ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/01/1992

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 14), התשנ"ב-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 328

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ב' בשבט התשנ"ב (7 בינואר 1992), שעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; יצחק לוי - מ"מ היו"ר

י' ביילין

מי וירשובסקי

מ' שחל

מוזמנים; ח' הלברייך - משרד המשפטים

תי פנחסוביץ - " "

נ' פלקוביץ - משרד הבינוי והשיכון

נ' וייל - לשכת עורכי הדין

יועצת משפטית; ר' מלחי

מיזכירת הוועדה; די ואג

קצרנית; מי טבעון
סדר-היום
הצעת חוק המקרקעין (תיקון מסי 14), התשנ"ב-1991.
היו"ר יצחק לוי
בוקר טוב. אני פותח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס'

14), התשנ"ב-1991. לפי הפרוטוקול של הישיבה הקודמת נשאלו כאן כמה שאלות וסוגיות

נוספות. אני מציע שלא נעסוק בהן כרגע, אלא נתקדם בחוק, וננסה לגמור את החוק

המוצע. לאחר מכן נעבור לשאלות הנוספות, ונראה אם אפשר לשלב אותן בחוק או לא. כבר

שמענו סקירה על החוק ועכשיו נעבור ונראה אם יש לנו הערות.

"תיקון סעיף 58. 1. בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן - החוק העיקרי), האמור

בסעיף 58 יסומן (א) ואחריו יבוא: '(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא יהיה בעל

דירה חייב, בשל חלק מסוים של הרכוש המשותף שהוצמד לדירתו או בשל חלק חיצוני

לדירה, המהווים וחלק מהדירה לפי רישומה, בהשתתפות בהוצאות הדרושות לחימום מים או

להסקה ולהחזקה התקינה של המערכת המרכזית לחימום מים או להסקה, אם החלק האמור אינו

מחובר למערכת המרכזית לחימום כאמור אלא אם כן נקבע בתקנון ארורתי."

חי הלברייך;

סעיף 58 הוא הסעיף שדן בחלוקת ההוצאות בין בעלי דירות בבית משותף. המודד על

פי סעיף 58 הוא המודד של החלקים ברכוש המשותף, ועל פיו מתחלקות כל ההוצאות, אלא

אם כן נקבע אחרת בתקנון המוסכם, התקנון הסטנדרטי - בעלי הדירות כולם, בהסכמה פה

אחד, יכולים להחליט. סברנו שיש מקום לתקן את החוק לגבי החלקים שהם חלק מהדירה אם

בהצמדה אם בצורה אחרת, כמו למשל שיש רישום של דירה פלוס מרוסן או דירה פלוס גג,

שאין להם יכולת בכלל ליהנות ממהסקה.
היו"ר יצחק לוי
אלו תוספות שנוספו מאוחר י והנר, איורי שההסקה המרכזית הותקנה?

ח' הלברייך;

לאו דווקא, כמו שהסברתי בפעם הקודמת יש שני סעיפים של הפיכת החלק החיצוני

לחלק מהדירה, אחד בצורה של הצמדתו על ידי הפיכתו מרכוש משותף לחלק מהדירה עצמה,

ואחד על ידי הפיכתו של גג פתוח, למשל, שאין לו שום יכולת להשתמש בהסקה, כחלק

מהדירה על ידי רישומו כדירה פלוס גג, ולאו דווקא בדרך של הצמדה. כי לא רואים בגג

הזה מלכתחילה רכוש משותף שיש צורך להצמידו, אלא חלק מהדירה. אבל זה עדיין חלק

חיצוני לדירה שמחובר לדירה הן ברישום והן על פי החוק ואיננו יכול ליהנות מהחימום.

אמרנו שיש מקום שאותם דיירים שיש להם גינה גדולה או חניה גדולה או אפילו קטנה,

ישלמו רק לפי שטח הדירה עצמה. נראה לנו שבעניין הסקה יש לסטות מהכלל הנוהג של

חלקים ברכוש המשותף - - -

היו"ר יצחק לוי;

כי אותו חלק לא נהנה מההסקה.

חי הלברייך;

הוא גם לא יכול ליהנות.

ר' מלחי;

האם רק הסקה?

חי הלברייך;

זה הנושא הנוסף.
היו"ר יצחק לוי
אין הערות לסעיף?

מ' וירשובסקי;

לא, הסעיף נראה לי.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו עוברים לסעיף 2. "החלפת סעיף 59 . במקום סעיף 59 לחוק העיקרי יבוא: 59.

(א) מקום שבית משותף מורכב ממבנים אחדים או מאגפים אחדים אשר לכל אחד מהם כניסה

נפרדת או מתקנים נפרדים (להלן - בית מורכב) ובעלי הדירות קבעו בתקנון כי הרכוש

המשותף, כולו או חלק ממנו, שבתחומי כל מבנה או אגף, החזקתו וניהולו יהיו נפרדים,

תחול חובת ההשתתפות בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף כאמור, על בעלי

הדירות שבאותו מבנה או אגף בלבד; בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון שיקיימו אסיפה

כללית ונציגות נפרדת לגבי אותו מבנה או אגף. (ב) באיו קביעה בתקנון כאמור בסעיף

קטן (א), רשאי המפקח להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א), אם נוכח

שנסיבות העניין מצדיקות לעשות כן". מה היה 59 הקודם שאותו אנחנו באים להחליף?

חי הלברייך;

בסעיף 59 המוצע יש שני דברים. איוד, שינוי הפן הקנייני שקיים היום בסעיף 59.

סעיף 59 להוק המקרקעין הקיים קובע שאנחנו מצמידים את אותו חלק לאגף נפרד בבית.

בסעיף 59 המוצע אנחנו מדברים רק על ניהול הבית - איך מנהלים, הוצאות ההחזקה,

הנציגויות הנפרדות וכל השאר. השינוי הנוסף הוא ש-59 הקיים נותן את האפשרות להפריד

בית משותף שמורכב ממבנים אהודים רק בתקנון. אין שום אפשרות שלמפקח יהיה שיקול דעת,

או שיהיו נסיבות כאלה שהמפקח יוכל להחליט שהפרדת האגפים יכולה להתקיים בלי שתהיה

לכך הוראה מפורשת בוזקנון המוסכם. סברנו שיש צורך בכך, מאיור שיש הרבה מאוד בתים

שלמעשה מתנהלים כך היום, אבל אם יש אדם שמסרב להכיר באותו ניהול, ידו על העליונה.

ר' מלחי;

החוק לצידו.
חי הלברייך
חשבנו שיש צורך לשנות את ההוראה הזאת, באופן שתינתן למפקח, שהוא הסמכו ת

השיפוטית בנושא הזה, אפשרות לקבוע עד שאין הוראה בוזקנון מוסכם.
ר' מלחי
בנושא הזה היו לנו הרבה מאוד פניות, ויש בזה הרבה אי צדק. יש גם פסק דין

בעניין.
היו"ר יצחק לוי
אי צדק במצב הקיים. כלומר, האי צדק מתוקן.
ר י מלחי
האי צדק בא על תיקונו והוועדה מזמן ביקשה שהדבר הזה יתוקן.



נ' וייל;

לא ברור לי מדוע המירו את הסעיף הקודם בסעיף הזה, ולא הוסיפו את ההערה. יש

שני מצבים אפשריים - האחד, שאכן מצמידים חלק מהרכוש המשותף לאגף אחד, ואז יכול

להתקיים המצב שחיה קיים קודם, שאיפשר במקרה הזה להפריד את ההוצאות. יש מקרים שלא

מצמידים את הרכוש, אבל קובעים שהניהול יהיה נפרד. לפי דעתי, איו טעם להמיר את

ההוראה האחת בשנייה, אלא אפשר היה להוסיף את ההוראה החדשה כאלטרנטיבה נוספת למצב

הקודם. בסעיף המקורי בחוק כתוב כך: "מקום שבית משותף מורכב ממבנים אחידים או

מאגפים אחדים שלכל אחד מהם כניסה נפרדת או מתקנים נפרדים" - עד כאן הסיטואציה

אותה סיטואציה - "ובעלי הדירות קבעו בתקנון כי הרכוש המשותף או חלק ממנו שבתחומי

כל מבנה או אגף יחיה צמוד לדירות שבאותו מבנה או אגף בלבד, תחול חובת ההשתתפות

בהוצאות ההחזקה והניהול של הרכוש המשותף, שהוצמד כנ"ל, על בעלי הדירות שבאותו

מבנה או אגף". אם באמת יש הצמדה, וזאת אפשרות, ההוראה במקומה. בא המחוקק, ומציע

הצעה להחליף את הסעיף הזה בסעיף שאומר כך: "מקום שבית משותף ..." - מה ביו לביו?

שני המצבים האלה, כל אחד מהם בנפרד ושניהם בירוד מצדיקים אותו פתרון. לכו אני

הושבת שבמקום להחליף את הסעיף האחד בשני, צריך להוסיף את האלטרנטיבה, שאו שקבעו

שהרכוש יהיה צמוד - יולקו, או שניהולו. בשני המקרים ונהיה אופציה לפטור את יתר בעלי

הדירות באגפים האחרים מהוצאות הניהול - - -

היו"ר יצחק לוי;

גם אופציה של המפקח.

נ' וייל;

כו. הפתרון שהמפקח יוכל להתערב ולהרוליט היא אופציה טובה לשני המקרים. לי לא

ברור מדוע החליפו את הסעיף הקודם, שדיבר על הצמדת רכוש בלבד, בסעיף שמדבר על

ניהול הרכוש. אני אומרת שבשני המקרים באותה מידה רצוי להחיל אותו פתרון. עמדת

הלשכה שלנו היא שצריך להוסיף את המקרה הנוסף שעכשיו דנה בו הצעת החוק כמקרה הנוסף

לסעיף הקיים, ולא לבטל את הסעיף הקיים.

מ' שחל;

עמדתי כעמדת נציגת לשכת עורכי הדין. אני לא רואה סיבה מדוע לבטל את האפשרות

הקיימת, כשיש רכוש משותף בבתים נפרדים, שבהם ניתן יהיה להצמיד אותם. יש שתי

סוגיות. אפשרות שארגה מצמיד את הרכוש המשותף לאגף או למבנה הנפרד, ואז כל צד נושא

בהוצאות של הרכוש המוצמד אליו, ובהצעה הקיימת אומרים - גם אם הרכוש המשותף רשום

כרכוש משותף לא על אגף נפרד או מבנה נפרד, אלא רכוש משותף כולל, הניהול יכול

להיות נפרד, ובלבד שיסכימו ויקבלו החלטה בתקנון. במקרה כזה לדעתי זו השלמה ולא

במקום.

