד מאתיופיה.

בכיתות טי תאריך הזכאות הוא מ-1 בספטמבר 1992. בכיתות י' - י"ב - מ-1

בספטמבר 1990, שזו זכאות ארוכת טווח. תלמיד כיתה י"א ו- י"ב שניגש לשלוש

שבחינות בגרות לפחות זכאי לשעת תגבור או עזר נוספת. כלומר, 2 שעות עזר לתלמיד.

אצל תלמידים יוצאי אתיופיה תאריך הזכאות הוא 1 בינואר 1991 (לפני מבצע שלמה),
והחלוקה היא כדלקמן
מכיתות א' - י' - 1,75 שעות שבועיות לתלמיד; בכיתות י"א

ו- י"ב מי שניגש לבהינות בגרות זכאי לשעת עזר נוספת, הווה אומר 2,75 שעות

שבועיות לתלמיד. אם אינו ניגש לבחינות בגרות הוא זכאי ל 1,75 שעות עזר

שבועיות, כמו תלמיד בכיתות א' - י'.

היו"ר עי זיסמן;

בנוסף ליוצאי אתיופיה יש סוגים נוספים של אוכלוסיה חלשה. האם יש גוף

המחפש דרכים להקל ולעזור גם לתלמידים האלה?

ר' שיפר;

בשנה שעברה ביקשנו להעלות את מספר שעות העזר הניתנות לעולים מהחלק

האסייתי של חבר העמים, אבל לא זכינו למענה חיובי, למרות שיש הוכחות לכך שיש

הצדקה מלאה לתת להם תגבור מעל לה שהם מקבלים היום.

מי יבור;

שר הקליטה הוביל את המאבק הזה בקבינט השרים, אבל בשלב מסויים הוא ירד

מהדרישה הזאת. איננו יודעים את הסיבה.
ר' שיפר
14,566 תלמידים מכל שכבות הגיל זכאים לשיעורי עזר. 97% - 96% מהם ממוקדים

במערכת החינוך הממלכתי דתי, כך שמחצית המספר הזה, כ- 6,500 תלמידים הם עולים

מכל הארצות, פרט לאתיופיה.

בקיץ תשנ"ג ניגשו למעלה מ- 10 אלף תלמידים עולים לבחינות בגרות. קצת

למעלה מ- 8,500 מהתלמידים שנבחנו הם עולים מחבר העמים לשעבר, 222 תלמידים

מאתיופיה, ו- 194 תלמידים שהם תושבים חוזרים, המהווים בעיה נפרדת. הם נהנים

מזכויות בבחינות הבגרות כמו עולים חדשים, אבל מתחילת תשנ"ג הם לא זכאים לאף

שעת עזר, ואני חשה בשטח שהנושא הזה יפעפע ויתפרץ בקרוב.
היו"ר ע' זיסמן
יש בידי מכתב ממרכזת קליטת עולים בבית ספר תיכון מפורסם בירושלים, בו היא

טוענת שהנהלת בית הספר החליטה שאין מקום לשיעורי עזר בבית הספר. כידוע לא.

מוטלת עליה חובה לעשות זאת. וכך היא החליטה על פי שיקולים שלה שאין מקום לדבר

הזה אצלה. פירוש הדבר שהתלמידים העולים יצטרכו להסתגל ולהסתדר בכוחות עצמם. לא

יוכלו להסתדר, יילכו לבית ספר אחר. הייתי מבין שיקול כזה כשמדובר בבית ספר

פרטי, אבל כאשר מדובר בבית ספר שנתון לסמכותו ולמרותו של משרד החינוך והתרבות

הדבר לא נראה לי. לכן חשוב לדעת אם משרד החינוך והתרבות בודק בקביעות וברצינות

את ענין שיעורי העזר.

ר' שיפר;

מדי שנה מוציא המנהל הפדגוגי בתפוצה רחבת היקף מסמך שאמור לחייב את כל

מוסדות החינוך, מנהלי המחוזות, מנהלי מחלקות החינוך ברשויות המקומיות ומנהלי

בתי הספר. במסמך הזה כתוב, בין היתר, שאין לעשות שימוש בשיעורי עזר לעולים לכל

מטרה אחרת, וכי יש להשתמש בהם ליעודן המלא בלבד.

השנה אנחנו מתכוונים להפיץ דרך המפקחים טפסים מיוחדים שיקלו עליהם את

הבדיקה ואת הפיקוח של ניצול שעות העזר. וכך יקבל המפקח מכל מנהל בית ספר שבו

לומדים תלמידים עולים דיווח מדוייק על פרטים כמו לכמה תלמידים ניתנת שעת עזר,

על-ידי מי, באיזו מסגרת, האם בתחילת היום או בסופו וכו'. הצורך למלא את

הטפסים האלה יכניס גם את המתחמקים למסגרת.
היו"ר ע' זיסמן
אני מבין מדבריך שאת המקרה שציינתי זה עתה צריך להעביר לטיפול מיידי, כי

יש בו משום עבירה.

מי יבור;

זו בהחלט עבירה. אנחנו נתקלנו גם במקרים הפוכים, כאשר מנהלי בית ספר

ניצלו את השעות האלה למטרות שונות ולא למה שהן נועדו. לכן גם הגדלנו את מספר

המפקחים. אין היום מחוז שאין בו מפקח על תלמידים עולים, שתפקידו לעבור מבית-

ספר לבית-ספר כדי לוודא שיהיה ניצול מקסימלי ונכון של שעות העזר. השנה נקפיד

ביתר שאת על ניצול שעות העזר בצורה הנכונה והטובה ביותר.
י' שרייבר
אנחנו מקבלים כאן היום נתונים. חלק מאתנו מרוצה, חלק אחר אינו מרוצה.

אנחנו יוצאים מכאן, והעולם כמנהגו נוהג. אני הושבת שאנחנו צריכים לדבר פה על

דברים אחרים לגמרי. נכן שמשרד החינוך והתרבותך עושה עבודה טובה, אבל זה גם

נכון שהוא עובד על פלח מאד מאד קטן, והפלח הזה מקבל את מה שהוא מקבל, ובוודאי

שצריך היה לתת י ותר.

שמענו כי כ- 6000 תלמידים זכאים לשיעורי עזר. מה עם כל התלמידים שלפי

הספר אינם זכאים לשיעורי עזר? מה עם כל התלמידים העולים שנמצאים בארץ שנתיים,

שלוש שנים או 5 שנים ולא ראו צורתו של ספר תנ"ך וספר היסטוריה, והתחילו מחסר

עצום?

אנחנו צריכים לחפש דרכים לעזור לעושים את המלאכה לעשותה טוב יותר, ייתר

לעומק ויותר לרוחב.



אנחנו שומעים כאן על 1,75 שעות עזר שבועיות וכו', ועל 2,75 שעות עזר

במקרה אחר, וכל אחד מאתנו רושם זאת לפניו ועושה לעצמו איזו בוכהלטריה, והכל

בסדר וכל אחד הולך הביתה עם הנתונים האלה. אבל בפועל בשטח לנתונים האלה אין

כיסוי. הבעיה היא בכך שאלה ילדים שנושרים מבית הספר, ילדים שהם על גבול

הנשירה. אנחנו יודעים שיש מנהלים שבשעות העזר האלה פותחים ספריה בבית הספר.

והשאלה היא מה אפשר לעשות במקרים כאלה. אנחנו ניסינו באמצעים הדלים שלנו לחפש

פתרונות לתופעותך האלה, אבל לא בהצלחה גדולה.
היו"ר ע' זיסמן
אולי תגידי לנו מה עושה הסוכנות בתחום הזה.
י' שרייבר
הסוכנות לא מתיימרת לבוא במקום משרד החינוך והתרבות. ישנה עמותה בשם

ארגון מורים עולים, ומצויים בה אנשים שכולם עבדו. האחד פרופסור, השני דוקטור,

והשלישי מהנדס וכו', שתמורת 15 שקל לשעה, כגאשר הילדים משלמים 5 שקל לשעה, הם

נותנים לילדים שיעורי עזר במתמטיקה, אנגלית, פיזיקה וכדי. נשתדל להרחיב את זה

השנה גם לילדים ישראלים.

הפעולה הזאת מקיפה היום כמה עשרות מורים וכמה מאות תלמידים בכ- 10

ישובים, ואנחנו בהחלט מתכוננים להרחיב את זה.

ילדים צעירים רבים מסתובבים בשעות אחר הצהרים ללא השגחת הוריהם העובדים,

וחוזרים הביתה רק בשעה 6 או 7 בערב, מבלי שתהיה להם איזו שהיא מסגרת. בשכונת

שפירא ובמקומות אחרים ניסינו להפעיל מועדוניות לילדים אלה, בהם ימצאו גם

ארוחה חמה ויוכלו לקבל גם קצת עזרה בהכנת השיעורים וכו'. אנחנו בהחלט עושים כל

מיני דברים ספורדיים כאלה, שהם מאד נחמדים ואולי גם יזכו אותנו בקבלת מדליה,

אבל זה בוודאי לא יכול לבוא במקום מה שהם באמת היו צריכים לקבל, במקום המקרו

שבו מטפל משרד החינוך והתרבות.

לפני שבוע הוצא מכתב לגבי ילדים מחוננים. ראיתי בחוזר מנכ"ל שהולכות

להיות בחינות לילדים מחוננים, ולא היתה שם שום התייחסות לילדים עולים. כולם

יודעים שחלק גדול מהמבחן באינטליגנציה קשור בידיעת השפה, וילד עולה עם אי.קיו.

גבוה מאד יכול כמובן לגשת לבחינה, אבל איש לא חשב שבגלל מגבלות השפה יתכן מאד

והוא לא יוכל לעבור את הבחינה.

י י בא-גד;

יש להם מבחנים מיוחדים לילדים מחוננים בשפה הרוסית.
י' שרייבר
לא ראיתי את זה בכתב באף מקום, ואני שמחה לשמוע שיש דבר כזה.

כמה מלים בענין אולפני המשך. אנחנו נמצאים באמצע אוקטובר, ועד היום עוד

לא נפתחו אולפני המשך שהיו אמורים להיפתח ב-1 בספטמבר, ועשרות אלפי עולים

מחכים לפתיחת האולפנים האלה.

אולי כדאי שנדון כאן איך בכוחות משותפים אנחנו.יכולים לעזור לאנשים במשרד

החינוך לטפל בנושא, וזה לא רק ענין של כסף, אלא קודם כל קשור במודעות

ובחשיבותו של חנושא.
מ' נפתלי
הנושא כפי הנראה אינו די חשוב. אנחנו באים לכאן מזה שנתיים, מדברים

וחוזרים על אותם הדברים, והטענות שלי אינן מופנות חלילה למשרד החינוך, ושום

דבר לא נעשה בנדון.
י' שרייבר
אולי על זה בדיוק אנחנו צריכים לדבר, איך הוועדה הזו וכולנו ביחד יכולים

לנסות לקדם את הנושא החשוב הזה.
היו"ר ע' זיסמן
והרי בשביל זה בדיוק אנחנו זימנו את הדיון הזה.
ב' גרויסמן
75,762 ילדים נרשמו במערכת החינוך. האם יש לכם מעקב לגבי מספר הילדים

שבקבוצת הגיל שמתאימה להיקלט במערכת החינוך, ולא נרשמו?

הייתי רוצה לקבל נתון לגבי מספר ההשתלמויות שמקיים משרד החינוך למחנכים,

למפקחים ולמנהלי בתי ספר בנושא קליטת נוער עולה ובעיות האינטגרציה, במיוחד

במקומות בהם אחוז הנוער העולה הוא גבוה מאד. יש בתי ספר שבהם אחוז הילדים

העולים שווה לזה של הילדים הישראלים. איך משרד החינוך מתמודד עם הבעיות האלה?
ש' רון
סגן שר החינוך אמר בקבינט הקליטה כי 7,000 - 5,000 ילדים לא נמצאים כלל

במערכת החינוך. אני שואלת אם יש מעקב אחר ביקורים סדירים של ילדי עולים בבתי

הספר. הדעה הרווחת היא שמדובר בכ- 10 אלף ילדים שרשומים ואינם מבקרים בצורה

מסודרת במערכת החינוך. האם ידועות הסיבות שבגללן אינם מבקרים?

