ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 06/02/1990

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון - בוררות לפי דרישת הנפגע), התשמ"ט - 1989 - הצעת חה"כ א' פורז

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 107

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, י"א בשבט התש"ן (6 בפברואר 1990). שעה 10:30

נכחו; חברי הועדה;

אי לין - היו"ר

צי תנגבי

מי וירשובסקי

יציק לוי

ד' ליבאי

י' עזרן

אי רביץ

אי רובינשטיין

די ריבלין

ש' שטרית
מוזמנים
חה"כ אי פורז

השופט י י קדמי - מנהל בתי המשפט

עי אליצור - משרד המשפטים

פרופ' סי אוטולנגי - אוניברסיטת תל-אביב

עי אבל - איגוד חברות הביטוח

די פדואל - " "

די חוטר-ישי - לשכת עורכי הדין

מ' כתנא - משרד האוצר

מי צלטנר - מנכ"ל קרנית

מזכירת הועדה; די ואג

י ועצת משפטית; ר' מלחי

קצרנית; אי אשמן

סדר היום; חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון - בוררות לפי דרישת הנפגע),

התשמ"ט-1989 - הצעת חה"כ אי פורז



חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון - בוררות לפי דרישת הנפגע).

התשמ"ט - 1989 - הצעת חה"כ א' פורז
היו"ר א' לין
אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. מאחר שהזמנו אנשים

מהחוץ לדיון בתיקון לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נתחיל בנושא זה

ולאחר מכן נעבור לסיכום עמדת הועדה באשר להפעלת סמכות החנינה.

בישיבה הקודמת קיימנו מעין דיון מיקדמי בנושא , והעלינו את השאלה אם

טוב הדבר להעביר נושאים שבאים לבית המשפט למוסד של בוררות. אמנם הצעת החוק

לא מתייחסת לכל הנושאים אלא רק לנפגעי תאונות דרכים, אבל השאלה המרכזית

היתה אם העברת נושאים למוסד של בוררות באמת תתרום לייעול הדיון בין הצדדים

במידה כה נכרת עד שמוצדק לקבוע בוררות חובה. כי אם אומרים בוררות לפי

דרישת הנפגע המשמעות היא בוררות חובה.

יש לנו מגמה כללית להקל על המערכת השיפוטית- אנחנו רוצים לבחור

נושאים שאפשר להוציא אותם מהמערכת השיפוטית ולהעבירם לבירור והכרעה

לגורמים חיצוניים. היעד הזה מקובל על הועדה. השאלה המרכזית היתה אם מוסד

הבוררות הוא טוב ומתאים.

בשעות הבוקר שוחחתי עם חבר-הכנסת דוד ליבאי ואמרתי לו שבצד הצעתו של

חבר-הכנסת פורז גם לי יש הצעה, שכן השאלה היא לא בוררות כן או לא, אלא

כיצד להוריד עומס מהמערכת השיפוטית ולהעביר נושאים להכרעה במסגרות יעילות

יותר, מהירות יותר, זולות יותר, ואולי אף מיומנות יותר.

ההצעה שלי היא שבכל מקרה שמדובר בחישוב פיצויים עבור נזקי גוף, לא רק

בתאונות דרכים, יועבר הענין למעין ועדת מומחים, שיהיו לה סמכויות של

טריבונל. לא שופטים קבועים אלא הרכב מתוך רשימה מוסכמת של מומחים. המומחים

יהיו נורו דיו, רופא, ורואה חשבון שיתמצא גם בחישובים אקטואריים. הם

יצטרכו בהליכים קצרים מאד לחשב את הפיצויים. אני יודע שגם בשבדיה יש מוסד

כזה.

איך נולדה ההצעה הזאת? קיבלתי אינפורמציה שהחלק הגדול מפסקי הדין

שנתינתם מתעכבת בבתי המשפט אלה פסקי הדין שבהם צריך לחשב פיצויים בשל

פגיעה גופנית, רבים מהשופטים לא כל כך מיומנים בחישובים האלה, המלאכה הזאת

לא כל כר מושכת את השופטים והיא נדחית. על כל פנים התוצאה היא שפסקי דין

בתחום הזה נדחית.

בדיון שלנו היום אנחנו צריכים לבחון כמה סוגיות: א. אם אפשר להוציא

את הנושא מהמערכת השיפוטית הרגילה; ב. צריך לבחון אם טוב למסור את הנושא

למוסד של בוררות חובה; ג. אם יש ייעול ניכר בהעברת הנושא לידי ועדת

מומחים, שפועלת בתוקף של בית דין, ומנצלת אולמות המשפט בשעות אחרי הצהרים;

ד. אם כדאי להציב אלטרנטיבה - בוררות או בית דין כזה, על פי בחירת

הצדדים. אולי ינותבו יותר ענינים למוסד שיהיה יעיל יותר. יש הרבה טענות,

אומרים שפורומים של מומחים, בתי דין, לא פועלים ביעילות המצופה.

הזמנו לישיבה זו את פרופסור סמדר אוטולנגי מאוניברסיטת תל אביב, שהיא

מומחית בנושא הבוררות. אנחנו מבקשים לשמוע ממך על מוסד הבוררות, אם לקביעת

פיצויים לנפגעי הוף בתאונות דרכים מוסד הבוררות יכול אכן להיות מוסד יעיל,

זול ומהיר, בהשוואה להליכים שיפוטיים בבית משפט או בדרך אחרת. פרופסור

אוטלנגי, בבקשה.
פרופ' ס' אוטולנגי
קיבלתי את הצעת החוק שהוגשה בפניכם וסימנתי לי מספר שאלות בקשר אליה,

משום שהדיון בבוררות עורר כמה קשיים דווקא בשל הרצון לבנות אותו בשילוב עם

אפשרות של ערעור. יכול להיות שזו אחת מנקודות התורפה.

כשאנחנו מדברים בבוררות, פסק בורר אינו ניתו לערעור בשום פנים ואופן.

האפשרות לבטל פסק בורר יש לה עשר עילות ביטול שנקובות בחוק, והן מפורטות

בצורה ומדוקדקת. בתי המשפט כבר בהרבה פסקי דיו אמרו שלא יאפשרו ביטול שלא

לפי אחת העילות, וגם אז הנטיה מצומצמת, משום הכוונה של בתי המשפט לתת יתר

תוקף לפסקי בורר ולהראות לצדדים שהמגמה היא שהם יגמרו את הסכסוכים שביניהם

בבוררות ולא יטרידו את בתי המשפט.,

לכו כשאני רואה בהצעת החוק שייעל פסק בורר לפי חוק זה ניתו לערער בפני

בית-משפט מחוזי" - זאת כבר לא תהיה בוררות לפי חוק הבוררות. זאת אומרת

שיוצרים כאו מעיו גוף ביניים או שעטנז, או גוף שלישי, תקראו לו איר

שתקראו, אבל זאת כבר איננה הבוררות לפי חוק הבוררות" אם אומרים בסעיף

הראשון שזה יהיה בירור "בהליך של בוררות בהתאם לחוק הבוררות", זה תרתי

דסתרי. אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים.

אם אנחנו רוצים ללכת בהליך של בוררות פשיטא, הרי איו אפשרות של ערעור

בפני בית משפט אלא רק על פי אחת מהעילות הנקובות לביטול פסק של בורר.לכן

אחת מעילות העתירה בערעור רגיל - טעות בפסק דינו של בית המשפט - איננה

קיימת עוד. טעות של בורר לא תוכל להביא אותנו לידי ביטול הפסק.

א' פורז;

אבל היתה עילה כזאת.
פרופ' ס' אוטולנגי
עד 1968 היתה עילה כזאת.

כשאנחנו מדברים על עתירה לבית המשפט, וטעות של בורר שוב אינה מהווה

עילת ביטול, יש בעיה למה כפוף הבורר בהחלטותיו. חוק הבוררות איננו קובע

שהבורר כפוף לדיו המהותי. הוא איננו כפוף לדיני מדינת ישראל. אדרבה,

התוספת לחוק הבוררות, שנחשבת כהסכם בין הצדדים אם לא קבעו אחרת, קובעת

במפורש שהבורר יכול לפסוק כפי שייראה לו. בפיסקה י"ד לתוספת נאמר: הבורר

יפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו; הבורר לא יהיה קשור בדיו

המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדיו הנהוגים בבתי המשפט.
כמובו, אתם יכולים לבוא ולומר
אנחנו איננו מקבלים את ההצעה הזאת

שבתוספת, ואנחנו נקבע שהבורר כו חייב לפסוק לפי הדיו המהותי. ואכו אחת

מעילות הביטול של פסק בורר, אם חויב הבורר לפסוק לפי הדיו המהותי ולא פסק

לפיו, זאת עילת ביטול. החוק אומר בסעיף 26: עדיף לבית המשפט להחזיר את

הפסק לבורר על מנת שיתקו את פסקו מאשר לבטלו לגמרי.

אם אתם קובעים שהבורר יהיה כפוף לדיו המהותי, ברור מאליו שאתם

מוגבלים בבחירת הבוררים לכאלה שיודעים את הדיו המהותי.
היו"ר א' לין
מה עדיף? כל ההצעה נולד משתי סיבות עיקריות. הראשונה, שאנחנו מחפשים

נושאים שאפשר להוציאם מהמערכת השיפוטית, ושהדיון בהם יכול להערר ביעילות

ובעלות נמוכה יותר למדינה ואולי גם לצדדים, מבלי לפגוע חלילה בזכויות

הצדדים. בהתחשב באינטרסים הכלליים האלה, מה עדיף?
פרופ' ס' אוטולנגי
במקביל להצעת החוק של חבר-הכנסת פורז קיבלתי הצעה ששלח אלי השופט

לשעבר יצחק שילה, תזכיר שהוא שלח לשר המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון,

אינני יודע אם הגיע לועדה. אני קיבלתי את ההצעה בדצמבר 1989, לפני כחודש.

זה מרי טרי. ראיתיו, הוא אמר לי ששלח הצעה וישמח אם אעיר לו הערותי.

ההצעות הגיעו כמעט במקביל. מענין שגם כאן יש אותה מגמה לפתוח את בתי

המשפט, להוריד את הצפיפות והלחץ, להעביר נושאים להליכי בוררות.

השופט לשעבר שילה מציע להפנות תובענה אזרחית שנשואה אינו על סך ללשהו

שייקבע - בלומר שבמקביל לתביעות קטנות אפשר יהיה לומר שתובענות עד סך

מסוים אפשר יהיה להעביר להליכי בוררות, תביעה למתן חשבונות, תביעה לפינוי

או סילוק יד ממקרקעין, מזונות ומשמורת ילדים. הוא מזכיר גם שלבים מסוימים

של דיונים, כפי שייקבעו, כגון קבי!1.ת סכום הנזק או שיעור הפיצויים. הוא

מציין שהרשימה היא נסיונית ואיננה מתכוונת להיות ממצה" כוללת או סופית.

אבל הרעיון שלו הוא לא להוציא את הדברים למערכת של בוררות רגילה בפני

בוררים שייבחרו על ידי הצדדים, משום שהוא מציין שהיוקרה והחשיבות במעמד של

שופט של בית משפט של המדינה הוא שנותן את הפסק, חשובה הם לצדדים. לכן הוא

מציע כי השופטים שמכהנים בבתי המשפט של הערכאה הראשונה הם יישבו הם

בתובענות - בוררות כזאת. מבחינת חסכון, הוא מציע שהם יישבו הם בשעות

אחרות, הם אחר הצהרים, ואולי לקבוע מספר שופטים שיתמחו בניהול דיונים

כאלה.

היו"ר א' לין;

המגמה שלנו היא שידונו בענינים אלה בוררים, שייבחרו מתוך רשימה, אולי

אפילו על ידי הועדה למינוי שופטים. כדי שלא תהיה תחרות או פרוטקציה במינוי

בוררים כמו במינוי מפרקים. לא פרוטקציה בפועל אלא כפי שלפעמים רואים את

הדברים חברים למקצוע" תהיה רשימה מסודרת שממנה ימנו, אפילו בהחלטה של

הועדה למינוי שופטים. הכוונה היא להוציא את הנושא מהמערכת השיפוטית.
פרופ' ס' אוטולנגי
זאת אומרת שתהיה רשימה של בוררים, שהם ורק הם יוכלו לשבת בנושאים

הללו.

א' פורז;

בבוררויות הכפויות.
פרופ' ס' אוטולנגי
כך. יש פן אחד שצריך יהיה לתת את הדעת עליו והוא מה מידת הסגירה של

הבוררים הללו בפני טיפול בנושאים קרובים, או בחברות ביטוח, או בגופים

שקשורים עמן. כפי שאנחנו יודעים, אחת מהעילות להעברת בורר מתפקידו היא אם

התהלה שהוא איננו ראוי לאמון הצדדים. את הענין הזה ש"התגלה" בתי המשפט

פרשו אותו כהתהלה לאחר שהצדדים הסכימו לו. נמצא שיכולים צדדים לנהל בוררות

ויגיעו עד לסיומה, וברהע האחרון, בישיבה האחרונה של הבוררות פתאום יסתבר

לאחד הצדדים שהבורר שניהלו את הדיון בפניו קשור אולי לחברת ביטוח. הקשר

הזה יכול להיות קשר תמים ביותר, כפי שאנחנו היינו מתייחסים אליו.

אזכיר רק את הבוררות ההדולה של מדינת ישראל בקשר לנפט. פנו אל

פרופסור למשפטים מהרווארד וביקשו שהוא יכהן כבורר. הוא אמר שלא נוח לו

להקדיש זמנו לבוררות, משום שבדרך כלל בחופשות הקיץ הוא מרוויח כסף נוסף

לשכרו באוניברסיטה, וחבל לו להפסיד את הפרנסה" שאלו אותו כמה הוא

מקבל, והוא אמר שהוא מקבל 3000 דולר. אמרו לו: טוב, אנחנו נבטיח לך 3000

דולר, אם פסק הבורר יחייב את הצדדים בסכום הזה אתה תקבל אותו, ואם לא -

אנחנו נשלים לך, כך שלא תפסיד, ואנחנו מבקשים ממך לקבל את התפקיד. הענין

התהלה לאחר שהבוררות כבר החלה, ובית המשפט העביר אותו מתפקידו, למרות



שציין שכמובן אין שום חשש ושום חשד, הוא פרופסור כה מכובד שלא יעלה על

הדעת שהיה איזה שהוא משוא פנים, אבל עצם העובדה שסוכם דבר כזה והוא לא

הוצג בפני הצדדים מיד בישיבה הראשונה ולא נחשף בפניהם, היא שהספיקה.ואני

לא רוצה להזכיר מקרה עוד יותר ידוע.

החשש הגדול הוא, אם הולכים לרשימה מקרב עורכי הדין, שצריך יהיה
להיות
ברור שאותם מנטרלים לחלוטין מכל קשר עם חברות הביטוח. כמובן, הצדדים

יכולים להסכים מראש. אבל הם יכולים לבוא ולומר, כמו שהיה במקרה בוררות

גדולה מאד ביו שני אחים, שם הקשר היה ידוע וגלוי,, ובכל זאת פתאום התברר

קצה קצהו ---
היו"ר א' לין
ניקח אפילו דוגמה פשוטה ובולטת, יש עורכי דיו שמקבלים במשרדיהם הרבה

עבודות מחברות ביטוח, הם מייצגים חברות ביטוח. אם יישבו בבוררות - זה מקרה

בולט של ניגוד אינטרסים"
ד' פדואל
אבל דווקא מקרב עורכי דיו כאלה אפשר יהיה למצוא את המומחים לבוררויות

מסוג זה.

פרופ' ס' -אוטולנגי;

נדבר קצת על ניהול הבוררות. הזכרתי את התוספת לחוק הבוררות, שכמובן

דורשת בדיקה מדוקדקת כדי לראות אם ישנם סעיפים שאנחנו חושבים שהם לא

מתאימים לנו ואנחנו רוצים לקבוע סעיפים אחרים. למשל, הזכרתי את ענין הדין

המהותי- ענין אחר הוא סדרי הדיו ודיני הראיות. בהצעה שקיבלתי נאמר

"בוררות לפי חוק זה תנוהל על פי דיני הראיות החלים בבתי המשפט". לעומת זאת

התוספת לחוק פוטרת את הבורר מדיני הראיות. אם אתם חושבים על בוררים שיהיו

כולם עורכי דיו, כי אז לגביהם איו בעיה גדולה להחיל את דיני הראיות.

מצד שני יש בעיה, כי יעו הרבה דיני ראיות שכבר היום היינו אומרים

שהגיע. הזמו להסיר אותם מעל דפי ספרי החוק שלנו. לדוגמה, סעיף 80 המפורסם

של חוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית, שקובע שאיו לקבל ראיה בעל פה מול

מסמר בכתב. הפוליסה היא מסמך בכתב, יכולות להתעורר טענות על כל מיני

הסכמים וכל מיני הסכמות שהיו. יש עוד הרבה דיני ראיות אחרים שיכולים לחסום

מבחינה זו, ואלו חוק הבוררות בתוספת פוטר את הבורר מדיני הראיות.

