ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 05/05/1993

דיון בטענות של עולים מאתיופיה שלדבריהם מופעלים עליהם איומים וסחיטות, כדי שיודו בהתנצרותם של קרוביהם, על-מנת למנוע מהם לקבל מעמד של עולה, או לחילופין למנוע את כניסתם לישראל. על פי תחקיר שפורסם בעתון "חדשות" מיום 18 באפריל 1993

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש עשרה

מושב שני



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 49

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום די, י"ד באייר התשנ"ג, 5.5.1993, בשעה 9:10

נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר ע. זיסמן

מ"מ חיו"ר ע. מאור

י. בא-גד

א. זנדברג

ח. פורת

א. רביץ

ג. שגב

מוזמנים; ר. מרחב, מנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ע. גדור, אחראי על קליטת העליה מאתיופיה, המשרד לקליטת

העליה

א. בן-עמי, המשרד לקליטת העליה

ע. בן-אלחנן, המשרד לקליטת העליה

ד. קרליו, ע/השר לקליטת העליה

א. גורדון, ראש מחלקת העליה, הטוכנות היהודית

א. מנטבר, מנכ"ל מחלקת העליה, הטוכנות היהודית

ב. הראל, שליח הסוכנות באתיופיה

ב. יהושפט-רונן, מנהלת לשכת מנכ"ל מחלקת העליה, הטוכנות

היהודית

א. מזרחי, שליח הסוכנות באתיופיה

מ. פלדמן, מנהל הדסק האתיופי, הסוכנות היהודית

ח. דיבון, שגריר ישראל, אתיופיה

י. קינן, מנהל מחלקת דרום-אפריקה

ד. אפרתי, מנהל מינהל האוכלוסין, משרד הפנים

מ. ולדמן, שליח הרבנות הראשית באדיס-אבבה

א. אליעזרי, ג'וינט

ע. ברגמן, ג'וינט

א. ירדאי, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

א. מסלה, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

ל. פסיל, איחוד הארגונים של עולי אתיופיה

מ. אודנהיימר, ארגון אמריקאי למען יהודי אתיופיה

נ. ג'קובס, נשיא ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה,

ניו-יורק

ה. לינפילד, מנהלת ארגון צפון אמריקה למען יהודי

אתיופיה, ניו-יורק

ח. קרליבך, מנהלת ארגון צפון אמריקה למען יהודי

אתיופיה, ישראל

ר. צפריר, הוועד הציבורי להעלאת יהודי אתיופיה

א. אליצור, הוועד הציבורי להעלאת יהודי אתיופיה

א. מסוסני, הוועד הציבורי להעלאת יהודי אתיופיה

מ. ברזילי, הוועד הציבורי להעלאת יהודי אתיופיה

י. הדנה, רב



המשך מוזמנים;

י אלמו, מכנף דרום לציון

א. נגוסה, מכנף דרום לציון

א. טמנו, מכנף דרום לציון

י. עציון, מכנף דרום לציון

ט. אריאני, קייס

נ. אריאני, קייס

י. אניהו, מתורגמן

ג. אצ'נפה, תנועת יהודי אתיופיה בישראל

א. קנדה, תנועת יהודי אתיופיה בישראל

ד. רטה, תנועת יהודי אתיופיה בישראל

ע. תוצר, מרכז השלטון המקומי

א. ביתן, מועצת פועלי ירושלים

מזכירת הוועדה; ו. מאור
נרשם ע"י
חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום

דיון בטענות של עולים מאתיופיה שלדבריהם מופעלים עליהם איומים וסחיטות,

כדי שיודו בהתנצרותם של קרוביהם, על-מנת למנוע מהם לקבל מעמיד של עולה,

או להילופיו למנוע את כניסתם לישראל.

על-פי תחקיר שפורסם בעתון "חדשות" מיום 18 באפריל 1993.



דיון בטענות של עולים מאתיופיה שלדבריהם מופעלים עליהם איומים וסחיטות.

פדי שיודו בהתנצרותם של קרוביהם. על-מנת למנוע מהם לקבל מעמד של עולה,

או לחילופין למנוע את כניסתם לישראל.

על"פי תחקיר שפורסם בעתון "חדשות" מיום 18 באפריל 1993.

היו"ר ע. זיסמו; אנחנו פותחים את הישיבה. המתנו לבאים מחוץ

לירושלים. מזג האוויר הירושלמי אינו מאפשר

לבוא בזמו גם מבחינת שיבושי תנועה וגם בכניסה לכנסת הבדיקה נמשכת זמן

רב יותר.

הצלמים למיניהם, אתם מתבקשים לבוא שוב בעוד שלושת-רבעי שעה, אני חושב

שיהיה אז יותר מעניין, וגם יבואו עוד כמה חברים. מאחר שהיום מליאת

הכנסת מקיימת ישיבה בשעה 11:00 ואני חייב לסיים את ישיבת הוועדה עד אז,

אני חייב לפתוח אותה עכשיו. אם לא, הייתי ממתין זמן מה עקב הסיבות

שהזכרתי קודם.

הנושא של הדיון הוא טענות של עולים מאתיופיה, שלדבריהם מופעלים עליהם

איומים וסחיטות כדי שיודו בהתנצרותם של קרוביהם, על-מנת למנוע מהם לקבל

מעמד של עולה, או לחילופין למנוע את כניסתם לישראל. זאת על-פי תחקיר

שפורסם באחד העתונים.

יזמתי את הדיון לפני למעלה משבועיים, גם לפי בקשת כמה חברי כנסת. אני

יודע על כך שבסביבות 9:30 יבואו כמה חברי כנסת, שמראש ידעתי שיש סיבות

לכך שהם יאחרו. נדון היום אך ורק בנושא הזה. יותר מאוחר התברר, שב-30

חתימות כונסה הכנסת לישיבה מיוחדת בשבוע שעבר. אינני מבין מדוע היה

צריך לקיים מושב מיוחד של הכנסת שלושה ימים לפני שהכנסת מחדשת את

פעילותה. אפשר היה לקיים את הדיון בפורום רחב יותר ובצורה רצינית

ומכובדת יותר, לא ביום חמישי כפי שקראתי, כי לא השתתפתי בדיון - ועדת

העליה והקליטה, משלחת מכובדת, היתה בגרמניה, בנושא היהודי - אבל

לנשיאות הכנסת, וליו"ר הכנסת לא היתה כנראה ברירה, וקיימו דיון. בסופו

של הדיון הועברו פה אחד שתי הצעות של חברי הכנסת דוד לוי ויורם לס
לדיון בוועדה, ונדונו בוועדה. ההצעות אמרו
- הצעת ח"כ יורם לס: העלאת שארית יהודי אתיופיה לשם איחוד משפחות.
- הצעת ח"כ דוד לוי
דרך הייסורים של שארית פליטת יהודי אתיופיה

המבקשים לעלות ולהתאחד עם משפחותיהם בישראל.

מיד לאחר סיום ביקורו של ראש ממשלת אתיופיה בארץ, היתה הסכמה רחבה

ביותר גם בקרב חברי ועדת העליה והקליטה, שמורכבת מחברים מסיעות שונות,

וגם ביני לבין ארגונים שונים שמטפלים בנושא הפלאש-מורה וביהודי

אתיופיה, שאנחנו צריכים לחזק את ממשלת ישראל בטיפולה בנושא הזה. יש

היום מימשל חדש באתיופיה, המימשל הזה הוא מימשל אנטי-קומוניסטי, שרוקם

ומפתח ומהדק את הקשרים של ידידות ושיתוף פעולה עם מדינת ישראל. אנחנו

יודעים, שהחלטות ממשלת ישראל בנושא הפלאש-מורה, כולל התיקונים של ועדת

העליה והקליטה - כאשר אחד מן התיקונים התקבל על-ידי הממשלה, ולגבי

שניים אחרים יש הבנה בעל-פה, שהממשלה תפעל ברוח התיקונים שלנו - ההחלטה

הזאת של ממשלת ישראל, אי-אפשר להוציא אותה לפועל. יש ממשלה עצמאית

ריבונית וחזקה, שעלתה אחרי מלחמת אזרחים ממושכת ועקובה מדם, והממשלה

הזאת רוצה שנשמור על כבודה, ועל עצמאותה, ועל סמכותה.



ממשלת ישראל הקודמת, בראשותו של יצחק שמיר, יחד עם הסוכנות היהודית

וגורמים שונים אחרים, ראויים להערכה והוקרה על מבצע שלמה, אין ספק בכך,

ועל כך שאלפים של אחינו חזרו למולדת ההיסטורית, והם נמצאים בתהליך של

מיזוג ואיחוד עם עם ישראל. אבל הממשלה הקודמת היא שהשאירה את

הפלאש-מורה שם. אז דיברו על מאות, וכל מי שהיה ספק לגבי יהדותו, לא

הועלה למטוסים במבצע שלמה. זאת היתה החלטת הממשלה הקודמת. אנחנו עכשיו

מטפלים בבעיה שבינתיים גדלה, העמיקה וגם החריפה. עברו חודשים, והממשלה

קיבלה החלטות, והממשלה שיתפה פעולה עם הוועדה. קיימנו דיונים עוד לפני

החלטת הממשלה, אחרי שוועדה מטעם הממשלה הגישה מסקנות לוועדה, והגשנו

תיקונים.

במדינה דמוקרטית כמו מדינת ישראל, זה לגיטימי שארגונים ואישים יכולים

לנהל מאבק נגד החלטות הממשלה. אבל צריך להבין, שהאינטרס הלאומי הישראלי

היהודי העליון אומר שאיננו יכולים לקבל החלטות מבלי לקבל את ההסכמה

ולכבד את הממשלה הריבונית שם, את הממשלה העצמאית שם. אנחנו יודעים איזה

סבל ואיזה יסורים עברו עד שהיו המבצעים עם הממשלה הקודמת, והפעם יש

ממשלה אחרת, ידידותית יותר.

לכן הנושא הזה אינו עומד היום לדיון כאן. פנו אלי בימים האחרונים וניסו

להסביר לי, שאולי כדאי לדחות את הישיבה. לא היתה בעיה לדחות את הישיבה,

כל חברי ועדת העליה והקליטה מכל המפלגות היו מוכנים לדחות את הישיבה.

למתי? עד לביקורו של ראש-ממשלת אתיופיה, שפעם אחת כבר דחה את ביקורו,

מסיבות לא מהותיות, כנראה. אנחנו מאוד מעוניינים בביקורו, וזאת לא רק

מנקודת ראות של הפלאש-מורה ויהודי אתיופיה. יש אינטרסים הדדיים, וגם

אינטרסים לאומיים ממדרגה ראשונה, ובגללם אנחנו רוצים לחזק את הקשרים

אתו, עם ממשלתו ועם מדינתו.

לכן הנושאים האלה לא יידונו היום. לגבי הישיבה הנוכחית קיימתי אתמול

התייעצות. בהתייעצות הזאת סיכמנו, שנקיים היום דיון רק בנושא הזה. אולי

לא נסיים אותו, ואז מיד נקבע ישיבה. אנחנו יודעים מתי מסתיים הביקור,

הוא מגיע במוצאי-שבת, ושוהה כאן עד ה-12 בחודש. אנחנו נקבע את המשך

הדיון. זה כולל את הדברים שאמרתי, את שתי ההצעות לסדר היום שנדונו ביום

חמישי בכנסת, וכיצד מגשימים את החלטת הממשלה, כולל דרישות ותביעות שיש

לנו, ושיש גם לאחינו, יהודי אתיופיה הנמצאים בארץ, לארגונים, לתיקונים,

לשיפורים וכיו"ב.

מצאתי לנכון קודם כל להגיד את הדבר הזה.

לנושא עצמו. שאלו אותי אם אחרי כל כתבה בכל עתון יש מקום לדון בוועדה.

ובכן, לא. לא כל כתבה. אבל כשיש כתבה שמדברת על דברים שלא היו ולא

נבראו, ויש גם דברים שיכולים להיות בבחינת השמצות והתקפות קשות ביותר,

וזה נוגע לציבור גדול ויקר, במקרה כזה יש דיון. ובכלל, מי שקובע מה

יהיה בסדר היום, זה ועדת העליה והקליטה והיו"ר שלה. ועדה בכנסת רשאית

ומוסמכת לדון בכל דבר.

לצורך הדיון. קודם כל אבקש התייחסות מהסוכנות היהודית. אתמול ושלשום

בישיבות שהיו פה בוועדת העליה והקליטה, ציינתי את העבודה המסורה,

הנאמנה והנפלאה שאני נכחתי בה בהעלאת יהודי בריה"מ. הייתי בביקור של

שמונה ימים במוסקבה, במינסק ובקייב, וראיתי את ההכנות. חזרתי במטוס עם

עולים. אין לי ספק ששם נעשית עבודה. כפי שנמסר לי, אף שבעיית



הפלאש-מורה קיימת, יש עליה מאתיופיה גם כיום, ואיו שבוע שאין בו עולים

מאתיופיה. ואלה שעולים, זוכים לאותו טיפול מסור, ונאמן, ונפלא לו זוכים

עולי בריה"מ לשעבר.

הייתי מבקש שקודם כל תפתה הסוכנות היהודית, שהיא המטפלת והנושאת

באחריות לנושא הזה, ואחר-כך נעבור הלאה.

א. גורדוו; אני רוצה להעיר רק הערה ארזת, כי אינני יודע

במה אני צריך בכלל לפתוה. יש משולש שעוסק

בנושא יהדות אתיופיה, ואני מתכוון לממשלת ישראל, הסוכנות והג'וינט. אין

לי הרבה הזדמנויות להגיד לג'וינט תודה עבור כל מה שהם עושים, משום

שהג'וינט בדרך כל אינו יושב אתנו בחיי היום יום. מכל מקום, אנחנו מאוד

מוקירים את מה שהג'וינט עושה. אבל אני רוצה לומר, שיש משולש. אם יש

האשמות, מה יש לי להגיד? נשמע את ההאשמות. מה יש לי לפתוח בכלל בנושא

הזה? אינני יודע על האשמות. אני חושב שכל הנושא אינו נכון. כינסת

ישיבה, ואגב, זה לגיטימי, ומי שיש לו האשמות - יקום וישמיע, ונראה. אז

אדע יודע מה להשיב. כל הניסוח כפי שכאן נאמר על האשמות שמחייבים אותם

להודיע על התנצרות ולא התנצרות, הכל עורבא פרח. אבל אני מוכן לשמוע, אף

שאין לי במה לפתוח בכלל.

היו"ר ע. זיסמו; מר פלדמן, אתה רוצה למסור לנו על מה שקורה

בהעלאת יהודי אתיופיה?

א. גורדוו; מה שקורה עם העלאת יהודי אתיופיה, אין אלה

האשמות.

מ. פלדמו! אנחנו נמצאים למעשה בשלב האחרון של עליית

יהודי אתיופיה. אנחנו מכנסים באדיס-אבבה את

האנשים, שחלקם הגדול נמצאים באיזורים מאוד מרוחקים. הקצב איטי מאוד,

בסביבות 70 עד 80 בחודש בלבד. יכול להיות שזה יעלה על 100 בחודש. אנחנו

מדברים על מספרים קטנים מאוד.

בנושא של המתנצרים אנחנו מקבלים הנחיות מממשלת ישראל, ואנחנו נפעל

בהתאם להוראות שהממשלה תורה לנו לפעול.

היו"ר ע. זיסמו; מר דיבון, אתה היית מוכן להגיד בכמה מלים

לקראת בואו של ראש-ממשלת אתיופיה, מה אתה

חושב על המצב.

ח. דיבוו; אנחנו במשרד החוץ מייחסים חשיבות רבה לבואו

של ראש-ממשלת אתיופיה, מאחר שהוא למעשה מחזק

את העידן החדש ביחסי שתי המדינות. גם בנושא של יהודי אתיופיה וגם בנושא

של המתנצרים, ללא ספק ביקור מוצלח יעזור לקדם אותם.

לעומת זאת, אותם טיעונים שהופיעו בעתונות, אינם משקפים את המציאות

האתיופית. המציאות האתיופית בכללה היא קשה, אבל נסיון לתאר את המציאות

של קבוצת המתנצרים כקבוצה שסובלת בשל ייחודה, למיטב ידיעתנו ובדיקתנו

מסולפים, מגמתיים. הם גרמו לכעס רב וזעם, להערכתנו מוצדק, בקרב ממשלת

אתיופיה, והם רואים בכך אפילו התערבות בענייניהם. הם אפילו שקלו את

דחיית ביקורו של ראש-ממשלת אתיופיה. ברור לנו שאם זה היה קורה, דהיינו,



היה הביקור נדחה, או שהביקור לא יהיה מוצלח, לא נצליח לקדם גם את

הנושאים שלנו. הנסיון הזה ללחוץ על ישראל על-ידי דיווחים מסולפים של

מציאות שאיננה קיימת - שוב, אין היא קיימת בנקודה הספציפית הזאת,

המציאות הכלל-אתיופית אכן קשה, משום שאתיופיה נמצאת במצוקה - רק יביא

לנזק לענין שלנו. יש כבר הבנות עקרוניות, ואנחנו יכולים לנסות להתקדם,

אבל אני מאוד מאוד חושש, וזה גם נודע מגורמים בכירים ביותר בממשלת

אתיופיה, שהם מאוד רגישים. הם החליטו עד כאן, יותר הם לא יסבלו מה שהם

רואים פגיעה בענייניהם פנימיים, פגיעה בדימויים והוצאת דיבתם רעה.

אני מקווה שהביקור יעבור בהצלחה, כדי שנוכל לקדם ככל שניתן את ההבנות

שהגענו אליהן.
א. ירדאי
ההורים שלי הם יהודים, ויש להם אישור של

הקייסים. אביה של אמי הוא רב ראשי של כל

יהודי אתיופיה, כולם מכירים אותו, ואותם השאירו שם. אומר להם מיכה

פלדמן שהוא מכיר אותם שהם התנצרו. הייתי יכול לשאול אותו איך הוא יכול

היה להתנצר, והאם הוא ראה אותו הולך לכנסיה. איך אתה יכול לקבוע על

ההורים שלי שהם התנצרו? הקייסים שלנו מכירים אותם היטב, ויודעים שהם

יהודים. אתה השארת אותם. אני כאן כבר כמעט 10 שנים, ושירתתי בצבא 3

שנים, והוא השאיר את ההורים שלי שם. כתבתי להם שיגיעו לאדיס כדי שיעלו

לישראל.

חוץ מזה היה סקר של אורט ב-76,והיו רשימות. הסקר הזה לא היה בכל

האיזור. יש איזורים מסויימים שלא יכלו לעשות שם את הסקר. היכן שגרנו,

באיזור שלנו, היו מורדים, ולא נתנו להם להיכנס ולא רשמו אותם. לפי

הרשימה של הסקר הוא אומר שהם אינם יהודים. אם מישהו רשום בסקר, הוא

יהודי. אם הוא לא רשום, הוא לא יהודי. לפי זה הוא השאיר אותם שם.

כל הקייסים הלכו וחתמו, הוא הכריח אותם לחתום שהם התנצרו.
היו"ר ע. זיסמו
אני פונה אליך שוב, ואני רוצה שתסביר גם להם

אם חלק מהם אינם מבינים, כי אני יודע שחלק

מהם מתקשים בהבנת העברית. אנחנו לא נקיים היום דיון על כך. אתה נמצא

כאן 10 שנים, ב-10 השנים האלה היו שני מבצעים גדולים, ועשרות אלפים

הגיעו. אנחנו מתקרבים אולי ל-50 אלף איש. מה שאתה אומר עכשיו, יכולת

להגיד במשך 10 שנים. בינתיים, כפי שהסברתי, הבעיה החריפה, היא החמירה,

היתה החלטה של הממשלה, גם המתנגדים להחלטת הממשלה מבינים, שהממשלה

איננה יכולה לבצע שום דבר, כי יש שם ממשלה חדשה, ואנחנו צריכים להגיע

אתה להבנה ולשיתוף פעולה. החלטת הממשלה הוקפאה עד לקיום השיחות והמגעים

שיהיו כאן. צריכים להתאזר בסבלנות. מה שאתה מעלה עכשיו, איננו יכולים

לטפל בו עכשיו. לא רק שאיננו יכולים לטפל בו, אלא יש לי בקשה אליכם,

ולכן החלטתי לקיים את הישיבה, ואני כתבתי לח"כ זנדברג - כי הוא לא היה

אתמול בהתייעצות, אבל היתה התייעצות וגם חבר מסיעתו היה - שגם אם יש

לנו תיקונים משלנו, עלינו לגלות עכשיו אחריות לאומית למענכם ולמעננו.

אנחנו צריכים להבטיח שהביקור הזה יתקיים, ואנחנו מקווים שהוא יניב גם

פירות.

י. אלמו; בינתיים הם מתים שם. אני חושב שזכותנו

לדבר.



היו"ר ע. זיסמו! לא מנעתי מאף אחד לדבר. מה שאתה אומר עכשיו,

אנחנו יודעים. אבל השאלה היא אם מתים מפני

שהם יהודים, או שבכלל מתים באתיופיה.
י. אלמו
לא, הם מתים כי הם יהודים. הם יכלו לעלות

לארץ-ישראל, להיות עם משפחתם. הם מתים ברעב

היום, כפי שאתה יודע. אנשים וילדים מתים ברחוב, ואף אחד אינו נותן להם

ולא כלום. הם מתים יום יום.

היו"ר ע. זיסמו; אני מכיר את הצעקנות הזאת, ואני גם יודע

שאחר-כך אתה הופך לאחראי מאוד, אחרי

הצעקנות. אני פונה אליך ומבקש ממך לגלות אחריות. אתה כבר שנים בארץ.

כמה זמן אתה בארץ?

י. אלמו; 10 שנים.

היו"ר ע. זיסמו! איפה היית 10 שנים? אני חייב לומר כך, זאת

לא הפעם הראשונה שיש ישיבות. כולם מדברים,

אני נותן אפשרות להתבטא, אבל אני לא אשמע אף הפרעה כאן. הדיון יתנהל

בצורה מכובדת ותרבותית.
א. ירדאי
אני עוד לא סיימתי את דברי. נכון שעברו 10

שנים, אבל אני הלכתי ודיברתי עם מיכה פלדמן,

לקחתי 2-3 קייסים לסוכנות היהודית, והוא החזיר אותם, כאילו הוא אומר

להם שהם רמאים ושקרנים. הוא אומר את זה לקייסים? הוא מכיר את אמא שלי?

אמא שלי שומרת את כל המצוות. להורים שלי עכשיו אין מה לאכול, הם מבקשים

אוכל שם ברחובות מהגויים, אפילו הגויים לא מוכנים לתת להם. אפילו

בתוכנית של הג'וינט לא קיבלו אותם. כל הקרובים של אמא שלי, כל הקרובים

של אבא שלי הגיעו לכאן, ורק את ההורים שלי הוא השאיר שם.

חוץ מזה הייתי רוצה להגיד. גורלם של יהודי אתיופיה, רק מיכה פלדמן

ואורי גורדון השאירו אותם שם. חוץ מזה יש לי דוד, אח של אמא שלי, אשתו

הגיעה לכאן, הילדים שלו נמצאים כאן. 13 ילדים הגיעו לכאן, וכבר שני

ילדים שלו משרתים בצה"ל, אותו לבדו השאירו שם, זרקו אותו לרחוב. יש לו

אישורים של 20 קייסים שחתמו שהוא יהודי לכל דבר, ומיכה פלדמן השאיר

אותו שם. עכשיו אין לו איפה לישון, זרקו אותו לרחוב, והוא נמצא עם

ההורים שלי.

איך הוא יכול הי,ה להשאיר את ההורים שלי? איך הוא יכול היה לזרוק אותם?

האם הוא יודע אם הם יהודים או לא? הוא לא יכול לקבוע להורים שלי

ששומרים את כל המצוות, ממש יהודים נקיים. איך הוא יכול להחליט עליהם,

איך הוא יכול להגיד שהם לא יהודים, שהם התנצרו, ושהם יחזרו למקום שהיו,

בכפר? אפילו הגויים אינם מוכנים לראות אותם. כל הזמן הם מקבלים מכות,

ואין להם מה לאכול והיכן להיות. השבוע מתו שם ארבעה אנשים. אפילו

הג'וינט לא יכול לאשר אותם, בגלל מיכה פלדמן שאומר להם שלא לקחת אותם.

איך זה יתכן שהילדים שלהם כאן בצה"ל משרתים בצבא, ולהם אומרים שהם לא

יהודים?

היו"ר ע. זיסמו; אני רוצה בכל-זאת לשאול; הוא 10 שנים בארץ,

ושירת בצה"ל. למה המשפחה שלו לא הועלתה



אפילו במסגרת אותם 70-80 שעולים כל חודש? מה הסיבותי מה המקרה שלוו

בכל-זאת זה מקרה מעניין. האם יש מישהו שיכול לתת תשובהי

מ. פלדמו; אתייחס לדברים שאמר. אתייחס קודם כל לסקר

אורט. נכון שהסקר הזה איננו מקיף, ויש בו

טעויות לכאן ולכאן. נכללים בתוך הסקר אנשים שהתנצרו, כפרים שלמים

שהתנצרו, ומאידך יש אנשים ששמרו על יהדותם ואינם כלולים בסקר. כאשר

מישהו טען שאיננו מופיע בסקר ובכל-זאת הוא זכאי לעלות, פנינו אל זקני

העדה ואל הקייסים, והתייעצנו אתם.