מה שאותי מדאיג הוא המצב שעלול להיווצר, שבו יש החלטה על חלוקת הרכוש,

הצמדתו, או במקרה של התיקון, עוד יותר חריף, שאגף אחד אומר: אנחנו נפרדים, אנחנו

מטפלים בניהול של הרכוש הנוגע לאגף שלנו; ויישארו שטחים שלא שייכים לאף אחד

מהאגפים האלה, והם רכוש משותף של הכל וההשטחים האלה לא יהיו מוחזקים על ידי אף

אחד. הסיטואציה שהביאה לתיקון בחוק היא בעיקר הבעיה שחלק גדול מהרכוש לא רשום,

איו אפשרות לבצע את הרישומים האלה, ואתה אומר: יש בלוקים כאלה גדולים, יש לכל אחד

כניסה נפרדת, במקום שהכל יהיה מוזנח, כל אחד יטפל בחלק שלו. זה יכול להביא לגינות

מסוגים שונים, למעקות - - -
היו"ר יצחק לוי
יותר טוב מאשר הזנחה.
מ' שחל
נכון. אנחנו לא צרפת. בצרפת אפשר היה לקבל החלטה שמחייבת את הכל, גם

על הצורה החיצונית.

מדאיג אותי שעלולים להיווצר שטחים שלא יהיו שייכים, ואגף הנפרד לא יקבל על

עצמו את הניהול, גם אם כל האגפים מסכימים. נניח שבלוק גדול יש בו ארבע כניסות, כל

כניסה התארגנה בנפרד וכל אחד מנהל לו את החלק שלו, ונשאר באמצע איזשהו רכוש שלא

שייך לכאן ולא שייך לכאן. לכן חשבתי להוסיף משהו כמו "ובלבד שאם יש רכוש שלא חולק

כחלק ממנו, הרכוש הזה יהיו חייבים כולם להחזיק אותו, או לקבוע מה גורלו" - משהו

צריך להיקבע.

ר י מלחי;

זה נכון ברוב המקרים; האם זה נכון בכל המקרים? הדבר הקובע הוא החזקה וניהול.
בתור שאלה אני נותנת דוגמא
יש גג גדול צמוד לדירה מסוימת, מפני שהכניסה אל הגג

היא רק דרך הדירה הזאת, ומפני שזה יפגע בפרטיות של הדיירים אם לשכנים אחרים תהיה

גישה ואין שום צורך שתהיה גישה, לעומת זה, אין סיבה שבתקנון ובנוהל של השכנים לא

תהיה החזקתו של הגג הזה, שהוא של כל הבניין, על כל הבניין. למה היא צריכה להיות

בהכרח דווקא על אותו דייר, שאולי לא מעוניין בכל הגג, אלא הוא צמוד לו מפני שהוא

צמוד לדירה שלו? אני שואלת אם יש מצבים שדורשים את ההפרדה הזאת.

ח' הלברייך;

אלה שני דברים שונים לחלוטין.

הי ו "ר יציק לוי;

את צריכה להשיב על כמה דברים. התשובה הראשונה צריכה להיות מדוע לבטל את הסעיף

הקודם ולא להוסיף עליו מה שצריך להוסיף עליו, גם לגבי האגפים וגם לגבי סמכותו של

המפקח. הרי בסעיף החדש יש צמצום של הסעיף הקודם. דבר שני, לגבי מה שאמר חבר-הכנסת

שחל, האם במקרה כזה יצטרכו או המפקח או הדיירים לקבוע מראש שאם נשארים שטחים או

חלקים משותפים שלא מתחלקים לאגפים, שתהיה הוראה מפורשת שהעניינים יוסדרו בד בבד -

עם הסדרת הניהול וההחזקה של האגפים תהיה גם הסדרת החלקים המשותפים שנשארו

משותפים, בין אם בהסכמה בין אם בהוראת המפקח.
חי הלברייך
לגבי ההערה הראשונה. אני לא חושבת שהאופציה של ההצמדה לא קיימת היום.

האופציה הזאת קיימת בסעיף ההצמדה הכללי שקיים בחוק, לכן אין צורך להביא את זה

במפורש. יש סעיף כללי, סעיף 62 לחוק, שקובע את האופציה של הצמדת רכוש משותף

לדירות. זה הפן הקנייני של הסעיף הקודם, שנראה לי שהוא איננו נהוץ בסעיף שמדבר על

ניהול והחזקה.

היו"ר יצחק לוי;

למה סעיף 59 היה נחוץ עד היום?
מ' שחל
בניסוח אחר הייתי אומר - הרי המצב היום אומר הצמדה. אם באמת היו מצמידים, כפי

שאת אומרת שאין בעיה, לא היה צורך ב-59. אתם אומרים: לא כולם הצמידו, לכן אנחנו

אומרים - יהיה ניהול משותף, בלי ההצמדה.
נ' וייל
סעיף 62 לא רלוונטי לעניין הזה.

הי הלברייך;

סעיף 62 מדבר על תקנון מוסכם, ועל האפשרות להצמיד רכוש משותף לדירה בבית או

לדירות בבית. משהוצמד חלק מהרכוש המשותף לדירה או לדירות בדירות בבית, דינו כדין

הדירה שאליה הוא הוצמד. לכן ברור שאס יש לך רכוש פרטי אני לא צריכה לשאת בהוצאות

על הרכוש הפרטי שלך. זאת תשובה פשוטה ואין צורך להכביר מלים. אותו הדבר לגבי אותו

גג שהוא בבעלותך - לא רצית אותו, אל תצמיד אותו לדירתך, אבל אם הוא צמוד לדירתך,

דינו כדין הדירה, והוא רכושך הפרטי. רכוש פרטי שלי, אני נושאת בהוצאות ההחזקה

שלו, ולא אף אהד אהר. אם אני רוצה שמישהו אחר יישא בהוצאות, אני כותבת במפורש

בתקנון, וגם אז אני לא בטוחה אם בתקנון המקום לקבוע שההוצאות של הרכוש הפרטי שלי

מישהו אהר י ישא בו.

אותו הדבר לגבי ההצמדה למבנים. בעצם לוקחים רכוש משותף ומצמידים אותו לא

לדירה אחת, אלא למספר דירות בבית. דהיינו, הרכוש המשותף, שקודם היה של כל בעלי

הדירות של כל האגפים, היום יהיה מחולק באופן שרק בניין אחד בן שש קומות, לאותם

שותפים נהיה רכוש צמוד.

היו"ר יציק לוי;

את עונה לנו על הצמדה לדירה ארזת. סעיף 59 הנוכחי מדבר גם על הצמדה למספר

דירות.

ח י הלבר י יך;

זה אותו הדבר.

יצחק לוי;

יש כאן מבנה אחר לגמרי בניהול הדברים. צריך לקבוע בחוק שבמקרה שיש הצמדה

למספר דירות, הניהול יהיה משותף לכל אותם בעלי דירות, והם יכולים לעשות הנהלה

משותפת לאותן דירות, וכדומה. אני חושב שלא נכון יהיה לבטל את האפשרות של ההצמדה.

ני וייל;

אני רוצה להביא דוגמה מהחיים. כשמדברים על גג צמוד, יש חלק ממנו שנמצאים שם

מתקנים של הבית המשותף, של כל הדיירים. לפעמים יש גג פנוי, שהוא עניינו של בעל

הדירה בלבד. אבל יש גגות שיש עליהם מתקנים של מערכות סולריות ואנטנות, וגם מקרים

כאלה קובעים שההחזקה של הרכוש, למרות שהוא צמוד, כל עוד נמצאים שם מתקנים, וזהיה

משותפת לכל בעלי הדירות. יש הרבה אפשרויות.

יש עוד נימוק אחד מדוע לא לבטל את הסעיף הזה. נניח שהעניין מגיע לערכאה

שיפוטית, העובדה שבעבר היה נוסח מסוים שבוטל, ונתפרש כאילו שלילת האפשרות. זו אחת

הדרכים לפרשנות חוק, להשוות את מצב קודם למצב הדש.

היו"ר יצחק לוי;

כיוון שמשרד המשפטים לא מביע התנגדות להצעתנו שסעיף 59 יישאר, אני מציע
שנחליט פך
אנחנו משאירים את סעיף 59 הקודם, ונשלב את 59(א) ב-59. בתוספת סעיף

קטן (ב), של 59 המקוצר, שיהיה (ג) של החוק.
חי הלברייך
כשהסברנו את סעיף 59. כשהוספנו את (ב), התכוונו במפורש לזה שהמפקח יוכל לקבוע

לענין הניהול. מאחי- שזה לא סעיף קנייני אלא סעיף ניהולי, המפקח יכול להתערב.

בסעיף קנייני נראה לי - - -
היו"ר יצחק לוי
אנחנו לא מדברים על סעיף קנייני.

חי הלברייך;

אם אנחנו משאירים את סעיף קטו (ב) והופכים אותו ל-(ג) - להפעיל את זה רק

לסעיף של הניהול.
היו"ר יצחק לוי
ברור. זה ענייו של ניסוח. אנחנו מחליטים שסעיף 59(א) ישולב בסעיף 59.

ומוסיפים את האפשרות של סמכות המפקה להורות על דרך הניהול של הדברים. אתם תראו

אם צריך לחלק מה שיהיה עכשיו 59 המורחב לסעיפים קטנים. אני מבקש להביא את הניסוח

לוועדה, שנראה אותו.

מ' שחל;

אני רוצה להמחיש את זה בדוגמא קיימת. יש מבנים רבים שבהם ניתן יהיה להגיע

להחזקה ולניהול נפרדים על בסיס של כניסות. לעומת זאת, יש להם חניה משותפת לכל

האגפים ביחד. גם אם יצמידו חניון לכל דירה, עדיין הכניסה לחניון, הטיפול בחניון

כולו, הם בעיה של כל הדיירים, של כל האגפים, לא רק של חלק. מה יקרה אם אומרים -

אנחנו מנהלים רק את השטח שלנו? לדוגמא, יש מבנים מדורגים, כל מפלס יטפל בבעיות

שלו. הגיוני מאוד. אבל יש לכל המפלסים ירוד דבר משותף, וזה החניון המשותף שמכיל

50 או 100 כלי רבב. זה קיים. במבנים רבי קומות הבעיה הזאת שכיחה ביותר. מלבד

ההפרדה של האגפים, יש רמשותף ששייך לכולם. לכן אני מציע להוסיף, בשאלת הניהול,

שאם נשאר שטח משותף לכל האגפים, תיקבע דרך ההחזקה והניהול שלו. זה דרוש.