ר' שיפר;

יש יחידה לנושא הביקור הסדיר של הילדים בבתי הספר, השייכת לאגף שירותי

חינוך ורווחה (שח"ר), שאמורה לעקוב אחרי הביקור של התלמידים בכלל, וגם לדעת מה

קורה עם התלמידים שאינם באים לבית הספר בצורה מסודרת. זה לא מתייחס באופן

מיוחד לתלמידים עולים. בבית ספר שבו יש תלמידים עולים יש מי שמרכז את הנושא

הזה, מורה, סגן מנהל בית הספר או מנהל בית הספר עצמו, וכשהוא רואה ביומני

הכיתה שילד חסר מבית הספר למעלת מ-3 ימים הוא צריך לגשת לביתו של הילד כדי

לברר את הסיבה להעדרותו. לא ידוע לי שיש עדכון שוטף של הנושא הזה במחשב.
היו"ר ע' זיסמן
אם אמנם נכון שאלפי ילדים רשומים ואינם באים לבית הספר באופן סדיר, אין

ספק שצריך להתייחס לתופעה הזאת בכובד ראש. אני מבקש ממך, גברת שיפר, לבדוק את

הנושא הזה, ולהודיע לנו בכתב תוצאות הבדיקה שלך בנדון.

ר' שיפר;

אני יודעת כי במסגרת ההשתלמויות של 120 הדקות, שהמערכת נכנסת אליהן ב-1

בינואר 1994, ישולב גם הנושא הזה. לפני שנתיים הוקצב סכום של 1,5 מיליון שקל

להשתלמויות מאד מסיביות ורבות בכל חלקי הארץ. וכיוון שאותם מורים עוסקים בזה

והעלייה פחתה לאחרונה הפחיתו במידה ניכרת גם בתקציב ההשתלמויות האלה. אין בידי

נתונים מדוייקים, אבל אני מוכנה לבדוק זאת.
י' ביילר
אני יושבת ראש עמותת קלט. במקצועי אני מורה בסמינר הקיבוצים. אני יודעת

שאין בודקים אם התלמידים באים לבית הספר בצורה מוסדרת, והם באמת לא מבקרים

בצורה מסודרת במוסדות החינוך. הדבר נובע במידה רבה מהעובדה שמשפחות העולים

מרבות לעבור ממקום מגורים אהד לשני, וכן מהעובדה שאצל ההורים וגם אצל התלמידים

אין מוטיבציה גבוהה ללימודים. כשאהת התלמידות נשאלה מדוע אינה באה לבית-הספר,
היא השיבה למורה השואלת
אמא שלי מתכנתת מהשבים והיא עובדת עכשיו כעוזרת בית,

אז בשביל מה אני צריכה ללמוד?

אני יכולה לספר לכם על מקרה קונקרטי של ילד בכיתה י"א בבית ספר רוגוזין

שנרדם בכיתה בזמן השיעורים. התברר שאביו נכה ואמו הולה ויש עוד אח צעיר בבית

שלא נמצא כלל במסגרת חינוכית, והתלמיד שהוא בן 17 עובד בלילה במאפיה כדי לעזור

בפרנסת המשפחה. הילד אכן בא לבית הספר בצורה די מסודרת, אבל הוא ישן בזמן

השיעורים בבגלל עייפות.

באחד מבתי הספר הגדולים בתל אביב יש 90 עולים שלא נכנסים למסגרת הזכאות

משום שהגיעו כמה ימים לפני התאריך הקובע. 8 מהם זכאים לתוספת שעות. כך שיש

תחושח של רמייה.

לכל אחד מאתנו ברור שהבדלי מושגים ותרבות בינינו לבין הילדים שהגיעו

מברית המועצות לשעבר הם גדולים מאד. המורים שהגיעו משם היו יכולים לעזור

בתיווך בין התרבויות השונות אילו היו עוברים אצלנו קורסים מתאימים. כשאין מי

שידבר עם המשפחה בשפתה היא ויסביר לה את אשר צריכים להסביר לה, אי אפשר להתגבר

על הבעיה.
היו"ר ע' זיסמן
לא מקובל עלי שהאחריות לנושא היא על משרד החינוך והתרבות בלבד. האחריות

על החינוך בישראל היא גם של העיריות, של הרשויות המקומיות.

פי צלניק;

מה בפועל נובע מהאמירה הזאת שלך?
היו"ר ע' זיסמן
הדברים שאנחנו שומעים כאן היום מצביעים על מצב חמור מכפי שחשבתי. מדובר

בבעיה כלל ארצית חמורה מאד, והיא נוגעת לא רק לעולים החדשים. אני מתרשם שאין

ממלאים אחר החלטות שהתקבלו, לא לעומק ולא לרוחב. לכן חשוב שנשמע כאן את כל מה

שיש לכם לומר בנדון. אני אדבר על כך גם עם יושב ראש ועדת החינוך והתרבות, חבר

הכנסת בורג, כי בנושא זה יתכן ונוכל לפעול במשותף.
מ' יבור
אני מבקש לציין שאנחנו לא מתעלמים מהדברים שמועלים כאן. אנחנו לוקחים

לתשומת לבנו כל דבר ביקורת שאנחנו שומעים, ומשתדלים לתקן.

אני רוצה להתייחס לנושא נשירת התלמידים ממערכת החינוך. עד לפני שנה לא

היינו ערוכים ומוכנים לנושא הזה, ולא ידענו מה המספר המדוייק בו מדובר. נזרקו

כאן היום מספרים שונים, אבל האמת היא שאיש לא יודע מה הם המספרים הנכונים.

לקחנו על עצמנו לבדוק את הנושא לעומקו. הקמנו ועדה משותפת של כל המשרדים

הנוגעים בדבר כדי לטפל בנוער מנותק, וקבענו לעצמנו מספר תפקידים, כמו ירידה

לשטח, בדיקה מעשית בשטח בריכוזים של עולים חדשים, כדי לראות את הדברים בפועל

במקום, כדי ללמוד באיזה מספרים מדובר.



שתי ועדות בין-משרדיות פועלות כיום. האחת מטפלת בהכנת תלמידים עולים

לצה"ל; השניה מטפלת בנוער מנותק. האגף לנוער במשרד החינוך אימץ עד לפני שנה 10

מרכזים עירוניים בהם יש ריכוז גודל של עולים, וקבע מוקדים לפעילות על ידי

הקצאת מדריכים לקידום נוער, מדריכים דוברי שפת הילדים האלה. עד כה הרחבנו את

הפעילות הזאת ל- 12, ועד סוף השנה נגיע ל- 20.

כולנו מסכימים שהמצב איננו טוב, אבל אנחנו נמצאים רק בתחילת השנה ולכולנו

רצון טוב וכוונות טובות לתקן את מה שצריך לתקן ולשפר את המצב. אני מרגיש

שקליטת העליה הפכה לנושא של תעשיה גדולה מאד, והרבה מאד אנשים מתפרסים מזה.

כולנו מסכימכים שהמפקח צריך לפקח ומנהל בית המשפט צריך לנהל את בית הספר

שלו כמו שצריך, והוא צריך לדווח על המצב כפי שהוא. והרי כולנו יודעים שאם מנהל

בית ספר מדווח על פחות תלמידים הוא מקבל פחות כסף. אנחנו לא מנותקים מהמציאות.

אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך שייימשך שנה או שנתיים, ואז יהיו הדברים כפי

שאנחנו רוצים שיהיו.

אנחנו בודקים עכשיו מערכת מסויימת, ואני מקווה שתוך חודש נקבל נתונים

מדוייקים על מספר התלמידים הרשומים במרשם האוכלוסין, וכאשר נשווה את זה למספר

התלמידים שבמערכת החינוך נוכל להגיע למספר הנושרים.

יש ועדה שתטפל בנושא הנוער המנותק. אני מקווה שבישיבה הבאה של הוועדה

נוכל להציג בפניה מספרים מדוייקים מהשטח. אני מקווה שלא ירחק היום בו נראה גם

תוצאות חיוביות מהרחבת הפעילות של מדריכי חבורות רחוב. כאמור, אנחנו נמצאים

בתחילת שנת הלימודים, וכל מה שעשינו עד כה עשינו על סמך דיווחים שנשמעו בוועדה

הזאת לפני תום שנת הלימודים הקודמת.
י' אדלשטיין
זכור לי שעם תחילת גל העליה הגדול הוקמה במשרד החינוך והתרבות ועדה

להיבטים פדגוגיים של קליטת העליה, בראשותו של מר אליעזר מרקוס. ד"ר מרקוס היה

מאד מקצועי בענין הזה והיה המוביל. הוועדה הזאת אינה קיימת כבר מזה שנה וחצי,

אז מי מקבל היום החלטות פדגוגיות בנושא זה וקובע את כיוון הפעולה?

אני מצפה לשמוע על תחום נוסף שלא הוזכר כאן היום. בין שעות הלימוד בבית

הספר ובין נוער מנותק ישנו כר נרחב לפעילות חברתית עם הנוער שאינו מנותק

עדיין. בימים אלה אני שומע על פעילות די ענפה המתבצעת על ידי משרד החינוך

והתרבות בבתי הספר ובמועדונים. הייתי רוצה לשמוע מה נעשה בתחום הזה.
י' שרייבר
אני חושבת שהנתונים על מספר בני נוער שאינם נמצאים במערכת החינוך היו

צריכים להיות עוד אתמול בידי הרשויות המקומיות. אני חושבת שב-1 בספטמבר או ב-5

בו הן היו צריכות לגלות בלחיצה על כפתור את מספרם המדוייק של הילדים בישוב

שלא הגיעו למערכת החינוך.
מ' נפתלי
באתי היום לישיבה הזאת אחרי שזה קרוב לשנתיים וחצי אני מגיע לישיבות בהן

דנים בנושא הנוער העולה. לצערי הרב, התמונה שהצטיירה כאן היום היא אותה תמונה

שציפינו וחשבנו שתתרחש במערכת. לי אין כל ספק בכך שיש לפחות 7,000 בני נוער

במצבי ניתוק קשים. הנתונים הסטטיסטים הסבירים היו מגיעים למספר הזה. והמספר

כלל לא מפתיע. קל וחומר שאנהנו מדברים על משבר בעליה.



מצד שני ישנו נושא ההערכות; איך נערכו המערכות המקצועיות בישראל, וליתר

דיוק - לא נערכו, להתמודד עם התופעה בעבר, ולצערי גם לא היום. בהיותי שותף

מלא במערכת של קידום נוער, בהכשרה ובהפעלת הפרוייקט ב- 12 הישובים האלה, אני

אומר לכם כי זו טיפה בים. במדינת ישראל מצויים 120 ישובים עם עולים חדשים,

ולפרוייקט הזה הוקצבו בשנת תשנ"ג 500 אלף שקל. רק 500 אלף שקל הוקצעו בתשנ"ג

להתמודדות עם בעיית הנוער המנותק. אל לנו לבוא לבוא בטענות דווקה כלפי מערכת

החינוך, כי לפחות מחצית היחידות המקצועיות הן לא בידי מערכת החינוך, אלא בידי

מערכת הרווחה, כמו השירות לנערה במצוקה ושירותים נוספים. כל אלה קבלו תגבורים

מזעריים, ואפילו לא הגיעו לשלב, שאליו הגיעה מערכת החינוך, של בניית תכניות אב

והכשרה בשטח. כך שאין זה פלא שבסופו של דבר אנחנו רואים את מה שאנחנו- רואים

בשטח.

