ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/12/1991

הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 14), התשנ"ב-1991; חוק המפלגות, התשנ"ב-1991 - הצעה של קבוצת חברי כנסת; חוק יסוד: חופש העיסוק - הצעת חה"כ א' רובינשטיין

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 321

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, ט' בטבת התשנ"ב (16 בדצמבר 1991). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: א' לין - יו"ר

י' ביילין

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

י י צידון

א' רובינשטיין

מ' שחל
מוזמנים
ש' גוברמן - משרד המשפטים

ח' הלברייך - " "

ד"ר כ' שלו - " "

חי גבאי -משרד הבינוי והשיכון

נ' וייל - לשכת עורכי הדין

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר-היום; א. הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 14), התשנ"ב-1991

ב. חוק המפלגות, התשנ"ב-1991 - חצעה של קבוצת חברי כנסת

ג. חוק יסוד; חופש היסוד - הצעת חה"כ א' רובינשטיין



הצעת חוק המקרקעין (תיקון מס' 14), התשנ"ב-1991
היו"ר א' לין
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה. הנושא הראשון בסדר היום שלנו הוא הצעת חוק

המקרקעין (תיקון מס' 14), הצעת חוק ממשלתית שחיכינו לה כבר זמן רב. אני מבקש

מגב' חוה הלברייך להציג את הצעת החוק.
ח' הלבריך
סעיף 1 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 58 לחוק המקרקעין. סעיף 58 במתכונתו הקיימת

קובע שבעל דירה בבית משותף חייב להשתתף בהוצאות הבית על פי חלקו ברכוש המשותף ולא

על פי מידת ההנאה שיש לו מהרכוש המשותף. אחד הדברים שהפריעו לבעלי דירות בבתים

משותפים וגם לנו כמי שיושבים מהצד השני של המתרס כמפקח או כרשויות מימשל היה

חלוקת הוצאות ההסקה, במיוחד באזורים קרים. בעלי דירות נדרשו לשלם סכום חודשי

גבוה מאד כי חלקם בהוצאות נקבע לא רק על פי גודל הדירה אלא על פי חלקם ברכוש

המשותף. החלקים ברכוש המשותף נקבעים לפי שטח הדירה פלוס החלקים הנלווים לדירה,

לדוגמה, חנייה שמוצמדת לדירה בבית משותף או שטח הגג או שטח הגינה שמוצמד לדירה.

סברנו שיש מקום לתיקון לפחות לענין ההסקה, שם ההוצאות החודשיות הן גבוהות

במיוחד, כמובן שלבעל דירה אין שום הנאה מההסקה על פי שטח החנייה המוצמד לדירתו,

ולכן סברנו שיש להוסיף סעיף אשר מסייג את סעיף 58 וקובע שאותם שטחים שהם חיצוניים

לדירה, כמו חנייה וכמו שטח גג, לא יייהשבו לענין הוצאות הסקה.

קבענו שני מודדים. מודד אחד הוא השטח המוצמד, בדרך כלל זה שטח חנייה, גג,

גינה. ויש גם מודד שני - חלק חיצוני שהוסף לדירה ונרשם כחלק מהדירה. במירשם יש

שטחים מוצמדים ויש שטחים שהוספו לדירה, למשל מחסן.אפשר לראות ברישומים דירה פלוס

מחסן, מלבד ההצמדה. היה פסק דין מפורסם של בית המשפט העליון בענין הצמדת גג

לדירה בבית משותף. רשויות המירשם חשבו שאפילו אם הגג צמוד פיסית לדירת פנטהאוז,

הרי הגג הוא רכוש משותף על פי הגדרת החוק ולכן לצורך רישומו צריך להצמידו לדירה.

עורך הדין, שייצג את עצמו באותו ענין, סבר שלא כך הדבר, גג שהוא פיסית חלק מדירת

פנטהאוז צריך לראותו כחלק מהדירה, ולא בדרך של לקיחה מהרכוש המשותף והצמדה לדירה.

אלה שינויים טכניים ברישום שיש להם השלכות משפטיות. בית המשפט סבר שאם הגג הוא

אמנם חלק מהדירה, אין צורך לרשום אותו כחלק מהדירה בדרך של הצמדה.

אנחנו מציעים את התיקון לשני המקרים כאחד: א. שטח שהוא חלק מהדירה - אין חולק

על כך שהוא חלק מהדירה; ב. שטח חיצוני שהוסף לדירה לא בדרך הצמדה, לדוגמה מחסן,

חשבנו שמן הראוי הוא שגם שטחים אלה לא יכללו בחישוב הוצאות ההסקה. מדובר על שטחים

שאינם מחוברים למערכת המרכזית לחימום.

סעיף 2 להצעת החוק הוא החלפת סעיף 59. הנושא של סעיף 59 הוא בית משותף המורכב

ממספר מבנים או אגפים ובעלי הדירות קבעו בתקנון הבית שאותם מבנים או אגפים יתנהלו

בנפרד. הדגש הוא על כך שבעלי הדירות קבעו זאת בתקנון. זאת אומרת שאותם בתים שלא

נקבע לגביהם דבר בתקנון הבית המשותף הם חייבים להשתתף בכל ההוצאות כולן, כי אלה

הוצאות של הרכוש המשותף.

כפי שאתם יודעים, ההגדרה של רכוש משותף בחוק המקרקעין היא הגדרה שיורית: כל

מה שלא נכלל בדירה הוא רכוש משותף. יכול להיות בית משותף שמורכב משלושה מבנים או

מארבעה בתים, כולם ביחד הם מאסה אחת וכולם משתתפים בכל ההוצאות. אביא דוגמה

קיצונית - חדר מדרגות במבנה אחד שגם הדיירים במבנה השני צריכים להשתתף בהוצאותיו.



לפני תיקון הסעיף הזה סברנו שיש אולי צורך להפוך את היוצרות ולומר כי במקום

שיש מספר מבנים או מספר אגפים כל מבנה יתנהל בנפרד אלא אם כן נקבע בתקנון אחרת.
היום כתוב ההיפך מזה
במקום שלא נקבע אחרת בתקנון כולם משתתפים בהוצאות. אבל יש

בעיתיות בהגדרת אגף, ביחוד כשמדובר בבית משותף שלא כל הדיירים בו הם משפטנים

ויכולים לנתח את הדברים. חששנו שיהיה ויכוח מתמיד בין בעלי דירות בענין הגדרת

האגף. יכולה להיות שאלה האם שתי חנויות שנמצאות בקומה הראשונה הן אגף נפרד מכל

הדירות ביותר קומות הבית.

התיקון המוצע עונה חלקית על הסוגיה. שינינו שני דברים. ראשית, החלנו את הסעיף

הזה על הניהול בלבד ולא על זכויות קנין. בנוסח הקיים כתוב "צמוד לדירות שבאותו

מבנה", ואילו בנוסח המתוקן מדובר על ניהול - מתכנסים לאסיפה ומחליטים איך יתנהל

הבית, ולא מצמידים את הרכוש במובן הקנייני של המושג.
מ' שחל
זה כולל את החזית החיצונית? יש הרבה שיכונים בצורה של רכבת. מותר לאגף אחד

לצבוע את החלק שלו בחזית בצבע אדום רועש?
ח' הלברייך
זה שייך לאחזקה וניהול. אם הפרשנות של אחזקה וניהול כוללת שינוי חיצוני של פני

הבית, נדמה לי שלא. המשותף. המשמעות של אחזקה וניהול היא MAINTENANCE של הבנין

ולא שינויים.. אולי אפשר לענין זה להעזר בסיפא של סעיף 58 הקיים: לענין זה אחזקה

תקינה - שמירה על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בעת גמר הבניה, לרבות שיפורים

שבוצעו בו לאחר מכן בהסכמת בעלי הדירות.
מ' שחל
צבע הוא אחזקה?
ר' מלחי
צביעה היא אחזקה, אבל צבע אחר הוא שינוי.
היו"ר א' לין
איך מגדירים אגף נפרד?
ח' הלברייך
זו היתה בדיוק השאלה שחשבנו שלא נוכל להשיב עליה אם נהפוך את היוצרות, ולכן

לא הפכנו. אנחנו מציעים שני דברים. אם בעלי הדירות מחליטים לקבוע בתקנון אגפים

נפרדים, זה נעשה בהסכמה. באין קביעה בתקנון, לפי סעיף 59(ב) החדש, "רשאי המפקח

להורות כי בית מורכב יתנהל כאמור בסעיף קטן (א), אם נוכח שנסיבות הענין מצדיקות

לעשות כן".
היו"ר א' לין
מה גרם לבעיה של חלוקה לאגפים, מבנים נפרדים או אופי שונה של השימוש במבנה,

לדוגמה חנויות לעומת דירות?
ח' הלברייך
גם זה וגם זה אביא לדוגמה פסק דין של כבוד השופטת נתניהו, בעניו בית שבו ארבע

קומות, השתים הראשונות נמצאות בקומת עמודים והן מנותקות לחלוטין מהמבנה המרכזי,

יש להן כניסה נפרדת, מדרגות נפרדות. הם ביקשו שלא לשאת בעלות המעלית וטענו שהם

אפילו לא יכולים להשתמש במעלית. בית המשפט העליון קבע שמאחר שבתקנון אין הפרדה

כזאת, כולם חייבים להשתתף בהוצאות הרכוש המשותף. כל עוד שלא קבעו הוצאות נפרדות

לאגפים השונים, ובאותו מקרה אפשר היה לקבוע אגף נפרד, חייבים להשתתף בהוצאות הבית

כולו.
היו"ר א' לין
המשמעות של ניהול נפרד היא שההשתתפות בהוצאות הרכוש המשותף תימשך?
ח' הלברייך
ההשתתפות בהוצאות של הרכוש המשותף תמיד נמשכת, השאלה היא איזו השתתפות.

