ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 18/07/1990

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 33), התש"ן-1990; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 34), התש"ן-1990(מאת חבר-הכנסת יצחק לוי)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 158

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

מיום ד', כ"ה בתמוז התש"ן - 18.7.90, שעה 9.00

נכחו; חברי הוועדה; א' לין - היו"ר

ש' אלוני

א' דיין

יצחק לוי

אי רובינשטיין

מוזמנים; י' קרפ - משרד המשפטים

גי ויסמן - " "

סנ"צ ז' אהרוני - משטרת ישראל

נצי'מ חי קלר - " "

דייר מי חובב - משרד העבודה והרווחה

מ' פבר - " " יי

א' שמחה - יועצת ראש הממשלה למעמד האשה

דייר י' קדמן - המועצה לשלום הילד

ת' מורג - " " "

ש' ברעלי - לשכת עורכי הדין

י ועצת משפטית; ר' מלחי

מזכירת הוועדה; די ואג
קצרנית
ח' בנקין
סדר-היום
הצעת חוק העונשין (תיקון מסי 33), התש"ן-1990.

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 34), התש"ן-1990 -

מאת חבר-הכנסת יצחק לוי.



הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 33), התש"ן-1990

הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 34), התש"ן-1990

(מאת חבר-הכנסת יצחק לוי)
היו"ר א' לין
אני פותח את הישיבה.

הנושא העומד על סדר היום הוא: הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 33) והצעת חוק

העונשין (תיקון מס' 34), מעת חבר-הכנסת יצחק לוי. אנחנו עוסקים בפרק של עבירות

מין, ויש כמה סוגי מעשים שנופלים במסגרת זו. החלק הראשון הוא בעילת אישה; החלק

השני - מעשה סום; החלק השלישי - תיקפה מינית, והחלק הרביעי - עשיית מעשה

מגונה. אלה ארבע הקטגוריות העיקריות המצויות במסגרת הפרק של עבירות מין.

אנחנו המחוקקים, חברת-הכנסת שולמית אלוני ואני, עשינו שגיאה חמורה כאשר

שינינו את הפרק הזה וכתבנו את סעיף 348 כפי שהוא מופיע היום בחוק. הגדרנו בו

את העבירה, שהיתה קודם מעשה מגונה, כתקיפה מינית וכתבנו בסעיף 348(א): "התוקף

אדם או העושה תנועות מגונות המכוונות אליו, לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים,

דינו - מאסר שלוש שנים".

ברור שתקיפה משמותה עשיית מעשה בכוח. תקיפה לא יכולה להיות בהסכמה. אם

הדבר נעשה בהסכמה, זאת לא תקיפה. הגדרנו במסגרת עבירה כוללת אחת תקיפה או

תנועות מגונות המכוונות לאדם לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים, בלי שיש מגע

פיסי, וקבענו שדינה של עבירה זו - מאסר שלוש שנים. אינני יודע עד היום איך

עשינו את זה. אולי מרוב עצות לא ראינו את הדברים הפשוטים שצריכים לעמוד מול

העיניים. מכל מקום זו עובדה, וסעיף 348(א) דורש תיקון מהיר.

נעסוק עכשיו בנושא של תקיפה מינית. אני מניח שכאשר אנו מדברים על תקיפה

מינית, בהבדל ממעשה מגונה, אנו מתכוונים למעשה שיש בו משום מגע פיסי עם קרבן

העבירה, או שהתוקף גורם לאדם לעשות מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

ברור שמעשה שאין בו כפיה לא יכול להיות תקיפה מינית.

בסעיף 348(א), כפי שהוא מוצע בחוברת הכחולה, כתוב: "העושה מעשה באדם או

גורם לאדם לעשות מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים (להלן - התוקף תקיפה

מינית)", וזה רק חלק אחד מיסודות העבירה, והשלמתה באה ליד< ביטוי במלים
הכתובות לאחר מכן
"באחת הנסיבות המנויות בסעיף 345(א), בשינויים המחוייבים".

סעיף 345(א) לחוק העונשין הקיים מדבר על פעולות ספציפיות במקרה של אונס,

שעל פי (1) הן שלא בהסכמה, על פי (2) במרמה, על פי (3) "כשחאשה היא קטינה שטרם

מלאו לה ארבע-עשרה שנים, אף בהסכמתה", ועל פי(4) "תוך ניצול מצב של חוסר הכרה

בו שרויה האשה, מצב אחר המונע ממנה התנגדות...".

אינני רוצה שנבזבז עכשיו זמן על המבנה הניסוחי. אני מבקש שנעסוק בתוכן,

תחילה בתיקון דיני העונשין ואחר כך בנושא של גילוי עריות ותיקון פקודת הראיות

ולבסוף במבנה.



סעיף 4 - סעיף 348 לחוק העיקרי
היו"ר א' לין
סעיף 4 להצעת החוק עניינו תקיפה מינית והוא בא להחליף את סעיף 348 לחוק

העיקרי. בדיון שקיימנו אתמול הגענו למסקנה שאם מדובר במעשה של תקיפה מינית,

שנעשה בכוח או בנסיבות האחרות המפורטות בסעיף, העונש המגיע הוא מאסר שבע שנים,

שכן זה מביע את דרגת החומרה הגבוהה ביותר. אני חושב שצריך לשנות את המבנה

הניסוחי. בשלב זה אנחנו מגדירים את זה כ"תקיפה מינית", אבל ייתכן שבסופו של

דבר נגדיר את 1ה בצורה אחרת.
ר י מלח
עם הנסיבות האמורות בסעיף 345(א}?
היו"ר אי לין
זה חייב להיות בנסיבות האמורות בסעיף 345(א), (1) עד (4). מדוע מדובר כאן

רק באשה?

ג' ויסמן;

סעיף 348 המוצע מדבר ב"אדם", ועל כן כתבנו "בשינויים המחוייבים".

היו"ר א' לין;

אם כן, אנו מתקנים עכשיו את סעיף 348 הקיים ואומרים שתקיפה מינית היא

מעשה שאינו עולה לכדי בעילה, בנסיבות המתוארות בסעיף 345(א), בפיסקאות (1) עד

(4), בשינויים המחוייבים. דינו של מי שעושה מעשה זה הוא מאסר שבע שנים. בצורה

זו אישרנו את סעיף 348(א}. איננו עוסקים כרגע בעבירה הנעשית על ידי בן משפחה.

בנושא של גילוי עריות נעסוק בסוף.

נעבור לסעיף קטן (ב). בסעיף 348(ב) יש דרגת חומרה הרבה יותר גבוהה מאשר

בסעיף 348(א). אני חושב שאנחנו יכולים לאשר גם את סעיף קטן (ב) מבחינת התוכן,

ואינני עוסק כרגע בניסוח.

נעבור לסעיף 348(ג). מה פירוש לתקוף אדם תקיפה מינית שלא בהסכמתו, אך שלא

בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)? איך אפשר לתקוף תקיפה מינית אשה מבוגרת שלא

בהסכמתה, אך שלא בנסיבות האמורות?
י י קרפ
למשל, התוקף עומד באוטובוס ושולח את ידו ונוגע באבר מוצנע בגופה. הוא לא

מפע<ל שום כוח, הוא נוגע. בזה אנחנו חוזרים על ההבחנה שהיתה לפני החקיקח

הקי<מת.
גי ויסמן
בסעיף 355 בחקיקה הקודמת, היינו זה שבוטל, כתוב: "העושה או מנסה לעשות

מעשה מגונה בגופו של אדם בלא הסכמתו, אך בלא שימוש בכוח או באיומים, או שהשיג

הסכמתו בדרכי מרמה לגבי מהות המעשה או מיהות העושה, או מפתה או מנסה לפתות

אדם...". סעיף זה היה קיים ונעשה בו שימוש. אינני יודעת אם זה היה שימוש נרחב

אם לאו, אבל הדברים יכולים לקרות.
היו"ר א' לין
מדובר כאן על כך שאין הסכמה, אבל המעשה אינו גובל בשימוש בכוח. האם

ההבחנה הזאת מעוגנת בפסיקה?
י' קרפ
קשה לומר אם זה מעוגן בפסיקה, כי זה היה מעוגן בחוק עצמו ואני לא חושבת

שנזקקו לפרשנות.
ר' מלחי
האם יש סיבה לא לכלול את המרכיב "ללא הסכמה" כבר בהגדרה של "תקיפה

מינית"?
היו"ר א' לין
מה זה משנה לגבי ההגדרה של "תקיפה מינית"? אנחנו דנים עכשיו ב(ג) והשאלה

היחידה העומדת לפנינו היא אם ההגדרה הזאת נחוצה: בלי הסכמה, שלא במסגרת

הקודמת.
יצחק לוי
לי נראה שיותר טוב להגדיר את זה כסעיף נפרד ולא בהגדרה הראשית.
היו"ר א' לין
גם אני חושב שיש מקום לסעיף נפרד. אם אין הסכמה, זו עבירה, ואת ההבהנות

המדוייקות בנסיבות המקרה יעשה, כמובן, בית המשפט. כתוב ב_ג): "התוקף תקיפה

מינית אדם בלא הסכמתו, אך שלא בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)...". הכוונה לכלל

הסעיף ולכלל התנאים המוקדמים ב(א) ו{ב). כן כתוב בסעיף קטן (ג) שאם נעשה המעשה

בקטין שמלאו לו ארבע-עשרה שנים וטרם מלאו לו שש-עשרה שנים, זו נסיבה מחמירה.

השאלה היא אם לא צריך לדבר כאן על שמונה-עשרה שנים במקום שש-עשרה.
ש' אלוני
הייתי משאירה את הגיל 16, ראשית, משום שזה תואם את הנורמות של החוק,

ושנית, מעל גיל 16 אדם לענין זה הוא בוגר, חזק ויודע להתגונן ולמסור

אינפורמציה, ויש לו גם אחריות. אני חושבת שמעל גיל 16 דינו של אדם כדין כל

בוגר.
היו"ר א' לין
אני מקבל את עמדתך. נשאיר 16 שנים.

