ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 30/12/1991

בקשת חה"כ עוזי לנדאו לרביזיה בהחלטת הוועדה לדחות בקשתם של תשעה חברי כנסת להוסיף הסתייגות לסעיף 56 בהצעת חוק יסוד: הממשלה; הצעת חוק בתי המשפט (נוסח משולב) (תיקון מס' 15), התשנ"א-1991 - אישור נוסח

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 326

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ג בטבת התשנ"ב (30 בדצמבר 1991). שעה 11:00

נכחו;

דברי הוועדה;

א' לין - יו"ר

א' אבוחצירא

ש' אלוני

י' ביילין

מ' בר-זהר

צ' הנגבי

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

ע' לנדאו

ח' מירום

י' עזרן

אי פורז

י י צידון

ר' ריבלין

ח' רמון

מ' שחל

שי שטרית

מוזמנים;

שר חמשפטים די מרידור

השופט י' קדמי - משרד המשפטים, מנהל בתי חמשפט

ד"ר פ' סגל - " "

א' צידון - " "

ד"ר כ' שלו - " "

ד' חוטר-ישי - ראש לשכת עורכי הדין

ר' בן-יששכר - " " "

יועצת משפטית; ר' מלחי

מזכירת הוועדה; ד' ואג

קצרנית; א' אשמן

סדר-היום; א. בקשת חח"כ עי לנדאו לרביזיה בהחלטת הועדה לדחות בקשתם של תשעה חברי

כנסת להוסיף הסתייגויות לסעיף 56 בחצעת חוק יסוד; חממשלח

ב. חצעת חוק בתי חמשפט (נוסח משולב) (תיקון מס' 15). התשנ"א-1991 -

אישור נוסח



א. בקשת חה"כ ע' לנדאו לרביזיה בהחלטת הועדה לדחות בקשתם של תשעה חברי

כנסת להוסיף הסתייגות לסעיף 56 בהצעת חוק יסוד; הממשלה

הי ו"ר א' לין;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה. אני רוצה להסביר את השתלשלות הענינים בקשר

לבקשת חבר-הכנסת עוזי לנדרו לרביזיה בהחלטת הועדה לדחות את הבקשה להוסיף

הסתייגויות לסעיף 56 בהצעת חוק יסוד: הממשלה - בחירה ישירה של ראש הממשלה.

חבר-הכנסת עוזי לנדאו ועוד שמונה מחברי הועדה פנו לועדה בבקשה לתקן את סעיף 56,

וכן ביקשו לרשום הסתייגות לאותו סעיף. הועדה דנה בשתי החלופות, האחת - לתקן את

הסעיף; החלופה השניה - לאפשר רישום הסתייגות אף כי החוק כבר מונח על שולחן מליאת

הכנסת מאז 21 באוקטובר.

בדיון בועדה, לאיור שהוסבר לועדה שתיקון סעיף משמעותו החזרת החוק לועדה, קיבלה

הועדה החלטה לא להחזיר את החוק לועדה. הועדה קיבלה גם החלטה לדחות את החלופה

השניה של רישום הסתייגות. כאשר נדונה החלופה של רישום הסתייגות אמרו כאן חברי

הועדה שמאחר שתלויה ועומדת עתירה לבג"צ, כל דבר שאינו סופי בהחלטות הועדה בענין

חוק זה יכולות להיות לו השלכות על הדיון בבג"צ.

חבר-הכנסת עוזי לנדאו השתמש בסמכות הנתונה לו בתקנון וכתב לי מכתב בקשה

לרביזיה. בקשתו אינה מתייחסת לתיקון הסעיף, היא מתייחסת רק לרישום ההסתייגות.

אני קורא את מכתבו: "ועדת החוקה חוק ומשפט בישיבתה היום (9.12.91), דחתה בקשתם

של תשעה חברי כנסת בענין הוספת הסתייגות לסעיף 56 בהצעת החוק לבחירה ישירה

לראש-ממשלה כתב לי מכתב בקשה לרביזיה בהחלטה. מבקש רוויזיה בהחלטה זו."

ובכן, מה שנדון היום זו לא בקשה לתיקון הסעיף, לא בקשה להחזיר את החוק מן

המליאה לועדה. מה שנדון היום זו רק הבקשה לרשום הסתייגות לסעיף 56, כפי שביקשו
תשעה חברי כנסת
נאפע, לנדאו, פלדמן, הנגבי, ריבלין, אלוני, אבוחצירא, עזרן ורביץ

- כולם חברי הועדה. כנראה שגם חבר-הכנסת שחל היה בין החותמים, אבל חתימתו נמחקה

ומשום כך אינני מבין אותו בחשבון המבקשים.

פנו תשעה חברי כנסת, הועדה קיבלה החלטה בענין תיקון הסעיף והיא קיבלה גם

החלטה בענין ההסתייגות. חבר-הכנסת עוזי לנדאו ביקש רביזיה רק לענין רישום

ההסתייגות.

לפני שאנחנו מקבלים החלטה בענין בקשתו של חבר-הכנסת לנדאו לרשום הסתייגות,

אני רוצה להבהיר כבנה עובדות. כפי שאמרתי, בישיבה הקודמת בנושא זה אמרו כמה חברים

שבגלל הבג"צ הם מעדיפים לתת תשובה שלילית באותה ישיבה ולחזור ולדון בבקשה בשלב

מאוחר יותר.

הצעת החוק הונחה ב-21 באוקטובר על שולחן הכנסת עם לוח הסתייגויות כולו. היו

פניות אלי לרשום הסתייגויות אחרות לארור שהחוק על שולחן הכנסת, ואני דחיתי את כל

הפניות. לחבר-הכנסת שמעון שטרית, למשל, היתה שורה ארוכה של הסתייגויות נוספות

לאחר שכבר הגיש שורת הסתייגויות בפני הועדה. התקנון קובע: "אין להרשות לחבר כנסת

להוסיף את הסתייגותו ללוח ללוח ההסתייגויות לאחר שהחוק וההסתייגויות הונחו כבר על

שולחן הכנסת". זה מופיע בהערה המסומנת בשני כוכבים בשניי עמוד 46. ביום 23

ביולי 1986 הוציא יושב ראש הכנסת הנחיות לענין הסתייגויות ובהן קבע: לא תצורף

הסתייגות להצעת חוק אלא אם כן הובאה קודם לכן לדיון בועדה כהצעת תיקון להצעת החוק

ונדחתה; לא תצורף הסתייגות להצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת לקריאה שניה שלישית

אלא אם כן חודש הדיון בועדה.

בזמן הדיון בועדה בסעיף 56 היו הצעות לא להכניס את סעיף השיריון. היה דיון

בנושא, היו הצעות, אבל אף אוזד לא ביקש לרשום הסתייגות. את הוספת ההסתייגות בענין

זה אפשר אולי לראות בגדר תיקון טעות.



אני רוצה לומר באופן המפורש ביותר, לא אדון בשום בקשה להסתייגות נוספת פרט

להסתייגות הזאת. בקשה נוספת לרישום הסתייגום אראה אראה כבקשה להחזיר את החוק

לועדה, ונדון בשאלה אם להחזיר את החוק לועדה אם לא. בענין ההסתייגות הזאת היוגה

מעיו הסכמה בועדה, מאחר שהיונה שכרזה או שנפלה טעות ולא ביקשו לרשום את ההסתייגות,

נהיה מוכנים לדון בה מחדש במסגרת של רביזיה לאחר שתהיה היזלטה בבג"צ. זה מה שעומד

היום לפנינו. בענין זה נשמע כמה דעות, לא את כל חברי הועדה, יש לנו רק חצי שעה

לנושא זה, ונצביע.

עוד הערה עובדתית. בדקתי ומצאתי שעל אף הוראות התקנון מדי פעם בפעם אישרו

ועדות הוספת הסתייגויות לאחר שהצעת חוק הונחה על שולחן הכנסת. נעשו דברים כאלה

בעבר.

רשות הדיבור לחבר-הכנסת לנדאו להציג את בקשתו.

ע' לנדאו;

מצד אחד אני שמח לנוכחות הרחבה של חברים בועדה, מצד שני אני מופתע. אני

הבינותי שכאשר עלה הנושא בפעם הקודמת, החשש העיקרי שצילו ריחף על הדיון היה שמא

ייפגע הדיון בבג"צ. גם מי שהצביעו אז נגד העלאת הנושא לדיון עשו זאת בגלל הבג"צ,

וגם אמרו שלכשיסתיים הדיון בבג"צ נחזור לדון בענין לגופו. חבר-הכנסת שחל אמר שהיו

דברים מעולם, ואם יש דברים סבירים - אפשר להוסיף אותם. ככל שזכור לי לא היו אז

מתנגדים להוספת ההסתייגות כשלעצמה, אולי פרט לחבר-הכנסת צידון. גם חברי הכנסת

רובינשטיין וליבאי הסכימו שהענין הזה הוא כבד משקל וצריך לאפשר לחברי הכנסת

להסתייג. לכן יצאתי מהנחה שלא תהיה כאן בעיה והופתעתי מהגיוס הרחב של חברים

להצבעה.

החוק שלפנינו הוא חוק מהפכני לכל הדעות, של המחייבים והשוללים גם ירוד. יש

דברים שעדיין איננו יכולים לצפות, במהלך הזמן עלולות להתגלות תקלות וטעויות,

וצריך לתת לכנסת אפשרות נוחה לטפל בהן מהר יחסית, בלי מאמצים מי ורודים. לכן צריך

שתהיה, בוודאי לפרק זמן מסוים, שתהיה אפשרות להכניס תיקון בחוק.

יש מי שמעלים חשש שאם אפשר יהיה לשנות את החוק הזה בנקל, יחסית, בלי רוב

מיוחד, הרי מיד לאחר שיתקבל החוק הזה והכנסת הבאה תיבחר וראש הממשלה ייבחר על פי

השיטה החדשה, מייד ייצאו כל המכרסמים למיניהם וירצו לקעקע את החוק הזה. אני חושב

שאין יסוד לחשש הזה. שום אדם אחראי במדינה לא ינסה לקעקע את החוק מן הרגע הראשון

לאחר הבחירות לפי החוק הזה. יתנו לחוק לרוץ קדנציה או שנים, ורק לאחר שיהיה כבר

ניסיון מסוים בשיטה יבקשו לתקן. ואם יתברר שהחוק טוב, לכנה יבקשו לשנות?

