ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 29/12/1992

קליטת ילדי עולים במוסדות עליית הנוער

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסה לא מתוקן



פרוטוקול מס' 23

מישיבת ועדת העלייה והקליטה

מיום שלישי, ה' בטבת התשנ"ג - 29 בדצמבר 1992. בשעה 12:00



נכחו; חברי הוועדה;

ע' זיסמן - היו"ר

י' בא-גד

עי מאור

מי מאיה

מוזמנים;

אי עמיר - מנכ"ל מחלקת עליית הנוער, הסוכנות היהודית

וי אנגיל - סמנכ"ל מחלקת העלייה, הסוכנות היהודית

מי אופיר - מחלקת עליית הנוער, הסוכנות היהודית

אי קדם - משרד החוץ

ר' זי נגר - משרד החוץ

שי הראל - מנהל המחלקה לקליטת תלמידים עולים, משרד החינוך

מי יבור - משרד החינוך והתרבות

פי סתוי - מנהל האגודה לקדום החינוך

י' יחיאלי - האגודה לקדום ההינוך

חי צמיר - סמנכ"ל משרד הקליטה

ע' גדור - משרד הקליטה

אי מור - משרד הקליטה

טי ילין מור - משרד העבודה והרווחה

אי לב - הקיבוץ הארצי

סי עובדיה - התנועה הקיבוצית

סי שלמה - הקיבוץ הדתי

אי סוכר - מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הועד הפועל של ההסתדרות

מזכירת הוועדה; וי מאור
קצרנית
ש' צהר
סדר-היום
קליטת ילדי עולים במוסדות עלית הנוער.
היו"ר ע' זיסמן
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. הנושא שעל סדר יומנו: קליטת ילדי עולים

במוסדות עליית הנוער. הנושא הועלה לפי בקשת מספר הברי כנסת, והראשון שיזם את

הדיון הזה היה חבר הכנסת בא-גד.

אני מבקש ממר אלי עמיר, מנכ"ל מחלקת עליית הנוער של הסוכנות היהודית,

להציג בפנינו את הנושא.

אי עמיר;

בעליית הנוער מתחנכים היום כ- 14 אלף בני נוער. מחציתם עולים, ומחציתם

ישראלים, שהם דור שני ושלישי של עולים. אלת בעיקר בני נוער שלא צלחה דרכם

במסגרות החינוך הרגילות, רובם ממשפחות מצוקה, אבל תלמידים שמוכיחים שיש להם

פוטנציאל, יכולת להצליח ואמביציה.

הקבוצה השניה היא הקבוצה של העולים, המונה 7000 בני נוער, ומורכבת מ-

5,200 חניכים י וצאי אתיופיה, הנמצאים כרגע בעליית הנוער, ומ- 1,800 חניכים

מברית המועצות לשעבר.

עליית הנוער קלטה מאז מבצע משה את מרבית בני הנוער שהגיעו אלינו

מאתיופיה, 90% - 85% מקבוצת המתבגרים של העלייה הזאת. הגל הראשון שהגיע במבצע

משה הגיע רובו ללא ההורים, או לכל היותר עם הורה אחד, ולמען האמת לא היתה שום

מסגרת שהיתה מסוגלת לקלוט אותם, ולו רק מהסיבה הזאת. בזמנו קלטנו בעליית הנוער

ילדים יתומים מגיל 3 ומעלה.

על מאפייני האוכלוסיה האתיופית אדבר קצת ייתר מאוחר. במבצע שלמה קרה דבר

שצריך לקחת אותו בחשבון בכל שיקול של חינוך בני נוער; הורי הילדים מאתיופיה

שהיו כבר בעליית הנוער הגיעו ארצה יחד עם בני משפחותיהם, ובעצם הקהילה

התאחדה זה מציג אתגרים שונים לחלוטין גם בפני גורמי הקליטה וגם בפני עליית

הנוער כאשר בני המשפחות והקהילה כולה נמצאים כאן, ובכל תכנית קליטה צריך לקחת

בחשבון את ההשפעה שיש לדבר הזה על המשפחה ועל הקהילה.

המאפיינים החיוביים של האוכלוסיה האתיופית היא בעיקרו של דבר האמביציה של

הילדים האלה והכנוכות שלהם ללמוד. הם הבינו מיד שבחברה כשלנו המפתה להצלחה הוא

החינוך והלימוד, והם אכן משקיעים בזה מאמץ עצום.

כמעט כולם, להוציא שלוש קבוצות קטנות מאד, הופנו לחינוך הדתי, לישיבות

ולכפרי נוער דתיים. אגב, לא בתוקף החלטה של הממשלה הם הופנו לשם, וגם לא מצאנו

החלטה כזאת של הממשלה, אלא מכוח הסכמה שאליה הגיעו הגורמים שיהיה זה קל יותר

אם בני נוער אלה ייקלטו במוסדות דתיים. עליית הנוער כיבדה את הרצון הזה, ובני

נוער אלה אכן מתחנכים ב- 45 כפרים דתיים וישיבות דתיות הפועלים במסגרת עליית

הנוער.

מאפיין שני הוא המגוון חרחב של הגילים, מגיל 3 ומעלה. מאפיין שלישי עד

מבצע שלמה היה הצורך שלהם להתמודד עם השכול והאובדן, בעיות פסיכולוגיות קשות

מאד שהילדים האלה סבלו מהן בעקבות העובדה שהם שרדו ממסע ארוך כאשר בדרך נפטרו

קרוביהם, לעתים הוריהם, ואנשים יקרים להם, והם היו צריכים להתמודד עם הטראומה

הנוראה הזאת של אובדן אנשים אהובים.

מאפיין רביעי הוא מאפיין שקיים בדרך כלל אצל כל עולה, אבל הוא חריף

במיוחד אצל בני העלייה הזאת בגלל צבע העור שלהם וחיותם שונים מקבוצות עולים

אחרות. למזלנו חרב הסתבר במשך השנים שהתפיסה האינטואיטיבית שלהם הינה בריאה



ביותר, והיא גרמה לכך שהם ישקיעו מאמצים רבים בלימודים ויגלו התעניינות

בתחומים שונים ורבים, והמגמה הזאת נמשמכת ותימשך שבוודאי גס בעתיד.

ישנם כיום כבר שלושה מהזורים של בוגרים, וראשוני הבוגרים משתלבים בצה"ל

באופן יוצא מן הכלל טוב, הלק מהם הגיעה לקצונה, מיעוטם הגיע לאוניברסיטה. היה

לי "שגעון" שאחד מהם יהיה בוגר בית ספר לקולנוע בירושלים. ועם השגעון הזה

הלכתי לבית הספר שהסכים לקבל תלמיד אתיופי עוד לפני שאני בעצמי ההלטתי מי יהיה

התלמיד הזה. בסופו של דבר השגתי הניך והשגתי עבורו מילגה, והוא אכן סיים

בהצטיינות את בית הספר לקולנוע שהוא בית ספר יוקרתי. רציתי ששמו של עולה

מאתיופיה יופיע על המסך, במשך שנה וחצי טיפלתי עד שהתקבל עולה מאתיפיה לעבודה

בגלי צה"לל, כשלא היה שם מקום. ועל כל פנים הבאנו אותם גם לתהום הזה, כמעט

ואין עולה מאתיופיה שסיים בית ספר תיכון ורוצה להמשיך לימודיו באוניברסיטה שלא

נדאג למילגה עבורו כדי שיוכל ללמוד,

חלק מהבוגרים שבין האתיופים כבר עובדים כמדריכים בעליית הנוער. בשנתיים

האחרונות יזמנו מפעל בעל חשיבות עצומה, לדעתי, וכוונתי לקורס למורים ומדריכים

מאתיופיה. היתה לי הזכות להיות באדיס אבבה לפני מבצע שלמה והיתה לי תכנית

להרחיב את בית הספר. נסעתי לשם בגיבוי של הנהלת הסוכנות היהודית, ושם פגשתי

בקבוצת מורים מאתיופיה. ביהד עם חברי אלי, עם משרד הקליטה, הג'וינט ומשרד

החינוך אנחנו מתכוננים לפתוח את הקורס הראשון המקיף למורים אתיופים ונכשיר

אותם להשתלב במערכת הזאת.

60% מהילדים שנמצאים אצלנו הם בנים ו- 40% בנות. לשתי הקבוצות יש בעיות

משלהם. בעיה של הבנות בעיקר היא בתחום ההכשרה המקצועית למקצועות יוקרתיים. הם

רוצים במקצועות יוקרתיים שהכנסה נאה בצדם, אנחנו מאד מאד רוצים שההשגים שלהם

בתחום הלימוד העיוני יגדלו, ושיגדל מספר העומדים בבחינות הבגרות מקרב הילדים

האלה. עשינו מאמצים גדולים בכיוון הזה, וחברי עוזי גדור שותף למאמצים האלה

לאורך כל הדרך, וכן גם כל עמיתי למשרד הקליטה, גם חנוך וגם אורית. עשינו מאמץ,

שעדיין נמשך, כדי לעודד את הקבוצה שמסוגלת לסיים בית ספר תיכון וללמוד

באוניברסיטה. ההישגים עוד לא מספיקים, ואיננו שבעי רצון עדיין, ורוצים על כן

לעשות יותר, בקרוב אנחנו עומדים לרתום לנושא הזה גם את קרן קרב, כדי שתסייע

לנו לאתר חניכים בעלי פוטנציאל של מצויינות מקרב הנערים והנערות התאיופיים,

ונאפשר להם ללמוד במסלול של קידום מהיר.

בקצה השני נמצאת הקבוצה החלשה מאתיופיה, שהיא קבוצה עם המון בעיות

ומרוכזת בעיקר בכפר הנוער הופית שבבעלות עלית הנוער. לכל אחד מ-165 הילדים

מאתיופיה הנמצאים שם, והמהווים חלק מקבוצה של 400 ילדים, יש בעיה ספציפית משלו

שצריך לטפל בה באופן פרטני.