נעבור לסעיף 348(ד). בסעיף קטן (ג) אמרנו שאם תוקפים קטין שלא בהסכמתו

ושלא בכוח, דינו של התוקף - ארבע שנים מאסר. למה הכוונה כאן במלים "תוך ניצול

יחסי תלות, מרות, חינוך או השגחה"? האם הכוונה שזה נעשה בהסכמה, תוך ניצול

יחסי תלות ומרות?
ג' ויסמן
הכוונה היא שזה נעשה תוך ניצול יחסי תלות ומרות.
היו"ר א' לין
בכל אופן האלמנט המרכזי הוא אלמנט ההסכמה או אי ההסכמה. ב(ג} מדובר במצב

של אי-הסכמה וב(ד) על ניצול יחסי תלות. ניצול יחסי תלות יכול בההלט להביא

להסכמה, כגון שמדובר במורה ובתלמידתו הצעירה בת ה-14. לא רק שהיא מסכימה, אלא

היא מאוהבת בו. סעיף קטן זה מדבר על תקיפה מינית שאין בה יסודות של שימוש בכוה

ושיש בה אפילו הסכמה.
א' שמחה
אם כן, המלה "תקיפה" לא מתאימה.
י' קרפ
אנחנו נשנה את המלה "תקיפה".
יצחק לוי
גורם התלות, המרות וההשגחה הוא גורם מחמיר, וההסכמה יכולה לבוא גם בגלל

הגורם הזה.
ש' אלוני
סעיף 346(ג) הקיים קובע עונש גדול יותר לגבי בעילה תוך ניצול יחסים של

תלות.
יצחק לוי
בסעיף 348(ד) מדובר על מעשה מגונה או תקיפה מינית, לא על בעילה. בסעיף

קטן זה אנחנו כאילו משדרים שגורם התלות פחות חמור מאשר מעשה שנעשה בלי הסכמה,

אך בלי להפעיל כוח, ואני חושב שזה לא נכון. אנחנו טוענים שתלות יכולה לגרום

הרבה פעמים להסכמה, ולכן הייתי אומר שדין מעשה שיש בו ניצול תלות כדין מעשה

שנעשה בלי הסכמה, אך בלי הפעלת כוח.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת יצחק לוי מציע להגדיל את העונש בסעיף קטן (ד) לארבע שנות מאסר,

כמו בסיפה של סעיף קטן (ג).
י' קרפ
אנחנו ניסינו להשוות תקיפה מינית בקטין תוך ניצול יחסי תלות לתקיפה מינית

של אדם בלא הסכמתו, אבל אני מקבלת את ההערה של חבר-הכנסת לוי שאם ב(ג) אנחנו

קובעים מאסר ארבע שנים לגבי קטין, גם כאן אנחנו צריכים לקבוע מאסר ארבע שנים.
היו"ר א' לין
בסעיף קטן (ד) מדובר בקטין עד גיל 18.

ש' ברעלי;



לא ברור לי למה השינוי בהגדרת היחסים של תלות, מרות, חינוך או השגחה

בסעיף קטן (ד) לעומת סעיפים אחרים. למה לשנות את העונש כשמדובר, למשל, בניצול

מרות הנובעת מיחסי עבודה או פיקוד, כאמור בסעיף 348(ה)? סעיף קטן (ד) קובע

עבירה לגבי קטין שמלאו לו 14 ומפרט את הנסיבות: "יחסי תלות, מרות, חינוך או

השגחה". מה מצבו של אותו קטין כשמדובר בניצול יחסי עבודה או פיקוד? זה לא
מופיע ב(ד}. אחת מהשתיים
אם מרות כוללת גם יחסי עבודה, אין צורך לפצל, ואז

מרות תופיע גם ב{ה), אבל משום מה זה הושמט. אם תעיינו

בסעיף 5 להצעת החוק, תראו בסיפה של (א) רשימה ארוכה של היחסים שאליהם מתכוון

המחוקק, ויש הבחנה ברורה בין כולם.
היו"ר א' לין
כלומר, אתה מציע להרחיב ב(ד) את מהות היחסים גם באשר ליחסי עבודה ופיקוד?
ש' ברעלי
אמת.
ש' אלוני
אבל יחסי תלות ומרות כוללים כל יחסי תלות ומרות.
שי ברעלי
אני מסכים לפרשנות של חברת-הכנסת אלוני, אבל אם זה כך, אז לא צריך לפצל

את זה בגוף החוק.
היו"ר א' לין
נקודת המוצא היא שאם מעשה מיני נעשה בהסכמתו של אדם שהוא מעל גיל 18

איננו רואים בזה עבירה. סעיף קטן (ה) קובע שתקיפה מינית של אדם שמלאו לו

שמונה-עשרה שנים, תוך ניצול יחסי עבודה או פיקוד, היא בכל זאת עבירה, משום

שאנחנו יודעים שלפעמים מנצלים יחסי עבודה לעשיית מעשים מגונים בעובדות. זו

הסיבה שבגללה נכתב סעיף קטן (ה).

עורך-דין ברעלי העלה את השאלה אם הנוסח "תוך ניצול יחסי תלות, מרות,

חינוך או השגחה" לגבי קטין מגיל 14 עד 18 מכסה את כל המקרים. לדעתי, נוסח זה

כולל גם יחסי עבודה ופיקוד, ואין צורך בהרחבה.
יצחק לוי
אני חושב ש"יחסי תלות, מרות, חינוך או חשגחה" זה הרבה יותר כולל מאשר

"מרות ביחסי עבודה או פיקוד", ולגבי מבוגרים אנחנו רוצים בהגדרה מצומצמת יותר

ולגבי קטינים אנחנו רוצים בהגדרה יותר רחבה. לכן הסעיפים הקטנים הללו מנוסחים

היטב.
היו"ר א' לין
אני מקבל את הערתך, חבר-הכנסת לוי.

(ראה החלטה לגבי סעיף 348(ד) כפי שהיא מתבטאת בדברי היושב ראש בעמוד 16)

האם נקבע ב(ד) מאסר של שלוש שנים או של ארבע שנים, כהצעת חבר-הכנסת לוי?

בסעיף קטן (ג) קבענו מאסר שלוש שנים לגבי אדם מבוגר ומאסר ארבע שנים לגבי קטין

שמלאו לו ארבע-עשרה שנים וטרם מלאו לו שש-עשרה שנים. בסעיף קטן (ד) שבו אנו

דנים עכשיו מדובר בקטין מגיל 14 עד 18. בעיני האלמנט הכפייתי חמור יותר מאשר

ניצול יחסי תלות ומרות.
שי אלוני
אני בעד ההבחנה כפי שהיא מופיעה בנוסח הכחול.
י' קרפ
אני מוכרחה להודות שלי יש מחשבות שניות. אם הרעיון היה להשוות את ניצול

יחסי התלות והמרות לאי-הסכמה, משום שאנחנו לא מקבלים הסכמה של הקטין, הייתי

נוטה לחשוב שכדאי לקבוע אותו עונש. נראה לי שההגיון הוא אותו הגיון.
ש' אלוני
כלומר, את מציעה להעלות את עונש המאסר ב(ד) לארבע שנים. אמנם -זה לא משנה

כל כך, כי איננו קובעים עונשי מינימום, אבל אני חושבת שזה מוגזם.

אי רובינשטיין;

נראה לי שדי בשלוש שנים.

שי אלוני;

לפעמים אנו קובעים בדיני העונשין עונשים מאד דרקוניים, וכשמדובר

במעשים שקורים לעתים קרובות נדמה לי שהגזמה זו היא לא לטובת ספר החוקים שלנו,

אבל בענין הנדון לא משנה לי כל כך אם נקבע שלוש שנות מאסר או ארבע.
יצחק לוי
אבל ההבדל בין שלוש שנים מאסר לבין ארבע שנים מאסר הוא לא החלטי.
ש' אלוני
בנקודה זו אלך לקראת חבר-הכנסת לוי. בית המשפט בלאו הכי לא יחמיר בענין

זה.
היו"ר א' לין
רבותי, זה לא הסעיף המרכזי ביותר העומד לפנינו ולא כדאי להרחיב את

הוויכוח. אם חברת-הכנסת אלוני מעדיפה שהעונש ב(ד) יהיה ארבע שנים, אצטרף

לדעתה. אם כן, בסעיף קטן (ד), במקום "מאסר שלוש שנים", יבוא "מאסר ארבע שנים".

אנחנו עוברים לסעיף קטן (ה).
ש' אלוני
הכוונה כאן לדברים שנעשו בהסכמה. הניסוח "התוקף תקיפה מינית" אינו מתאים

כאן.
א' רובינשטיין
ההסכמה הושגה בשל מרות או פיקוד.
היו"ר א' לין
מדובר בעשיית מעשה מגונה תוך ניצול יחסי עבודה או פיקוד. יכולים להיות

יהסי פיקוד בין קצין לבין חיילת, למשל, והמעשה לא יהיה עבירה פלילית אם הוא

לא נעשה תוך ניצול יחסי פיקוד. המעשה אינו מתאפיין על ידי תקיפה. הוא בעל אופי

מיני. זה תוכנו של הסעיף. איננו עוסקים כרגע בניסוח.
שי אלוני
1ה צריך להיות בהגדרה.
היו"ר א' לין
נעבור לסעיף קטן (ו). אם נתעלם לרגע מיחסי משפחה, המעשה עצמו נופל בגדר

סעיף קטן (ד), בו קבענו מאסר ארבע שנים. כאן אנחנו קובעים מאסר חמש שנים,

היינו ההבדל הוא שנה אחת מאסר.
שי אלוני
אני בעד מחיקת סעיף קטן (ו).
היו"ר א' לין
אנו מתייחסים עכשיו לנושא של גילוי עריות רק במסגרת של תקיפה. אני מבקש

שד"ר קדמן יחזור על עמדתו בנושא, כדי ששני חברי הוועדה שלא נכחו אתמול בישיבה

ישמעו אותה.
ד"ר י' קדמן
ראשית, אנחנו סבורים שבאופן עקרוני עבירת מין - ולא חשוב כרגע באיזו

עבירת מין מדובר, ממעשה מגונה ועד בעילה ואינוס - צריכה לקבל יחס חמור יותר

בחקיקה מאשר אותה עבירה מקבילה הנעשית על ידי זרים. כאשר העבירה מתבצעת בתוך

המשפחה, יש לה חומרה יתירה. היא מתבצעת על ידי אדם שהקטין היה אמור לתת בו

אמון שיגן עליו, והוא עושה בדיוק את ההיפך. יש לזה גם השלכות נפשיות והשלכות

אחרות קשות פי כמה וכמה מאשר עבירה שנעשית על ידי זר. זו הנקודה הראשונה.

נקודה שניה - מעבר להחמרה אנחנו סבורים שעבירה בתוך המשפחה צריכה להיות

לא נסיבה מחמירה לאחת העבירות הקיימות, אלא להופיע כעבירה נפרדת בספר החוקים.

בין השאר, גם מבחינה דקלרטיבית צריך המחוקק להבהיר שהוא מתייחס בנפרד ובחומרה

יתירה לכל הנושא של גילוי עריות.



מהרבה מאד בחינות העבירה של גילוי עריות שונה מעבירת מין רגילה.

אתן רק דוגמה אחת, בעבירות מין רגילות אנחנו רואים, למשל, נסיבה מחמירה בכך

שהדברים נעשים תוך כדי שימוש בכוה או תוך כדי הפעלת אלימות בצורות שונות.

