ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/10/1991

פניית ועדת החוקה. חוק ומשפט למיזוג הצעות חוה יסוד; הממשלה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 242

מישיבת ועדת הכנסת

יום רביעי, ח' בחשון התשנ"ב (16 באוקטובר 1991) , שעה 00;10

נכחו: חברי הוועדה; חי קורפו

ת' גוז'נסקי

מ' גולדמן

ש' דורון

צי הנגבי

חי מירום

יצחק לוי

אי לין

י' צבן

י' צידון

ר' ריבלין

חי רמון

ח' שפט

י' שריד

ר' אדרי - במקום עי ברעם

פי גרופר - " פי גולדשטיין

ג' גל - " ש' וייס

אי פורז - " אי רובינשטיין

מוזמנים;

שי יעקבסון - מזכיר הכנסת

שי כרם - סגן מזכיר הכנסת

די לב - סגן מזכיר הכנסת

ר' מלחי - יועצת משפטית

יועץ משפטי; צ' ענבר

מזכירת הוועדה; א' בן-יוסף
סדר היום
פניית ועדת החוקה, חוק ומשפט למיזוג הצעות חוק יסוד; הממשלה.



פניית ועדת החוקה. חוק ומשפט למיזוג הצעות חוה יסוד; הממשלה

היו"ר ח' קורפו;

אני פותח את הישיבה.

יש לפנינו בקשה של ועדת החוקה, חוק ושמפט, לארח- ארבע הצעות חוק להצעה איות, על

פי סעיף 122 לתקנון הכנסת.

בצד מכתבו של יושב ראש הוועדה קיבלתי גם מכתב מחבר-הכנסת יואש צידון בזו
הלשון
"הנדון: האחדת ארבע הצעות החוק לבחירה ישירה של ראש הממשיכה. אודה לך מאד

אם תעשה הכל שהאחדת ארבע הצעות החוק הנ"ל, של הח"כים ליבאי, לין, רובינשטיין ושלי

תאושר ללא דיחו בו ועדתך. מעבר לכל עמדה כלפי החוק, כבוד הכנסת והסדר הטוב דורשים,

בעיקר לאור הרגישות הציבורית הרבה, כי הענין לא יתעכב בשל עניינים פרוצדורליים

אלא יובא להכרעה בהקדם. בכבוד רב, חבר-הכנסת יואש צידון. העתקים לשר החקלאות,

ליושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, ליושב ראש הוועדה לביקורת המדינה, לחבר-הכנסת

אמנון רובינשטייין".
י' צידון
כשותפים לחוק, לא כחברי הוועדה לביקורת המדינה.

בעקבות הפניה הזאת והבקשה לכלול את הנושא בסדר היום, קיבלתי מכתב חתום על ידי

אחר-עשר חברי כנסת.
אי לין
מותר לדעת מי הם חברי הכנסת שחתמו?
היו"ר ח' קורפו
בהחלט. חברי-הכנסת: חגי מירום, רענן כהן, יוסי שריד, יציק לוי, מיכה גולדמן,

שבח וייס, אמנון רובינשטיין, כאן יש שתי חתימות לא ברורות, יואש צידון וחיים

רמון.

בעקבות בקשה זו להעלות את הנושא לסדר היום, בחתימת חברי הכנסת שמניתי, זימנתי

את הישיבה היום. זו ישיבה שלא מהמנין המתכנסת על פי בקשת שליש מחברי הוועדה

בהתאם לתקנון.

ניגש לגוף הבקשה על פי סעיף 122 לתקנון הכנסת הקובע: "הוועדה רשאית בכל עת,

על פי יזמתה ובאישורה של ועדת הכנסת: (1) למזג שתי הצעות חוק או יותר ולהביאן

כהצעת חוק אחת לקריאה שנייה ושלישית בכנסת; (2) לחלק הצעת חוק לשתי הצעות חוק או

יותר ולהביאן בעת ובעונה איות כהצעות חוק נפרדות לקריאה שנייה ושלישית בכנסת".

לעניות דעתי, סעיף זה לא שייך בכלל לענייננו. זו הסמכה לוועדה לקחת שתי הצעות

חוק ולשים אותן בעטיפה אחת, היינו במקום להגיש שתי הצעות חוק נפרדות להגיש הצעת

חוק איות. בתקנון הכנסת יש מינוחים כגון: הצעת חוק זהה, הצעת חוק דומה, הצעות חוק

על אותו נושא, הצעת חוק מקבילה. כל המינוחים האלה מתייחסים לאופן הטיפול בהצעות

חוק מיוחדות במינן, שיש בהן זהות או דמיון או הקבלה בין אחת לשניה. סעיף זה דן

בענין טכני לחלוטין, ואין לו שום קשר עם מהות.

