ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/09/1990

בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת חסינותו של חה"כ מוחמד מיעארי

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 147

מישיבת ועדת הכנסת

יום שני, י"ט באלול התש"ן (10 בספטמבר 1990), שעה 09:30
נוכחים - חברי הוועדה
היו"ר ח' קורפו

ת' אורון

מי איתן

צ' הנגבי

ר י זאבי

יצחק לוי

מ"ז פלדמן

י י צידון

א' רובינשטיין

ר' ריבלין

ח' רמון

י' שריד
מוזמנים
חה"כ מ' מיעארי

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

מזכיר הכנסת ש' יעקבסון

סגן מזכיר הכנסת די לב

סנ"צ ר' בן-יוסף - משטרת ישראל, ראש לשכת תביעות, מרחב שכם

עו"ד י' ברד - יועץ משפטי לחה"כ מי מיעארי

חי הנגבי - מזכיר סיעת הרשימה המתקדמת לשלום

ש' ישעיהו-ניצן - פרקליטות המדינה, עוזר
היועץ המשפטי
צ' ענבר
מזכירת הוועדה
אי בן-יוסף
הקצרנית
י י חובב
סדר היום
בקשת היועץ המשפטי לממשלה

לנטילת חסינותו של חה"כ מוחמד מיעארי.



בקשת היועץ המשפטי לממשלה לנטילת חסינותו של חה"כ מוחמד מיעארי

היו"ר ח' קורפו

רבותי, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

בראשון באוגוסט פנה היועץ המשפטי לממשלה יושב-ראש הכנסת בבקשה לנטילת

חסינותו של חבר-הכנסת מוחמד מיעארי. יושב-ראש הכנסת העביר את המכתב ב-22 באוגוסט,

ואני מבקש להזכיר לחברי הוועדה את הקבוע בחוק חסינות חברי הכנסת, סעיף 13(ג}:

"בקשה לפי סעיף זה תוגש ליושב-ראש הכנסת שיעבירנה לוועדת הכנסת לדיון

בישיבתה הקרובה, "

אני מעיר זאת מפני שבאחד העתונים הנכבדים היתה ביקורת על החיפזון בדיון,

ואחד מחברי הוועדה הנכבדים התבטא בפומבי על החיפזון בדיון. נעלם מהם שזאת היא

הוראת החוק שיש לדון בבקשה הזאת בישיבה הקרובה.

מי איתן

ואני שמעתי שנאמר באחד העתונים שזח כבר לא אקטואלי.

הי וייר חי קורפו

אנחנו נקיים את הנוהל כרגיל בבקשות מעין אלו, אשר לצערנו פוקדות אותנו מפעם

לפעם. היועץ המשפטי לממשלה יציג את הבקשה, את הנימוקים לבקשתו, חברי הוועדה וגם

הבר הכנסת אשר את חסינותו מבקשים ליטול יוכל להציג שאלות וכן עורך-דינו אם הוא

ייוצג על-ידי עורך-דין, לאחר מכן חברי הוועדה יוכלו להציג שאלות. את הדיון תקיים

הוועדה שלא בנוכחות המבקשים ו"המבוקשים", וכן תתקבל ההחלטה בנוכחות חברי הוועדה

בלבד. החומר הרלוונטי כולל כתב האישום מצוי בתיקים, רבותי.

אדוני, היועץ המשפטי לממשלה, בבקשה.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אני מניח רבותי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כי הבקשה שלנו מונחת לפניכם

ואין צורך לחזור עליה.

י' שריד

אני לא יכול לדבר בשם חברי הוועדה, אבל אני מניח שרובם לא קראו את החומר,

אשר אמנם נמצא בתיקים אך לא הועבר אליהם.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

"בתוקף הסמכות המוקנית לי על פי סעיף 13 לחוק חסינות חברי הכנסת,

זכויותיהם וחובותיהם, התשיייא-1951, אני מבקש בזאת כי הכנסת תיטול את החסינות

מחבר-הכנסת מוחמד מיעארי לגבי עבירה לפי סעיף 4(ח) לפקודה למניעת טרור, תש"ח-1948,

המתוארת בכתב האישום המצורף בזה.

אודה לך אם תעביר בקשה זו, בהתאם לסעיף 13 (ג) לחוק חסינות חברי הכנסת,

זכויותיהם וחובותיהם, התש"יא-1951, אל ועדת הכנסת לדיון בישיבתה הקרובה."

זו היתה בקשתי מיום 1 באוגוסט ליושב-ראש הכנסת, והרי הבקשה מונחת לפניכם.

אל הבקשה צורפה טיוטה של כתב אישום, אבל אנו החלטנו לנסח מחדש את כתב

האישום, וכיוון שהוא טרם הוגש הרי זה עדיין הכל בידינו, ואני אמציא לכם בזה את

העותק מנוסח כתב האישום היום. כן, הוא שונה במקצת.



י' שריד

האם כבוד היועץ יוכל להאיר את עינינו לגבי השינויים שחלו בכתב האישום.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

השינוי הוא שבנוסח הזה יש התייחסות בפרטות יתר למה שעשה מוחמד מיעארי,

י' שריד

כלומר, אין שינוי בסעיפי האישום.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

השינוי הוא רק במהות, להבהיר יותר את אשר עשה.

האישום הוא משותף לחה"כ מיעארי ולשניים אחרים, אשר, כפי שמעיר חברי שי ניצן,

משפטו של דוד איש-שלום השותף להם בכל המעשים כבר נתון בעיצומו.

אחת הסיבות שאנחנו השהינו עד כה את הגשת הבקשה היתה שאנחנו זקוקים לאנשים

הנאשמים איתו בצוותא לשם העמדתם לדין על פי העקרונות המקובלים בהלכה הפסוקה, ולכן

רצינו שמשפטם ייגמר תחילה.

ובכן, אקרא לכם את כתב האישום. אפסח על הדברים המיוחסים לשני הנאשמים

האחרים, ואתייחס אך ורק לדברים המיוחסים למוחמד מיעארי, כאשר החלק הכללי של

העובדות חל על כולם.
ובכן, זה החלק הכללי
"בחודש פברואר 1988 אירגנו ארגון השחרור הפלשתינאי (להלן: אש"פ), תנועת
השחרור הלאומי הפלשתיני (להלן
פת"ח), מבצע אשר כינויו היה "ספינת השיבה". במסגרת

המבצע תיכננו הארגונים להשיט ספינה יוון ועליה אנשים שגורשו ממדינת ישראל, לכיוון

ישראל.

מבצע זה מיקד תשומת לב רבה של אמצאי התקשורת בעולם, ואחת ממטרותיו הראשיות

היתה תעמולתית - וזאת כנגד מדינת ישראל.

אש"פ ופת"ח הוכרזו כארגונים טרוריסטיים על-ידי ממשלת ישראל בהכרזתה מיום

12.10.80. (בסוגריים אומר ששני הארגונים כלולים ברשימה של התוספת לתיקון בחוק

למניעת טרור).

בחודש פברואר 1988 יצאו הנאשמים לקפריסין וליוון, שם נערכו ההכנות לקראת

הפלגת ספינת חשיבה. במהלך שהותם בארצות אלו קיימו הנאשמים מגע עם אנשים - שיפורטו

להלן - הממלאים תפקיד בהנהלה, במועצה או בגוף אחר כיוצא בזה של ארגון אש"פ וארגון

פת"ה, ונציגי ארגונים אלו, וזאת, בין היתר, בקשר לתוכנית מבצע "ספינת השיבה".

הנאשמים ידו כי האנשים עמם קויימו המגעים האמורים, הינם אנשים הממלאים

תפקיד בהנהלה, במועצה או בגוף אחר כיוצא בזה של ארגוני אש"פ ופת"ח.

הנאשמים לא הוסמכו על-ידי ממשלת ישראל או מישהו מטעמה לקיים מגע עם אנשים

הארגונים האמורים, ואף לא הוסכמו לכך בכל דרך אחרת שבדין.

במהלך שהותם של הנאשמים בקפריסין וביוון ובמהלך מפגשיהם עם אנשי הארגונים

האמורים, הביעו הנאשמים תמיכתם בתוכנית מבצע "ספינת השיבה".



הנאשמים הינם אזרחי המדינה ותושביה.

במדינת ישראל קיים מצב חירום בתוקף הכרזה לפי סעיף 9 לפקודת סדרי שלטון

ומשפט, התש"ה-1948.

בין האנשים הממלאים תפקיד בהנהלה, במועצה או בגוף אהר של ארגוני אש"פ ופת"ח,
עמם קיימו הנאשמים מגעים, נמנים האנשים הבאים
1. עלי עבד אלהמיד סאיה - המשמש מ-1984 יושב-ראש המועצה הלאומית הפלשתינית.

2. טמיר אבו עיזאללה , הידוע בכיריו "חאג' טלאל", נציג אש"פ בקפריסין.

3. מחמד מילחם - חבר הוועד הפועל של אש"פ, ראש מחלקת , האדמות הכבושות" בוועד

הפועל של אש"פ.

4. אליא חורי - חבר הוועדה פועל של אש"פ.

5. עבד אל גואר צאלח - חבר המועצה הלאומית הפלשתינאית וה"מועצה המרכזית".

6. ג'בריל רג'וב - חבר הוועדה הכללית של הפת"ח, המועצה המהפכנית של הפת"ח

וחבר המועצה הצבאית של הפת"ח.