אני חוזר מסיור באתר קרוואנים חצרות יסף בצפון, שזה דווקה אחד האתרים

הטובים והמבוססים, מביקור אצל הנוער האתיופי. שוחחתי עם נערות אתיופיות בנות

ל-14 ו- 15, והן ממש מדוכאות. הן לא מרגישות עצמן בבית, ומתגעגעות לחזור

לאתיופיה אחרי שהן כבר שנתיים בארץ. אין להן חברות ישראליות, הן לא מרגישות

שהשתלבו במערכת החינוך כאן וכוי. זה אגב בא לי כהפתעה גמורה. ואני לא רוצה

לספר מה קרה בקונפליקטים מאד חריפים באתר הקרוואנים הזה לפני חודשיים, שנגמר

בתגרת סכינים בין נוער אתיופי לנוער רוסי. דברים מתרחשים שם בשטח, עובדי נוער

אין שם, וכך מתגלגלים הדברים.
היו"ר ע' זיסמן
הפתרון הוא בפירוק האתר הזה. הוא לא היה צריך כלל לקום.
מ' נפתלי
בעובדה גדל שם היום נוער שלא מרגיש הזדהות עם המדינה הזאת. הזכירו כאן

קודם את הכשרת הנוער העולה לשירות בצבא. אנחנו עוסקים היום בהכשרתמסביבית

לצבא, ואני יודע איפה בדיוק עומדים הדברים. אם בסופו של דבר לא יוקצו משאבים

משמעותיים לנושא של עבודה עם נוער, קל וחומר לנסיבות שגרמו לזה, כי זה לא

מתחיל בעבודה עם הנוער--
היו"ר ע' זיסמן
אני נוגע בתחום שאיננו של משרד החינוך והתרבות. מי שהקים את זה צריך לבוא

על עונשו, כי הוא הקים מועצה עם ראש מועצה ועם פקידים ומנגנון, וזאת הטעות

החמורה שנעשתה. הפתרון הוא באימוץ המקום הזה על ידי הישובים הסמוכים, ופירוק

כל אתרי הקרוואנים. לממשלה יש תכנית לעשות זאת תוך 4 - 3 השנים הקרובות.

מי נפתלי;

באתרי הקרוואנים יש פחות מ- 10% מכלל העולים, כך שלא זו הבעיה. הבאתי את

האתר הזה רק כדוגמה. הבעיה היא בהקצאת משאבים ממשלתיים לא מספיקים לנושא הזה.

הדבר הוא לא ברמה של משרד החינוך ומשרד הרווחה, אלא ברמה של הקצאת משאבים

ממשלתיים, והבנין שבו אנחנו נמצאים צריך להשפיע על זה.
היו"ר ע' זיסמן
על האתר שבקרית המטוס בירושלים אחראית עירית ירושלים.
פ' צלניקו
גם שם יש ילדים רבים שאינם לומדים, והרבה מאד נוער מנותק ומרבה מאד

בעיות.



אני מהמרכז להתנדבות בישראל, חלק מהגוף המקצועי המכשיר אנשי צבא ומשטרה,

תנועות נוער ועובדי קידום נוער, וכל אדם שמגיע אלינו שעובד עם נוער רוסי.

אנחנו עובדים עם מגוון עצום של בעלי מקצוע העובדים עם נוער רוסי. מכאן שהמגע

לי עם השטח הוא מאד מגוון.

התחושה שלי, בעקבות שיחה עם הרבה מאד אנשי שטח מכל מיני סוגים, עובדים

סוציאליים, מדריכים, מורים, פסיכולוגים, פקידים של משרד החינוך, היא שתופעת

הניכור של נוער עולה נתפסת כנורמה במערכת החינוך, וכבר ויתרו על עשיית משהו

בתחום הזה. אם אין מכים האחד את השני, אם אין סכינים וכוי זה מצב טוב. יש מן

השלמה עם המצב כפי שהוא.

בטווח ארוך אני רואה את זה כאחד ממוקדי הסכנה הגדולים של החברה. אני

יכולה לספר לכם, לא בוודאות כי אין ודאות של 100% בסוציולוגיה ו- 70% נחשב

אחוז גבוה, שהפנתרים האדומים, שיבואו במקום השחורים, יהיו הרבה יותר אכזרים

וקשים לחברה שלנו, ובצדק. כי העוול שנגרם להם הוא גדול מאד.

בקיץ תשנ"ג הועברו 7 מיליון ש"ח ממשרד החינוך לרשויות המקומיות עבור סל

הכשרה בשביל 70 אלף תלמידים עולים. זה יוצא בין 70 ל- 80 שקל לילד. הכסף הזה

היה אמור לממן ספרים, טיולים ופעילויות תרבותיות של תלמידים עולים חדשים

בתשנ"ד. אני שואלת, ולא שאלה תמימה, אם מישהו מכם פגש בילד שקיבל ספרים מרשות

מקומית כלשהי. ועוד אני שואלת עד כמה מודעות משפחות העולים אודות הזכאות הזאת.

אני חושבת שהדבר הזה ראוי לבדיקה. 70 שקל לילד זה בוודאי לא הרבה כסף, ומי שיש

לו ילד בבית הספר יראה בזה בדיחה. אבל בשביל עולה חדש ששלח את ילדתו לנגן

בחליל במדרחוב בראשון לציון כדי לאסוף כסף לקניית מחברות בשביל בית הספר, זה

בכל זאת די הרבה כסף. איפה הכסף הזה? מה קרה עם הכסף הזה?

דובר כאן בענין שעות העזר. באופן מקרי אני נמצאת במוקד שמאפשר לי לראות

תופעה של מעבר מסיבי של תלמידים עולים ממוסד חינוכי אחד לשני, ואני רואה עם

איזה תעודת הם מגיעים. תלמידים שנמצאים בארץ שנתיים ואף שלוש שנים מגיעים עם

תעודה שיש בה ציון אחד בלבד - בהתנהגות. אני פשוט לא יכולה להבין את התופעה

הזאת. האם במשך שנתיים אף אחד לא ראה מה עושים התלמידים האלה?

כאשר הם מגיעים למערכת חינוך שיש בה מסגרת מאד מסודרת, כמו בית ספר שבח

בתל אביב, הם נכנסים להלם קליטה כאשר מתברר להם שכאן בודקים מדי יום נוכחות של

תלמידים. האמנם חייבים לבוא כל יום?

אגב, הילדים שנבחרו ללמוד בבית הספר הזה הם ילדים מוכשרים מאד, ילדים עם

הרבה יכולות. ילדים ששהו שנתיים במערכת החינוך מגיעים לשם עם נורמות של למידה

ונוכחות שלא יאומנו ממש, והם מתקשים להאמין שבאמת צריך לבוא כל יום לבית הספר,

שצריך להכין כל יום שיעורים. והם פשוט לא מאמינים שהמורים באמת יבדקו אם אמנם

הכינו את השיעורים. קשה להבין כיצד זה הם הגיעו עם נורמות לימוד כאלה אחרי שחם

נמצאים אצלנו כבר שנתיים.

ולא רק בבית-ספר שבח זה כך. דיברתי עם תלמידים עולים, ואחת התלונות הקשות
שלהם היתה
אני שקוף. אם אני לא מרביץ למורה, אם אני לא מוציא סכין על השכן

שלי, ואם אני לא עושה מהומה, הרי אני לא קיים. אני יכול לא לבוא לבית הספר,

אני יכול לצאת באמצע השיעור, ואף אחד לא מעיר לי. וכל זה כך מפני שהוא עולה

חדש. עד מתי?

זו תופעה מאד חמורה. זו תופעה שמתחילה בזה שמורים לא קיבלו הכשרה שתסביר

להם מה זה פער תרבותי, הבדלי תרבויות, ואיך צריך לנהוג במקרה כזה. אין להם

פשוט מושג מה הם צריכים לעשות. הילד הרוסי גדל באווירה בה המורה הוא האחראי על

הלימודים שלו. ואילו פה אומרים לו שהוא אחראי ללימודים של עצמו. מה יכול ילד

בן 9 , בן 12 או אפילו בן 15 להבין בנושא האחריות שלו לעצמו?



יש הרבה מקרים של ילדים בגיל 15 - 14, במיוחד בנים, שעוזבים את המערכת

והולכים לעבוד. הדבר הזה קורה במיוחד כאשר. המשפחה קונה דירה וצריכה לשלם

משכנתא. הילד בא לסגנית המנהלת בבית הספר ואומר לה: אל תדאגי, אני אעבוד שנה

ואתר כך אחזור. בישראל של 1993 זה נשמע לי אחד המשפטים הכי עגומים ששמעתי.

ולכאורה זה משפט של תקווה ואמונה של ילד בן 15.
היו"ר ע' זיסמן
למה את רואה זאת בחומרה גדולה כל כך? המציאות הזאת היא של 1993 בלבד.

במשך שמונה שנים הייתי מורה לאזרחות ולהיסטוריה בבית ספר תיכון ערב שבו למדו

ילדים שעבדו במשך שעות חיום. זו היתה מציאות די רגילה במדינת ישראל, שהיה בה

נוער בגיל 18 - 14 עובד ולומד.
ש' רון
מרביתם היו ילדים שנפלטו מהמערכת הרגילה, ילדים שלא שרדו במערכת הרגילה.

ואילו כאן מדובר בילד שהמערכת רוצה אותו, בילד עם יכולת ללמוד.
פ' צלניק
המסמך שמסרנו לכם מדבר בעד עצמו.
י' בא-גד
המסמך נפלא, ואני רוצה לשבח אתכם על כך.
פ' צלניק
אני ורצה לספר לכם מאיפה זה לקוח. כתבנו לשר החינוך, לשר הקליטה, למנכ"ל

משרד החינוך ולמנכ"ל משרד הקליטה, ליושב ראש הוועדה הגשנו נייר ולעוד גורמים,

כל נייר הוכן ברמה אוניברסיטאית רצינית, שהכנתו נמשכה שבועות, אבל איש לא הגיב

עליו.

בסעיף 6 במסמך אנחנו כותבים כי בחודש מאי השנה החליטה ועדת השרים לענייני

קליטה להקים מספר ועדות מקצועיות שתעסוקנה בנושא נוער עולה. החלטות ועדת השרים

מחייבות ביצוע. כך על כל פנים אני מבינה את מבנה הממשל בארץ, אלא אם כן אני

טועה. אבל איפה הוועדות, איך פונים אליהן ואיך אפשר להעזר בהן? עברו מאז 8 או

9 חודשים.
ג' חבקין
המרכז להתנדבות היה אמור להיות שותף בוועדות האלה, ואנחנו באנו עם ניירות

מוכנים, ואפילו מודפסים יפה. גם גורמים ציבוריים שונים אחרים היו צריכים

להיות שותפים בוועדה, אבל הוועדות לא הוקמו.

הישיבה הנוכחית היא נפלאה, כי מתברר שאין כאן נאום פתיחה ורוד, ומתברר גם .

שכולנו יכולים להתבטא ולשפוך את כל המעיק על לבנו. אבל לא די בזה.
היו"ר ע' זיסמן
המטרה היא גם ללמוד על המצב כפי שהוא. ואכן שמעתי כאן היום דברים רבים

שלא שמעתי אותם לפני כן.
ג' חבקין
השאלה שעליה אנחנו חייבים לתת תשובה היא, אך אפשר אחרי 4 - 3 שנים של

התלבטות בנושא הזה להגיע לשולחן ביחד עם כל הגורמים העוסקים בקליטת ילדים

ונוער, כדי שכולנו ביחד נתרום לעשייה בשטח. כי לעתים קרובות יש לנו בעיות עם

מנהלים שלא רוצים שנקים מועדוניות ונפעיל אותן. לכן אני מחשי-בה כל כך ישיבה של

כל הגורמים הקשורים בנושא הזה סביב שולחן אחד.
ש' רון
אני חושבת שהבעיה היא הרבה יותר חמורה מכפי שנוטים לחשוב, והיא דורשת

פתרון הרבה יותר מעמיק וכוללני מכפי שאולי מתקבל הרושם, והיא לא תבוא על

פתרונה על ידיקביעת ביקורים סדירים או מעקבים כאלה ואחרים. לבעיה הזאת יש גם

השלכות חברתיות קשות, ואנחנו כבר עדים לתפעות של אלימות גוברת במרכזי עולים.

ההשלכות הן קשות מאד גם לגבי המשך קליטת העליה. והשאל היא, כמובן, מה ניתן

לעשות בנושא הזה.

מתוך הנימוקים שהועלו כאן, כמורה שעבדה 25 שנה במערכת אני חושבת שהפתרון

צריך להיות ברמה של תכנית כוללת, אולי כפי שעשינו בשעתו לגבי ילדים טעוני

טיפוח. אינני אומרת שהאנלוגיה דומה, אבל ההערכות אולי דומה.

