הכנסת השלוש-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת העליה והקליטה

יום שני, כ"ט בתשרי התשנ"ג (26 באוקטובר 1992) , שעה 00;12

חברי הוועדה: ע' זיסמן - היו"ר

מ' מאיה

חי פורת

א' רביץ

השר לקליטת העליה י' צבן

ח' קצב - אחראי על מח' הדיור, משרד הקליטה

ע' גדור - משרד הקליטה

ע י טאוס - עוזר חשר

ד' קרלין - עוזרת השר

א' בן-שטרית - דוברת המשרד

ע י אדר - משרד האוצר

ט' ילין מור - מנהלת היח' לקליטת עליה, משרד העבודה

ע' הירשמן - מרכז השלטון המקומי

מ' יברר - יועץ שר החינוך לנושא קליטה

י' שוורץ - משרד הבינוי והשיכון

בי מנצורי - משנה למנכ"ל מחי העליה והקליטה, הסוה"י

קי פלדמן - מרכז השלטון המקומי

מי גרובר - יו"ר המה' לעליה, הועה"פ של ההסתדרות

ג' בן-ישראל - יו"ר לשכת הקשר של ההסתדרות והכנסת

ע' תמיר - יו"ר מטה התעסוקה בהסתדרות

א' רחמילביץ - התאחדות עולי אמריקה וקנדה

אי פרנס - יו"ר התאחדות עולי אמל"ט ויו"ר מועצת

ארגוני עולים

אי הלחמי - מנכ"ל התאחדות עולי צרפת

אי ביתן - מנהלת מחי הקליטה במועצת פועלי ירושלים

אי מיכאלי - עתונאית, עתון "וסטי" בשפה הרוסית

מזכירת הוועדה; ו י מאור

ע' הירשפלד

סדר-היום; דיווח השר לקליטת העליה על פעולות משרדו.



דיווח השר לקליטת העליה על פעולות משרדו

היו"ר ע' זיסמן;

אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אני רוצח לחודיע, מבחינה פורמלית, שהישיבה פתוחה

לכלי התקשורת, בהתאם לתקנות של הכנסת.

לפני כשלושה חודשים חיה השר יאיר צבן בפעם האחרונה בוועדה, כי הכנסת היתה

בפגרה קרוב לשלושה חודשים. אבל בתוך חחודשים האלה הוועדה קיימה מספר ישיבות והיו

לה כמה פעילויות. אני רק רוצה לציין את ההצלחה הגדולה ביותר שהיתה לנו בתיאום עם

השר יאיר צבו, בשלב יותר מאוחר גם בתיאום עם הרבנים הראשיים, ובעיקר הרב מרדכי

אליהו וגם שר התיירות עוזי ברעם, שממונה על משרד הדתות, ואני מתכוון לכך שקיימנו

דיון עם הקייסים שנמשך 3 - 4 שעות, ולאחר-מכן, בעבודה מאומצת שנמשכה 10 - 11 שעות

הבאנו, תוך תיאום ובשיתוף-פעולה פורה להפסקת השביתה, ואני מקווה שהוועדה בראשותו

של יועץ שר הדתות, ישראל ליפל, שצריכה לסיים את עבודתה ב-31 בחודש, תסיים את

העבודה כך שלא יהיה צורך להתמודד עם שביתה נוספת של הקייסים האתיופים.

אני מציין את זה, כי הוועדה פועלת כל הזמן, אם בהרכב מלא או מצומצם, כדי לקדם

את האינטרסים של העולים החדשים ולסייע להם בקליטתם בארץ, ואנחנו עובדים בתיאום

מלא ובשיתוף-פעולה עם משרד הקליטה ועם השר.

מאחר שהשר לקליטת העליה עומד לסקור בפנינו את פעילות המשרד, וגם את הבעיות

שיש לו מסביב לתקציב המשרד, אני רוצה לשאול בקצרה כמה שאלות. 1. לאחר 100 ימים

בערך של תיפקודך כשר, האם ארזה חושב שסל הקליטה ושאר סוגי הסיוע לעולים שהממשלה

ואתה הבטחתם הם ברכה מתאימה המבטיחה לעולים את הצרכים הבסיסיים בתקופה הראשונה

והקשה ביותר כשהם מגיעים לארץ וצריכים להתאקלם בחברה הישראלית?

2. אני בטוח שהשר יושב לדבר על כך, אבל בימים האחרונים נתקלנו בתופעות

חמורות. האם יש גם דאגה לקבוצות החלשות מקרב העולים, לגמלאים? בעקבות הדיווחים

על העסקת ילדים אתיופים בנתיבות, האם מקפידים על אכיפת החוקים הסוציאליים המגנים

על זכויות העולים?

השבוע נפתחה שנת הלימודים באוניברסיטאות. האם יש הגדלה משמעותית במלגות

הקיום לסטודנטים העולים? האם כל מה שאנחנו עושים כדי לסייע מספיק, ומה צריך לעשות

כדי להוסיף?

ושאלה אחרונה. מלבד העליה מהגוש שהיה פעם ברית-המועצות, האם יש חדש גם בנושא

השלמת עלייתה של יהדות אתיופיה, אבל גם לגבי הקליטה הכלכלית והחברתית שלהם ושל

אלה שבאים בזמן האחרון מארצות מצוקה אחרות?

אדוני השר, בבקשה.

שר הקליטה י' צבן;

תודה רבה, אדוני היושב-ראש וחברי הוועדה. אני מודה לכם על ההזמנה ואני בטוח,

לאור הנסיון הקצר של שלושת החודשים וחמגעים שהיו לי עם יושב-ראש הוועדה, שבין אם

יהיו לנו ויכוחים כאלה או אחרים, בין אם תהיה בוועדה בקורת, שאני אראה אותה יותר

צודקת או פחות צודקת, יש לי הרגשה חזקה שמצפה לנו תקופה של שיתוף-פעולה הדוק

ופורה עם הוועדה. הדוגמה שנתת, של הטיפול בפרשת הקייסים, היא בהחלט דוגמה טובה

של שיתוף-פעולה מאד הדוק, מאד הרמוני, ומאמץ משותף, כאשר כל הגורמים רואים לנגד

עיניהם יותר מכל, ראשית-כל במקרה הזה, את הצד האנושי של הבעיה, וכמובן גם את הצד

החברתי ואת האינטרס של קליטת העדה המיוחדת הזאת.

אתה מבקש ממני נקודת תצפית לאחר 100 ימי חסד, וזו הזדמנות לומר שבארץ הזאת

המושג של 100 ימי חסד בכלל השתבש. כי מה זה 100 ימי יוסד? 100 ימי חסד פירושו

קיבלת משרח, 100 ימים אנחנו לא שופטים אותך, אלה ימים שאתה



ב"הרצה". אנחנו מתחילים את הספירה הבקורתית מהיום ה-101. אתה פותח את העתונים

בתום 100 ימי חסד, ואם איזה עושה לי סיכום של 100 הימים, זה לא 100 ימי חסד.

הכוונה היא שב-100 הימים הראשונים תיכנס, תלמד וכו'. אני יצאתי די בסדר, פהות או

יותר, אבל אני מדבר על הקונספט. הקונספט הוא בדיוק הפוך, ש-100 ימים לא שופטים

אותך והספירה מתחילה מהיום ה-101. אבל 100 הימים הראשונים, כפי שציינת, מאפשרים

להעריך דברים באופן יותר מבוסס.

אני רוצה להזכיר לכולנו שאנחנו עדיין פועלים במסגרת תקציב 1992 . ודאי שפה

ושם אפשר לעשות סטיות, אבל מדיניות חדשה ותקציב חדש באופן רציני ניתן יהיה לשפוט

רק במהלך 1993.

למרות זאת אנחנו יכולים, כמובן, לסמן כבר מגמות ולבטא איזה שהן הערכות. לכן,

כדי שלא אחמיץ תשובה לאחת משאלותיך אפתח דווקא בתשובה לשאלותיך, פרט לאחת, שאותה

אשלב במהלך הסקירה.

לשאלתך אם הסיוע שאנחנו נותנים לעולים הוא מספיק, התשובה היא שהוא לא מספיק.

מספיק או לא מספיק היא שאלה שאין לה שעור, אבל אני חושב שבנקודות מסויימות נהיה

חייבים שוב ושוב לבחון דרכים לשיפור. אתה דיברת על קבוצות חלשות. אני אינני שקט

לגבי הקבוצות החלשות האלה, לגבי מוגבלים, נכים, והטיפול בהם מהבחינות השונות, החל

מפתרון בעיות הדיור שלהם וכלה באספקת עבודה מתאימה להם. אינני מתכוון לקבל שום

קונספציה שאומרת שהחובה היחידה שלנו היא לספק לעולה נכה את גימלת הקיום שלו,

בנורמה שמקובלת היום בארץ לגבי נכים.

במידה שמדובר בנכים ומוגבלים שיכולים לעבוד, חובתנו לעשות הכל ולחפש להם

עבודה מתאימה, גם אם מדובר בעבודה יזומה. אם יש הצדקה מלאה למושג עבודה יזומה,

ההצדקה היא לקבוצות כאלה. לצורך זה עבודה יזומה זה גם תיגבור תעסוקה של נכה

במפעל של המגזר העסקי, עם הבנה עם בעל המפעל. וכמובן, לפתור את שאלות הדיור של

הקבוצות החלשות, שבהמשך נדבר על כך.

