ישיבת ועדה של הכנסת ה-12 מתאריך 02/01/1990

הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי; הצעת חוק איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים, התשמ"ט-1989; הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 32), התש"ן-1989; חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון - בוררות לפי דרישת הנפגע), התשמ"ט-1989 (מאת חבר-הכנסת א' פורז)

פרוטוקול

 
הכנסת השתים-עשרה

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 93

מישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שלישי, ה' בטבת התש"ן (2 בינואר 1990). שעה 11:00
נכחו
חברי הוועדה: א' לין - היו"ר

ר' ריבלין - מ"מ היו"ר

מ' בר-זהר

מ' ויחשובסקי

ד' ליבאי

י' עזרן

אי פורז
מוזמנים
ע' אליצור - משרד המשפטים

ש' גוברמן - " "

ל' משיח - " "

ב' יער י - משרד הפנים

ש' קריגר - אחראית על מניעת שימוש לרעה בסמים

ובאלכוהול, משרד החינוך והתרבות

ע' אבל - איגוד חברות הביטוח

עו"ד ש' מורד - " " "

עו"ד מ' צלטנר - " " "

עו"ד ד' חוטר-ישי - לשכת עורכי הדין
מזכירת הוועדה
ד י ואג
יועצת משפטית
ר' מלחי
קצרנית
ח' בנקין
סדר היום
א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 32), התש"ן-1989

(עבירות בקשר לכלי רכב).

ב. הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי.

ג. הצעת חוק איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים,

התשמ"ט-1989 - מאת חבר-הכנסת מ' בר-זהר.

ד. הצעת חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון -

בוררות לפי דרישת הנפגע), התשמ"ט-1989 - מאת ---

חבר-הכנסת א' פורז .



א. הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 32), התש"ן-1989
היו"ר א' לין
אני פותח את הישיבה.
נפתח בנושא שהוסף לסדה היום
חוק העונשין (תיקון מס' 32), התשיין-1989.

בישיבה הקודמת קיבלנו את כל ההחלטות. עברתי על הפרוטוקול, ולדעתי, אין מקום לשום

אי-בהירות, אבל מאחר שהיועצת המשפטית לו ועדה, גב' מלחי, לא היתה באותה ישיבה,

רצינו שהדברים יהיו סגורים לחלוטין. הנוסח הלבן מונח לפניכם, ואציין אחד לאחד את

השינויים שהכנסנו על פי החלטות הוועדה:-

בבסעיף 413ב - גניבת רכב - ביטלנו את כותרת השוליים הנוספת של נטילת רכב ללא

רשות. גם העבירה של נטילת רכב ללא רשות נכללת במסגרת של גניבת רכב. לא שינינו

את תוכן הסעיף;

הרחבנו את סעיף 413ז ואמרנו שמדובר לא רק בזיוף מסמכים כדי לבצע עבירה על פי

סימן זה, אלא גם בזיוף כל מסמך הקשור לבעלות, לחזקה או לשימוש ברכב;

בסעיף 413ח' הוספנו גם זיוף של חלק של רכב;

בסעיף 413יא הענקנו סמכות לבית המשפט, אם הוא מרשיע אדם בגניבת רכב או בעבירה

על פי סימן זה, גם לפסול אותו מהחזיק רשיון, אבל לא לתקופה בלתי מוגבלת, אלא

לתקופה שיקבע;

בסעיף 413יב יש הערה של משרד המשפטים, שאליה נחזור לאחר מכן. על כל פנים

התיקון הוא שכל העבירות על פי סימן זה, להוציא העבירה של עיסוק במכירה, קניה,

פירוק או רכב גנוב, שדינה מאסר עשר שנים, יידונו בבית משפט השלום, ותהיה לו סמכות

להטיל אותם עונשים שהסימן הזה מתיר לו להטיל;

התיקון האחרון נוגע לגניבת כלי שיט. החלטנו להכניס תיקון זרז בסוף הצעת החוק,

על אף שזה לא אסתטי, שכן רצינו שהתיקון הזה יבליט את עיקר הדברים.

לגבי כל התיקונים הללו התקבלו החלטות בוועדה, אבל אם יש הערות, אשמח לשמוע

אותן.

ר י מלחי ;

בסעיף האחרון החליטו להוסיף "כלי טיס", וזה כרוך בהוספת הגדרה המופיעה כאן

בנוסח הלקוח מתקנות הטיס, אבל אני מבינה שלמשנה ליועץ המשפטי לממשלה יש הצעה אחרת

לגבי ההגדרה.
מ' וירשובסקי
סעיף 413 מדבר על זיוף מסמך הקשור בבעלות על רכב. למה צריך לקבוע סעיף מיוחד

לגבי זיוף של מסמך הקשור במכונית? האם המסמך הזה הוא בעל איכות שונה ממסמכים

אחרים ?

היו"ר א' לין;

האמן לי, חבר-הכנסת וירשובסקי, השאלה שהעלית עכשיו נדונה שלוש פעמים בוועדה

והחלטנו, גם על פי עצות נציגי חברות הביטוח, להשאיר את הסעיף הזה.
מ' וירשובסקי
אדוני היושב ראש, אמרת שהכל יכול יהיה בסמכות בית משפט השלום, להוציא ענין

אחד. האם זה נעשה מתוך הנחה שבית משפט השלום פחות עמוס מבית המשפט המחוזי? אני

שומע מעמיתי למקצוע בתל-אביב שבבית משפט השלום מתחילה להיות בעיה העולה על זו של



בית המשפט המחוזי. השאלה היא אם איננו עושים כאן משהו שיסכל בסופו של דבר את

המגמה שלנו,

הי ו "ר א' לין ;

ראשית, מבחינה עובדתית אני רוצה שיהיה ברור שגם הערכת משרד המשפטים היא שאם

הנושא יידון בבית משפט השלום הוא יידון מהר יותר. זו ההערכה שמשרד המשפטים הביא

לידי ביטוי בוועדה.

שנית, בדקתי את הנושא הזה בהיקף יותר רחב ואין לי שום ספק שאם אנו רוצים דיון

יותר מהיר בעבירות האלה אנחנו חייבים לתת את הסמכות לבית משפט השלום, שכן יש גם

מגמה להוסיף שופטים לבית המשפט השלום ולהרחיב את הקיבולת שלו בנושא זה. אופי

הדיון בבית משפט השלום הוא יותר דינאמי. בישיבה האהרונה הצגתי את השאלה בצורה

מפורשת והתשובה היתה שעניינים אלה יידונו מהר יותר בבית משפט השלום.
מ' וירשובסקי
אני רושם את ספקותי - לא הסתייגות - לגבי ענין זה.

ש' גוברמן;

אין לנו חילוקי דעות של ממש. יש בעיה ארגונית לענין סמכותו של בית משפט

השלום, אבל ראשית לכל אעיר הערה עקרונית. אנהנו מנסים בכל המאמצים לגרום לכך שחוק

העונשין יפרט עבירות והעונש לצידן ולא ידון בסמכויות של בתי משפט ושל שופטים, כי

לזה נועד חוק בתי המשפט. יש שם מדורים של סמכויות שיפוט, וכל מי שרוצה לדעת על

סמכות שיפוט פונה לחוק המתאים.

אם יהיו הוראות בענין סמכות בתי המשפט בחוק העונשין, אין ספק שזה יהיה חוקי,

אלא שמבחינת הסדר זה יקשה על מי שרוצה לדעת מה סמכות בית המשפט, מה גם שבחוק בתי

המשפט (נוסח משולב) קיים הסדר של התוספת השניה, המפרטת את הפשעים המסויימים בהם

יש סמכות לבית משפט השלום. על כן נראה לנו שהדרך הנכונה היא לתקן את חוק בתי

המשפט ולהוסיף שם את העבירות שבהן מדובר, ואז תהיה לפרקליט המחוז ברירה לההליט אם

להעמיד את העבריין לדין בבית משפט השלום, שסמכות הענישה שלו היא מכסימום חמש שנות

מאסר.

בהצעת החוק שלפנינו יש חריגה, שעם כל הכבוד, קשה להסביר אורנה. ניקח לדוגמה

עבירה של עדות שקר. בית משפט שלום מוסמך לדון בעבירה זו ולהטיל עונש מאסר עד חמש

שנים, אבל קרוב לוודאי שאם העבריין עבר עבירה כל כך חמורה במהורנה, הוא יובא לדין

בבית משפט מחוזי, ולא בבית משפט שלום. הרי עצם הברירה של הפורום על ידי פרקליט

המחוז היא המעידה מה חומרת העבירה. לכן הצעתנו היא להסדיר את הנושא הסדר כוללני,

לא רק לענין הרכב.

היו"ר א' לין;

סלח לי שאני מפסיק אותך, מר גוברמן, אבל אני כבר אומר לך שאם משרד המשפטים

רוצה בהסדר כוללני, עליו להגיש לנו הצעות כוללניות, ואנחנו נתייחס אליהן. כרגע

יש למדינה בעיה של גניבות כלי רכב, ובזה אנו עוסקים. אני מוכן לקבל את כל הטענות

ולחפש להן פתרון, חוץ מהנושא הכוללני.

ש' גוברמן ;

אנחנו נביא הצעות.
היו"ר א' לין
נשמח על כך. הושמעה ביקורת בוועדה, גם מפי חבר-הכנסת ליבאי, על כך שמשרד

המשפטים לא מביא לנו מספיק הצעות. אנחנו מחכים להצעות ורוצים בחן, רוצים לשפר

ולייעל. ייתכן שנמצא כאן פתרון לבעיה העקרונית שאתה מעלה, ואני מוכן לבוא

לקראתכם, אבל אינני רוצה להציע הצעה בטרם נשמע את חוות דעתה של גב' מלחי בענין.

ר י מלחי ;

אני מסכימה עם חברי שהמקום לקבוע את סמכויות בתי המשפט הוא בחוק בתי המשפט.

אני מקווה שהוא גם יסכים אתי שיש עוד מקרים בחוקים שלנו שבהם אנו קובעים חריגים

לאותם הכללים המופיעים בחוק בתי המשפט, וכשאנו קובעים חריגים הם מופיעים בחוקים

הספציפיים לאותו ענין.

ברגע זה אני מוכנה להביא, בדוגמה שהיא ממש שווה לדוגמה הזאת, את פקודת

התעבורה, ותגיד לי חברתי שפקודת התעבורה היא פקודה מנדטורית. אינני יודעת אם

ההוראה הזאת, המעבירה את הסמכות בכל העבירות המופיעות בפקודת התעבורה לבית משפט

השלום, מקורה בתקופה המנדטורית, אבל עובדה היא שההוראה הזאת מופיעה שם ומעבירה את

כל העבירות, כולל עבירות שבהן העונש הוא שבע ותשע שנים מאסר, לסמכותו של בית משפט

שלום, באותה צורה שבה הצענו את זה כאן, כלומר, הסמכות תהיה בידי בית משפט השלום

והוא יהיה מוסמך גם להטיל את מלוא העונש המופיע בסעיפי ההוק לאותן העבירות. כך

שלא הייתי מזדעזעת מזה.

אם מישהו רוצה להיות מאד יסודי ולעשות תיקון יותר לעומק, אפשר היה לחשוב -

אינני מאמינה שזה עומד על הפרק, אבל אני מוכנה לזרוק את הרעיון - על עוד תוספת

במסגרת חוק בתי המשפט. כמו שיש התוספת הזאת, שהמסגרת שלה היא הגבלת סמכות בית

משפט השלום לחמש שנים והחלטה מוקדמת של הפרקליטות בענין הזה, אפשר לחשוב על תוספת

נפרדת במסגרת חוק בתי המשפט שבה ייקבע שזה הולך אוטומטית לבית משפט השלום

ושהסמכות היא סמכות מלאה, עם מלוא העונש.
היו"ר א' לין
עוד במהלך הדיון הקודם הבהרתי לגבי ויסמן שמה שאינני רוצה זה סרבול. אינני

חושש מכך שלבית משפט השלום תהיה סמכות לפסוק עונש העולה על חמש שנים, אם זה העונש

שההוק קובע בצד אורנה עבירה. מה שאינני רוצה הוא שהדבר יעבור על פי החלטה של

פרקליט כן, כי זה דבר אנכרוניסטי ביותר המסרבל את הפרוצדורה, וזו לא הכוונה שלנו .

