ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/03/1990

אישור עמדת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא מספר הסטודנטים המתקבלים ללימודי המשפטים בישראל; הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי בנושא הצנזורה בענייני עליה; הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 118

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי. ט' באדר התש"ן (6 במרץ 1990). שעה 11:00
נכחו: חברי הוועדה
א' לין - היו"ר

א' אבוחצירא

מ' וירשובסקי

יצחק לוי

די ליבאי

א' רובינשטיין

רי ריבלין
מוזמנים
ע' אליצור - משרד המשפטים

עו"ד מי צלטנר - מנכ"ל "קרנית"

עו"ד ש' מורד - חברת ביטוח "אבנר"

עו"ד חוטר-ישי - לשכת עורכי הדין
מזכירת הוועדה
ד' ואג
יועצת משפטית
ר' מלחי
הקצרנית
ח' בנקין
סדר היום
א. אישור עמדת ועדת החוקה, חוק ומשפט בנושא מספר הסטודנטים

המתקבלים ללימודי המשפטים בישראל. י

ב. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8),

התש"ן-1990.

ג. הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי בנושא הצנזורה

בענייני עליה.



א. אישור עמדת ועדת החוקה, חוק ומשפט

בנושא מספר הסטודנטים המתקבלים ללימודי המשפטים בישראל
הי ו"ר א' לין
אני פותח את הישיבה.
הוספנו לסדר היום את הסעיף
אישור עמת ועדת החוקה הוק ומשפט בנושא מספר

הסטודנטים המתקבלים ללימודי המשפטים בישראל. כשאנו מקדישים לנושא זמן עבודה יקר

אני מעדיף שנסיים את הדיון בו בגיבוש עמדת ועדה.

יצחק לוי;

יוצרים כאן מעמד של בוגרי מכללה שאין להם תואר אקדמי.
הי ו"ר א' לין
לא קבענו עמדה בענין זה. אני כשלעצמי וגם הברים אחרים מתנגדים לכך, אבל

חבר-הכנסת ליבאי הציע זאת, ואנחנו משאירים כאן שתי אלטרנטיבות.

האם אפשר לאשר את המסמך הזה לדעתכם?

א' רובינשטיין;

כן.

הוחלט; לאשר את עמדת ועדת החוקה בנושא מספר הסטודנטים המתקבלים ללימודי

המשפטים בישראל.

ב. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), התש"ן-1989

היו"ר א' לין ;
אנו עוברים לנושא הבא
הצעת הוק פיצויים לנפגעי וזאונות דרכים (תיקון מס' 8).

אני מברך את המשתתפים בדיון היום. מי היה צריך לבוא לכאן מטעם משרד האוצר?
די ואג
הבוקר הודיעו שזה עומד בסימן שאלה.
היו"ר א' לין
אני מתכוון להעביר לשר האוצר מכתב, ראשית, על הצורה בה הוצגו הדברים בדיון

שהתקיים אתמול, ושנית, על שמשרד האוצר לא מצא לנכון להשתתף היום בדיון בנושא מאד

מרכזי הנוגע לו. בחוק שנדון אתמול לא נמשיך את הדיון בלי שיהיו כאן נציגי האוצר

ויציגו את הנושא כפי שצריך.

רבותי, כפי שאנו נוהגים בהכנת כל הצעת חוק לקריאה שניה ולקריאה שלישית, נקדיש

ישיבה ראשונה זו למגמותיה של הצעת החוק ולהבנת משמעויותיה. מתוך עיון בהצעת חוק

זו היא נראית לי חשובה ביותר ואני כבר מודיע, שלדעתי, יהיה צורך לעסוק בעניינים

שאינם באים לביטוי בהצעת הוק זו, אבל הם נמצאים במסגרת אותו נושא.
בדברי ההסבר כתוב
"הפירוש האמור ל'לשימוש ברכב' מרחיב את תחולתו של החוק

הרבה מעבר למטרות שלשמן חוקק והוא מטיל עול כבד על ציבור הנהגים ההייב בתשלום

פרמיה גם עבור ביטוח פגיעות שאינן קשורות לסיכון תחבורתי... דבר הפוגע באיזון



העדין של מימון עלותו באמצעות הפרמיות המוטלות על ציבור בעלי הרכב". משמע שיש כאן

בעיה מה אנו מגדירים כ"תאונת דרכים", אבל יהד עם זאת השיקול המרכזי הוא אם אין

כאן הרחבה יתרה ופוגעים בציבור הנהגים מבהי נת העול הכספי שאנו מטילים עליהם.

בהמשך אציין מה הנושאים שלפי דעתי צריכים אנו להביא בחשבון במסגרת הדיון הזה.
מ' וירשובסקי
אם נזקקנו אתמול לאוצר כדי שיסביר לנו כמה כספים הם רוצים לייעד לבתי הסוהר,

הרי בהצעת החוק המונחת לפנינו עמדתו של האוצר הרבה הרבה יותר וחשובה. לכן לפני

שניכנס לנבכי החוק אני מבקש לקבל הסבר ממשרד האוצר. ההגדרה של "שימוש ברכב" היא

רחבה משום שבית המשפט העליון של מדינת ישראל הרחיב אותה בשורה של פסקי דין,

ואינני יכול להסתפק בחצי שורה בדברי ההסבר האומרת שהמשק אינו יכול לעמוד בהרחבה

זו. נוסף לכך פרמיה אינה נגזרת בידי שמים, אלא חברות הביטוח קובעות ומטילות

אותה. לאחר שבית המשפט העליון הרחיב את ההגדרה ביודעין, האם אנחנו צריכים לתקן את

החוק משום שנאמר באיזה שהוא מקום שיש להרחבה זו השלכות על המשק? רק אחרי שאדע מה

ההשלכות האלה, מה עוצמתן ומה היקפן אוכל לשקול אם יש טעם לצמצם את ההגדרה הרחבה

של בית המשפט העליון.
היו"ר א' לין
אתה מעלה שאלה שבעיני היא מאד רצינית וכבדת משקל, אבל לא הייתי רוצה שבגלל

אי-שיתוף פעולה של האוצר לא נטפל ברקיקה הנחוצה לדעתנו. עם זאת מן הראוי שיוטלו

סנקציות על האוצר על שאינו משתתף בדיונים בוועדה בנושאים מאד חשובים לו. ייתכן

שמשום שהוא לא נזקק לאישור ועדת החוקה לתקציב המדינה הוא מרשה לעצמו השתתפות ברמה

שהוא משתתף כאן בפועל. כבודה של הכנסת וגם חשיבותו של הענין מחייבים אותנו שלא

לעבור על כך לסדר היום. בדיון שהתקיים אתמול אמנם היה כאן נציג פורמלי של האוצר,

אבל אנחנו יודעים שהוא לא הציג את המטריה כפי שהיה צריך להציג אותה בפני ועדה של

הכנסת בנושא שבו עומדים להנהיג שינויים עקרוניים מרחיקי לכת. איך אפשר להגדיר את

העדרות האוצר בנושא חשוב כמו זה העומד לפנינו? הרי זה י ולנר מזלזול, זה יותר מחוסר

אחריות. זה דבר חמור מאין כמוהו, ואסור לנו להסכים שדברים כאלה יתרחשו.

א' רובינשטיין;

אבל בדרך כלל נציגי האוצר באים. אולי היתה כאן איזו תקלה.
די ואג
בשבוע שעבור הודיעו לי על שני נציגים מטעם האוצר. הבוקר התקשרו ואמרו שהאיש

מאגף התקציבים לא יבוא, ואשר לאיש מהלשכה המשפטית, הוא בוחן מה עניינם בהצעה

ויודיע לי על כך. בשעה 10:45 כשראיתי שלא הודיעו לי, התקשרתי וביקשתי לדעת מה

קורה, אבל לא קיבלתי תשובה.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת רובינשטיין, זה המצב העובדתי.

חבר-הכנסת וירשובסקי, הניתוח של ההשפעות הכלליות על המשק הוא ניתוח רושוב,

ואני אף מוכן לעשות אותו במקום נציג משרד האוצר. מאחר שפעם עבדתי באוצר בתפקיד

בכיר אני מוכן לסייע לאוצר בענין זה. מעבר להשפעות על המשק, השאלה היא אם אנו

מסכימים ש"תאונת דרכים" תוגדר ככל תאונה אהרת שמתרחשת. באיזה שהוא מקום חייבים

לשים סייגים להגדרה זו, וזאת לא בגלל ההשפעות על המשק או התוצאה לגבי ציבור

הנהגים, אלא מעצם מהות הענין לא ייתכן לכלול הכל במסגרת "תאונת דרכים".

