ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 21/01/1992

הצעות לסדר היום; הצעת חוק יסוד: הממשלה

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 333

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, ט"-) בשבט התשנ"ב (21 בינואר 1992), שעה 11:30

נכחו: חברי הוועדה: א' לין - היו"ר

א' אבוחצירה

ש' אלוני

י' ביילין

מ' גפני

צ' הנגבי

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

עי לנדאו

י' צידון

חי קורפו

אי רובינשטיין

מי שחל

שי שטרית
מוזמנים
שי גוברמן - משרד המשפטים
יועץ משפטי
ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ד' ואג
קצרנית
מ' טבעון
סדר-היום
א. הצעות לסדר היום.
ב. הצעת חוק יסוד
הממשלה.



א. הצעות לסדר היום

היו"ר א' לין;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה, הנושא המרכזי היום הוא הצעת חוק יסוד:

הממשלה. לפני כן יש שתי הצעות לסדר היום. אהת של חבר-הכנסת שמעון שטרית

והשנייה של חבר-הכנסת יצחק לוי.
שי שטרית
ההצעה שלי היא בנושא הפשרה המתגבשת בין הנהלת בל"ל ובין יפת, בערעור

שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון.

בזמנו, לאהר שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, והוא היה לא כל כך פסק

דין, אלא איזו מערכת עובדות מורכבות; זה היה למעשה משפט בלי עדים, פסק דין בלי

הנמקה. ההנמקה הושגה כתוצאה מהתערבות של הרגע האחרון של היועץ המשפטי לממשלה,

שהיה צד בדיון, ואלמלא כן, לא היינו יודעים את מערכת השיקולים שהובילה למסקנה

שהביאה את השופט להגיע לסכום אגדי של פנסיה, של 83,000 שקלים חודשית, ופיצויים

של 3.7. אכן, זה פחות מהסכום שהיה אמור יפת לקבל לפי ההסכמה המוקדמת איתו. בכל

אופן, להרבה חברים מאיתנו היו הסתייגויות חמורות גם מהפרוצדורה של המשפט. משפט

צריך פומבי; במשפט צריך כל צד להביא את כל עדיו ולדרוש שהצד השני יופיע. במשפט

הזה ויתרו על יפת. במשפט הזה הכל התנהל במין מעטה חשאי, מוסווה. ההליך הזה חרג

מן המקובל ומן הרצוי. התקיים דיון בוועדה הזאת והתקיים דיון בוועדת הכספים.

פה אחד אחד הדעה היתה בוועדה הזאת, שיש להגיש ערעור.

לאחר לחץ ציבורי גדול וביקורת חמורה שהופנו כלפי פסק הדין וכלפי האנשים

שהביאו לאותו פסק דין הוגש ערעור, במידה רבה בזכות הוועדה הזאת. ואדוני זוכר,

כמה ויכוחים היו - מדוע תקפנו את פסק דין. אני מסיים עכשיו כתיבת ספר על

המערכת השיפוטית במדינת ישראל, ובדקתי ומצאתי שזו לא הפעם הראשונה שכנסת ישראל

תקפה במלים חריפות פסק דין; לא בלתי לגיטימי שכנסת ישראל תבקר פסק דין. שום

שופט איננו מעל לביקורת ציבורית.

חי קורפו;

הלשון קובעת.

שי שטרית;

הלשון זה כבר עניין של סגנון.
היו"ר א' לין
אני פרסמתי מאמר ביקורת בעיתון "הארץ" על החלטת השופט, בשפה נימוסית

מאוד, לפי דעתי.
שי שטרית
היו לאנשים דברי ביקורת, ולכן אני אומר: לגיטימי גם בשפה תקיפה ונחרצת

למתוח ביקורת על פסקי דין של בתי משפט.

היום אני מעלה מידע בדוק, שמתגבשת פשרה בין הנהלת בנק לאומי לבין יפת

בפרשת הערעור. מכיוון שבעבר דברים שנעשו בחשאי ובהסתר הסתברו שאינם עומדים

בביקורת הציבורית, ונאלצנו, כל חברי הוועדה, לבקר, אסור שייעשו דברים בחשאי.



במשפט פומבי הנושא הזה היה מתברר, היו טוענים כך והיו טוענים אהרת. מגיעים

לפשרה ורוצים לבקש תוקף של פסק דין - בהתחלה רצו לעשות את זה בלי המעורבות של

היועץ המשפטי, ובעקבות הפנייה שלי בשבוע שעבר אליך, שגם התפרסמה בעיתונות,

היועץ המשפטי הודיע שהוא יבדוק, ושההסדר טעון בדיקתו ואישורו. ובכך כבר השגנו

הישג מסוים. לא הצלחתי לקבל עד לרגע הזה את פרטי ההסדר.

מכיוון שבנושא הזה יש לציבור עניין ממדרגה ראשונה, אני מבקש לפנות

לנוגעים בדבר, שידווחו לנו מהם פרטי ההסדר ולפני שיפנו לקבל את האישור של בית

המשפט תהיה לנו, ולציבור כולו, הזדמנות להגיב על הפשרה שמתגבשת.
היו"ר א' לין
אתה מתכוון ליועץ המשפטי לממשלה או גם לבנק לאומי.

שי שטרית;

בנק לאומי, יועץ משפטי לממשלה. בנק לאומי היום הוא בבעלות מדינת ישראל,

ואי אפשר להגיד שזה איזה סכסוך פרטי בין שני צדדים, אלא גם הצד של בנק לאומי

יש בו מימד ציבורי מרכזי מאוד.

היו"ר א' לין;

אתה מבקש שנקבל פרטים על פרטי ההסדר הזה קודם שהיועץ המשפטי יאשר אותו?

שי שטרית;

כן-

מ' שחל;

אני מבקש למסור הודעה אישית. אני מודיע שאני לא משתתף בדיון, מהסיבה

הפשוטה שעורך דין מנחם סלע מייצג את בנק לאומי. על אף שאין לי מושג בכל הנושא,

אני מוצא לנכון להודיע שאני לא משתתף בדיון.

