ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 28/10/1991

חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 24), התשנ"ב-1991 - רביזיה; חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - הצעת חבר כנסת אמנון רובינשטיין; חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 4), התשנ"א-1991 -הצעת חברי הכנסת שי עמור ועי פרץ

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 299

ועדת החוקה הוק ומשפט

יום שני. כ' בחשון התשנ"ב (28 באוקטובר 1991) .שעה 11:00

נכחו: חברי הועדה;

א' לין - יו"ר

אי גמליאל

ש' הלפרט

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

די ליבאי

י י צידון

אי רביץ

א' רובינשטיין

מ' שחל

מוזמנים;

חבר-הכנסת ע' פרץ

סגן שר התחבורה אי גור

ד' איש-שלום - משרד המשפטים

שי גוברמן - " "

לי משיח - " "

ד"ר כ' שלו - " "

ב' ארד - יו"ר הרשות למלחמה בסמים

א' קמר - " " "

שי ברעלי - לשכת עורכי הדין

ע' וייס - משרד התחבורה

ע' להבי - " " הלשכה המשפטית

פי מירון - " " ראש אגף הרישוי

תנ"צ ע' מודריק - משטרת ישראל

אי שיל"ת - משרד הפנים

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; א. חוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 24), התשנ"ב-1991 - רוויזיה

ב. חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 4), התשנ"א-1991 -

הצעת חברי הכנסת שי עמור וע' פרץ

ג. חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו - הצעת חבר הכנסת א' רובינשטיין



א. חוק הבחירות לכנסת (תתיקון מס' 24). התשנ"ב-1991 - רוויזיה

היו"ר א' לין;

רבותי, אני מתכבד לפתוח את חישיבה. אנחנו דנים היום ברוויזיה על החלטת הועדה

בחוק הבחירות לכנסת (תיקון מס' 24). תיקון מסי 24 מוסיף פיסקה (6) לסעיף 122 לחוק

הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969: "המשדל אדם להצביע או להימנע מלהצביע,

בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת, בדרך של ר!שבעה, קללה, נידוי, יורם, נדר או התרת

נדר, או בדרך של ברכה המותנית בהצבעה או בהימנעות מהצבעה כאמור".

נשמע את הנימוקים של דוברי הכנסת שביקשו להחזיר את החוק לדיון בועדה ונשמע מה

הם מבקשים לשנות בחוק.

ש' הלפרט;

אנחנו מסכימים, אני מניח שאני מבטא בדברי גם את העמדה של יתר המפלגות הדתיות,

אנחנו מסכימים לכל נוסח החוק פרט לסיפא "או בדרך של ברכה המותנית בהצבעה או

בהימנעות מהצבעה כאמור". האיסור של "השבעה, קללה, נידוי, לזרם, נדר או הדגרת נדריי

יכול להשאר, ולא רק שאנחנו לא מתנגדים לו אלא שאנחנו אף תומכים בו.

שונה ענין הברכה. מי שמכיר את סגנון הדיבור של אדם דתי, של מפלגות דתיות,

יודע שמתחילים במלים בעזרת השם. כשאדם דתי מדבר עם הברו הוא אומר: בזכות זה אני

מאחל לך כל טוב; אם תקבל הצעתי -אני מאחל לך שתהיה בריא. אם נשאיר את נוסח הצעת

החוק כפי שהתקבל בועדה הרי בימים שלפני בחירות יצטרכו להכניס אלפי אנשים לבית

סוהר. כשאדם דתי פונה לאחר בפניה כלשהו, באופן טבעי ובלי לשים לב הוא אומר: בזכות

זה אני מאחל לך כל טוב. זה נוסח של רבנים, של כל אדם דתי. או שמתכוונים לשלוח

אלפי אנשים לבית סוהר, או שהולכים להוקק חוק כשמראש יודעים שאי אפשר ליישם אותו.

לצערנו הרב, יש הרבה מאד חוקים שהכנסת חוקקה מתוך ידיעה ברורה מראש שאין שום

סיכוי ליישם אוו7ם.

אני מציע להוציא את האיסור בענין ברכה, ולהשאיר את יתר הסעיף כמות שהוא.
אי גמליאל
אני מצטרף לדברים של חבר-הכנסת הלפרט. צריך להבין את המנטליות של הרבנים

ולדעת שהברכה באה להם באופן טבעי, הם לא יכולים לעצור בעד עצמם. בכל דבר שמבקשים

מכל אדם, באופן טבעי מברכים. זה יוצא להם מהפה בלי לשים לב, כך הם מורגלים, זו

דרך החיים שלהם. לא יעלה על הדעת לשלוח אלפי רבנים לכלא או להפליל אותם בגלל

דברים כאלה. אין ספק שכמעט אין רב שלא יעבור על החוק הזה. לחוקק חוק כשיודעים

מראש שכל כך הרבה אנשים יעברו עליו, זה לא הגיוני.
היו"ר א' לין
אני רוצה להביא לתשומת לבכם את הנוסח שאישרה הממשלה, כדי שאתם תלמדו להעריך

את העבודה הטובה שעושה הועדה הזאת. הנוסח שהציעה הממשלה יכול היה אולי לאמת את

החששות של חברי הכנסת הלפרט וגמליאל, לא כן הנוסח של הועדה שהוא שונה מהותית

מהנוסח של הממשלה. הנוסח שאישרה הממשלה קובע: "המשדל אדם בדרך של השבעה, ברכה,

קללה, נידוי וכיוצא באלה, כדי שיצביע או ימנע מלהצביע, בכלל או בעד רשימת מעומדים

מסוימת". בנוסה הזה נאמר "המשדל בדרך של ברכה". לא נאמר שם "ברכה המותנית

בהצבעה", כפי שהועדה הקפידה לנסח. רציתי שיהיו לעיניכם ההבדלים החשובים בין

הנוסח שהגישה הממשלה לבין הנוסח שהכינה הועדה.



י' צידון;

אדוני היושב ראש, הוצאת מלים מפי. אני מכבד מאד את סגנון הדיבור המנומס ואת

הברכות לכל אדם, ברכות למתנגד וברכות לתומך. צריך להיות ברור שלא לזה מתכוונים.

הכוונה היתה למנוע אותם מקרים חריגים שבהם למעשה סויורים בברכות כמו שסוחרים

בקללות.

ערב הבחירות היה מעשה באהת העובדות שלנו בצומת, בת למשפהה דתית יוצאת מרוקו,

שגרה באשדוד, באו אליה נציגים של מפלגה חרדית מסוימת ואמרו לה: אם תסכימי, אנחנו

מברכים אותך כך וכך; ואם לא - אנחנו מקללים אותך. זה בוודאי לא נעשה על דעתם של

רבנים וגדולי תורה, אבל אנחנו יודעים שבדרג השדה קורים דברים כאלת.

אני מציע, אדוני היושב ראש, שנמצא ניסוח מדוייק, אולי עוד יותר מדוייק,

שיבחין בין הנוהג המקובל של דברי נימוס וברכה, אותו אנחנו מכבדים, לבין הנוהג

הפסול שלו כולנו מתנגדים.

מ' וירשובסקי;

אני מסכים לדברים של חבר-הכנסת צידון. אני חושב שאין מקום לדאגה שמא יעמידו

הרבה אנשים לדין לפי חוק זה או שהחוק יהיה אות מוזה. אם מדובר בשידול ומדובר בברכה

מותנית, ברור שאין הכוונה למי שאומר: תבורך ותזכה למצוות. נראה לי שבנוסח של

הועדה אין סכנה, הוא לא יפגע בשיגרת הדיבור אלא רק ימנע את הקיצוניות שמתעוררת

לפני בחירות.

יכול להיות שאילו התבקשתי אני לנסח את החוק לא הייתי חושב אפילו על ענין

הברכה. כנראה שמציעי החוק ראו בזה אלמנט שיש לו השפעה במערכת הבחירות. אני חושב

שאפשר לעשות ניסיון. אם נראה שעל ידי החוק הזה אנחנו מכשילים אנשים ולא משפרים את

המצב, נצטרך לתקן. אבל נראה לי שבנוסח המוצע יש מכלול שלם והייתי מציע להשאיר

אותו. אם למישהו מהחברים יש הצעה לשינוי במילה זו או אחרת, לא אעמוד בדרכו, אבל

אני הושב שהנוסה שלפנינו הוא מאד זהיר ועדין בהשוואה להצעת הממשלה.
היו"ר אי לין
רבותי, אני רוצה לברך את חבר- הכנסת משה שחל, שזו פעם ראשונה שהוא משתתף

בישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת השתים-עשרה כחבר הועדה. אני בטוח, על פי

תרומתו המיוחדת של הבר הכנסת משה שחל לעבודוזה של ועדת החוקה חוק ומשפט בעבר

והניסיון הפרלמנטרי העשיר מאד שיש לו, שהתרומה שלו לעבודת הועדה תהיה גדולה

וחשובה ביותר. נצפה לראות אותך, חבר הכנסת שחל, משתתף יותר ויותר בישיבות הועדה.
מ' שחל
תודה רבה.
אי רביץ
אני בטוח שגם בטרם בואי ויסבירו חברי הרבנים את נוסח הדיבור של רבני ישראל.

"בך יבורך" שניתן לאברהם אבינו, הולך אתנו עד היום.

יש לי הצעה שמתאימה לכוונת הועדה, ואני חושב שכולנו נוכל לתמוך בה. אני מציע

במקום ברכה לדבר על הבטחה. אני חושב שלזאת הכוונה. מדוע אנחנו חרדים מברכה? באו

אל אותה פקידה של חבר-הכנסת צידון ואמרו לה: אם תעשי כך יקרה לך כך, ואם לא, דוס

ושלום, להיפך. אבל אם רב אומר תבורכי, השם יברך אותך, הרי כולם יכולים לומר את

הדברים האלה. אני מרשה אפילו לאנשי ר"צ בתעמולת הבחירות לומר: השם יברך אתכם. מה

שמפריע לנו זה אלמנט ההבטיוה. אנחנו מסכימים לברכה אם היא מנוטרלת מן האלמנט של

ההבטחה. אם תאסר הבטחה ולא ברכה, אוכל לוזמוך בחוק ואפילו בשמרוה.