הסיוע שאנחנו מקבלים ממשרד החינוך בתחום הלימודי אינו מספיק, לצערי הרב,

ויש מקום שמשרד החינוך יכנס בצורה הרבה יותר מעמיסה לסייע לנול. כי בסך הכל

מדובר בדור אחד שצריך וכדאי להשקיע בו. אם נצליה אתו כי אז בנינו את מעמדה ואת

עתידה של הקהילה האתיופית בארץ. אם חלילה לא נצליה, כי אז תהיה זו בכיה לשנים

רבות,

כפרי הנוער הדתיים עושים עבודה יפה מאד וחשובה ביותר. בשנה האחרונה פנתה

אלינו קבוצת עולים מאתיופיה בבקשה ללכת לכפרים כלליים, ואנחנו קבלנו את זה

בברכה, כי איננו כופים על התלמיד את המקום בו ילמד. הצענו להם שלוש מסגרות

כלליות. מסגרת כללית היא כמובן מסגרת כשרה, מסגרת שבה שומרים על מסורת ישראל,

ולא מוציאים שם חלילה לשמד.



י י בא-גד;

כדאי שנזכור את דור העולים יוצאי עדות המזרח על יהדותם הנפלאה שהגיעו

אלינו, ועם בואם ארצה שינו כאן את המסורת שלהם ולא נתנו להם תחליף מתאים,

ולכן גם אחוז מסויים מהם נמצא כיום בבתי סוהר. כדאי בהחלט להשוב על זה.

אי עמיר;

היו שטענו שגם אותי הוציאו לשמד, ולכן אני רוצה להפנות את תשומת לבך, חבר

הכנסת בא גד, ואת תשומת לב שאר חברי הוועדה לפסוקים הרבים מהתנ"ך שמצוטטים

בספרי החדש, כדי שתתענגו עליהם.

עליית הנוער קולטת עדיין את מרבית הנערים מאתיופיה מגיל 14 ומעלה. את

הנזקקים ביותר בגילאים 14 - 12 היא קולטת במכינות. את אלה שהתנסו וצברו כבר

כשלונות במערכת החינוך הרגילה אנחנו קולטים במכינות שיש לנו, וזו מעמסה קשה

מאד. זו המסגרת הכי גדולה וכמעט היחידה המטפלת בהיקף כזה באתיופים. בכפרי

הנוער יש כבר עייפות החומר. אנשים עוסקים בזה כבר 8 ו-9 שנים, וזה קשה ביותר.

יש מחסור בעזרי לימוד ובתכניות הכשרה.

לצערי הרב יש כפירם לא מעטים שיש בהם למעלה מ- 60% עולים מאתיופיה, וחלק

מהם כפרים שחורים לגמרי, דבר שאסור לעשותו. אין בהם אינטגרציה עם חניכים

ישראלים, וזו בעיה חמורה ביותר שבמחלקה אין לה פתרונות.

אשר לעולים מברית המועצות לשעבר, אפשר לומר שבקרב העלייה הזאת אין ביקוש

מיוחד לחינוך פנימייתי. אגב, במשפחה של עולים מברית המועצות יש בדרך כלל ילד

או לכל היותר שניים. למעלה מ- 20% מהמשפחות מברית המועצות הן חד-הוריות,

והוצאת ילד ממשפחה חד הורית הוא גזר דין נורא על האם או האב. לכן יזמרו בשביל

העולים מברית המועצות תכנית חדשנית, אפילו מהפכנית, וקראנו לה פנימיית-יום.

החלנו את זח לאחר מכן גם על קבוצה מאתיופיה, וזה זכה להצלחה. משמעות הדבר היא

ששלחנו נערים מברית המועצות לכפר נוער, והכוונה לכפר נוער על שם גולדשטיין

שבירושלים, שם הם למדו מהבוקר עד לערב, ונהנו מכל השרותים שכפר נוער יכול לתת,

ובערב ובסופי שבוע חזרו למשפחותיהם. וכך נמצאנו מרוויחים משני העולמות,

והעלות של החזקתם שם היא כמחצית עלות החזקתם בפנימייה מלאה, כך שיכולנו לקלוט

מספר כפול של ילדים שם. יש אצלנו 1,800 נערים ונערות מברית המועצות, שזו

אוכלוסיה שונה לגמרי ויש לה המאפיינים שלה.

אני רוצה לבשר לחברי הוועדה שחבר הנאמנים החליט בישיבתו האחרונה באוקטובר

להתחיל במבצע של ילדים עולים מבריתך המועצות. הוקצבו לכך בשלב שראשון 2,5

מליון דולר, לתקופה של שנתיים בשביל 600 בני נוער בגיל 16-17. זה פרוייקט

סוכנותי, אבל לפני חודש הוטל עלי כמנכ"ל מחלקת עליית הנוער להיות יושב ראש

ועדת ההיגוי של הפרוייקט הזה, וגם אחראי לביצועו.

באוגוסט 1993 אנחנו עומדים להביא את הקבוצה הראשונה של 600 - 500

מתבגרים מברית המועצות. הם. יבואו לכאן כתיירים ויהיו כאן לעולים. מצאנו כי

ניתוקם של צעירים בני 16 ו-17 ממשפחתם ומסביבתם הוא נוח וקל יותר מאשר ניתוקם

של בני גיל נמוכים יותר. אנחנו נעשה מאמצים כדי שהפרוייקט הזה יצליח. חלק

מהבאים ייקלט בתנועה הקיבוצית, חלק אחר בכפרי נוער רגילים. כאשר נתקדם בתכנון

נבוא בדברים עם כל קבוצה וקבוצה. זאת תהיה ראשיתה של תכנית מיוחדת בעליית

הנוער, ואני מקווה שתיתן חיים חדשים ומסלול פעילות נוסף על שלושה המסלולים

שכבר קיימים.



פ' סתוי;

אמסור בקצרה על התכנית שיצאה לפועל השנה, ושממש ברגע האחרון נתבקשנו
להפעילה. זאת תכנית בשם נעל"ה
נוער-עולה-ללא-הורים. ויש המפרשים זאת כ- נוער

עולה לפני הורים. האמת היא שזו המוטיבציה לתכנית, וזה גם הכיוון: שהילדים האלה

יהיו הלוצים לפני הוריהם. ההנחה היא שההורים רוצים בכך. כלומר, שהיוזמה היא

מצד ההורים המעוניינים בזה. עבודתם של השליחים המסורים לא היתה קשה במקרה הזה,

כי הם נתקלו ברצון של המשפחות לעשות את הדבר הזה. אנחנו רוצים להניח שאם

המשפחה רוצה שהבן המתבגר שלה, בן ה- 15 או ה- 16 יעלה ארצה לתקופה של שלוש

שנים, המשפחה בעצם מתכוונת להצטרף אליו באיזה שהוא שלב מאוחר יותר. אבל גם אם

הדבר הזה לא יקרה, והמשפחה לא תצטרף אליו, גם אז הרווח הוא כולנו שלנו, והוא

רווח גדול, כי ילד שנמצא ומתחנך בארץ שלוש שנים ספק אם יחזור לאחר מכן לברית

המועצות לשעבר, ויש יותר מסיכוי סביר שהוא ישאר ו ייקלט בארץ.

התכנית היתה תכנית שמאחוריה עמדה ועדת היגוי בין-משרדית מאד מרשימה. ישבו

בה נציגי משרד הקליטה, עליית הנוער ומשרד החינוך, וגם אני הייתי חבר בה.

חברינו היקרים מאד ממשרד החוץ ליוו את הנושא הזה מראשיתו. הרעיון היה להביא

לכאן קבוצה הרבה יותר גדולה של ילדים, ובוועדת ההיגוי דובר בזמנו על אלפים

רבים של ילדים שאמורים להגיע לפי התכנית הזה, ורק אחר כך ועדת ההיגוי החליטה

להמליץ על הבאתם של 500 תלמידים כפיילוט, כאשר בעקבות הנסיון הראשון הזה נוכל

להמליץ לגבי העתיד.

הוחלט לעשות נסיון כזה, אלא שאז הסתבר שיש שתי תכניות מקבילות. האחת של

משרד החינוך והתרבות, בהנהגתו של השר המר, שהציע לבצעה; ונציג עליית הנוער

הודיע אז שעליית הנוער רוצה לקיים פיילוט משלה. משרד ההינוך פנה למרכז הרצוג

והטיל עליו תא מלאכת ההכנה של הנושא הזה, יחד עם לשכת הקשר, וועדת ההיגוי היתה

כמובן מדווחת כל הזמן על כל הפעולות, ותמכנו בהן.

בקיץ פנה אלינו מנכ"ל משרד החינוך דאז, מר זבולון אורלב, וביקש שהאגודה

לקידום החינוך, שהיא כידוע זרוע של משרד החינוך והתרבות, תקבל עליה את

האחריות לנושא הזה. האמת היא שכולנו סבורים שטבעי הוא שעליית הנוער תעשה את

העבודה הזאת, וגם בוועדת ההיגוי סברנו כך, אבל נאמר לנו כי שרת החינוך והתרבות

ביקשה מהסוכנות היהודית לקבל על עצמה את הפרוייקט הזה, אבל הסוכנות - מטעמים

שלה - לא יכלה להענות לבקשה. ואז משרד החינוך החליט לעשות את זה ביחד עם משרד

הקליטה, ופנו אלינו להפעיל את התכנית.

כדי למנוע זעזועים ביקשנו לההזיק לפחות בשלושה האנשים שהיו מעורבים בכל

ההכנות, ובראשם יעקב ישעיהו, והטלנו עליהם להמשיך להפעיל את הנושא במסגרת

האגודה לקידום החינוך.

היתה בענין זה עבודת תיאום בלתי רגילה בין כל הזרועות ששותפות לענין,

ואני רואה בזה תנאי חשוב להצלחתו של פרוייקט כזה. עבודת התיאום ושיתוף הפעולה

בין משרד הקליטה, לשכת הקשר במשרד החוץ ומשרד חחינוך והתרבות ראויים לציון,

וכך נמשכים הדברים גם בהבאת הילדים ארצה, ליווים בארץ וקליטתם כאן. זו פשוט

אידיליה, ואני מאד מקווה שכך זה יהיה גם עם הסוכנות היהודית. חשוב לומר את

הדבירם האלה כי בציבור יש הרגשה כאילו יש חריקות וחיכוכים. לכן אני מדגיש

שבקטע הזה הכל עובד באופן יוצא מן הכלל יפה וטוב, ואין ספק שזה היה הגורם

הראשון להצלחתה של התכנית.

