ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 10/12/1991

חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 319

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ג' בטבת התשנ"ב (10 בדצמבר 1991) , שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: יצחק לוי - מ"מ היו"ר

י' ביילי ו

מ' וירשובסקי

מ י שחל
מוזמנים
ט' שפניץ - משרד המשפטים

מ' אגמון - " "

ט' שטיין - " "

ד' פרנקל - " "

ש' עיר-שי - משרד האוצר

ו' לוכטהויז - בנק ישראל

ג' מרקס - "

סנ"ץ ר' גוטליב - משטרה

סנ"ץ ר' בן-י וסף - "
יועץ משפטי
ר' מלחי
מזכירת הוועדה
ד' ואג
קצרנית
מ' טבעון
סדר-היום
הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991.
היו"ר י צחק לוי
אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום, חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס'

2), התשנ"א-1991.

לפני כן אני רוצח למסור לוועדה הודעה הנוגעת לוועדת המשנה לעניין נוסח חדש

לפקודת בריאות חציבור. אחד מחברי ועדת חמשנח היח חבר-חכנסת חגי מירום, שחיום

כבר אינו חבר בוועדת חחוקח - היו חילופי גברי במפלגת העבודה - לכן אנחנו בוחרים

במקומו את חבר-הכנסת ביילין לאותה וועדת משנח.

לעניין חוק שיקים ללא כיסוי. קודם כל אני רוצה שנחליט לעניין 12 חודשים או

6 חודשים, בסעיף שמדבר על כך שחשבון יהיה מוגבל, ובעליו יהיה מוגבל אם סורבו

במשך 12 חודשים 10 שיקים או יותר. היו חילוקי דעות בוועדה אם 12 חודשים או 6

חודשים, והו ועדה מחליטה על 12 חודשים. כלומר, הנוסח שהוצע על ידי משרד

המשפטים.

נמשיך עכשיו בסעיפי החוק, לאחר מכן נחזור לנוסח של הוועדה שהוגש לגבי

סעיפים 2 ו-3, ונראה אם באמת כלולים כל התיקונים וכל הדברים שהתבקשו היועצים

המשפטיים להכין.

עכשיו אנחנו בסעיף 7 - 10(א)(4}. חשבתי חרבח על הנושא הזח, והגעתי למסקנה

שנבטל את זח. אני רוצח להסביר בכמה מלים מדוע. הסעיף הזה הוכנס לכאורה כדי

להקל על האנשים. אבל ההקלה פה מאוד מוגבלת. מדובר באדם שיש לו עשרה שיקים לאותו

נפרע, וכל העשרה לא נפרעו. אם יש אדם שעשה עסקה על עשרה שיקים ואחד לא נפרע,

חוא כבר לא נכלל בסעיף הזה. דבר שני, אם יש לו שמונה ושניים, אנחנו מחמירים

עליו בשני חשיקים האלה לעומת מוגבל אחר, שיכולים להיות לו עשרה שיקים מנפרעים

אחרים. בעצם אנחנו יוצרים פה אי סימטריה בחוק. אני לא מדבר פה על עניינים של

צדק, מכיוון שאי הצדק הכי גדול הוא לתת שיק ללא כיסוי, זה מה שעומד בבסיס החוק.

אבל צריכה להיות סימטריה מסוימת - אי אפשר שאדם אחד נגביל אותו רק כשיש לו עשרה

שיקים, ואחר נגביל כשיש לו שיק אחד או שניים, כאשר יש לו קבוצת שיקים בעייתית,

שאנחנו יודעים שהיא מאוד מסוימת, ואנחנו יודעים שבוטלח עסקה וכדומה. אני לא

רואח בזה הקלה משמעותית מאוד. אני רואה בזה הקלח למקרים מוגבלים מאוד. אין לנו

פה סטטיסטיקה, אבל אני חושב שלא חיו מציינים שיש עשרות אחוזים של מקרים שנכנסים

בקטגוריה הזאת. לכן הצעתי היא למחוק את (4) מסעיף 10. בכל מקרח, זח נופל בסעיף

הראשון של "מחמת טעות".
ר' מלחי
חתוצאה בסך הכל תהיה לטובתו.

היו"ר יצחק לוי;
בכל מקרה חוא יוכל לטעון
טעות, אני ביטלתי את העסקה, השיקים האלה כבר לא

חלק מהעסקה. ובכל מקרה הוא יוכל לפי סעיף 8, שעוד לא דנו עליו, לבקש צו מניעה.

זה שאנחנו מבטלים את חסעיף לא מונע ממנו לטעון את טענות חטעות. חוא יטען שבוטלה

עסקה - - -
סנ"ץ רי גוטליב
אין עילה כזאת לערעור.
מי שחל
אדם רשאי לערער. זכות הערעור קיימת כזכות יסוד. כאן אנחנו אומרים: יש

עילות ערעור שמאפשרות לאיש לטעון טענות אלח, שכולן למעשה טכניות. השאלה בעיני

היא, ולפי זה אקבל - אם מחיקת סעיף קטן (4) מאפשרת לאיש להגיש ערעור בלי שהדבר



הזה יצוין, במסגרת זאת או במסגרת אחרת. אם זה בא למנוע ממנו לטעון טענה כזאת,

אני מציע לשקול להשאיר את הסעיף. כל המגמה של מציעי החוק היתה לאפשר לערער

בצורה מוגבלת. השאלה היא אם מחיקת סעיף 4 לא באה להגביל עוד יותר.
ט' שפניץ
צריך לראות את זה במסגרת הכללית. עילות הערעור צריכות להיות מצומצמות

מאוד, ושיקול הדעת של הבנק צריך להיות מצומצם מאוד. אני רוצה להזכיר שלבנק אין

ענייו להגביל. לבנק תמיד יש המרווה להגיד: הייתי מכסה את השיק גם כשאין לו

כיסוי. אין לו בעיה מבחינה זו. ההנחה שלנו היא, שאם הבנק כבר מגביל, אז המצב

חמור. לכן, אם הבנק החליט לא לכבד עשרה שיקים, שלא יהיה לו שיקול דעת. היינו

רוצים שזה כבר יהיה חד-משמעי.

מה מטרת הסעיף הזה? אנשים שנותנים שיקים בעסקה, שידאגו לכיסוי. תמיד צריך

לזכור שמאחורי השיק עומד אוחז, שלא מעניינים אותו כל הדברים האלה. השיק צריך

להיות אמין בפני עצמו. לכן אנחנו אומרים.- אם בא מקרה שמישהו נותן עשרה שיקים

דחויים, והעסקה מתבטלת, לא נגיד - לך תדאג לכיסוי ביום זה בזה שאתה יודע שצריך

לבוא שיק. אבל זה מקרה יוצא דופן, כי רוב האנשים צריכים לדאוג שיהיה כסף בחשבון

במועד.
מ' שחל
השאלה היא רק אם מחיקת הסעיף קטן (4) תצמצם או לא תצמצם.
ט' שפניץ
אני לא יודעת. יכול להיות שיש לו עילות ערעור אחרות, ויכול להיות שאין לו.

זו בלבד, שהשיק חזר, משום שהוא ביטל איזושהי עסקה, זאת בעיה. אנחנו התלבטנו אם

להכניס את זה מסיבה אחרת - לא שכל כך דאגנו אם יש שוויון בין מושכי השיקים ללא

כיסוי, זה לא כל כך הטריד אותנו, כי אין לאדם זכות למשוך שיקים ללא כיסוי;

אותנו הטריד שזה נותן פתח לעקוף את החוק, משום שעושים הסבם עם איזשהו ספק,

שנותן קבלות שהעסקה בוטלה. מה אכפת לספק, הוא ממילא נמצא איתו בקשרי עסקים? ואז

הוא יוצא בקלות מהחוק. את זה רצינו למנוע. אמרנו - אם הוא בא עם עשרה שיקים על

אותו נפרע, כנראה שזה אמית.י, וזה עוד הולך לבית משפט, אז כמה הוא יכול לשחק עם

זה? אבל זה פתה לעקיפה. לכן לא רצינו שישה ולא רצינו שלושה ולא ארבעה.
מ' שחל
ואם נמחק את הסעיף?
טי שפניץ
או שיהיו לו עילות אחרות או שלא יהיו לו. אני מניחח שברוב חפעמים הבנק לא

יספור לו את השיקים.
ר' מלחי
על סמך מה הוא לא יספור? הבנק חייב לספור.
ט' שפניץ
הוא יגיד: אם זה היה בא, הייתי מכבד את זה. זה לא יהיה שיק שסורב, משום

שהייתי מכבד אותו. זה כל מה שהבנק צריך להגיד, והבנקים מאוד מעוניינים

בקליינטים שלהם; הם לא מעוניינים להרע להם או להזיק להם. זה גם לא כלפי הבנק.

הוא לא הצד השני במקרה הזה שמופיע בבית המשפט ונלחם את מלחמתו. לפעמים הגורם

חיצוני, שמגיע למסקנה שכבר כלו כל הקצין, ומגביל.
טי שחל
אתם בעד המחיקה?
ט' שפניץ
אנחנו כמובן להשאיר את הנוסח הכחול. אבל אם הברירה היא, כפי שעלה בוועדה,

לשחוק את הסעיף, מבחינה זו שזה נותן פתח קל לעקוף, אז אנחנו מעדיפים למחוק.
היו"ר יצחק לוי
ובכן, נחליט למחוק את סעיף קטן (4).

אני ממשיך ב-(ב) - "אי משלוח חתראה או פגם שנפל בה, לא יהוו עילה לערעור

או לביטול הבאת שיק במניין חשיקים שסורבו'י. צריך הסבר לעניין. גס העירו עליו

הערות בדיון המוקדם. אדם נותן שיקים ללא כיסוי, זו עבירה; אבל פעמים רבות קורה

שהוא לא ער לכך שאין כיסוי, בגלל כל מיני סיבות - יצא למילואים, נסע לחוץ לארץ,

חשב שיגיע כסף, חשב שהגיע כסף והכסף לא נכנס - אז יש לנו כלי שנקרא "התראה".

אתם אומרים שלהתראה הזאת אין שום משקל לגבי הערעור. השאלה היא אם נכון לומר את

זה כך.
מי אגמון
שקלנו את זה הרבה. הבעיה היתה שהבנק שולח את החתראות חאלח באופן אוטומטי.

הכל ממוחשב. במהלך העניינים הרגיל התראות מגיעות בזמן. מניסיון העבר זו היתה

עילה לערעור. אנשים עשו כל תרגיל, אף על פי שחם ידעו יפה מאוד שיש לחם שיקים

ללא כיסוי. הם התחמקו מלקבל את החתראח בשביל שיוכלו לטעון בבית משפט: לא קיבלתי

את ההתראה ולכן ההגבלה לא תופסת. יש הרבה פסקי דין שקיבלו את הטיעון הזה. ואם

הוא לא קיבל את ההתראה לא יורד לו שיק אחד או משהו כזה, אלא כל ההגבלה לא נכנסת

לתוקף. חשבנו שכיוון שהכל ממוחשב, הכל אוטומטי, ובמהלך הדברים הרגיל זה מגיע -

להשאיר את החובה. עם זאת, זו לא תהיה עילה לערעור, והיא כן תהיה במישור היחסים

בין בנק ישראל לבנקים, כמו כל דבר אחר שהבנק עושה לא בסדר, ויש עליו פיקוח. יש

בחוק המקורי סעיף כזה, שכל דבר שבנק עושה לא בסדר, יש למפקח על הבנקים סמכות

פיקוח מכוח חוקי הבנקאות. לכן אמרו - די בכך.

אם משווים את זה לאדם שנכנס לחנות וגנב, שם לא מתריאים. אנחנו לא כל כך

מוכנים לרחם על אנשים. שאנשים יקפידו יותר. נכון שאפשר לשכוח. אבל שאנשים

יקפידו יותר כשהם מוציאים שיקים. כי יש אוחז, שיש לו שיק ללא כיסוי, ולקחו לו

סחורה בלי לשלם. מבחינת בעל החנות זח כן אותו הדבר. מבחינת מוציא השיקים, אולי

לא.

ו' לוכטהויז;

צריך להכניס לקונטקסט של משיכת חשיקים. קשה לי להאמין שאדם משך שיקים ללא

כיסוי, ורק ההתראה היא זאת שמביאה לפניו את העובדה שהוא משך חמישח. ראשית, יש

דפי חשבון. נניח שחוא לא לוקח באופן שוטף. אבל יש אוחז, וקשה לי להאמין שהוא לא

פונה אליו ואומר לו שהשיק לא כובד. מבחינה )את ההתראה עוזרת במובן הזה שנהיה

שלמים בחוק הזח, ומוסיפים עליו עוד "שלייקס".

עוד דבר אחד, לפי חתקנות היום ההתראה היא אחרי שיק חמישי. אבל כשהוא מגיע

כבר להגבלה, הוא משך עשרה שיקים ללא כיסוי.
ט' שפניץ
צריך לראות את הסיטואציה שעומד אדם בבית המשפט ונגיד שהוא משך 15 שיקים

ללא כיסוי, ומה שיש לו לטעון לטובתו הוא שהוא לא קיבל איזושהי התראה. האדם הוא

שצריך לנהל את חשבונו באחריות. מה קורה בהגבלה? שהוא לא ימשוך שיקים. זה פלילי,
זה שום דבר. אומרים לו
אתה לא נוהג בזהירות, שנה, שנתיים אל תמשוך שיקים.
י' ביילין
אם כבר (ב) נשאר, הייתי אומר: "אי קבלת" - - -
ג' מרקס
החובה היא על משלוה, לא על קבלה.
י י ביילין
אי משלוח זה דבר חמור מאוד. אפשר לצייר כל מיני ציורים. אפשר לצייר את

האדם שמושך שיק אחרי שיק ללא כיסוי, ואין לו אחריות על החשבון שלו, וכל מה

שקורה לו הוא ששנה, שנתיים הוא לא יכול להוציא שיק. לא סימפטי כל כך. לעומת זה,

אפשר לתאר מצב שבו חלק מהשיקים האלה הם דחויים, של הוראות קבע - זה לא שהוא

כותב כל יום שיק והוא יודע, והוא ממשיך בעבירות. אנחנו שוב בדילמה שבין העבריין

לבין הנאיבי. אז יכול להיות שאדם, יש לו שיקים דחויים, הוא הוציא, בן משפחה אחר

שלו הוציא מאותו חשבון - הרי זה לא תמיד אותו אדם, קחו גם את זה בחשבון.
ט' שפניץ
אנחנו לא לוקחים בחשבון שום דבר. אנחנו לוקחים בחשבון שיש עשרה אנשים

מינימום שיש להם ביד שיקים שאין להם כיסוי. רק זה מעסיק אותנו. אנחנו עושים
טובה ואומרים
אתה לא יודע לנהל את חשבונך בזהירות ובסבירות ואתה מפזר דברים

שאין לך שליטה עליהם; אם אתה לא יודע להשתמש בהוראות קבע - אל תשתמש; אם אתה לא

יודע להשתמש בתשלומים דחויים - אל תשתמש; אתה אחראי לזה. אתה יכול ללכת לראות

כל יום מה היתרה שלך.
י' ביילין
אנשים לא עושים את זה.