ש' הלפרט;

אני מסכים.
יצחק לוי
אני חשבתי שהנוסח "ברכה המותנית בהצבעה" זו כוונתו. לא היינו עוסקים בנושא

הזה אלמלא נעשו מעשים מסוימים ועלתה השאלה איך מונעים אותם. אני רוצה להביא שתי

דוגמאות מהנסיון. הלכתי לשוהה עם אשה שידענו שהיא תומכת במפלגה שלנו, והיא אמרה

לי שהתמה על תמיכה במפלגה מסוימת. מדוע? אמרה לי: אני בהריון, היו לי בעיות

בהריונות, אמרו לי שאם אני רוצה שרב פלוני יברך אותי שההריון יהיה בסדר, אני

צריכה לחתום. זו ברכה. זה דבר חשוב לאותה אשה. לדעתי, זה מעשה פסול אם כי זו לא

הבטחה. אמרו שישלחו את שמה לרב והרב יברך אורנה. הרב לא הבטיח לה שיהיה לה בן או

שיהיו לה תאומים ושהכל יהיה בסדר. באו ואמרו לה: אם את חותמת שתצביעי כך וכך,

נשלח את שמך לאותו רב שיברך אותך. זה עדיין לא בגדר הבטחה.

יש לפני מודעות שונות. אני מבדיל בין מודעה שאומרת שתומכים בזה ובזה וחותמים

בברכת עוז ושלום, לבין מודעה שאומרת: הצביע ג' ותתברך בחיי ובני ומזוני כפליים.

זאת אומרת שאם אתה מצביע גי יהיו לו כפליים בנים וכפליים מזונות וכפליים חיים.

אם יציעו נוסח יותר טוב, אסכים לו. אבל אם לא, אני חושב שהנוסח של הועדה הוא

הנוסח הטוב ביותר כי הוא מדבר על ברכה המותנית בהצבעה. הכוונה היא לא לברכה כללית

אלא ברכה לענין ספציפי מסוים. אני לא יודע איך אפשר לנסח את זה, אבל השימוש במילה

הבטחה לא פותר את הבעיה.
א' רביץ
ברכה שיש עמה הבטחה.
היו"ר אי לין
אם רב או אדם אחר המדבר עם מצביע פוטנציאלי ומברך אותו במהלך השיחה כשמדובר

על ההצבעה, זה לא מפריע לי. לא מפריע לי שאדם מעניק ברכה במהלך שיחה בעניני הצבעה

בבחירות. אם נכנס לתחום הזה אכן יקרה מה שאמרו חברי הכנסת הלפרט וגמליאל, נצטרך

להביא אנשים בפלילים וזה לא יהיה חוק רציני. אם אומרים במהלך השיחה: אם אתה תצביע

עבורי תבורך - גם בזה אני רואה תחום אפור שאינני רוצה להתערב בו. לעומת זאת, אם
הוא אומר
אם אתה תצביע אני מבטיח להעניק לך ברכה - בזה אני כן רוצה להתערב. אם

אומרים לאדם שתמורת הצבעה בעד רשימה מסוימת יעניקו לו ברכה, את המקרה הזה צריך

החוק לתפוס.

אני לא רוצה להתערב בשתי הסיטואציות הראשונות שתארתי, שהן יכולות להיות ענין

של אופן דיבור, לפעמים מתוך כוונה, אבל אני חושב שהחוק לא צריך להכנס לתחום הזה.

החוק צריך לעסוק רק בסיטואציה השלישית. לכן אני מסתפק בביטוי: או בדרך של הבטחה

להעניק ברכה. אני מציע שנסתפק בתחום המוגדר הזה ונסוק רק במקרה שאומרים לאדם: אם

תצביע כך, רק אז תוענק לך הברכה. נראה לי שכולנו רוצים שזה יהיה אסור על פי החוק.
ש' גוברמן
הנוסח שהציעה הממשלה צמח את רקע של עובדות, מספר גדול של עובדות.
אי רביץ
היה מעשה גם במזכירה של שר המשפטים, לא רק של חבר-הכנסת צידון.
ש' גוברמן
הנוהג של ברכות, קללות, השבעות, היה מקובל הרבה שנים בבחירות לרשויות

מקומיות. אני זוכר שנפסלו הבחירות לרשות המקומית ברחובות בשנת 1962, בין השאר

בגלל השבעה של בוחרים.

חברי הכנסת הנכבדים דיברו על ברכות של רבנים. צריך לזכור שבבהירות

מצביעים גם לא יהודים, וראינו במדינות אחרות מה היתה ההשפעה של התערבות כוהני

דת בהצבעה. אני הושב שזה נוהג שצריך למנוע.
א' רביץ
אבל אם כוהני דת הם פוליטיקאים? יש בינינו כמה כוהני דת.

ש' גוברמן;

אני מדבר על דברים שלמדתי מהעתונות על התערבות של כוהני דת לא יהודים,

במדינות אחרות, שהשתמשו בסמכותם הדתית כדי לחשפיע על הבחירות.

מתן בחירה בקשר להצבעה בבחירות - ורק על זה מדובר, אך ורק על זה - יכול

מאד להיות שאילו הביאו את הענין לפני בית המשפט, גם לפי חוק הבחירות לכנסת

הקיים אפשר היח להצליח בהוכחה שזהו שוחד. אבל אנחנו רצינו למנוע את העמדת

השאלה הזאת למבחן משפטי ואת הפלפול שהיה נדרש בענין כדי להראות שברכות מסוג זה

הן אסורות. חשבנו שבענין תופעה שהיא נפוצה צריך המחוקק להגיד את דברו בצורה

חד משמעית ולהבהיר את הענין.

צריך לזכור שמדובר רק בברכה בקשר עם הצבעה, תמורת הצבעה או הימנעות

מהצבעה, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת. אני חושב שזה פותר את הבעיה ולא

צריך לעורר שום פחד.

מ' שחל;

עקרונית, אינני חסיד של ריבוי חוקים, במיוחד כאלה שאי אפשר לאכפם והחוק

נשאר אות מתה. גם הנושא שלפנינו הוא מסוג הנושאים שקשה מאד למצוא להם פתרון.

אני רוצה להצביע על כמה בעיות שהנוסח המוצע לא נותן להן פתרון.

לא מעט ברכות ניתנו על ידי אישים שלא היו כלל בישראל אלא בחוץ לארץ. את

הבעיה הזאת החוק הזה לא יפתור. היו השבעות וברכות על ידי פרסום מודעות בעתונות

שמקורן היה בחוץ לארץ, וההשפעה היתה לא קטנה. הצעת החוק אינה חלה על מברך או

משביע כזה, כי הוא לא משדל, הוא לא נמצא בישראל, אי אפשר יהיה להעמיד אותו.

במה הועלנו? אנחנו אומרים שעל רבנים בישראל תאסר הברכה, אבל לרב שנמצא בחוץ

לארץ - מותר. לא צריך להשאיר פתח כזה לעבירה.

יצחק לוי;

כמו ששלחו מטוסים להביא בוהרים, ישלחו מטוסים להביא רבנים לחוץ לארץ כדי

שי וכלו לברך משם.

מי שחל;

אני מציע לקבוע במפורש בסעיף הזה עבירה לא רק של המשדל אלא גם של המפרסם.

פרסום בכל אמצעי, כולל פקס.



אני לא רואה עבירה בעצם הברכה. הברכה היא מנהג יהודי עתיק יומין. הביטוי

"ברכה המותנית בהצבעה" הוא במקומו. אפשר לומר: ברכה שיט עמה הבטחה. אם הרב

מבטיח לאשה הרבה שיוולד לה בן, ב-50% הצלחה הוא מובטח. צריך לאסור ברכה שיש

עמה הבטחה, כלומר שרב יאמר לאשה: אם תצביעי כך וכך, אני מבטיח לך שתלדי בן.

אני מדבר על דברים שהיו, לא על תיאוריה.
היו"ר אי לין
מר גוברמן, מה דעתך על ההצעה להוסיף את המפרסם? האם זה לא כלול ממילא

בסעיף הזה? אם אדם אחד משדל ואחר מפרסם את השידול, הסעיף לא חל עליו?
ש' גוברמן
אין ספק שהסעיף חל גם על המפרסם.
היו"ר א' לין
כלומר, כל דבר שאסור על פי הסעיף הזה, אסור גם לפרסם אותו. הסעיף חל גם

על המפרסם.

אני מציע שבמקום "או בדרך של ברכה המותנית בהצבעה..." נכתוב: או בדרך של

הבטחה להענקת ברכה.

מה שאנחנו אוסרים הוא שאדם יגיד: אם תצביע כך וכך, תזכה בברכה. לא נכנס

לכל מה שקשור בברכה שהיא אורח דיבור שגור, כי לא נוכל להתמודד ולא נוכל לאכוף.

לא צריך לנסות לתפוס מרובה מדי.
שי הלפרט
אני מסתייג מההצעה. כדי שהחוק יתקבל על דעת הועדה כולה, אני מבקש להוציא

את המילה ברכה. לצערי, הרבה חברים כאן לא מכירים את סגנון הדיבור של רבנים.

לדוגמה, רב מסיים כרוז במלים "ולשומע ינעם". זו ברכה, אתה יכול לומר שזו

הבטחה. הם ישנו את כל סגנון הכתיבה והדיבור שלהם מפני שהועדה כאן החליטה מה

שהחליטה?
יצחק לוי
לא. על זה היועץ המשפטי לא יעמיד איש לדין.
שי הלפרט
אתם עלולים להכשיל מאות ואלפי רבנים. או שאלפי אנשים יועמדו לדין פלילי

או שאי אפשר יהיה לאכוף את החוק הזה. מדוע לקבוע דבר שיודעים מראש שאי אפשר

לישם אותו?
הי ו"ר א' לין
אם רב אומר לאדם: אם תצביע בעד פלוני אני אעניק לך ברכה בעתיד - קודם כל,

נדמה לי שזה לא סגנון דיבור שגור בפי רבנים. הם אולי מעניקים ברכה במהלך של

שיחה, אבל הם לא אומרים לאדם: אם אתה תצביע, אני אעניק לך ברכה. ניסינו כאן

לחדד את הדברים כך שנוכל להגיע להסכמה כוללת.
ש' הלפרט
המשפט הזה נתון לפרשנות.
היו"ר אי לין
הוא לא נתון לשום פרשנות.

