ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/10/1991

חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991

פרוטוקול

 
H6. 1,



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 298

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט שהתקיימה ביום

רביעי. ט"ו בחשבון, 23.10.91. בשעה 9.30

נכחו; חברי הוועדה;

א. לין - יו"ר

מ. וירשובסקי

יצחק לוי

מוזמנים;

ט. שפניץ - משרד המשפטים

מ. אגמון - "

ט. שטיין - "

ש. עיר-שי - משרד האוצר, הלישכה המשפטית

ו. וסטהויז - בנק ישראל

ד. לוי - נציבות מס הכנסה

נ. מונין - מי נהל הכנסות המדינה

ג. מרקס - בנק ישראל

א. שניידר - אגף המכס

סנ"צ ר. גוטליב - משטרת ישראל

סנ"צ ר. בן-יוסף - "

פ. וינר - איגוד הבנקים

ט. נדב - " , היועץ המשפטי

ר. תרום - איגוד הבנקים

ד. קרני - "

צ. רוטנשיין - "

פרופי ס. דויטש - הרשות להגנת הצרכן

א. בירנבאום - ארגון סוחרי ירושלים

מזכירת הוועדה;

ד. ואג

י ועצת משפטית;

ר. מלחי

קצרנית;

ש. אלתרמן

סדר-היום;

חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991



חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), התשנ"א-1991

היו"ר א. לין;

ברשותכם נפתח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. אני רוצה לציין כיצד יהיה

סדר הדיון היום. אנחנו נקרא סעיף סעיף, נשמע את ההערות של המשתתפים לכל סעיף

וסעיף. כל מי שירצה יעיר הערות קצרות באשר לדעתי מה צריך להוסיף לחוק ומה לא

צריך להוסיף לחוק. מזכירת הוועדה, גב' ואג תציין את עיקרי ההערות שייעלו לכל

סעיף וסעיף. אנחנו לא נצביע היום. אני וחברי הוועדה רוצים לשקול את הענין.

בישיבה הבאה אנחנו נימצא במסגרת הרבה יותר מצומצמת רק של הוועדה ונציגי משרדי

הממשלה ואנחנו נקבל את ההחלטות. הנוהל הוא שההחלטות מתקבלות רק בנוכחות חברי

הוועדה ונציגי משרדי הממשלה. היום אני רוצה לאפשר לכולם להשמיע את כל

הערותיהם.

את הדיון הכללי סיימנו. אני יודע שיש כאלה שבפעם קודמת לא דיברו, אבל

מאחר ואנחנו עוברים על כל סעיף בנפרד יוכלו להעיר. גבי מלחי, ביקשנו כמה דברים

בפעם קודמת. את תהיי מוכנה לומר לנו ?

ר. מלחי;

קודם כל עמדת הבנקים לגבי השאלה של פתיחת מספר חשבונות בלתי מוגבל, או

הגבלה עם או בלי קריטריונים לפתיחת חשבונות.

אחר כך היתה בעיה של מועדים להודעות על היעדר כיסוי. האם צריך להיות מועד

קבוע או גמיש ומה המבחנים שלפיהם מאפשרים ללקוה הזדמנות חוזרת לתקן את המעוות

לפני שמחזירים את השיק.

היו"ר א. לין;

מר וידר, אתם הכנתם תשובות לשאלות האלה? יש פה בעצם ארבעה נושאים: א.

בקשר להגבלת מספר החשבונות שלקוח יכול לפתוח; ב. האם יש מקום להחמרת

הקריטריונים בטרם מאפשרים ללקוח לפתוח חשבון, כפי שמקובל למשל בארצות הברית?

האם הזמן שבו הבנק מודיע שאין כיסוי לשיק למי שמציג את השיק לפרעון לא ארוך

מדי והאם אי אפשר לקצר את זה בהודעה אחת אחידה. לקבוע תקופת זמן מצומצמת שאי

אפשר יהיה לעבור. ג. אחר-כך, האם באמת יש מקום למתן הזדמנות ללקוח שלא פורעים

את השיק שלו, שאין לו כיסוי, ואם כן - מה משך הזמן של אותה הזדמנות כדי שלא

יהיו עיכובים מיותרים? אתה תהיה מוכן להשיב על הדברים האלה?

פ. וידר;

ביחס להגבלת מספר פתיחת חשבונות בבנקים. על פי הצעת החוק הזאת הבנקים לא

יהיו מחויבים לפתוח חשבונות עם שיקים אלא רק חשבונות בנק. זאת אומרת שלבנק

עצמו תהיה אפשרות להחליט לא לפתוח חשבון שיקים ללקוח. זה כשלעצמו מרחיב את

אפשרויות ההחלטה של הבנק וזה בכיוון הרצוי.

ניתוח נתונים הראה שלא נמצא קשר מובהק בין החשבונות המוגבלים או אנשים

שמוציאים שיקים ללא כיסוי לבין מספר חשבונות שיש לאנשים האלה. כנראה הליכה

בכיוון הזה היא לאו דווקא התריפה האפקטיבית.

היו"ר א. לין;

בוא נאמר שזה לא נותן שום תרופה, מה זה יכול להפריע?



פ. וידר;

זה יכול להפריע מכיוון שנכנסת מערכת שלמה של שיקולים שגופים למיניהם

צריכים חשבונות, אם זה עורך דין שצריך חשבונות בנאמנות, אם זה אדם שמקבל

משכורות ביותר ממקום, אם זה בעל ואישה שרוצים או לא רוצים חשבונות ביחד, בעיה

של ייפויי כוח, בעית אמת ולא בעיה של התחמקות מפני עינו של מישהו. כאן יש

שיקול של התערבות בשיקולים הלגיטימיים של הפרטים לפתוח חשבון.

היו"ר א. לין;

נאמר שאנחנו לא רוצים להתערב בחופש התקשרות אלא אנחנו באים ושואלים שאלה
פרקטית
האם הבנק לפני שהוא פיתח חשבון נוסף שוקל אם יש צורך עניני אמיתי , או

שהוא סתם פותח כל חשבון.

פ. וידר;

על זה התשובה היא חיובית, הבנקים בודקים אם מישהו פתח חשבון בסניף שהוא

מרוחק ממקום מגוריו. מה פתאום אתה פותח חשבון בחדרה אם אתה גר בקרית שמונה. אם

הוא כבר פתח חשבונות בסניפים אחרים של הבנק, מתחילים לשאול את אותה השאלה.

הבנקים מנסים לסנן על סמך שורה של קריטריונים, שהם קריטריונים סבירים שצריך

להפעיל אותם. לנו נראה שזה מספיק. אני חושב שנסיון להגביל מבחינה מינהלית את

מספר החשבונות ניזקו יהיה רק על תועלתו.

ג. מרקם;

בהוראות של בנק ישראל שיוצאו לצורך הפעלת כל המערכות האלה, לאחר שיתוקן

החוק, אנחנו בהחלט נסדיר את הנקודה הזאת ונדרוש מהבנקים סיבה סבירה לפתיחת

יותר מחשבון אחד.
היו"ר א. לין
הכנסתם חומר בענין הזה?
ג. מרקס
אין מה להכין. ברגע שיהיו חוק ותקנות, אנחנו נוציא הוראות לבנקים.

מתחייבות הוראות שלנו בגלל השינוי בחוק השני. אנחנו נוציא הנחייה לבנקים ,

שהבנקים יצטרכו לתת את דעתם.
היו"ר א. לין
אנחנו יכולים לראות בהוראה הזאת הוראה אופרטיבית?
ג. מרקס
כן, בהחלט.
פ. וידר
יש מבחני סבירות שאפשר לעשות אותם.



היו"ר א. לין;

אני מודה לפרופ' דויטש שהצטרף אלינו לישיבת הוועדה. אני מניח שכולם

מכירים אה פרופ' סיני דויטש.
בוא נעבור לנקודה ב'
האם יש מקום להקשיה קריטריונים לפני שאתה מהליט אם

לפתוה חשבון ללקוח.

פ. וידר;

זה קצת מתחבר לדברים שאמרתי קודם.

היו"ר א. לין;

שם דיברנו במיוחד על ריבוי חשבונות, פה מדברים על אשראי.

פ. וידר;

מאמתים את הפרטים של האיש, מקום העבידה של האיש, משכורתו של האיש.

היו"ר א. לין;

אני לא נוכחתי בזה. בנסיון החיים שלי לא ראיתי שיש בדיקה. אני יודע

שבארצות הברית כאשר באתי לפתוח חשבון, החזיקו אותו שבועיים. אני בהתחלה לא

הבנתי אותם, חשבתי שמשהו לא בסדר עם הבנקאות שלהם.

ג. מרקס;

יש הוראה פוזיטיבית לבנק לפתוח חשבון כמעט ללא שיקול דעת. המצב החוקי

היום הוא הפוך, בחוק הבנקאות שירות ללקוח יש הוראה פוזיטיבית שמחייבת בנק

לפתוח חשבון ללקוח אלא אם כן יש לו סיבה סבירה. לא פשוט כל כך לסרב בענין הזה.

זו חובה פוזיטיבית שנקבעה ב-1981. לאור הנסיון אנחנו מציעים בהצעת ההוק הזאת

לבטל את החובה הזאת.
היו"ר א. לין
זה יאפשר לבנקים לקבוע קריטריונים יותר קשיחים. בסדר, זו תשובה.

פ. וידר;

הזמן ממועד הפקדת השיק על ההודעה על היעדר כיסוי: היום בפועל על כ-95% מן

הישקים שאין להם כיסוי נמסגרת הודעה שני ימי עסקים אחרי ההפקדה. היום זה מרחב

הזמן הקצר ביותר האפשרי. יכולים להיות שבת והג באמצע. לגבי בנק המזרחי יום ששי

הוא יום עבודה קצר. נהוג לספור ימי עסקים. כ-95% מהשיקים שאין עליהם כיסוי

הודעה על כך נמסגרת שני ימי עסקים לאחר הפקדתם.
היו"ר א. לין
נשלחת הודעה אחרי שנים?

