הכנסת השתים-עשרה

מושב ראשון



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 48

מישיבת ועדת הכנסת

יום שלישי, אי בתמוז התשמ"ט (4 ביולי 1989 ), שעה 09:00

חברי הוועדה: חי קורפו - היו"ר

ר' איתן

ש' ארבלי-אלמוזלינו

מי גולדמן

פ' גולדשטיין

א' ויינשטיין

ת' טובי

יצחק לוי

רענן כהן

י' צבן

חי פורת

ר' ריבלין

י' שריד

י י שפרינצק

סגן יו"ר הכנסת - ג' גדות

ש' יעקבסון - מזכיר הכנסת

די לב - סגן מזכיר הכנסת

צ' ענבר - י ועץ משפטי

שי כרם - סגנית מזכיר הכנסת

אי קמיר - יועצת משפטית

מזכירות הוועדה; א' בן-יוסף

רשמה; א' ברק

ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר-היום

פניית יו"ר ועדת העבודה והרווחה להעברת נושא מד"א לוועדת העבודה והרווחה

פניית יו"ר ועדת הכלכלה להעברת הצעת-חוק שדה תעופה אילת לוועדת הכלכלה

השגות חברי-הכנסת לתיקוני התקנון - סעיפים 81, 86, 88 ו-135

קביעת מסגרת הדי ו ו בנושא: עיירות הפיתוח

בחירת ממלא-מקום ליו"ר הכנסת



היו"ר חי קורפו ;

אני פותח את הישיבה.

פניית י ו "ר ועדת העבודה והרווחה להעביר את נושא מד"א לוועדת העבודה והרווחה

סגן יושב-ראש הכנסת גדעון גדות מתעכב בדרך, וכיוון שהוא צריך להגן על עמדת

הנשיאות, נתחיל בסעיף השני של סדר היום: יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה מבקשת

להעביר לרשותה את ענין מד"א.

י' שריד;

במקרה הייתי מעורב פעם בעניינים של מד"א ואני יודע שהעניינים האלה תמיד טופלו

בוועדת הכספים של הכנסת. לכן למרות בקשתה של יושבת-ראש ועדת העבודה והרווחה,

אני חושב שלא ועדת העבודה והרווחה יכולה להושיע את מד"א. לכן אני מציע לגופו של

ענין להעביר את הנושא לוועדת הכספים.

אבל הנימוק שנתת הוא הפוך. אמרת שהנושא היה תמיד בוועדת הכספים, אבל הוא לא

נושע.

ר י איתן;

לדעתי, הוויכוח על סגירת תחנות מד"א התעורר עקב אי-סדרים ולא מהצרכים

האמיתיים. בתי-חולים אינם תחליף לתחנות מד"א. אם אומרים שבית-חולים נהריה לא צריך

תחנת מד"א, אותו הדבר נכון לעפולה. מד"א בעפולה יותר קרובה לבית החולים מאשר מד"א

בנהריה. אבל הקביעה לא צריכה להיעשות לפי המרחק מבית החולים אלא לפי הצרכים. האם

בית החולים שולח אמבולנסים לכל מקום או מד"א. זה הענין העקרוני. אבל הנושא עלה

בגלל אי-סדרים ולא בגלל עקרון.

היות שהנושא עלה ומצד אחד זו בעיה תקציבית, ומצד שני זו בעיה ארגונית של

ניהול תקין, אני חושב שהנושא צריך להישאר בוועדת הכספים מבחינה תקציבית, ומי

שמקצה את הכספים צריך גם להשגיח על הניהול הנכון.

ועדות שונות מנסות לטפל בנושאים שונים. עם כל הכבוד לוועדת העבודה והרוווחה,

הבעיה פה היא לתת המשך חמצן למד"א, ולכן זה צריך להיות בוועדת הכספים. יש שר

בריאות שממונה על הניהול התקין של מד"א, אבל הטיפול צריך להיות בוועדת הכספים.

לפי ההגיון הזה כל הנושאים יעברו לוועדת הכספים. אני מציע שבאופן אוטומטי כל

דבר שעולה בפנינו יעבור לוועדת הכספים. אין בזה הגיון. לא יכולים לקחת מוועדה

נושא אם אלה הן סמכויותיה. מחר יקחו ממנה את חברת החשמל או דבר אחר. אם ז ו הוועדה

המטפלת, היא צריכה לטפל.

הנושא שהועלה בענין מד"א הוא באמת נושא ארגוני, אבל יש בו הנושא הכספי. לכל

היותר אני אתיה מוכן ללכת לפשרה של ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה

והרווחה. אבל לא יעלה על הדעת לקחת מהוועדה הרלבנטית את הנושא שהיא מטפלת בו .

הוויכוח בענין מד"א עלה בשאלה של פתרון בעיה כאובה פדי להזרים

למד"א פספים. אני מצטרף לחברים שדיברו בעד, שהנושא חייב להישאר בוועדת

הכספים, כאשר זה לא מונע מוועדת העבודה והרווחה להמשיך לדון באותם נושאים

שצריכים לדון. אם אנחנו מעוניינים בפתרון, זו הדרך היחידה לסייע למד"א

לקבל מה שצריך לקבל. העברת הנושא או הקמת ועדה משותפת היא פשוט בבחינת

בזבוז זמך והתוצאה תהיה בסופו של דבר לא בלום.

לפן אני מציע להשאיר את הנושא במסגרת ועדת הכספים.

לדעתי, הנושא צריך לעבור לוועדת העבודה והרווחה. כאשר אני קוראת

את התקנון אני רואה שזה שייך לוועדת העבודה והרווחה. כמובן, בכל מיני ועדות

יש מימד פספי לבעיה שנדונה, גם בנושא חינוך וגם בנושאים אחרים. אז זה עובר

מיד לוועדת הכספים? אם כך, ניחן לוועדת הכספים לדון בכל הנושאים, כי כל

נושא קשור לכסף. לכן אני חושב שזה צריך להיות נדון בוועדת העבודה והרווחה.

אני חושב שנושא מד"א צריך להיות בוועדת העבודה והרווחה. אבל אם

רוצים לפתור את הבעיה התקציבית אין מנוס מכך שהנושא התקציבי יידון בוועדת

הכספים. אנחנו צריכים להיות פה מעשיים. ועדת העבודה והרווחה צריכה לדון

בכל נושא מד"א, היא יכולה לדון בחוק שהממשלה עומדת להגיש, היא יכולה לדוך

על מבנה ונוהלי עבודה במד"א, אבל אם רוצים לפתור את הבעיה התקציבית של

מד"א, המציאות מוכיחה בעבודת הכנסת שזה חייב לעבור לוועדת הכספים. לכן אני

מציע שנפריד פה בין הדברים - כל הנושאים של המד"א יהיו בוועדת העבודה

והרווחה, אבל כאשר מדובר בנושא תקציבי, נעביר את זה לוועדת הכספים.