שי הלפרט;

דבריו של הרבה לא ימצאו חן בעיני מי שתומך במפלגה אחרת, הוא יגיש מיד

משפט נגד אותו רב, הדברים יהיו נתונים לפרשנות אם הרב התכוון, אם היתה הבטהה

אם לא היתה הבטחה. יתחילו לטרטר רבנים בבתי משפט. אתה יכול לתאר לעצמך מה

ייצא מהחוק הזה? יתחילו להגיש משפטים בזה אחר זה. אנחנו יודעים מה קורה לפני

בהירות. יש עסקנים של מפלגה זו ושל מפלגה אחרת, ומי שירצה להתנכל לרב מסוים

מיד יגיש נגדו משפט, יתחילו לחקור אותו במשטרה אם היתה בדבריו הבטחה אם לא

היתה הבטחה. מה הבעיה למחוק מכאן את המילה ברכה? כל רב יצטרך לחשוב עשר

פעמים על כל מילה שהוא מוציא?

יי צידון;

בדיוק. הוא יצטרך לשקול מה הוא אומר.
ש' הלפרט
הוא יצטרך לחשוב אם יש בדבריו ברכה, אם יש הבטחה ואם אין הבטחה. אתם

עושים חוק שיהיה ללעג ולקלס.

היו"ר א' לין;

אנחנו אומרים מפורשות שרב יכול לברך מי שהוא רוצה לברך, אבל הוא לא יכול

לומר: אם תצביע בעד זה וזה אעניק לך ברכה.

א' רביץ;

איסור הבטחה פותר את הבעיה. למשל, הבטחה שיהיה לו טוב.

היו"ר א' לין;

זה הרבה י ותר גרוע.

אי צידון;

אני מבטיח לך שהרבי מאיקס יברך אותך אם תצביע עבורי.
היו"ר א' לין
הדברים שפה מדובר עליהם הם מוגדרים וברורים מאד. לא דברים בתחום המעורפל

שיש בו מקום לפרשנות. יש שלוש סיטואציות אפשריות. האחת, אתה מברך אדם.

אפשרות שניה, אתה מברך אדם בלשון עתיד ואומר לו: אם תעשה כך וכך, תבורך. גם

את זה אנחנו לא אוסרים. אם עכשיו אתה מעניק לאדם ברכה על מה שיעשה בעתיד,

אנחנו לא תופסים את זה בכלל כי זה בתהום האפור. אבל אם אתה לא מעניק לו ברכה

עכשיו, אלא אומר שתעניק לו ברכה אם יצביע - זה דבר חד ומוגדר.



אני מבקש מאד מחבר-הכנסת הלפרט שישקול שוב את הדברים. אם ירצה לרשום

הסתייגות, יוכל לעשות זאת. אבל לדעתי, חבל להגיש הסתייגויות כי אנחנו מקבלים

הגדרה שאפשר להסכים לה ואין- בה שום חשש. לא כל כך מהר רצים ומגישים משפטים.

שי הלפרט;

זה פותח פתח להפליל כל רב בישראל.
היו"ר א' לין
הנוסח החדש לא פותח פתח לתביעות משפטיות.

אי גמליאל;

חשוב מאד להבחין בין ברכה כללית ובין ברכה מוגדרת ואישית. למשל, מסיימים

כרוז בברכה עוז ושלום, או חזק ואמץ. רב נושא דרשה ואחר כך אומר מי שברך לקהל,

נוסח קבוע מדורי דורות. י

היר"ר א' לין;

טוב מאד. אין בעיה. מה שאנחנו אוסרים לומר הוא; אם תצביע בעדי, או לא

תצביע בעדו, בעתיד אעניק לך ברכה. הוא לא מברך אותו עכשיו.

רבותי, אני מציע שנקבל את הסיכום הזה. אני מבקש מחבר-הכנסת הלפרט לא

להגיש הסתייגות.
שי הלפרט
אני רושם הסתייגות.

במדינת ישראל עושים הסכמים קואליציוניים ומבטיחים כל מיני טובות הנאה.

נגד הדבר הזה הועדה לא נוקטת עמדה. (היו"ר א' לין; אתה טועה). ועל ברכה של רב

דנה הועדה ומחוקקת חוק.

יצחק לוי;

אתה יודע במה מדובר. מדובר על כך שלקחו קולות במירמה.

היו"ר אי לין;

חבר הכנסת הלפרט, אני מבקש ממך לשקול אם להגיש הסתייגות. עשינו מאמץ

להגיע להסכמה כללית.

התקבל התיקון; במקום הסיפה של פיסקה (6) "או בדרך של ברכה המותנית..."

יבוא; או בדרך של הבטחה להעניק ברכה.

הוחלט להעביר את הצעת החוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית.



ב. חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 4), התשנ"א-1991 -

הצעת חברי הכנסת שי עמור ועי פרץ

היו"ר אי לין;

יש לפנינו נוסח לועדה, שהכינה היועצת המשפטית של הועדה. נקרא סעיף סעיף,

נשמע את ההערות, אני מבקש הערות קצרות, אין צורך להאריך כי בנושא זה דשנו לא

מעט, ונסכם את הדברים.

אני מניח שכולם מכירים את הוראות החוק ואין צורך לרענן את הזכרון. מדובר

על אדם שהורשע בעבירה על סעיף 7(ג) - שימוש בסמים. ההיגיון בהחלת החוק הזה על

המשתמשים בסמים הוא ברור, הם מסכנים את המשתמשים בדרך. יחד עם זאת, לא כל כך

רצוי שהעוסקים בסחר סמים ימשיכו לנהוג ברכב שעוזר להם לשווק את סחורתם. אני

מבקש שקודם כל נסכם בנקודה זאת, אם יש מקום להרחיב את הוראת החוק גם למי

שהורשעו בעבירה של סחר בסמים.
די איש-שלום
לפי פיסקה (2) לסעיף קטן (א1} אפשר להרחיב את ההוראה המוצעת לכל עבירה

אחרת בפקודת הסמים המסוכנים, אם במהלך המשפט הוכח שאדם נוהג להשתמש בסמים. אדם

נאשם בסחר, בייצוא, בייבוא או בהפקה של סמים, לאחר שנתפס עם כמות מסחרית של
סם, והוא טוען להגנתו
אני נוהג להשתמש באופן קבוע בסמים.

היו"ר א' לין;

אם הורשע בסחר בסמים אבל אינו משתמש בסמים, הסעיף לא יחול עליו.

די איש-שלום;

הסעיף הזה לא יחול עליו, אבל הסעיף המקורי בפקודה, שלא מבטלים אותו, חל

על כל עבירת סמים כולל סחר, אבל שם מדובר על הגנה על הציבור.

היו"ר א' לין;

השאלה היא אם רוצים להרחיב את הסעיף ולהחיל אותו לא רק על שימוש בסמים

אלא גם על עבירות סמים אחרות.
אי גור
כוונת המציעים, כפי שאני הבינותי, היתה בעיקר להרתעה. הם הציעו שאם הורשע

אדם בעבירה של שימוש בסמים, תפסול אותו רשות הרישוי מלהחזיק רישיון נהיגה

לתקופה של עשר שנים, ללא כל שיקול דעת לבית המשפט, ללא הבחנה בין עבירה קלה

וחמורה.אם המטרה היא הרתעה, אני חושב שצריך להרחיב את ההוראה גם לענין סחר

בסמים.
עי פרץ
אנחנו הגשנו את הצעת החוק כפי שהגשנו, אבל חברי הועדה שהשתתפו בדיון

ביקשו לקבוע את ההוראה בפקודת הסמים המסוכנים ולא בפקודת התעבורה, ואנחנו

חשבנו שזה אמנם הגיוני. אני חושב שההצעה של הועדה הרבה יותר מוצלחת מההצעה

שאנחנו הגשנו, ואני שמח על כך. אין לי שום סיבה לראות בזה פשרה לא טובה. זאת

פשרה טובה.

אני תומך בהחלת הסעיף גם על עבירה של סחר בסמים.
ב' ארד
אנחנו רואים את החוק הזח כאמצעי הרתעה למעורבים בסמים, החל בשימוש ועד

סחר, ולא כאמצעי להתמודד עם הקורלציה הקיימת בין תאונות דרכים ובין נהיגה

ברכב של מעורבים בסמים. לכן אנחנו מבקשים להרחיב את תחולת החוק לכל עבירות

סמים, כולל סחר.

מי שחל;

אני מתנגד. מישחו חייב להשמיע כאן את קולו גם להגנח על זכויות האזרח.

אם מדובר על איסור נהיגה ברכב מפני שהאיש משתמש בסמים והוא מסכן את הזולת, יש

בזה הגיון. אגב, אם מדובר על סכנה לזולת, מדוע רק רכב? אני מציע להוסיף גם

מטוס וכלי שיט.

אם אדם הורשע בסחר בסמים ומבקשים להחרים כלי רכב ששימש לסחר בסמים, זה

ענין אחר שהוא מכוסה בחוק הקיים. אבל מה זה נוגע לשאלה אם יש לו או אין לו .

רישיון נהיגה, אם ריצה או לא ריצה את עונשו. צריך להלחם בסמים, בבקשה, תביאו

הצעות. אבל זה לא נוגע לענין זה. באותה מידה אפשר להגיד שלא ניתן לו רשות

להחזיק טלוויזיה בבית. אין קשר בין העבירה שעבר ובין העובדה שיש לו רישיון

נהיגה. בית המשפט מרשיע את סוחר הסמים וקובע את עונשו. אני חושב שבענין זה

אנחנו סוטים לחלוטין מעקרונות המשפטיים הבסיסיים שלנו.

י' צידון;

אני מצטרף לדעתו של חבר-הכנסת שחל, מזוית ראיה אחרת, החוק הזה, כפי שאני

מבין אותו, הוא חוק פרגמטי מאד: אדם המשתמש בסמים מסכן את הציבור כשהוא נוהג

ברכב. ואני מסכים שהוא מסכן את הציבור גם כשהוא מטיס מטוס או משיט אוניה. אני

סבור שאם נחוקק את החוק ונפרסם אותו עם ההסבר הזה, הוא נכון וסביר והוא יתקבל

כפי שהוא. הרתעה והענשה בקשר לפעילויות אחרות, שאינן קשורות בסיכון הציבור על

ידי נהיגה, הטסה או השטה, זה ענין לחוק אחר.
ר' מלחי
אני רוצה להסביר את ההבדלים בין הנוסח לועדה ובין מה שמציע משרד המשפטים.

