ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 29/10/1990

הצעה לסדר היום; שיקולי פרקליטות המדינה בהחלטה על הגשת תביעות: א. כללי: ב. עבירות מין

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 179

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, י' בחשון התשנ"א (29 באוקטובר 1990). שעה 11:00

נכחו; חברי הועדה;

אי ליו - יו"ר

אי אבוחצירא

מי וירשובסקי

די ליבא<

מי נפאע

מ"ז פלדמן

א' רובינשטיין

אי ריבלין

שי שטרית

מוזמנים;

פרקליטת המדינה ד' בייניש

א' אשד - משרד המשפטים

שי ניצן - " יי

די בוסתן - נעמ"ת, יועצת משפטית

ר' לב-ארי - יי מנהלת המחלקה למניעת אלימות במשפחה

חי משגב - לשכת עורכי הדין

דייר י' קדמן - המועצה לשלום הילד, מנכ"ל

תי מורג - " " " הי ועצת המשפטית

נצ"מ אי כוכבא-שבתאי - משטרת ישראל, ראש מחלקת חקירות

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר י מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; א. הצעה לסדר היום

ב. שיקולי פרקליטות המדינה בהחלטה על הגשת תביעות;

א. כללי; ב. עבירות מין.



א. הצעה לסדר היום
היו"ר אי לין
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. הצעה לסדר היום לחבר-הכנסת

וירשובסקי.

מי וירשובסקי;

אדוני היושב ראש, בשבוע שעבר השתתפתי בדיון בטלוויזיה בנושא צנעת הפרט.

לקראת אווזה תוכנית למדתי מספר סוגיות וראיתי שהחוקים הם חוקים, ואפילו חוקים

טובים ונאורים, אבל ביצוע אין.
היו"ר אי לין
אמרתי לך שנקיים דיון בנושא. בשעתו יזמנו דיון, ולא קיימנו אותו בגלל בעיות

פרוצדורליות וכשלון בניהול מליאת הכנסת.
מי וירשובסקי
התברר לי שהנושא הרבה יותר רחב. אני מציע להכין טוב את הדיון בנושא הזה

ולהרחיב אותו.

היו"ר א' לין;

אני מוכן לקבל ממך את כל העצות להרחבת הדיון. אני עומד לרשותך בתום הישיבה.

ב. שיקולי פרקליטות המדינה בהחלטה על הגשת תביעות : א. כללי : ב. עבירות מין

היו"ר א' לין;

אנחנו עוברים לנושא שעל סדר היום. נעמוד על שיקולי הפרקליטות בתחום הכללי

ובמיוחד בתחום עבירות המין.

לפני כן אני מבקש לשאול את מזכירת הועדה, האם היועץ המשפטי לממשלה לא אמר

שהוא ישתתף בישיבה זאת?

די ואג;

אכן אמר.

היו"ר א' לין;

אושרה השתתפותו של היועץ המשפטי לממשלה, אבל הוא לא בא.

רבותי, מפעם לפעם נשמעת בקורת בציבור ובפרט בכלי התקשורת, מדוע פרקליטות

המדינה לא הגישה תביעה בחשדות לעבירה זו או אחרת. יש מקרים שיש להם הדים חזקים

בתקשורת, והייתי אומר שגם הציבור די נסער ונשאר עם הרבה סימני שאלה.

אף כי אנחנו דנים בנושא הזה באופן כללי ורוצים לנתח אותו באופן כללי, תהיה זו

שגיאה, לפי דעתי, לעסוק בנושא הזה רק באופן כללי ולא לעמוד גם על מקרים ספציפיים,

ככל שהדבר מותר בדיון כזה מבלי לפגוע בהליכים פליליים, מבלי לחשוף חומר שלא ראוי

לחשוף אותו בועדה. אבל מאחר שחומר רב וטענות רבות כבר הועלו בכלי התקשורת, אני

חושב שיהיה זה מן הראוי שאנחנו נשמע תשובות לטענות שכבר פורסמו בתקשורת. היו אלי

פניות רבות, גם בכתב וגם בעל פה, ושאלות איך יתכן שבמקרה כזה וכזה החליטה התביעה

לא להמשיך בהליכים פליליים ולא להגיש כתב אישום.



ננסה להבין של שיקולי התב<עה באופו כלל< ולנתח אותם, נשמע דברים מפרקליטת

המדינה. לאחר מכן נדון במיוחד בנושא עבירות מין. מדוע? מפני שבתחום עבירות המין

קבע המחוקק עמדה ברורה, שבאה לביטוי במעשי חקיקה של הכנסת הקודמת ושל הכנסת הזאת.

המחוקק נתן ביטוי ברור לרצונו בהחמרת הענישה על עבירות מין. אם קובעים בחוק נורמה

מחייבת, היא חייבת להיות השראה למערכת אכיפת החוק כולה, גם למשטרה, גם לפרקליטות,

ובוודאי ובוודאי גם למערכת בתי המשפט. אחרת נצטרך לחוקק חוקים שקובעים עונש

מינימום על עבירות, דבר שאנחנו לא נוטים ולא רוצים לעשותו.

אני רוצה להביא לדוגמה טענות שהועלו בכלי התקשורת, שעליהן נבקש תשובות ברורות

מפרקליטת המדינה גב' ב"ניש. פניתי אל פרקליטת המדינה בשאלה מדוע הוחלט לא להגיש

תביעה במה שנקרא פרשת האונס בקיבוץ שמרת. קיבלתי תשובה במכתב מיום 8 במאי 1990:

כאשר רואינה המתלוננת נודע כי היא בטיפול פסיכולוגי, ומפסיכולוגית שלה נודע

לפרקליטות כי למתלוננת ייגרם נזק נפשי כבד אם תעיד במשפט. כולם המליצו שלא תמסור

עדות בבית המשפט, כי עדותה תהווה פגיעה בסיכוייה להשתקם. ההחלטה הובאה לידיעת
ההורים. והוסיפה פרקליטת המדינה
גם לו ניתן היה להעידה בבית המשפט, ספק מה היו

תוצאות המשפט, בהתחשב במכלול הבעיות.

אני הבינותי שהנימוק העיקרי היה שאותה מתלוננת לא יכלה להעיד, לו העידה - היה

נגרם לה נזק נפשי חמור.

לאחר מכן הגיעו היועצים הרפואיים, הפסיכולוגים, הגיעו למסקנה שהיא כשירה

להעיד, וענינה של המתלוננת נמסר לפרקליטה אחרת, שהחליטה לנהל מאבק על מנת שכן

יוגש כתב אישום. על כל פנים, המחסום של אי יכולתה של המתלוננת להעיד והחשש

מגרימת נזק נפשי, המחסום הזה הוסר.

לאחר שהמחסום הזה הוסר, קיבלה פרקליטת המתלוננת תשובה מפרקליטות מחוז חיפה

שהתיק נסגר מטעמים של טובת הילדה, וכן נאמר כי התיק נסגר מטעמים של חוסר ענין

לציבור. באשר לאבעה מהחשודים בהשתתפות במעשה, נאמר שהתיק נסגר מחמת חוסר ראיות.

אני מצטט את הדברים מכלי התקשורת, ואני שואל אם אכן אלה היו העובדות.

הדבר החשוב ביותר הוא, שלאחר שהוסר המחסום, קיבלה פרקליטת המתלוננת תשובה

מפרקליטות מחוז חיפה, שההחלטה על סגירת התיק בעינה עומדת.
די בייניש
זה לא נכון.

היו"ר א' לין;

אני מעלה את הדברים כשאלות, כי הדברים פורסמו. אני לא אומר שהדברים נכונים,

אבל הדברים התפרסמו בכלי התקשורת.

השאלה הראשונה שלי היא אם אכן נכון שההחלטה על סגירת התיק בעינה עומדת. שאלה

שניה - האם אמנם נאמר שאין ענין לציבור בהמשך ההליכים? האם אמנם נאמר שלגבי

ארבעה מהחשודים אין די ראיות?

אני שואל את השאלות האלה מאחר שמדובר לא רק בעבירת אונס אלא גם בעבירה קלה

יותר בחומרתה - בעילת קטינה. העבירה של בעילת קטינה כלל אינה קשורה ברצונה של

הנערה, זו עבירה שההוכחה שלה הרבה יותר פשוטה מעבירת אונס - אם נעשה המעשה וגיל

הנערה, לא יותר מזה.

נאמר שלגבי כמה נערים היתה המלצה של שירות המבחן לנוער לסיים את ענינם ולסגור

את התיק. אני שואל אם אכן המלצה של שירות המבהן לנוער בענין החשודים במעשה היה

לה משקל בשיקולי הפרקליטות בענין זה.



נאמר עוד דבר - שבעיני הוא חמור מאד ואני חייב לבדוק אותו, אני מקווה שלא כך

היה - שפרקליטות מחוז חיפה בהגנה על עמדתה, טענה שהנערה חזרה בה מדעתה תחת לחץ של

ההורים.

קראתי על מקרה שהיה בסביון, אונס של נערה בת 17 על שולחן ביל<ארד, והמשטרה

החליטה על סגירת הת<ק משום שהנערה סרבה להחקר במכונת אמת.
ד' בייניש
התיק הזה מתנהל כבר יותר משלוש שנים.

היו"ר א' לין;

אניי שואל אם סירוב של נערה להחקר במכונת אמת הוא בכלל שיקול בהחלטה אם לנהל

או לא לנהל חקירה פלילית.

אני חוזר ומדגיש, כל הדברים האלה פורסמו בכלי התקשורת. הם מחייבים ליבון.

במסגרת הדיון שלנו נשתדל לעסוק גם בשיקולים הכלליים, גם במדיניות, באופן

מיוחד המדיניות באשר לעבירות מין, שכן הפשעים האלה הם הרבה יותר מסובכים ורגישים,

גם מבחינת המעורבות, לפעמים מעורבות של בני משפרה, גם מבחינת אמינות המתלוננת וכל

הקשור בכך. השיקולים במקרים כאלה מסובכים יותר מאשר בעבירות אחרות. נבקש גם

התייחסות לנושא שעליו היתה בקורת ציבורית רבה.

גב' בינייש, בבקשה.
די ביי ניש
אנסה להתייחס לדברים שאמר כאן היושב ראש אחד לאחד, ואני בהחלט מוכנה, יהיה לי

גם קל יותר להשיב על שאלות ספציפיות.

סוגית מדיניות התביעה היא סוגיה רחבה מאד בהיקפה. אינני יודעת אם נכון אעשה

אם קודם כל אסקור באופן כללי את מדיניות התביעה. באופן עקרוני, לא חל שינוי בגישה

הבסיסית, שאנחנו אמונים על אכיפת החוק, זה תפקידנו. יחד עם זאת, החוק נותן לתביעה

שיקול דעת בהעמדה לדין, שיקול הדעת צריך להיות רק מנימוקים ענינים, נימוקים

שנוגעים לענין עצמו, לעבירה, למכלול נסיבותיה. מצד ארח-, התביעה צריכה להתייחס

לאופיה של העבירה ולחומרתה, ומצד שני נשאר לה שיקול דעת - לפי הביטוי שבהרבה

נסיבות הוא נראה לי אומלל, אלא אם נותנים לו פרשנות נכונה: סגירה מאין ענין

לציבור. זהו מונח טכני של המחוקק, שלצערי, פעמים רבות אינו די מובן לציבור.

מתחילה בהערה כאילו שולית.
חי משגב
אפשר לשנות את הטופס.
די בייניש
אני מתחילה בהערה כאילו שולית. זה כמה שנים אני נאבקת בביטוי שמופיע בטפסים

"אין ענין לציבור". אדם שנפגע, ולוא גם בעבירה שנראית קטנה, לו הדבר כואב, הוא

פונה לרשויות שממונות על אכיפת החוק, ואין דבר שפוגע בו יותר מאשר התשובה: אין

ענין לציבור במה שקרה לך. נכון אמר עו"ד משגב, בדבר הפעוט הזה, לפחות בטופס אם

לא בחוק - - -



היו"ר א' לין;

אפשר לשנות גם בחוק.
די בייניש
זה בעייתי, זה ראוי לדיון נפרד. יש פרשנות משפטית למונח הזה.