מה בעניו סדרי הדיו? בהצעת החוק לא נאמר דבר בעניו סדרי הדיו. אם

הבוררים לא הופטרו מסדרי הדיו של בתי המשפט, הפטור שקיים בתוספת פוטר

אותם. יימצא שהבורר, לפי הצעה זו, כפוף לדיני הראיות של בית משפט אבל פטור

מסדרי הדיו של בית משפט. יכולה להתעורר בעיה מבחינת הסדר, מי מעיד קודם,

מי חוקר קודם, כמה עדויות הזמה אפטר יהיה להביא לאחר מכו, לאחר שהתובע כבר

גמר והביא את ראיותיו והנתבע כבר גמר, פתאום יכול התובע לומר: רגע,

נזכרתי; או לומר; פתאום התגלה לי... יכולות להיות בעיות. גם כאו צריך

לבדוק מה חושבים לעשות.

עניו הפרוטוקול" בחוק הבוררות לא נזכר בכלל עניו הפרוטוקול. באים

אנשים לאחר מעשה עם פסק בורר ושואלים: מה עושים עם הדבר הזה? מהפניות האלה

מסתבר שיש פסק בורר שואתה אפילו לא יכול לבדוק אותו. כשבא צד ואומר "אני

לא הוכחתי", איפה זה כתוב? או "הוא טעו ש..." - איפה זה כתוב? אם אנחנו

מדברים על ניהול בוררות על פי -דיני הראיות, משמע צריך יהיה גם לחייב את

הבורר בפרוטוקול. זה יאריך את משך הדיונים, זה יכול גם להוסיף עלויות -

הקלטות והדפסות לאחר מכו. על יכל פנים, צריך לתת את הדעת גם לעניו

הפרוטוקול.



הנמקת הפסק. עד עכשיו הגישה של בתי המשפט היתה שפסק בורר מנומק הוא

פסק לא טוב ולא רצוי,, משום שהוא רק מזמין בקשות ביטול. לכו ההמלצות.

ל1וררים היו עד עכשיו לבל ינמקו את פסקם" אני מוצאת פגם בכר. אני חושבת

שפסק צריו שיהיה מנומק, בתמציתיות רבה על מנת שהדבר יכניס 0.7 את הבורר

עצמו למסגרת,. יידע איזה טענות שמע. איזה עתירות הין בפניו. היו כמה וכמה

מקרים שבוררים פשוט שכחו להתייחס לנקודות שהועלו בפניהם. לכן הפסק צריך

להיות מנומק.

השאלה היא מה צריכה להיות מידת ההנמקה. הנסיון שלי מלמד שאנשים שאינם

שופטים,. ואולי במידה מסוימת הם שופטים-מתוסכלים, כשהם מקבלים תפקיד של

בורר ויש להם הזדמנות לתת פסק בורר,. הנה הם יושבים על הכסא והם יכולים לתת

מה שיש בדעתם, אנחנו מקבלים פסק ארור מאד עם אסמכתאות וציטוטים.. ולא זה מה

שאנחנו רוצים. בעצם כל מה שאנחנו רוצים זה סכום, וזה הכל. צריכה להיות

הנמקה לסכום, איך הגיע הבורר לאותו סכום,. אבל איו צורך לפתוח מסכת רחבה

ביותר. צריך לצמצם את ההנמקה.

הוצאות. בהצעת החוק נאמר "המבטח ישא בהוצאות הבורר: ואולם רשאי הבורר

בפסק דינו להטיל את הוצאות הבוררות כולו או מקצתו על הנפגע". אני מניחה

שהבורר יטיל הוצאות שבמקרה שהנפגע יגיש עתירה לסכומים מנופחים בלי שום

פרופורציה לנזק שלו,. אבל אולי כדאי לומר זאת. מה גם שיתכן שאת הרישא

ייהמבטח ישא בהוצאות" אפשר לפרש שישא בהוצאות השוטפות של הבוררות,. כך שאפשר

יהיה לומר שתור כדי הבוררות - בוררים נוהגים לגבות תור כדי הבוררות כדי

שלא יצטרכו אחריה לרוץ אחרי הכסף - אולי תוך כדי הבוררות המבטח ישא

בהוצאות,. ובסופו של דבר יוכל הבורר,. אם מצא נסיבות מיוחדות שמצדיקות זאת,,

להטיל הוצאות כולו או חלקו על הנפגע.

בענין הערעור כבר כבר אמרנו שאם הולכים בהליך לפי חוק הבוררות כי אז

אנחנו צריכים להשמיט את כל ענין הערעור. הייתי מציעה לכם לבדוק את נשר

עילות הביטול בסעיף 24 לחוק הבוררות, ולבדוק אם אתם צופים שהו תענינה על

כל האפשרויות שיכולות להיות בתחום הזה.

כמובו שצריך לבחוו גם ענין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי,. כי כאן

אפשר גם להגיע., ברשות, גם לבית המשפט העליון. ואנחנו נמצאים עדיין במסלול

של חוק הבוררות.

נחזור לסעיף הראשוו הוא סעיף ההסכמה,. זה החריג הגדול שיש כאן. אתם

בעצם קובעים כאו מעין הליך של בוררות סטטוטורית,, בוררות מחייבת, אכופה על

פי החוק. בידי הנפגע הבחירה אם ללכת לבית המשפט,. אבל הנתבע. יהיה מחוייב

ללכת לבוררות אם יידרש.

שאלה היא אם הנושא הזה כדאי שיהיה נושא ראשון שיפרוץ כר את המחסומים

של המוסכמה שבוררות היא הליך שבהסכמה.יתכן מאד שישנם נושאים שנראים הרבה

יותר דחופים,. שצריך יהיה לומר ששם יש באמת הצדקה.

היו"ר א' לין ;

אנחנו חשבנו שכאשר מדובר באדם שנפגע. וצרירם לשלם לו פיצויים, הרי

ההכרעה בענין סכום הפיצויים היא בהחלט נושא דחוף בתחום האזרחי. צריך לזכור

שבנושא של תאונות דרכים כמעט לא ([ומדת שאלת האחריות.
פרופ' ס' אוטולנגי
בדברי ההסבר נאמר כי הכוונה היא לברר את המחלוקת עם חברת הביטוח

בשאלת גובה הפיצויים המגיעים לנפגע. אני מכירה מפוליסות הביטוח,.. זה הסעיף

הידוע בשם סקוט אנד אייבריק(?), שחברות הביטוח דורשות שהבירור בקשר לגובה

הסכום יהיה בפני בוררות, ופסק בורר באשר לגובה הסכום מהווה תנאי מוקדם

להגשת תביעה בפני בית משפט. האחריות תחתר על ידי בית משפט,, על גובה הסכום

הולכים גם לבוררות. חיפשתי בנוסח החוק אם הבוררות מצומצמת לעניו הסכום

בלבד.



יש לגו בעיה של צד שלישי. ברור לנו שמדובר לנו שמדובר בצד ג' שנפגע. וחברת

ביטוח איו להם פוליסה, ולכן השאלה של האחריות יכול שלא תתעורר, לפי החוק.

א.כל יכולה חברת. הביטוח באותו הליך של בוררות. הואיל שלה יש פוליסה עם

המבוטח שלה, באותו הליך עול גוררות היא יכולה לצרף גם את המבוטח בטענה שהיא

איננה חייבת, בתוקף נסיבות כלשהן, לשפות את הנפגע. ואז הבוררות יכולה

להתגפח למימדים שאינני יודעת אם להם מתכוונים.
היו"ר א' לין
במשפט רגיל יכולה חברת הביטוח להוציא הודעת צד שלישי ולצרף צד שלישי,

שלטענתה החבות מוטלת עליו. בבוררות, אם לא נקבע דבר זה, המעמד של חברת

הביטוח או של מי שנתבע יכול להיות שוגה מאשר במשפט. זה יכול לסבך את הליך

הבוררות,.

א' פורז;

זה נדיר ביותר, כמעט שלא קיים. יכול להיות מקרה אחד ממיליון, כי יש

אחריות מוחלטת בתוך הרכב ומחוץ לרכב,. תמיד הרכב הפוגע. יכול להיות רק מקרה

נדיר מאד, לדוגמה, שתי מכוניות פגעו בהולך רגל אחד-
פרופ' ס' אוטולנגי
חברת הביטוח כלפי המבוטח - אתם מכירים את הנושא מתחום של תביעות נגד

חברות הביטוח, אגי מכירה את הגושא רק מתור פסקי הדיו. בפסקי הדיו שעברו

תחת. ידי היתה.טענה לחברת הביטוח שפוליסה לא תפסה " מצג כוזב של המבוטח

ולכן הפוליסה איננה מחייבת את החברה, ואם היא איננה מחויבת כי אז היא מעלה

את הטענה של העדר חבותה.

לפי ההצעה, אם חברת הביטוח תתבע את המבוטח ותצרף אותו באותו הליך,

או אז ייצא שהבורר ידון גם בנושא של אחריות. הבינותי שלא זאת היתה

כוונתכם.

נדמה לי שעברתי על הסעיפים אחד לאחד. אם תהיינה שאלות קונקרטיות,

אשתדל להשיב.
א'- פורז
אגי בהחלט מודו1 לדברים שפרופסור אוטולנגי העלתה לאו ולחוק הבוררות

במתכוגתו הגוכחית. אגי מודה שבהצעת החוק גוצר איזה שהוא שעטנז, בוררות

כפויה מצד אחד וכל מיני דברים אחרים שלא קיימים בבוררות רגילה.

אחת הבעיות בבוררות רגילה היא שחוסר אפשרות ערעור משמש מחסום בפגי

פגיה לבוררות. אדם שהולך לבוררות נותן גורלו בידי בורר, ולמעט מקרים

נדירים מאד הרי גם אם הבורר השתגע, איו כבר מה לעשות. לעומת זאת,, בבית

משפט יש הליך של ערעור, לפנמים שתי דרגות של ערעור. לכו חשבתי שכדי לעודד

נפגעים, שעלולים לפחד מהליך של בוררות, לאפשר בקורת נל פסק הדיו של בורר.

אם אגי רוצה לאפשר בקורת נל פסק דיו של בורר, מטבע הדברים אני צריך

להכניס אותו לתלם קרוב יותר לפסק דיו של בית משפט מאשר לפסק דיו של בורר.

לכו צריך לכתוב שהפסיקה של הבורר צריכה להיות לפי הדיו המהותי. גם לא יעלה

נל הדנת אחרת. לדוגמה,. חוק הפיצויים לגפגני תאונות דרכים קובע פיצויים

לפי אחוזי נכות, לפי ימי אישפוז, וכל הבסיס האקטוארי יתמוטט לחלוטין אם

יוכל הבורר לפסוק כראות עיניו. איו לי ספק שהוא צריך לפסוק לפי הדיו

המהותי.



אשר לתקיפה של פסק בורר, אני הצעתי שאפשר יהיה לערער בפני בית משפט.

אבל בעקרון אפשר להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת, אנו לגבי בוררויות אלה נכניס

את העילה שהיתה קיימת עד 1968, דהיינו טעות של בורר, טעות. גלויה ובולטת על

פני הפסק" אפילו לא הייתי אומר גלויה ובולטת אלא רק טעות.
היו"ר א' לין
טעות במה - טעות בחוק או בחישוב הפיצויים?

הבורר טעה בחשבון, טעה בפירוש החוק, בהבנת הראיות, בקבלת ראיה פסולה,

בכל זבר ששופט שלום יכול לטעות.

כוונתי היא ליצור הליך בוררות זהה להליך ב3ני בית משפט, למעט שבמקום

שופט יושב בורר, ולמעט שבמקום שהדיון יהיה בבית המשפט, עם הפקידים של בית

המשפט, יטפל בכל הענינים הפקיד של עוררו- הדיו או של שופט בדימוס,, מי שיהיה

הבורר. עם אפשרות להגיע לערעור, כדי לעודד-אנשים לפנות לבוררות" גם חברת

הביטוח רשאית תהיה לערער.

מספר הערעורים שיוגשו יהיה קטן, והזמן שהמערכת המשפטית תצטרך להקדיש

לבירור ערעורים יהיה קטן בהרבה מהזמן שמקדישים לשמיעת משפט בערכאה ראשונה.

כל מי שהתנסה בדיון משפטי יודו!. שתהליך גבית הראיות בערכאה ראשונה, שמיעת

עדים, תצהירים והגשת מסמכים, הוא ממושך לאין ערוך מבקורת שיפוטית. בית

משפט מחוזי או בית משפט אחר יכול לעבור על חמישה או שישה תיקים כאלה ביום.
היו"ר א' לין
שמעתי שב-10% מהמקרים מגישים ערעור, ואני מדבר על החלטה של בית משפט.

יתכן שעל בוררות יגישו יותר ערעורים.

א' רובינשטיין;

גם אם יגישו פי שלושה, נגיע לשיעור 30%.

א' פורז;

חלק גדול מאד מהתביעות שמוגשות לבית משפט מסתיימות בפשרה. אבל מתי הן

מסתיימות בפשרה? בשנה החמישית, כשהעדים נמצאים כבר בחוץ, כבר שמעו עד

אחד, ורק אז סוף סוף מדברים ברצינות. כבוד השופט קדמי בוודאי יודע,. שעד

שהשופט יושב בתיק ובפניו נשמעות הראיות והעדים כבר מוזמנים, עד אז אין

פשרה. רוב הפשרות מושגות רק בשלב הזה.

היו"ר א' לין;

זה המצב גם לאחר ששינינו חוק פסיקת. ריבית? יש לי רושם שהתיקון בחוק

שיפר את המצב.

אי פורז;

אין בידי נתונים, אבל היה שיפור מסוים.

א' רובינשטיין;

שמעתי משופטים שלא היה שינוי דרמטי. היו ציפיות שהשינוי יהיה גדול

יותר.



אני חושב שגורר שידון בתיק חצי שנה אחרי התאונה, ייפגש נכו הצדדים

ויברר אתם אח; הדברים, אפילו כעין קדם-משפט, הוא יביא אותם לפשרה משום

שיידעו שאם לא יגיעו לפשרה, הוא יפסוק. הם מתפשרים כי כל אחד מפחד מפני מה

שיפסוק., אבל כל עוד התיק מונח במזכירות בית המשפט ורק לאחר שלוש או ארבע

שנים יגיע למשפט, כמובן שאין התקדמות.

לתפקיד בורר צריכים להבחר אנשים שבשום פנים ואופן אין להם ניגוד

אינטרסים. זה מובן מאליו. אפשר לקבוע כלל הכי חמור, שאדם שעוסק בבוררויות

אלה לא מייצג חברות ביטוח" נקודה.,

ר' ריבלין;

לא יהיו בוררים.

א' פורז;

אפשר למצוא אנשים כאלה. יש שופטים בדימוס, יש עורכי דין שלא עסקו בתחום

הזה, יש עורכי דין שיסכימו לקבל בוררויות ולהפסיק לייצג חברת ביטוח. אם

רוצים להקל יותר, אפשר לומר שהבורר לא יכול להיות מי שמייצג אותה חברת

ביטוח שנתבעת ומעולם לא ייצג אותה. כמעט לכל חברת ביטוח יש מספר עורכי

דין שעובדים אתה, ויש עורכי דין שעובדים עם מספר חברות ביטוח. מי שירצה

להמשיך להיות עורך דין של חברות ביטוח, לא יהיה בורר. מי שמייצג חברה אחת,

יוכל להמשיך לייצג אותה ולשמש בורר בענינים של חברות אחרות. אפשר למצוא

במדינה הזאת אנשים שלא יהיו נגועים בניגוד ענינים.

סדרי הדין צריכים להיות כמו בבית משפט, אולי למעט כמה דברים כמו

שאלונים, המרצות, דברים שלפעמים הם מיותרים.

הנמקת פסק הבוררות - בוודאי. כדי שאפשר יהיה לערער על הפסק או לבקש

לבטלו.

היו"ר א' לין;

אתה בעצם מציע מוסד בוררות שיהיה כמעט זהה לבית משפט.

א' רובינשטיין;

עושים את זה היום גם בארצות הברית, כדי להתגבר על המחסור בשופטים.

א' פורז;

חוק הפיצויים יוצר אחריות מוחלטת של חברת הביטוח של הרכב הפוגע והיא

מפצה את כולם. יכול להיות מקרה חריג, אדם נתקל במכונית אחת ואחרי שניות

אחדות פגעה בו מכונית נוספת, ואז לא יודעים מי גרם את הנזק ואיזו חברת

ביטוח אחראית. אני מציע שבמקרים כאלה ימשיכו גם להבא לפנות לבית המשפט.

במקרה הכי גרוע, בעיות כאלה יש אולי באחוז אחד מהתיקים.

זו המתכונת שאני מציע.
א' רובינשטיין
מדובר כאן במשהו שונה לגמרי מבוררות רגילה. זאת בוררות סטטוטורית, עם

הרבה סממנים של בית משפט. אפשר היה לומר שמבחינה אידיאלית אין בזה צורך.

בכנסת צריך לבחור בין כל מיני אלטרנטיבות לא טובות, אבל הדבר הכי נורא זה

מה שקורה בבתי המשפט היום, והוא אי צדק מירבי לכולם.



