הכנסת השלוש-עשרה

מושב שבי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי C6

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, בי בתמוז התשנ"ג (21 ביוני 1993). שעה 12:00

נכחו;

היו"ר ע' זיסמן

י' בא-גד

אי זנדברג

עי מאור

ח' פורת

אי רביץ

מ' שטרית

מנכ"ל המשרד לקליטת עליה ר' מרחב

מנכ"ל משרד הפנים עי קלגי

די קרלין - המשרד לקליטת עליה

ר' מורגן - מחי אפריקה במשרד החוץ

נ' אודי - אגף התקציבים באוצר

אי גפן

י י כהן - " " "

חי מרום - יי

י' ליפל - יועץ שר הדתות

י י עידן - הרבנות הראשית

די אפרתי - מנהל מי נהל האוכלוסין במשרד הפנים

מי יוסיפו- מחי לביקורת גבולות במשרד הפנים

די אבטה - איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ר' אלעזר - יי יי יי יי "

י' בבו

א' טקאלב - " " " " " " "

אי ירדאי - " " " "

ל' פסיל - " " "

מי ברזילאי - הוועד הציבורי להעלאת יהודי אתיופיה

אי מסוסני - יי יי "

ר' צפריר - " " " " "

אי אליצור - יי יי יי יי יי

א י כל י פא - יי יי יי יי יי

מי ולדמן - שליח הרבנות באדיס אבבה

א' מסלה - מחלקת הקליטה בוועד-הפועל של ההסתדרות

י' אלמו - יו"ר מכנף דרום לציון

אי נגוסה - מזכיר יי יי יי

י' עציון " " "

מי קורינלדי- " יי יי

אי טמני - " " "

די אדגה - תנועת יהודי אתיופיה

ג' אצ'נפה - " " "

אי קנדה - יי יי יי

ס' איבנה - יו"רא איחוד משפחות של עולי אתיופיה

ו י מאור

ת' בהירי

הדרכים לפתרון בעיית הפלאשמורה ויישום

החלטות הממשלה - המשך דיון



הדרכים לפתרון בעיית הפלאשמורת

ויישום החלטות הממשלה - המשך דיון

אני פותח את ישיבת הוועדה. בישיבה הקודמת בה עסקנו בנושא -זה, קיבלנו שתי

הצעות. האחת היתה שאנו תובעים לעשות מאמץ על מנת לפתור את המקרים החריגים, שמספרם

אינו ידוע בדיוק אך הוא מונה עשרות רבות של מקרים. דוד אפרתי מסר לנו אינפורמציה

על 50 מקרים שמתוכם שלושה נידחו ו-47 הם בתחום טיפולו.

הדבר השני הוא המשך הטיפול באלה שנמצאים באדים אבבה, ואלה מתחלקים לשניים:

אלה הנמצאים בטיפול הג'וינט, ועל-פי דיווחו של השר צבן הגיוינט ממשיך לטפל בהם.

אני מתכוון לאותם 2800-2900 מקרים, ועוד 1300 מקרים שהג'וינט הודיע כי אינו רוצה

לטפל בהם. השר הודיע לנו כי הוא יחפש להם פתרון אחר, ואכן נמצא פתרון באמצעות

ארגון יהודי אמריקאי .

הדבר השלישי הוא, באיזו מידה לאחר טיפולו של דוד אפרתי הושגה התקדמות בטיפול

במקרים החריגים - אלה שטיפל בהם ואלה שעדיין לא טיפל בהם. השאלה היא, באיזו מידה

אנו מקדמים את הטיפול בבעיית הפלאשמורה על-פי החלטת הממשלה, ועל-פי התיקונים

שהוועדה הציעה לממשלה.

אבקש מדוד לדווח לנו על ביקורו המיוחד במינו באתיופיה, ביקור שיש לו חשיבות

לאומית, יהודית, ישראלית ואנושית ממדרגה ראשונה. אני מקדם אותך בברכה. אנחנו

רוצים לשמוע ממך על הביקור, תוצאותיו ומסקנותיו, ואם תוכל להתייחס גם לשלושת

הנושאים שהצגתי.

אני שמח להיות כאן ולדווח על ביצוע המשימה. ביקור המשלחת באתיופיה עבר ללא

שום תקלות. אני רוצה לציין את ההיערכות וההכנה לקראת הביקור, ואת העזרה הרבה

שקיבלנו מכל הגורמים, במיוחד אלה שמנוסים בכל הנוגע לעבודה באתיופיה. כל העצות

שקיבלנו עזרו, ועובדה היא שביצענו את כל מה שהיינו צריכים לבצע במסגרת התכנית.

יצאנו מן הארץ עם 51 בקשות. בגונדר קיבלנו בקשה נוספת אשר יכולנו גם לסרב לה,

אבל התחשבנו בה. בסך-הכל טיפלנו ב-52 בקשות שמצאנו כי הן ראויות לטיפול דחוף.

שלוש בקשות נידחו עוד בהיותנו בישראל, משום שאי אפשר היה להגדירן ככלולות במסגרת

החלטת הממשלה והן לא נראו לנו כדחופות. 3 מהבקשות אושרו במסגרת חוק השבות, כך

שלא היה צורך בטיפול שלנו. בסך-הכל יצאנו כדי לטפל ב-46 בקשות. את הרשימה שלחנו

לשגריר 10 ימים קודם. 3 בקשות לא טופלו, משום שהמשפחות הגרות באזור קוערה - מרחק

שבועיים מאדיס-אבבה - לא הגיעו. לגבי 8 בקשות נוספות, הלכו לחפש את המשפחות

על-פי הכתובות שקיבלנו כאן, אך לא מצאו אותן. 4 מהן היו משכונות אדיס-אבבה ו-4

מהכפרים בצפון.

היתה תכנית לפיה גם המשפחות מאדיס תגענה לראיונות באתר שנקבע בצפון הארץ,

במשרד השגרירות בגונדר. התכנית שונתה לטובת האנשים, המשפחות שגרות באדיס רואיינו

באדיס, ואלו שגרות בצפון רואיינו בגונדר. מתוך 46 בקשות טיפלנו ב-35 אשר הגיעו.

לאחר התהליך כולו אושרו בקשותיהן של 25 משפחות.

אי זנדברג;

האם אלו משפחות שבקשותיהן כבר נידחו בעבר?

ד י אפרתי;

לא. 25 בקשות אושרו, וב-7 מתוך 10 הבקשות שלא אושרו מצאנו כי אי אפשר להחליט

שם, אלא חייבים לחזור ארצה ולערוך בירורים נוספים עם המבקשים. מצאנו סתירות לגבי

זהות האנשים והקשרים המשפחתיים. יש לנו אינפורמציה על מקרה אחד בו בעל ביקש את



עליית אשתו ושני ילדיהם, אך אבי האשה לא הירשה לה לבוא לגונדר.

בסך הכל אושרה עלייתן של 125 נפשות. מצאנו הלקי משפחות הראויות להיכלל במסגרת

חוק השבות, בעיקר כנכדים של יהודים. 25 יוכלו לעלות במסגרת חוק השבות ו-100

כחריגים על-פי החלטת הממשלה ועל-פי חוק הכניסה לישראל. בסך-חכל אישרנו עליה ב-4

מקרים בהם מדובר בבן-זוג. בשני מקרים הבעל ביקש עליית האשה או להיפך. בסך-הכל

יגיעו ארצה 32 כהורים. ב-11 מקרים מדובר בשני ההורים, ובמקרים אחרים בעליה של אחד

ההורים. בשלושה מקרים הבאנו גם את בן-זוגה של האם, אם נמצא שהוא משתייך לזרע

ישראל. בעוד שני מקרים אושרה עלייתם של נכדים של יהודים. היו אחים מאותה אם של

המבקשים, וכאלה ישנם 44. בעוד 18 מקרים מדובר באהים חורגים, במקרה אחד מדובר

בנכד ובעוד 6 מקרים מדובר באחיינים שהם ניניהם של יהודים. במקרה אחד הבאנו סבתא

אשר חיה עם האם.

אתה אומר שאושרה עלייתם של שני ההורים, לאמור שניהם אינם נכנסים על-פי חוק

השבות. אם כך, איך קרה שהילד נמצא כאן?

אנו עוסקים עכשיו בקבלת דיווח שאי נו פוליטי ואינו אידאולוגי. לאחר שיסיים,

ישיב אל שאלות חברי הוועדה.

במבצע שלמה וגם לפניו, עלו רבים שעל-פי המידע גם הם לכאורה לא היו זכאים

לעלות על-פי חוק השבות, מכיוון שהם או בני משפחתם התנצרו. חלק מבני אותן משפחות

הגיעו עם משפחות של קרובים, ועל-פי רוב הגיעו אלינו בזהות שאולה גם בכל הנוגע

לקרבתם לעולים. ילד בן 8.5 הנמצא היום בארץ, נכנס בשעתו כבנה של אחותו, וכך גם

נרשם במירשם התושבים. בעקבות בירור תיקנו את המירשם. רוב המבקשים נרשמו כיהודים

על-פי התחקיר שמקובל לעשות לבני העדה אשר עלו מאתיופיה. במקרים של מירמה

וחוסר זכאות מוחלטת, נקטנו בצעד של ביטול אשרת העולה ואף הוצאה מן הארץ. היו

מקרים של ילד הרשום כיהודי, סבתא הרשומה כיהודיה, אך האם בתווך התנצרה ואינה

זכאית לעלות מכח חוק השבות. אם לא ישנתי בלילות, היה זה בגלל המשימת המיוחדת

שיצאנו לטפל בה.