פ. וידר;

מודיעים ללקוח.



היו"ר א. לין;

ההודעה יוצאת מהבנק לאחר שני ימים? היא יכולה להגיע ללקוח לאחר חמישה-ששה

ימים.
פ. וידר
בדרך כלל הולך טלפון ללקוח.

היו"ר א. לין;

שוב, הנסיון שלי מראה לי שאני במקרים כאלה מקבל את זה בדואר ולא בטלפון.

אם אני מושך שיק ללא כיסוי, מודיעים לי בטלפון שמשכתי שיק ללא כיסוי. כאן

בכנסת אין לנו בנק של הכנסת כמו שיש בקונגרס האמריקאי. שם יש בנק של הקונגרס

ושם הסנטורים וחברי קונגרס יכולים למשוך שיקים ללא כיסוי. אגב, הם עושים את זה

בכמויות גדולות.

אני עושה כאן הבחנה בין השנים. אם חלילה אני עשיתי שגיאה ומשכתי שיק ללא

כיסוי, הבנק יתקשר אלי שאני הלקוח שלו ויודיע לי טלפונית יש כאן בעיה ואנחנו

נתקן את זה. אבל אם אני קיבלתי שיק ורשמתי על בנק אחר, והשיק הוזר - זה יקה

הרבה זמן עד שאני אקבל הודעה שלשיק אין כיסוי.

פ. וידר;

בחשבון של המפקיד זה משתקף בדיוק אחרי שני ימי עסקים. אחר-כך יש

לוגיסטיקה, כמה זמן לוקח מהרגע ששולחים ועד שמגיע לאיש הביתה, זו כבר אופירה

שכוללת שחקנים נוספים. נגיד שאני נתתי לך שיק, אתה הפקדת אותו בחשבונך והסתבר

שלא היה לו כיסוי. ביום הפקדתו החשבון שלך מזוכה. אבל אם לא היה לזה כיסוי,

שני ימי עסקים אחרי הפקדתו בדף החשבון שלך תראה את החיוב בחזקעה.

היו"ר א. לין;

והבנק שולח לי הודעה בכתב, כי אני לא רואה את מצב החשבון יום יום. לאחר

היומיים האלה יש עוד כמה ימים עד אשר מגיע.

ג. מרקס;

הוא שולח לך שיק.

פ. וידר;

הוא שולך לך שיק עם ציון הסיבה שבגללה הוהזר. זו פרוצדורה שלוקחת זמן.

בחשבון שלך זה משתקף אחרי שני ימי עסקים. זה לגבי 95% מהשיקים המוחזרים. אני

צריך לציין שהמסלקה בישראל היא מן היעילות במובן הזה. צריך לזכור שמדובר

בלוגיסטיקה מאד מסובכת של שינוע קרוב ל-200 אלף שיקים מדי יום בכל הסניפים

בארץ, שצריכים להגיע עד שעה מסוימת למיסלקה. שם הם צריכים להיקלט ולעשות את כל

הפעולות. זה הזמן המינימלי כדי שהשיק יחזור חזרה לאותו סניף שבו הוא הופקד.

למה אמרתי 95%? יש כמה סיבות. קודם כל צריך להודות, כאשר מדובר ב-200 אלף

שיקים ליום, ישנו גם אלמנט אנושי. לדבר על אפס אנליטי של טעויות? זו שאיפה שלא

כדאי לשאוף אליה, פשוט לא ניתן להשיג. מספר טעויות האנוש לא גדול.

קורה לפעמים שהבנק שוקל מה לעשות עם השיק שלא היה לו כיסוי, להתקשר עם

הלקוח, במקום להחזיר אותו לתת לו עוד יום אחד. אי אפשר לכתוב הוראות מלבד זה

שתהיה חכם. להגיד למנהל הסניף שמכיר את הלקוחות שלו לשקול לגופו איך לנהוג.



היו"ר א. לין;

רבותי. אנחנו ביקשנו אינפורמציה ממשרד המשפטים לגבי הנושא הפלילי. יש

משהו, גב' אגמון?

מ. אגמון;

קיימת עבירה בחוק העונשין. סעיף 432 לחוק העונשין שמטיל שנת מאסר אחת על

מי שמושך שיק שבעת הוצאת השיק היה לו יסוד סביר להניח שלבנק אין חובה לכבד את

השיק. כלומר, הוא ידע שאין לו כיסוי בעת ההוצאה.

בשביל שלא יהיה מצב שקשה מאד להוכיח מה היה מצבו של האיש בעת הוצאת השיק,

הסעיף קובע חזקה, שאם מי שקיבל את השיק פנה למושך השיק וביקש ממנו לפרוע את

השיק ועברו עשרה ימים והוא לא פרע את השק, זאת חזקה שהוא משך את השיק בלי לו

כוונה לפרוע אותו מראש.

זה המצב. העונש הוא שנה מאסר. בוועדה אנחנו לא מצאנו לנכון להחמיר או

לשנות את העבירה הזאת.

היו"ר א. לין;

אולי נשמע מנציגי המשטרה באמת.

א. בירנבאום;

החוק אומר לא רק מאסר אלא קנס או פעמים גובה השיק.
היו"ר א. לי ן
ההוראה בפנינו. אני רוצה לשאול את נציגי המשטרה, משום שאני בזמנו ביקשתי

נתונים משר המשטרה. אני ציינתי אותם בישיבה הקודמת. בסך הכל המשטרה כמעט ולא

מטפלת בשיקים שחוזרים ללא כיסוי. התוצאה ידועה לכולנו.

למשל אני בזמנו ביקשתי משר המשטרה לגבי שנת 1988. נאמר לי שבשנת 1988

הוגשו 610 תיקים על כתבי אישום. מה המצב? מה מדיניות המשטרה בנושא הזה? אנחנו

יודעים שיש כמות גדולה מאד של שיקים ללא כיסוי.

ר. בן-יוסף;

בשנת 1989 נפתחו תיקים שמספרם 2662, בשנת 1990 המספר יורד ל-1722.

היו"ר א. לין;

כמה כתבי אישום הוגשו?

ר. בו-יוסף;

כתבי אישום לגבי שנת 1990; נשפטו 259, ובוודאי כתבי אישום מומשו. נסגרו

607 תיקים מסיבות שונות. בתביעה המשטרתית 725, לגבי חלקם יש כתבי אישום וחלקם

בשלב הכנה. סך הכל 1000. קרוב ל-1000 תיקים או שנשפטו או שנסגרו. יש 15 תיקים

נוספים בפרקליטות.

היו"ר א. לי ן;

כמה תיקים הסתיימו עם גיזרי דין?



ר. בו-יוסף;

לגבי שנת 1950 - 259.

הי ו"ר א. לין;

מה רמת הענישה המקובלת?
ר. בן-יוסף
לגבי מי שאין לו עבר קודם התחייבות להימנע מעבירה וקנסות כספיים. הקנסות

נעים בסדר גודל של מאות שקלים.

היו"ר א. לין;

באו נאמר בשפה פשוט, בתי המשפט מכשילים את הסעיף הזה.

ר. מלהי;

מה התביעה ביקשה?

ר. בן יוסף;

זה נובע מרוה בית המשפט.

היו"ר א. לין;

אל תקבלו את רוח בית המשפט. אתם יכולים לקבוע את המדיניות ולהכתיב ת

המדיניות, כפי שהתביעה עושה כשהיא רוצה. אם התביעה לא רוצה אז היא לא מכתיבה

מדיניות. ביחד זה הופך למה שנקרא משאלות לב.
ר. בן-יוסף
כאשר מדובר בהרשעה ראשונה מבקשים קנסות כספיים והתהיבויות. לגבי

רצדיביסטים כבר מדברים על מאסר על תנאי. מי שיש לו כבר מאסר על תנאי בעבירה

כזאת, מדברים על עונשי מאסר בפועל.

היו"ר א. לי ן;

מי קובע את המדיניות של הענישה הקלה הזאת? היא ענישה קלה כי מטרת החוק

הפלילי היא להרתיע. אם אתה מביא בחשבון שמתוך 160 מליון שקל שנסחרים במשק בשנה

חוזרת כמות של כמה עשרות אלפים ויש גיזרי דין ב-250 מקרים שנגמרים בקנסות, אז

אין בעצם הרתעה. הגענו למצב שמטרת המהוקק סוכלה עקב מדיניות לא נכונה של

המשטרה, שאומצה על ידי התביעה, שאומצה על ידי בתי המשפט. ולאחר מכן משתמשים

בהחלטות של בתי המשפט כנימוק למה התביעה לא דורשת עונשים יותר כבדים.

ברור שאין ערך לסעיף בחוק, כי מערכת אכיפת החוק מכשילה אותו, והיא מכשילה

את כוונת המחוקק. ואנחנו שוב חוזרים לאותה תוצאה, כשהמחוקק מגיע למסקנה שצריך

לקבוע ענישת מינימום, אז אומרים לנו שזה לא טוב, כי צריכים לתת שיקול דעת לבתי

משפט בכל נושא ונושא. והנה באופן סיטונאי מכשילים בעצם סעיף שנועד ליצור הרתעה

ולהעלות את מוסר התשלומים במשק. אני לא רוצה לומר שזה מעשה של גניבה, אבל הוא

הוא מאד דומה לגניבה. אדם שנותן פיסת נייר ולא נותן כסף, כאילו נטל סחורה

בגניבה. אם אנחנו מתיחסים בכזו סלחנות, אין פלא שהגענו למה שהגענו, ושאנחנו

היום יושבים ומבקשים פתרונות בדרך אחרת.



מה יושיע לני דיני העונשין שאנחנו נאמץ בחוק הזה, אם שוב התביעה יחד עם

בתי המשפט יכשילו? זה לא יושיע אותנו. אני שואל לא בשביל לקבל תשובה. אני רוצה

לומר שאני אציע לגבי ענישות בדברים האלה שאנחנו נקבע ענישת מינימום.