השינוי בטופס נתקל בקשיים מעשיים במשטרה. כשאני דויד! ערר על סגירת תיק, אני

עצמי לא משתמשת בביטוי הזה. תהת הכותרת של אין ענין לציבור אני אומרת: הענין

איננו מתאים למשפט, הענין איננו מצדיק משפט. ניסורוים שונים, שלדעתי מבטאים נכון

יותר את המונח הטכני אין ענין לציבור, ופוגעים פחות במתלונן שמקבל את התשובה. אני

מקפידה מאד לא לכתוב אין ענין לציבור.

אבל כשאנחנו מדברים בין משפטנים, אנחנו מדברים על מונח טכני מסוים ש<ש לו

משמעות מסוימת, ולפני זמן לא רב בית המשפט העליון ניתח, בפסק דינו בענין הבנקים,

את משמעות הביטוי אין ענין לציבור. לפחות כשאנחנו יושבים כאן אנחנו יכולים

להשתמש במונח הזה, ותמיד צריך לראות מה עמד מאחוריו.

נכון אמר היושב ראש, בקורת רבה מוטחת לא פעם בכלי התקשורת על שיקולי התביעה

בהעמדה לדין. אני אינני מקילה ראש בבקורת בכלי התקשורת. טוב שהם קיימים, טוב

שנעבוד תחת הזרקורים של הציבור. אין לי כל תרעומת על כך. אבל אנחנו חייבים גם

להיות ערים לכך שבכלי התקשורת, מטבע הדברים, לא יכולה להיות האינפורמציה המלאה,

יכולה להיות בפרסום השפעה של גורמים אינטרסנטים שונים להדגיש נושא מסוים. לא

הייתי ממליצה לעצמנו לעבוד בלחץ תקשורתי, היינו כיוון שכל יום ישאלו אותי בעתון

למה עשיתם כך או אחרת, לסטות משיקול הדעת העניני.

היו"ר א' לין;

זה מוסכם עלינו לחלוטין.
די בייניש
אינני יודעת איזה אינטרסנט ומאיזה סוג רוצה, ואולי אפילו בתום לב, לקדם ענין

מסוים. לכן, אנחנו צריכים להתייחס לבקורת בכל הזהירות. טוב שאי אפשר לטאטא דברים

מתחת לשטיח, אבל אנחנו חייבים לעבוד לפי שיקולי נו העניניים.
היו"ר א' לין
אין מחלוקת בנקודה הזאת. הבאתי לדוגמה את המקרה שציינתי משום ששם היה מפנה

בהחלטת הפרקליטות.
די ביי ניש
אולי כדאי שאתחיל במקרה הזה, כי הוא מנסר בחלל שלנו וגם של הדיון הזה, מה

שמכונה האונס בקיבוץ שמרת. אין ספק שמדובר בסיפור חריג בכל גלגוליו. זה המקרה

היחיד שחרגתי ממנהגי ויצאתי להסביר את הענין בהרהבה מסוימת לציבור, משום שאני לא

מקילה ראש בהדים שהיו לעניו הזה. אבל כיום יש לנו מגבלות רבות בניתוה המקרה הזה.

התיק הזה נמצא היום בבית משפט. יש כתב אישום. אסור לנו להיסחף בהלך הרוח שהיה

בציבור ולשכוח שיש עדיין נאשמים שיש להם בוודאי גירסאות, שתיבדקנה בבית המשפט,

נאשמים שראויים להגנה בבית המשפט, אין ספק שהמתלוננת ראויה להגנה בבית המשפט,

ודיון פומבי בעניניה שלה או בעניני הנאשמים בשלב הזה הוא מוגבל מאד, ומוטב שלא

יהיה. אלא שאינני יכולה שלא להגיב, בשל הרגישות לנושא. אבל כפי שאמרתי, תגובתי

יכולה וחייבת להיות מוגבלת מאד.



התיק הזה מלכתחילה נבדק בקפידה רבה, לאחר שהחוק ביטל את דרישת הסיוע בעדות

מתלוננות בעבירות מין, הנחינו את עצמנו בתיקים פרובלמטיים לבדוק את העדות, את

הראיות, את ההומר, בקפידה אולי רבה יותר מאשר קודם לכן. אנהנו לא מסתפקים בתיק

שמורכב מראיות על גבי הנייר. התובע שמקבל ההלטה להעמיד לדין בדרך כלל יעשה מאמץ

לראיין את המתלוננת, להתרשם מעדותה, לשאול שאלות כדי ששאלות אלה לא יעלו לראשונה

בבית המשפט, עם כל המגבלות.

גם בענין שמרת, הההלטה על הסגירה בשלב הראשון לא היתה החלטה חפוזה, לא החלטה

שהתקבלה בהיסה הדעת. התיק הזה נבדק גם בפרקליטות המחוז, הוא נשלח אלי לפני קבלת

ההחלטה. כך שזה לא נעשה כדבר שבשיגרה, כי לא כל תיק מן המחוז מגיע אלי. אכן היתה

חוות דעת פסיכולוגית, שמהסיבות שציינתי אינני מוכנה להכנס כאן לתוקפה

ולמשמעויותיה לגבי הנערה, שהעדות תזיק לה. הקטינה גם רואיינה, נעשה גם ניסיון

להסביר למשפי!?. כך שההחלטה לא היינה סתם החלטה אדמניסטרטיבית. היתה התלבטות רבה.

כאן נכנס - אני מוכרחה להתחיל מסוף הסיפור - נכנס הביטוי האומלל אין ענין

לציבור. אם בתיק על עבירות מין חסרה עדות המתלו ננת, התיק חלש מאד. מה יש לנו

בראיות בדרך כלל? או עדות קורבן על מה שנעשה בו, או הודאות של נאשמים. מרגעי

שנפלה עדות הקורבן והנאשם איננו מודה, אין תיק, אין ראיות. קורה שנאשם נותן

גירסה מסוימת שאפשר אולי להאחז בה, אבל היא משנה את מהות הסיפור, כי אנחנו תלויים

בגירסתו, לסיפור שאיננו דומה לא למה שקרה, לא לחומרת המעשה, לא למה שאנחנו רוצים

להביא לידיעת הציבור ולהעניש עליו.

גם אם מדובר בבעילת קטינה, צריך שהנאשם יידע את גיל הקורבן, להיות מודע

לנסיבות.

היו"ר א' לין;

ידיעת הגיל היא אלמנט בעבירה?

ד' בייניש;

אם הוא האמין בתום לב שהיא בגירה - - -

היו"ר א' לין;

זה לא מזכה אותו. זה יכול רק להיות שיקול לקולת העונש.
די ביי ניש
אם הוא בטעות סבר שהיא בגירה, אין לבוא אליו בטענה שעבר את העבירה של בעילת

קטינה. אין יסוד נפשי של עבירה.

אני רוצה להתייחס לנסיבות המקרה, באופן לא ישיר, כפי שאמרתי, כי כל זה צריך

להתברר בבית משפט, התיק תלוי ועומד. מה שנותר מן התיק ללא עדותה הראשית של

המתלוננת, היה מה שנקרא בלשון טכנית אין ענין לציבור, זה היה דבר אומלל מאד לכתוב

את הביטוי הזה, כי הראיות היו בעבירות פעוטות, קלות, ובמקום נגד אחת עשר או נגד

שבעה, רק נגד שנים, וכל הסיפור היה מאבר ממשמעותו, מאופיו, והיה נגמר בלא כלום.

לגמור את הפרשה הזאת בכתב אישום נגד שני נאשמים, אם אינני טועה על עבירה של בעילת

קטינה, על עבירה קלה יחסית למה שהיה באותו מקרה, מבחינה ציבורית זה היה גורם יותר

נזק מאשר אי העמדה לדין. שכן כל הסיפור כולו, מספר המשתתפים, הנסיבות, החזרה על

המעשה - זהו הסיפור. טול ממנו את כל הדברים הללו, נשאר תיק אנמי שמחטיא את המטרה.

היו"ר א' לין;

הנקודה הזאת לא מובנה. בעילת קטינה זה דבר אנמי?



ד' בייניש;

לאחר שהיה אונס. אילו המעשה היה רק בעילת קטינה, אין בעיה, אפשר להגיש תיק,

אבל אם אנחנו מקבלים תיק על פרשה שמעורבים בה כמה חשודים - אני לא רוצה עכשיו

לומר כמה, כי בסופו של דבר נמצא שלגבי חלק איו בכלל ראיות, אבל בזמנו דובר על 11

אנשים - ובסופו של דבר מכל המעשה של 11 אנשים, שאולי היה אונס - אני אומרת עכשיו

הכל בזהירות, כי הדברים יתבררו בזמן הנכון בבית המשפט - אולי אונס, אולי אונס

קבוצתי, אולי מעשים מגונים בצוותא - בתיק כזה להעמיד קטין לדין על בעילת קטינה

ובזה לגמור את הפרשה?

מ' וירשובסקי;

מה האלטרנטיבה, או זה או כלום?
די בייניש
אינני יודעת. הנה הגענו לאלטרנטיבה.

נשאלה השאלה אם מביאים בחשבון את התזכירים על הנאשמים. ראשית, לגבי קטינים

עד גיל מסוים מקבלים תזכירים על מצב הנאשם. עם כל הרצון לאכוף את החוק, אנחנו

חייבים להתייחס אליהם. היה כאן יגם שיקול של זמן. המתנו, יכולנו להמתין ולא להעמיד

לדין עוד כמה זמן עד שהמצב של המתלוננת אולי ישתפר, כפי שאכן קרה. כאן נכנס

השיקול שעברו כמעט שנתיים, נערים צעירים אינם יודעים איפה הם עומדים, יש תזכירים.

יש חפיפה מסוימת בתאריכים. אני לא רוצה להכנס לענין זה כעת, אני גם לא יודעת

איזה טענות יעלו במשפט. התמונה שקיבלנו לא היתה מדוייקת. בין הפניה ובין ההודעה

שאין שינוי במצב, היה הבדל של ימים. היתה פניה, נאמר שהפסיכולוגית שי ניט-! את

עמדתה. אנחנו לא יכולים כאן להכנס לשאלה מה גרם לשינוי העמדה, או מפני שהנערה

בינתיים דיברה על המקרה, אפילו התראיינה - דבר שכשלעצמו, גם בלי הפסיכולוגית, היה

בעיני סימן לשינוי מצבה הנפשי, כי היא התעמתה עם הסיפור אפילו בפומבי, כמובן בלי

להזדהות, אבל בפומבי. בכל מקרה, חל שינוי אוביקטיבי, "החיטוט" במשך תקופה ממושכת

בוודאי שינה את מצבה הנפשי. אין לי מושג, ואני גם לא רוצה להכנס לזה, אם

הפסיכולוגית אכן חשבה שהזמן ריפא, התהליכים, הראיונות הפומביים, ואולי עמדת

המשפחה או עמדת הילדה. אינני יודעת, וזה לא יכול להתברר כאן.

היה פסק זמן. לאחר שפרקליטת המתלוננת פנתה לפרקליטת המחוז ואמרה שיש שינוי בחות

הדעת הפסיכולוגית, פרקליטת המחוז אמרה: היות וקודם היינה חוות דעת פסיכולוגית

אחרת, אנחנו נשנה לאחר שנקבל חוות דעת כתובה שחל שינוי. זה היה תוך ימים, מיד

הועבר אלי עם המלצה של פרקליטות המחוז לשנות את עמדתנו ולהגיש כתב אישום. וכך

היה, זמן קצר יחסית לאחר שנודע לנו שחל שינוי.

