ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 11/11/1991

חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב רביעי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 305

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני. ד' בכסלו התשנ"ב (11 בנובמבר 1991). שעה 11:00

נכחו;

חברי הוועדה; יצחק לוי - מ"מ יו"ר הועדה

א' אבוחצירא

י. ביילין

מ' שחל

מוזמנים; מ' אגמון - משרד המשפטים

ט' שטיין - " "

סנ"צ ר' בן-יוסף - משטרת ישראל

, סנ"צ ר' גוטליב - " "

ו' לוסטיג - בנק ישראל

ג' מרקס - " "

ש' עיר-שי - משרד האוצר, הלשכה המשפטית

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר-היום; חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנייא-1991



חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991

היו"ר יצחק לוי;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה. בישיבה קודמת סיימנו סיבוב ראשון בדיון על

תיקון מס' 2 לחוק חשיקים ללא כיסוי ושמענו הערות להצעת החוק. היום נקרא בחוק סעיף

סעיף ונסכם. ביקשתי מהיועצת המשפטית של הועדה גב' מלחי לרכז את ההערות לסעיפים

השונים כדי שנוכל להתקדם בדיון ולהגיע להכרעות.

אני מבקש לקרוא סעיף 1 להצעת החוק.

מ' אגמון;

(קוראת סעיף 1}

מ' שחל;

אני תוהה אם לא כדאי לכלול בהגדרה את ההוראה בענין בנק הדואר במקום להוסיף

סעיף 20א לחוק. אנחנו אומרים בהגדרה שבנק הוא תאגיד בנקאי לפי חוק הבנקאות
(רישוי), ואפשר כאן להוסיף
בנק הדואר כמשמעותו בחוק בנק הדואר.

מ' אגמון;

הצענו סעיף נפרד לענין בנק הדואר, סעיף 20 להצעת החוק, בגלל שתי סיבות, האחת

- לבנק הדואר אין שיקים, ולכן היינו צריכים לכתוב דבר ארור בכל מקום שמדובר על

שקים. בסעיף 20 להצעה כתבנו: "...הוראת תשלום של בנק הדואר תיחשב כשיק". סיבה

שניה - ההצעה מעניקה למפקח על הבנקים סמכויות, שאין לו לענין בנק הדואר, סמכויות

בכל הנוגע לשיקים ללא כיסוי. לכן צריך היה לנסח סעיף נפםרד ולא יכולנו להסתפק

בהגדרה.
היו"ר יצחק לוי
בישיבה הקודמת נשמעה הערה לסעיף 2 בענין מיופה כוח, והיא קשורה בסעיף

ההגדרות. אנחנו כוללים מיופה כוח בהגדרה של בעל חשבון, ומורשה חתימה הוא מיופה

כוח בחשבון של תאגיד. לאורך כל הדיון בחוק שאלנו את עצמנו אם אמנם צריך להיות דין

אחד לבעל חשבון ולמיופה כוח. העירו כאן שהמעמד של מיופה כוה שונה מהמעמד של בעל

חשבון.

הדברים שאני אומר עכשיו נוגעים לסעיפים הבאים, אבל אני רוצה שנתייחס לבעיה

בשעה שאנחנו דנים בהגדרות. בסעיפים אחרים אנחנו מטילים הגבלות חמורות מאד על בעל

חשבון, גם הגבלות רגילות וגם הגבלות מחמירות, ויש מחשבה לקבוע אפילו עבירה

פלילית. אם יש מנהל חשבונות או סמנכ"ל של חברה שהוא מיופה כוח והוא חותם על

שיקים של חברה על פי הוראות שקיבל, בגלל זה נקפיא את חשבונו הפרטי? האם נכון הדבר

לכלול בהגדרה אחת בעל חשבון ומיופה כוח או שצריך להבדיל ביניהם?
מ' אגמון
מיופה כוח הוא אדם שיכול למשוך שיקים על חשבון פרטי של אדם אחר, לא על חשבון

של תאגיד. במידה רבה הקבלנו מיופה כוח, למעט בחשבון של תאגיד, לבעל חשבון. זאת

אומרת, שאם הוא מוגבל חמור, הוא גורם להגבלת כל החשבונות שבהם הוא מיופה כוח, אבל

השותפים האחרים באותו חשבון יכולים לפתוח חשבון חדש.

מורשה חתימה הוא מיופה כוח בחשבון של תאגיד, כך הגדרנו. לענין מורשה חתימה לא

עשינו את ההחמרה הזאת. מהכיוון ההפוך, לא רצינו שאדם שמוגבל בחשבונו הפרטי יגביל

את חשבון התאגיד. לא רצינו שאם אחד ממנהלי החשבונות בכור הוגבל בחשבונו הפרטי, זה

יגביל את כור. קבענו שמורשה חתימה שהוגבל בחשבונו הפרטי, לא יגביל את חשבון החברה

בה הוא מורשה חתימה. לעומת זאת עורך דין שיש לו יפוי כוח בחשבונות של אנשים



פרטים, אם הוגבל חשבונו הפרטי הוא יגביל את החשבונות בהם הוא מיופה כוח. אני

מזכירה שוב שהאנשים עבורם הוא מיופה כוח יכולים לצאת מהחשבון שנסגר ולפתוח חשבון

אחר.

ג' מרקס;

נוסח החוק הוא תוצאה של משא ומתן ביו בנמק ישראל וביו משרד המשפטים. הגישה

המקורית היתה להחמיר מאד עם מיופי כוח, כי יפוי כוח היה ארזת הדרכים לעקוף את

הוראות החוק. תוך כדי הדיונים העלינו את החשש שאם חשב של חברה כלשהי סרה בעניניו

הפרטיים, יסגרו כל חשבונות השיקים של אותה חברה. כך הוצע בנוסח המקורי. משרד

המשפטים נענה ולעניו תאגידים קיבל את העמדה שאיו לעשות כך.

בנק ישראל עדיין סבור שההחמרה בהצעת החוק היא מעבר למה שנחוץ. נכוו שיש אפשרות

לעקוף את החוק הזה, כמו שאפשר לעקוף כל חוק אחר. אבל לדעתנו עדיף לא להחמיר עם

מיופה כוח כמו עם בעל חשבון ולהשאיר את הפירצה הזאת מאשר לפגוע בבעלי חשבון משום

שמיופי כוח שלהם סרחו. לפי הוראות החוק, אם מיופה כוח בחשבון פרטי סרח - בעל

החשבון נפגע. אני מודה שחילוקי הדעות נשארו בעינם. משרד המשפטים הציע בסופו של

דבר להקל בחברות ולהחמיר עם בעלי חשבונות פרטיים. דעתנו היתה והינה שאפשר לחיות

עם הפגם הזה במערכת, שאולי מישהו יצליח להתחמק בעזרתו, ולא לפגוע בבעלי חשבון

משום שמיופי כוח שלהם עשו מה שעשו.

מ' שחל;

למרות שעלולה להיות פירצה, אני סבור שהרומרה עלולה לגרום בעיות פרקטיות. אנשים

ימנעו מלקבל על עצמם להיות מיופי כוח. הוזכרה הדוגמה של עורך דיו שהוא מיופה כוח

של לקוחות. יש שאלה אם יפוי הכוח הוא בלעדי או שרשאי גם הלקוח עצמו למשוך

מהחשבוו. אם גם הלקוח יכול למשוך החשבון, יכול להיות שמיופה הכוח יחתום על שיק

בלי לדעת שאיו לו כיסוי. הוא עושה מעשה תמים לגמרי, והתוצאה תהיה שייפגע. די

בפרסום שחתם על שיק שלא היה לו כיסוי כדי לגרום לו נזק שכמעט אינו ניתו לתיקו ו.

אם מיופה כוח פעל שלא כשורה, לעניו זה יש הוראות בשורה של חוקים.

כדי שלא תהיה אפשרות שבעל חשבון מוגבל במתכוון יערים ויתן יפוי כוח למישהו,

אפשר להגביל ולקבוע שאם נתו יפוי כוח לקרוב משפחה ייחשב זה כבעל החשבוו עצמו. אבל

אם יפוי כוח ניתן לצרכים לגיטימיים, נוצר מצב שמיופה הכוח לא ידע שבעל החשבון משך

כספים, הוא לא התעדכו וחתם על שיק מתוך הנחה שיש כיסוי, ואפילו על פי הוראה של

בעל החשבון, לא צריך לפגוע בו. אם אומרים לנו שאפשר לספוג את הבעיות האלה, זה לא

כל כך נורא, למה ההחמרה הזאת?
מ' אגמון
זה עניו של מדיניות. הועדה הציבורית שבדקה את העניו הזה מצאה שזאת לא איזו

פירצה קטנה, זאת יודרך הראשית לעקוף את החוק. מה יותר קל לבעל חשבון מוגבל מאשר

לתת יפוי כוה לחבר שלו.
מ' שחל
כמה מקרים כאלה היו?
מ' אגמון
הרבה מאד. לא עשינו מחקר ואיו לנו מספרים, אבל היו הרבה מאד מקרים כאלה.



היו"ר יצחק לוי;

אפשר לחת לזה תרופה בחוק. העליתי את הסוגיה הזאת בשעת הדיון בסעיף ההגדרות,

כדי שנתייחס אליה כשאנהנו דנים בכל סעיף. ההגדרות יכולות לר1שאר כמות שה;. יש

הגדרה של בעל חשבון, יש הגדרות של מיופה כוח ושל מורשה חתימה. אני מציע לאשר את

סעיף ההגדרות כמו שהוא, ונתייחס לנושא בכל סעיף שיש בו הגבלות וסנקציות על מיופה

כוח ועל מורשה חתימה.

