ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 07/05/1990

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989

פרוטוקול

 
ו*

הכנסת השתים-עשרה

מושב שנ*



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מסי 1130

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני. י"ב באייר התש"ן (7 במאי 1990)< שעה 11:00

נכחו: חברי הועדה;

א' לין - היו"ר

א' דיין

צ' הנגבי

יציק לוי

די ליבאי

חי מירום

ר' ריבלין

ח' רמון

מוזמנים;

חה"כ ח' אורון

עי אליצור - משרד המשפטים

עי אבל - מנכ"ל אבנר

די חוטר-ישי- לשכת עורכי הדין

מי צלטנר - מנכ"ל קרנית

מזכירת הועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מסי 8), התש"ן-1989



חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989
היו"ר א' לין
רבותי, אני פותח את הישיבה. אנחנו חוזרים לעבודה שוטפת. אני מקדם בברכה את

אורחינו בישיבה זו. אין כאן נציג של משרד האוצר.

אנחנו ממשיכים בדיון על תיקון לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המטרה בהצעת

החוק שלפנינו היא ברורה, וכבר קיימנו עליה דיון. לפי ההגדרה הרחבה מאד בחוק הקיים

תאונת דרכים היא כל "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי, בין

בנסיעת הרכב וביו בעמידתו". המילים "עקב שימוש ברכב מנועי" חובקות עולם ומלואו,

וכבר גרמו הרבה מאד התדיינויות על משמעות הדברים. כמובן שדובר גם על הקשר הסיבתי.

הצעת החוק שלפנינו באה להחליף את ההגדרה ולקבוע שתאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם

לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, למעט אם אירע כתוצאה ממעשה

שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש". העיקר הוא בהוספת המלים "למטרות

תחבורה".

בישיבה הקודמת קיימנו דיון די יסודי. ביקשתי מהאורחים הנכבדים שיביאו לנו

דוגמאות של מקרים שלא ייכללו בהגדרה החדשה של החוק וכן היו נכללים אלמלא התיקון.

ואכן קיבלתי ממר צלטנר מכתב ובו שורה של דוגמאות. אני רוצה לעבור על דוגמאות אלה

אחת אחת, נתייחס לדוגמאות ולאחר מכן נוכל לראות אם ההגדרה הכללית עונה לבעיות

הספציפיות. נלך הפעם בדרך שונה מן הרגיל, נדון במקרים ספציפיים ומהם נסיק מסקנות

לעני ן ההגדרה הכללית, נקיש מן הפרט על הכלל,

מר צלטנר במכתבו מנה שורה של מקרים טיפוסיים שעל פי הצעת התיקון לחוק יוצאו

מגדר חוק הפיצויים.

" 1. פיצוצים פליליים - כל נזק הנגרם בשל התנעת מכונית או נסיעה בה והנובע

מהתפוצצות מטען, בין אם המטען הוא בכלי הרכב עצמו ובין אם הוא מוקש שכלי הרכב

מפעילו בשל משקלו ובין בכל דרך אחרת."

מקובל על הועדה שמקרים כאלה לא צריכים להיות בתחום החוק הזה.

" 2. תיקון רכב במוסך או במפעל לרבות סיכה ורחיצה או החלפת גלגל - בין תוך

כדי נסיעת הרכב ובין בעמידתו, בין בצידי הדרך ובין שלא בצידי הדרך, בין תוך התנעת

המנוע ובין בדימומו, בין על ידי בעל מקצוע ובין על ידי בעל הרכב".

מקובל על הועדה שאם תיקון הרכב נעשה במוסך, חוק הפיצויים לא חל. אבל אם אדם

נוסע מחיפה לתל אביב, במהלך הנסיעה הוא עוצר בצידי הדרך כדי לתקן רכבו והוא נפגע

- לא מקובל על הועדה שמקרה כזה לא יהיה במסגרת החוק.

ע* אליצור;

כל פגיעה, גם אם נכווה במים רותחים שבמכונית? אם פגעה בו מכונית אחרת, אין

ספק שזו תאונת דרכים.
היו"ר א' לין
אם עצר את הרכב כדי לתקנו וניתזו עליו מים חמים, לדעת הועדה מקרה כזה צריך

להיות במסגרת החוק, שכן במקרה כזה הרכב שימש למטרות חבורה ואי אפשר לנתק את הקשר

הסיבתי.



מי צלטנר;

במכתבי ציטטתי מתוך פסק הדין את ההסבר של השופט ברק: "ההבחנות השונות בין

דרכי התיקון ושונות הן מלאכותיות, יוצרות הבחנות קשות שלא ניתן לעמוד בהן. הפעלה

כדאית ובטוחה של החוק מן הראוי לה שתמנע מהן". ההבחנה בין תיקוני דרך ובין

תיקוני מוסך היא הבחנה קשה.
הי ו "ר אי לין
בחוק הזה אנחנו עושים את מלאכתם של בתי המשפט קלה ככל האפשר, אבל לא נעשה

אותה פשטנית יותר מדי.

אנחנו צריכים קודם כל להחליט אם צריך שבמקרים אלה יחול חוק הפיצויים. אם נגיע

למסקנה שמהותית החוק צריך לחול, נשתדל להתגבר על קשיי הניסוח.

מי צלטנר;

זה קשה מאד, אולי כמעט בלתי אפשרי.

הי ו "ר א' לין;

התפיסה הזאת לא מקובלת עלינו. אם יש תשובה מהותית, יימצא לה ניסוח.

מי צלטנר;

אני חושש שיהיו עשרות פסקי דין בנושא הזה, יהיו סיטואציות דומות. הבה ניתן

קצת כבוד לבית המשפט העליון שחשב הרבה על הנושא.

הי ו"ר א' לין;

מר צלטנר, אנחנו לא נותנים פה כבוד לבית המשפט העליון, אנחנו באים לשנות את

התפיסה של בית המשפט העליון. החוק הזה כולו נועד לשנות את התפיסה של בית המשפט

העליון. אילו רצה בית המשפט העליון לא היה נותן פירוש רחב.

ר' מלחי;

בית המשפט נותן פירוש למה שקבע החוק.
מי צלטנר
בית המשפט הסביר שיש קושי בהבחנה בין תיקון במוסך ובין תיקון דרך. אם במהלך

הנסיעה יש קלקול רציני במכונית ובמקום ללכת למוסך אני, שאינני בעל מקצוע, עושה את

התיקון בדרך, הפגיעה בעת התיקון תהיה בגדר תאונת דרכים?
היו"ר א' לין
בוודאי שכן. אם יצאת לדרך ועצרת מפני שהמכונית פסקה לנסוע, וזה לא משנה מה

היינה הבעיה, אם בזמן שאתה מתקן את המכונית - - -
מי צלטנר
נניח שלא אני עצמי מתקן. קראתי לבעל מקצוע ממוסך. יכול היה לקחת ת המכונית

למרחק מאה מטרים ולתקן אותה במוסך, הוא החליט לא לקחת אותה למוסך, לתקן איתה

במקומה על הכביש. המכונאי נפגע. זו תאונת דרכים? לא. זאת תאונת עבודה פר-אכסלנס.
היו "ר א' לין
אם בא אדם שזו מלאכתו לתקן את המכונ<ת, והוא נפגע מעבודת התיקון - זו לא

תאונת דרכים. גם אם התיקון נעשה בצידי הדרך. אם בעל הרכב עצמו ניסה לתקן ונפגע,

זו כן תאונת דרכים. הוא תיקן את המכונית כדי להמשיך לנסוע בדרך. זו כרגע עמדת

הועדה.

ע י אבל;

אני מסכים לקו של היושב ראש. יש תאונות שמכוסות היום במסגרת של אהריות מעביד.

כאשר בעל מקצוע מתקן את הרכב במוסך, ואפילו בצידי הדרך, אבל המתקן הוא אדם

שמלאכתו בכך, יש לגביו אחריות מעבידים. אם תהיה תאונה, היא ונהיה מכוסה במסגרת

הביטוה הלאומי - הגאונות עבודה וגם הבות מעבידים. אין שום צורך בכיסוי כפול. מה

שהפריע לנו מאד זה הכיסוי הכפול לתאונות במוסך. וכי מה ההיגיון שתאונות במוסך

יהיו מכוסות על פי הוק אחד ואילו תאונות בנגריה או במסגריה ובאלף מקומות עבודה

ארורים יהולו חוקים אחרים. יש עקביות בקביעה שבתאונת עבודה, שיש לה כיסוי גם בחוק

הביטוח לאומי וגם בחבות מעבידים, לא יחול חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.תאונות

שאין להן כיסוי כזה אולי סביר לכלול אותן בחוק הפיצויים.
ד' חוטר-ישי
הצעת החוק כפי שהיא מנוסחת למעשה אין לה השלכות על תקציב המדינה.
הי ו"ר א' לין
זה לא רלוונטי לעניננו. ההחלטות הן מהותיות לגופו של ענין.

די חוטר-<ש<;

איפה הרלוונטיות? אם ניקח לדוגמה את המקרה של תיקון דרך שנעשה בידי בעל

מקצוע, ברור שאם מוציאים את זה מתחולת חוק הפיצויים, מעבירים את הנטל לביטוח

הלאומי. עד היום פגיעה במקרה כזה היא במסגרת חוק הפיצויים, הנטל הוא לא על הביטוח

הלאומי. אם עד היום לפי הלכת שולמן עסקנו בשמונה מקרים בעשר שנים, לשינוי קטן

בחוק יכולה להיות משמעות רבה לגבי הביטוח הלאומי.
הי ו"ר אי לין
זה לא משמעותי. אתה רוצה רוצה לומר שם עובד מוסך היה בא לתקן מכונית בדרך, אם

קרתה תאונה הביטוח הלאומי לא היה אהראי?
ד' חוטר-ישי
הביטוח הלאומי היה אחראי, אבל הוא מקבל החזר מחברת הביטוח. היו הרבה מקרים

כאלה.

הי ו"ר אי לין;

מטרתו של החוק הזה לצמצם את ההגדרה הרחבה והגורפת של שימוש ברכב.

בתחילת הישיבה, לפני שנכנסת, ביקשתי שנקיים את הדיון הזה בדרך אחרת, לא

בהגדרות כוללות וגורפות. נקבע עמדה בכל ענין ספציפי, ההגדרה תהיה על פי עמדתנו

לגבי כל שורת הענינים.
די חוטר-ישי
הערה לעניו הראשון - מעשים פליליים. עוד לפני שחוקק החוק החדש בשנת 1967 ניתן

פסק דין בעניו בלגה. אדם נסע בשדות נחל-עוז ועלה על מוקש. עוד לפני חוק הפיצויים

החדש, עוד במסגרת פקודת הנזיקין הכללית, פסק דין בלגה קבע שזאת ותאונת דרכים.

לא ראיתי לפני הישיבה את הנוסח הקזואלי של חברות הביטוח. בנוסח זה אומרים

כאילו יש חידוש גדול בהלכות שולמו, ולא כך. המקרים שהם כאילו פליליים - אני לא

יודע אם הם אמנם פליליים, פגיעת מוקש זה עני ן פלילי? - היו מכוסים עוד לני חוק

הפיצויים החדש מ-1967 .(א' לין: יש לך ספק אם מוקש זה ענין פלילי או לא?) באותו

מקרה היתה פעולה חבלנית.
הי ו"ר א' לין
פעולת איבה היא מעשה פלילי.

יצחק לוי;

יכול להיות שאדם נסע בשביל צדדי ועלה על מוקש צה"לי, לאו דווקא מעשה פלילי.

ד' חוטר-ישי;

התייחסתי לפסק דין יסודי ומוכר. באותו מקרה לא היתה מחלוקת שהונח מוקש בשדות

נחל-עוז, כנראה על ידי חבלנים מרצועת עזה. גם לפי החוק הישן זה היה מכוסה במסגרת

ההגדרה של תאונת דרכים.

צריך להזהר בניסוחים שנראים לכאורה עדינים, אבל הם יכולים לחול על היקף רחב

מאד. מדברים על מקרה שהצמידו רימון למכונית וכשאדם לחץ על הדוושה היתה התפוצצות,

ומזה מנסים להסיק לגבי כל פיצוץ וכל מוקש, וזה מעורר בעיות לא קלות. ניקח לדוגמה

את האסון באוטובוס 405. במקום לסובב את ההגה יכול היה מחבל לשים רימון מתו^ת למושב

הנהג והאוטובוס היה מתדרדר. זאת פעולה חבלנית או לא? המשטרה היתה מתחילה לחקור

אם זה נעשה במסגרת פח"ע או אולי ניסיון להתנכל לנהג על רקע אישי, או משפחתי. אין

סוף לאפשרויות.

ללשכת עורכי הדין יש רתיעה גדולה מחוקים קזואליים."בסך הכל במשך עשר שנים היו

שמונה מקרים של שנדונו בבית המשפט העליון, עקב הלכות שולמן. זאת אומרת שהמקריות

החריגה בהם היא קטנה מאד. לכן התחלתי בעניו התקציבי.

בעניו הפלילי בית המשפט העליון קבע מה שקבע, היום הפסיקה ברורה. נקבעה הלכה.

בעניו הפלילי, אני מציע להשאיר את זה במסגרת החוק - לפי הלכת בלגה.
הי ו "ר א' לין
הכל? גם אם אדם מיקש רכב כדי לפגוע בפלוני?

ד' חוטר ישי;

כו, כי אי אפשר להבחין אם הרכב נפגע ממוקש שהונח למטרות חבלה, או מסיבות

פליליות, או רשלנות גרידא כמו בדוגמה שנתו חבר-הכנסת לוי.

הי ו"ר אי לין;

ממקשים רכב חונה. אדם פותח את הדלת, עולה באש. או שהוא מתניע, נוסע 5 מטר

ועולה באש. החוק הזה צריך לחול במקרה כזה?
ד' חוטר-ישי
בדוגמה השניה, אני מציע להגביל את התיקון רק לתיקונים בתוך מוסך. כשרכב מובא

לתיקון במוסך, הוא מפסיק לשמש ליעודו.

אם נסע מטר או חמישה מטרים, אם התניע את המכונית או שרק פתח את הדלת, קשה

להבחין. אדם נסע בשדות נחל-עוז, החנה את הרכב שלושה מטרים לפני המוקש ויצא

לאכול, חזר, התניע ונסע.
הי ו"ר אי לין
יש הבדל בין המקרים. אדם נסע בשביל ובמקרה עלה על מוקש ישן. כאן אני רואה

בעיה אמיתית, לא יודעים מי הניח את המוקש, אולי צה"ל הניח מוקשים באותו אזור. אבל

כשממקשים רכב במתכוון כדי לרצוח את בעל הרכב, מה ההבדל אם התניע את הרכב ועלה באש

או שנסע 20 מטר ועלה באש? פעולת המיקוש היתה מכוונת.