או..י רוצה לשאול אותו, פרופסור אוטולנגי, האם לפי דעתך צריו לנתק את

הד1רים,, או שאפשר בכל זאת להזקק לחוק הגוררות לצורך הענין הזה ולהכניס את

התאמות הדרושות. מה רצוי יותר, לחוקק חוק מפורט שיקבע מי ממנה את הבורר,

מה הפרוצדורה - חוק בתי המשפט מחוץ לבתי המשפט. כל זה כתחום הספציפי

שאנחנו מדברים בו, כשאין בעיה של אחריות"

המגמה הזאת מתחזקת בהרבה מקומות בעולם, בגלל הבעיה של סתימת בתי

המשפט, בגלל הרצון לייחד את ההליך המשפטי, בארצות מסוימות בית דין של

מושבעים, לייחד אותו לדברים החשובים והעקרוניים.
היו"ר א' לין
בכפיה או בהסכמה?

א' רובינשטיין;

גבו בהסכמה וגם בכפיה"

היו"ר א' לין;

כפי שאומר לי השופט קדמי, אם יש כפיה זאת לא בוררות. זאת ערכאה

ראשונה מחוץ לבית המשפט.

א' רובינשטיין ;

זאת בוררות מבחינה זו שיוצאים מתחום בתי המשפט, יש אפשרות לפשר בין

הצדדים, הגמישות הרבה יותר גדולה.

אי אפשר לנשות השוואה בין החוק שלנו והחוק בחוץ לארץ, משום שאין שום

דבר דומה לחוק הישראלי מבחינת אחריות בנזיקין בתאונות דרכים. ברוב המקרים

בתי המשפט יושבים היום במין שמאים. הם לא דנים בשאלות הרגילות: של נזיקין.

בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אנחנו הרחקנו לכת יותר מכל המדינות,

ולא הסקנו מזה מסקנות. אצלנו יש מצב מיוחד שהוא המתאים ביותר להוצאת

הנושא מבתי המשפט, מפני שמצד אחד אין קביעת אחריות, ומצד שני הנושא הזה

מעמיס נטל אדיר על בתי המשפט.

אני שווה נפש לשאלה שהצגתי, או שהענין יוסדר לפי חוק הבוררות עם

התאמה, או להוציא בכלל את המילה בוררות. זה לא משנה. התכלית היא חשובה, כי

היום בתי המשפט בעצם יושבים כמעריכים, כשמאים, בנושא שהם לא צריכים לנסוק

בו.

מ' וירשובסקי;

בישיבה הקודמת בנושא זה כבר הבנתי ספקותי הרבים לגבי התיקון המוצע.

נכון שהמצב בבתי המשפט מחייב תיקון, אבל נומדת שאלה אם כדאי ליצור יצור

כלאים. הבניה הקרדינלית היא אם להכניס למערכת החוקים שלנו, לצד בוררות,

שיש לה אטריבוטים מסוימים וברורים - לא הנמקה, לא דיני ראיות, סופיות

הדיון, מהירות - לנשות שנטנז כדי להקל על בתי המשפט, אבל להשאיר את כל

הפרוצדורה. אני חושב שהדבר הזה לא טוב.

השאלה שלי היא אם אין אלטרנטיבה בדי לשפר את המצב הקשה בבתי המשפט,

למנוע את הסחבת ואת עינויי הדין בניקר של התובנים, שהם הנפגעים. אולי צריך

לשנות את סדרי הדיון בבתי המשפט בנושאים שבהם יש אחריות מוחלטת ואין ויכוח

על האחריות, י ש רק ויכוח נל גובה הפיצויים. יתבן שצריך למצוא פרוצדורה

אזרחית יעילה יותר, קלה יותר, ולא ליצור מוסד שיפוטי חדש, שסופו מי

ישורנו. אני מוטרד מאד מננין זה"



אילו היה הבר הכנסת פורז מציע הסדר שהוא תלוש לחלוטין מדרכי ההכרעה

המקובלות, זה היה ענין אחד. 'א1:ל מכיוון שהוא מדבר על מוסד הבוררות, עכשיו

אומרים שזה רק לענין נפגעי תאונות. דרכים, מחר ימשיכו הלאה. אנחנו עלולים

ליצור כלי חדש שיפגע במרכזיות של בתי המשפט פרופר בהכרעה בנושאים שבין אדם

לחברו וביו אדם למדינה. אני חושש מזה. ואם ירצו אז בתי המשפט לדרוש עוד

שופטים, לדרוש ייעול הפרוצדורה, יגידו להם: הוצאנו מבתי המשפט את הנושא

הזה שכל כר הכביד עליכם. אני חושש מאד שזו תחילתו של תהליך מסוכן.

אני מברר את חבר-הכנסת אברהם פורז על היזמה ועל העלאת הנושא לדיון

ולהתמודדות,. אבל אני חרד פן היוזמה הזאת תביא אותנו לחופים בלתי רצויים

ומסוכנים מבחינת מערכת בתי המשפט וההתדיינות במדינת ישראל-

אני מבקש לקבל תשובה ממנהל בתי המשפט השופט קדמי ומפרופ' אוטלונגי,

כי יש לי ספקות רבים בענין זה. מצד אחד, אני לא רוצה להכשיל יוזמת חקיקה;

מצד שני - אני לא רוצה שנכשל בחקיקה שיוצרת תקדימים וסיטואציות שלא חזינו

אותם מראש.

היו"ר א' לין;

את כל ההצעה הזאת אנחנו צריכים לבחון על פי המטרות העיקריות: האחת -

להוריד עומס מהמערכת השיפוטית; והשניה - ליצור הליך יותר יעיל, יותר מהיר

ויותר זול מאשר המערכת השיפוטית, זול יותר גם לצדדים וגם למדינה- השאלה

היא אם מוסד הבוררות משיג את המנורות האלה. זו שאלת. המפתח"

כדי לתת תשובה לשאלה זו, אנחנו צריכים לתת את התשובה שחבר-הכנסת

פורז, מציע הצעת החוק, נתן אותה. לפי דעתו, הבוו-רות הזאת צריכה להיות בעצם

ערכאה שיפוטית מחוץ לבית המשפט, היא תפעל על פי הדין המהותי, על פי דיני

ראיות, עם הנמקה, ואפילו על פי סדרי הדין, ובוודאי שיהיה צורר ברישום

פרוטוקול מלא. לטעמי, אפשר לעשות ויתורים גם בסדרי דין, גם בדיני הראיות,

אבל לא בדין המהותי.

דומני שמקובלת עלינו התפיסה הרחבה, שמוסד הבוררות הזה בעצם איננו

בוררות. אנחנו מטילים עליו מטלה לפעול כערכאה שיפוטית. נכון שהוא יפעל

באוירה נוחה יותר מאשר בבית משפט, יתר התקרבות בין הצדדים וכוי. האם בדרך

זו אנחנו יכולים להשיג את המטרה המרכזית שלנו? נשאלת השאלה מה קורה בפועל

בבוררויות בישראל, האם באמת הן יעילות יותר, טובות יותר?

כבר אמרתי ששוחחתי הבוקר עם חבר הכנסת ליבאי בנושא זה. אני הצבתי

אלטרנטיבה נוספת לבוררות בהסכמת הצדדים - מעין ועדות מומחים. טריבונלים

שפועלים באולמות המשפט ועוסקים בענין אחד ויחיד; חישוב הפיצויים שמגיעים

בשל נזקי הוף. אני הצעתי שבהרכב יהיו רואה חשבון, עורך דין ורופא. אולי זה

לא ההרכב הכי טוב, אבל שיש לו מיומנות רבה בחישוב פיצויים" יכול להיות

שאני טועה, יכול להיות שהנסיון מלמד שטריבונלים כאלה הם לא טובים. אמרו לי

שיש טריבונלים של נציגי ציבור שפועלים לא טוב. אנחנו מכירים את בתי הדין

לעבודה, אבל זה ענין אחר, שם יש נציגי ציבור. כאן אני מדבר /[ל אנשים שיש

להם מומחיות בתחום מוגדר. לפי דעתי, הם צריכים לפעול בהליך מקוצר" כל צד

יביא לפניהם את כל המסמכים שיש לו, הראיות הרלוונטיות, וכל מה שהם צריכים

לעשות הוא חישוב הפיצויים. אני מעריך שזה יהיה הליך קצר יותר מאשר בבתי

המשפט, אבל אולי גם בזה אני טועה. אפשר גם ליצור מעיו תחרות. לצדדים

תהיה אלטרנטיבה, אפשר יהיה לבחור בדרך של בוררות חובה או בירור בועדת

מומחים.

גם הרעיון הזה בא לתת תשובה לשתי המטרות המרכזיות שציינתי קודם. יש

לפנינו שתי שאלות מרכזיות ואנחנו מבקשים דרך לפתור אותו"
מ'-צלטנר
אני רוצה לחדד דברים שאמר היושב ראש. פרופסור אוטלונגי לא אמרה אם

הליך הבוררות מהיר יותר, זול יותר ויעיל יותר מההליכים בבית. המשפט. מה

שמכביד היום על בתי המשפט היא הערכת הנזק, זה מעכב את הדיונים, שופטים לא

רוצים להחליט, איו להם הם המיומנות הדרושה להערכת נזקים וכדומה. ההצעה של

היושב ראש יבולה לפתור בעיה שעוברים עליה כאן ברפרוף, אבל היא יכולה להיות

הבעיה העיקרית; האיוש. כל התוכנית הזאת יכולה ליפול בגלל בעיות האיוש" אם

תאמרו שכל מי שיש לו איזה שהוא אינטרס בתחום הזה, לא יימצאו אנשים- בביטוח

רכב היום המצב הוא לא כזה שאחד מייצג חגרה אחת, ושני מייצג חברה אחרת. בעצם

כולם מייצגים את אבנר, כר שמי שמייצג חברה אחת מייצג את כולו. אתה בעצם

מציע לקחת אנשים שבכלל לא מבינים במאטריה. כי כל מי שמבין במאטריה, בצורה

זו או אחרת קשור לחברות הביטוח.
א' רובינשטיין
יש עשרות שופטים בדימוס שהם בכושר מלא"

מ' צלטנר;

אין רבים. אם וננסה עכשיו למנות, לא תגיע ליותר מחמישה שופטים מוכנים

לשבת בנושא כזה.

אם יהיה טריבונל, שם עורך הדיו הוא אחד משלושה ולכו אנחנו יכולים

להיות הרבה יותר ליברלים-

א' פורז;

הם אם הוא מייצג חברות ביטוח?

מ' צלטנר;

לדנתי, כן. אם עורך הדיו הוא אחד משלושה אתה יכול להיות הרבה יותר

ליברלי מאשר אם ממנים בורר אחד שהוא צריך להכריע. על פיו יקום דבר. וגם אם

הוא בהחלט אוביקטיבי , יכול להיות חשד שיש לן קשר לחברת ביטוח. אני גם לא

הושב שלעורך דיו יש הקווליפיקציות הדרושות כדי להעריך נזק, טבלאות היוון,

הערכת נזקי גוף, תיפקוד פיסי וכוי. אלה בעיות חשבונאיות.
א' פורז
אי ר עושה את זה שופט?
מ' צלטנר
הוא מתייעץ עם מומחים. לפי ההצעה של היושב ראש, במקום שהשופט ילך

למומחים, נטיל על המומחים להכריע, כי בסופו של דבר הם מכריעים בעניו הזה..

השופט י' קדמי;

מה זאת אומרת להטיל על המומחה להכריע? האם בפני מומחה כזה לא יופיעו

מומחים מטעם שני הצדדים? יופיעו. אנחנו עלולים להיות במצב הרבה יותר

הרוע, כי השופט זאת מלאכתו להכריע ביו שני צדדים. כאו יהיה מומחה שיישמע
מומחים משני הצדדים והוא יגיד
הם יגידו לי...



להזכירו,, יש תיקון בחוק והיום שמיעת מומחים רפואיים היא נדירה ביותר.

יש סעיפים 6(א) ו"-6(ב), יש חוות. דעת רפואית.

פרופסור אוטולנגי, לאור נסיונך, האם את מעדיפה המשך המצב הקיים, את

החצנה של חבר-הכנסת פורז,. או את ההצעה של היושב ראש,. שלדעתי היא פותרת.

יותר בעיות.
היו"ר א' לין
והכל על פי מבחן שני הינדים המרכזיים שקבענו.

פרופ' ס' אוטולנגי;

אנסה עכשיו להשיב על השאלות שעלו כאן. אתמול בערב, לאחר שהכנתי

הערותי,. חשבתי שבכל זאת יש מגמה בדברים הללו, ומה הייתי מציעה לפתרון

הבעיה, הבעיה קיימת, ולכן טוב שחבר-הכנסת פורז העלה אותה, אני חושבת

שהשינוי דרוש לא רק בנושא של נפגעי תאונות דרכים אלא בכלל., חשבתי מה הייתי

מציעה לפתרון הבעיה, למרות שלא התבקשתי ולא נשאלתי. אני חשבתי שכשם שיש

לנו ועדות לנושאים שונים, יתכן שזה בדיוק המקום לקבוע ועדה, שכן אנחנו

מדברים בהנרכה כלכלית. הואיל שאנחנו מדברים בהנרכה כלכלית,.. שהיא לא בדיוק

תחום המומחיות של השופט,. כאשר היא שלובה ושזורה בבעיות האחריות, אנחנו

יכולים לומר שמכיוון שהשופט קובע את האחריות עליו יהיה הם להמשיך ולקבוע.

את הפועל היוצא מקביעת האחריות, והיא הערכת הנזק. אם לא עומדת בפניו בכלל

שאלת האחריות, יתכן שצריך לקחת לענין זה אדם שיש לו מומחיות בנושא הכלכלי,

זה הנושא שבעצם נמצא כאן בדיון.

לפני השופט בא רופא להניד על מידת הפגינה, אחוזי פגיעה, ולאחר מכן יש

הנרכה בנושאים של היוון,, התאמת דירה למגורי נכה, הפסד הכנסות בנתיד, הפסד

סיכויי נישואין לאשה או לגבר - -

א יי פו רז 5

הפיצויים לנזק לא ממוני הם היום קטנים מאד.
פרופ' ס' אוטולנגי
חשבתי בדברים אתמול, וכנראה כיוונתי לדנת גדולים.. לא ידעתי שהיושב

ראש של הועדה העלה את ההצעה. חשבתי שזה יכול להיות פתרון מתאים, כי כאן

אנחנו נמצאים בדיוק במסלול של סדרי דין, דיני ראיות, דין מהותי, ערעור

בשלבים השונים שלו, ואנחנו לא יוצרים כאן מין חיה חדשה שאנחנו לא יודעים

איו לנהוג בה. יש לנו כבר שיגרה כזאת בנושאים אחרים.. לכן חשבתי שזו יכולה

להיות אחת ההצעות שבהחלט יכולה להתקבל..

יש עדיפות לכו שמספר אנשים מכריעים בנושא, אם אנחנו מוציאים את הנושא

מבית המשפט,. אם שופט דן יחיד קובנ וסמל המדינה מעל ראשו, אנשים מקבלים את

ההכרנה, למנט אלה הפונים לנרכאת נרנור. להחלטה של בית המשפט יש גושפנקה

ממלכתית. כשהולכים לבורר, לפי חוק הבוררות באותה תוספת, אם לא תקבעו

אחרת, זה בורר דן יחיד, כשהולו נפגנ, בפרט אם הפגינה שלו חמורה ביותר,

ומגיש תבינה בפני בורר שאיננו שופט, והוא צריו לקבל הכרעתו. תמיד יכולה

להיות הרגשה שזה לא זה.
א' פורז
הוא רשאי, לא חייב ללכת לבורר.



פרופ' ס' אוטולינגי;

כן, אבל לכו יכול להיות שהצעת החוק לא תמומש אף פעם, משום שרוב

הנפגעים לא יבחרו בדרך הזאת.

א' פורז;

אר כן, אלה שמחכים חמש שנים למשפט יוכלו להלין רק על עצמם.
פרופ' ס' אוטולנגי
חבר-הכנסת פורז, אתה אומר שרצויה ערכאת ערעור. אנחנו מכירים ערכאת

ערעור עול בוררות,. אנחנו מכירים את זה מבית הדין הרבני. ישנו בית הדיו

הרבני הגדול לערעורים, שכאשר איננו דו בנושאים של נישואיו וגירושיו, שבהם

הסמכות שלו היא ייחודית, בעצם הוא יושב כבוררות. המצב פחות נעים לבוני הדיו

הרבניים, וו1וד פחות לבית הדיו הרבני הו':דול לערעורים, שהפסק שלו שווה !1רר

לפסק של בורר, שאם אהד הצדדים יחליט לא לבצעו, כי אז צריך יהיה לפנות לבית

המשפט המחוזי כדי לבקש את אישורו או את ביטולו.

אבל יש לנו ערכאת ערעור, ובתי המשפט פסקו לא אחת שכאשר צד הולך אל

הערכאה הראשונה, מאליו מובן שקיבל עליו גם את ערכאת הערעור של אותה ערכאה.