מיון הילדים נעשה בצורה יוצאת מן הכלל טובה, עבודת ההכנה בברית המועצות

היתה אף היא מצויינת, ונעשתה אגב בשיתוף פעולה מצויין עם לשכת הקשר, עם

השגרירות ועם האנשים שנשלחו מכאן לעשות שם את המלאכה.



כ- 340 ילדים הושמו- ונקלטו ב- 14 מוסדות. שמנו את הדגש על בהירת מוסדות

שמסוגלים לקלוט את הילדים האלה בהצלהה. זה היה תנאי בל-יעבור. כי לא כל הברת

ילדים בפנימיה יכולה לקלוט נוער כזה, כי זה אכן נוער שונה, ואין ספק שכדי

להצליה בקליטתו של נוער כזה, שהוא נוער מצויין שעל גבול המהוננות, ויש ביניהם

ילדים ממש מהוננים, השוב שהתשתית ההברתית שקולטת אותם תוכל לעשות זאת יפה,

ושלא תהיה שם הרגשת נחיתות כלשהי. לכן הקפדנו על בהירת המוסדות שמסוגלים

להתייצב מול האתגר הזה, ואני מוכרה לומר בסיפוק רב כי הצלחנו בבחירתם. המוסדות

בהינוך הממלכתי והממלכתי דתי שנבחנו על ידינו למטרה זו אכן הרימו יפה מאד את

הכפפה, והילדים הנקלטים מרגישים בהם מצויין.

הילדים הישראלים מרגישים טוב מאד עם הילדים שזה מקרוב באו, והבאים

מרגישים טוב מאד בחברת הילדים הישראלים, וזה כמובן חשוב מאד. הילדים מברית

המועצות באו, כפי שאמרתי, ללא הורים, אבל הקשר שלהם עם הוריהם נשמר, והרבה מאד

תודות ללשכת הקשר שעושה עבודה יוצאת מן הכלל. אנחנו מקפידים על קיום קשר שוטף

בין הילדים להוריהם שם, לפחות אחת לשבועיים או שלושה, גם בהתכתבות וגם בשיחות

טלפון. אם ילד מבקש ליצור קשר תכוף יותר עם הוריו, אנחנו מאפשרים לו זאת. הקשר

הטוב עם ההורים נשמר גם באמצעות שליחים של משרד החוץ ולשכת הקשר.

בתחילה היו בעיות תקצוב; אבל הבעיות באו על פתרונן. המוסדות מקבלים עכשיו

את מלוא דמי ההחזקה עבור הילדים האלה, ואנחנו מספקים גם את צרכי הילדים

בלבוש, דמי כיס, נסיעות, שיחות טלפון וכיו"ב. שרת החינוך והתרבות, ייאמר

לשבחה, מאד נלהבת מהפרוייקט הזה, ויחד עם סגנה מיכאל גולדמן, שאחראי מטעם

המשרד לנושא העליה בכלל, ולנושא נעל"ח בפרט, מגלה מעורבות חמה ואינטנסיבית

בנושא, כך שלמעשה אין לנו יותר בעיות בנדון.

אני מבקש, אדוני היושב ראש, שתאפשר למר ישעיהו יחיאלי, שחוא מרכז

הפרוייקט, להוסיף עוד כמה דברים בנושא.

היו"ר עי זיסמן;.

כל הכבוד לפרוייקט הזה, אבל ממדיו קטנים ביותר. אם זה כל כל טוב, למה כל

כך מעט?
פי סתוי
בוועדת ההיגוי קבלנן החלטה שבפיילוט לא נעבור על 500 נערים ונערות, כי

רצינו לראות תחילה כיצד זה יעבוד. אני חושב שזו היתה החלטה נבונה. אסור היה

להתחיל במספרים גדולים. גם עכשיו אינני חושב שצריך לעבוד על מספרים גדולים. כי

אני הושב שההינוך הפנמייתי בישראל בגדול לא יוכל להתמודד עם הילדים האלה. חשוב

להעבירם למוסדות שיכולים להתמודד עם הילדים האלה, ולא כל המוסדות הקיימים

מתאימים לזה. הבעיה היא בעיקר בחינוך הכללי, כי החינוך הממלכתי דתי התברך

בהרבה יותר מוסדות שיש בהם אינטגרציה טובה ואוכלוסיות חזקות. בחינוך הממלכתי

יש לנו בעיה ידועה. התנועה הקיבוצית תהיה בכל מקרה המובילה בנושא זה, אבל כדי

לקלוט ילדים ברמה גבוהה, ורמתם גבוהה מהממוצע שאנחנו רגילים לו, צריך להציג

מולם חברה ישראלית קולטת מתאימה, כדי שזח יפעל לטובת שני הצדדים.

י' בא גד;

האם יש דרישה מצד נערים רבים ברוסיה לתכנית הזאת?

יי יהיאלי;

ההחלטה מלכתחילה היתה לגבי 500 - 400 ילדים. מתוך 1,200 שמויינו לצורך

זה נמצאו 350 ילדים מתאימים לפרוייקט הזה. כדי להבטיח הצלחת הפרוייקט רצינו



בילדים עם אישיות חזקה שמסוגלת לעמוד בקשיי פרידה במשך שלוש שנים מההורים,

מהבית והסביבה, וכן לעמוד בקשיי הסתגלות להברה הדשה בישראל. זה היה הדבר

הראשון שאותו בדקנו אצל המרואיינים.

במקום השני עמדה יכולת הלימודים של הילד. מערכת החינוך בחלק מהמקומות שם

מעורערתמזה תקופה, ויש ילדים שמזה חודשים אינם לומדים כלל, או לא לומדים בצורה

מסודרת. לכן הדגשנו את נושא יכולת הלמידה שלהם. כמו כן רצינו לקבוע נורמה

מסויימת, כדי שיובן לכל שהצטרפות לפרוייקט נעל"ה זו הצטרפות לפרוייקט יוקרתי

ביותר, ואיננה הצטלרפות על בסיס רפואי. היה ברור שהכוונה היא שלפרוייקט הזה

יבואו הילדים היותר טובים ויותר מתאימים. הודגש שזה פיילוט, ולכן גם המספר הלא

גדול של ילדים. 'יי

אשר למספר הילדים שיובאו משם בשנה הבאה, טרם הוחלט על המספר, אבל אפשר

יהיה להערך לקליטה של כל מספר ילדים שעליו יוחלט, בתנאי שתהליך המיון יהיה

אופטימלי לא פחות מזה שהיה.

היו"ר עי זיסמן;

ברור לנו שבקצב הזה לא נרכז במהרה את העם היהודי במולדתו.
יי יחיאלי
מובן שזה לא פרוייקט של עליה נוסח מבצע שלמה.

היו"ר עי זיסמן;

מה שאתם עשיתם כמדגם ראוי כמובן למלוא ההערכה, ואנחנו מבינים את המעשה

הגדול והחשוב הזה על ההיבטים השונים שלו. אבל אנחנו מעונינים להביא מספר גדול

ככל האפשר של בני נוער ארצה. ואם כבר היום יש למעלה מ- 10 אלף ילדים ממוצא

יהודי שלומדים בבתי ספר יהודים ברהבי ברית המועצות לשעבר, המגמה שלנו היא

להפוך את הפרוייקט שעליו דיברתם לפרוייקט גדול באמת. לא הקמנו את המדינה כדי

שיהיה בה רק עם נבחר. זו צריכה להיות המגמה שלנו, ובענין זה אין לנו כמובן

ויכוח אתך, כי התפקיד שלך הוא להצליח עם הקבוצה הזאת, ואת זה נראה לי שאתה

משיג.
ר' זינגר
אני מסכים לכל מה שאמר כאן פלטי סתוי בדבר התיאום שבין שלושה משרדי

הממשלה שפעל בצורה יוצאת מן הכלל טובה. אשר למספר הילדים שהם פוטנציאל לשנה

הבאה, אנחנו חושבים שמדובר ב- 3,000 ילדים לפרוות. התכניות שהגשנו למשרד החינוך

מדברות על מספר שבין 3000 ל- 5000 ילדים. אבל מובן שזה קשור בתקציב שיאושר

לצורך הענין הזה. מבחינת הדרישה בשטח והסקר שעשינו בנדון אפשר להגיד כי 3000

זה המספר המינימלי שצריך יהיה להמשיך בו בשנה הבאה, ואפשר גם להגיע למספר גדול

בהרבה.

פה מדובר בפרוייקט של 600 ילדים לשנתיים בגילאים 16-17, כאשר בפרוייקט

נעל"ה מדובר בגילאים יותר צעירים. הההשיבות שבפרוייקט היא גם לגבי הילדים

שבאים לכאן, לומרים ונשארים, אבל לא פרוות גם לגבי הילדים שהוזרים לברית

המועצות לשעבר. הגיעו אלינו ילדים מ-52 ערים שונות. יש מקומות שמהם הגיעו

אלינו קבוצות של ילדים, ויש מקומות שמהם הגיעו אלינו ילד אהד או שניים בלבד.

הפרוייקט הזה עורר הדים חיוביים בכל מקום שבו שמעו עליו. לרוב המשפחות שם יש

ילד אחד בלבד, וצריך להבין שלשלוה את הילד- האחד הזה למדינה אחרת לתקופה של

שנתיים זה דבר לא קל. אבל, כפי שכבר אמרתי, ההדים החיוביים שיש בשטח על

הפרוייקט הזה הם טובים באופן יוצא מן הכלל, וגם הטיפול של המוסדות והמכתבים של

הילדים המגיעים לשם עושים רבות למען הפרוייקט.
עי גדור
אני רוצה לעבור לנושא של עולי אתיופיה. אין לתאר את התמונה ואת ההיקף,

והרבה זמן התלבטנו ביחד אם הנוסחה של עליית הנוער היא ההולמת את ילדי אתיופית.