ד' חוטר-ישי;

במשך שנות קיומה של המדינה היו שני מקרים כאלה. על שני מקרים אלה נעשה חוק

שיסבך אותנו במאה מקרים אחרים?

מי צלטנר;

היו שמונה מקרים בבית משפט מחוזי.

היו"ר א' לין;

אני רוצה לקבוע קודם כל עמדה בסיסית אם החוק צריך לחול על מקרה כזה.

ד' חוטר-ישי;

על השאלה הבסיסית שמציג היושב ראש התשובה היא לא, הבעיה היא איך אפשר להבחין

בין מקרים אלה ובין המקרים שעליהם החוק כן צריך לחול.

ע' אבל;
החוק נותן תשובה
למעט אם הנןאורע "אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום

נזק לגוף או לרכוש". אם המוקש הוטמן במתכוון כדי לגרום נזק לרכב, חוק הפיצויים לא

צריך לחול. אם זה סתם מוקש ישן, יחול החוק.
יצחק לוי
לענין הדוגמה הראשונה, אני חושב שהכל תלוי באפשרות להוכיח כוונה פלילית

במעשה. דבר זה צריך להבהיר בהגדרה. אמנם בכותרת כתוב "פיצוצים פליליים", אבל

בהגדרה כתוב "כל נזק הנגרם בשל התנעת מכונית או נסיעה בה והנובע מהתפוצצות מטען,

בין אם המטען הוא בכלי הרכב עצמו ובין אם הוא מוקש..."

אין ספק שאם המעשה הוא פלילי, חברת הביטוח צריכה להיות פטורה. אין זו תאונת

דרכים. אם המעשה אינו פלילי, בין אם הנזק נגרם בשל מוקש או מטען, חברת הביטוח

צריכה להיות אחראית.

יש הרבה מקרים שאדם או כלי רכב נפגע מהתפוצצות לא על רקע פלילי. יכול להיות

שנצטרך גם לחשוב מה הדין אם היתה כוונה היתה פלילית אבל נפלה טעות, התכוונו לפגוע

באחד ובטעות פגעו בשני. אני חושב שההגדרה צריכה להיות מבוססת על כך שעל חברת

הביטוח שהיתה כוונה פלילית נגד בעל הרכב. אם יש הוכחה, חברת הביטוח תהיה פטורה.

אם אין הוכחה - חברת הביטוח חייבת.



אביא שתים-שלוש דוגמאות. אדם נוסע בגולן או בנחל-עוז ועולה על מוקש שהוזנח

על <ד< צהל, או אפילו מוקש שהונח בידי צהל נגד אויבים שעלולים לבוא, והנהג נכנס

בשביל אסור, הרי במקרה כזה אין כוונה פלילית וחברת הביטוח תצטרך לכסות את הנזקים.

חיסול חשבונות בעולם התחתון, התכוונו לפגוע בפלוני ובטעות מיקשו את הרכב של

אלמוני, במקרה כזה צריכה חברת הביטוח לשלם כי לא היתה כוונה לפגוע במי שנפגע, זו

באמת תאונה.

נכון שבפיצוצים פליליים חברת הביטוח לא צריכה להיות חייבת בפיצויים, אבל

חברת הביטוח צריכה להוכיח כוונה פלילית נגד הנפגע.

עי אליצור;

ואם נפגעה אשתו?

ח' אורון;

או סתם אדם שעמד על יד רכב שהתפוצץ.

יצחק לוי;

יש כאן בעיה. אני אומר שצריך להוכיח כוונה פלילית נגד הנפגע. היתה כוונה

לפגוע בפלוני ופגעו באשתו, יכול להיות שגם זו כוונה פלילית.

לעני ן הדוגמה השניה, אין- ספק שכל מה שקורה בזמן תיקונים שעושים במוסך לא

צריכים להיות בגדר תאונת דרכים, לא החלפת גלגל ולא סיכה ולא תיקונים אחרים.

חי מירום;

מנפחים גלגל והוא מתפוצץ - -

יצחק לוי;

זו תאונת עבודה. אם נגר דופק בפטיש ופוגע באצבע, זו תאונת עבודה.

לענין תיקוני דרך הייתי מבחין אם הנפגע הוא איש מקצוע שהוזמן ואם הוא בעל

הרכב עצמו. אני חושב שזאת ההבחנה הנכונה.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת אורון צריך ללכת לישיבה אחרת וביקש להקדים הנמקת ההסתייגויות שלו.

נשמע את ההסתייגויות של חבר--הכנסת אורון, נחליט עליהן, ואחר כך נחזור ונמשיך

בדיון. בבקשה.
חי אורון
הגשתי שלוש הסתייגויות. ההסתייגות הראשונה היא לסעיף הראשון. הדילמה הועלתה

כבר בדיון כאן. חוק הפיצויים הרחיב, ויש הרגשה שבתיקון הזה מרחיקים לכת בכיוון

השני ומפירים את האיזון. אני מציע בסעיף 1 - הגדרה של תאונת דרכים - למחוק את

המלים "למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש".

הובאו כאן דוגמאות, אנחנו חשבנו על דוגמאות אחרות. אדם פגע וברח, התכוון לדרוס

אדם מסוים ופגע באחר.



עומדת לא רכן שאלת החבות אלא גם הליך קבלת הפיצויים. הליך קבלת הפיצויים

בתאונות דרכים הוא פשוט יותר מאשר בכל החוקים האחרים. בתשובה לטענה הזאת אמר השר

שיש סכנה של פיצוי כפול. בעיה זו צריך להסדיר, אבל העניו צריך להתנהל בין המבטחים

השונים ולא על גופו של הנפגע התמים. אמנם לא היתה תאונת דרכים לפי הגדרת החוק,

היתה כוונה לפגוע במישהו, אבל נפגע אדם אחר. יכול להיות קושי בהגדרה מיהו אדם

אחר. לכן הצמצום הרב בנוסח התיקון נראה לנו בעייתי, ואנחנו מציעים לבטל אותו.

תיקון שני הוא בהגדרה של רכב מנועי. יש יותר ויותר כלי רכב מנועי שבהם קשה

מאד להבחין בין הרכב המשמש לתחבורה ובין האביזרים הנלווים. לדוגמה, המיתקן באוטו

לאיסוף אשפה, אביזרים הידראוליים ואחרים, מנופים וזרועות על כלי רכב. ההגדרה של

שימוש למטרות תחבורה בלבד מצמצמת יותר מדי.יכולה לקרות וגאונה בשני מהלכים: האוטו

זז, המנוף זז ופגע באדם. ההגדרה הקטגורית בהצעת החוק, רק "שימוש ברכב מנועי

למטרות תחבורה", מוציאה את כל הפעולות הנוספות להן נועד אותו כלי רכב. אדם שנמצא

באותו כלי רכב, או נמצא על ידו, עלול להפגע אם הרכב נע ואם נע אחד האביזרים שלו.

הצמצום עלול להוציא מתחולת חוק הפיצויים שורה ארוכה של נפגעים, שיצטרכו לפנות

למערכת אחרת של פיצויים, שהיא הרבה יותר מסובכת. אני מציע לא לצמצם עד כדי כך את

ההרחבה שנעשתה בחוק הפיצויים בשעתו.

נכון יהיה למנוע פיצוי כפול. הרציונל בהצעת התיקון לחוק הפיצויים היא שכל

ההרחבות מתגלגלות בסופו של דבר לדמי הביטוח, ככל שהחוק רחב יותר - הפרמיות עולות,

נוצרה מערכת שהמבוטחים ככלל לא יכולים לשאת אותה. לכן אנחנו חושבים שצריך ללכת

בכיוון של צמצום, אבל לא להרחיק לכת.

הסתייגות שלישית היא בנושא שכבר דנתם בו. אדם עצר בצד הדרך כדי לתקן תקר

במכוניתו, הג'ק נפל והוא נפגע. אפשר לתת דוגמאות רבות. אין הצדקה שסוג כזה של

תאונות, שהן במובהק כרוכות בשימוש ברכב, בזמן נסיעה, לא יחול עליהן חוק הפיצויים.

ההצעות האלה הן נסיונות לאזן קצת את כפות המאזנים, לאחר שלפני מספר שנים

הרחיבו מאד ועכשיו מציעים לצמצם יותר מדי.
היו"ר א' לין
נמשיך עכשיו את הדיון בצורה מסודרת, ואם תוצאות הדיון והחלטות הועדה לא

ישביעו את רצונך, תוכל להגיש את ההסתייגויות האלה להצעת החוק. אחנו צריכים לערוך

דיון מעמיק בכל הנושאים האלה.

ח' אורון;

תודה רבה.

חי רמו ן;

אני עסקתי בחוק הזה בעיקר בועדת הכספים, במגמה לצמצם עד כמה שניתן את דמי

הביטוח. אני חושב שעשינו בכיוון זה לא מעט, ירדנו לחייה של חברת אבנר. בשנים

האחרונות מרחב התימרון שלנו בהורדת התעריפים קטן והלך, לצערי. לכן אינני סבור

שנצליח להוריד באופן משמעותי את תעריפי הביטוח בעתיד.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוא חוק לוקסוס. נדמה לי שאין לו אח ורע

בעולם כולו. זה חוק שמתאים אולי לניו-זילנד או לשוודיה, למדינות עשירות מאד. החוק

הזה, עם כל הרצון הטוב, לא מתאים למדינת ישראל. אני ער לזעקת הנפגעים, אבל לא

פחות מזה למאות אלפים שמשלמים דמי ביטוה בלתי סבירים, והם משלמים על פי חוק. אין

ברירה, אדם חייב לשלם.

אני מציע לצמצם עד כמה שניתן את תחולת החוק כדי להוריד את הפרמיה. בד בבד אני

רוצה לדעת בכמה כל אחד מהצמצומים בהצעת החוק יוריד את הפרמיה. אין לי שום רצון

לצמצם את החוק בלי שהפרמיה תרד.
ד' חוטר-ישי
היא לא תרד.

ח' רמו ן;

אם הפרמיה יורדת, אני מצמצם את החוק. אם הפרמיה לא יורדת - אני לא מצמצם את

החוק. אני מוכן לצמצומים משמעותיים בתנאי שהפרמיה תרד במידה משמעותית.

ע' אבל;

או לא תעלה.
חי רמו ן
אדוני היושב ראש, אי אפשר לדון בחוק רק במסגרת המשפטית, מה נכלל ומה לא נכלל,

כי כל המטרה היא להוריד או לא להעלות את דמי הביטוח. אילו היתה הפרמיה נמוכה, אני

הייתי תומך בהצעה לכלול פיצוצים פליליים וכל היתר. אם הפרמיה גבוה, אני מוכרח

להוריד כמה שאפשר.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת רמון, האם לא ועדת הכספים היא שמאשרת העלאת תעריפי ביטוח? זה לא

בסמכות ועדת הכספים?

ח' רמון;

כן. אנחנו דנים ולוחצים על גורמי הביטוח. קיצצנו ביכולת התיפקוד של אבנר,

שינינו הסדרי תשלומים. אני חבר ועדת הכספים משנת 1983 וזה אחד הפרוייקטים שלי

בועדה, ביחד עם חברים נוספים. עשינו שינויים מרחיקי לכת בדרך הפעולה של אבנר. הם

צריכים אישור הועדה להעלאת תעריפים, אבל הם באים ומוכיחים לנו...

אני מציע הצעה מרחיקה לכת. אציע אווזה להצבעה ולו כדי שאוכל להציג אותה לפני

הכנסת. אני טוען שצריך לבטל את חוק הפיצויים ובמקומו לקבוע את תאונות הדרכים כענף

בביטוח הלאומי. כבר היום יש סוג של תאונות דרכים שמטופלות בביטוח הלאומי, תאונות

בדרך לעבודה, משלמים לנפגעים כסף על פי עקרונות הביטוח הלאומי. לדעתי, זה נכון

יותר. אדם מקבל תשלום תכוף, לא מקבל בבת אחת סכום גדול, הוא מקבל לפי עקרונות

שיקום הנזק שלו. המנגנון של הביטוח הלאומי, לדעתי, הוא פחות אינטרסנטי. אולי טיפה

יותר בירוקרטי אבל פחות אינטרסנטי. אין התדיינויות.

היו"ר א' לין;

אתה מציע להצבעה עכשיו הצעה להעביר את הנושא לביטוח הלאומי?

חי רמון;

לא. אעמיד את ההצעה להצבעה כאשר יסתיים הדיון.

אנחנו נכשלנו בעניו זה. היתה כוונה טובה בחוק הפיצויים, היינה כוונה לעשות חוק

הכי מתקדם בעולם. המבוטחים לא עומדים בחוק הזה. זו מעמסה גדולה מדי על הציבור.

כדי למצוא פוזרו ן לנפגעים בתאונות דרכים, צריך לעשות את זה ענף בביטוח הלאומי. כל

אדם שנפגע בוזאונת דרכים, כפי שהוא פונה היום אם הפגיעה היא בדרכו לעבודה או

במסגרת העבודה, יפנה לביטוח הלאומי גם בתאונות אחרות. לחברה יש ענין בכך.
היו"ר א' לין
חבר- הכנסת רמון, לא נעכב את החקיקה. אתה רוצה להעמיד את הצעתך להצבעה?
ח' רמו ן
אם תאמר לי שמסכמים היום, לא תהיה לי ברירה. אני מבקש לא לסכם היום, לישיבה

הבאה אכין נייר.

הי ו"ר אי לין;

לא אוכל להעתר לבקשתך כי הפתעת את הועדה בהצעתך היום. קיימנו דיון כללי בהוק

בשתי ישיבות. מכיוון שההוק הוא די דחוף לא הייתי רוצה לעכב את החקיקה. לו חשבתי

יש אפשרות ממשית כיום להעביר את הנושא לביטוח הלאומי, הייתי אומר שנשקול את זה.

חי רמו ן;

יש אפשרות. יש ועדה שעוסקת בנושא כבר הרבה זמן. זה לא קל כי יש הרבה

אינטרסנטים. אף אחד עוד לא שיכנע אותי שיש הבדל בין תאונת דרכים בדרך לעבודה

ובין תאונת דרכים אחרת.י אם פעם יפתחו את הפרוטוקולים מ-1976 ויבררו איך העני ן

הגיע לחברות הביטוח ולא לביטוח הלאומי, יתבררו הרבה מאד דברים, יתברר מי לחץ

ולכה. עכשיו עושים מזה אידאולוגיה. הנושא היה מלכתחילה מיועד להיות במסגרת הביטוח

הלאומי.