אותו דבר יש עכשיו ברשות השיפוט של ההסתדרות, מה שהיה ידוע קודם כבית

הדיו העליון של ההסתדרות. יש רשות השיפוט האזורית" ויש רשות השיפוט

הארצית שיושבת כערכאת ערעור על רשות השיפוט האזורית.

כלומר, גם בבוררויות אתה יכול לבנות מסכת כזאת של שתי ערכאות. זה

כמובן ינפח את המנגנון של הבוררים. אם מציעים הליך מינוי כמו של שופטים,

יהיה קושי למצוא כל כר הרבה אנשים שיכהנו גם בו1כראה ראשונה וגם בערכאה

שניה. אבל זאת בעיה שניתו לפתור אותה, אם רוצים ללכת בתלם של בוררות בלי

לחרוג החוצה לאפשר ערעור של בית משפט על פסק בורר, זה שעטנז שלא יסכון

במערכת הזאת.

אתה מציע להוסיף עילת ביטול." טעות על פני הפסק. זאת היתה רעה חולה,

שבתי המשפט ברחו ממנה. היו פסקי דיו שממש התלוננו על העילה הזאת, שבעצם

פותחת פתח כל כר רחב שכל דבר יכול לעבור בו. בחוק הקודם העילות היו טעות

על פני הפסק והתנהגות בלתי הולמת של בורר, ובמקום שתי העילות האלה שהקיפו

עולם ומלואו, באו וצמצמו ובמקום שתים קבעו עשר עילות. זה מראה עד כמה שתי

העילות הללו היו נרחבות..

לא נראה לי שאחרי שהצליח המחוקק לצמצם ולהוציא את הטעות על פני הפסק

מגדר עילת ביטול, ירצה להחזיר אותה בדלת האחורית.. צריך לזכור שאם פורצים

את המחסום הזה בחוק הזה, כי אז ברור שיבואו עוד ועוד נושאים.

היו"ר א' לין;

איו צורך לעשות זאת, משום שמה שמציע חבר-הכנסת פורז זו זכות ערעור

כמו על החלטות של ערכאה שיפוטית.. מה שהוא מציע זו בעצם לא בוררות. הוא

מציע ערעור על ערכאה שיפוטית. אם אנחנו מקבלים את התפיסה הזאת, מה קורה

עם המוסד השיפוטי-הבוררותי הזה?

פרופ' ס' אוטולנגי;

זאת איננה בוררות.
היו"ר א' לין
זאת ערכאה שיפוטית חיצונית.
פרופ' ס' אוטולנגי
נכון. כשם שהקימו את בוני הדיו לעבודה כדי להוציא ונחום מסוים מבתי

המשפט ולהעביר לבתי דין, כך גם כאן. בית הדיו לשכירות, בית הדיו לביטוח

לאומי, בית הדין לימאות - נושואים שונים.

א' פורז;

זאת בוררות רק מבחינה זו שלא שופט פוסק אלא אדם אחר.,
מ' וירשובסקי
שפיטה אפורה... יש חינוך אפור, תהיה גם שפיטה אפורה"
פרופ' ס'
אוטולנגי:

אם זאת לא בוררות, זה מעין בית דין אחר, או שתהיה ועדה- הנומנקלטורה

כאן לא כל כך חשובה כמו השאלה לתוך איזו תעלה אנחנו נכנסים, אם לתעלה של

בוררות -- לא נראה לי שאנחנו יכולים להרכיב עליה גבנונים. הגבנונים האלה

ידבקו בה, ולאחר מכן תמצאו את עצמכם בפני תביעות בנושאים שונים עם הרבה

מאד גבנונים.

חיוב בדיו המהותי" אם הנושא יוצא מכתלי בית המשפט ויועבר אך ורק

לבסיס אחר מקביל, צריך להביא בחשבון - אני אינני בקיאה במאטריה של נפגעי

תאונות דרכים - באיזו מידה זה עלול להביא לידי סטגנציה של המצב הקיים- כל

ההתפתחות שהיתה עד היום על ידי הפסיקה תחייב, אבל אם ישנם תחומים שבתי

המשפט טרם נתנו דעתם עליהם וטרם קבעו הנחיות, אם הנושא יעבור לפסים

מקבילים, שם כבר איו הנחיות של בתי המשפט, איו אותו דיו מהותי לאורו

יצטרכו לפסוק אותם בוררים או ועדות. זאת נקודה שצריך יהיה לחשוב עליה.
השופט י' קדמי
רק באופו חלקי- אם תהיה ערכאת ערעור, הרי בערכאת הערעור יטענו וערכאת

הערעור תמשיך לפתח את הנושא.
היו"ר א' לין
רק חלק מהתביעות ילכו לבוררות., כי זה רק לפי דרישת הנפגע.
א' פורז
הם בפניות לבית המשפט קורה שבתיק מסובך מאד מתפשרים, ואין הלכה"
היו"ר א' לין
ברור שהדינמיקה של ההתפתחות ההלכתית בנושא הזה תבלם-
א' פורז
אני לא דואג להלכות- אני מעונין שהנפגעים יקבלו כסף.
פרופ' ס' אוטולנגי
בנושא של בוררות יש אפשרות לפנות לבית משפט ב"הבעיה". אם יש נושאים

שהבורר איננו בטוח בהם, הוא יכול לפנות לבית המשפט ב"הבעיה" על מגת לקבל

תידרוך מבית המשפט" זאת אחת מהאפשרויות לפתרון הבעיה-



אחת הבעיות שהועלו היא שההליך בבית המשפט הוא ארוך וממושך. בשל שמיעת

עדים, חקירות וכו'. אגל אנחנו אומרים שהבורר כפוף לדיני הראיות כי אז

בדיוק אונו הליך יהיה לפגי הבורר,

השאלה היא מתי מתחיל המשפט.
פרופ' ס' אוטולנגי
נכון" זאת אומרת ההבדל הוא לא במשך ההליכים עצמם אלא אר ורק מתי השוט

הזה מתחיל וגם מתי הוא נמשך. אם אצל בורר קובעים דיון מדי יום ביומו, הרי

בתי המשפט, למרות שתקנות סדרי הדין קובעות כר זאת הלכה ואיו מוריו כן. לא

ראיתי שבתי משפט יושבים מדי יום ביומו, לפחות לא תמיד יושבים מדי יום

ביומו.
ד' פדואל
הם בוררים לא.
פרופ' ס' אוטולנגי
נניח שבוררים יישבו מדי יום ביומו, אבל ההליך יהיה אותו הליך של

שמיעת עדויות וכו'.

ועכשיו לענין הפשרה. זה נכון שהרבה מאד תביעות תסתיימנה בפשרה, אבל

אינני יודעת אם הדיון המהיר בבוררות הוא שילחץ דווקא לפשרה" !1.ד כמה שאני

שמעתי, בתביעות מחברות ביטוח מי שיש לו כסף ~ הוא שיזכה בכסף, כי יש לו

מימון ביניים; מי שאין לו, מי שלחוץ ~ הוא ירוץ להתפשר, משום שהוא זקוק

לכסף. לכן ככל שמשך הזמן מהפגיעה עד להתחלת ההליך ארור יותר, כר יהי יותר

פשרות. לאחר שעבר זמן רבה, הנטיה לפשרה תהיה גדולה יותר מאשר במקרים

שההליך יתחיל למחרת הפגיעה. אם ההליך בפני הבורר יתחיל למחרת הפגיעה, לא

יהיה לחץ להתפשר. לא השוט של ההליך המזורז הוא שיביא לפשרה אלא להיפך.

בארצות הברית יש לא רק החלטה בדרך של בוררות אלא הם קדם-משפט, שלוחץ

לפשרה בצורה הרבה יותר ממוסדת. הוא נקרא מיני-טריאל. אני חושבת שזה יכול

להיות אחד הפתרונות הכלליים, לאו דווקא לנושא של נפגעי תאונות דרכים. יושב

שופט ומפעיל לחץ להגיע לפשרה. יש לציין הבדל שיש לו חשיבות מהותית. השופט

שלוחץ להשגת פשרה לא יושב אחר כך בדין. אצלנו אותו שופט שניסה ללחוץ על

הצדדים וראה עד היכן הם מוכנים להגיע, ובסופו של דבר משלא נפגשו באמצע

הדרך, הוא כבר איך שהוא נתן דעתו לענין, הוא כבר התרשם, הוא כבר נוטה

לכיוון מסוים. בארצות הברית שופט אחר מנהל את ההליך, ואני חושבת שזה טוב

מאד. אם הצדדים התעקשו לא להגיע לעמק השווה, שופט אחר נכנס לענין.

זה מביא גם להתמחות של השופט בקדם משפט, יש לו התמחות מיוחדת בהבאת

הצדדים להסכמה ביניהם. השופטים האלה יכולים לשבת גם בתיקים אחרים כשופטים

מן המנין. אבל ככל שהם מגיעים להתמחות, יוצא שהם יישבו הרבה יותר בקדם

משפט מאשר בשפיטה הרגילה.

היו"ר א' לין;

לפי ידיעתך, זה אכן מייעל ומקל על הדיונים?
פרופ' ס' אוטולנגי
מאד.
ד' חוטר ישי
לפי סטטיסטיקה אמריקיאית. בנושא הזה, 60% מהמקרים מסתיימים בפשרה.
היו"ר א' לין
זה מכשיר שאפשר להנהיג באופו יחסי 1קלות.

השופט קדמי יספר לר מנסיונו שזה לגמרי לא יעיל אצלנו. להיפר" רק

השופט ששומע את התיק מסוגל להביא את הצדדים לפשרה"
ש' חוטר-ישי
הדוגמה הטוגה ביותר בארץ היא השופט שלמה לוין,. הוא ישב בקדמי משפט

בתל אביב בנזיקין. זו הדוגמה הקלאסית למיני-טריאל: מהיר, יעיל, עניני.

המוך תיקים נגמרו גפשרה. לפי הכלל הידוע, מאחר שהוא היה כל לו טוב, הוא

התקדם...
ד' ליבאי
תו לנו עוד כמה שופטים כמוהו. בקיאות מוחלטת בחומר עם ניתוח מצוין של

הבעיה וקביעת הגולות הספק. כר היה מציג, את הדברים בדיון ואנשים נקלעו לרגע

של אמת-

היו"ר א' לין;

אני מציע שלא נקפוץ עכשיו למסקנות נחרצות, כמו שעשה חגר-הכנסת פורז

כשאמר שזה לא יכול לעבוד בישראל. אנחנו מקיימים דיון כדי לבחון נושאים

גמחשגה פתוחה. את השינוי הזה אפשר לעשות גזמו קצר יחסית, אגל אנחנו

צריכים לגחוו אם הוא טוב.

פרופסור אוטולנגי, האם לדעתך ערכאה שיפוטית חיצונית תהיה יעילה יותר

מגית משפט, גזמו, בעלות?

פרופ' ס' אוטולנגי;

אשר לעלות, אנחנו יודעים כמה עולה גוררות: שכר טירחה של עורכי דיו

פלוס שכר טירחתו של הגורר. כל גורר קובע שכרו כראות ניניו, גוודאי לא תרצו

שאזכיר לכם סכומים שהגיעו לערכאות.

ע' אליצור;

אנחנו רוצים לשמוע.
פרופ' ס' אוטולנגי
אני חושבת שפסק הדיו הראשון בנושא השכר היה בענינו של י.ש. שפירא,

שבבוררות ארד הוא דרש וקיבל 120 אלף לירות דאז. הענין הגיע לבית משפט, שם

נטען שהיתה רק ישיבת גוררות אחת ואיך מגיעים לסכום כזה. גאו ואמרו שכבודו

ועמדתו, חשיגות הנושא, ואולי זמו שמתמחים הקדישו לגדוק את כל הנושאים

וכו'... על כל פנים, עוכר הטירחה הושאר על כנו.

מ' וירשובסקי;

והזמן למצוא את התירוצים לשכר כזה...
היו"ר א' לין
עוד לא הבינותי למה בתי המשפט מתייחסים ביראת כבוד כזאת לשכר טירחה

גבוה עורכי דין. היו לא מעט מקרים שבהם הנושא הזה נבחן בבתי המשפט,

והשופטים למרות שהם עצמם מקבלים שכר נמוך, התייחסו ביראת כבוד עצומה לשכר

טירחה של עורכי דיו,, שהיה ברור שהוא גבוה ומופרז,, כר גם בנושא שחבר-הכנסת

וירשובסקי העלה אותו לדיון, שכר הטירחה שנקבע על פעולות גביה מחברת החשמל

המזרח ירושלמית, בית המשפט אישר סכומים פנטסמיים.
ר' ריבלין
הסכום נקבע באחוזים מהענין שדנים בו,. החוק קובע תעריף מינימלי, לא

תעריף מכסימלי.

י' לוי;

אולי צריו לעשות גם להבי עורכי הדין מה שעשו לגבי רופאי שיניים,, היום

יש תעריף מכסימום לרופאי שיניים.

פרופ' ס' אוטולנגי;

אם הולכים לקביעת מוסד כלשהו, גם אם תהיה ועדה צריך יהיה לקבוע.

תשלומים" אפשר לקבוע תעריף, כדי שהשוק לא יהיה פרוץ,,

היו"ר א' לין;

העלות היא גם פונקציה של משר הדיונים, מספר הישיבות ודחיפותן.
פרופ' ס' אוטולנגי
קובעים את השכר בדיוק לפי זה. אפשר לקבוע שכר לכל ישיבה וישיבה, אפשר

לקבוע לפי אורך הישיבות, על מנת שלא ינהלו ישיבות קיקיוניות.

אשר למשר הבוררות, אם מדובר על הליכים מלאים של דיני ראיות וסדרי

דיך, משך הבוררות יהיה בדיוק כמו הבירור בבית המשפט.
י' לוי
יותר, כי לבורר יש פחות ניסיון מאשר לשופט.
א' פורז
אבל הבוררות יכולה להתנהל מיום ליום, או משבוע לשבוע.
מ' כהנא
אם תשלם לעורך הדין כמה שירצה.
ד' פדואל
לא רק הבורר, הם עורכי הדין של הצדדים צריכים להתפנות לישיבות יום

יום או שבוע שבוע.
פרופ' ס' אוטולנגי
נכון מאד מה שאמרה גב' פדואל. אנחנו חושבים רק על הבורר, אבל צריך

לחזכור גם מי שמופיע וטוען בפניו. אם טוענים בפניו עורכי דין כי אז היומן

שלהם בוודאי עמוס. כך שגם אם הבורר נכון יהיה לקבוע ישיבה מדי יום ביומו

עד שיגמור בירור התביעה, יכול להיות שעורכי הדין אינם יכולים,,
היו"ר א' לין
זאת כבר לא אחריות שלנו, אבו לצדדים אין זמן ולא יכולים לבוא" זו בעיה

שלהם. הארור י ו ת שלנו היא לתת להם מוסד שיפוטי שיכול לעבוד.

ד' ליבאי;

בישיבה הקודמת הבעתי תמיכה עקרונית בהצעת החוק,. ברוה ההצעה, מפני

שהיא מאפשרת להוריד עומס עצום שרובץ על קבוצה קטנה של שופטים ולסייע.

לבירור תביעות בקצב מהיר יותר משזה נעשה היום. יחד עם זאת, עמדנו על כך

שהוצע לנו כאו יצור כלאים,, דוהה שהמחשבה לא הסודרת עד הסוף. בשלב זה

המסקנה שלי מהדיון היא שצריך לנסח את ההצעה מחדש, בהתאם לדיון שהיה כאו,

בין שינסח חבר הכנסת המציע ובין שינסח משרד המשפטים, אבל צריך להגיש לנו

טיוטה חדשה לעבודה.

הקונספציה הבסיסית "הנפגע רשאי להביא את תביעתו לבירור בהליך של

בוררות. בהתאם לחוק הבוררות", כאשר אנחנו בעצם משנים כאו את יסודות הבוררות

ויסודות חוק הבוררות, נדמה לי שזה לא נראה לנו. דהיינו, אנחנו מעדיפים

להשאיר את הבוררות על פי עקרונותיה בחוק הבוררות, והי שרוצה יפנה למוסד

הבוררות,. לשם כר אנחנו לא צריכים לתקו את החוק. כששני הצדדים מגיעים

להסכמה על בורר ופונים לבוררות, הל חוק הבוררות ולא צריך לנוות אותו לצורר

ענין מסוים, כי אחר כך לא יהיה לדבר גבול, תהיה בוררות נוסח א' ובוררות

נוסה ב'. אני חושש מזה. אני מציע להשאר בתחום של פרופסור אוטולנגי ולהשאיר

את הבוררות האוטולנגית.

ובכך ההצעה הזאת לא. מה כו? מקובל עלי הרעיום, שפרט לאפשרות לצדדים

לפנות להליך הבוררות כפי שהוא, לפתוח נתיב חדש" איך? ניתו יהיה לכנות לבית

משפט בתביעה רגילה, לבקש מבית המשפט,. ובעיקר - לתת לבית המשפט את הסמכות

להפנות את בירור התביעה לבורר. היום איו לבית המשפט סמכות כזאת. זה חידוש

גדול. אמנם הוא בעייתי, אני ער לבעיות שהוא מעורר, אבל לדעתי הוא נדרש.