7. באסם אבו שריף - חבר המועצה הלאומית הפלשתינאית, דובר אש"פ וחבר הלשכה

המדינית של ארגון זה.

8. פואד אל ביתאר - נציג אש"פ ביוון.

האנשים הנקובים לעיל, ואחרים, שימשו נציגים של ארגוני אש"פ ופת"ה במגעים

שקי ימו עם הנאשמים. "

מכאן נדלג על כל המתייחס לנאשמים 2 ו-3, ואני אציין רק את המיוחס לנאשם מס'

1 המיועד, קרי: חברי-הכנסת מוחמד מיעארי.

כאמור בסעיף 13 לאישום יצא חה"כ מיעארי בתאריך 8 בפברואר 1988 מנמל התעופה

בן-גיוריון לאתונה ביוון. ביום 12 בפברואר 1988, השתתף חבר הכנסת מיעארי,

הנאשם מסי 1 המיועד, עם דובר אשפ המוזכר לעיל, במסיבת עתונאים שנערכה מטעם אשפ,

בנושא "ספינת השיבה", כנואמים וכמשיבים לשאלות. במהלך מסיבת העתונאים הביע

חבר-הכנסת מעיארי את תמיכתו במבצע "ספינת השיבה" ואף את תמיכתו בהתקוממות בשטחים.

במהלך שהותו ביוון נפגש מר מיעארי בין התאריכים 8 בפברואר ו-19 בפברואר 1988

ביוון, בהזדמנויות שונות, עם חברים במועצה הלאומית הפלשתינאית וקיים מגע עמהם.

במהשלך שהותם של שלושת הנאשמים בקפריסין וביוון ובמפגשיהם עם נציגי ארגוני

הטרור, הביעו הנאשמים שלושתם הזדהות עם אשפ, תמיכה באירועי "ספינת השיבה", וכן

תמיכה בהתגוממות בשטחים ומטרותיה. בכך שיתפו הנאשמים פעולה עם ארגון אשפ במבצע

"ספינת השיבה" אשר נועד לפגוע במדינת ישראל.

נאשם מספר 1, קרי: חה"כ מיעארי, היה, כתוב: "עובר למועדים", צריך לאמר:

"לפני המועדים", כי עובר זה ממש לפני, כמו שנאמר: "כל המצוות מברך עליהם עובר

לעשייתם", וזה לא נאמר על עבירות. עובר, זה בד בבד עם. ובכן, אני ממשיך וקורא:

נאשם מסי 1, היה לפני המועדים הרלבנטיים שבכתב אישום זה, או בעצם: במועדים

הוא היה חבר-הכנסת ה-11, והינו חבר-הכנסת ה-12 במועד הגשת האישום.

מי מיעארי

ברוך השם.



היועץ המשפטי לממשלה י' חרישי

ובכן, אלה המעשים, בכותרת, בפרטות, הגה תמליל מסיבת העתונאים מטעם אשפ,

תמליל חלקי, באסם אבו שריף, דובר אשר, אומר - - -

מ' מיעארי

לא "באסם" אלא "בסאם",

רי זאבי

אנחנו לא מתבשמים ממנו.

מ' מיעארי

אתה בכלל לא רוצה להבין את הערבים ולא לבטא את השם שלהם כראוי,

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

למה תאמר זאת? דווקה טרחתי מאד, היות ומי שרשם את השמות כתב את ה-אי אחרי

ה-ב' ולא אחרי ה-ס' כפי שאתה אומר שצריך לבטא את השם.

י' שריד

יש גם שם "באסם", כך שיש לייעץ המשפטי "נסיבות מקילות" בענין זה.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

נכון, אך אני מבין שבמקרה זה זה "בסאם".
ובכן, בסאם אבו שריף, דובר אשף, אומר לאמור
יי מר מיעארי יסביר לכם מדוע ישראלים משתתפים עם הפלשתינאים במסע הזה, ובשם

הפלשתינאים], האנשים הפלשתינאים, אני מכריזים שאנו מעריכים גבוהה את המעשה הזה של

אומץ, בין אם זה לאלה שהגיע ללרנקה היום או לאלה שהגיעו לאתונה. וכן, אנו מברכים

אלפים של ישראלים העומדים לצדנו, התומכים בזכותנו להגדרה עצמית, משום שהם תומכים

אמיתיים בשלום אמיתי וצודק,"
אלה דבריו של חבר הכנסת מוהמד מיעיארי שם
י'תודה לך, שמי מוחמד מי'גארי, בפרלמנט של הכנסת הישראלית אני מייצג את הPLP- ,

שהיא הרשימה המתקדמת לשלום שכוללת בתוכה הן ערבים פלשתינאים שהם אזרחים של מדינת

ישראל, ויהודים מתקדמים שרוצים להשיג שלום צודק בין הפלשתינאים לישראל, במושגים

המבטיחים את זכות הפלשתינאים להגדרה עצמית והקמת מדינתו העצמאית לצד מדינת ישראל

פעל בהתאם לבמה הזאת במשך שלוש שנים בתוך הכנסת עצמה ומחוץ לכנסת ( - באמצע הפסוק

הזה יש כמה נקודות, כנראה ההקלטה לא נסתייעה -),

אנו חושבים שהמצב הנוכחי אינו יכול להימשך, הקונפליקט הזה ביקש אלפי קורבנות

משני הצדדים, אולם מה שקרה במשך שלושת החודשים - ההתקוממות בשטחים הכבושים -

הוציאה לאור הצהרה האומרת שאיננו מסכימים להיות עם הכיבוש ואנחנו נעשה את הטוב

ביותר שנוכל, ואנו ממשיכים להקריב על-מנת להיפטר מהכיבוש הקשה וברוטלי, אנו

תומכים בשלום צודק, בזכות של הפלשתינאים, אנו תומכים בהתקוממות בשטחים הכבושים,

אנו תומכים בזכות של האנשים המרגלים לשוב למולדתם,

לכן אנחנו כאן באתונה, להצהיר ולהביע את עמדתנו ודעתנו, ואנו מוכנים להתלוות

לספינת השיבה עם האנשים המוגלים על מנת לפתוה שער חדש, חלון חדש אולי, לשלום צודק

במזרח התיכון."



מ' מיעארי

אני באמת לא יודע.שאמרתי את הדברים האלה.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

"עשינו זאת למרות העובדה שקיבלתי אתמול שממשלת ישראל תחליט להעמיד לדין את

כל אלו שבהשתתפו בטיול, לי במיוחד, אני חבר פרלמנט. הם החליטו להציע למנוע ממני

את החסינות הפרלמנטרית שלי על-מנת להעמידני לדין. אני מצהיר שאם אתם משוכנעים עם

צעד צודק שאתם צריכים לעשות, דבר ראשון עליכם 'לעשותו באדישות לכל התוצאות שיכולות

לקרות. אני רוצה גם לאמר לכם שאלפי פלשתינאים שהם אזרחי מדינת ישראל, ואלפי

יהודים מתקדמים, כוחות, ממתינים בהופי ישראל בנמל חיפה על-מנת לקבל את ספינת השלום

שלנו ( - ספינת השלום שלנו - ) ולהשתתף במשא השלום שלנו. תודה רבה לכם."

מ' מיעארי

זה התרגום מאנגלית.

סנ"צ ר' בן-יוסף

יש לי גם את הנוסח האנגלי, אם תרצה, אלא שהוא לא מודפס.

הי ועץ המשפטי י י חריש

הבאנו לכאן את הקלטת - - -

קריאות

לא, לא, לא.

ח' רמון

אדוני, היועץ המשפטי, אנו שבעי קלטות.

צ' ענבר

הקלטת הוקלטה כדין.

היועץ המשפטי י' חריש

ענין לנו, רבותי חברי הוועדה, בחסינות מופלגת ומיוחדת במינה. ייחודה בין

השאר הוא בזה שאין היא ניתנת לא לנטילה ולא לוויתור. ממילא, לא אבקש כי הבר-הכנסת

מיעארי יוותר על החסינות, משום שאף אם יעשה כן ויתורו אינו ויתור ואין הוא תופס

כלל מבחינת הדין.

אבל, כשלעצמי, לתומי, הייתי אומר שאם מישהו מנפח חזה בהופעה ציבורית ואומר:

'אני באתי לכאן למרות שאני יודע מה צפוי לי, אני יודע שחושבים ליטול ממני את

החסינות, אני יודע שמתכוונים להעמידני לדין אבל אני משוכנע בצדקת המעשה שאני

עושהי. ואז, כאשר באים לפקוד עליו עוון, באים לעשות איתו חשבון ולדבר איתו משפטים

- מן הראוי שהוא היה אומר: 'בהחלט, אני מוכן לתת את הדין'.

אבל, כאמור, זה לא רלבנטי, בין שהוא מוכן, בין שאיננו מוכן. הכנסת צריכה

להיות משוכנעת אם יש ליטול ממנו את החסינות.



רבותי, הסעיף הזה שעליו אנחנו אומרים להעמיד את חבר-הכנסת מיעארי ואת שני

הנאשמים האחרים לדין, הוא סעיף בעייתי, נאמר, למצער. סעיף שעורר עליו לא מעט

מקטרגים, אבל אני חושב שבענין שלנו פטורים אנו לחלוטין מלהידרש לכל הבעיות

העקרוניות הנטענות לגבי הסעיף, לגבי מגעים תמים ותמימים עם אנשי אשפ שבאמת תכליתם

היא לנטות להידבר.