לפי דעתי זה דרקוני לומר שאי משלוח התראה לא יהווה עילה לערעור. אם יש

למישהו פטנטים איך לברוח מהדבר, צריך למצוא את הדרך למנוע ממנו. לפחות שיהיה

"אי קבלת התראה". אם מישהו אומר "לא קיבלתי", והבנק אומר: "אני שלחתי" ומוכיח

שזה נשלח, זה הגיוני. אבל אם הבנק מודה שהוא בכלל לא שלח, העבריין שלנו, חלק

מהחמישה שיקים הם שלו, חלק של אשתו וחלק דחויים, ובסוף הוא אומר: לא קיבלתי

התראה. אם אתה סוגר לו את האפשרות להוציא שיקים לשנה שנתיים, לפי דעתי זה

דרקוני. אני לא בעד זה.
מ' שחל
אני קיבלתי פעם שיק ללא כיסוי, הייתי הנפגע וזה נורא מתסכל - מכרתי מכונית

ונתנו לי שיק והוא לא נפרע. האמת היא, שלולא משטרת ישראל, אני משוכנע שעד היום

לא הייתי מקבל את הכסף. אני מכיר את ההרגשה של עשרת האנשים שאתם מדברים עליהם -

אדם קיבל שיק בתום לב, חיכה שייפרע, ומגיע זמן הפרעון והשיק לא נפרע, והוא עם

הנזקים שלו. בכל זאת אני לא מקבל את ההצעה. אני הולך בעקבות דבריו של חבר-הכנסת

ביילין. החוק המקורי הטיל חובה לשלוח התראה. כאן אומרים: אין לך זכות ערעור על

אפשרות שהבנק לא עשה מה שהוטל עליו. מהי ההנחה הבסיסית? שהאוטומט יעשה את זה;

הגולם יעשה את זה. אם הוא לא עשה, אתם אומרים: גם אם אנחנו חושבים שבאמת לא

קיבלת את ההתראה, למרות זה אין לך עילת ערעור. מדוע? מפני שכמה אנשים מתוחכמים



אמרו - אני עושה הכל כדי לא לקבל את ההתראות, על מנת להתחמק מלהיכלל בקטגוריה

של אי פרעון שיקים. וזה לא מקובל עלי. קחו בהשבון מהצד השני את הידיעה של

הבנקים, שהם לא פחות מומחים מאלה שמושכים שיקים ללא כיסוי, שהבנק יראה את עצמו

משוחרר עכשיו - אין לו בעיה, הוא לא צריך לעמוד על כך שההתראה תישלח, כי יש לו

חשבון עם המפקח על הבנקים.
היו"ר יצחק לו י
אם הגולם יהיה מקולקל חודש זה לא ידאיג את הבנק.
מי שהל
חובת המשלוח קיימת. אם באמת הבנק עשה את שלו ושלח, לפחות שיוכיח את זה-,

שהאיש לא קיבל, זו פרשה אהרת לגמרי. אנחנו עושים את זה גם בקשר למסירת כתבי בית

דין. אנחנו אומרים כשהוא מתחמק, אם עשיתי את הצעדים האלה והאלה, והתאמצתי למסור

- בין אם לשכן, בין אם הדבקתי את זה על הדלת - אני את החובה להביא את כתב בית

הדין לנתבע קיימתי. בעיני להתראה כאן יש משמעות לגבי האנשים שפעלו בהיסח הדעת,

ראו שהבנק נתן להם - לפעמים הבנק עושה לו חשבון, שלמרות שאין כיסוי, הקליינט

שווה, ונותנים לו.
ט' שפניץ
אם הוא חשב שיש לו הסכם, זאת עילת ערעור.
מ' שחל
למה באה התראה? לאותו אדם שאין לו כוונת זדון מלכתחילה, אומרים לו: עצור,

עברת את הגבול, מכאן מאילך הבנק אומר לך - יותר לא. כאן את אומרת "אי משלוח

התראה ... לא יהווה" - את אומרת במפורש, וזה לא מקובל עלי.

אני מוכן ללכת לפשרה שאומרת, שאי קבלת ההתראה לא תהווה עילה, ובלבד שהבנק

הוכיח שהוא שלח. אם לפחות את המאמין הזה הוא עשה, אני יכול לקבל את זה, אבל לא

להיפך.
ג' מרקס
אני מבקש לומר שני דברים. 1. מהפרקטיקה, מרבית הערעורים בנושא הזה היו של

אנשים בלתי תמימים לחלוטין. זו היתה הסיבה שהכנסנו את התיקון הזה. היו מקרים

ברורים של התחמקות בעזרת עורכי דין יקרים, שבסוף מצאו את המוצא הקטן הזה. לא

היו מקרים תמימים. זאת אומרת, לא נוכחנו שנוצר קושי בציבור בגלל הנושא הזה.

2. נוצר כאן דבר מעניין מאוד. אדם משך ארבעה שיקים בשבוע אחד או ביום אחד,

וכעבור חודשיים משך עוד עשרה ביום אחד, וכולם חזרו. מה קרה? הוא התחמק מן

ההגבלה משום שאחרי ארבעת הראשונים לא שלחו לו התראה, וכשבא הצרור השני טען האיש
בבית המשפט
הייתם צריכים להתריע לפני ההגבלה. אנחנו לא חשבנו שהוגן במקרה הזה,

משום שאם הדבר יתפרס על פני זמן די ארוך, ההתראה תגיע יחד עם ההגבלה. זאת היתה

אחת הטענות המעניינות שהופיעו אצלנו; זאת אומרת, סידור של ארבעה ושישה, או

ארבעה ושלושים, גרם להתחמקות. הבנקים אמרו: אנהנו חייבים, דווקא במקרה הקשה, זה

שעשה את זה באופן שיטתי, לדחות את ההגבלה שלו קדימה הרבה זמן.
היו"ר יצחק לוי
בחוגים שלנו אומרים שבשבת כל אחד שומע מי שבא לבית הכנסת שלו, את בית

הכנסת השני הוא לא שומע. גם פה, נל אחד מביא את הדוגמאות שקרובות אליו. בית

הכנסת שלי היום הם אלפי המובטלים בצפון הנגב, שמוציאים שיקים ללא כיסוי כדי

לקנות לחם. אני מכיר אותם.
ג' מרקס
רובם לא מוגבלים.
היו"ר יצחק לוי
הם הולכים להתחנן כל יום לבנק, ועומדים בתור אצל מנהל הבנק. אני רואה את

זה. בדרך כלל ביום שישי אחת לשבועיים או לשלושה שבועות נכנס לבנק בנתיבות, ששם

החשבון שלי, ואני רואה את התור - "תעשה לי טובה, תן לי עוד שיק אחד, אל תגביל

אותי, לא היתה לי ברירה, שילמתי לצרכניה. אלפי אנשים, לא פושעים. הם יהודים

טובים. כשעושים את זה זה פשע, אבל הם עושים את זה. לכן אנחנו אומרים שכאן אנחנו

צריכים לנהוג משנה זהירות. האנשים האלה לא כל כך מבינים, וגם אין להם כסף לשכור

עורכי דין יקרים. והבנק כן מגביל את האנשים האלה. יכול להיות שהבנק במקרה כזה

מזמין אותם ומדבר איתם. אבל רוב גדול של הציבור הם היום אנשים מסוג זה, בעיקר

מובטלים ועולים חדשים, שמועמדים להיות אחוז גדול מאוד של נשוא החוק הזה.
ג' מרקס
כתוצאה מהחלטה שלך בתחילת הישיבה. אתה זוכר שאני הסתייגתי מזה, משום

שחששתי לציבור החלכאים והנדכאים בקטע הזה.
הי ו"ר יצחק לוי
זה לא עשרה שיקים לאותו אדם. הוא שילם למכולת, ולאיטליז ועוד. אלה שיקים

לנפרעים שונים לגמרי.
ג' מרקס
אני מדבר על החלק הראשון - חצי שנה או שנה.
היו"ר יצחק לוי
אם אדם מקבל אתראה, זה בכל אופן תמרור אדום, שאומר לו: עצור, צריך לחשוב.

הוא הולך כל יום לבנק, מתחנן מבקש. אס יש מכתב, וכתוב בו מה יקרה לי אם יהיה כך

או אחרת, הדבר מעורר אותו.

אם יש בחוק הוראה שבנק צריך לשלוח התראה, לא נרוקן את הסעיף הזה בהוראה

שאומרת שבעצם להתראה אין שום ערך. לכן אני חושב שנקבל את התיקון שהציעו חברי

הכנסת ביילין ושחל, ונדבר על קבלת ההתראה, וכן נחייב את הבנק לשלוח התראות.

הדבר ינוסח אחר כך.
ט' שפניץ
אם כן - אי קבלת התראה לא תהיה עילה ובלבד שהבנק שלח התראה?
מ' שחל
אני רוצה קצת יותר. שיוכח שהוא עשה כל מאמץ שההתראה תגיע. אני רוצה בערך

את הניסוח של מסירת כתבי בית דין.
היו"ר יצחק לוי
אתה לא יכול לחייב את הבנק, שאם היהודי עבר דירה, או שהוא לא נמצא שהבנק

יחפש. זה לא כמו בית דין. במיוחד שלא מדובר במקרה אחד או שניים, אלא במקרים

רבים. אי אפשר לחייב את הבנק להחזיק מערכת של חוקרים פרטיים לאיתור כתובות

להתראות. זה דבר בלתי אפשרי.
היו"ר יצחק לוי
זה לא חצי מיליון איש.
ג' מרקס
הצי מיליון מכתבי התראה.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו ננסח את (ב) בדרך הזאת - במקום "אי משלוה התראה" נכתוב "אי קבלת

התראה..., ובלבד שהבנק - - -
מ' שחל
עשה את המוטל עליו ושלה את ההתראה".
ו' לוכטהויז
הבנקים בשעתו העלו הערה, ואני רוצה להצטרף להערה הזאת. הם טענו שפגם

בהתראה עלול לגרום להם לעמוד חשופים בתביעה נזיקית נגד הלקוחות. נכון שאם

המחוקק קובע חובה בהוק, בהתמלא תנאים מסוימים יכול אדם שנפגע לטעון להפרת חובה

חקוקה ולתבוע. השאלה היא אם אנהנו מעוניינים שההתראה הזאת תהפוך להובה. אני רק

אזכיר מה שחם אמרו - הם הסכימו להוציא את הסעיף הזה מהערעור עצמו וביקשו להכניס

את זה בסעיף שדן במשלוח ההתראה עצמו, ולומר שאי משלוח התראה - - -
היו"ר יצחק לוי
אי קבלת התראה, לפי ההחלטה שקיבלנו.
ו' לוכטהויז
הכל כפוף להחלטה שהתקבלה.

לא רק שלא יהווה עילה לערעור עצמו, אבל גם זה כשלעצמו לא יקנה עילה

לתביעה.
מ' שחל
למה? אם יש פגם בהתראה, ואדם נפגע, מדוע שלא יגיש תביעה נגד הבנק?
היו"ר יצחק לוי
קרו מקרים כאלה?
וילוכטהויז
לא.
היו"ר יצחק לוי
אז עזבו את זה. אם לא קרה, בשביל מה צריך להתעסק בזה כרגע.
מ' שחל
ואם יקרה? מה יכול להיות?
היו"ר יצחק לוי
7 - 10(ג): "לעניין סעיף זה, 'מניין השיקים' - כל השיקים שסורבו עד למועד

הדיון בערעור לרבות שיקים שסורבו לאחר מועד ההגבלה". זה סעיף מעניין, אולי

תסבירו אותו?
ו' לוכטהויז
אני רוצה להציע תיקון, הניסוח קצת מורכב. לפי הסעיף הבא יש אפשרות להוציא

צו מניעה. המשמעות של צו המניעה היא שההגבלה איננה בתוקף, והוא יכול לטשוך

שיקים. בתקופה הזאת שהוא מושך שיקים, צריך לספור את השיקים האלה. כשמגיע מועד

הדיון בערעור, בית המשפ5\ צריך לדון בכל השיקים. אם יש ללקוח טענה על שיקים שמסר

בתקופת ההגבלה, צריך לשמוע אותו גם בערעור, כדי שהכל ייגמר בעת ובעונה אחת.

בגלל זה בתוב פה "מניין השיקים" - - -
היו"ר יצחק לוי
והפוך? אם למשל עד תקופת ההגבלה הבנק טוען שזה עשרה שיקים, ובית המשפט

מקבל ערעור על שניים, ובינתיים יש עוד ארבעה. אז במקום יחליט בית המשפט שהוא

מוגבל?
ו י לוכטהויז
לא. הלקוח יכול להעלות טענות.
היו"ר יצחק לוי
את הצד של הלקוח הבנתי, אני מדבר על הצד של הבנק. למשל, עד ה-1 בינואר היו

לו עשרה שיקים, והוא הגיש ערעור ב-1 בינואר. הערעור יתברר ב-1 בפברואר. וב-1

בפברואר התברר שמתוך העשרה שיקים שהיו עד ה-1 בינואר יש שלושה שיקים שלגביהם

הבנק לא צדק, טעה, הבטיח לכסות. לכן הוא טוען: אני לא מוגבל. בינתיים בחודש הזה

הוא הוציא עוד ארבעה שיקים - - -
ו י לוכטהויז
בתנאי שהוא קיבל צו מניעה.
הי ו"ר יצחק לוי
הוא קיבל צו מניעה ובחודש הזה הוא משך עוד ארבעה שיקים, והתברר שגם לאלה

אין כיסוי. מבחינה משפטית, האם בית המשפט יכול במקום לצרף את השבעה את הארבעה

ולהכריז על האדם כמוגבל, או שצריך להחזיר לבנק? אני רוצה להבין מה הפרוצדורה.
ו' לוכטהויז
מבחינה טכנית הרי הבנק הוא זה שמטיל את ההגבלה. הבנק סופר לו את השבעה

וסופר לו את ההגבלה. אני לא יודעת אם במועד הדיון עצמו, או שיוצאים החוצה ואז

הבנק מעדכן את המחשב ומטיל הגבלה חדשה. אני רוצה שעל הארבעה שיקים שהוא משך

בתקופת המניעה, אם ללקוח יש טענה שלא צריך לספור אותם - - -
היו"ר יצחק לוי
אני שואל שאלה אחרת - ארבעת השיקים שהוצאו בין ההגבלה לבין הערעור באים

לפני בית המשפט או לא?
ו' לוכטהויז
היום יש קושי עם זה. הכוונה היא שהם יבואו.
היו"ר יצחק לוי
הם יבואו לבית המשפט כטענה של הבנק שהוא היה מוגבל, או רק כטענה של הלקוח

גם לגבי ארבעת השיקים? את אופרת: הלקוח יוכל לטעון גם על ארבעת השיקים הנוספים,

שהבנק טעה או עשה משהו לא בסדר. את זה אני מבין. עכשיו אני שואל את הצד ההפוך -

בית המשפט יוכיח לבנק שה1א טעה בשלושה שיקים. אז הבנק יגיד: בינתיים היו ע1ד

ארבעה. על הארבעה האלה הלקוח ע1ד לא בירר, לא הגיש ערעור עליהם, לא הוציא צו

מניעה, מכיוון שהוא היה מרוכז בעשרה, והתכונן לדיון לגבי עשרה, 1הביא הוכחות

לגבי העשרה. פתאום ברגע האחרון אנחנו אומרים לו.- אתה עומד בבית משפט, ואני שולף

לד עוד ארבעה שיקים שלא היה להם כיסוי, ועל כן, אנהנ1 כרגע, בית המשפט, מכריזים

עליך כמוגבל. האם זו פרוצדורה נכונה?

ו' לוכטהויז;

את זה נסדיר בתקנות. בתקנות אנחנו רוצים להבהיר שהבנק יצרף את השיקים

שהצטברו עד שמיעת הערעור. אני רוצה לתת לו הזדמנות להתגונן. נראה לי טבעי

שהשופט, אם יבוא הלקוח ויגיד שהוא לא נערך לטעון על ארבעת השיקים, הוא יתן לו

אורכה. אם זאת הבעיה, צריך לכתוב במפורש התקנות, שלגבי שיקים חדשים שהצטברו

יתנו הזדמנות סבירה להעלות טענות.
היו"ר יצחק לוי
לפי מה שאת אומרת, הסעיף לא ברור.
ו' לוכטהויז
בגלל שהסעיף לא ברור, רציתי להציע תיקון קטן, בסוף הסעיף במקום "לאחר מועד

ההגבלה" לכתוב "לאחר מתן צו המניעה, אם יוטל צו כזה" - צו המניעה לפי סעיף

10(א). ותהיה לי השלמה בתקנות, שתאמר אילו שיקים מובאים לפני השופט.

הי ו"ר יצחק לוי;

האם אצדק אם אומר שבסעיף הזה צריך לדון אחרי הסעיף הבא? אם הוא נוגע רק

למצב של צו מניעה - - -
ג' מרקס
לא, של ביטול. רשאי אדם להגיד: ארבעת השיקים הראשונים, אם היתה טעות או

משהו כזה, אני רוצה שלא יימחקו. הערת, ובצדק, שיש בצנרת עוד, שלפי הפרקטיקה

היום הוא יוצא מבית המשפט עם פטור על ארבעת הראשונים, ומחכים לו עם חמשת

החדשים.
הי ו"ר יצחק לוי
גם אם חוא לא קיבל צו מניעה.
ג' מרקס
צ1 ביטול.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה לחדד את השאלה, ואני מבקש תשובה ברורה. אני מבין שהמצב הזה, של

ספירת השיקים גם לאתר ההגבלה יכול להיות בשני מצבים, אם אדם קיבל צו מניעה ואם

אדם לא קיבל צו מניעה. אדם פונה לבית המשפט, לא בכל מקרה הוא מקבל צו מניעה. זה

לא אומר שהערעור לא קיים. בואו נדבר בשני המצבים. במצב שבו הוא קיבל צו מניעה,
את אומרת
מכיוון שהוא קיבל צו מניעה, הוא רשאי להוציא שיקים, ולכן את אומרת

שזה שייך למקרה שבו הוא קיבל צו מניעה. כי אם הוא לא קיבל צו מניעה, בין כך

החשבון שלו מוגבל.
ו' לוכטהויז
בדיוק.
הויו"ר יצחק לוי
כלומר שהמקרה הזה מדבר רק על צו מניעה. אם אין צו מניעה אין אפשרות שיהיו

שיקים נוספים.
ג' מרקס
יש עדיין אפשרות. חזרו עשרה שיקים, הוא קיבל מכתב על הגבלה, יש עוד

שבועיים שבהם מותר לו למשוך שיקים, ובתוך התקופה הזאת הם עשויים להיות מסורבים.

