ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 16/09/1990

הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 169

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום כ"ו באלול התש"ן - 16.9.90. שעה 10.30

נכחו: חברי הוועדה: אי לין - היו"ר

צי הנגבי
מוזמנים
ד' לחמן-מסר - משרד המשפטים

מי אגמון - " "

אי ברק . . " "

שי וייס - הרשות לניירות ערך

רי חכם - רשות החברות הממשלתיות,

הלשכה המשפטית

פרופי אי פרוקציה
י ועצת משפטית
ר י מלח י
מזכירת הוועדה
די ואג
קצרנלת
חי בפקין
סדר-היום
הצעת חוק לתיקון פקודת החברות {מסי 4), התש"ן-1990.



הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990

הי ו"ר אי לי ן;

אני פותח את הישיבה.
הנושא העומד על סדר היום הוא
הצעת חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4),

התש"ן-1990. בישיבה זו נסיים את כל החלק הראשון ונגיע עד סימן ו' בדבר פטור,

ביטוח ושיפוי. נעבור סעיף סעיף ונסכם מה שטרם סוכם.

סעיף 1
היו"ר אי לי ן
האם אנחנו צריכים לבטל את שלושת הסעיפים 89 ,86 ו-90 לפקודה?
ד י לחמן-מסר
כאשר נסיים את קריאת החוק נראה שברגע שנקבל את ההסדר על ניגוד עניינים לא

יהיה מקום לסעיף 86. סעיפים 89 ו-90 עוסקים באיסור על החברה לשפות מנחל.
הי וייר אי לי ן
עד<ין לא עסקנו בנושא השיפוי, ולכן בשלב זה נמחק רק את סעיף 86 לפקודה.

כשנגיע לנושא השיפוי ונראה מה קורה, נתייחס שוב לסעיפים 89 ו-90 לפקידה. אני

מציע לנהוג כך, כי נושא השיפוי וכל הכרוך בו נראה לי קצת פרובלמטי, ועדיין

אינני יודע אם נעביר אותו במסגרת החוק הזה. ננקוט עמדה לאחר שנקיים דיון

בעני ן.

הוחלט;

לאשר ביטול סעיף 86 לפקודת החברות.

להחליט באשר לביטול סעיפים 89 ו-90 לפקודה לאחר סיום הדיון בנושא השיפוי.

לאשר- סעיף 1 בכפוף לנייל.

סעיף 2
הי וייר אי לי ן
בהגדרה של ייבעל ענין כתוב" כתוב
"כהגדרתו בסעיף 96איי. מה משמעות הדבר?
ד' לחמן-מסר
סעיף 96א לפקודת החברות מגדיר מיהו בעל ענין ומפנה לחוק רשות ניירות ערך

שתוקן עכשיו.

שי וייס;

יש הצעת חוק לתיקון מסי 10 של חוק רשות ניירות ערך, שבה יש כוונה להוריד

את השיעור מ- 10% ל-5%. כאמור, זו עדיין הצעת חוק בלבד. הייתי ממליץ שייבעל

ענין" יוגדר כהגדרתו בחוק ניירות ערך, דהיינו אם אכן יורד שם האחוז מ-10 ל-5,

זה יחול גם כאן. אין סיבה לקבוע הגדרות שונות בענין זה.



היו"ר א* לין;

לא תי<תי רוצה שבפקודת החברות תהיה הגדרה שמפנה להגדרה בחוק רשות ני<רות

ערך. פקודת החברות צריכה לעמוד בפני עצמה. יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא

לתקן עכשיו 10% ל-5% גם בפקודת החברות וגם בחוק רשות ניירות ערך, ואפשרות אחרת

היא להשאיר את ההגדרה בפקודת החברות כמות שהיא, וכאשר תדונו בתיקון בחוק רשות

ניירות ערך תשלבו גם תיקון עקיף בפקודת החברות.
פרופי אי פרוקציה
נדמה לי שעדיף ללכת בדרך השניה, כי השאלה אם השיעור צריך להיות 10% או 5%

היא סוגיה שאיננו ערוכים לדון בה בהרכב הנוכחי.
הי ו"ר אי לין
אני מקבל את הערתך. נאשר את ההגדרה של "בעל ענין" כמוצע בנוסח הכחול,

וכאשר תגישו את הצעת התיקון לחוק רשות ניירות ערך, תביאו במקביל תיקון לפקודת

החברות. האם זה נראה לך, עורך-דין וייס?

שי וי יס;

כן.

הוחלט;

לאשר את ההגדרה של "בעל ענין" כמוצע בסעיף 2.

היו"ר אי לי ן;

נעבור להגדרה של "נושא משרה". עלתה השאלה אם יש מקום לכתוב הגדרה רחבה של

"נושא משרה" ואם רוצים אנו להחיל על כולם, במידה שווה, את החובות שאנו מטילים

כאן על נושא משרה. אני מציע להשאיר את ההגדרה כמוצע בנוסח הכחול, וכאשר נרצה

להרחיב או לצמצמם חובות של נושאי משרה ספציפיים, נעשה את זה באופן ספציפי.

האם איננו מטילים כאן חובה גורפת מדי לגבי דירקטור?

די לחמן-מסר;

הרעיון בפרק זה היה לקבוע את המסגרת, כאשר עיצוב המסגרת הוא בהתאם

לתפקיד. הרי אמרנו בסעיף 96כ"ו שנושא משרה יפעל כפי שהיה פועל נושא משרה אחר,

חשב יפעל כחשב וכו'.

היו"ר אי לי ן;

השאלה היא אם מה שאנחנו רוצים לקבוע בסעיף 96כ"ז טוב לגבי דירקטור.

ד' לחמן-מסר;

אין ספק שדירקטור חב חובת אמונים לחברה, והבעיה היחידה שאתה עוררת היא

בעיית המידע. בנוסח שלנו התייחסנו לבעיה זו, כי גם עליה אפשר להתגבר בנפרד. כל

יתר האיסורים הנובעים מחובת אמונים חלים במהותם גם על דירקטור.



שי וייס;

אני הייתי מעדיף להוציא דירקטור מההגדרה ולדבר עליו בנפרד ולהשאיר את

השכבה האקזקוטיבית, מדרגת מנכ"ל ומטה, במסגרת "נושא משרה",
די להמן-מסר
אבל החובות הן אותן הובות.

שי וייס;

כן. אני מדבר על סמנטיקה.

די לחמן-מסר;

לפי זה נצטרך לכתוב בכל סעיף "נושא משרה ודי רקטור", וזה מקשה.

היו"ר אי לי ן;

נאשר את ההגדרה של "נושא משרהיי כמות שהיא, וכאשר נתייחס לחובות המוטלות

נצטרך לבחון אם זה נכון שהחובות האלה יחולו גם על דירקטור.

שי ו י יס;

באחת הישיבות הקודמות דיברנו על תוספת; ייבין אם הוא ממלא את התפקיד דרך

קבע ובין דרך ארעייי. מדובר, למשל, בממלא מקום של מזכיר.

היו"ר אי לי ן;

הוא נושא משרה. יש מקרים בהם יש לדירקטור דירקטור חילופי שנמצא רק ברקע

והוא בכלל לא בעניינים, וייתכן שאף פעם. לא יהיה בעניינים. ברגע שנכלול כאן גם

ממלא מקום, נחיל את ההגדרה גם על אנשים שאינם אקטיביים. אני מסכים שנכתוב

"דירקטור, מנהל כללי, בין שהוא דרך קבע ובין שהוא נושא בפועל באותה משרה".

שי וייס;

זה כתוב כבר בסיפה האומרת; "וממלא תפקיד כאמור בחברה אף אם תוארו שונה".

היו"ר אי לי ן;

אבל ממלא מקום יכול להיות ממלא מקום בכוח ולא בפועל, ואם נכלול אותו

בהגדרה, נחיל עליו את הובות גם כאשר אינו ממלא את התפקיד בפועל.

פרופי אי פרוקציה;

גם במקרה כזה לא ייגרם שום נזק, כי אם אנו אומרים שהוא חב חובת אמונים,

למשל לא להתחרות בענייני התאגיד, הוא צריך לקחת על עצמו את החובה הזאת גם אם

הוא ממלא מקום בכוח ולא בפועל. אמנם לא חשבנו קודם על נקודה זו, אבל ממבט

ראשון נראה לי שאם מסכים להיות, למשל, דירקטור חליף בחברה מסויימת, זה מחייב

אותו באיזה שהוא סטנדרט.
היו"ר אי ל<ן
למרות שהוא לא השתתף אף פעם בישיבות.
שי וייס
החובות נגזרות מהמעמד. אם הסכים לקבל על עצמו את המעמד הזה, גם אם זה

לפרק זמן קצוב, באותו פרק זמן הוא חייב לשאת בהובה.

ד י לחמן-מסר;

הנוסח שמציע מר שמעון וייס הוא "בין אם הוא ממלא את התפקיד דרך קבע או

באופן ארעי", וזה לא בהכרה הותך את הסוגיה של דירקטור הליף שהיושב ראש העלה.
ש' וייס
אין לי שום קושי לדבר במפורש
דירקטור הליף.
פרופי אי פרוקציה
גם תוכן החובות יהיה שונה. אם מדובר, למשל, בחובת זהירות, והאיש לא השתתף

בישיבה, ובאותה ישיבה נעשו שטויות, הוא לא יהיה אחראי לאותה ישיבה, כי לא

השתתף בה, ולא משום שבאופן מושגי הוא לא אהראי. הוא לא השתתף בישיבה ולכן לא

יכול היה להפר את החובה הזאת.
היו"ר אי לין
האם ההגדרה כפי שהיא מוצעת בנוסח הכחול חלה לדעתכם גם על כל מי שממלא

תפקיד בפועל, אף אם אינו נושא בתואר באופן קבוע? נניח שאדם קיבל את תפקיד

המנהל הכללי באופן זמני. האם ההגדרה חלה עליו?
פרופי אי פרוקציה
כן.
הי ו"ר אי לי ן
אם כן, אני מסתפק בהגדרה המוצעת. יכולים לתטיל הובות מאוד משמעותיות על

אנשים שאינם מודעים ואין להם שום מעורבות אישית, ואני הושש מזה.
הוהלט
לאשר את ההגדרה של "נושא משרה" כמוצע בנוסה הכחול.

"ענין אישי"
היו"ר אי לין
את ההגדרה של "ענין אישי" אישרנו כבר.



"קרוביי
ה< וייר אי לין
נדמה לי שההגדרה של ייקרוביי רחבה מדי.

די לחמן-מסר;

זה נוגע לעסקאות של החברה עם צד שלישי שלנושא המשרה יש ענין אישי בהן.

יכול בהחלט להיות שהענין האישי הוא לגיטימי, אבל צריך לדווח עליו ולקבל עליו

אישור. עד כמה שאנחנו הבנו מהרשות לניירות ערך, נסיון החיים בחברה הישראלית

הוא שיש חברות רבות המערבות בני משפחה בעסקאות. אין כוונה למנוע את העסקאות

האלה, בפירוש לא, אבל צריך לקבל אישור.
הי וייר אי לי ן
ואם הדירקטוריון אינו נותן אישור?

ד' לחמן-מסר;

בכך עוסק הפרק של העניינים האישיים. אם הדירקטוריון חושב שהעיסקה איננה

לטובת החברה, הוא לא יאשר אותה. יש מבחנים מתי הדירקטוריון או ועדת הביקורת

צריכים לאשר את העסקה. כאשר נגיע לפרק של העניינים האישיים נראה אם זה רחב או

צר מדי.

הי וייר אי לי ן;

אין זה מפריע לי להטיל חובות על הדירקטור, אבל אינני רוצה להטיל חובות על

המשפחה הרחבה שלו. אינני חושב שמשפחתו הרחבה צריכה להיפגע משום שיש לו איזה

שהוא תפקיד. אם הדירקטור מעורב ישירות, זה ענין אחר, אבל אין להטיל איסורים

כלשהם על חוג משפחה כל כך רחב.

פרופי אי פרוקציה;

האיסור אינו על חוג המשפחה, אלא על הדירקטור. כלומר, אם יש לצאצא שלו

ענין אישי בעיסקה שבה מדובר, מוטלת עליו החובה לעבור דרך המסננת הסטטוטורית.

הי וייר אי לי ן;

לאיזה צורך הוא מקבל את האישור?
פרופי אי פרוקציה
לצורך עשיית העיסקה. נניח שהוא רוצה למכור לחברה מקרקעין השייכים לאחיו.

על האח לא מוטלת שום חובה.

היוייר אי לי ן;

אבל אחיו ייפגע, כי הוא צד בעיסקה.
פרופי אי פרוקציה
אף אחד לא אומר שהעיסקה הזאת לא תתבצע, אבל אם ההגדרה הזאת תישאר בעינה,

משמעות הדבר שנושא המשרה צריך לגלות לאורגן המתאים בחברה את מהות האינטרס של

אחיו בעיסקה ולקבל אישור.

הי ו"ר אי לי ן;

נקבל את הצעתה של גבי לחמן-מסר ונשאיר בשלב זה את ההגדרה "קרוביי כפי שהיא

מוצעת ולאחר שנתייחס לחובות המוטלות ולמה שמשתמע מכך נחזור להגדרה זו.
הוחלט
לאשר בשלב זה את ההגדרה של "קרוביי כמוצע בנוסח הכחול, ואם יהיה צורך בכך,

לחזור להגדרה זו לאחר סיום הדיון בפרק העניינים האישיים והחובות המוטלות.
היו"ר אי לי ן
לגבי "פקודת הנזיקין" אין הערות ואנו מאשרים את ההגדרה כמוצע בנוסח

הכחול.

"ועדת ביקורת"
היו"ר א' לי ן
מה המשמעות של המלים "כמשמעותה בסעיף 96ט"ו"?

ד' לחמן-מסר;

אנחנו גם מציעים לתקן את הסעיף הזה, כך שאם תעיין בסופו של החוק, תמצא מי

תהיה אותה ועדת ביקורת חדשה, שנולדה למעשה כתוצאה מתיקון מסי 2, ואנחנו מציעים

לתקן אותה בעמוד האחרון של החוק, היינו סעיף 3 לחוק לתיקון פקודת החברות (מסי

4) (קוראת את סעיף 3).
הוחלט
לאשר את ההגדרה של "ועדת ביקורת" כמוצע בנוסח הכחול.

"פעולה"
היו"ר אי לי ן
האם יש הערות להגדרה זו? באין הערות, אנו מאשרים אותה כמוצע בנוסח הלבן.

"מסמכי יסוד"
היו"ר אי לי ן
לאיזה צורך אנחנו מגדירים "מסמכי יסוד"?
ד' לחמן-מסר
לצורך פטור, ביטוח ושיפוי. חחסדר שאנחנו קובעים יצטרך למצוא את ביטויו

במסמכי החברה.
היו"ר אי ל<ן
כלומר, זה לא קשור להנפקות וכיוצא באלה.

הוחלט;

לאשר את ההגדרה של "מסמכי יסוד" כמוצע בנוסח הכחול.

"עסקה"
שי וייס
אני מציע להשמיט את ההגדרה הזאת.
היו"ר אי לי ן
אתה צודק. אין צורך בהגדרה זו.

הוחלט;

למחוק את ההגדרה של "עסקה" מסעיף 2.

סע<ף 96כ"ה

ר' מלחי;

סעיף 96כ"ה אושר כבר ללא שינוי.

