ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 24/10/1990

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 35), התש"ן-1990(מאת חבר-הכנסת א' לין); הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4) התש"ן-1990; שונות

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שלישי



ניסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 178

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

מיום ד'. ה' בחשן התשנ"א - 24.10.90, שעה 9.00

נכחו: חברי הוועדה: א' לין - היו"ר

אי אבוחצירא

מ' וירשובסקי

אי רובינשטיין
מוזמנים
ד' לחמן-מסר - משרד המשפטים

ג' ויסמן - " "

מי אגמון - " "

עו"ד י' שוויגר - היועץ המשפטי לחברת כלל

עו"ד י' נאמן - חברת כלל

רי דהאן-רמתי - רשות ניירות ערך

פרופ' א' פרוקצ'יה

לי בילסקי

א' פריס

עו"ד י' פירר
מזכירת הוועדה
די ואג
קצרנית
ח' בנקין
סדר-היום
א. שונות.

ב. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 35), התש"ן-1990 -

מאת חבר-הכנסת א' לין.

ג. הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990.



א. שונות
היו"ר א' לין
אני פותח את הישיבה.

לפני שנעבור לנושא העומד על סדר היום, אני רואה כתובתי לומר את דעתי

בשאלות החוקיות הקשורות לכניסת ערבים תושבי יש"ע לישראל, העבודה הבלתי חוקית,

הלינה הבלתי חוקית וכניסת בעלי עבר פלילי קודם, שאלות שוועדה זו טיפלה בהן די

ביסודיות במספר ישיבות. לדעתי, ההידרדרות במצב הבטחון היום היא תוצאה ישירה

ממדיניות מודעת של משרדי הבטחון והמשטרה בעשר השנים האחרונות. כשנותנים להפר

את החוק ומזמינים אוכלוסיה שלמה להפר אותו;. כשאומרים שצריכים לעבוד על פי

הפניות מלשכות התעסוקה, אבל 65 אלף עובדים באופן לא חוקי; כשהחוק קובע שלינה

כאן בלילות היא אסורה ובלתי חוקית, אבל המשטרה מעודדת בעצם לינות בלתי חוקיות;

וכאשר משרד הבטחון מתעקש שאלה שכבר עברו עבירות פליליות יחזרו וייכנסו לישראל

- אין ספק שזה מביא לידי הידרדרות ואפילו לידי הפקרת בטחונם של תושבי המדינה.

גם לאחר טיפול אישי בנושא זה במשך כמה שנים, אני מגיע למסקנה שיש להטיל

את מלוא האחריות על מדיניות מוטעית זו של משרדי הבטחין והמשטרה. אני עוד אפנה

אליהם בענין זה ואני מקווה שמעתה ואילך לא ינקטו מבצעים חולפים, אלא ישנו את

מדיניות הקבע שלהם וסוף כל סוף ישכילו להבין שאי אפשר לפעול על פי אשליות אלא

על פי המציאות ושבטחון התושבים הוא עדיין הערך העליון במדינה זו.

ב. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 35), התש"ן-1990

(מאת חבר-הכנסת א' לין)
היו"ר א' לין
אנו עוברים להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 35), התש"ן-1990, הצעת חוק

פרטית. אין לנו כוונה להיכנס היום לדיון מעמיק בהצעת חוק זו. העמדתי אותה על

סדר היום משום שנתבקשתי על ידי חבר-הכנסת חיים אורון לבחון את השאלה אם אפשר

למזג אותה עם הצעת החוק הממשלתית: הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4),

התש"ן-1990. קודם שעברה הצעת החוק הפרטית בקריאה ראשונה הבטחתי לו שאנחנו נבחן

כאן בוועדה אם יש מקום למזג את שתי הצעות החוק. אמרתי לו מיד את דעתי, שבהצעת

החוק הפרטית מדובר בהיבט פלילי וביעדים מאד ברורים לתיקון החוק הפלילי, ואילו

בהצעת החוק הממשלתית מדובר בתיקון פקודת החברות. אבל כיוון שהבטחתי לו להביא

ענין זה לדיון אני רוצה לשמוע את דעתכם.

היו גם אנשים שביקשו להביע דעה בענין האחריות הפלילית על פי הצעת החוק

הפרטית, והם הוזמנו לבוא ולהשמיע דעתם. תחילה נשמע דעות אם יש מקום לאחד את

שתי הצעות החוק ונקבל החלטה על פי הדעות שיתגבשו. לאחר מכן נשמע את האורחים

שבאו במיוחד להביע דעתם באשר להצעת החוק הפרטית. כשנסיים את השלב הזה נעבור

להמשך הדיון בהצעת החוק הממשלתית.

מה דעת משרד המשפטים בנושא הראשון?

ד' לחמו-מסר;

מאחר שרק ברגע זה גיליתי שנושא זה עומד על סדר היום, עדיין לא הצלחנו

לגבש דעה. רציתי רק להבין למה הכוונה במיזוג, לעשות תיקון עקיף בחוק העונשין

במסגרת התיקון לפקודת החברות? נושא המיזוג כפי שהגדרתם אותו הוא קצת תמוה.
היו"ר א' לין
הכוונה לשלב תיקון בהוק העונשין במסגרת הצעת החוק הממשלתית.

ד' לחמן-מסר;

כאשר ההצעה הזאת היא במסגרת חוק העונשין, הרעיון הוא שהיא תחול על כלל

התאגידים. ברגע שהנושא נכלל במסגרת פקודת החברות, הוא יחול רק על חברות. בהנחה

שיש הצדקה לתיקון, מן הראוי שהוא יחול על כל סוגי ההתאגדות.

היו"ר א' לין;

הכנסת כבר אישרה את הצעת החוק הפרטית בקריאה ראשונה, כך שאין מקום

להתבטאות "בהנחה שיש הצדקה לתיקון". איננו באים לערער כאן על קביעות מליאת

הכנסת. כרגע השאלה היא אחת ויחידה: האם יש או אין מקום למזג את שתי הצעות

החוק בדרך כלשהי, או שעדיף שההוראות בהצעת החוק הפרטית יישארו במסגרת חוק

העונשין.

ד' לחמן-מסר;

עדיף שיישארו במסגרת חוק העונשין, כי כך הן יחולו על כל סוגי התאגידים,

וכפי שאתה ציינת מספר פעמים, מן הראוי שמנהל בתאגיד - בין שזו חברה, אגודה

שיתופית או עמותה - הרוצה לדעת מה החובות המוטלות עליו בדין הפלילי, יפתה את

הפרק הרלוונטי בחוק העונשין ושם ימצא את כל הסעיפים ברצף אחד ולא יצטרך לחפש

במקומות שונים בהתאם לסוג ההתאגדות.

ג' ויסמן;

כשהתחלנו לדון בהצעת החוק הפרטית של חבר-הכנסת אוריאל לין, חשבנו שאנחנו

צריכים לעשות קודיפיקציה של כל הדין הפלילי החל על דירקטורים ומנהלים שונים,

לא רק בנושא החברות, אלא גם לגבי התאגידים האחרים, אלא שבסופו של דבר אמרנו:

לא נגמור את עבודת הקודיפיקציה, אבל את העבירות האלה לפחות נייחס לא רק לנושאי

משרה בחברות, אלא גם לנושאי משרה בכל התאגידים.

על כן אם כוונת המיזוג היא לכלול את הפרק הזה רק בדיני החברות, נראה לנו

שזה מצמצם ומחטיא את המטרה של התיקון המוצע.

היו"ר א' לין;

פרופ' פרוקצ'יה, האם יש לך מה להוסיף בנקודה זו, או שאתה מזדהה עם עמדת

משרד המשפטים?
פרופי אי פרוקצייה
אני מזדהה.
היו"ר א' לין
גם אני מצטרף לעמדת משרד המשפטים. אם כן, אנחנו מחליטים שאין מקום למזג

את שתי הצעות החוק. אנחנו נדון בהן בנפרד. בכל אופן העלינו את הצעת החוק

הפרטית על סדר היום, כי אנשים ביקשו להביע דעות בנדון. בבקשה, עורך-דין יצחק

שוויגר.



עו"ד י' שוויגר;

אני בא מהמיגזר הפרטי, ולהערכתנו, הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת, אין לה

בכלל מקום. דברי ההסבר להצעת החוק מתייחסים לניהול לא מקצועי ולרשלנות. לפתע

הדברים מתגלים ורואים שזו מחלה, והתרופה המוצעת היא חובת הדיווח. אין קשר בין

חובת הדיווח ובין המחלה שאותה רוצים לרפא.

היו"ר א' לין;

לא נאמר בדברי ההסבר שבאים לתקוף רשלנות של מנהלים. איש אינו רוצה לתקוף

את ענין הרשלנות דרך החוק הפלילי. מדובר על כך שכאשר הארגון נקלע לקשיים,

מנהלים עושים במכוון פעולות לסמם את הציבור ולהטעותו באשר למצב עסקיה של

החברה. ההתייחסות כאן אינה לניהול הכושל, אלא לפעולות מדעת שנעשות כדי להטעות

את הציבור, ואין תמיד קשר ישיר בין הפעולה לבין קבלת טובת הנאה מיידית. הם

מחליטים באופן כללי שכדאי "לבלף" קצת וליצור רושם מוטעה באשר למצב עסקיה של

החברה. ההתייחסות הפלילית היא ליצירת הרושם המוטעה, לא לניהול הכושל. הניהול

הכושל הוא בסך הכל רקע, מוטיבציה למה שהם עושים.

עו"ד י' שוויגר;

אקרא בפניכם את הכתוב בדברי ההסבר: "הצעת חוק זו נועדה להרתיע את ההנהלות

הפעילות של ארגונים עסקיים מלהטעות גופים אחרים אשר להם קשרים עסקיים אתם,

מלהטעות את נותני האשראי ומלהטעות את הציבור הרחב...".
היו"ר א' לין
לזה בדיוק הכוונה. הדגש הוא על פעולת ההטעיה של המנהל.
עו"ד י' שווי גר
ואילו ברישה של דברי ההסבר כתוב שבשנים האחרונים היו מספר כשלונות שבאו

במפתיע. כלומר, הצעת החוק אומרת, שאם יש ארגון כלכלי שלפי הערכה אובייקטיבית

מצבו קשה ומישהו מתוך הארגון ידווח למישהו אחר בארגון, מצבו של הארגון ישתפר.

ואני אומר שמצבו לא ישתפר.
היו"ר א' לין
אתה לא מתייחס בדיוק לחוק כפי שהוא עומד. יש כאן שלושה סעיפים נפרדים שכל

אחד מהם עוסק בדבר אחד.

