הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 51

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי, כי באייר התשנ"ג - 11 במאי 1993, בשעה 12:00

עי זיסמן - היו"ר

י י בא-גד

א' זנדברג

א' רביץ

אי גורדון - ראש מחלקת העליה, הסוכנות היהודית

אי כהן - משנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ר' בר-און - יו"ר מועצה ציבורית למען יהודי בירה"מ לשעבר

אי הראל - חבר בנשיאות ובהנהלת מועצה ציבורית למען יהודי

בריה"מ לשעבר

י' מנדלביץ - הפורום הציוני

בי שיף - הפורום הצי וני

אי רחמילביץ- יו"ר התאחדות עולי אמריקה וקנדה

ו י מאור

ש' צהר

סקירת ראש מחלקת העליה בסוכנות, אי גורדון, על פעולות המחלקה,



סקירת ראש מחלקת העליה בסוכנות, אורי גורדון, על פעולות המחלקה

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. בשבוע שעבר קיימנו ישיבה סוערת, אבל מאד

רצינית, בנושא הפלאשמורה. בינתיים הגיע ראש ממשלת אתיופיה לביקור בארץ, והוא

עדיין נמצא כאן. בהתייעצות עם חברים החלטתי לקיים בשבוע הבא ישיבה סגורה של

הוועדה, שבה ישתתפו נציגי הסוכנות היהודית, המשרד לקליטת העליה, משרד הפנים,

השר יאיר צבן והשר אריה דרעי. לא נזמין לאותה ישיבה את נציגי הארגונים

היהודיים למען יוצאי אתיופיה, ולא את הארגונים של יוצאי אתיופיה בארץ. בישיבה

נסון, בעקבות ביקורו של ראש ממשלת אתיופיה בארץ, איך אנחנו פועלים למען העלאתם

ארצה של הפלאשמורה.

ואני מתכוון בזה לביצוע החלטת הממשלה בנדון בתוספת התיקונים שהצשיעה ועדת

העליה והקליטה של הכנסת, בתוספת ההחלטות שהתקבלו בישיבה שלנו בשבשוע שעבר.

הבוקר התפרסמה הודעה מטעם ראש ממשלת אתיופיה האומרת שהביקור שלו בארץ

הוא מאד מוצלח. אבל בנושא שבו אנחנו דנים הוא מאד קר. בידיעה נאמר עוד שמדובר

במדינה דמוקרטית ליברלית, לא עוד המדינה הקומינסטית שהיתה קודם, ולכן כל אחד

יכול להגר מאתיופיה כיחיד וכמשפחה. הזכרת המלה משפחה מצאה מאד חן בעיני, כי

עד עכשיו דיברו שם על כל אחד כפרט בלבד, ואילו עכשיו אנחנו יכולים להאחז במלה

משפחה.

בשבוע הבא נקיים כאן ישיבה, שתוכן היטב, במגמה להגיע לתאום ולפעולה

משותפת בנושא. ולאחר מכן נקיים ישיבה על פעולות הסוכנות היהודית ברחבי ברית

המועצות לשעבר.

ראש הממשלה מינה ועדה בראשות מר חופי, שטרם קיבל החלטות. בתחילת יוני הוא

יסע כנראה לרוסיה ואולי גם למדינות אחרות.

אדוני היושב ראש, ממתי האינפורמציה הזאת?

מאתמול.

אי גורדון;

במקרה אהיה שם כאשר הוא יהיה. אבל שלשום שמעתי שעדיין לא ברור אם יסע

לשם. לכן בקשתי לדעת ממתי האינפורמציה שבידך.

הזמינו אותו לבוא לשם. הוא מתכונן לבדוק שם גם את המצב הלא מתקבל על

הדעת שנציגי הסוכנות ונציגי לשכת הקשר פועלים שם בנפרד, ואפילו תוך תחרות

ביניהם, ולעתים גם תוך חיכוכים שפוגעים באינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל.

בשמונה הימים שביקרתי שם כאורחה של הסוכנות היהודית נוכחתי בזאת בעצמי. פגשתי

את השר יאיר צבן והחלפתי אתו כמה מלים בנדון. ברור שהמצב הנוכחי לא יכול

להימשך. זה חייב להיפסק.

שמעתי אמש מחבר-הכנסת זנדברג שאפילו ביום העצמאות לא מצאו שני הגופים

האלה אפשרות להתאחד ולערוך מסיבה משותפת לכבוד היום הזה. אין ספק שצריך לשים

קץ למצב הזה.



מר אורי גורדון, ראש מחלקת העליה, ימסור לנו עכשיו דין וחשבון על

פעולותיה ותכניותיה של מחלקת העלייה. אני מבקש שיספר לנו, בין היתר, על מה

שעושה הסוכנות היהודית על מנת להגדיל את העליה מאמצות הרווהה. קיימנו כאן

דיונים ביהדות דרום אמריקה, ובמיוהד ביהדות ברזיל, וכן ביהדות דרום אפריקה.

בדיונים בנושאים האלה משתתפים אתנו תמיד גם אנשי משרד ההוץ, הם הוזמנו גם

לישיבה של היום, אבל טרם באו.

מעניין שאחרי שאנחנו מקיימים כאן דיון בנושא, מתעוררות בעיות עם השגריר

שלנו שם. אבל הנציגים המוסמכים של משרד ההוץ בדרג חכי גבוה, שמטפלים בנושא,

נוטלים חלק בישיבות הוועדה ומדברים.

קיימנו כאן דיון על יהדות דרום אמריקה, ובמיוחד על מצב היהודים בברזיל,

על פי בקשת הארגון הלטי נו-אמריקאי. שמענו באותה ישיבה דברים קשים דווקה מדייר

שמורק שהוא סגן מנהל משרד ההוץ. ומיד לאחר מכן התעורר השגריר. הייתי רוצה

לדעת מה בעצם קורה. שמענו ממר גרוסמן על כמה וכמה צעדים שבהם נוקטים עכשיו,

והיינו מבקשים לשמוע את כך ביתר הרחבה.

אנחנו מבקשים לקיים דיון גם על יהדות ארצית-הברית. אולי תוכל לספר לנו מה

קורה שם, משום שהעליה מארצות הברית שהיתה קטנה תמיד, קטנה לאחרונה עוד יותר.

האם יש הסבר לתופעה הזאת, ומה הוא. האם ממשל קלינטון יגרום לכך שבכלל לא תהיה

משם עליה בעקבות שיפור במצב הכלכלי שם? והאם אנחנו ממשיכים להאבק על כל נפש

יהודית שם, ובמיוחד להעלאת הנוער היהודי משם.

כאשר בקרתי לאחרונה בקייב ראיתי שרוצים להעלות יהודים מאודיסה דרך הים,

בניגוד לעמדת הסוכנות. הסוכנות היהודית היא הנציג הבלעדי של מדינת ישראל

בנושא העליה, אז איך אפשר בכלל לנסות להעלות יהודים בדרך זו באופן פרטי

ובמימון משקיעים שונים, והאם אפשר להסתפק רק בהבעת התנגדות של הסוכנות היהודית

לתופעה הזאת. אנחנו מבקשים לשמוע פרטים בענין זה.

אי זנדברג;

בנושא העלאת היהודים מברית המועצות לשעבר אני מבקש לשמוע את הפרטים הבאים:

הדרכים להעלאתם, העלות, איך הם מגיעים, מי מממן, מה מקורות המימון של הסוכנות

היתודית, כמה עולה להטיס יהודי מאודיסה לארץ לעומת עלות העלאתו בדרך הים. שאלה

נפרדת היא שאלת המטען. אנחנו יודעים שבדרך הים יכול העולה לקחת אתו את המטען

שלו, בעוד שיש סידור אחר לגבי המטען של העולים ממדינות חבר העמים והמדינות

הבלטיות. כמה עולה להביא את המטען של היהודי המגיע ארצה באניה מאודיסה, וכמה

עולה להביא את המטען בדרכים אחרות?

מה הוא המנגנון היושב היום באודיסה ומטפל בענין הזה? האם זה מנגנון של

ישרלאים, של הסוכנות היהודית או של גורם ממשלתי ישראלי? מה היקף המנגנון הזה,

והאם בדקו את האפשרות לאפשר לעולה לעלות בדרך הים באניה היוצאת מאודיסה, כי

בסך הכל זה כלי קיבול והובלה, מה גם שאני מניח שמספה האנשים המבקשים לעלות

באניה גדול ממספר המקומות העומדים לרשותם במטוס, ואולי יש כאן מקום לסיבסוד

מסויים.

א' גורדון;

למען האמת אני נמצא במצב מסובך. כשהתכוננתי אמש לדיון הזה שאלתי את עצמי

מה אומר בוועדת העליה והקליטה סביב פעולות הסוכנות היהודית. וראיתי שאני מסתבך

ביער ענק, שהרי אין לכם כוונה, ובצדק, לשמוע במשך שעתיים לפחות את מה שיש לי

להגיד בנושא. מאחר והפעולות הן כל כך מכוונות וגדולות במישורים השונים, אני

חייב לתמצת את הדברים ולהתמקד על נקודות מרכזיות, מצד אחד, ופחות מודעות לקהל,

מהצד השני.



שמחתי לשמוע את דברי יושב ראש הוועדה בהקשר לדיון על הפעולה בברית

המועצות לשעבר, ואינני מתכונן להכנס חיום לפרטים. כמו כן שמחתי לשמוע על

כוונת יושב-ראש הוועדה לקיים דיון על יהדות ארצות הרווחה. אני בהחלט חושב

שצריך לקיים דיון נפרד על יהדות צפון אמריקה. כי ההשלכות של היחסים בין מדינת

ישראל ליהדות שם מקרינות לא רק על העליה משם, אלא גם על הקשר בין ישראל לגולה,

וזה נושא חשוב כשלעצמו.