בסעיף 37א לפקודת הסמים יש לנו היום כל הסמכות לגבי אדם שהורשע בעבירה כלשהי

לפי פקודת הסמים, לאו דווקא שימוש אגב נהיגה, אפשר לשלול ממנו את רישיון

הנהיגה לכל תקופה שבית המשפט ימצא לנכון. האופציה לשיקול בית המשפט קיימת גם

היום. נוסף לכך יש בפקודת התעבורה סעיף 43 שמדבר על "המסתייע ברכבו לעוון או

לפשע". אם כלי הרכב היה גורם מסייע לביצוע העבירה, יש לבית המשפט סמכות לשלול

את הרישיון אפילו לצמיתות. נאמר שם "לצמיתות או לתקופה מסוימת". כל הסמכויות

האלה קיימות גם היום לגבי כל עבירה שהיא.

מה שהוסיפה הועדה בתיקון לחוק הוא עונש חובה מינימום שנתיים. השאלה

שעומדת היום על הפרק היא על מה להחיל את התוספת הזאת. כוונת המציעים היתה

למשתמשים שמסכנים את הציבור כשהם נוהגים ברכב. אפשר, כמובן, להרחיב את זה, אבל

הועדה צריכה לדעת שאם תקבל את הצעת משרד המשפטים היא לא נותנת סמכות שהיום

איננה. הסמכות הזאת ישנה, אבל היא בשיקולו של בית המשפט. השאלה היא אם רוצים

לקבוע עונש חובה מינימום של שלילת רישיון לשנתיים גם לסוחרי סמים שאינם

משתמשים בסמים. הנושא הזה קצת שונה מהנושא שעליו התחלנו לדון על פי הצעת החוק

שהגישו חברי הכנסת עמור ופרץ.
היו"ר א' לין
לבית משפט המרשיע אדם בעבירה של סחר הסמים יש גם היום סמכות לשלול ממנו

את רישיון הנהיגה. חבר-הכנסת שתל, לא דומה צפיה בטלוויזיה לנהיגה ברכב. אדם

שסוהר בסמים בדרך כלל משתמש ברכב כמכשיר לביצוע עבירות של סהר בסמים, ולפעמים

גם במטוסים. יש קשר אמיץ בין השנים, ומשום כך נתן ההוק לבית המשפט על פי

שיקול דעתו לשלול את רישיון הנהיגה.

יכול להיות שניווכח שבית המשפט לא משתמש במידה הראויה בסמכות -זו שניתנה

לו. לדעתי, יש הכרח שהמחוקק יתערב יותר ויותר בשיקול הדעת של בית המשפט. עם

כל הכבוד וההערכה שאנחנו רוחשים לבתי המשפט, בהרבה מקרים גזרי הדין שהם קובעים

לא עולים בקנה אחד עם הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית, ואז אנחנו נאלצים

להתערב, אף אם זה בניגוד לרצוננו. אם בית משפט יכול לגזור עבודת שירות לששה

חודשים על גרימת מוות ברשלנות של שני פעוטות שנמצאו על המדרכה, לדעתי זו

סטירת לחי לערכים של החברה שלנו. הדבר הזה כבר תוקן בבית משפט מחוזי, אבל עד

שתוקן נגרם סבל שלא יתואר להורים. בית המשפט המחוזי פסק שנת מאסר בפועל. יש

מקרים שאמות המידה של בתי המשפט בערכאה ראשונה אינן נאותות. יכול להיות שבעתיד

נחליט, על סמך חומר שיובא לפנינו, שבתי המשפט לא עושים שימוש מתאים באמצעי של

שלילת רישיון נהיגה, שהוא בוודאי פוגע ביכולתם של הסוחרים בסמים, לא משתמשים

באמצעי הזה כדי להגן על החברה ונצטרך לקבוע עונש מינימום.

אבל זאת סטיה מהכוונה המקורית של החוק שלפנינו. הכוונה של הצעת החוק

היתה להגן על הציבור בפני נהגים מסוכנים וגם להרתיע משימוש בסמים. אני מציע

שניצמד לכוונה המקורית של החוק.

שי ברעלי;

בישיבה הקודמת, שנהל אותה חבר-הכנסת יצחק לוי, עלו הדברים האלה ואני

הבינותי שלישיבה היום יובאו הנתונים שחבר-הכנסת לוי ביקש, הן מהפרקליטות כדי

שהועדה תדע אם נעשה שימוש בסעיף 37א, והן מהרשות למלחמה בסמים, ואם לא נעשה

שימוש בסעיף המאפשר בקשה לפסילת רישיון - למה לא נעשה.

יצחק לוי;

שמענו שהתביעה מעולם לא דרשה שלילת רישיון על סמך 37א בכל התיקים שהגישה

לבית המשפט, ועלתה השאלה מדוע. הם התחייבו להביא נתונים, ונראה לי שהנתונים

לא הובאו.

די איש-שלום;

אנחנו הבנו שהנתונים שהתבקשנו להביא הם אחרים: כמה מהמקרים של הרשעה

בסמים בשנים האחרונות היו הרשעה שניה בסמים. אלה הנתונים שהבאנו, בעזרת

המשטרה. לשאלה אם הופעל סעיף 37א, חשבתי שזה נושא שדנו בו ולא הבנתי שעל זה

התבקשתי להביא נתונים.

היו"ר אי לין;

אנחנו יושבים כאן צוות של משפטנים ולא טוב שאנחנו לא מצליחים לתקשר

במונחים מוגדרים. אם חברי הועדה מבקשים נתונים, יש להניח שברור מה הם מבקשים.

לא הייתי רוצה שנגיע לנוהל שבכל פעם שמבקשים משהו נצטרך למסור את זה בכתב. אם

לא נעשה שימוש בסעיף 37א והתביעה לא מבקשת שלילת רישיון, צריך להבין מדוע, אם

זו מדיניות מכוונת של התביעה או שיש סיבה אהרת לכך. על כל פנים, בענין זה

אנחנו פונים שוב, והפעם נפנה גם בכתב בבקשה לקבל הסברים.



ש' ברעלי;

נדמה לי שגם הנקודה הזאת עצמה, אדוני היושב ראש, צריכה לעכב את המשך

הדיון. אם תבוא תשובע שהמדיניות היתה בינתיים לא לעשות שימוש בסעיף 37א,

המשמעות היא שכלים יש, סעיף 37א קיים, אבל עדיין לא נתנו הזדמנות לבית המשפט

להוציא את סמכותו מן הכוח אל הפועל. עם כל ההבנה לרצונם של חברי הכנסת פרץ

ועמור בהצעה שהגישו, יתכן שהיא מוקדמת מדי.

ע' פרץ;

כל כוונתנו לא להשאיר שיקול דעת לא לתביעה ולא לבית המשפט.

ש' ברעלי;

רציתי להביא לתשומת לב הנוכחים כאן נקודה נוספת שגם היא עלתה בישיבה

הקודמת. באותה ישיבה נוכחו שלושה חברי כנסת ושלושתם היו תמימי דעים שהשימוש

בסמים אצל אסירים הוא מעל 90%, בעצם כמעט כולם משתמשים בסמים. המשמעות היא שכל

פסיקה של בית משפט בישראל לעונש של מאסר תגרום אוטומטית להפעלת סעיף 37א

המתוקן או הנוכחי, כי "נוהג להשתמש בסמים" הוא פועל יוצא מתקופת מאסר, כמעט

מתחייב. כשאדם עומד לפני סיום תקופת המאסר, תבוא רשות הרישוי ותבקש מבית המשפט

לשלול ממנו את רישיון הנהיגה.אם אבעלול להווצר מצב שבית המשפט יפסול כל מי

שריצה תקופת מאסר.

עי פרץ;

בסדר גמור. שילך לגמילה לפני שהוא הורג על הכביש.
שי ברעלי
עצם העובדה שאדם הלך לבית סוהר, אפילו על עבירת מס, אפילו על חוב אזרחי,

תגרום לכך שישלל ממנו רישיון נהיגה.

ע' פרץ;

אם התחיל להשתמש בסמים, יעמידו אותו לדין על עבירה של שימוש בסמים.

היו"ר אי לין;

אני מבקש שנחליט קודם כל אם להרחיב את החוק הזה גם לעבירה של סחר בסמים.

נדמה לי שמוסכם לעסוק עכשיו רק בעבירה של שימוש בסמים, משתי סיבות; א. סכנה

לציבור; ב. הרתעה. כוונת המציעים היתה להרתיע את הדור הצעיר, שלא ימהרו

להשתמש בסמים ויידעו שזה עלול לעלות להם בשלילת רישיון נהיגה. זו הרתעה ממדרגה

ראשונה. זה היה בעצם הרעיון המרכזי של הצעת החוק.

י' צידון;

אני מציע להרחיב את שלילת הרישיון גם למטוסים וכלי שייט. יש היום כ-300

מטוסים פרטיים, שלא לדבר על הסכנה שטייס אל-על, חס וחלילה, ישתמש בסמים. זה

ענין רציני.

היו"ר א' לין;

אני לא חושב שהענין הוא בלתי רציני. לא הייתי מרחיב גם לכלי שיט, אבל יש

מקום להרחיב למטוסים. נכון שיש פחות טייסים מנהגים, אבל אין מקום להבחנה.



יצחק לוי;

אם 90% מהאסירים משתמשים בתביעה, אני מתפלא על המשטרה או התביעה שלא

מגישים משפטים נגדם. אבל בהצעת החוק שלפנינו מדובר על אדם שעומד למשפט על

עבירה של שימוש בסמים. לא מדובר שרשות הרישוי של משרד התחבורה תוכל לפסול

רישיונו של אדם לפי סעיף 37א. אם המשטרה-תרצה לטפל בבעיה הרצינית של שימוש

בסמים בבתי כלא, שתטפל בבעיה ותגיש משפטים נגד המשתמשים בסמים. לא אגב החוק

הזה נטפל בבעיה הכאובה של שימוש בסמים בבתי הסוהר.

גם אני חושב שענין רישיון הטיס הוא חשוב מאד, אבל אני לא חושב שצריך לטפל

בו אגב התיקון הזה בחוק כי אז נצטרך לחזור על כל סעיף 37 ולראות על מה מדובר.

פה מדובר על חלק קטן מסעיף 37. אם להכניס את הענין של רישיון טייס, צריך קודם

כל להכניס אותו בסעיף העיקרי. הסעיף העיקרי מאפשר לשופט לשלול רישיון, ואנחנו

רוצים כאן להוסיף ולחייב אותו לעשות זאת במקרה מסוים.

היו"ר א' לין;

למה לא נכניס בסעיף העיקרי גם אפשרות לשלול רישיון טיס?
יצחק לוי
אדרבה. אם הסעיף העיקרי לא מדבר על רישיון טיס אלא רק על רישיון נהיגה,

צריך להוסיף שם רישיון טיס. אבל זה בסעיף העיקרי, לא בתיקון.