סעיף 96כ"ז

היו"ר אי לי ן;

לסעיף זה יש שתי גירסאות. גירסה אי אומרת; "נושא משרה בחברה יפעל ברמת

מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה

ינקוט בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לפעולה המובאת

לאישורו או לפעולה אחרת הנעשית על ידו בתוקף תפקידו".

גירסה בי אומרת; "... ינקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאי ותה

העסקית של פעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו

חשיבות לענין פעולה כאמור, לרבות מידע באשר לחוקיותה של פעולה שקיים לגביה חשש

סביר לענין זה".

גירסה אי כללית יותר, ואילו גירסה בי מפרטת יותר את סוג המידע; מידע

הנוגע לכדאי ותה העסקית של הפעולה וכל מידע אחר ש<ש לו חשיבות לענין פעולה

כזאת, לרבות מידע באשר לחוקיות הפעולה. אם יש הערות באשר לעדיפות גירסה זו או

אחרת, בבקשה.



פרופי אי פרוקצי<ה;

יש ל< העדפה קלה לנוסח השנ<, כי הוא אומר ברהל בתך הקטנה במה מדובר.

ר' מלחי;

הנוסח השני היה הצעת היושב ראש.

שי וייס;

אני מעדיף נוסח אי. לא הייתי רוצה למקד את סוג המידע, אלא להשאיר את זה

מאד גמיש לנסיבות ולפרשנות של בתי המשפט. נוסח בי מתייחס למידע באשר לכדאיות

או לחוקיות הפעולה, אבל אני יכול לתאר לעצמי גם מידע נוסף בשים לב לנסיבות

הענין.

פרופי אי פרוקצייה;

יש שסתום כזה בנוסח השני; "וכל מידע אחר..., לרבותיי.

שי וייס;

נוסח אי הרבה יותר נקי. הוא אומר שנושא משרה יקבל את כל המידע שהוא חושב

שהוא דרוש לענין.

היו"ר אי לין;

הנוסח "ינקוט אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לפעולה המובאת לאישורו"

בגירסה אי מאוד רחב, כי פירוש הדבר שנושא משרה צריך לקבל כל מידע שקיים. האמת

היא שלא צריך לקבל כל מידע שקיים, אלא אותו מידע שנחוץ לצורך קבלת ההחלטה

הנכונה. אם הנוסח יהיה רחב מדי, נשאיר את החובה הזאת לפרשנות בתי המשפט. לכן

רצוי לומר לאותו נושא משרה מה הוא סוג המידע שנחוץ לחלוטין לפי דעתנו, וזה

קודם כל מידע באשר לכדאיות עסקית. אם עולות שאלות הנוגעות לחוקיות העסקה, הוא

צריך לדרוש גם מידע באשר לחוקיות העסקה וכל מידע אהר שנראה נחוץ לצורך קבלת

הההלטה הנכונה.

צי הנגבי;

גירסה בי נראית לי, אבל אני חושב שהסיפא בה מיותרת, כיוון שזכותו של נושא

משרה לקבל מידע הנוגע לחוקיותה של כל פעולה, לאו דווקא זו שיש לגביה חשש סביר.

לכן אני מציע שהנוסח יהיה; "ינקוט אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאי ותה

העסקית ולחוקי ותה של פעולה הנעשית על ידו בתוקף תפקידו ולקבלת כל מידע

אחר...".

היו"ר אי לי ן;

חבר-הכנסת הנגבי, לא מדובר כאן בכוחו של נושא משרה לבקש מידע. הוא יכול

לבקש מהחברה כל מידע שהוא חושב שהוא רלוונטי, והחברה חייבית לספק לו אותו.

ההגדרה כאן קובעת איזה מידע הוא חייב לקבל, ואיננו רוצים שהיא תהיה רחבה מדי.

היה ויכוח בוועדה לגבי שאלת החוקיות. לא בכל מקרה ענין החוקיות הוא רלוונטי.

אנחנו יוצאים מהנחה שבדרך-כלל הדברים המובאים לאישור של דירקטורים הם חוקיים,

אבל אם בכל זאת עולות שאלות באשר לחוקיות, חובתו לדרוש את המידע הנוגע לענין.

אגב, של מי היתה גירסה אי?
ד י לחמן-מסר
של חברת-הכנסת שולמית אלוני.

רי מלחי;

ושל חבר-הכנסת רובינשטיין.
ש' וייס
אני ממשיך לתמוך בגירסה אי, אבל בשינוי אחד קטן. במקום "לקבלת מידע

הנוגע" אני מציע לאמץ את הנוסח "לקבלת מידע שיש לו חשיבות לענין הפעולה המובאת

לאישורו או לפעולה אחרת הנעשית על ידו בתוקף תפקידו". עדיין אני ממליץ לא למקד

דווקא כדאיות עסקית או חוקיות.

היו"ר אי לין;

אבל כדאיות עסקית היא דבר מרכזי בהחלטות השוטפות. בעיית החוקיות לא תמיד

עולה על הפרק. אולי נקבל את גירסה אי בתיקון שהציע מר וייס, אבל נוסיף בה

כדאיות עסקית, היינו כדאיות עסקית וכל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין הפעולה

המובאת לאישורו וכו'. אני מציע תוספת זו, כי לדעתי החוק צריך לומר בצורה ברורה

יותר מה הוא דורש מאנשים. אינני רוצה שאנשים יחפשו בפסיקה מה המחוקק דורש מהם.

אם החוק מטיל חובות, בפרט חובה חדשה, הוא צריך לומר זאת מפורשות ולהדריך את

האנשים בצורה ברורה. כדאיות עסקית היא דבר מרכזי. כל מי שיושב במועצת מנהלים

יודע שהוא צריך לקבל מידע שהוא רלוונטי לכדאיות העסקה. זו חובתו הבסיסית. מעבר

לזה הוא צריך לקבל כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין הפעולה המובאת לאישורו.

לעומת זאת לא הייתי מדבר כאן על ענין החוקיות. אני מציע למזג את שני הנוסחים

בדרך זו. נראה לי שזה עונה לרצון המשותף של חברי הוועדה.

די לחמן-מסר;

אם מזכירים את הכדאיות, אי אפשר לא להזכיר בכלל את החוקיות. בכל זאת

חובתו של הדרך המפקח היא לבדוק לא רק אם הפעולה שעושה הדרג הכפוף לו כדאית

להברה, אלא גם אם היא חוקית.

היו"ר אי לי ן;

אנחנו יוצאים מתוך הנחה שהפעולות בחברות הן בלתי חוקיות? כדאיות עסקית

היא העיקר.

די לחמן-מסר;

איננו מדברים על חוקי או לא חוקי במובן המשפט הפלילי, אלא במובן המסמכים

של אותה חברה, היינו האם זה במסגרת הפעילות של אותה חברה או מחוצה לה, האם

התמלאו כל התנאים הדרושים. בישיבה הקודמת אתה אמרת, אדוני היושב ראש, שקשה

לדבר על כדאיות בלי להזכיר חוקיות. זה כאילו שהחוקיות יורדת ברמה. גם לא צריך

לשכוח שבנוסח הכחול היה מדובר על חוקיות. בנוסח הלבן נופלת החוקיות ומופיעה רק

הכדאיות.

הנוסח שלנו ענה למה שאמר חבר-הכנסת הנגבי. למעשה נושא משרה צריך לשאול את

עורך הדין של החברה ב-99% של המקרים; העסקה הזאת חוקית? והוא יאמר לו שכן. רק

במקרים שיש לו ספק הוא צריך לבקש חוות דעת חיצונית. זה אמור הן לגבי החשב, הן

לגבי המנכ"ל והן לגבי הסמנכ"ל. כשהם מבצעים פעולות, הם צריכים לקבל גושפנקה של

היועץ הפנימי של החברה שמה שהם הולכים לעשות, לרבות עיסקה קטנה, הוא חוקי.
היו"ר א' לי ן
הנוסח המקורי שהיה לא מקובל עלי לחלוטין. נראה מועצת מנהלים בתפיסה

ריאליסטית. מועצת מנהלים אינה גוף שצריך לבדוק קודם כל חוקיות של עסקאות. אני

גם מניח שבדרך כלל מנכ"לים בודקים גם את החוקיות. אנחנו צריכים להחליט עכשיו

אם לכתוב את ענין החוקיות במפורש. בדיקה של חוקיות היא לא שגרת העבודה, אבל אם

מתעוררת בעיה של חוקיות, אין ספק שיש חובה לדרוש מידע באשר לחוקיות הפעולה.

נוסף על כך אם אנו כותבים "כל מידע אחר שיש לו חשיבות,..", אנחנו כוללים בזה

גם את ענין החוקיות. כדאיות עסקית לעומת זאת צריך להזכיר מפורשות מהשיקולים

שאמרתי. מחוקק צריך לומר מפורשות מה הוא דורש.
די לחמן-מסר
גירסה בי אומרת מה שאתה אמרת זה עתה. היא רק לא מורידה מחשיבותה של

החוקיות.

היו"ר א' לי ן;

הייתי מעדיף שנאמץ את גירסה אי תוך התייחסות מפורשת לכדאיות עסקית ולכל

מידע אחר שיש לו חשיבות לענין הפעולה המובאת לאישורו או לפעולה אחרת הנעשית

על ידו בתוקף תפקידו. זה יכלול ממילא את ענין החוקיות של העסקה, בלי שאנו

מתייחסים לזה במפורש. לדעתי, זה עונה גם לדרישות שלנו וגם לחיים המעשיים

במועצות מנהלים.

שי וייס;

יש רק קושי אחד, והוא שהחובה מוטלת לא רק על דירקטור, אלא על כל נושא

משרה, וכאן אנחנו מגיעים למצב שמזכיר חברה, למשל, יתחיל לשאול על כדאיות

עסקית. זה לא כל כך נראה לי. אני לא בטוח שמזכיר חברה צריך לשקול שיקולים של

כדאיות עסקית.
פרופ' אי פרוקצייה
כל אחד במסגרת התפקידים שלו.
היו"ר אי לי ן
מה שאמרנו עד עכשיו היה טוב ויפה לגבי דירקטור. לגבי נושא משרה אחר אני

חושב שצריכה להיות הגדרה שונה במקצת, כי לא תמיד מוטלת על כל נושא משרה החובה

לבדוק את הכדאיות העסקית. יש מקרים שנושא משרה אינו מתבקש לבדוק את הכדאיות

העסקית משום שזה כבר הוכרע בדרגים גבוהים יותר.
די לחמן-מסר
נניח שבמסגרת ההגדרה של "נושא משרה" אנו כוללים רק דירקטור, ותהיה עליו

חובה לבדוק את הכדאיות העסקית. כאשר סמנכ"ל מבצע פעולה במסגרת תפקידיו, האם

הוא לא צריך לבדוק אם העסקה כדאית לחברה? יש לו הרשאה מאד רחבה להתחייב בשם

החברה. מי שאולי יוצא דופן זה המזכיר, ואכן היה ויכוח גדול אם מזכיר צריך

להיכלל בהגדרה של "נושא משרה".



היו"ר א* לין;

נוסיף פיסקה האומרת שכאשר מדובר בנושאי משרה אקזקוטיביים החובות המוטלות

כאן אינן יוצרות שינוי בהיררכיה בתוך החברה. הווה אומר שאם נושא משרה

אקזקוטיבי מקבל הוראה מהמנכ"ל, אין זה מאפשר לו לא לציית להוראה. אני רואה

לנגד עיני מצב שבו מנכ"ל אומר למנהל שיווק, למשל, לבצע עיסקה מסויימת. לדעתי,

מנהל השיווק אינו צריך לבצע את העיסקה כאוטומט, אלא הוא צריך לבדוק אם היא

כדאית, אבל אם למרות זאת מחליט המנכ"ל שהעיסקה כן כדאית, מנהל השיווק אינו

יכול להגיד שהוא לא יבצע אותה כי לדעתו היא לא כדאית. הסעיף הזה מטיל עליו

חובות בסיסיות.

פרופ' פרוקצ'יה;

קבלת מידע.
די לחמן-מסר
כל מה שאמרת, אדוני היושב ראש, קיים כבר בסעיף. לפי הסעיף הזה סמנכ"ל

מקבל מידע, ואם לדעתו העיסקה אינה כדאית לחברה, הוא מדווח על כל לדרג שמעליו

ובכך הוא מילא את חובת הזהירות. אם המנהל במסגרת ההיררכיה הפנימית הורה לפעול

על אף ההתראה של הסמנכ"ל, הסמנכ"ל מילא את חובתו מבחינת חובת הזהירות.
צי הנגבי
אבל כאן נאמר ש"נושא משרה בחברה יפעל ברמת מיומנות...", וזאת לא רק קבלת

מידע. קבלת מידע היא הבסיס האינפורמטיבי לפעולה שלו.

די לחמן-מסר;

נושא משרה שהוא סמנכ"ל שיווק צריך לפעול במסגרת ההיררכיה. קיים תמיד

ייצוב בהתאם לתפקיד של האיש. הוא יפעל ברמת הזהירות הנדרשת מנושא משרה סביר

ניגוד להגדרה "יפעל ברמת מיומנות...".
הי ו"ר אי לי ן
נכון, חובה זו נוגעת רק לקבלת מידע באשר לכדאיות העסקית, וזה לא משנה שום

דבר בההיררכיה הקיימת בחברה. דווקא ענין זה מחזק את דעתי שיש לאמץ את גירסה

אי, שאינה מתייחסת במפורש לחוקיות העסקה. לא נהפוך פתאום כל נושא משרה לעורך

דין.
פרופי פרוקצייה
לי לא מפריע שלא כוללים את ענין החוקיות, כי אם אי-החוקיות פוגעת בחברה,

היא פוגעת בכדאיות העסקית, ואם אינה פוגעת בחברה, בלאו הכי אין תרופה אזרחית.
היו"ר אי לין
אם כן, הסיכום הוא שאנו מקבלים את סעיף 96כ"ו בגירסה אי, תוך הוספת
האלמנט של כדאיות עסקית והמלים שהציע מר וייס
"וקבלת מידע אחר שיש לו חשיבות

לענין הפעולה המובאת לאישורו...".

צי הנגבי;

מה יהיה הנוסח?
היו"ר אי לי ן
הנוסח שהתקבל הוא בערך כך
"נושא משרה בחברה יפעל..., ובכלל זה ינקוט,

בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית וכן

כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין הפעולה המובאת לאישורו או לפעולה אחרת הנעשית

על ידו בתוקף תפקידו".
נעבור לסימן גי
חובת אמונים.

סעיף 96כ"ז
היו"ר אי לי ן
נקרא את הסעיף בנוסח הכחול בשילוב התוספות המוצעות בנוסח הלבן. בנוסח

הלבן מוצע להוסיף לסעיף קטן (א) שני אלמנים: "ינהג בתום לב ויפעל לטובתה". בין

שיזה מיותר ובין שזה לא מיותר, אנחנו אומרים זאת מפורשות.

