ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 12/12/1990

הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פררטרקרל מס' 201

מישיבת רעדת החוקה, חוק ומשפט

יום רביעי. כ"ח בכסלו התשנ"א. 12.12.1990. שעת 9.00
נכחו
חברי הוועדה: - א. יין - היו''ר

יצחק לוי

י. צידון

א. רובינשטיין
מוזמנים
פרופ' י. גרוס - אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' א. פרוקצ'יה - האוניברסיטה העברית

ד"ר ש. וייס - רשות ניירות ערך

גב' ד. לחמן-מסר - משרד המשפטים

גב' מ. אגמון - משרד המשפטים

גב' י. ואגנר - רשות החברות הממשלתיות

גב' ד. קרת - הבורסה לניירות-ערך

גב' ת. הקר - האוצר

ע. בן-פורת - לשכת עורכי-הדין

א. פרייס - עוזר מחקר של פרופי פרוקצ'יה
היועצת המשפטית של הוועדה
ר. מלחי
מזכירת הוועדה
ד. ואג
קצרנית
ח. אלטמן
סדר-היום
הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4),

התש"ן-1990.



הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990
היו"ר א. לין
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת

החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ומקדם את כל הנוכחים

בברכה (מצניג את האורחים).

הנושא שעל סדר-יומנו הוא הצעת חוק לתיקון פקודת

החברות (מס' 4), התש"ן-1990.

ברצוני לומר כי הדיונים והישיבות שאנחנו מקיימים

בקשר הנושא הזה נמשכים קצת יותר מדי זמן לטעמי. לא שלא עשינו עבודה

מעמיקה אלא שאיננו יכולים לרתק את זמנה של הוועדה לנושא אחד יותר מדי

זמן, כיוון שמונחים על שולחננו גם נושאים אחרים. נעשה מאמץ לסיים את

החקיקה בנושא הזה, יחד עם החקיקה בתיקון החוק הפלילי.

עברתי על החוק היום בבוקר ונדמה לי שהוועדה

המכובדת שישבה על הנושא הזה, הגישה המלצות מרחיקות לכת. אני מבקש

לשאות אתכם מדוע צריך בבת-אחת לעשות את כל הדברים יחד? גם פטור, גם

שיפוי, וגם ביטוח? לשנות סדרי-ערלם בנושא שעד היום לא היתה לגביו

התקדמות? במציאות מצאו פתרונות מעשיים, והנה היום, בבת-אחת, אנחנו

רוצים לפרוץ קדימה כאילו מדובר על אחד הדברים הדחופים או הכבדים ביותר

שעומדים בפני המשק הישראלי.

אנחנו מדברים על נושא רגיש מאד שמחייב אותנו

לזהירות מרובה מאד. הוא נוגע בסופו-של-דבר לאחריותם של נושאי-מישרה,

ואנחנו יודעים טוב מאד שקיים היום ניתוק ביו הבעלות ובין האקזקוטיבה

במידה רבה מאד בהרבה חברות ונושא האחריות של נושאי-מישרה הוא דבר מרכזי

בדרך תיפקודן. אנחנו יודעים גם שאם בעל מניות רוצה להגיש תביעה נעד

נושא-מישרה, אין לו בעצם ישועה לא בתביעה נגזרת, לא בתביעה יצוגית ולא

בכל צורה שהיא על-ידי המכשירים הקיימים היום.

לאחר שהרהרתי בנושא הזה הגעתי למסקנה שעניין

הפטור מרחיק-לכת. חברה פוטרת נושא-מישרה מאחריות, וגם כותבת זאת

במסמכי היסוד שלה זאת. אני נשען בהקשר הזה של הדברים על דעתו של עורך-

דין מנוסה מאד שהיה גם שופט מחוזי, שיצג תקופה ארוכה מאד י ובכבוד את

לשכת. עורכי-הדין בפני הוועדה שהזאת, דייר קלינג, וגם לפי דעתו להכניס

במסמכי היסוד היראה פוטרת מאחריות זה פשוט דבר לא יפה. יתחילו לנסח

מסמכים לאיגודן של חברות ויכניסו בהם סעיף שפוטר מאחריות נושא מישרה?

אני מעלה בפניכם שאלה מדוע לא נטפל עכשיו בבעיה

הדחופה והאמיתית,. בעיית הביטוח? נאפשר לעשות את הביטוח בצורה חוקית,

בצורה מסודרת, ואני בטוח שאם נעשה את הביטוח בצורה חוקית ומסודרת הוא

יפטור למעלה מ-90% של הבעיות. למה צריך לגבי נושא כזה מיד להפוך סדרי-

עולם? מדוע אי-אפשר, דווקה בנושא כזה, להתקדם בזהירות?

אני מתכוון להציע שנטפל בחוק הזה, בעניין

הביטוח, כפי שצריך, ונשאיר את הנושאים האחרים שהם יותר פרובלמטיים,

כיוון שאני לא יודע אם הם כל-כך טובים היום למשק - - -
א. רובינשטיין
שאלה אם הם אינם קשורים ביניהם?
היו"ר א. לין
קשר אפשר למצוא תמיד בין דברים.
א. רוביינשטיין
השאלה שלי היא אם אי-הדיון בהיבטים האחרים לא

יפגע בהוראות לגבי הביטוח?
היו"ר א. לין
אני בטוח שלא. אפשר לעשות ביטוח, והיום גם

עושים ביטוחים, אלא שמחפשים דרכים עקלקלות לשם-

כך.

חבר-הכנסת יואש צידון הצטרף זה עתה לדיוני

הוועדה ואבי בטוח שהוא יוכל לחרום הרבה לגיבוש החוק הזה. גם חבר-

הכנסת יצחק לוי הצטרף זה עתה לישיבה. אני מבקש לציין באזני שניהם כי

אנחנו דנים עכשיו בתיקון מס- 4 של פקודת החברות. עסקנו בחלק הראשון

בהגדרת חובת הזהירות וחובת האמונים שחייב נושא-מישרה לחברה. הוא לא

חייב חובות אלה לבעל המניות. יש תפישה מקובלת שהוא לא חייב חובה ישירה

לבעל מניות, משום שהשיקול הוא שיקול מעשי. לא שמבחינה רעיונית אין

מקום שהוא יחיה חייב חובת זהירות לבעל המניות. מבחינה רעיונית יש

בהחלט מקום שהוא יהיה חייב חובה ישירה לבעלים, וגם אם הבעלים מתפצלים,

לגבי הרבה מאד אנשים. אבל מבחינה מעשית אם הוא יהיה חייב חובת זהירות

לבעלי המניות, זה יאפשר הגשת תביעות בלי סוף נגד נושאי-המישרה של כל

בעל מניות. כיוון שכך יצרו מכשירים, אבל הם אינם יעילים.

לאחר שהגדרנו את חובת הזהירות ואת חובת האמונים

שנרגעת יותר לאינטרס האישי שיש לנושא-המישרה לגבי דברים שהחברה עושה,

איננו מרחיקים לכת כל-כך בחקיקה הזאת כיוון שאני רואה שבחקיקה האנגלית

יש מספר הוראות שאנחנו כלל לא כללנו בחוק הזה, כמו איסור של נטילת

הלוואות בסכומים גדולים של מנהל מהחברה, או איסור עשיית עסקאות גדולות

בין נושא-המישרה ובין החברה. קוראים בעתונים מדי פעם בפעם על עסקאות

גדולות שנעשית על-ידי נושאי-המישרה של החברה, אף שכמובן שהכל גלוי,

ידוע ומפורסם.

הצד השני בא לפטור את נושא-המישרה מלשאת בתוצאות

הכספיות של מקרה בו הוא מפר את חובת הזהירות ולשם-כך מציעים לנו בחוק

שלושה מכשירים; 1. פטור; 2. שיפוי; החזרת כסף שהוא היה צריך לשלם

אותו; 3. ביטוח. את הביטוח מבצעים היום, אבל בצורה עקלקלה; לא

ישירה. לא החברה, כי מבחינת החוק זה אסור.
כיוון שכך אני שואל אתכם
מדוע לא נטפל בנושא

אחד, נושא הביטוח, כמו שצריך, נפתור את העניין הזה, ולאחר מכן, בעתיד,

נתקדם לגבי נושאים כמו פטור וכמר שיפוי?

פטור אני שולל באופן מוחלט, ואינני רוצה להסתיר

מכם את דעתי. עברתי על החומר ועניין הפטור נראה לי דבר פסול מיסודו.

לפטור נרשא-מישרה מאחריות, זה דבר חמור ביותר. על שיפוי אפשר לחשוב
בסיטואציות מסויימות. אבל על המושג
פטרר?

אילו היינו פותרים את בעיית הביטוח ומטפלים בה

כמו שצריך, אני בטוח שהיינו פותרים את הבעיה המרכזית והאמיתית שעומדת

בעצם במצבים שלגביהם לא יהיה הוגן וצודק שנושא-המשרה יצטרך לשלם מכספו

עבור מקרה שלגביו הוא חלילה התרשל או לא עמד בחובת הזהירות.

אני מעלה את השאלה, בלי יותר מדי להאחז בעמדות,

האם באמת הכרחי לטפל בכל שלושת הנקודות, או שעדיף לפסוע פסיעה אחת

בצורה מחושבת ורצינית קדימה.

רשות הדיבור לפרופסור פרוקצ'יה.
א. פרוקצ'יה
השאלה ששואל היושב-ראש היא שאלה אמיתית, אני

הייתי מבדיל לעניין זה ביו פשרה ובין שיפוי. על

שיפוי אסור לוותר כיוון שאנחנו חושבים בין היתר על אפשרות של שיפוי

בגין אחהיות כלפי צד שלישי, להבדיל מאשר אחריות כלפי החברה עצמה. הדין

הקיים אוסר על החברה לפטור נושא-מישרה מאחריות כלפיה, אבל יכול להיות

שתוך כדי ביצוע עבודתו, בתום-לב, נושא-המישרה גורם נזק לצד שלישי והוא

רוצה שתהיה לו איזושהי זכות שיפוי - - -
היו"ר א. לין
הביטוח לא יכסה זאת? מדוע שהביטוח לא יכסה זאת?
א. פרוקצ'יה
אני לא רואה סיבה מדוע פוליסת הביטוח לא תכסה

זאת. אפשר לעשות פוליסות ביטוח כאלה, אבל צריך

להבין שביטוח הוא לא תמיד הדרך היעילה ביותר כיוון שהיא יכולה להיות

יקרה מאד או לא כל-כך נגישה. זה תלוי בכל-מיני תנאי-שוק. תלוי איזה

מבטח רוצה לשווק מה. הדרך של שיפוי הרבה יותר פשוטה. היא גם מקובלת

בהרבה גופים ציבוריים. כאשר עובד מדינה, לדוגמה, גורם נזק לצד שלישי,

- או שבכלל יש פטור מטעם החוק, או שהמדינה משפה אותו על מה שהוא צריך

לשלם לצד שלישי. איך שלא יהיה זה שינוי מהמצב המשפטי הקיים. ודאי שלא

מדובר על שינוי רדיקאלי, כי כל מה שהמצב המשפטי הקיים אוסר לכל היותר

זה פטור כלפי החברה, ולא כלפי צדדים שלישיים.

באשר פטור - - -
היו"ר א. לין
אם חברה רוצה היום לשפות נושא-מישרה בגין תביעה

שהוגשה על-ידי צד שלישי נגדו, האם היא רשאית

לשפות אותו? אם היא רוצה היום לשפות אותו, היא רשאית לעשות כן? יש

לה הכוח לעשות זאת?
א. פרוקצ'יה
לדעתי לא מוטל עליה איסור, אם כי יכולה להיות

בעיה באשר לשאלה מכוח מה היא מוציאה את הכסף שלה

ונותנת אותו לנושא-המישרה? לנושא-המישרה יש חוזה אתה; מגיעה לו

משכורת, ותנאים אחרים, אבל לא מגיע לו שהיא תשלם לו כספים נוספים.

העמדה שלי היא כזאת שזה המצב המשפטי הנכון. כשם

שהחברה ונושא-המישרה בני-חורין לעצב להם את תנאי ההעסקה הנוגעים

למשכורת, זכויות סוציאליות וכוי, החוק לא אוסר לעצב את תנאי השכר בנרגע

לשיפוי. זאת אומרת-. אם יקרה שתיתבע על-ידי צד שלישי בגין נזק שגרמת

בתום-לב - עלי ועל צווארי. זה לא עומד בניגוד לשום חוק. החוק היחיד

שרצינו לשנות אותו הוא משנת 1989/90 והוא מדבר על אחריות כלפי החבר

ולא על אחריות כלפי צדדים שלישיים. לכן אני חושב שאם זה לא אסור, - זה

מותר.
היו"ר א. לין
מותר לשפות אותו בתביעה המוגשת על-ידי צד שלישי

אבל אסור לשפור אותו - - -
א. פרוקצ'יה
אסור לחברה לשפות אותו כאילו על תביעה שהיא עצמה

תובעת, כיוון שזה יהיה מגוחך. זה גם לא מתקבל

על הדעת. אם החוק כולל גם את האפשרות הזאת כי אז היא לא אלגנטית.