אני מבקש לחדד מספר נקודות. בשנת 1992 עלו לארץ 76 אלף יהודים מכל העולם,

64 אלף מהם עלו ממדינות חבר העמים. המחלקה עסקה גם במבצעי הצלה מברית המועצות

ובמסגרת הזאת הביאה 1400 יהודים. אנחנו הבאנו גם אלף אנשים מיגוסלביה, שזו

אופירה בפני עצמה. אני פטור מלספר לכם כאן שבמשך שנה שלמה עסקנו בתשתיות

ליהדות סוריה, תימן, אירא, והעליה האתיופית שנמשכה. בשנת 1992 הגיעו 3,406

יהודים מאתיופיה, ואז קרה דבר מעניין חדש בחיי המחלקה, ואני חושב חדש גם בחיי

הלקיטה של האתיופים.

עד היום הופנו העולים מאתיופיה למרכזי קליטה, ואנחנו קלטנו בקליטה ישירה

כזו 955 יהודים מאתיופיה, בעיקר באופקים, דימונה וערד. היו כל מיני היסוסים

בנדון, אבל חשוב לציין ששיתוף הפעולה בינינו לבין משרד הקליטה היה הדוק ביותר,

והסתבר לנו שהקליטה הישירה היא הרבה יותר מוצלחת מאשר קליטה באמצעות מרכזי

הקליטה.

בשנת 1992, וגם בחודשים הראשונים של 1993 הגענו למסקנה שאת השרותים

שהמחלקה היתה נותנת במרכזי הקליטה היא נותנת במסגרת הקליטה הישירה, והגענו

למצב בו אנחנו צריכים לטפל גם בתושבי השכונות האלה, משום שלאט לאט נוצר מצב של

מתחים בין חישוב הישראלי לבין העולים החדשים באותה שכונה, וכשמדובר בקליטה

ישירה מובן שזה כולל גם את העולים מברית המועצות. מאחר והיינו אז בעיצומן של

תכניות עם רכזי קליטה מוניציפלית, נכנסו לפעולה סביב נושא העליה והקליטה,

ואיני מדבר על פעולה חבתרית או תרבותית, אלא התחלנו לטפל בתושבי השכונות, וזה

הביא אותנו לדבר חדש וחשוב מאד.

החלטנו להפסיק לקרוא למרכזי הקליטה "מרכזי קליטה" אלא "מרכזים קהילתיים".

ביקרתי שלשום במרכז הלקיטה ברעננה שם התקיים יריד של אמנים. תושבי רענה באו

לשם בהמוניהם. רכז הקליטה שלנו ברעענה טיפל בזה, ופתאום מרכז הקליטה שם איננו

יותר רק של העולים, אלא הפך ליהות מוקד קליטה לדברים נ ופסים. השאלה היא איך

אתה מביא את בתי הספר להבין זאת, ואיך אתה גורם לכך שוועדי השכונות יעסקו בזה,

כמו גם ההתאחדויות השונות של העולים, כמו התאהדות עולי צפון אמריקה, דרום

אמריקה וכו'. חשוב להפוך את המרכזים האלה למרכזים קהילתיים, וזה יתן פתח עצום

להחדרת נושא הקליטה בשדרות, באופקים, בערד, ברעננה, בחדרה, בראשון לציון

וברחובות.

יש לנו מרכז קליטה ברהובות, וברחובות יש אוכלוסיה תימנית ותיקה מאד, בת

30 שנה, 40, 50 ואף 60 שנה, והיא מאמצת באופן טבעי את העולים שהגיעו. זאת

אומרת שאתה צריך לבנות היום את מרכז הקליטה כמודל למרכז קהילתי, ובתהום הזה יש

מקום לאין סוף ווריאציות ויצירתיות.

כאשר מדברים על אינטגרציה בין עולים לישראלים ותיקים צריך להבין שאת כל

מסגרות המעבר המצויות במקומות השונים, את כל מרכזי הקליטה האלה, אנחנו נהפוך

בשנת 1993 למרכזי שירות לעולים ולישראלים במקום. זו אכן תכנית חדשנית ביותר.

מה נשאר בידי הסוכנות היהודית אחרי ה- 1 באפריל?



אי גורדון;

מיד אגיע לזה.

ב-1992 עשינו מאמץ גדול מאד לעריכת סקרים על כל מה שאנחנו עושים במהלקה.

בדרך כלל אתה נתון ללחים, לחיים ולקשיים של יום יום, וקשה לך מאד להירם את

הראש מעל לשלוחן ולהסתכל סביבך. לכן אמרנו שאנחנו ורצים להעזר בכלי החשיבה

והבקרה של הסקרים, והתחלנו בערכית סקרים. אני מציע לוועדה לקיים דיון מיוחד

בתוצאות הסקרים האלה.

ערכנו סקרים על פעולות ההתאחדויות והארגונים השונים של העולים, ונמצא שם

חומר מאלף ביותר, שמי שעוסק בעבודה היום יומית לא רואה אותו. ערכנו סקרים

באולפני קיבוץ, והאמינו לי שלא מדובר בטכניקה בלבד, אלא ראינו גם מה משתתר

מאחורי זה, ואיך הצעירים רואים את הענין הזה. בין היתר ערכנו סקרים באשר

למניעים של יהדות ברית המועצות לעלות ארצה-

וכי איננו מכירים את המניעים של יהודי ברית המועצות לעלות ארצה?

כאשר תקראו את הסקרים האלה תגלו ים של בעיות, שהמערכת לא תמיד בנויה להן.

אתן לכם דוגמה. מארצות חבר העמים יש עליה של כ- 5000 איש מדי חודש, כאשר מרבית

הדור הצעיר שם רוצה להגר לניו-זילנד, לאוסטרליה, לארצות-הברית וגרמניה. מסתבר

שאם דבר הסוכנות היהודית על מדינת ישראל ועל העליה אליה אינם מוחדרים היטב

באמצעות המדיה הסובייטית, שלאט לאט הופכת להיות דמוקרטית גם אם עדיין לא לפי

המושגים שלנו, איננו מצליחים להגיע למספר גדול של יהודים בחבר העמים.

לסוכנות יש מרכז באודיסה, והוא מטפל ביהודים המגיעים לשם בדרך זו או

אחרת. ומבלי שאתה לאפילו חש בכך אתה מוצא את עצמך סגור בשיטה שאינך יכול לפרוץ

אותה. נכון שמקיימים יום עיון, חגיגה סביב נושא זה או אחר, הרצאות על מסורת

ישראל, על דת ישראל, חינוך יהודי, ואפילו הכשרה מקצועית ועוד, אבל בסך הכל לא

מגיע לשם מספר גדול של יהודים. ברור לי מעל לכל ספק שאם לא נצליח לפרוץ אל

המדיה הסובייטית עם התכנים השונים שאנחנו מחשיבים, אנחנו נעשה שגיאה חמורה.

מחרתיים יש לי פגישה עם אנשי התק'ימ, בין היתר בעקבות הסקרים שהזכרתי. זו

השנה השלישית שהתק"מ מתנדב לנושא הקליטה. אם אתה רוצה שהעליה והקליטה יתפסו

מקום נכבד בתודעה הכללית אתה צריך להעמיד את זה בסדר עדיפות גבוה, ואני טוען

שצריכה להיות שנה שלישית גם בברית המועצות.

אי זנדברג;

עושים את זה.

לא, אין שנה שלישית בברית המועצות. אני טוען שהסוכנות היהודית צריכה

להביא לברית המועצות למשך שנה אחת קבוצה מבני הדור הצעיר בארץ,לשכן אותם במשך

חודשיים בלנינגרד וללמד אותם את השפה הרוסית. אחר כך יפוזרו חברי הקבוצה

למקומות שונים ששם יבואו במגע עם הדור הצעיר ויפיצו שם את דבר הציונות, וזה

מתקשר עם ענין השנה השלישית. לדעתי חשוב לקחת חבורת צעירים מכל התנועה

הקיבוצית, הקיבוץ הדתי, הקיבוץ הארצי ותק"מ, ושולחים אותם לפעול בברית המועצות

בשליחות של שנה שלישית, לא בשכר של הסוכנות היהודית, אלא תמורת שכר נמוך מזה,

כאשר הייתי בבלו-רוסיה שמעתי שיש להם מחסור בתכניות לטלוויזיה, ואין להם

למעשה מה לשדר. וכיוון שיש להם מרווח שידורים הגיע המצב לכך שמר שפילמן מלשכת

הקשר מצליח להכניס לטלוויזיה שם ידיעות, כתבות ותכניות שאינן קשורות דווקח

בישראל וביהודים. מצב כזה הוא בוודאי נדיר ביותר בעולם, והשאלה היא אם אתם

בודקים את הפשרות להשתלב במדיה הזאת, ואולי לנצל את המצב לאו דווקה לתעמולה

ישירה, כי די יהיה אם יראו בטלוויזיה שם סרטים על תרבות ישראל, על נופי הארץ

וכו', כדי שזה יתרום רבות גם ליהודים שם. בהיותי שם נתקבלתי בחששות כבדים מאד

בכל הקשור לגיוס לצבא למשל, שזה דבר המעורר אצלם פחד אמיתי. סרטים ותכניות

מתאימות בנושא הזה היו מחוללים שם פלאים.

אי גורדון;

אתחיל בענין הגיוס לצבא. במסגרת הטלוויזיה בצפון הארץ עשו סרט על גיוס

לצהייל של יוצאי ברית המועצות בארץ, וזה אחד הסרטים המעניינים והטובים שראיתי.

העולים הצעירים מסבירים בסרט כי הם באו מארץ שבה צריך לעשות הכל כדי להתחמק

משירות בצבא. והם מוסיפים ומספרים כי למשפחותיהם בארץ יש בעיות של קליטה, של

תעסוקה וקיום בכלל, והצבא איננו בראש שלהם עכשיו. ואחרי שרואים את מה שהצבא

השקיע בקבוצת הצעירים הזו, מראיינים שוב את אותם הצעירים לקראת סיום השירות

שלהם בצבא, ואתה רואה לפניך צעירים יהודים ציונים בכל רמייח אבריהם.

