ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 29/06/1993

מצב הקהילות היהודיות בארצות-הברית

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 63

מישיבת ועדת העלית והקליטה

יום שלישי, י' בתמוז התשנ"ג (29 ביוני 1993). שעה 12:00
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר ע' זיסמן

י י בא-גד

ב' טמקין

עי מאור
מוזמנים
נ' פריגת - המשרד לקליטת עליה

עי נרקיס - ראש המשלחת הציונית לצפון אמריקה

י' קוצ'יק - ראש משלחת הסוכנות בארה"ב

גי רומנסלי - מנהל דסק אמריקה בסוכנות

גי שופט - מנהל דסק דוברי אמריקה בתנועת העליה

ג' שופט - שליחה

מ' ארבל - מח' צפון אמריקה במשרד החוץ

ע' רובין - עוזרת למנהל מחי התפוצות במשרד החוץ

גי שוגרמן - מועצת ארגוני העולים

א' רחמילביץ- יו"ר התאחדות עולי אמריקה וקנדה

א' דונשיק - מועצת הפדרציות

ס' דונשיק - מנכ"ל מועצת הפדרציות

מ' קרפ - מועצת הפדרציות

מי אורן - מנכ"ל הוועד היהודי אמריקאי

נ' לביא - הקונכ"ל לשעבר בניו-יורק ומנכ"ל הבונדס
מזכיר/ת הוועדה
ו' מאור
קצרנית
ת' בהירי
סדר-היום
מצב הקהילות היהודיות בארצות-הברית



מצב הקהילות היהודיות בארצות-הברית
היו"ר ע' זיסמן
אני פותח את ישיבת ועדת העליה והקליטה. אנו מקיימים בתקופה האחרונה דיונים על

היהדות במקומות שונים. לפני שבועיים קיימנו דיון נוקב ורציני על יהדות

ברית-המועצת לשעבר. לפני-כן התקיים דיון על יהדות דרום אפריקה, שהיו לו הדים

חזקים. הנושא היום הוא יהדות ארצות-הברית.

תפקידה של ועדת העליה והקליטה הוא לעקוב אחר מאמצי ממשלת ישראל, הסוכנות

היהודית וכל הגורמים היהודיים בארץ ובעולם, בכל הנוגע לעידוד עליה. יש היום כ-13

מליון יהודים בעולם, על-פי נתונים שהביא לכאן פרופסור דה-לה פרגולה. 4.200 מליון

הם אזרחי מדינת ישראל, וכ-9 מליון בעולם, מתוכם 5.5 מליון בארצות-הברית. ישנם

כאלה שהם "היהדות הגרעינית" - לא פלאשמורה אלא יהודים ממש, והם מונים כ-5.5

מליון, אבל ישנם עוד 8.5 מליון, מהם 3 מליון שיש להם כל מיני זיקות ליהדות. הם

כמו פלאשמורה.
עי נרקיס
30 מליון - כל החבשים.
היו"ר ע' זיסמן
נוצרי אחד אמר לי שכל העולם הנוצרי הוא בעצם יהודי, מכיוון שישו היה יהודי.

אני יודע שאפשר להפליג למרחקים, אך אנו מדברים על 5.5 מליון ועוד כמה מליונים שיש

להם זיקה זו או אחרת, הזדהות זו או אחרת ליהדות. העליה קטנה מאד, וזאת נשמע מפיו

של מר נרקיס, שהיה במשך שנים חבר בכיר בהנהלת הסוכנות. הוא יאמר לנו מה עושה

הסוכנות באמצעות שליחיה ומנגנוניה בארצות-הברית, והאם כל זה מוצדק נופח ממדי

העליה מארצות-הברית. אולי אפשר היה להעלות אותו מספר יהודים גם אם כל משרדי

הסוכנות שם היו נסגרים.

שאלה אחרת היא, מהם יחסי הגומלין של מדינת ישראל עם הקהילות היהודיות. האם

דבריו של מר לביא במאמר שפירסם ב"הארץ", על 50 אלף בלבד המגלים אקטיביזם יהודי

בתחומי המגבית, התרומות והקשרים עם ישראל, בעוד שכל היתר אדישים ושקועים בבניית

החברה האמריקאית - הוא נכון. מה שעומד בפנינו הוא יהדות ארצות-הברית והקשר שלה עם

ישראל, כולל החינוך היהודי והנוער היהודי שם.

אנו מציינים בסיפוק שקיים גידול במספר היהודים השבים ארצה. מובן שזה נובע גם

מן המצב הכלכלי-חברתי בארצות-הברית, אך גם משינויים חיוביים במדינת ישראל. אני

חושב שיחסה של מדינת ישראל כלפי היורדים בארצות-הברית אי נו נכון. בלוס-אנגילס

אתת מוצא את הקהילה היהודית הרשמית, שאינה מקבלת את היורדים אלא מעטים מתוכם.

לעומת זאת ישנן קהילות של יורדים הפועלים סביב בית-הכנסת ונושאים צבוריים

וחברתיים משותפים. לירושלמים בלוס-אנג'לס יש השפעה על כמה קהילות על-פי מוצא

עדתי.

אני שואל, האם אנו עדיין דבקים במה שנאמר פעם, כי היורדים הם נפולת נמושות.

האם הסוכנות היהודית עדיין לא מתייחסת ליורדים ורואה בהם כאלה שלא צריכים להיות

בתחום טיפולה, או שחל שינוי במדיניות.

אני פותח את הדיון על יהדות ארצות-הברית במובן הרחב של המילה, לא רק בתחום

העליה. מה אנו צריכים לעשות, כדי לחזק את הזהות והזיקה לעם ישראל ולמדינת ישראל.

עי נרקיס;

אני רוצה להודות לחבר-הכנסת עמנואל זיסמן, יושב-ראש ועדת העליה והקליטה, על

התענינותו בנושא והזמנתנו לכאן. אני משמש כראש המשלחת הציונית בארצות-הברית,

ונמצא כאן יוסי קוצ'יק שהוא ראש מחלקת העליה בארה"ב. דווקא היום, כאשר הדגש הוא



על העליה מברית-המועצות ומאתיופיה, חשוב להתייחס גם לנושא זה. דיברתי על 30 מליון

יהודים באתיופיה, מכיוון שראש הממשלה שם, מוכן לכל מספר עולים שתרצה, כי כאן יותר

נחמד להיות מאשר שם.
היו"ר ע' זיסמן
הוא היה כאן, והוא לא מוכן לכך. גם הסגן שלו לא מוכן. הוא אומר: אנהנו מדינה

דמוקרטית וליברלית, אנהנו ידידי ישראל והותמים איתכם להסכמי שיתוף פעולה, אך

היהודים יעלו כמשפהות וכיהידים. בשום אופן לא עוד מבצעים מסוג מבצע משה ומבצע

שלמה.

עי נרקיס;

העינים מכוונות היום לאתיופיה ולברית-המועצות, ויש כאלה שאומרים כי לא צריך

להתעסק עם ארצות-הברית, שיש בה קהילה יהודית הנושאת את עצמה. אהוז נישואי התערובת

שם הוא 52, אבל יהדות ארצות-הברית מושלת בכיפה בתהומים רבים, ויש כאלה הסבורים

כי אל לנו להתעסק בה, אלא באוקראינים, ברוסים, בקווקזים ובאתיופים. לכן אני שמה

על הפגישה הזו, המעידה על התעניינותה של הכנסת.

אנו יכולים להתברך ב-180 שליהים בארצות-הברית ובקנדה, כ-100 מהם מורים והיתר

עוסקים בנושאי עליה, נוער ותנועות-נוער, שליהות קהילתית וכו'. רובם בארצות-הברית

ומיעוטם בקנדה. אני נמצא שם כשנה והצי, ואיני מספיק להתפעל מרמת השליחים. כאשר

הייתי אהראי על נושא העליה, היו לי 120 שליהים בעולם כולו, ועוד 500 עובדים

מקומיים. אני משווה את המצב אז והיום, ואני יכול לומר לכם שיש לנו במה להתגאות.