זה מעין צו מניעה אוטומטי שקיים בתוך החוק. לכן יכול להיות מצב עם צו מניעה,

בלי צו מניעה, וגם בדיון רגיל בערעור - נאמר שיש שופט זריז שמוכן לדון מיד

לגופו של עניין.
הי ו"ר יצחק לוי
חוץ מעשרה שיקים בשבועיים האלה הוא משך עוד?
גי מרקס
יש עוד חמישה. ההצעה מקלה, ובצדק, ומשום שהלקוח יכול להגיד שאותן הסיבות

היו.
מי שחל
גם אני הבינותי כמו היושב ראש. לדרך שאתה מדבר עליה, אם הוא לא קיבל צו

מניעה, ויש לו בצנרת בשבועיים האלה שיקים, מה מונע למנות אותם?
גי מרקס
מרשים לו לבקש מבית המשפט לבטל את זה. משך האיש עשרה שיקים, הם סורבו, הוא

קיבל מכתב מהבנק שנחסם חשבונו. הוא פנה לעורך דין, עורך הדין פנה לבית המשפט,

והתקיים דיון תוך שבוע. מתברר ששישה מהם היו שגויים
מי שחל
ואין צו מניעה.
גי מרקס
לא צריך. השופט מוכן לדון לגופו של עניין ומוכן לבטל שישה או ארבעה. אבל

בתוך התקופה שאחרי זה, נאמר אפילו שמאותה סיבה עצמה, סורבו עוד חמישה שיקים.

ההצעה הזאת באה לאפשר לדון באותו דיון גם בתוספת הזאת.
מי שחל
לא הבינותי נכה. אני הבינותי שמשניתן צו המניעה קרו מקרים שצו המניעה אמר:

החשבון פתוח, מותר לך. אם לא ניתן צו מניעה, אסור לו.
ט' שפ ניץ
מה שברור הוא שהוא מקבל הודעה על הגבלה, עשרה שיקים, והוא הולך לבית

המשפט. אם הוא מקבל צו מניעה הוא יכול להמשיך להוציא שיקים במשך תקופת המניעה,

כמגיע סוף-סוף מועד הערעור, לא מתקבל על הדעת משום שהוא הוציא שלושה שיקים, ויש

עוד עשרה בצנרת שלא יתחשבו בהם. יוסדר בתקנות, שהוא יידע ויוכל להתכונן.

השאלה היא, אין צו מניעה, האדם קיבל הודעה על הגבלה. הוא הולך לבית משפט,

יש לו עשרה שיקים, ואחרי שהוא קיבל את ההודעה, אסור לו למשוך שיקים - אם הוא

מושך שיקים, הוא עובר עבירה פלילית.

אני מבינה שיש פה איזושהי נקודה שגד מרקס מעלה. הוא אומר שעובדתית, מהיום

שהבנק החליט שיש עשרה שיקים עד שההגבלה נכנסת לתוקף, יש שבועיים. משום שלא

רצינו שהאדם יופתע. אומר גד מרקס נכון, בשבועיים האלה האיש ממשיך להוציא שיקים
ג' מרקס
או שהיו קיימים קודם.
ו' לוכטהויז
אין בעיה משפטית. הוא לא מוגבל. ההגבלה של איסור משיכת השיקים חלה מההודעה

פלוס 15 יום.
י' ביילין
אבל ההודעה לבנק ישראל היא מיד, נכון?
ו י לוכטהויז
כן, היא מיד, ורק יסגרו לו את האפשרות לפתוח חשבונות חדשים באותה תקופה.
ג' מרקס
אני אסכם: אין צורך להתנות את הסיבה של התוספת. אם יש לו מלכודת מהסוג הזה

מכל טיבה שהיא, עד המועד, והוא יודע מזה, אין טעם להשאיר אותה פתוחה.
הי ו"ר יצחק לו י
אני חושב שכשאנחנו מדברים על "כל השיקים שסורבו עד למועד הדיון ... לרבות

שיקים שסורבו לאחר מועד ההגבלה", יש מוקש במה שאתה אומר, כי אנחנו מחשיבים את

מועד ההגבלה למועד ההגבלה פלוס שבועיים. כיוון שכך, השיקים שהוצאו תוך שבועיים

הם בכלל מועד ההגבלה. מכיוון שהם בכלל מועד ההגבלה, אתה לא צריך את הסעיף הזה.
אנחנו אומרים
אנחנו שולחים הודעה לבנק ישראל כדי שייזהר, שלא יפתח עוד חשבונות

וכוי. אבל בפועל, בחשבון הנוכחי, כדי להיות בטוחים שהגיע אליו, אנחנו מונים

מיום משלוח ההודעה עוד שבועיים. בשבועיים האלה הוא יכול להוציא, אבל מועד

ההגבלה בחוק נקבע לעוד שבועיים. כל השיקים שאתה מדבר עליהם הם כבר בכלל מועד

ההגבלה. אם לצורך השיקים של השבועיים האלה, בכלל לא הייתי צריך את הסעיף הזה,

כי זה זמן ההגבלה. השבועיים האלה נהשבים לפני מועד ההגבלה.
ר' מלחי
אני חושבת שמה שהתכוונו, במקום "מועד ההגבלה" - המועד שבו הגיעו לעשרה

שיקים והתחילו לפעול.
ג' מרקס
כל שיק שסורב, ולא חשוב למה, החל מהעשירי ואילך.
הי ו"ר יצחק לו י
לא. יש בנקים ששולחים את ההגבלה לא בעשירי, אלא בשלושים - חוא מתחשב עם

הלקוח, הוא חושב שיש משא ומתן. האם חייבנו את הבנק לשלוח אחרי העשירי?
היו"ר יצחק לוי
כן.
היו"ר יצחק לוי
לא, זה שיקול דעת של הבנק.

גי מרקס;

אין לו שום שיקול דעת, זה אוטומטי. המניין אם זה 10, 20 או 30, הוא רק מה

שנופל ביום אחד.
היו"ר יצחק לוי
אז בואו נגדיר מהו מועד ההגבלה. אם מועד ההגבלה הוא יום משלוח ההודעה, אתה

צודק. אם מועד ההגבלה הוא יום משלוח ההודעה פלוס שבועיים, אתה לא צודק.
ג' מרקס
הבנק שולה הודעה אהרי 10, 20, לא חשוב כמה: אדוני, משכת 13 שיקים, ואתה

מוגבל החל מעוד שבועיים. עם זה הוא הולך לבית המשפט.
היו"ר יצחק לוי
הוא קיבל את ההודעה אחרי שבועיים. החוק נותן לו שבועיים - -
ג' מרקס
להסדיר את ענייניו.
היו"ר יצחק לוי
לא, החוק נותן לו שבועיים לקבל את ההודעה
ג' מרקס
כדי לערער ועוד כמה דברים.
מי שחל
וגם למשוך שיקים.
ג' מרקס
יש גם שיקים קודמים ונפרעים. אבל הבעיה היא אחרת. לא חשוב מה היתה הסיבה.

הוא קיבל את המכתב, קיבל את ההגבלה, והעסק מתחיל לרוץ. הוא בא לבית המשפט עם

הערעור על 13 שיקים שברשימה, וקיימים עוד חמישה, לאחר המבתב הזה - מכל הסיבות

שדיברנו. נתנו את הזכות באותו דיון לדון אם זן אותה סיבה. אם זה לא יהיה כתוב
כאן, בית המשפט יגיד
אתה הוגבלת על סמך עשרה, על זה אני דן היום.
היו"ר יצחק לו י
אני רוצה להציע הצעה. אנחנו מעוניינים שבזמן הערעור הכל יידון ולא לטרטר

את הלקוח ואת הבנק שבעים פעם. זו המגמה.
ר' מלחי
אני הייתי מוחקת את המלים "לרבות שיקים שסורבו", פשוט - "עד למועד הדיון

בערעור".
מ' אגמון
זה לא נכון, כי שיקים שחזרו עד למועד הדיון בערעור חזרו בגלל ההגבלה.
ר' מלחי
הם סורבו.
מי אגמון
הם סורבו כי לא היה כיסוי. הבנק לא בודק מה שקורה. ברגע שאדם נכנס להגבלה

- נגיד שהוא לא הגיש ערעור; הוא יודע שאין לו על מה לערער הוא יודע שהוא הוציא

את כולם ואין כיסוי. אז הוא לא הולך לערער. מה קורה לו מאותו רגע? נניח שהוא

ממשיך להוציא שיקים. הוא מגיע לבנק, הבנק לא בודק אם יש או אין כיסוי בחשבון -

הבנק שם על זה חותמת "החשבון מוגבל", ומחזיר את השיק. זה בכלל לא עובר את ההליך

של בדיקת הכיסוי. ההגדרה של, שיק שסורב אומרת "שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו

או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב

לפרעו ... אף אם זו לא היתה הסיבה היחידה לסירוב". אם נכתוב מה שמציעה גברת

מלהי ייצא שאותם שיקים שמגיעים לבנק, ונאמר שאין כיסוי בחשבון, הבנק פתאום

יצטרך לבדוק אם יש כיסוי או אין כיסוי, וזה כבר לא רלוונטי, כי זה כבר הרבה

י ותר חמור.
ו י לוכטהויז
אני מבינה את הבעיה שמתעוררת פה, אבל אני חושבת שאת זה אפשר להתקין

בתקנ ון.
הי ו"ר יצחק לוי
אני מבקש לומר מה רוצה הוועדה, ואתם תכינו ניסוח, חבל על הדיון. אנחנו

רוצים שכאשר יש ערעור, כל אהד מהצדדים יוכל לטעון על כל השיקים שיש איתם בעיה;

גם שהלקוח יוכל להוסיף טענות על השיקים הנוספים, גם שהבנק יוכל לטעון טענות אם

יש צורך, בכל מה המצבים. עכשיו תנסהו. אם מדובר רק על צו מניעה, אני חושב שזה

מתאים לסעיף הבא, אם לא, אולי זה מתאים לסעיף הזה, או לסעיף אחר, או לסעיף

ההגדרות. תמצאו לנו ניסוח לכל המקרים האלה.
מ' שחל
אם יש צורך. אני עד הרגע הזה לא השתכנעתי שיש בעיה. אני חושב שרק במקרה של

צו מניעה היתה דרושה הבהרה.
היו"ר יצחק לוי
גם אני חושב, אבל אני שומע שיש מקרים שונים ואפשרויות שונות, ולא נטריח

בגלל זה ללכת פעמיים לבית משפט, או לקהת פעמיים עורך דין. סביר הדבר שכל העניין

יתברר בבת אחת. על זה אתם צריכים להביא לנו ניסוח.

8 - "אחרי סעיף 10 לחוק יבוא: 10א (א) הוגש ערעור, רשאי בית המשפט לבקשת

לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור לתת צו שימנע את תחילת ההגבלה; ניתן צו כאמור,
יחולו הוראות אלה
(1} המבקשים לא יהיו רשאים לפתוח חשבון ובנק לא יפתח להם

חשבון בתקופה שהצו עומד בתוקפו; (2) התקופה שבה הצו עמד בתוקפו לא תבוא בחשבון

תקופות ההגבלה שנקבעו בסעיפים 2 ו-3. (ב) הצו יעמוד בתוקפו עד לתום הדיון

בערעור אם לא ביטל אותו בית המשפט לפני כן. (ג) לעניין מתן צו לפי סעיף זה,

יהיו לכל בית משפט של ערעור אותן הסמכויות הנתונות לבית משפט שלום".
מי אגמון
היתה לנו בעיה עם הסעיף הזה, שבתי משפט שבמהלך הדברים הרגיל הוציאן צו

מניעה, גרמו למעשה לריקון כל ההגבלה מתוכן. כי בית מפשט בהליך רגיל, כשהוא נותן

צו מניעה, הוא מקפיא את המצב הקיים עד לדיון בערעור. אבל פה יש לנו מצב מיוחד,

שבו הלקוה יכול, במצב של צו מניעה, לצאת מההגבלה משתי סיבות. סיבה אחת, אם מצב

המניעה הוא כללי, הוא פותה לו עוד עשרה חשבונות, ואחר כך תהיה הגבלה על החשבון

הזה. לא איכפת לו כבר, הוא בכלל לא צריך ערעור. ואז הוא ממשיך לנהל את עשרת

החשבונות.
היו"ר יצחק לוי
זה המוגבל הרגיל.
מי אגמון
לכן רצינו להוסיף את (1). זאת אומרת, בתקופה שצו המניעה עומד בתוקפו הוא

יכול להמשיך לנהל את החשבון, כי השופט השתכנע שיש לו סיבות סבירות, אבל לא יוכל

לשפר את מצבו על ידי פתיחת חשבונות נוספים.

סעיף קטן (2} בא למנוע משהו אחר. בגלל העומס בבתי המשפט, ובגלל שהדיונים

לוקחים זמן - לפי החוק הקודם תקופת המניין היתה שלושה הודשים, עד שהיה דיון

בערעור היו נגמרים שלושה הודשים של תקופת המניין, וגם תקופת ההגבלה היתה מתקצרת

משנה - - -
היו"ר יצחק לוי
ה-12 הודשים שדיברנו עליהם, עכשיו הם יהיו 9 הודשים או 8 הודשים.
מי אגמון
גם זה, וגם תקופת המניעה עצמה, שנכנסת לתוקף - נאמר שנה או שנתיים לפי סוג

המוגבל - היתה מתקצרת בתקופה שהיה לוקח לבית המשפט לדון. לפעמים זה היה נמשך

חצי שנה, ואז הורדנו חצי מה"עונש" שאנחנו מטילים עליו. לכן אמרנו שהצו עומד,

הוא יכול להשתמש בשיקים, אבל אם הוא מוגבל, הוא מתחיל להיות מוגבל באמת, לא

להשתמש בשיקים, שנה מהיום שהשופט מחליט על זה, ולא סופרים את זה מיום תחילת

ההגבלה.
היו"ר יצחק לוי
מה כתוב ב-(ג)? הוא יכול לערער גם במחוזי?
מ' אגמון
השיקים הולכים לערעור, לפי החוק הזה, לבית משפט שלום. אם האיש מפסיד בבית

משפני שלום, הוא יכול לערער במחוזי, מכוח חוק בתי המשפט, לא מכוח החוק הזח.

רצינו להגיד שגם אם בית משפט מהוזי נותן צו, יחולו הדברים האלה. לא משנה באילו

ערכאות הוא עולה, הוא אף פעם לא יכול לשפר את מצבו; רצינו למנוע שבעצם השימוש

בכלים המשפטיים הוא ישפר מצבו.
י' ביילין
יש כאן צמצום שיקול הדעת של השופט. השאלה היא אם אנחנו לא צריכים לומר
לשופט
דע לך שאם אתה נותן את צו המניעה אתה פותה גם את הבנקים האחרים וכוי,

וזה יוצר מצב שהוא אולי טוב מדי כלפי האדם הזה; אבל תיקח בחשבון שאתח יכול

למנוע את זה. ולא לומר בחוק שבכל מקרה שבו ניתן הצו, הוא מנוע גם מפתיחת

חשבונות אחרים. יכולים להיות מצבים תיאורטיים שבהם שופט יגיד: העניין הזה

לכאורה לא מוצדק לחלוטין, אני מוציא צו מניעה, ומאפשר לך לפתוח תיקים אחרים.

הרי יש אלף מקרים בעולם. יכול להיות אדם שיש לו עסקים, וצריך לפתוח חשבון לצורך

איזושהי עסקה שלו, ובית המשפט משתכנע שלכאורה אין הצדקה להגבלה שלו. אז למה

למנוע מבית חמשפט את שיקול הדעת לגבי פתיחת החשבון.
מ' שחל
אני בעד מחיקת סעיף (ב) ו-(ג). לגבי סעיף (ב), אני לא רואח את הסיבה. אני

רוצה למצוא את עצמי במקום השופט שיקרא את החוק חזה. הוא לא יאהב אתכם. זה כל כך

ברור. יש צו, הוא נתן אותו לתקופה מסוימת.
מ' אגמון
זה הועתק מחוק סדר הדין האזרחי.
היו"ר יצחק לוי
אפשר למחוק את זה?
ט' שפניץ
נבדוק עוד פעם.
מ' שחל
אני אגיד לך למה את יכולה. אם באמת הולכים לגישה השנייה, גם בעקבות הדברים

שאמר כאן חבר-הכנסת ביילין. ממילא כל הסמכויות שיש בבית המשפט, לפי חוק סדר

חדין האזרחי קיימים גם כך, למה אני צריך לומר את זה? אין לי שום סיבה. לכן

לדעתי גם (ב) וגם (ג), חזקה על חשופט שאם הוא יאמר: אני מבטל את ההגבלה, סימן

שהמקרה כל כך ברור. הרי גם השופט לא מעוניין בדבר אחר, אז למה אני צריך להגיד

לשופט בית משפט מחוזי - - -
מ' אגמון
{ב} זה בית משפט שלום.
מ' שחל
אפילו שופט בית משפט שלום. ויש לי חיבה מיוחדת אליהם. יש כאלה שמפתיעים

לפעמים במקוריות שלהם מבחינה משפטית, קרו גס מקרים כאלה. פשוט צריך לסמוך על

השופט. אני לא רואה שום סיבח. ואם באמת אני מגיע לבית משפט מחוזי בערעור, מה

הנימוק להגביל אותו? שני הסעיפים הקודמים (1) ו-(2) מקובלים לחלוטין, זה תיקון

לחוק. (ב) ו-(ג) הייתי מוחק לגמרי.
י' ביילין
אני מציע, בעקבות מה שאמרתי קודם, להוסיף בסוף 10א(א}(1} - "... אלא אם בן

יחליט השופט אחרת" - משהו כזה. כלומר, שהשופט יהיה מודע לכך שאם חוא נותן צו

רחב הוא פותח את האפשרות לפתיחת חשבון, ובדרך כלל זח לא יהיה אפשרי, אלא אם כן

יחליט אחרת.
מ' שחל
זח מרחיק לכת.

