ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 14/05/1990

הצעה לסדר היום; חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990חוק לתיקון פקודת החברות (אחריות מנהלים, התש"ן-1990 - הצעת חה"כ א' לין

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 133

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני. י"ט באייר התש"ן (14 במאי 1990). שעה 11:00
נכחו: חברי הועדה
א' לין - היו"ר

א' אבוחצירא

אי די י ו

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

ד' ליבאי

אי רובינשטיין

ש' שטרית
מוזמנים
מ' אגמון - משרד המשפטים

ג' ויסמן - " "

ד' לחמן-מסר - " "

ט' שפניץ - " "

פרופ' י' גרוס

פרופ' א' פרוקצ'יה

ז' רפואה - רשות החברות הממשלתיות , מנהל

ר' אברמסון - " " " יועצת משפטית

ר' חכם - " "

י' מינטקביץ - הרשות לנירות ערך, מנהל

שי וייס - " " " יועץ משפטי

ח' שטסל - הבורסה לניירות ערך, יו"ר הדירקטוריון

י' ניצני - " " " מנכ"ל
מזכירת הועדה
די ואג
יועצת משפטית
ר' מלחי
קצרנית
אי אשמן
סדר היום
א. הצעה לסדר היום

ב. חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990

חוק לתיקון פקודת החברות (אחריות מנהלים), התש"ן-1990 - הצעת

חה"כ א' לין



א. הצעה לסדר היום
היו"ר א' לין
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. חבר-הכנסת וירשובסקי ביקש

להציג הצעה לסדר היום. בבקשה.

מי וירשובסקי;

אני מבקש להעלות לסדר היום של הועדה את המסקנות והתוצאות מהחלטת בית המשפט

העליון בעניו העמדה לדין של הבנקאים. פסק הדין הוא מרחיק לכת, הוא קובע דברים

שרובם אמנם נאמרו בעבר בדיונים בועדה הזאת, אבל עכשיו קיבלו את הגושפנקה של בית

המשפט העליון בצורה ברורה וחד משמעית.

מפסק הדין עולה שכל התפיסה של אינטרס הציבור ומדיניות ההעמדה לדין, שהוצגה על

ידי היועץ המשפטי לממשלה במקרים שונים ובמיוחד בקביעה שלו לא להעמיד את הבנקאים

למשפט, אינה נכונה. בית המשפט העליון הפך את ההחלטה הזאת של היועץ המשפטי לממשלה

וקבע שהיא לחלוטין בלתי סבירה. אני חושב שאנחנו חייבים להתייחס לענין זה ולכל

השלכותיו.

שנית, אני חושב שאנחנו צריכים לדון גם לדברים שאמר היועץ המשפטי לממשלה,

ששודרו ברדיו ובטלוויזיה, שהוא מתייחס לפסק הדין של בית המשפט העליון כמו שופט

המתייחס לאינסטנצית ערעור. עם כל הכבוד שאני רוחש לכל יועץ משפטי לממשלה, עם כל

הכבוד לתפקיד ולמשרה, אני חושב שהיועץ המשפטי לממשלה איננו שופט. התפיסה הזאת

מוטעית, ולדעתי הועדה הזאת צריכה לדון בה.

שלישית, אני מציע לדון גם בעמדת המשטרה. הרי הבג"צ היה שיא של כל הטיפול

בפרשה, שלוש וחצי שנים נמשך הענין. אנחנו צריכים לזכור שבשלב מסוים אמרה המשטרה

שאין צורך להמשיך בענין זה והמליצה לגנוז אותו. עד היום לא קיבלנו שום הסבר מניח

את הדעת.

אני חושב שאנחנו צריכים לדון בכל הנושאים האלב בהרחבה, בעמקות, באומץ לב,

ולהסיק מסקנות.
היו"ר א' לין
אני רוצה קודם כל לברך את חבר-הכנסת מרדכי וירשובסקי שמלאו לו ששים שנה. אני

מברך אותך בשם כל חברי הועדה וכל המוזמנים.

אני רוצה להוסיף, ואני מקווה שועדת החוקה תצטרף לדעתי, כי בהזדמנות זו הועדה

כולה מביעה הערכה להחלטות בית המשפט העליון בחודשיים האחרונים, גם בתחום ההסכמים

הפוליטיים וגם בכל הקשור בהגשת תביעה נגד מי שעברו עבירות בקשר למניות הבנקים.

אני חושב שאלה החלטות חשובות ביותר, הן מקדמות אותנו באופן משמעותי בביצוע הלכה

למעשה של עקרון השוויון לפני החוק ושמירה על ערכי הדמוקרטיה, וגם בחתירה למטרה

לגיטימית של החברה לעקור את העבריינות.

אני מקווה ששאר חברי הועדה מצטרפים אלי ושנוכל להעביר מכאן את ברכות הועדה

לבית המשפט העליון.
מי וירשובסקי
מצטרף.
היו"ר א' לין
אשר להצעתך, לדעתי יש בהחלט מקום לקיים דיון על ההשפעה של החלטת בית המשפט

הגבוה לצדק בענין הגשת כתבי אישום נגד המעורבים לכאורה בביצוע עבירות הקשורות

בויסות מניות הבנקים, לא רק בחלק שנוגע לתיפקודו של היועץ המשפטי לממשלה אלא

ביריעה הרחבה של מערכת אכיפת החוק בישראל. במסגרת זו צריך יהיה בהחלט לבחון מחדש

את התנהגותה של המשטרה וחקירתה את הנושא בשלבים המוקדמים. קשה מאד להשתחרר מן

הרושם שהמשטרה לא עשתה מלאכה נאמנה בשלב הראשון. יתכן שזה רושם בלבד. נצטרך לדון

בזה וגם להסיק מסקנות באשר למערכת אכיפת החוק בישראל. אמנם היועץ המשפטי לממשלה

עומד בראש מערכת אכיפת החוק אבל הוא לא החוליה היחידה. יש הרבה חוליות שפועלות

באופן עצמאי. ואם יותר לי להוסיף, ועדת החוקה בכנסת הקודמת הביעה אי שביעות רצון

מהחלטות של היועץ המשפטי הקודם בענין עיכוב הליכים, שפטרו אנשים מחובת אחריות.

על כל פנים, החלטת בית המשפט העליון בנושא זה היא חשובה ביותר ויש בהחלט מקום

לדון בה. אודיע מועד הדיון בנושא.

אנחנו עוברים לסדר היום.

ב. חוק לתיקון פקודת החברות (מס' 4), התש"ן-1990

חוק לתיקון פקודת החברות (אחריות מנהלים, התש"ן-1990 - הצעת חה"כ א' לין
היו"ר א לין
הדיון בשתי הצעות החוק יהיה משולב. אנחנו מאחדים את הדיון משום שהדיון היום

יהיה כללי, אנחנו עוסקים ברקע להגשת הצעת החוק של הממשלה וברקע להגשת הצעת החוק

הפרטית. הפצנו את הנוסח של הצעת החוק הפרטית, שהיא קצרה מאד. הדברים הם פשוטים,

מורכבות בהוראות - אין, משמעויות - יש. נקיים היום דיון משולב, ולא נכנס לפרטים

שבסעיפי החוק. כדרכנו בדיון ראשון בהצעת חוק, נעסוק היום בצד הכללי, בסיבות להגשת

ההצעה, בעקרונות שמנחים אותה, ובתוצאות שאנחנו שואפים להשיג לטובת הענין, לטובת

המשק ו גם למען הצדק.

כמה הערות להצעת החוק הפרטית שהגשתי, אם לא הספקתם לעיין בה. הרקע להגשת הצעת

החוק הוא שורה של כשלונות כלכליים בהיקף אדיר בשש או שבע השנים האחרונות.

הדינמיקה היתה כזאת שחברות במתכוון העלימו מידע על מצב עסקיהן, גם באינפורמציה

שנמסרה לציבור הרחב.. ולועדות כנסת, ועקב זאת נמשכה ההדרדרות הפנימית. אילו מצבן

האמיתי היה ידוע בשלב מוקדם יותר אפשר היה לעצור את ההדרדרות..

הצעת החוק הפרטית אינה עומדת בפני עצמה, ידוע לנו שיש הוראות גם בחוק הפלילי

וגם בפקודת החבורות, אבל הייחוד שלה בכך שהיא עוסקת בחובה כללית ואבסולוטית של

המנהלים, של האכסקוטיבה, לא רק לאחר שחברה הגיעה לפירוק אלא גם לפני כן. במקרים

רבים חברות כאלה שאני מדבר עליהן ניצלו מפירוק רק הודות לסיוע מיוחד של המדינה

וגם המערכת הבנקאית. אלמלא ניתן להן סיוע זה היו מגיעות לפשיטת רגל. מדובר כאן

באחריות על מסירת מידע אמיתי על מצבה העסקי של החברה כחובה אבסולוטית וכללית.

אחנו עוברים לדיון, ותחילה תציג את הנושא עו"ד דוידה לחמן-מסר.
ד' לחמן-מסר
בדברי אשרטט את המטרות של הצעת החוק מטעם הממשלה שדנה באחריות נושאי משרה

בחברה. ראשית אבהיר כי זהו חלק אחד מתוך חוק כללי עליו שוקדת ועדה ציבורית

בראשות השופט אהרן ברק, על בסיס הצעה שהוגשה למשרד המשפטים מטעם פרופ' אוריאל

פרוקצ'יה, שנמצא אתנו כאן.





הצעת החוק שלפני הועדה היא חלק שהוצא מתוך החוק הכולל והוקדמה כדי למנוע חוסר

הבהירות הקיים בשיטתנו ולקבוע הסדר מפורש ומוגדר לסוגית אחריות נושאי משרה כלפי

החברה והאפשרויות העומדות לחברה לבטח, לשפות או לשחרר נושאי משרה מאחריותם במקרים

ברורים ומוגדרים. בשום פנים אין כוונה להתיר אפשרות של שחרור, ביטוח או שיפוי בשל

מעשי מעילה או מעשים אחרים שנעשו בחוסר תום לב או באי-איכפתיות.

מדוע יש צורך לחוקק את זה כבר עתה? המצב המשפטי הקיים איננו ברור. מצד אחד,

איו הגדרה של חובות שחלות על נושאי משרה בחברה, ומצד שני סעיפים 89 ו-90 לפקודת

החברות אינם ברורים ומעוררים מחלוקות רבות בין המלומדים השונים שעסקו בהם. לאור

זאת החליטה הועדה להציע לממשלה, למשרד המשפטים, לחוקק את זה כפרק נפרד. משרד

המשפטים מגיש עתה את הצעת החוק שלפניכם כשהיא מעובה ונוספו אליה נושאים שונים

בעקבות דיונים שהיו לנו גם עם רשות ניירות ערך.

החלק הראשון בחוק מסדיר את החובות המוטלות על נושאי משרה בחברה, והחלק השני

מסדיר את האפשרויות לביטוח,שיפוי או שחרור. בתחילת החוק יש סעיף הגדרות שבו מצויה

הגדרה של נושא משרה. ההגדרה של נושא משרה בהצעה שלנו כוללת גם את האכסקוטיבה וגם

את הדרג המפקח, מתוך ראיה ששני גופים אלה אוצרים בידם כוח רב ולכן הם צריכים לדעת

מהן המגבלות של הכוח ואיך צריך להפעיל אותו לטובת החברה.