עו"ד י' שוויגר;

הפרקטיקה היא שכאשר עושים עסקים בחברות גדולות - ואני בא מחברה שיש לה כ-

400 חברות - אין מצב כזה שאדם בודד עושה עסקה או פעולה כלשהי. זו מערכת מבוקרת

של עשרות ומאות אנשים. אחד עושה פעולות חשבונאיות, אחד עושה פעולות משפטית,

אחד הוא דירקטור ואחד הוא חשב.

למשל, חברת כלל ניהלה לאחרונה משא ומתן עם ממשלת ישראל לקניית כימיקלים

לישראל. זו היתה אחת העסקות הגדולות ביותר במשק הישראלי. אני זוכר שהיו רבים

בדירקטוריון אצלנו שבאו ואמרו שזו עסקה מסוכנת לחברת כלל, כי לחברה זו יש 400

מיליון דולר הון ורוצים לקנות חברה שצריכים להשקיע בה 600 מיליון דולר או חצי

מיליון דולר לפי בקשת הממשלה, ואולי זו עסקה גדולה מדי בשביל כלל. יש גם דעות

כאלה. זה משא ומתן מסחרי. יושבים שם אנשים שהם, להערכתי, המיטב במגזר העסקי

בישראל ומחליטים החלטה עסקית שהיא תוצאה של דיון ושל שיקול דעת נכון.



והנה באה הצעת החוק ומתייחסת לכל אדם בחברת כלל. כאן כתוב "נושא משרה

בכיר", והאמינו לי שכל אחד בחברת כלל חושב שהוא בכיר.
היו"ר א' לין
אבל החוק מגדיר מה זה "נושא משרה בכיר".

עו"ד י' שווי גר;

ניקח לדוגמה חשב. אין הגדרה ל"חשב" בפקודת החברות.
היו"ר א' לין
בחברת כלל, שהיא חברה גדולה שיש לה 400 חברות, יודעים מי הוא חשב כאשר

ממנים חשב?
עו"ד י' שווי גר
כן. חובת הדיווח משמעותה היא שכל אחד מאותם אנשים הקשור בחברה ושיודע על

הארוע חייב לשלוח מכתב לממונה עליו.

היו"ר א' לין;

היכן זה כתוב?
עו"ד י' שוויגר
סעיף 1 להצעת החוק בא להוסיף את סעיף 424א בזו הלשון: "(א) נושא משרה

בכיר בתאגיד שלא מסר לממונה הודעה מלאה ונכונה על עסקה או אירוע ביודעו שהם

עלולים לפגוע פגיעה של ממש ביכולתו של התאגיד לקיים את התחייבויותיו, דינו -

מאסר שלוש שנים או קנס". אותו אדם חושב שעסקה כמו זו של כימיקלים לישראל היא

עסקה מסוכנת לחברת כלל, כי זו עסקה גדולה. הוא צריך למסור הודעה לממונה עליו.

איך אתה חושב שאנשים יודיעו על כך, הם ידפקו על דלתו של הממונה וימסרו את

ההודעה? לא, הם ישלחו מכתב כדי שיהיה להם כיסוי, מפני שמדובר כאן בעבירה

פלילית. כלומר, מרגע זה יגיעו לאהרן דברת 200 מכתבים בערך בזו הלשון: אני

מודיע לך שזו עסקה מאד מסוכנת, והחוק אומר שאם אני לא אודיע על כך, יאשימו

אותי בפלילים כי עברתי עבירה.

זאת לא מטרת החוק כפי שאני מבין אותה, אבל זה מה שמשתמע. אני היועץ

המשפטי של הברת כלל, ואם יצלצל אלי חשב של חברת כלל וישאל אותי אם הוא צריך

למסור לממונה עליו הודעה בקשר לעסקה עם כימיקלים לישראל, אשיב לו: כן, תכתוב

מכתב ותגן על עצמך. כך נתעסק כל הזמן בכתיבת מכתבים לאנשים שונים.
היו"ר א' לין
העסקה של רכישת כימיקלים לישראל אינה מן העסקות הנעשות בדרך השגרה גם

בחברת כלל. אלה הם דברים יוצאי דופן, ואכן הכוונה היא שכאשר מדובר בעסקות

חריגות והדברים הם בתחום ידיעתו של העובד אך לא בתחום ידיעתו של הממונה עליו,

יש בהחלט מקום שהעובד ימסור הודעה על כך.



עו"ד י' שוויגר;

אבל זה לא נאמר בהצעת החוק. העובד אינו צריך להניח שהממונה עליו יודע.

הוא צריך לדאוג לכך שיהיה לו כיסוי ולכן הוא צריך להודיע. לפי דעתי, בפרקטיקה

זה לא יכול לעמוד.
היו"ר א' לין
נדבר לא על המקרה שאתה הבאת, אלא על המקרה שעמד מול המחוקק. חברת כלל היא

חברת ענק והמנכ"ל דברת מעוניין לדעת אם מתבשלת עסקה כלשהי העשויה להשפיע על

כושרה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה. חובת הדיווח מקובלת והיא מתקיימת, אבל

במקרים חריגים אתה ודאי היית רוצה שאותו חשב או אפילו מנהל של אחת מאותן 400

חברות ימסרו הודעה לממונים עליהם.

עו"ד י י שוויגר;

זה אלף-בית של ניהול חברות. אנשים מדווחים לממונים עליהם. אין מצב כזה

שלא מדווחים, ולא ייתכן להפוך נורמה אזרחית לנורמה פלילית.

היו"ר א' לין;

אתה אומר שהנורמה מקובלת. זה בהחלט נכון, אבל החוק הפלילי עוסק בחריגים.

עו"ד י' שוויגר;

אני חושב שחובת הדיווח וחובת השיתוף היא אלף-בית של כל חברה, אבל לא צריך

להכניס בה אלמנט פלילי, כי זה פוגע ביחסים בין אנשים וביחסים הנורמליים בתוך

תאגיד. לא ייתכן שאנשים בתאגיד יפעלו בענין שהוא אזרחי על בסיס של פחד מהחוק

הפלילי. זו מעין הלשנה. קוראים בתפילה ייולמלשי נים אל תהי תקוה", ולא ייתכן

שהלשכה או דיווח ייצרו מין מצב כזה שאנשים יתרחקו זה מזה מפני שכתוב באיזה

שהוא מקום שצריך למסור הודעה.

דבר נוסף הוא שרואים בדיווח את חזות הכל. מה יעשה מקבל ההודעה? נניח

שתחשב ימסור הודעה לחשב הכללי של החברה, וזה יודיע למנהל. מהנסיון שלנו לפחות

אני יודע שהדירקטוריון יודע בדרך כלל כמעט על כל דבר, כי איננו עושים עסקים

אלא באופן שכולם יודעים. דרך אגב, בכל התחייבות חותמים אצלנו שני אנשים. אין

מצב כזה שאדם עושה משהו לבדו. הצעת החוק מטילה חובה פלילית על מישהו להודיע,

ומה יעשה מקבל ההודעה? אם פקיד יודע שקונים איזו סוכנות והוא חושב שזו עסקה לא

טובה והוא מודיע על כך לדירקטוריון, אז מה? לו היה כל כך מוצלח, היו מכניסים

אותו לדירקטוריון. ברגע שהדירקטוריון יודע על העסקה, העסקה כבר בסדר? היא כבר

לא מסוכנת? האירוע מתרפא ברגע שהדירקטוריון יודע על הדבר?
היו"ר א לין
איש לא אומר שהאירוע מתרפא. דבר אחד ברור: לגוף בעל האחריות צריך שיהיה

מידע מלא. מה יעשה אותו גוף, זה כבר נתון לשיקולו. אני מקווה שאינך מתכוון

לרמוז בדבריך שהמידע הזה אינו צריך להיות בפני הגוף האחראי.

עו"ד י' שוויגר;

חלילה וחס. מה שאני אומר הוא שהמידע הזה נמצא בלאו הכי בפניו.



היו"ר א' לין;

אם כן, בוא נסכים לפחות על הנחות בסיסיות. טוב שבפני הגוף האחראי יהיה

המידע המלא על המתרחש בתוך החברה, שלא יהיה, למשל, מצב - ואלה מצבים אפשריים

בעולם העסקים - שמנכ"ל יעשה עסקות מאד מרחיקות לכת ולא יקבל אישור מראש של

הדירקטוריון. הובה עליו למסור דיווח לדירקטוריון, והדירקטוריון ישא באחריות.

צריך למנוע אפשרות שהמנכ"ל יכפה מצב על החברה לאחר שהוא גומר דברים.
עו"ד י י שוויגר
בכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואני מוכן להניח שיש מצב שבו מנכ"ל הותם

התחייבות בשם חברה, והמצב הנתון הוא שהדירקטוריון לא ידע על כך. אני רוצה

להבין מה יועיל הסעיף הזה שמאפשר להאשים אותו בפלילים.
היו"ר א' לין
התועלת היא בכך שהוא ידווח לפני שהוא יעשה את העסקה.

עו"ד י' שוויגר;

מה זה יועיל לעסקה? האם זה ישפר את מצבו של התאגיד?
היו"ר א' לין
אתה נכנס כאן לשאלות שאינני רוצה להיכנס אליהן, כי ש דברים שמהווים בסיס

לדיון. החוק הפלילי נועד להרתיע מעשיית פעולות שהן בלתי רצויות בעיני המחוקק.

אין שואלים מה זה יועיל אם יענישו אדם שעשה פעולה לא רצויה. הרי אם אדם אנס,

ההמעשה כבר נעשה, ועל פי אותו הגיון אתה יכול לשאול: מה זה יועיל אם יענישו

אותו? התועלת היא בכך שמונעים ממנו לחזור על אותו מעשה ומרתיעים אחרים מפני

עשיית אותו מעשה. זו כל מטרתו של החוק הפלילי, ליצור הרתעה מפני עשיית פעולות

שלדעת המחוקק פוגעות באדם אחר או בחברה. אלה מושכלות של החוק הפלילי, ואני

מציע שלא ניכנס לזה. תמשיך בהערותיך לגוף החוק.

עו"ד י' שוויגר;

בעסקים יש מצב דינאמי. בנק בישראל מלווה כסף למישהו, ולפי חוק הבנקאות

הוא יכול להלוות ללווה בודד סכום כסף שלא יעלה על אחוז מסויים מההון שלו. נניח

שבנק נותן הלוואה למישהו, ומצבו מידרדר. זו פעולה שהתחילה בסדר ותוך כדי

ביצועה היא פוגעת ביכולתו של התאגיד - במקרה זה מדובר בבנק - לקיים את

התחייבויותיו. אם מנכ"ל עושה דברים שיש לו סמכות מלאה לעשותם במהלך עסקים

רגיל, ותוך כדי ביצוע העסקה מתברר שזה עלול לפגוע בהתחייבויותיו של התאגיד,

האם תטיל עליו אחריות פלילית גם במקרה זה?