היו"ר יצחק לוי;

לגבי סעיף (ב), צריך לברר אם צריך אותו או לא.
ט' שפניץ
ביררנו בזמנו.
היו"ר יצחק לוי
אם צריך אותו - צריך אותו; אם לא - זה לא דבר עקרוני.

אני חושב שצריך בכל אופן לחבדיל בין בית משפט שלום לבין משפט מחוזי

ועליון. אני לא יודע עד כמה מעמיק שופט שלום כשמבקשים ממנו צו מניעה.
גי מרקס
הוא לא קורא.
חי ו"ר יצחק לוי
אינני יודע. אני מאמין שבמחוזי זה אחרת. אם אם החליט לערער במחוזי, כלומר

שיש לו בסיס קצת יותר רחב. שם צריך לתת שיקול דעת יותר רחב. אני חושב גם ששם

שיקול הדעת הוא אחר. אבל בית משפט חשלום, אני חושש שפעמים בתיקים האלה,

ההתייחסות לצו מניעה היא התייחסות קצת שטחית. אומרים: צו מניעח, ואחר כך נדון,

נראח אם חוא צודק או לא צודק. כשחתיק מגיע לחוכחות וראיות ודיון, הכל נעשה

בשיקול דעת, אבל השלב של צו מניעה לפעמים נעשה בצורה שטחית. ואם יש עורך דין

ממולח, שיודע לטעון טוב, בנקל חוא יוציא את ההחלטה לפתוח חשבונות נוספים. הוא

יוכיח באותות ובמופתים שחקליינט שלו רק עכשיו פתח עשרח עסקים והתחיל בייבוא.

ואתה הורס את כלכלת המדינה אם אתה לא נותן לו לפתוח עוד חשבון וכו'. מספיק בשלב

חזה כדי לשכנע שופט, שיתן לו לפתוח חשבון שיקים.

לדעתי, צריך לקבל את (א) עם (1) ו-(2), כפי שהם כתובים. לגבי (ב) - אם

צריך. לגבי (ג) - זה לא רק המחוזי, גם בעליון אתם אומרים אותו הדבר. נניח שאדם

מערער במחוזי, ומקבל רשות לערער בעליון - אז אתם אומרים לבית המשפט העליון:

אסור לך לחתיר לו לפתוח חשבון. זה דבר מרחיק לכת.
ג' מרקס
כמעט לא הי ו ערעורים.
הי ו "ר יצחק לוי
אם כך, אז לא צריך. לכן אני אומר שנסתפק בהגבלות בית משפט השלום, ובמחוזי

ובעליון נאפשר שיקול דעת הרבה יותר רחב.
שי עיר-שי
יש לי הערה ניסוהית, לגבי פסקה א בסעיף קטן (א), זה צריך להיות לשון יהיד,

ניוון שזה לא יכול להיות שניהם ביהד.
ט' שפניץ
או לקוח מוגבל או לקוח מוגבל המור - כך מנסחים מבחינת הלשון כשיש שתי

אלטרנטיבות. אבל אין לי בעיה לשנות את זה,

לגופו של עניין, באמת צווי המניעה מתקבלים לעתים בצורה כזאת כפי שתואר פה.

זה אומר, כמבוקש, במעמד צד אחד. ומה השופט רואה לנגד עיניו? הוא לא רואה את

האיש עם השיק ביד. הוא רואה את המסכן שעכשיו הוא לא יכול למשוך שיקים איזושהי

תקופה, ורהמיו נכמרים, והוא נותן את זה כמבוקש. לבנק אין עניין לבוא אחרי כמה

ימים ולבקש במעמד שני הצדדים, כי הבנק, בדרך כלל, הוא לא אינטרסנט פה. הוא ממלא

איזשהו תפקיד מעין שלטוני, ולא אכפת לו אם ללקוח חשבון פתוח או סגור. להיפך,

לפעמים הוא מעדיף שיהיה לו חשבון פתוח, כי הוא עושה יותר עסקים, וגם כשיש לו

משיכת יתר, זה לא תמיד לרעת הבנק. לכן (1) ו-(2) מאוד חשובים - עושים שימוש

בבית המשפט כדי לצאת מההגבלה לתקופה ארוכה.

לגבי העניין של בית המשפט המחוזי, יש לי ספק, אם ההגבלה היא לתקופה של כך

וכך זמן, ואנחנו לא כותבים שמותר להוריד את התקופה הזאת, האם יש לבית משפט

סמכות להוריד את התקופה. כי אנחנו אומרים שתקופת ההגבלה היא שנה מיום כניסת

ההגבלה לתוקף. אם אני לא נותנת לו רשות להפחית את התקופה, השאלה היא אם היא לא

מופחתת מכוח החוק. אנחנו נבדוק את זה.
היו"ר יצחק לוי
אז נסכם בעניין הזה. סעיפים (א) {1} ו-(2) נשארים כמו שהם. (ב) - אתם

תבדקו. (ג) - דעת הוועדה היא שאין להגביל את הערכאות הגבוהות בבתי המשפט, ואתם

תבדקו אם אי ההגבלה הזאת אומרת שבאופן אוטומטי התקופה מתקצרת.
ר' מלחי
ניקח בחשבון שההצעה הזאת פירושה מוטיבציה יותר גדולה לערעורים, אם אתה

יודע שבערעור אתה יכול להשיג מה שלא יכולת להשיג בערכאה אחרת.
גי מרקס
עשר שנים לא עשו את זה.
היו"ר יצחק לוי
בתי המשפט יתמודדו עם זה.
היו"ר יצחק לוי
9 - "בסעיף 11 לחוק - (1} אחרי סעיף קטן (א) יבוא: '(א!) לא ירשום בנק

מיופה כוח כוח או מורשה חתימה בחשבון בלי לרשום את פרטי הזיהוי שלהם, נפי שקבע

השר בתקנות.' (2) במקום סעיפים קטנים (ב) ו-{\:} יבוא: '(ב) מי שהיה בעל חשבון

עד ליום הי באדר א' התשמ"א (12 במארס 1981), ומי שהיה מיופה כוח או מורשה חתימה

בחשבון עד ליום ימסור לבנק, תוך תקופה שקבע המפקח, את פרטי הזיהוי שנקבעו

לפי סעיפים קטנים (א) ו-(א1}. (ג) ראה המפקח שבנק לא רשם את פרטי הזיהוי של בעל

חשבון, מיופה כוח או מורשה חתימה מחמת שסירבו למסור או לא מסרו אותם, רשאי הוא

להורות לבנק לא לספק טפסי שיקים למשיכה מהחשבון".
מ' אגמון
היו הוראות בחוק הקיים בדיוק בנוסח הזה לגבי בעלי חשבונות. אמרנו, ברגע

שצריך להגביל אותם, לעשות להם כל מיני דברים, צריך שהפרטים שלהם יהיו ברורים.

ביוון שהוספנו הוראות בעניינים מסוימים לגבי מיופה כוח ומורשה חתימה - צריך

להודיע להם שהחשבון נסגר - ברגע שהכנסנו אותם לתוך החוק, רצינו לשלב אותם

בהוראה לגבי זה שהפרטים שלהם יהיו נכונים ומעודכנים. מבחינת הניסוח לא יצא לצרף

את זה בתור תיקון לסעיפים הקיימים, ולכן ניסחנו את זה מחדש.
מי שחל
מה עניין 12 במארס 1981?
מי אגמון
זה תאריך כניסת החוק המקורי לתוקף. אז התחילו לרשום את בעלי החשבון בצורה

הזאת.
ג' מרקס
יש לבם טעות קלה ב-(ג), כי בינתיים התקבל תיקון חוק שעוסק בהדפסת שיקים.
מי אגמון
זה קיים בחוק הקיים.
ג' מרקס
המפקח לא יבול לאסור על הדפסת שיקים, הוא יבול לאסור על מסירת שיקים.
היו"ר יצחק לוי
מה איכפת לך שהוא ידפיס?
ג' מרקס
קיימת היום הגבלה.
ט' שפניץ
נבדוק את זה.

רק את התאריך צריך להכניס פה.
ג' מרקס
תחילת החוק. 12 במארס הוא תחילת החוק המקורי, זה תחילת החוק הזה.
היו"ר יצחק לוי
כתוב כאן, "תוך תקופה שקבע המפקח".
ג' מרקס
נאמר שהחוק מתקבל היום - - -
היו"ר יצחק לוי
אז המפקח יקבע זמן נוסף.
מי שחל
מה שכתוב "עד ליום", זה מועד שבו יש מצב עובדתי - אלה ואלה מיופי הכוח.

לגבי זה זה מיום פרסום החוק. אני הייתי הולך אפילו חצי שנה אחורה.
ג' מרקס
זה חייב להיות מתחילת החוק.
היו"ר יצחק לוי
מתחילת החוק.

סעיף 10 - "בסעיף 11א, במקום 'השר בתקנות' יבוא יהמפקח בכללים'.
מי אגמון
זה טכני, לעניין הטבעת, פרטים על שיקים. יש חובה להטביע פרטים על שיק. עד

עכשיו זה היה תפקיד של שר המשפטים. יותר הגיוני שיהיה המפקח.
היו"ר יצחק לוי
11 - "בסעיף 11ב, בסעיף קטן (ג), המלים 'שקבע השר בתקנות- - יימחקו". זה

נובע מהסעיף הקודם.

12 - "בסעיף 12, אחרי המלה 'המושך' יבוא 'או של בעל החשבון'.''
מי אגמון
בסעיף 12 הקיים - ''אוחז בשיק שלא נפרע מכל סיבה שהיא, ימסור לו הבנק

הנמשך, לפי בקשתו פרטי זיהוי של המושך, כפי שקבע השר בתקנות'י. רצינו להוסיף "או

של בעל החשבון". יכול להיות שיש מספר בעלים, והאוחז רוצה לדעת, כדי שיוכל

לפנות.
היו"ר יצחק לוי
אין התנגדות.

13 - "בסעיף 14 לחוק - (1) במקום כותרת השוליים יבוא יפרסום'; (2) במקום

סעיף קטן (ב) יבוא: '(ב) בנק ישראל רשאי לפרסם את שמות הלקוחות במוגבלים

החמורים, עם ציון פרטי הזיהוי כפי שנקבעו בתקנות ואת תאריך סיום ההגבלה,
בהתקייים אחת מאלה
(1) עברו שישים ימים מיום משלוח חהודעח לפי סעיף 3(ב}

ובתקופה זו לא הודיע בעל החשבון לבנק ישראל בדואר רשום על הגשת ערעור בצירוף

העתק ממנו; (2) הערעור בוטל, נמחק או נדחה'."
מ' אגמון
זה תיקון מהותי. עד היום קבע הסעיף שאפשר לפרסם בציבור את המספר של

החשבון המוגבל.
היו"ר יצחק לוי
איפה?
מ' אגמון
בנק ישראל היה מוציא חוברות, עכשיו זה דיסקטים של מחשב, עם מספרי

החשבונות המוגבלים.
היו"ר יצחק לוי
כל אזרח יכול לבקש את הדיסקט הזה?
מ' אגמון
בסעיף קטן (ב), שהוא סעיף 14 הקיים, היה כתוב "בנק ישראל רשאי לפרסם את

שמות האנשים האנשים שהוגבלו בנסיבות מחמירות" בתנאים מסוימים, אבל הסעיף הזה

תוקפו הותנה בהוצאת צו על ידי שר המשפטים, צו שלא הוצא אף פעם. לכן עד היום לא

היה פרסום שמות. חשבנו שאחת ההחמרות שיכולות להיות יותר רציניות היא פרסום

שמות של האנשים. עשינו את זה רק לגבי מוגבלים חמורים, כי לגבי מוגבלים רגילים

הבדיקה היא רק של הבנק המגביל. לגבי מוגבלים חמורים בא הדיווח משני בנקים, או

מבנק אחד פעמיים, ובנק ישראל הוא זה שמגביל, והוא עושה בדיקה נוספת. באלה

הטעויות כמעט לא קיימות, ולכן אמרנו שנפרסם שמות רק ברמה היותר גבוהה של

בדיקה, כדי לא לפגוע באנשים.
התנאים שהצבנו
(1) עברו שישים יום מיום משלוח ההודעה על ההגבלה, ובתקופה

זו בעל החשבון לא ערער. אם הוא ערער, עד שנידון הערעור לא יעשו לו כלום. בסעיף

18 יש "בית המשפט ימציא לבנק ישראל הודעה על החלטות שניתנו בערעורים". זאת

אומרת שלא ייצא שאדם מערער ובזה נגמר הסיפור, ואם הערעור התקבל - התקבל; לא

התקבל - יפורסם השם. (2) הערעור בוטל, נמחק או נדחה.
מי שחל
יש לי הרהור בקשר לסעיף הזה. זאת תהיה רשימה מעניינת ביותר. יכתבו למשל -

לוי, ברוך השם יש הרבה לוי - - -
היו"ר יצחק לוי
גם יצחק לוי. עד לפני שנבחרתי לכנסת, כל פעם שהייתי מגיע לנמל התעופה

בן-גוריון לנסיעה לחו"ל היו מעכבים אותי באופן קבוע בתחנת המשטרה. כנראה שיש

איזה שלושה מסורבי גט או שלא שילמו מזונות בשם יצחק, וידעתי שאני צריך לבוא

שעה לפני שכולם צריכים להגיע לטיסה כדי לברר את העניין.
מ' שתל
החוק היום מסמיך את שר המשפטים להוציא צו באילו תנאים ניתן יהיה לפרסם את

המקרים החמורים. הוא בחר לא לעשות את זה. שר המשפטים אומר: אני לא רוצה לעשות

את זה . אני זורק את זה לוועדה. שום סיבה בעולם לא היתה מדוע ששר המשפטים - -
מ' אגמון
הסיבה היא טכנית.
מ' שחל
שיתגבר עליה.
מי אגמון
נוסח הסעיף הקיים אמר: "בנק ישראל רשאי לפרסם את שמות האנשים שהוגבלו

בנסיבות מחמירות, לאחר שעברה תקופת הערעור, או שהסתיימו הליני הערעור". לא היה

ברור מהסעיף הזה מתי עברה תקופת הערעור.
מ' שחל
אפשר להבהיר את זה.
היו"ר יצחק לוי
אלה שני נושאים שונים. את מדברת על ההגדרה של "עברה תקופת הערעור", ואתה

על מיהו בעל הסמכות.
מ' שחל
אם שר המשפטים לא יקפיד בתקנות מיהו לוי שעליו מדובר, ושהזיהוי יהיה,

זה יכול להיות עניין לרכילאים, ויבואו עיתונאים. אז יש לי כתובת מבחינת אחריות

מיניסטריאלית לבוא למישהו בטענות. היום יגידו: הכנסת חוקקה, אל תבואו בטענה

לאף אהד. והחוק חזה במיוחד. אין לו אבא. אל בנק ישראל אי אפשר לבוא בטענות;

לבנקים אני לא יבול לבוא בטענות - הם יגידו: יש הוראת חוק, אתם חוקקתם; ושר

המשפטים יוצא באופן אלגנטי מכל האחריות לעניין הזה. אם יש צורך בתיקון שנדע מה

בדיוק הגבלת הזמן, יהיו 60 יום מהמועד, והסמכות תהיה שלו והוא יבדוק את זה.
ט' שפניץ
זה טיעון מעניין מאוד. בדרך כלל אומרים שהממשלה לא צריכה לעשות כל כך

הרבה, והכנסת היא המחוקקת וחבר כנסת אחר יאמר: הטרחתם את הישיבה 4-3 ישיבות

בשביל לשנות כללים לתקנות וכיוצא בזה, ודבר כל כך מרכזי, של חירות הפרט. פתאום

השארתם לכם את הסמכות הקטנה הזאת.
מ' שחל
את רוצה שאני אחוקק? אני אומר את זה: "שר המשפטים יהיה רשאי לפרסם הוראות

בצו בדבר פרסום שמות לקוחות מוגבלים חמורים. עם ציון פרטי חזיהוי" ואז הוא

נשאר אחראי. אני רוצה אחריות מיניסטריאלית של שר, שיהיה אחראי על נושא מן הסוג

הזה.
היו"ר יצחק לוי
את אומרת: "בנק ישראל רשאי לפרסם" - מי מחליט, הנגיד? הנהלת הבנק? מנהל

הסניף? מדובר פה בפרסום שמות, ופרסום השמות הוא מעשה ציבורי מאוד דראסטי. זה



דבר שיכול להוריד אדם מנכסיו. האיש לקוח מוגבל, הוא איש עסקים, מתפרסמת הרשימה

הזאת - האדם יכול לרדת מנכסיו. לכן גם ניסחתם את החוק עם המלה "רשאי", כלומר,

יש פה שיקול דעת. למה לתת את שיקול הדעת למפקח על הבנקים? אתם גם לא נותנים את

שיקול הדעת לוועדה. לא כתבתם שלפני כל פרסום הוא צריך לבוא ולשאול את הוועדה.