יש כאן בכל זאת בעיה. האמת שוועדת העבודה והרווחה דנה בבעיות

של מד"א בשורה של ישיבות, וצריך לשים כאן את הדברים על השולחן. המצב היה

שבוועדת העבודה והרווחה, שלא כדרכה, שהיא בדרך כלל בעד הרחבה של עזרה

לגופים מהסוג הזה, הגיעו חברים בהסכמה למסקנה שאכן יש יסוד לתבוע ממד''א את

תכנית ההבראה שהושגה והוסכמה. התקבל הרושם שההכרעות בוועדת הכספים הן במגמה

הפוכה לאותה תכנית הבראה. ואז יוצא שוועדה יושבת ודנה בשורה ארוכה של

ישיבות, מגיעה למסקנות מסויימות, ובספק אם באותה מידה של התעמקות באה ועדת

משנה של ועדת הכספים וסיכמה את אשר סיכמה. אינני חושב שהטלטלה הזאת היא

לכבודו של הפרלמנט. אני חושב שצריך למצוא דרך יותר מכובדת גם מבחינה

עניינית לסגרר את הדבר.

במישור העקרוני אני מבקש לומר שאנחנו לחלוטין לא חושבים שאנחנו

צריכים להיכנס לכל נושא. למשל עלה הנושא של שדה התעופה באילת, ואחד החברים

ביקש ממני שאני כאן איאבק לכך שנושא אילת יהיה בוועדת הכספים. אני סכויי

שאין מקום לכך משום שזה נושא של תכנון ובניה ואין לזה אספקטים כספיים, יוד

איננו רוצים אפילו להיכנס לנושא.

מה קורה במד"א? לידתו של הנושא בהצעה של האוצר, בנייר שהוגש לנר

על הצעה של 5.2 מיליון שקל לתכנית הבראה של מד"א. כך התחלנו לדון במד"א. זה

נייר של האוצר ואנחנו רוצים להמשיך בענין כי הוא לא נגמר. האספקטים הם

כספיים ולכן אני חושב שהנושא צריך להיות בוועדת הכספים.

מה ארמה התקנון, אדוני היושב-ראש?

כולם אמרו שהתקנון ארמר שוועדת העבודה והרווחה מופקדת על- נושא

הבריאות. הרי על זה אין חולקים גם אלה שאמרו שוועדת הכספים צריכה לדון

בנושא.

הענין של מד"א הוא בראש וראשונה ההיערכות של מד"א, המבנה של

מד"א. הנושא הזה עולה לא פעם ראשונה ולא פעם אחרונה. יש דו"ח של ועדת נסים,

ויש דו"חות בלי ססוף, והמערכה שם היא על שינויי מבנה. וזה שביקשו 5.5

מיליון שקל, זו היתה בקשה קונקרטית לצורך הנשמה מלאכותית בהזדמנות זאת.

בעוד 4 חודשים, גם של 3.5 מיליון שקל. הבעיה היא בעיית המבנה של מד"א, זאת

הבעיה האקוטית. רבותי, על תחיו באשליה שהבעיה הזאת תמצא את פתרונה בוועדת

משנה של ועדת הכספים. הלוואי ותמצא את פתרונה בוועדת העבודה רהרורחה.

אם יש אספקט כספי לענין הזה, למה אין אספקט כספי? היום יש

נושאים שונים על סדר היום, לכולם בלי יוצא מן הכלל אין השלכה כספית? הסיבה

הכספית היא הגורם לבעיה והיא תהיה הפתרון לבעיה. אין נושא אחר. אם היום

ישנו הנושא של עיירות הפיתוח, הבעיה היא לא תקציבית? הבעיה היא תקציבית.

תנסו לגלגל את זה למשרד התעשיה והמסחר, והם יגידו, תנו לנו רק כסף ואנחנו

מפתחים תעשיה וכוי, רק תנו לנו אפשרויות.

לכן נדמה לי שאם אנחנו רוצים להוביל את הדברים בצורה הנכונה,

אנחנו צריכים להפריד בין הנושא הכספי שיהיה תוצאה של החלטתה של ועדה המטפלת

בצד המקצועי של הדבר הזה, ואז אפשר יהיה לבקש מוועדת הכספים את ההקצאה של

ה-5.5 מיליון שקל. אבל הדיון במצבו של מד"א, להערכתי, צריך להיות בוועדת

העבודה והרווחה. זאת האכסניה המתאימים.

אנחנו רוצים לדון באספקטים הכספיים-תקציביים.

הנושא הועבר ממליאת הכנסת. במליאת הכנסת לא באה הצעת האוצר לתת

5.5 מיליון שקל. אם האוצר ירצה לתת 5.5 מיליון שקל, יקבלו את זה באיזו

ועדה שהנושא יהיה.

אני מעמיד להצבעה את העברת הנושא לוועדת העבודה והרווחה.

הצבעה

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה והרווחה - מיעוט

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים - רוב

הוחלט להשאיר את נושא מד"א בוועדת הכספים



ערעורים על החלטת יו"ר הכנסת והסגנים שלא לאשר דחיפות הצעות לסדר-היום

לפנינו שלושה ערעורים.

ערעורו של חה"כ ר' איתו על אי-הכרה בדחיפות הצעתו : "העלאת דרג

השיחות ארצות-הברית - אש"ף. הדרך למדינה פלשתינאית"

סגן יו"ר הכנסת גי גדות

הנשיאות התלבטה השבוע בשתי בעיות שהיינו צריכים להחליט לגביהן:

1. עלה עניך עיירות הפיתרח. בשעה שמעלים נושא כל כך חשוב וכל כך מרכזי סביר

להניח שנושאים אחרים נדחקים לא לעבר קרך זווית אלא לשולי הדירך או סדר היום

הלאומי שלנו בכנסת. זו ההחלטה שצריכים לקבל, עם כל כאב הלב שדוחים חבר זה

או אחר או נושא זה או אחר.

לכן דומה שהנשיאות קיבלה החלטה מאוד נכונה הפעם בזה שהחליטה

להעמיד במרכז סדר היום הלאומי של הכנסת את נושא עיירות הפיתוח.

צריך גם להבין, שלצורך הענין של עיירות הפיתוח, החליטה הנשיאות

לדחות לשבוע הבא את כל ההצעות הרגילות. גם זאת מאותו טעם של חיסר זמן.

הנושא האחרון, דומני שיש נוהג שבשעה שמתקיימת ועידה גדולה או

כינוס של מרכז של אחח מהמפלגות, מנסות יתר המפלגות לבוא לקראת אותה מפלגה

ולהקל מעט, בעיקר שמדובר בהופעתם של שרים שצריכים להיות בה בעת גם מעל דוכן

הכנסת וגם להופיע במפלגתם. זה אמרתי בסוגריים.