לילדים העולים יש הישגים נמוכים מאד בלימודים, ולא מפני שאין להם כישורים

או יכולת להתמודד עם המקצועות השונים, אלא בגלל קשיי שפה. משום כך הם גם

מקבלים ציון רק בסעיף התנהגות.
היו"ר ע' זיסמן
אני בטוח שלרבים מהם יש גם ציון, ואפילו טוב, בהתעמלות כי הם אוהבים

ומעריכים כושר גופני, התעמלות וספורט.
י' ביילר
השאלה היא אם הם אמנם פעילים בענפי הספורט השונים, כי באין להם כסף לקנות

את החולצה עם סמל בית הספר הם גם לא יכולים לקחת חלק במשחקי הספורט השונים.
ש' רון
כיוון שיש להם קושי בלימודים אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עם המורים שלהם

ערוכים כראוי להתמודד עם קליטת הילדים העולים. כאשר היתה בשעתו בעיה עם ילדים

טעוני טיפוח משרד החינוך הכשיר מורים לנושא הזה במשך שנים. אני עצמי הוכשרתי

אז במשך שלוש שנים כיצד להתמודד עם הבעיה בכיתה הטרוגנית בה למדו ילדים רגילים

ביחד עם ילדים טעוני טיפוח. האם משרד החינוך נערך להכשיר מורים להוראה בכיתות

בהן לומדים גם ילדיםד עולים שמתקשים עדיין בידיעת השפה העברית? לפי התוצאות

אפשר להניח שלא.

אנחנו שומעים שילדים לא מבקרים בצורה סדירה בבית הספר, כי גם ההורים לא

מודעים לזה ולא מקפידים על כך. האם יש הנחיות בדבר קיום מפגשים או מסגרת

משותפת להורים ולמורים, כדי להערך לתכניות משותפות כדי להתמודד עם הבעיות

האלה? יש ניכור גדול בין הילדים בינם לבין עצמם, בין ילדים ישראלים לילדיםד

עולים. האם במסגרת שעות מחנך יש תכנית לימודים העוסקת בנושא הזה?

הפתרון איננו איפוא רק בקביעת מפקח שיבדוק אם הילדים באים באופן סדיר

לבית הספר. זח צריך להיות רק חלק מהתכנית, אבל התכנית צריכה להיות הרבה יותר

כוללנית ורחבה.



מה בעצם אנחנו עושים כאן היום? אנחנו שומעים האחד את דברי השני, ומצליחים

להוציא החוצה את המעיק עלינו, אבל מה בכל זאת ניתן לעשות כדי שנצא כאן לא רק

בהרגשה שאמרנו כל מה שבאנו לומר, אלא בהרגשה שמשהו גם ייעשה.

הבעיה ביסודה היא אמנם של משרד החינוך, אבל גם של משרד הקליטה, גם של

הרשויות המקומיות. אולי צריכה הוועדה הנכבדה הזאת להמליץ על הקמת גוף משותף

למשרד החינוך, למשרד הקליטה, לסוכנות היהודית ואולי גם להסתדרות, לנעמת, ולכל

מי שיש לו קשר עם השטה, כדי סוף סוף ללמוד איך להתמודד עם הבעיה הזאת.

הרב שי חפר;

אני מנלה מוסד חינוכי בכפר חב"ד. הוזמנתי לכאן בקשר לבעיה מאד ספציפית,

ילדי צ'רנוביל, אבל היות ואני קרוב מאד לנושא הנדון כאן, ברשות היושב-ראש

אתייחס גם אליו.

אני חושב שהגברת ביילר נגעה בנקודה מאד מאד חשובה. בשנים האחרונות ביקרתי

עשרות פעמים במדינות חבר העמים. במשך שנתיים וחצי קלטנו 900 מילדי צרנוביל.

אבל קדמו לזה ביקורים שלנו שם. אי רוצה לצליין כי אפילו היום המשמעת בבתי הספר

בחבר העמים היא אבסולוטית. והמעבר מבתי הספר בחבר העמים לבתי הספר בארץ הוא

לכן מאד קיצוני. ואנחנו לא די מודעים לדבר הזה, וזו אכן בעיה.

אני רוצה להתייחס לבעיה נוספת, זו של ילדים במשפחות חד הוריות, אף שאין

בידי נתונים. אני יכול להגיד כי 80%-70% מהילדים אצלנו הם ילדים ממשפחות חד

הוריות, כאשר אחוז גבוה של האבות אינם יהודים, אבות שנטשו את האמהות ונפרדו,

וזה משחק תפקיד חשוב בחיי הילדים, אבל לא כאן המקום להעלות עכשיו את הנושא

הזה.

הילדים האלה הורגלו ברוסיה לכך שאמר יצאה לעבודה בשעה 7 בבוקר, וחזרה

הביתה בשעה 7 או 8 בערב, והילדים נמצאו כל אותה עת במערכת חינוכית סגוו-ה.

ועכשיו בארץ, האם העובדת במשק בית או בבית חרושת, המנקה רחובות או עובדת

במסעדה או בכל מקום אחר אינה נמצאת כל היום בבית, אלא שהילדים לא מנצאים

במסגרת חינוכית כל היום עד לשובה של האם הביתה. וזה מהווה בעיה חמורה ביותר.

אצלנו נמצאים הילדים במוסד פנימייתי, אבל אני עוקב אחרי הילדים. 50% -

60% מהורי ילדי צ'רנוביל שקטלנו הגיעו ארצה במשך הזמן. אנחנו נמצאים בשר עם

הילדים, אנחנו מזמינים אותם מדי פעם ורואים מה הן הבעיות המעיקות עליהם.

הזכרתם כאן את בעית המורים העולים. בדצמבר 1992 קבלתי פנייה ממשרד החינוך

להעסיק שני מורים עולים, מורה למתמטיקה, שבחודש האחרון הסתדר בעבודה בחברת

החשמל; ומורה לשפה הרוסית, שהיתה צריכה להכין את התלמידים הנגשים לבחירות

בגרות בשפה הרוסית. קבלתי את המורים האלה בברכה. קבלתי הבטחה משמרד החינוך

לתשלום עבורם, אבל עד חודש יולי השנה לא קבלתי אף לא אגורה שחוקה אחת, למרות

שאחת לשבועיים שלושה נמצאתי בגין תפקידי במשרד החינוך ופניתי בענין זה. חבל

שסגן שר החינוך איננו כאן היום, כי הוא מכיר את הענין. הוא הבטיח תשלום, אבל

החשב של האוצר לא רצה לשחרר את הכסף וכו' וכו'. בחודש יולי קבלתי תשלום עבור

מורה אחד, ועבורה המורה למתמטיקה לא קבלתי עד היום אף לא אגורה.

גם בענין סידורי התשלום יש לי מה לומר. למשרד יש תעריף. אותו מורה

למתמטיקה שהוא דוקרטור עם מקסימום של ותק, והמשכורת המשלמת לו -
היו"ר ע' זיסמן
הבה לא נכנס לפרטים. הדיון כאן היום הוא עקרוני.
הרב ש' חפר
עקרונית, אם רוצים להעסיק מורים צריך לעשות שינוי גם בתחום הזה.
היו"ר ע' זיסמן
כמה מההורים של 900 ילדי צ'רנוביל עלו?

הרב שי חפר;

כ- 500 מהם עלו בעקבות הילדים.
ש' רון
כמה מהם חזרו?

הרב שי חפר;

עיקר המשבר היה בזמן מלחמת המפרץ, כאשר היה לחץ מצד השגרירות וההורים

שרצו את ילדיהם בחזרה, וחזרו 50 - 40 ילדים. מתוך 900 הילדים האלה חזרו בסך

הכל 80 - 70 ילדים, ויש לנו עדיין קשר אתם.
היו"ר ע' זיסמן
כמה מהם נשארו בחב"ד?
הרב שי חפר
אנחנו לא מביאים אותם כדי שישארו בחב"ד. אומר כאן שאני מקסימליסט כלפי

עצמי, ומינימליסט כלפי הזולת. כשאני רואה ילדת צירנוביל שמדליקה נרות שבת,

גם אם אינה מקפידה על הזמן הנכון ועושה זאת אפילו אחרי כניסת השבת, בשבילי זה

נס ממש, במיוחד כשאני יודע איפה היא צמחה ומהיכן היא באה.

לפני שלוש וחצי שנים פנה אלי יהודי מהולנד מחברת "תיבת נוח", שחברים בה

יהודים וגם שאינם יהודים שעוסקים בהצלת ילדים, בנושאים הומניטריים. אחד

העומדים בראש החברה הזאת, אורי כהן, עסק בהצלת ילדים יהודים בזמן מלחמת העולם

השנייה. הוא פנה אלי אחרי אסון צירונוביל וסיפר לי כי ישנם אלפי ילדים יהודים

שנפגעו באסון הזה, וצריך להציל אותם. אמרתי לו שעם כל הצער אני אינני הכתובת

המתאימה לזה, כי אנחנו מוסד חינוכי רגיל. בכל זאת הבאתי את הדבר בפני הממשלה

דאז, גם בפני ועדת העליה והקליטה. לצערי נתקלתי באזני ים ערלות לגמרי.

על דעתה של ועדה ממשלתית שעסקה בעני ני עליה, נסעתי לפני שלוש וחצי שנה

בפעם הראשונה לרוסיה כדי לראות את הענין מקרוב. נפגשתי עם הורים, והבאנו את

הקבוצה הראשונה של הילדים שמנתה 210 ילד שיצאו ממינסק. הרוסים לא רצו לאפשר

זאת, והילדים ישבו בשדה התעופה שלושה ימים, ואחר כך הגיעו לכאן. שום גורם

ממשלתי לא נחלץ לעזרתנו, גם לא בטיפול הרפואי לו נזקקו הילדים האלה, שעלה לנו

הון עתק. טיפולים שונים ויקרים נעשו בבית חולים הדסה, כמו הילד שעבר השתלת מח

עצמות, שעלה לנו 60 אלף דולר, ולדאבוננו נפטר לאחר מכן, וילדים אחרים שעברו

טיפולים שונים.
היו"ר ע' זיסמן
אבל אתם לקחתם את הכל על עצמכם.

הרב שי הפר;

ממשרד החינוך אמנם קבלנו שעות עולים, אבל שיעורי עזר לא קבלנו עד לזמן

האחרון, למרות שאנחנו מגישים אותם לבחינות בגרות, בטענה שהם אינם עולים ולכן

המשרד לא יכול לתת לנו. אין לילדים תעודת עולה.



שאלתי איך עובדת תכנית נעל"ה, שהרי גם לילדים האלה אין תעודת עולה. אמרו

לי שזה משהו מיוחד של סגן השר, ויעצו לי לפנות אליו. כתבתי לו, ולא נעניתי.

מדי שנה אני שולח מהמכללה למורות שלנו כ-60 תלמידות שמלדות שם מספר

חודשים. ושעה שמשרד החינוך מממן את כל מי שפועל שם מטעם לשכת הקשר, משרד

החינוך וכוי, הוא אינו מממן את המורות שלנו.

המפעל הזה עלה לנו הון עתק. אנחנו רואים בזה מפעל הומניטרי. הבאנו את

הילדים ארצה למען מטרה אחת בלבד: לתת להם את הטיפול הבריאותי והחינוכי, בין

שישארו חב"דניקים ובין שלא. גם אינני יודע כמה מהם נשארו חב"דניקים. לצערי

הרב, עד היום המצב הוא כזה שהממשלה מתעלמת. כאשר הגיעה אלינו קבוצה של ילדים

לפני שלושה שבועות, פנינו ואמרנו שאנחנו רוצים לעשות זאת במסגרת תכנית נעל"ה,

אמרו לנו שאנחנו לא יכולים להכנס לתכנית הזאת. אין שום סיבה ואין שום הסבר

ובודאי לא הצדקה לכך שמוסד חינוך ממלכתי דתי יופלה לרעה. מצד אחד קבלנו את פרס

החינוך--
ב' טמקין
האם קבלתם גם ילדים אתיופים?
הרב שי חפר
לא.
ב' טמקין
מדוע לא? ?
יי בא-גד
אני מציע שלא תענה על השאלה, כי זה מסיט אותנו מהנושא.
הרב שי חפר
אני אענה על כל שאלה ששואלים אותי. משרד החינוך לא מונע מאתנו את עזרתו

בגלל ענין ילדי אתיופיה. אגב, אני מנהל את המוסד משנת 1960. אנחנו קלטנו

אלפים-אלפים של נוער עולה מכלהארצות, ועד שנת 1982 היו לי בממוצע 300 - 200.

