ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 23/01/1990

בחינת תפקוד מוסד החנינה ושיקולי החנינה - סיכום הדיון; הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (מס' 8), התשמ"ט-1989; חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11), התשמ"ט-1989

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 101

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, כ"ו בטבת התש"ן (23 בינואר 1990). שעה 11:00

נכחו: חברי הוועדה;

א' לין - היו"ר

א' דיין

מ' ו ירשובסקי

תי טובי

ד' ליבאי

חי מירום

י' עזרן

א' רובינשטיין

ר' ריבלין

ש' שטרית
מוזמנים
שר המשפטים די מרידור

לי משיח - משרד המשפטים

ניצב חי חירש - משרד המשטרח

תנ"ץ אי איש-שלום - " "

י י רובין - ראש לשכת עורכי הדין

מזכירת הוועדה; די ואג

יועצת משפטית; ר' מלחי
הקצרנית
חי בנקין

סדר היום;

א. חצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (מס' 3).

חתשמ"ט-1989-

ב. בחינת תפקוד מוסד החנינה ושיקולי החנינה -

סיכום הדיון.

ג. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11), התשמ"ט-1989.



א. הצעת חוק לתיקון פקודת מניעת טרור (מס' 8). התשמ"ט-1989
היו"ר אי לין
אני פותח את הישיבה.

אני מקדם בברכה את שר המשפטים, מר דן מרידור. אתמול, כאשר דנו בהצעת חוק

לתיקון פקודת מניעת טרור (מס' 3). הציעו מספר חברים בוועדה שעקב השינויים שהתרחשו

מאז הגשת, אדוני יושר, את הצעת החוק בכנסת לפני תשעה חודשים, נקבל ממך הבהרה אם

בכוונתך למשוך בכלל את הצעת החוק, או לקחת אותה מוועדת החוקה, חוק ומשפט ולהעבירה

מחדש לוועדת השרים לצורך תיקונים מסויימים שתהיה מעוניין להכניס בהצעת החוק. אם
כן, השאלה היא פשוטה
האם יש לך ענין לקחת חזרה את הצעת החוק, בין למטרה זו ובין

אחרת, או שנמשיך בדיונים בוועדה, כמקובל בכל הצעת הוק אחרת?

אמרתי בוועדה שהודענו בלשכתך על קיום הדיון אתמול. לא פנינו אליך באופן מיוחד

לבוא לישיבת הוועדה, אבל מסרנו הודעה על כך בלשכתך והשארנו לשיקולך אם לבוא או

שלא לבוא לישיבת הוועדה.

חבר-הכנסת רובינשטיין אפילו אמר שיש לו רושם שאתה היית מעונין לקחת את החוק

חזרה. כדי שלא יהיו שום ספקות, אנו מבקשים ממך להבהיר את הדברים בפתח הדיון היום.

אני מדגיש שאין לי כוונה לפתוח דיון על הצעת החוק, אלא רק לקבל הבהרה משר המשפטים

על עמדתו בנושא זה. דיון מחדש על הצעת החוק אינו עומד על סדר היום בישיבה זו.

אי רובינשטיין;

לא הצעתי שהממשלה תיקח חזרה את הצעת החוק, אלא שנעכב את המשך הדיון ושוועדת

השרים תדון בחוק הזה לעומק בעקבות מה שקרה מאז הוגש לכנסת. התרשמתי שיש כאן מקום

לדיונים ולתיקונים מהותיים.

היו"ר א' לין;

אמרת יותר מזה. אמרת שעל סמך שיחה שקיימת עם שר המשפטים התרשמת שהשר אולי

חוזר בו ממספר דברים.
א' רובינשטיין
לא אמרתי דבר כזה.
היו"ר א' לין
אבדוק בפרוטוקול, ואם טעיתי, אתקן את עצמי.

א' רובי נשטיין;

יש כאן בעיה שהפכה להיות בעיה מדינית-ציבורית, וגם היועץ המשפטי לממשלה אמר

לי שלפי דעתו יש להכניס מספר תיקונים רציניים בחוק. אם גם היועץ המשפטי לממשלה,

שהיה תומך נלהב של החוק הזה, סבור כך, אני מבקש - בלי שתקחו את החוק הזה הזרה -

שתשבו ותדונו בחוק.

ת' טובי;

אני מבקש מהשר לא לענות באופן מיכני על השאלה אם הוא מוכן לקחת את החוק לדיון

מחודש בוועדת השרים, אלא להגיב גם על ההערות והדיונים בחוק זה מאז הציג אותו

במליאת הכנסת ועד היום.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת תופיק טובי, זה לא עומד על סדר היום בישיבה זו. נתייחס לכך

כשיתקיים דיון בחוק עצמו, ואם נרצה, נזמין את השר לבוא ולתת הסברים והערכות.



ד' מרידור;

הערה פרלימינרית לדברים שנאמרו אתמול בישיבה ושנמסרו לי בקיצור. כפי שציין

היושב ראש, כנראה, נמסרה הודעה בלשכתי על קיום הדיון. לא היינה אלי הזמנה שאבוא.

שנית, אני מצטער שגם הודעה זו על קיום הדיון לא הובאה לידיעתי. המזכירה

שקיבלה את ההודעה התחלפה והיא חזרה היום לביתה בנתניה, כך שלא התאפשר לי לברר מרז

היא קיבלה ולמה לא העבירה את ההודעה. אם היו אתמול חברים בוועדה שהביעו תמיהה על

זה ששר המשפטים לא הגיע, והיו גם כאלה שרצו להסיק מכך מסקנות, אני חושב שלא היה

לזה מקום. עוד לא קרה שהוזמנתי לוועדה הזאת ולא באתי. ודאי שאני רשאי לבוא גם

כשאני לא מוזמן, ואני מניח שתקבלו אותי, אבל לא הוזמנתי לישיבה אתמול, וזו הסיבה

שלא באתי. לכל דיון שאוזמן אבוא, וכך נהגתי עד היום. לכן לא היה מקום לשום

מסקנות, מרחיקות לכת או אחרות, על עמדתי לגבי החוק.

החוק הזה, כידוע, נדון על ידי גורמי הבטחון, שחשבו וחושבים שהוא נחוץ לצרכים

בטחוניים וגם הדגימו את הדברים בישיבות הוועדה הזאת, ואני הגשתי אותו לכנסת על פי

החלטת הממשלה. בדברי בכנסת הבהרתי מה שצריך היה להבהיר. גם אמרתי כמה דברים על

החוק, ולא אחזור עליהם כאן. הם רשומים, וכל מי שירצה יקרא אותם שם. אין ולא היתה

החלטת ממשלה לחזור בה מן החוק הזה או לשנותו. באין החלטת ממשלה, מובן שאין

אפשרות, אין צורך ואין רצון לקחת את החוק הזה בחזרה מוועדת החוקה, חוק ומשפט.
בשאלה השלישית משתלבים שני דברים
ראשית, מדוע אני לא מופיע כאן באופן

ענייני? שנית, מה אפשר לעשות בהמשך? בדרך כלל - לא בכל ענין - הממשלה סומכת על

שיקול דעתה של הוועדה, כי זו הוועדה שהכנסת קבעה לדיון בחוק זה. הממשלה הביעה את

עמדתה בפני הוועדה באמצעות גורמי הבטחון ואנשי משרד המשפטים. אני הושב שאנחנו

קבענו כאן דרך שהיועץ המשפטי לממשלה מופיע בחוק הזה. לדעתי, זה הייצוג הנעלה

והעליון ביותר. הוא מביע את דעתו, את דעת משרד המשפטים ואת דעת הממשלה שהוא מייצג

אותה.

אם היועץ המשפטי לממשלה אמר לחבר-הכנסת רובינשטיין את מה שאמר לו אתמול - לא

נכחתי בשיחה, אבל מקובלים עלי הדברים שאומר חבר-הכנסת רובינשטיין - ואם תוכלו

להגיע כאן לדיונים ולהסכמות בין היועץ המשפטי לממשלה לבין גורמי בטחון וחברי

הוועדה, כל מה שיהיה מקובל על היועץ המשפטי לממשלה יהיה מקובל עלי. בחוק הזה הוא

מופיע בוועדה מטעם הממשלה, ואני חושב שזו הופעה מכובדת וחשובה. כדי שלא יהיה ספק,

אם אני אבקש, גם אני אבוא לוועדה, אבל הוא האיש המופיע בענין זה, וכל מה שיהיה

מקובל עליו יהיה מקובל עלי.

ודאי שקרו דברים בתשעת החודשים האחרונים, וכנראה, כל אחד נותן להם פירושים

אחרים ומסיק מסקנות על פי השקפותיו. הממשלה הגישה הצעת חוק. היא עומדת מאחוריה

והיא מיוצגת בוועדה בצורה המסודרת ביותר. כל מה שיסוכם בוועדה על דעת היועץ

המשפטי לממשלה מקובל עלי. אם הוועדה תחליט בניגוד לדעתו, אראה מה הממשלה יכולה

לעשות.

היו"ר א' לין;

בישיבה זו רצינו להעמיד את הדברים על מקומם, ואכן העמדנו אותם על מקומם.

נמשיך את הדיון בחוק כפי שאנו נוהגים לגבי כל חוק.

ב. בחינת תפקוד מוסד החנינה ושיקולי החנינה - סיכום הדיון

היו"ר אי לין;

נקדים את סיכום הדיון בתפקוד מוסד החנינה ושיקולי החנינה מאחר שיש יותר חברים

בוועדה הרוצים להביע דעה ולהשתתף בדיון זה, ואחר כך נעבור לדיון בחוק סדר הדין

הפלילי (תיקון מסי 11). קיימנו דיון בנושא זה בוועדה. לאחר מכן היתה לנו שיחה עם

נשיא המדינה. עכשיו אנחנו ממשיכים את הדיון שהתקיים בוועדה, כשמתוסף מימד העומק

של השירה עם הנשיא.
מ' וירשובסקי
כיוון שהייתי עסוק בוועדת הפנים באותו יום, לא התאפשר לי, לצערי, להשתתף

בפגישה אצל נשיא המדינה, ולכן ייתכן שיהיה חסר בדברי. האמת היא שהחנינה כחנינה

אינה מעוררת אצלי הרבה בעיות. הסמכות הרחבה שיש לנשיא המדינה בנושא החנינה נראית

לי כדבר מתאים ונכון, ואינני חולק על כך.

