הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 46

מישיבת ועדת העליה והקליטה

מיום שלישי. א' ניסן התשנ"ב - 23 במרס 1993. בשעה 00;12

עי זיסמן - היו"ר

י' בא-גד

גי שגיא

מוזמנים;

שר הכלכלה והתכנון פרופ' שי שטרית

שי שנהר - משנכ"ל המשרד לקליטת העליה

ר' דולב - ראש המחקלה לפיתוח והתישבות, הסוכנות היהודית

שי לוין - עוזרת בכירה למנכ"ל המחלקה לפיתוח והתישבות

מי רביבי - מנכ"ל המגבית היהודית -U.I.O

שי בוגן - ראש אגף פיתוח קהילתי, גיוינט

אי הלחמי - יו"ר מועצת ארגוני העולים

י' לוין - מנכ"ל התאחדות עולי בריטניה, מועצת ארגוני עולים

סי דונשיק - מנכ"ל מועצת הפדרציות

שי רון - רכזת מחוז, מחלקת הקליטה בוועד הפועל של ההסתדרות

מזכירת הוועדה; ו י מאור

קצרנית; שי צהר

סדר-היום; מעורבות יהדות התפוצות בקליטת העולים, על פי התקדים

שהיה בשיקום שכונות.



מעורבות יהדות התפוצות בקליטת עולים, על פי התקדים שהיה בשיקום שכונות.

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוה את הישיבה של ועדת העליה והקליטה, ומקדם בברכה את השר

שמעון שטרית ואת כל שאר הנוכחים. הזמנתי לישיבה זו גם יו"ר הנהלת הסוכנות, מר

שמחה דיניץ, אבל אני חושב שגברת דולב תמלא כאן היום את מקומו.

הנושא שעל סדר יומנו הוא פיתוח הברתי ומעורבות של קהילות יהודיות בתפוצות

בשכונות, בישובים השונים וכיו"ב.

בעזרתו של מר סטיבן דונשיק נפגשתי עם ראשי הפדרציות. אני מכיר את הנושא

לא רק בתוקף היותי יושב-ראש הוועדה הזאת, אלא בהיותו אחד מאבות העיר ירושלים.

הבהרתי להם שאני מכיר ומודע למאמצים הקשורים במגביות ובמפעלים שונים בתפוצות,

ויחד עם זה אמרתי להם שלא רק ארגונים נוצריים מהולנד ביוזמתו של תדי קולק

יאמצו את אתר הקראוונים גבעת המטוס. אני חושב שהפדרציות הציוניות בתפוצות

צריכות לעזור לממשלת ישראל ולסוכנות היהודית בשיפור תנאי הקליטה וחיים באתר

הזה, כמו שאימצו בעבר שכונות שונות, כמו שכונת מורשה ושכונות אחרות בירושלים

ובערים אחרות בישראל.

אתר הקראוונים בגבעת המטוס הוא ברמה יותר גבוהה מבחינת איכות החיים שבו

יחסית למקומות אחרים, וכוונתי לכביש הגישה אליו, לשבילים שבו ולנושאים שונים

בתחום רווחה והתרבות המצויים בו. זה כמובן לא נוגד את מדיניות ממשלת ישראל

שהחליטה כי היא רוצה לפנות כעבור 3 עד 4 שנים את כל האוכלוסיה החייה היום

באתרי הקראוונים השונים. היא לא החליטה לחסל את אתרי הקראוונים. כי אם תפרוץ

חלילה מלחמת אזרחים ברוסיה, ובהתאם לחדשות האחרונות זה עלול לקרות, אנחנו

נהיה צפויים לגל עליה גדול ביותר, ונהיה זקוקים לקראוונים האלה.

באים אלינו היום עולים מאזרבידג'ן, מקזחסטאן, מחצי האי קרים ועוד. כך

שצריך יהיה לבצע את תכניות הפינוי של הקראוונים, לפי תכנית קיימת, כדי שאפשר

יהיה לקלוט את גלי העליה החדשים. אתרי הקראוונים ישארו, לפי הערכתי, גם מעבר

ל-3 עד 4 השנים שהזכרתי. הבהרתי ראשי הפדרציות שמעמסה הכבדה הזאת לא צריכה

ליפול רק על משרד הקליטה ועל ממשלת ישראל. הפדרציות מוזמנות להיות שותפות

בביצעו המשימה הזאת.

עלינו לקבוע מה יכולות לעשות הפדרציות הציוניות בנושא הזה, מבלי לפגוע

במגבית ובכל הדברים הידועים והמקובלים שבהם היא מטפלת, והמביאים ברכה למדינית

ישראל, לכלכלה שלה ולאוצר שלה. הייתי רוצה שהדיון הזה יתמקד בדרכים שבהן

יכולות הקהילות היהודיות בארצות העולם הדמוקרטי המתקדמים להשתתף . במאמץ של

קליטת העליה בישראל, מבלי לפגוע בממשלת ישראל, בסוכנות היהודית ובמנהיגות

היהודית שם.

אני מעביר את רשות הדיבור לשר שמעון שטרית.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

תודה ליושב ראש הוועדה. אני רוצה לעדכן את הדברים שנאמרו כאן בישיבה

הקודמת בנדון. מדובר בלפרוייקט פיתוח חברתי שאמור להתבצע בשותפות עם יהדות

התפוצות. לפרוייקט הזה יש מספר מרכיבים. האהד, פרוייקטים חברתיים רגילים, כמו

מילגות לתלמידים, תכנית המבטיחה שמקבלי המילגות יתנדבו לתת שעורי עזר לתלמידי

תיכון הזקוקים לשיעורים האלה, בעוד הם בעצמם לומדים באוניברסיטה או במכללה.

פרוייקט אחר הוא של פיתוח דמוקרטי עירוני, משהו בדומה למינהלות, אבל על בסיס

יותר וולונטרי, בהתארגנות של ציבור תושבים ממגזרים מסויימים כדי לוודא מה

הצרכים שלהם, לאתר מקורות ולשמש לובי להשגת המטרה.



הסוג השני מתמקד בקטע הכלכלי ארגוני. כלומר, בסיוע לפיתוח עסקים קטנים,

שזה מקור חשוב מאד ליצירת מקומות תעסוקה. המרכיב השלישי הוא חיבור הפרוייקטים

האלה עם שותפים מקרב יהדות התפוצות.

זה הרעיון- של פיתוח חברתי. סוכם שפעולת התיאום תהיה בידי משרד הכלכלה

והתכנון, שיפעיל ועדת היגוי שתתאם את הפעולות של המשרדים השונים, כולל הפעולות

שהוא בעצמו יכול לעשות באמצעות גופים כמו הרשות לפיתוח הנגב, הרשות לפיתוח

הגליל שנמצאת בשלבי החקיקה, ומערכת שתוקם מחוץ לממשלה ותיקרא "המפעל לפיתוח

חברתי".

יהיה גוף ממשלתי שייקרא בשם ועדת היגוי לפיתוח חברתי, ותהיה מסגרת חוץ

ממשלתית שתרכז ותתאם בין כל הגופים שיעסקו בנושא, פלוס פרוייקטים שהיא בעצמה

תפעיל בנושא זה. גם דאגנו לכך שהוועדה הציבורית של קרן העזבונות תאשר את

המפעל לפיתוח חברתי כמטרה מועדפת בלכ הנוגע להקצבות הקרן. כל הדברים נמצאים

בתהליך גיבוש.

אחרי שהגשנו לקרן העזבונות 100 בקשות, פנה אלינו האוצר ברוב טובו ושאל

מה פתאום אתם עוסקים בפיתוח חברתי? השבנו לו שיש חוק בענין, ויש

החלטה בנדון וכו'. המערכת פשוט טרם התרגלה לכך שיש גורם שעוסק בנושא הזה.

נראה לי שהפיתוח החברתי חייב לכלול גם את מערכת העולים, וחייב לשמש אתגר

ליהודי התפוצות. אנחנו יודעים מהנסיון שיהודי התפוצות אהבו מאד את רמת

המעורבות המוחשבית והקונקרטית שלהם במסגרת פרוייקט שיקום שכונות. כי זו לא

היתה שותפות המסתכמת בהשתתפות בישיבות ובקבלת החלטות שמישהו אחר מבצע או לא

מבצע אותן, מבלי שלהם בעצמם יש קשר עין עם ביצוע הדברים בפועל. זה היה דבר

שונה לחלוטין שלא היו רגילים לו עד אז. היתה להם האפשרות לראות באופן ממשי מי

הנאמנים של הפורייקט; הם בעצמם היו מעורבים בקבלת החלטות, ראו את הדברים

מבוצעים הלכה למעשה והם חשו בשותפות הזאת בצורה מוחשית ביותר.