עם סיום המשימה, ישבנו לשיחת סיכום עם השגריר וצוותו, והשארנו להם ביד את

הרשימות המסודרות והמוכנות, לצורך הבאתם של האנשים שאושרו לעליה, וכן לצורך קליטה

ורישום מיד עם הגיעם לישראל. התיקים מוכנים, כולל כרטסת לכל משפחה, ואין צורך

בתחקירים נוספים. מה שנותר לשגריר לעשות, הוא לסכם עם השלטונות את דרך הבאתם

לישראל. המחשבה היא לסכם איתם שמאחר ומדובר על מקרים הומניטריים בקרבה ראשונה

לאזרחים בארץ, הם צריכים להיכלל בין משפחות העולים ולקבל את הניירות תוך פרק זמן

קצר מאד. מדובר ב"לסה פסה" - תעודות מעבר. כאשר משפחות העולים תגענה לנמל התעופה

בן-גוריון, והן תטופלנה כמו כל יתר משפחות העולים.

בשבוע הבא נזמין את המשפחות, כדי להשלים את הבדיקות. גם החומר הזה נמצא

בשגרירות, ואנו צריכים להגיע מכאן כי בקשה מספר זה וזה אושרה. אם לא נוכל לאשר את

הבקשה, נודיע על-כך בצורה מנומקת למגיש הבקשה כאן. על כל סירוב כזה אפשר להגיש

ערר, ונעזור לו אם ירצה בכך להגיע לדיון בערר. ריכזנו בעזרת משרד הקליטה את

המקרים הדחופים ביותר, ובהם נטפל. עוד לפני שיצאנו לשם, השארנו כאן עובד אשר

המשיך להיות בקשר עם המשפחות. הוא ראיין מגישי 12 בקשות נוספות על-פי אותם

קריטריונים, רובן של ילדים המבקשים להעלות את הוריהם והנילווים להורים, ועוד שלוש

בקשות של בני-זוג. גם במהלך התקופה הזו הצטברו עוד 70 פניות. אנו מסווגים אותן,

על מנת לוודא שהן נכנסות לקטגוריות שאושרו על-פי החלטת הממשלה.



היו"ר עי ז יסמן;

כלומר, עד כה מדובר ב-130 בקשות בסך-הכל.

כן. גם ה-70 האלה ימויינו, ייקבעו להם מועדי ראיון והמשפחות תוזמנה לכאן.

עד כמה שהדבר תלוי בנו, ביצענו את המשימה. מובן שהצלהת המבצע תלויה ביכולתו

של השגריר להשיג עבורם את מסמכי הנסיעה שי יאפשרו להם לצאת לישראל. אנו מקווים שגם

המשפחות האלו תבואנה בשלום. אנו צריכים לסכם כיצד נטפל בבקשות נוספות, כאשר על-פי

החלטת הממשלה מדובר בצוות קבוע אשר יישב בשגרירות בהתאם לצורך, ואנו נזרים אליו

את הבקשות מכאן. ייתכן שהדרך היותר טובה היא, שהצוות אשר מטפל בנושא כאן, יסע

אחת לשבועיים-שלושה עם החומר בו טיפל. מצאנו שיש יתרון גדול להליך שלם אשר נעשה

על-ידי אותו צוות. שיפרנו את הנוהל, כולל הבדיקה בארץ. נשתדל לשפרו גם בעתיד,

על מנת שכל מי שיעסוק בכך יוכל להעזר בנוהל המשופר.

מהו פרק הזמן שצריך לעבור עד לעלייתם של מקרים אלה?

אם השגריר יסכם את הנושא השבוע עם השלטונות באתיופיה, אפשר יהיה להעלות את

המשפחות שטופלו ורוכזו. אחת לשבועיים-שלושה אוספים את המשפחות המיועדות לעלות.

קבענו עם השגרירות סדר-עדיפויות לגבי אלה שאושרו; קודם-כל מבוגרים, חולים וילדים.

האם יש לכך אומדן, באיזה מספר מדובר במסגרת איחוד משפחות?

ד' אפרתי;

אנו יודעים מה המספר בשלב אי. יחד עם עוד 7 מקרים לבירור, מדובר בעוד 20

נפשות.

דוד אפרתי יצא לאתיופיה עם סמכות מוגדרת ומוגבלת. הוא נסע לא כדי לטפל בהוצאה

לפועל של החלטת הממשלה, אלא כדי לטפל במקרים החריגים בעקבות ביקורו של ראש ממשלת

אתיופיה וההבנה שנוצרה. קשה לומר במדויק מה היתה ההבנה, אך היתה הודעה שלו, שהוא

בעד העלאת לא רק יחידים אלא גם משפחות. לא עליה קולקטיבית, אלא של פרטים ומשפחות.

ישנם חריגים - 4000 משני הסוגים, וישנה החלטת הממשלה המדברת על כמה אלפים

נוספים או למעלה מזה. דבר אחד ברור: פעלת לגבי החריגים, ולא במקום החלטת הממשלה

האומרת כי יש להקים צוות המורכב מקונסול, קייס וכו'. אתה פעלת בתוקף סמכותך, כפי

שאתה פועל במשרד הפנים לגבי כל אחד ואחד, בין אם הוא בא מאתיופיה, מרוסיה או

מטנגנייקה.

במפורש לא. יצאתי מכה ההחלטה הזו של הממשלה ועל-פי הנחיית שר הפנים. החלטת

הממשלה אומרת כי היא פונה אל שר הפנים לטפל באותן קבוצות אשר לא נמצאו זכאיות

לעליה על-פי חוק השבות, משום שעזבו את היהדות. מכיוון שהן נמצאות במצוקה, הממשלה

פנתה אל שר הפנים שיאציל מסמכותו על-פי חוק הכניסה, כדי להביא לאיחוד משפחות.

מובן שזאת יש לעשות על-פי הקריטריונים לזכאות אשר נקבעו על-ידי ועדת השרים.



שר הפנים מאציל לי את הסמכות הזו, וההכרעות שלי הן חריגות בהשוואה למדיניות

הכללית של משרד הפנים כלפי בקשת משפחות כאן בארץ. הקריטריונים על-פיהם אני פועל,

הם בהתאם להמלצת ועדת השרים והחלטת הממשלה.

אך פעלת רק בתחום המקרים החריגים?

ד י אפרתי;

יצאנו כדי לטפל באותם מקרים חריגים, אליהם התייחסה החלטת הממשלה.

מי קורינלד';

לא מקרים חריגים אלא בקשות.

אני מבין ש-70 מקרים הצטברו עד לתאריך הסמוך ליציאתך. 12 מקרים טופלו בארץ,

ואתה נסעת כדי לטפל ב-46 מקרים, מתוכם אושרו 25 בקשות.

ל-3 לא נמסרו הזמנות לבוא,מכיוון שלא אותרו, 8 לא הגיעו ואנו בודקים באמצעות

המשפחות כאן ובאמצעות השגרירות שם מדוע לא הגיעו. 35 הגיעו, מתוכן 25 אושרו ו-10

לא אושרו. 7 מתוך ה-10 הם מקרים לבירור, ול-3 יש זכות ערר. את ה-3 דחינו משום

שמצאנו כי אין הם מקרים דחופים. למשל: נכון להיום, ילד של אחד ההורים, אשר הוא

נשוי ויש לו משפחה כאן, אינו זכאי בשלב זה לבקש להביא את הוריו.

מבחינתכם "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

כלומר מיום שהוא מתחתן, הקשר שלו עם הוריו פחות איתן לדעתכם.

ד י אפרתי;

נאמר לנו כי ההורים האלה במצב בריאותי קשה, אך ראינו שהם בריאים.

מתוך 35. 25 אושרו ו-10 לא אושרו. השאלה העומדת בפני הוועדה היא, האם המשך

טיפול מוקדם בארץ וטיפול קונסולר' שם. פירוש

הדבר שבעוד מספר שבועות, מר אפרתי או צוות של משרד הפנים 'סע לשם, כדי לפתור את

בעייתם של 92 מקרים שעדיין נותרו לטיפול.

אני רוצה לומר שהיה קשה מאד לאסוף את המידע על הקרובים ועל יחס הקרבה. היה

עוד יותר קשה להשוות שם את המידע שנאסף כאן. הזמנו לשם את כל הקרובים: בעל, אשה,

ילדיה ועוד ילדים שאינם שייכים למסגרת המשותפת או לכל אחד מבני הזוג לבד. היא קשה

מאד לאמת את העובדות ולקבוע את הקשרים המשפחתיים. מצאנו סתירות רבות בעובדות

שהוצגו לנו שם, לגבי הזהות והקרבה המשפחתית. נוכחנו כי הציגו לנו מלכתחילה מידע

לא נכון, מסולף וסותר, בעיקר שם.