יכול להיות שיש לתת יותר פומביות לנימוקים. אם היו מקרים בהם ניתנו חנינות

שלא הייתי מאושר מהן - ואני מדגיש את המלה "אם" - זה יכול להתבטא בדעתי על הנשיא.

אינני בא עכשיו בביקורת ספציפית, אם כי היו לי ביקורות חריפות מאד גם לגבי חנינות

שניתנו על ידי הנשיא הנוכחי. במידה רבה זה תלוי באישיותו של נשיא המדינה, ולא

הייתי נוגע בסמכות. לכן מוסד החנינה כפי שהוא נראה לי פחות או יותר.

בהזדמנות זו אני רוצה לומר שאני מוטרד מדבר אחר, ואני מתייחס לעיקרון, לא

לאדם, כי את ההצעה הזאת העליתי לפני שנים רבות לגבי סמכות הרבה יותר מרחיקה לכת

מסמכות החנינה של נשיא המדינה, וזו סמכות עיכוב הליכים על ידי היועץ המשפטי

לממשלה, או ההחלטה שלא להגיש משפטים.
היו"ר א' לין
בזה נדון בנפרד.
מ' וירשובסקי
אם נדון בזה בנפרד, אני מסתפק בזה שאני אומר שזו הבעיה המטרידה אותי.

התקבלו עכשיו בקריאה טרומית הצעות חוק של חבר-הכנסת ריבלין ושל חבר-הכנסת

ליבאי , שלפיהן אפשר יהיה להפחית מעונשו של אדם לא רק שליש, אלא עד מחצית העונש.
כאן מתעוררת השאלה היסודית הקשורה בשאלת החנינה
האם איננו חותרים תחת מעמדו של

בית המשפט הפוסק עונשים ומאסרים במדינת ישראל? לאחר שמוצה הדין והאיש היה בבית

המשפט וכל השיקולים היו לפניו, יש סמכויות חנינה, ומצד אחר, יש סמכות רחבה מאד של

עיכוב הליכים או אי-הגשת משפטים ועכשיו באים להוסיף את האפשרות לשחרר מעונש אחרי

שהאיש מיצה מחצית תקופת המאסר. שיקול הדעת של בית המשפט לקבוע עונשו של אדם

מצטמצם על ידי כך ומועבר לגופים לאחרים, וזה לדעתי עיקר הבעיה.

לכן גם אם יהיה קונסנסוס רחב לגבי סמכות החנינה של נשיא המדינה, צריך לדון

בהוצאת ענין הענישה ממערכת בתי המשפט, וחייתי מבקש שנשלים את הדיון הזה במעמד

עיכוב ההליכים.
היו"ר א' לין
כבר קבענו שיהיה דיון נפרד בנושא של עיכוב הליכים.

די ליבאי ;

באשר למוסד החנינה, ראשית, אני מבקש לשמור על המוסד הזה, לראות את חשיבותו

הרבה ולא להתייחס אליו בהקשר לנגיסה בסמכויות בתי המשפט. בתי המשפט מסיימים את

המלאכה השיפוטית, בין בדרג ראשון ובין בערכאת ערעור, וגזר הדין עובר לסמכות

הביצוע. סמכות הביצוע היא בידי הרשות המבצעת.

כיוון שדברים משתנים וכיוון שיש הרבה גורמים בחייו של אדם שניתן להביא אותם

בחשבון ככל שחולפים הימים עד שניתן גזר הדין, צריך שמישהו יהיה רשאי לבדוק את

הדברים מחדש. זה כל ההגיון של מוסד החנינה, המהווה בדרך כלל סמכות לשקול מחדש

דברים שלא היו בזמנם בפני בית המשפט, דברים שהתחדשו או שקיבלו דגש הרבה יותר חזק

מאז, וגם תגובות ציבוריות והלך רוח ציבורי לאותו סוג עבירה, ולעתים גם לאותו סוג

עבריינים. לכן שלא יתקבל הרושם שבבית הזה יש מי שחושב שמוסד החנינה אינו במקומו.

אם חשאלה היא בידי מי תהיה הסמכות, אני הגעתי למסקנה, ולא מהיום, שהסמכות

צריכה להישאר בידי כבוד נשיא המדינה, וזאת גם משום שנשיא המדינה הוא בכל אופן סמל

המדינה כולה, על כל שלוחותיה ורשויותיה. הוא לא מעל הרשות השיפוטית, אבל הוא בכל



זאת ממנה שופטים. הוא לא מעל הרשות המבצעת, אבל הוא ממנה את ראש הממשלה. הוא פותח

את דיוני הכנסת.

שר המשפטים ד' מרידור;

נשיא המדינה מטיל על הבר הכנסת את התפקיד להרכיב ממשלה. הוא אינו ממנה את ראש

הממשלה.

די ליבאי ;

אני מקבל את התיקון, אני מודה לך. התכוונתי לתפקיד שיש לו על פי הוק היסוד

בהרכבת ממשלה.

כל מה שאני אומר הוא שאנו מקבלים את נשיא המדינה כדמות המסמלת את הקונסנסוס

הלאומי, ומבחינה זו הוא הכתובת המתאימה.

לא פהות מכך הגעתי למסקנה זו גם מבהינת האלטרנטיבות שעליהן שמעתי. האלטרנטיבה

הרצינית היחידה ששמעתי עליה היא להעביר את הסמכות לוועדה בראשות שופט. אם סמכות

החנינה, הכוללת גם את האפשרות למחוק הרשעה וגם את האפשרות להקל בעונש, תהיה בידי

ועדה בראשות שופט, אני חושש שבפועל היא תיראה כסמכות שיפוטית מעל בית המשפט

העליון, ולא הייתי רוצה שזה ייראה כך. יש הבדל בין ועדת שחרורים, הפועלת במסגרת

מנדט מוגבל מאד של שליש מתקופת המאסר ויושבים בה רופא ונציג שירות הסוהר, לבין

ועדה שתשב מעל לבית המשפט העליון ותבחן עונשים דרך כלל ותהיה מוסמכת לתקן ולמחוק

הרשעות. זו כבר מעין ערכאה שיפוטית נוספת.

לכן אני מבקש שנשאיר את הסמכות בידי נשיא המדינה, עם כל הכרתי בכך שמדי פעם

בפעם נעשות שגיאות וטעויות, ואיש לא יתקע לידינו שאם נעביר את החנינה לסמכות אחרת

לא יהיו דברים שבמחלוקת ולא יהיה מה שייראה לצד זה או אחר כטעות.

אם סמכות החנינה תהיה בידי כבוד הנשיא, צריך להשאיר בידי שר המשפטים או בידי

שר הבטחון, הכל לפי הענין, את הסמכות להמליץ בפניו, וזאת משום שמקובל עלינו

שהנשיא לבדו אינו חותם על מסמכים. אס מישהו נוסף חותם חתימת קיום, לא ייתכן שהוא

יחתום כאוטומט, ויש לו זכות הבעת דעה. לכן נראה שהמשרדים הרלוונטיים: משרד

המשפטים ומשרד הבטחון, לא במקרה נבחרו כמשרדים המכינים את החומר לקראת החלטת

הנשיא, ואין פסול בכך שמי שמכין את החומר גם מחווה דעתו בפני הנשיא, ומכאן גם

ניתן ללמוד אם הוא יחתום חתימת קיום בחפץ לב, או רק משום שהוא מבטל את רצונו מפני

כבודו של נשיא המדינה. לכן עד כאן אני בעד השארת המצב כפי שהוא.

דווקה משום שיכולים לומר שהמלצת השר דומיננטית בהחלטה הסופית שמקבל כבוד

הנשיא, נראה לי שהשר ייטיב לעשות אם הוא יראה למנות ועדה פנימית בתוך המשרד. זה

משרד מאד מקצועי. בדרך כלל יש לפרקליטות ולעובדי המשרד שם טוב של אנשים מהימנים

וענייניים. אדרבה, שהחומר יעבור כעין ועדה פנימית, והשר יקבל חוות דעת

משניים-שלושה גורמים במשרד העוברים על החומר. ככל שהשר יכול לעגן את המלצתו

הסופית גם בחוות דעת של אנשי מקצוע ממשרדו - כמובן, רצוי לא לתת שם משקל, או משקל

עודף, לתביעה הכללית - אני הושב שזה יכול לשפר את הדימוי שלא מדובר רק בגורם

פוליטי מובהק, אלא גם גופים מקצועיים בתוך המשרד, שיש להם כשירויות מתאימות,

מחווים דעה בפני השר על בקשות חנינה, בייחוד בבקשות בהן עומדים להמליץ על התערבות

בגזר דין של בית משפט.

היבט נוסף שעלה הוא התערבות נשיא המדינה בהחלטה אם לקיים חקירה בנושא השב"כ.

אני לשכעצמי חושב שהחלטת רוב שופטי בית המשפט העליון בנושא זה היא הנכונה. מבחינה

משפטית הם צדקו, דהיינו היתה סמכות לכבוד נשיא המדינה למחוק מעשה פלילי גם לפני

שנחקר ונדון, וזאת בעיקר מתוך השוואה למצב ולהלכות באנגליה, אבל אני חושב שהמצב

לא משביע רצון. לדעתי, השופט ברק הביע את המצב הרצוי. לכן הייתי מציע - כאן

היזמה צריכה אולי לצאת ממשרד המשפטים, אבל בתמיכת הוועדה - שיבוא תיקון לחוק

שיבהיר שכבוד נשיא המדינה רשאי להתערב רק לאחר שהסתיים הליך משפטי.



אני יכול להבין שאולי טוב הדבר שניתן יהיה למחוק עבירה גם לפני שהענין נדון,

אבל ככל שאני יפול לשקול מקרים חריגים, דווקה העובדה שמשתמשים בסמכות החנינה

במקרים מעוררי מחלוקת אינה מוסיפה כבוד לא לנשיא המדינה ולא למוסד. שנית, וזה

העיקר, אני חושב שבנושא זה מוכרחים לסמוך על היועץ המשפטי לממשלה. הרי בסופו של

דבר הוא תמיד יכול לעכב את החקירה, ואם לא את הדקירה, את הגשת כתב האישום, ואני

חושב שהמשקל שלו בעניו הזה הוא מספיק. אם מישהו חושב שצריך עוד לחזק את סמכויותיו

של היועץ המשפטי למנוע חקירה, ניתו לעשות את זה במקביל.