ההתעניינות של העתונות בשליחים פחותה מבעבר, אך הרבה מהדברים המתפרסמים עליהם

אינם נכונים. עד שבאתי למקום ועד שנפגשתי איתם, לא ידעתי עד כמה פעולתם היא לכבוד

לנו.

למשלחת יש מספר הישגים בתחומים מסוימים. תחום שיש בו הישגים הוא תחום העליה.

המשלחת עובדת כקבוצה, ולא כל אהד בפני עצמו. יש הישגים גם בתחום החינוך

הציוני-יהודי ובתהום הטעון שלנו להגדלת מספר השליהים הקהילתיים, שאנו רואים בהם

הסוכנים הטובים ביותר בשטח, להגדלת מספר הצעירים הבאים ארצה. מספר הצעירים

המגיעים ארצה עומד על 7000-8000. אתמול פגשתי 500 מהם, מתנועת הנוער "מסדה". ישנם

עוד 6000 המגיעים במסגרות שונות:תלמידי ישיבות, סטודנטים ואהרים. בסך-הכל כ-14

אלף. זוהי הזריעה הטובה ביותר לקראת עליה ולהמשך חיים כיהודים.

עם כל הכבוד שיש לי לפרופסור דה-לה פרגולה, יש כאלה האומרים שבברית-המועצות

יש כ-10 מליון יהודים. יש כאלה שהם בניהם של יהודים, יהודים למחצית, לרבע,

לשמינית, לאחד חלקי ששה-עשר או שלושים ושניים. הרמטכ"ל בתקופת הפוטש נגד גורבצ'וב

- מושייב - הוא ממוצא יהודי. היו שם נישואי תערובת בלי גבול, ואנשים הזדהו

כיהודים רק לאחר שהיה להם האומץ לעשות זאת. אני משוכנע שגם בארצות-הברית ישנם

רבים שאינם שמים לב לכך שהם יהודים, עד שהנושא תופס אותם. מזכיר תנועת הבונים

העולמית, יואל מגיד, שהוא חבר קבוץ בארי, סיפר לי איך בוקר בהיר אהד שם-לב לכך

שאין הוא כאחרים, למרות שלא חונך כיהודי ולא היה שייך לשום בית-כנסת. בסופו של

דבר עלה ומצא עצמו הבר קיבוץ. לכן איני מקבל את התאוריה של היהודים "הגרעיניים",

המונים רק 50 אלף.

במה אני עצמי יהודי? בכך שאני נימול? בכך שנישאתי על-פי החוקים האורתודוכסיים

בארץ? בכך שאקבר כיהודי? איני הולך אף פעם לבית-כנסת, האם בגלל זה אני פחות

יהודי מהרבי מלובביץ'? בשום אופן לא. לכן, אל נזדרז להשתמש במונח זה, כי הוא לא

אומר דבר. תתעניינו מיהם האנשים הבאים לוודג'ס בערד. אינך יכול להבין, מדוע

צעירים אלה מגיעים ארצה להצי שנה. הלקם לא היו קשורים קודם לכן לשום דבר יהודי או

ציוני.

אי אפשר לדעת מה יהיה בארצות-הברית, ואני מקווה שלא יהיה כלום, אבל למצב

הכלכלי שם יש השלכה. בנין הסוכנות היהודית בפרק אבניו 515. אשר נמכר בשעתו ב-38

מליון דולר, יכול להימכר היום רק ב-12 מליון דולר. גם בלוס-אנג'לס המצב כמעט



קטסטרופלי. מרכז לוס אנג'לס כמעט מפורק, בגלל המהומות בקייץ שעבר. אנשים התרחקו

ממנו, ואנשים אינם מוכנים לשלוח ילדים למחנות קייץ. המצב נזיל ומשתנה, ואני לא

מציע לקבוע מסמרות לשנים. המצב הכלכלי הזה משפיע גם על אוספי הכספים, אשר אינם

יכולים למלא אחר מה שהבטיחו. ברגע שהמצב הכלכלי ישתפר - והלוואי שכך יהיה - כל

התמונה תשתנה. אולי גם מספר היורדים החוזרים יפחת. כדאי לחשוב על-כך ולא להסיק

מסקנות.

בכינוס של כל שליחי העליה בנובמבר שעבר הוחלט כי המטרה היא להגדיל את מספר

הילדים המגיעים ארצה. אנו סבורים כי זוהי הדרך הנכונה להגברת החוויה הישראלית

והתודעה היהודית-ציונית, ובנוער זה טמון פוטנציאל העליה בהמשך. מעל ל-30 אחוז

מאלה שעולים אחר-כך, היו בארץ באיזו שהיא מסגרת כאשר היו צעירים. זוהי המטרה

העיקרית, כולם עובדים לצורך זה, ואני מאמין שבסופו של דבר נגיע לפריצה מבחינת

מספר הצעירים המגיעים ארצה. אלה שיש לנו מגע איתם, במסגרת תנועות הנוער והארגונים

השונים, הם עדיין מיעוט. עדיין לא השכלנו לאתר מכשיר אשר י יאפשר לנו להתקשר עם כל

הצעירים הבלתי קשורים לארגונים, תנועות ובתי-כנסת. תפקידנו העיקרי הוא להביא

לכאן את מכסימום בני-הנוער.

בשנות האלפיים תהיה הקהילה היהודית בארץ הגדולה ביותר בעולם, עם 6 מליון

יהודים. הישראלים היו תמיד ארוגנטיים, גם כאשר הייתי ילד בירושלים, גם כאשר מנינו

חצי מליון יהודים בתקופת מלחמת השחרור וספגנו 10,000 אבידות. חשבנו שאנו חזקים

ונסתדר בלי עזרה. הגענו לייצוא בהיקף של 13 מליארד דולר, וזאת למרות האינתיפאדה

וצרות אחרות. הגענו כבר לדור רביעי או חמישי מאז העליה השלישית, וגם בארצות הברית

מדובר בדור חמישי או שישי למהגרים היהודים. הקשר בין הצעירים בארצות הברית לבין

הילדים שלנו אינו הופך להיות קרוב יותר, והדבר מעורר אצלי דאגה. הקשר של

הצעירים היהודיים בארצות הברית לישראל הוא בעיקר של אלה שביקרו בארץ ושהו בה

תקופות מסויימות, כאלה שהיתה להם חוויה ישראלית מתמשכת. זהו קשר שאנו חייבים לטפח

עם הקהילה היהודית הגדולה בעולם, הקהילה העשירה והמתוחכמת ביותר בעולם. אפשר

לעשות זאת רק דרך העליה והקשר המשפחתי. הקמת מדינת ישראל ב-1948 לא עשתה רושם על

יהדות ארצות-הברית. מאז ועד 1967 באו כל שנה כ-500 עולים מארצות הברית, ב-20 שנה

כ-10 אלפים. היום יש בארץ כ-80 אלף יהודים יוצאי ארצות הברית, וזה אומר קשר עם

עוד 800 אלף יהודים שם.