זה סרט שאינו עוסק בשאלות השלום, אף לא בכוחניות, אלא במוטיבים

פילוסופיים פסיכולוגיים של העולה הצעיר מרוסיה. ברוסיה זה יתקבל בסרט נקי, כי

הוא לא מסתבך בשאלת היחסים של ישראל עם ארצות ערביות, אלא עוסק בתופעה אנושית

על המשמעות של השירות של עולה צעיר מרוסיה בצבא ההגנה לישראל. סרט כזה יכול

אכן להוות תרומה גדולה מאד לנושא שעליו אנחנו מדברים.

למדינת ישראל אין עדיין תכנית הסברתית מסודרת בשביל המדיה. אין ספק

שאנחנו צריכים להנפיק תכניות כאלה. בברית המועצות חיים עדיין יהודים רבים מאד

שהיו רחוקים במשך עשרות רבות של שנים מנושאים כמו דת, יהדות, מסורת ישראל,

היסטוריה יהודית וכוי. אם לא ננפיק תכניות מתאימות בנושאים האלה, אנחנו נעשה

שגיאה היסטורית חמורה. לדעתי צריך להקים גוף מיוחד בשביל הענין הזה. אחרי

התשתיות שהקימו שם לשכת הקשר והסוכנות היהודית, הגיע הזמן לעלות דרגה נוספת

ולהגיע אל המדיה. בידי השליחים שלנו צריך להימצא חומר מוכן ומתאים למדיה

ברוסיה, כדי שכאשר הרגע המתאים יזדמן להם הם לא יצטרכו לחפש אחר חומר כזה,

והרגע הזה יזדמן מהר מאד כי לטלוויזיה שם אין די חומר להקרנה, כפי ששמענו.

אני רוצה להתמקד עכשיו בנושא האתיופים, ולהסביר את החלוקה שקיימת בנושא

הזה בין הממשלה לסוכנות היהודית. העליה מאתיופיה נבדלת בהרבה דברים משאר גלי

העליה שהגיעו לארץ. העולים מאתיפיה הם קבוצה מגובשת ומזוהה, ובעוד יהדות רוסיה

למשל זו קבוצה אינדיבידואלית, האתיופים הם קהילה אחת עם מורשת היסטורית

י יחודית מאד.

השתתפתי באין סוף ישיבות של ועדת העלייה והקליטה, והאמנתי - גם אם לא

הצלחתי לעשות זאת - שכיוון שאנחנו עוסקים בקליטה בעייתית מאד היינו צריכים

להקים גוף מיוחד, הנישא על ידי הסוכנות היהודית, שיטפל בבעיה הזאת, כי

הסוכנות היהודית צברה את הנסיון הכי גדול בתחום הזה. שר הקליטה דאז, הרב פרץ,

אמר על כך, וזה לגיטימי לגמרי: אני שר הקליטה ואני רוצה לקלוט את כל גלויות

ישראל. העולים מאתיופיה אינם דבר נפרד, ומשרד הקליטה ידאג גם לקליטתם. ומשרד

הקליטה אכן התלבש על הענין. אין ספק שהוא עשה ועושה עבודה בלתי רגילה בתחום

הזה. הסוכנות היהודית טיפלה בהם בשנה הראשונה להגיעם ארצה, ואחרי אותה שנה

נתון הכל בידי ממשלת ישראל.



אם הממשלה החליטה על הבאת הפלאשמורה לארץ במסגרת חוק הכניסה, הממשלה

תצטרך להיות אחראית לאנשים האלה, כי באמנה שבין הממשלה לסוכנות היהודית כתוב

שהסוכנות היהודית אחראית לעולים על פי חוק השבות. ברגע שיגיעו הפלאשמורה לארץ

תיפול האחריות עליהם על משרד הקליטה. הסוכנות היהודית תעזור לממשלה במשימה

הזאת, אבל לא תהיה עוד הסוליסטית בענין הזה.

אפשר להגיד שלמעשה תם עכשיו הפרק האתיופי בחיי מחלקת העליה של הסוכנות

היהודית, שתפנה מעתה את כל כוחה לעלייה מארצות חבר העמים ומארצות הרווחה. אבל

אני אומר זאת עדיין בסימן שאלה, כי אם יבואו אלפים מבני הפלאשמורה אינני יודע

מה יהיה. לכן אני חושב שטוב עושה יושב ראש הוועדה הזאת כאשר הוא מתכנן ישיבה

מיוחדת לנושא הזה בהשתתפות כל הגורמים הנוגעים בדבר.

האם יש לכם עדיין משרד באדיס אבבה, כפי שזה היה בעבר?

אי גורדון;

כן, אבל עם פחות כוחות. אם יהיה צורך לחזק את המשרד, אנחנו נחזק אותו

כמובן.

כיוון שהוועדה מתכוונת לקי ים ישיבה מיוחד בנושא יהדות ברית המועצות

והעליה משם, אין טעם שאכנס עכשיו לנושא הזה, ואתרכז עכשיו בעלייה מארצות

הרווחה.

היו"ר עי זיסמן;

אני מבקש שתתייחס גם לשלוש האניות שהגיעו לכאן מאודיסה.

אי כהן;

האניה הרביעית נכנסת היום או מחר בבוקר לנמל. מדי שבוע מגיעה אניה. תחילה

דובר על 300 או 400 איש שיגיעו באניה, ואנחנו נערכנו לקראת זה גם מבחינה

ארגונית בצורה יוצאת מן הכלל טובה, למרות שהתנאים הפיסיים מקשים על זה, כי

אמרנו שכל עולה המגיע לארץ זכאי לקבל את הטיפול הטוב ביותר, דוגמת הטיפול שלו

זוכה עולה המגיע בדרך האוויר, גם כשהוא מגיע דרך הים.

חברת מנו שהיא בעלת האניה, התחייבה ל- 300 איש, אבל בערב חג הפסח הגיעה

אניה עם 43 עולים חדשים בלבד.

היוייר עי זיסמן;

אני מבין שהגיע מספר גדול יותר של יהודים, אבל היתר באו כתיירים.

אכן כך היה הדבר. כשנוכחנו במספר הקטן של עולים שהגיעו באניה סברנו שלא

כדאי להפעיל שם את כל הלוגיסטיקה, הכרוכה גם בהוצאות גדולות, והעברנו את

העולים באוטובוס מהנמל לשדה התעופה וטיפלנו בהם שם, כי כך זה יותר יעיל ויותר

חסכוני.

באניה השניה הגיעו עשרים וכמה עולים, ומספרם ירד מאז. ואז התחילה סערה

כאילו הסוכנות מאיימת בגלל מטען וכוי, והדברים הגיעו גם לעתונות. זימנתי

פגישה עם אנשי המכס, משרד הפנים, לשכת הקשר והסוכנות היהודית וכל מי שיש לו יד

ורגל בנושא העלייה, והבהרתי לכולם כי האחריות לעלייה היא של הסוכנות היהודית,



והאחריות לקליטת העולים היא בידי משרד הקליטה, שהינו ערוך לקלוט כל עולה

שיגיע, וכל מספר עולים שיגיעו. ואז התהילו חילופי "מחמאות" בין אנשי חברת מנו

לבין אנשי הסוכנות ואנשי לשכת הקשר בנושא של ביטוח מטען, העלות של 43 דולר

באניה לעומת 186 דולר במטוס וכו' וכוי, ואיני רוצח להכנס לפרטים.

אני רוצה לחזור ולהדגיש כי משרד הקליטה מופקד על הקליטה, והסוכנות

היהודית על העליה. ואם חברת מנו או כל גורם אחר יגיעו להסכם עם הסוכנות

היהודית, משרד הקליטה ערוך לקלוט עד אלף עולים ביום גם אם יגיעו באניה. ם

היו"ר ע' זיסמן;

כמה עולים אתם צופים יגיעו מחר באניה?

מדובר בודדים בלבד, בין- 20 ל- 25 עולים, כאשר לפי התכנית האניה הזו היתה

אמורה להביא מחר בין 250 ל- 350 עולים. כאשר שמעתי מספרים שיש ארגון יהודי

באודיסה שמארגן את איסוף היהודים שם, ושעומדים לפתוח מחנות וכוי, התחלתי לדאוג

וסיפרתי לשר שלי את כל הדברים האלה, והעליתי בפניו את החששות ואת הדאגות שלי,

כי אינני יודע באילו אמצעים בטחוניים הם נוקטים לבל יקרה שם, חלילה, אסון.

שהרי לא יתכן שכל אחד יקח את הדברים בידיו ויקים לעצמו איזה מין מחנה קטן,

מבלי לדאוג לאמצעי בטחון במקום ולבטחון מתאים גם על האניה בזמן העגינה והשיוט

שלה. ברגע שקבלתי את ההודעה שגורמי הבטחון אחראים לתנועת האניה, הייתי שקט

ולקחתי על עצמי את האחריות לקליטתם, והשארתי את הוויכוח בין לשכת הקשר לסוכנות

היהודית לחברה שמביאה את העולים. כך היה המצב לפני שבוע, כאשר עשיתי את הבירור

הסופי עם הסוכנות ועם החברה המובילה ושאר הגורמים.

לפני שבועיים הייתי באודיסה, ושמעתי על הדבר הזה, ואני יודע שהם קיללו

את היום שהסכימו לעלות ארצה באניה, מפני שהמטען אינו מובטח, ויש לנו המון

בעיות עם זה ויש תסבוכת גדולה. הם מגיעים לחיפה, ולוקחים אותם משם באוטובוסים

לנמל התעופה, ואחר כך מחזירים אותם, ובסך הכל זה לוקח המון זמן. חוץ מזה יש

אפשרות לטוס מאודיסה ארצה.