אני מחפש כל דבר שאפשר להוציא מתחום השיפוט של המדינה.

לבית המשפט תהיה סמכות למנות בורר. אולי השם בורר איננו מתאים כאן,

בעצם זהו שופט חיצוני. אבל כיוון שאינני רוצה שעורכי דיך יתהלכו עם תואר

של שופט אפילו שופט-חיצוני, כי השובה לי יוקרת מערכת בתי המשפט, השופטים

הם רק מי שמונו שופטים לכל דבר. לכו אני מעדיף לקרוא לו בורר מטנם בית

המשפט, או בכל שם אחר שיימצא. אני לא נוסק נכשיו בשם. הבהרתי : מוציאים את

התביעה לא לבוררות אלא לשיפוט חיצוני, והשם שייקרא למי עודן בתביעה ראוי

לדיון נוסף. אקרא לו כרגע בורר מטנם בית המשפט, להבדיל מבורר רגיל.

השופט י' קדמי;

הדיון החיצוני יהיה לפי חוק הבוררות?
די ליבאי
לא. בעצם אני מוציא את התבינה לשופט חיצוני, אני רק חושש לתת לו את

השם שופט.

זה יהיה דו יחיד חיצוני. מי ימנה אותו? לדעתי, הסמכות להכשיר או

להסמיך אדם להיות בורר מטנם בית המשפט צריכה להנתו לועדה כדוגמת הועדה

לבחירת. שופטים או לונדה זו נצמה,. משום שהוא בנצם שופט חיצוני. היא צריכה

לקבוע מי מתאים. לדנתי, אלה צריכים להיות שופטים בדימוס או אנשים שיש להם

הכשרה מתאימה, הייתי מחייב אותם לעבור קורס השתלמות, בין אם במכון

להשתלמות שופטים ובין אם במכון להשתלמות עורכי דיו ולקבל תנודה, יצטרכו

להכשיר קוריקולום בקורס שיצטרר לעבור אותו שופט חיצוני לפני שיוכשר

למינוי" ממילא הוא ייבחו גם לפי כישוריו וגם לפי ניסיונו ולפי מינוט ניגוד

האינטרסים שהוא עלול להקלנ אליו.



בית המשפט ימנה את הבוררים מתוך רשימה שתוכן בידי אותה ועדה. לצערי,

הניסיון לתת סמכות כזאת בידי לשכת עורכי הזיו נכשל במרוצת השנים. לשכת

עורכי הדיו איננה מסוגלת לתת לאחד את ההיתר ולא לתת לשנ," לעמוד בלחץ ולתת

לעצמה דין וחשבון למה פלוני כן ואלמוני לא. לכן אני מציע להוציא את הענין

לו!!.דה לבחירת שופטים או לועדה כדוגמתה.
היו"ר א' לין
הם מתן הסמכות לבית המשפט בלי שתהיה רשימה,. מעורר בעיות.
ד' ליבאי
נכון, כי זד, פותח פתח ללזות שפתיים בדבר מקורבים לשופט.

שכר ההשופט החיצוני צריך להקב(1. בתקינות מטעם שר המשפטים, באישור הועדה

הזאת. הענין הזה צריו להידון בנפרד. הם כדי שאנשים יהיו מוכנים להקדיש לזה

זמן, וגם כדי שהעלות לא תעלה מעל ומעבר לסביר, כדוגמת בוררות חיצונית שבה

יכול הבורר לנקוב שכר כראות עיניו. כאן צריך לשקול את איזון האיננורסים,

מצד אחד שאנשים טובים ירצו להכלל ברשימה, ומצד שני שלא יוכלו לקבל את שכר

הטירחה שהיו קובעים לעצמם אלא שהשכר יהיה מוגבל בתקנות.

זימרו האנשים להופיע לפני השופט החיצוני יהיה דרו מזכירות בתי המשפט.

פרוצדורה - לדעתי,. אפשר להרשות לו סטיה מכל דיני הפרוצדורה. אני לא

מחשיב פרוצדורה בנושא הזה.

ראיות - כן. יישמרו דיני הראיות. מדוע? כי אני רוצה פסק דין מנומק.

מדוע אני רוצה פסק דין מנומק? כי זאת בכל אופן העברה מבית משפט, ומי

שהולך לדרך הזאת יודע. שעדיין הוא שומר לעצמו את זכות הערעור, מה שאין בדרך

כלל בבוררות" אני מציע להשאיר דיני ראיות, פסק דין מנומק ואפשרות ערעור

לערכאה שיפוטית. אפשר עוד לדון אם הערעור יהיה לבית משפט שלום או לבית

משפט מחוזי.

היושב ראש הציע ועדת מומחים. אינני די בקי בנושא וברגישויות, אבל

אגיד מה נראה לי נכון לשונה זו. אני חושב שועדת מומחים יכולה לסייע הן

לשופט מן השורה שדן בתביעה, הוא לא חייב לה11.בירה לשופט חיצוני, והו לשופט

חיצוני. השאלה היא אם ועדת מומחים זו מנותקת מההליך השיפוטי והיא עצמה

גובה ראיות. מזה אני קצת חושש.
היו"ר א' לין
אני קראתי לה ועדת מומחים, אבל הכוונה היא לועדה שמשתתפים בה אנשים

מומחים והיא מכריעה סופית בנושא חישוב הפיצויים. היא מקבלת את כל חומר

הראיות ומכריעה סופית בנושא חישוב הפיצויים, לא בשאלת החבות. כמו שמקובל

בועדות של הביטוח הלאומי. זה היה הרעיון. אם לא כך, אינני רואה בזה שום

תרומה.

ד' ליבאי;

אסביר למה אני לא מרחיק לכת ונד כדי כך, אבל יתכן שעוד אשתכנע אחרת.

בנושא הזה אהיה קשוב לדעות של מי שעוסקים בפועל בתחום הזה ויוכלו להגיד

לנו איך זה יעבוד. אם מעבירים את הנושא לועדת מומחים ועל החלטתה יש זכות

ערעור, צריך לבחון מה יהיה ההליך בפניה, שגם הוא יהיה תקין,, לכן בראשה

צריך להעמיד משפטן. יוצא שמעבירים את הדיון משופט חיצוני לועדה שגם בראשה

שופט, חוששני מזה.
היו"ר א' לין
עורך דין, לא שופט,
ד' ליבאי
הגורר או השופט החיצוני הוא ישמע את הראיות. בשלב מסוים הוא יעביר את

השאילתות שלן לאותה ונדת מומחים, לועת המומחים צריכה להיות סמכות לבקש

מהצדדים תשובות בכתב לשאלות שהתעוררו בפניה. ועדת המומחים תחווה דעתה לפני

השופט או השופט החיצוני איר היא היתה פוסקת במקרה הקונקרטי. טבעי הדבר בעיני

ששופט יקבל מסקנות אלה,, אם משום מה הוא לא רוצה לקבלו, הייתי משאיר את ההכרעה

הסופית בידי השופט והשופט החיצוני, אבל למובו שהוא ניתן יהיה בקלות לתקיפה

לפני ערכאת ערעור.

י' לוי;

זה ההליך שקיים גם היום בבית המשפט.
ד' ליבאי
במה זה עוזר? אם טוענים שאלפי תיקים מתעכבים בגלל הצורר בחישובים,

לועדות מומחים-יהיו הרבה יותר מיומנות וניסיון לקבוע בענין זה. אני מנסה לשמר

את האחריות הכוללת עול השופט. שופט זה לא מישהו צדדי ששמע כמה ראיות, זרק את

התיק לועדת מומחים,. ואחר כך לך ודע איך זה מתנהל.
היו"ר א' לין
הכוונה היא שכל הראיות, כל החומר שקשור בחישוב הפיצויים לא יובא כלל בפני

השופט. ראשית, מפני שאיו לו מיומנות בחישוב כלכלי. לשופטים גם איו נטיח לעסוק

בחישובים אלה, התיקים מתעכבים הרבה זמן. כל החומר יובא לפני הרכב של אנשים שיש

להם מיומנות והם מתמחים בנושא,. הרכב במסגרת בית המשפט.

ד' ליבאי;

אני רואה קושי בניהול שני דיונים. מה ינשה השופט או השופט החיצוני, ומה

תעשה ועדת מומחים? אי אפשר להשלים עם כפילות. נראה לי שזו הכפלת הדיונים,

הוצאת הנושא כולו מבית המשפט לועדת מומחים. אם כך, תגיד מראש שזה טריבונל

חיצוני לנושא פיצויים, בראשות עורך דין, ותוציא את הנושא הזה מתחום הערכאות.

אני רואה שוועדת המומחים תהפוך לטריבונל חדש. יפנו את כל התביעות מסוג זה

לטריבונל של מומחים- כמו שיש בית דיו לעבודה, זה יהיה בית דיו לתביעות

פיצויים. בראשו יעמוד לא שופט אלא עורר דיו, עם כל הפרובלמטיקה של ערכאה קבועה

שבראשה עורר דיו שאיננו שופט, לידו יישבו רופא ורואה חשבוו, וזה יהיה טריבונל

שפסיקתו סופית, ועליו תהיה זכות ערעור- מו הנסיון, אני אינני שבע רצוו

מטריבונלים חיצוניים.
היו"ר א' לין
לא חיצוני. בתוך מסגרת בית. המשפט.
ד' ליבאי
עוד יותר גרוע. אלה יצורי כלאים. אני לא בעדם. די לי במערכת. שיפוט

אזרחית., מערכת שיפוט צבאית, הפרובלמטיות של בית הדיו לעבודה- שינוי שם אינם

גורם שינוי מזל. מה שיביא שינוי מזל הוא הוצאת הנושא מתחום בית המשפט, העומס

הוא לא עלהשופט, השופט מוסר את זה לשופט חיצוני, הוא אחראי לניהול העניו. אם

אתם רוצים לסייע לו בועדת מומחים, לפי דעתי יכול השופט להעביר את העניו לועדת

מומחים,, היא תקצר לו את הזמן, הוא לא יצטרר לשבור את ראשו, הוא יקבל נוסחת

פלאים ויוכל לחתום עליה, אבל עדיין מי שחותם על פסק הדיו הוא לבוד השופט או

השופט החיצוני, והאחריות עליו.



מסלול אחד הוא בוררות מוסכמת, לפי חוק הבוררות.. מסלול שני - תביעה לבית

המשפט. יכול השופט ורוצה, או שיש מדיניות ששל שמיעת התביעות האלה, ישמע בית

המשפט. אם איו זמן, ינקו את השולחן על ידי העברת התביעות האלה לשופטים

חיצוניים, מתוך רשימה שתיקבע הועדה למינוי שופטים. השופט החיצוני מנהל את התיק

מהתחלה עד תום. במקום למנות עוד ועוד שופטים,. ימונו לענין ספציפי זה כמה עורכי

דין או שופטים בדימוס.

מ' וירשובסקי;

אתה חושב שזה יקטין באופן משמעותי את העומס בבתי המשפט?
ד' ליבאי
אני חושב שזאת פריצת דרר. יש הצעה קונקרטית, שמספר אנשים בלשכת עורכי

הדין תומכים בה, להכניס עורכי דין למערכת השיפוט. בתנאי הארץ,אני מתנגד לזה"

זו ארץ קטנה, יהיה טשטוש תחומים, פעם האיש שופט, פעם הוא עורר דין. להכניס

אותם דרך קבע כשופטים בערכאות - לא. אבל להוציא תחומים מסוימים, שבהם השירות

יכול להנתן בסיוע למערכת השיפוט - כן. את הנושאים בתחום הפלילי אני לא יכול

להוציא מידי השופטים. יש עוד נושאים שקשה להוציא מידי שופטים. אבל יש נושאים

שבהם אפשר להעזר במומחים, שאושרו על ידי ועדה. אני הושב שזאת פריצת דרך. אם

הניסיון ילמד שזה יכול לעבוד,, נאתר נושאים נוספים שמכבידים על המערכת ושבהם

אפשר להעזר בשיפוט חיצוני.
השופט י' קדמי
כמה הערות בנושא המצומצם שלשמו נקראנו היום. אם אנחנו מתייחסים לדברים

שאמרה לנו פרופסור סמדר אוטלנגי, ברור לנו שאנחנו לא מדברים כאן בבוררות.

ההצעה עוסקת בהקמת מערכת שיפוט נוספת למערכת הקיימת. אמנם רק של ערכאה ראשונה,

ולצרכי ערעור היא תהיה קשורה בטבור למערכת הקיימת, אבל בפועל מה שאנחנו

מתבקשים לעשות לפי הצעה זו הוא להקים מערכת בתי משפט לתחום המצומצם הזה. ולא

חשוב אם נקבל את הדברים שאמר לנו חבר-הכנסת ליבאי כשיפור או שיפוץ, כי בסופו

של דבר גם הוא מדבר על ערכאה ראשונה שתפעל כבית משפט לכל דבר מחוץ למערכת

השיפוט הקי ימת.

השאלה היא אם בזה אנחנו משירים את התכליות שמבקשים להשיגן. האם אנחנו

מקילים על מערכת בתי המשפט? כן. אם יוצרים בתי משפט חדשים זה מקל. כאשר יצרנו

מערכת של בתי דין לעבודה הקלנו על מערכת בתי המשפט במובן זה שתביעות בנושאי

עבודה לא נרשמות במזכירויות של בתי המשפט הרגילים- האם הקלנו על המערכת הכוללת

של בתי המשפט? לא הקלנו, מכיוון שיש מזכירויות חדשות ויש שופטים נוספים -(מ.
וירשובסקי
ויש לנר סחבת נוספת). יש לנו אותה מערכת תחת כותרת אחרת.

רצינו לשמוע מפרופסור אוטולנגי אם בדרך המוצעת נשיה איזו שהיא הקלה על

המערכת- מדבריה של פרופסור אוטולנגי אנחנו יכולים להסיק שאם תהיה בוררות

במשמעות הקלאסית שלה, נשיג הקלה. תהיה הקלה משום שזו לא תהיה מערכת נוספת של

בתי משפט,, ולצדדים ניתן דיון מהיר יותר, אנחנו לא יודעים אם יהיה זול יותר.

אבל כדי שיהיה מהיד יותר ואולי יעיל יותר בשבל הקצב שלו, זו צריכה להיות

בוררות במתכונת ששמענו עליה כאן מפיה של פרופסור סמדר אוטולנגי. אם משנים את

המאפיינים של הבוררות, אנחנו מחזירים את המצב לקדמותו.

אם כבר נוגעים בנושא יעילות הדיון בין הצדדים ומצרפים אותו להקלה על בתי

המשפט, הרושם שקיבלתי לאחר ששמעתי כאן את הדברים, ובמיוחד את הדברים של

פרופסור אוטולנגי ושל מר צלטנר, שאם לא מקבלים את ההערות של פרופסור אוטולנגי

וכן מקימים מערכת שנקרא לה בוררות לצורר הענין אבל היא תהיה במתכונת המוצעת,

שמענו כאן כמה זה צריך לעלות, שמענו את הדברים של מר צלטנר, התוצאה היא שאנחנו

רוצים להקים מערכת בתי משפט של ערכאה ראשונה לנושא פיצויים לנפגעי תאונות

דרכים - על חשבוה חברות הביטוח. אנחנו רוצים לשחרר את האוצר מנשיאה בהוצאות

שכרוכות בקיום הדיונים הללו בפני בתי משפט של ערכאה ראשונה בתוך המערכת.
מ' צלטנר
החברות יגלגלו את זה עלינו בפרמיות.
השופט י' קדמי
צריו לקחת את זה בחשבון. יגלגלו את זה עלינו מכיוון שיאמרו צריך להעלות

את תעריפי הביטוח מפני שיש לנו סעיף הוצאה חדש - מערכת שיפוט בדרגה ראשונה,,
א' פורז
אבל איו משלמים אגרת משפט.
ע' אליצור
יחסכו 700 שקל...

השופט י' קדמי;

אני שותף בהחלט לחששות של חבר-הכנסת וירשובסקי, לאיזה חופים זה יוביל

אותנו אם נחליט על הקמת מערכת מקבילה לבתי המשפט, על כל מה שכרוך בזה, החל

מהשופטים וכלה בפסקי הדיו. אנחנו לא יודעים לאו נגיע. הפיתוי ללכת בדרך הזאת,.

במבט ראשון, יוביל אותנו לגזרות אחרות במשפט" במבט ראשון, מדוע לא ללכת גם

לתחומים אחרים ולשחרר את המערכת מנושאים נוספים,. אם רק נמצא תאגידים אחרים

שיהיו מוכנים לממו את זה. אם מישהו אחר מממן, אנחנו מקילים גם על התקציב וגם

על המערכת.

אם לא נקבל את הדברים שאמרה לנו פרופסור אוטולנגי, אם נשנה את האופי של

מוסד הבוררות, מכל ההערות שנשמעו כאן עולה שבעצם אנחנו לא מקילים על

המתדיינים. הקצב לא ישתנה, מספר השופטים שנמצא, או כפי שאומר חבר-הכנסת ליבאי

- השופטים שנכשיר, ושיהיו מוכנים לוותר ויתורים רציניים מאד כדי לשבת בתחום

הזה, המספר יהיה מצומצם. אני לא חושב שנאיץ את קצב הטיפול.