היו"ר אי לין;

נתנו לשופט את הדיסקרציה לפסול רישיון נהיגה. אם מביאים לפניו עבריין

סמים שיש לו גם רישיון טיס והוא השתמש במטוס לצורך הברחה, תהיה לו סמכות לפסול

את רישיון הטיס.

ר' מלחי;

הסמכות ישנה לגבי כל רישיון לעיסוק כלשהו, לא רק נהיגה. השאלה היחידה היא

אם רוצים להצמיד למקרה הזה את עונש המינימום. הסמכות קיימת גם אם אותו אדם הוא

"בעל רישיון מקצוע, או עסק, או רישיון אחר, ובית המשפט נוכח כי העבירה נעברה

אגב עיסוק במקצוע או בעסק, או שביצועה נתאפשר, או הוקל..." הסמכות ישנה.

השאלה היא אם התופעה הזאת בטיס היא כל כך שכיחה שיש הצדקה לקבוע עונשי

מינימום.

א' רובינשטיין;

אני בטוח שלא.

י צחק לוי;

אם סעיף 37א מתייחס גם לרישיון טיס, לא הייתי מציע לשנות כאן. אנחנו בדרך

כלל מחוקקים חוקים ספציפיים בעקבות תופעות חמורות מאד. אני לא יודע אם בין

המחזיקים ברישיון טיס יש בעיה חמורה של שימוש בסמים שמצדיקה תיקון בחוק.

אני רוצה להוסיף עוד כמה דברים, כי אני צריך עוד מעט לעזוב את הישיבה.

אני לא מבין למה סעיף (א2) בנוסח לועדה מופיע בסוגריים. זה סעיף השוב מאד, הוא

מאפשר לאדם המוכיה שהוא נקי מסמים, אדם שפרנסתו על הנהיגה, יכול לפנות לבית

המשפט ולבקש להחזיר לו את רישיון הנהיגה. זה דבר חשוב מאד, שמענו בישיבה



הקודמת שחלק לא קטן מן המשוקמים עוסקים בעבודות שקשורות בנהיגה. אדם נתפס

פעמיים בשימוש בסם, ישב חצי שנח בבית סותר, צריך לתת לו אפשרות לשקם את עצמו,

י י צידון;

שלושה חודשים זו תקופה מספקת להוכיח שהוא נקי מסמים?
יצחק לוי
כן. אני לא מומחח בענין, אבל כך נאמר כאן. אם אדם במשך שלושה חודשים עובר

בדיקות ונמצא נקי מסמים, והוא מוביה שעלה על דרך נקיה, צריך לאפשר לו לפנות

לבית המשפט ולבקש לקצר התקופה של שלילת הרישיון מתקופת המינימום שקבענו. שלילת

רישיון נהיגה לשנתיים זה עונש מינימום די גדול. שקלנו שתי אפשרויות. האחת,

לקבוע שתקופת המינימום תהיה חצי שנה, אבל חשבנו שזה לא רלוונטי כי בתקופה זאת

בדרך כלל היא יחיה בבית הסוהר. אפשרות שניה היתה לקבוע תקופת מינימום של

שנתיים, אבל עם פתח לפנות לבית המשפט בבקשה לקצר את התקופה.

אני חושב שסעיף (א2) לא צריך להופיע בסוגריים.
ר' מלחי
הסעיף הזח מופיע בסוגריים כי הועדה לא סיכמח אלא השאירה את הענין לשיקול

נוסף.
יצחק לוי
אני תומך בסעיף הזה ומבקש שיהיה חלק מן החוק. אני מתנצל שאני צריך לצאת

עכשיו מן הישיבה, יש לי פגישה חשובה. אשתדל לחזור.
מ' שחל
אנחנו צריכים להבהיר לעצמנו נקודה שטושטשה כאן. מה באה להשיג הצעת התיקון

לחוק? אם התוצאה שבאה להשיג היא עונש לאדם המשתמש בסמים ונהיגתו מסכנת את

הציבור, אני מבין שאומרים לבית המשפט לפסול את רישיון הנהיגה שלו לשנתיים. אם

רוצים לקצר את תקופת הפסילה, אני רוצה להעמיד לבית המשפט תנאי - ובלבד ששוכנע

שהאיש איננו מסכן את הציבור. אם זו המטרה, כל הפתרונות וכל הכיוון מבחינה

משפטית הם אחרים. אם הכוונה היא לקבוע עונש מינימום חובה על בית המשפט,
אנחנו מתעלמים מענין חסיכון ואומרים
עבר אדם עבירת סמים, אם שימוש ואם סחר או

כל עבירה אחרת, ייפסל רישיון הנהיגה שלו לתקופה מסוימת. נדמה לי שלא לכך היתה

הכוונה.

את השאלה הזאת אנחנו חייבים להבהיר, ובהתאם לכך תהיה אפשרות להתייחס

לחוק. אני אתמוך בחוק אם המטרה היא למנוע סכנה מהציבור ולא לתת כלי רכב בידי

אדם המשתמש בסמים. כל עוד הוא משתמש בסמים, העונש הזה קיים. בית המשפט יוכל

לקצר את תקופת הפסילה רק אם השתכנע שהאיש חדל להשתמש בסמים ואיננו מהווה סכנה

לציבור.
היו"ר א' לין
החוק בא להשיג גם הרתעה. הורשע אדם בשימוש בסמים, בית המשפט פוסל את

רישיון הנהיגה שלו לשנתיים. שלושה חודשים לאחר תחילת תקופת השנתיים, יכול הוא

לפנות לבית המשפט ולשכנע אותו שיש הצדקה לקצר את התקופה. אחד השיקולים הוא



שחדל להיות סכנה לציבור, אבל לא שמלכתחילה בית המשפט בודק אם הוא מסוכן או

שאינו מסוכן לציבור. קודם כל אנחנו מגינים על הציבור ופוסלים רישיון הנהיגה

שלו לשנתיים. לאחר מכן הוא יכול לבוא לבית המשפט ולבקש לקצר את תקופת הפסילה.
ר' מלחי
באשר למי ש"נוהג להשתמש", פיסקה (2), לא היתה לאף אחד מחשבה שרק מפני

שהוא נוהג להשתמש ישללו ממנו את הרישיון. זה באשר להערה של מר ברעלי שבבתי

הסוהר משתמשים רבים בסמים. בכל מקרה זה קשור בכך שהאיש עבר עבירה. ההבדלים

בין הנוסחאות השונות הם בשאלה איזו עבירה עבר, ואם זה יחול בעבירה ראשונה או

בעבירה שניה.

משרד המשפטים הציע שלילת רישיון על כל עבירה שעבר אדם הנוהג להשתמש בסמים.

כלומר, אם אדם שנוהג להשתמש בסמים עבר עבירה כלשהי, לאו דווקא עבירה של שימוש

בסמים, אפשר לפסול את רישיונו. זו היתה הצעה מרחיקה לכת והועדה לא קיבלה אותה.

בהצעה הפחות מרחיקה לכת, בנוסח לועדה, "נוהג להשתמש בסמים מסוכנים" צמוד

להרשעה בעבירה של שימוש בסמים. אבל כיוון שההוראה כאן מוגבלת לעבירה שניה,

עבירה חוזרת, היתה הצעה שנראתה לועדה, שגם שאפשר יהיה לפסול גם בהרשעה ראשונה

אם בית המשפט שוכנע שהוא נוהג להשתמש בסמים. כלומר, יש שתי ואריאציות: האחת -

עבירה שניה של שימוש בסמים; השניה - עבירה ראשונה של שימוש בסמים פלוס שכנוע

של בית המשפט שהאיש נוהג להשתמש בסמים דרך קבע. שתי הואריאציות האלה מוגבלות

יותר מההצעה של משרד המשפטים, שרצה לתפוס גם את סוחרי הסמים.
עי פרץ
ידידי חבר-הכנסת שחל, אנחנו יזמנו את הצעת ההוק בעקבות וגאונה מחרידה שהיה

מעורב בה מי שנהג בהשפעת סמים. אני יודע שיש אנשים שגורלם לא שפר והם נפלו

במלכודת הסם, והם נוהגים, זה חלק מאורח החיים. מטרה אחת בהצעת החוק היתה

להקטין את הסכנה לציבור.

מטרה שניה היא הרתעה. רצינו למנוע גם מה שקוראים מסיבת-הסמים הראשונה.

אנשים צעירים עושים ניסיון ראשון, ורבים מהם נשארים הרבה זמן במעגל הסם. רצינו

להעמיד פיתוי מול פיתוי. רישיון הנהיגה הוא חלק ממאווי הנפש של צעיר ישראלי,

אם יידע שהוא עלול חלילה לאבד אותו - הוא ישקול אם לנסות את הסם. זה ישפיע

עליו יותר מקנס או עונש אחר, ואולי הוא סומך שאבא יביא עורך דין שיוציא אותו

בשלום מכל הענין. רצינו להטיל פצצה בהוויה של צעירי הפאבים. פצצת הרתעה שיכולה

להיות הקשה ביותר לקבוצת הסיכון שעומדת על סף הפיתוי.
ב' ארד
אנחנו מצטרפים לדברים שאמר הבר-הכנסת פרץ. אנחנו רואים בהצעת החוק הזאת

ניסיון אמיתי להתמודד עם תאונות דרכים בהשפעת סם וגם אמצעי הרתעה. נראה לנו

שהקביעה שרק בהרשעה שניה יופעל עונש המינימום מאפשר תאונות דרכים בהשפעת סם עד

שאדם ייתפס ויורשע בפעם שניה. הייתי מציע לחזור להצעה המקורית של המציעים

להפעיל את העונש ההרתעתי הזה כבר בהרשעה ראשונה.

