הכנסת השתים עשרה

מושב ראשון



מסח לא מתוקן



פרוטוקול מס. 15 מישיבת ועדת הכנסת

מיום ד', א' אדר ב' תשמ"ט - 8.3.1989 בשעה 9:00

חברי הכנסת;

ח. קורפו

. . איתן

י. צידון

פ. גולדשטיין

א. רביץ

ש. דורון

ש. וייס

ת. טובי

ג. כהן

ד. צוקר

י. לוי

א. פורז

משקיפים; מ. גפני

א. רביץ

מוזמנים; ת. אדרי - מנכ"ל ועדת הבחירות

ש. גודרמן - משנה ליועץ המשפטי לממשלה

ר. רוזנפלד - עוזרת בכירה ליועץ המשפטי לממשלה

צ. טרלו

ר. שטוב

י. ישורון

נ. סוקולר

ד. דיין

ש. יעקטון - מזכיר הכנסת

ד. לב

א. קמיר

נ. שרם

יועץ משפטי; צ. ענבר

מזכירת הוועדה; אתי בן יוסף

חבר המתרגמים בע"מ

סדר היום; ערעורו של מר דניאל דיין על תוצאות הבחירות לכנסת ה-12

אנחנו מחדשים את עבודתה של הועדה, השומעת את

ערעור בחירות של מר דיין. אני מוצא לנכון

להעיר בפתח דברי מה שהערתי כבר אתמול לועדה, איננו מכירים סיעה המגישה

ערעורים או משתתפת בערעורים. שמעתי היום בגלי צה"ל ויכוח. מילה אחת לא

הגיעה לאוזננו, שסיעה הגישה ערעור. היא יכולה היתה להגיש ולהצטרף

למערערים. לא היתה שום סיעה בערעור, ושמו אזרח בשם דיין המיוצג על ידי

עורך דין ישורון וכל יתר הדברים הם מחוץ לעניין. לא היו בפנינו ולא יעלו

בפנינו. בהתאם לפסק הדין של בג"צ 118/89 אנחנו מאפשרים לחבר הכנסת גפני

ולסיעתו דגל התורה, להצטרף כמשיבים, דבר שהוא שמור להם עוד לפני הליכתם

לבג"צ, וקבענו זאת בצורה ברורה. נאפשר לעורכי הדין המיצגים את מר גפני

ואת דגל התורה להשמיע את הטיעונים המקדמיים, אלה שכבר שמענו אותם למעשה

ממר גפני בשלב הראשון. נאפשר לעורכי הדין שלהם להשמיע את הטענות

המקדמיות, ואחר כך המערערים יוכלו להשיב. אנחנו נחליט לפניית המערערים אם

להיענות לבקשה ולפסול את הערעור, או להמשיך בשמיעת העובדות של הערעור.

בבקשה מר טרלו.

גברת אדרי, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית ואנכי

ערכנו בדיקה של רשימות הבוחרים, אשר שימשו את

ועדות הקלפי מספר 94 ו-167 במברק.

ערכנו את הספירה ואני חושב שיהיה מועיל לועדה אם כבר בשלב זה נגיש לועדה

הנכבדה את הנתונים העובדתיים של בדיקה זאת. אומר מה כוללת הבדיקה.

השוינו את הבוחרים, הסימונים ברשימות הבוחרים, אלה שסומנו ב-V לעומת

הרשימה שעליה נעשו המחיקות. רשמנו את שמות הבוחרים שסומנו ב v-ולא נמחקו

וכאלה שנמחקו ולא סומנו ב v-ושמותיהם רשמנו על הדף. יש לנו התוצאות

הבדוקות, למיטב ידיעתנו, של המימצאים הפסוקים, מהו המספר של המחיקות ומהו

המספר של הסימונים של .vאני מבקש להגיש את הנתונים לועדה. הנתונים

עומדים לבדיקה של כל הנוכחים כאן וכן רשימות הבוחרים ששימשו את ועדות

הקלפי, נמצאות בידי הגברת אדרי וניתן לקבל צילומים ולערוך בדיקה.

ערעור זה הוא יוצא דופן. אבקש את סבלנותכם אם

אכנס לדקדוקי משפט, כי בסופו של דבר הסמכות

שלכם היא כסמכות של בית משפט. אתם למעשה הזרוע הארוכה של הכנסת, וההחלטה

הסופית נופלת במליאה.

אפתח בהערה אחת שנוגעת לדקדוקי משפט. אני מייצג את הרב רביץ ואת הרב

גפני, כמי שרואים עצמם נפגעים מקיום ארוע זה, ולא כמשיבים מכיון שהמערער

לא ציין אותם כמשיבים. ממילא הועדה לא יכולה היתה לצרף אותנו כמשיבים

מאחר ואיננה יכולה לעשות את מלאכתו של צד. אנחנו נמצאים פה בתוקף פסק

הדין, שהכיר במצב משפטי זה. הגענו להסכמה שנכללה בפסק הדין זה, נספח א'

לכתב הטענות שלנו שמצוי בידיהם, ושם נאמר: הואיל וחבר הכנסת הרב גפני

רואה עצמו כמי שעלול להפגע מערעורו של מר דיין, הוא מודיע כי לא יכהן

כחבר הוועדה בעת שמיעת ערעורו. אולם חבר הכנסת הרב גפני יהיה נוכח, מיוצג

טענות, וכך עשינו. הדגשנו, שבעצם הגשת כתב הטענות, כך כתוב

בהודעה ואנחנו חוזרים גם כאן, אין ויתור לגבי המסקנות המשפטיות שיש לדעת

העותרים להסיק מאי ציונו של חבר הכנסת הרב גפני כמשיב בכתב הערעור. הוא

הדין גם לגבי הרב רביץ כבא- כוח רשימת המועמדים של התאחדות החרדים, דגל

תורה. דברים אלה חלים עליו ועל כך גם כתבנו ליושב ראש במכתב שנמצא

בידיכם, רזוא נספח גי לכתבי הטענות. אעבור לאותו חלק של הטיעון שהכנתי

בעבורכם.



אני רוצה להודות לכם על הזכות להופיע בפניכם. כזרוע של הכנסת בתפקידה

כרשות שיפוטית.

הבעיות המשפטיות שיעלו כאן בעיות כבדות. אני חושב שחייבים להציב, לתמונת

המצב, את המסגרת הנכונה להצביע על טיבה של הרשות השיפוטית הזו ועל

המתחייב מכך. ומה מתאים יותר להסבר זה מאשר הדיון שהיה במליאת הכנסת ה-11

ביום 4 ביוני 1985. אני מצטט מדברי הכנסת כרך 102 עמוד 2730. אני גם אומר

את מי אני מצטט.

היו"ר ח. קורפו; אתה מבקש להצביע על כך שלועדה אין סמכויות?

צ. טרלו! לא. אני מבקש מה שכתוב בסעיף 1 בטענות שלי,

להיפך, הטענות שלי בנויות על זה, שאני למעשה

מדבר אל מליאת הכנסת דרך הוועדה. שאלה זאת איננה במחלוקת כאן. על מה שאני

מעונין לדבר, על טיבה של הרשות הזאת. כי טיב הרשות והטבע המיוחד שלה

מחייבים מסקנות מסוימות, לדעתנו, בתחום המשפטי. ומאותה ישיבה של הכנסת

ב-4.6.85 אמר אחד מחברי הכנסת ואני מצטט מכרך 102 עמוד 2730:

"הייתי שותף לדיונים שהתקיימו בועדה שאני חבר בה, ושאני נהנה מאד להיות

חבר בה. בחלק מהערעורים הגישה העקרונית שלי, והבעתי אותה גם

בוועדה, קשורה בחוסר נוחות מעיק מעצם העובדה שועדת הכנסת עוסקת בערעורים

ממין זה."

אשתמש בהזדמנות הפרוצדוראלית, זה היה דיון במליאת הכנסת ערעורים של

בחירות. מוסיף פרופסור ויס ואומר "ירבים עושים זאת מדי פעם בפעם כדי

להעביר את זה לפני חברי הכנסת, כי אין הזדמנות אחרת לומר את זה". בשום

מצב, לדברי חבר הכנסת ויס, אין אפשרית לועדת הכנסת לטפל טיפול משפטי, בכל

סוג שהוא של ערעורים, שמגמתם לשנות את הרכב הכנסת. אין אפשרות כזו. אני

מודע לנימוקי המחוקקים ואני מתיחס בכובד ראש רב למחוקקי הכנסות

הראשונות.

אותי מחיי: מה שאתה מקריא.

לא, אבל מבטא נכון מה שאנחנו רואים. אני אקרא

עוד כמה שורות ואסביר מה מתחייב מהדברים האלה.

באיזה שהוא מקום תצטרכו לשכוח שאתכז מדינאים ולזכור שבעניין זה אתם לא רק

משפטנים או שופטים. לכן, חשוב לשים את הדברים האלה במסגרת זאת.

אומר חבר כנסת וייס, עם כל הכבוד למחוקקים אנחנו מוסמכים, אנחנו לא

מסוגלים. משום שהטיפול הוא מעין משפטי. ההכרעה היא הכרעה פוליטית, אשר

משמעותה יכולה להיות הוספה מדי פעם, הוצאת סיעה מהכנסת, חלק ממנה, הוספת

חבר כנסת לסיעות הקואליציה והסכם קיאליציוני מתוך הוועדה; הוספת חבר כנסת

כדי לאפשר הקמת קואליציה, צלצול לח:ר כנסת או שניים, איום באפשרות כזאת

במידה ויסרב להצטרף לקואליציה וכיוצא באלו. זהו פתח חמור מאד

למניפולציות. על כן, מתוך התנגדות עקרונית למבנה חוקתי זה, מצאתי צורך

להביע את דברי. דברים נוספים ברוח זו הוסיף חבר הכנסת אמנון לין באותו

פרוטוקול, בצורה חריפה יותר.

בסוף הדיון אמר חבר הכנסת המנוח, מיכאל רייסר, שהוא יוזם הצעת חוק בעניין

זה, כדי להביא את הדברים בפני הכנסת. גם היום יש שתי הצעות בנדון. אני לא

חושב שמאוחר מדי להעביר חוק בעניין, לתת את הסמכות הזאת לבית המשפט לגבי

ערעורים אלה. לא אגיד, שהפורום הזה איננו ראוי, פורום זה מייצג את הרבעון



במדינת ישראל, אבל לפחות מדברי חברי הכנסת עולה, שזה לא פורום נוח. חפשתי

איך הדבר נולד. הגעתי לאוקטובר 1948, למועצת המדינה הזמנית.