האנשים שמטפלים בזה שכרו שם בית מלון שלם שבו יכולים האנשים להיות עד שהם

עולים ארצה. כלומר, הם נשארים שם יום, יומיים ואפילו שבוע. הכל מסודר עם

האניה. על האניה הראשונה נמצאו אנשי המכס ואנשי הסוכנות, ועל האניה הם עשו את

כל הרישומים הדרושים. זה היה בשנה שעברה.

היו"ר עי זיסמן;

אני מבין שהמגיעים מחר באניה מאודיסה מגים שלא דרך הסוכנות היהודית.

הסוכנות היהודית התנגדה וכו', ועכשיו היא הסירה את האחריות שלה. השאלה היא אם

אנחנו יכולים להשלים עם זה.

א' גורדון;

מקובלים עלי הדברים שנאמרו כאן על ידי אפרים כהן. אני רוצה להפריך כמה

אגדות שהעתונות יוצרת. הסוכנות היהודית בעד הבאת יהודים ארצה בכל הדרכים. אבל

אי אפשר לעשות דבר כזה בצורה פרטיזנית. מה ההבדל בין חברת הספנות מנו נתיבי ים

לסוכנות היהודית? עיני חברת הספנות מנו לרווחים, ואין לי כמובן שום דבר נגד

זה. מטרת הסוכנות היהודית היא להעלות יהודים ארצה מבלי להפיק מזה רווח. בעתון

כתוב כי משרד החוץ, ואינני יודע מי במשרד החוץ, מעריך שבגלל העלייה דרך הים

מפסידה הסוכנות את כספי התורמים מארצות הברית. זה כמובן קשקוש.



נכון שהסוכנות היא האחראית לנושא העלייה, והנה באה הברת ספנות ומקימה

תהנת מעבר, נוסח התחנות שהיו בזמנו בבוקרשט. ואני שואל: מי ישלם בעד זה? החברה

הזאת הרי לא מתכוננת לשלם בעד זה. היא תרצה שבהוצאות האלה ישא הגוף שאחראי

הסוכנות היהודית, אבל הסוכנות כמי שאחראית לנושא רוצה בהסדר כולל

שיש בו תשובות לבעיות הבטחון, לבעיות הביטוח וכו'.

אנחנו יודעים שהמטוסים המגיעים מבירת המועצות לשעבר אינם מלאים. אני

חזתרי מקייס במטוס שהיה כמעט מלא, אבל אני יודע שהוא לא תמיד מלא. לכן אני

אומר שעשרים העולים המגיעים באניה גורמים נזק כפול, כי ממילא משלמים בעד

המטוס, וצריך לשלם עוד גם בעד ההובלה בים.

אנחנו מקיימים אתם מגעים על מנת להגיע להסדר טוטלי. אבל אני אישית מעדיף

שהיהודים יעלו במטוס. זה מהיר מאד, פשוט יותר, זול יותר, ומדינת ישראל ערוכה

לזה בצורה הטובה ביותר. הקליטה בנמל התעופה בן גוריון עברה תהליך בלתי רגיל,

והיא נעשית שם עכשיו בצורה הטובה, היעילה והמהירה ביותר. אין לי דבר נגד מי

שרוצה להרוויח מהבאת יהודים לארץ בדרך הים, אבל אני אומר שלמדינת ישראל מותר

אנחנו רוצים להביא יהודים ארצה במטוסים, כי זה יותר מהיר ויותר

נוח, ואנחנו ערוכים לקליטתם בשדה התעופה.

אז איך בכל זאת מתגברים על הבעיה הזאת?

נמתין עוד מספר ימים עד לגמר המשא ומתן המתנהל בין הסוכנות היהודית לחברה

הזאת, ונראה במה זה יסתכם.

אני הבינותי שכל זה בא משום שיהודי מליונר, ואינני יודע מהיכן, חשב

שבצורה זו הוא יכול לתת את התרומה שלו לעם היהודי, והוא נכנס להתחייבות גדולה

מאד בנושא הזה.

זה גוף נוצרי.

היהודים העולים מתפתים לנסוע באניה, כי במקום 40 ק"מ מטען שמושתר להם

לקהת במטוס הם יכולים להביא אתם בדרך הים 200 ק'ימ מטען.

עם כל הכבוד ליהודי הזה, צריך להבין כי מי שנוסע באניה מסתכן. כי אם קורה

חלילה משהו למטוס עם העולים, יש על זה ביטוח. ואילו באניה הכל פרטיזני בשלב

הזה. כל מה שפורסם בעתון, כאילו הסוכנות אוסרת על עליה באניה וכו' ושלכן

העולים נשארים ברוסיה, הם כמובן דברים שאין להם שחר.

בשנה שעברה ארגן גוף נוצרי שתי אנות עם קבוצה גדולה מאד של יהודים, ולא

היתה לנו ברירה אלא לקבל החלטה מהירה לשים שם כמה פקידים של משרד הקליטה

ואנשים אחראים נוספים שילוו אותם על מנת לשמור עליהם תוך מהלך ההפלגה בכדי

שיגיעו ארצה בשלום. כי אחרת היו עושים בהם מה שהיו רוצים.

היו"ר עי זיסמן;

הוועדה מחליטה לתבוע מהסוכנות היהודית וממשלת ישראל לפתור במהרה את נושא

ההובלה של יהודים באניות, מאחר ולנוסעים באניות אלה אין ביטוח וגם לא בטחון.

א' גורדון;

אילו היינו עומדים בפני מצב בו אין די מטוסים להסיע את כל מאות אלפי

העולים, כי אז היינו שוקלים דרכים אלטרנטיביות להבאתם, כולל כלי שיט, אלא

שחיינו עושים את הסידורים הבטחוניים הדרושים וגם דואגים לביטוח הנוסעים

וחמטען. אבל המצב איננו כזה, ובכל זאת מופיעות. בעתונות כותרות, שיהודים נשארים

ברוסיה מפני שהסוכנות היהודית לא מרשה להם לנסוע ארצה באניות. זה קשקוש, כי יש

עבור כולם די מקום במטוסים.

אנחנו עומדים מאחורי הסוכנות בענין הזה. וכיוון שכך יש מקום להחלטת

הביניים שאותה ציינתי זה עתה.

י י מנדלביץ;

נראה לי שאינכם מייחסים די חשיבות לשיקול של העולים בכל הקשור למטען

שלהם. אבל יש הבדל משמעותי בין 40 ק"מ מטען, שרשאים לקחת אתם העולים המגיעים

אלינו בטיסה, לבין מטען במשקל של 240 ק"ג שהם יכולים לקחת אתם בבואם ארצה

באניה. וזה שיקול משמעותי לגבי הרבה מהעולים. לדעתי צריך לקיים אופציה של

נסיעה באניה, אחרי שיבטיחו כמובן גם את בטחון הנסיעה וגם יעשו ביטוח לנוסעים

ולמטען שלהם, וזה צריך להיות באחריות של הסוכנות.

אני יודע שיש אנשים שנמנעים מלעלות מפני שהם יודעים שיתקשו למצוא עבודה

ולהתפרנס בארץ, ולכן חשובים להם כל כך כל הדברים שיש להם שם ושהיו רוצים

להביאם אתם לארץ. אני חושב שצריך לאפשר להם להביא את כל החפצים שלהם.

היוייר עי זיסמן;

אני מקבל ומבין את ההערה של מר מנדלביץ. אנחנו יודעים שיש סידור מיוחד

להבאת ציוד בתחום המלאכה והתעשיה שבהם עוסקים העולים. נאמר לי שכאשר עולים

רוצים להעביר ארצה ציוד או כלים מסויימים על מנת שיוכלו לעבוד אתם כאן במקצוע

שלהם, הסוכנות דואגת לכך שהציוד הזה יועבר גם הוא במטוס, ומדובר כמובן במטען

שמעבר ל- 40 הק"ג המותרים לכל עולה בטיסה.

הלק לא מבוטל מעולי ברית המועצות מעדיף לקבל את המענק הניתן על ידי

הסוכנות היהודית, במקום ךלהביא את המטען שלו. אלא שלכל אחד יש בדרך הטבע כמה

חפצים בעלי ערך סנטימנטלי שחשוב לעולה להביאו עמו, וצריך לכבד את רגישותו של

העולה לדברים האלה.



אנחנו גם יודעים שבהגיע העעולים מברית המועצות ארצה שוכרות שתיים ואף

שלוש משפחות דירה אחת, כדי לחסוך כמובן בהוצאות הדיור, ואז אין להם כמובן מקום

לשים בו את המטען שהביאו עמם, והם משאירים אותו באיזה שהוא מקום מחוץ לדירה או

מחוץ לקראוון, וזה מתקלקל מטען גדול לא מתאים לכן לקליטה ישירה ומידית. כי

בקרוואן אין מקום למטען, ואם יש קרובים המוכנים לקלוט אותו לתקופת מעבר בוודאי

שאין להם מקום גם בשביל המטען שלו, כך שהמטען יכול לעורר בעיות.

א' ג ורדון;

אנחנו לומדים כל הזמן מהדברים שעשינו בעבר, על הטוב ועל הפחות טוב שבהם.

הגיעו אלינו 400 אלף עולים, ולדעתי צריך היה להצדיע לסוכנות היהודית על הדרך

בה טיפלה בהם. אתם אולי זוכרים עוד כמה מזוודות הביא כל אחד מהם, ואתם יכולים

לתאר לכם איזו אופרציה זו היתה. בהתחלה באו עולים עם 40 ואף 60 מזוודות, וזה

עורר המון בעיות וצרות.

הייתי פעם בוורשה, ולא היה מקום בשביל המזוודות של העולים. אז העולה

בעצמו נסע ביחד עם 10 מזוודות, ואת 30 המזוודות הנותרות צריך היה לשלוח

לפרנקפורט ולהעביר אותם בדיקה בטחונית, ופתאום מתברר ששם בעל המזוודה אינו

מופיע עליה, או משום שהפתק נפל, או משום שהשם נמרח ונמחק, ונוצר בלבול איום

ונורא עם כל המזוודות האלה.