הבהרנו את עמדת הוועדה בענין זה. אם אתם סבורים שהתיקון שאנו קועים כאן, מוטב

שיחיה בחוק בתי המשפט, אני מוכן לעשות לעשות הפרדה ולהעביר את ההוראה לחוק בתי

המשפט.
מ' וירשובסקי
הייתי אומר שאנחנו צריכים לדאוג גם למודולציה של החקיקה, ולכן אני מקבל את

התיקון, אבל אני הושב שמקומו בחוק בתי המשפט. זה שיש תקדים בחוק מנדטורי או

בחוק מאוחר יותר - על הראשונים אנחנו מצטערים.
היו"ר א' לין
נכניס את התיקון בחוק בתי המשפט, אבל כדי למנוע התגשויות מיותרות עם משרד

המשפטים אני רוצה להבהיר שהבעיה העומדת לנגד עינינו היא גידול מדהים במספר גניבות

כלי הרכב והתפתחותה של תעשיית גניבות. אנחנו חייבים להתחיל לטפל בזה. הצעת החוק

הזו הוכנה לאחר שישבתי עם המשטרה ובדקתי את כל הבעיות, וזה כבר מחכה יותר מאשר

שנתיים. אם נראה לכם שהמקום המתאים לתיקון הוא חוק בתי המשפט .בבקשה,שיהיה תיקון

בחוק בתי המשפט, ואני בטוח שבסופו של דבר גם הנהלת בתי המשפט וגם משרד המשפטים

יברכו אותנו על התיקון הזח.
ש' גוברמן
אני מצטער, אדוני היושב ראש, אבל אני לא יכול. להיות שותף לקביעת הוראה בדבר

סמכות בתי המשפט לגבי עבירות אלה בלבד, כאשר יש בחוק העונשין ובחוקים אחרים

עבירות לא פחות חמורות מאלה הנדונות בחוק הזה, ואנחנו צריכים לפעול במסגרת

מסויימת.
היו"ר א' לין
אנחנו מטפלים בבעיה מסויימת, המהווה כרגע 40% מכל עבירות הרכוש. על אף שאני

מסכים לעקרונות אלה, אינני יכול להסכים שהטיפול האופרטיבי לא יהיה שלם. כרגע

האלטרנטיבה היא שהתיקון יישאר כאן או שיועבר לחוק בתי המשפט. מה אתם מעדיפים?
ש' גוברמן
אני מעדיף שזה יהיה בחוק בתי המשפט.
היו"ר א' לין
אם כן, אני מציע שהוועדה תחליט שהתיקון המופיע עכשיו בסעיף 413יב והדן בסמכות

בית משפט השלום לדון בעבירות על פי סימן זה, למעט עבירה לפי סעיף 413י'. יהיה

תיקון בחוק בתי המשפט.
ש' גוברמן
בלי אופציה לפרקליט המחוז.

היו"ר א' לין;

בוודאי, בלי שום אופציה, כמו שזה מנוסח כאן.
ש' גוברמן
אני מבקש לרשום זכות הסתייגות לשר המשפטים.
היו"ר א' לין
הזכות שמורה לו.
ל' משיח
בנושא של פסילה מהחזיק רשיון, כפי שהבנתי ממה שמסרה לי גב' ויסמן, הוחלט

להעתיק את הנוסח בפקודת הסמים, מדובר בסיומת המופיעה בפקודת הסמים: "אם

הוא סבור שהדבר דרוש כדי להגן על הציבור".
היו"ר א' לין
לא. עיינתי בפרוטוקול, אין החלטה כזאת. אינני רוצה להחיל על השופט את הצורך

לחשוב שמא זה דרוש כדי להגן על הציבור. אם אדם גונב רכב, זה אחד העונשים שהיא

יכול להטיל עליו. בפקודת הסמים העבירה של הברחת סמים לא קשורה בשימוש ברכב. במקרה

שלפנינו הנהיגה קשורה בגניבת רכב. זה ההבדל בין השניים.
מ' וירשובסקי
האם הדבר נדון לעומק בוועדה? בכל זאת כאן השופט יכול להטיל שתים-עשרה שנות

מאסר.
היו"ר א' לין
האמן לי שהגענו לפתרון הזו לאחר שחבר-הכנסת רובינשטיין שאל אם לא צריך לקצוב

את תקופת השעיית הרשיון. אמרנו שנשאיר את קביעת התקופה לסמכות בית המשפט.



ש' גוברמן ;

אני רואה שהחלפת סעיף 401 מופיעה בסוף התיקון. זה ביודעין?

היו"ר א' לין;

זה היה בידיעה ברורה שזו פגיעה אסתטית בכללים, אבל איננו רוצים שהחוק הזה

יחמיץ את מטרתו העיקרית, יפתחו את החוק ויקראו הגדרה מוזרה של "כלי שיט" ולא

יבינו מה רוצים מהם.

ש' גוברמן;

ההגדרה כפי שהיא מופיעה פאן כוללת כמה דברים שאני מניח שהוועדה לא רצתה לכלול

אותם, כגון מכשירים מטאורולוגיים וטיסנים.

ל' משיח;

הייתי מתאימה את ההגדרה לצורך זה וכותבת: למעט כלי שאיננו בעל מנוע.

היו"ר א' לין;

בסדר. בזה סיימנו את הדיון בנוסח הלבן.
ד' ליבאי
כששמעתי באמצעי התקשורת שסיימו את העבודה בחוק העונשין, באשר לכלי רכב, חוק

שהתבטאתי לגביו גם במליאה, היה משהו שהציק לי ולכן אני מבקש לשאול אותך שאלה

בנדון .
היו"ר א' לין
אגב, אני רוצה לומר לך שההערות שלך במליאה הן שהדריכו אותנו בתיקון החוק הזה.
די ליבאי
אדוני היושב ראש, במצב הנוכחי, לאחר שיחה נוספת אתך ולאחר עיון בנוסח הלבן,

הייתי שוקל להגיש הסתייגויות בשתי נקודות. אני רוצה שתשמע אותן, שמא הדברים

יתקבלו בוועדה ולא יהיה צורך בהסתייגות.
היו"ר א' לין
אתה רשאי לרשום את שתי ההסתייגויות. פשוט אין זמן. היינו חייבים להתחיל בשעה

11.00 את הדיון בחוק בדבר משקאות משכרים והזמנו אורחים לשעה 11.45 לדיוון בנושא

השני העומד על סדר היום.
ד' ליבאי
אגיש לך את ההסתייגויות, ולאחר שתראה אותן תחליט מה לעשות בהן, לרשום אותן

בהסתייגויות או להביא אותן לוועדה. אני מודה לך, אדוני היושב ראש.

ב. הצעה לסדר של חבר-הכנסת מ' וירשובסקי
היו"ר א' לין
.הצעה לסדר לחבר-הכנסת וירשובסקי.
מ' וירשובסקי
הגיעה לידי אינפורמציה שבבג"צ לגבי הפתקית שהוצעה על ידי שר הפנים בענין

תעודות הזהות נטען מטעם המדינה כאילו שההסדר של הפתקית אושר בוועדת החוקה,חוק

ומשפט של הכנסת. לי ידוע שהדבר הזה בפירוש לא אושר ,והיתה חוות דעת של היועץ

המשפטי לממשלה שלא צריך להביא את זה לאישור.



הייתי מבקש שיבררו ויודיעו לנו האם כשהולכים לבית המשפט העליון וטוענים בשם

המדינה מוסרים אינפורמציה שאינה עולה בקנה אהד עם מה שידוע לנו מעבודת הוועדה.

כאמור, הוועדה התייחסה לענין, אבל לא אישרה אותו, ואם נטען שהוא אושר, זה המור.

הייתי מבקש שהענין הזה ייבדק. מה שאנהנו מחליטים או לא מחליטים חייב לבוא בצורה

מאד מדוייקת לפני בתי המשפט, בייחוד אם הדבר נטען בשם המדינה.
ב' יערי
אני יכול לענות מיד לשאלתו של חבר-הכנסת וירשובסקי, כי גם אני נכחתי בבית

המשפט בעת הדיון. בישיבה הראשונה שהתקיימה בעתירה אכן היתה לבאת כוח המדינה איזו

התבטאות, היא לא היתה בטוחה בעצמה ואמרה שכמדומה לה ועדת החוקה, חוק ומשפט אישרה

את נוסח ההוספה לתעודות הזהות, למרות שנאמר שבעצם אין צורך באישור הוועדה. כזכור,

עמדת היועץ המשפטי לממשלה היינה שאין צורך באישור הוועדה. אנחנו, נציגי משרד

הפנים שישבו שם, העמדנו אורגה מיד על טעותה, לחשנו באזניה שהוועדה לא אישרה את זה,

ובית המשפט דחה את הישיבה למועד מאוחר יותר וביקש שי ומצא לו פרוטוקול של ישיבת

ועדת החוקה, חוק ומשפט, וכך עשינו. המצאנו את הפרוטוקול, והדיון הבא שהתנהל בבית

המשפט, שהיה בעצם הדיון היחיד לגופו של ענין, היה מתוך ידיעה ברורה שהוועדה לא

אישרה את זה, ואכן מה שבית המשפט פסק, בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה,

הוא שהיה צורך באישור כזה, ואם מותר לי להוסיף, כבר גמרנו להכין הבוקר תקנות כדי

להביא אותן לאישור הוועדה.
היו"ר א' לין
האמת היא שגם אני קראתי בעתון שנאמר לבית המשפט הגבוה לצדק שוועדת

החוקה, חוק ומשפט אישרה את זה, וביקשו את הפרוטוקול והסתבר שהיא לא אישרה את

התוספת.

מחר תופיע בפני הוועדה פרקליטת המדינה, גבי ב"ניש, בקשר להצעת חוק פרטית של

חבר-הכנסת ליבאי ורובינשטיין בענין אימרה מחוץ לבית המשפט, ואני אבקש ממזכירת

הוועדה להתקשר ולבקש ממנה שתבדוק את הענין הזה לקראת הישיבה מחר, שכן הדבר דורש

בדיקה דחופה. הייתי אומר שפרקליט המופיע בפני בית המשפט הגבוה לצדק חייב לדעת

עובדות מהותיות לאשורן.

לגופו של ענין, לא רק שלא אישרנו את הדבר, אלא נתבקשנו מפורשות על ידי היועץ

המשפטי לממשלה שלא לאשר, על אף שחבר-הכנסת ליבאי וגם היועצת המשפטית של הוועדה

הביעו את דעתם שהדבר כן מחייב אישור הוועדה. פה נחלקו הדעות, מצד אחד, חבר-הכנסת

ליבאי וגבי מלחי, שטענו שיש צורך באישור, ומצד אחר, היועץ המשפטי לממשלה שעמד

בתוקף על דעתו שאין צורך באישור.
ב' יערי
רציתי להבהיר שבאת כוח המדינה תיקנה את זה מיד. זה היה משפט אחרי משפט.
היו"ר א' לין
על כל פנים נתייחס לדבר הזה מחר.
י י עזרן
מר יערי הקדימני למעשה. זו האינפורמציה שמסרו לי שר הפנים וגם היועץ המשפטי

שלו, שבאת כוח המדינה אמרה שכך נדמה לה ותיקנה את הדברים מיד לאחר מכן, כשהעירו

לה שהיו חילוקי דעות בוועדה, וזה מה שהודגש בבית המשפט.
היו"ר א' לין
מהר נקבל הבהרה מלאה בענין זה. .

בדיון בהצעת חוק איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים ימלא את מקומי חבר-הכנסת

ריבלין.



ג. הצעת חוק איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים, התשמ"ט-1989

(מאת חבר-הכנסת מ' בר-זהר)
מ"מ היו"ר ר' ריבלין
אנחנו ממשיכים את הדיון בהצעת חוק איסור מכירת משקאות משכרים לקטינים. בישיבה

הקודמת דנו במישור העקרוני, האם ללכת בדרך בה הולכת הצעת החוק כפי שהוגשה על ידי

חבר-הכנסת בר-זהר, או שמא אפשר להסתפק בתיקון חוק העונשין בכל הקשור למשקאות

משכרים, כפי שהדברים באים לידי ביטוי בסעיף 193 לחוק דיני העונשין.

בישיבה הקודמת הביעו מספר חברים בוועדה את פליאתם על כך שנציגי המשטרה לא

נמצאים כאן, וגבי ויסמן אמרה לנו שהיא ביקשה מהמשטרה להופיע, והמשטרה אכן הביעה

את רצונה להיות נוכחת בדיונים על חוק -זה, אבל בגלל אי-הבנה כלשהי לא עלה בידם

להופיע,
א' לין
לא היה פה ענין של אי-הבנה. המשטרה החליטה פשוט שלישיבה זו אין צורך שהיא

תופיע.

מ"מ היו"ר ר' ריבלין ;

הזכרתי זאת כי אחד הדברים העיקריים שחבר-הכנסת רובינשטיין העלה זו שאלת אכיפת

החוק. הוא אמר שיש חוקים הנשארים כאבן שאין לה הופכין ושעושים את החוק פלסתר.

