ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 05/06/1990

הצעת חוק פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי כלב, התש"ן-1990(מאת חבר-הכנסת א' בורג); חוק העונשין (הוראות מיוחדות לעניין צווי החזקה), התש"ן-1990; תיקון טעות בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 9), התש"ו-1990; תקנות סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 3), התש"ן-1990

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שנ<



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 140

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי. י"ב בסיון התש"ן (5 ביוני 1990). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה;

א' לין - היו"ר

אי בורג

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

ד' ליבאי

י' עזרן

א' רובינשטיין
מוזמנים
לי משיח - משרד המשפטים

גי ויסמן

ט' שפניץ - יי "

ש' ברעלי - לשכת עורכי הדין

נצ"מ מי מ<לנוב - משרד המשטרה, ראש מדור תכנות

סנ"צ ר' גוטליב - " " לשכת היועץ המשפטי

סנ"צ ו' שהם - " " " " "

נצ"מ אי כוכבא-שבתאי - " "

ראש מחלקת החקירות ותביעות

נ' מימון - משרד העבודה והרווחה,

הלשכה המשפטית

גי המבורגר - איגוד הברות הביטוח

שי מלכיס - יי " "

די פדואל - " " "

מ' כתנא - משרד האוצר

שי ברעלי - לשכת עורכי הדין
מזכירת הוועדה
ד' ואג
יועצת משפטית
ר' מלחי
הקצרנית
ח' בנקין
סדר היום
א. תיקון טעות בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 9).

התש"ן-1990.

ב. תקנות סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 3). התש"ן-1990.

ג. חוק העונשין (הוראות מיוחדות לענין צווי החזקה),

התש"ן-1990.

ד. חוק פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי כלב, התש"ן-1990.

מאת חבר-הכנסת א' בורג.



א. תיקון טעות בחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 9), התש"ו-1990
היו"ר א' לין
אני פותה את הישיבה.

הנושא הראשון על סדר היום הוא: תיקון טעות בהוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 9).

התשי'ן-1990. בהצעת שר המשפטים נאמר: "1. בסעיף 3 לחוק ההוצאה לפועל (תיקון מס'

19)... בסעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, המובא בו, אהרי 'שמילא אהר

פסק הדין' יבוא 'או'. 2. תחילתו של התיקון ביום תחילתו של סעיף 3 לחוק ההוצאה

לפועל (תיקון מס' 9), התש"ן-1990".

סעיף 19 (א) הקודם אומר: "חייב הטוען שמילא או שאינו חייב עוד למלא אחרי פסק

הדין כולו או מקצתו, עליו הראיה...". בסעיף 19(א} שבסעיף 3 לחוק המתקן הושמטה

המלה י'או'י, ומוצע כאן להוסיף אותה. אינני מהסס להביע דעתי שהנוסח המוטעה נראה לי

יותר, כי הוא תואם את השקפתי האישית, אבל האמת היא שהשגיאה היא שגיאה ושגיאות

צריך לתקן. על כן אני מציע שנאשר את התיקון ונוסיף את המלה "או". אני מקווה

שנגיע בקרוב ליום שגם משרד המשפטים יאמץ את התפיסה שלי שצריך לכבד פסקי דין ולא

לאפשר לחייבים לטעון כל מיני טענות חיצוניות המרוקנות את פסקי הדין מתוכנם. גבי

משיח, בתיקון הבא שיהיה אני אציע לכתוב: שאינו חייב עוד למלא אהרי פסק הדין על

פי תנאי הביצוע שנקבעו בפסק הדין. כך לא תהיה אפשרות לגייס כל מיני טענות

חיצוניות שיאפשרו לשרלטנים למיניהם לא לבצע את פסק הדין.

כיוון שאין הסתייגות, אנו מאשרים את תיקון הטעות בחוק ההוצאה לפועל (תיקון

מס' 9). התש"ן-1990.

ב. תקנות סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 3), התש"ן-1990
היו"ר א' ליין
אנו עוברים לסעיף השני בסדר היום, והוא: תקנות סדר הדין הפלילי (תיקון מסי

3), התשיין-1990. בפניית שר המשפטים בענין זה נאמר: ביום 11 במארס 1990 חתקבל

בכנסת הוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11)... בחוק זה ניתנה בין היתר אפשרות לבקש

מתובע לבטל הודעת תשלום קנס. לפיכך יש צורך לתקן את תקנות סדר הדין הפלילי כדי

לכלול בהן את סדרי הדין המתי יחסים לבקשות הביטול כאמור. בהתאם לאמור בסעיף 229(ט)

טעונות התקנות בענין זה אישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת..". נקרא את

התקנות ו נשמע הערות.

סעיף 1 - הוספת תקנה 42א
היו"ר א' לין
בסעיף קטן (ג) כתוב: ייקבלה על משלוח הבקשה לפי תקנה זו בדואר רשום...".

למי זה נשלה?
לי משיח
זה תמיד נשלח לאדם שעל שמו רשומה הודעת תשלום הקנס.
מ' וירשובסקי
השאלה היא אם אדם יכול להגיש גם ראיות ולא רק מסמכים.
ל' משיח
אפשר להוסיף שבפנייתו הוא יפרט את טענותיו.
היו"ר א' לין
כתוב "יפורטו הנימוקים לאיחור ויצורפו המסמכים...".
יצחק לוי
אבל זה כתוב רכן ב(ב), לא ב(א).
מ' וירשובסקי
ה<<ת< מצ<ע לכתוב ב(א), כמו ב(ב): "יפורטו הנימוקים וכן יצורפו המסמכים

המאמתים את טענות המבקש".
היו"ר א' לין
אנו מקבלים את הצעתו של הבר-הכנסת וירשובסקי, כדי שתהיה סימטריה בין (א)

ל(ב).
יצחק לוי
האם צירוף המסמכים בסעיף קטן (א) הוא תנאי להתייחסות לבקשה?

ל י משיח;

בוודאי.
יצחק לוי
ואם אין לו מסמכים? פירוט טענותיו אינו חייב להיות מלווה במסמכים.
ל' משיח
אם יש לו מסמכים, הוא יצרף אותם.
היו"ר א' לין
לדעתי, צודק חבר-הכנסת לוי בהערתו. האדם מפרט את נימוקיו. אם יש לו מסמכים,

הוא מצרף אותם, ואם אין לו מסמכים, מתקבלת בקשתו בלי מסמכים.
יצחק לוי
אבל לפי נוסח התקנה, יכולים להיתלות בזה שאין מסמכים ולא להתייחס לבקשה. כדי

למנוע ספק צריך להבהיר שצירוף המסמכים אינו תנאי להתייחסות לבקשה.

לי משיח;

אפשר- לכתוב יייצורפו המסמכים המאמתים את טענות המבקש, אם ישנם כאלה".
היו"ר א' לין
יפורטו הנימוקים ויצורפו המסמכים שברשותו לאימות הנימוקים. כלומר, אם יש לו

מסמכים, הוא צריך לצרף אותם, ולא שיפרט את הנימוקים ויחזיק את המסמכים בצד. הוא

אינו חייב לצרף מסמכים. אני אומר: מסמכים שברשותו. אותו עיקרון יחול גם (ב).