בפיסקאות (1) עד (4) לא מוצעים שינויים בנוסח הלבן, אך מוצע להחליף את

(5) בנוסח הכחול בפיסקה זו: "יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך שבאו

לידיו והנוגעים לעניניה, זולת אם לפי דין אין לגלותם, ובלבד שהודיע לחברה על

אי הגילוי כאמור". אמרנו שהחובה המוטלת בנוסח הכחול רחבה מדי. ייתכן שיש לנושא

משרה חובה כלפי אנשים אחרים שיש לו מידע עליהם, ואיך אפשר להטיל עליו חובה

אבסולוטית? הדוגמה הקיצונית היא של עורך דין שהגיע אליו מידע בתוקף תפקידו

כעורך-דין. יש מקרים שבהם החוק מעגן את האיסור למסור מידע, ויש מקרים שבהם זה

פשוט פראדוכסאלי שנושא משרה יידרש למסור מידע. ניסינו למצוא פתרון לבעיות

האלה, ולכן הוצע בנוסח הלבן המוסיף את המלים "זולת אם לפי דין אין לגלותם,

ובלבד שהודיע להברה על אי הגילוי כאמור".

מה פירוש הדבר? אדם קיבל תפקיד של דירקטור בחברה. חבר שלו מסר לו באופן

אישי מידע הנוגע לעניני החברה. האם דירקטור חייב למסור לחברה כל מידע שמגיע

אליו, כולל מידע כזה? אולי יש לו גם חובת נאמנות כלפי מי שמסר לו את המידע?

חובת נאמנות זו לא תמיד מעוגנת בחוק.
פרופי פרוקצייה
אם יש לי לקוח פרטי ובא אלי אדם הרוצה למסור לי באופן קונפידנציאלי מידע

שיש לו קשר ללקוח הפרטי שלי, האינסטיקנט הראשון שלי שאני פועל תמיד לפיו הוא א
להגיד מיד
אני מצטער, אל תדבר אתי על הנושא הזה, כי יש לי לקוח.
ה<ו"ר אי לין
אתה כעורך דין מנוסה בענין 1ה, אבל נניח שמדובר בדירקטור שא<נו מנוסה.

מגיע אליו מידע מחבר, ויש לו גם חובת נאמנות כלפי אותו מקור שאינה מאפשרת לו

למלא את חובתו כלפי החברה. לפעמים חברות שווה יותר מאשר חמש חברות עסקיות.
מי אגמון
אם אותו דירקטור אינו רוצה לגלות את המידע, שיתפטר מתפקידו בחברה.

היו"ר אי לי ן;

ההתפטרות מהתפקיד אינה פוטרת אותו מהחובה, כי המידע הגיע אליו לפני שהוא

התפטר. ברגע שהגיע אליו המידע הוא היה חייב למסור אותו, אלא אם כותבים כאן:

ייאלא אם כן התפטר מתפקידו סמוך לאחר קבלת המידע".
מי אגמון
אינני רוצה לכתוב זאת. אני אומרת שאם הוא רוצה לשמור על החבר הטוב ולא

לגלות את המידע לחברה, שיתפטר.
שי וייס
אולי נחלק את הדיון לשניים. מידע ומסמכים שהגיעו אליו בתוקף תפקידו, בין

שזה דירקטור ובין שזה נושא משרה אחר, לית מן דפליג שהוא חייב למסור אותו.
היו"ר אי לי ן
אין מחלוקת שעליו לגלות כל מסמך שהגיע אליו במסגרת מילוי תפקידו, ואם

צריך, אני מוכן לכתוב זאת בסעיף.
שי וייס
זה קטע אחד שנדמה לי שאין מחלוקת שהוא צריך להיכלל בסעיף.

יש מידע ומסמכים שמגיעים לנושא משרה שלא בתוקף תפקידו, כגון שהמידע נמסר

לו על ידי חבר. נדמה לי שאם אותו נושא משרה אינו יכול להצביע על חובה על פי

דין או על חסיון של המידע הזה על פי דין, אין לו ברירה אלא לגלות את המידע.
היוייר אי לי ן
אני מציע שנמחק חובה זו ונכתוב רק מה שעורך-דין וייס הציע קודם, שכל דבר

שמגיע אליו בתוקף תפקידו, או כל מידע שהגיע אליו עקב פניה אליו בתור דירקטור,

הוא חייב לגלותו לחברה. מידע שהגיע אליו עקב יחסים אישיים, אני חושב שזה יהיה

מופרז לחייב אותו לגלותו וזה יהיה גם בלתי ריאליסטי. מנסיוני האישי אני מדבר.

אני דירקטור בשתי חברות ומדי פעם אני שומע דברים ואני לא מעביר אותם לחברה, כי

הם נאמרו לי במסגרת של יחסים אישיים. למשל, בא אלי אדם שיש לו עסקים ואומר לי

משהו שיכול להיות גם רלוונטי לחברה, והוא מסר לי אותו מתוך שהוא מאמין בי.

אנחנו מטילים כאן חובה גורפת מאין כמוה.



פרופי פרוקצ'יה;

אני רוצה לציין שהחובה הגורפת הזאת מוטלת מכרה דין בסעיף 8 להוק השליחות,

שדן ביחסים הפנימיים בין השולח לבין השלוח. גם סעיף זה מציין אחת אחת את

הקונקרטיזציות של החובה הזאת, והקונקרטיזציה שמופיעה אצלנו כאחרונה ושם ראשונה

היא: "יגלה לשולח כל ידיעה וימסור לו כל מסמך הנוגעים לנושא השליחות ויתן לו

דין וחשבון על פעולותיו".

האמת היא שהדירקטור הוא, בין היתר, גם שלוח, כיוון ששלוח הוא כל מי שהחוק

מאפשר לו לשנות את היחסים המשפטיים שבין השולח לבין צדדים שלישיים.

היו"ר אי לי ן;

בתור דירקטור יחיד אין לי סמכות לשנות יחסים משפטיים של החברה עם צד אחר.

אני חושב שזו בדיוק ההבחנה בין שלוח לבין דירקטור.
פרופי פרוקצ'יה
אבל סעיף 8 לחוק השליחות נגזר בעצם מהתפיסה הכללית שכל מי שנמסר בידו

איזה שהוא כוח צריך לחוב גם אחריות המשתדכת לכוה הזה, ואחת האימפליקציות של

האהריות הזאת היא גילוי מלא. זה חל לא רק על יחסים שבין שולח לשלוח.

הי ו"ר א' לי ן;

צריך להיות גילוי מלא של כל מה שהגיע אליו בתוקף תפקידו.

פרופי פרוקצייה;

זה לא מה שכתוב בחוק השליחות. אם תצמצם את החובה, זה יהיה חריג מדיני

האמון הכלליים. אתה אפילו תסמן שחובת האמון של דירקטור או של נושא משרה בחברה

פחותה מחובת האמון של שותף כלפי שותפיו, של יזם כלפי הברה, של שלוח כלפי

שולחו, או של עורך-דין כלפי לקוחו. <ש שורה ארוכה של אנשים שחבים חובת אמון.

היו"ר אי לי ן;

האם החובה הזאת למסור כל ידיעה שהגיעה אליו מצויה היום בפקודת החברות?

פרופ' פרוקצ'יה;

באופן סטטוטורי התשובה היא לא, אבל זה לא^אומר שום דבר.

ד י לחמן-מסר;

ראשית, מה החשיבות של נושא הגילוי? נניח שלדירקטור נמסרה באופן חברי

אינפורמציה, שלו היתה נודעת לחברה, אפשר היה למנוע פגיעה בהברה. אם אותו

דירקטור מחליט מטעמי חברות לא למסור את האינפורמציה, החברה נפגעת כתוצאה מכך.

הוא היה יכול להזהיר את החברה. כאן אנחנו חוזרים לכל אותם אלמנטים של התראה

שאתה תמיד מדגיש אותם, אדוני היושב ראש. האם אתה כדירקטור היית מעדיף את יחסי

החברות על פני התראה כתוצאה מגילוי המידע? יכול להיות שאפשר לנסח את הסעיף כך:

חובה לגלות מידע או מסמכים הנוגעים לחברה והיכולים לפגוע ברווחי ותה, או פגיעה

אחרת כלשהי. זאת כדי להוציא ממסגרת זו, למשל, מידע שאין לו שום משמעות ושאם לא

מוסרים אותו אין בכך הפרת חובת אמונים.



יש רגע של אמת שבו אדם, מכוח תפקידו כנושא משרה בחברה, חב חובת אמונים

לחברת, דהיינו החברה צריכה להיות בראש מעי<נ<ו והוא צריך לפעול לטובתה. אם הוא

עושה דבר העומד בניגוד לטובת החברה, הוא מפר למעשה את חובת האמונים. אם אי-

גילוי המידע אינו מזיק לחברה - כגון שזו רכילות או דבר שהוא באמת שולי - יכול

להיות שזה לא חשוב.
היו"ר אי לי ן
קודם כל לא סייגתם את חובת הגילוי למסמך שאי-גילויו עלול לפגוע בטובת

החברה, אלא התייחסתם באופן גורף לכל מידע שנוגע לפעולה המובאת לאישורו של נושא

משרה. שנית, קיימת חובת אמונים כללית ואיננו באים לשנות אותה. השאלה היא אם

אנחנו לא מטילים כאן חובה ספציפית שמשמעויותיה מרחיקות לכת ושאינה יכולה

לעמוד- במבחן בחיים המעשיים. אולי אנחנו צריכים להגביל אותה במסגרת שהציע עורך

הדין וייס.
צי הנגבי
אינני רואה סתירה בלתי ניתנת לגישור בין חובת הנאמנות כלפי החברה לבין

סוגיית החברות. נושא המשרה אינו מחוייב כאן לגלות את מקור חידיעה או המסמך.

הוא צריך פשוט לעדכן את בעלי הסמכות בחברה לגבי משמעות המידע שהגיע אליו. אני

חושב שחובתו כלפי החברה עדיפה לאין ערוך על חובת החברות. היא אינה עדיפה על

פני חיובו לא לגלות על פי דין, ומשום כך הסייג הזה נמצא כאן. נכון שאין שום

אמצעי לכפות את החובה הזאת על נושא משרה, אלא אם כן יש צד שלישי שיודע שחברו

של אותו נושא משרה מסר לו ידיעה ונושא המשרה לא מסר על כך לחברה, אבל השאלה

היא אם לא צריך לקבוע כאן את הנורמה גם אם אכיפתה היא כמעט בלתי אפשרית.

מי אגמון;

אני חושבת שההצעה של עורך-דין וייס קצת צרה מדי, כי המקרים שהיו בפסיקה

נגעו דווקא למצב בו הגיע לנושא המשרה מידע שלא בתוקף תפקידו. מידע שמגיע אליו

בתוקף תפקידו ידוע בדרך כלל אחרים וגם מגיע לחברה. הבעיות הקשות התעוררו דווקא

במקרה שנודע לו לו משהו בעייתי, ולכן אפשר אולי לסייג את חובת הגילוי למידע

חיוני לחברה או סייג מעין זה, אבל לא למידע או מסמכים שהגיעו אליו מתוקף

תפקידו, כי במסגרת זו לא התעוררו בעיות.
היו"ר אי לי ן
בניגוד לעמדתי שלי - אני לכשעצמי הייתי מוחק את הסעיף הזה - ובהתחשב

בעמדתו של חבר-הכנסת הנגבי אני מציע שהחובה למסור מידע תחול על כל דבר שמגיע

לדירקטור בתוקף תפקידו, וזה אמור גם כשאינו יושב ב-BOARD, אלא פונים אליו

כדירקטור. שנית, החובה תחול במקרה שמדובר בסוג של מידע שעלול לפגוע בחברה, לא

שנוגע לעניינה. שלישית, נאמר מפורשות שאין הוא צריך לחשוף את מקור המידע. לפי

הבנתי, מקור המידע הוא חלק מהמידע השלם, וכיוון שההבחנה שעשה חבר-הכנסת הנגבי

מאד רלוונטית לדעתי, אני מציע שנכתוב מפורשות שאין הוא צריך לחשוף את מקור

המידע.

די לחמן-מסר;

זה תת-סעיף.



היו"ר אי לי ן;

אבל ניסחתם אותו בצורה גורפת כל כך שאינני יודע אם חשבתם בכלל על

המשמעויות שלו. אם כן, אני מבקש שתנסחו את הסעיף כפי שאמרתי זה עתה.

נעבור לסעיף קטן (6).
ד' לחמן-מסר
סעיף קטן (6) בוטל.

שי וייס;

בעקבות הסייגים שהכנסו בפיסקה (5) אני ממליץ להשאיר את פיסקה (6).
היו"ר א' לי ן
אין צורך ב(6}. וכי <ש נושא משרה שאינו חייב למסור אינפורמציה על

פעולותיו בחברה?
ש' וייס
אם מדובר על האקזקוטיבה, אין לי צל של ספק שנושא משרה נדרש למסור

אינפורמציה. השאלה היותר קשה היא מה דין דירקטור, והסעיף כפי שהוא מתייחס גם

לדירקטור.
היו"ר אי לי ן
אני לא רוצה להטיל חובה כזאת על דירקטור.

נעבור לסעיף 96כ"ז (ב).
ר' מלחי
את זה אישרנו.

סעיף 96כי"ח
די לחמן-מסר
הגדרנו את החובות ועכשיו אנחנו מתייחסים לסיטואציות שבחן החובות האלה

עשויות להיות מופרות, והכוונה בעיקר להפרת חובת אמונים. סעיפים 96כ"ח ו-96כייט

דנים באופן כללי בסוגיות של הפרת חובת אמונים ובסמכות החברה לאשר הפרת חובת

אמונים, כך שמצד אחד, דיני החברות מכירים בסמכותה של החברה, שכלפיה חבים את

חובת האמונים, לאשר את ההפרות האלה בסיטואציות מאד ברורות. הסימן הבא, סימן

די: ענין אישי בהתקשרויות החברה, מתייחס לנגזרת מצומצת שגם היא יכולה להרוות

הפרת חובת אמונים, ואלה עסקאות של החברה שבהן יש לנושא משרה ענין אישי. אם כן,
יש לנו מעגל רחב
כל הפרות האמונים והאישורים שלהן, ויש מעגל ספציפי של אישורי

העסקאות. בסעיף 96כ"ח אנו מתחילים לדון במעגל הרחב של הצורך לקבוע מנגנונים

לאישור הפרת חובות אמונים. הכוונה לפעולה שאם לא תאושר היא תהווה הפרת חובת

אמונים.
היו"ר אי לין
בסעיף הקודם, סעיף 96כ"ז יש שורה של דברים שאסור לנושא משרה לעשות ויש
דבר שחובה עליו לעשות
למסור ידיעה שהגיעה אליו. האם סעיף 96כ"ח מכוון רק

לאיסורים בסעיף הקודם, או שמא פוטרים אותו גם מדבר שהוא חייב לעשותו?
די לחמן-מסר
ברגע שאומרים "רשאית לאשר פעולה מהפעולות" הכוונה היא לכלול גם את פיסקה

(5). יש כאן בעיה של ניסוח.
שי וייס
פיסקה (5} היא מסוג אחר לגמרי. היא עוסקת בחובת עשה, בעוד שכל יתר

הפיסקאות עוסקות בחובת לא תעשה.
די לחמן-מסר
עורך דין וייס, השולח יכול להתיר לשלוח לא לעשות, למרות חובת העשה? הוא

יכול גם במסגרת יחסי השליחות, ולכן סוגיית חאישרור משתרעת על הכל, גם על עשה

וגם על לא תעשה.
שי וי יס
לפי זה החברה יכולה להתיר לנושא משרה לא לגלות את הידיעה, וזה לא יעלה על

הדעת.
פרופי אי פרוקצייה
נכון, וזאת מסיבה פשוטה, כיוון שתנאי לכך שהחברח תיתן אישור הוא שנושא

המשרה יגלה לה כל מסמך.
היו"ר אי לי ן
בשלב זה נמעט את סעיף 96כייז (5) ברישה של סעיף 96כ"ח. נעביר לסעיף 96כייח

(1).
ד' לחמן-מסר
אני מציעה להוסיף את המלים ייהנוגעים לענין" בסוף סעיף קטן (1), אם אתם

רוצים בכך.
שי וייס
אני חושב שצריך למעט גם את סעיף 96כ"ז (4) ברישה של סעיף 96כ"ח, כי אם

התנאי השני בסעיף 96כ"ח הוא "נושא המשרה פועל בתום לב ואין בפועלה או באישורה

כדי לפגוע בטובת החברהיי, זח לא יהיה שימוש לרעת החברה כאמור בסעיף 96כ"ז (4).

