הכנסת השלוש עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 45

מישיבת ועדת העליה והקליטה

שהתקיימה ביום ב', כ"ט באדר התשנ"ג, 22.3,1992, בשעה 12:05



נפחו;

חברי הוועדה; היו"ר ע. זיסמן

י. בא-גד

י. עזרן

א. רביץ

מוזמנים; י. צבן, השר לקליטת העליה

א. קורת, מנהל גף קליטה חברתית, המשרד לקליטת העליה

א. בארי, ע/דוברת המשרד לקליטת העליה

ע. טאוב, יועץ השר לקליטת העליה

א. אלדר, סמנכ"ל המחלקה לתרבות תורנית, ההסתדרות

הציונית

י. קדמי, ראש לשכת הקשר

ר. זינגר, לשכת הקשר

א. ארבל, רפרנט, אגף התקציבים, משרד האוצר

ש. הכהן קוק, רב העיר רחובות, משרד הדתות

צ. ינובסקי, משרד הדתות

י. ברומי, ד"ר, יועץ מחלקת התפוצות, משרד החוץ

ד. גרונר, מפקח במחלקה להעמקת החינוך היהודי, משרד

החינוך והתרבות

מ. יבור, מרכז המטה לקליטת העליה, משרד החינוך והתרבות

ר. שיפר, מפקחת ארצית במטה לקליטת עליה, משרד החינוך

והתרבות

ד. אבידר, משרד החינוך והתרבות

ו. מאור

חבר. המתרגמים בע"מ

סדר היום

הקניית ערכי ישראל והיהדות לעולים

הצעתו של ח"כ יוסף עזרו



הקניית ערכי ישראל והיהדות לעולים

הצעתו של ח"כ יוסף עזרן

אנחנו פותחים את הישיבה.

אני מודיע שהישיבה פתוחה לתקשורת.

הנושא שעל סדר יומנו הועלה ב-5 באוגוסט 1992, טרם מלאו 30 יום לכהונתו

של השר לקליטת העליה, יאיר צבן. ח"כ עזרן אומר שהוא מודע לזה, הוא לא

בא אז בטענות כלפי השר, אבל הוא אומר את זה כי הוא רוצה שתהיה המשכיות

למה שהיה אצל השר הקודם, והוא מעלה את הנושא הזה בגלל כל מיני בעיות

ומצוקות שפוקדות את העולים החדשים.

בינתיים עברו חודשים רבים, השר התבסס, יש היום מדיניות ידועה של המשרד.

הנושא איננו נוגע רק לגבי קליטה רוחנית של העולים במדינת ישראל. הממשלה

התחייבה בקווי היסוד שלה להבטיח תנאים כלכליים, חברתיים ורוחניים

לקליטת העליה, על כך אנחנו נשמע, ונתייחס.

אני מבקש לדון במה שעושה הממשלה, הסוכנות היהודית, ומדינת ישראל לגבי

העמקת הזיקה היהודית והמודעות היהודית בקרב אחינו בבריה"מ לשעבר, טרם

הגיעם לכאן.

בפתיחה אני רוצה לומר עוד משפט. היה לי הכבוד והעונג להיות בשליחות

במוסקבה ב-1957. זה היה זמן קצר אחרי מבצע קדש, כאשר בריה"מ היתה בראש

המערכה נגד מדינת ישראל. זה גם הביא לפינוי המהיר של השטחים שנכבשו

במלחמת מגן במבצע קדש. היתה התעוררות יהודית, וההתעוררות היהודית נבעה

(א) מכך שזאת היתה מלחמה קצרה אמנם, אבל מלחמה שעוררה את דעת הקהל

בעולם ובבריה"מ במיוחד, כי בריה"מ התייצבה אחרי מצרים, אחרי נאצר,

והיא היתה זו שלחצה לפינוי, תוך איומים של פגיעה בישראל.

(ב) היו מעשים קשים של פגיעה ביהודים. אני זוכר שנפגשתי עם קבוצה של

יהודים בחורשה שבאוניברסיטה על-שם לנין במוסקבה, והם שאלו אותי מה

זה יהודי. שאלתי אותם למה הם נפגשים אתי, הרי מישהו דאג לפגישה

הזאת. וזה היה אחרי חצות. הם אמרו שזה מאחר שהם פוטרו מהעבודה. הם

הין קבוצה של מהנדסים שפוטרו מהעבודה, כי אמרו להם שהם יהודים, אבל

הם לא ידעו מעבר לזה את תולדות עם ישראל, תולדות הציונות, תולדות

הקמת המדינה לא ידעו פרטים - ואני מדבר על 1957 - על המלחמה, למה

ישראל נהגה כפי שנהגה וכו' וכוי.

אני אומר את הדברים, כי כבר אז נתקלתי בזה, ואלה דברים שאני נתקל בהם

גם היום. יש עליה, אבל חלק גדול מן העולים, בגלל המשטר הטוטליטרי, בגלל

השנאה, בגלל ההתנכרות לישראל במשך הרבה מאוד שנים, לא יכלו לקיים קשר

עם העם היהודי, ואינם יודעים גם מה יהדותם.

הבעיה שלנו היום היא שהכל פתוח. נקווה שהמאורעות ברוסיה לא יביאו לידי

כך, שכל מה שנפתח וכל מה שעומד לרשותנו היום לא ייפגע. היום אנחנו

פועלים באופן חופשי, ואנחנו עושים כדי לקרב אותם לישראל וכדי להגביר את

העליה משם, ויש חינוך יהודי.



הייתי מאוד רוצח שבדיון היום לא נתייחס אך ורק לקליטה בישראל, לקליטה

הרוחנית בישראל, אלא גם מה אנחנו עושים למען חינוך יהודי ולמען העמקת

הזיקה והקשר בכל מיני תחומים בקרב אלה שהם פוטנציאל לעליה לישראל, וטרם

עלו אליה.

י. עזרו; אדוני היו"ר, כבוד השר, האורחים הנכבדים.

קודם כל, ברצוני להודות לך על שמצאת את הזמן

הנכון להקדים, ולתת סדר עדיפות נכבד מאוד לנושא הזה, ולא בכדי, אף

שאנחנו בערב פסח. אולי חשוב הדבר דווקא משום שאנחנו בערב פסח, שהוא

כידוע מסמל את ההתחדשות של העם היהודי, את היציאה מעבדות לחרות, את

גיבושו של העם לעם אחד. כידוע, במצרים אבותינו, ואחר-כך בהיסטוריה

הידועה שלנו, המצרים שהתנכלו לנו הפכו אותנו לתולעת אדם ולאבק אדם.

אני משוכנע שהנושא שאנחנו דנים בו כעת אמור לתת תשובה הומנית, אנושית,

יהודית לכל העוול שנמשך למעלה מ-70 שנה, וניתק נתחים גדולים מאחינו

ברוסיה. אין לי כל ספק שבנושא הזה כולנו תמימי דעים. השאלה היא מה

עושים, ואיך עושים את זה.

אני מקווה שנמצא איזה מכנה משותף, שהמאחד יהיה יותר מהמפריד בנושא כל

כך רגיש, כל כך חשוב, כל כך חיוני לקליטתם והשתרשותם של אחינו שבאו

מהספר הרוחני הזה. אנחנו יודעים שיהודי שאיננו מכה שורשים בארץ, בכל

צורה שהיא, ובעיקר בצורה יהודית שורשית אמיתית, קשה לו אחר-כך לעמוד

בנסיון. זה אני אומר מהנסיון, בלי שום כוונה חלילה של פולמוס או של

התנצחות. על זה היה ויכוח עקרוני עם המקורות של המתיישבים הראשונים

בארץ-ישראל, שהפריחו את השממה. האם יש ללכת רק בדרך זו של הפרחת השממה,

של יבוש הביצות, של עבודת כפיים, עבודת אדמה, או שיש לשלב זאת עם

היהדות. זה נושא עתיק יומין, שקיים משחר ההיסטוריה של השיבה לציון. מה

שחשוב הוא, שלפחות באותה תקופה היתה חלוציות, היה פטריוטיזם, היה רצון

להפריח את השממה, היו עקרונות, אידיאלים, אידיאולוגיה. אז לפחות

הנושאים האלה לא רק שגרמו ותרמו רבות לגיבוש הציבור הזה, אלא נתנו את

החוסן הרוחני, ואת החוסן הפנימי, ואת תעצומות הנפש לעמוד מול הקשיים.

ומי יודע, אנחנו כעת מדברים על קשיים שלנו, של החיים, לצערי הרב,

היום-יומיים כאן, שהם קשים מאוד, אבל חס וחלילה, אין מה להשוות אותם.

תהיה זו יומרה ויהיה זה גימוד גודל הרוח ועוצמת הנפש של הראשונים

שהתיישבו והפריחו פה את האדמה, ואין לי שום ספק בזה.

אז היתה לפחות אידיאולוגיה, היתה חלוציות, משהו כתחליף שגרם להם להשתרש

ולשאת את הסבל ולעבור את המכשולים. היום לצערי הרי גם זה אין כל כך,

ואני אומר את זה בלשון המעטה. הולכים ישירות לעיר הגדולה, רכב

מיצ'ובישי או וולבו נמצא בכל מקום, פרנסה בטכנולוגיה או בכל עבודה

אחרת, והלוואי שתהיה, נמצאת בכל מקום. הם לא ייקלטו אם לא יהיה איזה

דבר שיש בו עוצמה רוחנית, ואני אומר את זה כרב, לא רק כחבר כנסת, שנמצא

בעיר שקלטה למעלה מ-13 אלף עולים חדשים, ובצורה די מכובדת ויפה. אני

זוכר כשהופיע בפעם הראשונה מר יצחק שמיר, לפני כשנה או שנה וחצי, הוא

אמר את אמירתו המפורסמת על ארץ-ישראל הגדולה וכוי. לצערי הרב קלטו רק

את המשפט הזה, ולא ראו את כל האלפים שבאו, וקיבלו פרסים, והציגו וגם

נענו בעברית.

אנחנו חייבים לדאוג ליהודים האלה, שנותקו לגמרי מהמסורת היהודית,

מהרוחניות היהודית, התנכלו לנשמתם כיהודים, ובאים לכאן. אם לא ניתן להם



את הכלים המינימליים, הם לא יוכלו להשתרש ולעבור את המכשולים. הרי הם

כבר ישראלים לכל דבר, ואני אומר את זה בכאב לב, לא אחד ולא שניים

מהעולים היו, גם זאת בכפר-סבא, שממש נשחטה לאור היום בעוונותינו הרבים

לפני כמה חודשים, וכעת זח קורה בתל-אביב. זאת אומרת, הם כבר חשים על

בשרם את הקליטה הקשה והאיומה הזאת. לכן מנגד אני חייב לתת להם איזה דבר

רוחני, שיפיח בהם את עוצמת הישראליות ואת כוח הסבל, והם אנשים נפלאים,

שמוכנים ורוצים לקבל.

"כי תראה את שור אחיך אוהב ציון נידחים, לא תוכל להתעלם".

"השב תשיבם לאחיך". ושואלים רבותינו, וכי השבת

אבידה רק לאח הביולוגי! לא יעלה על הדעת דבר כזה, הרי זו מצוות חשבת

אבידה, לכל יהודי ויהודי באשר הוא יהודי. רבותינו באו וסיכמו דבר נפלא

מאוד, יסוד שמלווה אותנו בכל היהדות, ובתלמוד כולו: אחיך במצוות. זאת

האחווה האמיתית שמקשרת את העם היהודי, בנוסף לעצם היותו אותו מיעוט,

אותו צאצא ביולוגי. יש כאן לא רק ענין אתני, אלא יש פח אחווה אמיתית.

בכל יום שני וחמישי אתה מוציא אותו ספר תורה, בכל שבת אתה מוציא אותו

ספר תורה וקורא, ובחגים, בחג הפסח, ביום הכיפורים, כל העם היהודי, ביום

הקדוש והנשגב הזה מעוטף בטלית ועומד בבית-הכנסת. האם יש דבר יותר סמלי,

וקשר יותר טוב שיכול לאחד את כל הקצוות, את כל הגוונים, את כל הרבדים

של העם היהודי באשר הואל וזה לא בכדי שהתורה והגמרא דרשה "אחיך במצוות"

על הנושא של השבת אבידה בשור וחמור. אם רבותינו דרשו, קל וחומר אומה.

אם את חמורו ואת שיו, שזח החומריות, אתה חייב להחזיר, קל וחומר אם חס

וחלילה אתה רואה את אחיך תועה. אם את שיו ואת חמורו אתה חייב להשיב,

אתה בוודאי חייב, אם אתה רואה את אחיך תועה בשדה, והוא הולך לאיבוד,

והוא על פרשת דרכים, אתה חייב לכוון אותו כדי שיחזור לשורשים האלה.