ראשית, באופן כללי, הקייסים הן באתיופיה והן בארץ ביקשו מאתנו שלא

להעלות לפני היהודים את מי שהתנצר. הם תמיד דיברו על כך, שמכיוון

שידובר בבשר מבשרם, דם מדמם ועצם מעצמותם, הם מבקשים שגם המתנצרים

בסופו של דבר יעלו ארצה. אבל לגבי מקרים ספציפיים של אנשים שלא נכללו

בסקר, ובכל-זאת שמרו על יהדותם, התייעצנו אתם ועם זקני העדה, כפי

שאמרתי. גם במקרה זה התייעצנו, וקיבלנו מידע מהם שמדובר במשפחות

שהתנצרו. לא ראיתי בשום מקום, לא הוגשה לי כשהייתי באתיופיה, או

לעובדים שלנו באתיופיה, רשימה של 20 קייסים שחתמו על יהדותה של אמך או

של דודך.

בהתאם להנחיה של ממשלת ישראל, ואני עונה עכשיו לשאלה האחרונה שלך,

איננו עוסקים בהעלאתם של מתנצרים. איננו עוסקים בהעלאת מתנצרים בהנחיית

ממשלת ישראל. אני חושב שוועדת צבן נתנה את התשובה, שעל חלק מהאנשים היא

מקובלת ועל חלקם לא, לגבי איחוד משפחות דווקא של אנשים שמוגדרים

כמתנצרים, ואני מניח שזה חלק מן התהליכים שקורים עכשיו הן באתיופיה והן

פה, לגבי אישור איחוד המשפחות של המתנצרים עם משפחותיהם שהגיעו לכאן.

א. זנדברג; 20 קייסים הגישו לך תעודה שהמשפחה יהודית.

מ. פלדמו; לא יגישו לי, יגישו למשרד הפנים.
א. ירדאי
הגישו אליך. היה קייס שהלך לחתום, הוא אמר

מי יהודי. הקייס נסע לתל-אביב לרחוב קפלן,

ואתה החזרת אותו. אמרת לו שיגיד שהתנצרו. אתה אמרת? אתה אישרת אותם?

אתה נגד עולי אתיופיה, נגד העליה היהודית מאתיופיה. אני שירתתי בצה"ל,

וההורים שלי נשארו שמה. הייתי בתקווה שיגיעו, והוא השאיר אותם שמה. הוא

נגד עולי אתיופיה, הוא נגד יהודי אתיופיה.
היו"ר ע. זיסמו
אני חושב שמי שלא העלה את המשפחה שלך, זה אך

ורק ממשלות ישראל, ולא הוא.

א. ירדאי! זה הוא. הוא השאיר אותם.

א. אליצור! אני חבר הוועד הציבורי. קודם אני צריך לציין

שסבי ז"ל, רבי בן-צפניה, התאסלם באירן,

ויכול להיות שאין לי בכלל זכות לשבת כאן ולדבר. שמו היה בישמעאל

חוסיין, ואולי גם אני כאן פלאש-מורה.

אני רוצה להגיד משהו לגבי מה שאמרו קודם. מאין הדיבורים האלה מוכרים

לנו? אל נעשה רעש כדי שלא להתערב בענייניה הפנימיים של איזה מדינה. האם



אני זקן מדי, או שהדיבורים האלה מוכרים לי מאיזה מקום? מעשור אחד קודם

לכן, כשאמרו על מאבק של יהדות אחרת שהוחזקה שם, אל תעשו גלים, אל תעשו

רעש, תנו לנו לעבוד בשקט? ראינו מה שיצא בשקט.

אני רוצה לשאול מתי קרה בתולדות מדינת ישראל, ששר קליטה במדינת ישראל
השמיע בישיבת הממשלה את הנימוק
זה יפגע ביחסינו עם- ממשלת אתיופיה. לא

שר החוץ אמר את זה, אלא שר הקליטה.

בכל הכבוד הראוי, זה כמו שאז לא קיבלו את ההנחיה הזאת שבאה מלמעלה,

ושהיא היתה הנחיה מזיקה ופוגעת, לא להרגיז את הרוסים, לא להרגיז את

ברז'נייב, לא להרגיז את קוסיגיו, לעשות בשקט כי זה יעזור, וראינו מה

שעזר. מה שעזר היום אנחנו יודעים, היה דווקא הרעש.

אנחנו מתחייבים, אנחנו לא נהיה ילדים נחמדים.

אדוני היו"ר, אתה ביקשת מהאנשים כאן לא לצעוק. אני מאוד בשקט אומר את

המשפטים הבאים, ובמלוא האחריות. ח"כ חנן פורת הציע לפני זמן מה חוק,

לעגן בחוק - לא ידעתי שהדבר הזה לא קיים - "לא תעמוד על דם רעי", שאומר

שאדם שראה אדם אחר בסכנת חיים ולא עזר לו, דינו עד שנה אחת מאסר. ידעתי

שזה קיים במדינות מתוקנות אחרות, וזאת חרפה שבישראל הוא לא קיים.

את החוק הזה אני מבקש להחיל על הממשלה, ואני אומר את דברי בצורה רגועה

מאוד, אני לא צועק. אני מאשים את השר צבן ועושי דברו בפשעים נגד העם

היהודי, על הפשעים האלה השר צבן יתן את הדין, על הפשעים האלה כל מי

שאחראי לדברים האלה יתן את הדין.

אני רוצה עכשיו לשאול שאלה פשוטה! מה היה קורה אילו בתחילת הענין הזה

כל המסורבים היו עכשיו עולים ארצה? כל אחד מאתנו שיעשה את החשבון שלו.

יש לנו הכלים של יהודים שעלו מהודו, הבעיה הזאת היתה נעלמת ולא היינו

יודעים כי באו אל קרבנו. יש כאן סיפור של בעיה מלאכותית, שכמה אנשים

הפכו את זה לענין אישי, בין השאר באמצעות השקר המתועב שמדובר בכמה

מאות. אני חושב שהיום אף אחד לא אומר את זה, ידוע שזה 30 אלף. 30 אלף

אנשים מושפלים ואומללים, שזה כבר הפך לענין של כבוד אישי אם הם יעלו

ארצה. מדינת ישראל, אילו היתה קולטת אותם, הם כבר היו חלק מאתנו, לא

היה שום זכר להתנצרות שלהם. לכן כאן הפשע הזה נגד העם היהודי הוא חמור.

מדובר בעדה קטנה מאוד, שאילו היו מעלים אותה, הבעיה מזמן היתה נעלמת.

אני לא מבין על גבו של מי נלחמים, על גבו של מי הפך הענין הזה לענין

אישי? 30 אלף איש?

אמר כאן מישהו שהאנשים האלה היו מתים, הם מתים לא משום שהם מסורבים,

אלא משום שהם אתיופים. מבין 11 אנשים שאני רואה כאן, 6 צעירים ממני,

אולי הגיל שלי הוא הגיל הרגיל למות באתיופיה, אבל אם מדובר באנשים שהם

עונים על שני הקריטריונים העיקריים להיות יהודי - שותפות בגורל היהודי,

שותפות פירושו היותך נתון למשיסה, לרצח, לאונס, והשתייכות מרצון, מתוך

זהות אל העם היהודי - את האנשים האלה, אם לא מעלים, אין לי מלה אחרת

לזה, אלא פשע לגבי העם היהודי. כשנעשים פשעים, אדוני היו"ר, נעשים

דברים לא נחמדים. אולי אני לא אצעק כמו חברי, אבל אני מבטיח שמה שאנחנו

נעשה לא יהיה בתלם. ואם צריך לגרום מבוכה לממשלת ישראל, המבוכה תהיה

גדולה. אם צריך לגשת לראש-ממשת אתיופיה ולברר סוף סוף מה דעתו, נעשה את

זה. לדיפלומטיה כרגע אנחנו לא דואגים, אנחנו דואגים על פיקוח נפש.



י. עציוו; אני רוצה להבהיר את המצב בקשר לשנה שקדמה

למבצע שלמה. רבותי, יש כאן אי-הבנה עמוקה

מאוד כאשר מנסים לטעון שממשלות ישראל החליטו משהו. הם לא החליטו ולא

כלום, כי הם לא ידעו על כלום. היה גוף שפעל באתיופיה בשנה שקדמה למבצע

שלמה בנושא העליה, ושמו הסוכנות היהודית לישראל. הם איתרו את הבעיה, הם

החליטו שזאת בעיה, הם החליטו שזאת עילה לפסול את אילה שהם פסלו, הם היו

השופט, הם היו המוציא לפועל. שום דבר, ואני אומר את זה במלוא האחריות

כיוון שאני רצתי לאנשי משרד הפנים שיושבים כאן, ולאחרים, והם למדו על

הבעיה לראשונה מאתנו. ובכן, שלא יספרו לנו אנשי הסוכנות שהם פועלים

בהנחיות הממשלה. נכון, כשאדיוט אחד זורק אבן לבאר, שבעה חכמים לא

יוציאו אותה. כשהנושא התחיל להסתבך ולהעלות הלאה לדיונים, לחצו את

הרבנות, ואת משרד הפנים, ואת כולם, כדי שיעמדו לידם, ויעזרו להם לפתור

את הבעיה. נתקלנו כאן במצב שאנשים שהוכנסו זה עתה לענין. קודם כל קיבלו

כבר את הנחות היסוד של הסוכנות, שכאילו אמנם מדובר במתנצרים, שהסוכנות

החליטה על כך והציגה כך את הבעיה. שנית, לא ידעו ולא היו בקיאים בחומר,

והתחילו להסתבך בדיונים על גבי דיונים, ועדות על גבי ועדות, ורק

המסכנים האלה עדיין שם. זאת הערה אחת.

הערה שניה בקשר למצב באתיופיה. אני מתקומם כל כולי כנגד השוואת מצבם של

היהודים שנותרו שם לחברה האתיופית הכללית, או למצב הבריאות באתיופיה

בכללו, או למערכת הבריאות האתיופית, שכביכול פתוחה לכל נפש, מה שגם לא

נכון, כי הם באים מהכפרים, והם לא רשומים באדיס, ואינם יכולים להתקבל

שם בבית-החולים.

רבותי, אם הם אחינו, אם הם הורים של האיש הזה והורים של האיש הזה, האם

אנחנו ניקח על עצמנו להשוות אותם לחברה האתיופית? אנחנו צריכים להשוות

אותם אלינו. האם הקהילה הדיפלומטית הישראלית הולכת לקבל טיפולים

במרפאות השכונתיות בשול באדיס, או שהם נוסעים לרומא לקבל טיפולים? זאת

הערה שניה.

ההערה השלישית נוגעת לקייסים. רבותי, ממשיכים לזרוק לנו כאן חול

בעיניים. מיכה אומר שהוא התייעץ או שהם התייעצו עם הקייסים לגבי משפחות

בעייתיות, ואני עצמי מחזיק 200 צילומים של אישורי קייסים על משפחות,

וכל אחד זה משפחה מורחבת, כך שאנחנו מדברים על למעלה מאלף איש. הייתי

אומר אפילו שלרוב הציבור שנמצא בתוכנית הג'וינט באדיס-אבבה, שתקועים שם

כבר 3 שנים, יש בידם אישורים על יהדותם. אתם יודעים מה עשו אנשי

הסוכנות, כאשר באו הקייסים והעידו על יהדותם של האנשים האלה או על

החזרתם בתשובה? זרקו את האישורים האלה לסל הניירות, ואמרו לקייסים תלכו

מפה, אתם שקרנים. איפה נשמע כדבר הזה באיזו שהיא קהילה מקהילות ישראל,

כאשר רב כלשה1 בלוס-אנג'לס או אינני יודע היכן מעיד על יהדותם של

האנשים, ופשוט לא מתייחסים?

לכן טענתנו שמדובר כאן באפליה ברורה ביחס להפעלת חוק השבות. הטענה הזאת

מבוססת לחלוטין, וניתנת להוכחה בקלות. כל היתר הוא כסות עיניים.

הערה אחרונה, שוב בקשר למה שנאמר כאן. היתה במשך כל השנה שלפני מבצע

שלמה אי-בהירות, מפני שאיש לא ידע שעומד להיות מבצע. היתה אי-בהירות

בין סדרי עדיפויות, זאת אומרת, מי קודם למי, וכאן אמנם אמרו הקייסים

להעלות קודם את שומרי המצוות שהיו לידינו בכפרים ומוכרים היטב, ואחר-כך

את אלה שהתרחקו, חטאו, אכלו בשר עם הגויים, משל הקוף הידוע שמצטטים



אותו תמיד בשם קייס מנסה וניסו להציג אותו על-ידי כך כמתנגד, מה שאיננו

נכון. הלכה הסוכנות והפכה את סדר העדיפויות, והמסכנים האלה הורדמו,

וחיכו עד לרגע האחרון בעצם, עד מבצע שלמה. אז אמרו להם אתם אחר-כך, אז

אולי אחר-כך זה אולי המטוס האחרון, אולי המטוס ה-13, אולי המטוס ה-14.

והפכו את זה ברגע האחרון לאפשרות שלעולם לא. זאת אומרת, ניהלו מדיניות

של רישום במשך חודשים ארוכים לפני מבצע שלמה, י ולא שיתפו בכך איש,

ולבסוף חתכו את הענין באופן שאתם כן ואתם לא, ואז ניסו להצהיר שאין

יותר יהודים באתיופיה, ואני מבקש סליחה שקצת קילקלנו להם את החגיגות.

הדיון הזה אמנם כונס בגלל האשמות אמיתיות. בדקתי אותן אישית, אני חושב

שהן כמעט כולן וכולן נכונות. אולי היטעו אותנו באיזה פרט פה. האשמות על

סחיטות, על איומים, על הטיות של מציאות, כדי שאנשים אמנם יוגדרו

כמתנצרים, אבל לכל הרוחות, יש לנו זמן עם ועדת החקירה הזאת גם לעוד 10

שנים, אבל האנשים האלה נמצאים שם, זה מה שדחוף. מספיק כבר עם הברברת של

כולנו, וגם אני בכלל זה. בואו נביא אותם.

ר. צפריר-. האם מישהו מעלה בדעתו להקים ועדה ליהדות

הרפורמית? מישהו בכל האולם הזה היה מעלה

בדעתו להקים ועדה כלשהי ליהדות הרפורמית בארה"ב? הרי חלקם אינם מוכרים

על-ידי הרבנות. היה צריך פסק של בג"צ להכיר ביהדותם. האם מיכה פלדמן

היה מעלה בדעתו להחליט מי יהודי רפורמי שם? ראובן מרחב או אורי גורדון

יחליטו? אף אחד לא היה מעלה זאת בדעתו. עצם הקמת הוועדה, רבותי, היא

החטא הקדמון של כל הענין הזה, מפני שכל קהילה שהוכרה כקהילת יהודים בכל

העולם, הקהילה היא הקובעת מי שייך אליה ומי לא. אם היינו רוצים לדעת מי

שייך לקבוצת מפ"ם או לקיבוצי השומר הצעיר, לא היינו מקימים ועדה של

פרופסורים מאוקספורד, היינו הולכים למנהיג מפ"ם ושואלים אותו מי חבר

בקבוצה של אנשי מפ"ם. אם הייתי רוצה לדעת מי חבר בקבוצה של אנשי

המפד"ל, היינו שואלים את מנהיגי המפד'יל. יש פה קייסים מכובדים, ואני

דיברתי וצילמתי את כל הודעותיהם.

הסיפור של קייס סטיו מזעזע. אנשי קוארה הגיע לגונדר, ואז מיכה פלדמן
אמר לו
תמיין את העדה לשומרי מצוות ואלה שאינם שומרי מצוות. הוא מיין

בתום לב את העדה, וזה חלק מהסיפורים. וכולנו כדאי שנדע, הוא מיין בתום

לב את העדה, כי יש קוארה דתית ויש קוארה. ואז מיכה פלדמן אמר לו:

תחתום, ואילץ אותו לחתום, ויש על זה כל העדויות. ועל מה הוא חתם, הוא

אפילו לא יודע. וכשהם באו לארץ, הם עשו משלחת, הם הרי הגיעו לפני 10

חודשים, ואיך העדות הטובה ביותר? מיכה פלדמן עומד במבצע שלמה מול מצלמת
הסוכנות, לא מצלמה שלי, ואומר
ישארו אלף יהודים בקוארה. יש לי על זה

עדות. העלו מהקוארה 4,700. זה רק מוכיח את כל הטרגדיה. אתם מעולם לא

ידעתם כמה יהודים יש באתיופיה, חברים. אתם עשיתם איזה שהוא סקר, בעצם

אתם לא עשיתם, זה בכלל מישהו אחר עשה, זה לא אתם. הסקר היה חלקי, אתם

יודעים שהוא חלקי. הקייסים יודעים שיש שם יהודים. למה לא להאמין להם?

מישהו היה מעז לבוא ליהדות גרמניה אחרי השואה, מישהו היה מעז לחשוד

בהם שהם יבריחו נאצים לארץ? הרי מגרמניה ברחו לכל המדינות בדרום

אמריקה. למה לא חשדו בייקים שהם יביאו הנה נאצים? למה אתם חושדים בהם

שהם יביאו נוצרים?

אני מוחה נגד הביטוי "מתנצרים". אינך יודע, אתה יליד מזרח אירופה. מי

שיודע זה הם שהובילו את עמם במשך 2,700 שנה, הם יודעים. גם אני אינני



יודע, ואני סומך עליהם, מפני שמי שקבע מי הוא יהודי, זה הם. קייס בורקו

רשם את גונזילה, לא אף אחד אחר.

היו"ר ע. זיסמן; אתה הרי יודע שבמבצע שלמה היו גם כמה

נוצרים. היו נוצרים או לא?

ר. צפריר; אני אגיד לך מי העלה, זה מיכה פלדמן שהעלה

נוצרים, על-חשבון רשימה שלהם.

שימו לב, ספר התורה שנגנב מהוריו של אבי גארד. מיכה פלדמן ידע על ספר

התורה, מי שגנב אותו זה דורון, לפי דברי אורי גורדון. הוא אמר, לא

אנחנו, הג'וינט, הג'וינט היפים שבירכת אותם. רבותי, ספר התורה באתיופיה

זה הוכחה ליהדות, ראובן מרחב, תסתכל עלי, זאת הוכחה ליהדות. אתם גנבתם

את הוכחת יהדותו של האדם הזה, וגנבתם את הוכחת יהדותם של כולם, וזאת

האמת. וכל הפרשות הפליליות שמתפרסמות כאן הן דבר אחד. קייס בורקו ניסה

להוכיח את יהדותה של גונזילה, והוא זרק אותו חודשיים לפני מבצע שלמה

לארץ, אחרי שאיים עליו, כי הוא ראה שהוא הולך לעודד את בני עדתו

שנזרקו. יש לך גלאי מתנצרים, פלדמן, בראשל מאין אתה יודע מי מתנצר ומי

לא? אני נסעתי עכשיו עם קייס בורקו, עברתי בכביש הבקעה, הוא מסתכל על
הרי הגלעד ואומר
ראובן גד חצי מנשה.

רבותי, יש להם זכות מלאה. זאת ארצם כמו ארצנו, יש להם זכות מלאה לקבוע

מי יהודי באתיופיה, אנחנו לא נקים ועדה לאף קהילה בעולם, לא לקהילת

יהודי בולגריה מהם אתה בא, ולא לקהילת יהודי פולין, ולא לקהילת יודי

רוסיה. אנחנו ניתן להם לקבוע. כל מה שנשאר לעשות הוא לקחת את הקייסים,

את קייס סטיה לקוארה, ואת קייס בורקו לגונזילה, ואת קייס אדרה לגונדרה,

והם יקבעו מי מהנשארים שם הוא יהודי, והם ישיבו אותם בתשובה, אם צריך

לפי דיני הלכתו, כפי שקבע השופט חיים כהן.

רבותי, פסיקת בג"צ שקבעה שזכותם של מנהיגי הקהילה היהודית בחו"ל לגייר

ולחתן ולהכרת יהודי לפי חוק השבות, היא פסיקה שמחייבת את כולנו, וזה

ילך לבג"צ.

מלה אחרונה לחיים דיבון. אתה יודע את האמת, אתה יודע שמתחת לאפך מתים

אנשים, אתה יודע את האמת שהוריהם של 5 בני משפחתה של נחמה אלמו מתו כמו

כלבים. סבא שלה שנה וחצי לא התרחץ, כי אין להם מים לשתות. זה יותר גרוע

מעזה. מה אתה מספר פה סיפורים, וזורה לנו חול בעיניים? זה היה באותו

יום שנחום ברנע, שופרך, פירסם את כתבתך הנהדרת, זה פורסם בעתון "דבר".

הנה, העתונאי נמצא כאן. מה אתם זורים חול בעינינו? ,הרי אנשים שם מתים.

כמה זמן לוקחי לך להיות רעב? הרי לא תאכל משהו חצי שעה, תתחיל לצעוק.

אנשים שנתיים לא אוכלים, ואתה, על מה אתה מדבר? למה שאנשים יהיו שבעים

ויהיה להם טוב? יושב כאן עתונאי שדיבר עם ראש-ממשלת אתיופיה. אני מבקש

מכולם, תרגעו, ממשלת אתיופיה אין לה שום בעיה. צריך לנסוע לשם עם שק של

כסף, אני מוכן לתת את השק לאריק בנדר, הוא יתן לכל אחד כרטיס טיסה,

ויעלה. יושב פה הרב ולדמן שמסר את הדו"ח שלו, וכולם יודעים מה הדו"ח

שלו אומר. האם הרב ולדמן משקר? במקרה הזה אני מאמין לרב ולדמן, ואינני

מאמין לחיים דיבון.

א. טימנו; בגיל 12 הלכתי ללמוד באיזור גונדר בבית-ספר

אורט. אבא שלי נולד בגונדר. למדתי וגדלתי



באיזור גונדר. גם אני יודע טוב מאוד מה קורה שם. אני שואל, האם אתה

יודע אם אני יהודי? תגיד לי את האמת. האם אתה יודע אם אני יהודי? אינך

יודע. ב-1974-76 עשו רשימה, הקייסים ואנשי הסקר. אתה עצמך הלכת עם

הצוות שלך ונתת מעל 3,000 שקל, סיפרת זאת בעצמך, צילמת בית-קברות,

צילמת את כל בית-הכנסת, וראית איך שומרים את תורת ישראל. זה ידוע לך.

אני שואל אותך שוב. לאחר מכן נתת לי תקווה שכל המשפחה שלי תעלה בקרוב.

אחרי המבצע חזרת ואמרת, שאתה תעלה את כל המשפחה, וכי הם מופיעים בסקר

אררט, ידוע מי היהודי, אמרת לי שאתה יודע שגם אני יהודי. אם-כך, למה

פסלת אותם, את המשפחה שליל

גם עם יהודי קיים באמונתו, לא סתם בתעמולה או בפוליטיקה. יצא הרב ולדמן

בתאריך מסויים, מצאתי אותו, פגשתי אותו, היה הקונסול אבי, דיברתי גם

אתך בטלפון, ושאלתי מה עם המשפחה. נתת כסף. מה הבעיה? הגיע הרב ולדמן,

אני שואל אותך בתור רב מכובד ביותר, איך אתה ב-15 ימים יכול לתת דין

של יהודי אתיופיה? זה כתוב בסקר אורט, וכל הקייסים שלי נתנו לי

אישורים, ונתנו לי לעלות לישראל. והנה, אתם פוסלים אותם. הנה המשפחה

שלי נמצאת, והם מתים בכל שבוע. אני יהודי, הילדים יהודים, הנכדים

יהודים, במיוחד משפחתי, כולל אנשי הכפר. ועכשיו המשפחה שלי לא יהודית?

הנה הרב, כל האנשים, כולל אתה. אתה יודע, הרב ולדמן בא ואמר, אתה שקרן

פושע, אני אכניס אותך בבית-סוהר בישראל, כל המשפחה שלך לבית-סוהר. הרב

ולדמן, אני לא גנבתי, אני לא שיקרתי. אם אני נמצא בסקר אורט, אם אני

נמצא ברשימה של כל הקייסים, הרי אני יהודי, כל המשפחה שלי היא יהודית,

גדלתי כיהודי.
א. קנדה
ב-1990 חזרתי לאתיופיה, אחרי הצבא, אחרי

הלימודים, אחרי הכל. היו כמה אנשים בקבוצה.

ניסינו לטפל בעוני אחרי מבצע שלמה. אפילו כאזרח ישראלי, ויש לנו דרכון

ישראלי, היה קשה לנו להיכנס לשגרירות ישראל שם. אני זוכר איזה מטר חזק

היה, והוא אמר לי תשב שם. חוץ מזה, אני זוכר שהיתה פגישה בנוכחות צוות

ממשרד החוץ, היה שר החוץ דוד לוי, ב-1990, ואני באתי, והיו גם אנשים

מהארגון האמריקאי למען יהודי אתיופיה, שהיה נותן סיוע טוב יותר. אפשר

להגיד שהסיוע שלהם הוא שהציל את היהודים באתיופיה. באו לארץ גם צוות

הסוכנות וגם צוות של אותו ארגון. הוא בא. פה הוא המליץ שלא מגיע להם,

ואני דיברתי אתו. אנשים שהיו אתו פה בצוות בדיון, אמרו על-פי הנפשות

כמה צריך לתת, ל-5 נפשות כמה צריך לתת, וכמה צריך לתת ל-6 נפשות. היתה

פגישה כאן יחד עם צוות משרד החוץ, אבל הוא לא נתן. הלכתי, וחפרתי,

והוצאתי, וצילמתי את המסמך, כדי לבדוק למה הוא לא נותן את מה שהסכימו

עליו. אני יודע שעד סוף מבצע משה הוא טיפל, מאחר שזה היה דבר חדש

בשבילו, זה היה, מעניין אותו ללמוד, היה מעניין אותו לעבוד אתנו, אחרי

שהוא גמר את החוזה שלו, בשביל לחזור ולקבל את התפקיד הזה. מאוד אהב

אותנו. הוא עשה הכל כדי לקבל את התפקיד הזה, כשגמר את החוזה שלו.