היו"ר א' לין;

כשהיתה חוות דעת חדשה, לא היה סירוב להתחיל בהליכים.

די ביי ניש;

בשום פנים ואופן לא. נאמר שאנחנו מבקשים לקבל את חוות הדעת בכתב. ולא חיכינו

לחוות דעת מפורטת. קיבלנו רק שינוי עמדה קצר מאד. ברגע ששוכנענו שהיה שינוי עמדה,

החלטנו. אני לא יודעת אם לא היינו שוקלים את הדבר גם לאחר שהנערה נחשפה, כי גם זה

שינוי נסיבות.. אבל כל הדברים האלה קרו במועדים סמוכים, הנערה התראיינה, שונתה

חוות דעת של הפסיכולוגית, ושינינו עמדתנו.



מבחינת הבקורת והגורמים האינטרסנטיים הלגיטימיים, יש צדדים שונים. מיד

היתה טענה, שהושמעה בתקשורת, שמא נפגע כושרם של הנערים האלה להתגונן, שהרי

חלף זמן, הם התחילו כבר חיים נורמליים. במכלול השיקולים והאיזונים שאנחנו

חייבים להביא בחשבון צריך גם להביא בהשבון שאם חלף זמן יכולה להיות פגיעה

מסוימת בנאשם. אבל אין לנאשם זכות מוקנית בתוך תקופת ההתיישנות שלא נגיש נגדו

כתב אישום. בבוא העת יטען מה שיטען בהקשר הזה בבית המשפט.

אין לי ספק שהטיפול היה משיקולים מקצועיים, עניניים, אבל כמובן שבתחום

שיקול הדעת הלגיטימי יכולות להיות גם מחלוקות. יכול להיות שמקרה מסוים ייראה

לאחד כך ולאחר אחרת. יכול להיות שטעינו כשאמרנו שאם כל מה שנשאר מהפרשה האיומה

הזאת זה להעמיד שני קטינים לדין בעבירה קלה יחסית למה שהתרהש, זה לא יהיה

מוצדק. בדיעבד אני חושבת שכן צדקנו, כי זה איפשר לנו היום להגיש את כתב

האישום המלא, אבל אפשר לחלוק. השאלה היא אם התביעה שוקלת שיקולים מקצועיים

עניניים, שיקול דעת נכון. לי אין ספק שבפרשה הזאת פעלנו נכון.

חבל שהנושא עלה כל כך הרבה בתקשורת, מבחינת הפגיעה בכל המעורבים.
היו"ר א' לין
אילו לא עלה בתקשורת, האם היתה אכן ההלטה להמשיך בתביעה?

די בייניש;

לאחר חוות הדעת של הפסיכולוגית, אילו כל המעורבים וכל האנשים שפנו

לעתונים היו פונים אלי, אין לי ספק שהיתה מתקבלת אותה החלטה. ובאותה מידה אילו

פנו לפרקליטת המחוז, שכל החלטתה נשענה על חוות הדעת הפסיכולוגית. היא ראתה

את הרגישות של המקרה, וכפי שציינתי קודם, היא התייעצה אתי מלכתחילה. כלומר,

ידעתי על סגירת התיק בפעם הראשונה, וכבר אמרתי שזה לא דבר שיגרתי. כל זה משום

שידענו שיש כאן בעיה.

יכול ענין להשכח, חלילה, בין מאות תיקים, אני מקווה שלא. פניה נוספת

אלינו בהגשת ערר, בהעלאת השאלה, בחינה מחודשת, הגשת חוות דעת פסיכולוגית חדשה

- אלה דברים שאנחנו עושים, אנחנו בודקים את עצמנו. פניה כזאת היתה בוודאי

מעוררת את הצורך לבדוק שוב.

אינני יודעת אם במכלול העלאת הנושא בתודעה הציבורית, להוציא את הענין

הספציפי של המעורבים, אולי הנפגעים, אינני יודעת אם זה לטוב או לרע. זו שאלה

גדולה יותר.

אשר למדיניות הכללית בעבירות מין, אמרתי קודם, כמו בכל העבירות, לא חל

שינוי. כמו שאמר היושב ראש, הכנסת גילתה דעתה שיש להחמיר בעבירות אלה, גם

הוסיפה עבירות גם החמירה ענישה, ואנחנו מכבדים את החוק ואת גישת הכנסת לענין.

עכשיו עולה השאלה מה הן האינדיקציות. בדקנו את עצמנו. בשנת 1990, שעוד

לא הסתיימה, מספר הערעורים שהגשנו לבית המשפט העליון על קולת העונש בעבירות

מין היה 9. מספר הערעורים בכלל היה פחות מ-60. אני רוצה להזכיר ש הכנסת גילתה

דעתה שהיא רוצה להחמיר בעבירות סמים, ובצדק. חלק ניכר מהעבירות שבהן אנחנו

מערערים על קולת העונש הן עבירות סמים. יש עוד יעדים באינטרס הציבורי, שאנחנו

מופקדים עליו, להחמיר בעונשים, ואנחנו מערערים. אם נראה את מספר הערעורים על

קולת העונש בעבירות מין, נראה שאנחנו בהחלט מייחסים חשיבות להחמרת העונשים

בנושא זה, ובפרופורציה למספר הכללי של ערעורים על העונש, שהוא מוגבל מאד, על

פי הנחיית בית המשפט העליון שבית המשפט העליון מיועד יותר להנחיה כללית מאשר

לתיקון כל עונש קונקרטי. ובכל זאת אנחנו מייחסים חשיבות לרמת הענישה, ובמקרים

מסוימים ערערנו גם על עונשים שנחשבים חמורים, כמו עונש מאסר תשע שנים.



אבל אני רוצה כאן להוסיף עוד דבר. בבדיקה לאחור, לא בתכנון מראש של שינוי

מדיניות, ניסיתי לראות מה הם מרבית שבהם אנחנו מערערים ואיפה קל לנו יותר

להאבק לשם ההמרה. בשנים האחרונות נחשף הנושא של עבירות מין בתוך המשפחה, בתחום

זה אנחנו היום מחמירים מאד. אבל צריך לזכור שאנחנו מרכיב אחד בשרשרת ארוכה

מאד. אנחנו מגישים כתב אישום. בחלק מהמקרים עושה זאת התביעה המשטרתית, אבל

אינני מסתתרת מאחורי זה, אדרבה, אנחנו מוכנים לעזור לתביעה המשטרתית במדיניות

ההחמרה, וכך גם תיאמנו בינינו. באותה שרשרת יש בית משפט, יש ערכאות שונות.

אנחנו חוליה בשרשרת. ככל שתפקידנו לדרוש החמרה, אנחנו עושים את זה בצורות

שונות. הדוגמה הבולטת, במקום שיש לנו הכי הרבה שליטה, היא הדוגמה שהבאתי
עכשיו
הא ראיה, הגשנו השנה הרבה ערעורים, יחסית, במאטריה הזאת.

אם מדברים על מדיניות תביעה, מלבד מקרה קונקרטי שמזעזע אותנו ואנחנו

מערערים על קולת העונש, אנחנו שמים לעצמנו גם יעדים בנושאים שבהם נערער, כדי

לקבל מבית המשפט העליון הנחיה שבנושא זה באופן כללי יש להחמיר. הזכרתי עבירות

סמים, עבירות מין, במיוחד בתוך המשפחה, או עבירות של בגירים כלפי קטינים. נושא

אחר שאני רואה בו ממש יעד הוא מאבק בסכינאות, עבירות אלימות בסכינים שפשטו

בנו, לצערי, גם בבילויים של צעירים.
היו"ר אי לין
זה משום שהמשטרה אף פעם לא עושה חיפושים.
ד' בייניש
אני לא מדברת על שימוש בסכינים ממניעים של לאומנות קיצונית. אני מדברת על

סכינאות של בני נוער, כדרך בילוי. מספר הקורבנות של הסכין, פציעה ומוות, היה

גדול. במקרים כאלה אנחנו מערערים על קולת העונש, כדי להעביר את המסר שהענין

הוא חמור.

בעוד אני סבורה שקו המדיניות צריך להיות החמרה, ממש לאחרונה התחילו להגיע

אלי תגובות מן השטח על הבעיותיות שרואים במחוזות בנושא עבירות מין בין קטינים.

הנושא של עבירות בגיר כלפי קטין הוא פשוט, הנושא של עבירות מין בתוך המשפחה

הוא פשוט. יש קושי בענין עבירות מין בין קטינים, מה שנקרא "בילוי".
הי ו"ר א' לין
המחוקק קבע באופן ברור באיזה מקרים יחסי מין בין קטינים אינם מהווים

עבירת בעילה.
די בייניש
אני בהחלט מדברת על מעשים שהם עבירות. אנחנו נוהגים לא פעם לראיין

מתלוננות על עבירות מין, כיוון שאין סיוע והתיק כולו בנוי על עדותה של מתלוננת

ועל אמינותה.

ממש בימים אלה הציגו לפני שאלות קשות. אני רוצה להביא דוגמאות
לפרובלמטיקה. אמרה לי פרקליטה
פעם כאשר קטינה היתה נותנת תיאור של המעשה,

היינו יודעים שזה מה שנותן אמינות לדברים, מפני שלא יתכן שתדע לתאר תיאור כזה

אלמלא חוותה את הדבר המזעזע הזה. אולי לא חיינו מודעים, אני צריכה להגיד שאני

עצמי לא הייתי מודעת להיקף של תאורי זוועה מיניים בסרטים כחולים, בכבלים,

בדברים שמגיעים לקטינים.



מי וירשובסקי;

אפילו בכותרות של עתונים יומיים, בעיקר עתוני ערב.

די בייניש;

בעתונים אין אותת תמונה שיכולה לתת ילדה בת 13 מסרטים שראתה, לבדה או עם

החבריה, אולי עם ההורים ואולי בהעדרם של ההורים, מעשים ברוטליים. אמרה לי
פרקליטה
אם יכולתי פעם לומר שלא יתכן שתדע דבר כזה, -זה נשמט ממני לפעמים. היא
מספרת לי שראיינה קטינה ושאלה
הסכמת או לא הסכמת, איך זה יכול להיות? נעזוב

את השאלה המשפטית אם ההסכמה תופסת. היא שאלה אותה: למה עשית דבר כזה? והנערה

ענתה: בשביל הקטע. אורמת לי הפרקליטה, יש מתירנות שפשתה ושינתה את דפוסי

ההתנהגות של צעירים, וזה משפיע מאד על היכולת שלנו להביא עדה כזאת כעדה במשפט

אונס. שלא לדבר על סניגורים, איך הם חוקרים נערה כזאת בבית המשפט, אם כי יתכן

שבאותו מקרה קונקרטי נעשה לה עוול משווע.

יש נערות ונערים שעשו דברים, שאולי לא מקובלים עלינו, וברגע מסוים של

בגלל לחץ חברתי או לחץ של ההורים, התלוננו. ואם אחר כך בראיון הם סוטים
מדבריהם הקודמים, אם שואלים
למה קודם אמרת כך ועכשיו את אומרת אחרת? היא אמרה

כך כי ההורים אמרו, אבל בעצם זה לא היה בדיוק כך. את כל הדברים האלה אנחנו

משתדלים לברר לפני האישום. אנחנו לא משאירים את העובדות לבירור בזירה שבה יש

סניגור ולפניו נערה צעירה ורגישה, אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לדעת את העובדות

האמיתיות לפני הגשת כתב האישום.

לפי דברים ששמעתי מהשטח, אנ< עצמי אולי לא הייתי ערה לנושא, התיקים האלה

מעוררים בעיות קשות מאד למי שצריך להתמודד ולהגיש כתב אישום. זאת קטגוריה קשה

יותר, מהבחינה של אמינות עדים, מאשר עבירות מין בין בגירים, התעללות מינית

בקטינים, עבירות מין בתוך המשפחה.