היו"ר א' לין;

בקשתו של חבר-הכנסת שטרית היא לפי דעתי בעלת ערך תקדימי. אינני סבור

שבוועדה, עד היום, ביקשנו מהיועץ המשפטי לממשלה, או מפרקליטות המדינה, להעביר

אלינו פרטים על עסקת טיעון - נקרא לזה לצורך הדיון - מתבשלת. מפעם לפעם העברנו

ביקורת על החלטות על עסקות טיעון, כמו במקרה הרב פרדס, או על החלטות של בתי

המשפט, או החלטה של יועץ משפטי לממשלה, שקיבל בזמנו החלטה לא להגיש משפט נגד

הבנקאים. גם הנושא הזה נדון בוועדה. השתדלנו תמיד לעשות את זה בכל האחריות

הראויה. הערכתי היא שהוועדה לא טעתה כשקיימה דיונים בנושאים האלה. אני חושב

שעשינו את זה במקרים חריגים, כאשר היתה לנו הרגשה שתפיסת הצדק הבסיסית במדינת

ישראל נפגעה. לא עשינו את זה אף פעם כשגרה ולא העמדנו עצמנו כערכאה או כגוף

שבא לבקר את מערכת עשיית הצדק בישראל בפעולתה השגרתית.

פה מדובר בקבלת פרטים על עסקה בתהליך התהוותה. אני מבקש לשמוע דעות של

חברי הוועדה, אם אתם סבורים שיש מקום לדבר הזה - מבחינה עקרונית, ובהתחשב

בנסיבות המיוחדות של המקרה שבו עוסקים עכשיו. משום שעל פי הפרסומים בעיתונות -

אף אחד לא אומר שכך הוא - ניתן להבין שמערבבים פה שני דברים, גם עניין של

משפט אזרחי, וגם עניין של חקירות בעניינים של חשדות בעבירות פליליות.
מ' וירשובסקי
אני רוצה לתמוך בהצעתו של חבר--הכנסת שמעון שטרית. נדמה לי שמאז 1986

הכנסת עוסקת בסוגיה של בנק לאומי, של ארנסט יפת וכל ספיחיה. תמיד הזהרנו את

עצמנו במה לא לעסוק ובמה לא להתערב; אבל במכלול תמיד עסקנו. אני לא רוצה

שנתערב בהקירות הפליליות, זה לא תפקידנו. אבל גם לאהר פסק הדין שהיה לפני כמה

חודשים אמרנו שאנחנו רוצים להיכנס לבעיה הזאת, והיו חברים שואמרו שאם הפנסיה

האדירה הזאת והתנאים המופלגים האלה יישארו על כנם, אפילו ישקלו חקיקה; דבר שפל

אהד נרתע לעשות אותו, כדי שלא להתערב בדברים כאלה, אבל ההיקף של הסכומים היה

גדול, והעובדה שמדובר בכספי ציבור מובהקים, כספי מדינה מובהקים, חייבה אותנו

להתייחסות.

אם רוצים להגיע להסדר בצד האזרחי, כאשר היועץ המשפטי לממשלה התערב, או

נעשה צד להליכים שם כדי להגן על האינטרס הציבורי, ונמתחה ביקורת על ההליך

המשפטי שהתקיים אז, חובתנו, לא רק זכותנו, להיכנס לדבר הזה ולשמוע מהיועץ

המשפטי לממשלה מה מתקדם, אילו הצעות רוצים. אני מדבר על הצד האזרחי, ולא על

ההקירה הפלילית.

אני חושב שכדאי לקיים דיון, אני לא חושב שבזה אנחנו חורגים מהסמכויות

שלנו. נכון שצריך לעשות את זה בזהירות ולא לקפוץ על כל מקרה. אבל פרשת בנק

לאומי, פרשת יפת, פרשת הבנקאים, כבר מזמן הפכו לאיזו בעיה מיוחדת, שהכנסת

וועדותיה, לרבות ועדת הכספים, ולא רק ועדת החוקה, עסקו בה ועוסקים בה. אני

חושב שהשאלה שמציג כאן חבר-הכנסת שמעון שטרית היא בעיה שאנחנו צריכים לעסוק

בה.
י י צידון
אני תומך בהצעתו של חבר-הכנסת שטרית. פרשה אזרחית או פלילית, הציבור הוא

בעל הבית של הבנק הזה. אם אפשר לעסוק ברפואה מונעת באמצעות הוועדה הזאת - מה

טוב.
אי אבוחצירה
לעצם הנושא יש לי דעה שלי; אפשר לומר אותה, אפשר לכתוב מאמר בעיתון;

שרוצים. השאלה העקרונית היא אם ועדת החוקה צריכה להתערב בהליכי משפט. אני עומד

על דעתי שלוועדה אסור להיכנס לנושאים הנמצאים בהליכי דיון משפטי. אני רוצה

להזהיר שאין לזה גבול. היום אתה רוצה להתערב בעניין הזה, ולהזמין את היועץ

המשפטי שיגיד לך למה כך ולמה לא אחרת, בבקשה. אני נגד, אבל אם תעשה את זה, יש

לי עוד כמה נושאים שאני אבקש מהיועץ המשפטי לבוא לכאן ולהסביר לי, כאזרח, כחבר

כנסת, כחבר ועדה. הם לא נושאים מוסכמים על כולם. אני תמיד פוחד מהתקדים שאין

לו גבול. העלית את הנושא, חברים התבטאו - אל תקבל החלטות, כי זו לא סמכותך,

לפי דעתי. תעביר את הפרוטוקול ליועץ המשפטי. הוא יקרא מה שהחברים אמרו.

הי קורפו;

צריך לשקול מה יהיה דימויה של ועדת החוקה, יש נושאים שחברי כנסת רואים

בהם נושא ציבורי ממדרגה ראשונה. הדבר מובן מאליו כשחבר כנסת עושה את זה; השאלה

אם הוועדה כוועדה צריכה להצטייר כמי שחודרת לתחום שהוא באמת איננו מתפקידה.

הי ו"ר א' לין;

ברור שזה לא תחום עבודתה של ועדת החוקה. מצד שני, ברור שמדובר בנושא חריג

ביותר, שבזמנו, לפחות לדעת הוועדה, לא טופל כראוי. אני תחת הרושם החזק מאוד

שאנחנו צריכים להיות מחויבים לזהירות משנה גם בנושא הרגיש הזה, ויכול להיות



שכל הפרסומים בעיתונות הם נעדרי בסיס ונעדרי שהר. אני מציע שנטפל בנושא הזה

בזהירות הראויה, שלא ישתמע שאנחנו מתערבים בשיקוליו של היועץ המשפטי לממשלה

בשלב זה, אלא רק שאנחנו מבקשים לדעת אם אכן יש עסקה בדרך, האם היא מקיפה גם

נושאים פליליים ואחרים. לאחר שנקבל תגובה ראשונית, נקיים דיון יותר מעמיק,

באיזו מידה אנחנו רוצים לקבוע עמדת ועדת לעניין זה.