לא בכפיה, חס וחלילה, אני נגד כפיה. השר מכיר את דעתי, שאיני מסכים

בשום פנים ואופן לכפיה. צריך לתת לו את הכלים המינימליים, והוא יחליט

על דרכו ועל הכיוון שהוא רוצה ללכת בו. על הבסיס, על אחיך במצוות, במי

שהלך לאבידה, במי שהלך לאיבוד במשך 70 שנה, אין ספק שהדבר הזה מאוד

משמעותי, מאוד מאוד סמלי לכל ההתהוות שלנו כעם ולכל הקשר שלנו כבני

ברית.

אני מאוד מעריך ומוקיר את השר על שמצא זמן לבוא, אף שאולי בישיבה הזאת

הוא לא היה אמור להיות. אני מאוד מודה לו ומעריך את השתתפותו, ואני

מקווה שמאחר שכולנו כאן נמצאים מתוך רצון טוב ודאגה כנח ואמיתית, עמוקח

ופנימית, נצליח למצוא דרך איך לקלוט את אחינו שישתרשו פה, ויתקיים בחם

"והבאתי אותם אל אדמתם ונטעתים באדמתם". יש לא רק הבאה, הסוכנות

עם כל הכבוד עושה עבודת קודש נפלאה, היא מביאה את היהודים בדרך לא דרך

לפעמים, בקשיים רבים ובמסירות נפש, ואני גם מודה לכל העם היהודי שתורם

את כוחו ואת מירצו למשימה הלאומית הגדולה הזאת של השבת אחים אל חיק

"ושבו בנים לגבולם", אבל חייבים גם את "ונטעתים".

אני מודה לכל מי שעוסק בנושא הזה, כי הרי הוא עוסק במלאכת קודש ממדרגה

ראשונה. אני מבקש לא רק להביא אותם פיזית, אלא "ונטעתים על אדמתם". יכו

שורשים כאן, יעמיקו, ואז כל כוחות שבעולם לא יוכלו להזיז אותם

מארץ-ישראל, ולא חס ושלום כפי שיש כעת מצב מאוד מאוד לא נעים. אני נמצא

קצת בשגרירות ארה"ב, בשגרירות צרפת, בכל מיני מקומות, ואני רואה את

התורים המתהווים שם. נכון שמסבירים לנו שזח בגלל המצב הכלכלי, אבל זח

לא נכון, מפני שאלה הם אנשים, אלה שאני מכיר, שמסתפקים במועט שבמועט,



איו להם דרישות גדולות, אין להם תביעות, אלה אנשים שמוכנים להשתמש

במקרר משומש ולגור שלוש משפחות ביחד בדירה אחת של שלושה חדרים. זה אומר

שאלה הם אנשים שמוכנים לשאת בנטל העם הזה ולהטות שכם. אבל אין להם

אידיאל עבורו הם מוכנים לסבול, הרי פה האידיאל הלך לאיבוד. לא

הסכינאות לצערנו הרב, לא הקשיים של הקליטה הפיזית והכלכלית, אלא פשוט

מאוד: ההזדהות הנפשית המוחלטת עם העם היושב בציון, ועם כל מה שהוא

מסמל.

השר י. צבו; אדוני היו"ר, ידידי ח"כ עזרן, מכובדי. אני

רוצה לפתוח בכמה דברים על דרכי ההתדיינות,

ובמקרים רבים הפולמוס, השוררים בינינו. כאשר אני אומר בינינו, אני

מתכוון ביני לבין חברים דתיים, חרדיים, בבית הזה ולא רק בבית הזה.

אני רוצה לומר לח"כ עזרן. אנחנו מכירים זה את זה קצת יותר מקדנציה,

ואני חושב שלפי הקדנציה הזאת אתה תאשר את מה שאני אומר. הדברים האלה הם

הקדמה לאמירה קשה בתוכן, גם אם היא תהיה רכה בטון, שיש לי לומר.

אני כ-12 שנים בבית הזה, מעורב בוויכוחים שהיו לעתים חריפים מאוד בתוכן

שלהם בנושא דת ומדינה. מעולם לא פגעתי בעמית דתי בבית הזה, לא במשפט

ולא בחצי משפט. מעולם. יש לי טרוניה קשה מאוד, והיא לא על דברי פולמוס

חריפים. אינני נבהל, ואני מצדיק כאשר לך יש האמונה שלך בדרך שבה אתה

תופס אותה, ולעמיתיך, כל אחד על-פי דרכו, וגם ההשקפה הפוליטית לעתים,

ואתם חושבים שאני נוהג בצורה שסותרת את האמונה שלכם ואת הערכים שלכם,

את ההעדפות שלכם. הוויכוח הוא לגיטימי. אני מדבר על האמונה במובן היותר

אישי.

אבל אני מבקש שהוויכוח בינינו יהיה - דווקא משום שהוא טעון מאוד

באמוציות וכד' - ענייני ככל האפשר, אבל שיהיה בנוי על דברי אמת, ואני

כאן לא מכוון אליך, ח"כ עזרן. אני מצפה שכאשר מתגלים כזבים, גם יקום

מישהו אחד - אנחנו לא סדום, מותר לדרוש שיהיה גם יותר מאחד - וישאל מה

עושים כאן, מה זה.

עולה לדוכן הכנסת ח"כ הלפרט - אני מצטער שהוא לא

נמצא כאן, אבל הכל בדברי הכנסת - ומאשים אותי שאני החזרתי מרוסיה 30

שליחים דתיים רבנים. על מה הוא מסתמך? על "המודיע". אינני רוצה חס

וחלילה לומר שהוא הכניס את הידיעה כדי להעלות הצעה לסדר, זה דמיון

רחוק, באמת לא.

אין לו גם העוצמה הזאת.

עכשיו למדתי משהו, זה לא ידעתי. אני קורא את

ההצעה לסדר היום הזאת, צבטתי את עצמי לראות

אם אני חולם בהקיץ, לא ידעתי שיש דבר כזה. הידיעה היתה, שהשר פרץ שלח.

אני שואל את העובדים במשרד, והם אומרים לי שלא ידוע שהרב פרץ שלח

שליחים כאלה. אני מבקש מהם שירדו למטה ויבדקו עוד יותר, הם חוזרים

ואומרים לי שלא. אמרתי, רגע, אולי איזו עמותה, או ארגון שאנחנו קשורים

אתו? הלכו לבדוק, אולי מישהו שתרמנו לו שלח. לבסוף לא היתה ברירה,

אמרתי לדוברת שהיתה גם הדוברת של השר פרץ, ביקשתי שתרים בטובה טלפון

לרב פרץ, ותשאל אותו היכן השליחים שהוא שלח. היא חוזרת אלי ואומרת לי,

שהוא לא שלח שליחים. בידיעה בעתון היה כבר כתוב על התגובות בקרב יהדות



רוסיה לזה שהשליחים חוזרים, על התמרמרות וכד'. את כל זה מעלים על שולחן

הכנסת בלי לבדוק. ואמרנו לו את זה, אבל הנאום היה כבר כתוב, ואסור

שתהיה ברכה לבטלה, וגם כנראה קללה לבטלה אסור.

היתה אחר-כך שאלה שלא רצינו לענות, ואמרתי לו שלא אענה לו לשום שאלה

עניינית עכשיו, עד שהוא לא יתנצל. הוא צעק באולם: ומה עם הסעיף התקציבי

שהיה, סעיף תקציבי מיוחד לאלכסון עולים שמגיעים בערב שבת, כדי שלא

יחללו את השבת. בלוד עשינו סידור, יש מלון ליד לוד, יש סידור מיוחד,

ובסעיף הזה היה כתוב, שבשנה שעברה כך וכך כסף הוצא, והשנה אפס. אז הנה,

הרי זה סימן ברור שעכשיו השר צבן מתכנן חילול שבת המוני שקשור בקליטת

העליה וכדי. אמרתי לו שלא אענה. אמר לי, כי אין לך תשובה. ודאי שהיתה

לי תשובה. זה היה פשוט ענין שאגף התקציבים יש לו כללים, כמה תקנות

מינימום צריך להיות בסעיף תקציבי, בסעיף התקציבי נותרו שתי תקנות, לכן

איחדו שתיים, ותחת הכותרת טיפול בעולים בסופי שבוע וכדי, הכניסו את שני

הסעיפים האלה, ולא היתה פגיעה ולו באגורה אחת בענין הזה.

אני אומר את זה, מפני שאין יום שלא תוקעים בי יתד נאמן. אני אומר את זה

כמקדמה. אני אומר כאן דברים שבחלקם יסכימו ויערבו לכם, אני מקווה,

ובחלקם מאוד לא תסכימו ולא יערבו, ואני מצפה שתתווכחו אתי. אבל בואו

ננהל את הוויכוח הזה, אפילו חריף, כבני-תרבות, ושדברים יהיו ניכרים

באמיתם.

התפיסה שלי לגבי הנושא של קליטה תרבותית - ואני אייחד את הדברים עכשיו

לעולי חבר העמים, אם תרצו נוכל להרחיב זאת אחר-כך לדברים אחרים -

שהקליטה התרבותית היא חלק אינטגרלי מהקליטה הטובה של העולה במדינתו

החדשה. אם אנחנו ניכשל בקליטה התרבותית, ניכשל גם בקליטה החברתית,

וניכשל בקליטה בכלל. לא רק המסגרות הכלכליות אינסטרומנטליות תפתורנה את

הבעיה. דיור הוא תנאי מוקדם, תעסוקה הוא תנאי מוקדם, שניהם אינם תנאים

מספיקים לקליטה טובה. הם תנאים הכרחיים, אין הם תנאים מספיקים לקליטה

טובה. קליטה טובה צריכה להיות מושלמת על-ידי קליטה חברתית טובה, שבה

החלק התרבותי, לשיטתכם הרוחני - וההבדל במינוח אינו מקרי - הוא חלק

אורגני מזה.

אנחנו יודעים שכל הגירה קשורה בהלם תרבות קשה מאוד. כל הגירה. אנשים

מחליפים תרבות. במקרה שלנו הלם התרבות אינו פשוט. תוסיפו לזה את בעיית

הזהות. אמרתי כבר לא פעם, שהעולה בדרך כלל, אם אפשר לדבר על עולה

ממוצע, על האב-טיפוס, וצריך להיזהר בשימוש במושג הזה כי אין עולה ממוצע

אלא יש עולה אינדבידואלי, אבל רוב העולים הם עולים שהם כבר אינם רוסים,

הם עוד לא ישראלים, והרקע היהודי שלהם הוא אפס, או אצל רובם שואף

לאפס.

ביקרתי לאחרונה במסגרת ביקור בראשון, גם בצריפין. היה שם קורס של עולים

חדשים במסגרת משותפת של הצבא ושלנו, קורס למחסנאים מיוחדים. התאספו

סביבי כ-30 חברי הקורס, ואני מתחיל לשאול אותם- מי כאן חגג סדר בביתו,

מי היה פעם בסדר. אחד זוכר שהוא היה ילד קטן, ואחד זוכר אחרת, ואתה

מקבל תמונה של חלק שבכלל לא יודעים, וחלק יש להם משקע. אם הם זכרו עוד

שבבית של סבא וסבתא דיברו אידיש וכד', יש איזו שהיא תודעה של תרבות

יהודית, ואם לא זכרו, אין.



לפי התפיסה שלי, הטיפול בכלל בהתגברות על משבר הזהות של העולה החדש

איננה רק שאלת מפתח לקליטה טובה, אלא במידה רבה גס שאלת מפתח למניעת

משברים נפשיים קשים מאוד. את שאלת הזהות אני תופס בהיקף הרחב של המלה.

אמרתי כבר בהזדמנות, למשל, לגבי האדם בעולם המודרני, התעשייתי, המקצוע

והגאווה המקצועית הם מרכיב בחומרי הזהות שלו. זאת אומרת, אדם אומר

אני רופא, אני מרצה באוניברסיטה, אני מורה, אני עובד סוציאלי,

אני שחקן. ההגדרות האלה הן הגדרות של זהות, וכאשר במעבר של הגירה מחלק

מהעולים לא רק שנשלל המקצוע שלהם, אלא נשללת גם הגאווה המקצועית שלהם,

ולפעמים זה לא לפרק זמן קצר, דבר כזה מחריף מאוד את משבר הזהות של

האדם. לכן צריך לטפל בסוגיות האלה, שאנחנו עוסקים, לא רק בראיה

הסוציולוגית החברתית הכלכלית, אלא גם ברמה התרבותית, גם ברמה

הפסיכולוגית.

עכשיו אני אומר באיזה חינוך של העולים החדשים אני מעוניין. אני מעוניין

בחינוך של העולים החדשים, שמבחינת הערכים שלו דומה לחינוך של ילדי

ישראל שהייתי מעוניין בו. אינני אומר שכל מה שאני מעוניין יכול להתגשם,

לא מבחינת היכולת של כל אחד מאתנו לבצע ולהגשים את המטרות שלו, וגם לא

מבחינת הנסיבות האובייקטיביות. אני מעוניין שעולים חדשים יקבלו חינוך

יהודי, ציוני, ישראלי, הומניסטי, דמוקרטי, פתוח. זה מה שאכי מעוניין.

אני מבקש מכם לקחת בחשבון דבר אחד: במי אנחנו עוסקים. ואני אומר את זה

אחרי פגישה עם הרבה מאוד עולים, מרמות שונות וותק שונה.