זה פרוטוקול של מועצת המדינה הזמנית, כרך ב'. הצעה זאת שבה מדובר הובאה

בישיבה כ"ד, מיום 28 באוקטובר 1948 עמוד 31, פחות או יותר מה שאומר סעיף

86 היום. מעניין מה שקרה עם הצעה זו. הובאה ההצעה לפני מליאת מועצת

המדינה הזמנית. קם חבר הכנסת, דוקטור אריה אלטמן, חבר מועצת המדינה

הזמנית מטעם ההסתדרות הציונית הרביזיוניסטית.

האסיפה המכוננת איננה יכולה להיות השופט והמוסד לערעור, מפני שהיא מוסד

המורכב ממפלגות פוליטיות. משום כך אינה יכולה להיות מוסד אובייקטיבי.

המוסד שאליו אפשר לפנות בערעור צריך להיות בית דין לפניו מביאים ערעורים

ולא לפני האסיפה המכוננת, בעיקר כשהאסיפה רק מתחילה בקיומה. מדובר בהרכב

שלה, ויש טענות נגד ההרכב. אי אפשר איפוא, להפוך אותה לשופט במקרה זה,

לכן אני מציע במקום אסיפה מכוננת, בית דין עליון.

חבר הכנסת ורהפטיג הצטרף אליו, ונקלע בלאו גדול בגמרא בבא בתרא וסלקה

בתריי ודייני. כלומר מי שנוגע בעניין אומר, כולנו נוגעים בעניין ולא אנו

צריכים לשפוט. חבר הכנסת השלישי שטרח בתיקון זה היה חבר הכנסת רובינשטיין

מאגודת ישראל.

"יושב הראש י. שפרינצק: אעמיד להצבעה את שתי ההצעות

בעד ונגד. א/ להביא את הערעור בפני האסיפה המכוננת. בי, הצעת ורהפטיג-

אלטמן. (לרגל טענות שנשמעו מפי צירים מסיעות הצוהר והמזרחי הוצבע על סעיף

3). פנקס: מכריחים אותנו להצביע שלוש פעמים וכל פעם מתקבלת תוצאה אחרת.

איננו מרוצים מכך. יושב הראש י. שפרינצק: אני מבקש מחברי מועצת המדינה

ורהפטיג ושטנר למנות את הקולות. זרח ורהפטיג: במצב רוח זה שנוצר לאחר

שלוש הצבעות אלה אני מצטער שלא אוכל להיענות לבקשת היושב ראש. ואז הוא

צר לי מאד שכמה מחברי מועצת המדינה מכניסים

לדבריהם להט מיותר מכל צורך וכל הצדקה. בהצבעה הראשונה היה מספר הקולות

שווה. אך נשמעו קריאות שהדבר אינו כן. בתור יושב הראש חיפשתי צורה של

הצבעה שלא תהווה מחאה משום צד. אינני מבין לשם מה ההתרגשות. אצביע בסעיף

זה עוד פעם לפני הפסקת הישיבה. ובסוף הוא מצביע בעד התיקון 13, נגד

התיקון 14, ואז על חודו של קול - לא נתקבל". כדי שתדעו עם מה אנחנו

חיים.

סעיף זה המשיך דרך חוק הבחירות לכנסת השניה, דרך החוק שבא ב-56 ודרך החוק

שבא ב-59. זהו סיפור החוק ולבסוף אישרו חוק זה.

ההסתמכות על אנגליה היא דבר מאד מאלף. באנגליה זה היה המצב עד שנת 1868.

80 שנה לפני הקמת מדינת ישראל הגיעו האנגלים למסקנה, שהדבר בלתי נסבל

והעבירו אותו לבתי המשפט, 80 שנה לפני שהמדינה קמה. כותב ארסקין מיי,

בספר הידוע על הפרקטיקה הפרלמנטרית במהדורה ה-17 עמוד 184. עד לשנת 1700,

בחירות שהיו שנויות במחלוקת נידונו והוכרעו על ידי מליאת בית הנבחרים

בצורת שאלות מפלגתיות גרידא, אשר בהן ניתן לבחון את כוחן של המפלגות

היריבות. בכדי למנוע עיוות משפט נודע לשימצה זה בנוסח האנגלי, הקים

הפרלמנט טריבונה בקרב חבריו. מצב זה נמשך, עד שב-1868 הועבר על פי חוק

לבתי המשפט ושם זה הוצג.

חשיבות הדברים היא בכך, שלפי תפיסות מודרניות, ברוב הארצות נדון נושא זה.

ברור, שמבחינת התוצאה, תהיה אשר תהיה, אין מנוס מהכרעה פוליטית, שהרי

הרכב ועדת הכנסת כועדת חקירה. הרכב פוליטי הוא הרשאי למלא תפקידו, בעיקרו



של דבר, על יסוד שיקולים פוליטים. כן רשם בית המשפט העליון מפי השופט

לוין בבג"צ 731/84, הבג"צ של דוקטור קריב. פסקי דין ליט כרך 3, עמוד

337. ציטטתי מעמוד 340. גם התוצאה ממליאת הכנסת היא הכרעה פוליטית.

דוקא במצב דברים זה, חובה על ועדת הכנסת לדקדק מבחינת מבנה ההליך. אין

שום מקום לשיקולים פוליטים, כשמדובר בתקינות ההליכים לפני הועדה, וכדבקות

מלאה בלשון החוקים כפשוטם. המדובר הוא בערעור בחירות, קרי, בהכרעה

בזכויות הבחירה האקטיביות והפסיביות של אזרחי המדינה. הזכות החשובה ביותר

בכל זכויות היסוד היא הזכות לבחור ולהבחר, בלעדיה אין שלטון החוק, אין

שיוויון בזכויות, אין משטר דמוקרטי.

ההקפדה על הוראות חוק הבחירות הנוגעות לבחירות בלי להוסיף או לגרוע מהן

היא הערובה היחידה לקיומו של הליך שיפוטי תקין במסגרת גוף פוליטי.

יפים במיוחד הדברים שהביא כבוד השופט ברק, בהקשר אחר מפיו של השופט

האמריקני הדגול פליקס, בלשוננו, דברי ימיה של החרות הם בעיקרם דברי ימיהם

של אמצעי הבטיחות המילוליים. הם צוטטו בבג"צ 685/78 הנרי מחמוד נגד שר

החינוך. פסקי דין ל'ג כרך ראשון עמוד 767 בתחילת העמוד 778.

יואילו חברי הכנסת הנכבדים להסתכל בכתב הערעור שהוגש. אין צורך להיות

משפטן מקצועי כדי לראות שבראש הערעור כתוב מי המערער. אך לא כתוב מיהו

הצד שכנגד. האם מישהו מכם ראה מימיו כתב טענות בהליך משפטי כלשהו, בערכאה

ראשונה ובערכאת ערעור שאין בו צד שכנגד? זה מחדשים בבית המחוקקים.

יתר על כן, מי שקורא את כתב הערעור לא מוצא בו שום רמז, אפילו מילה, מי

הצד שעלול להפגע מהערעור. קוראים מגילה שלמה ושם צריך לתקן טעות. בקלפי

זאת, יש ארבע כאלה שבהן לא היו, ובקלפי שניה לא מסתדרת הרשימה של הנמחקים

עם רשימת המעטפות. כל הסיפור הוא של תשע מאות קולות פער, שעלולים לקבוע

גורל של סיעה אחת לחסד וגורל של סיעה שניה לשבט.

זו האובייקטיביות שלנו.

לא יכולה להיות תביעה משפטית נגד תהליך.

אנחנו נגיע לבית המשפט.

יש סידרה של עניינים בעיקר בתחום המשפט נגד

שיבוש תהליך.

מצב הזה קיים רק ביוצא מן הכלל אחד. אני

מכיר אותו רק בארצות הברית. שם יש חוות דעת של

השופטים בעניינים קונסטיטוציונים, מישהו צריך להניע אותם. או שמביא אותם

היועץ המשפטי, ששם הוא שר המשפטים, ואז יש חוות דעת בית המשפט, הוא נותן

יעוץ משפטי. כשאנחנו נגיע למצב שתתבקשו לתת יעוץ משפטי למערער זה או

לסיעה אחרת בכל הליך אחר, המהות של ההליך המשפטי הוא האדברסאיות שלו.

הליך משפטי במדינת ישראל הוא בין יריבים.

גם כשהסמיכו את הוועדה לפעול כועדת חקירה, לא הסמיכו אותה לפעול כועדת

חקירה במובן הפונקציוצנאלי שלה, שהיא מיוזמתה חוקרת, בודקת ודורשת.

הסמיכו אותה בסמכויות שיש לועדת חקירה, כדי שהיא תוכל לבצע תפקיד שיפוטי

ושופטים בין צדדים.

איך ההסמכה לקיים בחירות חוזרות מתישבת עם זה?

הרי בבחירות חוזרות יכול להיות שדוקא הצד שהיה

הגון יפסיד. הרי בבחירות זה דבר נעלם.

צ. טרלו; אין ספק.

זה מוכיח, שהערעור, כפי שאמר חבר הכנסת וייס,

הוא על ההליך. לא על הנפגעים. יתרה מזאת,

ערעור על 15 קלפיות אתה מוכן לעשות חשבון איזו סיעה יכולה להפגע אם ב-15

קלפיות תהיינה בחירות חוזרות?

כל הסיעות יכולות להיות נפגעות. אם ב-15 קלפיות תהיינה בחירות חוזרות, אז

את מי יאשימו?

צ. טרלו; יש לי שלוש תשובות. תשובה ראשונה, אם יש איקס

סיעות, כולם צריכים להיות משיבים. תשובה שניה,

נקודת המוצא חייבת להיות הליך בין שני צדדים. תשובה שלישית, אחרי שועדת

הבחירות הגישה לכנסת את הפרוטוקולים שלה על מצב הכנסת או ועדת הכנסת, או

הופנתה תשומת ליבה על ידי מאין דהוא שמשהו לא תקין בקלפיות תקיים הכנסת

או ועדת הכנסת חקירה, תדון, תבדוק ותעשה. אמרו, צריך לבוא אדם שהיתה לו

זכות בחירה וצריך להגיש ערעור ואז תדונו בערעור.