המלאכה קשה, וצריך לעשות עבודה יסודית וסבלנית. יכולנו גם לומר שאיננו מובנים

לעבוד עם השקרים האלה, אך בסבלנות רבה אימתנו כל פהט. מי שנמצא זכאי, אישרנו את

זכאותו ולא התחשבנו בכך שלא נמסר לנו כל המידע מלכתחילה. אמרנו להם כי באנו על

מנת לטפל באלת שלא זכאים לעלות על-פי הוק השבות, משום שעזבו את היהדות והתנצרו.

אל תאמר שהאנשים התנצרו. אלה בני המשפהות שלנו - שלי. מי אמר לך שהתנצרו?

יש גם כאלה.

אי אליצור;

לטלוויזיה הישראלית הוגשה אזהרה כי תוגש תביעת דיבה, אם עוד פעם יושמע בה

הכינוי הגורף הזה "מתנצרים", כלפי עדה שעד היום לא ידוע כמה מהם התנצרו.

ד י אפרתי;

אני מביא את המידע כפי שהוא, כי אני רוצה שכולם ידעו מה מצאתי. אני לא ממציא

שלוש משפהות אמרו לי כבר בתהילת הראיון שהן התנצרו. הן

אמרו לי גם מדוע התנצרו.

יש ביניהם גם מתנצרים, אל תעשו מכולם מלאכים.

זו לא בעיה של יהדות ושל דת. אנו יודעים מדוע זת קרה-

אתה לא תנאם כאן. שקלתי אם לקיים את הדיון עם נציגים או בלעדיהם. נהגתי על-פי

המסורת, אך לא כדי שתהיינה הפרעות. מה לעשות, ובמבצע שלמה עלו גם נוצרים.

מי אשם בכך?

המצב היה כזה, שמאהר והמשטר היה בסופו, התגנבו בצורה זו או אהרת גם נוצרים

וגם כמה קומוניסטים אנשי המשטר.

כי הפקידים החליטו.

אך זו עובדה. הבינותי מה שאתם רוצים לומר. יהד עם זאת, אם אומר כאן פקיד בכיר

שיש לי אמון מלא בו, שפנו אליו שלוש משפחות אשר אמרו שהתנצרו, אני מאמין בכך.



ד' אפרתי ;

לעומת זאת, כל יתר המשפחות התעקשו להכחיש כי אי-פעם עזבו את היהדות או

התנצרו.

אך לא קיבלתם את דבריהם.

אני לא לא יכול להעמיד זאת מול מידע שהיה לנו. לא זו היתה מטרת היציאה,

להכריע מה האמת. היו משפחות שאמרתי להן: אני לא יכול להכריע עכשיו לגבי זכאותן

על-פי חוק השבות. צריך לזכור שאלה שיושבים היום באדיס, יודעים על יהדות יותר

מביתא ישראל, כי הם לומדים. היו כאלה שאמרו כי אינם מוכנים לעלות על-פי האישור

שלי, שלא על-פי חוק השבות. והם יחכו עד שהקדוש-ברוך-הוא יחליט להעלותם.

כך אמרו לך?

ד י אפרתי;

כן. לאותן משפחות שסירבו לעלות כמקרים חריגים, שלא על-פי חוק השבות, חזרתי

מכיוון שאתם מתגעגעים לקרוביכם בארץ, וגם הקרובים רוצים אתכם ומבקשים את

עלייתכם, עלו עכשיו על-פי האישור הזה, ובישראל תלכו לקייסים ולרבנות ותאשרו את

יהדותכם. רובם קיבלו את הצעתי, חוץ מאחד שבסופו של דבר לא עלה, משום שמצאנו אותו

בריא ולא חולה. הוא אמר לי כי אפילו אם אאפשר לו לעלות ולראות את בנו, שלא ראה

23 שנים, הוא לא מוכן לעלות אלא כיהודי. יתר המשפחות הסכימו.

דיברת על קדימויות, מה עם משפחות שבניהן משרתים בצה'יל, והיכן הן עומדות

מבחינת סדר הקדימויות שלכם. לכמה מאלה שבדקת יש בני משפחות בארץ, וכמה מקרים לא

הגיעו לכלל דיון? כיצד מוסבר לאנשים שם שהבקשות שלהן נידחו ומה הם יודעים על

אפשרותם לערער?

במה שדווח לנו כאן יש צעד קדימה, אם כי לא בהיקף לו הייתי מצפה. אני חושב שגם

לוועדה יש תפקיד בקידום הטיפול בענין, וכך גם לדיון הציבורי. אני רוצה להציע

שועדת העליה והקליטה של הכנסת תקים ועדת מעקב של חברי הכנסת, על מנת שנהיה עם היד

על הדופק. אני חושב שהנושא מורכב, בעיות צצות כל הזמן, וחלק מהענין הוא מעקב

שלנו, על מנת למנוע יצירת עוולות. אולי כך נוכל גם להביא להגברת הטפטוף הדק הזה.

היושב-ראש ביקש שנתייחס לשיטה. אני חייב לציין כי השיטה הזו הוכיח עצמה

הצוות יצא ופתר את כל הבעיות בדרך זו או אחרת, גם אם נותרו מספר

מקריטם לבירור. בננה שנוגע למקרים החריגים, בוודאי שזו השיטה וצריך להמשיך בה.

אנחנו יודעים שהבעיה אינה של 92 מקרים אלא של אלפים. כפי שהבנתי מהארגונים

המטפלים בנושא באתיופיה, ישנה הסכמה גם בין אלה שממתינים שם לעליה, לגבי תהליך של

שיבה ליהדות שבוודאי תפתור את הבעיות. אני חושב שהאיש שאמר לכם שיעלה רק על-פי

חוק השבות, ראוי להערצה. רק משום-כך הייתי מעלה אותו על-פי חוק השבות. אני יודע

שמדינת ישראל אינה רוצה ליצור את המנגנון הזה, אך אם בלאו הכי יוצאת לשם משלחת בת

כמה אנשים, ויש בכך פעולה חריגה, מדוע לא נתחיל בנסוי על-פיו יוכלו אותם אנשים

לעלות לפי חוק השבות?

על-כך החליטה הוועדה.

נאמר לי כי לא היינה הוקלטה של הממשלה, שאנהנו ניצור את המנגנון של שיבה

ליהדות. אך אם אנו יוצרים מנגנון חריג לגבי אלה שעולים, לבי לבי לאלה שעולים

על-פי חוק הכניסה לישראל. אנו מכירים את האווירה בארץ, והם לא יעשו כאן דבר וחצי

דבר כדי לבצע את האקט של שיבה ליהדות.

למה?

אי רביץ;

כאן יהיו מספיק אנשים מבני העדה ובעיקר שלא מבני העדה, שיתנו להם עצות טובות:

אל תלכו ל"דוסים" האלה. כך תונצח חריגותם בארץ, ולא יהיה מנגנון אשר יוכל לעזור

להם בארץ. אם הם רוצים, אפשר להעבירם את תהליך השיבה ליהדות כבר שם.

יש חשיבות רבה לנסיעתה של ועדה מטעם הממשלה לשם, כדי להתמודד עם הבעיות

הבוערות בשטח. שאלה מרכזית היא, האם רוצים אולא רוצים להביא אותם. אם רוצים

להביא אותם, ימצאו את הדרכים להביאם ליהדות. אם לא רוצים להביא אותם - גם אם

תכשיר אותם, רובם לא יגיעו לכאן.

אני חושב שחובתה של הממשלה לנסות לאתר כל מי שיש לו קשר לבן משפחה בקרבה

ראשונה בארץ, ולהביא אותו לאלתר. חזקה עלי הצהרתו של מי שיושב בארץ, כי אדם מסוים

שם הוא בן משפחתו, לא פחות מהצהרתו של מישהו על קרוב משפחתו באוזבקיסטן. איני

יודע האם הניירות משם טובים יותר מהניירות שנותנים הקייסים. עובדה היא שאלפי

נוצרים הגיעו ממדינות חבר העמים, ואני מבין את הזעם של יהודי אתיופיה החשים שהם

מופלים לרעה.

צריך לחזק את הפעולה שמר אפרתי התחיל בה, ואולי אף לשלוח לשם ועדה קבועה. אני

יודע שאין זה תענוג לשבת באופן קבוע באדים אבבה, אך זוהי שליחות של מצווה. כל

צוות כזה יוכל לשבת שם כמה חודשים, ולהעזר בבני העדה היודעים את השפה ומכירים את

הרנרבות. אני יודע שישנה בעיה אחרת, והיא רצונה של ממשלת אתיופיה לאפשר הגירה

חופשית. חרף הצהרתו של ראש ממשלת אתיופיה, איני בטוח שיהודי יכול לקבל דרכון

ולצאת. אמרתי גם בישיבה הקודמת, כי לא אהסס לגייס כסף, כדי לשלוח לשם מטוס.

היית חבר הנהלת הסוכנות, מדוע לא העלית אותם אז?

הסוכנות יכלה להעלות אז אנשים שהיתה להם זכות עליה לארץ.

האם גם אז חשבת שיש להעלות את הפלאשמורה?

בוודאי.

ביטאת אותה גם אז ?

מי שטרית;

בוודאי.

נלחמת עליה?