אושר סעיף 1.

ג' מרקס;

אם תתקבל עמדתנו ותתבטל ההבחנה בין מיופה כוח ובין מורשה חתימה, צריך יהיה

למחוק אחת משתי ההגדרות.

היו"ר יצחק לוי

אם נגיע למסקנה שהחוק כולו לא נוגע למיופה כוח ולמורשה חתימה, צריך יהיה

למחוק את ההגדרות. אבל אפילו יהיה רק סעיף אחד שבו נרצה לקבוע הגבלה על מיופה

כוח, ההגדרה דרושה. כל זמן שלא סיכמנו וקיבלנו את החוק, אנחנו יכולים לחזור לאהוד

הסעיפים ולתקן אותו.

מ' אגמון;

(קוראת סעיף 2}

השינוי העיקרי בסעיף הוא ההרחבה של תקופת התנאי ל-12 חודשים - סעיף קטן (א),

ושההתראה לא תהיה תנאי לכניסת ההגבלה לתוקף.

היו"ר יצחק לוי;

אני רוצה להזכיר את ההערות שהיו לסעיף הזה. היתה הצעה להתייחס בסעיף הזה

לענין פתיחה של מספר חשבונות באותו בנק או בבנק איור. היתה הצעה להבחין כאן בין

בעל חשבון ובין מורשה או מיופה כוח. היתה שאלה בדבר חשיבותה של תקופת 15 הימים.

היתה הערה בענין הארכת התקופה לשנה. היתה שאלה מה מקומה של ההתראה, כי זה נוגע גם

לסעיף אחר בחוק.

י' ביילין;

באיזה שהוא מקום צריך לודא שהידיעה אמנם הגיעה לבעל החשבון ולא רק נשלחה

אליו.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע שנדון תחילה בסעיף קטן (1).

מ' שחל;

מה קורה אם אדם נותן 15 שיקים בשבוע אחד?

מ' אגמון;

למקרה זה, שאנחנו קוראים לו תאונת שיקים, נקבעה התקופה של 15 יום. אדם מצפה

שבתחילת החודש תיכנס המשכורת שלו לבנק, הוא הוציא במשך החודש 15 שיקים לתחילת

החודש הבא והמשכורת שלו עוכבה. מכיוון שבמקרה זה לא עברו 15 ימים בין הסירוב

הראשון לסירוב האחרון אלא כל הסירוב נפל במסגרת של יום אחד, יומיים, עד שבועיים,

אנחנו קוראים לזה תאונת שיקים והוא לא יהיה מוגבל.



מ' שחל;

יכול להיות שנתן 15 שיקים לאותו יום, אבל יכול להיות שלא את כולם הציגו

לפרעו ו.
מ' אגמון
יש לו שבועיים לסדר את עניניו, שלא יישארו 10 שיקים שאין להם כיסוי.

היו"ר יצחק לוי;

ואם לא סידר?

ר' מלחי;

אם נתן את השיקים תוך 15 יום, לפי נוסח הסעיף החנינה היא מוחלטת, הוא פטור

מהגבלה. לא נאמר שאס זו היתה תאונה, הוא צריך לתקן בתוך תקופה מסוימת.
היו"ר יצחק לוי
אני רוצה לחדד את יושאלה של גב' מלחי. אני בעל חשבון, אני מכיר את החוק, וביום

אחד או ב-15 יום אני מוציא 300 שיקים ללא כיסוי, ואי אפשר לעשות לי שום דבר. כאן

לא כתוב שאם לא אסדר את עיני ני בתוך 15 יום, יגבילו אותי ואת חשבוני. במשך השנה

אמשוך רק עוד שק אחד או שני שקים ללא כיסוי.
ג' מרקס
זהו תיקון לחוק. התקופה של 15 יום קבועה בחוק חקיים, זה לא דבר חדש. מה שקורה

בפועל הוא שאם יש מפולת ראשונה - לא תמיד זו תאונה - כל השיקים שניתנו ב-15 ימים

ראשונים נחשבים כתשעה, השיק העשירי יגרום להגבלה. זאת אומרת שמי שקרה לו מקרה חד

פעמי, הוא יישב על תנאי במשך תקופה די ממושכת והשיק הבא שיסורב יגרום להגבלתו.

אבל כל ר!שיקים שנפלו ב-15 הימים הראשונים נחשבים לכל היותר כתשעה.

היו"ר יצחק לוי;

בתוך 15 יום נתתי מאה שיקים ללא כיסוי, אם אני לא ממשיך למשתמש באותו חשבון,

אני מוצא לי פתרונות בנקאיים אוזרים, אין לי בעיה. אדם שבמשך ארבעה חודשים נתן

עשרה שיקים ללא כיסוי - הוא מוגבל, ואילו אדם שנתן מאה שיקים ללא כיסוי בתוך

שבועיים - הוא איננו מוגבל. לא קובעים בחוק תקופה שבה הוא צריך לתקן את הענין,

ואם לא יתקן - יהיה מוגבל.
ש' עיר-שי
צריך לזכור שהבדיקה היא לא מרגע משיכת ר!שיק אלא מרגע סירובו - וזה תלוי במקבל

השיק. אם אתה נותן בתוך 15 ימים 300 שיקים ללא כיסוי, סביר להניח שלפחות מחציתם

יבואו לפרעון לארור 15 ימים. אם אדם הוציא 300 שיקים ללא כיסוי, נתפוס אותו לארור

15 ימים. 9 מתוך 300 יספרו בתוך 15 יום, סביר להניח שאחד מתוך 300 יוצג ויסורב

לאחר תקופה זו ואותו נתפוס.

ג' מרקס;

זה פועל מצוין במסגרת כזאת כבר יותר מעשר שנים.



היו"ר יצחק לוי;

אם בנק ישראל ומשרד המשפטים מרוצים מהסידור הזה, אפשר לקבל אותו.
מ' שחל
אני עדיין חושב שצריך להבחין בין האיש התמים ובין המתכנן. מי שמתכנן לתת 300

שיקים ללא כיסוי פוזר את הבעיה, הוא יעשה את העבודה בתחילת יושנה ויוכל כל השנה

לנוח. אם יש לו שיתוף פעולה עם מי שיציג את השיקים, שיציג את כל השיקים מיד - הוא

לא ייתפס.

הדאגה היא למי שנכשל בתום לב. היתה שביתה במקום העבודה או מקרה ארור, אדם נתן

שיקים בתום לב וכשהוצגו - לא היה להם כיסוי. כשנתן את השיקים להתחלת החודש הבא,

הוא האמין שהחשבון שלו יהיה בזכות. השיקים לא הוצגו בתוך 15 ימים, מתקבל על הדעת

שהציגו אותם במשך תקופה ארוכה יותר. החוק הזה חל עליו.

ש' עיר-שי;

בראשון בחודש הוא רואה בבנק - - -

מ' שחל;

בחור צעיר שיש לו משכנתה, יש לו חשבון מכולת ותשלומים ארורים.
היו"ר יצחק לוי
אין לדבר סוף. בכל אחד מהסעיפים נוכל למצוא איד יפול האיש היזמים. ההסברים

לגבי התקופה של 15 יום לא הניחו את דעתי במאה אחוז, אבל אם הדבר מקובל גם על בנק

ישראל וגם משרד המשפטים והדבר כבר קיים בחוק, אני מציע שנאשר את ההסדר הזה.

בסעיף קטן (א) נאמר ש"חשבון יהיה מוגבל ובעליו יהיה מוגבל אם סורבו במשך שנים

עשר חודשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון". מה בדבר פתיחת חשבונות אחרים

באותו בנק או בבנקים אחרים?

מ' אגמון;

כאן מדובר בתנאים להגבלה. נושא תוצאות ההגבלה הוא בסעיף אחר.

ג' מרקס;

לנו יש הסתייגות לסעיף הזה, יש שתי נקודות בחוק הזה בהן בנק ישראל חלוק עם

משרד המשפטים, שתים בלבד. על אחת עמדתי כבר - ענין מיופה כוח. הנקודה שניה -

הקביעה של 12 חודשים בסעיף קטן (א). היום תקופת המנייה היא 90 יום. אם חוזרים

עשרה שיקים בתקופה שבין שבועיים ושלושה חודשים, יוגבל הלקוח. בועדה הציבורית, שגם

אני השתתפתי בה, התקבלה ברוב דעות ההצעה להאריך את התקופה ל-12 חודשים. עמדת בנק

ישראל היתה שהארכת התקופה מ-3 ל-12 חודשים היא דרסטית מדי. היא דומה להורדת

המהירות המותרת בכבישים מ-80 ל-70 קמ"ש, שעלולה להעלות בהרבה את מספר העבריינים.

אנהנו חוששים שהשינוי הזה יפגע בהרבה מאד אזרחים. אנחנו מכירים את המערכת ונראה

לנו שהשינוי הזה הוא קיצוני.

ר' מלחי;

ההרגשה שלי כמעט הפוכה. נראה לי מוזר שאם אדם נתן תשעה שיקים ללא כיסוי ולא

עשרה הוא כשר למהדרין, ואם עברה שנה לאחר שנתן עשרה שיקים ללא כיסוי, או 300

שיקים, הוא שוב כשר למהדרין. עם כל ההבנה שצריך לקבוע הסדר שאפשר לחיות בו,

בעקיפין יש כאן מתן לגיטימציה למשיכת שיקים ללא כיסוי במספר מסוים ובתקופה

מסוימת. אני חוששת מההרגשה שמתלווה להוראות הליברליות שיש כאן.