מדובר כאן באחריות אבסולטית, ואני חושב שגם זה פוגע באנשים. התוצאה

הסופית תהיה שאנשים לא יידעו אם הם פועלים נכון בעסקים שהם עושים, גם כאשר

הדירקטוריון מסמיך אותם לפעול במהלך עסקים נורמלי בלי לדווח לו. בנק למשכנתאות

נותן עשרות משכנתאות. הוא לא מדווח לדירקטוריון על כל עסקה, אבל יכול להיות

שעסקה מסויימת תגרום בסופו של דבר לפגיעה ביכולתו של התאגיד לקיים את

התחייבויותיו. כאן מאשימים אותו בפלילים, ואתה צריך להתייחס גם לזה שאמור לקבל

את הדיווח.



כפי שאני מבין, הרציו של החוק הוא שלא ייתכן שאנשים ידווחו שהמצב טוב,

וכעבור שבוע יסתבר שמצבם רע. אני מתפלא על מי שמבקר את אלה שדיווחו, מפני

שבסופו של דבר גם מצבו הכספי של כור, שאני מבין שהיה אהת העילות המרכזיות

לענין הזה, היה מן המפורסמות. יש רואי חשבון, יש מאזנים ואפשר היה לקרוא הכל

לפני שנים. לכן מבהינה ההערכה אם מצבו של כור טוב או לא טוב, אני כאיש עסקים

מופתע מכך שמישהו הופתע בכלל ממשהו.

היו"ר א' לין;

אתה חושב שבכל המדינה הזאת יושבים רואי חשבון שבודקים מאזנים ובודקים מה

מצב ההברות?
עו"ד י' שוויגר
אבל כמות ההתחייבויות שיש לחברה היא דבר ידוע ונתון. ההערכה בדבר יכולתו

של התאגיד לעמוד בהתחייבויותיו היא שונה.

הי ו"ר א' לין;

האם אתה מתכוון לומר לנו שאתה ממליץ שאנחנו נרשה תופעה כזאת שאנשים יבואו

וידווחו דיווח מטעה על מצב העסקים?

עו"ד י י שוויגר;

אני לא חושב שהדיווח מטעה. אני חושב שזה ענין של התרשמות. אני לא מייצג

את כור ואינני יודע מה אמרו בכור, אבל ברור לי שהערכתם של אנשים היתה שונה,

ואינני חושב שבנוהל של עסקים צריך להטיל עליהם נורמה פלילית ולהטיל עליהם מאסר

אם הם סברו כך או אחרת.
אי רובינשטיין
נכון שקיימת תמיד הערכה לגבי יכולת פרעון, לגבי שווי נכסים או לגבי

התפתחויות עתידיות. אני הבנתי שהיושב ראש מתכוון לא לענין של הערכות, אלא

לענין של עובדות שאינן שנויות במחלוקת. אם, למשל, נושא משרה בחברה יודע שיש

בדרך דו"ח רווח והפסד שישנה להלוטין את מצב החברה והוא מוסר דיווח הפוך לגמרי,

זה נתפס בהוק הזה. השאלה היא אם אין זה נתפס במערכת הענישה הפלילית הרגילה.
עו"ד י' שוויגר
זה נתפס. עד כאן הערותי הכלליות להצעת החוק.

יש לי מספר הערות לנוסח עצמו.
היו"ר א' לין
אני מציע שתעביר לנו בכתב את הערותיך לנוסה, כי איננו נכנסים היום לדיון

בסעיפי החוק. אתה יכול להעביר את הערותיך לנוסח אלינו ואל משרד המשפטים באופן

מקביל, ואנהנו נביא אותן בחשבון בעת הדיון בסעיפים.



עו"ד י' נאמן;

חז"ל אומרים שכאשר אדם בא לבית עולמו, אין שואלים אותו אם הוא שמר תרי"ג
מצוות, אלא
נשאת ונתת באמונה? זה הדבר הבסיסי בענין שאנחנו דנים בו. אם אנחנו

מתייחסים אל כשלון עסקי כאל עבירה פלילית, לפי דעתי, זה בגדר תפסת מרובח, לא

תפסת. אם יטילו חובה פלילית על כל אדם לומר את האמת - ואני חושב שהיא קיימת

בכל מקרה - זח דבר אחד, אבל לומר לעובד בחברה שבעצם עליו לדאוג כל הזמן שיהיה

לו כיסוי, זח דבר אחר. בחוק כפי שהוא מוצע אין הגדרה ל"פגיעה של ממש". האם

הכוונה לדבר מהותי? יש ענין של הערכה. אין מבחן בחוק חאומר מה הן תוצאות

עסקיות.

היו"ר א' לין;

הרי חוק לא נולד על סמך תיאוריה או תיזה שמישהו פיתח, אלא על רקע של

נסיון מעשי, ואומר לך מה התסריט. יש עובדות מסויימות במציאות שכולנו מסכימים

עליהן, והשאלה היא אם צריך להכניס תיקון בחוק כדי שאותם דברים שהתרחשו בעבר לא

יתרחשו בעתיד, או כדי לבלום דפוסי התנהגות במידה מסויימת.

הסיטואציה שעמדה לנגד עיני המחוקק היתה כזאת: הנהלת החברות ידעה בבירור

שהמצב בכי רע, אבל היא העדיפה לשמור ידיעה זו לעצמה, וכאן אינני מבקר אותה.

החברח המשיכה ליטול אשראי, ומצבה המשיך להידרדר, וזאת בדרך כלל בידיעה ברורה

שכאשר היא תגיע לסף משבר, ההצלה תבוא מאוצר המדינה, לא ממקורות פרטיים. לו היה

מדובר במקורות פרטיים, יש להניח שהיו נזהרים יותר. גם על זח אנחנו נזהרים

מלבקר את ההנהלה מכל הסיבות שמניתם, אבל אנחנו אומרים: אם אדם עושה מעשה שיש

בו הטעיה באשר למצב עסקיה של החברה, המחוקק רוצה להתערב. איננו מטילים עליו

חובת גילוי או דיווח מעבר למה שנדרש בחוקים הספציפיים, היינו חוק רשות ניירות

ערך ופקודת החברות. כל מה שאנחנו אומרים לו הוא שלא יעשה דבר מרמה בכל הקשור

למצב עסקיה של החכרה. זו הנורמה המרכזית שהחוק בא ליצור, ולזה אנחנו צריכים

להתייחס. איננו באים להעניש כאן אדם על כשלון.

אשר להערותיו של עורך-דין שוויגר לסעיפים הראשונים, אני מסכים שצריך

לשקול אם התחולה אינה רחבה מדי מכל הנימוקים שאמר.
עו"ד י' נאמן
אם זו כוונתך, אתה יכול לכתוב באופן פוזיטיבי בסעיף 424א(ד): אם נושא

משרה בכיר נתן פרסום שיש בו מרמה וכו', הוא יבוא על עונשו. אם הוא שמר את זה

לעצמו, החוק אינו מתעקב, אבל אם הוא נתן לזה פרסום, לעניות דעתי, סעיף קטן (ד)

משיג את המטרה שהיושב ראש הציג עכשיו בפנינו.
היו"ר א' לין
מה דעתך על סעיף קטן (ג) בסעיף 424א?
עוייד י י נאמן
סעיף קטן (ג) מתייחס לאי-גילוי לפי דרישח כדין. מה זה יידירשח כדין"?
היו"ר א לי ן
נניח שמועצת המנהלים מבקשת מהמנכ"ל לתת לה פרטים על עסקה מסויימת,

והמנכ"ל מוסר לה דיווח מטעה. חאם דרישת מועצת חמנהלים ממנו היא כדין?
עו"ד י' נאמן
זו בהחלט דרישה כדין, אבל הצעת החוק מדברת על נושא משרה, ואני מבקש

שתתייחס לדרגה נמוכה מזו של מנכ"ל. אולי בלוול של מנכ"ל, שהוא בדרך כלל גם

דירקטור והוא אחד מחברי הדירקטוריון, יש הצדקה לדרוש דיווח לדירקטוריון, אבל

מה דינו של פקיד, ויהיה תוארו כאשר יהיה? אם אנחנו מתייחסים ל"נושא משרה

בכיר", כדאי ליצור אחידות מסויימת בחוקים העוסקים במטריה הזאת. בתקנות ניירות

ערך יש ל"נושא משרה בכיר" הגדרה שונה מזו המובאת כאן, ולדעתי, כדאי להיצמד

להגדרות הקיימות היום בחקיקה ולא ליצור עירוב מושגים.

מעבר לזה, כאשר כותבים חוק פלילי, צריכים לתת לאדם הגנה מסויימת. כאן

מטילים עליו אחריות מוחלטת. לא רק שהוא צפוי לקנס או למאסר, אלא גם אפשר לרדת

לכיסו ולקחת את משכורתו ותשלומים אחרים שהוא קיבל, ולאדם אין שום הגנה. אולי

הוא פעל בתום לב? אם אנחנו מדברים כאן על הערכות מסוי ימות, אולי הוא טעה

בשיקול דעתו? אולי טעה בהערכתו? האם זו סיבה להחיל עליו את החוק הפלילי?

היו"ר א' לי ן;

אתה חושב שהסעיפים האלה חלים גם על מעשה בתום לב?

עו"ד י' נאמן;

היכן ניתנת לו הגנה?

היו"ר א' לין;

או שהוא עשה מעשה במרמה או שהוא לא עשה. אם הוא עשה מעשה במרמה, זה לא

בתום לב.
עו"ד י' נאמן
אם תגדיר ותאמר שמרמה משמעותה מתן מידע כוזב, נוכל לחיות עם זח. צריך

להגדיר את הענין.
היו"ר א' לין
אבל, עם כל הכבוד, המלה "מרמה" מוגדרת במדוייק בחוק הפלילי.

עו"ד י' נאמן;

מרמה מוגדרת בחוק הפלילי. ההגנות של נושא המשרה אינן מוגדרות כאן. תן לו

אפשרות להתגונן בפני זה. בתיקון מס' 4 אומר המחוקק שאמנם אפשר לבטח דירקטור

או נושא משרה, אבל בנושאים מסויימים, כגון הפרת חובת אמונים והפרת חובת

הזהירות כמוגדר בהצעת התיקון, זח לא חל. כיוון שכך אדם יודע בדיוק מה הוא

עושה, ואם הוא יפעל לטובתו האישית, בוודאי שהוא צריך לשאת בעונשו.