מ' שטרית;

בוודאי. לצערי הרב, הענין צץ בצורה אקוטית רק בתום מבצע שלמה, כאשר אי אפשר

היה לעשות כלום. כל מי שהציג עצמו כיהודי ויש לו בני משפחה בארץ, לא היתה סיבה

שלא להעלות אותו. אין שום ספק בכך שהסוגיה קשה, כי אף אחד לא רוצה שנעלה ארצה את

מחצית האוכלוסיה באתיופיה. נניח שמספר מסוים של עולים מאתיופיה יהיו נוצרים,

מביו עולי ברית-המועצות לשעבר, 30 אחוז הם נוצרים וגם אלה שהינם יהודים, אינם

יודעים את ההבדל בין פסח לראש-השנה. אצל יהודי אתיופיה המצב הפוך; רבים יודעים

הרבה על יהדות ומצוות, אך חלקם לא הוגדרו כיהודים.

כאשר יכולת להשפיע, בהיותך גזבר הסוכנות וחבר הנהלתה וכאשר הממשלה היתה שלך,

מדוע לא עשית את כל זה?

מי שטרית;

הבעיה התעוררה בעת מבצע שלמה, אז נסגרו הדלתות.

עד יוני 1992 עברו 13 חודשים ממבצע שלמה, מה עשיתם בזמן הזה? גם אתה, חנן

פורת, היית חלק מהממשלה הזו שלא העלתה אותם. אף מקרה חריג לא פתרתם.

מי שטרית;

מסיבות פוליטיות ברורות, לא הביאו את עולי אתיופיה בשנות החמישים. היו לנו

יחסים דפלומטיים איתם, ואפשר היה להביאם. ממשלת מפא"י של אז לא הביאה אותם

מסיבות פוליטיות. מי שהביא את עולי אתיופיה זה דווקא הליכוד, במבצע משה ובמבצע

שלמה. מה שמענין אותי הוא שהם יגיעו לכאן.

חי פורת;

חכמים אומרים; כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא. מבחינה זו, כל

הצלת נפש מישראל על-ידי הוועדה הזו, ראויה לשבח גם אם יש לנו הרבה ביקורת כלפיה.

אני חושב שאנו עוסקים כאן בהצלת נפשות, כי אין לדעת מה ילד יום. באורנה מידה,

המשכו של י הכלל הוא שכל המאבד נפש מישראל - כאילו איבד עולם מלא. אנו עוסקים כאן

בדיני נפשות, ואנו צריכים לדעת שכשם שאנו משבחים על הצלה, כך אנו צריכים לבקר את

האפשרות של אובדן נפשות.



אני רוצה לחדד את הדברים שאמר אברהם רביץ: אנו עוסקים קודם-כל במעגל

המצומצם ביותר אשר סוכם להעלותו ארצה. מר אפרתי דיווח לנו שלהוציא שלוש משפחות,

כולן טענו שהן יהודיות ומבקשות לחיות כיהודיות בארץ. מכיוון שרובם התרחקו בדרך

זו או אחרת מיהדות, גם על-פי מושגי העדה, הם וודאי מסכימים לעבור תהליך של שיבה

ליהדות. מדוע לא להשיב אותם ליהדות באתיופיה ולהעלותם כיהודים? הם יבואו לכאן,

וייחשבו כאן במידה מסוימת לבני כת מנודה שלא יוכלו להתחתן. בארץ תתחלנה אותן

סערות שאנו מודעים להן מהעבר. אילו היו אומרים לנו שהם בני הפלאשמורה ובתור

שכאלה הם רוצים לעלות לישראל, היתה עומדת לפנינו בעית כניסתם לישראל על-פי הקרבה

המשפחתית אל מול הבעיה הלאומית. אבל אין הדבר כך, ואפשר לפתור את הבעיה בנקל.

אני רוצה שנוציא את האוויר מן הבלון ששמו "סירובה של ממשלת אתיופיה". הנה אנו

רואים שכאשר הדברים נעשים בצורה שקולה וענינית, ממשלת אתיופיה לא העמידה קשיים.

ד' קרלין;

התהליך עדיין לא נגמר.

חי פורת;

את צודקת. אם יש חשש כלשהו לסיכון, תציג את השאלה הזו בפני האנשים האלה: האם

אתם רוצים לעלות על-פי חוק השבות, לאחר תהליך של שיבה ליהדות, או שאתם רוצים

לעלות עכשיו על-פי חוק הכניסה. לדעתי, אין צורך בזמן רב יותר כדי להכשירם לעלות

על-פי חוק השבות. אני חושב שזוהי הגישה המשותפת לכל מי שיושב מסביב לשולחן הזה.

מה העקשנות הזו, שבגללה מסרבים להעלותם כיהודים? אפשר להתחיל קודם-כל במעגל

המצומצם הזה. אני רוצה שנתייחס קודם-כל לאלה שאושרה עלייתם. לפעמים אני חושב

שאולי איננו מעונינים להעבירם את תהליך השיבה ליהדות, כי אז יהיו זכאים לבוא

אנשים רבים יותר. על-פי הכללים הדרקוניים שנקבעו, בן שהתחתן והקים משפחה בארץ,

אינו יכול להעלות את אביו. אילו אני הייתי במצב כזה, הייתי מפוצץ שמים וארץ. האם

משום שהתחתנתי, איני זכאי להעלות את אבי, אולי משום שאני פחות זקוק לו? אני מתאר

לי באיזה מצב נורא עמד מר אפרתי, כאשר היה צריך לומר שזה אינו מקרה דחוף.

גם בשנות החמישים-שישים, בשטף העליה ממרוקו, היו רגעים מסוימים בהם נקטו

בכללים דרקוניים. אני רוצה להקריא מתוך "הטור השביעי" של נתן אלתרמן, קטע המתייחס

לעליית יהודי מרוקו, וקודם דיווח של אחד מפקידי הסוכנות הקשור לכך: " צריך היית

לראות אותנו בעבודה לפני חודשיים, בטרם ביטלו את ההגבלה עם מספר הילדים. היו

הורים שממש לא האמינו, כאשר אמרנו להם שלא יוכלו לעלות עם יותר מחמישה ילדים. איך

זה בכו בדמעות, את החמישה נוכל לפרנס ואת האחרים לא? היה שם בחור... בריא, חבוב,

עימו 7 ילדים חמודים מסודרים על-פי הגובה, מגיל 12 ועד שנתיים. בהתחלה היה בטוח

שאני מתלוצץ איתו, אבל לאט-לאט התחילו הדברים חודרים להכרתו, ונורא היה בזעמו:

אתה רואה את שניים אלה, אני הונק אותם על המקום. ימותו שניים ויהיו החמישה". את

הדברים האלה מביא נתן אלתרמן בספרו "הטור השביעי", ועל-כך הוא כותב: "איני יודע

מה דעתכם על-כך. דעתי על-כך היא שאולי בקום חוקנו זה, חרדה האדמה תחתינו ותקרא:

הם - לא אתם -בני. דעתי היא כי בכך שונה והתעוות יסוד יצרי אומה ונסתלף טבעה,

ונתבזה כוחה אשר כשל משאת את שני התינוקות מבין השבעה".

אני לא מקנא בדוד אפרתי על התפקיד שהוטל עליו. אני מבין את הפרובלמטיקה שהיא

פועל יוצא של סימן השאלה לגבי ההתנצרות, אבל יש לכך פתרון - השבה ליהדות, ובראש

סדר העדיפות צריכים להיות אלה שהם קרובים יותר.

מי היה שר הפנים, כאשר דבריו של נתן אלתרמן התפרסמו?

ישראל רוקח היה שר הפנים ב-1955-

חי פורת;

התקוממתי בצורה החריפה ביותר גם נגד יצחק שמיר בשעתו.

לא סתם אני שואל. אני קושר את הדברים.

אי רביץ;

זו לא היתה מדיניות משרד הפנים.

אני מרחם על דוד אפרתי, שבמקום לעסוק באלפי האנשים אשר ממתינים לעליה, אנו

עוסקים בנוקדנות של פקידי בנק לפני עידן המחשב. מדובר באלפי אנשים שהם בני

משפחות של אנשים החיים בארץ. כל פעם עולה מחדש השאלה המספרית, וכל פעם מנסה הממסד

לעסוק במספרים קטנים וסבירים שאפשר למשש אותם: 125 עלו, את אלה אישרנו ואחרים לא

אישרנו. אין חריגים בכלל, הבעיה היא בעיה של כולם. מדוע יכול דוד אפרתי לדבר על

מספרים כל-כך קטנים של בקשות אשר הצטברו? כי אינו מוכן לקבל בקשות אשר אינן

מופיעות בסדר העדיפויות, וכל זה תחת הכותרת "בשלב זה". בשלב זה ההתייחסות היא רק

למי שיש לו בארץ בן קטין או רווק, ומה עם כל היתר? האם אין הם חריגים? האם לבם

אי נם שותת?