כאשר יוסי קוצ'יק היה מנכ"ל המשרד לקליטת עליה, הוא ניהל מערכה על-כך שהטיפול

ביורדים יהיה ממשלתי, וכך הדבר היום. עליכם לדעת ש-25 אחוז ממערך ההוראה

בבתי-ספר יהודיים בארצות הברית נמצא בידי יורדים. יש ביניהם כאלה ש-30-40 שנה לא

חיו בארץ, והשאלה היא האם אין זה מתפקידנו לעדכנם, לשלוח אותם ארצה על מנת שיחדשו

את העברית שלהם או לא? ישנם מנכ"לים של פדרציות ציוניות שגם הם ישראלים. אנחנו

אומרים שהישראלים צריכים להתחבר לפדרציות הציוניות, אחרת הם ייעלמו. הם חבריה בלי

אלוהים, הם לא הולכים לבתי-כנסת והילדים שלהם לא יודעים שום דבר. הם ייעלמו תוך

דור. הם לא כל-כך רוצים להיות חלק מהפדרציות הציוניות, והם מעדיפים להתבדל. אנו

מנסים להגיע אל ילדיהם באמצעות פרוייקטים כמו "חץ וקשת".

שליחי הסוכנות אינם מטפלים היום בהחזרת יורדים, אלא אנו רק עוזרים. אני משוחד

בענין זה, וסבור ששליחי הסוכנות צריכים לטפל גם בהחזרת יורדים. הייתי בפילדלפיה

ונפגשתי עם יורדים. שאלתם הראשונה היתה: מה ממשלת ישראל עושה בשבילנו. אמרתי להם

שהיא לא תעשה כלום ושאלתי, מה הם מוכנים לעשות בשבילה. הם אמרו לי שהם רוצים

שישראל תבנה להם מרכז קהילתי. הצעתי להם לשכור חדר במרכז הקהילתי המקומי, אך הם

טענו שזה עולה כסף. הצעתי להם להקים מועדון משלהם, אך הם לא מוכנים לשלם לשם-כך.

יחד עם זאת, במה שנוגע לפעולה בקרב הנוער, זהו תפקידנו ואותו נעשה.
י' קוצ'יק
דיון אחד לא יספיק, אך זוהי התהלה, ואני מודה לך על שכינסת את הישיבה הזו.

המצב בסך-הכל אינו טוב. ישנם 52 אחוזים של נישואי תערובת, וזאת על-פי נתונים

אמריקאים. 70 אחוז מיהודי ארצות-הברית אינם מאורגנים, ו-70-75 אחוז מהם גם לא

ביקרו מעולם בישראל. עיקר פעולתו של משרד התיירות בצפון אמריקה מכוונת לאוכלוסיה

הלא יהודית. אלה נתונים רעים. אני חושב שהיינו צריכים להגדיר את יהדות אמריקה



כנכס איסטרטגי למדינת ישראל. יש שם עוצמת ידע, שכל, תרבות, הון ומקצועיות, ולא

הייתי מציע לאף אחד לפתח כעס כלפי יהדות ארצות הברית. אם היינו מגדירים את היהדות

הזו כנכס איסטרטגי של ישראל, היינו צריכים להתייחס אליה כך. זוהי הקהילה היהודית

החשובה ביותר בעולם, פרט לזו החיה בישראל. המדינה צריכה להשקיע בקהילה הזו,

ההולכת ואובדת לנו. אני לא רוצה להגזים ולדבר על שואה, אך זוהי קהילה האובדת לנו.

יש חשיבות עצומה למערך השליחים שלנו בצפון אמריקה. כנציב שירות המדינה לשעבר,

יש לי נסיון בקשר לרמת אנשים. אני יכול לומר לכם שיושבת בארצות הברית משלחת יוצאת

מן הכלל. במקום בו אין שליח, אין פעילות ציונית בעלת אוריינטציה ישראלית. אני

יכול להוכיח לכם שבכל מקום בו השליח לא קיים, אין פעילות ציונית. אצלנו ציוני

הוא מי שעולה ארצה, אך בארצות הברית רואים את הציונות אחרת. במקום בו אנו לא

נמצאים, קיימת נסיגה עצומה.

למה צריך להוציא 2 מליון דולר על פעילות להעלאת יהודים מצפון אמריקה, כאשר

ישנה עליה מברית-המועצות לשעבר ומאתיופיה, ובארץ הרי קיימת אבטלה? צריך לזכור

כי יהודי ברית-המועצות אינם מגיעים ארצה מכיוון שהם ציונים. היהודים אשר מגיעים

מצפון אמריקה, החליטו לבחור במדינת ישראל. כל אחד מאלה שיושבים כאן והחליטו לעלות

מצפון אמריקה, הם תרומה למדינת ישראל. אני לא רוצה שמדינת ישראל תהיה רק מקום

מקלט לפליטים, אם כי נקלוט כל פליט. היהודים אשר מגיעים אלינו מברית-המועצות,

מביאים איתם ערכים קומוניסטיים, והם לא ייעלמו בישראל. הם חיו בחברה מטופשת במשך

עשרות שנים. היהודים המגיעים מצפון אמריקה מביאים איתם ערכים של דמוקרטיה, של

שוק חופשי, של שמירת איכות חיים ואורח חיים ישראלי. לדוגמה, אני יכול להביא את

המערכה שניהלו העולים מארצות הברית נגד עישון. דוגמה שניה היא המערכה שניהלו

לשינוי שיטת המימשל בארץ לבחירה ישירה.

שואלים אותי, ומה עם תעסוקה? אתם הרי יודעים שיהודי ברית-המועצות הם

"HIGHLY EDUCATED BUT VERY POORLY QUALIFIED". יש יהודים אשר צריכים לעבור

"UPGRADING" משמעותי. הכלכלה הישראלית צומחת בקצב די מרשים, ואנו צריכים אנשי

מקצוע. היהודים המגיעים מקנדה ומארצות הברית הם גם משכילים וגם בעלי מקצוע

מעולים. יהודים אלה מסוגלים למצוא עבודה בארץ, ואין שום ספק שעליה זו מהווה גשר

בינינו לבין יהדות אמריקה, והם מהווים נכס איסטרטגי. כל עליה מוצלחת יוצרת מסביבה

מעגלים של קשרים, טלפונים, נסיעות וחברים. לאחד המנהיגים הרושובים של קהילת

לוס-אנג'לס, יש בן בקורס טייס בארץ, וזה יוצר קשר מיוחד בין מי שיושב שם למי

שנמצא כאן.

בשנת 1991 עלו מארה"ב 1964 עולים. קבענו תכנית עבודה שיעדה גידול של 15 אחוז

במספר העולים מדי שנה. בשנת 1992 עלי 1607 עולים, גידול של 34 אחוזים והשנה

נעבור את ה-3000. בשנת 1992 נרשמו לעליה 5810 יחידות, שהם כ-15 אלף עולים. לא

אמרתי שכולם יעלו.
היו"ר ע' זיסמן
האם מספרים אלה כוללים את אלה אשר מגיעים במסגרת חצרות שונות?
י י קוצייק
המספרים לא לגמרי נקיים. שואלים אותי, מהו הפרופיל של העולים מארצות הברית,

ואני אומר שאין פרופיל. שואלים אותי, האם רוב העולים הם דתיים, ואני שואל מיהו

דתי - רפורמי, קונסרבטיבי או אורתודכסי? אני חושב ש-30 אחוז מכלל העולים הם

דתיים, והלוואי ויעלו עוד עשרות אלפים כאלה.
י י בא-גד
רפורמים וקונסרבטיבים אינם נחשבים לדתיים.
י' קוצ'יק
פוטנציאל העליה מארצות הברית וקנדה הוא משמעותי. עם עוד שליחים היינו יכולים

להכפיל את מספר העולים. באזור ניו-יורק יש כמעט 2 מליון יהודים, אך מספר השליהים

הוא רק ארבעה.
היו"ר ע' זיסמן
האם יש מקום לשילוב בין עבודת השליהים השונים?
י' קוצ'יק
זה מה שאנו עושים. יש לנו תקן של 10 שלירוים, אך אנו עובדים עם 28 שליהים, גם

עם אלה שהם שלירוים של גופים אחרים. אין זה מוצדק להוציא שליח מיוחד לקהילה המונה

רק 5000 יהודים, כאשר ההוצאה היא 70-80 אלף דולר.