הי ו"ר א' לין;

אם אתה רוצה להעלות הצעתך, תעלה אותה. ואם ירצה מישהו לטעון נושא חדש, יטען.

הכל יהיה בהתאם לכללים. אני לא מקיימים עכשיו סימפוזיון על רעיונות. אנחנו

עוסקים בחקיקה.

ח' רמון;

הצעתי הצעה גם בעני ן התעריפים. אני מבקש לדעת משמעות כספית של כל שינוי בחוק,

כמה יוריד כל אחד מהסעיפים בהצעת החוק. אני מבקש פירוט.

היו"ר א' לין;

תקבל פירוט ככל שהגורמים השונים יוכלו לתת.

אנחנו ממשיכים בסדר הדיון שקבענו, נעבור דוגמה דוגמה. אני חוזר. הסעיף

הראשון - פיצוצים פליליים. נדמה לי שהכל מסכימים שהחוק לא יחול על מעשה פלילי,

שכן אין הבדל אם מעשה רצח נעשה באקדח או בפיצוץ רכב. אם רכב נסע בדרך ועלה על

מוקש, יכול להיות שאפשר להוכיח שהמוקש הונח לפני שבועיים בידי מחבלים, ואז המקרה

הוא בגדר פעולות איבה ומי שנפגע מכוסה במסגרת החוק המתאים. מקרה אחר - רכב נסע

לתומו בשביל ועלה על מוקש. לא בכל מקרה ברור אם המוקש הונח ביד< מחבלים במסגרת

פעולות איבה, אם זה מוקש נטוש משנת 1947. איל* אפילו מוקש של צהל, וזאת תאונה.

חבר-הכנסת לוי הציע שחובת ההוכחה תהיה מוטלת על חברת הביטוח. אם חברת הביטוח

הצליחה להוכיח שהפגיעה היתה תוצאה של פעולת איבה, הרימה את נטל ההוכרוה; לא הצליחה

- תאונת דרכים.

חי רמון;

אם אדם יורד מהדרך, נכנס לאזור אסור ועולה על מוקש?



יצחק לוי;

ואם אדם נכנס ברחוב שאין בו כניסה והוא נפגע?

ה<ו"ר אי לין;

הוא עשה דבר אסור, עבר על החוק, אבל זה לא אומר שאין זו וזאונת דרכים.

סעיף שני - תיקוני רכב. נראה לי שיש הסכמה כללית שאין החוק חל על רכב שנמצא

בתיקון במוסך. אם הרכב התקלקל בשעת נסיעה בדרך, אדם ניסה לתקן את הרכב בעצמו

וניזוק - החוק חל. אם הזמין בעלי מקצוע, אלה באו למקום ברכבם, תיקנו את הרכב והם

נפגעו - החוק הזה לא חל.

יצחק לוי;

ואם בעלי המקצוע תיקנו ובעל הרכב נפגע?

ר י מלחי;

אפשרות נוספת היא שלא בעל מקצוע ולא הנהג עצמו נפגע אלא אדם שנסע אתו, או

עובר דרך שעצר ובא לעזרתו. צד שלישי. האם החוק יחול רק במקרה שנפגע הנהג עצמו?

ההבחנה הנכונה היא אם הוזמן בעל מקצוע או שנפגע אדם שבא לעזרתו של הנהג.

הי ו"ר אי לין;

לפי דעתי, החוק חל. אם אדם עצר כדי לעזור לתקן כלי רכב שעומד בצד הדרך, פעולה

אזרחית יפה, אם נפגע - החוק חל, שכן הקשר הסיבתי עם שימוש ברכב למטרות תחבורה לא

נותק. יש קשר סיבתי ברור.

ניסיתי לסכם פחות או יותר את עמדת הועדה, את ההסכמה הכללית. אם יש הערות לשני

סעיפים אלה, בבקשה.

מי צלטנר;

חבר-הכנסת יציק לוי קלע למגמה של הצעת החוק, 5פחות לדעת הועדה שהציעה את

החוק, כי בהצעת החוק נאמר "למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון". כל מעשה

שנעשה במתכוון הוא פלילי. אם מעשה שנעשה במתכוון הוא חריג, כמובן שעול ההוכחה על

מי שטוען לחריג. אדם נפגע ברכב, לכאורה זו תאונת דרכים. מי שרוצה לומר שהמעשה

נעשה במתכוון, הוא חייב להוכיח. לכן הצעת החוק בניסוחה מתאימה להצעה של חבר-הכנסת

לוי.

הי ו"ר אי לין;

אני לא הייתי בטוח בזה. אני רוצה להגיד מה הדרך שנלך בה. נקבע את עמדתנו לכל

דוגמה ודוגמה, וכלל לא מפריע לי שההגדרה תהיה הרבה יותר מפורשת ושבתי המשפט לא

יעסקו בפירושים, ברור יהיה אם החוק חל ואם אינו חל. אני לא חושש מהגדרה מפורטת.

אני לא בטוח אם המשפט "למעט... ממעשה שנעשה במתכוון" נותן ביטוי לעמדתו של

חבר-הכנסת לוי. אנחנו עכשיו מסכמים עמדה בנושאים השונים, ניסוח ההגדרה ייעשה

לאחר מכן, ויכול שיהיה ניסוח מפורט.

מי צלטנר;
עלתה כאן שאלה נוספת
מה קורה אם פעולה פלילית התכוונה לאדם אחד ונפגע אדם

איור. אני רוצה להסביר את השקפת הועדה שהכינה את הצעת החוק. היו שתי השקפות בועדה.

הצעת הרוב היתה כנוסח שמופיע בהצעת החוק: "למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה
במתכוון". הצעת המיעט היתה
למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון לפגוע באותו

אדם.



דעת הועדה היתה שמעשה מכוון איננו תאונה. תאונה הוא א<רוע בלתי צפוי. אם נעשה

מעשה מכוון, זאת לא תאונה. מה ל< אם משתמשים במתכוון באקדח או בסכין, מה לי אם

יורים באי ופוגעים בבי.

ה<ו"ר אי לין;

אדם רוצה להרוג את איקס והוא מנסה לדרוס אותו ברכבו, הוא נוהג נהיגה מטורפת

ופוגע באשה שהולכת על המדרכה. האשה הזאת מכוסה במסגרת הוק הפיצויים?

מ' צלטנר;

לפי הצעת ההוק לא, כי זהו מעשה מכוון. לא נאמר בהצעת ההוק למעט מעשה שנעשה

במתכוון לפגוע באותו אדם. אילו כך נאמר, האשה שנפגעה היתה מכוסה. לפי הנוסח

שהתקבל, אם היה מעשה מכוון - אין תאונה.

עי אליצור;

אפילו היתה כוונה לפגוע רק ברכוש, זאת כבר לא תאונה.

הי ו"ר אי לין;

לפי דעתי, אותה הולכת רגל שנפגעה כן צריכה להיות מכוסה, כי המעשה לא היה

מכוון כלפיה. ואין זה משנה אם נהג נהיגה מטורפת כדי לרצוח אדם או מפני שהוא מנוול

ובדרך כלל הוא נוהג כמטורף. מבחינת אותה הולכת רגל, זו תאונה.
ד' חוטר-ישי
ההגדרה של חבר-הכנסת לוי בעני ן הפלילי יכולה להיות מקובלת גם על הלשכה,

דהיינו מעשה פלילי מכוון כלפי אותו אדם שנפגע. הרחבה לענין פעולות איבה יכולה

להיות מרחיקה לכת. אני לוקח שוב את הדוגמה של אוטובוס 405, או המוקש בנחל-עוז -

האם מקרים כאלה לא ייחשבו לגאונות דרכים?

מ' צלטנר;

לא.

ד' חוטר-ישי;

אם בית המשפט קבע בעני ן נחל-עוז, עוד לפני שהוחק חוק הפיצויים החדש, שאומרים

שהוא חוק רחב ומרחיק לכת וכו', עוד לפי פקודת הנזיקין הכללית קבע בית המשפט מה

שקבע בעני ן נחל-עוז. אם אומרים שרוצים לצמצם כי החוק החדש הרחיב מאד, זה לא נכון

כ< מה שנקבע בעני ן נחל-עוז לא קשור בחוק הזה, זה נקבע לפי הגדרה כללית של פקודת

הנזיקין.

היו "ר אי לין;

אם חברת הביטוח תצליח להרים את נטל ההוכחה והיא תוכיח שזאת פעולת איבה, הנפגע

יהיה מכוסה על פי חוק אחר.

ד' חוטר-ישי;

ניקח לדוגמה את הפגיעה באוטובוס 405. לפי עמדת היושב ראש בעני ן אווזה הולכת

רגל תמימה שנפגעה, היושב ראש ראה את הענין מנקודת המבט שלה, מבחינתה זו תאונה.

אותו דבר באוטובוס 405. אדם רצה בסך הכל לנסוע מתל אביב לירושלים, אם מישהו פגע

באוטובוס מסיבות אלה או אחרות לא יהיה לו פיצוי כמי שנפגע בתאונה?
היו"ר א' לין
איך אתה משווה את שני המקרים? אני לא מביו את ההיגיון. במקרה אהד רצה מהבל

להרוג את כל האנשים שהיו באוטובוס. בדוגמה שאני נתתי, האיש לא רצה לפגוע באותה

הולכת רגל, הוא רצה לדרוס אדם אהר.

ד' הוטר-ישי;

מהבהינה של נוסעי האוטובוס - - -

הי ו "ר אי לין;

אין השוואה. גם מי שהתכוונו להרוג אותו לא התכווו שיהרגו אותו, הוא התכוון

להמשיך להיות. אדם אהר התכווו להרוג אותו.
די הוטר-ישי
דוגמה אהרת. אדם נסע בשבת בכביש רמות בירושלים, זרקו אבו על המכונית. אין לו

פיצוי לפי חוק נפגעי פעולות איבה, אבל. אי ו ספק שהמעשה נעשה במתכוון. איצטדיון

בלומפילד כשמכבי-יפו הפסידה - - -

עי אליצור;

פקודת הנזיקין לא בוטלה עדיין.

ד' חוטר-ישי;

אדם נסע באוטו, אבו פגעה בחלון, הוא איבד שליטה והתהפך. זו לא תהיה תאונת

דרכים? נתקל בעמוד חשמל, זו לא תהיה תאונת דרכים? הוא רצה בסך הכל לנסוע בשבת

מרמת-אשכול לתל-אביב ובטעות עבר בכביש רמות, מדוע לא תחשב זאת תאונת דרכים?

ההבהנה בין תאונת דרכים ופעולת איבה עלולה להיות בעייתית. אני הייתי מציע להצטמצם

בעניו שדובר עליו קודם - האלמנט הפלילי. אם הכוונה היא לפגוע באדם מסוים והוא

נפגע, זאת איננה תאונה.

הי ו"ר אי לין"

יש הרבה טעם בדברי מר הוטר-ישי. אנהנו צריכים להזהר שלא להסתבך יותר מדי.

אם נקבע הבחנה בין מעשה המכווו לפגוע באדם מסוים, על פי מבהני החוק הפלילי, וביו

מעשים שאינם מכוונים לפגוע באדם מסוים אבל בעטים נגרמה תאונת דרכים, זה עלול

לסבך. אני נוטה לקבל שגם המקרה השני ייחשב תאונת דרכים. לא הייתי רוצה שנפתור

בעיה אחת וניצור אחרת.

מי צלטנר;

זה אומר שכל האינתיפאדה תהיה במסגרת ההוק.
הי ו"ר אי לין
אלה פעולות איבה. חוק הפיצויים לא צריך להול.

מי צלטנר;

אבל אם זרקו אבו אי אפשר להוכיה שרצו לפגוע באדם מסוים.
היו"ר א' לין
אולי לא הסברתי כראוי. אם הוכח שהפעולה שגרמה נזק ה<תה פעולת איבה, הפיצויים

הם לפי חוק נפגעי פעולות איבה. אם לא הוכח שהיתה פעולת איבה, האירוע ייחשב תאונת

דרכים. אם המעשה הוא פלילי, צריך להוכיח כוונה לפגוע באדם מסוים.
יצחק לוי
המתכוון, גם לפי ההגדרה במשפט העברי, צריך להתכוון גם למעשה וגם לאדם מסוים.
היו "ר א' לין
זו גם הגדרת החוק הפלילי.
יצחק לוי
אם התכוון להרוג את ראובן ובשוגג הרג את שמעון, הוא לא נידון כמי שהרג במזיד.

אמנם זה קרוב למזיד, אבל לא מזיד ממש.
4 ר' מלחי
בחוק הפלילי אין הבדל.
יצחק לוי
אני מדבר על תפיסת המשפט העברי. אני חושב שבענין פלילי צריך להוכיח כוונה

כלפי מי שנפגע.

אם מדובר על פעולות איבה שנועדו לפגוע ביהודים, אי אפשר לומר שהיתה כוונה

לפגוע ביהודי זה או ארור. פעולות איבה נעשות נגד מדינת ישראל, נגד עם ישראל, נגד

כל היהודים.

עי אליצור;

ואם באותו אוטובוס ישבו גם ערבים ונפגעו?

הי ו"ר א' לין;

גם זו פעולת איבה. החוק לא מבחין בין יהודים ובין ערבים שנפגעים.

יצחק לו<;

ערבים אזרחי מדינת ישראל בוודאי נכללים בחוק הזה.

אנחנו צריכים להזהר שלא יהיה אדם שנפגע ללא עוול בכפו ולא יהיה מכוסה על פי

חוק כלשהו. יש חוק נפגעי פעולות איבה, יש חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. יכול

להיות שעקב חיפוש הגדרות מדוייקות חלק מהנפגעים לא יקבלו שום פיצוי.

ר י מלחי;

לפי ההצעה שלך יהיו כאלה, אם יש מעשה שהוא באופן ברור פלילי אבל אי אפשר

להוכיח שכוון לאדם מסוים, אולי היתה טעות.



יצחק לוי;

זאת תאונה. חברת הביטוח תשלם.

ר י מלחי;

אם נעשה מעשה פלילי כלפי אדם מסוים, אותו אדם לא יהיה מכוסה. אם זה לא נחשב

כתאונת דרכים ולא תאונת עבודה, הוא לא מכוסה.