מי איתן

האם החוק מציין - - -

ח' רמון

צריך להשתמש בשכל.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

כנראה נגזר עליה בכל אופן על הסוגייה הזאת, שהיא תיחרש על גבו של מיעארי.

מי מיעארי

- על-ידי חריש.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אולי מתקיים "על גבי חרשו חורשים", ואם תרצה, לנוכח קריאת הביניים שלך -

"על גבי חרשו חרישים".

למה אני בכל זאת מציין את זה? לא לשם תפארת המליצה של הפסוק. מי כחבר-הכנסת

מיעארי עצמו יודע בינו לבין ליבן, בינו לבין עצמו, כמה וכמה וכמה פעמים הוא נפגש

עם אנשי אשפ בלי שהשלטונות יתאנו אליו בכלל, בנסיעה זו ובנסיעה אחרת לחוץ-לארץ.

הוא יודע שהשלטונות יודעים כמה פעמים הוא נפגש עימהם, ואיש לא התאנה אליו. כל כך
למה? משום השאלה העקרונית
אם החסינות המהותית של חברי הכנסת מתפרסת גם על

מפגשים כאלה.

בנידון זה באמת אפשר לגלות שתי פנים - עשויה בהחלט להישמע תפישה שאומרת:

סעיף 1 של חוק חסינות חברי הכנסת הנותן חסינות לכל מה שחבר כנסת עושה, בין בכנסת

ובין מחוצה לה, למען מילוי תפקידו, מעורר מיניה וביה את השאלה ואת המבחן
האוביקטיבי
האם אותו מעשה שעשה נעשה למען מילוי תפקידו בכנסת. עשויה שתישמע

הטענה שחברי הכנסת צריכים להיות חסינים מפני עבירות פליליות באשר מגעים שהם

מקייים עם אשפ או עם ארגונים אחרים לפי תפישתם את מהות השלום, את הדרך שצריכה

להוליך לשלום, ויכולה להיות השקפה.

מאידך, עשויה שתישמע גם הטענה, ואני אישית לא מעט מצדד בה: כאשר יש איזה

שהוא מכלול של פעולות שפרלמנטר באשר הוא, חבר-הכנסת באשר הוא, צריך לעשות אותן

במסגרת שליחותו כחבר-הכנסת, והשאלה שנשאלת בכל מקרה ספציפי היא רק זו: האס אותו

מעשה בא בגדר המכלול. אם הוא כלול במכלול האמור הרי החסינות מתפרסת עליו. אם הוא

עומד לפי מרכיביו, לפי יסודותיו, לפי טיבו, מחוץ למכלול האמור - הרי הוא לא נעשה

למען מילוי תפקידו של אותו אדם כחבר הכנסת, וממילא לא קמה לו אותה חסינות.

י י שריד

איך נדע מהו המכלול?



היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

זאת באמת השאלה, נאמר שחבר-כנסת בר דעת - - -

ת' גוז'נסקי

כילם ברי דעת.

י' שריד

בני דעת, אין ברי דעת.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

יש ברי, אבל זה במובן אחר, זה באמת קשה למצוא היום.

ובכן, ישאל את עצמו פרלמנטר טוב דעת, טוב שכל, חסר פניות - מה באמת מכלול

הפעולות שצריך חבר כנסת לעשותן כדי שיעשה את שליחותו כיאות. ואם כי המכלול הוא

רחב מאד, יש ויש תשובה בכל מקרה נתון ספציפי. בטוב שכל ובטוב טעם הדברים ניתנים

לבחי נה.

החסינות, לא למען שמו וכבודו של חבר הכנסת נועדה, אלא למען אפשר לו עשות את

שליחותו. ולכן, אם יכול הוא לעשות את שליחותו בלא להיות מעורב באותו מעשה

שמייחסים לו, כי אז אין החסינות נדרשת, ואין היא קמה לו, והוא צריך לתת את הדין

בפלילים ככל אדם אחר.

ובכן, יכולה להישמע טענה שמטבע הדברים אין דברי עבירה מסויימים עשויים בכלל

להיות כלולים במכלול הזה. אכן, מכאן אנו עשויים להיקלע למעגל שוטף: אם מעשה עבירה

אינם כלולים במכלול משום שהמחוקק איננו רוצה שמצוות פעילותו של חבר הכנסת תבוא

בעבירה - כי אז החסינות למה לו? עצם העובדה שיש חסינות מלמדת שעשוי חבר הכנסת

להיכשל בעבירה אגב מילוי שליחותו. ואינני רוצה לתת דוגמאות, הן ישנן למכביר, החיים

מספקים דוגמאות כאלה, ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן שהלילה יכשיל חברי כנסת במעשים

אשר כאלה.

מאידך, אם עומדת הכנסת ואומרת על דבר מסויים שלא כבהגדרות שבחוק הפלילי שהן
כוללניות, אלא היא אומרת
מעשה זה כמפורט בתוספת לחוק אין אנו רוצים שייעשה, אנחנו

לא רוצים מגע עם פלוני, עם אגודה פלוני, עם ארגון פלוני, והם נקובים בשמם בתוספת,

אולי לא יישמע חבר כנסת, מפני שהדעת אינה מאפשרת זאת, לא יישמע חבר כנסת בבואי
לטעון
'עשיתי את הדבר הנמאס בעיני הריבון, בעיני הכנסת, למען מילוי שליחותי',
הלוא מפורש עמל המחוקק
בזה אין אני רוצה, בבחינת "למה לי רוב זבחיכם" ,יאמר:את

זה אינני רוצה, אינני רוצה מגע עם אלה. אז זה לא כמו שישנה עבירה כללית

שיסודותיה אמורים בסעיפים מסעיפים שונים של החוקים, והמחוקק לא ייחד דעתו לאותו

דבר ספציפי שאמור חבר הכנסת לעשות - לצאת להיפגש עם איש מארגוני הטרור. המצב

איננו דומה. פה את המעשה הספציפי אסר המחוקק, והרי זה כביכול כאילו אחז חבר הכנסת

בידו של הבר כנסת פלוני ואמר לו: ראה בני, אני יודע שאתה עומד לעשות זאת, אל תעשה

זאת משום, שלגירסתי, הכנסת איננה רוצה שאתה תעשה זאת.

אבל, זאת היא התפיסה המקסימליסטית.

מי מיעארי

- הרוב בכנסת, או כל הכנסת.

קריאה

זה אותו דבר.



היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אני חושב, אדוני מר מיעארי, במקרים רבים כשבאים להפעיל את החוק עומדים בפני

השאלה איך לבחון מעשה של אדם. נאמר, אפילו נהג בדרכים, איך דנים אותו? דנים אותו

לפי מושג שנקרא הנהג הסביר, משווים את התנהגותו לנהג סביר. אם היא תואמת את

התנהגותו הרי אפילו אם היא לא כשורה לגמרי היא עדיין לא בגדר עבירה, אם איננה

תואמת הריהי בגדר עבירה.

ובכן, מה שטוב לנהג טוב גם למנהיג, דרך אגב, לא בהרבה לשונות אנחנו מוצאים

שורש אחד - נ.ה.ג. - גם לנהגים, גם למנהיגים, גם להתנהגות. ללמדכם, שבדרך בה אדם

מתנהג כך הוא גם נוהג, וכפי שהוא נוהג כך הוא גם -מתנהג.

י' שריד

מענין כנאד לדעת מה לפי דעתו של היועץ המשפטי חבר הכנסת הסביר, מילא הנהג

הסביר, אבל מיניה וביה היועץ המשפטי מציע דגם הדש של הבר כנסת.

היו"ר ח' קורפו

הוא מחוקק טוב ומציית לחוק.

אי רובינשטיין

אז אין צורך בחסינות.

י' שריד

גישתו של היושב-ראש ידועה לי, לכן הפניתי את שאלתי ליועץ המשפטי.

א' רובינשטיין

אני חושב שיש לפרש בדיוק להיפך, שעבירות כלליות כמו רצה וגניבה בוודאי לא

נופלות במסגרת סעיף 1.

היועץ המשפטי י' חריש

אין ספק.

אי רובינשטיין

אז זה לפי החוק הפלילי הרגיל.

היועץ המשפטי לממשלה י' הריש

כן, נכון. אם תניחו לי להמשיך אני אתן לכם - עד כמה שיכולתי הדלה מגעת -

משנה סדורה של דעתנו בנדון.

כל מה שאמרתי לגבי נהג סביר, והמשל הזה, אמרתי לא משום שהנדון דומה בהכרח

לראיה. אני אמרתי זאת כדי לסבר את האוזן ולהשיב לשאלתו הספציפית של מר מיעארי
בקריאת ביניים
מיהו שיבדוק את זה. אמרתי: כשם שכאשר באים לבחון אם אדם מסויים,

לא חבר כנסת, נהג או התנהג כהלכה בענין ספציפי הנדון, ובודקים זאת לאור מה שאותו

דבר סתום שנהשב התנהגותו של האדם הסביר, כך גם כאן צריך לבחון, והבוחן אולי צריך

להיות יושב-ראש הכנסת - - -

י' שר י ד

יושב-ראש הכנסת, שהוא אדם פוליטי, יחליט מה זה סביר?



היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

צריך מישהו- שיבחן. אם הדבר שעשה חבר כנסת פלוני - - -

מי איתן

החוק קובע שועדת הכנסת היא הבוחנת, לבית המשפט יבחן בחינה נוספת.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

על זה בדיוק אני בא לדבר.