קיבלנו אותו בשמחה רבה, היינו סומכים עליו. ועכשיו, איך אתה נכנס למשרד

של עולי אתיופיה ולא אומר שלום? כך אמר לי, כשאני הלכתי להתלונן כדי

שיביא את המשפחות שלי. לא רק הפלאש-מורה, אלא גם היהודים של מבצע שלמה

שהגיעו סבלו, דווקא היו רוצים להאריך תקופת עלייתם ל-5 שנים, אבל

הגורמים החשובים ביותר, הממשלה ועוד גורמים אחרים, החליטו להעלות אותם,

ואפשר להגיד שקטעו את התוכנית שלהם.

לאחר מכן עלו אנשים במבצע שלמה. והנה פה בעתון כתוב שהעולה האתיופי בא

עם העסק שלו, 14 זונות לא יהודיות. הנושא נמצא בטיפול. אחרי כן: אין



תגובה ואין פרסומת. מה עשיתם? פיזרתם אותן בארץ, את 14 הזונות. מקסימום

פיזרתם אותם ב-14 איזורים, זה מה שקרה. אז איך יהודי מבקש לבוא ורוצה

לבוא, ולא יכול לעלות? לי היה קשה להיכנס עם דרכון ישראלי לשגרירות

הישראלית שם. ואיך זה ש-14 אנשים שאינם יהודים נכנסו ביום אחד ועלו?

האם הוא יכול לענות לי איך היו ברשימה 14 האנשים האלו? אני יודע טיפין

טיפין מה שקרה לפני ואחרי העניין.

י. אלמו; כבוד היו"ר, כבוד חברי הכנסת, כבוד האנשים

המכובדים. אני רוצה לומר לכולם, בתור יהודי,

בתור אנושי, שלא באנו לעשות מלחמה, נוריד את רוח הלחימה, נפסיק את

הלחימה, ובאמת נהיה פעם אחת כיהודים אנושיים. אני אומר את זה משום

שאנשים יום יום מתים באדיס-אבבה. צר לי להגיד זארנ לחיים דיבון, שגרירנו

באדיס'אבבה, המייצג מדינה דמוקרטית, המייצג מדינת הומניסטית. במברקו
הוא אומר
זה לקדם את המטרה. זה רק שקר. אבל מי יכול להסביר את עניין

המשפחות שמתות שם? ברשימה שיש לנו, שני אחים, זה אחרי זה תוך שבוע

נקברו. יש שם ילדים קטנים, תינוקות, שאמם אין לה חלב להניק, והם מתים

ברעב, ואת זה לא יודע חיים דיבון. אני גם רוצה לשאול- דודתי שלשום

נפטרה מרעב. מי יכול לענות לה? מי יכול להגיד לה שהנה יש אוכל? מי יכול

לומר את זה לכולם? והנה ועדת צבן קמה, ודנה על פילוסופיה, וכל הסיפור

הזה שאתם יודעים. אינני יודע כי טרם למדתי אותו, וכל מה שעשה, אבל עד

עכשיו דבר אחד לא הצילו. שום מחווה הומנית לא עשו, שוס דבר לא נעשה.

לכן אני מבקש, היו אנושיים. מי שמציל יהודי אחד, כאילו הציל עולם

ומלואו. בואו נעזוב את הכל, ונתחיל להתדיין איך לפתור את הבעיה ולהתחיל

לעשות משהו, לפחות לשלוח אוכל, לשלוח אוכל, לשלוח אוכל, אין להם מה

לאכול. הנה, יש לנו רשימה של אנשים שמתים ברעב.

אני מבקש מכבוד היו"ר, רק את נושא זה להדגיש, לא נושא אישי, שתהיה עליו

עכשיו מלחמה. נפסיק את הכל, יהיה כמו שאמר יהודה עציון חברי הטוב

ביותר. הוא אמר שאפשר לעשות ועדת חקירה בעוד 10 שנים, אבל איננו יכולים

להחזיר אותם, את אלו שנפטרו. עכשיו זה הזמן לפעול.

היו"ר ע. זיסמו; יש ארגון צפון-אמריקאי למען יהודי אתיופיה,

שאין ספק שהוא עושה עבודה למען היהודים שם.

ניל ג'קובס חזר משם, אני מברך אותך.

נ. ג'קובס! דבר ראשון, אני רוצה לתקן דבר אחד שאורי

גורדון אמר לפני כן, לגבי התוכנית של

הג'וינט באדיס-אבבה. יש לא רק תוכנית של הג'וינט, אלא גם תוכנית של

הארגון שלנו. י אני חושב שחשוב לציין את הדבר הזה, משום שיש לנו שם

אנשים, שמטפלים יום יום עם כל האנשים שנמצאים במסגרת התוכנית, וגם אלה

שנמצאים מחוץ למסגרת התוכנית. בדרך זו יש לי לא רק זכות, אלא גם

אחריות, לדבר ולדווח לכם על מה שאני ראיתי ומה שאנחנו רואים.

אנחנו קוראים את העתונות הישראלית, ושמענו את הטענות, והצעקות,

והאישומים של היום. כדאי לנו לדעת מהו המצב האמיתי. לדעתי - לא רק

לדעתי, אלא הדברים שראיתי, ואני הייתי שבוע באדיס-אבבה - מה שאנחנו

רואים ושומעים כשאומרים שאנשים גוססים ברחובות ומתים כמו כלבים, זה

פשוט לא נכון. יש דבר ראשון להבדיל בין אלה שנמצאים במסגרת התוכנית של



הג'וינט לבין אלה שאינם נמצאים. זאת אומרת, בין ה-2,800 שכן נמצאים

במסגרת התוכנית לבין ה-1,200 בערך שלא נמצאים במסגרת התוכנית.

אלה שנמצאים במסגרת התוכנית חיים עכשיו באדיס-אבבה באיזור שולה בתנאים

גרועים, בתנאים שאינם טובים, וזה ברור, אבל תנאי החיים שלהם הם בדרך

כלל באותה רמה של האנשים האחרים בסביבה.
י. עציוו
בוודאי הם חיים כמו כל האתיופים. על זה אין

ויכוח. הם גם מתים כמו האתיופים.

היו"ר ע. זיסמו; אני לא מוכן לקבל את זה. נתתי לך את רשות

הדיבור, אמרת דברים קשים בסגנון תרבותי,

עכשיו אל תפריע. צריך להתרגל גם לשמוע דברים מנוגדים לדעתך. דרך אגב,

הארגון הזה בהתנדבות עושה עבודה בלתי רגילה. לכן תשמע את העדות שלו, כי

היא העדות. אתה זה לא עדות.

י. עציוו; הוא צודק, חייבים לו תודה על זה, אבל חייבים

גם להתבייש בכך שארגון אמריקאי עושה את

העבודה שלנו.

היו"ר ע. זיסמו! אין יו"ר ועדה בכנסת שנוהג בסבלנות כזאת עם

ארגון שנלחם נגד החלטות ממשלה, כמו שאני

נוהג. אם תגדישו את הסאה, לא תאפשרו לי לנהוג בכם כפי שנהגתי עד

עכשיו.
נ. ג'קובס
נכון שאנחנו ארגון אמריקאי, אבל איננו עושים

דברים במקום ממשלת ישראל. אנחנו עושים את

הדברים שאנחנו עשינו ורצינו לעשות מכבודנו ומעצמנו, מאז שאנחנו נוסדנו

ב-1984. אינני רוצה שאתה תשים אותי ואת הארגון שלי נגד ממשלת ישראל. תן

לי בבקשה לסיים את הדו"ח שלי.

רמת התמותה של אלה שנמצאים מחוץ למסגרת הרבה יותר גבוהה מאשר אלה

שנמצאים בתוך המסגרת. הגיל הממוצע של אלה שנפטרים מחוץ למסגרת הוא בערך

22.

א. אליצור! גיל 22 הוא תוחלת החיים של האנשים שלא

נמצאים בתוכנית הזאת?
נ. ג'קובס
לעומת זאת, הגיל הממוצע של אלה שנפטרים ושהם

כן במסגרת התוכנית, הוא 44, שזה יותר קרוב

לממוצע באתיופיה.

בכל-זאת, לגבי אישומים וטענות על רעב. יש פה איזה תמונה של האנשים

האלה, שהם נראים כמו אנשים מסומליה לפני הפלישה האמריקאית לשם. זה לא

נכון. ראיתי אנשים וגם ילדים, מאות של ילדים, כאלה שבמסגרת התוכנית

וכאלה שלא במסגרת התוכנית. ברור ונכון, וזה גם בעייתי, לדעתי, שהם לא

מקבלים את רמת האוכל שאנחנו, למשל, מקבלים פה. זה נכון. אבל הם לא מתים

מרעב, אין להם בטן מהופכת, הבעיות הרפואיות שאנחנו רואים - קשה לנו

לדעת על הבעיות הרפואיות של אלה שלא נמצאים בתוך המסגרת, משום שעד כה

לא היה לנו ולג'וינט תוכנית לתת להם סיוע רפואי - הן גרועות, אבל צריך



שהתמונה שיש גס למדינה, וגם לאנשי המדינה, וגס לחברי הכנסת, תהיה

נכונה, ולא מוגזמת. אני חושב שיש הרבה יותר מדי גורמיס גס בחדר הזה וגס

באמצעי התקשורת, וגס במקורות אחריס, שיש להס אינטרסיס להגזיס בכל הענין

הזה.
י. אלמו
האס אתה טוען שהס לא מתים?

נ. ג'קובס; לא. אני לא טוען שהס לא מתיס.

ג. שגב; אולי אתה יכול להבהיר לי רק נקודה אחת. האס

תוחלת החייס שדיברת עליה, שהיא גיל 22, האם

זה נובע מתמותת תינוקות, בעיקר? איך אתה מגיע לממוצע הזה? איך אתה מונה

אותו?

נ. גיקובס; ישנס ילדיס ברשימה שלי, ישנס ילדיס מגיל

שנתייס, 4, 9, 5, 8, וחוץ מזה ישנס מבוגריס.

זאת אומרת, הילדיס מורידיס את הממוצע. בדרך כלל, אחרי אחד שנפטר בגיל

9, יש אחד שנפטר בגיל 16, ואחר-כך 30, 35, 55 וכוי. אני צריך לציין דבר

נוסף, והוא שהרשימה שיש לי, שקיבלתי מהאנשיס שלי באדיס-אבבה. בדרך כלל

איננו מקבליס הרבה מידע לגבי אלה שנפטריס לפני גיל שנה. יכול להיות -

לא רק יכול להיות, אלא אנחנו מתאריס לעצמנו - שישנס יותר שנפטריס לפני

גיל שנה.

ג. שגב; ואז הממוצע ירד עוד יותר.

נ. גיקובס; נכון.

א. רביץ; האס הממוצע של תמותה בגיל 44 גבוה מהממוצע

הארצי באתיופיה?

נ. גיקובס; זה אינני יודע.

לארגון שלי יש שתי מטרות, מטרות פנימיות

ותכניות. דבר ראשון, אנחנו ארגון צפון-אמריקאי למען יהודי אתיופיה, לא

למען הפלאש-מורה. אנחנו מטפליס באלה שנמצאיס באדיס-אבבה כקבוצה מיוחדת,

כי אנחנו רואיס אותס כבר שנתייס מבחינה. אישית ומבחינה פנימית. אנחנו

רוצים לפתור את הבעיה של הפלאש-מורה במהירות וגס בשיתוף פעולה עס ממשלת

ישראל.

ח. פורת; אתס מצפיס להנחיית ממשלת ישראל מה יהיה

עתידס.

נ. גיקובס; כן. תמיד ציפינו להחלטה של ועדת צבן, ואנחנו

רוציס לשתף פעולה עכשיו עס ממשלת ישראל.

א. אליצור; אדוני, אינך רופא. קודס כל, אני רוצה מאוד

להודות לך על הדו"ח הזה. אס רק בגלל זה

באנו, הלוואי שקריאתך תישמע בכל מקוס. אני רוצה להודות לך מקרב הלב, כי

אתה היחיד שהבאת לנו עובדות שתצילנה אוזנייס לשמוע. אתה אינך רופא, אבל

אני בכל-זאת רוצה לשאול אותך לגבי העתיד. מה דעתך לגבי קהילה של אנשיס

שמצב התזונה שלהס נמוך, שהס חיים בצפיפות מאוד גדולה, שהמורל, מצבס



הנפשי נמצא בשפל, אנשים שבוכים ונמצאים בסטרס. השאלה שלי מופנית אליך,

כאדם שאיננו רופא, אבל כאדם שרואה אותם. מה אתה חושב הסיכוי שתתפרץ

מחלה זיהומית שם, שתתפרץ מגיפה בתוך הקבוצה הזאתל

ג. שגב; זה דבילי.

א. אליצור! . אתה, אדוני, ביזית את מקצוע הרפואה פעם אחת,

המטת חרפה על מקצוע הרפואה. בוש והיכלם.
ג. שגב
אתה לא הבנת מה שאמרתי אז, ואינך מבין מה

שאני אומר עכשיו.

א. אליצור; הצעתי לך לשים קונדום על הלשון כשאתה מדבר

על יהודי אתיופיה.
ג. שגב
סלח לי, איך הוא מדבר אל חבר כנסת?
היו"ר ע. זיסמו
אליצור, אני אאלץ להוציא אותך מהישיבה.

א. אליצור; אני מתנצל.
היו"ר ע. זיסמו
אני גם לא מקבל את השיטה הזאת, שאתה מופיע

בצורה תרבותית כשאתה מקבל את רשות הדיבור,

ולאחר מכו אתה מתפרע.

א. אליצור; אני מתנצל. הוצאתי משלוותי.

א. זנדברג; מה היו השיקולים של הארגון שלכם כשהחלטתם לא

לטפל באותם 1,200? למה לא? האם היתה איזו

שהיא מעורבות של ממשלת ישראל בענין?
א. אליעזרי
קצת היסטוריה. בשנת 1989-90, תחת המשטר

הקודם, התחילה נהירה מאיזור הצפון לכיוון

אדיס-אבבה. באותה תקופה תנועת אוכלוסין ממחוז למחוז היתה אסורה, כמו

במשטר קומוניסטי. המשמעות היתה, שכל מי שעובר ממחוז למחוז, לא יכול

לקבל מספר שירותים, שזה חינוך, שזה בריאות, ושזה סיבסוד למזון. אלה

שלושת השירותים, שכל מי שעבר למטה, לא יכול היה לקבל אותם.

בישיבות שהיו לנו יחד עם אנשי הסוכנות היהודית ובתיאום עם הסוכנות

היהודית והשגרירות, הוחלט, שהשירותים האלה שהם לא יכולים לקבל, אנחנו

נתחיל לספק, הג'וינט יתחיל לספק, כיוון שהם מנועים מלקבל את זה באופן

טבעי בגלל ניוד אוכלוסין. זה נמשך בשנת 1989 וב-1990. ב-1991 הגענו

למבצע שלמה, ונשארו באדיס-אבבה - ואיננו נוקטים בכלל עמדה - 1,300

יהודים ולא 2,800. זה היה מיד אחרי מבצע שלמה.
י. עציוו
זה לא יכול להיות. אז, באותם ימים, דובר על

2,800.
היו"ר ע. זיסמו
דבר אחד ברור, הושארו שם מאות אנשים.



א. אליעזרי; אני מדבר על אנשים שנשארו. נשארו 1,300 או

1,500 אנשים שממשלת ישראל והסוכנות היהודית,

לאור המקרה המיוחד הזה, ביקשו מאתנו להמשיך ולהחזיק אותם. לכן החזקנו

אותם.
א. זנדברג
מדוע הם לא הועלו?

א. אליעזרי; אינני יודע. איננו מתעסקים בעליה, אנחנו

מתעסקים באחזקה. הג'וינט אינו מתעסק בעליה.

במצב הזה אנחנו מוצאים את עצמנו כמה חודשים אחרי מבצע שלמה. לאט לאט

התקבצה קבוצה נוספת של משפחות של אותם 1,300 אנשים, ושוב באה אלינו

הסוכנות היהודית עם ממשלת ישראל, ואמרו שהם מבקשים מאתנו שנחזיק גם את

התוספת, וזה הגיע ל-2,100. אמרנו, בבקשה. עברו עוד כמה חודשים והתחילה

נהירה נוספת, וזה הגיע ל-2,800. ואז אמרנו, עד כאן. אנחנו מוכנים, וזה

היה בתיאום, להחזיק את המיכסה הזאת, אף אחד יותר לא נחזיק. המשמעות

היא, שאם אנחנו נחזיק עוד, יהיו באדיס-אבבה מאות אלפים. אמרנו, עד כאן.

אני לא מדבר מבחינת הזכאות, אני מדבר מבחינת האחזקה והאמצעים שאני צריך

להשקיע.

כך הגיעו ל-2,800, ואמרנו עד כאן, לא נחזיק אף בן-אדם נוסף שיגיע.

מבחינה תקציבית, זה מה שאנחנו מחזיקים. הגענו ל-2,800, שזה המספר

שאנחנו מחזיקים היום. במשך הזמן הצטרפו עוד אנשים. באו אלינו, ואמרנו

לא, אבל במקרים מיוחדים, למשל - תרופה מיוחדת למחלות מיוחדות, אנחנו

נותנים.

אני מוכרח לענות על דבר אחד שראיתי פה, ומוכרחים להעמיד אותו, ולשים את

האמת על השולחן. פה הואשמה הסוכנות היהודית והג'וינט בגניבת ספר תורה.

מאחר שאני אישית הייתי מעורב, בואו נשים את הכל על השולחן. יומיים אחרי

מבצע שלמה בא אב מבוגר, שאינני זוכר את שמו, עם ספר תורה גדול, ואמר

לנו: תשמעו, יש פה מלחמה, אנחנו נמצאים באמצע המלחמה, קחו, תעשו לי

טובה, תשלחו אותו, תחזיקו אותו בשבילי בארץ. הוא אמר שזה ספר, ספר

תורה. אינני קורא אמהרית, גם האיש שלי באדיס-אבבה אינו קורא אמהרית.

לקחנו את ספר התורה, בניגוד לכל החוקים, זה בניגוד למה שממשלת אתיופיה

מתירה, הברחנו אותו החוצה, הברחנו את הספר, והבאנו אותו הנה, ושמנו

אותו פה אצלנו בג'וינט, בקופה סגורה, כדי שאף אחד לא יגע בו. קראנו
לאיש ואמרנו
הספר אצלנו. הוא אמר, כשאני אבוא, אני אקבל את ספר התורה.

עברה שנה, ואני קורא בעתונים שהג'וינט גנב, הג'וינט מעלים שהוא יהודי,

הג'וינט עושה יחד עם עורך-דין, וזאת כאשר אני הייתי בזמן שנתנו את ספר

התורה.

ר. צפריר! אנחנו לא בית-משפט.

היו"ר ע. זיסמו! אנחנו לא בית-משפט, אבל כל המוסר וכל

ההגינות כל היושר היהודי אינם נמצאים רק

אצלך. לא רק אתה ולא רק הארגון שלך קיימים, אלא יש עוד אנשים ישרים

והגונים.



הגענו לשלב מסויים. אתם דיברתם, יוצאי אתיופיה דיברו, שמענו גם עדויות,

ואני רוצה עכשיו לעבור לשלב נוסף, אבל אני רוצה לומר כמה דברים שהם

מסקנות ביניים שלי.

ראשית, לא חל שום שינוי בעמדתי. חברי הכנסת הם בעלי דעות ובעלי

עקרונות, בעלי תפיסת עולם, ויש גם חילוקי דעות. י -אני יודע את חילוקי

הדעות שיש בנושא הזה גם ביניהם, והם מתנהגים למופת, כי זו ועדה של

הכנסת. אין זאת ועדה של ארגון זה או אחר, וכאן לא מתנהלת אסיפה. לא חל

שום שינוי בעמדתי, שאיננו דנים בשתי ההצעות לסדר היום שנדונו בכנסת

ביום חמישי, אף שלמעשה רוב הדברים שהושמעו כאן נגעו לדברים שהועלו ביום

חמישי. אנחנו נקיים את הדיון הזה מיד לאחר סיום ביקורו של ראש-ממשלת

אתיופיה. במדינה דמוקרטית אפשר לעשות כל מיני דברים.

יש לי שתי שאלות, לפני שידבר ראובן מרחב, מנכ"ל המשרד לקליטת העליה,

ולפני שידבר מנכ"ל מחלקת העליה של הסוכנות היהודית.

אתם לא רק צריכים להשיב למה שהועלה כאן, אלא אני באמת שואל: ממשלת

ישראל קיבלה החלטה, אפשר לחלוק עליה או לא. יש בעיה, מחכים לראש-ממשלת

אתיופיה. אבל מדוע אין פותרים בעיות מהסוג הזה? זאת אצלי מסקנת ביניים

חמורה מאוד. הרי גם לפי החלטת ממשלת ישראל, שאני לא קיבלתי אותה,

והצענו לגביה שלושה תיקונים על דעת כל חברי הוועדה, הייתה החלטה שנעלה

לארץ לפי חוק השבות ולפי חוק הכניסה. האם המשפחה שלו איננה יכולה להיות

בישראל לפי חוק הכניסה? לא לפי חוק השבות. הלא לפי החלטת ממשלת ישראל,

אנחנו רוצים לשכנע את ראש-ממשלת אתיופיה שיתן יד להחלטה הזאת של הממשלה

שלנו. יעלו לכאן יוצאי אתיופיה שהם יהודים, ויוצאי אתיופיה לפי חוק

הכניסה. אינני מקבל את הדבר הזה. אם כל חודש, ואני שיבחתי את הטיפול

בעולים, ב-70-80 עולים, למה לא יעלו עוד 100? עוד 150? למה אין פותרים

בעיות אנושיות? אינני משוכנע שהטיפול בזה הוא טיפול נכון. אינני בא

בטענות רק אל הסוכנות, אני בא בטענות גם אל הממשלה, אני בא בטענות גם

אל עצמי. אינני מקבל את זה שאדם נמצא 10 שנים בארץ, שירת בצה"ל, ואני

לא רוצה להגיד שהממשלה הקודמת אשמה - היא אשמה בהרבה דברים, הממשלה

הקודמת, היא גם אשמה שנשארו 1,300 איש שהפכו ל-2,800, ואל תגידו שזה

סוכנות, בזאת הממשלה אשמה. אבל למה לא מטפלים בזה? לזה אני רוצה תשובה.

האם אתם מטפלים בזה או לא?
ר. מרחב
אני מודה ליו"ר, ואני רוצה להגיד לכם שקודם

כל אני מרגיש בושה גדולה. אני מרגיש בושה

בשם קבוצה של 10-15-20 איש, שחלק מהם יושב כאן, שחרפו את נפשם כדי

שיבואו לכאן 40, אלף איש. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו שק אגרוף של חבורת

אנשים, שבוודאי מונעים על-ידי מניעים טהורים. שופכים את דמם של גורדון,

של פלדמן, של דיבון, של מרחב ושל אחרים, שאלמלא הם, ואני אומר לכם

באחריות, לא4.000 ולא 8,000 ולא 40 אלף איש לא היו פה. אתה יכול לצפצף

בשפתיך עד מחר, ולהפעיל את כל התרגילים הדמגוגיים. אנחנו לא שק אגרוף

של אף אחד. כשאתה עוד לא חלמת על הדברים האלה, אנחנו הלכנו והכנו את

התנאים שיהיה מבצע שלמה, ואנחנו הכנו את האפשרות שאנשים לא ייקלעו בין

המורדים לבין הממשלה, ואני הייתי מצלצל בלילה אליו ואליו, ונסעתי לשם

ודיברתי עם מנגיסטו, והוא הלך שם והסתכן, והוא הלך וספר את האנשים,

וכשהוא התחיל ואמר 8,000, הממשלה אמרה שיהיו 20 אלף, שיהיו 50 אלף,

תביא אותם, ותביא אותם. בתפר שבין שתי הממשלות, כדי למנוע שחיטה,

ראש-הממשלה שמיר - וזה יעמוד לו לצדקה עד סוף הדורות - לקח החלטה, ולא



רצה שחיטה, ואמר להביא את כולם. כל הענין של הפלאש-מורה התעורר 3

חודשים לאחר מכן, קודם אף אחד לא ידע מהם.

י. אלמו; זה לא נכון.
ר. מרחב
אל תגיד לי לא נכון. אני עסקתי בזה ימים

ולילות. במשרד החוץ לא ידעו על זה.
היו"ר ע. זיסמו
אני עכשיו מודיע, מאחר שאתם בלתי תרבותיים,

שאם מישהו מכם יעיר הערה, הוא יצא ולא יחזור

לכאן כל עוד אני יו"ר הוועדה הזאת. אם מישהו יעיר הערה אחת, אני אוציא

אותו, והוא לא יזכה להיות בוועדה הזאת. נתתי לכולכם לדבר, אפילו

התחשבתי בקריאות ביניים, אבל ידבר מנכי'ל משרד הקליטה ואף אחד לא יפריע

לו.

ר. מרחב; ב-1 בנובמבר 89 חודשו היחסים עם האתיופים.