ילד מעלית נוער. כאשר הגיעה העליההתאיופית טענו, לפי פסק דין של רבני חב"ד, כי

הם צריכים לעבור גיור. אתם יכולים להתווכח על זה אבל לנו יש ספקות. זו שאלה

הילכתית. אמרתי שכל ילד שיעבור גיור ייקלט אצלנו תיכף ומיד.
מי יבור
אחוז גבוה מאד מבין עולי ברית המועצות צריך אף הוא לעבור גיור.
הרב ש' חפר
אכן כך. אנחנו לא מקבלים מי שיש לנו ספק לגבי יהדותו. אנחנו מטפלים

בחינוך יהודי.
היו"ר ע' זיסמן
הצגת את הענין, ואנחנו נבדוק את הדברים. אנחנו רוצים ללמוד את הנושא. אני

יכול לחלוק על הפעילות הפוליטית של חב"ד -
הרב ש' חפר
תסלח לי. אני עוסק בפעולה חינוכית. אנחנו לא עוסקים בפעילות פוליטית.

תהיה אתה בעד שלמות הארץ, ותראה שאני מחר תומך בך.
ב' טמקין
בחומר שאתם מחלקים בשדה התעופה כתוב על הממשלה הבוגדנית הזאת המורכבת

מחברי כנסת בוגדנים. זו איננה פעילות פוליטית? אני מוכן לשתוק ולא לדבר, אבל

תשתקו גם אתם.
ש' רון
האם לא כדאי שנהזור לנושא שלשמו התכנסנו כאן?
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו נחזור כמובן לנושא, אבל אני גם מבין את חבר הכנסת טמקין. לדעתי יש

פעילות פוליטית, ובענין זה דעתי כדעחר של חבר הכנסת טמקין. אבל אני סבור שצריך

לספק צרכים ולתת שרותךים לתושבי העיר, ואני מעיד על עצמי שבירושלים בירת ישראל

בכל מיני קואליציות שהיו בה דאגתי במשך 24 שנים לספק צרכים ולתת שירותים לכל

סוגי האוכלוסיה שבה.

הרב חפר, אתה לא נמצא פה לדיון בענין פוליטי. לדיון בנושא פוליטי לא

הייתי מזמין אותך.
הרב שי חפר
אני לא מסכים למלה פוליטי.
היו"ר ע' זיסמן
יש צד פוליטי, אז למה לך להתווכח? מה שעשית גרם לתגובה של חבר הכנסת

טמקין. אני לא רציתי להגיב, אף שיכולתי להוסיף כהנה וכהנה.

אבל אם אתה עוסק בחינוך, עוסק בתחום החינוכי החברתי והתרבותי ועושה למען

ילדים יהודים, אז צריך לבדוק את זה ולבחון את זה. אנחנו נבדוק ונבחן את זה.

מאחר ולא מדבור בעולים בלבד, אני רוצה לדבר על הנושא הזה עם חבר הכנסת

אברהם בורג, יושב ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, כי בוועדה שלו נדון הענין

ביתר הרחבה ובצורה יותר מפורטת.

שמענו את מה שאמרת לגבי ילדים יוצאי אתיופיה. אני מבקש לשאול האם כל 900

הילדים שבמוסד שלכםע אתם בטוחים שהם עמדו במבחן של ההלכה.

שמענו את מה שאמרת לגבי ילדים יוצאי אתיופיה. אני מבקש לשאול אותך אם אתם

בטוחים שכל 900 הילדים שעברו את מוסדרת החינוך שלכם עמדו במבחן של ההלכה.

הרב שי חפר;

לפני שאנחנו מעלים אותם, אנחנו בודקים. אם האם יהודיה, אנחנו מביאים

אותם.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו לא מורידים את הנושא. סיכמתי עם חבר הכנסת בא-גד שהוא יזמין אתכם

ושאתם מעלים את הנושא, ואני אציע שחבר הכנסת טמקין ועוד חבר ועדה ביחד אתי

נבדוק את הנושא הזה.
הרב ש' חפר
אני רוצה להתייחס לדברי היו"ר, כי זו לדעתי צריכה להיות הגישה, ואני לא

נכנס עכשיו לענין הפעילות הפוליטית וכוי. גם מתנגדים פוליטיים זכאים לקבל

שירות מלא מהמדינה, אפילו אם זה לא מוצא חן בעיני מישהו.
ב' טמקין
בתנאי ששתמשים בכסף הזה לצרכים החינוכיים, ולא בשביל לשכור מאות

אוטובוסים כדי להביא ילדים להפגנה.

הרב שי הפר;

אתה משמיץ ללא שום יסוד. אתה זורק בוץ ולא ניתנת לי האפשרוךת להתגונן, כי

אתה חבר הכנסת.
י' בא-גד
אני בקשתי להזמין את אנשי חב"ד לנוכח העוול מתמשך שאין לו דוגמה. גוף

שהביא ארצה 900 ילדים, אינו מקבל עזרה; וגוף אחר, שעד היום הביא ארצה 350

ילדים בלבד, גוף נכבד שאני מתלהב ממנו, מקבל תמיכה מלאה. אנחנו מדברים פה

בילדים, ולא בחב"ד ולא בשום דבר אחר. אנחנו מדברים בילדים שבאו ובאים.
?
יש אולי מקום לשאול שאלת יסוד; מי שלח את חב"ד לעבוד שם -

יי בא-גד;

לא חשוב אם שלחו ומי שלח. אפילו לא שלחו וחב"ד יזמה את הבאת הילדים האלה

ארצה, הם ראויים לעזרה.

לא הייתי רוצה שהחברה הנכבדה הזו תבוא אהרי שנה עם נייר ותאמר, בצדק,

שלפני שנה בתאירך זה וזה התקיים כאן דיון, הוחלט מה שהוחלט, ושנה מקבלת ההחלטה

לא נעשה עדיין דבר למימושה.

אני מבקש מהיו"ר לקבוע ישיבה בענין ילדי צ'רנוביל, כדי לקבל אז תשובה אם

יקבלו, או לא יקבלו.

יק פרנקל;

לשם שינוי אני רוצה לדבר על ההצלחות ועל הדברים הטובים, ואחר כך לשאול גם

מספר שאלות. לפני שנה שאל אותי יושב-ראש הוועדה מה עושה הפורום למען הילדים

המנותקים, ואני סיפרתי כאן על מועדון אהד שפתחנו בירושלים. היום אני יכולה

לספי- על 7 מועדונים שפתחנו, ולהוסיף כי חסרים לנו לפחות עוד 70 מועדונים כאלה

ב- 120 רשויות.

אני רוצה לספר על המועדון שפתחנו בנתניה. לפני כחצי שנה דיבר ראש העיר

נתניה על קבוצות נערים עולים חדשים שמטילים את פחדם על מרכז העיר, ובני נוער

ישראלים פוחדים לצאת בגללם לרחוב. הההלטנו לנסות לטפל בזה, ועודדנו את

הגורמים הנוגעים בדבר להשתתף בזה. משרד החינוך נתן מדריך קידום נוער, עירית

נתניה נתנה מקום שבו יכולים הנערים להתאסף, הפורום נתן שתי משרות מדריכים. אם

3 מדריכים בנתניה אספו וארגנו מאות בני נוער שכמעט כולם היו עד כה ללא מסגרת,

זה יכול לתת לנו מושג לגבי כוח האדם הדרוש לפעילות דומה במקומות אחרים.



הקמנו שם 4 קבוצות של בני נוער. אחת הקבוצות היא של נוער מהרפובליקות

האסייתיות וקווקז, שאי אפשר לערב אותם עם נוער אשכנזי, וזאת הקבוצה שממנה פחדו

שם כל כך. מעניין לראות היום את הילדים האלה, אחרי שקיבלו קצת תשומת לב

והוכנסו לאיזו שהיא מסגרת, איך הם משתפים פעולה ומתנהגים בסדר גמור. כשאני

רואה אותם היום אני תוהה אם אלה אמנם אותם נערים שמהם פחדו כל כך. כל מה שצריך

היה לעשות כדי להכניס את הילדים האלה למסגרת מסודרת כלשהי ולכוון אותם לפעילות

חיובית וקונסטרוקטיבית היו שני חדרים במרכז העיר ושלושה עובדים.

לפני חודש ביקרתי בקרית שמונה ודיברתי על הקמת מועדון דומה שם. אך האם

אני צריכה לבוא לקרית שמונה כדי לספר להם שיש שם נוער המסתובב ברחוב? אבל נראה

לי שאם אני לא הייתי מגיע לקרית שמונה ומעלה את הענין הה, מועדון כזה לא היה

נפתח שם. ומה ברשויות האחרות?

אגב, גם הסוכנות היהודית שותפה רצינית בפרוייקט הזה. מדובר בסכום של

עשרות אלפי שקלים, שרובו לא בא ממשרד החינוך דווקה, אלא שכל גוף נתן חלק ממנו.

אבל מי בעצם צריך לגלות את היוזמה בענין זה? אם אני לא מגיעה למקום, לא נפתח

שם מועדון. כשהייתי בקרית ים סיפרו לי על מה שקורה עם הנוער הזה המסתובב שם,

ואף אחד לא עושה שם דברבנדון, והנוער נשארברחוב. בנצרת היה מי שלקח יוזמה -
ש' רון
מועצות הפועלים עושות פעילות ענפה וטובה בקרב הנוער.

יי פרנקל;

ההרגשה שלי דומה לזו של הגברת שרייבר יהודית. בשנה שעבשרה דיברנו על כל

הליקויים במערכת החינוך, והשנה אנחנו חוזרים על אותו הדבר, ולמרות הדברים

הטובים שעשינו אנחנו נמצאים השנה באותה נקודת התחלה בה היינו.

צה"ל, בשנה שעברה דיברו בנושא הזה גם בטלוויזיה וגם בעתונות, והוקמה

ועדה. שמענו שיש תכניות, והושקעו כספים. אבל אני יכולה להצביע על עשרות בני

נוער המגיעים בחודשים האהרונים אל לשכות הפורום הציוני ומבקשים הדרכה איך

להשתמט מצה"ל, מה לעשות כדי לא להתגייס. דוקה עכשיו, אחרי שהתכניות הופעלו?

לפני שנה פנו אלינו בודדים בענין זה, אבל היום פונים אלינו עשרות בני נוער

ומבקשים מאתנו הדרכה על מה שהם צריכים לעשות כדי לא להתגייס.
היו"ר ע' זיסמן
ומה התגובה שלכם?
י' פרנקל
אני יכולה להבין את הטעונים שלהם, את הסיבות שהם נותנים, כמו הנער שהוא

בן יחיד שעוזר בפרנסת המשפחה שרכשה דירה וצריכה לשלם את המשכנתא וכוי.
ש' רון
אין להם גם הרגשת שייכות, אז למה שיילכו לצבא? זה שינוי דפוסי חשיבה.

יי פרנקל;

עם כל התכניות היפות שהפעלנו, ויש תכניות נוספות שלא דיברתי עליהן, ונעשו

בכל זאת דברים, מדוע אנחנו נמצאים באותה נקודת התחלה?
פ' צלניק
אני לא חושבת שאנחנו נמצאים באותה נקודת התחלה, אלא ירדנו אל מתחת לאותה

נקודת התחלה, וירדנו חרבה. השנים עוברות, ואם היום אחננו מדברים עםמערכת

החינוך על שעות עזר והצורך בתקציבים אלה ואחרים, אני רק מקווה שבשנים הבאות לא

נאלץ לדבר חלילה על תקציבים לבתי כלא. הרבה יותר קל לבנות בתי ספר מאשר לבנות

ולתפעל בתי כלא, וגם יותר זול.

לנו בנעמת יש תחושה שמה שנעשה הוא בגדר טיפול קוסמטי. נכון שיש הצלחות

נקודתיות פה ושם. גם אנחנו מפעילים מועדון לנערה עולה, וזה פרוייקט יפה

נקודתי. ולא זו בלבד שעשינו זאת ללא עזרת מערכת החינוך, אלא הייתי אומרת

שעשינו זאת על אף מערכת החינוך, ותסלחו לי על דברי הקשים.

מאחר ואין תכנית כוללת של מערכת החינוך בפרט, ושל גופים נוספים בכלל,

לקליטת ילדי עולים, הנושא של קליטת ילדי עולים עובר לרשויות. והרשות עושה

בנושא הזה מה שהיא רוצה, מה שהיא מוצאת לנכון, כפי שהיא יודעת, או לא יודעת.