בערעור יכולות להיות כל מיני התפתחויות. גם בבית משפט יש התפתחויות ויש

שינויים בתוך המשפט, מצרפים צדדים יותר מאוחר.אי אפשר לעשות מה שעשו בתיק

זה, אי אפשר להתחיל בלי משיב.

יש משיב, התקנות קבעו מי המשיב.

היו"ר ח. קורפו; לפי התקנות המשיב הוא יושב ראש ועדת הבחירות

המרכזית.

אתה רוצה לדבר בפני חברי הועדה. כדי שזה יהיה

אפקטיבי כל הדברים האלו היו טענות מצוינות

לבג"צ. בג"צ הכריע.

בג"צ לא הכריע, בג"צ אמר שאני צריך לטעון אותם

פה.

אילו היית אומר, שאין צדדים, בג"צ לא היה אומר

לך לטעון פה, היה אומר לך, אדוני, אתה צודק,

אין מקום לערעור. בג"צ אמר, אבל הבירור ימשך.

לא. הואיל וחבר הכנסת הרב גפני רואה עצמו כמי

שעלול להפגע מערעורו של מר דיין, הוא הודיע כי

לא יכהן כחבר הועדה בעת שמיעת ערעורו, במקומו יכהן בועדה חבר הכנסת הרב

רביץ, אולם חבר הכנסת הרב גפני יהיה נוכח ומיוצג על ידי עורכי דין. כמו

כן הוא יגיש תוך 10 ימים כתב טענות לועדה. אין באמור לעיל משום ויתור על

טענה כלשהי.

ע"י עצם ההתערבות הזאת של הועדה לשליטתך, כבר

נוצר משיב והוא מר גפני.

לא. קראתי עד הסוף, לפניך נספה א'. אין באמור

לעיל משום ויתור על טענה פנימית כלשהי, בין

שנטענה בישיבה קודמת של הועדה בין שלא נטענה. ובפרט אין ויתור לגבי

המסקנות המשפטיות שיש לדעת העותרים להשיג מאי ציונו של חבר הכנסת, הרב

גפני, כמשיב. זאת היתה הסכמה בין שני הצדדים ולכך הסכים גם מר ישורון.

ולא זאת בלבד, אלא שלמטרה זו שלח אותנו בג"צ לועדה.

זה הרי לא שנוי במחלוקת. כשאתה קובע אם דברי

חוכמה מצוטטים נכון, על הלבטים שהיו בכנסת

ובמועצת המדינה הזמנית לגבי מעמד זה של ועדה בודקת, בודקת את עצמה.

לתקן חוק בסיסי כזה, היורד לשורש העניין, שאנשים נבחרים, פוליטיים,

יחליטו על הרכב הכנסת וישנו אותת. זה דבר חמור. ציטטת דברים, מאז

חלפו כל כך הרבה שנים.

צ. טרלו; זכותו לנסות לשנות

היו"ר ח. קורפו; אם ורהפטיג ישב עשר כנסות אז מה קרה? סימן שזה

לא זעזע נוסחות עולם. אפשר לחיות עם זה.

הראיה, שעד היום נשאר סעיף זה. אם החוק יתקן אותנו נקבל אותו בשמחה.

צ. טרלו; הדברים תאלו הובאו למטרה ספציפית, אתם חייבים

להזהיר עצמכם שאת הערעור יש לקיים במסגרת

משפטית ולא להתיחס לטענות האלה כאל דבר פורמלי. הדבר מאד מהותי. כאשר

נוסף לאי ציון המשיב, גם לא מתגלה על פני הערעור שהערעור מכוון נגדו,

הפגמים הם פגמים מהותיים. הדרך היחידה היא לשמור על מרכיב פני הצדק, על

שיפוט אובייקטיבי ולהקפיד על החוק ולא לתת לדברים להתפתח מעבר לחוק. ככל

שמדובר בזכויות של הצדדים, זכויות דיוניות.

עיון בתקנה 4 מגלה, שיש שני סוגים של משיבים. משיב ידוע ומשיב בלתי ידוע.

המשיב הידוע הראשון הוא יושב ראש ועדת הבחירות והמשיב הידוע השני הוא שר

הפנים. מדוע הם משיבים? מפני שיש הוראות בחוק הפרשנות, שאומרות מה קורה

כאשר מדברים בחוק תוך נקיבה בשם משרתו. אומר סעיף 13ב'; מינוי אדם

והסמכתו, הטלת חובה עליו ונקיטת שם משרתו בלבד, משמע מינוי הסמכה או חיוב

של מי שממלא את המשרה מזמן לזמן. אם היו רוצים לטעון, שלא הזכירו

אותנו כי הם משיבים ידועים, אנחנו יודעים מי היום שר הפנים, ומי יושב ראש

ועדת הבחירות. לא כן שני המשיבים האחרים שהזכרתי שם. זהו אותו חבר כנסת

שעלול להפגע שאנחנו לא יודעים מי הוא ואותו נציג של רשימת המועמדים

שכלול חבר הכנסת, שגם אותו איננו יודעים.

המשיבים לא ידועים, לפיכך מה התוצאה?

צ. טרלו; התוצאה תהיה, שאתם חייבים לפי הדין, לפי חובת

הדין מטעם זה בלבד לדחות את הערעור.

גם אנחנו וגם בית משפטי

צ. טרלו; אביא אסמכתאות דוקא בתחום בתי המשפט שהם קל

וחומר.

א. פורז; זאת אומרת, אי אפשר לברר.

צ. טרלו; איו משיב. אי אפשר לברר. בית המשפט ידחה. אני

מיד אביא את האסמכתא, הפסיקה.

זאת אומרת, בעצם, אין ערעור בחירות.

למה?

בכל ערעור בחירות מישהו עלול להפגע. חבר הכנסת

שבו מדובר וראש הרשימה שלו הם לא ידועים. בעצם

איו ערעורי בחירות.

נניח שיש ערעור והערעור לא יפגע באף אחד מחברי

הכנסת. האם לא רשאית הכנסת לצוות על בחירות

חוזרות מפני שהיו פגמים כשירדו לשורשו של דברי הרי אפשר לעשות את זה לא

רק כשהתוצאות היו משתנות. רק שמנייו הקולות היה משתנה. נניח שיש עניו

ציבורי בעובדה הזאת, שנעשו מעשים שלא ייעשו, והמחוקק רוצה להשתמש

בהזדמנות זו לצוות ולהורות על בחירות, כדי שילמדו לעתיד מבלי שיפגע חבר

הכנסת.

זה מסתדר לא רע בתיאוריה של מעמד ועדות

הכנסת. אם אדוני צודק אדוני היושב ראש.

אבל זה כתוב כך.

לא, אם צודק מר טרלו, למעשה כל הציפיה מהתהליך

הזה היא ציפיה דפרטיבית. ובכנסת יש הרבה מאד

הצהרות.

יכולה להיות בעלת תוצאה דפרטיבית, יכולה להיות

תוצאה ממשית מכיווו שיש גם אפשרות לועדה לקבוע

אפילו בלא בחירות חוזרות, שפלוני הוא חבר כנסת ואלמוני לא חבר כנסת.

השאלה אם כוונת החוק רק דפרטיבית או גם

ממשית.

זה מה שכתוב בחוק. אם אתה תעמיד את זה על

חודה של אות, אתה יכול לבוא להגיד לא יודעים,

איו משיב ואין ערעור. היות ואנחנו לא עוסקים במתמטיקה והחוקים אינם

מתמטיקה והמסמכים של סעיף זה הם פרשה בפני עצמה עם הוראות חופפות וקצת

סותרות ולא כל כך מסתדרות; והתקנות האלה אינו מלאכת חקיקה מושלמת ביותר,

אני אוכיח בתיק הזה שהם ידעו בדיוק. מדובר ב-900 קולות, שזה יתו לתחיה את



המקום הרביעי ויוריד ביגון שאולה את חצי סיעת דגל התורה. הס לא כתבו את

זה בכתב הערעור. לא רק שהם לא ציינו אותם כמשיבים. לא רק שלא ציינו את

הצו, הם לא ציינו שיש בכלל סכסוך. הערעור הזה על פניו ניראה כמו אקט

חינוכי, שבא להיטיב עם העם. וזה לא זה.

לאחר שבית המשפט קבע את חבר הכנסת גפני כמשיב,

כלומר בית המשפט בא ואומר תדונו בתיק הזה.

הוא לא קבע את חבר הכנסת גפני כמשיב. הוא קבע

אותו כמל שנפגע ונרשמה במפורש הסתיגותנו שאין

בתשובתנו כמי שרואה את עצמו נפגע כויתור, זה כתוב בפסק הדין על טענה

טרומית כלשהי, ובפרט אין ויתור לגבי המסקנות המשפטיות, שיש לדעת העותרים

להסיק מאי ציונו של חבר הכנסת, הרב גפני כמשיב.

אני מתחייב להראות לכם כל מה שאמרתי עד עכשיו עובדתית ומשפטית. בית המשפט

באותם מקרים שהוא מוסמך להאריך מועדים רואה הודעת ערעור מתוקנת כערעור

חדש. הוא מאריך את המועד. אראה לכם, שאין לכם שום סמכות להאריך, שום מועד

שנוגע לערעורים, מפני שיש סעיף מפורט בחוק הבחירות, שאוסר להאריך מועדים

לערעורים. תסבירו לי, איך הוא יכול לתקן את זהל

היו"ר ח. קורפו; אז בכל זאת בית המשפט פסק.

לבית המשפט יש סמכות מפורשת עוד מתקנה 324,

לתקנות הפרוצדורה האזרחית 1938 וסמכות יותר

רחבה בתקנה 11 לתקנות לתיקון, תקנות הדיון האזרחי משנת 1951 להאריך

מועדים שניתנו בחיקוק.

זה מה שעשה בית המשפט להאריך מועדים?

במקום אחד הוא האריך ובמקום שני הוא לא

האריך.

זה משתמע מפסק הדין להארכת מועדים?

כן. מפני שהוא אמר לפי תקנה 324. יואיל נא

כבודו לקחת את החוק ולהסתכל בסעיף.

אתה לא התכוונת לפסק הדין.

לפסק הדין הזה אני מתכוון.