ובכן, רבותי חברי הכנסת, אני חוזר ואומר, כשם שלגבי כל אדם יש מי שבודק

בשעה נתונה אם מעשיו מתישבים עם מעשה של אדם סביר באותן נסיבות, כך גם לגבי חבר

הכנסת באשר לשאלה אם אותו דבר שעשה כלול או איננו כלול במכלול הגדול של פעולות

פרלמנטר באשר הוא.

ובכן, בשלב ראשון בודקת את זה ועדת הכנסת, בשלב הבא תבדוק את זה הכנסת

במליאתה, ובסוף הסופות יבדוק את זה בית המשפט. זה הדבר.

מבהן מעשי יכול להיות למשל, נניח שפעולתו של אותו חבר כנסת פלוני ביום

מסויים מזכה אותו בסכום של ממון הניתן לחברי הכנסת.

מי איתן

אותו או את מפלגתו.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

מזכה אותו אישית. אני יודע שקשה להבחין או לקבוע מסמרות מהו בדיוק

מרכיביו של המכלול הגדול, אבל יש ויש מכלול כזה, ובהחלט ניתן וצריך גם לבחון אם

אקט מטריים מתישב עם המכלול או איננו מתישב, אפילו בעיניו של חבר חכנסת עצמו. אם
הוא שואל את עצמו
האם אני אגיש חשבון אש"ל על הנסיעה הזאת לאתונה או לא אגיש -

אם הוא ישיב לעצמו ' מוש מומכן', אז מוש מומכן-. פירוש הדבר שבעיני עצמו אין הדבר

מתישב עם תפקידו כחבר הכנסת.

ח' רמון

אני רוצה להבין, איך היועץ המשפטי עשה את ההבחנה בין מקרה אתונה, שהוא חמור

מאד, ובין מקרים אחרים בהם חבר הכנסת מיעארי נפגש עם ערפאת, וכדומה.

מי איתן

- וזה לא חמור...

ח' רמון

לא אני עושה את ההבחנה.

מי איתן

זה מה שעשית.

ח' רמון

לא אני חקובע.



היועץ המשפטי לממשללה י' חריש

אני אבחין, ועל זה ילכו הדברים. כל מה שאמרתי עד כה מוסב רק על דבר אחד: על

התפיסה האפשרית הכוללת שמטבע הדברים לא יתכן שחבר כנסת יעשה מעשה נפסד בעיני

הכנסת, שהוצהר הוא עצמו כנפסד בעיני הכנסת, לא במסגרתה של הגדרה כוללת של עבירות

כי אם נעשה כן אז אין בכלל חסינות, אלא בהתייחסות ספציפית למעשה. לא יתכן שהוא שמע

שהוא עשה את הדבר הנפסד בעיני הכנסת ואף על פי כן הכנסת-המחוקק פורס את חסותו על

המעשה.

מי איתן

זו המשמעות של סעיף 1 לחוק החסינות. הענין הוא - האם זה במסגרת מילוי

תפקידו ואגב מילוי תפקידו או לא.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

כל מה שאמרתי היה רק אמירת אגב של הקדמה כדי להסביר מדוע במקרה הזה נזעקנו,

ממש נזעקנו.

מ' מיעארי

- אחרי שלוש שניס.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

לא, אנחנו נזעקנו מהרגע הראשון, אבל ישנן מניעות ועקבות מעקבות שונות על
דרכי הצדק. לא לחינם נאמר
טחנות הצדק טוחנות לאיטן, אבל הן צריכות לטחון

בביטחה. ואני סמוך ובטוח שאם הן תטחנה כהלכה, אז בביטחה תיתן את הדין על מה

שעשית, בין שזה כעבור שלוש שנים בין שזה כעבור יום.

המעשה המדובר ארע לפני שנתיים, לא שלוש. יושב כאן ידיד שי ניצן שבקי ממני

בהרבה בכל רזיו של התיק הזה, יושב כאן סגן ניצב בן-יוסף, גם הוא בקי בענין, הוא

יודע מדוע הדברים נתמשכו.

מי מיעארי

אין לי טענות.

אי רובינשטיין

לי יש.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אחת העקבות היא הצורך להעיד אולי במשפט זה נאשם כנגד נאשם אחר, וממילא צריך

שמשפטו של הלה ייגמר, שאחרת עקב היותו צפוי אף הוא לאיזו סנקציה עלול לפזול לאיזו

נטיית חסד מצד החוק אם הוא יעיד כך או יעיד אחרת. עד צריך להיות אוביקטיבי נטול

כל נגיעה בענין. ובכן, זו הסיבה להתמשכות הדברים.

מי מיעארי

המשפט ההוא יימשך עוד שנה, שנה וחצי.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

טוב, גם המשפט שלך לא יתחיל מחר.



ח' רמון

ואם הוא יצא זכאי?

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

התוצאה אינה רלבנטית. בין שיצא זכאי, בין שיצא אשם.

רבותי, כל מה שאמרתי היה כדי לבוא לבסוף אל המסקנה כי לא כענין הזה

העניינים כולם, ושלא כעניינים כולם הענין הזה. הענין הזה מיוחד במינו בחומרתו,

ובו, אפילו אלה ששוללים לחוטין את הסעיף 4(ח) -וגוהסים שאין הוא יוצא חטא, יאמרו

בהכרח 'אמן' אחר טענת התביעה כנגד מיעארי במקרה דנן.

בטרם נפנה לנתח את הנסיבות, אני רוצה לצטט את כבוד הנשיא שמגר בפסק-דין

מיעארי גופו, הן לגבי הזהירות שיש לנהוג כאשר באים להסיר חסינות של הבר הכנסת, והן
להדגשת החשיבות של החסינות הזאת. כך הוא אומר
"חשיבות רבה לזהירות היתר ולריסון הרב שבהם יש לנהוג לגבי

הסרתה של החסינות בעקבות ויתבטאויות מדיניות".
ולהלן
"חשיבות רבה לחסינות כדי להבטיח פעולתו של הנבחר לשם מימושו של

התהליך הדמוקרטי וקיומו למטרתו, ובין היתר לשם קיום הזכות להשמיע

דעותיו ולנסות לשכנע אחרים בצדקתם. יי

ועוד, כבוד השופטת בן-פורת, שבדבריה אנחנו נסתייע רבות בעמדתנו, אומרת:

"מטרת החסינות היא להבטיח שכל חבר כנסת יוכל להביע את דעותיו ולגבש את עמדותיו

באשר לבעיות המדיניות התובעות פתרון והחלטה, בצורה חופשית וגלויה, ובלי שיהא חייב

לתת את הדין עליהן לאדם או לרשות כלשהם."

רבותי, התפיסה הגלומה בדברים האלה היא נר לרגלינו, היא הקו והמשקולת בכל

התייחסותנו לעבירות נטענות לגבי מפגשים ממפגשים שונים של חברי כנסת עם אנשי אש"פ.

אילו באנו להפעיל וליישם אותה תיזה שאני תיארתי לכם קודם - שכעיקרון לא יישמע חבר

כנסת בטענה שהוא עושה למען שליחותו את הנפסד בעיני הכנסת באורח ספציפי ולא כאורח

של עבירה - הרבה פעמים כבר חבר-הכנסת מיעארי היה יושב לפני הוועדה הזאת.

מי מיעארי

רק מיעארי או גם אחרים?

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

גם אחרים.

א' רובינשטיין

אבל כל מפגש כזה הוא נפסד, אני לא רואה מה האבחנה.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

למה לנו לטעון לזה. אינני בא לפניכם בתפיסה מקסימליסטית זאת כרגע, היא לא

דרושה לענין. יהיהו שוחרי המפגשים עם אשייפ רבים כאשר יהיו, יהיו דבריהם צודקים

ותפיסתם הכוללת נכוחה כאשר תהיה - איש מהם לא יעלה על דעתו שיכול לקום אדם

מישראל, ולא כל שכן חבר-כנסת, ולרתום עצמו לעגלתו של אש"פ לשם השגת תכניותיו של

אשייפ שהן מנוגדות ניגוד גמור לקיומה של מדינת ישראל, ועדיין להיחשב כאדם שעשה מעשה

אסור או לכל הפחות מעשה שראוי לסלוח עליו. איש לא יטען כדבר הזה, כך אני מאמין.

אמרתי 'לרתום עצמו לעגלתו', זה לא בהכרה עגלה, זה יכול להיות גם ספינה.



א' רובינשטיין

בלשון משפטית, לאיזו עבירה הכוונה?

קריאות - - -

י' שריד

במה הוא השוד?

ר' ריבלין

היועץ המשפטי אומר שפה היה מפגש במטרה להשיג את מטרות אש"פ.

י' שריד

זו פרשנות.

אי רובינשטיין

מפגש ליובה אליאב משרת את מטרות אש"פ בצורה יותר דרמטית.

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אני באתי לכאן במגמה קודם להביא לפניכם את גירשתי ואת סברתי, אחר-כך להשיב

לשאלות שעשויות להישאל מכל עבר. אין שום טעם לבוא להפסיק אותי באמצע - לשאול: מה

הייהוד - כיוון שממילא בהמשך הדברים אני בא לאמר לכם מה הייחוד.
ובכן, אני אומר
אפילו ננקוט במקום התפיסה הכוללת שאני אמרתי בראשית דברי,

את התפיסה הכוללת הנגדית שאין שום מעוות בקיום מגעים עם אנשי אשייפ ועם ארגונים

אחרים - - -

מי מיעארי

באיזה מסגרת?