בקיצור, התערבות בנושא החקירה ובהעמדה לדין לפני הרשעה - רק בידי היועץ

המשפטי לממשלה; אחרי הרשעה, או לאחר שמסתיים ההליך השיפוטי בפסק דיו סופי - בידי

כבוד נשיא המדינה. צריך שהדברים יהיו ברורים ולא יהיו דברים תמוהים, שלפני

שמתבררות עובדות מפעילים את כבוד נשיא המדינה למנוע יקירה, משיקולים מסויימים

שבמחלוקת.

חברי וירשובסקי הביע חשש שמא הצעותינו, של חבר-הכנסת ריבלין מזה ושלי מזה,

להסמיך את ועדת השחרורים להפחית לא רק שליש, אלא במקרים מסויימים מחצית מתקופת

המאסר, חותרותי תחת סמכויות בתי המשפט. אני חושב, עם כל הכבוד, שלא. כשם שיש היום

סמכות לגורם המוסמך ברשות המבצעת להחליט אם שנה בפועל היא שנה או שני שלישים

משנה, כך תוכל אורנה ועדה להחליט, בהתאם לקביעת המחוקק, אם השנה היא שנה לריצוי

בפועל, או למחצית התקופה. זו יכולה להיות שנה בפועל, וזה יכול להיות פחות,

ומקובל בעולם שיש תקופות מכסימום ותקופות מינימום.
היו"ר אי לין
אני לא בטוח שצריך להתיירוס לזה עכשיו, חבר-הכנסת ליבאי.
ד' ליבאי
אני מקבל את הערת היושב ראש.

מכל מקום, חבר-הכנסת וירשובסקי, הערות אלה ודאי ייבחנו גם על ידינו בוועדה.

אנחנו מבינים שזה עבר לוועדת הפנים ולא לוועדת החוקה, חוק ומשפט.

ר' ריבלין;

זה תיקון לחוק העונשין, ושר המשטרה אמר שזה בסמכות ועדת הפנים.

היור אי ליו ;

אני אבקש להעביר את החוק הזה לוועדת החוקה, חוק ומשפט.
די מרידור
אם מותר לי להעיר לעניו שהוזכר עכשיו, אני יכול למסור שבוועדת השרים לרקיקה,

כשהגענו להצעות החוק של חבר-הכנסת ריבלין ושל חבר-הכנסת ליבאי, ההחלטה המסכמת על

כך, לפי בקשת שר המשטרה, היתה שאנחנו תומכים בהעברת ההצעות לקריאה טרומית, אבל

כיווו ששר המשטרה מגיש הצעת חוק משלו בעניו זה ואנחנו מפיצים אותה לחברי הממשלה,

חברי הכנסת הסכימו להמתין בדיון עד שתגיע הצעתו.

ד' ליבאי;

הדברים רשומים בסטנוגרמה במליאה ויכולים להרשם גם בפרוטוקול של הוועדה.

שר המשפטים די מרידור;

כל מה שרציתי לומר לוועדה הוא שהצעות חוק אלה אינו עומדות להידון מחר.

אקצר מאד בדברי מפני שקיימנו שתי ישיבות בעניו זה, הראשונה ישיבה פורמלית של

הוועדה, בה הבעתי דברים בפירוט רב, והשניה ישיבה לא פורמלית, מכובדת ונאה, אצל

נשיא המדינה, ושוב נאמרו דברים, ואינני מוצא לנכון להטריח את הוועדה בדברים שכבר

נאמרו .



אני רק רוצה להזכיר שהדיון כולו נסב על העניינים התוכניים של מוסד החנינה,

ובדברי עמדתי גם על הצד המינהלי של ענין החנינות, שאני לא מהסס לומר שהוא עבר

מהפכה ממשית בשנה האחרונה, גם בקצב העבודה, גם במיהשוב המחלקה, ואין לי אלא לחזור

ולשבח את עובדי המחלקה הזאת, בעיקר את גבי גבאי ואת גבי שטרנברג על עבודתן

המצויינת. אני מקווה שימשיכו בה, ובעזרת המיחשוב נגיע לקצב ראוי של עבודה.

לענין התוכני. רוב הדברים כבר נאמרו, ואתייחס רק לענין אחד או שניים שהועלו.

הציע עכשיו חבר-הכנסת ליבאי שתוקם ועדה פנימית במשרד לייעוץ לשר המשפטים בענין

זה. אם מדובר בוועדה פנימית, למעשה קיימת לא ועדה פנימית אלא מחלקה במשרד

המשפטים, מחלקת החנינות, והיא מביאה אלי את את התיק עם המלצתה, עם תיאור המקרה

ועם המלצות הגופים השונים שאתם היא מתייעצת.

בישיבה הקודמת אמרתי, שאם אינני טועה, ב-90% מהמקרים ההמלצה מתקבלת כפי שהיא,

ואולי ב-10% מהמקרים אני עורך דיון נוסף ולפעמים אני משכנע את אנשי המחלקה

ולפעמים אינני משכנע אותם, או שהם אינם משכנעים אותי, ואני מחליט בניגוד לדעתם.

המקרים הם בודדים, ואני יכול להעיד על עצמי, חבר-הכנסת ליבאי, שאין בהם שום שיקול

פוליטי. היה אפילו מקרה אהד שלא היה פוליטי, אבל אני היכרתי את האיש שבו דובר

ולכן ביקשתי משר אחר לעסוק בהמלצה. לא אומר מה המקרה, אבל אותו שר קיבל המלצה

בניגוד להמלצת מחלקת החנינות, וגם זה היה לגיטימי.

אגב, בחוק לא כתוב ששר המשפטים חותם חתימת קיום, אלא כתוב "שריי, והממשלה

החליטה בזמנה ששר המשפטים יהיה השר הזה. לכן היא היתה יכולה להחליט, ואכן כך

החליטה לפי בקשתי, להעביר את זה לשר אחר, לשר נסים, כאשר שר המשפטים רצה לעשות

זאת מטעמים של היכרות עם האדם שבו מדובר. אני מוכרח לומר שיש לי עכשיו קושי - לא

אומר באיזה ענין - כי מדובר באדם שאני מכיר אותו היטב, אבל ההחלטה היא מאד קשה,

ואני חושש שאם אעביר אותה, אראה כמי שמתחמק מקבלת החלטה. זה לא ענין פוליטי.
חי מירום
לא הבנתי לאיזה שר יש הסמכות אם לא לשר המשפטים.

ר' ריבלין;

כל שר בממשלה.

שר המשפטים די מרידור;

אני ביקשתי אז להעביר את ההחלטה לשר נסים שהוא עכשיו שר בלתי תיק והיה בעבר

שר המשפטים. הוא לא הכיר את האיש שמדובר בו, בעוד שאני הכרתי אותו היכרות קרובה.

היו לי אפילו קשרים עסקיים מסויימים אתו, ולכן לא רציתי להחליט.

לשאלה שנגעו בה מספר חברי כנסת, האם צריך להתיר חנינה גם בטרם יש הרשעה בפסק
דין סופי. העניו ממשיך להתחלק
האם להתיר אותה לפני פסק דין סופי, אבל אחרי הגשת

כתב אישום, או להתיר אותה גם לפני הגשת כתב אישום? כידוע, הענין התעורר במלוא

עוזו בבג"ץ ברזילי, הבג"ץ שהוגש אחרי החנינה לאנשי שירות הבטחון הכללי, ויש דעות

שונות בענין זה.

אזכיר את דעתה של מי שהיא היום מבקרת המדינה והיתה אז נשיא בית המשפט העליון

ושאמרה, בניגוד לדעת אחרים, שאחת הדרכים למנוע אפילו חקירה ולמנוע הגשת כתב

אישום, כאשר היועץ המשפטי לממשלה איננו מוכן להשתכנע, היא לתת חנינה מראש. תקראו

את פסק הדין שלה. זה כתוב שם. שופטים אחרים יושבו אחרות.

לא אכנס לגוף הענין, אבל דבר אחד אני רוצה לומר. רבותי, סמכות הנשיא במוסד

החנינה היא רחבה ומן ההכרח שתישאר רחבה, ואנחנו צריכים לבחור נשיא כזה שנסמוך

ככל האפשר על שיקול דעתו, כי הקריטריונים מאד קשים, בעניינים שהם מעבר לחוק. החוק

קבע את מה שקבע בפסק הדין.



השאלה שנשאלה על ידי כמה חברי כנסת היא שאלה שגם אני התלבטתי בה לא מעט,

ואמרתי זאת בדברי, וזו שאלת פרסום הנימוקים להנינה. להערכתי, ראשית, מבחינת

הסמכות לא הייתי מתקן שום דבר בחוק וגם היום הייתי משאיר לנשיא המדינה את הקביעה

מתי הוא יפרסם נימוקים ומתי הוא לא יפרסם אותם. זאת אומרת שהמדיניות הרצויה, עד

כמה שאני יכול לייעץ לנשיא, היא שבמקרים שבהם יש, לדעת הנשיא, רגישות ציבורית

וחשיבות מיוהדת אהרת לשאלה מדוע העניק או לא העניק הנינה, מן הראוי שהנימוקים

לכאן ולכאן יתפרסמו, ואכן כך עשה הנשיא בעניינים שונים.

היו"ר א' לין;

היתה הצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין שבכל מקרה של הרשעה בעבירת רצה, למשל,

תהיה חובה לפרסם את הנימוקים.

שר המשפטים די מרידור;

לא שמעתי את ההצעה הזאת, אבל אני רוצה לומר שיש בעיה קשה בקלאסיפיקציה.