לשאלתך בענין העסקת הילדים בנתיבות. הפרשה הזאת מחרידה, כמובן. אגב, זה

קיים לא רק בנתיבות, ולא רק לגבי ילדים אתיופים. יש גם ילדים רוסים שעובדים

בשווקים. העובדה שמשלמים להם כמה שקלים זה שיפור בתנאי ההעסקה. אינני יודע איזה

איגוד מקצועי השיג את זה. בשעתנו מצאנו ילדים רוסים שעובדים בשוק רק תמורת עודפי

ירקות ופירות.

התופעות האלה הן מחרידות. אני יודע שהפער העצום בין היצע וביקוש מזמין

תופעות של הפרת חוק וכדומה. אני דיברתי עם השר בנימין בן-אליעזר שמופקד על משרד

העבודה והרווחה, והוא אמר לי שיש לו תוכנית, שהוא גם הגיע בה לידי הבנה או ראשית

הבנה עם האוצר, למאמץ מיוחד של תיגבור פיקוח נגד תופעות של הפרה סיטונאית של חוקי

העבודה האלמנטריים במדינת ישראל. אני אינני מתכוון להרפות מהענין הזה.

לגופה של הסקירה, ואתחיל בנתונים על העליה. מראשית השנה ועד היום עלו 58,712

עולים, מתוכם 48,417 מארצות חבר העמים. בחלוקה רבעונית אני יכול לומר שברבעון

האחרון של יולי - ספטמבר יש גידול של 38% לעומת חרבעון הקודם של אפריל - יוני.

אי רביץ;

זה גידול עונתי?

תיכף אומר על זה משהו. למרות ש-38% זה לא מספר שולי - זה לא גידול של 7% או

8% - אני מציע לכולנו להיזהר מקבלת מסקנות חפוזות שזה מסמן מגמה. אפשר להניח,

שהידיעה על קבלת הערבויות, שיש ממשלה חדשה שמכריזה השכם והערב על שינוי סדר

העדיפויות, שכל הדברים האלה אולי השפיעו.



יש לנו ידיעות על כך שעם חילופי השלטון, מספר ניכו- של עולים חדשים שידרו את

הציפיות שלהם מהשלטון החדש לחו"ל. הם אמרו: עכשיו אנחנו מקווים שיחול שיפור,

וכו', ואולי זה קצת עודד. אבל אני מציע לא לנוח על זרי דפנה, אלא לקחת בחשבון

דבר אחד, והוא שהיום יש מצב מיוחד במינו בארצות חבר המדינות. יש ויכוח גדול

בציונות מה חזק ממה - כוח הדחיפה של יהודים לצאת מהגולה, או כוח המשיכה של ישראל.

ההסטוריונים כבר קבעו שלצערנו כוח הדחיפה היה יותר חזק.

היום אנחנו נמצאים במומנט שאולי מאות אלפים - אני לא מגזים, אינני יודע אם זה

200,000 או יותר - אבל מספר גדול של יהודים בארצות הבר העמים עסוקים בחישוב

רציונלי אם לצאת או לא, ואם לצאת - מתי ולאן, לארצות-הברית, לגרמניה, לארצות

אחרות, או לישראל, והם ממש מחשבים את צעדיהם. אינני יודע אם שמעתם את השיקולים

שקשורים בליברליזציה בברית-המועצות, בפריבטיזציה. יהודים פתאום יכולים לממש את

הכשרון היזמי שלהם. יש מיושבות על חוקים שמאפשרים לרכוש את הדירה מהשלטון בסכום

של 1,500 - 2,000 - 3,000 דולר ואחר-כך למכור אותה. כל מיני שיקולים כאלה יכולים

להשפיע.

אני אומר את כל הדברים האלה מפני שלפי דעתי בתקופה הקרובה האופן שבו תשתקף

קליטת העליה בישראל יהיה לה משקל מאד רציני לגבי מימדי העליה. זה לא הדבר שיקפיץ

את העליה מ-70,000 ל-200,000 או ל-300,000, אבל זה הדבר שיכול להקפיא את העליה

מ-70,000 ל-120,000 או ל-130,000.

אני רוצה לומר משהו לגבי הירידה של העולים. לפי דעתי, אצל חלק מהאישים

המתבטאים בנושא העליה, ואצל חלק מהתקשורת חל שינוי כלשהו בהתייחסות לעליה,

וכתוצאה מכך מתפרסמות כל מיני ידיעות שמטילות דופי בעליה. אני רוצה שתדעו שמכל

העולים מברית-המועצות לשעבר שעלו לארץ מאז 1989 ועד היום רק 2.4% נמצאים כרגע

בחוץ-לארץ. אלה שנמצאים בחו"ל לא כולם יורדים. לי יש קרובי משפחה שנמצאים עכשיו

בחו"ל והם עומדים לחזור מפני שאחד יצא לטיול ואחד נסע לכנס מדעי.

לפי הנתונים של היום, אחוז הירידה מקרב העולים מדהים בקטנותו. מי שיודע מה

היה בעליות הקודמות מאז ראשית המפעל הציוני בארץ, זה אחוז מדהים. אינני אומר שזה

יהיה הנתון להבא, כי יש כמה אפשרויות פתוחות בארצות אחרות, ויש עוד שאלות.

אתן לכם עוד דוגמה של פרסומים, ואני מציע לכל מי שמעורב בענין ויכול להשפיע,

לדאוג לא להוציא את דיבת העולים רעה. היה פרסום על סקר של המשטרה בקשר למעורבות

של עולים חדשים בתאונות דרכים, ושם מצאו נתון אחד לא סימפטי, וזה נכון, שבשעה

שישראלים מעורבים בתאונות דרכים ובודקים לאחר-מכן איזה אחוז מהם לא היה לו רשיון,

זה בדרך-כלל 3% -4% -5% . בקרב העולים החדשים נמצא שקרוב ל-25% מנהגים שהיו

מעורבים בתאונות דרכים אין להם רשיון. אבל הנתון העיקרי בסקר של המשטרה היה אחר

לגמרי והוא לא פורסם כלל. הנתון האחר היה שעל כל 1,000 נהגים עולים חדשים מחבר

חמדינות יש בממוצע שש וחצי תאונות דרכים בשנה, ועל כל 1,000 נהגים ישראלים יש

17.9 תאונות. אגב, זה נתון שמדגיש שלגורם האנושי יש משקל יותר מאשר רבים מאתנו,

כולל אני עצמי, נטינו לתת. נכון שצריך להכניס לזה שהעולה הרוסי נוסע פחות

במכונית, גם כשיש לו, כי יש לו פחות כסף לדלק. אבל אחרי שתקזזו את הכל, זה לא

יחס של 1 ל-3. הנתון הזה מלמד דבר אחר לגמרי, וזה כולל את ה-25% שאין להם

רשיונות. לכן, בדברים האלה, לפי דעתי, צריכים להיות מאד זהירים.

אני רוצה לומר כמה דברים בענין התעסוקה, ואינני יודע איך להציג את זה, כי

עלולים לתת לזה פירוש לא-נכון. אפתח ואומר שאני מאד-מאד מודאג בנושא של תעסוקת

העולים, כמו בנושא של תעסוקת הישראלים שאין להם עבודה. אבל עם זה, אי-אפשר

להתעלם מהעובדה שגם ממצאים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, גם ממצאים של מיקר מיוחד

שערך הג'וינט, וגם ממצאים של מחקר מיוחד שערך מכון "תצפית", שלושתם מגיעים

לנתונים מאד דומים. אם ללכת לשורה האחרונה, הנתונים אומרים ששיעור התעסוקה בקרב

העולים בספטמבר 1992 הגיע ל-75% גברים - 84% ונשים - %68. כמובן שמי שמתקשה

למצוא עבודה אלה המבוגרים בני 50 פלוס, שתיכף אדבר על זה, ונשים.



כשבודקים בסטטיסטיקה רואים שיש הבדל משמעותי ביו העולים שנמצאים בארץ שנתיים

פלוס לבין העולים שנמצאים בארץ שנתיים מינוס. זו תוצאה של שני דברים. א. המדינה

בכל-זאת מספקת כל מיני אפיקים ומסלולים, דרך הכשרה מקצועית ודרך כל מיני פעילויות

אחרות לפתרון בעיות. אבל כנראה שכושר ההיקלטות העצמית, לפי הערכתי וכפי שאני

מבין מקריאת המחקרים, אני מגדיר את זה בערך של שני--שלישים מהעולים, לא יותר, כי

בשליש אהד יש קשישים בני 50 פלוס, נכים, מוגבלים. השיעור הוא אולי קצת פהות

משני-שלישים, אולי 60%. יש כושר היקלטות בלתי-רגיל שתלוי ביכולות שלהם.

אני מוכרח לומר לכם שהעיון במחקרים האלה פתח את עיני לגבי ההבנה של מה שקרה

למהגרים היהודים מרוסיה הצארית בארצות-הברית לפני 80 ו-100 שנה. הרי הם באו לשם

מהישיבה חסרי-כל, בלי שום מכשירים, מהישיבה, בלי שפה, בלי מקצוע, ושני-שלישים מהם

הסתדרו. כנראה שיש כאן כשרון שאי-אפשר לבטל אותו. לכן אנחנו חייבים מאד-מאד

לסייע לכשרון הזה ולדאוג שהוא ימוצה.