בבתים המורכבים יש שלושה סוגים של רכוש משותף. אם יש בית משותף שמורכב משני

מבנים, יש רכוש משותף למבנה אי, יש רכוש משותף למבנה בי, ויש רכוש משותף לבית

כולו שלא תמיד אפשר להגדיר למי הוא שייך. לדוגמה, בשכונת ניות בירושלים יש כמה

בנינים גבוהים שנבנו על ידי חברת רסקו. השטחים התחתונים שהם הגינה לא מחולקים

למבנים. כל מבנה נושא בהוצאות ניקוי המדרגות, תיקון הגג, וכל המבנים ביחד נושאים

בהוצאות שטח הגינה ושטח החנייה שאינם מחולקים למבנים. לכל מבנה יש אסיפה כללית

שלו ויש נציגות, ויש נציגות גג לענין הרכוש המשותף הכללי. זה קיים בתקנון גם

היום.

היו"ר א' לין;

הנציגות קובעת חלוקת ההוצאות?
ח' הלברייך
חלוקת ההוצאות נקבעת בסעיף 58. איו אנחנו משנים אין חישוב חלוקת ההוצאות,

החלוקה תהיה תמיד על פי היחס בין שטח הרצפה בדירה ובין השטח הכללי.

מ' שחל;

אם ניקח לדוגמה לא את המבנים של רסקו אלא את הבתים שבנה משרד השיכון, בתי

הרכבת, כל הדירות שיש להן חדר מדרגות אחד יוכלו להגדיר עצמן כאגף נפרד.

ח' הלברייך;

זה אפשרי גם היום.

מ' שחל;

אם תחיה הסכמה. כיום רוב האנשים לא ערים ולא מודעים לענינים האלה. אם יתקבל

השינוי המוצע ותהיה הפרדה, יכול להיות שלפני רכבת כזאת יהיה קטע של גינה לפני אגף

אחד מטופל יפה וקטע אחר מוזנח. היום בגלל חוסר ערנות וחוסר יוזמה להפריד בין

אגפים יש חובה על כולם לדאוג ביחד לחזית הבית.
ח' הלברייך
נדמה לי שגם מחר יהיה אותו מצב. בבתים כאלה יש רכוש משותף לכל אגף ויש רכוש

משותף לבית כולו, לכן יש צורך בנציגות נפרדת לאגף ונציגות-על לבית כולו, אסיפה

כללית של אגף ואסיפה כללית של הבית המשותף כולו. שטח שאיננו מוגדר כשטח של אגף,

כמו שטח הגינה שאי אפשר לחלק אותו, אי אפשר להקים בו גדרות, הוא יישאר רכוש משותף

כללי. טוב שהמפקח שהוא שופט יחליט בסכסוכים בענינים אלה.

ר' מלחי;

יש גם רכוש משותף לכמה בתים, כך שמהבעיה הזאת אנחנו לא נמלטים.

נ' וייל;

להערה של חבר-הכנסת שחל, הבעיה יכולה להיות בכיוון ההפוך - יש בית גדול וכולו

מוזנח, אפילו אם יש יוזמה של כניסה אחת לשפר את חזות הבית זה לא נעשה כי צריך

לקבל הסכמה של כולם.

אני לא מבינה מה הרבותא בסעיף 59(א), כי הרי אם הדברים נקבעים בהסכמה בתקנון

גם היום יש סמכות לעשות כל דבר מסוג הדברים הללו. לפי דעתי, סעיף קטן (א) לא משנה

שום דבר, הוא מיותר. אולי סעיף קטן (ב) עושה משהו.
יצחק לוי
בשביל (ב) דרוש (א).
ח' הלברייך
השינוי בסעיף בסעיף קטן (א) הוא בענין הניהול במקום הצמדה.

סעיף 3 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 62 לחוק המקרקעין שמדבר על תקנון מוסכם.

בעלי הדירות רשאים לערוך תקנון, ודרושה הסכמה כולם להצמדות או לדברים מוסכמים

אחרים. התיקון המוצע אומר שאם הוצמד חלק מסוים לדירה אי יכול בעל הדירה להעביר

את ההצמדה לבעל דירה בי בלי שיצטרך הסכמת בעלי הדירות. היום דרושה לכך הסכמה של

שני שלישים. בנושא זה היה פסק דין מפורסם והוא לא עמד במבחן המציאות. אנחנו

סבורים שלענין זה אין צורך בהסכמה. לפי ההצעה, לא יהיה עוד צורך בהסכמה, אבל

היות שצריך לעבור הליך של תיקון צו, המפקח צריך לתת תיקון צו, מודיעים לכל בעלי

הדירות ותהיה להם אפשרות להגיש התנגדות.

סעיפים 4 ו-5 הם סעיפים טכניים של שינוי במיקום סעיפים.

סעיף 6 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 75 לחוק, וזה ענין מהותי - סמכויות המפקח.

כידוע לכם, המפקח הינו שופט וסמכויותיו כשופט שלום באותם מקרים שהוא דן לפי סעיף

72 לחוק המקרקעין. סעיף 74 קובע מפורשות, והפסיקה עוד הריויבה את זה, שלמפקח הדן

בסכסוך יש כל הסמכויות שיש לשופט שלום הדן בתביעה אזרחית. סעיף 75(א) קיבע חלק

מסדרי הדיון בפני המפקח, היות שהוא קובע את האפשרות לסטות מדיני הראיות בעת הדיון

מטעמים שיירשמו. זה לא דבר של מה בכך שהמפקח מחליט לסטות מדיני הראיות אלא הוא

חייב להיות משוכנע שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית הצדק, ואם החליט כך, הוא חייב

לרשום את הטעמים שהביאו אותו לסטות מדיני הראיות. הסעיף הזה מגביל מאד את המפקח.

אנחנו סברנו שהיות שהדיון אצל המפקח צריך להיות נטול כבלים פורמליים הדוקים

מדי, לא לחלוטין, חלק מהכבלים הפורמליים הם שעושים את המשפט למשפט, כך גם נראה

כלפי חוץ, סברנו שיש לתת למפקח את האפשרות גם בסדר הדין האזרחי, אם הוא משוכנע

שהדבר יועיל לגילוי האמת ולעשיית הצדק, ואם החליט כך, ירשום את הטעמים שהביאו

לכך. כלומר, ההצעה היא שבדומה להוראה המאפשרת לו סטיה מדיני הראיות לאפשר סטיה גם

מסדר הדין האזרחי.



סעיף 8 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 93 לחוק. אנחנו מבקשים להוסיף בסוף סעיף

93: "על אף האמור בסעיף 13 יכול שתהא זיקת הנאה לגבי חלק מסויים במקרקעין". סעיף

13 קובע את העקרון שאין לעשות עיסקה בחלק מסוים מהמקרקעין, ואין תוקף לעיסקה בחלק

מסוים של מקרקעין והכל כשאין בחוק הוראה אחרת. הסטיה היחידה היא בענין שכירות.

בפרק השכירות נאמר במפורש ששכירות יכולה להעשות על חלק מסוים. אנחנו מציעים שאותו

כלל שחל על שכירות יחול גם על זיקת הנאה.
היו"ר א' לין
מותרת שכירות קצרת מועד או גם ארוכת מועד? גם שכירות ל-99 שנים?

ח' הלברייך;

כל שכירות, גם שכירות ל-999 שנים. שכירות לכל תקופה שאיננה לצמיתות. שכירות

זו הגדרה כוללת לכל סוגי השכירות, כולל חכירה לדורות.
היו"ר א' לין
זאת הרחבה גדולה מאד. איזה דוגמאות עמדו לעיניכם?
חי הלברייך
זכות מעבר, הנחת צינור.
יצחק לוי
זה יכול לכלול גם הקמת מבנה?

חי הלברייך;

לא. זיקת הנאה לא יכולה אף פעם להיות בנית מבנה. זיקת הנאה מוגדרת כזכות הנאה

ללא חזקה. זו ההגדרה של חוק המקרקעין. אבל אם נותנים זכות מעבר לפי תסריט, יש

שביל מסומן - - -

היו"ר אי לין;

יש בחוק הגדרה לזיקת הנאה?

חי הלברייך;

כן, זו ההגדרה שהבאתי כרגע. ביתר דיוק: שעבוד מקרקעין להנאה... הנאה ללא

חזקה, בניגוד לשכירות שיש בה חזקה.

מ' שחל;

אם התיקון יתקבל, אפשר לקבוע מה רוחבו ומה אורכו של המעבר ואפשר אפילו לגדר

אותו. זה הגיוני.
ח' הלברייך
סעיף 9 להצעת החוק הוא תיקון סעיך 117 לחוק. סעיף 117 לחוק קובע ששר המשפטים

ימנה מפקחים אנשים שהם-כשירים להיות שופטי בית משפט שלום. אותו דבר אמור לענין

הממונה על המירשם, שהוא הממונה על המפקחים.
מ' וירשובסקי
זה לא כתוב היום?
ח' הלברייך
רק לגבי המפקח.
ח' הלברייך
סעיף 10 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 118 שמדבר על הממונה על המרשם, שהוא

הממונה על המפקחים. הוא גם שומע עררים על החלטות של המפקחים.
מ' שחל
איד נקבע היום שכרם של המפקחים?

ח' הלברייך;

דרוג משפטנים רגיל ודי נמוך.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת שחל, היית רוצה להכניס אותם לקטגוריה של שופטים?
מ' שחל
מרגע שקובעים שהם כשירים להיות שופטי בית משפט שלום הם יכנסו לאותה קטגוריה.

אני לא טוען נגד 1ה.
חי הלברי יך
סעיף 11 להצעת החוק הוא תיקון סעיף 142 לחוק. בסעיף 142 נקבעו תנאים לרישום

בית משותף, מתי בעית ראוי להירשם כבית משותף. סעיף קטן (א) מדבר על בית שיש בו

שתי דירות או יותר וכו'. סעיף קטן (ב) קובע: שני בתים או יותר, שבכל אחד מהם שיש

דירה אחת או יותר, והבתים הוקמו על חלקה או על חלקות שאינן ניתנות לחלוקה לכל

בית. החוק קבע את העקרון של הפרדה ככל האפשר, שלא יהיו בתים רבים שיירשמו כבית

משותף אחד.