זה סותר את השיקול לערוך את הדיון על עיירות הפיתוח בארתל יום.

זה לא סותר. תראה את לוח הזמניים ותבין שזה לא עומד בסתירה.

לכן, לסיכום הדברים, זו אולי הנמקה שמעבר לכל ההנמקות

הפורמאליות היא החשובה ביותר, אנחנו נתקלים בנשיאות מדי שבוע שוב ושוב

באותם נושאים מדיניים. לדעתנו, הכנסת צריכה לעסוק גם בהיבטים הנוספים

האחרים של החברה במדינת ישראל. אי אפשר כל שבוע לחזור לאותם נרשאים. צריכים

להביא לידי ביטוי גם את ההיבטים הנוספים שהכנסת צריכה לדון בהם.

כל שבוע דנים בנושאים מדיניים כי זה מה שעומד על הפרק. אילו היו

נושאים אחרים, היו דנים בנושאים אחרים. לדעתי, אי אפשר להתעלם מהמדרון

שאנחנו נגררים אליו שקראת'- לו "העלאת דרג השיחות בין האמריקאים לאש"ף". לאט

לאט מסתבר שהיחידים שהם עוד לא דיברו אתו זה ערפאת.

גם זה לא בטוח.

תשאיר משהו לשבוע הבא...

לכן הגשתי את ההצעה הזאת לסדר היום. אם יש מחר ועידה ואם יש

בעיות עם לוח זמנים, ובעיירות הפיתוח אינני מזלזל, זה נושא לא פחות חשוב,

אז אפשר להחליט שהערעור מתקבל. כלומר, ההצעה היא דחופה והיא תידון בשבוע

הבא. אבל בואו מחר נתחיל את הישיבה בעשר במקום אחת-עשרה, להוסיף שעת עבודה,

והחבר'ה יילכו למרכז של הליכוד.

אני מעמיד להצבעה את הערעור של חבר-הכנסת רפאל איתן.

הצבעה

בעד קבלת הערעור של חה"כ איתך - רוב

נגד - מיעוט

להכיר בדחיפות הצעתו של חה"כ ר' איתך

הכרנו בדחיפות ההצעה. מתי תעלה ההצעה לדיון זו כבר החלטת

הנשיאות.

ערעורו של חה"כ חי פורת בנושאי. "מדיניות הגירוש על רקע

גירושם של שמונה מראשי המתקוממים"

סגן יו"ר הכנסת גי גדות

חברי הכנסת, לאור הכשלוך הבוטה הזה שנחלתי לפני מספר שניות, אני

בדחילות ורחימר בכלל ניגש לענין הבא. אני אנסה פשוט להביא את ההנמקה

האחרונה שעומדת בפניי. כל מה שאמרתי עד עכשיו ישים גם לגבי הנושא הזה, אבל

אני פוחד לומר את זה. אבל הנושא המרכזי הוא, אנחנו לא מאמינים, עם כל

הכבוד, כי הנושא הזה מנוסח כהצעה דחופה. הנושא של מדיניות הגירוש על פניו

איננו עומד בקריטריונים. זה עניך להצעה רגילה ולא להצעה דחופה.

יש משמעות לעיתוי. הנושא הזה של הגירוש נדון השבוע באו"ם והוא

מסעיר את כל העולם. לפי דעתי כנסת ישראל צריכה לתת על זה את הדעת, צריכה

להינתן תשובה על-ידי שר הבטחון שתבהיר את השיקולים שהנחו את ממשלת ישראל,

ובעקיפין תיתן גם חשובה למציאות הבינלאומית ותעמיד באור נכון מי הם האנשים

שעליהם מדובר, מה מידת האפקטיביות של הדבר. היא תביא את הנתונים כמה אנשים

שנאסרו או שלא גורשו בסופו של דבר חזרו למקום הפשע לאחר שחרורם. בל הדברים

האלה, לפי דעתי, מנקודת מבט של מדינת ישראל, על רקע מה שמתרחש בעולם, יש לו

משקל.

הצעות רגילות ודחופות באות באותו זמך.

השרני בין ההצעות הדחופות להצעות הרגילות הוא בכך שההצעות

הרגילות עולות השבוע, והדחיפות על-פי הצעתו של חבר-הבנסת איתן, עולות בשבוע

הבא. מבחינת העיתוי אתה צריך לקחת חזרה את הערעור שלך.

יש הצעות של חברים אחרים. תצטרף כהצעה רגילה.

ברגע שיש הצעה רגילה בנושא, אין מקום להצעה דחופה,

היו"ר חי קורפו;

אני מעמיד להצבעה את הערעור.

הצבעה

בעד קבלת הערעור של חה"כ פורת על אי-הכרה בדחיפות הצעתו - מיעוט

נגד - רוב

שלא להכיר בדחיפות הצעתו של חה"כ חי פורת

ערעורו של חה"כ מי גולדמד בנושא: "מעשי ייאוש על רקע

המשבר בחקלאות"

סגן יו"ר הכנסת גי גדות

אני רוצה להזכיר לחברי ועדת הכנסת, שהנושא הועלה גם בנשיאות וגם

בוועדת הכנסת, אם כי בשינוי נוסח, אבל באותה משמעות עניינית, והדבר כבר

נדחה. שהרי גם לא לפי הניסוח של העניך, גם לא לפי הקריטריונים שעל-פיהם

צריכים לאשר הצעה דחופה אי אפשר לאשר את הנושא כהצעה דחופה. אם חבר-הכנסת

גולדמן רוצה להציע את ההצעה כהצעה רגילה, הרי זה מתיישב במסגרת הקריטריונים

שמכוונים הצעה שכזאת.

ולכך כמו שהוועדה הזאת והנשיאות סירבו בעבר להכיר בנושא כזה

כנושא דחוף, כך אני סבור שצריך לסרב גם הפעם.

גם בערעור הקודם הצגתי את הענין, והדבר מחריף יותר ויותר. רק

בשבוע האחרון פנתה אלי משפחה מעמק בית-שאן, והיא כבר עומדת לתרום כליה

בבית-החולים בילינסרן. אנחנו צריכים לזכור שהמקרים חוזרים על עצמם כל זמן

שלא נמצא פתרון אמיתי למשבר בחקלאות, בהצעות רגילות שנדונו בעבר הנושא לא

קיבל את התשובה האמיתית והנכונה, ואנחנו קוראים על מעשי ייאוש של חקלאים,

מה ההבדל בינם לבין נזקקים אחרים בעיירות הפיתוח?

אני מדבר על המיגזר החקלאי.



אני מבקש מחברי רעדת הבנסת לקבל את הערעור שלי.

אני מעמיד את הערעור של חבר-הכנסת גולדמן להצבעה.