כי בכל זאת אנחנו מוציאים מהמשפחותך את החומר הטבעי המקל על ההיקלטות של

המשפחה בישראל, כי הנוער הוא הראשון שנקלט בארץ. כאמור, התלבטנו הרבה זמן

ואמרנו שכדאי אולי להחזיר אותם אחר כך בהדרגה לקהילה.

כשאני רואה היום את הנוער האתיופי שלא נקלט בעלית הנוער והממלא את מרכזי

הנוער בקהילות, אני מגיע למסקנה שיש להעדיף עדיפות ברורה את קליטתם בעלית

הנוער.

לאורך כל הזמן אנחנו מציינים את חעובדה העצובה שאין התקדמות בהישגים של

הילדים עם השנים. ככל שאנחנו מתרחקים ממועד העלייה טבעי היה לקוות שההישגים של

הילדים בלימודים יהיו גבוהים יותר, אלא שאין זה כך. כשאנחנו מעלים את התמונה

העצובה הזאת אומר לנו, ובצדק, אלי עמיר: בואו תראו מה אנחנו מקבלים לכתות ז'-

ח' כשאנחנו קולטים אותם מהשנים בהם הם לומדים בבתי הספר בקבילות.

אמרתי את הדברים האלה כאשר הרב פרץ היה שר הקליטה וזבולון המר היה שר

החינוך והתרבות, ואני חוזר ואומר זאת עכשיו כאאשר שר הקליטה הוא השר יאיר צבן

ושרת החינוך היא שולמית אלוני. יש בעיה קשה עם השגי הילדים בזרם הדתי. חד

משמעית אני אומר זאת. בקיץ האחרון, כאשר נכנס השר צבן לתפקידו היתה הפגישה עם

מנכל"ל משרד החינוך דאז, זבולון אורלב, והובטח שהשנה לא יהיו יותר כתות קלט.

אבל רוב ילדי עולי תאיופיה נמצאים בכתות קלט.

בשבוע שעבר ביקרתי באופקים, והיה זה נורא לראות את הילדים בכתות

המורכבות מילדים אתיופים בלבד, כשהם יושבים במקלטים שנה וחצי אחרי עלייתם

ארצה. הם לומדים עדיין עם מורות שאינן מורות. המצב נורא ממש. מסיעים אותם

בהמוניהם מחולדה לירושלים כדי שיישבו שם בכתות הומוגניות.. לא היה לנו מצב כזה

עם העולים במבצע משה. ומובן שבתנאים כאלה ובמצב כזה ההישגים שלהם הם בערבון

מוגבל. וכאשר הם מגיעים לעלית הנוער אנחנו צריכים לקלוט אותם ולהעביר אותם

מכינות לאוניברסיטאות, ולעתים מצבם כבר ללא סיכוי, כי חלק גדול מהם הוא בגיל

שלטענתם אינו גיל מתאים להתחיל בו חכל מחדש.

אנחנו מנהלים בינינו שיחות רבות ושוקלים איך ניתן בכל זאת לחזק את הדבירם

במסגרת עלית הנוער. ישבתי היום עם נציגי קרן קרב במטרה להכנס לתגבור במערכת

החינוך בישובים העירוניים. זאת אומרת - טרום עליית הנוער. וקרן קרב אומרת חד

משמעית שהיא לא תטפל בילדים שלומדים בכתות קלט, כי הם לא מאמינים בערך של

הענין הזה. הם מוכנים לטפל בכל הילדים שלומדים בכתות משולבות.

אני יודע שזה לא הנושא, אבל זח הבסיס של מה שקובע אחר כך בעליית הנוער.

ואני חשוב שבענין הזה כל אמירה וכל חזרה אינם מיותרים.
שי הראל
אני רוצח להתייחס לקשר שיש למשרד עם עליית הנוער, ולא לנושא של התלמידים

האתיופים, שאיננו עומד היום על הפרק. חבל שנציגי החינוך הדתי לא נמצאים כאן

כדי להשיב למר עוזי גדור.

קודם כל אני רוצה להסכים עם מה שאמר כאן אלי עמיר לגבי המשאבים שאינם

מספיקים, ושאפשר וצריך לתת יותר. אבל רצוי שחברי הוועדה ידעו כי תלמידים יוצאי

אתיופיה מקבלים כמעט כפול ממה שמקבלים תלמידים עולים ממדינות אחרות. ואסביר

למה אני מתכוון כשאני אומר את הדברים האלה. תלמיד עולה שהגיע מארץ כלשהי מקבל



שעת עזר שבועית אחת, כאשר תאריך הזכאות הוא ה-1 בנובמבר 1991. מי שהגיע אחרי

המועד וזזה יקבל שעת עזר. מי שהגיע לפני המועד הזה לא יקבל שעת עזר, והסיבה לכך

היא תקציבית. כל התלמידים יוצאי אתיופיה לא זו בלבד שהם מקבלים 1,75 שעות עזר

בשבוע, שזו הוצאה כספית כפולה, אלא שמועד הזכאות שלהם הוא הרבה יותר מוקדם. כך

שזה כולל למעשה את כל התלמידים האתיופים שהגיעו במבצע שלמה, שזו למעשה עיקר

העליה מאתי ופיה.

במלים אחרות, רק חלק קטן מהתלמידים שעלו מארצות שונות זכאים לשעת עזר

שבועית אחת, ויש לנו בעיה רצינית עם זה. שרת החינוך וסגנה פועלים כדי שיהיו

לנו עוד שעות למטרה זו, אבל בינתיים זה לא קיים. וכפי שכבר אמרתי, כמעט כל

התלמידים יוצאי אתיופיה מקבליה את שעות העזר. רצוי לציין שבנוסף ל- 1,7 שעות

עזר לשבוע שמקבלים תלמידים יוצאי אתיופיה, כל תלמיד כתות י"א ו-י"ב שניגש

לבחינות בגרות מקבל שעת עזר נוספת בשבוע. מכאן שכל אחד מהם מקבל כ-3 שעות עזר

בשבוע. ואם מדובר בקבוצה של 30 תלמידים כאלה בעלית הנוער, די להכפיל את זה ב-

2,75 שעות כדי להבין במה מדובר.

מובן שהייתי רוצה שיהיו יותר משאבים, אבל אני חייב להגיד שבכל חנוגע

לשעות עזר אנחנו נמצאים קרוב לאופטימום, וכדאי להציג את הדברים בפרופורציה

הנכונה.

המפקחים של עליית הנוער נמצאים בקשים פדגוגיים מאד הדוקים אתנו. המפקח

האחראי על העולים נמצא בכל הכנסים של המפקחים של משרד החינוך והתרבות. אנחנו

שותפים אתם בהוצאת חומר למידה, וביוזמה להפקת חומר למידה. זה אולי לא דומה

לאידיליה של נעל"ה, אבל נעשית עבודה לא מעטה וצריך לראות דברים בפרופורציה

הנכונה. הלוואי והיה יותר, אבל מה שקורה היום בנושא שעות העזר לתלמידים

האתיופים המצב אינו גרוע כלל וכלל.

אי סוכר;

אני מבקש לדעת: 1} מה חם הקריטריונים להתקבל למוסדות של עליית הנוער? 2)

כיצד אתם מגיעים לאוכלוסיה הצורכת את הנושא הזה? בהתסדרות התקיימה ישיבה של

מזכירי מועצות פועלים ועוררנו שם את השאלה הזאת, והסתבר שקרוב ל- 80 מועצות

הפועלים הקיימות ברחבי ישראל מוכנות ללשמש סוכנים לנושאש הזה. זאת אומרת שאם

עולה עם בעיה יבוא אל מרכז הקליטה של מועצת הפועלים, מועצת הפועלים תהיה מוכנה

לשמש הכתובת שתעביר אותו לעליית הנוער.

היו"ר עי זיסמן;

כבר מזמן הייתם צריכים להגיע לתיאום בנושא הזה.

א' אופיר;

אני רוצה להתייחס בקיצור לתרומתו של משרד החינוך והתרבות לנוער האתיופי

בפנימיות של עליית הנוער. מהדברים ששמענו כאן הכל נראה נפלא כל כך עד שאני

מתקשה לדבר שמא אני פשוט לא מכיר את העובדות, כי העובדות כפי שהן ידועות לי הן

קצת שונות. כאשר אומרים 1,75 שעות שבועיות שעורי עזר, זה יפה מאד. אבל מה קורה

כשהכתה הומוגנית ומורכבת כולה מתלמידים אתיופים? זהו כל התקן.ויש כתות כאלה.

יש לנו 440 ילדים בחופים. משרד החינוך מכפיל את מספר התלמידים ב- 1,75

שעות לשבוע, וזה סך-הכל של הסל שחופים מקבלת עבור ילדים אלה, כאשר 165 מהם

הינם אנאלפבתים שנה וחצי אחרי עלייתם ארצה במבצע שלמה. לכן יובן שהדברים הם

כלל לא פשוטים כפי שמנסים לתארם. גם במקומות שבהם הילד לומד בכתה הטרוגנית

ומקבל גם שעור עזר של 1,75 שעות בשבוע, זה איננו מספק, כי הפערים גדולים מאד.

וכדי לסגור את הפערים הקיימים יש צורך בהשקעות רבות יותר.



אינני מבין גם את ההגיון שמאחורי הדברים שנעשים. אם בחופים כל הילדים הם

אתיופים, וממילא יש שם הרבה בעיות, מדוע ייגרע חלקם והם לא יכולים לקבל תקן

כמו זה של כל ילד ישראלי? אני לא מבין זאת, ונדמה לי שגם משרד החינוך אינו

מבין זאת, אלא שהקטגוריות לא מסתדרות.