במציאות הקיימת אנחנו יודעים שיש קומפלקסים שבהם יווזר מבית אחד וניתן ואף

רצוי לרשום אותם כבית משותף אחד, כי יש להם מיתקנים משותפים. אנחנו סבורים שיש

לאפשר רישום שני בתים או יותר כבית משותף אחד.
מ' שחל
דרושה הסכמה?
ח' הלברייך
לא דרושה כאן הסכמה כי הבתים טרם נרשמו.
מ' שחל
ואם מדובר על בתים קיימים? נניח שיש היום שני בתים נפרדים בחלקה מחולקת, ויש

להם מיתקנים משותפים - מקלט, מגרש חנייה - והם לא רוצים תקנון של בית משותף, כל

אחד מנהל את החלק שלו.
ח' הלברייך
הבית המשותף נרשם מלכתחילה על פי בקשה של יותר מ-50% של הבעלים. סעיף 143

קובע מתי יתן המפקח צו רישום בית משותף. הסכימו הבעלים להרשם כבית משותף אחד,

יירשמו כבית אחד. אם ביקשו להרשם כשני בתים נפרדים, אין שום בעיה.
היו"ר א' לין
לפי המצב החוקי היום, אם שני בתים שעומדים על חלקה אחת רוצים להירשם כבית

משותף הם לא יכולים לעשות זאת.
ח' הלברייך
הם צריכים להוכיח שהחלקה לא ניתנת לחלוקה ורק אז הם יכולים להירשם כבית משותף

אחד. צריכה להיות אפשרות כזאת.
היו"ר א' לין
בהצעת החוק נותנים אפשרות כזאת.

לא נכנס היום לנושא של מחיקת עיקולים מהמירשם, אלה ענינים בעלי אופי יותר

טכני. לפני שאנחנו עוברים לשלב של שאלות והערות של חברי הועדה, אני רוצה לשאול את

חברי הועדה אם יש נושאים נוספים שהם חושבים שרצוי להוסיף למסגרת הדיון. אני מעלה

את השאלה כי לא לעתים קרובות אנחנו מתקנים את חוק המקרקעין. חיכינו תקופה די

ארוכה להצעת הממשלה. הרבה זמן עבדו על הכנת הצעת החוק שלפנינו. מפעם לפעם מגיעות

לועדה הערות וטענות שונות בענין היחסים בין דיירים בבית משותף. חבר-הכנסת יוסי

שריד העלה שאלה של אדם שרוצה לבנות על גג ביתו, מה מידת ההסכמה שדרושה מצד שאר

הדיירים, אם דרושה הסכמה מוחלטת או לא מוחלטת. אם יש חברים שרוצים להרחיב קצת את

מסגרת הדיון, אבל עדיין להשאר במסגרת הנושא של הסדרת יחסים בין דיירים, שיעלו את

הסוגיות ואנחנו נשקול אם יש מקום לכלול אותם בדיון, וגם למשרד המשפטים להערך

ולהגיב על הדברים האלה.
ר' מלחי
ענין הבניה על גגות חוזר בהרבה פניות לועדה, לא מבחינת חוקי התכנון והבניה

אלא מבחינת הצורך לקבל הסכמה של כל הדיירים. היום אי אפשר לעשות את זה בלא הסכמת

הדיירים כולם.
נ' וייל
אלא אם נקבע אחרת בתקנון.
היו"ר א' לין
אני מניח שיש דברים שאי אפשר להסכים עליהם בתקנון כי הם נוגדים את מהות החוק.
ני ו"ל
על זה אפשר להסכים בתקנון.
יצחק לוי
אני מבין שאם הגג הוא רכוש הדייר אין בעיה.
ני וייל
יש בעיה אחרת.

ר י מלחי;

הגג הוא שלו, אבל כדי לבנות הוא צריך הסכמה.
היו "ר א' לין
אם הרכוש הוא משותף הוא של כולם, זה עניו אחר לגמרי. אני מדבר עכשיו על מי

שרוצה לבנות על שטח שהוא רכושו, האם גם הוא צריך הסכמה? זה נושא שיש מקום להעלותו

במסגרת הדיון כאן, נשמע הערות ונשמע גם תגובה של משרד המשפטים.

נ י וייל;

אני מברכת על השאלה הזאת. חשבתי איך להשחיל אורנה בדיון הזה. היום יש תקלה

נוראה, כי בהרבה מאד מקרים, בלי טיבה טובה ובדרכים סחטניות יש התנגדות מצד דיירים

לינת לבעל דירת גג שהגג הוא רכושו אפשרות לבנות תוספת בניה על הגג. בימים שמחפשים

דרכים להרחיב אפשרויות מגורים, המגבלה הזאת היא נוראה.

היו"ר א' לין;

יכול דייר אחד לא להסכים בגלל טינה אישית.

נ' וייל;

בדרך כלל חקיקה נעשית בעקבות לחץ של קבוצות שמעונינות בנושאים מסוימים. בנושא

הזה אין קבוצת לחץ. בלשכת עורכי הדין בקדנציה הקודמת, לפני הבחירות האחרונות, כבר

העלינו בועדת המקרקעין את המשאלה לתקן את הענין הזה בצורה מאופקת.

כדי להבליט את הבעיה אתן לכם דוגמה. הפסיקה היא עקבית מאד בענין הזה. זכויות

בניה כשלעצמן לא נכללות בהגדרה של רכוש משותף בחוק המקרקעין. יש טרמינוס טכניקוס

מה זה רכוש משותף בחוק המקרקעין. אבל החל מפסיקה של בית המשפט העליון מפי יזשופט

ברנזון ואחריו ארורים, זכויות הבניה הבלתי מנוצלות הן בבעלות משותפת של כלל

הדיירים, לכן גם אם יש לפלוני גג הצמוד לדירתו הוא לא יוכל לשלול את הזכויות

המשותפות האלה, למרות שאף אחד מהדיירים לא יכול לנצל אותן. אפילו כשמנסים לפעול

באופן הוגן, מציעים לקחת שמאי מקרקעין שיעריך את שווי הזכויות ובעל הגג הצמוד

יקנה אותן בכסף, גם זה לא עוזר. זה המצב לפי הפסיקה. הוא יוכל לבנות על הגג רק

בהסכמה.

יש דוגמאות עוד יותר קיצוניות. בירושלים יש הוראה בתוכנית המיתאר שנותנת

אפשרות לבעלי דירות גג בלבד, זאת אומרת שאין אלה זכויות של כלל הדיירים אלא רק של

בעלי דירות גג קיימות, להשלים 5% תוספת זכויות שהן לא שייכות בכלל לשאר הדיירים,

כי הן מיועדות באופן קונקרטי וספציפי לדירת הגג. וגם אז יש קושי ליישם את הדבר.

הגג הוא צמוד לדירה, בעל דירת הגג יכול לשים שבעה מנעולים כדי שאיש לא יכנס לשטח

הגג, אבל הקיר החיצוני של המבנה על הגג הוא רכוש משותף. כדי לפגוע ברכוש המשותף

הזה, להרוס את הקיר החיצוני ולחבר שני החדרים שמותר להוסיף, צריך הסכמת כל

הדיירים והם יכולים למנוע ממנו את הבנייה. זה מצב שהוא בעליל לא הוגן ולא צודק.

עוד לא ניסחנו הצעה בנושא זה, אבל חשבנו להציע כי במקרים כאלה תהיה אפשרות של

פניה לבית המשפט כדי לקבל פטור מהחוק הדרקוני הזה. זו דרך לפטור בעיות ומצוקות של

אנשים, שבגלל שנאת חינם לא נותנים להם אפשרות לנצל את הרכוש שלהם.
מ' וירשובסקי
אם ניתן אפשרות של פניה לבית משפט, האם זה לא יגרום הצפה של בתי המשפט בכל

הלקי הארץ? יכול להיות מספר גדול של פניות.
יצחק לוי
יכול להיות שהפתרון הוא לא בפניה לבית משפט אלא בדרך אחרת.
נ' וייל
פניה אל המפקח או דרך אחרת. עוד לא החלטנו בענין זה.

גם עכשיו יש הצפה של בתי משפט בצווי מניעה בענינים כאלה. יש פטנט להתגבר על

הבעיה, משאירים רווח של מילימטר מהקיר החיצוני. הנושא הוא אקוטי, אבל הקטגוריה

היא מצומצמת.

מ' שחל;

יש מקרים ואולי רוב המקרים הם של סחטנות, של מריבות, שנאה. אבל צריך גם לאזן

ולומר שדיירים בבית טוענים, ואולי גם במידה של צדק, שתוספת בניה בלי הסכמתם

משמעותה הורדת ערך הדירה שלהם. לכן צריך למצוא את האיזון. בפניה לבית משפט אפשר

להגיע לאיזון.
יצחק לוי
קיבלתי כמה פניות בחודש תשרי בעניו הצבת סוכות בשטח משותף. רציתי לדעת אם יש

הוראות, או אולי כדאי שיהיו הוראות בענין זה. יש אנשים שרוצים להציב סוכה בחצר או

על הגג, ברכוש משותף, ובין השכנים יש מתנגדים. האם זה על פי חוק? אני מדבר על

סוכה לשמונה ימים, סוכת ארעי .

היו"ר א' לין;

פנה אלי אדם שגר בקומת ראשונה והוא לא משתמש במעלית, והוא שואל למה מחייבים

אותו בהוצאות לאחזקת המעלית.. לא מדובר באדם שגר באגף אחר, הוא גר בתוך הבית עצמו.