ה צ ב ע ה

בעד קבלת הערעור של חה"כ מ' גולדמן על אי-הכרה בדחיפות הצעתו - מיעוט-

נגד - רוב

שלא להכיר בדחיפות הצעתו של חה"כ מי גולדמך

פניית יו"ר ועדת הכלכלה להעברת הצעת-חוק שדה תעופה אילת מוועדת הכספים

לוועדת הכלכלה

אנו עוברים לפנייתה של יושבת-ראש ועדת הכלכלה להעביר את הצעת

חוק שדה תעופה אילת מוועדת הכספים לוועדת הכלכלה.

התקנון קובע שנושא התעופה הוא בתחום טיפולה של ועדת הכלכלה. אבל

אנחנו נחזור לענין הזה כפי שעסקנו בסוגיה הקודמת.

אני רוצה לומר, אני הגשתי את החוק הזה לממשלה ולכנסת. החוק הזה

אין לו ולא כלום עם נושא התעופה. הוא נושא תכנוני פרופר. ועדת השרים

לפיתוח אילת ביקשה לשנות את הייעוד של שדה התעופה הנוכחי ולהבטיח את זכויות

רשות שדות התעופה לשימוש בו בתקנוך בלבד, וזה איננו מספיק. לפי הנסיון של

שדה דוב ולפי מספר מקרים, הוכח שזה איננו משריין את הזכות. שר התחבורה ביקש

להבטיח את זכות רשות שדות התעופה לשימוש בשדה הנוכחי עד שלא תהיה בידי רשות

שדות התעופה הקרקע לשדה החדש. כיוון שהשדה החדש כרוך בהשקעות ובתכנון

לפיתוח התיירות באילת, לא רצתה הרשות להימצא במצב של חוסר יכולת להפעיל את

השדה הנוכחי. אין לזה לא כלום עם תעופה. שיריון התקנה שרצו להכניס בתכנית

השדה בדרך החקיקה, הוא הדרך היחידה שיכולה להבטיח שרשות שדות התעופה לא

תישאר ללא שדה.

אני מכיר את הנושא ועל כן אני מציע שהוא יעבור לוועדת הפנים, כי

זה נושא תכנוני מובהק, אין לו ולא כלום עם כל נושא אחר.

אמנם היית שר התחבורה, אבל מכאן לבוא ולהציע להעביר את הנושא

לוועדת הפנים הדבר מאוד תמוה בעיני. התכנון סבר ישנו.

אין שום דבר.

התכנון של שדה התעופה קיים. קיימנו כבר שני דיונים בוועדה

הכלכלה. ביקרנו באילת, והצעת החוק נמצאת בוועדת הכלכלה. כל הנושאים שקשורים

בתחבורה על כל גוניה, כולל תעופה, נמצאים בוועדת הכלכלה. איך לזה שום קשר

לא עם מימון ולא עם תכנון. החוק הזה בא לעגן את מעמד שדה התעופה הנוכחי

בלבד והמשך הפעלתו עד העתקתו למקום החדש. החוק לא בא לעסוק בתכנון ולא בשום



דבר אחר. מה זה שייך עכשיו לוועדת הפכים? נבוא ונפצ:ל את ענייני התעופה?

ענייני התעופה נמצאים בוועדת הכלכלה ואנחנו מקיימים את הדיונים. זה לא שייך

לוועדת הכספים, זה לא שייך לוועדת הפנים. מקומו הטבעי של הנושא, גם על פי

התקנון, הוא בוועדת הכלכלה. אם הנושא היה קשור בכספים, הייתי יכולה להבין

שרוצים להעביר את הנושא לוועדת הכספים. אבל אין לזה לא שום קשר לא עם כספים

ולא עם תכנוך. באים לעגן את נמל התעופה אילת בחוק.

איזה שדה תעופה באים לעגן בחוק? את הישן או את החדש?

את הישן. הוחלט כבר על הקמתו של הנמל החדש, ורוצים להבטיח שעד

הקמתו של הנמל החדש השדה הישן הזה ימשיך לפעול, וזה יהיה תחת רשות שדות

התעופה. עד עכשיו דה לא היה. אני לא מבינה מה זה קשור עם ועדת הפנים. לכן

אני מבקשת מהוועדה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה.

אדוני היושב-ראש, האם אפשר לנצל את ידיעותיך כשר התחבורה שיזם

את החוק? האם לא מדובר היום על כך ששדה החעופה הישן יהפוך לשטח בכיה

למלונאות ויממן בחלקו את שדה התעופה החדש?

נכון.

אבל לא על זה מדובר.

האם נכון גם שיש סכסוך מי יהיה המתכנן - מינהל מקרקעי ישראל או

משרד התחבורה?

החוק לא בא לעשות זאת. הוא בא להבטיח רק דבר אחד: החוק בא

להבטיח שהתכניות שמוגשות היום לוועדה המקומית ולוועדה המחוזית לשימושים

אחרים בשדה הנוכחי לא ידחקו את רגלי המשתמש הנוכחי - רשות שדות התעופה - מן

השדה. מפני שאצלנו הבטחות הן עד הסוף, ניתן לכם 6 מיליון דולר בשביל

התשתית, בינתיים תתקנו את החוק. ברגע שיתוקן החוק, ימכרו את הקרקע לצרכים

אחרים ויגידו, תלכו לדאוג לכסף. לא יקיימו את ההתחייבות. בא החוק לשריין

מבחינה תכנונית את התכנון שהכינה הוועדה המחוזית לשדה החדש, והכניסה בתקנון

את האלמנטים שמבטיחים זאת. אבל היועצים המשפטיים, עד ליועץ המשפטי של

הממשלה, גרססו שזה איננו בטחון מלא לרשות שדות התעופה שהשדה לא יבוטל כלי

עוד לא תהיה להם התשתית לשדה אחר.

זה דבר תכנוני פרופר - בין הוועדה המחוזית והוועדה המקומית לבין

ועדת השרים לרשות שדות התעופה.



זה יכול- להיות בכל אחת מהוועדות באותה מידה.

לדעתי, ואתה כשר תחבורה צריך לזכור זאת, כל הענין של שדה עברונה

עלול להתגלות כבזבוז כסף מוחלט גם בבניה ואחר-בהפעלה. זה קרוב מדי- לגברל,

חוליה של שני אנשים עם ר.פי. ג'י . אחד משבשת את השדה הזה, ולא ינחתר משם רלא

יפעילו אותו. זה יכול להיות גם בבניה. יש פה בעיה טכנית של תיאום ביו

המסלול של עקבה לבין המסלול של עברונה. מי יתאם בין שני מגדלי הפיקוח

הוראות נחיתה והוראות המראה ביום, בלילה ומזג אויר? זר בעיה מסובכת.