אם נאמץ מה שאמרה לנו פרופסור אוטלונגי, דהיינו נלך לפי חוק הבוררות, כי

אז נפתח לנו כאו פתח להאצה, לייעול - שעולה כסף, אבל אז אנחנו מאבדים את

הערעור. אנחנו מאבדים אפשרות ערעור, שמענו כאן שדרוש הסדר מיוחד לפרוטוקולים,

דרוש הסדר מיוחד כדי לשמור על דיני הראיות, דרוש סדר מיוחד כדי לשמור על סדרי

הדיו. על כל אלה אנחנו לא רוצים לשמור, אנחנו רוצים שההליך יהיה מהיר יותר. לא

סדרי דיו רגילים אלא סדרי דיו שיתאימו להחשת הדיוו.

היו"ר א' לין;

ואז מתעוררת השאלה המרכזית אם מותר לקבוע בוררות חובה בנושא כזה כשמדובר

בבוררות מהסוג הזה. לפי התפיסה של מציע הצעת החוק, לא. ב1ו.צם אנחנו מדברים

בערכאת שיפוט חיצונית.

השופט י' קדמי;

חזרנו לערכאת שיפוט חיצונית, עם כל ההערות ששמענו כאו.

הערה להצעה להקים ועדה או טריבונל. צריך לזכור שני דברים. דיברנו רק על

היבט אחד בפעילות של ועדה כזאת, הוא ההיבט הטכני של החישוב. לא דיברנו על

ההיבט העניני, לא קביעת האחריות אלא היבט עניני במשמעות אחרת- קביעת הקשר

הסיבתי, שאינני יודע אם הועדה הזאת היא שתיקבע ---
היו"ר א' לין
לא" הכוונה שלאחר ששופט קבע על מי מוטלת האחריות לפצות, יעביר את החישוב

לועדת מומחים, או טריבונל, כל שם שנקרא לזה.
ש' שטרית
בארצות אחרות זה נמצא בלתי יעיל לחלוטין, קיבל קיתונות בקורת. למשל,

בקוויבק יצא דו "ח בשנת 1976" עוט הפרידו ביו קביעת אחריות וקביעת פיצויים,

והגיעו למסקנה שזה בזבוז.
היו"ר א' לין
נבדוק את. החומר. אני קיבלתי חומר משוודיה, ומסתבר ששם ההסדר הזה יעיל

מאד.
מ' וירשובסקי
לי שם יש שוודים.

השופט י' קדמי;

לפני שבוחנים את השאלה של עריכת החישוב, יש שאלות מוקדמות שמחייבות

הכרעה, ועד היום זכו להכרעה שיפוטית. אפילו שאלות מעורבות, למשל, איר לפרש את

הוראות החוק שמקנות אחוזי נכות מסוימים. שאלות משפטיות. האם נסביר שאלות לאלה

לועדת המומחים, או שמא רוצים שועדת המומחים תדון רק בשאלת היקף הנזק ולא יותר

מזה, האם בשל פגיעה הופנית כזאת צריך לקבוע 20% או לקבוע 40%, האם בשם פגיעה

נפשית צריך לקבוע 10% או 25%. שוב" הכרעה בין מומחים. אני מבין שרואה החשבון

יושב בועדה הזאת לדי שיוכל במהירות רבה לעשות את חישובי ההיוון, לחשב במהירות

רבה את ההפרש שבין 20% ובין 10%, אבל לא צריך לשכוח שהשופטים אינם עומדים או

ורק לפני החישובים הללו, השופטים עומדים לפני הכרעות שיפוטיות קודמות לשאלות

החישוב, ואת ההכרעות האלה אנחנו לא רוצים לתת בידי הועדה. זאת אומרת שהועדה

צריכה להיות מנין כלי נזר, לאחר שהשופט קבע עמדה בכל השאלות שחייבו הכרעה

שיפוטית, הוא יגיד שמכאן ואילך, כדי לקבוע כמה שקלים יקבל האיש, אני פונה

לועדה. רק לצורר זה.
היו"ר א' לין
נכון. וזה החלק שמעכב את בית. המשפט-

השופט י' קדמי ;

גם עכשיו מקבל השופט הצעות משני הצדדים. הסיכומים שמוגשים לפניו נותנים

לו את הנתונים. צריך לנשות חישוב. אם רק לצורך חישוב נזקקים לונדה, זה דבר

אחד; ואם מעבירים לונדה - -
ר' ריבליו
ונדת מומחים לחישוב.
י' לוי
החישובים ייעשו נל ידי מומחים לחישוב, והם יביאו הצנתם לפני בית המשפט.

השופט י' קדמי;

יעו בניות של חישוב בתיקים של הוצאה לפועל. פנו אלינו וביקשו שאנחנו נקבנ

משרדים של רואי חשבון אליהם יעבירו את ההחלטות השיפוטיות והם ינשו את החישוב.

אבל לא לענין זה הכוונה בהצעה להקים ונדת מומחים, בהצעה זו מדובר בועדת מומחים

שתשחרר את בתי המשפט מן הצורך לדון בגובה הפיצויים. ואם לך, עליה לדון בשני
תחומים
האחד - השאלות המשפטיות שכרוכות בגובה הפיצויים; והתחום השני - חישוב

הפיצויים.
ד' ליבאי
ההצעה להקים ועדת מומחים היא ונוספת. שהעלה לאן היושב ראש, נניח לה להול!!"

מה שעולה מהטיעון שלך בכללו הוא שיש להשאיר אח. המצב הקיים.,
השופט י' קדמי
לא"
ד' ליבאי
אם לזו1.תו לא צריך לקבל את. הרעיון המונח ביסוד הצעתו של חבר-הכנסת פורז

ולהשאיר את המצב לפי שהוא, או שאפשר להעזר בהצעה זו כמנוף בניסיון לשיפור

המצב, הורדת עומס מהשופטים? נראה לי שמערכת רוצה תמיד לשמר את עצמה, מתוך

רגישות. לבעיות שמתעוררות עם כל שינוי, לי נראה שהקמת ערכאה שיפוטית חיצונית

נוספת אינה תשובה,. בדפוסים שאני הצעתי, כקו כללי, אין ערכאה חדשה, לא כמו בית

הדין לעבודה, אין מינויים של קבע, איו מזכירות הדשה. השופט מינה לו לענין זה

עוזר שידון בתיק, אדם שמוסמך לכך. זה הכל,. נכון שהוא יכול לשבת מחוץ לכתלי בית

המשפט,. גמר את התיק, אין לו פרנסה. האנשים האלה הם לא ו1רכאה, זה כל ההבדל, הם

כוחות עזר לרשות בית המשפט.
השופט י' קדמי
אנחנו תמיד נקבל בברכה כל הצעה שתביא הקלה למערכת.
ר' ריבלין
השאלה של חבר הכנסת ליבאי היא אם ההצעה הזאת ראויה לדיון להקלה,,
השופט י' קדמי
את זה צריך לבחון. אם אנחנו רוצים להעמיד לרשותו של השופט כוחות עזר---
ר' ריבלין
השאלה אם אנחנו מסירים את ההצעה של חבר-הכנסת פורז מסדר היום ולא ממשיכים

לדון בה, או ממשיכים בנוסח אחר, או דנים בהצעה של משרד המשפטים.
היו"ר א' לין
רבותי, את הדיון במסקנות הו(1.דה בנושא החנינה נדחה לישיבה מחר בבוקר. לא

נגיע היום לנושא החנינה,. חברי הועדה שלא יוכלו להשתתף בישיבה מהר יוכלו להעיר

הערותיהם לטיוטת הסיכום, בכתב או בטלפון, ואני מבטיח להביא לפני הועדה את כל

ההערות. אני חושב שהדיון בנושא זה יהיה קצר. אם נראה שהוא מחייב דיון ממושך,

נדחה אותו למועד אחר.
ד' חוטר-ישי
התפיסה הבסיסית בהצעת החוק היא הצורך בהקלה על בתי המשפט, ואני חושב שלכך

יש הסכמה כללית. זה לא שנוי במחלוקת, כולם מחפשים דרך להקלה. אני רק חושש

שהחיפוש נעשה בדרך לא מסודרת.
היו"ר א' לין
הקלה על בית המשפט היא לא יעד בפני עצמו,, אנחנו מבקשים הקלה רק בעניינים

שלדעתנו אין זה חיוני שיבואו לפני ערכאה שיפוטית. בדרך זו אנחנו מביאים גם

הקלה לציבור.
השופט י' קדמי
הקלה כפולה: אנחנו מקילים גם על אלה שענינם נשאר במסגרת בית המשפט, כי

מוציאים מתחום בית המשפט מספר מסוים של ענינים: ומקילים גם על האחרים שענינם

יידון מהר יותר.
א' רובינשטיין
מקילים על נפגעי תאונות דרכים, שהיום הם עוברים מסלול קשה מאד. לא רק

בגלל העומס בבתי המשפט. בשיחות פרטיות שופטים אומרים; זאת לא מאטריה שיפוטית,

מה רוצים מאתנו, אנחנו לא שמאים.

ד' חוטר ישי ;

אני מציע. שלא נתרגש כל כר מהערות של שופטים, שנושא זה או אחר איננו מצוי

במאטריה השיפוטית. כאשר מתריעים וחוזרים ומתריעים על העומס בבתי המשפט, יש

שופטים שמוצאים לנכון שענין זה או אחר הוא לא מאטריה שיפוטית. בדיוק באותה

מידה,, האם קביעת מזונות. זאת מאטריה שיפוטית? קביעת מזונות בבית משפט מחוזי

בתל אביב מהווה 30% ממספר התיקים, כמות יותר הדולה מאשר סו הכל תביעות

הנזיקין,, לפי הנתונים שבידינו" אפשר לומר שזה לא מאטריה שיפוטית וזה לא מאטריה

שיפוטית, לפי תפיסות של שופטים אלה ואחרים, והשאלה היא בסופו של דבר אנה אנו

באים. מי שמסתכל במערכת בתי המשפט רק באספקלריה זאת יכול למצוא עצמו שוגה.

דווקא בירור תביעות בשל נזקי הוף בתאונות דרכים זה נושא שתחילתו מחייבת

זמן מסוים, להבדיל מסכסוכים אחרים שמגיעים לבתי משפט וגוזלים מהם המון זמן,.

הגדלתם את הסמכות של בית משפט השלום עד 300 אלף שקל, זה סכום גדול מאד, התיקון

נכנס לתוקף רק לפני חודש, עדיין איננו יודעים מה המשמעות של התיקון הזה, אין

ספק שיהיה משמעותי מאד למערכת בתי המשפט., המזכירויות של בתי משפטי השלום

אומרות שעומס אדיר הגיע אליהם פתאום, עדיין לא מוכנים לכך,,
ש' שטרית
הצו.ו.תי לשר המשפטים לדחות את ההפעלה במספר חודשים, אבל הוא אמר שיעמדו

בזה.
ד' חוטר-ישי
לא זו הבעיה,, יפעילו את השינוי, הוא יהיה משמעותי מאד למערכת. יש חמישה

בתי משפט מחוזיים, בתי משפט שלום יש בכל רחבי הארץ, כל שופט שלום יוכל לדון

בתביעות עד 300 אלף שקל, וזה אחוז ניכר ביותר של תביעות בשל נזקי גוף. אלא

מאי, שופטי בית משפט השלום עסוקים במחצית מזמן השיפוט האפקטיבי שלהם בתביעות

קטנות, אני חוזר לנושא של תביעות קטנות, משום שהכנסת חוקק חוק תביעות קטנה,

שמלכתחילה לא צריך היה להיות במסגרת בתי המשפט, לפי התפיסה הכללית" אני אומר

זאת. בתשובה לדברי חבר-הכנסת ליבאי, שאמר שאיננו רוצה שעורכי דין יהיו שופטים

בבתי המשפט. אבל יש חוק בתי משפט תביעות קטנות, אפשר לקרוא להן תביעות

צרכנות, אינסטלטור שלא עשה את התיקון כהלכה, חייט שקלקל חליפה. ענינים כאלה

סותמים את בתו משפט השלום, שופטי שלום יושבים בנושאים אלה שעות ארוכות. בערי

השדה הנושא הזה קריטי.

להערכתנו, זה פוגע הם בכבוד שהציבור רוחש לבתי המשפט. מערכת: בתי המשפט

בנויה על אמון הציבור, על הכבוד שהציבור רוחש לשופט שיושב תחת סמל המדינה. ואם

באים לאותו שופט בתביעות על מאה שקלים - בבתי משפט לתביעות קטנות., לפני שופטי

שלום יש תביעות על שבעים שקלים,, המכנסים נקרעו, התיקון לא היה טוב, ומנהלים על

זה דיון בפני שופט ~ איזה יחס יהיה לאדם שיבוא אחר כך לאותו שופט בתביעה על

300 אלף שקל?
א' רובינשטיין
דין פרוטה כדין מאה.
היו"ר א' לין
נכון. אבל יש בעיה של עומס.
א' פורז
בתי המשפט עמוסים לא בגלל תביעות על חליפה שנקרעה אלא בגלל תביעות על

אלפי שקלים.
ד' חוטר-ישי
אני מקבל שדין פרוטה כדין מאה, אבל בואו נראה איפה נשפוט את הדין של

הפרוטות. ואיפה את הדיו עול המאות. כשמדברים באדם שנפגע בתאונת דרכים והנזק שלו

חמור ביותר,משותק שזכאי לפיצויים במיליוני שקלים, גם אם מקובלת על כולנו

התפיסה שדין פרוטה כדיו מאה, האם את האיש הזה נשלח לבורר ואת התביעה על שבעים

שקלים נשאיר בידי שופט?
י' לוי
כדי להתמודד עם הבעיה, את התביעות הקטנות אפשר להוציא לשופט היושב בשער

העיר, בלי דיני ראיות ופרוצדורות,.. ונפנה את בתי המשפט לבעיות הרציניות-
ע' אליצור
לפי החוק היום,. תביעות קטנות אפשר להעביר לבוררות-
ר' ריבלין
הבוררות תעלה יותר מכל סכום התביעה. בוררות זה ההלי ר הכי יקר..

היו"ר א' לין;

בשלב ראשוו של הדיון עסקנו בשאלות הבוררות.. עכשיו אנחנו דנים לא רק בענין

הבוררות,. אנחנו מקיימים עכשיו דיון בתכלית המרכזית של הצעת החוק.. אם הועדה

הזאת תשתכנע שיש דרך או יש מכשיר שמשיגים את היעדים טוב יותר מהצעת החוק

הפרטית בדבר בוררות,. לא נגביל עצמנו לעניו בוררות,, יכול להיות שבמסורת ההכנה

לקריאה ראשונה נציע גם הצעות חלופיות. אם לדעת עו"ד חוטר-ישי שנוי במבנה

ובהרכב של בתי המשפט לתביעות קטנות טוב יותר ממה שהוצע לנו, הרי- זה רלוונטי

לדיוו שלנו, גם אם נושא הדיוו שלנו הוא לא בתי המשפט לתבי(1.ות קטנות,.
ד' חוטר-ישי
חוק בתי המשפט לתביעות קטנות קבע שהדיונים התקיימו בבית משפט, זה מוזיל

את העלות. האגרה נמוכה מאד.. השופטים הם שופטים במינוי לשעה,. עם טכניקה פתוחה..

למה לנו ליצור מערכת כבדה? חבר-הכנסת ליבאי מציע שהמינוי יהיה בידי הועדה

למינוי שופטים.. נסו לשער בנפשכם את העומס שיהיה על הועדה למינוי שופטים.. נדמה

לי שהועדה צריכה היתה לדוו לפני שבוע על 23 שופטים,,. ולא הספיקה,, אם אנחנו

מדברים על נפגעי ולוף,, מאות שופטים יצטרכו לעבור את המסגרת הזאת. חוק בתי המשפט

לתביעווז. קטנות קבע פרוצדורה שונה לגבי מינוי שופטים: המינוי הוא בידי נשיא בית

המשפט העליון ביחד עם שר המשפטים.. הוא קבע שזה יהיה מינוי לשעה,, לפרק זמן

מסוים, לתורנות.. זה עונה על כל הבעיות.. החוק מגדיר גם סדרי דיו,, דיני ראיות,,

זכות ערעור, בפני מי ישמע ערעור.. כל התשובות כבר ניתנו., מדוע לא לנצל את הכלי

בצורה הנכונה?

אם מדברים על כלים,. יש עוד כלי שהמחוקק יצר והוא לא התמלא תוכו;; חוק

עבירות מינהליות. עבירות מינהליות גוזלות זמן רב,
היו"ר א' לין
יש בעיות מינהליות. אנחנו את שלנו סיימנו כבר לפני שלוש שנים, הכלי הזה

ימשיך להתפתח בדינמיקה המקובלת בישראל בנושאים כאלה, ללא קשר לנושא הדיון שלנו

היום,
ד'- חוטר ישי
הצעת החוק של חבר-הכנסת. פורז היא הזדמנות לועדת. החוקה חוק ומשפט לשמש

גורם שמדרבן את הנהלהת המשפט, את משרד המשפטים, לנצל נכונה כלים קיימים

כדי לפתור את העומס, למקד את תשומת הל1 הציבורית והמשפטית לבעיות ולפתור

אותו" הצעת החוק הזאת היא כלי נורו גידי ועדת החוקה חוק ומשפט וכדאי בהחלט

להשתמש בו, כמו למשל חוק פסיקת ריבית שנכנס בהזדמנות נוחו; ואני חושב שהוא פותר

בעיות בדיונים עם חברות הביטוח.