בג"צ לא נתן שום הארכה. בג"צ לא נתן לאף אחד

זכות לצרף אותי כמשיב. להיפך, בג"צ נתן החלטה

מוסכמת, שאני אינני משיב. אקרא לכבודו, ערעורים לפי חוק זה. קודם כל

לסעיף 142 שאומר: כל מקום שחוק זה קובע, שפעולה מסוימת תעשה במספר מסוים

של ימים לפני יום הבחירות. כאשר החליטה הועדה המרכזית, אם ראתה סיבה

מספקת לכך, וברוב של שני שלישים המשתתפים בהצבעה, להאריך את המועד לאותה

פעולה עד לחמישה ימים נוספים. מה אומר סעיף 143 על ערעורים לפי חוק זה,



ואנחנו מדברים היום על ערעור לפי חוק זה, לא יחול סעיף 142 או כל הוראה

בחיקוק אחר, המאפשרת הארכת מועדים.

פסק הדין הזה שניתן על ידי בג"צ, האריך

מועדים?

לא.

נתן עשרה ימים למר גפני, להגיש את טענותיו

ולאחר מכן תמשיך הועדה בעבודתה. איך זה מתישב

עם כל הטיעון שלך?

הוא נתן לי את האפשרות לקחת. אני לא צוינתי

כמשיב.

אתה מגיש כתב טענות, למה?

אני מגיש כתב טענות כמי שנפגע, כדי לטעון שהוא

איננו משיב. אתה לא משיב אבל אתה חייב תשובה

כמשיב.

עורך דין טרלו, בטענות אין מעמד מי שרואה עצמו

כנפגע. בתקנות יש מעמד למערער, יש מעמד למשיב,

משיב מגיש תוך 10 ימים ואדוני הטוען בפני הועדה, טוען על סמך התקנות.

התקנות מאפשרות לו כאן מעמד רק כמשיב. כשאדוני דיבר בנוגע בג"צ, הוא אמר,

תנו לי לפחות אפשרות להופיע כמשיב. נכון שלאחר מכן לא נוסח במילים האלו,

אבל המשמעות ברורה, תוך 10 ימים להגיש.

אני מצטער מאד. עורך דין ענבר היה בבית המשפט

וההודעה הזאת הוגשה על דעתו.

נכון.

בהודעה הזאת כתוב בפרוש שאנחנו לא משיבים. וכל

מיני פירושים לא הולכים כאן.

איפה כתוב, אדון טרלו? תצטט איפה כתוב שאתם לא

משיבים.

תואיל לקחת את מוצג א' ולקרוא מה שכתוב בו. גם

בעמוד 2. מהתחלה עד הסוף מופיע מוטיב זה,

שאנחנו לא, איזה מין אבסורד זה בכדי לטעון שאני לא צוינתי כמשיב.

אתה יכול לטעון את זה, ואנחנו שומרים את הזכות

לטעון, שאתה כן משיב.

איפה זה כתוב?

אתה אמרת, שאתה שומר לעצמך הזכות לטעון, שאתה

לא משיב.

איפה כתוב?

אתה טוען ואני לא יכול לסגור לך את דרך

הטיעון.

אני לא יכול לקבוע לך את הטיעון שלך.

אתה צריך להבין שיש להבחין בין סטטוס של מי

שעלול להפגע וזה משיב.

בודאי.

אתה בא לפה כמי שעלול להפגע, אתה אומר, זה

סטטוס שונה מסטטוס של משיב, זאת הטענה.

אני טוען על פס צר מאד. מה טוענים נגדי. ידעתי שזה מה שינסו לעשות ורציתי

למנוע זאת. אני חושב, שמשפטית הצלחתי למנוע את זה. יגידו, אתה מגיש כתב

טענות, מכרת על הטענה שלך שאתה אינך משיב. אתה כבר לא יכול לטעון את

זה יותר. אני כן מעונין לטעון את זה.

הטענות האלו ניתנו לחבר כנסת גפני כחבר הועדה

גם בשלב הראשון. למה הוא הסכים לוותר על חברות

בועדהל

איני יודע למה אני עושה הודעות מוסכמות בבית

המשפט. אני אשמח מאד שלא יתחשבו בזה. אנחנו

כתבנו כאן בפרוש, אין באמור לעיל משום ויתור על טענה טרומית כלשהי, בין

שנטענה בישיבה קודמת ובין שלא נטענה. אז מה אתם באים ואומרים לי גפני

יכול היה ללמוד את זה.

מותר לך לטעון כל הטענות שבעולם, רק לא להגיד

שהטענות שלך באות מפני שמר גפני הוא משקיף

מהצד ואיננו משיב. כלא משיב אין לו מעמד כאן.

לא אמרתי שהוא איננו משיב. אמרתי, תקראו לו מה

שאתם רוצים, אל תגידו שני דברים. הוא היה צריך

להיות המשיב, הוא נוהג כמשיב ושומר לעצמו את הזכות לטעון שהוא לא צורף

כמשיב.

שהוא לא צורף בערעור כמשיב הבנו. אתה אומר בזה

פגם היורד לשורשו של הארוע.

ודאי. אני מבקש שתשימו לב לעובדות המפורטות

בעמוד 4 של כתב הטענות, שאנחנו הגשנו. שם

אנחנו מסבירים, שהערעור למעשה הוא ערעור של התחיה. היא המעונינת האמיתית

בו ובתוצאותיו ומטרת הערעור היא לשנות את תוצאות הבחירות, כך שייסגר פער



של 900 קולות, אשר היה קיים. אלמלא היה קיים, היתה התחיה זוכה בחבר כנסת

רביעי. אנחנו מוסיפים וטוענים, שעובדות אלה היו ידועות למערער עוד בזמן

שהגיש את הערעור. אני מפנה אתכם לפרוטוקול של ועדת הכנסת מיום 5.2.89

בעמוד 21. תחילה בעמוד 21. אני רוצה לומר לכם, אומר עורך דין ישורון, אבל

אני רוצה לומר לכם, העובדות כפי שטענו בערעור מבוססות על מידע שקיבלנו

מחבר ועדת הבחירות המרכזית, שהיה נציג תנועת התחיה שם. קשה לי להאמין

שעובדות אלה אינן מדויקות. כלומר, ידע בדיוק במה מדובר וגם קיבל את זה.

מותר היה לו לקבל את זה. הוא רק צריך היה לומר את זה בערעור.

אם נציג הועדה, שהוא שמע ממנו, היה נציג חד"ש,

אז חד"ש צריכה להיות מערער?

לא. אמרתי מילה אחת, שהיא צריכה להיות מערער.

יש חובה בין שמדובר בצוים הצהרתיים ובודאי

כשהמדובר בצוים ביצועיים. יש חובה הנובעת מדיני תום הלב, לגלות את כל

העובדות הנוגעות לעניין. ודאי לצרף אותי כמשיב. עורך דין ישורון אומר

דברים אלה. קראתי ותמהתי. שואלים אותו, הוא מבקש, אומר, (סוף עמוד 23

לאותו פרוטוקול) אם תחליטו לפסול את הקלפיות הללו בלי לעשות במם בחירות

חוזרות, כבוד היושב ראש שאל, כל הקלפיות שמוזכרות? כן. אפילו רק חלקן. רק

94 ו-91. התוצאה של דבר זה תהיה, שסיעת התחיה, בגלל בעית ההפרש הצר מאד

של קולות, שהיה חסר לה לנציג רביעי תקבל נציג רביעי. לעומת זאת, סיעת דגל

התורה תאבד נציג אחד. אז למה הוא לא צירף אותי כמשיב ריבונו של עולם. זהו

המקרה, עורך דין א. פורז, ח"כ א. פורז שהוא לא ידע מי המשיב. מה יותר

מאשר הודעת בעל הדין עצמו, בא כוח המערער. על מה אנחנו מדברים?

תראו בבקשה את התקנות שעליהן אנחנו מדברים. אוכיח לכם לפי תגיון פשוט,

שחייבים היום להזכיר אותו בכתב הערעור, איך עובדת הוועדה. מגיע ערעור.

לוקחת הוועדה את הערעור, היא חייבת לפי סדר התקנות לבדוק אם אמד משלושת

הדברים שנזכרים שם מתקיים בערעור או לא. מה לעשות, כשתקנה 3

אומרת, שהוועדה לא תציע לדחות את הערעור, אלא לאחר שועדת משנה שתמנה לכך

הזמינה את המערער ואת המשיבים ונתנה להם הזדמנות להשמיע את טענותיהם. הרי

לא עולה על הדעת, שהוועדה עובדת בשני שלבים. קודם יתקיים דיון פנימי

שלה, יתגבשו דעות ויחליטו.

התשובה המעשית היא, שיושב הראש צריך לקחת את הפרוטוקול, לראות מי המשיב,

או מי צריך להיות המשיב. הוא רואה שאין לו משיב. מה הוא יעשה? בפני

מי היה צריך יושב הראש להביא כדי להזמין את האנשים לישיבה, להחליט אם

התמלאו שלושת התנאים האלה? את מי הוא ידע שהוא צריך להזמין! תיאורטית,

יכול להיות נציג של סיעה, שבכלל לא הכניסה מישהו לכנסת. מדובר על הצגת

רשימת מועמדים. את מי הוא יזמין כשאף אחד לא כתוב לו, ולא כתבו לו מפני

שלא ידעו? מישהו טוען שהוא לא ידע. אולי תשאלו את עצמכם אם לא היתה כוונת

מכוון. אז באה תקנה 3. ברור שצריך להיות בכתב הערעור. אראה

לכם, שהפרשנות המשפטית של הוראה, שאומרת, המשיבים לערעור יהיו אלה ואלה,

הפרשנות המשפטית היא, שצריך להכניס זאת לכתב הערעור.

הדין הכללי של המדינה מופיע בספרו של זוסמן על סדר הדין האזרחי, מהדורה

חמישית מ-1988, שנכתבה מחדש על ידי כבוד שופט בית המשפט העליון שלמה

לוין. יש קונצזוס שהוא המומחה לסדר דין אזרחי במדינת ישראל, נוסף



למומחיות בתחומים אחרים. הוא דן בשתי תקנות-. תקנה ראשונה זו תקנה 413(ב)

לתקנות, שאני לא אקרא את שמן המלא להגיד התקנות משנת 1984. נאמר, שבכתב

הערעור יצויין שמו של כל משיב ומקום מגוריו, אם הוא ידוע. תקנה 424 מורה,

כל מי שהיה בעל דין לפני הערכאה הקודמת ואינו מערער, יהיה משיב בערעור.