לכן רצינו לשמוע מה דעת המשטרה בקשר לחוקים שמטילים עליה מטלות שייתכן שהיא אינה

יכולה לעמוד בהן.

כאמור, בישיבה זו אנחנו צריכים להחליט במישור העקרוני, האם ללכת בדרך של

תיקון סעיף 193 לחוק העונשין והוספת סעיף 193א' בדבר איסור מכירת משקאות משכרים

לקטין, או ללכת בעקבות הצעת החוק כפי שהוגשה על ידי חבר-הכנסת בר-זהר. רוב חברי

הוועדה היו בדעה שיש צורך להפריד בחוק העונשין בין שתי הקטגוריות של קטין ושיכור

ולהתייחס לכל אחת מהן בסעיף נפרד בחוק. ביקשנו ממשרד המשפטים ומגבי מלחי, כיועצת

המשפטית של הוועדה, לנסח את התיקון בחוק העונשין, והנוסח מונח לפניכם.

אי לין ;

מאחר שאני צריך לצאת, אודה לך אם תאפשר לי לשאול שאלה. עברתי על הנוסח

שלפנינו ואני מבין שהשינוי העיקרי הוא הטלת חובה אבסולוטית על אדם לא למכור משקה

משכר במקום המוגדר כאן אם לא מלאו לקונה 18 שנה. חובה זו מעוגנת בסעיף קטן (א),

אך לדעתי סעיף קטן (ב) ממסמס במקצת את ההוראה הראשונה, כי כתוב בתור קביעה
אובייקטיבית
"ויכול להיות ספק אם מלאו לאותו אדם 18 ספק". האם לא די לכתוב:

"והיה לו ספק"? אני חושב שהמבחן האובייקטיבי פוגע בחובה האבסולוטית הקבועה ב (א).
ד' ליבאי
לא, הנוסח הזה דווקא משרת את המטרה שאדוני רוצה להשיג, ולא, הכל נשאר בשיקול

דעתו הבלעדי של המוסר והוא יגיד: אצלי לא היה שום ספק שהאדם לא קטין. לכן המנסחים

כתבו בדיוק את מה שאדוני רוצה, שהקריטריון יהיה אובייקטיבי, ואם יש מקום לספק,

בעל העסק לא יכול לומר שלו לא היה ספק.
מ"מ היו"ר א' לין
אין לי מה להוסיף על דברי חבר-הכנסת ליבאי.

אני מציע שנחליט ללכת בדרך של תיקון סעיף 193(ג) לחוק העונשין והוספת סעיף

193א. חבר-הכנסת בר-זהר, אני מבין שאין לך התנגדות ללכת בדרך זו.



ר' מלחי ;

בנוסח הלבן יש טעות בהדפסה. צריך לכתוב "סעיף 193א" ולא סעיף 193(א).

מ' בר-זהר;

יש לי רק הסתייגות אחת, לגבי העונש הקבוע בחוק.

מ"מ היו"ר ר' ריבלין ;

נתייחס לזה כשנדון בפרטי החוק. כרגע אנו מתייחסים לעיקרון בלבד.
י עזרן
מה ההגדרה של "שיכור"?
ד' ליבאי
למיטב זכרוני, סעיף 2 בנוסח הלבן משמר את הדין הקיים, ולא רצינו אגב תיקון

לגרוע ולהקל במקום שכבר החמירו. החידוש הוא בסעיף 3 .למעשה זו הצעתו של חבר-הכנסת

בר-זהר במקורה, אלא שבמקום שנחוקק חוק מיוחד לענין זה, מוצע כאן להכניס את התיקון

למסגרת חוק העונשין. תמכתי בכך בזמנו. לדעתי, זו הדרך הנכונה. אין טעם להרבות

בחיקוקים שאחר כך לא ימצאו אותם, והמקום הנכון הוא חוק העונשין, בסעיף העוסק

בשכרות.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת יצחק לוי הציע זאת, ולאחר מכן הצטרפו להצעה חבר הכנסת ליבאי ורוב

חברי הכנסת בוועדה.

באין התנגדות, אנו מחליטים ללכת בדרך של תיקון חוק העונשין. לאחר שקיבלנו

החלטה עקרונית זו נעבור על הנוסח הלבן מה-1 בינואר 1990 המונח לפניכם סעיף סעיף.
שם החוק יהיה
חוק העונשין (תיקון מס' ), התש"ן-1990.

סעיף 1

מ"מ היו"ר ר' ריבלין ;

האם יש הערות לסעיף 1? באין הערות אנו מאשרים את סעיף 1 כמוצע בנוסח הלבן.

סעיף 2
מ"מ היו"ר ר' ריבלין
סעיף 193(ג} לחוק העונשין במקורו אומר: "המספק משקה משכר לשיכור או לאדם

הנראה שלא מלאו לו 18 שנים או מעודד אותם לשתות משקה משכר. דינו - קנס של 75

לירות".
ל' משיח
כיום זה 4,500 שקל.
מ"מ היו"ר ר' ריבלין
בנוסח שלפנינו מוצע שסעיף 193 יתייחס רק לשיכור ומוצע להוסיף סעיף 193א

שיתייחס למי שטרם מלאו לו 18 שנים.
י' עזרן
מה ההגדרה של "שיכור"? בארצות הברית, למשל, כשיש ספק בודקים את מי שנוהג תחת

השפעה של משקה אלכוהולי. אם תהיה ביקורת פתע-של המשטרה והשוטר ייווכח שהנהג

מתנודד, אולי דרושה בדיקה כלשהי, קריטריון מסויים, הגדרה מינימלית.





מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

חבר-הכנסת עזרן, אנו עוסקים עכשיו באיסור מכירת משקאות משכרים לקטין, ורק

לצורך זה אנו דנים בסעיף 193 לחוק העונשין. אם נחליט לא לתקן את סעיף 193, הוא

יישאר כפי שהוא, כמקשה אחת גם לגבי שיכור וגם לגבי אדם שלא מלאו לו 18 שנים.

י' עזרן;

אולי בהזדמנות זו תתגלגל לידינו הזכות לתקן את הטעון תיקון בסעיף 193 הקיים.
מ"מ היו"ר ר' ריבלין
הבר-הכנסת עזרן, אני מציע שתשאיר שאלה זו של מהות המונה "שיכור" לסוף הדיון.

כיוון שאין הערות נוספות, אנו מאשרים את סעיף 2 כמוצע בנוסה הלבן.

סעיף 3

מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

מדובר במקום שבו שותים את המשקה ההריף על אתר. נשאלה השאלה מה פירוש "יעודד"

בסעיף קטן (א).
ר' מלחי
המגמה שהסתמנה בדיון בוועדה היא להגביל את הההוק למקומות שבהם מוכרים את

המשקה לשם שתיה על אתר, כלומר, קיוסקים, פאבים, בתי קפה וכן הלאה. כיוון

שהבר-הכנסת יצהק לוי אינו נוכה עכשיו, אני רואה הובה להזכיר את הצעתו להרהיב את

תחולת החוק גם על חנויות וסופרמרקטים, אלא שאז העונש יהיה קטן יותר.

גבי ויסמן אמרה שלדעתה המלה "יעודד" אינה נוגעת לסעיף זה, אלא רק לשכרות.

הוועדה החליטה להכניס את המלה "יעודד", אבל אני חושבת שלאור הערתה של גבי ויסמן

כדאי להתייחס לזה מחדש.

ב' יערי;

כפי שגבי מלחי הסבירה המלים "לשם שתיה במקום" נועדו לצמצם את התחולה רק

לעסקים שכל יעודם הוא למכור משקאות, אבל אני חושש שמלים אלה עלולות לגרום לכך

שיחשבו שזה גם יסוד מיסודות העבירה, ובעל עסק המוכר משקאות לשם שתיה במקום יוכל

אולי להתגונן בטענה שהקונה אמר לו שהוא מתכוון לשתות את המשקה במקום אחר. לכן

נראח לי שאחרי המלים "לא ימכור ולא יגיש משקה משכר לאדם שלא מלאו לו 18 שנים" יש
להוסיף
"אף שלא לצורך שתיה במקום". כך יהיה ברור שבמקום כזה אסור בכל מקרה למכור

משקה משכר למי שטרם מלאו לו 18 שנים.

מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

אני הושב שאתה טועה בפרשנות הסעיף, אבל אעמוד תחילה על הנקודות שאנחנו צריכים

לדון בהן בהמשך לדיון הקודם. ראשית, אנחנו צריכים להכריע אם אנו מדברים רק מקום

שבו מוכרים משקאות על מנת לשתות אותם, היינו העסק הוא כזה שמוכרים בו משקאות לשם

שתיה על אתר, ולכן אין זה חשוב אם הקונה שוינה או לא שוינה במקום. זו התשובה

לשאלתך, מר יערי. חבר-הכנסת יצחק לוי סבר שצריך להחיל את האיסור גם על

סופרמרקטים, כאשר ילדים הולכים לקנות שם במצוות הוריהם פחיות בירה לאב, בקבוק

ויסקי למשפחה או יין לקידוש. לעומת זאת הצעתו של חבר-הכנסת בר-זהר מדברת רק על

מקום בו נמכרים בדרך קבע משקאות חריפים על מנת לשתות אותם על אתר, כדי להתריע על

אווזה תופעה שהוא ביקש להתריע עליה, ורוב חברי הוועדה תמכו בתיקון זה במהותו.

מ' וירשובסקי ;

אני מסכים שצריך להתייחס לעסק שבו נמכרים משקאות משכרים לשם שתיה במקום.



מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

אם כן, אנו מאשרים את הנוסח "בעסק... משקאות משכרים לשם שתיה במקום". נתייחס

עכשיו לבעיה מה זה לעודד. כניה שאדם יושב עם בנו בבית קפה ומזמין בירה לעצמו. האם

זה עידוד של הנער לשתות משקה משכר?

א' לין;

אינני רואה כאן בעיה. מדובר בעידוד מצד בעל העסק.
ר' מלחי
הטענה של משרד המשפטים היינה שאם לבעל העסק אסור למכור משקה משכר לקטין, ממילא

אסור לו לעודד קטין לשתות.
מ' וירשובסקי
אני בעד זה שלא יהיה פרסום לסיגריות כי זה מעודד עישון, אבל במקרה זה מטילים

על המוכר איסור למכור משקה משכר לקטין, וממילא אסור לו לעודד קטין לשתות. איך הוא

יעודד אותו, על ידי שיאמר לו: לך להנות הסמוכה ותקנה שם משקה משכר? הרי מדובר רק

בעידוד מצד המוכר. אם בא אב עם בנו למקום ואומר לו: תשתה כוס בירה, זה לא נכנס

למסגרת החוק, ואני גם לא רוצה שזו תהיה עבירה פלילית. לכן המלים "ולא יעודד אדם

כאמור לשתות משקה" נראות לי מיותרות ויוצרות אי-בהירות.
מ"מ היו"ר ר' ריבלין
אני רק רוצה להזכיר לכם שבסעיף 193(ג} הקיים כתוב "או מעודד אותם למכור

משקאות, אלא ששם לא מדובר על שתיה במקום.
י י עזרן
המונח "יעודד" רחב מדי. אם בעל העסק מערבב קוקטייל לפני הקטין, האם פירוש

הדבר שהוא מעודד או מגרה אותו? אולי יותר נכון לכתוב "ישדל".
ד' ליבאי
אני כשלעצמי נוח לי עם הנוסח כפי שהוא, ואם כי כרגע זה לא על סדר היום, הייתי

מקבל גם את ההצעה של חבר-הכנסת בר-זהר להחמיר בעונש.

לעניות דעתי, יש מקום להשאיר את החלופה: "ולא יעודד אדם כאמור לשתות משקה

משכר", וכאן אני מתייחס לדברים של חברי וירשובסקי. האיסור הוא על מכירה והגשה.

בכל אופן אנחנו רוצים שהקטין לא ישתה משקה משכר. יבוא קטין עם מבוגר למקום -

והמבוגר יכול להיות לא רק האב, אלא גם חבר בן 18 ויומיים, והקטינה בת 17 וחצי -

והמוכר לא ימכור ולא יגיש לקטין, אבל הוא בהחלט יכול לעודד בדבריו את השתיה של

הקטין. אנחנו רוצים למנוע כל אפשרות שהמעוניינים בעסק ישפיעו על קטינים לשתות,

וכיוון שקל לעקוף זאת אם האיסור יחול רק על מכירה והגשה, רצוי להדגיש שאסור להם

גם לעודד שתיה בכל דרך אחרת.