היושב ראש הזכיר לדוגמה את המקרה של נערה בסביון. אני לא רוצה להכנס

לענין כי המשפט עוד לא הסתיים, אבל אני יכולה לומר שלא זכור לי מהתיק הזה שום

סיפור של מכונת אמת. הכרתי את התיק בזמנו, כשהחלטנו להגיש את האישום. עובדה

היא שהוגש אישום. אם אינני טועה, זה היה לפני שלוש שנים. והענין לא הסתיים עד

היום. כמה חקירות, כמה בעיות. אינני אומרת זאת בתרעומת, שיטת המשפט שלנו

מאפשרת זאת. לפני שנים הייתי שותפה להחלטה להעמיד לדין, עד היום אין לנו פסק

דין. הנערה היא כבר בוודאי לא קטינה, הנאשמים גם הם בגרו, הנסיבות השתנו,

והתיק עוד לא הסתיים.

באותו מקרה - אני מדברת בזהירות, כי זה תיק שנמצא עדיין בבית משפט -

ראינו את הניצנים של הפרובלמטיקה שאנחנו מוצאים עכשיו בתיקים של עבירות מין

בין קטינים או צעירים, התייחסות למין, עיוות של מושגים.
היו"ר א' לין
אגב, מה שאמרת נכון לא רק לגבי סרטים כחולים. אפילו סרט כמו התפוז

המיכני, שהוא לא סרט כחול, יכול לעורר מחשבות.
די בייניש
לשם תיקון, אותה פרקליטה אמרה לי: רמזים ומסרים מיניים לגיטימיים, היינו

סרטים ופרסומים מותרים, ולא לגיטימיים. מכל הסוגים.



אי אבוחצירא;

גם סרטים ותוכניות רגילות בטלוויזיה ופרסומים.

היו"ר אי לין;

נשמע עתה כמה הערות מהאורחים שלנו, לאחר מכן נשמע את חברי הועדה.
ד"ר י' קדמן
אני רוצה לפתוח בשבח לפרקליטות. אני רוצה להביא דוגמה שממנה אנחנו יכולים

ללמוד משהו. הזכרתי את המקרה בישיבה אחרת של הועדה. חייל בן 21 שהתעלל התעללות

מינית בילדה בת 10, במשך כמה שנים, וגרם לה נזק נפשי חמור. בית המשפט גזר עליו

עונש: קנס 750 שקל ומאסר על תנאי 10 חודשים. לשבחה של הפרקליטות, היא החליטה

שלא יתכן כדבר הזה והגישה ערעור.
היו"ר א' לין
מה שאתה אומר עכשיו אמנם, היה? על התעללות מינית בילדה בת עשר הטיל בית

המשפט קנס של 750 שקל?

ד"ר י' קדמן;

פסק הדין ניתן בבית משפט שלום בחיפה. המקרה הזה זועק לשמים. הפרקליטות

הגישה ערעור, ובו נאמר כל מה שצריך להגיד. בית המשפט המחוזי בחיפה אמר דברים

חמורים מאד על פסק הדין אותו והטיל שנת מאסר בפועל. תראו איזה הבדל בין שני

פסקי הדין, כהבדל שבין שמים וארץ. אני מציין את זה לשבחה של הפקרליטות, שלא

השלימה עם פסק הדין הראשון. הדוגמה מלמדת שגם אחרי שבית המשפט פסק לא צריך

להשלים ולהרים ידים, אם <ש בעיה של הוכחות, יש בעיה של ראיות, נרים ידים

ו נתקפל. עובדה היא שאם מתעקשים, אולי לא בכל המקרים אבל לפחות בחלקם, ואם

עושים עבודה רצינית ומגישים ערעור, יש גם תוצאות. חשוב מאד לא רק פסק הדין

אלא גם מה אמר בית המשפט המחוזי, שופטים אחרים בוודאי יקראו את הדברים , ואני

מקווה שלאור פסק הדין בערעור לא יהיו עוד פסיקות נוספות מן הסוג של הפסיקה

הראשונה.

היו"ר א' לין;

אני מבקש שתיתן לי אחר כך את החומר על המקרה הזה. אני עוד לא יודע איך

לעקור תופעות כאלה, אבל חכרה הוא למצוא דרך לעקור אותן. אנחנו נותנים אמנם

הרבה מאד אשראי לשופטים בישראל, אבל דברים כאלה הם בעיני חמורים מאד.

אני רוצה להזכיר שבפרשה המפורסמת של מורן, שם חיתה הריגה של ילדה לאחר

התעללות במשך שנתיים, העונש היה מאסר עשר שנים, והוא ניתן בידי שופט שהיום הוא

שופט בית המשפט העליון, ובית המשפט העליון לאחר מכן העלה את העונש למאסר עשרים

שנה. לדעתי, גם מאסר עשרים שנה הוא עונש קל על פשע כזה. האיש התעלל בילדה

שנתיים, הכניס אותה לאמבטיה של מים רותחים, ועל זה קיבל מאסר עשר שנים.

התעללות איומה, קוראים את פסק הדין ואי אפשר להאמין שהדימיון האנושי יכול

להעלות אכזריות כזו כלפי ילדה בת שנתים. ולאחר שהרג אותה, העונש שניתן היה

מאסר עשר שנים.

די בייניש;

אנחנו ערערנו ונקבע עונש מאסר עשרים שנה. אבל אם אינני טועה, גזר הדין,

שלטעמנו היה קל מאד, לא היה על הריגה אלא על התעללות. הילדה מתה אחרי כן.
ד"ר י' קדמן
ברשותכם, עוד שתי הערות שנוגעות למדיניות התביעה, ושוב - אולי שלא כדרכי

- אני עומד כאן לימין הפרקליטות. אני רוצה שיובן התיסכול של פרקליטים, שעושים

עבודת נמלים של הכנת תיק, ובאופן אישי מזדעזעים מן המקרה, ואחר כך יוצאים מבית

המשפט כשידיהם על ראשם, לא מפני שעשו עבודה רשלנית.

הרשו לי לתת דוגמה. אב בעל את שלוש בנותיו ועשה בהן מעשים מגונים במשך

כשנתיים. הילדות היו בנות 13, 12 ,5. הילדות לא העידו, בגלל גילן ובגלל מצבן.

הוקרי ילדים העידו במקומן. אגב, במקרה הזה היה דבר יוצא דופן, הילדות נחקרו

בידי שני חוקרי ילדים שונים, פעמיים. ההתרשמות היתה חיובית מאד מעדות הילדות

ומן המהימנות שלה. השופט עצמו התרשם מדברי חוקרי הילדים, וגם זה לא תמיד קורה.

השופט אפילו אמר בפסק הדין שהוא לא מקבל את כל התירוצים והסיפורים שסיפר האב,

האב לא נראה לו אמין, הוא מקבל את העדות של הילדות כמהימנה, אבל הוא מזכה את

האיש ושולח אותו חביתה.

הוא זיכה את האיש לא מפני שהפרקליטה לא עשתה שעורי בית, ולא מפני שלא

הכינו כראוי את התיק, אלא מפני שהחוק הגביל אותו וקבע שבמקרה כזה, מעבר לעדות

של הילדות לפני חוקר הנוער, דרוש סיוע.
היו"ר א' לין
אני יודע שזח גורם תיסכול קשה לפרקליטות, אבל סוגית העדות היא סוגיה בפני

עצמה, וקיימנו עליה דיון במסגרת תיקון לפקודת הראיות.
ד"ר י' קדמן
לפי הערכתי, בהלק מהמקרים שבהם הפרקליטות לא מגישה תביעות, זה בגלל צפי

שאין לה תיק. הפרקליטות משוכנעת שהעבירות אכן נעברו, מדברים עם הילדה, הפרקליט

משתכנע שאכן המעשים נעשו, ובכל זאת הוא אומר: נעזוב את הענין, כי אנחנו הולכים

לפתוח פצעים בבית המשפט, בין שהילדים יעידו ובין שלא יעידו, והסיכוי שנשיג

הרשעה - אני כבר לא מדבר על חומרת העונש - הסיכוי הוא כל כך קלוש, שמוטב לא

לתבוע.

מ' וירשובסקי;

גם זה לא שייך לדיון היום. אם הפרקליטות אומרת שאין סיכוי להרשיע, אנחנו

לא יכולים להכנס לענין.

ד"ר י' קדמן;

אני חושב שזה חלק מהבעיה.
היו"ר א' לין
זה חלק מהבעיה, אבל זה לא נושא הדיון היום. הדיון היום הוא על מדיניות

התביעה.

מי וירשובסקי;

אוי לנו אם אנחנו נתחיל להתווכח עם הפרקליטות אם יש או אין חומר ראיות.



היו"ר א' לין;

את הויכוח אנחנו עושים רק עם היועץ המשפטי לממשלה - בענין מניות הבנקים.

אבל לא בעבירות מין.

ד"ר י' קדמן;

אני חושב שיש בידי הועדה הזאת לתת כלים טובים יותר לפרקליטות. אני מציע

לשקול את הדבר, כי הועדה הזאת כועדה מחוקקת יכולה לתת לפרקליטות כלים טובים

י ותר.
ח' משגב
כן, לבטל בכלל את דיני הראיות...
ד"ר י' קדמן
יש כלים, בלי לבטל את דיני הראיות, כלים שקיימים בארצות אחרות. אפשר

להעיד ילדים במסגרות יותר מוגנות ולהגיע להרשעות.

במדינות אחרות, ובעיקר בארצות-הברית, יש ב:תוך הפרקליטות מי שנקרא נציג

הקורבן. הפרקליטות עצמה, או משרד ה-D.A, בשנים האחרונות פיתחו בתוכם מרכזים

לסיוע לקורבן. הדבר הזה לא קיים אצלנו. אני מציע שנחשוב על זה.

נשמעה כאן הערה בענין סרטים כחולים וכדומה. גם אם ילדים היום רואים יותר

דברים בטלוויזיה ובפרסומים, יש טכניקות לריאיון קטינים שמאפשרות להבחין בין

הדברים. למשל, בטלוויזיה אין ריח. אתה יכול לראות סרט כחול עד מחר, אבל יש

דברים שקשורים בחושים אחרים. (מי וירשובסקי: חלק מהתוכניות האלה די

מסריחות...} פותחו טכניקות שונות של ריאיון קטינים.

אמרתי כבר בישיבות אחרות, אני חושב שצריך להיות שיתוף פעולה הרבה יותר

הדוק בין אנשי הפרקליטות ובין אנשי טיפול, שהמומחיות שלהם בריאיון ילדיךם,

שיאפשרו לפרקליטות לברר מה השפעה של הטלוויזיה ומה העדות האמיתית של הילד.

לצערי, היום אין די שיתוף פעולה ואין די שימוש בטכניקות שיאפשרו לברר אם

הסיפור הוא השפעה של סרט בטלוויזיה או ארוע שהילד חווה. אני מציע לעשות יותר

שימוש בטכניקות האלה.

היו"ר אי לין;

ההערה האחרונה של דייר קדמן ראויה לבחינה.
די בוסתן
אני מדברת מתוך הניסיון במרכזים של נעמ"ת למניעת אלימות במשפחה, סדר גודל

של כחמשת אלפים נשים בשנה. תיקים במקרים של אלימות במשפחה נסגרים במשטרה באופן

שיטתי מהוסר ענין לציבור. אני מדברת על מכות לנשים, ומגיעה אלינו הרבה

אינפורמציה גם בנושא אלימות כלפי קטינים. אנחנו עוד לא רואים את השינוי,

שהיינו צופים שיהיה בעקבות דו"ח קרפ.