צריך להבהיר ב(ג) שהבקשה בדואר רשום נשלחת לתובע, כלומר להוסיף את המלה

"לתובע" לאחר "משלוח הבקשה". אני מבין שזה מקובל.
סנ"צ רי גוטליב
הוצע כאן להוסיף גם ב(ב) את המלים "אם ישנם כאלה". לענין הנימוקים לאיחור אני

חושבת שמן הראוי שהאדם יצרף מסמכים, ולא, כל אהד יטען כל מיני טענות ואין אפשרות

לסנן את הטענות הללו. אם אדם אומר שהיה בשירות מילואים או בבית-חולים, למשל, מן

הראוי שנוכל לאמת זאת על ידי מסמך כלשהו.
היו"ר א' לין
יש ממש בהערה שיש מקום להבחנה בין בקשה לביטול על פי סעיף קטן (א) לבין בקשה

לביטול על פי סעיף קטן (ב). בסעיף קטן (ב) צריך לקבוע חובה לצרף מסמך. האם -זה

מקובל? באין התנגדות, נכתוב בסעיף קטן (א) שאדם יצרף את המסמכים שברשותו, אם יש

לו כאלה, ואילו סעיף קטן (ב) יישאר כמות שהוא, היינו תהיה חובה לצרף מסמכים.
ש' ברעלי
לסעיף קטן (ג). מבחינה פרקטית, בבתי המשפט לא פעם עולה שכאשר מגישים את הקבלה

של שירותי משרד התקשורת, החותמת אינה ניתנת לפיענוח. במקרה זה תאריך המשלוח הוא

קריטי.
היו"ר א' לין
אני מבין את הערתך, אבל האם יש לך פתרון לכך? האם נכתוב כאן שחברת הבזק חייבת

לכתוב תאריכים ברורים? מה הפתרון שאתה מציע, שנשנה את סדרי הדואר?
ש' ברעלי
הייתי עושה זאת בשמחה, אבל זה לא תלוי בי.

סעיף 2 - תיקון טופס 8א לתוספת
היו"ר א' לין
גם את פיסקה (3) בסעיף זה יהיה צורך לשנות בהתאם להחלטות הקודמות שלנו בסעיף

1 ולהוסיף אחרי "לפנות בכתב": לפרט נימוקים ולצרף מסמכים, אם יש כאלה.
ש' ברעלי
פיסקה (3) מגבילה את הבקשה לביטול לעילות הקבועות בחוק. מה קורה אם יש לאדם

בקשה לביטול שעילתה היא עילת הצדק, למשל, והיא אינה מופיעה בין העילות הקבועות

בחוק?
היו"ר א' לין
האם נאפשר עכשיו בתקנות להגיש בקשה לביטול שלא על פי העילות הקבועות בחוק?

החוק הגדיר את העילות שעל פיהן אפשר לבקש ביטול.
ש' ברעלי
הבקשה תגיע למשטרת ישראל, ומשטרת ישראל עצמה תעשה את המיון.
היו"ר א' לין
למשטרת ישראל ניתנה סמכות מוגדרת על פי החוק. היא אינה יכולה להפעיל סמכות

מחוץ למסגרת החוק.

אם אין הערות נוספות, אנו מאשרים את סעיף 2 עם התיקונים שקיבלנו.

סעיף 3
היו"ר א' לין
האם יש הערות לסעיף 3ל באין הערות, אנו מאשרים אותו כמוצע בנוסח שלפנינו.

סיימנו את הסעיף הזה ואנחנו נעבור לסעיף הבא בדיוק בשעה 11.30, על פי סדר

היום. עד אז אני מכריז על הפסקה קצרה.



ג. חוק העונשין (הוראות מיוחדות לענין צווי החזקה), התש"ן-1990
היו"ר א' לין
אני מחדש את הישיבה.
הנושא הבא הוא
חוק העונשין (הוראות מיוחדות לענין צווי החזקה). נשמע דברי

הסבר לחוק הזה.
ג' ויסמן
ביוני 1989 קיבלה הכנסת תיקון רחב לפקודת הסמים, שכלל גם החלפת סימן לפרק ו'

בחוק העונשין, אשר דן בהחזקת אסיר במוסד סגור לשם גמילתו מהתמכרות לסמים. כלומר,

אנשים שנידונו לעונש מאסר ושמכורים לסמים, כחלק מעונש המאסר ובתנאי שעונש המאסר

הוא מעל לששה חודשים, ניתן להחזיק אותם עד שלוש שנים במוסד סגור למטרת גמילה

מסמים. הדרך הטיפולית הזאת הוכחה כלא ישימה וכלא טובה, ועל כן החליטה הכנסת לאפשר

לאדם, שהורשע בעבירת סמים ושהוא מכור לסמים, לעבור טיפול גמילה בקהילה במסגרת של

צו מבחן, במקרים שבית המשפט אינו רואה לנכון להטיל עליו עונש מאסר.

תיקון זה נכנס לתקפו ב-3 בפברואר 1990 והוא לא כלל הוראות מעבר לגבי צווי

החזקה שניתנו מכוח החוק הישן. התברר לנו שיש כ-15 צווים שניתנו עד ה-3 בפברואר

ושצריך להפעיל אותם, ובלי ההוראות שאו מבקשים לקבוע בהצעת החוק המונחת עכשיו

בפניכם אי אפשר להפעיל אותם. הלכה למעשה יש חמישה אנשים שנידונו למאסר ושנמצאים

כבר היום במוסד סגור, ויש שמונה אנשים שבית המשפט נתן צו לגביהם, הם נמצאים במאסר

והם יעברו למוסד סגור בהמשך. זו הסיבה לבקשה.
היו"ר א' לין
ניצב-משנה כוכבא-שבתאי, האם יש לכם הערות?
נצ"מ א' כוכבא-שבתאי
אין לנו הערות. זה מקובל עלינו.
היו"ר א' לין
עורכת-דין נילי מימון, הייתי רוצה שתסבירי שוב את הענין מנקודת ראותכם.
נ' מימון
אין לי אלא לחזור על הדברים שאמרה גבי ויסמן. אוינם אנשים שניתן צו לגביהם

נשארים היום בעצם תלויים באוויר, כי החוק החדש לא חל עליהם והקודם בוטל. יש צו,

אבל קשה למלא אחריו. אם תהיה הוראת המעבר הזאת, ניתן יהיה פשוט למלא אחר הצווים

שניתנו.
היו"ר א' לין
נעבור לקריאת סעיפי ההוק.

סעיף 1
יצחק לוי
גבי ויסמן אמרה שמדובר במספר אסירים שצריכים לעבור למוסד סגור. האם ניתן

להאריך בהזדמנות זו את הזמן לביצוע הצווים הקודמים? אמרת שיש צווים שלא קויימו.

האם הם לא קויימו משום שאין מקום במוסדות הסגורים?
ג' ויסמן
לא. ב<ת המשפט קובע קודם כל את עונש המאסר. עונש המאסר הוא לתקופות שונות.