זה לא כמו שאת אומרת, שאנהנו מתנערים. את לוקחת את הסמכות משר המפשטים ומעבירה

אותה למפקה על הבנקים. מדוע? מדובר פה בדבר שיש לו אחריות ציבורית גדולה

מאוד.
ט' שפניץ
חשבתי שמי שאחראי על ביצוע החוק, הוא אחראי פרלמנטרית על כל מה שקורה

בחוק. כתבנו "רשאי", כדי שיהיה למפקח שיקול דעת, רק במקרים הבטוחים מאוד. הוא

יעשה לא הצלבות כאלה ואחרות. הוא לא חייב. אנחנו נכתוב בתקנות שיהיו כל הפרטים

המקסימליים המזהים. אם יש לו בכל זאת איזשהו ספק שזה עלול לפגוע במישהו. הוא

לא חייב לפרסם את השם, למרות שאולי הוא עונה על הקריטריונים.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע להוסיף "באישור שר המשפטים".
ג' מרקס
אישור של מה, של כל פרסום? זה כל יום.
הי ו"ר יצחק לוי
מה הפרקטיקה עד עכשיו?
ג' מרקס
במשך שנים התנגדנו לפרסום בגלל טעויות. כשהשתכנענו לפני כשנה שאין יותר

טעויות, או על כל פנים מספרם היה 2 מ-10,000 או משהו כזה, רצינו להמליץ בפני

שר המשפטים שיאפשר לנו לעשות את זה - כך היה הנוסח הקיים של החוק - והיינו

צריכים להביא תקנות לחתימת שר המשפטים. אז התבררה אי הבהירות, שאף אחד לא יודע

מתי נגמרה תקופת הערעור. הצעת החוק מתקנת את זה.
מי שחל
איך ברח שר המשפטים באמצע? הוא איננו.

ג' מרקס;

אחר כך התקבלה ההמלצה לעשות את זה, והם אמרו: למה נוציא תקנות אם אפשר

להכניס את זה לחוק. מבחינתנו אין בעיה; אם תשאיר את הנוסח הקיים, תכניס את

השישים יום במקום הערעור, ותשאיר את שר המשפטים, לא יקרה שום דבר, למעט העובדה

שאנחנו נפנה לשר המשפטים ונגיד שאנחנו ממליצים, והוא יחזור לוועדה ויוציא

תקנות, ואז תדון בזה פעם נוספת.
מי וירשובסקי
אני מבין, חבר-חכנסת יצחק לוי, שאתה שאלת מי אחראי. האם אתה רוצה שלא

יפרסם את האיש האינדיבידואלי המפקה על הבנקים?
היו"ר יצחק לוי
זה לא משנה לי. לא חשוב לי שהמפקח על הבנקים יחתום באופן אישי. השאלה

היא, כיוון שמדובר בשינוי דראסטי, שינוי משמעותי מאוד - עד עכשיו פרסמו רק



מספרי חשבונות, ולפי החוק הזה יפרסמו מספרי חשבון עם פרטי הזיהוי. אני אומר

שעל השינוי הזה צריכה לעבור עין מינסטריאלית.
גי מרקס
זה מה שקרה בעצם.
ט' שפניץ
אני מבינה אם כך שההצעה היא ששר המשפטים הוא זה שיאמר מעכשיו מתפרסם

השם.
היו"ר יצחק לוי
כן.
מ' שחל
הוא גם קובע את הצירה.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה לחלק את הדיון לשני חלקים. קודם כל לגבי ההגדרות של הערעור -

(1} ו-(2), אני חושב שההגדרות האלה מקובלות, ולכן הן מאושרות. הסעיפים הקטנים

של (ב).

לגבי סעיף ההצעה היא.- "בנק ישראל רשאי לפרסם את שמות האנשים שהוגבלו

בנסיבות מחמירות כאמור בסעיף 3, לאחר שעברה תקופת ערעור, או הסתיימו הליכי

הערעור" - אנחנו מפרטים את זה - "עם ציון פרטי הזיהוי". ובסוף החוק, בסעיף

22(ב) - "תחילתו ביום שיקבע השר בצו".
מ' שחל
הצעתי היא לא להשאיר אה זה ככה. הצעתי היא שייאמר כי שר המשפטים - -
י' ביילין
החוק המקורי.
מ' אגמון
שר המשפטים לא מופיע בסעיף 14. סעיף 14 קובע שבנק ישראל רשאי לפרסם. סעיף

התחולה, סעיף 14(ב), קובע - "תחילתו ביום שיקבע השר בצו, בהסכמת שר האוצר

ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט".
היו"ר יצחק לוי
אני מציע להשאיר את זה.
מי וירשובסקי
אולי "בנק ישראל באמצעות המפקה על הבנקים". כדי שבאמת מישהו בעל אחריות

גבוהה יעשה את הצעד הדראסטי הזה.
ג' מרקס
זה מקובל. צריך להיות המפקח על הבנקים, לא בנק ישראל.
מ' וירשובסקי
אז אן שנכתוב ישר "המפקח על הבנקים" או "בנק ישראל באמצעות המפקח על

הבנקים".
הי ו"ר יצחק לוי
בעניין התחילה, כשמבקשים משר המשפטים לתת תאריך תחילה - - -
טי שפניץ
הוא אמר: שלושה חודשים מיום שהכנסת תקבל את החוק הזה, הסעיף נכנס לתוקף.

מי אגמון;

היום הסעיף נותן רק אפשרות תחילה. הוא לא נותן משהו אחר. הסעיף הקיים,

סעיף 22(ב), אומר ששר המשפטים יקבע את תחילתו - את היום שבו מתחיל סעיף 14(ב),

באישור הוועדה הזאת. שר המשפטים גילה את דעתו שהוא מוכן שזה ייכנס לתוקף שלושה

חודשים מיום שהכנסת תקבל את החוק. זו הצעת חוק של משרד המשפטים.
טי שפניץ
מלאכותי מאוד כל העני ין.
מ' שחל
זה לא מלאכותי, זה מאוד מתוחכם. כל כך אלגנטי. שר המשפטים יגיד: דעתי לא

היתה נתונה לעניין הזה, אתם החלטתם על המועד. אני לא רוצה. אני מוכן לתת לו

בחוק הזה בדיוק מה שכתוב כאן, מה שאתם רוצים. אני קובע לגבי סעיף 14 בחוק

שהמועד של ההפעלה יהיה על ידי שר המשפטים בהתייעצות שאתם מדברים עליה.
היו"ר יצחק לוי
בהצעה הזאת אתם גם י מבטלים את הסטטוס של שר האוצר בעניין? בהצעת החוק

הזאת השמטתם לגמרי את הסכמת שר האוצר.
טי שטניץ
שר האוצר נתן את דעתו, שלושה חודשים אחרי שהכנסת - -
היו"ר יצחק לוי
זאת אומרת שזה גם על דעת האוצר?
ט' שפניץ
זו הצעת חוק ממשלתית, שעברה את ועדת השרים לענייני חקיקח. הוצע בוועדח

הנוסח הזה. לא ריחמנו על שר המשפטים, להיפך, אנחנו הלכנו לקראת הכנסת - דבר

כזה מרכזי, שמדובר בחירות הפרט ושמו הטוב, שהכנסת תיתן את דעתה אם היא רוצה את

זה או לא רוצה. ואם היא רוצה את זה, אז מהיום שהחוק נכנס לתוקף זה יתחיל. אני

לא כל כך עוקבת אחרי התחכום ששר המשפטים הוציא את עצמו.
מ' שחל
החוק הקיים קבע שלסעיף הזה יש תחולה מיוחדת, בהתייעצות, ובהודעה לוועדת

החוקה, חוק ומשפט. אילו שר חמשפטים היה אומר לנו, על פי הנוסח הקיים: בעוד



חודש ימים החלטתי שניתן יהיה לפרסם שמות, ועדת ההוקה היתה שואלת אותו: התייעצת

עם שר האוצר? תגיד לנו מה הפרטים שאתה דואג להם כדי שלא יקרה כך וכך; והיא

היתה רואה בו אהראי. ומזה אני לא רוצה לחמוק. אני מוכן לתת לו בדיוק את אותן

הסמכויות, כאשר הבהרנו על פי בקשתכם תיקון אחד - מתי מועד הערעור, ואנחנו

מפרטים אותו כאן. לגבי סעיף 14, נשאר אותו הדבר. שר המשפטים יחליט מתי, בדיוק

באותה פרוצדורה שיש בחוק הקיים.
היו"ר יצחק לוי
אני חושב שהוויכוח מיותר, מכיוון שהצעת החוק הממשלתית כרגע אינה מבטלת את

סעיף 22(2). כלומר, אתם משאירים את המצב שהתחולה של סעיף זה, שעכשיו נקרא

14(ב) נשאר. אז זו מהומה על לא מאומה, ואני מציע לאשר את הסעיף כמות שהוא.

הוספת סעיף 14א - אחרי סעיף 14 לחוק יבוא: 'פרסום מוטעה. 14א. (א) היה

הפרסום כאמור בסעיף 14(ב} מוטעה, יפרסם בנק ישראל תיקון טעות באופן שבו נעשה

הפרסום. (ב) חויב בנק לפצות את מי ששמו פורסם כאמור בסעיף 14{ב}, בשל פרסום

מוטעה שנעשה בתום לב, וחשבון של אותו לקוח לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום

המוטעה, ישפה אותו אוצר המדינה; שיפוי לפי סעיף זה לא יעלה על שמונים אחוזים

מהסכום שבו חויב הבנק. (ג) נתבע בנק בשל פרסום מוטעה יודיע על כך ליועץ המשפטי

לממשלה ולא יהיה רשאי להסכים לפשרה, לבוררות או להסדר אחר, אלא בהסכמת היועץ

המשפטי לממשלה". צריך פה הסבר.
מי אגמון
אני מציעה שההסבר ל-(ב) יינתן על ידי האוצר. אני אגיד מה היתה הכוונה

בכלל בסעיף הזה. הבנקים אמרו, לדעתנו בצדק, אנחנו ממלאים פה תפקיד מעין

שלטוני. למה בכלל הגיעו לחוק שיקים ללא כיסוי? כי המערכת האזרחית והפלילית לא

התגברו על התופעה - המשטרה לא תבעה, ההוצאה לפועל תקועה - ולכן הגענו למין

מערכת מינהלית. למעשה זה תפקיד של המדינה לדאוג שלא יהיו שיקים ללא כיסוי.

אמרנו שהמדינה לא יכולה לעשות את זה, טכנית הבנקים יכולים לעשות את זה. מטילים

עליהם מערכת שלא מעניינת אותם מבחינתם הם, היא יקרה. באמת מגדילים פה את

הנזק, כמו שאמר היושב ראש, אדם יכול לרדת מנכסיו, והם אמרו: אנחנו לא רוצים

להיות אחראים. רק שתובן הטכניקה - אמנם מי שמודע על לקוח חמור הוא בנק ישראל,

והוא מסתמך על הודעות של שני בנקים שונים, או בנק אחד שמודיע פעמיים. לכן, אם

יבואו בטענות לבנק ישראל, הגורם האמיתי הוא הבנק, כי הוא מסר את האינפורמציה

שבנק ישראל מתבסס עליה. והבנקים אמרו: נמסור את האינפורמציה, אבל תפטרו אותנו

מהטעויות. הסכמנו למגבלות בסעיף קטן (ב) כדי שלא ייצא מצב שהבנק לא תעניין

אותו בכלל ההגנה במשפטים האלה. זאת אומרת, שלא ייצא מצב שהבנק יגיד: מה איכפת

לי, ממילא אני אקבל שיפוי מאוצר המדינה, אני לא אתגונן כראוי.

(ג) - נטענה טענה במהלך הדיונים שייתכנו רשלנויות של הבנק, והבנק יגיד -

אני מסכים לפשרה או לכל הסדר, כי לא איכפת לי, אני אקבל חזרה. ואז אמרנו

"יודיע ליועץ המשפטי לממשלה". פה אנחנו מבקשים תיקון טעות. יוצא מ-{ג) ש"נתבע

בנק בשל פרסום מוטעה, יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה". בכל מקרה. אנחנו לא

רוצים לעשות את זה בכל מקרה, וזה על דעת האוצר. אם הוא לא יודיע ליועץ המשפטי

לממשלה והוא יתפשר, הוא לא יהיה זכאי לכלום. אבל אין צורך להטריד את היועץ

המשפטי לממשלה בסתם הודעות על הליכים.
י י ביילין
הבנקים רצו % 100.
מ' אגמון
הם רצו פטור.
מי שחל
סעיף (ב) מעורר כמה בעיות. מתוך כוונה להגביל את המסגרת של השיפוי,
אמרתם
השיפוי י יהיה רק אם הפרסום המוטעה על ידי הבנק היה בתום לב. כלומר, אם

בנק פרסם שלא בתום לב, יכולה הממשלה לטעון, ובצדק: אני לא חייבת לשפות את

הבנק. אבל שלא לשמה נוצר מצב שההגבלה על הנפגע הפכה להיות, שהוא יכול לתבוע רק

אם - "וחשבון של אותו לקוח לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום המוטעה, ישפה אותו

אוצר המדינה". אם הפרסום נעשה בהיעדר תום לב על-ידי הבנק, אוצר המדינה לא
ישפה. כאן אני אומר
אין לי בעיה לגבי התובע, כי התובע יכול להגיד - אני

תבעתי. איך יקבע בית המשפט אם זה היה תום לב או לא? יש תביעה בין נפגע לבין

הבנק. במקרה כזה, הרלוונטיות של תום הלב כמעט שלא קיימת בפסיקה. מה הוא יאמר:

אם אני נפגעתי מפני שהבנק פרסם אותי, והבנק סירב להתנצל או לעשות איזושהי

פעולה - מתי תגיע התביעה בנזיקין, תהיה פנייה לבנק שיפצה את הנפגע, או יגיע

איתו להסדר, או שיפרסם שהפגיעה בשמו לא היתה נכונה. והבנק סירב, לא בגלל היעדר

תום לב, אלא מפני שהוא חשב שהוא צדק כשהוא נתן את חשם לפרסום. פסק הדין שיינתן

כמעט לעולם לא יתייחס לשאלה של תום לב או היעדר תום לב. לכן לדעתי לא מקומו של

העניין כאן בקשר לפיצוי על פרסום מוטעה שנעשה בתום לב. אלא הייתי מכניס את זה

בסעיף אחר לגמרי. כשבאים לשפות את הבנק, היועץ המשפטי לממשלה ישפה כשהוא נוכה

לדעת, ממה שעולה מפסק הדין או בכל דרך אחרת, שהפרסום היה מוטעה ונעשה בתום

לב.

הדבר השני "חשבון של אותו לקוח לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום המוטעה".

מדוע? אני לא רואה מה הרלוונטיות בעניין הזה של ההגבלה. הרי מה הבעיה, כפי

שאני מבין אותה? כשאתם אומרים - הבנק טעה, במה? היה לו פרסום קודם, הוא טעה

בלוה הזמנים ופרסם אותו. אני לא רוצה לשחרר את הבנק מהעניין הזה. אם הוא פרסם

באיחור, ובזמן הפרסום האדם לא היה מוגבל, החובה מוטלת עליו.
מי אגמון
זו לא הכוונה. הכוונה היתה לתפוס פה רק את התמימים, ש"לא הוגבל במשך שנה
קודם לפרסום המוטעה". אנחנו אמרנו
אם היתה טעות לגבי אהד שלא היה מוגבל חמור,

אבל היה מוגבל. טעו במוגבל החמור. זאת אומרת שהנזק שנגרם לו הוא לא כבד. ומתי

ישפה אותו אוצר המדינה? מתי הנזק גדול? מתי אדם יוכל לטעון שהוא ירד מנכסיו? -

אחד כמו אדון יצחק לוי, חבר כנסת, שבחיים שלו לא חוציא שיק בלי כיסוי, ופתאום

חוא מופיע בכותרת ראשית ב"מעריב". אז הנזק באמת גדול. זה גם היה הפחד של

הבנקים. כי התמימים האלה, הנזק שייגרם להם אם שמם יפורסם ברשימה כזאת יהיה

גדול.
היו"ר יצחק לוי
בואו נדון בעניין ש"לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום המוטעה". חבר-הכנסת

שחל טוען שהדבר לא רלוונטי, מכיוון שמדובר כרגע בלקוח לא מוגבל.