מ' אגמון;

הערה לסדר לפרוטוקול. זו הצעת חוק ממשלתית, חוברת כהולה. ההצעה עברה ועדת

שרים לחקיקה. מר מרקס, אני לא חושבת שבנק ישראל צריך - - -

היו"ר יצחק לוי;

את זה תגידי לו בהפסקה. זה לא מענינה של הועדה.

ר' מלחי;

לא היה טעם להזמין נציגים של משרדים שונים אילו לא היו מביעים דעתם בועדה.
מ' אגמון
היתה ועדה ציבורית, ההחלטה להאריך את התקופה לשנה התקבלה ברוב דעות. חשבנו

שהחוק הקיים לא חמור דיו. זו איות ההיומרות.

היו"ר יצחק לוי;

לא די להכפיל את התקופה? למה פי ארבעה?

מ' אגמון;

כל קביעה של תקופה היא שרירותית.

היו"ר יצחק לוי;

הציבור מתרגל לנורמה מסוימת. הציבור היום רגיל לתקופה של שלושה חודשים.

ש' עיר-שי;

יש מכה - -
מ' שחל
אני חבר הכנסת כבר שנים רבות, וכמעט בכל שנה אני שומע באיזה שהוא נושא שיש

מכה.

היו"ר יצחק לוי;

אני מעונין לתת מכה, אני מעונין להחמיר בחוק הזה. אבל אני חושב שזו צריכה

להיות חומרה שאפשר לעמוד בה. לא נתלה בכיכר המדינה כל מי שנתן עשרה שיקים ללא

כיסוי. אנחנו צריכים לתת מכה שקולה. יש בחוק הזה עוד מכות, ואנחנו צריכים להתייחס

למכלול המכות. השאלה היא אם המכה הזאת של הארכת התקופה ל-12 חודש לא תשתק עסקים

שהחשבון שלהם יוגבל. בגלל אורך תקופת ההגבלה, אנשים יחפשו וימצאו להם פתרונות

חליפיים שעוקפים את החוק. זה הדבר שמדאיג אותי. אם סוגרים חשבון ל-12 חודשים,

מחסלים את העסק. הוא יוכל למשוך מזומנים, אבל לא יוכל לפעול באחת הדרכים

המקובלות בעסקים - תשלום בשיקים.

מ' אגמון;

12 חודשים בסעיף זה הם לא תקופת ההגבלה. גם תקופת ההגבלה היא 12 חודשים, אבל

12 חודשים בסעיף קטן (א) הם הזמן שבו סופרים שיקים - אם במשך שנה סורבו לאדם עשרה

שיקים. אמרנו שאם התקופה היא שלושה חודשים, קל מאד להוציא בכל פעם תשעה שיקים ללא

כיסוי, לעצור, לחכות שיעברו שלושת החודשים ולהוציא עוד תשעה שיקים כאלה. השבנו

שהארכת וזקופת הספירה לשנה היא הארכה סבירה. תיכף נגיע לתקופת ההגבלה עצמה.



מ' שחל;

מה היתה ההצעה של בנק ישראל?

ג' מרקס;

שישה חודשים. 40 אלף אזרחים נמצאים היום במערכת הענישה הזאת, ובהם שתי
קבוצות
קשי-יום ותמימי-דרך שנכשלו ואחרים, שאני לא רוצה לכנות אותם בשם, אבל

אנשים שעשו מעשים לא טובים.

מ' שחל;

מה הפרופורציה?

ג' מרקס;

אנחנו לא יודעים. אנחנו לא בוחנים כליות ולב, אבל יש ביניהם המון קשי-

יום. החלוקה הגיאוגרפית מלמדת שבמקומות ישוב פריפריאליים יש שעור הרבה יותר

גבוה מאשר בתל-אביב ובירושלים. את זה אנחנו יודעים. אין לנו אפשרות אחרת לאמוד

את הפרופורציה כי אנחנו לא מכירים את האנשים המעורבים. ההרגשה היא שהארכת

התקופה תגדיל באופן דרסטי את מספר האנשים שייענשו. אין ספק שחלקם יהיו אנשים

לא טובים, אבל אין גם שום ספק שיחיו בהם עשרות אלפים אלמנות, יתומים, גרושות

וכוי.

היו"ר יצחק לוי;

לאחר ההסבר של גבי אגמון, אני רואה שלא הבינותי את הסעיף. חשבתי שמדובר

כאן בתקופת ההגבלה. אני חוזר בי מהדברים שאמרתי. אני חושב שצריך להרגיל את

האנשים לא לתת שיקים ללא כיסוי, תמימים ולא-תמימים, המעשה הזה צריך להעלם

מהמציאות שלנו. לכן אני תומך בהצעת משרד המשפטים כמות שהיא.

מ' שחל;

אני מציע לקבוע שישה חודשים.

י' ביילין;

אני נוטה להצעה לקבוע שישה חודשים.

היו"ר יצחק לוי;

אמנם יש רוב להצעה לקבוע שישה חודשים, אבל אני מציע להשאיר את הנושא

פתוח. לא מפני שאני לא מקבל את הכרעת הרוב. בגלל הפורום המצומצם, אני מציע

שנקבל היום רק דברים שהם מוסכמים, ואת הדברים שאינם מוסכמים נביא להחלטה

בישיבה אחרת.

מ' שחל;

אנחנו מקבלים את הצעת היושב ראש להשאיר את הנושא פתוח.

היו"ר יצחק לוי;

בסעיף קטן 1(א) אנחנו מאשרים את המבנה ואת התנאי שעברו לפחות 15 ימים.

נשארה פתוחה השאלה אם התקופה תהיה 12 או 6 חודשים.
י' ביילין
מה מפריע לך לקבוע 6 חודשים?

היו"ר יצחק לוי;

קודם טעיתי, חשבתי שמדובר כאן על תקופת ההגבלה. אם מדובר על נורמה של

נתינת שיקים ללא כיסוי, אני חושב שתקופת הספירה צריכה להיות ארוכה ככל האפשר.

שנה היא בהחלט תקופה סבירה. אדם מקבל התראה אחת, התראה שניה, התראה שלישית,

התראה תשיעית - הוא צריך לדעת איפה הוא עומד. אם תקופת הספירה היא שלושה

חודשים והוא קיבל תשע התראות במשך הודשיים וחצי, הוא אומר לעצמו: אני צריך

להזהר רק עוד שבועיים ואוכל שוב לחזור לסורי. אנחנו צריכים להרגיל את הציבור

שאין נותנים שיקים ללא כיסוי. אני חושב שההצעה של משרד המשפטים נכונה, אבל

נשאיר את הענין לדיון נוסף. ממילא לא נגמור היום את הדיון בחוק.

נעבור לסעיף קטן (2) בסעיף 2 להצעת החוק. בסעיף קטן (א1) מדובר על

התראה. אני מבקש להתייחס לשאלה העקרונית מה משקלה של ההתראה.

מי אגמון;

בענין זה שינינו מהחוק הקיים. בחוק הקיים התנאי לכניסת ההגבלה לתוקף הוא

שנשלחה לבעל החשבון התראה, הכל כפי שנקבע בתקנות. עברנו על הפסיקה שהיתה במשך

עשר שנים והסתבר שהיו מקרים שבתי המשפט הוציאו האנשים מההגבלה מכיוון שלא

הגיעה אליהם התראה, או שהיה פגם כזה או אחר בהתראה. אנחנו חשבנו שבנק צריך

לשלוח את ההתראה, חשוב שישלח התראה. אבל לא חשבנו שאם לא שלח התראה, מי שצריך

להנות מזה הוא הלקוח שמשך עשרה שיקים ללא כיסוי ועקב כך נפגעו עשרה אנשים, הוא

לקה סחורה מעשרה אנשים ולא שילם בעדה. אם אדם נכנס למכולת ולוקח משהו מבלי

לשלם, לא נותנים לו שום התראה.

היו"ר יצחק לוי;

האם כיום ההתראה היא בחוק? בסעיף קטן (2) נאמר : "הכל כפי שנקבע

בתקנות". יש כבר תקנות?
מ' אגמון
גם היום אופן משלוח ההתראה נקבע בתקנות, אבל בחוק זה תנאי להגבלה עצמה.

אנחנו הוצאנו ענין זה מהתנאים להגבלה אבל קבענו חובה על הבנק לשלוח התראה.

הסנקציה ישנה בחוק הקיים. החוק הקיים אומר שלבנק ישראל יש אותן סמכויות שיש לו

כלפי בנקים באופן כללי, זאת אומרת שאם בנק לא ישלח התראה הוא ייענש, אבל

הלקוח לא יהנה מזה. כך אנחנו מציעים לתקן.
היו"ר יצחק לוי
אושר סעיף קטן (2).
מ' אגמון
סעיף קטן (3). בהגבלה רגילה החשבון נחסם, אי אפשר למשוך שיקים על אותו

חשבון. הבנק צריך להודיע לכל מי שיכול למשוך שיקים על אותו חשבון. בסיפה נקבע

שהבנק לא יפתח חשבון נוסף לבעל החשבון. בסיפה לא מדובר על מיופה כוח ועל

מורשה.