הערה שלישית היא בענין פגם, שהוא בוודאי יותר מפגם אסתטי, שאת החוק הזה אותו

תאשר הכנסת ברוב רגיל מבקשים לשריין כך שאפשר יהיה לשנותו רק ברוב של חברי הכנסת,

כלומר 61 חברי כנסת, חלק מהסעיפים ברוב של 70 הברי כנסת, וסעיף אוד- ברוב של 80

חברי כנסת. אני חושב שזה דבר לא סביר וצריך לתקנו.

הי ו"ר א' לין;

יש כאן חברים שאינם חברי הועדה. אם סיעה החליטה להחליף חברים בועדה, אני

צריך, על פי התקנון, לקבל על כך הודעה מהסיעה.

ח' רמון;

אודיע לפני ההצבעה.

הי ו "ר א' לין;

כיושב ראש הסיעה אתה מוסמך להודיע על חילופים.
ע' לנדאו
ההסתייגויות שלי הן שתים. האחת - למחוק את סעיף 56. השניה - אם ההצעה למחוק

את סעיף 56 לא תתקבל, אני מציע שייאמר בחוק שלשינוי בסעיף בחוק זה יידרש רוב של

חברי כנסת רק בתנאי שאותו סעיף התקבל ברוב של חברי כנסת.

ש' אלוני;

נראה לי שאין חולק על כך שהיתה הסכמה מכללא שאנחנו נדון בסעיף הזה ונאפשר

הגשת הסתייגויות לסעיף הזה, כדי שלא יהיה רושם שהחוק איננו גמור שעה שדנים בבג"צ.

הבג"צ לא הגיע לדיון משוס שהיתה הסכמה של יושב ראש הכנסת, והשאלה הזאת נפלה כליל.

ההסתייגות שאני מציעה היא קצת שונה מן ההסתייגות של חבר-הכנסת לנדאו. אני

אינני מעונינת בשום פנים ואופן שהכנסת הזאת עוד לפני בחירות תשנה את החוק. אם

נקבע שאפשר לשנות את החוק ברוב רגיל, אפשר יהיה עוד לפני שהולכים לבחירות להפוך

את החוק הזה לאפס. לא לזה אני מתכוונת.

מכיוון שזה דבר כל כך נסיוני, צריך שיעברו לפחות שתי מערכות של בחירות

שיאפשרו לנו לבחון את החוק הזה, ואז אפשר יהיה לשנות בו בהחלטה של רוב רגיל.

הי ו"ר א' לין;

אנחנו לא נכנסים לתוכן ההסתייגות. לא נצביע על תוכן ההסתייגות אותה נאשר.

נצביע אם לאשר הסתייגות לסעיף זה.

ש' אלוני;

אני יודעת שאנחנו לא צריכים לדון בתוכן ובהסתייגות. אני מבקשת את הועדה לאפשר

שתי הסתייגויות לסעיף 56, אחת של חבר-הכנסת עוזי לנדאו ואחת שלי. ההסתייגות של

דובר-הכנסת לנדאו אומרת שבכל שלב אפשר יהיה לשנות, אפילו בכנסת הזאת. אם החוק הזה

יתקבל השבוע, בשבוע הבא ברוב רגיל אפשר יהיה לבטל את החוק או כל סעיף שבו.

ע' לנדאו;

אני מוכן לשנות ולהציע שזה יהיה אפשרי רק מהכנסת הבאה.
היו"ר א' לין
ארנה מוכן להצטרף לתיקון של חברת הכנסת אלוני? זה דבר חשוב שישפיע על ההצבעה

שלי.

ע' לנדאו;

כן. רק לארור שיתקיימו בחירות לפי החוק הזה אפשר יהיה לשנות ברוב רגיל.

ש' אלוני;

אני רוצה שיהיה ברור לחברי הכנסת, אני לא רוצה להציע טריק, שאם החוק הזה

יתקבל כבר בכנסת הזאת אפשר יהיה לבטל אותו. אבל אנחנו הולכים לשיטה שאנחנו לא

יודעים אותה. אני אדם הרפתקן, אני מוכנה ללכת לשינויים ולניסויים, אבל אנחנו

מוכרחים לשמור - - -
שי שטרית
הסיעה שלך תקבל יותר קולות לפי השיטה הזאת.
מ' וירשובסקי
ומה על מדינת ישראל?

ש' אלוני;

אם יהיה ראש ממשלה שלמיורת הבחירות יבקש חוקי הסמכה, כמו שהיה בשנת 1933 באיזה

שהוא מקום, אני רוצה אפשרות לשנות את החוק ברוב רגיל ולא ברוב של 81 חברי כנסת.

אם חבר-הכנסת לנדאו מצטרף להצעתי, אין צורך בשתי הסתייגויות, די בהסתייגות

אחת.

היו "ר א' לין;

הוא אמר שהוא מצטרף. הוא אמר שהוא מסכים שהשינוי יחול רק לאחר הבחירות, לא

מיד.

ח' רמון;

בשלב זה תוכן ההסתייגויות לא כל כך מעסיק אותי. מה שמעסיק אותי היא השאלה אם

אישור ההסתייגות משמעותו עיכוב בהעלאת החוק בכנסת ביום רביעי.

הי ו"ר א' לין;

התשובה היא שלילית. הבהרתי זאת.

ח' רמון;

אני רוצה שהדברים יהיו ברורים כי הענין הוא רגיש. אם המצב הוא כפי שאמר היושב

ראש, אני לא מתנגד לבקשת הריביזיה של חבר-הכנסת לנדאו. אני מבין שהיתה בועדה

הסכמה ג'נטלמנית לאפשר לחבר-הכנסת לנדאו להגיש הסתייגות לאחר הבג"צ.

אני מבקש להבהיר שבנושא שהעלה חבר-הכנסת לנדאו רשאי כל חבר ועדה להגיש

הסתייגות שקשורה לסעיף 56. קשורה בקשר מהותי, כדי שלא נתחכם ונוסיף סעיפים.

ומצד שני, הוספת ההסתייגויות הללו לא תיפגע בהעלאת החוק בכנסת ביום רביעי.

הטכניקה תהיה תוספת ללוח ההסתייגויות. אם אני צודק בשתי ההנחות הללו, אתמוך

בהסתייגות.

הי ו"ר א' לין;

לא דיברנו על כך שכל חבר ועדה יוכל להגיש הסתייגות בנושא הזה. היתה פניה של

תשעה חברים, היו החלטות של הועדה. הסברתי והדגשתי שההחלטה הראשונה היתה שאין

מחזירים את החוק מהמליאה לועדה. אנחנו דנים רק באפשרות של רישום הסתייגות אף על

פי שהחוק כבר הונח על שולחן הכנסת, רישום ההסתייגות בגדר של תיקון טעות בלבד.

הבהרתי את זה. אנחנו לא פותחים את החזית כולה וכל אחד יוכל להגיש הסתייגויות.

ח' רמון;

כל תשעת החברים שפנו יכולים להגיש הסתייגויות?

היו"ר א' לין;

כן. אבל עכשיו אמר לנו חבר-הכנסת לנדאו שהוא מצטרף לדעתה של חברת-הכנסת

אלוני, שביטול השיריון יהיה רק לארור הבחירות הבאות, לא מיד. זה מצב שונה לגמרי.



ח' רמון;

אם כך יש לנו הבנה והסכמה.

מ' שחל;

בדיון הקודם היתה הסכמה ג'נטלמנית שלא תהיה התנגדות להוספת ההסתייגות של

חבר-הכנסת לנדאו.

מטעמי זהירות, ברשות היושב ראש, אני רוצה לנסח כמה דברים במדוייק כדי שלא

יהיו פרשנויות. למעשה גם לבקשת הרביזיה אין בסיס, כי סעיף 110 לתקנון אומר דברים

מפורשים.

הי ו"ר א' לין;

אמרתי. אם אתה אומר את זה עלול להתקבל רושם שהיושב ראש לא אמר.

מ' שחל;

אני רוצה לומר מהם תהומי ההסכמה.

התיקון של חברת-הכנסת אלוני הוא חשוב מאד בעיני. אני חייב לומר שאחרי

התרגילים שהיו בשבועות האחרונים עלה בי חשד שהכוונה היא לשנות את החוק מיד לארור

קבלתו. לכן נכון התיקון שאומר שרק לאחר שייערכו בחירות לפי השיטה החדשה, לפחות

פעם אחת, תוכל הכנסת להכניס תיקונים ברוב רגיל.

אני חוזר על דברי היושב ראש ומבקש לומר במסגרת ההרולטה: א. הגשת ההסתייגות היא

במסגרת של תיקון טעות; ב. לא יהיו הסתייגות ארורות; 3 .תיקון הטעות לא יגרום עיכוב

כלשהו בהבאת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

אי פורז;

הבנתי שהיתה הסתייגות אחרת שהיועץ אמורה לעלות כאן, שלפיה שבעים חברי כנסת

יכולים לשלוח את ראש הממשלה לבחירות נפרדות.

הי ו"ר א' לין;

שלילי. לא יהיה דיון בשום הסתייגות אחרת. יכול להיות דין רק בהחזרת החוק

לועדה. מעבר לתיקון הזה שהוא תיקון טעות, כל הסתייגות משמעותה החזרת החוק לדיון

בועדה.

ח' רמון;

והחזרת החוק משמעווגה שלא יהיה חוק.