. אבל שיפוי כלפי צד שלישי זה דבר אחה לגמרי.

ברשות היושב-ראש אני מבקש להתייחס, בקצרה,

לעניין הפטור. אני אסביר את כוונתנו מדוע רצינו להכליל גם את האפשרות

הזאת, ואני אומר את דברי אלה לא בעוצמה ולא בחוזקה אלא מסביר על מה

מדובר. כולם מסכימים שצריך להיות ביטוח. צריך להבין שגם אם מדובר על

ביטוח, מי שמשלם אותו בסופו-של-דבר זאת החברה. גם בקשר פטור, מי שמשלם



בסופו-של-דבר זאת החברה. כל ההבדל נעוץ בצורת התשלום. פטור משמעו

שכאשר קורה נזק, בבת-אחת החברה צריכה לספוג אותו, במקום להעביר אותו

לנושא-המישרה, ולא לגמרי ברור שתמיד זה עדיף מבחינת החברה דווקה

לבחור בביטוח. אם הביטוח יקר, ומדובר על חברה שסביר להניח שיקרו בה

נזקים במהלך השנים, ודאי שבמהלך השנים דמי הפרמיה שמשלמים לחברות

הביטוח יהיו יותר גבוהים ממה שחברות הביטוח יחזירו לחברות.
א. רובינשטיין
חברה רוצה לבטח את עצמה.
א. פרוקצ'יה
באשר לעניין הקונספטואלי שהיושב-ראש העלה שלא

מקובל לפטור מאחריות נזיקין אני מבקש לומר שאמנם

לא היינו רגילים לחשוב על זה בהקשר התאגידי בגלל סעיפים 89 ו-90

שאומרים כרגע שהדבר הזה אסור. אם אני בא למזיק פוטנציאלי ואומר לו

שאני מוכן שהוא יעשה כלפי מעשה נזיקין ומוותר מראש על התוצאות של

המעשה, זה דומה לשני מתאגרפים שנכנסים לזירה. לא '-עלה על הדעת שמי

שיספוג מהלומה מחברו יגיש לאחר מכן תביעת נזיקין על תקיפה, כנגד הצד

השני. הוא לוקח על עצמו מרצון את הנזק. הדבר הזה קיים בדיני הנזיקין

ואנחנו רק צריכים לתת לו אפליקציה בתחום שעד עכשיו אפליקציה כזאת לא

היתה קיימת לגביו. אבל מבחינה מושגית זה לא רעיון חדשני.
היו"ר א. לין
פטור מאחריותו כלפי החברה?
א. פרוקצ'יה
כלפי החברה זה לא היה קיים עד עכשיו בגלל

סעיף 39. סעיף 39 אומר שכל פטור כזה יהיה בטל.

אבל אם מסתכלים על העניין הזה בראיה יותר רחבה בקשר השאלה הנשאלת

לעניין נזיקין האם מותר לניזוק פוטנציאלי לוותר למזיק הפוטנציאל'- מראש

על זכותו לתבוע בנזיקין - - -
היו"ר א. לין
מדוע הסעיף הזה גרוע? עד היום הוא היה סעיף

טוב. מה עושה אותו גרוע פתאום?
א. פרוקצ'יה
מאותה סיבה שאנחנו רוצים להכניס את תחום

הביטוח חשבנו שכדאי להכניס גם את התיקון הזה.

הסיבה המשותפת לשני המקרים היא זאת שאנחנו רואים שבסופו-של-דבר אינבו

מגנים על הקורבן הפוטנציאלי אשר למענו ההגנה הזאת נקבעה כיוון שנזקים

קורים ומישהו משלם בעדם. בסופו-של-דבר הם מתגלגלים אל החברה, בין אם

היא משלמת את הפרמיה ובין אם היא עושה צעד אחר שתכליתו לספוג את הנזק.

יש מקרים בהם עדיף ורציונאלי שהיא תכסה את עצמה באמצעות ביטוח, ויש

מקרים אחרים בהם היא יכולה לחסוך כסף בסופו-של-דבר, אם היא תבטח את

עצמה. לכן אם התכלית שלנו היא להגן על החברה מפני נזקים שנושא-המישרה

גורם לה, בואו נאפשר לה לבחור את הדרך הכי טובה מבחינתה.
א. רובינשטיין
ככל שאתה מחמיר עם הדירקטור אתה נותן לו - - -
היו"ר א. לין
מי מחמיר אתו? מדוע אתה חושב שמחמירים אתו?
א. רובינשטיין
העברנו שורה של חוקים גם בחוק רשות ניירות ערך

וגם כעת, בחוק העומד לבוא בפני הכנסת, לפיהם

מחמירים עם אחריות דירקטור בחברות הנסחרות בבורסה.
היו"ר א. לין
אתה לא יכול לבטח אחריות פלילית; רק אחריות

אזרחית.
ש. וייס
אין בחוק ניירות ערך החמרה.
היו"ר א. לין
איו קשר בין הדברים. אתה לא יכול לבטח אחריות

פלילית בלאו הכי, ומבחינת האחריות האזרחית אנחנו

בכלל לא הרחבנו את האחריות שלו, רק הגדרנו דברים שהיו בגדר נורמות

מוסכמות, כמו חובת זהירות אלמנטרית או חובת נאמנות לחברה. אלה לא

דברים מרחיקי-לכת; אלה דברים אלמנטריים.
א. רובינשטיין
בארצות אחרות היה תהליך של הרחבת חבות

הדירקטורים ויחד אתה הזדקקות לביטוחים

ולשיפויים, כאשר המחיר עלה. מחיר הביטוח עולה ככל שבתי-המשפט יותר

ליברליים בתביעות דירקטורים נגד מנהלים. זה בדיוק אותר סיפור כמו לגבי

רשלנות רפואית.

העניין הכלכלי מעניין אותי. חברה תוכל לעשות

כעין ביטוח עצמי - - -
היו"ר א. לין
זה לא רק העניין של החברה.

א. רובינשטיין-. אתה סבור שזה יעודד רשלנות?
היו"ר א. לין
זאת לא רק הבעיה של החברה אלא גם תפישה בסיסית

מה היא האחריות המוטלת על נושא-מישרה מבחינת

האינטרס הציבורי. אם מגיעים למצב שכמעט אין לו אחריות בפועל, כי אז

אנחנו עושים דבר איום.
א. רובינשטיין
אנחנו יכולים להגיע לתוצאה שלילית גם על-ידי

סלקציה שלילית של דירקטור.
היו"ר א. לין
אני מבטיח שאין בעיה בעניין הזה.

א. רובינשטיין-. יש בעיה. חברות, לדעתי בצדק, נזהרות היום

מללכת לבורסה. יש היום נטיה לצאת מהבורסה,

לפחות בארצות-הברית, וזה תהליך לא בריא; תהליך לא טוב לדעתי. לבורסה

יש תפקיד ותרומה חשובה מאד למשק.
היו"ר א. לין
רשות הדיבור לפרופסור גרוס.
י. גרוס
היושב-ראש דיבר על כך שחובת הזהירות היא רק כלפי

החברה ולא כלפי בעל המניות. סעיף 96 כ"ה (א)
שדן בנושא האחריות אומר
"נושא מישרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור

בסעיף 35 ו-36 לפקודת הנזיקין.". סעיף 96 כ"ה (ב) אומר: "אין באמון

בסעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא-מישרה כלפי אדם

אחר.". יש השקפת עולם שבה תומך ברק וכמה מחברי הוועדה, שאומרת שמכוח

הדין הכללי של דיני הנזיקין ניתן לתבוע נושא-מישרה גם לא על-ידי החברה

בגין- - -
היו"ר א. לין
מי יכול לתבוע אותו?
י. גרוס
גם אדם שלישי, כולל בעל מניות. נושה.
היו"ר א. לין
איננו מדברים על נושה כרגע אלא על בעל מניות.

האם יש תקדימים כאלה לפיהם בעל מניות תבע את

נושא-המישרה בגלל הפרת חובת זהירות כלפי החברה?
י. גרוס
בהקשר הזה של הדברים מדובר על שני מישורים;

מישור אחד מדבר על תביעה ניגזרת, כאשר אני לא

מכיר בארץ מקרה כאשר צד ג' תבע מכוח נזק שקרה לו.
היו"ר א. לין
מכוח נזק שקרה לחברה. מדובר על הפרת חרבה

זהירות כלפי החברה.
י. גרוס
בסעיף 96 כ"ה (א) כתוב: "נושא מישרה חב כלפי

החברה חובת זהירות...". איך זה מופעל? על-ידי-

זה שצד ג' בא עם בעל מניות, ובאמצעות תביעה ניגזרת הוא מפעיל את חובת

החברה.
היו"ר א. לין
יש מכשיר של תביעה ניגזרת; את זה למדתי. אבל

אין תביעה ישירה של בעל מניות. את הכסף נותנים

לחברה. הכסף לא שייך לאותו תובע. זאת תביעה ניגזרת.
י. גרוס
יש שני מקרים שאני זוכר מהפסיקה הישראלית;

1. פסק-הדין של מנהל חברה שהופיע בשם החברה,

מכר דירה, תבעו אותו אישית בנזיקין אף שהוא פעל בשם החברה, ויצרו

יצירה של צד ג', 2. פסק דין שני, סעיף 12 לחוק החוזים הכללי האומר

שהוא חייב לנהל משא-ומתן בתום-לב. אדם, לדוגמה, ניהל בשם חברה משא-

ומתן, לא בשמו הוא, צד שלישי תבע אותו באחריות אישית, ובית-המשפט

העליון, בדיון נוסף, קבע את אחריותו האישית. על-פי פסק דיך בנזיקין

רפסק דין חרזי תבער את נרשא-המישרה בארפן אישי לדין, כאשר הוא פעל בשם

החברה.

בתחום הכללי אר במיתחם הסבירות הכללי קיימת

בהחלט אפשרות שתהא חרבה אישית כלפי צד ג' או כלפי בנק כנרשה, אר כלפי

בעל מניות אר ערבד של החברה מכרח סעיף קטן (ב). מדוע נכנס לכאן סעיף

קטן (ב)? משרם שהיו חברי ועדה שאמרו שאם נסתפק בסעיף קטן (א) נגיע כדי

מצב שיגידו שרק סעיף קטן (א) חוסם את האפשרות על-פי הדין הכללי, וקיימת

סברה שבאמת תקרה אפשרות כזאת. זה ערנה על שאלתו של היושב-ראש. מכאן

אני עובר לעניין הפטור.

סעיף 96 מ"ג מדבר על פטור במסמכי היסוד עקב

הפרת חובת זהירות, אבל בצד הפטור יש סייגים, וסעיף 96 מ"ג למעשה חסם
חלק גדול מהגורם. הרא ארמר
''על אף האמרר בסעיפים 96 מ' עד 96 מ"ב, לא

יהא תרקף להוראה המתירה לחברה לבטח את אחריותו של נושא-מישרה בה או

לפטרר ממנה, או מתירה לחברה לשפותו בשל חברת כספית שהוטלה עליו, בשל כל
אחד מאלה
(1) הפרת חובת אמונים, למעט הוראה כאמור בסעיף 96 מ"א(3);

(2) הפרת חובת זהיררת שנעשתה במתכוון אר מתוך אי איכפתיות לנסיברת

ההפרה אר לתרצארתיה; (3) פערלה בחרסר תרם לב אר מתרד כוונה להפיק

רררח אישי שלא כדין;". המקרים שהדבר הזה כן יקרה כל-כד מרעטים כיוון

שעל-ידי שלושה יוצאים-מן-הכלל כמעט שללנו את האפשררת של פטור.
א. רובינשטיין
כמעט שללנו את האפשרות של פטור? אם כך מדוע

עמדתו של היושב-ראש איננה מתקבלת?
י. גררס
כאשר דירקטרר אר נושא-מישרה פועל בשם חברה הרא

לא יכרל כל רגע לקחת אתר עררך-דין, רזה מה שקררה

היום. אני ארמר לכם את דברי אלה מנסיון. יום יום אני נדרש לתת חוות-

דעת לכל מיני החלטרת של דירקטררים רנרשאי-מישרה.

צריך לזכרר שמנהלים. אר נרשאי-מישרה מתמנים

לתפקידם על-מנת לעשרת עסקים, רבעסקים יש במידה מסריימת של סיכרן. אז

יגידר להם שהם לא היו מספיק מיומנים או מספיק זהירים.
יצחק לוי
אין ביטוח?
י'. גרוס
לא. אז יתבעו אותם, כפי שקרה בפסק-דין מפורסם

בארצות הבריח בו מנו כ-24 דברים שהדירקטורים היו

צריכים לעשות. וכאשר בית-המשפט פסק מה שהוא פסק, המחוקק בארצות-הברית

קבע שלמנהלים לא תהא אחריות בכלל. מדוע? כי לא יתכן ליצור מצב בו

נושא-מישרה בחברה יזדקק ליעוץ משפטי על כל צעד שהוא יעשה.

ציריך להבין שיש החלטות עסקיות שמתקבלות תוך דקות

ספורות, אם לא תוך רגע. נושא-מישרה, לדוגמה, יכול לקנות משהו במיכרז

והיתה בשיקול-דעתו טעות מסויימת. ברור שהוא היה יכול לעשות ערד בדיקות

והוא לא עשה אותן. אם זאת הפרת זהירות במתכוון, תוך אי-איכפיות, או

חוסר תרם-לב, זה משהו אחר.