קודם כל קבענו חובת זהירות. למעשה חובת זהירות קיימת כבר היום בפקודת

הנזיקין, אולם מצאנו לנכון לקבוע אווזה במפורש בפקודת החברות כחובה שחלה על נושאי

משרה בחברה, כפי שנקבע הדבר במספר רב של פסקי דין של בית המשפט העליון. במלים

אחרות, על נושא משרה בחברה - גם דירקטור, גם מנהל כללי, גם משנה למנהל כללי, גם

מנהל עסקים ראשי, וכל ההגדרות של האכסקוטיבה והדרג המפקח - על כל אלה להתנהג כלפי

החברה כפי שאדם סביר במעמדם היה נוהג באותה משרה ובאותן נסיבות.

הין"ר א' לין;

מה זה מוסיף על המצב החוקי הקיים?
ד' לחמן-מסר
הקביעה של חובת הזהירות אינה מוסיפה הרבה על המצב החוקי הקיים אבל היא מדגישה

היבטים מסוימים, שניתן לומר שעד עתה קיים היה עליהם ויכוח, אף כי יש טוענים

שפסיקת בית המשפט העליון בסוגיה זו היתה חד משמעית.

בהצעת חוק זו מוסף סעיף 96 כ"ו: "בנקטו באמצעי זהירות כאמור בסעיף 35 לפקודת

הנזיקין,יפעל נושא משרה ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה

ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט בשים לב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים לקבלת מידע

הנוגע לחוקיותה או לכדאיותה העסקית של פעולה המובאת לאישורו בתוקף תפקידו" -

דירקטור, מנכ"ל או יושב - "ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין אישור פעולה

כאמור".

מדוע חשבנו שמן הראוי להדגיש זאת? לגישתנו, רק אדם שיודע ומבין יכול לקבל

החלטה סבירה, אחראית ונבונה, תהא הפעולה המובאת לאישורו אשר תהא, קטנה כגדולה.

לענין זה אין נפקא מינה בין חברה קטנה לחברה גדולה. לפיכך הדגשנו כי נקיטת אמצעי

זהירות ועמידה ברמת מיומנות הנדרשות כוללות בתוכן את הדרישה הקיימת זה מכבר,

שראינו מקום להדגישה, לנקוט באמצעים סבירים לקבלת מידע.

גם AMERICAN LAW INSTITUTE הציע דברים ברוח זו לחקיקה בכל מדינות ארצות-הברית
בחוק המודל שלו
TO MAKE REASONAABLE INOUIRY IN APPRORIATE CIRCUMSTANCES"".

בדברי ההסבר לחוק אנו מציינים כי לצד הדוקטרינה של החובה לקבלת מידע הרלוונטי

בנסיבות הענין על מנת שתתקבל החלטה נבונה, התפתחה בשיטה האמריקאית גם דוקטרינה

הידועה בכינוי THE BUISNESS JUDGMENT EULE. לפי דוקטרינה זו, טעות בלבד בשיקול

דעת עסקי של נושא משרה אין בה כשלעצמה כדי להוות חפרת חובת זהירות. מדוע? כי בחיי

העסקים בנקיטת יוזמות עסקיות לא תמיד אפשר לדעת שההחלטה במאה אחוז בטוחה, לפעמים

יש טעות.



באמריקה התפתחה דוקטרינה מפורשת שטענה שבית המשפט העליון לא ישים את שיקול

דעתו בדיעבד במקום שיקול דעתו של אדם שקיבל את ההחלטה, אם פעל בתום לב ובאחריות,

קיבל את המידע הרלוונטי - וטעה. לא העריך נכון, לא יכול היה מראש להעריך.

אצלנו נובע כלל זה מסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין, לפיהם טעות בלבד של אדם

סביר אינה עולה בהכרח כדי עולת רשלנות. מאחר שמוצע בחוק הזה לעגן את חובת הזהירות

מפקודת הנזיקין בפקודת החברות, שוב אין מקום לקבוע את הדוקטרינה שהתפתחה בשיטה

האמריקאית מכיוון שהיא לא מתאימה לשיטה המשפטית שלנו.

זאת ועוד. מאחר שקבענו את החובות של נושא המשרה כלפי החברה, ציינו בסעיף 96

כ"ה(ב) ש"אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה

כלפי אדם אחריי. דיני חובות הזהירות נקבעים בפקודת הנזיקין, הם דורשים מספר

אלמנטים, שיכול להיות שהם מתקיימים גם ביחסים בין נושא המשרה בחברה ובין אנשים

אחרים, אם יש הבסיס העובדתי שבגינו צמחה עולת הרשלנות. אנחנו מעגנים את עולת

הרשלנות של נושא המשרה כלפי החברה, ואין בכך לינת מקום לטענה שנושא המשרה איננו חב

חובת זהירות כלפי אחרים. הוא חב, בשים לב לשאלה אם התקיימו היסודות הנדרשים של

עולת הרשלנות בפקודת הנזיקין.

סימן ג' עוסק בחובת אמונים.

יציק לוי;

מדוע בהגדרה של נושאי משרה לא נכללו גם רואה חשבון וגם יועץ משפטי של החברה?

אמנם הם לא נושאי משרה ממש, אבל הם קשורים לחברה, הם מספקים את המידע העיקרי ולהם

גם היכולת לשקול את הדברים.
היו"ר א' לין
השאלה רלוונטית, אבל אני מציע שבשלב זה לא נכנס לפרטים. בדיון הראשון נשאר

בתחום העקרונות, בהמשך ננתח כל סעיף וסעיף. אני מעונין שבישיבה זו נשמע את

האורחים, ואם נוכל היום למצות את הדברים יתכן שלישיבות הבאות כבר לא נזדקק להם.

ד' לחמן-מסר;

בצד חובת הזהירות יש חובת אמונים. אלו הן שתי החובות שמוכרות לכל אורך הדרך

כחובות שמוטלות על נושאי משרה. בכירים בחברה. בחובת הזהירות נקודת המוצא היא

שהאינטרס של נושא המשרה הוא להצליח בתפקידו. האינטרס של מנהל איננו להיות רשלן,

האינטרס שלו להצליח. אם הוא יצליח, גם החברה תצליח. אם יתרשל, גם הוא ייכשל כי

תהיה לו סטיגמה של מנהל רשלן. בחובת האמונים נקודת המוצא היא שאם נושא המשרה יפר

את חובת האמונים - הוא יצליח והחברה תפסיד. זאת אומרת שנקודת המוצא היא סיטואציה

של ניגוד אינטרסים על נגזרותיה השונות. בחובת זהירות התמריץ הראשון של נושא

המשרה הוא להצליח. לפעמים הוא לפעמים נכשל, אם התרשל - יהיה אחראי. את חובת

האמונים אסור לו להפר. זו חובה כמעט אבסולוטית, מבחינת הנורמה המוסרית אסור לו

להפר אותה. לכן אנחנו חושבים שלגבי חובת זהירות ניתן לבטח ולשפות במקרים מסוימים

ואילו חובת אמונים היא כמעט אבסולוטית, לא ניתן לחברה להתנות על ויתור על הובה זו

בדרך ביטוח, ויתור או שיפוי, למעט מקרה יוצא מן הכלל.

נושא משרה בחברה אוצר בידו כוח רב אשר מחייב מנגנוני בקרה, לפיכך יש מקום

לקבוע שהוא חייב לעשות בכוחות שהוקנו לו אך ורק לטובת החברה. עקרון זה נקבע

במפורש בסעיף 96 כ"ז, ולצידו מספר דוגמאות שהוכרו בפסיקה האנגלית והישראלית

כמקרים בולטים של הפרת חובת אמונים, כגון ניצול הזדמנות עסקית, תחרות עם עסקי

החברה, וכמובן האיסור להמצא במצב של ניגוד עני נים.

יחד עם זאת, ישנם מצבים המוכרים בדיני חברות שבהם יש לחברה סמכות לאשר

סיטואציות מסוימות שיהיו הפרות אמונים. בדרך כלל אלה סיטואציות גבוליות, בהן לא

נגרם נזק לחברה. נקודת המוצא היא שחברה יכולה לאשר סיטואציות המהוות הפרה, בתנאי



שהאישור אינו פועל לרעת החברה, הנושא הזה מוסדר בפרוטרוט בסעיף 96 כ"ה, והוא

מבחין מי רשאי לתת את האישור על מנת להבטיח שהגורם האינטרסנט יהיה מנוטרל מקבלת

הההלטה על אישור פעולה המהווה הפרת חובת אמונים.

סעיף 96 כ"ט מסדיר ענין הגופים המעונינים, וסעיף קטן (ב) קובע "האסיפה הכללית

בלבד רשאית ליתן אישור בדיעבד". האסיפה הכללית היא ההברה. הפרת חובת אמונים נעשתה

כלפי החברה. לכן לא ראינו לנכון לתת לאף גוף אחר לאשר הפרת חובת אמונים בדיעבד

אלא לאסיפה הכללית.

סימן ד' עוסק בגזרת נוספת של הפרת חובת אמונים - התקשרויות של נושאי משרה עם

החברה. ישנם שני סוגי התקשרויות שמהם יכול לצמוח ענין אישי לדירקטור, למנכ"ל,

לנושא משרה בחברה. האחת היא ההתקשרות הישירה שלו עם ההברה - חוזה העסקה שלו,

חוזה הלוואה. התקשרות שניה היא התקשרות של ההברה עם אדם אחר שכתוצאה ממנה נצמח

לנושא המשרה, במישרין או בעקיפין, ענין אישי. שימו לב שהגדרנו בצורה רחבה מאד

ענין אישי, על מנת שיכלול כל אותן עסקאות שהחברה עשויה לעשות עם צדדים שלישיים,

שנושא המשרה, משפחתו וקרוביו עשויים להיות הנהנים. רצינו להבטיח שעסקאות אלה לא

ייעשו על ידי החברה ביודעין אלא אם הדבר אושר על פי מנגנוני האישור שהצענו לקבוע.

נקודת המוצע גם כאן היא שהגוף שיש לו אינטרס איננו יכול לאשר, לכן אנחנו בכל פעם

יורדים ומשנים. אם לדירקטור יש ענין אישי, הדירקטוריון פסול, תדון בזה ועדת

בקורת. אם נושא משרה אחר יש לו ענין אישי, מנהל, יכול להיות שהדירקטוריון יהיה

רשאי במקרים מסוימים לאשר את זה, כמו את חוזה ההעסקה.

יחד עם זאת יש לפתח גם תהליך מיוחד גם של הצבעה ותהליך של קבלת אישורים,

שיבטיח כי הגורם המאשר יודע את ענינו האישי של נושא המשרה, איננו שותף לו, ויכול

גם יכול לשקול את טובת החברה מול ענינו האישי של נושא המשרה בעיסקה. זהו פרק סבוך

במקצת, אבל נראה לנו שהוא חיוני ובלעדיו אין חיי מסחר תקינים בחברה מודרנית.

סימן הי מגדיר את התרופות שעומדות לחברה למקרים של הפרת חובת אמונים ולמקרים

בהם לא מולאו התנאים שנקבעו בסימנים הקודמים, אם נושא המשרה לא גילה ענינו האישי

בעיסקה, או שהעיסקה לא אושרה כנדרש ובכל זאת בוצעה. קבענו את הדינים שיחולו על

עסקאות מסוג זה. ציינו בדברי ההסבר שהעובדה שקבענו את תחילת דיני החוזים אין בה

כדי להוציא דינים אחרים הקשורים אף הם בהפרת חובת אמונים, כגון דיני עשיית עושר

ולא במשפט.