אחד מהאנשים שבהם מדובר כאן, עונש המאסר שלו מסתיים ב-1995. ההעברה למוסד סגור

נעשית סמוך ככל האפשר למועד שבו הוא צריך להשתחרר, כי אחרת אין טעם להחזקתו במוסד

סגור. כלומר, אם עונש המאסר הוא עד 1995. בית המשפט קובע שנתיים לפני כן שהוא

יהיה במוסד סגור במשך שנתיים, כי לפי החוק שבוטל התקופה שהוא נמצא במוסד סגור

נכללת בתוך תקופת המאסר, אלא אם בית המשפט קבע אחרת.
יצחק לוי
האם מקובל עליך שחוק שאנו מבטלים אותו ושאנו קובעים רק הוראת מעבר לגביו

יבוצע רק ב-1993?
גי ויסמן
אלה צווים שניתנו כבר על ידי בית המשפט.
נצ"מ אי כוכבא-שבתאי
מה עולה מכך לגבי אותו אדם, שנניח בעוד שלוש-ארבע שנים יצטרכו להחיל עליו שוב

את סעיף 19 החדש? האם ברור שלא יחול עליו סעיף 19 הקודם? כתוב: "ימשיכו לחול עליו

הוראות הסימן האמור והתקנות שהותקנו לפיו, כאילו סעיף 19 האמור לא נתקבל". זה

אמנם פירוש אבסורדי, אבל תיאורטית אדם מסויים, שלגביו יש עכשיו צווי החזקה, בעוד

ארבע שנים הצעה זו תישאר בעינה ועליו ימשיכו לחול הוראות הסימן האמור והתקנות.
היו"ר א' לין
יש משהו בטענה זו. כיוון שפעם אחת חל עליו צו החזקה, כאילו תמיד יחול עליו

החוק הקודם, גם כשיוצא נגדו עוד צו בעתיד.
נצ"מ א' כוכבא-שבתאי
צריך להבהיר שהדברים מכוונים לא לאדם אלא לצו הנוכחי.
היו"ר א' לין
הטנה ברורה ואני חושב שיש בה ממש. זה שהפירוש לא הגיוני זה לא אומר שאין בעיה

ניסוחית. אני מבקש מהיועצת המשפטית לשפץ את הנוסח הזה במקצת כדי שיבהיר את

הכוונה.
ג' ויסמן
מה-3 בפברואר בית המשפט אינו יכול לתת יותר צו החזקה.
היו"ר א' לין
אינני רוצה שנמשיך את הדיון בנקודה זו.
מ' וירשובסקי
מי שקורא את הסעיף הזה אינו יכול להבין אותו. האם אפשר לנסח אותו עיקרון

בצורה קצת יותר עממית ומובנת? כמה נפתולים אנחנו צריכים לעבור כדי להבין מה

הכוונה, וזאת שעה שאנו מכירים את הנושא ויודעים במה מדובר. יש לי תחושה שכמו שיש

היום שפת מיושב כך יש שפת מחוקק, שבינה לבין השפה העברית אין כל קשר.
היו"ר א' לין
אני בטוח שתחושה זו שלך הועברה במלואה ליועצות המשפטיות, גם של הוועדה וגם של

משרד המשפטים.

נעבור לסעיף 2.

סעיף 2
יצחק לוי
לדעתי, סעיף 2 מיותר, כי הדבר ברור מסעיף 1.
ג' ויסמן
אנחנו רוצים שיהיה רצף ושלא יהיה חלל בין ה-3 בפברואר לבין מועד פרסום החוק

הזה ברשומות, היינו שלא יתפרש שהאנשים שלגביהם ניתנו הצווים האלה הוחזקו שלא

כדין.
היו"ר א' לין
סיימנו את הדיון בחוק זה ואני מכריז על הפסקה קצרה. בשעה 12.00, בהתאם לסדר

היום, נעבור לנושא הבא. אבקש מניצב-משנה כוכבא-שבתאי להישאר אתנו גם לדיון בהצעת

חוק פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי כלב.

ד. הצעת חוק פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי כלב, התש"ן-1990

(מאת חבר-הכנסת א' בורג)
היו"ר א' לין
אנו עוברים לנושא האחרון בסדר היום: הצעת חוק פיצויים על נזקים שנגרמו על ידי

כלב, התש"ן-1990, הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת בורג.

כשאנו דנים בהצעת חוק כזאת העוסקת בכלבים, היא מעוררת מיד הרבה מאד

אסוציאציות מבדחות. יחד עם זאת להיות מותקף על ידי כלב וגם להיות מאויים על ידי

כלב זאב גדול זה לא דבר כל כך מבדח. כמי שיוצא לרכיבה על אופניים באזורים השוממים

של תל-אביב פעמיים בשבוע, כל פעם לשעתיים וחצי לפחות, אני יכול לומר לכם שכלבי

זאב ענקיים וכלבים חסונים למיניהם מאיימים.. עלי, נובחים ולפעמים אני גם חושש שהם

ינשכו אותי. זאת לא הרגשה נעימה כל כך.
א' רובינשטיין
הם גם נשכו רבים אחרים.
היו"ר א' לין
לפנינו הצעת חוק של חבר-הכנסת אברהם בורג המדברת בעד עצמה. הצעה זו באה לשנות

גם את פקודת הנזיקין במובן של הטלת אחריות מוחלטת על בעלי הכלבים וגם באה להטיל

על בעלים של כלב לבטח עצמו בפני נזקים שאותו כלב עלול לגרום.

אני מבקש מחבר-הכנסת אברהם בורג להציג את הצעת החוק שלו.
אי בורג
אני מוכרח להקדים ולומר משהו אמוציונלי למרות שחברי הוועדה ברובם הם אנשים

קרי מזג. לפני כשנה, בתחילת ימיה של הכנסת הזאת, הייתי בדרכי למרכז המפלגה

בתל-אביב ופתאום הודיעו ברדיו, בחמש אחר הצהריים, שילדה קטנה, בשם לימור או לילך

רוזנפלד, אושפזה בבית-חולים וולפסון בחולון בגלל נשיכה של כלב. מיד פניתי שמאלה,

נסעתי לבית-החולים ומצאתי ילדה שכלב זאב עם בעלים מוכרים פשוט תלש לה את הקרקפת



מהמקום. באה אימה ולקחה אורנה לבית החולים יחד עם הקרקפת, שם החזירו לה אותה,

ואינני רוצה לדבר עכשיו על כל הצרות שבאי לאחר מכן.

לי באופן אישי, כאב לילדים וכבעל כלב, היו שני קריטריונים לטובת העניו הזה.

לא הכרתי קודם לכן את הזווית של פגיעה והתחלתי לעקוב. במשך כמעט חצי שנה ניסיתי

לאסוף חומר ממשרד הבריאות. איו מקום שבו מתועדות כל התלונות, ואתה נאלץ לעשות

הצלבות. למשטרה מוגשות ביו 1,000 ל-2,000 תלונות בשנה על נשיכות כלבים. גם זה

אומדו מאד מאוד משונה. יש גם נתונים של משרד הבריאות לגבי מספר הטיפולים שהוא נותו

בשנה נגד כלבת. טיפול נגד כלבת ניתו למי שננשך, נשרט וכו', וכאו אין הפרדה ביו

כלבים לבין חתולים, והענין מאד מסובך.

יש מערכת גדולה של כתבות בעתונות החוזרת כל פעם על עצמה. אם יהיה זמן, ארוץ

להביא מחדרי את הכתבות - אני בא עכשיו מוועדת החוץ והבטחון - על הרוטווילרים שהיו

כאו ועל הכלב רמבו שהיה במקום אחר. כל פעם זה בא לידי ביטוי, ופעם אחר פעם

הקונספציה המיושנת שכלב נשך אדם עושה כותרת. כשכל הדברים האלה באו לידי הצבר

הגעתי לכלל הרגשה שאולי מדובר כאו ממש במכת מדינה.

מצד אחר, אם אדם ננשך והוא הולך להגיש תביעה, המערכת שהוא עובר דרכה היא

בסופו של דבר איטית מאד, מפצה מעט מאד ואינה מביאה אותו לכדי תגמול. בעצם נוצר

מצב שכל כלב יכול לנשוך כמה שהוא רוצה וכל הבעלים כמעט פטורים מאחריות ממשית.