מ' שחל;

לא היה מוגבל בעת הפרסום.
ש' עיר-שי
לא היה מוגבל בכלל?
היו"ר יצחק לוי
פה מדובר בטעות, הטעות היא שפרסמת אדם כמוגבל חמור, וכרגע הוא לא מוגבל

בכלל - לא חמור ולא לא חמור. הבנק בא לבקש מהאוצר, מכיוון שהוא נתבע על ידי

הלקוח.
ו' לוכטהויז
מכיוון שהוא חויב בפיצוי.
היו"ר יצחק לוי
מובן. הבנק תובע את האוצר כיוון שהבנק חויב, שילם, נתבע - לא משנה. מה

ההבדל נין הלקוה הזה, ובין הלקוה השני, שלא הוגבל מימיו. היום שניהם אינם

מוגבלים. כלומר, הטעות היא אותה טעות. זה שהוא היה מוגבל לפני שנה או לפני

שנתיים או לפני חצי שנה - מה הרלוונטיות של העניין הזה?
ש' עיר-שי
צריך להבין מה עומד פה מול מה. יש פה אינטרס נוסף, אני חושב שאינטרס

ציבורי נכון. אני מתנגד לדבר הזה באופן גורף בגלל הנקודה הזאת שהמדינה כאילו

תשפה ב-100% - אם נרחיב את זה - על פעולות של אנשים שאינם עובדי מדינה; מבחינת

המדינה אין שום שליטה על הפעולות האלה. והיא צריבה לשלם % 100. זה חידוש

מהפכני, שהמדינה חייבת בנזיקין, כמו חברת ביטוח של הבנקים לעניין הזה, לתת על

פעולות שהם עושים - על רשלנות, ופה יש ספקטרום רחב. זה ברמה העקרונית.

לגבי הפרטים, במקרה של טעות קיצונית, שהאדם בכלל לא היה מוגבל, נשפה. על

טעויות אחרות לא נשפה.
היו"ר יצחק לו י
על איזו טעות תשפה?
מי אגמון
על התמים המסכן, שפותח את "מעריב" וקורא את השם שלו.
היו"ר יצחק לוי
מה זה משנה? היהודי הזה לא תמים ומסכן, אבל לפני חצי שנה הוא חוזר

בתשובה, והוא עכשיו לא מוציא שום שיק ללא כיסוי, הוא בכלל לא משתמש בשיקים,

הוא עובד רק במזומן, ופתאום הוא רואה את השם שלו.

מ' שחל;
אתה אומר
אם הפרסום היה על אדם שלא הוגבל במשך השנה האחרונה - כאן הבנק

התרשל התרשלות חמורה, למרות כל זה אתה מוכן לשפות אותו. לא ברור לי פה

ההיגיון. אני יכול להגיד דבר אחד, כאשר הבנק לקח אדם, נגיד את מאיר כהן, ופרסם

את שמו, והאיש בכלל לא היה מוגבל, כלומר, טעות הבנק היתה חמורה מאוד - שנח

לפני זה הוא לא היה מוגבל - אתה אומר: אני אשפה את הבנק.
היו"ר יצחק לוי
ואם היתה טעות קלה, אתה לא משפה אותו.
מי שחל
במקרה ההפוך, אם באמת היה מדובר על אדם שהוגבל לפני שנה, והבנק נתן

לפרסום את השם באיחור, אתה אומר: אני לא אשפה אותך. דווקא במקרה שיש לבנק
תירוץ. הוא אומר
אני הייתי משוכנע שהוא עדיין מוגבל, הוא היה מוגבל אצלי,

עשיתי טעות שיש לי הסבר לגביה - כאן אני לא משפה אותו.
ו' לוכטהויז
אני מסכימה שי פה בעיה של ניסוח. היה ברור שאם אדם לא נכנס בכלל למערכה,

הוא תמים, זו טעות גסה, ונכון שבמקרים הגסים משרד האוצר לא רוצה לשפות.
היו"ר יצחק לוי
אז זה הפוך.
ו' לוכטהויז
לא יהיו הרבה מקרים של רשלנות גסה. מזה אני לא מודאגת. במקרה שכן תהיה

רשלנות, אני מבקשת שיהיה שיפוי. וגם אין לי ויכוח עם האוצר לגבי הקטע הזה.
היו"ר יצחק לוי
כתוב פה "שיפוי לפי סעיף זה לא יעלה על שמונים אחוזים". אבל יכול להיות

פחות משמונים אחוזים. פי קובע את העניין הזה? - האוצר. בלומר, אנחנו מנחים את

האוצר שלא ישלם יותר משמונים אחוזים, אבל האוצר, תיאורטית, יכול לשלם גם עשרה

אחוזים.
ש' עיר-שי
לא זאת היתה הכוונה. צריך לתקן את הניסוח. הכוונה היתה לתת שמונים

אחוזים. הוויכוח היה על אחוזים ולא על "לא יעלה על". גם אין פסיקה על זה. היה

כתוב בהקשר אחר "עד ארבעים אחוזים", ובית משפט אמר שלא "עד".
טי שפניץ
אם האוצר מסכים שזה יהיה שמונים אחוזים, אנחנו לא מתנגדים.
שי עיר-שי
אבל צריך לבדוק שוב את העניין של התחום. בזמנו אנחנו הצענו שלא ברשלנות.

אמרנו שהמבחן לא תום לב ולא המקרה הספציפי, אתם הצעתם את המקרה הספציפי.
ט' שפניץ
הרציו היה שאלה המקרים שיהיו בהם פיצויים גדולים. חשבנו שלא משנה מה היתה

רשלנות, ברוב המקרים, איך מישהו יוכיח טענת רשלנות נגד הבנק, ואיזה נזק זה גרם

לו, ועד שהוא יזכה בפיצויים זה סיפור שלם, ואז לא היינו כל כך מודאגים. היינו

מודאגים מהנזקים הגדולים, שאהד תמיד, שנגרם לו נזק גדול מאוד, על זה רוצים

שיפוי.
היו"ר יצחק לו י
"חויב הבנק לפצות" - על ידי מי?
ו' לוכטהויז
בית המשפט.
היו"ר יצחק לוי
אם הבנק מגיע לבד למסקנה שהוא צריך לפצות, והוא חוסך לו את עניין בית

המשפט, לא צריך לשפות?
מ' שחל
אסור לו להתפשר, אלא בהסכמה היועץ המשפטי.
היו"ר יצחק לוי
אתה הבנק ואני הלקוח. אני תובע ממך 30,000 שקל. אם הולכים לבית משפט

ובזבז נו כסף, בסוף אני מקבל שיפוי שמונים אחוזים. אם אתה בתור הבנק אומר: אתה

צודק, טעינו, קח 30,000 שקל, או בוא נגיע לפשרה על 15,000, אז האוצר לא ישפה

אותך? אני שואל את האוצר ומשרד המשפטים, למה הבנק יקבל שיפוי רק אם הוא עובר

דרך בית המשפט?
מי שחל
אתה צודק. פה אני נכנס לפרקטיקה המעשית. לא יהיה גורם בממשלה שיקבל על

עצמו פשרה - אני אומר את זה כמי שהתנסה בעניין הזה. נניח שהיה בא אלי מקרה כזה
והיו אומרים לי
כתב פלוני מכתב לבנק, ואמר לו - נפגעתי בשמי הטוב. יש פה בעיה

של רשלנות שאני לא יודע אם זה של הבנק או הלה האחריות על הממשלה. ואני רוצה

להיות במקומו של היועץ המשפטי. זה לא יגיע אליו, זה יבוא לפרקליטות. אף אדם לא

יקבל על עצמו אחריות לתשלום פיצוי, שיהיה די גבוה גם בפשרה, לפני שיוגש לפחות

כתב תביעה. מה מעדיפים שרים או משרדים ממשלתיים? נניח שיש מחלקות כספית, ואתה

חושב שהצדק עם התובע, ההנחיה בדרך כלל היא שעדיף ללכת לבית המשפט. בית המשפט

יפסוק אם זה מיליון או חצי מיליון, ואז יש לי פסק דין ואף אחד לא יבוא בטענה

שאולי היתה העדפה. לכן בפרקטיקה, יכול להיות שלא יתנהל משפט, אבל לפחות כתב
תביעה. הבנק אומר
בתום לב, את אותו לוי או כהן - והמקרים יהיו בשמות השכיחים,

כי שם קיימת הסכנה הגדולה - פרסמו בטעות, בהנחה שאין כוונת זדון. עורך הדין של

הבנק יגיד ליועץ המשפטי לממשלה, או מי שבא להתדיין אתו: אין לי הגנה טובה. אני

חושב שעדיפה פשרה. אני לא יודע מה ינהג היועץ המשפטי. יבוא מישהו מהפרקליטות

ויגיד שהוא יבדוק את התיק אם יש בו סיכויים של הגנה או אין; או שיגיד - סכום

הפשרה שדורש הנפגע גבוה.
היו"ר יצחק לוי
זה ברור.
מי שחל
מה שלא ברור לי, במקרה של השיפוי על הסכום שבו חויב הבנק, חויב על ידי

מי. אם בפסק דין, אני יכול להבין. אם בפשרה, כאן נכנסים דברים שכרוכים בהוצאות

נוספות, שלגביהן הסכום די גבוה. לא רק הפיצוי שיקבל הניזוק, אלא ההוצאות

הנלוות שיכולות להיות די גבוהות.
ו' לוכטהויז
למה שלא יקבל שיפוי?
מ' שחל
הוא צריך לקבל שיפוי. אם נדבר בפרקטיקה הקיימת. אם בית המשפט קבע שכר

טרחה של עורך דין והוצאות אחרות, אז יש פסק דין - אין בעיה, שמונים אחוז ממנו.

בהיעדר זה מתחיל הוויכוח.
ג' מרקס
למה אתה דואג לבנקים? הבנקים לא דרשו.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה לסכם את הסעיף. קודם כל, הסעיף הזה צריך לעבור ניסוח מחודש,

מכיוון- שהדבר לא ברור לגמרי. אני רוצה שנקבע כרגע את העקרונות של הסעיף ואתם

תנסחו את הסעיף שוב על פי העקרונות שקבענו.

לא נראה לי שה"לקוח לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום המוטעה" צריך להופיע.

אני מבקש שהדבר הזה לא יופיע.

אולי אפשר לכתוב מבחן של רשלנות של הבנק. רשלנות של הבנק יכולה להיות

בעשרה דברים.
מ' שחל
לדעתי, שהוא לא היה מוגבל בעת הפרסום.
היו"ר יצחק לוי
זה לא צריך להופיע בכלל.
ר י מלחי
המבחן היחיד שזה בתום לב,
ש' עיר-שי
להוכיח תום לב? לי היה עוגן מסוים עם המקרה הנוסף של תום לב פלוס התנאי

השני, היה לי איזשהו עוגן, יכול להיות שהיתה פה טעות. אבל אני לא חושב שרק

תום. אף אחד לא התייחס פה לבעיה של המדינה.
היו"ר יצחק לוי
אתה מדבר על שתי טעויות מתוך מתוך עשרת אלפים.
ג' מרקס
לא לפרש את זה לא נכון: טעות בזיהוי - 2 מתוך 10,000; טעות בעובדה, שלא

היה צריך להגביל את האיש, זה סיפור אחר.
שי עיר-שי
בוועדת השרים הנקודה הזאת התחדדה. יכול להיות שלא שמנו לב לניסוח, אבל

העיקרון הוא שלא צריך ליצור חשיפה של אחריות המדינה על מי שאינם עובדיה ואין

לח שליטה עליהם. יכול להיות שהחשיפה פה לא כל כך גבוהה, למעט מקרים של

מוניטין, שיכול להיות מקרה בודד עם סכום גדול. אבל גם אם החשיפה לא גדולה, יש

פה עניין של עיקרון, וצריך לעשות עלות-תועלת ולמצוא את האיזון.
הי ו"ר יצחק לוי
אז תוסיף: "שנעשה בתום לב ולא ברשלנות", או תוסיף את מבחן הרשלנות.
שי עיר-שי
אבל צריך שזו תהיה החלטת הוועדה.
היו"ר יצחק לוי
אבל לא המקרה הספציפי שלקוח לא הוגבל במשך שנה קודם לפרסום המוטעה.

י' ביילין.

הופכים את הבנקים לזרוע של המדינה. הם לא ביקשו.
ש' עיר-שי
מצד שני זה נותן להם שיפוי של שמונים אחוזים.
היו"ר יצחק לוי
את העניין של לקוח לא הוגבל במשך שנה יש למחוק בכל מקרה. זו החלטת ועדה.

אתה יכול להוסיף, אם אתה רוצה, שזה נעשה בתום לב ובנוסף מבחן של רשלנות.
ו' לוכטהויז
אף פעם לא ישפו. אנחנו מדברים תמיד על רשלנות.
היו"ר יצחק לוי
רשלנות חמורה.
ו' לונטהויז
מבחינת הקושי של האוצר להוכיח תום לב, תהיה לו גם בעיה להוכיח רשלנות

חמורה.
היו"ר יצחק לו י
אני רוצה להציע הצעה אחרת. אפשר להוריד את סעיף השיפוי ולהסתפק בתום לב.

כלומר, בנק צריך לדעת שאם הוא לא נזהר השיפוי לא יהיה שמונים אחוזים, אלא

שבעים אחוזים, שישים אחוזים. כלומר, הבנק לוקח סיכון יותר גדול. ולכן אתה אומר

לבנק: דע לך, בכל מקרה אתה מקבל רק שישים אחוזים, אז תיזהר כפל כפליים. אולי

המסר של שמונים אחוזים לא מספיק.
ש' עיר-שי
אני חושב שאפשר למצוא דרך להגדיר את הרשלנות החמורה יותר, מפני שזה לא

טעויות בשיקול דעת, אלא טעויות עובדתיות. מדובר על יצחק לוי, שגם טעו בשם שלו,

בכתובת, בתעודת הזהות - טעו בכל הפרטים האלה.
היו"ר יצחק לוי
מספיק שטען באחד מהם.
ט' שפניץ
לא זאת הבעיה, הבעיה היא שהוא הפך למוגבל חמור ברשלנות של אחד הבנקים. זו

לא טעות בזיהוי. מה קרה? לבנק ישראל הגיע משני כיוונים. אילו היה מגיע אחד הוא

לא היה עושה כלום. פתאום בנק אחר דיווח לו שיש פה עוד לקוח מוגבל. הבנק במקרה

ספר עשרה, והיו צריכים להיות רק שבעה. האיש הפך ללקוח מוגבל. זה מה שקורה.
ש' עיר - שי
יש לי עוד הערה. יש פה שלב לפני הפרסום על מוגבל חמור שישים יום עם

התראה. ותארו לכם שאדם כזה קיבל הביתה התראה מבנק ישראל - - -
היו"ר יצחק לוי
אני יצחק לוי מנתיבות, וקיבל יצחק לוי משדרות. ובסוף אני רואה ברשימה את

השם שלי.
מי שחל
השיפוי הוא על הפרסום ולא על ההגבלה. לבנק בעניין הזה אין בעיה אם הוא

הגביל הגבלה המורה מכוח הזה. אם הוא עשה את זה, יש עילה לתביעה, ואדם שלא היה

צריך להיות מוגבל נפגע, לנפגע יש עילת תביעה מכוח אחר, לא מכוח מה שיש כאן. פה

דנים בשיפוי הבנק על מקרה הפרסום. כאן אני לא כל כך מודאג. מדוע? לדעתי ההנחה

שתהיה היא שברוב המקרים זה יהיה רק אחרי דיון בבית משפט, או לפחות בהגשת

תביעה. בית המשפט יקבע את מידת הרשלנות של הבנק בפסיקה, הוא יאמר מה קרה.

כשהוא פוסק לטובת הנפגע הוא יאמר את זה. ואז מה יכול להיות? היועץ המשפטי
לממשלה יאמר לבנק שתובע שיפוי
לא מגיע לך. פסק הדין אומר שהייתם כל כך

רשלנים, שלא מגיע לך. אז הבנק יתבע את המדינה. זו לא הטרגדיה הכי גדולה בעולם.

לכן, לדעתי, המליכו "שנעשה בתום לב" מספקות, בלי להיכנס להגדרה מה זו רשלנות

חמורה ומה זו רשלנות רגילה. אם הבנק פרסם בתום לב הוא אומר: אני עשיתי למענכם,

אתם דרשתם ממני, כתוצאה מזה שיש שמות דומים, עשיתי מה שאפשר לעשות, נפלה טעות

ופרסמתי. במקרה כזה לדעתי גם הבנק ילחץ על אפשרות של פשרה. ובפשרה יש פיקוח של

המדינה; היועץ המשפטי יבוא ויגיד. אם יש מחלוקת בין היועץ המשפטי ועורכי הדין

של הבנק והולכים להתמודד בבית המשפט, ובית המשפט פסק לטובת הנפגע, הוא יקבע את

מידת הרשלנות ולפי זה יתדיינו.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו צריכים להתקדם. כרגע אנחנו מבקשים מהיועצת המשפטית של הוועדה לנסח

את הסעיף בלי "הלקוח לא הוגבל במשך שנה" עם מבחן של תום הלב בלבד. הסעיף מדבר

על שמונים אחוזים. יש הצעה של חבר-הכנסת וירשובסקי לקבוע את התקרה לשישים

אחוזים, יש המצטרפים להצעה.