גבי רונית לב-ארי ואנוכי מסתובבות הרבה מאד בלשכות הרווחה ובתחנות

המשטרה, ואני מבינה שעדיין אין ועדה משותפת שאמורה לקשור את הקצוות בין המשטרה

ובין לשכת הרווחה. כולם מדברים על דו"ח קרפ, אבל בשטח עוד לא רואים שינוי

גדול, עוד לא מרגישים את רוח השינוי.



אני רוצה לציין שמה שהביא את השינוי בעמדת הפסיכולוגית בתיק שמרת היה

שהילדה הופנתה לפסיכולוג שלנו.

עדיין יש סגירה מאסיבית של תיקים בנושא אלימות במשפחה מחוסר ענין לציבור,

היו"ר א' לין;

זה נעשה בהשראה של הפרקליטות או שזו מדיניות של המשטרה?
די בוסתן
בחזית הראשונה עומדת המשטרה.
נצ"מ א' שבתאי
אני קצת מופתעת מהדיבור על סגירה מאסיבית של תיקים מחוסר ענין לציבור.

הייתי רוצה לראות במה דברים אמורים, כי קצת קשה לי לקבל דיבור כללי כזה. יתכן

שתיקים נסגרים מחוסר ראיות וזה מתפרש על ידכם כחוסר ענין לציבור.

בעקבות דו"ח הועדה בענין אלימות במשפחה, נשים מוכות, אנחנו הפצנו

הנחיות ואנחנו מנסים לשנות את המודעות בנושא זה במשטרה. המדיניות קודם היתה

שונה מאד מהרבה בחינות, לאו דווקא בענין פתיחה בחקירה והעמדה לדין, גם מבחינת

הטיפול בענין, שהיה קודם בכיוון של השכנת שלום ועכשיו הוא בכיוון של אכיפת

החוק. אנחנו עושים את זה באמצעות הנחיות, ימי עיון, הגברת המודעות. אנחנו

מטפלים בעררים שמועברים במקרה הצורך בהמלצה חיובית, אם מישהו בשטח אכן טעה או

לא טעה. זה לוקח זמן, אין ספק שאי אפשר לעשות שינוי כזה מהיום למחר.

אני כן מרגישה את השינוי אצלנו, אצל האנשים, בתיקים. ואני יכולה רק לבקש

מגב' בוסתן להעביר דברים שמגיעים לידיעתה. בכל מקרה, לא נראה לי שיש כמות

מאסיבית של תיקים שנסגרים מחוסר ענין לציבור. אולי יש סיבות אחרות, שהיא כוללת

אותן תחת הכותרת הזאת. אני בהחלט מוכנה לבדוק מקרים שיביאו לידיעתנו. אנחנו

שינינו את המדיניות, אבל כאמור, לא ביום אחד אפשר לשנות הכל.
מ"ז פלדמן
עד עכשיו היתה מדיניות גלובלית לנסות רק להשכין שלום, ועכשיו הולכים

לקצה השני?
נצ"מ א' שבתאי
המדיניות של המשטרה היתה ככלל, והיתה אפילו פקודה מיוחדת להשכנת שלום.

השוטר התבקש להשכין שלום. זה לא תפקיד לשוטר.
מ"ז פלדמן
לא בודקים אם יש שביל זהב? כל מקרה צריך להגיע לבית משפט?
נצ"מ א' שבתאי
לא. הדו"ח של הועדה הוא ארוך ומפורט, יש הבחנה בין מקרים שונים. אין דומה

מקרה של תקיפה חמורה לתקיפה קלה מאד, אין דומה פעם ראשונה לפעם שניה או

שלישית, אין דומה מקרה שבו בני הזוג בסופו של דבר השלימו, לאחר פגיעה חד

פעמית, למקרה של פגיעה חוזרת ונשנית.



שינוי המדיניות נבע מיחס שונה למקרים של אלימות במשפחה, מתבקש יותר טיפול

סוציאלי, או טיפול פסיכולוגי וכוי, ולא טיפול של שוטר, שזה לא מתפקידו להשלים

בין הצדדים, כי בזה הבעיה לא נפתרת והיא חוזרת על עצמה. לכן הפסקנו את הכיוון

הזה, אנחנו רואים את מהות תפקידנו באכיפת החוק. אנחנו בודקים תיק תיק לגופו של

ענין, אבל במגמה לאכוף את החוק, ובמקרים הרציניים להעמיד לדין, או להזהיר, אבל

לא לנסות להשכין שלום בית ובזה לפטור את הענין. אינני חושבת שיש יסוד לקביעה

שיש סגירה מאסיבית של תיקים.

היו"ר א' לין;

יש לך נתונים?
נצ"מ א' שבתאי
לא. קשה לנו להוציא ביד נתונים מהמחשב - - -

היו"ר אי לין;

אני מבקש ממך שתימסרי בשמי למפכ"ל המשטרה וגם לשר המשטרה, שאינני רואה

בעין טובה את העובדה שהבוקר, לפני הדיון הזה, מתקשרת לכאן גבי ציונה, שאני לא

יודע מי היא, ומנסה לברר פרטים מה נושא הדיון, מה מגמת הדיון וכו'. אם המשטרה

תמשיך להתייחס בזלזול לישיבות של ועדת החוקה חוק ומשפט, אני רוצה שיהיה

להם ברור שיקבלו יחס דומה מצד הועדה הזאת. לא יתכן שבנושא כל כך רציני, יבררו

שעה לפני הדיון מה בעצם נדרש במהלך הדיון. הבקורת היא לא כלפיך, ניצב-משנה

שבתאי, הבקורת היא כלפי המשטרה ודרך ניהול הענינים.

נצ"מ א' שבתאי;

אנחנו מתנצלים. קרתה תקלה טכנית באיזה שהוא מקום.

היו"ר א' לין;

תקלות במשטרה בדברים ממוסדים מסוג זה...

נצ"מ א' שבתאי;

כשהתבררה אתמול התקלה, ניסינו מיד לבדוק במה דברים אמורים, ואכן התכוננו

לדיון הזה לפי מה שנאמר. זאת ההתנצלות שאני יכולה למסור בשם המשטרה.

היו"ר א' לין;

תוך שעה אחת הספקתם להתכונן?

נצ"מ א' שבתאי;

מאתמול אחר הצהרים.
היו"ר אי לין
הבוקר התקשרה גבי ציונה לברר על מה הדיון.
נצ"מ אי שבתאי
היא מזכירתו של המפכ"ל. התקלה לא היתה אצלנו, אנ< יכולה רק להתנצל בשם מי

שאצלו היתה התקלה. הובטח ל< גם א<ש<ת שזה לא יחזור לעולם.

היו"ר א' לין;

אני מבקש שבכל זאת תעבירי את ההערה. הועדה הזאת נוהגת לתת גיבוי מלא

לאכיפת החוק ולעקרונות של שלטון החוק, אבל לא יתכן שלא נוכל לקיים דיונים

רציניים מפני שלא מתכוננים כיאות.

מ"ז פלדמן;

היה שינוי חד מאד במדיניות המשטרה. אני סבור שבבעיות של אלימות במשפחה

דרושה התייעצות עם גורמים שונים. שמענו שאם קודם במקרים של אלימות במשפחה

היה ניסיון להשכין שלום, הרי עכשיו המדיניות הכללית היא בכל מקרה להגיש תלונה

פלילית.

מ' וירשובסקי;

זה לא מה שנציגת המשטרה אמרח.
מ"ז פלדמן
היא אמרה שהשוטר הוא לא עובדת סוציאלית, תפקיד המשטרה לאכוף את החוק. אני

שואל אם לא צריך למצוא את שביל הזהב, שיתוף פעולה הדוק בין עובדות סוציאליות

והמשטרה, לפני שבאים לאכוף את החוק, כדי לבדוק אם במקרה הספציפי אין סיכוי

להשכין שלום בין בני הזוג.

נצ"מ א' שבתאי;

ההנחיות בנושא זה ארוכות ומפורטות והן מתייחסות להרבה אפשרויות. יש פרקים

מיוחדים ומפורטים על כל דרכי שיתוף הפעולה של המשטרה עם גופים קהילתיים שונים,

אנשים בנעמ"ת, ברשויות המקומיות, עובדים סוציאליים. אנחנו מקבלים מהם חוות

דעת, לבקשתם - מדברים אתם, מקבלים המלצות. אמנם שינינו מדיניות, אבל אי אפשר

לומר שהעברנו את הנושא כולו לצד שני. אנחנו בהחלט הולכים בשביל הזהב. במקרים

רבים אנחנו אמורים להתייעץ עם כל הרשויות המטפלות.

חי משגב;

כסניגור מפריעים לי דווקא אותם מקרים שבהם כן מגישה הפרקליטות כתבי

אישום. פרקליטת המדינה דיברה על בדיקה קפדנית, שיחות עם המתלוננות, סינון

מדוקדק.

אני מוכרח לספר לכם מקרה שקרה לאחרונה לרב בישראל, שהוא גם איש ציבור

וגם איש עסקים ידוע, אב לשלושה-עשר ילדים, חלקם נשואים והורים לילדים. נפל דבר

במשפחה בין הבעל ובין האשה. בעצתו של מישהו, רצה האשה למשטרה והתלוננה על

בעלה, ביחד עם שתי בנות קטינות, שתים מהבנות שעדיין גרות בבית, שלפני חמש או

שבע שנים הוא נגע בבנות במקומות צנועים בגופן. מבלי לבדוק את הדברים לגופם,

עוד באותו לילה נעצר הרב הזה, אדם מכובד ונשוא פנים. הוא הזעיק אליו לתחנת

המשטרה את חבר-הכנסת דוד ליבאי, שהיה סניגורו בעבר. ברוח הימים האלה, חבר-

הכנסת ליבאי לא רצה לייצג אותו, והוא צלצל אלי.
היו"ר א' לין
זה לא "ברוח הימים האלה". זה אסור על פי החוק.

חי משגב;

זה מותר, בתנאי שהוא מקבל שכר שאיננו עולה - - -
היו"ר א' לין
אתה טועה. אסור לחבר הכנסת לייצג אף אדם, בשום נסיבות, לפני רשויות

המדינה. המשטרה היא אחת מרשויות המדינה. הוא רשאי להופיע רק בבית משפט. זה

אחד התיקונים החשובים שעשינו לאחרונה.

מי וירשובסקי;

זה היה עוד בתקנה שאני הכנסתי - - -
היו"ר א' לין
התקנה היתה בסייגים: אלא אם כן זה קשור בדיון משפטי. היום האיסור הוא

טוטאלי. חבר הכנסת לא יכול להגיד שהוא מופיע בפני הפרקליטות כי זה יהיה קשור

בדיון משפטי. היום אסור לו להופיע בפני משטרה או פרקליטות - נקודה.
רי ריבלין
האם מותר לו לבקש מהפרקליטות את חומר החקירה?
היו"ר א' לין
לא. יש איסור מפורש בחוק.
ר' ריבלין
אם כך, הוא לא יוכל לחופיע בבית משפט.

היו"ר אי לין;

נכון, הוא לא צריך להופיע בבתי המשפט.

חי משגב;

ובכן, הרב הזה נעצר. מעצרו פעם ופעמיים. לאחר שמונה ימי חקירה, לדעתי,

רשלנית מאין כמותה, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי על פגיעות בשתים

מבנותיו, מעשים שהיו לפני הרבה שנים. פרקליטות מחוז תל-אביב ביקשה לעצור אותו

עד תום ההליכים. למזלו הטוב של האיש הזה, ישב שופט חכם והורה על שחרורו

בערבות, כמובן הרחיק אותו מהבית. כנראה שהבנות תפסו מה עשו, הן פנו ביוזמתן

לאדמו"ר מללוב, זה הפנה אותן לפסיכולוג, וכיום יש חוות דעת פסיכולוגיות

ומכתבים שכתבו לאביהן, שבהם הן מבקשות אותו לחזור הביתה ומתנצלות וכוי.