הנושא החשוב ביותר לעליה מארצות הברית הוא התעסוקה. הם אינם פליטים, הם

עולים מתוך בחירה. יחד עם מחלקת העליה וה-A.A.C.I פיתחנו שיטה יוצאת מן הכלל.

שאלנו מיהו הגיף שיוכל לעזור לעולים מארצות הברית בנושא התעסוקה. התשובה היתה

שמשרד העבודה ומהלקת העליה והקליטה לא יוכלו לעשות זאת. הגענו למסקנה שהגוף

היחידי שיוכל לעשות זאת הוא הA.A.C.I-. יצרנו מערך שבו הלק מהקהילות בארצות הברית

תורמות כדי להעסיק שניים-שלושה אנשים בארץ במסגרת זו. מי שמעונין לעלות, שולח את

קורות חייו לA.A.C.I-, אשר מפיצו בקרב מעסיקים פוטנציאליים. המועמד לעליה מגיע

לביקור לפני שהוא עולה, נפגש עם מעסיקים פוטנציאליים ומברר את אפשרויות העבודה.

הדרך הזו הוכיחה עצמה באופן יוצא מן הכלל. מחלקת העליה והקליטה נותנת לכך גיבוי

תקציבי, כלכלי, ארגוני וניהולי יוצא מן הכלל. התשובות שאנו מקבלים מגיעות בזמן,

גם אם לא תמיד אנו מרוצים מהן.

יש לי גישת חד-משמעית בקשר להחזרת ישראלים: זו אחריותה של ממשלת ישראל.

הסוכנות היהודית לא צריכה לטפל בכך. אני מציע שממשלת ישראל תיקח את עצמה בידים

ותעשה זאת. אני קורא לחברי ועדת העליה והקליטה לפעול כדי שממשלת ישראל תיקח על

עצמה את האחריות לטיפול. הקונסוליות עמוסות וקשה להן להתמסר לטיפול בישראלים

חוזרים. צריך להזמין את מנכ"ל משרד החוץ ומנכ"ל משרד הקליטה, ולגרום לכך שיקחו על

עצמם את הטיפול בנושא. מה שנעשה עד כה אינו מספיק.

הפעילות שלנו בצפון אמריקה היא בעלת חשיבות עצומה. עד שלא הגעתי לשם, לא

הבנתי עד כמה היא חשובה ואיזו התמודדות יש לנו עם הנושא. לא ירחק היום בו יהדות

ישראל תתמוך ביהדות אמריקה, על מנת שתשמר את יהדותה ותמשיך להוות פוטנציאל

איסטרטגי למדינת ישראל.
נ י לביא
אני רוצה להתייחס לנתונים שיוסי הציג ביחס לעליה הגוברת, מ-1900 ב-1990

ל-2600 ב-1992. אני חייב לומר שהתהליך הזה של עליה וירידה במספרי העולים מלווה

אותנו במשך שנים רבות, ואיני יודע אם זו אינדיקציה נכונה. ב-1882 היו לנו 2500

עולים מארצות-הברית. הואיל והייתי אז קונסול כללי, עקבתי אחר המספרים. הסוכנות

היתה שולחת לקרנסוליה את המועמדים לעליה מאזור ניו-יורק, על מנת שיקבלו ויזות.

נתתי הוראה למחלקה הקונסולרית, לשלוח אלי כל מי שבא על מנת לקבל ויזה כעולה או

כתושב ארעי. ביקשתי לדעת מה מניעיו לעליה ומי השפיע עליו. אני חייב לציין בצער,

בהם הוצאתי מניפםטים של ארונות מתים יותר מאשר מניפסטים של עולים. בסך-הכל הוצאנו

ב-1982 2500 אישורי עליה. אם הגענו ל-2600 ב-1992. אני מציע שלא נתלהב מכך.
י י קוצייק
ב-1993 מדובר- על למעלה מ-3000.
נ' לביא
נגיע לסוף 1993. ואז נסכם את הנתונים,

אני רוצה להתייחס לדברים שפורסמו אתמול בשמי. מדברים היום על 5.5 מליון

יהודים היושבים בארצות הברית, השאלה היא מי מוגדר כיהודי, והאם זוג מעורב מופיע

כיהודי או לא. אנו לא פוגשים אותם במגעים עם מדינת ישראל. יש 50 אלף יהודים

המחוייבים במידה זו או אחרת לישראל, אם באמצעות איפא"ק או באמצעות תרומות דרך

המגבית, הקרן-הקיימת, הוועד למען החייל, בתי-חולים וכו'. האמינו לי כי בנתונים

אלה אני מגזים כלפי מעלה ולא כלפי מטה. מי שיפתה את שנתון הוועד היהודי אמריקאי,

ימצא שב-1945 היה מספר דומה של יהודים בארצות הברית, כ-5.5 מליון מתוך אוכלוסיה

של 122 מליון. ב-1992 יש 5.5 מליון יהודים מתוך 248 מליון אמריקאים. ב-45 השנים

האחרונות קלטה יהדות ארצות הברית מליון יהודים, מתוכם לצערנו גם כמה מאות אלפים

מישראל. למרות תוספת של מליון, היהדות הזו הצטמקה.

בארצות הברית יש 460 אלף ילדים המקבלים חינוך יהודי כלשהו, כולל בתי-ספר של

יום ראשון, מתוכם 170 אלף ילדים המקבלים חינוך יהודי מלא, 85 אחוז מביניהם

במסגרות אורתודוכסיות. אנו יודעים שאם אין גדיים, אין גם תיישים. בעוד

עשרים-שלושים שנה לא יהיו יהודים אשר קיבלו חינוך יהודי בסיסי. אלה נתוני

הBOARD OF EDUCATION" -". זוהי תמונה מדאיגה מאד לגבי יהדות ארצות הברית המשופעת

בעושר כלכלי, ברווחה חברתית ובהזדמנויות שונות בכל תחום. יהודי אמריקה גאים

בהישגיהם, ויש להם היום 10 סנטורים מתוך 100, כאשר הם מהווים רק 2 אחוז

מהאוכלוסיה. אני רוצה לספר לכם שלפני שבועיים הייתי בפולין, נפגשתי עם

פוליטיקאים, וגיליתי כי מבין 100 סנטורים פולניים ישנם 9 יחידים, וזאת כאשר יש שם

פחות מ-5000 יהודים. לכן אני מציע שלא נראה בכך דגם מיוחד המצביע על השתלבות

והצלחה של יהודי ארצות הברית.

אני מציע לנו לא לבנות על המשענת הזו, לא חלילה לכעוס עליה. ליהדות ארצות

הברית מניעים משלה, תרבות משלה. צריך לכבד אורגה על מה שיש בה ועל מה שאין בה,

ואסור להעלות על הדעת ניתוק ממנה. אנו צריכים להשקיע בה כמידת יכולתנו - י

בחינוך, בהדרכת מבוגרים, בשמירת הזיקה לישראל ובשימוש באותם 50-80 אלף יהודי

ארצות הברית אשר עלו וחיים בארץ, אבל אין לבנות על-כך שהם ישמשו לנו משענת

פוליטית בשעת מצוקה. אני אומר זאת על סמך נסיוני האישי.

אני רוצה לתת שלוש דוגמאות: הגעתי לניו-יורק ב-1981, כדי לשמש כקונסול כללי.