מכאן אנחנו מגיעים לאלטרנטיבה ומדברים על ביטוח,

אבל הביטוח יקר, וחברות הביטוח מייקרות את המערכת. אם כך אפשר לשאול-.

מה החלופה האחרת? החלרפה האחרת הטובה יותר היא הביטוח העצמי הפנימי

שהחברה עושה, ומכאן אני מגיע לעניין נוסף. אנחנו מתייחסים כל הזמן

לחוק הזה כאילו הוא בא לדון רק בחברות הציבוריות שנסחרות בבורסה, ואנשי

הרשות אמרו שהחוק לא החמיר, אבל בחוק לניירות ערך יש סעיף 52 שאומר שעל

כל הפרת הוראה בחוק יש תרופה אזרחית.

יש היום הוראה בחוק ניירות ערך, סעיף 52ד' (קורא)

את הסעיף). זאת אומרת שקיימת הוראה מרחיבה מאד, רמכאן אפשר לטעון לא

רק להפרת החובה אלא גם הפרת אנשים שקשררים בחברה, דהיינו נושאי-המישרה.
היר"ר א. לין
אני חושש שאנחנו עוסקים בעניין שהוא בעל ערך

שולי. האפשרות של מי שאינו החברה עצמה לתבוע את

נושא-המישרה על הפרת חובת זהירות כלפי החברה היא מצומצמת, מוגבלת ולא

ניתנת לישרם. לא מדובר על מנהלים מסכנים שתובעים ארתם. החברה יכולה

בעצם לתבוע אותם, אבל היא לא עושה זאת.

י. גרוס-. יכרל לקרות שלחברה פרטית נכנס שותף חדש, או

יש ריב בין שותפים, ואז יכולים בהחלט לנסות

לבדוק עסקאות ולבוא לנושא-מישרה ולומר לו: התרשלת כאשר עשית את הקניה

המסויימת, לא היית ער לפעולה כזאת או כזאת, ותובעים אותו בגין רשלנות.

דבר כזה יכול בהחלט לקרות והוא קורה, כאמור, או כאשר נכנס שותף לחברה,

או כאשר יש יורש חדש שרוצה לריב עם הבעלים הקודמים, דאז הרא יתקוף את

נושא-המישרה או הדירקטור, ויומר להם שהם לא בדקו מספיק את העיסקה שהוא

עשה לפני חמש שנים. נותנים לר פתח לתקוף את נושאי-המישרה או

הדירקטורים, להגיש נגדם משפטים, ולנהל את החברה דרך בתי-המשפט.

אנחנר צריכים להיות ערים למה שקורה בארצות-

הברית. ודאי קראתם על פירמה בת 2700 שרתפים, רואי-חשבון, שביעית

בגודלה בעולם, שפשטה את הרגל, הכל בגלל תביעות שהוגשו נגדה - - -
א. רובינשטיין
ארצרת-הברית איננה דוגמה לענייננו.

ראו מה קרה עם הביטוח הרפואי.
היו"ר א. לין
רשות הדיבור לפרופסור פרוקצ'יה.
א. פרוקצ'יה
אני סבור שהיושב-ראש צודק בכך שהוא חושב שבחברות

ציבוריות גדולות המכשיר של תביעה באמצעות בעל

מניות איננו יעיל בישראל כיום. גם פרופסור גרוס צודק כאשר הוא אומר

שהעניין הזה כן יעיל לגבי חברות קטנות. ברור לגמרי שאם מדובר על שני

שרתפים, כדאי לכל שותף לריב את הריב של עצמר נגד השרתף השני. אבל

בחבררת גדולות זה לא יעיל.



בהקשר הזה של הדברים היה ברצוני לציין כי נמצא

פרק מוכן בצנרת שלנו, של תביעות ניגזררת, שאם הוא יתקבל-, הוא ישנה את

העניין הזה מן הקצה לקצה. בארצות-הברית הנושא הזה יעיל מאד, ואצלנו

הוא מאד לא יעיל. מדוע שם הוא יעיל ואצלנו לא? לא בגלל שטבע האדם כאן

שונה מאשר שם. מערבת התימררצים שונה באופן דרסטי. אצלנו מי שטורח

להגיש תביעה בשם חברה לא מקבל שום דבר לכיסו, בעוד ששם הוא מקבל הרבה

מאד. כיוון שכך אנחנו נציע לשנות את הנושא הזה כדי להביא לאכיפה

אזרחית יותר טובה של חובות מנהלים. כדאי להביא בחשבון את מה שנמצא

מעבר לפינה ולא רק את מה שקיים היום.
היו"ר א. לין
פטור אינו עולה רק כדי ביטוח עצמי. פטור

מאחריות נחשב דבר הרבה יותר מרחיק-לכת.

זאת לא רק שאלה של נשיאה בהוצאות הביטוח העצמי, אלא משהו לגמרי שונה.

אני חושב שההצעה שמונחת בפנינו מדברת על פריצה גורפת מאד בעניין הזה.

ברצוני לומר לפרופסור גרוס שאינני מקבל את

התפיסה כאילו אנחנו מדברים על קטע צר מאד; בשוליים. המעשים שעליהם אי-

אפשר לפטור, כמו הפרת חובת אמונים או הפרת חובת זהירות במתכוון, אי

פעולה שנעשה מתוך כוונה להפיק ממנה רווח אישי, - לגביהם אף אחד לא מעלה

על דעתו שנאפשר מתן פטור. אלה מעשים שמבחינת המוסר לא יעלה על הדעת

לפטור אדם מהם.

אנחנו מדברים על המיגזר הרחב של כל האפשרויות של

החלת חובת זהירות שאינה עולה עם עניין של העדר תום-לב; אינה עולה כדי

הפקת רווח אישי. זה מרחב גדול מאד בפעילותו של הדירקטור - - -
א. רובינשטיין
דווקה לגבי זה יש לו בעיה גדולה. כאשר אומרים

למנהלים קודם כל-. אל תעשו, כירון שאם לא תעשו -

אתם מוגנים, זאת הבעיה הכי גדולה. אם מנהל לא יעשה שום דבר - לא תוקם

ועדת חקירה.
היו"ר א. לין
אני לא מתרשם מהטיעון הזה כיוון שהוא מנופח,

לא אמיתי, ומופרז, ואני לא הייתי אומר אותו

עכשיו, אלא אם כן היו חוזרים עליו כמה פעמים. אנחנו הרי חיים במציאות

הישראלית, כאשר מנהלים מנהלים חברות והם לא רצים כל הזמן עם עורכי-דין

צמודים. אין מצב כזה שהם חוששים לקבל החלטות.
א. רובינשטיין
בארצות-הברית אי-אפשר לזוז בלי עורכי-דין ובלי

הררי-נייר - - -
היו"ר א. לין
אנחנו לא מדברים עכשיו על ארצות-הברית אלא על

ישראל.
א. רובינשטיין
אני רוצה למנוע מצב כזה , כדי שלא נגיע למצבה של

ארצות-הברית שמרוב משפטיזציה של המערכת שלה היא

תקועה היכן שהיא תקועה, והיא לא מעלה על דעתה בכלל שהיא יכולה להתחרות

עם יפאן או עם גרמניה. באותן שתי מדינות כל אותם התהליכים הקיצוניים

ההיסטריים לא קרו.
הי ו"ר א. לין
אני לא רואה שארצות-הברית כל-כך נסוגה אחורנית

בגלל הבעיות האלה.
א. רובינשטיין
היא, בהחלט, נסוגה מבחינה כלכלית.
היו"ר א. לין
לא בהשוואה לישראל.
א. ררבינשטיין
בהשוואה לישראל הפער בין ארצרת-הברית וישראל

קטן. בשנים שאנחנו מתלוננים עליהן ובצדק, השנים

האבודות 1985 - 1973 ארצות-הברית מבחינת רמת-החיים לא התקדמה כפי

שישראל התקדמה. זה דבר מצער מאד שקרה למעצמה הזאת.
היו"ר א. לי ן
אנחנו מתכוונים לכך שנושא-מישרה כן ינהג בזהירות

ובשיקול דעת. הנורמה שאנחנו מדברים עליה היא

נורמה של פעולה שקולה וזהירה, כפי שצריך לנהל חברה. נושא-מישרה מקבל

לשם כך משכורת לא קטנה.
א. רובינשטיין
כאשר נפתחת דלת להידיינות, אנחנו יודעים מה

עושים בתי-המשפט בכל מה שנוגע לדיני רשלנות.
היו"ר א. לין
אין לך שום חלק בהלדיינות. איזו דלת

להידיינות אתה פותח?
א. רובינשטי י ן
אתה רוצה לעשות זאת. אני רוצה לפתוח דלת

מצומצמת - - -
היו"ר א. לין
היכן אתה מוצא בחוק פתיחת דלת להידיינות?
א. רובינשטיין
אם אין פטור בשום מקרה - - -
י. גרוס
הפתח עצום. ראה סעיף 96 כ"ו.
היו"ר א. לין
זאת מהפכה? שהדירקטור הוא דירקטור סביר?
י. גרוס
לעומת האדם הסביר? - כן.
היו"ר א. ליד
אנחנו יכולים להיות בעלי-השקפות שונות אבל אל

נפריז יותר מדי. אנחנו לא חיים במציאות

האמריקאית אלא במציאות הישראלית ואנחנו יודעים מה מתרחש במציאות

הישראלית. אני מציע שנישאר במציאות הישראלית כדי להבין את הבעיות

שלנו.

רשות הדיבור לעורך-דין עמיהוד בן-פורת.
ע. בד-פורת
ברצוני להתייחס למספר דברים יסודיים קודם כל.

חברות קיימות בעיקר כדי לנהל עסקים. ההבדל בין

שאינם בעליהם.

אנחנו רוצים לשמור על איזון מתאים בין הגנה על

היוזמה שמתבקשת בניהול עסקים להגן על הנכס בפני ניצול לרעה. אלה

הנחות-יסוד. אני מכיר עסקים בחברות ואני יודע שיש אנשים שהשכר שהם

מקבלים מהחברה אינו שקול כנגד הפחד מפני החשפות לאחריות במקרה שהם

יתרשלו. ביטוח איננו תשובה לכך משום שהוא לא תמיד מכסה, הפרמיות לא

תמיד סבירות, וסוג החבות לא תמיד מתלבש לתוך סעיפי הפוליסה.

אני מכיר מקרים בהם התקוממתי נגד חברה, לדוגמה:

"מקורות", שהחתימה את קבלני-המישנה שלה שהיא לא משחררת אותם מאחריות

לרשלנות כלפיה. זה התנאי שבו היא היתה מוכנה להעסיק אותם. זה היה לפי

דעתי תנאי לא הוגן בחוזה שנחתם בין חזק לחלש, אבל יש הרבה מקרים בהם

אנשים אומרים שהם מוכנים לעשות את הפעילות שהם מתבקשים לעשותה, אבל הם

מדגישים שהם רק בני-אדם והם עלולים לטעות.



אני מכיר חברות גדולות ששולחות. אנשים להיות

דירקטורים בכל- מיני חברות - - -
היו"ר א. לין
טעות אינה הפרת חובת זהירות.
ע. בו-פורת
טעות שיש בה הפרת חובת זהירות.
הי ו"ר א. לין
אל נצא מתוך הנחה שטעות משמעותה הפרת חובת

זהירות.
ע. בן-פורת
לא. אני מדבר בקונטקסט שאני אתרשל או שאני

אפעל בתום לב, ושופט שמימיו לא עשה עסק, יחליט

שהייתי- צריך לנהוג אחרת. לא האדם הפועל בתום-לב קובע את הנורמה, אלא

אדם שלפעמים אין לו מושג על מה שקורה. זאת המערכת שלנו, אבל אנחנו

מכניסים אליה איזונים.

אני מסכים שפטור מראש מאחריות לרשלנות צריך

להיכנס למסגרות הסבירות עולו. לפי דעתי בחברות פרטיות אין שום סיבה שלא

יאפשרו פטור כזה כיוון שקבוצה אינטימית של אנשים יכולה להחליט כמו מנהל

עסקים שמי שיעשה אתה עסק, - היא תהיה מוכנה לשחרר אותו. אלה חברות

פרטיות. אבל בכל מה שקשור לחברות ציבוריות ולמתן פטור מראש, פרופסור
גרוס הצביע על הפרמטרים ב
הם אפשר לתת אותו, וזאת דרך החריגים.

לחברה יש לפעמים אינטרס להעסיק אדם סביר שטעה

והתרשל ולשחרר אותו מראש. חברה מבקשת מאנשים שנחשבים עובדים בכירים

שלה שישבו בדירקטוריונים של חברות-בנות ויעשו את העבודה שלה. יש לה

אינטרס בחברות-הבנות. אותם אנשים יגידו שהם לא השתגעו לקבל על עצמם

אחריות של דירקטור בחברה שמגלגלת מיליוני דולרים בשביל שכר של 200 אלף

דולר לשנה, ויגידו להם אחר-כך שהם התרשלו. כיוון שכך החברה נותנת להם

שיפוי והיא נותנת להם פטורים.