אז אומר השופט לוין את הדברים הבאים- ואולם כתב הערעור יהיה פגום אם

ישמיט ממנו המערער את שמו של אחד הנתבעים והנתבע, שכלפיו הוגש הערעור

יוכל להתנגד לשמיעתו מחמת הפגם ואפילו להשיג ביטול הערעור על הסף. שם

מדובר בערעור פשוט מאד, בערעור שיש בו תיק של בית משפט, ובתיק של בית

משפט יש פטק דין ויש כתבי טענות, ושם מופיעים שמות כל המשיבים. אומר,

שבית משפט לערעורים ידע מי ומי הם בעלי הדין העלולים להפגע על ידי

הערעור. משיב, ששמו לא נזכר בהודעת הערעור, אין בית המשפט לערעורים יודע

על קיומו ואין בידו לשקול מן הצורך למסור לו את הודעת הערעור או לא. לא

המערער בעצמו רשאי להחליט אם להשמיט שמו של משיב מהודעת ערעור או להביאו,

אלא מחובתו להביא בפני בית המשפט לערעורים מערכת שלמה של שמות בעלי הדין

אשר בפניהם התנהל הדיון וכוי. לעולם אין מערער פטור מלצטט שמותיהם של

המשיבים כדי שיהיו בעלי דין בערעור. זה המצב בסדר הדין האזרחי. תחשבו על

הערעור כאן. אין תיק מסודר עם כתבי טענות של צדדים, עם ידיעות כלשהן מי

המשיבים. למה שהועדה תעמוד במצב המשונה הזה, שלא יהיה לה אפילו משיב

ראשון לרפואה להתחיל את ההליך. די לה בצרות, שיצוצו אחר כך עוד משיבים.

אנחנו לא מדברים על משיבים שאינם ידועים באותו זמן.

מה אומרת הפסיקה? הפסיקה היתה רוב ומיעוט. נחלקו הדעות. דעתו של זוסמן

היא הדעה המחייבת היום, כך נוהגים. תראו, שגם לפי דעת המיעוט לא יכול

להיות מצב כמו המצב שנוצר כאן.

אני מתכוון לפסק הדין, אשר טען בערעור אזרחי 443/62 פוקס נגד מירון. זה

פסקי י"ז כרך שלישי עמוד 1821. הגישו ערעור. צירפו כל מיני משיבים.

לא צירפו משיב. בתי המשפט מאד ליברלים כבר הרבה מאד שנים בנושא זה. יש

סעיף, שאומר, כשאתה רוצה להתנגד לערעור מאיזו שהיא טענה של פגם בערעור,

אתה צריך לתת הודעה שבוע קודם. היתה תקנה כזו. שלחו לשניים מהמשיבים

הודעה שלא צירפו עוד משיבים. לא תיקנו. באו לבית משפט, אמר להם השופט

לכו הביתה. וקרה מה שקרה כאן.

השופט חיים כהן סבר אחרת. תראו מה קורה עם פסקי דין מיעוט זו סוגיה מאד

מענינת, הוא לא מקבל את ההשקפה הזו. הוא אומר, ראשית כל עניין הזכרת

שמות המשיבים בהודעת הערעור, אינה מצווה המפורשת בתקנות, מוסיף ואומר,

אלא היא מצווה שבית משפט זה הטיל על המערער בשניים או שלושה פסקי דין.

לו היו הדברים האלה נכונים, היה טוב מאד. אבל מה לעשות, ותקנות

הפרוצדורה האזרחית כפי שהיו בתוקף, כשפסק הדין הזה ניתן, כתוב תקנה 314א

בי, הודעת הערעור תכיל את שם המשיב, כתובתו ומשלוח ידו כשהם ידועים. אבל

השופט חיים כהן טעה כשהוא אמר שזה לא מצווה מהתקנות, כשזה כן מצווה

מהתקנות. ירד נימוק אחד.

מה הנימוק השני שלו? איזה השלכה יש לנימוק הזה לדיון שלנו. הוא אומר, בית

המשפט לערעורים אינו חי בעניין זה ממה שכתוב או לא כתוב בהודעת הערעור.

אלא, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונח לפניו, כמו שמונחים לפניו כתבי

הטענות של בית המשפט המחוזי. בעיון ראשון ושטחי בלבד יעמוד בית המשפט

לערעורים מיד על העובדות שהיו בפני בית המשפט המחוזי על אלה שהוזכרו

בהודעת הערעור. הוא יוכל לצרף אותם.



אני קורא תגר על כל אחד מחברי ועדה זאת, שיקרא את הערעור, ישכח את כל מה

שהוא שמע היום ויגיד לי, מי חבר הכנסת הנפגע שם. אין שום אפשרות לזהות

את זה. לא כתוב ברמז איזה תוצאה אפשרית. הקומבינציה הזאת של אי ציון שמו

ואי ציות, מהות הערעור למעשה מונעת כל אפשרות לזהות אותו.

תקנות הפרוצדורה הנהוגות כיום, הן קודם כל תקנה 424,הדומה מאד בלשונה

לתקנה 6. מאיפה לקחו בזמנו את התקנה הזאת של הכנסת? לקחו אותה מתקנות סדר

הדיו האזרחי, אותה תקנה מתגלגלת כבר 50 שנה. הקבוע היום הוא הכתוב

אצל זוסמן. איך לנו פסק דין של ערכאה ראשונה. אין לנו מערכת מסודרת של

כתבים ומסמכים, זה המצב שאדם יודע מי הוא המשיב האמיתי. הוא יודע שהוא

הולך נגדו. הוא הודה בועדה שהוא הולך נגדו. הבאתי לכם את מראה המקומות,

הוא רק לא ציין אותם בכתב הערעור.

יושב הראש הקודם שאל אותי, האם אפשר להאריך את המועד. במקרים מסוימים

בית המשפט נתן, היה מקרה של משיב מספר 8, שלא צירפו אותו והטענה היתה

פורמלית גרידא, כי ה-8 לא נוגע לעניין כלל. בית המשפט אמר, ניתן רשות

לצרף אותו לפי תקנה 324. אני מפנה לערעור אזרחי, משפט זה התגלגל בבית

המשפט העליון עם חמישה עשר הליכי ביניים. עוגניה פולק נגד עזבון מיכאל

פולק. אותו מיכאל פולק ז"ל, שהקים את מפעלי נשר. בתיק אחד שכחו לצרף את

המשיבה מספר 8, שהיתה בין הנתבעים בבית משפט מחוזי. אומר זוסמן, אם אמנם

אין הערעור נוגע למשיבה זו, אם זה מן ההכרח למסור לה את הודעת הערעור.

אומרים באי כוח המשיבים מספר 3 9 ו-11, כי המבקשת איחרה את המועד לצרף

משיב נוסף. הואיל והגישה את בקשתה לאחר תום תקופת הערעור, אומר זוסמן,

ניראה הדבר כי המשיבה מספר 8 אינה צד מעונין, וכי אין צורך למסור לה

הודעה. אך בנסיבות העניין בתוקף תקנה 324 לתקנות הנ"ל אנו מאריכים את

המועד להגשת הודעת הערעור המתוקנת, כי זה למעשה ערעור חדש, זאת אני אומר,

בהתאם לבקשה שלפנינו בחמישה ימים.

תקנה 324 קיימת גם היום בצורה עוד יותר רחבה. התקנה אמרה כך: אם לא נרשמה

הודעת ערעור בתוך המועד שנקבע בתקנות הקודמות, הרי צד הרוצה לערער, למרות

האיחור, יכול להגיש לבית המשפט שבפניו יובא הערעור תוך שלושים יום מיום

שנסתיים המועד האמור בקשה להאריך לו את המועד. בקשתו תינתן לו על ידי

בית המשפט לאחר שיתן הצעת סיבה מתקבלת על הדעת לאיחור. אז היתה הוראה

להארכת מועדים.

בתקנות לתיקון סדר הדין בדיון אזרחי שנת 1952 כתוב, כל מועד או זמן

לפעולה, שנקבע בתקנות בית משפט או על פיהן, רשאי בית המשפט או הרשם,

(תוקן אחר כך) להאריכו מטעמים מיורדים שיירשמו. אצלנו לא רק שאין הוראה

כזאת, כתוב היפוכו של דבר, באוו:ה סיטואציה בדיוק. סעיף 142 אומר,

שמועדים לערעורים לא יוארכו. אז אם הוא היה בא היום (והוא לא בא היום)

והיה אומר, תתקנו לי את זה, אין לכם סמכות לתקן לו את זה מפני שאתם גזרתם

על עצמכם את זה. ובצדק. למה שיתקנו? היום, כעבור ארבעה חודשים ולא אם

הערעור יימשך בעוד שמונה חודשים. אין אפשרות כזאת. לועדה יש כוח לצרף

משיבים שהתגלו פעם, לא משיבים ידועים, שלא נכללו בכתב התביעה. פסק הדין

שציטטתי הוא מפסקי דין כרך ט', מתחיל בעמוד 31 וציטטתי בעיקר פיסקאות

4 ו-5 בעמוד 32.

יש דבר מוזר באותו פסק דין של השופט זוסמן, בפסקי דין י"ז שציטטתי, אמרו

לו אתה יכולת לתקן, ואתה אמרת שאתה לא חייב לתקן. אנחנו לא ניתך לך. מה



קורה בתיק שלפנינו? תראו מה אומר עורך דין ישורון. בשליש העליון של עמוד

23 של הפרוטוקול מיום 5.2.89. אני חושב שכל מי שרואה את עצמו שעלול

להפגע, ברשותכם, יכול להכלל בין המשיבים. אני יכול להכלל בין המשיבים.

הוא לא חייב לצרף אותי. הוועדה תעשה את העבודה בשבילו. דווקא מפני שמדובר

בוועדה שאיננה בית משפט, אבל חייב להיות בתיק זה בית משפט. אפילו אס היתה

סמכות, לפני שמוסיפים משיב בתיק, שהוספת המשיב או בריאת המשיב משפיעה על

כל התוצאה. התיק צריך להידהות בלי המשיב הזה, המשיב האמיתי שלא צורף. לא

עולה על הדעת שגם אם היתה לכם סמכות כזאת הייתם משתמשים. אם המהוקק היה

רוצה את התוצאה הזאת, היה כותב את היפוכו של סעיף 143 לחוק. היה כותב

תקנה כמו תקנה 58. מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר

הדין או בנוהג, רשאי הוא להאריך. נקבע המועד או הזמן בהיקוק, רשאי הוא

להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו.