יש כאן החלטות ועדה, אם יבוא האוצר לאחר שיקול דעת עם משרד המשפטים ויבקש

מהוועדה להתייחס שוב לסעיף הזה, וזה יהיה דבר שחורג מאוד ממה שדיברנו כאן,

הוועדה תתייחס שוב, לפני שנביא את הנוסח. כרגע אנחנו רושים הסתייגות של

חבר-הכנסת וירשובסקי לשישים אחוזים.

בסעיף (ג) אנחנו מאשרים את התיקון.
שי עיר-שי
הערה לסעיף קטן (ג). אנחנו מקבלים את הבקשה של הבנקים שהם לא יהיו חייבים

לפנות כל פעם. אם הם לא פנו ועשו פשרה הם מוותרים בעצם העניין על השיפוי. אני

מבקש להוסיף פה את העניין של התביעה. לא רק פשרה. אם אתה מנהל את התביעה ואני

יודע שאני חשוף לזה אני חייב לדעת. כלומר, גם במקרה שהבנק בוחר לא להתפשר, אלא

ללכת לתביעה, ולהתדיין ולקבל פסק דין בלי שהיועץ המשפטי יודע על זה - אי אפשר

לדבר על שיפוי אוטומטי, לפחות תודיע לו. לא רק בפשרה.
היו"ר יצחק לוי
פשרה זה בהסכמה.



אני רוצה להציע נוסח: "על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא יהיה זכאי בנק

לשיפוי עם לא קיבל מראש הסכמת היועץ המשפטי לממשלה לניהול הליך משפטי או

בוררות בעצמו, או אם לא קיבל הסכטתו לפשרה או כל הסדר אחר".

היו"ר יצחק לוי;

אי אפשר.
מ' שהל
הוא צריך להגיש כתב הגנה תוך פרק זמן, אז אתה עומד לו עם אקדח מול הרקה?
היו"ר יצחק לוי
אי אפשר. היועץ המשפטי לא יעמוד בהמלצות שהוא יתן.

סעיף קטן (ג) מדבר על פשרה, בוררות או הסדר אחר. בסעיף קטן (ב) אתה יכול

להוסיף "ובלבד שהבנק הודיע על ההליכים".
מ' שהל
מסר הודע בכתב, החובה על הבנק במקרה כזה להעביר את התביעה ככתבה וכלשונה.

הוא יעביר את כתב התביעה או את המכתב.
היו"ר יצחק לוי
אתה מדבר על סעיף קטן (ג). על זה הסכמנו. אני מדבר על (ב). כאן יש טעם

בכך שלפחות היועץ המשפטי או הממשלה יידעו שיש תביעה כזאת. לכן אני אומר - רק

הודעה. אז אנא לנסח בסעיף הזה, שחלה על הבנק חובת הודעה. אם הוא לא הודיע הוא

לא זכאי לשיפוי.
מ' וירשובסקי
הודעה תוך 30 יום.
מי אגמון
לא משנה תוך כמה זמן. אם הוא לא הודיע הוא לא יקבל כסף.
מ' וירשובסקי
אני רוצה שהוא יודיע תוך 30 יום או 60 יום.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו מסכימים איתך. אני רוצה לומר למשרד המשפטים, בנק יכול להתנהג

בשלומיאליות, ולא להגיש כתב הגנה, ועוד, ובסוף הוא יהויב בגלל השלומיאליות.

לכן אני חושב שיש טעם בכך שהממשלה גם תדע שיש דבר כזה.
מי וירשובסקי
אני רוצה שיעשו את זה תוך 40, 50 יום - לא איכפת לי, אבל שזה יהיה

בהתחלה, לא כשיהיו כבר באמצע המשפט.
מ' שחל
מדובר שבעה בנקים. אם תהיה חובת ההודעה, נציגי הבנקים יישבו עם היועץ

המשפטי לממשלה,.ויקבעו פרוצדורה לגבי התוכן - איך תהיה ההודעה, ויסכמו ביניהם

נוהל עבודה. אבל אם מישהו ידרוש לוח זמנים, במו שמציע חבר-הכנסת וישובסקי,

חייבים להיכנס לפרטים - הודעה של מה? - מכתב מעורך דין על התראה? כתב התביעה?
מ' וירשובסקי
לא. 30 מיום מיום הגשת התביעה.
מ' שחל
ואם אתה רוצה לעודד שהעניין ייגמר לפני זה?
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה לחשוב פעם נוספת. האם ההודעה הזאת נותנת ליועץ המשפטי אפשרות
להתערבות או לא? אני אומר
בהסכמה, בפשרה או בבוררות - תודיע לי, ואתה צריך

הסכמת היועץ המשפטי. עכשיו לגבי תביעה. הבנק אומר: אני נתבע וצריך להגיש כתב

הגנה. לשם מה להודיע? - כדי לקבל את עזרת היועץ המשפטי בתביעה? שיגיד מה כתב
ההגנה? שיתן ייעוץ? שיגיד
אל תגן?

אחרי שנדע מה מטרת ההודעה, נדון אם יש טעם בהודעה. אם זה רק נדי שיהיה לו

ארון מלא ניירות ושהוא יידע שצריך להכניס בתקציב הנוסף של המדינה עוד מיליארד

שקל גדי לפצות את כל המשופים, אני לא בטוח שהוא כל כך זקוק לזה. יש לו ברזרבה

כסף והוא יוכל להסתדר עם זה.
שי עיר-שי
אני רוצה לדעת לא על עצם הגשת התביעה. אני רוצה לדעת את רמת החשיפה שלי.
היו"ר יצחק לוי
תעשה את זה בסטטיסטיקה. תבדוק כל שנה כמה תביעות יש.
שי עיר-שי
אני לא יודע פרטים על הלקוח, שהבנק יגיד לי שהוגשה תביעה - - -
טי שפניץ
למי הוא יגיד? הפרקליטות תשב בוויכוחים בין בנק ללקוח?
היו"ר יצחק לוי
כשאני חושב עוד פעם, אני רואה שלא צריך את ההודעה.
מ' שחל
היא חייבת להיות.
היו"ר יצחק לוי
בשביל מה?
מ' אגמון
לא יהיו לך כלים, ואז מה שיקרה היועץ המשפטי יהיה הרבה יותר חשוף,

המדינה תהיה יותר חשופה.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה שנמקד את העניין בשאלה - בשביל מה ההודעה? לפי זה נדע אם צריך

א1 לא.
ו' לוכטהויז
נראה לי שהדיון תיאורטי. בדרך כלל בנק ישראל ייתבע ראשון, משום שהוא זה

שפרסם בפועל. אנחנו מיוצגים על ידי הפרקליטות. בנק ישראל יכין את ההגנה שלו

כמו שצריך.
מ' שחל
אני- מציע שייאמר בעניין הזה, סעיף שבו יהיו תקנות עם פרטים על פעולת

המערבת הזאת בתוכה פנימה. ותיקבע פרוצדורה.
היו"ר יצחק לוי
מה אתה מציע בחוק?
מ' שחל
תהיה חובת הודעה.
ר' מלחי
היא ישנה היום ב-(ג).
מ' שחל
אם היא ישנה ב-(ג) אני מסכים. אבל היא לא מכסה את הכל. צריך לנסח אותה

יותר. חובת ההודעה קיימת מסיבה אחת - המדינה עלולה לשלם כסף בנושא שהוא לא

בניהולה או באחריותה הישירה. והיא אומרת: אני אוטומטית אשפה בשמונים אחוזים

בהתקיים עובדות אלה ואלה. לכן חייבים להודיע לה: יש 20 תביעות על דבר כזה

וכזה. זכותו של היועץ המשפטי לממשלה להצטרף לדיון בבית המשפט מכוח זכויותיו
הוא, ולומר
אני בעניין הזה רוצה לדעת שהבנק באמת נלחם את המלחמה במלוא כוחו

ולא עושה ויתורים כי הוא רוצה להיות ביחסים טובים עם הלקוח, ושמונים אחוזים

הוא מקבל שיפויים.
שי עיר-שי
זה יותר טוב מפשרה.
היו"ר יצחק לוי
למה ההודעה לא מכוסה על ידי הרישא של (ג)?
שי עיר-שי
ההודעה שם מגבילה את הבנקים. יש בנק שלא רוצה את הממשלה מאחוריו, הוא

רוצה לגמור את העסק מהר.
היו"ר יצחק לוי
אם הוא לא מודיע הוא לא יקבל כלום מהממשלה.
מי שחל
ני כתוב "נתבע בנק בשל פרסום מוטעה יודיע על כך ליועץ המשפטי לממשלה ולא

יהיה רשאי להסכים לפשרה".
ר' מלחי
אלה שני דברים. הפשרה זה דבר אחר.
מי שחל
נתבע הבנק בשל פרסום מוטעה - יודיע. השאלה היא האם "נתבע" בשלב של מכתב

או של כתב תביעה.
היו"ר יצחק לו י
קודם כל, יש פה עיקרון ההודעה. אז אנחנו מתווכחים על דבר שכבר כתוב.
ר' מלחי
חובת ההודעה ישנה מה שחסר הוא הקשר בין (ב) וחובת ההודעה. לא נאמר שאם

לא ניתנה הודעה, גל סעיף (ב) לא פועל, ואולי לא נאמר גם משהו לגבי העיתוי של

ההודעה. אבל חובת ההודעה ישנה ב-(ג), ויכול להיות שצריך להעביר אותה.
היו"ר יצחק לוי
גברת שפניץ, אני חושב שאנחנו צריכים לנסח את הסעיף בסדר אחר. ככה:

14א.(א) "היה הפרסום ... שבו נעשה הפרסום". (ב) "נתבע בנק בשל פרסום מוטעה

יודיע על כך לממשלה". (ג) יהיה (ב) של היום לפי ההחלטות שקיבלנו. ו-(ד} יהיה

מה שיש ב-(ג} לגבי פשרה, בוררות וכוי. בזה סיימנו את הדיון בסעיף הזה, אם יש

לכם דברים דרמטיים בעניין, תבואו לוועדה.

15. "בסעיף 16 לחוק, במקום סעיך קטן (א) יבוא: '(א) המושך שיק בתקופה

שהוא לקוח מוגבל, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס כאמרו בסעיף 61 לחוק העונשין,

התשל"ז-1977, או פי ארבעה מסוכם השיק, הכל לפי הגדול שבהם. (א!) המושך שיק

בתקופה שהוא לקוח מוגבל חמור, דינו - מאסר חמש שנים או קנס כאמור בסעיף 61

לחוק חענושין, התשל"ז-1977, או פי ארבעה מסכום השיק, הכל לפי הגדול שבהם'."
מ' אגמון
יש טעות, בסעיף (א) צריך להיות "המושך שיק מחשבון מוגבל בתקופח שהוא לקוח

מוגבלי", כי כשיש לקוח מוגבל יכולים להיות לו חשבונות לא מוגבלים, שמהם מותר לו

למשוך שיקים.

היום יש עבירה בחוק העונשין על כל מי שמוציא שיק ללא כיסוי ביודעו שהוא

ללא כיסוי.
י' ביילין
מה העונש?
מ' אגמון
שנה.

המשטרה כמעט לא מעמידה לדין על העבירה הזאת בגלל סדרי עדיפויות שלה, אלא

כתוספת לעבירות אחרות. בחוק הקיים היתה עבירה, מה שהיום ב-(א1) "המושך שיק

בתקופה שהוא לקוח מוגבל חמור". אבל לא היה עליה עונש מאסר. מוצע כאן להשוות את

זה לגניבה או למרמה, כי זה אותו הדבר. ברגע שאתה מושך שיק מחשבון מוגבל, אתה

י ודע שהוא יחזור.
היו"ר יצחק לוי
מה זה פי ארבעה מסכום השיק? הכוונה מסכום השיקים?
מ' אגמון
על כל שיק. יש לו חשבון מוגבל, ואחרי שהוא מוגבל הוא משך שיק וסכום השיק

הוא x.
ר' מלחי
זה השיק ח-11.
היו"ר יצחק לוי
איך נתנו לו למשוך אם החשבון מוגבל?
מי אגמון
נשארו לו שיקים בבית. זה כמו מרמה בנסיבות מחמירות.
מ' שחל
אני מציע ב-(א) שנה, וב-(א1} שנתיים.
מי וירשובסקי
עד עכשיו לא היה עונש מאסר?
מ' אגמון
היה עונש של שנה בחוק העונשין, על כל שיק - שנה.
מ' שחל
הצעתי היא שנה ושנתיים. אנמק מדוע. אני לא חושב ששלוש שנים הן תקופה

סבירה על העבירה שמדובר עליה. לפעמים אנחנו לוקחים את המקרה הקיצוני. מה שיקרה

בדרך כלל, כשאנחנו קובעים עונשים שהם לא הגיוניים. בית המשפט מוצא לו דרך

להביע מחאה בדרכים אחרות.
היו"ר יצחק לוי
היום על שיק רגיל זה שנה, הגיוני שעל שיק של לקוח מוגבל גם יהיה שנה?
מי שחל
כן. נהיה מציאותיים - כמה אנשים ישבו שנה בגלל השיקים האלה? אף אחד לא.

הנימוק המרכזי שלי הוא - אנחנו קובעים עונש ספציפי בחוק ספציפי, שבו אנחנו
אומרים לשופט
יש לך תיעול, אנחנו מנוונים אותך לרמה שאנחנו מדברים עליה. יש

חזקה שאם יוגשו תביעות בית המשפט יקבע עונשים מן הסוג הזה. לדעתי, העונש די

חמור באשר מדובר על שנה מאסר, וכשמדובר על מוגבל חמור - שנתיים מאסר. פה הייתי

מוכן להתפשר על שלוש שנים, אבל לא מעבר לזה.
מ' וירשובסקי
אני לא רוצה להטיל שום עונש מאסר. אם רוצים אפשר להכפיל את הקנס לא פי

ארבעה אלא פי שישה מסכום השיק, כמה שרוצים. מה אנחנו עושים בתהליך של מאסר? יש

לנו צפיפות נוראה בבתי הסוהר, יש לנו יחס של בתי של סוחר של מדינות לא מהעולם

השלישי, אלא מהעולם הרביעי. ומה שיקרה שיזכו את האנשים או לא יתנו עונש מאסר.

הרבה יותר טוב להגדיל את כפל הקנס, וזה מוצדק בעיני, אבל לא להחמיר במאסר.
ט' שפניץ
הרעיון היה שעל גניבה פשוטה וקטנה זה היום העונש שיש בחוק. ולאדם יש הרבה

מאוד הגנות כדי לומר מדוע הוא גנב. פה מישהו ביודעין עושה עבירה של גניבה,

משום שהוא יודע שהשיק הזה יחזור - האוחז לא יקבל את הכסף - במודע, ולדעתי אין

לו שום הגנה. בוודאי כשהוא מוגבל חמור, והוא מפזר שיקים שהוא יודע שאין לחם

כיסוי. זו רמת הענישה המקבילה לגניבה ולמרמה.

אם הוועדה לא תקבל את עונשי המאסר, אני חושבת שלפחות היא יכולה לקבל את

ההקבלה בקנס לרמת העונשין הזאת. זאת אומרת, לומר שהקנס יהיה כמו שלוש שנות

מאסר, כמו המש מאסר.
מ' וירשובסקי
את זה אני מוכן לקבל בלי היסוס.
הי ו "ר יצחק לוי
אי אפשר לא לקבוע בכלל עונש מאסר כאשר בגניבות יותר קונבנציונליות יש

עונשי מאסר, אבל צריך פרופורציה מסוימת, אי אפשר להגזים. אני מציע שנוריד את

רמת הענישה, ונקבע בסעיף (א) שנתיים וקנס פי ארבעה מסכום השיק; וב-(א1) שלוש

שנים, והייתי מוסיף קנס פי חמישה מסוכם השיק.
ט' שפניץ
פי ארבעה, זה הולך היום לפי חוק העונשין, ולא צריך לשבש הכל.
היו"ר יצחק לוי
שיהיה קנס צמוד.
ר' מלחי
בראשון לשלוש ובשני לחמש.

