ישיבת ועדה של הכנסת ה-13 מתאריך 03/11/1992

פעולות לעידוד העלייה מחבר העמים

פרוטוקול

 
הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתיקו



פרוטוקול מס' 10

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שלישי, ז' בחשון התשנ"ג (3 בנובמבר 1992). שעה 00;12
נכחו
חברי הוועדה;

ע' ז יסמן - יו"ר

י' בא-גד

אי גור

עי מאור

י ' שפי
מוזמנים
י ' קדמי - ראש לשכת הקשר, משרד ראש הממשלה

אי ו ולק - אחראי לסברה, משר ראש הממשלה

י' גוברין - סמנכ"ל לענייני מזרח אירופה ובריה"מ לשעבר משרד החוץ

צ' מזאל - מנהל מחלקת הבר העמים, משרד החוץ

אי גורדו ו - ראש מחלקת העליה בסוכנות היהודית

י ' שטרום - הסוכנות היהודית

א' כהן - סמנכ"ל משרד הקליטה

ע' אדר - משרד האוצר

ר' בר-יוסף - משרד העבודה והרווחה

בי כהן - משרד העבודה והרווחה

וי סבטלנה - סגנית יו"ר התאחדות עולי ברית המועצות

ר' גולו - יו"ר התאחדות עולי ברית המועצות

אי רבדל - מנכ"ל הפורום הציוני

אי ביתו - מנהלת מחלקת הקליטה במועצת פועלי ירושלים
מזכיר/ת הוועדה
ו י מאור
קצרנית
ש י צהר
סדר-היום
פעולות לעידוד העליה מחבר העמים.



פעולות לעידוד העליה מחבר העמים
היו"ר ע' ז יסמן
בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את הישיבה, שהיא ישיבה פתוחה. הנושא שעל סדר
יומנו
פעולות לעידוד העליה מחבר העמים. ובלא דברי פתיחה אני מוסר את רשות

הדיבור למר אורי גורו ן, ראש מחלקת העליה בסוכנות היהודית.
אי גורדו ן
לפני שאתייחס לנושא, אני מבקש לספר לכם שזה עוזה הגעתי מפגישה עם עולים

מאתיופיה, ואני רוצה למסור לחברי הוועדה שרשות השידור החליטה לקצץ בשידוריה בשפה

האמהארית. אני רואה בזה דבר חמור מאד, ואינני צריך להרחיב על כך את הדיבור. ישנם

בארץ 45 אלף עולים מאתיופיה, רובם אינם מדברים עברית, ואינם מסתכלים בשידורי

הטלוויזיה הארציים והבינלאומיים. חלק גדול מהם קשישים. קיצוץ בשידורים בשפה

היחידה שהם מבינים פוגע בהם קשות. כל העניו הזה מגוחך ממש, מאחר ומדובר למעשה ב-

3,600 שקל בסך הכל. ההרולטה הזאת מעידה על קהות חושים, על חוסר רגישת והתחשבות.

כשרוצים לקצץ את השידורים בשפה האמהארית לחצי שעה ליום, אחרי שבמשך תקופה ארוכה

נמשכו השידורים שעתיים ביום, צריך להאבק במגמה הזאת. הבטחתי לעולים מאתיופיה

שאעלה את העניו הזה בפני חברי ועדת העליה והקליטה של הכנסת, ואני מנצל הזדמנות זו

כדי לעשות את הדבר.
היו"ר ע' זיסמן
אני מודה לך שהעלית את הנושא, אבל אני יכול להגיד לך שכבר אתמול פעלה הוועדה

בנדון. נעשה את כל אשר לאל ידינו כדי לבטל את הגזירה הזאת.

הוועדה שלנו פעלה לחיסול שביתת הקייסים, ובעקבות זה מונתה ועדה ביו-משרתית

שהתקדמה בענין הזה, אלא שברגע האחרוו התגלתה תקלה מצד הרבנות, כך שאינני יכול

לבשר עדיין על סיום מוצלח של הסכסכוך והשביתה.

אי גורדוו;

המצב בהחלט רציני, והם עלולים לחדש את ההפגנות. אני חושב שטיפולה של

ועדת העליה והקליטה בסוגי חזו חיה חשוב ביותר, וצריך להמשיך לעמוד על המשמר כדי

שלא יהיו פיצוצים, מאחר והנושא מורכב ועדין ביותר.

אני רוצה להתייחס עכשיו לנושא שעל סדר יומה של הוועדה. גם אני, כמוכם, משתתף

בכל י ני ישיבות, ולישיבות חשובות יש דינמיקה משלהן. אנחנו עוסקים בבעיות רציניות

ביותר, אבל כדאי שנזכור שתוך כדי קיום הישיבות אנחנו, ממשלת ישראל והסוכנות

היהודית, סיימנו את העלאת יהודי אתיופיה, היינו עסוקים ביהדות סראייבו, עסקנו גם

בהצלת יהודי מולדביה, ואנחנו עוסקים יום יום בסוגיה של העליה והטיפול בארצות

המוסלמיות שבחבר העמים, שזה נושא קשה בפני עצמו.
במלים אחרות
כולנו עוברים דרמה גדולה בצד חיי השגיגרה שלנו. כדאי שנזכור

שמתחילת השנה ועד אתמול בבוקר עלו אלינו 61,520 יהודים מכל מדינות העולם. 50,888

מהם מברית המועצות. מאחורי המספרים האלה נמצאים אנשים עם כאבים קשים, הסובלים

מתהליכי הגירה ומבעיות קשות. ותפקידנו לזכור שהעולה הוא אישיות בפני עצמה, עולם

בפני עצמו. חשוב שכך נראה אותם, ולא כמספרים בסטטיסטיקה.

בישיבות רבות של ועדת העליה והקליטה השתתפו אנשי הסוכנות היהודית ואנשי משרד

הקליטה, ובישיבות האלה צעקנו, התווכחנו, התנצחמו ונלחמנו רבות. אני שמח לומר כאו

היום שביו הסוכנות למשרד הקליטה קיימת עכשיו מערכת יחסים פוריים, יש פגישות

מסודרות ביו השר, המנכיילים וביני. אני יודע שאם נצליח להוכיח שאנחנו לא נלחמים על

אימפריות ולא עושים מה שטוב לסוכנות היהודית או מה שטוב למשרד הקליטה, אלא עושים

את מה שטוב לעולה, כאשר רק טובת העולה לנגד עינינו, אנחנו נתרום יותר לקליטת

העליה.



שלושת החודשים האחרונים עברו על הסוכנות תחת הרישום של המבצע הגדול של העברת

האחריות לקליטת העולים מאתיופיה מידי הסוכנות היהודית רד החליטה. כתוצאה משיתוף

הפעולה בין שני הגופים האלה נעשתה ההעברה הזאת במינימום של זעזועים. אני חייב

לציין שמשרד הקליטה נערך כהלכה לענין, ובמידה ונמשיך במערכת יחסים טובה ונכונה

התוצאות יורגשו בשטח, ונגיע למצב הרבה יותר טוב מזה שהיה כאשר נלחמנו, ולא פעם

בגלל סיבות לא מוצדקות.

הממשלה מממנת היום שהייתם של כ- 1,300 עולים בבתי מלון. במחלקת העלייה של

הסוכנות היו בעבר 1,600 עובדים, והיום נשארו 600 עובדים בלבד. המבצע הזה היה כרוך

כמובן בהמון קיצוצים, על כל הבעיות הקשורות בזה. ואני מאמין שגם עם 600 עובדים

ניתן לעשות עבודה גדולה וחשובה.

כיוון שתם הפרק האתיופי בחיי מחלקת העליה והקליטה של הסוכנות היהודית, אנחנו

מפנים עתה את כל הכוח שלנו בעיקר לעלייה מארצות חבר העמים. יחד עם זאת אני רוצה

לספר לכם כי בחודש אוגוסט, למשל, עלו כ- 200 יהודים מהודו, סקנדינביה, גרמניה,

סין ואינדונזיה. מארצות הברית וקנדה הגיעו 115 יהודים. 242 יהודים הגיעו מצרפת,

מרוקו, טוניס וספרד. מדרום אמריקה הגיעו 63 איש. בסך הכל הגיעו אלינו 920 עולים.

נכון הדבר שאת מירב תשומת הלב אנחנו מקדישים לעליה מברית המועצות, אבל חשוב שנדע

שמתחילת השנה ועד לחודש אוגוסט עלו ממזרח אירופה 844 יהדים. הם באו מרומניה,

הונגריה, פולניה, בולגריה, יגוסלביה, ציכיה ועוד. כשאנחנו מדברים על עלייה

מברית-המועצות אנחנו צריכים לזכור כי באותו זמן באים גם עולים מכל ארצות העולם.

לאחרונה פורסמו נתונים שהתייחסו, בין השאר, לקליטתם של העולים מברית המועצות,

והנתונים די מעודדים. אינני אומר שאין קשיים, ואינני אומר שאין טרגדיות, או שאין

בעיות, כי יש ויש כאלה. אבל מסתבר בכל זאת שרוב העולים שעלו לפני שנתיים נקלטו

במקומות עבודה. בשנתיים האחרונות נקלטו בעבודה 108 אלף עולים, אף כי נכון שלא

כולם מועסקים בעבודה שהיו רוצים לעבוד בה.

טבעי הדבר שעולים ותיקים יותר הצליחו למצוא עבודה, בעוד שחלק ניכר מהעולים

היותר חדשים עדיין מובטל. עולים מגיל 55 ומעלה מתקשים יותר במציאת עבודה.

אני זוכר ישיבה של הוועה הזאת, בראשותו של מי שהיה אז יושב ראש הוועדה, מיכאל

קלי י נר, אליה הוזמנו גם נציגי המשטרה, שהסבירה וגם הוכיחה כי אחוז הפושעים מבין

העולים החדשים נמוך מזה של האוכלוסיה הותיקה. אלא שלא כך משתקפים הדברים בכותרות

של העתונות הישראלית, בשפה העברית ובשפה הרוסית. לדעתי צריך להידבר בעני ן זה עם

עורכי העתונות, כדי שיפסיקו לפרסם בכותרות ענק ידיעות כמו "עולה מרוסיה רצח את

אשתו" וכותרות דומות, שהרי אף פעם לא מפרסמים בכותרת "ישראלי רצח את אשתו". והוא

הדין לגבי פירסומים מודגשים בנושאים כמו אונס וזנות בקרב עולים מרוסיה. עוול גדול

נעשה לעולים מרוסיה כאשר מציינים את מוצאו של מי שמעורב במעשה כזה או אחר, שאיננו

תמיד חיובי.

אני מדלג על התנהגותם של יהודי יגוסלביה, שזה פרק מעניין מבחינת הינמיקה של

יהודים לגבי עלייה לישראל. מה אנחנו לא עושים כי להביאם ארצה, ובכל זאת אין לנו

הצלחה מלאה. חלק מהם אומר במפורש: אנחנו חיים כאן 500 שנה, זה הבית שלנו. ועל אף

המלחמה והפצצות הם לא מוכנים לזוז משם. הבאנו ארצה כ- 200 ילדים מיגוסלביה,

במסגרת עליית הנוער, אבל הורים של כמה מהילדים האלה לא רוצים לראות את עתיד

הילדים בארץ, ומבקשים לקבל אותם בחזרה. זו תופעה מאד מרתקת ומעניינת שכדאי

לבדוק אותה לעומק.