לכן אני מציע שנקבל את מה שמציע חבר-הכנסת וירשובסקי ונחלק את הדיון לשניים.

חלק אחד יעסוק בשאלה המהותית מה צריך להוות תאונת דרכים, וחלק אחר - בהשפעות על

המשק, על ציבור הנהגים, על האינפלציה ועל כל המדדים הכלכליים האחרים. האם אתה

מסכים לזה, חבר-הכנסת וירשובסקי?
מ' וירשובסקי
אני מסכים. אנחנו צריכים להתמודד, מצד אחד, עם השאלה המשפטית אם ההגדרה של

בית המשפט העליון אינה רחבה מדי, ומצד ארור, לבחון את ההשפעות על המשק. אם יסתבר

שההשלכות אינן כפי שנאמר כאן, אולי צריך להשאיר בעינו את מה שקבע בית המשפט

העליון.
הי ו "ר א' לין
עמדתי הבסיסית היא שגם אם אין שום השפעה על ציבור הנהגים בישראל, אין לכלול

בהגדרה של "תאונת דרכים" מעבר למה שצריך לכלול בה מבחינה עניינית.
עי אליצור
חבר-הכנסת וירשובסקי, אין זה מדוייק לומר שבית המשפט העליון לקח איזו שהיא

הגדרה והרחיב אותה. בהגדרה של "תאונת דרכים" מופיעות המלים "עקב שימוש ברכב

מנועי". למלה "שימושיי כשלעצמה אין הגדרה בחוק, ובית המשפט פירש אווזה כפי שמצא

לנכון. העובדה שבית המשפט פירש אותה כפי שהוא פירש אין בה כדי למנוע מהמחוקק

לומר: לא לכך התכוונתי כאשר חוקקתי את החוק הזה, ואם אכן זה הפירוש שנותן בית

המשפט, אשתמש במלים אחרות, בתקוה שהן יפורשו כפי שאני מתכוון.

אגב, שופט בית המשפט העליון אהרן ברק נותן סידרה של הרצאות על חקיקה שיפוטית,

ובה הוא בהחלט מסביר שאין שום פגיעה בבית המשפט העליון כאשר המחוקק חושב שהפרשנות

שניתנה לחוק אינה מתאימה לרוח החוק.

מדובר בהגדרה של "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים האומרת

היום כי "תאונת דרכים" היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי,

בין בניסעת הרכב ובין בעמידתו". כאמור, המלה "שימוש" אינה מוגדרת והיא פורשה בידי

בתי משפט מחוזיים במשך שלוש-עשרה שנה, במובן זה שהם התייחסו לאותם העקרונות

הקבועים בסעיף 64 לפקודת: הנזיקין.

באוגוסט 1988 נתן בית המשפט העליון שמונה פסקי דין, שהמנחה בהם הוא פסק דין

שולמן נגד ציון ובו הוא פירש שהשימוש ברכב הוא לא רק השימוש למטרות תחבורה,

דהיינו כשיש סיכון תחבורתי, אלא הוא כולל גם את כל השימושים הנלווים: תיקונים,

סיכה וכל מה שקשור בצורה כלשהי לרכב המנועי. התוצאה של אותם שמונה פסקי דין היתה

שתאונת דרכים כללה גם תיקונים במוסך, בהם מדובר ברוב המקרים בתאונת עבודה, כאשר

הרכב חונה ואין שום סיכון תחבורתי כפי שאנו מבינים אותו. היא כללה גם את כל

המקרים בהם אדם משתמש במכונית במכשיר רצח, דהיינו הוא שם חומר נפץ בתוך המכונית,

וכאשר הנהג התניע את המכונית היא התפוצצה והוא נפגע. תאונת דרכים כללה אפילו

פיצוץ שנגרם מזיק שיצא מבלון גז ופגע במיכל דלק. כאשר חנו בסיני לצורך פיקניק

והמכוניות שימשו להם כמגן בפני הרוח, קרה שזיק פגע במיכל הדלק של המכונית והיתה

התפוצצות קטלנית ביותר. לומר שזו תאונת דרכים זה נראה לנו מאד מרחיק לכת.
יצחק לוי
מה הדין אם זיק כזה פוגע במיכל הדלק של מכונית נוסעת שנתקעה בפקק?
עו"ד מ' צלטנר
זה שימוש תחבורתי.
יצחק לוי
אם הרכב נמצא בנסיעה זה בגדר שימוש תחבורתי גם אם זורקים עליו אבן?
עי אליצור
לא. כאן אני מגיעה לדברים הבעייתיים. אנחנו רואים "תאונת דרכים" כתאונה שארעה

באקראי ולא במתכוון ואנחנו מבקשים להוציא מההגדרה הזאת את כל אותם המקרים שארעו

במתכוון.
יצחק לוי
זאת אומרת שיש לנושא שני פרמטרמים: ראשית, למטרות תחבורה, היינו שהנהג נמצא

בתוך הרכב ונוסע, ושנית, זה צריך להיות דבר באקראי ולא במתכוון. שני התנאים האלה

צריכים להתקיים כדי שההגדרה של "תאונת דרכים" תחול על המקרה.
א' רובינשטיין
החוק הזה לא הל על הצתת רכב במזיד, בין שהרכב עומד ובין שהוא בנסיעה.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

ניקה לשם דוגמה את אוטובוס 405. לפי הצעת החוק זאת לא תהיה תאונת דרכים, אבל

לפי החוק הקיים - כן.

א' רובינשטיין;

אבל זה לא אומר שאין פיצוי למי שנפגע.
עו"ד ד' חוטר-ישי
אגיע גם לקטע שבו אין לנפגע פיצוי, כגון שאדם הסיט אוטובוס לא על רקע של

פה"ע, אלא משום שהוא סתם השתגע או שהיה שיכור. במקרה זה לא חל חוק נפגעי פעולות

איבה.

עו"ד מ' צלטנר;

לכאורה יש כאן תאונת דרכים. רכב התהפך ונפגעו אנשים. השאלה היא שאלה ראייתית.

אם יוכה שהדבר נעשה במתכוון, זאת לא וגאונה, כי תאונה היא ארוע בלתי צפוי. אם יוכה

שהדבר נעשה שלא המתכוון, זו תאונת דרכים.
יצחק לוי
יש אנשים שעושים זאת במתכוון, אבל לנפגעים אין שום פיצוי על פי הוק. ביש"ע יש

טענה רווהת שנזרקות אבנים על אנשים הנוסעים בדרכים, והשלטונות הצבאיים אומרים: כל

זמן שלא תפסנו את האיש, כל זמן שזה לא הוכח או כל זמן שהאיש לא עמד למשפט, אנחנו

לא מוכנים לתת לך, הנפגע, פתק שמדובר בפח"ע. כך נשארים אנשים ללא פיצוי במשך

שנים, ואני מכיר הרבה מקרים כאלה. אפשר להזמין לוועדה אנשים שיעידו על כך. מצד

אחד, חברת הביטוח טוענת שנזרקה אבן במתכוון, ומצד אחר, הנפגע לא מקבל שום פיצוי

כי אין לו הוכחה שזה ארוע חבלני.
עו"ד ד' חוטר-ישי
ניקה דוגמה מעשית אהרת: בכביש חיפה תל-אביב, ליד ג'סר א-זרקה, נזרקו אבנים

וכתוצאה מזה נהג אוטובוס איבד את השליטה ונהרגו מספר אנשים. האם זו תאונת דרכים?

האם זה מחייב פיצוי?

ע' אליצור;

כמי שעובדת במשרד המשפטים הניצב ברחוב סלח א-דין אני תוהה אם צריך להיות הבדל

בין המקרה שאני נוסעת בקו 27 וזרקו אבן על האוטובוס - וזה כבר קרה - ורק במקרה לא

נפגעתי לבין מקרה שאני עומדת בתהנה ועובר ערבי ודוקר אותי בסכין או זורק עלי אבן.
עו"ד מ' צלטנר
הענין הוא ששופטים, שאמרו בפסק הדין המנחה של שולמן נגד ציון שהם מסכימים,

נקטו עמדה שונה כשהסיטואציה התעוררה במקרה אחר, כך שאינני יודע היום מה בדיוק

ההלכה ומה מחייב גם לפי בית המשפט העליון. ניקח את הדוגמה של חניה כדין. שופטי

בית המשפט העליון, גם השופט שלמה לוין וגם השופט נתניהו, מסכימים עם השופט ברק



האומר שכל נזק כתוצאה מחניה כדין הוא תאונת דרכים. הבה נראה מה נאמר בפסק דין

אהר.