האם זה נושא שראוי לדון בו? האם יש בכלל אפשרות להכנס לענינים כאלה?
מ' שחל
אני רוצה להעז להציע דבר שהוא דרוש, אם כי אינני בטוח שניתו לעשותו: חובה

לשפץ חזית הבית. היו בכנסת הצעות חוק פרטיות לקבוע חובה לעשות שיפוץ אחת לתקופה

מסוימת, עשרים שנה, עשה שנים. בפריס יש הוראה הקובעת איך חייב הבית להראות ומה

צריך לעשות, יש התחייבות של הדיירים לשמור על חזית הבית.

אני מעוניו לשמוע את עמד-ת משרד המשפטים בעניו השיפוץ של בתים והשמירה על חזית

אחידה. אחד הדברים שמכערים את הערים בישראל, לדוגמה רחוב אבו-גבירול בתל אביב,

חלק מהמרפסות סגורות כך וחלק אחרת, צבעים שונים בחזית.
י' צידון
גם התריסים והמזגנים.
היו"ר א' לין
אני מבקש להעלות את הסוגיה של גביה מהדיירים. אמרו לי הרבה מאד דיירים

שהאמצעים המשפטיים העומדים היום נגד בעל דירה או דייר שלא נושא בחלקו בהוצאות

הבית הם לא יעילים. קשה מאד לאחוז באמצעים נגד דיירים סרבנים, בפרט אם בעלי

הדירות נמצאים בחו"ל. האם חשבתים בנושא הזה? האם הוראות החוק היום נותנות תשובה

לבעיות אלה?
ר' מלחי
הדיון כאן התרכז בבעיות של תוספת בנייה על גג, במקרה שהגג הוא רכושו והשאלה

היא רק אם הוא יכול או שאינו יכול לקבל את ההסכמה. אבל הפניות לועדה חורגות

מענין זה. מדברים על דייר בקומה שלישית, שמבחינת דיני התכנון והבניה הוא יכול

לקבל רשות לתוספת, ולמה לא נותנים לו אישור בניה. יש צפיפות דיור, רוצים להרחיב

את הדירה, ולא מבינים מדוע מונעים זאת מהם.
היו"ר א' לין
אנחנו מעלים את כל השאלות האלה עכשיו כדי שלמשרד המשפטים יהיה זמן לגבש עמדה

לקראת הישיבה הבאה בנושא זה. היום לא נכנס לדיון ספציפי בסעיפים אלא נשאר במסגרת

הדיון הכללי.
נ' וייל
בענין חזות הבתים וצורת התוספות צריך להביא בחשבון גם את המערכת של דיני

התכנון והבניה ותקנות התכנון והבניה, שמחייבים את מוסדות התכנון להודיע לכל יתר

בעלי הדירות בבית על כל בקשה לתוספת בניה, ואם אינם מסכימים יש להם זכות להתנגד

מטעמים תכנוניים. כלומר, ההגנה פוטנציאלית לחזות הבנין כאילו מעוגנת בדיני

התכנון. הדברים האלה פרוסים בין מערכת דיני הקנין ובין מערכת דיני התכנון,

ולדיירים בבנין, לרבות בעלי זכות שכירות לתקופה ארוכה, יש זכות להתנגד לתוספות

מטעמים ארכיטקטוניים.
מ' וירשובסקי
שיפוץ חזיתות בתים הוא נושא חשוב מאד, אבל הוא מסובך לא רק מבחינת חוקי

התכנון, יש גם חוקים מוניציפליים שקשורים בנושא זה.
ר' מלחי
והוא לא מיוחד לבתים משותפים.
מ' וירשובסקי
בין החוקים המוניציפליים יש חוק לענין בתים משותפים. אני מציע שלא נדון

בנושא של שיפוץ חזיתות הבתים, לא מפני שאיננו חשוב אלא מפני שאנחנו עלולים

להסתבך. אם נכנס לנושא זה לא נוכל להתייחס לבעיות הספציפיות של חוק המקרקעין

והתיקו נים המוצעים.

היו"ר א' לין;

מסגרת הדיון שלנו היא רק היחסים הפנימיים בין דיירים בבית משותף. אם החוקים

שהזכרת נותנים תשובה לבעיה, אין סיבה להעלות את הנושא היום. אם אין תשובה, ואם

אנחנו רוצים לשפץ את חזות הבתים, כדאי שנבחן מה קורה בתחום הזה.
מ' וירשובסקי
תשובה פורמלית - יש. תשובה ענינית -אין. לצערי, אינני יודע אם יש בכוחנו

לתקן את המצב, ואולי לא כדאי להתפשט מעבר למידה.
היו"ר א' לין
יכול להיות שאין בכוחנו לתקן, אבל כדי שנחליט שאין בכוחנו לתקן את זה אני

מבקש ממשרד המשפטים לקראת הישיבה הבאה לבדוק את הוראות החוק בנושא הזה, ואנחנו

נבחן מהן הוראות החוק היום ואם יש אפשרות לתקן ועל פי זה נקבל החלטה. הנושא הוא

חשוב.

שמענו היום על שינוי המדדים לחלוקת הרכוש המשותף וחלוקת הוצאות ההסקה, ואני

חושב שבאופן כללי הכיוון הוא נכון. שטחים שאינם נהנים מהסקה, כמו מגרשי חניה או

גג, נראה שאין זה צודק שהם יהיו מדד להשתתפות בהוצאות ההסקה. בענין אגפים נשמעו

כמה הערות. אנחנו צריכים לראות אם הדבר יכול להעשות בצורה נכונה ובלי לפגוע חלילה

במטרה הכללית. ההצעה בענין העברת חלק שצמוד לדירה איות נראית לי נכונה, ולהעברה

כזאת אין צורך בהסכמת הדיירים האחרים. צריך בכל אופן לחשוב על מקרים שבהם העברת

רכוש צמוד עלולה ליצור שינוי לרעת הדיירים האחרים, אבל לענין זה יש תהליך הגשת

ההתנגדויות. אני מניח שזו אחת הטענות שיישמעו.

אנחנו מבינים את הרוח הכללית של הצעת החוק. העלינו כמה נושאים נוספים שאנחנו

מבקשים לדון בזה. גב' הלברייך, האם אתה רוצה להגיב עכשיו על הדברים שנאמרו כאן

או שאת מעדיפה לעשות זאת בישיבה הבאה?

ח' הלברייך;

על ההצעות הנוספות אני מעדיפה להגיב בישיבה הבאה, לאחר שאברר את עמדת משרד

המשפטים. לשאלה בענין הסוכה אני יכולה להשיב עכשיו האסיפה הכללית והנציגות יכולה

להחליט מה עושים ברכוש המשותף, אבל יש מספר כללים: א. אין לפגוע בזכותו של אדם;

ב. צריך לאפשר לכל דייר אדם לעשות אותו שימוש ברכוש המשותף כפי שפלוני מבקש

לעשות. הפסיקה הסתמכה על סעיף 31 לחוק המקרקעין. סעיף 31 מופיע בפרק הי שחל לא

רק על רכוש משותף אבל הפסיקה החילה אותו גם על בית משותף. סעיף 31 קובע שכל שותף

רשאי לעשות שימוש סביר ברכוש המשותף, מדובר על חלקה בבעלות משותפת, בתנאי שלא

ימנע משותף אחר לעשות אותו שימוש. אותו כלל חל גם על הרכוש המשותף בבית משותף.

אם לא מדובר במבנה קבע, יש להניה שהמפקח לא יתן צו המונע הקמת סוכה.
היו "ר א' לין
אני מבקש שגם משרד הבינוי והשיכון יבדוק את הנושא לקראת הישיבה הבאה.
נ' וייל
לאור הרחבת היריעה, האם יש לועדה ענין לקבל הצעה של לשכת עורכי הדין בענין

בניה על גג צמוד?
היו"ר א' לין
אם לשכת עורכי הדין מבקשת להגיש לנו תזכיר, בבקשה.
ח' הלברייך
בענין הרחבת היריעה - - -
היו "ר א' לין
אנחנו נותנים לממשלה שהות לגבש עמדה לקראת הישיבה הבאה. יכול להיות שבישיבה

הבאה תגישו שלדברים אלה אין מקום בהוק הזה, אולי זה נושא חדש. תגבשו את עמדת

המשרד.
ר' מלחי
יכול להיות שמשרד המשפטים יחשוב, ואולי בצדק, שההצעות החדשות הן בגדר נושא

חדש. אף על פי כן הייתי מבקשת שהמשרד יתן לועדה גם תשובה ענינית, ההתייחסות שלו

לנושא, גם אם הוא חושב שבמסגרת הצעת החוק הזאת זהו נושא חדש ולא ירצה לכלול כאן

את התיקונים הנוספים. בכל מקרה רצוי שהועדה תקבל תשובות עניניות לבעיות שהועלו

כאן.

היו"ר א' לין;

תודה רבה. אנחנו מפסיקים עכשיו את הישיבה ונחדש אותה בשעה 13:00.

(הישיבה נפסקה בשעה 12:20)

ב. חוק המפלגות, התשנ"ב-1991 - הצעה של קבוצת חברי כנסת
היו"ר א' לין
אני פותח מחדש את ישיבת הועדה. הנושא שעל סדר היום הוא תיקון סעיף בחוק

המפלגות. אנחנו סיימנו את הדיון בחוק המפלגות ועומדת בפנינו בעיה קואליציונית. יש

התנגדות של כמה מפלגות חרדיות שהדרישות של החוק הזה לא עולות בקנה אחד עם תפיסת

העולם שלהן. שוחחתי עם חבר הכנסת משה שחל וגם עם חבר הכנסת יוסף עזרן, שביקשתי

אותו לבוא לישיבה זו, והגעתי למסקנה שהצעתי אותה לחבר-הכנסת שחל ואני מציע אותה

לועדה עכשיו, שעדיף לנו להעביר חוק אף אם לא יהיה חוק שלם מאשר להיתקל בחומת

התנגדות ובבעיות שלא יתנו לחוק הזה לצאת לדרך גם לא בכנסת הזאת.