הא ראיה שהסעיף לפניו, סעיף 121 הדן בחלוקת הצעת חוק, אומר שכאשר ועדה רוצה

לחלק הצעת הוק וחצי ממנה לא להגיש בכלל, היא חייבת לקבל את אישור הכנסת,

והפרוצדורה היא שמביאים את זה לקריאה ראשונה.



על כן סעיף 122 מתייחס לצד הטכני, וכשמדובר במהות, מבקשים כבר את אישור הכנסת

ומביאים את זה לקריאה ראשונה אף על פי שזו הצעת חוק שעברה כבר את הקריאה הראשונה.

אמנם הצעת החוק בשלימותה עברה קריאה ראשונה, אבל כאשר רוצים להגיש הצי ממנה,

צריכים להביא את זה שוב לקריאה ראשונה. בקיצור, סעיף 122 אינו מתיירוס לאף אחד

מהחוקים שהובאו בפני הוועדה ושאותם ביקשה הוועדה לאחד.

ההתייחסות למקרה הנדון היא במסגרת סעיף 140 לתקנון הכנסת, שכותרתו "הצעות חוק
על נושא אחד" ושקובע
"(א) החליטה הכנסת להעביר לוועדה הצעות חוק אחדות על נושא

אחד, והוועדה הכינה לקריאה ראשונה הצעת חוק איות, יראוה כהצעת החוק של כל מציעי

הצעות החוק שהועברו לוועדה, ושמותיהם יופיעו על גבי ההצעה לפי סדר הא'-ב' של

שמותיהם".

כשזה היה בדיון בקריאה ראשונה בכנסת, העליתי את סעיף 140 בכנסת בלי ליטול חלק

בדיון, מכיוון שלא מצאתי כל טעם להשתתף בדיון בקריאה ראשונה על הצעת חוק שאינני

יודע מה היא. היו לפני ארבע הצעות חוק. שלוש היו בעלות אופי אחד, ואחת היתה בכלל

שונה לחלוטין ודיברה על מעבר למשטר נשיאותי. במצב כזה על מה אני יכול לדבר בפני

הכנסת? אולי אני יכול להביע משאלות לב, אבל אני לא יכול להתייחס לחוק. עמדו לפני

ארבע הצעות חוק שלא היה ביניהן שום קשר להצעת החוק המונחת עכשיו לפנינו. כל

המיכאניזם הזה לקוי ביסודו. לא ייתכן שהכנסת תדון בחוק שיש בו איקס סעיפים שונים

לחלוטין ושאין להם שום זיקה לאף אחת מההצעות הראשוניות. כפי שאמרתי, אחת מהצעות

החוק היינה שונה לחלוטין במהותה. היא דיברה על מעבר ממשטר פרלמנטרי למשטר נשיאותי.

לדעתי , היה פגם בכך.

ענה לי יושב ראש הישיבה, חבר-הכנסת שבה וייס, שהסעיף אומר "והוועדה הכינה
לקריאה ראשונה". זאת אומרת
אם היא הכינה את זה לקריאה ראשונה, והיא לא חייבת

להכין את זה. אני סבור שהפירוש הזח לא נכון, כי בסעיף 138 (ב) לתקנון הכנסת כתוב:

"הוועדה תכין את הצעת החוק לקריאה הראשונה". ועדה חייבת להכין את החוק לקריאה

ראשונה. ובסעיף 139 לתקנון כתוב מתי מביאים הצעת חוק בנוסחה המקורית חזרה לכנסת:

רק כאשר הוועדה הציעה להסיר את הצעת החוק מהכנסת, או כאשר הקולות שקולים בוועדה.

אני מפנה את תשומת לבכם להערת השוליים לסעיף 138(ב) המופיעה בסוף העמוד. אם

לסכם את הדברים, היו הדעות חלוקות בוועדה, יביאו את זה בנוסח המקורי. כלומר,

להביא הצעת חוק בנוסח המוקרי יכולה הוועדה באחת משתי הסיטואציות: או שהיא מציעה

להסיר את הצעת החוק, או שחלוקות הדעות בתוכה אם להעביר את הצעת החוק אם לאו ולא

נפלה הכרעה. פירוש הדבר שבמקרה אחי- הוועדה חייבת להכין את הצעת ההוק לקריאה

ראשונה, והחטא לקדמון של הוועדה הזאת היה בכך שהיא הביאה לקריאה ראשונה ארבע

הצעות הוק נפרדות, שונות, שאין להן שום קשר עם הצעת החוק המובאת לפנינו לאיחוד.