חי קורפו;

זה יותר מתאים לוועדה לענייני ביקורת המדינה.
מי וירשובסקי
בפירוש לא.

ש' אלוני;

ההצעה הועברה אלינו לפני שהוגש המשפט או אחרי שהוגש המשפט?
הי וייר א' לי ן
לא הועברה אלינו שום הצעה. היתה החלטת בית המשפט המחוזי, היתה התלבטות

גדולה מאוד אם להגיש ערעור. אני מרשה לעצמי להצטרף לדעתו של חבר-הכנסת שטרית,

שטיפולה של הוועדה בנושא הזה היה אחד המאיצים בהחלטה להגיש ערעור. אישית אני

שמח מאוד שהוגש ערעור, ושזה לא נשאר כדבר סופי. היו התבטאויות בפומבי של

דמויות מוסמכות בנושא הזה, שהביעו עמדה נגד הגשת הערעור לבית המשפט העליון.

היועץ המשפטי והפרקליטות החליטו כן להגיש ערעור. בנק לאומי הגיש ערעור. היום

זה תלוי ועומד בבית המשפט העליון. חבר הכנסת שמעון שטרית רק העלה שאלה - הוא

קרא פרסומים על התבשלות של עסקה או הסכמה עם יפת.

אני מציע כרגע לקבוע עמדה, שאנחנו לא באים להתערב בשיקולי היועץ המשפטי

לממשלה. אבל אנחנו רוצים לשאול אותו אם פרסומים אלה, שמופיעים בעיתונות, יש

בהם ממש, או לא; אין בכך שום פסול, זו רק קבלת מידע. אני לא רואה בעיה אם

ההצעה שלי. אם יש לה התנגדות, לא נאשר אותה.
אי אבוחצירה
כסיכום הדיון אני לא מסכים.

היו"ר א' לין;

לא הדיון. שאנחנו רק מבקשים לשאול את היועץ המשפטי אם יש אמת בפרסומים.
אי אבוחצירה
אתה יכול לשאול באופן אישי.
ש' שטרית
הוועדה צריכה לשאול.

הי ו"ר א' לין;

מי בעד הצעת היושב ראש? בעד - 5; נגד - 4. אנחנו נפנה ונבקש מידע.

ההצעה הבאה לסדר היום של חבר-הכנסת יצחק לוי, בבקשה.



יצחק לוי;

הוועדה דנה פעמים רבות בנושא של עינוי דין. התפרסם מקרה של פקד מאיר,

שלפני שבע שנים נפתהה במשטרה חקירה נגדו. הוא היה קצין בצוות חקירה מיוחד

במשטרת פתח תקווה ונפתחה נגדו חקירה בחשד של עבירות מרמה, הפרת אמונים ושיבוש

הליכי משפט. השעו אותו, קוצצה משכורתו, ובמשך שבע שנים הוא הסתובב כאשר הכתם

הזה תלוי על צווארו. בית המשפט קבע לא רק שהוא זכאי, אלא שהוא לא צריך להשיב

על שום דבר - זיכוי מוחלט. זה מעורר תמיהה גדולה. איך ייתכן שסוחבים דבר כזה

שבע שנים, כאשר אין בדל של ראיה או בדל של עניין שהוא צריך להשיב עליו או לדון

בו. אני לא מדבר על כך שאחרי שבע שנים הוגש כתב אישום ואין שום דבר. נגרם נזק

לאיש, למשפחתו, חוץ מנזקים כספיים - אינני יודע אם יפצו אותו, ובכמה יפצו

אותו. אני חושב שזה מקרה חריג ביותר של עינוי הדין. אני מבין שיש חקירות, והן

אורכות זמן וכו', אבל שבע שנים, כאשר בסופו של דבר הוא אפילו לא צריך להשיב על

שום דבר, לדעתי זה מקרה של הזנחה של המשטרה.

זה לא המקרה היהיד של עינוי דין, אבל זה מקרה בולט במיוחד. אני מציע

להזמין את חוקרי המשטרה לדיון ולברר מה קרה שם. אולי יש כאן דבר שצריך לתקן

במערכת המשטרתית. יכול להיות שעל ידי הדיון נחשוף פה איזשהו פגם או ליקוי

בצורת החקירה הזאת, שאולי ימנע מקרים נוספים של עינוי הדין.

הי ו"ר א' לין;

המקרה הזה שונה מהמקרה הראשון, בכך שמדובר במעשה דין סופי. אם אנחנו

רוצים לבחון נושאים מהסוג הזה, טוב יותר לקחת נושא ספציפי ולברר, מאשר לעסוק

בנושא באופן כללי.

מ ' שחל;

המקרה שונה וגם קצת משונה. בשלב של הדיון המשפטי התברר שאין Case ולמרות

שזה לקח שבע שנים, הפרקליטות מצאה לנכון, אחרי החקירה, להגיש כתב אישום. זה

הדבר שהפך את הנושא הזה לבעיה. קיימים מקרים רבים של עינוי דין; המקרה הזה

התפרסם. הבעיה הרבה יותר חמורה, מפני שרוב האנשים שבהם מדובר הם לא אנשים

מפורסמים. המשטרה במקרה כזה יכולה לטעון בצדק: אני העברתי את החומר לפרקליטות.

יצחק לוי;

אחרי כמה זמן?

מ' שחל;

בדיוק. הנקודה המרכזית שצריך להתייחס אליה היא תקופת הזמן שעוברת מפתיחת

מהלך החקירה עד למיצוי הדין. אם אדם היה, נניח במקרה הזה, מגיע תוך שנה לבית

המשפט ויוצא זכאי, כל הפרשה היתה מקבלת מימד אחר. שבע שנים זה הרס חיים. הדבר

הזה הטריד אותי, לא מהיום. הגשתי הצעת חוק האומרת לחדש את המוסד של השופט

החוקר.
היו"ר א' לין
ההצעה שלך זה ביוזמת החשוד.
מ' שחל
אחרי שנה - לא הוא קובע, לא הוא יראה את התיק; אני לא רוצה שהוא יעיין

בו, אבל הוא רשאי להגיד לשופט: תבדוק מה קורה. ולא אנשי ציבור, להוציא אנשי

ציבור.

אם אפשר, אני מבקש, תוך כדי דיון בסוגיה שהעלה חבר-הכנסת לוי שתהיה לפהות

התייחסות אשונית גם לאפשרות של תיקון, ולא רק יהיה דיון שיגידו לנו את כל

הבעיות.