מאחר ולעליית הנוער ממלאה בעצם מעין שליחות היסטורית בנושא הזה, מאחר וזו

הקהילה היחידה שכמעט כל בניה מתחנכים אצלה, וכל בוגר בקהילה הזאת יהיה למעשה

בוגר של עליית הנוער, היא מתייחסת אל המשימה הזאת במלוא כובד הראש והרצינות,

ונושאת באחריות היסטורית כבדה. עליית הנוער חוששת מאד מפני האפשרות שתלמיד

יסיים את למודיו ולא יידע קרוא וכתוב. זו סכנה שצריך בהחלט לקחת אותה בחשבון

ולהתמודד אתה, כי יש לנו עכשיו למעלה מ- 200 ילדים שלא יודעים קרוא וכתוב.

שאלה אחרת היא איך לקדם את הילדים בעלי הפוטנציאל הגבוה, למען עצמם קודם

לכל, וגם למען הקהילה שלהם, כדישישמשו דמויות לחיקוי, לשינוי התדמית שיש לבני

הקהילה הזתא וכו'ל. אנחנו הולכים עכשיו לפרוייקט של 15 כתות במקומות חינוך

טובים שלנו בעליית הנוער, כמו ימין אורט, הדסים, מקווה ישראל המגמה הדתית

ועוד, איפה שבעזרת קרן קרב ובכספי עליית הנוער ובתמיכה מסיבית יותר של משרד

החינוך והתרבות נביא את הילדים האלה למצב בו יקבלו תעודת בגרות אמת, ולא תעודת

בגרות עולה, כדי שייפתחו בפניו שערי ההשכלה האקדמאית.

יש תעודת בגרות של ילדים עולים אחרי שנתיים או שלוש, שזו איננה תעודת

בגרות לכל דבר. הם נבחנים בחינות לעולים במקצועות מסויימים. הם נהנים מהקלות

שניתנתות לעולים. זו למעשה תעודה עם הנחה. באוניברסיטאות השונות יבדקו לראות

אם התעודה שבידיו היא סקר אי, או סקר בי. עובדה היא שהבוגרים שבידיהם תעודת

כאת צריכים ללמוד תחילה במכינה, צריכים לעבור ועדות קבלה וכו' לפני שהם יכולים

ללמוד באוניברסיטאות. אנחנו רוצים שהילדים האלה יקבלו תעודת בגרות במספר

יחידות שיאפשרו להם להיקלט באוניברסיטאות. דבר זה חשוב ביותר גם להם עצמם, וגם

לדימוי של בני הקהילה הזאת, וחשוב גם בגלל חעזרה שיוכלו הם לעזור אחר כך לבני

הקהילה שלהם.

י י בא-גד;

נדמה לי שאנחנו מערבבים פה שני תחומים. כיוזם הדיון התכוונתי לדיון בהבאת

ילדים מחו"ל ללמוד בארץ. לא התכוונתי לדיון פדגוגי על קליטת הילדים בארץ. כי

אם הדיון הוא על קליטת ילדים בארץ, וילדי אתיופיה במיוחד, איזה תעודות בגרות

יקבלו, איזה סקר יעברו וכמה יתקדמו, נראה לי שצריך היה להזמין לדיון כזה את

המפקחים על בתי הספר וגורמים נוספים, כי הפורום הזה בלבד, עם כל הכבוד, איננו

המתאים לדיון בסוגיה הזאת. אני מציע על כן שנחלק את הדיון לשני הקלים: דיון על

ילדי אתיופיה, וקליטה פדגוגית של ילדי עולים בישראל.

אני מציע שהוועדה תעלה את הנושא הזח מעל במת הכנסת, כי קורה כאן דבר שלא

יאומן. התכוננו לקליטת עליה מרוסיה, ומה עושה ממשלת ישראל אם מחר בעזרת הי

יגיעו מליון יהודים מרוסיה? הרי הממשלה לא תגיד: עצור, אנחנו לא קולטים, כי

אין לנו תקציב, אין לנו כסף. לצערנו העליה מרוסיה כמעט ונעצרה, והיא מגיעה

אלינו כיום טיפין טיפין בלבד.
היו"ר עי זיסמן
אין להגיד שהעליה מרוסיה נפסקה. מגיעים אלינו משם כ-7000 עולים לחודש.

י י בא גד;

לא עוד מגיעים אלינו 15 אלף או 20 אלף בחודש, כך שהעלייה בהחלט נחלשה.



היו"ר עי זיסמן;

אתה אומו- שהעליה מרוסיה כמעט ונפסקה, והאמת היא שהיא לא נפסקה. לעומת

השנה שעברה היא אפילו גדלה, אף כי נכון שאין זה הגל ההמוני שהיה לפני כן.

התחזית לשנה הבאה מדברת על 150 - 120 אלף עולים, כך שאי אפשר להגיד שהעליה משם

כמעט ונפסקה.

י' בא-גד;

אין בינינו מהלוקת בענין זה. כולנו שואפים לחזור לעליה ההמונית כפי

שהיתה, ואין אחד במדינת ישראל שאינו רוצה בזאת. פתאום יש לנו פרוייקט נעל"ה,

הזדמנותך להגביר את העליה בצורה עקיפה. אני משבח את עליית הנוער על ההחלטה

החדשה, אבל אני כמנהל מוסד עמדתי בפני מצב משונה.

מה זו עליית נוער? הבה נבהיר את משמעות השם עליית-נוער. כמו שהיתה עליית

הנוער הראשונה מגרמניה וכו' בימים של הנרייטה סאלד. ואני מתקשר אל עליית

הנוער, ואומרים לי שאין להם תקציב לזה. אז בשביל מה קיימת עליית נוער? ניסו

להסביר שיש הרבה משפחות חד-הוריות, או משפחות שיש להן רק ילד אחד, ולכן אין

הצדקה להוציא את הילדים ממסגרת המשפחתית שלהם. לא קיבלתי ואינני מקבל את

ההסבר הזה.

הייתי רוצח שידידנו אלי עמיר יעלה את הזעקה הזאת בפני מוסדות עליית

הנוער. יש לנו הזדמנות לחדש את עליית הנוער מכל ארצות הגולה, ויש לעשות זאת.

היו"ר עי זיסמן;

יש עכשיו בעיה קשה עם נוער יהודי בהונגריה, ואפילו בברזיל יש בעיה קשה

אתו. יש היום אנטישמיות בכל מדינות העולם, כולם מזכירים בהקשר זה את גרמניה.

יש אנטישמיות המונית גם באיטליה. מה עושים עם הנוער שם? האם הסוכנות היהודית

יכולה או לא יכולה למלא שליחות בענין זח?
י י בא-גד
וכי לשם מה הוקמה הסוכנות או עליית הנוער? צריך לבדוק את הדברים האלה

בצורה גלויה. איך יתכן שאין לה תקציב בשביל עליית נוער, כאשר היא הוקמה למען

עליית נוער? ועכשיו עושים טובה ומדבירם על 600 ילדים לשנתיים. זה מדהים ממש.

אני רוצה שתצא מפה קריאה לממשלת ישראל. נפתחה לפנינו קרן תקווה להעלות

ילדים, עוד לפני שהוריהם חושבים על עלייה, בתקווה שאחרי הילדים יבואו גם

ההורים. הנסיון מורה שילד שבא לארץ והצליח פה, הוריו יבואו אחריו.

אני חושב שוועדת הקליטה וכל היושבים פה אינם יכולים לגלות שאננות בענין

הזה. נראה לי שאנחנו יושבים כאן בשאננות ובשקט בלתי מוצדקים נוכח חדבר הזה.

קודם כל אנחנו צריכים להבי את בני הנוער כדי להציל אותם ואת בני משפחתם, ואחר

כך נראה מאין יבוא הכסף.

נעל"ה פסלו 750 ילדים שפנו אליה. אני קבלתי ילדים שנפסלו על ידה. פנו

אלי בענין זה מרוסיה, כי הממשלה הרוסית הירשתה עלייתו למטוס רק של ילד שיש לו

מוסד קולט. שאלו אותי אם אני מוכן להיות המוסד הקולט של הילדים האלה, ואמרתי

שאני מוכן. וכך קבלתי את הילדים האלה, ואני מודיע לכם שהם נקלטו אצלנו בצורה

נפלאה. קרה אצלנו דבר מדהים; ילד שהגיע לארץ רק לפני חודשיים התמודד וכבר נמנה

בין הילדים הישראלים שקיבלו פרס.



אני מציע שנצא מהשאננות ונעלה את הנושא הזה על הבמה הציבורית, ונדרוש

שהנושא הזה יקבל אצל ממשלת ישראל עדיפות ראשונה. נרים כל זעקה גדולה, כדי

שנוכל לקבל 3,000 ואפילו 10,000 ילדים, כמספר הילדים שמוכנים לבוא ואחרי

שיעברו, כמובן, מיון כלשהו. כי, יש לפעמים ילדים עם בעיות נפשיות ואחרות. צריך

על כן לעבור מיון, אבל מיון שטחי. הקליטה של הילדים הרוסים היא בדרך כלל טובה.

יש אצלם לעתים בעיות של גנבות בממדים גדולים, וגם בעיות של קצת שתיה בגיל

מסויים, דברם שאפשר להתמודד אתם.

אני מבקש מיושב ראש הוועדה להעלות את הנושא הזה בהצעה לסדר היום בכנסת.
היו"ר ע' זיסמן
אנחנו דנים בזה היום בוועדה, במקום במליאת הכנסת. אבל אם אתה רוצה להעלות

את הנושא כהצעה לסדר היום, אתב יכול כמובן לעשות זאת. אני כיושב ראש הוועדה

אינני יכול לעשות זאת.

י י בא-גד;

לא הייתי רוצה שהיוזמה תבוא מסיעת מולדת, אלא דווקה מהקואליציה. אני מוכן

שזה יבוא על חשבון המיכסה של מולדת, ובלבד שזה יועלה מעל במת הכנסת, כי הנושא

חשוב מאד.