היו"ר א' לין;

אם רוצחים או פוגעים באדם, יש לו התרופות שקיימות בחוק. לא על פי חוק תאונות

דרכים.

ר י מלחי;

אין לו תרופות, כי עדיין אין לנו חוק שמפצה נפגעי אלימות.

הי ו "ר אי לי ן;

אני חושב על חוק כזה והתחלנו להכין הצעה. עדיין אין חוק כזה בישראל. אבל אם

עדיין אין חוק כזה אין זאת אומרת שרצח יייחשב תאונת דרכים. אנחנו רוצים להגדיר

תאונת דרכים במובן המעשי המציאותי.

אני רוצה לסכם את הדיון בנקודות אלה. ניתן בחוק הזה ביטוי להחלטות הועדה,

בדרך שהחוק יכסה את המקרים הספציפיים לא בהגדרות רחבות שתהיינה נתונות לפרשנות,

אלא בהגדרות ספציפיות ככל האפשר, כדי שהפרשנות של בתי המשפט תצטמצם ככל האפשר. זה

ייעל מאד את הדיון.

אם מדובר במעשה פלילי במובן הפשוט, מעשה שמכוון לפגוע באדם מסוים, כמו מיקוש

ל רכב כדי לפגוע בבעליו, זה לא יהיה מכוסה בחוק זה. אם אדם נוסע בדרך ועולה על

מוקש, אם תצליח חברת הביטוח להוכיח שהפגיעה היתה תוצאה מפעולות איבה - לא יהיה

מכוסה; לא תצליח - מכוסה בחוק זה. אם אדם מנסה לפגוע באדם מסוים ועושה נסי ו ן

להורגו או לפגוע בגופו ואגב ביצוע אותו מעשה הוא פוגע באדם אחר שלא התכוון לפגוע

בו, הצד השלישי כן מכוסה בחוק זה.

בעני ן תיקוני רכב. תיקונים במוסך - מקובל על כולנו שהם לא מכוסים. אדם יצא

מתל-אבי ב לחיפה, הרכב התקלקל בדרך, עמד בצד הדרך וניסה לתקן את הרכב, בא אזרח טוב

ועזר לו בתיקון, אם נפגעו - שניהם מכוסים על פי החוק, שכן זה נעשה אגב שימוש ברכב

למטרות תחבורה. אם הזמין צוות של מומחים לתיקוני רכב בדרך והם נפגעים בשעת

העבודה, החוק לא מכסה.

עי אליצור;

מה הדין אם הנהג עצמו הוא איש מקצוע, נאמר עובד שמגר או שגריר. זו יכולה

להיות תאונת עבודה.

הי ו"ר א' לין;

לא משנה. הוא מכוסה על פי חוק זה. הוא עעשה את התיקון כנוהג בדרך, לא במסגרת

עבודתו. לא נכנס עד כדי כך לפרטים.

ד' חוטר-ישי;

ברשות היושב ראש, עוד הערה לסעיף 2. בענין פעולות איבה יש בעיותיות רבה.
היו "ר א' לין
יש חוק ספציפי לפיצוי אנשים שנפגעו בפעולות אי1ר..
ד' חוטר - ישי
זה חלק מחוק הביטוח הלאומי. איו ספק שהפרק הזה ב1יטוח הלאומי, כמו חוק

נכות כללי שגם הוא פרק 11יטוח הלאומי,, נותו פיצוי נמור הרגה יותר מהפיצוי

שא3שר היה לק1ל במסגרת חוק הפיצויים.

ניקח לדוגמה אדם שנסע מתל אביב לחיפה. מול הכפר ג'יסר אל-זרקא היה מחסום

אבנים, הוא ראה את המחסום, כדי לא לעלות עליו סוב1 את ההגה, ירד לשולים

והתהפך. הוא לא נגע במחסום. האם הוא צריך לקבל פיצוי נמוך הרבה יותר, מפני

שאנחנו מפנים אותו לחוק נפגעי פעוולות איבה?
היו "ר א' -לין
נדון בזה במסגרת סעיף 3.

סעיף 3 דו בסוגיה של זריקת אבנים באופו כולל: "פגיעה מרסיסי זכוכית

מזריקת אבנים - סיכונים של זריקת אבנים לעבר רכב נוסע במטרה לפגוע במצויים

בו".

התחלנו לדון בנושא ואמרנו שאנחנו לא רוצים שהחוק הזה יחבוק את

האינתיפאדה. אם זריקת אבנים או הצבת מחסומים זה חלק מפעולות איבה שנעשות כדי

לפגוע, ולא משנה מי נפגע, החוק הזה לא מכסה. אבל אם זריקת אבנים או כל פעולה

אחרת כדי לפגוע ולחבל בכלי רכב היא לא חלק מפעולות איבה, כפי שהחוק מגדיר

אותן, נראה בזה סיכוו תחבורתי והחוק הזה כו מכסה את הנזקים.

די- חוטר-ישי;

חוק הפיצויים למעשה בא לשתי מטרות: האחת - להוציא את סוגית הכוונה;

השניה - להקל עומס התיקים בבתי המשפט. //.7: ידי הכנסת "במתכוון" אנחנו מחזירים

את סוגית הכוונה וגם ניהול משפט בכל תיק ותיק. אם יאמר אם אבן שפגעה ברכב

שעבר על יד ג'יסר-אל-זרקא. נזרקה בכוונה פלילית או כפעולת איבה? יתנהל משפט.
היו"ר א' לין
לא חייבים ללכת למשפט. חברת. הביטוח תחליט אם היא רוצה לנהל משפט על זה.
ד' חוטר-ישי
היא תמיד תרצה. זה כדאי לה, אין לה מה להפסיד. היא תנסה להוכיח שזאת

פעולת איבה, תחקור ותנהל דיון אם זו פעולת איבה או לא. עלול להווצר מצב

שתאונות כאלה, שלצערנו בתקופת האינתיפאדה הן מתרבות והולכות, יוצאו מגדר החוק

והנפגעים לא יהיו מפוצים. אנחנו שומעים כל יום בחדשות שזרקו אבנים על אוטובוס

25 בירושלים - פעולת איבה או כוונה פלילית?
היו"ר אי ליו
אני מביו מה שאתה אומר, אבל אינני חושב שהדברים בעייתיים. אם לחברת

הביטוח איו יכולת להוכיח שהיתה פעולת איבה והיא תרצה סתם כר לנהל משפט, יש כבר

בחוק די סנקציות נגד פעולות כאלה. אנחנו לא יכולים לומר שמשום שהתיקוו עלול

לעורר בעיות משפטיות, אנחנו במסגרת החוק הזה נחבוק את כל האינתיפאדה. אנחנו לא

רוצים לחבוק את כל האינתיפאדה. החוק לא נועד למטרה זו. האם משום שלפעמים קשה

יהיה לעשות את ההבחנה אנחנו נחבוק את כל האינתיפאדה? מה הפתרון?
ד' חוטר - ישי
השאלה היא, כפי שאמר היושב ראש בהתחלה, באיזה משקפים אנחנו מסתכלים -

במשקפים של הנפגע או במשקפים של הפוגע. במשקפים של הנפגע, אם המטרה שלו היתה

תחבורתית - -
היו "ר 'י לין
אני מסתכל במשקפים של הפוגע . גם אם ניקח לדוגמה אותה הולכת רגל על

המדרכה, אם נסתכל במשקפי הפוגע נראה שהוא לא התכוון לפגוע. בה, הוא התכוון

לפגוע באדם אחר. ברור שמסתכלים במשקפי הפוגע, כי הוא מי שמגדיר את מהות המעשה

- אם זו פעולת איבה או מעשה פלילי רגיל. הוא מגדיר את המעשה.

אנחנו לא רוצים את האינתיפאדה בפנים. לא לזה נועד החוק הזה.

ד' חוטר-ישי;

אני חושש שמרגע שמצהירים הצהרה כללית כזאת, ננהל בבתי המשפט הרבה מאד

דיונים אם מקרה זה או אחר הוא אינתיפאדה או לא. אקח דוגמה. אני נוסע. מירושלים

לבאר-שבע,יצאה משאית ממחצבה ליד חברון - - -
היו"ר א' לין
אני מסכים אתר, יהיו ויכוחים. מה המסקנה מזה, להכניס הכל?
ד' חוטר-ישי
אני חושב שכן. אני חושב שאם הארוע הוא תחבורתי , החוק הזה צריך לחול. אם

נסעתי ברכב, ולא היתה התנכלות פלילית מכוונת כלפי במיוחד, ההתנכלות היתה כלפי

יהודי, חוק הפיצויים צריך לחול.

היו"ר אי לין;

תשובתך היא שכל פעולות האינתיפאדה שמכוונות נגד רכב נוסע תהיינה מכוסות

במסגרת החוק הזה. למה? י

די תוטר-ישי;

בגלל האלמנט התחבורתי.

היו"ר אי לין;

העובדה שאדם היה ברכב עוד לא עושה את זה לארוע תחבורתי. האינתיפאדה היא

לא תחבורתית באופיה, היא לא נועדה לפגוע בתחבורה. היא באה לפגוע במדינת ישראל,

ולכך זה סיכון שאותו המדינה צריכה לקחת על עצמה ולא בעלי הרכב בישראל.

הסיבה האמיתית להצעה שלך נעוצה בקשיים שיהיו בהבחנה שצריך יהיה לעשות

בבית המשפט.
ר' מלחי
ההבחנה בין סעיף 3 ושני הסעיפים הקודמים היא לא בשאלה אם המעשה היה פיצוץ

או זריקת אבן, אלא אם התאונה נגרמה בגלל זה שאדם נסע, והוא נפגע תוך כדי

נסיעה, נפגע לא מהאבן אלא מתאונת דרכים, שהיא נגרמה בגלל מעשה פלילי או פעולת

איבה. אם אדם נפגע מאבן או מוקש או כל דבר אחר, בין שהיה בנסיעה ובין שעמד,

זה מכוסה בסיכום הקודם - הבחנה בין מעשה פלילי ובין פעולת איבה. כאן מדובר

בתאונת דרכים, אדם סטה מהכביש בגלל מחסום, לא פגיעה ישירה מזכוכית או מחסום,

זו תאונה שנגרמה בגלל פעולת איבה.
ר' ריבלין
יש גורם זר מתערב. סיבת הת.אונה היא זריקת אבו - מעשה מכוון.
ר' מלחי
התאונה היא תאונת דרכים, לא פציעה מאבן או זכוכית.
ע' אליצור
יכול להיות הם זה וגם זה. אדם נפגע מאבן וסטה מהכביש.

היו "ר א' לין;

כר בדרך כלל. זריקת האבו גורמת נזק ונוסף לכר היא עלולה לגרום לכך שהנהג

יאבד שליטה וירד מהכביש. שני המקרים מכוסים במסגרת ההבחנות שעשינו קודם.
מ' צלטנר
יכולתי לא להכניס את זה. לא לחינם הכנסתי ענין זה בסעיף נפרד. זה ענין

אחר לגמרי. אמנם עו"ד חוטר-ישי דיבר על שנים-שלושה מקרים, אבל המספר גדול 3י

עשרה. למה לקחת דוגמה מהדימיון, אביא דוגמה מו החיים. לאחר משחק כדורגל,

אוהדי קבוצה אחת מתרגזים על הקבוצה המתחרה, זורקים אבנים ונפגעים אוהדים של

הקבוצה המתחרה. לא רק שאני לא מביו איר אפשר לטעון שפעולת איבה היא תאונת

דרכים, אני גם לא מביו איר אפשר לומר שזו תאונת דרכים אם זורקים אבו ונפגע אדם

שבמקרה ישב באוטובוס. מה ההבדל אם אותו אדם ישב באוטובוס, עמד על המדרכה או

ישב על ספסל? כפימ שאמר חבר-הכנסת ריבליו, נכנס גורם זר. זה בכלל לא קשור

לתאונה.

אם כתוצאה ממעשה כזה האוטו התהפך ההבחנה שניסו כאו לעשות היא בלתי

אפשרית - כמה נפגע מהאבו שפגעה בראשו וגרמה לו זעזוע מוח, ואם אחר כר גם התהפר

אולי קיבל גם שלושה שברים. בנסיונות שנעשו בזמנם בפסיקה לעשות הבחנה מה הנזק

שנגרם מהפגיעה הראשונית ומה הנזק מהפגיעה השניה נמצא שזה קשה מאד, ובתי המשפט

לא המליצו לעשות הבחנה כזאת.

ההצעה שלפני הועדה אומרת שמקרה כזה לא ייחשב תאונת דרכים לגבי אלה

שנמצאים בתוך האוטובוס, כי איו זו תאונת דרכים.

ר' ריבלין;

אם אבו פוגעת בנהג שנוסע ברכב, כתוצאה מזה הוא מאבד שליטה ופוגע באדם

שהולך על המדרכה? יש סיכוני צד ג'.

מי צלטנר;

נכוו. עשינו קודם הבחנה ואמרנו שעבירה פלילית צריכה להיות מכוונת כלפי

אותו אדם שנפגע, להבדיל מפעולות איבה. לא זה המצב במקרה זה, כי במקרה זה לא

ניסו לפגוע בראובו ושמעוו, ניסו לפגוע באוהדים בתור שכאלה. ואם באותו רגע היו

בתוך אוטובוס, זה רק מקרה.

הסיטואציה הזאת שונה מהדוגמאות הקודמות. כאו מתערב גורם זר. הנזק נגרם לא

מפני שהרכב הוא כלי תחבורה. זה לא סיכוו תחבורתי. אולי צרי ר לעשות מה שאמר

חבר-הכנסת ריבליו, הבחנה לגבי צד ג'. לגבי צד ג' שנפגע זו כן תהיה תאונת

דרכים. אלה שנפגעו בשעה שישבו באוטובוס, לגביהם לא תהיה זו תאונת דרכים. אבל

אם כתוצאה מהמעשה האוטובוס התפר ופגע בהולכי רגל , שבכלל לא היו קשורים

לעניו - - -
ר' מלחי
אם היושבים באוטובוס לא נפגעו מהאבן אלא מן הההתדרדרות, מה ההבדל?

מ' צלטנר;

התכוונו לפגוע בהם.
היו"ר א' לין
אנחנו באים להגדיר סיכון תחבורת. אמרנו שפעולות איבה הו מחוץ לתחום. יש

סיכונים תחבורתיים שמקורם במעשה פלילי, שלא בהכרח הוא מכוון אישית וישירות

כנגז- אדם מסוים אלא מעשה בעל אופי פלילי. אדם נוסע בשבת בכביש רמות, חרדים

זורקים אבו. יכול להיות שנפגע באבו ובזה נגמר העניו, יכול להיות שלאחר הפגיעה

המכונית התהפכה - תאונת דרכים נגרמה בעטיה של זריקת אבו, ויכול גם להפגע צד

שלישי כתוצאה מזה שהנהג איבד שליטה ברכב. שלושה סוגים של פגיעות: פגיעת האבו

עצמה, פגיעה במי שנמצא ברכב עקב איבוד שלימה, פגיעה בצד שלישי.