נקודה נוספת. ואני מהלך בזהירות רבה. יש מקרים רבים שבגלל עומס ובעיות

אחרות פסקי דין נכתבים על ידי סטז'רים. לו לוועדה היה זמן, הייתי מציע שנתייחס

לנושא של עשיית הצדק. כל אזרח רביעי במדינת ישראל, בצורה זו או אחרת, נמצא

באיזשהו הליך משפטי. לא יעלה על הדעת שהנושא הזה יישאר ללא התייחסותה של

הוועדה,
היו"ר א' לין
אם אין התנגדות להצעתו של חבר-הכנסת יצחק לוי, אני מציע שנקבל אותה. כדאי

שניקח פעם נושא כנושא מדגמי. הלא זה לא רק פרקליטות. צריך לראות מהתחלה למה

הדבר הזה נמשך כל כך הרבה זמן. ניקח את המקרה כחומר לימוד וננסה להפיק ממנו

לקחים. נקבע את הישיבה הזאת כאחת הישיבות הקרובות ונקשור את זה גם עם הצעתו של

חבר-הכנסת משה שחל, כאחת מדרכי הפתרון, כדי שדברים כאלה לא יתרחשו בעתיד.

ממקרה ספציפי כזה ניתן ללמוד לקחים יותר מאשר מדיון כללי בכל הבעיות הקיימות.

אני גם חושב שנגרם עוול לאדם הזה וצריך לבחון את השאלה כיצד מפצה המדינה אדם

כזה. שבע שנים זו תקופה ארוכה מאוד. בשבע שנים ילד בן שבע נעשה בן ארבע עשרה.
י' ביילין
חצי המשכורת מוחזרת באופן אוטומטי?
היו"ר א' לין
אינני יודע. אני מציע שנבחן גם מה קורה לאדם במהלך החקירה, מאז שהוגש כתב

האישום, מה הפיצוי וכו'.

ב. הצעת חוק יסוד; הממשלה
היו"ר א' לין
נעבור להצעת החוק. חבר-הכנסת קורפו רשום ראשון. לאחר מכן אביא את הצעתי,

עם דברי הסבר שביקשתי מגברת מלחי להכין לקראת הישיבה הזאת. אתם תמצאו בתיקים

שלכם תזכיר מ-19 בינואר 1992, שמהווה פיצול של החוק לשני חלקים - ניסוח תמציתי

קצר של הסעיפים שנוגעים לשינוי שיטת הממשל ולפחות לדעת המציעים יכולים לשפר את

הממשל בישראל, בלי שהם מתייחסים לדרך בחירתו של ראש הממשלה. אחרי שהדבר הזה

יוצג אבקשמכל חבר ועדה שירצה להוסיף הצעות או שינויים בתחום הזה, שיעשה זאת

בכתב, כדי שנדע מה סך ההצעות העומדות לפנינו, מה השינויים, ובהתאם לזה יהיה

צורך לקבוע את סדר יומה של הוועדה.
חי קורפו
אמרתי שאין חשיבות לתוצאות ההצבעה בכנסת. הן אינן מבטאות לא את העמדה ולא

את יחסי הכוחות. לי אין כל ספק בכך שיכולנו להוסיף למתנגדים עוד מספר קולות,



במחיר שלא נראה היה לנו צודק ומוסרי. ביום שישי פורסם בעיתון דבר מאמר של חיים

צדוק. אני מציע לחברי הוועדה לקרוא אותו. כל השיקולים איפה נמצא הצדק, איפה

נמצאת העמדה, איפה נמצאת דעת הקהל לא צריכים להיות לנגד עינינו. לשם

אילוסטרציה אני רוצה לתת לכם סקר שערך מכון שסיפק לתנועה לשינוי שיטת הממשל

סקרים אין סופיים, סקר אחד שהוא נתן של בדיקה שהוא עשה מתוך 1,203 חברי מרכז

הליכוד. הסקר הזה היה בתאריכים, 24 ביוני עד 6 ביולי. לאחר שחברי המרכז קיבלו

כבר את איגרת התמיכה של חבר-הכנסת קורפו. למרות זאת, 61.5% מחברי מרכז הליכוד

תומכים בחוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה; %13.5 מחברי מרכז הליכוד מתנגדים

לחוק לבחירה ישירה של ראש הממשלה; 25% מחברי מרכז הליכוד מתלבטים או מסרבים

להשיב. הכתובת על הקיר באותיות ובמספרים מספיק גדולים. כל אחד יכול לקרוא

אותם. מהסקר לפחות אפשר היה לחשוב שמרכז הליכוד יקבל תוצאות אלו.
י ' צידון
סימן שפנייה של חבר-הכנסת קורפו לא הספיקה, והפניות שלאחר מכן הספיקו.
חי קורפו
אם הפניות שלאחר מכן הספיקו בשביל חברי מרכז, הן הספיקו גם בשביל דעת

הקהל. אני אינני יודע איפה דעת הקהל, לי ברור לחלוטין איפה היתה עמדת הכנסת

אילו היתה נכונות לשלם כל מחיר - מחירים סחטניים; זה האבסורד, בשביל החוק

שימנע סחטנות ייצא בראשית צעדיו בסחיטה הכי גדולה שהיתה לנו אי פעם.

לגופו של עניין. סעיף 127 לתקנון מאפשר לנו לעשות בחוק את הכל. לשון

הסעיף ברורה לחלוטין - לשוב ולדון בהצעת החוק כולה. נדמה לי שנלך בדרך המעשית

אם נקבל את אחד משני העקרונות. או שאנחנו רוצים לתת פיצוי וביטוי ואות הערכה

לאלה שישבו והכינו חוק מורכב ומקיף וכולל הרבה מאוד דברים חיוביים ורצויים

מאוד, וזאת על ידי הצעתו של היושב ראש, על ידי פיצול החוק, הוצאת הסעיף השנוי

במחלוקת מהחוק הזה, והעברת את החוק בכנסת הנוכחית, כפי שהוא, בתיקונים קלים.

אני מניח שיש חברים שיש להם השגות לגבי סעיף זה או אחר. בדיון פתוח, גלוי,

נוכל לעשות את זה. על ידי כך אולי תהיה בזה גם סטיספקציה לאלה שעבדו על החוק.