באותו זמן היה לנו משבר עם הנשיא רייגן, אשר החליט לספק את מטוסי האווקס

לסעודיה. קיבלתי הוראה משר החוץ שמיר להפעיל את הארגונים היהודיים, את דעת הקהל

ואת ועידת הנשיאים. הלכתי כמו שנורר וחיזרתי על פתחיהם, נפגשתי כמעט עם כל

המנהיגים, והם לא היו מוכנים לנקוף אצבע. הבנתי מדוע: אף אחד מהם לא רצה להכנס

לעימות עם נשיא ארצות הברית. הם ראו בכך החלטה נשיאותית, הנשיא רייגן הטיל את

יוקרתו ומשקלו האישי, והיהודים אמרו לי שהם לא יעמידו עצמם בעימות עם הנשיא ולא

יחשפו ברבים את חולשת ההשפעה היהודית על הפוליטיקה האמריקאית. הם לא רצו שיתברר

כי נכשלו, כדי שהמיתוס של העוצמה היהודית בקונגרס ובמימשל לא יתפורר. הצדקתי

אותם. כאשר אמרתי זאת לראש הממשלה בגין בעת בואו לניו-יורק, הוא לא רצה להאמין.

הוא נפגש עם המנהיגות היהודית בוולדורף אסטוריה, ושמע זאת מפיה. רק אז שוכנע שיש

גבול למה שהיהדות הזו תעשה למען ישראל, והגבול הוא היתקלות בעימות עם המימשל,

הקונגרס או דעת הקהל.

הם חיים שם, חם נהנים שם מהחיים, הם רוצים להמשיך ולהצליח, ולא רוצים לסכן את

הצלחותיהם על-ידי עימות עם המימשל על רק נאמנות כפולה. ענין הנאמנות הכפולה משחק

תפקיד מכריע. אני מציע לכל מי שמנסה לפעול שם, לשקול בזהירות רבה את צעדיו, לפני

שהוא נפגש עם חברי קונגרס, סנאט או מימשל, ולא לומר דברים אשר עלולים להתפרש

כפוגעים באינטרס האמריקאי. אתם זוכרים היטב את העימות של הקהילה היהודית עם הנשיא

בוש ב-12 בספטמבר 1991. על רקע הערבויות. זו היתה טראומה ליהודי אמריקה, והם לא

היו מוכנים להרושף עוד לעימותים מן הסוג הזה.
ב' טמקין
דווקא בענין זה הם התקרבו לאש.
נ י לביא
כמה היו שם? גרעין מתוך הגרעין.
ב' טמקין
פשוט צריך להיזהר בהנחיות אשר נותנים ליהדות.

נ י לביא;

אני לא מדבר כרגע על התנהגות המנהיגים הישראלים. יעצתי להם ואני ממשיך לייעץ,

לא לסבך את יהדות ארצות הברית במאבקים ישראלים.
היו"ר ע' זיסמן
אם הנשיא והמימשל האמריקאי ירצו לכפות פתרון מדיני על ישראל, אתה לא מאמין

שיהדות ארצות הברית תפגין ותצא כנגד?

נ י לביא;

תהיה הפגנה שולית וחסרת השפעה. כולנו יודעים שישנם בארצות הברית יהודים

קיצוניים המטיפים לנו מוסר, מה פתאום אנחנו מוותרים על-כך ועל-כך. כך הדבר

בפלטבוש ובמקומות אחרים. אך כאשר ארגה מגיע לווסטצ'סטר או לאיסט מנהטן, ארנה שומע;

מדוע אתם מתאכזרים לערבים? למה אתם מטילים סגר? כל אחד משיא לנו עצות מנקודת

ראותו. מכאן ועד ליציאה מאוחדת לרחוב, כדי להפגין למען ענין ישראלי קיומי -אני

לא רואה אותם עושים זאת. לא ראיתי אותם עושים זאת בעבר, איני רואה אותם היום

ואיני יכול לנבא מה יהיה בעתיד.

עי נרקיס;

זה לא הקריטריון היחיד שצריך להתייחס אליו.

ני לביא;

לא דיברתי על קריטריונים. אני מציג כאן עובדה. השאלה היא היחס לישראל, וזהו

אולי קריטריון אחר. כאשר דיברתי על 50 אלף החשים מחוייבות רגשית לישראל, התכוונתי

לאלה שיילכו באש ובמים, אבל את התעלות הם לא יעברו. אינני יכול לצפות מהם לכך, הם

הרי חיים שם. היו מקרים שמאד-מאד הרתיעו אותם, למשל הסיפור של פולארד. הפחיד אותם

שישראל או מישהו מטעמה עשה דבר שהביך אותם והעמידם במצב בלתי אפשרי מול הסביבה

שלהם. הם לא רוצים לסכן את מעמדם שם, ואי אפשר לדרוש מהם דבר כה כל עוד הם חיים

באמריקה והם ימשיכו לחיות שם. אין לי שום אשליות בענין זה, גם אם יבואו 3000

ב-1993. הגולה הזו תישאר שם. לא הייתי מציע לבנות עליה כמשענת להצלחתה או למחדליה

של מדי נת ישראל.

אשר ליורדים, כאשר שרתתי שם, דיברו על מספרים עצומים. לאחר סקר לא מדעי

שערכנו, הגענו למספרים הרבה יותר צנועים. ניסיתי להתקרב אליהם ולקרב אותם. את יום

הזכרון לחללי צה"ל, היו נוהגים לערוך באולם בן כמה מאות מקומות. לקחנו אולם גדול

יותר, אליו אפשר היה להזמין 2500 איש, ופתחנו את הארוע לכל היורדים וילדיהם, על

מנת לעורר בהם זיקה לישראל. איני יודע אם זה השפיע או לא השפיע. יחד עם זאת, הם

התחילו להזמין את נציגי הקונסוליה גם לארועים משפחתיים, וזכיתי להיות סנדק לפחות

ב-20 בריתות בשנה. איני מאמין שיש בכוחה של הסוכנות היהודית לגרום לכך שהם

יחזרו, לכן לא הייתי מציע להשקיע בכך מאמצים. יש לקיים איתם קשר, יש לדאוג לכך

שלילדיהם יהיה חינוך יהודי, אך לא מעבר לכך.
נ' פריגת
אני מייצגת כאן את משרד הקליטה בנושא היהודים המפוזרים בכל העולם. ההערכה

שלנו היא שבארצות הברית חיים כרבע מליון ישראלים. אני הושבת שהישראלים אשר חיים

שם הם אזרהי ישראל ואנו מחוייבים להם כממשלה וכמדינה. לכן הטיפול בהם חייב להיות

ממלכתי, ועל-כך התקבלה ההלטה ב-1985. הם מהווים נכס לאומי, והם דומים במאפייניהם

לחלקים המשכילים שבקרב יהודי ארצות הברית. הם יכולים לתרום הרבה לכלכלה הישראלית,

ואני לא הושבת שלא צריך להשקיע בהם. אני חושבת שההשקעה בשנים האהרונות נעשתה

לאורך זמן, והיא נושאת פירות. נכון שהמצב הכלכלי בארצות הברית הוא קטליזטור רציני

לחזרה ארצה. הישראלים בדור הראשון ידועים ככאלה שאי נם נקלטים בחברה האמריקאית,

כולל הקהילות היהודיות. אני בההלט בעד פתיהת הקהילות היהודיות בפני ישראלים, על

מנ שישמרו על הזהות היהודית שלהם, אבל זה לא יכול להיות תהליף לקשר ישיר עם

ישראל.

אם יש היום 14 שליהים של מהלקת העליה, אשר מטפלים ב-5.5 מליון יהודים, היום

אנו מממנים 6 עובדים בקונסוליות המרכזיות, המטפלים בפוטנציאל של 250 אלף יהודים.

מדובר בעובדים במישרה מלאה בניו-יורק, לוס-אנג'לס, בוסטון, סאן-פרנציסקו,

פילדלפיה ושיקגו. אלה עובדים מקומיים אשר עובדים בקונסוליה, במימון מהלקת העליה.

אנו מנסים לבנות אלטרנטיבה בעלת מאפיינים ישראלים למרכזים הקהילתיים. מדובר

במרכזים תרבותיים והברתיים המטפחים את הזיקה הישראלית.