המושג "נוהג להשתמש בסמים מסוכנים" מעורר בעיות. זה מושג לא מוכר, לא

מוגדר.
היו"ר א' לין
לא נשתמש במושג הזה.
ב' ארד
אנחנו ברשות למלחמה בסמים, שאמורים להתמודד - בעזרתכם - בסכנת הסמים,

מבקשים למחוק בסעיף (א1) גם את פיסקה (1) וגם את פיסקה (2).
אי רובינשטיין
כל הדברים שאמר חבר-הכנסת פרץ הם נכונים. אבל האם הם נכונים באותה מידה

גם לגבי מי שמשתמש בסמים רכים? גם בענין סכנה בנהיגה?
בי ארד
כן. יותר מסוכנים מאלכוהול, אבל קשה יותר למדוד את ההשפעה.
אי רובינשטיין
קראתי קצת חומר בנושא זה. מה שנוגע לסמים קשים, אין כל ספק בסכנות

הנשקפות מאדם שנוהג. מה שנוגע לשימוש בסמים רכים כמו השיש או מריחואנה, לא

קיבלנו אף פעם עדות. בחוק הזה מטילים עונש חמור מאד, שלילת רישיון לשנתיים זה

לא דבר פשוט. אני פונה לאנשי הרשות, האם אתם איתנים בדעתכם שהסכנה צפויה גם

ממעשני חשיש?
בי ארד
נהיגה בהשפעת הסם, צמוד לנטילת הסם, היא מסוכנת יותר מנהיגה בהשפעת

אלכוהול.
היו"ר א' לין
בהצעת החוק מבקשים להשיג שתי מטרות: א. הרתעה מראש של צעירים משימוש

בסמים, שיידעו שיש תוצאה קשה לדבר הזה; ב. הגנה על הציבור. אם אדם הורשע

בעבירה של שימוש בסמים פעם אחת ופעם שניה, בפעם השניה באופן אוטומטי מוטל

העונש של שלילת רישיון נהיגה לשנתיים. עונש זה הוא לא סופי, שכן לאחר שלושה

חודשים יכול האיש לפנות לבית המשפט ולבקש קיצור התקופה, בשני תנאים - יש בידו

המלצה של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים והוא שיכנע את בית המשפט שהוא כבר לא

מסוכן לציבור. בדרך זו גם יוצרים הרתעה, גם מגינים על הציבור, וגם לא שוללים

יותר מדי מזכויות הפרט.

אני מציע שנסכם בנושא זה ולא נרחיב אותו מעבר לזה, לא לכלי טיס, לא

לעבירות אחרות, אלא רק במה שנוגע לעבירה של שימוש בסמים.
מ' וירשובסקי
אולי אפשר לקבוע שהשלילה תהיה לתקופה עד שנתיים. אני מסכים לקביעה ששלילת

הרשיון במקרים כאלה תהיה אוטומטית, בלי שיקול דעת לשופט. אבל האם צריך לקבוע

תקופת מינימום של שנתיים?
היו"ר א' לין
אפשר לפנות בבקשה לקצר את התקופה. אם לא נקבע מינימום, לא תהיה שלילת

רישיון. גם היום אפשר לשלול רישיון נהיגה.
מ' וירשובסקי
אני מציע חובת שלילה, לא שיקול דעת, אבל לא לתקופה של שנתיים אלא עד

שנתיים.

היו"ר א' לין;

עד שנתיים - יום אחד.

מ' וירשובסקי;

אני מוכן שהתקופה תהיה בין שנה ושנתיים.
היו"ר א' לין
לאחר שלושה חודשים יוכל האיש להגיש בקשה לקיצור התקופה. זה מה שנקרא

corrective measure אנחנו מעבירים את נטל ההוכחה עליו. בדרך זו מגינים טוב

יותר על הציבור וגם מחזקים את ההרתעה.

היה דיון ארוך בועדה בשאלה איזו תקופה לקבוע. התחילו בהצעה קיצונית לשלול

רישיון לעשר שנים, היו דיונים, ירדו לשנתיים. אנחנו אומרים שזה לא יחול

בעבירה ראשונה אלא רק מעבירה שניה. את הביטוי "נוהג להשתמש..." צריך למחוק. אי

אפשר להתייחס לדברים כאלה. די שאנחנו קובעים שזה יחול מעבירה שניה.
די איש-שלום
גם אם הועדה מחליטה להשאיר "לתקופה של שנתיים", אפשר למחוק את המילה

"לפחות". זאת אומרת שאם בכלל מדברים על מינימום, המינימום יהיה גם מכסימום,

העקרון, שהוא שרירותי במידה מסוימת, של הרשעה שניה לא יהווה תשתית לשלילה

לתקופה ארוכה יותר משנתיים.

היו"ר א' לין;

זה ענין של נוסח בלבד. נמחוק את זה.

אני מסכם: שלילת רישיון נהיגה ברכב - אנחנו לא מרחיבים לטיס ולשיט -

לשנתיים, אנחנו מוחקים את המילה "לפחות", בהרשעה שניה על עבירה של שימוש

בסמים; לאחר שלושה חודשים אפשר להגיש בקשה לקיצור התקופה אם התקיימו שני תנאים

- יש המלצה של המכון הרפואי ובית המשפט השתכנע שהאיש כבר לא מסוכן לציבור.

אנחנו מוחקים פיסקה (2} בסעיף (א1} בענין "נוהג להשתמש..."

ע' פרץ;

שימוש בסמים קשים.
א' רובינשטיין
שאלתי אותך קודם בענין זה. הנוסח שהוצע חל על כל הסמים.



היו"ר א' לין;

הדיון הסתיים. זו ההצעה. אני מעמיד אותה להצבעה. מי שתומך בהצעתי, ירים

ידו.

הצבעה

ההצעה התקבלה

יש הצעות שונות?

יצחק לוי;

אני מבקש להעמיד להצבעה את ההסתייגות שלי: להשאיר את המילה "לפחות".

זה לא הגיוני לקבוע עונש מקסימום לעבירה שניה כאשר סעיף 37א נותן אפשרות

על עבירה ראשונה להטיל עונש שלילה לעשר שנים ואפילו לצמיתות, לפי שיקול דעתו

של בית המשפט. יש כאן סתירה.

היו"ר א' לין;

אנחנו לא מתכוונים לשלול את הסמכות הקיימת היום. הסמכות הקיימת היום היא

בשיקול דעת, כאן קובעים עונש חובה.
יצחק לוי
אם קובעים עונש חובה מקסימום, מצרים את שיקול הדעת של בית המשפט. אומרים
לשופט
אתה יכול לתת עונש שלילה לשנתיים, לא פחות ולא יותר. בעצם אתה מצמצם את

שיקול הדעת שניתן בסעיף 37א, שם ניתנה סמכות לפסוק כל תקופה של שלילה ואפילו

לצמיתות. אם מוחקים כאן את המילה "לפחות", זה סותר את סעיף 37א כי אומרים
לשופט
אתה תיתן שנתיים, לא פחות ולא יותר. אם השופט רוצה להטיל עונש שלילה

לשלוש שנים, הרי על עבירה ראשונה הוא יכול להטיל עונש לשלוש שנים, אבל על

עבירה שניה הוא יכול לקבוע רק שנתיים. בעבירה ראשונה יש לו שיקול דעת והוא

יכול לקבוע אפילו עשר שנים, בעבירה ראשונה הוא יכול לקבוע אך ורק שנתיים - אם

מוחקים את המילה "לפחות".

אני מציע בהסתייגותי, לאחר שהיתה כאן הצבעה, להשאיר את המילה "לפחות".

אני מבקש להעמיד להצבעה את ההסתייגות שלי.
היו"ר אי לין
אם הדרך היחידה לתקן את זה היא בהוספת המילה "לפחות", נוסיף אותה. אבל

נדמה לי שגבי דליה איש-שלום חושבת אחרת. נשמע אותה.
די איש-שלום
הסעיף הקיים מדבר על שיקול של הגנה על הציבור, ושיקול הדעת ניתן לבית

המשפט לשלול רישיון רק לשם הגנה על הציבור. לעומת זה בהצעת התיקון מדברים על

דבר שהוא במידה מסוימת שרירותי במקרה של הרשעה שניה בעבירת סמים, ולא שבית

משפט שוכנע שיש סכנה לציבור.



היו"ר א' לין;

יש כאן שאלה משפטית טהורה ולא שאלה באשר לכוונת הועדה הזאת. הועדה הזאת

לא רוצה לצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט. בשביל להגן על הציבור יכול בית

המשפט להטיל עונש שלילה לתקופה ארוכה, ואילו בהצעת התיקון יש עונש חובה. אם

עונש הובה מצמצם את שיקול הדעת של בית המשפט, אני לא מתנגד לכתוב את המילה

"לפחות". אבל נראה לי שזה לא מצמצם את שיקול הדעת.

א' קמיר;

לפי ההצעה שהתקבלה בועדה, בסעיף 37א יימחקו המלים "אם הוא סבור שהדבר

דרוש כדי להגן על הציבור".

ר' מלחי;

יימחקו גם כשמדובר בהרשעה ראשונה.
אי קמיר
כן. זאת אומרת שמעכשיו יהיה בית המשפט רשאי, גם אם אינו חושב שיש סכנה

לשלום הציבור, לשלול רישיון בגלל כל עבירת סמים. כלומר, הטיעון הזה כבר לא

תקף.

היו"ר א' לין;

אותי שכנעתם. יש הצעות נוספות?

אי רובינשטיין;

אני חושב שאנחנו כאן מרחיקים לכת. אני חושב שבעבירה ראשונה צריך להשאר

המבחן של הגנה על הציבור. על עבירה ראשונה של שימוש בסמים רכים, חבר-הכנסת

פרץ, אוטומטית נשלול מאדם את הרישיון, בלי לשקול את הנזק שנגרם? שופט שלום

יוכל - אתם רואים את שופטי השלום כמקילים תמיד, אבל יש ביניהם גם מחמירים -

לשלול את רישיון הנהיגה לצמיתות. נאמר כבר כאן שלהרבה מאד אנשים, ודווקא

בשכבות כלכליות נמוכות, הנהיגה היא פרנסה. אני מתנגד לסעיף קטן (1), לדעתי

תהיה זו שגיאה למחוק את המלים "אם הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור".

זה גם לא יובן. כל הקונסטרוקציה של החוק לא תובן. אני חשבתי שיש לנו סעיף אחד

שנותן שיקול דעת לבית המשפט כאשר יש נסיבה מחמירה.

היו"ר א' לין;

אני מבקש שקודם כל נקבע את עמדת הועדה בנקודה זאת. יש טעם למחיקת המלים

כמוצע בסעיף (1). אדם הורשע בעבירה, בית המשפט סבור שיש להטיל עליו עונש נוסף

של שלילת רישיון הנהיגה, שהוא עונש מרתיע, והוא לא מעמיד את זה במבחן השאלה אם

הדבר דרוש לשם הגנה על הציבור. הוא רואה בזה אמצעי נוסף של ענישה. השאלה היא

אם צריך להעמיד את זה גם בקריטריון של הגנה על הציבור.