היו"ר יצחק לוי;

אותו בנק לא יפתח חשבון חדש לבעל חשבון שהוגבל. ימח בדבר בנקים אחרים?

מי אגמון;

כל הבנקים.

היו"ר יצחק לוי;

איך אתם קוראים את הסיפה של פיסקה (3): לא יפתח או לא ייפתח?

מי אגמון;

פיסקה (ה) מדברת על בנקים אחרים.

היו"ר יצחק לוי;

אני מבין שפיסקה (ג) מדברת על אותו בנק, ופיסקה (ה) - על כל הבנקים.

ר' מלחי;

בפיסקה (ג) כתוב ישהבנק צריך להודיע על ההגבלה לבעל החשבון, למיופה כוה

ולמורשה חתימה. בפיסקה (ה) נאמר "המפקח יודיע לכל הבנקים על כל לקוח מוגבל",

אבל בשום מקום לפני כן לא נאמר צריך להודיע למפקח על ההגבלה. זה כתוב, אבל רק

הרבה יותר מאוחר. אני חושבת שצריך כבר כאן להגיד מה שנאמר בסעיף 13; בנק

שהגביל חשבון ידווח על כך לבנק ישראל, ובנק ישראל יעביר לכל בנק את הפרטים

בדבר ההגבלות, הכל כפי שקבע המפקח. קראתי את סעיף 13 בחוק עם התיקון המוצע

כאן. אחרת אומרים כבר בסעיף 2 שבנק ישראל צריך לפעול מבלי שנאמר שצריך להודיע

לו. אני חושבת שצריך להעביר לכאן מה שנאמר בסעיף 13.

היו"ר יצחק לוי;

אני חושב שצריך למחוק כאן את פיסקה (ה) כאן, ובסעיף 13 להוסיף את ההוראה

שבנק שקיבל הודעה על לקוח מוגבל לא יפתח לו חשבון.

מ' אגמון;

תוצאות ההגבלה הן שבעל חשבון לא יוכל עוד לפתוח חשבון בנק.

היו"ר יצחק לוי;

יש שני דברים שונים. החוק קובע שמי שחשבונו הוגבל לא יפתח חשבונות בבנקים

אחרים. כאן יש הוראת חוק שנוגעת לבנק ישראל, הוא צריך להודיע לבנקים שלא

יפתהו לו חשבונות. אפשר להגיד לאותו אדם שלא יפתח עוד חשבון, אבל לו יש חשבון

בבנק הפועלים ובנק לאומי לא יודע שחשבונו הוגבל. אנחנו רוצים לקבוע בחוק

שהמפקח על הבנקים יודיע לכל הבנקים ויורה להם לא לפתוח חשבון לאותו איש. אלה

שני דברים שונים ולכן אנחנו זקוקים לשתי הוראות. אני חושב שפיסקה (ה) אינה

במקומה, צריך להעביר אותה לסעיף 13, כי שם ההוראות בענין המפקח על הבנקים, אבל

צריך שם להוסיף מה שכתוב בפיסקה (ה).



ההוראה המהותית היא בסעיף 5(ג) לחוק הקיים: לא יפתה בנק חשבון ללקוח

מוגבל.

ר' מלחי;

לשם כך צריך הבנק לדעת שפלוני הוגבל. אני הושבת שהמקום הנכון להוראה

בנושא זה הוא בסעיף 2. אפשר להוסיף כאן מה שכתוב בסעיף 13: כפי שמודיעים

לבעל החשבון, למיופה הכוח ולמורשה, יודיעו גם למפקח. ואז יוכל המפקח לפעול.
ג' מרקס
יש שינוי טכנולוגי מסוים. עד היום אנחנו מודיעים לבנקים על הלקוהות

המוגבלים. כך אנחנו פועלים. צריך לזכור שזו הצעת תיקון לחוק שעובד. אנחנו
מתכוונים להפוך את היוצרות
הבנקים ישאלו את בנק ישראל, בדרך ממוכנת, אם מותר

להם לפתוח חשבון לפלוני. לכן אסור שתהיה בחוק הוראה שאנחנו צריכים להודיע לכל

בנק.
היו"ר יצחק לוי
הכוונה בחוק הזה היא שכן תודיעו.
ג' מרקס
יש סוגיות של צנעת הפרט. אם אדם רוצה לפתוח חשבון בבנק מסוים, לפי

הסידורים החדשים, הבנק פונה אלינו ושואל אם האיש רשאי לפתוח חשבון. לבנקים אין

פרטים מוצנעים על לקוחות של בנקים אחרים. הנוסח של סעיף 5(ה} מחייב אותנו

להודיע לעשרות בנקים.
היו"ר יצחק לוי
אני מציע לחברי הועדה שנגיע להסכמה על התוכן, ואת המיקום נניח ליועצים

המשפטיים - היועצת המשפטית של הועדה עם נציגי משרד המשפטים ובנק ישראל. הם

ידונו ויסכמו אם המקום הנכון הוא בסעיף 2, בסעיף 13 או בסעיף 5(ג) להוק.

שהבנק צריך להודיע למפקח על הבנקים, זה ברור. אם המפקח מקבל הודעה על

לקוח מוגבל, אין הכרח שמיד יעביר שמו לכל הבנקים. את הטכניקה של ההודעה יקבע

בנק ישראל. המפקח יכול להגיד לכל הבנקים: לפני שאתם פותחים חשבון, ונבררו

אצלנו. גם זו הודעה. החוק יקבע שהמפקח חייב להודיע, החוק לא יקבע איך יודיע.

בנק ישראל יכול להודיע מיוזמתו, ויכול הוא להגיד שהוא איננו יוזם, אבל כשבנק

פונה אליו - הוא מודיע לו. שני הדברים הם אתי הדרכים אפשריות במסגרת ההוק.

אנחנו רק מחייבים את המפקח לא להסתיר את המידע מפני הבנק.
ג' מרקס
בזה אין ספק. אני לא רוצה שתהיה הוראה פוזיטיבית שבנק ישראל חייב להודיע.
היו"ר יצחק לוי
זו הוראה פוזיטיבית אבל היא לא קובעת את הדרך. ההוראה הפוזיטיבית אומרת

שלבנק ישראל אסור להתחמק ממסירת מידע לבנקים על לקוח שהוגבל. אבל אם אתם

צריכים ליזום את ההודעה או לחכות עד שהבנק יפנה אליכם ויבקש מכם מידע, זה

ענינכם.



י' ביילין;

לא כך זה מנוסח. לפי הנוסח, הנטל הוא על בנק ישראל.

ג' מרקס;

לצערי, הנוסח מחייב את בנק ישראל להודיע, ואין אנחנו מעונינים לעשות את

זה.
י י ביילין
הנטל הוא על בנק ישראל.

היו"ר יצחק לוי;

הנטל הוא על בנק ישראל בכך שהוא צריך לתת הוראה לבנקים לא לפתוח חשבון

לפני שמבררים בבנק ישראל. לא שבנק ישראל צריך לשלוח את הרשימות לכל הבנקים,

הוא צריך לתת הוראה שאסור לבנק לפתוח חשבון לפני שהוא מברר בענינו של המבקש

לפתוח חשבון. בזה הוא מילא את חובתו.

אבל אם לא תהיה הוראה כזאת בחוק, יוכל בנק להגיד: המפקח לא הודיע לי, לא

ידעתי, לא פניתי, שכונתי. אני רוצת שבנק ישראל יבהיר שבנק שלא פונה אליו

בשאלה, עובר על החוק.

ג' מרקס;

הדברים כתובים בסעיף 13 באופן ברור לגמרי: בנק ישראל יעביר לכל בנק את

הפרטים, כפי שיקבע המפקח. למפקח יש אינטרס. צריך לזכור שהמפקח איננו מתחמק

מהביצוע, הוא הגורם המעונין שלא יפתחו חשבון ללקוח מוגבל.

היו"ר יצחק לוי;

אנחנו רוצים לחדד את הדברים בחוק. אנחנו אומרים "כפי שיקבע המפקח", אנחנו

לא חושדים במפקח שהוא מתחמק מביצוע החוק. אבל אנחנו רוצים לחדד את הדברים

ולומר בצורה ברורה שלא תהיה פירצה המאפשרת ללקוח מוגבל לפתוח חשבונות בבנקים

אחרים, ועל כן אנחנו מטילים חובת הודעה על בנק ישראל. אתה אומר שבגלל שמירה על

צנעת הפרט לא תלכו להודיע מיד לכולם על כל לקוח שהוגבל. זה בסדר. אבל אתם

צריכים להגיד שאסור לפתוח חשבון בלי לברר תחילה בבנק ישראל. אני חושב שעל ידי

כך בנק ישראל ממלא את חוראות החוק.
מ' שחל
אם הנוסח של פיסקח (ה) ישאר כמו שחוא, לדעתי, תהיה חובה על המפקח למסור

הודעה. אני מוסיף ואומר, לא יהיה עובד מדינה שיסתכן בכך שיבואו אליו אחר כך

בטענות שלא מסר הודעה. איזה עובד, אם הוא מפקח בנק או פקיד בבנק ישראל, יקבל

על עצמו אחריות לא להודיע כשהחוק אומר לו להודיע? הוא יודיע, ולדעתי זו אמנם

הדרך הנכונה. אני מתנגד דווקא לשיטה ששצריך לערוך בירורים בבנק ישראל על כל

מי שמבקש לפתוח חשבון. קודם כל יסתמו לכם את כל המערכת.
ג' מרקס
זה כבר נעשה. המערכת בנויה היום כך: אדם בא לסניף בנק ומבקש לפתוח חשבון,

הפקיד כותב במחשב שלו את פרטי הזהוי, מקבל תשובה ממירשם האוכלוסין מה שמו



וכתובתו של האיש, כדי לאמת ולוודא שלא ימסור פרטי זיהוי של מישהו אהר, מקבל

תשיבה באיזה תאריך הוצאה תעודת הזהות האחרונה, כדי שלא ישתמש הפונה בתעודת

זהות גנובה, באותו מהלך עצמו עוברת השאילתה לבנק ישראל והוא עונה אם האיש זה

רשאי או לא רשאי לפתוח חשבון בנק. התהליך הזה כבר עובד ואיננו מעמיס עלינו.
היו"ר יצחק לוי
זח נמשך שניות. כמו במשטרת הגבולות.
ג' מרקס
נכון, כמו במערכות דומות. זה מונע מאתנו את הצורך להחזיק רשימות של

האנשים האלה. בסעיף 5(ה), כמו שהעיר חבר-חכנסת שחל, במקרה נכנסה הוראה

פוזיטיבית שאנחנו צריכים למסור רשימות לששים בנקים. אני חושב שזה לא רצוי.