אבל, וכאן יש אבל גדול, חלק ניכר מהעולים שיש להם עבודה עובדים בשכר-לא-שכר,

בתנאים-לא-תנאים, לא במקצוע שלהם ולא במקצוע קרוב למקצוע שלהם. לכן אינני מציע

בשום אופן להסתפק בנתון הזה, שהוא חלקית מעודד, ולנוח לא על זר דפנה ולא על פרח

אחד של זר דפנה. אל נשלה את עצמנו, זו תמונת-מצצב לרגע זה. אבל אם מישהו חושב

שאפשר להמשיך להקפיא את התמונה הזאת, וכל אחד במקום שלו, זאת אומרת עם אותם תנאי

שכר, עם אותם תנאי עבודה, עם עבודה זמנית, לא קבועה, עם חרדה ליום המחר, עם עבודה

לא במקצוע, ולפעמים במרחק עצום מהכישורים המקצועיים שלו, שלא תהיינה אשליות.

אני מעריך ששליש מהמועסקים, או 30% מהם עובדים לא במקצוע ולא במקצוע קרוב

למקצועם, ואולי צריך להוסיף לזה עוד 20% שעובדים בתנאים--לא-תנאים. כלומר, אני

חושב שלגבי כ-50% מהעולים בעייתם הולכת ונפתרת בצורה הגיונית סבירה, וזה יפה, אבל

כ-50%, או קצת פחות מ-50% מהעולים, שלא נשלה את עצמנו שבעייתם פתורה. כלומר, גם

אם זמנית יש להם עבודה, צריך לעזור להם למצוא פתרונות יותר הולמים.

אמרתי כבר מעל במת הכנסת ואני לא אחד אחדל מלומר את זה, שהנושא של עבודה

במקצוע זאת לא רק שאלה כלכלית, זו שאלה חברתית ושאלה נפשית מדרגה ראשונה. זה

קשור לבעיית הזהות של האנשים האלה, מפני שהם כבר לא רוסים, הם עדיין לא ישראלים,

אצל רובם הרקע היהודי הוא אפסי או עני מאד, ולאדם בחברה המודרנית, בין אם הוא

באירופה או בארצות-הברית או בברית-המועצות, המקצוע והגאווה המקצועית הם חלק

מהמרכיבים של הזהות, וכששוללים מאדם את המקצוע שלו, כשרופא אינו יכול להיות רופא,

ומדען אינו יכול להיות מדען, וצייר אינו יכול להיות צייר, ומורה אינו יכול להיות

מורה, ושוללים ממנו את הגאווה המקצועית, מחריפים את משבר הזהות שלו.

בתקציב השנה הבאה הוגדלו התקציבים לפתרון בעיות התעסוקה של העולים, בייחוד

במסלולי ההכשרה המקצועית, ההסבה המקצועית וההכשרה הפנים-מפעלית. זה חל ראשית-כל,

כמובן, לגבי משרד העבודה והרווחה, גם לגבי משרד הקליטה, ואנחנו שוקדים עכשיו על

פיתוח תוכניות נוספות חדשות לניצול התוספות הללו.

אני רוצה להסב את תשומת-הלב לבעיה שכבר הזכרתי, בעייתם של בני 50 פלוס, של

טרום-פנסיה. אני רוצה שכולנו נהיה מודעים לעובדה שגם אם תתחיל צמיחה מאסיבית

במשק ושיעורי האבטלה הכלליים י ירדו, עובדים מובטלים בני 50 פלוס עלולים ברובם

להישאר בשולי הדרכים, כי בקלקולציה של המעסיק הפרטי, הפירמה הפרטית, לא כדאי

להתחיל להעסיק אדם בן 50.

אנחנו לא יכולים להשלים עם העובדה הזאת, לא מבחינה אנושית, לא מבחינה חברתית,

לא בשל העובדה שאנחנו קראנו להם לבוא הנה ויש לנו אחריות כלפיהם, ולא מבחינת

העובדה שמדובר באנשים שיכולים עוד לתרום. אלה אנשים בעלי כישורים ובעלי נסיון

שיכולים לתרום, וזה יהיה בזבוז- בלתי-נסלח אם תשים אותו בשולי הדרך, רק מפני

שהקלקולציה של האיש הפרטי אומרת לא להעסיק אותו. וכאן המקום של המעורבות שלנו

להיכנס ולקדם את הענין.



בתחום הדיור אני חייב לומר לכם שכרגע אני יותר אופטימי לגבי פתרון בעיות

הדיור של עולי אתיופיה. זה גם יחסית יותר קל, כי מדובר בקבוצה קטנה של 5,000

משפחות, מאשר לגבי פתרון בעיות הדיור של העולים מארצות חבר העמים.

לגבי עולי אתיופיה אפשר לומר שאנחנו מצויים כמעט בהשלמה של תוכנית, שאני

מאמין שהיא תהיה מוסכמת גם עם משרד האוצר וגם עם משרד הבינוי והשיכון, שלפיה עד

סוף שנת 1993 שני-שלישים מהמשפחות האתיופיות יוצאו מאתרי הקרוואנים וישוכנו

בדירות קבע. השליש השלישי ייכנס בהמשך לדירות קבע, ולא ב-1997.

היו"ר ע' זיסמן;

לאן הם יעברו?

שר הקליטה י' צבן;

כפי שאתם יודעים, בקדנציה הקודמת סימן משרד הבינוי והשיכון, בתיאום עם משרד

הקליטה, 5,981 דירות לעולי אתיופיה. בבדיקה של ועדה בין-משרדית לנו ולמשרד

השיכון נמצא שמתוך הדירות האלה ניתן לנצל רק כ-3,000, כי הדירות האחרות נמצאות או

במקומות מרוחקים או במקומות ובמצב שהמדיניות שלנו לגבי פיזור העולים האתיופים

בשכונות ובשיכונים שונים לא מאפשרת את ניצול המלאי הזה. אנחנו לא יכולים ולא

רוצים לכפות על העולים מאתיופיה איפה לגור, וכפי שאתם יודעים, הם אינם מוכנים

לגור אלא במרכז הארץ. יש בזה היגיון מסויים, כי הם צריכים את התימוכין ההדדיים

והם צריכים זמינות של תעסוקה, כי ברוב המקרים זה קשה פי אלף לפתור את בעיות

התעסוקה של האתיופים מאשר לפתור את בעיות התעסוקה של הרוסים, ואנחנו צריכים לעזור

להם.

אני רוצה לתת לכם דוגמה, ואני מבקש שתקחו את זה בחשבון גם לעתיד. כי יש הרבה

פעמים שיש מניפולציות תקשורתיות של גורם אינטרסנטי כזה או אחר שמורידות את כולנו

מהפסים. אתם ודאי זוכרים את הפרשה של המלון בצפת. היו שם 160 משפחות. זו

הזדמנות לספר את הספור, אבל לא אבזבז את זמננו על הספור מאחורי הקלעים על גורם

ממסדי כזה או אחר שיש לו אינטרס מלו נאי כזה או אחר. חיו שם 160 משפחות. אנחנו

הצענו לכל 160 המשפחות דירות בצפת. יותר מזה, במשך חודשיים עבדו אנשינו במסע

הסברה בנסיון לשכנע את 160 המשפחות לקבל דירות בצפת, והם בשום אופן לא הסכימו.

אחרי חודשיים 15 משפחות השתכנעו. ברגע האחרון 6 מהן נסוגו ונשארו 9 משפחות

שרוצות לגור בצפת, והשאר הלכו מרצונן לבארותיים, והיום הם אומרים שבבארותיים הם

יותר מרוצים מאשר בצפת. עם כל הכבוד לראש עיריית צפת, צר לי שהוא נכשל כאן כשלון

טראגדיה, לוקחים בכוח. דרך אגב, ידו של משרד הקליטה לא היה

בזה. אני יכול לרחוץ בנקיון כפי, זה מעני י נה של הסוכנות היהודית. אבל זה לא

נכון, לא אמת.

זו דוגמה קלאסית. בצפת עומדות לרשותנו דירות למען האתיופים ולא יכולים לנצל

אותן.

אנחנו רוצים שהם ייקלטו. אנחנו לא רוצים לעשות גיטאות אתיופיות, לא רוצים

לעשות שיכונים אתיופיים, כי אנחנו יודעים במה זה ייגמר. אם יש בלוק של 16

משפחות, המצב האידיאלי הוא שיהיו בו שתי משפחות אתיופיות. במקום שזה נעשה בצורת

פיזור כזאת זה הצליח.

אם יש ראש עיר אחר שאומר: אל תכניס לי כאן אף אתיופי, אז תסלחו לי, זו

גזענות. אבל אם אומר לי אבי אלדר: בשכונה הזאת יש 700 משפחות, תכניס 60 - 70

משפחות, אני אומר שזו דוגמה של גישה אחראית ורצינית לענין. ואם תנסה להעמיס עליו

לא 60 משפחות אלא 300, האחרים לא יבואו לשם, ועל-ידי כך עוררת את הבעיה הגזענית.

לכן אנחנו צריכים להיות זהירים מאד בטיפול בסוגיה הזאת.

לגבי בעיות הדיור של העולים מארצות חבר העמים. אני שמח שיש היום הסכמה

עקרונית עם האוצר. עם שר הבינוי והשיכון מלכתחילה היינו בעמדה חד-משמעית משותפת



בענין הזה, שברור שלחלק מסויים מעולי ברית-המועצות לשעבר צריך יהיה למצוא פתרונות

דיור ציבוריים. אי-אפשר יהיה לשלוח אותם לשוק המשכנתאות, כי קשיש, נכה ומשפחה

חד-הורית לא יקבלו משכנתא, וגם אי-אפשר לשלוח אותם לשוק שכר הדירה ולומר להם: אני

אסייע לך בשכר-דירה. כי אדם צעיר די מטורטר מזה שהוא צריד כל שנה-שנתיים לעבור

דירה, אבל משפחות של מוגבלים או קשישים לא תעביר אותם דירה כל שנה - שנתיים, ולא

יעזרו כל ההתחכמויות. אני מצטער שאנחנו נסוגונו בצורה דראמטית כזאת ממדיניות

השיכון שהיתה כל השנים לגבי עולים חדשים, שברור שקולטים אותם בדיור ציבורי.