אני מוכרח לומר, אין לי בשיקול דעת בית המשפט וגם לא של התביעה. אם עושים

פעולה שיטתית להכשיל את כוונת המחוקק, המחוקק נאלץ להנהיג ענישת מינימום. גם

לגבי החוק הקיים היום בדיני העונשין של 432א אני אציע לקבוע ענשית מינימום וגם

לגבי הענישה המוצעת כאן בחוק אני אציע ענישת מינימים, כפי שאנחנו עושים בזייני

התעבורה. אתם רואים מהי התוצאה.

אני יודע שלמשטרה יש נושאים יותר חשובים וסידרי עדיפויות. אל תחשבו שאני

לא מכיר את הנושאים האלה. אבל הרתעה אפשר ליצור, גם אם לא עוסקים במסות

גדולות. אם מבקשים עונשים קשים ומקבלים אותם. אז זה ייצר הרתעה. איד אתם

חושבים באגף המכס שינו את כל הנושא של הגשת דו"חות מע"מ בזמנו. הפסיקו לטפל

בכפפות משי בנושא הזה והתחילו לטפל באופן רציני במישור הפלילי וכל הנורמה

השתנתה.

אי אפשר כך להשיג דברים. אנחנו פשוט הורסים כאן את המשק. אני לא חישב

שאנשים מבינים את היקף ההשפעה השלילית של 30 מליון ש"ח במחזור של אמצעי תשלום

לא אמיתיים, שיקים ללא כיסוי מדי יום עסקים.

אם כך, אנחנו עכשיו נתקדם ברשותכם ונבקש מגברת אגמון לקרוא את הסעיפים.

אני רוצה לבקש שמי שרוצה להעיר, יעיר הערות מאד תמציתיות כדי לדעת בדיוק איפה

אנחנו עומדים ולא לחזור אחד על דברי השני.

א. בירנבאום;

אני הייתי מבקש לשאול את נציג המשטרה, אם המחוקק היה מחמיר בעונש המירבי

על מתן שיק ללא כיסוי, כאשר מושך השיק ידע מראש שאין לשיק כיסוי, האם אז הייתם

מתיחסים ברצינות יתר לעבירה הזאת? אם העונש המירבי היה שלש שנים ולא שנת מאסר

או קנס.

היו"ר א. לי ן;

מר בירנבאום, אני מצטער שאתה שואל את המשטרה. אני נותן לך תשובה מיידית,

התשובה היא שלילית. אני לא יודע כמה אתה עוסק בשיקים ללא כיסוי, אני רק יכול

לומר לך שעל הריגה, גרימת מוות ברשלנות נותנים ששה חודשי עבודת שירות. למרות

שהעונש הקבוע בחוק הוא שלש שנים. יש נטייה לסלחנות. לא כדאי כרגע להיכנס לדבר

הזה, לפי דעתי זה לא היה משנה, ופה רק בדרך של ענישה כמו שקבוע בפקודת התעבורה

ניתן לשנות את מעמד הענישה.
ד. לוי
יושבים כאן נציגים של מינהל הכנסות המדינה, מע"מ ומס הכנסה, אני לא

משוכנע שהם קשורים לסעיפים עצמם אלא לשאלות ההבהרה שלכם.

ר. מלחי;

הבעיה היתה, אם הטענה של ארגוני הסוחרים לגבי חישובי מס הכנסה ומע"מ

במקרים של שיקים שלא מקבלים.
היו"ר א. לין
הנושא לא נשכח ממני, אני יודע שהנושא הזה קיים. הם ישמעו את כל סעיפי

החוק ואחר כך אנחנו נעסוק בשאלה של: שיקים שחוזרים לגבי ההשלכות על מס הכנסה

ועל מס ערך מוסף.

מ. אגמון;

בסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן החוק) - (1) במקום

הגדרה. "בנק" יבוא" "בנק" - תאגיד בנקאי כמשמעותו בחוק הבנקאות, (רישוי),

התשמ''א-1981, שמקבל פקדונות כספיים בחשבונות עובר ושב על מנת לשלם בהם בשיק

לפי דרישה". (2) בהגדרת "שיק שסורביי, במקום הסיפה החל במלים "אף אם" יבוא

"ואחת היא אם היתה סיבה נוספת לסירוב לרבות מתן הוראת ביטול". (3) אחרי הגדרת
"בעל חשבון-" יבוא
"מיופה כוח" - מי שבעל החשבון ייפה את כוחו למשוך שיקים על

החשבון והוא אינו בעל החשבון; "מורשה חתימהיי - מיופה כוח בחשבון שק; תאגיד;

"פתיחת השבון" - לרבות רישום בחשבון של מיופה כוח אומורשה חתימה, לענין משיכת

שיקים מהחשבון.

בסעיף 2 לחוק (1) במקום סעיף קטן (א) יבוא: "(א) חשבון יהיה מוגבל (להלן

חשבון מוגבל) ובעלו יהיה מוגבל (להלן לקוח מוגבל) אם סורבו במשך שנים עשר

חדשים עשרה שיקים או יותר שנמשכו על החשבון, ובלבד שעברו לפחות חמישה עשר ימים

בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון".

בסעיף הזה מדובר למעשה בתנאים להגבלה. עד כה הסעיף דיבר על עשרה שיקים

שסורבו במשך שלשה חודשים. כל שלשה חודשים התחילה מחדש הספירה של עשרה שיקים

לצורך הגבלה. אנחנו מציעים לשנות את הקריטריון של התקופה ולקבוע במקום שלשה

חודשים שנים עשר חודשים. לדעתנו הארכת התקופה לשנים עשר חודשים תקטין מאד את

אפשהות התימרון.

היו"ר א. לי ן;

ומה אם יש לו עשרה חשבונות באותו בנק? הוא יצבור סאה שיקים כאלה?
מ. אגמון
אם הוא יוגבל בשני חשבונות, אז הוא כבר יהיה מוגבל חמור ולא יוכל למשוך

שיקים.
ר. מלחי
גם אם זה בבנק אחר.
מ. אגמון
זה מופיע בסעיף 4(א)(1): מי שהתקיים בו אחת מאלה הוא לקוח מוגבל בנסיבות

מחמירות. (1) לקוח מוגבל שחשבון נוסף שלו הוגבל. בכל בנק.
היו"ר א. לין
אם יש לו שני חשבונות מוגבלים, אז הוא לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות?
פרופי ס. דויטש
אני חושב שההצעה של יושב-ראש הוועדה היא הצעה טובה. השאלה אם המערכת



הבנקאית בנויה בשביל לקלוט אותה. יש תופעה מעולם הצרכנות של אנשים שמחזיקים

מספר רב מאד של חשבונות מכל מיני סיבות. אני בהחלט חושב שהסעיף הזה הוא שיפור

של המצב הקיים. כי לפי המצב הקודם מי שפיזר שיקים ללא כיסוי, אבל בצורה

הדרגתית, אז כל שלשה חודשים יכול היה לחזור.

היו"ר א. לין;

הוא יפתח מאה חשבונות בנק ובכל חשבון יוציא תשעה שיקים.

פרופי ס. דויטש;

למען האמת זה נושא שלא זכור לי שעלה במסגרת דיוני הוועדה. אם זה אפשרי

מבחינה בנקאית לעשות מעקב, אז צריך לעשות דבר כזה.
היו"ר א. לין
אם זה בלתי אפשרי, אז צריך לפרק את מערכות המיחשוב בבנקים.

צ. רוטנשטיין;

זה לא חייב להיות בבנק אחד. יש לנו כעשרים בנקים. אם יפתח חשבון בנק בכל

בנק.
היו"ר א. לין
תראה כמה פשוט אני הלכתי. מספר חשבונות באותו סניף, אחר כך נתקדם למספר

חשבונות. אני לא רוצה להרחיק לכת.

צ. רוטנשטיין;

יש לך שלש שלישי שמסכל את שני השלבים האלה. כלומר גם אם תגביל באותו סניף

ובאותו בנק, עדיין נותרו מספר בנקים שדי בהם כדי להתחמק.

היו"ר א. לין;

נכון, כמה בנקים יש בישראל? כעשרים בנקים. כרגע אני מדבר על תופעה שיש לו

מספר חשבונות בנק באותו בנק, ולא הייתי רוצה שיפזר תשעה תשעה.

ג. מרקס;

הבעיה הזאת איננה קיימת, הבעיה ההפוכה קיימת. אני לא חושב שצריך לפתור

אותה. לא נתקלנו בבעיה שאנשים מפזרים, בוודאי לא בסניף אחד בכמה חשבונות.

בסניף אחד, בבנק אחד אין בעיה. הבעיה בין הבנקים לא ניתנת לפתרון.

היו"ר א. לין;

באותו בנק.

ג. מרקס;

בדרך כלל אין בעיה, כי סיכמנו כבר שיצטרך לשכנע את הבנק שיש הגיון לפתוח

חשבון נוסף.



היו"ר א. לין;

הוא שיכנע. בבנק לאומי הוא פתח בחולון, בת ים ותל אביב.
ג. מרקס
ברוב המקרים יהיה לו באותו סניף חשבון א, ב ו-ג, למשכורת ולנאמנויות.

היו"ר א. לי ו;

אני מתכוון למקרה שהוא במכוון מתמרן. אני רוצה שתבינו, אולי יש חלק שאין

לו נסיון אישי בעולם העסקים בנושא הזה. יש פירמות שהן עושות את זה לדפוס קבע

של ניהול העסקים שלהן, למשוך שיקים ללא כיסוי. אותו תאגיד שפותח במכוון מספר

חשבונות בבנק לאומי, אחד בבת ים, אחד בחולון ואחד בתל-אביב.

ג. מרקס;

אין הרבה מקרים כאלה. קיימים רמאים ונגד רמאים צריך לטפל בכל השיטות. אבל

כשיטה לעקוף את בעית השיקים ללא כיסוי לא נתקלנו כשיטה בריבוי חשבונות.