חיברתי יחדיו שתי הצעות, שגם אם מישהו יחשוב שהו רדיקליות מאד וצריך למתו

אותו, עדייו לא צריך להתעלם מהתופעה. הצעת החוק מורכבת משני חלקים. החלק האחד הוא

שאין בעליו של הכלב יכול להתחמק מאחריות מלאה למקרה שכלבו נשך אדם, וכרגע אינני

מבחין בין דרגות בנשיכת כלב.

נקודה נוספת, שגם היא שאולה מעט מעולם תאונות הדרכים, שגם הוא מכת מדינה, היא

ענין ביטוח החובה. כל בעל כלב - ואינני נכנס להבדל בביטוח בין פודל לביו דוברמן,

כשם שאינני נכנס כרגע בתיאוריה להבדל בביטוח שביו פולקסוואגו לביו קדילאק - יהיה

חייב לרכוש לעצמו סוג של ביטוח על מנת לקבל את הרשיון ולתפעל את הכלב כהלכה. אגב,

סוגים כאלה של ביטוח, עם רמת כיסוי טובה יותר או טובה פחות, קיימים היום במסגרות

של ביטוחי דירה. לי באופו אישי יש ביטוח כזה. ההצעה אומרת שבעלים של כלב יבטח

עצמו בפני כל חבות שהוא עשוי לחוב בגין נזקים שייגרמו לצד שלישי על ידי כלב. זה

הרקע להצעה וזו ההצעה.
היו"ר א' לין
לפני שנעבור לדיוו אני רוצה לומר לך, חבר-הכנסת בורג, שהמטרה צריכה להיות

שבעלים של כלבים ינהגו באחריות אמיתית כדי למנוע נשיכה. לפעמים ביטוח גורם לתוצאה

הפוכה. אם חייבת אותם לעשות ביטוח, הם כבר הוציאו את ההוצאה הכספית, ואז הם

מגלים פחות אחריות. אם איו ענישה פלילית אמיתית, אי אפשר למנוע זאת. השאלה היא

איך יוצרים אחריות אמיתית של בעלי כלבים, משום שאינם נוהגים באחריות מספקת. אני

אומר את זה גם מנסיון אישי.

ניצב משנה כוכבא-שבאתי, אולי נשמע מפיך על ההיבטים של הצד הפלילי ושל הטיפול

בענין.
נצ"מ א' כוכבא-שבתאי
אני רוצה להקדים ולומר שלא התכוננתי לעניו זה ואני רק אורחת כאו, ללא הזמנה

קודמת, אבל אם כבר נשאלתי אני אשיב. כיום קיימת פקודת הכלבת, החלה על כל האזורים

בארץ, ולמעשה האחריות נקבעת שם. ביו השאר קיימת חובה של בעל הכלב לקשור אותו

כשהוא יוצא אתו החוצה, ובנושא הזה, למשל, יש הרבה בעיות כי לא כתוב איך לקשור את

הכלב. מעת לעת, כשאנו פותחים תיק, הבעלים אומר שהוא קשר את הכלב, אלא שהכלב קרע

את השרשרת. לא כתוב בפקודה במה ואיך צריך לקשור אותו, והתוצאה היא שגם במובו

האחריות הפלילית אנשים יכולים להתחמק מאחריות במקרים רבים.



לדעתי, אם רוצים לטפל בענין זה ברצינות, מעבר לנושא הנזיקין שהוא דבר נלווה,

ייתכן שיש לשקול לתקן את פקודת הכלבת שהיא מאד ישנה. אולי צריך להבהיר שם ביתר

דיוק מה החובות, מה גדר האלמנטים המרכיבים את הסעיפים, מה הבעלים צריך לעשות

בדיוק. למשל, כתוב שצריך ללכת עם הכלב קשור ועם זמם, ובכל המקרים האלה שכלבים

נושכים וכו' ברור שהם הלכו בלי זמם.
היו"ר א' לין
האם יש לך הערכה כללית כמה מקרי נשיכות היו בשנת 1989?
נצ"מ א' כוכבא-שבתאי
אני שמעתי את הנתונים מחבר-הכנסת בורג. לא אספתי נתונים.
היו"ר א' לין
יש לך מושג כמה תיקים פליליים נפתחו, אם בכלל, במקרים כאלה?
נצ"מ א' כוכבא-שבאי
אין לי מושג מעבר לנתונים שחבר-הכנסת בורג מסר. אני יכולה לבדוק את זה אצלנו

במחשבים לפי סעיף העבירה על פקודת הכלבת.
היו"ר א' לין
חשוב לנו לקבל נתונים אלה. זה אמנם דיון ראשוני בחוק זה, אבל אנו רוצים לדעת

מה הטיפול הפלילי של המשטרה בנושא זה. אין זה רק ענין של הוראות חוק. לפעמים זה

גם ענין של מדיניות. אולי אין המשטרה מתלהבת לטפל במקרים מהסוג הזה.
נצ"מ א' כוכבא-שבתאי
יש גם כפילויות, כי לפעמים מועצות מקומיות ועיריות יכולות גם להעמיד לדין על

פי החוקים שלהן, ואז מתעוררת השאלה באחריות מי נתון הענין.
היו"ר א' לין
לדיון הבא אני מבקש לקבל נתונים מלאים על כל דרך הטיפול של המשטרה, ואם אפשר,

גם נתונים מדוייקים לגבי מקרים שידועים לכם, כגון מספר התלונות, מספר התיקים

שנפתחו בשנת 1989, כדי שתהיה לנו תמונה ברורה.
ד' ליבאי
לא סקרתי את כל ההיבטים החוקיים ולא בחנתי את ההיבט של החוק הפלילי, ואם הוא

יועלה כאן לדיון, מובן שנתייחס אליו לאחר שנלמד את פקודת הכלבת. אני חושב שחובת

החיסון נגד כלבת, למשל, והקפדה עליה היא הצעד המונע החשוב ביותר, עוד לפני

הביטוח, כי אם כבר מישהו נפגע, לפחות שלא ילקה בכלבת או במחלה רצינית אחרת.

אני מציע לוועדה למצוא בהצעת חוק זו איזה שהוא איזון בין היכולת של אנשים

להחזיק כלבים, בהנחה שהם לא רק מטרד, לבין הגנה על אלה שמותקפים. בדבריו של חברי

אברהם בורג שמתי לב שהוא מבקש להגן על אנשים בעיקר מפני סכנות של נשיכה, כלשונו,

שהרי כלב יכול להזיק בדרכים שונות. הוא יכול גם לנבוח, גם ללכלך וגם לנשוך, והמלה

יינזק" היא רב משמעית. אפשרות אחת היא לינת לכל השכנים, לכל הדיירים ולכל עוברי

האורח לתבוע את בעלי הכלבים על ימין ועל שמאל, ויש אנשים שעוסקים בזה. אני אומר

לכם מתוך ידיעה שיש אנשים בהרצליה שהגישו עשרות ותביעות נגד בעלי כלבים בשטח,

בעזרת עורך דין מסויים אחד, והם רוצים לחיות מזה. אם רוצים להפוך את בעלי הכלבים

למטרה לסחיטות, לתלונות ולמשפטים, זו דרך אחת, ואם רוצים להגן על הציבור, זו דרך

שניה.