אינני יודע למה ברצח כן ובבגידה ובאונס לא. והשאלה היכן בדיוק מעבירים את הגבול

היא שאלה קשה. כמובן, כל רצה הוא המור, אבל יש מקרים של רצה שזכו להקלות, ובעצם

נכון יותר לומר שיש מקרים בודדים של רצח שלא זכו להקלות. נדמה לי שאין בכלל מקרים

כאלה. הרי גם קציבת העונש היא סוג של הקלה, ונדמה לי שאין מקרה רצה שלא זכה

להקלה, אלא אם האיש שוחרר בדרכים אהרות או מת, הלילה, בבית הכלא. מה מידת ההקלה,

זו שאלה אהרת. לכן אינני יודע למה מקרה רצה שונה באופן מהותי ממקרים אחרים. יש

בחוק עבירות חמורות מרצח. יש עבירות שהעונש עליהן הוא עונש מוות, כגון בגידה בשעת

לחימה. על רצח אין עונש מוות.
היו"ר אי לין
התפיסה היא שלגבי עבירות חמורות במיוחד תהיה הובה לפרסם את הנימוקים.
שר המשפטים די מרידור
נדמה לי שהקריטריון לא יכול להיות רק הומרת העבירה, ואסביר מדוע. צריך

להתייחס לצורך לתת נימוקים במקרה החנינה המיוחד. יכולה להיות עבירה חמורה מאד שבה

לא מתעורר צורך כזה. למשל, הקביעה של נשיא המדינה שאדם יקבל 25 שנה במקום מאסר
עולם, שהיא הקלה על פי חוק יסוד
נשיא המדינה, אינני רואה צורך לנמק אותה במיוחד,

כי זה הפך להיות סטנדרט. לעומת זאת אדם שנאשם במעילה או בגניבה, במקרה בן-ציון,

למשל, במקרה כפר-קאסם, שלא כולו היה רצה אלא רק ממנו, ובמקרים אחרים, לאו דווקה

של רצח, בהם מתעוררת שאלה ציבורית חריפה מאד למה אותו אדם נחון, יש צורך לפרסם את

הנימוקים.

לכן אינני בטוח אם רק חומרת העבירה יכולה להיות השיקול. הייתי מציע להשאיר את

שיקול הדעת לנשיא המדינה, כאשר מקובל עלי בהחלט שיש מקרים שמן הראוי לתת את

הנימוקים בפומבי, כדי לתת לציבור תחושה - ומראית פני הדברים חשובה גם היא - שיש

הגיון מאחורי החנינות, יש סדר בדברים ואין פה שרירות לב.

אוסיף דבר שנדמה לי שכבר נאמר. אין חנינה או הקלה בעונש בלא נימוקים. התיק

שאני מקבל בהמלצת מחלקת החנינות כולל נימוקים לכאן ולכאן. ההמלצה שאני מעביר

לנשיא כוללת נימוקים לכאן ולכאן. הנשיא קורא את כל אלה ועל פי הנימוקים מחליט.

מי שיבודק את התיק ימצא את הנימוקים. בשאלה אם לפרסם או לא לפרסם דנו כבר ולא

אהזור על כך. אני חושב שהדרך הראויה היא זו שהציעו כמה חברי כנסת, שבמקרים בחם

יש לכאורה צורך לפרסם מטעמים שונים יומלץ בפני נשיא המדינה - כמובן, אינני יכול

לחייב אותו - לפרס את הנימוקים. עד כאן הדברים הכלליים לגבי מוסד החנינה.

הדברים העיקריים נאמרו קודם, ואינני רוצה להזור עליהם. המוסד הזה הוא חשוב.

אין מערכת משפט שמסוגלת לעשות צדק עד הסוף, רק משפט, ודאי לא מידת החסד. אין

העולם יכול להתקיים רק על המשפט ורק על השופטים, עם כל הכבוד לשופטים. לכן יש לנו

מידת הדין ומידת הרחמים. בלעדי כל אחת מהן העולם לא יכול להתקיים.
אי דיין
מה בדבר פניית אנשי ציבור?

שר המשפטים ד' מרידור;

לפני זמן מה פנו אלי בכתב כמה הברי כנסת בקשר לעיכוב הליכים לגבי הרב לוינגר,

והשבתי להם. כיוון שאינני מפרסם מכוזבים פרטיים, לא פרסמתי את התשובה, אבל מכתבם

אלי כן התפרסם.

היו"ר א' לין;

הוא התפרסם לפני שהגיע אליך או אחרי כן?

שר המשפטים די מרידור;

לפני שהגיע אלי. כשהגיע אלי הוא כבר לא היה רלוונטי.

אומר את דעתי בקצרה. אני חושב שצריך לשקול מה מהות הפניה, למה פונים חבר

הכנסת, שר או איש ציבור אחר. מבחי נת המחליט, בין אם זה נשיא המדינה בחנינות

ובהקלות ובין אם זה היועץ המשפטי לממשלה בהעמדה לדין, אנחנו מלמדים שהשיקול צריך

להיות ענייני. אסור לשקול שיקול זר.

בעיני, מיהות הפונה היא שיקול זר לחלוטין. השאלה אם פנה שר או לא פנה שר,

אסור לה שתשפיע בשום אופן על החלטת הנשיא או על החלטת היועץ המשפטי לממשלה אם
להעמיד לדין או להימנע מכך, פרט לענין אחד
הממשלה כממשלה. גם על פי דו"ח

אגרנט, הממשלה כממשלה או שרים מתוכה בתפקידם רשאים להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה

לנקוט צעדים כאלה או אחרים. הוא יכול להתחשב או לא להתחשב. אמרתי שאני לא נוהג

בדרך הזאת המותרת לי על פי ועדת אגרנט. למרות מה שנאמר בוועדת אגרנט, גם בענין

שהתעורר לאחרונה לא המלצתי שום המלצה, והיועץ יחליט מה שיהליט.

אני חושב שאנחנו צריכים למנוע מראית פני הדברים בעיני הציבור כאילו חשוב מי

פונה בשמך. אתך דוגמה שהיא דוגמה מספרית. אם פונים עשרה חברי כנסת, עצם הפניה של
החתומים על המכתב אומרת
לא התוכן חשוב, אלא החתימות חשובות, כי אחרת, למה לא די

בחתימה אחת?

מה הנימוק לכך שאני חושב שחברי הכנסת צריכים להימנע ככל האפשר מלערב את עצמם

בפניות ליועץ המשפטי לממשלה או לנשיא בבקשות כאלה? יכול להיות שקשה לי לפעמים

לקבל החלטות בנושאים האלה - וליועץ המשפטי לממשלה בוודאי, שהרי אני לא מחליט

בנושאים האלה - דווקה משום שפנו אנשים פוליטיים, ואני לא רוצה שייראה שפנייתם

השפיעה.
תי טובי
אני רוצה להפנות את תשומת לבך לדיון שהיה בוועדת הכנסת בנושא הזה.
שר המשפטים די מרידור
שמעתי, אבל לצערי לא קראתי את הפרוטוקול. אני אקרא אותו.

כאן העלו כמה חברי כנסת שאלות שחלקים מהציבור העלו אותן, כגון האם החנינות או

העמדה לדין הן על בסיס ענייני או לא? כמובן, תמיד יכולות להיות טענות, אבל אני

משוכנע שכן. חשוב לנו איך הצדק נראה. הפניה של אנשי ציבור יוצרת רושם לא טוב.

אינני רוצה לומר שהמסקנה היא שבשום מקרה אסור לפנות. לא. יכול להיות מקרה

שלמרות כל מה שאמרתי חושב חבר הכנסת שיש לו תרומה מיוחדת לתרום, שהוא מכיר באופן

מיוחד מקרה מסויים, שהוא מכיר את האיש היכרות ששום אדם אחר אינו מכיר אותו, ואז

יכול להיות שהשיקול הזה שלו יגבר. אני מוכרח להגיד שבמשך ארבע וחצי שנים בהן



כיהנתי כחבר הכנסת ולא כשר מעולם לא פניתי לנשיא המדינה בבקשות הנינה ומעולם לא

פניתי ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה לעכב הליכים, בוודאי לא להעמיד לדין או להימנע

מהעמדה לדין, למרות שכמו לכל אהד אהר מאתנו היו אלי פניות רבות מאד. לו הייתי

במצבו של היועץ המשפטי לממשלה, לא הייתי רוצה לקבל פניה כזאת, כי אני הושב שהשאלה

מי פונה היא לא רלוונטית, רק נוצר רושם שהיא רלוונטית.

אני מסכם את דברי. לדעתי, כך צריך להיות הכלל: לא לפנות למשטרה, לא לפנות

ליועץ המשפטי ולא לפנות לנשיא המדינה, וזאת מהטעמים שאמרתי. כמובן, יכולים להיות

יוצאים מן הכלל, כגון נושאים ציבוריים מי והדים או פניה אישית מיוהדת במקרה שאדם

מכיר את האיש היכרות שאיש לא מכיר אותו כך. זה נשאר בשיקול דעתו של הבר הכנסת.

בענין הזה אני ההמרתי מאד עם עצמי. אני מציע שכולם יהמירו עם עצמם, כי זה רק

לטובת הענין.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת עזרן לא השתתף בדיון בנושא זה והוא רוצה להעיר הערה. בבקשה.

י י עזרן ;

מוסד החנינה הוא יסוד מהותי בעשיית צדק. אין זה דבר מן הצד או תוספת. זה הלק

אינטרגראלי בעשיית צדק, ופירושו שיש מקרה בו אין למצות את מידת הדין, בבחינת מה

שאמרו בתלמוד "שלא נהרבה ירושלים אלא על שהעמידו את דבריהם על דין תורה". לפעמים

כאשר יקוב הדין את ההר, אושיות המשפט מתערערות, כך שזה השוב מאד שלא להעמיד דווקה

על מידת הדין.

כאשר המוסד החשוב הזה של חנינה, שהוא הלק מהמערכת השיפוטית ועשיית הצדק, נמסר

לסמכותו של נשיא המדינה, הכוונה היתה לומר שזאת לא ערכאה משפטית. כמובן, ערכאה

משפטית ה"בת לפרסם את נימוקיה. במקרה זה אפשר להמליץ על פרסום הנימוקים, כפי

שאדוני הציע, אבל להפוך את זה להליך מה"ב זה פשוט לא לא נראה לי, כי זו המשמעות,

זו מידת ההשיבות וזו מידת החסד שבחנינה. כיוון שאנו סומכים על המוסד הנשיאותי

ואנו נותנים בו את כל האמון ששיקוליו ענייניים והמטרה היא לא למצות את מידת הדין,

אין שום סיבה לפרסם את הנימוקים. אנהנו סומכים על המוסד הזה שיעשה את הצדק

באספקט, בפרספקטיבה ובאופטיקה של מידת החסד.