היו"ר א. לין;

העובדה שלא נתקלתם עוד לא אומרת שלא תיתקלו. אנחנו לא עושים פה דברים רק

לגבי העבר. אני רוצה להבין מהו ההגיון להגביל את עשרה השיקים האלה לאותו

חשבון, אם נאמר אותו לקוח פותח באותו בנק מספר חשבונות.

ג. מרקס;

ההגיון הוא טכני בלבד ולא ניתן לפתרון אחר. ברמת הענישה שקיימת בחוק מזה
עשר שנים יש שתי רמות
הרמה הבסיסית היא החשבון. אם בחשבון מסוים קרה משהו,

יוגבל החשבון ומענישים את החשבון. רמת הענישה הבאה היא רמה דרסטית מאד. אם

פלוני יש לו יותר מאשר חשבון אהד, או באותו חשבון זה קרה לו פעמיים. ואז

תופסים את כולם.

היו"ר א. לין;

זו לא תשובה לרמה א שעליה אני מדבר , וזו אפשרות מעשית לחלוטין שיש לו

מספר חשבונות באותו בנק והוא לא חייב להגיע לעשרה, יכול לפזר שיקים ללא כיסוי.
ו. לוסטהויז
התקוחפח הוארכה לשנה. הוא יכול למשוך מכמה חשבונות. הוא כדי להישאר מחוץ

לחוק צריך למשוך תשעה שיקים בלבד בשנה מאותו החשבון וזו החמרה מאד גדולה. כל

ההחמרות מכל הכיוונים צריכות להגביל. ברור לנו מראש שתהיה עקיפה של המערכת,

אבל כדי לצמצם יותר אמרנו שתשעה שיקים במשך שנה זה מעט מאד לעסק. לסדר כך

שיהיו לו רק תשעה שיקים לחשבון במשך שנה זה נראה מאד קשה.

היו"ר א. לין;

זה לא כל כך רק. תשעה שיקים שחוזרים בשנה זה לא רק, זו מסה גדולה מאד.
ו. לוסטהויז
אנחנו רוצים שלא יהיה שיק אחד. אבל אדם שמנסה לתכנן ולהתחכם עם החוק, הוא

צריך למעשה להוציא לא יותר מתשעה שיקים בשנה. לעסק שמושך שיקים דרך קבע והוא

חייב לעבוד עם שיקים זה מספר שמאד קטן.

היו"ר א. לין;

אני לא חושב שזה מספר קטן.
א. בירנבאום
אני מבקש לתמוך בסעיף כפי שהוא נוסח והסיבה היא פשוטה. אדם הופך להיות

מוגבל משתי סיבות, או שהוא לא יודע לספור או שבאמת קרתה לו תאונה. אחרת הוא לא

יהפוך למוגבל אף פעם, כפי שהיושב ראש אמר. הוא יספור עד תשע, יש לו אפשרות

לפתוח בסניפים אחרים, בבנקים אחרים חשבונות ללא הגבלה והוא אף פעם לא יהפוך

למוגבל. לכן למעשה כל הצעת החוק הזאת באה בשוליים שבשוליים שבנושא. מי שלא

יודע לספור עד תשע, הוא מסכן או שציפה לאיזה שהוא תקבול ומשום מה התקבול הזה

לא הגיע ולכן היתה לו תאונה והוא הפך להיות מוגבל. אחרת זה לא קושי גדול כל כך

לספור עד תשע.

יצחק לוי;

אני רוצה להשיג שתי הערות. הערה ראשונה לגבי השאלה שהעלה יושב-הראש. אני

אתמוך בסעיף כפי שהוא מסיבה אחרת. לאדם יכולים להיות כמה חשבונות, באחד הוא

בעל החשבון, בשני הוא מיופה כוח ובשלישי הוא מורשה התימה. אם הוא מחשבון העו"ש

הפרטי שלו בא והגזים במשיכות ולא היה לו כיסוי, בגלל זה לא צריך להעניש לא את

העסק שלו ולא את האגודה.

אנחנו מדברים על כך שבעל חשבון הוא גם מורשה חתימה וגם מיופה כוח.

בהגדרות לא התיחסנו לשמות של חשבונות אלא בעיקר אל מורשה חתימה, מיופה הכוח

ובעל החשבון. אולי היה מקום לומר שם החשבון.
היו"ר א. לין
אין פה הגדרה של בעל החשבון.

יצחק לוי;

בסעיף 3(1) בהגדרות יש הגדרה של בעל חשבון.

היו"ר א. לין;

מי שרשום בבנק כבעל חשבון.

יצחק לוי;

יש פה תוספת להגדרה. אדם שיש לו שלשה חשבונות לענינים אחרים לגמרי, או על

שמו שלו או על שם אחרים שהוא מיופה כוח בהם.

היו"ר א. לין;

אז הם הבעלים ולא הוא.



יצחק לוי;

זה לא מה שכתוב פה. אני אביא מקרה מעשי. לי יש חשבון עו"ש פרטי שלי. של

משכורתי ואני מורשה חתימה בחשבון של הגמ"ח של המושב. יש לנו גמ"ח, אנחנו

נותנים הלוואות ואני שם מורשה חתימה. ואני בחשבוני הפרטי הוצאתי עשרה שיקים

ללא אפשרות של כיסוי. חחגדרח פח אומרת גם מורשח חתימח וגם מיופח כוח.

מ. אגמון;

רק חבחרח, כי חחגדרות עונות על חמצב. על חשאלח מי מוגבל עונים סעיפים
אחרים. חעקרונות שלנו חיו כאלח
אנחנו חרחבנו את החוק בנקודות מסוימות, גם

לגבי מורשח חתימח וגם לגבי מיופח כוח. זאת אומרת, אם אתח מיופח כוח בחשבון

ומשכת עשרח שיקים בחשבון חזח, חחשבון חזח יוגבל. אף על פי שאתח לא בעלים של

החשבון. חחשבון מוגבל, אף אחד לא יכול למשך משם שיקים.

חיו"ר א. לין;

אין זחות בבעלות. אם אני פותח חשבון על שם חברח ואני מורשח חתימח של

חחברה ויש לי חשבון פרטי שלי, אין זחות בבעלות על שני חחשבונות.

מ. אגמון;

אין זחות, אבל אנחנו את חחחמרות הטלנו למרות שאין זחות בבעלות, לא לגבי

מורשה חתימח, לא לגבי מיופח כוח. אם לך יש חשבון שלך ואתח מיופח כוח בחשבון

של אביך, ואתח תוגבל בחשבון שלך פעמיים , לא תוכל למשוך על חחשבון שלך וגם לא

על שום חשבון אחר, גם אם אתח רק מיופח כוח. את חהגבלח חזו לא עשינו לגבי מורשי

חתימה בחברות אלא רק לגבי מיופי כוח ואנשים פרטיים.

יצחק לוי;

אני מציע לחמשיך לדון בנושא חזה בסעיף 4. לדעתי חחמרתם שם יתר על חמידח

ולדעתי צריך לשנות את חסעיף.

חערח שניח לגבי חסעיף חזח. אינני מבין מדוע צריך את חסיפא "ובלבד שעברו

לפחות חמישח עשר ימים בין חסירוב חראשון לבין הסירוב חאחרון". אני חושב שזח

מיותר. אם אדם יכניס עשרה שיקים תוך יומיים.

אני חייתי מציע לחוסיף ובלבד שנשלחח לבעל חחשבון חתראח, כמו שנקבע

בתקנות, כמו שכותבים בדברי חחסבר. החשוב כאן ההתראה ולא חימים. כלומר, אם לא

נשלחה חתראח, אז אין חשיבות לחמישח עשר יום, ואם נשלחח חתראח אין חשיבות

לחמישח עשר יום.

מ. אגמון;

החמישח עשר יום חיה רעיון אחר מאשר חרעיון של חחתראח. חמישח יום היה

לבעיה של תאונות שיקים. אתה מקבל משכורת כל ראשון לחודש, אתח במשך החודש משכת

עשרה שיקים עד לראשון לחודש, בהנחה מאד סבירה מבחינתם שחמשכורת תיכנס. חיתח

שביתח במל"ן וחמשכורנת נכנסה ב-7. סביר להניח שבמהלך חודש אדם ייציא עשרה

שיקים, כל חשיקים חאלח יחזרו ביום אחד. אמרנו, זו תאונת שיקים. אם זח נופל

בתקופות כל כך קצרות, זו תאונת שיקים. אם זח מתפרס על פני תקופה יותר ארוכה זו

לא תאונח.

הרעיון של החתראח נשארנו איתו, אבל בלי שחוא יחווח תנאי להגבלה. מה שקרח

עד חיום, אנשים ניתלו בטעויות הטכניות שנפלו בהתראות השונות, לא נשלח או לא

חגיע לכתובת ופנו לבית משפט בבקשח לבטל את חחגבלה בשל כך שלא קיבלו את החתרעח.

חשארנו את חחתרעות אבל לא כתנאי.



היו"ר א. לין;

הדיון היום לא נועד כדי להתעמק עד הסוף בכל סעיף וסעיף אלא רק לקבל הערות

עיקריות על תוכן הסעיפים כדי להתרשם מכל החומר. אנחנו לא מחליטים היום. רצינו

להתרשם מקריאה מהירה ולשמוע הערות כדי שתהיה לנו התמונה הכוללת ומכאן אהר-כך

לעבור ולגזור החלטות בכל סעיף וסעיף.

מ. אגמון;

אחרי סעיף קטן (א) יבוא: "(א1) לאחר שסורבו שיקים בחשבון ישלח בנק התראה

לכל אחד מבעלי החשבון, מיופי הכוח ומורשי החתימה בו, הכל כפי שנקבע בתקנות."