היו"ר א' לין;

מה זאת אומרת "חניה כדין"?

ע ו"ד מ' צלטנר;

רכב חונה כדין במגרש חניה ואדם נתקל בו. לפי פסק הדין של שולמן זו תאונת

דרכים, והשופט שלמה לוין ווהשופט נתניהו אומרים כאן שהם מסכימים לזה באופן כללי.

היו"ר א' לין;

ואם הרכב לא הנה כדין ואדם נתקל בו, זאת לא תאונת דרכים?

עו"ד מי צלטנר;

זה כבר ענין של שימוש וזה סיפור אחר.

היו"ר א' לין;

נניה שרכב הנה ברהוב במקום שאין עצירה ואדם נתקל בו. האם זאת לא תאונת דרכים?
עו"ד מי צלטנר
לפי המצב הקיים ערב הצעת ההוק, אם אדם החנה את רכבו באוטוסטרדה בלילה, בלי

אורות ורכב נתקל בו או אדם נתקל בו, זו תאונת דרכים, אבל התעוררה השאלה מה קורה

כשאדם חונה כדין, והיום גם אין ענין של דרך ציבורית.
היו"ר א' לין
"חונה כדין" פירושו במגרש פרטי בלבד, או גם הניה כדין בדרך ציבורית?
עו"ד מ' צלטנר
כשאדם חונה כדין פירושו שהוא חונה במקום שמותר לחנות, ואז זה הופך להיות כמו

עץ, ארון או קיר.

את זה אומר השופט ברק בפסק הדין של שולמן. על זה אומר השופט שלמה לוין בפסק
הדין עצמו
"אני מסכים". בפסק דין אהר, כשהוא רוצה לתת דוגמה מה לא נקרא "תאונת
דרכים" הוא אומר
כמו שאדם רץ ונתקל ברכב חונה וזאת לא תאונת דרכים, כך גם במקרה

הספציפי אני אומר שזאת לא ותאונת דרכים. מדובר באותו שופט שהסכים עם השופט ברק

בפסק דין שולמן נגד ציון. כך שכאשר הופכים כל מיני הערות אגב להלכות, השאלה היא

מה בכלל מחייב בבית המשפט העליון, אבל אני מציע שלא נעסוק בזה עכשיו. מצאתי לנכון

להעיר הערה זו רק משום שנאמר כאן שאלה הלכות של בית המשפט העליון ואנהנו צריכים

להתייחס אליהן בזהירות. אני עוד לא בטוח מה בדיוק ההלכה של בית המשפט העליון.

לעצם הענין. כתוצאה משני פסקי הדין האלה בית המשפט העליון קבע ארבע-חמש הלכות

הדשות שהצעת ההוק מנסה למנוע. המצב הראשון הוא: נזק כתוצאה מפיצוצים פליליים, בין

אם מישהו מניח מטען וכתוצאה מהתנעת הרכב מתפוצץ הרכב ובין אם אדם עולה ברכבו על

מוקש ויש התפוצצות. לפי פסק הדין של שולמן זה נזק כתוצאה מתאונת דרכים. למעשה זו

היתה ההלכה העניינית היחידה בפסק דין זה. בהזדמנות זו אמר השופט ברק שהוא רוצה

לקבוע הלכה כללית מה היא "תאונת דרכים", וכל ארבעת השופטים האחרים הסכימו למה

שהוא אמר. אם כן, הדוגמה הראשונה היא פיצוצים פליליים. בפסק דין שולמן זה היה

רציו, ודובר שם רק על התנעת רכב, לא על עליית רכב על מוקש.

הצעת החוק מנסה למנוע זאת בכך שהיא קובעת שתאונה במתכוון יוצאת מגדר ההלכה של

תאונת דרכים, מתוך השקפה שתאונה היא ארוע בלתי צפוי, לא ארוע שמתכוונים לו. מה

ההבדל אם אדם לוקה אקדה, סכין או פגיון ופוגע באדם אחר או משתמש ברכב כדי לפגוע

במישהו? לכן לא זה צריך להפוך את הארוע לתאונת דרכים.



בפסק דין שולמן אמר השופט ברק שהוא חושב שכל פעולות הלוואי לשימוש ברכב הן

שימוש ברכב והוא מונה פעולות לוואי שהוא הושב שהן שימוש ברכב. כאמור, הדוגמה
הראשונה היתה רציו
הפיצוץ הפלילי. הדוגמה השניה היתה תיקוני רכב. מרבית פסקי

הדין של בתי המשפט המחוזיים עשו הבחנה בין תיקון בדרך לבין תיקונים יסודיים

במוסך, והדעה הרווחת בבתי המשפט המחוזיים היתה שנזק כתוצאה מתיקון דרך הוא תאונת

דרכים, ולעומת זאת נזק שנגרם כתוצאה מתיקון במוסך הוא תאונת עבודה ולכן זאת לא

תאונת דרכים.

בענין זה אמר בית המשפט העליון: מה לי תיקון בדרך, מה לי תיקון במוסך? הבחנה

זו היא מלאכותית, מפני שגם בדרך יכול להיות תיקון יסודי ביותר. יכול גם להיות

שאדם נמצא במקרה ליד מוסך והוא מכניס את הרכב לתיקון קל שבקלים, פנציר למשל שהוא

בדרך כלל תיקון דרך. לכן אמר והשופט ברק שהבחנה זו לא מקובלת עליו והוא קובע שכל

תיקון, בין במוסך ובין בדרך, בין זה שנעשה על ידי בעל מלאכה ובין זה שנעשה על ידי

הנהג, הוא פעולת לוואי לשימוש ברכב, ואם נגרם נזק כתוצאה מכך, זו תאונת דרכים. גם

זה רציו. בפסקי דין אחרים גם הסבירו שזה רציו. זו היתה הדוגמה השניה.
הי ו"ר א' לין
נזק כתוצאה מתיקון דרך משמעו נזק שנבע מעצם פעולת התיקון?
עו"ד מי צלטנר
מדובר בנזק כתוצאה מעצם פעולת התיקון, כגון שהיתה תקלה בזמן הנסיעה, הנהג עצר

באמצע הדרך, פתח את הרדיאטור ומים התפרצו על פניו.
הי ו "ר א' לין
יש כל מיני סכנות, אבל על כל פנים לא היה מעורב בזה צד שלישי.
עו"ד מ' צלטנר
ודאי שלא.

הדוגמה השלישית היתה פגיעה מרסיסי זכוכית, מזריקת אבנים. פה היה מדובר באוהדי

קבוצת כדורגל, לא באינתיפאדה, אבל העיקרון היה אותו עיקרון, שאם אדם זורק אבנים

ואנשים נפגעים מרסיסי זכוכית, זו תאונת דרכים.
יצחק לוי
תוך כדי נסיעה?
ע ו"ד מ' צלטנר
לפי ההגדרה זה לא חשוב, כי "תאונת דרכים" היא בין בנסיעת הרכב ובין בעמידתו.

לפי אותו עיקרון אני מניח שבימית, למשל, לו המפונים היו מתרגזים על נהג האוטובוס

שצריך לפנותם והיו מכים אותו, זו היתה תאונת דרכים.

הדוגמה הרביעית היא פגיעה מכוונת, כגון שהיה ריב בין נהגים, נהג אחד היכה את

הנהג האחר באמצעות הדלת ופגע בו. השופט ברק קובע שזו תאונת דרכים.
הי ו"ר א' לין
אם זו פעולה מכוונת, אין הבדל בין מי שיורה בכלי יריה לבין מי שזורק אבן.
ע ו"ד מ' צלטנר
לכאורה נגה שאתה אומר נכון, אבל זה לא בדיוק מה שקורה. בפסק הדין הזה המדבר על

פעולות מכוונות נותן השופט גבריאל בך דוגמה ואומר: לו היה (גומד מישהו ומחכה לרכב

ויורה בנהג, זאת לא היתה תאונת דרכים.
יצחק לוי
נניח שהפעולה היתה מכוונת לא נגד רכב מסויים, אלא לשבש את התנועה בציר

מסויים, כגון שאדם פיזר מסמרים על הכביש. האם גם זה בבחינת מעשה מכוון מבחינת

האדם שנפגע?