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אודה לך אם תיתן לי לסיים דברי.

צי הנגבי

יש לך דיון של שעתיים.

מי מיעארי

אתה אל תדבר איתי. אולי כבוד היושב-ראש יגיד לו, אין לי דין ודברים עם

היצור הזה. .

קריאות - - -



מ' מיעארי

אתמול הוא אמר שאני מואשם בבגידה. אם אני בשבילך בוגד- אל תדבר איתי, אל

תדבר עם בוגדים - - -

צי תנגבי

עד הכרעת בית המשפט אתה עדיין לא - - -

י' צידון

אני מבקש להעיר ללפרוטוקול שחבר-הכנסת מיעארי טוען שצחי הנגבי בשבילו לא

קי ים - - -

מי מיעארי

לצורך הדיון.

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רבותי, אני חוזר ומנסה לבנות מחדש את המשפט שנקטע באמצעו.

אני אומר: אפילו לתפיסתם של שוללי קיומו של סעיף 4(ח), הגורסים שנוח לו

לסעיף שלא בא לעולם משבא לעולם ומקומו לא יכירנו בחוק, אפילו לתפיסתם של אלה כאשר

בא אדם ולא בלבד מקיים קשר עם אש"פ כדי להידבר, כדי להביא שלום בין שני העמים, כדי

שיישמרו כל תכליותיה וכל יסודותיה של מדינת ישראל כמדינת היהודים אבל שתהיה

הידברות לשם שלום; אם הוא עושה זאת לא לשם כך, אלא רותם את עצמו לעגלתו של אש"פ או

של ארגון אחר ומסגל לעצמו את מטרותיו של אותו גוף ועושה אותם כשלו - הוא חוטא לא

רק לסעיף הזה, הוא חוטא חטא גמור לסעיפים אחרים. וכשחבר-כנסת עושה זאת - הוא מפר

ורומס ברגל גסה את שבועתו אשר נשבע, את הצהרתו אשר הצהיר לכנסת כשנעשה לחבר-כנסת.

להמחשת הדברים אין טוב לי מלצטט בפניכם את דבריה של המשנה לנשיא בית המשפט
העליון, הגברת מרים בן-פורת, בפסן-דין מיעארי
"משמעותה של מדינת ישראל כמדינת היהודים עומדת בסתירה מוחלטת לתורת

אשף שבאה לכלל ביטוי מפורש ובוטה באמנה שלו. הגשמתה פירושה הרס

המדינה כמדינת היהודים וקץ לעצמאותה. אשר על כן אין לינת למלים "במילוי

תפקידו" או יילמען מילוי תפקידו כהבר הכנסתיי פירוש שכמוהו כמתן אור

ירוק למעשים הסותרים מניה וביה את הנאמנות לקיום המדינה. כל שליחות

סיעה בכנסת חייבת להתישב עם נאמנות לקיומה של המדינה כמדינת יהודים.

יהיו הדברים המקובלות על הסיעות למיניהן, בהן ניתן לשמור על המשך קיום

המדינה וביצורה אשר יהיו. כל עוד מדובר בהבדלי דרך, יש מקום לשמירה

קפדנית על זכותו של חבר כנסת למלא את שליחותו ללא מורא ופחד, אך מהבדלי

השקפה בדבר הדרך בה ניתן לקיים את מדינת ישראל ועד לתמיכה בתורה הסותרת

את עצם קיומה כמדינת העם היהודי - המרחק הוא רב.

דבר אחד הוא להציע דרך משל משא ומתן עם אש"פ, או הקמת מדינה פלשתינאית

בצד מדינת ישראל, גישות היכולות לדור בכפיפה אחת עם נאמנות לעצם קיומה

של המדינה כמדינת היהודים, ודבר אחר הוא להזדהות עם תורת האויב."

בהמשך, אומרת המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, את הדברים הבאים:

ייהמצב שונה אם פעילותו של חבר כנסת לא מתיישבת, לפרוות לכאורה, עם נאמנות

ללא סייג לקיום המדינה. על כן, ( - וכאן היא באה מן הכלל אל הפרט,

ואני מבקש להטות אוזן לדברים האלה - ) השתתפות פעילה וברוח אוהדת



בכינוס הנושא אופי פרו-אשפי, רשאית להתפרש כגילוי לאי-נאמנות כזאת,

והיא לפי טבעה מחוץ לתחום התפקיד, או לא למען התפקיד, של חבר-כנסת

בישראל. פעילות כזאת איננה נמצאת בתחומו של סעיף 1(א) לחוק החסינות."

אכן, ( - היא מנסה לסייג את הדברים - ) אם חבר כנסת בא להפגנת כזאת כדי

להניא את המשתתפים מתמיכה בדרכו של אש"פ, וכדי לשכנעם שיש לגרום לשינוי

המטרות ההרסניות החרותות על דקלו - שאני. הוא אולי הדין, כאשר נוכחותו

פסיבית ונועדה אך לראות ולשמוע כדי לאגור מידע ולהכיר את המתרחש. אמרתי

"שאני" ו "אולי", שכן הוטה אני לדעה שאפילו אז השפעולה היא לא תמיד ובהכרח

במסגרת התפקיד הפרלמנטרי או למענו, ויתכן שהיא רק יוזמה פרטית מחוץ לתחום

זה, אלא שמוסרית אין בה פסול והיא איננה עומדת בסתירה לנאמנות למדינה.

שונה המצב כאשר ההשתתפות היא פעילה ומצביעה על הזדהות."

ר' ריבלין

אם אני אלך לכנס של אש"פ ואומר להם: תחזרו בכם מדרככם הרעה לא לההכיר במדינת

ישראל. האם זה כבר כשר, אדוני? מיעארי בא ואמר לאש"פ ואמר להם שעליהם להכיר

במדינת ישראל.

מי איתן

- - על הקטע הזה לא באים אליו בטענות, באים אליו בטענות על שהוא אומר: אני

תומך בספינת השיבה, אני תומך בהתקוממות, אני תומך במטרות אש"פ.

ר' ריבלין

לא צריך להיפגש עם אש"פ, זה הכל.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רבותי , אל יתחלפו לכם השיקולים ודרכי המבחן לגבי השאלה אם יש או אין עבירה

על אותו סעיף, לבין השיקולים והמבחנים התופסים בשאלת החסינות. עירוב התהומים עלול

להביא אתכם לאי בהירות המחשבה ולבלבול המסקנה. לכן, תדוקו היטב. יש מבחנים

הקובעים אם יש עבירה לכל אדם בעשיית מעשה פלוני, ויש שיקולים הקובעים אם אף על פי

שיש עבירה לכל אדם - לחבר כנסת הוא לא רק מעשה נסלח אלא מעשה שהוא חסין בכלל בפני

פעולת החוק, וזאת חסינות מהותית, וזאת כדי להשיג את התכלית החשובה יותר: לאפשר

לחבר כנסת לעשות את שליחותו בביטחה, בלא מורא, בלא שיתאנו אליו, וכיוצא בזה.

אנחנו רואים מתוך הדברים שקראתי בפסק-דינה של הגברת בן-פורת את התלבטותה,

אולי התלבטות לא הביטוי הנכון מפני שהיא אומרת את דבריה בביטחה גמורה, אבל את
ההתחבטות
איך ליישב את שתי התכליות שהמחוקק רוצה בהן. האחת, זו הגלומה בסעיף של

החוק, שטוענים שחבר-הכנסת או אחר עברו עליו; והשנית, הגלומה בסעיף 1 לחוק
היסוד
חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם.

אני אמשיך, ואתם תראו את גדר ההתחבטות. אומרת השופטת בן-פורת בהמשך הדברים:

"בבואנו להחליט אם מעשה פלוני מצוי במסגרת התפקיד או לאו, יש להבדיל

הבדל היטב בין הדרך המקובלת על חברי הכנסת כיצד לשמור על קיום המדינה

לבין מעשה שאינו מתיישב עם עצם הנאמנות לקיומה. אם בדרך עסקינן ,

יש לתת לחבר הכנסת כר פעולה נרחב ולפרש פירוש ליבראלי את מעשיו ודבריו,

אפילו דרך זו אינה מקובלת על חלק גדול מחברי הכנסת או אף מקוממת אותם.

מאידך, פעולה שאינה מתיישבת עם נאמנות לקיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים,

חורגת מעצם טיבה וטבעה מתפקידו של חבר הכנסת ואף סותרת את שליחותו בכנסת.



התנהגות המביעה תמיכה בהנהגתו של ארגון עוין השואף להרוס את מדינת ישראל

ומחזקת את ידיה, אינה מתיישבת עם הנאמנות שחב חבר כנסת למדינה."

הדברים האלה של השופטת בן-פורת, אל ייראו בעיניכם בהכרח כדעת יחיד, אם כי היא

היחידה שנכנסה לפירוט של שיקולים ושל דרכי יישום השיקולים על נסיבות נתונות. אבל

בעקרון אנחנו שומעים הד לדבריה, גם בדבריו של הנשיא שמגר וגם בדבריו של המשנה

לנשיא בתוארו היום השופט מנחם אילון.
אומר השופט אילון, בעמוד 246, שם בפסק-הדין
"אין זאת שלדעת ועדת הכנסת עלה מהתנהגות העותר ( - והעותר

הוא העותר דנן בעל דברנו כאן - ) חשש מוחשי למעשים בעתיד העלולים

לסתור את חובת נאמנותו של העותר למדינה. מפאן, שהשימוש על-ידי

המליאה באמצעי של הסרת החסינויות - גם הוא מותר היה."