האוכלוסיה בעלת הסיכון הגדול ביותר היא הילדים והנוער, ולכן אנו תומכים מאד

ב"צבר", תנועת נוער ישראלית שיש בה היום 2000 ילדים עם פוטנציאל ל-4000.
עי נרקיס
המשלהת שלנו מטפלת בהם.
נ' פריגת
הם עושים עבודה נהדר. זו שנה שלישית שהם מביאים לכך נוער ישראלי אשר מתגייס

לצה"ל כמתנדבים.
היו"ר ע' זיסמן
גם צהייל מקל עליהם.
נ' פריגת
ישנה מודעות בממסד הישראלי לחשיבות הקשר עם האוכלוסיה הזו. אין מדיניות של

כעס, ואפילו הכעס בקרב הצבור מתמתן. מדיניות שיש בה מסר שלילי, בוודאי אינה

יכולה להביא לתוצאות חיוביות. אנו מביאים אליהם מסר של קשה, של דלת פתוהה. מאז

שנסגרה נציגות משרד העבודה בניו-יורק, החלה התאחדות עולי ארצות הברית לפתה שירות

של היפוש תעסוקה. גם כאן יש מה לשפר. אנו מהפשים תעסוקה לאקדמאים המבקשים להזור,

אנו מפיצים קורות חיים, נפגשים עם מעסיקים ישראלים בעיקר בתהום ה"הי טק". מפגשים

כאלה נערכו בהמש ערים בארצות הברית, עם 400 הצעות עבודה. עם 125 מהנדסי השמל

ואלקטרוניקה נמשך הקשר. עם הלק מהם נהתמו הוזים, ויש אפשרות להחזיר ארצה 50 אחוז

מהמרואיינים, כאשר כאן מחכה להם עבודה.
היו"ר ע' זיסמן
ביום חמישי הופיע מפקד משטרת ירושלים בפני הנהלת עירית ירושלים, ואמר שיש לו

אישור לגייס כמה מאות שוטרים, אך אין כאלה המעונינים. אולי תוכלו להביא יהודים

מארצות הברית?
נ' פריגת
נכון שיש עליות וירידות בעליה, אך יש גידול משמעותי במספר הישראלים החוזרים.

בשנה שעברה טיפל משרד הקליטה ב-5000 נפש. אנו מתקרבים ל-10,000 חוזרים ב-1992,

כאשר אורגה מגמה נמשכת גם ב-1993. הקונסוליה בלוס אנג'לס דיווחה על למעלה מ-2000

אישורים לאל-על, אשר ניתנו לישראלים שחזרו דרך הקונסוליה. יש כאלה שאינם חוזרים

דרך הקונסוליה, ולא כולם חוזרים באל-על. בכל מקום בו יש פעילות ונפתח בית ישראלי,

מספר הישראלים החוזרים גדל בטור גאומטרי. זוהי הוכרת טובה שעם השקעה קטנה, גם

בתקציב וגם בכה אדם, אנו משיגים תוצאות.
מ' אורן
אני משמש כמנכ"ל הוועד היהודי אמריקאי, ואני מברך על ההזדמנות שניתנה לי

להתייחס למצב יהדות ארצות הברית והעליה משם. אני חושב שיש כאן מצב של חרב
פיפיות
מצד אחד, יש בורות עמוקה בקרב הצבור בארץ בנוגע ליהדות ארצות הברית,

ובקרב אלה שמפגינים בורות אני כולל גם כאלה שבילו לא מעט שנים שם. אני כולל בכך

גם פוליטיקאים וגם אנשי תקשורת. גדעון לוי מעתון "הארץ" עשה זמן רב שם, אך

אינו יודע ולא כלום על יהדות ארצות הברית.
ע' נרקיס
הוא היה שם שלוש פעמים בביקורים.
מ' אורן
ערכו לו סיורים ונתנו לו הסברים, אך שום דבר לא נקלט.

בשעתו הוכנו על-ידי מרדכי גזית תכניות לימוד על הקהילה היהודית בארצות הברית,

אך הוא נתקל בהתנגדות נמרצת מצד משרד החינוך והתכניות שהכין לא התקבלו. היום יש

נסיון חוזר לעשות זאת. מה שאני רוצה לבקש הוא את הגושפנקה של הוועדה הזו למאמץ

להכין חומר ותכניות לימוד על ההסטוריה ואופי הקהילה האמריקאית, לשימוש במערכת

החי נוך הישראלית.

נושא אחר הוא ביקורם של בני נוער מארצות הברית בארץ: מדובר על אחוזים קטנים

מאד, וזאת בגלל העלות של השתתפות ההורים. מדובר בסכום של 4000 דולר עבור כל ילד,

וזה סכום גדול מאד כאשר מדובר ב-5.5 שבועות של שהייה בארץ. אם המדינה רוצה לעודד

בואם של בני נוער, היא חייבת להשתתף בעלות.
ב' טמקין
שמעתי דברים חריפים בתחילת דבריך מבחינת הטון שלהם, אך לא הבנתי למה אתה

מתכוון. האם אתה מתכוון לכך שיהדות ארצות הברית נמצאת במצב הרבה יותר טוב מזה

שתואר כאן? האם אתה טוען שאפשר לסמוך עליה גם במאבקים פוליטיים קיומיים? האם אתה

טוען שאין מצב משברי כזה או אחר? לא הבנתי במה אתה מאשים את האנשים שאינם מבינים.
מ' אורן
מדובר על תהליכים הסטוריים רחבים. אין לנו הוכחה ברורה לגבי תהליך זה או אחר.

נפתלי לביא אמר בענין פולארד, כי יהדות ארצות הברית פחדה להתערב למען פולארד.

פולארד הפר את החוק, הוא היה מרגל. אתה יודע כמוני כי ב-1956 הצליחה יהדות ארצות

הברית להניא את הנשיא איזנהאואר מלהטיל סנקציות על ישראל. גם ב-1975 היא הפעילה

את יכולתה להתערב, אך ב-1981 מדינת ישראל לא ביקשה את התערבותה בנושא מטוסי

האוואקס,
נ' לביא
זה לא נכון .
ב' טמקין
יש לי הערה: קיימת תופעה אשר חוזרת על עצמה, והיא אולי חלק מהארוגנטיות

הישראלית. שמעתי הרבה ישראלים היום, לכל אהד מהם הדיאגנוזה שלו. הזמנתם לכאן כמה

נציגים של יהדות אמריקה. זו ועדת העלית והקליטה, ויש לי רושם שאנו צריכים לשמוע

לפעמים גם את העולים. זה קרה גם כאשר דנו בברית-המועצות. גם אם לא מסכימים עם מה

שהוא אומר, צריך לשמוע אותו עד הסוף. נאמרו כאן דברים מרחיקי-לכת מבחינת המשמעות

שלהם, בכל הנוגע לקהילה היהודית בארצות הברית. אני רוצה לשמוע גם את הדעה האחרת.
היו"ר ע' זיסמן
אני חושב שלא צריך ללכת מקיצוניות לקיצוניות. לא הפסקתי את מר אורן, והוא

יכול לומר מה שהוא רוצה, אך אני חושב שהדיון אינו על המשקל הפוליטי של יהדות

ארצות הברית, למרות שזה נושא חשוב. מה שמענין אותי היום הוא איך מעודדים את

העליה, איך מעמיקים את החינוך היהודי ומה עושים עם הנוער. הזמנתי את מר לביא לא

רק מתוך הוקרה למה שעשה שם. כאשר ראיתי את הידיעה בעתון, חשבתי שכך אני הופך את

הישיבה הזו למענינת יותר, והוא אכן תרם את חלקו.
מ' אורן
קראנו מאמרים רבים, שיש בהם מעין התלהבות מן המשבר שהקהילה היהודית בארצות
הברית נמצאת בו היום. כאילו
אמרנו לכם. לנו יש תשובה ולכם אין. זה מתקבל שם

כיהירות המרחיקה את היהודים האמריקאים ולא מקרבת אותם. התפרסם מאמר ב"ג'רוסלם

פוסט", ובו מצוטטים דברים שאמר נשיא המדינה. למה זה תורם? אני מציע להפסיק לדבר.