התלבטנו גם אנו אם למסור את הרשימה, תמיד קיבלנו רושם שהממסד לא יתייחס

לרשימה שנגיש, אבל הפעם אני מבקש להגיש אותה ליושב-ראש הוועדה.(מגיש את הרשימה

ליו"ר). זוהי רשימה כללית של היהודים שנשארו באתיופיה. עבדנו עליה למעלה משנה,

וגיבשנו לצורך זה תכנית מחשב שלמה. הרשימה מונה בערך 29 אלף שמות. הסיכום המספרי

הוא 24 אלף, אבל לא בכל המקומות יש לנו דיווח על גודל המשפחה. הדף האחרון מסכם את

הנתונים ומסביר את ההבדל שבין 24 אלף ל-29 אלף. אנו יודעים בכמה אנשים מדובר,

ותפסיקו להלך עלינו אימים, כאילו המספר עלול להגיע למאות אלפים או אף למליונים,

כפי שעשה כבוד השגריר שישב פאן בישיבה הקודמת. הוא ציטט את דבריו של חוקר אתיופי

אשר יודע יותר טוב מכולם.

בדקתם גם את המקרים בהם יכולה להיות כפילות?

הוצאנו את כל הכפולים, וכמיטב יכולתנו ליטשנו את הרשימה הזו.

דוד אפרתי הוא איש מוסמך, איש המופקד על הפעלת חוק השבות והקביעה למי מותר

ולמי אסור להכנס על-פיו. הוא אמר כאן בטוי שאני רוצה להתייחס אליו. הוא אמר שבאו

אליו אנשים שלא יכול היה להתייחס לבקשתם על-פי חוק השבות, משום שהם בחזקת

מתנצרים. על-פי הבנתי, כאשר בא אדם שאין ספק לגביו שמשפחתו יהודיה, והוא עצמו

אומר שהוא יהודי, למרות שיש מידע האומר שהתנצר - כיצד ארנה קובע שאינו יהודי? האם

יצאת לשם עם מד לחות, כדי למדוד מתי ביצע את הטבילה בכנסיה? אם אדם אומר לך שלא

התנצר ולא טבל, רק אם יש לך ראיה מוצקה כנגדו, אתה יכול לומר לו שאינו זכאי.

דוד אפרתי אמר לנו ש-25 אנשים מבין המקרים בהם טיפל, קיבלו אישור עליה על-פי

חוק השבות. אני רוצה לשאול, מי יפצה את אלה שהיו צריכים לעלות עוד לפני שנים,

לפני מבצע שלמה או במבצע שלמה?



מי קורי נלדי; .

אני רואה את ועדת העליה והקליטה בראשות היושב-ראש, כגורם הליברלי המתקדם

ביותר בטיפול בנושא, ואני מצפה כי מעבר לחילוקי הדעות הפוליטיים נסתכל על העתיד.

כל. ההחלטות שנתקבלו, פרט לגיור והשבה ליהדות, נתקבלו פה-אחד.

מדובר כאן בקבוצה שכולם יודעים כי הם מביתא ישראל. מי שמנסה לפסול אותם

כיהודים, מוטלת עליו חובת ההוכחה. השאלה היא, מהו המנגנון שיקבע את הדבר. עם כל

הכבוד לפקידים, במקרים קודמים חם הביאו ארצה גם נוצרים, כאלה שהקייסים לא היו

מתירים את עלייתם. זה לא נושא לפקידים, זה נושא הנוגע לשופטים ורבנים, ובראש

וראשונה לקייסים. מי קבע באתיופיה מי שייך לעדה, את מי לחתן ואת מי לא לחתן?

הקייסים.

מר אפרתי, האם תוכל לומר לאדם שיטען בפניך כי הוא יהודי , שבעצם הוא נוצרי? מי

שמך לומר לאדם שהוא נוצרי? אתה חותך גורלות, אתה מוציא נגדו פסק-דין מוות. את זאת

רשאי לעשות רק קייס או רב. בהמלצות הוועדה נאמר שתישלח ועדה של קונסול, קייס

ורב. מדוע הוועדה הזו לא הוקמה ולא יצאה עד היום הזה? אני חושב שגם ועדה כזו

אינה מתאימה. צריכה להיות ועדה של שלושה קייסים ואולי גם של רבנים, אשר תוכל

להחזיר אדם ליהדות במקום. יש בארץ רב ראשי ליהדות אתיופיה, ששמו יוסף הדנה,

וישנו גם קייס רפאל הדנה, המכנה עצמו הקייס הראשי ליהודי אתיופיה. אלה שני האנשים

אשר מקובלים על הרבנות הראשית. ברגע שהם נתנו אישורים לאנשים שהם שייכים לעדה,

צריך היה להתחשב בהם. אבל ועדת צבן אמרה כי את שני אלה אינם רוצים לשמוע, כי יש

להם דעה קדומה.

אני מבין שהיית צריך להעלות את הנקודה הזו.

המנגנון הזה לא טוב מעוד סיבה: זהו מנגנון ערר, אך כיצד להפעיל אותו משם?

מדוע לא יישמתם את המנגנון הזה במסגרת החוק? זו צריכה להיות ועדה

סטטוטורית-חוקית. יש חוק, ישנן תקנות וישנם סדרים, אבל באתיופיה הכל נראה אחרת.

כיצד ייתכן שלא תהיה לאדם זכות אלמנטרית לערער על-פי חוק, על הקביעה שאינו יהודי?

האם אתם רוצים שיוגשו אלפי בג"צים בענין זה?

מוועדת צבן יצא המסר, כאילו מדובר כאן על מומרים מרצון. מי כמוכם יודע

שבשעתו היתה פשרה פוליטית מקובלת על כל גווני העם הזה, לאחר פסק-הדין בענינו של

שליט אשר קבע כי כל מי שיצהיר שהוא יהודי, יקבלו אותו כיהודי על-פי הצהרתו.

הכנסת המבחן ההלכתי, ומצד שני קבלתם של בני-משפחה של יהודי.

במקרה של ספק, אפשר היה להשתמש בפשרה זו גם כדי לפתור את הבעיה היום. מה שאומרים

לנו הוא, שהפשרה אשר חלה על יהודי רוסיה, על-פיה באים אלפי אנשים שאינם יהודים,

אינה חלה על יהודי אתיופיה, מפני שכאן מדובר בנוצרים, ולא סתם נוצרים - נוצרים

מרצון. אלוהים אדירים, אני אומר לכם שמדובר כאן על אנוסים, ואני מוכן להישבע

על-כך, ואף לתת לכם חומר.

אני מבקש שהוועדה הזו תזמין את ההסטוריונים ותבדוק את הנושא. מדובר באנוסים,

והחוק מסדיר את בעייתם.

אדוני היושב-ראש, במשך ארבעה ימים מתו במחנה המנודים באדיס אבבה חמישה

ארגווי דארו בן 36 נפטר ב-18.5, אשגרה מרסה, תינוק בן שנה, נפטר ב-20.5.

מקונן דרסו בן 4, נפטר ב-20 במאי, מוללו בלקה בן 38 נפטר ב-22.5. אני רוצה להזכיר

לכם כי אין כאן שאלה, מיהו יהודי. אנו דנים כאן בשאלה מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו

ומי שלא בקיצו.

צר לי על האיש ההגון הזה, דוד אפרתי, אשר מבין כי מה שהוא עוסק בו חותך

גורלות של אנשים. הרשימה הזו מצטרפת לשמותיהם של 30 בני-אדם שמתו מוות מיותר

ובזוי. אני מפנה את השאלה הזו לאיש שאינו יושב כאן, ושבפעם הקודמת האשמתי אותו

בפשעים כנגד העם היהודי. למרבה הצער, איני יכול לחזור בי מדברים אלה. איני זוכר

אם היה בתולדות מדינת ישראל מצב בו פקידים דנו יהודים למוות, בגלל החלטה פושעת

ומטומטמת.

אני רוצה לשאול, מה היתה הסכנה בהבאתם של חמשת האנשים האלה, בתינוקת בת השנה

ובתינוק בן הארבע, שבגללה לא העלו אותם למדינת ישראל? האם מישהו פחד שתינוקת בת

שנה תלך ברחובות ותעביר אנשים על דתם? האם פחדו שילדים אלה יביאו את הסבים שלהם

ארצה, ותוך זמן קצר יהיו לנו כאן מליון כושים עם איידס ומחלות טרופיות? מה הסכנה

הנשקפת למדינת ישראל, מבואם של כמה אלפי אנשים?

בפעם הקודמת אמר חבר-כנסת כי יש לו הרגשה שגם בעוד ארבעים שנה נמצא עצמנו

סוחבים את הסיפור המתועב הזה. ישנה החלטה של בג"צ שמשמעותה לא נעימה לממשלת

ישראל. זוהי שעת רצון, שבה כל הצדדים יכולים לרדת מהעץ ולבדוק מחדש את השקרים

והמעשים שאני רוצה להאמין שנעשו שלא בזדון. לא מדובר ברבבות או במליונים, אלא

בקהילה קטנה, מובחנת ומובדלת של יהודים שבמידה והיתה בקרבם התנצרות, היא היתה

התנצרות מאונס.

אני רוצה להזכיר כי לפני חצי יובל שנים עלו לכאן יהודים מהודו, והרבנות אז

היתה הצד הרע. היא אמרה שיעלו רק בני ישראל שיש להם הוכיח שהסבא או הסבתא יהודים.

לוי אשכול התערב אז ואמר כי זה לא יעלה על הדעת. בלחצו קיבלה הכנסת החלטה אשר

הפכה את החלטת הרבנות על-פיה. תוך חודשים ספורים ירד הנושא של בני ישראל מסדר

היום, מי מכיר אותם היום? הרי הם התערו לחלוטין במדינת ישראל.