ח' הלברייך;

יש לזה תשובה גם בחוק וגם בתקנות. בבית משותף יש רכוש משותף ורכוש פרטי. כל

מה שלא נכלל בגדר ההצמדה הספציפית של אותו אגף בבית, של אותו חלק נפרד בבית, הוא

רכוש משותף שחייב בכללים של רכוש משותף. אבל על מנת להיות יותר ברור בעניין הזה,

קבענו בתקנות על דרכי ניהול ורישום, בתקנה 78. כשמדובר על נציגויות נפרדות למבנים

ולאגפים, כי "אם קבעו בעלי הדירות בתקנון ... יקבעו בעלי הדירות הוראות בדבר

חלוקת הסמכויות בין הנציגות הכוללת" - חייבת להיות נציגות כוללת לכל הבית - "לבין

הנציגויות הנפרדות ואת דרכי ניהולן של הנציגות הכוללת והנציגויות הנפרדות." לגבי

הניהול של הרכוש המשותף והחזקתו, המחוקק קבע את דרכי הניהול. אין צורך להכביר

מלים. התקנות קבעו את הצורך לקבוע גם נציגות נפרדת וגם נציגות-על שמנהלת את

הרכוש המשותף.
מ' שחל
קביעת הנציגות - אני מסכים, השאלה אם בעצם קביעת הנציגות, אנחנו גם יכולים

להגיד שיש קביעה לגבי דרכי הניהול וההחזקה.

היו"ר יצחק לוי;

הרי פה אנחנו לא חולקים מהותית. הוויכוח הוא אם מופיע בחוק או לא מופיע בחוק.

כדי להיות בהירים, לא מפריע, לדעתי, להוסיף בחוק, בסעיף שנותן סמכות למפקח,
ולהגיד
יחד עם קביעת ההוראות בדבר הניהול וההחזקה הנפרדים של האגפים, יקבע



המפקח גם את הניהול של חלקים שנשארו משותפים. זה לא סותר לא את התקנה ולא את

החוק. בואו ניקח מקרה שיש עיכוב מצד דייר או שניים, והמפקח מתערב וקובע רק את

דרכי הניהול וההחזקה של החלקים הנפרדים. הוא ירצה להתערב גם בשאר אם תיתן לו את

הסמכות, כי הוא יודע שהשאר יישאר מוזנח, כיוון שבאותו רגע שהוא הפריד, כל אחד

יתעסק רק בחלקים הנפרדים שלו, וישאיר את החלקים המשותפים שנשארו מוזנחים. ואז ועד
הבית יוכל להגיד
אל תתערב בזה, אין לך זכות בחוק, החוק מאפשר לך רק לקבוע את

הנהלים של החלקים הנפרדים. מדוע שלא ניתן לו, בהזדמנות חגיגית זו, כשאנחנו מדברים

בבית משותף שאין בו שלום בית - כי המפקח צריך להתערב, אילו היה שלום בית, לא היה

צריך לערב את המפקח - ואם אין שלום בית על החלקים הנפרדים, סביר להניח שאין שלום

בית על החלקים הכוללים, בעיקר שאנחנו מצמצמים אותם, ומחלקים אותם אולי לא לרצון

כולם. לנגה שלא נאפשר בחוק, אם זה לא סותר שום עיקרון של החוק, אם זה לא גורע שום

דבר, להוסיף הוראה שהמפקח, יחד עם קביעת ניהול הדולקים הנפרדים, יקבע גם על החלקים

הכלליים; יציין בהחלטה שלו אילו חלקים כלליים יישארו לטיפול הוועד הכללי. שיהיה

ציון ברור ובולט שהוועד הכללי יידע שהוא צריך להמשיך לטפל. אני חושב שאפשר לקבל

את זה.

ני וי יל;

תקנה 78 לתקנות הרישום לא נוגעת לעניין הזה. היא רק אומרת שיש אגפים שונים,

ולכל אגף תהיה נציגות נפרדת. השאלה היא דווקא מה קורה כשההוראה הזאת לא מקוימת

ולא ממנים נציגות נפרדת, ובאמת יש שטח הפקר שאף אחד לא מטפל בו. לכן ההנמקה היא

אחרת לגמרי.

חי הלברייך;

אי אפשר סתם להוסיף מלים.
נ' וייל
אבל ההוראה הזאת לא רלוונטית.

הי ו"ר יציק לוי;

ייתכן שהחוק משיב על זה. אבל כרגע אנחנו קובעים הוראה חדשה - מעורבותו של

המפקח בניהול. בואו נאפשר למפקח גם להתערב בחלקים האחרים. החוק משיב לגבי לגבי

ההסכמה, לגבי התקנון - אנחנו מדברים במצב שבו המפקח צריך להתערב. אם הוא צריך

להתערב, ניתן לו סמכות גם לגבי הדולקים המשותפים.

ח' הלברייך;

אם רוצים להוסיף כדי שחוק יהיה ברור, אין לי שום התנגדות.

מ' שחל;

הטוב ביותר שחוק יהיה ברור. הרי זה לא חוק שמחייב פרשנויות ומתח. צריך לתת

אפשרות שד"ר שקורא את החוק יבין מרז מדובר. לכן הייתי הולך בדרך הפשוטה ביותר.

ר' מלחי;

שהוא יגיד מה הם החלקים המשותפים שיישארו משותפים לכל הבניין?

היו"ר יצחק לוי;

אני אנסח את זה כהחלטת ועדה, לא ניסוח משפטי, אתם תנסחו את זה כמו שצריך -

באותו סעיף קטן שבו אנחנו נותנים רשות למפקח לקבוע איך יתנהל בית מורכב, תתווסף

פסקה, הוראה, או משפט, שיחייבו את המפקח גם להתייחס לניהול הרכוש המשותף; לקבוע

מה הם החלקים שנשארו משותפים, ומה יהיו דרכי ניהולים.
תי פנחסוביץ
לא נאמר שהמפקח יקבע את החלקים, אלא נאמר את זה בלשון של מה שנותר, מה שלא

הוצמד ינוהל על ידי נציגות משותפת.
מ' שחל
אין לו סמכות לקבוע זכויות קניינות. הכוונה היא שהוא יכסה את השטחים שלא כוסו

מבחינת נוהל והחזקה.

ר י מלחי;

אם מדברים על זה שתוטל עליו החובה כשהוא קובע נגה הם האגפים והניהול המיוחד של

אותם חלקים, לקבוע גם מה הם הדולקים הנותרים, כדי שלא יישאר משהו שאיכשהו נפל. זי

בעצם הבהרה, ולדעתי אפשר לקבל את זה. זאת אומרת - אל תקבע רק מה החצי הזה, אלא

תגיד גם מה החצי השני, כדי שנראה את התמונה במלואה. אבל אם אומרים בנוסף לזה

שיקבע גם דרך ניהולו וכן הלאה, אני חושבת שאנחנו נכנסים לדבר שאולי לא רצינו

להיכנס אליו.

היו"ר יצחק לוי;

שיקבע את האיוראים לניהול.

ר' מלחי ;

על זה יש הוראות קיימות בחוק. אני מוכרחה להוסיף לזה, יש לנו סעיף 67, לגבי

העניין שוועד מזמין דברים שהוא צריך לטפל בהם. זה קיים לא רק במקרה של אגפים. יש

מקרים שיש חלקים ששייכים לטיפול, ולא זוכים לטיפול. יש לנו סעיף 67, שאומר שבמקרה

כזה, שאין נציגות, או שנציגות לא ממלאת את תפקידה, סמכותו של המפקח לעשות כך וכך.

אני לא חושבת שרצוי להוסיף על הדברים האלה, כי אז מתעוררת שאלה אם איזה משנה כאן

בהשוואה למה שהחוק כיום.

היו"ר יצחק לוי;

אני חושב שאפשר לכתוב בחוק - בהתאם לסעיפים אלו ואלו שנוגעים בחוק.

ר י מלחי;

אז אנחנו לא משנים שום דבר.

היו"ר יצחק לוי;

אנחנו לא רוצים לשנות מאומה מן החוק ומאומה מן הקניינים ומהבעלויות וכדומה.

זו לא המטרה. מדברים פה על ניהול והחזקה. אנחנו מבקשים מהמפקח שכאשר הוא מרולק את

הניהול וההחזקה לאגפים, יתייחס בהיולטתו לשאלה מה הם החלקים שנשארים לניהול משותף.

נ' וייל;

יש בחוק הסדרים ךכהח מספר אגפים ונציגות לכל אגף וכיוצא בזה. אבל יש חלק שלא

שייך לנציגות פלונית או אלמונית. לכן, לא מספיק שהמפקח יקבע. דווקא באותה

סיטואציה שהנציגויות פועלות ויש לכל אגף נציגות, אבל יש שטח שלא שייך לאף אחד

וזאת הבעיה, שחבר הכנסת שחל העלה, לפי דעתי, אז כהשלמה לעניין שהמפקח יקבע מה לא

מוצמד, שהוא גם יקבע על מי מוטלת האחריות - - -
היו"ר יצחק לוי
אני חושב שאנחנו מפליגים קצת פה. אנחנו רוצים להכניס בסעיף קטן שוב את כל

הוראות החוק. זה מה שקורה פה לאט לאט. אנחנו מוסיפים עוד ועוד. ברור הדבר שכאשר

המפקח מחלק נציגויות נפרדות לא מתבטלת הנציגות הכללית. הנציגות הכללית נשארת,

מכיוון שיש עדיין חלקים משותפים. סעיף 59. גם הקיים וגם החדש, אינו מבטל את

הנציגות הכללית, הוא רק קובע לגבי כל אגף ואגף את הנציגות לכל אחד מהאגפים.