ע ו "ד מ' צלטנר;

מבחינת ההלכה כיום זו תאונת דרכים. מבחינת הצעת החוק זאת לא תהיה תאונת

דרכים.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

והדוגמה של מחסום היא דוגמה רלוונטית.
עו"ד מ' צלטנר
המקרה החמישי הוא המקרה של התלקחות דלק ברכב עקב דליפת גז, שעליו דיברה קודם

גב' אליצור. בנביעות ישבו שלוש משפחות ועשו קומזיץ וכתוצאה מגץ של הגז התלקח מיכל

הדלק במכונית שעמדה כקיר מגן בפני הרוח. ברוב דעות נפסק שזו תאונת דרכים.

היו שני שופטים שהתנגדו לכך.

המקרה האחרון הוא של רכב שחנה כדין. היו פסקי דין מחוזיים שאמרו שאם הרכב

חונה כדין, אין זה שונה ממקרה שאדם נתקל בעץ, בארון וכיוצא באלה. היתה אפילו הערת

אגב של השופטת בן-פורת שאם מדובר ברכב שאינו חונה כדין אולי אפשר לראות בזה

שימוש, ומכאן אפשר היה להבין שכאשר מדובר ברכב שחונה כדין זה לא שימוש. על כל

פנים השופט ברק, בהסכמת כל השופטים האחרים, נותן את המקרה של רכב שחנה כדין

כדוגמה ופוסק חד משמעית שחניה היא חלק מהשימוש ברכב ולכן זו תאונת דרכים, ולא

חשוב אם הרכב עומד או נוסע.

הסיטואציות האלה היו לנגד עיני משרד המשפטים או הוועדה שהכינה את הצעת החוק

הזאת. הצעת החחוק באה למנוע את הסיטואציות האלה ולהגביל את תאונת הדרכים לשימוש

תעבורתי ולארוע בלתי צפוי.

היו"ר א' לין;

כל תאונה היא בלתי צפויה.

עו"ד מ' צלטנר;

הכוונה לארוע בלתי צפוי מבחינת כל הנוגעים בדבר, לא רק מבחינת הנפגע. הצעת

החוק באה להגביל תאונת דרכים לשימוש תעבורתי ולמנוע מצבים כמו אלה שהיו בבית

המשפט העליון. כאשר מנוע של טרקטור שימש מקור כוח לשאיבת מים מהנהר, היינו לא

בשימוש תעבורתי, ושערותיה של הנפגעת נתפשו במנוע, פסק השופט ברק שלא כתוב בחוק

"שימוש תעבורתי", אלא מדובר בכל שימוש ברכב.
יצחק לוי
נניח שתוך כדי נסיעה באוטובוס מתגלגלת מזוודה על ראשו של נוסע ופוגעת בו. האם

זו תאונת דרכים?

עו"ד מ' צלטנר;

אם המזוודה נפלה כתוצאה מטלטולי הדרך, זה שימוש תעבורתי.

הי ו"ר א' לין;

עורך-דין צלטנר, אני שומע שקרנית ישראל מעבירה כסף לקרנית שטחים. אני מבקש

תשובות פשוטות וישירות. אתם מעבירים כסף לקרנית שטחים?
עו"ד מ' צלטנר
השנה לא העבירה.

היו"ר א' לין;

אבל העברתם בעבר?

עו"ד מי צלטנר;

בעבר העברנו, ויש תביעות תלויות.

היו"ר א' לין;

כמה העברתם עד היום?

עו"ד מ' צלטנר;

אינני זוכר את הנתונים בעל פה. אם אתה מבקש נתונים, תקבל אותם. הקרן כבר

הוחזרה. ההצמדה והריבית לא הוחזרו.

היו"ר א' לין;

מה סדר הגודל של התביעות התלויות ועומדות?

עו"ד מ' צלטנר;

בסוף השנה הזו זה נע בין 24 ל-26 מיליון שקל.

היו"ר א' לין;

על אף התפיסה האידיאולוגית שלי, אני רוצה לשאול אותך. אנהנו עדיין נמצאים

בתחום מדינת ישראל. קרנית ישראל מקבלת כספים דרך "אבנר".6.7% מתשלומי ביטוה

החובה לרכב מועברים לקרנית ישראל. זאת אומרת שהנהג הישראלי משלם כסף המועבר

לקרנית כדי לטפל, למשל, במקרים בהם לא ידוע מי הרכב הפוגע. אין ספק שאדם נפגע

בתאונת דרכים, אלא שלא מוצאים את בעל הרכב הפוגע, לא יודעים מי הברת הביטוח

שצריכה לשלם. בחלל הזה נכנסת קרנית ומשלמת. זו דוגמה אחת. לוקחים את הכסף שמשלם

הנהג הישראלי ומעבירים אותו לחברה שנמצאת מחוץ לגבולות המדינה כדי שהיא תוכל לממן

בזה תאונות דרכים המתרחשות ביהודה, שומרון ועזה. אני שואל; באיזו זכות לוקחים אנו

כסף מהנהג הישראלי ומעבירים אותו לקרנית שטחים? מה פירוש הדבר? אם רוצים מימון

למקרים אלה שם, צריך להימצא לזה צינור כספי מתאים.

עו"ד מי צלטנר;

זה קיים היום בחוק.

היו"ר א' לין;

לדעתי, זה סעיף פסול. מה זאת אומרת שקובעים על פי חוק שיקהו כסף מציבור אזרחי

המדינה המשלמים עבור ביטוח ויעבירו אותו למקום אחר? איזו מין הוראת חוק זו? אני

מתכוון לתקוף את הענין הזה. לדעתי, זה דבר שערורייתי. אין לי התנגדות שתהיה קרנית

שטחים, שיהיו לה כספים שלה, שתממן את הפגיעות שיהיו, אבל לא שהנהג הישראלי יצטרך

לממן תאונות דרכים המתרחשות ביש"ע. ועדת משנה של ועדת הכספים, בראשותו של

חבר-הכנסת שמעון שטרית, הביאה את הנושא הזה לידיעתי, ואני אומר לכם שדי נדהמתי

מהענין.

יצחק לוי;

האם הכוונה היא שקרנית שטחים מעבירה כספי פיצויים לאזרחים ישראליים שגם הם

משלמים לחברות הביטוח?

עו"ד מי צלטנר;

כן, בוודאי .
יצחק לוי
מה חוסר המוסריות כאן? הרי אותם תושבי יש"ע מבטחים את עצמם בהברת ביטוח.

עו"ד שי מורד;

אני חוזר להצעת החוק המונחת לפנינו, תיקון מסי 8 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות

דרכים. למען האמת בחוק פיצויים לנפגעי ותאונות דרכים יש כמה מונחים שצריכים הגדרה

מדוייקת. גם הצעת החוק נתפשת לביטוי "שימוש ברכב", אבל המונח החשוב הטעון תיקון

ושהצעת החוק דנה בו למרות שאינה קוראת לו בשמו הוא "עקביי, היינו הקשר הסיבתי בין

השימוש הרכב לבין הנזק.

בספרות המשפטית מפרשים מאז ומתמיד את המלה "עקב" כבעלת שני אלמנטים: ראשית,

קשר סיבתי עובדתי, שנבחן במקרה שלנו בשאלה האם תרם הרכב הגרומה כלשהי לארוע

התאונה. לדעתי, גם אחרי התיקון, רכב שעולה על מוקש ומתפוצץ בגלל הכובד שלו תורם

תרומה עובדתית לתאונה. את הקשר הסיבתי המשפטי, שעליו אנו דנים עכשיו, קשה יותר

להסביר. הקשר הסיבתי המשפטי שחיה מקובל על בתי המשפט המחוזיים עד שבאה הפסיקה

הזאת נבחן בשאלה באיזו מידה אדם סביר יכול לצפות תאונה כזאת ברכב. זה לקוח

מההשקפה מה התכוון המחוקק כשהוא חוקק את החוק הזה. הוא התכוון להילחם במכה של

תאונות הדרכים.

נוסף לדוגמאות שהביא עורך-דין צלטנר, אני מביא דוגמה שלוש דוגמאות אחרות שלפי

המצב המשפטי כיום הן בפירוש הגאונות דרכים, ואני שואל אתכם אם זה נראה לכם סביר.

אדם הכניס את רכבו לתיקון במוסך. בא הפועל, מוציא את המנוע ממקומו, מניח אותו על

שולחן ומתקן אותו. כתוצאה מהתיקון מתעופף שבב ופוגע בעינו. המנוע בחוץ. הרכב

גרוטאה, אינו יכול לתפקד. היום זו תאונת דרכים. אני שואל אתכם אם בזה התכוון

המחוקק להילחם במכה של תאונות הדרכים.