א;ני חושב שכל מה שקורה בהצעת החוק הזאת הוא

שמביאים הביתה את אותן אפשרויות. כמו שלחברה אין שום מניעה, ופרופסור

פרוקצ'יה כבר אמר שאין שום מניעה שהיא תגיד שהיא תשפה את נושא-המישרה

על מה שהוא יתחייב, כדי שהוא יבצע את העבודה - - -
י. גרוס
כתוב במפורש: רק כלפי צד שלישי.
ע. בד-פורת
אין מניעה שחברה תגיד לנושא-מישרה שיעשה את

תמלאכה, ואם יתברר שבתום לב הוא התרשל, היא לא

תחדיק אותו אחראי לכך. אני עושה את זה עם עובדים שלי ששוברים כוסות

במשרד, ועם בחורות שמקלקלות מחשב. האם אני מגיש להם חשבון כל פעם שהם

גורמים נזק? בחיים, כל אחד מאתנו לפעמים נכשל ברשלנות.
היו"ר א. לין
האם אי-אפשר, בכל מקרה ומקרה שבו אדם פגע

בחברה, והחברה סבורה שצריך לפטור אותו, לשקול אם

יש מקום לפטור אותי? האם צריך להכניס את העניין הזה כהוראה גורפת

שפוטרת אותו מראש, במסמכי היסוד?
ע. בז-פורת
כיוונתי לדעת גדולים. אני בהחלט סבור שזאת

הבחנה נכונה, אבל היא לא עונה תמיד על כל

האפשרויות. אם אומרים לאדם להיכנס לפעילות שיש בה הרבה מאד אי-ודאות

והרבה נעלמים והפרמטרים הרלוונטלם לא תמיד ברורים לכולם, אותו פסק-דין

מארצות-הברית שגרם לריאקציה לכיוון ההפוך, שם שופטים העלו על הדעת כל

מה שאדם סביר מעליה על רעתו שאדם סביר צריך לעשות. אבל לך דע מה הם

החסירו,



אני מסכים שהמנגנונים של הפטור מראש אולי צדיכים
להילת יותר נוקשים
יותר ממוסדים, אבל קיימת הצדקה בעולם העסקים לפטור

אדם מראש על פעילות רשלנית בתום-לב. היושב-ראש צודק כאשר הוא אומר

שהכי נקי היה לנסות לאפשר שחרור מאחריות לאחר מעשה ולא פטור מראש לפני

מעשה. אבל נדמה לי שהסיטואציות בעולם העסקי הן כאלה שלפעמים צריך פטור

מראש לפני מעשה.

אם נקבל את ההבחנה בין חברה פרטית לחברה ציבורית

ונדבר רק על חברה ציבורית, שם יש נציגי ציבור, וועדות דירקטוריון

מיוחדות. אני לא הייתי נותן פטור מראש אבל הייתי מסמיך גוף יותר

ספציפי שיהיה יותר קרוב לנושא, שההרכב שלו יהיה יותר אבייקטיבי ופחות

אינטרסנטי, שיקבע אם הנסיבות מוצדקות לפטור מראש. זאת דרך טובה לפי

דעתי. אבל אסור לנו להישאר עם הנורמות המוסריות הטהורות, עד כמה שהל

יפות, מפני שתמיד צריך לערב את החסד והרחמים עם המשפט, וצריך להבין את

הטבע האנושי. אנשים טועים ומתרשלים, ואנחנו חיים עם זה.
הי ו"ר א. לין
רשות הדיבור לחבר-הכנסת יואש צידון, מי שיש לו

נסיון עשיר ומגוון בניהול חברות בישראל.
י. צידון
אני רואה בחוק הזה נסיון ליצור מאזן בין אחריות

שגורמת לאינהיביציה של יוזמה, ובין תפקיד של

דירקטור שדורש פיתוח יוזמה, כאשר צריך ליצור איזשהו מאזן בין השניים.

אישית אני מבחין באופן מוחלט בין שלוש מיני
חברות
ממשלתיות, נסחרות בבורסה, או פרטיות. הסיבה להבחנה הזאת היא

בגלל נסיון החיים שלי. בדרך כלל אני מוצא בחברות הממשלתיות דירקטורים

שערכם בסביבת אפס, לפעמים גם מתחת לזה, שלא מאפיינים אותם לא אחריות,

לא יוזמה, ולא שום דבר, כאשר מדובר על פוזיציה שנמסרה משום סיבה כזאת

או אחרת, ואותם - - -
הי ו"ר א. לין
בית-המשפט העליון גם לא משכיל למצוא את הפסול

שבדבר.
י. צידון
כולנו יודעים על מה מדובר.

חברות נסחרות בבורסה, שלעתים קרובות מינויי

הדירקטורים בהם נעשים משיקולים של סטטוס, של פרסומת, וכוי, וחברות

פרטיות ששם כל אחד נושא בעול כסף, או שלו או שבשמו הוא הגיע אליו.

נראה לי שחומרת האחריות או חומרת ההתייחסות

צריכה ללכת מהממשלתיות אל הפרטיות כאשר אל הפרטיות אני יכול להתייחס

יחסית קל אם כי ידועה לי דוגמה - - -
י היו"ר א. לין
האם אתה מקבל את התפישה של עורך-דין בן-פורת

שבנושא הזה צריכה להיות הבחנה בין חברות פרטיות

ובין חברות - - -
י. צידון
חיובי. אפילו רשמתי זאת לפני כאשר עברתי על

החומר. יחד עם זאת אני פוחד מעניין הביטוח

כפותר כל, כיוון שבארצות-הברית אנחנו עדים לשתי תעשיות לפחות שפשוט

עזבו את ארצות-הברית מבחינת היכולת; רפואה, ותעשיית מטוסים קלים.

תעשיית המטוסים הקלים נהרסה כליל. בחברה שהקמתי וניהלתי, ואשר למזלי

הפסקתי לכהן כדירקטור בה כאשר המקרה שעליו אני מתכוון לספר לכם קרה,

חברת ציקלון, התרסק מטוס של חיל-האוויר בטיסת-ניסוי בשל טעות שנעשתה

בתחזוקתו, והמשפחה תבעה את ההנהלה גם אישית. פירושו של דבר שאם אני

אצטרך לתת כיסוי גם לדירקטורים במקרה כזה, אני אגדיל את חיובי הביטוח

של החברה מחוץ לסקאלה.



בארצות-הברית, בגלל האפשרות שמטוס ססנה או

פייפר יפלו על בניין, הוסיפו למחיר המטוס מעל 100% מערכו בשר? - - -

א. רובינשטיין אותו דבר בכל מה שקשור לתעשיית הצעצועים.
י. צידוון
תעשיית המטוסים הקלים ניכחדה ועכשיו ארצות-הברית

מייבאת כל מיני מטוסים ומוכרת אותם לכל מיני

חברות שמתפרקות מהר כדי לא לשאת בתוצאות האלה. אותו דבר לגבי רפואה.

בקשר ההערה שהושמעה במהלך הדיון היה ברצוני לומר

שעל כל 15 עורכי-דין בוגרי אוניברסיטה בארצות הברית, יש 1 ביפאן, ועל

כל 5 מהנדסים ביפאן, יש מהנדס אחד בארצות-הברית.

אנחנו חייבים להבדיל בין אופן החיוב של המנהלים.

אני הייתי רוצה לראות הרבה יותר חיוב של תביעה ואחריות ממנהלי חברות

ממשלתיות, והייתי רוצה לראות תוספת חיוב של מנהלים בחברות נסחרות

בבורסה. אני סבור שבחברות פרטיות יש מדרך הטבע אחריות מספקת. הייתי

רוצה למצוא נוסחה לפיה יהיה איזון בין היוזמה לאחריות באופן כזה שלא

ניצור איזשהו מעגל מסחרר של עליית מחירי הביטוח.
היר"ר א. לין
זה צריך להירת שיקול בהחלטות שלנו. אם נאפשר

לעשות זאת באופן חוקי ודאי שזה יעודד להוציא

יותר פוליסות לביטוח אחריות מנהלים.

רשות הדיבור לגבי לחמן-מסר.
ד. לחמן-מסר
אני רוצה להמשיך את הקו שבו נקט חבר-הכנסת צידון

ולומר שכאשר בדקנו מה אנחנו עושים עם שלושת

הגורמים ראינו שהאחד משלים את השני, וגורם לתחרות מסויימת בין המכשירים

השונים שמשיגים בסופו-של-דבר את אותה התוצאה, במגמה למנוע, בין היתר,

מצב של השתלטות בנושאי הביטוח ועליית הפרמיה.

יש שלושה מכשירים והם אינם זהים. הפטור מאחריות

פועל רק כלפי אחריות דירקטור לחברה.
ת. הקר
המלה: כלפיה, חסרה.
ד. לחמו-מסר
לא. תסתכלי על ההגדרה של חובת זהירות.
היו"ר א. לין
איננו עוברים עכשיו על הנוסח אלא בודקים את

העקרונות.
ד. לחמן-מסר
פטור זה רק מאחריותו של נושא-המישרה כלפי החברה.
היו"ר א. לין
לא כלפי צדדים שלישיים.
ד. לחמד-מסר
לעומת זאת שיפוי, שהוא הפן ההפוך של הפטור ובגלל

זה אני מתנגדת לדעתו של עורך-דין בן-פורת, לא

יכול להינתן על הפרת חובתו כלפי החברה מהנימוק שהשמיע בפנינו פרופסור

פרוקצ'יה. מקום שהחברה או בעל המניות טרחו והגישו תביעה והיתה

הידיינות עם נושא-המישרה, לא יכול להיות שבהחלטה לאחר מעשה, לכשנמצא

חייב במקרה הספציפי, החברה תחזיר לו את ההוצאות שהוא חוייב לגביהן

כדין.
ע. בו-פורת
מדוע הוצאות? מדברים על עצם החיוב.
ד. לחמו-מסר
אי-אפשר לשפות.
ע. בן-פורת
לא שפוי.
ד. לחמד-מסר
כאשר אתה מדבר על פטור במקרה הספציפי - - -
ע. בן-פורת המלה
שיפוי, מצומצמת כאן.
ד. לחמד-מסר
נכרך; בכוונה. כדי לא לכלול את המקרה שאתה

הצבעת עליו. אם, לדוגמה, אני חושבת שאתה

נושא-מישרה מצויין והתנאי שלך הוא כזה שאתה מוכן לקחת את הריזיקו בתנאי

שתהיה פטור מאחריות, אז אני עושה את החשבון האם אני רוצה לקחת אותך

כנושא-מישרה בחברה? לא כאשר קורה נזק, לעשות חישוב אם הוא כדאי לגבי

הדירקטוריון, שגם הוא עשרי להיתבע.

יש הרבה מאד בעיות שמתעוררות בקשר השאלה מדוע לא

להתיר שיפוי לאחר מעשה? השיפוי לא כולל אפשרות, אלא רק לגבי צד

שלישי. באמצע יש הביטוח, שמכסה הכל; גם תביעות של החברה כנגד נושא

המישרה, הוא גם מכסה צדדים שלישיים, ולמעשה הרא מכסה יותר מאשר שני

המכשירים המקבילים. אנחנו ראינו בהשלמה הזאת אפשרות של חברה להחליט

מה הדרך היעילה ביותר עבורה, וופתרון לשאלה איך היא תישא בנזקים? יכול

להירת שמבחינה מוסרית כוללת - - -
היו"ר א. לין
לא מוסרית. לא מדובר על תפיסה מוסרית אלא על

חשש שניצור תחושה אצל נושאי-מישרה או מנהלים שהם

לא נושאים בעצם באחריות; שאין להם אחריות אישיח. הם לעולם לא ייתבעו

לשלם מחיר אישי על זה שהם לא מבצעים את תפקידם כמר שצריך.

אני לא רוצה שניגרר מקיצוניות אחת לקיצוניות

הפוכה. מה שאמר חבר-הכנסת צידון, בהמשך דבריו של עורך-דין בן-פורת,

הוא קו שמציע פתרון מעשי לשאלות שהעלינו.
ד. לחמד-מסר
אנחנו חשבנו שכשיטה לוגית, מאחר והתוצאה זהה,

ראוי לעבוד בצורה לוגית כוועדה, כמשרד המשפטים,

ולהציע את ההצעה הזאת. מאחר וזה מעורר בעיות, ואני מבינה שאכן כך,

אפשר לעבוד על הרעיון שהרעלה, לאפשר פטור בחברות פרטיות, וגם לזה יש

נימוק. כאשר הנזק קורה בחברה שנסחרת בבורסה, מי שסובל אלה הם הנושים

ובעלי המניות, ולכן אם יש להם אלטרנטיבה כמו זאת של חברת הביטוח, היא

מכסה להם חזק מהנזק.

אני מבינה את המתנגדים לפטור בחברות ציבוריות.

אנחנר חשבנר שמבחינה לוגית נכון להציע את שלרש האפשרויות.
היר"ר א. לין
אני רוצה לסכם את החלק הזה של הדיון.

מרטלת חובת זהירות של נושא-מישרה כלפי חברה.