פרוייקט שיקום שכונות הסתיים פחות או יותר, אף כי נשארו עוד מספר שכונות

שטרם שוקמו, אבל מדובר כבר בהיקף קטן יותר, בהשוואה לסכום של מיליארד דולר

שהוצא למטרה הזאת. אחרי מאמצים גדולים הצלחנו להגדיל את התקציב לשיקום השכונות

ל- 200 מליון שקל, במקום 58 מליון שקל. התקציב לשיקום חברתי עלה מ- 15 מליון

שקל ל- 30 אלף שקל.

זו כבר איננה תשובה לצורך ולאתגר של יהודי התפוצות. במשך השנים התפתחו

מערכות נוסות של מעורבות. המחלקה שהקטע הזה בסוכנות מאד חשוב ומרכזי אצלה ZU

המחלקה שבשראשה עומדת הגברת. דולב.

זו איננה יותר התשובה מתאימה לצרכים ולאתגר של יהודי התפוצות. אלא שבמשך

השנים התפתחו מערכות נוספות של מעורבות יהודי התפוצות, והמחלקה בסוכנות שהנושא

הזה הוא מאד חשוב ומרכזי אצלה היא המחלקה לפיתוח והתיישבות בראשותה של הגברת

רונית דולב. המחלקה הזו התאחדה עם מחלקה נוספת, ויש לה היום מספר פרוייקטים

שנותנים מענה לצורת השותפות שיהדות התפוצות רוצה ויכולה להיות מעורבת בו באופן

ישיר. כוונתי למשהו מאורגן כמו פורום הגליל ופורום הנגב שבו יש שותפות של

ראשי ציבור ושל תורמים מחו"ל עם ראשי ציבור מהארץ. ויש פרוייקטים ספציפיים

המופעלים בטכניקות שונות, כמו פרוייקט הזדמנות, פרוייקט פיתוח עסקים מקומיים

ואיזוריים שבהם יש מעורבות של המערכת.

אשר לקרוואנים בירושלים, הדפוס הזה קיים דווקה בקטע של הקליטה הכלכלית.

המרכז לפיתוח עסקים בירושלים התחיל בשעתו לטפל רק בעולים, אבל לאחר מכן כלל

במסגרת פעילותו גם ישראלים, ולדעתי היה זה מעשה נבון. כי לא תיתכן מערכת שתהיה

מצומצמת רק לעולים. תמיד כדאי לשלב את העולים עם הוותיקים.



אחת הדוגמאות לפעילויות השונות זו הפעילות למען עסקים קטנים. אדם שרוצה

לפתוח עסק של שיפוצים, למשל, או מכבסה, או חנות אחרת, ואינו זקוק לשם כך

לסכומים גדולים יקבל את העזרה הכספית שלה הוא זקוק. וכאן המקום להזכיר שהגדלנו

לאחרונה את הקרן לעסקים קטנים מ- 500 אלף שקל ל- 750 אלף שקל, בעקבות סקר שעשה

משרד הכלכלה כשמצא כי 62% מהבקשות שהוגשו לקרן קלרידג' נידחו. כשנדבקו המקרים

האלה נמצא כי אנשים רבים מדי נידחו ללא הצדקה. בעקבות הבדיקה הזאת הגדלנו את

מספר העובדים מ- 40 ל-70, ואת סכום הקרן הגדלנו ל- 750, כפי שכבר ציינתי,

הארכנו ל- ל9 חודשים את ענין ההלוואה, במקום שזה היה 3 חודשים קודם לכן, וגם

עשינו הדרגה של ההון העצמי, וגם את שלבי הפרעון הסופי של הלוואה קודמת מתחנו

כך שאין האיש מנוע מלקבל הלוואה חדשה, ועוד סדרה של תיקונים שיעזרו לאנשים

להעזר בקרן הזאת.

אנחנו מדברים על הלוואה בגודל של עשרות אלפי שקלים, שזה סכום משמעותי

לאדם הרוצה להתחיל בעסק זעיר משלו. הלוואות בגודל זה כבר הצמיחו כבר אנשים כמו

ג'ו(?), שהתחיל בסדנה קטנה של מחשבים. המטרה היא איפוא לתת לאנשים את הדחיפה

לה הם זקוקים כדי להתחיל בעסק משלהם, או את המילגה לה הם זקוקים כדי שיוכלו

להמשיך לימודיהם.

כשאתה בודק את פעילותו של כל מרכז לפיתוח עסקים אתה מוצא שהתרומה שלו

בהסדרת מקומות עבודה היא מרשימה ביותר. אני מקבל את הרישומים מהמרכזים לטיפוח

יזמות (מט"י), ואני רואה שהמספרים שם עולים מדי פעם במאות. הצלחנו להגדיל את

הסכום המיועד לעזור בעסקים קטנים מ- 100 ל- 200 מליון שקל, ואני מקווה שזה

יעלה ל- 300. הסקר שנערך לגבי הבקשות שנידחו גרם לשינוי הקריטריונים, וזה דבר

השוב ביותר. ובסך הכל אפשר להגיד שיש היום יותר כסף זמין לציבור גדול שהוא

פוטנציאל להיות אנשי עסקים.

אנחנו שוקדים עכשיו על הגדלת קרן להלוואות זעירות. גם המדינה צריכה לתת

את החלק שלה לתחום הזה. בוועדת השרים לתעסוקה התקבל בענין זה סיכום חיובי.

הפרוייקט הזה לפיתוח חברתי אמור להיות כותרת-הגג שמאחדת את כל הגורמים הפועלים

בתחום הזה, ולרשותה יעמדו משאבים של הממשלה. כאשר יתגלה הצורך בעריכת סקר

שיגדיר מחדש את הקריטריונים לקבלת הלוואות, למשל, אנחנו נעשה את זה, כי אנחנו

יכולים להרים את זה. כאשר תתגלה בעיה, כאשר יהיה איזה שהוא מעצור, הגוף הזה

יכנס לפעולה, יפתור את הבעיה וידחוף את הדברים קדימה.

אני מקווה שתוך מספר חודשים נשיג קרן להלוואות זעירות שתהיה בת 50 מליון

שקל לפחות, וזה יכפיל את מספר מקבלי ההלוואות. הצלחנו להשיג זאת אחרי שבדקנו

ומצאנו שצריך להגדיר מחדש את הקריטריונים וצריך להגדיל את הקרן להווואות עד

750 אלף. ועכשיו אנחנו הולכים על הקרן לעסקים קטנים. רציתי לציין עוד שבסקרים

השקענו סכום קטן, אבל התפוקה של הסקרים האלה היתה גדולה וחשובה ביותר.

אחרי ששינינו את הקריטריונים בענין הלוואות היותר גדולות פתחנו דלתות

בפני אנשים נוספים. חשבתי שהמרכזים לטיפוח יזמות יעזרו במתן דחיפה לאנשים

להכין את התכניות שלהם לעסקים. זה מתאים לטיפול פרטני של אדם מול אדם, עם צוות

מיומן שיוכל לתת יעוץ מתאים. את אותה הטכניקה אנחנו מנסים להפעיל עכשיו גם

במשרד המדע בשביל עולים שיש להם המצאות, ולקשור בין הצדדים השונים שקשורים בזה

ושיכולים לתרום האחד לשני. כי לא אחת צריך לעזור לאיש מדע ממציא לתרגם את

ההמצאה שלו בצורה עסקית.

גם בתחום הזה יש חפיפות. ישנו גוף בשם "מסר" שיש לו תקציב של 700 אלף שקל

בסך הכל, ויש להרחיבו לכיוונים שונים. משרד המדע מטפל בזה, וגם משרד המסחר

והתעשיה מטפל בקטע מסויים בתחום הזה, אבל הם בנויים על גופים גדולים המגישים

בקשות לפי החוקים הרלבנטים.



אני חושב שהכיוון הזה יכול לתת מענה לנושאים רבים, ובטכניקות כאלה אפשר

לשלב את יהודי התפוצות, לשתף אותם למשל בגוף ההיגוי למרכז העסקים, דבר שיחייב

אותם לבוא ארצה אחת לחצי שנה כדי להשתתף בישיבה של הוגף הזה. אפשר לשתף בזה גם

תורמים ישירים, דוגמת התורמים הישירים מקרב יהודי התפוצות לקרן תדי קולק, או

לקרן של צייץ' בתל אביב וכו', תרומות שלא באות במקום או על חשבון התרומות

הרגילות למגבית וכוי, אלא נוסף עליהן.