מה התרופה שנותן היום החוק האזרחי לבעל מניות, למשל, שנפגע כתוצאה מפעולה

של הנהלת החברה? או שהוא מגיש תביעה נגזרת בשם החברה, או שהוא מגיש, בהתאם

לתיקון מסי 9, תובענה ייצוגית בשם בעלי המניות כנגד הדירקטורים. לפי דעתי, זה

מכסה את הענין, כי בשני המקרים האלה נותנים לו את התרופה שלה הוא זקוק.
היו"ר א' לין
אתה מתכוון לומר שאם הוא עומד בפני תביעה פלילית, צריך שתהיה לו תרופה

כלשהי כפי שיש לו כאשר הוא עומד בפני תביעה אזרחית?
עו"ד י י נאמן
אינני חושב שצריך להפוך את זה לענין פלילי. אדם שמחזיק מניה בחברה, יש לו

בתור שכזה שתי תרופות על פ< החוק האזרחי. הוא יכול או לתבוע בשם החברה, בדרך

של תביעה נגזרת, או לפעול בהתאם לתיקון מסי 9 שאיפשר לחברות, שעליהן חל חוק

ניירות ערך, להגיש תביעה ייצוגית. אם נגרם נזק כלשהו, התרופה תהיה במישור הזה

ולא במישור הפלילי.
היו"ר א' לין
הצעת החוק מדברת גם על נזק שנגרם לציבור הרחב, ולא רק לבעלי המניות.

עו"ד י י נאמן;

אבל להתייחס לנזק לציבור הרחב בתחום דיני החברות, לפי דעתי זה רחב מדי.

היו"ר א' לין;

הציבור הרחב נשא בנזק. אלה עובדות חיים.
עו"ד י' נאמן
דבר נוסף. אם אנחנו רוצים שהעניינים האלה יהיו ברורים וחדים, אנחנו

צריכים לעגן משפטית מבנה ארגוני של חברות בפקודת החברות, לעגן את החובה עצמה,

לקבוע כללים לגבי אצילת סמכויות בחברות, חלוקת סמכויות, תחומים של סמכויות, מה

מחייב ומי מחייב, כדי שאנשים יידעו מה לעשות.
היור א' לין
אתה כבר נתת את התשובה בראשית דבריך. אנשים צריכים לעבוד בנאמנות ולא

לשקר. זה הכל. מי שלא ישקר יהיה מוגן.

עו"ד י' נאמן;

את הערותינו הספציפיות לנוסח נעביר אליכם בכתב, אבל אם לסכם את עמדתי,

אני חושב שזו סנקציה חמורה מדי להפוך את הנושא הזה לנושא עונשי. כאשר חיים

בחברה אי אפשר ליצור מצב בו כל אחד צריך לדאוג שיהיה לו כיסוי, וזה מה שיקרה

בסופו של דבר. חברה - במיוחד חברה שיש לה ענין ציבורי, שחלים עליה חוק ניירות

ערך וחובת הדיווח - צריכה לדווח על כל ארוע, לא רק דיווח תקופתי, אלא דיווח

מיידי על כל דבר שעלול להשפיע.
היו"ר א' לין
אם מניותיה נסחרות בבורסה.
עו"ד י' נאמן
אולי אפשר לתקן את חוק ניירות ערך ולומר שהכללים הנקבעים בחוק יהולו על

קונצרנים.
היו"ר א' לין
אינני אומר שהרעיון הזה גרוע. אני רק יכול לומר לך שלו הייתי מציע הצעה

כזאת, תחושתי היא שההתנגדות לכך היתה הרבה יותר חזקה מההתנגדות להצעת החוק כפי

שניסחתי אותה. אם היינו מרחיבים את חובת הדיווח מעבר לחברות שמניותיהן נסחרות

בבורסח, כמוגדר היום בחוק רשות ניירות ערך באשר לכל אירוע מהותי - ולדעתי, זה

כלל חשוב ונכון, והוא מוגדר גם בתקנות - אני מבטיה לך שההתנגדות של עולם

העסקים להצעה כזאת היתה הרבה יותר גדולה.

אי רובינשטיין;

אנחנו עוסקים במציאות ישראלית מיוחדת במינה, שבה משק שלם, שבאופן רגיל

היה נסחר בבורסה בכל נסיבות בעולם שאני מכיר, הוא בעצם חברה פרטית. זה לא חל

על חברות פרטיות גדולות. כור וחברת העובדים הם משק ציבורי פר-אכסלאנס, שבגלל

המבנה הישראלי הספציפי לא נסחר בבורסה. אני לא יכול לתאר לעצמי שום משק בעולם

שבו היה אפשרי דבר כזה. כלומר, הבעיה של כור היתה מאד מאד ספציפית.

היו"ר א' לין;

אגב, ההצעה הזאת שהעלה עורך-דין נאמן היא הצעה טובה, אבל אנחנו לא רצינו

להרחיק לכת ולהתייחס לזה שהאדם לא דיווח. אנחנו רק התייחסנו לזה שהוא עשה

פעולה מרמה. אפילו לא אמרנו שהוא צריך לדווח.
עו"ד י' נאמן
לעניות דעתי, המקום המתאים לטיפול בנושא זה הוא חוק ניירות ערך. מטרתו

של חוק ניירות ערך להגן על המשקיעים. אני מסכים שאם ניתן לכל אהד בציבור זכות

עמידה מסויימת, אינני יודע לאן נגיע.
היו"ר א' לין
אבל אינך משיב לבעיה שחבר-הכנסת רובינשטיין העלה, כי חוק רשות ניירות ערך

מתייחס רק לחברות שמניותיהן נסחרות בבורסה ואינו חל על הסקטור שחבר-הכנסת

רובינשטיין דיבר עליו.

א' רובינשטיין;

דיברתי על האנומליה של המשק הישראלי. חברות פרטיות גדולות קיימות בעולם,

אבל משק העובדים שלא נסחר בבורסה, זו תופעה מיוחדת, וכאן גם היכולת לגרום נזק

ציבורי היא הרבה יותר גדולה מאשר בחברח פרטית. אם חברה פרטית היתה מסתבכת כפי

שחברת כור הסתבכה, אינני חושב שמישהו היה מאמין בכלל שיצילו אותה בצורה כזאת.

לא היו ממשיכים להעניק לה אשראי. אגב, חברי כנסת התריעו במשך שנים על כך שמה

שעושה ההסתדרות הוא דבר המור ביותר. היא מנהלת משק ענק עם סבסוד והלוואות

ממשלתיות תחת המסווה של חברה פרטית.
היו"ר א' לי ן
אבל אל תקבלו את הרושם המוטעה שעוסקים כאן רק בחברות הסתדרותיות. היה

מקרה מאד בולט של חברה פרטית, ומעשה הרמיה נעשה כאן בכנסת, שבוע לפני

שהתמוטטה.

א' רובי נשטיין;

הסכומים המדהימים שבהם מדובר במתכונת של המשק הישראלי הם נטל כבד מאד,

והדבר נבע מהענין הזה. ככל שאנחנו עוסקים בחברות מהסוג הזה, חברות שמניותיהן

אינן נסחרות בבורסה, יש לנו איזה יצור מיוחד במינו.

עו"ד י' נאמן;

אני לא נציג של כור ואני לא רוצה להתייהס לענין של כור. כל הבעיות

הסקטוריאליות צריכות להיות לנגד עיניכם כאשר אתם בודקים את הנושא הזה. בסיכומו

של דבר אני חש - וזו היתה תחושתם של כל אנשי השטח שהצלחתי לדבר אתם, ולצערי,

לא היה סיפק בידינו להתייחס לנושא, כי רק אתמול קיבלנו את הצעת החוק - שהענין

חמור מדי כאשר הופכים אותו לנושא פלילי. לכן אני אומר שיש למצוא דרך לענות על

הבעיות האלה בצורה שתביא למימוש מטרת החוק בלי ההיבט הפלילי.

היו"ר א' לין;

אני מודיע לכם שאנחנו נשקול את זה מאד מאד בקפידה. אגב, לא מיהרנו להעביר

את ההוק הזה. הוא נמצא בהכנה מזה כשנה וחצי. מצד אחר, יש גם תפיסה אחרת. אתם

נמצאים בחברה עסקית, והחשש שלכם שמא מטילים כאן אחריות מופרזת על נושאי משרה

בתוך החברה הוא חשש מובן, אבל עומדת תמיד גם השאלה של האינטרס הציבורי והאיזון

בינו לבין האינטרס הלגימי של נושא משרה. על כל פנים נביא בחשבון את כל ההערות,

לרבות הערות שנשמע מפי גורמים נוספים.

ג. הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4) התש"ן-1990

היו"ר א' לי ן;

אנחנו חוזרים לדיון במסגרת הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מסי 4), התשיין-

1990. בישיבה הקודמת התחלנו בדיון הכללי בנושא התרופות שיש למנהל אם הוא עצמו

עומד בפני תביעה. ביקשנו מגבי אגמון להביא בפנינו מקרים ספציפיים בעשר השנים

האחרונות בהם עמדו מנהלים בפני תביעות משפטיות, כדי שנראה גם מה קבע בית

המשפט, על אף שפרופ' פרוקצ'יה אמר שזה רק קצה הקרחון. אני מביא בחשבון שזה לא

משקף את התמונה המלאה, אבל זה נראה לנו רלוונטי לענין. לאחר מכן נשמע מפי מר

פירר הסברים בנושא הביטוחי.

קיבלתי את החוק האנגלי וציינתי לעצמי שני סוגי פעולות שאסור לעשותן על פי

החוק האנגלי ושאינן כלולות בהצעת החוק הממשלתית. בפרק הקודם עסקנו בחובת

הזהירות ובחובת הנאמנות של נושא משרה, אבל בחוק האנגלי יש סעיפים ספציפיים

שהובאו לידיעתי שאינם כלולים בהצעת החוק, ואני רוצה לשמוע הסבר אם הם לא נכללו

במכוון, או שמא יש מקום לשקול הכללתם. הסעיף הראשון קובע איסור מוחלט לגבי

""SUBSTANTLAL PROPERTY TRANSACTUONS בין הדירקטור לבין החברה. זה סעיף 320

לחוק האנגלי.



א' רובינשטיין;

כלומר, החברה אינה יכולה להרשות את זה באסיפת בעלי מניות?

היו"ר א' לין;

זה איסור על פניו. אינני יודע אם זה אפשרי או בלתי אפשרי באישור בעלי

מניות. לא בדקתי את הענין עד כדי כך, שכן הנחתי שהמומחים יסייעו בידינו להבין

את הענין.