על כן, רבותי, אני סבור שהמקרה הזה אינו נופל במסגרת סעיף 122, השימוש בסעיף

122 הוא לא במקום. זה סעיף טכני אשר מאפשר לוועדה למזג שני חוקים למסגרת של חוק

אחד או לחלק חוק. הבקשה שלפנינו היא לאפשר למהול ארבע הצעות חוק שונות שהן זהות

ולעשות מהן חוק אחד.
א' לין
אתה פשוט חרגת לחלוטין ממסגרת הכתוב בסעיפים שקראת. סעיף 140 מדבר על מיזוג

הצעות חוק טרם העברתן לקריאה ראשונה. כתוב "והוועדה הכינה לקריאה ראשונה". לאחר

שהחוקים האלה כבר עברו בקריאה ראשונת ומליאת הכנסת אישרה אותן, אדוני יושב ראש

הוועדה, אתה ערערת לוועדת הפירושים, מיצית אותו הליך, וועדת הפירושים לא קיבלה את

השגתך.
היו"ר חי קורפו
לא נכון, חבר-הכנסת לין. ועדת הפירושים קיבלה את השגתי וקבעה במפורש שהיה זה

מתפקידו של היושב ראש להעמיד את הצעתי להצבעה.



א' לין;

אבל אתה ביקשת שזה לא ייחשב לקריאה ראשונה, וזה אושר בקריאה ראשונה, ונשארת

על כנה ההחלטה שמליאת הכנסת אישרה חוקים אלה בקריאה ראשונה. זו עובדה סופית שאינה

ניתנת לערעור, חוקים אלה אושרו בקריאה ראשונה. אם יושב ראש ועדת הכנסת היה רוצה

לטעון שהחוקים האלה לא הוכנו בקריאה ראשונה, היה לו מספיק זמן עד היום לטעון זאת.

סעיף 140, שהוא כבר בלתי רלוונטי, אפילו לא קובע שחייבים לאחד. כל מה שהסעיף
הזה אומר הוא
"והוועדה הכינה לקריאה ראשונה הצעת חוק איות, יראוה כהצעת החוק של

כל מציעי הצעות החוק...". הוראה זו אינה מטילה על הוועדה חובה לאחד הצעות חוק

באותו נושא. זה המצב על פי סעיף 140, אבל אנחנו לא נזקקים לו בכלל, משום שהחוקים

האלה עברו בקריאה ראשונה. זו עובדה סופית ומוחלטת, ועל כך אין ערעור.

אנחנו עוברים עכשיו לסעיף פשוט המתייחס ישירות לענין של איחוד הצעות חוק בשלב

שבו הן עברו כבר את הקריאה הראשונה ומכינים אותן לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

סעיף 122 אומר מפורשות: "הוועדה רשאית בכל עת" - אני מדגיש את המלים "בכל עת"

ואסביר גם את ההגיון בכך - "על פי יזמתה ובאישורה של ועדת הכנסת... . ומה היא

רשאית לעשות בכל עת? "למזג שתי הצעות חוק או יותר ולהביאן כהצעת חוק אחת לקריאה

שנייה ושלישית בכנסת".
חי רמון
והן אף לא חייבות להיות זהות.
אי לין
אפילו לא נאמר כאן שהן צריכות להיות באותו נושא, אבל אני לא רוצה לברוח,

חלילה, מהאתגר הזה בטענה פורמלית. אני רוצה לומר לכם שהיום ארבע הצעות אלה הן

זהות לחלוטין בכל מלה ובכל פסיק. האם המסקנה היא שאנחנו נעלה במליאת הכנסת ארבע

הצעות חוק נפרדות זהות לחלוטין זו לזו?
חי רמון
זה רעיון. לפחות אחת מהן תעבור.
אי לין
אם זו תהיה התוצאה, תסכימו אתי שזו תהיה תוצאה מאד לא הגיונית וגם לא יפה

מבחינה חקיקתית, אבל זה מיותר, משום שהתקנון מונע את זה מאתנו, ואנחנו עכשיו
מביאים את הענין, בהתאם לכתוב
"בכל עת".

אני רוצה גם לומר לכם שמן הנכון היה למזג את כל הצעות החוק האלה במסגרת איות,

בהסכמת מגישי ההצעות. כל ההצעות עסקו בדבר יסודי אחד: בחירה ישירה של ראש הממשלה

על ידי העם. זה היה המכנה המשותף לכל ההצעות. נכון שהיו ורסיות שונות באשר

לסמכותו של ראש הממשלה. ההצעה של חבר-הכנסת יואש צידון שאפה להעניק לראש הממשלה

סמכויות רחבות יותר. אין לו הצעה כזאת היום. הוא הסכים לארח- אותה בהצעה אחת,

שכולה נדונה ברציפות על ידי הוועדה, וכיום יש לפנינו רק הצעה אחת. ההסטוריה

המקורית שהוא הציע סמכויות נוספות לראש הממשלה אינה משנה דבר. אולי אפשר היה

לבוא ולומר שההצעה של חבר-הכנסת יואש צידון מלכתחילה היתה שונה משלוש הצעות החוק

האחרות, אבל זה הדבר היחיד.