היו"ר א' לין;

אני מוכן לתמוך בכל מה שאמר חבר-הכנסת שחל, גם אם חלקם ואולי כולם חזרה על מה

שאמרתי כבר.
י י צידון
אני מקבל בברכה את התיקון שהציעה חברת הכנסת אלוני שהשינוי יכול להיות רק

כעבור דקנציה. אני סבור שהחוק הזה יביא לשינוי התבנית הפוליטית לאחר מקדנציה

אחת. נראה לי שקדנציה אחת אינה מספקת כדי להביא לשינויים. לאחר הבחירות לפי החוק

הזה רבים מאתנו יסיקו מסקנות. לכן אני מציע לתת לחוק הזה לפעול לפחות שתים או

שלוש קדנציות.
הי ו "ר א' לין
תצביע בכנסת נגד ההסתייגות.

1
ר ' מלחי
אני מבקשת הבהרה. כשחברי הכנסת אומרים שאי אפשר יהיה לתקן את זה אלא לאחר

מערבת הבחירות, האם הם מתכוונים, כפי שאני חושבת שהם מתכוונים, שאי אפשר יהיה

לתקן אלא ברוב שנקוב כאן?

ע' לנדאו;

כן.
ר ' מלחי
זאת אומרת שבאותו רוב שנקוב כאן - רוב חברי הכנסת - אפשר יהיה לוזקן גם לפני

הבחירות.

י' עזרן;

שאלת הבהרה. היות שההסייגות הזאת היא מסוייגת, זו פעם ראשונה שאני שומע שיש

הסתייגות שתיכנס לתוקף רק איורי הבחירות, האם דינה כהסתייגות לכל דבר?

הי ו"ר א' לין;

כן.
י ' עזרן
אני מבקש לומר לפרוטוקול, צורת הצבעתי היום אינה מעידה בשום פנים ואופן על

עמדתי בענין שינוי הבחירה של ראש הממשלה. נראה לי שהחוק הזה הוא כמעט הצעה לשריון

כסאו של דוד מלך ישראל.

הי ו"ר א' לין;

אני מציע את הסיכום הבא: במסגרת של תיקון טעות אנחנו מאפשרים לתשעת חברי

הכנסת שפנו וביקשו זאת לרשום הסתייגות לסעיף 56 להצעת חוק יסוד: הממשלה, שהונחה

על שולחן הכנסת. הסתייגות זו נוגעת רק לבחירות שלאחר הבחירות הבאות. רישום

ההסתייגות אינו משנה מאומה במצב שבו נמצא החוק ואין הוא משנה לגבי הליכי הרקיקה

ביום רביעי. יש מי שמציע שינוי בהצעת הסיכום?
ע' לנדאו
אני מבקש להוסיף שאם ההסתייגות שמקובלת על חברת-הכנסת אלוני ועלי לא תתקבל

בכנסת, אני מבקש הסתייגות נוספת
הי ו"ר א' לין
תעשה את זה במבנה ההסתייגות. הצעה והצעה לחלופין.
ש' אלוני
הבהרה. הואיל שרישום ההסתייגות הזאת הוא בבחינת תיקון טעות, אני רוצה שיהיה

ברור שאם ההסתייגות הזאת מתקבלת זו איננה עילה למשוך את החוק בחזרה.



היו"ר א' לין;

אמרתי את זה.
ח' רמון
היא כן עילה.
היו"ר א' לין
הדיון נגמר. הצעתי הצעה. מי בעד?

מ' שחל;

בהצעה חסר סעיף אחד - שלא יהיו הסתייגויות אחרות.

היו"ר א' לין;

אמרתי זאת קודם בהצהרה הכללית. זה לא בגוף ההחלטה.

אני מעמיד להצבעה את הצעת הסיכום.

הצבעה

בעד הצעת יוסיפום - 13

נגד - 1

הצעת הסיכום של חה"כ א' לין התקבלה

ב.הצעת חוק בתי המשפט (נוסח משולב)(תיקון מס' 15).התשנ"א-1991 - אישור נוסח
היו"ר א' לין
בפעם קודמת הצגנו לפני הועדה את הנוסח לועדה מיום 23 לדצמבר. חברים ביקשו

לעבור על הנוסח. הנוסח נמסר לכל חברי הועדה. האם מי מחברי הועדה לארור שקרא את

הנוסח מבקש להעיר הערות? אין הערות לנוסח.

נשאר ענין אחד שצריך הרולטת ועדה: הצעת שר המשפטים בענין סעיף 12 להצעת החוק -

סעיף 80 (ב) (2) לחוק - אם נחלקו הדעות בבית המשפט בענין פלילי.

יצחק לוי;

שתי הגירסאות לסעיף 79ג - פישור - נשארות כפי שהן?

הי ו"ר א' לין;

כן, התיקון הוא רק במילים - בעלי דין במקום צדדים.

הי ו"ר א' לין;

אנחנו צריכים להחליט בענין סעיף 80 לחוק. לא נתחיל את הדיון מחדש. הועדה

קיבלה החלטה בענין זה. אני לוקח את הדוגמה הכי קיצונית כדי להבהיר למה אנחנו

מתכוונים. אם אדם מואשם ברצח, שופט אחר בהרכב של שלושה מרוליט שזה רצח, שני מחליט

- הריגה, שלישי מחליט - גרימת מוות ברשלנות. אם הולכים לפי הדעה המקילה, לפי

התפיסה הפשוטה הדעה המקילה היא גרימת מוות ברשלנות. אני לא אומר כרגע איך בתי

המשפט פרשו זאת, אני מדבר על מה שעולה מנוסח החוק על פי ההיגיון הפשוט. אני מציע

לעצמנו להשתדל שהדברים יהיו בהירים ועולים בצורה ברורה מהחוק עצמו, ולא נאמר:



אמנם כתוב כך אבל בתי המשפט פרשו אחרת. בדוגמה שננתי, אם הולכים לפי הדעה המקילה,

העונש על גרימת מוות ברשלנות הוא עד שלוש שנות מאסר, אף כי שופט אהד הרשיע אותו

בהריגה - שעונשה מאסר עשרים שנה, והשני הרשיע אותו ברצה - מאסר עולם. הועדה לא

ראתה ביזה תוצאה הגיונית ולכן החליטה על הנוסה שמונח לפניכם היום. לאחר כל המאמצים

שעשתה היועצת המשפטית, גם הנוסח הזה נראה לי קצת קשה.
ר' מלחי
זה נוסח של נשיא בית המשפט העליון.

היו"ר א' לין;

שר המשפטים הציע הצעה אחרת, וזה הנושא שעומד היום על הפרק. אדוני השר,

בבקשה.

שר המשפטים ד' מרידור;

אני רוצה להציג את ההצעה שאני מעלה עכשיו לפני הועדה, ואני יבול לומר שהיא על

דעת נשיא בית המשפט העליון שמגר, לאחר שביום ששי שוחררתי אתו שוב בענין זה. אני

מציע לקבל את נוסח הועדה בסעיפים קטנים (א) ו-(ב} ולמחוק את סעיף קטן (ג).

בסעיף קטן (ג) נאמר: "כל החלטה, כולל פסק דין, תחתם על ידי כל השופטים..."

היום אין חובה כזאת, כל שופט חווזם על ההחלטה שלו, הוא לא חותם על מה שכתבו אחרים.

כולם חותמים על התוצאה הסופית, אבל כל אחד חותם על פסק הדין שלו. זה הרציונל של

פיסקה (2) בסעיף קטן (ב), לכל שופט דעתו שלו והוא כותב אותה, לא מכריחים אותו

לחתום על דבר שהוא לא מאמין בו.

סעיף ב (2) עוסק בענין סבוך מאד, במקרה שאין רוב לדעה אחת, אין דעת שנים נגד

ארח-. בדוגמה שהביא יושב ראש הועדה יש פתרון פשוט, כי באורנה מטריה אחד קבע רצח,

שני קבע הריגה ושלישי קבע רשלנות. הבעיה מסובכת יותר כאשר מוצאים עבירות שונות.

לפי אלמנטים שונים אהד קובע זיוף, שני קובע מרמה ושלישי קובע זיכוי. איך מחברים

זיוף עם מרמה ועם זיכוי?

היו"ר א' לין;

סעיפים קטנים (א) ו-(ב} הם מוסכמים, הרי זה נוסח הועדה. אני מבין שאתה מציע

למחוק סעיף קטן (ג). במחשבה שניה, אני ממליץ למחוק את סעיף קטן (ג), הוא מיותר.

ש' אלוני;

הוא גם לא הוגן.

יצחק לוי;

זו לא היתה דעת הועדה לגבי כל הענין. דעת הועדה היתה שצריך לחבר מרכיבים, אבל

בסיכה של פיסקה (2) יש דבר חדש: "נחלקו הדעות בענין דרך קביעת המרכיבים המשותפים

כמבואר - יכריע אב-בית-הדין במחלוקת האמורה".
הי ו"ר א' לין
בדיוק זאת היתה ההחלטה. עברתי על הפרוטוקול, זאת בדיוק היתה החלטת הועדה.

העלינו את השאלה מה יהיה אם יש קושי, ואמרנו שיכריע אב בית הדין. אבל זה לא משנה

כרגע, לא נהיה פורמליסטים.



יצחק לוי;

אני רוצה להציע הצעה אחרת לפיסקה הזאת. אני מקבל את החלק הראשון, שהשופטים

יבדקו אם יש מרכיבים משותפים ויגיעו למסקנה שיש לה רוב. אבל אם "נחלקו הדעות

בעניו דרך קביעת המרכיבים המשותפים", פסק הדין יהיה על פי התוצאה ולא על פי

המרכיבים.

היו"ר א' לין;

אתה מציע שינוי בהחלטת הועדה.

יצחק לוי;

אם כך אני מבקש להגיש והסתייגות. אני רוצה להסביר את הצעתי. במקרה שהשופטים

הסכימו על המרכיבים המשותפים, הכל בסדר, המחמיר הולך עם בעל הדעה המקילה הקרובה

ביותר לדעתו. מצב אחר הוא אם כל ארח- מהשופטים קבע מרכיבים ארורים וחם לא מגיעים

להסכמה על מרכיבים משותפים. הצעת הועדה היא שבמקרה כזה אב בית הדין, שהוא אחד מן

השלושה שקבע מרכיבים מסוימים לאותה עבירה, הוא יכריע. ההיגיון אומר שהוא יכריע על

פ' דעתו שלו.