עכשיו אני פונה אל אנשי עליית הנוער ולאנשי האגודה לקדום החינוך. לא חשוב

כלל היכן נמצאים הילדים שעלו מאתיופיה. ברור לכל שלילדים האלה יש חסך תרבותי

ביהדות. לא באתיופיה וגם לא ברוסיה הם לא קיבלו את מה שמקבל כאן אפילו ילד

ישראלי חילוני. אני מציע שנתגבר על חילוקי דעות , ונשקיע הרבה יותר בקליטתם

הרוחנית של הילדים. ילד צריך לדעת מה זו שבת,מה זה מתן תורה, מי היה אברהם

אבינו ועוד ועוד, מבלי לבדוק אם הוא לומד בחינוך ממלכתי או בחינוך ממלכתי דתי.

אני מציע שנייחד לזה תקציבים מספיקים כדי להעניק להם קצת "אידישקייט" ללא הבדל

במגמה שבה הם לומדים. מדינת ישראל ועליית הנוער צריכים לתת דעתם לדבדר הזה.

ש' הראל;

במשרד החינוך אין סוגים של בגרות אי ובגרות בי. יש בחינות בגרות. חהקלות

שניתנות ניתנות לתלמידים העולים החדשים. נתבקשתי להכין נייר בנושא הזה לאחת

הישיבות הקרובות של הוועדה שתדון בנושא הזה. אני חוזר ומדגיש שאין סוגים שונים

של בגרות. התלמידים העולים מקבלים הקלות. כגאשר הם פונים אל האוניברסיטאות

האוניברסיטאות לא בודקות מי מהפונים הוא עולה, ומי מהם איננו עולה. היא מקבלת

אותם לפי ההשגים שלהם.
אי עמיר
אני רוצה להעיר מספר הערות בענין הילדים מאתיופיה. אני הושב שמערכת

החינוך הךרגילה עושה מעט מאדומאוחר מאד בתחום האתיופי. ואני אומר זאת בשפה הכי

עדינה שאפשר. הכשלון הצפוי לנו, שאת ניצניו אנחנו רואים כבר עכשיו, יהיה

בכייה לדורות הבאים של הקהילה האתיופית.

קרה פה דבר חמור מאד, כאשר אנישם שעמדו בראש משרד החינוך דיברו באופן

יוצא מן הכלל, אבל עשו כמעט כלום בתהום הזה, ואפילו לא הכינו ספרי לימוד בשביל

הילדים האלה.

י י בא-גד;

הם לא נמצאים פה עכשיו, וחבל שהדברים נאמרים שלא בנוכהותם.



אי עמיר;

אני כבר אמרתי להם את הדברים האלה, וגם כתבתי להם זאת, והם יודעים את

דעתי בנדון. אמרתי זאת גם בציבור," ושיבואו להתמודד אתי פה.

הסיפור הזה על תוספת של שעת עזר אחת לתלמידים עולים מארצות אחרות לעומת

1,75 שעות עזר לתלמיד שבא מאתיופיה זה פשוט עלבון, וההישגים יהיו בהתאם.

עליית הנוער היתה מסוגלת לגייס פעם מליונים רבים של דולרים מדי שנה כדי לתמוך

בדברים שמשרד החינוך צריך לעשותם, אבל בשנים האחרונים אין לנו את הכספים האלה.

כל זמן שהיו לנו הכספים האלה, עשינו את הדברים. אבל משאין לנו הכספים, איננו

יכולים לעשות זאת יותר.

כאשר אליעזר שמואלי היה מנכ"ל משרד החינוך והתרבות והקבוצה הראשונה

מאתיופיה הגיעה ארצה היה צריך להשקיע מליון דולר רק בספרי לימוד עבור ילדי

הקבוצה הזאת, והכסף הזה לא היה בנמצא. אמרתי לו שאני מוכן לנסוע לאמריקה כדי

להביא את הכסף הזה, וכך גם עשיתי. הבאתי אז 11 מליון דולר. הכסף שיש לנו היום

אינו מספיק. לכן השובה כל כך ההלצות משרד החינוך לנושא הזה. המצב חמור ביותר

בתחום החינוך היסודי, ובהטיבת הביניים.

נתגבשה אז מגמה חמורה ביותר, שעליית הנוער היא זו שצריכה לשבור את ראשה

בענין הזה, שמישהו אחר צריך לקחת על עצמו את הטיפול ףבילדים האלה, כאילו

הילדים האלה אינם ילדי ישראל, כאילו הילדים העולים אינם ככל הילדים במדינת

ישראל. מכאן היה גם הלחץ המסיבי על עליית הנוער לקלוט את כל הילדים, אפילו

בכפרים של ילדים אתיופים בלבד, אפילו ללא אינטגרציה, ועל אף הקושי העצום

שבהוצאתם ממשפחותיהם ובניתוקם ממשפחותיהם ומבלי להתהשב במה שזה עושה להוריהם.

כי כאשר אתה מוציא מהמשפהה ילד בגיל מסויים אתה למעשה משדר להורים שהם כשלון,

ואתה הופך אותם להיות תלויים. אתה גם משדר לילד שהוריו הם כשלון. ילד שלא גדל

במשפחה נורמלית לא יודע לקיים אחר כך משפחה נורמלית ולגדל את ילדיו הוא בצורה

נורמלית, באווירה של משפחה נורמלית.

כשאתה מוציא ילד ממסגרת משפהתו אתה מונע ממנו את אהבת האהים ואת

ההתמודדות עם האחים; אתה שובר את הקהילה. כשאתה מנתק ילד בגיל 12 מביתו, יכול

להיות שהוא יחזור בהיותו בן 23 לחיק משפחתו, אבל קרוב לוודאי שלא, כי 9 שנים

הוא היה מהוץ למשפחה, והפער בינו לבין הוריו הוא עצום ובלתי ניתן כמעט לגישור

אחרי כל השנים האלה מחוץ למשפחה.

הדבר מצער במיוחד כשאתה יודע שאפשר היה לקלוט אותם בבתי ספר רגילים,

דתיים עו לא דתיים, בעיקר שגם בבתי ספר לא דתיים לא מוציאים ילדים לשמך אלא

נותנים להם טיפול טוב וחינוך רוחני יוצא מן הכלל. צריך ואפשר היה לחלק את

המאמץ הזה בין בתי ספר רבים במדינה. אם אתה קולט בבית ספר דתי או מקיף קבוצה -

של 30 או 40 ילדים מאתיופיה, אתה גורם לאינטגרציה, אתה נותן להם אפשרות

להיקלט לא רק בבית הספר אלא בחברה הישראלית, ואתה מאפשר להם ללמוד ולהתקדם.

אלא שתחת זאת מצופפים אותם במסגרת שלא מסוגלת להתמודד עם האתגר הזה, שלא

מסוגלת להרים את המעמסה הזאת. את הדבר הזה כדאי לזכור, ועל הדבר הזה כדאי

לזעוק בכל מסגרת מתאימה, כי בעתיד אנחנו "נאכל" את תוצאות המחדל הזה.

זה גם לא "מגיע" לאתיופים. בכלל מדהים לראות כיצד מדינת ישראל הגדולה,

המדינה שחבר הכנסת בא-גד רוצה שיביאו אליה את כל הילדים היהודים מברית המועצות

וממדינות אהרות כדי שילמדו וייקלטו בה, נכשלת בצורה מחפירה בקליטתם של קרוב ל-

40 אלף יהודי אתיופיה. הדבר הזה ממש מטריף את הדעת.

באשר לענין הרוסי, תרשה לי, חבר הכנסת בא-גד, להעמיד את הדברים

בפרופורציות הנכונות. אני לא רואה 20 אלף, 30 אלף או 50 אלף ילדים מברית

המועצות שמתדפקים על שערי מדינת ישראל ברצותם לבוא אליה.



י י בא-גד;

כמה כן מתדפקים?

אי עמיר;

איש אינו יודע כמה. כאדם אחראי אינני יכול לנקוב במספר.

ר' זינגר;

אמרת כי בשנה שעברה היו 3000 ילדים שרצו לבוא.

אי עמיר; -י-

אמרתי. אמר כאן איש החינוך שצריך לעשות מיון לפני הבאתם לישראל. תלוי גם

באיזה גילאים מדובר.

ר' זינגר;

3000 ילדים זה אחרי המיון?

אי עמיר;

יתכן. אני מעדיף להיות בספק מאשר לדבר בצורה החלטית. גםתלוי באיזה

גילאים מדברים. אנחנו אמרנו שאנחנו מביאים ילדים בני 16017. הוצאת ילד בגיל זה

ממשפחתו, מתרבותו, מסביבתו הטבעית, ממסלול למודיו והבאתי לארץ רחוקה שונה

לחלוטין, ולעולם ששונה לחלוטין מעולמו הוא, זה דבר בעייתי, קשה ורצוף מכשולים

די יהיה אם 10 ילדים בתכנית נעל"ה או בתכנית אחרת ייכשרלו כדי שכותרות

ענקיות ירוצו מפה לברית-המועצות וחזר, ושוב הלוך וחזור, וחמש הצעות לסדר

תועלנה בנושא הזה בכנסת. לדבר הזה יש מחיר עצום ותהודה עצומה.

י י בא-גד;

לא צריך להגזים בזה.

אי עמיר;

זו דעתי. לכן אני משבח את אנשי נעל"ה על המיון שהם עושים, וכמי שאחראי

לזה אני דורש שייעשה מיון קפדני כדי לא להיכשל, ובוודאי לא בתחילתו של

הסיפורל. אם נצליח עם 320 חילדים האלה ועם 500 הילדים שנביא,ך יש סיכוי

שמאוחר יותר נביא 3000 ילדים ואפילו 5000. להביא ילדים בגילאים נמוכים יותר

זה דבר בעייתי מאד.

י י בא-גד;

כוונתי לילדים בגילאי 15 - 14.

אי עמיר;

ניתוקם של ילדים בגיל זה מביתם זה מאד פרובלמטי וקשה ביותר, בעיקר בהתחשב

במבנה הדמוגרפי של המשפחה בברית המועצות. עליית הנוער התנסתה בהבאת ילדים

מארצות אחרות, בפרוייקטים של הוייל, אחרי שננאמו שם נאומים כים בדבר הצורך

לשלוח את הילדים ארצה. ובכל זאת חלק גדול מהתכניות הסתיים לא בהצלחה יתרה.