הסעיף הזה בתקנון הוא ברור וחד משמעי, וכרגע איחוד ארבע ההצעות האלה טעון

אישור ועדת הכנסת.

אני מבקש שבתום הדיון נאשר את פנייתה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לאחד את ארבע

הצעות החוק.

ח' רמון ;

אם היושב ראש לא יביא את הענין להצבעה, מה תהיה התוצאה? אחת מהשתיים: או

שיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט ייאלץ להביא את כל ארבע הצעות החוק למליאה, או

שהוא יפנה לשלושת המציעים הארורים ויגיד להם: אעלה הצעה אחת בשמו של אחד המציעים,

למשל, בשמו של חבר-הכנסת אוריאל לין, אומר שזו ההצעה שהוועדה דנה בה בקריאה

ראשונה ואציין מעל הדוכן שהיו הצעות דומות או זהות של חברי-הכנסת צידון, ליבאי

ורובינשטיין, ובכך ייגמר הענין.

בא יושב ראש ועדת הר1וקה, חוק ומשפט ואומר לך: אדוני, אני רוצה לעשות זאת

בצורה המסודרת, הטובה והפשוטה ביותר. יכול אדוני לבוא ולומר לפי שיקול דעתו שהוא

נגד, ואין בעיה שהוא יצביע נגד, אבל אני רוצה שהוא יידע שהוא אינו יכול לחסום את

הצעת החוק בשיטה הזאת, כי הוא עצמו מסכים שבפני ועדת החוקה, חוק ומשפט היו ארבע

הצעות חוק שעברו קריאה ראשונה. נגד זה אין מה לעשות. היתה הצבעה בקריאה ראשונה על

ארבע הצעות חוק, ואף אחד לא פנה לבג"ץ. כלומר, הוועדה דנה, בין במשולב ובין שלא

במשולב, וזו כבר פרוצדורה שאי אפשר לערער על חוקי ווזה.

לכן למען הרוח הטובה אני מציע להעמיד להצבעה את בקשתו של יושב ראש ועדת

החוקה, הוק ומשפט, יהיו התוצאות כאשר יהיו, ולא, התוצאה תהיה שהוא יגיש ארבע

הצעות זהות, או ששלושת המציעים האחרים יוותרו על הצעתם - כמובן, באופן פורמלי -

ותוגש הצעה איות שמקורה בהצעתו של אחד המציעים.

אני מציע ליושב ראש להביא את הענין להצבעה בלי השהיות ולקבל את הכרעת הרוב,

תהיה אשר תהיה.

י' צבן;

אני מתקשה להתייחס בכל כובד הראש הראוי' והיסודיות המתבקשת לוויכוח הזה, שיכול

היה להיות ויכוח חשוב, עקרוני ומעניין, מפני שאני לא בטוח שכל מה שאמר יושב ראש

הוועדה - ואני אומר את זה בלשון המעטה - אלה נימוקים מופרכים. אבל, לצערי הרב,

אנחנו דנים בתוך מציאות נתונה וחייבים להתחשב בתקדימים, ואני מקווה שאם מישהו

רואה טעם לפגם בהליך המתבקש כאן, יוסקו מסקנות לגבי תיקון התקנון ושינוי הנהלים

וההתנהגויות בעתיד, ואז אלך אתו לאורך כל הדרך.

אילו היוזה מוצעת בוועדה הזאת גישה עקרונית המכבדת בצורה קפדנית ביותר כל שלב

בהליכי חקיקה, לא היתה לי בעיה לתמוך בעמדתו של היושב ראש, אבל לא זה המצב. זה

דבר שערורייתי מבחינה קונסטיטוציונית שהוועדה שדנה בחוק ההסדרים במשק נתנה את

אישורה מפני שיש אינטרס פוליטי לתת את האישור, שעה שחוקים הרבה יותר פחותים

בחשיבותם עוברים את כל ההליך של דיון בקריאה ראשונה וכו' לאורך כל הדרך . ספר

החוקים שלנו כבר שופע דוגמאות של איחוד חוקים, ואני מוכן להראות, אדוני היושב

ראש, גם דוגמאות הרבה יותר קיצוניות מהדוגמה הזאת לגבי הפער בין הצעת החוק

הטרומית לבין המוצר הסופי, כשלא היה כמעט שום דמיון, פרט לנושא שהחוק עוסק בו,

וזאת מפני שהגורמים הנוגעים בדבר רצו להיעזר בהצעת החוק הטרומית כדי לפלס איזה

שהוא נתיב לפתרון הבעיה.