היו"ר ח. קורפו; אחרי כל הטיעונים שלך למה הסכמת לפשרה?

אתה אומר את זה בתור עורך דין?

היו"ר ח. קורפו; בתור יושב ראש הוועדה. באת לבג"צ אחרי שהוועדה

כבר החליטה לדחות. אתה הלכת לבית המשפט לאחר

שהוועדה הזאת כבר קבעה בהחלטתה לדחות את הטיעון הפרלימנירי לעניין

העובדות שהוצבו בפניה, האם יש בהן כדי להצביע על פגם. זאת אומרת, כשאתה

בא וטוען טענה שהיא ביסוד, שלא צורף מר גפני למשיבים, יש פגם שיורד

לשורשו של דבר. למה הסכמת לפשרה? הרי זו היתה הזדמנות טובה ביותר לקבל

החלטתו של בג"צ, שהעובדה שהוועדה הזאת כבר החליטה שיש לדחות את הטיעון

הפרלימנרי, כשאין בעובדות כדי להראות את הסיבות בחוק, הוועדה כבר החליטה.

לא היית צריך לחכות להחלטתה הסופית של הוועדה. היתה החלטת הביניים הזו.

מה אני אעשה והאנשים שייצגו אותך בבית המשפט

הגבוה לצדק לא טענו בהודעה שלהם הוועדה

החליטה, תחליטו אם זה נכון או לא. הם טענו את ההיפך. הם טענו שאני צריך

לבוא לשם ואני צריך לטעון לפניכם, וזאת גם אמרו לי השופטים, תלך לועדה

ותטען.

הוועדה כבר החליטה.

אני יודע. לכן הפשרה שעשיתי פה היא פשרה טובה.

אני אומר לך, עורך דין שמופיע בתיק כבד כזה,

ומנסה להוציא מבית המשפט הכרעה בכוח עלול למצוא את עצמו בפני הפתעות לא

נעימות.

במשפט יש מצבים בהם אין הארכת נ (ועדים ואם המועד עבר, ינקוב הדין את ההר.

בדברים מרכזיים. עד שלא תוקן החוק בשנות ה-50 המאוחרות, אי אפשר היה

להאריך מועד להגשת ערעור פלילי. היה צריך לתקן חוק לא תקנות. אחרי זה

נכלל בחוק סדר הדין הפלילי, שאיפשר לבקש הארכת מועד בערעור פלילי בתנאים

יש תקנה של תקנות הבטוח הלאומי, שאומרת, שאם לא

הגשת תביעה על תאונת עבודה תוך ששה חודשים אין כלום.

למה הוא לא הגיש את זה בזמן? הוא אומר כך, אני מצטט בג"צ 156/70, שלמה

אלקיים נגד בית הדין לערעורים לבטוח הלאומי. אומר השופט ברנזון: טענתו



העיקרית של בא כוח העותר היא ראשית כי התקנה 2ב' שבה קבע שר המשפטים

תקופת התיישנות נוקשה בלי אפשרות להאריכה פוגעת בעיקרי הצדק. נוסח התקנה

היה נוסח פשוס. התקנה אמרה, שתביעה מופנית למעביד יש להגיש אותה תוך ששה

חודשים מזמן התאונה או הפטירה, זה החוק. טענתו העיקרית של בא כוח העותר

היא, ראשית כי התקנה 2ב' שבה קבע שר המשפטים תקופת התישנות נוקשה בלי כל

אפשרות להאריכה פוגעת בעיקרי הצדק. ופסולה מן הטעם שיש בה אפלייה כלפי

תובע, בשעה שהמוסד יכול להאריך את המועד להגשת כתב ההגנה. אז מביע השופט

ברנזון את דעתו השלילית על עצם הדבר אבל הוא אומר: טענתו היחידה של בא

כוח המערער, היא כי למעשה לבית הדין סמכות טבעית להאריך את המועד להגשת

התביעה לבית הדין אחרי שתביעתו נדחתה על ידי המוסד לפי המידה הדורשת זאת.

לטענה זאת אין כל יסוד. לא מצאתי כי באנגליה קיימת סמכות כזאת. הכלל שם

הוא כי איו לבית המשפט סמכות להאריך מועדים שנקבעו על ידי חוק חרוט

לעשיית פעולה מסוימת, אלא אם המחוקק עצמו מעניק סמכות זו. וכשהמחוקק בא

ואומר לכם שלא תעשו את זה בשום אופן, לא לפי חוק זה ולא לפי חוק אחר. אז

אתם לתעשו את זה.

פיסקה ה' בטענות שלנו, בעמוד 4 של כתב הטענות. אני רוצה לסכם ולומר

בנקודה זו, כי אנחנו הוכחנו שבנסיבות כאלה שום ערכאה שיפוטית לא היתה

מתירה למערער להוסיף עכשיו משיבים. גם אותן ערכאות שמותר להן, והיתה

דוחה את הערעור על הסף. ואילו בענייננו, אין כלל אפשרות משפטית להתיר את

התיקון וממילא דין הערעור להידחות על הסף מטעם זה בלבד. יש טענה, המסתמכת

על התקנון. הולכים לטעון שהוועדה חסומה ואיננה יכולה לדחות מטעמים

טרומיים ערעור אלא בשלושת המקרים הנזכרים בתקנה 2. שהוא לא הוגש במועד,

שהמערער לא היה זכאי לבחור ושהערעור איננו מציין עובדות שיש בהן צידוק

לערעור. קודם הראיתי לכם את הדוגמא שאין משיב. איי נותן לכם דוגמא

אחרת.

היה מערער והמערער, חס ושלום לא עלינו, נפטר. לפי הפירוש הזה, שנציגיכם

בבית המשפט העליון הציעו, חייבים לנהל את הערעור עד הסוף, כי הם טענו

שזאת רשימה סגורה. בכל מקרה אחר צריך לנהל ערעור עד הסוף. אז המערער מת,

או ברח, הוא איננו. ימשיכו לנהל את הערעור.

מסתובבים המסתורין הגדול של אנשים שאינם בארץ ושמותיהם מופיעים. איך הם

אינם מופיעים ברישום היציאה. יש הרבה יהודים שיושבים בחוץ לארץ וחוץ

מהדרכון הישראלי שמחזיקים אותו כפוליסת ביטוח יש להם דרכון זר. כשהם

נכנסים לארץ זה לא נרשם.

זה תמיד נרשם.

אבל לא כתושב חוזר. הוא נרשם בשמו לפי מספר

הדרכון שלו. זה לא מצטלב. הוא לא נרשם כתושב

חוזר.

יטען את הטענות שהוועדה צריכה להשתכנע מהן,

לקבל את הטיעון שלך, שאנחנו צריכים לעשות

רביזיה להחלטתנו לאחר ההחלטה הקודמת שהיתה לנו.



צ. טרלו; במצב הזה, על סמך הטענה הזאת בלבד, מן הדין

ומן הצדק שהוועדה לא תמשיך לשמוע את הערעור

ותעביר המלצה למליאה. טענה שניה מנסה להפוך סדר בראשית קונסטיטוציוני.

מר טרלו, השאלה כל כולה איננה באה למנוע את

אורך טיעוניך, שהם גם מרתקים מבחינה

אינטלקטואלית. אני שואל שאלות טקטיות כמרכז סיעה. יש לנו בעיות.

צ. טרלו; הטענה השניה היא טענה יותר פשוטה. בעוד שבטענה

הראשונה הדגש היה על הזכויות, שעשויות לחפגע

של צד, הרי בטענה הראשונה עם מה שעומד לדיון, זה לא פחות ולא יותר אלא

פגיעה באיזון שהמחוקק קבע במערכת המורכבת והמסובכת של הבחירות במדינה.

משקלו הוא מאזניים, שמטרתן לשמור על הבריה הפוליטית מצד אחד ועל חגופים

המשפטיים מצד שני. הטענה של המערער. המערער מסתכל בחוק, רואה, קורא שם

סעיף 79.

י. ישותו; מר טרלו זו כבר איננה טענה, מפני שועדת

הבחירות ונציג משרד הפנים הודה שהדברים האלה

נכונים ושהוא מסכים עם זה. זה כבר חדל להיות טענה.

צ. טרלו; ממתי זה נוגע לעניין. אם אדוני אתה תבעת בבית

משפט והפסדת תביעה של מיליון לירות ואחרי

שהפסדת את התביעה ועבר הזמן קם הצד השני ואומר אז מה, אז אני הייתי חייב

את הכסף אז יש לך ערעור? מה זה נוגע לעניין בכלל? ממתי הודעה של עורך דין

שאומרת שיש טעות, אני הודיתי שיש טעות.

א. רביץ; יש הרבה טעויות, בכל הארץ יש טעויות.

צ. טרלו; אני הודיתי שיש טעות.

א. רביץ; אין שום מקום שאין טעות. מה אתם כאן מסתתרים

מאחורי צדק ויושר.

באותן הקלפיות שהוגש עליהם ערעור, אני מבקש לדון בכל הקלפיות, אתם לא

מאפשרים לדון בכל הקלפיות כי זמננו עבר לפי החוק. לא מתירים לנו. רק

לאחר היום האחרון, לאחר שלא יכולנו להביא את כל הקלפיות לכאן ולהראות שזה

בזיון של העם היהודי כולו.

לו ידענו שאנחנו משיבים היינו מביאים את כל קלפיות ישראל לכאן

לדיון. אין קלפי אחת שלא היתה טעות שם.

בחיפה ישבה יושבת ראש, אשת שר והיו טעויות. אז מה אנחנו נעליל עליה? שלא

במכוון יושבים פקידים ולא יודעים.

היא אמרה ש-80 מעטפות בקלפי בחיפה, פער של

80 מעטפות. אשת שר ישבה כיושבת ראש.

היו"ר ח.קורפו; טעויות יכולות להיות נימוק רק באותם הערעורים

שבפנינו.



א. רביץ; לכן הבאנו את עורך הדין ואנחנו כוועדה נשתמש

בטענות פורמליות. ואל נאמר כאן

שאנחגו נלחמים על צדק ויושר. לא ניתן לנו להוכיח את הצדק והיושר.

השאלה הרבה יותר חשובה מכפי שהיא נראית.