במרבית המקרים של גילוי עריות אין בכלל שימוש בכוה. להיפך - אומר עכשיו אולי

דבר קיצוני - כאשר יש שימוש בכוה במקרים של גילוי עריות, הדבר קל יחסית, מפני

שאז סיכוייו להתגלות גדולים יותר והקרבן יודע שהוא הותקף והוא לא אשם. מרבית

המקרים של גילוי עריות קורים ללא שום שימוש בכוח. די לו למבוגר - בדרך כלל

ההורה, אבל זה יכול להיות גם בן משפחה אחר - להפעיל את הסמכות כהורה.

מאחר שאין שימוש בכוח, ראשית, קשה מאד לגלות את המעשה. הילדה או

הילד נראים כמו כל ילד אחר. הם לא מגיעים פרועי שיער ובגדים לתחנת המשטרה.

שנית, מאחר שאין שימוש בכוח, ויש הרבה מאד פיתויים ואיומים סמויים, הילדה או

הילד גם סבורים שהם אשמים, לפחות במידה מסויימת, שהם חלק מהענין, שאולי הם

פיתו את האב, או כל דבר אחר שהיה בו כדי להטיל על עצמם אשמה. לכן העבירה כאן

מאד שונה מעבירת מין אחרת.
היו"ר אי לי ן
דייר קדמן, אני רוצה שנמקד את הדברים. על פי הצעה זו, מעשה מגונה בקטין עד

גיל ארבע-עשרה, בלי יסודות של שימוש בכוח, דינו - מאסר שבע שנים. אם המעשה

נעשה בקטין מעל גיל ארבע-עשרה ועד גיל שמונה-עשרה, דינו - מאסר ארבע שנים.

נניח שבן משפהה עושה מעשה מגונה בקטין בלי שימוש בכוה. האם לדעתך, דייר קדמן,

יש מקום לעונש העולה על שבע שנות מאסר ועל ארבע שנות מאסר? אני שואל גם לגבי

העונש וגם לגבי עמדת המחוקק.
דייר י י קדמן
בכל מקרה העונש צריך להיות חמור יותר מהעונש על מעשה מקביל שנעשה בידי

זרים. אגב, כאשר מדובר על גילוי עריות ובמעשה בתוך המשפחה לא הייתי עושה כלל

את ההבהנה בין קטין עד גיל ארבע עשרה לבין קטין מגיל ארבע עשרה עד שמונה עשרה.

אין שום הבדל אם הילדה היא בת ארבע עשרה או המש עשרה כאשר מדובר על עבירה בתוך

המשפחה.

היו"ר י לין;

כלומר, לדעתך, במעשה מגונה בתוך המשפחה אין להתחשב בגיל. האם היית קובע,

למשל, עונש מאסר של עשר שנים כאשר אין במעשה יסודוונ של כפיה ויש רק ניצול יחסי

מרות ויחסי משפחה?

ד"ר י' קדמן;

כאן אינני יכול שלא לחזור לפסק דין של בית המשפט העליון לגבי מקרה של דוד

שהחדיר את אצבעו לפי הטבעת של אחייניתו בת התשע בזמן שהיא ישנה בביתו. אהרי

שערער הנאשם שהורשע בבית המשפט העליון, בית המשפט העליון פסל את קביעת בית

המשפט המחוזי שזה היה מעשה מגונה בכפיה, מפני שהוא טען שהילדה ישנה ולא

התנגדה, ולפיכך אין בזה יסוד של כפיה.

היו"ר ילין;

על פי ההגדרות החדשות לא תהיה יותר בעיה. עדיין לא השבת על השאלה שהצגתי

לך.
ד"ר י' קדמן
תשובתי ברורה. אני בעד רמת ענישה גבוהה.

היו"ר ילין;

ואתה מעדיף עונש אהד כולל, בלי להתחשב בגיל?

דייר י י קדמו;

עד גיל שמונה עשרה בלי להתהשב בגיל.
י' קרפ
ובלי להתחשב בשאה אם זה נעשה בכוח או שלא בכוה.

דייר י י קדמו;

בלי להתחשב בזה.

שי אלוני;

אני חושבת שצריך לבטל את סעיף קטן (ו) בחלק הזה ולהעביר את הנושא לפרק

השלם שיעסוק בגילוי עריות.
יצחק לוי
אם יהיה פרק כזה, את צודקת, אבל עדיין לא החלטנו שיהיה פרק כזה.

ש' אלוני;

הנושא של גילוי עריות, בייחוד עקב מה שאנחנו שומעים בזמן האחרון, הוא

נושא אקוטי, ואני מציעה שהוא לא ייכלל במסגרת סעיף זה כסרה עודף.

יצחק לוי;

גם סעיף קטן (א) בסעיף זה מתייחס לגילוי עריות.

ש' אל ו נ י;

ב(א} אנחנו חייבים להשאיר את הענין של גילוי עריות, אבל את (ו) הייתי

מבטלת, כי כל נושא התלות מופיע בסעיפים הקודמים, ובפרק השלם שיעסוק בגילוי

עריות נגיע לדירוג ויכול להיות שנמצא מקום גם לאמור ב(ו}, כי כתוב כאן במפורש

"והוא בן משפחתויי.

היוייר י ליו;

אתמול הקדשנו ישיבה די ארוכה לנושא של גילוי עריות. יהיה קושי רב לכתוב

חלק מיוחד לנושא של גילוי עריות, שבו יהיה צורך לכסות את כל סוגי עבירות המין,

תוך קביעת דירוג ענישתי מיוחד לכל עבירה ועבירה. אנחנו מדברים בעצם בארבע
קטגוריות עיקריות של עבירות מין
בעילת אישה, מעשה סדום, תקיפה מינית ומעשה

מגונה. אם נחליט על כך, לדעתי כדאי לקבוע רמת ענישה מיוהדת לכל אחד ואחד

מהפרקים האלה.



הנה אנו עוסקים עכשיו בקטע של תקיפה מינית. אנחנו יכולים לומר-, למשל,

שאם אחת העבירות האלה נעשתה על ידי בן משפחה, יוכל בית המשפט להוסיף עד ארבע

שנות מאסר למבצע העבירה. כרגע אני רק מעלה רעיון. הרי הדרך האחרת היא להוסיף

בכל וסעיף את הנושא של יהסי משפחה, או להקדיש פרק מיוחד לנושא של גילוי עריות.

במקום זאת אנחנו יכולים להוסיף בסיומו של כל פרק שאם מדובר בעבירה שנעברה על

ידי בין משפחה, יוכל בית המשפט לקצוב למצבע העבירה תקופת מאסר נוספת של עד

ארבע שנים. אני מעלה את זה אפשרות.

בתחילת הישיבה הצעתי שנקבע היום את עמדתנו לגבי תוכן הדברים, ובסוף הדיון

נעסוק במבנה. כשנראה את כל התמונה מול העיניים יהיה לנו קל יותר לעסוק במבנה.
כרגע נמצטמצם בשאלה אחת ויחידה
האם יש מקום לתוספת ענישה אם העבירות האלה

נעשו על ידי בן משפחה?

שי אלוני;

במקרה זה אין צורך בתוספת ענישה, כי יש לנו פה תלות, מרות, חינוך או

השגחה והעלינו את העונש לארבע שנות מאסר.
יצחק לוי
אינני רוצה להתייחס למספר שנות המאסר. אמרתי אתמול שאינני יודע להבחין

בין עונש מאסר של שלוש שנים לבין מאסר של ארבע שנים.

רי רובינשטיין;

זה סמלי, זה משדר מסר שמעשה שנעשה על ידי בן משפחה הוא יותר חמור.
יצחק לוי
זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. אני מדבר כרגע על רוח החקיקה, ולכן אל תשאלו

אותי אם די בשלוש, בארבע או בחמש שנות מאסר. אינני יכול לעסוק בזה. אתמול

הציגה הגבי קרפ תפיסה שהחוק הישראלי אינו קובע עבירה של יחסי מין בתוך המשפחה

אם הדבר נעשה בהסכמה.
י' קרפ
בין בגירים.
יצחק לוי
כלומר, יחסי מין בין אח לאחות בגירים, בין אם לבנה הבגיר או בין אב לבין

בתו הבגירה אינם עבירה אם הם נעשים בהסכמה גמורה. אני לא מקבל את התפיסה הזאת.

אני חושב שזו תפיסה לא נכונה, כי יחסי מין כאלה יש בהם קלקול יסודי מאד בסדר

המשפחה. לכן, לדעתי, זו היתה צריכה להיות עבירה גם אם יש הסכמה וגם אם מדובר

בבגירים. זה דבר מובן בכל העולם שיחסי מין בין אח לאחות או בין אם לבנה הם

סטיה חמורה מאד, שיכולה להביא גם לתוצאות חמורות ביותר בתוך המשפחה.

נאמר שכרגע חדור עדיין לא כשר לשינוי הזה. בכל מקרה יש במסגרת המשפחתית

יחסי תלות הרבה יותר חמורים מאשר יחסי תלות רגילים, וביחסים האלה אנשים הרבה

יותר פגיעים מאשר ביחסי עבודה, פיקוד וכדומה. בן משפחה אלים או סוטה יכול

להרוס את כל משפחתו, בלי שתהיה להם שום הגנה, ויהיה קשה מאד להבחין בין משהו

שנעשה בהסכמה לבין משהו שנעשה שלא בהסכמה.



נעזוב כרגע את המקרה שיש הסכמה. במקרה שאין הסכמה צריך לתת הגנה

מיוחדת לבני המשפחה גם אם הם בגירים, כמו שאנו קובעים לגבי בעילה. בעילה

בהסכמה בין שני אנשים זרים אינה עבירה, ובעילה בלא הסכמה היא עבירה גם כשמדובר

באנשים מבוגרים. כלומר, ההבהנה בין מקרה שיש בו הסכמה לבין מקרה שאין בו הסכמה

קיימת כבר, ולפי דעתי, אותה הבחנה צריכה להתקיים בין מקרה שהתוקף תקיפה מינית

הוא בן משפחה לבין מקרה שהתוקף הוא זר, וההבחנה צריכה להיות כפולה. אותה הבחנה

שהחוק הזה מבחין בין בגיר לבין קטין צריכה להיות קיימת בתוך המשפחה, כלומר,

בכל אחד מהסעיפים הקובעים עבירה יש להבחין בין מי שמלאו לו שמונה עשרה שנת

לבין מי שטרם מלאו לו שמונה עשרה שנה.

ניקח לדוגמה את סעיף קטן (א) הקובע שבנסיבות מחמירות המאסר לגבי בוגרים

הוא שבע שנים, ולגבי מעשה הנעשה בקטין בידי בן משפחתו המאסר הוא עשר שנים.