נעשה כאן סינון או לא נעשה סינון? אומרים לי בפרקליטות מחוז תל אביב:

שחשופט יחליט אם להאמין או לא להאמין לבנות האלה. האם זו הדרך שבה צריכה

הפרקליטות לנהוג? האם יש סינון נכון? האם רואיינו הבנות?
היו"ר א' לין
אולי אתה מוכן בענין זה, שהוא מרכזי, לומר באיזו נקודה, לדעתך, יכולה

הפרקליטות להשאיר בידיה את שיקול הדעת הסופי, בלי שנטלה לעצמה פונקציה של בית

משפט. הר< בסופו של דבר, ההכרעה הסופית חייבת להיות בבית משפט. הפרקליטות

צריכה להגיע לרמה כזו של שיכנוע, מבחינת הומר הראיות, שיש מקום להגיש כתב

אישום, אבל בשום אופן אסור לה לעשות את עצמה לבית משפט.
הי משגב
בדיני הראיות שקיימים היום, כשאין דרישות לסיוע וכו', משאירים את השופט

די חשוף, בבחינת יש דיין אבל אין דין.

פרקליטת המדינה דיברה על הזמנת תזכירים של שרות המבחן. אני סבור שבמקרה

הזה היה מקום להזמין חוות דעת. לא לבקש מהבנות האלה ללכת למכונת-אמת, אבל לפני

שמגישים כתב אישום אפשר לשלוח עובדת סוציאלית, או קצינת מבחן. אחת הבנות היא

היום בת 16 והשניה בת 18. אפשר לבקש מגורם כלשהו שיבדוק, ולא להשאיר את הדברים

בידי שוטר. אני רוצה לומר שלפי התרשמותי הסוביקטיבית, כאשר השוטר ראה את הרב

הזה, הוא היה מושפע מאוירת השיסוי כלפי חרדים.

הרב נעצר לשמונה ימים, התנהלה חקירה, שלדעתי היתה רשלנית ומגמתית. והנה
אומרת לנו פרקליטת המדינה
בודקים, אנחנו בודקים את עצמנו, אנחנו מסננים. זה

לא נראה על פני הדברים. בעוד שלושה-ארבעה חודשים יצטרך השופט לשמוע את שתי

הבנות, לחשוף אותן לחקירה נגדית, לא נעימה לא להן ולא לאביהן שיושב על ספסל

הנאשמים.

כדי להשלים את התמונה, כמה שבועות אהרי שהאיש הזה שוחרר ממעצרו, בתנאים

של הרחקה מביתו, הגשתי בקשה לבטל את התנאי המגביל שאוסר עליו לחזור לביתו,

לאור חוות הדעת הפסיכולוגיות שהמצאתי והמכתבים של הבנות. שופט בבית משפט

מחוזי החליט לחרוג ממנהגו, דחה את הדיון והזמין את שתי הבנות ואת האשה ללשכתו.

במהלך דיון בבקשה לשינוי תנאי שחרור בערבות, השופט שוחה בנפרד עם כל אחת

מהבנות ועם האשה, ולאור השיחה הזאת החליט לבטל את התנאי המקביל ולהתיר לאב

לחזור לביתו. כמובן שד"ר קדמן יאמר: איזה מין שופט זה... בעצם, השופט עשה מה

שהפרקליטות, או הפרקליטה שחתמה על כתב האישום צריכה היתה לעשות: לשוחח עם שתי

הבנות, לשוחח עם האשה - - -
היו"ר א' לין
אתה קובע כבר דברים נחרצים בענין אשמתו או חפותו של האיש?
חי משגב
אני לא קובע. אני רק אומר שהוגש כתב אישום בחופזה, ללא סינון, ללא שיחה

עם המתלוננות.
היו"ר א' לין
איזה סי נון?
הי משגב
קבלת חוות דעת של קצין מבחן.



היו"ר א' לין;

עו"ד משגב, משתמע מדבריך שאתה בטוח בחפותו של הא<ש - אני לא בא אליך

בתלונה, חלילה, אני מבין שאתה מייצג אותו - אבל ההנחה שלך לא יכולה להנחות את

כל קו הטיפול בענין.
חי משגב
אני מדבר על הסינון שפרקליטת המדינה מדברת עליו. איזה סינון נעשה במקרה

הזה? לכאורה, היה ברור שמדובר כאן בסכסוך משפחתי מר, מדובר בזיוף מסמכים וכוי.

אני לא רוצה להכנס לפרטים. איזה סינון נעשה? אותה שיחה שקיים השופט אדמונד

לוי בלשכתו כמה שבועות לאחר הגשת כתב האישום, במסגרת בקשה לשינוי תנאי השחרור

בערבות - - -
היו"ר אי לין
התיק הזה עדיין תלוי ועומד?
די בייניש
כן.
היו"ר אי לין
אני מבקש לא לדבר עליו. אם במסגרת ועדת החוקה, ובנוכחותה של פרקליטת

המדינה, אתה מביא לדיון תיק של לקוח שאתה מ<יצג אותו ואתה מעלה טענותיך, אני

שואל אותך אם נכון לעשות זאת.
חי משגב
הבאתי את התיק הזה רק כדוגמה.
הי וייר אי לין
אני יודע שהבאת אותו כדוגמה, אבל בכל אופן זה מקרה קונקרטי תלוי ועומד.
חי משגב
הבקורת כלפי פרקליטות המדינה היא שפה סגרו תיק, שם שקלו - - -
היו"ר אי לין
במקומך, אני לא הייתי מעלה במסגרת דיון כזה בועדה תיק של לקוח שאני מייצג

אותו. הייתי לוקח תיקים שכבר נסגרו, או תיקים שלא אני מטפל בהם.
מ' וירשובסקי
אני בהחלט שותף לגישה של היושב ראש בענין הזה. היה אלמנט אחד שהטריד

אותי, הפרקליטות ביקשה מעצר עד תום ההליכים. אני לא מדבר על התיק הספציפי,

אני חושב שזה גם לא יהיה אתי אם הועדה תדון בו. אבל אולי בהזדמנות זו אנחנו

יכולים קצת להשכיל בנושא המדיניות לבקשות מעצר עד תום ההליכים.
היו"ר אי לין
הנושא על סדר היום שלנו, נדון בו. אתה הגשת הצעת חוק והיא אושרה. אני

מציע שלא נגלוש כרגע מנושא הדיון היום.

מי וירשובסקי;

אולי אפשר בכל זאת לבקש התייחסות בדברי התשובה של פרקליטת המדינה.

ר' ריבלין;

מדוע לא ערערו על שינוי תנאי המעצר אם מלכתחילה חשבו שהענין כל כך חמור?

היו"ר א' לין;

זה נושא אחר.

חי משגב;

1

אני שואל את עצמי אם לא צריכה להיות הנחיה יותר ברורה לפרקליטות המדינה

מתי להגיש ומתי לא להגיש כתב אישום, ובעיקר מתי להגיש. הרי מדובר בדברים שהם

בצנעת הפרט, והיום דיני הראיות כה רופפים, האם לא צריכה להיות הנחיה שלפני

שמגישים כתב אישום בנושאים כאלה - פגיעות מיניות בתחום המשפחה - לא צריך להיות

לפני הפרקליט שמנסח את כתב האישום חוות דעת מקצועית של עובד סוציאלי, של קצין

מבחן וכוי.

היו"ר א' לין;

דייר קדמן העלה את הנקודה הזאת מהכיוון הנגדי: יותר כלים להערכה טובה

י ותר של אמינות עדים.

נשמע עכשיו הערות הברי הכנסת.
מ"ז פלדמן
הובאו לידיעתי מקרים שהיו איומים ברצח לעסקן ציבורי, שלא מצא חן בעיני

גורמים מסוימים. הוגשה תלונה למשטרה. התיק נסגר בידי הפרקליטות והסיבה: אין

בחקירה ובתביעה ענין לציבור. זה מפליא אותי.
היו"ר אי לין
זה ביטוי אומלל, שחייבים להשתחרר ממנו.
מ"ז פלדמן
לפי הנתונים שבידי, במקרה הספציפי הזה כל שיקול הדעת לא נראה סביר.

הובא לידיעתי מקרה אחר של איומים ברצח, באונס, דברים איומים, לאשה בהריון

ולבעלה. אינני יודע אם הבדיקה היתה במשטרה או בפרקליטות, אבל גם במקרה זה לא
התייחסו לתלונה
אין ענין לציבור.
היו"ר א' לין
אתה מתכוון שלא נכנסו לבדיקת חומר הראיות במקרה של איום ברצח ובאונס,

בטענה של חוסר ענין לציבור. השאלה היא אם בדקו את חומר הראיות.
מ"ז פלדמן
לא בדקו.

בענין הראשון פניתי לשר המשטרה, ואני מחכה כל יום לתוצאות הבדיקה.

מי וירשובסקי;

במקרים של אונס או עבירה חמורה מאד, היום יש כבר התייחסות הרבה יותר

רצינית גם מצד המשטרה וגם מצד הפרקליטות. אבל הובא לידיעתי מקרה של הטרדה

מינית, לא שלא טיפלו בענין, אבל עבר זמן עד שטיפלו. המשטרה פתחה תיק, אחר כך

העבירו את התיק לפרקליטות, הוגש כתב אישום. אבל התחושה של המתלוננת היתה

שמתייחסים לדבר כאל מיטרד. השאלה שלי לפרקליטת המדינה היא אם מתייחסים גם

לתלונות על פגיעות שאינן בדרגת החומרה הגבוהה ביותר. אנחנו דיברנו כאן על

המקרה בשמרת, שכל האוזנים תצילנה לשמעו. יש פגיעות חמורות פחות מאונס או אונס

קבוצתי או בעילת קטינה. יש הטרדה מינית ולחץ, שעלולים להמשך תקופה ממושכת,

ואליהם יש מעין יחס סלחני, כאילו זה לא נורא, זה חלק מחיי היום יום. זה יוצר

קרקע פוריה למעשים חמורים יותר.

אני שואל אם הפרקליטות והמשטרה מרחיבים את היריעה ומטפלים גם במעשים שהם

לא בבחינת פשע חמור, אלא עבירות, פגיעה קשה בצנעת הפרטיות, ורואים בזה מקום

שצריך לעצור כדי להלחם בתופעה כולה. לפי המקרה שהובא לידיעתי, הענין נמשך יותר

משנה-שנתיים עד שמטפלים בו, כאילו יש זלזול או דחיקת הענין לקרן זוית. אני

מבקש התייחסות פרקליטת המדינה, כי אני חושב שהבעיות מתחילות מהדברים הקטנים.

היו"ר אי לין;

אני רוצה להביא לידיעת חברי הועדה שלא היו בחלק הראשון של הישיבה,

שההתייחסות היתה בעיקר למדיניות התביעה בתחום עבירות מין. לקחנו לדוגמה מה

שפורסם באמצעי התקשורת על פרשת האונס בקיבוץ שמרת.

לאחר ששמעתי את כל הערותיה של פרקליטת המדינה, אני מוכרח לומר שיש לי

עדיין הרגשה לא טובה, והיא נובעת מדבריה של פרליטת המדינה עצמה כאן. בשלב

הראשון הוחלט לסגור את התיק. הסיבה המרכזית לסגירת התיק היתה ההנחה שאם יעידו

את הנערה, הדבר יגרום לה נזק נפשי - על פי חוות דעת של פסיכולוגית. באותו שלב

שהוחלט לסגור את התיק אי אפשר היה לדעת שלאחר מכן תהיה חוות דעת פסיכולוגית

אחרת שאומרת שכן אפשר להעיד את הנערה. ההחלטה בדבר סגירת התיק יכלה להיות

החלטה סופית.