הדברים לא מסתדרים.



די לחמן-מסר;

יש <סטואצ<ה מסויימת בה <ש ויכוח האם א<-המסירה היא לרעת החברה ולגבי

הספק הזה רוצה נושא המשרה לקבל אישור. לכן אי אפשר להוציא מהתחולה את פיסקה

(4). נכון שכתוב ב(4) "יימנע משימוש לרעה", אבל נושא המשרה אינו יודע מה ייקבע
לאחר מכן, האם זה שימוש לרעה אם לאו. הוא אומר
אני לא בטוח. תנו לי מראש

אישור לעשות זאת, כי אני לא חושב שזה שימוש לרעה. אם ונאמרו לי שזה שימוש לרעה,

לא אעשה זאת. אין ספק שסמכויות האישרור של הפרת חובות אמונים הן מאד מקיפות

ורחבות, ואם נסטה מהן באופן מהותי, אנחנו עלולים להכביד יותר מאשר להועיל.

שי וייס;

בסופו של דבר יאשרו לו את השימוש במסמך או בידיעת, אבל לא יאשרו לו שימוש

לרעה.

ד' לחמן-מסר;

אני מסכימה אתך. בכלל כל הפעולות האסורות עליו אלא אם החברה מתירה לו

לעשותן הן פעולות שלא יפגעו בחברה, כי זה התנאי.

שי וי יס;

בסעיף 96כייז (3), למשל, כתוב "יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברח במטרה

להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר", ואם הוא יקבל אישור לפי סעיף 96כ"ח, הוא

בהחלט יהיה רשאי לנצל את ההזדמנות העסקית, וזה יהיה נכון לדבר על אישור של

ניצול הזדמנות עסקית. לא יהיה זה נכין לדבר על אישור לשימוש לרעה.

די לחמן-מסר;

אתה רוצה שננסח סעיף מיוחד לאישור שימוש במסמך לרעה? נקווה שהפסיקה תדע

להתמודד עם הטאוטולוגיה הזאת.

שי וייס;

הערתי את זה רק כדי שתהיו מודעים לבעיה הניסוחית..

ד' לחמן-מסר;

אנחנו מודעים.

שי וייס;

אולי אנחנו יכולים לפתור את הבעיה על ידי שנכתוב ברישה; חברה רשאית לאשר

פעולה שיש בה משום הפרת אמונים בתנאים; ... .

הי ו"ר אי לי ן;

החלפת דעות ביניכם יכולה להעשות גם שלא במסגרת דיוני הוועדה. יכולה

להתעורר שאלה אם יש או אין בפעולה מסויימת משום תחרות, אם יש או אין ניגוד

עניינים. חברה יכולה לקבוע במקרה מסויים שאין משום תחרות, אין ניגוד עניינים

או אין שימוש לרעת החברה. קודם כל אני רוצה שייאמר בצורה פוזיטיבית וברורה

שהחברה יכולה לקבוע שפעולה שעל פניה אכן נופלת במסגרת זו, אין בה משום תחרות,

ניגוד עניינים או שימוש לרעת החברה. שנית, חברה יכולה להתיר לנושא משרה לעשות

פעולות גם אם הן מהוות הפרה. נאפשר החלטות משני סוגים, וזה גם יענה להערתו של

מר וייס.



נתייחס עכשיו לאישור פעולה שמהווה לדעת החברה תחרות, ניגוד עניינים או

שימוש לרעתה. לכך יש שני תנאים בסעיף 96כ"ח. למה מוסיף בתנאי השני "ואין

בפעולה או באישורה כדי לפגוע בטובת החברה"?

ד' לחמן-מסר;

כי התפיסה היא שהחברה יכולה לאשרר מעשים שאין בהם כדי לפגוע בטובת החברה.

לכן אני רואה קושי בהצעה הראשונית שהצעת.
היו"ר אי לי ן
משמע שאנו אומרים כאן שעל פי החוק חברה מנועה מלאשר פעולה שהיא בניגוד

לטובתה, גם אם היא רוצה בכך.

ד' לחמן-מסר;

אנחנו אומרים שאם החברה תאשר פעולה הפוגעת בה למעשה, יש תביעה דריבטיבית,

כי פירוש הדבר שהגוף המאשר אישר דבר שפגע בחברה, ורשאי המיעוט לתבוע את זכותו

לשמור על טובת החברה.
היו"ר אי לי ן
מה שאני רוצה לומר הוא שקביעת החברה אם מעשה אכן יש בו ניגוד עניינים או

תחרות היא קביעה סופית לענין הזה.

די לחמן-מסר;

גוף שירצה לאשר דבר למרות שהוא עלול לפגוע בחברה יאמר שאין בזה ניגוד

עניינים, שעה שלמעשה יש בזה ניגוד עניינים וזה פוגע בחברה.

היו"ר אי לי ן;

אם דירקטוריון יקבע תוך סילוף האמת שאין פגיעה בטובת החברה ואין ניגוד

עניינים, הוא צפוי גם לתביעה על רמיה. החברה יכולה לקבוע שהפעולה אינה נופלת

באחת הקטגוריות המנויות בסעיף הקודם. למה לומר שהחברה נותנת אישור לעשות פעולה

הנוגדת את ענייניה? כשאין ניגוד עניינים, החברה תקבע שאין ניגוד עניינים.

ד' לחמן-מסר;

אני חוששת מסיטואציה מסויימת אם נקבע סעיף האומר; חברה רשאית לקבוע

שמעשים מסויימים אינם מהווים הפרת חובות אמונים.
היו"ר א* לי ן
לא זה מה שתקבע החברה, אלא אם המעשה נופל במסגרת הסעיפים הקטנים (1) עד

(4) בסעיף 96כ"ז. אם היא תקבע שהמעשה אינו נופל במסגרת זו, הסעיף לא חל עליו.

אינני מבין ממה הפחד כאן.

ד' לחמן-מסר;

הפחד הוא מהבלתי ידוע.
שי וייס
אני מבין שהיושב ראש רוצה בשתי חלופות: א. לומר שזה לא נופל ב-די אמות

הסעיפים הקטנים של סעיף 96כייז; ב. לאשר...
פרופי אי פרוקצ'יה
ובלבד שזה לטובתה?
שי וייס
כן.
היו"ר אי לי ן
הקביעה שהחברה אינה יכולה לאשר דבר הנוגד את טובתה מקובלת עלינו. איננו

צריכים להכניס אנשים לפרוזדור של תחרות כביכול ולאשר להם פעולה במסגרת של

תהרות שעה שאינה מהווה תחרות. מי צריך לקבוע שהפעולה אינה מהווה תחרות? בוודאי

שהחברה צריכה לקלבוע זאת, ואם היא עושה את מלאכתה רמיה, לשם זה קיים בית

המשפט.
ד' לחמן-מסר
נכין נוסח ונראה איך הדברים עומדים.

סעיף 96כ"ט
היו"ר אי לי ן
למה הסעיף הזה דרוש בכלל?
פרופי אי פרוקצייה
הסעיף הקודם, בניסוח כזה או אחר, קובע את עצם יכולתה של החברה לאשר

לדירקטור לעשות פעולה, בין משום שהחברה הזאת אינה מהווה חריגה, ובין משום

שההריגה הזאת מקובלת על החברה. נשאלת השאלה מי האורגן שיתן את האישור, זו

מהותו של הסעיף. לב הסעיף הוא להבטיח שהאורגן אשר נותן את האישור אינו נגוע

בעצמו באותו ניגוד עניינים שלשמו נחוץ האישור.
היו"ר אי לי ן
זה לא מעשי שהאסיפה הכללית תיתן אישור.
מי אגמון
יש הרבה חברות קטנות שאין להן ועדת ביקורת, ואם הדירקטוריון נגוע, האורגן

היחיד שאינו נגוע הוא האסיפה הכללית. אין לנו עוד אורגן בחברה.
היו"ר אי לי ן
למה שהאישור לא יינתן על ידי דירקטוריון בסיטואציה המתוארת ב(3}?
פרופי אי פרוקצייה
לכל החברות הבורסאיות יש ועדת ביקורת.
היו"ר אי ל<ן
לא, אתה טועה. במהלך הזמן, תחת הלחצים של מר וייס, יהיו לכולם ועדות

ביקורת. בינתיים לא לכולם יש ועדות ביקורת.
שי וייס
יש ספק חובה. עובדתית אני יכול להגיד שלא לכל החברות יש ועדת ביקורת. זה

עדיין לא סגור עד הסוף.
פרופי אי פרוקצ'יה
עם קבלת החוק הזה כולו, לרבות הסעיף שמופיע בסוף, החובה תהיה סגורה

לחלוטין ויהיה ברור שלכל החברות הבורסאיות תהיה ועדת ביקורת והבעיה תצטמצם

לחברות פרטיות שאינן בורסאיות. שם, כמובן, האסיפה הכללית היא אורגן הרבה יותר

משמעותי מאשר בחברה בורסאית. אישור של האסיפה הכללית בחברה בורסאית זו סתם

שטות, ולכן צריך שתהיה ועדת ביקורת, ותהיה חברת ביקורת. כשמדובר בחברה פרטית,

האסיפה הכללית היא משמעותית.
היו"ר אי לי ן
אני חושב שאנחנו רוצים להעביר את הסמכות לאסיפה הכללית רק כאשר יש ענין

אישי גם בוועדת הביקורת וגם בדירקטוריון. הייתי אומר שלפעולה של דירקטור רשאית

ועדת ביקורת לתת אישור, כאמור בפיסקה (1). לפעולה של נושא משרה שאינו דירקטור

הדירקטוריות או ועדת ביקורת צריכים לתת אישור. אם אין ועדת ביקורת, או שיש

ועדת ביקורת אלא שלרוב חבריה יש ענין אישי, או שלמרבית חברי הדירקטוריון יש

ענין אישי - רק אז יינתן האישור על ידי האסיפה הכללית. לפני שעוברים לאסיפה

הכללית הדירקטוריון צריך להיות בהחלט גוף שנותן אישור.
פרופי אי פרוקצייה
מה שאתה מציע מעשית - ואני תומך בזה - הוא להוסיף מה שחסר בסעיף קטן

(א)(3), היינו שגם לרוב חברי הדירקטוריון יש נגיעה אישית.
ד' לחמן-מסר
מי יאשר פעולה של דירקטור בחברה שבה אין ועדת ביקורת?
הי וייר אי לי ן
הדירקטוריון.
פרופי אי פרוקצייה
זה קצת בעי יתי.
הי וייר אי לי ן
עדיף להתמודד עם בעיות מאשר לקבוע דברים כל כך לא מעשיים. אנחנו חולכים

לאסיפה הכללית רק אם לרוב חברי הדירקטוריון או לרוב חברי ועדת הביקורת יש ענין

אישי, או שאין ועדת ביקורת. כלומר, כל עוד יש דירקטוריון שמרבית חבריו אינם

נגועים בענין אישי, הדירקטוריון יתן את האישור.



די לחמן-מסר;

הבעיה שעמדה לפנינו היא של "שמור לי ואשמור לך". אנחנו חוששים מסיטואציות

מסויימות בחברה שאינה חברה ציבורית ושאין בה ועדת ביקורת.

היו"ר אי לי ן;

במקרה כזה יעמדו הדירקטורים למבחן משפטי. "שמור לי ואשמור לך" זה מקרה

של פגיעה בטובת החברה, של מעילה באמון. אם הדירקטוריון נותן לאדם אישור כדי

שלאחר מכן גם הוא יקבל טובת הנאה, וזה לרעת החברה, הענין יעמוד לביקורת

שיפוטית. אי אפשר לתת את סמכות האישור לאסיפה הכללית. בחברות ציבוריות גדולות

זה לא כל כך מעשי, כי האסיפה הכללית תאשר בלאו הכי כל מה שהדירקטוריון יביא לה

לאישור.
די לחמן-מסר
האם מקובל עליך שלפעולה של דירקטור תיתן אישור ועדת ביקורת, ורק אם אין

ועדת ביקורת או שרוב חבריה נגועים בענין אישי, האישור יינתן על ידי

הדירקטוריון?
היו"ר אי לי ן
הוא שאמרתי. אנחנו הולכים לאסיפה הכללית רק אם אין דירקטוריון או ועדת

ביקורת שיכולים לקבל החלטה.
פרופי אי פרוקצייה
האסיפה הכללית היא האורגן החלש ביותר. היא עושה את מה שבעלי הענין רוצים

ממנה.

מה לגבי סעיף קטן (ב)?
היו"ר אי לי ן
הוא בלתי נחוץ. מח פתאום שהאסיפה הכללית תיתן אישור בדיעבד? זה סעיף

מכשיל, מה גם שצמצמנו מאד את הפניות לאסיפה הכללית.
ד' לחמן-מסר
זה רק שונה מהדינים הקיימים בדיני חברות.
הי וייר אי לי ן
אבל אף פעם לא ניתחו את הסעיפים האלה ברצינות כפי שאנו עושים עכשיו.
פרופי אי פרוקצייה
נכון שזה שונה, אבל אני חושב שזה שונה לטובה.
היו"ר אי לי ן
נפסיק את הדיאלוגים ונתקדם הלאה. נעבור לסימן די
ענין אישי בהתקשרויות

החברה.



סעיף 96ל'
שי וייס
הייתי משמ<ט את המלים "זמן סביר לפני ההתקשרות".

היו"ר א* לי ן;

כאן מוטלת על נושא משרה חובה לגלות את ענינו האישי באשר לעסקה שההברה

עומדת לעשות עם אדם אחר. אס הוא אינו נדרש לאשר את הדבר, למה לכתוב "זמן סביר

לפני ההתקשרות"?

מי אגמון;

יש שתי סיטואציות. יכולה להיות סיטואציה שאין ישיבת דירקטוריון שדנה

בענין, כי העסקה אינה גדולה במידה מספקת כדי להיות נדונה בישיבת הדירקטוריון.

גם בסיטואציה הזאת שאין ישיבת דירקטוריון, אם נושא משרה יודע על ההתקשרות והוא

יודע שיש לו ענין אישי, רצינו שהוא יגלה זאת לחברה לפני ההתקשרות.
היו"ר אי לי ן
גם אם אין לנושא המשרה מעורבות אישית באישור העסקה?
מי אגמון
כן, כי יכול להיות שהענין האישי משפיע, אבל יכולה להיות סיטואציה אחרת

שנודע לו לראשונה על העסקה בישיבת הדירקטוריון. לכן קבענו את החלופה השניה.