רוב העולים הם בעלי השכלה אקדמאית, אנשים שבעי אינדוקטרינציה, ואת הדבר

הזה מוכרחים לקחת בחשבון. בכלל, היתה כתבה בטלביזיה, לא ראיתם אותה כי

היא שודרה בליל שבת, בנושא של משבר ההתגייסות לצה'יל. אחד הדברים שלא

לקחו בחשבון, שלא בא לידי ביטוי בכתבה, זה גם לנסות להסביר איך רואה

המשפחה העולה בכלל את הנושא של הצבא, מה היא הביאה אתה משם מבחינת

מורשת ההתייחסות לצבא. אתה חושב שאם ישתנה השם, כאן זה הצבא הסובייטי

וכאן זה צבא הגנה לישראל, בגלל השם השונה כל המנגנון הפסיכולוגי של

ההתייחסות משתנה? זה לא משתנה, אתה צריך להשקיע כאן עבודה רבה ביותר

כדי לשנות את היחס. יש חשדנות כלפי המימסד באשר הוא מימסד, לשלטון באשר

הוא שלטון, ואם אתה רוצה לקרב אותם, צריך להשקיע בזה מחשבה רבה יותר.

אתן לך דוגמא מתחום אחר, למה אני מתכוון כשאני אומר מחשבה רבה. יום אחד

אומרים לי שצריך להקציב כסף לאולפני המשך לעולי אתיופיה. אמרתי שאינני

מקציב אף אגורה נוספת לאולפני המשך, לפני שאני יודע מה קרה באולפני

לא-המשך. שמעתי שזה לא כל כך הלך, לימוד העברית. ואז התברר, מתוך בדיקת

הנושא, שצריך לשנות דברים רבים. אותו הדבר גם באולפנים הכלליים, אינני

מרוצה ממה שנעשה. הגענו להבנה עם משרד החינוך והתרבות, ואנחנו עובדים

עכשיו בצוות משותף כדי לשפר את הדברים, כי זה לא מספיק. יש לך ספרי

לימוד וכד', אבל זה סוג אחר של עבודה ושל קליטה. היה הרב קוק אתי יחד

בפתיחה, בכנס של האולפנים, והוא שמע גם את אשר היה לי לומר שם בענין

הזה.

לכן אני בא ואומר - וזה בא לביטוי בין השאר בחוברות שהוצאנו לחגי

ישראל, ואנחנו ממשיכים להוציא - שאתה צריך לחשוב היטב איך אתה מקרב את

העולים להכרת המורשת היהודית שלנו, להכרת החגים שלנו בין השאר, להכרת

תולדות הארץ, להכרת תולדות העם, להכרת הוויית החיים במדינת ישראל. אם

אתה רוצה, בסה"כ הזה אני רואה את התפקיד שלי, בכך שהם ידעו את תולדותיו



של העם, איך קמה המדינה הזאת. אנחנו עכשיו מכינים חוברת ליום העצמאות.

אתה חושב שזה פשוט? זה כמו לספר לנער ישראלי? זה לא כמו לספר לנער

ישראלי. ויושב כאן האחראי, הוא יודע כמה מהדורות כל מיני אנשים מכינים,

ואני אומר "לא", גם לחברים שלי, לאלה שהראש שלהם מבחינה אידיאולוגית

הוא כמו שלי. אני אומר להם: לא, לא ראית לנגד עיניך את העולה, הוצאת מה

שהיה לך בהכרה, בהבנה שלך. לא ראית עולה שהוא חסר רקע יהודי, חסר רקע

תרבותי, ידיעה כללית מאוד. תנסה להתחבר, תנסה לסקרן אותו. הרי הוא צריך

לפתוח את החוברת, ואם הדף הראשון לא יעניין אותו, הוא לא ימשיך הלאה.

לפני שאני חוזר לענין, אני רוצה שיהיה ברור הדבר מבחינת המדיניות שלי.

אינך יכול למחוק את התרבות הקודמת. מי שילך בקו הזה, הורס את העולים.

הם לא באו מואקום, יש ביניהם אנשים בעלי רקע אינטלקטואלי ותרבותי בלתי

רגיל. חלק מהם יוצרים, חלק מהם צרכנים של יצירה. מבחינת אנשי הרוח

שלהם, קל יותר לקלוט מוזיקאים וציירים, קשה מאוד לקלוט משוררים. הדבר

קשה ביותר כאשר כלי היצירה הוא השפה. אני, למשל, אומר לכם כאן שאני

עכשיו טורח על הקמת איזה שהוא מועדון לאנשי רוח ואינטלקטואלים. אין דבר

כזה, והם מרגישים חסר נורא בדבר הזה. אין להם איפה להיפגש ולקיים איזה

רב-שיח ביניהם על הבעיות האינטלקטואליות, התרבותיות, הרוחניות שמעסיקות

אותם.

היו"ר ע. זיסמו; אגודת הסופרים אינה קולטת אותם?

השר י. צבו! לא, יש בעיה. זה מאוד לא פשוט. למשל לגבי

קליטת עתונאים היה בהתחלה מדבר. עכשיו, עם

רומן פריסטר, אנחנו עושים פרוייקט משותף של קליטת עתונאים. היום נפתח

הקורס של עתונאים. מי שאצלו השפה היא מכשיר העבודה, עבורו זה קשה ביותר

בקליטה. אני רואה בתיאטרון "גשר" אולי סמל מהבחינה הזאת, כי אגב, הם

מופיעים גם בעברית וגם ברוסית, בהצגה למשל שלהם של האדיוט של

דוסטוייבסקי, וזה היום בטופ של ההישג האמנותי בארץ. הם מוזמנים כבר

לפסטיבלים. זה משהו בלתי רגיל. אני מציע לכולם ללכת לראות, כי זאת

חוויה בלתי רגילה. הם משחקים גם בעברית וגם ברוסית, וזה הישג בלתי

רגיל.

הערה בנושא אספקת צרכי דת. הדבר הזה היה תמיד, אף כי יש דיבורים שאני

הפסקתי וכדי. משרד הקליטה מעולם לא עסק באספקת צרכי דת ושירותי דת, גם

בימיו של הרב פרץ. פעם אחת הוא חרג מזה, והוא מצטער על כך צער עמוק, כי

זו היתה אותה פרשה עם היועץ שלו, אברמוב, שמסרב לחזור לארץ, והוא צודק

שהוא לא חוזר לארץ. זאת הירידה היחידה שהיא צודקת, כי אם הוא יחזור

לארץ, הוא יודע מה מחכה לו. זאת היתה פרשה קשה מאוד. גם הרב פרץ לא עסק

בדבר הזה. משרד הדתות הוא האחראי לאספקת צרכי דת. נכון, חרגתי פעם או

פעמיים מהענין הזה, מפני שראיתי שאף אחד לא דאג. ראיתי שבאתרי

הקרוואנים משרד הדתות לא דאג מבעוד זמן לבתי-כנסת, ואני עשיתי מבצע

משותף עם צה"ל, והקימונו בתי-כנסת באוהלים, באתרי הקרוואנים, לימים

הנוראים.

מה אנחנו עושים. ראשית כל, אני מחשיב מאוד את מה שנעשה באולפנים, לטוב

ולרע, כי זה המפגש הראשון, ואינני שבע רצון. אגב, יש אולפנים שמבוצעים

במסגרות כאלה, יש הרבה אולפנים שמבוצעים על-ידי ארגונים, עמותות דתיות

וחרדיות וכד'. אני חושב שעכשיו אנחנו נכנסים לנושא הזה של האולפנים

יותר לעומק, נשפר באולפנים גם את הצעדים שאנחנו עושים, כפי שאמרתי,



הלימוד יהיה משותף גם עם קירוב למורשת, גם עם קירוב להכרת הארץ, להכרת

תולדות עם, להכרת החיים הישראלים, שהלימוד לא יהיה טכני בלבד. כבר היום

הוא לא טכני, אני רוצה שיהיה ברור, ולא שזה פתאום שינוי מהקצה אל הקצה.

אני חושב שצריך הרבה לשפר.

אנחנו מוציאים חוברות, יש כאן כמה דוגמאות שאפשר לחלק לכם. הבאתי לחברי

הוועדה לכבוד הפסח חוברת גם לעולי רוסיה וגם לעולים מאתיופיה, ואני

חושב שתודו שזאת הגדה מאוד יפה, והיא תופץ.

היו"ר ע. זיסמן; מה הכמות שהודפסה?

השר י. צבן; הנורמה שלנו היא שזה בעיקר לאולפנים, וגם

למוקדי הקליטה שלנו. בדרך כלל מדפיסים 30

אלף, 40 אלף, לפי הענין.

היו"ר ע. זיסמו; אין כאן שינוי מהותי, נכון?

השר י. צבו! קיבלתי טלפון אם זה נכון שאנחנו עושים שינוי

כזה ושינוי אחר וכד'. אפילו ארבע הקושיות

נשארו אותו דבר, אף שיש לי קושיות חדשות. אם תרצו אחר-כך לקבל פרטים,

נוכל למסור לכם.

א. רביץ; הייתי בבית-שאן, ניגש אלי בחור רוסי שמתעתד

ללכת לישיבה. הוא אמר לי שהוא קיבל חוברת

ל-ט"ו בשבט, אמר שם שאין שם ריח של יהדות בכלל. האם זה נכון?

יש לי בתל-אביב מנהלת לשכה חרדית, שמה שרה

פרידמן, תושבת בני-ברק. היא אמרה לעזרן שהיא

גאה על החוברות האלה.

י. עזרו! בהחלט טוב מאוד, הבאת גם את מינהג הספרדים

ואת אשכנז, אבל הסוגריים האלה הם פשוט לא

עניו, מפני שכתוב חימוץ. אני אומר לך דבר שהוא נכון לא רק מבחינה

הילכתית.

השר י. צבו! ההגדה בכלל, עד כמה שידוע לי, יצאה קצת לפני

הרב פרץ. הנוסח האמהרי יצא בזמן הרב פרץ.

י. עזרו; סקרתי ביעף, וההקדמה הזאת כשרה למהדרין. אין

לי שום טענות. רק ההערה שהערתי, מבחינת הבנת

הנקרא.

השר י. צבו! אספר לכם קוריוז! אתם מכירים את פרופ' יוסף

בן-שלמה, תושב קדומים, למדתי אצלו לפני . 20

וכמה שנים באוניברסיטת תל-אביב, בסמינר מיוחד על פילוסופיה של הדת.

שיעור מאוד מעניין. ביום אחד הוא כותב לי מכתב נרגש, ומתחיל בזה שהוא

לא האמין למה שסיפרו לו על החוברות הנוראית שאני מוציא וכד', ותוקף

אותי. אני מרים לו טלפון, ושואל אותו אם מנהג חדש בא למדינה, תוקפים

לפני ששואלים? הוא אומר! לא, תשים לב, בראשית המכתב שאלתי אם זה נכון.

אמרתי לו שיכול היה להרים טלפון ולשאול אם זה נכון. ואז שלחתי לו כמה



חוברות, במיוחד שלחתי לו את החוברת של יום הכיפורים, שעליה הקפדתי

לעבור בעצמי מלה מלה, וקיבלתי ממנו מכתב שיכול להזיק לי פוליטית, לכן

לא אצטט אותו.

תבין, גם אני שלם עם מה שכתוב שם, כי אני נתתי את הפנים השונות. נתתי

ראשית כל את האופן יי שעל-פיו נתפס כל חג, מהו החג הזה מבחינת המורשת

שלנו, משהו על הרקע ההיסטורי לזה, אחר-כך על ההתפתחות ועל אופנים שונים

שדנים בבני עמנו, מתייחסים לחגים שונים, ואני מוכן גם בהזדמנות, לגבי

כמה מהחוברות שיש לנו נוסח עברי, לתת לכם את הנוסח העברי.

בחנוכה, למשל, אנחנו מוציאים עשרות אלפי עולים לטיולים בעקבות לוחמים,

חלוצים וכד/ ואחר-כך מכנסים אותם. היתה כאן עצרת יפה גדולה בבנייני

האומה לחוג את החג במעמד של אלפי עולים.

זאת דרכנו, כך נמשיך. לא בכל תהיו שבעי רצון, וזכותכם לבקר, וזכותכם

לתבוע שינויים כאלה ואחרים, ולא לכל אני אומר לא, אבל קחו בחשבון

שבכל-זאת יש הבדלים בתפיסות. דבר אחד שיהיה לכם ברור: אין שום כוונה

לפגוע בשום אדם ובאמונתו של שום אדם. גם במקום שאינני מקבל, אין לי

כוונה לפגוע. אם יש פגיעה, זאת רק שגגה. ההתייחסות היא התייחסות של

כבוד לכל אדם, תהיה אמונתו אשר תהיה, בוודאי כבוד למורשת היהודית

שלנו.