אני חושב שאם זריקת אבו, שאינה פעולת איבה, גרמה תאונת דרכים, ואיו זה

משנה אם נפגעו היושבים ברכב או צד שלישי, צריך לראות את הנפגעים לנפגעי תאונת

דרכים. קודם כל, זה סיכוך תחבורתי מסוים, גם אם הוא לא סיכון תחבורתי טהור,

אבל הוא סיכון תחבורתי במובן זה שמקרים כאלה זריקת אבנים אפשריים במציאות

חיינו, ואדם ניזוק בתאונת דרכים משום שנהג ברכב. אלמלא נהג ברכב אולי היה רק

נפגע בראשו או ברגלו מזריקת האבו. עצם הנהיגה ברכב מביא אדם לסיכוו תחבורתי אם

מישהו זורק אבן.
מ' צלטנר
גם אם נפגע רק מהאבו והרכב לא התהפך?
היו "ר א' לין
קבענו קודם עמדה, שאם זרקו על הרכב אבו וזה גרם תאונת דרכים, התאונה

מכוסה על פי חוק הפיצויים אלא אם כו חברת הביטוח הוכיחה שהמעשה היה פעולת

איבה. בעניו זה סכמנו.

עכשיו מדובר במקרה שאדם נהג ברכב, נזרקה אבו והוא נפגע. לא היתה תאונת

דרכים. השאלה אם אנחנו רואים בזה סיכוו תחבורתי.

מי צלטנר!

בתי המשפט אפילו לפי הלכת שולמו אמרו שהרכב היה רק זירה.
הי ו "ר א' לין
במקרה כזה, את מי תובעים? הנפגע לא יודע מי זרק עליו אבו. גם בדוגמה של

הכדורגל, חמישים אוהדים זורקים אבנים - נגד מי תגיש תביעה? מי מחמישים אלה

פגע?

מי- צלטנר;

תביעה נגד הנהלת הקבוצה.
ר' ריבלין
יש פרזומציה שהקבוצה היא גם האוהדים, אפילו אוהדים לשעה.



היו "ר אי לין;

זה כבר מבחן משפטי מוגדר? אם אוהדים של קבוצה זרקו עלי אבניםן, הנהלת

הקבוצה אשמה?

רי ריבלין;

כן- באישור של בית המשפט העליון.
ד' חוטר-ישי
איו אחריות. שילוחית בתקיפה-
היו"ר א' לין
אפשר לשאול מדוע יהיה מצבו של מי שנמצא במכונית טוב יותר ממצבו של הולך

רגל שחיכה לאוטובוס וגם הוא נפגע באבן. האם לדעתכם במקרה ספציפי זה צריך החוק

הזה לחול?
ח' מירום
לא.
ר' ריבלין
פעם היה מבחו הסיבה המכרעת. אם בסופו של דבר אדם נפגע ולא יקבל פיצוי,

אפשר להסתכל על העניו מהצד הביטוחי ולהבטיח שלא יהיה דבר שאיו לו כיסוי, אתו

דוגמה. אותו אוטובוס חונה, או מתחיל לנסוע דווקא מפני שהתחילו לזרוק אבנים.

אחדים מאוהדי הקבוצה הנתקפת לא הספיקו לעלות לאוטובוס, הם עומדים בצד אנשים

מהקבוצה התוקפת. למשל,. אנשי באר-שבע כשהם באים לירושלים או להי3ר. 50 איש

זורקים אבנים, 48 אבנים פוגעות באוטובוס ושתים פוגעות באנשים שנמצאים מחוץ

לאוטובוס. אלה שהיו מחוץ לאוטובוס יהיו מבוטחים? באופו מקרי הם לא נמצאים

באוטובוס, בזירת הפגיעה לעניו תאונת דרכים, ולכו לא יהיו מכוסים בביטוח.

רציתי רק להעלות את הבעיה. יכול להיות שצריך לקבוע שר.ביטוח הלאומי יפצה.

צ' הנגבי;

בהמשך לדברים של עו"ד חוטר ישי, אני מתייחס לפגיעות האינתיפאדה. אדם

שנפגע מזריקת אבו בפעולת איבה לא יחול עליו חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

יש חוק אחר שמבטיח לו פיצוי?

ד' חוטר-ישי ."

כן, חוק הביטוח הלאומי. אבל הפיצוי נמוך בהרבה מהפיצוי על פי חוק

הפיצויים.

מי צלטנר;

זה לא נכוו לגבי נזקים גדולים.

צ' הנגבי;

אם הפיצוי נמוך יותר, צריך לכלול גם את זה.
ח' מירום
איו גבול למה שאתה יכול לכלול.
ע' אליצור
השאלה היא רק מי משלם.
צ' הנגבי
הציבור משלם.
ר' ריבלין
אתה רוצה שהסיכון של תושבי יהודה ושומרון יתחלק על כל תושבי המדינה.

היו"ר א' לין;

החוק הזה נועד לתת כיסוי לסיכוני תחבורה. אנחנו רוצים לראות מהי המסגרת

הענינית הנכונה שהחוק הזה צריו לחול עליה. אנחנו לא יכולים להסיק מסקנה

קיצונית שהחוק הזה יחול בכל מקרה שאדם נפגע ואין לו פיצוי על פי חוק אחר. זו

מסקנה קיצונית מדי, כי מי שמשלם עבור כיסוי הסי.כונים. האלה הם בעלי הרכב

שמשלמים פרמיה. לא המדינה, לא כלל משלמי המיסים, בעלי הרכב משלמים עבור זה.

אפשר לעשות הרחבות בחוק, אבל השאלה היא עד כמה אפשר להרחיב ועד כמה זה צודק.

אמרנו כבר קודם, יש מקרים שאנשים נפגעים באופן קשה ואין להם שום פיצוי

מהמדינה. אדם הולך ברחוב, תוקפים אותו, מכים אותו, חובלים בו, אולי גם ונושים

אותו בעל מום. אם אין זו פעולת איבה, אין שום חוק שנותן לו פיצוי אוטומטי.

אין כיסוי לנזק שנגרם בפעולה פלילית רגילה. הוא צריך לתבוע אותם אנשים שתקפו

אותו. הוא צריך לחפש את התוקפים, להגיש נגדם תביעה משפטית. החוק ([דיין לא

מכסה מקרה כזה.

ועכשיו לענין האינתיפאדה. יש למדינה אחריות לפצות אנשים שנפגעו בפעולות

איבה. אם הפיצויים שניתנים לנפגעי פעולות איבה אינם מספיקים, יש מקום שחברי

כנסת יזמו הצעה לשינוי רמת הפיצויים שהמדינה חייבת לנפגעים בפעולות איבה. אבל

זה לא אומר שאנחנו צריכים לנצל את החוק הזה לכסות מקרים שמבחינה ענינית המדינה

צריכה לשאת באחריות עליהם.

אמרנו שאם לאדם שניזוק יש כיסוי בחוק נפגעי פעולות איבה ומוכיחה חברת

הביטוח שהאירוע היה פעולת איבה, הוא מכוסה על פי חוק נפגעי פעולות איבה. לא

הצליחה להוכיח, האירוע יהיה בבחינת תאונת דרכים והוא יהיה מכוסה על פי חוק

פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הדברים אמורים במי שנוהג ברכב ונפגע ממוקש או

מפעולה כלשהי שנקרא לא פעולת אינתיפאדה או באופן כללי פעולת חבלה.

יש מקרים של זריקת אבנים לא במסגרת האינתיפאדה, אדם נפגע אבל לא נגרמה

תאונת דרכים. למה לתת יתרון למי שישב ברכב על פני מי שהלך במדרכה? אני מקבל את

עמדתו של חבר-הכנסת מירום, שזריקת אבנים שאיננה פעולת איבה לא צריכה להיות

מכוסה במסגרת החוק הזה. אנחנו לא באים בחוק הזה לפתור את כל הבעיות של כל

האנשים שאין להם כיסוי.

צ' הנגבי;

אם אדם נוסע ברכב והוא מותקף באבנים, זו תאונת דרכים. האירוע אירע בדרך.

הוא לא נתקל בעץ או בעמוד חשמל, אבן פגעה בו או בשמשה וגרמה פגיעה. יכול להיות

שהמקרה הזה נראה קצת מאולץ, אבל הוא מאולץ הרבה פחות מהרבה מקרים אחרים, כי

הוא לפחות בגבול ההיגיון.

ר' ריבלין;

זה שינוי בתפיסה כולה.
היו "ר א' לין
חבר-הכנסת הנגבי רואה בזה סיכון תחבורתי.

ר' ריבלין;

זה לא סיכון תחבולתי. הנוסע בדרר לא צריך לצפות שמישהו יזרוק עליו אבן.

הוא צריך לצבות רק מה שאדם סביר צופה, הוא צריך לצפות שאולי תהיה אבן על

הכביש, הוא צריך לצפות שביום סערה יכול עץ ליפול.
צ' הנגבי
זה היה אולי נכון בתקופה קודמת.
מ' צלטנר
מה ההבדל אם ירו על אדם- - -
ד' חוטר-ישי
אם היריה פגעה באדם, הוא ניזוק מהירי ה. אם אבן פגעה באדם משום שחלון הרכב

היה פתוח ונפגעה עינו, הנזק הוא מהאבן. אבל אם האבן פגעה בזכוכית המכונית

ורסיסי הזכוכית פגעו בעיניים, זה לא היה קורה אילו ישב מחוץ לרכב. הוא נפגע

מחלק של הרכב, הוא נפגע מזכוכית השמשה. אם הרכב היה בתנועה וכתוצאה מפגיעת

האבן בשמשה הקדמית, הנהג התבלבל
היו"ר א' לין
כבר אמרנו שזה מכוסה.
ד' חוטר-ישי
אם נפגע ישירות מאבן או מכדור, הוא לא צריך להיות מכוסה בחוק זה. אבל אם

נפגע מחלק של הרכב, הוא נפגע בגלל זה שישב ברכב. לא האבן פגעה בו אלא הזכוכית

של הרכב. אילו היה מחוץ לרכב, לא היה נפגע מהזכוכית הזאת.

ע' אליצור;

ואולי כן. אדם עמד על יד האוטובוס והזכוכית פגעה הם בו.
ד' חוטר-ישי
אין הבול לדוגמאות. לכן אמרתי שאם נתחיל לעשות חקיקה קזואלית...

ר' ריבלין;

השמשה התנפצה ברגע שאדם עבר במקרה במדרכה ליד האוטובוס, רסיסי זכוכית

פגעו במי שישב בתור האוטובוס ופגעו במי שבמקרה עבר לידו. לגבי האחד תהיה זו

תאונת דרכים, לגבי השני - לא. איפה ההיגיון?
ד' חוטר-ישי
הקדמתי ואמרתי שאני חושש מאד מחקיקה קזואלית עד כדי כך. הדוגמאות שמביאים

הן דוגמאות שבהיסטוריה הקצרה שלנו לא קרו. קשה להניח שיזרקו אבן בחלון של

מכונית ורסיס זכוכית יפגע באדם מחוץ למכונית" האם בגלל זה נעשה הבחנה שהיא מאד

פרובלמטית?

זה נוגע לא רק לתושבי יהודה ושומרון, זה נוגע גם לכל מי שנוסע מתל-אביב

לחיפה, זה נוגע למי שנוסע באוטובוס 405 מתל-אביב לירושלים.



כאן אנחנו חוזרים לשאלה של חלוקת הנזק. אנחנו רוצים היום להקטין את

הכיסוי הביטוחי בחוק. א1ל למה להקטין את הכיסוי הביטוחי אם אנחנו משלמים

עבורו? בעלי הרכב שמשלמים את הפוליסה ~ אנחנו מדברים על פוליסה לביטוח צז ג',

שיחסית היא זולה מאד, לא על פוליסה של ביטוח מקיף שהיא יקרה מאד - -
היו "ר א' לין
אתה מביא טיעונים כלליים שלא צריו להקטין את הכיסוי. אבל לא זה הדיון

כרגע. הדיון כרגע הוא בשאלה מה אנחנו רוצים להגדיר כסיכון תחבורתי. אי אפשר

בכל דוגמה ספציפית לחזור לשיקולים הכלליים.

ד' חוטר-ישי;

אני נותן דוגמה של סיכון תחבורתי. אם אדם יושב ברכב וזרקו אבן על הרכב,

הוא נפגע מפני שישב ברכב - זה סיכון תחבורתי.
היו "ר א' לין
אתה יכול להציע להרחיב את הכיסוי גם מעבר לסיכונים תחבורתי ים, אבל אתה

אומר שזה סיכון תחבורתי.

נקודת המוצא שלנו היא שאנחנו רוצים לכסות סיכונים תחבורתיים, לא להקיף את

האפשרויות.

ד' חוטר-ישי 5

רוצים לכסות סיכונים תחבורתיים, ורוצים ליצור חוק שיהיה פשוט ביחס ולא

יגדיל את העומס על בתי המשפט.

היו"ר א" לין;

המטרה היא לא הקטנת העומס, אלא שההליך הדיוני יהיה מהיר יותר ו שהתשובות

שבחוק תהיינה ברורות.

די- חוטר-ישי;

הליך מהיר יותר יקטין את העומס.

אני חוזר לדוגמה של אוטבוס 405. הוועדה הנכבדה הזאת חוקקה חוק של תשלום

תכוף לאנשים שניזוקו. אם אומרים שיהיו מקרים שלא יהיו מכוסים בחוק זה, הם גם

לא יקבלו תשלומים תכופים. דיונים בבתי המשפט היום נמשכים 7-5 שנים, אם עוד

מגדילים את העומס בבתי המשפט, אנשים לא יקבלו תשלומים תכופים.

היו "ר אי- לין;

אם לאדם לא מגיע תשלום על פי החוק הזה, גם תשלום תכוף לא מגיע לו.

די חוטר-ישי;

אנחנו לא יודעים אם לא מגיע לו תשלום על פי החוק הזה.
היו"ר א' לין
בסדר, נכניס הכל במסגרת החוק הזה וכולם יקבלו תשלומים תכופים... אני

מבקש לנתח מהו סיכון תחבורתי, ולא לחזור בכל פעם לנימוקים כלליים. על נימוקים

כלליים קיימנו דיון כללי.