אי רובינשטיין;

בוודאי כשמדובר בעבירה ראשונה. הרי יש מגבלות לכוח הענישה של שופטים. לתת

לשופט שלום סמכות לחרוץ גורלו של אדם שהורשע בעבירה ראשונה ולמנוע ממנו רישיון

נהיגה לכל ימי חייו? זו חקיקה דרקונית.



י' צידון;

אני רוצה להבין מה ההבדל בין סמים רכים וסמים קשים, האם ההבדל הוא בטשטוש

או במידת ההתמכרות?

בי ארד;

לענין נהיגה, אין הבדל. אין הבדל לענין קואורדינציה מוטורית ופסיכו-

מוטורית.

יצחק לוי;

מציעי החוק עמדו בעיקר על ענין ההרתעה. הועדה מצאה לנכון לאפשר שלילת

רישיון גס במקום מאסר. אנחנו נותנים כלי חלופי לענישה, זה לא מוכרח להיות עונש

נוסף לעונש אחר. חבר-הכנסת עמור דיבר על בחור בן 18 שהשתמש פעם ראשונה, והשופט

יכול לשלוח אותו למאסר או לשלול את רישיון הנהיגה שלו בלי מאסר. אנחנו רוצים

שיהיה לנו עוד כלי הרתעה. השופט ישקול למה לשלוח לבית סוהר בחור צעיר שהשתמש

פעם אחת בסמים, אפשר להרתיע אותו על ידי שלילת רישיון הנהיגה שלו לשלושה

חודשים או לחצי שנה. הרי באותו סעיף אין מינימום. נכון שהמכסימום הוא שלילת

רישיון לצמיתות, אבל אין מינימום. זה שיקול דעת שלא נוגע לנושא ההגנה על

הציבור אלא להרתעה. לכן ראינו לנכון לשם הרתעה למחוק את המלים האלה, דווקא כדי

להקל על השופט במקרים מסוימים ולתת בידיו עוד כלי הרתעה. את עונש השלילה אין

הוא חייב להטיל בנוסף למאסר.

מ' שחל;

אני רוצה להציע הצעה כוללת, שאולי נוכל להתאחד עליה: 1. לגבי עבירה

ראשונה להשאיר את שיקול הדעת; 2. עונש המינימום יהיה לתקופה של שנה אחת;

3. למחוק את המילה "לפחות", אבל כדי לא להגיע לאבסורד צריך להוסיף בסעיף

37א; בנוסף לכל עונש אהר יהיה בית המשפט רשאי... אם זה כבר כתוב, אני חושב

שאין בעיה ואני מקבל את ההסבר של גבי איש-שלום.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת שחל, אתה מעלה הצעות נוספות. אנחנו צריכים לקבל עכשיו החלטה

בענין הצעתו של חבר-הכנסת אמנון רובינשטיין. לא נוכל להצביע על כל הדברים

כמקשה אחת. נעבור על כל הצעח והצעה של חברי הועדה, נשמע מה הם רוצים לשנות.

הבר הכנסת אמנון רובינשטיין מציע שלא תהיה לבית המשפט אפשרות לשלול רישיון אלא

אם כן שוכנע שיש סכנה לציבור.

אי רובינשטיין;

מי שמציע למחוק את השיקול של הגנה על הציבור, חייב להציע עונש מכסימום.

אם הופכים את שלילת הרישיון מענין של הגנה על הציבור לעונש, אי אפשר לומר

שבעבירה ראשונה תהיה לשופט סמכות לשלול רישיון נהיגה לשנים רבות או לצמיתות.

היום יש סמכות כזאת רק למקרה שהשופט סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור.

העברנו בכנסת חוק מחמיר מאד ופרובלמטי למלחמה בסוחרי סמים, ואני תמכתי

בו. אתם רואים לפניכם כאן את האינטרס של מלחמה בסמים, אבל צריך לזכור גם את

זכויות הנאשמים. אדם עבר עבירה ראשונה, עישן חשיש, וגורלו ייחרץ לכל חייו? לא

מתקבל על הדעת.



היו"ר א' לין;

אני חושב שחבר-הכנסת רובינשטיין צודק. אם אנחנו מסירים את השיקול של הגנה

על הציבור, אי אפשר לתת לבית המשפט סמכות לשלול רישיון לצמיתות. נכון שבית

המשפט לא יעשה בזה שימוש, אבל אי אפשר לתת לו כוה כזה. אם אנחנו מדברים על

שלילת רישיון נהיגה כאמצעי ענישה נוסף, שלפעמים יבוא במקום מאסר, על פי שיקול

דעת בית המשפט, אני מציע שנגביל את שלילת הרישיון לתקופה שאינה עולה על עשר

שנים. זה נשמע הרבה, אבל אנחנו צריכים לזכור שלפעמים מדובר בעבירות קשות.
אפשר לקבוע שתי קטגוריות
שלילת רישיון נהיגה בלי האלמנט של הגנה על שלום

הציבור לתקופה מוגבלת, נאמר עד המש שנים; אם יש צורך להגן על הציבור, נשאיר את

הסעיף במתכונתו הקיימת. נראה לי שעל זה אנחנו יכולים להתאהד.

התקבלה ההצעה לקבוע שתי קטגוריות לענין שלילת רישיון נהיגה בעבירה ראשונה.

עכשיו אנחנו חוזרים לענין עונש חובה של שלילת רישיון בעבירה שניה. יש

הצעה שונה מהצעת הסיכום של הועדה?
מ' וירשובסקי
אני מציע שעונש המינימום יהיה בין שנה ושנתיים, לפי שיקול דעת של השופט.

אם הצעתי לא תתקבל, אגיש הסתייגות.
אי קמיר
אנחנו מבקשים לציין שהתקופה של שלילת הרישיון תתחיל לאחר ריצוי המאסר, אם

הוטל גם עונש מאסר, כדי שתקופת השלילה לא תהיה חופפת לתקופת המאסר.

ר' מלחי;

זכור לי שבדיון בנושא אחר אמרו אנשי שירות בתי הסוהר שאסיר יוצא להופשות,

והאיסורים או ההגבלות שמטילים עליו צריכים לחול עליו גם בתקופת המאסר.
אי קמיר
נאמר שאדם יושב שנתיים בכלא. השאלה היא אם אנחנו רוצים שלא יוכל לנהוג

בחופשות שהוא מקבל במשך אותן שנתיים, או שנתיים לאחר שיצא מן הכלא.
היו"ר א' לין
אני מעמיד להצבעה את הצעתו של חבר-הכנסת וירושבסקי, שהתקופה של שלילת

רישיון בעבירה שניה תהיה בין שנה ושנתיים.

הצבעה

בעד ההצעה של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי - 3

נגד -4

ההצעה לא התקבלה

הצעה זו יכולה להרשם כהסתייגות.

עכשיו נעבור לבעיה שהעלתה גבי קמיר.
ר' מלחי
אם רישיונו של אדם נשלל לשנתיים והוא יושב שנתיים בבית סוהר, אני מודה יש

כאן בעיה שצריך לתת עליה את הדעת. אבל צריך לתת את הדעת גם על השאלה מה קורה

אם הוא יוצא לחופשה מבית הסוהר. גם אם החופשות הן קצרות, האם בתקופה זו יוכל

לנהוג?

היו"ר א' לין;

השאלה היא ממתי נחשבת תקופת השלילה.

יצחק לוי;

אני מציע שתקופת השלילה תהיה חופפת את תקופת המאסר.
א' רובינשטיין
אני תומך בזה.
היו"ר א' לין
זה לא מסכל את מטרת החוק?
יצחק לוי
בעבירה שניה בדרך כלל לא מטילים עונשים כה חמורים כמו מאסר במשך שנתיים.

אולי זה לצערנו, אבל אני קורא שעל עבירה חמישית או שישית, ואפילו של שימוש

בסמים העונשים לא גדולים. כאן מדובר בעבירה שניה. מדוע אנחנו מדברים בעבירה

שניה ולא בעבירה חמישית? המחשבה היא שעוד אפשר להציל מי שעבר עבירה שניה. החוק
הזה צריך לשדר לשופטים
אל תשתמשו בעונש מאסר, השתמשו בכלים אחרים. זו הכוונה.

בעבירה שניה מצבו של אדם עדיין לא כל כך חמור. אם התברר שהוא נשפט כבר

פעם שלישית או רביעית, הסעיף הזה לא חל. אם אנחנו קובעים שתקופת השלילה אינה

חופפת את תקופת המאסר, כאילו אומרים לשופט: אסור אותו ואחר כך תשלול את רישיון

הנהיגה שלו. לא זאת הכוונה. הכוונה היא שהעונש הזה יהיה במקום מאסר, כדי לנסות

לשקם את האיש. אין לנו ענין להכניס אותו לבית סוהר. אם נכניס אותו לבית סוהר,

הרי גם אם לפני כן עבר רק עבירה שניה, בבית הסוהר יעבור אותה עבירה מאה פעמים.

יש גם ענין של צדק חברתי. אדם שנידון על עבירת פריצה ישב במאסר שנתיים,

עישן סמים במשך שנתיים, והוא יוצא בלי שלילה. הבחור שאנחנו מדברים בו עבר

עבירת סמים פעמיים, בבית הסוהר עישן סמים מאה פעמים, ועכשיו יטילו עליו שלילת

רישיון לעוד שנתיים. אני חושב שההיגיון מחייב שהדבר הזה לא יהיה קשור כלל

לעונש המאסר. השדר שאנחנו רוצים להעביר לשופטים הוא אחר לגמרי. אם יטילו עליו

שלילת רישיון לשנתיים וחלק מאותן שנתיים יישב במאסר, ישלים את תקופת השלילה

לאחר שייצא מבית הסוהר.
י' צידון
אני מתנגד לדעה זאת. אם המטרה היא לא לסכן את הציבור, צריך לומר שתקופת

השלילה מתחילה עם צאתו מן המאסר וכל תקופת שהותו במאסר הרישיון נשלל ממנו

אוטומטית. שלושה חודשים לאחר שייצא מבית חסוהר הוא יוכל להגיש בקשה ולהוכיח

שהוא נקי מסמים, ואז אפשר יהיה להתחשב בו.



א' רובינשטיין;

בכלל לא צריך לשלוח משתמשים לבית סוהר. זה אבסורד.

א' קמיר;

אם תקופת השלילה חופפת את תקופת המאסר, זה מיותר. אם אדם נכלא, אין צורך

להטיל עליו עונש נוסף שממילא לא יוצא לפועל.
עי פרץ
אין מקרה שמשתמש בסמים קיבל עונש מאסר לשנתיים.