יש שתי ברירות ואין דרך שלישית: האחת היא שהמצב הבזוי והמתועב הזה יימשך,

ואנשים הגונים מסוגו של מר אפרתי ימצאו את עצמם בסיטואציה בזויה, כאשר באצבעון

קטן ינסו לשאוב מים מים הייסורים והסבל. מי יודע אם מרגע שהוועדה הזו יושבת כאן

ועד עכשיו, לא מת שם עוד אדם. הרי הדם הזה זועק לשמיים.

רשמנו את כל טעוניך.

זו הפעם השלישית שאני נמצא כאן, אך איני מרגיש שמשהו זז.

אם בעוד כמה ימים יעלו 125 איש, בכל זאת משהו זז. נמשיך בלחץ, ולקראת סוף

הישיבה נקבל גם החלטות.

כל מי שראה את הכתבה בטלוויזיה ביום שישי, ויש לו רגש אנושי, לא יכול היה

לישון אחר-כך. הכתבה עסקה בילדה שהוריה לא הגיעו ארצה, ובגלל געגועיה נגרמו לה גם

בעיות נפשיות. מדינת ישראל משלימה לצערי עם המציאות הזו, ובני העדה אינם מסופקים



מהחלטת הממשלה, שגם היא אינה מבוצעת.

נפגשנו עם ראש ממשלת אתיופיה, והוא אמר חד-משמעית שאין להם כל בעיה לשהרר

אזרחים אתיופיים. ממשלת ישראל טענה תמיד כי הבעיה היא ממשלת אתיופיה, ועובדה היא

שמבצע שלמה התרהש בסוף ימי משטר מנגיסטו, למרות התוהו-ובוהו. ממשלת ישראל צריכה

להחליט חד-משמעית, האם היא רוצה את הקבוצה הזו. אם תחליט שלא, ייתכן שאנשים אלה

יחליטו לנדוד במדבר או למות כולם. אנו רוצים לדעת איפה אנו עומדים, נמאסו עלי כל

הכנסים וההפגנות. אני מעריך את עבודתה של ועדת העליה והקליטה של הכנסת, אך שאלתי

את עצמי אם יש טעם לבוא לישיבתה. אני יודע שהיושב-ראש משקיעה הרבה בנושא, אך

הממשלה אינה מתייחסת לנושא ברצינות.

דוד אפרתי וצוותו נסעו לאתיופיה לעשרה ימים, כאשר להגיע מקווערה לגונדר יכול

לקחת חודשיים. אני יודע מי עובד בשגרירות שלנו שם. לא נותנים להם אפילו להתקרב

לחצר, אם שמעו שדוד אפרתי חיפש אותם. למנהיגי העדה אין היום מה להציע לבני העדה.

אנו מנסים להרגיע את הרוחות, אך אין לנו מה לומר להם. גם אם יבואו 125 אנשים,

זוהי קבוצה קטנה מתוך אלפים שממתינים לעלייתם.

מדינת ישראל חייבת להזדרז. זוהי אחריותה של הממשלה, ואסור לא לברוח מאחריות.

היו כאלה שאמרו לי שאינם רוצים לעלות, אם לא מכירים בכך שהם יהודים. הסברתי

להם שהקייסים בישראל יציגו להם שאלות, ואז יקבעו שהם יהודים. את העזרה מקבלים שם

רק 1300 האנשים הנמצאים בתוך ה"קומפאונד", ולא מי שנמצא מחוץ לו. במקרה שלי אנילא

חושב שעשיתם משהו.

לקחתי את המקרה הפרטי של אדיסו כמקרה שמחובתי לטפל בו, ואני נמצא עכשיו באמצע

הטיפול.

אי סלומון;

לפני 21 שנה, למרות שהיה איסור על כניסה לשגרירות ישראל באדיס אבבה, קיבלנו

ויזה והגענו לכאן. הגענו לקבוץ נגבה והתחבאנו בפרדסים ואמרנו "שמע ישראל", כי

חיפשו אותנו. עד היום יש בארץ 50 אלף נפשות מעדות ביתא ישראל, לאחר שאלפים ניספו

בחולות בסודן ואחרים שמתו באדיס אבבה.

היום קוראים להם פלאשמורה, אך אלה צאצאי בירנא ישראל. אני מקווה שגם הם

יגיעו ארצה בעזרת-השם, למרות שהפגיעה תמיד תישאר בלבנו. אחד מאנשי העדה אשר

נוצרים ניסו להרוג אותו, הגיע אל הקונסול הישראלי היושב בגונדר וביקש ממנו לעזור

לו. כל אחיו ואביו נמצאים בארץ. לא עזרו לו, ובסופו של דבר הוא מת מפצעיו. אשה

אחרת, שלא היה לה כסף להגיע מהכפר לאדיס אבבה , נשארה בכפר. היא התקשרה לקונסול

בגונדר וביקשה לעזור לה, אך נאמר לה שהתקשרו עם בנה בארץ - כלומר אתי - והוא אמר

שאת פלאשמורה. אף אחד לא התקשר אלי. זו אשה מהכפר, שאני מכיר אותה. נכדיה של אותה

אשה נמצאים בחיפה. האם תפקידה של השגרירות הוא לסכסך בין בני המשפחה? אני מבקש

לבדוק מה עושים אנשי השגרירות באדיס אבבה.

אני מודה ליושב-ראש הוועדה על שכינסת אותנו כדי לדון בבעיות היומיומיות

הכואבות. אני רוצה שכולנו נרגיש וננהג כיהודים. במבצע משה מתו למעלה מ-4000

יהודים במדבר סודן, וכך גם במבצע שלמה וגם עכשיו. אני רואה קו משותף בין אלה

שמתנגדים לעליית יהודי אתיופיה לבין אלה שלא רוצים שיכנסו לגור בשכונותיהם כאן.

העדה ממורמרת מאד, וכך לא תהיה קליטה מוצלחת שלהם כאן. איך אפשר לתת ליהודי למות

כל יום. כיצד אפשר יהיה לקבוע את יהדותם? האם אין די בכך שאני אומר שאני יהודי?

האם אדם אחר צריך להעיד על-כך שאני יהודי? זה פוגע מאד בעדה.



מאיזו שהיא סיבה, ראש הממשלה לא התענין עד עכשיו בפתרון הבעיה, למרות שאנשים

מתים שם. לא מרגישים כל רגש יהודי. אם לא נטפל בכך, ההסטוריה תקשר בין מה שהיה

בעבר למה שקורה עכשיו. כאשר יהודי אתיופיה רצו לעלות ארצה לפני המישים שנה, לא

רצו לעלות אותם.

י י ליפל;

מפריע לי שלא נמצא כאן אף קייס, ויש לי הערה לפרופסור קורינלדי, אשר הזכיר

כאן שני שמות של קייסים. קודם-כל, אין מושג של רב ראשי לעדה האתיופית. נמצא כאן

הרב ולדמן, ונמצא גם נציגם של שני הרבנים הראשיים ההדשים, הרב יצחק עידן, שהוא

היועץ הראשי של הרב בקשי-דורון. אני מצטרף לדעה האומרת, שרב וקייס צריכים להיות

מעורבים בתהליך הזה.

אני רוצה לחזק את ידיו של ישראל ליפל. ישנן הצעות הקובעות כי מי שיקבע את

היהדות הם הקייסים מהאזורים השונים. מדוע הרב של קרית-שמונה צריך לקבוע יהדות

לגבי אנשים שהוא לא מכיר? הרב בליטא, קבע יהדות בליטא, וכך גם במקומות אחרים.

מדוע לא נסיע את הקייסים לשטח באתיופיה, כדי שיקבעו שם את היהדות.

אין לי טענות כנגד דוד אפרתי, אני חושב שהוא אדם טוב,אך אני חושש שסיבכו אותו

בביצוע החלטה אומללה. יצאת כפקיד אשר ממלא אחר הוראות, ובמסגרת זו ניסית לעשות את

המירב. בכתבה ששודרה בטלוויזיה ביום שישי, סופר על אשה ותינוקה. האשה אמרה שאת

התינוק יש לה מחבר נוצרי. לאחר-מכן הסתבר שהילד אינו שלה, אלא מצאה אותו ברחוב.

נגיד שמצאה אותו ברחוב,איך אפשר להפריד ילד מאומץ מאמו? אחרי אושוויץ אנחנו באים

להחליט מיהו יהודי? היטלר שרף אנשים שמצא שסבתם חמישה דורות אחורה היתה יהודיה.

אבי הוא יליד איזמיר שעד גיל 17 לא ידע שהוא יהודי. בגיל 17 חתך לו תורכי את הגב

יהודי מלוכלך, לך מפה. הוא שאל את אביו: מה זה יהודי? ואז סיפר לו אביו

שהוא יהודי. היתה זו משפחה אריסטוקרטית מתבוללת לחלוטין, מצאצאי האנוסים מספרד.

בעקבות זאת עלה אבי ארצה, התחתן והוליד ארבעה ילדים, בנים טובים לציונות. האם אתם

חוששים שהם לא יהיו בנים טובים לציונות?