קיבלתי מכתב ממנהל מרכז ההסברה, מר יעקב שץ,

לאחר שקיימתי שיחה אתו. יש לו תוכנית שבעד

180 אלף שקל הוא רוצה להוציא כמה חוברות הסברה על מדינת ישראל לפני

הקמת המדינה ועם הקמת המדינה. אני מחפש את הדרך כדי לקבל מימון לזה, כי

אני חושב שמרכז ההסברה מוציא חוברות יוצאות מן הכלל בנושאים שונים,

וצריך לתרגם אותן גם לרוסית. יש לו תקציב מדינה, ויש לו תקציב של

המשרד, אבל השאלה הזאת התעוררה, כי אנחנו רוצים אמנם תודעה יהודית, אבל

אנחנו רוצים גם תודעה ישראלית. אני חושב שחלק מזה שהצעירים אינם רוצים

בחלקם להתגייס לצבא, זה לא רק בגלל חוסר מודעות יהודית, אלא גם מחוסר

מודעות ישראלית. צריך למצוא את 180 אלף השקל האלה, ואני מקווה שנמצא את

הסכום הזה.

אני רוצה לעבור אליכם, ונשמע מה קורה בחבר העמים מבחינת חינוך יהודי

וחינוך ישראלי.

י. קדמי; קודם כל, לפי תפיסתי ולפי תפקידי, כל מה

שקשור למדינת ישראל זה חינוך ישראלי וחינוך

יהודי. איננו אחראים על החינוך, על התכנים של החינוך אחראי משרד

החינוך. התפקיד של המשרד שלנו הוא להיות פלטפורמה, להיות מתווך, להיות

הכוח המבצעי והמארגן.

אני מבין שהשאלה נשאלה רק על אספקט מסויים של חינוך יהודי ושל חינוך

ישראלי, ולא על הכל. על הכל יכול לענות נציג משרד החינוך. אתרכז במה

שקשור לשירותי דת ומסורת, אני מבין שזו השאלה העקרונית שנשאלת.

אתן כמה נתונים בלבד, כשבנוסף לפעולה שוטפת סביב השעון, כפי שכולנו

יודעים, אנחנו מסתובבים סביב מועדים וחגי ישראל, שלא היו למעשה בקהילה,

הקהילה היתה מנוכרת ליהדות, ולא באשמתה. זה למעשה הציר שסביבו אנחנו



מצליחים לעלות ולהעמיד את שאלת המסורת היהודית בצורה יותר מוחשית. אתן

כמה נתונים שמתייחסים לפעילות שהתבצעה בארגון שלנו בשנים האחרונות.

(א) ב-1991, סביב הימים הנוראים - וזה אמור לגבי כל החגים, גם

ראש-השנה, וגם יום כיפור וכו' - נשלחו על-ידינו 61 שליחים, בתוכם 3

חזנים ל-48 קהילות. אני לא אוהב את המלה קהילות, אין קהילות

. ברוסיה, אלא מקומות היכן שגרים יהודים. ריכוזים, עיירות ערים.

סה"כ השתתפו בארועים כ-58 אלף איש. אס ניקח בחשבון שחלק השתתפו

בשני ארועים, סה"כ, לפי הערכה שלנו, היו כ-30-35 אלף איש שהשתתפו

באותן ערים, ואנחנו, כאמור, מדברים על שנת 1991.

השליחים אינם עובדים שלנו. השליחים הם כלל השליחים שמייצגים מה

שמדינת ישראל יכולה לתת. אנחנו גוף ממלכתי, ואנחנו דואגים לייצוג

של המדינה. לתכנים איננו מתייחסים, משום שזה לא תחום ההתמחות שלנו.

לגבי התכנים, כל אחד נותן בהתאם למקור שלו.

(ב) ב-1992, לסדרי פסח באפריל, נשלחו 81 שליחים, מתוכם 21 מורים של

בני-עקיבא, כאשר כל השליחים, כולל מורים, באים לא רק לחגים, אלא

לפני החג ואחריו הם עוסקים בפעולות מסוגים שונים, בהתאם להתמחותם

המקצועית. לקחנו בחשבון שיש להם יכולת לתרום גם לארגון סדר פסח, או

בצורת ניהול סדר או בצורה אחרת.

ב-1992 היו 81 שליחים, מתוכם 21 מורים מבני-עקיבא. הם התפזרו ל-29

ערים, אורגנו 61 סדרים, השתתפו בסדרים יותר מ-12 אלף איש.

אנחנו מגיעים לימים נוראים של אותה שנה, 1992. נשלחו 74 איש, כ-38

זוגות, ל-38 ערים ועיירות. השתתפו סה"כ, ספור, כ-62 אלף איש בכל

הארועים. אם ניקח בחשבון שחלק השתתפו בשני ארועים, המספר חוזר

למשהו בסביבות 35-40 אלף יהודים.

(ג) ב-1993, פסח שבא עלינו לטובה, מתוכננים 140 שליחים, מתוכם 25 עורכי

סדר מיוחדים. אחד מהם יושב ביניכם, הרב קוק, שהוא יוצא, נדמה לי,

לפי התיקון האחרון, לחרקוב. נוסף לשליחים הרגילים, מצאנו לנכון

לשלוח שליחים מיוחדים שייצגו מה שהם יכולים לתת.

בין אותם 140 איש יש גם 28 מורים מבני-עקיבא, שעוסקים ויעסקו גם

בהוראה, ו-9 שליחים של תנועת עזרא, שהחליטו להשתתף ולתרום

מיכולתם הצנועה. מתוכנן לקיים סדרים ב-38 ערים, לארגון 44 סדרים,

וזה מתוכנן על-פי המספר של אלה שהשתתפו בסדרים שלנו בשנים

קודמות.

(ד) תאום בינינו לבין משרד החוץ. להבדיל מכל השגרירויות האחרות, כל

שגרירות בחבר העמים שפועלת כשגרירות, תארגן סדר פסח שהאורחים

העיקרים בו יהיו יהודים. בדרך כלל בשגרירויות בכל העולם לא תמיד

נהוג ששגרירות מארגנת סדר פסח, אבל בחבר העמים, וזה בתיאום עם משרד

החוץ, בכל השגרירויות יהיה סדר פסח, ישתתפו שם גם נציגי סוכנות

באותם המקומות שנמצאים בהם אנשי משרד החוץ, והאורחים העיקריים יהיו

היהודים.



(ה) בחודשים האחרונים הושג הסכם על. שיתוף פעולה עם משרד הדתות, ודרך

משרד הדתות עם הרבנות הראשית, על הרחבת פעילות להקניית ערכי דת

ומסורת במה שהיה בריה"מ. זו פעולה משותפת למשרד הדתות, לנו,

לסוכנות היהודית ולג'וינט. במסגרת אותה פעולה משרד הדתות והרבנות

הראשית, מתוך מאגר של 200 רבנים, ישגר לשטח של בריה"מ לשעבר,

ולעתיד,' 15 רבנים, שתפקידם להיות לעזר ולהנחיה לכל הקהילות הדתיות

ולכל בתי-הכנסת בתחום הדת, כפי שמדינת ישראל מביכה את זה, וכפי

שנהוג אצלנו. זאת כדי להראות את היהדות כפי שהיא קיימת במדינת

ישראל, גם כדי להקל על הקליטה, וגם כדי לתת מענה נכון לצרכים של

האנשים.

(ו) האורח הראשי בסדר פסח במוסקבה, שהיא עדיין עיר הבירה, יהיה תלמיד

חכם, יהיה זה יאיר צבן, ואני מקווה שהארועים של השביע הקרוב והשבוע

הבא לא יקלקלו לנו את השמחה והתוכניות.

(ז) אנחנו מפיצים עתון בכל המרכזים שלנו. העתון הזה מופץ ב-30 אלף

עותקים. העתון יופץ לקראת סדר פסח, ותצורף, כתוספת לעתון, הגדה של

פסח. בנוסף לכך כבר שלחנו לשטח משהו בסביבות 10,000 או 15,000

הגדות, וזאת רק ביוזמתנו.

(ח) אמרתי, אנחנו קבלני משנה ומפיצים של החומר. הופצו במשך שלוש השנים

האחרונות עשרות אלפי יחידות חומר שונה, שמתייחס להקניית ערכים

דתיים ומסורת, חלקם ספרים, חוברות, לוחות שנה וכוי לקראת החגים,

וזה יוצא בכל שנה. חלקם קלטות אודאו ו-וידאו. למשל, אחת מהקלטות,

חגים יהודים, בשעריך ירושלים, מה נשתנה וכוי.

(ט) הכנו שתי תוכנית מחשב שמלמדות על החגים. האחת נקראת: לכסיקון

מלמד, חלק א', חגים ושבת. זאת אומרת, מנסים לגרות את

הדמיון היהודי ולשלב זאת עם הקידמה, שזה המחשב. כל ילד יהודי רץ

למחשב, וכשהוא מדליק אותו הוא רואה שם תוכנה יפה על חגי ישראל ועל

שבת.

(י) ישנם גם ספרי דת שאנחנו סייענו בהדפסה שלהם, וגם ממקורות אחרים,

הפצנו, כולל סידורים, ספרי תנ"ך, דפדפות וספרונים שונים, שהם הסבר

על החגים.

אנחנו מייצגים רק פן אחד של פעילות שמתרחשת בקרב היהודים, את פן

הפעילות הממלכתית מטעם הממשלה. יש עוד גופים, כמו הסוכנות היהודית

והג'וינט, וגם הם מוסיפים מהמקורות שלהם ומיכולתם, כך שככל שהתמונה

הזאת, שאתם רואים מטעמנו, איננה נראית מושכת פחות או יותר, זה עדיין רק

חלק מסה"כ מה שהוזרם ליהדות רוסיה. לא עם כל המסרים אנתנו מסכימים, אבל

האחריות שלנו היא להציג את המסר של מדינת ישראל, כפי שהממשלה והמדינה

מציגה אותו. גופים אחרים פחות מחוייבים לכך.

יש תנועה של חב"ד, כפי שאתם מכירים, עם כל הכבוד לה, שהיא נותנת את

המסרים שלה. יש זרמים שונים של אגודת ישראל, מי אלה שקרובים לעמדה

הציונית, ועד לרחוקים ביותר, וגם הם פועלים בשטח.

איך היו ההכנות שם לביאת המשיח?



י. קדמי; היה תיאום עם ביאת המשיח והמשך שלטונו של

ילציו, ואת ההמשך אתם רואים בעתונות.

- מקורות שמדינת ישראל מעמידה, תקציב המדינה. אנחנו משרד מתוקצב.

- יש כל מיני גופים חיצוניים, שמעמידים תקציבים לפרוייקטים מיוחדים,

כאשר אנחנו מציגים את הפרוייקטים האלה. יש אנשים פרטיים, יהודים

טובים, שחלקם בישראל וחלקם בחו"ל, והם מעמידים לנו תקציבים

לפרוייקטים מיוחדים.

- יש חלק מתקציב של גיוינט, שלמעשה מעמיד לרשותנו לחלק מהפעולות, אנחנו

פשוט מכוונים אותם לאותם הפעולות. למשל, בסדרים של פסח, החלק התקציבי

של ג'וינט הוא העיקרי.

עד כאן. אם יש לכם שאלות, אני מוכן להמשיך.

א. אלדר; אתייחס לפעולות החינוכיות שאנחנו עושים

במסגרת העבודה של הסוכנות היהודית, כמובן

בנוסף לפעולות העליה.

החלטנו במשך השנתיים האחרונות להתמקד בשני נושאים מרכזיים, ובהם פעלנו

בצורה אינטנסיבית.

(1) חומר. הכנת חומר עבור בתי-הספר. יש היום 27 בתי-ספר יומיים ברחבי

בריה''מ, ולמעלה מ-100 בתי-ספר של ימי ראשון. אנחנו - חלק עם משרד

החינוך, חלק בעצמנו - הכנו חומר בנושא יהדות, בנושא היסטוריה של עם

ישראל. עכשיו מסיימים להכין תוכנית מפורטת להוראת תנ"ך בבתי-הספר

הקיימים שם. כך שחומר שבעיקר מיועד לבתי-הספר, התמקדנו בו בצורה

אינטנסיבית מאוד, מכיון שהיה חומר רב מאוד, אלא שהוא פנה ליותר

מבוגרים, ולכן ראינו צורך בהרחבת הפעולה הזאת.

מספר בתי-הספר היומיים הרוסיים הוא כ-5,000, ובתי-ספר אחרים יש

כ-10,000, וזה על-פי הנתונים האחרונים שהג'וינט מצא, על-פי סקר

שעשה שם.

(2) בשנה האחרונה, בעיקר בשנת 92, התמקדנו בהשתלמויות למורים ובהכשרת

מורים, שמלמדים בבתי-הספר או במסגרות אחרות, במסגרות של ימי ראשון

וכוי.

קיימנו בשנת 1992 סמינרים ברחבי בריה'ימ ב-112 ערים, בהם השתתפו

למעלה מ-1,100 מורים מקומיים, כאשר הנושאים שעסקנו בהם הם חגי

ישראל. המורים השתתפו בסמינרים איזוריים, בדרך כלל סמוך לחגים,

סמוך לחגי תשרי, סמוך לחנוכה, סמוך לפסח. בימים אלה מתקיימים

סמינרים משותפים עם משרד החינוך ולשכת הקשר בנושא שואה ותקומה.