ד' חוטר-ישי;

אני חושב שסיכוני אינתיפאדה הם סיכונים תחבורתיים, סיכונים למי שנוסע

ברכב
מ' צלטנר
אנחנו מדברים על סיטואציה שבה הרכב הוא הזירה לארוע. אני מבקש לצטט מדברי
שופט בית המשפט העליון אור
אין לומר שנזקיו של תובע, שנגרמו לו עקב שימוש

ברכב מנועי, במובן החוק, הבולט בעניננו הוא שהרכב בו נהג בתובע לא שימש אלא

זירה למעשה עוד ותקיפה שהם כשלעצמם אינם קשורים דווקא בשימוש ברכב. הרכב או

חלק ממנו גם לא שימשו כלי תקיפה, אלא כאמור זירה לארון!. בלבד. נכון על כן לומר

שהמקרה הזה - שבו הרכב שימש זירה - לא ארע. עקב שימוש ברכב מצד תוקפיו של

התו בוו., הוא ארע בחלקו תוך כדי השימוש ברכב אך לא (נקב השימוש ברכב. הוא הורם זר

אשר אינו צפוי לגבי שימוש רגיל ברכב, הוא מנתק את הקשר הסיבתי, מבו1ינה משפטית,

בין השימוש ברכב ובין תוצאות התקיפה. על פי מבחן הצפיות, מבחן השכל הישר, ועל

פי המדיניות הראויה, אין לומר שנזקי ו של התובע נגרמו עקב שימוש ברכב.

כשמדובר בידוי אבנים, מדובר ברכב כזירה. אם אומרים שדי בכר שארוע התרחש

בתוך רכב כדי שייחשב תאונת דרכים, אפילו שימש הרכב רק זירה, מה יהיה אם נוסע

אחד יכניס אגרוף לנוסע שני בתוך הרכב? האם העובדה שזה קרה בתוך רכב הופכת את

הארוע לתאונת דרכים?
היו "ר א' לין
חבר-הכנסת הנגבי אמר שאם אדם נוסע ברכב ומישהו זורק אבן, הוא רואה בזה

סיכון תחבורתי.

מ' צלטנר;
המבחן צריך להיות כזה
אילו היינו מוציאים את הרכב מהעניין ואותו אדם היה

עומד באותו מקום ונגרם לו אותו נזק - זו לא תאונת דרכים. הרכב הוא רק זירה. רק

במקרה זה קרה בתור הרכב, זה עלול היה לקרות גם בלי הרכב.

היו "ר אי' לין;

אני מבקש מחברי הועדה לגבש עמדות כדי שנוכל לסכם בנקודה זו. גם אם נגבש

היום עמדה, עוד אפשר יהיה לחזור ולבחון אותה לאחר שיהיה לפנינו נוסח, כך

שהדברים עכשיו עדיין אינם סופייים. אנחנו לא מתחייבים כאן התחייבות סופית,

אבל רצוי שנגבש עמדה.

חבר-הכנסת מירום הציג עמדה, שאני הצטרפתי אליה, שידוי אבנים באדם שנוהג

ברכב איננו סיכון תחבורתי ואין הוא מכוסה במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות

דרכים, שכן הנוהג ברכב איננו צריך להיות במצב עדיף על הולר רגל או על אדם אחר

שעלול להפגע מאותו מעשה של ידוי אבנים. גישתו של חבר-הכנסת הנגבי שונה, הוא

רואה בזה סיכון תחבורתי.
צ' הנגבי
ידוי אבנים במכוניות בשנתיים האחרונות, ואולי בשנים הבאות עוד יותר, הוא

בחזקת מכת מדינה. זאת עובדה. אי אפשר להעמיד את זה באנאלוגיה למקרה שאדם מכה

באגרוף נוסע אחר באוטו, אני לא יודע אם זה קרה אי פעם מאז קום המדינה ובוודאי

לא באותו היקף של ידוי אבנים.

אומרים שיש מסגרת לנפגעי פעולות איבה. אני חושב שהמסגר11 הזאת איננה

מספקת. קטנים הסיכויים לתפוס את מי שזרק אבן., לדעת כוונתי ו ולהרשיע אותו , הם

אפסיים.
היו"ר א' לין
סיכמנו שאם הי תה תאונת דרכים וחברת הביטוח לא מצליחה להוכיח שהפגיעה היתה

מפעולת איבה, זה מכוסה על פי חוק הפיצויים. אתה מדבר על מקרה שהיתה פגיעה בלי

תאו נת דרכים.
צ' הנגבי
אדם נפגע, בלי שהיתה התגנשות או תאונה אחרת לרכב. נראה לי הגיוני שיהיה

מכוסה בחוק הזה. אני לא חושב שזה יעלה את הפרמיה בשעורים בלתי נסבלים. מה עוש

שהמטרה שלנו היא להגן על הנפגע גם אם מאות אלפי משלמי פרמיה ישאו בנטל. הסיכון

הזה אינו מוגבל היום לתושבי אזור מסוים, זה דבר שהתרחש ומתרחש, וחס וחלילה הם

יתרחש בכל אזורי הארץ. צריך להתמודד עם זה.
היו"ר א' לין
אני רואה משקל שווה לשתי העמדות. יש נימוקים כבדי משקל לכל אחת מו

העמדות. אני מציע שבשלב זה נשאיר שתי גירסאות, נחזור לסוגיה זו בסוף הדיון

בחוק ונראה אם בהמשך הדיון יחול שינוי בעמדות החברים. איו ספק שההצעה של חבר-

הכנסת הנגבי יעילה יותר מבחינת הבעיות שהחוק מעורר.
א' דיין
אני רוצה רק להוסיף הערה אחת בתמיכה לטיעוו של חבר-הכנסת הנגבי. יש הבדל

אם זורקים אבו על אדם או זורקים עליו אבו בשעה שהוא נוהג. לאלמנט של שימוש

ברכב יש השפעה, הוא מגביר את הסיכון.
ר' מלחי
זה חל גם על האבו וגם על זכוכית שנשברה כתוצאה מזריקת אבו?
ר' ריבלין
איו ספק שאם עקב זריקת אבו ברכב נוסע נופצה הזכוכית ורסיסים פגעו בהולר

רגל, לפי כל הגירסאות הולר הרגל מכוסה. זה המצב לפי החוק הקיים.
היו"ר אי לין
גם על זה אפשר להתווכח. נעבור לסעיף הבא.

סעיף 4 - פגיעה מכוונת! "נהיגה בכלי רכב מתור כוונה לדרוש את הנפגע,

לפגוע בו או להורגו".

כבר קבענו עמדה, שאם ראובו משתמש ברכב כדי להרוג את שמעוו ופגע בו, זה

מעשה פלילי כלפי אותו אדם, הוא לא ייחשב תאונת דרכים. אם אגב מעשה זה פגע

באנשים אחרים, חל חוק הפיצויים.
ד' חוטר-ישי
אני חוזר שוב לעניו האינתיפאדה. לא פעם אנחנו שומעים שקורה בשטחים שמשאית

סוטה במתכוון כדי לפגוע במי שהלך בצד הדרך או במי שנסע ממול. למזלנו זה לא

מעשה מדי יום, אבל זה קורה בתדירות מסוימת. מדוע זה לא ייחשב תאונת דרכים?
ר' מלחי
כי במקרה כזה הרכב הוא לא רכב, הוא אקדח.
ד' חוטר-- ישי
קודם דיברנו על הצד הפלילי. עכשיו נתתי דוגמה למעשה שאיננו פלילי מבחינת

הכוונה. קודם דיברנו ע.ל רימון שהמאפיה הניחה כדי לפגוע באדם מסוים. במקרה שאני

מדבר עליו עכשיו רוצים כהרוג יהודי, לא אדם מסוים.
היו "ר א' לין
כבר סיכמנו. המעשה יכול להיות או פלילי או פעולת איבה. אם ראובן רוצה

להרוג את שמעון ומשתמש בכלי רכב כדי לדרוס אותו, כפי שעושים בסרטי המאפיה, זה

פלילי. המעשה יכול להיות גם פלילי וגם פעולת איבה אם ערבי משתמש ברכב להרוג

יהודים, הוא רואה שני קצינים הולכים בצד הדרו והוא נולה ([ליהם. היו מקרים

בעבר, יותר מכפי שאנחנו חושבים, שמשאית לפתע פתאום עלתה על רכב שלפניה, מחצה

אותו והוא התלקח. ניסו להגדיר את זה כתאונת דרכים. בעצם כל הנסיבות העידו

שהיתה זו פעולת איבה. זה לא מעורר בעיה גדולה, כי חובת ההוכחה שהארוע היה

פעולת איבה חלה על חברת הביטוח. אם לא כך, זו תאונת הדרכים. את זה כבר סיכמנו

ואין צורר לחזור בכל פעם מחדש.

סעיף 5 - חניה: יינזק שנופל למסגרת של רכב חונה - אם הולך רגל או נוסע

באופניים מתנגש ברכב חונה, וכתוצאה מכר נגרם להם נזק גוף, לעניו זה איו חשיבות

למקום החניה, אם היא ברשות הרבים או בשטח פרטי סגור."

רוכב אופניים הוא כמו הולך רגל לעניו חוק זה. אדם רץ ונתקל ברכב ~ אנחנו

מתכוונים להוציא ארוע כזה ממסגרת החוק.
ד' חוטר-ישי
רכב חונה באופו שהוא מפריע לתנועה בכביש, חונה אחרי סיבוב, חונה בלילה

בלי אורות, חציו על הכביש חציו מחוץ לכביש. יכולות להיות כמה סיטואציות

בעיתיות מבחינה תחבורתית.
ר'- ריבלין
שני כלי רכב מעורבים בתאונה במקום ששדה הראיה היה חסום בשל חניה לא חוקית

של רכב. בית המשפט קובע שהגבלת שדה הראיה הי תה אחד הגורמים המכריעים לתאונה.

שאלה אחרת היא אם שני הנהגים פעלו כדיו או שלא כדיו בתנאים של אותו שדה ראיה.

מה קורה אם רכב חונה הוא הגורם לתאונה?

מ' צלנונר;

לעניו חוק הפיצויים איו לזה שום חשיבות, כי לא עולה שאלת האשם.

היו "ר א' ליו;

חזקה עלינו שאדם לא רץ ונתקל ברכב מפני שהוא נהנה מזה. אם הוא רץ ונתקל

ברכב, נקבל שזאת תאונה. אם הרכב חנה במקום שמותר לחנות, הכל בסדר. אם אדם

החנה רכב על הכביש בלי אורות חניה, אדם רוכב על אופניים בלילה ונתקל ברכב -

לפי דעתי זו תאונת דרכים.
ר' ריבלין
היה מקרה שמשאית איבדה גלגל בכביש בית-ליד ושם נעצרה. האורות לא פעלו

כראוי. מונית נתקלה בה ונהרגו ארבעה אנשים. זאת תאונת דרכים. גרם לתאונה נהג

המשאית שלא יצר את כל התנאים כדי שיראו את המפגע שהוא הציב בתוך הדרך, באשמתו

או שלא באשמתו. אבל אילו נפגע רוכב אופניים או אדם שרץ בדרר ונתקל במשאית

כזאת, האם זאת תאונת דרכים?
היו"ר א' לין
אם כלי רכב נתקל באותה משאית, איו ספק שזאת תאונת דרכים ואפילו עצרה אותה

משאית בתור תעלה או בתוך פרדס, כי לא מתעוררת בעיה של אחריות. אם נפגעו נוסעים

ברכב, זו תאונת דרכים. אנחנו מדברים עכשיו על פעולה של הולך רגל ולא רכב.

מ' צלטנר;

אסור לשכוח שאחת המטרות העיקריות של החוק הזה היתה להפטר משאלת הרשלנות,

האשם. יש בעיה בסוגיה עול חניה כדיו וחניה שלא כדיו. איו ספק שאם החניה כדיו לא

צריכה להיות תאונת דרכים. הקושי מתעורר בחניה שלא כדיו, אותה דוגמה שנתו עו "ד

חוטר-ישי, רכב חונה בדרך ראשית בלילה בלי אורות. איו לי פתרון לבעיה, אני רוצה

רק להצביע על הקושי. אם מעוררים את השאלה אם החניה היתה כדיו או שלא כדיו,

אנחנו מכניסים את האלמנט שבכל מחיר רצינו להוציא בחוק הזה " אלמנט הרשלנות, אם

חניה כזאת היא רשלנית. ברגע שאתה אומר שהחניה היא לא כדיו, הכנסת אלמנט

הרשלנות.

היו "ר א' לין;

זה דבר שקל להוכיח אותו.
מ' צלטנר
אנחנו יכולים לקחת אלף דוגמאות. כמו הדוגמה שנתן חבר-הכנסת ריבלין. משאית

נעצרה באמצע הדרך ואוטובוס שבו עשרים נוסעים נתקל בה,. הוא לא יכול היה בכלל

לראות את המשאית, והמשאית לא משלמת בכלל, רק האוטובוס משלם. ענין החניה כדיו

הוצא מו החוק הזה במפורש, להכניס בדלת האחורית חניה שלא כחוק - -

היו"ר א' ליו;

אפשר לא להכניס. אם הולכים לפי התפיסה העקרונית של החוק, אפשר לקבוע שאם

שהולך רגל או רוכב אופנים נתקל ברכב, ואיו הבדל איפה חנה, זן תאונת דרכים.

אני נוטה לראות בזה תאונת דרכים.
מי צלטנר
היום איו כבר הבדל בין דרך ציבורית ודרך פרטית. אם אני חונה במגרש החניה

הפרטי שלי, שני ילדים רצים, אחד מהם נתקל ברכב ושני נתקל.בעץ, מי שנתקל ברכב "

תאונת דרכים.
היו"ר א' ליו
אני לא מעלה בדעתי שאם אדם רץ בלילה ונתקל ברכב שחנה שלא כחוק במסלול
ריצתו, הוא יינזק ויגידו לו
זאת לא תאונת דרכים. למה? כי הרכב לא עלה עליך,

אתה עלית עליו.
ר' מלחי
המקרים כאלה הם מעטים מאד. אדם ירוץ ויתקל במכונית חונה כדי לקבל פיצוי?
היו"ר א' לין
לכו אפשר לותר על אלמנט של רשלנות ולכלול את המקרים האלה במסגרת החוק.
ר' ריבליו
ילד יתקל בראש וישבור את הראש, יאמרו שנתקל ברכב ויבקשו פיצויים.
ד' חוטר-ישי
צריך להוכיח.
מ' צלטנר
חנה שם רכב. במגרש חניה עומדים עשרות כלי רכ1.