אומר אפרים כהן, ובצדק, שלחלק גדול מהעולים היה יחס אישי אל הריהוט שלהם

שם ולקחו אותואתם. אבל כשהם באו לארץ הם גילו מהר מאד שבמקום הכורסנ הישנה

שהביאו אתם, היו יכולים לקנות כאן חדשה. וצריך לזכור שמחסני הסוכנות היהודים

"מפוצצים" במטענים שלא באים עדיין להוציאם. כי כאשר העולה הלך למרכז הקליטה לא

היה שם מקום בשביל המטען שלו; ואם הלך לגור ביחד עם עוד משפחה או שתיים בדירה

שכורה גם כן לא יכול היה לקחת אתו את המטען שלו מחוסר מקום; גם אלה שהלכו

לגור אצל הדודה לא יכלו לקחת אתם את המטען. וכך הפך המטען להיות בעיה רצינית.

אם אתה רוצה להביא את הדברים האישיים שלך, בבקשה. אם אתה רוצה להביא

ציוד מקצועי כדי לעבוד עליו בארץ, בבקשה. אבל לא כן לגבי המטען. העדפנו לתת

להם מענק כספי ובלבד שלא יביאו אתם מטען. ומספר העולים שבחר במענק הוא עצום.

אינני זוכר ברגע זה מה גובה המענק. וכפי שכבר אמרתי, אלפים רבים העדיפו לקבל

את המענק.

א' כה ן;

אם אינני טועה, גובה המענק הוא 200 דולר לנפש.

אי גורדון;

תפקידה של הסוכנות היהודית הוא להביא יהודים לארץ מהר ככל האפשר. אנחנו

לא מדברים בעליית-לוקס, כאשר יהודי בא לארץ עם כל הרכוש שלו. בגדול אני מעדיף

אווירונים, והנסיון מצביע על כך שזו הדרך הנכונה. ובענין זה יש הגבלה של מטען,

בנוסף להגבלות שעליהן דיברתי והקשורות באיחסון המטען כל זמן שאין עדיין לעולה

דירה מתאימה משלו. הנסיון לימד אותנו שאלו מבין העולים שהביאו אתם שולחן,

כורסה ווילונות זרקו את הכל , כי כאשר הם הסתדרו סוף סוף בדירה חדשה משלהם הם

העדיפו ריהוט חדש המקובל בארץ.

ענין האניות התחיל מפני שארגון נוצרי חשב על כך, והפך את זה לעובדה. אבל

אני חוזר ואומר שאנחנו מעדיפים מטוסים, כי זה יותר זול, יותר פשוט ויותר מהיר,

וזו המטרה העליונה שלנו, ומשרד הקליטה ערוך לקבלת העולים המגיעים במטוסים.

מרגיז אותי מאד שכותבים כי מפני שהסוכנות היהודית לא רוצה שעולים יגיעו ארצה

באניות, נשארים יהודים רבים בברית המועצות. ואני חוזר ואומר לכם שזה קשקוש.



אי רביץ;

אני רוצה להתייחס למטען. בשעתו אמרו שליהודי ברית המועצות יש מעט מאד כסף

בכלל, ומי שיש לו גם לא יכול להוציא אותו משם. ואמרו עוד שבאמצעות המטען שהם

מביאים משם הם מוציאים משם את רכושם השווה ממון, שאותו הם יוכלו אחר כך למכור

בארץ, ובזמנו אכן נהגו להביא משם פסנתרים ולמכור אותם בארץ כדי לאסוף בדרך זו

כסף לרכישת דירה וכוי. אנחנו איפשרנו ליהודי ברית המועצות להגיע לכאן עם רכוש

שווה ערך. אם אינם יכולים להוציא משם כסף, אבל יכולים להוציא שווה-כסף, יש

מקום לעזור להם לעשות זאת.

ואני שואל מדוע לא ננהג לגבי העולים מברית המועצות כפי שאנחנו נוהגים עם

העולים מארצות הרווחה, שעולים ארצה במטוס, אבל שולחים את המטען שלהם באניה?

הסוכנות היהודית נוהגת כך גם היום. המטען מגיע במכולה לנמל אשדוד, ושמים

אותו במחסנים של הסוכנות, והעולה לוקח אותו כאשר יש לו דירה.

י י מנדלביץ;

אבל אנשים רוצים לבוא עם מטען מסויים, כי חשוב להם שהוא יהיה אתם עם

הגיעם ארצה.

הם יכולים לשלוח את המטען שלהם מראש, כדי שכאשר יגיעו ארצה הוא כבר יהיה

כאן.

י י מנדלביץ;

היום כבר אפשר להעביר כסף מרוסיה לישראל. הבעיה היא שאף גוף ישראלי לא

מתעסק בזה. הכל נמצא בידיים פרטיות, וחבל שזה כך. אתה יכול למכור היום את

הדירה שלך ברוסיה ב- 30 אלף דולר, או ב- 50 אלף דולר, ואתה יכול למסור למישהו

שם את הסכום הזה ולקבלו בארץ, וזה פחות או יותר רשמי.

אי גורדון;

הסוכנות היהודית לא יכולה לעסוק בדברים כאלה. אלב יש יהודים "מאכעריםיי

המטפלים בזה. אתה יכול לתת היום שקלים בארץ, ולקבל ברוסיה דולרים.

בי שיף;

ישנו יהודי שבכסף שעשה בפעילות הזאת הוא קנה שתי קומות במגדל העיר בתל

אביב, שיהיה לו לבריאות.

יש היום מעמד חדש של עשירים ברוסיה, וביניהם גם יהודים שהם ממש עשירים.

אינך רואה מכוניות ברחובות שם, ופתאום חולפת לה מכונית מסחררת מודל משנת 1994,

ואומרים לי שהיא שייכת ליהודי. רוב היהודים שם עניים, אבל יש שם גם יהודים

עשירים.

אני חושב שהנושא שעליו דיברנו הוא חשוב מאד, גם כלפי המדיה ובכלל, אבל

הוא בכל זאת לא מרכזי. פוגעת כי קצת העובדה שכאשר ועדת העליה והקליטה דנה

בנושא חשוב כל כך כמו זה שבו היא דנה היום נוכחים בישיבה מספר כה קטן של חברי

כנסת. רציתי לבקש מיושב ראש הוועדה לקרוא לישיבת חרום של ועדת העליה והקליטה

לדיון בבעיות עקרוניות ורציניות ביותר גם של עליה וגם של קליטה. כאשר אני

חייתי ברוסיה אפשר היה רק לחלום על עלייה ארצה, על חינוך יהודי ודתי וכו',

והנה הגענו לזמן שהחלום הזה הופך מציאות.

אני עורך באוניברסיטה העברית זו השנה השלישית סמינר לקבוצה של 60

סטודנטים חדשים או כמעט סטודנטים, כי זה סמינר הכנה, לחיים של עולים מברית

המועצות. 99% מהתלמידים הם עולים מבירת המועצות. היתה לי שיחה עם כמה מהם.

רבים אמרו לי שהם מצפים לזמן שבו יסיימו את הסמינר הזה, וחלק אמר שהם יגמרו

אולי גם את השירות בצבא כדי לצאת אחר כך אל מחוץ לגבולות מדינת ישראל וללמוד

במדינה אחרת שבה יותר קל, ושעם הדיפלומה שיקבלו שם יהיה כל העולם פתוח בפניהם.

יש לי הרושם שאנחנו לא חשים בחומרת המצב הפסיכולוגי שבו חיים היום העולים

האלה שהגיעו אלי נו.

היו"ר עי זיסמן;

בכוונה הקדמתי ואמרתי שאיננו דנים היום ביהדות ברית המועצות. הוועדה דנה

בנושא הזה מספר פעמים, ועוד תשוב לדון בו. אודה לך מאד אם תתייחס לסקירתו של

מר אורי גורדון, וגם לנושא הספציפי של הבאת עולים באניות.

הוועדה שלנו פעילה מאד ומקיימת ישיבות בנושאים רבים וחשובים מאד. אני

מכיר ומכבד אותך מאד, פרופסור הראל, ותרשה נא לי להגיד לך שאינך צריך למתוח

ביקורת בישיבת הוועדה על חברי ועדה שבאים או לא באים לישיבת הוועדה. העם הוא

זה שצריך להתייחס לדבר הזה. אגב, כידוע לך הסמינריון הטוב ביותר באוניברסיטה

הוא דווקה זה שיש בו מיעוט משתתפים, ארבעה או חמישה תלמידים בלבד. בצאתך

מישיבת הוועדה אתה יכול, אם אתה רוצה, לפנות לעתונות ולרדיו ולהביע את דעתך

בעני ן השתפות חברי הוועדה בישיבה הזאת שלה.

אנחנו דנים כאן היום על פעולות מחלקת העליה של הסוכנות היהודית. על יהדות

ברית המועצות נקיים דיון מיוחד, ואשמח מאד אם תוכל להשתתף באותה ישיבה,

פרופסור הראל. אני מקווה שבאותה ישיבה ישתתף גם מר שמחה דיניץ. אני מקווה

שנקיים את הדיון הזה לפני שראש הממשלה יסע לברית המועצות.

אי הראל;

אני מתנצל בפני חברי הכנסת. לא רציתי לפגוע באף אחד.

אי רבי ץ;

ברצוני להוסיף רק שחברי הכנסת רצים מוועדה לוועדה.

אי הראל;

אני מקבל את התיקון של היושב-ראש, שבעתיד הקרוב תהיה ישיבה על יהדות בירת

המועצות, ואם תמצא לנכון להזמין אותי לאותה ישיבה אבוא ברצון.