אנחנו לא נאפשר כרגע למפקח לקבוע נציגויות כלליות - הנציגות הכללית קיימת, אנחנו
רק מבקשים דבר אחד
כדי שהדברים לא יישארו מוזנחים לאחר שחילקנו את כל המבנה

לאגפים, אנחנו מבקשים מהמפקח שיציין מה הם החלקים שיישארו תחת אחריותה של הנציגות

הכוללת. הוא לא יקבע נציגות כוללת, הוא לא יורה לנציגות הכוללת לטפל, לזה יש

סעיפים איורים בחוק, אין צורך להיכנס לזה. הוא רק יציין מה הם החלקים שנשארו

בטיפולה של הנציגות הכוללת.

חי הלברייך;

ההתנגדות שלי נובעת מהגדרה שיורית שיש בחוק המקרקעין לגבי הרכוש המשותף.

הרכוש המשותף איננו מוגדר ב-א', בי, ג'; הרכוש מוגדר בחוק עצמו היום - כל מה

שאיננו בגדר דירה. לכן, כל מה שמוצמד לאגף, ברור שאינו מוצמד לדירה. זו הגדרה

שיורית של החוק, שאני לא קבעתי אווזה, שהמחוקק קבע, שהרכוש המשותף הוא כל מה שנשאר

שלא מוגדר בגדר דירה. לכן הוא מנוהל, כפי שהחוק קובע שהוא ינוהל. לפעמים יהיה

צורך לבוא למפקח במקרים האלה, שמדובר בדבר אחד ספציפי לצורך העניין הזה. יכול

להיות שהסמכות הזאת שאנחנו נותנים למפקח לקבוע שזה הרכוש המשותף ולא אחר, יש בזה

סיכון, כי כשהוא קובע את הפרדת המבנים, מתוך ההצמדה עצמה, מה שנותר, הוא הרכוש

המשותף. אני הולכת באורנה דרך כפי שהלך החוק. אם קבעתם הבחנה בין המבנים, מה

שנותר הוא רכוש משותף.
היו"ר יצחק לוי
העניין ברור.

ר' מלחי;

האם היה מספק אם היינו אומרים: "אין בהוראות סעיף זה כדי לפגוע בהוראות החוק

החלות על ניהולו והחזקתו של אותו חלק של הרכוש המשותף שלא נקבע לגביו שיהיה

נפרד"? הוראה כללית שאומרת שאין בכך כדי לפגוע בהוראות הוזלות על ניהולו והחזקתו

של אותו חלק, ואז נשאר העניין של השיוריות.
מ' שחל
גם זו אפשרות. זה עדיין לא פותר את השאלה. אם את נותנת סמכות רק לעניין

ההפרדה, האם את נותנת לו סמכות גס לגבי דברים אחרים. אני בדעה שהיינו צריכים לומר

את זה, ואם החשש קיים מה יקרה לגבי החלק השיורי, שמנוהל מצוין ואין בו בעיה, אז

הוא יציין בהוראה שלו - הרכוש המשותף ימשיך להתנהל כפי שנוהל עד עכשיו. אותו

הדיוט שקורא את החוק והולך למפקח להסדיר בעיה, שהמפקח יסדיר ולא ישאיר חללים.

נסחו את זה כך שזה ייאמר על הדרישה הזאת.
תי פנחסוביץ
אני מסכימה עם רחל מלחי שטוב יותר לומר שמה שהוא לא קבע שהוצמד יישאר בניהול

הנציגות המשותפת, לא להעניק לו סמכות להתערב. אמנם אין צורך בזה, אבל כדי להבהיר,

נוסיף עוד כמה מלים, למרות שבדרך כלל אנחנו לא אוהבים להכביר מלים.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו רוצים שהסעיף הזח יהיה ברור, שמי שקורא את הסעיף יראה שהכל ברור,

מכיוון שאנחנו מדברים פה רק על עניינים של ניהול והחזקה, ולא על שום קניינים,

בואו לא נעשה ממה שאנחנו כותבים כאן דברים שמשנים קניינים, כי זה לא נכון, זה לא

משנה שום קניין. אנחנו רוצים שהבית הזה, לארור התערבות המפקח, יהיה מכוסה בכל

השטחים, בין אם הם שייכים לאגף מסוים בין אם הם כלליים. לכן אנחנו מבקשים לנסח

סעיף שבו יהיה ברור שהמפקח יתייחס גם לניהול של השטחים שנשארו - בניסוח הטוב

ביותר שמקל עליכם. אנחנו כרגע לא קובעים שום ניסוח - או בדרך שיורית, או בדרך זו

או בדרך אחרת. זה לא סותר את זה שהוועד הכללי ימשיך לנהל את מה שנשאר - תמצאו

איזו דרך, שהדייר שקורא את הסעיף הזה יראה שהוא צריך להתייחס גם לעניינים

המשותפים.

נ' וייל;

יש לי הערה לגבי סעיף 58, לממונים על המלאכה, לראות באיזו מידה תקנות

המקרקעין, תנאים להינתקות המערכת בבית משותף, התשנ"א-1991, מתאימות לשינוי שהוצע

בסעיף 58. כיוון שהתקנות האלה נחקקות באישור וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת.

אני רק מפנה את תשומת הלב.

תי פנחסוביץ;

זה משתלב טוב מאוד, אין שום בעיה.
היו"ר יצחק לוי
3. "בסעיף 62 לחוק העיקרי, איורי סעיף קטן (א) יבוא: '(א1) הוצמד חלק מסויים

מהרכוש המשותף לדירה פלונית, ניתן להעבירו לדירה איות בבית ללא הסכמת בעלי הדירות

האחרים ובלבד שנתקיימו הוראות סעיף 145'."

חי הלברייך;

ההצמדה של חלק מסוים לדירה בבית, כשבאים להעביר הצמדה כזאת מדירה לדירה יש

צורך להסכמה של שני שלישים מבעלי הדירות. אנחנו סבורים שזה מיותר, מפני שהחלק הזה

כבר הוצא מהרכוש המשותף, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להעביר את זה מדירה

לדירה - את הרכוש שלי אני רוצה להעביר לדירה אחרת.
מי וירשובסקי
לא יכולה להיות כאן פגיעה בזכויות קנייניות של צד שלישי?

חי הלברייך;

אין לצד שלישי שום זכות קניינית בעניין. אם למשל החניה הוצמדה לדירתי, ואני

רוצה להעביר אותה לדירה איורת באותו בניין, זה כאילו שאני מעבירה חדר אחד מדירתי

או כל זכות קניינית אחרת לצד אחר.

היו"ר יצחק לוי;

לא מדובר כאן בשינויים במבנה, רק העברת בעלות.

חי הלברייך;

רק העברת בעלות באותו חלק שכבר הוצא מהרכוש המשותף והוצמד לאחת מדירות הבית.

על מנת לאפשר בכל אופן לשאר בעלי הדירות פתחון פה, 145 נותן את האפשרות הזאת;



"המפקח רשאי, על פי בקשת בעל דירה או בעל זכות בדירה לתקן צו רישום בפנקס, ובלבד

שנתן לכל בעל דירה או לבעל זכות בדירה שלא הגיש את הבקשה הודעה מוקדמת והזדמנות

לטעון את טענותי ו".
היו"ר יצחק לוי
אפשר לקבל את הסעיף?
מי וירשובסקי
אני חושב שכן.

היו"ר יצחק לוי;

4. "בסעיף 70 לחוק העיקרי, הסימן '(א)' וסעיף קטן (ב) - י ימרקו." זה ודאי

תיקון טכני.

ח' הלברייך;

כן. זה פטור ממס בולים על הרשאה לבא כוח באספה כללית.

תי פנחסוביץ;

העברנו לסעיף 14. זה תיקון קוסמטי. העברנו את זה לחוק מס בולים. חוק

המקרקעין קובע זכויות קניין, הוא לא צריך לעסוק במס בולים. יש חוק מס בולים על

מסמכים, הוספנו שם שזה ברשימת הפטורים ממס בולים. הוספנו גם הרשאה לבא כוח באותו

נוסח שקיים היום - "להשתתף באסיפה כללית של בעלי דירות בבית משותף".
היו"ר יצחק לוי
5. "בסעיף 72(א) לחוק העיקרי, אחרי '58' יבוא '59י."

חי הלברייך;

72(א) זה הסעיף שקובע את סמכות המפקח לדון בסכסוכים.
היו"ר יצחק לוי
כלומר, שאנחנו מוסיפים את 59. מה שהוספנו עכשיו.

6. "בסעיף 75(א) לחוק העיקרי, אחרי 'מדיני הראיות', פעמיים, יבוא יומסדרי

הדין הנוהגים בבתי המשפטי."
חי הלברייך
75(א) קובע שהמפקח הדן בסכסוך "רשאי לסטות מדיני הראיות אם היה משוכנע שהדבר

יועיל לגילוי האמת ולעשיית הצדק. החליט לסטות מדיני הראיות, ירשום את הטעמים

שהניעוהו לכך". חשבנו שהדיון בפני המפקח צריך לא להיות כבול עד כדי כך שלא יוכל

לסטות מטעמים שייראו לו, וחשבנו שטוב שהוא יוכל לעשות את זה גם לגבי סדרי הדין.

הי ו"ר יצחק לוי;

ברור, אם מדיני הראיות, אז מסדר הדין קל וחומר.
מ' וירשובסקי
אני מבקש לשאול את חבר הכנסת שחל, כאן ההשתחררות של אדם שהוא בכל זאת טריבונל

משפטי, ואנחנו משחררים אותו באופו מוחלט מדיני הראיות.

חי הלברייך;

לא.

מ' שחל;

נדמה לי שצריך לתת הנמקה.

מ' וירשובסקי;

הוא יתן הנמקה. ההנמקה יכולה להיות: כדי לעשות צדק החלטתי לסטות.
היו"ר יצחק לוי
התיקון המתבקש הוא לא מה שאתה אומר. בעניין דיני הראיות זה כבר קיים בחוק,

כאו רוצים רק להוסיף שהוא רשאי לסטות מסדרי הדיו. סדרי הדיו זה יותר קל מדיני

הראיות.