מ' שחל;

אם לא יהיה לו לשלם את הקנס, הוא ייכנס לבית סוחר. אני בעד שנשאיר שנה

ושנתי ים.
מי וירשובסקי
מקבל.
היו"ר יצחק לוי
אני פה בדעת מיעוט.
ט' שפניץ
אז מה עם הקנסות?
היו"ר יצחק לוי
הקנסות שלוש וחמש?
מי שחל
כן.
היו"ר יצחק לוי
קיבלנו החלטה. אני בדעת מיעוט, אבל אני לא אגיש הסתייגות. ההלטנ1 שנה

ושנתיים, והקנסות מקביל לשלוש וחמש.
ט' שפניץ
אנחנו שומרים זכות להסתייגות.
היו"ר יצחק לוי
16. "בסעיף 17 לחוק, אחרי המלים 'בנק ישראלי יבוא 'רשות הדואר'."
מ' אגמון
בנק הדואר עד כה לא היה בתחולת החוק, עכשיו הכנסנו אותו לתחולת החוק.
מי שחל
יש חשבון שיקים לבנק הדואר?
מ' אגמון
יש משהו מקביל.
היו"ר יצחק לוי
17. "בסעיף 19 לחוק - (1) בסעיף קטן (ג), במקום 'כמי שהוגבל בנסיבות

מחמירות כאמור בדעיף 3י יבוא 'כלקוח מוגבל חמור'." אני מבין שזה עניין של

הגדרה.

"(2) סעיף קטן (ד) - יימחק." מה זה (ד}?
מי אגמון
"בית משפט יודיע לבנק ישראל על כל עונש שהטיל לפי סעיף זה". עשינו סעיף

נפרד, ו זה מופיע ב-19א.
היו"ר יצחק לוי
13. "אחדי סעיף 19 לחוק יבוא:19א. בית המשפט יימציא לבנק ישראל חודעה -

(1) על כל עונש שהטיל לפי סעיף 19 או סעיף 436 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; (2)

על החלטות ושניתנו בערערוים לפי סעיף 10." אני מבין שזה בא להשלים את סעיף 13.

19. "בסעיף 20 לחוק - (1) המלה 'שסורב' בסעיף קטן (א)(1) - תימחק."
מי אגמון
בסעיף 20 לחוק, מה שהמפקח רשאי לקבוע בכללים. סעיף (א}(1) אומר "לעניין

סעיף 7, דרכי סימון שיק שסורב". בגלל שהוספנו גם דרך סימון לשיק שהוחזר, שאין

כסף בחשבון, נא לפנות למושך, זה כבר לא שיק שסורב ולכן הורדנו את המלה הזאת.

פשוט התאמה לסעיף קודם.
היו"ר יצחק לוי
בסדר.

"(2} פסקאות (2) ו-(3} יסומנו (3) ו-(4) בהתאמה, ואחרי פסקה (1) יבוא:

'(2) פרטים אישיים של בעל החשבון לפי סעיפים 11א ו-11בי." זה ברור.

20. "אחרי סעיף 20 לחוק יבוא: "בנק הדואר 20א. (א) הוראות חוק זה יחולו

על בנק הדואר כשמעותו בחוק בנק הדואר. התשי"א-1951" - אבל כבר הוספנו את בנק

הדואר.
מ' אגמון
קודם הוספנו הוראה שהיום יש הוראה בחוק לגבי העובדים של בנק הדואר.
היו"ר יצחק לוי
"(ב) לצורך ביצוע חוק זה יהיו נתונות למפקח הסמכויות הנתונות לו בסעיף

5(א) לפקודת הבנקאות, 1941, גם לגבי בנק הדואר". אנחנו מחילים את המפקח על

הבנקים גם על בנק הדואר?
מי אגמון
לעניין הזה.
היו"ר יצחק לוי
היום בנק הדואר לא כפוף למפקח על הבנקים?
מי אגמון
לא.
ט' שפניץ
הסתבר שעקפו את החוק באמצעות בנק הדואר.
היו"ר יצחק לוי
"(ג) הפעיל המפקח סמכויותיו לפי חוק זה לגבי בנק הדואר יודיע על כך למנהל

בנק הדואר".

21. "בסעיף 21, במקום סעיף קטן (4) יבוא: יאת התנאים למשלוח התראות למושך

שיקים שסורבו, מספרן, פרטיהן והמועדים והדרכים לשליחתן'."
מ' אגמון
אלה תקנות ששר המשפטים יכול להתקין. לגבי התראות הרחבנו. עד היום היה

"פרטי התראות למושך שיקים שסורבו והמועדים והדרכים לשליחתן". הרחבנו את זה

- מספרן, פרטיהן - כי היה ספק אם השר יכול לקבוע אחרי כמה שיקים וכ1'. רצינו

להבהיר את זה.
היו"ר יצחק לוי
22 - "תיקון חוק הבנקאות (שירות ללקוח}. בסעיף 2{א)(2} לחוק הבנקאות

(שירות ללקוח), התשמ"א-1981, המלים 'שניתן לשלם ממנו לפי דרישה בשיק' -

יימחקו."
מי אגמון
זה סעיף קצת יותר מהותי. עד היום בחוק הבנקאות (שירות ללקוח) הסעיף נוסח

כך שבנק חייב לפתוח חשבון שיקים אלא אם יש לו סיבה סבירה שלא לעשות את זה.

אנחנו רוצים לעשות את זה להיפך; זאת אומרת, שבנק לא חייב לפתוח חשבון שיקים -

חשבון אחר כן- ולא יטילו עליו את הנטל על סיבה סבירה. רוצו שהבנקים יפקחו

יותר טוב על מי שנותנים לו שיקים.
היו"ר יצחק לוי
הגישה פה שלילית. אני רוצה לפתוח חשבון שיקים, אז הבנק יגיד קודם כל

"לא" ואחר כך שאוכיח לו שהוא יכול לפתוח חשבון שיקים.
מ' אגמון
שהוא יכול לסרב. חוק הבנקאות (שירות ללקוח) קובע שירותים מינימליים שבנק

לא יכול לסרב לך, אלא אם כן יש לו סיבה סבירה. כי אומרים: כל אדם זכאי שיהיה

לו חשבון, אחרת איך הוא יקבל משכורת וכו'. עד היום, חשבון שבנק היה צריך

לפתוחע זה חשבון שניתן לשלם ממנו לפי דרישה בשיק. על זה אנחנו מוציאים חוק;
אנחנו אומרים
לאדם אין זכות אוטומטית להיכנס לבנק ולקבל שיקים. יש לו זכות

אוטומוטית לפתוח חשבון, אבל לא שיקים. כי הטענה נגד הבנקים היתה: אתם נותנים

לכל אחד, בלי שיקול דעת. אז הם אומרים: בשביל להפעיל שיקול דעת תורידו מאיתנו

את החובה.
מ' שחל
אני מתנגד לסעיף הזה, גם בגלל המגמות שישנן, שעוד מעט ידרשו מכל אדם

להביא תעודה שהוא שפוי בדעתו, וקשה מאוד לקבל אותה, מקבל אותה רק מי שהיה בבית

חולים למשוגעים. אני מתנגד לגישה. לאדם יש זכות. זה דבר שחייבים לתת אותו.
הבנק אומר
אני לא יודע אם אני יכול להרים את נטל ההוכחה. יש לו סמכות היום.

סירוב סביר. אנחנו מטילים את על מונופולים, ובחוק ההגבלים העסקיים, מדוע בנק

לא יכול לעשות את זה? יבוא מישהו שפניו לא נראים לבנק. מכאן ואילך זה נותן

לו אפשרות רק על מראה פניו לא לתת שיקים. מדוע? אני מודאג מהמגמה. בכל מדינה

בעולם - - -
מ' אגמון
בכל מדינה בעולם צריך ערבות בשביל לפתוח חשבון שיקים.
מ' שחל
שהבנק יתנה שיביאו מכתבים. אתם נותנים לפקידות הבנק ניסוי, ואין צורך

בזה, לא חייבים בזה. אני מתנגד.
מ' וירשובסקי
אני מצטרף למה שאמר חבר-הכנסת שחל. אני לא יודע מה קורה בעולם. היה לנו

נוהג, שהוא קבוע בחוק היום. עכשיו, דרך אגב, תוך כדי תיקון של חוק אחד שמתכוון

לחוק אחר, שלא בא כתיקון, אלא תוך כדי הסעיפים, רוצים לשנות סדרי בראשית ובעצם

להפוך את נטל ההוכחה. קודם היית מקבל את זה כחובה מהבנק, אלא אם כן יש דברים

מסוימים; עכשיו תעמוד כעני בפתח והבנק יראה. בגלל המרכזיות של הבנקים - הרי

אדם לא יכול להתקיים בלי בנק - - -
מי אגמון
חשבון עדיין חייבים לפתוח לו. רק לא חשבון שיקים.
מ' וירשובסקי
אם הוא חייב ללכת בשביל כל כך חרבה דברים לבנקים, כמעט הכל הוא משלם דרך

הבנק, והמשכורת הולכת דרך הבנק, וכל המשכנתאות, אני חושב שזו צריכה להיות

חובה. לפחות, אם רוצים לעשות את המהפך, הייתי רוצה לשמוע כאן את כל נציגי

הצרכנים, ולראות איזה דבר זה יכול להביא למשק שלנו. זה מרחיק לכת בצורה רצינית

ביותר. לכן או שנמחוק את זה, או שנקיים דיון יסודי.
היו"ר יצחק לוי
מה פירוש - חשבון יכול, אבל שיקים לא? זאת אומרת שיהיה לו חשבון להכניס

את הכסף, ועל קנייה הוא יצטרך לרוץ לבנק להוציא מזומנים. הרי כשאדם פותה היום

חשבון, חשבון ושיקים הולכים יחד.
ט' שפניץ
אני רוצה להכניס את העניין לפרופורציה. יש פה שני אנשים שרוצים לקשור

עסקה ביניהם. אחד לוקח על עצמו סיכונים מסוימים. באו הסוחרים, ובאו הצרכנים,
ובאו הרבה מאוד אנשים ואמרו
אנחנו לא מבינים אתכם; וחבר-הכנסת לין אמר:

תגבילו את מספר החשבונות שלו, מה הוא פותח חשבונות בכל מקום, תגידו לו רק

שני ים בכל סניף. הטענה היתה בדיוק הפוכה. הבנקים רוצים לעשות עסקאות, הם

דוחפים לאנשים את השיקים, רק שיוציאו. אז אולי הבנק יקח על עצמו קצת אחריות,

ו יבדוק קודם את הלקוח.
מ' שחל
הוא יכול לסרב לפתוח חשבון.
ט' שפניץ
רק סירוב סביר. הנטל להוכיח שהסירוב סביר כמעט בלתי אפשרי. אם החוק כמעט

מחייב אותו, והנטל כל כך כבד, למה שהוא יסרב. לדעתי, אנחנו מכבידים על חבנקים.
אנחנו אומרים
עכשיו האחריות גם קצת עליך, הבנק; אתה נותן שיקים והאיש מפזר.

בדוק אם אתה יודע מה מצבו, איך הוא מתנהג, מה הפרטים, מי הערבים. גם הצרכנים

היו בעד זה.
היו"ר יצחק לוי
אני מציע שבמקום שיהיה סעיף נזה אנחנו צריכים להגיד לבנקים-. כשאשר אתם

פותחים חשבון, תכניסו עוד כמה פרטים בטופס פתיחת החשבון.--. אבל אנחנו לא צריכים

לקבוע את זה בחוק. אם אכן מדובר פה בעניין עסקי בין הבנק לבין הלקוח, אנחנו לא

צריכים להתערב בעניין הזה. יש לבנק בעיה - - -
ט' שפניץ
לבנק אין בעיה, הבעיה היא לאיש שיש לו שיק בלי כיסוי ביד.
מ' אגמון
הסוחרים נתנו דוגמה לאדם שאתה נותן לו אקדח, ועל בעל חנות האקדחים אתה

מטיל חובות שלא יתן לכל אזרח. הם אומרים: בעל חנות הנשק רוצה למכור את האקדח,

אבל אתה לא יכול למכור לכל אחד, אתה צריך לעמוד בדרישות שלי. פה אומרים: אתה

הבנק נותן לאיש נשק לרמות, אז את הנשק לרמות לא תיתן לכל אחד. קודם תחשוב. לא

מטילים רישיון, או משהו חמור, אבל תחשוב. היום הם נותנים לילדים בני 16 אפשרות

לפתוח חשבון בנק - - -
ו י לוכטהוי ז
זה מונע?
מי אגמון
זה לא מונע, אבל אפשר אז לטעון נגדם: למה אתם נותנים שיקים?
הי ו"ר יצחק לוי
נותנים לבני 16 לפתוח חשבון, ונותנים להם 3 פנקסים חינם, ועוד תיק

ו טרנזיסטור, וכרטיס לקולנוע.
מ' שחל
גם אם תעשי את זה זח לא יועיל. הבנק מעוניין.
מי אגמון
אבל כאן הוא לא יוכל לטעון שהוא חייב. ככה הוא טוען: אני חייב.
מ' שחל
נוסף לעדים שמבקש להזמין חבר-הכנסת וירשובסקי, מארגוני הצרכנים, אני מבקש

להזמין את "שווייק" - איזה אזרח מדינה פשוט, שנבחר אותו לפי איזו שיטה.
ר' מלחי
זה היה במידה מסוימת בלם נגד הלקוח המתוחכם, שמלכתחילה רואה את האפשרות

שהוא יחיה מוגבל ופותח 10, 20 חשבונות.
היו"ר יצחק לוי
יש החלטת הוועדה למחוק את הסעיף הזה. אנחנו נאפשר למשרד המשפטים להגיש

הסתייגות.

23. "תיקון הוק העונשין. אחרי סעיף 435 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, יבוא:

'הגבלה במשיכת שיקים. 436. בית המשפט בדונו בעבירה לפי סימן זה שכרוכים בה

שיקים, רשאי בנוסף לכל עונש אחר, להגביל את הנאשם במשיכת שיקים ולהשתמש בשאר

הסמכויות שבסעיף 19 שבסעיף 19 להוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981'."
מ' אגמון
היום הסמכות הזאת של בית משפט קיימת בחוק שיקים ללא כיסוי. מתיקים שהיו

התברר ששופטים לא מודעים לסמכויות שנתונות להם לפי חוק שיקים ללא כיסוי לגבי

העבירה בחוק העונשין.
היו"ר יצחק לוי
כלומר, זו הבהרה לשופטים, אין פה שינוי לחוק.

24. "תחילתו של חוק זה תשעים ימים מיום פרסומו ואולם - תחילתו של סעיף

11(א1} ו-{ב) לחוק תהא ביום פרסומו של חוק זה; - תחילתם של ההוראות לעניין

מיופה כוח ומורשה חתימה, וסעיפים 2א ו-10(א)(2) לחוק, תהא שנה מיום התחילה

כאמור."
מ' אגמון
החוק ייכנס 90 יום מיום פרסומו , כדי שיוכלו להתארגן. 11(א1) זה הרישום של

הפרטים של מיופה כוח ומורשה חתימה. אמרנו: שיתחילו לקחת פרטים מיום שיוצא

החוק, שלא יצטרכו לחזור ולקחת אחר כך- זה מיד. (ב) "מי שהיה בעל חשבון עד ליום

ומי שהיה מיופה כוח, ימסור לבנק ..."
ג' מרקס
זה מיותר.
מי אגמון
זה לא מיותר. צריך להכניס אותו לתוקף מיד.

2א ו-10(א)(2) זה עניין העיקול. לבנקים היו שתי בעיות מבחינת המחשוב -

הראשונה, שמיופה כוח ומורשה חתימה כרגע לא מוזנים במחשב שמוזנים בו בעלי

החשבון בכל הבנקים, וזה דורש תקופת התארגנות. הבעיה השנייה, שהמחשוב של

העיקולים ומחשוב של ספירת השיקים לפי חוק שיקים ללא כיסוי אין להם 'יקרוס", והם

ביקשו שנה לארגן את המחשוב.
היו"ר יצחק לוי
זה 2א. מה זה 10(א)(2}?
מ' אגמון
זה הערעור על העיקול, ואבל זה אותו הדבר.
היו"ר יצחק לוי
25. "סורבו עשרה שיקים או יותר במשך תקופה של שנים עשר חודשים, שתחילתה

ביום פרסומו של חוק זה, יחולו הוראות חוק זה גם אם חלק מהשיקים סורב בתקופה

שבין יום-פרסום החוק לבין יום תחילתו."
מי אגמון
פה יש בעיה שכיום החוק עומד על 3 חודשים, ועם התיקון הוא יעמוד על 12

חודשים, והרעיון הוא שימשיכו לספור את אלה שמתארכים לשנה.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו סיימנו. אני מבקש מהוועדה לאפשר לי לראות את הנוסח המתוקן ולהשוות

אותו, אם כל התיקונים הוכנסו. אבקש גם ממזכירת הוועדה להכניס לתיקים את הנוסח

המתוקן, כדי שחברי הכנסת יוכלו לעניין. אם יש הערות, נצטרך לעשות ישיבה נוספת.

אם אין הערות נאשר את החוק כמו שהוא. חברי הוועדה, ודאי אלה שהשתתפו בדיון,

י וכלו להוסיף הסתייגויות.
ט' שפניץ
אנחנו מבקשים איזושהי תקופה. היינו רוצים להביא את זה גם לבנקים, לראות

אם הם יכולים לחיות עם כל מה שקבענו.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:50}

קוד המקור של הנתונים