נעבור עתה לדברי הנשיא שמגר. הנשיא עורר את השאלה: האם משתמע מסעיף 7 לחוק

יסוד:הכנסת - הסעיף שמונע השתתפות רשימת מועמדים - התומכת בשלילת קיום המדינה

כמדינת העם היהודי או בשלילת האופי הדמוקרטי של המדינה, האם סעיף 7(א) לחוק הופך

את המעשים המתוארים בו לבלתי מתיישבים עם מעשה של חבר כנסת, וממילא לא יוכלו

להיחשב למעשה הנעשה במילוי התפקיד או למענו.

כבוד הנשיא לא קבע מסמרות בשאלה הזאת, אבל אני רוצה לנסות, לפחות כאן בוועדת

הכנסת, לקבוע אם לא מסמרות, בכל זאת לחזק את דרך החשיבה הגלומה בדברים שקראתי זה

עתה באזניכם.

סעיף 7(א} לחוק יסוד: הכנסת, מורה שאנשים שדרכם נלוזה, כפי שפורט, מקומם לא

יכירם כסיעה בכנסת. מדוע מקומם לא יכירם כסיעה בכנסת - משום שהדברים אינם

מתיישבים עם עצם קיומה של הכנסת ועם עצם קיום המדינה שהיא המסדר לקיומה של הכנסת.

הלוא הכנסת היא המוסד הריבוני של המדינה. אם המחוקק - הכנסת עצמה - גזר שאנשים

שתפיסת עולמם היא תפיסה כגון זה שהתיארנו, ואומר: מקומכם לא יכירכם בבית הזה, אתם

לא תבואו בשעריו כסיעה, ממילא מתחייב מכאן שיחיד מחברי הכנסת העושה מעשים כאלה, או

החושב מחשבות כאלה ומביע אותם, גם הוא מקומו לא יכירנו כמי שדורש את החסינות לצורך
מילוי תפקידו. כי הכנסת אמרה
מילוי תפקידו של הבר הכנסת איננו מתיישב עם תפיסת

עולם כזאת, איננו מתיישב עם מעשים אשר כאלה. והכיצד תבקש לך חסינות לשם עשייתם?

במה נבדל היחיד מן הסיעה? נדמה לעצמנו אדם שמתדפק הוא עצמו על שערי הכנסת,

מגיש רשימה, רוצה להיבחר - למיטב הוא יזכה במקום אחד או שניים,' וכאשר ועדת הבחירות

המרכזית, ואחר כך בית המשפט בוחן אם רשימתו צריכה להתקבל כמועמדת לכנסת, בא וטורק
את הדלת בפניו, ואומר
כחבר כנסת, כסיעה, מקומך לא יכירך בכנסת. אז מדוע אותו

יחיד כאשר הוא כבר נכנס לכנסת על TICKET אחר, על מצע אחר, ובא ועושה כמעשים האלה,

או מצהיר הצהרות כאלה, הוא ייחשב אחר-כך בדיעבד כמי שהכנסת צריכה לפרוס חסינותה

עליו? זה הרי לא יעלה על הדעת.

ר' זאבי

לא הבנתי את הטיעון בענין הסיעה.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אני אגיד לך. פלוני ראובן בן שמעון, או מוחמד בן חסן, מגיש רשימה והימים הם

ימי ערב הבחירות. יושבת ועדת הבחירות המרכזית ואומרת: במצע כזה לא תורשה לבוא

לכנסת. מדוע, מפני שהמצע שלך סותר את עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים,

איננו מתיישב עם רוחה של המדינה, איננו מתיישב עם תכליותיה כמדינת היהודים, יש בו

הסתה לגזענות ואיננו מתיישב עם גישתה הנאורה של הכנסת, וכל כיוצא בזה. ובכן, אמרו

לו: אדוני, אתה לא תבוא אל הכנסת.



הוא פינה לבית המשפט בב"צ, או בערעור בחירות - ההליך לא משנה - הוא פונה

והדברים מתאשרים, גישתה של ועדת הבהירות מתאשרת. משנתאשרה גישתה זו היא הופכת לכלל
והיא מלמדת אותנו
מי שאומר כך וכך וכך, או מי שרוצה להתכוון בכנסת לפעול כך

וכך, כאשר האמירה או המעשה, או שניהם, אינם מתיישבים עם מדינת ישראל, עם קיומה

כמדינת היהודים, מדינה נאורה, וכולי וכולי, לא יכול לבוא אל הכנסת. זה הפך להיות

כלל לא רק לרוצה לבוא בשערה, אלא גם למישהו שכבר נמצא בכנסת ויוצא לעשות מעשה כזה

או לאמור אמירה כזאת.

הלוא לא יתכן שבעומדך בשער מזה - יש לך דרך מבחן כזאת, ואתה - כלומר אותו

אדם הדוגל באמור לעיל - נעשה פסול עד שאין מרשים לו להציג את רגלו בכנסת; ובפנים

יבוא לך אדם, אחד מחברי הכנסת, ויתרווח לו במסגרתה של החסינות ויאמר: אני חסין

מפני שהדבר דרוש למען שליחותי בכנסת. הלוא מפורש אמר המחוקק שהשליחות בכנסת איננה

מתיישבת עם מה שאתה עושה.

לכן, הגישה הזאת של כבוד הנשיא היא גישה נכוחה מאד, למרות שהוא טרם קבע אותה

במסמרות כדין.

אבל אנחנו לא זקוקים רק לסעיף 7(א) כדי לבחון אם מעשה פלוני מתיישב עם קיומה

של המדינה או חותר תחת אושיות קיומה, או אושיות הסדר הטוב, או אושיות הרוח הנאורה

שהמדינה צריכה לכלכל את מעשיה לפיה. אנחנו לא זקוקה דווקה לסעיף 7. די לנו

במבחנים שקבע השופטת בן-פורת, בפסק-הדין מיעארי, שכאילו נכתב מלכתחילה למקרה דנן,

כאילו ראתה באיצטגננון אז כאשר היא בחנה את החלטתה של ועדת הכנסת שבאה לשים מגבלות

על חירויותיו וזכויותיו, כאילו ראתה שהוא עתיד לעשות את המעשה הזה. הדברים כאילו

נכתבו למקרה הזה.

צאו וראו מה אומר חבר הכנסת מיעארי בנאומו ברבים, קבל עם ועדה, במסיבת

עתונאים של העולם

אי רובינשטיין

המקרה של קו ואטמה שהופיע תחת תמונתו של ערפאת היה חמור מאד.

היו"ר ח' קורפו

זה שהוא הופיע תחת התמונה, מה זה אומר? הרי הוא יכול היה לעמוד תחת התמונה
ולהגיד להם
תקבלו את דעתנו.

ר' ריבלין

יש איניואנדו, להופיע תחת תמונה זה דבר שמדבר בעד עצמו.

מי איתן
החוק קובע במפורש
כל המניף תמונה או דגל, והמשמיע דבר שבח והזדהות - -

ש"י ניצן

-מתוך כוונה להזדהות-

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

לשבת או להופיע תחת תמונה של פלוני איננו אומר בהכרח שהאיש מזדהה עם כל

האצור במוחו של אותו אדם, אייננו מזדהה עם שאיפותיו. יכול שתאמר, וכך אנחנו נוטים

לאמר, כך אנחנו נוטים לפרש את החסינות המהותית של חברי הכנסת - שיש לאפשר לחבר

כנסת באשר הוא לנסות להידבר אפילו אם אנחנו איננו מזדהים, ואפילו אנחנו סולדים,

ואפילו אנחנו מואסים, הן בבעל הדמות הניבטת מתוך המסגרת, מתוך התמונה, והן

משאיפותיו ועקרונותיו.



ר' ריבלין

הכל תלוי בנסיבות, למה לקבוע מסמרות.

מי איתן

אבל החוק קובע לגבי המפגש, עצם המפגש, בלי קשר למה שאתה אומר,

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רבותי, אילולא נקטעו דברי, זה בדיוק הדבר שעמדתי לאומרו: הכל לפי הנסיבות.

העובדה שאין משפטים רבים של אזרחים סתם לפי החוק האמור, והעובדה הנוספת

שוועדת הכנסת, וכן הכנסת במליאתה, לא ראו בקשות מרובות מצד היועץ המשפטי; שתי
העובדות האלה
שאין כתבי אישום נגד סתם אזרחים חדשות לבקרים בקשר לסעיף הנדון,

ואין בקשות להסרת חסינות, מלמדת שאנחנו נוהגים בעצמנו ריסון מקסימלי לגבי הסעיף

האמור,

אכן, מבחינת האווירה, כל מגע עם אותם גורמים שנמנו שם בתוספת, כל מגע כזה

עושה את האדם לעבריין, אף על פי כן, אנחנו אומרים גם לגבי אזרח סתם שאין לו
חסינויות, אנחנו אומרים בדרך כלל
אם הוא איננו מפגין את זה, איננו מפגין זלזול

בחוק, איננו מפגין רמיסת החוק ברגל גאווה ולו גם לשם מטרה לגיטימית - אנחנו לא

נביא אותו בפלילים,

הרי לגבי חבר כנסת אנחנו אומרים את זה ביתר שאת, משום שעכשיו, ברגע שאנחנו

דנים על חבר כנסת, שוב אין די לנו באותם מבחנים שקבועים בחוק, ביסודותיה של

האווירה, אלא אנחנו צריכים לבחון וביתר שאת אם הדברים מתנגשים עם החסינות של חבר

הכנסת בתור שכזה; אם הדברים מתיישבים עם החסינות המהותית שניתנה לו לצורך מילוי

תפקידו, או אינם מתיישבים,

אמרתי קודם שחבר הכנסת מיעארי יודע, הוא עצמו היטב-היטב, כמה פעמים אפשר

היה להביא אותו לדין, יודעים חברי הכנסת צחי הנגבי ומיכאל איתן כמה משפטים- - -

מי מיעארי

הערת ביניים, כבוד היועץ המשפטי - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רגע, אל תפריע לי.