יש שדה תעופה יוצא מן הכלל בעובדה. הוא 50 ק"מ מאילת. הרבה ייתר

מהר ופשוט לסלול אוטוסטרדה משוכללת מאילת לעובדה או להיפך. בזמנך, כשהיית

שר תחבורה, היה ויכוח על התשתית של המסלול לקלוט ג'מבו. משרד התחבורה לא

רצה לשלם, משרד החקלאות לא רצה לשלם, משרד הבטחון לא רצה לשלם, וזה נשאר

מסלול לא לג'מבו. יותר מהר ויותר זול להוסיף 20 ס"מ חצץ מאשר לבנות שדה

תעופה שלם.

לכן כל זמן שלא נעצו את באדמה, מותר לדון מחדש בכל ההתלטה הזאת

לבנות את עברונה. זה בזבוז של כסף. אם הערבים ירצו, לא נשתמש בו, גם לא

נשלים אותו. מי שתכנן את עברונה, יש להחזיר לו את התכנית ולהגיד לו, תגיש

הצעה אלטרנטיבית על עובדה.

הנושא הזה יכול לעלות בכל אחת מהוועדות שנחליט עליה. נמליץ לפני

הוועדה שאליה נעביר את הנושא לבדוק מחדש את הנושא כולו.

יש בפנינו בקשה של ועדת הכלכלה להעביר לטיפולה את הנושא של שדה

התעופה אילת. אני מעמיד אותה להצבעה.

הצבעה

להעביר את הצעת חוק שדה התעופה אילת מוועדת הכספים לוועדת הכלכלה

השגות חברי-הכנסת לתיקוני התקנוו - סעיפים 81 .86 ,88 ו-135

יש בפנינו השגות של חברי הכנסת על ההצעות לתיקוני התקנון.

רמון, צבן, רן כהן, גאולה כהן, אברהם פורז, רפאל

איתן ואליעזר מזרחי. הם מתנגדים לסעיפים 81ה ו-80ה. אולי היועץ המשפטי

יאיר את עינינו במה מדובר.

כיום ההצעות הדחופות אינן נמנות במנין מיכסת ההצעות שיש לכל

סיעה, וכן הדבר לגבי הצעות לסדר-היום מאת רוב חברי הכנסת, שישר אושרו לדיון

לפי סעיף 86.

הצעת תיקון התקנון באה לקבוע, שכל ההצעות תיחשבנה במנין, והיא

באה למעשה לבטל את כל מה שקשור סביב האישור והערעורים, שהרי ממילא ההצעות

האלה תוכלנה להיות מובאות לדיון על-פי בקשת הסיעות.



המתנגדים מתנגדים לביטול ההסדר, ורוצים שהמצב יישאר בעיכר.

דהיינו, שהצעות דחופות לא תיכללנה במנין ההצעות גם לעתיד.

לנו יש נסיוך עם מיכסות בשני תחומים: בנושא שאילתות ובנושא

שאילתות בעל-פה.

אני אקח את הנושא הדה מנסיוני האישי. לפני שהיו מיכסות

בשאילתות הייתי מגיש שאילתות בלי לחשוב. היום אני שואל: גמרתי את המיכסה?

אומרים לי, גמרת, ואז אני אומר תודה רבה והולך הביתה.

חל שינוי.

חל במיוחד שינוי בנושא שאילתות בעל-פה. כל שבוע הייתי מגיש

שאילתה בעל-פה כשלא היתה מיכסה, בתקווה שיאשרו. זה הייה מחייב אותי למאמץ,

למחשבה, ועבדתי יותר. היום יש שתי שאילתות, אין בעיה, היגשתי אחת ויש לי

להגיש רק אתת. ירד ממני עול, אני יכול ללכת לים. אותו הדבר יקרה בנושא הזה.

יבוא אדם, יגמור את השאילתות בעל-פה - בדרך כלל מדובר על חברי הכנסת

הפעילים לותר - יגמור את השאילתות הרגילות, ואיך לו מה לעשות. ועוד רפול

רוצה שנעבוד עוד חודש-חודשיים. מה הוא יעשה? זה מוציא את כל הטעם מעבודת

הכנסת ומוריד את התמריץ לחברי כנסת פעילים.

אני מודע לבעיה הקשה הזאת של דיונים ארוכים ושל הפגיעה

בקואליציה. אני חבר בקואליציה ואני מודע לפגיעה הקשה שלא יסול להיות שיש

שמונה הצעות לסדר היום והקואליציה מיוצגת על ידי שניים-שלושה חברים

והאופוזיציה שווה. זה לא סביר בעיני. למשל, היום התקבל הערעור על ההצעה

הדחופה לסדר היום בנושא של אש"ף, אז מסיעת המערך ידבר אתד, מר"צ ידבר אחד,

והמתחיה ידבר אחד. אצלנו רוצים לפחות שניים-שלושה מ-39 לדבר.

הפתרון של חיסול הצעות דחופות לסדר היום לא מקובל עלי. אני

הצעתי ואני עדיין מציע את הפתרון, שכאשר יש יותר מ x-הצעות דחופות לסדר

שיאושרו - שלוש, ארבע, הצעות לסדר היום, אנחנו נעבור לתקן של דיון סיעתי.

עשינו את זה השבוע בנושא של עיירות הפיתוח. היו הרבה הצעות ועברנו לדיון

סיעתי. אני מרוצה, אצלי בסייעה ידברו שלרשה-ארבעה ונגמר הענין. לוקח יותר

זמן בכנסת? כך. יצטרכו עוד יום, עוד יום. אני לא נבהל מזה. יחד עם זאת אני

אומר לכם, שאם את ההצעות האטרקטיביות 'יקבעו ביום רביעי באחרונות, תראו איך

שהכול יורד. תראו מה קרה בשבוע שעבר. שמו כמה הצעות טובות בסוף סדר היום,

פתאום הכול נמחק והישיבה ננעלה בשעה שש בערב במקום בשתים-עשרה בלילה. תמיד

'-חיו מחיקות אם ייקבעו הצעות אטרקטיביות לסוף. בדרך כלל את כל ההצעור;

האטרקטיביות בנושאי חוץ ובטחון אנחנו שמים בשעה אחת-עשרה, אנחנו גומרים אה

זה באחת, ואחר-כך מתחילות כל מיני הצעות שאינני רוצה לדבר על רמתן, הך

חשובות רק לא מעניינות אף אחד פרט למציע ולמשיב, ואז אף אחד לא נשאר.

לכן אני מתנגד לביטול ההצעה הדחופה. מצד שני אני מציע שייקבע

ככלל, שכל פעם שיש יותר מ-X הצעות, יתקיים דיון סיעתי.

אני מסכימה לכל מה שאמר חבר-הכנסת רמון, גם לביקורת וגם לפתרון,



של הפיכת הרבה הצערת דחופות כדיון.