עם כל הכאב שבתוצאה. באים ואומרים לך, אתה

יכול למשוך, אתה יכול לערער, אתה יכול לפנות לבתי משפט כמה פעמים כדי

למצות את הצדק. מצד שני האינטרס הוא, שיהיה סוף לדיונים. אם יש חוק

ספציפי שבו חשוב שיהיה סוף לדיונים זה חוק הבחירות. לכן גם אי אפשר

להאריך שם מאד. אבל משתמע עוד דבר. חוק זה יש לו איזה מבנה מסוים,

שההגיון שלו פשוט. הוא יצר מערכת סגורה שעוסקת במניין קולות. ועדות קלפי

שמדווחות לועדות קלפי אזוריות, שבראשן עומד שופט, ומדווחות לועדת הבחירות

המרכזית שבראשה עומד שופט של בית משפט העליון. אני טוען שיש הבדל עצום

בין אותם עשרים וכמה אנשי פוליטיקה שיושבים כשבראשם שופט, לבין אותם 23

כשהם יושבים כגוף פוליטי צרוף. זה לא אותו דבר. המחוקק הקפיד מאד לקבוע

סמכויות. נכון שהוא נתן ערעור על תוצאות של הבחירות, אבל הוא נתן ערעור

בגבולות שהוא קבע. אם יש לנו סעיף 79 האומר שיושב ראש הוועדה המרכזית

רשאי לתקן טעות חשבונית בפרוטוקול של ועדת קלפי או של ועדה אזורית - זה

גומר את הסמכות. יבואו ויגידו אבל יושב הראש גומר את סמכותו כשמתפרסמות

תוצאות הבחירות, כל חוק בנוי על הדברים האלה. נגמר הליך אחד מתחיל הליך

שני. השיטה הזאת להלביש טעות סופר בתור משהו אחר לפי סעיף 86 לא מתקבל על

הדעת.

צ. ענבר; אני מבקש להבין מה פרוש המלים, על מספר

הקולות?

כתוב ב-86-א-2, שהערעור יכול להיות על פגם, שעלול להשפיע על מספר

הקולות.

לא מצטברים.

על מספר הקולות. האם הועדה הזאת משולבת.

הניסוחים האלה פה. על מספר הקולות הוא לא

משפיע.

נרשמו 321 קולות.

אתה יודע מה פירוש, משפיע על מספר הקולות

שמנעו מאנשים להצביע. זה פירוש הדבר. אם אתה

צריך לפרש שני סעיפים מן החוק (:י לשניהם יש תוקף, אז מה המשמעות שיושב

ראש ועדת הבחירות המרכזית רשאי לונקן.

מזה משתמע על מספר הקולות שמנעו מאנשים להצביע

אז החלוקה של המנדטים ימנעו מהוועדה לחלק את

המנדטים.

לא. זה דבר שועדת הבחירות לא יכולה לעסוק בו.



היו"ר ח. קורפו; סעיף ג'-2 להכריז מיד בלי בחירות שפלוני חבר

כנסת ואחר, אדם אחר איננו חבר כנסת, תן

לי סיטואציה מתי יכולה חכנסת לחחליט חחלטח כזאת.

מיד.

היו"ר ח. קורפו; מיד בלי בחירות.

מתי הכנסת יכולה להכריז? להכריז מיד?

היו"ר ח. קורפו; כן, בלי בחירות.

צ. טרלו; להכריז מיד. מתי היא יכולה כשהמנדטים לא חולקו

כחוק.

היו"ר ח. קורפו; מה זה?

ועדת הבחירות מחלקת מנדטים.

השיטה הזאת לקחת ולעשות קוקטיל מכל הסעיפים

יחד אצלי לא עובדת. החוק אומר, יושב ראש

הוועדה המרכזית רשאי לתקן טעות חשבונית בפרוטוקול של ועדת הקלפי או של

ועדה אזורית. לא תיקו.

סעיף זה מדבר על ועדות קלפי וועדות אזוריות. הדוגמא שנתנו לי, שנפלה טעות

בחלוקת המנדטים בועדה המרכזית אין לגביו סעיף 79. אז ממילא חל עליו סעיף

86. המנדטים לא חולקו כחוק. אתה צריך תמיד לבדוק את הצורה של הדברים.

היו"ר ח. קורפו; ועדת הבחירות המרכזית חילקה את המנדטים.

החוברת שהיא מוציאה מתפרסמת ברשומות, זה

חלוקת מנדטים.

צ. טרלו; כן.

היו"ר ח. קורפו; זו סמכותה של ועדת הבחירות המרכזית ואין

מאחוריה ולא כלום.

היא טעתה.

היו"ר ח. קורפו; היא טעתה אז אפשר לתקן טעות.

כן, את הטעות שלהם כן, אבל מסביר מדוע, מפני

שהם אינם ועדת קלפי ואינם ועדה אזורית.

אבל גם הם נושאים את מניין הקולות. הם מחלקים

את העודפים לפי מניין קולות.

חיות ולגביהם אין סמכות לאיש ספציפי, אז יש

סמכות לועדה, כלומר לכנסת. אי אפשר לשחק

במשחקים ולהפוך מהות לצורה. המהות של תיקון סעות סופר זו טעות סופר ולא

יכניסו את זה בדלת האחורית יפקיעו סמכות משופט ויתנו אותה

לפוליטיקאים, עם כל הכבוד. על סמך מהו פה מדובר בטעות סופר.

הייתי מוכן לתפוס קונספציה, שאומרת לחילופין, השופט שהוא הפוסק היחיד

טעה, גם הוא טעה. אז אתה הולך קודם כל לשופט של בית המשפט העליון ואם הוא

טעה ובסיכום של קלפי מסוימת לא תיקן, אז אתה יכול אולי ללכת, לכנסת.

אבל איך פה קפצו על ערכאה שלמה. הם לא הלכו תחילה לשופט. חם גם לא הלכו

לועדה.

ברגע שיש זכות לערער תוך 14 ימים לא חייב

הערעור להיות עוד לפני שהחלו 14 הימים מיום

פרסום של התוצאות. ערעור זה עומד מיום פרסום התוצאות ולא לפני זה.

צ. טרלו; התשובה שלי שזה לא עובד בצורה כזאת. גיליתי

טעות סופר. אני יודע שאצל השופט זה לא ילך.

אני שותק.

י. ישורון; הוא לא יכול ללכת לועדה, הוא קיבל את התוצאות

אחרי שפורסמו.

צ. טרלו; אני רוצה לדעת אם חבר הוועדה צריך לקחת צד

בדיון הזה לצד

י. ישורון; אני צריך להבין את הטענה.

היו"ר ח. קורפו; מתפרסמות תוצאות הבחירות. אני אזרח, לוקח את

תוצאות הבחירות ורואה בקלפי 382 יש שני קולות

לליכוד ולכל היתר יש מאות קולות, היא תמוהה בעיני. אני הולך לבדוק עניין

זה לאחר פרסום התוצאות. לפני פרסום התוצאות אני לא יודע מזה. אני הולך

לבדוק. 80 אנשים נותנים לי תצהיר שהם הצביעו ליכוד. אז איפה הכתובת

שלי בשביל לתקן את זה, אם לא זהו מה שנאמר בחוק, ללכת לועדת הכנסת, להגיד

רבותי, היו זיופים במהלך הפתקים. לפני פרסום התוצאה - אני לא יודע.

לאחר פרסום התוצאות - אני יודע.

י. ישורון; ברגע שהתפרסמה.

צ. טרלו; לא נאמר בחוק. קודם כל למפלגות יש חברים,

למפלגות יש משקיפים. אין לנו שום רמז או צל של

עובדה שאומרת שהאיש הזה לא ידע.

היו"ר ח. קורפו; יש למפלגות מעמד בערעור הזה.

צ. טרלו; מפלגות הן אנשים.

אז אתה אומר לי, המפלגות ידעו.

המפלגות הן אנשים. כל האינדיקציות כפי

שישנן בפרוטקול כאן, העובדתיות אומרות שהוא

ידע מה שקרה שם והדברים היו ידועים לחבר ועדת הבחירות המרכזית ולא היתה

שום סיבה שהם לא יערערו בזמן ליושב ראש.

היו"ר ח. קורפו; אז אם הדברים האלה לא טופלו אז איפה הכתובת?

אדם מהציבור יכול לבוא על שלושה דברים ולא על

שום דבר אחר. הוא יכול לבוא ולטעון שהבחירות

בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק סעיף קטן 1. הוא יכול לבוא ולטעון שבהנהלת

הבחירות או במהלכן היה פגם העלול להשפיע על מספר הקולות. כשהקלפי ספרו בה

את הקולות כבר לא התנהלו הבחירות, רבותי. לא התנהלו בחירות בקלפי. האנשים

גמרו להצביע. הבחירות נסתיימו. הבחירות בקלפי לא התנהלו כחוק. מה פתאום?

אחרי שכולם גמרו לנהל את הבחירות שם ישבו לספור את הקולות. אני מדבר על

שתי הקלפיות של טעות סופר. איזה טעות היתה בקלפיות בבחירות. גמרו להצביע,

התיישבו חברי הועדה וכתבו, ליען נתנו 156 קולות ולליכוד אפס קולות. זה

פגם בניהול הבחירות. זה פגם ברישומים בקלפי.

היו"ר ח. קורפו; מר טרלו אם זה כבר מחוץ למהלך הבחירות, הספירה

והפרוטוקול זה מחוץ למהלך הבחירות.

מ.גפני; אבל הוא יכול לתקן את זה בועדת הבחירות

המרכזי!.

היו"ר ח. קורפו; ודאי שאפשר לתקן. אנחנו מדברים על אלה שלא

טופלו. אלה שבאו לתיקון יכולה ועדת המנכ"לים

של ועדת הבחירות לומר לכם כמה תיקונים היו.

מ. גפני; שיש לו את הנציג בועדת הבחירות.

ג. כהן; אבל לדיין אין נציג. הוא איש פרטי.

מ. גפני; אבל הוא הצביע עבור איזה מפלגה, אני לא יודע.

יכולה להיות פגיעה בניהול הבחירות גם אחרי.

מ. גפני; לא אני אומר שלועדת הבחירות יש את הסמכות לתקן

את טע ת הסופר.

היו"ר ח. קורפו; זה ידוע. פה יש בעיה.

אין ספק שעקרונית צודק יושב הראש שאומר, יש

מצבים שקורים בקלפי, שהם פגם בניהול הבחירות.