א' רובינשטיין;

זה בכלל לא סביר.
עו"ד ש' מורד
דוגמה נוספת: חיסול חשבונות בעולם התחתות על ידי רכב, כגון על ידי הנחת רימון

מתחת לדוושת הדלק, ויש לנו שבעה מקרים כאלה ב"אבנר" שבהם קטעו רגליים וגרמו כל

מיני נזקים באמצעות רכב. לפני הצעת החוק החליט בית המשפט שאלה תאונות דרכים

שהמחוקק מנסה להילחם בהן.
מקרה נוסף
אדם בא לתדלק רכב עם סיגריה בפיו. כתוצאה מהעישון פרצה שריפה

והאיש נכווה. זה נחשב לתאונת דרכים.
היו"ר א' לין
לא הייתי אומר חד והלק שזאת לא צריכה להחשב כתאונת דרכים. טוב שאתה מעלה את.

המקרים האלה, אבל לא לגבי כל אחד מהם אנחנו יכולים להשיב לך: לא, זאת לא תאונת

דרכים.
א' רובינשטיין
זה מקרה גבול.
עו"ד ש' מורד
בדוגמה השלישית הזאת יש גורם אחר דומיננטי מאד.
הי ו "ר א' לין
לא הייתי מצמצם את המסגרת יותר מדי. אגב, עורך-דין מורד, הצעת החוק באה לתקן

את כל הדוגמאות שאתה נותן כאן?



עו"ד ש' מירד;

לדעתי, כן.

היו"ר א' לין;

גם המקרה האחרון של כניסה לתחנת דלק?

א' רובינשטיין;

לא.

עו"ד ש' מורד;

רבותי, במקרה זה השריפה נגרמה כתוצאה מכך שהעובד המתדלק עישן בניגוד להוראות.

היו"ר א' לין;

מה זה משנה אם הוא עישן בהתאם להוראות או בניגוד להן?

עו"ד שי מורד;

כאן אני מכוון לכך שהיתה סיבה דומיננטית אהרת לתאונה הזאת.

א' רובינשטיין;

אבל זה גם עקב שימוש תהבורתי. תדלוק זה חלק מהנסיעה.

היו"ר א' לין;

בדיון שנקיים ניכנס לשאלות אלה לעומק, כי אנו רוצים לצמצם ככל האפשר את פסקי

הדין הארוכים בנושאים אלה. אנחנו רוצים שההכרעה בשאלה אם זו תאונת דרכים אם לאו

תהיה גם מהירה יותר, אם כי ברור לנו שלעולם לא נוכל לסגור את הכל.

עו"ד ש' מורד;

אני אוריד את הדוגמה האחרונה, אם כי יש לי הרגשה שלא העברתי את המסר בצורה

נכונה. דוגמה זו באה להדגים סיבה דומיננטית אחרת לתאונה, והרכב לא תרם דבר פרט

לזה שהוא הביא את האיש לזירת התאונה.

נקודה נוספת. נוצר בציבור מצב מאד לא חינוכי, בעל מוסר ירוד מאד. מתחילים

לחפש צל צילו של רכב כדי להגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. אנחנו

יודעים על מקרים שאדם נפל מסולם בביתו, או שחתך אצבע כאשר הכין סלט, והוא בא

למחרת לסוכן ואמר שזה קרה לו בעת שסגר את הדלת של הרכב. אם התאונות הן תאונות

תעבורתיות אמיתיות, המשטרה נכנסת לתמונה, יש תיק משטרה ויודעים בדיוק איך קרתה

התאונה, אבל כשפורצים את הדרך, יש בעיה. היום הציבור מחפש צל צילו של רכב כדי

שאפשר יהיה להלביש תביעה לפי חוק הפלת"ד.

הי ו"ר א' לין;

זה קורה גם ביש"ע?

עו"ד שי מורד;

בעיקר ביש"ע. שם המשטרה בכלל לא מתפקדת.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

הדוגמה של הסולם היא מעזה.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

לגבי עזה אני יכול להביא דוגמאות של נפילות ממרפסת וכל מיני תאונות.

אני רוצה להתקדם עוד צעד. עורך-דין חוטר-ישי דיבר על אלה שנפגעו באוטובוס

405, כאשר ערבי עלה לאוטובוס, סובב את ההגה וגרם להידרדרות. קודם כל לגבי אוטובוס

405 קיים חוק מסודר, ואני יודע מידיעה אישית שאנשים פנו וקיבלו כספים באמצאות

פיצויים לנפגעי איבה. אנשים שנפגעו מפעולת איבה קלאסית כזאת של הידרדרות אוטובוס,



יש להם הפרק של פעולות איבה בחוק הביטוח הלאומי, ודרך הצינור הזה משלמת מדינת

ישראל הרבה מאד כסף. היה לי תיק בו ההיוון של הגימלאות לפי פעולות איבה הגיע

למיליון ו-200 אלף שקלים. אם כן, יש פיצוי לאלה.
המשיך עורך-דין הוטר-ישי ואמר
ואם זאת לא פעולת איבה, אלא משוגע או שיכור

עלו לאוטובוס, סובבו את ההגה וגרמו להידרדרותו? אני שואל אתכם, רבותי: האם מלחמתו

של המחוקק במכת תאונות הדרכים מופנית למשוגע? מה קורה אם אני נוהג לתומי ברכב

ואחד משני האנשים היושבים בספספל האחורי מוציא אקדח ויורה בזה שיושב לידו? האם זו

תאונת דרכים רק מפני שאתרע מזלם או מזלי והארוע היה בתוך רכב? אנחנו צריכים

להפריד בין הקשר הסיבתי העובדתי לבין הקשר הסיבתי המשפטי. השופט ברק אומר שהקשר

הסיבתי המשפטי חייב להיבחן לפי מבחן הסיכון, והמסגרת כל כך רחבה שהיא מסיטה אותנו

ממכת תאונות הדרכים ומהמלחמה בה. זו הנקודה שאנחנו צריכים להתייחס אליה כדי לשפוט

אם יש או אין מקום לתיקון מס' 8 המונח לפנינו.

הי ו"ר א' לין;

אני חוזר ומדגיש בפניכם ובפני נציגי משרד המשפטים שאנו רוצים הגדרות כאלה שלא

יזרקו מחדש את הכדור לבית המשפט.
מ' וירשובסקי
התפיסה הבסיסית של בית המשפט העליון היתה שיש לכלול כמעט כל מה שקשור ברכב.

מה שאנו צריכים לעשות כקורקטיבה זה לא להפוך את ההגדרה על פיה אלא לצמצם באותן

נקודות בהן ההרחבה גדולה מדי.

עי אליצור;

זה מה שעשינו.
מ' וירשובסקי
זה לא מדוייק, כי ההגדרה של "תאונת דרכים" בהצעת החוק מבטאת תפיסה מנוגדת למה

שאמר בית המשפט העליון. הייתי רוצה שנקבל את הקונספציה הבסיסית של בית המשפט

העליון ולהביא לצמצום רק באותם מקרים ספציפיים שהדעת לא סובלת שיראו בהם תאונת

דרכים.
היו"ר א' לין
אנחנו ניגש לניסוח לאחר שנגבש עמדה מה אנחנו רוצים להשיג.

עורך-דין צלטנר, אם אדם שגר ביש"ע רוצה לעשות ביטוח בחברת ביטוח ישראלית, וכך

הוא משתתף במימון של "אבנר" וגם של קרנית, אין לי התנגדות שהוא יהיה מכוסה אם

קורה לו משהו מחוץ לגבולות ישראל, בשטחים או ביש"ע. אני מתנגד לכך שאנשים שאינם

גרים כאן ואינם משלמים כלל כסף לחברות הביטוח הישראליות ייהנו מכספים שמשלם הנהג

בישראל.

עו"ד מ' צלטנר;

אבל יש פה הדדיות מסויימת. היות ושתי הקרניות מבוססות על הקונספציה

הטריטוריאלית, בהחלט יכול להיות גם מצב שקרנית בשטחים תממן ישראלים. אם אדם

מישראל ששילם פרמיה לקרנית ישראל נוסע בשטחים ונפגע, המבוטח בשטחים משלם עבור

הישראלי במסגרת קרנית בשטחים.
היו "ר א' לין
למה לא קרנית ישראל משלמת? לדעתי, לא צריכה להיות הגבלה טריטוריאלית. מי

שמשתתף במימון שייהנה.