לדעתי, צריך להוסיף כאן קטגוריה של בן משפחה בוגר, כי הוא אינו כמו זר בוגר,

שהרי הקרבן חי יחד עם אותו אדם אלים כל חייו.
ש' אלוני
אם אין הסכמה לגבי מעשה בבן משפחה בוגר, זו עבירה. אם אדם בועל אל אשתו

שלא בהסכמתה, גם זו עבירה.
יצחק לוי
בכל הסעיפים הקטנים של סעיף 348 לא מדובר על מקרה שיש הסכמה, ואינני מבקש

כרגע להכניס סעיף שיתייחס למקרה שיש הסכמה, חוץ מאשר לגבי קטינים, שם זה קיים

ממילא. אני מבין שבשלב זה הדבר לא יכול להתקבל. כל הסעיפים כאן מתייחסים למקרה

שאין הסכמה או שהמעשה נעשה תוך ניצול יחסי תלות. רוח החקיקה צריכה להיות כזאת.

שאנו מחמירים באופן מיוחד לגבי בן משפחה, בין אם הוא בגיר ובין אם הוא קטין,

אם כי הפרופורציה לגבי קטין תהיה שונה מאשר לגבי בגיר. זו עמדתי.

היו"ר ילין;

אני מציע שנתקדם בנושא של גילוי עריות מבחינת התפיסה וגם מבחינת חומרת

העונש - ואני מתכוון גם לצדדים המעשיים של חומרת העונש - אבל לא נרחיק לכת

יותר מדי. קודם כל אינני חושב שכדאי לנו לקבוע היום, שאם המעשה מהווה עבירה עד

גיל שמונה עשרה, העובדה שמדובר בבן משפחה תהווה עילה להחמרת העונש. לדעתי,

העונש שנקבע בחוק לגבי מעשה אונס - ששע עשרה ועשרים שנות מאסר - והעונש שנקבע

כאן לגבי תקיפה מינית הם די משמעותיים.

על על פנים הייתי מציע שבפרק הזה של תקיפה מינית נקבע שאם אחת

העבירות האלה בוצעה על ידי בן משפהה, יוכל בית המשפט להוסיף שלוש שנות מאסר.

אינני מציע שנכתוב פרק מיוחד לנושא של גילוי עריות, משום שאז נצטרך לחזור על

כל העבירות שמנינו בחוק ולקבוע את הדירוגים וכוי, וזה מעשה חקיקה די מסובך.

כשעושים מעשה חקיקה כזה, עלולים להגיע גם לתוצאות שלא מתכוונים אליהן. לכן

כדאי להיצמד לכל קבוצת עבירות ולקבוע את התוספת הנוגעת לאותה קבוצה.

במה שנוגע לבעילה, יכול להיות שנגיע למסקנה שאין טעם להחמיר בעונש כאשר

מדובר ביחסי משפחה, כי העונש של שש עשרה ועשרים שנות מאסר הוא כבר כל כך חמור,

שהחמרה נוספת בעונש תהיה דקלרטיבית בלבד.



אני רוצה להזכיר לכם שבמקרה של הילדה מורן, שאי אפשר להעלות על הדעת מקרה

חמור ממנו, קבע בית המשפט המחוזי עונש מאסר של עשר שנים, ובית המשפט העליון

החליט שזה עונש נמוך מדי וקבע עשרים שנות מאסר. אני נותן כאן דוגמה קיצונית בה

בן משפהה התעלל בפעוטה בת שנתיים והרג אותה.

כאמור, בפרק של תקיפה מינית אפשר להוסיף הוראה שתאמר ששכאשר מדובר

בעבירות הנעשות על ידי בן משפחה יוכל בית המשפט להוסיף לעונש שלוש שנות מאסר.

צריך להבין שתקיפה מינית יכולה להיות מעשה מאד חמור, התעללות מינית קשה, וזה

נעלם מעינינו כשחוקקנו את הפרק הזה בפעם הקודמת. אינני יודע איך נתפסנו לכלל

שגיאה בנושא זה, אבל עכשיו אנחנו מתקנים אותה.
ש' ברעלי
אני מסכים לכל מלה שהיושב ראש אמר. אני רק מבקש שבהגדרה של "בן משפחה"

יובאו בחשבון אפשרויות רחבות יותר, ואתן רק דוגמה אחת לא מהתחום שאנו דנים בו

עכשיו. הרצח של עובד תחנת הדלק העלה העלה שאלה של כעין קרובי משפחה. שם היה

מדובר על ילד שהתקבל למשפחה אומנת, ובכוונה אני נותן את זה כדוגמה, כי במסגרת

יחסי משפחה המציאות היום מעלה כל מיני סיטואציות שאיננו חושבים עליהן מראש.

לכן ההגדרה של "בן משפחה" צריכה לכלול לא רק בני משפחה במובן המצומצם שאנו

רגילים לו, כמו אב, אם, אח, אחות, דוד, גיס וכוי, אלא גם סיטואציות נוספות שהן

מלאכותיות.
היו"ר א' לין
בשלב זה אנו דנים רק בנושא של תקיפה מינית ולאחר שנסיים אותו נתייחס

להגדרות, עורך דין ברעלי.
י' קרפ
הייתי רוצה להציע אלטרנטיבה לניסוח נפרד של העבירה של גילוי עריות,

שמשמעותה לגבי עבירה של תקיפה היא שבהחמרה בעונש לא נעשה דיפרנציאציה בין

מעשה בכוח לבין מעשה בהסכמה ונעמיד את העונש על המעשה המיני, שהוא לא בעילה,

לגבי קטין בן משפחה על עשר שנות מאסר, שהן מהצית העונש מהעונש המקסימלי על

בעילה בנסיבות מחמירות. אני מציעה לחשוב על האפשרות לכתוב: העושה מעשה מיני

בקטין בן משפחתו, דינו - (1) בעבירה על פי סעיף 346 (א), הדן בבעילה בהסכמה,

ועל פי סעיף 347(א), הדן במעשה סדום בהסכמה, מאסר חמש עשרה שנים, לפי המוצע

בהצעת החוק, ובעבירה לפי סעיף 348, בין שזה בכוח ובין שזה בהסכמה, דינו - מאסר

עשר שנים.
היו"ר א' לין
אנחנו מגיעים בערך לאותה תוצאה.
י י קרפ
אנחנו משנים במובן זה שלגבי תקיפה מינית בנסיבות מחמירות, הנדונה בסעיף

345(ב), אנחנו לא אומרים שהעונש הוא מקסימלי והוא חמש עשרה שנים מאסר, אלא עשר

שנים מאסר. זה נראה לי קורלטיבי לראיה שאנו רואים את החומרה המקסימלית לחצי

העונש המקסימלי על אונס בנסיבות מחמירות, כשאנחנו לא מדברים כאן על האונס

בנסיבות המחמירות, משום שאם זה יהיה מקרה כזה, כי אז העונש יהיה 16 שנות מאסר,

ואינני חושבת שבזה אנחנו צריכים להחמיר. גם אין בהצעה שלנו החמרה לגבי אונס לא

בנסיבות מחמירות ולא בנסיבות שאינן מחמירות כשהדבר נעשה בידי בן משפחה. אני

חושבת שהראיה היתה שהעונש הוא מספיק חמור, משום ששש עשרה שנות מאסר ועשרים

שנות מאסר הן עונש שמבטא חומרה מספקת.
היו"ר א' לין
אבל מתעוררת שאלה לגבי סעיף 348(ב}, בו מדובר על התעללות, גר<מת חבלה

גופנית או נפשית, בנוכחות אחר או אחרים שחברו יחד לביצוע האינוס וכו', ועל פי

החצעח אנו קובעים מאסר של עשר שנים, ואם זה בקטין - חמש עשרה שנים.

י' קרפ;

אפשר להוסיף שהעונש בנסבינות האלה יחיה מאסר חמש עשרה שנים, אבל עדיין

אין לנו ההבחנה בין מעשה בכוח לבין מעשה בהסכמה כשזה נעשה בידי בן משפחה.
יצחק לוי
כלומר, גם כשזה יהיה בהסכמה המאסר יהיה עשר שנים?

י י קרפ;

כשזה נעשה בידי בן משפחה, אני חושבת שכן.

אי רובינשטיין;

ההצעה של היושב ראש היא יותר סימטרית.
היו"ר א' לין
עם כל הכבוד, גבי קרפ, אינני יודע מדוע אתם עושים שינוי כל כך מרחיק לכת

בהצעה המקורית שלכם תוך כדי דיון בוועדה. לדעתי, זה לא טוב. אם חברי הוועדה

כופים עליכם שינוי מרחיק לכת כזה, כי הם לא מסכימים לחקיקה שאתם מציעים, אני

מבין, אבל אם תוך כדי דיון בוועדה אתם מציעים שינוי כה מרחיק לכת בתפיסה,

אינני יודע אם זה כל כך טוב.

אי רובינשטיין;

למה לא לקבל את הצעת היושב ראש? היא סימטרית מאד. היושב ראש מציע להוסיף

שלוש שנים כאשר מדובן בבן משפחה. אפשר להתווכח אם התוספת צריכה להיות שלוש

שנים או פחות, אבל גם מבחינה חינוכית אני חושב שזה המסר הטוב ביותר, כי

אומרים; אם אותו מעשה עצמו נעשה בתוך המשפחה - דבר שאנו רואים אותו כחמור מאד

מבחינת התוצאות הנפשיות שלו וכו' - אנחנו המחוקקים משדרים גם לבית המשפט שזה

מעשה י ותר חמור.
היו"ר א' לין
לא רק זה. אני מוכרח לומר שגם אינני מתלהב משינויים קיצוניים ומרחיקי לכת

בהצעת הממשלה תוך כדי דיון.
ש' אלוני
אם כן, אנחנו יכולים ללכת בדרך בה הלכנו בסעיף קטן (א), אבל סעיף קטן (ו)

עומד בפני עצמו ואין צורך בו.
היו"ר א' לין
אני מציע שכרגע נסכם את החלטת הוועדה כפי שהוועדה רואה אותה ונתקדם הלאה.

כשנסיים את הדיון בשאר הסעיפים יהיה קל לנו יותר לראות את המבנה הכולל. ניסינו

להתייהס אתמול למבנה וראינו את הקשיים. לכן הצעתי היום לסיים את הדיון בנושא

של תקיפה מינית בלי הענין של יחסי משפחה, אחר כך לסיים את הדיון בנושא של מעשה

מגונה שאין בו מגע פיסי בלי הענין של יחסי משפחה, לאחר מכן נעסוק בנושא של

גילוי עריות ובתיקון פקודת הראיות ולבסוף נדבר על הצעות לגבי מבנה החוק.
י י קרפ
אם כן, מה ההצעה?
היו"ר א' לין
תוספת שלוש שנים מאסר על כל אחת מן העבירות אם נעברה על ידי בן משפחה.