ביקרה בארץ משלחת של יהודות יגוסלביה. נפגשתי עם היהודים האלה וקיימנו שיהה

מאד ארוכה. בין היתר אמרתי להם: אתם בוודאי מודעים לכך שליהדות יגוסלביה אין

עתיד ביגוסלביה. מצויים שם היום 4,000 יהודים בלבד, אז איזה חיים יהודיים צפויים

להם ביגוסלביה המתפוררת ומתפרקת, מדינה שמתנהלות בה מלחמות, שיש בה אינפלציה

איומה ומשבר כלכלי שעדיין לא ניתן לראות את סופו. והם משיבים לי: זה הביתה שלנו.



תשובה כזאת ניתנת, בין השאר, מפני שהקהילה היהודית ביגוסלביה היא מתבוללת, כל

אנשיה היו חברים במפלגה הקומוניסטית, לא קיבלו חינוך יהודי, ואין להם את הרגשות

שיש למי שכו קיבל חינוך יהודי. התופעה הזאת יכולה לתסכל מאד, ואף על פי כן אנחנו

ממשיכים לקיים מדי יום מגעים עם יהודים ביגוסלביה. על מנת להעלות משם יהודים רבים

ככל האפשר ארצה.

אינני רוצה להכנס היום לפרטי האופרציה של הוצאת יהודים מהרפובליקות המוסלמיות

של חבר העמים, אף שהנושא המסובך הזה מרתק ביותר. בחבר העמים מצוי עדייו הפוטנציאל

הגדול לעלייה. אבל אני רוצה לציין, כי במקביל לכל מה שאנחנו עושים כדי להביא את

היהודים ארצה, אנחנו צריכים לזכור שמיליון, ואולי מיליון וחצי יהודים ישארו בברית

המועצות, ולכן חשוב כל כך שאנחנו נטפח שם את החינוך היהודי. חשוב לפתוח שם בתי

ספר ולשלוח לשם מורים, לפתוח בתי כנסת ולשלוח לשם רבנים. כי אנחנו אחראים לא רק

לעלייתם ארצה של היהודים מהתפוצות, אלא גם להמשך קיומו של העם היהודי בתפוצות.

אם מדינת ישראל לא תעשה את הדברים האלה, אל נתפלא אם הסטמרים וקבוצות חרדיות

אחרות, שיש להם גם מוטי ו וציה גדולה וגם כסף, יסתובבו בין היהודים בתפוצות השונות

וימצאו שם קרקע פוריה. אני מאד מוטרד ממה שיהיה בעשר השנים הקרובות בקרב העם

היהודי בתפוצות באם אנחנו לא נשלח אליו מורים, מדריכים ותנועות נוער, ונצטמצם רק

בפעילות למען עלייה. אני אומר את הדברים האלה למרות שתפקידי ותפקידם של חברי

לעבודה הוא בפעילות למען עליית יהודי ברית המועצות לישראל, כאשר אף אחד מאתנו לא

יכול לדעת מה יהיה שם.

המצב הכלכלי, החברתי והפוליטי בברית המועצות קשה מאד. אני חושב שהרפורמות של

ילצ'ין הגיעו למבוי סתום. האינפלציה עולה שם מדי חודש בעשרות אחוזים, ואין ספק

שהגימלאים וותיקי מלחמת העולם השניה הם הנפגעים העיקריים מהאינפלציה, מפני שהכסף

שהם מקבלים מהמדינה נשחק כל הזמן, ולכן אנהנו עדים לתהליך מעניין, שבו מספר

הקשישים שמגלים עני ן בעלייה לישראל הולך וגדל, ובצדק כך מבחינתם. משום כך החלטנו

לצאת עם תוכנית מיוחדת שפניה דווקה אל הדור הצעיר.

כאמור, אף אחד לא יודע מה יהיה בעתיד בברית המועצות. יתכן שהיא תצליה לצאת

ממצבה הקשה בתהליך ממושך וכואב שיימשך שנים, והחיים בה יהפכו להיות רגילים. אבל

היא יכולה גם להגיע למשברים קשים ביותר שיטביעו את חותמם גם על העם היהודי החי

בה.

ברור לי שהאופוזיציה של ילציין מורכבת מלאומנים, מצד אחד, ובאנשי המפלגה

הקומוניסטית, מהצד השני. אם י פול השלטון של ילציין עלולה להיות שם חזרה למשטר

דיקטטורי, ואז ישתנו כל כללי המשיק.

בתקופה הקרובה אנחנו מתכוננים לפעול בחבר-המדינות העצמאיות בעיקר בקרב שתי
אוכלוסיות
האחת, האוכלוסיה הצעירה שקל לה יותר לעלות לישראל. כי הקליטה של של

הצעירים בתעסוקה בישראל איננה קריטית; הקליטה של הצעירים בלימודים בישראל אף היא

לא תהיה קשה. והאוכלוסיה השנייה היא זו של היהודים המתגוררים בפריפריה, ששם המצב

הכלכלי עוד יותר גרוע מזה שבערים, ואצלה אפשר למצוא הענות, הקשבה ונכונות יותר

גדולים לנושא העלייה. אני מאמין שאם נפעל בצורה נכונה, מספר העולים מארצות חבר

העמים י ילך ויגדל.

הגיע הזמן לפעול באופן מקצועי בנושא העליה מברית-המועצות, דבר שלא הי י נו

צריכים אותו כל כך בעבר. עכשיו צריך להתחיל לעסוק בעידוד העלייה. חשוב להבין

שעידוד עלייה זו לא אידיאולוגיה; שעידוד עלייה זה לא נאומים יפים. עידוד עלייה

זה הצגת פרוי יקטים קונקרטי ים. עידוד עלייה פירושו לשלוח מהארץ לברית המועצות

מספר נכבד שלראשי ערים. כאשר ראש יבוא אל יהודי אודיסה, למשל, ויציע להם: בואו אל

העיר שלי, אני האבא שלכם, אני האחראי וכו', והוא ילווה את דבריו בצילומים מעירו

וממה שהיא יכולה להציע לעולים בתעסוקה, בחיי תרבות, בחיים חברתיים וכו', אפשר

לראות בזה דרך נכונה ומקצועית של עידוד עלייה.



כאשר היו גלים גדולים של עלייה לא נתנו את דעתנו לצד המקצועי של עידוד

העלייה, אבל עכשיו השתנו הזמנים ואנחנו חייבים לפתח תוכנית קונקרטית לעידוד

העלייה מברית המועצות. יש לי מחר פגישה עם השגריר החדש של ישראל בברית המועצות,

מר חיים בר לב, ובין היתר נשוחח בוודאי גם על הנושא הזה, כי אני הושב שגם

השגרירות שלנו שם צריכה להכנס לעניינים האלה. צריך לראות איך הסוכנות היהודים,

השגרירות שלנו, לשכת הקשר והג'ויט יכולים לפעול כגוף אחד. שאם לא כן, המבוכה בקרב

היהדות שם תחיה גדולה מאד, בפרט כשאיננו עוסקים ביהדות מאורגנת, דוגמת זו שבארצות

הברית למשל, שיש לה נסי ו ן בטיפול בנושאים אלה.
הי ו"ר ע' ז יסמן
האם יש התארגנות של קהילות יהודיות בברית המועצות?

אי גורדון;

זה נמצא עכשיו בשלבים של התהוות והתארגנות. ראיתי רשימה של 104 ארגונים

יהודיים שם. אבל לא תמיד הם משתפים פעולה זה עם זה, ויש גם ויכוחים על מנהיגות

זו או אחרת, והדברים אינם פשוטים כלל ועיקר. אם כולנו נעבוד ביחד כגוף אחד יהיה

לנו יותר קל להתמודד עם הדברים האלה. אבל אם כל גוף יפעל בנפרד וישדר מסרים

שונים, זה רק יסבך אוו1ם ובוודאי לא ישיג את המטרה. אם במקום קטן כמו קייב תשמיע

הסוכנות שיר מזמור משלה, ולשכת הקשר תשמיע שיר אחד, והגיויט ישמיע מנגינה שונה,

ברור שתהיה שם מבוכה גדולה, וברכה לא תצמח מזה. לכן אני חוזר ואומר שכולנו צריכים

לעבוד ביחד על מנת להגדיל את מספר העולים.

אני הגעתי למסקנה שהעלייה איננה פוקציה של עבודת שליחים בלבד, אף שאני מאד

מחשיב את עבודתם וחושב שמגיעה להם הוקרה גדולה על העבודה הגדולה והטובה שהם עושים

בתנאים קשים ביותר. אנחנו חיים בעולם התקשורת, והיום צריך לרתום למשימה הזאת גם

את העתונות הרוסית, את הטלו ויזיה הרוסית, ויש לעשות זאת בתבונה ולרתום לזה גם את

הפסיכולוגיה במיטבה. לא עוד ציונות במחתרת. היום צריך וניתן להגיע למספר גדול

ביותר של יהודים החיים שם, וכאמור, צריך לעשות זאת בתבונח ובשכל.

בכל אחד מהחודשים האחרונים מגיעים אלינו בין 6 ל-7 אלף עולים מברית המועצות.

זה מספר גדול ומכובד ביותר. כאשר נכנסתי לתפקיד של ראש מחלקת העלייה בסוכנות

היהודית עלו לישראל במשך שנה אחת 12 אלף יהודים מכל מדינות העולם. והנה הגענו לכך

שמדי חודש מגיעים אלינו בין 6 ל-7 אלף עולים, ואני מציע לעצמנו לא לבכות. כשמספר

כזה של עולים מגיעים אלינו מדי חודש אין לנו סיבה לבכות, אלא אנחנו צריכים לשמוח,

גם אם אנחנו רוצים במספרים עוד יותר גדולים.

גל העלייה ההמונית מברית המועצות נבע מכך שברית המועצות היתה סגורה ומסוגרת

במשך עשרות שנים, ופתאום נפתהו השערים. סיר הלחץ העצום נפתח, ואז נוצר גל גדול של

עלייה. אני לא מאמין שנגיע שוב לגל עליה גדול כמו זה שהיה, אלא אם כן תהיה שם

קטסטרופה. ובמצב העניינים כפי שהוא ראה היום איננו מאמין שזה יקרה, כך שאנחנו

צריכים לתפקד מתוך ראייה מציאותית של הדברים.

השאלה העומדת היום לפנינו היא מה אפשר וצריך לעשות כדי הגדיל את מספר

העולים. כך שבמקום שכיום מגיעים אלנו בין 6 ל-7 אלף עולים מדי חודש, יעלו אלינו

10 אלף איש מדי חודש, ואף למעלה מזה. אבל לא פחות חשוב ממציאת דרכים להגדלת

העליה, חשוב לדאוג ולגרום לכך שמספר היורדים מבין העולים לא יגדל, חלילה, אלא

י ילך ויפחת.