הסמינרים האלה היו סמינרים איזוריים.



היו"ר ע. זיסמן; הפריסה של הסוכנות היהודית היא יותר מאשר

הפריסה של לשכת הקשר, לפי האינפורמציה

שראיתי השבוע. עם כל הכבוד ללשכת הקשר, הסוכנות היהודית פרוסה במספר

גדול יותר של ישובים ונקודות ישוב. אני קובע את זה, כי ראיתי את זה,

בדקתי את זה. להם יש יותר אמצעים לכך. אם ללשכת הקשר היו יותר אמצעים,

יכול להיות שזה היה אחרת.

א. רביץ; לשכת הקשר עובדת בקונספירציה עדיין. איננה

מגלה את הכל.

אנחנו מתחרים עם שני גורמים: האחד, זה

השלטונות והמצב ברוסיה. השני, היהודים עצמם,

שזו בעיה הרבה יותר קשה. איננו מתחרים בשום גוף. הפעולה שלנו מוכתבת:

(א) על-ידי מטלות שמוטלות עלינו.

(ב) התפיסה האופרטיבית של השטח, כפי שאנחנו רואים זאת.

ודאי, כל משרד ממשלתי או כל מי שיושב כאן, אם היו לו כפול תקציבים, היה

עושה יותר. זה נכון גם לגבי משרד הקליטה, זה נכון גם לגבינו, זה נכון

לגבי הסוכנות.

אמרתי את הדבר הזה, כי אני יודע שהדבר

בבדיקה, והבדיקה טרם הסתיימה. אהיה שם אחרי

ליל הסדר כאורח הסוכנות, ואני מתכוון לבקר בלשכת הקשר. אני כבר אומר,

כשאחזור, אוכל גם להגיד לראש-הממשלה כמה דברים שאני חושב. לדעתי, צריך

להגדיר את הסמכויות, יחסי הגומלין צריכים להיות הרבה יותר ברורים.

ולבטל את הכפילויות.

נכון. לפי דעתי, הנושא של חינוך יהודי הוא

פר-אקסלנס, קלאסי, ששייך לסוכנות היהודית

ולא ללשכת הקשר. אני מסכים שיש סמכויות מסויימות, שחייבות להיות בלשכת

הקשר.

אם אתם יודעים, האחריות על החינוך, בהתאם

להחלטת ראש-הממשלה הקודם, על-סמך ועדת דקל,

שעדיין לא שונתה, והיא לא שונתה. על-ידי ראש-הממשלה הנוכחי, אחריות

החינוך מוטלת על משרד החינוך, אם אנחנו מדברים על בריה"מ. אם זה ישנה

או לא ישנה, אינני יודע. התפיסה שלנו היא, שהאחריות על הגורמים

הישראלים צריכה להיות בידי משרדי ממשלה. אם משרדי הממשלה ימצאו לנכון

לשלב גופים אחרים, כולל הסוכנות היהודית, זה עניינם, איננו מתערבים

בזה.

בכל העולם יש חינוך יהודי, לגבי יהודי העולם

בתפוצות. אני אומר לך שיש.

לשמחתי, או לצערי, אני אחראי רק על הששית.

בששית העולם החליטה ממשלת ישראל וראש-הממשלה



החלטה בשנה שעברה, שהאחריות על חינוך יהודי במה שהיה בריה"מ מוטלת על

משרד החינוך. ההחלטה. הזאת לא שונתה, והיא תקפה, נכון להיום, עד שהיא

תשונה, אם היא תשונה. מה שנוגע לארגנטינה, הממשלה לא החליטה על כך,

ואינני עוסק בארגנטינה, אינטרס אולי יש לי, אבל אינני מתעניין. יש לי

דעה מה זה חינוך יהודי, יש לי גם דעה מה הייחוד של חינוך יהודי ליהודי

הגולה, ושר הקליטה - בעקבות הנתונים על הקליטה ב-20 השנים האחרונות -

יכול להגיד מה שווה חינוך יהודי גלותי כפי שהוא קיים בגולה.

אינני רוצה להיכנס לוויכוח הזה, אבל אני

בהחלט חושב שמאז ומתמיד במסגרת האמנה עם

משרדי הממשלה, הסוכנות היהודית עסקה בחינוך בגולה, היא התמחתה בתחום

הזה, יש לה פרופסיונאליות בתחום הזה. הפרופסיונאליות איננה מתבטאת רק

במספר עולים בישראל, אלא במספר אנשים שנשארים במסגרת הזהות היהודית

שלהם, באמונה היהודית שלהם. אני חושב שחבל יהיה אם הכלים האלה לא

ינוצלו לטובה באותם מקומות שהיום נפתחים בפנינו.

על כל פנים, ביחס להערה שלך על הרחבת הפריסה, חלק מהמדיניות שלנו היה

להתפרס בעיקר על אותן ערים, על אותם מקומות נידחים, שנפתחו לאחרונה.

המגמה שלנו היתה לחשוף ככל שיותר מורים, ככל שיותר אנשים שעוסקים

בחינוך יהודי בדרך כלשהי לנושאים יהודיים במדינת ישראל, למשמעות מדינת

ישראל מבחינה ערכית, ולא רק כאיזה שהוא מקום מפלט. זאת היתה המגמה

שלנו, וזה דרך הטיפול שלנו.

בנוסף לאותן פעולות, כפי שאמרתי, פעלנו במסגרות איזוריות, כאשר האנשים

שהשתתפו בסמינרים האיזוריים השתתפו בסמינרים ארציים, ואחר-כך חלקם

הגיעו לסמינרים מיוחדים כאן בארץ. זה עתה סיימנו סמינר של 5 שבועות

ל-40 מורים מרחבי בריה"מ, כאשר שליש מהם היו מערים נידחות בסיביר. כאן

הם נחשפו לחגים יהודיים, ראו מה זה שבת, ראו מה זאת יהדות, ראו מה זאת

מדינת ישראל, והם אחר-כך למעשה השגרירים הטובים ביותר שלנו.

אנחנו עומדים לקיים עוד סמינר כזה של 40 מורים בסוף יוני כאן, וסמינר

נוסף בינואר הבא, שוב לאחר שאנחנו מסיימים את כל מערכות הסמינרים ברחבי

בריה"מ.

ש. הכהו קוק; אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי להשתתף

בוועדת הקליטה הנכבדה, כבוד היו"ר, כבוד

השר, שנכון, זאת פעם שניה אנחנו נפגשים במסגרת הקליטה. הכנס שנפגשנו בו

בפעם הקודמת היה כנס של כאלף מורי אולפנים, שהיה בכפר המכביה בחנוכה

תשנ"ג והוקדש לנושא ירושלים. שמעתי גם אז בקשב רב את דבריו של שר

הקליטה, כפי שעשיתי גם הפעם הזאת. לחלקם של הדברים אני מסכים מאוד,

לחלקם פחות, לחלקם בכלל לא, אבל אני שמח על הדברים שאמר אותם בכל

מקרה.

כשאנחנו מתפללים מדי בוקר, אנחנו אומרים ברכה שההגדרה שלה היא בירכת

התורה, ונוסח הברכה, אחת הברכות מתוך שלושת הברכות שמברכים יום יום:

"והערב לה, הי אלקינו את דברי תורתך בפינו". חשוב שהדברים יהיו ערבים.

אשתדל שהדברים יהיו ערבים, ואני אשתדל למצות את המשותף ולא את המפריד,

כפי שהדבר אולי יתרום תרומה מסויימת לקדם דרך מסויימת, שאני כרב חושב

אותה כחשובה.



הנביא ישעיהו, כשהוא צופה את השבים לארץ לקראת אחרית הימים, שזוהי

תקופה שאנחנו כנראה עומדים בה, הנביא מדמה את השבים לארץ לשתי קבוצות:

האחת, כעב המעופף בשמים, והקבוצה האחרת, כיונים החוזרות אל השובך, אל

ארובותיהם.

במה מדמה הנביא את השבים לארץ לעננים, ובמה ליונים.

מה כוונתו של הנביא בדבריו. והתשובה שלו תואמת את התקופה שאנחנו חיים

בה, והנבואה הולמת את התקופה שלנו. עם, אין לו שום כוח הנעה עצמית, העם

תלוי לחלוטין ברוחות הנושבות. והיה, אם תנשוב רוח מזרחית, העב יעוף

מערבה. תוך כדי דיבור, אם אכן תשנה הרוח את מהלכה, ובמקום רוח מזרחית

תנשוב רוח מערבית, הענן יחזור לאותו מקום שממנו הוא בא. כך צפונה

ודרומה. הענן, אין לו מצד עצמו כלום ממש, רק הרוחות הנושבות בעולם

מניעות אותו לכל עבר. זהו קלאסי לעם. מה פירוש כיונים אל ארובותיהן,

אין כמו יונה שתהיה דבקה בשיבה אל שובכה. היא יכולה לעבור

אוקינוסים, היא יכולה לטבוע בים, אבל היא לא תשנה את מסלולה.

מדוע זה כך ומהו ההסבר הביולוגי, לא כאן המקום לעסוק, אבל על כל פנים,

העובדות הן אלה. ענן בלי שום הנעה עצמית, יונה, כל כולה דבקה במטרה

אחת, שיבה אל מקומה.

כלפי מה הדברים אמורים. עם ישראל שב לארצו. יש ויש, ישנם ששבים

לארץ-ישראל מפני שזאת ארץ-ישראל, שבים לארץ-ישראל, כפי שהגמרא מספרת

לנו על רבי אבא ששב לארץ, והיה מנשק את קטעי החוף של עכו. אנחנו יודעים

שלעכו ישנם סלעים גדולים, איתנים מאוד, צוקים. היה רבי אבא מנשק את

הסלעים כשהגיע לארץ. כך נהגו גם העולים מארצות צפון-אפריקה, כך נהגו

העולים שבאו מתימן, כשירדו מהמטוס, נישקו. את אדמת הקודש, את אדמת ארץ

הקודש.

אלה הם בחינת יונים. הם יודעים למה הם באים, ציפו, התפללו שלוש פעמים

ביום, בכל פרוסת לחם שאכלן באו וסיימו את האכילה שלהם בברכה הנפלאה

"ובני ירושלים עיר הקודש במהרה בימנו", וייחלו ליום ולשעה ולרגע שאכן

יזכו להיות מבין המחוננים את עפרה של ארץ-ישראל. אלו היונים השבות אל

ארובותיהם.

אבל ישנם עולים, שהשיבה שלהם היא בבחינת עב. הרוח נושבת, והם שבים

לארץ. הדבר הזה חמור, משום שהיום נושבת הרוח ברוסיה, בבריה"מ, ואז הם

עוזבים אותה והם באים לכאן. אם חלילה תהיה רוח נושבת בארץ, אותם העננים

עצמם עשויים בהחלט לבוא ולחזור למקום שמשם יצאו, או למקומות אחרים.

נתקלתי בביקורי האחרונים בבריה"מ - האחרון היה לפני פחות מחודש, וזה

שלפניו היה לפני 3 חודשים - בקבוצות גדולות של יהודים שמתכננים את

הגירתם מרוסיה לגרמניה, והדברים ידועים. הדברים מכאיבים מאוד. אני חושב

שגם הגירה מרוסיה לארה"ב מכאיבה במידה מסויימת, במידה מכרעת אפילו.

לדעתי, מוטב שישארו בבריה"מ מאשר להגיע לארה"ב. בבריה"מ יש יותר סיכוי

שישאלו יהודים מאשר בארה"ב, במצב הנוכחי של היוצאים מבריה"מ אל עבר

ארה"ב.

השאלה המכרעת ביותר היא, מה אנחנו יכולים לעשות כדי להפוך את העננים

ליונים, במה אנחנו עושים את הדבר הזה. קראתי בהגדה ששר הקליטה, מר יאיר

צבן, הדפיס לקראת פסח תשנ"ג את הנוסח דלהלן: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך

העולם, אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים". מעניין מאוד הנוסח של משרד

"אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים". גאל אותנו. בראשונה

גאל אותנו, אחר-כך את אבותינו. זה נוסח מעניין מאוד. את הנוסח הזה

אנחנו אומרים כבר לפחות 2,500 שנה, וחזרו והדפיסו אותו גם היום הזה.

לאמיתו של דבר, הגאולה של יציאת מצרים איננה גאולה לשעה, היא גאולה

לדורות. בסידור התפילה שלנו יום יום אנחנו קוראים את שירת הים שנאמרה

על-ידי משה רבנו בקריעת ים סוף, משום שהים נקרע יום יום לכל יהודי באשר

הוא, בין אם הוא בבריה"מ או בירושלים או ברחובות, דין אחד לכולם.

לאמיתו של דבר, הגאולה היא תהליך מתמשך, וגאולת מצרים וגאולתנו, אנחנו

חייבים למצוא את המקבילות בין הדברים הללו.