סעיף 5 - החלפת סעיף 349
היו"ר א' לין
ברשותכם, נעבור לסעיף 5 להצעת חחוק המדבר על מעשה מגונה. אני מציע שנראה

קודם כל את ההגדרה כפי שהיא מצויה היום בחוק. בסעיף 349 לחוק הקיים, שאותו אנו
עומדים לתקן, כתוב
"העושה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים,

בפומבי, או בכל מקום אחר בפני אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, והמעשח אינו

עבירה מן המנויות בסעיפים 345 עד 348, דינו - מאסר שלוש שנים". סעיף 348 הקיים

שילב תקיפת אדם עם מעשה מגונה וקבע מאסר שלוש שנים. הצעת החוק שלפנינו מפרידח

לחלוטין את המעשה המגונה מתקיפה מינית ומעמידה אותו כעבירה בפני עצמה שדינה

מאסר שנה. למה הורד המאסר לשנה אחת?
גי ויסמן
כי זה מעשה של אקסהיביציוניזם, בלי שום תקיפה ובלי שום נגיעה, שהעונש

לגביו בחוק הישן, אם נקרא לו כך, היה ששה חודשי מאסר. בחוק הקיים זה היה מין

סעיף סל למקרה שמשהו לא נכלל במסגרת תקיפה מינית לפי סעיף 348. עכשיו חזרנו על

כל האלמנטים שהיו בתקיפה המינית לפי החוק הישן, ומה שנשאר לנו זה רק המעשה

האקסהיביציוניסטי, ועל כן חשבנו שיש מקום לקבוע מאסר של שנה אחת בלבד. כל יתר

הדברים צריכים למצוא את פתרונם בסעיף 348.
אי רובינשטיין
ואם אדם עושה את זה בפני מי שטרם מלאו לו שש עשרה שנים, דינו - מאסר שלוש

שנים.
היו"ר א' לין
צריך שיהיה ברור שהורדנו את העונש משלוש שנים מאסר לשנה אחת מאסר לגבי

מעשה כזה שנעשה בפני אלה שהם מעל לגיל שש עשרה.
ג' ויסמן
יש עוד הרחבה אחת, כי הסעיף הקיים מדבר רק על מעשה שנעשה בפומבי, ואנחנו

מוסיפים כאן- שזה יכול להיות שלא בפומבי, אבל תוך ניצול יחסי תולת, מרות, חינוך

וכו'. בכך יש הרחבה לעומת המצב הקיים לגבי אקסהיביציוניזם.
היו"ר א' לין
האם נראה לכם שעונש מאסר של שנה אחת לגבי אקסהיביציוניזם הוא עונש מספיק?
אי רובינשטיין
יו-

דייר י י קדמו;

אני רק מציע להחיל את ההצעה הקודמת שלך, אדוני היושב ראש, גם על הסעיף

הזה.
היו"ר א' לין
עדיין לא הגענו לזה. בסוף נעסוק בגילוי עריות.
ש' ברעלי
אדוני היושב ראש, דווקא בגלל ההגדרה המצויה בסיפה של סעיף קטן (א), אני

חייב לחזור לדברים שאמרתי קודם. מנוסח הסעיף הזה לגבי הנסיבות עולה שהמחוקק

אינו רואה יחסי תלות ומרות ככוללים את הכל, כי יש כאן פירוט מלא: "יחסי תלות,

מרות, חינוך, השגחה, עבודה או פיקודיי.
היו"ר א' לין
אני מוכן להעביר את המלים "יחסי תלות, מרות, חינוך, השגחה, עבודה או

פיקודיי לסעיף 348(ד). אם אתה מעלה את הספק הזה פעמיים, יכול להיות שיש ממש

בטענותיך, ואינני רואה סיבה מיוחדת להתנגד לתוספת זו בסעיף 348(ד).
נצ"מ ח' קלר
בסעיף 348(ד) מדובר על קטין, ולכן מדובר על "תלות, מרות, חינוך או

השגחה", והתוספת של "עבודה ופיקוד" המופיעה בסעיף 349(א) המוצע אינה מתאימה

לקטין.
היו"ר א' לין
אולי אותו קטין 14 נשלח לעבודה בשליחות? אסור לו לעבוד?
נצ"מ חי קלר
האם יחסי פיקוד מתאימים גם לקטין?
ר' מלחי
יש גם גדנ"ע.

שי אלונ<;

ויש פנימיה צבאית.
אי רובינשטיין
ושירות לאומי.

היו"ר אי לין;

אני מציע שלא נתעכב על דברים שאינם נראים מהותיים.

האם יש עוד הערות לגבי סעיף 349 המוצע על שני סעיפיו הקטנים? באין הערות

נוספות אנו מאשרים את סעיף 349 כמוצע בהוברת הכהולה.

נעבור עכשיו לנושא של גילוי עריות. אם אותו מעשה מגונה נעשה בפני בן

משפחה, יש בו הומרה גדולה מאד. הוא יכול בהחלט להשחית ולפגוע, וייתכן שצריך

לקבוע עונש גבוה יותר כאשר המעשה נעשה בפני בן משפחה שטרם מלאו לו שמונה עשרה

שנה. אני מעלה את זה כאפשרות.
ד"ר י' קדמן
המעשים השכיחים ביותו-, בעיקר בשלבים הראשונים של עבירת גילוי עריות, הם

דווקא מעשים מן הסוג המתואר פה. אב מאלץ את בתו לצפות יהד אתו בסרט פורנוגרפי

והוא מאונן, או שאב מאלץ את בתו לבוא לראות כיצד הוא מתקלח. חלק גדול מאד מן

המקרים של גילוי עריות אינם מתחילים ישר בבעילה, אלא דווקא בדברים מן הסוג

הזה. אם להיות שיטתי להצעתך, גם בסעיף זה, כמו בסעיפים האחרים, צריך לאפשר

לבית המשפט להטיל עונש המור יותר כאשר זה נעשה בבן משפחה. גם דקלרטיבית חשוב

לומר שכאשר זה נעשה בבן משפחה זה חמור יותר, גם בהשוואה ליחסי מרות. יש הבדל

בין נער שעובד בשליחויות לבן בת שחיה במשפחה עשרים וארבע שעות ביממה והדבר

קורה לה במסגרת זו. לכן הייתי ממשיך להיות שיטתי בהתאם להצעתך.

ש' אלוני;
במקרה זה צריך לכתוב
על ידי בן משפחה, ולא בבן משפחה.
אי שמחה
אם ניתלה בסעיף 349 המתוקן המדבר על ניצול יחסי, תלות, מרות, חינוך

והשגחה, יבוא עורך-הדין של האב או של בן המשפחה ויאמר: כל העניינים האלה הם

הרבה יותר קלים, כי יש פה מאסר שנה אחת וכתוב בפירוש "ניצול יחסי תלות, מרות,

חינוך והשגחה". למען הסר ספק מוכרחים, לאור דברי ד"ר קדמן, להוסיף סעיף מיוחד

שאומר שכאשר נושא זה נוגע לבן משפחה, המעשה חמור הרבה יותר, ולא הייתי מסתפקת

אף לא במאסר של שלוש שנים.
היו"ר א' לין
מה שהציע דייר קדמן הוא להוסיף גם לגבי עבירות מסוג זה, שאם הן נעשות על

ידי בן משפחה, דינן שלוש שנים מאסר.

א' שמחה;

כוונתי היתה שאם מוסיפים שלוש שנים למאסר של שנה, זה לא מספיק אם מביאים

בחשבון שבסעיף קטן (ב) יש מאסר של שלוש שנים. אני הייתי מחמירה יותר.

היו"ר אי לי ן;

בהזדמנות חגיגית זו לא נחמיר יותר מדי. לגבי מעשה אקסהיביציוניסטי שנעשה

בבן משפחה נוכל להסתפק בארבע שנים מאסר, ואני מרשה לעצמי להניח שלא נמצא

שופטים רבים שימצו את העונש הזה. שנית, אם מדובר במי שטרם מלאו לו שש עשרה

שנים, העונש יהיה עד שש שנות מאסר, וזה מספיק לחלוטין.
אי רובינשטיין
לגבי מי שטרם מלאו שש עשרה שנים זו כבר הכפלה של העונש, אדוני היושב ראש.

היו"ר אי לין;

זה לא נורא. ההערה של דייר קדמן היא מאד רלוונטית משום שצריך למנוע את

התופעה בשלבים הראשונים של התפתחותה.

אי רובי נשטי י ן;

אני מקבל בהחלט את מה שאמר דייר קדמן. צריך לשדר כאן מסר ברור שכל דבר הוא

יותר חמור כאשר הוא נעשה בתוך המשפחה. כאשר הסכמתי לתוספת שהציע היושב ראש, לא

התכוונתי שהיא תהיה קבועה בלי יחס לעבירה המקורית. היא חייבת להיות

פרופורציונלית. אתה לא יכול להוסיף שלוש שנים מאסר לעבירה הבסיסית של

אקסהיביציוניזם, שדינה מאסר שנה אחת, ולהגיע למאסר שש שנים לגבי בן משפחה שטרם

מלאו לו שש עשרה שנים.

היו"ר אי לין;
יש שלוש אפשרויות
או שלכל סעיף וסעיף נצמיד באופן ספציפי את הענין של

גילוי עריות, או שנקבע סעיף אחד גורף שיחול לגבי כל עבירות המין, או שלגבי כל

קבוצת מעשי מין נקבע תוספת עונש עד איקס שנים מאסר, כפי שאני הצעתי. אם בוחרים

בדרך השלישית, מוכרחים לקבוע את התקרה. אם רוצים לדרג את העונש, צריכים לבחור

באפשרות הראשונה, היינו להצמיד לכל סעיף וסעיף את הענין של גילוי עריות. הרי

ברור לנו שאת התוספת של שלוש שנים מאסר אנחנו מביאים בחשבון לגבי העבירה הקשה

ביותר באותה קבוצה של עבירות מין.
אי רובינשטיין
אני לא חולק על העקרונות. אני רק אומר שכאשר אתה מוסיף את התוספת לענין

של החמרת הענישה בנסיבות בהן נעברת העבירה בתוך המשפחה, אתה מוכרח להתחשב גם

במהות המעשה. עבירה של אקסיהיביציוניזם, עונשה הבסיסי היה בחוק הישן ששה

חודשים ואנחנו מגדילים אותו לשנה אחת. אינך יכול להגיע לשש שנים מאסר בגלל

הטכניקה הזאת שנקטנו, כי אז אתה מעוות, לדעתי, את הסולם של עבירות המין

וחומרתן. אפשר לקיים דיון נפרד לגבי התוספת הזאת. אני מציע שיהיה יחס של

התוספת לעונש הבסיסי על העבירה. אם אתה מוסיף שלוש שנים מאסר לשבע שנים ושלוש

שנים לשנה, התוצאה היא עיוות סולם הענישה.