אנחנו חידדנו בחוק את הגדרת חובת הזהירות. עכשיו אנחנו אומרים שאנחנר

לא רוצים שהמסכן הזה, נושא-המישרה, אם יכשל בחום-לב, בגדר טעות אנוש,

יסברל. יחד עם זאת אני מניח שאנחנר גם מבקשים ממנהל שלא יכשל לעתים

קררברת מדי, אלא שיפעיל את אותה תבונה ואת אותה רמת כושר אינטלקטואלית

וידע שמישרתו, מעמדו ומשכורותו מחייבים. אנחנו אומרים שגם אדם ברמה

גבוהה יכרל לעשרת לפעמים שגיארת, שאלה הם דברים אנרשיים, ראין סיבה

מדרע שהרא ישא במחיר האישי בגלל דברים שכל בן-אנרש יכרל ללקרת בחם. גם

כאשר הרא פרעל בתרם-לב ברמת גברהה רמפעיל את המיומנות הנחוצה, הוא יכול

לעשרת שגיארת. אנחנר לא ררצים שהרא ישא במחיר האישי. עד כאן אני

מבין שקיימת הסכמה לדברים.



יש שני מפטירים שהחברה יכולה להעמיד לרשות נושא-

המישרה; 1. היא יכולה לפטור אוחו מאחריות כלפיה. באשר לפטור הזה

אנחנו רוצים לעשות הבחנה בין חברות ציבוריות וממשלתיות, ואני סבור

שנצטרך להכניס את שתיהן לסל אחד לצורך העניין הדה, ובין חברות פרטיות.

אני מסכים עם דעתו של חבר-הכנסת צידון שצריך להטיל אחריות יותר גדולה

על חברות ממשליות.
א. רובינשטיין
צריך להטיל אחריות אישית על שרים; לא על

דירקטורים.

היו"ר א. לין; אנחנו נעשה את ההבחנה מהבחינה של פטור לחברות

ממשלתיות וציבוריות, שתיכללנה בסל אחד. לא כל

החברות הממשלתיות הן ציבוריות, אבל אני מסכים עם חבר-הכנסת צידון שיש

להכניס אותן לסל אחד לצורך עניין זה. נעשה אם כן את ההבחנה בינן ובין

חברות פרטית. באשר חברות ציבוריות ממשלתיות נצטרך לשקול אם אנחנו

רוצים לתת להן את הפטור מראש, כללי, מוחלט, במסמכי-היסוד? או לתת אותו

בצורה יותר מבוקרת? באשר חברות פרטיות, - העניין אחר.

2. יש גם מכשיר השיפוי שנועד כלפי צדדים שלישיים

ואנחנו רוצים לאפשר גם את השימוש בו.

גם את הפטור וגם את השיפוי ניתן לאשר במיגבלות

שנחדד אותן יותר מאוחר.

חברה יכולה להחליט ששני המכשירים האלה טובים

בשבילה ולא כדאי לה להוציא את ההוצאה שקשורה בביטוח, והיא יכולה להחליט

שהיא כן רוצה להוציא את ההוצאה שקשורה בביטוח. על-כל-פנים נתנו לה שני

מכשירים שבהם היא יכולה להגן על נושא-המישרה, והיא לא חייבת לעשות את

הביטוח. אנחנו מבינים שברגע שמכניסים את מכשיר הביטוח, הוא גם יוצר

דינמיקה מסויימת בהוצאת ביטוחים לאחריות מנהלים ולכל הקשור בכך, אף

שאני לא יודע אם זה ביטוח כל-כך יקר, שכן שמעני מחירים - - -
א. רובינשטיין
אבל אינך יודע לאן הוא יגיע.
היו"ר א. לין
אין ספק שזה לא דבר מבוטל. ביטוח עולה כסף.

סעיף 96 ל"ח

נתחיל לבחון את הסעיפים אחד אחד. נעבור לעמיד

143 של הצעת החוק, סעיף 96 ל"ח: "בסימן זה -

"חובת זהירות" - החובות הקבועות בסעיפים 96 כ"ה ו-96 כ"ו;".
ת. הקר
אני מציעה לכתוב סעיף 96 כ"ה (א), כי זאת באמת

החובה כלפי החברה; על זה מדובר.
ד. לחמן-מסר
. אני מצטערת שנציגי הממשלה מדברים ביניהם כאן

אבל אי-אפשר לפטור מאחריות כלפי צד ג' כלפיו

חבים את החובה המושגית. מדוע הלכנו להגדרה רחבה? כיוון שבשיפוי או

בדברים האסורים אנחנו רוצים שתהיינה כל הווריאציות האפשריות.
היו"ר א. לין
" "חובת אמונים" - החובה הקבועה בסעיף 96 כ"ז.".

עברנו גם על- הסעיף הזה והוא מוכר לנו.

סעיף 96 ל"ט "סיוג סמכות החברה

=========== חברה אינה רשאית לפטור נושא מישרה מאחריותו בשל

הפרת חובת זהירות והפרת חובת אמונים, ואינה

רשאית לבטחו או לשפותו אלא בהתאם לקבוע בפרק זה.".



האם יש הערות לגבי הסעיף הזה? אני מבין שאין.

סעיף 96 מ' "פטור מאחריות

חברה רשאית לכלול במסמכי היסוד שלה הוראה הפוטרת

נושא מישרה בה מאחריותו, כולה או מקצתה, בשל נזק
עקב הפרת חובת זהירות.''
כאן אנחנו מגיעים לעניין הפטור ומסמבי-היסוד.

מדובר על פטור מראש, פטור גורף, כאשר אמרנו שאנחנו רוצים לעשות הבחנה

בין חברה פרטית, ובין חברה ממשלתית וחברה ציבורית. אני חושב שלגבי

חברה ציבורית וחברה ממשלתית, אם הן רוצות לפטור נושא-מישרה מאחריות,

צריכים להתקיים התנאים שהן רשאיות לעשות זאת, יש להן סמכות לעשות זאת,

אבל העניין צריך להתקבל בהחלטה של הגוף העליון של החברה, הווה אומר:

הדירקטוריון, והוא צריך להיות גם ידוע.
ש. וייס
וועדת הביקורת.
י. צידון
זה חשוב מאד.
היו"ר א. לין
חשוב שהדבר לא יעשה במסתרים.
י. צידון
הוא צריך להיות ידוע ומנומק.
היו"ר א. לין
ההחלטה צריכה להיות מנומקת, לא מוסתרת מבעלי

המניות, להיפך, ידועה לבעלי המניות, והיא יכולה

להינתן. בכל מה שנוגע לחברה פרטית - זה עניין אחר. אבל בכל מה שנוגע

לחברה ציבורית או לחברה ממשלתית, צריכים, כאמור, להתקיים התנאים האלה.
א. פרוקצ'יה
ברצוני להשמיע הערה טכנית: כאשר אומרים חברה

פרטית או חברה ציבורית אני מניח שהכוונה בחברה

ציבורית היא לחברה נסחרת. חברה פרטית היא חברה שאיננה נסחרת.
א. רובינשטיין
זאת הכוונה.
א. פררקצייה
זאת איננה בדיוק הטרמינולוגיה של פקודת החברות.
ד. לחמו-מסר
האם אתה מסכים שחברות ציבוריות וחברות ממשלתיות

תהיינה רשאיות לקבוע הוראה כמו זאת הנזכרת בסעיף

96 מי, אם זה קבוע במסמכי-היסוד?
היו"ר א. לין
הן לא נותנות פטור מראש, אלא תהיינה מוסמכות,

בהחלטה מסודרת אד-הוק, לקבוע שהן פוטרות אותו

מנהל או נושא-מישרה מאחריות. תהיה להן סמכות לפטור אותו מאחריות לא

כהוראה שפוטרת אותו מאחריות לגבי כל מה שקורה, אלא הן תהיינה מוסמכות,

באורגנים המתאימים שלהן, בוועדת הביקורת ובדירקטוריון, לקבל החלטה

שפוטרת אותו מאחריות לגבי דבר מסויים - - -
א. רובינשטיין
לאחר שהוגשה תביעה? מראש או בדיעבד?
י. צידון
מראש.
א. רובינשטיין
איך זה יעשה?
היו"ר א. לין
התפישה לתת פטור מראש במסמכי-היסוד, שפוטרת את

נושא-המישרה, שתהפך להיות סעיף סטנדרטי בכל

תקנות ההתאגדות של כל חברה בעתיד איננה מקובלת עלינו, ואנחנו מחפשים לה

פתרון רציונאלי.



אנחנו מוכנים לקבר את התפישה האומרת שהחברה

תפטור את נושא-המישרה מאחריות אבל צריכה להתקבל בקשר לכך החלטה. זה לא

יהיה דבי- אוטומטי.
א. רובינשטיין
החלטה מראש לגבי עסקה מסויימת, או החלטה לאחר

שהוגשהה תביעה?
היו"ר א. לין
ההחלטה הזאת יכולה להעשות בכל שלב שהיא. גם

בשלב של התביעה. איננו באים לקבוע באיזה שלב

לעשות זאת. מדובר על החלטה לפיה נושא-המישרה איננו נושא באחריות

בלפי החברה.

רשות הדיבור לגב' לחמן-מסר.
ד. לחמו-מסר
מבחינת הלוגיקה איננו נוטלם לקבל את הפתרון הזה

כיוון שאנחנו רואים בו בעיה. אם תנאי ההעסקה הם

כאלה שמראש נושא-המישרה פטור, כיוון שהוא איש מצויין, זה עניין שבין

החברה ובין בעלי המניות. אבל אם כל פעם הדירקטוריון ישב כדי להחליט

האם לפטור את נושא-המישרה הספציפי, אני חוששת מעסקאות של תן לי ואתן

לד, גם של ועדת הביקורת שגם היא חשופה לתביעות בגין רשלנות. לכן

הנורמה תהיה שבעלי המניות אכן הסמיכו את הדירקטוריון, וזה באורח שיטתי

יפתור את הבעיה כל פעם כאשר תוגש תביעה או כאשר יהיה חשש מתביעה.

אם היו צריכים להציג את האלטרנטיבה בין אי-קיום

פטור בכלל ובין ההצעה שהועלתה, אני מעדיפה שלא יהיה פטור בכלל כיוון

שמבחינת חיי היום-יום של החברה נושא-המישרה צריך לדעת שאם החברה לא

פטרה אותו, הוא חשוף לתביעות, ואם הוא נתבע בתביעה ניגזרת, לא יכול

להיות שהוא ירוץ לחברים שלו בדירקטוריון או בוועדת הביקורת ויגיד להם

שכולם יחד מוסמכים לפטור אותו מאחריות.

נכון שיש מקרים קלים שלגביהם יהיה כיסוי של

ביטוח אבל אם נלד בדרד הזאת כי אז נשיג בדיוק את התוצאה ההפוכה מזאת

שרצינו למנוע בשיפוי המצומצם שלנו. לכן אני מעדיפה לוותר בכלל על

פטור בחברות ציבוריות - - -
היו"ר א. לין
אני לא בטוח שגם המנהלים מעדיפים זאת. אני לא

רואה בעיה בעניין הזה משום שהמטרה היא תיבת

ההודעה לבעלי המניות.

עומדים בפנינו שני מצבים; 1. פטור אחד שהוא

פטור מראש, גורף, ומוחלט, שיכנס כדבר קבוע לגבי כל חברה וחברה בעתיד,

ואני לא יודע אם שקלתם מספיק את התוצאות של העניין הזה. יכול להיות

שכן, אבל אני סברר שאין לכם את תכלים להעריד דבר כזה כיוון שהוא יכול

להביא כדי שינוי נורמטיבי חריף ביותר; 2. אפשרות לפטור, אבל בהתייחס

למקרה, כאשר יש חובה להודיע על-כד לבעלי המניות. אז מידת הזהירוה של

המנהל לא תיפגע, תהיה הודעה על-כד, כאשר בכל חברה יכולים להיות יחסים

הדדים של מועצות מנהלים וכל מה שקשור אליהן, אבל חובת ההודעה תיצור את

הבקרה הטובה ביותר. בעניין הזה הייתי הולד בעקבות דבריו של בית-המשפט

הגבוה לצדק שאמר שאור השמש הוא בדרד-כלל מה שמטהר; דברים נסתרים הם

דברים לא טובים. דברים גלויים וידועים - יש איזשהו בטחון לגביהם. גם

אם חברי מועצת המנהלים יעשו דבר פסול, הם יעמדו לביקורת על החלטותיהם.
ד. לחמן-מסר
מה יעשו בעלי המניות?
היו"ר א. לי ן
יותר מאוחר נפתור את הבעיה של בעלי המניות.

קודם כל נחליט מה אנחנו מעדיפים מבין השניים?