אני יודע שהתחיל פולחן חדש של כוחות השוק בכל התחומים, ובעיני זו ממש עבודה

זרה, אבל יש גבול. אני חושב שצריד להגדיר שלאחוז מסויים ממשפחות העולים צריך

להבטיח דיור ציבורי, כמו שנהגנו תמיד. העקרון הזה מוסכם, והשאלה עכשיו היא כמה

דירות יועמדו לרשות הענין, ואני מקווה שהדבר הזה ייפתר בתקופה הקרובה.

בינתיים נעשה מאמץ גדול בענין המשכנתאות החדשות לעולים חדשים רוסים, שמתארגן

והולך ממש בימים אלה.

ע' אדר;

למיטב ידיעתי זה עדיין לא פורסם.

יהיה מאמץ בתחום המשכנתאות לרכישת דירה, שיהיה, אגב, גם לגבי ישראלים. לגבי

עולים חדשים אולי נצליח לתגבר את המשכנתא שלהם, אולי לא, ואנחנו נעבד בהתאם

לנתוני התקציב, יחד עם משרד השיכון ומשרד האוצר את הפתרונות לאנשים שיכולת פתרון

הבעיה בכוחות עצמם היא מוגבלת.

את בעיית האתיופים נפתור גם בעזרת משכנתאות, שיהיה, ודאי, אחוז קטן. גם

בעזרת סיוע לשכר-דירה, גם בעזרת דירות נר, גם בעזרת דיור ציבורי. חלק מהפתרונות

הללו נפעיל גם על הקבוצות החלשות בקרב העולים מארצות חבר העמים.

אנחנו עומדים בפני בעיה קשה. ב-31 בדצמבר אנחנו עומדים לקבל מהסוכנות את

האחריות לבתי המלון. חלק מבתי המלון נמצאים כבר היום באחריותנו. זו סוגיה די

קשה, שאת הדיה אתם שומעים מדי פעם. אני מקווה שתוכנית השיכון שנעבד יחד תניח

יסוד לפתרון.

חי פורת;

האם החוק בנושא הערבויות שינה בפועל משהו בתחום המשכנתאות? האם כתוצאה מזה יש

הטבה בסופו של דבר?

באופן כללי בעיית הערבים עדיין קיימת, וגם בישיבת הממשלה אתמול היה ראשית של

דיון ועמדו לקבל החלטה בכיוון זה, אבל התברר שהדבר הזה עדיין טעון בדיקה נוספת.

בהמשך הישיבה תשמעו סקירה קצרה על אתרי הקרוואנים. אנחנו מדברים לא רק על

האתרים שיש בהם עולים מאתיופיה. יושב כאן עוזי גדור מהמשרד שקיבל עליו את

האחריות לכל הנושא האתיופי במשרד והוא גם יציג בפניכם את מפת האתרים ואיך אנחנו

מנסים להתמודד אתם. כפי שאתם יודעים, אני העברתי בקבינט הקליטה החלטה על מבצע

ארצי לשיפור איכות החיים באתרי הקרוואנים, שחיים בהם לא רק האתיופים אלא כל אתרי

הקרוואנים. כי נקודת ההשקפה שלי היא שגם אם נגזר על האנשים לגור באתרים אלה,

אפילו חצי שנה או שנה, הם ראויים ואפשר לספק להם איכות חיים יותר טובה, גם במובן

הפיזי וגם במובן החברתי.



הקימונו ועדה מיוחדת ומתחילה התארגנות. אני חושב שזה יהיה מבצע מועיל וגם

יפה. נגייס את ארגוני המתנדבים השונים, ארגוני העולים, ארץ-ישראל יפה, תנועות

הנוער, הצבא יהיה משולב בעניו הזה, מפעלים, מועצות פועלים וכדומה. כל הגורמים

האלה יקבלו בקרוב את ההזמנה להיערכות בענין הזה, וכוונתנו היא לנסות להעלות את

איכות החיים שם, עד כמה שניתו במסגרת הזאת, מבלי לסמו שאנחנו מתכוונים להפוך אותם

לשיכוני קבע. המטרה העיקרית היא לפנות כמה שיותר מהר את אתרי הקרוואנים.

היו"ר ע' זיסמן;

אין יותר עזרה של קהילות יהודיות מארצות-הברית? מפעל שיקום השכונות לא קיים

יותר, אבל אולי הוא יתחדש עכשיו.

יש משהו במה שאתה אומר. הבעיה היא שהפדרציות מחוייבות למגבית, והמסלול הוא

לא תרומה לפרוייקט ספציפי אלא למגבית. עם זה, בשיקום השכונות היתה להם הרגשה שהם

יכולים לחבר אחד לאחד את התורם עם הפרוייקט שלמענו הוא תורם. אתמול נפגשתי עם

הפדרציה של סו-פרנציסקו, והם מחפשים איזה שהוא קשר ואנחנו נחבר אותם, ביו יושאר,

לאתרים האלה. הם גם יצאו לסיור בכמה מהאתרים.

בענין האתיופים. הווועדה המשותפת לנו ולמשרד הדתות בענין הקייסים קיבלה עד

עכשיו 3 חחלטות בהסכמה משותפת ביו המשרדים וביו העדה והקייסים, ושלוש ההחלטות הו

אלה: א. שהם מקבלים את זה שכצעד ראשון יוגדר מעמדם של הקייסים כמעין רועים

רוחניים של הקהילה האתיופית במקומם, ואנחנו דנים עכשיו במשכורות ובתנאים

הסוציאליים שלהם, ובהגדרת פונקציות מסויימות שהם יעשו כמנהיגים של הקהילה שלהם.

ב. יש הסכמה של צירוף קייסים למועצות הדתיות שיש בהם ריכוז גדול של אתיופים,

וצריך לדעת שמבחינתם זה צעד חשוב. ג. אותה החלטה ישנה שקיבלה תוקף של בג"ץ,

שמשום מה - ולדעתי ה"משום מה" הזה הוא מרגיז מאד - לא בוצעה עד היום, והיא הקמת

המרכז למורשת יהודי אתיופיה. אנחנו מתכוננים לדחוף את הנושא הזה קדימה, ובתוך

המרכז הזה לתת באגף מסויים מעמד לקייסים, באגף אחר לתת אפיק להכשרת קאדרים צעירים

של העדה. כלומר, למצוא לכל הגוונים של העדה את אפיקי הפעולה של המרכז הזה, ושהוא

לא יהיה רק דבר מוזיאוני שמנציח את המורשת התרבותית שלהם.

בנושא העיקרי, שהוא כמובו עריכת הנישואין, עדייו אין פתרון. מסתמנות פשרות

והבנות, שאינני רוצה כרגע לפרט אותו כדי לא להכשיל אותו. צריך לדעת שהבעיה

העיקרית והקשה ביותר היא הדרישה של הטבילה, להבטחת היהדות של העולים. זה הדבר

שמלכד את הקייסים עם הצעירים. כי צריך לדעת שלגבי המעמד של הקייסים, לא כל העדה

איכפת לה עד כד כך מעמדם של הקייסים, אבל הנושא של אי-הכרה מלאה ביהדותם הוא דבר

שפשוט קשה להם אתו עד אימה. אני מביע כאו את השקפתי האישית. אני חושב שאנחנו

עושים להם חטא נורא ואני חושב שאלה שהכריעו כפי שהכריעו, טעו, אבל הם נהגו לפי

מצפונם ולפי תפיסתם את ההלכה והם ראו עצמם מחוייבים. זה ויכוח שאנחנו יודעים

שהוא ויכוח קשה מאד, אבל אלה דברים מאד בעייתיים.

אם יודעים שיש בעיה קשה מאד של הפלאשמורה. אני רוצה מראש לומר לכם שכל

החלטה שתתקבל בעניו הפלשמורה, מקצה עד קצה, תיצור בעיה. מה זה מקצה עד קצה? יש

קצה אחד שאתה תאמר שכל מי שמגדיר עצמו כפלאשמורה אני מעלה אותו לישראל אפילו בלי

אני לא מעלה אף אחד. ובתווך יש סקאלה של החלטות

שכאילו מפשרות בין שני הקצוות. כל החלטה שנקבל תפצל את העדה, תהיה שנויה במחלוקת

בדעת הקהל הישראלית, תהיה שנויה במחלוקת בדעת הקהל היהודית, ותהיה מצולמת במוקד

להתעניינות בדעת הקהל הבינלאומית על,-ידי הCNN-, כי זה מצטלם נהדר בטלוויזיה.

הוקמה ועדת שרים בראשותי, בהשתתפות שר החוץ, שר המשפטים, שר הפנים, השר

המופקד על משרד הדתות ובהשתתפות קבועה של יושב-ראש הנהלת הסוכנות היהודית מר שמחה

דיניץ, מכיווו שהבעיה נושאת אופי לאומי, הסטורי, תרבותי, דתי בלתי-רגיל, ואני לא

מכיר אדם אחד מחשובי האינטלקטואלים של הארץ הזאת שדיברתי אתם על הבעיה הזאת שלא

אמר לי שזאת הבעיה הסבוכה ביוינר שהוא עמד בפניה. כדי לקצר את התהליך החלטנו לא



להקים ועדה ציבורית אלא להקים ועדת שרים, כפי שהקימונו, ולצרף אליה 10 יועצים

מטובי האנשים מתהומים שונים, כולל 3 רבנים. יש גם ועדת מומהים שעובדת לידינו, גם

היא מאד הטרוגנית מבחינת הדיסציפלינות ומבחינת התפיסות, ואנחנו נשתדל להוציא את

מסקנותינו עד סוף נובמבר, ולכל היותר עד הימים הראשונים של דצמבר, ואז, כמובן,

נבוא לכאן לשתף אתכם בדבר.