לאחר שדנו בחובת האמונים ובנגזרות שלה, שהן העסקאות שמהוות מעין הפרת חובת

אמונים ואנחנו מנסים להסדיר אותן מראש, בתנאי שהן לטובת החברה, אנחנו עוברים לחלק

השני בהצעת החוק, החלק הדן בפטור, ביטוח ושיפוי.

נקודת המוצא כאן היא שחברה צריכה לנהוג על פי ההסדר הקוגנטי שנקבע בפרק הזה

ואיננה רשאית להתנות עליו. הסיבה להתפתחות ההסדר הזה היא חוסר הבהירות ששרר

בסעיפים 89 ו-90 לפקודה. בסעיף 89 נקבע שחברה איננה רשאית לשפות. סעיף 90 פיתח

מנגנון מסוים של מחילה בדיעבד על ידי בית המשפט. שני הסעיפים האלה יצרו

אנדרלמוסיה מסוימת בין המלומדים, חילוקי דעות, מצבים שחברה-בת מבטחת חברה-אם,

חברה-אם מבטחת את הדירקטורים שלה, וכמובן ספק גדול בשאלה אם החברה עצמה שכלפיה

מופנות החובות האלה אם היא רשאית לבטח את נושאי המשרה שבה, מתוך המחשבה שעל ידי

כך שתבטח אותם היא תסיר מעליהם את הסיכון. מדובר על נזקים גם לחברה עצמה וגם

לצדדים שלישיים. למרות שהפרק הזה עוסק במהותו אך ורק ביחסים שבין החברה ובין נושא

המשרה, כאשר באנו להסדיר את סוגית הביטוח והשיפוי התעורר ספק שמא אם נסדיר אך

ורק את הביטוח כלפי החברה עלולה לעלות טענה: ומה עם ביטוח כלפי צדדים שלישיים?

לכן מצאנו לנכון להסדיר גם את זה.

קבענו במפורש על מה לא ניתן לבטח. לא ניתן לבטח על אותם מקרים המנויים בסעיף

96 מ"ג: למעט הפרת חובת אמונים, למעט הפרת אמונים בתום לב - זו סוגיה ספציפית מאד

שלא אתעכב עליה עכשיו, על הפרת חובת זהירות שנעשתה במתכוון או מתוך אי איכפתיות,

דהיינו תוך עצימת עיניים, לנסיבות ההפרה או תוצאותיה. אדישות איננה ברת ביטוח.

פעולה בחוסר תום לב או מתוך כוונה להפיק רווח אישי שלא כדין. נשמטה כאן פיסקה

נוספת האומרת שלא ניתן לבטח בשל קנס או כופר שהוטל על נושא המשרה בשל עבירה



פלילית. עד כמה שידוע לי, זו גישה שמקובלת גם על יושב ראש הועדה. מצאנו לנכון

לעגן אותה במפורש, כדי שלא תיווצר סיטואציה שבעקיפין נגיע לתוצאה לא רצויה

שאפשר יהיה לבטח נושאי משרה בשל קנסות או כופר שהם נדרשים לשלם.

סוגית השיפוי אף היא סוגיה סבוכה ואיו היא סמטרית לסוגית הביטוח. מדוע?

בסיטואציה של שיפוי אנחנו למעשה נמצאים לאחר מעשה, הפרת החובה נעשתה, הנזק כבר

נגרם. בא נושא המשרה לחברה ואומר! נכון" אני אשם, גרמתי נזק, אני מבקש שתשפו

אותי. מתעוררת השאלה מה משמעות השיפוי בדיעבד ועד כמה יש להתיר לחברה ולבעלי

השליטה בה לקבל החלטה על שיפוי דירקטור. אנחנו הצענו שהשיפוי יהיה רק כלפי

נזקים שנושא המשרה נדרש לשלם אותם לצדדים שלישיים, ולא יהיה שיפוי על תביעות

בשל הפרת חובת הזהירות כלפי החברה עצמה.

אסביר את הסיבות. הלו בעל מניות והגיש תביעה בשם החברה על הנזקים שגרם

נושא המשרה לחברה, וזכה. לגישתנו, לא יעלה על הדעת לאפשר בדיעבד לשפות את נושא

המשרה על הנזק שנקבע שהוא אכן גרם לחברה, יכול להיות שהחברה יכולה לבטח, לא

ביטחה - אנחנו סבורים שלא מו הראוי בסיטואציה כזאת לשפות אותו. קבענו גם כיצד

תתקבל החלטה על שיפוי, מי רשאי להימנע, מי רשאי להצביע, על מנת להבטיח - זה קו

שעובר לכל אורך ההצעה - שהגופים הנוגעים בדבר לא יקבלו החלטות, עד כמה שאפשר.

הסדרים אלה שונים באופו מהותי מו הדיו הקיים. הם תואמים דינים שהתפתחו

במדינות אחרות, שמטרתם להבטיח דירקטורים טובים, שלא יהיו חשופים לסיכונים

מיותרים, סיכונים שהם לפעמים פועל יוצא של חיי העסקים במדינה מודרנית.
היו"ר א' לין
יש קושי להשיג דירקטורים?

ד' לחמו-מסר;

בחברות ממשלתיות איו בעיה.
ז' רפואה
אם הם חברי מרכז המפלגה, איו בעיה...
היו"ר א' לין
בסקטור הפרטי יש בעיה להשיג מנהלים ודירקטורים? יש מחסור בדירקטורים?
ד' לחמו-מסר
לאחר התיקון, כן.
א' רובינשטיין
איו מחסור באנשים סתם. יש מחסור באנשים רציניים.

היו"ר א' לין;

אני שומע היום לראשונה שיש מחסור בדירקטורים. מי שירגיש במחסור יפנה אלי

באופו אישי ואשמח לעזור לו בעניו זה... מה זה אנשים רציניים? אני מדבר על

אנשים כאלה שכבר פועלים היום בחברות השונות.
ד' לחמן-מסר
הגישה שלנו היא לקבוע את החובות, חובת הזהירות וחובת האמונים, על חובת

הזהירות במקרים מסוימים ניתן לבטח, במקרים מסוימים ניתן לשפות, ובמקרים

מסוימים יכולה גם החברה לפעול כעין מבטחת עצמית ולוותר על חובת הזהירות כלפיה.

לא כן הדבר כלפי צדדים שלישיים. כמו כן מוצא כאן הסדר מפורט לסוגית העסקאות

שנושא המשרה הינו בעל ענין בהון עד כאן.
היו"ר א' לין
לפני שאנחנו ממשיכים בדיון, אני רוצה להעיר, אני מניח שהמסר המרכזי של

הצעת החוק שלפנינו הוא לא בענין ביטוח אחריות מנהלים, זה נושא נוסף שמוסדר

בהצעת החוק. הבעיה המרכזית שאנחנו מטפלים בה היא בעית אחריות המנהלים. קראתי

את החומר והבחנתי בשינויים, אבל אני מוכרח לומר שלא עמדתי על מלוא המשמעות של

השינויים הנורמטיביים החשובים בחוק זה. אני מבקש מהדוברים שיציגו את ההשקפות

שלהם בנושא להעמיד אותנו ככל האפשר על מלוא המשמעות של התיקונים. אנחנו לא

נכנסים היום לפרטים, לא נדון מי כלול בנושאי משרה ובאיזה הליכים ניתו אישור,

בכל אלה נעסוק כשניגש לקריאת סעיפי החוק ולמלאכת החקיקה. היום אנחנו דנים

בעקרונות של הצעת החוק.

נשמע עכשיו את ההשקפה של מנהל רשות החברות הממשלתיות. מר רפואה, בבקשה.

ז' רפואה;

יש לנו בניה שלאחרונה נעשתה דרסטית, במיוחד כאשר חברות ממשלתיות מנפיקות

מניות או ניירות ערר אחרים לציבור והדירקטורים צריכים לחתום על תשקיף. חלק

מהדירקטורים, ודווקא אתה שמבינים בענין, ועורכי הדין שביניהם, אינם מסכימים

לחתום על התשקיף.

אנחנו מוענים שאם הם נאמנים לחברה ואם הם זהירים, מדוע. הם זקוקים לביטוח?

התשובה של אותם דירקטורים שהם עורכי דין: אני נאמן, אני זהיר, ולמרות זאת אני

רוצה ביטוח, אני לא מקבל שום גמול עבור היותי דירקטור בחברה, אני חשוף

לתביעות; יש תמריץ לבעל מניות לתבוע דווקא חברות ממשלתיות, מאחר שהמדינה היא

הבעלים - יש אבא עשיר, התביעה יכולה להיות גדולה מאד, ולכן אני רוצה ביטוח.

קשה לעמוד נגד הטענה הזאת של דירקטורים שמבינים בענין. דירקטורים שאינם

מבינים, חותמים ולא מבקשים ביטוח. אבל עורכי הדין ורואי החשבון שביניהם,

ודווקא אלה שאמרו שהם הטובים, הם לא מוכנים להיות דירקטורים ולחתום.

יש גם בעיה כשעובדי מדינה צריכים לחתוך על תשקיף. היום הוא עובד מדינה,

מחר איננו עובד מדינה. התביעה יכולה להיות גם לאחר חמש שנים. יש היום תביעה

על אי גילוי נאות בתשקיף משנת 1987 או 1988. בעוד ארבע שנים יכולה להיות תביעה

על הנפקה של בזק, מאות מיליוני שקלים. הדירקטורים הרציניים רוצים שיהיה ביטוח.

כפי שאני מבין, יש איסור על החברה לעשות את הביטוח לדירקטורים שלה, אבל

חברה-אם יכולה לעשות ביטוח של חברה-בת.
ר' אברמסון
עושים את זה. זה לא עמד במבחו משפטי.

ז' רפואה;

לא בדקנו אם זה חוקי, אבל יש חברות-אם שמבטחות דירקטורים בחברות-בנות.

אנחנו זקוקים לפתרון שיתן אפשרות למישהו לעשות ביטוח לדירקטורים בחברות

ממשלתיות. אפשר שאת הביטוח תעשה החברה עצמה, או שחברת ענבל תבטח את כל

הדירקטורים. נניח לרגע את השאלה מי יבטח ובאיזו פוליסה, העיקר הוא שתהיה

אפשרות לתת ביטוח לדירקטורים. לא אכנס לשאלה איזה ביטוח.



אין ספק שאי אפשר לתת ביטוח רק לחברות ממשלתיות שנסחרות בבורסה, או רק
כאלה שמוכרות אקוויטי, יש חברות
שמוכרות אגרות חוב. יש גם חברות שלא נסחרות

בבורסה וגם בהן מתעוררת הבעיה של ביטוח דירקטורים.

לכן המסקנה הסופית שלנו ברשות היא שיש לאפשר ביטוח דירקטורים בכל החברות

הממשלתיות, גם אלה הנסחרות בבורסה וגם שאינן נסחרות בבורסה.
ח' שטסל
קודם כל אני רוצה לברך על הצעת החוק. הצעת החוק באה להסדיר נושא תשוב

מאד. לגבי חברות הרשומות למסחר, ניסינו במסגרת הבורסה להתמודד עם הבעיה הזאת,

בהקשר אפילו רחב יותר מזה שמכוסה היום בחוק. ניסינו להתמודד עם הסוגיה של

עסקאות בין החברה ובין בעלי ענין, ובעיקר בנלי שליטה בחברה. נושא זה מוסדר

היום בהנחיות הבורסה, ובמידה מסוימת בתקנו ו של הבורסה. הסמכויות שלנו בתחום זה

מקורו בחוק ניירות נרו, והתעוררו ספקות לגבי הסמכות של הבורסה לטפל בנושא הזה.