גם ההצעות הדחופות קוצצו. קודם כל חבר כנסת יכול חיה להגיש כמה

הצעות שרוצה. עכשיו אמרו, מספר ההצעות הדחופות כמספר חברי הסיעה. לכל חבר -

הצעה. עכשיו אם הצעה של החבר איננה מאושרת, שום הצעה אחרת שלו לא יכולה

לבוא כאלטרנטיבה.

לכך אני אומרת שכבר היה קיצוץ ואני מערערת גם עליו. אבל בעוד

אנחנו בוכים על הראשונים, יש כבר גזירה שניה. אני בהחלט מסכימה לדברים שאמר

חבר-הכנסת רמון. זה לא ישנה שום דבר מבחינת מספר ההצעות שיעלו באותו יום.

זה נותן יותר מרחב תימרון ומאבק לחבר כנסת מהאופוזיציה. לכן אני חושבת

שצריך לחזור למצב שהיה קודם.

בנושא של שאילתות בעל-פה לא מקובלת עלי הגישה שיש רק שתיים-שלוש

לכל חבר כנסת. הגישה היתה מלכתחילה, ומאפשרים את זה אך ורק ליושב-ראש. יש

לו שיקול דעת, אבל אינני יודעת אם זה טוב שרק לאדם אחד יש שיקול דעת. אבל

כבר נתנו לו שיקול דעת, ואני בעד זה שנרחיב את המיכסה של השאילתות בעל-פה.

אבל אם כבר יש בכל זאת איזשהי מיכסה והוא לא מאשר יותר מעשר שאילתות, אז

מבחינה זאת הכנסת לא סובלת יותר או פחוח, אבל למה למנוע מחבר כנסת את מספר

השאילתות שהוא רוצה להגיש? אם לא יאושרו, אז לא יאושרו. אבל שלא ימנעו מחבר

הכנסת לנסות להגיש את השאילתה ולהיכנס לתוך המאגר.

אני חושב שבעיה אתת יכולה למצוא פתרונה בשניה. יש לנו כאן שני

הצעות דחופות ושאילתות בעל-פה. האמת היא ששאילתות בעל-פה זה מכשיר

הרבה יותר חיובי גם מבחינה תקשורתית וגם מבחינת הענין.

נושא השאילתות בעל-פה איננו על סדך היום.

אני רוצה לנסות להשאיר את ההצעה של הוועדה בנושא הצעות דחופות

ובמקום זה לפתוח את ענין השאילתות בעל-פה. נכון, זו הצעה חדשה. אני רוצה

לראות אם אפשר להגיע פה להצעה מוסכמת. כיוון שההצעות הדחופוח באמת מכבידות

מאוד. אם נקבל את ההצעה של חבר-הכנסת חיים רמון, דיון סיעתי על כל נושא אחר

יגמור את סדה היום. באותו יום אי אפשר יהיה להגיש הצעות רגילות ולא דברים

אחרים.

מאידך גיסא, אנחנו פה מצמצמים את אפשרות חבר הכנסת להתבטא

ולהעלות נושאים, ונמצאים כאן במצוקה. גם אני באותה קטגוריה. גמרתי את

המיכסה של הצעות לסדר היום, גמרתי את המיכסה של שאילתות בעל-פה, ואין לי מה

לעשות. חוץ מלהשתתף בדיון על סקירת שר התיירות אין לי כמעט מה לעשות. לכן

אני אומר שאפשר לעשות זה מול זה. כלומר, לקבל את הצעת הוועדה, שההצעות

הדחופות לסדר היום ימוסגרו במיכסה. מאידך גיסא, לפתוח את נושא השאילתות

בעל-פה. כל ישיבת מליאה צריכה להיפתח בארבע-חמש שאילתות בעל-פה. כלומר, ב?'

חבר כנסת יוכל להגיש כמה שאילתרת שהוא רוצה, והיושב-ראש יאשר במקום 6 בשבוע

12 או 15 בשבוע, לפי שיקול דעתר . אבל לא תהיה הגבלה.

שאילתה בעל-פה אורכת פחות זמן, היא יותר אטרקטיבית, היא מאפשר!-

לפעמים לברר נקודה מסויימת. הצעה דחופה בדרך כלל עוברת לוועדה. כאשר אתה

מעלה היום הצעה דחופה בנושא מסריים, הוא מתברר בוועדה אחר-כך. הרווח הוא רק

הרווח התקשורתי, ובדרך כלל התקשורת נותנת את תשומת הלב לשני המציעים

הראשונים, ולאחר מכן זה עובר כלא היה.



לכן אני חרצה להציע למתנגדים לשקול את ההצעה: להשאיר את נושא

ההצעות הדחופות כמו והוועדה הציעה. לעומת זאת, לפתוח את נושא השאילתות בעל-

פה - לא להגביל את חבה'- הכנסת בהגשה, ולהכפיל את המספה שהיום הנשיאות

במקום 6 או 7 בשבוע, שיהיו 14-15 שאילתות בעל-פה, כאשה כל ישיבת

מליאה תיפתח בשלוש-ארבע שאילתות בעל-פה.

אני מזדהה עם דברי קודמיי ורוצה להוסיף כמה דברים. למען האמת,

כשכודע לי על התיקון הצפוי בתקנון, קצת התפלאתי. כי בדרך כלל יש לנו טבע

שעד שאנחנו באים לעשות את הכנסת יותר מעניינת, אנחנו הופכים אותה ליותר

משעממת. אני כבר שומע שנים על שנים את הרעיון למשל שיחול שינוי במוסד

השאילתה בעל-פה ותהיה שעת השאלה לראש הממשלה ולשרים. את זה לא עושים. אבל

להוציא לכנסת את הנשמה, ולפי דעתי ההצעה הזאת מוציאה לכנסת את הנשמה, זה כך

עושים. כלומר, אם עושים כבר איזשהי רפורמה בכנסת, עושים אותת כרפורמה

אחורנית, תוך כדי נסיגה.

לי לא יכולים לספר סיפורים על הדיכוי של חבר הכנסת מהקואליציה

מסיבה פשוטה. קודם כל אני יותר מדי שנים כאן, ובנוסף לכך הייתי תבר

קואליציה. אלה הם סיפורים של חברי כנסת שצריכים להסביר לעצמם למה תם אף פעם

לא מגיעים לשום דבר. אני יכול לעשות קורס ולהרצות בו. אבל לומר שבאופן

אובייקטיבי בגלל כללים מסויימים בכנסת חברי כנסת אינם מגיעים למה שהם

רוצים, זה סיפורי סבתא. למי רוצים לספר את זה?

אני זוכר, הייתי חבר קואליציה. היתה לי בעיה להתבטא כל שבוע או

כל שבועיים? הכנסת הזאת מאפשרת ויש כל כך הרבה פתחים ופרצות. שיישבו, יקראו

את התקנון וילמדו איה עבודת הבית. אבל גם רוצים להתבטא וגם רוצים אחר-כך

שוויוניות מעושה, מלאכותית? אגב, מה הצידוק שלה? בכל כתה יש תלמידים כאלה

ואחרים. באמצעים שרירותיים כופים שוויון?