שמענו כאן הערה בענין המיני-טריאל.בארצות הברית הכותרת של הנושא היא

A.D.R-אמצעים חלופיים לפתרוו סכסוכים" נמצא עכשיו בארץ מי שעוסק בנושא הזה,

פרופ'- מץ, וביקשתי ממנו להופיע לפני הועדה המרכזי של הלשכה" הוא טוען שבארצות

הברית בתחומים האלה, אם אפשר ללמוד מנסיונם של אחרים, דווקאר בדרכים של בוררות

לא הצליחו, לעומת זאת הפתרונות של הA.D.R הצליחו. שלושת האמצעים שהוא דיבר

עליהם היו NEGOTIATION, MEDIATION, MINI-TRIAL.

אני רוצה-להתייחס למיני-טריאל, שהוא קדם-משפט. קדם-משפט זה הליו נהדר, שאם

ינוצל נכונה הוא מתאים בדיוק לנושא של נפגעי תאונות דרכים, משום שבטיפול

בנפגעי תאונות דרכים יש שלבים מסוימים. אי אפשר לומר שצריך להתחיל את הדיון

ולהמשיך אותו יום ליום עד לגמר, כי זה לא הולך" בו אדם נפגע, צריך למנות

מומחה, צריך לבדוק, צריך שאלון.

היו"ר א' לין;

קדם-משפט קיים גם היום בפרוצדורה שלנו. צריך לעשות בו שינויים כדי שיהיה

יעיל?

די חוטר-ישי;

ללא ספק. צריך לקבל החלטות כדי לעשות אותו יעיל. הצענו בל מיני הצעות.

השופטים צריכים לנהוג אחרת. זה לא מחייב תיקון בחקיקה. הכלי קיים.
היו"ר א' לין
אפשר לקבוע מה שאמרה קודם פרופסור אוטולנגי, אפשר לקבוע שהשופט בקדם משפט

לא ישב במשפט עצמו"

ד' ליבאי;

לא תהיה שום התקדמות. לא תהיה אימת השופט על הצדדים. העמדה של לשכת עורכי

הדין היא שהפתרון הוא בקדם משפט?

ד' חוטר ישי;

אנחנו הצענו כמה פתרונות לנושא נפגעי תאונות דרכים. אחת הבעיות הרציניות

בנושא נפגעי תאונות דרכים היא לאו דווקא השמאות אלא קודם כל הגדרת הנכות.

חייבים לטפל בנושא של סעיף 6(ב) , זה נושא שמעכב מאד את התביעות. גיבשנו הצעות,

בהסכמה ובתיאום עם חברות הביטוח. אם פותרים את הבעיה של נכות פיסית, המסלול-

נפתח. סעיף 6(ב) מעסיק את בתי המשפט בכל מיני ערעורים, הערכות, פרשנויות"

הנושא בעייתי. צריך לבטל את 6(ב), לקבוע רשימה מוסכמת של רופאים, שלא יהיו

קשורים עם הצדדים, לא ייצגו חברות ביטוח. הקביעה של הביטוח הלאומי לא צריכה
להיות מחייגת, משתי סיבות
א" המוסד לביטוח לאומי הוא גורם אינטרסנטי; ב.

ההחלטות של הביטוח לאומי כפופות לערעור בפני בית הדיו לעבודה, ובבתי הדין

לעבודה יש סחבת ופיגור של מספר שנים.
היו"ר א' לין
בנושא של נפגעי תאונות דרכים נדון כשנדון בהצעת החוק של הממשלה. בזמנו גם

ביקשתי מכם שתכינו עמדה בנושא זה.

אני מבקש למקד את הדיון. להצעת החוק שמונחת לפנינו, שמדברת על הוצאת

תיקים לבודדות, ערכאה שיפוטית חיצונית, מהי עמדת הלשכה?
ד' חוטר ישי
כשאני נשאל לעמדת הלשכה בנושא הזה, לא בכדי אני נמנע מלענות. בלשכה יש

מערכת הירארכית מסוימת, והנושא מדם נדון בועדות כדי לקבל גושפנקה של הועדה

המרכזי. אילו היוגה החלטה של הועדה המרכזי בנושא, יכולתי לבוא ולומר שיש החלטה

של הועדה המרכזי. בנושא זה ועשת החוקה חוק ומשפט של הכנסת מקדימה, מבחינת לוח

הזמנים, את הפעילות של הלשכה.

אבל השאלה למנשה איננה מה עמדת הלשכה לגבי הצעת. חוק זו או אחרת" העמדה

הכללית של הלשכה להבי כל ההצעות מסוג זה היא שיש עומס על בתי המשפט, שצריך

לטפל בבעית העומס, שצריך לטפל בצורה מסודרת. ונכונה, ולא בצורה נקודתית ומקרית-

צריך לראות את הדברים באופו כללי ולמצוא את הפתרונות.

דוגמה. חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בסעיף 4(ג) קבע אינהרנטית מוסד

של מעיו בוררות, בתוך החוק עצמו., החוק אומר שהצדדים יכולים להסמיך את השופט,

אותו שופט שכולנו חרדים לכבודו, שהוא יושב תחת סמל המדינה, הצדדים יכולים

להסמיך אותו להחליט בפשרה. ולא מסמיכים אותו. יש כמה בעיות בנושא זה, לצדדים

בתביעות גדולות יש חשש מפני החלטות על דרך של פשרה" למרות שכתוב בחוק שהפשרה

נתונה לערעור, היא פסק דיו לכל דבר, והערעור הוא בזכות. אבל לצדדים יש חשש,

וסעיף 4(ג) כמעט אינו מופעל.

הלשכה הציעה - ובענין זה יש עמדה של הלשכה - שתיקון מסוים בסעיף 4(ג)

יאפשר לשופט להפעיל אותו על דרך של חובה במקרים שאחוזי הנכות נמוכים, דהיינו

כשמדובר בסכומים קטנים. ולמרות שדיו פרוטה כדיו מאה, היום להפעלת הסעיף הזה

דרושה הסכמת הצדדים, אפשר לתקו ולקבוע ששופט יוכל בשיעור נכות עד 10% להפעיל

את סעיף 4(ג) לפי החלטתו. זה יאפשר ייעול הדיוו בצורה הרבה יותר נכונה, ויאפשר

לבדוק את הכלים בתוך המערכות הקיימות. אנחנו עוסקים במוסד רגיש מאד. אם אנחנו

מדברים על הוצאת עניו מסוים מו המערכת המשפטית, פנימה, החוצה, חלקי, יחסי -

המערכת היא אותה מערכת. היא מבוססת על אמון הציבור. אם יאבד אמון הציבור,

נעמוד במצב לא טוב. אנחנו יודעים שאיו אמון רב כל כך במערכת הבוררות. לציבור

יש היום בעיה עם מערכת בתי הדיו לעבודה, שהיא עובדת לאט. אסור לנו ליצור מערכת

חדשה שתגרום בציבור תחושה שבעצם איו פתרונות טובים. אני חושב שצריך לחפש את

הפתרונות בתוך המערכת בלי ליצור כלים חדשים"

היו"ר א' לין;

בהצעת החוק של חבר-הכנסת פורז מדובר על בוררות חובה על פי בחירתו של

הנפגע. אמנם חבר-הכנסת ליבאי דיבר על בוררות שבית המשפט החליט עליה, אבל לפי

ההצעה המקורית הנפגע הוא שמחליט אם הוא רוצה בבוררות.
א' רובינשטיין
אם אומרים שבית המשפט יחליט במקרים של נכות עד 10%, הרי בזה אתה כופה

ושולל הליך שיפוטי מנפגע. זה הרבה יותר חמור מבחינת עקרונות המשפט. אתה

אומר שהוא חייב להסכים להסמכת השופט כמפשר, ללא ההליכים המשפטיים וללא הבאת

ראיות ועובדות.

ש' שטרית;

בהצעת החוק שוללים את הזכות מהנתבע, מה ההבדל?
א' רובינשטיין
מן הנתבעים בתאונות דרכים שללנו הרבה זכויות משפטיות, כולל דבר שהיה לנו

קשה מאד להשלים עמו - חיובם באגרת בית משפט.
ד' חוטר-ישי
העקרון של פשרה במסגרת סעיף 4(ג) הוא במסגרת החוק, תוך הבאת ראיות. ולכו

אי אפשר להוליד שאנחנו שוללים מהנפגע את זכותו לבית משפט. אם מדברים על בוררות

לפי דרישת הנפגע, שמענו קודם את ההגדרה של "התגלה לצדדים" משהו לגבי הבורר.

נכוו אמר מר צלטנר, בעיה היא מה ההגבלה של בוררים כדי שלא יהיו בשלב מאוחר

טענות ומענות. לפי הנסיון, אנחנו חיים בארץ לא גדולה, ואני חושש מאד שאם

תביעות כאלה שיידונו בפני בוררים ולנפגע תהיה בסופו של תחושה לא טובה לגבי

הפסק, תמיד יחפשו למה ומדוע ונעסיק את בתי המשפט בטענות שהתגלה כך או אחרת,

וזה יגרום נזק מצטבר למערכת. היתה בוררות ידועה שנפסקה, בהמלצת בית המשפט

העליון הוחלף הבורר- על מה? העילה היתה שמשרדו נסק באותו זמן בהעברת דירה.

צריך לדעת שאיו גבול לדברים האלה- יכול להיות שבורר לא מייצג חברת ביטוח, אבל

כמו באותה דוגמה, משרדו עסק בהעברת דירה כלשהי-

היו "ר א' לין;

אני קצת תמה שבנושא כה מרכזי, שמועלה עתה לא בפעם הראשונה, הוא הועלה כבר

לפני שנים ויש בו דיוו ציבורי, אני תמה שהלשכה לא מגבשת עמדה בנושא זה. חבל"

די- חוטר-ישי;

הלשכה תגבש עמדה-

היו "ר א'- לין;

זה יהיה באיחור.

ד' חוטר-ישי;

אני מקווה שעוד נצליח לגבש עמדת הלשכה-

רק עוד הערה אחת להצעה בדבר ועדות. צריך לזכור שבארץ הנושא של ועדות ערר

הוא בעייתי מאד- ועדות נכים, ועדות ערר לעניני מס שבח, אלה טריבונלים מקצועיים

בהשתתפות שמאים, לעניו נכים " בהשתתפות רופאים- הועדות האלה כמעט לא מתפקדות.

באזורים מסוימים יש בעיה חריפה מאד. בתל אביב, באר-שבע ובמקומות נוספים יש

פיגורים עצומים. בבאר-שבע איו ונדת נכים. בתל-אביב העניו של ועדת נרר למס שבח

היה תקוע כשלוש שנים. לא היה לנו ניסיון טוב נם ועדות נרר.

הועדות השבדיות פועלות על פי חוק שונה לחלוטין. לפי חוות דנת שקיבלתי ממי

שעוסק בתחום הזה בשבדיה, שם הכיסוי הביטוחי הסוציאלי הקבוע, שאיננו שנוי

במחלוקת, לפי הסטטיסטיקה מגיע לכ-95%. דהיינו החלק שנשאר שנוי במחלוקת הוא

כ-5%. לא זה המצב בארץ. הועדות השבדיות פותרות בעיות, אבל זה בתחום של 5% בלבד

ובגדר של המלצה, זה לא תחליף לבית משפט" הועדות בשבדיה נותנות מניו המלצה

שמאית, שהצדדים יכולים לקבל או שלא לקבל אותה, לפי הסטטיסטיקה, ב-80% מהמקרים

מקבלים את ההמלצה, ב-15% מתפשרים מעל ההמלצה של הועדה, רק .57 הולכים לבית

המשפט וזה באמת שולי. אבל צריך לזכור ששם הכיסוי הסוציאלי המוקדם הוא שונה

לחלוטין, ושהועדה איננה תחליף לבית משפט.
ש' שטרית
ראשית אני רוצה לגרר את. חגרנו חבר-הכנסת אברהם פורז, שהוא פעיל מאד בהצעת

הצעות שמחייבות אותנה להתמודד עם סוגיה של יעילות מול ערכים אחרים של מערכת

השיפוט. כבר קיבלנו חלק מההצעות שלנו, כמו בענין דיון- בערעור על החלטה בנושא

תעבורה.

אבל אני מהסס מאד לתמוך בהצעת החוק שלפנינו. יש שאתה מאתר בעית נקודה

ומציע לה פתרון, שאפשר להסלים עליו ולקדם אותו. יש שאתה מאתר בעית נקודה, אבל

היא כל כך קשורה וסבוכה עם הרבה מאד ענינים אחרים, שאתה לא יכול לטפל באותה

בוניה; נקודה בלי למשוך בכל החוטים., זה המצב בנושא שלפנינו" הדיון באו מדגים את

הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים-

בוררות חובה, או בוררות לפי דרישה של צד אחד, במקומות שאני מכיר יש לה

הגבלת סכום" בקליפורניה, למשל,, הסכום הוא 15 - 20 אלף דולר. לענין זה בית

המשפט ממנה עורכי דיו. אמנם מחייבים את הנפגע לצאת מחוץ למערכת השיפוטית, אבל

לא בכל סיטואציה, המערכת השיפוטית היא מנגנון סוג א' להכרעה בסכסוכים,

והמנגנון המעולה הזה נשמר לתביעות שמעבר ל-15 - 20 אלף דולר- לא כל סכסוך

יעבור לבוררות. מדוע.? כי אנחנו רוצים שענינים מוגדרים יוכרעו על ידי בית

המשפט, תחת הסמל, ו1ם הגושפנקה.

חוץ מערך היעילות יש עוד ערכים. בהזדמנות אחרת דיברתי על אמינות, אמון

הציבור, הגינות ההליך, נגישות המערכת, אי תלות של השופט., בכל עת שאני בא לבחור

מנגנון או לשנות הליך, אני חייב להתמודד נם הערכים האלה.

אם אני משווה את המצב במדינות אחרות שהשתמשו במנגנון של בוררות לפתרון

בעיות, שהוא אחד האמצעים החלופיים העיקריים להכרעה בסכסוכים,, הם בחרו בוררות

חובה או על פי דרישה של צד אחד לקטגוריות מוגבלות. בהצעה; החוק אמנם מדובר רק

על נפגעי תאונות דרכים, שלהם יש הסדר מיוחד, אבל המקרים יכולים להיות שונים זה

מזה במידה רבה. לכן יש לי לבטים באשר לעצם הרעיון.

היו "ר א' לין;

אתה חושש שבבוררות לא תנתו פסיקה נכונה, מבחינת הסמו ו הגושפנקה או מבחינת

התוכן?

ש' שטרית;

מעצם טבעו, הליך הבוררות הוא לא בידי שופט שהוא בלתי תלוי, הוא בידי עורך

דיו או אדם אחר. קודם כל מיעוט הפוסק, שנית - בעית הפרוצדורות. לפי מהותו,

מוסד הבוררות הוא פחות אינטנסיבי, פחות קפדני, פחות דורש, גם מבחינת הפרוצדורה

שנוהגת בו, גם מבחינת הפוסק שמכריע בו, זאת קטגוריה מסוג ארור. אומרים על זה:

SECOND CLASS JUTICE. זה מוסד אחר. שפיטה היא מוסד אחד, בוררות היא מוסד שני.

אם אני מעביר את הענינים האלה משפיטה לבוררות, זה שינוי מהותי. כאן צריך

להתמודד עם שאלה שמושכת הרבה חוטים.

בהערת-ביניים הזכרתי מחקר שעסק בפיצול בין שאלת האחריות ובין שאלות אחרות

כמו גובה הנזק וכו', אמנם שם יש חבר מושבעים אבל זה לא משנה. היו שני מימצאים
עיקריים
א. זה בזבוז זמן, כי דנים פעמיים באותו נושא, אותה תשתית משמשת בשני

הדיונים; ב. ישנם קשרי גומלין, מי שפוסק נזק מתחשב גם במרכיב המהותי ועושה

צדק, אמנם לא תמיד בגלוי ובצורה מפורשת בנימוקים כתובים, אלא הוא עושה צדק

מתוץ מחשבה על הצד המהותי. אפשרות זו שוללים כשעושים פיצול. מכל הספרות שקראתי

בתחום הזה, התרשמתי שהפיצול גורם גם בעיה מהותית, כי אתה מאבד את קשרי הגומלין

המהותיים, וגורם גם נזק מבחינת יעילות השימוש במשאבים.
היו"ר א" לין
המצב היום, בלי פיצול, הוא מצב לא טוב. זו הבעיה שלנו. גם פיצול, הענין

נמשך חמש שנים.
ש' שטרית
אני יוצא מתוך הנחה שהמצב הקיים הוא לא טוב" אני לא בא לומר "לאיי לצעת

החוק. אני אומר שזה מסוג הצעות החוק שכאשר אתה נוגע במשהו, אתה מושך הרבה

סוגיות אחרות. אני בעד זה שבעקבות הצעת החוק נקיים דיון כדי להגיע לפתרון, אני

לא מציע לדחות את ההצעה. אני בעד זה שנתאמץ למצוא משהו שמקובל עלינו.