רשות הדיבור לחבר-הכנסת יואש צידון.
י. צידון
אני מבקש לחזק את דבריו של היושב-ראוש ולומר

שבחברה ממשלתית או ציבורות הייתי אפריורי מגדיר

שאיך פטור. אני הייתי מדגיש בנקודות מסויימות פטור לאו דווקה לפני

תביעה, באמצע תביעה או אחרי תביעה, אלא לפי נושא, והוא יכול להיות

זמני. אתן לכם דוגמה כדי להמחיש את דברי. קרתה תאונת-מטוס כמי זאת

שסיפרתי לכם עליה ב"ציקלון", בה נהרג אדם. המטוס נפל על בית בטיסת-

ניסוי. אני לא מוצא סיבה מדוע דירקטור ממונה מטעם בנק לאומי יהיה

אחראי אישית לעניין כזה? כיוון שכך אני יכול לומר שאני מוציא את

העניין לאור היום ומודיע לבעלי-המנירת שהדירקטורים פטורים מנושאי

טיסות-ניסוי, לעומת זאת המנהל הטכני - לא, המנהל הטכני יהיה פטור

מנושאים פיננסיים, והדירקטורים לא, וכו' וכו'.

יש נישות לגביהן אני מכיר בעובדה שנושאי-מישרה

כן צריכים להיות פטורים מאחריות.

הצעה לא לפטור, אלא בצורה מוגדרת ומודעת, יכולה

להיות גם זמנית, ואז אפשר יהיה לשלוח דירקטור למשא-ומתן עם פטגוניה

ומה שהם יעשו עם זה - זה יהיה עניינם.
היו"ר א. לי ן
תודה. רשות הדיבור לגב' אגמון.
מ. אגמון
הסיבה שקבענו בסעיף 96מ' שהנושא הזה יכנס למסמכי

היסוד היתה זאת שכל אחד שבא לקנות מניה יוכל

לראות מה מצבו. אם עושים את זה או לא, זה עניין אחר - - -
היו"ר א. לין
אנחנו מדברים על החיים המעשיים, לא על הצד

הפורמלי. איננו רוצים להשקיט את מצפוננו על-

ידי-כך שהצד הפורמלי בסדר.
מ. אגמון
דיברתי רק לפני דקות ספורות על אור השמש.

הכנסנו את הנושא הזה גם להליך האישורים בפרק

הקודם. במקרים מסויימים, נדירים, הכנסנו את בעלי המניות כמי שמאשר

סופית את העניין, וכאן הודעה לבעלי המניות פשוט איננה מספיקה כי אין

להם מעשית מה לעשות אתה.
היו"ר א. לין
לא מבקשים מהם לאשר. אנחנו רוצים שה,עניין הזה

יעמוד לביקורת ציבורית. אם פוטרים נושא-מישרה

מאחריות, הפטור צריך לעמוד לביקורת ציבורית. עורך-דין בן-פורת אמר

במהלך הדיון כי לעתים שופטים מקבלים החלטות לא נכונות בגלל העדר נסיון

בחיים המעשיים, ואני מסכים עם דעתו זאת. כאשר אני יושב כקהל בבית-

המשפט וממלא אחר עיקרון הפומביות, האם אני אשפיע על החלטת השופט? אוי .

ואבלי אם השופט יכוון את פסיקתו על-פי חיוכים או על-פי הפופולריות שהוא

זוכה לה מאת הקהל שיושב בבית-המשפט. עצם העובדת שאני יושב בקהל אומר

שקיים עיקרון הפומביות, והוא לא אומר שאני צריך לאשר את פסיקתו של

השופט. העיקרון הזה מהווה רסן כשלעצמו, וזאת הנקודה החשובה. אנחנו

לא רוצים שדברים יעשו באפילה. אם פוטרים מנהל או נושא-מישרה מאחריות,

זה בסדר; אני לא אומר שלא. אבל החברה היא חברה ציבורית וצריך לדעת

שפטרו מישהו מאחריות, ואלה שפתרו אותו - נושאים באחריות.

מ. אגמור-. אני רוצה לדבר על שלב יותר מאוחר מזה. אני רוצה

שבעלי המניות יתנו - - -
היו"ר א. לין
את מסרבלת את הנושא.
מ. אגמון
נכון, אבל הבעיה נעוצה בכך שבעל המניות לא יכול

לעשות כלים. בגדול הוא יכול לפטר את

הדירקטורים, אבל אנחנו יודעים שזה קשה, וזה לא נעשה.
היו"ר א. לין
. גבי אגמון, תאמיני לי שיש להצעה משקל גדול,

ואולי דרכי-הפעולה לא לגמרי סגורים בפני בעלי

המניות. אפילו לא היו להם דרכי-פעולה, יש לענייך הזה משקל גדול מאד.
א. רובינשטיין
דה-פקטו זה אולי יותר אפקטיבי אפילו מאשר פטור.

השאלה שאני מבקש לשאול בהקשר הזה של הדברים היא-.

איד מפעילים עניין כזה?
הין"ר א. לין
רשות הדיבור לפרופסור גרוס.
י. גרוס
אני מציע שהנושא הזה יחול על אותן חברות, שסעיף

36 לחוק ניירות ערך חל עליהן. בכל תשקיף שהחברה

פונה בו לציבור יצויין בהבטלה שהחברה פטרה את נושא-המישרה על-פי סעיף

96מ', והייתי מוסיף: גם בכל דו"ח מנהלים שנתי שאותו מקבלים כל בעלי-

המניות, ואז באותה אסיפה כללית בה הם יתכנסו הם יוכלו לנקוט עמדה,

וודאי שהעתונות, שתקבל את הדו''חות, תתייחס לנושא הזה.
היו"ר א. לין
יש דבר שמקובל בבורסה, אלו הן הודעות בעלי

עניין. למה שהנושא הזה לא ימסר בבורסה במסגרת

הזאת?

שתי ההצעות שלד, פרופסור גרוס, לא פסולות

בעיבי, אבל אני לא בטוח שהן יכולות לבוא במקום הודעת בעלי ענייך.

להודעת בעלי ענייך יש הביקורת המיידית - - -
י. גרוס
הדבר הזה נעשה כאשר חברה הפכה להיות פעם ראשונה

ציבורית, והיא הכביסה את הדברים למסמכי היסוד

שלה. אז הדבר יכול להתפרסם בדיווח. אבל מה יקרה עשרים שנה יותר

מאוחר? מתי יעשה הדו"ח המיידי?
א. רובינשטי י ן
בעת ההחלטה.
הי ו"ר א. לין
בעת ההחלטה על מתן הפטור.
י. גרוס
עצם ההחלטה על מתן הפטור מהווה של בו י בתקנון של

החברה והיא מחייבת דיווח ממילא - - -
ד. לחמן-מסר
הכוונה היא לכד שתהיה סמכות כללית לפטור במקרה

ספציפי. לא יהיה פטור מראש, כולל - - -
היו"ר א. לי ן
רק בחברות פרטיות יהיה פטור כולל.
ד. לחמן-מסר
הדירקטוריון וועדת הביקורת יהיו רשאים לפטור

נושאי-מישרה מאחריות.
היו"ר א. לין
הוצעו לבו שתי הצעות טובות, ואני מוסיף להן גם

את ההצעה של הודעת בעלי ענייך לבורסה.
א. רובינשטיין
ההצעות אינך סותרות האחת את השניה.
הי ו"ר א. לין
לא אמרתי שהן סותרות; אמרתי שאני מוסיף ער שתי

ההצעות הצעה נוספת.

רשות הדיבור לפרופסור פרוקצ'יה.
א. פרוקצ'יה
יש כאן, בעצם, שתי מגמות נוגדות שצריך למצוא דרך

לפשר ביניהן. מצד אחד הרצון לאפשר לתת פטור

לאחר מעשה בנסיבות המתאימות לנושאי-המישרה, ומן הצד האחר קיים חשש שאם

נעשה זאת בצורה יותר מדי רחבה, נושא-המישרה יפנה לחברים שלו והללו יתנו

לו פטור יותר מדי בקלות. כיוון שכך נשאלת השאלה כיצד ניתן לגשר בין

שתי המגמות הנוגדות האלה? אני מציע דרך מעשית, לומר שהפטור לאחר מעשה

בחברות ציבוריות ובחברות ממשלתיות ינתן על-ידי האסיפה הכללית של בעלי

המניות, על-פי הצעת הדירקטוריון וועדת שהביקורת.
א. רובינשטיין
זאת הצעה מרחיקת-לכת.
היו"ר א. לין
זה לא נראה לי מעשי וגם לא נחוץ. ברגע שיש

הידעת בעלי עניין שמקבלת ביטוי בפרסום, וגם מה

שהציע פרופסור גרוס, - הדברים האלה מכסים אותנו לחלוטין.

רשות הדיבור לעורכת-דין קרת.
ד. קרח
אני חושבת שצריך לדייק בכל מה שקשור לבעלי

עניין. ההליך הנכון של מתן אישור בחוק אד-הוק

הוא בהחלט סביר.. אבל אני סבורה שצריך להיות אישור גם של ועדת הביקורת,

וכדי להתגבר על הבעיה של אישור האסיפה הכללית אני מציעה לשקול אפשרות

שהעניין יאושר גם על-ידי הדירקטוריון, כאשר יאמר בחוק שלפחות חלק

מסויים שלו יהיו דירקטורים מקרב הציבור. זאת אומרת שיהיה הרכב מיוחד

של הדירקטוריון שזכותו לאשר החלטות כאלה, וההודעה שתתקבל בבורסה היא

לאו דווקה הודעה של בעלי עניין אלא הודעה מיידית של החברה על קבלת

ההחלטה הזאת.
היו"ר א. לין
אני התכוונתי לנוהל המקובל - - -
ד. קרת
אסיפה כללית תהיה מסורבלת מדי לצורך הנושא הזה

.אבל כדי שהתופעה ללכת לחברים לקבל את אישורם לא

תיקרה, צריך יהיה לבקש גם את האישור של ועדת הביקורת, וגם של

הדירקטוריון שיהיה לו הרכב ספציפי של לפחות שניים מנציגי הציבור.
היו"ר א. לין
הרעיונות שהושמעו בפנינו נחשבים בהחלט לרעיונות

ראויים ולפי דעתי אפשר יהיה לקבל אותם.

רשות הדיבור לדייר וייס.
ש. וייס
אני מצטרף להצעה הזאת.
היו"ר א. לין
רשות הדיבור לעורך-דין בן-פורת.
ע. בן-פורת
אני מבקש לומר לחבר-הכנסת צידון שהכוונה בפטור

שינתן באופן פרטני, ואני חושב שזה בהחלט נכון,

היא שהנציג של בנק לאומי, לדוגמה, יהיה פטור מרשלנות בתחום הפיננסי,

והנציג של החלקים הטכניים יהיה פטור מאחריות בתחום הטכני. בהחלט בכרך

שלתת באופן גלובלי פטורים כאלה זאת הפקרות, וקרוב לוודאי שהם לא ינחנו.

אבל ההנחה היא שיש משימות מסויימות שאנשים מתבקשים לקבל על עצמם שהם

יאמרו שאם לא משחררים אותם מאחריות, הם לא ירצו לקבל אותן.



בקשר חובה ההנמקה אנחנו. כמשפטנים, חייבים לזכור

ששופטים חייבים לנמק פסקי-דין, גם שופטים שאין עליהם שום ערעור.

ההנמקה משמשת לשלושה תפקידים - - -
היר"ר א. לין
היכן החובה הזאת באה לידי ביטוי?
ע. בד-פורת
בתקנות סדרי-דין, ובכל מיני הוראות חוק.

מכל מקום כאשר דנים בכך מזכירים שההנמקה היא כלי

לאדם המחליט לבחון את עצמו בראש-רבראשנה, ולאחר מכן ההנמקה היא כלי

שהאדם מעמיד עצמו במבחן חבריו והציבור, וגם זה עוזר לו לבחון את עצמו.

אני בהחלט חושב שהחלטה מנומקת הלא כלי חשוב מאד במקרה הזה.
היו"ר א. לין
רשות הדיבור לחבר-הכנסת צידון.
י. צידון
אני מבקש להתייחס לקצב מתן הפטורים ולציין

שעקרונית אני טוען שלדירקטירים אסור לתת פטורים.

יש מקרים מיוחדים שהם אופרטיביים ולכן אני לא יכול לסרבל את תהליר מתן

הפטור לא בזמן ולא בהרחבה. כיוון שכך צריך לעשות זאת באמצעות הכלי
שנקרא
מועצת המנהלים, ואני לא הייתי מגביל את הכמות - - -
היו"ר א. לין
נציגי ציבור הם גורם חשוב מאד.
י. צידון
פרסום זה הדבר הטוב ביותר שאני רואה כנימוק.

הי ו"ר א. לי ן : רשות הדיבור לגב' לחמן-מסר.
ד. לחמן-מסר
אני מבקשת להזכיר לכם ארוע שכולנו ידענו עליו,

ולא היה מה לעשות בקשר אליו, זה היה גילוי של

שיפוי במקרה של ארנסט יפת.
היו"ר א. לין
מי אומר שלא היה מה לעשות?
ד. לחמן-מסר
היה גילוי. מה עשו בעלי המניות עם ההודעה?
היו"ר א. לין
מי אומר שלא היה מה לעשות? - לא רצו לעשרת.