בנתניה, בראשון-לציון ומקומות נוספים יש הידבדרות בין הגופים השונים

שברשות, דבר שלא קיים בכל המקומות, יש נכונות ויש גם קצת תקציבים, ושם גם

נעשים דברים טובים. תסלחו לי על דברי הביקורת האלה, אבל אני חייבת להגיד

שהדברים הטובים האלה קורים לא בזכות מערכת ההינוך, ואולי קצת בזכותה. כי מערכת

החינוך לא נותנת כלים, לא נותנ השתלמויות הכרחיות כל כך וכוי. אנחנו בנעמת

מצאנו עולות חדשות שהן מורות לשעבר, בגיל 50 פלוס, שלא נקלטות במערכת החינוך

ולא בשום מסגרת אחרת, והן למעשה מובטלות, ויש להן רצון עז לעבוד. אנחנו

מעסיקות אותן כמי שמפעילות את המועדוניות שלנו, והן עושות זאת טוב מאחר והן

מורות במקצוען ודוברות בשפת הנערים ונערות. אנחנו לא מקבלות עזרה ממערכת

החינוך, גם אחרי שפנינו במכתב אל משרד החינוך בענין זה.

במאי 1992 הועלה הנושא על ידי עלם, והועלה שוב בשנת 1993, ושום דבר לא

קרה.
ש' רון
השאלה היא מה באמת אפשר לעשות. עם איזו תכנית אופרטיבית אנחנו יוףצאים

מכאן?
פי צלניק
אני חושבת שאנחנו צריכים לגבש תכנית ארצית לקליטת נוער עולה, לא תכנית

מקומית, לא ליותר תכנית לכיבוי שריפות. לשם כך יש צורך בפורום לענייני נוער

עולה, שבו צריכים לשבת אנשי אקדמיה, אנשי מקצוע, ונעמת תשמח להשתתף בפורום

הזה, וכן אנשים שעוסקים בנושא הזה בפועל בשטה, והפורום הזה יגבש תכנית ארצית

כוללת לקליטת נוער עולה.

לצערי הרב לא נערכו מספיק סקרים בנושא נוער עולה. המספר של 7,000 שהוזכר

כאן נלקח ממרשם אוכלוסין של משרד הפנים. מובן שאם נעמיק חקור המספר יהיה גדול

בהרבה. צריך לערוך סקרים ומחקרים מקיפים בתופעוךת הקשורות בנוער עולה,

והפורום שעליו דיברתי יוכל להסתמך על תוצאות המחקרים האלה בגיבוש התכנית

הארצית שלו.

אנחנו עדים לאכזבה עמוקה של הורים עולים ממערת החינוך שלנו. ההורים לא

מבינים מה קורה בבתי הספר. אתן לכם דוגמה שלדעתי היא די מייצגת. ילדי העולים

הגרים באתר הקרוואנים .... לומדים בבית ספר בבית שמש. כאשר החליטו בבית

הספר הזה שהילדים העולים אינם נקלטים, החליטה המועצה הפדגוגית של בית הספר



לרשת לאתר הקרוונים כדי לפגוש את הורי התלמידים. אבל ההורים לא באו לפגישה

הזאת, כי בטלוויזיה הרוסית היתה תכנית מעניינת בדיוק במועד שנקבע לפגישה הזאת,

והם העדיפו לצפםות בתכנית ולא באו לפגוש במורים. כששאלנו אחר כך את ההורים

מדוע הם לא באו לפגישה, הם הביעו אכזבה כל כך עמוקה ממעמרכת החינוך, וגילו

הוסר הבנה מוחלט, שיש לי תחושה שהעובדה שהילדם אינם מגיעים באופן סדיר לבית

הספר נובעת מגיבוי מסויים שהמשפחה נותנת להם בענין זה. זו תופעה שלא היתה

קיימת ברוסיה. בשום פנים ואופן לא היתה קיימת שם.

הדוגמה הזאת מלמדת כי במקביל לטיפול בילדי העולים צריך לטפל גם בהוריהם.

ומי שצריך לטפל בהורים הם מורי קשר הדוברים את שפת ההורים. בינתיים אנהנו

שומעים על 1,350 מורים עולים שפוטרו ממערכת החינוך. ואותם אלפיים מורים

שכביכול הוחזרו, לא הוחזרו לעבודה.

מה שעשו עם המורים למוסיקה זה בגדר שערוריה, ואין לי ביטוי אהר להגדיר

זאת. יש לי קשרים טובים מאד במשרד העבודה בתל אביב, ומשם אני מקבלת את

האינפורמציה שלי, כך שאני יכולה לספר לכם מה קרה. מדובר במורים למוסיקה שהם

בעלי נסיון וותק, ואין להם מה לעשות בארץ. אנשי משרד העבודה ומשרד החינוך

אספו אותם והחליטו שעושים להם קורס הכשרה למורים למוסיקה, כשהקורסים האלה

מועברים בשני סמינרים למורים.

יי ביילר;

מדובר ב- 580 שאני רוצה לדבר עליהם. אנהנו ניגשים בענין זה לבג"צ.

פי צלניק;

ובכן, אספו את המורים האלה והעבירו אותם מבחנים קשים ביותר, כשלמעשה זו

היתה פשוט תחרות. ולמאושרים שזכו אמרו שמקבלים אותם לקורס להכשרה, ואהרי

שיסיימו את הקורס ידאגו להם למקומות עבודה בבתי ספר. המאושרים הגיעו,

ושבועיים או שלושה שבועות לפני פתיהת הקורס הודיעו להם שהקורס בוטל.

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם אילו טרגדיות מתרחשות בלשכת התעסוקה, ומה קורה

בלשכת התעסוקה לאקדמאים עם חמורים האלה המגיעים לשם. רק כאשר תבקרו שם ותראו

את הדברים מקרוב תוכלו לעמוד על עומק הטרגדיה של האנשים האלה.

מי נפתלי;

יש ביניהם כאלה שעזבו את מקום עבודתם על מנת להשתתף בקורס ההכשרה הזה,

שבעקבותיו הובטחה להם עבודה בבית-ספר.

פי צלניק;

משרד החינוך העביר השנה השתלמויות למורים עולים. וכיוון שהם כבר במערכת,

למה לא נעביר אותם השתלמויות נוספות? אני יכולה להעיד על קורס לרכזי בטיחות

שבו השתתפות רבבות עולים מכל הארץ. אספו לתל אביב מורים מאופקים, משדרות,

מבאר שבע ושאר חלקי הארץ. אני זוכרת שהיו מורות שהגיעו לתל אביב מאופקים מדי

יום כדי להשתתף בקורס הזה. נתנו להם הבטחות, אמנם בעל פה, שהם יקבלו גמור עבור

השתתפות בקורס הזה. אחר כך זה בוטל. אחר כך אמרו שיחזירו להם הוצאות נסיעה. גם

זה בוטל. בדיעבד הסתבר שכל כיתה בבית ספר זכאית לקבל 6 שעות הוראה בבטיחות

בדרכים בשנה. וכשהמורים האלה הגיעו לסוף הקרוס הודיעו להם שהם פוטרו. כך זה

היה נכון לאתמול. אני יכולה להביא לך נתונים.
היו"ר ע' זיסמן
אודה לך אם תמציאי לי נתונים ופרטים.
פ' צילקר
כמה מלים בענין הכשרת מורים בנושא האינטגרציה. בבתי ספר אורט גבוה ביותר

אחוז התלמידים העולים, ולא מדובר בנוער מנותק אלא בנוער טוב, ואפשר לראות שבכל

כיתה יש למעשה שתי קבוצות של תלמידים. אני שוחחתי עם מורים באורט סינגלובסקי,

שם לומד בגי, והם אמרו לי כי מעולם לא עברו השתלמות בנושא של אינטגרציה של

נוער עולה, ואין להם שום הכשרה לטפל בנושא הזה.
י' ביילר
אני מורה בסמינר הקיבוצים ואני יכולה לספר לכם שלפני שנה וחצי התקבלה

לקורס התאמה אצלנו קבוצה של 25 גננות עולות. 230 גננות עולות נרשמו במשרד

החינוך, שעשה סלקציה מיידית, ונשארו דגרק 130 מהן. 130 גננות אלה ניגשו למבחן

בסמינר, ורק 70 מהן נשארו. אני הייתי צריכה לשבת בוועדה שלחבריה הודיעו שהם

צריכים לקבל 25 גננות עולות בלבד. וכך יצא שכ- 10% מהנרשמות התקבלו לקורס

הזה. .

השנה התקבלו 580 מורים מכל הארץ ל- 12 סמינרים להתאמה מקצועית במוסיקה,

במתמטיקה, בתרבות הגוף, לגיל הרך וכך הלאה. בידי מכתב ממשרד החינוך והתרבות
למנהלי בתי הספר. הנדון
ביטול קורס התאמה למורים עולים תשנ"ד. המכתב נשלח ב-

11 לאוגוסט. המשתפים בקורס אצלנו נפגשו ב- 5 בספטמבר, וב-6 בספטמבר הודיעו

להם שהקורס בוטל. למה ניסו למשוך? מפני שהיתה פנייה של הסתדורת המורים,

שמייצגת את המורים שהיו צריכים ללמד בקורס הזה, והיתה פנייה אל משרד החינוך,

אל שר החינוך ואל מנכ"ל המשרד ושאלו מה עם המורים שלגביהם היתה התחייבות.
והתשובה היתה
אל תדאגו, שבו בשקט, או שניתן להם משרה אחרת או שיישבו בבית

ויקבלו משכורת.

אז אנחנו נכנסנו לתמונה. אנחנו הקמנו פורום של ארגוני מתנדבים לקליטת

ילדי עולים. המורים האלה פנו אלינו ושאלו אל מי הם יכולים לפנות בענין זה,

והאם הם יכולים לפנית לבית משפט. פניתי לעורך דין, הצגתי בפניו את הנתונים,

ושאלתי אם אנחנו יכולים להגיש בג"צ. הוא אמר שכן, אבל הוסיף שהיות ואני מורה

בסמינר הקיבוצים אני צריכה להבין שאם אנחנו מגישים זאת לבג"צ אנחנו מלכלכים את

הממשלה, את משרד החינוך ואת משרד הקליטה, ושאל אם אני מוכנה לזה. אמרתי לו

שלפני שאגיש את הבג"צ אני אכתוב לשר החינוך ולשר הקליטה. לפני ראש השנה שלחנו

פאקס לשר החינוך ולשר תקליטה וכל שאר הגורמים. את התשובה לא קיבלנו עד היום

הזה. ואז החלטנו לטלפן, מהשש שלא קיבלו את הפאקס. אמרו לנו שהפאקס התקבל.

לפני ראש השנה שלחנו מברק לשר החינוך ולשר הקליטה, והודענו שהיותך ולא

קיבלנו תשובה לפנייה שלנו אליהם אנחנו רואים עצמנו משוחררים וחופשים לפנות

לבג"צ.
ב' טמקין
אולי נוכל לקבל העתקים של המכתבים האלה.
י' ביילר
ברצון נמציא לכם אותם.

עכשיו אנחנו נגיש בג"צ. טילפנתי למזכירה של השר יאיר צבן, בעקבות

הפרסומים של סיעת מרץ שעולים כיתה בקליטת העלית, והבהרתי שבעיני יש כאן ירידה.

הוספתי שאילו הטיפש לא היה שלי כי אז לא היו לי בעיות, אלא שהטיפש הוא לדאבוני

שלי.



אני רואה בקורסים למורים עולים את מתווכי החינוך והתרבות להם אנו זקוקים.

כאשר הגננת סיפרה להורי הילדים שבגן מקובל ציור-אצבעות, כל ההורים העולים
נבהלו
מה זה ציור אצבעות? טוב שהגננות העולות העובדות בגן כמסייעות יכלו

להסביר זאת להורים ולהרגיע אותם.

אחת הגננות שלי, שהיתה פסיכולוגית בארץ מוצאה, באה אלי והציעה שישלחו

אותה לעבוד בטיפת חלב, והיא תדריך שם את האמהות ואת הבבושקות ותסביר להן מה

צריך לעשות.