אנחנו בחרנו את המקום של השגרירות, אני

בחרתי אותו, כדי שהוא יוכל לאכסן אלפי אנשים. הם הציעו לנו איזו וילה,

אמרנו לא, אנחנו רוצים מגרש, שיהיה בית-ספר, יהיה גן ילדים, שתהיה

מרפאה. ואמרנו, נניף את הדגל, יבואו כולם ברגל. האמריקאים עזרו, אחרים

עזת, כולם באו. דיברו כבר אז על 15 אלף. כל מי שבא, סומן, נרשם ובא.

כל מי שהיה ידוע לנו. ומי שלא ידוע לו, הוא והאנשים שלו והאתיופים שלי,

אחד אחד צדיקים מלאכים, ספרו ורשמו את כולם.

אז התחילה הנהירה של אנשים נוספים, שאולי אתה הכרת אותם, אבל המערכת לא

הכירה אותם, הקייסים לא הכירו אותם. פתאום הם הופיעו, הם רצו לחזור. הם

לא היו חלק מבית-ישראל, הם רצו לחזור, אולי, אבל הם לא היו חלק מבית

ישראל.

י. אלמו; ההורים שלי יהודים.

ר. מרחב; היו נציגים של הרבנות. הם לא היו חלק מהעדה,

ואני קובע את זה כיהודי וכציוני. תפסיקו

לשפוך את דמנו, אנחנו לא שק אגרוף של אף אחד, אין לך מונופול על

הציונות. כשאני נלחמתי בשביל מדינת ישראל, אתה עוד לא היית קיים. שב

בשקט ותשתוק. אתה חצוף, בור וגס רוח, ואנחנו לא שק אגרוף שלך, לא השר

צבן ולא אני. ואתה יודע, מגיע גבול שגם הסף של עובד ציבור שתקן נשבר,

וכל חברי הכנסת שיושבים כאן מכירים אותי, ויודעים בדיוק מי אני ומי

החבר הזה. אז אל תבלבל לי את המוח, ותסלח לי על השפה הלא-פרלמנטרית.

ר. צפריר; מותר לו להגיד את זה?

ר. מרחב; כן, אחרי שאתה שפכת את דמנו.

היו"ר ע. זיסמו; מותר להגיד שהוא גנב? מותר להגיד שהוא עשה

פשעי האם השתקתי אותך כשהוא אמר שהוא עשה

פשע, שהוא פושע?



ר. מרחב; אני יודן-ריין?

היתה ועדת רובינשטיין שמונתה על-ידי הממשלה

הקודמת, שהחליטה על תהליך, אמרה שהם אינם זכאים לעלות לפי חוק השבות.

היא דיברה על תהליך של השבה ליהדות, והיא סייגה את זה בתיאום עם ממשלת

אתיופיה. ממשלת אתיופיה אינה רוצה לתאם, וזו זכותה. הם ריבונים אחרי 32

שנות מלחמת אזרחים. באה ממשלה חדשה, קבעה את ועדת צבן, הממשלה החליטה

על כך. בעצם אימצה את ההחלטות הקודמות.
עכשיו יש שלושה הליכים
הליך אחד של החזרת כל מי שחוק השבות חל עליו,

הוא עולה באופן מסודר, ואלה 50-70-80 בחודש.

לגבי ההליכים של איחוד משפחות על-בסיס הומניטרי, ישנה אחריות משרד

הפנים בתיאום עם משרד החוץ. אנחנו עומדים לרשות אדון אפרתי ואנשיו,

אנחנו עוסקים בזה, וממשלת אתיופיה לא תתן לצוות הזה לפעול אלא בהסכמה

שלהם. עברו הימים של התפר בין שתי ממשלות. יש שם ממשלה ריבונית ואני

מודיע לכם שהם יכולים גם מחר לאסור על מישהו להיכנס לאתיופיה ולפעול.

האם תכניסו אותו בכיסוי? הוא צריך ללכת להוציא את הדרכון, להוציא את

האנשים, לאמת את הפרטים, כדי שלא יהיה לנו מה שקרה בעליות אחרות,

שנכנסו לכאן אנשים שאין להם מה לחפש כאן. לפי חוק הכניסה לישראל התחלנו

בטיפול הזה, אני מקווה שאדון אפרתי מיד לאחר ביקור ראש-ממשלת אתיופיה

יצא לשם עם צוות מתוגבר. יש לו הסמכות לאשר במקום את העליה של האנשים,

ואני מקווה שהבעיה שלך ובעיות כאלה יבואו על פתרונן.

עד אז הממשלה תעשה כל מה שהיא צריכה, וכל ההכנות ייעשו כאן, ואנחנו

נראה פה עדה לתפארת, עם כל מי שצריך להתחבר אליה. אבל במעשים שאתם

עושים, חוץ מזה שיש בהם קודם כל חוסר יושר מהמעלה הראשונה מבחינת הצגת

העובדות, אתם מזיקים להליך כמו שהממשלה החליטה עליו, וכמו שאנחנו עושים

אותו עכשיו בשכל ובהרבה חריצות.
א. מנטבר
הייתי רוצה לומר כמה נקודות. יש ועדות רבות

שישבו על הנושא, כי הנושא מורכב.

(א) עסקתי שנים רבות בקליטה של יהודי אתיופיה, בעיקר בזמן מבצע משה.

אני מכיר את הכאב של איחוד המשפחות שאתו חיינו עד מבצע שלמה, ואני

מבין את המשפחות שחיות אתו הלאה. אני מוכרח לומר לחברים שאי-אפשר

לעשות מכל מקרה פרטי הכללה. אם לא נקבע איזה שהם עקרונות, נעשה צדק

למעטים, אבל נעשה עוול לרבים אחר-כך. אינך יכול להחליט על העלאה של

מישהו שיהיה באיזו שהיא צורה קרוב למישהו שנמצא בארץ, ולא להסביר

את זה אחך-כך במקרים קרובים באותה מידה לאחרים. אנחנו עוסקים, ועדת

צבן עסקה י בזה, עוסקים בבעיה מאוד סבוכה מהבחינה הזאת, ואני מבקש

שתשימו לב לנקודה הזאת, כי הכאב האישי הוא כאב אישי, ואין תשובה

אלא בהבאת המשפחה.

(ב) ראובן מרחב, ברגע שנוצרה אפשרות להקים שגרירות ישראלית, קרא לי

למחרת, ואמר לי שהדבר הראשון והחשוב שיש לנו באתיופיה, זה היהודים.

תמנה אנשים, תתחילו לפעול. אני מכיר את משרד החוץ. יש לנו שיתוף

פעולה, ושיתוף פעולה כזה לא היה לנו אף פעם, וזה מיד נקבע, ומיד

התחלנו לפעול.



(ג) הייתי באתיופיה חודש לפני המבצע, בין היתר כדי להכין אותו. נפגשנו

עם הנציג האמריקאי שם, יש לי זאת בכתובים ביומן שלי, והוא אומר

לנו: אל תרחיבו את התמונה עכשיו. הוא בכלל לא האמין שנוציא בתפר 14

אלף, הוא דיבר על אלף איש ביום. על כל אחד נלחמנו לפני מבצע שלמה.

האנשים האלה שיושבים כאן רצו לפקידים, זה לא היה פשוט להוציא את

האנשים. את זה שוכחים, מנתקים את הדברים מהעובדות, מציגים עובדות

אחרות.

(ד) ועדת צבן, לדעתי, נתנה כלים וצריך להפעיל אותם יותר מהר. יושבים

כאן נציגי משרד הפנים. בנושא חוק הכניסה לא הסוכנות היהודית מטפלת.

אנחנו ניתן את כל העזרה שצריך.

(ה) לגבי ועדת צבן. איננו קובעים יהדות. היה ויכוח בעקבות הדו"ח של

יהודה בוועדה של רובינשטיין, שהשתתפתי בה, ואני מאוד מכבד את

המסקנות שלה. ולדמן יצא לאתיופיה בלחץ של מחלקת העליה, של אורי

ושלי, כי היו ויכוחים בנושא הזה. הוא הסתובב חודש וחצי עם נציג

בכיר של משרד הפנים, וקבעו מה שקבעו, ויהודה יודע את זה. אני מציע

שלא לברוח מהעובדות. חנן מכיר את העובדות האלה גם הוא. איננו

קובעים, הוא המומחה לנושא הזה מהצד של הרבנות, ומכיר את העדה היטב.

הוא כתב דו"ח מפורט. הוא קבע את העובדות, הוא מומחה לענין הזה,

ואני מכבד את מה שהוא כתב. יש לו גישה, ואני מבין אותה.

אני מכבד את מסקנות ועדת צבן, וצריך לאפשר את התנאים כדי לממש

אותן.

(ו) אנשים שלנו עובדים גם היום בתנאים קשים, ואתם שופכים את דמם. הייתי

במקומות האלה.

היו"ר ע. זיסמו; אורי, אני רוצה תשובה לשאלה ששאלתי. אני

מכבד ומעריך את הדברים שנאמרו על-ידי ארנון,

אבל אני רוצה תשובה. אינני מבין. הרי ישב שם הקונסול עם צוות, והצוות

יהיה צוות מגוון, והוא יביא אתיופים שיש ספק לגבי יהדותם לפי חוק

הכניסה. מדוע הדבר הזה לא נעשה גם עכשיו?
א. גורדון
לפי עניות דעתי אנחנו עוסקים בדיון חשוב

מבחינה לאומית, מבחינה עניינית, מבחינה

אנושית והיסטורית. אם לא נלמד להקשיב זה לזה, לא נגיע לשום חוף מבטחים.

ותאמינו לי, גם לי יש יצרים, ותאמינו לי שרציתי עשרים פעם כעת לקפוץ

בקריאות ביניים, אבל התאפקתי, ואני מבקש שגם אותי, שעומד להשמיע דברים

לא מקובלים, ישמעו אותי באותו יושר.

קודם כל, יש בעיה אחת אמיתית, יש מקרים חריגים שאותם צריך לפתור

במהירות, אתמול. אני מצטרף בכך לעמדה שלך. המקרים החריגים האלה, לא

יתכן שהם יטביעו את חותמם על קונספציות לאומיות. ואני אומר שוב, צריכים

את הענין הזה, וזכותה של הוועדה, אם היא תרצה לעשות זאת או כל גוף אחר,

לבדוק את המקרים החריגים האלה.

המקרים החריגים כואבים מאוד גם לי, והכאב אינו רק אצל הצעקנים. מה קרה?

קרה דבר פשוט מאוד. הדברים אינם רק בידי ממשלת ישראל, ולא יעזור ולא

כלום. אני שומע פה שהוועד להצלה יעשה הפגנה כשיהיה ראש-ממשלת אתיופיה



כאן. אני מתחנן, מבקש, רבותי, זה לא ענין פופוליסטי ולא ענין דמגוגי,

זה ענין אמיתי. יתיה ראש-הממשלה כאן, ואסור לסבך את הביקור שלו.

אני רוצה לגשת להערה נוספת. אני יודע שכל ההגיון, תאמינו לי, מתגמד מול

הכאב האישי של האנשים. בכל פעם כשמתקיפים את יאיר צבן, אני מתרחק בגלל

הרבה סיבות. אינני יודע כמה פעמים קראתם אתם את 'הדו"ח של ועדת צבן.

הוועדה ישבה מאות שעות ושמעה מומחים. אני בכלל עוד לא מכיר איזה נושא

אחר בממשלת ישראל שבדקו אותו לעומק, בלי שליפות, כמו את הנושא הזה.

ופתאום, במקום לשלב זרועות, ולעזור, ולבצע את ענין המקרים החריגים, כל

הזמן מובילים אותנו אנשים לא אחראים לסימטאות אפלות.

אני חושב שמשחקים בדם, רבותי. איזו חוצפה זאת לבוא לשגריר ישראל כאן,

ולהגיד שאין מאמינים לול מה, שגריר ישראל יש לו איזה אנטי? הוא שייך

לאיזה זרם תת-קרקעי שרוצה לדפוק את מדינת ישראל, את הממשלה? הוא מכיר

את הענין מתוך תוכו של הענין, עוד לפני שהוא היה שגריר באתיופיה. ואני

אומר, זאת חוצפה, כל צורת הדיבור וההתבטאות בעתונות כפי שהיא באה לידי

ביטוי.

יש פה עתונות? אני מציע רשמית להעניק את פרס ישראל למיכה פלדמן,

לזימנה, ליקירנו שיושב כאן, לכל הצוות. אינני מבין איך הידרדרנו לאן

שהגענו. אני לא רוצה לדבר על מיכה פלדמן, הוא מוכר. ותאמינו לי, מגיע

לו פרס ישראל. בכל פעם מתקיפים את זימנה. 10 חודשים ישב בסודן, עזב את

המשפחה שלו, עזב את הכל, ופתאום הכל הופך לצחוק? אף אתיופי במדינת

ישראל לא דיבר עם אורי גורדון על הפלאש-מורה שנה לפני מבצע שלמה. כל

הקייסים דיברו על העלאת יהודים, רבותי, לא הזכירו בכלל את המלה

פלאש-מורה.

היינו באין ספוה ישיבות אצל ראש-הממשלה, עם כל הצעירים של האתיופים.

האשימו אותנו שאנחנו רוצים להעלות רק את הרוסים, ואני מדבר על התקופה

שהייתה לפני מבצע שלמה. בשום דיון לא דיברו על הפלאש-מורה. דיברו על

יהודי אתיופיה, ותראו לאיזה אבסורד הגענו.

היו"ר ע. זיסמו; רונן, צא החוצה.
ר. צפריר
הוא משקר. אין דבר כזה בכלל.

היו"ר ע. זיסמו; צא החוצה. אתה רק מזיק למטרה שאתה רוצה

להשיג.

א. גורדוו; אני רוצה לומר במלוא האחריות, אף אחד לא

העלה את זה. אני מכיר קייסים גם בארץ. האם

רק אתם מכירים? מי דיבר אתי לפני שנה על הענין הזה? כל הבכיות במשרד

שלי היו שנביא את יהודי אתיופיה, אל תביאו רק את הרוסים. וממשלת ישראל,

בשקט, בשקט עשתה מבצע שלמה. ויושבים צעירים, ואני ראיתי אותם בשדה

התעופה כשהם באו, חיבקו אותי, נישקו אותי, התגאו במדינת ישראל, אף אחד

לא אמר כלום על הפלאש-מורה. עכשיו תראו לאיזה אבסורדים הגענו בגלל

הטמטום של מי שבחר את עצמו ליו"ר ועד ההצלה. מי בחר אותו?

קראתי את כל העתונות. היה כתוב בעתון על הפלאש-מורה, עוד מעט יהיה

שהסוכנות היהודית המציאה את זה. האם אני המצאתי את השם הזה? אני ידעתי



על השם הזה? ותראו לאיזו הידרדרות הגעתם, ששר החוץ לשעבר במדינת ישראל,

דוד לוי, שמכיר את הענין, מופיע ומדבר על שארית הפליטה. למי משקרים

כאן? אגב, אין לי טענות אליך, זכותך לחשוב כך, אבל זכותי לחשוב אחרת.

ואני אומר לכם, רבותי, קודם כל, אם לא נהיה הוגנים זה כלפי זה, לא

נצליח. אין הם שארית הפליטה. שמעתי אתכם, ואתם תשמעו אותי.

אני אומר לך, לגיטימי לגמרי ויש בזה הגיון לבוא ולהגיד שדורשים

שהקייטים יקבעו מי יהודי ומי איננו יהודי. זה לגיטימי. לשם כך יש

ממשלה, ורבותי, לא יעזור ולא כלום, יש רבנות ראשית בארץ. לגיטימי

לגמרי, אם זה חברי כנטת, אם זאת הצעת חוקה, אינני נכנט לזה. אני יודע

רק דבר אחד, שהדבר לא יעזור. אנחנו עוסקים בבעיה טבוכה, שאיננה מוטכמת

בנקודה אחת, אין היא מוטכמת בכך שהם מתנצרים. אני מודיע לכם, גם היום

אתיופים בארץ באים אלי בהמוניהם ואומרים לי: הם מתנצרים, אין לנו דם

להגיד את זה. קייטים אומרים את זה. צריך שיהיה יושר ציבורי לבוא ולדבר

אמת, וזו בעיה כאובה. ואני אומר שוב, בענין החריגים אני בעד טיום מהיר.

אמרתי זאת גם לרבנים הראשיים. אותי כעת לא מעניין שום דבר בענין

החריגים, אני רוצה לראות אותם בארץ, אני רוצה איחוד משפחות על הצד

היהודי ההומני, אבל הבעיה טבוכה.

הערה אחרונה. מבחינת הטוכנות היהודית, אם הם יהודים, למה אין מעלים

אותם במטגרת חוק השבות? מי קבע זאת?

י. עציוני; הטוכנות. רק הטוכנות.

א. גורדוו; ממשלת ישראל הקודמת והנוכחית מינתה עד היום

שלוש ועדות.

אני רוצה להגיד דבר אחד. אם כולנו נדבר אמת, יהיה לכולנו הכוח הנפשי

ללכת לפתרונות אחראיים. אם יכניטו את כולנו בצורה כזו או בצורה אחרת

לטימטאות אפלות, לא יהיה גם איחוד משפחות, וזה מדאיג אותי. למה כל הזמן

נתווכח על דברים שאינם רלוונטיים?

אתם יכולים להתקיף את הטוכנות היהודית ככל שאתם רוצים, אבל ההיטטוריה

תקבע את המעשה הגדול של הטוכנות. על זה אין מדובר. אתם יכולים להתקיף

את השגריר ככל שאתם רוצים, אבל האמת ידועה. אני מציע הצעה פשוטה, קודם

כל להחליט על קריאה לטפל במהירות במקרים חריגים. זה מטריד אותי ביום

ובלילה. האם אתם חושבים שרק אתם כואבים את זה? האם אינני כואב את הכאב

הזה גם אני? אני אומר, נפטיק את הוויכוח, קודם כל. קודם כל, אני רוצה

את ההצעה הזאת.

דבר שני. עם כל הכבוד, ואני אומר את זה כאן, אין לי במה אחרת, לוועד

ההצלה הזה, המתיימר הזה, אני מציע לו הצעה. אם לא תלכו פוזיטיבית, אני

אומר לכם שתמצאו את עצמכם בחוץ. מה זה פוזיטיבית? תפטיקו עם האשמות לכל

הכיוונים. אינני יודע כמה שנים בכלל אתם מכירים את הנושא הזה. יושבים

פה אנשים ששנים אוכלים את זה. שאלתי מישהו מוועד ההצלה אם הוא קרא את

הטפר של הרב ולדמן. נאמר לי: מי זה, מה זה, לא אקרא אותו, הוא

אנטישמי.



העניו נוגע לכולנו, הוא כואב לכולנו, ואם לא תהיה פה אחריות משותפת,

נידרדר. אנהנו מוכנים לשתף כל פעולה בתנאי שהיא חיובית, לא פופוליסטית

ולא דמגוגית.

היו"ר ע. זיסמו; אני רוצה לקבוע, לפי התשובה שקיבלתי מאורי

גורדון, שהוא מסכים שהטיפול במקרים החריגים,

שאיננו יודעים את מספרם, יכול להיות שהם עשרות, יכול להיות שהם מאות,

הטיפול הזה היה צריך להיות הרבה יותר יעיל. לפי דעתי החלטת הממשלה

להעלות גם את אלה שיש ספק לגבי יהדותם לפי חוק הכניסה, אפשר לטפל בזה,

והוועדה רוצה להיות מעורבת בזה, ולסייע בקידום הענין. אני אומר את זה

כמסקנת ביניים, על-דעת כל החברים.

לפחות דבר אחד בכנות רבה אמר אורי גורדון, שהדבר הזה היה צריך להיות

אתמול ולא היום, ועבורי זאת הודעה.

א. זנדברג! נתחיל אולי מדבר שאני חושב שכולם מסכימים

עליו. אסור לשכוח באמת את החלק של ההצלחה,

אותו חלק במבצע שאין כדוגמתו כמעט, של הבאת יהודים מאתיופיה. על זה

מגיעים שבחים, ואני חושב שאין מישהו כאן בחדר הזה שרוצה לקחת אפילו חלק

קטן מההישג ההוא ומהזכויות שיש לאנשים שיושבים סביב השולחן הזה בענין

ההוא.

אבל יושבים כאן אנשים אחרים, ואני חושב שאותם אנשים, הכאב שלהם הוא כאב

שאתה לא יכול לרפא אותו על-ידי זה שאתה זוקף הצלחות, ולא נכנס לשאלה מי

היה ב-1989, ומה עשו לפני כן, ומי הקים את המדינה. אבל אפילו בנושא של

מבצע שלמה אינך יכול לרפא את הכאב על-ידי זה שאתה אומר שעשינו דברים

אחרים.

אני רוצה שיהיה דבר אחד ברור. אני חבר כנסת, אני מכיר את הנושא פחות

זמן מרוב האנשים המומחים שהגיעו לכאן, אינני מתיימר לשים את עצמי בתור

שופט. כל מה שאני מפעיל או משתמש זה במידע שהגיע אלי מכלי התקשורת,

דברים ששמעתי שנאמרו פה ובישיבות קודמות, וההגיון, בהנחה שבתקוה שיש לי

לפחות קצת בשביל להשתמש בו.

אני חושב שיש פה איזה נסיון לצייר סצנריו, אולי הוא נכון ואולי אין הוא

נכון. היו אנשים שהחליטו את ההחלטות הטובות והנכונות במבצע שלמה, אבל

אם היתה החלטה לא נכונה, בעצם היא שורש הרע היום. ואם היא שורש הרע

היום, המשמעות היא שאם מישהו החליט שלא להעלות אנשים מסויימים, יהיה זה

רק טבעי שהוא ימשיך ויאמר שהוא לא מעלה אותם, ויגדיר אותם כלא-יהודים,

ותהיה קבוצה אחרת שאומרת שאכן הם יהודים. שורש הענין נמצא בהבחנה הזאת,

של אנשים שאומרים פה שהם לא יהודים, הם מתנצרים, הם פלאש-מורה, בעוד
שאומרים האחרים
לא, הם יהודים כמונו. זאת נקודה חשובה, ושני הצדדים לא

הגיעו בכלל לאיזה שהוא פישור לגביה.

כשאני יצאתי או לקחתי על עצמי לטפל לפחות כמה פעמים בעבר בנושא, כאב לי

בשתי נקודות מרכזיות. הנקודה הראשונה, אלה דברים שהיו גם בכלי התקשורת,

לגבי קרובי משפחה של חיילי צה"ל שיושבים עדיין שם, ואין נותנים להם

להגיע לכאן. ואמר אורי גורדון שלבו יוצא, וגם הוא רוצה לראות אותם פה,

ואני שמח שסוף סוף הדברים נאמרים, ואנשים רוצים. אבל אנחנו, הוועדה

הזאת, ישבנו כאן לפני כמה חודשים, ודיברנו על זה, ומאז לא קרה כמדומני



שום דבר. פניתי לראש-הממשלה בענין הזה, ומאז כמדומני לא קרה שוס דבר.

אם נמשיך פה לשבת ולהגיד שהלב יוצא, ואנחנו כהברי הכנסת איננו יכולים

לעשות דבר, ואלה שצריכים לעשות לא יעשו, גם לא יקרה שום דבר.

דבר אחד מקובל עלי, ואני שמח עליו, כי לדעתי זה צעד ראשון בדרך ההגיון.

ההגיון, לדעתי, מחייב את הביטול של המסקנות של 'ועדת צבן. אני מנסה

להיות אובייקטיבי ככל שרק אפשר, ולומר קחו את כל מה שאומרים אותם אנשים

כאמת לאמיתה. ועדת צבן קובעת איזה שהוא מכניזם. המכניזם הזה, לדעתי,

יגרום לכך שמי שיבקש לעלות, יהיה לו הדבר קשה ביותר, עד שזה יהפוך כמעט

לבלתי אפשרי. בכל פעם אני אומר את זה, ואני אגיד את זה שוב. ועדת צבן

מדברת על כך שתצטרך להוכיח את יהדותך. ישנה רשימה של כ-30 אלף איש,

הרשימה הזאת ידועה כבר חודשים רבים. אני הייתי מצפה מהממשלה הזאת,

ואולי גם מהממשלה הקודמת, לבוא ולבדוק את הרשימה הזאת. היה די זמן לבוא

ולראות, וכך אני חושב שוועדת צבן היתה צריכה להמליץ, שאותה ועדה שתבוא

לשם לא תאמר לאדם תוכיח לי את יהדותך, כי יש לנו כאן דוגמא חיה לאדם

שמנסה - לפחות הדברים שנאמרו כאן בהנחה שהוא לא בא ואומר דברים הפוכים

מהמציאות - באמצעות תעודות לבוא ולהוכיח, ואינו מצליח. אני מניח שיהיו

רבים מאוד באתיופיה שזה יהיה המצב לגביהם.

יבואו אנשים שם, שיצטרכו להוכיח את יהדותם. זה לא יהיה מקובל, אינני

יודע איזה תשובה הם יקבלו, אינני יודע אם הם מבינים בכלל איך הם צריכים

לבוא ולהוכיח את היהדות, והסוף יהיה שאנשים שיש להם זכות לבוא הנה,

יהיו תקועים שם, ולא יתנו להם להגיע, והשערים יינעלו.

אני חושב שהוועדה היתה צריכה לנהוג אחרת. היו צריכים לקחת אותה רשימה,

ולגבי אותם אנשים לבדוק, קודם כל אנחנו מיוזמתנו, ולהגיד להם! אתה לא

יהודי, או אתה אין לך זכות כזאת וכזאת, בוא תתמודד עם העובדות האלה.