החלטתי שלא צריך להפעיל את המערכת כל עוד לא נקבל את הכספים שעברו אתמול

בוועדת הכספים. אבל סברתי שלקראת הדיון בענין ההלוואות הזעירות צריך לעשות. כבר

עכשיו את כל הבדיקות הדרושות כדי ללמוד את הצרכים, לדעת היכן חסר וכמה וכו'.

בישיבה עם גיק חביב סיכמנו שהם יעשו חקר על מט"י, וקבלתי את הסיכום.

אמרתי שאת המשאבים השלטוניים אני מפעיל, אבל את המסגרות הארגוניות לא

אפעיל עד שהכסף לא יוכנס לתקציב של משרד הכלכלה. יש לי גם מועמד מצויין לעמוד

בראש העמותה החוץ-ממשלתית, ומטעמים מובנים לא אציין כאן עכשיו את שמו.

אנחנו נבנה את המסגרת הארגונית ועדת ההיגוי כבר נקבעה, חבריה מהמשרדים והשונים

והארגונים הציבוריים השונים ששותפים בה ידועים ומוסכמים. כאמור, שותפים בה

יהיו לשכת המסחר, התאחדות התעשיינים בהסתדרות, הסוכנות היהודית, הגיוינט, מרכז

השלטון המקומי ועוד ועוד. השלד כשבר קיים איפוא, וברגע שהכנס ייכנס אפשר יהיה

להקים את המסגרת החוץ ממשלתית ולהפעיל את מינהלת הפרוייקט במשרד הכלכלה,

שבראשה יעמוד תת אלוף יצחק אשל.

כל המערך הזה יכנס לפעולה אחרי שוועדת הכספים אישרה אתמול את התקציבים

שהאוצר הבטיח לענין הפיתוח החברתי ולענין התכנון האיזורי, הקשורים האחד בשני.

וכאשר הענין הזה יתגבש אנחנו נוכל לפנות את הגורמים חשונים בקרב יהדות

התפוצות, להצביע בפניהם על הפרוייקט, להצביע על המסגרת, על המועצה הציבורית

הבינלאומית שנשיא הכבוד שלה הוא נשיא המדינה. נשיא המדינה הנוכחי הסכים לשמש

נשיא הכבוד למועצה הציבורית הזאת, ואני מניח שגם הנשיא הבא יסכים לשמש בתפקיד

הזה. הכל יהיה מוכן ומוסכם, ואפשר יהיה להתחיל לפעול בעתיד הקרוב ביותר.

בבירורים שעשינו מצאנו שהדבר הזה באמת נחוץ ודרוש, ומאחר ומדובר באתגרים

קונקרטיים נוח יהיה לשתף בהם את יהודי התפוצות. אני שמח על שיתוף הפעולה בנדון

שבינינו לבין הסוכנות היהודית, ואפילו מתארחים אצלה, כמובן תמורת תשלום מקובל,

ברשות לפיתוח הנגב והגליל, וסיכמנו בענין שילוב נציגות מתאימה גם בראשות ועדות

בתוך שתי הרשויות וגם במערכת הארגונית.

אני מקווה שאכן נצליח לתת תשובות מתאימות לעולים וגם לישראלים שצריכים

תשובות בנושא העבודה, בנושא הקליטה החברתית, החינוך וכו' וכו'. אני שמח לציין

שבענין זה יש שותפות מלאה של כל משרדי הממשלה, ואני בטוח שכאשר העסק יתחיל

לפעול הוא יורגש היטב בשטח.

ר' דולב;

אנחנו שמחים על שיתוף הפעולה מצד שר הכלכלה והתכנון שאתו אנחנו עובדים

מזה מספר חודשים. הסוכנות היהודית, על מחלקותיה השונות, השקיעה בשנה האחרונה

מאמץ לא מבוטל גם בנושא הקליטה ברשויות המקומיות, מפעל שהמחלקה לעליה מובילה

בו. למעשה אין רשות מקומית או מועצה איזורית בארץ שלא נהנים מסיוע במימון רכז

קליטה, בתקציב לכניות חברתיות שונות ובקיום סמינרים לעולים שנקלטו בישוב, בין

אם זה אתר קרוואנים או מקום אחר. החל ממשכורתו של רכז הקליטה העירונית,

המשולמת על ידינו, וגמור בתקציב ההפעלה שלו. הסוכנות נרתמה לסייע לכל הרשות

ברחבי המדינה בתחום הזה.



ידענו שאין בכך די, ובמסגרת המחלק לפיתוח נכנסנו למספר תחומים נוספים.

התחום האחד הוא סיוע ביצירת הזדמנויות בתעסוקה. היה ברור לנו שהמבחן- האמיתי

ליכולת שלהם להיקלט במקומות השונים הוא היכולת למצוא להם עבודה, לפני דברים

אחרים.

אנחנו שותפים ביחד עם משרד הקליטה, משרד התעשיה והמסחר, הג'וינט ורשויות

מקומיות ביזום ובהקמה של חממות עסקיות וטכנולוגיות, מרכזים לטיפוח יזמות,

יחידות כלכליות, הכשרה מקצועית לעולים, קליטה של אמנים וספורטאים, הקמת קרנות

לעסקים קטנים שמופעלים באמצעות המרכזים שלנו. יש לנו היום 32 מליון דולר

בקרנות שהקהילות השונות בעולום שותפות בהן ביחד אתנו ועם הבנקים השונים, והן

מופעלות בירושלים, בנגב, בגליל. לקרן בירושלים שותפה גם עירית ניו-יורק.

נכנסנו גם לנושא של שידוכים עסקיים. הכוונה היא לאיתור מפעלים בעלי

פוטנציאל יצוא, ובאמצעות מערכת הקשרים של יהודי התפוצות למצוא להם .פרנטנר

וקשרים מתאימים בחו"ל שיעזרו להם לייצא יותר סחורה ומוצרים. על ידי קבלת

הזמנות נוספות יגדילו המפעלים את מספר העובדים שלהם.

זה איננו מפעל קטן כלל וכלל. ב-21 חודשי הפעולה שלנו הצלחנו לתת שירות

ללמעלה מ- 20 אלף עולים, וזה בוודאי לא מספר מבוטל. כאשר יצאנו לדרך לא ציפינו

לכך שנצליח כך באי זורים הגיאוגרפיים שבהם אנחנו פועלים, ואנחנו פועלים בעיקר

בנגב, בגליל ובירושלים, ושנגיע לאכלוס כל כך ניכר של תושבים. בנגב ובגליל

הגענו לרבע מאוכלוסיית העולים, שמהווים שם רבע מכוח העבודה.

אנחנו עושים גם פעולות נוספות. אתרי הקרוואנים נמצאים במועצות האיזוריות

ואנחנו מסבסדים את עלות ההסעה של העולים למפעלים שבהם הם עובדים. אנחנו עושים

היום גם חלק מהדברים שהמחלקה להתישבות היתה נוהגת לעשות, כמו סיוע לקליטת

עולים בתוך הישוב הכפרי באיזור, אם זה באיזור משגב או באיזור אשרת, עם כל

המימון של תקתיב המתיישב הסיוע ביזמות וכוי. ויש קליטה יפה מאד של עולים

בקרוואנים גם בגוש שגב וגם באיזור אשרת.

פרוייקטים כאלה נעשו גם בנגב, והיתה קליטה יפה מאד באיזור קדש ברנע,

באיזור יבול יתד של עולים בישובים חקלאיים, בניהול חממות חקלאיות וכדי. גם

הנסיון להגיע אליהם באתרי הקרוואינם ולהציע להם הזדמנות לישוב קבע במגזר

הכפרי נעשה על ידינו באינטנסיביות רבה.

את כל זה עשינו כי חשבנו שזה נכון וחשוב לעשות את הדברים האלה, ואנחנו

חושבים שזה התפקיד הציוני שאותו אנחנו חייבים לעשות. אני חייבת לציין, כי

לאורך כל הדדרך קיבלנו את מלוא הגיבוי והעזרה של יהדות התפוצות לעשות את

הדברים האלה. חלק מהדברים נעשה במעורבות הפורום לפיתוח הנגב, הגליל וירושלים.

וחלק מהמקרים נעשה במסגרת התכניות שהסוכנות מפעילה מהתצקיב שעומד לרשותה.

מה שלא הצלחנו לעשות לשביעות רצוננו, וזה לדעתי הנושא המרכזי של הדיון

הנוכחי, זה ליצור קשר אמיתי בין הקהילות היהודיות ברחבי העולם, הפדרציות

היהודיות ברחבי העולם, לבין הפעילות הממשית בשטח במסגרת של מערכת מסודרת, כמו

שהיה פרוייקט שיקום שכונות. אלא שלפרוייקט שיקום השכונות היו יתרונות גדולים,

ואנחנו לא הצלחנו לעשות את זה שוב גם בנדון, ובראש וראשונה מפני שלא הצלחנו

להביא את הממשלה לכך שהיא תבקש יהדות התפוצות להרתם לעזרתה בנושא שהזה,

ולהשתתף אתה תחת תכנית גג אחת בביצוע הפרוייקטים האלה. לכן אנחנו שמחים מאד על

היוזמה של שר הכלכלה והתכנון הפרופסור שטרית בנדון.