ד' לחמן-מסר;

אנחנו לא המצאנו את הגלגל. סעיף 86 הקודם, שאותו ביטלנו, דיבר במונחים

האלה, ומצאנו לנכון לא לסטות מהם. סעיף 86 הקודם אמר; יידירקטור שיש לו,

במישרין או בעקיפין, ענין בחוזה חייב להצהיר על טיבו של אותו ענין בישיבת

הדירקטוריון שבה תידון בראשונה שאלת ההתקשרות בחוזה, ואם באותה ישיבה עדיין לא

היה לו ענין בחוזה, בישיבת הראשונה שלאחר התאריך...".
היו"ר אי לי ן
זה סעיף הרבה יותר טוב מזה המוצע לפנינו כאן. הוא גם יותר מעשי.

ד' לחמן-מסר;

הוספנו כאן את המלים ייזמן סביר לפני ההתקשרות" כי אנחנו רוצים שהגילוי

יהיה כמה שיותר אפקטיבי. נושא משרה יכול להתגדר בכך שישיבת הדיקטוריון תתקיים

כעבור חצי שנה, ובינתיים העסקה תתבצע, וכתוצאה מכך זו תהיה בעיה הרבה יותר

גדולה לבדוק אותה. הוספנו את המלים האלה כדי למנוע את התופעה הזאת.

היו"ר אי לי ן;

הגישה שלי היא שאין להטיל חובות ספציפיות שאין אפשרות אמיתית לעמוד בהן.

אני מעדיף להשאיר את הדברים האלה במסגרת חובת הנאמנות הכללית ולהטיל חובות

ספציפיות רק כאשר ניתן לעמוד בהן פרקטית. קודם כל הנוסח כאן אינו מפרט אם נודע

או לא נודע לאותו נושא משרה שיש התקשרות, אלא קובע קביעה אבסולוטית.



מי אגמון;

אם אינו יודע שיש התקשרות, אין לו ענין אישי.

היו"ר אי לין;

יכול להיות לו בההלט ענין אישי בנושא ההתקשרות בלי שהוא יודע על כך, כגון

שאחיו מעורב והוא לא גילה לו את הדבר בכוונה תהילה.

די לחמן-מסר;

אנהנו יכולים להוסיף את המלה ייהיודעיי ולכתוב שנושא משרה היודע שיש לו,

במישרין או בעקיפין, ענין אישי בעסקה קיימת או מוצעת של ההברה עם אדם אהר,

יגלה את זה מיד כשהדבר נודע לו, ללא קשר לישיבת הדירקטוריון.
היו"ר אי לי ן
אני נוטה להשאיר את הדברים במסגרת הובת הנאמנות הכללית של נושא משרה. אל

נשכה שקבענו הובת נאמנות כללית די רהבה.

ד י לחמן-מסר;

יש הרבה עסקאות בהן יכול להיות ענין אישי לסמנכ"ל ושהדירקטורי ון לא מאשר.

כתוצאה מהסדר ההדש הזה השבנו שהוא ידווה שיש לו ענין אישי, ואז הדירקטוריון

יתכנס כדי לבדוק אם הוא יכול לאשר את העסקה. הרי אם הוא לא יודיע על כך מראש,

לפני ההתקשרות, העסקה תיעשה ורק לאהר מעשה יבדקו את הנושא. אנהנו רצינו לאפשר

בדיקה לפני מעשה כדי לא להעמיד את ההברה בפני עובדה מוגמרת. סעיף 86 מאפשר לו

לטעון שקמה לו הובת גילוי רק לפני ישיבת דירקטוריון שבאה לאשר את העסקה ולכן

הובת הגילוי שלו אינה מותנית בזמן. אנהנו רוצים שהוא יגלה את זה לפני שההברה

תתקשר בעסקה כדי שהיא תבהן האם העובדה שהיה לו ענין אישי בעסקה זו השפיעה או

לא השפיעה על העסקה. לאהר בדיקה היא יכולה לומר, למשל: אכן יש לך ענין אישי,

אבל זה לא נורא, זה טוב לחברה.
פרופי אי פרוקצייה
אבל לא צריכה להיות ישיבת דירקטוריון.
ד' לחמן-מסר
בפירוש לא, אבל עורך-דין וייס רוצה שזה יהיה לפני ישיבת דירקטוריון. אני

אומרת שזה צריך להיות זמן סביר לפני ההתקשרות, ולא יאוהר מאשר בישיבת

הדירקטוריון.
פרופי אי פרוקצ'יה
יש הרבה עסקאות שאינן עוברות דרך הדירקטוריון.
די להמן-מסר
נכון, לכן השבנו שהנוסה שאנו מציעים עדיף על הנוסח של סעיף 86 והוא משיג

את המטרה. אפשר להציב נקודה אחרי ייזמן סביר לפני ההתקשרותיי ולכתוב לאחר מכן:

ייהיתה העסקה טעונה אישור הדירקטוריון, לא יאוהר מאשר בישיבת הדירקטוריון".



היו"ר אי לין;
עומדת לפנינו שאלה פשוטה
מה חובת הגילוי שמוטלת על נושא משרה ובאילו

סיטואציות רוצים אנו להטיל אותה עליו. אני מציע שתחילה נגדיר את חובת הגילוי

במדוייק. קודם כל נושא משרה צריך לדעת שיש התקשרות שיש לו בה ענין אישי. אם

הוא יודע כל כך, מוטלת עליו חובת גילוי. זה מקובל. אני שואל אם חובת הגילוי

צריכה לקום גם אם אין לו שום מעורבות באישור העסקה הזאת על ידי החברה.
שי וייס
התשובה היא
כן, הוא חייב לגלות מיד כשנודע לו הדבר, והסיבה לכך פשוטה.

אני חושב שמן ההכרח שהאינפורמציה הזאת תהיה בידי מי שצריך לשקול את הענין, ואם

לא תחיל חובת גילוי על נושא משרה, החברה לא תדע מכך.
הי ו"ר אי לין
גם אם אין לאותו נושא משרה שום מעורבות בקבלת ההחלטות המאשרות את העסקה?
שי וייס
גם אז האורגן המתאים בחברה צריך לדעת את העובדה שיש נושא משרה שיש לו

ענין אישי.
פרופי אי פרוקצייה
נניח שנושא משרה משוחח עם אחיו על מכרז שהחברה צריכה לאשר אותו, והאח

ניגש למכרז. החברה אינה יודעת שהוא אחיו, כי יש להם שמות משפחה שונים, העסקה

מאושרת בדירקטוריון ונושא המשרה הוא מנהל שאיננו דירקטור. אני חושב שיש לחברה

אינטרס לדעת את העובדה הזאת.
היו"ר אי לי ן
אני מקבל את ההסבר הזה. נאמר שברגע שנושא משרה יודע שעומדת להיות התקשרות

ושיש לו ענין אישי בהתקשרות זו הוא חייב לגלות זאת לחברה. עכשיו אנחנו מדברים

על מקרה שבו מובאת ההתקשרות לאישור הדירקטוריון. במקרה כזה כל חבר דירקטוריון

צריך לגלות את ענינו האישי כאשר הענין מובא לישיבת הדירקטוריון. אם הנושא

מופיע מראש בסדר היום, הוא יכול לגלות את הענין האישי לפני הישיבה, ואם לאו,

עליו לגלות זאת לא יאוחר מאשר בישיבת הדירקטוריון. אמנם נראה לי שדי בכך שהוא

יגלה את הדבר בישיבת הדירקטוריון, אבל זה לא יזיק אם יתן הודעה מוקדמת על כך.

נפריד בין שני המקרים האלה.
שי וייס
עדיף שהוא יתן הודעה מוקדמת, כי אז הדירקטורים האחרים יכולים לשקול את

הדברים.
די לחמן-מסר
איך אתה מנסח את הצעתך, אדוני היושב ראש?



היו"ר אי ל< ן;

כרגע א<נני מנסח את הדברים במדוייק. קודם כל יש לקבוע בצורה ברורה חובת

ג<לו< המוטלת על נושא משרה, ושנית, להתייחס לחובת ג<לו< הענין האישי כאשר

העסקה מובאת לאישור הדירקטוריון. אני רק שואל עכשיו את עצמי אם החובה הכללית,

שאנו מטילים על נושא משרה למסור את המידע הזה באשר להתקשרות שידועה לו, צריכה

לחול גם על דירקטור.
די לחמן-מסר
למה לא?
היו"ר אי לי ן
אם כן, סיכמנו את סעיף 96ל' (א) ואנו עוברים לסעיף קטן (ב). לפעמים

ישיבות דירקטוריון מתקיימות מדי חודשיים-שלושח.
ר' מלחי
בסעיף קטן (ב) לא נכלל האלמנט של הזמן הסביר.
ד י לחמן-מסר
הכוונה היתה לכל ישיבת דירקטוריון שתהיה לאחר מכן. אני בהחלט מסכימה עם

גבי מלחי שלא נאמר בסעיף קטן (ב) שהוא חייב לגלות את הענין האישי תוך זמן

סביר. השאלה היא אם רוצים לחזור כאן על האלמנט הזה.

ר' מלחי;
צריך לכתוב
זמן סביר לפני ההתקשרות ולא יאוחר... , כמו שכתבנו בסעיף קטן

(א).
מי אגמון
צריך להתייחס רק לפעולות שמובאות לדירקטוריון.
ד' לחמן-מסר
כן. אולי נעשה פיצול לאחר מכן.
הי ו"ר אי לי ן
אם אין הערות נוספות לסעיף זה, נעבור לסעיף 96לייא.

סעיף 96ל"א
ר' מלחי
האם לא די לכתוב שההתקשרות אינה פוגעת בחברה?
די לחמן-מסר
פרופי פרוקצ'יה נתן כדוגמה מקרה שאחיו של אותו נושא משרה משתתף במכרז בלי

להביא זאת לידיעתו והצעתו זהה להצעה אחרת. נכון שאם האח זוכה במכרז זה לא פוגע

בהברה, אבל השאלה היא אם אכן זה לטובת החברה שאחיו של נושא המשרה יזכה במכרז

לעבודה, שנושא המשרה מפקח עליה או שיש לו איזה שהוא קשר אחר אליה. נראה היה

לנו שכאשר בעלי ענין והקרובים שלהם עושים עסקאות עם החברה, צריך שיהיה ברור

שהחברה אינה אדישה לשאלה אם העסקה תורמת או לא תורמת לה, אלא היא בוחנת אם

אכן היא לטובת החברה, כי על פני הדברים האדם הזח "חשוד" בכך שמעדיפים אותו

בגלל העובדה שהוא קרוב של נושא המשרה.
היו"ר אי לי ן
האם סעיף זה נחוץ בכלל? רק במקרה כזה יכולה חברה לאשר דבר שהוא לא

לטובתח? במקרים אחרים היא כן יכולה לאשר דבר שהוא לא לטובתה?

שי וייס;

אני חושב שכאן צריך לאמץ את הנוסח שהציעה גבי מלחי, שהחברה צריכה להיות

משוכנעת שאין הדבר פוגע בטובתה, כמו שכתוב בסעיף 96כ"ה (2).

פרופי אי פרוקצייה;

אני מסכים שאפשר לנסח את זה בפחות חגיגיות.

היו"ר אי לי ן;

עדיין לא השבתם לי מדוע הסעיף הזה נחוץ.
פרופי אי פרוקצייה
בסעיף 96כייח אישרנו את הענין?
שי וייס
אדוני היושב ראש, אפשר להגיע למסקנה שמישהו לא קיים את חובת הנאמנות ובכל

זאת לא פגע בחברה. החברה צריכה להשתכנע שהדבר אינו מזיק לה, אינו פוגע בה.
היו"ר אי לי ן
האם אין כאן חזרה על מה שנאמר כבר בסעיף 96כ"ח?
מי אגמון
חהבחנה היתה בין פעולות, שהן לא עסקאות ושלגביהן רצינו לקבוע את ההסדר

בסעיף 96כ"ח, לבין עסקאות שרוצים לעשותן ביודעין. דוגמה לפעולה שאינה נכנסת

לאחר מכן לגדר עסקח היא, למשל, החלטה של בית-חרושת להקים מפעל אח בעיר כלשהי,

והקרובים והידידים של אותו דירקטור נמצאים בעיר מסויימת והוא מצביע. לא עושים

עדיין שום עסקה. זו החלטה שהיא פעולה. לזה מתייחס סעיף 96כ"ח, ואילו כאן אנו

מדברים על התקשרות ממשית שנוצרת באותו רגע. אלה שתי סיטואציות שונות.
די לחמן-מסר
במלים אחרות, סעיף 96כ"ח מדבר על פעולות של נושא המשרה, וא<לו בסעיף

הנדון לא מדובר כלל על פעולה של נושא המשרה. הוא בכלל לא צד לה. בן דודו מתקשר

עם החברה בעסקה. הוא גם לא חגורם המאשר, כפי שאתה ציינת, אדוני היושב ראש. יחד

עם זאת יש לו ענין אישי. לכן דרוש אישור מיוחד של עסקאות עם צדדים שלישיים

שאינן פעולות של נושא המשרה. בפרק הבא נעסוק בענין עוד יותר סבוך: עסקאות של

נושא המשרה עצמו עם החברה.

השוני בין הסעיף הכללי של אישור פעולות של נושא המשרה לבין הסעיף הזה בא

גם לידי ביטוי בגופים שנותנים את האישור.
הי ו"ר אי לי ן
נניח שאין ענין אישי. האם הדירקטוריון רשאי לאשר דבר שהוא לא לטובת

החברה?
פרופי אי פרוקצ'יה
לא.
הי ו"ר אי לי ן
אם כן, למה לכתוב את זה?
די לחמן-מסר
כאן זה אור אדום.
היו"ר אי לי ן
אפשר לתת לדירקטוריון סמכות ספציפית לאשר התקשרות של החברה בעסקה עם אדם

אחר גם אם יש לנושא משרה ענין אישי, וזאת אם הוא שוכנע שזה לטובת החברה.

מהנוסח הזה משתמע שנותנים לדירקטוריון סמכויות מעבר לסמכויות הרגילות שיש לו.
ד י לחמן-מסר
נכון.
היו"ר אי לי ן
נעבור לסעיף קטן (ב), המנוסח בצורה פוזיטיבית, בדיוק כפי שהתכוונתי שסעיף

קטן (א) ינוסח, כאילו שהם מקבלים כאן סמכות נוספת על הסמכויות הרגילות שיש

להם. האם יש הערות לסעיף קטן (ב)? באין הערות, אנו מאשרים אותו כמות שהוא.

נעביר לסעיף קטן (ג).
די לחמן-מסר
בחברה שאין בה ועדת ביקורת דילגנו למעשה על האפשרות שדירקטוריון יאשר את

העסקה, כפי שהערת בסעיף קודם, אדוני היושב ראש,



היו"ר א' לי ן;

צר<ך להכניס אותו תיקון שקיבלנו בסעיף קודם, היינו רק אם לרוב חברי

הדירקטוריון או לרוב חברי ועדת הביקורת יש ענין אישי או שאין ועדת ביקורת,

הולכים לאסיפה הכללית.

נעבור לסעיף הבא.

סעיף 96ל"ב

היו"ר א' לי ו;

כפי שאמרנו קודם, צריך לבטל את האישור בדיעבד. לא יכול להיות אישור

בדיעבד. נניח שהאסיפה הכללית אינה מאשרת את העסקה בדיעבד. האם העסקה תבוטל?