היו"ר א' לין;

אגב, בהצעתי התייחסתי לא למעשה מגונה, אלא לפרק הקודם, היינו לתקיפה

מינית. אשר למעשה מגונה, אם הוא נעשה בפני בן משפהה, לדעתי, העונש עליו צריך

להיות ארבע שנים מאסר. אני מוכן שכאן לא תהיה תוספת, אלא נכתוב בגוף הסעיף

שמעשה זה בפני בנן משפחה, דינו - ארבע שנים מאסר, השתכנעתי מהתיאור הקצר של ד"ר

קדמן שאקסהיביציוניזם בפני בן משפחה הוא מעשה חמור מאד.
א' רובינשטיין
אני מקבל את הפיסקה האחרונה בדבריך.
יצחק לוי
כמו שהיושב ראש הציע לגבי סעיף 348, היינו לכתוב סעיף שיוסיף שלוש שנים

מאסר לגבי עבירת בתוך המשפחה ושיחול על כל הסעיפים של תקיפה מינית, גם כאן אני

מציע להוסיף שנה אחת לגבי כל הסעיפים כאשר המעשה נעשה בפני בן משפחה. כלומר,

בעבירה לפי סעיף קטן (א) העונש יהפוך לשנתיים מאסר, ובעבירה לפי סעיף קטן (ב)

- לארבע שנים מאסר.
היו"ר א' לין
ואתה מסתפק בשנתיים מאסר בסעיף קטן (א)?
יצחק לוי
סעיף קטן (א) חל לגבי בוגרים, ואנחנו צריכים לשמור על ההבדל בין קטין

לבין בגיר גם אם זה בתוך המשפחה. בסעיף 348 קבענו שלוש שנים, וזה מתחלק בין

בוגרים, קטינים וכו'. הוא הדין בסעיף 349. אנחנו נאמר שאם העבירה נעברה לפני

בן משפחה, התוספת היא שנה אחת מאסר. ממילא ייצא שבסעיף קטן (א) זה יהיה שנתיים

מאסר במקום שנת, ובסעיף קטן (ב) ארבע שנות מאסר במקום שלוש.
היו"ר א' לין
הצעתו של חבר-הכנסת לוי נראית לי, אבל נשמע דעות אחרות.
י' קרפ
הייתי מבקשת לשמוע מאנשי המועצה לשלום הילד אם יש מקום להבחנה בין קטינים

עד גיל שש עשרה לבין קטינים בני שש עשרה עד שמונה מבחינת הפגיעה האפשרית של

אקסהיביוניזם ימבחינת שכיחות התופעה.
ד"ר י' קדמן
הפרקטיקה מראה שסוג זה של עבירה נעשה ברוב מוחלט של המקרים לפני קטינים

מתחת לגיל שש עשרה. מטבע הדברים אין זה סוג של עבירות שמתחילים אותן עם קטינים

מעל גיל שש עשרה. גם קצת קשה לאב להגיד לבתו בת השש עשרה שהיא תצפה בו כשהוא

מתקלח. יותר קל להגיד את זה לילדה בת שמונה. בדרך כלל אם היתה התפתחות של

גילוי עריות, בגיל שש עשרה יש דברים הרבה יותר חמורים.
היו"ר א' לין
האם יש מי שמסתייג מההצעה של הבר-הכנסת לוי? באין הסתייגות, אנחנו מקבלים

את הצעתי של חבר-הכנסת לוי לגבי סעיף 349, היינו תוספת שנה אתת מאסר בכל אחד

מהסעיפים הקטנים (א) ו(ב) במקרה שהמעשה נעשה בפני בן משפחה.
י' קרפ
אני חושבת שתוספת ההחמרה לגבי סעיף 349(א) לענין בן משפחה היא לא

רלוונטית. ההגיון בסעיף 349 הוא להפוך עבירה בין בגירים שהם בני משפחה לעבירה

חמורה י ותר.

א' רובינשטיין;

אם יש יחסי מרות והשגהה, זה עד גיל שמונה עשרה.

י' קרפ;

הרי אתם אומרים שבין שש עשרה לשמונה עשרה התופעה בעצם לא קיימת. אם אנחנו

מדברים על בן משפחה, זה ממילא נעשה תוך ניצול יחסי תלות ומרות. אני חוששת שיש

כפילות בענין הזה.
היו"ר א' לין
יש יחסי תלות ומרות לא רק בין בני משפחה אלא גם בין מורח לבין תלמידה,

למשל. הכוונה כאן היתה ליחסי תלות ומרות באופן גורף, במערכות חינוך, בעבודה

וכו'. אנחנו מדברים עכשיו ספציפית על מעשה שנעשה בפני בן משפחה. את העבירה

הזאת אנחנו רואים כחמורה יותר.
א' דיין
מעשה כזה בנוכחות בן משפחה חמור יותר ממעשה שנעשה תוך ניצול יחסי תלות

ומרות?
היו"ר א' לין
הרבה י ותר חמור.
א' רובינשטיין
בין שש עשרה לשמונה עשרה.
יצחק לוי
בין שש עשרה לשמונים.

אי רובינשטיין;

זה חל גם מעל לגיל שמונה עשרה, כפי שאומר חבר-הכנסת לוי?
א' שמחה
כן.
יצחק לוי
כמו ביחסי תלות ומרות.

אי רובינשטיין;

אם זה חל מעל גיל שמונה עשרה, שנתיים מאסר על אקסהיביציוניזם בפני בן

משפהה זה נראה לי יותר מדי.
י' קרפ
איך זה ייחשב כיחסי תלות ומרות כאשר מדובר באדם שהוא מעל גיל שמונה עשרה?

אי רובינשטיין;

עד גיל שמונה עשרה אפשר להגיד שיש יחסי תלות ומרות, אבל כשהבת היא בת

שלושים, למשל, אפשר להגיד שבינה לבין האב יש יחסי תלות ומרות? בין שני אנשים

בוגרים שיש ביניהם קרבת משפחה יש יחסי תלות ומרות? -זה נראה לי מרחיק לכת.
יצחק לוי
אם בן עשרים וחמש סמוך על שולחן אביו, יש יחסי תלות. ומרות בינו לבין

אביו.

ת' מורג;

אני רוצה להשיב לשאלה שהעלתה גב' קרפ אם הנושא של יחסי מרות, חינוך

והשגחה אינו כולל בתוכו גם יחסי משפחה והאם איננו מייתרים את החקיקה המיוחדת

במקרה של בני משפחה ברגע שאנו כוללים את הנושא של יחסי תלות ומרות.
י' קרפ
ברגע שקובעים הוראה מיוחדת לגבי בן משפחה עד גיל שש עשרה האם לא מייתרים

את הצורך לקבוע עבירה מיוחדת לגבי בן משפחה כשמדובר ביחסי תלות?

תי מורג;

בסעיף 349(ב) מדובר על אדם עד גיל שש עשרה. אם אנחנו משאירים את סעיף 349

כמו שהוא ולא מוסיפים סעיף מחמיר יותר, תהיה אפשרות לטעון שלאורך כל הדרך

אנחנו מגדירים בנפרד יחסי מרות וחינוך לעומת יחסי משפחה, ואם איננו עושים

הפרדה זו גם בסעיף 349, פירוש הדבר שזה לא חל על יחסים בתוך המשפחה. נכון

שאמרנו שאחרי גיל שמונה עשרה המקרים מעטים יחסית. זה לא אומר שהם לא קיימים

בכלל. אני גם חושבת שיש עקביות מסויימת של המחוקק - אלא אם כן נאמר

שהעבירות האלה לא קיימות בכלל - כאשר הוא מבחין בין עבירה שקורית בתוך המשפחה

לבין עבירה אחרת.
היו"ר א' לין
נעבור שלב שלב. סעיף קטן (ב) מדבר על אדם שטרם מלאו לו שש עשרה שנה. האם

מישהו סבור שאין מקום להחמרה כאשר מדובר בבן משפחה שטרם מלאו לו שש עשרה שנה?
א' רובינשטיין
לומר את האמת, אינני יודע על מה מדובר. בסעיף 1 להצעת החוק, שהוא סעיף

ההגדרות, ההגדרה של "בן משפהתו של קטין" היא: "הורהו, בן זוגו של הורהו

המתגורר עמו אף אם אינו נשוי לו, סבו או סבתו, אחיו או אחותו". לגבי זה אינני

רואה בעיה. חבר-הכנסת לוי אמר שכאשר מדובר על התוספת של בן משפחה, אין הכוונה

להגדרה בסעיף 1 של "בן משפחתו של קטין", אלא הכוונה גם מעבר לגיל שמונה עשרה,

ולזה אני מתנגד.
היו"ר א' לין
אני חוזר ומבקש שנתקדם שלב שלב. מה הבעיה שאתה מעלה לגבי סעיף קטן (ב),

חבר-הכנסת רובינשטיין ?
אי רובינשטיין
אם זה נעשה בתוך המשפחה, אני בעד זה שהעונש יהיה ארבע שנות מאסר, כפי

שהוצע. הבעיה מתעוררת לגבי סעיף קטן (א).
היו"ר א' לין
אם כן, לגבי סעיף קטן (ב) אין חילוקי דעות ואנו מאשרים אותו כפי שהציע

חבר-הכנסת לוי, היינו אם מדובר בבן משפחה שטרם מלאו לו שש עשרה שנה, העונש

יהיה ארבע שנים מאסר.

נחזור עכשיו לסעיף קטן (א). האם יש הערות לגבי הרישא? באין הערות אנו

מאשרים את הרישא. אנו עוברים לחלק השני המתחיל במלים "או העושה מעשה כאמור".