אני רואה את האיסור הזה כמשרת את המטרה. בעיני זה מובן, מה גם שזה צועד בדפוס

קבוע בחוק מימים ימימה, שהרי גם הסעיף הקיים, ההולך בעקבות המשפט האנגלי, מכיר

במושג זה של האיסור לעודד שתית משקאות חריפים.

אני מוכן להשתמש בביטוי "יעודדיי, כי זו לשון בני אדם מובנת לנו פהות או יותר

והיא גם שוללת את הקשר עם אותה מלה אחרת שהוצעה כאן, המלה "שידול", שיש לה משמעות

רחבה מאד בדיני עונשין. בדיני העונשין "המשדל אדם לעבור עבירה" זה שם דבר, ואגב

אפשר לשדל לא רק במלים, אלא גם בהתנהגות בלאו הכי . כדי שלא יחשבו שהמחוקק השתמש

פה במלה "לשדל" במובן של שותפות לעבירה, עם כל הספרות שיש לגבי המונח הזח,אני

מעדיף להשתמש במונח שהיה עד עכשיו, היינו לעודד אדם לשתות משקאות חריפים. לכן

אני מציע לוועדה להשאיר את הנוסח כפי שהוא מונח לפנינו, בכפוף להכרעה בשאלה מה

מידת העונש המתאימה.
א' לין
אדוני היושב ראש, יש לי בקשה פרוצדורלית. אם אנחנו נוכחים שאיננו מתקרבים

לסיום החוק חזה היום, אני מבקש שנדחה את המשך הדיון בחוק וסיומו לישיבה הבאה, כי

לסעיף הבא העומד על סדר היום הזמנו אורחים מבחוץ, ואינני רוצה שנעכב אותם.

שנית, אני רוצה להסתכל על ענין זה בראיה פרקטית. נאמר שבעל עסק עודד קטין

לשתות משקר משכר, אם כי הקטין לא שתה משקה משכר. על פי הנוסח שלפנינו, זה יהווה

עבירה. אני בספק רב מאד אם אנחנו מעוניינים בזה. מה שאנו רוצים לתקוף ז ו פעולתי

המכירה וההגשה. אני מסופק אם המשטרה תאכוף גם את זה. בדרך-כלל אנו משתדלים לחוקק

חוקים שהמשטרה תאכוף אותם ולא לקבוע דברים שהיא לא תאכוף.

קראתי ראיון של מפקד מרחב תל-אביב, שבו הוא דיבר על משקאות משכרים והציע

שהאגודה למניעת אלכוהוליזם בארץ תתנדב למשמר האזרחי והוא יסדיר שהם יפעילו את

החוק הזה ויאכפו אותו. אני אומר מיד שלדעתי זו הצעה לא רעה. מי שרוצה להילחם נגד

התופעה, בבקשה, שיתנדב למשמר האזרחי ויפעיל את הפיקוח הדרוש בהיותו שוטר במשמר

האזרחי. אבל אחת מהשתיים. האם אנחנו רוצים לתפוס אדם שעודד קטין לשתות משקה משכר

ולהביא אותו בפלילים? לפי דעתי, בשלב זה לא. די לנו אם נתפוס רק את אלה שמכרו

והגישו משקה משכר. לכן הייתי מסתפק רק במכירה ובהגשה.

מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

כיוון שאנחנו צריכים ללבן עוד כמה דברים, נדחה את המשך הדיון לאחת הישיבות

הבאות.

יחד עם זה אני רוצה לומר שהיום החוק הפלילי קובע עונש מפורש לאדם שמעודד

שתיית משקה משכר. לפי הנוסח המונח לפנינו רק בעל עסק או מי שעובד בעסק ייאשם אם

יעודד שתיית משקה משכר, לא אדם אחר, בעוד שסעיף 193(ג) הקיים היום מחיל את החובה

ואת הענישה על כל אדם שמעודד שתיית משקה משכר, ולא חשוב מי הוא. לכן נושא העידוד

אינו חידוש. להיפך, הנוסח שלפנינו עוד מגביל אותו. בישיבה הבאה נדון אם האיסור

לעודד חל רק על בעל העסק או מי שעובד בעסק, או גם על כל אדם אחר.

אני בהחלט חושב שמוטב להשתמש במלה "לעודד" ולא במונח משפטי מרחיק לכת כגון

"לשדל", כי כאן המבחן הוא עובדתי. בית המשפט בודק לגופו של ענין אם עודדו או לא

עודדו קטין לשתות משקה משכר. לא צריך להשתמש במלים שיביאו לפלפולים יתרים.

ר י מלחי ;

נכון שהיום מדובר על כל אדם שמספק משקה משכר או מעודד לשתות משקה משכר, אבל

בנוסח המונח לפנינו ברור לגמרי שהעידוד מתייחס לבעל חעסק או למוכר, ולא לכל אדם.

מ' וירשובסקי ;

לא אני אשם בזה שכך כתוב בחוק הקיים, אבל נניח שבעל המקום מציע לאב שהופיע

יחד עם בנו לשתות יין אדום יחד עם מנת הבשר שהוא הזמין. הוא לא מציע את זה לבנו

הקטין. האם זה יהווה שידול?

ד' ליבאי;

לא, אבל לפי בקשת היושב ראש אתן את התשובה בישיבה הבאה.

מ"מ היו"ר ר' ריבלין;

סיימנו את הדיון בשלב זה, ואני מעביר את שרביט הניהול ליושב ראש הוועדה..

היו"ר א' לין;

אני מודה לחבר-הכנסת ריבלין



ד. חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים

(תיקון - בוררות לפי דרישת הנפגע), התשמ"ט-1989

(מאת חבר-הכנסת א' פורז)

היו"ר א' לין ;

אנו עוברים לסעיף הבא בסדר היום: הוק פיצויים לנפגעי לגאונות דרכים (תיקון -

בוררות לפי דרישת הנפגע), התשמ"ט-1989. מאת חבר-הכנסת פורז. לפני שנתחיל את הדיון

אני רוצה לברך את הבר-הכנסת פורז, שתרומתו בנושאים המעניינים מאד את הוועדה הזאת

מתחילה להיות בעלת משקל.

אחד היעדים של הוועדה הוא שיפור יעילותה של המערכת השיפוטית בארץ, וכפי שאמר

חבר-הכנסת ליבאי באחד הדיונים במליאה, איננו רואים מספיק הצעות מצד משרד המשפטים.

האמן לי, מר גוברמן, אנחנו מחכים להצעות טובות, אנחנו רוצים לשפר את המערכת ויש

מה לעשות. צריך ללכת קדימה. היו ועדות לגבי הצעות חוק שונות, אבל הענין לא התקדם

עד שהוגשה הצעת חוק פרטית. השאלה היא למה זה נחוץ.

רבותי , הנושא העומד לדיון הוא נושא נכבד ורציני ואנו רוצים לדון היום בתפיסה

העקרונית, האם צריך להנהיג בוררות על פי דרישת הנפגע. אומר מיד שיש גם הצעות

חלופיות, שייתכן שהן אף טובות יותר מבוררות, ואציג אותן במהלך הדיון. צריך לבדוק

במה כרוכה הבוררות, האם היא תשפר את המערכת השיפוטית שלנו ותקל מבחינת ההוצאות.

בהזדמנות זו אני רוצה לקדם בברכה את מר שמואל מורד, שזו הפעם הראשונה שהוא

משתתף בישיבה. הוא משתתף בישיבה גם על פי בקשתי האישית, שכן אני מכיר אותו כבר

שנים רבות כאחד המומחים הטובים שיש בישראל בתחום תאונות הדרכים וכל הקשור

בפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תמיד התייעצתי בו בעבר ותמיד נהניתי מעצתו. כן

נמצא אתנו כאן מר אבל, שגם הוא יתרום מנסיונו והשכלתו לוועדה.

נשמע קודם את המציע.

אי פורז ;

אני רוצה לשוב ולומר שנעשה עוול גדול לוועדת החוקה, חוק ומשפט בהצעת החוק

הקודמת שלי בענין ערעורי תעבורה בפני שופט יחיד, שעה שברשימה עתונאית הוצג הענין

כאילו נוצלה קונסטלציה של רוב מקרי וכאילו היה מחטף או משהו מעין זה. אני חושב

שזה היה לא הוגן כלפי הוועדה.
ד' ליבאי
אבל בחשבון ארוך לא יצליחו לקפח את חלקה של הוועדה הזאת בהליכי החקיקה בכנסת

הזאת.

אי פורז;
אנשים שאלו אותי
איך הצלהת להעביר חוק בגניבה, לא נכחו הרבה אנשים. מצאתי

לנכון להעיר את ההערה שלי למען הסדר הטוב.
היו"ר א' לין
לגבי אותו חוק לא היינה מחלוקת. היינה הסכמה כללית.
מ' וירשובסקי
שבעה אנשים זה יותר מהממוצע.



א' פורז;

אני מסכים לעיקרון הבסיסי שבוררות מטבעה צריכה להיות עניו של הסכם. בוררות לא

יכולה להיות כפויה. אני נמנה עם אלה המתנגדים גם לבוררות חובה בעניינים של סכסוכי

עבודה, לרבות השבת שירותים היוניים ואני הושב שזה לא אפקטיבי, אבל אנו נמצאים

בפני מציאות עגומה מאד שמערכת בתי המשפט שלנו סתומה לחלוטין. לפעמים עינוי דין

גרוע מעיוות דין.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה ניתן לעשות בענין זה. אפשר להציע הצעות, כגון

להוסיף שופטים, להוסיף פקידים ולבנות עוד בתי משפט. חלק מהדברים גם נעשים. אני

יודע שעכשיו מפנים את הקומה העליונה של בית משפט השלום בתל-אביב. יהיו שם אולי

עוד כמה אולמות, אבל בזה לא די. צריכים ללכת בדרכים שונות כדי להקל על המצוקה

הזאת.

אחד האמצעים הוא, למשל, חוק העבירות המינהליות שאינו מופעל, ואני חושב

שהוועדה הזאת צריכה לקחת את הענין ברצינות ולבדוק למה החוק הזה, שעבר לפני כמה

שנים, אינו מיושם לגבי מאות אלפי דברים קטנטנים, שהם בגדר עבירות מי נהלי ות.

אני מגיע עכשיו לענין שאנו מדברים בו. לפי הערכה שקיבלתי, בין 25% ל-30% מכלל

התיקים האזרחיים הנשמעים בבתי המשפט בישראל הן תביעות המוגשות על פי חוק הפיצויים

לנפגעי תאונות דרכים. זה כמעט שליש מהתביעות האזרחיות.
היו"ר א' לין
אתה מדבר על נזקי גוף באופן כולל או רק על נזקי גוף שהם תוצאה מתאונות דרכים?

אי פורז;

אני מדבר על נזקי גוף שהם תוצאה מתאונות דרכים לפי החוק הזה, שלפיו יש אחריות

מוחלטת. נכון שיש גם נזקי גוף מסוגים אחרים, אבל נושא זה הוא מרכיב גדול מאד

בעומס המוטל על בתי המשפט.

התיקון בחוק שהתקבל בשעתו ושהטיל אחריות מוחלטת על הנהג ועל חברת חביטוח שלו

פתר רק חלק מהבעיה. בחוק יש גם פרמטרים לקביעת גובה הנזק. הרי יש היום תשלום על

כל אחוז נכות ועל כל יום אשפוז בבית חולים. ניסו להכניס את הדברים לתלם טכני

יותר, כדי שהפסיקה תהיה פשוטה ומהירה יותר, אבל עובדה שזה לא מצליח, ותביעה

המוגשת היום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב מגיעה בדרך כלל לקדם משפט כעבור כשלוש

שנים, ואם מתפשרים, מה טוב, ואם לא מתפשרים, הענין נמשך עוד שנה-שנתיים.

נכון שניסו להגיע לקדמי משפט מוקדמים, דהיינו להעביר את זה כעבור שנה לשופט

שיש לו על סדר היום חמישים קדמי משפט ביום, אבל זה לא רציני. מגיעים לשופט, כולם

יודעים שאותו שופט לא ישמע את התיק. הוא שואל שתיים-שלוש שאלות, רואה שאינו יכול

לפשר והוא זורק את התיק הלאה. מעט מאד פשרות מושגות בדרך זו. אני עצמי שמעתי לא

פעם במו אוזני שהשופט פשוט מתחנן לצדדים ואומר להם ללכת לבוררות, והם לא רוצים.

עכשיו נשאלת השאלה מה עושים כדי לפתור את הבעיה הזאת. הביטוה שכל נהג חייב

לבטח את עצמו אינו ביטוח ברשות.