היה הרבה מה לעשות, אבל הדברים לא נעשו.
ד. לחמן-מסר
מה שמעניין אותנו במקרה הזה הוא שהבנק החליט

לשפות גם אותו וגם מנהלי בנקים אחרים על כל

תביעה שהם יתבעו בעתיד בגין ויסות מניות הבנקים. הדבר התפרסם ברבים

ולא קרה דבר - - -
היו"ר א. לין
כאן אי-אפשר יהיה לתת שיפוי על-פי החוק, אלא רק

פטור.
ד. לחמן-מסר
מבחינה לוגית מה זה פטור? רק בשל תביעה של

החברה כנגד הדירקטור. מאחר והוגשה תביעה נגדך

על-ידי בעלי מניות בתביעה ניגזרת, אני פוטרת אותך מאחריותך בגין

התביעה. זה שיפוי בתביעה ניגזרת.

אני חושבת שזה דבר מוטעה, כי אם רוצים מצד אחד

לתמרץ את מנגון התביעה הניגזרת ומן הצד האחר מאפשרים לחברה, אד-חוק,

במקרה הספציפי, להחליט שאותו נושא-מישרה יהיה פיזור, למה שבעל המניות

שטרח והגיש תביעה ניגזרת, ושולח לחברה הודעה שהוא הגיש תביעה בשמה,

ישב הדירקטוריון, עם שני דירקטורים מקרב הציבור, ויחליט שאם התביעה

תתקבל ובעל המניות יזכה, נושא-המישרה פטור - - -
הי ו"ר א. לין
הוא אומד שהוא פטור מאחריות כיפי החברה.
ד. לחמן-מסר
אבל הוגשה תביעה ני גזרת.

צריך לנסרת להבחין בין שני מקרים; בין

סיטואציה בה נושא-המישרה נשח למשימה מטעם החברה, ובין הגשתביעה

בדיעבד. לגבי הגשת תביעה, או שהוא יהיה מבוטח או שהוא לא יהיה בכלל.

זה עדיף מאשר לומר שיש שיפוי שלאחר מעשה. השיפוי שלאחר מעשה, מוסרית

זה דבר לא נכון מבחינת ניהול החברה.
ד. קרת
אפשר לענות על הטיעון שלך אם נשארים צמודים

לנוסח החוק. למעשה מדובר אך ורק על נזק בגין

הפרת חובת זהירות. אם אנחנו עדיין, גם בקונסטלציה החדשה, נשמור על כל

אותם חריגים שנמצאים היום בסעיף 96 מ"ג, רוב המקרים שאפשר להגיש בגינם

תביעה ניגזרת הם בגין המקרים - - -
ד. לחמן-מסר
לא. אם מה שאת אומרת נכון, תתני פטור מראש.

כל הרעיון הוא פטור בדיעבד. הפטור מראש הוא

למעט אותם מקרים שאי-אפשר לעשות לגביהם ביטוח או לתת פטיר. ההבדל

העיקרי הוא בהיבט המוסרי של השאלה: איך הדירקטוריון מתנהג כאשר הוגש

תביעה נגד אחד מחבריו, עם שני הדירקטורים מקרב הציבור?

לגבי משימה פונקציונלית יש לי פתרון. חברה תוכל

לפטור מאחריות אם היא תשלח אותו למשימה מטעמה. איך זה מסהדר מבחינת

הלוגיקה שלי? כי זאת פעולה שנושא-המישרה עוד לא ביצע. הקושי שלי הוא

עם הפטור שאתם מדברים עליו, לגבי נזק שהוא כבר גרם. זה שאתם קוראים

לו: פטור, זה לא רלוונטי. זה שיפו'-.
היו"ר א. לין
זה לא שיפוי.
ד. לחמן-מסר
זה שיפר י. לחברה נגרם נזק. אם לא נגרם נזק,

אין פטור, אין אחריות ואין שום דבר.

בעל מניות חושב שנושא-מישרה הפר את חובת הזהירות

המצומצמת במקרים החריגים שנותרו, כלפי החברה, והוא תובע את הנזק מנושא-
המישרה. בא הדירקטוריון ואומר
אנחנו פוטרים את נושא-המישרה מאחריות.

מה זה אומר? שנושא-המישרה אישית לא יתבע להחזיר את הכסף לחברה. אבל

הנזק ארע לחברה. מכאן שאין סיבה לתת לו את הפטור בסיטואציה הזאת.

מדוע? בגלל שאנחנו חושבים שמבחינה ניהולית ומוסרית אם הוא גרם נזק

לחברה והחברה לא בחרה לבטח אותו ולא בחרה לפטור אותו מראש, מוטב שבית -

המשפט יבחן את המקרה ויראה האם בנסיבות העניין נושא-המישרה חייב או

פטרר? בכך אנחנו מרחיקים-לכת.
היו"ר א. לי ן
אני רוצה לסכם את הסעיף הזה. אנחנו עושים הבחנה

בין חברה פרטית, ובין חברה ממשלתית וחברה

ציבורית, שהיא תוגדר בהתאם לחוק. כרגע לא ניכנס להגדרות.

אנחנו מדברים רק על חובת זהירות שחב נושא-המישרה

כלפי החברה.

בכל מה שנוגע לחברה פרטית - ניתן לפטור את נושא-

המישרה מראש. בכל מה שנרגע לחברה ציבורית וממשלתית: ניתן לפטור אותו

מאחריות כלפי החברה בכל שלב שהחברה רוצה. לא מפריע לי בכלל אם זה יהיה

שיפוי. פוטרים אותו מאחריות. הפטור מאחריות צריך להינתן באישור ועדה

הביקורת, ובאישור הדירקטוריון. בדירקטוריון שיקבל החלטה, כאמור,

יצטרכו להיות נוכחים נציגי ציבור, או לפחות אחד מהם.



אם פטרו את נרשא-המישרה, חייבת להיות הרדעה

מתאימה, רהיא העשה גם על-ידי משלוח הודעה מתאימה לבורסה, גם בדר''ח

השנתי, רגם בתשקיף.
ש. רייס
די בדו"ח מיידי האררע הוא ארוע מיידי.
היו"ר א. לין
כל ארוע הוא אררע מיידי. אין אררעים לא

מיידיים.
ש. וייס
לא איכפת לי אם יהיה מדובר על דר"ח מיידי ועל

דו"ח תקופתי.
היר"ר א. לין
רשרת הדיברר לעררכת-דין קרת.
ד. קרת
יש נקרדה מסריימת שאני מבקשת להבהירה. בסעיף
הזה הרדגשר המלים
"...נרשא מישרה בה..." בניגוד

לסעיפים אחרים - - -
היר"ר א. לין
לא ניכנס כרגע לניסוח. אנחנו סומכים בעניין הזה

על היועצים המשפטיים - - -
ד. קרת
הערתי לא כררנה לניסרח אלא היא הערה מהרתית.

כירון שיש בבררסרת מקרים בהן נוהגות חברות לבטח

דירקטורים מטעמן בחבררת-בנרת שלהן אני מבקשת לשקול האם נאסור זאת, והאם

נוסח הסעיף צריך להירת - - -
הי ר"ר א. לין
איננו ערסקים בביטרח בינתיים.
ד. קרת
זה ארתו דבר. אני שואלת האם נאפשר לקבל פטרר

מחברה-אם לגבי דירקטורים בחבררת-בנרת? האם

אנחנר הרצים לעשרת איזרשהי הפרדה ביניהם אר שיכולים לאפשר - - -
היו"ר א. לין
כל חברה צריכה לקבל את ההחלטות שלה באורגנים

שלה.
ש. רייס
אני מבקש ארתך להרסיף בסיכרם שלך שההחלטה תהיה

מנרמקת.
הי ר"ר א. לין
אני מצטער אם שכחתי להרסיף את המלה הזאת.
ד. לחמר-מסר
בתביעה הניגזרת - - -
היר"ר א. לין
מדרע אתם מנופפים כל הזמן במלים: תביעה ניגזרת?

אפשר לחשרב שזה אחד המכשירים רבי-הערצמה אר

הפרפרלריים בירתר בישראל. כמה תביערת ניגזררת יש? האם נפעל כאן בצל

התביעה הניגזרת?

סעיף 96 מי'א "ביטרח אחרירת (א) חברה רשאית לכלול

בתקנרנה הוראה המתירה לה לבטח את אחרירתר של
נרשא-מישרה בה, כולה או מקצתה, בשל כל אחד מאלה
(1) הפרת חובת זהיררת;" אני מבין שכאן אנחנר מדברים הן כלפי צדדים

שלישיים והן כלפי החברה.



"(2} הפרת חובה אמרן, רבלבד שנרשא-המישרה פעל

בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח כי הוא פועל לטובת החברה;". איך אפשר

להפר חובת אמון ולעשות זאת בתום-לב?
מ. אגמון
לא היתה לא ברירה בגלל ההגדרה של חובת אמונים.

אם נחזור לסעיף 96 כ"ז שם כתבנו את חובת האמונים

ככלל נמצא שנתנו דוגמאות קלסיות של הפסיקה בסעיפים הקטנים. הבעיה שלנו

היתה שסעיפים (1), (2) ואולי גם (3) מצביעים על מצבים עובדתיים במידה

רבה. מצבים שחשבנו עליהם הם מצבים בהם נושא-המישרה נכנס למצב בו הוא

נמצא בתחרות עם עסקי החברה אבל הוא עשה מה שעשה בתום לב. הוא לא חשב

שיש בכך משום תחרות עם עסקי החברה.

אנחנו מנסים לעדן את המקרים. מאחר שהם מקרים

עובדתיים, אנחנו מתייחסים ליסוד הנפשי של נושא-המישרה. הוא הגיע למצב

שבית-המשפט יגיד שלפי כל הקריטריונים הוא היה במצב של תחרות, אבל נרשא-

המישרה יצליח להראות שזה היה מקרה גבולי. מבחינתו, הוא לא חשב שהוא

נמצא במצב כזה, למרות שהעובדות בדיעבד התבררו ככאלה שאם היו לוקחים את

קו-הגבול, מתברר שהוא היה משמאלו ולא מימינו. אבל על-פי המצב הנפשי

נמצא במצבים כאלה, רצינו לתת אפשרות לבטח.
היו"ר א. לין
אני מוכרח לומר שלא נראה לי שצריך לבטח הפרת

חובת אמונים קודם כל כיוון שהיא יקרה. נושא-

מישרה שעשה אחת הפעולות שמצויינות בסעיף 96 כ"ז (א) (1) עד (4) לא

יכול לעשרת זאת בתום לב. רמתו צריכה להיות יותר מדי נמוכה כדי שהלא

יעשה פעולה כזאת בתום לב. הוא צריך להיות דירקטור או מנהל או נושא-

מישרה גרוע מאד כדי לעשות אחת מהפעולות האלה בתום לב. הוא בדרך-כלל או

שערשה פערלה כזאת שלא בתום לב, אר שאם הוא ערשה אותה בתום לב כי אז הוא

ברמת מירמנות כל-כך נמוכה שאולי הוא צריך לשלם את המחיר.
מ. אגמון
אני אשמח לשמוע על איזו דוגמה ספציפית שאליה

פרופסור גררס מתכוון, אבל גם אני ראיתי דוגמארת

של הפסיקה האמריקאית. המצבים בהם דברים כאלה קרו היו של תחרות עם עסקי

החברה. נושא-המישרה קיבל לידו עסקה שכאשר הוא קיבל אותה, לא היו

בעובדות שום פרטים כדי להצביע על שום דבר כזה, להיפך. אולי הוא יכרל

היה לגרום תועלת לחברה. צורת התקיפה במקרים כאלה היא בדיוק כזאת

שמישהו אחר משתלט על החברה ואז הוא רוצה לבטל את הדברים האלה.

הבעיה שלנו היא שאנחנו מסתכלים על הדברים האלה

פרסט-פאקטרם, ואז זה לא תמיד עומד עם היסוד הנפשי של נרשא-המישרה.

היו"ר א. לין; רשות הדיבור לפרופסור גרוס.
י. גררס
הביטוח מביא איתי לפסק-דין של טרקטלי נגד שמשרן,

שזומן להיות דירקטרר בחברת שמשרן למלט וכאשר הוא

הצטרף הרא הסכים בהסכם עם החברה, שהרא יהיה סרכן ביטוח במשך 10 שנים.

הנושא הזה הובא לאישרר הדירקטררירן רהדירקטררירן, על-פי פקרדת החברות,

אישר את ההחלטה, ונרשם בפרוטוקול שטוקטלי הצהיר על האינטרס שיש לר.

כעבור תקרפה, הבעלים השתנו, ביטלו את החוזה ראז בית-המשפט העליון אמר

שמר טרקטלי העמיד עצמר בהפרת חרבח אמרן, רהרא נקרא להביע אמונים כלפי

החברה.

כל אימת שאני שואל סטודנטים מדרע יש במקרה הזה

הפרת חובת אמונים. מרביתם לא יכולים להשיב על השאלה.



מדוע יש כאן הפרת חובת אמונים? בית-המשמפט

העלירן אמר שטוקטלי הוסיף הוראה שהוא יתן להם את עמלת הביטוחים המקובלת

בשוק. בית-המשפט העליון קבע שהפרת חובת האמונים שלו נעוצה בכך שכסוכן

ביטוח האינטרס שלו הוא לעבוד עם ביטוחלם, וזה בניגוד חובת האמון שלו

לפעול בתום לב לטובת החברה. עד-כדי-כך בית-המשפט העליון הרחיב את

הסוגיה הזאת.