אני מדגיש שאין כאן התייחסות לגיל. נניח שאדם בעל שררה בנציבות שירות המדינה,

למשל, נמצא בחדר אחד עם פקידתו ועושה בפניה מעשה של אקסהיביציוניזם. היא לא

אמרה שהיא לא מסכימה. הוא פשוט מנצל את מעמדו כלפיה. האם יש התנגדות שדינה של

עבירה כזאת הוא מאסר שנה אחת? באין התנגדות, גם זה אושר. נניח שמעשה זה נעשה

בפני בן משפחה שהוא מעל גיל שש עשרה. האם זו צריכה להיות עבירה מיוחדת בפני

עצמה? זו השאלה שמעלה חבר-הכנסת רובינשטיין.
אי רובינשטיין
אם זה תוך ניצול מרות, תשובתי היא: כן. אם אומרים לנו שבגלל זה שבן מבוגר

סמוך לשולחן אביו נוצרו יחסי תלות ומרות עקב הנסיבות המיוחדות, לדעתי, זה כן

נכנס לגדר סעיף קטן (א). אני מתנגד שתהיה עבירה מיוחדת כלפי אדם בגיר שלא בגלל

יחסי תלות ומרות. אני יוצא מתוך הנחה שאותו אדם הוא כבר בגיר. כולנו יודעים

שיש מקרי גבול, אבל זו השקפת החוק.
היו"ר א' לין
ננסה לחדד את הענין כדי שכולנו נבין אותו. אב העושה מעשה אקסהיביציוניסטי

בפני בתו בת השבע עשרה, האם אנו מסתפקים לגביו בשנה אחת מאסר, או שאנו רוצים

לקבוע לגביו שנתיים מאסר? זו השאלה היחידה העומדת על הפרק.
אי רובינשטיין
אני מסתפק בשנה אחת מאסר.
יצחק לוי
אנ< מציע שבדיוק כמו שעשינו לגבי סעיף 348, כאשר החלנו את החומרה של מעשה

בבן משפחה על כל הסעיפים, כך גם בסעיף 349 החמרה של שנה בענישה תחול על כל
הסעיפים. לאמור
אם מג"ד ניצל יחסי תלות ומרות ועשה מעשה אקסהיביציוניסטי בפני

פקידה בת עשרים ואחת השי ושבת בחדרו, דינו - מאסר שנה אחת. אם הוא עושה את

המעשה בפני בתו בת העשרים ואחת תוך ניצול העובדה שהיא בתו, שיש לה יראת כבוד

כלפיו ושהיא לא תגיב כפי שהיתה מגיבה, למשל, שכנה ממול, דינו יהיה מאסר

שנתי ים.
היו"ר א' לין
אם אדם עושה מעשה מגונה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים בפני בתו בת

השלושים, יש לי בעיה בענין זה, אבל אם הוא עושה את המעשה בפני בתו שלא עברה את

גיל העשרים ואחת, הייתי נוטה להחמרה. במקרה כזה צריך לפצל את הסעיף ולהתייחס

לנושא הגיל, אבל אינני רואה כאן בעיה. הרי איננו מתחשבים כלל בגיל כאשר

העבירה נעשית תוך ניצול יחסי מרות ותלות, ויחסים משפחתיים הם בעיני הרבה מעבר

ליחסי מרות רגילים. לכן נראה לי שאפשר לקבוע גם כאן עונש מאסר של שנתיים.

בסופו של דבר הענין יישקל תמיד על ידי בית המשפט. זו עמדתי בענין.

אני מבין, חברת-הכנסת אלוני, שלדעתך העונש צריך להישאר שנה מאסר.
ש' אלוני
כן.
היו"ר א' לין
אם כן, בינתיים נרשום בסעיף הזה הסתייגות שלחברי-הכנסת אלוני ורובינשטיין

ולאחר מכן נשקול את הענין מחדש. לא נמשיך עכשיו בדיון בנושא זה.
גי ויסמן
אם הבנתי נכון, הוספנו שנה אחת מאסר לגבי שני המקרים.
י' קרפ
בכל זאת אנחנו צריכים להביא בחשבון מה שקבענו בסעיף קטן (ב), שמכסה למעשה

את מה שאנו רוצים לקבוע ב(א) לגבי הגילאים בין שש עשרה לשמונה עשרה.
יצחק לוי
מה שקבענו עכשיו ב(א) אינו אמור לגבי בן שש עשרה עד שמונה עשרה, אלא לגבי

בן שש עשרה עד שמונים.
י' קרפ
הבנתי שכוונת היושב ראש היתה להתייחס למקרים שבהם מדובר בבן משפחה בן שש

עשרה עד שמונה עשרה.
היו"ר א' לין
לא, אמרתי שלא איכפת לי שלא תהיה הבחנה כזאת, כי לפי דעתי אם מדובר במעשה

של האב בפני בתו בת השלושים בית המשפט לא יפסוק בלאו הכי מעבר לשנה אחת מאסר,
י' קרפ
אם ההחלטה בסעיף קטן (א) היא שכאשר המעשה נעשה בידי בן משפחה עונשו הוא

שנתיים, אנחנו צריכים לשנות את ההגדרה של "בן משפחה", כי ההגדרה של "בן משפחה"

מדברת רק בקטין, וזה יהפוך את כל החוק על פניו.
היו"ר א' לין
קיבלנו החלטה תוכנית, ועכשיו אנחנו עוברים לתחילת החוק, ונגיע גם להגדרה.
נתייחס עכשיו לשם החוק
חוק העונשין (תיקון מס' 33), התש"ן-1990. האם יש הערה

לגבי שם החוק? באין הערות, אנו מאשרים את שם החוק.

סעיף 1 - תיקון סעיף 345
ג' ויסמן
אנחנו קובעים כנסיבה מחמירה את העבירה של אינוס כשהאונס הוא בן משפחתו של

הקרבן וכוללים כאן את כל האפשרויות המנויות בסעיף קטן (א), כלומר שזה נעשה

בכוח או במרמה, או בניצול של המצב בו שרוי הקרבן או בהסכמה, כשמדובר בקטינה

מתחל לגיל ארבע עשרה. בכל המקרים האלה בהם נקבע עונש מאסר של שש עשרה שנח כאשר

המעשה נעשה על ידי אדם שאינו בן משפחה, אנחנו קובעים מאסר של עשרים שנה כאשר

המעשה נעשה על ידי בן משפחה.
היו"ר א' לין
כלומר, יש כאן החמרה משש עשרה שנות מאסר לעשרים שנות מאסר כאשר מדובר

במעשה בעילה של בן משפחה בקטינה שטרם מלאו לה ארבע עשרה שנים. מה באשר לקטינה

שמלאו לה שש עשרה שנים ושנעשה בה מעשה בנסיבות האלה?
ג' ויסמן
קטינה בגיל שבין ארבע עשרה לשש עשרה בנסיבות האלה כלולה בין כה וכה.
היו"ר א' לין
דווקא לגבי בעילה אני חושב שחומרת העונש כיום היא כל כך גבוהה שאין צורך

להחמיר עוד יותר בענישה.
ר' מלחי
לדעתי, דרוש כאן האפקט הדקלרטיבי שגם בנושא זה יש תפקיד מיוחד לקרבת

משפחה.
היו"ר א' לין
אינני מתנגד להוראה זו, משום שאם מיתוספת פיסקה (6) לחמש הפיסקאות

המופיעות בסעיף 345(ב), ייתכן שפיסקה (6) שיש בה ציון באשר ליחסי משפחה תעמוד

ברמה שווה לפיסקה (2) באשר לאיום בנשק חם או קר, או לפיסקה (3) באשר לגרימת

חבלה גופנית או נפשית, או לפיסקה (4) באשר להתעללות באשה, משום שגרימת הבלה

הגופנית והנפשית קרתה לבטח, אבל פשוט לא יהיה צורך להוכיח אותה, וזה היתרון

הגדול.



האם יש הערות לסעיף זה? באין הערות, אנו מאשרים סעיף 1(1) כמוצע בחוברת

הכחולה.

נעבור לסעיף קטן (2). מדוע אנחנו נזקקים להגדרה של "בועל"?
ג' ויסמן
כי אנחנו מרחיבים את ההגדרה של "בעילה" גם להחדרת איבר מאברי הגוף לאיבר

המין של האשה מדובר, למשל, בהחדרת יד. החדרת חפץ כלולה כבר בסעיף 348(ג) לחוק

הקיים.
היו"ר א' לין
חשבתם על הרחבת ההגדרה בעקבות מקרים שהיו?
ג' ויסמן
כן.
היו"ר א' לין
אני שואל אם צריך לראות בהחדרת יד מעשה של אונס.
אי שמחה
כשמדובר בילדה בת שלוש וחצי? בוודאי.
היו"ר א' לין
ההגדרה בסעיף זה היא הגדרה גורפת. יכול להיות שיש מקום לקבוע עבירה

מיוחדת לגבי ילדים. יחד עם זה אנחנו אומרים כאן שהחדרת אצבע לאיבר המין של

אישה כמוה כמעשה בעילה.
יצחק לוי
היכן מופיעה ההגדרה של "בעילה" בחוק הקיים?
ג' ויסמן
אין הגדרה.
היו"ר א' לין
אבל על ידי הכנסת ההגדרה בהצעת החוק שלפנינו אנחנו גם מרחיבים, משום

שהתפיסה בהעדר הגדרה היתה שבעילה היא החדרת איבר מין או חפץ לאיבר מין של אישה

ועכשיו כוללים גם החדרת אצבע. השאלה היא אם החדרת אצבע צריכה להיות בגדר מעשה

בעילה. אל תשכחו שעל בעילה נקבע עונש מאסר של שש עשרה או של עשרים שנה.
אי שמחה
אפילו במקרים של אונס, כאשר האשה מתנגדת, האונס עושה מעשים אחרים בכפיה.

הוא מכניס או חפץ או יד, ואני לא חושבת שזה פחות חמור. אם הוא מנסה לאנוס אישה

והוא לא מצליח ודוחף ידיים, לדעתי, זה חמור מאד.
ד"ר י' קדמן
התוספת הזאת באה למנוע מצבים אבסורדיים שקרו במציאות. במצב הקיים אם אדם

החדיר קיסם או מקל של ארטיק, הדבר נחשב לבעילה, ואילו היה עושה אותו מעשה

באמצעות אחד מאברי גופו שאיננו אבר המין, הדבר לא היה נחשב כבעילה. מבחינה

מעשית היו טיעונים שהיד או כל אבר אחר מאברי גופו של האונס אינם נקראים "חפץ".

מבחינת הקרבן ומבחינת העבירה המעשה זהה בדיוק. חלק מהאנשים משתמשים בחפצים שיש

להם מתחת ידם, ואלה שאינם מוצאים חפצים תחת ידם בשעת מעשה עושים אותו שימוש

באברי גופם.

הפרקטיקה מראה - בעיקר כשמדובר בילדים קטנים, אבל לא הייתי עושה את

ההבחנה - שבמקום להשתמש באיבר המין עושים את המעשה החמור ביותר, המוגדר כאן

כ"בעילה", באמצעות אחד מאברי הגוף האחרים. אילולא היה בחוק ממילא הענין של

החדרת חפץ, אולי לא היה צריך להוסיף כאן איבר מאברי הגוף.
היו"ר א' לין
אבל חפץ הוא משהו בלתי מוגבל, ואילו אצבע היא משהו מוגבל.
דייר י י קדמן
נכון, ומאחר שחפץ לא מוגבל בשום צורה שהיא, יש היום מצב אבסורדי שהחדרת

חפץ היא הרבה יותר חמורה מאשר החדרת אצבע, בעוד שהמשמעות מבחינת העבירה

ומבחינת הקטין היא בדיוק אותה משמעות ובמקרים רבים קשה מאד לעשות את ההבחנה.