יש שני סעיפים שמפריעים במיוחד למפלגות הרורדי ות: האחד מדבר על בחירה דמוקרטית

של מוסד עליון במפלגה; השני מחייב אותן לקיים בחירות דמוקרטיות למוסדות שלהן

ולבחור את הנציגים שלהם לכנסת בשיטה דמוקרטית איזו שהיא.

הכינונו נוסח לקריאה ראשונה, אבל ברגע האחרון עצרנו את ההליכים. בסעיף 14(א)

אנחנו אומרים "למפלגה יהיה תקנון והיא תתנהל על פיו", ובסעיף (ב}(2): "הזכויות

והחובות של החברים ובכלל זה הזכות לבחור ולהיבחר למוסדות המפלגה או לנציגיה

במוסדות ממלכתיים וציבוריים". ולאחר מכן בפיסקה (5) "סדרי הבהירות למוסדות

המפלגה, תפקידיהם, הרכבם, סמכויותיהם ודרכי פעולתם, וסדרי הבחירה של מועמדי

המפלגה בבחירות לכנסת". מפריע להם גם סעיף 19 תקובע "לכל מפלגה יהיה מוסד עליון

שייבחר על ידי כלל חברי המפלגה, בבחירות כלליות, שוות וחשאיות, במועדים שנקבעו

בתקנון, אך לפחות אחת לחמש שנים".

אני לא נכנס עכשיו לויכוח העקרוני, אני מדבר משיקולים פרקטיים. ברור מה יש

לומר מבחינה עקרונית. אבל אם אנחנו רוצים שהחרק הזה ייצא לדרך, אני מציע שנקבע
הוראת מעבר
מפלגות שיש להן היום סיעות בכנסת, והדבר העיקרי בהתארגנותן כמפלגה או

כסיעה הוא הענין הדתי, ושיש להן מועצת חכמה תורה או מועצת גדולי תורה, גוף עליון

מהסוג הזה, על מפלגות אלה לא יחולו הוראות סעיף 19 ולא יחולו ההוראות הקובעות

בחירות במפלגה ובהירה של נציגי המפלגה כאמור בסעיף 14.

הכוונה היא לא לפגוע בעקרונות הכלליים אלא לומר דבר פשוט, קיימת כבר מפלגה,

יש לה סיעה בכנסת, יש לה כבר ציבור בוחרים, ניתן לה להמשיך להתקיים. יכולות להיות

שמפלגות כאלה יתקיימו עוד מאה שנה ואולי פחות, אולי יתקיימו עוד מאתיים שנה, הם

יצטרכו להמשיך לשאת אותו שם, ועליהם לא יהולו הוראות חוק ספציפיות אלה.
מ' שחל
במה מפריע להם סעיף 14?
היו"ר א' לין
אני מדבר על סעיף 14 בנוסח שהוכן לקריאה הראשונה. סעיף קטן (ב)(2) מדבר על

"הזכות לבחור ולהיברור למוסדות המפלגה או לנציגי במוסדות ממלכתיים וציבוריים".

זכות להיבחר איננה זכות להיות ממונה. פיסקה (5) מדברת על סדרי הבחירות של מועמדי

המפלגה לכנסת. אם זה לא עומד בקונפליקט, אולי נוכל להשאיר זאת. אבל נדמה לי שכאשר

מדברים על סדרי בחירות מתכוונים על סדרי בחירות דמוקרטיות.
א' רובינשטיין
יש אילוץ. הברירה היא בין חצי פרוסה וביו שום דבר.

היו"ר א' לין;

או שהחוק ייצא לדרך או שהקואליציה תתנגד לחוק, כפי שקרה בחוקים אחרים. אנחנו

צריכים לבחור באחד משני הדברים. אני מעדיף חוק עם הוראת מעבר ובלבד שייצא לדרך.

א' רובינשטיין;

מה פירושה של הוראת המעבר?

היו"ר א' לין;

שהיא חלה רק על מפלגות שיש להן היום סיעות בכנסת. היא לא תחול על מפלגה חדשה.

א' רובינשטיין;

אמרתי לך מראש שאני מוכן לפשרה. אני מצטט את חבר-הכנסת נפאע, שהיה לו נאום

יפה מאד, הוא אמר שלאדם רעב טובה חצי פרוסה היום מאשר פרוסה שלמה שאיננה. אני בעד

חצי פרוסה. אבל אני מעדיף ללכת יותר רחוק ולא לקבוע הוראת מעבר ספציפית. מה יגיד

הציבור? בעצם זו הוראה שמשריינת את אגודת-ישראל. אפשר לקבוע הוראה כללית שתאפשר

למפלגה מסוג זה לצאת לדרך.
היו"ר א' לין
אני מתכוון למפלגה מסוג זה, אבל מפלגה שיש לה היום סיעה בכנסת. לא מפלגה

שתקום בעתיד. אני לא רוצה לאפשר הקמת מפלגות כאלה בעתיד.
היו"ר א' לין
הוראה כזאת צריך להעביר בכנסת בתמיכה של 61 חברים.
מ' שחל
אני לא בטוח שאפשר לעשות זאת אפילו בתמיכה של 61 חברי כנסת. מה יהיה אם מחר

תבוא מפלגה חדשה ותטען אפליה?
י' ביילין
אני מלווה את חוק המפלגות זה הרבה שנים, והענין תמיד נתקע בגלל שני דברים:

עניו המימון ועניו המפלגות הדתיות. יש שאלה אם כדאי שנוציא מתחת ידנו דבר שהוא רק

חצי אפוי. נטית הלב שלי היא לא ללכת לדבר כזה. אבל לא הייתי רוצה כחבר חדש בועדה

להכנס לענין כשהועדה כבר עומדת כמעט בסופו של התהליך.

אולי אפשר לקבוע שקנה המידה יהיה הגודל, מפלגות שיש להו פחות משישה חברי כנסת

לא יהיו מחוייבות - - -
ש' גוברמן
דגל התורה.
א' רובינשטיין
זה עוד יותר גרוע. ואם לאגודת-ישראל יהיו שבעה חברי כנסת?
י' ביילין
תהיה להם בעיה. יש מידה של היגיון בפתרון הזה, כי בדרך כלל בעיות מהסוג הזה

עולות במפלגות יותר גדולות, שצריכות תקנות לקביעת נורמות. מפלגות קטנות מסתדרות

בצורות אחרות. להגיד בחוק שמפלגות כאלה שיש להו מועצת גדולי תורה ובראשן עומד

פלוני וכו', זה כל כך מעקם את הענין שלא הייתי רוצה ללכת לחוק כזה.

היו"ר א' לין;

בלאו הכי כל המערכת היא מעוקמת. לא יהיה חוק מפלגות.

י' ביילין;

אולי בקריטריון של גודל יכול להיות פתרון.
היו"ר א' לין
אני מוכן לקבל כל פתרון שיהיה טוב יותר מההצעה שלי, אבל אני רוצה שניתן

הזדמנות לחוק הזה שיתחיל לרוץ, במהלך הזמן יעשו בו תיקונים. עכשיו ניתן לו לפחות

לצאת לדרך.
מ' שחל
בכל ההכבוד והענוה, אני חושב שיש לי פתרון עדיף. אני רוצה רק לומר דבר אחד

להקדמה. חבר-הכנסת לין דיבר אתי, חשבתי וחשבתי בענין זה. אני מעדיף ליפול זקוף

מאשר להתקפל. נשמת אפו של החוק הזה היא דמוקרטיזציה של המפלגות, ואם על זה

מוותרים, אני מסכים עם חבר-הכנסת רובינשטיין, כל דעת הקהל תוקיע אותנו, ובצדק.

אנחנו מחוקקים חוק מפלגות אבל אנחנו משלימים עם מצב קיים באותן מפלגות ובעצם

מנציחים אותו, הוראת המעבר הזאת היא לנצח, מפלגות שאומרות שחוקים של מדינת ישראל

לא חלים עליהן. זה לא יעלה על הדעת כאשר המפלגות האלה באות מהצד השני, מושיטות
את היד ואומרות
מגיע לנו מימון.

ישבנו חודשים בועדה משותפת עם כל הסיעות והגענו להסכמה. אדוני היושב ראש, אני

מצייד אותם בנשק - - -



היו"ר א' לין;

אתה לא מצייד אותי בשום נשק. איך ערך להסכמות. ברגע האחרון נוקטים עמדות

שונות.

מ' שחל;

יש שלושה סעיפים שמעוררים בעיה. אני הושב שאפשר לפתור את הבעיה בצורה הגיונית

שתותיר את הרעיון המרכזי בהוק. בסעיף 14 (ב)(2) כתוב: "הזכויות וההובות של

ההברים ובכלל זה הזכות לבהור ולהיבהר..." אני מציע למהוק מהמלים "ובכלל זה הזכות

לבהור ולהיבחר". מה שנשאר הוא שהתקנון יכלול הוראות בדבר "הזכויות והחובות של

החברים". נקודה.
היו"ר א' לין
קיבלתי.
א' רובינשטיין
למחוק לגבי כולם?

מ' שחל;

כן. הם טוענים שזה מפריע להם, אני מוכן למהוק. ממילא בתקנון של המפלגות

יוגדרו זכויות וחובות של החברים. לא צריך לכתוב כאן את המלים "ובכלל זה..."

א' רובינשטיין;

ש"ס היא בכלל לא מפלגה. אין לה חברים.

מ' שחל;

מדובר לא רק על ש"ס.

היו"ר א' לין;

על פי החוק הזה ש"ס היא מפלגה.

מה בדבר פיסקה (5)? שם מדובר על סדרי הבחירות למוסדות המפלגה וסדרי הבחירה של

מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת. הם לא בוחרים את המועמדים.

מ' שחל;

הם יקראו לזה בחירה. שאלתי אוו7ם. הם טענו שהסעיף הזה לא מפריע להם. אפשר .

להשאיר אותו.

אני מדלג על סעיף 16.