הדוגמה של מר צלטנר היתה נכונה: מה ההבדל אם אדם רץ ונתקל בעץ או ברכב?

הרכב נומד במקום חניה מותר, צריך לצפות שיהיו שם כלי רכב. אי א3שר להביא את

הדברים עד אבסורד. אני מביו את הגישה למקרים של ידו י אבנים, כי זה הפר לסיכון

שצריך לקחת אותו בחשבון כשנוסעים בדרך. כשאני נוסע מחיפה לתל-אביב, כשאני מגיע

לג'סר-א-זרקא אני עובר למסלול השמאלי, אבו תעבור דרך ארוכה יותר עד שתיפגע.

כשאני נוסנע שטחי יהודה ושומרון, אני מתאים את עצמי לתנאים בשטח.

היו "ר א' לין;

בעיות כאלה עולות בדרך כלל לפני בתי המשפט והם צריכים לקבל הכרעה. בעצם

אנחנו עושים עכשיו מה שבתי המשפט עושים, אבל אני מקווה שהתוצאה תהיה שיהיה חוק

ותר ברור.

לדעתי, אם אדם רץ ונתקל במכונית - זו תאונת דרכים. הרי אילו לא היו כלי

רכב, לא היה נתקל בהם. הם יוצרים סיכון בשבילו כהולך רגל. מה ההבדל אם הרכב

עלה עליו או שהוא עלה על הרכב?
ע' אליצור
הבדל גדול. הולך הרגל בא לרכב. הסיכון הוא לא תחבורתי, הסיכון הוא של

הולך רגל.

ר' ריבליו ;

כשרכב עומד הוא כמו בית עומד, או עמוד חשמל.
ד' חוטר- ישי
חבר-הכנסת ריבליו העיר קודם, ובצדק, אם ילד רץ ונתקל בעץ למה נאפשר לו

להפוך את זה לתאונת דרכים. אין ספק שזאת לא תאונת דרכים. אבל לא רק מי שרץ

ונתקל בעץ, לא חסרים מקרים שאדם החליק באמבטיה וניסה לטעון שנפגע בתאונת

דרכים. חובתו להוכיח. לא הוכיח - איו זו תאונת דרכים; הוכיח - זו תאונת דרכים.

לכן בדוגמאות הללו אנחנו לא צריכים להתלבט יותר מדי.

אנחנו עוסקים בשאלה, אם רכב חנה במגרש חניה ואם חנה שלא כדין, חנה בלילה

על הכביש, או חצי על הכביש וחצי על המדרכה. הניסיון מלמד שרוב המקרים קורים

כתוצאה מזה שרכב חונה שלא כדיו בלילה, כך או אחרת. ואם רוכב אופנים נסע ונתקל

ברכב כזה, זו צריכה להיות תאונת דרכים.
ר' ריבלין
אם רכב חנה על המדרכה והולך רגל נפגע, הוא יכול לתבוע פיצויים על פי

פקודת הנזיקין.
היו "ר א' לין
למה? אם רכב חנה שלא כדיו זה לא סיכון תחבורתי?
ר' ריבלין
מכונית חונה על מדרכה אינה שונה מבור שחפרו במדרכה.
ד' חוטר-ישי
המקרים שבהם ילד נתקל במכונית חונה במגרש חניה הם מעטים מאד לעומת. תאונות

שנגרמות בהלל מכונית שחנתנה שלא כדיו. החוק הזה בזמנו הוציא אלמנט ההוכחה של

אחריות, רשלנות וכו'. אנחנו משתדלים להקל את העומס בבתי המש3ט. אם בשביל

המיעוט הקטן הזה של המקרים נחזיר אלמנט של אחריות, הוכחת רשלנות, הקשר הסיבתי,

כל מה ש ניסינו להוציא, אנחנו מחטיאים את המטרה הבסיסית של החוק. אני מציע

להשאר במסגרת הקודמת. מאחר שאנחנו מגדירים את רוב המקרים כסיכונים תחבורתיים,

הרוב המוחלט, לא להכניס שוב את אלמנט הרשלנות והאחריות, כל נזק למי שפוגע

ברכב, נתקל ברכב - תאונת דרכים. זה הרציו של החוק הבסיסי. בתשובה לחבר-הכנסת

ריבליו, כמובן שצריך להוכיח שהנזק הוא מרכב, לא מעץ ולא מאמבטיה.

מ' צלטנר;

אני רוצה להגיד משפט כללי, שאולי צריו הייתי להגיד לאחר הדברים של חבר-

הכנסת חיים רמון, כשחוקק החוק הזה תירגמתי אותו ושלחתי לאבא של התוכנית

האמריקאית NON FAULT . אחרי שקרא והבין מה כלול בהרחבה הזאת, הוא השיב לי
במשפט אחד
, MAY BE TOU CAN WE IN AMERICA CON 'T AFFORD IT . קל מאד

להגיד שהכל צריך להיות בפנים. ישב כאו קודם חבר ועדת הכספים שיודע שבשביל כל

דבר צריך אחר כך לשלם.
לא נכוו לבוא ולומר
לא היו הרבה מקרים, אז מה יש אם תכניסו גם את זה.

לא היו הרבה מקרים כי עד לאחרונה אף אחד גם לא העלה בדעתו שזו תאונת דרכים.

איש לא העז לחשוב שאם ילד רץ ונתקל באוטו, הוא יכול להגיש תביעה. מתי התחילה

הבעיה? אחרי פסק דיו שולמו. אם היום נאמר ברחל בתר הקטנה, כי אנחנו רוצים

שהחוק יהיה ברור, שכל התקלות ברכב תהא אשר תהא היא תאונת דרכים, אני לא יודע

מה אנחנו מביאים על עצמנו. העבר הוא לא ההווה ולא העתיד.

מצד שני אני ער לכך שאי אפשר לומר שכל פגיעה בחניה תהא אשר תהא לא תחשב

תאונת דרכים. לכו אולי צריר מחוסר ברירה, אם כי אני אומר זאת באי רצוו, כדי לא

להכניס עז שאנחנו לא יודעים מראש מה גודלה, אולי עדיף לעשות את ההבחנה ביו

חניה כדיו ושלא כדיו.
היו"ר אי לין
אם אדם רץ ונתקל ברכב נוסע, איו ספק שזו תאונת דרכים כי הרכב נוסע, וזה

לא משנה אם אני עליתי עליו א1 הוא עלה עלי, כי הרכב נוסע.
מ' צלטנר
מפני שזה שימוש תחבורתי.
ר' מלחי
מפני שמתעלמים מאלמנט של אשמה.
מ' צלטנר
אם הוא חונה, זה לא שימוש תחבורתי.
היו "ר א' לין
רצתי ופגעתי ברכב נוסע - תאונת דרכים. רצתי ופגעתי ברכב חונה " אומרים

שזו לא תאונת דרכים. מה שנראה לי בלתי מתקבל על הדעת הוא שנזק לאדם שנתקל ברכב

שחנה שלא כדיו והיה מכשול במסלול תנועתם של הולכי רגל, לא יחשב תאונת דרכים.

במקרה כזה אני רואה קשר ישיר ביו התנהגות הרכב וביו העובדה שהולך רגל נפגע.



אנחנו יכולים לא לעשות. שום שינוי, להשאיר את המצב כמות שהוא, הווה אומר

שגם אם אדם נתקל ברכב חונה כדיו זו תהיה תאונת דרכים" או להחליט שהחוק הזה לא

הל על רכ1 הונה אלא אם כו חנה שלא כדיו, ואז התקלות 1ו תחשב תאונת דרכים, נראה

לי ;שזה הפתרוו הטוב והצודק ביותר שאנחנו יכולים להציע.

מ' צלנונר;

זה הרע במיעוטו.

היו "ר א' לין;

אם זה מקובל, נסכם שפגיעה בחניה בהולך רגל או רוכב אופנים אינה תאונה אלא

אם כו היתה הפגיעה ברכב שחנה לא כדיו.
רי ריבלין
יש הבדל ביו חניה שלא כדין ובין חניה אסורה. אדם החנה רכב במקום המסומן

אי עצירה, איסור העצירה הוא בא לאפשר באותו מקום פריקה וטעינה, או דברים

אחרים שלא קשורים בכלל באפשרות הליכה ברגל. האם זו תחשב חניה שלא כדיו שגרמה

תאונה? מבחינת הולך הרגל, רכב שחונה באיו חניה הוא בדיוק כמו רכב שחונה ביש

חניה. דוגמה נוספת, נהג שם כרטיס חניה במקום שמסומו כחול-לבו ~ הרכב חונה

כדין: חנה באותו מקום ולא שם כרטיס - הרכב חונה שלא כדיו. צריך להיות קשר

סיבתי.

ר' מלחי;

לא נכתוב שהפגיעה היתה על ידי רכב שחנה שלא כדיו, אלא בגלל רכב שחנה שלא

כדיו.
היו "ר א' לין
הייתי אומר שאם חנה במקום אסור - זו תאונת דרכים. חנה במקום מותר - לא

תאונת דרכים, ולא משנה אם שילם כרטיס חניה או לא.
עי אליצור
זה עדייו לא פותר את הבעיה של רכב שחנה במקום שנועד לפריקה וטעינה, מקום

שהחוק אומר שאסור לו לחנות.

מ' צלטנר;

לדעתי, ההצעה של גבי רחל מלחי פותרת את הבעיה: הנזק נגרם בגלל חניה שלא

כדיו.
היו "ר א' ליו
אנחנו עוברים לדוגמה הבאה. סעיף 6 - התלקחות דלק: " התלקחות דלק ברכב

כתוצאה מגורם חיצנוי - נזק כתוצאה מהתלקחות בנזיו עקב דליפה של גז או חומר

דליק אחר מגורם חיצוני".
מ' צלטנר
הדוגמה לקוחה מפסק דיו ידוע בעניו לסרי. משפחה עשתה פיקניק בנביעות,

העמידו כלי רכב בצורת חי כמגו בפני רוח, בישלו אוכל על גזית, נדלק הדלק שהיה

ברכב והיתה שריפה גדולה. בית המשפט העליון ברוב דעות החליט שזו תאונת דרכים,

אף כי המיעוט אמר שהרכב שימש רק קיר מגו בפני הרוח.
היו"ר א' לין
אני מזדהה עם ההחלטה של בית המשפט העליון. אני רואה בזה חלק מהסיכונים

התחבורתיים. נכון שבאיזה שהוא מקום דלף גז, אבל רכב הוא רכב, יש בו חומר

דליק,. יש סיכוך רב.

מ' צלטנר;

אבל זה לא שימוש תחבורתי, הרכב שימש מגן מרוח.
היו "ר א' לין
כל הויכוח הוא בשאלה אם השימוש הוא תחבורתי או לא. אם היה מעשה פלילי

והציתו רכב, קבענו שהחוק הזה לא חל. אבל אם זה לא מעשה פלילי, הרכב ניצת מפני

שמישהו היה רשלו, הרכב ניצת מפני שהוא כלי מסוכן, כי יש בו מיכל דלק.
מ' צלטנר
זאת לא תאונת דרכים.

ר' מלחי;

אמרנו אותו דבר בקטר למוקש, אם זה לא פלילי - - -
היו "ר א' לין
כל הויכוח הוא על השאלה מה אנחנו רואים כתאונת דרכים.

א' דיין;

אני מסכים שזו תאונת דרכים.
ר' ריבלין
כלי רכב הוא גם מוחסן ל-60 ליטר בנזין ועוד 4- 3 ק"ג שמן - חומרים דליקים.

זה דבר מסוכן בפני עצמו. אילו אותה משפחה בנואיבה היתה בנסיעה, היתה דליפה,

אדם הדליק סיגריה, פרצה אש - זו היתה תאונת דרכים לכל דבר. מה ההבדל? הסיכון

נובע מעצם טבעו של כלי רכב שיש בו בנזין.
ע' אבל
התפיסה בתיקון לחוק היא שהסיכון התחבורתי קשור בנסיעה של הרכב, גם הנוסח

אומר כך.

היו"ר אי לין;

אנחנו עכשיו דנים ומתאימים את הצט.ת החוק לתפיסת הוועדה. כך עשינו בענין

תיקוני דרך ברכב.
ע' אבל
בהצעת החוק מדובר על דברים שקשורים בשימוש ברכב. אפשר לומר שבחניה שלא

כדין יש עדיין אחריות מסוימת, כי זה קשור בשימוש. אדם שהחנה רכב במקום שאינו

מיועד לכך יש לו אחריות מסוימת, למרות שהרכב עומד אפשר להגיד שזה קשור לנסיעה,

הוא לא גמר את הנסיעה עד שלא החנה את הרכב כפי שצריך להחנות בחניה כדין, הוא

השאיר אותו באיזה מקום בדרך, זה חלק מהנסיעה ויכול להחשב סיכון תחבורתי.



בענין נואיבה אמר בתי המשפט המחוזי , שפסק נגד , שהרכב יכול לשמש להרבה

מטרות נוספות שאינן תחבורתיות. נתנו את הדוגמה שאדם עולה על גג של מכונית

וקופץ לתוך המים, וכתוצאה מהקפיצה הוא שובר את הראש - האם זה יכול להחשב סיכון

תחבורתי? ג?ה שהחמיר את התוצאות בנואיבה הוא שהילדים ישנו בתוך הרכב, כשפרצה

האש והרכב נדלק, הילדים נפגעו. איו ספק שהרכב חנה כדיו, לא היתה שום בעיה

תחבורתית. הרכב שימש כאוהל. השאלה אם לראות גם במקרה כזה סיכון תחבורתי שצריך

לכסותו אותו במסגרת חוק זה. נכוו שמקרים כאלה נדירים.
ר' ריבלין
מה שחשוב לענין זה הוא לא מתי ואיפה קרה המקרה אלא כמה דלק היה במכונית.
ד' חוטר-ישי
זה מה שאמר בית המשפט העליון.
ע' אבל
היה מצד בית המשפט נסיון די מלאכותי להכניס את הנושא הזה, כי בכלל לא

היתה ודאות שהיה שם דלק, לא בדקו אם היה דלק וכמה דלק היה. יש במכונית הרבה

דברים שיכולים להדלק, גם המושבים יכולים להדלק, לאו דווקא דלק.