חי הלברייך;

וזה לא דבר שכיח.
מי וירשובסקי
מחר זה יהיה שכיח. תמיד החברה קובעת מסגרות, איור כך, אם המסגרות לוחצות קצת,

רוצים לשים אותו הצידה. אני קצת חרד מהדברים האלה. יכול להיות שזה נחוץ וטוב כך.
מ' שחל
מערכת ה-EQUITY באנגליה התפתחה מזה שהיו שופטים שהיו באים לכפר ועושים צדק,

ועל הבסיס הזה צמרה מערכת יוצאת מן הכלל וטובה. לפחות מהניסיון שלי - כבר הרבה

שנים אחורה - דווקא הם מקפידים; הם מעוניינים שהמסגרת תהיה בעלת אופי משפטי

נוקשה, לדעתי יותר טוב להשאיר אותם בגמישות שלהם. אם יש לו שכל ישר, והוא מסוגל

לגמור סכסוך ולגמור בעיה, מדוע אני צריך לכבול אותו; הרי לא מדובר ברצח.
ני וייל
אני רוצה לחזק את הטענות שבעצם סטייה מדיני הראיות הרבה יותר מהותית מסטייה

מסדרי הדין. בבוררויות, למשל, מקובל מאוד לפטור את הבורר מדיני הראיות ומסדרי

הדין. וכאן, העובדה שהוא צריך לנמק את הסיבות למה הוא עושה את זה, נותנת אפשרות

לביקורת שיפוטית יותר גבוהה. במציאות הנוהגת לא כל כך מקפידים על סדרי הדיו, ואני

חושבת שיותר טוב, מכיוון שלא מקפידים על סדרי הדין, לתת לזה פטור רשמי, ולחייב

אותו לנמק.

היו"ר יצחק לוי;

7. "בסעיף 77ב לחוק העיקרי, אחרי י58י יבוא י59י."



חי הלברייך;

ב-77ב החלנו סעיפים מפרק ו' העיקרי על פרק ו'1. 59 לא הוחל.
היו"ר יצחק לוי
8. "בסעיף 93 לחוק העיקרי, בסופו יבוא: '(ג) על אף האמור בסעיף 13 יכול שתהא

זיקת הנאה לגבי חלק מסוים במקרקעין'."

ח ' הלברייך;

על פי חוק המקרקעין אין תוקף לעסקה בחלק מסוים מהמקרקעין. אם אתה עושה עסקה,

ויש לך בעלות, אתה לא יכול להעביר את אווזה בעלות בחלק מסוים; לחתוך את החלקה

לשתיים, יש לזה חריגים. לגבי דירות בית משותף זה נאמר במפורש. לגבי עסקאות גם

נאמר במפורש. שכירות אתה יכול להעניק על פי חלק מסוים בלבד. חשבנו שמן הראוי

שזיקת הנאה תיחשב בגדר חריג, כמו שכירות למשל. כי בזיקת הנאה מדובר בזכות מעבר,

שבעצם אתה מגדיר לעובר את ר!שביל שעליו הוא יכול לעבור. הוא לא יכול לטייל בכל

החלקה. אז אתה עושה עסקה. היות שזיקת הנאה זו היא עסקה במקרקעין, אוזה עושה עסקה

בחלק מסוים של אותה חלקה, של אותם מקרקעין, ולכן טוב היה שייאמר במפורש. זה בעצם

נעשה בפועל.
היו"ר יציק לוי
אני חושב שזה הגיוני מאוד.

9. "בסעיף 17(א) לחוק העיקרי, במקום יימנה מפקחים' יבוא יימנה אנשים הכשירים

להיות שופטי בית משפט שלום למפקחים י." מי הממנה?

חי הלברי יך;

שר המשפטים.

מ' שחל;

אנחנו תיקנו את חוק בתי המשפט, וקבענו היום כשירות של שופט שלום לחמש שנים

במקום שלוש שנים. כשאתם הגשתם את התיקון, זה היה שלוש שנים. היום מדובר על חמש

שנים.

חי הלברייך;

אני חושבת שזה חשוב מאוד. יש לו סמכות שיפוטית - - -

מ' שחל;

לא ייקרו מועמדים, אם זאת הבעיה.

היו"ר יצחק לוי;

10. "בסעיף 118(א) לחוק העיקרי, במקום יבית משפט שלום' יבוא יבית משפט

מחו ז י '."

חי הלברייך;

זה לגבי הממונה על המרשם, שהוא ממונה על כלל הרישומים בארץ. למעשה גם על

הוחלטות מינהליות, החלטות שאינן בגדר סכסוכים, זכאי עורך הדין לערר מן המפקח

לממונה על המרשם. הכשירות של הממונה על המרשם צריכה להיות - -



היו"ר יצחק לוי;

מדובר פה על כשירות.

חי הלברייך;

כשירות להתמנות, זה הכל.

הי ו"ר יצחק לוי;

11. "בסעיף 142 לחוק העיקרי, אחרי סעיף קטן (ב) יבוא '(ג) שני בתים או יותר

שיש להם מתקנים משותפים, ניתנים לרישום בפנקס בבית משותף'."
חי הלברייך
סעיף 142: "שני בתים או יותר, כשבכל אחד מהם יש דירה או יותר על חלקות שאינן

ניתנות לחלוקה באופן שכל בית יעמוד על חלקה נפרדת, ניתנים לרישום כבית משותף".

החוק קובע בעצם את הצורך להפריד עד כמה שאפשר בין הבתים, באופן שכל בית יירשם

כבית משותף נפרד. אבל הבעיה היא, כשמדברים ב-142, ששני בתים או יותר הוקמו על

חלקה אחת, יש צורך להוכיח שזה שלא ניתן לחלוקה מבחינה תכנונית, באופן שכל בית

יעמוד על חלקה נפרדת. לצורך חלוקת רולקה יש צורך להפריד אותה בדרך תכנונית, לעשות

פרצלציה של אותה חלקה, על מנת שהיא תהווה שתי חלקות נפרדות. אני חושבת שהחוק הזה

נוצר בזמן שהקומפלקטים הרב-מבני ים לא היו בנמצא. היום יש הרבה יותר חלקות שעליהן

יש מספר מבנים. את זה אנחנו רואים גם בהתייחסות שלנו בניהול. לכן סברנו- שמן

הראוי לתת אפשרות יותר קלה לעניין חזה, ולזה בא התיקון. התיקון אומר: "שני בתים

או יותר שיש להם מתקנים משותפים ניתנים לרישום לרישום בפנקס כבית משותף".
היו"ר יצחק לוי
מה זה מתקנים משותפים? חניה משותפת?
ח' הלברייך
אני חושבת שגם חניה משותפת זה מתקן משותף, או הסקה משותפת.
נ י וייל
אנטנה.
היו"ר יצחק לוי
יש שני בתים שיש להם הסקה משותפת. הם נו-שמים כבית משותף לכל דבר, או רק לנושא

ההסקה?
חי הלברייך
בית משותף לכל דבר ועניין.
היו"ר יציק לוי
השאלה היא אם יש צורך בכך. האם אפשר לכלול בחוק שהם יהיו בית משותף לעניין

מסוים? אני לא חושב שבגלל שיש הסקה משותפת צריך להחיל עליהם את כל חוק הבתים

המשותפים לכל דבר ועניין; זה מסבך אויש. יש פה שני מבנים נפרדים לגמרי, אין להם

עניין אחד בשני. התכנון היה שתהיה רוסקה משותפת, או מיכל גז משותף, או חניה

משותפת, או אנטנה משותפת, או חצר משותפת לשעשועים לילדים - דבר אחד יש לו משותף,

ואגב זה אנחנו רוצים להחיל עליהם חוק הבתים המשותפים?
נ' וייל
זו לא חובה, זו רק אפשרות.

היו"ר יצחק לוי;

השאלה היא אם יש בחוק אפשרות לומר - בית משותף לנושא מסוים.

נ' וייל;

הסעיף הזה אומר שניתן לרשום אותם כבית משותף. הרי זה לא מכוה החוק בית

משותף, אלא אפשר לרשום כבית משותף. אם מישהו מעוניין לרשום, הוא יחליט אם הוא

מעוניין או לא, ואז כרגיל כמעט במציאות גם יקבעו בתקנון, וזה מה שמקובל לעשות, מת

יהיה מה. קיימת רק אפשרות לרשום אותם, לא חובה מכוח החוק. לכן החשש שיכפו עליהם

הר כגיגית לא קיים.

היו"ר יצחק לוי;

ודאי שהכל בהסכמה. אני אומר מה תהית התוצאה. אלא אם כן יישבו, ויגידו שאם יש

להם רשות לבנות תקנון משלהם, הם יגידו: אנחנו בית משותף רק לעניין זה וזה.

ח י הלברייך;

והם גם עושים זאת.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע לאשר את הסעיף.

ני וייל;

כן, הוא סעיף מועיל מאוד.

היו"ר יצחק לוי;

12. "איורי סעיף 157 לחוק העיקרי יבוא: 'סימן א1: מחיקת עיקולים מהמרשם.

157א. (א) עברו עשר שנים מיום שנרשם עיקול, רשאי הרשם למחקו, אלא אם כן הוגש

לרישום צו להארכת תוקפו. (ב) החליט הרשם למחוק עיקול בתום התקופה כאמור בסעיף קטן

(א), ישלח הודעה, לפחות שלושים ימים לפני המחיקה, למי שהעיקול נרשם לזכותו, ככל

שמענו ידוע, או יפרסם על כך הודעה בשני עיתונים יומיים'."
ח' הלברייך
ההסבר לסעיף הזה נובע מהרצון ומהצורך למרק את הרישום באופן שהוא יהיה מתאים

יותר למציאות. קבענו עשר שנים כתקופה סבירה, שנראה לנו שאחרי עשר שנים יש אפשרות

לנהוג על פי יוזמה של רשויות המרשם - כמובן על פי הודעה, כפי שכתוב בסעיף. אנחנו

עוברים היום מהרישום הידני לרישום במחשב, והסתבר לנו תוך כדי מעבר על הספרים שיש

הרבה מאוד עיקולים, שבעצם ברור לכולם שהתוקף שלהם פג. עוד הבנו, שגם בשיטות משפט

אחרות יש הוראות של ניקוי ספרי המקרקעין מכל מיני רישומים שעבר עליהם זמן רב ולא

נעשה בהם שימוש. כי עיקול הוא שימת יד על אותם מקרקעין לצורך פעולה נוספת - לצורך

פריעת חוב, מכירת המקרקעין. העיקול הוא רק צעד ראשון בדרך ארוכה. ואם עברו עשר

שנים, והעיקול נשאר, ולא נעשה בו דבר, יש להניח שאין מי שמעוניין שייעשה בו משהו.
מ' וירשובסקי
אם העיקול לא נעשה לפי חוק המקרקעין למה צריך לתקן את זה בחוק המקרקעין? אולי

הרעיון נכון, אבל אולי מקומו לא בחוק המקרקעין.
חי הלברייך
בחוק ההוצאה לפועל יש סעיף דומה והוא קובע: "עברו שלוש שנים מיום העיקול,

והזוכה לא הגיש בקשה למכירת המקרקעין המעוקלים, ולא נעשתה בהם פעולה אחרת לפי

סעיף 37. רשאי ראש ההוצאה לפועל, אף אם לא נתבקש לכך" - זאת אומרת, מיוזמתו אחרי

שלוש שנים - "ולאחר שנתן לצדדים הזדמנות לרושמי ע טענותיהם, לבטל את העיקול, ומשעשה

כן יימחק רישום העיקול". אנחנו סברנו שהיות שמדובר בספרי מקרקעין, ששם לרישום יש

תוקף מחייב מאוד, צריך למצוא את הזמן המתאים, ונראה לנו שהוא עשר שנים,
מי וירשובסקי
השאלה היא אם אי אפשר להוסיף סעיף בהוק של ההוצאה לפועל, שזה יהיה עשר שנים.