לכו אנחנו רואים בחיוב רב שהנושא כולו בא להסדר בחקיקה, אם כי זה מכסה רק חלק

מהבעיות שאנחנו רואים.

החוק בכללותו מכסה את האחריות של נושא המשרה, חובת האמונים. אבל חשבנו

שיש כמה נושאים שצריך לחדד אותם עוד יותר מכפי שכתוב בהצנת החוק. אמנה אותם.

לדעתנו, איו להסתפק בטיפול רק בנושאי משרה אלא יש להרחיב את הדיבור, ביו

אם בהצנת חוק זו וביו אם בהמשך העבודה של ועדת ברק, גם על היחס בין החברה ובין

בעלי השליטה בה. כרגע הנושא הזה איננו מכוסה בחוק. נדמה לי שהנושא הזה חשוב

במיוחד במבנה החברות המקובל בארץ, כשלרוב יש בעל שליטה אחד או קבוצת שולטים.

הריכוזיות הגדולה בשוק ההון בישראל מחייבת חשיבה גם בכיוון זה.
היו"ר א' לין
אני מבקש שתעבירו לנו גם בכתב את כל ההערות שלכם להצנת החוק. אנחנו

מקבלים הנרות מכל גוף שאנחנו חושבים שיש לו רלוונטיות לנושא אחד, לא רק מצינור

אחד.
ח' שטסל
אני רוצה להתיחס לנושאים אחדים שכלולים בחוק. בחוק הזה נבנה מנגנון

מסוים, אם לנושא משרה יש ענין אישי בעיסקה מסוימת, לחברה מותר בכל זאת לאשר את

העיסקה ואז נזקקים לועדת הבקורת, מניו גוף שיפקח נל הניסקה הזאת. לדעתנו, אין

להסתפק בכר. איו לשחרר את הדירקטוריון של החברה מנשיאה באחריות, נוסף על ועדת

הבקורת. גם ועדת הבקורת צריכה לאשר עיסקה כזאת, במתכונת המורחבת של ועדת

הבקורת כמוצת בחוק, יש כאו הצעה להרחיב את ועדת הבקורת שיהיה בה רוב של

הדירקטורים מקרב הציבור, שנים מתור שלושה. אנחנו סבורים שאיו להסתפק באישור

ונדת הבקורת ויש לערב גם את הדירקטוריון בהחלטה כזאת, כי הדירקטוריון כולן

צריך להיות אחראי לכל ניסקה ביו החברה ובין נושא המשרה.

יש נושא שהצנת החוק מכסה אותו יפה, ואני רוצה להדגיש אותו, שנושא המשרה

לא יהיה נוכח בשום דיון שבו יידון איזה שהוא ענין שקשור לעיסקה בינו ובין

החברה. זה נקרוו חשוב מאד שנקבנ בחוק. אנחנו קבננו נקרוו זה במסגרת ההנחיות של

הבורסה. נדמה לי שזה יבטיח היגיינה ציבורית ויאפשר דיוו חופשי בדירטורי1ו כאשר

נושא המשרה איננו נוכח.

מכאו לנושא ניסקאות נם בנלי נניו. בסניף 96 ט"ז יש הצנה שכל ניסקה נם בנל

ענין שהיא מהותית לחברה, שאינה נעשית בתנאי השוק או שאינה במהלך העסקים הרגיל

של החברה, טנונה אישור. נדמה לנו שהדבר חשוב, הכיווו הוא נכוו. נצטרך ללמוד

מהניסיוו אם זה מכסה את כל המקרים שאנחנו נתקלים בהם בחיי יום יום בחברות

הרשומות למסחר בבורסה.



בחרות הנרשמות בבורסה יש בעיה לגבי התקופה שקדמה לרישומן בבורסה. יש

הסדרים בין החברה ובין נושאי משרה בה, שלרוב הם בעלי מניות בחברה שמבטיחים

חוזים לטווח ארוך. כשהם מגיעים לבורסה אומרים לנו: זה כבר קיים, צלמו את המצב

כפי שהוא, נגלה את כל המידע לציבור, ומעבר לזה אל תתערבו, לדעתנו כמינימום

צריך שבחברות מסוג זה המנגנון שצריך לאשר עיסקאות. עם נושאי משרה יופל גם לגבי

חברות שנכנסות. לבורסה. הם יצטרכו לעבור אותו הליך שמתואר כאן בחוק. דהיינו,

אם יש חוזה עם נושא משרה שמבטיח לו פנסיה לעשרים שנה, הענין יעבור מחדש את

מוסדות החברה לקראת רישומה בבורסה, אישור ועדת הבקורת ואישור הדירקטוריון. שלא

יאמרו לנו שזאת נחלת העבר, עם הנדוניה הזאת באנו לבורסה. הדבר הזה חשוב

בענינו, הוא יאפשר בקורת חוזרת ומחודשת"

י' ניצני;

הכוונה היא שהאישור יינתן אחרי שמוסדות החברה יהיו מורכבים ובנויים כחברה

ציבורית. לפני שהחברה באה לבורסה היא לא חברה ציבורית, ורק לאחר שתהיה בנויה

כחברה ציבורית הענין יעבור את הפרוצדורות. אחרת אין בזה טעם, הוא יחליט על זה

במטבח עם האשה והילדים.

חי שטסל;

הסעיף האחרון עליו אני רוצה לדבר הוא ביטוח ושיפוי. אני לא חושב שזה נושא

טכני. אני חושב שזה נושא שעומד ברשות עצמו. מפרושי החוק למיניהם נוצר בארץ מצב

שחברות-אם שונות יוצרות אפשרויות של ביטוח ושיפוי לדירקטורים היושבים מנ1([מך

בחברות-בנות. מי שנשאר חשוף אלה הדירקטורים בחברות הממשלתיות, ובעיקר

הדירקטורים מקרב הציבור אשר אינם מתמנים בידי ב0.לי השליטה ובן[לי הענין. על פי

החוק, התיקוו שנתקבל לפני שנתיים וחצי, מתמנים בכל החברות הרשומות למסחר

בבורסה לפחות שני דירקטורים מקרב הציבור. דירקטורים אלה לא מתמנים בידי בידי

השליטה, לכו הם נשארים חשופים ואיו להם שום ביטוח.

מן הראוי להגדיר ולקבוע הסדר בענין הביטוח כדי שלא ישאר כאן חלל ריק. גם

אם החקיקה בנושאים האחרים תימשך יותר זמן, הייתי מציע אפילו לשלוף את הנושא

הזה ולהסדיר אותו תחילה, כי הנושא הוא דחוף ונעשים כל מיני סידורים פרטיזניים

שלא נד([ איר להתמודד אתם אם לא נסדיר את הנושא הזה בחוק.

היו"ר א' לין;

הפרקטיקה היום היא שחברות יוצרות את הביטוח הזה?

ו
ח' שטסל
חברות-אם. נותנים לדירקטורים מכתב שיפוי: אני חברת-אם ששלחתי אותר להיות

דירקטור בחברת-בת, אשפה אותך על כל תביעה שתביעה. הגבולות לא ברורים. יש גם

ביטוחים, אבל זאת רק התחלה. אני מדבר בעיקר על שיפויים. כל עוד אין הסדר חוקי,

כל אחד עושה לפי הבנתו, לפי מיטב הייעוץ המשפטי שהוא מקבל. הסדר חוקי בתחום

הזה הוא דחוף וחיוני.
פרופ' י' גרוס
הצעת החוק היא בעצם פרי עבודתה של ועדת ברק, לאחר עבודה במשך כשנתיים

בסוגיה זאת, לאחר שהועדה זה כבר כמה שנים ברפורמה הכוללת. היושב ראש שאל מה

משמעות השינוי לעומת המצב הקיים. עמדת הועדה היתה שיש לעשות קודיפיקציה של

יתם חלקים הקשורים באחריות נושאי המשרה, בגלל החשיבות שלהם ובגלל העובדה

י רקטורים ונושאי משרה חייבים לרוץ אחר מקורות ה-COMMON LAW ואיו להם הוראות

רות. כל דירקטור שמתמנה היום בחברה שואל: מהו חובותי? ואין לך אלא להפנות

לספרות, לפסיקה. לכן החלטנו שכדאי לגבש את ההוראות האלה. חשבנו בועדה

ה לזה חשיבות רבה להתייעלות המערכת הניהולית.

/



וכן חשבנו שבצד קביעת. האחריות, שמחמירים אותה, ראוי לעגן גם את הנושא של

הביטוח, בגלל העובדה שיש היום חוות דעת שונות. יש אומרים שאפשר לבטח, יש

אומרים שרק חברה-אם יכולה לבטח, יש אומרים שאפשר לשלם לדירקטור והוא יבטח את

עצמו. הדעות שונות וחלוקות.

אנחנו עומדים היום במצב די מוזר. הפסיקה של בתי המשפט שלנו הוללת יותר

ויותר לפי העקרונות האמריקאיים, בהלכת קוסוי אומצה הגישה האמריקאית ובדיון

נוסף בקוסוי נקבע במפורש ש אפשר ללכת לאחר המבנה האמריקאי. אבל בעוד

שלאמריקאים יש ביטוח בצד האחריות, הדירקטור הישראלי נופל בין הכסאות: הוא פועל

לפי [[קרונות חמורים של אחריות אמריקאית, ובביטוח ושיפוי לפי [[קרונות מקובלים

באנגליה, שם האחריות פחות חמורה.

זה פרי ראשון של הועדה לאחר שהיא פועלת הרבה שנים ודנה בלל הנושאים האלה.

אבל מכיוון שהנושא הזה נראה לנו חשוב, החלטנו להוציא דו"ח נפרדץ השתתפתי

בדיוני הועדה וביקשתי לקבוע כבר עכשיו הוראות חוק בענין דירקטורים. אני מסכים

להוראות הכללי ותוגם להערות שנשמעו כאן. הייתי רוצה להפנות תשומת הלב לשנים-

שלושה נושאים.

חובת הזהירות והמיומנות, בסעיף 96 כ"ו, היא בעצם ראי של המצב המשפטי

הקיים הקובע חובת מיומנות, אבל היא מחדדת את הדברים בכך שהיא קובעת את המודל

של דירקטור סביר, או נושא משרה שביר, ולא אחריות נזיקית רגילה של אדם סביר.

דהיינו, יש כאן אחריות מקצועית ולא אחריות רגילה. אני חושב שזה אחד החידושים

הגדולים. אני סברתי זה מכבר שאפשר בהחלט להטיל על נושאי משרה בחברה את המבחן

של איש המקצוע, ישנו פסק דין משונה של השופט לבנברג שאומר שדי רקטור זה לא

מקצו[[. פסק הדיר ניתן לפני שנים.
א' דיין
אבל כך תסכלו את כל המינויים של חברי מרכז...

י' גרוס;

אני חושב שהעקרון שקובעת הצעת החוק הוא. עקרון בריא. אני חושב שהיום

דירקטור הוא כבר איש מקצוע, נושא משרה הוא איש מקצוע, ולכן יש בהחלט להטיל

עליו רמה יותר גבוהה של אחריות בקשר.למיומנות.