מר מנחם רביבי, מנכ"ל המגבית המאוחדת לישראל .U.I.A בוודאי ירחיב את

הדיבור על המאמצים שהם עשו כדי לגרום לכך שראש הממשלה יפנה בקריאה אל יהדות

העולם להיות שותפים בפרוייקט משותף בהיגוי משותפות לתקציב לתכניות מסויימות

על בסיס של קשר ישיר.



יחד עם זאת אני רוצה להבהיר כי הנושא הזה לא ירד מסדר היום שלנו, כי

אנחנו חושבים שהקשר הישיר של קהילה יהודית בחו"ל לתכנית בישראל, בין- אם הקשר

הוא למקום מסויים או לתכנית מסויימת, הוא נכון, נחוץ וחשוב ביותר. אנחנו

משקיעים לא מעט מאמצים ביחד עם המגביות, ובעיקר עם המגבית היהודית המאוחדת,

בכדי למצוא את הנוסחה ואת הטכניקה המתאימים על מנת לקדם את המודל הזה של

השותפות, של הקשר ושל התרומות המאפשרים ליהדות הגולה להיות שותפה גם בקבלת

ההחלטות, וכל זאת מבלי לפגוע במגבית וביתר הפעולות שהסוכנות מבצעת, כי אנחנו

חושבים שזה אחד התפקידים המרכזיים של הסוכנות.

אנחנו נשמח מאד לקבל את עזרת הכנסת והממשלה בקטע הזה, כדי שהפנייה אל

יהדות התפוצות תיעשה בצורה מסודרת, וגם גיבוש הטכניסה והנוסחה ייעשו בדרך

הנכונה. הסוכנות היהודית בהחלט מעוניינת בדבר הזה. ולמרות שהמבנה הזה אינו

קיים בסוכנות, זה לא ימנע מאתנו להכנס, במידת האפשר, לתחום הפעילות שהשר

שטרית הציע, וגם לתחומים נוספים.

מי רביבי;

הסקירות של השר ושל הגברת דולב ממצות פחות או יותר את הכיוונים שבהם

עסקנו כולנו לאחרונה מתוך אמונה שחשוב להרתם למשימה המשותפת ולרתום לנושא הזה

את שני חלקי העם היהודי, את החלק היושב בצד הזה של הים ואת החלק היושב בצדו

השני של הים.

היתרונות שבדבר ברורים, ואינני צריך להרחיב על כך את הדיבור במקום הזה.

חשוב רק להדגיש מה הם היתרונות אותם ניתן להשיג על ידי הקשר, על ידי המעורבות

הישירה, המחוייבות והליווי הצמוד, ולהבהיר כי בלי התקשרות והתחברות של שני

השותפים משני צדי הים קשה יהיה להשיג את היתרונות האלה.

יש צורך בקשר ההדוק הזה גם מטעמים ספציפיים, אותם ציין השר, כמו הצורך

בעזרה; ויש צורך בזה גם כמנוף למסע התעוררות שני בקרב הקהילות בתפוצות.

העובדה שקרוב לחצי מליון איש נקלטו בארץ בתקופה האחרונה נתפסת עוד מעט כדבר

המובן מאליו. האפוס הגדול והריגוש הגדול שהיו בעבר, אינם קיימים יותר לצערנו,

למרות שאנחנו מנסים לחזור ולהדגיש שרכישת כרטיסי טיסה והובלת המטענים של

העולים ארצה היו החלק הקל בכל האפוס הזה, לעומת האתגר שבקליטת אותם חצי מליון

עולים בארץ מכל הבחינות וההיבטים, גם מההיבט של התעסוקה, גם מההיבט של דיור

וההיבטים החברתיים השונים. אנהנו משתדלים להבהיר היטב שמדובר כאן במטלה שהיא

מטלה ארוכת טווח למספר שנים מכובד, וכולנו מרגישים שצריך ליצור בקרב יהדות

התפוצות התעוררות מחודשת בנושא; הזה.

נשמח מאד לקידום היוזמה של השר שטרית. אנחנו נשמח לשמוע קול קורא אחד

בנדון. בפגישה האחרונה שקיימנו בלשכתו של השר ציינו שאף כי המנדט של תיאום

וריכוז ישנו, איננו שומעים את הקול הזה בצורה מספיק ברורה ובהירה. ממשרד

הבינוי והשיכון אנחנו שומעים קולות מזווית אחת, ושומעים קולות אחרים ממשרד

האוצר. וכשאני אומר "אנחנו" כוונתי למנהיגי הקהילות היהודיות השונות שבכל

ביקור בארץ הם פוקדים את כל המשרדים ואת כל השרים.

יכול להיות שזה ענין שיווקי, אבל אני מרשה לעצמי להגיד שיש לי תחושה שזה

מעבר לענין השיווקי. ומבלי לפגוע באף אחד אני אומר שזה דורש מעורבות של הרמה

הגבוהה ביותר, של מראש ממשלת ישראל, שיגיד: ישנה ועדה, יש מנדט, ויש לפעול

בסגנון שבו נעשתה בעבר פעולת שיקום השכונות.

לזכותו של ראש הממשלה לשעבר, המנוח מנחם בגין, ייאמר שהוא אמר זאת בעבר,

ואז ממשלת ישראל נערכה בהתאם, והסוכנות היהודית נערכה בהתאם, והקהילות

היהודית בתפוצות פעלו אף הן בהתאם, ונעשתה סינרוניזציה מתאימה בין שלושת גלגלי

השיניים האלה, ואפשר להגיד היום שהמשימה בוצעה בהצלחה.



אנחנו מחכים לקול-קורא הזה. אנחנו מחכים לתרגום של הקול-קורא למנגנונים

ולתכניות מתאימים. ואני מאמין שזה יעזור לקהילות להערך בהתאם ולהענות לקריאה

לדגל. כרגע יש יוזמות, שבהחלט הולכות בקו שציין- השר שטרית. ישנן יוזמות

ברוכות בהחלט, לצערי ספורדיות. אם רוצים להרים זאת ברמה הבינלאומית זה דורש

הערכות מתאימה. התחושה היא שזה הזמן המתאים, הכל מתאים ובשל, וישנה דאגה אצל

אלה שאמורים לאסוף את הכסף.

בחודש פברואר היה לנו דיון עם ראש הממשלה במסגרת ה- BOARD OF GOVERNERS,

וראש הממשלה התבקש לסייע לאלה שאמורים לאסוף את הכספים בכיוון הזה, ולסייע

קודם כל בהגדרה המבהירה שהמגביות האלה הן הראשונות מבחינת מגבית. התחרות

הקיימת היום בין המגביות מול קרנות עירוניות שונות ואוניברסיטאות שונות

גורמות למצב בו איננו מצליחים לאסוף את הכספים.

סי דונשיק;

אני רוצה לעבור לנושא מכיוון אחר. עם כל הכבוד לשר שטרית ולתכניות שבאות

מלמעלה כלפי מטה, הכיוון של הפדרציות כיום בהיותן מאד פעילות בארץ הוא לתכניות

הבאות מלמטה כלפי מעלה. אחרי התקופה של שיקום השכונות, המנהיגים בפדרציות

למדו שאם הם רוצים בקשר ממש הם חייבים לפתח את הקשר ישירות עם ישראלים בארץ.

ודי אם אזכיר כמה דוגמאות, כמו בוסטון וחיפה, בלטימור וקרית גת, מונטריאול

ובאר שבע, ועוד. הפדרציות מחפשות עכשיו ליצור קשר ישיר ממש.

בענין הקרוואנים, הפדרציה באטלנטה עובדת עם דר' חיים פרי, והם בונים ביחד

עמותה ליצירת קשר עם הקרוואנים בנווה כרמל באיזור הצפון. הם רוצים לעשות משהו

שיקשור בין ישראלים לבין המנהיגים של קהילות שונות.