מ' מיעארי

דווקא אפריע לך בענין הזה, אתה אל תתחיל להכניס דברים שכאילו מיעארי יודע,

ומה עשה, כאילו יש דברים, אלא על מה שמדובר פה, מה שנאמר בספינה, מה שכתוב פה, כל

חריגה מהענין הזה, אני לא רוצה להגיד שזה בזדון, אבל היא לא ראויה לאיזכור,

צי הנגבי

שהיושב-ראש ינזוף בחבר הכנסת, לא יתכן שכך יתבטא - - -

מי מיעארי

שתוק אתה,



היו"ר חי קורפו

חבר הכנסת מיעארי, מותר ליועץ המשפטי להביא דוגמה שאילו לא היה המקרה הזה

קיצוני הוא היה עובר על זה בסלחנות כפי שהוא עבר עד היום.

מי מיעארי

שיעשה מה שהוא רוצה.

היו"ר חי קורפו

אם כך, אז שב בשקט ותן לו לדבר,

היועץ המשפטי לממשלה י' הריש

כשביקשתי שלא תפריע לי באמצע הפסוק זה פשוט משום רצף המחשבה. אני לא רציתי

לבוא ולרמוז על מעשים אחרים, חלילה, שלא כשורה. אני רק רציתי בהחלט לסבר את אזנם

של חברי הוועדה שאנו נוהגים מתינות רבה, אפילו יתרה, לטעמם של כמה מחברי הוועדה

הזאת יתרה מאד, יתרה ומיותרת.

אנחנו נוהגים וננהג גם הלאה מתינות, משום שאנחנו חפצים בטיפוחו של העיקרון

של חסינות חברי הכנסת לשם עשיית השליחות. ולכן, אמרתי, מי כמוך יודע שעל פגישות

אחרות אנחנו אפילו לא טרחנו לפנות אליך.

מי מיעארי

אף אחד לא מנע ממישהו שיעשה את תפקידו. בלי טובות, בלי טובות.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

בדיוק ככה. הסעיף הזה לא נועד לעשות לך טובה, הוא לא נועד לעשות טובה לחבר

כנסת פלוני, הוא נועד להבטיח את השגת התכליות של חברי הכנסת. ובכן, לא פנינו

אפילו.

הענין הזה - הוא חמור, הוא חורג מכל פרופורציה. פה אין מגע לשם השמעת

השקפות, פה יש הזדהות מלאה. מי אמר את הדברים האלה: ייעל מנת לקבל את ספינת השלום

שלנו ולהשתתף במסע השלום שלנו?"

מי מיעארי

א.ב. יהושע אמר את זה, נחמן רז אמר את זה, כולם אמרו את זה - נקבל את הספינה

בזרועות פתוחות.

צי הנגבי

הם לא היו שם.

היועץ המשפטי לממשלה יי חריש

עכשיו, אני אולי פטור, אני לא רוצה לפתוח אפיק חדש של ויכוח פוליטי, ואני לא

רוצה להשמיע שום שיקול פוליטי בפני הוועדה. אבל אני חושב שאני פטור מלספר לחברי

הוועדה מה פשר שיבתם המופגנת, של אלה שהוגלו, למדינת ישראל; ומה פשר התקדים הזה

שי ו וצר אם - - -



מ' מיעארי

זה אקט פוליטי. היו פצצות, היה טרור? זה אקט פוליטי,

צי הנגבי

אני מאד מצטער, מה זה זכות השיבה? זה הדבר החשוב ביותר. הם לא דיברו על

חמישה-שישה מגורשים.

ר' ריבלין

זכות השיבה זה ליפו, חביבי.

קריאות

לחיפה, לירושלים,

מי איתן

חיפה תחילה, הם אמרו,

מ' מיעארי

תמשיכו לחשוב כך, יהיה בסדר,

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אמרתי במתכוון שאני רוצה למנוע את עצמי מלהיכנס לכל שיקול פוליטי, אני

אומר, חברי ועדת הכנסת, וחברי הכנסת במליאתה, יודעים היטב ממני אם ועד כמה

מתיישבת שיבתם של הגולים בספינה, עם ברכב ואם בסוסים, דוגלים בשם אש"פ, חוזרים תחת

דגלו למדינת ישראל; אם זה מתיישב עם קיומה של מדינת ישראל, עם עצם הקיום של מדינת

ישראל כמדינת היהודים; וזו מדינת היהודים.

תי גוזינסקי

כבוד היושב-ראש, אני מבקשת שזה לא יהפוך פה לדיון פוליטי,

י' שריד

ואז זה יהיה דיון אקדמי,

מ' מיעארי

יש גם איזה חריגה שאי אפשר לסבול. מדובר פה על מגורשים שגורשו על ידי

הכיבוש, ויש אחדים שהחזירו אותם.

היו"ר חי קורפו

חבר הכנסת מיעארי, אתן לך אפשרות להסביר מה אתה רואת בתכנית השיבה, את מי

אתה רוצה להשיב, את מי לא, לאן אתה רוצה להשיב.

רי ריבליו

יש מפגשים שהם כשרים ויש שלא. היא היתה צריכה להיות מעוניינת לגרור אותנו

לדיון פוליטי.



היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

גבירתי הנכבדה, אני רק הגדרתי את הנושא במילים ספורות.

אי רובינשטיין

אתה מתכוון באנשים המוגלים שישובו למולדתם לכל האנשים משנת 1948.

מ' מיעארי

כן. כן.

קריאות - - -

- - - זה הרעיון של זכות השיבה.

ת' גוזינסקי

יש מי שחושב טרנספר, ויש מי שחושב אחרת.

היו"ר חי קורפו

אני מבקש ממך, היועץ המשפטי מתייחס למשמעות החוק ולא יותר מזה. אז אם החוק

אומר את זה, הוא יכול לאמר את זה. זכות הקיום למדינת היהודים - זה מה שאמור

בחוק.

מי איתן

מי שרוצה מדינה דמוקרטית-חילונית - זה אש"פ.

ר' ריבלין

וכי אש"פ ביטל את האמנה הפלשתינית?

ת' גוזינסקי

את שתי גדות לירדן ביטלת?

ר' ריבלי ו

למה לבטל?

י' שריד

מישהו פעם ראה נהר בלי שתי גדות?...

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אם תניחו לי לסיים, אומר רק כמה משפטים ספורים, על מנת שאם יהיה צורך, ודאי

יהיה צורך שנצטרך לשוב ולהידרש להערות, לרבות הערתה של חברת הכנסת גוז'נסקי.

ר' ריבלין

מי שישיר 'שתי גדות לירדן' בירדן, יועמד לדין?



מ' איתן

יש הרבה ששרים.

צי תנגבי

מי שלא ישיר יועמד לדין.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

אני הגדרתי את הנושא בלי לקבוע בו עמדה. אני איש א-פוליטי , משרתי מחייבת

-זאת גם, וכמובן לא אביע דיעה.

אני מניח לכם כדי לקבוע אם שיבתם המופגנת של אלה שהוגלו מארצם מתיישבת עם

קיומה של מדינת ישראל או איננה מתיישבת, ואני לא אומר בזה דבר וחצי דבר.

זה איננו הדבר הרע ביותר שאמר חבר-הכנסת מיעארי שם. אם נדוג בדברים אתם

תמצאו שיש כאן גם כמה דברים חמורים אחרים, ויש עוד לזכור שמדובר בכאלה שהוגלו כאשר

ניתן לגביהם צו גירוש כדין שנתאשר על ידי בית משפט. אם אלה באים לחזור באורח
הפגנתי (מי איתן
בניגוד לחוק), בסיועו של חבר כנסת, בתופים ובמחולות, בניגוד לחוק

- אין מעשה חמור מזה.

אני יכול רק להמחיש לכם את זה, מעשה כזה, השבתם שלא כדין של כאלה שגורשו-

כדין - זה מעשה של חתירה תחת החוק; ולמצער, יסכים כל אחד, שתפקידו של חבר הכנסת לא

רק לחוקק חוקים ולהורות איסור לאחרים, אלא גם לעשות להגשמתם של האיסורים. אם הוא

הולך ועושה את הדבר המנוגד - הוא חוטא חטא שאין לו כפרה.

אין לכך שום שייכות לתפיסה הפוליטית אם יש להחזיר אנשים לארצם או לא. זו

שאלה אחרת, בזאת אני לא נוקט עמדה, אם כי גם העמדה הזאת ברורה.