מפני שהניתוק של הילדים מהבית היה קשה עליהם, מפני שהילדים שהגיעו היו ברמות

נמוכות, רובם לא עלו אחר כך לישראל, וגם לא הפכו להיות מאוחר יותר מנהיגים

בקהילותיהם בחו"ל. המון מים וסיסמאות נזרקו לחללו של עולם. אבל בפועל חתוצאות

לא היו מרנינות, פרט לצרפת ולמספר בודדים בדרום אמריקה.



אסור לחזור על הסיפור הזה עם ילדי ברית המועצות. אנחנו צריכים להיות מאד

מאד אחראים בענין הזה. עד כה לא נצבר במדינת ישראל די נסיון בטיפול בנוער כזה.

כמי שמייצג ארגון מפואר שהשנה ימלאו 60 שנה לקיומו, ואין כמוהו מנוסה בקליטת

עליה, אני אומר שאין לנו מספיק נסיון, ואנחנו צריכים ללמוד תחילה איך צריך

לטפל בנוער מברית המועצות, ורק אז נוכל להגיד באחריות שניסינו ואנחנו יודעים

מי הם ומה הם ואיך צריך לךטפל בהם ואיך להביא אותם להצלחה, ואיך לגרום לכך שהם

ירצו להשאר וגם ישארו כאן ולא יילכו למקומות אחרים. עלינו לזכור שהם לא באים

לכאן מתוך ציונות. ורק אחרי שנלמד ונתנסה בממדים קטנים יותר, נוכל אחר כך

להביא אלפים רבים.

בסוכנות היהודית יש נכונות לפעול בנושא הזה. הסוכנות החליטה החלטה אחראית

להתחיל את הפורייקט עם 600 - 500 ילדים. יש אצלה נכונות להגדיל את הפרוייקט

הזה, ויש גם אפשרויות לגייס לענין זה תקציבים בחו"ל. לעליית הנוער עומד להכנס

ראש מהלקה חדש, מר יחיאל לקט, ויש לו רעיונות שונים לגיוס כספים. אני משוכנע

שאנחנו נוכל להביא יותר ילדים, בתנאי שנצליח תחילה עם אלה שכבר באו.

י י בא-גד;

השאננות שלך, מר עמיר, קצת מדאיגה אותי.

אי עמיר;

אם אתה הושב שאני שאנן אתה טועה. כפי הנראה נכשלתי בהצגת עצמי כאן. אני

לא שאנן, וגם הסוכנות היהודית איננה שאננה. אנחנו עוסקים בזה ברציפות, ואין מי

שמעוניין יותר מהסוכנות להביא ילדים ועולים, אבל רצינו לעשות פעולה אחראית,

בדוקה ומסודרת. הוצאת הילדים משם היא בעייתית, והפיכת הסטטוס שלהם בארץ לעולים

אף היא בעייתית. הענין הזה הוא מאד מורכב, אבל אין שאננות, אנחנו רוצים להביא

ילדים ונשמח להביא אותם, ונביא אותם.

נשאלתי מה הם הקריטריונים להתקבל לעליית הנוער. ישנה חוברת ובה רשומים כל

הקריטריונים הנדרשים. עלית הנוער עסקה בשני העשורים האחרונים בעיקר בקליטת בני

נוער במצוקה שנפלטו ממערכות רגילות, או שהם ילדים למשפחות במצוקה, וזה כולל גם

עולים במצוקה, להוציא את הפרוייקט הרוסי החדש של הבאת ילדים בעלי רקע ויכולת

לימודית. אנחנו מגיעים אל האוכלוסיה באמצעות עובדים סוציאליים וכיו"ב.. אנחנו

לא עוסקים בגיוס הילדים. הם באים אלינו . נציגי ההסתדרות יכולים לפנות לעליית

הנוער ללא בעיה. כל מי שפונה מתקבל בברכה ועובר את הפרוצדורה הרגילה של קבלה,

ונשמח לשתף אתם פעולה.

בהונגריה, ברזיל איטליה יש לנו שליחים. כל נער שרוצה לעלותך משם מועבר

אלינו מיד. ביגוסלביה, כאשר היתה סיטואציה של חרדה ומוקה קלטה עליית הנוער 142

ילדים משם, אפילו על תקן של תיירים. אף אחד מהם לא התחייב להשאר כאן כעולה,

ואנחנו השקענו ומשקיעים בהם הרבה. אנהנו דרוכים וקשובים לכל מקום מצוקה בעולם

כדי להציל שם יהודים ובני נוער.
י' יחיאלי
תכנית נעל"ה יצאה בברית המועצות בחודש מאי 1992, וכבר בחודש יוני היו

1200 מועמדים מ- 60 ערים. וכך זה היה ללא פרסומת. אילו היינו יוצאים בפרסומת,

אני בטוח שמספר המועמדים היה גדול פי 10, ללא יכולת לקלוט אותם. העדפנו לכן

שלא לצאת בפרסומת, כדי ש-90% מהפונים לא ייענו בשלילה.

מבחינה כלכלית זה העולה הכי זול. ילד בפנימיה זקוק למיטה, לעומת עולה

שצריך דיור, מקום עבודה וכו'. לכן השאלה אינה כלכלית, ואינני חושב שצריך לגייס

לשם כך כספים מחו"ל.



אם רוצךים לדבר על אלפי ילדים, כי אז חייב להיות שינוי בקונצפציה הקליטה.

זה לא יכול ללכת על פנימיות, שרובן מאוכלסות בבני השכבות היותר הלשות בארץ.

הקליטה צריכה להיות עירונית על בסיס של משפחות אומנות או הוסטלים. אגב, קשה

להשיג משפחות אמנות,. גם בשביל להביא אלף ילדים צריך לשנות את קונצפציית

הקליטה.

צריך גם שהילדים ישארו בארץ, ולכן המיון לא יכול להיות שטחי, אלא זה

צריך להיות מיון מאד יסודי, אם אמנם אנחנו רוצים להצליח. כי כשלון ולו של ילד

אחד, ייתפס שם ככשלון אדיר, עם תהודה עצומה ברדיו בברית המועצות. כדי להצליח

בפרוייקט הזה יש על כן לעשות מיון מאד יסודי.

כל מספר ילדים שעליו יוחלט על ידי ממשלת ישראל או הסוכנות היהודית, אם

רוצים שהילדים יגיעו ארצה באוגוסט או בספטמבר, צריך להתחיל את המיון שלהם כבר

בחודש ינואר.

ט' ילין מור;

לפני שמרחיבים את הפרוייקט יש מספר בעיות שאינן פתורות עדיין לגבי הקבוצה

שהועלתה. ישנה הבעיה של המעמד, והמשמעות של המעמד של תייר לגבי זכויות עולה

עתידיות, ויש משמעות רצינית מאד לגבי קליטה ברשויות מקומית, כי הם אינם

תושבים. יש לזה משמעות םג לגבי כל נושא הביטוח הרפואי, גם אם נמצא כרגע איזה

שהוא הסדר, שאגב אינו הסדר מספק. עם ילדי צ'רנוביל היו בהקשר זה בעיות

רציניות.

יש להזכיר גם את נושא האפוטרופסות שאינו סגור בצורה מספקת. ילד שרוצה

להפסיק את השהייה שלו בפנימיה בשל סיבה זו או אחרת, לא נקלט,ך מה ההסדר שנעשה

לגביו? מי אחראי לו מאותו הרגעל, כאשר אינו חוזר יותר לפנימיה?

יש פה בעיות גם מבחינת מעורבותם של שרותים אחרים ושמירה על טובת הילד

וקטין, היות ואנחנו מדברים על קטינים שהבעיות שלהם לא באו על פתרונן בהסדרים
הקיימים, ואלה בעיות כבדות. לדוגמה
ילד שהוא שתיין, מי נותן לו טיפול?
פי סתוי
הדברים שאת אומרת הם ממש מעליבים.
טי ילין מור
אני לא מדברת על ההסדרים שמתבצעים באמצעות עליית הנוער. אני מדברת על

פרוייקט נעל"ה. אני יודעת שכאשר הדבר נעשה באמצעותך עליית הנוער הדברים

מוסדרים, והבעיות באות על פתרונן.
פי סתוי
אני בעצמי הנני בוגר עליית הנוער, ועם כל הצניעות אני רוצה להבהיר כי מה

שאנחנו נותנים לילדים האלה זה בסדר גמור, זה גב הזק וזה עונה על כל הצרכים.
אי עמיר
כדאי אולי להזכיר שבעיית המכס לא באה עדיין על פתרונה, וכן לא נמצא עדיין

פתרון לכל נושא זכויות העולים וכו'.



טי ילין מור;

הבעיות קיימוטת, וחייבים לפתור אותן במיוחד אם הילדים האלה ישארו בארץ.

אין סיבה לכך שהזכויות שלהם תיפגענו.. אפשר לפתור את הבעיות. אני אומרת שלפני

שמרהיבים את הפרוייקט הזה צריך לסגור את הנקודות שעדיין פתוחות.

אני רוצה להתייחס עוד לילדי עולי אתיופיה. על אף הפעולה הבלתי רגילה

שעשתה עלית הנוער ביחס לקליטתם של ילדי עולי אתיופיה, ישנן הרבה מאד בעיות

שנובעות מכך שהילדים האלה לא נמצאים בקהילה. ישנה שכבת גיל שלמה שלא נמצאת

בקהילה, וכאשר כבר נמצאת משפהה שרוצה להשאיר את הנער בקהילה, הרי בסופו של דבר

היא מגיעה למצב שבו היא חייבת להוציאו, כי בקהילה אין עוד ילדים באותה קבוצת

גיל.

בעיה נוספת היא בהעדר הסדרים וסידורים לקלוט את הילדים שהתחנכו בעליית,

הנוער כאשר הם מגיעים הביתה. משרד הקליטה הכיר במספר בוגרי עליית הנוער

כבודדים, כי הם לא יכלו להזור למשפחותיהם אהרי שהיו מספר שנים בעליית הנוער.