נקיים דיון בפעולות הסוכנות היהודית ברחבי ברית המועצות, כאשר הכוונרה היא

לא רק לעלייה משם אלא גם למה שעושים שם לאהר מכן. שהרי יש שם קהילות יהודיות

שצריך לפעול בהן. אנחנו מקימים עכשיו ברחבי ברית המועצות קהילות יהודיות על כל

המוסדות שלהן, דבר שלא היה קיים שם עד עכשיו. אנשים משם באים לארץ ומשתלמים

כאן, ואחר כך חוזרים כדי לנהל שם את הקהילות היהודיות. אנחנו עוסקים בחינוך

יהודי. יש ברוסיה אנשים האומרים כי הם יהודים ואוהבים את ישראל, אבל רוצים

להשאר במוסקבה, או בלנינגרד וכוי, כמו שאומרים היהודים בניו-יורק, והם מוסיפים

שכאשר מצבם הכלכלי ישתפר הם גם יתרמו למגבית. כבר היום ישנם 2 או 3 יהודים

ברוסיה שמוכנים לתרום למגבית, כי הם התעשרו מאד.

אנחנו נקיים, כאמור, דיון מקיף על יהדות ברית המועצות, ואם לא נסיים את

הדיון בישיבה אחת נמשיך אותו בישיבה נוספת עד שנסכם את הדיון.

בי שיף;

כנציגי הפורום הציוני הגענו לכאן מפני שאמרו לנו שידברו כאן היום על משהו

הקשור לחבר העמים.

הפורום מוזמן באופן קבוע לישיבות הוועדה.

בי שיף;

זה נכון. בידי שני מאמרים שהופיעו ב"פרבדה" וב"איזווסטיה" שתרגמתי

לעברית. מדובר שם על פולחן דתי יהודי הקשור ברצח נוצרים. עלילת דם ממש.

היו"ר עי זיסמן;

הערב תהיה בכנסת סקירה של משרד החוץ. אני נרשמתי לדיון, ואתייחס בין היתר

גם לדבר הזה, ואשאל מה עושה מדינת ישראל נגד גילויים של אנטישמיות בחבר העמים.

אי גורדון;

בישיבה המיוחדת לנושא זה שתתקיים כאן בעוד שבוע אמסור את כל הפרטים.

אני מבקש לדעת מה עלות הטיסה מברית המועצות לישראל מול עלות הנסיעה

באניה.

לא זאת השאלה. זו לא שאלה כספית. הבעיה היא בהעדר ביטוח לנוסעים, כי הכל

פרטיזני. אם קורה משהו לאניה אובאניה, אין לנוסע ביטוח וגם למטען שלו אין. אם

קורה משהו חלילה לאווירוןך, יש על זה ביטוח.

אי זנדברג;

אני מבין שאתם בדקתם את החברה ומצאתם שכל מי שנוסע בה אינו מבוטח.

אי גורדון;

אנחנו לא רוצים להיות שותפים למשהו שאינו סגור. הנוסעים מובאים למלון עד

למועד ההפלגה. מי מממן את זה? ובכלל, 20 או 30 עולים בסך הכל מגיעים בכל מסע

כזה של אניה. גם על האניה שתגיע ארצה מחר יגיעו עשרים וכמה עולים בלבד.



אני נתבקשתי לדבר כאן היום על פעולות הסוכנות היהודית, ואני מבקש להעיר

מספר הערות בעני ן העלייה מארצות הברית, דרום אפריקה, אנגליה, צרפת ואיטליה.

אני רוצה שתדעו שסביב הנושא הזה יש בעיות קשות.

הדיון שאתם רוצים לקיים על ארצות הברית צריך לדעתי להיות רחב ולכלול את

מצב הקהילה היהודית, ההינוך היהודי, המגביות וכוי. אבל ברגע זה אני רוצה

להתמקד בעלייה מארצות הברית. כתוצאה מהמשבר הכלכלי שפקד את ארצות הברית ב-

1992 התחילה שםהתעוררות סביב נושא העלייה. אבל קרו עוד כמה דברים שאיננו

נותנים די את דעתנו עליהם. העלייה המסיבית מבירת המועצות, על כל הקשיים שבה,

הציתה את הדמיון ויצרה למדינת ישראל דימוי של התעצמות וכוח, וזה הקרין על נושא

העליה מארצות הברית.

תהליך השלום, שקיבל תנופה בשנה הזאת, הגביר את האופטימיות באשר לאפשרות

להגיע לשלום, וגם זה מקרין על נושא העלייה משם. תהליך ההתבוללות המואץ, שמדאיג

ביותר בגלל האחוז הגבוה של נישואי תערובת שם, שהגיע ל- 52%, שימש אף הוא גורם

דוחף למחשבה על עלייה. חלקים גדולים בקהילה היהודית הגיעו בעקבות זה להכרה

שצריך להדק באופן משמעותי את הקשר עם ישראל, כי העתיד של היהודים בארצות

הברית איננו מובטח. וגם זה, כאמור, מקרין על העלייה משם.

במקביל, עברה הסוכנות היהודית מספר שינויים ארגוניים שהשפיעו בחיוב על

מספר העולים. עד היום היה בארצות הברית שליח העלייה, והיה גם שליח הנוער

והחלוץ, והיו גם שליחים למרכזים קהילתיים ופדי. אבל מפני שכספי הסוכנות הופנו

לברית המועצות, שלחה הסוכנות פחות שליחים לארצות הברית, אבל הרחבנו את שיתוף

הפעולה בנושא העלייה עם כל השליחים הקהילתיים, שליחי הנוער והחלוץ וכד'.

ועכשיו הרשו לי "לפוצץ" אגדה. אומרים לנו שאם לא יהיו שליחים העלייה בכל

זאת תמשיך לזרום. זה נשמע אולי יפה, אבל זה לא נכון. אנחנוסגרנו משרדים של

מחלקת העלייה נטו הן בקליוולנד, הן ביוסטון, הן בסן-פרנציסקו, ואל תחשבו שמספר

העולים משם הולך וגדל.

אני רוצה לספר לכם על דבר מעניין שקורה שם. בשנת 1992 היו 6,000 ראיונות

עם אנשים שהתעניינו בעלייה למשפחתם, כך שזה מקיף כ- 20 אלף נפש. ואני חייב

לציין שקבלת החלטה לעלות לישראל אצל משפחה אמריקאית זה דבר לא קל כלל וכלל.

וראש המשפחה חוזר שוב אל השליח לבירור פרטים נוספים, והוא מציג בפניו שאלות

ומעלה בפניו את החרדות שלו. ובעדר שליחים שם, אני מנבא שההתעניינות בעלייה תלך

ותקטן, ובעקבותיה תקטן גם העלייה, כמובן.

אינני מדבר על החרדים שעוים לארץ גם כשאין שם שליח, כאשר המוטיבציה שלהם

היא זו של דת ואמונה. אני מדבר על אנשים חילוניים, שללא עזרת השליח והתשובות

שהוא יכול לתת לשאלותיהם ולתהיות שלהם, מספר העולים ביניהם יילך ויקטן.

הגידול בעלייה משם הסתכם ב- 1992 ב- 34,7%. בשנת 1992 הגיעו מארצות הברית

2,607 עולים. כ- 1,900 מהם עלו באמצעות שליחי העלייה שם. חלק מהם עלה בעקבות

שהות בעבר בארץ, אם במסגרת של תנועת נוער או במסגרת אחרת, או אחרי שהיה פעיל

בבית כנסת או בארגון נוער יהודי שם וכוי. ב- 1992 עלו מארצות הברית 1,400

יהודים, מכאן שבשנת 1992 היה גידול רציני.

עד היום לא התבקש המתעניין בעליה לשלם דבר. הסוכנות דאגה לו בכל. אבל

המצב היום שונה במקצת. עבור פתיחת תיק עלייה מתבקש המתעניין לשלם 50 דולר,

ועוד 50 דולר עבור כל כרטיס טיסה כאשר הדבר מתבצע ללא זעזועים. גם הם מבינים

היום שאין יותר ארוחות חינם. הדבר עוזר כמובן למחלקת העלייה, לאור הקיצוצים

התקציביים מהם היא סבלה, מאחר וכל הכסף הופנה לבריתה מועצות לשעבר, וזה מאפשר

לנו לעשות וריאציות שונות.



אני מאמין שלקראת 1993 נשיא את המטרה ששמנו לנגד עינינו: להגדיל את

העלייה משם ב-15%, להגביר לחזק את המגעים שלנו עם הפדרציות בנושא העלייה,

ובעיקר - להגדיל את מספר המשתתפים בתכניות הציונות השונות שם ובארץ.

הי ו"ר ע' זיסמן;

אני שומע בפעם הראשונה דבר עקרוני זוז, שהעולים מארצות הברית הם היחידים

שמשלמים 50 דולר עבור פתיחת תיק העלייה למשפחה, ו- 50 דולר בשביל כל כרטיס.

אי גורדון;

היו לנו התלבטויות בענין זה עד שהחלטנו, ועולים קיבלו את זה בהבנה מלאה.

אני גם חושב שכך זה יותר רציני, ומי שמוכן ומשלם בעד פתיחת התיק מעיד על כוונה

רצינית מצדול. ההכנה ניתנת לו כמובן חינם, וכך גם כל היתר.

אי זנדברג;

אני מבין את הסיבה לגביית 50 הדולר עבור פתיחת תיק עלייה; אתם רואים בזה

אלמנט של כוונה רצינית. אבל לא מובן לי מדוע אתם גובים 50 דולר עבור כל כרטיס

טיסה.

יש בזה אלמנט חינוכי. לדעתי זה עני ן חינוכי.

אני לא מבין מדוע אנחנו צריכים לשלם עבור כרטיס של עולה מארצות הברית.

כולנו הרי יודעים שלא לכל העולים מארצות הברית יש כסף.

האם העולים מגיעים משם בטיסות רגילות?

כן, בטיסות רגילות.

ולשאלתו של חבר הכנסת רביץ אני רוצה להשיב כי ישראלי שימכור את הדירה שלו

בירושלים, את המכונית שלו, את הפסנתר, המקרר החשמלי, הטלוויזיה ושאר אביזרי

החשמל שיש לו יצליח לאסוף הרבה כסף וייחשב אדם עשיר כאשר י ירד ללוס-אנגילס.