ישנה בעיה המטרידה אותי, ואין לי תשובה עליה. אני לא בטוח שהשפה שלנו

מובנת תמיד לכל יהודי ברית המועצות. ההגיון אומר שאם ברית המועצות נמצאת על סף

פיצוץ, הרי העליה משם היתה צריכה להיות גדולה יותר. דרכי הסעה משם - יש;

אווירונים - יש; ארץ קולטת - יש, ואף על פי כן אין מספרים גדולים של עולים

מגיעים אלי נו.
י' שפי
האם אתה יכול להגיד לנו מה היה בהודשים האחרונים קצב ההגירה של יהודים

מברית המועצות למדינות אחרות במקביל לקצב העלייה שלהם לארץ?
א' גורדון
אינני יודע את המספר המדוייק, אבל אני יודע שהם לא ניצלו את מיכסת ההגירה

לארצות הברית. בהקשר לגרמניה יש דבר תמוה מאד, כאשר הקהילה היהודית שם היא זו

שדוחפת לכך שגרמניה תקלוט יהודים רבים ככל האפשר מברית תמועצות בברלין או

בפרנקפורט. אני מניח שמשרד החוץ שלנו יעלה את הנושא בשיחה עם שר ההוץ של

גרמניה האמור לבקר אותנו בקרוב, כדי שגרמניה לא תעודד מספר גדול של מהגרים

יהודים מברית המועצות אליה.
ע' ז י סמן
שמענו שבין 6 ל-7 אלף יהודים עולים מדי חודש מברית המועצות. האם ידוע כמה

יהודים מברית המועצות מהגרים מדי חודש לארצות שונות אחרות, פרט לארצות הברית?
אי ג ורדו ן
עיקר ההגירה מברית המועצות היא לארצות הברית. גם לגרמניה יש הגירה די

רצינית. מספר המהגרים לשאר הארצות אינו משמעותי. יחד עם זאת צריך לזכור שהעולם

אינו פתוח בפניהם, כולל ארצות-הברית. אילו ארצות הברית היתה פתוחה לכל המבקש

לבוא אליה, אין ספק שמספר המהגרים אליה היה גדול בהרבה.
אי גור
כמה בכל זאת היגרו השנה מברית המועצות לגרמניה?
י י קדמי
ביקשו שלא לפרסם את המספרים. אני יכול רק להגיד שהמספר קטן מזה שבו נקבו.
אי גורדון
מאחר וכמיליון יהודים בברית המועצותך התעניינו בנושא העליה, בצורה כזאת

או אחרת, אני רואה בברית המועצות פוטנציאל גדול מאד לעליה. אני מאמין שבשנה

הבאה יעלו 100 אלף איש משם, וב-5 השנים הקרובות יעלו חצי מיליון יהודים, ואלה

מספרים עצומים. נכון ףלהיום אנחנו צריכים לעשות הכל כדי שהעליה משם לא תדעך,

כי תאורטית היא יכולה לדעוך ל- 4000 בחודש כי אם משבר הקליטה בארץ יהיה משבר

אמיתי, ואם מיכסות ההגירה לארצות הברית יגדלו מעבר ל- 40 אלף של היום, כי אז

יש סכנה שהעליהמברית המועצות אכן תלך ותדעך.

משום כך החלטנו להגדיל את הפעילות לעידוד העליה, בהוספת למה שנעשה

עדהיום. החלטנו לפעול בצורה חזקה על הצעירים שם. אביא בפניכם מספרים לגבי ארץ

אחרת, כדי שנבין באיזו בעיה גדולה נמצאת היום המדינה עם העם היהודי.



צרפת היא הארץ השלישית בעולם מבחינת מספר היהודים שבה. מעריפים שיש בה

בין 600 ל- 650 אלף יהודים, ואולי אפילו 700 אלף יהודים. ביניהם כ- 200 אלף

צעירים. רק כ- 15 אלף מהם מאורגנים במסגרת יהודית כלשהי. זו ללא ספק פשיטת רגל

מוחלטת. וכאשר מדברים היום על הצורך בטיפול בצעירים יהודים בברית המועצות,

מובן שהענין מסובך ביותר, כי אין בה הכלים הדרושים, וצריך להתחיל שם את הכל

מבראשית.

אנחנו חייבים להקדיש היום מחשבה רצינית ולמצוא את הדרך המתאימה לקליטת

העולים הצעירים מברית המועצות. אם לא יתנו לעולים הצעיירם תכניות קונקרטיות,

אנחנו עשויים לעמוד בפני צעירים רבים שיתחילו לחשוב בצורה רצינית על עזיבת

הארץ. לאיש בן 60 קשה לעזוב את הארץ, אבל צעיר יכול, ומטבע הדברים הוא גם מעז

יותר. כי לא מספיק להביא ארצה את הצעירים. חשוב לא פחות להכין עבורם תכניות

לימוד ולאפשר להם ללמוד, כי הלימודים הם גורם חשוב וקובע בחיי צעירים יהודים

רבים מברית המועצות.

אי גור;

האם ניכרת בשנתיים האחרונות מגמה של ירידה בעליה?

אי גורדון;

לא. יש מגמה של גידול בעליה, ויש גידול מוחלט. ממה שנראה שם לעין כיום,

אני מאמין שתהיה עליה גדולה מברית המועצות. יחד עם זאת אני חושב שצריך להתהיל

לעבוד שם על פרוייקטים קונקרטיים.

גם הסובייטולוגים נכשלו, והכל למעשה פתוח היום. השאלה היא איך יכולה
מדינת ישראל להערך לשתי תקופות
האחת, אם חס וחלילה יהיו שם מהפיכות, ואז צריך

להערך ליום סגריר בכל הנוגע לקשר עם העם היהודי; השניה, כל עוד זה לא קורה,

איך אנחנו נערכים ביתר רעננות ובתשומת לב גדולח גם לעליה משם וגם על לקליטה

של העולים בארץ.

אני מאמין שהגפים האחראים לנושאים האלה יסיקו את המסקנות הארגוניות

והמעשיות, כי הכוונה של כולנו היא להעלות יהודים רבים ככל האפשר מברית

המועצות, ואני מאמין שהם אכן יבואו.
י י קדמי
אני רוצה להתייחס לתחומים שמשרדי אחראי להם. דעתי קצת שונה מדעתו של מר

גורדון, כי אני לא מאמין שבמאה ה-21 יהיו יהודים ברוסיה. אני לא חושב שאנחנו

נתחיל את המאה ה-21 עם יהודים ברוסיה. ואני חושש לא רק מחעובדה שלא יהיו שם

יהודים במאה ה-21, אלא בעיקר מהסיבה שבגללה לא יהיו שם יהודים.

אשר לארגונים שונים הפועלים ברוסיה, לשמחתנו ולצערם של אחרים אנחנו
כפופים רק לגורם אחד
ראש הממשלה והמדינה, ואיננו כפופים למר שמחה דיניץ ואף

לא למר מנדל קפלן. במה שנוגע לשיתוף פעולה או לאי שיתוף פעולה, אנחנו חייבים

לפעול במסגרת, במגבלות ומטלות שמטיל עלינו ראש הממשלה.

נשאלה כאן שאלה לגבי הגירת יהודים מברית המועצות לגרמניה ולארצות אחרות.

ההגירה של יהודים לארצות הברית תהיה סביב 40 אלף לשנה, אם המיכסה לא תועלה ולא

תקטן. החל משנה זו ארצות הברית לא מעבירה יותר עודפי מיכסות לא מנוצלים. השנה

לא ניצלו מיכסה של כ- 2,500 איש, ולא העבירו אותה לשנה שאחריה. בשנה שעברה

לא נוצלו 10 אלף מקומות, וכן העבירו אותן לשנה שאחריה. איננו יכולים להיות

בטוחים לגבי העתיד, אבל חשוב לדעת שיש לחצים לשני הכיוונים. אנחנו מקווים

שלאור המצב בעולם מיכסת המהגרים לארצות הברית תקטן, ו לא תגדל. אבל צריך גם



לקחת בחשבון שיתכן מאד שאם לא נפעל בכיוון הזה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו

ביום בהיר אהד בפני בתהליך נשירה, כפי שזה היה בשנת 1972.

אשר לגרמניה, ממשלת גרמניה אינה מעוניינת לעודד הגירה, גם לאור הבעיות

שיש בת, וגם בשל להצים של יהודים, טובים פחות וטובים יותר, ויש לגרמניה בעיה

עם היהודים. אבל המספר האמיתי של מהגרים מברית המועצות לגרמניה הוא קטן מזה

שאותו מפרסמים ועליו מצביעים. אני חושב שמשרד החוץ מטפל בזה בצורה יפה, ואינו

מניה לנושא מבלי לטפל בו. ובשלב זה איננו רואים את בעית ההגירה של יהודים

מברית המועצות לגרמניה כבעיה עיקרית. בסך הכל לא סביר שמספר המהגרים מהוסיה

לכל ארצות העולם יעלה בשנים הקרובות על 50 אלף, כולל ההגירה לאוסטרליה ודרום

אפריקה.

אני הושב שאנחנו יכולים לפעול בקרב יהודי רוסיה בשני תהומים: האחד,

הסברה; השני, הכשרה. לגבי להסברה, איננו יכולים להסביר מה שאין, אלא רק את מה

שיש, ופגה שיש זה די הרבה, והאמצעים צריכים כמובן להיות בהתאם לכך. אני מכיר

שני סלים מתאימים לנושא ההסברה, בנוסף לשליחים. אינני חושב שיש בעיה עם מספר

השליחים, אלא בעיה של איכות. ההסברה צריכה להיות באמצעות כלי התקשורת השונים,

וכל עוד שרוסיה מאפשרת שימוש בכלי התקשורת שלה, אל לה למדינת ישראל שלא לנצל

את זה. VOICE OF AMERICA בארצות הברית שכר תחנות ל-8 - 7 שעות ומשדר בגלוי.

את אותו הדבר עושה גרמניה, וכן גורמים שהענין שלהם באוכלוסיה הרוסית הוא משני

לעומת עניינה של מדינת ישראל. לנו יש שם ציבור של 1,6 מיליון איש, והקשר אתם

הוא בעיה קיומית בשבילנו. בשביל האמריקאים זו בעיה אסטרטגית בין-לאומית.

מדינת ישראל צריכה להקצות משאבים לשימוש בתחנות שידור בתוך רוסיה, ולא על

בסיס של. 10 ו- 15 דקות. אנחנו חייבים להשקיע בתעמולה משודרת בתוך רוסיה, תוך

ניצול וארגון מחדש של האמצעים שישנם בארץ. יש לנו את "קול ישראל" שכל יום שני

וחמישי מנופפים עליו בגרזן הקיצוצים. גורל לא פחות טוב יש לתחנת רקייע שחייה

בצורה לא חוקית. צריך לנצל את יכולתן של שתי התחנות האלה לתעמולה והסברה בתוך

רוסיה, ולהשתמש בתשתית שהרוסים, האוקראינים והאחרים מספקים.

התפיסה שהיתהמקובלת תחילה במדינה, שצריך לטפל ביהודי עד שיגיע ארצה, ולא

להשקיע בו לאחר מכן, לא מצדיקה את עצמה, וגם בעתיד לא תצדיק את עצמה. גם

הערבים הבינו שאם רוצים בנפט צריך להשיקע בחיפושים אחריו. אנחנו צריכים להבין

שעלינו לההשקיע באנשים שהעלינו ארצה, כי זה ההון הכי יקר בעולם וצריך להשקיע בו

כסף.

התחום השני הקשור להסברה הוא חומר כתוב, ספרים וכו'. לצערי הרב קיצצנו גם

בסוכנות היהודית בסעיף ההסברה, וקיצצו בהוצאות ליצירת או רכישת חומר הסברה. מי

שטוען על הצורך בהגברת פעילות בקרב יהודי ברית המועצות, וטוען- שמגיעים לו כבוד

על הצלחונ הפעולות שלו בקרב יהודי רוסיה, בל יקצץ מחר בתקציבים להומר הסברה

ודברים דומים וחשובים אחרים. את אותם הדברים צריך לייחס גם למדינת ישראל.

למעשה מדובר בסך הכל בסכום של מיליון דולר שהם ההוצאה של המדינה ושל הסוכנות

היהודית לנושא הזה.

התחום השני קשור בקליטת העולים. תפיסת המשרד שלנו, שאנחנו מנסים ליישם

אותה, בניגוד למתנגדים לה, אומרת שקליטת עולה לא מתחילה מרגע הגיעו לשדה

התעופה בלוד, אלא הרבה לפני כן. אנחנו אומרים שקליטה מעשית מתחילה שנה לפני

העליה. ותיא צריכה להיות מורכבת מהוראת השפה העברית למי שמתכונן לעלות, ובנושא

הזה צריך להשקיע יותר משאבים. אחת הדוגמאות לכך היא התכנית שהיתה יפה, אבל

היום היא ארכיאולוגית ממש, זה עברית ביסמן טוב. צריך לבנות מערכת הוראה ולימוד

השפה העברית ולהתחיל בה כשנה לפני עלות האיש ארצה.