אני חושב שקשה למכור היום תכנית ארצית. אפשר לבדוק ולחפש את הדרך למכירת

רעיון, כאשר בתוך הרעיון הזה יכולות להיות כל מיני וריאציות שהקהילות יהיו

מוכנים לתרום להן. אבל צריך להבין שחשובה ההשתתפות הפעילה של המנהיגים בישיבות

שבהן דנים ומקבלים החלטות. בנווה כרמל למשל חשובה השתתפותם של ישראלים

בעמותה, כדי שמנהיג של קהילה זו או אחרת בתפוצה יידע שיש אנשים ספציפיים שאתם

הוא יכול לשבת סביב שולחן הדיונים כדי לדבר על הדרך שבה בונים את התכניות,

לברר אם ישנו הציוד הדרוש, אם יש צורך בבניינים ובאלו בניינים, ואיך אפשר

לעשות את זה ביחד,

הכוח של הפדרציות ושל המגבית יבוא לדעתי מההשתתפות הממשית של מנהיגי

הפדרציות בפעילויות השונות בארץ. אם אנחנו חושבים על מה שאנחנו רוצים שיהיה

בחודשים הבאים ובשנים הבאות אנחנו צריכים לחשוב על שיתופם של מנהיגי הקהילות

בנושא הזה. ואם יהיה כסף, הכסף יבוא דרך ההשתתפות הזאת.

שי רון;

אני מברכת על היוזמה לשני הכיוונים, גם בתחום החברתי וגם בתחום העסקי,

ואין ספק שיש לכם כר נרחב לפעולה. מנקודת ראות פסיכולוגית אני חושב שזה טוב

שהעולים ירגישו שהם לא מנוכרים, והקשר הבלתי אמצעי הזה, שאתם מייחסים לו

השיבות רבה כל כך, אכן חשוב מאד לעולים בעיקר בשלבים השראשונים לקליטתם.

אני מבקשת להרחיב את ההגדרה של הטיפול החברתי בעולים; לא לצמצמו לאתרי

הקרדוואנים בלבד, אלא להרחיבו גם לשכונות שיש בהן ריכוז גדול של עולים. ברוב

אתרי הקרוואנים המצב החברתי הוא קטסטרופלי ממש. שמעתי אומרים שהאיכות בגבעת

המטוס בירושלים היא גבוהה, אבל אני עוד לא בקרתי שם.



היו"ר עי זיסמן;

האם ההסתדרות עוד לא הקימה דבר בגבעת המטוס? האם אין שם סניף של קופת

חולים למשל?

שי רון;

אנחנו מנסים. עד היום אין שם סניף של קופת הולים. לפני חצי שנה קבלנו

אישור של משרד השיכון לקבל שם קרוואנים כדי להתחיל בפעילות חברתית, אבל עד

היום לא קבלנו אותם. יש לי את האנשים המתאימים בשביל הפעילות הזאת, יש לי

אפילו כספים, ויש לי סיכומים עם משרד הקליטה ועם משרד החינוך על הפעלת אנשים,

על מסגרות ועל תכניות עבודה, אלא שעד היום לא קבלנו את הקרוואנים שהובטחו על

ידי מנכ"ל משרד השיכון. פנינו אל המנה"ל הנוכחי של משרד השיכון, ויש בידי

אישור-לקבלת קרוואן, אבל עד עכשיו לא קבלנו אותו. פנינו אל השר, והוא הבטיח,

אבל קרוואן אין לנו עדיין. אני מאד מבקשת את עזרתכם בענין זה כדי שנקבל סוף

סוף קרוואנים.

נציגת הסוכנות הזכירה כאן מגוון של מוסדות. הלוואי ואפשר היה ליישם את

חדגם של בקעה-אל-גרבייה באתרים נוספים של עולים, כי זה דגם יוצא מן הכלל של

שיתוף פעולה בין המגזר הערבי לעולים.

עליזה תמיר הגישה הצעה לפתוח מתפרות באתר קרוואנים לנשים עולות מאתיופיה.

היתה בהחלט אפשרות לבצע את התכנית הזאת, אבל ולא היה מי שיקנה את המכונות,

והתכנית נפלה.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

הדבר נראה תמוה בעיני. מתכננים פרוייקט מתפרות, אבל שוכחים שצריך גם מי

שירכוש את התוצרת.

שי רון;

אני מוכנה לשלוח לך, אדוני השר, את פרטי הפרוייקט כדי שתבדוק אותו ותראה

שההצעה נפלה בגלל שטות. היה מי שרצה בתוצרת והיה מוכן לממן את המסגרת זכו',

ולא היה מי שיקנה את מכונות התפירה. אני לא בטוחה בפטרי התכנית. אני רק יודעת

שהיה פרוייקט טוב שאפשר היה ליישם אותו, והוא נפל בגלל סיבה שטותית.

אני מאד מבקשת מגברת דולב שתנסה לשתף גם את ההסתדרות. יש לנו 80 מועצות

פועלים. יש לנו נגישות גדולה לעולים. אנחנו מסייעים להם. הכניסו גם אותנו

לתמונה, ואנחנו נשמח לסייע.

שי בוגן;

אני מייצגת כאן היום את מר ג'ק חביב שנמצא מחוץ לעיר. גם אנחנו מברכים על

התכנית. כפי שציינת, אדוני השר, אנחנו כבר עוסקים בנושא הזה בכל מיני צורות.

שמחתי לשמוע את זה כחאן היום, כי רק לפני מספר ימים קבלנו מכתב ממר חפץ

במשרדך, כי גם אנחנו נמצאים היום בתהליך של חשיבה בכיוון הזה, ונשמח מאד

להצטרף לכל מהלך ממשלתי וציבורי ויהודי שיקה את הנושא הזה ויפעל בו ברמה הגבוה

בי ותר האפשרית.

כידוע לכם, הגוינט הוא גוף יחסית קטן. הוא ניזון מכספי היהודים בתפוצות,

אבל יש לו מיומנויות מסויימות שבהן הוא השתכלל מאד, ואנחנו נשמח להעמיד את זה

לרשות המבצע הזה. בין היתר את מיומנויות המחקר שלנו, את הזריזות שלנו בהקמת

מודלים חדשניים ואחר כך פתיחתם לגופים אחרים. יש לנו קשרים טובים עם כל מי

שיושב סביב השולחן הזה ועם גופים נוספים. אך שאנחנו יכולים לעזור.



הייתי רוצה להציע דבר נוסף שכדאי לחשוב עליו. כתוצאה מתהליך העליה

והליכם דמוגרפיים אחרים הקורים בארץ חלק מהישובים גדלים בצורה מאד מואצת,

מכפילים את עצמם או עומדים להכפיל את עצמם ולפעמים אפילו לשלש את עצמם תוך

מספר שנים. אני חושב שצריך לתת תשומת לב מיוחדת לישובים האלה על מנת שלא נגיע

אחר כך למצב בו יש צורך בשיקום שכונות.

אני גם חושבת שראשי ישובים כאלה ישמחו מאד לקבל סיוע לפחות בתהליך חשיבה

ותכנון, ובוודאי גם במשאבים כספיים שיסייעו להם להתמודד עם הגידול הזה ועם

התהליכים הפיזיים והחברתיים המתלווים לגידול מואץ כזה, כי הם לא יהיו קלים.

אני חושבת שמאז שנות ה- 50 ושנות ה-60 המוקדמות, כאשר הקימו עיירות פיתוח, לא

היה גידול כל כך מהיר ושינוי דמוגרפי בישובים רבים. נוכל לקחת כדוגמה ישוב כמו

ראש העין, שאין שם כל כך הרבה עולים אבל הוא עובר שינוי דמוגרפי מאד רציני.

דוגמה שניה הוא ישוב כמו נצרת. אלא שלנצרת יש יתרון בשל העובדה שהיא תמיד קלטה

עולים, כך שהיא לא כל כך נבהלת מזה. אבל יש ישובים אחרים שמעולם לא קלטו

עולים, ועכשיו קולטים עולים מסוג אחר. ישובים כמו נתיבות, באר שבע, שדרות

ועוד, הם ישובים שגדלים בצורה מאד מסיבית.

יש על כן לשים את הישובים האלה בראש סדר העדיפויות. אני חושבת שבשביל

ישובים כאלה אפשר יהיה גם לגייס תמיכות ישירות מיהדות התפוצות. אני מסכימה

לדברים שאמר כאן היום מר סטיב דונשיק, שיהדות התפוצות רוצה בקשר של פנים אל

פנים עם אנשי מקצוע שאתם יוכלו לעבוד ועם מנהיגים מקומיים שאתם יוכלו לעבוד.

כולם מסכימים לחשיבות הרבה שיש בנושא פיתוח מנהיגות מקומית. יש נסיון

משיקום שכונות ויש התנסויות מדברים אחרים, כמו המינהלות בירושלים, סוגי

מינהלות שמקימים עכשיו בערים שונות שבין היתר הולכות וגדלות, כמו רמלה, לוד

וערים אחרות, חלקן בסיוע הסוכנות היהודית וחלקן בצורה אחרת. כך שיש הרבה מאד

נסיון בנושא של פיתוח מנהיגות מקומית, ואני חושבת שזו הזדמנות נוספת לחזק

מנהיגות ברמה המקומית.