סעיף 330 בחוק האנגלי הוא הסעיף WHICH PROHIBITS A COMPANY FROM MAKING

A LOAN TO ANY OF ITS DIRECTORS OR DIRECTORS OF ITS HOLDING COMPANY. ציינתי

זאת לפני כי התרשמתי שיש הגיון מסויים בסעיפים אלה. לגבי אישורים בחברות,

אנחנו צריכים להבין שמי שמנהל את החברות זו האקזקוטיבה, ועל אף כל מערכות

הביקורת, גם לאקזקוטיבה יש אינטרסים אישיים ויש לה ה-LEVERAGE לקבל את

האישורים הנחוצים של האורגנים בחברה, כולל אורגנים של בעלי המניות. השאלה היא

אם יש דברים שהם יותר מדי בתחום התועלת האישית של נושא המשרה, כך שגם אם ניתן

אישור אין מקום לעשותם. נניח שאדם רוכש בכל מיני קומבינציות וילה, שערכה

מיליון דולר, במחיר שאינו עולה על 20 אלף שקלים. ייתכן שהוא אף הצליח להשיג

אישורים.

אני מבקש לשמוע אם הוועדה הסטטוטורית או משרד המשפטים שקלו את שני

הסעיפים האלה.
ד' לחמן-מסר
אני מכירה את החוק האנגלי, אבל זה יהיה קצת פזיז מבחינתי להתייהס לסעיף

שלא נמצא לפני. לכן אני משאירה לעצמי את הזכות להגיב על הסעיפים האלה לאחר

שאקרא אותם.

היו"ר א' לי ן;

אם אתם רוצים, נקיים את הדיון על זה בישיבה הקרובה.
אי רובינשטיין
אני מבקש להעביר לנו לפני הישיבה הבאה את כל הסעיפים בחוק האנגלי

המתייחסים לאיסורים, ולא רק את שני הסעיפים שהיושב ראש התייחס אליהם. האיסורים

ודאי מרוכזים בשורה של סעיפים.
ד' לחמן-מסר
הגישה שלהם בנושא זה היתה שונה באופן מהותי מהגישה שלנו. גישתם היתה

קזואיסטית ולא פעלה על בסיס התפיסה הכללית שלנו.
היו"ר א' לין
פרופ' פרוקצ'יה, האם רצית להעיר משהו בנושא הזה?
פרופ' א' פרוקצ'יה
יש לי הערות, אבל אם ההחלטה היא לא לדון בנושא זה כעת, אדחה את הערותי.



היו"ר א' לין;

נשמע עכשיו את הערותיו של עווך-דין יעקב פירר בנושא הביטוחי. רצינו לדעת

גם מה המבנה של פוליסות כאלה וגם מה עלותן, כדי שנדע מה זה אומר- מבחינת המחיר

לחברה,

עו"ד י' פירר;

הנושא של ביטוח אחריות דירקטורים הוא נושא הדש יחסית בעולם הביטוח. הוא

התחיל להתפתח באופן תיאורטי בשנות השלושים, אבל מעשית משנות החמישים ואילך.

בשנים חאחרונות הוא הלך והתפתח יותר ויותר ו נרכשות בפועל פוליסות רבות בנושא

זה. המקום המוביל בענין זה - וזח לא מפתיע - הוא ארצות-הברית, שם הסטטיסטיקה

מראה שלמעלה מ-95% מהחברות חנסחרות בבורסות, יש להן הגנה של פוליסת ביטוח

אחריות דירקטורים. עקב המשבר שהיה בתחום הזה בענף הביטוח - בתקופה מסויימת לא

היה ניתן להשיג פוליסות בשום הון שבעולם - ובעקבות מספר פקקי דין שהתפרסמו

בנושא, נוצרה גם מגמה חקיקתית ונעשו רוויזיות בחוקים במדינות שונות בארצות

הברית על מנת להקל על העול והאחריות שיש לדירקטורים, ובמקרים מסויימים לפטור

אותם לגמרי מאחריות.

בתחום הזה יש מנטליות שונה במקצת בארץ.
היו"ר א' לין
באילו מקרים פוטרים אותם מאחריות? מה מכסה הפוליסה?
עו"ד י י פירר
הפוליסה מכסה מה שהיא מגדירה כ-.WRONGFUL ACT ואם נתעלם לרגע מהניסוחים

הארוכים והמסורבלים, מדובר בעיקרון על מעשה רשלני. הבאתי לכאן פוליסה אמריקאית

שאותה מוציאה חברת "סיגנה" ופוליסה שמוציאים אותה ב"לוידס" וגם פוליסות

ישראליות. בכל הפוליסות האלה ללא יוצא מן הכלל יש סייגים מפורשים שלפיהם

הפוליסה לא תכסה מצב שבו דירקטור מפיק רווח אישי, או רוצה ליהנות מהגנה של

פוליסה כאשר הוא עשה מעשה מתוך DISHONESTY
הי ו"ר א' לי ן
אודה לך אם תעביר לי את הניסוחים האלה בכתב.
עו"ד י' פירר
אשמח להעביר לך אותם עם תום הישיבה. יש לי העתקים.

זה הסטנדרט בנושא הזה בכל עולם הביטוח. הפוליסות במפורש מחריגות מכלל

כיסוי רווחים אישים שמנהל עשה או מעשים שהוא עשה אותם מבחינתו באי-יושר, מתוך

כווה להפיק רווח אישי וכיוצא בזה.

אומר רק עוד שני משפטים באשר למצב בארצות הברית, משום שפל כללי המשחק שם

בנושא המשפטי שונים מהכללים שאנחנו עובדים לפיהם בארץ, גם מבחינת החוק שעל פיו

אנחנו פועלים, היינו פקודת החברות האנגלית. כללי המשחק שם מאד נוקשים. מוגשות

שם תביעות משפטיות בהמוניהן. התמסד שם היטב הנושא של CLASS ACTUONS, ואני שומע

שאנשים קונים מניות בכל מיני חברות רק כדי שכאשר תהיה להם הזדמנות, הם יגישו

,CLASS ACTIION והתביעות המוגשות שם הן בעשרות מיליוני דולרים.
א' רובינשטיין
והפרמיות עולות כתוצאה מכך.

עו"ד < י פ<רר;

כמובן.

נשאלה השאלה א<לו תביעות הוגשו בפועל. אקה כדוגמה חברה ישראלית בשם

"סייטקס" שמניותיה נסחרות מעבר לדלפק בבורסה של ניו-יורק. בנושא הזה רוב

העובדות התפרסמו, וגם פרופ' גרוס הביא את סייטקס כדוגמה בספרו האחרון. בפועל

הוגשה תביעה נגד חברת סייטקס והדירקטורים שלה, והיא הוגשה בארצות-הברית, על

הבסיס של CLASS ACTION.

ברוב המקרים האלה התביעות נגמרות בפשרה, והפשרה היא כמעט הכרה לצד הנתבע,

מפני שלצד התובע יש בסך הכל מכונית וטלפון, וזה מספיק לו כדי להגיש את התביעה.

לעומת זאת הצד הנתבע, בין שזו סייטקס והדירקטורים שלה ובין שזו חברה אחרת, זו

תמיד חברה חשובה, וכאשר היא צריכה להתגונן היא אינה חוסכת כלל בהוצאות. ההיפך

הוא הנכון. אנשים אלה פונים לעורכי הדין היקרים ביותר, וכאשר חברה כמו סייטקס

צריכה להתגונן בארצות-הברית, רק ההוצאות על טיסות הלוך והזור ומסירת עדויות

והתייעצויות משפטיות וכיוצא באלה הן אסטרונומיות. בתיק של סייטקס ההוצאות

המשפטיות שהפוליסה שילמה - ותיכף אגיע לפוליסה - עברו את המיליון דולר. אני

מדבר רק על ההוצאות המשפטיות.

בשלב מסויים, לאחר שההתלהבות הציבורית ירדה וגם הרצון להילהם עד טיפת הדם

האחרונה פג במקצת עקב הגידול המתמיד של ההוצאות, הצד הנתבע הגיע למסקנה שהוא

רוצה לגמור את התיק הזה בפשרה מחוץ לכותלי בית חמשפט, ומבחינת הצד התובע זה לא

כל כך נורא כי ההוצאות שלו היו קטנות יותר, הוא לא סיכן הרבה את היוקרה האישית

שלו והוא יכול לחיות עם הסכום שיקבל בפשרה. זה מה שקרה בפועל גם בתיק של חברת

סי יטקס.

באותה דוגמה של סייטקס יש עוד מצב אחד שהוא מעניין מבחינתנו כישראלים.

אנחנו מטילים על חברות ישראליות סטנדרטים שהולכים ונעשים קשוחים, במגמה

מסויימת של אמריקניזציה בתחום זה של אחריות דירקטורים. אנחנו גם מבקשים מהן

לשחק לפי כללי המשחק בשווקים הבין-לאומיים, בתחרות קשה, ואם חברה כזאת רוצה

לגייס דירקטורים בארצות-הברית, היא צריכה למצוא לעצמה אנשים ששמם מוכר לציבור

בארצות-הברית, ובסייטקס אמנם היה אדם כזה, אישיות ששמה מוכר בארצות-הברית.

אחד מבעלי המניות של חברת "ג'נרל דיינמיקס" ישב ב-BOARD של סייטקס.

בשלב מסויים נוצר מצב שבבת אחת הוגשו תביעות רבות ביותר בעולם בנושא הזה

של ביטוח אחריות דירקטדגורים ובבת אחת נגמר כל ה-CAPACITY של הביטוח. לא ניתן

היה יותר לקנות ביטוח בשום הון שבעולם, וזה חל גם על חברות אמריקאיות וגם על

חברות אחרות, ואני בטוח שיש כאן אנשים שמכירים את ה-"BUSINESS WERK" המפורסם

בו היתה כתבה על בריחה המונית של דירקטורים מחברות. זו בערך התקופה שאנו

מדברים עליה.

יש לי כאן טבלה שאתם יכולים לראות אפילו מרחוק. היא משקפת את מה שקרה

לנושא הפרמיות והתביעות של הביטוח. הפוליסות האלה התחילו בצורה מאד מתונה בשנת

1974. אס נכנה את הרמה שבה הם היו אז %100, הרי בשנת 1982-1983 התחילו התביעות

לטפס. ה-UNDERWRITERS של הביטוח עדיין לא קראו את התמונה נכון, כי תביעות כאלה

נמשכות בבית משפט שנה-שנתיים. בשנת 1985-1986 קפצו הפרמיות ב-%700 ומעלה בשנה.



עולם הביטוח עובד במעגלים. נוצר משבר גדול, הפרמיות קפצו פי-ששה או פי-

שבעה, יותר ויותר GAPAGITY התוסף לשוק כי אנשים ראו שאלה עסקים גדולים, ואז

הפרמיות ירדו. היום הן ברמה הרבה הרבה יותר נמוכה מכפי שהן היו לפני שלוש

וארבע שנים.
אי רובינשטיין
אבל הן עדיין הרבה יותר גבוהות מכפי שהן היו לפני כל הגל הזה.
עו"ד י' פירר
נכון, הן הרבה יותר גבוהות מכפי שהן היו לפני המש שנים.