הצעת החוק הטרומית לבין המוצר הסופי, כשאין כמעט שום דמיון, פרט לנושא שהחוק

עוסק בו, מפני שהיה רצון טוב מצד הגורמים הנוגעים בדבר להיעזר בהצעת החוק

הטרומית כדי לפלס איזה שהוא נתיב לפתרון הבעיה.

דווקא כנציג של סיעה שעוד לא קבעה את עמדתה הסופית אני רוצה לומר שאני לא

אוהב להסתתר מאחורי הנימוקים של ש"פ - שבת היום, פסח היום, ואני אומר את זה גם
לסיעת הליכוד
יש לכם קושי, תתייצבו ותקבלו הכרעה. יש קושי למפלגות אחרות,

יקיימו דיון במוסדות הנבחרים שלהן ויגיעו להכרעה, אבל במצב הכללי הזה שתיארתי

לברוח מהכרעה על ידי איזה שהוא תרגיל של סחבת - אני לא שותף לזה.
צי ענבר
כאשר ועדה מכינה הצעת חוק לקריאה ראשונה, תפקידה הוא להכין משהו מגובש

להחלטת הכנסת, או להגיע למסקנה שהצעת החוק אינה ראויה בכלל לתהליך של חקיקה

ולהציע לכנסת להסיר את ההצעה הזאת מסדר היום; כשם שהממשלה מביאה לכנסת הצעת

חוק אחת בנושא אחד, ולא מביאה להכרעת הכנסת כמה הצעות חוק שסותרות זו את זו.

משום כך אני שותף לביקורת שמתח יושב ראש הוועדה, חבר-הכנסת קורפו, במליאת

הכנסת בעת הדיון בקריאה הראשונה, כאשר אמר: מצפים מאתנו שנקבל את ארבע הצעות

החוק כשהאחת נוגדת את האחרת, הווה אומר שהכנסת תוכל להתייחס לזה רק בקריאה

השניה ובקריאה השלישית, וכאשר יהיו ההסתייגויות יהיה מאוחר להכניס שינויים

מהותיים בהצעת החוק. עד כאן אני הולך עם היושב ראש.

באשר להמשך הדרך, לדעתי, סעיף 140 אינו חל כלל ועיקר, משום שאנחנו לא

נמצאים עכשיו בשלב של הכנה לקריאה ראשונה. כשיש כמה הצעות חוק המובאות לוועדה

אחרי דיון מוקדם, יכולה הוועדה, לדעתי, לעשות אחד משלושה דברים: א. היא יכולה

להכין לקריאה ראשונה הצעת חוק אחת מכל ההצעות. במקרה כזה חל סעיף 140. כלומר,

הכינה לדיון הצעת חוק אחת, יראו אותה כהצעת החוק של כל מציעי החוק; ב. להכין

כל הצעת חוק בנפרד לקריאה ראשונה, משום שעדיין אין זה סוף פסוק. היא תמיד

תוכל, על פי הוראות סעיף 122, למזג עוד את הצעות החוק להצעה אחת; ג. להכין

הצעה אחת או שתיים לקריאה ראשונה ולהציע למליאת הכנסת להסיר הצעה אחת או שתיים

מסדר היום. אלה שלוש האפשרויות. אבל השלב הזה, כאמור, הוא מאחורינו.

כאן, לדעתי, חל סעיף 122(1) לתקנון הכנסת האומר: הוועדה רשאית בכל עת.

הביטוי "בכל עת" כל כך ברור שאין צורך בהסבר. למה בכל עת? כי יכולה הוועדה

להגיע למסקנתה רק בסוף עבודתה. ביום האחרון של עבודתה, כתוצאה מאיזו שהיא הצעה
נוספת, היא יכולה לומר
אם כך הדבר, מן הראוי להגיש הצעת חוק אחת. מה רשאית

הוועדה לעשות? היא רשאית למזג שתי הצעות חוק או יותר ולהביאן כהצעת חוק אחת.
היו"ר חי קורפו
איך נעשה המיזוג מבחינה טכנית?
צי ענבר
הוועדה לוקחת ארבע הצעות חוק ועושה מהן הצעה אחת שיש בה לדעת הוועדה משום

מיזוג ההצעות.
היו"ר חי קורפו
הכוונה היא להכניס שתי הצעות חוק בהצעת חוק אחת, סעיף אחד מההצעה הראשונה

וסעיף אחר מההצעה השניה.



צי ענבר;

אני אינני מקבל את הפרשנות הזאת. אף לא כתוב שהוועדה יכולה למזג שתי

הצעות חוק זהות או דומות, אלא היא יבולה למזג כל שתי הצעות חוק, כגון שהיא

מחליטה לאחד את הצעת חוק הנפט עם הצעת חוק יסוד: הכנסת.