בוא אתה תתמודד, ותגיד לנו למה העובדות או הטיעונים שאנחנו טוענים

לגביך אינם נכונים. בדרך הזאת, לדעתי, אפשר היה להקל, ולהקל במקום

שצריך להקל.

יש גם ענין הערעור, שבעיני הוא מגוחך. אומרים להגיש ערעור בירושלים,

ואינני מאמין שהאנשים האלה יכולים, בגלל הפערים שקיימים, לעשות זאת. לי

כואב הלב שאנחנו מנסים להמשיך הלאה באיזו שהיא דרך פרוצדורלית, שלכאורה

היא נאורה, למעשה להנציח את המצב שקיים היום. בסה"כ עבר זמן רב לפני

שהוועדה הסיקה את המסקנות והוציאה אותן, וחלף זמן מאז שהסיקה אותם

והוציאה אותם, ושום דבר לא קרה. לי יש הרגשה שיש פה איזו שהיא מריחה,

איזה שהוא נסיון לסחוב את הדברים ולגרור אותם הלאה, מבלי להגיע לאיזו

שהיא תוצאה או לצעדים מעשיים, וזה מה שחשוב מבחינתי.

רק היום שמעתי פה את הדברים שנוגעים לביקור של ראש-ממשלת אתיופיה.

אינני יודע, קראתי כתבה בעתון "מעריב", ראיינו את הנשיא, ואני חושב שמן

הראוי היה שיבוא הנשיא לכאן, ויאמר את דברו. ואמר הנשיא הפוך: אין לנו

בעיה שאנשים יעלו, אין בעיה שהם יעלו לא כקבוצה, אלא על-בסיס פרטני.

הייתי רוצה לשמוע קצת את הדברים, כי אני חושב שכאן משהו לא ברור.

הבנתי מדברים שנאמרו בישיבות קודמות שבעיה מרכזית לגבי אתיופיה היא

בעיית מישאל העם לגבי אריתריאה.



היו"ר ע. זיסמו; הנשיא מגיע במוצאי שבת, ועוזב ב-12 בחודש.

א. זנדברג; כבר לפני חודשיים אמרו שלא נעשה שום דבר,

אחר-כך הביקור שלו נדחה. כל הענין נראה לי

מאוד תמוה, ואני קצת חושש שיש כאן עוד נסיון להשקיט את הדבר הזה,

כשאינני רואה את האור בקצה המנהרה. ושוב, אני אומר את הדברים מבלי לבוא

ולקבוע עמדה מי משם זכאי לעלות ומי לא. אני חושב שהדרך שאנחנו הולכים

בה, המנגנון שבחרנו לעשות, איננו מנגנון נכון, הטכניקה איננה נכונה,

ובסופו של דבר אני חושש שאנשים יכולים להיפגע.

אני חושב שהוועדה הזאת צריכה היום לקבל החלטה, לפחות בכל מה שנוגע

לאנשים שהם חיילי צה"ל, ושיש להם שם קרובי משפחה. ההחלטה תקרא

לראש-הממשלה לאלתר לעשות את הכל כדי שיגיעו לכאן.
היו"ר ע. זיסמן
אמרתי שזאת מסקנת ביניים הכרחית.

א. זנדברג; העלו כאן האשמות חמורות. אינני שופט לגבי

גניבת הספר או לגבי גירסא אחרת, שהיא הפוכה

ב-180 מעלות, ולא רק זה אלא מטילה צל כבד ואשמה כבדה על אנשים שעושים

את הדברים שלהם. את כל הדברים האלה צריך לבדוק, ולא כדי לחפש אשם, אלא

משום שאסור שהיסטוריה תשאיר את הדברים פתוחים כפי שהם. אם מישהו מנסה

ללכת לכיוון מסויים, ומאשים האשמות חמורות, והצד השני מנסה להתגונן,

ואינני יודע קולו של מי נשמע, אם נשאיר את הדברים כך, אני חושב שאנחנו

עושים עוול. עוול מצד אחד לאנשים שאולי פעלו כהלכה ומשמיצים אותם,

ומאשימים אותם שלא כדין, שלא בצדק, והם אינם יכולים להתגונן כראוי, או

עוול לאנשים שעשו להם עוול אנשים אחרים, והם אינם מובאים לדין. לכן אני

חושב שהדבר הזה טעון ודרוש וצריך שיתברר במסגרת ועדה שתבדוק זאת, בנפרד

מהוועדה שעסקה בשאלת היהדות והעלאת העולים, ועדת צבן.

ח. פגרת; יש ביטוי בדברי חכמים. אדם שנכנס לעיר וניצל

מחיות ומליסטים, נותן תודה על שעבר, וצועק

על להבא. אנחנו אנשים מספיק מבוגרים, מספיק מורכבים, כדי לדעת להודות

על מה שנעשה, ושההודאה הזאת לא תסמא את עינינו מלבקר את מה שטעון

ביקורת ומה שטעון תיקון בעיקר, לא מתוך רצון לחפש אשמים.

לכן אותם דברים שנאמרו כאן, מתוך כאב של אמת, של ראובן ושל אורי ושל

אחרים, כלפי כפיות הטובה, הדברים האלה מבטאים כאב אמת. יכול להיות

שבלהט הדברים נאמרו גם דברים חמורים, אבל צריך להבין שהדבר הזה איננו

נוגע למלוא ההכרה והזכויות והכבוד שבוודאי תתן ההיסטוריה לכל אלה שפעלו

במסירות נפש למען העלאתם של יהודי אתיופיה. הוא נוגע לגבי בעיה כאובה

יהודית אנושית שעומדת עכשיו על הפרק, ואי-אפשר לפתור אותה רק על-ידי

התרפקות על זרי הדפנה הראויים בכל הכבוד, כולל פרס ישראל. זה דבר שהוא

נכון לגבי כל איש ציבור, וכל אחד מאתנו מתנסה גם במורכבות הזאת, של

הודעה לשעבר וצעקה להבא.

אינני רוצה לדבר על העבר, כי אני מסכים מאוד לדברים שאמר יהודה, שוועדת

חקירה יש מקום בעוד 10 שנים. מה שעכשיו חשוב הוא לענות תשובות אמת בזמן

אמת לבעיות שעומדות על הפרק. אבל דבר אחד אני בכל-זאת רוצה להזכיר, כדי

שלא יצטייר פה הרושם שהבעיה הזאת היא בעיה שהתעוררה רק בזמן האחרון.

סוגיית הפלאש-מורה, כפי שהיא מוגדרת, בוודאי בתחומי המחקר, אבל גם



בתחום השטח, היתה ידועה. לא באותה חריפות ולא באותה עוצמה כפי שהיא

עומדת היום. שבועות לפני מבצע שלמה אני, עבדכם הנאמן, הלכתי יחד עם

יהודה ועם אחרים, מאדם לאדם, מתוך ידיעה לא ברורה שעומד על הפרק מבצע

שלמה, כולל האנשים שיושבים כאן, ואמרנו: אל תותירו את הפצע הפתוח הזה.

דיברנו על זה עם אנשים, הבאנו את מכתבו של הרב מרדכי אליהו, של הרב

עובדיה יוסף ושל אחרים, כדי לתת את הגיבוי ההלכתי הרבני להעלאתם ארצה.

במיוחד באותה מציאות שהיתה.

י. בא-גד; העלאתם של מיל

ח. פורת! של הפלאש-מורה. אני יכול להראות לך את

המכתבים, הם מתועדים כאן. כבר אז למדנו את

הסוגיה הזאת, והסמכות הרבנית הגדולה ביותר. אל נא נשכח, גם היה אז מצב

של ספק פיקוח נפש שבשלו העלו את יהודי אתיופיה.
י. בא-גד
האם הרב עובדיה יוסף היה מודע לפלאש-מורהל

ח. פורת! כן, כן, אני אראה לך את המכתבים.
י. בא-גד
לי ידוע דבר הפוך.
ח. פורת
אני אראה לך את המכתב. הלכנו לזה עם יפת

אלמו ועם הרב אדנה ועם אחרים, עשינו את כל

העבודה אז, לפני כן. אספר לך עוד דבר, שהזכרתי כבר פעם: כשידענו על

מבצע שלמה, זה היה בעיצומו של יום השבת. בשבת בבוקר נודע לנו על מבצע

שלמה, שנעשה באמת בצורה סודית ובכל הכבוד, ולפני כן שוחחנו על כך עם

ראש-הממשלה. ידענו שאותם אנשים נמצאים שם בשדה התעופה, עומדים שם

ומשאירים אותם שם, והיתה אפשרות להעלות אותם. התקשרתי בעצם יום השבת

לראש-הממשלה, ובשביל יהודי שומר תורה ומצוות, צריך להבין מה פירושו של

דבר, כי ראיתי בזה ענין של פיקוח נפש של יהודים, אפילו ספק יהודים, גם

ספק פיקוח נפש מחללים שבת. התחננתי בפניו ואמרתי לו: העלה אותם. החליטו

בסופו של דבר להשאיר אותם, וראש-הממשלה, שבאמת זכאי לכל השבחים על

ההעזה שלו במבצע, כאן בנושא הזה, בוודאי גם בעצת הסוכנות היהודית וכל

אלה שנוגעים בזה, החליט שלא להעלות אותם. אני חושב שזאת היתה טעות, ושם

נפתח פצע שאיננו נותן לנו להיות היום שמחים שמחה שלמה במבצע שלמה, עם

כל הכבוד.

מאז נפגשנו עם אורי גורדון, ואורי אפילו אמר לנו באיזו שיחת ביניים,
ויסלח לי מיכה
אני יודע שלמיכה דעות אחרות בענין הזה, אבל אל תדאגו,

אני אגייר אותו לענין.
א. גורדוו
בקשר לפלאש-מורה?
ח. פורת
כן. אני זוכר את זה. אמרת: אני אגייר אותו.

גם אז הזכרת את הצד ההומני ואת תצד היהודי.
א. גורדוו
אני כל הזמן מדבר על מקרים חריגים.
ח. פורת
בלחץ בלתי פוסק שבא ונבע גם מהשטח הוקמה

ועדת רובינשטיין, לא הוקמה רק ביוזמה של



הממשלה, אלא הוקמה בלחץ שלנו. הדברים מתעכבים, ואי-אפשר שלא לחוש

שמתקיים כאן כלל שהוא כלל אנושי, ובלשון התלמוד, כפי שנאמר, אדם נוהג

להחזיק בעמדותיו. זאת אומרת, ברגע שאדם קבע לעצמו עמדה, קשה לו מאוד

להשתהרר ממנה. זה כלל שהוא נכון לגבי כולם, בוודאי לגבי מי שביצע את

הענין. מובן שעומדים דברים כל כך כבדים וכל כך חמורים, וצריכים להביא

דברים כדי לחזק אותם.

רבותי, הוגשו לפנינו כאן מסקנות ועדת צבן. היושבים כאן בחדר יעידו על

כך, שאמרנו שהתשובות של ועדת צבן לא תפתורנה את הדברים, גם בגלל מה

שאמר, בצדק, ח"כ זנדברג, מפני שהנושא הזה של ההוכחה של היהדות הוא קשה

מנשוא, ותמיד אפשר יהיה להתפלפל ולחקור בענין הזה. הוכחת קירבת המשפחה,

גם היא יכולה לקחת שנים, אבל הנקודה העיקרית היא, שברגע שאתה קובע

שהמדובר פה רק בקירבת משפחה ראשונה של אב ובן, אפילו אחים, בוודאי

מעגלים יותר רחוקים אינם נכנסים לזה, אינך פותר את הבעיה אפילו של אותם

אלה שנמצאים באדיס-אבבה, של רובם. אז מה תעשה? הם יתנתקו? הם יחזרו

לכפרים, אחרי שהם צועקים שהם רוצים לשוב ליהדות ולשוב לישראלי מה תעשה

אתם? בצדק שואלים אנשי הג'וינט מה הראייה לטווח ארוך, אנחנו נהיה

מוכנים לטפל בטווח קרוב.

ועדת צבן איננה נותנת תשובה לענין הזה. התשובה, אולי במידה מסויימת

בעקבות ועדת צבן, היא בנסיונות להחזיר אותם לכפרים, להגיד להם תיטמעו

בין הגויים.

אני רוצה לומר כלפי הרב ולדמן. עם הרב ולדמן אנחנו עומדים בקשר לאורך

כל הזמן, לפי דעתי במידה מסויימת מצד אחד מכבדים מאוד את המחקרים שלו,

מצד שני משתמשים בו, ואני אומר אפילו מלה מסויימת, כאסקופה נדרסת. אני

יודע שלא נוח לרב ולדמן לשמוע את הדברים האלה. הרב ולדמן באופן עקבי,

ואני עמו לאורך כל הדרך, אומר: אתם דואגים לצד היהודי, אני אומר לכם,

על-פי הרבנות הראשית, ישראל אף על פי שחטא בו, ויש פה גם התנצרות, אבל

השאלה היא גם מה ההגדרה של התנצרות. תנו לנו להשיב אותם ליהדות ולהעלות

אותם לישראל, תנו לנו להשיב אותם ליהדות. את המחקר שלו שאומר שמתנצרים,

מקבלים; ואת המסקנות שלו, שהם יכולים לשוב בתשובה ולחזור לישראל, אין

מקבלים. ואז משאירים אותם קרחים מכאן ומכאן. זאת הבעיה האמיתית שעומדת

כאן.

הרי צריך להבין, לא ניתן יהיה להגיע לחקר כל אדם ולעשות לו ועדת חקירה

כדי לבדוק בדיוק את יהדותו ואת טיב יהדותו, בדיוק כמה מינון של נצרות

נמסך בהשקפותיו. אי-אפשר לעשות את זה. זה ישאר פצע פתוח לדורות. הדרך

הפשוטה ביותר,, כפי שאמר הרב ולדמן ואמרו חברים נוספים, עם דוד אפרתי,

עם אנשי העדה, היא לטפל בכך שם. ישיבו קודם כל את המעגל הקרוב ביותר

ליהדות, ויאפשרו להם לעלות לישראל, ולא יתנו לג'וינט לטפל בהם עוד 50

שנה שם במין מצב אומלל כזה. זה הדבר הפשוט ביותר.

זעקתי את זה בפני יאיר צבן, זעקתי את זה בפני ראש-הממשלה. אני אומר

לכם, אם לא ייעשו הדברים האלה, נשב פה שוב ושוב, ואפילו יעלו כמה

משפחות קרובות שאני מסכים שצריך להעלות, לא תיפתר הבעיה הזאת, כי

האנשים האלה רוצים לחזור הביתה לישראל, רוצים לשוב ליהדותם. כאן באמת

יש תחושה, והיא תחושה כבדה מנשוא, שבעדות אחרות, במעגלים אחרים, אם זה

עולי רוסיה ואם זה מקומות אחרים, לא מדקדקים בדרך כזאת. הרי כשהרב

ולדמן היה שם בליל הסדר, אותם אלה המתנצרים, המוגדרים כמתנצרים כביכול,



כולם שם בצמא עמדו ושתו את דבריו ואת דבריהם של אחרים. הם אומרים:

אנחנו רוצים לשוב ליהדות, לחזור הביתה. אנשים שאינם מגדירים את עצמם

כשומרי תורה ומצוות, אין שומרי שבת, אינם שומרי כשרות, הם יגידו אתם

אכלתם בשר עם גויים? הם יגידו אתם כך וכך? ואפילו כשהם רוצים לשוב

ליהדות, אין נותנים להם את האפשרות הזאת? מוכרחים פה ליצור את הכלים

לכך. זה הפתרון האחד, היחיד והנכון - היהודי, הלאומי והאינושי.

אני מסכים למסקנה כי לגבי אלה שהם בקטיגוריה של קרובי משפחה ראשונים,

לגבי איחוד משפחות, את זה צריך לפתור מיד. אני רוצה שתדע, כמו שאני

יודע, שאם הם יעלו רק על-פי חוק הכניסה ולא ייעשה לגביהם גם התהליך של

השבה ליהדות, ואני מדבר לגבי אלה שמוגדרים כאלה, הם יהיו כאן איזו מין

עדה או קבוצה או כת מנודה, כי אחרי שכבר סימנו אותם, הם כבר לא יוכלו

להתערות מבית פנימה. גם כלפיהם צריכים לעבור את התהליך הזה, והם אינם

מתנגדים לזה. מבחינה זאת הם יותר קלים ונוחים מאשר חלקים אחרים בעדה,

שהתקוממו כנגד הדברים האלה בעבר. הם מוכנים לעשות כל מה שנדרש. ניתן

להם את האפשרות.

אני פונה עכשיו ואומר. ועדת צבן השאירה את הדבר פתוח, היא לא קבעה

קטיגורית שזה בלתי אפשרי. אני יודע לגבי שר הפנים אריה דרעי, עם כל

העיסוקים האחרים שהוא נתון בהם כעת, שזוהי גם גישתו. יכול להיות שהוא

לא הגיע לטפל בזה. אני פונה לדוד אפרתי היוצא בקרוב לשם, קחו ובנו את

הפורמולה הזאת, בנו את הקבוצה הכוללת רב, הכוללת קייס, הכוללת איש

ארגון, אותם אלה שנדרשים לזה, כדי להעביר את אלה המבקשים לשוב לישראל

ושאינם נוצרים מבחינת מוצאם, שיוכלו לעבור את התהליך הזה של שיבה

ליהדות ולחזור הביתה. לא תוך חודש-חודשיים, אלא תוך שנה, אני מאמין

שניתן יהיה להביא את כולם ארצה.

אני רוצה לומר לרב בא-גד. אל תטה את אוזנך. קל מאוד ליצור איזו מין

אווירה מתלהבת שאומרת, שאם יעלו אותם, את אלה המוגדרים כפלאש-מורה,

פתאום נראה כאן מיליונים. אילו היו מיליונים, היינו צריכים להתמודד גם

עם זה, כפי שמתמודדים עם יהודי רוסיה, אבל זה איננו עומד כך. מדובר כאן

על רשימה מוגדרת, על מעגל סגור. קרא את החומר שנחקר בענין הזה. יכול

להיות שיהיו מאות אחדות שלגביהם יהיו סימני שאלה, אבל באופן כללי אנחנו

מדברים כאן על קבוצה שאפשר לפתור את בעייתה כולה.
היו"ר ע. זיסמו
אני רוצה להעיר שהוועדה קיבלה שלוש החלטות.

אחת ההחלטות נוגעת לחלק מהדברים של ח"כ
פורת, והיא אומרת כך
"על הממשלה להיערך ולהגיש סיוע מתאים גם לאלה

שהגיעו על-פי חוק הכניסה לישראל". זה נתקבל פה אחד. בוועדה, ואכן השר

יאיר צבן גילה' הבנה, וגם עד היום הזה הוא מגלה לכך הבנה, אבל לצערי

הממשלה לא קיבלה את ההמלצה הזאת. אני קורא לממשלת ישראל לקבל זאת. לא

יעלה על הדעת שיעלו פה אולי כמה אלפים, והם יעלו לפי חוק הכניסה לפי

החלטת ממשלת ישראל. לא אמרנו שיקבלו כמו בחוק השבות. ברור שאם לא יהיה

סיוע כלכלי מוגדר וברור חד-משמעי לתקופה ממושכת, הממשלה תחטא. אנחנו

תובעים מהממשלה - אולי היו סיבות לממשלה, קיבלתי הסברים שונים שהממשלה

לא יכלה לכלול את זה בתוך החלטותיה, אבל יש גם תורה שבעל-פה - שתנהג

לפי המסקנה של הוועדה, ולא רק לגבי מה שיהיה בעתיד.
ההחלטה השניה של הוועדה אמרה
"יוכלו לעלות ארצה, לאחר שיעברו תהליך

שיבה ליהדות או גיור, כל אחד באופן אישי, לפי ההליכים המקובלים על-ידי



הרבנות הראשית בישראל". זה אפשר לעבור שם, זה אפשר לעבור גם כאן.

ההחלטה הזאת לא התקבלה פה אחד. לא היתה התנגדות, אלא היתה הסתייגות.
ההחלטה השלישית של הוועדה אמרה
"הוועדה ממליצה להרחיב את ההגדרה של

קירבת משפחה ראשונית". בפעם האחרונה שמעתי מכם בכנות שהרשימה איננה של

30 אלף אלא של 24 אלף. אמרתם שאתם מוכנים לתת את 'הרשימה לבדיקה. כמו-כן

נאמר שאולי בתוך הרשימה, מאחר שהפוקדים - ואני יודע מה זה מפקד מבחינה

מפלגתית - כאן היו שם, אמרו שאולי יש גם מקרים בתוך ה-24 אלף שהם מקרים

כפולים. אני עונה בהזדמנות זו גם לבקשתו של ח"כ זנדברג, שאני מקבל

אותה, שרשימה צריך לבדוק. אני כבר אומר לך שאין 30 אלף, אלא יש 24 אלף,

ואולי יש גם פחות מ-24 אלף. כשאנחנו החלטנו על קירבה לא אמרנו הכל,

אמרנו עוד שלב אחד של קירבה, ואני מבין למה הממשלה לא קיבלה החלטה

פורמלית, אבל היא נתנה שיקול דעת לקונסול ולצוות שלו לנהוג לפי זה בלי

החלטה. כלומר, היא נתנה שיקול דעת.

ג. שגב! ברור לחלוטין שכאשר עוסקים בדיני נפשות,

ישנם סיפורים קשים, ישנה התרגשות גדולה, אבל

לפי דעתי יש פה ערבוביה מוחלטת, ואומר למה אני מתכוון. לפני שאני מגיע

לערבוביה הזאת, אני חושב שאחת הרעות החולות של כל הנושא של העליה הוא

היחסים העקומים - ואין לי מלה אחרת להגדיר זאת - בין אלה שעוסקים

בעליה, קרי, משרד החוץ/משרד החוץ והסוכנות לבין הוועד להצלת יהודי

אתיופיה. עם כל הכבוד לוועד הזה, ועם כל הכאב שהוא מבטא, אני חושב

שההאשמות שהטלתם כאן, אפילו אינני יודע איך לכנות אותן, הן פשוט שפלות.

עם כל הכבוד לוועד הזה, עדיין לא העליתם את 40 האלף שנמצאים כאן, ואני

לא מפחית מהבעייתיות של אלה שנשארו שם. לא הבנתי את ההגיון, ויש הגיון

מסחרי, שמאחורי זה שאורי גורדון או מישהו אחר מהצוות הזה לא ירצה

להעלות דווקא את איקס וירצה להעלות את וי. האם הם קרובי משפחה שלו? האם

יש לו טובות הנאה מכך? רבותי, אני מחכה לשמוע קצת הגיון, לא הרבה,

מאחורי הדברים שלכם.

אני חייב לתבוע את העלבון של מוסד העליה, שאני רואה בו המשך ישיר לעליה

ב' של פעם. אני מרגיש קשר נפשי חזק ומזדהה עם הבנים או הבנות של כל אחד

מאלה, כי גם כשאני הייתי ילד ואבא שלי עסק בעליה של יהדות אלג'יריה

וחלק מיהדות מרוקו, ראיתי את אבא שלי פעם בחודש, אולי, לחצי יום.

ואינכם יכולים להטיל את מה שאתם מטילים פה, זאת שיפלות, ואין לי מלה

אחרת לזה.

אין לי מספיק מידע על מה שקורה באתיופיה, כמו שאין המידע הזה לא לחנן

פורת ולא לחברי ח"כ זנדברג, ולא עוד להרבה שיושבים כאן. אולי לאחד יש

קצת יותר, לאחד יש קצת פחות. מוזר לי מאוד, אני שומע סיפורים, בכל פעם

סיפורים אחרים, וזה אולי מראה על הבעייתיות האמיתית של הנושא שם. אף

אחד מהיושבים כאן, כולל חנן פורת וכולל יהודה, אל תגידו שלא עשו את זה

לעדה אחרת. במרוקו הסתובבו שליחי הסוכנות מכפר לכפר, ובדקו האם זה כפר

של יהודים, ושם זה היה הרבה יותר מאורגן והרבה יותר פשוט, וספרי התורה

היו כתובים בעברית, ולמרות זאת בדקו כפר כפר. אינני מדבר על אלה שישבו

בערים, אלא על אלה שישבו בהרי הטונדרה. אל תספרו פתאום שלאתיופים

המציאו שיטת עליה חדשה, או שיטת בדיקה חדשה. זה פשע לאמת, זה חטא

לאמת.



ח. פורת; האם אמרו כאן שלא צריך לעשות זאת?

ג. שגב; מהוועד להצלת יהודי אתיופיה אמרו בפירוש,

שרק לגבי יהדות אתיופיה התחילו לבדוק

פתאום.

ברור לגמרי וידעו את זה גם אנשי הוועד וגם היהודים האתיופים שיושבים

כאן, שעלו מאתיופיה גם נוצרים, אולי נוצרים מוחלטים ואולי מתנצרים, וזה

ברור לגמרי. עלו גם מרוסיה, גם נוצרים מוחלטים וגם כאלה שתפסו "טרמפ"

על העליה, וזה קורה בכל מקום. ברור לגמרי שכאשר המצב באתיופיה כל כך.

גרוע לתושבים, ויש פתח, הרי כשם שהם רוצים להגיע לארה"ב, הם רוצים

להגיע גם לישראל, ולא רק יהודים. גם על זה אתם לא מדברים כאילו זה לא

קיים. חשוב מאוד לשים את כל הדברים על השולחן, כי אחרת אתם חוטאים

לאמת.