די לחמן-מסר;

כן, היא VOIDABLE.
היו"ר אי לי ן
צריך פשוט לכנס את האסיפה במהירות. תוך כמה זמן אפשר לכנס את האסיפה,

עורך-דין וייס?

שי וייס;

מינימום 21 יום. פה יש גם בעיה פרקטית.

פרופי אי פרוקצייה;

לא, זה אמור רק לגבי החלטות מיוחדות. כאן מדובר בהחלטה רגילה, ולצורך זה

אפשר לכנס את האסיפה הכללית תוך שבעה ימים.
היו"ר אי לי ן
אם זו החלטה רגילה, תוך כמה זמן אפשר לכנס אסיפה כללית?

די לחמן-מסר;

סברנו שיש חשיבות להוראה כזו כשיש סיטואציות שבהן נושא משרה, מסיבות

שונות, לא קיבל אישור מראש. נעשתה עם החברה עסקה שלנושא משרה יש ענין אישי בה.

האם אורגן כלשהו בחברה אינו צריך לתת גושפנקה שאין בעסקה הזאת כדי לפגוע

בחברה?

הי ו"ר א' לי ן;

אם לא ידוע לאותו נושא משרה שיש לו ענין אישי בעסקה, חובת הגילוי אינה

חלה עליו.

די לחמן-מסר;

נניח שלאחר מכן נודע לאותו נושא משרה שבן דודו התקשר עם החברה.
היו"ר אי לין
אם הדבר נודע לו לאחר מכן, הוא מוסר הודעה על כך, אבל זה לא מבטל את

תקפות העסקה. נעשה כאן הבחנה. החובות הפנימיות המוטלות על דירקטורים הו במסגרת

המנגנון הפנימי של החברה ואינן פוגעות בתקפות העסקה.
פרופי אי פרוקצייה
צריך לחדד את הנושא. בפרק על התרופות, שעדיין לא הגענו אליו, בסעיף 96ל"ו

- ביטול פעולות - כתוב שאם נעשתה פעולה חורגת כזאת, שיש בה משום הפרה, החברה

רשאית לבטל אותה. היא לא בטלה מעיקרה, אבל החברה רשאית לבטלה. מאחר שאנחנו

הגדרנו "הפרה" כפעולה שלא ניתן לה אישור עד לתאריך מסוים, לא יאוחר, למשל,

מישיבת הדירקטוריון, אם לא נכתוב הוראה בדבר אשרור, הפעולה הזאת תמיד תהיה

ניתנת לביטול.
היו"ר אי לין
אינני רוצה לבטל את הפעולה. מה אתם רוצים מהצד השלישי?
פרופי אי פרוקצייה
אם אתה לא רוצה לבטל אותה, אתה חייב לוגית לאפשר גם איזה שהוא מנגנון של

אישור בדיעבד.
היו"ר אי לי ן
אני גם לא רוצה שהצד השלישי יהיה תלוי באישור של האסיפה הכללית. אם יש

בעיות פנימיות של החברה, שימצו את החוק במסגרת החברה.

פרופי אי פרוקצייה;

אני מדבר קודם כל על היחסים בין הצדדים עצמם.
היו"ר אי לי ן
לגבי שותף לרמיה אין ויכוח, ונדמה לי שכאן לא דרוש אפילו תיקון בחוק, כי

ברור לחלוטין שאפשר לטעון שהעסקה נגועה באי-חוקיות והצד השלישי היה שותף לכך.
פרופי אי פרוקצייה
אבל זה לא בהכרח שותף לרמיה.
היו"ר אי לי ן
אם צד שלישי שיתף פעולה ביודעין עם דירקטור בהפרת אחת החובות המוטלות על

אותו דירקטור, אפשר לתקוף את תקפות העסקה בעילה זו, אבל המצב שונה אם הוא לא

ידע שהדירקטור לא מילא את חובתו.
פרופי אי פרוקצ'יה
אבל מוכרחים לכתוב את זה.
ה<ו"יר אי ל< ן
אנ< לא מתנגד שזה <יכתב. אני רק אומר שאינני רוצה ליצור מצב שצד שלישי

יסבול מפני שדירקטור לא ביצע את הובותיו.

פרופי אי פרוקצייה;

זה מה שכתוב, אבל עדיין לא ענהנן על הצורך להזדקק לאישור בדיעבד. ההוראה

שהוועדה קיבלה עד כה היא שיש לאשר את העסקה מראש, לא יאוחר מאשר עד תאריך

מסויים. נניה שהחברה אישרה את העסקה בלי שנושא משרה גילה לה את מה שחייב היה

לגלות לה. אם לא נכתוב שמותר לה לאשר את העסקה גם בדיעבד, אסור יהיה לה לאשר

אותה.
היו"ר אי לי ן
התפיסה שלי היא שאם נושא משרה לא ידע שיש לו ענין אישי או שהוא הוליך את

החברה שולל ולא מילא את חובתו, העסקה היא סופית.

פרופי אי פרוקצייה;

נניח שהדירקטור שכח לגלות ואחר כך הוא נזכר שיש לו ענין אישי.

הי וייר אי לי ן;

הגישה שלי היא שזה לא פוגע בתקפות העסקה.

פרופי אי פרוקצ'יה;

גם אם הצד השלישי היה שותף לענין?

הי וייר אי לי ן;

זה כן פוגע.

פרופי אי פרוקצייה;

לכן צריך שיהיה איזה שהוא מנגנון שיאפשר בכל זאת לאשר את העסקה בדיעבד.

הי וייר אי לי ן;

אם העסקה תקפה, למה צריך לאשר אותה בדיעבד? ואם אפשר לתקוף את הצד השלישי

באופן אישי ולבטל את העסקה, למה להביא אותה לאישור?

פרופי אי פרוקצייה;

יכול להיות שבזמן שהעסקה נעשתה היא היתה באמת לטובת החברה, אבל בדיעבד

המחירים השתנו כך שכדאי לחברה מבחינה מסחרית לבטל את העסקה.
הי וייר אי לין
החברה תבטל את העסקה רק אם הצד השלישי היה שותף למרמה.
פרופ' א' פרויקצ'יה
אבל נניח שהצד השלישי וגם נושא המשרה רוצים להתחסן בפני אפשרות שהחברה

תבטל את העסקה בעתיד אם זה יהיה כדאי לה.
היו"ר אי לי ן
למה לתת להם אפשרות להתחסן אם הוליכו שולל את החברה?

פרופי אי פרוקצייה;

הם לא בהכרח הוליכו אותה שולל. זה יכול להיות ענין של שכחה או של רשלנות.

הם רוצים עכשיו לקבל אישור, כי העסקה היאVOIDABLE .

היו"ר אי לי ן;

אני אומר, ראשית, שהיא תקפה ולכן לא צריך אישור. שנית, אם החברה רוצה

לתקוף את הצד להתקשרות בטענה שהוא עשה מעשה בלתי הוגן, שחתקוף אותו.
פרופי אי פרוקצייה
אתן דוגמה. ב-1 בינואר נעשית עסקה, וזה התאריך שבו העסקה מאושרת על ידי

החברה. אין גילוי. אם הדירקטור היה מגלה באותה שעה שיש לו ענין אישי, החברה

היתה מוסמכת לאשר את העסקה כיוון שהיא לא לרעתה ואולי היא אף לטובתה, אבל

הואיל והדירקטור לא ביקש אישור, העסקה היא VOIDABLE. כך כתוב בחוק התרופות.

הי ו"ר אי לי ן;

אני לא מקבל את התפיסה הזאת שהעסקה היא VOIDABLE.נושא משרה לא גילה

לדירקטוריון שיש לו ענין אישי, והדירקטוריון אישר את העסקה. מי יכול לבטל את

העסקה?
פרופי אי פרוקצייה
החברה.
היו"ר אי לי ן
מה פתאום? למה הצד השלישי צריך לשאת באחריות?
ד י לחמן-מסר
כי הוא ידע.
היו"ר אי לי ן
אם הוא ידע, אפשר לבטל את העסקה.
ד' לחמן-מסר
זה בדיוק מה שאומר הסעיף.
מי אגמון
אנחנו לא רוצים שהחברה תנצל לרעה את הכלי שניתן לה במקרה שבו העסקה ה<תה

מאושרת לו היתה מובאת לאישור מראש.
היו"ר אי לי ן
לפי תפיסתי, אם החברה עושה עסקה, העסקה תקפה לחלוטין, שרירה וסופית, גם

אם לדירקטור היה ענין אישי וביודעין הוא לא גילה לדירקטוריון את ענינו האישי

על פי החובות המוטלות עליו בחוק. היא בוודאי סופית אם בשוגג הוא שכח לגלות.

מתגלה לאחר מכן לחברה שלא רק שהדירקטור לא גילה שיש לו ענין אישי, אלא שהצד

השלישי היה גם שותף לפעולת רמיה. אם הוא היה שותף לכך שדירקטור הפר את חובתו

וידע שאין אישור, רשאית החברה ליזום פעולה לביטול העסקה עם אותו אדם. כל עוד

היא לא עשתה פעולה לביטול העסקה, העסקה תקפה ושרירה.
פרופ' אי פרוקצ'יה
עד כאן אין שום ויכוח, אבל תאר לך שנודע לחברה על כך שהדירקטור לא גילה

ושהצד השלישי ידע שאין אישור וכן הלאה ועדיין היא מעוניינת בעסקה, כי היא

לטובתה.

הי וייר אי לי ן;

אבל כל עוד היא לא עשתה פעולה לביטולה, העסקה תקפה.
פרופי אי פרוקצייה
נניח שכעבור חודשיים העסקה נעשית בלתי כדאית לחברה. האם היא יכולה לבטל

אותה אז?
הי וייר א* לי ן
כן. אגב, יטענו נגדה שהיא לא פועלת בונה-פידה.

ר' מלחי;
בינתיים הדבר נודע לצד שעשה את העסקה והוא אומר
אני רוצה אישור של העסקה

כי אני רוצה להיות בטוח.
פרופי אי פרוקצייה
הוא בא ואומר
בזמנה נעשתה עסקה. הדירקטור שכח לגלות לכם שיש לו ענין

אישי. הענין האישי הוא בגללי.
היוייר אי לי ן
אבל אם הוא שכח לגלות, העסקה כן תקפה.
פרופי אי פרוקצייה
הצד השלישי אינו מסתפק בכך, אלא הוא גם רוצה להיות בטוח שאי אפשר יהיה

לבטל את העסקה בעתיד.



היו"ר אי לין;

החברה לא תוכל לבטל את העסקה כעבור חודשיים. הרי אני אומר שהעסקה תקפה

באופן סופ<, ואפשר לבטל את העסקה רק מעילה אחת, שאותו אדם ידע שאין אישור.

פרופי אי פרוקצייה;

על הסיטואציה הזאת מדובר.

הי ו"ר אי לי ן;

אילו זכויות יש לו? מה פתאום הוא יכול לבקש אישור של העסקה? החברה תחליט

אם היא רוצה או לא רוצה לאשר את העסקה.

די לחמן-מסר;

מדובר בדיוק בסיטואציה הזאת שאותו אדם שלישי ידע על הענין האישי והוא

אומר: נכון, לא היינו בסדר בעת אישור העסקה, אבל בסך הכל העסקה הזאת היא לטובת

החברה. הדירקטור פעל בשוגג ואני חשבתי שהוא הודיע שיש לו ענין אישי. אני רוצה

שתגידו לי שהעסקה הזאת תקפה. הוא רוצה לדעת היכן הוא עומד.

היו"ר אי לי ן;

העסקה הזאת תקפה מבחינת החוק והוא לא צריך שום תנאי ודאות. זו עסקה

סופית.
די לחמן-מסר
אבל אתה בעצמך אמרת שמאחר שהצד השלישי ידע על כך שיש לדירקטור ענין אישי

בעסקה, החברה תמיד רשאית לבטל אותה.
הי ו"ר אי לי ן
כל עוד החברה לא פעלה לביטול העסקה, העסקה תקפה. יש לו חוזה סופי עם

החברה. מה הוא בא לבקש ממנה אישור?
ר' מלחי
הוא סופי מבחינת האדם שעשה את העסקה, אבל לא מבחינת החברה. היא יכולה

לבטל אותו כל רגע. אומר הצד השלישי שהוא רוצה לדעת היכן הוא עומד.
היו"ר אי לין
אבל זו פריבילגיה של החברה לבטל את החוזה. אם לחברה יש זכות על פי חוק

לבטל הסכם, האם יכול הצד השלישי לדרוש שתאמר לו אם היא מתכוונת לבטל את ההסכם

אם לאו? היא לא רוצה להגיד לו. אם היא תרצה להפעיל את זכותה לבטל הסכם, היא

תבטל אותו. כל עוד היא לא הפעילה את זכותה, ההסכם קיים ושריר.
ר' מלחי
הצד השלישי יכול להיפגע.



היו"ר אי לי ן;

הוא יכול להיפגע, כי אפשר לבטל את ההסכם אתו מסיבה אחת, שהוא עשה מעשה

רמיה במובן זה שהוא ידע,

מי אגמון;

אם נקרא יחד את מה שכתוב בחוק התרופות, אולי הענין יתבהר במקצת.

היו"ר אי לי ו;

ברגע שאומרים שצריך לאשרר פירוש הדבר שהעסקה הזאת טעונה אשרור, ואני טוען

שהעסקה חוקית וסופית והיא לא טעונה שום אישור. אפשר לבטל אותה רק בטענה שהצד

השלישי עשה פעולת רמיה.

די להמן-מסר;

ואם רוצים לבטל את זכות החברה לביטול, האם זה אפשרי מבחינת דיני החברות?
היוייר אי לי ן
אם רוצים, כל דבר אפשרי.

ד' לחמן-מסר;

אז זה האישרור.

הי וייר אי לי ן;

אבל לא דרושה בשביל זה אסיפה כללית. החברה יכולה להסכים לעשות כל דבר.

אותו דירקטוריון שהיה יכול לתת את האישור יכול לומר אחר כך שהוא מבטל את זכותו

לבטל את העסקה. לשם מה דרושה אסיפה כללית?

ד' לחמן-מסר;

בהמשך לטענות של הרשות לניירות ערך, לא רצינו שאותו גוף שיכול לאשר מראש

יתן גם את האישור בדיעבד.

הי וייר אי לי ן;

אם אתם חושבים שזה נחוץ, אני מוכן שאותו דירקטוריון יתן את האישור בדיעבד

אם הדברים לא היו ידועים לו מראש.

פרופי י י פרוקצ'יה;

לי, למשל, העמדה שלך לא ברורה לגמרי. תאר לך שמדובר בצד שלישי שמספק

באופן שוטף סחורה לחברה על פי החוזה הזה. הוא בא להברה ואומר; אתם רוצים שאני

אמשיך לספק לכם את הסחורה או לא? אם משיבים לו בחיוב, פירוש הדבר אישור

בדיעבד.

די לחמן-מסר;

היושב ראש הסכים כבר לאישור בדיעבד, אבל לא על ידי האסיפה הכללית, אלא על

ידי הדירקטוריון, ובכך התקדמנו צעד אחד. כלומר, הפה שה<ה יכול להתיר הוא הפה

שיתיר בדיעבד,
פרופי אי פרוקצ'יה
לזה אני מסכים.

היו"ר אי לי ן;
החברה יכולה להגיד לו
אתה רוצה ממני אישור שתמשיך לספק? יש חוזה תקף,

תפעל לפיו. אינני חייבת ואינני רוצה להגיד לך שאני מוותרת על זכויותי,
פרופי אי פרוקצייה
אבל ברגע שהחברה אומרת לו שימשיך לספק סחורה או שיבצע את החוזה, כל בית

משפט יגיד שזה אישור בדיעבד.