מ' שחל;

אני מציע שבמקום לקבוע כאן "המפקח יודיע", נאמר: המפקח יעמיד לרשות

הבנקים את המידע על כל לקוח מוגבל. המפקח יקבע איך לעשות זאת.

היו"ר יצחק לוי;

לפי הנוסח שאתח מציע, הוא יוכל להעמיד לרשות הבנקים תוכנת מחשב ובזה יצא

ידי חובה. אני רוצה שהוא יפקח שהבנקים לא יפתחו חשבונות ללקוחות מוגבלים.

אני רוצה שהמפקח יתן לא רק שירותים טכניים. אני רוצה שהמפקח יהיה גורם שימנע

פתיחת חשבונות.

ג' מרקס;

איך ימנע? הוא לא נמצא בסניף הבנק. הוא יכול להגיד לבנק לא לפתוח חשבון

לפלוני, אבל אם הפקיד בסניף קרית-שמונה מחליט לפתוח חשבון...

ר' מלחי;

נראה לי שמהדיון הזה עולה שצריך אמנם למחוק את פיסקה (ה) ולהשאיר את

ההסדר בין הבנקים ובנק ישראל בסעיף 13 כמו שהוא, אבל אז צריך להוסיף בפיסקה

(ג) בסעיף קטן (3) את ההודעה למפקח, בלי לקבוע כאן מה צריך המפקה לעשות.
ו' לוסטהויז
הדיון על חובתו של המפקח להודיע כך הוא אחרת הוא מענין, ובפועל בנק ישראל

מודיע, אבל לא זו היתה כוונת הסעיף הזה. פורמלית לפי החוק, אדם נעשה מוגבל,

עם כל התוצאות של הדבר, 15 ימים לאחר משלוח ההודעה. אפשר לראות את זה בפיסקה

(ד); ייתקופת ההגבלה היא שנה אחת, תחילתה ביום שציין הבנק בהודעה כאמור בסעיף

קטן (ג), שיהיה חמישה עשר ימים לפחות אחרי יום שליחתהיי. זה מניח זמן גם למסירה

של הדואר. היו מקרים שהתעלמו מהעובדה שנותנים לאנשים גרייס עוד שבועיים,

ואנשים ניצלו את זה ופתחו חשבונות.

אפשר לרגע להתעלם מהרישה של פיסקה (ה), שהיא לא כל כך חשובה. הסיפה היא

חשובה והיא קובעת שמרגע שבנק מקבל מבנק ישראל הודעה שפלוני מוגבל, מאותו רגע

הוא לא יכול לפתוח חשבון, ואין זה משנה אם קיבל או לא קיבל הודעה הביתה. למעשה

זה עיקרו של הסעיף. בזה סגרנו 15 ימים לענין פתיחת חשבונות חדשים.



י' ביילין;

בחוק הזה יש מתח בין שני צדדים, בין הרמאי ובין התמים, ואתה לא תמיד

יודע איפה עובר הקו המבדיל. אם לא קובעים בחוק שצריך לוודא שהאיש יקבל את

ההודעה, יש בעיה. לדוגמה, אני קיבלתי היום מכתב רגיל מהבנק שלי שנושא את

התאריך 14 באוקטובר. אילו היתה זאת הודעה מהסוג שאנחנו מדברים בה, כבר היה

מאוחר מכדי לעשות משהו לתיקון המצב. יש איחור במשלוח דואר מהבנקים.

בעלי עסקים ובעלי מקצועות חופשיים עובדים בדרך כלל עם סניף בנק מסוים,

שמכיר פחות או יותר את מהלך העסקים שלהם, יודע שמקבלים סכומים מסוימים במועדים

מסוימים, או שיש להם תיקים מסוימים וכוי, והוא יודע שאמנם הלקוח עומד

באוברדראפט גדול מאד אבל אחר כך הוא מכסה ואין בעיה. יכול להיות איש חדש בסניף

שממונה על החשבון הזה והוא רואה שאין כיסוי לשיקים, הוא שולח הודעה ללקוח.

הלקוח מקבל את ההודעה לאחר 17 ימים והוא כבר לא יכול לעשות כלום. לגבי בנק

ישראל הוא כבר שבועיים וחצי לקוח מוגבל, לגבי פעולות עם הסניף שלו הוא מוגבל

כבר יומיים. כבר מאוחר מדי לבוא לסניף ולהגיד: מקובל היה שאני מחזיר אחרי

חודש... אי אפשר כבר לעשות שום דבר. לדעתי, צריך למצוא דרך להבטיח שההודעה

תגיע ללקוח מבעוד מועד.

היו"ר יצחק לוי;

אתה חושב על הלקוח התמים. צריך לחשוב גם על הרמאי. הוא יודע שכבר נתן

עשרה שיקים ללא כיסוי, הוא יודע שיקבל הודעה, אבל הוא רץ למחרת ופותח עוד

ארבעה חודשים.

י י ביילין;

הרמאי הוא תמיד הרבה יותר חכם ממני. מה שלא אגיד ומה שאתה לא תגיד, הוא

ימצא עוד דרך. אנחנו צריכים לחשוב על הלקוח התמים, לא ליצור מצב שרבבות רבות

של אנשים יכנסו למלכודת, אם במקרה ברגע מסוים לא היה להם כיסוי ונתנו כמה

שיקים, ואפילו לא מבטיחים בחוק שיקבלו את ההתראה מבעוד מועד. יש עסקים

מסודרים שמקבלים את ההודעות בפקס ברגע שהן נשלחות, אבל יש עסקים קטנים שאין

להם פקס, אי אפשר לתפוס את בעל העסק בטלפון, והמכתב מגיע באיחור. אני קיבלתי

היום מכתב רגיל מהבנק שלי והוא נושא תאריך מלפני שלושה שבועות. צריך לקבוע

שההודעה תשלח באופן כזה שתגיע בזמן ללקוח, כדי לתת הזדמנות ללקוח התמים להידבר

עם הבנק שלו ולמצוא סידור, אולי ימכור אגרות חוב כדי לכסות את השיקים שנתן.
מ' שחל
יש דבר שמטריד אותי בחוק הזה. אם משהו מפריע למערכת, פותרים את הבעיה.

היתה בעיה בבית משפט, אם הלקוח קיבל או לא קיבל את ההודעה, ניצלו את זה כמה

אנשים לא תמימים. כדי לפתור את הבעיה הזאת, פוגעים בזכות אלמנטרית של אדם, כפי

שתאר זאת חבר-הכנסת ביילין בתאור מאד מציאותי.

במערכת הכלכלית בישראל מקובל שגם אנשים תמימים, מקבלי משכורת, עומדים

בחסר מסוים ומתגברים עליו במערכת היחסים שלהם עם הבנק ולא קורה כלום. חייבים

להתחשב גם באדם. מוכרחים לתת הודעה לאיש, הודעה אחת, לא עשר.
מי אגמון
הוא מקבל שתי הודעות. בחוק הזה יש הרבה תקופות של 15 ימים ולכל אחת מטרה

שלה, ואולי זה קצת מבלבל. לפי התקנות הקיימות היום הלקוח מקבל התראה. אנחנו לא



מתכוונים לשנות את התקנות, תיקנו משהו בענין התוקף, אבל לא מתכוונים לבטל את

ההתראה. הוא מקבל התראה אחרי שנתן המישה שיקים ללא כיסוי. זה בניגוד למי שעבר

עבירה פלילית אחרת, שאותו לא מזהירים מראש. כאן אומרים לו: אדוני, משכת חמישה

שיקים ללא כיסוי, עכשיו תתחיל להזהר, או שתלך לבנק ותברר למה חזרו חמישה שיקים

שלך, סדר את האוברדראפט שלך. זה קיים ואנחנו לא מתכוונים לשנות את זה.