מצד אחר, לתת חנינה לפני מיצוי מידת המשפט, זה לא נראה לי. אומר הנביא: "מה

הי דורש מעמך? כי אם עשות משפט ואהבת חסדיי. משמע שחייבים לעשות משפט, כי אדם

שאינו יודע במה מאשימים אותו, אם בכלל מאשימים אותו, גם לא יעריך את ההנינה.
החנינה היא גם ערך חינוכי, שמשמעותו
למרות שאתה חייב, אנחנו באים לקראתך, ותבין

שלא ממצים את המשפט. כאשר חוננים אותו מלכתהילה, הוא לא מרגיש כלל שהוא אשם. ה"ב

להיות "עשות משפט".
ת' טובי
לא הייתי רוצה שדברי השר בקשר לפעילותם הציבורית של הברי הכנסת יתקבלו כאיסור

או כהתראה, בין שמדובר, למשל, בפניה של חברי הכנסת לשר בקשר למושבים במצוקה, בין

שמדובר בפניה לשר המשטרה בענין שהם רואים בו חלק מתפקידם ובין שמדובר בפניה לנשיא

המדינה בקשר לענין החנינה.
שר המשפטים די מרידור
אני לא אוסר. מי אני שאאסור? אמרתי שכך אני מציע לנהוג.
ת' טובי
לעמדתך יש גם משקל ציבורי, ואני רואה את תפקידו של הבר הכנסת לא רק בהופעה

במליאת הכנסת או בוועדה, אלא גם בהבאת ענין ציבורי המחייב את התערבותו בפני

המוסדות הממלכתיים המטפלים בנושא. כך גם הבעתי את עמדתי בנושא ההנינה בוועדת

הכנסת. במשך ארבעים השנים בהן אני מכהן בכנסת לא פניתי מעולם בבקשת הנינה, אבל



אינני רוצה שסיכום או דיון כלשהו לשלול מחבר הכנסת את זכותו ותפקידו הציבורי

לפנות למוסד ממלכתי בנושא כלשהו.
י' רובין
אני סבור שהחניכה לא צריכה לחול טרם הגשת כתב אישום. אי אפשר לחון את הזכאי

וגם אי אפשר לחון את מי שבחזקת זכאי. שיקול הדעת של היועץ המשפטי רהב דיו כדי

שבמקרים המתאימים הוא לא יפתח בחקירה, לא יורה להגיש אישום, ולא צריך להשאיר את

הדבר לנשיא המדינה.

אמנם לא שמעתי את דברי חבר-הכנסת פרופ' ליבאי, אבל אני מצטרף למסקנה ששמעתי.

כיוון שבסך הכל משרד המשפטים ממונה על הרנביעה והוא אינו ממונה בשלב זה על מה

שאולי יקום, היינו סניגוריה ציבורית, אני חושב שיש מקום לשקול למנות ועדה ציבורית

מייעצת, למשל, לגבי שחרור אסירים טרם זמנם. למרות ששר המשטרה יכול לעשות זאת,

כדאי למנות ועדה ציבורית, כדי לתת אספקט ציבורי לנושא.
שר המשפטים די מרידור
חבר-הכנסת ליבאי לא הציע ועדה ציבורית.

היו"ר א' לין;

אם לסכם את הדברים, זה היה בעצם סיום הדיון שהתקיים בוועדת החוקה, חוק ומשפט.

איש מחברי הוועדה לא אמר שיש כוונה לשלול מנשיא המדינה את הסמכות. חברי הוועדה

התייחסו בעיקר לשיקולים העומדים מאחורי הפעלת מוסד החנינה. מקובל עלינו שעומדת

לפנינו כאן מידת הרחמים יותר מאשר מידת הצדק.

יחד עם זאת, מאחר שמדובר כאן בביטול הרשעה פלילית ובמהלך המבטל החלטה של בית

משפט, גם אם זה נעשה מתוך מידת הרחמים, יש חשיבות ציבורית עליונה שהציבור כולו

יידע שגם הפעלת מידת הרחמים נעשית על פי קריטריונים אחידים ככל חאפשר. לא לחצים,

לא קירבה, לא יכולת להגיע לבעלי השפעה הם המניעים את ההחלטה בנושא החנינה. זה

הדבר המרכזי שעמד לנגד עינינו.

דנו גם בנושאים אחרים, ביניהם מקרים מסויימים בהם קבע המחוקק ענישת מינימום,

ואמרנו שהכוונה היא שמוסד החנינה לא ייהפך לאמצעי לסיכול כוונת המחוקק. כן נדונו

ענין הפרסום ואפשרות הרחבתו לא רק במקרה שמדובר בעבירות שהן חמורות במיוחד, אלא

גם כשיש שיקולים מיוחדים, כשיש אינטרס ציבורי מיוחד לפרסם את הנימוקים. גם זה

יישקל על ידי נשיא המדינה, כפי שהוא הבטיח לנו.

ייתכן שננסח טיוטה לסיכום הדיון בוועדה, נעביר אותה לחברי הוועדה ונראה אם הם

ירצו לאשר את הסיכום. בזה סייימנו את הדיון בנושא זה.

ג. חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11). התשמ"ט-1989
היו"ר אי לין
אנו עוברים לנושא האחרון על סדר היום
חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11),

התשמ"ט-1989. שר המשפטים ביקש להעיר את הערותיו בקשר להחלטות שהתקבלו בוועדה,

ואנחנו אמרנו שנחזור ונשקול את ההחלטות לאור הערותיו של שר המשפטים.
ש' שטרית
כתוצאה מתקלה, הצעת החוק שהוגשה בזמנה על ידי חברי כנסת רבים בנושא הגנת

האזרחים בפני קנסות עושקים, לא הובאה לעי ונכם. אני שמח שגם שר המשפטים ביקש להעיר

הערות להחלטות הוועדה. הצעת הוק זו, שגם אני חתום עליה יחד עם עוד כמה חברי כנסת,

הוגשה לכנסת ולא עברה קריאה טרומית.
שר המשפטים די מרידור
הגשנו הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מסי 11), והצעת החוק נדונה כאן

בוועדה. הוועדה הכניסה בה כמה שינויים, שחלקם בהחלט לא נראים לי, ובמידה מסויימת

משנים את התיקון שרצינו לקבל. רצינו להקל עם הנאשמים ונימצא מחמירים. רצינו להקל

על המערכת ולא להחמיר אתה. אעבור על כמה נקודות שהוועדה שינתה אותן, ואני מוכרח

לומר שאני מסתייג מהשינוי ואני מבקש מהוועדה לחשוב מחדש על הענין. אם היא תקבל את

עמדתי, מה טוב, ואם היא לא תקבל עמדתי ולא אשתכנע, אגיש הסתייגות.
השאלה הראשונה לפי הסדר, לא לפי החשיבות, היא 11
מדובר על עבירת קנס. אדם

קיבל הודעה. קבענו שאפשר לשפוט אותו תוך שנה מיום שהומצאה לו ההזמנה. אמרו

במשטרה, ובצדק, שאדם רשאי להודיע שלא הוא האיש שנהג ברכב. הרי יש חזקה שבעל הרכב

הוא שביצע את העבירה, כפי שנקבע בסעיף 69ב לפקודת התעבורה, ואם הוא הודיע בחודש

האחד-עשר שלא הוא נהג, אלא מישהו אחר נהג, לא יהיה סיפק בידי התביעה להמציא מחדש

את ההודעה למי שביצע את העבירה. לכן הצענו שבמקרים כאלה אפשר יהיה להמציא את

ההודעה תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה.

ביקשו בוועדה לקבוע הגבלה שלמרות החזקה לכאורה בפקודת התעבורה, אדם לא יוכל

לטעון שלא הוא נהג אלא תוך חצי שנה מיום שקיבל את ההזמנה. הבעיה בעיני היא

משפטית. הנאשם הופיע בפני השופט היושב בדין והוכיח שביום שמדובר בו הוא היה בחוץ

לארץ, שכב בבית-חולים או העביר מזמן את הבעלות על הרכב שמדובר בו והוא לא נהג בו.

השופט לא יוכל לזכות את הנאשם, כי אם הוא לא טען טענה זו תוך חצי שנה מיום שקיבל

את ההזמנה, אסור לו לטעון אותה לאחר מכן. נימצא קובעים חזקה חלוטה לאחריות

פלילית, מפני שמסיבה כלשהי האיש לא הודיע בזמן, כגון שאשתו קיבלה את ההודעה ולא

העבירה לו אותה, וזו נחשבת למסירה כדין, או שלא היה בארץ ובנו קיבל את ההודעה ולא

העביר לו אותה. אנחנו קובעים חזקה חלוטה של חובה להרשיע למרות שידוע לשופט שהאיש

לא עבר את העבירה. אני חושב שזה לא דבר טוב, ולכן לא הייתי קובע את ההגבלה הזאת.

זו הערה אחת לענין אחד.

היו"ר אי לין;

אלא מה הי ית מציע?

שר המשפטים ד' מרידור;

הייתי מציע להשאיר את המצב הקיים, שאדם רשאי להודיע על כך עד שמגיע המשפט. גם

במשפט עצמו הוא רשאי להגיד שלא הוא נהג ברכב, לא הוא העבריין. יש חזקה נגדו, והוא

צריך להביא עדים.

אי רובינשטיין;

הוא צריך להגיד מי נהג.

שר המשפטים די מרידור;

היום יש בחוק הקלה מסויימת, שאם הוא אומר מי נהג, המשטרה הולכת ומגישה את

התביעה נגד מי שנהג, ואפשר להשתמש בדבריו אלה כהודעה, למרות שזו חריגה מדיני

הראיות הרגילים. זה קיים. כדי שאדם לא יתחכם וימסור את ההודעה רק בסוף החודש

השנים-עשר, ואז אותו אי-אפשר יהיה להעמיד לדין כי הוא לא נהג וגם את האדם השני

אי-אפשר יהיה להעמיד לדין משום שעברה שנה, אמרנו שתהיה התיישנות כעבור שנתיים.

חשבנו שפתרנו בכך את הבעיה. זה ענין אחד.