היו"ר יצחק לוי;

מי זה הרשם?

ני וייל;

רשם המקרקעין.

היו"ר יצחק לוי;

אם מדובר ברשם המקרקעין, צריך בחוק הזה ולא בהוצאה לפועל.
ני וייל
אני רוצה לתמוך בזה. כעורכת דין, מהיום יום, אני רוצה לומר שזו מכשלה גדולה

מאוד. ההוצאה לפועל היא מוסד עמוס מאוד, וצריך לטפל בה, מאוד לא יעיל, וזו בעיה

גדולה מאוד. חם בקושי מתגברים על העבודה השוטפת שלהם. זו בהחלט הוראה מועילה.

השאלה שלי היא מדוע עשר שנים. בדרך כלל התיישנות של גבייה כספית היא שבע שנים.

אני חושבת שהיה צריך לקצר עוד את התקופה. היא מכשלה גדולה מאוד במקרים שמוצאים

רישומים עם עיקולים אנאכרוניסטיים שבהוצאה לפועל לא מרוקן אותם. אני שמחה על

הרעיון הזה. ואני חושבת שאפשר לצמצם את זה לשבע שנים, ולא עשר שנים.
היו"ר יצחק לוי
למה לא? אפשר לצמצם לשבע שנים.
תי פנחסוביץ
אפילו הבאנו את זה לוועדת הקודיפיקציה בראשותו של פרופסור ברק, והדעה שהתגבשה

היא עשר שנים, שזה יעשה צדק. עכשיו ישנם כאלה שו-שומים 35 ו-40 שנה. חשבנו לא לקצר

יותר מדי את התקופה.
היו"ר יצחק לוי
אני מציע שנקבל 10 שנים, ונצעד עם זה. אני חושב שזה כבר תיקון מאוד משמעותי

ומאוד מועיל.



ר' מלחי;

יש מקרים שהשבע שנים לא ממצות את ההתיישנות.

בסעיף (ב) האם לא כדאי את השלושים יום קצת להאריך? אנחנו מוחקים עיקול. מה

איכפת לנו אם תהיה תקופה קצת יותר ארוכה.

מ' וירשובסקי;

את צודקת.

ת' פנחסוביץ;

45 ימים.

היו"ר יצחק לוי;

45 ימים, במקום 30 ימים.

ר' מלחי;

יש לי הערה לסעיף 11. לא הערתי אותה בזמן הדיון, כי היססתי אם אני צריכה

להעיר, אבל אני רוצה בכל זאת להעיר. אניי מכירה את הנושא מהחיים הפרטיים שלי. יש

בתים משותפים גדולים. אפילו אם זה בניין אחד והוא גדול מדי, הניהול שלו הוא צרה

צרורה, והוא בעצם פיקציה. יש שניים שלושה אנשים שמטפלים בזה, והם עושים טובה,

ולפעמים גם לא מטפלים. במקרה הטוב הם מטפלים. לאדם הפרטי, שהוא בעל רכוש, אין שום

אפשרות לא להתערב ולא לעמוד על זכותו החוקית, שאנחנו מבטיחים אותה כאן כל כך יפה.

יש בעיות גדולות עם בתים משותפים שהם רבי דיירים. בניין גדול, רב-קומות, שיש בו

50 או 100 דיירים. זו צרה צרורה. כל מה שכתוב כאן הוא במידה גדולה פיקציה לגבי

הדייר הבודד. יש לי ספק אם אנחנו צריכים לאפשר צירוף של מספר בניינים, ואני לא

יודעת לאיזה מספרים של דיירים זה מביא אותנו; כל הרעיון לניהול בית משותף הופך

לפיקציה, כשהאחיזה לזה היא אנטנה משותפת, מיכל משותף, או חניה משותפת, שצריך לטפל

בה כפי שמטפלים בדבר שהוא לא רכוש משותף של בית משותף, אלא רכוש משותף של שני

בניינים.

אני לא בטוחה בזה, אבל נדמה לי גם שיש נטייה, או שזה נוח יותר לקבלן, או

לעורך הדין שלו לא לשאול פה את הצרכן. הצרכן איננו בתמונה; כשהוא נכנס לבית

המשותף זו כבר עובדה, זה כבר חתום, מישהו עושה את זה בשבילו. אני שואלת אם בחוק

יש אינטרס לאפשר את זה ללא שום הגבלה.

מי וירשובסקי;

אילו הגבלות את היית רוצה לתת? באיזה תחום?

ר י מלחי;

אני לפחות הייתי משאירה פה שיקול דעת למישהו, אולי למפקח. כי האדם שזה יכול

להיות לרעתו איננו בתמונה בזמן הרישום.

היו"ר יצחק לוי;

אני הערתי הערה דומה, וההערה שלי היתה מכוונת פחות או יותר לדברים האלה. אי

אפשר לקחת אנשים ולהחליט על בית משותף רק בגלל עניין אחד או שניים. קיבלתי תשובה

שכל הדיירים יצטרכו להיות מעורבים ברישום בפנקס, ואז יישבו ויעשו תקנון הנוח להם.



ר' מלחי;

הם לא יושבים על -זה, כי הקבלן רושם. אתה הופך אותם בגלל אנטנה משותפת

לשותפים בכל העניינים.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה להבין - קבלן בונה ארבעה בלוקים גדולים, ועושה להם מיכל ג1 משותף,

הוא רושם אותם כבית משותף?

חי הלברייך;

הוא יכול.

ר' מלחי;

בדרך כלל. הוא לא רק יכול הוא בדרך כלל רושם. הקבלן מחתים על ההוזה שאומר

איך זה יירשם בשלב של מכירת הדירות, ואז זה כבר אבוד. אז לדייר הבודד אין מה

להגיד בעניין הזה.

מ' שהל;

יש התקנון המצוי, שהוא הסטנדרטי. ברוב המקרים הדיירים מקבלים את זה כאשר הם

חותמים על רכישת הדירה.

הי ו "ר יצחק לוי;

השאלה אחרת. קבלן מתקין מיכל גז אחד לארבעה בלוקים גדולים, שבכל אחד יש

עשרים וחמש דירות או חמישים דירות. ללא מיכל הגז הזה, אף ארוד בכלל לא היה חושב על

זה שהבתים האלה משותפים. אלה ארבעה בתים נפרדים. בגלל שהוא עושה מיכל גז אחד הוא

קובע שארבעת הבתים האלה משותפים, ומחתים בחוזים שארבעת הבתים משותפים, והופך בית

של 200 דיירים, שצריך מנגנון שלם כדי לנהל אותו לבית משותף. אני הבנתי קצת אחרת.

הבנתי שמדובר בבתים מאוכלסים, וארור כך בעצה עם הדיירים - - -

חי הלברייך;

הם עדיין לא רשומים כבעלי דירות, כי הבית עדיין לא נרשם כבית משותף. הם לא

חילקו עוד לפרוטות את הבית.
ר י מלחי
אני מבקשת להשלים. נכון שיש אפשרות להשיב על העניין הזה על ידי הסעיף שזה עוזה

אישרנו, שאז יפרידו לאגפים. אבל העניין של הפרדה לאגפים לא פשוט, ויהיו טענות,

ויהיו יריבים ויהיו דיונים, מה כן ומה לא ואיך - הרבה יותר מסובך מאשר מלכתחילה

לא לרשום את זה.

היו"ר יצחק לוי;

הערה חשובה.

ני ו"ל;

הרי כשאנשים קונים דירה בבית כזה, ורואים מה התקנון שמצורף, הם יכולים

להסתייג. אבל יותר מזה, לארור מכן, הרצון של הרוב המכריע, ברצונם הם יכולים לשנות

את התקנון, לקבוע תקנון מוסכם אחר. זה לא מצב שאין לרוב בעלי הדירות שליטה על מה

שנעשה אחר כך.



לעומת זאת האפשרות הזאת פותחת פתה למקרים אחרים, שאני מכירה מהמציאות שלי,

דווקא בבניות צמודות קרקע, של בתים קטנים; הבעיה היא לא כל כך של בתים רבי

קומות, אלא של כל מיני אזורים חקלאיים שעשו שם יחידות צמודות קרקע דו-משפחתיות או

תלת-משפחתי ות, ומיתחם אחד לא מחולק, ויש כל מיני שטחים משותפים - שבילים ומעברים

- והרשות המקומית לא מעוניינת להחזיק אותם, ואף אחד לא מחזיק אותם, ואין שום

אפשרות להחזיק אותם, אלא אם כן קובעים את המקבץ של הבתים הבודדים כבית משותף,

ומחלקים אותם אחר כך. מכיוון שההוראה הזאת היא לא הוראה מחייבת אלא הוראה של

שיקול דעת, אני חושבת שהמציאות תתנהג לפי זה. אם יהיה צורך בעוד כמה שנים לשנות

את זה, ישנו את זה שוב. אבל זה פותר בעיה אקוטית דווקא בבתים כאלה.
היו"ר יצחק לוי
אני חושב שקבלן, גם בלי הוראת החוק הזאת, יכול היום לרשום כמה בתים שהוא רוצה

כבית משותף.

ח' הלברייך;

יש הוראה שלא נותנת לך. היום ההוראה הקיימת בחוק קובעת ששתי דירות או י ולנר,

או שני בתים או יותר שנבנו על חלקה אחת לא תוכל לרשום את זה כבית משותף, אלא אם

כן תוכיח שהחלקה לא ניתנת לחלוקה. זה סיפור הרבה יותר קשה, כי החלוקה היא חלוקה

תכנונית.