היו"ר א' לין;

מה הוא לב הבעיה, חבר-הכנסת פורז?
א' פורז
העומס בבתי המשפט וגם מי הוא הנפגע. נניח שלאדם חיה הסכם שותפות וההסכם הופר.

והוא תובע את שותפו. אני מוכן לומר שאדם זה יקבל פיצויים בבוא העת, אבל כשמדובר

בתאונת דרכים המצב שונה. תאמרו לי שיש אפשרות של תשלום תכוף. למרות זאת אדם שנשאר

נכה כתוצאה מתאונה הוא בעיני בראש הזכאים לכך שדי נם ייחתך במהירות. זה הנכה



הגדול. שהוא האזרח הקטן. אני יודע שיש אפשרות של תשלום תכוף, שהוא גם כן פרובלמה,

כי לפעמים מקיימים דיון בתשלום תכוף, שהוא כמעט כמו המשפט כולו, מבזבזים את זמנה

של המערכת, ואז חוזרים לענין בבוא העת.

היו"ר א' לין;

בתחילת השנה קיבלה הוועדה שינוי די יסודי בכל הנושא של התשלומים התכופים,

אבל אין זה פותר את לב הבעיה.
אי פורז
כל שיפור הוא טוב. תבוא עליכם הברכה.

כאן יש חריג לגבי בוררות כענין וולונטרי. הביטוח הוא חובה שבהוק. אדם אינו

יכול לנסוע במכונית בלי לבטח את עצמו, ואם יעשה כן, הוא יעמוד לדין פלילי. חובה

עליו מכוח חיקוק לבטח את עצמו. כנגד החובה הזאת המוטלת על האזרח לבטח את עצמו,

מוטלת חובה על חברת הביטוח להסכים לבוררות אם הנפגע תובע זאת ממנה.

אני יודע שזה קצת מרע את מצבן של חברות הביטוח - ואני אומר זאת בצורה הגלויה

ביותר - כי חלק מהלחץ שחברת ביטוה יכולה להפעיל על הנפגע להגיע לפשרה, שלדעתה היא

פשרה צודקת, נובע מכך שהנפגע יודע שהצדק ייעשה כעבור שלוש-ארבע שנים. אומרים לו:

מה אתה מעדיף, פסק דין בעוד ארבע שנים או פשרה היום? חלק מהנפגעים מעדיפים פשרה על

פני המתנה של שלוש-ארבע שנים.

אינני רואה את הנזק שיכול להיגרם בעקבות זה. הבוררות שאני מציע פה תהיה יותר

מאשר בוררות רגילה. א. אני מציע שפסק הבורר יהיה מנומק; ב. הדיון יהיה במו בבית

המשפט; ג. והדבר החשוב מכל, אני מוסיף עילה לביטול פסק הבוררות, דהיינו, דינו כדין

פסק דין של ערכאה ראשונה שניתן לערער עליו גם בשאלה של טעות. כולכם יודעים ודאי

שהעילות לביטול פסק בורר הן מצומצמות מאד. מאהר שהבוררות היא במידה רבה כפויה,

אני חושב שצריך לאפשר ביקורו; שיפוטית יותר רחבה על פסק הבוררות.

יש לנו הרבה מאד שופטים בדימוס שיכולים לעסוק בבוררות זו, ואולי גם חלק

מהשופטים הנמצאים היום בגיל מתקדם והם כבר עייפים ייצאו לגימלה מוקדמת ותהיה להם

אפשרות לעסוק בבוררויות כאלה. לדעתי, גם במערכת עורכי הדין יש אנשים שיכולים לעסוק

בכך.

אני חושב שאם החוק הזה יתקבל, התוצאה תהיה שחלק גדול מהתיקים יופנו להליך של

בוררות. ברגע שיהיה אדם רציני שיישב עם הצדדים ויתהיל לבדוק את הטענות תושגנה הרבה

מאד פשרות. אני מעריך שרוב התיקים שיגיעו לבורר לא יסתיימו בפסק בורר, אלא בפשרה,

כי יהיה מישהו שיוכל לומר לצדדים: קראתי את כתבי הטענות ונדמה לי שזו פשרה הוגנת,

דבר הקורה בבית המשפט כעבור ארבע שנים בדרך כלל. גם אם יש רעיונות יותר טובים

מאלה, הרעיון הזה יכול להיות, לדעתי, פתרון ביניים. אפשר לנסות אותו לשנה-שנתיים.

אם יסתבר שזה טוב, נאריך את התהולה, ואם נמצא פתרונות טובים יותר, נאמץ אותם.
היו"ר א' לין
רבותי, כפי שכבר אמרתי, בישיבה זו לא ניכנס לפרטים, כגון: מי ישא בהוצאות

הבוררות, מה יהיה המעמד של החלטת הבוררות, ערעור לבית משפט. מאחר שהדיון היום לא

יתמשך, כי האורחים שלנו גם צריכים ללכת למקום אחר שאני הוזמנתי אליו, נתמקד בישיבה

זו בהבהרת תפיסות היסוד באשר למוסד הבוררות, האם אנו חושבים שצריך להקים מוסד

בוררות בסוג זה של עניינים. כאן מדובר בעצם בבוררות חובה, שכן היא באה על פי

דרישתו של צד אחד, ואנחנו צריכים להתייחס לשאלה אם צריך ליצור בוררות חובה כזאת

בענין התלוי ועומד בפני בית המשפט.

תחילה נשמע את האורחים ואחר כך את חברי הוועדה.



עו"ד מ' צלטנר;

חבר-הכנסת פורז ציין כמה וכמה נימוקים מדוע הוא חושב שצריך ללכת לנושא

הבוררות, ועם כל הכבוד, דומני שהוא התעלם ממה שעשתה הוועדה הזאת בשנה האחרונה.

הנימוק הראשון שהובא הוא גם נושא ההוצאה לפועל וגם נישא התשלום התכוף. תשלום תכוף

כבר אינו כרוך כיום בפרוצדורה מסובכת, בה צריכים לברר את שאלת האחריות. ביוזמת

הוועדה הזאת הוכנס תיקון, והיום אין שום סיבה לעיכוב וגם אין שום עיכוב בנושא של

תשלום תכוף. די שלכאורה יש אחריות - לא חשוב מי אחראי, כמה ואיך - כדי שיהיה תשלום

תכוף. תשלום תכוף מספק את כל צרכי מחייתו של התובע, לרבות ההוצאות שהיו לו.

יתירה מזאת, אם מישהו מעונין לסגור היום תיקים, זו חברת הביטוח,לא הנפגעים,

וזאת בגלל הסנקציה הדראקונית הקבועה היום בחוק, שעל כל תשלום שלא משלמים בזמן

משלמים הצמדה פלוס 8% מינימום. שום חברת ביטוח אינה מסוגלת לקבל תשואה כזאת על

הכסף שלה. הנימוק שהיה בזמנו בפני הוועדה, שמה שהשוב זה כמה עולה לאדם ללוות את

הכסף הזה, גם הנימוק הזה לא תופס היום, כי בינתיים השתנו תנאי השוק, והיום כל חייב

יכול לקבל הלוואה בתנאים הרבה יותר טובים מהסנקציה הדראקונית הזאת. לכן מי שרוצה

לסגור היום תיק זו דווקא חברת הביטוח, ותובע חכם שלא זקוק לכסף אינו צריך למהר, כי

ככל שימשוך יותר את התביעה הוא יקבל יותר. כך שאין היום שום סיבה לחברת ביטוח לא

לפעול מהר ככל האפשר. אם תיקים לא נגמרים מהר, או אם יש פרוצדורה ארוכה, זה כרוך

באלף ואחד דברים אחרים, שנושא הבוררות לא יפתור אותם.

בלי להיכנס היום לעומק השאלה, אני הושב שצריך לעשות משהו בנושא העומס

בבתי המשפט, הסחבת בתיקים.

היו"ר א' לין;

מר צלטנר, תסביר לנו למה אתם מתנגדים למוסד הבוררות.

עו"ד מ' צלטנר;

קודם כל אינני יודע מי ישמש בורר, ולדעתי, זאת לא בעיה משנית, אלא בעיה

עיקרית. אין היום אנשים שיכולים לשמש בוררים.
אי פורז
שופטים בדימוס.
עו"ד מי צלטנר
שופטים בדימוס שמתמצאים בנושא ושמוכנים לעסוק בכך, יש מעטים ביותר. דיברתי

עם שני שופטים, והם אמרו לי שהם לא מוכנים לשבת. יתירה מזאת, יהיה צורך לקבוע

תעריפים. להערכתי, אם נרצה בבוררים רציניים, העלות תהיה יקרה מאד, הרבה יותר

מהאגרות שמשלמים היום, ובסופו של דבר זה יפול על הציבור. אם התעריפים יהיו כמו

התעריפים שעל פיהם משלמים היום לרופאים בביטוה הלאומי, עדיף שלא יהיו בוררים.
אי פורז
אפשר לקבוע משהו באמצע.
עו"ד מי צלטנר
מהנסיון שלי לגבי תעריפים הכתובים בחוק והממומנים בצורה ססטטוטורית, לא

באופן פרטי, אני אומר לך שלא תשיג את הבוררים שאתה רוצה להשיג כדי שהבירור יסתיים.

על כל בוררות יוגש לאחר מכן ערעור.

אינני נכנס כרגע לנושא הזכות החשובה של כל אדם שעניינו יתברר בבית המשפט,

ולא בפני איזה שהוא בורר שפסק דינו הוא פסק דין למקרה הספציפי, פסק דין שאינו

מפורסם ושאינו מחייב לגבי מקרים אחרים. יש בהחלט שאלה עקרונית אם בורר צריך לדון

רק בגובה הנזק. נקבל פסקי דין סותרים של בוררים שונים, דבר שלא יכול לקרות בבית

משפט, שהרי התקדים המחייב אינו קיים בנושא של בוררים.



על כל פנים יש עכשיו גוף רציני ביותר המטפל בנושא זה. הגוף הזה שמע עשרות

עדויות בנושא הנדון, אם לא יותר. זה אחד הדברים העיקריים שהוא אמור לההליט בהם.

למטרה זו הוא מונה על ידי שר המשפטים ושר האוצר. הגוף הזה עומד בפני סיום עבודתו.

אולי זה לא היה המצב כשחבר-הכנסת הגיש את הצעתו בכנסת, אבל בינתיים השתנו הדברים

והוועדה עומדת בפני סיום עבודתה בזמן הקרוב, ומכיוון שכך אני מציע שתחכו

להמלצותיה.
היו"ר א' לי ן
לא הבנתי כל כך מדוע אתה הושב שזה לא טוב. אם אתה אומר לנו שאין בוררים

בישראל, לי קשה במקצת להשתכנע.

עו"ד מ' צלטנר;

אני חושב שתהיה בעיה קשה להשיג את הבוררים הטובים ושהבוררות כפי שהיא מוצעת

כאן לא תקטין את מספר התביעות בבית המשפט.

היו"ר א' לין;

השאלה היא אם ההליך יהיה מהיר יותר, אם הוא ייעל את הדיון ויפתור את הסכסוך.
עו"ד מ' צלטנר
לא. לכל תובע ולכל נתבע יש זכות ערעור, ואין שום סיבה שהם לא יערערו לבית

המשפט בשלב שני. אני חושב שלא יהיו פחות תיקים בבית המשפט, אלא פשוט תהיה

אינסטנציה נוספת. תחילה יהיה בורר ואחר כך יעברו מרבית התיקים לבית המשפט.
אי פורז
אבל מטבע הדברים ערעור הוא הרבה יותר קצר מהערכאה הראשונה. אין ראיות, אין

עדויות.
עו"ד מ' צלטנר
כאמור, אינני חושב שזה יקטין את מספר התביעות בבית המשפט.

אנחנו עדיין לא מרגישים את האפקט של התיקונים שהוועדה קיבלה בשנה האחרונה.