א' רובינשטיין;

על כל פנים מענין אותי לדעת כמה הן הפרמיות ביפן ובגרמניה. אמרו לי

שהפוליסות בגרמניה הן נמוכות מאד. יש קורלציה.
עוייד י י פירר
קשה להאמין שהפוליסה נמכרת בכלל ביפן.
עוייד י י פירר
בכל מקרה בארוע הזה של סייטקס אותו דירקטור התפטר ביום שבו נמסרה לסייטקס

ההודעה שלא ניתן יותר להאריך את הביטוח.

לגבי השאלה מה קורה בגרמניה וביפן אין לי נתונים, אבל דיברתי אתמול עם

LEADING UNDERWRITER בי"לוידס". אמר לי האיש שגם באנגליה היתה להם תקופה של

ערפול. אותן התלבטויות שהיו לנו ושיש לנו עדיין כאן בארץ היו להם גם שם.

ראשית, בפועל הם קנו ביטוח גם בתקופת הערפול, ואם זה יעניין את הוועדה, אומר

לכם גם באיזו טכניקה קנו את הביטוח. שנית, הוא אמר לי שהחוק או המצב החוקי

באנגליה השתנה בשנה האחרונה, והיום לכל הדעות אין בעיה לקנות את הביטוח, והוא

אישית מעריך שזה כרגע הענף החם ביותר ביילוידסיי, שבו יש הגידול הרב ביותר

בעסקים, כמובן באופן יחסי.

אומר בהקשר הזה דבר שאני חושב שלגביו אין כבר הרבה מחלוקת בין המלומדים

שכתבו מאמרים בנושא זה. אם אנחנו מצפים מההברות הישראליות לגייס הון בארצות-

הברית, לעבוד כמו בעולם הגדול וכו', אנחנו צריכים לתת להן גם את הכלים

והאמצעים שיש לאנשים בעולם הגדול. בארצות-הברית, כמובן, לא יעלה על הדעת שלא

יאפשרו לקנות את הביטוח הזה, וקונים אותו בפועל. אם אנחנו רוצים למשוך את

הדירקטורים האמרקיאיים לתוך ה-BOARD, אנחנו צריכים להמציא להם את ההגנה הזאת,

ואני חושב שפחות או יותר כולם מסכימים לזה.
היו"ר א' לין
זה מה שנוגע לתחום העסקים של החברות הישראליות העושות עסקים בחוץ-לארץ.

דרך אגב, אפשר להוציא ביטוח רק באשר לתביעות שיכולות להיות מוגשות בארצות-

הברית.



עו"ד י' פירר;

על פי הניסוח הנוכחי של החוק, אותם אנשים שחושבים היום שזה לא חוקי

ימשיכו להחזיק גם אז בדעה שזה לא חוקי.

היו"ר א' לין;

הרי אנחנו מעצבים עכשיו את החוק. אתה הצבעת על הצורך שהחברה הישראלית

תעשה כאן ביטוח למנהלים שלה למקרה שמוגשות תביעות נגד הדירקטורים בחוץ לארץ.

בוא נעבור לזירה הישראלית.
עו"ד י' פירר
למיטב ידיעתי - בדקתי עד כמה שידי מגעת - בזירה הישראלית לא הוגשו עד

היום תביעות בתחום הזה שהיו מבוטחות על ידי פוליסת ביטוח. כלומר, גם אם יש כמה

תביעות ויש פסקי דין שחוזרים ומזכירים אותם, בפועל חמקרים האלה לא היו

מבוטחים, וממילא אין לחברת הביטוח ולאיגוד הברות הביטוח אינפורמציה בנושא זה.

שני המקרים היחידים בהם הוגשו תביעות נגד חברות ישראליות שהיו מבוטחות נוגעים

לסייטקס ולאלסינט. בשני המקרים הוגשו תביעות והיו פוליסות ביטוח בתוקף.

לגבי חברות ישראליות שהמניות שלהן לא נסחרות בבורסה בארצות-הבר<ת, בנושא
זה קיימות לפחות שתי קטגוריות
החברות הציבוריות בישראל והחברות הפרטיות, מלבד

כל הגופים האחרים של חברות ממשלתיות, חברות עירוניות וכיוצא באלה. אלה שתי

הקטגוריות המרכזיות. בכל חברה כזאת יש שיקולים שונים, ואין אפשרות להקיש מה

קורה בין החברות השונות.

הנושא של מכירת הביטוח הזה בישראל קיים. נמכרות פוליסות ביטוח ונעשית לזה

פרסומת בעתונים. המודעות לנושא היא לא מספיק גדולה. הבורות די שולטת בענף הזה,

ואם להתבטא בכנות, גם בחברות הביטוח, שבעיקרון היו מעונינות למכור כמה שיותר

ביטוחים מכל הסוגים, חסר היידע המקצועי שדרוש כדי להציג את הנושא חזה להסביר

את הבעיה המשפטית הכרוכה בו ולמצוא את הדרך המשפטית הנאותה לפתור את הבעיה,

להציג את הענין בצורה נכונה בפני ה-BOARD ולהשיג את ההסכמה של היועץ המשפטי

כדי שגם הוא יגיד שהענין נראה לו. כל אלה דורשים הבנה רחבה שאינה נפוצה מדי

בחברות הביטוח. זה לא כמו למכור עוד ביטוח של מכונית.

המודעות לנושא הביטוח תלך ותגבר קודם כל עקב תיקון מסי 9 שמאפשר הגשת

תביעה ייצוגית. כמובן, אי-אפשר להקיש מכללי המשחק בארצות-הברית לגבי מה שיקרה

כאן בארץ. גם הפיצויים שאפשר יהיה לקבל כאן יהיו בגדר "פינטס" יחסית לפיצויים

הניתנים שם.

היו"ר י' לין;

תיקון מס' 9 יצר את ה-CLASS ACTUON?

עו"ד י' פירר;

כן. נשאלה שאלה אם זה יביא בעקבותיו למבול של תביעות. אני לא חושב כך.

ניקח דוגמה מתחום אחר לגמרי, התחום של ביטוח המוצר או בעיית אחריות המוצר.

כשהתקבל בארץ חוק האחריות למוצרים פגומים, התקיימו אין ספור ימי עיון בשאלה

של החמרת האחריות של יצרן והצורך להוכיח שהוא לא התרשל וכוי. התריעו בפני

סכנות גדולות מבחינת מה שזה יעשה לפרמיות הביטוח ומבחינת מבול התביעות שיוגשו.

כללי המשחק בארץ תמיד יחיו שונים. התמריץ להגיש את התביעה הוא שונה. לאחר שכבר

מגישים תביעה, הענין נסחב בבית משפט הרבה שנים. בארצות הברית חלק מהאנשים

שמגישים התביעות הופכים לכוכבים, מראיינים אותם בטלויזיה וזה ממש ביזנס.



מגישים חיום תביעות בארץ גם נגד בעלי מקצוע חופשיים: עורכי דין, רואי

חשבון, רופאים. מי שמע על דבר כזה לפני עשרים שנה? היום זה דבר יום יומי, וגם

בנושא של הגשת תביעות נגד דירקטורים אני אומר שעם הזמן יגדל מספר התביעות.

נדמה לי שבתחומי המקצוע אין הרבה מחלוקת על כך. כמובן, מדובר במימדים שונים.

אנחנו לא ארצות-הברית גם בתהום הזה.
היו"ר א' לין
הפוליסות שאתה מדבר עליהן עכשיו מכסות גם את אחריות נושא המשרה כלפי

החברה וכלפי צדדים שלישיים? הן מכסות גם תביעות של החברה ושל צד שלישי נגדו?

עו"ד י' פירר;

זה כבר תלוי בניסוחים של פוליסות שונות. יש פוליסות שבהן יש מגבלה שמי

שמחזיק יותר מאשר איקס אחוזים של המניות, הפוליסה לא תגן עליו במקרה שהחברה

תגיש תביעה נגדו.
היו"ר א' לין
באופן כללי מבטחים גם תביעות שהחברה מגישה נגדו וגם תביעות של צדדים

שלישיים?
עו"ד י י פירר
אין לזה תשובה אחידה. עקרונית יכול לחיות מצב כזה, כי גם האפשרות של יחיד

להגיש תביעה היא לפעמים באמצעות תביעה נגזרת, ואז יש בוודאי כיסוי לכך

בפוליסה. זה כבר תלוי בניסוחים של פוליסות שונות.
היו"ר א' לין
למה אתה מתכוון ב"תביעה נגזרת"?
עו"ד י' פירר
לפעמים כדי שאדם יממש את זכותו נגד דירקטור הוא צריך להגיש את התביעה

בצורה של תביעה נגזרת. כביכול החברה תובעת את הדירקטור, ואחד מבעלי המניות

מניע את החברה למהלך הזה.
היו"ר א' לין
האם יש בפוליסות הבחנה בין תביעות של צד שלישי לבין תביעות שהחברה מגישה

נגד דירקטור?
עו"ד י י פירר
יש הבחנה במובן הזה: אם, למשל, בעל מניות מחזיק אחוזים מסויימים של

המניות בחברה, הפוליסה לא תגן עליו, אבל הפוליסה אינה מחריגה מצב שצד שלישי

יתבע, ואם הוא אכן יגיש תביעה, הפוליסה כן תכסה אותו. בעיקרון הפוליסה מגינה

על תביעות מכל סוג שהוא, לרבות תביעות של צד שלישי.
היו"ר א' לין
האם הכיסוי שניתן בפני תביעות של צד שלישי הוא רחב יותר?
עו"ד י' פירר
אולי יש לי כאן הסתייגות.
היו"ר א' לין
האם יש שאלה של תום לב לגבי צד שלישי?

פרופי אי פרוקצייה;

בענין זה חל חוק חוזה הביטוח, ולא חשוב מה כתוב בפוליסה. אחד הכללים בחוק

חוזה הביטוח הוא שאי אפשר להוציא פוליסת ביטוח על מעשה שנעשה במתכוון. גם אם

הפוליסה תתימר - והיא לא מתימרת - לתת כיסוי למקרה כזה, היא בטלה.