כדי להמחיש את זה, אספר לכם מעשה שהיה בהופעה שהופעתי לפני למעלה משלושים

שנה כנגד עורך-דין פלוני, שבבוקר הופיע בבית משפט בשאלה של שחרור בערובה, וטען את

אשר טען שיש לשחרר אותו נאשם בערבות מסויימת, וזכה בכך. בית המשפט שיחרר אותו נאשם

בערבות. בערב שלאחר כך נתפס אותו עורך-דין כשהוא משדל מישהו מאנשי המשטרה

בודקי הדרכונים והאשרות בלוד לתת לו לאותו אדם לצאת לחוץ לארץ. רשיונו נשלל ממנו
לצמיתות, ובית המשפט אמר
עורך דין שיודע שהאיש שוחרר בערבות ויודע את תנאי

הערבות, כאשר הוא יוצא לפעול לשם כך שהוא יוכל להתחמק מיד החוק - מקומו לא יכירנו

בין שורות עורכי הדין.

אתם רוצים לדעת אם הנידון דומה לראיה - הוא דומה, אם כי לא בהכרח זהה.

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

כשם שאותו עורך דין פלוני שהוא OFFICER OF THE COURT וצריך לעשות להשלטת

החוק לא יכול לעשות דבר מנוגד, כך חבר הכנסת שמתחייב לשמור אמונים לחוקי המדינה-

מ' מיעארי

אתה יוצא מנקודת ראות מוטעית לגמרי, אתה לא עושה שעורי בית, אתה מלעיט אותנו

בכללים אי ומים.

קריאות - - -



ש' יעקבסון

- למדינת ישראל ולחוקיה.

א' רובינשטיין

לעורך-דין אסור לעבור על החוק.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רבותי, הנדון דומה מאד לראיה, אני חוזק ואומר לכם, ותנו בבקשת מכם להמשיך

בשקט, בדברים האלה, כפי שחה"פ צידון אמר, יש בהבחנות משום חציית השערה, לזה נדרשת

מתינות ואי אפשר בקולי קולות להתווכח עליהם.

אני אומר: אכן חבר כנסת איננו הופך להיות לרשות שמבצעת את החוק. הוא מתחייב,

אני יודע היטב מאד, ולא צריך להזכיר לי את ההתחייבות שחבר כנסת נוטל על עצמו. הוא

צריך להיות נאמן למדינה, לשמור אמונים למדינה, ולמלא באמונה את שליחותו בכנסת.

ובכן, החוקים כולם הם חלק משליחותם של חברי הכנסת, חם המחוקקים אותם, ומכוח

צוויהם יצא מי שיצא להגלות פלוני שהיה אמור לעלות על הספינה. וכשם שעורך-דין לא

יעלה על הדעת שכשהוא משחרר מישהו בערובה הוא ינסה להבריח אותו מן הארץ, כך

חבר-חכנסת ששותף לחקיקה שמכוחה מישהו גורש מן הארץ, יוצא להחזיר אותו לארץ בצורה

הפגנתית ושלא כחוק.

מי מיעארי

חבר, האם גם צו של מושל הכיבוש דומה לחוק הכנסת?

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

נגד האנשים שביקשת להביאם בחזרח יצאו צווים כחוק.

מי מיעארי
אחזתי בידיהם ואמרתי להם
תבואו. ראית אותי במו עיניך.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

נכון. אתה עשית יותר - - -

מי מיעארי

תתייחס למה שאמרתי פה, אם אתה יש לך את האומץ.

י' שריד

האם לפי השקפתך, חבר הכנסת מיעארי איננו יכול לצאת נגד צו של מושל צבאי

בגדה?

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

בהחלט כן יכול. לדבר הוא יכול.



היו"ר חי קורפו

הוא לא יכול להחזיר את האיש.

י' שריד

הספינה הגיעה? הוא עלה לספינה?

צי תנגבי

ההאשמה היא לא על הספינה.

מ' מיעארי

זו היתה מסיבת עתונאים.

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

זכותו של חבר-הכנסת מיעארי להמעיט בערך מעשיו, או להפריז בערך מעשיו.

מ' מיעארי

מה להמעיט בערך מעשי? אני לא ממעיט. כל דבר שאני עושה יש לו חשיבות. עובדה

שאתה נדרשת, וכל הכנסת נדרשת - - -

ר' ריבלין

אני מציע שנפסיק את הדיון. זה יהרוס אותך.

מי מיעארי

כל הרולטה שתתקבל אני אהיה מרוצה. אבל אני לא מרשה ליועץ ההמשפטי להגיד שאני

הי וייר חי קורפו

חבר הכנסת מיעארי, מה שהיועץ המשפטי יגיד או לא יגיד נתון בידיו.

מ' מיעארי

אני לא ארשה לו - - -

הי וייר חי קורפו

חבר הכנסת מיעארי, אתה לא יכול להרשות או לא להרשות, זה לא מתפקידך.

קריאות - - -

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

תראה, אני את דברי אומר עד סופם, ואפילו ירבו קריאות הביניים שלך.

(היועץ המשפטי לממשלה י' חריש - המשך)



ובכן, אני חוזר ואומר, ואל תראה את זה, אנא בטובך, כמשהו אישי. אני אומר

את זה רק מבחינת ההגדרה - זכותך, זכותו של כל אדם להמעיט בערך מעשיו או להרבות.

אני רואה במעשיך, בדיבורך שם, בנאום שלך, פעולה יותר השובה לאותו ענין מאשר פעולתו

של מי שהיה לוקח את הגולה הזה בידו ומעביר אותו.

מי מיעארי

את זה אני מקבל ברצון.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

זה מה שניסיתי לאמר.

ולכן, אני לא ממעיט בערך דבריך, אלא להיפך, אני אומר שאולי גם בענין הזה חל
מה שנאמר
"גדול המיעשה מן העושה", גדול מי שגורם לאחרים לעשות.

מי מיעארי

מעשה גדול ואיש גדול.

ר' ריבלין

תלוי מי האיש.

מי מיעארי

אני מתגאה בו.

צי הנגבי

אז תשלם את המחיר, וגמרנו.

היועץ המשפטי לממשלה י' חריש

רבותי, זה בדיוק המסר שרציתי להעביר, שהדברים האלה יש בהם לא רק הזדהות אלא

השתתפות, השתתפות פעילה עד כדי ראיית המעשים כמעשיו, ראיית התכליות והמגמות שהמעשה

ההוא חתר אליהם כמגמות ותכליות שלו, עד כדי כך שהוא אמר: "את ספינת השלום שלנו".
ואני אומר
יש לנו ראיות, אך לא דנו כרגע בראיות. יש לנו הקלטת, ישנם

עתונאים ששמעו את זה, לכל יסוד מיסודות האווירה יש לנו ראיות. אני לא חושב

שתפקידה של הוועדה לבחון את הראיות, זה תפקידו של בית המשפט, ולכן אני לא נכנס

בפרטות לזה.

אני אומר: מה שעשה חבר הכנסת מיעארי בהזדמנות ההיא, באותן נסיבות, יש בזה

משום עבירה, ויש בזה משהו שחותר תחת אושיות קיומה של מדינת ישראל, ולכן החסינות

איננה תופסת, ואני לכן פונה אל הוועדה הנכבדה להורות שלא עומדת לו החסינות

המהותית, וממילא עומדת לו רק החסינות הדיונית, וכיוון שלחסינות הדיונית הוא איננו

ראוי - אני מבקש להרשות לנו להגיש את האישום נגדו.

אני מוכן להשיב ככל שאוכל על כל שאלה, בין דיונית בין מעשית, שתבוא מצד מי

מחברי הוועדה הנכבדים, ואני מודה לכם.



היו"ר חי קורפו

תודה. כפי שצויין, המשך הדיון בנושא זה יהיה בישיבה הבאה - תשובתו של

חבר הכנסת מיעארי לבקשת היועץ המשפטי, שאלות של חברי הוועדה, ולאחר תשובותיהם של

היועץ המשפטי ושל חבר הכנסת מיעארי נבקש את סליחתם של האורחים והוועדה תקיים דיון

סגור והחלטה.

במסגרת סעיף "שונות", לפנינו בקשה לחילופי גברי בוועדת החוץ והבטחון. בדרך

כלל הנוהג בחילופי חברים בוועדות הוא שהסיעות מוסרות את שמות החברים המוחלפים ועם

הבאת ההודעה למליאת הכנסת החילופין נכנסים לתוקף.

הבקשה היא שאנחנו ננהג לפנים משורת הדין, על פי סמכות הוועדה בתוקף סעיף

148, להקדים השתתפותם ביום אחד ולהביא את החילופין לאישור מליאת הכנסת ביום רביעי.

אני רוצה להזכיר לחברי הוועדה שהחילופין לא יכולים להיות לתקופה קצרה משלושה

חודשים.

ההצעה היא להחליף את חברי חכנסת שבח וייס ואברהם בורג בוועדת החוץ והבטחון

בחברי הכנסת שמעון פרס ויצחק רבין.

מליאת הכנסת עומדת לדון ביום רביעי בשלושה חוקים, ולפנינו בקשת הממשלה

לפטור חוקים אלה מחובת הנחה. כל שלושת החוקים באים לקדם את קליטת העלייה.
ואלה החוקים
1) חוק לעידוד השקעות הון (תיקון מסי 39), התש"ן-1990;

2) חוק הליכי תכנון ובנייה, התש"ן-1990;

3) חוק מס מעסיקים (תיקון), התש"ן-1990.

מי בעד קבלת הבקשה? מי נגד?

הצבעה

ההצעה לפטור מחובת הנחה בקריאה הראשונה את החוקים חנ"ל - נתקבלה

היו"ר חי קורפו

תודה. הישיבה נעולה.

קוד המקור של הנתונים