לא כזה הוא מצבו של יהודי מלוס-אנגילס שימכור שם את אותם הנכסים, כי עבור אותם

החפצים הוא יצליח לאסוף הרבה הרבה פחות כסף. וגם אם יאסוף 80 אלף דולר, כיצד

הוא יסתדר בארץ בסכום הזה? אתה לא יכול לבוא אל יהודי כזה ולהגיד לו שעליו

לשלם עבור כרטיס הטיסה שלו לארץ.

אגב, יש עולים אמידים שמוותרים על זח, ואומרים שאינם רוצים לקבל דבר מהעם

היהודי, ומעדיפים לשלם עבור כרטיסי הטיסה שלהם ושל בני משפחתם. אבל לא בהם

אנחנו מדברים עכשיו. רוב העולים משם אינם אמידים דוקה. ובכן, הגענו לגידול של

34% בעלייה מארצות הברית, ואני מקווה--

האם אתה באמת מאמין שאם יהיו שם יותר שליחים יהיו גם יותר עולים?

כן, אני מאמין בזה.

כמה משפחות עלו מארצות הברית?

אי גורדון;

נמצאת אתנו מומחית לנושא, שאני מאד מעירך את עבודתה, והיא תוכל למסור לכם

פרטים. אבל אבל מבקש לסיים תחילה את דברי בנושא. אני אישית לא מאמין שמדובר

ב- 5 מליון יהודים בארצות הברית, אבל זה כבר סיפור אחר. אבל אין ספק שיש שם

מספר מלי ונים של יהודים, וזה מאגר שמדינת ישראל לא יכולה לוותר עליו.

תודה לאל שיש עכשיו עלייה מרוסיה, אז עזבו אותנו. אבל

האמת היא שהציונות הישראלית לא יכולה להוריד מארצות חברית את דגל העלייה. כל

העולם היהודי מסתכל על מערכת היחסים שבין אמריקה לישראל. ביום שנפסיק לטפל

בעלייה בארצות הברית, זה יעבור גם לאנגליה, ולצרפת.

ועכשיו אני עובר לדבר על אנגליה שם חיים 315 אלף יהודים. הריכוז הגדול

הוא בלונדון, עם 250 אלף יהודים, 30 אלף במנציסטר וכך הלאה. בשנים 1992 - 1990

הסתמנה עלייה במספר הפונים למשרדנו שם, וגם במספר העולים שהגיעו לישראל. בשנת

1990 הגיעו מאנגליה 286 עולים; בשנת 1991 - עלו משם 333 איש, ובשנת 1992 -

358 עולים, ועוד כ- 100 יהודים שהיו בארץ שינו כאן את מעמדם מתיירים לעולים.

שתיים הן הסיבות שמניעות את הקהילה היהודית באנגליה לעלות. האחת, המצב

הכלכלי הגרוע והאבטלה הגוברת באנגליה; והשניה זו העובדה שלא כמו בארצות הברית,

אצל היהודים באנגליה המוטיב הציוני הוא חזק מאד. מספר העולים הצעירים משם, שהם

יוצאי תנועות נוער באנגליה, הוא גדול יחסית. יש גם מספר גדול של צעירים שבאים

לישראל לתקופה ארוכה במסגרת תכניות שונות, וחוזרים לאחר מכן הביתה לאנגליה.

אבל כעבור שנה, שנתיים או שלוש שנים הם רואים את עצמם כעוים לישראל תוך מספר

שנים, אם לא מיד.

ועכשיו לארגנטינה ולברזיל. במדינות האלה שורר מצב כלכלי קשה, במיוחד

בברזיל. לפני 4 שנים היתה ארגנטינה הארץ שבה היה משבר כלכלי גדול וחרדות

גדולות, אלא שבינתיים השתנה שם המצב קצת לטובה. מכל מקום ברור שאנחנו צריכים

להגביר את העלייה משם באמצעות שיגור מספר גדול יותר של שליחים לשם.

ב- 1991 הגיעו 625 עולים מארגנטינה. ב- 1992 ירד מספר העולים כגשם ל- 382.

ומדוע ירד מספר העולים משם? משום שכל הפחדים מפני מנע נמוגו. ואתם בוודאי

זוכרים שנשיא ארגנטינה היה אורח שלנו, והתקבל בכבוד גדול, והיהודים שם נרגעו,

ולכן ירד גם מספר העולים משם בשנת 1992.

בברזיל היה המצב שונה. ב- 1991 הגיעו משם 152 עולים, אבל בשנת 1992 קפץ

מספר העולים והגיע ל- 323.

56 עולים הגיעו ב- 1991; 52 עולים ב-

1992, ומצ'ילה עלו באותה שנה 92 איש. מארצות אמריקה הלטינית עלו בבשנת 1992

בסך הכל 855 יהודים.

דרום אפריקה. ב- 1990 עלו מדרום אפריקה 177 עולים. בשנת 1991 עלו משם 166

איש; בשנת 1992 עלו משם 270 איש, וזו עלייה ב- 60% לעומת 1990. רוב העלייה משם

היא של משפחות צעירות.

האם אתה חושב שייתכן גידול בעלייה כתוצאה מהגדלת מספר השליחים? והאם אין

לדעתך צורך בהקלות ובהטבות נוספות כדי לעודד ולהשיג עלייה גדולה יותרת?



כאשר קיימנו דיון על יהדות דרום אפריקה שמענו שפעם היה מקובל שיהודים

מדרום אפריקה הגיעו לארץ כתיירים, קיבלו כאן משכנתא לרכישת דירה, תוך התחייבות

לעלות ארצה תוך 18 הודש. אני מבקש לשמוע אם מלבד ריבוי בשליחם יש דברים

נוספים שצריך לעשותם כדי למשוך יותר עולים.

אי ג ורדו ן;

בוודאי שיש.

דייר שמורק, סגן מנהל משרד ההוץ, אמר שיש הרבה יהודים עניים בברזיל,

וביניהם אקדמאים מהוסרי עבודה שהגיעו לפשיטת יד, בגלל סיבות חברתיות ואחרות.

מדוע לא לעזור ליהודים אלה לעלות? כמו שיש סל קליטה לעוים מברית המועצות,

צריך להיות גם סיוע כזה או אחר ליהודים האלה בברזיל שיאפשר להם לעלות ארצה, כי

אני חושב שאפשר לראות את יהדות ברזיל כיהדות מצוקה,

יש בין העולים מדרום אמריקה שמקבלים סל קליטה. זה תלוי בוויזה שלהם.

אי כהן;

כך זה היה כאשר המצב שם היה קשה, אבל נדמה לי שהסידור הזה לא קיים עוד

עכשיו.

אני חושבת שזה קיים עדיין לגבי עולים במצב מסויים.

א' כה ן;

הגברת רחמילביץ צודקת. יש מספר מדינות באמריקה הדרומית המוכרות כארצות

מצוקה, והעולים מהן מקבלים סל קליטה.

אי גורדון;

אני רוצה להתייחס לשאלתו של יושב ראש הוועדה. אני לא חושב שממדי העליה

תלויים בשליהים בלבד. יש גורמים נוספים שיש להם השפעה על הנושא הזה. ליהודי

דרום אפריקה, למשל, יש רכוש, ואז נכנס המכס לתמונה. וזה לא נראה לי. אני אומר:

יהודי רוצה לעלות לארץ, שיביא אתו את כל מה שיש לו, ובלבד שיבוא.

הבעיה בדרום אפריקה היא הקושי להוציא משם מטבע.

אני לא מדבר על מטבע, אלא על רכוש. נכון שהיוצאים מדרום אפריקה רשאים

להוציא תאם רק 200 אלף רנד, שהם כ- 40 אלף דולר. אני מדבר על אספקט אחר. יהודי

דרום אפריקאי שעלה לישראל והביא עמו את כל מה שהיה לו בווילה שם, מדוע הוא

צריך להתעסק עם המכס?

ההתעניינות בעלייה הולכת וגוברת בדרום אפריקה, כי הקהילה שם היא ציונית

ומסורתית, ורוב הילדים היהודים שם לומדים בבתי ספר יהודים פרטיים. רמת החיים

של רוב היהודים שם היא בינונית עד גבוהה. כך שהעלייה מדרום אפריקה אינה קשורה

רק בשליחים, אלא חשוב שיינתנו לעולים משם הקלות מתאימות.

במצב המיוחד השורר היום בדרום אפריקה כאשר שינויים שונים מתחוללים בה,

איך אתה מסביר את העובדה שהיהודים שם מעדיפים להגר לאוסטרליה, לניו-זילנד

ולקנדה, במקום לעלות לישראל? אולי אנחנו צריכים לעשות יותר על מנת למשוך אותם

לישראל דווקה. אני מבין שבהגדלת מספר השליחים לשם אינך רואה את הפתרון היחיד

והמתאים, אז מה עוד צריך לדעתך לעשות שם?

בעבר נהגו לשלוח שליחים למועדים קצרים, לתקופה של חודשיים-שלושה להצגת

וליווי פרוייקט מיוחד. זה נעשה גם לגבי ישראלים. ואל לנו לשכוח שבדרום אפריקה

חיים היום 30 אלף ישראלים, רבים מהם אקדמאים, בעיקר מהנדסים, אקדמאים רצי נים

ביותר המחזיקים שם בעמדות רציניות, שרמת חייהם שם גבוהה מאד.

אני עובר לדבר עכשיו על צרפת. אירופה נמצאת מזה שנתיים במשבר סוציו-

אקונומי, ובנוסף לזה יש שם גם גלי אנטישמיות. כתוצאה מכך גדל מספר היהודים

המתעניינים בעלייה, והמספרים מוכיחים זאת. בשנת 1990 עלו משם 845 יהודים;

בשנת 1991 - 853 איש, ובשנת 1992 - 1,182 איש. מעניין שעיקר העולים משם הם

רווקים ומשפחות צעירות, עד גיל 40. רק 7% מבין העולים מצרפת הם פנסיונרים, ו-

30% מהם ילדים עד גיל 14.