התחום החשוב הנוסף חוא זה של החכשרה המקצועית. אחת הבעיות של העולים היא

בחיפוש מקום עבודה מתאים. הנסיון שלנו בשיתוף פעולה עם משרד העבודה בנושא

ההכשרה המקצועית הוכיח את עצמו. וככל שמכשירים את האנשים ברוסיה, לפני עלייתם

ארצה, הפעולה הזאת מצליחה יותר. ההכשרה הזאת שם גם זולה פי 3 ופי 4 משעולה

הדבר בארץ, מה גם שזה מקצר את זמן חיפוש העבודה בארץ.

למעלה מ- -50% מבוגרי הקורסים האלה להסבה, שסיימנו אותם בשנה שעברה, מצאו

עבודה, ועוד לפני שהגיעו ארצה הם כבר ידעו שיש להם מקום עבודה בארץ. המערכת

שתטפל בעולה אחרי עלייתו אצרה פוגשת אותו, לפי השיטה הזאת, כחצי שנה או אפילו

שנה לפני עלייתו ארצה, ומכשירה אותו בהיותו עדיין בשלבי התכוננות לעליה,

לעבודה שקרובה לו או מתאימה שישנה בארץ.

אנחנו מדברים איפוא על לימוד השפה העברית, ועל הכשרה בקורסי הסבה והכשרה.

חלק מהלומדים בקורסים האלה מסיימים אותם עוד בהיותם ברוסיה, ומקבלים תעודה של

משרד העבודה. חלק מהם משלים בארץ את הקורס בו החלו ולא הספיקו לגמור שם.

הכוונה היא להתחיל בהכשרתו של העולה לעלייה עוד בהיותו ברוסיה, וזה כולל

גם את נושא המגורים, הנושא החברתי וכוי. יש לזה תשתיות ויש האמצעים, אבל צריך

להקצות לזה יותר משאבים, ויש לעשות זאת בשיתוף עם משרדי הממשלה הנוגעים בדבר.

משרד העבודה שמכין את התכניות להסבה מכין אותן בהתאם לדרישת השוק, כך שההכשרה

מתאימה לצרכי הארץ.

אני מבקש להתייחס עוד לתחום החינוך. אנחנו סבורים שילדים יהודים בקייב,

בירושלים ובחיפה צריכים לקבל חינוך ישראלי, לא חינוך יהודי, אף שאינני רואה

סתירה בין השניים, והם צריכים לקבל את אותו החינוך ובאותה הרמה. מדובר בחינוך

ליהדות ולמדינת ישראל. ויטפל בזה משרד החי נ וך הישראלי.

אנחנו הכינונו תכנית לנושא הזה ביחד עם משרד החינוך והתרבות, ואני מקווה

שהדבר יימשך, ושמורים ישראלים ילמדו על פי התכניות הישראליות האלה את הילדים

היהודים בישראל כמו גם בברית המועצות. כך שילד שסיים כיתה די ברוסיה, והוא

יודע את השפה העברית ולמד לפי אותה תכנית ומאותם ספרים, כאשר יעלה ארצה הוא

ישתלב יפה בכיתה הי בבית ספר בארץ.

זו אחת הערכות שמדינת ישראל חייבת להשקיע בהן, ולא חשוב מה עמדתו של שר

חינוך זה או אחר בנדון, ומה התקציב שמייעד לזה משרד החינוך. לדעתי המדינה

צריכה להקצות לזה כסף, ולא מדובר בכספים גדולים.
היו"ר ע זיסמן
האם זה נכון שיש 10 אלף יהודים שכבר לומדים עברית בבתי הספר שם?
י י קדמי
במערכות החינוך שהקימו נ ו שם, ביחד עם משרד החינוך, עבר מספר התלמידים

היהודים שעומדים ללמוד שם את 10,000, ומדובר רק ב- PILOT PROJECT. הלימודים

בבתי הספר התחילו ב-1 בספטמבר השנה, ומספר התלמידים כבר עבר את ה- 10 אלף.
היו"ר י י זיסמן
התלמידים האלה מקבלים תודעה יהודית, תודעה ישראלית?

י י קדמי;

הם לומדים לפי תכנית הלימודים של הילדים שלנו בארץ. בני בן ה- 10 בארץ

וילד יהודי בן 10 בנובוסיבירסק, שנמצא אותה מסגרת, ילמדו לפי אותה תכנית

לימודים, ומאותם המורים. בכוונתנו להרחיב את להרחיב את המערכות האלה.



היו"ר ע' זיסמן;

איזו עזרה כלכלית נותנים לילדים האלה כדי למשוך אותם ואחרים לתכנית הזאת?

י י קדמי;

אני יודע שאנשי חב"ד ואחרים משתמשים בעזרה כלכלית כדי למשוך ילדים

למערכות הלימוד שלהם. אנחנו לא מושכים את הילדים באמצעות תמריצים כלכליים.

אנחנו אומרים גם לשלטונות וגם ליהודים שם: יש לילדים שלכם אפשרות ללמוד את מה

שלומדים הילדים במדינת ישראל, שהיא מדינת העתיד של היהודים. תעלו לישראל, או

לא תעלו, זה ענין שלכם. אבל אם אתם רוצים חינוך יהודי, תקבלו אותו כאן כפי

שמקבל אותו רוב הנוער היהודי הרוצה להשאר יהודי. אין לנו תמריצים כלכליים. יש

לנו תמריצים חינוכיים. וזה עובד. כל המערכות עובדות בשיתוף פעולה מצד השלטונות

ובמעורבות השלטונות. לדוגמה, בבית ספר עברי שנפתח המנהל הוא רוסי אוקראיני או

מולדובני, וסגן המנהל הוא ישראלי, ותכנית הלימודים שם משולבת מתכנית של בית

ספר מקומי ומתכנית לימודים של בית ספר עברי. כל מה ששייך ליהדות ולישראל נלמד

על פי תכנית הלימודים של משרד החינוך והתרבות שלנול.

היו"ר ע' זיסמן;

היכן מרוכזים 10,000 התלמידים האלה?
י י קדמי
מדובר ב-5 בתי ספר מלאים, שיש בה לימודים אך ורק לפי תכנית ישראלית

ומקומית, ושם לומדים יום יום תלמידים יהודים. מדובר בעוד 70 - 60 בתי ספר של

יום אי. הפרישה שלהם גדולה, מנובוסיבירסק ועד ארצות הבלטית.

אם הפרוייקט הזה יצליח השנה, ואם לא ישימו לו יותר מדי רגליים, צריך יהיה

להכפיל או לשלש אותו בשנה הבאה. חלק מחפרוייקט הזה הוא הבאתם לארץ של ילדים

בגיל תיכון. ה- PILOT PROJECT הוא ל- 350 ילדים שיגיעו כבר בשבוע הבא. לצערי

אני חייב להגיד שהרוב היו אדישים לתכנית הזאת תוך הפעלתה, אבל אני מקווה שישנו

את דעתם, ובשנה הבאה יהיה מספר התלמידים שיגיעו לפי אותה תכנית גדול פי 10.

הכוונה היא לכך שילדים יגיעו לכאן וילמדו בבתי ספר ישראלים, בהנחה שילד

יהודי שיסיים בית ספר תיכון בארץ לעולם לא ירצה לעזוב את המדינה, ובוודאי לא

ירצה לחזור למקום שממנו הוא בא. הילדים באים בלי הוריהם ובלי התחייבות מצדם

לעלות. הם יחליטו בעצמם מה הם רוצים לעשות.

נושא הטיפול בסטודנטים זועק לשמיים, ואני חייב להתיחס אליו, גם אם אינו

בתחום אחריותנו. הפגיעה האנושה שהונחתה על סטודנטים עולים מפריעה ליכולתנו

לעסוק בהסברה. כי מה אנחנו יכולים להסביר ליהודי השואל אותנו אם הילדים שלו

יוכלו ללמוד בארץ לימודים גבוהים. התנאים הניתנים לסטודנטים שעלו, ולאלה

שיעלו, אינם מאפשרים להם ללמוד כאן. הסוכנות והממשלה אשמים בזה. אני לא עוסק

כמובן בביקורת על המדינה, כי אני פקיד המדינה, אבל המקרה הזה הוא באמת יוצא

דופן. כל מי שהרים יד לקצץ בהקצבות לסטודנטים עולים חייב היה לדעת שבעשותו

כן הוא מונע עלייתם של יהודים ארצה, גם של אלה שמאד רצו לעלות. לימוד גבוה של

ילדיהם חשוב ביותר לכל הרוצים לעלות.

היו"ר עי זיסמן;

כל ממשלות ישראל, מאז חיבור מגילת העצמאות שלנו ועד היום הזה, הן בעד

עלייה של יהודים באשר הם יהודים. לכל יהודי יש זכות לעלות לישראל. במציאות של

היום עולים לארץ אנשים מכל הסוגים, אבל הכוה הפרודוקטיבי, היצרני, הצעירים

בעלי מקצוע עם פוטנציאל להשיג עבודה, בורחים, או לא עולים. ואני חושב שהוועדה

צריכה להתייחס לחערתו האחרונה של מר קדמי.



מי הם למעשה אותם 50 אלף יהודים מברית המועצות, שקרוב לוודאי שי יהגרו מדי

שנה לגרמניה ולארצות אחרות? כדאי לבדוק זאת, וכדאי גם לבדוקמי הם המהגרים

לארצות הברית. אלה הם אנשים צעירים ברובם, או צעירים יחסית, שיש להם סיכוי טוב

להשיג עבודה או ללמוד שם.

לכל יהודי באשר הוא יהודי יש זכות מלאה לחזור למולדתו ההיסטורית. כיהודים

ובציונים אנחנו חייבים לאפשר לכל יהודי לעשות זאת. אבל אנחנו חייבים לראות גם

את התמונה הכוללת. מעולה מבוגר, ממי שהוא למעשה מקרה סוציאלי, וממי שהוא חולה

וזקוק לעזרה רפואית איננו יכולים לצפות לפרודוקטיביות, לתרומה יצרנית כזו או

אחרת. את זה אנחנו יכולים לבקש רק מהכוח הצעיר. אלא שדווקה הכוח הזה איננו

עולה עוד, ובוודאי לא במספרים גדולים. ואם יש ירידה מן הארץ הרי היא של אנשי

מדע, אנשי טכנולוגיה וכוי, ועל הכוחות האלה נמנים גם המהגרים היהודים מרוסיה

לארצות הברית. לפי זה צריך גם לראותת את הדברים. צריך לראות מי הם 6000 -

7,000 העולים המגיעים אלינו כיום מדי חודש; מי הם 100 אלף היהודים שיעלו בשנה

הבאה; ומי הם אותם 40 אלף יהודים שהיגרו מדי שנה לארצות הברית, ואלה שהיגרו

לארצות אחרות.

אומרים לי שכוחות שיכולים לתרום לפיתוחה ולשגשוגה של מדינת ישראל מעדיפים

להגר לארצות הברית. וגם הגרמנים, העושים קשיים גדולים למבקשים להגר אליהם,

קולטים אנשים כאלה. גם הקהילה היהודית בברלין מעוניינת בקליטת מדענים.לכן

לא אופתע אם בין המדענים המשרתים את אוי יבינו נמצא גם מדענים יהודים מרוסיה,

שמשרתים את אוייבינו בצורה עקיפה ובלתי ישירה.