ר' דולב;

ענין גידול הרשויות זה באמת נושא שהטריד ומטריד אותנו מאד כי גידול של

ישוב פי שניים או פי שלושה בתקופה קצרה זה לא תהליך נורמלי. ומנחם אריאב ועדי

יהודה מכרמיאל, בגלל שקלטו כל כך הרבה אנשים בעבר והיו מודעים לנושא הזה, פנו

אלינו בענין זה לפני למעלה משנה, וביחד אתם הקמנו צוות חשיבה וסיימנו מחקר

גדול ומענין על ההשלכות שיש לדבר כזה ועל מה שקורה ואיך צריך להתמודד בחיבור

הזה של קליטה כל כך מסיבית ובנייה של ישוב חדש שצריך להיות אינטגרציה ישראלית

של הישוב הקיים פלוס הקליטה המאד גדולה של אוכלוסיה הבאה מתרבות אחרת.

השנה גייסנו תרומה קטנה של קרן ואן-ליר לעשות פיילוט בנצרת ובכרמיאל כי

הנושא מעניין אותנו. אם נצליח להגיע למודל זה יהיה דבר שצריך יהיה להשתמש בו

בתכנית שעליה דיבר השר שטרית.

י' לוין;

כשמדברים על כסף ועל מגביות נוטים לחשוב שהדבר מתחיל בניו-יורק ומסתיים

בקליפורניה. הייתי רוצה להזכיר שישנה גם המגבית הבריטית שרכשה נסיון.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

חשבתי שאתה רוצה להציע לערב בזה גם ישראלים. בתכנית שלנו אנחנו שמים דגש

על ערוב אנשי עסקים ישראלים בענין, דבר שהיה חסר בתכנית שיקום שכונות, וגם

בתכניות אחרות ששם ישבו פוליטיקאים ישראלים מול התורמים האמריקאים. זה איננו



המודל, כי חשוב שליד הפוליטיקאים הישראלים יישבו גם אנשי עסקים ישראלים. וזה

אכן המודל שאותו אנחנו רוצים לקדם, כי אנחנו רוצים שמול התורמים מניו-יורק,

ממונטריאול, מלוס אנג'לס, מלונדון ומליברפול יישבו אנשי עסקים מתל-אביב

וירושלים. חאמן לי שגם בתל אביב יש הרבה כסף.

י' לוין;

אחת חהצלחות של שיקום שכונות היה בכך שזה הצליח להגיע לרובד של אנשים

שקודם לכן לא היו אולי מעורבים במגבית באנגליה. שיקום שכונות בהחלט סיפק

לאנשים אפשרות למעורבות אישית בתכנית. המגע הבלתי אמצעי היה הדבר החשוב ביותר

לגביהים, מעבר לשיקום הפיסי שנעשה במקומות השונים, כמו אשקלון, דימונה ועוד.

במשך השנים הפעלנו גם תכנית מתנדבים, וראינו שהשילוב הזה של שיקום פיסי

ועזרה סוציאלית היה שילוב טוב גם לתושבי המקומות וגם ליהודים הציונים שבאו

אלינו. הבעיה היא סביב השאלה מי יהיו האנשים בארץ שיפעילו את התכנית הזאת,

שהרי אי אפשר להביא מתנדבים מחו"ל, ולצערי גם אי אפשר לסמוך על אנשי המגבית

המגיעים לארץ לביקור לתקופה קצרה יחסית, שבה הם רצים ממקום למקום, משתתפים

בכמה ישיבות, וחוזרים למקומותיהם בחו"ל. בשביל המטרה הזאת הייתי מחפש את

מעורבותם של העולים שבאו מהקהילות השונות, שחיים היום בארץ ויכולים למלא את

הפונקציה הזאת. אני יודע שבבריטניה בהחלט מעוניינים בזה, ומחפשים את הדרך

לעשות זאת.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

אני חושב שאתם בהחלט צריכים להכנס למסגרת החוץ-ממשלתית. זו בחחלט השלמה

נכונה ונחוצה. כלומר, שנציגות הקהילות תהיה במסגרת האקזקוטיבית של המסגרת החוץ

ממשלתית.

י' לוין;

בפורום הגליל ובפורום הנגב יושבים נציגים שלנו. הרעיון של השר על פתיחה

חגיגית בנוכחות נשיא המדינה זה דבר שללא ספק יתן דחיפה רצינית לנושא הזה.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

נשתדל להביא לאותה ישיבה חגיגית גם את ראש הממשלה, ואז הכל יהיה בסדר.

אצל החבריה האלה בחו"ל יש תהליך שאנחנו לא יכולים לקפוץ מעליו או לוותר

עליו. הפרוצס אצלנו הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הבנייה של קבלת החלטות. אחרי

שראש הממשלה יבוא עם הצהרה הם ירצו להיות שותפים. כך זה היה גם בענין שיקום

השכונות, וזה לקח לא מעט זמן והצריך מספר לא קטן של נסיעות של שרים לחו"ל עד

שנבנה המודל המשותף שנתן להם את התחושה שהשותפות שלהם קבלה את הביטוי הנכון

והמספק.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

נדאג לכך שהישיבה הבאה של המוסד לתיאום תדון בזה ותתקבל החלטה. הסכמה

מהותית כבר יש, ואנחנו נמצא את הדרך המתאימה להעברת המסר.



א' הלחמי;

אני ממשיכה בקו של יגאל לוין. אנחנו משמשים בהתאחדויות העולים שגרירים

טבעיים ומקשרים בין הקהילות השונות בחו"ל, לבין פרוייקטים ורשויות בארץ. אני

כמובן מכירה טוב יותר את הקהילה בצרפת ובאירופה הקונטיננטלית. בשנתיים האחרונות

היינו מעורבים בפרוייקטים עם הרשויות, ויראינו בהחלט התעוררות של גופים או

יחידים דשלא הי ו מעורבים במגביות בעבר, שהתעוררו ורצו לתמוך בפרוייקטים

מקומיים דרכנו ובפרוייקטים של מחלקת העלייה.

אני חושבת שזה דגם מאד מוצלח, ואני יכולה להביא בפניכם דוגמה. ועדה

מקומית בדרום פריז יוצאת עכשיו עם מועדון באתר קרוואנים בינון. זה נעשה תודות

לדחיפה מצד הוועדה הקטנה הזאת, שלא היתה מוכרת למגבית, שהתארגנה לנושא הזה.

המגבית בצרפת אינה גדולה כמו זו שבארצות הברית, משל, אבל מהפגישות שלנו

עם ראשי הקהילות וראשי הארגונים בצרפת אנחנו רואים שיש איזה שהוא פספוס במגבית

המרכזית. הפספוס הוא אצל התורמים הקטנים, שהם רבים, ואצל השכבה של בעלי עסקים

צעירים יותר, דור צעיר שאינו תורם למגבית, לא רוצה לתרום למגבית, וגם מקבל

דלגיטימיזציה של כל התרומות הישירות שלו לארץ. חם מחפשים את אותה חהזדהות

שעליה אנחנו מדברים באמצעות פרוייקט שאליו יהיו קשורים באופן ישיר, שכאשר

יבואו לארץ יוכלו לבקרו ולראותו בעין, לראות את ראש הרשות מבלי שיהיו חייבים

לעבור שורה של פקידים בדרך אליו.

הייתי עדה למספר רב ומפתיע של פרוייקטים מקומיים כאלה. המגרעת הגדולה

שמצאתי בדבר הזה היא בעובדה שהדברים האלה נעשו ללא תכנון, אלא שבן-דודו של

הבן-דוד גר בטבריה, ולכן בחרו לתרום לפרוייקט מקומי בטבריה. אין מי שידריך

ויכוון אותם, אין תכנון מוקדם, כך שלא תמיג מגיע הסיוע למקומות הנכונים, ולא

תמיד נותן את התשובות הנכונות.

בצרפת יש אגודות די חזקות שגייסו סכום כסף לא מבוטל כלל, ואין להן דריסת

רגל במגבית, כאשר במקרה הטלב מתעלמין מהן, ובמקרה הרע עושים להן דה-לגיטימציה.

וחבל שזה כך.

אני גם כן מבקשת שיאפשרו להתאחדויות להיות חלק מהמאמץ המשותף, בהיותן

שגרירים טבעיים ומקשרים בין הקהילות שבהן גדלנו ובין ישראל שאנחנו עכשיו

אזרחים בה.