אמרה לנו היום פרקליטת המדינה שבפרשה כל כך חמורה, בתחילה היתה האשמה

באונס קבוצתי והתעללות קבוצתית בקטינה, לגמור את הענין בהרשעת שני נערים

בבעילה של קטינה - זה חוסר פרופורציה לחומרת הפרשה. אני מעלה תהיה בענין הזה.

אם ההרשעה היחידה שניתן היה להשיג, בהתחשב ברקע החמור של הפרשה, היתה רק הרשעת

שני נערים בבעילת קטינה, אם זו היתה סיבה לא להמשיך את ההליכים בתיק הזה

ולסיים אותו בהרשעת שני נערים בבעילה של קטינה.

אילו אמרו לי שהחליטו לא לעשות את זה מתוך בציפיה שאולי יהיה שינוי במצב

של הנערה ואפשר יהיה להעיד אותה, הייתי אומר שזה בסדר, לא היה מקום לסגירת

התיק, נמתין. אבל אם סוגרים את התיק, בהנחה שיתכן שלא יהיה שינוי בענין



אפשרות העדתה של הנערה, ואישום שני נערים בבעילת קטינה נראה כדבר שלא כדא<

לטפל בו, אני מעלה תהיות רציניות מאד לגבי השיקול של התביעה.

אנחנו רואים בהומרה רבה את הנושא של עבירות מין קשות, ובפרט עבירות

קבוצתיות והתעללות בקטינה. לעבירה -וו קבע המהוקק עונש מאסר עשרים שנה,

שאלה שניה בענין הוות דעת של שרות המבחן לנוער שהמליץ לסגור את התיק של

שני קטינים. האם זה יכול להיות שיקול לסגירת תיק? כשמדובר בעבירות כל כך

המורות זה יכול בכלל להיות מרכיב בשיקולים? אלה שתי התהיות שיש לי בפרשה

הזאת.

אנהנו נמשיך בדיון בנושא זה. נעסוק לא רק בעבירות מין.נעשה בדיקה

מידגמית של תיק שכבר נסגר, וסאונת הבונים , ונבחן את שיקולי הפרקליטות

ברטרוספקטיבה. מאהר שהתיק כבר הסתיים, נוכל לעשות ניתוח מפורט בלי מיגבלות.

רשומים לדיון חברי הכנסת ליבאי, שטרית, נפאע. אני מבקש לקצר בדברים, כי אנהנו

צריכים היום לסיים את הישיבה מוקדם מן הרגיל. את תשובת פרקליטת המדינה נשמע

בישיבה הבאה.
די ליבאי
ו

אני מתנצל על האיחור. הנושא מענין וחשוב, באתי באיחור משום שניהלתי

ישיבה של ועדה אחרת. כשבאים לדון בשיקולי הפרקליטות, לא תמיד קל לרדת לנבכי

השיקולים בלי לדבר במקרים קונקרטיים. ואי אפשר לדבר על מקרה קונקרטי מבלי לדעת

את כל פרטי המקרה, משום שהשלט מעליו אינו מעיד על מה שתוכו, אולי רק באופן

כללי ביותר - וזה לא מספיק. כשיורדים לנבכי המקרה, על רזיו ודקדוקיו והנפשות

הפועלות בו, הדברים לעתים מורכבים מאד. מהכרת המאטריה אני יודע שלא קל לעשות

הפשטות והכללות. לכן צריך להבין שבכל מקרה של סגירת תיק וגם בכל מקרה של הגשת

כתב אישום, יש מי שאינו מרוצה, יש מי שיביא טענותיו לאן שיביא. אנהנו דורשים

דין וחשבון ממי שממונה על התביעה, ויכולים לדרוש את זה בכל תיק ולהעמיד את

התביעה במצב קשה מבחינה ציבורית, אם נדרוש הסברים בכל מקרה ומקרה, בלי שיוצגו

בפנינו כל פרטי התיק.

לכן אני הייתי מעדיף שהועדה לא תעסוק במקרים ספציפיים, כי אין לה כלים

לכך. אני לא אומר שאסור לה, אני חושב שאין לה כלים. אם רוצים להקים קבוצות

מחקר שילמדו תיקים, צריך שעות כדי ללמוד תיק, בוודאי אי אפשר בשתים-שלוש

ישיבות להתעמק בפרטי התיק. מוטב שנדבר על המכניזם הכולל.

גם כשמדובר בעבירות מין, אפשר לשאול איך יתכן שבמקרה כזה וכזה לא הוגש

כתב אישום. מה יעשה פרקליט שקורא את התיק ורואה שאי אפשר בתום לב להביא לבית

המשפט את עדות המתלוננת משום שהיא לא מהימנה. גם במקרה כזה צריך לחייב את

התביעה להגיש אישום? יכול להיות ששוקלים את טובתה של הילדה הקורבן, חושבים על

הנזק שייגרם לה - על פי הוות דעת של מומחים - אם תבוא להעיד בבית המשפט.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת ליבאי, לא היית בחלק הראשון של הדיון. הדברים האלה מקובלים, לא

כדאי לחזור.

די ליבאי;

במקום לעסוק במקרים הקונקרטיים, אני רוצה להתייחס להיבטים הכוללים של

טיב הפיקוח על שיקולי הפרקליטות. זו שאלה עקרונית. יש אי שביעות רצון, לנגה תיק

נסגר, למה הוגש כתב אישום, או למה עומדים להגיש כתב אישום. יש אולי הרגשה שמי

שעוסקים בזה בפרקליטות, והם רק בני אדם, אינם ערים לדברים מסוימים. השאלה היא



מה מ<דת הפתיחות של הדרג הבכ<ר ביותר לשמוע עררים וטיעונים אלה. האם כתובת אחת

והיא משטרת ישראל שמנהלת את התביעות, פרקליט המחוז, או יש מסלולים של בקרה

ופיקוח. לכאורה אמורים להיות מסלולים כאלה בחוק. אני אומר לכאורה, כי על פי

דין, אם נסגר תיק ומישהו לא מרוצה, הוא חושב שיש ענין לציבור - - -

היו"ר אי לין;

חבר-הכנסת ליבאי, אנחנו מדברים על מה שמעבר לכל זה. אנחנו מדברים על

הפיקוח הפרלמנטרי על מערכת אכיפת החוק כולה. אנחנו יודעים שיש דרך להגיש ערעור

ולפנות ליועץ המשפטי לממשלה, עשתה זאת פרקליטה נכבדה. אנחנו מדברים כרגע

באמות המידה של הפיקוה הפרלמנטרי על מערכת אכיפת החוק כולה, ובמקרה זה על

התביעה. אתה יכול לומר לועדה שאין כלל מקום לדיון כזה, זו עמדה. אבל אם אתה

סביר שיש מקום לדיון כזה, אנחנו הגבלנו את עצמנו באמות המידה שעל פיהן אנחנו

בוחנים את הדברים. האם יש או אין מקום לפיקוח פרלמנטרי?
די ליבאי
כשאתה מדבר על פיקוח פרלמנטרי על תביעה, האם הכוונה היא לשאול מדוע במקרה

מסוים הוגש כתב אישום ובמקרה,אחר לא?

הי ו"ר א' לין;

לא. השאלה המרכזית היא מה הם שיקולי מדיניות התביעה בהחלטה אם להגיש או

לא להגיש כתב אישום. דיון במקרה ספציפי עוזר לנו להבין את השיקולים, ואנחנו

לוקחים לגבי אותו מקרה רק מה שפורסם באמצעי התקשורת.

די ליבאי;

אני חושב שזה דיון לא רציני, הייתי אומר אפילו לא אחראי, משום שכל תיק

הוא תיק. אם תאמר שיש מדיניות לתביעה לא להעמיד לדין על עבירות זנות, זו בעיה

שאפשר לדון בה. אם זה קו מדיניות מוצהר לא להעמיד לדין על עבירות זנות, אפשר

לדון אם המדיניות מוצדקת, לאחר שיש בחוק עבירות זנות ויש בעיה של זנות. הוא

הדין אם אדוני יעלה את הבעיה של משקאות משכרים או חוקי השבת.
היו"ר אי לין
אם ארצה להשיב עכשיו על שאלותיך, אצטרך להתחיל את כל הדיון מחדש. זמננו

קצר, לא נוכל לחזור על כל מה שכבר נאמר. אני מבקש שתעיין בפרוטוקול.

די ליבאי;

אני מבקש להשתתף בדיון בישיבה הבאה, לאחר שאקרא את הפרוטוקול של ישיבה

זו.
שי שטרית
יורשה לי לחלוק על העמדה שהובעה כרגע. יש תמיד סכנה שגוף פוליטי כמו ועדת

החוקה חוק ומשפט מטפלת בנושאים שקשורים באכיפת החוק. אבל אם נלך לחומרה, לעולם

לא נעמיד את מערכת אכיפת החוק בשום מבחן.

היו"ר א' לין;

גם לא במקרה שהיועץ המשפטי לממשלה קיבל החלטה בפרשת ויסות מניות הבנקים.

אסור לנו לגעת.



שי שטרית;

אדונ< היושב ראש, אני תומך בקיום דיונים כאלה, ואני סומך על התבונה של

חברי הועדה שלא יעברו את הקו האדום בין דיון שמטרתו להבטיח פיקוח ציבורי סביר

ובין דיון שיש בו משום התערבות לא ראויה ופגיעה באי תלות המערכת המשפטית. אם

אנחנו יודעים שאנחנו עוסקים בנושא רגיש ואנחנו מזהירים את עצמנו שלא להתערב,

די לי בכך. אם נלך בכיוון המנוגד, אגיד: מכיוון שכל נושא, כל תיק תלוי

בנסיבותיו, ברזיו ובדקדוקיו - כמו שנאמר כאן, עד שלא אלמד כל עשרות העמודים של

העדויות ואת כל התרשומות בין הפרקליט ליועץ, בין פרקליטת המחוז ובין פרקליטת

המדינה, אם החליטה שהיא רוצה להתייעץ, בין החוקר ובין הפרקליטה, השלמות שהיו

בתיק, עד שלא אקרא הכל לא תהיה לי אפילו טענה ואפשרות לגיטימית לדבר על התיק.

אני דוחה גישה זאת.

בשום נושא, לא בנושא משפטי ולא בנושא כלכלי, אנחנו לא קוראים את כל פרטי

הפרטים. אני בא עכשיו מדיון בועדת הכלכלה על הקמה של חברת תע"ש. התעשיות

הצבאיות הופכות לחברה בע"מ. הונח לפנינו חומר, כמה קילוגרמים של מסמכים. לפי

הגישה שהוצעה כאן, אסור לי להגיד מילה לפני שאני קורא את כל החומר. ולא היא.

אני אומר לפעמים דברים רק על סמך קריאה מרפרפת.

רי ריבלין;

אם הדרישה לקרוא את כל החומר תהיה תקדים שצריך לחול על כל חברי הכנסת, זו

תקנה שהציבור לא יכול לעמוד בה.
היו"ר אי לין
כיושב ראש הועדה אני קובע שאחד מתפקידיה של ועדה זו הוא לפקח על מערכת

אכיפת החוק בישראל. אוי לנו אם נפטור עצמנו מחובה זו. אשמח מאד אם יסבירו לי

חברי המלומדים איך אפשר לעשות את זה בדרך טובה יותר.

שי שטרית;

אני מסכים לעמדתך, אדוני היושב ראש, ואני מוסיף ואומר שאנחנו עושים את זה

מתוך ערנות לחשיבות של שמירה על אי תלות של המערכת המשפטית, ואם מדובר על

שופטים - אי תלות המערכת השיפוטית.

היו"ר אי לין;

ואני חושב שעד היום עשינו את זה טוב מאד.