בפגישות הקודמות שמענו כאן סיפורים, ואני אתן סיפור אחד קטן שאצלי הצית

איזה שהוא אור. שמענו על כך שיהודים שהלכו מאות קילומטרים, ועברו בתוך

כפרים שלא היו כאלה שחיו בתוך ביתא ישראל, בין אם היו פלאש-מורה ובין

אס היו כאלה שסתם יצאו מהיהדות בלי להתנצר באופן רשמי. אמרו להם

שהולכים לישראל, וזה לא עורר שם איזו שהיא התלהבות כל כך גדולה, עד

שידעו מה קורה בישראל, ועל זה ידעו החברים שיושבים פה, כי זה שמענו

בעדויות מאנשים כאלה. היום באים, ופתאום, שוב, אינני מבין איך אתם

מעזים להגיד, שהנה זה שופך דם, וההוא גורם למוות של יהודים שם.

רבותי, יש פה בעיה קשה, ואני חושב שהועלתה כאן בעצם השיטה הטובה ביותר

להתחיל משהו. אם תשב ותריב קבוצה זו עם קבוצה אחרת, קבוצה של כאלה

שמאוד מעורבים רגשית וקבוצה של כאלה שפועלים בשטח, לא יצא מזה שום דבר,

יצא מזה רק חורבן. אני חושב שכשלב ראשון צריך לגשר על הפערים האלה,

לשבת בוועדה משותפת לא של אלף איש או אלף מפגינים, אלא של נציג אחד

מכובד, ונציג אחד מכובד מכאן, ונציג אחד בלתי תלוי, לא יותר. יש להחליט

איך פועלים אחרי שגומרים עם העלאה שנובעת מהבעיות העקרוניות. ושוב, יש

כאן ערבוב מוחלט בתחומים. אתם רוצים להגיד שהבעיה שהבחור הזה מעלה כאן

היא הבעיה המרכזית באתיופיה היום? זאת דוגמא. האם אינך מבין את ההבדל

בין דוגמא לבין אלפים? כמה כאלה יש, אלפים או עשרות או מאות? כל אלה

שיושבים כבר כאן, לכולם יש הורים באתיופיה?

צריך להפריד בין הבעיות האקוטיות, הבעיות החריפות של איחוד משפחות

מדרגה ראשונה, לבין הבדיקה בשטח, וזאת בדיקה בעייתית, ואני חושב שאין

לכם היום לכך התשובה המלאה, לא לכם, ולא לסוכנות ולמשרד החוץ.

שוב כשלב ראשון יש לבצע את האיחוד, כפי שאמר יו"ר הוועדה. האיחוד הזה

הוא דבר מאוד מאוד פשוט, כיוון שהיהודים שיושבים כאן - ולא משנה לי אם

הם שירתו בצה"ל או לא שירתו בצה"ל, לא זה הארגומנט שכל הזמן צריך לזרוק

- אם יש אבא ואמא של יהודי שעלה לכאן, הם צריכים להיות כאן אתנו, ואין

בכך ספק, ואין מה לדבר, זה הדבר הראשון, וזה דבר שיכול להתחיל, וגם

גורדון וכל האנשים אומרים כך. זה יכול להתחיל מחר או מחרתיים, גם

מבחינת ממשלת אתיופיה, גם מבחינת ממשלת ישראל, ואין בזה בעייתיות.

לגבי המשך הדרך, בפירוש אני חושב שהבעיה של ועדת צבן, וגם צבן אמר את

זה כאן, שהם שמעו עדויות שהיו שונות ב-180 מעלות. ולמה עלינו להחליט



שזה צודק או זה צודק? שמעו שם סיפורים ממה ששמענו כאן קיצוני לצד אחד,

שבעצם כולם שם, כל אלה שמחכים או חלקם הגדול הם בפירוש נוצרים, ושנזכרו

שהם יהודים כשראו שיש עליה, ועד לצד השני שהעדה מספרת, שהם כולם היו

ביתא ישראל ובאיזה שהוא שלב, לא לפני מאה דורות, אלא לפני דור או דור

וחצי, בגלל בעיות כלכליות או בגלל בעיות אחרות, עברו למצב של חילוניות,

זאת אומרת, אי-שמירה של דת ישראל או אפילו התנצרות. ' '

שוב אני אומר שהוועדה שצריכה להיות מוקמת זאת לא ועדת צבן, אלא ועדה

קטנה מאוד שצריכה להיות עם נציג אחד מהעדה, נציג שמקובל על כולם, נציג

מהדרגה הגבוהה ביותר, נציג של משרד החוץ, נציג של הסוכנות, ונציג אחד

בלתי תלוי לחלוטין, ואפשר למצוא נציג כזה. יש פה מסקנות של ועדת צבן

שהיא ועדה ממשלתית, ולפי המסקנות האלה לא יעלו אותם 24 אלף גם תוך 400

שנה. אם אתה לא מבין את זה, אתה לוקה בהבנתך. מה שאני אומר הוא שוועדת

צבן, מסקנותיה בטעות יסודן, משום שהם שמעו אלפי עדויות, ואין להם הכלים

להחליט של מי העדות האמיתית ושל מי לא, ולכן אני חושב שהוועדה לא צריכה

לעבוד מאות חודשים, אלא היא יכולה תוך חודש וחצי לסיים. יש הרבה חומר,

יש הרבה עדים כאן, יש הרבה עדים שם, יש הרבה אנשים מקצועיים שהיו בשטח.

זה רק יזרז את התהליך של העלאת 24 אלף, ולא יעשה שום דבר נגדם.
א. רביץ
אני לא אדבר על מקרים חריגים. אתה כבר מסרת

החלטה, כך שמיותר לדבר לאחר מכן.

בילדותי, חלק מהסיפורים שעליהם נולדתי, וחייתי, והתחנכתי, היו הסיפורים

על עשרת השבטים שמעבר לסמבטיון. אני בחלומותי היפים ביותר חיכיתי לאותו

יום שאני כחבר לעם היהודי הקטן, אגלה פתאום עוד כמה מיליוני יהודים

שיבואו להיות אתנו. אני חושב שזוהי השקפת עולם של כל יהודי שומר מצוות,

שאסור לנו לגשת לבעיה מן הסוג הזה לפי מספר האנשים שנמצאים בבעיה. לכן

אני מאוד אשמח אם אגלה עוד כמה מאות יהודים. יהיה לנו טוב, ואם הם ירצו

לבוא ארצה, יהיה זה עוד יותר טוב. לכן, המספר הגבוה, אפילו מאות אלפים,

או מיליונים כפי שנאמר כאן, אינו מפחיד אותי, זה אולי צריך לשמח את

כולנו.

השתתפנו בכמה ועדות והכינונו יחד אותו מסמך בן ארבע הנקודות. אני שואל

את עצמי ושואל את חברי ועד ההצלה או את כל העוסקים בדבר, מדוע לא יעשו

את הדבר הפשוט והמוסכם על כולם. אמרו לנו כאן בחדר הזה, בישיבת הוועדה,

שיהודי אתיופיה - ואני כן קורא להם יהודי אתיופיה, גם לאלה שהיו

מתנצרים, אני קורא יהודים - מוכנים לעבור את ההליך שנקרא שיבה ליהדות.

אמרו לנו שהם מוכנים, בניגוד לביתא ישראל, שגם על זה היו ויכוחים

גדולים כזכור לנו, הם אכן מוכנים.

אבנר שואל כל הזמן באופן פרקטי, מה אתם מציעים באופן פרקטי. אני אומר

כך, רבותי, ישנו דבר שהוא האמיתי ביותר, והוא מוסכם על כולם, לאמור, כל

אלו אשר יש לגביהם ספק, או שידוע שהם עברו תהליך של התנצרות, יש לנו

בהלכה, יש לנו שבילים, כיצד חוזרים ליהדות. יש תשובה ידועה כיצד חוזרים

ליהדות. לגבי דידי, אינני רוצה להגיד דברים שאולי ירגיזו כמה אנשים,

אבל יכול להיות אחד הדברים האבסורדים שלגבי דידי יכול להיות שהם יהיו

בשבילי הרבה יותר יהודים כשרים מאשר אחרים, לאחר שהם יעברו את התהליך

הזה. אני אומר דבר שלא סימפטי לשמוע, אבל כך זה אם הם יעברו את התהליך

הזה.



השיבה ליהדות של הפלאש-מורה כפי שהם נקראים, היא תהליך שאיננו בדיוק

גרות, הוא שיבה ליהדות שעוברים תהליכים מסויימים, שאינני רוצה להיכנס

ולפרטם. אני חושב שהצעד החשוב ביותר הוא להקים שם מה שאנחנו הצענו, לא

פה, זה לא יעבוד פה, להקים שם בית-דין אמיתי, המקובל על דעת הרבנות

הראשית. אם זה מקובל על העדה, או לא מקובל על העדה, הם יצטרכו להתרגל

למה שמקובל עלינו, ואני מאוד מקווה שיהיה מקובל גם (גליהם, אבל לא זה מה

שמכתיב את המהלכים. האמת היא, שזה צריך להיות מקובל על הרבנות. אם זה

מקובל גם על העדה, מאוד אשמח, אבל זה חייב להיות מקובל על הרבנות

הראשית בישראל, אינני אומר על רבנות של העדה החרדית. להקים בית-דין

שיעבור אחד אחד. במשך ארבעת החודשים מאז שהוצאנו את ההחלטה היו יכולים

כבר לעבור דרכו כמה אלפים. יש בית-דין כזה במוסקבה, ואתה יודע זאת. זה

דבר פרקטי, אמיתי, נכון, והם כולם יעלו באופן כזה לפי חוק השבות. הם

יקבלו את החותמת של בית-הדין באתיופיה, בקהילה קדושה אתיופיה, והם יעלו

ארצה. אומרים לנו שהם מוכנים לעשות זאת.

יכול להיות שלא כולם מוכנים, אולי לא. אם כולם מוכנים, אין בעיה, יבואו

מאות אלפים.

הרי הרבנים יצטרכו להחליט. אומרים שהם צריכים להוכיח יהדותם, והם אכן

יצטרכו להוכיח יהדותם, מכיוון שאם לא, הם צריכים לעבור גרות אמיתית.

אפשר שהוא יאמר, לא איכפת לי לעבור גרות אמיתית ואז יש קבלת מצוות,

והוא צריך ללמוד. זה סיפור. אפשר שהוא יוכיח את יהדותו, וזה תהליך די

מקוצר. ואם הוא לא מוכיח את יהדותו, והוא אומר נפשי חפצה להתגייר,

ינהגו כלפיו כמו לכל אדם בעולם שרוצה להתגייר. הוא יכול להתגייר. אני

אומר לכם, אינני מכיר רב אחד שמותר לו, ואני רב בישראל, בגלל כל מיני

חשבונות, להגיד לאדם שהוא לא יהודי. להיפך, הוא חייב אפילו מספק לומר

שהוא חייב להתנהג כיהודי, כי יש איזה ספק ספקא שהוא יהודי. זוהי ההלכה.

לכן פסק כך הרב משה פינשטיין, ועל-סמך פסקו קיבלנו מראש את יהודי

אתיופיה, אפילו אלה שהעלו ספקות מחמת חוסר ידיעה, נאמר.

היה כאן איזה בחור חמים שצעק: מדינה חומיניסטית וכוי. תראו, זאת העצה

האמיתית, הנכונה והישימה ביותר. יהודה, אתה מסתובב שם, היית אצלי,

דיברת וכוי, תאמין לי שלא זה יעשה את המלאכה. יקימו שם בית-דין, אפילו

תשלחו בית-דין מארה"ב, הג'וינט ישלח בית-דין מקובל, הם תלמידי חכמים

ידועים שפוסקים כהלכה, ישלח לשם בית-דין, ישבו במלון, תשכרו להם משרד

שם והם יעברו, הם יכפו עלינו. אני מדבר על משהו פרקטי. אחר-כך נראה מי

ישלם עבור בית-הדין, אף שלא זאת הבעיה.

אני אומר, רבותי, זאת הדרך, אין אחרת, כי נתגלגל ונתגלגל, ויהיו כאן

התנגדויות, ויגידיו משהו על הדתיים. החברותא הכי יפה שיצאה כאן היא,

שעשיתם אחדות ביני לבין חברים טובים מן השומר הצעיר. תארו לעצמכם איזה

ימות המשיח. לכן אני אומר שזאת הדרך.

(מתחלף יו"ר הישיבה)

ח. פורת! ענת מאור אינה מוכנה לקבל, היא בענין הזה

יותר אפיפיורית ממך, ויאיר צבן יותר אפיפיור

ממך. הם אומרים שגם אם הם יעברו תהליך השבה ליהדות, לא נקבל אותם כי הם

התנצרו.



א. רביץ.' אנחנו פועלים לפי חוק.

מ"מ היו"ר ע. מאור; לא כך מציגים את זה, אבל ההחלטה בעינה

עומדת. ח"כ פורת צודק.
א. רביץ
כולם יכנסו תחת חוק השבות, ולא איכפת לי

שבית-הדין יהיה המחמיר ביותר, אבל אני מכיר

את ההלכה, אני יודע בדיוק מה זה שיבה ליהדות. אינני רוצה לגלות כאן מה

צריך לעשות בשביל שיבה ליהדות, זה לא דבר מי יודע מה, אבל צריך להיות

אמיתי בענין. זאת תהיה גם ההבחנה. הרי אומרים שיש מהם השקועים בדעות של

הנצרות. ישב שם בית-הדין. הוא לא יכול להשיב אותו ליהדות אם עדיין הוא

שקוע ב-מ"ט שערי טומאה של הנצרות. לכן בית-הדין יעשה את מלאכתו אמונה,

ואם יש כאלה שאינם כנים, הם לא ישובו ליהדות.

י. בא-גד; כולנו יודעים את הספקות שהיו לגבי ביתא

דישראל, אבל כולנו שמחנו במבצע משה ובמבצע

שלמה. אני מתפלא על חברי, ידידי, הרב חנן פורת שמעלה את זה כבעיה

יהודית. אני חושב שכאן לוקחים והופכים בעיה, והופכים את זה להיקף גדול,

שדווקא אנחנו צריכים להיזהר מזה. אם נביא, כפי שהשגריר אומר, למה רק 24

אלף? יש 240, יש 24 מיליון ואין לדבר סוף.

ח. פורת; אלה שמוצאם הוא יהודי, כמו ביתא ישראל,

עניינם ברור על-פי כל העדויות.

י. בא-גד! כן, אבל גם על ביתא דישראל היו ספיקות. אז

על הספיקות הראשונות, ואני מתפלא עליך כרב

בישראל, חנן, שאתה עושה דבר, ואינני יודע מי הרבנים, בניגוד לדעת רוב

הרבנים בישראל. רוב הרבנים בישראל אינם בדעתך. לכן כדאי לך לבדוק.

ח. פורת! הרבנות הראשית אמרה את מה שאני אומר. הנה,

הרב ולדמן נמצא כאן.

י. בא-גד! אני מנסה לקבל את המכתב, ואינני מצליח לקבל

אותו. אין מכתב כזה מהרבנות הראשית.

ח. פורת! האם הרבנות הראשית לא קבעה את הדרך של השבה

ליהדות?
י. בא-גד
לכן אני אומר שאני חושב שהוועדה צריכה לקבל

את המסקנות שנתקבלו אחרי הרבה לבטים - גם

למסקנות הראשונות יש לבטים, אבל קיבלנו, ונקבל - ואין להוסיף על הבעיות

הראשונות.

מ"מ היו"ר ע. מאור! אין לי ספק שזכויות העבר מרשימות, גם לכל

אלה שעשו את זה באופן אישי, גם לממשלה

שדעותי וביקורתי עליה ידועות, ואני בכל-זאת זוכרת איך ישבתי מול

הטלביזיה ממש בתחושה נפעמת, ואני בטוחה שכמו כל עם ישראל. יישר כוח לכל

העושים במלאכה.



אני מסכימה עם זכות הביקורת, קדם לי ח"כ פורת בהצגת עמדה נכונה. גם

אחרי כל דברי ההערכה, אנחנו מדינה דמוקרטית, ושמורה זכות הביקורת,

ההסתייגות, המחאה, ובוודאי הכאב לכל מי שחולק. אין ספק שהביקורת צריכה

להיות בצורה אחראית. תפקידנו ככנסת, כגורמים אחראיים, להעביר לכל אלה

שמשמיעים את הביקורת את המשמעויות הפוליסיות, הציבוריות, הבינלאומיות,

ובוודאי תרבותית והוגנת. אבל זכות הביקורת חייבת להיות שמורה.

אני מאוד שלמה עם ההחלטה שניסח יוי'ר הוועדה, אבל איננו יכולים שלא לנסח

אותה כמו עמיתי גם מתוך אי-שביעות רצון שהנושא של איחוד משפחות, שעליו

לא היו שום עוררין, עדיין לא מבוצע. זאת אומרת, אנחנו עכשיו לא מחליטים

על זה בחזקת דף נקי, אלא עם הערה על אי-הביצוע עד כה, ועם תביעה לביצוע

ויישום על-מנת קודם כל להקהות את הנקודות שאפשר להקהות בהן, שעל זה אין

שום מחלוקת.

הערה נוספת, וכאן אני מניחה מתחילות המחלוקות. אני שלמה עם מסקנות ועדת

צבן, ויותר מאשר שלמה, אני רוצה להזכיר לנו כוועדת העליה והקליטה של

הכנסת, שהחלטנו כהחלטה מרכזית שני דברים: האחת, שאנחנו מאמצים את

מסקנות ועדת צבן. אחר כך הגשנו הסתייגויות. והשניה, אנחנו מביעים הערכה

רבה לרצינות, לעומק וליסודיות של עבודת הוועדה.

לפיכך אני מאוד מסכימה עם המחלוקת שיש לי עם ח"כ פורת. אני מצטערת

מאוד על עמדתו של ח"כ זנדברג, וגם אמרתי לו, על העובדה שהוא עצמו מצהיר

שהוא מסתמך על העתונות. הנושא סבוך ביותר, חלק מהאמון שאני נותנת -

ואני מצטערת על שאחרתי לישיבה, כי הייתי בישיבה אחרת מאוד חשובה, אבל

שמעתי הרבה גם בישיבות קודמות, וגם הייתי בשני מרכזי קליטה ונפגשתי עם

אנשים - היה שאני מסתמכת על הידע המקצועי הרב ועל הרצינות ועל החקירה

ועל ההעמקה, ועל הדעות הקיצוניות כפי שנאמרו בעת שקיבלנו את כל המידע.

לכן הממשלה אימצה את המסקנות.

בתוך האימוץ הזה אני קודם כל חושבת שצריכים ליידע את אלה שרוצים לערער,

מהו ההליך הפורמלי לערער. זה אני מבקשת להביא לידיעת כל הארגונים

והוועד, אבל אין ספק שיש במדינת ישראל ממשלה, וזאת היום החלטתה

הרשמית.

אני מצטרפת לשתי הסתייגויות של הוועדה:

(א) במתן זכויות מלאות גם למי שבא בתוקף זכות הכניסה, ולא רק זכות

השיבה. בפניה הזו אנחנו תובעים מממשלת ישראל ומהסוכנות ללחוץ עליה.

כמי שהיתה שליחת עליה וקליטה, ואני לא רוצה להרחיב, זאת תביעה

שאנחנו חושבים שחייבים להיענות לה גם באופן הומניטרי וגם באופן

ריאלי, כי פשוט זאת קליטה טובה.

(ב) אני חושבת שהיינו אחראים בזה שאמרנו להרחיב את הנושא של הגדרה

משפחתית. גם לא אמרנו למה, כי הזהירו אותנו פה, אבל אמרנו לפחות

לאפשר לוועדה שתהיה שם להרחיב את ההגדרה.

איפה המחלוקת. רבותי, חלק מההמלצות של ועדת צבן היו, שלא רק שהעדה אינה

מוכרת כעדה יהודית, אלא מכך, בתוקף ההגיון, אין הליך של גיור של עדה

שלמה. הרי גם כל אחד שרוצה בסן-פרנציסקו או בלוס-אנג'לס או בבריה"מ

ובפולין או בכל מקום להתגייר, הזכות שמורה לו אתו. מה שאתם מציעים



בהסתייגות של תהליך, ומה שאומר יהודה, ובזה יהודה צודק, שבעצם הממשלה

והסוכנות לא מאפשרת להם זאת, כי זה תהליך שהוא סותר באופן אימננטי את

המלצת ועדת צבן.

אני מסכמת מה אני הבנתי ובמה אני תומכת. מובן שיש זכות גיור פרטית, כפי

שיש בכל מדינה, אבל זה מהלך אחר. אני חוזרת ואומרת' מה אני מבינה, ובזה

ח"כ פורת צודק, ופה המחלוקות וחילוקי הדעות. אני אכן חושבת שצריך לאפשר

למי שרוצה לערער באופן פורמלי, אבל ועד ציבורי מטבעו הוא רק ציבורי.
ח. פורת
שערי בנפשך שהבן שלך נסע לחו"ל, נתפס באיזו

שהיא כת נוצרית, והחליט להתנצר. היה שם

תקופה מסויימת, ועכשיו הוא מתחרט ורוצה לחזור הביתה, רוצה לשוב. את

תראי אותו כגוי גמור שצריך לעבור תהליך של גיור, אם הוא רוצה? את לא

מבינה שיש מושג של השבה ליהדות?
מ"מ היו"ר ע. מאור
אני חושבת שהבנת טוב מאוד את העקרונות

שעליהם דיברתי.
ח. פורת
לא, לא הבנתי. אנחנו מדברים על אלה שהם

מאותו מוצא אתני, ועל זה אין ויכוח. נגיד

אפילו שמגדירים אותם כמתנצרים. אני שואל אותך, אם אין דרך של השבה

ליהדות.
מ"מ היו"ר ע. מאור
עניתי לך באופן די ברור, ואתה יודע שנתתי

דוגמאות, שבאופן פרטי כל אחד עושה את

המהלכים שהוא עושה, וזה משהו אחר. הממשלה וגופים פורמלים יעשו זאת, לפי

ההמלצות שאני שלמה אתן. אגב, זה פירוש שאני מפרשת את הדברים. נציגי

המשרד יציגו כפי שהם רואים את זה, אני אומרת עכשיו את דעתי שלי.

מנהיגות יהדות אתיופיה. דווקא משום שהתרשמתי מאוד מהעשייה, מוכרחים

לחזק את המאמצים של הקליטה החיובית של העדה שנמצאת כאן. אני פשוט

מזכירה לכולנו שלא מהמחלוקת הזאת נסיט את תשומת הלב, ולא ניצור כל מיני

דימויים שנוצרים בגין המחלוקת ובגין ביטויים, אלא אותה מנהיגות היא זאת

שתתן את הקו, את התוואי ואת ההצלחה, האם יהדות אתיופיה תעשה את הקליטה

כמו כל יהדות אחרת, כמו זו של רוסיה, של גרמניה, כמו זו של מרוקו, של

אלג'יר, של עירק. האם הקליטה תצלח, תעלה יפה או לא. אני מציעה שבתוך כל

המחלוקות האלה לא נשכח את היעד המרכזי הזה, שהוא בעצם ההמשך של עליית

משה ושלמה.

(חוזר יו"ר הוועדה)
א. מסלה
באמת כואב לראות את המציאות כפי שהיא,

המציאות היא מאוד קשה, ולראות לשמוע גם את

הצלחות שני הצדדים, כאשר האנשים סובלים שם. אינני מחפש את האשמים.

מדינת ישראל יכולה להתפאר במה שעשתה בעליית יהודי אתיופיה במבצע משה

ובמבצע שלמה. אין כמונו שיודעים להעריך את מה שעשתה מדינת ישראל, וזה

כולל את הסוכנות היהודית, ואין לזלזל בזה. גם אותם הגורמים שעסקו באמת

בעליית יהודי אתיופיה - אם זה אורי גורדון, מיכה פלדמן, לצדי יושב אבי

מזרחי, וכל אלה שאני לא יכול להזכיר אותם בשמות משום שהם רבים - עשו

עבודה נפלאה. אני מכיר את זה ממש מקרוב.



הנושא של פלאש-מורה לא התעורר רק לאחר מבצע שלמה. אנל השתתפתי בעצמי

במבצע שלמה, ראיתי את הדמעות של האנשים לנגד עיני שם בשגרירות ישראל.

הדבר הזה אולי בא מאוחר לדעת הציבור הישראלי ולתקשורת הישראלית, אבל

הוא היה קיים עוד לפני מבצע שלמה. חצי שנה לפני מבצע שלמה נסעתי לשם,

היו 60 נפשות שבאו מהכפרים. ואז גם הקייסים שהיו שם, הקייסים היהודיים

שלא היו ברשימה של הפלאש-מורה, היו 14 קייסים ואני' ישבתי עם כולם, והם

אמרו: נעלה קודם כל אנחנו, אחר-כך הם. גם מבחינת העדה היתה קיימת

ההפרדה הזאת, קודם כל אנחנו ואחר-כך הם, אבל לא היתה שום התנגדות

להעלות את הפלאש-מורה למדינת ישראל, עד עצם היום הזה.