עו"ד מ' צלטנר;

הטענה היתה שמבחינה פוליטית זה בלתי אפשרי שחוק ישראלי יחול בשטחים.
היו"ר א' לין
התפיסה שלי היא שאדם שרוצה ליהנות צריך להשתתף במימון, וזה שלא משנה לי אם

הוא נוסע בשטחים או ביש"ע. מה שלא הייתי רוצה הוא שנטיל על אותם נהגים המשתתפים

במימון לשלם עבור אנשים שאינם משותפים במימון.

עו"ד מ' צלטנר;

ההצעה המקורית של קרנית לפני שתיקנו את החוק היתה שקרנית ישראל תחול על כל

הישראלים באשר שהם וקרנית בשטחים תחול על התושבים המקומיים באשר הם. התשובה של

משרד המשפטים היתה שמבחינה פוליטית זה בלתי אפשרי להחיל את החוק הישראלי על

השטחים. לכן נקבע הסידור הזה.

ר' ריבלין;

סעיף 11 לחוק סדרי שלטון ומשפט אומר שאפשר להחיל כל חוק ישראלי בארץ ישראל.

א' רובינשטיין;

הממשלה צריכה להכריע בענין זה.

הי ו "ר א' לין;

אם רוצים לממן דברים, שיממנו אותם בדרך הנכונה, במימון ישיר.

ר' ריבלין ;

תקנות התעבורה לא הוחלה?

א' רובינשטיין;

מכוח צו צבאי.
עו"ד ד' חוטר-ישי
לפני שאנחנו מבקרים את בית המשפט העליון, הייתי מציע שננסה לראות את התפיסה

שהנחתה אותו. כפי שהתרשמתי, תפיסה זו תואמת את התפיסה של חברי הוועדה. בית המשפט

העליון אמר שצריך לבדוק את המקרים קונקרטית ולראות אם הסיכון שהיה באותם מקרים

הוא מסוג הסיכונים שהחוק נועד לענות עליהם.
הי ו "ר א' לין
התרשמתי שחבר-הכנסת רובינשטיין הגדיר את הסטיה. החוק דיבר על שימוש ברכב,

ובית המשפט העליון הרחיב את זה לכל נזק הקשור ברכב, ויש הבדל גדול בין השניים.

א' רובינשטיין;

אולי צריך להנהיג ביטוח כללי במדינה. לכל דבר יש מחיר כלכלי. הולך רגל שנפגע

ממיכל גז אין לו פיצוי מיוחד חוץ מהביטוח הלאומי. לעומתו מפלים לטובה מי שהוא בעל

רכב והוא נפגע ממיכל גז. איזה הגיון יש בזה כמדיניות חברתית-לאומית? הרי לא

מקבלים את זה בחינם, כמתנה.

מ' וירשובסקי;

אני מוכן לנהל אתך ויכוח על זה, אבל כאשר אנחנו רוצים לסגת מהלכה שנקבעה אני

רוצה לצמצם את הנסיגה ככל האפשר.
עו"ד ד' חוטר-ישי
חבר-הכנסת רובינשטיין, אני חושב שבמקרה של מיכל הגז בית המשפט העליון לא היה

מפעיל את ההוק. הוא החיל את החוק במקרה של לסרי , שהוא המקרה של נביעות, לא בגלל

מיכל הגז, אלא הוא קבע שם כעובדה שהנזק נגרם כתוצאה מהתפוצצות מיכל הדלק של

המכונית. כלומר, השריפה הגדולה נגרמה כתוצאה מהתפוצצות מיכל הדלק. נכון שמי שעורר

את ההתפוצצות זה מיכל הגז, אבל אילו מיכל הגז לכשעצמו היה מתפוצץ, בלי התפוצצות

הרכב עם מיכל הדלק, אני מניח שההלכה היתה שונה לאור מה שכתוב בפסק הדין מבחינת

העובדות.

א' רובינשטיין;

אני מסכים. אני רק אומר שזה מאד שרירותי.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

הנושא של מבחן הסיבתיות, העומד בבסיסה של ההלכה הזאת, הוא באיזה שהוא מקום גם

מבחן עובדתי. כלומר, בכל מקרה ומקרה צריך לבדוק את הנסיבות, וזה מה שקבע בית

המשפט העליון מבחינת ההלכה הכללית. בהחלט ייתכן שבמקרים מסויימים התפיסה של בית

המשפט העליון לגבי מבחן הסיבתיות היתה יותר רחבה מכפי שחלק ניכר מהציבור היה

חושב, אבל עדיין בית המשפט העליון היה ער לזה שהוא מחיל את מבחן הסיבתיות בצורה

רחבה ואמר שאם זה כלול בתוך המתחם הכולל של הסיכון, במקרים שיש חילוקי דעות הוא

מעדיף את הפירוש המרחיב. כוונתי לסיבתיות של הקשר בין השימוש ברכב כרכב לבין

הנזק שנגרם.

ניקח אותו קטע העוסק בגורם זר. אם נתמצת את ההלכה, בית המשפט העליון אמר כך:

"מבחן הסיכון הוא המבחן הסיבתי המשפטי שראוי לקחתו בחשבון לצורך הטלת אחריות על

פי החוק. מבחן זה קובע כי הקשר הסיבתי משפטי מתקיים אם התוצאה המזיקה היא בתחום

הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק, וזאת גם אם התוצאה המזיקה נגרמה בשל התערבות

גורם זר". כלומר, בית המשפט העליון אומר שהם בודקים קודם כל את המרווח של מבחן

הסיכון. אם מסתבר שזה היה בתוך התחום, כי אז גם גורם זר. נחזור לפרשת שולמן. הם

אומרים שתיאורית יכול להיות שהגורם הזר הניח את הרימון בצורה כזאת שהוא מופעל עם

התנעת הרכב, אבל אפשר היה גם להניח את המוקש כך שיגרום לפיצוץ בכביש והרכב

יפול לבור שנוצר אחרי שהוא התחיל לנסוע. האם זה משנה או לא משנה?
היו"ר א' לין
כך אמר בית המשפט העליון?

עו"ד ד' חוטר-ישי;

כן.

א' רובינשטיין;

אלה פסקי דין מאד מרחיקי לכת.

עו"ד ש' מורד;

אמרו שזה חוק סוציאלי. אינני יודע אם זו היינה כוונת המחוקק.

אי רובי נשטי י ן;

אני זוכר את הדיונים. זה לא היה חוק סוציאלי. זה חוק שנועד להסדיר את הענין

ולמנוע התדיינות, סחבת, הוכחת רשלנות.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

בקטע הזה אני מוכרח לציין שהתפיסה של השופט ברק לא היתה כפי שהציג זאת

עורך-דין מורד. לא שהחוק נועד להילחם בתאונות דרכים, מחד גיסא, ולא שהחוק הוא

חוק סוציאלי, מאידך גיסא. השופט ברק ניגש ובדק את הדברים במישור המשפטי ואמר:

יכול להיות שקביעות עובדתיות אם ממצאים מסויימים נכנסים או לא נכנסים בתחום



הסיכון הן על גבול ההריגות, אבל כאשר ניתן לפרש את הדברים בשני אופנים, אני בוהר

בצד המרהיב.

אקרא מה שאומר השופט ברק בקשר לדוגמה שניתנה כאן: יינזק הנגרם בשל התנעת

המכונית או נסיבה בה והנובע מהתפוצצות מטען, בין אם המטען הוא בכלי הרכב עצמו,

בין אם הוא מוקש שכלי הרכב מפעילו בשל משקלו ובין בכל דרך אחרת, הוא נזק הנגרם

עקב השימוש בכלי הרכב. התנעת המכונית אינה רק גורם עובדתי לנזק, אלא גורם משפטי

לו. אין הבדל בין מקרה זה לבין מקרה שבו התמוטט חלק מהכביש בעת נסיעת הרכב, נפל

חפץ או עץ על מסלול הנסיעה, פוצץ גשר על דרכו של הרכב, התפוצץ מצבר או מנוע או

אביזר אחר...". הוא מנסה לבדוק כאן דוגמאות קונקרטיות.