כאשר קורה משהו בטגי'קיסטאן, או בגיאורגיה או בארץ מצוקה אחרת, אנחנו

רואים בעליית היהודים משם עליית הצלה. העובדה שיהודים נשארים בחלקים אחרים של

רוסיה מחייבת, לפי דעתי, נקיטת פעולות מתאימות אחרות מצדנו. התכניות של חינוך

יהודי, הסבה והכשרה מקצועית וכוי, שעליהן שמענו כאן, הן חיוביות וחיוניות

ביותר, וצריך להעמיק ולהרחיב אותן. חשוב ביותר לשלב את המאמץ ולתאם את הפעילות

הזאת בין הגורמים הנוגעים בדבר. אינני יודע אם סמכויות כאלה יינתנו לחיים

בר-לב, ואני גם לא בטוח שכשגריר הוא יוכל לרכז את המאמץ ולדאוג לשילוב, כי

לדעתי אין זה במסגרת תפקידיו של שגריר.

הייתי רוצה לשמוע התייחסות בענין זה. כי האחריות נופלת על הסוכנות

היהודית. היום צריך להבחין בין עלייה לבין קליטה. וככלשאנחנו מתקדמים ברור

יותר ויותר שכל נושא הקליטה צריך לעבוד לידי משרד הקליטה וממשלת ישראל. ואם

עדיין נשארו בידי הסוכנות כמה דברים בתחום הקליטה, יש להעביר אותם לידי

הממשלה. הוויכוח בענין הזה הסתיים, והוכרע.
אי גורדון
הוויכוח אכן הוכרע, והקליטה צריכה לעבור לאט לאט לידי הממשלה.
היו"ר עי זיסמן
הטיפול ביהודים בברית המועצות צריך להיות מרוכז בידי הסוכנות היהודית

וההסתדורת הציונית העולמית, כאשר הממשלה ויתר הגורמים צריכים לסייע להם. אלא

שלצערי יש לי הרושם שהסוכנות היהודית אינה ממלאת באופן שלם את השליחות שהוטלה

עליה בנושא הזה.

לא די בכך שהסוכנות היהודית תרשום את מי שמעוניין לעלות, ךתמסור לו פרטים

ותדאג להעברתו ארצה. היא צריכה לטפל ביהודים בכל התחומים השונים והרבים. ואילו

מדבריך, מר גורדון, התרשמתי כאילו הסוכנות מטפלת היום בעלייה, אבל לא בנושאים

האחרים הקשורים בחינוך יהודי, בהסבה ובהכשרה מקצועית, בחיזוק הזיקה של היהודים

למדינת ישראל וכוי. האמנם נכונה התרשמותי?

ו
יי קדמי
מר גורדון ואני נהגנו לסדר את העניינים בינינו, ועד עכשיו לא היו בעיות

בנושא זה עם מר גורדון ומחלקתו. במידה והיו בעיות הן היו קשורות בדברים אחרים.

לעתים נראה לי שיש המבלבלים קצת את סדר הדברים. מדינת ישראל לא קמה בשביל

לסייע לסוכנות, אלא תפקידה של הסוכנות היהודית הוא לסייע למדינת ישראל.

אינני יודע מה בדיוק המצב של העליה ושל היהודים במדינות אחרות בעולם, אבל

אני יודע שממשלת ישראל לא הסירה מעצמה אחריות לנושא העליה של יהודים מרוסיה,

והיא לא הטילה את זה בלעדית על הסוכנות. האהריות של מדינת ישראל על יהודי

רוסיה בעינה עומדת והיא שרירה וקיימת עד עצם היום הזה, וכך תהיה גם בעתיד. על

צורת שיתוף הפעולה ושילוב הדברים בינה ובין הסוכנות צריך להחליט ראש הממשלה,

אם או בלי הסוכנות. זה עניינו של ראש הממשלה.

הסוכנות היהודית לא קיימת בזכות עצמה, אלא כגורם מסייע למדינת ישראל,

ובוודאי שלא כגורם המתחרה במדינת ישראל ובמוסדותיה.
א' גורדון
אני מופיע כאן לא מטעם הסוכנות היהודית, אלא כאיש מחלקת העליה והקליטה,

ולכן גם לא דיברתי על נושאים אחרים. נכון שיש מהלוקת,בין השאר, ביןהסוכנות

היהודית ללשכת הקשר-
י י קדמי
ובין הסוכנות היהודית לממשלת ישראל.

אי גורדון;

נכון. אם תשאלו לדעתי, אומר שבהתפתחות היסטורית זה צודק שנושא הקליטה

עובר לממשלה. כי יהודי הנוחת בשדה התעופה בן גוריון לא בא להיקלט על ידי ממשלת

הסוכנות היהודית, אלא על ידי המדינה הריבונית, ודין האזרח חל עליו מרגע שהגיע

לארץ. הסוכנות יוצאת לאט לאט מהקליטה, והיא מתחילה להיות לא רלבנטית בנושא. זה

פרי התפתחות מסויימת. נכון שבינתיים יש הגדרות לגבי הדברים שאותם הסוכנות

עושה, ואני מאמין שהיא עושה טוב מאד את מה שהיא עושה, אבל לא זו השאלה העומדת

כאן על הפרק.

לא דיברתי על חינוך, אלא אמרתי רק בגדול שצריך לעסוק בזה. אין זה תפקידי

לעסוק בזה, בעיקר שאני דיברתי כאן על ענייני עליה בהיותי איש מחלקת העליה.

היו"ר עי זיסמן;

אבל לא דיברת רק על העלייה. אילו דיברתי רק על הלעייה, והיית אומר איך

אתה משפר את תהליכי העליה וכו', ניחא. אבל אתה דיברתי גם על דברים אחרים,

והדברים רשומים.

אי גורדון;

כאשר מוסרים סקירה בפני ועדת העליה והקליטה של הכנסת על יהדות ברית

המועצות -

היו"ר עי זיטמן;

אתה אמרת כאן שגם אם יעלו מיליון יהודים משם, עדיין ישארו שם-

ו



אי גורדון;

נכון, אמרתי זאת, וזה לגיטימי לגמרי. לא אמרתי מי יטפל בזה, אלא אמרתי

איך אני רואה את זה, מר קדמי מאמין כי במאה הבאה לא תיאשר ברוסיה קהילה

יהודית, ואני מאמין שעד שיבוא המשיח הגולה תמשיך להתקיים, ושגם ברוסיה יהיו

יהודים, ואז צריך לטפל בהם, ולא להזניח אותם.

כראש מחלקת העליה של הסוכנות אני אומר, שאם רק העלייה נטו מעניינת אותנו,

אז המדינה, כמי שאחראית להמשך קיום יהודי, טועה. ואני לא נכנס לפרטים באשר

למי שצריך לעשות את זה. אתמול התקיימה ישיבה של הקבינט, ונמסר שמשרד החינוך,

בשיתוף עם הממשלה, מתכונן להביא מרוסיה ארצה כ- 350 צעירים. בסוף הישיבה שאלתי

את מר קדמי היפה כאן חלקה או שיתופה של עליית הנוער. כי לדעתי צריך היה לעשות

את זה ביחד או בעזרת עליית הנוער. אמר לי מר קדמי; תשאל את עליית הנוער. זה

מצביע על כך שמשהו לא בסדר, אבל אני לא נכנס למאבקים האלה.
י' גוברין
הייתי רוצה להתייחס בקצרה לשני המרצים הנכבדים. אני חושב ששניהם,

המייצגים פה שני גופים גם שונים וגם מקבילים, עושים עבודה רבה מאד, ורק בקצה

המזלג מנו שניהם את העבודה שהם עושים. אני רואה ששניהם משלימים למעשה את

התמונה הכוללת.

כמי שיושב מן הצד גם אני נוטה לחשוב שקהילה יהודית תהייה קיימת ברוסיה,

ומספרה יהיה בין מיליון לבין הגישה היותר פסימית של מר קדמי. הפעולה החינוכית

שנעשית שם היא פעולה ברוכה, ומובן שצריך להרחיב אותה ולהמשיך אותה, וצריך יהיה

אולי גם להביא משם מורים שישתלמו בארץ, וכבר נעשה נסיון כזה בעבר, ואיני רוצה

כמובן להכנס כאן להצעות אופרטיביות.

שמחתי לשמוע ממר גורדון את הדגש המושם על החינוך במקום. משום שהרבה מאד

שנים, ועד ימינו, חושבים שהעליה היא העיקר, וצריך לחשוב גם על הצורך במאגר

רציני של מי שיבקשו בעתיד לעלות. חשוב שהם יהיו מצויידים ביותר ידיעות על

הארץ, יכירו את שפתה וכו', כך שגם אם לא כל בני הדור הזה ירצו לעלות, יתכן

ובני הדור הבא יעשו זאת.

שני המרצים הציגו את ההיבט החינוכי. אני חושב שיהיו אלה השגריר וצוות

עובדי השגרירות שיופיעו אחת לחודש, או במועד אחר, בפני ארגון יהודי, בפני

תלמידי בית הספר היהודי וכוי, אבל אף נאום, יהיה נלהב ככל שיהיה, לא יזיז את

היהודים לעלות, אלא אם כן ידעו שתנאי הקליטה בארץ נוחים וטובים. ועל זה צריך

לשים את הדגש בנושא הלקיטה.

נכון שיש נהירה של מדענים לכיוונים שונים, לאו דווקה לישראל, כי זה מבוסס

על מציאת תעסוקה מתאימה ועל קליטה נוחה. אני מכיר עולה שהוא רופא, ששימש 20

שנה מנהל מחלקה למחלות ריאה בבית-חולים ידוע ברוסיה, והוא עלה לפני למעלה

משנה. הוא מבקש אצלי פרוטקציה בעירית חיפה כדי שיוכל להתקבל שם כפועל נקיון,

משום שהוא רוצה לעבוד.

מצב זה מעיד על כך שגם אם נשקיע אינדוקטרינציה ציונית נלהבת, מעמיקה

ומקיפה, והגריר שלנו שם יופיע בבתי הספר ובפני הוגים יהודים אחת לשבוע, או

אפילו אחת ליום, הדברים האלה לא יביאו לעליה גדולה משם. אבל קליטה טובה של

מדענים, של מהנדסים, של רופאים ובעלי מקצועות אחרים בארץ כן תביא עליה גדולה.

אני חושב שהדיון צריך לכן להתמקד בהערכות מתאימה בכיוון הזה, ולא כל כך בהיבט

החינוכי, שאני כמובן מחשיב אותו מאד ויודע שהרבה מאד נעשה בתחום הזה.



מר קדמי גמר גורדו; לא ציינו את הספרות העניפה שיצאה לאור ברוסית, כולל

אינציקלופדיה יודייקה. יש לנו מכשירי הינוך אפקטיביים בהחלט. אני מתרשם שצריך

להיות כאן תאום גם מבחינת אמצעים דידקטיים; שלא יהיו שניים או שלושה ספרים

ללימוד השפה העברית, שלא יהיו רק מורים מטעם זה או מטעם זה. צריך להיות כאן

תאום מקסימלי בין כל הגורמים הקשורים בנושא.

אני רוצה להעיר עוד כמה הערות שוליות.הובאה כאן הודגמה של יגוסלביה. צריך

להביא בחשבון שאנחנו דנים במקום שבו לא היתה אנטישמיות, ושיש בו הרבה נישואי

תערובת. חשוב שנבין את הגישה לעליה גם בשטחים שהיו פעם ברית המועצות. האיזור

האירופי של ברית המועצות אכול אנטישמיות, והרבה מאד התבוללות. בחלק הקרוי אסיה

המרכזית, אין אנטישמיות באותה המידה, בעוד שהקהילה היהודית שם בכל זאת שומרת

על הרוח ועל היסודות שלה. וזח ההבדל הפרדוכסלי בין שני החלקים, ואני מדבר

כמובן בצורה מאד כללית.