לכן כל עוד מדובר בסכנה ובנזק של נשיכה, אני תומך לחלוטין בהצעת חוק זו. אני

מוכן שיהיה ביטוח נגד תוצאות של נשיכה, היינו חבות שבעל הכלב עשוי לחוב בגין חבלה

גופנית שתיגרם לצד שלישי. אם מדובר על חבלה גופנית לאדם, ניחא. אם מדובר על מטרד,

על לכלוך או על דבר אחר, הייתי מסתפק בחקיקה הקיימת, כי אחרת פירוש הדבר שאנו

אומרים לאדם שרוצה להיות שומר חוק: אל תחזיק כלב.
יצחק לוי
ואם זו חבלה ברכוש?
ד' ליבאי
נזק לרכוש הוא כבר עניו לפרשנות מאד רחבה. הרי גם היום אפשר לתבוע, ואני

חוזר ואומר שיש עורכי דין ויש אנשים שמתמחים בזה. היתה על זה גם כתבה בעתון מקומי

בהרצליה.
יצחק לוי
על חבלה גופנית אי אפשר לתבוע היום?
ד' ליבאי
אפשר גם לתבוע על חבלה גופנית, והצעת החוק שלפנינו באה למעשה להוסיף שני

דברים. ראשית, חובת ביטוח, ואז לא יהיה מצב שאדם ייפגע ברכושו או בכספו. כאן- עולה

השאלה שהציג היושב ראש, ואני אינני רוצה לדבר עליה כי כבעל כלב אני אולי

אינטרסנט. השאלה היא אם חובת הביטוח לא תביא להניד! של בעל הכלב: מילא, הכלב גרם

נזק, אני לא צריך לשאת בזה, שתדאג לכך חברת הביטוח. מצד אחר, נשאלת השאלה אם לא

להשאיר לשיקול דעתו של אדם אם יכולת ההיזק של הכלב דומה ליכולת ההיזק של רכב

מבחינת הסכנה הממשית והתוצאות הנזקיות. דווקא כבעל כלב אינני רוצה לחוות דעה

בנושא זה, אבל אני רוצה שנראה לנגד עינינו את הסכנה של חבלה גופנית, ואם נלך מעבר

לזה, לדעתי, זו גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה ופירוש הדבר להפוך את כולם

לעבריינים.

מעבר לכל התכונות הטובות האחרות, לכלב יש היום יכולת לשמור היטב על בית

בקהילה גדולה, ולזה אני יכול להביא הרבה סימוכין והשוואה ביו דירות שיש בהן כלב

לבין דירות שאיו בהו כלב מבחינת אחו ז י הפריצה והנסיונות לפרוץ. לא הייתי דורש

מאנשים, ולו רק מהסיבה הזאת - שלא לדבר על הסיבות הרגשיות והאחרות - להשליך את

כלביהם לרחוב.

אינני יודע אם יש הצדקה לסעיף 2 בהצעת החוק. הייתי מסתפק בסעיף הכללי. למיטב

זכרוני, סעיף 40 בפקודת הנזיקין עוסק בהיזק של בעלי חיים וקובע דין אחד לכל בעלי

החיים. למה לקבוע דין שונה לגבי כלב? למה לנו לומר שהחזקות הרגילות החלות על כלל

בעלי החיים אינן מספיקות לגבי כלב ואנחנו צריכים לקבוע לגביו דבר חלוט?

אתן כמה דוגמאות. אם הניזק מסיג גבול ברשותו הפרטית של בעל הכלב, אינני יודע

מדוע תחול על בעל הכלב חובה אבסולוטית של פיצוי. זו לא מידת הצדק וזאת לא תקנת

הציבור. אם בא גנב לדירה והכלב נשך אותו, למה יהיה בעל הכלב אחראי אחריות

אבסולוטית לנזק שנגרם לגנב? אינני חושב שזה צודק.
היו"ר א' לין
אם אדם הסיג גבול, זה ענין אחר.
ד' ליבאי
לא לפי הצעת החוק.
היו"ר א' לין
נדבר סובסטנטיבית על מקרה שכלב תוקף אדם בדרך ציבורית או בפארק. האם הדין

הקיים נותן תשובה נכונה מבחינת האחוריות האזרחית? אחר כך נתייחס למסיגי גבול.
ד' ליבאי
אני לא התמחיתי בסוגיה הזאת ואינני רוצה להעמיד פנים. אני מתייחס להצעת החוק

כפי שהוגשה, וכפי שהוגשה היא נראית לי קיצונית. היא קובעת דין אחד לכל המקרים,

אינה מבחינה בין רשות הפרט לבין רשות הרבים והיא גם מבטלת כל אשם תורם מצד הנפגע.

אם חל דין הזמם - דין שציבור בעלי הכלבים בלאו הכי לא ימלא אחריו בקפדנות - ניחא,

אבל אינני יודע אם דין כלב שהותקף ומתגונן זהה לדין של כלב התוקף עובר אורח

ברחוב.

ניסיתי לומר כאן, ראשית, שאם הולכים בדררך של רקיקה, הייתי מתייחס לא לנזקים

דרך כלל, שאינני יודע מה הם, אלא לנזקי גוף שכלב גורם, ושנית, חייתי מציע לא לתקן

את סעיף 40, אלא להשאיר את המצב הקיים בעינו. אם רוצים לתקן את סעיף 40 לפקודה,

צריכים לכלול בו לפחות את החריגים שהזכרתי, ואפשר לצרף עוד חריגים. כיוון שריבוי

חריגים מעלה שאלה אם יש צורך בתיקון, אני מעדיף שלא יבוא תיקון לסעיף 40.
היו"ר א' לין
איננו חייבים להיות צמודים למסגרת של הצעת החוק. נעסוק בשלוש סוגיות עיקריות:

הטלת חובת ביטוח, הסוגיה הפלילית, היינו האם יש צורך בשינויי חקיקה כדי להגדיר

טוב יותר את החבות הכללית כיסוד מרתיע שיחזק את האחריות של בעלי הכלבים, והסוגיה

השלישית היא סוגיית האחריות האזרחית. בסופו של דבר גם כשחברת הביטוח מבטחת היא

באה במקומו של האחראי. השאלה היא אם האחריות האזרחיות החלה על בעלי כלבים נותנת

תשובה נכונה.

בהקשר זה אני רוצה לומר שקראתי על כך שבמקרה הידוע, בו כלבי רוטווילר כמעט

קרעו אדם, הטיפול בתביעה ארך שמונה-תשע שנים.
א' רובינשטיין
כוונתך למקרה בסביון שהגיע לבית המשפט העליון, ובית המשפט העליון הפחית לו את

הפיצוי.
היו"ר א' לין
אדם הלך ברחוב לתומו, והכלבים האלה הסתערו עליו, ולאחר מכן הטיפול בעניינו

בבתי המשפט נמשך תשע שנים. מה לא תקין בחוק? אני מקווה שבענין זה נקבל תשובה יותר

מעמיקה. על כל פנים אני מציע שנתייחס בעיקר לשלוש הסוגיות שהזכרתי.
א' רובינשטיין
קודם כל אני מברך את חבר--הכנסת בורג שהעלה את הנושא. זה נושא שצריך היה

להעלות מזמן, והוא זכה לחקיקה מאד מאד פרטנית באנגליה. אינני יודע מה המצב בענין

זה במדינות אחרות. בארץ נושא זה נופל בין הכסאות. מה שמאפיין את המצב בארץ הוא

שהחוק אינו נאכף כלל, בין יושאר משום שהוא רחב מדי. זה הפטנט הישראלי. מחוקקים

חוקים שקשה לעמוד בהם ואחר כך לא מבצעים אותם.

קודם כל אנחנו צריכים לדעת מה העיקרון. ללא כל קשר ליחס אישי שלנו לבעלי

חיים, לדעתי, העיקרון צריך להיות שלאדם יש זכות להשתמש ברשות הרבים בלי שהוא

יאויים ויובהל. אין זה רק ענין של נזק גופני. זו ההגדרה של רשות הרבים. כמו שאנו

אומרים שאין לאדם רשות לאיים על אדם אחר בתקיפה, כך גם צריכים אנו לקבוע עיקרון

שאין רשות למחזיק בעל חיים לעשות זאת, וכאן מדובר בעיקר בבעלים של כלבים.