היום מדינת ישראל צריכה להכיר בעובדה הזאת, האנשים חיים בתנאים הכי הכי

קשים שם, מכל הבחינות. לבוא עם סטטיסטיקה של מה אחוזי התמותה אצל

הפלאש-מורה, אצל יהודי אתיופיה, בכלל בעם האתיופי, והסטטיסטיקות האלה

לא יעזרו לנו. חייבים להכיר בעובדה הזאת, שהמשפחות קרועות לחלוטין. יש

ילדים כאן וההורים שלהם שם, או להיפך. המצב הזה, אם לא ימצא את פתרונו,

המציאות הזאת והרעש הזה ימשיך ויתקיים, אפילו יחריף. לבוא ולומר גם

להאשים זה את זה, לומר שרונן צפריר אשם או מני ברזילי, זה לא יפתור את

הבעיה. כל עוד הבעיה לא מצאה את פתרונה, המאבק הזה ימשך. אם אני ארד

מהנושא, אם רונן צפריר ירד מהנושא, יעלו אנשים אחרים על הנושא הזה.

אני חושב שמדינת ישראל לא עושה היום מספיק בנושא. אני לא מאמין שהיא

עושה מספיק. לבוא ולומר שממשלת אתיופיה לא מסכימה? ממשלת אתיופיה אף

פעם לא הסכימה לעליית היהודים למדינת ישראל. גם ליהודים היא לא הסכימה,

לא רק לפלאש-מורה, אולי על אחת כמה וכמה הנושא של הפלאש-מורה, כאשר יש

אנשים מסויימים או מוסדות כאן במדינת ישראל שיש להם תפיסה אחרת לגמרי

לגביהם, כי האנשים האלה נחשבים היום נוצרים. ממשלת אתיופיה ודאי שתגיד

שאלו הם אזרחיה. אני נפגשתי עם השגריר האתיופי בארץ, הוא אמר חד-משמעית

- ואני מבטיח לכם שזה מה שיגיד כאן ראש-ממשלת אתיופיה לתקשורת ולמי

שייפגש אתו - הוא יגיד שאתיופיה היא מדינה דמוקרטית, ולכל האזרחים

האתיופים, כולל הפלאש-מורה יש חופש יציאה באופן חוקי. כך הוא יגיד, וזה

מה שהם אמרו.

העדה האתיופית איננה דורשת מבצע קולקטיבי. לכן לבוא ולזרוק את כל

הקושי, שזה תלוי בממשלת אתיופיה, הדבר אינו לא נכון. נכון שממשלת

אתיופיה רגישה מאוד, מעבר לנושא של פלאש-מורה - יש לה קשרים עם מדינות

ערב, והיא לא רוצה לאבד אותם מכל מיני טעמים פוליטיים, והיא גם רוצה

לחזור למערב, כולל מדינת ישראל, ואלה הן המדינות החזקות בעולם היום.

לכן ממשלת אתיופיה מאוד רגישה. ראש-הממשלה האתיופי מגיע לביקור במדינת

ישראל, ואנחנו מחכים לו, והתקשורת מחכה לו ובנושא של הפלאש-מורה אולי

הדבר יזיק מאוד,' ואני ממש חרד בנושא זה.

מדינת ישראל היום השאירה חלון פתוח. אם מדינת ישראל היום היתה מטפלת

בכל אלו שפורצים באותו חלון פתוח, לא היו משיגים את מה שהם רוצים

להשיג. הם השיגו את התקשורת, השיגו את דעת הקהל הישראלית, וזה חבל

מאוד. בינתיים אנשים סובלים שם. אני מנסה להתאפק, אבל נודע לנו רק

שלשום, שבת-דודה שלי והנכד שלה נפטרו שם. אנחנו בכלל לא ידענו שהם

הגיעו לאדיס-אבבה. היא היתה גרה בכפר. 5 חודשים היתה באדיס-אבבה, ואמרו

לה שהיא פלאש-מורה.



אני לא מדבר באופן אישי, כי הנושא מאוד מסובך, זה ידוע לנו. איננו

רוצים שהגויים יתפסו "טרמפ" ויגיעו למדינת ישראל, כפי שהגיעו, אף

שמספרם מאוד קטן. מדינת ישראל צריכה לחפש פתרון מהיר ומיידי, ולהביא את

המקרים הקשים ביותר בראש וראשונה. ואז התמונה הזאת שאנחנו רואים אותה

היום היתה משתנה, כך גם דעת הקהל, וגם התקשורת לא היתה מתגייסת. אבל

המצב הוא מצב של סטטוס-קוו, ואיננו יכולים להרגיע' 'היום את בני העדה.

אין לנו מה למכור לבני העדה. שואלים אותנו! עשיתם מאבק, עשיתם רעש, ומה

יצא מזהל אין לנו תשובה. מי שצריך לתת את התשובה זו רק מדינת ישראל. אם

נחכה לממשלת אתיופיה ולאישור שלה לשחרר את הפלאש-מורה ממש במכה, זאת

ממש בדיחה וזאת לא עבודה רצינית.

לכן אני חושב שבהחלטת היו"ר הוא צריך להוסיף לטפל באותם 1,200 אנשים

שאין להם מה לאכול. זה דבר הומני. אני יודע את הסיבה למה הם מאנו לעזור

להם. אם ניתן להם עזרה, יבואו נוספים לאדיס-אבבה. לראות אותם 1,200

אנשים מתים לנגד עינינו, זה מגוחך מאוד.
מ. ברזילי
אני רוצה להבהיר הבהרה חד-משמעית כדובר רשמי

של הוועד הציבורי, ואני אומר את זה אחרי

התייעצות עם מספר רב של אנשים. כל הדברים שהוצגו בתקשורת בשם הוועד

שמאשימים האשמות אישיות אנשים כאלה או אחרים, לא מייצגים בשום פנים

ואופן אף אחד מהוועד. הוועד הציבורי שעליו אנחנו מדברים איננו ועד

קיקיוני של חבורת מטורפים או חבורת אנשים לא חשובה. בוועד הזה, אם לא

איכפת לכם, נמצאים 60 חברי כנסת, כל ראשי הערים בארץ, כל מזכירי מועצות

הפועלים ועשרות אלפי אנשים שחתמו על העצומות שלנו. אני רוצה למקד את

זה, אף שאני רואה בזה תפל. התפל הוא שאנחנו מעולם לא האשמנו ולא

מאשימים אף אחד באופן אישי, אין לנו שום ענין אישי עם אף אחד, איננו

עוסקים כאן במתן ציונים לפקידי ציבור, לא למנכ"לים כאלה ואחרים, זה לא

תפקידנו. תפקידנו מבחינה ציבורית הוא לבקר את מדיניות הממשלה, ויש לנו

כתובת אחת ויחידה שאותנו מעניינת, שאפילו היא לא הסוכנות ולא הרבנות.

לנו הכתובת היחידה היא ממשלת ישראל והעומד בראשה, יצחק רבין. יש לנו

כאזרחים ביקורת קשה ביותר על המדיניות שיצחק רבין מוביל. מבחינתנו יצחק

רבין הוא האיש שקובע איזו מדיניות בסופו של דבר כל הממשלה תוביל.

אפילו שר הקליטה אינו אחראי מבחינתנו עד הסוף. גם שר הקליטה שותף לזה.

לכן אנחנו מבחינתנו רואים שני גורמים אחראים - ראש-הממשלה ושר הקליטה -

והטענה שלנו היא נגד המדיניות. באשר למדיניות, אני חושב שאם אתם כחברי

כנסת רוצים לשמוע את רחשי הציבור, רוצים קצת לתת את אוזניכם למה שקורה

מעבר לבנין הזה, תדעו לכם שיש פה בעיה הרבה יותר חמורה והרבה יותר

מסובכת, עם מטען נפץ הרבה יותר חזק ממה שמוצג כאן.

אם אתם כחברי כנסת חושבים לרגע שמדובר פה בבעיה של 30 אלף אזרחים

אתיופים שנמצאים פה, יהודי אתיופיה, יש לכם טעות. אתם צריכים להבין

שהמדינה הזאת בנויה מרבדים פסיכולוגים של אנשים שבאו לכאן בשנות ה-50

ובשנות ה-60, שהדברים האלה מעוררים אצלם הרבה מאוד דברים. אתם צריכים

להבין שאם הבעיה הזאת לא תיפתר, יהיה קשה מאוד לשכנע ציבורים גדולים

בתוך החברה הישראלית שזה לא סיבות לא ענייניות - אני לא רוצה להגיד

גזעניות אפילו - של ראש-הממשלה ושל הממשלה שמונעת את העלאת היהודים

האלה.



אני שוב מדגיש, אין לנו שוס ענין ושום טענה נגד אף גורם מלבד

ראש-הממשלה. אני חושב שלא אנחנו ולא אני הקטן צריך להגיד מה הזכויות

הגדולות שיש לראובן מרחב או לאורי גורדון על דברים שהם עשו, אבל אני גם

רוצה לציין שגם האנשים הגדולים ביותר, ולא חסרות דוגמאות בהיסטוריה,

שעשו את המעשים הכי נפלאים, יכולים לעשות טעויות. במקרה הכי חמור אנחנו

מדברים על טעויות שאנשים יכולים לשגות, וזה לגיטימי - לבוא ולהעיר לאנשים

שהם טועים.

אני מציע לאדוני יו"ר הוועדה. היו פה שני צדיקים לפחות בסדום, ואני לא

רוצה לכנות חס וחלילה, אני אומר את זה לתפארת המליצה. שני אנשים פה

אמרו דבר אחד חכם, שצריך לשים את ועדת צבן בצד, ולקחת ועדה קטנה

שמייצגת את הוועד, מייצגת את הממשלה, מייצגת את הסוכנות, ולנסות לקדם

את הענין הזה באופן ענייני. יש פה בעיה המורה. הפורמולות של ועדת צבן

יכולות להיות פורמולות מאוד מקצועיות, ומאוד מתוחכמות, ומאוד חכמות,

אבל משום מה הן גם לא אנושיות. אם אנחנו ניתפס לפורמולות האלה, לא

יגיעו לכאן יהודים, יהיה פיצוץ ברחוב, ובציבורים גדולים והולכים. אין

זה מקרה שמי שמנהיג את הוועד הוא דווקא לא אתיופי. הבעיה היא לא של

החברה האתיופית, והבעיה היא לא של העדה האתיופית, אלא זאת בעיה קודם כל

של כל החברה הישראלית, ובעיה בפנים החברה הישראלית של אותם ציבורים שהם

ראו פעם את הדבר הזה.

ואני רוצה להגיד לך גב' ענת מאור, אני אומר לך שאני לא מוצא מלים לתאר

מה קורה כאן. אני יושב עם נציג המפד"ל, נציג הימין. אני שמאל כבר שנים

על גבי שנים. אני פשוט נדהם, אין מלים בפי להבין איזה אבסורד קורה כאן,

שנציג הימין, נציג המפד"ל, נציג הדתיים אומר לך תביאי את היהודים האלה,

ואת שומרת הכשרות הגדולה, אומרת שלא להעלות אותם.
א. אליצור
אני חייב התנצלות לאדונים מרחב וגורדון

ואחרים אחרי שקשרו כתרים ופרסים זה לראש זה

על מבצע מפואר. אני לתומי חשבתי שזו חובתה של ממשלת ישראל, ושעל דבר

כזה לא מגיע פרסים, כי על זה המדינה קמה. אבל בסדר, קשרו כאן האדונים

כתרים לראשם, והם אמרו שאני שפכתי את דמם. הרשו לי להתנצל, חברים, על

זה שאני שופך את דמכם. אתם נראים לי קצת מעל לגיל 22, ששמעתי את העד

כאן מעיד על האנשים שהם מתים. אני רוצה לברך את כולנו. בוועדה הקודמת

שישבנו, ישבה כאן נחמה אלמו, והיא דיברה כאן על שני אנשים שמתו, ואני

לצערי הייתי צריך לדבר אחריה, ולא יכולתי לדבר מפני שקולי בגד בי. כל

מה שיכולתי לעשות, כשראיתי את הנערה הזו בוכה, זה להגיד שאני מבקש שהיא

תישמע. היום הזה עומדים 11 מתים מוטלים לפנינו.

אני רוצה לברך י אתכם האדונים מרחב וגורדון מכל הלב, הלוואי שבפעם הבאה

שניפגש לא יהיו עוד מתים לפנינו. תרשו לי להזכיר לכם, שבחודש שבו עולים

20 אלף יהודים ממדינות חבר העמים, אתם קוראים לזה חודש גרוע בעליה.

הלוואי שנראה סוף סוף את 30 אלף האנשים האלה כאן אתנו, ואז שמחתנו תהיה

שלמה, ואז כל הסיוט הזה יהיה מאחורינו.

מ. ולדמו; אני שומר לעצמי את זכות התגובה, לפחות

בינתיים את זכות השתיקה, בכל הנושאים שהועלו

כאן. אני מציע לכולנו באמת להוריד פרופיל, מכיוון שעוסקים בדיני נפשות

ולא בהשמצות.



לפני שבועיים חזרתי מאתיופיה, שם שהיתי במשך 3 שבועות עם הפלאש-מורה.

אכלתי אתם, התפללתי אתם, קיימתי אתם את המצוות יחד, הייתי אתם כאח לכל

דבר, ואני בא בשמם ואני אומר את זאת בשמם - אני חושב שאני לא פחות

מייצג את הענין הזה, ואינני יו"ר של ועד כזה או אחר. אני פונה לכל

הציבור וגם לציבור שאומר שהוא מייצג אותם: הם מבקשים לשוב ליהדות

בשלמות, הם אינם מרמים, אינם משקרים, ואינם מעלילים עלילות שוא ושקר.

לא נגלה פה את רוב הדברים, מכיוון שרוב האנשים כאן שותקים. היתה

התנצרות, אינני רוצה לפתח אותה, זאת מציאות. אבל יש עובדה אחרת, שקרה

מה שקרה, ועם כל העומק של הנצרות באתיופיה, וקיים עדיין אצל רובם, הם

רוצים לשוב ליהדות. ואלה שבאדיס-אבבה רוצים בכנות לשוב ליהדות. אני

מאוד חושש מדרכים של שקר ומירמה, ומהתקפות אישיות חסרות שחר כלפי אנשים

שבאמת מגיע להם פרס ישראל. יושב זימנה היום, ומוסר את נפשו להציל כל

יהודי באשר הוא.

א. טמנו; הוא יספר מה הוא עושה. אתה תדבר מה אתה עשית

שם. אנחנו רוצים לשמוע מה אתה עשית.

מ. ולדמו! אלה אנשים שבאמת מוסרים את נפשם יום יום

ובשקט, במסירות נפש, בסכנה, עבור כל יהודי

באשר הוא באתיופיה. והדברים ייכתבו במכתבים בשקט, לא הולכים עם זה

לעתונות. מי שעושה, שותק.

הפניה היא של האנשים, ואני אומר את זה בשם אנשי הפלאש-מורה באדיס-אבבה,

הם רוצים להיות יהודים.

א. טמנו; הם יהודים. המשפחה שלי הם יהודים לכל דבר.

היו"ר ע. זיסמו; אני מבקש אותך לצאת החוצה.

מ. ולדמו; אנשים רוצים להיות יהודים אמיתיים ושלמים,

ואלה שיושבים באדיס-אבבה כבר שלוש שנים

נמצאים במהלך הזה. הם עזבו את הנצרות ככלל, אלה שיושבים שלוש שנים,

התקרבו ליהדות, ומבקשים להיות יהודים שלמים בשמירת תורה ומצוות כפי שהם

מנסים לתפוס בכל דבר שהם יכולים בענייני יהדות ואמונה. זו הזעקה שלהם,

להיות יהודים אמיתיים, ולא לבוא לכאן ולהגיד לא התנצרנו.

ע. מאור; כמה יש היום?
מ ולדמו
באדיס-אבבה כציבור סה"כ יש כ-4,000 נפש.

מתוכם 2,850 במחנה הג'וינט, במשך כמעט שלוש

שנים. זאת קבוצה פחות או יותר מוגדרת. מחוץ למחנה - אני עוד אמסור את

הדו"ח, עוד לא פירסמתי אותו, אבל מישהו הדליף אותו לעתונות בסילוף,

הדברים כתובים כאן בחתימת ידי - יושבים כ-1,300 נפש שהגיעו לפני כשנה,

ואינם זוכים לטיפול ולא לסיוע כספי. אינני רוצה להיכנס לפירוט, אבל

חייבים לסייע מבחינה הומניטרית לאותה אוכלוסיה.

יש לי הרבה מה לומר, אבל אני מקצר.

ח. פורת; על-פי החלטות ועדת צבן, יש מיגבלה בתהליך?



מ. ולדמי! היות שהועלה כאן נושא עמדת הרבנות הראשית

לישראל, כנציג הרבנות הראשית לישראל, כמי

שמלווה את הנושא הזה כנציג הרבנות מלפני מבצע שלמה, באמת הענין עלה

לפני הרבנים הראשיים כמעט שנה לפני מבצע שלמה. הרב הדנה היה מהראשונים,

וכן העמותה של עציון וציבור נוסף. היו הצעות לשלוח לשם שליחות כבר לפני

מבצע שלמה, ביניהם אני, כבית-דין, כדי לפתור את הבעיה שם ולא הסתייע

בידינו. לא ניכנס עכשיו לשאלה אם זה טוב או לא טוב, אף שיש לי גם מה

לומר. כעקרון עמדת הרבנות הראשית מאז ועד היום, כולל הרבנים הראשיים

הנוכחיים, שכל מי שהוא יהודי במוצאו - דהיינו, אמו וסבתו מביתא ישראל -

ועד שהמיר דתו באיזה שהוא דור, אם הוא רוצה בכנות וביושר לשוב ליהדות,

יש לאפשר לו שיבה ליהדות לפי ההלכה, ובמקרה הזח זה מקביל למסורת יהודי

אתיופיה, כמו שהקייסים רוצים. כל הקייסים אמרו שהם התנצרו, לא היה קייס

אחד שלא אמר את זה, את כל השקרים הללו. כל הקייסים העידו שהם התנצרו,

המירו דתם, וכל הקייסים מוכנים שישובו, אבל אחרי שיבה ליהדות. העדה

שותקת. אני מבין את נציגי העדה, אבל אל תנצלו לרעה את השתיקה של אנשי

העדה. זאת עמדת הרבנות הראשית לישראל.

לגבי ועדת השרים שהחלטותיה אומצו על-ידי ממשלת ישראל. למיטב ידיעתי,

כמי שהשתתף בכל הישיבות, הסעיף המפורש בנושא הזה השאיר פתח, והוא אומר

כך: "ממשלת ישראל לא תעסוק בפעילות של גיור או השבה ליהדות". זה נכון.

וזה בניגוד לוועדת רובינשטיין שאומצה על-ידי יצחק שמיר. ועדת

רובינשטיין קיבלה את עמדת הרבנות ודיברה על השיבה ליהדות, ואנחנו,

כשיצאנו לפני שנה, קידמנו את הנושא הזה, וחזרנו עם אותן המלצות בכיוון

הזה.

ועדת השרים בראשות השר צבן וממשלת ישראל שקיבלה את ההחלטות, בהמשך
לאותו סעיף, ציינה
"הממשלה תבדוק את האפשרות כי גורמים מתאימים יפעלו

בהסכמתה של ממשלת אתיופיה בקרב המועמדים לעליה מקרב הפלאש-מורה במגמה

לקרבם למורשת ישראל ולהווי הארץ ולהקל את חבלי היקלטותם בה". אלה

הדברים, מי שרוצה להם פירוש, הם מפורשים.
ח. פורת
שאלתי את שר הקליטה יאיר צבן, למה כתוב פה,

כי הרי הוועדה ביקשה להכניס תיקון, לא במגמה

לקרבם למורשת היהדות אלא במגמה להשיבם ליהדות. הוא אמר במפורש לא

החלטנו כך. כך יש פה בעיה, שאני מקווה שאפשר להרחיב את הפתח, אבל בואו

לא נתחמק מהעובדה שהוועדה לא רצתה בזה.
מ. ולדמו
אני מציע, בשם הרבנות הראשית לישראל, לאפשר

לכל מי שהוא זועק כי הוא בן פלאש-מורה,

כלומר שהוא בן לאמו ולסבתו מיהודי אתיופיה, במשך הזמן קרה מה שקרה,

ורוצה לשוב ליהדות, לאפשר לו את זה. בדו"ח שאמסור אותו פה - לא פירסמתי

אותו, מי שהדליף, הדליף, והדליף בסילוף - אני מציין לא רק את בני

הקבוצה של אדיס-אבבה. יש לנו התייחסות לכלל התופעה עם קבוצה מיוחדת

בקוארה, שאני ממליץ פה לפעול כלפיה מבחינת השבה ליהדות כראשונה, ואינני

לא רוצה לפתח את הנושא הזה.
היו"ר ע. זיסמו
אנחנו נקרא את הדו"ח, ונזמין לא רק אותך אלא

את כל מי שצריך, כשנקיים את הדיון בו.



י. הדנה! קודם כל, אנחנו שומרים את הזכות של כל אלה

שעסקו בעליה, שזכינו לראות קרוב ל-50 אלף

יהודים כאן בארץ, ואנחנו מעריכים ומוקירים ושמחים בכך.

לגבי הפלאש-מורה, אני למעשה אחד מהראשונים שהעליתי זאת עוד ב-89,

כשהתחילו להגיע לאדיס-אבבה. שמענו, הגיעו אלינו השמועות שאנשים נמצאים

במצב בריאותי וכלכלי מאוד קשה, שעומדים ברחובות לבקש אוכל כדי להציל את

חייהם. כאשר שמענו את הדבר הזה, ביררתי את הדברים, ומיד עמדנו עם כמה

מהחברים בקשר עם המוסדות שמטפלים. כתבתי בשמי מכתבים לרבנות הראשית, זה

הדבר הראשון שעשיתי, והיה מגע עם הרבנים הראשיים לישראל. מיד קיבלנו

מכתב מהראשון לציון לשלוח שליחים, שאני אעמוד בראשם, כדי להשיב אותם

ליהדות ולהעלות אותם ארצה.

לאחר מכן פניתי לסוכנות, למשרד החוץ, לוועדת העליה והקליטה, כתבתי מכתב

אחד לכל הגורמים הנוגעים בדבר. יאמר לזכותם שנפגשתי עם הרבנים הראשיים,

היו גם מהסוכנות, אורי גורדון שבאמת דיבר, יש לו זכות גדולה בכל הענין

הזה, היה מר חנן כורת והיו כמה נציגים נוספים. אני לא רוצה להרחיב, אבל

התוצאות ידועות, יש לנו מכתבים ברורים במועצת הרבנות הראשית אצל הרבנים

הראשיים לישראל שליט"א, וכולם תמכו ופסקו - וזה פסק הלכה - שהמשלחת

תצא, תשיב אותם ליהדות באתיופיה, ותעלה אותם לישראל כיהודים לכל דבר.

כאן היתה בעיה. אחר-כך כשהמורדים עמדו להיכנס לאדיס-אבבה, שוב פנינו

לרבנים הראשיים והתרענו על סכנת נפשות, כי אז מאוד פחדנו, לאו דווקא

מהמורדים או מהצבא, אלא החשש שלנו היה בגלל השודדים וסתם "עמך"

באדיס-אבבה, שממש יתנקמו בהם, וכן יכולים היו להיפגע במלחמה. נאמר לנו

לצאת מיד לאתיופיה, להעלות אותם, אפילו את ההשבה ליהדות לעשות בארץ

במקום לעשות אותה שם. כך היו הדברים.

כל הבעיה היתה, כפי שאני רואה, בממשלת ישראל. לפי עניות דעתי, אם ממשלת

ישראל אז היתה נותנת את האור הירוק, אני חושב שאנשים בשטח היו עושים את

מלאכתם נאמנה. כך בכל אופן אני מאמין. אנשים בשטח היו עושים את מלאכתם

נאמנה. כל הבעיה היתה כאן אצל ממשלת ישראל. כך לפחות זאת הרגשתי וזו

היתה גם הסיבה שלא יצאתי, כי לא ניתן היה לעשות את הפעולה.

לאחר מכן פניתי לגבי הבעיה הכלכלית והרפואית, גם אז היתה החלטה להחזיר

אותם לגונדר. להחזיר את ה-3,000.

א. רביץ; של מי היתה ההחלטה?

י. הדנה! היו שמועות שרוצים להחזיר אותם לגונדר.

פניתי גם לג'וינט, גם לסוכנות, יש לי גם

מכתב של מיכה פלדמן, שלא להחזיר אותם לגונדר. זאת אומרת, היתה החלטה

שלא להחזיר אותם לגונדר. ראינו סכנת נפשות בהחזרתם לכפרים. ובאמת

מהסוכנות, קיבלתי מכתב, הוא ישנו בידי, ואני מוכן להעביר אם צריך את כל

המסמכים. כולם הסכימו שלא להחזיר אותם לכפרים, אלא להשאיר אותם

באדיס-אבבה, וגם לסייע להם בעזרה הומניטרית.



לקראת מבצע שלמה, שבוע לפני המבצע, יש לי מכתב שכתבתי לראש-הממשלה, ובו

התרעתי על כך שלא ייפגעו אנשי הפלאש-מורה. לא קיבלתי תשובה, כנראה לא

היתה התייחסות בממשלה.

היו"ר ע. זיסמו; מופיע בפרוטוקול הוועדה לקליטת העליה שאתה

הופעת בפניה.

י. הדנה! נכון, הופעתי.

היו"ר ע. זיסמו; שם דיברת על מספר קטן.

י. הדנה; אז היה מספר קטן. כל המספר הגדול הזה הגיע

במשך הזמן, אחרי המבצע. כל הסקר הזה למעשה

נעשה אחרי המבצע. אז התרעתי ראשית כל על כך שצריך לטפל ב-3,000 איש

באדיס-אבבה, כי היו בסכנת נפשות בכל המובנים.