ח' רמון;

והוועדה יכולה לקחת סעיף אחד מחוק הנפט ותשעים-ותשעה סעיפים מחוק יסוד:

הכנסת.
ר' ריבלין
כשמדברים על מיזוג, זה באותו נושא. זאת נראית לי הפרשנות ההגיונית.

ח' רמון

אפילו לא באותו נושא.
ר' ריבלין
לא יכולים לתת פרשנות שהיא לא הגיונית. צריך לסייג ולומר: באותו נושא.
צי ענבר
ראשית, זה כתוב בתקנון. שנית, כדי שלא ייווצרו אבסורדים, קבע המחוקק שזה

צריך לבוא לאישור ועדת הכנסת. הוועדה לא תעשה ככל העולה על רוחה, אלא יש

ביקורת של ועדה הבקיאה בנושא, והיא תיתן את הדעת על כך. זו התשובה שאני יכול

לתת.

מסתבר שכבר בשלב הדיון במליאת הכנסת ראתה הכנסת את ארבע הצעות החוק האלה

כהצעה אחת, והנה אנחנו קוראים ב"דברי הכנסתי', כרך 117, עמוד 3557, שבדיון

בקריאה הראשונה שהתקיים ב-22 במאי 1990 מופיעות ארבע הצעות החוק האלה כהצעות

חוק בדיון אחד, בכותרת אחת.

לא זו אף זו. ב-15 ביולי 1991 פונה חבר-הכנסת אבוחצירא אל ועדת הכנסת

ואומר לה שיש בהצעת החוק - האחת והיחידה שמכינה ועדת החוקה, חוק ומשפט - חריגה

מגדר הנושא. ובכל הדיון כאן מדברים כולם על כך שוועדת החוקה, חוק ומשפט מכינה

הצעת חוק אחת, ואיש אינו אומר מלה על כך שזה לא ראוי, שאין אישור.
היו"ר חי קורפו
ההתייחסות היא לטיוטה המאוחרת.
צי ענבר
כולם יוצאים מהנחה שמדובר בהצעת חוק אחת, על זה מדובר, וועדת הכנסת גם

מהליטה לדחות את כל הטענות של חבר-הכנסת אבוחצירא ולאמץ את הדעה שאין שום נושא

ההורג מגדר הנושא של ארבע הצעות החוק שעובדו להצעת חוק אחת.

לסיכום, לי קשה בכלל להעלות על הדעת מקרה מובהק יותר שבו צריכה הכנסת

להשתמש בסעיף 122(1}, ועל הוועדה לתת את אישורה, כי אחרת אינני יודע מה

המשמעות של אי-מתן אישור. אנחנו נעמוד בפני מצב בלתי אפשרי.



ר' מלחי;

לא נשאה הרבה להוסיף אחרי הדברים המשכנעים מאד של חברי. אעיר רק שתי

הערות קצרות. לגבי הכנת הצעת חוק בשלב של קריאה טרומית, הסעיף בתקנון אומר

במפורש שצריך להכין את הצעת החוק לקראת הקריאה הראשונה או להציע להוריד אותה

מסדר היום, אבל הפרקטיקה היא שההכנה נעשית בשתי וריאציות: הראשונה לפני הקריאה

הראשונה והשניה אחריה. יש לנו דוגמה בולטת בהצעת החוק לשינוי שיטת הבחירות, שם

הגשנו לקריאה ראשונה אמנם הצעה אחת, אבל היו בה כמה גירסאות שונות זו מזו,

ואיש לא אמר שזה לא תקין.

אני מסכימה שרצוי היה וטוב היה אילו היו מאחדים את ארבע הצעות החוק כבר

בשלב הטרומי, אבל זה לא נעשה.
היו"ר חי קורפו
חהבאתם אז את הבקשה שנאשר את האיחוד?

ר' מלחי;

לא, אמרתי שאני מסכימח שטוב היה אילו עשו את זה, אבל זה לא נעשה, ועכשיו

יש על סדר היום של ועדת החוקה, חוק ומשפט ארבע הצעות באותו נושא, ואני חייבת
לתקן רק דבר אחד
אנחנו לא מבקשים מיזוג של ארבע הצעות חוק זהות, כפי שאומר

יושב ראש ועדת הכנסת. אנחנו מבקשים מיזוג של ארבע הצעות חוק כפי שהוצעו על ידי

ארבעת המציעים - והן לגמרי לא זהות - מהן עלה נוסח אחד, שהוא פרי עבודת ההכנה

של הוועדה. אנחנו לא מבקשים מיזוג של ארבע הצעות חוק זהות.
היו"ר חי קורפו
תרשו לי בכל זאת, רבותי המשפטנים המלומדים, להעיר את הערותי. אני לא מבקש