מאחר שחפץ כלול בחוק הקיים, אי אפשר להבחין בין חפץ לבין ידו של אדם. זה בדיוק

אותו הדבר מבחינת העבירה ומבחינת הקרבן. אם חפץ לא היה כלול, לא הייתי מעלה את

זה.
היו"ר א' לין
לפי המצב הקיים החדרת אצבע לאיבר מין של קטינה עד גיל 14, דינה שבע שנים

מאסר, מעל גיל ארבע עשרה - ארבע שנים, ואם מדובר ביחסי משפחה, יש תוספת של

שלוש שנים מאסר. השאלה אם צריך לכלול החדרת אצבע במסגרת של בעילה.
י' קרפ
הרעיון של בעילה בראיה הצרה של חדירה באמצעות איבר המין מושתת על תפיסות

מקובלות ושמרניות שנבעו מראיה גברית לגבי חילול גופה של האישה על ידי האיבר

שהוא אולי המחלל ביותר מבחינת התפיסה הזאת.
ש' אלוני
גם מבחינת הסיכון של הריון.
י י קרפ
אבל אם מסתכלים על מעשה החדירה מנקודת ראותו של הקרבן, האפקט, הטראומה

הנפשית והנזק שנגרם אינם פחותים ברמתם אם הדבר נעשה באמצעות יד, חפץ או איבר

המין. יכול להיות שאותן עדות המייחסות קדושה או חשיבות לבתולים מבחינות בין

החדרת איבר מין לבין החדרת חפץ או איבר אחר מאברי הגוף, אבל אני חושבת שהאפקט

המזיק של המעשה על האשה הוא לא פחות ואנחנו צריכים להתחיל להסתכל על העבירה

הזאת מתוך ראיית הנזק שנגרם לקרבן העבירה, ולא מתוך התפיסות הראשוניות שהביאו

להבחנה בין חדירה בדרך אחת לבין חדירה בדרך אחרת, משום שהחדירה מבוצעת והנזק

הוא אותו נזק.
ש' אלוני
אני מקבלת את הגישה של גבי קרפ, כלומר, אני בעד ההרחבה, לפחות ביחס

לקטינים.
י י קרפ
אני לא הייתי מבחינה בין קטינים לבין בוגרים.

ש' אלוני;

אני הולכת כאן לשיטתה של גבי קרפ.

אי רובינשטיין;

אני מתלבט בענין זה, כי צודק דייר קדמן באמרו שמבחינת הקרבן אין הבדל בין

החדרת חפץ לבין החדרת איבר מאברי הגוף, אבל אני חרד מדבר אחד. ככל שאנו

מרחיבים, אנחנו עושים דוולואציה של העבירות החמורות. ייתכן שהיה צריך לשים

בקטגוריה אחת החדרת חפץ ואיבר מאברי הגוף, ובעילה באמצעות החדרת איבר המין

בקטגוריה בפני עצמה. אני כופר בזה שאין הבדל בין השניים.

ש' אלוני;

בין החדרת חפץ לבין החדרת איבר מין? לעתים החדרת חפץ היא טראומטית יותר.
אי רובינשטיין
על כל פנים מבחינת סיווג העבירות אני חושב שאלה צריכים להיות דברים

שונים. אם אנו משווים החדרת איבר מאברי הגוף להחדרת חפץ, זה צריך להיות כמו

בעילה אסורה, עם עונש שיכול להגיע עד שש עשרה ועשרים שנה מאסר.
שי אלוני
עשרים שנה מאסר זה בנסיבות המחמירות של תקיפה ואיום.
היו"ר אי לין
אבל די שזו תהיה החדרת אצבע בלי הסכמה כדי שעונש המאסר יהיה שש עשרה שנה.
גי ויסמן
כשזה נעשה בכוח או שההסכמה הושגה במרמה. צריך להביא בחשבון את כל

הנסיבות.
היו"ר אי לין
אם נגדיר "בעילה" כמוצע כאן, היכן נופלת החדרת אצבע לאיבר מין של אישה

בלא הסכמתה, כשאין אלמנט של הפעלת כוח?
ג' ויסמן
אם אין הפעלת כוח, זו תקיפה מינית.
היו"ר אי לין
ואם האיש החדיר את איבר המין בלי הסכמת האשה ושלא על ידי הפעלת כוח, היכן

זה נופל?
ג' ויסמן
אם הוא לא השתמש בכוח, זה לא אונס. זו תהיה תקיפה מינית.

היו"ר א' לין;

וההדרת אצבע בכוח תהיה מעשה של אונס. אני חושב שזה מופלג מדי ואני חושש

מאד מדוולואציה של עבירת האונס, שעליה דיבר חבר-הכנסת רובינשטיין.
אי רובינשטיין
אונס גם יכול להיות שלא על ידי החדרת איבר מין. השאלה היא איך מגדירים

זאת. זו בעיה קשה.
יצחק לוי
אני חושב שהמיקוד צריך להיות על חדירה לאיבר המין של האישה. אם החדירה

נעשית בכוח, זה אונס. אם אישה מתנגדת ובכל זאת היתה חדירה לאיבר מינה, זה

אונס, ולא חשוב באיזה אמצעי נעשתה החדירה. לכן ההבחנה בין מעשה בכוח לבין אי-

הפעלת כוח, בין הסכמה לבין אי-הסכמה, היא הבחנה מוצדקת, אבל ההבחנה בין חדירה

בכוח באמצעים שונים אינה מוצדקת. לכן אני מסכים להגדרה של משרד המשפטים.

גי ויסמן;

אני רוצה להוסיף שעל ידי חדירה זו יכולים לגרום גם חבלה גופנית קשה.

היו"ר אי לין;

כדי שלא נגרום לדוולואציה של עבירת האונס, אני מציע שנתייחס להחדרת אצבע

כבעילה רק בגבול של גיל מסויים.
יצחק לוי
אדוני היושב ראש, פעמים רבות התוקף רוצה להחדיר את איבר מינו והוא לא

מצליח, ואז הוא עושה מה שהוא יכול לעשות. הוא השפיל את האישה, הפשיט אותה

ודיכא אותה.

היו"ר א' לין;

אבל התפיסה שלנו היא עדיין תפיסה של בעילה.
י' קרפ
בעילח זו חדירה. הדגש הוא על מעשה החדירה.
א' רובינשטיין
כל המעשים האלה חמורים. השאלה היא איך לשמור בכל זאת על הייחוד של האונס.
היו"ר א' לין
עשינו בחוק הקיים הרחבה אחת שלפיה החדרת חפץ כמוה כהחדרת איבר מין, עכשיו

מוצעת הרחבה נוספת שלפיה גם החדרת אצבע כמוה כהחדרת איבר מין, ואני חושב שזה

מופלג. אם מדובר בנזקים שאנו חוששים שייגרמו לילדות צעירות, כגון ביתוק

הבתולים וכיוצא באלה, זה ענין אחר.
י' קרפ
למה זה אמור רק לגבי ילדות צעירות?
ש' אלוני
יש נזקים נפשיים של עלבון והשפלה שנשים אינן יכולות להתגבר עליהם במשך

שנים.

היו"ר א' לין;

אני חושב שמעשה כזה באישה מבוגרת אינו כמעשה שנעשה בילדה, ואנחנו פשוט

נהפוך את עבירת האונס לענין מגוחך במקצת. מעשה שאינו מהווה חדירה ושיש בו משום

התעללות, ביזוי והשפלה יישאר לעומת זאת בגדר של תקיפה מינית. אם היינו רואים

חדירה באמצעות אצבע במסגרת של תקיפה מינית, היינו מעשה שדינו עשר שנות מאסר,

זה היה מובן לי, אבל לראות זאת ברמה של בעילה, זה פשוט לא מתקבל על דעתי.

א' שמחה;

אני רוצה להפנות אליך שאלה, כבוד היושב ראש. אדם מנסה לאנוס בחורה באישון

לילה או באמצע היום בפינה כלשהי. האונס לא מצליח לבצע את זממו כי הוא אינו

יכול מסיבה זו או אחרת. מצד אחד, אם היה לו עיפרון ביד והיה מחדיר אותו לאיבר

מינה, זה היה נחשב לאונס, ומצד אחר, אם היה דוחף את היד, זה לא היה נחשב

לאונס. לדעתי, שני המעשים זהים וחמורים באותה מידה.

היו"ר א' לין;

אמרתי קודם שאני עושה הבחנה בין חפץ לבין אצבע, כי חפץ הוא דבר בלתי

מוגבל. זה יכול להיות עיפרון וזה יכול להיות גם חפץ מאד גדול, ואיננו יכולים

לעשות הבחנות באשר לסוג החפץ.

על כל פנים אנו מסיים את הוויכוח בנקודה זו. אני מבין, חברת-הכנסת אלוני,

שאת בעד ההגדרה החדשה כפי שהיא מוצעת בנוסח הכחול.

ש' אלוני;

כן.
היו"ר אי לין
מה עמדתך, חבר-חכנסת רובינשטיין?



א' רובינשטיין;

אני רוצה לחשוב.

היו"ר א' לין;

מה עמדתך, חבר-הכנסת לוי?

יצחק לוי;

אני בעד ההגדרה כפי שהיא מופיעה בנוסח הכחול.

היו"ר א' לין;

בינתיים אנחנו נחלקים בדעותינו ויש שתי גירסאות: גירסה אחת זו ההגדרה של

"בעילה" כפי שהיא מוצעת בנוסח הכחול וגירסה שניה זו הגירסה הרואה בעבירה זו

עבירה חמורה רק כאשר מדובר בקטינות עד גיל שש עשרה.

אי רובינשטיין;

כיוון שזה בכל זאת חומר שאיננו בקיאים בו, אולי אפשר לדעת מה הדינים

במדינות מתקדמות ששינו את דיני האונס לאחרונה. אני מוכרח לומר שקשה לי להבחין

בין חפץ לבין איבר מאברי הגוף, אך מצד אחר אני גם חושש מאד מדוולואציה של

עבירת האונס. רצינו לייחד אותה כדבר שמשדר מסר ברור. אני מתלבט כאן בין שני

עניינים, ואם יש חוקים במדינות אחרות שאנחנו יכולים להעזר בהם, הייתי רוצה

שיביאו אותם לידיעתנו.

היו"ר אי לין;

אתה מתלבט, אני סבור שזה מופלג ושניים מחברי הוועדה סבורים שההגדרה

המוצעת בנוסה הכחול היא במקומה. בינתיים הדעות חלוקות.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11.10

קוד המקור של הנתונים