אני לא אומר שאי אפשר לקבוע שגם אם רכב משמש רק זירה להתרחשות שמקורה

מחוץ לרכב זהו סיכון תחבורתי. אבל זה בוודאי מרחיק לכת מסיכונים תחבורתיים

שנובעים מזה שרכב נוסע על הכביש או אפילו עומד במקום אסור לחניה. מה שקרה

בנואיבה יכול היה לקרות בתוך בית, בחצר או במקום אחר. הרכב שימש מלכתחילה רק

מגו מרוח והפגיעה היתה בהחלט מקרית. לא הרכב גרם לתאונה. מקור הדליקה לא היה

ההצתה ולא הנעת הרכב.
היו"ר א' לין
לא נעשה הבחנה ביו חניה לעשר דקות לחניה במשך ארבעה ימים.

מ' צלטנר ;

גם בפסיקה המרחיבה של בית המשפט לאחר פסק דיו שולמו, התעוררן בעיות

במקרים שקרו עקב משחקי ילדים. ילד משחק בגפרורים בתור מכונית, המכונית נדלקת

והוא נשרף. בית המשפט פסק שזו לא תאונת דרכים, כי הרכב שימש רק זירה. המקרה

יכול היה לקרות גם אילו שיחק כך במקום אחר.

הגירסה של בית המשפט היתה כפי שאמר חבר-הכנסת ריבליו - כלי רכב הוא מחסו

דלק. בתוך מחסו דלק צריך להזהר. זה נכון, אבל זה הופך את הרכב לדבר שהוא לא

השימוש הרגיל שלו. ניקח דוגמה אחרת, נניח שיש כלי רכב גבוה מאד, כשלוש קומות,

מישהו קופץ מהרכב הזה ושובר את הראש. תאמרו שזו תאונת דרכים? זה קרה מפני

שהרכב גבוה, בהלל שהרכב הוא כמו שהוא. לא תאמרו שאם המקרה קרה בגלל מבנה הרכב,

זו תאונת דרכים.

ר' ריבלין;

אדם עלה וקפץ. כלי רכב לא נועד שיקפצו ממנו.

מ' צלטנר;

נפל.



ר' ריבליו ;

כלי רכב מעצם טבעו נושא דלק, זה קשור באופו פעולתו. אם אפשר לומר שימלאו דלק

ברגע שרוצים לנסוע ולאחר שחונים מוציאים את הדלק,ואולי גם את המושבים הדליקים,

אולי אפשר היה להבחין ביו הדלק וביו הרבב.

אם אדם עלה ונפל, אפשר לשאול אם היה מיגוו, אם היה מעקה, אם מי שעלה ברכב

הוא עצמו הכל כדי ליפול. זו שאלה אחרת לגמרי, שאלה של בטיחות..

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת. ריבליו, אתה מחזיק בעמדתך המקורית וכך גם אני. נעבור לסעיף

הבא.

סעיף 7 ~ פריקה וטעינה: יינזק שנגרם בזמו פריקה או טעינה של מטעו, בדרך

כלל מדובר בתאונות עבודה. "

אני נוטה לקבל אונ הדבר, אבל יש קושי מסוים. אם זה רכב עבודה, משאית

שהגיעה עם מטעו לנמל ושם פורקים, בזמו הפריקה נשמט צנור ופגע באדם - מקובל עלי

שזו תאונת עבודה, לא תאונת דרכים.

אדם נוסע במכונית פרטית, חונה ליד הבית ופורק כמה דברים, בזמו הפריקה נפל

עליו דבר מה, יש לי ספק אם לא צריך לראות בזה תאונת דרכים. לא רק מפני שזאת לא

תאונת עבודה. כלי הרכב הזה מטבעו נועד רק לתחבורה, חלק מהשימוש התחבורתי הוא

שאדם באופו רגיל נושא חפצים, מעביר אותם, פורק אותם. אם משתמשים במשאית להעברת

מטענים, לרכב הזה יש פונקציה ברורה של טעינה ופריקה ובזה איו בעיה. אבל בעניו

פריקה וטעינה של חפצים אישיים מרכב פרטי, יש לי ספקות ואשמח לשמוע מכם הערות.
ר" ריבלין
לעניו פריקה וטעינה אני מבחיו ביו רכב שנועד להובלת משאות וביו רכב שלא

נועד להובלה. על כל מכונית פרטית אפשר להרכיב גגון. מעמיסים מזוודות על גג

המכונית, תור כדי נסיעה מזוודה נופלת ופוגעת במישהו. אם זה קרה תוך כדי נסיעה,

איו ויכוח שזאת תאונה. לאחר שהמכונית חונה ליד הבית, ומסביב משחקים ילדי

השכנים, הוא פורק מזוודה אחת, מזוודה שניה נופלת, בגלל רשלנות. במקרה היה

הדבר כאשר המזוודה היתה על המכונית ולא על גדר הבית.

מי- צלטנר!

אמרנו קודם שתאונה בחניה אינה תאונת דרכים אלא אם כו החניה במקום אסור.

פריקת מזוודה בחניה ליד הבית זה לא סיכוו תחבורתי. הרוב המכריע של התאונות ונקב

פריקה וטעינה הו תאונות עבודה. נפגעים בעלי מלאכה שמורידים מטענים וכדומה,

ולגביהם אלה תאונות עבודה. המקרים שבני אדם מקבלים מכה ברגל כשהם מורידים

מזוודה, אלה בטלים בשישים. לא הייתי מציע בשביל זה לעשות הבחנה שהיא קשה מאד.
ר' ריבלין
מה היתה עמדתו של חבר-הכנסת רמוו בעניו חוק זה.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת רמון רצה שאנחנו נעשה את העבודה של ועדת הכספים. יש חלוקה,

הועדה הזאת קובעת מה צריך לכלול החוק, ועדת הכספים צריכה לקבוע מה התעריפים

הנכונים על פי החבות שנובעת מהחוק הזה. חבר-הכנסת רמוו נתו תשובה לא כל כר

משכנעת, הוא אמר שאמנם הם נגד העלאות תעריפים אבל בסופו של דבר אנשי המקצוע

משכנעים אותם. אני רוצה להאמין שחברי ועדת הכספים מסוגלים להתמודד גם עם אנשי

מקצוע" אם לא, חבל מאד. אם כר המצב, אנחנו שלא אמונים על עניני כספים מי אנחנו

שנתמודד אתם, הרי שם יושבים כל המומחים הגדולים של המדינה לעניני כלכלה. אני

לא חושב שאנחנו צריכים לעשות את העבודה שלהם.



ר' מלחי;

בדיון המיקדמי הועדה בעצם קיבלה על עצמה להתייחס גם לנושא זה. היושב ראש
עצמו אמר
נחלק את הדיון לשנים, בחלק אחד נעסוק בשאלה המהותית - מה צריך להוות

תאונת דרכים, ולארור מכן נדון על ההשפעות על המשק, על ציבור הנהגים,, על

האינפלציה... אני לא חושבת שהכוונה הי תה להעביר את הכדור לועדת הכספים.
הי ו "ר א' לין
נכון. אבל בסופו של דבר מי שיאשר תעריפים זו לא ועדת החוקה.

ר' מלחי;

הכוונה לא היתה שועדת החוקה תחליט על התעריפים, אלא שועדת החוקה תחליט על

הדברים המהותיים מתוך התייחסות גם למרכיבים הכלכליים.

מ' צלטנר;

קל מאד להגיד וקשה מאד לעשות. זה דומה לשאלה כמה אנשים הלכו עם כובע אדום

ברחוב אלנבי. על השבוע הבא אוכל לתת תשובה, לשבוע קודם קשה לי לתת תשובה כי לא

ספרנו. יש כאן הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, הם נעלמים.

ר' ריבלין;

אני לוקח את משפחתי מנמל-התעופה לירושלים, פורק את המזוודות, מזוודה

נופלת על רגלו של שכן שבמקרה עמד בצד. עם עד היום זו היתה תאונת דרכים, אני

נוטה לחשוב שצריר להשאיר את זה בגדר תאונת דרכים.

מ' צלטנר;

לא היה מקרה כזה. היו תאונות עבודה, היו תביעות במקרים שפרקו מטענים

גדולים ממשאיות. אני מכיר את הפסיקה ואינני מכיר אף מקרה שהוגשה תביעה על

פגיעה בעת פריקת מזוודה מרכב פרטי.

היו"ר א' לין;

אתה מביא בחשבון את השיקול הפרקטי, מה שהפריע הוא שכללו במסגרת חוק

הפיצויים את תאונות העבודה. אתה מסתפק בכך שנוציא ממסגרת החוק את תאונות

העבודה, שהן רוב המקרים. אני לא שולל את הגישה הפרקטית. במקרים רבים הגישה

הפרקטית תואמת גם תפיסה של צדק. אני חושב שזה בסדר.

ר' ריבלין;

מה קורה אם עומס יתר גורם תאונת דרכים?
ע' אבל
מכוסה.
די חוטר-ישי
אני חושש מהגדרה שקובעת כי אם יש חוק אחר, לדוגמה נפגעי תאונות עבודה, זה

פותר לנו את הבעיה. מדוע? משום שלחלק גדול מתאונות הדרכים אפשר למצוא כיסוי

במסגרות אחרות, אפילו נכות כללית במסגרת הביטוח הלאומי. בוודאי שזה כיסוי

חלקי, אבל גם הכיסוי לתאונות עבודה הוא חלקי.

מי צלטנר;

חבות מעבידים נותנת כיסוי מלא.



די חוטר-ישי;

גם בנכות כללית וגם בתאונות עבודה הכיסוי הוא חלקי. אם אומרים שיש פתרון

בחוק אחר, צריך לזכור שהכיסוי הוא פחות מאשר הכיסוי בחוק הפיצויים לנפגעי

תאונות דרכים.

נחזור לענין פריקה וטעינה. נניח שבעת פריקה המכונית התהפכה, זאת תאונת

דרכים? אפילו ניקח לדוגמה משאית שזה יעודה וכו', אבל בעת פריקה איבדה את

היציבות והתהפכה. אם נשלח מקרה כזה למסגרת של תאונות עבודה, כאילו אומרים

מראש שהנפגע יקבל פיצוי נמוך יותר. הדוגמה של פריקה וטעינה ביחס לתאונות עבודה

יכולה להיות מתאימה לרוב תאונות הדרכים שהו גם תאונות עבודה. אני לא בטוח שכאן

צריך לעשות הבחנה.

היו"ר א' לין;

לא התכוונתי לתאונות עבודה. כוונתי היתה שאם תכליתו של כלי הרכב היא

העברת מטענים והוא נמצא במצב טעינה או פריקה, לא נראה בפגיעה תאונת דרכים. לא

אמרתי שאם זה מהווה תאונת עבודה זה לא יהיה תאונת-דרכים. אני אומר שתכליתו של

הרכב היא הקובעת. אתה שואל מה קורה אם הרכב התהפך כתוצאה מטעינה או פריקה.

ע' אבל;

אם התהפך, זו תאונת דרכים. .

מ' צלטנר;

אני לא יכול לעבור לסדר היום כשמצהירים לפני הועדה: בכל דרו אחרת

הפיצוי יהיה יותר נמוך. לא יתכן שנציג לשכת עורכי הדיו יצהיר כאו הצהרות

שאיו דימיון ביניהן וביו המציאות. וזאת לא פעם ראשונה. אני רוצה לתקו ולומר

שאיו יסוד להצהרה שבתאונות עבודה תמיד מקבלים פחות מאשר בתאונות דרכים.

ד' חוטר-ישי;

לא אמרתי תמיד.

מ' צלטנר;

אמרת; יקבל פחות.

היו "ר א' לין;

ראה קודם עו"ד חוטר-ישי שהטענה בעניו האינתיפאדה משפיעה על חברי כנסת,

והוא משתמש בה...

מי צלטנר;

בעניו האינתיפאדה, זה נכוו שיש אינתיפאדה. אבל כשאומרים דברים לא נכונים,

אני חייב לתקו. בתאונות עבודה אפשר לפעמים לקבל יותר מאשר בתאונות דרכים.

די חוטר-ישי;

בממוצע מקבלים פחות.

מי צלטנר;

לא דיברת על ממוצע ולא על דרך כלל, אמרת שיקבל פחות. על זה הערתי.
היו "ר א' ליו
איו ספק שעו"ד חוטר-ישי העיר באופן גורף שמקבלים פחות, והרושם שלי היה

שתמיד מקבלים פחות.

ד' חוטר-ישי ;

לא. יש מקרים חריגים שמקבלים יותר.
מ' צלטנר
בכל מקרה שיש ביטוח חבות מעבידים, וזה ברוב המכריע של המקרים, מקבלים לא

פחות, אולי אף יותר.
ד' חוטר-ישי
ביטוח חבות. מעבידים לא שייך לענין - - -

היו "ר א' לין;

חבל על הויכוח, כי לא זאת. נקודת. המוצא של הו (נדה.

מ' צלטנר;

אם הוועדה לא מושפעת מזה - - -
היו "ר אי ליו
היא לא מושפעת מזה. אולי אחד מחברי הוועדה היה מושפע. כשדיברו קודם על

האינתיפאדה.

מי- צלטנר;

אם יעודו של כלי רכב להוביל משאות ויש פגיעה בונת טעינה או פריקה, זו

תאונת עבודה פר-אכסלנס. כמו תאונה בעת תיקון רכב במוסך. איו ספק שמבחינת הנפגע

זו תאונת עבודה ולא תאונת דרכים.

היו "ר א' לין;

הסכמנו על זה. הסכמנו שאם יעודו של הרכב הוא הובלת מטענים והיתה פגיעה

בעת טעינה או פריקה, כשהרכב חנה, זו תאונת עבודה.
ר' מלחי
ואם הרכב התהפך אגב טעינה או פריקה, תאונת דרכים.
היו "ר א' לין
אם תכליתו של הרכב היא הובלת. מטענים, נזקים שנגרמים בעת טעינה או פריקה

לא יחשבו נזקי תאונת דרכים.

בשלב זה אנחנו מפסיקים היום את הדיוו. נמשיך בדיוו בדרך שבה התחלנו, ואני

מבקש מכל המשתתפים לא לחזור להגדרות הכלליות אלא להתרכז בדוגמאות הספציפיות.

לאחר שננתח את הדוגמאות ונקבע עמדה, נשתדל לנסח את החוק על פי עמדות הועדה בכל

אחד מהעני נים, כי ברור לי שהגדרות כוללות לא יקלעו ולא יקיפו עמדות הועדה בכל

אחת מהסוגיות. אני מעדיף שהחוק י תו ביטו נאמו לעמדת הועדה.

תודה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:40)

קוד המקור של הנתונים