מטבע הדברים הוא יבוא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר. תיקונים אלה הם שיקטינו את מספר

התביעות בבית המשפט, ולא נושא הבוררות.
היו"ר א' לין
אנחנו מחפשים דרכים להוציא מהמערכת השיפוטים דברים שהיא אינה צריכה לעסוק

בהם, והשאלה היא אם הדרך המוצעת טובה ויעילה. אתה אומר לנו שלחברות ביטוח יש היום

ענין לגמור תביעות בגלל התיקון האחרון שקיבלנו. האם בורר יפסוק לדעתכם סכומים

גבוהים יותר? לא מדובר רק באינטרס של הברת הביטוח. בניגוד למה שחושבים, גם לציבור

בכללו אין רצון שיפריזו בתביעות. בישיבה הבאה נצטרך להיכנס לדיון מעמיק במוסד

הבוררות כאמצעי להכרעות.
ע' אבל
אולי במקום לחסוך בתביעות אנחנו נרבה תביעות. כיום נפתחים כ-30 אלף תיקים

נגד חברות ביטוח במשך שנה. אגב, אלה 30 אלף תביעות המייצגות כ-40 אלף נפגעים

המגישים תביעות מסוג כזה או אחר לחברות הביטוח. למזלנו, רובן המכריע של התביעות

האלה הן תביעות קטנות הנגמרות בתשלום קטן מאד יחסית. כ-4,500 תביעות מגיעות לבית

המשפט בשתי האינסטציות, בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. זה לא מעט, אבל ביחס

לסך כל מספר התיקים הנפתחים בבתי המשפט, שהם בסדר גודל של מאות אלפים, זה מספר לא

גדול יחסית.

כיום, בתיקים בהם התובע יודע שאין לו תביעה רצינית ואין לו ענין לשכור עורך

דין, הוא יושב בדרך כלל עם פקיד הברת הביטוח וגומר את התביעה, ולמזלנו, הרוב

המכריע של תיקי התביעות הם עדיין תיקים קטנים. אחד החששות שלנו בנושא בוררות חובה



הוא שתיקים כאלה לא ייגמרו במשרדי חברות הביטוח. ברגע שתובע יוכל לחייב את חברת

הביטוח להיכנס לתהליך של בוררות, יכול מאד להיות שנעודד גם תובע שמגיעים לו

2,000-1,000 שקל - ויש לי סטטיסטיקה שהרוב המכריע של התיקים הם כאלה - לפנות לחברת
הביטוח ולומר לה
או שתשלמי, או שאדרוש בוררות.
היו"ר א' לין
מר אבל, טענה זו, לפחות על פניה, היא כבדת משקל, ואני מציע שתבדקו בצורה

יותר מעמיקה את השאלה אם הפניה לבוררות יכולה לגרום לריבוי תביעות בבתי המשפט.

טענה זו דורשת קצת יותר ביסוס ואינה יכולה להישאר רק בתחום של השערות וסברות.

עו"ד מי צלטרנר;

איך אנחנו יכולים לבסס אותה?
היו"ר א' לין
אתם אנשי המקצוע ואתם צריכים לומר לנו מה הנסיון שלכם בבוררויות ומה

קורה בתוך מוסד הבוררות במקרים כאלה, כמה זמן מתנהלת. בוררות.
ר' ריבלין
אם אני לא טועה, רק בשבוע שעבר דנו כאן בנושא האגרות בתיקים כאלה. היום אדם

יכול להגיש תביעה ולהטיל על חברת הביטוח חובה מיידית לשלם את האגרה. אינני רואה

איך הצעת חבר-הכנסת פורז יכולה להגביר את המוטיבציה להגיש תביעות. י

עוייד שי מורד;

ברשותכם, אני רוצה להאיר את הצד האחר של הצעת החוק. אני חושב שהיסוד

הפילוסופי בבסיס הבוררות הוא הסכמה, ואנחנו ערים לכך שזו סטיה מן העיקרון שזכותו

של כל אזרח ושל כל אדם בכל חברה להתדיין בפני בתי המשפט של המדינה שלו. לכפות על

חברת הביטוח או על כל אזרח אחר לפנות לבוררות, כאשר אותו צד גם נושא בהוצאות

הבוררות, שהן הרבה יותר גבוהות מאגרת בית המשפט, יש בזה משהו קצת לא דמוקרטי.

כשאתם באים לאשר הצעת חוק הוק כזאת אולי אתם צריכים להתייחס גם לנושא זה של כפיית

צד אחד לא להתדיין בפני בתי המשפט במדינה.

אבל נעזוב את הנקודה הפילוסופית ונדבר לגופו של ענין. הצעת החוק הזאת מאד

מסורבלת. אני מכבד את בקשת היושב ראש, ואינני נכנס לפרטים, אבל אני רוצה לומר

באופן כללי שהמצב הזה יוצר סרבול. אם חברת הביטוח לא תסכים לאותו בורר, צריכים

לפנות לבית המשפט כדי למנות בורר. שנית, הבורר חייב בכל דיני הראיות. בדרך זו

נעביר את הפקקים לבוררים. אינני יודע אם יש לנו בוררים בכמות הדרושה. אחר כך אנחנו

צריכים לטפל בדין המהותי ובכל דיני הראיות. יש ערעור לבית המשפט המחוזי, ומבית

המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. אינני רואה את הצדדים מוותרים על זכות הערעור

לבית המשפט המחוזי, כי מה יש להם להפסיד? מעט מאד שופטים מקטינים את גובה הפיצוי.

להיפך, יש יש סיכוי שהם יגדילו אותו. הסרבול כאן גדול מאד ורחוק מן התבונה שיש

במוסד הבוררות, שצריך להיות מהיר, אולי אפילו בלי נימוקים, ולחתוך דברים.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

ראשית, רציתי להצטרף לברכות של חבר-הכנסת פורז לוועדה. שמענו מנציגי חברות

הביטוח דברים שעוררו גם סערת רוחות ציבורית כלפי תיקון שהוועדה קיבלה בזמנו בחוק

פסיקת ריבית, והנה כולם אומרים היום פה אחד: פתרתם בעיה. אנחנו זוכרים שמשרדי

הממשלה לא היו כל כך שבעי רצון מהתיקון הזה ואנו זוכרים את הביקורת הציבורית, ולא

חלפה חצי שנה וכבר מופיעים כאן נציגי חברות הביטוח ואומרים שהתיקון "הקטן" הזה גרם

לשינוי מהותי בתפיסה.
היו"ר א' לין
אנשי עסקים אמרו לי שהשינוי שעשינו בהוצאה לפועל בכל הנוגע לטיפול בשיקים

ללא כיסוי יצר שינוי מאד מאד רציני.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

ללא ספק. אני חושב שהתיקונים הללו בצווארי הבקבוק הם פתרון נכון.

לגופו של ענין, אני מודה ומתוודה שהטיעון הזה בדבר 30% של נפגעי תאונות

דרכים הוא טיעון שקצת קשה לנו להתמודד אתו.

היו"ר א' לין;

זה נכון?

עו"ד ד' חוטר-ישי;

לא. קשה לנו להתמודד אתו כי אין נתונים בדוקים בנושא זה. משום מה הנהלת בתי

המשפט איננה מנחלת קלסיפיקציה בתחום הזח. אני מכהן כחבר בוועדה לענייני שלטון חוק,

שמונתה על ידי ועדת השרים ושהיתה היתה צריכה להמליץ על טיפול בנושאים האלה.

ניסיתי לקבל סטטיסטיקה, ואין. אפשר לנסות לקבל נתונים, וזאת עשינו, במסגרת השנתון

הסטטיסטי. יש לפני נתונים בדוקים, אבל ראוי לציין שבדקנו שתי שנים שהיה לנו קל

לבדוק אותן, משום שהשנתון הסטטיסטי מתייחס לתיקים בבית משפט מחוזי ובחרנו שנים

שלפני העלאת הסמכות של בית משפט השלום, דהיינו כשעיקר העומס היה עדיין על בתי

המשפט המחוזיים.

הססטיסטיקה לשנת 1984 אומרת שסך כל תביעות הנזיקין בבתי המשפט המחוזיים בכל

הארץ בממוצע הוא 5.7%, וזה כולל תאונות דרכים, נכות רפואית, נכות של נפגעי עבודה

וכל הנכויות למיניהן, לאו דווקא במסגרת חוק נפגעי תאונות דרכים.
אי פורז
זה כולל ברירות קנס, תעבורה ועוד.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

סך כל העניינים האזרחיים שהוגשו - 75 אלף, מתוכם 5,000 תביעות נזיקין.
אי פורז
כמה תאונות דרכים עם נפגעים יש בשנה?
היו"ר א' לין
מספר התאונו עם נפגעים הוא 16,000, ומספר הנפגעים 24 אלף.
עו"ד ד' חוטר-ישי
לפי הסטטיסטיקה המשטרתית סך כל הנפגעים הוא 24 אלף.
היו"ר א' לין
אבל מה שמעניין אותנו הוא כמה תביעות הוגשו לבית משפט, ועל זה נקבל ניתוח

מבתי המשפט. קיבלתי הערכה מהשופט בן-דרור שכ-10% מכלל התביעות בבתי המשפט הן

תביעות פיצויים על נזקי גוף.
עו"ד ד' חוטר-ישי
ניסינו לקבל את הנתונים הללו, אבל אין נתון בדוק. נעשתה בדיקה מסויימת בבית

המשפט המחוזי בתל-אביב בשנה מסויימת על ידי השופט וינוגרד. הנתונים מאד לא בדוקים,

אבל - וכאן הנקודה החשובה לצורך ענין הבוררות - חוק נפגעי תואונות דרכים יצר מין

אחידות מסויימת בפסיקה, קלסיפיקציה של בעיות מסויימות. ככל שהשנים חולפות ויש יותר

פסיקה לגבי ההוק הזה, כך יש יותר תקדימים וכך מסתיימים יותר עניינים.



ניסינו לבדוק את כמות העניינים מתוך התיקים האזרחיים שנשארים תלויים ועומדים

בבית המשפט, תביעות נזיקין ביחס לתיקים האחרים, והתברר שאחוז תביעות הנזיקין

הנשארות תלויות ועומדות יורד במשך השנים. למשל, אם בדקנו את שנת 1987, מספר התיקים

שהסתיימו כללית בתביעות נזיקין ביחס למספר התיקים שהוגשו - אין זה אומר שזה באותה

שנה - הוא 99% ב-1987, כאשר בשנת 1984 זה היה רק 79%. זאת אומרת שכמות הפסיקה

הקיימת, התקדימים הקיימים, גורמים לכך שהתיקים מסתיימים יותר ויותר מהר. את

"הרווח המשני" הזה לא נשיג אם התיקים יועברו לבוררות, כי בבוררות אין, כמובן, ענין

של תקדים מחייב.

היו"ר א' לין;

אני מציע שהפסיקה כאן תהיה על פי החוק המהותי, כלומר שהבורר יקבע על פי

קריטריונים מגובשים.
עו"ד ד' חוטר-ישי
אבל הפסק עצמו לא מתפרסם, ולכן אין לו ערך תקדימי.
אי פורז
אבל יש ערעור, ובערעור זה מתפרסם.
עו"ד די חוטר-ישי
אשר לענין הערעור, היום אנחנו יכולים להשיג תקדימים על ידי שופט אחד. ערעור

יהיה בפני שלושה שופטים, ואת זה אסור לשכוח. כאשר הפתרון של בוררות נראה היום קוסם

כל כך, צריכים לבדוק לא את הצד של תחילת הבוררות, אלא את סופה. היום סוף הבוררות

יחסית אינו מעסיק הרבה את בית המשפט, ראשית, משום שחוק הבוררות מטיבו אינו מאפשר

לשופט התערבות רבה, ושנית, ההוק עצמו קובע שלא מתערבים בטעות, ויש עילות ביטול

מסויימות מאד מוגבלות. עכשיו הענין יבוא בכל מקרה לדיון בפני שלושה בהרכב של

ערעורים. זאת אומרת שכמות הזמן שזה יגזול בסך הכל מבית המשפט תהיה הרבה יותר

גדולה, וייצא שכרנו בהפסדנו.

חבר-הכנסת פורז, אני מציע שתבדוק מה אחוז התיקים שמוגש עליהם ערעור מבית

משפט לבית משפט, ואז תראה שהאחוז הזה הולך וקטן. על פסק דין של בורר אין לי ספק

שכולם יערערו.

לא בכדי התחלתי בנושא של התיקון הקטן של 8%. אם אנחנו מחפשים דרך לפתור

בעיות של המערכת, ומדברים על פגיעה בנפגעי תאונות דרכים, הרי פגיעה הרבה יותר

גדולה בנפגעי תאונות דרכים, מהותית ופרוצדורלית מבחינת זמן, נובעת מתיקון קטן

שהתקבל, אם אינני טועה ב-1986-1985, שאני חושב שיש היום הסכמה כללית שצריך לשנות

אותו. זה סעיף 6(ב} לחוק, שאני מניח שוועדת ברנזון תטפל בו. כדי לפשט כביכול את

ענין תאונות הדרכים, סעיף זה מדבר על הנכות שנקבעת על ידי המוסד לביטוח לאומי.
היו"ר א' לין
השאלה העומדת לפנינו היא: אם הבוררות הזאת לא טובה, למה היא לא טובה. אני

מציע שנתמקד בזה.
עו"ד ד' חוטר-ישי
זו בדיוק אותה בעיה. לעתים אנו מחכים שנתיים בבתי משפט בלי לעשות דבר בגלל

סעיף 6(ב), אבל גם בבוררות יהיה צורך לחכות אותו .זמן ולא תהיה אפשרות להתקדם. זאת

אומרת שהבוררות לא תזרז את הענין.
היו"ר א' לין
נציע בוררות בתיקון סעיף 6(ב). .
עו"ד ד' חוטר-ישי
אם סעיף 6(ב) יתוקן, גם בתי המשפט לא יתעכבו. מה הועילו חכמים בתקנתם?