את המחצית השנייה, הסעיף המרכזי שרוצה לקבוע את השינוי המהותי בדרך בחירתו של

ראש הממשלה, נשאיר לכנסת הבאה. אולי אז ה-45% יהיו ה-%65, אולי יתחלפו

התפקידים אז. נדמה לי שזו הדרך הנכונה ביותר והציבורית ביותר. מפני שבזה אנחנו

גם שומרים על המסגרת שהיתה בכנסת, היא נענית לדבר שהיה שנוי במחלוקת חריפה

וחדה, ואל יספר לי אף אחד איפה נמצאת ההכרעה. בדרך זו נוכל גם לצאת מן המצב

שנקלענו אליו בהחלטתה של הכנסת.

האפשרות השנייה היא לפתוח את החוק, כפי שהסעיף מאפשר, ואז יכולות לעלות

הצעות שונות. לי למשל יש כמה רעיונות איך לשפר את היציאה לדרך של ממשלה. הרי

זהו עקב אכילס. עד היום תמיד זה היה סלע מחלוקת. רכישת אנשים לפני שיוצאים

לנשיא, יצירת רוב כזה, רוב אחר, וכשהוא הולך לנשיא, ואחר כך ההתדיינויות. לכל

הדברים האלה אפשר למצוא דרכים. אם הוועדה תחליט שאנחנו פותחים את החוק כדי

לדון מחדש ולהגיש חוק שלם לכנסת, נראית לי הדרך הזאת טובה, היא פחות טובה

בעיני מההצעה של היושב ראש, אף על פי שיש שם הרבה סעיפים שאני סבור שיש לתקן

אותם.

היו"ר א' לין;

לפי דעתי אנחנו צריכים לעשות מאמץ אמיתי להשיג רוב בוועדה כדי להעביר

סעיפים חשובים בחוק שיש בהם שיפור אמיתי של שיטת הממשל בישראל; הענקת יותר

יציבות לממשלה, וגם חיזוק סמכותו ומעמדו של ראש הממשלה. בלי שהדבר הזה יפגע

באיזונים הקיימים בשיטה הדמוקרטית הקיימת.



עברתי על ההחלטות שהתקבלו במליאת הכנסת, כדבר שאולי יכול לשקף באמת את

דעתה של הכנסת; ההחלטות על ההסייגויות, שנעשו באופן פתוח ובהתמודדות אמיתית.

בהסתייגות לסעיף 3(ג), שאומרת שראש הממשלה שמציג את ממשלתו צריך לקבל את אמון

הכנסת, אפילו אם הוא נבחר ישירות, היו 58 בעד ההסתייגות ו-54 נגד. זאת אומרת,

שבשאלה אם ראש הממשלה צריך לקבל את אמון הכנסת או לא, הביעה הכנסת, ברוב

מסוים, את דעתה, שגם אם הוא נבחר ישירות, היא רוצה שיקבל את אמון הכנסת - - -

אי רובינשטיין;

השרים צריכים לקבל.

היו"ר א' לי ן;

בלי זה אי ן ממשלה.

י י צידון;

כל אחד מהשרים בנפרד.
היו"ר אי לי ן
אם החוק לא עובר בשלמות האמיתית שלו, זאת אומרת שראש הממשלה שנבחר ישירות

על ידי העם והוא לפחות מקביל לכנסת, ואינו כפוף לכנסת, אין ערך לנושא הזה.

משום שאז הציבור יכול להתאכזב מהחוק בצורה הרבה יותר חמורה מאשר אם החוק לא

עובר.

הדבר השני הוא סעיף 19(א), המדבר על העברת ראש הממשלה מכהונתו. היתה

הצעה לרוב של 61 במקום 70. בעד ההסתייגות היו 77, נגדה היו 22. כנסת ישראל,

בעניין זה של הפלת הממשלה, לא היתה מוכנה לקבל את העיקרון של 70, והיא רוצה

61. אני לא אומר שזה ממוטט את החוק. יותר חמור בעיני 19(ב}, שהיא יכולה גם

להעביר אותו ב-61, וגם לא להתפזר. ההסתייגות הזאת התקבלה בהפרש הרבה יותר קטן,

של 56 נגד 55.

י י צידון;

לעומת זאת, 21 לא התקבל.

היו"ר אי לי ן;

שמעתי את טענותיו של חבר-הכנסת דוד ליבאי על סעיף 21. הכל ידוע לי. הכנסת

הצביעה פה ספציפית בנושא מסוים. היא הצביעה על עניין זה תוך התייחסות ישירה

למהותו של העניין. אני לא אומר שמשום כך צריך להפיל את הרעיון, אני רק מנסה

לתת ביטוי להצבעות שהיו במליאה.

61 מפילים את ראש הממשלה, לא נורא אם הכנסת מתפזרת גם כן. אבל אם יכולה

הכנסת ב-61 להפיל את ראש הממשלה מכהונתו, והיא עצמה לא מתפזרת, אנחנו חוזרים

להתחלה. ולא זו הכוונה של המציעים המקוריים, וחבל להתווכח על זה. ידוע לכולם

מה יסודו של החוק.

הסעיפים שמתייחסים לשינוי שיטת הממשל - ואני לא אומר כרגע אם הם טובים או

רעים - נעשתה הפרדה טכנית. אם הסעיפים האלה טובים או לא תצטרך הוועדה להחליט.

לפי דעתי אילו היינו מגישים הצעת חוק שלא עוסקת בבחירה ישירה בכלל, אלא רק

בסעיפים האלה שהם נפרדים מבחירה ישירה, חקיקה כזאת היתה צריכה להתבשל בכנסת

ארבע שנים, ואינני יודע אם היינו מצליחים להעביר אותה.



ייתכן שיש היום הזדמנות אמיתית להעביר שינויים אמיתיים וטובים בשיפור-

שיטת הממשל לפני הבחירות הבאות. אנחנו צריכים להחליט באיזה מסלול רוצים ללכת.

במסלול של התנצחות פוליטית, לראות מי ינצח את מי, ואז אתם יודעים שהסיכויים

טובים מאוד שכל החוק ייפול וכלום לא ייצא, או שאנחנו מוכנים להסתפק היום בחצי
הדרך, ולומר
בואו נעשה כמה דברים טובים, נשתדל לרכז לזה רוב בוועדה, ורוב

בכנסת. אם הולכים במסלול של העימות הפוליטי, ייתכן שלא נוציא שום דבר. אם

הולכים במסלול השלבים, ייתכן שנוציא מתחת ידינו דבר טוב היום, ובעניין הבחירה

הישירה תחליט מדינת ישראל, תחליט המערכת הפוליטית, לאחר הבחירות הבאות - רוצה

או לא רוצה. תחושתי האישית היא שלאחר הבחירות הבאות תהיה גישה שונה לנושא הזה.