דרך אגב, אני חושב שהסיבה לכך שלא מתחתנים בארץ עם גויות, היא שאין כאן גויות.

אילו היו, היו ישראלים מתחתנים איתן. כאשר מגיעות מתנדבות מדנמרק, מתחתנים איתן

וגם יורדים לשם.
מי קרפ
אני רוצה להצביע על שינוי בגישה לעליה מארצות הברית. שינויים אלה החלו בשנות

השמונים, ואחד מהם הוא מתן אפשרות להפעיל אולפן בתוך בנין הפדרציה בלוס-אנג'לס.

אנו עוזרים ליהודים המבקשים לעלות גם במתן משכנתאות. אני חושב שיוסי קוצ'יק צודק

באומרו שיש שינוי גדול. לפני שבוע התקיימה מסיבה לכבוד אלה שיעלו הקייץ ארצה,

וזאת בבנין הפדרציה ובהשתתפות מנהיגי הפדרציה. לפני עשר שנים זה לא היה קורה,

והגיע הזמן לחשוב כיצד גם אנו מתמודדים עם השינוי שחל שם. ברור שאין די שליחים

בארצות-הברית, אני חושב שכדאי לנו להגביר את המאמץ גם בתחום זה.
סי דונשיק
השאלה היא כיצד אנו מסתכלים על מצבם של יהודי ארצות הברית. לפני שלושים שנה

התפרסם מאמר ב"ג'ורנל לוק מגזין", שכותרתו היתהTHE VANISHING AMERICAN JEWS":" .

בינתיים העתון אינו קיים, אך היהודים בארצות-הברית ממשיכים להתקיים. אם אנו

מדברים היום על כ-5 מליון יהודים בארצות-הברית, מבלי שהמספר ישתנה מזה מספר שנים,

לא הייתי אומר שזה מפריע לי. יש התבוללות, אך בכל קהילה יהודית - פרט לגטו - היתה

התבוללות. בהפגנות למען יהדות ברית-המועצות ולסולידריות עם ישראל, תמיד השתתפו

כמה מאות. אם נפתלי לביא מדבר על גרעין של 50 אלף יהודים פעילים, גם זה לא מפריע

לי. יש אנשים המוכנים לחתום על צ יק וללכת, אך ברור לי כי ליותר מ-50 אלף יש

הרגשה שישראל היא חלק מהם. הקהילה שומרת על חינוך יהודי, ואין עוד מדינה פרט

לישראל, שיש בה מערכת חינוך כמו ארצות הברית. ברור שמה שקיים הוא יותר טוב מכלום.



אני חושב שאנו צריכים להסתכל על כמה תופעות חיוביות. יש תכנית של הפדרציות,

תכנית "עצמה" המתקיימת זו השנה השמינית. אנו מגייסים בני נוער שאין להם שום קשר

עם ארגונים יהודיים. זהו נוער החי בקמפוסים, ואנו מגיעים אליהם באמצעות פרסומת

מסוג "יש לי עבודה בשבילך". הנוער היהודי יכול לפתוח את ההוברת ולמצוא בה תכניות

בארץ. בשנה הבאה תקיף הפעילות 130 בני נוער. בתוך הקבוצה ישנם גם ילדי יורדים,

ובכל שנה יש יותר ויותר מחם.

כאן אני רוצה לומר משהו אישי: שמי סטיבן ונולדתי ב-1948. שמי העברי הוא

ישראל, לכבוד המדינה. בבית שלנו ראינו רק את מאמרי העתונות המתייחסים לישראל.

יכולתי לראות תכניות טלוויזיה ששודרו מאוחר בלילה, רק אם נושאן היה הארץ. אך ברגע

שאמרתי לאבי שאני רוצה לעלות ארצה, הוא שאל אם השתגעתי. הוא אמר: יש לך שם, יש לך

מסורת, יש לך רמת חיים וארנה עובד עם הקהילה היהודית, לשם מה אתה צריך לעלות?

לכל יהודי החי בארצות-הברית יש זהות יהודית וזהות אמריקאית. מאז שעליתי, יש

לי לא רק זהות יהודית אלא זהות ואזרחות ישראלית. כאשר אנחנו רוצים לדבר עם

האמריקאים, אנו צריכים להבין שהשורשים הם באמריקה. אנו מנסים לערוך גיוס שם, אך

עלינו להתייחס למצבם שם. רק כך נוכל לשנות דעות בארצות הברית. אם השליח מנסה

להיות חלק מהקהילה, הוא יכול להצליח בתפקידו. אם הוא חי מבחוץ ומדבר רק על הארץ,

הוא לא יצליח.
אי רחמילביץ
לפני כמה חודשים קיבלנו פניות מהקונסול בבוסטון, לטפל בתעסוקת יורדים המבקשים

לחזור ארצה. נאלצנו לסרב כי אין לנו כח-אדם לשם-כך. אנו מוכנים לקבל אותם כאשר הם

מגיעים ארצה, ולעזור להם בקליטה החברתית. ישנם ישראלים חוזרים שנוח להם יותר עם

אמריקאים בהתחלה. אני יודעת שהטיפול בעניני תעסוקה אינו מספק את הצרכים, וזה חבל.
היו"ר ע' זיסמן
אם תיכנסי ל"אינטל", תראי שרוב העובדים הם אנגלוסכסים. הם מחפשים דווקא

אנגלוסכסים, וגם זה מעורר בעיה.
אי רחמילביץ
אחת הבעיות שלנו בארצות הברית ובקנדה היא התמודדות עם התמונה שציירו אנשי

המגביות השונות, של הישראלי המסכן. אשה פעילה מחבר הנאמנים של הסוכנות אמרה לי:

מטרת הסוכנות היא להביא פליטים, מדוע אנחנו צריכים לתת לכם כסף, כדי לעזור בקליטת

יהודים מארצות הברית בארץ? מי שלא מצליח כאן, שיחזור לאמריקה. לפעמים יש לי

הרגשה שמסתכלים על אלה שהגיעו מאמריקה כעל לא-יוצלחים. ישראל בנוגה את התמונה הזו,

כדי לאסוף יותר כסף. אני זוכרת את התקופה בה היו מביאים את אנשי המגבית המבקרים

בארץ רק לבתים לא מבוססים. הגישה הזו השתנתה, אנו רוצים להראות להם שאפשר לחיות

כאן גם טוב.

אני מסכימה עם אלה שדיברו כאן. אני רואה את השינוי במגמה, פעם לא היו מדברים

כמו שעוזי ויוסי דיברו כאן. הזלזול בקהילה היהודית בארצות חברית נעלם. גם אני לא

מסכימה עם הדברים שאמר נפתלי לביא. יש אולי רק 50 אלף המוכנים לחתום על צ'ק למען

המדינה, אך אני חושבת שההזדהות עם ישראל והעם היהודי גדולה הרבה יותר. היום אפשר

להכנס לכל קהילה ולדבר על עליה, מבלי שיזרקו אותנו. לפני כמה שנים יכולתי לראשונה

לבוא לבית-הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת קולומביה, ולדבר על עליה. לפני-כן

לא היו מאפשרים לי לדבר על עליה.
נ י לביא
הישג עצום, אפשר לדבר על עליה...
א' רחמילביץ
כן, זה הישג. צריך להפסיק עם הציניות.

מי ארבל;

פעם לא נתנו לך לדבר. כאשר שליח ישראלי עמד לדבר בפני ציבור אמריקאי, שאלו

אותו על מה הוא עומד לדבר, וכאשר אמר שהוא רוצה לדבר גם על עליה, אמרו לו: את

נושא העליה תמחוק.