הצעת החוק שלפנינו באה לשנות באופן גורף את ההגדרה של "תאונת דרכים", מחד

גיסא, ואת ההגדרה של "גורם הנזק", מאידך גיסא, בלי להתייחס למקרים ספציפיים

מסויימים, ואני חושב שזה הליקוי העיקרי שבה. לדעתי, טוב היתה עושה הוועדה לו היתה

מתמקדת במקרים השונים שגם בית המשפט העליון התלבט בהם. ניקח את הדוגמה שהציג
עורך-דין מורד
המנוע שפורק מהרכב ונתלה על גבי מנוף במוסך נפל מהמנוף וגרם נזק.

אם לדעת הוועדה אין זה בגדר תאונת דרכים, אפשר בהחלט להתמודד עם זה בדרך נכונה

וראויה וזה גם יקל על בתי המשפט.
עו"ד מ' צלטנר
זה בדיוק מה שנעשה.
הי ו"ר א' לין
עורך-דין חוטר-ישי, אני מבין שאתה מציע בעצם להשאיר את ההגדרה הרחבה ולקבוע

מה הם המקרים הספציפיים שעליהם היא לא חלה.
עו"ד ד' חוטר-ישי
נכון, אני מציע לבודד את תחומי השוליים. ניקח לדוגמה מחסום אבנים שמישהו בכפר

ג 'סר א-זרקה הניח בכביש חיפה - תל-אביב. לפי הצעת החוק, אם רכב יסע בלילה וייתקל

באותו מחסום והנהג יאבד את השליטה ויתהפך זאת לא תהיה תאונת דרכים.
עו"ד מ' צלטנר
זה לא נכון.
עו"ד ד' חוטר-ישי
אם זה לא נכון, אני מוכן לבדוק זאת. מכל מקום בקטע הזה של המרוסום הצעת החוק
שלפנינו אומרת כך
"תאונת דרכים'... למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון

כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש".

יש דוגמאות למכביר בתחומים הללו, לאו דווקא דוגמאות של של פעילות פח"ע. אני

חושב שהצעת החוק רחבה וגורפת מדי בכך שהיא מנסה ללכת בדרך של: תפסת מרובה לא

תפסת. נכון שבית המשפט העליון היה ער לכך שהפרשנות שלו למבחן הסיכון יכולה

להיות מרחיבה, ולכן אמר שצרי לבדוק כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו.

אם אנחנו בודקים אותם מקרים שהצעת החוק עצמה אומרת שהיא נועדה להוציא ממסגרת

ההוק, ניקח את הנושא שלכאורה נראה קצת רחב מדי, וזה הנושא של תאונות בשעה שהרכב

נמצא בתוך המוסך. בית המשפט העליון היה ער לדברים והוא התלבט לא מעט. הרכב היה

במוסך. הנהג יצא מהרכב והחליק כי היה סולר על הרצפה. האם זו תהיה תאונה?
הי ו"ר א' לין
אני שואל אותך שאלה אחרת. הכניסו את הרכב למוסך. אחד מהעובדים במוסך מטפל

ברכב ונפגע. האם זו תאונה?
עו"ד ד' חוטר-ישי
לעניות דעתי, לא. כפי שאמרתי קודם, זו אחת הדוגמאות בשוליים שצריך לבודד אותן

מתחום חחוק ולמצוא לחן הגדרת נכונה יותר.

הי ו"ר א' לין;

נניח שאדם נוסע בכביש, מחנה את הרכב, יוצא מתוכו וכבר בצעד הראשון הוא ומחליק

על קליפת בננה, האם זו תאונת דרכים?

עו"ד ש' מורד;

אם הרכב תרם משהו לתאונה זו תאונת דרכים. ביטואציה שאתה מתאר זו עדיין לא

תהיה תאונת דרכים למרות ההרחבה. גם לפי פסק הדין של השופט ברק זאת לא תאונת

דרכים. אין כאן מעורבות של הרכב, שהיא בגדר אלף-בית.
הי ו"ר א' לין
כרגע חשוב לי לדעת מה תפיסתכם, לא מה התפיסה של בית המשפט העליון. האם על פי

תפיסתכם המקרה הזה הוא תאונת דרכים?
עו"ד שי מורד
אם האדם ניתק מגע עם הרכב, זאת לא תאונת דרכים, כי הרכב לא תרם דבר לתאונה,

מלבד זה שהוא הביא את האיש לזירת התאונה.
ר' ריבלין
נניח שאדם מחנה את רכבו, רגלו האחת עדיין באוטו וברגלו השניה הוא מחליק על

קליפת בננה בכביש.
עו"ד שי מורד
זו תאונת דרכים. ב"פרקליט" פרסמתי מאמר שנקרא ייעל הקשר הסיבתי בין השימוש

ברכב לבין הנזק לפי חוק הפלתיידיי. במאמר הזה, שצוטט גם אצל השופט ברק, אני מביא את

הנוסחה הפשוטה שבתי המשפט המחוזיים קיבלו אותה, והיא שחייב להיות קשר סיבתי

עובדתי, היינו תרומה כלשהי של הרכב לתאונה - כובדו, צורתו, מבנהו תנועתו - וקשר

סיבתי משפטי.
ר' ריבלין
מה ההבדל בין המקרה שתיארתי זה עוזה לבין מקרה שהחניתי את הרכב, יצאתי ממנו

כליל והחלקתי על בננה?
עו"ד שי מורד
במקרה הראשון האדם איבד את שיווי משקלו בגלל הרכב. בפסק-דין בן-טובים נגד נעה

אומרת השופטת הנבדה שאם אדם איבד את שיווי משקלו כי רגל אחת היתה בחוץ ורגל אחת

היתה ברכב והחליק על כתם שמן זו תאונת דרכים, ואנחנו מקבלים את זה עד היום, כי זה

חלק מסיכוני הרכב, אבל לא חיסול חשבונות בעולם התחתון, לא תיקונים בהם מוציאים את

קרביו של הרכב, מניחים אותם על שולחן ומתקנים אותם.
הי ו"ר א' לין
על זה לא שאלנו. אני שואל על מקרים ספציפיים רק כדי לדעת מה עמדתכם. נניח

שאדם הנוסע מתל אביב לחיפה נזקק לשירותים והוא עוצר בדרך, יורד מהרכב ומחליק על

קליפת בננה ונפגע. האם זו תאונת דרכים?



עו"ד ש' מורד;

לא.
היו"ר א' לין
אומר לנו עורך-דין חוטר-ישי שאם אדם הכניס את רכבו למוסך, יצא מהרכב והחליק

על סולר בריצפה, זו כן תאונת דרכים.
ר' ריבלין
כשאדם נמצא עם רגל איות ברכב ורגל איות בחוץ ומחליק על קליפת בננה, הסיכון שהוא

יפול קטן יותר מאשר במקרה שהוא נמצא מחוץ לרכב ומחליק על בננה בשתי רגליו, ובכל

זאת אומר עורך-דין מורד שבמקרה הראשון זו תאונת דרכים ובמקרה השני זאת לא תאונת

דרכים.
הי ו "ר א' לין
כל כוונתי בשאלות האלה שהפניתי לאורחים היתה לחדד את השוני בעמדות.
עו"ד ד' חוטר-ישי
אתן דוגמה בולטת כדי לחדד את השוני בעמדות. אדם נוסע בכביש תל-אביב - ירושלים

והוא מבחין בסימנים של רתיחה ועשן. הוא עוצר את הרכב, יוצא החוצה ופותח את מכסה

המנוע כדי לראות מה אפשר לעשות. תוך כדי כך הוא נפגע. האם זו תהיה תאונה? לפי

המצב הקיים עד היום זו תאונה. בהצעת החוק המונחת עכשיו לפנינו מוציאים את זה

מהתחולה.
הי ו"ר א' לין
עורך-דין צלטנר, נניח שנסעתי מחיפה ועצרתי בחדרה, פתחתי את מכסה המנוע ואני

מנסה להתגבר על התקלה. תוך כדי התיקון נתפסה ידי בפרופלור. האם זו תאונת דרכים?
עו"ד ד' חוטר-ישי
אענה תחילה לגבי המקרה שאדם יורד מהרכב, מחליק על בננה ונפגע. לפי הכתוב

בהצעת החוק התשובה פשוטה מאד. אם זה חלק מההחניה, זה שימוש ברכב. אם זה מפסיק

להיות חלק מההחניה, זה מפסיק להיות שימוש ברכב. זה כתוב ברחל בתך הקטנה. ברגע

שאדם גמר את הנסיעה וגמר את ההחניה נגמר השימוש. כל מה שכרוך במהלך השימוש, לרבות

ההחניה, הוא שימוש ברכב. אשר לדוגמה שלך, אדוני היושב ראש, לגבי הרדיאטור, אם זה

חלק מהשימוש וזו מטרת תחבורה, זה יהיה שימוש ברכב. לגבי טיפול ברכב השופט ברק

אמר: רבותי , אני לא יכול לעשות הבחנות בין טיפול לטיפול, ולכן אני רוצה שכל

הטיפולים, לרבות הטיפולים במוסך, יהיו חלק מהשימוש.