היו"ר ע' זיסמן;

אבל מה לגבי אלה שפועלים שם ומדליקים בהם את הזיקה לישראל?

שר הקליטה י' צבן;

אני שמח על הערת הביניים שלך ואני רוצה שהוועדה תנסה להפעיל את השפעתה. יושב

אתנו כאן חבר-הכנסת חנן פורת, שיש לו בענין הזה דעה די מגובשת, ואולי גם הוא יכול

להשפיע - אם הוא ירצה, אינני יודע אם הוא השתכנע - על האנשים שעושים במלאכה.

מי שיש בו זיק של אחריות ושל חשבון אנושי רציני עד הסוף, נוטל על עצמו אחריות

נוראה, פשוט נוראה, אם הוא מנסה היום לעורר גלים של נכונות לעליה בקרב הפלאשמורה.

אם נחליט שכן, גם אז הדרך ארוכה. לממשלת אתיופיה יש היום

עמדה נוקשה. יש כאלה שרצו לפתור את הבעיה על-ידי הסתתרות מאחורי העמדה של ממשלת

אתיופיה. אני נגד זה, מפני שזה גורם אחד בתוך תמונה רחבה. הרי ממשלת אתיופיה גם

התנגדה להעלאת ביתא ישראל. אנחנו יודעים שבמחירים מסויימים הבעיה נפתרה. מי

שמשוכנע עד עומק נפשו שצריך להעלות את הפאלשמורה, צריך לפחות לנסות. ראשית-כל

צריך לקבל החלטה ואחר-כך לנסות, אבל כרגע הם נגד פעילות בתחום הזה.

אנשים, מעודדים על-ידי גורמים מסויימים עוזבים שם את הכפרים. הוא לא חייב

להגיע לכפר, הוא עוזב את האדמות שלו והוא לא יקבל אותן חזרה. זו טראגדיה. ואם

כאן תהיה החלטה שאותו איש, אווזה משפחה, נניח בהסכמה כללית של כולנו, דינה לא

לעלות לישראל, מה עשינו להם?

חי פורת;

הם ידעו שבינתיים יש החלטה הפוכה של הארגונים היהודיים להפסיק בקרוב מאד לטפל

בהם גם מבחינה הומאנית?

ישבתי היום עם ראשי ה"ג'וינט" העולמי ויש לי התחייבות חד-משמעית שלא תהיה שום

נסיגה מהפעילות שלהם באתיופיה, ולא יהיה שום שינוי בפעילות שלהם שלא על דעתנו.

ח' פורת;

שינוי מהחלטה קודמת.

שר הקליטה י' צבן;

אני לא חושב. אינני רוצה להיכנס לזה.

חי פורת;

אני שמח לשמוע את זה.



שר הקליטה י' צבן;

זה סיכום חד-משמעי. לא תהיה שום נסיגה מהפעילות שלהם ושום שינוי עד שתתקבל

החלטה. יש כאן צעד אנושי מדרגה ראשונה, כי אנחנו שם. אם לא היינו שם צריך היה

להחליט אם אתה נכנס, אבל ברגע שאתה שם אתה לא יכול להתקפל בלי שקבעת מדיניות

בעניו הזה.

ע' זיסמן;

זאת אומרת שיש שם עוני סוגים של פעילות. יש פלאשמורה שהגיעו למקום ריכוז

באדיס-אבבה, ושם יש פעילות. זו פרשה אחת, זה כבר נעשה.

שר הקליטה י' צבן;

כו. עכשיו יש שתי פרשות.

היו"ר ע' זיסמן;

זה כבר נעשה והם באו לשם. חלק מהם הלכו מאות קילומטרים. אבל יש דבר אחר.

יש חברים, שבמימון, גם ציבורי-ישראלי עושים עבודה מיסיונרית שלילית. זאת אומרת,

התהליך הזה נמשך. אני אומר מילא לגבי אלה שכבר נמצאים שם.

אדוני השר, אמרת מה שאמרת והדברים חדרו לאוזנינו. אבל מה עם אלה שממשיכים

לפעול? מישהו צריך לעצור אותם. מדובר באזרחי מדינת ישראל, שאני יודע שהם חושבים

שהם פועלים בשם מדינת ישראל ובשם ממשלת ישראל. שם רואים אותם כשליחים רשמיים של

ממשלת ישראל, וזה דבר חמור ביותר.

שר הקליטה י' צבן;

אני מסכים אתך. אינני יודע באיזו מידה זה נעשה כרגע.

ד' קרלין;

זה נעשה.

אין לי ספק שזה נעשה גם עכשיו.

שר הקליטה י' צבן;

אני בעד זה שהוועדה הזאת, לאחר דיון, כמובן, תשמיע את קולה הברור בענין הזה.

בואו נעשה איזה סטטוס-קוו.

כפי שאמרתי, יש שתי בעיות. יש כ- 2,800 בCOMPOUND- , שמטופל באופן רשמי על-ידי

הסוכנות. יש למעלה מ-1,200 מחוץ לתחום, שזה פרטיזני, והסכנה היא שהאנשים ינטשו

את הכפרים שלהם ויירדו לשם בתנאים לא-תנאים, עם סכנה של מחלות, וזה ניווו. אנשים

נמצאים שם כבר שנתיים והם ללא עובדים ולא עושים דבר, והם מאבדים את הקשר שלהם עם

המקום הקודם שלהם. זו אחריות גדולה מאד. לכו, אנחנו צריכים לקחת את כל הדברים

האלה בחשבון.

הערה אחרונה לגבי הקליטה החברתית והתרבותית. א. הצבנו רכזי קליטה בכל האתרים

כדי לטפל בנושא הקליטה החבר-תית. חידשנו קשר יותר אינטנסיבי עם ארגוני המתנדבים

ונפגשנו עם נציגי ההתאחדויות ונתחיל לפתח מסלולים של פעולה משותפת ושל התייעצויות

משותפות אתם. היה כנס די מוצלח של ארגוני המתנדבים, באווירה שלא כל-כך איפיינה

את הכנסים הקודמים. אני גא מאד על כך שהוצאנו חומר יפה מאד לחגים, לחגי תשרי



הוצאנו פעם ראשונה דבר שלפי דעתי היה צריך לעשות כבר לעולים שבאו ב-1972. הוצאנו

חוברת הסברה על הלוה העברי, שזה דבר אלמנטרי, כי אי-אפשר להסביר שום הג שלנו בלי

להסביר את הלוה העברי. חוברת שנפתחת במשפט: בא' בתשרי חל ראש השנה, זה כמו משפט

בסינית לעולה מרוסיה שאין לו שום רקע יהודי. אני חושב שהחוברת שהוצאנו עוררה

עניו. אגב, יש כבר הדים מהמקומות לגבי החוברות האלה.

אני מצטער שמישהו דלה בדל פסוק מאהת ההוברות כדי לנסות לתת להן צביון שפוגע

ברגשות של אנשים דתיים. אני חושב שכל משקיף דתי אובייקטיבי שיקרא את החוברות

האלה יודה שאין שם אבק של התייחסות בוטה או עויינת לגישתו של האדם המאמין. יש שם

נסיון להציג את ההג גם בפריסה ההלכתית שלו, אבל גם בפריסה של ראייה

תרבותית-הסטורית, וההצגה בפריסה ההלכתית היא מתוך כבוד מלא לאמונתו של האדם

המאמין. אני הושב שגישה אחרת לגבי העולים מברית-המועצות לשעבר פשוט תחטיא את

מטרתה.

הייתי רוצה שעוזי גדור יציג בכמה דקות את מפת האתרים שלנו ויאמר כמה מלים על

מה שאנחנו עושים שם.

עי גדור;

היום יש בארץ קרוב ל-50,000 עולים מאתיופיה. מחציתם הגיעו עד גל ב', זאת

אומרת "מבצע שלמה" והתקופה שקדמה לו, מחציתם ממה שנקרא גל בי. הרוב המוחלט של

העולים שהגיעו בגל אי גרים בדיור קבע - כ-4,000 משפחות שמונות כ-20,000 נפש.

הי פורת;

איפה הריכוזים העיקריים?

עי גדור;

הריכוזים הם בערך מחצית במה שנקרא חדרה-אשדוד. המחצית האחרת נמצאת במספר

ריכוזים גדולים, שהבולטים ביניהם הם עפולה, באר-שבע, קרית-גת, אשקלון. לא היו

בגל אי עולי אתיופיה בישובים חלשים במיוחד. זאת אומרת, נשמר היטב הכלל שלא

מסייעים לעולי אתיופיה להגיע לישובים חלשים במיוחד, ואני מתכוון לאותן עיירות

שעולי אתיופיה לא יסייעו להן והעיירות לא יסייעו לעולי אתיופיה.

השאלה אם הם מרוכזים בשכונות מסויימות או שהם מפוזרים.

ע' גדור;

להוציא חריגים בודדים שאפשר למנות אותם על כף יד אחת, בולם מפוזרים על-פי

כללי פיזור שנקבעו. זאת אומרת, שתי דירות בכניסה, ריכוזים קבוצתיים של 30 משפהות

שמפוזרים בשכונה. הכוונה היא מצד אחד לא לרכז, מצד שני לא ליצור פיזור גדול מדי .