ר י מלחי ;

האם זה היה פותר את הבעיה אם היינו אומרים שאם עלה מספר הדירות על מספר סביר,

המפקח רשאי לא - - -
חי הלברייך
לא. זה עניין של שיקול דעת.

היו"ר יצחק לוי;

אני חושב שכיוון שזה עניין של שיקול דעת, אנשים יתייעצו.

מ' שחל;

האיש שקונה את הדירה ברוב המקרים הראש שלו הוא רק לקבל את המפתח. אחרי זה הוא

אומר - רוצה להפריד, לא רוצה להפריד. יישבו, יתווכחו. אז יש סיבה אמיתית שמביאה

אותם לשנות מצב קיים.

היו"ר יצחק לוי;

זה לא נכון למנוע את האפשרות הזאת. אנחנו צריכים לוזה אפשרות כזאת, כי זו דרך

במצבים מסוימים לפתור הרבה בעיות.
חי הלברייך
זו המציאות היום.
היו"ר יצחק לוי
13. "בתוספת לחוק העיקרי, במקום סעיף 16 יבוא: 16. (א) הגזבר יקבל רושבון לכל

הוצאה, ימסור קבלה לכל הכנסה וינהל פנקס הכנסות והוצאות; הגזבר יביא לאישור האספה

הכללית הרגילה את הפנקס וכן יביא עמו את החשבונות והקבלות שקיבל, העתקי הקבלות

שמסר והמסמכים הנוגעים להם. (ב) הגזבר יערוך דין וחשבון כספי איות לשישה הודשים;

הדין וחשבון יכלול גם את פירוט ההשקעות של ההכנסות שהצטברו. (ג) בעל דירה רשאי



בכל עת סבירה לעיין בפנקס ההכנסות וההוצאות, בחשבונות, בקבלות ובמסמכים הנוגעים

להם ובדין וחשבון הכספי. (ד) הגזבר יפקיד את ההכנסות בחשבון בנק על שם הבית

המשותף." אני מבין שזה חלק מהתקנון.

חי הלברייך;

כו.
היו"ר יצחק לוי
"(ה) שנת הכספים של הבית המשותף תתחיל ביום 1 באוקטובר" - למה?

תי פנחסוביץ;

בגלל החימום, שזו ההוצאה העיקרית. במקום ב-1 בינואר - - -

היו"ר יצחק לוי;

הדבר הזה לא קיים עד עכשיו? זו תוספת לתקנון הסטנדרטי.

חי הלברייך;

זה עושה קצת סדר.

היו"ר יצחק לוי;

שנת הכספים עדיין לא הוגדרה?

חי הלברייך;

יש. אנחנו משנים מהממצב יקיים.

ר' מלחי;

סעיף 16 הקיים מדבר על 31 בדצמבר.

היו"ר יציק לוי;

כלומר, 1 בינוא. מדוע לא להשאיר את ה-1 בינואר? אז הבנקים סוגרים חשבונות,

אז יש חישוב ריבית שנתית.

מי וירשובסקי;

זה נכון. אני מפחד מיצירת תאריכים, כל אחד לתאריך שלו.

היו"ר יצחק לוי;

אנחנו קובעים כאן לכל הארץ. אם זה עניין פרטי, שיהיה פרטי.

ר' מלחי;

זה נוגע לחלק קטן. הסקה מרכזית היום כבר בירושלים בבניינים חדשים אין.



תי פנחסוביץ;

מז הכנסה ומע"מ, ושנת כספים צריך להיות אותו הדבר, אבל זה ענייו פרטי של

אנשים.

מ' וירשובסקי;

אם זה עניין פרטי, אז אל תחוקקי.

תי פנחסוביץ;

אני מכינה לו. הוא יכול לסטות מזה.

מי וירשובסקי;

אם הוא צריך לסטות ממשהו זה כבר לא טוב.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע להשאיר 1 בינואר.

היו"ר יצחק לוי;

14 - דיברנו עליו כבר.

15. "תחילתו של סעיף 12 בתום שלושה חודשים מיום פרסומו של חוק זה."

מה זה סעיף 12?

ר' מלחי;

העניין של העיקולים.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו סיימנו את החוק.

עכשיו נבחן לגבי כמה הערות שנשאלו כאן אם אנחנו מקבלים תשובות, ולא נצטרך

להוסיף שום דבר בחקיקה, או שאולי נוסיף איזה דבר על החוק. אני הולך לפי סדר

הפרוטוקול הקודם. יושב ראש הישיבה, חבר-הכנסת לין העלה שאלה לגבי בנייה על גג

הבית. מה מידת ההסכמה הדרושה מצד שאר הדיירים. גג שאף אחד לא משתמש בגג הזה, הוא

פחות או יותר צמוד לדירתו, וזה גג ביתו, והוא רוצה להוסיף - מה מידת ההסכמה

הדרושה מצד שאר הדיירים?

חי הלברייך;

מוחלטת.

היו"ר יציק לוי;

האם אתם חושבים שזה נכון?
תי פנחסוביץ
זה גם ביתם של ארורים.
ר' מלחי
השאלה היתה בשני חלקים. אחד, כשזה שלו, אבל הוא זקוק להסכמה, והיתה גם שאלה

לגבי דיירים שפנו שחושבים שאם הם גרים בקומה שלישית, זה לא מפריע לאף אחד, והם

היו רוצים לנתק את עצמם מהצורך בהסכמה של האחרים.
חי הלברייך
הושאלה היא בעצם איך מתייחס משרד המשפטים, ועל כך חזרתי למשרד המשפטים על מנת

להביא את תשובת המשרד לוועדה - איך אנחנו מתייחסים לעניין של בנייה על רכוש צמוד

ומשותף; שני הנושאים האלה ירוד.

היו"ר יצחק לוי;

אני חושב שנצטמצם בשאלה של רכוש פרטי. לרכוש משותף אני חושב שהתשובה מאוד

ברורה, אנחנו לא נשנה את הדברים - צריך הסכמה. אני מתרכז בענייו הרכוש הפרטי.

חי הלברייך;

הבאתי את תשובת המשרד לגבי שתי הבעיות כאחד, ונתבקשתי להביא שאנחנו רואים בזה

נושא חדש. כי הנושא מורכב מאוד.
היו"ר יצחק לוי
בואו נעזוב רגע את הצד הפורמלי, תאמרי לנו את הצד המהותי. אם אתם טוענים שזה

נושא חדש, בסדר. אם כמה חברי כנסת ירצו להגיש הצעת חוק פרטית, מה דעתכם בענייו?

נשמע את הגישה של משרד המשפטים לנושא. אחר כך נראה איך נעשה את זה ברקיקה, אם

יהיה צורך, אם לא יהיה צורך, אם נפנה למשרד המשפטים שיעשה. אבל קודם כל כמה מלים

על מהות העניין.

ח י הלברייך;

התשובה שלי היא מעבר לפורמליסטיקה. התשובה הפורמלית היתה נושא חדש, אבל היא

נבעה מתוך זה שהבנו שיש הרבה מאוד בעיות, כי גם כשמדובר בחלק שצמוד לדירתך, עדיין

זכויות הבנייה הו לא שלך; עדייו זה רכוש של כלל בעלי הדירות, זה מעבר לרכוש

המשותף הרגיל. לכו צריך לבחון פה בצורה יסודית מאוד את הנושא של פגיעה בזכויות

קנייניות. מי יכול ואיך יכול, במיוחד לאור הנושא שאנחנו מדברים עליו, בבית

משותף. זה לא ענייו של שיתוף במקרקעי ו, ששם יש יש ענייו שכרוך בשיתוף וכו'.

אנחנו מדברים פה בצורה מסוימת של התאגדות משפטית, איזו מין אישיות משפטית אחרת,

של אנשים שרכשו את חדירות ואת הזכויות הקנייניות שלהם באותו בית משותף, מתוך

ידיעה ברורה של מה שיש להם. באיזשהו שלב אנחנו אומרים לו: אנחנו יכולים לפגוע בך.

השאלה היא למה, והשאלה היא באיזה שלב אנחנו יכולים לעשות את זה, לאיזו מטרה, ומה

תהיה הפגיעה. לכו תשובה מהותית חדה וחלקה איו למשרד עדייו. זו לא הפעם הראשונה

שזה עולה, השאלות האלה חוזרות ונשנות. הפסיקה היא מאוד חד-משמעית. שצריך הסכמה

ואסור לפגוע.
היו"ר יצחק לוי
יש פסיקה של בית משפט העליון בעניין?

ח' הלברייך;
נ' וייל
אני כנציגת לשכת עורכי הדין חושבת שמשרד המשפטים מגלה כאן גישה נוקשה מאוד.

הבעיח באמת סבוכה כאשר מדברים על בנייה ברכוש משותף, כי הרכוש המשותף הוא רכוש

משותף של כולם, ויזה באמת פגיעה. אבל כשמדובר בבנייה ברכוש שהוא צמוד לבעל דירה

אחת, בעצם היא חלק מהבעלות הפרטית שלו. אין כאן איזשהם גופי לחץ - בדרך כלל חקיקה

מתפתחת על ידי פעולה של גופים אינטרסנטיים. כאן זה מצב שאין לו ונשובה. אנחנו,

כעורכי דין, עוררנו את הנושא הזה בוועדת הרקיקה שלנו, וכל אחד מאיתנו בא עם חצי

תריסר או יותר. דוגמאות קשות מאוד, שאין להן פתרון בחוק, כי הפסיקה של בית המשפט

העליון היא מאוד חד-משמעית. גם שופטי בית המשפט העליון בעצם לפעמים פוסקים מפני

שאין להם ברירה.

היו"ר יצחק לוי;

הם אומרים את זה בפסקי הדין שלהם? האם הם מסכימים עם רוח החוק.

ני וייל;

אנחנו חושבים שהם לא תמיד מסכימים עם רוח החוק. במקרים בוטים, שיש פגיעה בוטה

בזכויות, הם חד משמעיים. במקרים שזאת הפסיקה, הם אומרים את זה ובין השורות,

ולפעמים יותר מזה, אין התלהבות מהפתרון הזה.