אבל ייתכן שאני טועה. ייתכן שאנחנו יכולים לעשות פה דבר מה חיובי. לפי דעתי,

אילו היינו מביאים מלכתחילה רק את הסעיפים האלה, היינו מסכימים שמדובר במעשה

חקיקה מקיף ומשמעותי ביותר, ההזדמנות להעביר את זה קיימת היום, ייתכן שלאחר

הבחירות אפילו את הסעיפים האלה אי אפשר יהיה להעביר אם נתחיל מסלול חקיקה חדש.

אנחנו צריכים לשאול מה עדיף בעינינו. זו השאלה שאני מציג לוועדה, וזאת

הסיבה שגיבשתי את אשר גיבשתי. אני ביקשתי מגברת מלחי שתסקור את הסעיפים האלה

בתמציתיות ובמחירו, כדי שתהיה לחברי הוועדה איזושהי ראייה כוללת, במה מדובר.

אפשר להוסיף לזה הצעות, אפשר להוריד דברים - אבל זה המבנה הכולל.

ר' מלחי;

עשיתי חלוקה טכנית של הסעיפים שניתן לקבל אותם גם כשאין בחירה ישירה לראש

הממשלה, לפי שלושה נושאים. הנושא הראשון הוא חיזוק מעמדו של ראש הממשלה וחיזוק

יציבות הממשלה; הנושא השני - חיזוק מעמדה של הכנסת כנגד מעמדו של ראש הממשלה;

והנושא השלישי - שיפור כללי בדרך עבודת הממשלה ובהרכבה.

לנושא הראשון יש שני סעיפים - 19 ו-21, שמדברים על התפזרות הכנסת עקב

הבעת אי אמון לראש הממשלה, וסעיף 20, שמדבר על התפזרות הכנסת עקב אי אישור של

תקציב המדינה. בשני המקרים מדובר על זה שהכנסת מתפזרת עקב כך. סעיף 22 מאפשר

פיזור הכנסת על ידי ראש הממשלה. סעיף 23, התפזרות הכנסת עקב התפטרותו של ראש

הממשלה.

הי ו"ר אי לי ן;

אני מציע שכל אחד משני המחנות יתייחס לחוק הזה כאילו שהוא ניצח בבחירות

הבאות; לא כאילו שהוא רוצה להפיל את הממשלה, אלא כאילו שהוא ניצה והוא רוצה

ממשלה חזקה י ותר.

אי אבוחצירה;

אני מציע גם שכל מפלגה תסתכל על החוק כאילו הפסידה בבחירות. אם היא ניצחה

בבחירות היא תעשה את החוק הזה.
הי ו"ר אי לי ן
חייבת להיות איזושהי נקודת מוצא משותפת. אני רוצה להאמין שאנחנו אומרים

שמיום שנעשו בחירות, ונפלה הכרעה בעם, והוקמה ממשלה בישראל, רוצים לתת לה

אפשרות לתפקד ביציבות יחסית ארבע שנים.



ר' מלחי;

סעיף 25 קובע הוראות מיוחדות לעניין נוחל חקירתו וחגשת כתב אישום נגד ראש

הממשלח. סעיף 39 מחזק את סמכויותיו של ראש הממשלה בתוך הממשלה; הוא מדבר על

תפקוד הממשלה בדרך שנותנת יותר סמכויות לראש הממשלה.

סעיפים שנוגעים למעמד הכנסת. סעיף 26 מדבר על הסמכות להעביר את ראש

הממשלה מתפקידו מחמת עבירה, בלי שזה יגרור את פיזור הכנסת, ברוב של 61 חברי

כנסת. סעיף 27 - סמכות להעביר את ראש הממשלה מתפקידו שלא מחמת עבירה ברוב של

80, בלי שזה יגרור פיזור הכנסת. סעיף 35(ג) - סמכות לכנסת לפטר שר בודד,

סעיפים שמשפרים את עבודת הכנסת. סעיף 16 - כשירות שרים; יש התייחסות

מיוחדת לשר שעבר עבירה שיש עמה קלון. סעיף 29 וסעיף 30 - מילוי מקומו של ראש

ממשלה כשנבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, וקביעה שאם במשך 100 ימים רצופים

הוא נעדר מתפקידו, יראו את זה כאילו נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו, עם כל

המסקנות שנובעות מכך. סעיף 33 קובע מינימום של שרים ומקסימום של שרים - 8 ו-

18. סעיף 37 - סגני שרים; מדובר על מקסימום של 6. סעיף 43 - ייחוד תפקידים; זו

ההוראה העקרונית שבה התקבלה ההסתייגות של חברת-הכנסת אלוני, שקובעת שחבר כנסת

צריך להקדיש את כל מרצו וזמנו לפעילותו.

שלושה סעיפים שנוגעים לחקיקת משנה - אחד, הסמכות של הממשלה להתקין תקנות,

סעיף 47

שי אלוני;

לכל שר יש סמכות.

הי ו"ר אי לי ן;

כל הסעיפים האלה מוסיפים על החוק הקיים היום. לא הכנסנו דברים שהם חזרה

על מה שקיים.
ר י מלחי
אלה סעיפים שאילו היה חוק יסוד חקיקה מקומם היה שם. סעיף 48 מדבר על

פיקוח של הכנסת על חקיקת המשנה. סעיף 52 קובע את היחסים בין הממשלה וועדות

הכנסת, חובת העברת מידע, חובת ראש הממשלה להופיע כאשר מדובר בעניין שנוגע

בתפקידו. סעיף 49 - מצב חירום; מדובר בעיקר על הגבלת אורך התקופת ופקיעת מצב

החירום אוטומטית, ותקנות שעת חירום, חובת הממשלה לדווח לכנסת; סעיף 51 -

הכרזת מלחמה. יש עוד סעיף כללי, שלא נוגע לעבודת הממשלה אלא נוגע לכנסת, הוא

סעיף 57, שמדבר על הוראות מיוחדות לעניין הארכת תקופת כהונתה של הכנסת.
שי ג וברמן
אני מבקש להביע את דעתי לגבי הפירוש המשפטי שנראה בעיני הנכון לסעיף 127

לתקנון. לעניות דעתי, סעיף 127 אינו מסמיך ביטול של החלטות במליאה. ביטול

החלטות של המליאה יכול להיעשות רק על ידי המליאה עצמה, שיכולה לבטל ביטול

מפורש.
חי קו רפ ו
בהחלטה להחזיר את זה לוועדה היא ביטלה.