יש כאן תוספת שאני קצת מסתייג ממנה. בסעיף 96 כ"ו נאמר: "יפעל נושא משרה

ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות". ואחר

כך מוסיפים את העקרון "ובכלל זה ינקוט בשים כיב לנסיבות הענין, באמצעים סבירים

לקבלת מידע הנוגע לחוקיותה או לכדאי ו תה העסקית של פעולה המובאת לאישורו". מזה

אני חושש. אם יביאו לחתימתו של חשב החברה שק או חוזה או כל פעולה, הוא לא יזוז

בלי לבקש אישור שהדבר חוקי ובלי לקבל פרטים כדי להיות משוכנע שהדבר כדאי

לחברה.

א' רובינשטיין;

הוא לא יזוז בלי חתימה של היועץ המשפטי. לפי החוק הזה צריך יהיה להקים

עוד עשר פקולטות למשפטים...
פרופ' י' גרוס
אני לא שולל את חובת האחריות, אני רק חושש מפני שחיקה בתפעול הנכון של
חברות. אנשים יאמרו
כתוב בחוק במפורש שאני חייב לבדוק חוקיות וכדאיות.

הערה נוספת קשורה ב- BUISNESS JUDGMNT RULE. העקרון שעמדתי עליו בועדה

והיה בכל סעיפי החוק, הושמט מן הנוסח הסופי ונשאר רק בדברי ההסבר שהכינה גב'

דוידה לחמן-מסר. אני סבור שמכיוון שהאמריקאי ים, שהם מחמירים מאד, ב-MODEL

BUISNESS LAW "ולהם הם כן כוללים את ה-BUISNESS JUDGMENT RULE , ומכיוון



שאנחנו במידה לא קטנה הולכים בעקותיהם, אני חושב שהיה ראוי לאותת. לדירקטורים

ולנושאי משרה שאין התערבות בשיקול דעת עסקי שנעשה בתום לב. נושא משרה החליט

החלטה עסקית לקנות נכס מסוים משום שחשב שהוא טוב לחברה, אם לאחר מכן התברר

שהשיקול היה מוטעה, הוא לא צריך לשאת, באחריות.
היו"ר א' לין
אם אדם שקל כל מה שצריך לשקול וקיבל החלטה עסקית שבדיעבד הסתבר שהיתה

מוטעית, אתה סבור שלפי החוק הזה הוא אחראי?
פרופ' י'גרוס
יכול מאד להיות שכך. מדובר כאן על "רמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה

סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות".

אני לא מופיע בבתי משפט ואינני מכיר מקרוב את המערכות האלה. אבל כשהופעתי

במסגרת השרות בצבא, היו דברים דומים. קשה לבחון בבית משפט פעולות שנעשו בשטח

או בתנאים של קרב. זה עלול לקרות גם בעינין שלפנינו. צריכה להיות לפחות

אינדיקציה מסוימת. אם חושבים שזה כלול, מכיוון שהאמריקאים כן אומרים את זה,

הייתי מציע שגם אנחנו נאמר.

דגר נוסף שאני קצת חושש מפניו הוא הפרת חוגת אמונים כלפי כולי עלמא -

סעיף 96 כ"ז (ב). יש כאו בעיה קשה. אנחנו אמונים על המשפט האנגלי שאומר כי

נושא משרה חב חובת אמונים לחברה שבה הוא פועל ולא חב חובת אמונים כלפי געלי

מניות. הועדה קיבלה את זה, אבל קיבלה רק בחצי פה ובאותו סעיף נאמר "אין באמור

גפסקה (א) כדי למנוע חוגת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחריי. אני חושש

ש"כלפי אדם אחר" יתפרש כלפי בעל מניות. לא י תכן שנושא משרה שיש לו חובה

לטובתה של החברה יהיו לו חובות גם כלפי בעלי מניות, עיקריים או אחרים, שיגידו:

מדוע לא פעלת בדרך זו? יכול להיות שפעולה הרצויה להם מנוגדת לטובת החברה.

אני מציע להשמיט את הדבר הזה. אם אמנם קיימת חובה כזאת, תהא קיימת מכוח

הדין הכללי. במסגרת ההערות הכלליות, אלה הערותי.
א' אבוחצירא
הנחת שדירקטור הוא איש מקצוע, יש לו מיומנות מקצועית.
פרופ' י' גרוס
כשאתה בוחן חובת זהירות ומיומנות, אתה מבחין בין כל אדם ובין בעל מקצוע,

גיו רופא שנותו טיפול והוא מתרשל וגיו אדם שעוגר גרחוג ומגיש עזרה למי שנפגע.

מהרופא שהוא איש מקצוע נדרשת רמה גגוהה יותר מאשר מאדם סביר.
אי אגוחצירא
אתה אומר שכל דירקטור הוא איש מקצוע.

פרופ י' גרוס;

כל נושא משרה גחגרה היום הוא בעל רמת מיומנות של איש מקצוע.
פרופ' א' פרוקצ'יה
בפתח דברי אני רוצה לומר כמה מלים על הצעת החוק הפרטית של יושג ראש הועדה

חה"כ אוריאל לין. אינני יודע אם אהיה נוכח כשהנושא הזה יידון כאן, לכן אני

מבקש להתייחס אליו היום.



היו"ר א' לין;

אני הצעתי דיון כללי ועקרוני בשתי הצעות החוק במשולב, שכן ההצעה שהגשתי

עוסקת באופן ברור באחריות מנהלים.
פרופ' א' פרוקצ'יה
ההצעה נראית. לי טובה ורצויה בכללותה. אם יש לי מעט הסתייגויות הרי הן

מפרטים שבה, אבל אנחנו לא דנים היום בפרטים ולא דנים בסניפים קונקרטיים.

ההצעה נראית לי רצויה משתי סיבות. האחת - ההצעה הזאת מקדימה אחריות של

נושאי משרה, שכרגיל קיימת רק בשלב של פירוק, גם לשלבים שלפני פירוק. אם אדם

נותן את הדין כשמגיעה יום פקודה, הוא יום הפירוק, אינני רואה כל סיבה שלא ידע

שגם אם אותו יום פקודה לא הגיע והחברה מתנהלת עדיין על מי מנוחות הוא צריך כבר

להתנהג על פי אותו אמות מידה, הסימטריה הזאת נראית לי רצויה ואני מברר עליה.
היו"ר א' לין
בהרבה מקרים הפירוק נמנע לא הודות לפעולת הצלה של החברה עצמה, אלא משום

שמשלם המיסים מציל את החברה, אחרת היתה מגיעה לפשיטת רגל ולפירוק.
פרופ' א' פרוקצ'יה
זו סיבה נוספת להקדים את התרופה לשלב מוקדם יותר, ואולי אפשר יהיה גם

למנוע פירוק.

הסיבה השניה - בהצעת יושב ראש הועדה נאמר בצורה מפורשת דבר שאחרת צריך

היה אולי להגיע בדרכי פרשנות, קצת עקלקלות, שאנשים אחראים על מרמה במישור

הפלילי. הדבר הזה צריף להאמר.

אלה הם שני הדברים העקרוניים שבגינם נראה לי שההצעה הולכת בכיוון הנכון.

יחד עם זאת, התחושה שלי היא שבפרטים. צריך לגהץ, לתקן, לשנות. אני מעמיד עצמי

לרשותך, אדוני היושב ראש, אם נוכל לעבוד על הדברים האלה ביחד על מנת שתהיה

התאמה טובה יותר בין תיקון מס' 4 והצעת החוק הפרטית, אני חושב שזה יהיה לטובה.
היו"ר א' לין
תודה. אשמח מאד.
פרופ' א' פרוקצ'יה
ועכשיו לתיקון מס' 4, וגם כאן הערה מיקדמית אחת בעקבות הערותיו של יו"ר

דירקטוריון הבורסה מר שטסל. מר שטסל ציין בצדק שהצעת החוק איננה עולמה וניתן

היה להרחיב אותה ולהוסיף לה נושאים שונים, כמו למשל אחריות של בעלי שליטה

בחברה בצד האחריות של נושא משרה בתאגיד אנחנו לא עשינו זאת, והייתי רוצה

להעמיד את הדברים בפרספקטיבה כדי שיהיה ברור מדוע לא עשינו זאת, לא מפני

שאנחנו מתנגדים לנצם הרניוו שמר שטסל הנלה. אנחנו החלטנו, שלא כמנהגנו, להצינ

את הפרק הזה כפרק נפרד לחקיקה מפני שסברנו שלפרק זה דחיפות מיוחדת.

חקיקה נפרדת כרוכה בעלויות רבות. אין זו דרך יעילה לעשות חוקים. הרבה

יותר קל והרבה יותר יעיל להגיש את הקוד כולו, ואז אנחנו חוסכים את כל הטירחה

שקשורה בהגדרות, ביחסי גומלין בין סניף וסניף. החלטנו ללכת בדרך כל כך לא

ינילה מפני שראינו דחיפות בפרק הזה.
היו"ר א' לין
אני לא בטוח שהדרך הזאת היא לא יעילה. מבחינת החקיקה בכנסת ובהתחשב בכך

שעבודת החקיקה נעשית רובה בועדות, טוב לנו לעסוק בנושא אחד שלם מאשר לעסוק

במכלול גדול של נושאים, בפרט שמדובר בנושא כבד משקל, אני מעריך שהדיון בנושא

שלפנינו ידרוש מאתנו כמה ישיבות"
פרופ' א' פרוקצ'יה
משרד המשפטים הדגיש לפנינו תמיד את הקושי המיוחד בחקיקה נפרדת. אבל בגלל

דחיפות הענין בכל זאת דרשנו חקיקה נפרדת. חשבנו שאם נרצה לתפוס את המרובה לא

נתפוס דבר. הנושא שמר שטסל העלה אותו איננו היחידי שניתן היה לחבר אותו בצורה

כזאת או אחרת, ומצידו השני של הנושא שהזכיר אפשר להתחבר לנושאים אחרים.

כשמדובר על בעלי שליטה חשוב מאד לדעת מה מעמדם בכל מיני אורגנים של החברה,

למשל באסיפה הכללית, שכיום הם שולטים בה ללא מצרים. זו בעיה גדולה, בעיה

שנסדיר אותה כשנדון בסוגיה הכללית של זכויות הצבעה בחברה- מטבע הדברים, לא כל

הענינים נכנסים במסגרת הצעת חוק מצומצמת. נדמה לי שניטיב לעשות אם נתייחס אל

הצעת חוק זו כאילו עמדה לגופה, ולא נעכב אותה מפני שאין בה דברים נוספים

שאידאלית יכלו להיות בה.
היו"ר א' לין
הנטיה שלי היא כו להכנס לנושא בעלי השליטה במסגרת של חובת: אחריות. נדמה

לי שזה מתאים גם למסורת העבודה בועדה כשהיא עוסקת בנושא מוגדר, כמו חובת

האחריות של אנשים שבעצם מנהלים ושולטים בחברה. אם נוריד לרגע. את המסך, במה

אנחנו עוסקים? נתעלם מהפורמליות של אישיות משפטית נפרדת" אנחנו עוסקים בבני

אדם שמקבלים החלטות, מכירים את המאטריה, והם משפיעים גם על אחרים. אנחנו

מדברים על האנשים שאחראים לניהול החברה, אנחנו יודעים שלפעמים בעלי השליטה

מכתיבים את ההחלטות בחברה יותר מאשר בעלי המשרות. מאחר שיש קשר אינטגרלי, אני

מעריך שהנטיה של הועדה תהיה להכנס לנושא הזה. לא לנושאים שמחוץ למסגרת, לנושא

הזה - כן.