כאן אנחנו מדברים על נושא-מישרה שפעל בתום לב.

עורכי-הדין של החברה היו מהטובים בארץ והם הסכימו לעניין שעליו סיפרתי

לכם, והנה בית-המשפט פסק-. לא, זאת הפרת אמינים.

אנחנו יכולים למצוא עצמנו במצב בו נושא-המישרה

פעל בתום לב, ובכל-זאת היא נתבע בשל הפרת אמון.

יש מקרה אחר - - .-
היו"ר א. לין
חיבת אמינים היא על-פי ההגדרה הנקיבה בסעיף,

יהיא מחזירה איתני לסעיף 96 כ"ד, ילא לפסיקה של

טוקטלי.
ע. בד-פירת
סעיף 96 כ"ז (א) (1) - זה טוקטלי.
י. גריס
היא נכלל.

הי י "ר א. לי ן : זה שיש החלטה של בית-המשפט העלי י ו שנותנת פירוש

מרחיב לחיבת האמינים - זאת לא סיבה שהמחוקק,

כאשר היא אימר מד-. אפשר לבטח בכספי החברה, יגיד שאפשר לבטח הפרת חובת

אמונים, ובלבד שנושא-המישרה פעל בתים לב. אני חושב שבעצם ההגדרה כאן

אנחני מריקנים אה המושג של חיבת אמינים במידה רבה מאד מתיכני. למה

שנעשה זאת? האם אנחנו מנסים להתאים את החוק להחלטות של בית-המשפט

העליון שאיננו מרוצים מהו? בואי נבנה את החיק על-פי השכל הישר שלני.

האם אנחני צריכים להתיישר על-פי איזשהי פסק-דין שהיה פעם? עם כל הכביד

להחלטתו של בית-המשפט העליין, כרגע אנחני קובעים את הנורמות, יברגע

שאנחני אימרים שאפשר לבטח הפרת חיבת אמינים, זה דבר פסיל מיסידי.

סעיף קטן (3) מדבר על "חבית כספית שתיטל עליי

לטיבת צד שלישי בשל פעולה שעשה בתפקידי כנישא מישרה בחברה.".

ד. לחמי-מסר-. זה צד שלישי.
היי"ר א. לין
לעשית ביטיח גם על הפרת חיבת אמינים? אני בכלל

לא בטיח שחברית הביטיח מיציאית פיליסית כאלה.

רשית הדיביר לד"ר יייס.
ש. י י י ס
, אני מבקש להפנית את תשימת-ליבכם לסעיף 96 כ"ח

שמדבר על אישיר פעילות. בסעיף קטן (2) שלי נקבע

בדיוק איתו מבחן. אם הפעילה של נישא-המישרה הל-חה בתרם-לב ילא היה בה

כדי לפגיע בחברה, החברה עצמה יכילה לאשר את הפעולה. מדיע לא לאפשר

לבטח באותם מבחנים?

בעיקרון, אם מקיבל עליני הרעיין של סעיף 96 כ"ח,

לדעתי חייב להיית מקיבל עליני גם הרעיין המיבע בסעיף 96 מ"א, זה במישיר

העקריני של השאלה-. האם בכלל לבטח מפני הפרת חיבת אמינים?
הי ר"ר א. לין
בסעיף 96 כ"ח (2) כתוב-. "נושא-המישרה פועל בתים

לב ואין בפעולה או באישורה כדי לפגוע בטובת

החברה.".
ש. וייס
בנוסח הזה.
הי ר"ר א. לין
אני מוכן לקבל זאת, אבל זה שונה מאד ממה שנמצא

לפנינו.

רשות הדיבור לעורך-דין בן-פורת.
ע. בו-פררת
לא בדקתי את הנושא הזה בדיני הנאמנות אבל

בארצות-הברית ובאנגליה המושג הזה קיים הרבה מאד

שנים והנסיון שנצבר שם בתחום ההיקפים של הפטור ושל הביטוחים יכול

להנחות אותנו. גם שם יש מצב שמפקידים בנאמנות בידי אנשים נכסים שהם

ינהלו אותם, מכך נגזרים חובות ואחריות, ואני סבור שמן הראוי שנשאל את

עצמנו מה דיני הנאמנות בתחומים האלה, קודם שנחליט.

רשות הדיבור לפרופסור פרוקצ'יה.
א. פרוקצ'יה
היושב-ראש צודק כאשר הוא אומר שאנחנו לא מעוגנים

לגבי מה שבית-המשפט החליט פעם, אבל הבעיה היא

כזאת שגם נוסח החוק איננו סוטה מך ההחלטה הזאת. אנחנו צריכים להיות

מודעים למה שהחוק אומר. בסעיף 96 כ"ז (1) כתיב: "יימנע מכל פעולה שיש

בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו אי

לביו ענייניו האישיים.". ודאי שבתביעה של טוקטלי נגד שמשון היה

ניגוד עניינים. טרקטלי היה סוכן ביטוח שרצה להרוויח כסוכן ביטוח, מן

הצד האחר הוא היה נאמן של החברה שרצה שהחברה תירכוש ביטוחים בזול.

המעמד שלו כסוכן וגם כנאמן של החברה העמיד אותו במצב של ניגוד

עיניינים. עם זאת אנחנו חושבים שניגוד העניינים שטיקטלי עמד בו לא היה

כרוך בחוסר תום-לב, לכן התפישה שלנו היתה שתום-לב וחוסר תוך-לב אינם

חופפים את החלוקה בין חובת זהירות וחובת אמון. אלה אינן שתי חלופות

מקבילות. יכולה להיות הפרת חובת זהירות שאין בה תום-לב - - -
ד. לחמן-מסר
ואז היא לא מכיסה.
א. פריקצ'יה
ואז היא לא מכוסה, ומן הצד האחר יכולה להיות

הפרת חיבת אמין שיש בה תים לב יהיא צריכה להיות
מכיסה. קו הגביל צריך להיית
תים-הלב, ילא השם הפירמלי שאנחנו קיראים

לן: הפרת החיבה.
הי י"ר א. לין
אני מצטער שהמושג: הפרת חובת אמונים, כולל גם

פעילות שיש בהם תים-לב. יש כאן לפי דעתי בעיה

מישגית אבל אני מבין שלא נפתור אותה. על-פי תפישתי הפרת חובת אמונים

לא יכולה להעשות בתום-לב, אבל אינני מנסה להתמודד עם השאלה הזאת כרגע.

נקבל את הענייך הזה כנתון.

דיברנו על-כך שאותי ביטוח יעשה בדייק במסגרת מה

שנאמר בסעיף 96 כ"ח (2) - - -



ד. רחמן-מסר-. זה נוסה יותר מחמיר. ההבדל- הרא בין שתי
הסיטואציות. שם כתוב
אין בפעולה כדי לפגוע

בטובת החברה, וכאן דררשים ממנו דבר יותר חשוב-. והיה לו יסוד סביר, או

שהוא היה צריך להכיח על היסוד הנפשי שהוא פועל לטובת החברה. לא שהוא

לא רצה לפגוע בחברה, אלא שהוא באמת חשב שהוא פועל לטובת החברה.

הבעיה בסעיף כ"ח היא כזאת שכאן אנחנו מבטחים

בפני ארוע שלמעשה בעתיד הוא יגרום נזק לחברה. אם נקבל את מה שד"ר וייס

אמר, דהיינו סעיף כ"ח (2), הכוונה שהפעולה אין בה כדי לפגוע בטובת

החברה לא נכונה, כיוון שבפועל אם הפעולה נשיא הביטוח אכן תיקרה, - יגרם

נזק לחברה. אנחנו אומרים שהיסוד הנפשי שלו צריך להיות כזה שבתום לב

הוא היה בטוח שהוא פועל לטובת החברה.
היו"ר א. לין
קיבלתי את הסעיף הזה כיוון שאני רוצה ללכת בקו

עיקבי. מה שהחברה יכולה לאשר, היא יכולה לבטח.

אם היא לא יכולה לאשר משהו, היא לא יכולה לבטח אותו. מדוע לאפשר לה

לבטח יותר ממה שהיא יכולה לאשר? יש כאן הליכים שמאפשרים לה לאשר דבר,

ולשחרר את נושא-המישרה. אני רוצה להישאר במסגרת הזאת. מדוע להרחיב

אותה?
י. גרוס
איך דבר כזה יכתב בפוליסה? האם לא ייפתח פתח

לכך שחברות הביטוח תשתחררנה מאחריותן? הפוליסה

תהיה פוליסה. מה יאמר בה? איך הנושא הזה יתבצע?

מ. אגמון-. היה יסוד סביר להניח שהפעולה לא תפגע בחברה.

היו"ר א. לין -. לא צריך לבטח את מה שכתוב בסעיף קטן (2).

מפרים חובת אמון בתום-לב? - צריך להביא את

העניין לאישור בפני החברה.
י. צידון
דירקטור בחברה מסויימת מביא נזק לחברה מתחרה

ופותח את החברה לתביעת-דיבה או לתביעת נזיקין.

בזה שהוא שיקר - הוא עבר עבירה. האם נבטח אותו? האם מה שהוא עשה הרא

עשה לטובת החברה? הוא חושב שכן.

ד לחמן -מסר -. זאת איננה עבירה על הפרת אמונים.
י. צידון
הוא עשה מה שעשה לטובת החברה.

יש אין סוף בעיות בנושא הזה, לכן אני מסכים

שאפשר להשאיר את העניין הזה כך.

היו"ר א. לין -. יש כאן עקרונות מתי החברה יכולה לפטור את אותו

נושא-מישרה מאותה חובת נאמנות. ברגע שהצבנו את

העקרונות האלה, ואני מקבל אותם, נעשה את הביטוח בתחומים האלה, אחרת

נרשה לנושא-המישרה לעשות יותר ממה שהרשינו לו לעשות, באמצעות הביטוח.

בהוראת הביטוח נעקוף את העיקרון שקבענו.

נעבור לסעיף קטן (3): "חבות כספית שתוטל עליו

לטובת צד שלישי בשל פעולה שעשה בתפקידו כנושא מישרה בחברה.".
ד. לחמן-מסר
טעיתי בקשר מה שאמרתי לגבי חובת זהירות שקיימת

לגבי צדדים שלישיים בסעיף (1). הצדדים

השלישיים מכוסים בפיסקה (3). פיסקה (1) מדברת רק על חובת הזהירות כלפי

החברה.



יש חוברת כלפי צדדים שלישיים שיכולות להיו

חובות נוספות, לכך לא רצינו לסייג זאת רק לגבי חובת זהירות.
הי ו "ר א. לין
בסעיף קטן (1) הפרת חובת זהירות היא רק כלפי

החברה?

ד. לחמן-מסר-. כן; כך היא מוגדרת בהגדרות.
ה יו"ר א. לין
"(3) חבות כספית שתוטל עליו לטובת צד שלישי

בשל פעולת שעשה בתפקידו כנושא-מישרה בחברה.".

הסעיף הזה גם כן מסוייג במה שכתוב בסעיף 96 מ''ג. האם לדעתכם הסעיף הזה

רחב מדי או לא?
ד. לחמד-מסר
למעשה שום דבר לא מונע היום חברה מלבטח נושא-

מישרה שלה כנגד כל החבויות כלפי צדדים שלישיים.
י. גרוס
אני שוקל האם לא כדאי להוציא מהסעיף הזה את

המלה: בתפקידו? האם לא צריך להיות כתוב: חברת

כספית שתוטל עליו לטובת צד שלישי בשל פעולה שעשה כנרשא-מישרה בחברה?

המלה: בתפקידו, תפתח פתח לחברת הביטוח, והיא תתחמק בטענה של הסתמכות

סעיף 105 לפקודת החברות.
ד. לחמן-מסר
אנחנו נבדוק זאת.
הי ו"ר א. לין
אני מנית שכבוד השופט ברק, שהוסיף את המלה:

בתפקידו, ידע למה הוא מתכוון. אני קצת חושש

מהצעתו של פרופסור גרוס.
ד. לחמד-מסר
נדמה לי שלא תהיה בעיה עם המלה הזאת מאחר ולא

היתה כוונה - - -
היר"ר א. לין
אולי לפרופסור ברק לא תהיה בעיה אבל לי יש בעיה

עם ההצעה של פרופסור גרוס.
ש. וייס
אין בעיה מהטעם הפשוט שהמושג: ...עשה כנושא-
מישרה בחברה, מתפרש לאור המושג
מה הסמכויות

שלנושא-מישרה מסוג זה יש סמכרת לעשרת?
היו"ר א. לין
אני הייתי ארמר: שעשה בתוקף היותו נרשא-מישרה

בחברה.
ד. לחמד-מסר
מקובל עלינו.
היר"ר א. לין
רברתי, גיבשנר לעצמנר את הגישה שאנחנר ררצים

לעבוד לפיה בסירם הפקרדה הזאת, משרם-כך אין שרם

סיבה שלא נגמרר את החרק הזה בישיבה הבאה שנקבעה כבר לשבוע הבא, בירם

רביעי.

אני מרדה לכרלכם על השתתפרתכם בדירן.

ו

הישיבה הסתיימה בשעה 11.05

<

קוד המקור של הנתונים