המחצית האחרת של העולים שהגיעו לפני "מבצע שלמה" ואחריו, זאת אומרת חצי שנה

שקדמה לו ושנה אחריו, כ-15,000 נמצאים באתרי מגורונים וקרוואנים. כ-8,000 עולים

עדיין נמצאים במרכזי קליטה ובתי מלון. כ-2,500 עולים נמצאים כבר בדיור קבע.

17 האתרים פזורים מחצרות יסף בצפון ועד נחל בקע בדרום. במחציתם בערך יש כמעט

רק עולים מאתיופיה, וביתר יש אוכלוסיה מעורבת של עולי אתיופיה ועולים מארצות חבר

העמים, חלקם אוכלוסיות קשות של חבר העמים, ואז נוצרים הקונפליקטים. חלקם אתרים

קטנים, חלקם אתרים גדולים, כפי שמצאנו. זה לא היה נתון לבחירה.

העולים מתגוררים בכ-4,200 מגורונים בצפיפות רבה. הצפיפות היא תוצאה של היצע.

יש לנו מחסור במגורונים. יש עוד 600 מגורונים שנמצאים לפני איכלוס אבל חם אמורים



להתאכלס בשבועות הקרובים. כל פעם שאני שומע שיש מגורונים וקרוואנים ריקים,

אומרים לי שהם לא זמינים לנושא הזה. העולים גרים בצפיפות בתוך המגורון, שגודלו

23 מ"ר, לפעמים 4 נפשות ולפעמים יותר מ-4 נפשות. אנהנו עושים מאמצים גדולים לדלל

אותם, להוציא אותם. אין לנו היום היצע דירות שאפשר להוציא אותם. זאת אומרת, תנאי

המגורים קשים.

שר הקליטה י' צבן;

זו תמונת המצב כשקיבלנו ב-1 בספטמבר את האחריות על הקרוואנים, כשגרו 4 נפשות

במגורון. אני ראיתי במבועים חדר קטן של 6 מטות בשתי קומות, ואי-אפשר להגיע למטה

מאחור אלא אתה מזדחל ועולה, ואין בחדר כמעט דבר מלבד מטות. זאת היתה מציאות

הדיור בחלק מסויים מהקרוואנים.

עי גדור;

שלא לדבר על קרוואנים שגרות בהן שתי משפחות יחד, בתוך 3 חדרונים צפופים.

כידוע, כ-%60 מהאוכלוסיה הזאת הם ילדים שמשולבים היום במערכת החינוך. הגילאים

הבוגרים משולבים במסגרת עליית-הנוער בפנימיות, מה שקצת עוזר לדלל את האוכלוסיה

לפחות בששת ימי המעשה, כי בשבת הילדים מגיעים לחופשות. אבל המספרים פה קטנים

מהפוטנציאל, מפני שיש היום החלטה של הסוכנות שמתחילים רק מגיל 14. ילדים בגיל 12

- 14 שבעבר יצאו לפנימיות של עליית-הנוער עכשיו לא יוצאים לפנימיות. גם מספר רב

מאד של ילדים מגיל 14 מתגוררים עם משפחותיהם. זאת אומרת, הם יוצאים על בסיס

לימודי יומי, דבר שממשיך את הצפיפות הרבה.

זה נכון שעליית-הנוער הפסיקה לגבי חלק מהם את המעבר לפנימיות מפני שתם הכסף?

שר הקליטה י' צבן;

כן. 600 ילדים היו צריכים להצטרף לעליית-הנוער ולא הצטרפו. פה ושם הצלחנו

להכניס כמה ילדים, ויש החלטה של חבר הנאמנים בסוכנות היהודית להפסיק את כניסתם של

ילדים נוספים.

זה חמור מאד.

שר הקליטה י' צבן;

תיכף אומר לכם משהו על מינהל הסטודנטים, שם המצב חמור לא פחות.

עי גדור;

המשימה בנושא של המגורים הזמניים, שכאמור תימשך בממוצע שנתיים, וזו גישה

אופטימית, היא לנצל היטב את השנתיים האלה כשלב מעבר שמכין את העולים לתקופת הקבע

שלהם. זאת אומרת, השאלה היא איך הופכים את הרע ההכרחי של מגורים זמניים באתרים

זמניים מנוף לקליטה טובה בעבר. הדרך שאנחנו מנסים היום להתמקד בה היא הליכה

1. נושא התעסוקה. העולים צריכים לצאת לעבודה, לא רק כדי שהם

יחיו מיגיע כפיהם, אלא כדי שילדים יגדלו בבית שבו עובדים ולא מתמקדים סביב בקבוקי

הבירה. זה נורא לראות את העולים בדרך לחנות המכולת באתר כשהם באים עם הסלים מלאי

בקבוקי בירה ריקים. זה דבר פשוט מזעזע, וילד שגדל בבית כזה, יש ספיקות לגבי

הכנתו לחיים.



ההורים צריכים לצאת לעבודה, כשברור שרוב התעסוקות הן תעסוקות ברמה האלמנטרית.

וכאן המאבק של כספי הביטוח הלאומי, דמי האבטלה ודמי הקיום מול שכר המינימום שלא

מגיעים אליו לעתים קרובות, מכל מיני קומבינציות שיידעו להסביר אותן, הוא מאבק קשה

מאד. השאלה הקשה היא איך מביאים את העולים לצאת לעבודה. אנחנו היום עוסקים

בשורה ארוכה של יצירת תנאים מיוחדים לעניו. אנחנו מסייעים בהסעת העולים, אנחנו

מסייעים למפעלים בתקציבים לקליטתם בתקופה הראשונה, הגמשנו מאד את הסיוע הזה כדי

להביא למצב שהעולים ייצאו לעבודה, ויש לנו בעיות קשות עם שירות התעסוקה שיכול היה

להפעיל הרבה יותר טוב את הסנקציות שלו על סרבני עבודה, ובפועל לא פועל. גם

כשהעולה כבר מגיע למקום העבודה ומסרב, הוא לא מקבל את החותמת של סרבן.

אומר במאמר מוסגר שהמשימה העיקרית היא בכל זאת שהעולים יגיעו לתעסוקה טובה,

וכאן עולי "מבצע משה" והצעירים שביניהם הם האתגר הגדול. אם תוך חודש-ימים נגיע

לכ-120 צעירים יוצאי אתיופיה במכינות אקדמיות, זה הכיוון. זאת אומרת, אם נתמיד

בכיוון הזה, הדור הבא ישתלב בתעסוקות-אמת וברמת-רמת במדינת ישראל. אם התהליך הזה

יימשך 10 ו-20 שנה, העדה תמצא את מקומה הנכון.

שני סעיפים שלא דיברתי עליהם ושניהם שייכים למעבר להכנתם לדיור קבע הם נושא

החינוך של הילדים ונושא שיפור איכות הסביבה באתרים, שהוא נושא חינוכי.

שר הקליטה י' צבן;

סל קליטה. למי שלא קרא את דברי ההסבר אני רוצה להסביר שקיבלנו עוגה של העלאת

סל הקליטה ב-5% וחילקנו אותה לא שווה. אתם יודעים שבדרך-כלל בכל הקיצבאות להבטחת

הכנסה במערכות הסעד והרווחה שלנו, הקיצבה ליחיד היא בין 60% ל-66% מהקיצבה לזוג.

עד היום זה היה אצלנו 40% סל קליטה לעולה יחיד. היתה בכך פגיעה לרעה בצרכיו של

העולה היחיד ואנחנו רוצים בשני טקטים לסגור את הפער הזה. לכן העלינו את סל

הקליטה למשפחות ב-4%, וזה איפשר לנו להעלות את סל הקליטה ליחידים ב-15%, ועל-ידי

זה לצמצם את הפער.

דבר שני - בשורה, ואליה וקוץ בה. השגנו ממשרד האוצר הגדלה של הקצבה למינהל

הסטודנטים ב-10 מיליון ש"ח. לפי המסורת, מול 10 מיליון ש"ח אלה הסוכנות היהודית

היתה צריכה לשים סכום מקביל של 10 מיליון ש"ח. רצינו לבדוק כמה אלטרנטיבות, אבל

האלטרנטיבה הראשית שעלתה על הפרק היתה לעשות צעד חשוב מאד ולהגדיל את תקופת הסיוע

משנתיים לשלוש שנים. כפי שזכור לכם, בעבר זה היה 4 שנים ובעקבות קיצוצים זה הורד

לשנתיים. הדבר הזה הוא בעל משמעות בלתי-רגילה לגבי סטודנטים-עולים. אגב, גם

לגבי עולים מהמערב, לא רק לגבי עולים מברית-המועצות לשעבר.

לצערי הרב, אתמול נפלה החלטה בסוכנות היהדות, שהם שמים רק 5 מיליון ש"ח.

הדבר הזה יכול להכשיל את התוכנית. אני מתכוון לבוא בדברים עם מר דיניץ ועם מר

מנדל קפלן. אני מקווה שנצליח למנוע מהם לשבור את הנורמה שהוצבה במשך תקופה

ארוכה, של שקל מול שקל. אני הושבתי בכלל שזה צריך להיות שקל מול דולר, שכל אחד

ידבר בשפה שלו, אבל לפחות שקל מול שקל. אלה הן שתי ההשלמות שלי.

ע' אדר;

אני רוצה להעיר שתי הערות בעקבות הערות השר: 1. בקשר לעדכון סל הקליטה; 2.

בקשר לסטודנטים. אתחיל בענין הסטודנטים. הגוף של מינהל הסטודנטים הוא גוף

משותף, וכל ההחלטות וכל קביעת המדיניות וקריטריונים לסיוע הם קריטריונים משותפים.