אם אנחנו מוציאים מקראה ליום העצמאות, הדבר המרכזי במקראה כזאת צריך

להיות הפתיחה - התהוותנו לעם. אין מדינה בלא עם. בלא מדינה התקיימנו

יותר מאשר בלא עם. ברגע שאיבדנו את העם היהודי, הרי המדינה לא היתה

יכולה להיות קיימת לחלוטין. השאלה מה עשה אותנו לעם, מה יצר אותנו.

מפליא מאוד שדווקא אחרוני הנביאים, גם הם מדברים על שיבת העם לארצו,

והלשון מכאיבה אותנו מאוד. אומר הנביא מיכה - ואני רוצה שתאזינו לדברים

"ביום ההוא נאום ה"'. היום ההוא, הכוונה היא

"כי מציון תצא תורה ודבר ה'

מירושלים, ושפט בין עמים רבים, וכיתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם

למזמרות", דומה לנוסח של ישעיהו הנביא, כך גם חוזר על הנוסח, בקצרה

יותר, מיכה הנביא, מיכה המורשתי, ואומר מיכה המורשתי כך: "ביום ההוא -

שעם ישראל התקבץ לארצו - הוספה הצולעה והנידחה ואשר הריעותי". "ואשר

הריעותי", הכוונה, אני הריעותי את העם הזה, הכוונה היא שניטל מהם כל

כוח החיים. הנביא קורא לזה צולעה ונידחה. העם חוזר על קביים. כאן ודאי

שכוונתו של הנביא מיכה לא לקביים פיזיות, אלא קביים רוחניות, והדברים

ידועים מאוד מאוד.

אדלג קצת על הענין של אותם הימים של הנבואה והחזון של הנבואה, לדברים

המציאותיים כיום.

הייתי לפני שנה בקייב, באחד מהביקורים שם. באה קבוצת רבנים מארה"ב של

ה-או.יו, שהיא מאמצת את העיר חרקוב. היתה הכנסת ספר תורה. טקס הכנסת

ספר התורה בקייב התקיים באולם הגדול ביותר שאפשר היה למצוא שם, זה

"אוקראינה זל" שמארח בתוכו 5,000 מקומות ישיבה. הרב של קייב הוא אחד

הרבנים המחוננים ברחבי בריה"מ, מהבודדים שישנם בכלל. סה"כ מדובר שם על

רבנים שאפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת, אין יותר מזה, ולכן לא יכולת

להחזיר משם 30 אף פעם, מפני שמעולם לא היו שם יותר מזה סה"כ של רבנים

ברחבי המדינה הענקית הזאת, עם שלושה מיליון יהודים ומעלה. על כל פנים,

הדברים היו ממש מפליאים. 5,000 יהודים ישבו, ועוד 2,500 עמדו מפני שלא

היה מקום לשבת. עמדו במעברים, עמדו ביציע. זה היה חזיון שלא ראינו

אותו. והנה הכניסו את ספר התורה לאולם, היהודים קמו אינסטנקטיבית

ממקומם והתחילו לבכות בכי רב, כשבתוך ה-5,000 הללו לפחות אני אומד את

4.900 מתוכם שפעם ראשונה ראו ספר תורה בחייהם. לא ראו ספר תורה. היו

בכיות קורעות לב, ההתרגשות היתה, ניתן היה לנסר בסכין את המתח שהשתרר

באולם. כשהתחילו לשיר ולרקוד "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים",

רקדו את השיר הזה שעה וחצי, כיוון שהסבירו להם שנוהגים להעביר את הספר

תורה וכל אחד ינשק אותו. קומוניסטים באו, וכל אחד דבק בתורה ורצה לנשק

אותה. זה היה מחזה מרטיט, שלעולם לא יישכח ממנו. לעולם לא.



באולם הזה, באותו אולם עצמו, חודשיים קודם התקיימה עצרת של תלמידי

כיתות א' של קייב, כך סופר לי, כנס חינוכי שחוזרים עליו לעתים, לכל

ילדי כיתות א' של העיר. גם יהודים היו ודאי בתוכם, יחסית לסדר גודלם

באוכלוסיה שהוא לא גדול, ומה היה הנושא של הכנס של ילדי כיתות א'? באו

אתם מאמינים במשהו? היו ילדים שהעזו להגיד כן, הם

מאמינים באלהים. גם בקייב היו כאלה. אמרו לילדים: אתם מבקשים משהו אולי

מאלהים? ילדי כיתה אי, מה הם מבקשים? סוכריות. אחד צעק סוכריות. אמרו

להם, תצעקו, אולי יתנו לכם סוכריות, האלהים שלכם. וצעקו, וצעקו,

וסוכריות לא הגיעו. אמרו להם, במה אתם עוד מאמינים? אמרו זה וזה וזה,

אמרו להם תצעקו עכשיו לדברים החדשים הללו, וצעקו. ואז התחילו ליפול

סוכריות לאולם. החינוך עמוק מאוד, מעמיק מאוד, חזותי מאוד לאתאיזם.

ובאותו אולם עצמו מתאספים 5,000 יהודים ונושקים את התורה מבלי שהם ראו

אותה מימיהם.

אני רוצה לומר לכם, רבותי הנכבדים, כבוד שר הקליטה ואדוני היו"ר, אנחנו

מקיימים ברחובות מעס מזעיר של פעולות של מסורת עם העולים. סיבה אחת

היא, איו לנו האפשרות לעשות זאת, אין לנו אמצעים לעשות את העבודה הזאת.

ביום חמישי שעבר קיימנו אחד מהם, ולצערי הרב כל העולים של רחובות שהיו

באולפנים התרכזו בבית-הכנסת הגדול של רחובות שנבנה לפני 90 שנה על-ידי

מייסדי המושבה שהפכה לעיר. ילדי בית-ספר בשירה בליווי אקורדיון, בליווי

העולים החדשים, קידוש של שבת. אתם יודעים מהו הרגע המרגש ביותר, שאני

תמיד מתרגש מחדש לראות אותו? הדלקת נרות שבת. קמה אשה, ומדליקה נרות

שבת, ומסבירים להם שזה מנהג ישראל בכל מקום, שלפני כניסת השבת מדליקים

נרות שבת. באחד הארועים הללו היה עולה מבריה"מ שעובד בטלביזיה

הסובייטית, ומעביר סרטים משם לכאן ומכאן לשם, גולדסמן שמו, יהודי

רב-פעלים. הוא הנציח ותיעד אחת מקבלות השבת הללו על-ידי סרט, והוא הראה

לי אחר-כך את הסרט. אני התרגשתי לראות כיצד נשים מוחות דמעה מעיניהן

בשעה שאשה עומדת ומדליקה נרות ביום חמישי, או ביום שלישי, ומסבירים להם

מה פירוש הדלקת נרות שבת.

נכון לומר שיהדות בריה"מ, אם נבוא ונמנה אותה, כמה מתוכם מקיימי מצוות.

אני נוסע לבריה"מ כבר 8 שנים, עוד כשאי-אפשר היה להגיע לשם בדרכון

ישראלי, וצורפתי כחבר ועדה לזכויות האזרח של עיריית ניו-יורק. זאת היתה

נסיעתי הראשונה. קיבלתי את הדרכון דרך וושינגטון, מפני שלא היתה ניתנת

אפשרות לקבל דרכון דרך הארץ. אינני מדבר רוסית, רק מספר מלים, אידיש

אני מדבר, אנגלית אני מדבר ועברית אני מדבר, זה מה שאני יכול לדבר אתם.

תמיד מצאנו את השפה המשותפת והסתדרנו יפה מאוד בכל הביקורים הללו.

העברתי חוגים בזמן שלא ניתן היה, כשפחדו לשבת בבית וללמוד יהדות, ישבנו

בבתים ולמדנו יהדות רק עם אנשים אמיצים מאוד, מפני שכל דפיקה בדלת

הרטיטה, מי יודע מי נכנס עכשיו.

לאמיתו של דבר מדובר ביהדות שלה ולקיום מצוות אין ולא כלום, והסיבה היא

הרי 70 שנה, אדם שנתפס שמל את בנו, קיבל פנסיון חינם עם מיזוג

אוויר 40 מעלות מתחת לאפס וזה על-חשבון בריה"מ, הממשלה העניקה לו את זה

ברוב חסדה. ומה לנו לדבר על קיום מצוות בכלל? מצד שני יש לנו מושג

ביהדות, מושג הילכתי מאוד, שהוא כל כך נכון יחס ליהדות רוסיה, ואינני

מתכוון לבריה"מ, הוא נקבע עוד בתקופת טרום-בריה"מ, "תינוקות שנישבו".

הרי בעם ישראל באותו איזור תינוק שנישבה הפך להיות למושג חיים. חטפו

ילדים לעבוד את הצאר 40 שנה, חטפו ילד בן 10 וגייסו אותו להוד מעלתו

הצאר כדי שישרת אותו, והוא היה מנותק לחלוטין מכל זיק של יהדות. אחר-כך



באו ותפסו 3 מיליוני תינוקות. המושג "תינוק" לגבי העם היהודי איננו

מושג של תינוק עם חיתולים או טיטולים או מוצץ בפה או בקבוק, לא לזאת

הכוונה במושג "תינוקות שנישבו". יכול בהחלט להיות תינוק בן 40 ובן 50

ובן 80. תינוקות שנישבו. זוהי העובדה המדברת בעד עצמה.

כאשר אנחנו באים ומדברים על יהדות בריה"מ, קשה מאוד להגדיר על מי אני

מדבר בכלל. אני מדבר על יהודי שמצד אחד הוא כל כולו ער ליהדות. בשיר

השירים ישנן מלים מעטות, שהייתי משתמש בהן: "אני ישנה וליבי ער". העם

היהודי ישן, אבל הלב ער, ואתה צריך למצוא את האמצעי איך לעורר את

התרדמה הזאת דרך הלב. וכשאתה מגיע אל הלב, אתה רואה שבכלל יש לך יהודים

חמים. ביליתי שבתות עם קבוצות גדולות של יהדות בריה"מ, שבת שלמה, שכל

כולה היתה שבת של מסורת, תפילות שבת, קידוש של שבת, זמירות שבת. אני

נוסע אליהם. אתם חושבים שאני נוסע לעזור להם, אבל יותר מזה אני עוזר

לעצמי. לקבל אהבת ישראל אמיתית, לבוא ולראות את הפנימיות העמוקה של

הסוד הקיומי של האומה הזאת, שם אתה רואה את הדבר הזה.

אני רוצה לספר לכם סיפור מלפני שנתיים. פעם ראשונה שהיתה תפילה

בבית-הכנסת בלבוב, זה היה לפני שנתיים. לנדברג היתה עיר ואם בישראל.

הזמינו אדם לבוא ולערוך את התפילה, זה עוד היה לפני פעילותה של לשכת

הקשר, אני חושב שלפני שנתיים, עוד לא שלחתם אנשים מלשכת הקשר לימים

נוראים. אותו אדם לא ידע מה הוא יאמר ליהודים בבית-הכנסת. אמר לו מישהו

שיש סיפור חסידי מעניין מאוד, שפעם בא אחד מהאדמו"רים ביום ראשון של

ראש השנה, והוא היה עצוב. שאלו אותו למה הוא היה עצוב. הוא אמר: נגזרו

גזרות קשות על ישראל, לא הצלחתי לבטלן. ביום השני היה שמח. שאלו אותו

ביטלו את זה. שאלו אותו מי ביטל? אמר: נכנס אחד

מהילדים שהצאר הרוסי אנס וחטף אותם מחיק אמם, ומה שהוא זכר זה רק

א'-ב', והוא בא לבית-הכנסת בראש השנה, וראה יהודים מתפללים, טליתות על

הראש, צועקים וזועקים, תוקעים בשופר, הוא לא יודע ולא כלום. הוא התחיל

ואמר: אי, בי, גי, ד', גמר עד ת', סיים את קריאת ה-א'-ב'. אמר הילד

הזה, שהיה כבר נער בן 18: ריבונו של עולם, אינני יודע להתפלל, אני יודע

להגיד א'-ב'. קח אתה, ריבונו של עולם את ה-א'-ב', תסדר מזה תפילות.

והוא אומר, התפילה הזאת התקבלה.

אותו יהודי ירושלמי נסע עם דרשה, צידה לדרך, הוא אמר שיש לו מה להגיד

ליהודי לבוב. עלה על הבמה בראש השנה, כשהיו אלפיים יהודים בבית-הכנסת

בלבוב, תפילה ראשונה של ראש-השנה, וסיפר להם את הסיפור הזה, והיה בטוח

שקנה את עולמו, עכשיו הם יהיו שמחים, אומרים א'-ב' וזאת תהיה התפילה.