ש' אלוני;

שיטת העבודה היא אחרת.

שר המשפטים ד' מרידור;

הוא קובע את דרך קביעת המרכיבים.

יצחק לוי;

אם המרכיבים הם מורכבים, מרכיב בתוך מרכיב, יישבו שלוש שופטים ויפרקו את

המרכיבים, יראו בנה שווה ומה שונה. הסיפה מדברת במצב שהשופטים אינם יכולים להגיע

להסכמה. למעשה יש שלושה פסקי דין שונים ובכל פסק דין יש מרכיבים שונים. השופטים

לא הצליחו להגיע להבנה לא על פסק דין משותף, אלא שהם לא הצליחו להגיע להבנה אילו

מרכיבים יש בכל ארוד מפסקי הדין שאפשר לחבר אותם. מדובר במקרה קיצוני, ששלושה

שופטים אינם מצליחים להגיע למסקנה בשאלה, למשל, אם היתה כוונה מלכתחילה. אם הם

מצליחים לקבוע אלמנטים משותפים אין צורך שאב בית הדין יכריע. כלומר, כאן מדובר

במקרה מסובך מאד שאין הסכמה אפילו לא על המרכיבים המשותפים. כאן אומרים שבמקרה

כזה אב בית הדין, שהוא אחד מהשלושה שכתבו פסק דין, והוא אחד מהשלושה שלא הסכימו

ביניהם בענין האלמנטים, הוא זה שיכריע מה הם המרכיבים המשותפים. זה לא נכון, זה

לא צודק כי מדובר כאן בפסק דין מסובך מאד וקשה.

אני מציע שבמקרה המיוחד שאין הסכמה בין ר!שופטים אפילו לא בענין המרכיבים,

ילכו לפי התוצאה. כל שופט יגיד מה גזר הדין שהוא מציע
שר המשפטים די מרידור
פה מדובר בהכרעת דין, עדיין לא בגזר דין.



יצחק לוי;

אני מבקש ללכת שלב נוסף. יש לנו קושי בענין הכרעת הדין. לדעתי, אין כאן בכלל

הכרעת דין, כי לא מצאו השופטים ביניהם לבין עצמם אפילו לא מרכיבים משותפים

שיאפשרו הכרעת דין. כל שופט יגזור דין לפי פסק הדין שלו, ואז נראה את התוצאה:

אחד גזר מאסר שלוש שנים, שני חמש שנים, והשלישי קבע שבע שנים - ואז ילכו לפי

התוצאה המקילה.

זו הצעתי. אם לא תתקבל, אבקש להגיש הסתייגות.

חיו"ר א' לין;

אפשר לדון בסעיפים ולפתוח בדיון מחדש ללא סוף. אם דוברים יבקשו לרשום הסתייגות

לסעיף זה, הועדה לא תתנגד לכך. נשמע תשובת שר המשפטים להצעתו של חבר-הכנסת לוי,

אם חבר-הכנסת שחל יבקש גם הוא להביא הסתייגות, נשמע גם אותו ובזה נסגור את הדיון.

שר-המשפטים ד' מרידור;

אני רוצה להסביר מדוע נראה לי שהטענה שהעלה חבר-הכנסת יצחק לוי, בכל הכבוד,

איננה נכונה. אנחנו עוסקים בפסק הדין על שני חלקיו וקודם כל בהכרעת הדין. באין

הכרעת דין כל השאר לא חשוב.

מה קורה בהכרעת הדין בדוגמה שהבאתי קודם, אם שלושת השופטים מגיעים למסקנות

נפרדות, מהו המכניזם של הכתיבה? כדי להסיר ספק, לא מדובר במקרה שבו השופטים שכנעו

אחד את השני, במקרה כזה אין בעיה. פה מדובר במקרה שהשופטים כתבו שלוש חוות דעת.

אני לא קורא לזה פסק דין, כי פסק דין הוא התוצאה הסופית. בכל חוות דעת יש מסקנה

אחרת, אחד אומר שימוש במסמך מזויף, שני זה אומר קבלת דבר במירמה, והשלישי אומר

זיכוי. מה עושים? אחרי שכתבו שלוש חוות דעת, ההרכב מחבר את האלמנטים, רואים

לאיזה אלמנטים יש רוב. האם האיש היה בירושלים או לט היה בירושלים כטענת האליבי?

אם שני אומרים שהיה בירושלים, בסדר. האם החתימה היא חתימתו? שנים מהשופטים

אומרים שכן. מחברים את האלמנטים המשותפים. זו עבודה טכנית, לא שאין בה שיקול דעת

אבל זו עבודה טכנית. אחרי שמחברים את האלמנטים מכניסים את כולם למיושב, רואים אם

העובדות האלה מהוות עבירה אם לא. אם זאת עבירה, רואים מה העבירה. 90% מהמקרים

של חילוקי דעות, שהם מאד נדירים, נפתרים בדרך זו.

יצחק לוי;

עד כאן אני מסכים.

שר-האוצר ד' מרידור;

מה קורה כאשר בין השופטים יש חילוקי דעות אילו אלמנטים צריך לחבר. זה מקרה

נדיר ביותר, אולי אחד באלף מקרים, זה קורה אולי אחת לעשר שנים. ארנה מציע ללכת לפי

התוצאה, לפי הדעה המקילה. אבל מה תעשה כשיש שתי עבירות שלהן אותו עונש? בהכרעת

דין צריך לקבוע את העבירה. במקרה זה דעתו של אב בית הדין לא תהיה לגופו של ענין,

הוא לא יקבע אם העבירה היתה מירמה או רצח. אב בית הדין יקבע רק דבר ארוד: איזה

אלמנטים צריך לחבר. קביעה טכנית משפטית, שעליה יכול להיות ערעור. אינני רואה

טכניקה אחרת אלא שמישהו יחליט, ואב בית הדין מוסמך להחליט בשאלה הטכנית. אין

אנחנו יכולים ללכת לפי המקל, כי אנחנו לא יודעים מי המקל.

יצחק לוי;

אחרי גזר הדין.



שר-המשפטים ד' מרידור;

בגזר הדין אין בעיה. בענין גזר הדין כתוב: "תצורף הדעה המחמירה לדעה המקילה

הקרובה ביותר אליה". זה המצב שקיים היום, לוקחים את הדעה האמצעית. הבעיה היא רק

בהכרעת הדי ן.

מ' שהחל;

אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת יצחק לוי. בעצם ההצעה של חבר-הכנסת לוי באה

להגן על עמדת שר המשפטים עצמו. המצב המשפטי הקיים הוא כאמור בסעיף 80 לחוק: "אין

רוב לדעה אחת - תכריע דעת אב בית- הדין". משרד המשפטים הציע להוסיף: " ובענין

פלילי, הדעה המקלה עם הנאשם". חבר הכנסת יצחק לוי אומר: הניחו לענין החיבורים,

אני רוצה לראות תוצאה. אם התוצאה היא מאסר שלוש או חמש שנים, הדעה המקלה היא

לענין גזר הדין. אפשר למצוא ניסוח מתאים. מה שמענין את הנאשם הוא העונש שיקבל ולא

איד הגיעו לאותו עונש.

בהסתייגות איות שאני מבקש להגיש אני מאמץ את הנוסח המקורי של משרד המשפטים.

אני מציע להחזיר את הנוסח שהציע משרד המשפטים. הנוסח של הועדה מחזיר את ההכרעה

לאב בית הדין. אם שני שופטים בהרכב של שלושה הם נגד דעתו של אב בית הדין, ההכרעה

היא בידיו. הנוסח של הועדה הוא בעצם חזרה על המצב הקיים, אמנם בצורה יותר טכנית,

אבל אין ספק שאב בית הדין הוא המכריע. ההצעה של משרד המשפטים היתה להוסיף:

"ובענין פלילי, הדעה המקלה עם הנאשם". הסתייגות אחת שלי היא להחזיר את ההצעה

המקורית של משרד המשפטים.

אני מצטרף גם להסתייגות של חבר-הכנסת יצחק לוי. אם המבחן יהיה מבחן התוצאה,

יקבעו לפי המקל ולא לפי המחמיר.

יכול להיות שיש רוב להצעה והועדה תקבל אותה, ואז לא תהיה זו הסתייגות.
הי ו"ר א' לין
הקדשנו זמן רב לדיון בנושא הזה וקיבלנו והחלטה. אם רוצים לשנות הרולטת ועדה,

צריך להגיש בקשה לרוויזיה. אנחנו לא עומדים בשלב של דיון. הועדה כבר קיבלה

הרולטות. היום אנחנו עוסקים רק באישור נוסח. מסרנו לחברים את הנוסה, על פי בקשתו

של חבר-הכנסת ליבאי בישיבה קודמת, כדי שאפשר יהיה לעיין ולהעיר הערות לנוסח.

מה שעומד היום על הפרק זה נושא הכרעת הדין בענין פלילי, לא גזר הדין. קודם כל

מחליטים במה מרשיעים את הנאשם, אם מורשע בגניבה, בפריצה, בפגיעה ברשלנות או

באיומים, באיזו עבירה מהעבירות המניות בקוד הפלילי מרשיעים את הנאשם. זו הושאלה

שעומדת על הפרק. עדיין לא הגענו- לשאלה איזה עונש יוטל עליו. עוד לא הגענו לשלב

העונש, אנחנו עוסיקים בשאלה המיקדמית באיזו עבירה הוא מורשע. יכולה להיות עבירה

אחת שהיא חמורה מאד, עבירה שניה שהיא פחות חמורה ועבירה שלישית שהיא קלה מאד. אם

הולכים בצורה פשוטה לפי התוצאה, אומרים שהנאשם יורשע בעבירה הקלה ביותר. אנחנו

החלטנו שאם נחלקו הדעות, זאת אומרת שלאף אחת מהדעות אין רוב בהרכב, כשכל אחד

משלושת השופטים מוצא לנכון להרשיע בעבירה שונה, אין מנוס אלא לפרק את העבירה

לגורמים ולראות אם היה רוב דעות ליסודות מסוימים של העבירה שמובילים לתוצאה

מסוימת. יכולנו לעצור כאן ולהציב נקודה, בלי לומר "אם נחלקו הדעות בענין דרך

קביעת המרכיבים המשותפים כמבואר - יכריע אב בית הדין במחלוקת האמורה". יכולנו

לעצור בנקודה זאת ולא לקבוע מה יקרה באותו מקריח נדיר שהשופטים אינם יכולים להגיע

לר!סכמה אפילו לא על יסודות העבירה. אנחנו אמרנו שבמקרה כזה יכריע אב בית הדין.