שי גוברמן;

הועלה פירוש כזה.

יצחק לוי;

אם לא, אין הבדל בין 127 ל-130.
שי גוברמן
דווקא סעיף 130 מראה עד כמה קנאית הכנסת לההלטותיה. כאשר מתקבלת

הסתייגות, אני מבין לפי 130, שמותר לעשות בעקבות קבלת ההסתייגות רק אותם

שינויי נוסח המחויבים בעקבות ההסתייגות. ללמד שהחלטה של הכנסת יש לכבד אותה

כלשונה וככתבה.

ר י מלחי;

אבל זה לא נאמר בסעיף 127.

שי גוברמן;

אם רוצים לשנות החלטות של מליאת הכנסת בקריאה השנייה, כי אז צריך לתקן את

תקנון הכנסת. את סעיף 127 יש לקרוא לפי הרצף שהוא נמצא בו. אמנם חבר-הכנסת שחל

טען בדיון שהכוונה היא לדון לפני ההצבעה, אבל עם כל הכבוד נראה לי שהדיון כולל

גם הצבעות. היה נוהג והוא קיים עד היום, שאם מצביעים תוך כדי דיון והנמקות, לא

תמיד נעשות ההנמקות וההצבעות בנפרד. לכן הדיון יכול להיות משולב.

חי קורפו;

מה משמעות המלים בכל שלב שהוא.

שי גוברמן;

בכל שלב שהוא, אני מקבל. אבל החלטה שנתקבלה, היא החלטה.

היו"ר אי לי ן;

אנחנו לא נדרשים לסוגיה הזאת, כי בסופו של דבר מה שנייצר כאן יעלה

למליאה, והמליאה תצביע אם היא מקבלת או לא מקבלת את החוק, וממילא יבוא אישור

המליאה לדברים האלה. לא הייתי רוצה שנמשיך את הוויכוח בנושא של סעיף 127. קודם

כל נראה מה נוציא מתחת ידינו. בסופו של דבר המליאה היא שתצביע.

אי רובינשטיין;

אני קורא את רצון הכנסת כך; יש הסכמה על העיקרון, ויש רצון לחזק את סמכות

הכנסת. זו ההצבעה, ואני מקבל את ההצבעה הזאת. אני מוכן לחיות איתה, מה גם שזו

היתה עמדתי במהלך הדיונים. יש כמובן סעיף אחד או שניים שצריך להבהיר את

הסתירות הפנימיות שבו, אבל זה דבר שלא מונע את קבלת החוק כפי שהוא התקבל

בכנסת. כך אני מפרש את רצון הכנסת וכך צריך להביא את זה למליאה.

היו"ר אי לי ן;

לקבל את החוק עם ההסתייגויות?



אי רובינשטיין;

אמרתי - יש הסתייגות אחת או שתיים שצריך לתקן אותן.
הי ו"ר אי לי ן
מה פירוש לתקן? לשנות את ההלטות המליאה?

אי רובינשטיין;

כן. למשל, התיקון שנתקבל לגבי הצגת ממשלה. שורת ההידון מחייבת שזה יהיה

לפהות כדין הצבעת אי אמון.

עי לנדאו;

מדוע?

אי רובינשטיין;

ראש ממשלה נבחר, הוא מציג את ממשלתו. השרים לא נבחרים על ידי הכנסת. זה

ודאי אקט שהוא לפהות שווה ערך לכך שהכנסת, לאהר שמכהנת ממשלה, רוצה שהיא תפסיק

לכהן. לפי דעתי כאן צריך להבהיר את העניין שדין דבר כזה הוא כדין הצבעת אי

אמון. דבר שני, הבעיה של סעיף 19(ב}, שוודאי שביטולו לא עולה בקנה אחד עם סעיף

21 כפי שהוא היום. אלה שני הדברים היחידים שצריך לתקן.

ההצעה של היושב ראש, יש בה סעיפים שלדעתי בכלל לא מתיישבים עם השיטה

הקיימת, הם נועדו ליצור בלמים כאשר יש כוח בידי ראש הממשלה. שימת הבלמים האלה

בשיטה הקיימת לא מתאימה, ואם נדון בזה, אצביע על דבר דבר.

שי אלוני;

אני מתנגדת לטכניקה שהובאה לפנינו. בלי להיכנס למשמעות של סעיף 127. אני

חושבת ש-127 מחזיר אותנו למצב שהיה להכנה לקריאה שנייה ולקריאה שלישית. הוא

מתייחס לחוק מאוד מסוים, ומאפשר לנו לשנות בסעיפים את הדברים שהובאו

הסתייגויות וכו'. אבל אי אפשר להביא חוק אחר במקום החוק שאנחנו החזרנו לוועדה.

אנהנו החזרנו לוועדה חוק מאוד מסוים, שהלוז שלו הוא בחירה ישירה של ראש ממשלה.

הי וייר אי לי ן;

אבל אפשר לבצע את ההפרדה.
שי אלוני
הלוז של החוק שבו דנו הוא בחירה ישירה של ראש ממשלה, בהצעה להפרדה אתה

מביא תיקון לחוק יסוד; הממשלה הקיים היום, שאיננו עונה על הבעיה המרכזית שאותה

הצעה רצתה להביא, והוא העניין של איך מרכיבים ממשלה; המשא ומתן על כל הגינונים

שלו. זה היה הלוז. עברתי על הסעיפים האלה - חלקם אפשר להביא אותם כתיקון,

חלקם אפשר שלא להביא אותם, ולחלקם אתנגד בכל תוקף, כי הם בכלל שייכים למערכת

אחרת. אני רק חושבת שאין לנו סמכות לעשות את זה.

אומרים; מתוך הערכה לעבודה שנעשתה, בואו נעשה משהו. אפשר להביא הצעת חוק,

לוועדה הזאת יש סמכות להביא חוקי יסוד, ומי שיש לו סמכות להביא חוקי יסוד, יש

לו גם סמכות להביא תיקונים לחוקי יסוד. עם הניסיון שהיה לנו, אנהנו יכולים

אולי, אם אנחנו רוצים, להביא תיקון חוק יסוד; הממשלה שקיים היום. מה שמובא כאן



במבנה שלו איננו בא לענות על מה שהתכוון החוק ההוא לענות, וגם לפי סעיף 127,

שאני סבורה, בניגוד למר- גוברמן, שמותר לנו לשנות את הסעיפים, הייב להיות החוק

של בחירה ישירה של ראש הממשלה, ולא חוק אחר.