היו"ר א' לין;

נניח שתיקנו את סעיף 6(ב), עדיין יש עומס מסויים על בתי המשפט. חבר-הכנסת

פורז מציע להעביר חלק מהעבודה לבוררות. היכן ההליך יותר יעיל, מהיר וצודק?

עו"ד ד' חוטר-ישי;

כאשר נדונה ההצעה הקודמת של הבר-הכנסת פורז לגבי ערעור על תאונות דרכים,

אמרנו שנדהה את העיון בכלל המערכת לשלב הבא. אנחנו מנסים לראות היכן ההליך יותר

יעיל. אומר חבר-הכנסת פורז ששופטים בדימוס יהיו בוררים. אנחנו נתקעים בבעיה אקוטית

חמורה וקריטית למצוא שופטים בדימוס שיישבו בוועדות ערר לענייני נכים. יש מקומות,

למשל, בבאר-שבע, בהם אין ועדה כזאת, כי אין שופט. בתל-אביב מחכים חמש שנים.

היו"ר א' לין;

לא שופטים בדימוס, עורכי דין.

עו"ד ד' חוטר-ישי;

שמענו שתתעורר בעיה לגבי עורכי דין. נצטרך לומר שעורכי דין אלה לא ייצגו

חברות ביטוח ולא ייצגו תובעים. אם כך הדבר, אולי הם לא יהיו מומחים בענין, וחם

יעסקו רק בבוררויות, ואם לפי הססטיקה מדובר ב-5,000 תיקים לשנה, זו כמות לא

מבוטלת. זאת אומרת שצריך למצוא מיגוון לא קטן של עורכי דין, והנושא הוא בעייתי.

אעבור עכשיו לחלק השני בשאלת היושב ראש, האם הבוררות היא פתרון יותר יעיל.

נגיד לצורך הענין בלבד שבוררות היא פתרון יותר יעיל, ואנחנו מוציאים את התיקים של

נפגעי תאונות דרכים מבתי המשפט, ולצורך הענין אנחנו אומרים שאנו עושים צדק לאזרחים

שנפגעו קשה, לגבי התביעות הגדולות. נשאיר לבתי המשפט לעסוק בתביעות הקטנות לענייני

צרכנות, של 50 שקל - הוק בתי המשפט לתביעות קטנות. מה הורדנו היום לבתי משפט

השלום? נתנו לו סמכות עד 300 אלף שקל. לא נוכל לגייס שופטים טובים למערכת בעתיד.

בהנחה שהתפיסה הזאת תתקיים ובתי משפט השלום יעסקו בזוטות, יהיה קשה לנו למצוא

עורכי דין טובים שיהיו מוכנים לכהן כשופטים.

אני חושב שמה שצריך להוציא מהמערכת - וזה סותם את המערכת בהיקף של 60%, לא

של 5% - זה מה שהיושב ראש אמר בהתחלה, למשל, עבירות מינהליות. צריך למצוא לזה

פתרון. יש חוק מסויים. לא נתנו לו תוכן. המהוקק יצר את חוק בתי משפט לתביעות

קטנות, אך בתי המשפט משתמשים בו בצורה מעוותת. הכוונה היתה שזה יהיה מחוץ למערכת

המשפט הרגילה ולא בתוכה, כפי שזה כיום. זה עומס עצום. כאשר אתה בודק את הזמן

שמערכת המשפט מקדישה לדברים הללו ביחס לזמן שהיא מקדישה לתביעות נזיקין, עניינן של

תביעות הנזיקין בטל בששים.

אני חוזר לשאלה היכן יותר טוב. בהנחה שנפתור את בעיית העומס בבתי המשפט,

אני חושב שבסך הכל בית המשפט הוא המקום המתאים יותר לפסוק בעניינים כבדי משקל

כאלה. לדעתי, הוועדה עושה בנושא הזה שירות טוב, בלתי רגיל, בכך שהיא מנסה להתמודד

עם הבעיות האמיתיות, ובזה היא גם עוזרת למשרד המשפטים ולמערכת השפיטה. אולי צריך

שגורם חיצוני יתערב במקצת בנושא, ינצל את ההזדמנות, יבקש את הנתונים, יבדוק את

החומר, יראה היכן צווארי הבקבוק וינסה לשחרר אותם. אני בהחלט חושב שאם נשחרר אותם

צווארי בקבוק, בתי משפט הם מקום יותר מתאים לפסוק בעניינים כבדי משקל כאלה.

אם אנחנו מדברים על נפגעי תאונות דרכים, למשל, אנחנו מדברים על פסקי דין של

מיליוני שקלים. אני לא בטוח שזה צריך לעבור לבורר, שתמיד תהיה אחר כך מחשבה מה,

למה ומדוע.



ועוד נקודה אחת קטנה. אחרי שהענין פושט יחסית ביחס לנפגעי תאונות דרכים,

נשאר הנושא של מינוי מומחים רפואיים, וצריך למצוא פתרונות איך בתי המשפט יעשו את

זה בצורה יעילה. ועדת ברנזון יושבת על המדוכה; שנית, נשארו נושאים של שאלונים,

גילוי מסמכים. שאר הדברים הם כבר יותר פשוטים אם נפתור אותם צווארי בקבוק שהזכרתי

קודם, לדוגמה הנושא של סעיף 6(ב), שאני מאמין שייפתר.

מדברים על בוררות לנפגעי תאונות דרכים. יש כבר סעיף בוררות מובנה בתוך חוק

נפגעי תאונות דרכים, סעיף 4(ג), שאינו מנוצל, כי יש אידיאולוגיות כאלה ואחרות

בנושא. לשכת עורכי הדין הציעה במסגרת ההצעות שבוודאי תבואנה בפני ועדת ברנזון

להשאיר לשופט את שיקול הדעת להפעיל או לא להפעיל את סעיף 4(ג) באחוזי נכות קטנים.

אנחנו דיברנו על 5%-10%. אני חושב שזה פתרון מאד יעיל, כי בחלק לא קטן מהתביעות

שאנו מדברים עליהן - מתוך 26,000 מקרים חלק הארי הם באחוזי הנכות הקטנים, או כמעט

שאין אחוזי נכות - אפשר להפעיל את הסעיף הזה בדרך יעילה. אני מניח שכאשר נגיע

לדיון המהותי בחוק תהיינה לי הצעות מפורטות.
היו"ר א' לין
ניתן לך הזדמנות לפרוש את נימוקיך ביתר אריכות בישיבה הבאה בנושא זה, ואנחנו

גם נקיים דיון רחב באשר ליעילות מוסד הבוררות. נצטרך להיכנס לעומק הבעיה לפני

שנגבש עמדה לגבי הצעת חבר-הכנסת פורז.

אי פורז;

כמעט הייתי מציע להזמין לדיון ההוא את אחותי, פרופי רוטולנגי, שנושא

הבוררות הוא המומחיות שלה.

היו"ר א' לין;

נשמח מאד להזמין אותה.
ד' ליבאי
אדוני היושב ראש, אני יושב ושומע את דברי החברים הנכבדים ואני שוב נוכח לדעת

שהשמרנות חוגגת. כולנו יודעים שהמערכת קורסת, שהמצב חמור ביותר, וכשבאה יזמה לנסות

לתקן, מביאים טעמים למה להשאיר את המצב כמות שהוא.

אני חושב שהצעת החוק של חבר-הכנסת פורז ראויה לטיפול מזורז. יכול להיות

שצריך להתעמק יותר בהיבטים מסויימים שלה, אבל ההצעה בכללותה היא הצעה טובה בכיוון

הנכון, משום שאי אפשר להתגבר על העומס בבתי המשפט בלי לחשוב היטב מה ניתן להוציא

מתחום עבודתם. מכיוון שאת התחום הפלילי שבין המדינה לפרט אי אפשר להוציא מבתי

המשפט; ומאחר שנושאים של שיפוט מינהלי מסויים, בין רשויות המדינה לבין פרטים, אי

אפשר להוציא מבתי המשפט; ומאחר שבתחום האישי, לפחות בטווח הנראה לעין, אי אפשר

להוציא את הענין מבתי המשפט - הרי שאנו מוכרחים למקד את הנושאים שאותם אפשר להוציא

מבתי המשפט בתחום האזרחי ולהעבירם לבוררות. אין פתרונות אחרים ברורים. לכן הצעת

החוק של חבר-הכנסת פורז הולכת בדרך הנכונה.

טבעי שהאינטרסנטים ערים לקשיים, ואל תיפגעו, זה לא רע להיות אינטרסנט. גם אם

אני עורך דין וגם אם אני מייצג מבוטחים ומבטחים ואני אינטרסנט בהקשר מסויים. -

טבעי הדבר שהאינטרסנטים בדרך כלל מסתגלים למערכת, חיים אותה, ערים לכל הקשיים והם

מצביעים עליהם, וטוב שהם מצביעים עליהם. לא אתעלם מהקשיים שעליהם הם הצביעו כשיהיה

דיון לגופו של ענין.

אדוני היושב ראש, אני מבקש שנאמץ את המדיניות שאתה התחלת בה; לא לחכות

לדו"חות של ועדות שיושבות על המדוכה חודשים ושנים ולא לעכב כל שינוי במערכת עד

שייצא הדו"ח. אם ועדת ברנזון עומדת לסיים את עבודתה, ואם יפנה השופט ברנזון או

יודיע שתוך שלושה חודשים הוא יסיים את העבודה, מובן שנכבד.אותו ואת ועדתו ונמתין

על דעת המציע גם חודשיים ושלושה, אבל לא י ותר, וזאת רק אם תבוא פניה שתאמר לכו

שעומדים לסיים תוך חודשיים-שלושה. ולא, לדון, להחליט ולהעביר את הצעת החוק לכנסת.

יכול להיות-שכאשר נראה את ההצעות של הוועדה שדנה בענין , נחמד גם אנו



ונתקן אותו, אבל שזה יהיה עילה לא לדון בהצעת החוק, אנל לא מקבל את זה ואני מקווה,

אדוני היושב ראש, שתמשיך בקו שלך עד עכשיו,

שאל חברי חוטר-ישי מה נשאיר לבתי המשפט. עניתי כבר ואמרתי שנשאר הרבה.

הבעיה שלנו היום אינה מה נשאיר לבית המשפט, אלא מה ניתן לעשות כדי להפחית את

העומס, משום שאי אפשר למנות בלי סוף שופטים, עם כל הכרוך בכך.

להערתו של חברי צלטנר שזה לא יקטין את מספר התיקים בבתי המשפט, או להערה

אחרת שזה ירבה תיקים, אני אומר שזו ספקולציה ואין זו סיבה שלא לנסות ללכת בדרך

המוצעת. על פי ההגיון זה חייב להוריד את העומס מבתי המשפט. אם ההגיון כאן לא שולט,

אלא שולטים דברים אחרים, נראה. בלי נתונים משכנעים, הייתי גורס שזה חייב להוריד את

העומס בבתי המשפט.

נתייחס לבעיות העקרוניות, בלי להיכנס לפרטים. אתם אומרים שההצעה באה להטיל

בוררות חובה. אינני יודע אם המונח "בוררות חובה" יש בו כדי להטיל אימה. מדובר

כרגע בסוג מסויים של מקרים, ואני בעד זה שנלך צעד צעד. אינני בעד זה שנפקיע שטחים

שונים מתחום, בתי המשפט ונעביר אותם לבוררות, אלא נבדוק כל נושא לגופו. כאן מדובר

בדברים שבין מבוטח לבין המבטח. כידוע, יש פוליסה. בפוליסה יש עשרות דברים שאין לי

כל יכולת לשנות אותם, שהם בלאו הכי ניתנים לי - אני מדבר על זה במונחים הדמוקרטיים

של חופש הבחירה - ואם יש דבר אחד לטובת המבוטח לכאורח, ויש לו גם זכות לדיון יותר

מהיר מאשר הסחבת היום בבתי המשפט, נראה את זה כתנאי מפורש בפוליסת ביטוח, שחברות

הביטוח מסכימות, עבור דמי הביטוח וכו', בכפוף לזה שצריך גם להגן על חברות חביטוח

מפני התמוטטות. אינני עובר לקצה השני, אבל זה כרגע לא נושא הדיון וגם לא שמענו

שתתמוטטנה אם תהיה בוררות.
ר' ריבלין
האם אין בפוליסות, באותיות הקטנות, סעיף המאפשר לחברות הביטוח לקבוע - - - ?