ש' אל ו נ י ;

אני תומכת בהצעה שלפנינו. יש לנו חוק פלילי והוא קובע את העבירות. יש עובדות

שמובאות לפני בית המשפט. לאיור שהובאו עובדות לפני בית משפט, ולאחר שהשופטים

צמודים לחוק שמגדיר את העבירות, צריכים השופטים לשבת שבעה נקיים ולהגיע להסכמה

לבהות על מערכת המרכיבים, במקום לתת הלכה שלמרות שיש עובדות שיש לבדוק אותו

ושעליהן אין לחלוק, ולמרות שיש לנו חוק פלילי, יכולים לבוא שלושה פסקי דין שונים

לחלוטין. יישבו השופטים שבעה נקיים וימצאו את המרכיבים המשותפים.

יצחק לוי;

תמחקי את הסיפה.

ש' אלוני;

ואז איך פותרים את הבעיה?

יצחק לוי;

יישבו השופטים לא שבעה נקיים אלא ארבעה-עשר נקיים. אם השופטים לא מגיעים

להסכמה, אי אפשר לתת את ההכרעה, אפילו לא הכרעה טכנית, בידי אב בית הדין לבדו. אם

השופטים לא מגיעים להסכמה על המרכיבים, יש שלושה פסקי דין שונים. צריך לראות זאת

כאילו שלושה שופטים דנו בענין, כל אחד יתן פסק דין וגזר דין, ונלך לפי המקל.

ש' אלוני;

זה בלתי אפשרי. אי אפשר שיהיו לנו שלושה פסקי דין ומה שיאחד אותם הוא גזר דין

לפני שיש פסק דין. הדעת אינה סובלת דבר כזה. אני הייתי מציעה להוסיף כאן שבאותם

מקרים שמכריע אב בית הדין תהיה רשות מכללא לערעור.

שר המשפטים די מרידור;

היא קיימת. שלושה שופטים יושבים רק בבית משפט מחוזי, ובאופן אוטומטי יש רשות

ערעור לבית המשפט העליון.
ש' אלוני
העובדה שהיתה הכרעה של אב בית הדין כי היו שלושה פסקי דין שונים, אינה נכנסת

לפסק הדין.
שר-המשפטים ד' מרידור
היא תכנס.

ש' אלוני;

אם היא תכנס ויש ערעור ברשות, הייתי משאירה את הנוסח כפי שהוא. יש איזון בין

דברים. לא יעלה על הדעת לקבוע גזר דין בלי פסק דין.

הי ו "ר א' לין;

חבר-הכנסת לוי, אם נמחק את הסיפה זה יניח את דעתך?
יצחק לוי
כן.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת שחל, אם נמחק את חסיפה זח יניח את דעתך?

מ' שחל;

אני עומד על הסתייגותי. אני מציע את ההצעה שהגיש שר המשפטים.

י' ביילין;

אני מסכים למחיקת הסיבה. אבל בעניו התוצאה אני מקבל סח שאמרה חברת הכנסת

אלוני. אי אפשר ללכת לפי התוצאה, בין השאר גם לעניו הערעור. על מה יערער אדם אם

איננו יודע באיזו עבירה הורשע? אפשר אולי ללכת לפי העבירה שעונשה הוא הנמוך

ביותר, ולא לפי התוצאה. יכול להיות שהעבירה חמורה יותר והעונש שהוטל קטן יותר או

להיפך. אנ אצביע בעד נוסח הועדה, אם מקובל הפתרון שהולכים לפי העבירה שעונשה

הוא הנמוך ביותר.
ש' אלוני
ואם לשתי העבירות יש אותו עונש, על מה יערער?

שר המשפטים די מרידור;

אין עונש בלי עבירה. קודם לעונש צריכה להיות עבירה.

ש' אלוני;

אפשר למחוק את הסיפה ולהניח לבתי המשפט ללכת לשיטתם.

יצחק לוי;

הדבר ההגיוני ביותר הוא להוסיף להרכב. להגדיל את ההרכב בשני שופטים. בדרך כלל

כך מכריעים דברים. כך אומר ההיגיוו הפשוט, ולא לתת לאב בית הדיו סמכות לתווך ביו

מרכיבים.
ד' חוטר-ישי
העקרוו צריך להיות הפרדה בין הכרעת הדין ובין גזר הדין. זה מה שצריך לעשות

ואז הבעיה תבוא על פתרונה בדרך נכונה. עניו הרכיבים שייך להכרעת הדיו. בעניו

הרכיבים צריך לצרף את הדעה המחמירה יותר עם הדעה המחמירה פחות, כי בקטע הזה יש

רוב. לעומת זאת בעניו העונש צריך ללכת לפי הדעה המקלה עם הנאשם. איו קושי לנסח את

זה.

לדעתי, הבעיה מתחילה בקטע שבין הרישה והסיפה, שם כתוב "הדעה המחמירה", המילה

יידעה" היא לא כל כך מתאימה כאן. צריך היה לכתוב: הדעה המבוססת על הרכיבים

המחמירים, כי זה קטע ששייך להכרעת הדין. הכרעת הדין צריכה להיות לפי הרכיבים,

וגזר הדיו לפי הדעה המקילה. נדמה לי שזה יתו ביטוי לדעות כל חברי הועדה.



שר המשפטים ד' מרידור;

אני מסכים לותר על הסיפה. אם מוחקים את הסיפה, ההרכב עצמו יחליט איך ברוב

דעות של ההרכב ולא אב בית הדין יחליט איך לקבוע את המרכיבים. הבעיה מתעוררת

במקרים נדירים, אחד לאלף מקרים, פעם אחת בישישים שנה.

ראש הלשכה הציע שלענין העונש ילכו לפי הדעה המקילה. אי אפשר לקבוע שתמיד

יטילו את העונש הקל. קשה להפריד בין העונש ובין הכרעת הדין. נניח שבהכרעת הדין יש

שופט שהרשיע את הנאשם ברצח, שני הרשיע בהריגה, ושלישי אמר שבסך הכל העבירה היתה

אי מניעת פשע. העונש על אי מניעת פשע הוא מאסר שלוש שנים, ואפשר שהעונש יהיה מאסר

חצי שנה. אם גם בעניו העונש נלך כמו בענין הכרעת הדין, האיש יורשע בהריגה. האם על

עבירה של הריגה העונש יהיה מאסר חצי שנה? לא יעלה על הדעת. אם שופט אחד נתן עונש

מצחיק בקולתו, לא יתכן שזה יהיה העונש.
ד' חוטר-ישי
זו ההצעה של משרד המשפטים.
שר המשפטים די מרידור
ההצעה נוסרה על ידי נשיא בית המשפט העליון, והוא ניסה בסעיף קטן (ב)(2) להכיל

גם את ענין הכרעת הדין וגם ענין גזר הדין. הסעיף אומר שלוקחים את הדעה האמצעית,

כלומר מצרפים את הדעה המחמירה לדעה המקילה הקרובה אליה ביותר, כך גם לענין הכרעת

הדין וגם לענין העונש, כי ההגדרה של נושא כוללת גם סוג העונש ומידתו. הוא אומר

שצריך לקבוע את הכל בסעיף אחד, כשיש ויכוח מהו העונש - לוקחים את האמצע; כשיש

ויכוח מהי העבירה - לוקחים את האמצע, כלומר, מצרפים את הדעה המיומירה לדעה המקילה

הקרובה אליה. זה הגיוני, כי לדעה הזאת יש רוב.

הי ו "ר א' לין;

אני מציע שנפריד בין הכרעת הדין לבין גזר הדין. לא נורא אם נכתוב את הדברים

האלה פעמיים, פעם לענין ההכרעה ופעם לענין גזר הדין. אבל העקרון שאנחנו מדברים

עליו הוא שווה בשני הענינים, כפי שהחליטה הועדה בישיבה קודמת, הווה אומר שהולכים

לפי האמצע. אם אחד אומר מאסר שבע שנים, שני אומר חמש שנים ושלישי - שנתיים, העונש

יהיה מאסר חמש שנים. או דבר בהכרעת הדין באשר למרכיבים - מפרקים את המרכיבים

ומצרפים אותם בדרך האמורה בסעיף הזה. זו היתה החלטת הועדה.

אני חושב הדברים יהיו יותר ברורים אם נחלק את הסעיף הזה לשנים: חלק אחד לעניו

הכרעת הדין כי הוא עוסק בצירוף המרכיבים; וחלק שני לענין גזר הדין, כי מה שקובע

כאן זו התוצאה ואין כבר ענין של מרכיבים.
מ' שחל
אקרא את סעיף 80 הקיים, כי הוא דן בדיוק באותו ענין והוא פותר את הבעיה:

"בית המשפט הדן בשלושה או יותר, ונחלקו דעות השופטים, תכריע דעת הרוב; אין

רוב לדעה אחת - תכריע דעת אב-בית-הדין- לא היתה דעת רוב לענין סוג העונש או

מידת העונש - רואים שופט שהציע את סוג העונש או מידת העונש החמורים ביותר

בנסיבות הענין כאילו הצטרף לדעתו של השופט שהציע את ההצעה הקרובה ביותר

להצעתו; נחלקו הדעות איזהו סוג העונש או מידת העונש החמורים ביותר - תכריע דעת

אב-בית-הדין."