אגב, היתה תכנית מאד מעניינת על כל הנושא הזה בגל ב' בקול ישראל, ושם אמר אדם
שמקצועו הוא אילוף כלבים
אני מדבר על "נוהג בכלב". כלב הוא מכשיר מסוכן, אלא אם

כן יודעים איד לנהוג בו. מאד התרשמתי מהמשפט הזה. הוא אמר שהחוק בארץ אינו עונה

בכלל על הבעיה הזאת, וגם המשטרה והרשויות המקומיות אינן מתמודדות עם הבעיה.

לדעתי, חובת ביטוח כללית היא גם רחבה מדי וגם מסוכנת. אני גם לא חושב שהיא

פותרת את הבעיה. רוב בעלי הכלבים יכולים גם לעמוד בתביעת פיצויים. הבעיה היא

שתביעת הפיצויים איטית וקשה. אחרי פרשת הדיון הנוסף בפרשת הכלבים בסביון אינני

יודע מי בכלל מרהיב עוז בנפשו להגיש תביעה כזאת. זה מסוכן כמעט כמו הגשת תביעה על

הוצאת לשון הרע. ההוצאות המשפטיות גדולות.

לכן אנחנו צריכים ליצור הרתעה, למנוע מצב שבו בעלי כלבים או לא נוהגים בהם,

או נוהגים בהם בדרך מסוכנת.

לדעתי, יש ארבעה דברים שהחוק צריך לטפל בהם, ואפשר בהחלט להשתמש בעילה הזאת

כדי להתייחס אליהם. ראשית, קיים ענין הרישוי. יש סוג של כלבים שאסור להוציא רישוי

לגביהם. באנגליה מדובר עכשיו על הוצאת הרוטוויילר מחוץ לחוק.

נקודה שנית זו הבחנה בין כלבים רגילים לבין כלבי שמירה. כאן נעוץ החיסרון

בפקודת הכלבת, אי אפשר להחיל אותו דין על כלב שמירה ועל כלב תחביב, שהוא עצמו

זקוק אולי להגנה. אלה סוגים שונים. כלב זה עולם מושגים שלהם. נכון שכולם יכולים

להעביר כלבת, אבל זאת לא הביעה שאנו עוסקים בה. איננו עוסקים במניעת כלבת, שהיא

דבר חשוב כשלעצמו, אלא במניעת התקפה ואיום על ידי כלבים. לכן החוק צריך לעשות

הבחנה ולהגדיר איזה כלב הוא כלב שמירה, ועל הבעלים של כלבי שמירה צריך להטיל חובה

מיוחדת. אגב, באנגליה החובה הזאת מוטלת גם בתוך החצרים. כלומר, גם בתוך מבנה

בבעלות פרטית בעל הכלב אינו יכול לינת לכלב להסתובב חופשי אם, חלילה, נקלע לתוכו

אדם שנכנס במקרה והוא נתון בסכנת חיים.

במאמר מוסגר אני רוצה לומר, מתוך נסיוני כשר התקשורת, שיש בעיות רציניות מאד

בהעברת מכתבים באזורי הוילות של גוש דן. דוורים מסרבים להיכנס לבתים מסוי ימים,

ואחת הסיבות להקמת מרכזי חלוקה היתה מניעת תקיפת דוורים על ידי כלבים, למרות

שציידו אותם במיכלים מיוחדים של תרסיס גז.

אם כן, אני מציע להבחין בין כלבים רגילים לבין כלבי שמירה, שלגיהם יש דין

מיוחד. אותם אסור להוציא בלי זמם ובלי שמירה עליהם, כלומר, יש אחריות מוחלטת,

עונשית ונזיקית, על בעל הכלב למנוע תקיפה. בתוך הפרמיסס צריך לשקול אם ללכת

בעקבות הדין האנגלי אם לאו.

לגבי ענין הנזיקין, אדם אחראי רק לנזק הצפוי מאותו סוג חיה. אם יונה של אדם

משתוללת ומנקרת עורב שלו, למשל, הוא לא אחראי, אבל הוא בהחלט אחראי לנזק הצפוי

מכלב מסוגו של הכלב שלו, וזה המצב בארץ. אני אומר שהדין הזה יכול לחול לגבי חצרים

פרטיים. כשאדם מוזמן לדירה כבעל רשות, חלה בהחלט על בעל הכלב מגבלת אחריות על

הנזק הצפוי מראש. לגבי כלבי שמירה ברשות הרבים - ואולי בסימן שאלה לגבי כלל

הכלבים - האחריות בנזיקין צריכה להיות מוחלטת.

הנקודה הבאה נוגעת לנושא הביטוח. אני הייתי קובע חובת ביטוח אך ורק לגבי כלבי

שמירה בתחום החצרים. כפי שאמר היושב ראש, אני חושש מאד שחובת ביטוח כללית תיצור

הפקרות עוד יותר גדולה מאשר כיום.

נקודה אחרונה. הענין של פיקוח על כלבים נופל בין חוקים עירוניים, שוליים

בחשיבותם ולא נאכפים, לבין פקודת הכלבת. זה מצב לא נורמלי. לדעתי, זה מצריך חקיקה

ארצית, כאשר אפשר בהחלט למסור חלק מהסמכויות לרשות המקומית.
מ' וירשובסקי
אני חושב שזו אחת הבעיות החמורות ביותר. טיפלתי בנושא זה הרבה שנים, עוד

בהיותי יועץ משפטי בעיריה, כי היו הרבה מאד תלונות.

פקודת הכלבת היא מיושנת ומצריכה שינוי יסודי, והייתי מציע שנתמקד בכך, בעיקר

בהעלאת הקנסות, כי הקנסות שם מגוחכים. גם אם מפעילים את הפקודה, הקנס שאפשר לקבל

הוא נמוך מאד.

הזכיר חבר-הכנסת רובינשטיין את התכנית ששודרה בקול ישראל. זו היתה סדרת

תכניות, ואני השתתפתי בה. הובאו מקרים מזעזעים בהם כלבים אימללו אנשים ומשפחות

לכל חייהם, והתברר שגם את החוקים הקיימים לא אוכפים. למשל, יש הוראה בחוק שכלב

מועד, צריך הווטרינר העירוני להשמיד אותו, והוראה זו אינה מתבצעת, כי ברגע

שתופסים כלב כזה מתחיל מסע החתמה וכולם הופכים להיות רחמנים בני רחמנים.

מרבית המקרים נובעים מכך שהבעלים משחררים כלביים שצריכים קשורים ברצועה, עם

זמם או בלי זמם. אילו אנשים היו מקפידים לקשור את הכלב ברצועה, מקרי הפגיעה היו

הרבה יותר מצומצמים. קורה שכלבים מזיקים גם בחצרות הבתים וצריך לטפל בכך, אבל

עיקר הבעיה הוא שכלב רץ משוחרר ברחוב, כשהבעלים משתרך אחריו ומתערב או שלא מתערב

כשהכלב עושה מה שהוא עושה.

אני יודע שבתל-אביב יש מקומות משחקים לילדים שאליהם באים גם בעלי כלבים,

והכלבים מתחילים להשתולל. תחילה הכלב מקשקש בזנב ואחר כך הוא מתרגל ונושך, ואז

מאוחר. העניו פרוץ, ולצערי הרב, יש גם בעיה חינוכית. קרה משהו לעם היהודי. לאחר

שהוא פחד מהכלב במשך אלפיים שנה, עכשיו הוא בעל כלבים והוא כבר שומר על הכלב מכל

משמר. אם אנשים אומרים לבעלים של כלב שלא יכניס את כלבו לביתם כדי שלא יעשה את

צרכיו בחצר, בעל הכלב נעלב. יש מגמה לפאר ולרומם את הכלב.