אם אנחנו רוצים שהעולים האלה ייקלטו בכל המערכת שלנו, ואנחנו צריכים

לרצות בזה, אנחנו צריכים להעביר אותם הכשרה מתאימה. שמענו שנערים עולים רבים

חזרו לברית המועצות כדי לעבור שם את בחינות הבגרות. זו עובדה.
היו"ר ע' זיסמן
מה פירוש עובדה? האם ראית אותם, ספרת אותם?
י' ביילר
את העובדה הזאת סיפר אחד מאנשי משרד החינוך. הייתי בכנס שדן בנושא

החינוך במבחן הזמן. חמש מתוך 200 ההרצאות שם תייחסו לקליטת ילדי עולים. בכל

ישיבה כזאת היו בין 15 ל- 20 מורים. באחת הפגישות היפות האלה עם האקסים של שר

החינוך הקודם, מסרו מספרים. ואחד המנחים אמר כי ידוע להם היום על ילדים שחזרו

לברית המועצות. שאלתי מה מספרם, והוא השיב: לנו ידוע על 7,000 ילדים כאלה. שר

הקליטה הזדעזע למשמע המספר הזה, והוא ביקש שיבדקו זאת שוב.

מדינת ישראל עשתה ג'סטה כשאמרה, שהילדים העולים שצריכים לגשת לבחינות

בגרות יכולים לבחור בין מקצועות הבחירה בשפה הרוסית ובספרות רוסית. התכנית

היתה מבוססת על כך שכל הילדים האלה הם בוגרי 9 שנות לימוד. אבל במציאות מדובר

בילדים שהם בוגרי 6 כיתות לימוד, 8 או 8 כיתות בלבד. אגב, אף בית ספר לא קיבל

הוראה כמה שעות להקדיש לזה. יש בית ספר שמקדיש 5 שעות, ויש בית-ספר שמקדיש 7

שעות.

רמת השפה של הילדים שהגיעו מרוסיה האסייתית נמוכה, והם זקוקים ליותר

שעות. יכול להיות שצריך לפרוש את ההכנה שלהם לבחינות על פני שנתיים. מכל מקום

צריך לעשות הכל כדי לא להגיע למצב בו כל בך הרבה ילדים חוזרים לשם כדי לעבור

שם את בחינות הבגורת. נוסף לזה אין גם ספרים שמתאימים לרמה של הילדים, וזה

דבר חמור ביותר. אין ספרים להיסטוריה, לתנ"ך. לא בכל בית ספר יש תנ"ך בשפה

הרוסית. אין ספרים בלשון קלה.
ר' שיפר
יש ספרים בהוצאת האגף לתכניות לימודים גם באזרחות, גם בהיסטוריה, ויש

חוברות בתנ"ך, ספרים שמלווים את בל התכנית ובחינות הבגרות, עם תרגום ובעברית

קלה. הם לא ניתנו לתלמידים, אלא נשלחו לבתי הספר.

הוראות המשרד אוסרות על קניית חומרי לימוד לתלמידים כלשהם. נבון שמדי פעם

שר נכנס ויצא וקנה מתנה בשמו לילדי העולים החדשים, וכך קיבלו לפני שנתיים 10

אלף ילדים ביסודי הכל חדש, וגם תלמידים בחטיבת הביניים קיבלו. בדרכים שונות

נתנו משהו, טיפטפו לתלמידים ישירות. אבל ככלל כאשר יוצא חומר חדש במערכת זה

יצא עם חוזר ועם הודעות, ונשלחו לספרית בית-הספר שניים, שלושה או חמישה

עותקים, לפי מספר התלמידים בבית הספר.' והמורים יודעות זאת.



המחירים אולי לא מתאימים עדיין לכיסו של העולה, אבל בהשוואה למחיר ספרים

אחרים בשוק הספרים בכל זאת זולים. מדובר ב-3 שקלים לספרון וב-8 שקלים במקרה

קיצוני.

מי יבור;

אני קצת מקנא בכם, כי לכם יותר קל--
י' ביילר
מדוע לנו יותר קל? בסופו של הדבר ה"קליינטים" באים אלינו ובוכים אצלנו.

בי יבור;

אני יכול להעיד על עצמי שהנושא של קליטת העליה מעניין אותי לא פחות משהו

מעניין כל אחד מהנוכחים כאן. אני מרגיש מאד לא נוח, כי יש כאן התקפה כאילו

אנחנו אשמים בכל.

אני רוצה לברך את נעמת שעשתה פעילות יפה מאד, וכן את מועצת הפועלים על

הפעילות המבורכת שלה. אני מברך כל גוף וולונטרי שעושה בנושא, כי זה איננו

התפקיד של משרד החינוך בלבד.
היו"ר ע' זיסמן
לא נעמת ולא מועצת הפועלים הם גוף וולונטרי. גוף וולונטרי זה הגוף שבראשו

עומדת גאולה חבקין.

מי יבור;

אפשר להתרשם מהדברים שנאמרו כאן שגופים שונים עובדים בהצלחה, ורק משרד

החינוך הוא שלומיאל שאינו יודע לעשות דבר, אין לו תכנית, אין ספרים, אין

סמינירם, אין דבר. ורק הגופים הוולונטרים הם המובילים את ענין קליטת העליה.

נושא הדיון או קליטת ילדי עולים במערכת החינוך, ולכן לא בא לישיבה זו מי

שמטפל בנושא של מורים עולים. הכנת תלמידים עולים לצה"ל זו אכן בעיה רצינית,

ודובר בה עוד לפני שנה. השנה נפתחו שני מתקני צה"ל, שערי אברהם ובאר אורה,

שבהם יעברו תלמידים עולים במשך שבוע ימים השתלמויות להכנתם לצה"ל. לפי הערכת

צה"ל, הפועל עם אגף הנוער שלנו, יעברו את המתקנים האלה כ- 20 אלף תלמידים

עולים במסגרת התכנית להכנתם לצה"ל..

נוסף על כך תיעשה בבתי הספר פעילות מיוחדת בקרב בני נוער אלה במשך שנת

הלימודים כולה. אנשי צה"ל מתנגדים לפעילות חד פעמית של שבוע, אלא רוצים

בפעילות מתמשכת גם בבתי הספר. אנחנו הולכים לקראת הדבר הזה, ופעילות ענפה

בתחום הזה תיעשה בבתי הספר בקרב תלמידי כיתות י"א ו-י"ב.

השנה נפתח מחנה ביער לביא, ובחודשי הקיץ עברו דרכו כ- 3,000 תלמידים

עולים שעשו שם שבוע ימים במסגרת הכשרתם לצה"ל. נכון שהיו שם ויכוחים וקטטנות

עם סכינים בין הסוגים השונים של העולים החדשים. המחנה עבד במשך החודשים יולי

ואוגוסט, חודשיים בסך הכל, ועברו אותו כ- 3000 תלמידים.

הוזכרו כאן הורי התלמידים. הפרוייקט שלהכנת התלמידים לצה"ל מלווה גם על

ידי הורי התלמידים. יש נתק עם הורי התלמידים, הם לא מופיעים לאסיפות הורים,

ובית הספר זר להם. בשל מצוקה כלכלית ההורים ממעטים להתעניין בנעשה בבית הספר,

אולי מתוך מודעות לכך שברוסיה בית הספר הוא האחראי לחינוך הילדים, ולא הם.



במסגרת הכנת התלמידים העולים לצה"ל אנחנו מבקשים להדק את הקשר בין בית

הספר לבין הורי התלמידים. לצערנו הרב איננו רואים אותם שותפים לכל הפעילות

שנעשית בבית הספר בתחום הזה כמו גם בתחומים אחרים.

משרד החינוך עוסק בעיקר בחינוך הפורמלי. זו המשימה העיקרית שלו. יש הרבה

טענות על דברים שמלווים את החינוך, דברים שנעשים בשעות אחר הצחירם. אבל הטיפול

בתחום חזה מוטל על כולנו, ולאו דווקה על משרד החינוך. אני יודע שיש לזה השלכה

גם על הנעשה בבתי הספר, אבל בית הספר אינו אמור לתת מענה לכל הדברים שהוזכרו

כאן, או לתת תשובה לכל הבעיות שהועלו.

פי צלניק;

גם לא לגבי בעיות המתעוררות בכיתה בין קבוצות שונות?

מי יבור;

מצויים היום 75 בתי ספר שיש בהם ריכוז גדול של תלמידים עולים, ונעשית בהן

פעילות לאינטגרציה בין תלמידים ישראלים לתלמידם עולים חדשים. אנימסכים שזה לא

מספיק, אבל בכל זאת נעשה משהו בכיווןהזה וצריך להמשיך לטפל בזה. יש גם 60 בתי

ספר בהם יש ריכוז גדול של תלמידים עולים מאתיופיה, וגם שם נעשית פעילוךת

מיוחדת בליווי מכללות איזוריות שנותנות ליווי לפרוייקט הזה. אני מסכים שגם זה

לא מספיק, וצריך להמשיך לעשות ועוד יותר.

70 יועצים חינוכיים של עולים מחבר העמים מלווים פעילות חינוכית בבתי

הספר. אני מסכים שזו טיפה בים, אבל אי אפשר להגיד שדבר לא נעשה. ואשר לנושא

מדריכי רחוב, כפי ששמעתם, לפני שנה זה פעל ב-12 ישובים, והשנה הגענו ל- ל20.

מובן שזה לא מספיק, וצריך להגדיל את הפעילות החשובה האת.

אנחנו מנסים כל הזמן להפחית מהנעשה, ולהציג את הדברים באור שלילי, כאילו

דבר נעשה. אבל שמעתם כאן שכ- 10 אלף תלמידים עולים ניגשו לבחינות הבגרות, וגם

זה אומר משהו. אגב, איננו יודעים עדיין את התוצאות.
מי נפתלי
אלה שנגשו לבחינות הבגרות הם ההזקים ביותר מבין התלמידים העולים. הבעיה

היא בכך שרוב התלמידים העולים הם חלשים יותר.

פי צלניק;

אולי כדאי לפרסם את הנתון הזה גם לטובת העולים, כדי לתת להם חיזוק.
י' ביילר
בעתונות הרוסית נכתב שבארץ לא מעוניינים בכך שהתלמידים העולים יעברו את

בחינות הבגרות בהצלחה, כי בארץ מעוני ינים בכוח עבודה זול. הדברים האלה נכתבו

בעתונות הרוסית בארץ, והעולים הרי קוראים את העתונות הזאת ומתרשמים מהדברים

שהם קוראים בה.
מי יבור
אני רוצה להתייחס לדברים שאמר פה הרב חפר בענין הילדים המובאים במסגרת

נעלייה. 330 ילדים הגיעו לפני שנה, 700 ילדים נוספים מגיעים בשבוע הבא.

הפרוייקט הזה הולך ומתרחב. הסוכנות מביאה עוד כאלף ילדים כאלה. הכוונה היא

שילדים שבאים לארץ ללמוד בה במשך שלוש שנים, בלא שיש לחם איזה ידע מוקדם,

עוברים בהצלחה את בחינות הבגרות.



פירוש הדבר שאם לילדים יש פוטנציאל והם נמצאים במסגרת מתאימה, הם גם

ניגשים ועוברים בהצלחה בחינות בגרות. אי אפשר על כן להגיד שהכל נכשל. אינני

אומר שהמצב טוב או משביע רצון, ואני חוזר ומדגיש שיש מקום לשיפור ושצריך לרכז

את כל הבוהות בתהום הזה כדי לתת מענה למה שצריך. אבל ברור גם שלא צריך לצבוע

הכל בצבע שחור.
ב' טמקין
האם מקובל עליכם כי 7,000 ילדי עולים הזרו לברית המועצות לשעבר כדי

לעבור שם בהינות בגרות?

מי יבור;

בשום פנים ואופן לא. בדקנו את זה ביהד עם משרד הפנים. היו אולי כמה מאות

ילדים כאלה, לא יותר. אנהנו נמצאים בקשר עם משרד הפנים בענין זה, וכל מספר

שהועלה כאן ייבדק על ידינו עם אנשי משרד הפנים.
היו"ר ע' זיסמן
אנהנו מבקשים שתבדקו את זה שוב ותודיעו לנו בכתב את תוצאות הבדיקה.
ב' טמקין
אני מכיר משפהות עולים שהזרו מפני שהילדים לא יכלו להסתדר כאן.

מי יבור;

כמה מלים לענין תגבור שעות. לפני שנה היו הפגנות בענין זה. השנה לא

הגענו למצב הזה. בתי הספר קיבלו את השעות, ואין יותר הפגנות של אנשי חינוך

בענין השעות. אין גם שביתות של מורים עולים, בעוד שלפני שנה היו שביתות של

מורים שלא נקלטו למרות ההבטחות.