היו"ר יצחק לוי;

מעניין לראות את זה.
נ י וייל
המציאות שלנו היום היא כזאת שאם רוצים להתמסר לנושא הזה אפשר בלי הרבה

סופיסטיקציה לתת פתרון לבעיה הספציפית של בנייה ברכוש צמוד שהוא רכוש פרטי. באופן

גס אפשר לתת את זה בשני מישורים. כשזכויות הבנייה צמודות לאותו רכוש, אין בעיה.

אבל יש שני מגוונים, אין בעיה כאשר בתקנון הבית המשותף יש זכות להשתמש ביתרת

זכויות הבנייה. מה קורה כשבבית הזה אין שום דרך לנצל את היתרה של זכויות הבנייה

שקיימות, כי יש או רכוש משותף, או רכוש צמוד. מכיוון שהבעיה של בנייה ברכוש

המשותף ברורה, נשארות זכויות בנייה בלתי מנוצלות, שלא ניתנות לניצול בכלל, אלא על

הגג הצמוד. לזה אפשר בקלות רבה ליגת פתרון הגיוני ונכון, שבמקרה כזה ניתן יהיה

לפנות לערכאה שיפוטית, בין אם זה יהיה המפקח ובין אם זה יהיה בית משפט - עוד לא

החלטנו איך לגבש את זה - שהוא ישמע את טענות הצדדים ויחליט.

היו"ר יצחק לוי;

זה רעיון.

נ' וייל;

זו לא בעיה כל כך מסובת שאי אפשר להתמודד איתה. מצד שני, בעיה מאוד אקוטית,

שמטרידה - אני חושבת שגם אליכם היו פניות - ולכן מן הראוי לתת עליה את הדעת ולקדם

את הרקיקה בעניין הזה.

מ' שחל;

יש מקרים כניה של סגירת מרפסות. היו מקרים כאלה. וגם סביב זה היו בעיקר

סכסוכי שכנים, וככל שהבית באזור יותר מהודר יש לך בעיות יותר חמורות. לעומת

הנימוק הזה יש גם נימוק שני. קניתי דירה שיש בו שלוש או ארבע דירות, ושווי הרכוש

שלי בהתאם למספר הדירות באותו בית. תוספת דירה על הגג מורידה את ערך הרכוש. אני

לא רוצה, זה הרכוש שלי. לכן אני לא חושב שהבעיה היא רק על ידי הליכה לבתי משפט.

יש בזה איזושהי הפקעה. יתרת זכויות הבנייה עלולה גם להשתנות - באזור חיפה, בהדר,



מדברים על אפשרות של הגדלת אחוזי הבנייה בגלל העלייה. בא אדם ואומר: הרכוש הזה

שלי, הוא היה שווה X, היום יהיה X פחות. אני חושב שצריך לקבוע לא רק על ידי זה

שבית המשפט יחליט. אם ערך הרכוש ירד, יהיה זכאי אותו אדם לקבל פיצוי שייקבע על

ידי בית המשפט לצורך העניין הזה, או אם מישהו ייהנה יהיה חייב להתחלק בזכויות

האלה עם יתר הדיירים.
היו"ר יצחק לוי
האם כוונת משרד המשפטים לקדם חקיקה בנושא הזה?

חי הלברייך;

משרד המשפטים חושב שאין שום מניעה. הנושא עלה. היות שלא גיבשנו לעצמנו עמדה,

קשה לומר בשלב הזה אם החלטנו שיש צורך לקדם או לא. על כל פנים, אם הנושא יידון,

נשמח לדון בו.

תי פנחסוביץ;

זה לא רק משרד המשפטים. על הצעת חוק צריך לקבל החלטת ממשלה, ולא אחת מציע

משרד המשפטים או משרד זה או אחר, והוא בא לממשלה והממשלה מאשרת או לא מאשרת.

הי ו"ר יצחק לוי;

אני שאלתי מה דעת משרד המשפטים. אם אחר כך זה ייפול בוועדת שרים לענייני

רקיקה, זה סיפור אחר. שאלנו לגבי גישה עקרונית. אני מבין שמשרד המשפטים עדיין לא

גיבש עמדה בעניין הזה. אני חושב שהוועדה כרגע לא יכולה לקדם את העניין הזה ברגע

זה בדיון זה. נשאיר את זה לשיקול דעת של חברי כנסת פרטיים, אם ירצו להגיש הצעת

חוק.

ני וייל;

יש לי עוד שאלה איות. אני עוררתי בפעם הקודמת. אנחנו פשוט בקשיי התארגנות, כי

הרי היו בחירות בלשכת עורכי הדין. השאלה היא אם יש מקום מבחינתכם, כי אם לא נעשה

את זה בדרך אחרת. אנחנו כבר דיברנו באופן עקרוני על הכנת תזכיר של לשכת עורכי

הדין בנושא הזה.

היו"ר יצחק לוי;

יש מקום להפנות לוועדה תזכירים, וייתכן שיושב ראש הוועדה יראה לנכון להעלות

את זה פעם כסעיף ולחשוב אם יש מקום להתייחסות, אז הוא יעשה את זה.

אני עובר לנושא אחר. חבר הכנסת לין העלה בפעם שעברה - אדם שגר בקומה הראשונה

ולא משתמש במעלית, שואל למה מחייבים אותו בהוצאות החזקת המעלית.

ח' הלברייך;

כי המעלית הזאת היא רכוש משותף, ויש צורך שכל בעל דירה יתחלק בהוצאות של

הרכוש המשותף, אפילו אם הוא לא נהנה.

היו"ר יצחק לוי;

אפשר להגיד על הכל - רכוש משותף.

חבר הכנסת שחל ביקש לשמוע את דעת משרד המשפטים בעניין שיפוץ של בתים ושמירה

על חזית אחידה. חבר הכנסת וירשובסקי הציע לא לדון בנושא השיפוץ.
מ' וירשובסקי
הצעתי לא לדון, והצעתי שאם הוועדה, עד הבחירות תרצה לעסוק ברקיקה

קונסטרוקטיבית בתחומים שונים, שלא תיכנס לנושא הזה.

ח י הלברייך;

סעיף 58 לחוק המקרקעין קובע מפורשות שבעל דירה חייב להשתתף בהוצאות הדרושות

להחזקתו התקינה ולניהולו של הרכוש המשותף, והבטחת השירותים וכוי. ולעניין זה,

החזקה תקינה "שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבנייה, לרבות

שיפורים שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות." זאת אומרת שלגבי העניין של

שמירה על חזות בית בצורה סבירה יש הוראה בחוק.

תי פנחסוביץ;

המלה יאחידהי. אני זוכרת שחבר-הכנסת שחל, כשדנו בוועדה בזה, אמר שאחד צובע את

הדלת באדום, ושני בירוק, ולכן הוספנו - אחידה.

מ' שחל;

זה לא עזר.

ח י הלבר י י ך;

מה שתמרה פנרוסוביץ מצביעה עליו הוא תיקון של סעיף 2 לתקנון המוסכם. סעיף 2

מדבר על אי יכולת הפגיעה. ולכן סעיף 2 בתקנון המוסכם מדבר על זה שבעל דירה לא

יכול לעשות שינוי בדירתו שפוגע ברכוש המשותף, ואז הוא לא יכול לפגוע בצורה

האחידה. סעיף 58 מדבר מפורשות על זה שאתה צריך להשתתף בהוצאות לעניין החזקה

תקינה, גם ההזקה תקינה של הרכוש המשותף. יתרה מזו, יש גם חוק שהוא באחריות משרד

השיכון.

ני פלקוביץ;

זה היבט אחר, שהרשות יכולה להתערב בעניין של שיפוץ והחזקת בתים. יש חוק משנת

1980, חוק שיפוץ בתים והחזקת. הרשות המקומית היא המפעילה את החוק. אם הרשות

המקומית מוצאת בתים מסוימים, או שכונות מסוימות שהחזות החיצונית שלהן אינה הזקינה,

אינה יפה, אינה נאה לדעתה, יש אפשרות במסגרת החוק הזה, ובאמצעות משרד הבינוי

והשיכון, לדרוש את שיפוץ הבית, במגזרים מסוימם שעליהם מדברים, ויש גם השתתפות

ממשלתית בשיפוץ הזה. זו לא כפייה סתם.

היו"ר יצחק לוי;

זה לא נוגע דווקא לבתים המשותפים.

נ' פלקוביץ;

זה כולל בית משותף.
תי פנרוסוביץ
לפי החוק הזה אפשר גם על בית בודד להחליט. לא צריך את כל השכונה. החוק יפה

מאוד, אלא שההשתתפות של המדינה היא לרועץ, מכיוון שאין תקציבים, לכן לא מכריזים,

אבל יש שיקום שכונות. עושים את זה אבל בצורה סלקטיבית.
היו"ר יצחק לוי
חבר הכנסת לין העלה נושא של גבייה מהדיירים. הוא אומר שהרבה דיירים אמרו לו

שהאמצעים המשפטיים העומדים היום נגד בעל דירה או דייר שלא נושא בחלקו בהוצאות

הבית אינם יעילים. האם יש למשרד המשפטים השקפה בעניין הזה.

חי הלברייך;

אני מבחינה בין המשפטית לבין הגבייה. חוק המקרקעין לא נוגע לגבייה, הוא נוגע

להליכים עד לגבייה. ארנה צריך להגיש את המשפט על מנת שהמפקח יפסוק לך בסכסוך

המשפטי אם אתה רשאי לגבות את החוב הזה. לשם גביית החוב, זה הליכים רגילים של

ההוצאה לפועל. אכיפה של פסק דין של מפקח היום היא אותה אכיפה כמו פסק דין של בית

משפט.
הי ו"ר יצחק לוי
יש הבדל קצת הבדל בין מי שלא משלם במכולת ומי שלא משלם פה. כי פה הוא מזיק

לרבים. אם הוא לא משלם את חלקו בדלק או בגז, הוא מזיק לכל הדיירים.

מי וירשובסקי;

לדעתי אין פתרון.

ת' פנחסוביץ;

אי אפשר לתת לנציגות הבית סמכות לפי פקודת המסים (גבייה). אם חייבים לממשלה,

מפעילים את פקודת המסים (גבייה) או רשות השידור, ופורצים לדירתו ומוציאים את

הטלוויזיה והמקרר.

היו"ר יצוק לוי;

תודה רבה. סיימנו את הדיון בחוק הזה, והוא יובא לקריאה שנייה ושלישית ללא

הסתייגויות.

הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:45)

קוד המקור של הנתונים