(3) במקים סעיפים קטנים (ג) ו-(ד} יבוא: "(ג) בנק יודיע בכתב על הגבלה

לפי סעיף זה לבעל החשבון, למיופה כוח ולמורשה חתימה ולא יפתח חשבון נוסף לבעל

החשבון. (ד) תקופת ההגבלה היא שנה אחת. תחילתה ביום שציין הבנק בהודעה כאמור

בסעיף קטן (ג) שיהיה חמישה עשר ימים לפחות אחרי יום שליחתה. (ה) המפקח יודיע

לכל הבנקים על כל לקוח מוגבל, ובנק מיום שקיבל את ההודעה לא יפתח חשבון למי

שלגביו התקבלה ההודעה".
ג. מרקס
אני צריך לחזור להערה הקודמת. בנק ישראל מסתייג משני תיקונים שהיו.
היו"ר א. לין
אנחנו נגיע לזה בהחלטות. מטרת הדיון היום לא החלטה בכל סעיף וסעיף אלא רק

להתרשם מהסעיפים, לשמוע הערות מרכזיות.
ג. מרקס
בנושא מיופה הכוח יש בעיה מאד פרובלמטית מבחינת הפתרון שמוצע, ואנחנו לא

שלמים איתו. הבעיה השניה, על פי השטח הארכת התקופה משלשה חודשים לשנה נראית

הארכה נכונה, למעשה זו הארכה מאד מאד דרסטית. עמדת בנק ישראל שגם שלשת חודשים

זה תיקון דרסטי מאד.
ד. קרני
יש לבנקים הערה לגבי אי התניית ההגבלה במשלוח התראה והודעה. אנחנו חושבים

שיש חשיבות מרובה מאד להתראה ולהודעה, לאור ההוראות של בנק ישראל בנושא הזה.

אנחנו אמורים לשלוח בהודעה ובהתראה את סעיפי החוק, מפנים את תשומת ליבו של

הלקוח לתוצאות של הדברים האלה. אי התניית ההגבלה במשלוח ההתראה הופך את כל

ההתראה ואת כל ההודעה לחסרי חשיבות.

צריך להחליט, או שהדבר הזה חשוב ואז זה נקבע כאן, או שזה לא חשוב, ואז לא

ישלחו את ההודעות ואת ההתראות.

מכיוון שמצד אחד יש חובה על הבנק לשלוח את ההתראה ואת ההודעה, ומצד שני

ההגבלה לא מותנית איתה, זה גם חושף את הבנקים ללא שום צורך, ללא שום סיבה

לתביעות של לקוחות.
ר. מלחי
לפי מה שכתוב פה הכוונה היתה לתאונת שיקים, אבל לפי הנוסח כאן ואני בטוחה

שזו לא היתה הכוונה, יש כאן חנינה מוחלטת. לו זו לא היתה תאונת שיקים, אבל זה

נעשה במסגרת של חמישה עשר יום, וזה לא תוקן אחר כך, יש כאן מחילה מוחלטת.



ואולי אפילו אחר-כך עוד פעם חמישה עשר ימים אחרים. לא נאמר כאן שהדבר תוקן

במירווח זמן מסויים.

היו"ר א. לין;

תשאירו את הנקודה הזאת כרגע. נהזור אליה.

ט. שפניץ;

לגבי הערת היושב ראש ביחס לבנקים רבים. בוועדה כאשר דיברנו על הנושא הזה,

היה נראה לנו מאד רצוי שניתן לרכז את השיקים מכל הבנקים אל מקום אהד. הבנתי

שטכנית זה בלתי אפשרי. הייתי רוצה שזה יבוא לידי בטוי.

היו"ר א. לין;

נשמע את הדברים האלה. איך קובעים אשראי של אדם אם אי אפשר לרכז

אינפורמציה עליו.

מ. אגמון;

3. אהרי סעיף 2 להוק יבוא: 2א. סירב הבנק לפרוע שיק מהמת עיקול שהוטל על

החשבון, לא ייחשב השיק כמסורב אם הוצג תוך ששים ימים מהיום שבו שלה הבנק הודעה

לבעל החשבון על הטלת העיקול."
צ. רוטנשטיין
אני רוצה לייחס את ההערה למלים "מהיום שבו שלה הבנק הודעה". ניתן פה

גרייס לאנשים שהוטל עיקול על חשבונם, כאשר הגרייס הוא לששים יום. כלומר, במשך

ששים ימים לא ייספרו ולא יימנו השיקים המסורבים שנמשכים על השבונם. המועד

לתחילת מנינם של אותם ששים יום, כפי שנובע מההגדרה, הוא מהיום שבו שלח הבנק

הודעה לבעל החשבון. כלומר אם מגיע עיקול על השבונו של פלוני בראשון לחודש

ונמשך שיק על חשבונו בשני לחודש, והבנק שלח ללקוח הודעה כעבור יומיים כי לא

הספיק לשלוח לו באותו יום, יוצא ששיקים שיסורבו לאחר מכן לא ייספרו, בעוד

ששיקים שסורבו קודם לכן למרות שהם סורבו אחרי שהגיעה הודעת העיקול על חשבונו

כן ייספרו.

נוצר כאן מצב אבסורדי. מה גם שבדיוק את היום שבו נשלחה הודעת העיקול אי

אפשר לקבוע, אין רישום כזה והמועד היותר אוביקטיבי והיותר מדויק הוא היום שבו

הגיעה הודעת העיקול, היא נרשמה בבנק. אני מציע לקבוע את תחילת מנינם של אותם

ששים ימים לא מאיזה שהוא יום שהפקיד שלח את ההודעה אלא מהיום שבו הגיעה הודעת

העיקול.
היו"ר א. לין
צריכים לתת לו ששים יום לתקן את המצב, אבל באמת זה לא הגיוני ששיק שהגיע

לאחר קבלת הודעת העיקול בטרם הוצאה ההודעה ללקוה, שזה ייהשב לשיק שסורב.
מ. אגמון
4. בסעיף 3 לחוק - במקום סעיפים קטנים (א) ו-(ב} יבוא: "(א) מי שהתקיים

בו אחת מאלה הוא לקוח מוגבל בנסיבות מחמירות (להלן לקוה מוגבל חמור): (1) לקוח

מוגבל שחשבון נוסף שלו הוגבל; (2) מי שהיה לקוח מוגבל וחשבונו הוגבל שנית תוך

שלש שנים מיום שנסתיימה התקופה שבה היה לקוח מוגבל.

(א1) המפקח יודיע לכל הבנקים על כל לקוה מוגבל חמור.



(א2) מיום שהמפקח הודיע כאמור יחולו על לקוח מוגבל חמור- הגבלות אלה: (1)

יוגבלו למשך שנתיים כל חשבונותיו, חשבונות המשותפים לו ולאחרים והחשבונות

שבהם הוא מיופה כוח, למעט החשבונות שבהם הוא מורשה חתימה; הגבלה זו כשלעצמה

תגביל את שותפיו לחשבון ובעלי החשבון בו הוא מיופה כוח רק במשיכת שיקים. (2)

בנק לא יפתח לו חשבון במשק שנתיים.

(ב) המפקח יודיע על ההגבלה לבעל החשבון, למיופה כוח ולמורשה חתימה.

יצחק לוי;

אני הבעתי את הסתייגותי קודם לכן, לקוח שחשבונו הוגבל לא צריך להטיל עליו

את ההחמרות האלה. דבר שני לגבי (א2): אני לא הבנתי מה פירוש להגביל את שותפיו

רק במשיכת שיקים. זה סוגר את החשבון, אלא אם כן הם יכולים להעביר את הכסף

לחשבון אחר, בלי שהוא יהיה מורשה חתימה.

מ. אגמון;

ברגע שחשבון מוגבל הבעיה היתה טכנית לא יודעים מי מושך שיקים על החשבון.

אם לא נגביל את החשבון במובן זה ששום שיק שיגיע לבנק על החשבון הזה לא ייפרע,

אז הוא יוכל להמשיך למשוך, כי החשבון עצמו לא מוגבל. אנחנו אומרים אף אחד לא

יכול למשוך. השותפים האחרים יכולים לקחת את הכסף, לפתוח חשבון אחר ולמשוך בו

שיקים כאוות נפשם.
יצחק לוי
אני שואל שאלה טכנית. מדוע אי אפשר לבטל רשות חתימה. במקום לבוא ולגרום

לחברה לשנות את מספר החשבון שלה. מספר החשבון מוכר בכל מקום, למה צריך להטריח

שלשה מתוך ארבעה שותפים לבוא ולפתוח חשבון אחר ולשנות את כל מערכת החשבונות

שלהם. מדוע אי אפשר פשוט לגרום לביטול מורשות החתימה .
מ. אגמון
הבעיה היא טכנית מסיבה אחרת. אפשר לבטל, זה כרוך בזמן. מבחינה מעשית מה

שקורה, ששיקים עד סכום מסוימים הבנק לא בודק, אף אחד בעין לא מסתכל על שיקים

עד גובה סכום מסוים, שהוא די גבוה. כי הבנקים אומרים; עד סכום מסוים אנחנו

נספוג. נניח יש ארבעה שותפים, אם החשבון הזה לא חסום והוא מושך שיקים על גובה

התקרה, שהיא ידועה בדרך כלל בחוץ, אפשר לברר מה הגובה הזה, אף אחד לא יראה את

השיק הזה. ועל אף שאין לו בעצם זכות חתימה, אף אחד לא יבדוק את זה.

יצחק לוי;

זו יותר בעיה של הבנקים להיערך לענין הזה.

מ. אגמון;

אף אחד לא יבדוק את זה. הבנקים טכנית לא בודקים את השיקים.

יצחק לוי;

את מענישה את האחרים במידה מסוימת.

צ. רוטנשטיין;

בדרך כלל מדובר באנשים שלקהו לעצמם מיופה כוח בגלל מוגבלות שלהם, אם זו



אם זקנה או אנשים במוסד, או אנשים שלא יכולים להגיע לסניף, תושבי חוץ וכיוצא

באלה,. מיופה כה במקרה כזה תהליף לבואם לסניף. הוא יצטרך להביא את האמא שלו

מהמוסד ולפתוח לה חשבון הדש. אלה אנשים שמקבלים קיצבת ביטוח לאומי.
היוייר א. לין
גב' אגמון, תסבירי מה זה חשבון מוגבל ומה זה לקוח מוגבל.