ר' ריבלין ;

האם תיקון בפנצ'ר נכלל?
עו"ד מ' צלטנר
כן.
מ' וירשובסקי
לפי הצעת החוק בפירוש לא.
עו"ד מ' צלטנר
אגב, הוועדה בראשות מנכ"ל משרד המשפטים עשתה בדיוק מה שמבקש חבר-הכנסת

וירשובסקי. הובאו חמש הדוגמאות הנזכרות בפסק הדין והוועדה חשבה איך לטפל בהן.

אפשר היה לנסח הגדרה רחבה ולמעט את מה שרוצים למעט ואפשר היה לקבוע הגדרה כזאת

שתמעט ממילא אותם מקרים, וזה בדיוק מה שהוועדה ניסתה לעשות. הוועדה אימצה את מה



שאמר השופט ברק שההבחנה בין טיפול במוסך לבין טיפול בדרך היא הבחנה מלאכותית וקשה

מאד, אלא שהיא העדיפה להוציא את כל הטיפולים ממסגרת ההגדרה במקום לכלול את כולם

בתוכה. מאחר- שמקרי הגבול כל כך רבים ואנו רוצים להגיע למבחנים פשוטים וקלים השופט

ברק הגיע למסקנה אחת, בנימוק שהסעיף כפי שהוא מנוסח מאפשר לו זאת, ואילו הוועדה

הגיעה למסקנה אחרת.
הי ו"ר א' לין
אינני שואל איך אתה מבין את הצעת החוק, כי אתה יכול להבין אותה בצורה אחת

ובית המשפט יכול להבין אותה אחרת, בפרט אם ההגדרה המוצעת אינה חדה, ולדעתי, היא

לא חדה. אני שואל מה עמדתך, כי יכול להיות שאני אעדיף אותה על פני העמדה שנוקטת

הצעת החוק. אתן שתי דוגמאות פשוטות. הביאו את הרכב למוסך, עובד המוסך תיקן אותו

והוא נפגע. האם זו תאונת דרכים?

עו"ד מ' צלטנר;

לא.

היו"ר א' לין;
דוגמה שניה
הנהג יורד מרכבו, פותח אותו בבוקר ומנסה לתקן את התקלה ונפגע.

האם זו תאונת דרכים?
עו"ד מ' צלטנר
לא.
הי ו "ר א' לין
מדוע זו כן תאונת דרכים אם אדם עוצר בדרך בין חיפה לתל-אביב, מנסה לתקן את

התקלה ונפגע? מה ההבדל אם הנהג מתקן את התקלה או מוסכניק מתקן אותה?
עו"ד מ' צלטנר
אני לא הושב שיש הבדל. הצעת החוק לא מבחינה בין מוסכניק לבין מי שאינו

מוסכניק, כי אלה הבחנות דקות שאי אפשר לעמוד בהן. לכן היא אומרת שזאת לא תאונת

דרכים.
ה יו "ר א' לין
אני הוצה ללכת בכיוון שימנע פלפול בבתי המשפט סביב השאלה מה זו "תאונת

דרכים". יש לנו ענין לצמצם ככל האפשר את מרחב הפרשנות ולגבש את המטרות שאנו

מעוניינים להשיג. לכן אני מציע שתכינו רשימה של הסיטואציות המוגדרות שלפי דעתכם

אינן צריכות להיכלל במסגרת של תאונת דרכים.
עו"ד מ' צלטנר
כל הטיפולים. נגיש רשימה. בהצעה עצמה כתוב: "למעט טיפולים".
היו "ר א' לין
אם כך הדבר, גם כשהנהג מתקן את הרכב זה לא ייחשב כשימוש.

אני מבקש גם מעורך-די ן חוטר-ישי להכין רשימה כזאת, ואנחנו נשקול את

הסיטואציות האלה ונקבע עמדה לגבי כל אחת מהן. לאחר מכן נבדוק אם ההגדרה המוצעת

עונה או לא עונה על כך. לדעתי, היא לא עונה. היא משאירה פתח לפרשנות.



ג. הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי בנושא הצנזורה בענייני עליה

מ' וירשובסקי;

האם איננו צריכים לתת את הדעת על הנושא של הצנזורה בענייני עליה? אני יודע

שסדר היום של הוועדה עמוס, אבל אני בכל זאת שואל אם אין מקום לקיים דיון-. יכול

להיות שבגלל קוצר הזמן נצטרך לקיים את הדיון בפגרה, אבל לדעתי, מעבר לשאלה
הספציפית יש בעיה קונסטיטוציונית
מהותה של הצנזורה ועד כמה הצנזורה הצבאיתית"

יכולה להיכנס לדברים. אני זוכר שקיימנו דיונים בוועדה ורצינו שדברים מסויימים לא

יתפרסמו. אנחנו יכולים לומר שלא כדאי לפרסם דבר מסויים, או שרצוי לפרסם אותו

בצורה מבוקרת, למען הצלת נפשות, אבל יש הבדל בין זח לבין החלטה שעניינים של עליה

צריכים לעבור צנזורה, צריכים לעבור בדיקה. אני חושב שכדאי שוועדת חחוקח בתור

שכזאת תשב על המדוכה הזאת, ואני מעלה את זה כנושא הראוי לדיון במכלול הנושאים

שטיפלנו בהם.

ר ' י ר י בל י ן;

מקום קליטתם של העולים הוא גם ענין שצריך לפרסם אותו לדעתך?
מ' וירשובסקי
בשלב זה אינני רוצה להגדיר דבר ספציפי זה או אחר. אם רוצים להציל יהדות בארץ

מסויימת, ומישהו כותב על כך בכלי התקשורת, אני יכול להבין שזה עלול לקבור את

הענין ואני האחרון שירצה שענין כזה יתפרסם. אבל במקרה זה התקבלה החלטה גורפת ודי

מפהידה ולכן אני הושב שכדאי שנדון בנושא זה.

היו"ר א' לין;

אני מתפלא שלפעמים הזיכרון שלנו כל כך קצר. הוועדה הזאת דנה בבעיה מאד חמורה

של הדלפת סודות מדינה. בזמנו אני עוררתי את הנושא משום שהדלפות שפורסמו באמצעי

התקשורת גרמו לאבדן חיים של יהודים באתיופיה וגם גרמו להפסקת פעולת העליה משם. אי

אפשר בשום פנים לקבל החלטה גורפת בנושא מסויים. מצד אחד, אי אפשר לומר שצריך

לאסור באופן מוחלט פרסום כל הנושאים הנוגעים לעליה, ומצד אחר, אי אפשר לומר באופן

קיצוני שאסור להטיל צנזורה על נושאים שיש בפרסומם כדי לסכן אותה עליה, והא ראיה

שבמקרה של יהדות אתיופיה הפרסומים לא רק סיכנו אותה, אלא גם גרמו לאבדן חיים. זה

היה מסוג המחדלים האיומים שקרו במדינת ישראל ושמערכת המשפט שלנו לא היתה מוכנה

להתמודד אתם. הדברים מצויים בפרוטוקולים של הוועדה הזאת. פניתי ליועץ

המשפטי, והיו טענות נהדרות לגבי חופש הביטוי, משטר דמוקרטי וכיוצא באלה, ולא היו

מוכנים לפעול. זה עורר שאלות מאד מאד חמורות.
לכן בואו נאמר כך
הנושא הוא בתחום אחריותה של ועדת החוקה, והיא עסקה בו. אני

מציע שנידרש לנושא הזה בתקופת הפגרה אם תהיה החלטה ממשית של רשות מרשויות הממשל

המשנה את המצב ששרר עד כה, וזה לא יהיה רק בגדר הצהרת כוונות. אם תיעשה פעולה

שבאה לשנות את המצב הקיים ולהטיל חובת צנזורה מעבר למה שקיים היום, אני מציע

שנעתר לפנייתו של חבר-הכנסת וירשובסקי ונידרש לענין הזה בתקופת הפגרה.
מ' וירשובסקי
לאור המצב ברגע זה אני מקבל את הצעתך.

הישיבה ננעלה בשעה 10.55

קוד המקור של הנתונים