פרופ' א' פרוקצ'יה;

לדעתי, הדבר לא יהיה פשוט מפני שהאחריות של בעלי שליטה בחברה, של בעלי

מניות בחברה, להבדיל מנושאי משרה, כרוכה בנושאים רבים אחרים. כמו למשל, עושק

המיעוט, קיפוח המיעוט. אם אנחנו כבר קובעים את הזכות המהותית שלא להיות מקופח,

צריך גם להכנס לשאלת התרופות, כמו למשל תביעה נגזרת, תביעה ייצוגית, ועוד

דברים אחרים. צריך לפחות להיות מודעים לכך שלמרות הקשר האינטגרלי בסוגית

האחריות בכללותה, עליו הצביע היושב ראש, ויהיה האחראי אשר יהיה, זו לא תהיה

תוספת קלה שניתו בנקל להוסיף.

היו"ר א' לין;

לא סתם אחראי. אחראי על פעולות החברה.
פרופ' א' פרוקצ'יה
אני רוצה לעמוד על כמה נקודת בהצעת החוק עצמה. לא ארחיב את הדיבור כי

גב' דוידה לחמן הציגה את הדברים בצורה ממצה ויוצאת מן הכלל, שמשקפת גם את

דעתי, ואני סבור שגם את דעתה של ועדת ברק.

נכון שמדובר בחוק שעוסק באחריות ולא חוק שעוסק בעיקר בפטורים מאחריות.

אבל הסוגיה היא משולבת. באשר לאחריות, נדמה לי שאנחנו מציעים תוספות מהותיות

בשני סוגי האחריות שמדובר בה, דהיינו גם חובת הזהירות וגם חובת האמונים. תוך

כדי הדיון אתה הצגת, אדוני היושב ראש, את השאלה לגבי דוידה לחמן מה מוסיפה

חובת הזהירות שמופיעה בחוק הזה על חובת הזהירות הכללית שמופיעה בלאו הכי

בפקודת הנזיקין. התשובה היא פשוטה מאד.



פקודת; הנזיקין אמנם כוללת כבר היום את החובה הכללית לנהוג בזהירות, אבל

התכנים הקונקרטיים של החובה הזאת בנזיקין הם לא מוגדרים בפקודה, והם ניתנים

למילוי לפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה. החוק הזה נותן חלק ג?ו המילוי הזה.

נדמה לי שהוא הולך גם כמה צעדים קדימה. ראשית, החקיקה המפורשת שנושא משרה חייב

לפעול כנושא משרה סביר, ולא סתם כאדם סביר, זה כבר צעד חשוב קדימה. מעבר לזה,

אותן חובות שחברי פרופסור גרוס לא היה כל כך בטוח אם צריך לדבוק בהם ואם לא,

גם זה שינוי די ברור מן הדין הקיים. כלומר, נושא המשרה חייב לתת דעתו גם

לחוקיות הפועלה שהוא מאשר והם לכדאיות העסקית. הוא חייב לנהוג בצורה סבירה גם

בדברים אלה, שאם לא כן יימצא רשלן. אם מוציאים את המלים המקילות מאד בסוגיה של

חובת הזהירות, שמופיעות בפסיקה הישראלית ובפסיקה האנגלית, שממנה הפסיקה

הישראלית ניזונה, נדמה לי שיש בזה שינוי והחמרה לא קטנים.
היו"ר א' לין
כשאנחנו מדברים על אחריותו של בעל מקצוע, לא אחריות של אדם רגיל, האם לא

מטילים עליו תמיד חובת זהירות של בעל מקצוע?
פרופ' א' פרוקצ'יה
זו שאלה שאין עליה תשובה חד-משמעית. זה תלוי במקצוע. נכון שמנתח שעושה

ניתוח לאדם-לא צריך לנהוג כאדם סביר אלא כמנתה סביר. מצד שני, בפסיקה האנגלית

יש הרבה מאד אמרות, שבתי המשפט בישראל לא הסתייגו מהן, שכאשר מדובר במקצוע

שנקרא דירקטור הרמה הנדרשת היא נמוכה מאד מאד. אני יכול לצטט מהפסיקה הזאת.

אנחנו מדברים על מצב משפטי קיים, שדעתנו אולי אינה נוחה ממנו, והבענו את אי

הנחת הזאת בדבר חקיקה זה, כדי שלא ילכו בעקבות אותם פסקי דין אנגליים.
א' רובינשטיין
מצד שני, לא רוצים ליצור כת מקצועית שרק ממנה ממנים דירקטורים. אנחנו

רוצים דירקטורים מן הציבור, במובן הרחב של המילה. אנחנו רוצים דירקטורים טובים

ומיומנים, אבל אנחנו לא רוצים שרק מי שמשתייך לקבוצה מוגדרת של בעלי מקצוע

יוכל להתמנות דירקטור. גם זה לא רצוי.

היו"ר א' לין ;

גם אני רואה סכנות בחוק הזה. בעת הדיון ניגע גם בסכנות שטמונות בו.
פרופ' א' פרוקצ'יה
יש סכנות בהחמרת יתר בחובות המוטלות דירקטורים, אבל נדמה לנו שלפחות

ניסינו לעשות איזון טוב בין הצורך שהדירקטורים יהיו אחראים וימלאו תפקידם

כראוי מצד אחד, ובין החשש מהחמרת יתר מצד שני. נתנו דעתנו לשאלה הזאת ועשינו

כמיטב יכולתנו.

מחובת הזהירות אני עובר עכשיו לחובת האמונים. המצב הקיים בארץ עד כה הוא

פרוץ מאד. פקודת החברות אינה מכילה כמעט אף סעיף הנוגע לענין זה. יש פה ושם

איזה שהוא סעיף האומר שאם דירקטור מתקשר עם החברה הוא חייב לדווח לדירקטוריון.

אבל מה קורה אם לא דיווח, האם די בכך שידווח לדירקטוריון, האם הדירקטוריון

אמנם רשאי לאשר את הדבר ובאילו תנאים, ומה הסנקציות על הפרה - על כל השאלות

המהותיות האלה החוק הפויזיטיבי במדינת ישראל איננו משיב. ואילו בהצעת החוק

שלפניכם יש הסדר ברור מאד לנושא.

הרעיון המרכזי כאן הוא שכאשר יש לדירקטור או לנושא משרה מה להרוויח

מעיסוקיו עם החברה, יימצאו גופים בתוך החברה שהאינטרס שלהם איננו כשל אותו

נושא משרה והם יתבקשו לאשר את העיסקה. לעתים זו האסיפה הכללית של החברה, לעתים

ועדת בקורת, לעתים הדירקטוריון. אני לא מסתייג מההצעה של מר שטסל שלעתים צריך

אישור גם של ועדת הבקורת וגם של הדירקטוריון. אבל אלה פרטים שאליהם אינני רוצה

כרגע להכנס.



חלק אינטגרלי, לעניות דעתי, של קביעת האחריות. הם המנגנונים של פטור

מאחריות. כי בסך הכל האוחריות שמדובר בה היא אחריות נטו : הקביעה של אחריות נושא

המשרה פחות. מה שניתו לגרוע באמצעות מנגנון כזה או אחר. המנגנון יכול להיות

מנגנון של ביטוח או מנגנון אחרץ המנגנונים האלה צריכים להראות כחלק מן התמונה

הכללית" זה קשור במה שאמרתי קודם שניסינו לאזן את הצורך לתבוע אחריות מנושאי

משרה ואת הרצון לא להטיל עליהם אחריות יתר, שאולי תרתיע אותם מלהיות. חברים

בגופים כאלה.

אדוני היושב ראש, אתה אמרת קודם שאין בעיה לאייש גופים מנהלים בתאגידים.

יכול להיות שזאת לא בעיה, חבר-הכנסת רובינשטיין כבר העיר שתלוי מי האנשים

שמאיישים את הגופים האלה. על כך אני רוצה להוסיף שקיימת גם סכנה רצינית

ביותר, לפי דעתי, שאנשים בגופים האלה יהין יותר מדי יהירים כי יחששו מאחריות,

ולא יקבלו על עצמם סיכונים עסקיים. אנחנו מדברים כאן בתאגידים עסקיים, זה לא

גוף ממשלתי, לא עמותה, זאת חברה מניות בע"מ וחשוב שאנשים יהיו מוכנים לקבל על

עצמם סיכונים סבירים. לכן אנחנו חייבים לקבוע איזה שהם מנגנונים, שאדם שנהג

ביושר לב אבל טעה, לא יימצא חשוף בנכסיו הפרטיים להטבת הנזק.

עד כמה שידוע לי הענין, סוגיה הביטוח היא סוגיה חמה מאד במשק הישראלי

היום. היא מטרידה מאד דירקטורים בכל השכבות, דירקטורים בחברות. ממשלתיות, עליהם

דיבר מר רפואה, אבל גם בסקטור הפרטי, בכל הסקטורים. במציאות יש מנגנונים

שגורמים לכך שבסוף היום הדירקטור לא יהיה אחראי. לפעמים המנגנון הוא שחברה-אם

מבטחת אותו או מחליטה לשפות אותו. לפעמים זה נעשה באמצעים אחרים, יש כל מיני

טכניקות בהן ניתן לעשות את הדבר הזה, והדבר נעשה. מה עוד שמותר לדירקטור ללכת

לחברת ביטוח ולבטח בעצמו את. אחריותו - על דברים מסוימים.

יש דברים שעל פי דיני הביטוח אסור לעשות עליהם ביטוח, קל וחומר שלא נתיר

לבטח אותם לפי החוק הזה. אבל כאשר מדובר בנושא שמותר לבטח אותו וכל השאלה היא

מי מבטח, נדמה לי שאנחנו צריכים לראות כאן את עצמנו כבעלי מחשבה כלכלית

שמחפשים את הדרך הזולה והיעילה ביותר להשיג את הדבר, שבלאו הכי בסופו של דבר

יושג. אנחנו סבורים בחוק הזה שלעתים קרובות זה יהיה זול יותר ונוח יותר לחברה

עצמה ללכת בדרך המלך ולבטח את נושאי המשרה שלה. ואם מותר לה לעשות זאת בדרך של

ביטוח, מותר לה גם לעשות את זה גם בדרכים אחרות. בסופו של דבר מה שקובע זה

התוצאה ולא כל כך הטכניקה.

אפסיק דברי כאן, אבל אשמח להשיב על כל שאלה.
י' מינטקביץ
עיקרי הדברים כבר נאמרו. הצעת החוק שלפני הועדה מתואמת עם כל הגורמים

שעוסקים בנושא! ועדת ברק, הרשות לניירות ערך, משרד האוצר, הבורסה. אני מצטרף

למה שאמר פרופ' אוריאל פרוקצ'יה. החוק הזה איננו שלם, צריך לראות גם את הדברים

בתיקון מס' 10 לחוק ניירות ערך, שנמצא בשלב של תזכיר המופץ למשרדי הממשלה

לקראת הגשתו לממשלה. יש זיקה וקשר הדוקים בין שתי ההצעות. יכול להיות שכדאי

שועדה זו תראה אם יש מקום לשלב את העבודה שלה ביחד עם ועדת הכספים בעת שתדון

בהצעת החוק.