המונח שאני מכיר הוא לא מיני-טריאל אלא פרי-טריאל- קונפרנס. עשו מחקר

בבתי משפט פדרליים בארצות--הברית, השוו בית משפט שנוהג פרי-טריאל-קונפרנס ואחר

שלא נוהג פרי-טריאל-קונפרנס, ומצאו שמבחינת משך הטיפול איו משמעות להבדל.

ההבדל תלוי בשופט ואיך הוא נהל את הענינים. במידה רבה הדברים תלויים בדרך

שהשופטים מנצלים את זמנם, ולא בפרוצדורה שאתה קובע להם. לכו אני לא חסיד של מי

שאומרים שהנה יש עוד הצעה ועוד הצעה. כתבתי כששים מאמרים בימי חיי, כשליש מהם

בתחום הזה,, ויכולתי להביא לכם עכשיו הצעות כאלה ואחרות. אני לא מאמין במשמעות

הרבה עול מנגנון כזה או אחר. לפעמים אתה מוסיף מנגנון והוא נותן הרגשה טובה,

כאילו עושים משהו---
היו "ר א' לין
ההליך של קדם-משפט קיים גם היום. השאלה היא איזה שימוש יעשה בו השופטים.

אם רוצה הנהלת בתי המשפט להחליט שייעשה בהליך הזה שימוש טוב יותר, היא תעביר

הנחיות או המלצות לשופטים. הנושא הזה לא מחייב הכרעה בועדה שלנחו. השופט קדמי

שמע את הערות בנושא הזה, אני בטוח שיביא אותן בחשבון ויבדוק את הדברים.

לפי דעתי ועל פי נסיוני, אם מפעילים את מוסד של קדם-משפט כמו שצריך, הוא

יכול לייעל את הדיון לאין ערוך. כשעסקתי בענינים עול פיצויים בבית המשפט המחוזי

בתל אביב, גם אצל השופט צלטנר המנוח, קדם-משפט היה מכשיר יוצא מן הכלל לריכוז

הדיון וצמצומו,, השאלה היא איך מפעילים את המכשיר הזה.

ע' אליצור;

תיקנו תקנות סדר הדיו האזרחי בעניו זה ונתנו סמכויות עוד יותר רחבות.
ש' שטרית
החקיקה קיימת. הפעלת המכשיר הזה תלויה בנשיא בית המשפט ובשופט.

סוגית הועדות אף היא סוגיה עקרונית כסוגית הבוררות - מעבירים תחום מסוים

משפיטה לבוררות, או משפיטה לטריבונל מינהלי. אני לא נוטה לכך. אני מאמין

שהשפיטה חשובה מאד כדי להבטיח ערכים שונים. יש בעיות בניהול, צריך למצוא להן

פתרונות. חבר הכנסת פורז נתן לנו הזדמנות טובה למצוא קטעים שבהם נוכל לתקן.

י' עזרן;

רציתי להעיר שהאימרה דיו פרוטה כדיו מאה נאמרה כאו בהקשר לא נכוו. דין

פרוטה כדין מאה נאמר להבי הליכי השיפוט, זאת אומרת שצריך הרכב של דיינים,

עדים, ראיות. אבל יש מושהים של עדיפות בדין: למי נזקקים בענינים אלה ולמי

באחרים; אם הנתבע נזכר פתאום שיש לו תביעה נגד התביעה, צריך קודם כל לגמור
ענין זה
ואם יש דבר שהוא הרבה יותר חשוב מדבר אחר, נזקקים לדבר שיש בו נזקים

יותר גדולים. אני לא רוצה להלאות אתכם בדוגמאות.

הם אני סבור שיש מקום לההביל בוררות חובה לפי דרישת צד אחד.
היו"ר א' לין
אני מציע שמציע הצעת החוק, חבר-הכנסת אברהם פורז ואנוכי נשב עם היועצת

המשפטית לועדה שלנו כדי להביא לפני הועדה הצעה מגובשת חדשה. שיהיו בה שתי

אלטרנטיבות. האחת - בודדות., תוך הגדרה ברורה וקביעת עמדה באשר לכל אחת.

מהסוגיות המרכזיות שהועלו היום בדיון. במקביל, נגבש גם הצעה בדבר ועדות,, או

מעין טריבונל, עם ההגדרה יותר מדוייקת מה בתחום אחריותו של בית המשפט, מה בתחום

אחריותה של אותה ועדה, שנועדה להיות.מכשיר עזר יעיל לבית המשפט ולשרת אותו

בתוך בית המשפט. נכין את ההצעה ונביא אותה לפני הועדה, ולאחר מכן נחזור ונקיים

דיון בועדה - בשתי ההצעות האלה גם יחד,

הענין של קדם-משפט הוא לא סוגיה חקיקתית, כי הסמכויות שיש היום לקדם-משפט

הן רבות ומגונות ואפשר לעשות בהן שימוש. הדבר תלוי בגישה של השופטים לענין

הזה.
ע' אליצור
רציתי להזכיר שפועלת. ונדת ברנזון,. שבנושאים שעלו לאו היום היא דנה גהרחגה

עוד יותר מרובה. ועדת ברנזון שמעה כל מי שהיה לו מה לומר בנושא הזה. הועדה

מונתה על ידי שר המשפטים.
היו"ר א' לין
הונדה הזאת לא מחליפה ונדה של הכנסת,,
ע' אליצור
לא" אגל לאו מדובר בהצעת חוק פרטית של חגר-הכנסת פורז, שמליאת הכנסת

בקריאה טרומית החליטה להעבירה לועדה, הצנה מצומצמת מאד,, אם ונדת החוקה חוק

ומשפט באה להחריב, יש לי ספק אם אמנם יש לה מנדט לזה.

על לל פנים, רציתי להזכיר שקיימת ונדת ברנזון, שמונתה גדיוק לענין הזה,,

מה הנושא שניתך לועדת ברנזון?
ע' אליצור
הנושא הוא יישום חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכיצד אפשר לייעל

ולשפר אותו" כולל השאלה אם יש מקום להנגיר אותו לגיטוח לאומי או לועדות. רציתי

שחברי הונדה יהיו נרים לכך,,
היו"ר א' לין
אנחנו לא מוכנים מדי פנם לשמוע את הטענה שיש ונדה ממשלתית או ציגורית

לנושא מקווים. נושא שמגיע לונדת החוקה חוק ומשפט - היא דנה גו,, אם לאותה ונדה

ציבורית יש חומר גשל להביא לפני הונדה שלנו כשאנחנו דנים בנושא, נשמח לקגל

אותו,. ואכן היה מקרה שחבר-הכנסת שמעון שטרית הגיש הצנת חוק פרטית לפתרון גניות

של תאגידים שנתונים בקשיים, ויש גם פרי עבודה של ועדה ציבורית בראשות שופט בית

המשפט העליון שלמה לוין-, חומר מצוין, ואנחנו באמת. נדון בשני הדברים ביחד,. כל

אימת שיש חומר שהוא פרי נגודה של ונדה, נדור בו ברצון רג,,

ונדת ברנזון עוד לא הגישה את ההמלצות שלה,



היו"ר א' לין;

אמ אותה ועדה לא הגישה אח. ההמלצות שלה, איו יו סיבה לעיכוב הדיון בועדת
החוקה חוק ומשפט. אחרה
לא נצא מהענין, היו גם ועדות ציבוריות שהגישו את

ההמלצות שלהן, ושלוש או ארבע או חמש שנים לאחר מכן אותו המלצות לא בשלו ללדי

הצעת חוק ממשלתית. לדוגמא, הצעת חוק פרטית של חבר-הכנסת פורז שאנחנו העברנו

אותה. אם יש כנושא חומר מוכן, אנחנו תמיד מוכנים לקבל"
י' לוי
לעניות דעתי, הסיכום של היושב ראש לא משקף מה שנאמר בועדה. היושב ראש

אמר שיכין שתי הצעות אלטרנטיביות כבסיס לדיון בועדה. נדמה לי שהדיון צריך

להתבסס על דברים שהתגבשו כאן. שיש עליהם פחות או יותר הסלמה" למיטב הבנתי, לא

היתה הסלמה של רוב הדוברים לא להצעה הראשונה ולא לשניה,, לפיכך הייתי מציע

שהיושב ראש יכין לפחות עוד הצעה אלטרנטיבית אחת לפחות, למצוא דרו להקל על

מצוקת בתי המשפט בנושא התביעות הקטנות,. אמרנו שנברר נושא זה, והוא לא הגיע

לידי מיצוי,. בעיני זה פתרון אולי הרבה יותר טוב משתי ההצו1.ות שהיושב ראש עמד

עליהן,

היו"ר א' לין;

בענין זה הייתי מאמץ את עמדתה של גב' עליזה אליצור, לי בזה אנחנו חורגים

לחלוטיו ממסגרת הצעת החוק שלפנינו,, הצעת החוק הזאת ענינה אמנם בוררות, אבל

בתחום של נפגעי תאונות דרכים,, מה שאני הצעתי לאלטרנטיבה לבוררות היא אותה ועדה

או אותו טריבונל בתחום הזה, בקטע של חישוב הפיצויים. אם רוצים לדון בבית דיו

לתביעות קטנות והכוונה היא לעשות שינויים במוסד הזה, הייתי מ(!.דיף שאחד מחברי

הועדה יגיש הצעת חוק פרטית בנושא זה, ולא שאנחנו נרחיב את הצעת החוק של חבר-

הלנסת פורז. גם לנו יש מגבלות,,

בלל ההערות שהושמעו בועדה במהלך הדיון לא היתה שלילה מוחלטת. וסופית של

הצעת החוק,,

י' לוי;

לא היתה שלילה מוחלטת וסופית של הצעת החוק, אבל היה בהחלט ניסיון למצוא

דרכים אחרות לפתרון הבעיה, לא בדרך בוררות ולא ועדת מומחים. נדמה לי שרוב

התגרים התנגדו לשני הדברים,,

ש' שטרית;

אם תהיה הגבלה נד 15 - 20 אלף שקל, אני אתמוך,,

היו"ר א' לין;

באה לביטוי תפיסה כללית שמה שמוצע זו לא בוררות,, בוררות תשאר מוסד שפועל

לפי הסלמת הצדדים. התגבשה דעה שאם הולכים להצעה - עוד לא ברור אם אמנם הולכים

- הוללים לפי תפיסה שזו ערכאה שיפוטית חיצונית,, לדי להביא את הדברים לפני

הועדה בצורה מסודרת,, צריך ללטש את ההצעה של חבר-הכנסת פורז לאור התפיסה הזאת.

במקביל נבחו הם הצעה בדבר ועדה,. אנחנו עדיין לא מקבלים החלטה להעביר הצעת החוק

לקריאה ראשונה אלא רק לבחון את הדברים,,

מ' וירשובסקי;

אני מציע לעשות זאת בדרך של הצגת בו1יות, עדייו לא הצעות חוק שאפשר להצביע

עליהו לי אינני חושב שיש דעה מגובשת שאפשר ללכת בדרך חקיקתית זו או אחרת,. אני

מציע שמה שיובא לפנינו יהיה גיבוש הפרובלמות והעקרונות"
היו"ר א' לין
זה כבר ענין טכני, אני מעדיף להגיש את ההצעה שלי בנוסח של הצעת חוק. אם

אתה רוצה, תובל להגיש את. ההצעה שלך בניסוח כללי, מופשט., זה לא משנה, זה רק

בסיס לזיון" אנחנו לא דנים עכשיו באופן פורמלי איך להגיש הצעות. לי נראה שכדי

שיהיה ברור מאד מה מוצע, שהדברים יגובשו במונחים ברורים" זו רק הצעה, לא מעבר

לזה"
מ' כהנא
שמחתי מאד על הדיון הזה, כי אני רואה שאתם מתחילים להכנס לתוככי הענין.

אני מבין שכולם מחפשים פתרון לבעיה. להערכתי, גם ונדת ברנזון עדיין לומדת את

הנושא, אבל אתם עוד לא הגעתם לזה. כל מה שאני מבקש הוא לא ללכת לחקיקה חפוזה"

קראתי את דבריו של מגיש ההצעה בדיון בכנסת, הוא אמר; כל הכבוד לועדת ברנזון,

אבל בינתיים יש לפתור את הבניה,
היו"ר א' לין
אתה מוזמן להשתתף דרו קבוע בישיבות ונדת החוקה חוק ומשפט, כדי שאפילו לא

יעלה על דנתו שאנחנו נושים חקיקה חפוזה" אנחנו נושים נבודה מאומצת ויסודית

לפתרון בעיות דחופות, אבל לא חקיקה חפוזה, אין הצעת חוק אחת שעברה כאן

בחקיקה חפוזה,,- גם הענינים הדחופים ביותר מעולם לא היו חפוזים.

מ' כהנא;

אני מתנצל,. לא התכוונתי חס וחלילה להגיד שאתם נושים חקיקה חפוזה. כשהוגשה

הצנת החוק בכנסת נאמר,? מי יודע מה יהיו מוכנות המלצות ונדת ברנזון.-,, ונדת

ברנזון בגלגולה הראשון, כשקבעה את החוק הזה,, הרימה פרוייקט שבשנתו היה מהפכה

עולמית.

ש' שטרית;

הם לא היו ראשונים.
מי כהנא
למיטב ידיעתי, חקיקה מהסוג הזה היתה מהפכה עולמית, נכון שהיתה התחלה

באיזו שהיא מדינה בקנדה,,

החוק בתוקף 13 שנה, ולדעתי הוא עובד לא רע גם הבניה שדנים בה - סתימת

בתי המשפט,; בחלקה נובעת מכו שאין לחץ רב נל הנפגעים למהר לקבל כסף. יש תשלום

תכוף לאדם שבאמת זקוק לכסף,, וביתר הדברים יש זמן לשני הצדדים,, זו לא בניה

אקוטית שצריכה להפתר היום,
היו"ר א' לין
נדמה לי שהחטאת את מרכז הדיון. מרכז הדיון הוא לא הענין של נפגעי תאונות

דרכים. מרכז הדיון הוא הוצאה סלקטיבית של נושאים מהמערכת השיפוטית והעברתו

למוסד חיצוני, ושזה יהיה גם לטובת הצדדים" הוצאה של נושאים שאין נחיצות

שיידונו במנרכת השיפוטית,.

מיי כהנא;

אם תרצו, אתן לועדה נתונים כמה זמן נמשכים ענינים אלה"

אני רוצה לשאול אם אתם חושבים שהנושא כל כו דחוף שאי אפשר להמתין נוד

ארבנה חודשים,, נד שועדת ברנזון תגיש המלצותיה.
היו"ר א' לין
אתה מוכן להתחייב בפני ועדת החוקה חוק ומשפט שהמלצות ועדת ברנזון יוגשו

בתוך ארבעה חודשים?

יו"ר הועדה חושב שתוך שלושה חודשים יסוכמו ההמלצות.

עמדת הועדה היא ברורה!! לנו יעו אחריות, אם יש הצעת חוק פרטית ~ אנחנו דנים

בה. אם יש חומר עזר, מסקנות של ועדה ציבורית,, נעזר בהם ברצון-" אבל לא מעכבים

דיונים,, זו עמדת הועדה ואינני רוצה שוב ושוב לחזור עליה. אם ירצה שר המשפטים

פעם לקיים דיון עקרוני בענין זה, אני מוכן. אבל לא להעלות את זה מחדש אגב כל

דיון,.
ע' אליצור
לפי מה שמובא כאן, לאילו הבעיה היחידה היא העומס על בתי המשפט. בועדת

ברנזוו דנים גם בעומס,, בעצם זה היה טרמפ של שר המשפטים על הצעה של שר האוצר

שהועדה תדון איך להוזיל ולייעל את חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. שני

הדברים קשורים זה בזה, לדון כאו רק בהורדת העומס, גם אם בכר נייקר את

החוק, זה לא הפתרון "
מ' כהנא
תזמינו ארגוני נכים, תזמינו נציגי הביטוח הלאומי, מה שעשתה ועדת ברנזון.
ר מלחי
האם נושא הבוררות עומד לפני ועדת ברנזוו?

נ' אליצור;

עומדת הסוגיה איר אפשר להוריד מבתי המשפט.
ש' שטרית
אני מבקש מהיושב ראש לכתוב לשר המשפטים מכתב שיבהיר את עמדת הועדה, פה

אחד, כדי שזה יעביר אותו לכל הפקידים ולכל היועצים המשפטיים שבאים הנה,. שיידעו

מה עמדת הועדה בענין זה. אנחנו מחליטים כאן.,.
היו"ר א' לין
רבותי, הישיבה נעולה. תודה רבה"

(הישיבה ננעלה בשעה 13:30)

קוד המקור של הנתונים