אני מסכים שבביטוח כרוכה סכנה מסויימת וגם אינני רואה בו פתרון, אבל לדעתי

צריך להחדיר לתודעה, באמצעות עונשים רציניים בחקיקה, שאדם חייב להחזיק כלב

ברצועה ועם זמם ולדאוג לכל הדברים האלה. אגב, החיסון מפני כלבת מתבצע היטב במדינת

ישראל.

אני מציע, אדוני היושב. ראש, להזמין, למשל, את הווטרינר של עיריית תל-אביב

המטפל באלפי מקרים. חבר-הכנסת רובינשטיין אמר שנושא זה נופל בין הכסאות, ועובדתית

זה נכון. זה לא היה צריך להיות כך, כי לו הרשויות היו מקבלות על עצמן לפעול בהתאם

לסמכותן בחוקי העזר, הבעיה היתה מצטמצמת.
א' רובינשטיין
חוקי העזר קובעים עונש מינימלי.
מ' וירשובסקי
ראשית, היום אפשר להחמיר בעונשים בחוקי העזר ולהפוך אותם לעונשים רציניים;

שנית, אפשר לדבר על הרורמת כלבים ולעשות כל מיני דברים.

הייתי מציע שלפני שנתמקד ברעיונות שהציע חבר-הכנסת בורג - ואני מברך אותו על

עצם העלאת הנושא, גם אם הפתרון שהוא מציע אינו קולע בדיוק למטרה - נבדוק את הצד

של הפיקוח בפקודת הכלבת וברשויות המקומיות. חשוב שנשמע את אנשי הפיקוח של הרשויות

המקומיות לפני שנתמודד עם הביטוח והאחריות המוחלטת, שאינני יודע אם הם פותרים את

הבעיה.

חבר-הכנסת רובינשטיין דיבר על הבחנה בין כלבי שמירה לבין כלבי מחמד. אני חושב

שזה עיקרון טוב וצריך לקבל אותו, אבל נסכם את זה רק לאחר שנראה את מכלול הבעיות.

אינני חושב שמישהו יעלה טענת נושא חדש אם יוצע לתקן את פקודת הכלבת או יוצעו

תיקונים אחרים. הנושא טעון טיפול מהיר מפני שזאת מכת מדינה.



כדאי להביא את ההקלטות של סדרת התכניות בנושא זה בקול ישראל. היו שתי תכניות

מצויינות של רחל חלפי עם כל האינפורמציה וכל הנתונים. תכנית אחת הוקלטה כבר לפני

כמה וכמה שנים, אבל היא שודרה לפני כששה חודשים.
היו"ר א' לין
מאיפה שאובים הנתונים שהבאת במליאה, חבר-כנסת בורג?
א' בורג
אספתי נתונים משני מקורות: ראשית, מקורות עתונאים, והתפרסמו הרבה מאד כתבות

בעניו זה; שנית, אחרי הרבה מאד תלאות הבאתי את טבלת הטיפולים בכלבת של משרד

הבריאות, דומני לשנת 1988. הנתונים בהדרי ואני יכול להעביר לכם אותם.
היו"ר א' לין
מניו שאבת את הנתון של 2,000 תלונות?

אי בורג;

עשיתי השוואה בין כמה מקורות עתונאיים.
היו"ר א' לין
אתה יכול להגיש שאילתה למשטרה בענין זה.
יצחק לוי
אין ספק שזה השוב שהנושא הועלה, ואני רואה את הצעת החוק שלפנינו כהצעת מסגרת

בלבד. צריך להרהיב אותה ולהעמיק דיון.

לגבי נושא הביטוח, אני לא בטוח שחובת ביטוח לנביא לזלזול, כדברי היושב ראש.

ייתכו שהיא תגרום לתוצאה הפוכה, כיוון שחברות הביטוח יתנו תנאים כדי לבטח, ואם

הבעלים לא יעמדו בתנאים האלה, הביטוח לא יחול, כפי שקורה בתחומים אחרים, כגון

דירות ורכבים. יכול להיות שבאמצעות חברות הביטוח נגרום להקפדה יתרה על קשירת כלב

ברצועה, זממים וכיוצא באלה, כי פוליסת הב<טוח תחול רק אם יקפידו על כל התנאים.

לכן לא הייתי מוריד כל כך מהר את ענין הביטוח מהפרק.

אני רוצה להציג את הגישה של המשפט העברי או של הדין היהודי. אולי בניגוד לחוק

האנגלי, אין הבחנה בין כלבי שמירה לביו כלבים אחרים, אבל יש תפיסה שכל בהמח שהיא

ברשותו של אדם היא רכושו והוא חייב לשאת באחריות לנזק שהיא גורמת, בין אם זה נזק

גופני ובין אם זה נזק לרכוש. הדברים מובאים בהרחבה בשלושת הפרקים הראשונים במסכת

בבא קמא, בנושא אבות הנזיקין. יש הבדל בין בהמה מועדת לבין בהמה לא מועדת.

אני חושב שאין הצדקה להבדיל ביו נזק גופני לביו נזק לרכוש. אין שום הגיון

שבעלים של כלב התוקף אדם ונושך אותו יחיה חייב לשלם פיצוי, ואילו בעלים של כלב

שקרע מכנסיו של אדם לא יהיה חייב בפיצוי , על אף שהחומרה היא אחרת והפיצוי הוא

שונה. אגב, זו גם הגישה של ההלכה יהודית. אם אנו מטפלים בנושא זה, גם פגיעה ברכוש

צריכה להיות מטופלת. אם היא כבר מטופלת, הנה מה טוב, אבל צריך לבדוק זאת, ואם

יתברר שאין זה כך, נצטרך לטפל בענין זה כראוי.

צריך בהחלט להבדיל בין רשות הרבים לבין רשות היחיד. כפי שנאמר כאן, ברשות

הרבים האחריות היא כולה על הבעלים, ואדם צריך להרגיש בטוח מבחינה זו ברשות הרבים.

אשר לרשות היחיד, תלוי מי נכנס לשם. אם מדובר בדוור, בספק ירקות או באדם אחר

המורשה להיכנס לרשות היחיד, דינו מבחינה זו כאדם הנמצא ברשות הרבים.
א' ליבאי
כי הוא מוזמו והוא בר רשות.

יצחק לוי ;

אבל אם מדובר באדם שאינו מוזמו, הטענה של בעל רשות היחיד תהיה: מי אמר לך

להיכנס לחצרי? וזו טענה חזקה, ולא משנה לשם מה נכנס אותו אדם לרשות היחיד.

לפי הדין היהודי חלה אחריות פלילית על הבעלים רק כשהבהמה או החיה היא מועדת.

כלומר, אדם לא צריך להניה שכלבו י נשוך, אם כי הוא צריך להיזהר.
היו"ר א' לין
ואם הכלב נשך, בעל הכלב אינו אחראי?
יצחק לוי
לא, הוא אחראי על הנזקים בכל מקרה, גם בפעם הראשונה. אני מדבר על אהריות

פלילית. כאשר אדם יודע שיש לו חיה מועדת, אסור לו להחזיק אווזה, ואז יש עליו גם

אחריות פלילית ישירה. אם כלבך נשך פעם, פעמיים ושלוש ולא פתרת את הבעיה, האחריות

הפלילית עוברת אליך.