הערה לענין בעלי שליטה. הנושא הוא כבד ואנחנו לא מציעים אותו היום

לחקיקה, מכיוון שועדת ברק שמעה והיא תתייחס לנושא הזה בנפרד. אנחנו יודעים שיש

לאקונה מסוים בנושא זה. נשתדל לפתור את הבעיה בקשר שבין תיקון מסי 4 לפקודת

החברות ובין תיקון מס' 10 לחוק ניירות ערך
ח' שטסל
אמרתי שאנחנו בבורסה ראינו את הנושא כחלק מהקונטקסט הכללי, ואנחנו לא

מחכים לועדת החוקה לחכות עד שועדת ברק או כל גוף אחר ~ -
היו"ר א' לין
אתה אמרת שלמען זירוז הדיון בענין הביטוח אתה מוכן אפילו את החוק הזה

לחלק ולהפריד. הבינונו שאתה לא מעונין לעכב את החקיקה.
ח' שטסל
ציינתי שיש קונטקסט יותר רחב, ברגע זה פותרים את הבניה הזאת. ואני בעד זה

שנפתור את הבעיה הזאת.
היו"ר א' לין
נשמע עכשיו שאלות של חברי הועדה.
א' רובינשטיין
בסעיף 96 ל "ז נאמר שהחברה רשאית לבטל לא רק עיסקה עם נושא המשרה אלא גם

עם אדם אחר- האם יש לזה תקדים בחקיקה האמריקאית או האנגלית?

פרופ' א' פרוקצ'יהף

יש בחקיקה הישראלית.
א' רובינשטיין
לא בנוסח כזה. מטילים כאו חובה רחבה מאד לא רק על אדם אלא גם על מי שהיה

עליו לדעת ענינו האישי של נושא המשרה באותה התקשרות. אינני יודוע אם אפשר לעמוד

בחובה כזאת ולשאת בנטל שהסעיף הזה מטיל. אני שאלתי אם יש דבר מקביל לזה.

נכון שלכל חוק יש גם מחיר. אם נלך לפי סעיף 96 כ"ו צריך יהיה להיות עורך

דין צמוד לכל נושא משרה בחברה. האם יש איזה אומדן של המחיר הכלכלי? אני יודע

שקשה להעריך, אבל חשוב שנדע במה מדובר כאן. אנחנו יודעים שבארצות הברית יש

הרבה מחקרים בנושא זה. שם יש אפילו תאוריה שכל ההחמרות האלה פגעו מאד מאד

בכושר התחרות של ארצות הברית בשוק הבינלאומי. אני לא יודע אם זה נכוו. מבחינה

של פרמית הביטוח, מבחינת הצורך להגדיל את הפיקוח בתוך החברה, האם יש אומדן

ולו גס ביותר מה המחיר הכלכלי של החוק הזה?
היו"ר א' לין
נאמר שמתמנה אדם כדירקטור בחברה והוא לא איש מקצוע. דהיינו, הוא לא רואה

חשבון, הוא לא עורך דין, לא היה לו רקע בעסקים. האם אנחנו אומרים שזה יהיה

פסול לקבל אותו כדירקטור? אם לא אומרים שזה פסול, אם אפשר שיהיה דירקטור שהוא

לא איש מקצוע, מה יהיו החובות שנטיל עליו? או שנאמר מלכתחילה שאם הוא לא איש

מקצוע, אסור למנות אותו לדירקטור, ואולי צריך להטיל אחריות על מי שהציע למנות

אותו כדירקטור. בהצעת החוק יש תפיסה ברורה ביותר: דורשים ממנו אחריות

מקצועית, ואם הוא צריך לשאת באחריות מקצועית הוא צריך להיות בעל מיומנות

מקצועית.

פרופסור גרוס, לא הבנתי ממה אתה חושש כשמדובר בבירור מוקדם של חוקיות

העיסקה או כדאיותה. שמעתי את ההערה של חבר-הכנסת רובינשטיין. אני לא חושב שזו

הכוונה. מביאים עיסקה לאישורו של נושא משרה. אנחנו יודעים מהניסיוו שדירקטורים

מאשרים עסקאות בלי להכנס לעומקו של עניו כדי להבינו, אולי בגלל עצלות, מטעמים

של נוחיות. הדברים מובאים לפניהם על ידי המנהל הכללי, יש כבר מישהו

בדירקטוריון שתומך בעיסקה. אני הייתי חבר בדירקטוריון של צי"ם בעת שמר שטסל

היה היושב ראש, ובכל פעם שהעליתי שאלות הוא כעס עלי. לא היה לי כל כך נעים



שאולי היא טיפוסית למה שנעשה בדירקטוריונים אחרים. דירקטורים יושבים

בדירקטוריון בדיונים על נושאים שהם לא בקיאים בהם, הייתי פעם חבר בדירקטוריון

של כימיקלים לישראל, אמרתי לעצמי :מה אני עושה כאן? אני לא מבין בנושא, אין לי

כוונה ללמוד את הנושא, אחרי עשר ישיבות התפטרתי.
פרופ' י' גרוס
מי בא במקומך? אני יכול להגיד לר מי בא במקומי כשהתפטרתי מחברת החשמל

וכשהתפטרתי מחברת ים המלח.
א' רובינשטיין
סלקציה שלילית.
היו "ר א' לין
היושב ראש והמנכ"ל מביאים לדירקטוריון חומר מוכן. לדירקטורים אין

אפשרות לנתח את פרטי העיסקה ולהבין את הדברים כפי שצריך. אנחנו רוצים שדירקטור

יכנס קצת יותר לסוגית העיסקה, יעלה שאלות ויקיים את הבירור הועובדתי הנחוץ. מה

פסול בכך?
פרופ' י' גרוס
אני לא מדבר על הדירקטור, אני מדבר על נושא משרה. כשיביאו לפקיד או לחשב
שק לחתימה, הוא יגיד
אדוני, אני לא חותם.
י' לוי
המושג נושא משרה כולל דירקטור.
פרופ' י' גרוס
כן. אבל אני דיברתי על החשב.

היו"ר א' לין;

אני לא רואה בעיות מיוחדות בדרישה לקיים בירור מוקדם של חוקיות העיסקה.

אנחנו לא אומרים שבכל דבר וענין יעשו בירור. אדם שיש לו נסיון עסקי מסוים יודע.

מתי מתעוררת שאלת חוקיות. יש נסיבות בהן אנחנו יודעים שהדבר המובא לפנינו הוא

לא שיגרתי ורגיל, מתעוררת שאלת חוקיות. האם זה מופרז במקרים כאלה לדרוש שאדם

יברר את שאלת החוקיות?

שמעתי הערות חברי שהדרישה למיומנות היא אולי מופרזת. אני קושר את זה

בשאלה הראשונה ששאלתי, אם אנחנו רוצים לקבוע דרישת מיומנות או לא לקבוע.

כשאנחנו מדברים באחריות, בחובות כלפי החברה, אני רוצה להניח שברוב המקרים

האינטרסים של בעלי המניות אינם שונים מהאינטרסים של החברה. לא תמיד האינטרסים

של בעלי המניות מנוגדים לאינטרסים של החברה.
א' רובינשטיין
יש קבוצות שונות של בעלי מניות.
היו"ר א' לין
אני מדבר כרגע על כלל בעלי המניות. מדרך הטבע, לכלל בעלי המניות יש ענין

בהצלחת החברה, ערך המניות עולה ככל שהחברה רווחית יותר. אני מדבר כרגע על

המקרה הרגיל, לא על דברים חריגים. האם אפשר לצאת מהנחה שהאינטרס של החברה,

ביסוסה הכלכלי ורווחי ותה נוגדים את האינטרס של בעלי המניות? בדרך כלל הוא

תואם את האינטרס של בעלי המניות. למה שחובת האחריות לא תחול הם כלפי בעלי

המניות? למה נחוצה ההבחנה ביו החברה וביו בעלי המניות?

האם אתם לא חוששים שבהצעת החוק הזאת אנחנו נוליד מעיו מעמד מוהו של

דירקטורים מקצועיים? אנחנו צריכים להזהר מאד בענין פטור מאחריות, ביטוח

ושיפוי, כי אנחנו לא רוצים את חובת הזהירות הסבירה של דירקטור בניהול עסקי

החברה. מצד אחד, ברור לכולנו שאם יוצרים מוסד שמרדים את הדירקטור, או מוסד

שמבטיח לו שהוא לעולם לא יהיה אחראי, אין לו ממה לחשוש, ברור לחלוטין שהוא כבר

לא יתפקד טוב כדירקטור, הוא ינמנם. מצד שני, אנחנו אומרים שדירקטור יכול להיות

רק מי שהוא בעל מקצוע ויש לו מיומנות. יהיה לנו חוה של בעלי מקצוע, הם יהיו

מוגנים, והם יוכלו לנמנם במועצות המנהלים. אני לא חושב שזו הכוונה ואני לא

חושב שזו בדיוק תהיה התוצאה, אני מחדד את הדברים כדי להצביע על מה שעלול

להתפתח.

כשאמרת בתחילת הישיבה שאין קושי גדול למצוא דירקטורים, לא התכוונתי

לאנשים שהיה להם ניסיון בניהול עסקים. אני התכוונתי לדירקטורים ברמה המקובלת

במשק הישראלי. המשק הישראלי סבל די כשלונות. כלכליים כשהיו לנו דירקטורים

ומנהלים כלליים שהובילו את החברות לכשלונות לא קטנים. האם איו סכנה שאנחנו

יותר מדי מרדימים את הדירקטורים? אני יודע שהביטוח לא חל על מרמה, לא חל על

הפרת חובת אמונים, הוא לא חל על אי איכפתיות. אבל האם זו הנקודה שממנה אנחנו

צריכים למתוח את הקו? בשפה פשוטה, האם אנחנו צריכים לבטח הם פעולות של חוסר

זהירות, זהירות שנדרשת באופו רגיל מאותו דירקטור שהוא בעל מיומנות ובעל מקצוע?

א' רובינשטיין;

אני מציע לכולנו לקרוא בגליון האחרון של אקונומיסט מחקר על הקפיטליזם,

מה קרה בבורסה האמריקאית, מה היתה ההשפעה על הכלכלה האמריקאית, והשוואה עם יפו

והרמניה.
י' לוי
אף כי היושב ראש ביקש לא להכנס לפרטים, אני חושב שהשאלה ששאלתי בתחילת

הדיון נוגעת לא לפרט אלא לגישה. אני שאלתי מדוע היועץ המשפטי ורואה החשבון של

החברה לא ישאו באחריות לכשלונות החברה. הרי אלה האנשים שבדרך כלל הדירקטורים

ורבים מנושאי המשרה מתייעצים אתם ופועלים על 3י עצתם. אולי הם לא נושאי משרה,

הם לא חלק מהחברה, אבל הם מועסקים על ידי החברה. אם אביא לדוגמה את פרשת מניות

הבנקים, בהחלט ראו מקום להטיל אחריות על רואי החשבון של הבנקים.

בהצעת החוק שלפנינו מטילים אחריות הדולה על דירקטורים. אנחנו מכירים את

המציאות בארץ ואנחנו יודעים שהם לא מומחים, הם נציהי ציבור או אנשים שמתמנים

בדרך זו או אחרת. ודווקא אותם נושאי משרה שהחברה משלמת להם כדי שישגיחו על מה

שקורה, או כדי שיתנו מידע נכוו או כדי שיבדקו את הדברים, אותם מוציאים מכלל

אחריות. מדוע?