אני בכלל כופר בזה שבכנסת מתהלכים כשרונות מדוכאים, שמה שמדכא

אותם זה התקנון. שייתאמצו קצת. אגב, יש גם דוגמאות מהזמן הדה ולא רק מימים

עברו. יש למשל חבר פנסה חדש, אני ככה משגיח בו, בחור כמו חגי מירום, ואני

רואה שכל שבוע הוא על הדוכן. אני לא רואה שהתקנון מגביל אותו. למה? כי- יש

לו קצח יותר יזמה? קצת י ותה רצון? קצה יותר אמביציה? אז צריך לקצץ לו את

הכנפיים בגלל שאיזה עצלן כביכול רוצה לבוא לידי ביטוי? אם היה בו משהו שהוא

היה רוצה לבוא לידי ביטוי, הוא כבר היה מגיע לידי ביטוי.

כל הזמן באמצעים אדמיניסטרטיביים רוצים לעשות את הככסת למוסד

משעמם. הכנסת מספיק משעממם גם ככה. היא צריכה להיות יותר אטרקטיבית. אנחנו

רוצים שהציבור יתעניין בה או לא רוצים? גם הסיפור של העבודה האפורה. מי

שעושה עבודה אפורה כנראה זה מגיע לו. פעם חבר כנסת אמר לי שהוא עושה עבודה

לעומק. אמרתי לו שאני מקווה שהוא לא ייכנס כל כך עמוק שכשנצטרך אותו הוא לא

יוכל לצאת. אנחנו אנשים שטחיים , אנחנו לא עושים עבודה לעומק. אנחנו עושים

עבודה לרוחב, ותנו לנו לעשות עבודה לרוחב.

אני מבין שהתיקונים האלה בתקנון באים לשם חברי הכנסת שעושים

עבודה לעומק ואפורה. תן להם להישאר באפרוריותם.

הנושאים האלה עולים כל הזמן מאותה סיבה רק תוקפים אוחם מכיוונים

שונים. אני חושב שלא צריכה להיות הגבלה. התקנון צריך להיות יותר חופשי

וגמיש. אם בשבוע נשיאות הכנסת רואה שהגישו הרבה הצעות, שאילתות ויש פעילות



שהחברים להוטים אחריה, אז הנשיאות יכולה להחליט שבשבוע זה עובדים עוד ידותר

סדי למצות את סל סדר היום. הסול זה בעיה של זמן, איך לדחוס בשני ימים וחצי

את סל מה שחברי הכנסת רוצים לעשות. אם חסר זמן, שיוסיפו זמן. זה לא מוכרח

להיות קבוע שסל יום חמישי עובדים.

הסעיפים שביקשנו להסניס בהם שינויים הם 81 ו-86, אשר קובעים

שההצעה הדחופה תהיה במיססות המוקצות לסיעות סמו ההצעות הרגילות לסדר היום.

יכול חבר הכנסת יוסי שריד לומר שיש חברי כנסת טובים ויש

חברי כנסת לא טובים, אבל באין אויר הדבר לא עוזר גם לחבר כנסת טוב. אם

הסיעה מגבילה אותו במספר ההצעות שהוא יכול להגיש, הוא נמצא במצוקה. הבעיה

היא שאם אנחנו רוצים להביא בחשבון שהכנסת הנוכחית היא גם כנסת מיוחדת

במינה, זאת והקודמת לה, לא היו כנסות שבהן חברי הקואליציה היו כל כך רבים

לעומת חברי האופוזיציה. אבל צריך להיות ברור שבכל זאת 97 חברים זה כמעט רוב

מוחלט.

על כן עלתה ההצעה שאנחנו ניצור מסגרת הגיונית, סבירה, פי שניים

או פי שלושה לאופוזיציה, אבל שיהיה מימד הגיוני, ולא שסיעה בת חבר אחד תהיה

שווה לסיעה בת 41 או 39 חברים.

ממילא לא יאשרו לחבר מסיעה אחת יותר מהצעה אחת.

אני מדבר על התיקון בשני הסעיפים. אני מדבר גם התיקון בסעיף

הצעה אחרת.

אין ערעור בסעיף הצעה אחרת.

בענין הצעה אחרת אפשר להתפשר.

יש ערעור של חבר-הכנסת אליעזר מזרחי.

אני רוצה לחדור לענין ההצעות הדחופות. כיוון שהנושא הזה הוא בסל

זאת נושא מיוחד במינו בכנסת הנוכחית בגלל השינויים הגדולים שיש בייחסי

הסוחות. רצינו שלסנסת הנוסחית, על פי הצעות של חברי כנסת מסיעת המעדך

ומסיעות אחרות, להסניס איזשהי פרופורציה הגיונית, ושאפשר יהיה לקיים את

עבודת הכנסת בלי שנצטרך ביום רביעי למחוק מחצית מן האנשים וללסת בשש וחצי

או כפי שאתה מציע לקחת את הנושאים הטובים בהתחלת הדיונים, אז אנחנו נסגור

את הסנסת בשתים עשרה וחצי.

זה היה קודם.

אם הכול- היה קודם, למה לגו לעשות נסיונות לשינויים? אם נשים את

הנושאים הפופרלריים בתחילת סדר היום, בדאה איך הכנסת תיראה בשעה מאוחרת

יותר אני בספק אם היושב-ראש ימצא סגן ויסכים לנהל את הישיבה.

דרך אגב, כל הנושאים האלה אינם נחתכים לפי חתך אופרזיציוני

וקואליציוני, אלא לפי סיעות גדולות וסיעות קטנות. כיוון שהפער ביניהן

עצום, חייב להימצא גם הצדק. לא יכול להיות שייעשה דבר רק מפני שהארפרזיציה

צריכה למצוא את מקומה. זח שונה כשהאופוזיציה היתה בת 45 חברים ומצאה הד או

כשהאופוזיציה היא בת 23 חברים מכל גוני הקשת, ותראו את ההד שיש לפעילות

שלהם. מסביר חבר הכנסת יוסי שריד מה החשיבות של חבר כנסת טוב וחבר כנסת לא

טוב. אבל גם הטובים וגם הלא טובים יש להם עוד כמה כללים שאין מנוס מהם והם

חייבים לציית להם.

אני אבקש משתי הסיעות האלה, אני ביקשתי את זה גם מסיעתי ואבקש

זאת גם מסיעת המערך - אני מחשיב מאוד את עמדתו של חבר-הכנסת רמון - - -

זו עמדת המערך. היה דיון. יש עמדות יותר קיצוניות מעמדתי.