15 ימים שמדובר בהם בפיסקה (ד) הם תקופת גרייס שאנחנו נותנים ללקוח אחרי

שנכנס לחגבלה. זאת אומרת, הוא כבר משך עשרה שיקים ללא כיסוי. אחרי חמישה שיקים

קיבל התראה, הוא משך עוד חמישה שיקים ללא כיסוי והוגבל. גם בחוק הקיים יש אותה

הוראה. אחרי ההתראה אפשר היה לערער לבית משפט, אבל הלקוח היה כבר מוגבל. היה

לו הליך שיפוטי שעכשיו לא יהיה, אבל הוא היה מוגבל. בשביל האנשים התמימים

נתנו 15 ימים גרייס, עוד 15 ימים עד שתתחיל ההגבלה. אמנם בתקופה הזאת הלקוח לא

יכול כבר להסיר את ההגבלה, כבר לא יעזור אם יכסה את השיקים, אבל הוא יכול

מעכשיו והלאה לא למשוך שיקים נוספים, הוא יכול לחפש את השיקים שנתן.

י י ביילין;

אבל שמו כבר מופיע ברשימת המוגבלים.

מ' אגמון;

לא. אחרי עשרה שיקים ללא כיסוי מספר החשבון ברשימה, הוא לא יכול לפעול

באותו חשבון. ההגבלה הראשונה היא על החשבון. אבל הוא עדיין לא לקוח מוגבל.

נותנים לו גרייס של 15 ימים שלא ימשיך להוציא שיקים.
י' ביילין
גרייס בשביל פיסקה (ה)?

מי אגמון;

כן. בפיסקה (ד) אומרים שתחילת ההגבלה 15 ימים אחרי שהבנק שולח הודעה.
היו"ר יצחק לוי
זה לא ברור מהנוסח.

מי אגמון;

אפשר להבהיר את הנוסח.

י' ביילין;

קודם אמרנו שמודיעים לבנק מיד לאחר שהלקוח הוגבל.

מי אגמון;

איפה האיזון בין הרמאי לבין התמים? אמרנו שלכולם יש גרייס, אבל כולם לא

יוכלו לפתוח חשבונות. כי הרמאים ניצלו את הגרייס לפתיחת חשבונות.

היו"ר יצחק לוי;

יש אי בהירות בנוסח. אני מבין שבמשך 15 ימים ההגבלה היחידה היא שאין

לפתוח חשבון, אבל הלקוח עדיין לא מוכרז כלקוח מוגבל. אבל זה לא עולה מהנוסח



המוצע. צריך להבהיר שבמשך 15 ימים הוא עדיין לא נכנס לרשימת הלקוחות המוגבלים,

עם כל המשמעויות. אנחנו אומרים לו שבמשך 15 ימים הוא יכול עוד להתרוצץ, לקבל

שיקים בחזרה, למצוא כיסוי. 15 ימים לאחר שנתן שיק עשירי ללא כיסוי, הוא יודע

על כל שיק שהוזר, יש להניח שהתקשרו עליו לפחות בענין חמישה מן השיקים והוא

יודע שיש לו בעיה, הוא קיבל גם התראה מן הבנק, אהרי זה נותנים לו 15 ימים לתקן

את הדברים אבל לא נותנים לו אפשרות לפתוח חשבון חדש.

הדברים האלה לא ברורים מנוסה החוק. לא ברור שפיסקה (ה) מתייחסת רק ל-15

הימים הראשונים. מההסבר של גבי לוסטהויז אני מבין למה הכניסו כאן את פיסקה

(ה), היא לא נוגעת לסעיף 13, היא נוגעת רק לתקופה של 15 ימים. צריך להבהיר

שבאותם 15 ימים ההגבלה היחידה עליה יכול להודיע בנק ישראל היא אי פתיחת חשבון,

מזה יובן שההגבלות האחרות על לקוח מוגבל לא חלות ב-15 הימים האלה,

ליועצת המשפטית שלנו יש הצעה טובה מאד. כדי לא להתבלבל אפשר להבדיל בין

התקופות, לקבוע שתקופה אחת תהיה 15 ימים, תקופה אהרת 14.

מ' אגמון;

זה יגרום בעיות קשות כי הכל ממוחשב.
היו"ר יצחק לוי
ז

בפיסקה (ד) נאמר שתקופת ההגבלה היא שנח אחת. כך גם היום?
מי אגמון
כן. אין שינוי.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע שנקבל את הסעיף הזה, אבל לפני שנאשר אותו סופית אנחנו מבקשים

ניסוח חדש של הסעיף הזה, שיבהיר את הנקודה שכאן לא היתה מובנת: למה מתייחסת

פיסקה (ה). פיסקה (ה) היא לטובת הלקוח ולא לטובת הבנקים. נותנים ללקוח אפשרות

של תיקון במשך 15 הימים האלה, וכדי להגן בכל אופן על הבנקים אומרים שלא יפתחו

לו חשבון חדש באותם 15 ימים. שאר ההגבלות חלות לאחר 15 הימים האלה.
י י בייליו
לרשות הלקוח לא עומדים 15 ימים. התקופה הזאת עומדת לרשות הבנק שמקבל את

האינפורמציה. במקרה הטוב הלקוח מקבל את ההודעה לאחר שבוע או שהוא בכלל לא מקבל

את ההודעה בתום 15 הימים האלה. ביהוד לאחר שנמנעת האפשרות של ערעור לבית

המשפט, צריך לוודא שההודעה תגיע לידי הלקוח.
ו' לוסטהויז
יש זכות ערעור. אבל אם היה פגם טכני כמו אי משלוח התראה, זה כשלעצמו לא

אומר מראש שאדם יזכה בערעור.
היו"ר יצחק לוי
נכון ששלקוח אין 15 ימים, כי 15 הימים מתהילים מיום שציין הבנק בהודעה

ועוברים כמה ימים עד שההודעה מגיעה ללקוח, כך שללקוח יש 12 ימים או 10 ימים.

אבל אני מבין שההסדר הזה עובד גם היום, במתכונת הזאת כבר פועלים.
י' ביילין
גם אם ההסדר עובד, יש מקום לתקן כי כאן מחמירים עם הלקוח המוגבל.

היו"ר יצחק לוי;

לא בענין זה.

ג' מרקס;

בחוק חקיים היתה טעות. נכתב שההגבלה מתחילה שבועיים מאוחר יותר. התוצאה

היתה שאדם שחטא בגדול לא היה מוגבל בשבועיים הראשונים ויכול היה לעשות כל מה

שעלה בדעתו, לפתוח חשבונות ככל שרצה. את הפירצה הזאת, שגרמה הרבה עוול, רצינו

לחסום.

י' ביילין;

אם מונעים את האפשרות לפתוח חשבון חדש, זאת אומרת שמונעים את אכיפת חחוק

לפחות בחלק, אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להתחשב בלקוח התמים. מקרח לדוגמה:

ההורים נסעו לחוץ לארץ, השאירו לילדים כמה שיקים דחויים, השיקים נמסרים בזמן

שיש אוברדראפט בחשבון.

היו"ר יצחק לוי;

אין לדבר סוף.

י' ביילין;

נכון. לכן אני אומר שצריך לפחות למסור הודעה, בזמן, אדם יידע שיש בעיה,
יוכל לפנות לבנק ולהגיד
הבעיה היא כזאת וכזאת ויש לי פתרון. ולא שאדם יקבל את

ההודעה אחרי שכבר עבר הזמן שאפשר לעשות משהו, אחרי שכבר הוכרז כלקוח מוגבל.
היו"ר יצחק לוי
בדיון על חוק ההוצאה לפועל שמענו שבמקרים רבים מחפשים אנשים במשך חצי

שנה, בעשר כתובות שונות, כי בהוצאה לפועל דרושה מסירה ביד. נדמה לי שמנסים

להתחשב בתמימים ופותחים פתח גדול מאד לרמאים. בעצם אומרים להם: הסתלקו מהעיר,

שיחפשו אתכם, ובינתיים תפתחו חשבונות אחרים.
י' ביילין
אולי הודעה בדואר רשום.
ג' מרקס
אני רוצח לחלק את התשובה לשנים. התיקון לסוף פיסקה (ח) חוא חיוני, כי

בגלל הפירצה שהיתה אנשים השתמטו מההגבלה שבחוק. לשאלה אם הבנקים שולחים את

ההודעה בזמן ואם הדואר מוסר בזמן, אני יכול להגיד מניסיון במשלוח של אלפי

מכתבים שכמעט אין בעיות. אני רוצה להגיד לשבחה של רשות הדואר שהיום כמעט אין

בעיות.



סיפרתי על מכתב שקיבלתי היום מהבנק והוא נושא תאריך מלפני שלושה שבועות.

שאלתי את עצמי מה היה קורה אילו זו היתה הודעה על שיקים שחזרו.
ג' מרקס
אחד מעובדי בבנק החזיק את הנייר אצלו שבועיים. בדרך כלל אין בעיות.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע שנקבל את הסעיף ונבקש להכניס בו תיקוני נוסח. אני מציע לבנק

ישראל ולמי שמתקין תקנות, לפי סעיף 21 לשר המשפטים יש סמכות להתקין תקנות,

לבדוק מחדש את התקנות ולוודא עד כמה שאפשר שההודעות יגיעו בזמן. אפשר לשקול אם

ההודעות צריכות להשלח בדואר רשום או בדרך אחרת. זה צריך להקבע בתקנות, לא

בחוק.