היו"ר ח. קורפו; לגירסתך כבר הסתימו הבחירות. בשבע נפתחה הקלפי

והחלו הבחירות. מישהו הכניס בשש וחצי מעטפות



לתוך הארגז. זה יהיה במהלך הבחירות? או שאתה אומר מהלך הבחירות זה משבע

עד אחת עשרה בלילה.

מה פירוש בשש וחצי?

לפני שנפתחה הקלפי עוד לא החלו הבחירות.אתה

אומר הבחירות נסתיימו. שש וחצי בבוקר, חצי שעה

לפני שהחלו, מישהו הכניס לארגז.

הקדימו חברי ועדת הקלפי לבוא והכניסו פתקים.

איו ספק שזה פגם בהנהלת הבחירות.

טוב מאד.

השאלה היא אחרת. השאלה חוזרת לסעיף 79. עובדה

היא שהמחוקק נוקט לשון שונה בשני המקרים. הוא

מדבר על טעות חשבונית בפרוטוקול בסעיף 79 כדבר חי בפני עצמו. אחרת אנחנו

נגיע לתוצאות לא מתקבלות על הדעת. הרי יהיו הרבה מאד איך ניקרא לזה?

אנשים פוטנציאלים, שיהיו מעונינים אולי לעורר בעיות, אז הם קודם כל יחכו.

למה להם להתעסק עם השופט בתור דן יחיד על טעויות חשבוניות? יבואו אחרי זה

הנה ויקבלו את צעדיו. אין לפרש את הסעיפים האלה כבולמים אחד את השני.

צריך לקרוא את הסעיף ההוא בהקשרו. שוב, אינני טוען טענות כלליות, שברגע

שהקלפי נסגרת נגמר הליך הבחירות.

אמרתי שכאשר נופלת טעות בספירת הקולות אחרי שהקלפי נסגרה זה לא בחירות

שהתנהלו שלא כחוק. וזה גם איננו שבהנהלת הבחירות או במהלכן, כך כתוב. לא

כתוב בקשר לבחירות, היתה טעות. מדובר על הנהלת הבחירות או מהלכה. למה אני

התחלתי את דברי בזה שאת הפירוש של הסמכויות שלכם צריך לפרש באופן מצומצם

בודאי לא על חשבון סמכויות שניתנו לשופט של בית המשפט העליון. אני לא

מקבל את זה, שטעות חשבונית זה פגיעה במהלך הבחירות או פגיעה בהנהלת

הבחירות. זה לא מתקבל על הדעת.

טרלו אם הרישום היה לא טעות אלא במתכוון. זה

יהיה פגם?

ודאי. אבל ההבדל הוא כבודו, בדיוק אני חושב

שכבודו חידד את זה לנקודה הנכונה. לא כתוב

רשאי לתקן טעות. רשאי לתקן טעוו: חשבונית. בפרוטוקול של ועדת קלפי טעות

חשבונית. היתה סיבה למה נתנו את זה לשופט.

זו כלל איננה טעות חשבונית. טעות חשבונית

שיושב הראש מתקן זה באותן הקלפיות השגויות

שאין התאמה בין מספר כולל של מצ;יעים למספר כולל שכל קלפי קיבלה ואז הוא

מתקן אותם, מוסיף שני קולות לכאן שלושה קולות לכאן, ומיישר את ההדורים.

זה לא טעות מספרית.

זה מה שהוא עושה?



היו"ר ח. קורפו; כן, זה מה שהוא עושה.

אז הוא עושה פגם בהנהלת הבחירות.

אבל זה מה שעושה יושב הראש, הוא לוקח את

הפרוטוקולים, לוקה את גליונות ההצבעה, סופר

אותם מחדש ומתקן את המספרים. זה לא טעות סופר. פה לא תהיה טעות לעולם

מכיוון שהמספרים יתאימו. סך הכל של מצביעים מתאים, סך הכל מצביע, אין שום

טעות. אין כאן שום טעות.

הטעות חשבונית היא.

לא, אין טעות חשבונית.

הטעות החשבונית היא, שהוא ספר את הקולות של

הליכוד והעלה אפס והטעות החשבונית היא שהוא

ספר את אפס הקולות של יען והעלה 156. אפס ועוד אפס נתן לו 156.

הוא רק טעה ברישום. הוא לא טעה בספירה.

וזאת לא טעות חשבונית? טעה ברישום ולא טעה

בספירה, זה לא טעות חשבונית?

זה שאנחנו לא צורפנו כמשיבים ולא היתה לנו

אפשרות אז להתגונן, התברר לנו עכשיו במהלך

הבדיקות שאנחנו עורכים, שבשתי קלפיות אצלנו היתה טעות סופר ודגל התורה

קיבלה אפס בטעות סופר. לו היינו משיבים היינו מגישים את זה כערעור.

אינני מתיימר להיות משפטן. אחרי הכל עוסקים

כאן בסוגיות משפטיות עדינות, בציטוטים מספרי

חוק כאלה ואחרים. אני מכיר מערכת חוקים אחרת. שם אני כן משפטן. אבל כאן

לא. כיצד אנחנו מעיזים, חברי כנסת להיות טריבונל משפטי, כאשר אנחנו

צריכים להתמודד עם כל כך הרבה חוכמה משפטית ממר טרלו וכניראה שגם שם יש,

כיצד?

הגשנו הצעה לשנות את החוק.

לא דעתי. אתה מחלל את המשפטנים ואת המשפטנות

ואתה פוגע בהם. החוק מחייב אותנו.

אני יודע שלא תשנה את דעתך בענין. החוק אולי

עומד לרשותך. אבל החוק כמובן גם כן ירשה לנו

להצביע בהצבעה כאן, אנחנו נעשה זאת אבל על כל פנים מבחינה ציבורית.

אני מבקש לקבוע שאם לא נסיים את טיעוניו של מר

טרלו נצטרך לשבת שתי ישיבות נוספות בשבוע הבא.

אני מבקש לתמצת.



צ. טרלו; כאשר מדובר בסמכות לתקן טעות חשבונית אני מאד

נוטה לקבל את גירסתו של יושב הראש אני טוען

שהיא מביאה לתוצאה שאני רוצה בה. הוא מדבר על פגם שבהנהלת הבחירות

ובמהלכן היה פגם, העלול להשפיע על מספר הקולות. המחוקק לא כתב, יושב ראש

הועדה המרכזית רשאי לתקן פגם במספר הקולות בפרוטוקול של ועדת קלפי. מה

היה פשוט יותר מאשר לכתוב את זה. זה לא מה שהוא כתב. הוא כתב טעות

חשבונית.

נתנו פה כמה דוגמאות. זה שאני כותב לסיעה אחת אפס ולסיעה אחרת יותר, זה

לא טעות חשבונית. פה יש טעות לוגית, אצל מי שאומר את זה. ההוכחה פשוטה.

מה זה טעות, טעות לא חשבונית. הטעות הלא חשבונית תהיה טעות כאשר המספרים

נפלו, אינם, אז יש פחות קולות. פה אין פחות קולות, בסך הכל זו בדיוק

הטעות החשבונית. זה לכאורה מתאזן. זאת הטעות החשבונית. הטעות נפלה

בחשבון, לא במניין הקולות. אין כאן פגם בהצבעה יש כאן פשוט טעות ברישום,

טעות חשבונית ברישום. אם הוא היה כותב במקום שש תשע זה לא היה טעות

חשבונית, מה זה היה?

וטעויות אחרות אין ליושב ראש סמכות לתקן, ואז יש הסמכות, והסמכות הזאת

נתונה או לועדת הבחירות או לכנסת. אני רוצה להציג לכם תזה שניה. זאת

הטענה החילופית שלי והיא כתובה פה בכתב הערעור. מהו הפורום הנוסף שצריך

ללכת אליו, וצריך לרוץ אליו לא רק ללכת אליו. זוהי ועדת הבחירות המרכזית

עצמה. יש מושג משפטי שניקרא סמכות שיעוריה.

' ועדת הבחירות לכנסת ה-12. למי אתה מפנה אותנו

עכשיו?

צ. טרלו; אני מפנה אותם לועדת הבחירות שיושבת עכשיו.

לכנסת ה-13.

זה לא משנה. זאת ועדת הבחירות המרכזית. אין

ועדת 1:חירות לכנסת. ועדת הבחירות שמכהנת היום.

חבריה הם חברי הכנסת ה-12. אם אתה ממנה אנשים או מטיל עליהם חובה בשם

משרה על פי שם המשרה אז ימלאו את התפקיד אותם האנשים שממלאים את המשרה

מזמן לזמן, כך כתוב.

התפקיד פג ועבר מן העולם בועדת הבחירות לכנסת

ה-12.

המוסד של ועדת הבחירות לא עבר מן העולם.

ועדת הבחירות לכנסת ה-12 חלפה מן העולם.

אם אתה צודק, עזרת לי עזרה גדולה מאד. אין

להם היום למי לפנות. והיו צריכים לפנות לפני

שהיא עברה מן העולם. אם לא פנו - לא פנו. אני טוען את זה עכשיו

באלטרנטיבה השניה שלו.



הייתי מבקש לעצור בתקנה זו. והייתי מבקש לא להמשיך היום. קודם כל אני גם

עייף, ואני מתאר לעצמי שכולם עייפים. השתדלתי אין לי שום כוונה.

היו"ר ח. קורפו; ביקש היועץ המשפטי של הועדה להשיב לדברי הערה

שלד, שהשמעת כנגד התערבותו.

צ. טרלו; אני מתנצל על ההערה שהשמעתי.

היו"ר ה. קורפו; הוא הייב להשיב.

צ. טרלו; אגיד למה השמעתי אותה, מפני שהוא לא המתין

עד שאני אסיים.

צ. ענבר; זה מותר.

לא. קריאת ביניים ניראית כמו קריאה של צד.

צ. ענבר; אני מסכים עם קריאת הביניים. אני רוצה

להבהיר, כל השאלות שלי לא נועדו אלא לחדד

לעצמי את הסוגיות המשפטיות שהן די קשות וגם בית המשפט במהלך הטיעון שאל

את עורך דין טרלו שאלות שנועדו להבין באמת את המצב.

צ. טרלו; אני התנצלתי.

היו"ר ח. קורפו; נמשיך ביום שני בשעה 10. מר טרלו, תעמוד

לרשותך חצי שעה. תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה

סוף דיון