אי ררומילביץ;

היה לי טוב באמריקה, עליתי ארצה בגלל אידאולוגיה. פעם לא דיברו על עליה, היום

מדברים על עליה, כי יש שליחים כמו יוסי ועוזי המדברים עם היהודים בשפתם, ואינם

מסתכלים עליהם מלמעלה כלפי מטח.

ג' שופט;

אני עובד בתנועת העליה בסוכנות, אחראי על עידוד העליה מארצות הברית. הדעה

שהציג מיכאל אורן מענינת, אך אינה מקובלת על רבים מהעולים האמריקאים בארץ. הבעיה

אינה הבורות הישראלית הטיפוסית והגישה "אמרתי לכם". נכון שיש לנו כאן את הפתרון

להמשכיות היהודית ולהם אין פתרון, אך נדהמתי לקרוא את מה שכתב במאמר ב"ג'רוסלם

פוסטיי לפני חודש, שצריך להפסיק לדבר על עליה. גם הנשיא וייצמן אמר למשלחת יהודים

מארצות הברית, שצריך לכבד את העם היהודי היושב באמריקה בעצם היותו שם. חייבים

לכבד אותם, אך הבעיה היא שיהודים אמריקאים מגיעים לכאן במשלחות ומדברים על הכל,

פרט לעלייתם ארצה. לשבוע העצרת היהודית בירושלים, מגיעים מכל הפדרציות והארגונים

הציוניים ומדברים על כל נושא, פרט לעליה מצפון אמריקה. מדברים על עליה מרוסיה,

מקזרוסטן ומאתיופיה, ומדברים על חינוך הילדים. אנו מקיימים מגע מתמשך עם התורמים

הגדולים, אשר באים לשמוע להיכן הולך הכסף שלהם, אך הבעיה שלנו היא שאנו מפחדים

להעלות בפניהם את נושא העליה שלהם ארצה.

י י קוצייק;

בחבר הנאמנים הזה, היה דיון של למעלה משעתיים על העליה מצפון אמריקה.

גי שופט;

בעצרת הסוכנות, בה השתתפו 500-600 נציגים, העליה מצפון אמריקה לא היוותה נושא

לדיון. הבעיה היא שמדברים על כל נושא, פרט לכך שבמדינת ישראל אפשר לחיות. המדינה

צומחת ואפשר לחיות בה בכבוד. היא נותנת פתרון להמשכיות יהודית, וגם לרמת חיים

סבירה אפילו ליהודי צפון אמריקה. אפשר היה לעזור לעבודתם של יוסי ועוזי שם, אם כל

האנשים החשובים היו שומעים בארץ באופן עקבי ועניני, שמדינת ישראל אינה רק מקום

מקלט לפליטים, אלא היא גם קולטת עליה מתמשכת, ואפשר לחיות בה בכבוד.
ב' טמקין
נראה לי שאנו צריכים לתמוך בכל מאמץ, כדי להגביר את העליה מצפון אמריקה.

האפקט המישני הוא על חינוך יהודי וזהות יהודית בארצות הברית. את יהדות אמריקה לא

הכרתי מקרוב, אלא בשנים האחרונות. אני חושב שהדברים שם אינם דטרמיניסטים. קראתי

בשעתו את ספרו של הסוציולוג הצרפתי ג'ורג' פרידמן "LA FETE DE ETERNAL JUIF", ספר

אשר חיזק את תפיסתי הציונית. בארצות הברית יש צבור גדול המתמודד עם שאלות הזהות

היהודית, התמודדות שאנו פטורים ממנה כאן. טוב שישנם ערבים, כי אנו יכולים להיות

מוגדרים כיהודים אל מולם. ישנם דברים חיוביים אשר קורים שם, שאנו יכולים ללמוד

מהם. אני מקבל את הדברים שנאמרו כאן, על היהודים כנכס איסטרטגי , נכס פוליטי ונכס

כלכלי, אך אני רואה ביהדות ארצות הברית גם מרכז תרבותי. בארץ להיות יהודי, עבור

הרבה צעירים, זה להיות חרדי מצד אחד או דתי לאומי המזדהה יותר ויותר עם זרם

פוליטי בלתי מתקבל על הדעת עבור ישראלים רבים.



לסטיבן דונשיק יש טעות חמורה בכל הנוגע למערכת החינוכית. המערכת החינוכית

היהודית במכסיקו ובארגנטינה הרבה יותר מוצלחת ומפותחת מהמערכת האמריקאית. מספר

הילדים היהודיים הלומדים באופן מלא במערכת החינוך היהודית הוא הרבה יותר גדול

יחסית. אני גדלתי בקהילה בת 125 משפחות, בעיר של 4 מליון, והיה לה בית-ספר יהודי,

תנועת נוער יהודית ובית-כנסת. בקר במכסיקו ותראה כמה יהודים יודעים עברית.

הדילמה היא, איזה נתח מן הסכומים המגוייסים בארצות הברית צריך להקדיש למאמצים

בתוך ארצות הברית. אנו צריכים להשקיע יותר שם ולדבר פחות על פילנטרופיה. אנו

צריכים לראות ביהדות ארצות הברית נכס איסטרטגיה, ולשם-כך עלינו להעמיק את החינוך

היהודי ולדבר על עליה. היי™ לנו הזדמנות להתמודד עם הנושא היום בוועדה, אך לא

עשינו זאת מספיק. זה מצריך אולי דיון נוסף.

ביקרתי בקהילת קליבלנד. ראיתי אותה על פעילותה, ארגונה והדילמות שלה. זהו

קומפלכס שאנו צריכים לחוות דעה לגביו. אני רוצה להעיר כי לצורך הענין גם מכסיקו

היא בצפון אמריקה.
היו"ר ע' זיסמן
אני רוצה להדגיש שנושא הדיון היה בידי הפותחים. הפותח העיקרי היה עוזי נרקיס,

ואחר-כך יוסי קוצייק. צריך היה להתמקד בשאלה, איזו עליה יש מארצות הברית, ומה

אנו צריכים לעשות כדי להגבירה. קיימנו דיון מוצלח בוועדה על הפדרציות הציוניות,

למרות שמלכתחילה שמחה דיניץ סבר שאין לקיימו כאן. לאחר הדיון, הוא היה מרוצה וכך

גם חנן בן-יהודה. ישנם 26 אתרי קרוואנים בישראל, שכולנו נשמח כאשר יתחסלו. מתברר

כי ההבטחה לחסל את האתר בקרית-חיים לא התממשה, ושני-שליש מהדיירים נשארו שם למרות

שזהו אתר פשע, זנות וסמים. אילו היתה כל קהילה מאמצת אתר קרוואנים, כפי שעושות

שתיים-שלוש קהילות, אפשר חיה לפתור את הבעיה.

הוועדה מביעה הערכה למאמצים הנעשים על-ידי ההסתדרות הציונית והסוכנות

היהודית. אני מציין בסיפוק את ההודעה שנמסרה כאן, לפיה צפויה עליה של 3000 איש.

אנו קוראים להגדלת מספר השליחים. מחנות קייץ, השתלמויות, פעילות בתחום החברתי

והתרבותי וכו', כל אלה תורמים לקרוב הנוער היהודי אמריקאי לארץ. אם אנו מעונינים

בהבאת בני נוער לכאן, הכרטיס צריך להיות מוזל. אפשר לארגן טיסות צ'רטר של בני

נוער. אם יש צורך להוציא חוברות הסברה, על מנת שגם בארץ יכירו את הקהילה היהודית

בארצות הברית על שלבי התפתחותה השונים, גם את זאת צריך לעשות.

(הישיבה ננעלה ב-14:20)

קוד המקור של הנתונים