הופעתם של ראשי ערים כדי להציג בפני הקהילות במקומות השונים את העיאר

שבראשה הם עומדים, ואת מה שיש לה להציע לעולים, זה ללא ספק דבר מלהיב וחשוב.

אבל אם ראש העיר לא יוכל לומר באותה הזדמנות שהוא זקוק באותה עת ל- 10

מהנדסים, לרופאים ולבעלי מקצועות אחרים, הוא לא ימשוך אחריו עולים.
היו"ר עי זיסמן
זה למעשה הרעיון שמאחורי ביקורי ראשי הערים שם, כשהם יכולים למסור לעולים

בפוטנציה לאלו בעלי מקצוע ועבודה הם זקוקים.

י' גוברין;

השגרירות שלנו שם בוודאי תפעל ותסייע, אבל היא לא יכולה להיות הכתובת

המרכזית. אני מאמין שפרישת השגרירות שלנו במרחב ברית המועצות, הנפת דגל ישראל

והנוכחות שלנו במקומות רבים שם יהוו גורם שיעודד ויעמיק את הזיקה הלאומית

לישראל ולעם היהודי, ואני רואה בזה את השלב הקדם-עלייה.

אני מבקש להעלות את ענין הפעילות של הארגונים היהודיים. אין ספק שבגלל

העדר אפשרויות של התארגנות יהודית בברית המועצות, לא נוצר במוסקבה גוף הדומה

ל- BOARD OF DEPUTIES אם זה באנגליה או באוסטרליה.

צריך אולי לחשוב איך להדריך ולכוון את אופן ההתארגנות של הקהילות

היהודיות שם, כדי שתוכלנה להיות גשר בין העם היהודי לבין ישראל, ובינן לבין

עצמן. עד עכשיו היה הרושם, כאילו אנחנו לא רוצים בהתארגנויות היהודיות האלה,

משום שהן מעודדות את הנצחת היקום היהודי במקומם. ולא כן הדבר. בר. אני חושב

שצריך להשקיע הרבה מאד בארגונים ובאופן ההתארגנות כדי להטות את הקו לכיוון

שלנו.

מבחינת משרד החוץ אני יכול לומר שאנחנו סייענו ונסייע במסגרת הכוחות

שיהיו לנו במקום. ואף שהשגרירות שלנו נמצאת במוסקבה כבר מספר שנים, עדיין

אינני רואה אותה פרוסה על פני השטח. אבל תמיד נוכל לסייע ככל שנידרש.
צי מזאל
נראה לי שהדיון הזה היה צריך להתנהל בוועדה המטפלת בענייני היצוא של

ישראל, ולא בענייני קליטה. אנחנו יכולים להרבות בדיבור על קליטה, אבל יכולים

לעשות רק מעט בענין זח. הקליטה כיום מבוססת אך ורק על כך שישראל תגביר את

היצוא שלה. ונראה לי שלאור חשיבות הענין כל הגופים המטפלים בעליה וקליטה

צריכים להקים לובי שיפעל אצל התאחדות התעשיינים, משרד חמסחר וחתעשיח ומשרד

האוצר, כדי לראות איך ניתן להגביר את היצוא, והדבר בהחלט באפשרותנו.



אפשר לקדם את היצוא בצורה רצינית על ידי הקמת מסגרות לקידום היצוא.

בנקודה הזאת אנחנו מאד חלשים עדיין. התערבות חיובית של ממשלת ישראל בנושא

יכולה לשנות את המצב, להגביר את היצוא עד כדי כך שהתעשיה תתעורר, השקעות

תבואנה, ויותר ויותר אנשים יהיו מועסקים. ואפשר לעשות את זה.

יש להעמיק את הגיוס של בעלי מקצוע ברוסיה. לפי הנתונים המתפרסמים מדי יום

הסרים בארץ כ- 60 אלף בעלי מקצוע מסוגים שונים, אקדמאים ולא אקדמאים, מהנדסים

וטכנאים. הייתי רוצה להבין מדוע אנחנו לא עושים כפי שעושים האמריקאים, הקנדים

והאוסטרלים, ומדוע אין לנו שם מערכת יעילה לגיוס בעלי מקצוע מתאימים. צריך

לעשות הכל כדי להגיע אל המקומות ואל האנשים המתאימים.

יש לנו את לשכת הקשר שמכירה את הנושא, ובמחשב שלה אפשר למצוא רשימה של

מיליון יהודים, ביניהם בעלי מקצוע, ואפשר ללכת לביתם ולהציע להם עבודה בארץ.

מובן שהדבר הזה דורש מערכת יחסים הדוקה עם התאחדות התעשיינים, ועם הגופים

הכלכליים האחרים. אפשר לעשות זאת, אף שזה אולי קשה ומסובך, כי אין לנו ברירה.

כי בשלב הנוכחי אנחנו מעלים לארץ עולים שהם מובטלים בפוטנציה, ואנחנו הרי

יודעים אילו מכתבים הם שולחים הביתה, ואיזו השפעה יש למכתבים האלה על עלייתם

של רבים אחרים.

אני חוזר ומזכיר את שתי הנקודות שבהן התמקדתי. . האחת - היצוא. הכנסת,

הגופים הקולטים וכל שאר הגופים הנוגעים בדבר צריכים לבוא בדברים עם שר המסחר

והתעשיה, כי יש דברים רבים שאפשר וצריך לעשותם בנדון. הנקודה השניה היא זו של

איתור וגיוסם ברוסיה של יהודים בעלי מקצועות הדרושים בארץ, והבטחת מקומות

עבודה להם לכשיעלו.
היו"ר עי זיסמן
לגבי היצוא, נאמר לנו שכשמדובר ביצוא למזרח אירופה, אתה חייב לקנות אצלם

דברים מסויימים, שאנחנו לא רוצים לקנות אצלם, ושזה לא על בסיס הדדי כפי שזה

מקובל בין מדינות מתוקנות בעולם.

צי מזאל;

רוסיה מייבאת מדי שנה מוצרים שונים בסכום של 20 מיליארד דולר. היצוא

שלנו לשם מסתכם ב- 30 מיליון דולר, שזו ממש בדיחה, כי כוחה הטכנולוגי של ישראל

הוא כזה שהיא היתה יכולה לייצא ב- 200 מיליון דולר, ואם איננו מייצאים בסכום

כזה הרי זה באשמתנו בלבד. אנחנו צריכים להשפיע על הגורמים הכלכליים שיתחילו

לזוז בנושא הזה, כי הדבר אפשרי.

רי גולו;

אני חושב שהמאבק הוא שם ברוסיה. איננו צריכים להתעלם מכך שמאז פריצת מסך

הברזל הסיסמאות שלנו היו "שלח את עמי" "יש להציל את היהודים" וכו', והגענו

למצב בו שליחי הסוכנות ושליחי המדינה העושים זאת נמצאים בסכנת נפשות ממש בחלק

ניכר מן הרפובליקות ברוסיה, כשהם מנסים להציל ולהוציא משם יהודים.

מצד שני אנחנו יוצאים עם תכניות, וכנציג עולי ברית המועצות אני מברך על-

כך, שהנה סוף סוף אנחנו יכולים ליצור קשר ישיר בכל הנוגע לתעסוקה מקצועית,

להסבה והכשרה מקצועית, וכן בכל הנוגע לאפשרויות שיכון וכו'. זה בוודאי יקל

בהרבה על כל הנוגעים בדבר.



אני רוצה להפנות תשומת לבם של מר גורדון ושל מר קדמי לכך ששמעתי משגריר

רוסיה בישראל, מר בובין, כי 16 אלף יהודים שעלו לישראל ביקשו לחזור

לבילורוסיה. אני לא מאמין שיכול להיות דבר כזה, אבל הוא סיפר זאת, וגם בבלי

התקשורת הרוסית דיווחו על כך. כאמור, אני לא מאמין לזה, אבל אם זה נכון אז

צריך לחשוב בצורה רצינית על הדבר הזה, כדי שלא נתחיל לעשות עיסקאות חילופין.

כשמדברים על 5,000 או 6,000 עולים מרוסיה מדי חודש, וזה מספר די מכובד גם

לדעתי, יש לדאוג לכך שאפשר יהיה להבטיח לחם קיום מינימלי בחתחלה, ולהבטיח

לעצמנו ולהם ניצול הפוטנציאל שלהם בעתיד.

המאבק במדינת ישראל צריך להיות בעד קליטתם של העולים, והכוונה לקליטה

מוצלחת. ואי אפשר לקלוט את העולה רק על ידי השמעת הכרזות והבטחות יפות, אותן

אנחנו שומעים זה שנים רבות.

דיבר כאן מר מזאל על הצורך בהגדלת היצוא, והדבר בהחלט אפשרי על ידי ניצול

הפוטנציאל המלא של העולים. אגב, בירושלים התארגנו עולים בקבוצות די מכובדות,

והם יוצרים לעצמם מקומות עבודה, והם מסוגלים ליצור גם מקומות עבודה לרבים

אחרים. אנחנו צריכים לרכז את זה ולעבוד בכיוון זה.

אין בספק שנעשתה עבודה גדולה למען עליית יהודים מברית המועצות, שאם לא כן

היינו מאבדים חלק ניכר מהם לנצח, אבל צריך לדאוג גם לקליטתם הטובה בארץ בשיכון

ובעבודה כדי שכולם ישארו וכדי שרבים אחרים יבואו אחריהם. נכון שמדינת ישראל

עשתה ועושה רבות, אבל השאלה היא איך נמצא שפה משותפת ושיתוף פעולח בין כל

הגורמים. אנחנו רואים את חסימנים הראשונים של הפיצול עוד בברית המועצות, בעוד

שאנחנו חייבים להיות מאוחדים, כי אין לנו דרך אחרת להצליח. אנחנו חייבים לשבת

סביב אותו שולחן ולמצוא שפה משותפת לכולם, גם לגבי מה שיש לעשות בברית המועצות

ובוודאי לגבי מה שצריך לעשות כאן.

בין העולים יש מקרים סוציאליים רבים, כאשר עולים רבים נאלצים לגור בדירות

תמורת שכר דירה גבוה, שאינם מסוגלים לעמוד בו. אנשים שטרם הגיעו לגיל פנסיה

אינם מסוגלים כלל לעמוד בתנאי קבלת משכנתא, ולנושא הזה טרם נתנו את התשובח

המתאימה. שלא לדבר על מצבם של עולים צעירים, ודי יהיה אם אזכיר שכאשר יצאתי

ביחד עם חברי לסיור בשדרות ירולשים ביפו, ושוחחנו עם פועלי נקיון צעירים

שמטאטאים את שדרות ירושלים ביפו, והם עושים עבודה טובח. דיברנו אתם ומצאנו שחם

עושים את עבודתם ברצון, וגם מנקים חדרי מדרגות בשעות אחר הצהרים כדי לחסוך די

כסף כדי להחזיר את החוב שלהם לסוכנות, וכדי לרכוש כרטיס טיסה למדינה אחרת. הם

קוראים בעתונות בארץ הצעות עבודה בארצות אחרות, עם הבטחה להשגת רשיון עבודה

עבורם, וזה כמובן מושך אותם. כל דבר קטן שנעשה להשגת עבודה למבקשים חשוב יותר

מכל הכרזה של ראשי ערים או משרדים ומוסדות על גישות ותוכניות למיניהן שבסופו

של דבר אינן מבוצעות. צריך למצוא דרכים למניעת ירידה ובריחה של עולים מן הארץ.