שי שטרית;

כמה שאלות בענין עבירות מין. האם היתה התקדמות כלשהי ביחס של המשטרה,

הפרקליטות ובתי המשפט כלפי נפגעות עבירות מין? הבעיה בתחום זה קיימת הרבה

שנים. עכשיו יש חוקרות מיוחדות. האם יש שינוי גם ביחס של הפרקליטות?

גם עם בתי המשפט יש בעיה בתחום זה, והיו כל מיני התבטאויות. אגב, לא רק

במדינת ישראל. בכל העולם נאמרים דברים שלא צריכים היו להאמר בהקשר של עבירות

מין. האם היתה חשיבה, היתה יוזמה כדי שלא יהיו התבטאויות לא נכונות או

התנהגויות לא נכונות.



שתי שאלות קצרות בתחום הכללי. האם יש שיקולים בענין הגשת תביעות בעבירות

של פגיעה במערכת הצדק? אם בעל דין בודה ראיות, יש יחס מחמיר בכיוון הגשת

אישומים, או שהיחס הוא כמו בעבירות אחרות, ואין שיקול שמערכת המשפט צריכה לקבל

הגנה מיוחדת כדי שלא תיפגע אמינותה. אני שואל את זה בקשר למקרה מסוים, פרשת

הרופא מעכו. היתה לי הזדמנות לעיין בחומר והתרשמתי שלא היתה התייחסות מיוחדת

כזו שאני מצפה. אולי אפשר בישיבה הבאה לקבל התייחסות עקרונית לנושא זה.
די בייניש
הערה כללית. קשה יהיה לי להתייהס למקרים קונקרטיים, כי צריך לדעת את

הפרטים. הוזכרו מקרים שאני לא מכירה ואינני יודעת על מה מדובר. יש דרך פשוטה

לפנות אלינו עם הפרטים.
מ"ז פלדמן
במתכוון לא הזכרתי פרטים.
היו"ר אי לין
צח שרוצה לקבל תשובות מפורטות, ימסור את הנתונים.
שי שטרית
אמסור את הנתונים. אבל אני מעלה את השאלה גם במישור העקרוני, הזכרתי מקרה

ספציפי רק לדוגמה.

שאלה שניה. אמנם שמנו דגש על שיקולי התביעה אם להגיש או לא להגיש כתב

אישום, וזה ענין חשוב מאד, אבל נדמה לי שמתקשרת לסוגיה הזאת גם הסוגיה של משך

הזמן שעובר עד קבלת החלטה. החוק לא קובע לכם שום מגבלה. האם יש לכם עצמכם

הנחיות? דנו כאן בסוגיה של ויסות מניות הבנקים, ואני מאמין שלזכותה של הועדה

הזאת צריך לזקוף את העובדה שהתקבלה החלטה, כזאת או אחרת.
היו"ר א' לין
אנחנו לא נכנסנו אז לגוף הענין, פשוט לקחנו את חוות הדעת של היועץ המשפטי

לממשלה כמות שהיא ובחנו את השיקולים שלו.
שי שטרית
כן, אבל עוד לפני שהתקבלה ההחלטה קיימנו דיון בשאלה מדוע ההחלטה משתהה.
די בייניש
אין ללמוד מענין שהוא כל כך חריג ומיוחד בכל נסיבותיו. אני לא חושבת שמזה

אפשר ללמוד על שיגרת העבודה בפרקליטות. כמובן, יש בעיות של התמשכות טיפול.
שי שטרית
מה ימשוך את תשומת הלב של ועדה כזאת? לא המקרה של עבריין קטן, שלציבור

אין בו ענין בשל מעמדו וכוי. בדברים כאלה אנחנו לא מטפלים, אולי לצערנו, אלא

אם פונים אלינו. יש פניות אל חברי הכנסת, ואנחנו התלבטנו בשאלה אם לפנות

ליועץ המשפטי לממשלה או לפנות רק לשר המשפטים. היו לבטים ולאנשים שונים יש



גישות שונות בענין הזה. אני החלטתי כן לפנות, אני מביא את הדברים לידיעתו של

היועץ המשפטי לממשלה. אני יודע שהוא בלתי תלוי, אני יודע שהוא לא צריך להתחשב

במכתב שלי אם דעתו שונה. אני לא לוקח את פרשת יפת כדוגמה מייצגת, אני רק

מזכיר את הדוגמה.
היו"ר אי לי ן
מפעם לפעם הברים בועדה מעירים הערות, אולי בגלל להט הויכוח, הערות לא די

אחראיות, כפי שעשח, לדאבוני, חבר-הכנסת דוד ליבאי. כאשר הציבור - לא אדם אחד

או שני בני אדם בענין אישי שלהם - כאשר ציבור שלם מעלה תהיות באשר לתיפקוד

מערכת אכיפת החוק במדינה, אנחנו חייבים לתת תשובה. כמו בענין האונס בשמרת. היו

הרבה פניות והערות בציבור, משום שהענין פורסם באמצעי התקשורת, אבל הציבור שאל

שאלות ואי אפשר להגיד שאינו זכאי לתשובה. הוא צריך לקבל תשובה. כך שהדיון

היום הוא לא רק לגיטימי, הוא אפילו נחוץ, הוא בגדר חובתנו.

בישיבה הבאה נשמע את הדובר האחרון מחברי הועדה, הבר-הכנסת נפאע, ונשמע

את התשובה המלאה של פרקליטת המדינה. אבל היא ביקשה בסיום ישיבה זו להעיר כמה

הערות. גב' דורית בייניש, בבקשה.
די בייניש
אני רוצה לחזור לראשית דברי. לא חלקתי ואינני חולקת לא רק על זכותה של

ועדה פרלמנטרית לבחון שיקולי מדיניות או לבחון דרך אכיפת החוק באופן כללי,

כמובן שאין לחלוק על כך. אני אמרתי גם יותר מזה, אמרתי שאנחנו בהחלט חשופים

ומוכנים לחשוף את שיקולינו העקרוניים ואת המדיניות בפני הציבור. התייהסתי לזה

כשדיברתי על הבקורת בעתונות.

אבל כל בקורת, גם כאשר בית משפט בא לבדוק את שיקול הדעת של התביעה, כל

בקורת כזאת יש עליה מגבלות, מטבע הדברים. בפרשת שמרת, למשל, מראש הגבלתי את

עצמי מכיוון שהתיק תלוי ועומד ויש נאשמים ויש מתלוננת, שהפגיעה בהם יכולה

להיות גדולה, והדבר הזה צריך להיות פתוח לדיון משפטי ללא השפעות.

העיר היושב ראש בענין הההלטה שלנו לסגור את התיק במקום להעמיד לדין של

שני נאשמים בבעילת קטינה. אני רוצה רק לומר שיש הרבה מאד שיקולים, בני כמה

הנאשמים האלה, מה חומרת המעשים שלהם לעומת חומרת המעשים של אחרים, אם לא יהיה

זה למעשה כתב אישום פיקטיבי בהשוואה למה שאנחנו חושבים שהם עשו, על פי גירסת

המתלוננת, מה תהיה התוצאה העונשית הצפויה בתיק הזה. ואם הם אמרו שזו בעילה,

ואנחנו חושבים שזה הרבה יותר מבעילה, מה הפרופורציה בין הדברים. אינני יכולה

להכנס לפרוט המקרה הקונקרטי.

לכן אני מבקשת שהראיה תהיה כמו של בית המשפט כשהוא מבקר. נדמה לי שהמטרה

צריך לבדוק אם היו שיקולים עניניים מקצועיים. מעבר לכך, אם שיקול הדעת לנהוג

כפי שנהגו, בהתחשב במשקל של הרבה מאד מרכיבים, שלא נחשפו כאן ובשלב זה לא

יכולים להחשף, ואינני יודעת אם בכלל הם יכולים להחשף בכל הפרוט.
היו"ר אי לי ן
לא זה מה שאנחנו מבקשים. האם את סבורה שהשאלות שאני העליתי, בענין אישום

בבעילת קטינה ובענין התחשבות בתזכירים, הן שאלות לגיטימיות?
די בייניש
השאלה ה<א לגיטימית. אבל האם לא מסור לנו שיקול הדעת לההליט במקרה

קונקרטי, בהנחה שאנהנו פועלים משיקולים מקצועיים, בתום לב, באופן עניני ולשם

אכיפת ההוק?

היו"ר אי לי ן;

שיקול הדעת מסור לכם. אבל אם אנחנו נשתכנע שאתם מביאים בחשבון מרכיבים,

שלדעתנו הם פסולים, יתכן שהמהוקק יבקש לקבוע שינוי במדיניות או שינוי בהוק,

די בי יניש;

לגבי נאשם עד גיל מסוים אנהנו חייבים לקבל תזכיר לענין העמדה לדין. זה לא

מרכיב קונקלוסיבי, אבל הוא נתון. שתות המבחן לא יקבע לנו אם להעמיד את פלוני

לדין. אבל צריך לראות איזה השפעה יכולה להיות לזה, מה התוצאות, מה הסיכויים -

בפרופורציה ליכולתנו להוכיח את האישום. אנחנו צריכים תמיד לראות לעינינו תיק

בבית משפט עם כל הנסיבות של הבאת ראיות לבית משפט. אלה שיקולים שאנחנו חייבים

להביא בחשבון. אם נתנו משקל לא נכון, ובעבירה חמורה הדבר המכריע היה דווקא

תזכיר מבחן לגבי קטין, זה יהיה פסול.
היו"ר אי לי ן
כשמדובר בעבירה של אונס או בעילת קטינה, תזכיר של קצין מבחן שאומר איזה

נזק עלולה העמדה לדין לגרום למי שאשם בביצוע העבירה, לפי דעתי, הוא בלתי

רלוונטי לחלוטין. הייתי זורק אותו מיד לסל, בכלל לא מביא אותו בחשבון. אם

מביאים אותו בחשבון ולו במשקל קטן ביותר, אני מערער על כך. אני חושב שזאת

מדיניות מוטעית.
די בייניש
עד גיל מסוים, זה נעשה על פי דרישה שנקבעה בחוק.
היו"ר אי לין
נשקול לשנות את החוק בענין הזה.
די בייניש
זה בידכם. לפי חוק הנוער, לפני העמדה לדין של קטינים עד גיל מסוים צריך

לקבל תזכיר מבחן.

היו"ר א' לין;

צריך לקבל, אבל זה לא צריך להיות שיקול לענין הגשת תביעה.

די בייניש;

כשאני מקבלת תזכיר על פי חוק, אני חייבת להתייחס אליו. אני לא צריכה לתת

לו משקל מכריע, אבל אני לא יכולה להגיד שאזרוק אותו לסל. בדרך כלל לא זה

השיקול המכריע, אבל הוא נתון במכלול של נתונים שקשורים לתיק קונקרטי. אסור לי

להתעלם ממנו.



השאלה מורכבת מאד, שמענו את הצד של הקורבן, שמענו איזה עוול לכאורה נגרם

לנאשם מסוים. בשיקלול הסופ< , אנחנו בתביעה נותנים <ותר משקל לעבירה, לקורבן,

מאשר לבעיות של העבריין. אבל אסור לנו לא להביא אותן בחשבון, להתעלם מהן

ולא לראות אותן במכלול הנסיבות של התיק. אם נעשה כך לא נכניס לפסיפס השיקולים

מרכיבים רלוונטיים ולגיטימיים שמותר לנו לשקול. תמיד אפשר לבדוק אם כך נהגנו

במקרה קונקרטי.

היו"ר אי לין;

זה שלב ראשון בדיון. יהיה שלב שני בדיון ואז גם נרחיב את היריעה.

שי שטרית;

האם היועץ המשפטי לממשלה לא הוזמן לדיון הזה?
היו"ר אי לין
היועץ המשפטי לממשלה הוזמן ואישר את בואו. נברר מדוע ראה לנכון לא לבוא,

בלי שהתנצל על כך מראש.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:00)

קוד המקור של הנתונים