י' רובין;

שנה מיום ההודעה שלו.
שר המשפטים ד' מרידור
זה כמעט היינו הך. שנתיים זה מספר עגול, ברור מתי הוא התחיל, אבל גם העיקרון

כפי שאמר יושב ראש לשכת עורכי הדין מקובל עלי, אם כי הוא פחות ברור.
היו"ר אי לין
זאת אומרת שאם לא תהיה חובה למסור הודעה תוך חצי שנה, אותו אדם יופיע למשפט,
נאמר אפילו כעבור שנתיים, ויאמר
לא נהגתי ברכב באותו זמן, אלא רעייתי נהגה.

תעמוד לו טענו; הגנה.

שר המשפטים ד' מרידור;

אם יאמינו לו, ואז תתעורר בעיה, אינני רוצה להסתיר אותה. אם משפטו של אותו

אדם יישמע כעבור למעלה משנתיים, אכן תעמוד השאלה אם אחרי שלוש שנים, כאשר מדובר

בעבירות התעבורה הקלות האלה, היינו בעבירות קנס, כדאי להעמיד לדין את האשה שעד

אותו יום לא ידעה שמדובר בה והיא תצטרך להיזכר אם נהגה מהר או לא ברחוב מסויים.
היו"ר א' לין
אבל אותו אדם יוכל לחכות עד יום המשפט ולבוא ולהודיע אז: אני מצטער, אמנם

קיבלתי את ההודעה הזאת, אבל לא אני נהגתי ברכב, אלא רעייתי. רציתי רק להבין מה

התוצאה.

שר המשפטים ד' מרידור;

זו התוצאה, כבכל עבירה אחרת. איננו רוצים להפלות את העבריין במקרה זה.

אני עובר לנקודה השניה שהיא בעיני הרבה יותר קשה, והיא לא תיאורטית, אלא מאד

מעשית. כזכור, בתיקון סעיף 229 לחוק קבענו איך רשאי תובע לבטל הודעת תשלום קנס.

זה דבר שנעשה היום בצורה לא מסודרת, לא מפוקחת ולא תמיד מטעמים ברורים, ואמרנו

שאין זה רצוי למנוע מהתובע המשטרתי את הזכות לבטל הודעת תשלום קנס כשמתברר לו שזה

לא אותו איש, זאת לא אותה מכונית, או שהאיש נוהג במשך ארבעים שנה ופעם ראשונה הוא

נתפס בהגברת המהירות ב-2 ק"מ מיותרים והוא מעדיף לתת לו אזהרה, דבר שהמשטרה אינה

עושה לעתים די קרובות.

החלטנו להסדיר את הענין בחוק וכתבנו שלושה נימוקים שבגללם רשאי התובע לבטל

הודעת תשלום קנס וכן שיהיה רישום של ההודעות כדי שאפשר יהיה לפקח עליהן. הנימוקים
הם אלה
"אם נוכח כי לא נעברה עבירה, או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את

ההודעה" - כגון שהאשה או הבת נהגו, טעות ברכב - ושלישית, וזו הנקודה השנויה

במחלוקת "אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים". הדוגמה

הפשוטה היא הדוגמה שנתתי,. של אדם הנוהג במשך ארבעים שנה בלי לעבור שום עבירה,

תפסו אותו על עבירה קלה ורוצים להזהיר אותו.

הוועדה החליטה לבטל את האפשרות השלישית הזאת, היינו שוטר לא יוכל לבטל הודעת

תשלום קנס מהסיבה שאין ענין לציבור. אם החלטה זו תעמוד בעינה, אקח את החוק חזרה

כי המשטרה לא תעמוד בכך.
היו"ר א' לין
אדוני השר, לא היית במהלך הדיון. ביקשת לבוא ולהשמיע את נימוקיך, ונענינו

ואמרנו שנקיים דיון חוזר. עדיין לא שמעת את הערות חברי הוועדה. חלק יסכימו אתך,

חלק לא יסכימו אתך, ביניהם היושב ראש. אם לא שמעת עדיין את הנימוקים, איך אתה

אומר שתיקח את החוק חזרה? תן לנו הזדמנות לשכנע אותך כשם שאנו נותנים לך הזדמנות

לשכנע אותנו.
שר המשפטים ד' מרידור
אם הענין יעבור בדרך הזאת, התוצאה תהיה בלתי אפשרית מבחינת המשטרה ומערכת

המשפט, וכך לא אוכל להעביר את החוק. התוצאה תהיה תוספת מספר עצום של עבירות

שהיום, ברוך הי, המשטרה מבטלת אותן, אם כי לא במידה מספקת, כשמתברר לה שזה לא

שווה להפעיל את כל המערכת המשפטית בעבירות שוליות ולא חשובות של אנשים שהם בדרך

כלל נהגים טובים. הדוגמה הקלאסית היא של אדם שעבר קו לבן, כי מישהו עצר את



מכוניתו לפני הצומת, ואי אפשר לעבור אלא דרך קו לבן, וזו עבירה. דוגמה אהרת היא

של שוטר שנסע 51 קמ"ש, וזו עבירה ואי אפשר יהיה שלא להגיש כתב אישום נגדו.

כאמור, זה ענין קריטי, לא עניו משפטי תיאורטי. אם הוועדה תעמוד על החלטתה,

זה דבר שאנהנו לא נוכל בו, זה כמעט כמו "חוק הביצים". בית המשפט יועמס בעוד יותר

משפטים שלדעת ההתביעה הכללית איו להם מקום. לו זה היה כתב אישום רגיל, היועץ

המשפטי היה יכול לבטל אותו. כיוון שזו עבירה עוד יותר פחותה, נמנע את האפשרות של

השוטר לבטל אווזה. זה ענין חשוב בעיני ולכו אני מדגיש אותו במיוחד. כמובו, אשמע את

הנימוקים, ואם אשתכנע אחרת, אדוני היושב ראש, אחזור בי מכל מה שאמרתי ואעביר את

החוק כפי שהוועדה רוצה אותו, אבל אני חוזר ואומר שזה שינוי כיוון מלא של כל ההצעה

שלנו. זו נקודה שניה.
היו"ר א' לין
לתשומת לב חברי הוועדה שלא נכחו בדיון הקודם, חוק זה משנה את גובה הקנסות

האוטומטיים אם לא משלמים. קודם דובר על הכפלה, וחוק זה מוריד את זה ל-50%.

שר המשפטים די מרידור;

צריך להוריד את זה עוד יותר.

נקודה שלישית באותו עניו. בסעיף 229(ג) אנחנו הצענו לכתוב שאם אדם ביקש לבטל

את הקנס תוך שלושים יום מיום המצאת ההודעה, והתובע החליט שלא לבטל את הקנס, תומצא

לו הודעה מחדש במחיר המקורי שלה. מדוע? בתוך עמנו אנו חיים. אם אדם מגיש בקשה,

שהיא סבירה לכאורה, והמשטרה אינה משיבה לו תוך חודש אלא תוך חצי שנה או תוך שנה,

לפתע הקנס לא יוכפל אלא יוגדל אולי פי-שמונה. העניו הוא בידי המשטרה. אם תשיב

מהר, לא יהיה נזק, ואם תשיב לאט, יהיה נזק. אם היא אינה ממהרת להשיב, אין זו סיבה

להטיל על האזרח את הקנס הגדול.

מטעם שאני יכול להבין אותו, כדי למנוע הגשת בקשות בסיטונות, החליטה הוועדה

לכתוב שאם החליט התובע שלא לבטל את ההודעה בהתאם לבקשה "תומצא הודעת תשלום קנס

חדשה בשיעור הקנס המקורי, בצירוף חמישים אחוזים ממנו". אחת מהשתיים. אם המשטרה

עובדת מהר, היינו אם אדם מגיש את הבקשה תוך חודש והיא משיבה לו כעבור חודש, אין

נזק גדול ולא כדאי להוסיף 50% ולסבך את כל המערכת. אם המשטרה מושכת את התשובה

הרבה זמן, אנא תישא המשטרה בנזק ולא האזרח. לכו נראה לי שזה תיקוו לא נכוו והייתי

מעדיף להשאיר את המצב הקיים, שתוך חודש יגיש האיש בקשה, כעבור שבועיים-חודש תשיב

לו המשטרה, ואם התשובה תהיה שלישית, האדם ישלם את הקנס בגובהו המקורי.

עניו נוסף שאני מודה שלא כיזבנו בבקשה שלנו ואני מבקש בכל זאת מהוועדה לשקול

אותו מחדש הוא גובה תוספת הקנס. תחילח אסביר מה המצב הקיים. אם מוטל קנס ואדם

אינו משלם אותו תוך חודש, הקנס מוכפל. אם הקנס הוא איקס, הרי שהוא הופך ל-2 איקס.

כתוב בחוק שהקנס המוכפל הזה מוכפל במאה אחוזים, היינו מגיעים ל-4 איקס, ותוך שנה

- ל-8 איקס. גם בדברי בכנסת אמרתי שהחוק במקורו נועד לעשות שני דברים: ראשית,

לזרז תשלום ולמנוע מאנשים לא לשלם; ושנית, לפצות על אינפלציה גבוהה מאד ששחקה את

הקנסות.

ברוך הי, האינפלציה ירדה ל-20% לשנה. אם מטילים על אדם 800% לשנה, שעה שיש

אינפלציה של 20%, זה לדעתי דבר שערורייתי, ולכו הצענו לבטל אותו. השאלה היא אם

השיעור שאנו מטילים היום הוא מספיק נמוך. אני לא מקבל את השיטה הזאת שהקנס לא

ייקבע על ידי בית המשפט, אלא יהיה קנס נוסף על אי-תשלום קנס, וזה לא מקובל בשום

מקום אחר. בחוק סדר הדין הפלילי התוספת היא על הקנס, לא על כפל הקנס.

אנחנו ביקשנו להפחית ל-50%, היינו 50% על כפל הקנס. אם הקנס הוא איקס, תוך

חודש הוא הופך ל-2 איקס, כעבור חצי שנה מוסיפים 50% מתוך 2 איקס, וזה כבר הופך

ל-3 איקס, ובסוף השנה - ל-4 איקס. כך מגיעים להגדלת הקנס ב-400% לשנה. אני מודה



שבהצעתנו להפחית ל-50% לא ירדנו מספיק. רבותי, לדעתי, כפל הקנס חשוב מאד כדי

להביא לתשלום מהיר, וזה מקובל עלי, אבל אינני חושב שבאינפלציה מאד נמוכה נכון

להטיל קנסות גבוהים כאלה. לכן אס הוועדה תשקול להנמיך עוד יותר את הסכום הזה -

אינני נכנס עכשיו לפרטים - עקרונית לא אתנגד לזה.