זה ממש אסון כאשר אנחנו חוזרים לשנות ה- 30, כאשר עולים מכרו נקניקיות ברחובות

הארץ, ועסקו בניקוי חלונות, והמוסדות שמחו: הנה הם עובדים. היה זה בזבוז עצום

כאשר רופאים ומהנדסים עסקו בעבודות מהסוג הזה, ולא במקצועות שבהם השקיעו הרבה

לימודים ונסיון עבודה של שנים. זו היתה אבדה גדולה מאד למדינת ישראל.
י י קדמי
הודעה על 10 אלף עולים שחזרו לרוסיה פורסמה על ידי עתונאי בלתי אחראי.

אחרי שפנו אליו בענין זה, התברר שהוא מצץ את הסיור הזה מן האצבע. כלי התקשורת

ברוסיה ובארץ חזרו על כך ללא כל יסוד. אין נתונים על מספר החוזרים, וגם בידי

השגריר הרוסי אין נתונים על זה. דיברתי אתו לא פעם ולא פעמיים, ובאף אחת מן

הפעמים לא שמעתי ממנו על מספרים כאלה או אפילו קרובים להם. מדובר במאות אנשים

החוזרים לרוסיה לתקופה כזו או אחרת. חלק מהם חוזר לרוסיה בכדי לנצל את דמי

הביטוח הלאומי או הכספים כאן. כי בעוד שבארץ קשה להתקיים על דמי הביטוח

הלאומי, הרי ברוסיה ניתן לחיות בסכומים האלה חיי מלך ממש, וכל אחד יודע זאת.



אשר למודעות המציעות עבודה בחו"ל והמתפרסמות בעתונות כאן, מדובר בדרך כלל

בהברות שמעורבים בהן רמאים ואלמנטים פליליים. בדרך כלל עומד מאחורי זה נסיון

לסחוט מאנשים אומללים את שארית כספם, והגדילו לעשות החברות שמציעות עבודה

בדרום אפריקה. אנשים רבים ניכוו כאשר ניסו להענות להצעות האלה. זה ממש ענין

פלילי, או גובל בפלילי. מי שמתפתה להאמין למודעות האלה עושה זאת על אחריותו

ומסכן את עצמו.

אני יכול להגיד שלא קיימת תופעה של ירידה מישראל לרוסיה, אף שפה ושם יש

גם מקרים כאלה. נכון שיש בעיות, אבל עדיין לא הגיעו לשלב של התפתחות תופעה של

ירידה גדולה. עובדתית אין כרגע תופעה של ירידה.

אי רבדל;

אני מבקשת להתייחס לכמה דברים שנאמרו, ואתחיל בנושא החינוך. נכון שיש

לפעול לחינוך יהודי עוד בברית המועצות. אבל מוטב שנסתכל תחילה ונראה מה קורה

בתחום החינוך בבית. הקיצוץ שחל בשנתיים האחרונות בתקציבי החינוך בבתי הספר

בארץ הוא כזה שהוא הפך את החינוך בארץ לתלמידים עולים לבלתי אפשרי. תלמיד עולה

זכאי לשעת חינוך אחת לשבוע בשנה הראשונה , ךובשנה זו הוא צריך להספיק ללמוד

עברית, תנ"ך, ספרות עברית, היסטוריה של מדינת ישראל, אזרחות וציונות. אני

חושבת שגם אם היה גאון, ולא כולם כאונים, הוא לא היה מסוגל להתמודד עם כל

החומר הזה במסגרת של שעת אולפן אחת לשבוע.

עקב הקיצוץ הדרמטי שהיה בחינוך, הקיץ האחרון היה הראשון במדינת ישראל שבו

לא היו אולפני יקץ לתלמידים עולים.

ההחלטה של משרד החינוך להעביר את 30 אלף השעות שהוקצו בשנה שעברה לעולים

מורים לתחומי חינוך אחרים בשנח זו; לבתי ספר עממי, לכיתות אי בי או לכל. דבר

אחר, היא החלטה שפגעה גם בתהליך הקליטה של עולים מורים שאומרים שהם חסרי

תעסוקה במדינת ישראל, אבל במיוחד היא פגעה בתלמידים העולים שנמצאים בתוך מערכת

החינוך,ך כי מורים אלה נועדו ל-50 בתי ספר תיכוניים -
קריאה
את מדברת על מה שהיה.

א' רבדל;

על זה הוחלט לפני כחודש ימים.

י י קדמי;

דובר על תקציב 1992. ב-1 בספטמבר היתה צריכים למעלה מאלפיים עולים מורים

להתחיל הוראה בבתי ספר. התקציב בוטל, המורים לא התחילו לעבוד.

אי רבדל;

היתה התחייבות של משרד החינוך לקלוט את המורים האלה במערכת החינוך מיד עם

פתיחת שנת הלימודים הנוכחית. 30 אלף השעות האלה, בתוספת 20 אלף השעות הנוספות

שניתנו על ידי משרד האוצר למשרד החינוך, הועברו להשלמות לכיתות אי ו-ב' ולכל

מיני דברים אחרים, ולא הגיעו ליעד המקורי שלהם; תלמידים ומורים עולים. מובן

שזה פגע מאד במורים עוים, ובמיוחד זה פגע בתלמידי תיכון שסובלים סבל גדול

בהיותם זקוקים לעזרה לקראת הכנה לבחינות בגרות והיכולת שלהם להתמודד עם זה.

צדק מר גורדון כאשר הזהיר מפני האפשרות שעולים צעירים יירדו מן הארץ.

פונים אלינו עשרות הורים ומסבירים לנו מדוע הם נאלצים לשלוח את ילדיהם בחזרה

לברית המועצות כדי לעשות או להשלים שם בגרות, ואולי גם להמשיך בלימודיהם שם.



האם הם יחזרו לארץ? זו אכן שאלה גדולה. תופעת הנשירה של תלמידים עולים ממערכת

התיכון הישראלית היא כבר תופעה קיימת. תלוי בנו כמובן אם התופעה הזו תתרחב, או

תיעצר. מה שהמדינה עושה היום בתחום החינוך מצביע על כך שהתופעה הזאת עלולה

בהחלט להתרחב.
י י קדמי
אותת תופעה קיימת גם בקרב עולים סטודנטים.

אי רבדל;

בוודאי. כאשר הפחיתו את התמיכה בסטודנטים עולים, זה פגע בהם קשות. אתמול

פגשתי בקבוצה גדולה של סטודנטים מבר אילן, שביקשו מאתנו לבנות תכניתע בודה

לסטודנטים עולים בתחנות דלק ובניקוי בתים כדי לאפשר להם לגמור את הלימודים ב-5

שנים, אם לא ב-3 שנים, ובלבד שיוכלו לסיים את לימודיהם. כיום עוזרים לסטודנטים

העולים בשנה הראשונה, ובשנה השניה והשלישית הם נשלחים לנפשם. אין להם הורים

שיכולים לתמוך בהם, אין להם קרובים שיכולים לתמוך בהם, ואין מערכת שתתמוך בהם,

והם נושרים ממערכת החינוך, וזו אבידה של פוטנציאל אדיר למדינת ישראל ולחברה

הישראלית- חלקם יורד מהארץ, חוזר לרוסיה או מהגר למדינות אחרות, וכל זתא מפני

שכל כך קשה להם פה. ואנחנו האשמים. הם לא אשמים בענין הזה.

נקודה שנייה שאני רוצה להעלות הם המדענים ובעלי מקצועות אקדמאים אחרים

שאינם עולים לישראל. כאשר מדובר באדם שגמר את לימודי הרפואה שלו, ועבד ראופא

5 או 10 שנים, ואז החליט להגשים חלום שהיה לו: לעלות לישראל. ושם, אם היה לו

מזל, הוא מועסק בניקוי רחובות במשך שנה שנתיים ואף שלוש שנים, כאשר ברור לו

שגם בעוז- 5 שנים הוא לא ייקלט שם כרופא, והוא יודע שהוא רופא טוב, האם הוא לא

יגיע למסקנה שהוא עשה את טעות חייו, והאם לא ייעץ לחבריו, קרוביו וידידיו לבל

יעשו את הטעות הזאת? איך אפשראיפוא להאשים מדענים, שאין להם סיכוי להיקלט

בארץ במקצועם? 27 אלף מהנדסים עלו לישראל עד אוגוסט השנה, ו- 90% אינם עובדים

במקצוע שלהם. מדענים עולים כמעט ואינם מועסקים כלל במקצוע שלהם. גם למורים

עולים אין עבודה במקצוע שלהם, פרט לבודדים פה ושם. מתוך 20 אלף אחיות עולות

נקלטו במערכת הבריאות בארץ כ- 500 בלבד.

נכרך שעולים נקלטו בעבודה, אבל בעבודה שרחוקה מאד מאד מזו שאותה למדו ובה

התמחו ורכשו נסיון וגם מוניטין. והרי מדובר בבני אדם שהקריירה שלהם השובה להם

לא פחות משחשובה לנו הקריירה שלנו. כשהאנשים האלה יורדים, זה באשמתנו. ואם אלה

שנמצאים עדיין ברוסיה אינם עולים לארץ, גם זה באשמתנו.

מר קדמי, אתה אמרת שאתם ממשיכים בתוכנית הלימודים שלכם בברית המועצות עם

הפנים לילדים. האם החלטת שרת החינוך לבטל 2,5 מיליון שקל, שהוקצו לחינוך בברית

המועצות, פוגעת או משפיעה על המערכת הזאת, או שאינה קשורה בזה?

י י קדמי;

התכנית שלנו מבוססת על התקציב הזה. אם הכסף הזה לא יבוא ממשרד החינוך או

ממשרד האוצר, אנחנו לא נוכל לבצע את התוכנית הזאת בשנה הבאה, ועוד אינני יודע

איך נצליח לסיים את השנה הזאת.
אי רבדל
לתקשורת ברוסיה יש חשיבות רבה. תכנית אקטואלנוסט בטלוויזיה שלנו שודרה

מדי ערב בשעה 9. זה שידור החדשות היחיד בטלוויזיה לעולים מברית המועצות, והוא

נתן סקירת מאד רחבה על הקורה בארץ וגם על הקורה בעולם, והביא- לתכניות מומחים

בתחומים שונים וחשובים שהם ילידי הארץ וגם עולים ותיקים. זה היה הגשר הצר

היחיד בינם לבין החברה הישראלית ומה שמתרחש בה.



ובכן, התוכנית הזאת צומצמה לפעמיים בשבוע ולשעה אחת בלבד, והיא תוגש בין

השעה 5 ל-6 בערב, שהיא גם שעה מאד לא נוחה לעולים, מאחר ורובם אינם בבית בשעה

זו. פירוש הדבר שהשידור היחיד והמרכזי שהיה בשביל העולים, נסגר למעשה.

אני רוצה לגעת עוד בקרית שמונה. אחת הסיבות הנוראיות לטרגדיה שקרתה בקרית

שמונה נעוצה בעובדה שלא היה אף גורם שחשב על דרך לקשר ישיר ומהיר עם העולים

החדשים הגרים שם. כל המשפחות בקרית שמונה מחוברות לכבלים, וקל לכן להעביר להם

ידיעה או הוראה. אבל לא היה שם אף גורם שיכול היה להעביר ידיעה, מסר או הוראה

לעולים החדשים הגרים שם, ולהגיד להם שכאשר צה"ל מתחיל להפגיז באיזור פירוש

הדבר שהישוב עלול לקבל קטיושות. דבר שכל ותיק בקרית שמונה ידע, לא היה ידוע

לעולים החדשים שם. אף תושב ותיק לא ישן באותו לילה על המרפסת. כולם ירדו

למקלטים או נכנסו לחדרי בטחון. אני אומרת את הדברים האלה בכאב, כי אסור לנצל

טרגדיה כמו זו שקרתה שם כדי להעביר מסר, אפילו הוא חשוב וצודק ביותר.