אי קמיר;

אם המטרה היא, כפי שאמר חבר-הכנסת לוי, שעונש השלילה יהיה במקום מאסר,

הרי מפחיתים כאן את העונש דווקא בעבירה שניה. אם העונש הזה בא במקום מאסר,

אולי כדאי להציע שזה יחול דווקא בעבירה ראשונה ורק במקום מאסר, ולא במצטבר.

ואז אפשר יהיה לשכנע את בית המשפט לא להוציא בני נוער בכל מיני עסקאות מהצד,

אלא לשלול את רישיון הנהיגה שלהם במקום מאסר. לשיטתך, דווקא בעבירה שניה לדרבן

את בית המשפט, כמעט לפתות אותו לשלול רישיון במקום מאסר, לאחר שבעבירה ראשונה

לא מפתים אותו לעשות כך, זה לא הגיוני.

תנ"צ עי מודריק;

אני מציע להשאיר ענין זה לשיקול בית המשפט. הקביעה המנדטורית תהיה שפסילת

הרישיון תהיה אחרי ריצוי העונש, אלא אם בית המשפט, מטעמים מיוחדים, יקבע אחרת.
היו"ר א' לין
נשאיר את הענין לשיקול הדעת של בית המשפט. הווה אומר, בית המשפט יוכל

לקבוע אם תקופת השלילה חופפת את תקופת המאסר או שהיא מתחילה בתום המאסר.
י י צידון
כל החוק הזה בא כדי לכפות משהו על בית המשפט.
היו"ר א' לין
הוא בא לכפות את שלילת הרישיון.
י' צידון
בואו ונעשה את זה אפקטיבי.
היו"ר א' לי ן
יש הגיון בדבריה של גבי קמיר, עדיף שהשלילה תתחיל לאחר שאדם גמר לרצות את

עונש המאסר. אבל צריך להביא בחשבון שיש נסיבות שונות, צריך לשקול את הדברים

במקרה זה ובמקרה אחר. לא נראה לי שרע יהיה אם נשאיר את הענין לשיקול דעת בית

המשפט, אם כי שוכנעתי מדבריה של גבי קמיר, שאם לא הוטל מאסר - תקופת השלילה

מתהילה מיד, אבל אם הוטל עונש מאסר תקופת השלילה צריכה להתחיל מתום המאסר, כי

אם יש חפיפה הרי השלילה אינה מוסיפה דבר.



ר' מלחי;

אם עונש המינימום הוא לפהות שנתיים, ולא שנתיים באופן קטגורי, בית המשפט

בשיקוליו יביא בחשבון את תקופת תמאסו-. אם הוא יודע שתקופת השלילה מתהילה ביום

המאסר והוא רוצה שהשלילה תחול גם לאחר המאסר, הוא יקבע שלילה לארבע שנים ולא

לשנתיים. השאלה הזאת קשורה בשאלה אם המינימום הוא גם מקסימום או שהמקסימום

נשאר לשיקול דעת.

עי פרץ;

אני חושב שחברי הועדה יכולים לצפות שכאשר מופיעים כאן נציגי כל המשרדים,

כולל המשטרה, שמישהו יניח גם עובדות לפנינו. אני לא יודע אם היו מקרים

שבעבירה שניה של שימוש בסמים הוטל עונש מאסר, ואם היה דבר כזה הרי המאסר היה

לחודש, ובמקרים קיצוניים אצל שופט זה או אחר אולי חודשיים. בדרך כלל קובעים

קנס, קצין מבחן.

על מה אנחנו מדברים? הרי אנחנו מחוקקים חוק שמטפל במציאות ולא בדימיון.

אם קובעים למישהו עונש מאסר חודש ימים, ובמקום שלילת רישיון ל-24 חודשים

יישארו לו 23 חודשים של שלילת רישיון, לא צריך לעשות מזה ענין גדול מדי וגם לא

להציג את עצמנו כמי שרודפים את המשתמשים בסמים. בעיני סוחר סמים גרוע מרוצח,

אבל המשתמש הוא קורבן. אני לא בעד רדיפה של קורבנות. צריכה להיות מידה של

אנושיות גם בחוק.

די איש-שלום;

אני רוצה להביע תמיכה בהצעה של נציג המשטרה שבית המשפט יקבע אם עונש

השלילה יהיה חופף לעונש המאסר, על מנת לאפשר שיקול דעת במקרה קונקרטי למרות

המגמה של החוק.

היו"ר א' לין;

מי בעד ההצעה שבענין זה יהיה שיקול דעת לבית המשפט? יש מתנגדים?

הצבעה
הוחלט
אם קבע בית המשפט עונש מאסר, הוא יהליט על פי שיקול דעתו אם

התקופה של שלילת הרישיון תהיה חופפת לתקופת המאסר או תחל אחרי תום המאסר.

בזה סיימנו את הדיון בהצעת החוק. מסעיף (א2} אנחנו מסירים את הסוגריים

והוא יופיע בחוק. סיכמתי שיהיו שני תנאים לקיצור תקופת השלילה: 1. המלצה של

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים; 2. בית המשפט שוכנע שהאיש אינו מסכן את הציבור.
ב' ארד
יש בעיה בקשר למעורבות של המכון הרפואי. אנחנו חושבים ששירות המבחן צריך

להיות מעורב בנושא הטיפול בנרקומנים, כמו שהוא מעורב בכל הנושאים הכלולים

בפקודת הסמים.
היו"ר א' לין
שיהיה מעורב ויגרום לכך שהאיש יוכל לקבל את האישור של המכון הרפואי.



ב' ארד;

אני לא בטוח שהמכון הרפואי ערוך לבדוק ולתת המלצות ל-400-300 אנשים בשנה

רק לענין הקלת העונש.
היו"ר א' לין
מיהו הגוף שיכול לומר שאדם זה איננו מהווה עוד סכנה לציבור?

ב' ארד;

שירות המבחן לאחר שקיבל חוות דעת ממוסד טיפולי.

אי גור;

אולי תוכל גבי פנינה מירון להסביר לנו איזה מוסדות מיוצגים במכון הרפואי.

פי מירון;

המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שהוא המוסד המוסמך של רשות הרישוי, מבצע

עבור רשות הרישוי, במסגרת הניסוי, בדיקות לנהגים שהורשעו בעבירות סמים.

היו"ר אי לין;

זה הגוף הממלכתי שנועד למטרה הזאת, ועד כמה שידוע לנו זה הגוף הטוב ביותר

לענין זה.

ר' מלחי;

נאמר לנו מפורשות שהמכון הרפואי עומד בקשר עם שירות המבחן.

בי ארד;

הבעיה היא לא בענין כושר הנהיגה אלא השימוש בסמים. הבדיקה במכון - - -

היו"ר א' לין;

אבל כשהאיש בא למכון ידוע שהבעיה שלו היא שימוש בסמים, לענין זה הוא מבקש

את אישור המכון. המכון הרפואי צריך להערך לפי הצורך.

הוחלט להעביר את הצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 4)

לקריאה שניה ולקריאה שלישית



ג. חוק יסוד; כבוד האדם וחירותו - הצעת חה"כ א' רובינשטיין

היו"ר א' לין;

בסעיף 7 בהצעת החוק יש שתי גירסאות. לא טוב שיהיו שתי גירסאות.

ר' מלחי;

שתי הגירסאות אינן אלטרנטיביות. גירסה ב' היא לא אלטרנטיבה לגירסה א',

היא תוספת. סעיף 7 עומד בכל מקרה, בגירסה א' יש רק סעיף 7, בגירסה ב' יש

תוספת סעיף קטן (ב) לסעיף 7.

היו"ר א' לין;

אנחנו באים לחוקק חוק יסוד חשוב ביותר - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו -

והדברים צריכים להיות ברורים, קחו לדוגמה את סעיף 3: "אין נוטלים ואין

מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת". ברור שאנחנו י

כן מגבילים את חירותו של אדם. אם הוא חשוד בפלילים, מכניסים אותו למעצר. ועוד

כתוב בסעיף זה 'יכל אדם חופשי לצאת מישראל". אנחנו יודעים שיש הגבלות. "כל

אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל". גם כאן יכולות להיות הגבלות

רפואיות ואחרות. בסעיף 6 כתוב, בין השאר: "אין עורכים חיפוש בביתו של אדם, על

גופו...". לכל העקרונות האלה יש סייגים בחוקים שבאים להשיג מטרה לגיטימית שהיא

שמקובלת על כולנו.

עומדת השאלה איך אנחנו יכולים אמנם לקבוע את העקרונות, אבל יחד עם זאת לא

לבטל שורה של חוקים שעל פיהם אנחנו חיים היום. גירסה אי בסעיף 7 אומרת: "אין

פוגעים בזכויות שבחוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד

לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש". וגירסה בי אומרת: "אין בחוק יסוד

זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד; ואולם הוראותיו

של דין זה יפורשו ברוח חוק יסוד זה".
ר' מלחי
גירסה אי מקובלת על הכל, אין לה מתנגדים. גירסה בי היא לא אלטרנטיבה אלא

תוספת. יש תומכים בהוספת גירסה בי ויש מתנגדים. מבחינת הנושא טוב היה שיהיו

אלה שני סעיפים נפרדים. השאלה שצריך להחליט בה אם להוסיף את גירסה בי.
היו"ר א' לין
אני חושב שצריך לקבוע את שני הסעיפים האלה במלואם כי הם משלימים זה את

זה. ,אם זה מוסכם על הכל, סיימנו את הדיון.
ר' מלחי
היה בועדה מי שהתנגד לתוספת שבגירסה בי.
היו"ר א' לין
הוחלט בסעיף 7 גירסה אי תסומן (א), וגירסה בי תבוא בסעיף קטן (ב).
מ' וירשובסקי
בוודאי חשבתם על זה, אבל נראה לי כי הביטוי שמופיע בסעיף 7, "שנועד

לתכלית ראויה", הוא רחב ומעורפל מדי.

אי רובינשטיין;

היה ויכוח גדול, וזו הפשרה שהתקבלה בועדה.

מ' וירשובסקי;

אני לא רוצה עכשיו לעורר את הויכוח מחדש ולעכב את הגשת החוק לקריאה

ראשונה. אני רוצה רק להודיע שאעלה את הענין הזה בדיון בועדה לקראת הקריאה

השניה.

היו"ר א' לין;

הוחלט להעביר לקריאה ראשונה את הצעת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)

קוד המקור של הנתונים