זה מעיד על תהליך מעניין מאד. משום שצרפת קרובה גיאוגרפית לישראל אנחנו

מרבים לשלוח לשם שליחים לתקופות קצרות. נשלחים לשם אנשי מקצוע עם פרוייקטים

מדוייקים, ואני מאמין שהעלייה משם תגדל.

במאי 1992 התקיים בפריז יום-עלייה, יריד עלייה שנערך ביחד עם התאחדות

בעלי התעשיה ומעסיקים מהארץ. 10 אלף יהודים מכל קצווי צרפת באו לשם באותו יום.

ישנה עליה גם מבלגיה, משווייץ ומאיטליה, אבל במספרים קטנים. יש גם עליה

מתורכיה. בשנת 1991 עלו מתורכיה 48 יהודים, בשנת 1992 - 55 איש. המצב הכלכלי

בתורכיה טוב. יש שם שפע של תיירים, וכתוצאה מכך טוב גם מצבם של היהודים שם.

אינני יודע מה מספר היהודים החיים בתורכיה, אני רק יודע שאינו גדול. יהודים

מתורכיה נהנים לבקר בארץ לעתים די קרובות, אבל אי אפשר לדבר עדיין על חיסול

הגלות הזאת.

בכוונה לא דיברתי על חלקה של מחלקת העלייה בנושא האתיופי בארץ, או

בהרחבה על ברית המועצות, משום שבנושאים האלה יהיה דיון נפרד. רציתי רק לתת לכם

תמונת מצב על עבודת המחלקה בארצות השונות, כדי שיהיה ברור שמחלקת העלייה מטפלת

לא רק בעלייה מברית המועצות, אלא גם בעלייה מכל ארצות העולם.

אי רחמילביץ;

משנת 1992 היה אצלנו גידול במספר הפניות של אנשים המעוניינים בעלייה שעוד

לא הגיעו לסוכנות בניו-יורק. אני מדברת על גידול מ- 50 ל- 100 פניות לחודש,

שזה הרבה בשבילנו. מדובר באנשים שעדיין לא פתחו תיקי עלייה, שרק פנו לקבלת

פרטים. הגידול בהתעניינות בפדרציות בנושא העלייה זו תופעה מעודדת מאד.

מזכירת הוועדה בדקה ומצאה כי ארגנטינה, ברזיל, ציילה ואורגוואי מוגדרות

כארצות מצוקה.



אי רחמילביץ;

בגלל שיתוף הפעולה המצויין בין הסוכנות היהודית ובין ההתאחדות יש היום

נטיה בכמה פדרציות באמריקה להכנס לענין העלייה באופן מעשי. כאשר קיצצו את

התקציב שלנו ושל הסוכנות היהודית חיפשנו מימון ךאיש תעסוקה. היום יש בארצות 4

פדרציות שמממנות איש תעסוקה בהתאחדות. זה אצלנו עני ן עקרוני שהפדרציה היהודית

בלוס אנג'לס, בדטרויט או בפילדלפיה וכו' תיתן כסף כדי לעזור לעולים לחפש

עבודה. זה כיוון בריא וטוב, ובלי שיהיה שליח באותן הקהילות לא היינו מגיעים

לזה. השליח מביא את הנושא בפני הקהילה, וזה חשוב. אנחנו פועלים בתיאום

ובשיתוף פעולה עם הסוכנות. האדם היהיד שלנו שם הוא שליח הסוכנות. ודרכו אנהנו

עונים לכל הפניות של העולים.

כולנו מבינים שכדי לעודד את העלייה צריך לעשות בישראל כמה דברים נוספים,

כמו למשל לדאוג ליותר מקומות עבודה, ליותר דירות הפנויות, גם בשכירות, שלא

תהיה אינפלציה, שלא תהיה שחיקת שכר וכיו"ב, ואנחנו מקווים שבע"ה נגיע לזה.

אולי את יכול להגיד לנו איזה דברים נוספים את מציעה לנו לעשות במציאות

הישראלית של היום שיהיה בהם כדי להגביר את העליה מארצות הרווחה. האם קבלת

משכנתא במעמד של תייר, כמו שזה היה בעבר, זה דבר שלדעתך כדאי להלחם למענו?

אי רחמילביץ;

בהחלט כן, כדאי להלחם על זה. קניית בית בארץ זו- אמנם ציונות, ואני אומרת

לכל אחד; תקנה דירה או בית, כדי שיהיה לך בית בארץ. ובעקבות זה יבואו אחר כך

לגור בארץ. אני בהחלט בעד מתן משכנתאות לרכישת דיור בארץ גם לךמי שבא כתייר.

נראה לי שזה יזרז את העלייה לארץ.

גם באמריקה יש עניים. בברוקלין ובלוס אנגילס, ובוודאי גם במקומות אחרים,

אפשר למצוא היום יהודים שאיבדו את כל מה שהיה להם. ובמצב הונחכי אף עולה

מארצות הברית אינו מקבל סל קליטה. ואני אומרת שצריך להתהשב במצבו של כל עולה

ועולה משם, ולא להמשיך במדיניות הזאת לגבי כולם ללא יוצא מן הכלל.

הי ו"ר עי ז יסמן;

האם יש היום מקום לעשות שינוי במדיניות הזו לגבי ארצות הברית?

א' כה ן;

חשבנו על זה ביחד עם הסוכנות. כי נכון שלא כל מי שעולה מאמריקה הוא אדם

עשיר. ויש שם יהודים שמצבם הכלכלי קשה מזה של הבאים מארץ מצוקה. אלא שבנושא

זה אתה עומד מול קיר אטום, כי האוצר אינו מרשה להכיר בקבוצות מיוחדות של עולים

מארצות הברית. יש עולים מארצות הברית שמתקשים לרכוש דירה בארץ. בעבר היה די

אם הביאו אתם סכום כסף לא גדול שביחד עם המשכנתא שקיבלו יכלו לרכוש כאן דיררה.

אלא שהמצב היום הוא שונה בהרבה, ואין הם מסוגלים להרים את המשימה הזאת. ואני

חושב שזה אחד הדברים שמונע מהם להחליט לעלות לישראל. גם אני בעד זה שיאפשרו

ליהודי אמריקאי לקבל כאן משכנתא לרכישת דירה, כאשר תוך 18 חודשים הוא חייב

לעלות. אני רואה בהשקעה כזו בדירה את הצעד הראשון לעלייה.

אי רחמילביץ;

כידוע לכם מספר ניכר של יהודים מברית המועצות נסעו לארצות הברית. הם

נמצאים שם שנה או שנתיים, לא הסתדרו שם והגיעו למסקנה שטעו בבואם לארצות

הברית, ורוצים עכשיו לעלות לישראל, ויש רבים כאלה, אלא שאז הם יכולים לעלות

עם הזכויות שמקבלים העולים מארצות המערב, ולהם אין דבר.

מר גורדון, האם כדאי שננסת כאן החלטה בדבר הצורך במענק סיוע מיוחד לעולים

מארצות הברית, כולל י וצאי ברית המועצות שהיגרו לארצות הברית, ומצבם הכלכלי

קשה?

לדעתי לא, ואסביר מדוע לא. אנחנו מנהלים מלחמה על מנת שיהודים מברית

המועצות לא יהגרו לארצות הברית. ואם תתקבל החלטה בנוסח הדברים שזה עתה אמרת,

אדוני היושב ראש, הרי אנחנו אומרים להם במפורש: נסו תחילה את ארצות הברית. ואם

לא תצליחו שם אז תבואו לישראל ותקבלו את הסיוע שמקבל כל עולה מברית המועצות.

אני מכיר זוג יהודי בארצות הברית, שהיה לו בית חרושת שהייצור המסויים

שלו נגמר ואין בו צורך יותר, והוא פשט את הרגל. בני הזוג רוצים לעלות לישראל.

האם היית עוזר לאנשים אלה ונותן להם סיוע כלכלי?

הענין לא כל כך פשוט. האוצר לא יתן להם סיוע. מובן שאי אפשר לקבוע

עקרונות על פי מקרים ספציפיים כאלה או אחרים, כי אז צריך יהיה להקים ועדת

חריגים שתדון בהמון מקרים שיובאו בפניה.

לדעתי אתם צריכים לדחוף את הנושא של דרום אפריקה ושל דרום אמריקה. כמו כן

צריך להזמין לכאן את נציגי המכס כדי לברר מה צריך ומה אפשר לעשות עם עולה משם

הרוצה להביא עמו את כל רכושו. למה זה רע למדינה? מדוע הוא צריך לשלם מכס עבור

הדברים האלה? כשהוא רק שומע שהוא צריך לשלם מכס על הדברים האלה, הוא נרתע

מלעלות.

הי ו"ר עי זיסמן;

אנחנו נקיים דיון על מדיניות המכס לגבי עולים מארצות שמהן אנחנו רוצים

להגביר את העלייה, נוכח הסכנה המרחפת עליהם שם.

אי כהן;

צריך לעשות בדיקה יסודית בין מה שמקבל עולה מארצות הרווחה על המטען שהוא

מביא אתו פטור ממכס, כולל שחייה של 6 חודשים במרכז קליטה, בהשוואה למענק מכס

בסך 5,800 שקל ולסל הקליטה שמקבל עולה מברית המועצות.

ו' מאור;

כאשר עשו את ההשוואה הזאת בעבר, הגיעו למסקנה שעולה מארצות הרווחה מקבל

כמעט את אותו הסכום שמקבל עולה מארץ מצוקה, אבל בדרך שונה.

הי ו"ר עי זיסמן;

אנחנו נסכם את הישיבה ברוח הדברים שנשמעו כאן. אני מודה לכולכם. ישיבה זו

נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:00)