בסעיף 19 אני מציע למחוק את המילה "עליון". דיברתי בענין זה עם חבר-הכנסת

עזרן והוא קיבל את זה. בהצעה כתוב "לכל מפלגה יהיה מוסד עליון שייבחר על ידי כלל
חברי המפלגה..." אני אומר
לכל מפלגה יהיה מוסד שייבחר על ידי כלל חברי המפלגה.

אם למפלגה יש מוסד שנברור על ידי כלל החברים, אבל המוסד העליון שלה הוא מועצת

גדולי התורה, שאיננה נבחרת, זה לא מפריע לי, שילכו וישמעו בקול מועצת גדולי

התורה. אני דורש מהמפלגה רק דבר אהד, אני דורש ממנה שיהיה לה מוסד אחד שנבחר על

ידי כלל החברים.
היו"ר א' לין
קיבלתי.
ר' מלחי
בסעיף 18 ישאר מוסד עליון?
מ' שחל
לא. כל הסעיפים יתוקנו בהתאם. בסעיף 18(1) יבוא: מוסד שייבחר.

סעיף 16 הוא פרובלמטי. בסעיף זה כתוב: "מועמדי מפלגה לבחירות לכנסת ייבחרו

בהליך דמוקרטי שייקבע בתקנון." אנחנו יכולים להגיד: מועמדי מפלגה לבחירות לכנסת

ייבחרו בהליך שייקבע בתקנון. אני מוחק את המילה "דמוקרטי", וזה פותר את הבעיה של

המפלגות החרדיות. ההנחה היא שברוב המפלגות החברים ידאגו לכך שההליך יהיה דמוקרטי.

מה שמפריע לי הוא שהדמוקרטיזציה היא הדגל שאנחנו נושאים כשמביאים את החוק הזה,

ואילו כאן מסירים אותו. זאת הנקודה.
י' ביילין
וחוץ מזה הכל בסדר...
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת שחל, השתכנעתי וקיבלתי את ההצעות שלך. רבותי, אם רוצים לערוך ויכוח

עקרוני גדול שבסופו החוק לא יעבור, בבקשה. אני חושב שעדיף שחוק מפלגות ייצא לדרך

גם אם הוא קטוע ובעל מום. במרוצת השנים אפשר יהיה לתקן אותו, יהיה מה לתקן.

במשך 43 שנים לא הצליחו לחוקק חוק מפלגות ולא יצליחו גם להבא, תמיד יהיו כוחות

שיילחמו נגד. אני מקבל את כל ההצעות של חבר-הכנסת שחל. מה דעת חברי הועדה?
א' רובינשטיין
אני מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת שחל. מקבל בכאב לב, אבל מקבל.
י' ביילין
אני נבהל מהליברליות שלך.
היו"ר א' לין
אל תיבהל. חבר-הכנסת שחל קיבל על עצמו אחריות מסוימת. אני נותן לו אשראי.
י' ביילין
אני רוצה עוד לחשוב. אני אתמוך בהצעה, לא אנסה אפילו להכשיל. אני מנסה לחשוב

אולי יש דרך אחרת.
היו "ר א' לין
ההצעה של חבר-הכנסת שחל נותנת למפלגות החרדיות אפשרות לא להתנגש חזיתית עם

הוראות חוק ספציפיות, בידיעה ברורה שהעקרונות הם פחות או יותר מגובשים, אולי לא

די חדים, אבל יש גם ידיעה ברורה שברוב המפלגות בישראל הדברים יהיו בדיוק כמו

שאנחנו רוצים. לא תקום היום מפלגה כמו הליכוד או כמו העבודה ומפלגות אחרות שאין

בה בחירות דמוקרטיות.
י' ביילין
במפלגת העבודה יהיו פריימריס, יגידו שזה לא מוצלח, נחזור לועדה מסדרת. יש כבר

אנשים שאומרים את זה. החוק הזה לא מונע זאת.

מ' שחל;

הוא מונע. כתוב כאן "ייבחרו". לא מרקתי את המילה "ייבחרו". נכון שאנחנו

עושים פשרה.
א' רובינשטיין
האלטרנטיבה היא שלא יהיה לנו חוק מפלגות ותימשך ההפקרות שהיתה בענין המפלגות.
היו"ר א' לין
יש לנו הפסיקה של בתי המשפט. זה קיים, ואני אומר לכם מניסיון אישי שזה די

משמעותי.
א' רובינשטיין
זה חל גם על אגודת ישראל.
היו"ר א' לין
כן. בהצעות של חבר-הכנסת שחל אנחנו לא סותרים את הפסיקה בנושא זה. הפסיקה

מוסיפה הרבה מאד על החוק הזה.
ד"ר כ' שלו
אני מבקשת להוסיף הערה. המפלגות החרדיות לא רק שהן מעדיפות את מרות האלוהים

ועל מרות הדמוקרטיה, אלא שיש גם בעיה קונסטיטוציונית נוספת והיא שלנשים במפלגות

האלה אין זכות להיבחר. זה מבדיל בין המפד"ל ובין המפלגות החרדיות, זה הפריד

ביניהם משנות העשרים. לנשים במפלגות חרדיות אין זכות להיבחר.
היו"ר א' לין
לא נתמודד כרגע עם כל הבעיות האלה. חבר-הכנסת שחל הציע בסעיף 16 לכתוב:

מועמדי מפלגה לבחירות לכנסת ייבחרו בהליך שייקבע בתקנון. מוציאים את המילה

"דמוקרטי".
מ' שחל
זה לא אומר שההליך לא צריך להיות דמוקרטי, אבל אנחנו מוציאים את המילה

"דמוקרטי".
היו"ר א' לין
אם נעביר את הצעת החוק בקריאה ראשונה, נתמודד עם הנושא גם בקריאה השניה. ואני

מבטיח לכם שגם אם הועדה תסיים את הכנת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית עוד יהיו

ויכוחים גם אחרי שהנושא יעלה למליאה. נראה בזה כרגע מצע לקריאה ראשונה.

יש מי שמסתייג מההצעות של חבר-הכנסת שחל? אין.

הוחלט להעביר לקריאה ראשונה את הצעת חוק המפלגות בתיקונים שהציע חה"כ מ' שחל.



ג. חוק יסוד; חופש העיסוק - הצעת חה"כ א' רובינשטיין
היו"ר א' לין
אנחנו עוברים להצעת חוק יסוד: חופש העיסוק. (קורא את הצעת החוק)

לפי סעיף 3, "אין לשנות חוק יסוד זה אלא ברוב של שני שלישים של חברי הכנסת".

לא די ברוב של 61, רוב חברי הכנסת?
אי רובינשטיין
הלכתי בעקבות הצעת החוק הממשלתית ולפי הצעת החוק הקודמת.
היו"ר א' לין
הצעת החוק הממשלתית נפלה והממשלה גם לא נאבקת עליה. נדמה לי שגם שר המשפטים

כבר לא נאבק עליה.
ש' גוברמן
שר המשפטים ממשיך להיאבק.

היו"ר א' לין;

יש פגם מסוים בכך שאנחנו ברוב רגיל מעבירים חוקים ונותנים להם נוקשות יתרה.

נראה לי שאפשר להסתפק ברוב של חברי הכנסת.

חבר-הכנסת רובינשטיין, אני מבקש שתסביר את הצעת החוק.

אי רובינשטיין;

הצעת החוק הזאת היא בעצם המשך האטומיזציה של הצעת חוק יסוד: זכויות האדם, שאי

אפשר להעביר אותו בכנסת מטעמים ידועים. הכוונה היא להביא לחקיקה אותם אלמנטים שלא

שנויים במחלוקת. לקחתי גם מתוך הצעת החוק של פרופסור קלינגהופר, גם מתוך הצעת

החוק שחבר-הכנסת שחל ואני ישבנו עליה ביחד בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית, גם מתוך

הצעת החוק של שר המשפטים. ההצעה דומה מאד לאמנה האירופית בעניו זכויות האדם.

זה חוק כללי מאד. הוא אומר דבר פשוט: אפשר להגביל את חופש העיסוק אבל רק

מטעמים של טובת הכלל. צריך להוכיח שיש שיקולים של PUBLIC POLICY ולא סתם שרירות,

ולא סתם אינטרסים סקטוריאליים. עסקתי קצת בענין הזה ואני צריך לומר לכם שממש

נדהמתי כשראיתי מה עומד מאחורי צווים שיוצאים לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

דברים שלא י יאמנו.
י' ביילין
באיזה בעיות נתקלת שהביאו אותך להציע את החוק הזה?
אי רובינשטיין
פרוטקציוניזם. אם אתה מבקש דוגמאות מעשיות, אביא את אחד המקרים הקלאסיים.

קרית הפלדה הטילה וטו על ייצוא גרוטאות ברזל, ועד היום יש צו שאוסר ייצוא זה.
למרות שיש שני אינטרסים ציבוריים
א. ניקוי רשות הרבים מגרוטאות; ב. הכנסה במטבע

חוץ.
י' צידון
אם יותר לי להוסיף, משמעות הדבר היא סיבסוד בקרוב ל-50 אלף דולר בשנה לכל

עובד, למעט המשכורת שלו. המהיר העולמי של טונה גרוטאות היא כ-110 דולר לטונה, הם

משלמים כאן כ-11 דולר לטונה כי יש להם מונופול. בגלל התשלום הנמוך לא כדאי לאסוף

את הגרוטאות של 40 אלף מכוניות שנזרקות בכל שנה לכביש, שכל אחת מהן היא כ-400 ק"ג

פלדה.

היו"ר א' לין;

רבותי, זה הוק מצוין ואשמה אם נוכל להעביר אותו, כי הרבה דברים יעמדו למבהן

על פי הקריטריון הפשוט אם הם באמת לטובת כלל הציבור. הגיעה השעה שנציב מבחן זה

להרבה מאד פעולות שנעשות במשרד התעשיה והמסחר, במשרד האוצר ובמשרדים כלכליים

אחרים.