התוספת היחידה בתיקון שהביא השר היא כי "בענין פלילי, שאיננו סוג העונש

או מידתו, תכריע הדעה המקילה עם הנאשם".

רבותי, אולי תסבירו לי, אחרי כל הדיון הארוך הזה, מדוע הנוסח הקיים בחוק

עם התוספת שהציע משרד המשפטים איננו טוב. זה גם מה שהציע עו"ד חוטר-ישי. אחרי

דיון ארוך מגיעים לתוצאה פחות או יותר דומה, והרי הפתרון מצוי בנוסח החוק

הקיים עם התיקון שיש בהצעת משרד המשפטים. הנוסח הזה קיים, למה לחפש דברים

אחרים?
שר-המשפטים ד' מרידור
בנוסח שקיים בחוק אין בעיה. למה אנחנו מציעים תיקון? כי בסעיף הקיים בחוק

שכחו לטפל במקרה שנחלקו דעות השופטים ואין דעת רוב לענין הכרעת הדין. הענין

הזה נשכח, נשמט. לכן הצענו סעיף קטן (2).

לדעתי, סעיף (2) בנוסח שמגר עונה גם על הבעיה הזאת. אם חושבים חברים שהוא

לא די ברור וצריך לכתוב נוסח דומה לענין העונש בנפרד, אפשר לעשות זאת.
היו"ר א' לין
ההצעה שעמדה לפני הועדה בחוברת הכחולה חיתה: אחרי המלים "אין רוב לדעה

אחת - תכריע דעת אב בית-הדין" יבוא "ובענין פלילי, הדעה המקלה עם הנאשם". זה

היה הדבר שממנו הסתייגה הועדה.
שר-המשפטים די מרידור
את ההצעה הזאת הסרנו.
היו"ר א' לין
כשאני קורא את סעיף 80 הקיים, אני רואה שאין בו הבחנה מספקת באשר להכרעת

הדילן ואין הבחנה מספקת באשר למידת העונש. בסעיף 80 אין גם ניתוח וצירוף

מרכיבים, הוא הולך לפי התוצאה. כלומר, יש שתי נקודות בהן הועדה קיבלה החלטה:

א. לענין הכרעת הדין הולכים לפי יסודות העבירה, ולא אומרים שאוטומטית הולכים

לפי דעה מקלה או לפי דעה אמצעית; ב. לענין סוג העונש הוחלט שהולכים לפי העונש

האמצעי.
שי שטרית
הדעה המקלה.
שי אלוני
בענין העונש - הדעה המקלה עם הנאשם.



היו"ר א' לין;

אני רוצה להבין את העמדה שלכם. אם שופט אחד קבע עשרים שנים, שני קבע עשר

שנים ושלישי קבע שנה - העונש יהיה שנה?
ש' שטרית
שנה.

מי שחל;

כן. אם הפרקליטות חושבת שהעונש לא מתאים, תערער.

יצחק לוי;

בדוגמה שהביא היושב ראש, גם לפי החוק הקיים היום העונש יהיה מאסר עשר
שנים ולא שנה
"רואים שופט שהציע את סוג העונש או מידת העונש החמורים ביותר

בנסיבות הענין, כאילו הצטרף להצעתו של שופט שהציע את ההצעה הקרובה ביותר

להצעתו". לא נאמר כאן שבאופן אוטומטי הולכים להצעה המקלה אלא להצעה האמצעית.

באיזה מקרה הולכים להצעה המקלה? אם "נחלקו הדעות איזהו סוג העונש או

מידת העונש החמורים ביותר". זאת אומרת שהיתה מחלוקת לא רק בהכרעה אלא היתה

מחלוקת גם בענין סוג העונש ומידת העונש. יש כאן מחלוקת על מחלוקת. במקרה

הרגיל, כשיש מחלוקת אחת, ילכו לפי הדעה האמצעית. רק במקרה מיוחד שיש מחלוקת גם

בהכרעה וגם על סוג העונש ומידת חומרתו הולכים לפי הדעה המקלה. למקרה הרגיל

שמסכימים שזה חמור מזה וחמור מזה, יש תשובה בחוק. אנחנו מדברים במקרה מיוחד

כשיש מחלוקת מה סוג העונש ומידת העונש החמורים ביותר.

שר-המשפטים די מרידור;

לדוגמה, קנס שני מיליון שקלים או מאסר יומיים..
מ' שחל
אני מאמץ את הצעת משרד המשפטים בחוברת הכחולה.
יצחק לוי
אני לא מבין את ההצעה בחוברת הכחולה. אם "נחלקו הדעות איזהו סוג העונש או

מידת העונש החמורים ביותר", מה פירוש "תכריע הדעה המקילה"? אין כאן דעה

מקילה. יש מחלוקת איזהו העונש החמור. אם יודעים איזהו העונש החמור, הסעיף כבר

קבע איך פוסקים - לפי הדעה האמצעית. בסעיף הקודם היה ברור שאם יש מחלוקת

בענין העונש, כמו שאמר שר המשפטים - קנס מיליון שקלים או מאסר יומיים, יכריע

אב בית הדין. זה בסדר. כאן אתה מבקש לתקן שתכריע הדעה המקילה. מהי הדעה

המקילה? אני לא מבין את הצעת התיקון של משרד המשפטים.
שר-המשפטים די מרידור
כולכם מסכימים שאם שני שופטים קובעים עונש מאסר עשרים שנה, זה יהיה העונש

כי הרוב היה בעדו. אבל אם אחד אומר עשרים ואחת שנים, שני אומר עשרים והשלישי

אומר חצי שנה, העונש יהיה מאסר חצי שנה, מפני שנחלקו הדעות. אין בזה היגיון.

אין לי ספק שצריך ללכת לפי הדעה האמצעית גם בענין זה, כמו שאמרנו לענין הכרעת

הדין, כי לאמצע יש רוב.



הנוסח שהצענו בחוברת הכחולה איננו טוב בעיני. ההצעה של משרד המשפטים

בעבר, עוד לפני שנכנסתי לתפקידי במשרד, היתה כתובה יפה מאד: "לא היתה דעת רוב

לענין סוג העונש או מידת העונש - רואים שופט שהציע את סוג העונש או מידת העונש

החמורים ביותר בנסיבות הענין כאילו הצטרף לדעתו של השופט שהציע את ההצעה
הקרובה ביותר להצעתו". אנחנו אמרנו
"אם נחלקו הדעות איזהו סוג העונש או מידת

העונש החמורים ביותר - תכריע דעת אב-בית-הדין". מישהו צריך להחליט אם מאסר

לזמן קצר חמור יותר מקנס או ממאסר על תנאי לתקופה ארוכה. הצענו שההחלטה תהיה

של אב-בית-הדין. אני חושב שזו הצעה טובה.

אני מוכן לקבל את הצעת היושב ראש לחלק את הסעיף, להפריד ענין הכרעת הדין

מענין העונש.
היו"ר א לין
נפריד בין הכרעת הדין ובין גזר הדין ונשמור על העקרון עליו החליטה הועדה.

אני מציע לחברי הכנסת המבקשים לרשום הסתייגות לשקול את תוכן ההסתייגות בנושא

הזה.
שי שטרית
אני מבקש לרשום הסתייגות.
יצחק לוי
כשאראה לעיני את הנוסח אחליט אם לרשום הסתייגות.
שי שטרית
מאחר ששר המשפטים אמר שקביעת העונש לפי הדעה המקילה אין בה היגיון, אני

רוצה לומר שהכל תלוי בקו ההתחלה. אם שופט, שהתמנה בהליך מנויים קפדני מאד,

מגיע למסקנה שיש להטיל על הנאשם תקופת מבחן ללא הרשעה או מאסר חצי שנה, למרות

שאחד מחבריו מציע מאסר עשרים שנה והשני מציע חמש שנים, אני רוצה להקל עם הנאשם

וללכת לפי דעתו של אותו שופט. זה קו ההתחלה שלי בענין העונש, והוא מתאים

לעקרון המקובל שאם במשפט פלילי נשאר ספק כלשהו לגבי ההרשעה, שבריר של שבריה של

ספק, משחררים את הנאשם.
די חוטר-ישי
לצערי, לא הייתי בישיבה הקודמת. לא הוזמנתי. בסעיפים 1 ו-2 להצעת החוק

מגדילים את הותק הנדרש לשופט מחוזי משש לשבע שנים, ולשופט שלום - משלוש לחמש

שנים. אני חושש שהפער קטן מדי. אם מגדילים סמכות בית משפט השלום למאסר שבע

שנים, הייתי מציע לקבוע לשופט שלום ותק של שש שנים - זה הותק שנדרש לשופט

מחוזי שרק לפני שבוע דן באותם דברים; ואת הותק הדרוש לשופט מחוזי הייתי מעלה

לא בשנה אחת לשבע שנים אלא לתשע שנים.

שר-המשפטים די מרידור;

ובבית המשפט העליון - שתים-עשרה או חמש-עשרה שנים?
היו"ר א לין
הנושא הזה נדון. אדוני השר, אתה מבקש לפתוח מחדש את הדיון בנושא הזה?

לא. אם כך, לא נפתח את הדיון.
ד' חוטר-ישי
בסעיף 6 בנוסח הועדה, בסעיף קטן (ג), בענין גימלה לשופט שמסיימים את
כהונתו, הוסף
"ובלבד ששיעור הגימלה לא יעלה על השיעור שהיה זכאי לו אילו

המשיך לכהן עד הגיעו לגיל שבעים". יכול להיות מינוי לא כל כך טוב ושופט יתבקש

לסיים כהונתו כבר בגיל ארבעים. אם החוק עצמו נותן אפשרות לקבל גימלה כזאת שהיה

מגיע אליה בגיל שבעים - - -

היו"ר א' לין;

זה המכסימום. הועדה קיבלה החלטות ואנחנו לא פותחים את הדיון מחדש. אנחנו

עוסקים היום רק באישור נוסח. יש לך הערות לנוסח?