לכן, גם בתוספת, שההושגה בהבנה בין משרד האוצר לבין משרד הקליטה, לא י יעדנו אותה

מראש, כי אמרנו שנייעד אותה בשיתוף-פעולה עם הסוכנות כדי לא ליצור אנטגוניזם -

'אתם החלטתם ואנחנו צריכים להתיישר עם הקו של הממשלה'. זה אף פעם לא עבד בעבר

ולא רצינו שיהיה גם הפער.

על-פי שיחות מהבוקר אינני איש בשורה, אבל דיברתי עם אנשי התקציבים שלהם הבוקר

והם בחנו עוד פעם את מה שכנראה נתנו לך תשובה אתמול. אולי יילכו לכיוון הזה,

מאחר שיידענו אותם גם לתוספת שלנו וגם בכיוונים שלנו, כלומר ללכת בשיתוף-פעולה



ולהחליט אם להרחיב את מסגרת הסטודנטים ולהשאיר את הסיוע רק שנתיים בהבנה, או

להרחיב את הסיוע ל-3 שנים, אולי לא לכל המסגרת, אולי לא לכל הסטודנטים, אולי

בחוקים מועדפים, אבל שהתוצאה של הדבר הזה תהיה תוצאה של הבנה בין כולם.

שר הקליטה י' צבן;

אצלנו עוד לא נתקבלה החלטה.

ע' אדר;

אני יודע, אבל אני אומר שזה לטובת העניו ויכול להיות שהם יילכו בקטע הזה

עדיין לקולא ועם "מצ'ינג" מלא. זה בענין הסטודנטים.

בענין עידכון סל הקליטה, לא לצורך פרסום הדבר אבל לצורך הזהירות של כולנו,

אנחנו הסכמנו, בהבנה בין המשרדים, ללכת לעידכון שהוא לא עידכון שווה של הסלים. יש

שני דברים בענין הזה. 1. כשאתה מסתכל על הסל של היחידים מול הסל של המשפחה, לא

להסתכל רק על הסל אלא על סך-כל הסיוע של יחידים מול סך-כל הסיוע של משפחות, וכאן

לבחון את זה. 2. הקטע השני הוא הקטע שבו אנחנו צריכים זהירות מירבית לגבי השלב

הבא של עידכון, אם יהיה, זה הקטע שאסור לנו ליצור מצב שאנחנו מעודדים את העולים

החדשים, כשהם בוחנים טוב-טוב את העליה לפני שהם עולים, לא לעודד אותם למצב של

פיצול משפחות בברית-המועצות לשעבר והגעה לארץ של משפחה מפוצלת רק מפני שהפיצול

הזה מאפשר להם לקבל עוד כמה אלפי שקלים טובים. אנחנו בדקנו את זה.

שר הקליטה י' צבן;

בגלל 2,000 שקל?

ע' אדר;

8,000 שקל. כי כשאתה בודק את מענק הפטורים לבודד, זה מתחלק.

שר הקליטה י' צבן;

אינה כולל בזה את מענק המכס?

פלוס הסיוע בשכר-דירה.

ע' אדר;

הפיצול יוצר מצב של משפחה חד-הורית פלוס בודד. כשאתה לוקח את המצב הזה מול

מה שהיתה מקבלת המשפחה כשהיא היתה כמשפחה, גם בהיבט של סל קליטה וגם בהיבט של

מענק פטורים, עוד לפני העידכון מגיעים לפער של 7,000 ש"ח ומעלה. אחרי העידכון

הסכום הוא יותר גדול.

שר הקליטה י' צבן;

אם נקבל מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במוסקבה נתונים שגל גירושין נורא פוקד את

יהודי ברית-המועצות, אני מציע שנהפוך את הענין.

ע' אדר;

מאחר שלא היו לנו נתונים להוכיח שדבר כזה באמת מתקיים, לא עצרנו ולא מנענו את

בקשת משרד הקליטה לעידכון לא-שווה.



ע' זיסמן;

אם דיברנו על סל קליטה, מדוע הופסק סל הקליטה המוגדל לעולים שבאים לגור

בירושלים בירת ישראל?

זה נעשה כבר לפני שנתיים.

היו"ר ע' זיסמן;

מה זה חשוב? אנחנו חידשנו דברים שהיו לפני 3,000 שנה. מי הפסיק את זה?

ההחלטה להפסיק את זה נבעה משינוי השיטה. כשעברו לסל קליטה שהוא בעצם סל

איך נדע שעולה באמת גר בירושלים ולא רק יש לו כתובת

בירושלים בשביל לקבל את התוספת של עוד 500 שקלים? ברגע שראו שהענין הזה מכניס

אותנו לבעיה של בדיקה, קודם-כל הורידו את זה ואמרו: אם אוניברסלי, אז אוניברסלי

עד הסוף. כמו שאנחנו לא עושים בדיקות אחרות, לא נעשה בדיקה אם הוא גר פה או לא.

אני יודע את ההסבר הזה. זאת אומרת שההחלטה המוסמכת הפורמלית העקרונית קיימת.

איש לא ביטל אורנה, אלא נוצרה מציאות מסויימת והנוגעים בדבר בדרגים היותר נמוכים

החליטו שהאו ניברסלי ות לא מאפשרת זאת. אני תובע להפעיל את מה שהוחלט בזמנו,

ואנחנו נקבל החלטה על כך.

אני רק רוצה להתנצל. ערד אתמול הודעתי ליושב-ראש הוועדה שבשעה 1:30 אני חייב

לעזוב.

ברשותך, נשמע בקצרה את חברי הוועדה ואחר-כך תעזוב אותנו.

חבר-הכנסת פורת, בבקשה.

מאחר ששר הקליטה אמור לצאת מיד, אני אצמצם מאד בדברים. רציתי להעלות כמה

נושאים אבל אעלה מתוכם שניים בלבד, שניהם נוגעים לסוגיה האתיופית. העליה מחבר

העמים היא סוגיה בפניי עצמה.

הגיעה אלי זעקה גדולה מכמה גורמים בקשר להפסקת השילוב של עולי אתיופיה במסגרת

הפנימיות על-ידי עליית-הנוער. ודווקא התמונה ששורטטה כאן, של שהותם של הבנים

הללו במסגרת שהיא מאד-מאד לא טובה בדרך-כלל מבחינת הקליטה, עם דוגמאות שליליות,

מחייבת כפל-כפליים לפתור את הענין הזה.

אני מביו ששמבחינה תקציבית זה לא נושא שעומד לפתחו של משרד הקליטה, ולפי

דעתי צריך לעשות כל מאמץ במקביל למה שאתם עושים בנושא של מינהל הסטודנטים כדי

לפתור את הענין הזה.

אני גם חייב לציין בהקשר זה את ההיבט הדתי. עולים, מהם בנים, שהיום לא

נקלטים במסגרת פנימיות דתיות כתוצאה מהעובדה שהדבר הזה נפסק, או שהם מצאו את



מקומם על-ידי פתרונות אחרים במסגרות לא-דתיות, חלקם זועקים על כך. והגיעו אלי,

למשל, שני מכתבים ובהן פניות אישיות בענין הזה. אחד לגבי פנימיה ליד נתניה,

שהיועץ מוכנה כביכול לקלוט אותם גם ללא תקציב.

פנימיה לא-דתית?

כן.

שר הקליטה י' צבן;

איזה יכול להעביר אלי את הנתונים על כך?

ח' פורת;

בהחלט. בכל אופן, אינני מדבר רק על ההיבט הדתי שהוא מאד משמעותי בעיני, אלא

גם על ההיבט האנושי הכללי. אני הושב שמוכרחים למצוא דרך לפתור את העניו הזה

בתיאום עם הסוכנות היהודית. לא מדובר פה בסכומים אסטרונומיים וזה דבר שחייב

להיפרט-.

נקודה שניה היא בנושא הפלאשמורה. אחרי ששוהחתי על כך עם השר יאיר צבן נפגשתי

לשיחה גם עם ראש הממשלה. הגשתי לו הצעה מאד קונקרטית, שאת ראשי פרקיה העליתי גם

לפניך. אינני יודע למי מתכוונים כשמדברים על מסיתים, כביכול, בקשר לאנשי

הפלאשמורה שנמצאים בכפרים באזור גונדר כדי לעלות לאדיס-אבבה. אני לא מכיר אנשים

כאלה. אולי יש בקרב העדה כאלה שמנסים להתסיס את הרוחות.

על-כל-פנים, אלה שמטפלים בכך בצורה אחראית התריעו בפני אנשי העדה, או

הפלאשמורה שנמצאים בכפרים, שלא יירדו לאדיס-אבבה, כי אחרת לא יטפלו בהם שם. אני

חושב שאותם 3,000 או 4,000 איש שנמצאים באדיס-אבבה כבר חצי שנה ושנה, עוד מ"מבצע

שלמה", בפועל ניתקו כבר את כל קשריהם עם עברם והם מצפים לעלות לישראל והם מוכנים

לעשות לשם כך כל מה שנדרש. אני חושב שבתהליך מזורז, עם אחריות להשבתם ליהדות

בצורה מסודרת ועם כל מה שקשור בזה, חייבים לטפל בהם ואי-אפשר להפקיר אותם יותר.

אדוני שר הקליטה, אני מגיש לך בהזדמנות זו נייר עמדה שהגשתי לראש הממשלה

בפגישתי אתו. זה נייר מאד מפוקח, מאד שקול ומבוקר. אני חושב שהדרך של טיפול

בהם, אם היא תאומץ על-ידי ועדת השרים, תאפשר גם בתיאום עם ממשלת אתיופיה לפתור

לפחות את הבעיה לגבי אנשי אדיס-אבבה.