מ. אגמוו;

חשבון מוגבל הוא למעשה חסום. כל שיק שמגיע, לא משיה מי מושך אותו, החשבון

הזה מצפצף מוגבל, כלומר אי אפשר למשוך שום שיק.

היו"ר א. לין;

אבל להוציא את הכסף לא בשיק אפשר?

מ. אגמוו;

כן. מה זה לקוח מוגבל?

מ. אגמון;

לקרה מוגבל הוא לקוח שחלות עליו ההגבלות, ומעבר לאי משיכת שיקים אסור לו

לפתוה חשבונות נוספים. לקוח מוגבל חמור לא יכול למשוך שיקים באף חשבון, כולל

חשבון שבו חוא מיופה כוח.

היו"ר א. לין;

מה משמעות המלים בסוף הסעיף " הגבלה זו כשלעצמה תגביל את שותפיו לחשבון

ובעלי החשבון בו הוא מיופה כוח רק במשיכת שיקים"? הרי כל חהגבלה מהותה במשיכת

שיקים.

מ. אגמון;

לו יש הגבלה גם בפתיחת חשבונות נוספים.

היו"ר א. לין;

פה נאמר יוגבלו למשך שנתיים כל חשבונותיו.

מ. אגמון;

(2) בנק לא יפתח לו חשבון במשך שנתיים. ההגבלה של אי פתיחת חשבון לא חלה

על האחרים והם יכולים כן לפתוח השבון אחר ולהמשיך למשוך שיקים.

היו"ר א. לין;

אין שום הגבלה של אי משיכת שיקים גם על לקוח מוגבל.

מ. אגמון;

על לקוח מוגבל חמור כן. לקוח מוגבל חמור שמוגבלים כל חשבונותיו, משמעותו

שהוא לא יכול למשוך שיך על אף חשבון.



היו"ר א. לין;

אבל הוא יכול להוציא כספים.

מ. אגמון;

הוא יכול להוציא כספים.

היו"ר א. ליו;

הוא ניגש לבנק ומוציא מזומן.

מ. אגמון;

הרעיון שלנו הוא כזה; אתה התרשלת בשירות בשיקים, אתה בשיקים אל תשתמש.

תוציא מזומן, תעשה העברה בנקאית, כל פתרון אחר שבו המקבל מקבל את הכסף בעין.

הגבלה נוספת שמוצעת כאן, שהוא לא יכול לפתוח חשבון. השותפים יכולים לפתוה

חשבון אחר ועל אותו חשבון אחר למשוך שיקים.

היו"ר א. לין;

ההגבלה היחידה הקיימת זו אי משיכת שיקים או אי פתיחת חשבון. לא קיימת

הגבלה לגשת ולמשוך מזומנים. אז מה המשמעות כשאני אומר ששותפי ו לחשבון ובעלי

החשבון בו מיופה כוח רק במשיכת שיקים.

ג. מרקס;

אני אסביר. זה ענין טכני גרידא. יש שני סוגים של חשבונות מוגבלים. חשבון

מוגבל רגיל משכו בו אחד עשר שיקים, החשבון מוגבל. קרה הדבר הזה פעמיים בנסיבות

מסוימות.

יצחק לוי;

מאותו חשבון אפשר למשוך מזומנים?

ג. מרקס;

כן. קרה אירוע בחשבון, החשבון מוגבל. זה קטע אי. קרה האירוע הזה פעמיים,

ולא חשוב אם זה באותו חשבון ולאותו איש בתוך התקופה שנקובה בחוק, הוכרז האיש

עבריין חמור, דהינו מוגבל בנסיבות חמורות. באותו רגע אנחנו סורקים את כל

הבנקים ומחפשים את כל החשבונות שבהם יש לו יד ורגל. וכל החשבונות האלה נסגרים.

זאת הנקודה פה, כאשר מישהו מוענש קשה אנחנו מחפשים בכל הבנקים.

היו"ר א. לין;

כלומר, ניתן להגיע לכל הבנקים.

ג. מרקס;

מחפשים. זו פעולה יקרה שנעשית כאשר העבריין הוא עבריין רציני. אנחנו

מחפשים את כל מה שיש לו יד ורגל וסוגרים את כל החשבונות האלה. אלה גם כן

חשבונות מוגבלים. זאת כבר ענישה.



עכשיו התיקון שמיכל הקריאה כאן מטפל בשותפים אחרים באותם החשבונות. כל מה

שנעשה כאן, ואני חושב שהוא תיקון חיובי, אם היו שותפים אחרים באותו חשבון

וסגרו את החשבון, החשבון מוגבל אבל להם מותר להיחלץ מתוך הסיטואציה,
היו"ר א, לין
איך הם נחלצים מהסיטואציה?

ג. מרקס;

מותר להם לפתוח חשבון חדש, בעוד שאותו אדם שגרם להגבלה של החשבונות, אסור

לו, ההערה כאן היתה נכונה, זאת פגיעה באנשים, זה גורם להם בעיה, אבל 1ה הרע

במיעוטו.

היו"ר א. לין;

קודם כל אנחנו לא אמרנו שהלקוח הוא לקוח מוגבל. אנחנו אומרים שהשותפים

שלו אינם מוגבלים בפתיחת חשבונות. אנחנו לא צריכים לומר שהם לא מוגבלים בהוצאת

כספים, גם הלקוח לא מוגבל. אבל ההגבלה של משיכת שיקים כן חלה עליהם. ברגע

שהחשבון סגור, גם על השותפים חלה הגבלה של אי משיכת שיקים.

ג. מרקס;

זאת הוראה פוזיטיבית שמרשה להם לפתוח חשבונות אחרים. בעוד שעל הראשון

שגרם לכך זה נאסר.

היו"ר א. לין;

אני שוב פעם שואל האם המלים שכתובות כאן הן נחוצות ?

ג. מרקס;

כן.

היו"ר א. לין;

שמעתי מה שאמרת. בשביל מה צריך להגיד שאתה לא מחיל עליו הגבלה שאינה

קיימת, אני עד עכשיו לא מבין. "הגבלה זו כשלעצמה תגביל את שותפיו לחשבון ובעלי

החשבון בו הוא מיופה כוח רק במשיכת שיקים". הם יכולים לפתוח חשבונות וגמרנו,

כי ההגבלה הזו לא קיימת גם על הלקוח המוגבל.

יצחק לוי;

לגבי השותפים אתה מטיל כמעט את אותו עונש. יש חמישה מורשי התימה והאחד

הוציא שיקים, עכשיו חברת כור צריכה לשנות את כל המחשבים שלה.

מ. אגמון;

זה לא חל על תאגידים, רק על אנשים פרטיים.

סעיף 5 בחוק הזה הוא סעיף טכני. בסעיף 4 להוק, בסעיף קטן (ג) במקום "מי

שהוגבל בנסיבות מחמירות" יבוא "לקוח מוגבל חמור" והמלים "כאמור בסעיף 3"

יימחקו.



סעיף 6. בסעיף 7יבוא: 7. שיק שהוצג לפרעון ולא נפרע מחמת הוראת סעיף

5(א), וכן שיק שסורב. יסמנו הבנק הנמשך, לפי הענין.".

7. במקום סעיף 10 לחוק יבוא: 10. (א) לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור,

רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת

מאלה: (1) הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות. (2) הבנק סירב לפרוע את השיק

מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו בו שני אלה: השיק נמשך לפני שנמסרה לו

הודעת העיקול בידי הבנק ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א.

(3) היה לו יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק אם בשל כך

שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;

(4) מנין השיקים כולל רק שיקים שנמשכו על אותו נפרע והוא ביטל אותם משום

שהנכס או השירות שבעבורם נמסרו השיקים לא סופקו לו ובשל כך הוא ביטל את

העיסקה.

(ב) אי משלוח התראה או פגם שנפל בה, לא יהוו עילה לערעור או לביטול הבאת

שיק במנין השיקים שסורבו.

(ג) לענין סעיף זה, "מנין השיקים" - כל השיקים שסורבו עד למועד הדיון

בערעור לרבות שיקים שסורבו לאחר מועד ההגבלה."
ר. מלחי
אני רוצה לשאול האם במתכוון הסמכות של בית משפט היא רק לקבוע שהשיק הזה

לא סורב כדין ואין לו סמכות לבטל את ההגבלה? מפני שבסעיף שבא אחר כך בתור סעד

זמני יש לו אפשרות, אבל רק באופן זמני. באופן מוחלט הוא נשאר למעשה ללא הסמכה.

מבטלים את ההחלטה שהשיק הזה סורב כדין, אבל לא מבטלים לו את ההגבלה.
מ. אגמון
הרעיון היה שהבנק סופר שיק שיק. ההגבלה היא תוצאה של עשרה שיקים.
ר. מחלי
זה אולי מובן מאליו, אבל עכשיו יש על ההגבלה צו, היא בתוקף.
מ. אגמון
תקופה נתונה מביאה להגבלה. בתי המשפט, למרות שהסעיף היה מנוסח כך גם בחוק

הקיים, בפועל כן ביטלו הגבלות. אנחנו רצינו להדגיש פה שבית משפט לא מבטל הגבלה

אלא הוא גורע שיק אחד. היה והיו המישה עשר שיקים, ירד שיק אחד משבוע ארבע-

עשרה, אז ההגבלה לא בטלה. אם זה ירד מעשר לתשע, ההגבלה כן בטלה. בית המשפט הוא

לא זה שמבטל או לא מבטל הגבלה. זה תלוי בכמה שיקים הוא ביטל מכלל השיקים שהיו.
ר. מלחי
זה אולי מובן מאליו, אבל זה צריך להיאמר, שאם כתוצאה מהביטול ירד המספר

מהמספר שדרוש להגבלה, ההגבלה בטלה.
מ. אגמון
הבנק צריך לבטל.
ר. מלחי
אולי הבנק, אבל זה צריך להיאמר.