אנהנו צריכים להחליט אחת מהשתיים. אם אתה סבור שבכנסת הזאת אי אפשר

להעביר את ההוק שהכנסת החזירה לפי 127 לוועדה, אם אינך מפצל את זה, בכנסת הבאה

יכול להול על זה חוק הרציפות, והכנסת הבאה תדון בו כפי שהיא רוצה.

אי רובינשטיין;

או להחזיר למליאה.
ש' אלוני
אני הולכת לשיטתו של היושב ראש. שמענו פה דברים; צריך להקשיב להם - נאמר

שאין סיכוי להעביר בכנסת הזאת את החוק הזה כמו שהוא היום; ואנחנו עומדים ערב

בחירות ומשבר. נשאלת השאלה - לעשות פיצול ולהביא חוק שהוא לגמרי אחר, ואני

חושבת שאין לנו סמכות לעשות את זה, אלא לשאוב מהניסיון ולהביא חוק אחר, או

להשאיר את הדבר הזה, ואם אנחנו עכשיו לא מסוגלים להחזיר אותו למליאה, להשאיר

אותו כמו שהוא, והכנסת הבאה יכולה להחיל עליו רציפות ולדון בו.

אני מזהירה מאוד מהשימוש - וזה לא מכוון לוועדת ההוקה, חוק המשפט - במספר
תיקונים בהוק יסוד
הממשלה הקיים היום, שלא עונה על הבעיה המרכזית, ולעשות

כאילו אנחנו מביאים שינוי בממשל. הנקודה שבערה, וכאבה, והאיצה בכל המערכת

לפעול איננה באה כאן לכלל ביטוי לטוב או לרע.

מי גפני;

נכון נהג יושב ראש הוועדה בכך שהוא ביקש מהכנסת אישור להחזיר לוועדה לפי

סעיף 127, ונכון אולי גם היום, בהצעה שהוא מגיש כאן, לפחות לדיון, בלי להתייחס

לפרטים. ביסוד הדברים עמד דבר פשוט מאוד; לא עמדה השאלה איך בוחרים טכנית את

ראש הממשלה, אלא מאחורי העניין הזה עמדה מגמה מאוד ברורה וחד-משמעית, שראש

הממשלה לא רק ייבחר בבחירה ישירה, אלא שאכן הוא יהיה נבחר העם, ויוכל לתפקד

ללא המגבלות שיש לו היום מבחינת הרוב הפרלמנטרי. המשמעויות העיקריות של זה היו

שהוא נבחר בבחירה ישירה, אבל שהכנסת לא יכולה להוריד אותו מכהונתו, להביע בו

אי אמון בלי שהיא מתפזרת וכו'.

בעת הדיון הממושך בקריאה שנייה התברר שהכנסת חצויה. היה רוב של קול אחד

לכאן או לכאן בנושא עצמו של הבחירה הישירה של ראש הממשלה, והתקבלו הסתייגויות

שסותרות מיניה וביה. התקבלה הסתייגות בסעיף 19(א) ו-(ב), והתקבל סעיף 21. בעצם

זה תרתי דסתרי, שנובע מכך, שהכנסת, ואם אנחנו מתרגמים את זה לרצון העם, העם

חצוי בעניין של כל כוונת המחוקק בבחירה ישירה לראש ממשלה, לא רק באקט הטכני.

דעתי האישית, בלי להתייחס לגופם של דברים, היא שחוק יסוד; הממשלה, שמהווה

שינוי רדיקלי בכל צורת הבחירה ושיטת הממשל, לא מן התבונה להעביר אותו על חודו

של קול, כאשר העם חצוי, לא מבחינה משפטית, לא מבהינה ציבורית ולא מבחינה

מוסרית. אני גם לא חושב שמבחינה פרטקית נכון לעשות כך, מכיוון שאם הוועדה תקבל

החלטה חד-משמעית והיא תביא את זה לכנסת, שוב נהיה עדים למחזות שלא מוסיפים

כבוד בניסיון לקנות,במרכאות כפולות ומכופלות, קול מהמחנה התומך בחוק הנוכחי

ולהעביר אותו למחנה שמתנגד לחוק הנוכחי, או להיפך.

אני סבור שתפקיד הוועדה הוא לדון בסעיפים, לא במכלול העניין. מכיוון שזה

לא דבר שאפשר לעשות אותו היום. לעשות שינויים שהם מקובלים לפחות על רובה של

הכנסת, לא על חודו של קול. אפילו אם יש מיעוט שמתנגד, שיהיה רוב שיסכים על



הסעיפים שבהם באמת יש שינוי, ללכת על שינוי רדיקלי לאחר שהכנסת החליטה את מה

שהיא החליטה, בצורה שלא הוסיפה כבוד, אני לא חושב שזו כוונת הכנסת, זה לא רצון

העם, ולכן הוועדה לא צריכה להתייחס לעניין הזה. אני חושב שזו הכוונה של סעיף

127, לא מהבחינה המשפטית, אינני משפטן, אלא מהבחינה הציבורית.

היו"ר אי לי ן;

דעתי היא שהחלטה של מליאת הכנסת כולה לפי סעיף 127 מחזירה אותנו לדיון

בחוק הזה להכנתו לקריאה שנייה ושלישית בשני הבדלים חשובים. הבדל אחד הוא,

שבעצם הוועדה כבר קיימה דיונים רבים בנושא הזה, והיא לא בוראת דבר מראשיתו,

אלא בודקת דבר שהיא הכינה ועוברת עליו, מחליטה איפה לדון מחדש ואיפה לא לדון

מחדש. הבדל שני הוא שיש לנו גם חומר שמשקף את דעתה של המליאה בסעיפים מרכזיים

בחוק הזה, וזה יכול לשמש בשבילנו חומר מדריך.

דבר נוסף, לפי דעתי יש לוועדה סמכות לחלק את החוק הזה לשניים. סעיף 121

לתקנון נותן סמכות לפצל חוק, אם החלוקה היא הגיונית ואמיתית. אבל הדבר הזה

דורש את אישורה של מליאת הכנסת.

בשלב זה אני מבקש לנעול את הישיבה.

חי קורפו;

אני מבקש להעיר למר גוברמן, אם הגישה שלך היא הגישה הנכונה, הרי ב-127

צריכה היתה להיות דיפרנציאציה בין המצב שבו מקבלת הוועדה את בקשת היושב ראש

לפני שהיא ניגשת להצבעות, ובין המצב לאחר שהיא ניגשה להצבעות.

היו"ר אי לי ן;

תודה רבה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:45}

קוד המקור של הנתונים