ראשית, אני רוצה לשאול כמה עולים ניצלו את ההלוואות לעסקים קטנים. היום יש

במשרד מנגנון שמסייע ומדריך את העולים הפוטנציאליים בניצול העניו של הלוואות

לעסקים קטנים. מהמקרים הבודדים שידועים לי, זו היתה קליטה מצויינת של עסקים

קטנים.

שאלה שניה נוגעת להורדת שנות הוותק של הרופאים. אני חושב שזה עוול, ניצול

אדמיניסטרטיבי ציני של המערכת שלנו כדי להגן על איגוד העובדים שנקרא רופאים

בישראל, לא מבחינה עניינית, לא מבחינה מקצועית, להגדיל את הוותק. שמעתי שהורידו

את הוותק ל-14 שנים, אבל אינני בטוח שזה מספיק. אני הייתי מצפה ששר הקליטה

הנוכחי יפעל כך שבעקרון לא יהיה יותר ותק, אלא מבחינה מקצועית בלבד. אם יש סיבות

ענייניות מקצועית, יהיה ותק.



אדוני השר, הזכרת בהרצאה שלך את הדיור הציבורי. דיברנו על כך כבר פעמים

רבות, ונמצא כאן מר שוורץ שחי את הבעיות האלה. השאלה היא מתי בתכל'ס מתחילים

להוציא דיור ציבורי לקשישים, לכל אלה שלא יוכלו להתמודד עם משכנתאות.

מדובר על שכירות או על משכנתאות?

אי רביץ;

מדובר על שכירות בשכר-דירה סוציאלי. שאלתי היא מתי תתחילו עם זה? אני גם

מציע שתהיה התחשבות באתרים האלה, כך שהורים יוכלו לגור סמוך לילדיהם, כי אחרת זו

חצי קליטה.

עי תמיר;

רציתי לדעת אם למשרד הקליטה יש אמצעים לסייע ליצירת יזמות תעסוקתית לעולים

בעיקר באתרי הקרוואנים. אני מסתובבת כבר כמה חודשים ומחפשת יהודים-תורמים טובים

שיסייעו לנו להקים מתפרות לעולים בעיקר בחצרות-חפר ובבארותיים, לעולים-עולות

מאתיופיה ומאסיה. יש לנו עבודה ל-300 עולים, אבל אין לנו מכונות תפירה.

דיברנו כאן רק על העליה מארצות חבר העמים ומאתיופיה, ושאלתי היא מה קורה עם

העולים מיתר הארצות, מרומניה, מבולגריה, יוגוסלביה ואלבניה?

מה קורה בענין א1?

שר הקליטה י' צבן;

שינינו.

א' הלחמי;

לא קיבלנו שום עידכון.

שר הקליטה י' צבן;

לשאלה בענין הפנימיות של עליית-הנוער, אני מסכים שיש לנו כאן בעיה. אני אומר

זאת בגלוי. אלי עמיר, שעומד בראש עליית-הנוער, יש לו קונספציה נגד עליית-הנוער.

מה לעשות? זה דבר מוזר מאד.

אני מנסה עכשיו לדחוף דיון בין כל הגורמים הרלבנטיים בנושא הפנימיות בכלל.

יש מקומות שלגביהם יש מקום לבקורת, אז צריך לשפר ולא לפסול. אגב, אני ממליץ לבקר

בפנימיה "ימין אורד" על יד הכפר עין-הוד ולצאת משם עם הרגשה של משב-רוח מרענן של

פואימה פדגוגית.

אבל זה לא שייך לענין הקונקרטי שאתה צודק בו לגמרי, ואני מציע לוועדה זו

להשתתף בלחץ. אנחנו לוחצים כל הזמן. גם אינם תזמינו את עליית-הנוער, את הסוכנות

היהודית, ותדרשו מענה לדברים האלה. גם אי--אפשר לעשות את זה מהיום למחר. אלה

ילדים בני 12 שעד הרגע האחרון היו בטוחים שהם הולכים לפנימיה והם נערכו לכך

נפשית. אף אחד גם לא הכין להם מקומות במערכת החינוך הרגילה. בסוף אילתרו את זה,

וזו היתה פרשה מאד לא טובה. זה היה אחד המסרים שהעברנו לאנשי הסוכנות בפגישתנו

אתם, לא לשנות כללי משחק באמצע המשחק.



בענין הפלאשמורה - בקשתך נרשמה. החומר שלך יועבר לכל חברי הוועדה ויהיה

גם חומר לדיון.

חבר-הכנסת רביץ, אתה צודק מאד בעניו חשיבותו של המסלול של עסקים קטנים. זה

נושא שניסינו לקדם אותו ולמרות שכרגע הסעיף התקציבי הזה לא הוגדל במיוחד, אני

מאמין שנצליח לדחוף את הנושא הזה קדימה. הנושא הזה נוצל יפה מאד בשנה שעברה. יש

גם נתון מאד מעודד, והוא אולי אינדיקטור חשוב, של אחוז גבוה של החזר הלוואות -

85% החזרי הלוואות. אמנם אלה הלוואות קטנות, אבל בכל זאת.

אגב, לא להוציא את דיברת העולים רעה. קראתם את הידיעה שהנורמות של החזר

משכנתאות בקרב העולים יותר טובות, יותר משופרות מאשר בקרב הישראלים, למרות

שהתנאים שלהם יותר קשים. גם כאן החזר ההלוואות הוא ברמה מאד יפה ואני מקווה שזה

יתמיד. הפרוייקט הזה משותף לכמה גורמים ואני מאמין שהענין הזה יתרחב ויילך.

בעניו שנות הוותק של הרופאים, אני מציע לכם להזמין לוועדה את שר הבריאות

לדיון משותף אתי, כי אנחנו פועלים בעניו הזה במשותף. נטיות הלב שלי הן לכיוון

שדיברת עליו, אם כי אינני יודע אם הייתי מרחיק-לכת עד למסקנה האחרונה שלך, אבל

בגלל קוצר הזמו אינני יכול להרחיב את הדיבור. אני רואה שיש כאו גם בעיות של

בחינות ואגרות. היום קיימנו בלשכתי דיון גם בנושא הזה.

לשאלתך בעניו הדיור הציבורי, מתי, זו שאלה מאד רלבנטית, ואומר כאן בגלוי.

בישיבה משותפת עם שר האוצר, עם שר הבינוי והשיכון ואתי, לבקשת משרד האוצר, נענינו

לדחות לכמה חודשים את התחלת ההשמה בדירות של הדיור הציבורי כדי לתת דרך פתוחה

למשרד האוצר ולמשרד השיכון לעשות מאמץ בתקופה של מכירת דירות. דיברתי על כך

בדיוק בימים אלה גם עם שר האוצר וגם עם שר השיכוו. אנחנו מתכוונים להיוועד בימים

הקרובים ביותר ולהתחיל לתכנו. גם אם נתחיל את ההשמה בינואר, צריך לשבת עכשיו

ולתכנו מה אתה הולך לעשות בינואר כדי שנבוא בינואר, תיגמר התקופה הזאת ואז נתחיל

לתכנן.

לגב' תמיר. אני מאמין שאנחנו נמצא אמצעים ונעזור לכם ביוזמות שלכם. אני

רוצה בהחלט להחמיא לגבי וזמיר ולחברים שעבדו יחד אתה. אני הייתי שותף לטכס פתיחת

הקונסרבטוריון הראשון למוסיקה במגזר הערבי בבקה אל-גרבייה. אני חושב שזה היה

אירוע מרגש באופו יוצא מו הכלל. במקביל נפתח, על-ידי אווזה קבוצה של עולים חדשים,

קונסרבטוריון בנתניה. אתם יכולים לתאר לכם שהיה ויכוח פנימי בכפר אם בכלל לשתף

פעולה עם פרוייקט כזה שקשור בקליטת עליה וכדומה. מי שהכריע את הכף בוויכוח

האידיאולוגי הזה היו 240 הילדים מהכפר שנרשמו. יהיו גם פרוייקטים משותפים בין

הקונסרבטוריונים האלה. אני מחשיב את הענין, מפני שראשית-כל זו תרומה לקליטת

עולים מוסיקאים בעבודה. זו תרומה לקידום המגזר הערבי וזו בניית גשרים דווקא

לאותן אוכלוסיות בחברה הישראלית שיש שם פוטנציאל של ניכור לעליה החדשה. לכן אני

מחשיב מאד עבודה של עולים בשכונות, עיירות פיתוח וכדומה. אני חושב שעל-ידי זה

אנחנו עושים דבר חשוב מאד.

חשוב לדבר על עולים מארצות אחרות וזה חלק מהתפקיד של כולנו, אבל אלבניה זו

פרשה אחת ויוגוסלביה זו פרשה שניה, ואפילו אמריקה הלאטינית זו פרשה שלישית. לכו,

נדבר על כך בפעם אחרת, לא עכשיו.

א1. העברנו החלטה בקבינט הקליטה, שקיבלה תוקף של החלטת ממשלה. גם היום

סטודנט מארצות המערב לא כפוף למגבלה של א1.

יש לי בקשה קטנה, אם אפשר לקבל את חוברות ההסברה של חודש תשרי.

בבקשה.

היו"ר ע' זיסמן;

תודה רבה לך, אדוני השר, לחברי הוועדה ולמוזמנים. הישיבה נעולה.

הישיבה הסתיימה בשעה 13:50