קבינט שרים ההליט על הקמת שלוש ועדות, ואני מהזיק בידי שלושה פרוטוקולים

לגבי שלוש ועדות, והן פועלות. האחת - לטיפול בנוער עולה מנותק; השניה -

לקליטת תלמידים עולים מאתיופיה; השלישית - להכנת תלמידים עולים לצה"ל. אני

מוכן להשאיר את הפרוטוקולים האלה לעיונם של הברי הוועדה.

מורים עולים. נכון שעלו לארץ כ- 20 אלף עולים שמגדירים עצמם מורים.

בבדיקה שערך משרד החניוך הוא מצא כי רק 10 אלף מהם עומדים בקריטריונים של

מורה בישראל. מורה בהבר העמים שלימד קצת אנגלית הינו מורה על פי הגדרתו. אבל

זה עדיין לא אומר שהוא מורה לאנגלית על פי הקריטריונים של משרד החינוך

בישראל. 4,000 מתוך אותם 10 אלף מורים שמשרד החינוך הכיר בהם עברו קורס

התאמה של משרד ההינוך. ולכל מי שניגשו לקורסים האלה לפני שנה הובטחה עבודה

בתום הקורס. רוב המורים האלה כן נקלטו במערכת החינוך. רובם עבדו עד הודש

אוגוסט 1993.

2000 מתוך 4,000 המורים עבדו, ו- 1,000 השתלמו במהלך השנה בקורסי

התאמה. 700 מורים נקלטו בתקנים רגילים. אלה מורים טובים שהנהלות בתי הספר

קלטו אותם. 1,200 מורים אמורים להיקלט באמצעות קרן קרב. העברנו לקרן קרב את

שמות בוגרי הקורסים האלה, וקרן קרב תנצל את הכוה הזה. אני מודה שטרם ידוע לנו

כמה מהם נקלטו, אבל עלינו לזכור שאנחנו נמצאים רק בתחילת שנת הלימודים.



ר' שיפר;

כשמדברים על קרן קרב, האם זה בתוך המערכת הפורמלית, או מחוצה לה?

מי יבור;

מחוץ למערכת הפורמלית. הממשלה מממנת שם 40%.

משרד החינוך הקציב בחודש זה 18,000 שעות לקליטת המורים שעבודתם הופסקה בחודש

אוגוסט השנה. אני מקווה שעד טוף אוקטובר כל 2,000 המורים העולים, שעבודתם הופסקה

בהודש אוגוסט, ייקלטו מחדש במערכת החינוך. ישנם כבר האישורים הדרושים לכך. נכון

שהיו קשיים, ואינני מנסה להסתיר את העובדה הזאת, אבל הדברים הסתדרו. האוצר תמך

תחילה בפרוייקט, ובשלב מסויים הוא ירד ממנו, ולמשרד החינוך נאמר בצורה מפורשת

ביותר כי עליו לממן את השעות האלה מתקציבו הוא.

ועכשיו לענין המורים לנושא הבטיחות. בשעתו היינה בעיה עם מורים לספרות רוסית,

שאי אפשר היה למצוא להם תעסוקה במקצועם. בקשנו לעשות להם הסבה, והנושא הקריב

והמתאים ביותר שמצאנו עבורם הוא הדרכה בזהירות בדרכים. הכשרנו 50 מורים בלבד,

והמורים האלה גם כן ייקלטו במסגרת השעות שהמשרד הקציב לקליטת מורים עולים.

ולענין קורסי ההתאמה לקראת השנה החדשה, לא רצינו להרחיב את מעגל המורים לב:ל

יצטרכו להפגין מול משרד החינוך ולדרוש עבודה. כי אכן יש לעולים האלה התחושה

שמיד עם סיימם קורס הכשרה הם ייקלטו בעבודה מתאימה, וכידוע לכם זה לא תמיד פועל

כך. אנחנו רוצים לראות איך אנחנו קולטים את המורים שכבר עברו הכשרה והתאמה ובאילו

מקצועות יש דרישה למורים נוספים. אגב, אנחנו יודעים שיש היום דרישה למורים נוספים

במתמטיקה, לאנגלית, לפיסיקה ולחימיה. יש עודף מורים במוסיקה ובחינוך גופני. מדינת

ישראל לא יכולה בשום פנים ואופן לקלוט 10,000 מורים למוסיקה. נכון שהיתה כוונה

להכשיר מורים עולים, אבל כאשר ראינו שיש הצפה ואין אפשרותך לקלוט אותם, מה טעם

בהכשרה הזו?

י י בי ילר;

אבל 580 מורים קיבלו --
מי יבור
נוכחנו שאין צורך ביותר מורים, ואיננו רוצים שמחר יעמדו אלף מורים

למוסיקה בהפגנה מול משרד החינוך. אחרי שנקלוט את המורים שכבר עברו הכשרה, ונראה

שיש מקום להכשרה נוספת של מורים עולים, נפתח עוד מספר קורסים להכשרת מורים

במקצועות שבהם יש דרישה, ושאפשר יהיה לקלוט אותם.
היו"ר ע' זיסמן
גברת שיפר, אני מבקש ממך שוב להעביר אלינו בכתב את התשובות לנושאים שהתעוררו.

אני מבקש גם ממך, גברת צלניק, להעלות בכתב את המקרים החמורים שציינת כאן, ולהעביר

את זה אלינו.

אני רוצה להבהיר, כי אנחנו כחברי הוועדה איננו נותנים הוראות או ופקודות

לממשלה. מעבר לעבודת חקיקה שזה עיקר עיסוקה של ועדה של הכנסת היא גם מפקחת על

פעילות הממשלה בתחומים השונים,ותפקידה לשמש קבוצץ לחץ בעלת משקל סיגולי רב, והיא

נבחנת במעקב האמין והרצוף שהיא מקיימת על ביצוע הדברים על ידי הממשלה. אנחנו

הצלחנו בכמה וכמה דברים, ואני מקווה שנצליח גם בנושא הנדון כאן היום.



האחריות לנושא היא על משרד החינוך והתרבות, אבל גם על משרדים אחרים. הכשרה

מקצועית, לדוגמה, זה נושא שנמצא גם באחריות משרד העבודה והרווחה. התפקיד שלנו הוא

לטפל בנושאים השונים, לראות מה נעשה בהם, ואת זה נעשה. אגב, זה גם התפקיד של

ההסתדרות, וגם של הפורום הציוני. הפורום הציוני שעושה פעולות מבורכות עוסק גם

בביקורת, ובודק באיזו מידה שונו דברים בעקבות הביקורת.

התמונה שהצטיירה כאן היום לפנינו היא מאד קשה, והיא חמורה מהתמונה שהיתה לנגד

עינינו לפני כן, למרות שאיננו תלושים המציאות ואנחנו עוקבים אחר הדברים. נראה לי

שיש צורך בזעזוע רציני בתחום הזה. אני לא יכול לצפות שעולים ירגישו שייכות

למדינת ישראל ולעם ישראל בשלוש שנות היותם פאן. אני יודע שההסתגלות שלהם קשה

וממושכת, והיא קשורה בהרבה דברים. אני מכיר אנשים שעלו ארצה בשנות ה- 50, יעד

היום אינם יודעים עברית.

כפי שאמרתי כבר, ההסתגלות של עולים היא ממושכת וקשה, וזה תלוי במאפיינים

אנושים, ערכיים, חינוכיים וסביבתיים. נניח אפילו שברגע הגיעם ארצה מדינת ישראל

היתה נותנת להם דירה מרוהטת ומבטיחה להם שכר למשך חמש שנים. גם זה לא היה הופך

אותם לישראלים. צריך ואפשר להבין אותם, כי הם באו ממדינה רקובה, אפילו היתה להם

שם עבודה, כאשר האם יצאה לעבודה בבוקר וחזרה בערב ובאותן שעות נמצא נמצא ילדה

במוסד חינוכי. יעבור זמן עד שיפתחו רגש וירגישו שייכות למדינת ישראל ולעם ישראל.

יחד עם זאת יש בכל זאת דברים שלא עוזרים לפיתוח הרגש הזה, כאשר הבירוקרטיה

חוגגת, דברים נעשים באיטיות, לא תמיד בזמן, ולא תמיד בסבלנות ובמאור פנים. צריך

בהחלט לעשות משהו כדי לתאם בין הגופים השונים וכדי לפתור כמה נושאים יסודיים, כדי

שלא נדרוך יותר במקום.
ב' טמקין
אני פונה בבקשה אל כל הנוכחים כאן. אני רואה את עצמי כתובת לנושאים של נערים

עולים והמצוקות שלהם. אילו שמעתי קודם לכן על הפנייה שלכם אל שר הקליטה ושר

החינוך, האמינו לי שלא הייתי נותן להם מנוחה, והם היו עונים למכתב שהופנה אליהם.

אני מבקש לראות בכם כתובת לנושא הזה, ואני בטוח שגם יושב ראש הוועדה היה צריך

לקבל העתק של הפניות שלכם.

לא יתכן שאתה אדוני היושב ראש תיתן לגיטימציה להופעתו כאן של גוף אינטרסנטי

כמו הרב חפר, שבא לכאן בשביל ענין שלו, הציג כאן את הבעיה שלו, ביקש את מה שביקש,

והופיע כאן על פי בקשתו של חבר כנסת שגם הוא לוביסט, ואחר כך קם ועזב את הישיבה.

אני רואה בזה פגיעה בוועדה, פגיעה בי כחבר שישב בוועדה, ולא היתהלי אפילו הזדמנות

לשאול אותו כמה שאלות על התכנים החינוכיים שעל פיהם הם מחנכים את הילדים אצלם.

הוא דורש שיעזרו לול, אך האם לי יש אפשרות לפקח על מה שקורה במוסד שלו ועל מה שחם

עושים שם? האם ירשו לי להכנס כדי לראותך מה הם אומרים שם לילדים? מי שבא לכאן

צריך להיות גם מוכן לקבל גם את הביקורת של הוועדה הזאת.
ש' רון
מה עם ההמלצה שלי בדבר הקמת פורום משותף של גורמים ממלכתיים וגורמים כמו

נעמת, ההסתדרות והסוכנות?
היו"ר ע' זיסמן
אני לא יכול להקים גוף כזה.
ש' רון
אבל אתה והוועדה יכולים להמליץ על הקמת גוף כזה.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו ניקח לתשומת לבנו את כל הדברים שנאמרו כאן.
י' בלייר
אני מציעה שכל אחד מאתנו יעשה את מה שהוא צריך לעשות. אחר כך נקים אולי ועדה

משותפת. יש היום תכנית ארצית, צריך רק לדאוג לכך שהיא תתבצע.

מי יבור;

בשיחות שהתקיימו כאן בישיבות האחרונות שמענו על מצוקה קשה של תלמידים עולים

ברכישת ספרי לימוד, וכבר יש תוצאה לדברים שנשמעו כאן. משרד החינוך קבע קריטריונים

להקצאת 7 מיליון שקל לרשויות מקומיות לעזור לתלמידים אלה לרכוש ספרים. הנתון
הנכון והאמיתי הוא כדלקמן
לתלמיד עולה בבית ספר יסודי - 200 שקלים. לתלמיד עולה

בחטיבת ביניים - 250 שקלים; לתלמיד עולהבחטיבה העליונה - 300 שקלים. יש בידי

רשימה של הרשויות על פי מספר התלמידים העולים שבהן.
ב' גרויסמן
האם זה פורסם בשפה הרוסית, כדי שהעולים יידעו על כך?
מי יבור
הכסף הזה עבר לרשויות המקומיות, והרשות תסייע לתלמידים האלה, באמצעות בתי

הספר, לרכוש את הספרים. זה סיוע נוסף שניתן בכדי שלא יהיו תלמידים שלארכשו ספרים

בשל מצוקה כלכלית.
פ' צלניק
האם יש איזה פיקוח על ביצוע הדבר? והאם אתם בטוחים שההורים יודעים על זה?

אולי אפשר- לפרסם את שמות הרשויות האלה?
מי יבור
בכל ישוב יש בית ספר, והענין הזה פורסם והופץ בחוזר, והאנשים העוסקים בזה

יודעים זאת.
פ' צלניק
השאלת היא אם התלמידים והוריהם יודעים זאת.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו- נעביר את המידע הזה למספר עתונאים בשפה הרוסית, והם ידאגו לפרסום הדבר.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:45)

קוד המקור של הנתונים