שאלה שניה. עד היכן רוצים להגיע בחובת האחריות? הדירקטורים מאשרים, אבל

האחריות מוטלת יותר על נושאי משרה אחרים. אם רוצים להטיל אחריות על דירקטורים,

אולי צריו להטיל אחריות מסוימת הם על מי שממנה דירקטורים" אני שואל זאת לא

מתוך קנטרנות פוליטית אלא כדי שנרד לשורש העניון עד היכו אנחנו רוצים להגיע

בחובת אחריות? אני מביא שוב לדוגמה את מניות הבנקים. יום לאחר מתן פסק הדין

של בית המשפט העליון, בנקאים טוענים: אנחנו רוצים לערב גם את הדרג הפוליטי

שקיבל החלטות בעניו זה והוא אחראי לא פחות מאתנו. אינני יודע היכו הגבול, איפה

מותחים קו ואומרים שעד כאו אנשים אחראים ומעבר לזה אינם אחראים,



לדעתי , הדירקטורים לא נושאים באותה מידה עול אחריות שנושאים נושאי משרה

אחרים, דירקטור אינו עובד בחברה, דירקטור לא כל כך מצוי בענינים. דירקטור

מוזמן לישיבה פעם בשבוע או פעם בחודש או בחודשיים, הוא מתבקש לאשר דברים

שנושאי משרה בתוך החברה הכינו ועבדו עליהם בצורה יסודית, אנשים אחרים בדקו

וחקרו אותם. בחוק הזה רוצים להשוות את אחריות הדירקטורים לאחריות המנכ"ל, או

אחריות הסמנכ"ל או החשב, או בעלי משרה אחרים שזה עיסוקים כל כל היום. אינני חושב

שזה מוצדק. ואם כבר רוצים ללכת בדרך זאת, נלך עד הסוף ונחקור עד סוף שורת

האחראים.
א' אבוחצירא
אם הבינתוי נכון, החוק הזה מתמודד עם מספר בועיות שנוצרו בשנים האחרונות.

השאלה היא אם לא מגיעים לאבסורד, לבעיות שלא יהיה להן פתרון. אנחנו צריכים

לשאול את עצמנו אם כל הדברים הרצויים הם אמנם מעשיים ואפשריים. כבר שאלתי אם

דירקטור צריך אמנם להיות איש מקצוע. כשיתקבל החוק הזה, איך ימנו דירקטור? כדי

להיות דירקטור בכי"ל צריך יהיה לעבור מבחן בכימיקלים... תהיה כת שממנה ימנו
דירקטורים. (קריאה
כבר היום...) אמנם גם היום יש כת, אבל היא מתחלפת

כשהממנים מוחלפים, לפחות יש סיכוי לעוד מישהו להכנס לכת הזאת. לפי הצעת החוק,

תהיה כת של אנשי מקצוע, או אנשים מיומנים, ואולי תהיה גם פקולטה מיוחדת לנושא

זה,

ראיתי את המנויים השונים שנעשו במשך השנים. במקרים מסוימים מונו אנשים

טובים ומתאימים, גם אם לא היו מיומנים ובעלי מקצוע, אדם לא הבין הרבה

בכימיקלים אבל בכל זאת התמנה, בכל זאת אישיות, ואולי אפילו למד בפקולטה, ואולי

היה אפילו פרופסור לכלכלה- הוא יבוא לישיבה פעם בחודשיים, יש בחברה אנשים

אחרים שמנהלים את הענינים, אבל בחוק הזה הוא מוגדר כנושא משרה.

יש לי הרגשה שהחוק הזה יגרום שני דברים. האחד - אם מנכ"ל או סמנכ"ל או

חשב בחברה עשה משהו, גם הדירקטור ישא באחריות. והשני - אף אחד בחברה לא יקבל

על עצמו להכריע.

א' רובינשטיין;

כמו בממשלה. מחכים לועדת החקירה הבאה ובינתיים לא עושים שום דבר.
א' אבוחצירא
עדיין אין חוק שקובע כי שר שהצביע בעד החלטה לא נכונה עבר עבירה פלילית.

אני חושש שאם יתקבל החוק כפי שהוא מוצע, נושאי משרה בחברה שצריכים להכריע,

כולל דירקטור ומנכייל, לא יעזו לקבל עליהם אחריות בניהול עסק.
א' דיין
האם אין זה מן הראוי להבחין בין דירקטורים ובין נושאי משרה אחרים?

שאלה שניה. לא ברור לי למה ההבחנה בענין הביטוח- בסעיף 96 מ' כתוב:

"החברה רשאית לכלול במסמכי היסוד שלה הוראה הפוטרת נושא משרה בה מאחריותו,

כולה או מקצתה, בשל נזק עקב הפרת חובת זהירות"- למה לא קבעתם שהיא יכולה לעשות

כן גם עקב הפרת חובת אמונים, כלומר שהיא תבטח את עצמה, כמובן בסייג שנושא משרה

פעל בתום לב והיה לו יסוד סביר להניח שהוא פועל לטובת החברה.

שאלה שלישית נוגעת לביטול התקשרות כלפי צד שלישי. הרחבתם את סכנת ביטול

ההתקשרות כלפי צד שלישי. דירקטור, לא מנהל כללי או נושא משרה אחר שעובד

בחברה, דירקטור צריך היה לדעת שאולי יש לו נגיעה אישית, לפי מבחן אוביקטיבי,

לא מבחן סוביקטיבי שאמנם ידע. לדוגמה, חברי ועדה לבנין ערים אחראים אחריות

פלילית במקרה שהם יודעים שהוא- בניגוד לחוק, נוגד תוכנית מיתאר או תוכנית

מפורטת. העיריה לא מבטחת אותם וחברי הועדה לא יכולים אפילו לבטח את עצמם. אין



הכוונה למקרה שנושא משרה יודע על ניגוד, אלא דברים שצריך היה לדעת עקב חובת

זהירות או חובת מיומנות מיוחדת או מידע מיוחד שהוא עצמו צריך היה לבקש. חבר

מועצת עיר בא לישיבה פעם בחודש, מביאים לפניו תיק מוכן עם כל האינפורמציה. האם

הוא צריך ללכת לבדוק לפי המבחו האוביקטיבי? חובת האחריות עליו חמורה מאד, ואין

לו שום ביטוח.
א' רובינשטיין
ו1ל החוק הזה בשעתו היה ויכוח קשה מאד בכנסת.
א' דיין
זה מביא רבים מחברי הועדה לבנין עיר לכך ששומעים איזו המלצה או דעה של
מהנדס, ואומרים
להוריד מסדר היום, לא נדון עד שהיועץ המשפטי של העיריה ויועץ

של משרד הפנים וגם היועץ המשפטי לממשלה יביאו חוות דעת... המחיר הוא עיכוב

היתרי בניה, עיכוב בניה, המחיר הכלכלי הוא כבד. מצב זה נגרום בדירקטוריונים

של הברות, יתחילו לשאול, לבקש מידע, חוות דעת. יבקשו לקיים יום עיוו לפני

החלטה על עיסקה, כמו שאמר לי חבר ועדת בניו ערים: נעשה יום עיוו מיוחד על

הסוגיה הזאת, נזמיו מומחים... כל זה לפני שקבלו יתחיל לבנות לעולים.

צריך לשקול את הנזק הכלכלי שעלול להגרם. אני מציע לבחון בכובד ראש אם

חובת הזהירות הכללית הרגילה של פקודת הנזיקין אינה מספקת.
שי- שטרית
שאלה עקרונית: מה הפרופיל של הדירקטור שרצוי לנו, מבחינת מידת האחריות,

ומה הפרופיל של מנהל עסקים? אני חוזר לנקודה שהעלה חבר-הכנסת אבוחצירא וזה

מתקשר גם לשאלה של חבר-הכנסת דיין. יש נושא משרה אכסקוטיבית, שממלא תפקידו

בתאגיד יום יום, ולזה צריך להיות פרופיל מסוים, ומה הפרופיל של דירקטור?

לענין הפרופיל של דירקטור - האם אנחנו רוצים שבחברת כימיקלים ישבו רק

אנשים שהתמחו במינרלים ואולי קצת בסחר בינלאומי, ובדירקטוריונים של בנקים ישבו

רק בנקאים, ובחברות תעשייתיות ישבו רק אנשים שעוסקים באותו תחום, ובחברות

שמוכרות שרותים פיננסיים ישבו רק מומחים בפיננסים, האם זהו הפרופיל הרצוי? או

שאנחנו לא רוצים את הכיתתיות הצרה. ההתמחות המצומצמת יש לה גם מימד של קשרים

הדדיים מימסדיים של רשתות חברתיות, שבניסיון הישראלי גרמו כשלון חמור וטוטאלי.

מי יהיו האנשים שישאלו שאלה כאשר תאגיד יהיה שבוי בקונספציה מסוימת, מי יגיד:

המלך הוא עירום? לא יהיו אלה המומחים חברי הכת, אלה יהיו פיננסרים שיושבים

בדירקטוריוו של כימיקלים לישראל, כלכלנים שיושבים בחברה תעשייתית, ותעשיינים

שיושבים בדירקטוריוו של בנק.

אנחנו צריכים לחשוב על הפרופיל הרצוי, ולפי הפרופיל שנקבע. נצטרך אולי

לשנות פה ושם בהצעת החוק.

שאלתי השניה חוזרת להערה של פרופסור גרוס: מהו המירווח הלגיטימי של טעות

של נושא משרה? אני שואל עצמי אם אנחנו לא מערבבים פה את המנהל שיום יום עושה

עם הדירקטור שבא לפקח עליו. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו אם אנחנו רוצים

שההבחנה תתפתח בפסיקה, או שאנחנו רוצים כבר היום להגיד משהו בשאלה זאת ולהנחות

את בתי המשפט. הדרישה למידע היא העיקר בכל תפקיד, גם בתפקיד אכסקוטיבי. גם

מנהל עסקים שצריך לקבל הכרעה אינו פועל לפי מידע שהוא עצמו אסף ובדק, גם הוא

מקבל מידע. אחרים. ויש דברים שהוא עצמו צריך לבדוק, ולפני כו לא להביא את הנושא

לדירקטוריון. בענין רמת מיומנות צריך להעמיק, ואולי בסוף הדיון נגיע למסקנה

שהענין כל כך מורכב ויש כל כך הרבה משתנים, שאנחנו לא צריכים לקבוע עמדה. יכול

להיות שזו היתה המסקנה של הועדה המקצועית ולכו השארתם הגדרה כללית, בהנחה

שבפסיקה ייקבעו דברים מפורטים יותר. אבל אני חושב שאנחנו לא פטורים מלעבור את

התהליך הזה, ובעצמנו להחליט שאיו אפשרות להגדיר יותר מכפי שאנשי המקצוע עשו

בהצעה שהניחו לפנינו, או שנחליט לסטות מהנהוג במדינות אחרות, או לסטות מההנחה

שהנחתה על אנשי המקצוע ואת משרד המשפטים. אנחנו צריכים להתמודד עם בעיה זו.
היו"ר א' לין
אנחנו חייבים היום להפסיק את הישיבה בשעה מוקדמת מן הרגיל. בישיבה הבאה

נשמע הערות של עו"ד וייס, שלא הגיע היום לרשות הדיבור. לפי כל השאלות שעלו,

שנראו לי רלוונטיות מאז, הסתבר לי שנצטרך לקיים עוד ישיבה מלאה לדיון בצד

העקרוני של הצעת החוק לפני שניגש לניתוח ולקריאת סניפי החוק. אני מקווה

שהאורחים הנכבדים שלנו רשמו את שאלות חברי הועדה, ובישיבה הבאה נבקש מכם להשיב

על השאלות.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשנה 13:00)
היו"ר א' לין
א' רובינשטיין: אני ציע שננצל השתתפות האורחים בעיקר כדי להציג להם שאלות

קוד המקור של הנתונים