אני מקבל מה שאמר חבר-הכנסת רובינשטיין שאם יש כלבים מסויימים שהם מועדים

מראש, אולי צריך שתהיה תקנה שאין להחזיק אותם.
א' רובינשטיין
הדין העברי לא התייחס לכלבים שאולפו לתקוף, שאולפו להיות מועדים.

אי בורג;

בדין העברי ההבחנה היא אם החיה הזיקה או לא הזיקה, וההבחנה של חבר-הכנסת

רובינשטיין היא אם לחיה יש או אין פוטנציאל להזיק.
יצר1ק לוי
גם במשפט העברי ההתייחסות לאריה, דב וברדלס, אף אם הם עוד לא הזיקו, היא

התייחסות לחיה טורפת מועדת.

דבר נוסף שצריך להביא בחשבון הוא גם האחריות הפלילית, אם אפשר לנסח זאת כך,

של החיה בעצמה, כלומר, אחרי מועדות מסויימות ייתכן שצריך לסגור את החיה הזאת או

להשמיד אותה. אני מבין שזה מופיע בחוק, אבל אולי לא בצורה ברורה. זו פחות או

יותר המסגרת שהמשפט העברי קובע לגבי אחריות הבעלים על חיות הבית או על בהמות.
היו"ר א' לין
כיוון שאנו מתקרבים לשעת סיום הישיבה נבקש מהאורחים להשמיע את תשובותיהם

והערותיהם בישיבה הבאה.

יש עניינים שונים הקשורים בתופעה של הנזקים המתרבים הנגרמים על ידי כלבים,

אבל אינני יודע אם הוועדה צריכה לעסוק בכולם. אני חושב שאנו צריכים לדון בדרך שבה

רשויות המדינה מטפלות בכך, כולל רשויות הפיקוח. אנחנו צריכים להגביל את עצמנו

לאחריות האזרחית והפלילית של הבעלים, לתוצאות מבחינת החיה עצמה, היינו אם צריך

להשמיד אותה או לסגור אותה כדי להגן על הציבור, וכן לסוגיה של חובת הביטוח.

בנושא של חובת הביטוח אני מאוד נוטה לתפיסה שהביע חבר-הכנסת רובינשטיין,

כלומר שהביטוח יה<ה מוגבל רק לזמן שבו נמצא הכלב בחצרים. אין לי שום ספק שאם

הביטוח יהיה בגדר חובה אבסולוטית - יש רבים המבטחים היום את עצמם באופן וולונטרי

מפני נזקים כאלה - הוא יעודד הפקרות נוספת מצד הבעלים באשר לכלבים שברשותם. היום

הם משחררים את הכלב עם הרצועה, ואם יהיה ביטוח, הם יעשו זאת בצורה פחות מבוקרת,

כי הם כבר משלמים לחברת הביטוח.
יצחק לוי
אם בעל הכלב לא יקיים את התנאים הוא לא יהיה מבוטח.
היו"ר א' לין
אנחנו יכולים ללמוד משהו גם מהנושא של תאונות דרכים. הענישה הקיימת היום לגבי

תאונות דרכים אינה גורם מרתיע כל כך, ראשית, משום שלא מצליחים לתפוס את

העבריינים, וגם כשתופסים אותם, לא מענישים אותם כל כך. האחריות האזרחית לא

קיימת. זה אחד הדברים המעודדים דפוסי התנהגות בלתי אחראיים.

ענין האחריות הפלילית הוא מאד מאד מרכזי, אלא שגם כשאנו מקבלים את החוק הטוב

ביותר האפשרי, לא תמיד הדברים נאכפים כפי שהיינו רוצים שיאכפו. אולי אפשר לקבוע

כללים מדוייקים שהפרתם תיצור אחריות פלילית מיידית. מכל מקום אנחנו צריכים לדון

לעומק בשאלת האחריות הפלילית ולהחליט אם התשובות בחוק הקיים מספקות וטובות.

מבחינת התפיסה של המשפט העברי, אינני רואה שום הבדל אם הכלב מועד או לא מועד.

לדעתי, האחריות הפלילית צריכה להיות מוחלטת. שבעל הכלב ישבור את ראשו ויחליט אם

הכלב הזה מסוגל או לא מסוגל לנשוך. אל יטיל את הסיכון על צד שלישי.
א' רובינשטיין
על עובר אורח.
היו"ר א' לין
אשר לצד של האחריות האזרחית, ברור שאיננו מתכוונים לכך שאם אדם התגרה בכלב

והכלב נשך אותו, בעל הכלב ישא באחריות. ברור גם שאם מישהו הסיג גבול ופרץ לדירת

מגורים, אין הכוונה שהבעלים של הכלב יהיה אחראי. אני מבקש שנשמע בישיבה הבאה

ניתוח של נושא האחריות האזרחית קודם כל במקרה הקלאסי הפשוט. כלב הסתער על עובר

אורח. למה תביעה כזאת נמשכת כל כך הרבה זמן?
א' רובינשטיין
מקרה סביון.
היו"ר א' לין
מה שיעור הפיצוי המגיע? האם יש כאן פרובלמטיקה שונה מאשר בתביעות נזיקין

אחרות? במקרים כאלה אולי יש דווקא מקום שההליכים יהיו מהירים יותר. קבענו זאת,

למשל, לגבי תאונות דרכים.
א' רובינשטיין
בגלל שקבענו שם פרוצדורה מיוחדת, כל השאר מתנהל לאט.
היו"ר א' לין
אם אדם הלך במדרכה וכלב התנפל עליו ונשך אותו, אינני מבין למה הטיפול בתביעה

כזאת צריך נמשך כל כך הרבה זמן, בין שזה נובע מחוסר יעילות של המערכת שיפוטית

בכללה ובין שזו תוצאה של סוגיות מיוחדות שמתעוררות. אם יש סוגיות מיוחדות, אנחנו

רוצים לדעת מה הן.

אי בורג;
הועלו כאן מספר בקשות
בקשה אחת מהמשטרה, בקשת ניתוח ממשרד המשפטים, בקשת

חבר-הכנסת וירשובסקי להביא את הקלטות של תכניות הרדיו ולהזמין את הווטרינר של

עיריית תל-אביב, ואני רוצה להוסיף בקשה. יושב אתנו מר כהנא העוסק בענין הביטוח

במשרד האוצר. האם נוכל לקבל נתונים איזה סוג ביטוח או אילו סוגים של הגבלות

יכולים להיות בתוך פוליסת ביטוח על מנת שאפשר יהיה להנהיג חובת ביטוח בלי לגרום

לתוצאה שמפניה הזהיר היושב ראש?
היו"ר א' לין
ברור שנעסוק בכך בישיבה הבאה. לא דרושה בקשה מיוחדת בנושא זה.
ט' שפניץ
אם דיברו כבר על הזמנת וטרינר, אולי כדאי להזמין את השירות של משרד החקלאות

הרואה בכל זאת את התמונה הכללית הארצית.

שאלה נוספת היא אם לא צריך להזמין גם מישהו המייצג את אכיפת חוקי העזר וכן

לקבל איזו שהיא אינפורמציה ממשרד הבריאות.
היו"ר א' לין
מזכירת הוועדה רשמה את הכל והיא תדבר אתי לפני הדיון הבא. אינני יודע אם

ניכנס לשאלות הבריאותיות.
ט' שפניץ
סטטיסטית.
היו"ר א' לין
בזה סיימנו את הדיון בישיבה זו. אני מודה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.00

קוד המקור של הנתונים