ג' מרקס;

דואר רשום מטרטר את הלקוח יותר מאשר הוא עוזר לנו. יש אנשים שמסרבים לקבל

כל מכתב רשום, כי הם יודעים שמכתב רשום הוא ממט הכנסה.
מי שחל
אם אתה שולח דואר רשום, יצאת ידי חובה.
ג' מרקס
אם שולחים בדואר רגיל או בדואר רשום, זה אותו דבר. דואר רשום עולה הרבה

כסף.
היו"ר יצחק לוי
אם הבנק שולח מכתב בדואר רשום, אין זאת אומרת שהלקוח קיבל את המכתב. כדי

להתחמק ממס הכנסה. אנשים לא הולכים לקבל מכתבים רשומים והם טוענים: לא קיבלתי.
י' ביילין
הנטל עליו.
היו"ר יצחק לוי
היום זה לא כך.
י' ביילין
אפשר לקבוע שאם הבנק שלח את ההודעה בדואר רשום, זה בסדר. אני לא מבקש מה

שביקשתי בהתחלה לחייב קבלה על ידי הלקוח.
היו"ר יצחק לוי
הפתרון צריך להיות במסגרת התקנות. ההערה נשמעה, יכול להיות שבעקבות

התיקון לחוק יצטרך השר לחזור ולבחון את כל התקנות לפי חוק זה, והוא יבחן גם

ענין זה. אני חושב שבעקרון הדבר ברור: אנחנו מעונינים למנוע את הלקוח

מפתיחת חשבונות חדשים עוד לפני שהוא מוכרז לקוח מוגבל.
מ' שחל
חבר-הכנסת ביילין מבקש לומר מת שאומרים בדרך כלל: אם נשלחה הודעה בדואר

רשום, יראו אותה כאילו הגיעה לתעודתה. אם הלקה לקח או לא לקח את המכתב הרשום,

זו כבר בעיה שלו.
היו"ר יצחק לוי
דבר כזה צריך להסדיר בתקנות, לא בגוף החוק. אני מציע שההערה של חבר-

חכנסת ביילין תובא לפני שר המשפטים. בעקבות התיקון לחוק השר יצטרך לעבור מחדש

על כל התקנות לפי החוק הזה, ונבקש שיקח בחשבון גם את ההערות שנשמעו בועדה.
ג' מרקם
התקנות טעונות אישור הועדה הזאת.
היו"ר יצחק לוי
עוד יותר טוב.
סנ"ץ ר' גוטליב
בתקנות סדר הדין הפלילי יש אותה בעיה ושם נקבעה חזקת מסירה. אולי אפשר גם

כאן לקבוע שהודעה שנשלחה בדואר רשום נחשבת כאילו נמסרה.
שי עיר-שי
צריך לבדוק את ההתאמה של סעיף זח לסעיף אחר בחוק. בסעיף הזה קובעים

שהלקוח הוא מוגבל מתאריך שהבנק הודיע עליו. הלקוח נופל לסטטוס הזה מכוח החוק,

לא דרושה הכרזה על כך. מה שעשינו כאן הוא שדחינו ב-15 ימים את כניסת ההגבלות

לתוקף. בסעיף 5 אין דחיה של 15 ימים. יש סתירה בין שני הסעיפים.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו קובעים כאן עקרון שלקוח נעשה מוגבל רק 15 ימים אחרי הודעת הבנק.

צריך יהיה להתאים את כל הוראות החוק לקביעה הזאת.
שי עיר-שי
בסעיף קטן (2) מדובר על התראה. בדקתי בתקנות ומצאתי שאחרי חמישה שיקים

ללא כיסוי שולחים התראה. לדעתי, הקביעה אחרי כמה שיקים שולחים התראה, שהיא

הבסיס לקביעח שהלקוח הוא מוגבל, צריכה להיות בחוק. אני מציע לקבוע את זה

בחקיקה ראשית, אני לא יודע אם זה נתון לשיקול דעת, אם קביעה בתקנות מתי לשלוח

התראה היא לא אולטרה וירס.
ו' לוסטהוייז
החוק מסמיך.



מ' אגמון;

יש סיבה לכך שלא קבענו את זה בחוק. אנחנו חשבנו שאם תוארך תקופת ההגבלה,

בין לחצי שנה ובין לשנה, יכול להיות שצריך יהיה לשנות גם בענין זה. אם התקופה

כל כך ארוכה, אולי צריך לשלוח התראה אחרי שלושה שיקים, או אולי לשלוח שתי

התראות במשך שנה. לא ראינו מקום להכניס את זה בחוק.
היו"ר יצחק לוי
אנחנו מאשרים באופן עקרוני את סעיף קטן (3) ומבקשים לתקן את הניסוח.

מי אגמון;

(קוראת סעיף 3)

בענין זה לא היה נוהל אחיד בבנקים, חלקם מנו שיקים שחזרו מפני שהחשבון

היה מעוקל וחלקם לא מנו. אדם משך שיקים בתמימות ואחר כך נפל עיקול על החשבון.

השיקים חוזרים, כי החשבון מעוקל. השאלה היתה אם למנות שיקים אלה לצורך הגבלה.

אנחנו נתנו ללקוח כזה תקופת גרייס 60 ימים. הנחנו שב-60 ימים אלה רוב השיקים

יגיעו לבנק ואלה לא יימנו לצורך הגבלה. שיקים שיגיעו לאחר 60 יום יימנו לצורך

הגבלה, אבל הוספנו זכות ערעור. אם יוכיח הלקוח שהוא לא יכול למצוא את האיש

שנתן לו שיק, או שהשיק הוסב ומסתובב בארץ, לא ימנו את השיק הזה גם לאחר שעברו

60 יום. חשבנו שבמהלך רגיל של הענינים במשך 60 יום הוא יוכל להתארגן.
י' ביילין
מה בדבר תשלום בכרטיסי אשראי, זה בכלל לא נכנס למסגרת הזאת?

מי אגמון;

לא. רק שיקים. גם הוראות קבע לא נחשבות, אחרת היו מנתקים ללקוח טלפון,

חשמל וכו'.

לסעיף זה היתה הערה של הבנקים. אנחנו כתבנו "מיום שבו שלה הבנק הודעה

לבעל החשבון על הטלת העיקוליי. נציג איגוד הבנקים אמר בועדה שהם לא שולחים

הודעות. לפעמים מצלצלים בטלפון ללקוח. הם ביקשו לקבוע שתקופת 60 הימים תתחיל

מהיום שהגיעה הודעת העיקול לבנק. זה מצמצם את התקופה שעומדת לרשות הלקוח.

היו"ר יצחק לוי;

זה לטובת הלקוח. נניח שהודעת העיקול הגיעה לבנק ביום ראשון, הבנק הודיע

ללקוח רק ביום שלישי. בין יום ראשון ליום שלישי הגיעו שיקים והם סורבו, השיקים

האלה לא ייחשבו לפי הסעיף הזה. הם יכולים להיות עילה להגבלה אם קודם לכן כבר

היו שמונה שיקים שסורבו. בשלושת הימים מאז קיבל הבנק את ההודעה ועד שהודיע

ללקוח הגיעו שיקים, ואותם מוציאים מהחשבון. זו חרב פיפיות; מצד אחד מאריכים

את התקופה בשלושה ימים, מצד שני מוציאים מהחשבון שיקים שהגיעו בשלושת הימים

האלה. יש טעם בהצעת הבנקים.

מי שחל;

אני מציע לקבל את הצעת הבנקים ויחד עם זה להאריך את התקופה ל-70 ימים.



היו"ר יצחק לוי;

אין צורך עוד להאריך את התקופה. 60 ימים זו תקופה די ארוכה והיא מאפשרת

ללקוח להערך. אין הבדל משמעותי בין 60 ובין 70 ימים.
מ' שחל
יש הבדל גדול - עשרה ימים.

היו"ר יצחק לוי;

אם מקבלים את התיקון של הבנקים כבר מוסיפים שלושה ימים.

מ' שחל;

זה באמת המקרה של אדם תמים שלא היתה לו שום כוונה רעה, הוא נתן שיק

ומישהו הטיל עיקול על חשבונו. זה דבר שבוודאי לא יכול היה לצפות מראש.

ג' מרקס;

בימים הראשונים לאחר העיקול הבנק איננו מחזיר שיקים, הוא שוקל ובודק את

העיקול. יש כאן גמישות מסוימת. מרגע שהודיע ללקוח שהוטל עיקול על חשבונו, כבר

אי אפשר לעשות שום דבר. אבל בתוך שלושת הימים הראשונים, אם יש כסף בחשבונו של

הלקוח - משלמים.

ר' מלחי;

יש כאן הנחה, שאינה כתובה, שהשיקים שמדובר בהם נמשכו לפני שהוטל העיקול,

כשהלקוח לא ידע שיהיה עיקול. אבל זה לא נאמר כאן. 60 ימים זו תקופה ארוכה,

למעשה אפשר לעשות חגיגה של מתן שיקים ללא כיסוי. נראה לי כדאי לקבוע כאן;

אלא אם הוכח שהשיקים נמסרו לאחר שהוטל העיקול.

מי אגמון;

יש שתי בעיות. הראשונה - המערכת היא טכנית, אין מי שיוכיחו לו את זה.

המערכת סופרת שיקים, מחשבים סופרים שיקים. שום אדם לא רואה את השיקים בעיניו

ולא מדבר עם אף אחד. ואנחנו רוצים שכך יהיה. מעבר לזה, אין שום קושי למשוך

שיקים ולכתוב עליהם תאריך קודם לעיקול. אני יכולה לתת היום שיק שנושא תאריך

מאוקטובר. הבנקים מקבלים שיקים בתוך חצי שנה. קשה מאד להוכיה מתי ניתן השיק.

ו' לוסטהויז;

הסיטואציה הזאת היא פחות פופולרית. הבעיה קיימת במיוחד בשיקים עתידיים.