עו"ד י' פירר;

לדוגמה, אני מחזיק כאן בידי פוליסה בנושא הזה של כלל, חברה לביטוח, היא

כוללת הסתייגות בגין תביעה שתוגש נגד המבוטח על ידי דירקטור ו\או פקיד ו\או

נושא משרה אחר בחברה. כלומר, הפוליסה הזאת מחריגה תביעות בין דירקטורים שונים

בחברה, אבל במקרה הספציפי הזה היא לא מוציאה מכלל כיסוי תביעה שהחברה עצמה

תגיש נגד הדירקטור.
היו"ר א' לי ן
בכמה אתה מעריך את העלות של פוליסות כאלה על פי הנסיון הישראלי? נניח

שקיבלנו את החוק ואפשר להוציא פוליסות ביטוח באופן חוקי, הנושא יתפתח ויקבל

תאוצה במשך הזמן.
עו"ד י' פירר
גבול האחריות הוא פונקציה של מספר גורמים: ראשית, מה גבול האחריות

שמבקשים לרכוש, מה ההגנה. שנית, מה ההון של החברה, של הנכסים שלה, עד כמה יש

לה חשיפה ציבורית, האם המאזן שלה חיובי או שלילי, כמה דירקטורים יש לה, באילו

תהומים היא עוסקת. לדוגמה, חברות מתחום הבנקאות והאנרגיה, לפחות בחוץ לארץ,

ביטוח האחריות שלהן באופן אופייני יותר יקר. אתמול ראיתי פוליסה כזאת שעשו

להברה בגבול האחריות של מיליון דולר, והפרמיה שם הסתכמה ב-9,500 דולר לשנה.
היוייר אי לין
כמה דירקטורים היו באותה חברה?
עוייד י י פירר
יחסית הרבה. כמדוני, היו שם כתריסר.
היו"ר א' לין
אותם מיליון דולר הם סך כל האחריות של חברת הביטוח?



עו"ד י' פירר;

זה גבול האחריות הכולל בגין ארוע אחד ובגין סך כל הארועים.

אני מחזיק עכשיו בידי פוליסה אחרת. שוב זה ענין של כללי משחק, וחם יכולים

להיות שונים מחברה לחברה, יש גורמי תחרות וכו'. כאן מדובר בגבול אחריות של הצי

מיליון דולר, והפרמיה היתה כ-12 אלף דולר.
היו"ר א' לין
מדובר בחברות גדולות?
עו"ד י י פירר
במקרה הזה לא הברות גדולות מאד.

יש לי כאן פוליסה של הברה אהרת שמניותיה נסחרות בבורסה בארץ. גבול

האחריות שלה הוא מיליון דולר לארוע אחד ולסך כל הארועים. חברה ישראלית,

מניותיה נסחרות בבורסה בארץ, מאזן רווחי, סך כל הפרמיה שלה 10,500 דולר וה-

ASSETS שלה הם 22 מיליון דולר. המחירים הם לא בשמים וזה גם לא הביטוח העממי

בי ותר.
היו"ר א' לין
קודם כל אני רוצה להודות לך, עורך-דין יעקב פירר. אם תרצה להשתתף במהלך

הדיונים בנושא זה ויהיה לך זמן, אתה מוזמן להשתתף.

עו"ד י י פירר;

אשמח מאד לבוא.

ברשותך, עוד שני משפטים לגבי הצעת החוק המונחת כרגע בפני הוועדה. בהצעה
זו כורכים יחד שני אלמנטים
שיפוי וביטוח, דהיינו כדי שתהיה בחברה אפשרות של

פטור או שיפוי או לרכוש ביטוח דרושה פרוצדרה מסויימת, מאד מאד קשה. לגופו של

ענין אני חושב שאין הצדקה לכרוך יחד את שני האלמנטים האלה. כשחברה תרצה לשפות

את הדירקטורים שלה או לוותר על איזו שהיא אחריות שלהם, יש מקום לנקוט את כל

אמצעי הזהירות כדי לוודא שלא ייפגעו אינטרסים של בעלי מניות כאלה או אחרים.

סעיף 96מ"ב להצעת החוק קובע פרוצדורה מאד מסובכת לענין זה ודורש החלטה מיוחדת

באסיפות נפרדות של כל בעלי המניות וכו'. אם החברה מתכוונת על אי-אלו זכויות

כלפי הדירקטורים שלה, זה ניתן להבנה, אם כל מה שהחברה מבקשת לעשות זה לרכוש

ביטוח - אגב, כבר היום היא קונה לעמה את הביטוח הזה - למה להכביד עליה כל כך?
היו"ר א' לין
מה ההכבדה כאן?

עוייד י י פירר;

כבר היום קונה חברה ביטוח בפועל. אם הצעת החוק אומרת שמכאן ואילך לא ניתן

להתנות על הדברים האלה ומכאן ואילך אין לקנות ביטוח אלא בהליכים המפורטים

בשינוי מסמכי היסוד, פירוש הדבר שחברת סייטקס, למשל, צריכה לאסוף שליש מבעלי

המניות שלה בארצות-הברית - וזח כשלעצמו משימה בלתי אפשרית - כשכבר היום יש לה

פוליסה, וטוב שיש לח פוליסה. אני חושב שעל זה מסכימים. לכן הדרישה הזאת כאן,

לעניות דעתי, היא לא סבירה.



הערה שניה. הצעת החוק מתייחסת במידה מסויימת לתוכן הפוליסה, דהיינו היא
אומרת
תקנו ביטוח, ובלבד שלא יהיה בפוליסה שלכם ענין של הפרת אמונים והפרת

חובת זהירות שנעשתה במתכוון ועוד סייגים. היא כבר נכנסת לסייגים של פוליסה.

השאלה היא מי צריך את זה כאן, מפני שאם דבר נעשה במתכוון - ואני חושב שעל זה

אין שום מחלוקת - שום מבטח בעולם לא ישלם נזק שנגרם במתכוון או מתוך כוונת

תרמית. למה להוסיף כאן דבר, שאולי יתן רק הזדמנות למבטח לדחות תשלום לפי

פוליסה במצב שבו אנו רוצים שהוא ישלם כבר, וזאת משום שהוא יאמר: יש לי לא רק

החוזה בינינו הקובע את החובות והזכויות שלך, אלא אני צריך להיכנס גם לפרשנות

חוק. הבה נסמוך על חברות הביטוח, שכפי שהן עושות בפועל, הן גם תדענה לא לתת

הגנה בענין זה.
היו"ר א' לין
למה לסמוך עליהן ולא לאמץ את הוראות החוק, היינו שהפוליסה תיעשה במסגרת

הוראות החוק? אם הפוליסות ייעשו במסגרת הוראות החוק, משמעות הוראות החוק תתמסד

במשך הזמן, וגם יהיה הרבה יותר להבין את התחולה של הפוליסות עצמן. האם יש כאן

משהו בתוכן הדברים שנראה לך מיותר?
עו"ד י' פירר
למשל, סעיף 96מ"ג(2) אומר שהפוליסה לא תכסה הפרת חובת זהירות שנעשתה

במתכוון או מתוך אי-איכפתיות לנסיבות ההפרה או לתוצאותיה. אמסור היום לוועדה

את הדוגמאות של הפוליסות שהבאתי אתי לכאן מארבע חברות ביטוח מקצוות תבל, וכולן

ללא יוצא מן הכלל אינן מכסות את הדברים שנאמרו כאן, אבל ברגע שמוסיפים תנאים

מעבר למה שהמבטח עצמו כותב ואומרים "מתוך אי-איכפתיות לנסיבות ההפרה", זה

ניסוח שאינו מקובל בחברות הביטוח, ועכשיו צריך פתאום להתחיל להוכיח אם היה

איכפת לו או לא חיה איכפת לו, שעה שהדברים ברורים לעצמם במסגרת הניסוחים

בפוליסות.
היו"ר א' לין
יכול להיות שהנוסח "מתוך אי-איכפתיות לנסיבות ההפרה" יוצר בעיה, אבל אני

מבחין בין נחיצות הסייגים לבין תוכנם. אשר לנחיצות של קביעת חסייגים בחוק, אני

דווקא נוטה שהדברים ייאמרו בחוק בצורה מפורשת. אשר לתוכן הסייגים, יש בהחלט

מקום להביא בחשבון שביטוי כמו "אי-איכפתיות" יכול לסבך את הענין ולגרום לכך

שחברות הביטוח לא ישלמו את התביעות אם יהיו גדולות והן ישענו על הסעיף הזה.
עו"ד י' פירר
אם זו דעת כבוד היושב ראש, אבקש להגיש בהמשך את הערותי בכתב לניסוח הסעיף

הזה באשר לתוכן הסייגים.
היו"ר א' לין
אני מודה לעורך-דין פירר.

בבקשה, גב' אגמון,
מ' אגמון
ראשית, כדי לסיים את ענין הביטוח אני רוצה לומר שאנחנו גם דיברנו אם

איגוד חברותה ביטוח, והיועצת המשפטית של האיגוד מסרה לנו שכיוון שהעמדה הרשמית

לפחות היא שהביטוח הזה אסור - לפחות באופן ישיר על ידי החברה - אין להם נתונים

לגבי פוליסות כאלה שנמכרות, וזאת ראשית, משום שחלק גדול נקנה ישירות בחוץ

לארץ בגלל החשש שיראו בזה הוזה לא חוקי לפי החוק, ושנית, גם הפוליסות שנקנות

בארץ נקנות בצורות קונצרניות, בחברות אם ובחברות בת, ולכן אין להם נתונים. זה

באשר לתמונה הכללית. בכל אופן הם מאד תומכים בהצעת החוק ובכך שהענין יוסדר

בצורה פורמלית והם הביעו זאת בתחילת הדיון.

אנחנו עברנו על פסקי הדין בעשר השנים האהרונות בבית המשפט העליון ובבית

המשפט המחוזי. כמובן, זה רק מה שפורסם. יש תקצירי פסקי דין הכוללים את כל פסקי

הדין, אבל עליהם לא עברנו, כי טכנית אין להם מפתוח טוב וקשה לעשות זאת.

יש שלישה סוגים של פסקי דין שמטילים אחריות אישית על דירקטור בתאגיד.

סוג ראשון - אלה אולי המקרים שמעניינים את הוועדה במסגרת תיקון מס' 4, היינו

מקרים בהם נתבעים דירקטורים בשל הפרת חובות לחברה - חובת זהירות או חובת

אמונים.

בסוג השני מרימים את מסך ההתאגדות ולמעשה אומרים לדירקטורים: נכון שאתם

דירקטורים בחברה, אבל אנחנו רואים אתכם כאילו פעלתם באופן אישי ולא מטעם

החברה. מחייבים אותם באופן אישי על פעולות שלהם. בהמשך אתן דוגמאות לגבי כל

אחד מהסוגים.

הסוג השלישי - מקום בו מנהל פעל בשם חברה באחד משני מצבים: או שהוא לא

אמר שהוא פועל בשם חברה וזה לא מובן ממהלך הדברים, ואז הוא אחראי באופן אישי;

או שהוא חתם אישית או הציג מסמכים ששם החברה לא היה עליהם או השתמש במסמכי

החברה שבהם רזיה נקוב שם לא נכון של חברה. גם אז הוא אחראי באופן אישי. זה סעיף

ספציפי בפקודת החברות שתיכף נגיע אליו. בחלק גדול מפסקי הדין שתי העילות

הראשונות לפחות מעורבות.