הוא יורד מהבמה, עוצר אותו במורד מן הבמה יהודי אחד מיהודי לבוב, אדם

מה אתה מדבר, אתה אומר שנגיד א'-ב', ואלה תהיינה

התפילות? תשאל מכל האלפיים האלה מי יודע א'-ב'? אל מי אתה מדבר, אל

תלמידי חכמים, אל גאונים או חסידים? מי יודע א'-ב'? היהודי תזה היה

נבוך לחלוטין, הוא חשב שהוא אמר להם את הדרשה המתאימה ביותר, והנה, לא

הצליח. חזר אל הבמה, ואני חושב שהיתה לו סייעתא דשמייא גדולה, ושאל אם

יודעים א'-ב'. לא. אף אחד אינו יודע א'-ב'. אמר להם: אני אגיד אי,

וכולכם תגידו א'. יושבים אלפיים איש בבית-הכנסת, הוא אומר א', כולם

צועקים א', כולם צועקים ב', כולם צועקים ג'. וכשגמר את ה-א'-ב', אמר

ריבונו של עולם, אנחנו לא יודעים א'-ב', אמרנו את ה-א'-ב',

תעשה אתה מה-א'-ב' תפילות. זאת היתה הדרשה שלו לפני שנתיים בלבוב.



מה פירוש לבוא לדבר אל יהודי בריה"מ במושגים של יהודים שומרי מצוות, לא

שומרי מצוות? כל הגבולות מיטשטשים פה. אלה דברים לחלוטין אחרים. בפסח

הזה אני נוסע הפעם מטעם לשכת הקשר.

האם הנסיעות ב-8 השנים האחרונות היו מטעם

גופים שונים? האם משרד הדתות למשל, שלח

אותך?

קיימת ועדה קטנה של מספר יהודים, שרוצה

לשמור על גחלת בבריה"מ, ונסעתי מטעמה. הפעם

הזאת לא נסעתי מטעמה, הפעם הזאת נסעתי מטעם לשכת הקשר, ואני שמח על

כך-

השר י. צבו; האם אותה ועדה מייצגת גוף מסויים?

לא גופים פוליטיים ולא מסות של אנשים, אלא

מספר יהודים שהתאגדו יחד במטרה אחת, קצת

לשמור על הגחלת.

כמה אנשים היא הוציאה בדרך כלל?

לא הרבה. מדובר בתקציבים ענקיים שעולה כל

שליח כזה, בפרט שאתה צריך להחזיק אותו שם

ולפרנס אותו. זה משהו קשה מאוד. אחד מהם, אגב, הוא יעקב לייך מקייב,

הוא אחד מאלה שאנחנו שלחנו.

בפסח קוראים חזון העצמות היבשות, בשבת של חול המועד. אני נוסע לשם היום

לא כדי לקרוא את חזון העצמות היבשות, אלא כדי לראות אותו, לראות אותו

עין בעין. התחיינה העצמות האלה? ואומר יחזקאל: ה' אלהים אתה ידעת, אתה

ידעת שלא. וזה כן היה, וזה כן חוזר על עצמו.

מה שאנחנו צריכים, לדעתי, ואני מאוד מבקש את כבוד שר הקליטה, אני מודה

מאוד על ההגדה הזאת, אני גם הייתי שמח אם היא תלווה אותנו, וכי זו

ההגדה שתהיה שם.

היא תהיה.

התקשרתי עם מנהל המשרד הישראלי שם, אני אכנס

את כל הישראלים שנמצאים שם, כולם יהיו

בסדר.

איפה אתה תהיה?

בחרקוב. יהיו 400 איש בסדר של יום ראשון,

400 איש אחרים בסדר של יום שני, ובמוצאי

היום השני - זה לא דרך לשכת הקשר - תהיה שם עצרת שכל יהודי חרקוב

יוזמנו אליה. אינני יודע כמה יגיעו, ודאי אלפים, אין ספק שיימצאו שם.

הדבר הזה מהווה גשר אדיר למדינת ישראל, לארץ-ישראל ולתורת ישראל.

אתה יודע שבהגדה הזאת יש רק חסר אחד, אינני

יודע אם שמתם לב. אני לא יודע איך זה מבחינת

ההלכה, בית שמאי, בית הלל.

ראינו את מה שיש.

השר י. צבו; היה מכתב של שר הקליטה, חשבתי שלהגדה של פסח

לא צריך להוסיף מכתב של שר הקליטה.

י. עזרו; אני חושב שזה טוב מאוד, זה מאוזן.

היו"ר ע. זיסמו; מה עם מצות לפסח?

ש. הכהו קוק; נאפות מצות ברחבי בריה"מ. במוסקבה חידשו

עכשיו מפעל מצות שהביאו אותו כמעט בשלמותו

מארה"ב, מפעל יקר מאוד. שם המצות הן גם כשרות לפסח. ביתר המקומות זו

בעיה. זה אחד מסימני ההיכר, כשבאים לבדוק יהדות של מישהו. מצות זה

מהדברים הנזכרים ביותר אצל יהדות בריה"מ, ככל שהיא רחוקה.

השר י. צבו; אני מוציא גם חוברת על פסח, אינני מסתפק

בהגדה.

א. רביץ; האם היא תהיה טובה כמו ההגדה?

דב סדן ז"ל אינו חשוד באי-אהבה גדולה

למורשת, והוא הביע צער על כך שההגדה במומנט

מסויים לא התחדשה. הוא הביע צער שדווקא בהגדה הזאת, שמשקפת את הצרה

הגדולה של בית עבדים וגם את הגאולה של העם, שהיתה מאוד אקטואלית עד ימי

הביניים, ודווקא את הצרה הגדולה של הדור שלנו והגאולה הגדולה של הדור

שלנו, אין אפשרות להעביר.

בן-גוריון, כשפתח את העדות שלו בפני ועדת החקירה של האו"ם, אמר; לפני

500 שנה הפליגה אניה מחופי אירופה ושמה מאיר פלאור, והיא מסמלת את

ראשית ההתהוות של האומה האמריקאית. אבל לא תמצאו אף אמריקאי נורמלי,

פרט להיסטוריונים, שאם תשאלו אותו, יאמר באיזה יום הפליגה האניה או

באיזה יום הגיעה האניה. 3,000 שנה לפני כן יצאו בני ישראל ממצרים בדרך

לארץ-ישראל, וכל יהודי בעולם יודע שזה היה ביום מסויים, ב-י"ד ניסן.

ש. הכהו קוק; הוא גם יודע את התפריט שאכלו.

היו"ר ע. זיסמו; בארה'יב אדם אינו יכול לקבל אזרחות, אלא אם

כן הוא עובר בחינה גם בשפה וגם בהיסטוריה של

ארה"ב.

ש. הכהו קוק; אדוני השר, מאוד הייתי מבקש, איננו יכולים

להתמודד במצב שמתהווה היום באולפנים בהשלמת

ערכי היהדות הבסיסיים המוסכמים על כולם. לבוא ולעשות מעשים של קרוב

לבבות של עולים, לשנות אותם מעננים ליונים. אנחנו מאוד מבקשים שהמשרד

יקבל אותנו פעם לשיחה יותר ארוכה ויותר יסודית. השאלה היא מה ניתן



לעשות במסגרת משרד הקליטה, במסגרת המופקדים על משרד הקליטה, איך עושים

את העליה הזאת גם לרוחנית, וגם לרוחנית מהבחינה הזאת שתהיה המשך של

3,000 שנה בדייקנות כזאת, מתי יצאו ומתי הגיעו ומה אכלו ואיך אכלו,

לאורך כל הדרך שלנו.

י. בא-גד; אומר משפט קצר. אני שומע אותך, כבוד השר,

שמעתי אותך בברכת הרבנים של המפד"ל, מיד

כשנבחרת, בקבוצת לביא. הייתי שם, וכמו שאומרים בשפתנו, שפתיים יישקו.

כל מלה, פנינה. אני שומע אותך כאן, הדיבורים הם יוצאים מן הכלל, ואני

מקווה שגם כוונות טובות. אבל אתמול יצאה קבוצה לבריה"מ, קבוצה גדולה של

פעילים, לערוך את הסדר. לא קבוצה שלי, אבל איכשהו אני מעורב בה, קרובי

משפחה וכוי.

הייתי רוצה, כבוד השר, שתהיה לך תחושה אחת. עם כל הכבוד, וקבל זאת ברוח

טובה, אינך יודע מספיק מה באמת צריך.

השר י. צבו; אני בכל תחום סוקרטי לגמרי. אני מרצה על כמה

שאני לא יודע.

י. בא-גד; לנו, עם כל הכבוד יש הרגשה, הייתי אומר שני

דבר אחד, לגבי יהדות בריה"מ, צריכה

להיות שאיפתך שהם יקבלו מה שיותר יהדות, או כפי שזה נקרא אידישקייט.

כפי שכבוד הרב קוק ציין, וכן הרב עזרן - ודרך אגב, יישר כוח לרב עזרן

על שהעלה את הנושא - אני רוצה שתבין שזאת לא בעיה של חילוקי דעות של

דתיים ולא-דתיים, כאן זאת בעיה של הצלת עם.

דבר שני. אתה, עם כל הכבוד, אינך המומחה מה כן ומה לא. לכן צריך לידך

איזו ועדת מומחים. תהיה לך הידיעה שאתה בשטח זה צריך לפנות למומחים,

שמענו פה דברים והתרשמנו כולנו. אני רוצה שתדע הרב קוק, זו פעם ראשונה

שהיו"ר מכבד כבוד תורה ונותן כל כך הרבה לדבר בוועדה.

היו"ר ע. זיסמו; כשהוא דיבר, נזכרתי ברב לוין בבית-הכנסת

היהודי במוסקבה, ב-1950.

י. בא-גד; אני אומר, כבוד השר, אנא תן למומחים ביהדות

לנהל את השטח הזה. מקסימום העולים מרוסיה

ישארו יהודים, זה המקסימום שיקרה, וישארו בארץ. זה לא בני הקיבוצים.

אותם אפשר עוד לתקן. אנא, זו משאלתי.

א. רביץ; אני חושב שהרב קוק עשה מלאכה עבור כולנו.

אני רוצה לומר שני דברים פרקטיים ודבר אחד

אולי קצת אידיאולוגי.

קיבלתי איזו שהיא ידיעה לגבי אתרי קרוואנים. יש קרוואנים ריקים, ויש

איזה דיס-קומוניקציה. ברמה העקרונית השתנה הדבר לטובה. משרד האוצר מרשה

לייעד קרוואנים לבתי-כנסת, אבל אין מי שיהיה האב של הנושא הזה. אני

יודע שבחשמונאים היה להם בית-כנסת, והלכו ופינו אותו.

השר י. צבו; שם זאת קליטה ישירה.

אני חושב שזאת יכולה להיות יוזמה מבורכת.

תפנה למי שצריך לפנות, כדי לייעד בכל מקום

קרוואן אחד שיהיה מיועד לבית-כנסת, ואני יודע שיש הסכמה של משרד האוצר

לכך.

העובדה שאתם מארגנים כ-20 סדרים או משהו כזה השנה, זאת בוודאי בעיה

תקציבית, ויש בעיות אחרות. אם היה לך תקציב משופע יותר, הייתם יכולים

לארגן יותר סדרים. זאת אומרת, כאשר לשכת הקשר מדברת על 20 וכמה סדרים

בבריה"מ הגדולה הזאת, זוהי תעודת עניות בשביל כולנו. אמנם אתה יכול

לראות את חצי הכוס המלאה, כי פעם לא היה שום דבר, אבל זה בזיון בלתי

רגיל, שאנחנו מדינת ישראל, בתקציב של מדינת ישראל, נדבר על 20 וכמה

סדרים בבריה"מ הגדולה הזאת. אני באמת פונה אל נציג האוצר שנוכח כאן. זה

דבר שהוא לא יאומן. הרי יכולים לעשות כנראה לא 20 סדרים אלא 2,000

סדרים. אם לא 2,000, ודאי 200 אפשר לעשות.

זה יותר מ-20 סדרים. הוא מדבר על מה שהוא

מארגן בתקציב שלו.

א. רביץ; זה התקציב של מדינת ישראל. אני מדבר על

מדינת ישראל, לא על הסוכנות היהודית, אליה

אינני יכול לבוא בטענות.

אני מוכרח לומר משהו לשר הקליטה. ראשית כל, על מה שיש לברך אותך, אני

באמת מברך אותך. ההגדה הזאת היא הגדה שכולנו מרגישים קשורים אליה, זוהי

ההגדה של עם ישראל, וכל הכבוד שאתה הוצאת את ההגדה הזאת, ואני מברך

אותך על כך.

שאלתי בקריאת ביניים שאלה שהיתה במעט הומור. קיבלתי תרגום, אולי לא

תירגמו לי נכון, יכול להיות, אבל קיבלתי תרגום של אחת החוברות שהוצאתם

לימים הנוראים, ואני מוכרח לומר לך שהיו שם דברים נוראים מבחינת השקפת

העולם המסורתית לאורך כל הדורות. כשאתה נותן עוד מבט לעולה החדש, אתה

נותן לו עוד מבט לפרשנות לראש-השנה, למקור של התקיעות עם התופים וכל

מיני מנהגים של כל מיני עמים. כשאתה נותן לו, והוא עוד לא יודע שום

דבר, אין לו את הבקרה. הרי אינני הולך להשפיע עליך, לחנך אותך. אתה

הגעת לאן שהגעת עם השקפת עולמך שלך, אתה צמחת ממשהו, ואז החלטת את

ההחלטה שלך. כאן מדובר באנשים שאינם יודעים שום דבר, אבל יש להם בלב,

כפי שהרב קוק תיאר, הכמיהה למקורות. אינני יודע, זה איזה מין נס

שמיימי, אינני יכול להסביר את הדברים האלה.