שהחוק הזה לא יובא לקריאה שניה ולקריאה שלישית. אני לא חושב שהפגם שהיה בו

בקריאה הטרומית, פגם שהצבעתי עליו במליאת הכנסת, מונע את הבאתו לקריאה שניה

ולקריאה שלישית. אני רק אומר שהטיפול הנכון בו הוא בדיוק כאמור בסעיף 140. אלח

הן הצעות חוק באותו נושא שהועברו על ידי המליאה לוועדת החוקה, חוק ומשפט,

והוועדה צריכה להכין אותן ולהביאן בנוסח אחיד למליאת הכנסת. הוועדה היתה יכולה

להשאירן בנוסח המקורי רק אם התקיים אחד משני אלה: או שהרוב החליט להסיר אותן

מסדר היום, או שמספר המצביעים בעד הסרה היה שווה למספר המצביעים בעד הבאה

למליאת הכנסת. על פי התקנון, רק במקרים אלה משאירים הצעת חוק בנוסחה המקורי.

זה היה פגם, אבל אני לא מערער עליו.

הנה את בעצמך, גבי מלחי, נתת דוגמה מצויינת. היו מספר הצעות חוק מנוגדות

זו לזו בענין הבחירות לכנסת, הוועדה איחדה אותן להצעת חוק אחת והביאה אותה

למליאת הכנסת. מי הפריע לכם לעשות זאת? אני מציע לכם לעשות את זה גם עכשיו.

שאלתי היא למה להשתמש בסעיף 122 שהוא בכלל לא רלוונטי. סעיף 122 מדבר על

דבר טכני. כתוב "רשאית ועדה בכל עת...". ברור שהיא יכילה לעשות זאת בכל עת,

ברגע שהיא מכינה את הצעת החוק, או ברגע שהיא מסיימת את ההכנה. היא יכולה לתת

עטיפה אחת לשני חוקים ולהביא אותם במסגרת חוק אחד. היא גם יכולה להפריד, אבל

הסברתי מדוע סעיף 122 מדבר על דבר טכני - מכיוון שכאשר זה נוגע למהות,

כשהוועדה רוצה להביא למליאת הכנסת רק חצי ואת החצי השני לא להגיש, היא כבר

צריכה להביא אותה מחצית לאישור הכנסת בקריאה ראשונה, אף על פי שהיא כבר התקבלה

פעם אחת בקריאה ראשונה.



למה אתם צריכים את סעיף 122? סיימתם את עבודת ההכנה, יבוא יושב ראש ועדת

החוקה, חוק ומשפט ויאמר במליאת הכנסת: רבותי, אלה ארבע הצעות חוק זהות, לשם

החסכון אינני קורא אותו נוסח ארבע פעמים, אני מבקש להעמיד אותן להצבעה בקריאה

שניה ובקריאה שלישית. תלכו בדרך הנכונה. סעיף 122 לא חל על המקרה הזה, מפני

שלגבי הצעות חוק דומות, זהות או מקבילות יש הוראות מפורשות בתקנון.

הייתי יכול לפנות לבג"ץ למחרת יום ההחלטה של ועדת הפירושים ולפסול את זה,

מכיוון שוועדת הפירושים קבעה בפירוש שאני צדקתי בכך שצריך להעמיד את זה להצבעה

אם לא להחזיר את ארבע הצעות החוק לוועדה כדי שתכין הצעת חוק אחת כמו שקובע

התקנון. אני מפריע להעביר את הצעת החוק למליאה? תעבירו אותה. היו דברים מעולם

ועוד יהיו מקרים כאלה. אתם לא צריכים את אישורה של הוועדה. אי אפשר להשתמש

בסעיף 122, כי הוא עוסק בדבר טכני, ומה שאתם מציעים פה זה לא דבר טכני. אתם

הכנתם נוסח, תביאו אותו לכנסת. איש לא יעצור בעדכם, אני מבטיח לכם שאף אחד לא

יילך לבג"ץ. יביא יושב ראש הוועדה את זה לקריאה שניה ולקריאה שלישית ויאמר:

אלה היו ארבע הצעות חוק, אוחדו להצעת חוק אחת, כל אחת מהן זהה לרעותה ואני לא

חוזר ארבע פעמים על אותו נוסח ואני מבקש את הכנסת לאשר את זה בקריאה שניה

ובקריאה שלישית.
חי רמון
אדוני היושב ראש, שמענו את פרשנותך. היועץ המשפטי לוועדה קבע שאין מקרה