פסק הדין המפורסם ביותר - והבאנו אותו גם במקור למקרה שתרצו לקרוא אותו

אחר כך - הקובע את כל הכללים של אחריות דירקטורים הוא פסק דין קוסוי. שם נדונה

שאלת אחריותם של בעלי מניות בבנק. שמכרו את מניותיהם בידיעה שמימון הרכישה

ייעשה מכספי הבנק ולמעשה יסכן את קיומו, וזה מה שקרה בפועל. בענין זה נתבעו

הדירקטורים בשל כך שהם אישרו את מכירת המניות האמורות, שוב תוך אותה ידיעה

שבסך הכל זה ימוטט את ההברה, וזה גם קרה.
פרופי אי פרוקצייה
בנק פויכטוונגר היה החברה במקרה זה.
מי אגמון
נפסקו שם הרבה הלכות לגבי חובות מנהלים, ולזה לא אכנס. לענייננו נפסק

שהמנהלים הפרו את חובת האמון שחבו לבנק בכך שהם נתנו יד למימון על ידי הבנק של
רכישת מניות
בניגוד לדין ובידעם כי הדבר יביא את הבנק לאי-סולבנטיות.



כן נפסק שהמנהלים חייבים להעמיד לרשות ההברה את כל אותם כספים שהיא

הפסידה כתוצאה צפויה מהפרת חובתם כלפיה, גם אם הכספים האלה לא נתקבלו על

ידיו אלא על ידי צד שלישי. כלומר, גם אם לא הוכח שהמנהלים באופן אישי הפיקו

רווח, אלא מי שהפיק פה רווח אלה בעצם הרוכשים של המניות. כיוון שהמנהל הפר את

החובה, הוא היה צריך להשיב את כל הכספים שהחברה הפסידה, ואין זה משנה מה היה

הרווח שלו בענין.

בית המשפט אמר במפורש שהעובדה שהמנהל לא פעל מתוך אינטרס אישי במקרה זה

ולא ביקש טובת הנאה עבור עצמו - אין בה כדי לפטור אותו מאחריות.
היו"ר א' לין
במקרה זה הוא לא קיבל טובת הנאה אישית, אבל אי אפשר להגיד שהוא לא פעל

מתוך אינטרס אישי. לפעמים אם מנהל עוזר לחבר שלו להשיג יתרון יש בזה אינטרס

אישי.
פרופי אי פרוקצ'יה
במקרה זה הוא לא היה חבר.

היו"ר א' לין;

מדוע המועצה אישרה את זה, מתוך חולשה?

א' רובינשטיין;

מתוך חולשה וטיפשות.
פרופי אי פרוקצייה
ככל שאני קורא את פסק הדין - ואני גס מכיר בעקיפין את הנפשות הפועלות -

לא היתה כאן כוונת מרמה, מצד אחד. מצד אחר, היה קונה שהיה מוכן לשלם כסף,

ויכול להיות שאפשר לדבר כאן על אינטרס של המוכר לעשות קונסומציה של העסקה

הזאת. זה לא לגמרי נקי מטובת הנאה אישית במובן מוגבל זה.
אי רובינשטיין
במובן מוגבל זה - כן, אבל כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם סביב שולחן זה

לא היו קיימים שם.
פרופ' א' פרוקצ'יה
בית המשפט ביסס את פסק דינו על הפרת חובת אמונים.
היו"ר א' לין
מה היה היסוד להפרת חובת האמונים?
מי אגמון
היתה כאן הפרת חובת אמונים בכך שהמנהלים ידעו שהמכירה תיעשה בעצם ממקורות

של הבנק ותפגע בחברה. כלומר, הם פעלו לרעת החברה. הם הפרו את מה שאנחנו מכנים

ייהרישהיי של חובת האמונים.



פסק דין אחר בענין זה הוא פסק דין קרסו נגד קרסו. אגב, במקרים רבים מתוך

אלה שליקטתי מדובר בחברות משפחתיות. במקרה זה מנהלים ניצלו את מעמדם ומשכו

מהחברה סכומי כסף ניכרים. הם טענו שהסכומים האלה הם שכר ניהול הוגן והולם עבור

עבור השירותים שהם נתנו לחברה. כלומר, הם לא גנבו בסתר, אלא לקחו את זה בתור

משכורת. הטענה היתה שזה מופרז ושהם פעלו לרעת החברה.

נפסק שהמנהלים הפרו את חובת האמונים כלפי החברה, ושוב, הם חוייבו להחזיר

את הכסף לא על בסיס מה שהם הפיקו בפועל - הם טענו שהם השיקעו והפסידו את

הכספים.
היו"ר א' לין
כלומר, אם ניקח לדוגמה את המקרה של ארנסט יפת בבנק, הרי על פי פסק דין זה

יש בהחלט יסוד לתבוע גם אותו.

אי רובינשטיין;

אני גם התפלאתי מאד שלא היה גל של תביעות בפרשת בנק לאומי.

היו"ר א' לין;

הרי ההטבות שיפת קיבל היו חסרות תקדים.
מי אגמון
אבל צריך להוכיח שזה היה לרעת החברה.

פרופ' א' פרוקצ'יה;

הטעם לאי-הגשת תביעות במקרה של יפת הוא מאד פשוט. תביעה כזאת עולה הרבה

מאד כסף. אפילו תשלום האגרה הוא תשלום פרוהיביטיבי, שלא לדבר על כך שבנק

לאומי, למרות שהוא הגיש בסופו של דבר תביעה, היה מתגונן נגד תביעה כזאת, ואם

לא הוא, כי אז הנתבע הישיר היה מתגונן בפני תביעה כזאת, דבר שהיה מעלה את עלות

הגשת התביעה לעשרות אלפי דולרים, כפי שאני מעריך זאת, בעוד שהפירות של תביעה

כזאת, אם היתה מצליחה, היו הולכים לקופתה של החברה, ולא לקופתו של בעל המניות

בתביעה דריבטיבית.

היו"ר א' לין;

חבל שאין לנו במדינה ארגון אחד או מוסד אחד שמוכן לקחת את זה על עצמו.

פרופי אי פרוקצייה;

תיקון מסי 9 לחוק ניירות ערך מדבר על הגשת תביעה קבוצתית, להבדיל מתביעה

נגזרת, אבל החוק הזה אינו חל רטרואקטיבית ואי אפשר להגיש תביעות מכוחו על

עבירות הקשורות בתקופת הוויסות. אינני זוכר כרגע את תאריך התחולה שלו, אבל חוא

בא הרבה יותר מאוחר.

ר' דהאן-רמתי;

1 בנובמבר 1988.
מ' אגמון
מה שאמר פרופ' פרוקצ'יה מסביר למה בחברות קטנות ומשפחתיות <ש תביעות

כאלה. שם חכסף הולך לחברה, ואם יש לאדם 50% בחברה, יש לו רווח אמיתי.

בבל אופן במקרה של קרסו הוכח שהחברה נהגה להשקיע כספים שהיו לה באיגרות

הוב, ונפסק שהמנהלים יחזירו את הכספים לפי התשואה שהחברה היתה מקבלת לולא הם

לקחו את הכספים. שוב לא מדובר כאן על מה שהם הרוויחו בפועל, אלא על מה שהחברה

הפסידה.

פסק דין נוסף הוא פסק דין סולימני. פסק דין זה לא הוכרע עובדתית, כי הוא

עסק בעיקר בשאלה פרוצדורלית איך מגישית תביעה נגזרת, אבל אמר שם השופט לנדרי

שמנהל שהפר חובת גילוי לחברה הפר את חובת האמונים - היה מדובר שם על עסקים

שהוא לא גילה לחברה - וחייב להחזיר לחברה רווחים שהפיק כתוצאה מאי-הגילוי, גם

אם לחברה לא נגרם נזק. באותו מקרה לא היו בפני בית המשפט העובדות הנדרשות כדי

להכריע בשאלה האם היתה בפועל הפרת חובת אמונים, ולכן שאלה זו לא הוכרעה.

אני עוברת לפסק הדין הבא, פסק הדין בענין גליקמן נ. ברקאי. במקרה זה נדון

מצב בו מנהלים החליטו על הגדלת הון בחברה בלי שהיה לחברה צורך בכך. הם עשו את

זה כדי לשמור או להשפיע על אי-אלו יחסי שליטה. שם לא היה ענין של רווח, אבל

נפסק שההנהלה לא שקלה את ההחלטה בתום לב ולטובת החברה, ועל כן המנהלים הפרו את

חובת האמונים. הסעד באותו מקרה היה ביטול ההחלטה, היינו ביטול הגדלת ההון.

פסק דין נוסף הוא פסק הדין בענין בילו נ. ח.ל. חברה ישראל לסחר בין-

לאומי. שם נדון מקרה שהוא בין המקרים האלה לבין הרמת מסך. מנהל קיים חוזה

שחברה היתה חתומה עליו, אבל שלא בדרך מקובלת ובתום לב. החברה נתבעה, נגרמו

נזקים ונפסק שהמנהל אחראי אישית לחוב שנגרם לחברה בשל מעשיו.

היו"ר א' לין;

מה היתה בדיוק פעולתו של המנהל?

ד' לחמן-מסר;

זה היה מבנה של שתי חברות שהתאחדו יחד. המנהל חתם בשם שותפות שלא היתה

קיימת למעשה, וכאשר הוא התחייב הוא ידע שהשותפות שבשמה הוא חותם אינה יכולה

לבצע. הוא התחייב בשם החברות, ולכן מצאו לנכון להרים את המסך אחרי כל המבנה

הזה ולהטיל עליו את האחריות האישית בשל אי-קיום החוזה בתום לב כלפי הצד שהתקשר

אתו בחוזה.
מי אגמון
פסק הדין הבא הוא של ברגמן נ. כור. באותו מקרה נדונו תרומות למפלגות

פוליטיות. התובע טען שזה הוחלט במועצת המנהלים. בית המשפט הכריע עובדתית שלא

הוכח שהמנהלים ידעו על מתן התרומות, אבל הוא המשיך ואמר שכאשר קיים קשר סיבתי

בין הנזק, המנהל חייב בהטבת נזקי החברה. כלומר, אם היה מוכח הבסיס העובדתי,

המנהלים היו מחוייבים בהטבה, כי זו שוב פעולה שלא לטובת החברה.



אנחנו עוברים עכשיו לסוג השני של אחריות אישית של דירקטורים בעקבות חרמת

מסך.
היו"ר א' לין
מאחר שזמננו תם, נפסיק כאן. בישיבה הבאה נשמע את המשך הרצאת הדברים שלך

ולאחר מכן ניגש לסעיפי החוק.

אני מודה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10.50

קוד המקור של הנתונים