ההערה האחרונה היא הערה של המשטרה. בסעיף 4 להצעת החוק כתוב "תחילתו של חוק

זה 60 ימים מיום פרסומו". המשטרה ביקשה ממני, ואני מבקש בשמה, שבמקום "60 ימים"

יבוא "90 ימים". הם צריכים להערך לענין הזה, אין זה דבר פשוט מבחינתם, והם ביקשו

מאד להאריך את התקופה בשלושה חודשים, ואינני רואה סיבה לא להענות לבקשתם.

הערה טכנית. אינני בטוח אם ברור לנו מנוסח החוק היום ואם לא צריך להבהיר יותר

- והאחריות היא עלינו, כי אנחנו לא חבהרנו גם בהצעה שלנו - שהורדת הקנסות תחול גם

על הקנסות הקיימים שלא שולמו. נניח שקנס הגיע עד 300 שקל. לפחות מהיום והלאה תחול

עליו התוספת המופחתת של הקנס.
היו"ר א' לין
זאת אומרת שמי ששילם שילם, ומי שלא שילם יזכה מהנחה.

שר המשפטים די מרידור;

מדובר מהיום והלאה. אינני בטוח שמהנוסח הזה ברור לחלוטין שגם קנסות שכבר

הצטברו עד היום, התוספת עליהם מהיום והלאה מופחתת. אני מציע לבדוק זאת עד הסוף,

ואם יסתבר שזה לא ברור, אבקש להבהיר זאת.
היו"ר אי לין
אני מודה לך, אדוני השר.

כיוון שלחבר-הכנסת שטרית היתה הצעה, נשמע אותו עכשיו.

ש' שטרית;

אני מודה לך. כנראה, הייתי עסוק בענין אחר בזמן שהתיקון הזה נדון בוועדה. יש

לי מחלוקת בנושאים חדשים שלא נדונו לא בהצעה של משרד המשפטים ולא בנוסח שהוועדה

גיבשה, ואתחיל בהם.

הזכרתי קודם את הצעת ההוק פ"ב בדבר הגנת האזרח מפני קנסות עושקים שהונחה על

שולחן הכנסת בדצמבר 1988. עותקים ממנה יונחו עוד מעט לפני כל חברי הוועדה. על פי

הצעת החוק זו אני מציע לשלול את האפשרות לעכב רשיון בגין אי תשלום קנס.

היו"ר א' לין;

איננו עוסקים בזה.

שי שטרית;

אם אנו עוסקים בפקודת התעבורה ובדברים הקשורים בעבירות קנס ויש נוהג לעכב

רשיונות, אפשר לדון גם בנושא זה.
היו"ר א' לין
דבר זה בוטל כבר.

שי שטרית;

זח בוטל רק לגבי קנסות חניה, אבל לא לגבי קנסות משפטיים בגין עבירות קנס.

שר המשפטים די מרידור;

אני לא ביקשתי תיקון בפקודת התעבורה.



שי שטרית;

אבל אנחנו מדברים על סוגיה מסויימת, וסוגיה זו נדונה בהוראות המצויות בשלושה

חוקים: חוק העונשין, חוק סדר הדין הפלילי ופקודת התעבורה, שהיא החוק השלישי הקשור

בנהיגה. עבירות קנס רבות קשורות בנהיגה, ומן ההכרח לעסוק בנושא שהוא נושא מרכזי

בכל הסוגיה שאנו דנים בה.

לכן הצעתי הראשונה היא למחוק את פיסקה (23) בסעיף 70 לפקודת התעבורה, ומשמעות

התיקון היא שאי אפשר לעכב רשיון או חידוש רשיון בגין אי-תשלום קנס. יש סעיף

בחוק העונשין הקובע מה דינו שלא קנס שלא משולם.

שר המשפטים ד' מרידור;

כדי שלא יגידו שלא טענתי זאת, אני טוען כבר עכשיו שזה נושא חדש בעיני. הנושא

הזה עלה, ולא פעם אחת.
היו"ר א' לין
גם לדעתי זה נושא חדש.

חי מירום;

ועדת שרים ישבה על הענין הזה?

שי שטרית;

אינני יודע אם ועדת השרים ישבה בענין זה, אבל ב-24 בינואר 1989 קיבלתי תשובה

מיועץ שר המשפטים, מר צידון, למכתב שכתבתי לכם בענין התיקון בהצעת החוק שהגשנו

ב-19 בדצמבר 1988, ובתשובה נאמר; "הנדון; תיקון החקיקה בענין חובות הקנסות

ועיכוב רשיונות נהיגה. במענה למכתבך מיום 10 בינואר 1989 אל שר המשפטים, הריני

מתכבד להעביר אליך במצורף תזכיר חוק סדר הדין הפלילי...", ותוכנו מדבר בעד עצמו.

אני לא שש להריץ אותך, אדוני השר, למליאת הכנסת. אתה יודע שיש לי גם אורך

נשימה בטיפול בנושאים. אינני ממהר. ב-19 בדצמבר 1988 הונחה הצעת החוק הזאת על

שולחן הכנסת.

היו"ר א' לין;

אני מבקש לא להתייחס לצד הפורמלי אלא לגופו של ענין.

ש' שטרית;

לגופו של ענין קיבלתי תשובה מיועצו של השר, שבו הוא אומר לי שזו התשובה של

משרד המשפטים לנושא זה. יכולתי לומר שאותי לא מעניין מה משרד המשפטים עושה, אני

אגיש את הצעת החוק, ושתי ההצעות יידונו במקביל, אבל העדפתי להמתין עד שהתזכיר

הזה מה-22 בינואר 1989 יגיע לכנסת, ואכן הוא הגיע. כשדנים עכשיו בנושא הזה ההגיון

מחייב שנדון בכל הסוגיה. יש אפשרות להעביר את זה דרך המליאה ולחכות עד שהמליאה

תעביר את הנושא לוועדה, ויש אפשרות שהוועדה תדון בו במסגרת זו.

היו"ר א' לין;

ואתה מציע דיון בנושא זה במסגרת זו.

שי שטרית;

כן .

אני עובר לנקודה השניה. בתי המשפט לא מוכנים לקבל בקשות להפחתת הקנסות. המודל

שהמשרד הגיש היה ביטול על ידי תובע. בהצעת החוק הזאת אין התייחסות לסוגיה של

הפתחת התוספת.



שר המשפטים ד' מרידור;

יש התייחסות. בסעיף 2(2) כתבנו שסעיף 69 לא יחול.
אי רובינשטיין
אני מחלקת החנינות במשרד המשפטים מתנגדים מאד לזה.

שר המשפטים די מרידור;

נכון, היה לנו ויכוח בענין זה, וזו דעתי.

ש' שטרית;

אני רואה שיש התייחסות לנקודה זו.

אני רואה פגם חוקתי חמור בכך שהשופטים הוציאו הנחיות מינהליות לשופטים אחרים

לא לקבל בקשות לפי סעיף 69 הקשורות בקנסות. כנראה, מקורה של הנחיה של הנחיה זו

בנשיא בית המשפט העליון. אני רואה בזה פקדם חוקתי, כי בתי המשפט מדברים לא בלשון

הנחיות, אלא בלשון פסקי דין. נשיא בית המשפט העליון יכול לדבר רק בלשון פסקי דין,

כאחד מההרכב או שופט יחיד כשהחוק קובע זאת.

חי מירום;

איך אתה יודע שזו הנחיה של נשיא בית המשפט העליון?
שי שטרית
כיוון שיש פה עתונות.

שר המשפטים די מרידור;

חבר-הכנסת שטרית מעיר כאן על דרך עבודת בתי המשפט.

ש' שטרית;

הצעתי היא שזה כן יחול, כי כל האלטרנטיבה שאתם פתחתם היא לבטל את הקנס.
היו"ר א' לין
חבר-הכנסת שטרית, אני מבין שאתה מדבר כאן על הפניית בקשה לבית המשפט להפחית

את הקנס. אדם קיבל הודעה לשלם ברירת קנס והוא לא שילם. הוא בא לבית המשפט ומבקש

להפחית את הקנס?

שר המשפטים די מרידור;

למעשה כל הדיון ייפתח מחדש.
ש' שטרית
אנחנו מדברים על תופעה חברתית מאד מאד נפוצה, על היקפים עצומים של סכומי כסף

המוטלים על יחידים וגם על בגאות אלפים שמעורבים בזה. איננו יכולים שלא לתת

פתרון לבעיות האלה.

שר המשפטים די מרידור;

אתה רוצה לשלוח אותם לבית המשפט?

שי שטרית;

יש אלטרנטיבות, ואני פניתי בשם אנשים רבים שפנו אלי בענין זה. בזמנה זו היתה

סוגיה ציבורית מאד רחבה.

ר' ריבלין;

אתה מדבר על הפחתת קנס של ברירת קנס?
א' רובינשטיין
עם כל התוספות שלה.

ש' שטרית;

השאלה היא אם אנו מתייחסים לסוגיה זו או לא.

אני מציע לשקול מחדש את הענין של כפל הקנס ולהסתפק במנגנון של הצמדה פלוס

20%, ולא יותר, ולקבוע בתקנות את שיטת העדכון מעת לעת.

הי מירום;

החל מהחודש הראשון?
שי שטרית
ממועד התשלום. יש תקופה של שלושים יום ואהרי כן מתהילה לרוץ הצמדה בתוספת

20%. כפל קנס אמנם יוצר הרתעה ומזרז אנשים לשלם קנסות, אבל יוצר תהושת תסכול אצל

אדם שפיגר בתשלום יום-יומיים, כי שכה לשלם במועד.

שר המשפטים די מרידור;

אני יכול להציע לך להסתכל על זח אהרת. הקנס הוא 200 שקל. אם אדם ישלם אותו

תוך הודש, הוא ישלם מהצית מהקנס. למה לראות בזה כפל? הרי זה ענין של הגדרה. אני

רוצה שישלמו מהר ושלא יהיה צורך לרוץ אהריהם.