מובהק יותר לשימוש בסעיף 122(1) מאשר המקרה הזה. אני לא רוצה לפסוק ביניכם. כל

מה שאני מבקש הוא שתעמיד את הענין להצבעה. אם הוועדה שוכנעה שאתה צודק, היא

ממילא תצביע בעד עמדתך ונגד עמדת היועץ המשפטי. מכל מקום אינך יכול להימנע

מלהעמיד את הענין להצבעה.
היו"ר חי קורפו
אם כן, אני מבקש להביא אלינו את כל החוקים שלא הביאו אלינו לאישור. הנה

גבי מלחי הזכירה עכשיו חוק אחד.
אי לין
אני בהחלט שקלתי אפשרות להביא את ארבע הצעות החוק האלה למליאה כארבע

הצעות זהות והתייעצתי עם אנשים שאני סומך על דעתם ועל פי מיטב הכרתי וחובתי

כיושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט וגם מבחינת הצד הציבורי של הענן הגעתי

למסקנה שזה יהיה דבר לא רציני אם אעלה בפני מליאת הכנסת ארבע הצעות חוק זהות

להצבעה. משום כך אני חושב שהבקשה לאחד את ארבע הצעות החוק היא הצעה נכונה ואני

מבקש להצביע עליה על פי סעיף 122.

אוסיף רק שאולי אפילו נוח לי להשאיר במלאי בוועדה הצעה אחת, שתיים או

שלוש, כדי שאם הצעת החוק שתוגש תיפול יהיו לי הצעות חוק נוספות שאוכל לשלוף,

אבל אני רוצה לנהוג בהגינות בנושא הזה. אני חושב שזה צריך לבוא להכרעה ציבורית

אמיתית, וכך צריך לנהוג בנושא.
חי רמון
אדוני היושב ראש, אני מציע שתקיים שתי הצבעות: ראשית, האם לקיים בכלל

הצבעה על הענין לפי השקפתך? ואם הצעתך תיפול, תקיים הצבעה לגופו של ענין.
היו"ר חי קורפו
חבר-הכנסת רמון, אני אינני דון-קישוט. אני טוען לגבי הצד התקנוני.
ר' ריבלין
האם הפגם שאתה דיברת עליו לא תוקן על ידי כך שהיום, בשלב של הקריאה השניה

והשלישית, אנחנו יכולים להזדקק לסעיף 122?

היו"ר ח' קורפו;

הפגם היה בקריאה הראשונה, ולא עורער עליו.

חי רימון;

אני מבקש מהיושב ראש להפריד בין היותו חבר ועדה לבין היותו יושב ראש.

כחבר- ועדה הוא טען נגד הענין הזה. יכול להיות שהוא שכנע את חברי הוועדה, אבל

הוא לא יכול כיושב ראש את למנוע את עצם העמדת הבקשה להצבעה.

היו"ר חי קורפו;

אני לא אמנע זאת. אני רק אומר לכם שוב שזה פשוט שימוש לא נכון בסעיף,

והוועדה לא זקוקה לו. הוועדה לא צריכה להביא ארבע הצעות חוק. היא יכולה להביא
הצעת חוק אחת ולומר
כל אלה הצעות חוק זהות בנוסחן. אנו מבקשים להביא אותן

לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

חי רמון;

אני מציע שאת הדיון העקרוני נקיים לאחר ההצבעה, כהצעת חבר-חכנסת צבן.

א' לין;

דעתו של יושב ראש הוועדה ברורה. אני מבקש להצביע.

ר' מלחי;

רציתי רק להגיד שסעיף 141 מחיל לגבי הצעות חוק פרטיות את הסעיפים 118 עד

130, וזה כולל את סעיף 122. זה אומר שגם לאחר קריאה ראשונה ניתן - - -

היו"ר חי קורפו;

אין חולקים על כך שזה מתייחס גם להצעות חוק פרטיות. במה זה עונה על

הנקודה שהעליתי?

רבותי, מי בעד בקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט להשתמש בסעיף 122 לתקנון הכנסת

כדי לאחד את ארבע הצעות החוק שאוחדו כבר על ידה?

הצבעה

בעד בקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט להשתמש בסעיף 122 לתקנון הכנסת

כדי לאחד את ארבע הצעות החוק - 12

קריאה;

מי נגד?



היו"ר ח' קורפו;

מי נגד? אין נגד. אני מבין שבקשת ועדת החוקה, חוק ומשפט התקבלה.

אני רוצה לשאול את יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט אם הוא יחזיר עכשיו,

לאחר האישור, את כל החוק הממוזג, להצבעה בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

א' לין;

הוועדה אישרה את הנוסח המאוחד, אבל אם אתה סבור שצריך להביא את המיזוג

לאישור, נעשה כן.

היו"ר חי קורפו;

אני מודה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 55;10

קוד המקור של הנתונים