אני מאוד חושש מהחוברות - לא שלך, אמרתי זאת, ואני מתכוון לזה - של

היועצים שלך, של אותה ועדה או של חלקה של הוועדה הזאת. אנחנו מכירים את

השקפת עולמם, הם אינם מסתירים את השקפת העולם הזאת. אם הם היו צריכים

להוציא חוברת לזכויות האזרח, אני חושב שהם הטובים ביותר, אבל להוציא את

החוברות שבאות לגבות, לתת את ההסבר הפנימי, הרעיוני העמוק של חגי

ישראל, עם כל הכבוד לפלורליזם שהיום הפך להיות למלה נרדפת לאחר כל

משפט, אנחנו עוסקים כאן ראשית כל בהקניית היסודות שהם משורשי עמנו

לאורך כל הדורות. ניתן להם את הדבר הזה ראשונה. אל תחשוש, אף אחד מהם -

אני מקווה שכן יהיו רבים - אינו הולך מחר בבוקר לחזור בתשובה בגלל

החוברות האלה. לא מדובר על זה. בואו וניתן להם ראשית כל את מה שאתה

קיבלת בצעירותך, ואחר-כך נלך הלאה, והחיים בישראל יעשו את שלהם.



אני יודע בדיוק מה אתה יכול להגיד לי על זה, הרי שוחחנו על כך פעמים

רבות גם לא במסגרת הכנסת. אתה יכול לומר שיש ראיות שונות ומבטים שונים

וכוי, ומה אתה יכול לעשות, יש לך שר קליטה שאלה הן דעותיו, זה לא הרב

פרץ. אבל אני אומר לך, ואתה לא תפגע, אני אומר שממשלת ישראל הנוכחית

בנויה גם על מפלגת ש"ס, ואני רוצה להיות הדובר שלהם היום. אינני יודע

איך הם עדיין מחזיקים מעמד. הם לא- יוכלו לחיות עם הדברים האלה. הם לא

צריכים כסף, הם רוצים רוחניות.

אדוני היו"ר, אדוני השר, אינני מתיימר לסכם,

אבל אם הייתי מסכם לעצמי, הייתי מבין דבר

אחד. קודם כל, אני שמח על הרוח בה התנהל הדיון הזה, ברוח טובה, לא

קנטרנית אלא קונסטרוקטיבית. אני מקווה שכולם רואים את הדברים כך.

בסיכומו של דבר כולנו מבינים שצריך לתת יהדות, אני משוכנע שכולנו

מבינים שהם ינביטו נבטים אמיתיים של יהדות שתפרח. השאלה היא המינון, זה

כל הוויכוח. אני סבור שצריך יהדות, כולנו מבינים. מה המינון, על זה יש

ויכוח.

השר י. צבו; יש ויכוח מה זאת יהדות. מינון, זאת בעיה

תקציבית.

י. עזרו; אני רוצה להציע לאדוני השר דבר פשוט מהחיים.

קפיץ, כאשר מותחים אותו במאה אחוז, הרי המתח

אף פעם אינו מחזיק כל הזמן, הוא מוכרח לחזור. כשהוא חוזר, זה מתגמד,

נשאר 50 אחוז, נשאר 30 אחוז. כאשר מלכתחילה מותחים אותו ב-10 אחוז,

והוא חוזר, לא נשאר ולא כלום. אני סבור שבמקרה שלנו אנחנו חייבים למתוח

במקסימום, כי בלאו הכי הקפיץ זה יתקצר ויתגמד. אנא, שישאר משהו.

דבריו של השר על דבר שלא היה ולא נברא בנושא של 30 השליחים, הייתי אומר

שהיא הנותנת. אינני רוצה להאריך כאן, אבל זה בדיוק הענין. אני מבקש דבר

שולי, ואני אומר זאת בתור שאלה ובקשה; האם גם מרכזי הקליטה יש יהודי

שמעורה, האם ניתנת האפשרות למי שרוצים להכיר את היהדות המקורית וללמוד

יהדות, האם יש כאלה? האם יש אפשרות כזאת? במרכז קליטה יש כל מיני

מדריכים, מחנכים, רכזים, רכזי תרבות, הכל טוב ויפה. האם יש מרכז קליטה

עם אלף עולים, אלפיים עולים, בקרוואנים, האם יש אחד שלפחות יכריז על

כך, שמי שרצונו ומי שנפשו חשקה להכיר את היהדות של אבותיו ואבות

אבותיו, האם הוא יכול ללמוד על כך? פשוט לעשות הכרות. אני מתכוון לאדם

שישמש כמדריך, כמחנך. יהיה יום מסויים, יומיים בשבוע, שעות מסויימות.

יהיה בית-כנסת - ואני מברך על מה ששמעתי כעת, שכבוד השר באמת דאג לכך

שיוקם בית-כנסת במקום כלשהו.

השר י. צבו; לא במקום אחד. זה בכל הקרוואנים.

אני מברך על כך. במקומות האלה אפשר למלא

בתכנים את בית-הכנסת, לא רק את הקירות. האם

יש אפשרות שבית-הכנסת, יהיה בו תוכן של בית-כנסת? זה אני מבקש.

א. קורת; אמחיש בכמה דוגמאות, כדי שיתנו ביטוי לקצת

מן הפעילויות שלנו בתחום הפעילויות החברתיות

והתרבותיות.



בנושא האולפנים. בנושא האולפנים יש לנו תוכנית העשרה, שנותנת ביטוי

- סיור להכרת הארץ. כל עולה שמגיע לאולפן, מגיע לירושלים. בירושלים יש

מסלול קבע שכולל את יד ושם, את הכנסת, את גבעת התחמושת, את הרובע

היהודי ואת הכותל.

- יש כל נושא ארועי החג, שזה כולל הרצאה על מהות החג, כולל מסיבת חג

וחלוקת חומר על החג.

- יש הרצאות בנושא ציונות, בנושא ארץ-ישראל ובנושא יהדות.

חשוב לציין, שאנחנו כאן מתחברים לעולים, אנחנו מנסים לתת מענה לרצון של

העולים, ואם יש עולים שמבקשים סוג מסויים של פעולה, או סוג מסויים של

הרצאה, אנחנו בהחלט עושים את כל המאמצים לתת לכך מענה. היתה פניה של

קבוצת עולים שביקשו שניתן להם סידור רחב, נתנו להם. אנחנו מאוד מנסים

להתחבר אל כל עולה ועולה.

- הפצנו את ההגדות.

- בכל אולפן יהיה סדר פסח לדוגמא, כולל באתרי הקרוואנים.

- יהיו סדרי פסח מרכזיים לכל העולים שעלו בשנה האחרונה.

- כבר יצאנו ועומדים לצאת למסע פרסום, לקרוא לציבור הוותיק לארח עולים

בבתיהם. אם תהיה קבוצת עולים שעלתה בשנה האחרונה ותרצה לחגוג במשותף,

זה יתאפשר.

זה נעשה בשיתוף עם גורמים שונים כמו עיריית

ירושלים, ההסתדרות בירושלים.

האני מאמין שלי ידוע וברור, יש לי התפיסה

שלי של הזהות היהודית, תפיסה שמוגדרת כתפיסה

חילונית הומניסטית, אבל בעיני המורשת היהודית, גם אם איננה מקור של

סמכות, היא מקור של השראה תרבותית חשוב מאין כמוהו. אולי הערה

ביוגרפית. זה לא מקרה, שכאשר התאפשר לי להתפנות בשנה מסויימת להשתלמות

אקדמאית, הלכתי ללמוד לימודי יהדות, בהתחלה בבר-אילן, אחר-כך

באוניברסיטת תל-אביב, ואלמלא ארוע מסויים, ב-1973 הייתי מתחיל ללמד

מחשבת חז"ל באוניברסיטת תל-אביב. זה התחום שבו התאהבתי. כך שאני מבקש

שלא להטיף לי על היחס בענין הזה.

בהשקפת העולם שלי, אולי לא למרות אלא בגלל השקפת העולם שלי, מעולם לא

פגעתי ואינני מתכוון לפגוע. אמרתי את זה בציבור דתי, לאנשים דתיים.

להתווכח, כן, אבל לא אפגע.

יש בינינו ויכוח מה זה נקרא לקרב למורשת היהודית, והוויכוח הזה ישאר

בעינו, כנראה. אין ספק שאני עושה את הקרוב הזה לא כדרך שהרב פרץ עושה

אותו. אני חושב שמנקודת ראות אובייקטיבית עד כמה שהיא קיימת - לא ברמה



האישית אלא ברמת המתודית, העניינית - אני עושה את זה יותר טוב. כבר

אמרתי את זה באיזו הזדמנות. לא ניכר היה בעבודה למשל בעבר המאמץ לחשוב.

למשל, אם אתה מוציא חוברת על ראש-השנה שמתחילה ב-א' בתשרי חל ראש-השנה,

לעולה מרוסיה, אקדמאי, רופא, שאין לו שום רקע יהודי, זה נשמע כמו

סינית. המשפט הזה הוא סינית. לא מפני שהוא לא נכון, הוא נכון מאוד. מי

שפותח חוברת במשפט כזה - בלתי מובן לחלוטין, לא טרח. הדבר הראשון שעשיתי

הוא, שהוצאתי חוברת על הלוח העברי. לא היתה לעולים חוברת על הלוח

העברי, ואיך אתה יכול להסביר איזה שהוא חג? האם אתה יכול להסביר איזה

שהוא חג מחגי ישראל בלי הלוח העברי? החוברת הראשונה שהוצאתי היתה על

הלוח העברי. זאת שאלה של גישה, זאת שאלה של תפיסה.

אני חושב - אין כליל השלמות, חי'כ רביץ - אילו זה היה תלוי בי, אילו

הייתי רואה את זה בעוד מועד, הרי מדובר על חוברת אחת ועל משפט אחד. זה

הכל. הייתי מנסח את זה אחרת. יראו לך את הטקסט העברי. וודאי אתה היית

עושה את זה אחרת, אבל אתה לא תאמר שיש במה שאני עושה משהו שפוגע

ברגשותיו של אדם מאמין, ואין לי כוונה כזאת. לצערי רב, אין הדדיות

בעניו הזה. חבל.

שמעתי כאן כמה בקשות. בענין השליחים, רוברט זינגר הוא הכתובת. אינני

עוסק במשלוח שליחים לבריה"מ, ולכן אינני רוצה להיכנס להערכת הענין הזה.

כאשר אנחנו שולחים עובדים של משרד הקליטה, יש לנו מחזורים, זה נעשה

במשורה. חזרו עכשיו ארבעה משהות שם, מעבודה די חשובה שהם עשו.

שמעתי את הדברים. יש דברים שאני צריך לבדוק בהתאם לשאלות שנשאלו,

ונקווה שנמצא יותר הבנה בעתיד בדברים האלה.

היו"ר ע. זיסמו; אני רוצה לסכם את הישיבה. אין ספק שאחרי

מערכת בחירות כפי שהיתה, היו חשדות והיו

חששות, אבל היום הוברר מעל לכל ספק שמדיניות המשרד לקליטת העליה

בראשותו של יאיר צבן איננה מדיניות של התכחשת והתנכרות למורשת היהודית.

זה מה שמופיע בהצעות לסדר היום, זה היה זמן קצר אחרי הרכבת הממשלה, ב-5

באוגוסט. הממשלה הזאת מתכוונת לכבד את רגשות הדתיים, ואין לה שום סיבה

שלא לאפשר סיפוק צרכי דת בארץ, וסיפוק צרכי דת גם בחו"ל, אם זה נעשה

באמצעות לשכת הקשר ואם באופן בלתי ישיר, באמצעות הסוכנות או בדרך

אחרת.

מצאתי לנכון להעיר את ההערה הזאת, כי היו כותרות בעתונות, ונוצר איזה

שהוא רושם שרוצים לעשות כאן דברים שנוגדים את המכנה המשותף שלנו, ויש

לנו מכנה המשותף. המכנה המשותף שלנו הוא, שאנחנו רוצים להציל כל יהודי .

ולהביא אותו למולדת ההיסטורית שלו. בענין הזה אין מפלגות ואין חילוקי

דעות, ודאי שלא בוועדת העליה והקליטה.

מצאתי לנכון להעיר את ההערה הזאת, כי זה היה הרושם. אילו הישיבה הזאת

היתה מתקיימת באוגוסט או בספטמבר, יכול להיו שהאווירה היתה אחרת מאשר

קיימת היום. השר הביא הוכחות כתובות שמעידות על כך, שהוא ממשיך בדרך

הקיימת.

אני חושב שהוועדה צריכה לקבל החלטה שהיא בעד העמקה והרחבה של הפעילות

הזאת, גם אם זה כרוך בהקצאת משאבים, כי לפי דעתנו זה משרת את המטרה

המשותפת שלנו.

ברוח זאת אני רוצה לסכם את הדיון.

הישיבה ננעלה בשעת 14:25