היו"ר עי זיסמן;

בבית שנפגע גרות גם משפחות של עולים חדשים וגם משפחות ותיקות.

א' רבדל;

ובכל זאת עובדה היא שהאדם היחיד שנגפע הוא עולה. הותיקים נכנסו לחדרי

הבטחון או ירדו למקלטים. העולים לא ידעו שזה הדבר שאותו צריך לעשות. העולים

החדשים מנותקים. הילד שנפגע ישן על המרפסת ואביו ישן בסלון שצמוד למרפסת. כל

מי שישן בחדרים הפנימיים נפגע קלות, או לא נפגע כלל. צריך לבדוק איך המדינה,

הרשויות המקומיות ואנחנו כחברה צריכים לטפל בהעברת מידע לעולים החדשים, בעיקר

בנושאים הקשורים בחיים.
י י קדמי
ישנו גורם אחד שמבין הרבה יותר טוב את משמעותם של השידורים ברוסית

לעולים, והוא הקציב לזה כסף. כוונתי לממשלת סוריה. סוריה התחילה לשדר בשפה

הרוסית לעולים מרוסיה, ואילו מדינת ישראל מקצצת בשידורים שלה בשפה הרוסית

לעולים מרוסיה.
אי גורדון
כמה מההערות שהתכוננתי להעיר נאמרו כבר על ידי מר קדמי, כך שאני אקצר

הפעם. אני לא מאמין שאפשר לעבוד בלי קונצפציות. אני מאמין שנושא הקליטה צריך

להיות בידי ממשלת ישראל. העליה - בידי התנועה הציונית. אני חושב שהסוכנות

היהודית והממשלה צריכים לשבת ביחד, ולבדוק מה בדיוק עושה כל כחד, לבל יהיו

כפילויות ואי הבנות. אבל זה נושא בפני עצמו.

אני חושב שבסוד נושא הקליטה צריך להכניס גם את מרכז הלשטון המקומי. וזה

לא נגמר בזח שראש עיר נוסע לברית המועצות עם סל של הצעות קונקרטיות, אף שזה

דבר חשוב מאד, אלא זה מקיף דברים רבים נוספים, החל מיצירת אווירה מתאימה

לקליטת עולים וכו' וכו'.

זה שנתיים שאני מנסה לכנס מפגש של מרכז השלטון המקומי, של ראשי העיריות,

של שר הקליטה הקודם ביחד אתי, ועד היום לא הצלחתי להשיג זאת, בשל סיבות שונות

ורבות. אני חושב שעל ידי זה אנחנו מחמיצים כלי חשוב ואמיתי שיש לו שייכות

ממשית לשטח, ואנחנו עושים שגיאה גדולה.

?1



ברור לכל שאם אנחנו רוצים שתהיה עלייה אנחנו צריכים לשים את הדגש בארץ

על נושא הקליטה. אני מקבל את כל ההערות של גברת רבדל בנושא החינוך וכדי, אף כי

צריך לזכור שאיננו דנים במה שקורה בישראל בתחום החינוך, שגם זה נושא חשוב מאד,

אלא אנחנו עוסקים בחינוךך יהודי בברית המועצות. אני יודע שאם לא יהיה חינוך

יהודי ישראלי בברית המועצות, יהיה שם חינוך של סטמר.

חבל מאד שלא ידענו לנצל את האווירה סביב קליטת העלייה ולהעביר אותה לבתי

הספר ולתלמידים. בזמנו לחמתי על כך שכל ישראלי יקלוט חבר עולה. אני גר

בגבעתיים, ויש לי שלוש בנות שעברו את כל הגלגולים של בתי הספר, ואני יכול

להגיד לכם שלא חיים שם את נושא הקליטה, והילדים הרוסים חיים כחבורה בפני עצמה.

ילדי המקום אינם מקרבים אותם, אינם מזמינים אותם למסיבות פרטיות, וגם לא

לבתיהם; אינם מבקרים את התלמידים הרוסים, לא עוזרים להם בהכנת שיעורים, בלימוד

השפה, ובכלל לא יוצרים אתם קשר הדוק, ובוודאי לא חברות.

עשרות אלפי תלמידי תיכון הגרים בגבעתיים לא מודעים כלל לאתגר הזה, אף אחד

לא הסביר להם עד כמה חשוב שיגישו עזרה לתלמידים הרוסים הלומדים אתם, כמה חשוב

לקרב אותם וכוי. לדעתי חשוב מאד שהוועדה הזאת תקיים פגישה עם שרת החינוך

בנושא הזה, כדי לראות איך החינוך במדינת ישראל נערך לקליטת העלייה בכלל,

וקליטת תלמידים עולים בפרט, ויש אלף ואחת הצעות בענין זה.
היו"ר עי זיסמן
יש אינפורמציה שידועה לנו, ויש כזו שאינה ידועה לנו. אתמול, למשל,

התקיימה ישיבה מיוחדת של-ועדת העליה והקליטה ושם התברר לנו שהקימו מועצה

איזורית מלאכותית בשם חצרות יסף, שלדעתי אין לה זכות קיום, וריכזו שם מאות

משפחות של עולים מאתיופיה, ונוצרו שם שני סוגים של אתיופים: עם האתיופים

שנשארו לגור בנהריה, בעכו, במגדל העמק ובחיפה לא היתה בעיה. הבעיה התעוררה עם

האתיופים שיצאו מהמקומות האלה ועברו לגור במועצה שנקראת חצרות-יסף, שאין לה

זכות קיום בהיותה גוף מלאכותי שהקימו אותו בזמן הממשלה הקודמת. ואז התברר שאף

אחד לא רוצה לקלוט אותם במערכת הלימודים.

וכך הגיעה הענין לדיון בוועדה. וכוחה של הוועדה הוא כוח מוסרי, ציבורי

ופרלמנטרי. וכך הפעלנו לחץ, תמכנו במשרד החינוך והתרבות ודרשנו ממנו שיעביר את

הכספים שהוא מקבל, ולא חשוב כרגע מאיפה הוא מקבל אותם, אל מערכות החינוך באותם

המקומות.

אני רוצה לציין לטובה את ראש מחלקת החינוך של חיפה. אחר כך בא גם ראש

עירית חיפה והחליט לעשות מעשה מחפיר כאשר הוא סיפח את השטח על גבם של

האתיופים, והוא גם קיבל כסף.

אני חוזר לענין כוחה של ועדת העליה והקליטה. זכור לכם בוודאי שהקייסים

שבתו. לפני שראש הממשלה נסע לביקורו ההיסטורי בארצות הברית, הוא הזמין את

הקייסים לישיבה אתו ועם השרים עוזי ברעם ויאיר צבן, והם ניסו להשפיע על

הקייסים לסיים את השביתה שלהם, ולא הצליחו. לאחר מכן קיימה הוועדה הזאת ישיבה

שנמשכה 4 שעות, בעקבותיה נעשה טיפול מסויים, והשביתה הסתיימה.

ענין האקטואלנוסט ידוע לנו. אנחנו פועלים בנושא שהזה. יש דרכים לשנות

דברים. עם ערוץ 2 יש בעיה רצינית, כי כל הערוץ עומד להיסגר. לדעתי זה ערוץ

חיוני וחשוב, ויש בו חיוב בהרבה הרבה תחומים, ואסור שהוא ייסגר. אנחנו עומדים

לימין אלה שלא זו בלבד שאינם רוצים שהערוץ הזה ייסגר, אלא רוצים שהוא אפילו

יילך ויתפתח, כי אנחנו בעד התחרות וכו'.

הבעיה שבטיפול בסטודנטים עולים הועלתה כאן מספר פעמים, והיא ידועה לנו.

אבל את הדברים שהעלתה כאן היום הגברת רבדל שמעתי היום לראשונה.



קיבלנו אתמול מכתב ממנו נודע לנו כי עומדים לקצץ את השידורים בשפה

האמאהרית. 10 דקות אחרי קבלת המכתב התחלנו לפעול, ואינני אומר עדיין שהצלחנו,

כי מר מקל ואנשי המעלה העובדים אתו חושבים שהם חיים בספירה עליונה. אבל יש לנו

בכל זאת דרכים לשכנע את מר מקל ואת שאר אנשי "הגזע-העליון" שברשות השידור,

שלא לקצץ בשידורים האלה.

אני מבקש ממך, גברת רבדל, להעביר אלינו מכתב מפורט על הדברים שהעלית כאן

היום. אני, כאמור, לא ידעתי על כך, ולכן אני מבקש ממך להעלות את הדברים על

הנייר ולהעבירו אלינו בהקדם, כי אנחנו דנים עכשיו בתקציב, וזה הזמן המתאים

לדון בזה. אני בטוח שבתקציב המוצע כיום על ידי הממשלה יוכנסו שינויים. התקציב

שכנסת ישראלתאשר מחר בלילה או ביום החמישי לפנותך בוקר יהיה קצת שונה מכפי

שהוצג, ויתכן מאד שאנחנו מסוגלים עדיין לכניס בו את השינוי הדרוש בהקשר לדברים

שאתה העלית כאן היום. אם לא יוכנסו בו השינויים הדרושים עכשיו, הם יוכנסו בו

לקראת הקריאה השניה והשלישית שלו, כי המאבקים מתנהלים בעיקר בזמן שבין הקריאה

הראשונה של התקציב לקריאה השניה והשלישית שלו.

אני מבקש מכל הגורמים המעוניינים, להעלות בכתב את הבעיות הדוחקות שלהם,

כי אולי עוד אפשר יהיה לעשות משהו בענין הזה. אני יכול להגיד לכם שכל חברי

הוועדה הזאת מהווים לובי מאוהד ומלוכד לקידום האינטרסים של העולים החדשים.

הדברים שנאמרו כאן נרשמו, אנחנו נמצא את הדרך המתאימה להלעותם ולהעביר אותם אל

הגורמים המוסמכים.

אני מודה למר גורדון על דברי ההבהרה שלו. יחסים מצויינים שוררים בין חברי

הוועדה למר גורדון. ציפיתי לפגישה הזתא אתו, אחרי הפגרה הממושכת שהיתה לנו,

והדברים ששמענו מפיו וכן הדברים ששמענו מפי מר קדמי הוסיפו לנו רבות. חשוב

במיוחד היה לשמוע את דברי ההבהרה של מר גורדון לגבי האחריות לעליה ולקליטה

שהיא משותפת לכולנו, לכל הגורמים. אבל העליה היא באחריות ובטיפול של הסוכנות

היהודית והתנועה הציונית, ונושא הקליטה הוא בראש וראשונה באחריות הממשלה, משרד

הקליטה והגורמים האחרים.

צדק מר גוברין כשאמר שתעסוקה ודיור הם שני הנושאים המרכזיים הקובעים את

טיב קליטתם של העולים שהגיעו, וגם משפיע על בואם של עולים נוספים. ואף שיש

נושאים חשובים נוספים, כמו האפשרות לרכוש השכלה גבוהה בארץ, אפשרות לסיים את

הלימודים בבית ספר תיכון וכוי, ברור שנושא התעסוקה ונושא המגורים הם בכל זאת

הנושאים שישפיעו על המשך העליה, ממדיה ואופייה. אנחנו כמובן נתייחס לכל הדברים

ששמענו כאן, ונעשה כמיטב יכולתנו כדי לעזור.

אני מודה לכולכם. ישיבה זו נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:15 )

קוד המקור של הנתונים