שי שטרית;

נניח שהמועד לתשלום הקנס יוצא שלושה ימים לפני שאדם קשה-יום מקבל את המשכורת.

שר המשפטים ד' מרידור;

לא המועד, אלא המועד האחרון.

שי שטרית;

אני מציע לקבוע תקרה לתוספת האפשרית, כלומר לקבוע תקרה לגבי השינוי באישור

ועדת ההוקה, היק ומשפט. אנחנו קובעים עכשיו הצמדה פלוס אחוז מסויים, ולגבי השינוי

צריך לקבוע הגבלה. הייתי מוכן ללכת בעקבות ההצעה בסעיף 2(ד) להצעת הוק הגנת האזרח

מפני קנסות עושקים המונחת בפניכם, היינו לאפשר לשר לקבוע שיעור תוספת גבוה יותר

לגבי אדם שיש לו הרשעות קודמות. לא צריך לינת פרס לעבריינים.

לגבי הנושא של הודעות והזמנות בקשר לברירת קנס ועבירות משפט, יש בעיה שאנשים

לא מקבלים את ההודעה, כגון שהיא הולכת לאיבוד, ואחר כך זה הופך לכפל קנס והסכום

ממשיך לגדול. בסעיף 44א לתקנות סדר הדין הפלילי יש הוראה מיוחדת לגבי הנושא הזה,

וההוראה המיוחדת הזאת אינה הלה על דברים אהרים. אני מציע לבטל אותה ולקבוע שהודעה

על ברירת קנס או על חוב בגין ברירת קנס, יהולו על שיגורה ועל קבלתה אותם כללים

החלים לגבי הזמנה למשפט, כי זו בדיוק המשמעות שלה.

שר המשפטים די מרידור;

אינה מציע לקבוע את זה בחוק, או להכניס תיקון בתקנות?

ש' שטרית;

נצטרך לבטל את התקנה בשיקול דעת השר, אבל אינני רוצה שיבוא שר אחר וישנה את

זה.

נושא נוסף הוא נושא הרטרואקטיביות שהשר הזכיר בדבריו. אני בדעה שאנחנו

מוכרחים לראות לנגד עינינו אותם בגאות אלפי אנשים, שיקבלו עכשיו פרס כביכול. אני

חשבתי שפעם אחת צריכים למחוק לכולם את החובות שבוצעו בעבר ולהתחיל דף חדש, כלומר,

לקבוע שדיני הקנטות ושיעורי הקנסות שאנו קובעים אותם היום יחולו מתאריך מסויים

בעבר. אני בחרתי בזמנו, יחד עם החברים האחרים שחתמו על הצעת ההוק, בתאריך 1



בינואר 1987. למרות שהאינפלציות הגדולות ביותר היו בשנים שקדמו ל-1987. בדרך זו

אני חושב שאנחנו נותנים תמריץ רציני לנקות אחת ולתמיד את השולחן, וכבר דובר כאן

גם על עזרה למשטרה ויעילות המשטרה.

חי מירום;

לא בהכרח יהיה תמריץ לרוץ לשלם, שהרי אחר כך יש תוספות.

שי שטרית;

אדם ירוץ לשלם, כי במקום 20 אלף שקל, למשל, הוא יצטרך לשלם עכשיו 5,000 שקל.

הסכום יקטן בצורה משמעותית.

היו"ר א' לין;

כיוון שהשר צריך לעזוב, לא ניכנס היום לגוף הדיון. יש לפנינו הצעות של שר

המשפטים והצעות של חבר-הכנסת שטרית. נצטרך לקבוע ישיבה מלאה להצעת החוק הזאת

ולהצביע על ההחלטות.

אשר להצעה בדבר שינוי פקודת התעבורה, גם אני רואה בזה נושא חדש ואינני חושב

שאנחנו יכולים להיכנס לנושא זה בלי שהדבר נדון בקריאה ראשונה. אין ספק שאפשר

למצוא תמיד קשר בין הדברים, אבל קשה מאד לחבוק בהזדמנות זו גם את הענין של פקודת

התעבורה, מה גם ששר המשפטים אמר לנו שהוא רואה בזה נושא חדש. כך שאם נרצה לדון

בנושא זה, נצטרך לקבל אישור של ועדת הכנסת. זו הפרוצדורה המתחייבת.

אני חושב שהגישות שבאו כאן לידי ביטוי - ואינני רוצה להיכנס כרגע לניתוח

ספציפי - הן מוטעות ביסודן. קיימת מין גישה סלחנית אל "הציבור המסכן" שעבר עבירות

והנה הוא צריך לשלם ברירת קנס, ומה אנחנו מכים אותו. במרבית המקרים הציבור המסכן

הזה הוא ציבור שזלזל בחוק במתכוון, לקח את ההודעה וזרק אותה לפח האשפה, וכך

הצטברו הקנסות. גם אלי פנו כמה אזרחים, לא רק אליכם, ושאלתי אויש: איך זה נוצר?

פשוט זלזלו בחוק.

כל הענין של הפרת תקנות התעבורה נראה כדבר פעוט, אבל יצרנו את המוסד של ברירת

קנס וברירת משפט כדי להקל על אנשים, כדי לא לאלץ אותם להגיע לבית המשפט, ולא משום

שאנו חושבים שהפרת תקנות התעבורה היא דבר קל ערך עד כדי כך. זו מאסה של עבירות,

וצריך להאבק בה בצורה יותר יעילה. יצרנו מוסד יעיל כדי להאבק בתופעה מסוג זה,

ואני אומר לכם באחריות שיש עבירות רבות שנראות כעבירות קלות ושמולידות תאונות

דרכים, אדם עצר במקום שאסור לעצור. הוא "רק" שיבש את זרם התנועה, וכתוצאה מכך רכב

בצד זה נדחק לכאן ורכב שבא ממול נדחק לשם והתרחשה תאונת דרכים, וחוזרים ומדברים

על "הציבור המסכן".

הצעה זו של משרד המשפטים, כוונתה להקל, לא להטיל תוצאות דרקוניות אם אין

משלמים את ברירת הקנס, ואנחנו הלכנו ברוח ההצעה הזאת. מציע כאן שר המשפטים שנשקול

מחדש הנמכת התוצאה האוטומטית של הקנס בשנה הראשונה, היינו שזה לא יהיה 8 איקס. יש

בהחלט מקום לשקול את זה, אבל צריך לזכור דבר אחד, והוא שכל ברירת המשפט וברירת

הקנס נוצרו מלכתחילה כדי להקל על עבריינים.
שי שטרית
בזה אני חולק עליך. זה נוצר כדי להקל על השיטה.
היו"ר א' לין
זה נועד להקל גם על השיטה וגם על העבריינים, לא לגרור אותם לבית המשפט. כל

תכליתו של מוסד ברירת הקנס בתחילתו, ושל ברירת המשפט שלאחריו, היא להקל. רצינו

לתעל את הענין, להוריד את המעמסה ממערכת בתי המשפט. האם נאפשר עכשיו גם בקשות

להפחתת קנסות? אי אפשר ליצור שיטה ולאחר מכן להציע הצעות כאלה.



שי שטרית;

זה קיים לגבי כל הקנסות. למה זה לא יחול במקרה זה?
היו"ר א' לין
כל המוסד הזה נוצר כדי להוציא את הענין מבית המשפט, כדי לא לאלץ את האזרה

להגיע לבית המשפט. אם אתה כן מאפשר לו להגיע לבית המשפט, לא עשית ולא כלום. חברי

הכנסת, אנחנו צריכים לזכור באיזו מאסה מדובר ומה תכליתו של המכשיר שלפנינו.

איננו נכנסים כרגע לניתוח ספציפי של ההצעות. נצטרך לקיים ישיבה שלימה לדיון בהוק

הזה, נזמין שוב את שר המשפטים לדיון בהצעותיו ונצביע על ההצעות האלה אחת לאחת.

אני מציע שתכינו הצעה חילופית בנושא הקנסות.

שר המשפטים די מרידור;

אבקש להעיר שתי הערות קצרות לקראת הדיון שיתקיים. חבר-הכנסת שטרית, אנחנו

מוכרחים לגבות את הקנסות, ולא, נעשה מהחוק חוכא ואיטלולא. לצערי, בשיטה הקיימת

אצלנו במדינה הופכים אנו כל הזמן את האזרהים לעבריינים, וזו שיטה שיש לי מה לומר

עליה, אבל אינני יכול לתקן אווזה עכשיו, אולם אין לנו דרך להביא ברירות משפט לבית

המשפט מהסיבות שהוזכרו כאן. אם לא ו7היה אפשרות לגבות קנסות על ידי עיכוב רשיון

וגם לא יהיה כפל קנס, תהיה גם תקרה ותהיה גם אפשרות לחזור לבית המשפט, רבותי, לא

עשינו שום דבר. נחזור למצב בלתי אפשרי. אני מבקש לחשוב גם על התוצאה הסופית.

אנשים ימשיכו לא לשלם, ואז מה עשינו?

הערה שניה לידיעתכם. הוועדה בראשות השופט דב לוין בענין עבירות תעבורה ישבה

הרבה זמן והגישה מסקנות, ואחרי מאמץ משותף של משרד התחבורה ושלנו חתם שר התחבורה

בהסכמתי על תקנות שניסחנו ושמעבירות את מרבית עבירות התעבורה לסטטוס של ברירות

משפט. תקנות אלה ייכנסו לתוקף ב-1 באפריל. אני מאד מבקש מהוועדה שכל ההסדר הזה

יעבור את החקיקה בדרך זו או אחרת בהקדם האפשרי, כי יש מאסה נוספת שאנחנו מעבירים

לברירת משפט, כדי למנוע את הבזיון הנורא שמתרחש היום בבתי משפט לתעבורה. אנשים

באים לשם שעה שהם יכולים לשלם קנס ולגמור בזה את הענין.

בכך רציתי רק להדגיש את הצורך בדיון דחוף, ואני מודה על הדיון המהיר ועל

הרשות שניתנה לי לבוא ולהסביר את דברי למרות שהוועדה בעצם כבר סיימה את עבודתה,

לפחות פעם אחת.
היו"ר א' לין
אני מודה לך, אדוני השר. תודה לכולם. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55

קוד המקור של הנתונים