לכל דבר יש פתרון, תנו להם לבצע את השיבה ליהדות על-פי. מנהגיהם. מעולם לא

אמרנו ליהדות עירק שהרב שלה אינו מקובל עלינו כפוסק ביהדות, ולא עשינו זאת ליהדות

מרוקו. אבי היה אחראי על העלאת יהדות מרוקו, והוא קיבל את ההוראה ממשה שרת לא

להעלות יהודים ולהפריד בין בני משפחה. אנחנו לא נעשה את התועבה הזו. אבי עמד

במקומו של דוד אפרתי, והוא העלה את היהדות הזו.

אני רוצה להקריא משהו שיעקב חזן, מנהיג מפ"ם, אמר לאחר שהוכנס הסעיף הנוסף

לחוק השבות, בעקבות פסיקת בג"צ בעני נו של רב-סרן שליט: "העליה לישראל שקולה כנגד

כל תרי"ג המצוות. אם תרצו, זהו הגיור האמיתי ביותר והעמוק ביותר של כל מי שרוצה

להיצמד לעמנו ולהזדהות עימו. להכביד עליהם את החיים, לא לפתוח בפניהם את שערי

ביתנו הלאומי ולא לקבלם בתוכנו כיהודים לכל דבר, הרי זהו היפוכו הגמור של הציווי

הלאומי העליון בדורנו". אבל יעקב חזן אמר זאת לפני הרבה שנים, וכנראה שמשהו נשכח

מאתנו בינתיים.

אני קורא לכולנו, בואו נפתור את הבעיה בקלות. יש פתרון לבעיה הזו, אותו אנו

נוציא משלחת של קייסים לאתיופיה. אם לא תעשו

זאת, בג"צ יורה לכם לעשות זאת. אתם יודעים שהוגש בג"צ וצו על תנאי. מנהיגי

הקהילה, הם שיקבעו מיהו יהודי ויחלקו תעודות יהדות. תעודת היהדות הזו היא שתחייב

את נציג משרד הפנים. עוד קודם לכן, אני מציע לכם להתעשת ולקבל את ההחלטה היחידה

האפשרית.

אני מייצג כאן את מחלקת אפריקה במשרד החוץ. אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם,

בקשר למה שאמר ראש ממשלת אתיופיה לנציגי הארגונים היהודיים. ליוויתי אותו כאן

לאורך כל ביקורו, והוא אמר להם שאתיופיה תרשה יציאת יהודים כשם שהיא מרשה יציאת

כל אזרה אהר, עם דרכון אתיופי. אבל הוא הזר ואמר גם לאמצעי התקשורת, שאתיופיה לא

תרשה הבאתם של הפלאשמורה כקבוצה אלא באופן אינדיבידואלי. אברהם יאטה, שהשתתף

בישיבה עם ראש ממשלת אתיופיה, אמר לו: אני טיגריני. אם תפתהו את הפתח להעלאתה של

קבוצה גדולה של פלאשמורה, 40 אחוז מהעם הטיגריני יטענו שהם צאצאי יהודים.

קריאות של נציגי יהדות אתיופיה;

הוא לא אמר דברים כאלה.

אנו יודעים מה ההבדל בין יחיד או משפחה לבין קבוצה. תסכים איתי שלא מדובר על

מבצע להעלאת קבוצות גדולות, אלא על תכנית להעלאה הדרגתית על-פי הקריטריונים

שממשלת אתיופיה הסכימה להם.

ר' אלעזר;

כמי שנוכה בישיבה עם ראש ממשלת אתיופיה, אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. ראש

הממשלה לא העלה אפילו ברמז את הנושא הטיגריני. הוא אמר שהאנשים האלה יצאו

מאתיופיה כפי שכל אזרה אתיופי רשאי לצאת, על-פי התהליך המקובל שם. הוא לא אמר

שהוא מתנגד ליציאתם או דבר דומה.

גם אם יישמעו כאן דברים שאינם תואמים את מה שאתם רוצים בו, אני מבקש לא

להפריע. מר אפרתי לא ישיב על כמה מהשאלות, מכיוון שאינו מוסמך לכך. הוא צריך לגעת

רק בתהום בו טיפל.

היה כאן גם מנכ"ל משרד הפנים, אך שהררתי אותו. אם אין לו מה לומר, מלבד מה

שמר אפרתי יכול לומר, לא הייתי צריך לההזיקו כאן.

לשאלתו של חבר-הכנסת זנדברג בנוגע למשפחות החיילים: בעזרתה של דורית ממשרד

הקליטה, אשר היתה בקשר עם הצבא ועם קצינת היילים בודדים, ביקשנו שכל מי שטוען

שהוריו נשארו באתיופיה, ואינו יכול לבוא, להתקשר אתנו ולבוא לפגישה. קיבלנו רשימת

שמות, כולה של היילים שהשתהררו מזמן. לאחר שחזרנו ואמרנו כי הכוונה היא לחיילים

בשירות סדיר, נאמר לנו כי ישנם 5-4 כאלה, אך אף אחד מהם לא הגיע לפגישה שנקבעה

להם. למרות זאת, הגיעו אלינו שלושה חיילים והגישו את בקשתם. חייל אחד ביקש להעלות

את שני הוריו ושלושת אחיו, והבקשה אושרה. חייל שני ביקש להעלות את אמו, בן-זוגה

והמשת ילדיה, רצינו לטפל בכך במגמה חיובית, אך האם לא אותרה. חייל נוסף ביקש

להעלות את אביו, בת זוגו ועוד ששה אהים חורגים, אך גם הוא לא אותר. אני מקווה

שלאחר מאמצים נוספים, בני המשפחה יאותרו ונוכל לטפל בבקשות.

האם כך תעשו?

אעשה ככל שאוכל כדי לעזור.

אי זנדברג;

על-פי השיטה הזו, אם תחכו קצת, גם אותם חיילים שהגישו בקשות ישתחררו, ואז לא

יכנסו עוד לקטגוריה של חיילים.

אלה המקרים שמצאנו, ובהם טיפלנו. מבחינה חוקית, לאזרח ישראלי יש זכות להגיש

את הבקשה למדינתו. באדיס אבבה פגשתי את דגו אבונה, יושב-ראש ועד הקבוצה, והוא

העביר לי רשימת בקשות של המשפחות שם. הסברתי לו שלא נוכל להשתלט עליה ולטפל בה.

ביקשנו להודיע למשפחות האלו לפנות אל קרוביהם בארץ, כדי שיפנו אל משרדי כאן.

דאגתי לכך שידע את החלטת הממשלה לגבי זכאויות. אני מקווה שיעשה זאת. אני פקיד

בכיר, ואני פועל על-פי שיפוטי והסמכות שניתנה לי, על מנת לעזור. האמינו לי, אני

מזניח נושאים חשובים רבים למדינת ישראל, כדי לטפל בנושא זה,

כאשר המבקש הוא בישראל, הוא חייב לקבל ממני תשובה מנומקת, במידה ולא ניתן

אישור לבקשתו. אם יבקשו ממני לעזור במיצוי הליך הערר, אעשה זאת. אשר להשבה

ליהדות באתיופיה, הייתי חבר בוועדת רובינשטיין, והפתרון היחידי שנמצא היה שיבה

ליהדות. הייתי אחראי על הצוות שכלל את קמחי ו ולדמן, אשר יצא לשטח על מנת לבדוק

כיצד הפתרון מתקבל שם, ועזרתי ככל שיכולתי. אנו י ודעים שמדי ני ווזה של ממשלת

אתיופיה היא לא להתערב. אני מקווה שיקרה נס, ותימצא דרך מעשית לפעול שם על מנת

לקרב ליהדות. ראיינתי ילדים שידעו לומר תפילות וברכות בשטף. אני מקווה שבתיאום עם

כל הרשויות שם ובישראל, תימצא דרך לפתור את הבעיה. הממשלה אמרה, ובצדק, שלא תעסוק

בכך, אך יימצאו גופים יהודים ואחרים שיעשו את המלאכה. ברגע שיש לאדם אסמכתאות

אישור על-פי חוק השבות.

חבר-הכנסת שטרית שאל, מדוע לא מביאים כל מי שהוא קרוב בדרגה ראשונה. אילו

הענין היה פשוט, היינו מאשרים. כל המקרים שבדקנו, התגלו כמסובכים ביותר. בכל

מקום בו תחתוך, תיצור פצע נוסף. אם תחליט להביא את האב, תמצא שאשתו הנוכחית אינה

מזרע ישראל. ילד ביקש להעלות את אמו, אך התברר שאמו אינה יהודיה, ויש לה ילד

מבעלה הנוצרי ומבעל יהודי שהיתה נשואה לו קודם לכן. בסך-הכל יש לה ילדים מארבעה

בעלים שונים.

אני מקווה שהחלטת הממשלה הזו, אשר מאפשרת לעשות משהו, לא תהפוך להחלטה גורפת.

אני ממונה על ביצוע מדיניות ההגירה של ממשלת ישראל. כל מי שנכלל במסגרת הרחבה של

חוק השבות, יוכל לבוא, אך כל מי שנמצא מעבר לקו הדק של חוק השבות, אינו יכול

לעלות. אם נרחיב את הקטגוריות ללא גבול, ישנה אוכלוסיה של מליון נפש שעליהם לא

חל חוק השבות, וגם הם נישאים לנשים מיש"ע ומחו"ל. גם להם יש הורים ואחים. מבחינת

שלטון החוק, נוצרת כאן בעיה. הפקידים צריכים למלא אחר החוק.