די חוטר-ישי;

דומני שההחלטה היתה כי הגימלה תיקבע על ידי שר המשפטים ונשיא בית המשפט

העליון ומנהל בתי המשפט. בכל אופן זו היתה ההחלטה בישיבה האחרונה שאני

השתתפתי בה.
הי ו"ר א' לין
הנוסח משקף את ההחלטה הסופית של הועדה בענין זה.
די חוטר-ישי
בסעיף 10 בענין טענת פסלות כתוב ייחשש ממשי להטיית המשפט". הנוסח הקיים

מדבר על אפשרות ממשית למשוא פנים. ההבדל הוא משמעותי מאד. לפי הנוסח הקיים אי

אפשר להגיע לכך ששופט יפסול את עצמו, כי יש צורך שבית משפט יחליט שהשופט

התכוון לתת פסק דין מוטעה. אי אפשר לדעת אם התכוון לתת פסק דין מוטעה. דיברנו

על המקרה הפשוט שהשופט הוא שכן של התובע, ואז יש חשש ממשי למשוא פנים שמספיק

כדי לפסול שופט. עכשיו מציעים הצעה מרחיקה לכת, שאינה תואמת למה שהוחלט בישיבה

האחרונה שנכחתי בח. הפער הוא גדול מדי.
שר-המשפטים ד' מרידור
משוא פנים הוא לחיוב. אם השופט שונא נאשם שבא לפניו, זה לא משוא פנים אלא

ההיפך. הוא לא רוצה לשאת פניו אלא לפגוע בו, וגם מפני זה אנחנו רוצים להגן.

הטיית משפט יכולה להיות בגלל משוא פנים וגם בגלל ההיפך מזה. החשש הוא מפני

הטיית משפט.
שי שטרית
"ודל לא תהדר בריבו" - זה משוא פנים או הטיית משפט?

שר-המשפטים די מרידור;

כתוב גם "ולא תהדר פני גדול". בשני המקרים יש חשש להטיית משפט.
די חוטר-ישי
הטיית משפט מתייחסת לתוצאה המשפטית.



הי ו"ר א' לין;

פה מדובר על חשש להטיית משפט. גם על זה דינו הרבה. זו לא הערה לתיקון

נוסח. הנושא נדון בועדה.

ד' חוטר-ישי;

אני חושב שהנושא נדון דווקא בכיוון שאני מצביע עליו ולא בכיוון של הטיית

משפט.
היו"ר א' לין
עם כל הכבוד, לאחר שישבה היועצת המשפטית של הועדה וניסחה את הדברים על פי

החלטות הועדה, על פי הפרוטוקולים, אי אפשר בכל פעם לחזור ולומר שזה לא נוסח

לפי ההחלטות, אני מבקש שצורת העבודה תהיה אחרת. אם יש לך ספק אם הנוסח באיזה

שהוא נושא אמנם מבטא את החלטת הועדה, אני לא מתנגד שלפני הישיבה תשב עם היועצת

המשפטית ותברר את הענין.

די חוטר-ישי;

הערה לסעיף 11. דנו בענין פסק דין על דרך הפשרה והדוגמה היתה פסק הדין של

השופט בן-יאיר בענין יפת. אס רוצים לתת אפשרות לערער על פסק דין שניתן על דרך

הפשרה, צריך לכתוב שהשופט יתן הנמקה תוך שלושים יום. אחרת אין אפשרות לערער.
היו"ר א' לין
בפסק דין שניתן בפשרה אין נימוקים? אין נימוקים רק אם הצדדים מוותרים על

נימוקים.

די חוטר-ישי;

אם לא יהיה כתוב שהשופט צריך לתת הנמקה, השופטים יבינו שלא צריך לנמק.

היו"ר א' לין;

אני לא מתנגד להוסיף שאם הצדדים מוותרים על נימוקים הם צריכים להגיד זאת

במפורש.

שר-המשפטים ד' מרידוד;

אסביר למה אני מתנגד להוראה כזאת במקום הזה. אין חובת הנמקה בחוק אלא

בתקנות. אי אפשר לכתוב בחוק פטור מהתקנות. חובת ההנמקה היא בתקנות, אפשר לקבוע

שם מה רוצים לפטור. אם רוצים לקבוע בתקנות חובת הנמקה, אני מוכן לשקול את זה.

פסק דין בפשרה הוא כמו כל פסק דין אחר, חובת ההנמקה מוסדרת בתקנות סדר הדין.

חיו"ר א' לין;

אם ראש לשכת עורכי הדין חושש שבתי המשפט יפרשו שבפסק דין על דרך הפשרה לא

צריך לכתוב נימוקים, אני מציע לקבוע מפורשות בתקנות שבפסק דין על דרך הפשרה

יהיו נימוקים, אלא אם כן הצדדים וויתרו על הנמקה.

שר-המשפטים די מרידור;

אני מוכן לשקול את זה.
ד' חוטר-ישי
אמרנו שאם הצדדים מסכימים ללכת בדרך של בוררות או פישור, אפשר יהיה לבקש

החזר אגרה, כדי לתת תמריץ לפנות לדרך זאת.

שר"המשפטים ד' מרידור;

אמרנו שזה יהיה בתקנות.

ד' חוטר-ישי;

לאהר שנאמר לנו שבארצות-הברית נהוג לקיים את הדיונים בפישור ללא עורכי

דין, הרשיתי לעצמי לבדוק את המצב בארצות-הברית. התשובה שקיבלתי מפרופסור דוד

מץ, שהוא בר סמכא בנושא זה, היא שהמצב בארצות הברית הוא הפוך לשתי הגירסאות

בענין הפישור. ראשית, אים שם בכלל סדרי דין בנושא הזה. שנית, הדבר הרגיל

והנפוץ הוא שעורכי הדין נוטלים חלק בדיון, משום שהניסיון שלם מלמד שמי שמקשה

בדרך כל על הפישור הם הצדדים, עורכי הדין תורמים לפישור.
היו"ר א' לין
זה לא ישנה את ההחלטה. לפי אחת הגירסאות דרושה נוכחות עורכי הדין. כשאביא

את הצעת החוק לפני המליאה, אביא את הדברים שאמרת עכשיו. אני תומך בגירסה

האומרת שכן תהיה נוכחות של עורכי דין. אני מבקש ממך שתמסור לי בכתב את הדברים

שאמרת עכשיו, ואני אצטט אותם במליאה.

די חוטר-ישי;

כדי להשלים את הנושא, כששאלתי אותי בענין גירסה א שנותנת אפשרות למפשר,

בהסכמת כל צד, להוועד עם אחד הצדדים בלי עורך דינו, הוא אמר שבעיניהם זה היה

נראה פסול לחלוטין, כי לא יתכן שצד אחד יהיה מיוצג באופן שונה מן הצד השני. לא

יתכן שצד אחד יגיד שהוא מוכן להפגש בלי עורך דינו, ואז הוא יהיה חופשי להשמיץ

ככל שירצה, כי אין בקורת של עורך דין, בעוד שהצד השני יהיה כפוף לבקורת של

עורך דין.
היו"ר א' לין
גירסה ב אינה מאפשרת דבר כזה. היא שומרת על הדדיות. בדיוק מסיבה זו

הכנסנו את גירסה ב.
די חוטר-ישי
זה המצב ב-.A.D.R בארצות הברית. והם לא צריכים לא את גירסה א ולא את

גירסה ב.

שר-המשפטים די מרידור;

כך אמר לך פרופסור מץ על המצב בארצות הברית? זה מענין.

די חוטר-ישי;

אם עושים את ההפרדה בין הכרעה ובין גזר דין, צריך לנסח יותר טוב את ענין

הרכיבים. במקום "תצורף הדעה המחמירה יותר" צריך לומר; תצורף הדעה על המרכיבים

המחמירים.



שר-המשפטים ד' מרידוד;

ינסחו מחדש.

ד' חוטד-ישי;

בהגדדה של נושא כלול מימצא. המונח מימצא אינו ברור דיו. אני מציע לומר:

מימצא עובדתי וכן קביעת הרכיבים הדרושים להגדרת יסודות העבירה, צריך להבהיר את

זה, כי התרשמתי שזו היתה כוונת הועדה.

היו"ר א' לין;

אני רוצה להזכיר שקיבלנו כאן הסכמה למהוק את סעיף קטן (ג) בסעיף 12.
ד' חוטר-ישי
שלוש הערות לסעיף 16, אם כי מדובר כאן בתקנות שהשר מוסמך להתקין. באופן

טבעי, יש לנו רתיעה מכל דבר שנקרא תעריף מכסימלי. זה יפריע ליישום נכון של

ההוק ושל כוונת המהוקק.
שי שטרית
מה דעתך לוותר גם על התעריף המינימלי? אני מוכן שהשוק יקבע את המהירים.
מי שהל
כולל הלכת ברנזון?
שר-המשפטים ד' מרידור
כן.
ד' חוטר-ישי
זו הצעה מענינת ונבחן אותה.

לאחרונה ניתן פסק דין בתחום האגרות, ואנחנו חוששים שהוא עלול ליצור

אנדרלמוסיה.
היו"ר א' לין
חבר-חכנסת שחל העלה את הנושא לדיון בועדה ומסר לי חומר בענין זה.
די חוטר-ישי
הדרך הפשוטה היא לפתור את הבעיה במסגרת סעיף 108 לחוק, להוסיף עוד פיסקה

שתאפשר הטלת אגרת בית משפט על הנתבעים או מי מהם בתביעה על נזקי גוף. ובכך בא

לציון גואל, כי נתנו את ההסמכה של המחוקק הראשי לתקנה.
מ' שחל
אנחנו רוצים בדיוק את ההיפך.
היו"ר א' לין
לא נעסוק בזה במסגרת הצעת החוק שלפנינו. אנחנו צריכים לסיים את הישיבה.

ש ' שטרית;

אנחנו מבקשים לשקול הגשת הסתייגות בענין השינוי ממשוא פנים להטיית משפט.