שי שנהר;

השר שטרית מנסה לעשות סדר במקום שכל אחד מושך לכיוון שלו. הרעיון היפה

הוא לדעתי הרצון להתאים את נושא הפיתוח החברתי לוותיקים ולעולים גם יחד, כי

אנחנו לא מטפלים בוותיקים אלא בעולים. הסוכנות היהודית עוסקת במידה רבה גם

בעולים, אבל גם בוותיקים.

פה יש נסיון לשלב את העיסוק ברמות המקומיות גם לגבי העולים וגם לגבי

הוותיקים, ולשתף בענין הזה את העם היהודי, ואני רואה את זה כדבר יפה מאד. אלא

שעד שייעשה סדר יכול להיות שכל אחד ימשוך לכיוון שלו, משום שאפילו שר הקליטה

מתכוון להעלות בישיבה הקרובה של הקבינט רעיון דומה, אבל בקטע של עולים, ולא

בקטע של ותיקים, כי הקטע של העולים הוא זה שמעסיק את משרדנו.

יכול להיות שאם באמת תקום המועצה שבה מדובר והיא תונהג על ידי הממשלה,

ייעשה סדר בענין גם כאשר כל אחד ינסה למשוך לכיוון המעניין אותו במיוחד. ואז

אולי יצמח משהו מסודר.



צריך לזכור כי הכסף הגדול, בסופו של דבר, הוא בכל זאת אצל הממשלה. עם כל

הכבוד לעם היהודי ולמגביות, צריך לזכור שהכסף שלו הוא כסף קטן יחסית. די

להסתכל בתקציב של ממשלת ישראל לקליטת העלייה מול תקציבה של הסוכנות היהודית

למטרה הזאת כדי להבין במה באמת מדובר.

היו"ר עי זיסמן;

אתה מתכוון לכסף שהעם היהודי מעביר לישראל, שהרי הכסף הגדול של המגביות

נשאר שם. אילו הגיעו אלינו כל כספי המגבית זה לא היה כל כך גרוע.

רי דולב;

גם לקהילות היהודיות בתפוצות יש צרכים שונים.

שי שנהר;

נכון שיש ויכוח על שיעור הכסף המועבר לארץ, וזה שנשאר שם. נכון גם שכל

דולר השוב ומהווה תוספת. אבל אם מסתכלים על הנושא של קליטת עלייה במבט גדול

רואים שממשלת ישראל מקציבה השנה כ- 10 מליארד שקל, שהם קרוב ל-4 מליארד דולר,

לקליטת העלייה, ואילו והסוכנות הקציבה 220 מליון דולר, שהם 7% - 6%, שגם להם יש

חשיבות אדירה, כי הם מהווים תוספת שבה אפשר לעשות הרבה דברים שונים, ואני מאד

מעריך את המחלקה בראשותה של הגברת דולב שמקדישה שלה כפסים הלאה בדברים שמישהו

אחר אולי היה עוסק בהם.

דובר כאן על סטודנטים שתמורת מילגה שהם מקבלים יתנו שיעורי עזר לתלמידים

שזסקוקים לשיעורי עזר אלה. לידיעתכם, משרד הקליטה והסוכנות היהודית מקיימים

גוף שנקרא "מי נהל הסטודנטים" שמסייע לסטודנטים עולים. השנה 3,600 סטודנטים

עולים נותנים שירות חברתי קהילתי בתמורה למילגות שהם מקבלים. זה מספר אדיר של

סטודנטים, צבא ממש, והם עושים את זה באמצעות הגורמים הוולונטריים השונים

העוסקים בנושאים החברתיים.

עומדת לקום הרשות לעסקים קטנים. שמואל בהט כתב המלצות בנושא הזה, שחלק

מהן קראתי, ואינני יודע מה בדיוק נעשה בנושא זה, אבל נראה לי שהרשות הזאת

עומדת לקום עוד מעט, וגם על זה צריך לחשוב.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

זה מצויין. הגוף שעליו אני מדבר הוא גוף שעוסק בתיאום. הלוואי שיקומו

הרבה גופים כאלה. כי העובדה שהם קמו מעידה על כך שהם יטפלו בצורה טובה בעסקים

קטנים. אנחנו נעזור להם לקבל תקציב. אני רוצה רק לציין כי באמצעות הבדיקה

שעשינו דחפנו לביצוע השינויים הדרושים שנעשו, וזה שינה את התמונה.

שי שנהר;

אם עושים סדר, שייעשה סדר גם בין הדברים הניתנים לעולים ולוותיקים באותם

מקומות. אנחנו רוצים ללכת בכיוון של הגדלה באופן משמעותי של הכספים שיעמדו

לרשות האנשים שרוצים לפתוח עסקים קטנים. המט"ים, שלהם אנחנו שותפים ביחד עם

הג'וינט והסוכנות היהודית, באמת עושים עבודה נהדרת.

שר הכלכלה והתכנון שי שטרית;

אתה נוגע בנושא שעליו דיברתי, וכוונתי לקרן של הלוואות זעירות, שנמצאת

עכשיו בהליך של בדיקה.

זה לא מספיק. אנחנו צריכים לחשוב במושגים של 40 - 30 אלף שקל לעסק קטן.

שי רון;

הם לא יודעים איך להגיע אליכם, אינם יודעים לאן לפנות.

שי שנהר;

אני מאמין שסכום של 50 מליון שקל, שעליו דיברת אדוני השר, אכן יפתח את כל

הענין.

התקציב הקטן והצנוע שעליו סוכם אמור להיות כסף הפעלה, ולא כסף פעולות,

ויש הבדל בין הדברים. אמרתי שנמתין עד שיהיה הכסף על מנת שנוכל לעשות הכל בבת

אחת.

המטרה היא אכן תיאום. כל הגופים העוסקים בזה, ימשיכו לפעול ולעבוד. אנחנו

מקווים שבאמצעות תיאום נכון נגביר את הפעילות שלהם, נדהוף אותם להגביר את

הפעילות שלהם.

אני לא בטוח שלפעולה מלמטה יש את אותה היוקרה שתהיה לפעולה שיש לה כותרת

מלמעלה. כי כותרת מלמעלה נותנת בכל זאת יוקרה לענין. ברגע שיש לך למעלה כותרת,

ובסוף השנה האיש יקבל תעודה ממסגרת ממלכתית המעידה על פעילותו, הוא יראה את

עצמו כמי שנטל חלק במאמץ גדול. כך זה פעל גם בנושא שיקום שכונות.

לפני הבחירות דיבר אתי יצחק רבין על תכנית בגדול, עם מאות מליוני שקלים,

ולכן קראתי לזה בשם תכנית לאומית לפיתוח חברתי. אבל מאחר ולא מדובר עוד

במאות מליונים של שקלים, השמתי את המלה "לאומית" ונשארה תכנית לפיתוח חברתי,

כי לא רציתי בשם יומרני מדי. אף כי זו בהחלט תכנית לאומית בתוקף המוסריות ובשל

היוקרה שהיא תצבור עם הזמן, ואני מאמין שיש לה פוטנציאל גדול, וגם שמענו

תגובות המעידות על כך שיש בזה צורך, ואנחנו צריכים רק לבנות את המסגרת.

אני חושב שאם נצליח באמת לרכז את המשאבים ולרכז את המאמצים המתאימים

אנחנו יכולים לתת דחיפה לכל המערכת הזאת, ואז יהיו לנו מסגרות ארציות, מסגרות

איזוריות לא רק בגליל ובנגב, אלא גם בירושלים, במרכז הארץ, בשרון ובשומרון.

אנשי עסקים, אנשי ציבור נבחרים ונציגי הקהילות היהודיות יפעלו ביחד, והמסגרת

שתפעיל את גם את כל הארגונים הציבוריים הפעילים כרגע בשטח תיתן להם את

התחומים. זה יתחיל בקטן, ואני מאמין שעם הזמן זה יתפתח. והכסף הגדול אכן יבוא

מהממשלה.

אם הצלחנו להגדיל את הסכום המיועד לעסקים קטנים מ- 750 אלף ל- 200 מליון

שקל, ואני מאמין שאפשר יהיה להעלות את זה ל- 300 מליון; ואם הצלחנו להגדיל את

הקרן שנועדה לתת הלוואות קטנות בגובה של 50 אלף שקל לכל אחד לסכום של 50 מליון

שקל, עשינו משהו. הדבר תלוי בכך שנצליח להוכיח שהמט"ים האלה נכנסים לנישה של

קרן קלרדיג' שיגיע ל- 300 מליון. זה מיועד לקהל צרכנים שונה. אני לא מקים

מערכות חופפות ומקבילות. אני רוצה לתת תמיכה ודחיפה לקיימים.