היו"ר א. לין;

כל הסעיף הזה לא נראה לי. אנחנו כל כך בקלית מעבירים עבודה לבתי המשפט?

בכל חוק שרוצים לפתור בעיה פונים לבית המשפט. מי יפנה לבית המשפט? כל אחד יקח

עורך דין וירוץ לבית המשפט בענין שבינו לבין הבנק. הבנק עשה טעות, הוא ירוץ

לבית המשפט? ואם אין לו עורך דין, הוא יצטרך לנסח בקשה או לשלם לעורך דין

אלפיים ש"ח? מה אנחנו עושים כאן?

אני מוכרח לשאול מה גישת היסוד כאן של פנייה לבית המשפט, כאשר יש פה

דברים שניתן באמת לתקנם בלי שייכנס בית המשפט לתוך הענין. מה אנחנו רצים לבית

המשפט כל כך מהר. אני שמעתי, אגב, את ההערה הזאת גם לגבי חוקים אחרים. פתרון -

בית משפט. ואף אחד לא חושב מה העומס הנוסף שאנחנו מטילים על בתי המשפט.

כשאנחנו העברנו חוק על פי הצעתו של חבר הכנסת יצחק לוי או חברי כנסת אחרים,

שאנחנו נוציא אלמנט אלים מתוך המשפחה, בעל שעומד לרצוח את אשתו, אז יש הצדקה

לפנות לבית המשפט. אבל בכל דבר קטן לפנות לבית משפט?

אני מעיר את זה כהערה כללית. אי אפשר סתם ככה להעביר עומס לבתי המשפט. זה

לא פשוט, זה יקר, זה עולה כסף וצריכים למצוא פתרונות מהירים. רק במקרים

מיוחדים אולי יש מקום לפנות לבית המשפט. הבנק צריך לפרוע את השיק מחמת טעות.

אני רוצה להניח שהבנק הוא לא שקרן.

עכשיו מתנהל משפט מניות הבנקים, משפט גדול. אגב, האשם המרכזי לא נמצא,

אני לא יודע בשביל מה מנהלים את המשפט. מנהלים משפט בשביל התיאוריה. לא נמצא,

זרוע החוק הישראלית קצרה מדי.

אני רוצה לצאת מתוך הנחה שמנהלי הסניפים בבנק הם אנשים ישרים. במקרים

מסוימים הם יפעלו באופן חריג. ואני רוצה להעניש את אותו מנהל סניף שימעל

באימון שהמחוקק נותן. אני רוצה לשאול למה לא נאפשר לו לתקן טעון. טעה - שיתקן

את עצמו.

מ. אגמון;

יש סמכות כזאת בחוק. סעיף 9 לחוק הקיים קובע: הודיע בנק בטעות על הגבלה,

יתקן את הטעות ויודיע על כך לבנק ישראל, וההגבלה תהיה בטלה. יש לו סמכות.

הסעיף הזה מבוסס על הסמכויות שיש לבנק בחוק הקיים ולא שינינו ולא נגענו. הלקוח

בא וטוען שהיתה טעות ויש ויכוח.

היו"ר א. לין;

אני חושב שצריך לנסח סעיף שבני אדם יבינו אותו. אם הוא היפנה את תשומת

ליבו ובכל אופן הבנק סרב, במקרה כזה הוא פונה לבית משפט.

אבל כשאני רואה את הסעיף הזה, ולא קראתי את כל החומר, כעומד בפני עצמו,

אני מיד מתרשם שהדרך היחידה שלו היא ללכת לבית משפט. אבל לא ניכנס לעומק

הבעייה, אני רק מעלה כאן את הנושא הזה ככיוון של מחשבה כללית.
צ. רוטנשטיין
יש לי הערות לגבי סעיפי המישנה. ראשית סעיף קטן (3). סעיף קטן (3) קובע

שעילה להוצאת שיקים מהחשבון היא על יסוד הסביר. הסעיף הקטן הזה היה גם במהדורה

הקודמת של החוק ובחוק הקיים כרגע. המשפט היה: היה יסוד סביר להניח שהיתה הובה

על הבנק לפרוע את השיק. ובזה הסתיים הסעיף. כלומר יסוד סביר השתרע על פני קשת

רחבה של מקרים, וזה היה יסוד סוביקטיבי. אס ניקה דוגמאות של מקרים, אותו אדם

שהיתה אמורה להיכנס לו משכורת בראשון לחודש ומסיבה כזאת או אחרת פוטר או לא



נכנסה לו משכורת, או היה עיכוב כזה או אחר, אדם כזה בא ומביא את הסיפור שלו

בפני בית המשפט. ראוי לציין שלבנק לא היה שום שיקול דעת בענין הזה. הבנק חייב

היה לספור את השיקים. היה בא הענין הזה לבית משפט, היה שוטח את הסיפור שלו

והיו מוציאים את השיקים האלה מן הספירה או משאירים אותם בספירה.

באה התוספת להצעת ההוק ואומרת שהיה לו יסוד סביר אם היתה לו יתרה מספקת

בחשבון או אם הבנק היה חייב לפרוע את השיק. אחת מהשתים, או שיסוד סביר יש לו

משמעות או שאין לו משמעות. אם יסוד סביר זה רק במקרים שיש לו כסף ורק במקרים

שהבנק חייב לפרוע את השיק, אז הוא לא צריך יסוד סביר. זה יסוד עובדתי, ואם

הבנק לא פרע שיק במקרה כזה, אז הלה עילה של טעות. לכול היה לבוא ולהעלות את זה

במסגרת סעיף קטן (1) ואין לנו צורך בסעיף קטן (3). בזה שהוספנו מה זה יסוד

סביר והפכנו את היסוד הסוביקטיבי ליסוד אוביקטיבי עובדתי, אין יותר צורך בסעיף

הזה.
היו"ר א. לין
תוסיף על דבריך, שזה גם נותן עילת פנייה לבית משפט. איזה משפט פה יכול

להתנהל?
צ. רוטנשטיין
אמת. הסניף הזה שולל את סעיף קטן (3) הקודם שהיה לו הגיון בעקבות נסיבות

מיוהדות של אותו אדם. אני מוכרח לציין שמקרה ראשון שנתקלתי בו היה מקרה ב-1981

כאשר החוק נתקבל, של יצרן צעצועים שנתן שיקים. קרתה לו תאונה והוא מאושפז במשך

שלשה הודשים בבית חולים. והשיקים חזרו. לדעתי היה לו יסוד סביר למתן השיקים

שהשיקים יכובדו. הוא לא היה יכול לדעת שייקלע לתאונה. הוא לא יכול היה לדעת

שעיסקו יושבת. ידי היו כבולות ולא יכולתי לעזור לו כהוא זה, הפניתי אותו לבית

משפט.

הערה נוספת לגבי סעיף קטן (4). אם רוצים לתת משמעות לשיקים במקרה שסורבו

עקב ביטול עיסקה, אני הושב שהסעיף הזה מחמיר מדי. שוב הוא אומר: מנין השיקים

כולל רק שיקים שנמשכו על אותו נפרע. כלומר, צריכים להיות עשרה שיקים על אותו

מוטב ולא די 8 על אותו מוטב או 2 על אותו מוטב כדי להוציא אותם מהספירה. זה

מקרה נדיר מאד. קשה לי לראות מקרה שלבן אדם אחד יהיו עשרה שיקים לפקודת אותו

מוטב שיגרמו להגבלתו. נראה לי שדי גם אם לאותו בן אדם היו 7 שיקים באשמתו והיו

3 שהוא משך בעקבות ביטול עיסקה, אם ההגיון הוא להתחשב בביטול העיסקה מן הדין

ומן הצדק לא לספור אותם שלשה שיקים, ולא להגביל במקרה שכל השיקים נמשכו בגין

אותה עיסקה..
היו"ר א. ליו
פה מדובר בעצם בטענה שפוטרת אותו אם הנכס או השירות לא סופקו לו והוא

במכוון מחמת זאת ביטל את העיסקה.
צ. רוטנשטיין
נכון, הסעיף הזה ואומר שאותם שיקים לא ייספרו רק אם הם היו היחידים

שסורבו לו בגין אותה עיסק, ולא היו שיקים נוספים שסורבו באשמתו כמובן, או

בעקבות עיסקה. כלומר, אם היה לו שיק אחד שבוטל באשמתו ועוד תשעה שסורבו בגלל

ביטול עיסקה הוא יישאר מוגבל. המילה הקטנה רק היא עושה את ההבדל.

יצחק לוי;

בענין הפנייה לבית משפט אני מתלבט. מצד אחד צריך לתת אפשרות של סעד של



בית משפט ללקוח. מצד שני אם ההגבלה פה 12 חודש, הוא לא יקבל את הסעד משום שהוא

לא יוגש. כי העומס הוא כיה שלא ניתן להגיש. אין פה הליך מזורז. צריך להתלבט עם

הענין הזה.

רציתי לשאול, אינני מבין מדוע אי משלוה ההתראה לא יבוא לביטול ההגבלה.

כלומר, אם ההתראה היא בתקנות למה שלא נבקש מהבנק שיעשה מה שהוא צריך לעשות.

הבנק לא ישלה התראות ואדם לא ידע מהענין, ופתאום יבואו ויגידו לו : אתה מוגבל.

אני לא מבין את הגישה העקרונית.

פרופ' ס. דויטש;

אני שמח שמר רוטנשיין העיר את הערה לגבי הצרכנים ולגבי ההמתנה, לא אחזור

על דברים שנאמרו פה.

הערה השניה שלי נוגעת ביחס שבין סעיף 10 לסעיף 9. סעיף 10 הוא סעיף יוצא

מן הכלל, פנייה לבית המשפט, בדיוק מהשיקולים שהיושב רא אמר. זו פנייה מסובכת,

יקרה. סעיף 9 נותן סמכויות מסוימות לבנק, אבל הן הרבה יותר מצומצמות מאשר אלה

שבסעיף 10. אם סעיף 9 היה מכסה את כל המקרים של סעיף 10 ולאחריהם הבנק באבות לא

ישתנע. נניח שמפעילים 10(א)(4) ובאמת יבוא צרכן וישכנע את הבנק שהשיקים הזרו

כיוון שהיתה עיסקה, לא קיבל את הסהורה ולכן ביטל את השיקים. הבנק אומר: כן,

אתה צודק, אבל אני לא יכול לעזור לך, אתה חייב ללכת לבית משפט.