בגלל הפערים בין הנערים האלה לבין משפחותיהם, בגלל הניתוק הממושך, והרבה מאד

צורך בתגבור בקהילה, יש לעשות משהו בנדון. אני חושבת שלברכה הוא שדווקה אדם

שעומד בראש המערכת הזאת מציין את הקשיים האלה, ואנחנו חייבים לבדוק כיצד ניתן

להתמודד אתם. עבור אלה שנמצאים במסגתר עליית הנוער צריך למצוא איזו שהיא מערכת

תומכת בקהילה, דבר שאינו קיים היום, גם כאשר ירצו להזור ולהקלט בקהילה אחרי

סיום למודיהם.

מי מאיה;

כפי ששמעתי, יש בעיה בקליטה במוסדות בגלל הקשר המשפהתי. אני גדלתי במוסד

של עליית הנוער, ואם איני טועה תלמיד בעליית הנוער הולך לביתו אחת לשלושה

שבועות, כך שהקשר המפשחתי לא ניתק. לא זכור לי מזמן היותי במוסדות ומביקורי

בהם שנוצר נתק בין הילד למשפחתו. זה יכול לקרות לגבי נוער שבא מחו"ל, אבל לא

אצל ילדים שהוריהם נמצאים בארץ, והילדים שוהים אתם בימי סוף שבוע אחת לשניים

או לשלושח שבועות. הקשר בין ילדים שלומדים במוסדות עליית הנוער בין הוריהם

שנמצאים בארץ נשמר כל הזמן. ואם קורה והם זקוקים לעזרה בענין זה, אפשר בוודאי

לסייע להם.

עי גדור;

לא מדובר בניתוק פיסי בין הילדים להוריהם. הכוונה היא לכך שאין ביניהם

יותר שפה משותפת. השפה המשותפת נעלמת עם הזמן. אנחנו רואים זאת יום יום. צעירה

כזאת שבאה לביקור בביתה חשה שבבית חיים עדיין באתיופיה, בעוד היא עצמה חייה

בישראל.

אי עמיר;

הדבר נובע מהעובדה שההשקעה בהורים היא אפסית ממש. אנחנו חוזרים על שגיאות

שנות ה- 50.

מי מאיה;

ואם הילד ישאר בבית הנתק הזה לא ייווצר? הילד מקבל חינוך בבית ספר, גדל

ומתפתה בבית הספר, גדל בישראל, וביתו הוא עדיין באתיופיה. הבעיה איננה במוסד.

אני מבקש לשאול מדוע המוסדות החרדים אינם זכאים לקבל ילדים מעליית הנוער.

האם לא הגיע הזמן לתקן את העיוות הזח?



ט' ילין מור;

אני רוצה להתייחס שוב לילדי עולי אתיופיה והקשר שלהם עם ההורים ועם

הקהילה. כשילד מגיע בסופי שבוע, בהגים ובחופש אל בית הוריו, לא תמיד נמצא

עבורו מקום במגורים שהם קיבלו, וזו בסעיה רצינית שהוזרת על עצמה. שמעתי במספר

אתרי קרוואנים שהמשפחה קיבלה אתר שאין בו מספיק מקום גם עבור הילדים שלומדים

בפנימיות, וכשהם באים הביתה להופש פשוט אין עבורם מקום שם. זו איננה בעיה

שנכונה לגבי כל האתרים, אבל יש מספר מקומות בהם אין מקום בשביל הילדים שבאים

לחופש מהפנימיות.

אי עמיר;

אנחנו נוגעים כאן בקצה קצהו של הסיפור של קליטת ילדי אתיופיה. מתוך

זהירות אני אומר שאין טיפול בדור ההורים. ומוסדות הקליטה עדיין דוגלים

במדיניות המטומטמת שטענה שצריך להציל את הילדים, וכי ההורים הם דור המדבר.

המדיניות הזאת היתה אם כל חטאת של כל העוולות שהיו בשנות ה- 50. כאן מדובר

בדור הורים, דור מדבר, שהוא של בני 30 ומעלה. וצריך להבין שהקליטה של הילדים

לא יכולה להצליח בלי קליטה של ההורים. ההורים הם הדבר המשמעותי ביותר לאדם. מי

כמונו יודע זאת כאשר אנחנו בעצמנו הננו הורים.

אין טיפול בהורים ואין הכשרה שלהם, ואין טיפוה לימוד העברית אצלם, ואין

עושים דבר לריפוד דרכם לקליטה בחברה הישראלית, אין פעילויות חברתיות ופסיכו-

סוציאליות. רוב העולים נמצאים במסגרות מעבר, ובושה היא למדינה שמשאירה אותם

שם. והבעיות של הקליטה האתיופיתך עוד יילכו ויחריפו.

הנתק הרוחני, הנתק של ההשכלה והנתק של המושגים נעשים גדולים יותר כאשר

הילד לא נמצא ליד ההורים. כי ילד מתבגר הוא גורם חשוב מאד לקליטת משפחתו. הוא

גם גשר בין משפחתו לבין החבשרה כולה. אם הילד נקלט, ואם ההברה ומערכת החינוך

מביעים רצון לקלוט אותו, יכול הדבר להיות לברכה לו ולמשפחותו. אבל אם יוצרים

מלכתחילה תנאים כאלה שאין לילד איפה להקלט בסביבתו הקרובה והוא נקלט בפנימייה,

הרי זה קורע את משפחתו לשניים, ואת המחיר נשלם כולנול.

אשר לקליטת ילדים במגזר הערבי, חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית החליט כי

מאחר והמגזר ההרדי לא הסכים לקלוט אתיופים ללא גיור לחומרה, ומאחר והוא מפלה

בין ילדים אלה לאחרים, אין טעם לשלוח אל המגזר ההרדי גם ילדים אחרים. ההחלטה

היתה, כי מי שכבר נמצא במוסדות החרדים ישלים את חינוכו בעליית הנוער, וקליטה

חדשה לא תהיה שם. המוסדות החרדים לא שינו מאז את עמדתם בנדון, וגם הסוכנות לא

שי נתה את עמדה.

מי מאיה;

זו היתה עמדת הרבנות. מכאן שהסוכנות קנסה את הרבנות.

הי ו"ר עי ז יסמן;

אני רוצה לסכם את מה שניתן לדעתי לסכם מהישיבה הזאת. כהברי ועדת העליה

והקליטה אנחנו חייבים לקבל את ההלטותינו מבלי להתחשב כל כך במצוקה הכספית,

בחוסר התקציבים והמשאבים של הסוכנות היהודים. כי לנגד עינינו יעד מסויים.

והיעד שלנו הוא הגברת עידוד העלייה, הגברת העלייה ושיפור הקליטה. זו השליחות

הפרלמנטרית הסטטורית וגם הציונית שלנו.

כאשר אנהנו מקבלים ההלטות איננו יכולים כמובן להיות מנותקים מידיעתנו

שהסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית שרויים במצוקה גדולה. גם ממשלת ישראל

נמצאת באותה מצוקה, אבל אנהנו צריכים להיות צמודים לתפקיד שלנו.



הבה נראה מה קורה היוס בברית המועצות לשעבר. יש שם היום העמקה והרחבה של

החינוך היהודי. יותר תעסוקה בישראל, שיפור במצבה הכלכלי ובדיור יש בהם כדי

להשפיע על החלטת היהודים שם לעלות- או לא לעלות לישראל. אבל גם למצב הכלכלי שם

יש השפעה על נכונותם לעלות. אם יש מצדם נכונות לשלוח לכאן את הילדים שלהם

כחלוץ, אסור לנו לעצור את זה. אני בעד מיון הילדים, אבל המיון לא צריך להיות

כזה שמבחין בין ילדים מחוננים וילדים שאינם מחוננים.

ההחלטה שלנו היום היא שצריך לעשות כל מאמץ כדיל לקיים את הדברים שנאמרו,

שבשנה הבאה לא יובאו מספר מאות של ילדים, אלא כמה אלפים. כי צריך להגדיל

ולהרחיב את הפרוייקט הזה ככל האפשר. זה התפקיד שלנו. אנחנו צריכים להפעיל לחץ

פרלמנטרי וציבורי כדי להשיג זאת.

ברור שהדברים שנאמרו על ידי ישעיהו יחיאלי הם נכונים, וזה מחייב הערכות

שונה בקליטה וכיו"ב. אבל אני בטוח שאם היתה גישה אחרת, אולי לא היו קולטים 300

- 400 ילדים, אלא אולי עוד 100 או אפילו 200 ילדים. מכל מקום ברור שהמגמה היא

להרהיב ולהגדיל את המפעל הזה.

אנחנו יכולים לחחליט גם לגבי הילדים האתיופים. בימים הקרובים תתקבל החלטה

לגבי הפלשמורה. על אף שאני יודע את נטיות הלב בנדון, אני מניח שלא יוחלט להביא

את כל 40 או 50 אלף הפלשמורה המצויים באתיופיה, כי בעקבותיהם יכולים לבוא מי

יודע כמה עוד. אבל אפילו יחליט להעלות את המספר המינימלי האפשרי, מדובר בהרבה

ילדים ובני נוער, וזה יגדיל את האוכלוסיה האתיופית שעליה אנחנו מדברים כאן

היום. לכן חייבים למצוא את הדרך לשיפורים יסודיים, מקיפים ומיידים לקראת בואם,

כי זה מחוייב המציאות.

ביום חמישי שעבר ביקרנו בחצרות יסף ובגבעת נפולאון בעכו, וראינו מה קורה

שם. ביקרנו שם במזג אויר סועד, ומצאנו שהמצב שם אכן עגום מאד. חייבים להכניס

שיפורים מיידים בנושא האתיופי, שאם לא כן כיצד נקלוט את כל אלה שעוד יבואו.

אנחנו חייבים לקבל החלטה גם בנושא הזה.

ולפני שאני נועל את הישיבה אני מבקש להביע בשם כולנו הערכה למפעל של

עליית הנוער ולמר אלי עמיר העומד בראשה, והערכה מיוחדת לפרוייקט נעל"ה.

אני מודה לכולכם. ישיבה זר נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 11:00)

קוד המקור של הנתונים