אני מדוה ליושב ראש הוועדה שזימן את הדיון בנשוא הזה כהמשיך לדיון קודם,

בנוכחות נציגים של ארגונים שיהיו שותפים לענין: הסוכנות היהודית, ההסתדרות

הכלית, הגיוינט, מרכז השלטון המקומי, התאחדות התעשיינים, איגוד לשכות המסחר,

ועוד. כל המעערכות הציבוריות המשמעותיות נמצאות בתוך המערכות האלה, כולל

ועדת ההיגוי הממשלתית שתפעל במקביל ובנוסף.



מדובר איפוא במערכת תיאום שאינה נכנסת לנשמתו של אף אחד. חשוב יהיה לתאם

את השתתפותם של נשיא המדינה ושל ראש הממשלה בארוע הזה, ואני מקווה שנשיג את

היעד שלנו.

היו"ר עי זיסמן;

אדוני השר, בישיבה הקודמת של הוועדה, שהתקיימה לפני כחודשיים וחצי, הצגת

את התכנית הזאת בקווים כלליים. היום שמענו פרטים נוספים של התכנית. הוועדה

מברכת על התכנית ומאחלת לך ולתכנית הצלחה רבה.

אני לא באתי על סיפוקי המלא, כי היוזמה שלך היא אמנם יוזמה מאד מבורכת,

הנובעת גם מנסיון, גם מתפיסה של הדברים וגם ממציאות מסויימת. אבל זה עונה רק

לחלק מסויים של הנושא, אמנם חשוב וחיוני, וזה החלק של תעסוקה ושילוב כלכלי של

העולים בחברה הישראלית. אבל זה לא עונה על דברים אחרים ועל בעיות נוספות.

בשיחות שהתקיימו כאן עם משלהות שונות במשך החודשים האחרונים התרשמתי

שאפשר ליצור מצב שונה. אני מבין ומסכים שראש הממשלה ידבר עם אנשים התורמים

למגבית, יעביר להם את המסר וילהיב אותם, ויש גם סיטואציות שיכולות להלהיב

אותם, כמו קידום תהליך השלום, או להבדיל - מלחמת אזרחים ברוסיה, ועוד

סיטואציות שמלהיבות לתרום יותר למען הארץ.

אבלאני חושב שצריך גם להצביע על איכות החיים בארץ, ואיכות החיים אינה

מצטמצמת בתעסוקה בלבד, אלא בדברים נוספים. כל השלטון המקומי אצלנו קורס. פרט

לעירית ירושלים אינני מכיר רשות אחת שלא נמצאת על סף התמוטטות כספית. איך אפשר

לצפות לכך שהרשויות המקומיות יוכלו לשאת בקליטה החברתית של העולים?

הזכירו כאן את מר אריאב. ובכן, מר אריאב שמע שוועדת העליה והקליטה של

הכנסת ביקרה באריאל, והופתעתי שבאריאל יש אלפיים עולים, וסיפר לנו ש-50%

מהתושבים אצלו הם עולים, וכי אינו יכול לעמוד במעמסה הזאת.

שושנה רון דיברה על ריכוזים גדולים של עולים בשכונות בערים; שרה בוגן

דיברה על ישובים שלמים של עולים. מדוע לא לגרום לכך שהקהילות היהודיות בתפוצות

ימצאו את הרצון והאפשרות לאמץ ישובים שונים בארץ, מעבר ובנוסף לתרומות

למגבית? יש החוששים שהדבר הזה יפגע במגבית. אז אני רוצה להגיד לכם בצורה

גלויה ופתוחה שאם זה החשש כי אז אני מוכן לוותר על אותם 30% של המגבית

המועברים לארץ, כי אני מאמין שבדרך ישירה אנחנו נוכל להשיג יותר.

אני מבין שלקהילות השונות בתפוצות יש גם כן צרכים, אבל יש לי הרושם

שהצרכים שלהן מאד גדולים ואינם תואמים את האינטרס שלנו היום בקליטת העלייה על

כל הקשיים הקשורים בזה. ב-4 השנים האחרונות קלטנו חצי מליון עולים, והנשירה

הסתכמה ב- 7.5% לבד, אבל יש היום סכנה שאחוז הנשירה יגדל בצורה משמעותית. כי

לעולים רבים אין יותר הכוח לחכות ולהמתין, כי הם חשבו שתוך חצי שנה מיום בואם

לארץ הם יגיעו לדיור קבע ולתעסוקה קבע. אינני יודע מי הישלה אותם ונתן להם

סיבה להאמין שאמנם כך יהיה, אבל זו עובדה. והיום אנחנו מצפים לגלי עליה עוד

יותר גדולים, דבר שיחמיר את המצב. לכן אני סבור שצריכה להיות כיום הערכה מחודשת

של הנושא.

התכנית שלך, אדוני השר, מהווה תרומה גדולה ביותר, ואני מברך אותך על שאתה

מתמסר גם לזה, בנוסף לכל הדברים המוטלים עליך ועל משרדך, בהיותך "משוגע"

לדבר,וכשאתה לוקח על עצמך תפקיד מסויים אתה דואג לביצועו. אבל למה להסתפק

במועט? לכן רציתי לדעת מה עם סטיבן. נציגי קהילות שהיו כאן שאלו אותנו: מה,

האם באמת יש דרישה כזאת בישראל? לא ידענו על כך, וחשבנו שכל מה שרוצים מאתנו

זה שנגדיל את התרומות שלנו למגבית. הנושא של אימוץ ושל מעורבות בשיפור איכות

החיים בשביל קליטה יותר טובה של עולים הוא הנושא שאותו צריך להציג בפניהם.



יכול להיות שצריך ליצור מצב בו ראשי ערים ומנהיגים מקומיים יסעו אל

הקהילות השונות, ימצאו ביניהן עיר תאומה, וישיגו שם ישירות את העזרה שלה הם

זקוקים. אני יודע שיש העושים זאת.

רי דולב;

הסוכנות היהודית שולחת אותם.

לדעתי יהיה יותר טוב אם הדבר ייעשה בצורה מאורגנת ומסודרת. ועל הנושא

הזה, אדוני השר, לא נתת לנו כאן תשובה, ואני מתכוון לטפל בזה.

רי דולב;

צריך לשים את הדברים בפספקטיבה הנכונה. נצרת עלית, לדוגמה, קיבלה השנה

מהעם היהודי, באמצעות הסוכנות היהודית, 6 מליון דולר. זה אמנם לא מספיק מפני

שהיה בה גידול של פי שניים, אבל צריך גם לדעת שאין בעולם אף קהילה שמסוגלת

להרים תרומה כזאת מדי שנה.

אני לא חושבת שמה שסטיבן דונשיק אומר זה שיש דרך להגיע להשקעות בסדר

גודל כזה, ואפילו בסדר גודל דומה, על ידי תואמות. הוא כן אומר, שהקשר הישיר

עשוי להיות מנוף אמיתי גם לקהילות וגם למגבית, ואנחנו צריכים להשתמש ולהעזר

בו.

נדמה לי שהפרוייקט הלאומי, שהשר שטרית מדבר עליו, כולל את ההיבט החברתי

והכלכלי ביחד. נדמה לי גם שכולנו מסכימים שאי אפשר להפריד בין קהילת העולים

לקהילת הוותיקים, כי צריך לקלוט את העולים בתוך קהילה קיימת, ולא בוואקום. ואם

איננו רוצים ליצור אנטגוניזם, צריך לראות אותם כנושא אחד, ולא כשני נושאים

נפרדים.

היו"ר עי זיסמן;

אני רוצה לסכם את הישיבה ולהבהיר שאני תומך מאד ברעיון של השר. אמרתי את

מה שאמרתי, וזו לא דעה שלי בלבד אלא שמעתיה גם מפי חברים אחרים, והדברים אינם

עומדים בסתירה למה ששמענו כאן, אלא באים כהשלמה להם.

בארוע חברתי שהתקיים לפני מספר ימים נפגשתי עם כמה מראשי יהדות ארצות

הברית, ואמרתי להם את הדברים האלה, והם לא דחו את הדברים על הסף. תחילה מעלים

רעיון, מעלים מחשבות. המחשבות הופכות לכוונות, והכוונה הופכת למעשה. לכן אני

מעלה את המחשבות שלי בנדון בנוכחות אנשים מומחים המטפלים בנושא והבקיאים בו.

סי דונשיק;

יש לי הצעה. בארץ נמצאים נציגים של קהילות מונטריאול, טורונטו,

פילדלפיה, בולטימור, מיאמי, אטלנטה ועוד. אני מציע לך, אדוני היושב ראש,

להזמין את הנציגים האלה, תגיד להם את מה שאמרת לנו כאן היום, ותשמע את

תגובותיהם ואת דעתם.

היו"ר עי זיסמן;

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננ עלה בשעה 13:55)