היו"ר אי לי ן;

מה זכותו של הצד השלישי לדרוש אישור מהחברה שהיא מפקיעה את זכויותיה? אם

יש לה זכויות בחוק לבטל את ההסכם, האם הוא יכול לחייב אותה להצהיר בפניו שהיא

לא מתכוונת להשתמש בזכויות אלה?
די לחמן-מסר
הוא יכול לבקש אותה לעשות כן.
פרופ' א' פרוקצ' י ה
ברגע שהחברה מבקשת ממנו לבצע את החוזה, היא נותנת אישור בדיעבד.

היו"ר אי לי ן;

מוטלת עליו חובה לבצע את ההסכם, שיבצע אותו. החברה אינה רוצה להגיד לו אם

היא תבטל אותו. אם תהיה לה אפשרות לבטלו ותרצה לבטלו, היא תעשה כן, ועד שלא

תבטל אותו וכל עוד ההסכם תקף, עליו לבצע אותו.
ר' מלחי
האם זה הוגן כלפי האדם שעשה את העסקה בתום לב?

הי וייר אי לי ן;

איננו באים לשנות כאן את כל תורת החוזים.
מי אגמון
אבל לפי תורת החוזים, לאדם יש זכות ביטול בעקבות מעשה כלשהו של הצד

השני.
היו"ר אי לי ן
רבותי, אמרתי לכם שיש שתי סיטואציות אפשריות. או שהצד השלישי אינו יודע

על כך, ואז בכלל אין לעשות נגדו שום דבר ואינני רוצה שתהיה שום סמכות לבטל את

החוזה, או שהוא כן ידע, ואז יש זכות לחברה לבטל את ההסכם, והיא תשתמש בזכותה

כשהיא תרצה. הוא אינו יכול לחייב אותה לומר לו שהיא לא תשמש בזכותה.



ד' לחמן-מסר;

לחייב אותה לא, אבל אם החברה רוצה להגיד לו?
ה<ו"ר אי לי ן
אם היא רוצה, זה ענין אהר.
די להמן-מסר
אז זה האישור בדיעבד. על זה אנחנו מדברים כאן.
היוייר אי לין
לפני הדירקטוריון לא עמדו העובדות הרלוונטיות. אם העסקה כבר נעשתה והיא

סופית והוא רוצה לתת לה אישור בדיעבד, הוא יכול לתת לה אישור בדיעבד.

נעבור לסעיף הבא.

סעיף 96ל"ג
הי וייר אי לין
בסעיף 96כייז כתוב "יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת

הנאה לעצמו או לאחר...". האם אין כאן חזרה על כך?

ד י לחמן-מסר;

אלה סוגי עסקאות מיוחדות. מדובר בחוזה העסקה של נושא משרה, אפילו חוזה

הלוואה שלו. אלה החוזים האישיים שהוא עושה עם החברה וגם החוזים הכלליים.

למעשה זו סיטואציה קלאסית של ניגוד ענינים. כל התקשרות של נושא משרה עם החברה

מעמידה אותו למעשה בסיטואציה של ניגוד ענינים. מצד אהד, כנושא משרה הוא חייב

לפעול לטובת החברה, ומצד אחר, הוא גם רוצה לפעול לטובתו. היית יכול להפנות

אותנו, אדוני היושב ראש, לדין הכללי של אישור פעולות בהפרת חובת אמונים. אמרנו

שאלה בכל זאת סוגי עסקאות מאד מיוחדות ורצוי שנתייחס לשאלה מי יהיה רשאי לאשר

אותן.

היוייר אי לי ן;

כשאדם בא ואומר לחברה שהוא רוצה לעשות אתה עסקה כדירקטור, האם הוא צריך

לגלות את הענין האישי שלו? ברור שיש לו ענין אישי.

פרופי י י פרוקצ'יה;

החשש המרכזי הוא שיכול להיות מצב שהחברה בכלל לא תדע שהיא מתקשרת עם

הדירקטור. זה יכול להתפרש, למשל, כאיסור לפעול באמצעות איש קש שהחברה אינה

יודעת שהוא מייצג את הדירקטור. באה חברה ואדוזית ורוצה לעשות עסקה עם החברה,

והחברה אינה יודעת שמי שעומד מאחורי החברה הוואדוזית זה הדירקטור. לכן בא

סעיף זה ואומר שהדירקטור חייב לגלות לחברה שיש לו ענין אישי בהתקשרות עם החברה

הוואדוזית.



היו"ר אי ל<ן;

דירקטור מתקשר עם חברה. יש פה בכלל שאלה אם יש לו ענין אישי?

ד' לחמן-מסר;

אתה צודק במובן הניסוחי. האנגלים קבעו סעיפים מאד מפורטים לגבי כל הסוגים

של הוזי ההלוואה, כי יכול אדם לעשות הוזה הלוואה עם ההברה בלי לגלות לה את

כל טובת ההנאה שתצמח לו כתוצאה מכל הערבויות האלה. לכן ליתר בטחון יש חזרה על

אלמנט הגילוי. אני מסכימה אתך שיש פה איזושהי טאוטולוגיה, אבל ליתר בטחון

ולמען הסר כל ספק חזרנו על כך. כאשר נושא המשרה מתקשר בעצמו בחוזה העסקה עם

החברה, ברור שהחברה יודעת מה עניינו האישי, אבל ליתר בטחון כתבנו שהוא יגלה לה

את כל ההיקף של הענין האישי.
היו"ר אי לי ן
אני מציע שנאמר פשוט שאם נושא משרה מציע לחברה לעשות אתו עסקה, חובה עליו

לגלות את מלוא הענין האישי שיש לו בענין, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים. אם

הוא מעונין בהתקשרות עם החברה, מוטלת עליו קודם כל החובה לגלות כל ענין אישי

שיש לו בדבר, לרבות כל עובדה או מסמך מהותיים.

נעבור לסעיפים קטנים (ב) ו(ג). כתוב ב(ג}: יי... אין לה תוקף כלפי החברה

וכלפי נושא המשרהיי. מדוע אין תוקף להתקשרות כלפי נושא המשרה? הוא גם יעשוק

ויגזול ואחר כך, כשלא יהיה לו נוח לבצע את ההסכם, הוא יגיד שאין לו תוקף.

די לחמן-מסר;

בדרך כלל כשאומרים VOID, זה VOID בין שני צדדים. אתה רוצה שלהתקשרות לא

יהיה תוקף רק כלפי החברה, אבל כלפי נושא המשרה יהיה לה תוקף. זאת אומרת שאם

החברה רוצה, היא אוכפת, ואם היא לא רוצה, היא מתעלמת.

הי וייר א' לי ן;

האם יש הגיון שההתקשרות לא תהיה בתוקף גם כלפי נושא המשרה? ההתקשרות אינה

מחייבת את החברה.
ד' לחמן-מסר
ומה עם נושא המשרה? יש להתקשרות תוקף כלפיו?
היוייר אי לין
כלפיו כן.
די לחמן-מסר
כללי המשחק בדיני חוזים הם בדרך כלל שלהתקשרות אין תוקף בין שני צדדים.

אלה העקרונות פחות או יותר. עכשיו אתה רוצה לשנות את כללי המשחק כשנושא המשרה

הוא לא בסדר. זה קצת קשה לנו לעיכול.
הי ו"ר אי ל<ן
האמת היא שב(ג} לא מדובר על חוסר גילוי, כי נושא המשרה גילה כבר את הענין

האישי על פי סעיף קטן (ב), אבל החברה לא אישרה את ההתקשרות, או שההתקשרות

נעשתה בחריגה מהאישור.



ד' לחמן-מסר;

יש בעיה ניסוחית, כי נשאלת השאלה מה קורה אם הוא לא גילה.

הי ו"ר א* לי ן;

זה ענין אחר. כרגע מדברים על זה שהוא כן גילה, וההתקשרות לא נעשתה על פי

התנאים האמורים בסעיף קטן (ב). השאלה היא מי יהיה בעצם הגוף המאשר. אנחנו

יכולים להשאיר את הכתוב כאן, שאין להתקשרות תוקף כלפי החברה וכלפי נושא המשרה,

במקרים של אי-גילוי, ההתקשרות ניתנת לביטול על ידי החברה.

די לחמן-מסר;

אתה מקל עם נושא המשרה שלא גילה. VOIDABLE זה יותר טוב לנושא המשרה מאשר

VOID, כי החברים שלו יושבים ב-BOARD. נכון שהוא לא גילה להם את הכל במועד, אבל

לאחר מעשה יש לחברים שלו הסמכות של VOIDABLE, כלומר, ברצותם הם יאשרו את

החוזה, וברצותם יפרו אותו. VOID זה הרבה יותר קשה, כי אף אחד לא יכול לאשר דבר

שנאסר בחריגה מאישור. לכן לכל היותר, אם תרצה להחמיר עם נושא משרה שלא גילה,

תוכל לומר שלהתקשרות לא יהיה תוקף רק כלפי החברה, ואז זו כאילו הלקאה כפולה.

היו"ר אי לי ן;

השאלה כרגע היא איך זה משפיע על אותו נושא משרה שהיתה אתו התקשרות ושלא

מילא אחר חובת הגילוי. אם אנחנו אומרים שהחוזה בטל, הוא לא יוכל ליהנות ממנו,

אך אם נאמר שהביטול צריך להעשות על ידי החברה, ייתכן שהוא ייהנה מההסכם הזה,

שכן החברה אולי לא תפעל כדי לבטל אותו. אני מקבל את העמדה הזאת.

פרופ' י' פרוקצ'יה;

אני מבקש לחזור לסעיף קטן (ב)(4), בו נאמר שאם אין ועדת ביקורת בחברה או

שלרוב חברי ועדת הביקורת או לרוב חברי הדירקטוריון יש ענין אישי, האישור יהיה

על ידי האסיפה הכללית. אני מציע לשקול שההתקשרות תהיה טעונה אישור הדירקטוריון

והאסיפה הכללית, כיוון שהאסיפה הכללית זה PUPPETS, והם מאשרים את כל מה

שאומרים להם. לפחות שהדירקטורים יהיו אחראים אם הם עושים מעשה שלא כדין. לכן

צריך שגם הם יצטרכו לתת את דעתם ולאשר.

הי ו"ר אי לי ן;

מי מוסמך להביא נושא לאישור האסיפה הכללית, לא הדירקטוריון?

שי וייס;

גם דירקטור בודד יכול.
ד' לחמן-מסר
גם המזכיר.

פרופי י' פרוקצייה;

באסיפה הכללית גם כל חבר רשאי להציע הצעה לסדר היום.

שי וייס;

אבל אז גם בסעיף 96כייח ולאורך כל הדרך תהיה אחריות גם לדירקטוריון וגם

לאסיפה.
פרופי י' פרוקצ'יה
נכון. כל מקום שכתוב "האס<פה הכללית" הייתי מוסיף דירקטוריון.

ד' לחמן-מסר;

מחקנו את האסיפה הכללית בכל מקום. אני רוצה להסביר מדוע יש קושי בענין

זה, אם אתה אומר שהאסיפה הכללית היא PUPPETS ,על אחת כמה וכמה שהיא תהיה

PUPPETS אם הדירקטוריון יאשר את זה. כאן בסעיף נותנים לאסיפה הכללית זכות

לקום ולצעוק חמס אף על פי שהדירקטוריון אישר את העסקה. למעשה אתה יוצר

PREJUDICE כלפי האסיפה הכללית. ממילא אם הדירקטוריון ימליץ על האישור, זו

תישאר חוות דעת הדירקטוריון. זאת לא סמכות אישור, אלא חוות דעתו. אם הוא ימליץ

והוא ימליץ שלא בסדר, גם הוא יהיה אחראי.

פרופי י י פרוקצ'יה;

והיכן ההמלצה?

די לחמן-מסר;

סביר להניח שהעסקה תובא להכרעת האסיפה הכללית, ואז תתבקש חוות דעת

הדירקטוריון. לא סמכות אישור, אלא חוות דעת.

פרופי י י פרוקצ'יה;

ממתי האסיפה הכללית מבקשת חוות?
די לחמן-מסר
לגבי תנאי הכהונה של דירקטור?

היו"ר אי לי ן;

אפשר לומר; יובא לאישור האסיפה הכללית על ידי הדירקטוריון.

די לחמן-מסר;

עם המלצת הדירקטוריון.

היו"ר אי לי ן;

כך נדע שהדירקטוריון הוא שמביא את זה לאסיפה הכללית, ולא כל אחד יכול

להביא את זה.

שי וייס;

אבל אז אני מציע שזה יהיה לאורך כל הדרך, כלומר גם בסעיף 96כ"ח.
היו"ר אי לי ן
אם זה מוצדק, נחזור לסעיף 96כ"ח.

נעבור לסעיף הבא.



סעיף 96ל"ד
היו"ר אי לין
השאלה אם עצם נוכחותו של נושא משרה או הצבעתו הן ס<בה לפס<לת הההלטה.
די לחמן-מסר
אהרת זה נ<תן לביטול, ואם זה ניתן לביטול, זה הוזר לאותו גוף שצריך לבטל,

והוא י ושב גם באותו גוף.

סעיף קטן (ב) בא פשוט כדי לא להכביד על החיים. בכל זאת אנחנו היים

בעולמנו ויש הברות קטנות בהן נושאי משרה הם גם בעלי מניות. אנהנו רק צריכים

לבדוק מה גורלו של הסעיף הזה לאהר שאתה ביטלת קודם, אדוני היושב ראש, את

האסיפה הכללית לכל אורך הדרך. יכול להיות שלא יהיה לנו צורך בו, אלא אם אתה

תשתכנע אהרת.

הי ו"ר אי לי ן;

על כל פנים סעיף קטן (ב) נראה לי נהוץ. ההגדרה הכוללת הזאת הלה גם על

הברה פרטית. זה מעורר אצלי את השאלה אם כל ההובות שהטלנו עד עכשיו אכן מן הדין

להטיל אותן גם על הברה פרטית.

מי אגמון;

"סאנויי, למשל, היא הברה פרטית. יש הברות מאד גדולות.
היו"ר א' לי ן
אינני מתייהס כרגע לגודלה של החברה, אלא אני מדבר על חברה פרטית שאנהנו

יודעים טוב מאד שבדרך כלל בעלי המניות בה הם גם מנהלים את החברה.

די לחמן-מסר;

יש קבוצות שונות. אתה רוצה לדאוג שההברה תפעל לטובת כלל בעלי המניות של

ההברה. בההלט ייתכן שיש בעלי שליטה ויש מיעוט גם בהברות קטנות. מטרת ההובות

האלה למנוע ניצולו של הכוה לרעה כלפי המיעוט, בין שמדובר בחברה גדולה, שם עלול

הציבור להיפגע, ובין שמדובר בחברה קטנה, שם עלולים לעשוק את המיעוט.
היו"ר אי לי ן
הלק גדול מההברות הפרטיות מתנהלות במועצות מנהלים באופן תיאורטי. יש גם

הרבה הברות ציבוריות שבהן יש לבעל מניות שליטה בדירקטוריון, והדירקטוריון

מצביע הרבה מאד על פי רצונו של בעל המניות העיקרי, אבל בחברות פרטיות זה הרבה

יותר ברור ומוגדר שהן בעצם מתנהלות על ידי בעל המניות. במרבית המקרים בעל

המניות מעורב בעצמו בניהול.