אני מודה למר אפרתי על סקירתו. בעית החריגים לא טופלה במשך שנים. היו מקרים

בלתי אנושיים, ולמרות זאת הם לא טופלו. יוצאי אתיופיה שרתו בצה"ל לא רק ב-1993

אלא גם ב-1989-1992- אני חייב לציין, כי יש עכשיו נסיון רציני לפתור את הבעיה

בזמן הקצר ביותר. אפשר לומר כי ביקורו של מר אפרתי באתיופיה היה מוצלח, וניתן

יהיה למצוא פתרון גם ל-90-100 מקרים חריגים נוספים. הדרך היא אך ורק פתרון במקום,

כלומר שם. אני מאמין שאותם 125 שעלייתם אושרה, יעלו בקרוב. מי שיש לו את הנסיון,

הידע והמעמד, צריך לנסוע לשם ולפתור את הבעיה. לדעתי, אין שום סיבה שממשלת

אתיופיה תמנע את פתרון בעית החריגים. הנושא הזה נמצא בידינו. כאן לא מדובר בבעיה

קולקטיבית. אם אנו נמצא את התשובה, ממשלת אתיופיה תאפשר את עלייתם.



אני תובע בשם הוועדה מממשלת ישראל, למצוא את הדרך המהירה והיעילה ביותר, וזאת

רק על-ידי כך שצוות בראשותך או בסמכותך יסע בעוד שבועיים-שלושה, לאחר שהבדיקה

תיעשה בארץ, ויפתור את הבעיה במקום.

עדיף שלא נשתמש במילה הריגים, אלא במילה עדיפים.

מקרים בעלי קדימות אנושית-הומניטרית ממדרגה ראשונה.

מאהר ויש היום הבנה עם ממשלת אתי ופיה, והביקור של מר אפרתי והקבוצה שלו שם,

אינו נתפס עוד כמעורבות בעניני הפנים שלהם, אלא נעשה בידיעתם, בהסכמתם ובסיועם -

איני רואה כל סיבה שלא להגשים את החלטת ממשלת ישראל. זה מחייב הקמת צוותים

הכוללים רב, קייס וקונסול. אם מצב כח האדם במשרד החוץ אינו מאפשר זאת, צריך

להעמיד לרשותו את כח האדם. לא יכול להיות שבגלל מגבלות כח אדם, הנושא לא יטופל.

ברור שבגלל תמרוקים שם, צריך להימצא צוות בכל מקום. אני קובע בשם הוועדה, שאין

היום סיבה פוליטית או בינלאומית, אשר מונעת זאת. נוצרה עובדה שכמה אלפים באדים

אבבה מקבלים עזרה מהג'וינט, וכמה אלפים מקבלים סיוע מגוף אמריקאי יהודי, גם זאת

באישור ממשלת ישראל.

קריאות;

הם עדיין לא מקבלים שום דבר.

אי יפת;

הם לא מקבלים עזרה, מאז שהרב ולדמן פסל אותם.

נמצאים כאן מנכ"ל משרד הקליטה ועוזרת השר. נעביר את דבריכם לשר, אבל השר

מאמין שיש טיפול בהם. נבדוק את הנושא.

חי פורת;

אני מציע לקבל זאת כהחלטת הוועדה, ולוודא שאכן ההחלטה מתבצעת.

אני רוצה לעמוד על-כך שהחלטת ממשלת ישראל תיושם גם לגבי אנשים אלה. לא יעלה

על הדעת, שממשלת ישראל באמצעות מר אפרתי, לא תבדוק את מצבם של אותם 4000 איש

הטוענים שהם יהודים.

מי צריך לבדוק אותם?

הצוות הקונסולרי. זה מעוגן בהחלטת הממשלה. זהו חלק מנושא איחוד משפחות.

החלטת ממשלת ישראל צריכה לעמוד במבחן המציאות של אלה שכבר נמצאים שם.

אני לא מסכים איתך. החקירה לגבי אותם 3000-4000 שנמצאים שם, מבלי שיהיו לך

הכלים כדי לבדוק, האם עברו או לא עברו תהליך התנצרות - תגרום לכך שלא תצא מהענין.

הדרך היחידה לגביהם, היא להעבירם תהליך השבה ליהדות.

זה יכול להיות השלב הבא.

ממשלת ישראל לא קיבלה החלטה על-כך, הוועדה קיבלה זאת, למעט חברת-הכנסת ענת

מאור שהצביעה נגד.

חי פורת;

אני רוצה לעשות לגבי אנשים אלה את ה"טסט קייז" של השבה ליהדות.

מה שאתה מבקש, יכול להתקבל רק לאחר ההצעה שלי. הממשלה יכולה להחליט, מסיבות

שונות, שהיא מעונינת כי כל התהליך ייעשה בארץ, ובכך אני מסכל את האפשרות לקבל את

הצעתך. הצעתי אומרת לממשלה, כי היא צריכה לטפל קודם-כל באלה שמרוכזים באדיס

אבבה. לגבי ה-850 אין ויכוח, ואני מקווה שהממשלה תסייע גם ל-1300. אם אינה עושה

זאת היום, אני מקווה שתעשה זאת מחר. השר צבן אמר בוועדה, כי הצליח להניא את

הגיוינט מרצונו שלא לטפל ב-2850, והוא ידאג גם ל-1300. זאת אומרת, הממשלה מכירה

בכך שיש שם למעלה מ-4000 איש. אם היא דואגת להם, היא צריכה לבחון אם הם נכנסים

לתחום החלטתה או לא.

אני רוצה להבהיר: על מנת שהוועדה תקבל את הפרופורציות הנכונות, מסלול איחוד

משפחות הוא מסלול אחד מתוך שלושה מסלולים שוועדת השרים לטיפול בבעית הפלאשמורה

קבעה. מסלול אחד הוא המסלול ההומני שנועד לפתור את בעיתן של משפחות קרועות,

ולהביא עד כמה שאפשר במהירות לאיחוד הורים עם ילדיהם וילדים עם הוריהם. המסלול

השני ששר הפנים מטפל בו, ובמסגרתו מוקמת ועדה קונסולרית, הוא זכותו של כל אדם

כאינדיבידואל להוכיח את זכותו לעלות על-פי חוק השבות. במסגרת זו יפעלו גם

הקי יסים.

הצעתי טיפול במקרים עדיפים או חריגים, הצעתי הגשמת החלטות הממשלה ודבר שלישי:

הממשלה צריכה לראות באוכלוסיה היושבת שם את אוכלוסיית היעד להגשמת החלטתה בעדיפות

ראשונה. אנו חוזרים על ההחלטה לגבי שיבה ליהדות, ואני מציע לקבל את דעתו של

חבר-הכנסת זנדברג. נקים ועדת מישנה אשר תעקוב אחר יישום החלטות ועדת העליה

והקליטה וביצוע החלטות הממשלה.

השבוע סגרו את בית-ספר שפעל בסיוע הג'וינט.

אתה מתכוון לבית-הספר של אנדי, והוא נפתח מחדש.

היו"ר ע' זיסמן;

ננסח את החלטותינו, ונשלח אותן לממשלה ולקבינט השרים.

ר י מרחב;

הופיעה כאן משלחת בכירה של הג'וינט לפני חמישה

שבועות, והודיעה כי הם רוצים להפסיק מיד את הסיוע. רק לאחר התערבות אינטנסיבית של

השר צבן, סוכם כי הסיוע במתכונתו הנוכחית, עם הרחבה מסוימת, יימשך עד סוף 1993.

נמצאה גם נוסחה שתאפשר המשכו בשנת 1994.

נאמר כאן שממשלת אתיופיה סייעה למשלחת בראשותו של דוד אפרתי: לא רק שהיא לא

סייעה, אלא שיש לי יסוד להניח שהיא אפילו לא ידעה על-כך. עקלקלות דרכי

הבירוקרטיה האתיופית ו נפתלות, אני חושב שהם התעוררו מאוחר, ואני יודע שרק לאחר

שדוד אפרתי קיבל את האשרה, הם נזכרו לשאול מיהו מר אפרתי. יש לי יסוד סביר להניה

שאילו היו יודעים מראש מיהו, לא היו מאפשרים לו לפעול. לכן החלטנו על המתכונת

הזו, ואפילו הצגנו שלושה מאנשי הצוות שלו כעוזרים. אמרנו שאיש בכיר כזה, צריך

לבוא עם פמליה. יש לי יסוד להניח שאילו היו יודעים מראש לשם מה באו, הם היו

הוסמים את האפשרות שלתם לפעול.

אני מודה לך על ההבהרה. אנו נתבקשנו לשמור על פרופיל נמוך, אך שמענו על-כך

דיווח בטלוויזיה וברדיו. לכן הייתי בטוח שממשלת אתיופיה יודעת על-כך.

לא שמרנו על פרופיל נמוך. לדעתי, מר אפרתי לא היה צריך לדבר בטלוויזיה. די

היה בכך שהשגריר האתיופי כאן יראה אותו, כדי שידווח למשרד החוץ שלו.

אני מודה לכולכם.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:45)