חבר הכנסת רמון, אני יודע מה היה. זה היה בהנהלת הסיעה.

אני לא מתערב לך בנוהלי ועדת הכנסת שאני חבר בה. אתה לא חבר

בסיעת המערך ואתה מתערב בסיעת המערך?

אני לא מתערב אבל חברים פנו.

אז שהחברים יפנו אלי ולא אליך אם יש לך טענות. הודעתי בסיעה שמי-

שרוצה לערער, שיערער.

אדרני היושב-ראש, תעמיד להצבעה.

אני רוצה שחברי סיעתי יהיו בהצבעה. אני רוצה הכרעה סיעתי

והכרעה קראלי ציונית, אני אעמיד את זה להצבעה ואודיע לפני כן מתי ההצבעה

אני לא אחטוף הצבעה.

זה ביחס להצעות הדחופות לסדר היום.

אני רוצה שנעבור על כל הסעיפים שיש בהם ערעורים, כדי שנמצה את

תהליך ההשגות. את ההצבעה נקיים במועד שאודיע עליו לגבי כל הערעורים.

חבר הכנסת רמון, הדיון הסיעתי שאתה מציע הוא פתרון גרוע בהרבה



מהפתרון שמוצע על ידינו. כי לפי מה שאתה מציע, יגישו ארבעה חברים הצעה לסדר

היום והיא הופכת לדיוך סיעתי. אז היא הופכת לפי כמה זמן, כי 15 סיעות בבית

משתתפות.

לא כשארבעה חברים מגישים הצעות אלא כאשר 10 או 12 מגישים.

הבעיה בקואליציה היא בהצעות כמו העלאת דרג השיחות עם אש"ף,

עי ירות פיתוח ובו' .

בתור חבר כנסת חדש אני רוצה להגיד, יכול להיות שאנחנו שמים את

העגלה לפני הסוסים. הוויכוח על אותם דיונים שבהם הזרקורים מופנים לבמת

הנואמים. השאלה האם הטלוויזיה היא שיוצרת את העניו בדיונים, או הדיון יוצר

את הענין אצל הטלוויזיה. אפשר לנסות את זה למשל אם יהיה דיון מאוד מפתה

בשבע בערב ביום רביעי, האם הטלוויזיה תבוא. קרוב לוודאי שהטלוויזיה מכלכלת

את מעשיה בהתאם לנושא ובהתאם לנואם, ולא יעזור שום דבר. כל מגבלה לא תוכל

לעזור על מנת להביא מישהו אחר לאקרן.

לגבי כל שאר ההצעות לסדר היום אין שום בעיה בתקנון משום שלעתים

יש חמש הצעות ואף אחד לא מבקש הצעה נוספת משום שאין ענין בהצעה כוספת.

לעתים מסתפקים בהודעת השר. הדברים מתנהלים בצורה פרלמנטרית לגופם של נושאים

ולא לגופם של אמצעי תקשורת שלא ממין הענין, והכול מסתדר כהלכה. איפה יש

לחבר-הכנסת חיים רמון את הלחצים? איפה יש לחברת הכנסת שרה דורון את הלחצים,

לפעמים גם ממני? כשאני אומר לה, מדוע לא אישרו לי באותה שעה שיוסי שריד

מדבר? גם אני רוצה לדבר אחרי יוסי שריד. הפעם היחידה שצילמו אותי בטלוויזיה

היתה כאשר שכחו לכבות את המצלמה אחרי שיוסי דיבר ואני במקרה דיברתי אחריו.

אז אנחנו ארבעים איש לוחצים כולנו להיות - אני מזכיר את יוסי שריד רק לצורך

הדוגמא - אחרי יוסי שריד. יש 97 חברי כנסת שכולם רוצים להופיע אחרי יוסי

שריד, יכול להיות גם גאולה כהן. אלה חביבי התקשורת, אלה שמעוררים את הענין,

אלה שמגרים את הצופים. בכל שאר העניינים לא הייתי מציע לשנות תקנון רק בגלל

הענין הזה. הייתי מציע אולי לשנות את התקנון על ידי כך שאנחנו מוציאים את

יוסי שריד מהכנסת, זה היה דבר הרבה יותר הגיוני...

אני בטוח שיש בתקנון הזה שנקבע לפני שנים הגיון רב. אני חושב

שיש הגיון רב גם מבחינת אפשרויות הביטוי בהצעה אחרת, כאשר לא עושים בה

שימוש לרעה. מתי עושים בה שימוש לרעה? כאשר רוצים להיכנס בכוח לעתונים. אז

יש ויכוח. אחרת אני רואה שהעניינים מתנהלים בצורה פרלמנטרית מסודרת

לחלוטין.

לפי דעתי, אם נהפוך כל הצעה שמספר חברי כנסת מגישים, לדיון

סיעתי, אנחנו מפסידים זמן ועוקרים את הענין שעוד נשאר קצת, כי יהי-!- על כל

נושא עשרים נואמים.

אתמול סיעה גדולה, לבושתי, היו לה 28 דקות בדיון סיעתי, ולא

השתמשה אפילו בשניה אחת.

אנחנו סבורים שצריך להכניס סדה בעניו הזה, וצריך לתת אפשר

לכנסת למצות את הנושאים שעומדים בפניה.

לענין של הצעה אחרת אנחנו מסכימים.

נביא את הכול לדיון.

העניך של ה-03 יום. אותו דבר. אנחנו יכולים להשאיר

את דה וליצור את החיץ בינינו וביין עבודת הממשלה, ואין שום סיבה - - -

הצעתי 45 יום.

יש השגה ואבי תייב להביא אותה.

תעמיד אותה להצבעה ונדחה אותה.

היו"ר חי קורפו -.

נצביע על כל ההשגות יחד.

עיירות הפיתוח

עלינו לקבוע מסגרת לדיון בנושא עיירות הפיתוח. הוחלט לקיים דיון

במליאת הכנסת בנושא, ואנחנו צריכים להקצות זמן ביום רביעי, כאשר יש לנו עוד

11 הצעות דחופות לסדר היום, אם הן לא תוכלנו להידחות לשבוע לאחר מכן.

אני מציע לקבוע שעה לדיון סיעתי.

לקבוע שעה במסגרת דיון סיעתי לנושא עיירות הפיתוח

בחירת ממלא-מקום ליושב-ראש הכנסת

יושב-ראש הכנסת יוצא בשליחות ממלכתית לארגנטינה וייעדר מן הארץ

בימים 6 עד 16 ליולי.

על-פי סעיף (ד)א20 מציע יושב:-ראש הכנסת שחבר-הכנסת עובדיה עלי

ימלא מקומו לתקופת היעדרו.



אני מעמיד את ההצעה להצבעה.

חבר-הכנסת ע' עליי ימלא את מקומו של יו"ר הכנסת לתקופת

אני מודה לכולכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30