די להמן-מסר;

לכן דיברנו קודם על האסיפה הכללית, כי באמת השבנו שבאסיפה הכללית המיעוט

יכול להשמיע את קולו כשזה לרעת החברה.
היו"ר א' לין
בחברות קטנות האסיפה הכללית מיוצגת לצורך הענין הזה, אבל בחברות ציבוריות

האסיפה הכללית מהווה בעיה.
ד' לחמן-מסר
לכן הסעיף של האסיפה הכללית לא חל על הברות ציבוריות. אולי לקראת הישיבה

הבאה נבדוק באילו סעיפים נשארה האסיפה הכללית.
היו"ר א' לין
כרגע אני מעלה שאלה אחרת. אם אנחנו מדברים כאן על חובת גילוי ועל כל

החובות האחרות של מסירת הענין האישי וכל הקשור בכך, זה נראה לי לא כל כך מעשי

להטיל את כל החובות האלה על החברות הפרטיות.
מי אגמון
אולי דווקא בחברות הפרטיות האסיפה הכללית תהיה משמעותית, כי אז גם בעלי

המניות וגם הדירקטורים יודעים מה הולך, הם יבואו לאסיפה, ואם הם מתנגדים

למשהו, אולי יהיה להם כוח להשפיע. אין שום סיבה שחברה שאינה נסחרת בבורסה לא

תתנהל בטוהר מידות, וזה כל מה שמבטיחים כאן בהגדרה.
פרופ' י' פרוקצ'יה
חובות אמון די דומות חלות על שותפויות לפי פקודת השותפויות.
היו"ר א' לין
נשאיר את זה כרגע.
ד' לחמן-מסר
לאור הדיון הזה אולי כן צריך לחשוב על תפקידה של האסיפה הכללית בחברה

הפרטית, אם זה בבלמי האישורים ואם בנושאים אחרים. אני לא חושבת שאנחנו כולנו

מוכנים לוותר על הגורם שנקרא "אסיפה כללית" בחברה פרטית, כי יישארו לנו חברות

רק עם דירקטוריון. לא נשארו תפקידים לאסיפה הכללית לפי ההצעה שלך.
היו"ר א' לין
יש חברות פרטיות שבהן המנהלים הם 100% של בעלי המניות.
ד' לחמן-מסר
ויש חברות שבהן הם מהווים 60%.
היו"ר אי ליו
כרגע אני מהרהר בקול רם. מצד אחד, אין סיבה שחובת גילוי לא תתקיים בין

שני שותפים, אף אם שני דירקטורים מחזיקים ביחד 100% של כל מניות החברה ומנהלים

את החברה, אבל כל מסלולי האישורים אינם צריכים לחול עליהם.
ד' לחמן-מסר
אין מסלולי אישורים בחברה פרטית.
היו"ר א' לין
אינני אומר שיש. אני רק מבקש שתבדקו שאאנחנו אכן מגיעים לתוצאה כזו: אם

הדירקטורים הם גם בעלי המניות, אנהנו לא פוטרים אותם מחובת הגילוי, אבל אנחנו

מחסלים את כל מסלולי האישור.
ד' לחמן-מסר
גם חיסול הדירקטוריון כגורם מאשר? השאלה היא מה הקו הגבול. אם אתה מדבר

על 100%, אין בעיה. השאלה היא לגבי 75% ו-65%.
היו"ר א' לין
הדירקטוריון יהיה המאשר. זה לא תלוי באסיפה הכללית. חובת הגילוי תהיה

קיימת, אבל האישור שלו מספיק. זאת אומרת שלא יהיה צורך במסלול אישורים מיוחד.
ד' לחמן-מסר
ואם זה לא 100%?
היו"ר א' לין
אם זה לא 100%, אני לא רוצה לגעת בזה.
פרופ' י' פרוקצ'יה
אלה 100% שמרוכזים בידי שניים?
מי אגמון
בידי כל הדירקטורים.
היו"ר א' לין
יש חפיפה בין הדירקטורים לבין בעלי המניות.
מי אגמון
הדירקטוריון מאשר. זה אותו הייצוג.
פרופי י' פרוקצ'יה
יכולים להיות יחסי כוחות שונים. תאר לך שיש, למשל, שלושה שותפים ולכל אחד

מהם יש קול אחד בדירקטוריון, שהרי בדירקטוריון לכל אדם יש בדרך כלל קול אחד,

אבל במניות יש לאחד 60% ולפל אחד מהשניים האחרים 20%. אם זה בא לאסיפה הכללית,

אותו אדם שיש לו 60% מהמניות יכול לקבל החלטה לבדו, בעוד שבדירקטוריון השניים

האחרים יכולים לגבור עליו בקואליציה.
היו"ר א' לין
יש סיטואציות שבהן בעל מניות שיש לו 60% נותן את הכוח בדירקטוריון ל-40%?

אתה מכיר סיטואציות כאלה בפועל?
פרופ' י' פרוקצ'יה
כן.
היו"ר א' לין
אני מוכרח להודות על האמת שאני לא יכול לתאר לעצמי שהאסיפה הכללית תיתן

את הכוה בדירקטוריון למיעוט.

פרופי י י פרוקצי יהי.

בחברה כזאת יכול להיות שישאירו לעצמם את הכוח בדרך חלופית. למשל, הם

יכולים לקבוע שבאסיפה הכללית הם רשאים לפטר את הדירקטורים או להחליף אותם או

לתת להם אי-אלו הנחיות. יש עשרות, מאות ואלפים של חברות סטנדרטיות שמאמצות את

התוספת השניה, מה שהיה פעם לוח אי לפקודת החברות, ושם כתוב שלכל דירקטור יש

קול אחד. ומה קורה במניות? זה לפי ההחזקות. לעתים קרובות נותנים מושב

בדירקטוריון לאדם שאין לו בכלל מניות, או כמעט שאין לו מניות, למשל למנהל

עבודה, למהנדס או למומחה. דברים כאלה הם שכיחים מאד.
ש' וייס
לא בחברות שלנו.

היו"ר אי לין;

נניח שהדירקטוריון נחלק ולא מאשר וצריך להעביר את זכות ההכרעה למישהו.

האם זכות ההכרעה תהיה לאותם 60% באסיפה הכללית?

פרופי יי פרוקצייה;

כן.

היו"ר אי לין;

תהיה זכות הכרעה לאסיפה הכללית, אבל היא תהיה מוגבלת בכך שהיא לא יכולה

לפעול בניגוד לטובת החברה. בכל אופן אנהנו רוצים למצוא דרך לא לסרבל את ענין

החברות פרטיות ללא צורך ולהימנע מהליכים מיותרים. אם הדירקטורים, שהם גם

מייצגים 100% של בעלי המניות, מסכימים, אין בעיה, ואם נחלקות הדעות ביניהם,

אנחנו בעצם נותנים את ההכרעה בידי האסיפה הכללית.
ר' מלחי
משמע שאם אין רוב בדירקטוריון ויש מחלוקת, זה הולך לאסיפה?
פרופי יי פרוקצייה
הכלל צריך להיות כזה, שאם הדירקטורים מחזיקים בידיהם, לפי כל מפתח שהוא,

100% מן המניות, כי אז הם יכולים לקבל החלטה פה אחד בדירקטוריון לאישור

הפעולה.
היו"ר א' לין
?זה ברור.

פרופ' י' פרוקצ'יה;

זה לא ברור אם אנחנו לא אומרים את זה, כי אחרת זה יכול ללכת לאסיפה

הכללית, אבל אנחנו יכולים לומר שאם יש להם כל המניות, כי אז החלטתם

בדירקטוריון מספקת, כיוון שבלאו הכי אם זה יגיע לבעלי המניות, הם יחליטו אותו

הדבר. לכן כדאי פשוט להסוך את הפרוצדורה המסורבלת של זימון אסיפה כללית של

בעלי המניות. לעומת זאת אם ההכרעה בדירקטוריון איננה פה אחד, תכריע האסיפה

הכללית.
ד' לחמן-מסר
אנהנו עוסקים בסיטואציה שבה יש לרוב חברי הדירקטוריון ענין אישי בפעולה

המובאת לאישורם. בדרך כלל אנחנו נותנים הרבה סמכויות לדירקטוריון. מתי אנהנו

מטילים ספק בדירקטוריון ומעבירים את הסמכות לאסיפה הכללית? רק כאשר יש להם

ענין אישי בפעולה המובאת לאישורם, לא בכל מקרה. אם הדירקטוריון נקי וטהור,

אנהנו לא מגיעים בכלל לאסיפה הכללית.
היוייר א' לין
רבותי, הגענו עד סימן הי
תרופות ואנחנו נסתפק בזה היום.

אני שוקל את האפשרות שאנחנו נפריד את הענין של ביטוח ושיפוי מהחוק, וזאת

מסיבה פרקטית. יש לי הרבה מאד ספקות לגבי הפרק הזה. אני יודע שהושקעה בו עבודה

קשה, אבל אני הושש שזה מסלול בעייתי ובלתי ברור ביסודו. לפי דעתי ענין השיפוי

לא פשוט.

די לחמן-מסר;

השיפוי או הוויתור? יש כאן ביטוח, שפוי וויתור. ביטוח יש היום ממילא

ואנחנו רוצים רק להסדיר אותו.
הי וייר אי לין
אין היום ביטוח. יש מקרים שבהם עושים הסדרי ביטוח. על סמך מה את אומרת

שיש היום ביטוח? היום יש לכל המנהלים ביטוה בפני אחריות?
די לחמן-מסר
אינני יודעת אם יש ביטוח כזה לכל המנהלים.

היוייר אי לין;

אם את לא יודעת, למה את אומרת שיש ביטוה? אין עדיין ביטוה. יש הסדרים

מסויימים במקומות מסויימים, וזה הבדל גדול. לא כדאי לזרוק דברים

ארגומנטטיביים. הנושא דורש הרבה מאד בדיקה. למנהלים רבים אין ביטוח, ויש

מקומות שבהם עשו הסדרים בערך במסגרת ההוק. אני רק אומר לכם עכשיו בצורה פרקטית

שלפי הערכתי זה יקה זמן. לכן אני מציע שנחלק את החוק הזה לשניים. נסיים את

הדיון בחלק הראשון. הרבה זמן לדיונים נוספים בפגרה לא יהיה לנו. יש לנו על סדר

היום גם חוקים אחרים לא פחות חשובים. כשהמליאה תתכנס בחודש אוקטובר נוכל לגמור

את החלק הראשון ולאחר מכן ניכנס לדיון בחלק הבא.

מה דעתך, גבי מלחי, זה יהיה יעיל יותר מבהינת החקיקה?



ר' מלחי;

זה תלוי באיזה קצב אתה מוכן לפעול לגבי החלק השני.
היו"ר אי לין
אבל יש אילוצים ואינני יכול להקדיש את כל הזמן של הוועדה לענין הזה.

ר' מלחי;

אם זה ענין של חודש-חודשיים, הייתי מעדיפה בכל זאת ששני החלקים יתקבלו

ביחד.

היו"ר א' לין;

אני לא יכול להבטיח שהדיון בחלק השני יסתיים תוך חודש-חודשיים. אני יכול

להבטיח שעד ה-15 באוקטובר נוכל לקיים אולי חצי ישיבה בחוק זה. ב-15 באוקטובר

יעמדו נושאים שונים על סדר היום של הוועדה, ואינני יכול להבטיח לכם שנושא זה

יקבל קדימות. הדיון בחלק השני גם דורש זמן, ויכול להיות שנסיים אותו בנובמבר,

בדצמבר או באמצע ינואר. אינני יכול להבטיח לכם דבר בנדון. לכל המוקדם זה יכול

להסתיים בערך תוך חודשיים מהיום. יש לנו אפשרות לחלק את החוק לשניים, להעביר

את החלק הראשון במושב שיתחיל ב-15 באוקטובר ולאחר מכן לעבוד בשקט על נושא

השיפוי. מה זה יפריע לכם אם נפצל את החוק?

פרופי יי פרוקצייה;

מבחינה עניינית נראה לי שהפיצול לא טוב מכיוון שההצעה הזאת הוכנה כמיקשה

אחת. יש כאן שינויים, אולי החמרות, בחובות עצמן, בחובות הזהירות ובחובות

האמון.
היו"ר א' לין
תסלח לי שאני מפסיק אותך, פרופ' פרוקצ'יה. אני בכלל לא רואה את החובות

האלה כתלויות באפשרות השיפוי. אני תושב שהחובות המצויות כאן הן כל כך בסיסיות

וכל כך אלמנטריות, שאין שום קשר בינן לבין אפשרות השיפוי והביטוח של המנהל. מה

הקשר בין השניים? ואם לא יהיה ביטוח, לא יהיו החובות האלה?

פרופי יי פרוקצייה;

אספר קצת על ההסטוריה של עבודת הוועדה. למה בכלל החוק הזה הוגש לפני

שמשרד המשפטים הגיש קוד חברות חדש? מפני שהיו פניות רבות ומצוקות אמיתיות,

במיוחד בשאלת הביטוח. שאלת הביטוח היא בעצם הסוס שמוביל את העגלה הזאת. לכן

נראה לי קצת פרדוכסאלי שדווקא הנושא הבוער ביותר יידחה לסוף.
היו"ר א' לין
קורה לפעמים שמתוך שלא לשמה בא לשמה. בעיני נושא אחריות המנהלים יותר

חשוב מכל דבר אחר. אתם התחלתם בנושא הביטוח, כי הלחצים העסקיים עובדים לפעמים

יותר טוב מאשר האינטרסים הכלל לאומיים. קורים גם דברים כאלה במערכות שלנו,

שכאשר יש אינטרסים עסקיים מצליחים להפעיל לחץ על המערכת שלנו, כולל מערכת

הצדק. זה לא פסול, זה קורה. בסדרי העדיפויות שלי הדברים הם קצת שונים, ואני

מביא לידיעתכם שאני עצמי דירקטור, כי על אף שלי באופן אישי יכול להיות ענין

בביטוח, אני רואה בנושא החובות ענין- הרבה יותר בסיסי וחשוב. מה זה משנה מה

היתה תחילתו ומה היתה תולדתו של החוק? לפנינו חוק שבא להגדיר אחריות של

מנהלים, שאני רואה אותה כעומדת בפני עצמה.



אני מציע שלא נאבד זמן. נקדיש חצי ישיבה בפגרה לסיום החוק הזה. באותו זמן

נדבר גם על שאלת ההפרדה או אי-ההפרדה. אני מבקש לא להתעקש סתם כך. אם תהשבו

באמת ששני החלקים קשורים מהותית זה בזה ושאי-אפשר להעביר את החצי הראשון של

החוק בלי החצי השני, נעכב את הכל ונמשיך גם בחצי השני. ואם תגיעו למסקנה ששני

החלקים אינם קשורים בהכרח והחלק הראשון יכול לעמוד בפני עצמו, מסיבות פרקטיות

כדאי לסיים את החלק הראשון ולהתקדם לאחר מכן בחלק האחר ולא לעכב את כל החוק.

תשקלו את הדברים ובישיבה הבאה נדון גם בשאלה זו. מחר תקבלו הודעה מתי תתקיים

עוד חצי ישיבה בנושא זה.

אני מודה לכם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.25

קוד המקור של הנתונים