שר-המשפטים די מרידור;

לא היתה כוונה לשנות את הדין הקיים. נראה לנו שהביטוי הטיית משפט הולם

יותר. בהסכמת היושב ראש, אם גבי מלחי ואנשי משרד המשפטים יגיעו למסקנה שעדיף

להשתמש בביטוי משוא-פנים, אני לא אתנגד.
היו"ר א' לין
לא. הטיית משפט זה מושג רחב מאד.
די חוטר-ישי
אני חושש שזה ישנה את כל הפסיקה.
שי שטרית
משוא פנים זה מונח שמשתמשים בו כבר הרבה שנים, ונדמה לי שלא כדאי לשנות

את המסורת הניסוחית.

שר-המשפטים די מרידור;

זה לא ענין עקרוני. אם חברי הועדה חושבים שעדיף להשאיר המונח המקובל, אני

מוכן לבדוק את זה. ענין הפסלות גובש בפסיקה.
היו"ר א' לין
כאשר כותבים חוק, צריך לכתוב אותו כמו שצריך.
שר-המשפטים די מרידור
אנחנו הצענו לכתוב הטיית משפט, והסברתי מדוע. אם חברים חושבים שמוטב

להשאיר את הנוסח הקיים - משוא פנים, אני מוכן לבדוק את הדבר.
היו"ר א' לין
אי אפשר לשנות בהחלטות הועדה אלא בדרך של רויזיה. מוטב שחברים ירשמו

הסתייגות.
שי שטרית
עוד לא היתה לחברי הועדה הזדמנות להעיר לנוסח החוק.
היו"ר א' לין
למה אתה אומר כך? בישיבה הקודמת דחינו את הסיכום, נתנו שהות של שבוע

ימים כדי שכולם יוכלו לקרוא את נוסח ההצעה.



שי שטרית;

היה לנו שבוע ימים לעיון בחוק, וזו הזדמנות ראשונה להעיר את ההערות

לנוסח. יש הבדל לא רק בענין משוא פנים והטיית דין אלא גם בענין חשש ממשי,

בפסיקה יש גם חשש סביר וגם חשש ממשי. אני שואל אם הועדה היתה ערה להבדל בין

שתי האלטרנטיבות האלה. אני לא הייתי בדיון. אני מניח שהייתם ערים להבדלים,

דנתם בענין ובחרתם לכתוב חשש ממשי. חשש ממשי דורש רמת הוכחה יותר גבוהה מחשש

סביר.

היו"ר א' לין;

על מה אתה מסתמך?
שי שטרית
על הפסיקה. כשהמחוקק דן בנושא מותר לו לדון גס בדעה שהיא לא דעת הרוב.

הועדה החליטה להכניס לחוק את רמת החשש, לא להשאיר את הענין לפסיקה, והיא קבעה

חשש ממשי. אינני בא לחלוק על -זה.

נדמה לי שאם במקום משוא פנים נכתוב ביטוי אחר, הדבר יכביד. עורכי דין

יטענו שהטיית משפט זה לא משוא פנים וכוי. למה לנו? נשאיר את הנוסח שקיים

בפסיקה. אם רוצים להכניס הוראה כזאת בחוק, נכתוב: חשש ממשי למשוא פנים בניהול

המשפט.
מ' שחל
אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת שטרית.
שר-המשפטים די מרידור
אני מצטרף להצעה.
היו"ר א' לין
אני מציג את הצעתו של חבר-הכנסת שטרית כבקשת רויזיה על החלטת הועדה. אני

משתדל בדרך כלל להקפיד שלא נסטה מנוהלים שגיבשנו בועדה. בקשת רוויזיה צריכה

לבוא סמוך להחלטת הועדה ולא בשלב מאוחר יותר. מאחר שיש הסכמה של שר המשפטים,

נדון בבקשת הרוויזיה, אבל אני מבקש לראות את המהלך הזה כחריג ולא כתקדים.

יש בקשה לרוויזיה, ואני מבין שיש הסכמה לרוויזיה על החלטת הועדה בסעיף

הזה.

ההצעה היא בסעיף 77א(א) במקום "חשש ממשי להטיית המשפט" לכתוב: חשש ממשי

למשוא פנים בניהול המשפט.

ההצעה לתיקון סעיף 77א(א) התקבלה.
שר-המשפטים די מרידור
בסעיף 79ב(א} כתוב: "בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין,

להעביר ענין שבפניו, כולו או מקצתו, לבוררות; העביר בית המשפט מקצתו של ענין,

כאמור, יגדיר את תחומיו". אני מציע למחוק את המלים "העביר בית המשפט מקצתו של
הי ו"ר- א' לין
לא נעסוק בזה במסגרת הצעת החוק שלפנינו. אנחנו צריכים לסיים את הישיבה.
ש' שטרית
אנחנו מבקשים לשקול הגשת הסתייגות בענין השינוי ממשוא פנים להטיית משפט.
שר-המשפטים ד' מרידור
לא היתה כוונה לשנות את הדין הקיים. נראה לנו שהביטוי הטיית משפט הולם

יותר. בהסכמת היושב ראש, אם גב' מלחי ואנשי משרד המשפטים יגיעו למסקנה שעדיף

להשתמש בביטוי משוא-פנים, אני לא אתנגד.
היו"ר א' לין
לא. הטיית משפט זה מושג רחב מאד.
די חוטר-ישי
אני חושש שזה ישנה את כל הפסיקה.
שי שטרית
משוא פנים זה מונח שמשתמשים בו כבר הרבה שנים, ונדמה לי שלא כדאי לשנות

את המסורת הניסוחית.
שר-המשפטים די מרידור
זה לא ענין עקרוני. אם חברי הועדה חושבים שעדיף להשאיר המונח המקובל, אני

מוכן לבדוק את זה. ענין הפסלות גובש בפסיקה.
היו"ר א' לין
כאשר כותבים חוק, צריך לכתוב אותו כמו שצריך.
שר-המשפטים ד' מרידור
אנחנו הצענו לכתוב הטיית משפט, והסברתי מדוע. אם חברים חושבים שמוטב

להשאיר את הנוסח הקיים - משוא פנים, אני מוכן לבדוק את הדבר.
היו"ר א' לין
אי אפשר לשנות בהחלטות הועדה אלא בדרך של רויזיה. מוטב שחברים ירשמו

הסתייגות.
ש' שטרית
עוד לא היתה לחברי הועדה הזדמנות להעיר לנוסח החוק.
היו"ר א' לין
למה אתה אומר כך? בישיבה הקודמת דחינו את הסיכום, נתנו שהות של שבוע

ימים כדי שכולם יוכלו לקרוא את נוסח ההצעה,



ש' שטרית;

הלה לנו שבוע ימים לעיון- בהוק, וזו הזדמנות ראשונה להעיר את ההערות

לנוסח. יש הבדל לא רק בענין משוא פנים והטיית דין אלא גם בענין חשש ממשי.

בפסיקה יש גם חשש סביר וגם חשש ממשי. אני שואל אם הועדה היתה ערה להבדל בין

שתי האלטרנטיבות האלה. אני לא הייתי בדיון. אני מניח שהייתם ערים להבדלים,

דנתם בענין ובחרתם לכתוב חשש ממשי. חשש ממשי דורש רמת הוכחה יותר גבוהה מחשש

סביר.

הי ו"ר א לין;

על מה אתה מסתמך?

שי שטרית;

על הפסיקה. כשהמחוקק דן בנושא מותר לו לדון גם בדעה שהיא לא דעת הרוב.

הועדה החליטה להכניס לחוק את רמת החשש, לא להשאיר את הענין לפסיקה, והיא קבעה

חשש ממשי. אינני בא לחלוק על זה.

נדמה לי שאם במקום משוא פנים נכתוב ביטוי אחר, הדבר יכביד. עורכי דין

יטענו שהטיית משפט זה לא משוא פנים וכוי. למה לנו? נשאיר את הנוסח שקיים

בפסיקה. אם רוצים להכניס הוראה כזאת בחוק, נכתוב; חשש ממשי למשוא פנים בניהול

המשפט.

מ' שחל;

אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת שטרית.

שר-המשפטים ד' מרידור;

אני מצטרף להצעה.
היו"ר א' לין
אני מציג את הצעתו של חבר-הכנסת שטרית כבקשת רויזיה על החלטת הועדה. אני

משתדל בדרך כלל להקפיד שלא נסטה מנוהלים שגיבשנו בועדה. בקשת רוויזיה צריכה

לבוא סמוך להחלטת הועדה ולא בשלב מאוחר יותר. מאחר שיש הסכמה של שר המשפטים,

נדון בבקשת הרוויזיה, אבל אני מבקש לראות את המהלך הזה כחריג ולא כתקדים.

יש בקשה לרוויזיה, ואני מבין שיש הסכמה לרוויזיה על החלטת חועדה בסעיף

הזה.

ההצעה היא בסעיף 77א(א) במקום "חשש ממשי להטיית המשפט" לכתוב; חשש ממשי

למשוא פנים בניהול חמשפט.

ההצעה לתיקון סעיף 77א(א) התקבלה.

שר-המשפטים די מרידור;

בסעיף 79ב(א} כתוב; "בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין,

להעביר ענין שבפניו, כולו או מקצתו, לבוררות; העביר בית המשפט מקצתו של ענין,

כאמור, יגדיר את תחומיו". אני מציע למחוק את המלים "העביר בית המשפט מקצתו של



ענין, כאמור, יגדיר את תחומיו", ובמקומן לכתוב: ולהגדיר בהסכמת הצדדים את תנאי

הבוררות ככל שיידרש. בית המשפט לא יכול לכפות תנאים, הוא יכול לקבוע תנאים רק

בהסכמת הצדדים.

1
ד' חוטר-ישי
"מקצתו של ענין" היה רק לענין נזק, להבדיל מאחריות.

שר-המשפטים די מרידור;

בסדר.
היו"ר א' לין
יש הסכמה לתיקון? כן. התקבל התיקון לסעיף 79ב(א).

הוחלט להעביר את הצעת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:50)

קוד המקור של הנתונים