חודש לפני העיקול אדם נתן שיקים עתידיים. למרות שהכוונה היתה להתייחס רק

לקבוצת השיקים שבאמת נמשכו לפני העיקול, אי אפשר לתת לזה ביטוי. נכון שתופסים

גם קבוצת שיקים שאדם מושך תוך כדי העיקול ולכאורה הוא נהנה. האמת היא שלא צריך

כל כך לדאוג, כי הרי העיקול הוא בידי צד שלישי. אם יהיו רמאים שיזמו עיקול על

החשבון שלהם עצמם על מנת למשוך שיקים...

היו"ר יצחק לוי;

אדם שיש לו חשבון מעוקל יכול לפתוח חשבונות אחרים. הוא לא מוגבל. הוא

יכול לפתוח חשבון נוסף אפילו אם הוציא במשך 60 הימים עשרה שיקים ללא כיסוי.



מ' אגמון;

כן.

מ' שחל;

אין לדבר סוף. אדם כל כך מתוחכם, שיקרא את ההמלצות של הועדה וילמד מה

אפשר לעשות, יוכל לתכנן דבר כזה.

היו"ר יצחק לוי;

אני מציע לקבל סעיף 3 עם התיקון שהציע איגוד הבנקים, ששים ימים מהיום

שהודעת העיקול הגיעה לבנק, ולא מהיום שהבנק שלח את ההודעה. אני מציע לא

להאריך את התקופה, 60 ימים זו תקופה די ארוכה.

אושר סעיף 3 עם התיקון שהציע איגוד הבנקים - במקום "ששים ימים מהיום שבו

שלח הבנק הודעה לבעל החשבון" יבוא; ששים ימים מהיום שבו הודעת העיקול הגיעה

לבנק.

מ' אגמון;

(קוראת סעיף 4}.

סעיף 4 מתייחס ללקוח מוגבל בנסיבות מחמירות. בפיסקה (2) מאריכים את תקופת

התנאי משנתיים לשלוש שנים.

היו"ר יצחק לוי;

אני מבקש שנדבר קודם כל על ההגדרות של לקוח מוגבל, כלומר עד סעיף קטן

(א1}. אם אין הערות, נאשר את ההגדרות.

היו"ר יצחק לוי;

בסעיף קטן (א1) .נאמר שהמפקח יודיע על כל לקוח מוגבל. ענין ההודעות מפוזר

בסעיפים שונים. אני מציע לרכז בסעיף אחד את כל ההודעות של המפקח, ואחר כך נראה

מה הוא מודיע ואיך הוא מודיע. הסעיף הוא נכון, אבל הוא לא במקום הנכון.

מי אגמון;

פיסקה (1) בסעיף קטן (א2) היא המהותית לענין מיופה כוח. אם לקוח שהוגבל

בחשבון אישי שלו פעם אחת, נכנס לאחד משני המצבים האלה - חשבון נוסף שלו הוגבל,

או שחשבונו הוגבל שנית בתוך שלוש שנים - נסגרים כל החשבונות שיש לו בארץ ונעשה

בהם אחד משני דברים; אם הוא מיופה כוח בחשבון פרטי הוא סוגר את החשבון; אם

הוא מורשה חתימה לא קורה שום דבר לחשבון של התאגיד. אלה שבחשבונות שלהם הוא

מיופה כוח, הבעלים התמימים מוגבלים רק במשיכת שיקים. זאת אומרת שהם יכולים

לפתוח חשבון חדש ולהמשיך לפעול. כמובן שחס יכולים להמשיך לפעול גם בחשבון הזה,

כמו שהוא יכול, בכל דרך אחרת.

קבענו זאת כי קיבלנו דיווח שזו דרך מרכזית לעקיפת החוק, כי מי שהוגבל

קיבל יפוי כוח בחשבון של מישהו אחר והמשיך לפעול כרגיל ולמשוך שיקים.
היו"ר יצחק לוי
אפשר לבטל זכות חתימה של מיופה כוח. אם הוגבלו חשבונות של פלוני שהוא

מיופה כוח בחשבון פרטי. בעל החשבון הפרטי יכול להודיע לבנק שפלוני כבר לא

מיופה כוה בחשבונו. האם מאותו רגע החשבון הזה נפתח לתנועה או שהוא נשאר סגור?

ג' מרקס;

אם חשבון מוגבל מאיזו שהיא סיבה הוא נסגר, ולא חשוב למה, כי קשה מאד

לדעת למה זה קרה. ההקלה שיש כאן שאם החשבון נסגר בגלל מיופה כוח ולא בגלל

בעלים, מותר לשותפים האחרים לפתוח חשבון אחר.

היו"ר יצחק לוי;

החשבון של השותפים כלל לא הוגבל. הוגבלו שני חשבונות פרטיים של מיופה

כוח. אני לא רוצה שהשותפים ייענשו בגלל מיופה הכוח. אני מבין שכל עוד הוא

מיופה כוח האחרים נענשים בגללו. אבל אם יבטלו את יפוי הכוח שלו לחתום בחשבון,

למה לא לפתוח את החשבון שלהם? אם מותר להם לפתוה חשבון אחר, להעביר את הכספים

לחשבון החדש ולפעול בו, אפשר גם לתת להם אופציה לפעול באותו חשבון לאחר שביטלו

את יפוי הכוח.
מי אגמון
אפשר לקבוע שבעלי החשבון יוכלו לפתוח חשבון חדש או לבטל את יפוי הכוח.

ג' מרקס;

אם חשבון הוגבל מסיבות אחרות, לא מפני שמשכו שיקים, יש שני סוגים של
שותפים
יש שותפים שבגללם קרתה התקלה ויש שותפים תמימים. אנחנו אמרנו שאת

החשבון אנחנו סוגרים, לא רוצים להתעסק אתו, אבל אנחנו מרשים לשותפים התמימים

לפתוח חשבון אחר. עשינו את זה בגלל בעיה של חלוקת רכוש.
היו"ר יצחק לוי
לפני כמה רגעים ביקשתי לשנות תקופה מ-15 ל-14 יום, ואמרת שלשם כך צריך

לשנות את כל המחשב. גם לאותם אנשים יש מחשב, חשבון הבנק מודפס, יש להם סטוק

של אלפיים שיקים, יש הוראות קבע. נוח להם יותר לבטל זכות חתימה של מיופה כוח

מאשר לפתוח חשבון אחר. התוצאה היא אותה תוצאה, אבל פחות מקשים עליהם. אני

מציע להוסיף אפשרות זאת.
י' ביילין
אפשר להגיד: כל עוד הוא מיופה כוח...
היו"ר יצחק לוי
אפשר לומר כך או להוסיף הוראה מפורשת.

אושר סעיף 4 עם התיקון: אם נסגר חשבון בגלל מיופה כוח שהוא מוגבל חמור,

אפשר יהיה לפתוח את החשבון אם בעליו ביטלו זכות חתימה של אותו מיופה כוח.
מ' אגמון
(קוראת סעיף 5)

זה תיקון טכני, שינינו את השמות.

היו"ר יצחק לוי;

אושר סעיף 5.

מי אגמון;

(קוראת סעיף 6 - החלפת סעיף 7)

סעיף 7 הקיים אומר: שיק שהוצג לפרעון ולא נפרע מחמת הוראת סעיף 5(א),

יסמנו הבנק הנמשך. סעיף 5(א} מדבר על חשבון מוגבל. יש כללים איך מסמנים,
מחתימים אותו בחותמת גדולה
מוגבל. אנחנו רצינו להוסיף שיסמנו גם שיק שסורב.

שלא יכתבו על שיק כזה נליים - נא לפנות למושך, אלא יסמנו שהשיק חזר כי לא היה

לו כיסוי, או נוסח אחר שיקבע המפקח, אבל שיהיה ברור שהשיק הזה סורב. בעל

החשבון יראה שהשיק חזר כי אין בחשבון די כסף, זה מאפשר גם לפנות לבית משפט,

למשטרה.
היו"ר יצחק לוי
ואם חזר שיק בגלל טעות בתאריך?
מי אגמון
זה לא שיק שסורב. יש הגדרה לשיק שסורב: שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב

בו או אחריו והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון, והוא לא היה

חייב לפרעו מכוח הסכם עם המושך. אם שיק חזר בגלל טעות בתאריך, הוא לא שיק

שסורב.
היו"ר יצחק לוי
הדבר הזה מועיל לשני הצדדים: הלקוח יודע שהשיק הזה הוא במנין לענין

הגבלה, הוא יודע למה חזר השיק, לא בגלל טעות בתאריך וכו', וזה חשוב גם לבנק

ולמערכת בקשר לתביעה עתידית.
מ' שחל
למה הבנקים היום לא עושים את זה?
מי אגמון
לא נעים להם. אפשר גם לתבוע אותם באחריות: למה אמרת שאין לי כסף, הנה

יש לי כסף. הסיכון קטן יותר כשכותבים: נא לפנות למושך.



היו"ר יצחק לוי;

אושר סעיף 6.

אני מציע בנקודת זו להפסיק את הדיון. בסעיפים שעברנו עליהם היום

ביקשנו להכניס כמה תיקונים. אני מבקש להכין אותם לישיבה הבאה, כדי שנוכל לאשר

אותם. סעיף 7 נוגע לבית המשפט והוא ידרוש מאתנו הרבה זמן ושיקול דעת, נדון

בו בישיבה הבאה.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 12:30)

1

קוד המקור של הנתונים