עו"ד מי צלטנר;

אין.

ד' ליבאי;

אני מוכן שזה יהיה על פי חוק. זה יחייב בעצם את חברות הביטוח לכלול בפוליסה

סעיף, שהיה והנפגע מבקש בוררות, חברת הביטוח מסכימה לבוררות. עדיין יש לה מקום

להסכים או לא להסכים על הבורר, אבל היא מסכימה לבוררות. זאת הנורמה שמציע

חבר-הכנסת פורז, ואני מוכן ללכת בכיוון זה. אני, כמובן, הייתי מציע להוסיף בחוק

חזה שלא רק הנפגע יכול להפנות לבוררות, אלא גם בית המשפט בהמשך. אני יודע שגם זה

פרובלמטי, ולא הייתי עושה זאת בלי לשמוע את הנהלת בתי המשפט שתייצג פה את עמדת

המערכת, אבל בכפוף למה שנשמע מהם, כקו מחשבה הייתי הולך בשני הכיוונים יחד.

השאלה הקשה באמת היא בחירת בורר. במקום שזה מוסכם על הצדדים אנחנו מתקדמים,

כי זה מוסכם ואפשר לבחור בורר, ואם אין חסכמה, אומרים פה שבית המשפט ימנה בורר.
לשיטתי, אני מוכן להרחיב
אפילו פנו לבית המשפט, ובית המשפט רוצה למנות בורר, ימנה

בית המשפט בורר. הקושי הוא את מי ימנה. אני לכאורה הייתי מכין רשימה של בוררים,

אבל לא על ידי לשכת עורכי הדין. את הנסיון הזה עברנו בהקשרים אחרים של מפרקים

ועוד. זו מעמסה שהלשכה לא יכולה לשאת בה כלפי חבריה. קשה לה להפלות בין אחד לאחד.

לכן, אדוני היושב ראש, כקו למחשבה, תוכל להיות ועדה מכוח החוק. הוועדה שאני

רואה לנגד עיני - ואני לא אומר שהיא הוועדה המתאימה, אבל אני מעלה את זה כקו

למחשבה - היא כמו הוועדה לבחירת שופטים, כי בחירת בוררים היא כמו בחירת שופטים

לעניינים מסויימים, בהרכב הנוכחי או בהרכב האחר, שבה יש יייצוג נכבד למערכת

השיפוט, שבה יש ייצוג קבוע על פי חוק ללשכת עורכי הדין. סביר שתהיה איזו ועדה על

פי חוק, אפילו סטטוטורית, שתכין את רשימת חבוררים, ואז היא ממילא תחליט האם מי

שמייצג חברות ביטוח יכול להיות בורר והיא גם תתנה תנאים. הייתי רוצה שכל בורר כזה

יעבור קורס.
היו"ר א' לין
אינני מתכוונים לפתור את כל הבעיות בישיבה זו.
ד' ליבאי
כל מה שאני רוצה לומר, אדוני היושב ראש, הוא שזה לא נושא שאין לו תשובה,

ואפשר להכין רשימה מכובדת של בוררים ואפשר גם - בין באותה.בוועדה ובין שלא באותה

ועדה, בין שזה יהיה על פי תקנות אלה או אחרות - שייקבע תעריף על ידי מי שמוסמך

לכך. צודק מר צלטנר שהבעיה השניה לאחר הבעיה של מינוי הבורר היא בעיית התעריף,

ופה צריכים להיות איזון ושקלול של שיקולים רציניים ועדינים, שלא אכנס אליהם עכשיו,

אלא כשנדון בנושא עצמו,

הצעת חבר-הכנסת פורז שהזכות לערער על החלטת הבורר תהיה מעוגנת בחוק נראית

לי, לא הרי דיון בערכאה ראשונה כהרי ערעור, מה גם שבתחום האזרחי מרבית הערעורים

נשמעים היום בטיעונים בכתב, ולא גוזלים זמן דיונים בבתי המשפט, ואני לא חושש גם אם

ירבו הערעורים בתקופה מסויימת, כדי שתרבינה החלטות עקרוניות. אני רואה לנגד עיני

את הקשיים ואני חושב שאפשר להתגבר עליהם. הנטיון הזה להוריד נושא מסויים ממערכת

בתי המשפט הוא בסך הכל הליכה בכיוון הנכון.
מ' וירשובסקי
תמכתי בהצעת החוק של חבר-הכנסת פורז, כי לדעתי הנושא הוא חשוב וטוב שנתמודד

אתו, אבל הוא פרובלמטי מכמה טעמים. קודם כל אילו היינו מדינה מסודרת, לא היתה עולה

הצעה כזאת. הצעה זו עולה רק מפני שהמצב בבתי המשפט הוא רע, ועל זה אין חולק.

אם נאמץ הצעת חוק זו, לדעתי, היא צריכה להיות הוראת שעה. היא צריכה לעמוד

בתוקף שנתיים-שלוש, כדי שנוכל לבחון אותה. זה רעיון מעשי מפני שאנחנו יכולים

ללמוד ממנו. אולי יקטן העומס עד כדי כך שנוכל להוריד את זה.

יש בעיה אחרת שהיא מאד עקרונית. מה שמציע חבר-הכנסת פורז זה סוג חדש של

בוררות, ואני מוטרד מכך. יש במדינת ישראל מערכת בתי משפט ויש בוררות. עכשיו בא

חבר-הכנסת פורז ומתוך כוונות טובות, שאני מקבל אותן, הוא יוצר בוררות חדשה, בה

צריך לנמק ויש ערעור ויש כללי הפרוצדורה. אנחנו צריכים להיזהר מאד אם אנחנו סוטים

מהעקרונות של דיני הבוררות הקיימים, שבכוונה לא כוללים אלמנטים מסויימים הכלולים

במערכת בתי המשפט, ויוצרים פה מערכת מעין בתי המשפט. הדבר היחיד השונה זה שלא

מדובר בשופט, אלא בבורר. זו פרובלמה שאנחנו חייבים לדון בה. אני חושב שכתוצאה מכך

אנחנו יכולים ליצור מערכת שהיא לא לפחות מסורבלת ממערכת בתי המשפט, ומצד אחר,

המקצועיות לא תהיה הצד החזק של המערכת הזאת.

אני אומר את הדברים האלה למרות שאני חושב שצריך לקדם את ההצעה על ידי שנגיש

אותה לקריאה ראשונה ולא נחכה לדו"חות של ועדות למיניהן. כל הזמן יושבת ועדה כלשהי,

ואנחנו צריכים לחכות. אני חושב שאנחנו צריכים להתקדם ולהתייחס לפרובלמות

האמיתיות, ואם נגיע למסקנה שהצעה זו טובה, אנחנו צריכים לאמץ אותה. אבל אני אומר

שגם אם אנחנו נייעל בזה לא מעט את המערכת - ואני מניח שבסופו של דבר ההגיון, כפי

שאמר חבר-הכנסת ליבאי, הוא לצד הייעול - אסור שזה יבוא על חשבון עקרונות משפט

שאנחנו נשנה מתוך חיפזון.

לכן, ראשית, צריך עוד לחשוב על זה; שנית, לדעתי, צריך להגיש את זה לקריאה

ראשונה כדי לשמוע דעות שונות; שלישית, אני חושב שאנחנו חייבים לקבל החלטה שהחוק

יעמוק בתוקפו לתקופת נסיון, ואז יהיה לי הרבה יותר קל להסכים לכל מיני דברים;

ודבר רביעי ואחרון, לדעתי, הצעתו של עורך-דין חוטר-ישי להזמין את המומחית לדיני

בוררות היא הצעה מצויינת, כי אינני רוצה שעל ידי הצעה זו נפגע בכל המערכת של דיני

בוררות. לא הייתי רוצה שיתחיל סחף. בהתחשב בכל אלה אני חושב שכדאי להתקדם, אבל מאד

מאד בזהירות.



היו"ר א' לין;

קודם כל איננו בשלים לאשר את הצעת החוק להעברה לקריאה ראשונה. מדובר כאן

בהכנסת יסוד חדש במערכת השיפוטית, וזה מוסד בוררות חובה, ולא נעשה צדק לנושא אם לא

נעמיק בהליכים הפנימיים של המוסד הזה ולא נדע להעריך אותו נכונה וגם לא נדע להעריך

את השילוב שלו עם מערכת בתי המשפט ואיך זה יעבוד. כמובן, לא נקבל שום החלטה חפוזה

בגלל זה שאנו מדברים אולי על הוראת שעה לשנה-שנתיים. גם אם זו תהיה הוראת שעה זה

מחייב אותנו לקיים דיון מאד מאד יסודי. אם כן, אין ספק שאנחנו נתקוף נושא מיסודו.

חשבתי על הנושא הזה וגיבשתי הצעה אלטרנטיבית ואני רוצה להביא אותה בפניכם

כדי שתחשבו עליה לקראת הדיון הבא; ואני גם רוצה שמשרד המשפטים יידע על כך. אני

מתכוון למעין ועדות מומחים, לא לבוררות. אין זו הצעה מגובשת, אני רק מצביע על

הכיוון. אני מתכוון, למשל, לוועדות מומחים של עורך דין, רואה חשבון ורופא.

נקודת המוצא הראשונה שלנו היא להקל את העומס על בתי המשפט. נקודת המוצא

השניה היא שבמקרים מסוג זה של אנשים שנפגעו ראוי אולי שהם יקבלו תרופה יותר מהירה

מבחינת ההחלטה מה הפיצויים המגיעים להם, וזאת למרות שיש המוסד של התשלומים

התכופים. אלה הדברים העיקריים הכרוכים בהצעת חוק זו. ביקשתי בדיקה ונאמר לי שהחלק

הגדול ביותר מכל פסקי הדין המעוכבים על ידי השופטים אלה פסקי דין הנוגעים להכרעות

כמה פיצויים מגיעים למי שנפגע בנזק גוף, כי אין לשופטים מיומנות בנושא. מבקשים מהם

להיכנס לחישובים שאינם התחום החזק שלהם. משום כך אלה הם בעיקר פסקי הדין שבהם לא

ניתנת ההחלטה ושמתעכבים זמן ממושך.

דבר שני שנאמר לי, ונדמה לי שהוא נכון, שבהכרעה באשר לחישוב הפיצויים אין

החלטות משפטיות רציניות. יש קריטריונים די מגובשים, ואנחנו יודעים מה החישובים

המקובלים ומה צריך לפסוק וכוי. להערכתי, ועדות של מומחים שיקבלו גיבוש של מעין בית

דין בצידו של בית המשפט, שאליהן יועברו להכרעה כל הנושאים של חישוב פיצויים על

נזקי גוף, יהיו יותר יעילות מאשר בוררויות בנושא הזה ויוכלו לקבל הכרעות יותר

מהירות, ואין זה אומר מינוי שופטים דרך קבע. כמו שנאמר כאן, פירוש הדבר שליפת

אנשים מתוך רשימות מוסמכות בהרכב של מומחיות קבוע, שצריכים לקבל את החומר ולקבל

הכרעה בנושא לצורך חישוב פיצויים שמגיעים לאדם במקרה של נזק גוף, ואינני נכנס כרגע

לשאלה של דיני הראיות, או לשאלה של הפרוצדורה האזרחים בנושא הזה של סדרי הדין.

ההערכות שקיבלתי בשאלה זו היו שזה בערך 10% מסך התביעות האזרחיות המוגשות

היום בבתי המשפט, אבל העומס המוטל על השופטים הוא הרבה יותר כבד מאשר אותם 10% של

תביעות.

רבותי, בישיבה הבאה נבקש נתונים מלאים בחתכים שונים של הבעיה הזו, נראה את

החלופות האפשריות, נזכור מה נקודות המוצא שלנו ונקיים דיון גם בנושא הבוררות.

יש פה רשימה שהופיעה בעתון "הארץ", שלפי דעתי מחייבת תשובה די מפורטת באשר

להרבה מאד אפשרויות של זיופים של פוליסות, תביעות כוזבות וכל הקשור בזה, וזה מתנקז

במידה רבה מאד ל"קרנית". אני מעביר לכם צילום של הרשימה הזאת ואעריך מאד אם תבדקו

את הדברים ותודיעו לנו בישיבה הבאה של הוועדה באיזו מידה יש אמת בדברים הללו.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13.25

קוד המקור של הנתונים