אני שוב אומר, הבעיה היא בעיה סבוכה, עדינה, שצריך לטפל בה בכובד ראש.

צריכים לברר ולבדוק את המקרים, ההשבה צריכה להיות באתיופיה, ולזה כולם

מסכימים. צריכים שהם יעלו לישראל כיהודים לכל דבר, וללא כל ספק.

לפי מה שלמדתי וחקרתי בנושא, גם במסמך שלי מלפני 3 שנים זה כתוב,

שאיננו יכולים להתעלם מהבעיה. ממשלת ישראל לא יכולה להתעלם מהבעיה

במוקדם או במאוחר. חבל מאוד שאנחנו גורמים מכל מיני סיבות גם לסבל רב,

וגם לתמותה, וגם לכל מיני מצבים בחברה. לכן צריכים להתחיל מיד להיערך.

אני בהחלט מסכים שתוקם ועדה, תחקור, תבדוק מי שייך לעם היהודי ומי לא,

ואז להעלות אותם ארצה בהקדם.
ד. קרלין
אמנם הדיון שעלה כאן לא היה בענין ועדת

השרים, אבל היו גם כמה נקודות שכן נוגעות

לוועדת השרים, ואתייחס רק למעט מהן.

לגבי הסיוע לאלה שיגיעו על-פי חוק הכניסה. הממשלה לא דחתה את זה, אלא

העבירה את הדיון לוועדת השרים, ועדת השרים הטילה על השר צבן שבא במשא

ומתן בימים אלה בענין סוג הסיוע והיקף הסיוע.

היו"ר ע. זיסמו; אמרתי, השר לקליטת העליה התייחס בהבנה

לתיקון הזה של הוועדה, ועדיין מתייחס בהבנה,

אבל זה לא כלול בהחלטות הממשלה.
ד. קרלין
י לא אחת הצהיר השר צבן שלא יתכן שיגיעו אנשים

אלו ללא כל סיוע, ובימים אלה מעובדת נוסחה

יותר מהגונה לתת סיוע. דרך אגב, אין לזה תקדים, אלה אנשים שמגיעים

על-פי חוק הכניסה, ואין לזה תקדים.

היו"ר ע. זיסמו; אני רק רוצה לבקש בהזדמנות הזאת, השר צבן

אמר שהוא יביא את זה לוועדה בעוד מועד.

ח. פורת; גם הקרובים מדרגה ראשונה יעברו את התהליך של

ההשבה ליהדות, ואז הם יכנסו לחוק השבות, כי

אחרת הבעיות האלה לא ייפתרו.
ד. קרלין
לגבי סיוע לאלה שנמצאים מחוץ לתוכנית

באדיס-אבבח קבעה הוועדה בסעיף 5(ג): "הממשלה

רושמת לפניה את הודעת הג'וינט כי הארגון ימשיך לסייע ל-2,800. יו"ר

ועדת השרים יבדוק את ההצעות השונות שהועלו בפניה ואשר מגמתן היתה

להבטיח סיוע הומניטרי גם לכ-1,200 בני פלאש-מורה שהגיעו לאדיס, למרות

ההודעות וכו' וכוי".
המשמעות היא
אנחנו עכשיו נמצאים במגע עם גורמים כאלה ואחרים, והעברנו

את זה גם לתקשורת, כדי למצוא אפשרות כזאת או אחרת להעניק סיוע.
ח. פורת
האם פניתם בבקשה לג'וינט לטפל באותם 1,200,

והם הודיעו שהם מסרבים?
ד. קרליו
אני מעדיפה אולי לא לענות.

היו"ר ע. זיסמו; אני אקל עליה. יש עובדה, שמאז שהם דנו בזה

עברו 4 חודשים, עברו חודשים והם אינם מקבלים

את מה שצריכים לקבל. זאת עובדה.
ד. קרליו
לגבי דברי ח"כ גונן שגב. החלטות ועדת השרים

אינן החלטות מסגרת. כאשר חבר הכנסת הנכבד

דיבר על איזה שהוא צוות אופרטיבי לבדיקה מהותית של הענין, הלא קבעה

הוועדה שבצוות אופרטיבי ישבו נציגי מנהיגות העדה.
היו"ר ע. זיסמו
אמרתי 3-4 פעמים תוך כדי הדיון שיש

קונסול, ולידו יש צוות.
ד. קרליו
לגבי איחוד משפחות. יושב כאן מר דוד אפרתי,

שבנאמנות רבה, נדמה לי שבתדירות של פעמיים

בשבוע, מתכנסים כדי לשמוע על מקרים הומניטריים שהגיעו לידיעתם באיסוף

מרתוני של נתונים. דוד אפרתי יסע לאתיופיה ויברר את הדברים.
ח. פורת
לא התייחסת לאותה נקודה, מה היתה עמדתה של

הוועדה לגבי תהליך ההשבה ליהדות.
ד. קרליו
אני יכולה להקריא לך את החלטות הוועדה. את

הסעיף הרלוונטי הרב ולדמן קרא, שממשלת ישראל

לא עסקה ולא תעסוק בהשבה ליהדות.
מ. פלדמו
מדי פעם אשתי מזכירה לי, שכדאי לא רק לצאת

מתוך הנחה שאני אוהב אותה, אלא גם להגיד לה.

כנראה זה גם דבר שצריך לעשות עם אנשים שעובדים אתם. אין לצאת מתוך הנחה

שהם יודעים שאני אוהב אותם, אלא לומר להם את זה. לכן קשה עוד יותר

לשמוע את ההאשמות שהוטחו הן פה והן בתקשורת כנגדי וכנגד עובדים אחרים,

שוודאי מרגישים כמוני כלפי העדה אתה אנחנו עובדים. ואולי לכן גם קשה לי

לומר מה שאני עומד לומר עכשיו.

בתהליך מאוד ממושך וכואב למדנו שלא תמיד רבים מבני העדה אומרים את

האמת. גם בנושא הזה של התנצרותם של חלק מבני העדה, לא נאמרה האמת.

יושבים כאן בחדר אנשים שהם עצמם עסקו בניצור בני העדה, והיום הם



מובילים את הקרב. הס עסקו בכך באופן פעיל. יושבים אנשים שרימו אותנו

בכך שהביאו או עזרו לקרובי משפהה להביא בתוך בני משפחתם נוצרים גמורים,

ולכן אני צריך לומר למי שעוסק בזה וגם לכם, שכל הנושא הזה צריך להיבדק

ביסודיות גמורה. אם היהודים הביאו בתוך משפחותיהם ילדים, ואפילו

מבוגרים, על-סמך קשרי ידידות או מסחר אפילו עם אנשים נוצרים, הרי קל

וחומר שיש לצפות שאנשים שההתנצרו בעצמם יעשו דברי -כזה. לא אני אעסוק

בזה, לצערי הרב אני משלם את המחיר, ופסלו אותי מלעסוק בזה. אומרים

באמהרית, היזהרו במעשיכם. צריך להיזהר בענין הזה, ולא לגמור את זה ככה

במחי יד ושלום על ישראל, כי זה יהיה לא שלום על ישראל, אלא מלחמה על

ישראל.

לגבי הנושא שלמעשה למענו הוזמנו לכאן, והטענות שאנחנו הפעלנו לחצים

וסחיטות על האנשים מקרב העדה כדי לגרום לכך שהם יודו שקרוביהם התנצרו,

וזאת כדי למנוע את עלייתם או כדי לגרום לכך שהם יצטרכו לשוב ליהדות.

אני מזכיר מה אמרתי קודם לכן, שזה ברור שהיתה התנצרות, ורק שחלק מאנשי

העדה, מתוך אינטרסים שלהם, מנסים לטשטש את זה. אני רוצה לקבוע כאן

מולכם, והתקשורת מהירה מאוד, היא נעלמת מהר, והיא האשימה אותנו. אנחנו

לא סחטנו מאף אחד, ולא איימנו על אף אחד. כבוד קייס טאיה יושב כאן,

והוא יוכל לאשר את זה, ובנו, שגם הוא קייס, ועוד שני קייסים חתמו על

דבר שהם לא ידעו על מה הם חותמים, ושהחתימה שלהם נסחטה! הנה זה נמצא

כאן, ואני אצלם את זה כי זה המקור. נאמר כאן שהם חותמים כאן על רשימה

של יהודים שנותרו בקוארה, אנשים שעזבו את הכפר, והם לא ידעו מה קרה

להם, וקבוצה גדולה של אנשים בקוארה שהתנצרו. יש כאן שלוש רשימות, והם

חתומים הן על המסמך המרכזי, והן על כל אחת מן הרשימות. אני מצטער

שאנשים הולכים לעתונות ואומרים בשמם, או מתרגמים לא נכון את דבריהם,

כאשר בא חבר כנסת והוא נעזר בתרגום. הם עושים שרות רע לאותו אדם ששומר

על היושר שלו, וגוררים אותו למין מעשה של שפיכת דם, כפי המושג בו השתמש

ראובן מרחב.

ח. פורת! לגבי הנושא הזה של המתנצרים, מהי תמונת

המצב?

מ. פלדמו; שוב אני אומר כאן, אינני בקי ברזי ההלכה.

ח. פורת! האם המסקנות של הרב ולדמן מקובלות עליך!

מ. פלדמו; אינני איש הרבנות, אינני יכול להכריע

בעניינים האלה. אין לי שום סמכות.

היו"ר ע. זיסמו; י מה אתה רוצה ממנו! אתה היית קשור עם משרד

הדתות, אתה היית קשור עם הממשלה הקודמת.

הרבנות נתונה להשפעתך. למה אתה עובר אליו עכשיו! מר פלדמן לא יקבע.

מ. פלדמו! אינני עוסק בזה ולא אעסוק בזה. אני עוסק

כרגע בהעלאתם של אחרוני היהודים.

היו"ר ע. זיסמו! הישיבה הסתיימה, ואנחנו צריכים לקבל החלטות.

אינני יכול לתת יותר את רשות הדיבור לאף אחד

מהנוכחים כאן, זאת ישיבה מאוד ארוכה. פעם קיימנו ישיבה כזאת, ובעקבות

זאת הלכנו והפסקנו את שביתת הקייסים. אני חייב להגיד את זה באכזבה



גדולה ובביקורת קשה. 17 יום היתה שביתה של הקייסים. קיימנו פה ישיבה של

שעות, התקבלה החלטה, הלכנו חברי ועדת העליה והקליטה, דיברנו, נעזרנו

בכל מי שצריך להעזר, היה שיתוף פעולה בלתי רגיל עם המשרד לקליטת העליה

וכיו"ב. השביתה הופסקה, מונתה ועדה, והגישה מסקנות. אני הייתי בחו"ל,

ואני רואה שלא ביצעו את ההחלטות. פשוט מאוד, קשה לחיות אם מתקבלות

החלטות והן אינן מבוצעות. מה קרה? לא סידרו חלק מההסכם, ואחר-כך תקציב,

שר האוצר וכוי. זה דבר בלתי נסבל. לכן גם היום, אף שאני יודע שיש עוד

כמה אנשים שרוצים לדבר, צריך לקבל החלטות.
יש שתי אפשרויות כשמקבלים החלטות
כולם עוזבים ונשארים רק חברי הכנסת

עם אורי גורדון וראובן מרחב, או שאתם יושבים בשקט, ולא נשמע הפרעה

כלשהי.

אני מציע שהוועדה תקבל את ההחלטות דלהלן:

(א) אנחנו רואים בחומרה את העובדה, שאף שמסקנות ועדת צבן אושרו בממשלה

ב-7 בפברואר 1993, עדיין לא בוצעה ההחלטה על איחוד משפחות מדרגת

קירבה ראשונית.

זה הדבר החמור והרגיש ביותר שנוכחנו לדעת היום. אינני קובע את זה

לגבי עשרת החודשים האחרונים, אלא לגבי 10 השנים האחרונות, ואני

אומר את זה במפורש. עוד ננסח את ההחלטה, אני אומר את ההחלטה

העקרונית שהיא ברוח הזאת. אני אומר לך, שאם אני הייתי חייל בצה"ל

ומשפחתי היתה בבולגריה, לא הייתי נותן מנוח לאיחוד משפחות. אנחנו

מעלים בוסנים מוסלמים לארץ. אם ממשלת ישראל קיבלה החלטה שאני תומך

בה, כי אני תומך בשר צבן ובממשלת ישראל, על חוק כניסה, לפני חוק

הכניסה היו צריכים להעלות את המשפחות האלה, ואני לא מקבל כל הסבר

שניתן. אם אדם נמצא 10 שנים ומחכה לזה, היו צריכים למצוא את הדרך

לאחד את המשפחות. יש בישראל 1,000 וכמה משפחות שנכנסו לפי חוק

הכניסה מבריה"מ לשעבר.

(ב) אני חושב שבהמשך לכך הוועדה צריכה לקבל החלטה שהיא קוראת לממשלה.

יש ממשלה בישראל. החלטת הממשלה נתקבלה ברוב קולות גדול, היו גם

שלושה מתנגדים או נמנעים, אבל היא מחייבת את כולם. רבין אינו מתנער

מכל אחריות, וגם אני אינני משחרר אותו מאחריות, אבל כל הממשלה

נושאת באחריות, כולל אלה שהתנגדו או נמנעו.

(ג) אנחנו קוראים לממשלה לפעול לאלתר לאיתור המקרים החריגים, ולפתור את

בעייתם במהירות.

(ד) אנחנו חוזרים ופונים לממשלה לאמץ את כל התיקונים שהתקבלו בוועדת

העליה והקליטה. אני אומר את זה גם לענת, והיא איננה מערערת על זה.

(ה) הוועדה קוראת לממשלה לפעול, ואני מתייחס להערה האחרונה שהושמעה

כאן. אינני יכול לקבל שיש כ-4,000, ושחלק באופן ישיר נתבקשו על-ידי

ממשלת ישראל לדאוג. אם יש 1,300 או יש 1,200 או אינני יודע כמה, כל

אלה שנמצאים שם ואינם מקבלים את הסיוע כמו ה-2,800, האחריות היא על

ממשלת ישראל. ממשלת ישראל עובדת באמצעות הסוכנות, היא עובדת

באמצעות הג'וינט, היא עובדת באמצעות ארגון זה וארגון אחר. אינני



מקבל שיש במשך תקופה ממושכת שני סוגים של אנשים, שמקבלים סיוע

שונה. זה לא מקובל עלי.

(ו) אני פונה ליוצאי אתיופיה על אירגוניהם השונים, אני פונה לכל אלה

שאינם יוצאי אתיופיה על אירגוניהם השונים, להסתפק בהחלטות האלה,

ולהכריז שעד בואו - שימו לב, אינני אומר עד לסיום הביקור - של

ראש-ממשלת אתיופיה, שאין להעלות על הדעת שהוא ידון בישראל רק

בנושאים כלכליים וצבאיים ובינלאומיים וגלובליים, אין להעלות על

הדעת שלא תהיה שיחה ודיון, ואני בטוח שתהיה גם הבנה וגם הסכמה גם

בנושא הזה. אני מבקש מכם להכריז פומבית - זאת בקשה, זאת מדינה

דמוקרטית, אתם ארגונים וולנטריים, אבל חשובה ההכרזה שלכם - שאתם

נענים לפניית ועדת העליה והקליטה, ואינכם לא פועלים עד שהוא יבקר

בארץ, ונוכל לפי המקובל להציג בפניו את הבעיה, ולסייע לממשלת ישראל

להגשים את החלטותיה.

ח. פורת! אני רוצה להתייחס להערה האחרונה שלך,

ואחר-כך לגופן של ההחלטות.

גם אני חושב שלא יהיה נבון ליצור מהומה לפני בואו של ראש-ממשלת

אתיופיה, בעיקר לאור העובדה שכל החברים כאן מסכימים שהבעיה ביסודה

איננה בעיה של ממשלת אתיופיה. לא היא זו שמעקבת את הדברים, לא היא

הכתובת גם מבחינתנו.

אני רק רוצה לומר שאנחנו אומרים שלא נפנה לממשלה, והשאלה היא מה יוצג

בפניו בסוגיה של הפלאש-מורה על-ידי הממשלה. אם הממשלה נאמנה להחלטות

ועדת צבן, פירושו של דבר שהיא תתייחס רק לאלה שהם מדרגת קירבה ראשונה,

ואפילו אולי תאמר לי שאלה האחרים בכלל אין לנו ענין בהם, הרי שאי-אפשר

שאנשים לא יבקרו את הממשלה על אמירה כגון זאת, לא אותו. זאת נקודה

שמוכרחים להבין אותה, כי הבעיה שלנו היא לא אתו, אלא היא בעיה פנימית

בתוכנו. אנחנו עצמנו מבקרים את הממשלה על כך שהיא לא אימצה את המסקנות

שלה.

אני מקבל את ההצעות שאתה העלית, אני רק רוצה לתת לשתי נקודות משמעות

יותר אופרטיבית.

(א) לפי מה שנמסר לי היום במשרד הפנים, באמת מפרסמים, נדמה לי ברשת רקע

באמהרית, את השמות של אלה שמזמינים אותם לבוא כדי לדבר בקשר לנושא

של טיפול ביהדותם. אבל יש אנשים שפונים היום למשרד הפנים בבקשה,

על-פי ההחלטות של ועדת צבן, לגבי הנושאים של קירבה ראשונה. אם הם

לא נקראו' מראש ולא הוזכרו שמותיהם, אין מקבלים אותם. אני חושב

שהדבר האלמנטרי צריך להיות, שבמשרד הפנים ישב צוות קבוע שיוכל לקבל

פניות של כל אלה שיכולים לפנות על-פי הקטיגוריות הקיימות היום. זה

מנוסח בצורה כזאת שאנחנו מבקשים לטפל בכל הפניות שפונים אליהם.

(ב) אני מציע לתת משמעות יותר אופרטיבית דווקא לאור מה שנמסר כאן,

שהוועדה, ועדת צבן, לא התנגדה לכך שייעשה תהליך השבה ליהדות, ובלבד

שהדבר הזה לא ייעשה על-ידי ממשלת ישראל באופן ישיר. הואיל ויוצא

הצוות של דוד אפרתי לאתיופיה, הוועדה פונה אל הצוות הזה לטפל בכל

אותם מקרים שבהם יש בקשה להשבה ליהדות, לטפל בזה על-פי הקטיגוריות

שקבענו בהחלטות הוועדה.
היו"ר ע. זיסמן
זה לא התפקיד של דוד אפרתי, גם לא של משרד

הפנים. זה תפקיד של ממשלת ישראל באמצעות

הרבנות הראשית. יש משרד דתות.
ח. פורת
לממשלה פניתי בהחלטה שלנו שאנחנו מבקשים

שינוי בהחלטת ועדת צבן. אני מדבר כעת

קונקרטית.

היו"ר ע. זיסמו; זה לא התפקיד שלו, הוא לא נוסע לזה. הוא

יגיד לך לשם מה הוא נוסע.

ד. אפרתי; החלטת הממשלה ב-7 בפברואר ציוותה ששר הפנים,

בתיאום עדיין עם ועדת השרים שנתבקשה להמשיך

מעקב, יקבע את הקריטריונים, יקבע את ההרכבים, יתאם עם משרד החוץ, כי

יש כאן הענין המדיני. עד היום אין פתרון מדיני מתי יצאו ההרכבים

הקבועים שנקבעו לטפל בסוגיה של איחוד משפחות ולפי חוק הכניסה. לכן, אם

זה לא התבצע, זה משום שאנחנו מקבלים שמשרד החוץ טוען עד היום שהתנאים

המדיניים עוד לא בשלים. לכן אין מה לבוא בטענה מדוע לא בא אף אחד, וזה

כי אין אפשרות כזאת. כדי לטפל באחד, אי-אפשר לטפל באחד כשאותו מקרה הוא

בהחלט דוגמא לרבים מאוד, ולמה להעדיף אחד כזה, ולהזניח את הרבים

כדוגמתו?

ח. פורת; האם אי-אפשר לעסוק באיחוד משפחות מבלי

שהצוות יימצא שם?

ד. אפרתי; נכון. הוועדה קבעה מתכונת, שלמעשה נעבוד

חודשים או שנים אם לא יימצא פתרון אחר לכל

הסוגיה, פתרון שונה ממה שנקבע עד היום, אם לא יימצא פתרון של שיבה

ליהדות. למעשה קבעו איזו שהיא מתכונת. אני אומר שהיא יחסית מאוד צרה,

למספר של הרשימות שקיימות. ההרכבים הקבועים עוד לא בשלים מבחינה מדינית

להישלח לשם. ההרכבים כבר כמעט קיימים, עוד לא פנינו לאנשים או לממונים

עליהם כדי שיסכימו, מכיוון שבכל-זאת יהיה לזה הד מדיני כפוף לביקור. זה

לגבי השאלה של הרכבים קבועים.

עלתה הצעה או דרישה להתייחס למקרים דחופים, ועד שהתנאים המדיניים

יתבשלו, נקים צוות - ומשרד החוץ ימצא לזה פתרון - וזה הצוות שדוד לקח

על עצמו או הטילו עלי לעשות. עלינו לקחת מקרים שלא יכול להיות שעוד

נמשיך לדון ולדון. מדובר במקרים מאוד קשים, ובזה התחלנו. קיבלנו רשימות

מכל מי שיכול- היה לעשות, ריכז את זה בעיקר משרד הקליטה. קיבלנו רשימות

שלדעתם אלה הם מקרים דחופים. כל מקרה הועבר על-ידי עובדים סוציאלים,

ולא על-ידי מישהו שחושב אחרת. המקרים האלה שנשלחו אלינו, ראיינו אותם,

אנחנו בוחנים אותם, בזמן הקרוב קובעים מי הרשימה של הדחופים לעת הזאת,

ואם אחרי הביקור יגידו לי לצאת, נוכל לעשות זאת, כי אנחנו כבר מצוותים

כצוות לעשות עבודה של משרד הפנים פרופר, עם עזרה של מתורגמנים ואנשים

שיכולים לעזור.

אני יוצא בעצמי כדי לקצר את כל ההליך של הפעלת סמכות. למעשה אינני פועל

בשם הקונסול שהתמנה ולא בשם ההרכב שהתמנה, ולא בשם ועדת ערר שתתמנה.

אני פועל כסמכות שיש לי באופן כללי בסמכותו של שר הפנים. אני יוצא כדי

להכריע בנושאים הדחופים בלבד, ואלה יהיו מעטים. אם תרצו, לעת עתה ראינו



כ-30-40 בקשות, בתוכן יש הרבה משפחות. חלק ראינו שזה לא מסוג המקרים

הדחופים, והס ישארו לטיפול של ההרכבים שיבואו לאחר מכן. לזה מכוונים

הדברים, בהחלט זאת הפרופורציה.

צודק ח"כ זיטמן שזה כבר לא משתלב עם עוד ערכאות ולא כלום. אנחנו יוצאים

למטפר ימים. אותם אנשים שראיינו כאן, נראיין שם אתי הקרובים שלהם. לולא

הנושא של שקר ושל העלמת אמת, לא היינו צריכים לצאת לשם במיוחד, היינו

מטתפקים בבדיקה כאן ומחליטים.
ר. מרחב
אני ריכזתי את צוות המעקב. קיימנו מטפר

פגישות. משרד הפנים התחיל לרכז את המקרים

הדחופים ביותר לפי הקריטריונים, שהבולטים ביניהם הם חיילים שמשרתים

בצבא והוריהם באדיט-אבבה, וקטינים. זה הדבר הדחוף ביותר.

ממשלת אתיופיה העבירה לנו בינתיים הודעה חד-משמעית דרך משרד החוץ שהיא

לא רואה בפלאש-מורה קבוצה שזכאית לטיפול מיוחד, וביקשה שלא לעשות

בינתיים שום דבר. למרות זאת ניצלתי את ביקורה של משלחת ההכנה לקראת

ביקור ראש-ממשלת אתיופיה כאן, ואת ביקורו של ראש הכנטיה האתיופית כאן,

ולפי הוראת השר צבן הודעתי לאדונים האלה שיש לנו בעיה הומניטרית חריפה.

אנחנו מתגברים בימים הקרובים את המחלקה הקונטולרית באדיס-אבבה בשביל

לטפל ולאמת שם את הנתונים, ולהביא את המקרים הדחופים ביותר. זה בלי שום

קשר לשום דבר אחר. זה אני מוטר על תקן הודעה.

בינתיים היו כל מיני פירטומים. אני מאוד חושש למשל מכל מיני פירטומים

לא אחראיים. האתיופים הם היום מדינה סוברנית. הממשלה בענין הזה פועלת

במהירות, ואלמלא העיכובים שהיו מבחינת כל האפשרויות להונאה, היה אפשר

לעשות זאת הרבה יותר מהר. לדעתי, דוד אפרתי יוכל לצאת עם הצוות שלו מיד

לאחר ביקור ראש-ממשלת אתיופיה.

היו"ר ע. זיטמו; אני מבין שהצעתי התקבלה כהחלטת ועדה.

הקשבתי להערה שלך. אליצור, יש מקרים שיכול

להיות שלא הגיעו אליך כחריגים. לכן אני מבקש להעביר אליך את המקרים. גם

אם אינך יודע מה יש אצלו, מה שיש אצלכם כמקרים חריגים, תעבירו לדוד.

אינני יודע מתי דוד יוצא, אני מקווה שהביקור יביא לידי כך שדוד יוכל

לצאת, ולא רק דוד יוכל לצאת אלא אנשים נוספים יוכלו לצאת לשם, ולקדם את

העניינים. אני ארצה לעקוב אחרי זה.

הישיבה ננעלה בשעה 10;13

קוד המקור של הנתונים