ש' גוברמן;

ביקשתי רשות הדיבור רק לענין הסייג המדבר על טובת הכלל. אני הושב שצריך לראות

את הסייג לענין הופש העיסוק, אם הסייג הזה מבטא באמת את ההגנה שרוצים להגן על

ההברה, וכן לראות את הסייג בהקשר הכללי של כל זכויות האדם.
היו"ר א' לין
הביטוי "טובת הכלל" הועתק מהצעת ההוק הממשלתית?

א' רובינשטיין;

בהצעת החוק הממשלתית יש סעיף כללי.

ש' גוברמן;

אנחנו מדברים על הופש העיסוק ועל סייגים להופש העיסוק. הסייגים להופש העיסוק

צריכים להיקבע בהוק והם צריכים להיות הולמים דמוקרטית.

הנוסחה הקנדית מדברת על הופש העיסוק באופן כללי ואפשר לסייג אותו כמו את שאר

שאר הזכויות. בסעיף הראשון של CANADIAN CHARTER OF RIGHTS AND FREEDOMSנאמר:

"THE CANADIAN CHARTER OF RIGHTS AND FREEDOMS

GUARANTEES THE RIGHTS AND THE FREEDOMS SET OUT IN IT SUBJECT ONLY TO SUCH

REASONABLE LIMITS PRESCRIBED BY LAW AS CAN BE DEMONSTRABLY JUSTIFIED IN A

FREE AND DEMOCRATIC SOCIETY

היו"ר א' לין;

זה יותר מדי. ,FREE AND DEMOCRATIC SOCIETY זה נותן מקום כל כך רהב לפרשנות.



ש' גוברמן;

בהצהרה של הפרלמנט האירופי, שמבוססת על אמנת רומא, בסעיף 12 נקבעה הזכות

הכללית ,THE FREEDOM TO CHOOSE AN OCCUPATIONוהסייגים מתייחסים לכל הזכויות:

THE RIGHTS AND FREEDOMS SET UP IN THIS DECLARATION MAY BE RESTRICTED WITHIN

REASONABLE LIMITS NECESSERY IN A DEMOCRATIC SOCIETY ONLY BY A LAW WHICH

, MUST IN ALL EVENTS RESPECT THE SUBSTANCE OF SUCH RIGHTS AND FREEDOMS

בהצעה של משרד המשפטים נקטנו בביטוי הבא לענין כל הזכויות: "אין שוללים

ואין מגבילים זכויות יסוד של האדם אלא מכוח הוראה בחוק ההולמת מדינה דמוקרטית

ושנועדה לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש." ולענין חופש העיסוק
אמרנו
"לכל אזרח ישראלי ולכל תושב ישראלי החופש לעסוק בכל עבודה ובכל משלח

ידיי.

אם נוקטים בנוסח שמציע חבר-הכנסת רובינשטיין שבשטר כבר מופיע השובר, אני

חושב שזה קצת מחליש את הזכות שבאים כאן לקבוע. הרי חופש העיסוק קיים, מה שעושה

הכנסת בחוק הוא שהכנסת מכריזה על קיומו. היא לא נותנת את חופש העיסוק.
היו"ר א' לין
כשאנחנו עוסקים בחוק מצומצם שבא לקבוע עקרון מרכזי של חופש העיסוק, אני

חושב שהגבלה מטעמים של טובת הכלל היא עדיפה על הגבלה שצריכה להתיישב עם מדינה

דמוקרטית ועם עקרונות החופש וכוי. אילו היינו מעבירים היום את חוק יסוד:

זכויות האדם במלואו, על כל הזכויות המוגדרות בו, ואת כל הזכויות האלה היינו

מעמידים בכפיפה למגבלה אחת כללית של חוק חרות במדינה דמוקרטית, זה היה הגיוני.

אבל כשאנחנו עוסקים בחוק שנוגע רק לחופש העיסוק, להעמיד את חופש העיסוק במבחן

של עקרונות התואמים מדינה דמוקרטית, נראה לי שהמבחן הזה לא כל כך טוב. נראה לי

שהמבחן של טובת הכלל מבטיח לנו שלא יעשו דברים שנועדו לתת יתרון לסקטור אחד

ולהעדיף את טובתו על טובת הכלל.
שי גוברמן
עוד הערה עקרונית. ההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין מדברת על זכות של כל

אדם. אני מציע שלא נהיה כל כך לארג'.. פרוש הדבר הוא שתייר שבא לישראל לשהות

קצרה גם לו תהיה הזכות. בהצעה שלנו מדובר על אזרח ותושב.
אי רובינשטיין
לתושב אין זכות לעבוד בשירות המדינה. יש בעיה. המבחן של טובת הכלל הוא

נכון.
שי גוברמן
אני מציע לא להעניק את הזכות ושאחר כך הסייגים האלה יצטרכו לעמוד לבקורת

אם השיקול היה של טובת הכלל.
אי רובינשטיין
אני מסכים להגבלה שהזכות תהיה לכל אזרח. שירות המדינה ברוב המדינות פתוח

רק לאזרחים ולא לפני תושבים אפילו הם יושבים כדין.



היו"ר א' לין;

לתושב לא יהיו הזכויות האלה?
אי רובינשטיין
זה לא אומר שלתושב אין זכויות.

היו"ר אי לין;

אם לא כותבים את זה בחוק, כאילו נותנים את הזכויות רק לאזרחים. אנחנו לא

יכולים לעשות דבר כזה.

ר' מלחי;

המדובר הוא לא רק בשירות המדינה.

אי רובינשטיין;

אם כותבים אזרחים ותושבים, צריך להוסיף סייג. במדינות אירופה יש הרבה

מאד מקצועות, כולל כל שירות המדינה והשפיטה, שהם פתוחים רק לאזרהים. האמנה

האירופית היא לא נדיבה כלפי תושבים.

אני מציע לומר: כל אזרח ותושב זכאי לעסוק בכל עסק, מקצוע ומשלח יד, פרט

לחוקים המגבילים זכות זו לאזרחים בלבד.

היו"ר א' לין;

"אין מגבילים זכות זו אלא..."

אי רובינשטיין;

אי אפשר לומר שטובת הכלל היא בהכרח הגבלת זכות העבודה בשירות המדינה

לאזרחים בלבד.

י' ביילין;

למה לא הגבלת את זה לכל אדם? כל אדם זה מושג י ותר רחב מאשר כל אזרח

ותושב, ולמרות זאת לא הגבלת.

א' רובינשטיין;

אני חשבתי שהנקודה הזאת של הגבלה היא מספיקה. נציג משרד המשפטים אמר שהוא

חושב שההגבלה הזאת לא מספיקה. אם היא לא מספיקה לכל אדם, לתייר, אולי היא לא

מספיקה גם לתושב.

אני מציע לקריאה הראשונה להעביר את הצעת החוק עם המבחן של טובת הכלל,

ולראות מה יהיה בענין חוקי היסוד האחרים שנוגעים לזכויות האדם. כאשר יבואו

חוקי היסוד האחרים, אציע סעיף כללי, כמו הנוסח של משרד המשפטים. אבל נדמה לי

שבמקום שמדובר לא בזכות כללית ולא בסייג כללי, לקבוע כאן מבחן של מדינה

דמוקרטית - זה יטרפד את חוק היסוד מבחינת הסיכויים הפוליטיים. המפד"ל היא

היחידה מהמפלגות הדתיות שמוכנה לתמוך בזה.



אני מסכים למה שאמר חבר-הכנסת צבן. את כל החוקים בענין זכויות האדם

מוכרחים להעביר לקריאה שניה ולקריאה שלישית בהזדמנות נוחה מבחינה פוליטית. אם

אפשר למצוא נוסחה אחידה ומשותפת בענין של מדינה דמוקרטית, זה צריך לחול על כל

החוקים האלה ולא רק על חופש העיסוק, כי הרי נאחד אותם. אם לא, כאן אנחנו

עוקפים את הבעיה שהיא מוקש ומכשלה גדולה.

מי שחל;

אני תומך בהצעה שנדבר בזכות של אזרח ותושב. אם תהיה הגבלה בשירות המדינה

או בשירות הבטחון הכללי, במסגרת השיקולים של טובת הכלל אפשר להגיד שהעובד

חייב להיות אזרח המדינה. אינני רואה בזה הפלייה פסולה אלא מקובלת.

לשאלה אם להשתמש במבחן טובת הכלל או אופיה הדמוקרטי של המדינה, אני מעדיף

שהמבחן יהיה אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. בשני המקרים בית המשפט הוא

שיפסוק, לא אנחנו. המחוקק יכול לכתוב מה שהוא רוצה בענין זה, בית המשפט העליון

יצטרך לתת דעתו מה המשמעות ואיזה תוכן יהיה לטובת הכלל ולאופי הדמוקרטי של

המדינה.
היו"ר א' לין
מה ההבדל?
מ' שחל
אופיה הדמוקרטי של מדינה זה מושג בינלאומי רחב, אפשר לומר שיש כללים בעולם

הנאור אותם יקח בית המשפט בחשבון בפסיקה שלו. טובת הכלל מצומצמת לתחום המדינה

בלבד. לדוגמה, יכול להיות שרוב האזרחים במדינת ישראל יאמרו שכל ערבי יהיה פסול

לעבודה בשירות המדינה, יטענו שזו טובת הכלל. בענין האופי הדמוקרטי של מדינה

אפשר להתלות בעולם הנאור, זה מושג יותר אוביקטיבי, יותר רחב.

היו"ר א' לין;

יותר אוביקטיבי מטובת הכלל?

מי שחל;

כן. טובת הכלל זה מושג לוקאלי. טובת הכלל יכולה להשתנות.

היו"ר א' לין;

לא נבחן את ההגבלות על פי צרכי המדינה?

מ' וירשובסקי;

לא בהכרח.

מ' שחל;

חבר-הכנסת וירשובסקי יושב משמאלי.

אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל קשור במגילת העצמאות, ובית המשפט נזקק לזה

כשאמר מה שאמר בפסק הדין המפורסם בענין אל-ארד, ירדור נגד היועץ המשפטי

לממשלה. בית המשפט אמר את זה והדבר מקובל עלי. אם תעלה שאלה שנוגעת חופש

העיסוק, אין ספק שבית המשפט יפנה למכלול הרחב.



ש' גוברמן;

יש דוגמה בפסק דין קנדי,
מ' שחל
יש אפשרות, אני לא אומר שכך מוכרח להיות, אבל יש אפשרות שטובת חכלל תפורש

במונחים מצומצמים יותר. אני סומך על בית חמשפט שלא יקבל את הטיעון בדוגמה

שהבאתי, אבל הוא בהחלט אפשרי. יכול לקום יועץ משפטי בשם ממשלה כזאת או אחרת
ולומר
טובת הכלל מחייבת לא לתת לבני מיעוטים לשרת במשטרת ישראל. זה אפשרי?
אי רובינשטיין
לא.
מי שחל
אני מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין להעביר את הצעת החוק בנוסחה

לקריאה הראשונה. אם אפשר יהיה לאחד את חוקי היסוד בנושא זכויות האדם, נקבע

סעיף כללי ושם נציב את המבחן של אופיה הדמוקרטי של המדינה.
מ' וירשובסקי
יש לי חששות מהעברת הפרק תזה בפני עצמו לדיון בכנסת. תמכתי בהצעת החוק

הזאת בקריאה הטרומית, אבל עכשיו יש לי שאלה. אנחנו לוקחים קטע מצומצם

ומעבירים אותו לדיון בקריאה ראשונה ואחריה הוא יבוא לדיון בועדה. יתכן שלא

נוכל להתקדם בחוקי היסוד האחרים, נוכל להתקדם רק בחוק הזה ואז המבחן יהיה טובת
הכלל. הנורמה של חוק יסוד
חופש העיסוק תהיה טובת הכלל. אני רואה בטובת הכלל

דבר מצומצם יותר מאשר אופיה הדמוקרטי של המדינה. טובת הכלל יכולה גם להיות,

באופן תיאורטי, אקט שהוא אנטי דמוקרטי, לא בהכרח דמוקרטי. לא יכולה להיות

סתירה בין הדברים האלה.
אי רובינשטיין
איך יכולה להיות סתירה בין טובת הכלל ובין דמוקרטיה?
מי וירשובסקי
יכולה להיות סתירה.
היו"ר א' לין
אני בעד המבחן של טובת הכלל ונגד המבחן של אופי דמוקרטי. לפי דעתי, בענין

הזה המבחן צריך להיות טובת הכלל.
אי רובינשטיין
חופש העיסוק נועד למנוע פרוטקציוניזם, שיקול סקטוריאלי. לענין זה מתאים

המבחן של טובת הכלל.
מ' שחל
אם יהיה סעיף כללי וחוק יסוד זח יפורש על פי אופיה הדמוקרטי של מדינת

ישראל, ולענין חופש העיסוק נשאיר את המבחן של טובת הכלל, צודק חבר-חכנסת

רובינשטיין, כי טובת הכלל משמעותה שאסור פרוטקציוניזם ויש מטריה כללית מעל.

לכן אני מקבל את ההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין.
מ' וירשובסקי
אם קובעים את העקרון הבסיסי שלפיו ייבחנו חוקים במדינת ישראל, כבר לא

משנה מה קובעים בקטע הזה של חופש העיסוק, שהוא חשוב כשלעצמו אבל הוא מצומצם.

אם מקבלים רק את חוק יסוד: חופש העיסוק, שבו מדובר רק על טובת הכלל, בלי

להתייחס בכלל לכך שטובת הכלל היא לא בהכרח דמוקרטיה, יכול מאד להיות שיגידו

שאנשים מסוימים לא יוכלו לעסוק בעיסוק מסוים וזה לא יהיה מקובל מבחינה

דמוקרטית למרות שזה לטובת הכלל.

אי רובינשטיין;

בית המשפט העליון יאשר את זה?

מי וירשובסקי;

בית המשפט העליון דהעידנא לא יאשר את זה.

מי וירשובסקי;

אם אתה לא מאמין בבית המשפט העליון אין בכלל צורך בחוקה. אם יכול להיות

בית משפט עליון שיתן פירושים פשיסטיים, אין צורך בחוקה.

מי וירשובסקי;

בעת הדיון בקריאה הראשונה בחוק יסוד; כבוד האדם וחירותו, אמרתי שאתמוך

בהעברתו לועדה, חברים אחרים ואני שאלנו הרבה מאד שאלות והתשובה היתה; בית

המשפט. בית המשפט בהחלט מקובל עלי, אבל קודם כל אני רוצה להיות בטוח שהדברים

שאני נותן בידי השופטים הם באמת המכסימום שאפשר לתת כדי שתהיה להם אפשרות רחבה

לפעולה.

אני מסכים שהצעת החוק תועבר לקריאה ראשונה ונדון בה. אני חושש פן יבולע

לחופש העיסוק אם יתקבל חוק זה בפני עצמו. אם נשאל את חבר-חכנסת יצחק לוי או את

חבר הכנסת הלפרט מהי טובת הכלל, התשובה שלהם לא תהיה כתשובתו של חבר-הכנסת

רובינשטיין. דמוקרטיה זה כבר מושג אוניברסלי. טובת הכלל - אני חושב שבבני-ברק

טובת הכלל היא שונה מאשר בתל-אביב. שם יגידו שטובת הכלל היא לסגור את בתי

הקולנוע, ובתל-אביב - לא.

אי רובינשטיין;

אבל לא עירית בני-ברק תפרש את החוק.
מ' וירשובסקי
טובת הכלל זה דבר הרבה יותר סובייקטיבי מדמוקרטיה. אני חושב שהשימוש כאן

במושג טובת הכלל הוא מסוכן מאד. אני הרד מפני ההתפתחויות אם יתקבל כאן המושג

טובת הכלל והמבחן של דמוקרטיה ייפגע גם בחוקים אחרים.



א' רובינשטיין;

בשני החוקים האחרים שנותרו המבחן הוא דמוקרטיה.
מ' וירשובסקי
למה לא לקבוע כך גם כאן?

שי ג וברמן;

שלוש הערות קצרות. החוקה של קנדה היא ההוקה המודרנית והמתקדמת ביותר שידועה

לנו. אני מבקש לקרוא מסעיף 6 המדבר על :RIGHTS TO MOVE AND GAIN LIVELIHOOD

EVERY CITIZEN OF CANADA AND EVERY PERSON WHO HAS THE STATUS OF A PERMANENT

RESIDENT OF CANADA HAS THE RIGHT TO MOVE TO AND TAKE UP RESIDENCE IN ANY

PROVINCE AND TO PERSUE THE GAINING OF A LIVELIHOOD IN ANY PROVINCE

זאת אומרת, הזכות מוקנית רק לאזרח ולתושב קבע.

טובת הכלל היא ערך שבית המשפט ובית המשפט העליון בכללו לא בנוי לבחון

אותו. בית המשפט אינו יודע מהי טובת הכלל.

מי וירשובסקי;

מי כן יודע?

ש' גוברמן;

זהו מושג ששייך יותר לערכים של כל חברה וחברה. הייתי אומר שהכנסת בנויה

חרבה יותר טוב מבית המשפט לקבוע מהי טובת הכלל. בית המשפט העליון בנוי לקבוע

על ערכים אוניברסליים. כשמדובר בערכים אוניברסליים הוא יודע מה מקובל במדינות

אחרות בענין חופש העיסוק.

ברשות היושב ראש, אתן דוגמה מה פסק בית המשפט העליון הקנדי בשאלה של

חופש העיסוק. החוק בקנדה קבע שעורך דין יכול להיות רק אזרח קנדה. מעשה שהיה

באדם שעדיין לא השלים את ההליכים של קבלת האזרחות, הוא סיים חוק לימודיו ורצה

להרשם כעורך דין, לא נתנו לו, אמרו לו; אתה אינך אזרה קנדי. הוא הביא את

השאלה הזאת לבית המשפט העליון וזה קבע שההגבלה הזאת איננה הולמת מדינה

דמוקרטית. שאלו מה ענין האזרחות הקנדית לענין עיסוק בעריכת דין, האם הוא יידע

יותר טוב את החוק הקנדי כשהוא אזרח קנדי, ופסלו את הדרישה הזאת.

י י צידון;

אני מסכים להעברת הצעת החוק בנוסח המוצע לקריאה הראשונה.

היו"ר א' לין;

אני מעביר את הצעת החוק בנוסח זה בכוונה שכך תישאר עד סוף הדרך, לא כנוסח

זמני. הקשבתי בתשומת לב לדברים והשתכנעתי שדרושה זהירות יתרה, צריך להשאיר את

המבחן של טובת הכלל ולא לייבא מושגים מהעולם.

אנחנו צריכים לגמור את הישיבה. אם יש עמדה מגובשת, נאשר העברת הצעת החוק

לקריאה הראשונה. אם לא, נסכם את הדיון בישיבה אחרת. הבר-הכנסת וירשובסקי, אתה

מסכים להעברת הצעת החוק לקריאה ראשונה?



מי וירשובסקי;

אני מסכים להעברת הצעת ההוק לקריאה ראשונה, אבל אני חולק על הנוסה הזה

ועוד נדון עליו בהכנה לקריאה שניה.

היו"ר א' לין;

יש מי שמתנגד להעברת הצעת החוק לקריאה ראשונה? אין.

אני מציע שבסעיף 3 נקבע שהרוב הדרוש לשינוי בחוק זה יהיה 61 חברי כנסת.
אי רובינשטיין
מקובל.
היו"ר אי לין
הוחלט להעביר את הצעת החוק לקריאה ראשונה בתיקונים הבאים:

א. בסעיף 1 במקום "כל אדם" יבוא: כל אזרח ותושב;

ב. בסעיף 3 יימחקו המלים "שני שלישים".

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 14:10)

קוד המקור של הנתונים