אני הושב שהפתרון במקום ללכת לבית משפט הוא לתת לבנקים את כל מה שיש

בסעיף 10. ואס הבנק לא רוצה או לא השתכנע, באמת להשאיר את המקרים החריגים לבית

המשפט.
ט. שפניץ
אתה מוכרח להחזיר את הדיון משהו למקורותיו. כל הרעיון שמנחה את החוק הזה

שלבנק אין כמעט שיקול דעת בכלל. הבנק הוא פה זרוע טכנית שסופרת שיקים, כאשר

מתמלאת המיכסה הוא מגביל את הלקוח.

עם כל הכבוד לכל אותם צרכנים ולכל אותם אנשים שפתאום כל כך מופתעים מזה

שיש להם כל כך הרבה שיקים בחשבון ללא הגבלה, אין לנו צער עליהם. לאדם יש

חשבון, הוא יכול כל יום ללכת ולראות מת מצבו.

אנחנו אמנם חלוקים עם מר בירנבאום ששלש שנים יפתור את כל הבעיות, אנחנו

לא חלוקים איתו על חומרת הבעיה. אנחנו גם לא חלוקים איתו שאנשים צריכים לנהל

את החשבון שלהם באחריות. ואם הם מושכים שיקים, בבקשה יתכבדו ויראו מראש אם יש

כיסוי, וכל ההפתעות האלה לא מקובלות עלינו.

אני אומרת זאת בראש וראשונה לפרופ' דוישט. עכשיו בקשר לצרכנים. אנחנו

ראינו לנגד עינינו כמה מקרים. הבנק פועל פה בניגוד אינטרסים. זה לקוה שלו, הוא

לא מעונין לחגביל את הלקוח הזה, הוא רוצה שימשיך אצלו. זה אמנם עושה לו טורה

מסוים שחוזרים הרבה שיקים, אבל אני לא יודעת איפה זה בדיוק מתאזן אצלו. הטלנו

עליו תפקיד שבסך הכל לא נוח לו, כי לא היתה לנו דרך אחרת ליישם את ההוק הזה.

אנחנו לא רוצים שיהיה לו שיקול דעת, לא שיגיד שהוא טעה, לא שיעזור ללקוחות

לבטל שיקים כל הזמן משום שהוא מיטיב עימו והוא עושה כל מיני קומבינציות אהרות.

הבנק הוא טכני, הוא רואה עשרה שיקים , הוא מגביל לקוח ובזה גמרנו. עברו עשרה

הוא מוגבל בכמות.

אנחנו גם התלבטנו עם העומס על בתי המשפט. יש לנו פה עשרים שלשים עמודים

על כל האפשרויות האחרות, אנחנו נציג אותן למה לא מצאנו דרך יותר טובה. בחנו

ארבע-חמש אפשרויות. יכול להיות שהוועדה תגיע למסקנה אחרת.



מה ראינו לנגד עינינו בסעיף קטן (4)? ראינו אנשים שבאמת עשו עיסקה והם לא

קיבלו את אותו מקרר והם צריכים כאילו לדאוג שכל השיקים הדחויים שהם נתנו כל

חודש יהיה כיסוי להם. הוא כל חודש ידאג לכיסוי של אלף שקל? זה לא מהחיים. הוא

גם לא יזכור. הוא יבטל את השיק, ברגע שהשיק ייכנס הוא כבר עבר לצד שלישי ויהיה

ללא כיסוי וייספר. רצינו למנוע מהם את הקושי הזה. אמרנו: עשית עיסקה, אתה יודע

שהשיקים יחזרו, כי אתה לא יכול לעכב אותם כי הם מסתובבים בשוק. זה נובע מזה

שביטלת עיסקה מסוימת. לא הבנק יבחן. זח בכלל לא ענינו של הבנק.

היו"ר א. לין;

זו בעיה נורא מסובכת. אם בית משפט צריך להיכנס לשאלה האם הוא קיבל את

התמורה בשיק או לא, זה כבר דיון שהוא כמעט שווה ערך לדיון של הסכסוך בין שני

אותם צדדים. למרות שכאן בסך הכל החזית היא רק בינו לבין הבנק. הבנק צריך

להיכנס לנושאים שהם בעצם בחזית התביעה שבין מספק השירות לבין הלקוח.

תאמיני לי שכאשר אני הערתי את ההערה, אני הבעתי בחשבון את כל שאמרת.

חבאתי בחשבון את הנושא הזה שאנחנו לא רוצים שלמנהל הסניף יהיה שיקול ושהוא לא

יתחיל לרדד לנו את חחוק. קודם כל התחלתי בזה שאני מאמין להם שהם ישרים.

הרי ברור שאנחנו לא רוצים שיחיה שיקול דעת למנהל הסניף לא לבצע הוראות

חוק זה. אני גם לא אמרתי מה הפתרון שאני מציע כיום. הפתרון הזה להפנות את כל

המסה הזאת לבתי המשפט לדעתי זה ענין כבד מדי, כי זה יכול להיות גם מסה גדולה

של מקרים וגם אופי הנושאים שעומדים על הפרק. זה דורש ליבון ראייתי, ליבון של

עובדות שהוא לא פשוט.

אני הייתי מטיל ענישה על מנהל הסניף, כי תמיד יש בעל אינטרס שמעונין

בחשבון המוגבל. אם מנהל הסניף היה יודע שהוא לא פועל על פי הוראות חוק זה,

ונראה כרגע מה הענישה המוטלת עליו לביצוע הוראות ההוק הזח. נאמר שמנהל הסניף

לא פעל על פי החוק מלכתחילה ולא הגביל את החשבון, מה עונשי? אני עוד לא יודע.

אבל אם הוא ידע שמוטל עליו עונש כשהוא נוהג שלא כשורה, אני חושב שאותו מנהל

ייזהר מאד מליטול סיכון אישי למען אותו לקוח שהוא מחבב אותו או שהוא לא רוצה

לפגוע בו.

אני חושב שצריך לשקול גם את האפשרות הזאת. אני לא הבעתי כרגע דיעה, אני

רק אומר שכאן הדבר הזה מאד מפחיד אותי מבחינת העברת העומס לבתי המשפט, גם

מבחינת העומס וגם ההליכים.

אני רוצה להתנצל לפני כל אלה שביקשו את רשות הדיבור. אני חשבתי שאנחנו

נספיק לקרוא את כל החוק בקריאה יותר מהירה, מבלי התעמקות יתרה. זה כנראה קשה,

הויכוחים מתעוררים במחלך הדיון. אני אבקש כרגע לשאול את נציגי הסוחרים האם חוץ

מהערות שאתם הערתם לנו בפעם הקודמת על מה שהעברתם בכתב, יש לכם הערות נוספות.
א. בירנבאום
לא. ההערה הכללית שלנו היא שההצעה היא טובה, היא לא פותרת דבר. אנחנו

חוששים מאד ואנחנו מקווים שתהיה שר האנרגיה ולא יושב-ראש ועדת החוקה חוק

ומשפט; שאם ההצעה שלנו לא תתקבל, ועדת החוקה חוק ומשפט לא בראשותך תתכנס שוב

לדון בבעית השיקים החוזרים בעוד מספר שנים.
היו"ר א. לין
אני יכול להיות ערב לוועדת החוקה חוק ומשפט רק בתנאי שחבר הכנסת יצחק לוי

יחליף אותי.

רבותי, אני רוצה לשאול את נציגי הבנקים אם יש דברים שאתם עוד לא הבאתם.



צ. רוטנשטיין;

כן.

היו"ר א. לין;

אנחנו לא נקרא את החוק ביתד עד סופו. כל אחד יקרא אותו לבדו בבית. בפתח

הישיבה הבאה נשמע את הערות ונעבור אחר-כך להחלטה על סעיפי החוק במסגרת היותר

מצומצמת. אני מבקש את סליחתכם מיד על כך שלא תשתתפו בהצבעות על סעיפי החוק

מפני שפשוט זהו נוהל העבודה, ולא לגבי חוק זה. בנוהל עבודה של הצבעה על חקיקה

בכנסת, לאחר ששמענו את כל הטענות אנחנו מחליטים בפורום של הוועדה ונציגי משרדי

הממשלה.

צ. רוטנשטיין;

לגבי הנוהל וסעיף 10, העיר כאן היושב-ראש הערה מאד מהותית. אם בוועדה

יעלו רעיונות מהסוג הזה של פנייה כזאת או אחרת לבית המשפט, הרחבת סמכותו או

הגבלת סמכותו, כיצד נוכל לשמוע על הרעיונות האלה?

היו"ר א. לין;

בפתח הישיבה הבאה נשמע מכם את כל ההערות שיש לכם.
ר. מלחי
כאשר יתגבש נוסח לבן, אולי אנחנו נפיץ אותו.
פרופי ס. דויטש
הרעיון שהצעתי קודם ליושב-ראש להרחיב את הסמכות בסעיף 9 זו לא גישה הדשה,

היא קיימת גם בחוקים אחרים. למשל בחוק כרטיסי חיוב אם בוטלה עיסקח זהה לסעיף

10(א)(4), ומי שמחליט זו חברת האשראי ולא צריך ללכת לבנק.
ו. לוסטהויז
וככה זה נראה.

היו"ר א. לין;

רבותי, אני רוצה להודות לכולם. עוד לא הגענו לדיון על מס הכנסה ועל מס

ערך מוסף, אולי נעסוק בזה בפתח הישיבה הבאה. תבינו שסידרי הדיון נקבעים משום

שאנחנו חייבים גם להתקדם בחוקים האלה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.10

קוד המקור של הנתונים