הכנסת השתים-עשרת

מושב שני



נוסח לא מתוקן



פרוטוקול מס' 89

ועדת החוקה חוק ומשפט

יום שני, כ"ז בכסלו התש"ן (25 בדצמבר 1989). שעה 11:00

נכחו; חברי הועדה;

א' לין - י ו"ר

מ' וירשובסקי

י י לוי

חי מירום

י י עזרן

אי רובינשטיין

רי ריבלין

מוזמנים;

אל"מ די יחב - צה"ל, מפצ"ר, ראש ענף דין בינלאומי

ל' משיח - משרד המשפטים

א' רוטר - משרד ראש הממשלה

ד' טלמור - עירית תל-אביב, היועץ המשפטי

ע' להבי - משרד התחבורה

נצ"מ מי מילנוב - משטרת ישראל, ראש מדור תכנון ותכנות

סנ"צ ר' גוטליב - " " לשכת היועץ המשפטי

סנ"צ ו' שחם - " " " "

מזכירת הועדה; די ואג

י ועצת משפטית; ר' מלחי

א' אשמן

סדר היום; א. הצעות לסדר היום

ב. חוק לתיקון ולהארכת תוקף של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון

וחבל עזה - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התש"ן-1989

ג. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11), התשמ"ט-1989



א. הצעות לסדר היום

היו"ר א' לין;

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה חוק ומשפט. לפני שאנחנו דנים בנושאים

שעל סדר היום, נשמע הצעות לסדר היום. בבקשה.

הועדה הזאת אמונה על שלטון החוק. כשם שדנו במדיניות היועץ המשפטי לממשלה,

לדעתי אנחנו צריכים לדון באופן דחוף במדיניות הפרקליט הצבאי הראשי. ולא רק בעקבות

הדברים החמורים ביותר שנאמרו אתמול על ידי בג"צ אלא אף בעקבות שקיבלתי, ואני מוכן

לברר את אמיתותן, שיש מדיניות שלא להעמיד לדין קצינים בכירים בפני בתי דין

צבאיים. בשל אותן עבירות עצמן מובאים לדין חיילים ובעלי דרגות אחרות וקצינים

בכירים אינם מובאים לדין. לדעתי, זה ענין חיוני לשלטון החוק, ועל פי המסורת של

הועדה הזאת אני מבקש לדון בנושא.

היו"ר א' לין;

חבר-הכנסת רובינשטיין, קראתי את מאמרך בעתון "הארץ" בנושא קרוב מאד לנושא

שאתה מעלה כאן. בהצעתך יש גם הנחות עובדתיות, אני מציע שנקבל תגובה מהפרקליטות

הצבאית באשר לעובדות ולאחר מכן נחזור ונדון בהצעתך לסדר היום.

אני מצטרף לבקשתו של חבר-הכנסת רובינשטיין. אני מקווה שהדיון בענין זה יהיה

כבר אחרי הדיון בבג"צ בענין מדיניות היועץ המשפטי לממשלה. אלה דברים שונים, ובכל

זאת יש ביניהם קשר.

הועדה דנה בהתנהגות שר הפנים, דברים מסוימים העברנו ליועץ המשפטי לממשלה

ואנחנו מחכים לתשובתו. אני מבקש להוסיף דבר שהגיע לידיעתי. עירית חיפה מסרה

לעורכת דין פרטית הכנה של חוזה עבודה עם עובדי העיריה. בלחץ משרד הפנים הועברה

העבודה למשרד גלס פינשטיין בר-סלע. לאחר שקראתי את הדברים בעתון קיבלתי אישור להם

גם מסגן ראש עירית חיפה גבי יהודית נאות. זה לא בדיוק הנושא שעליו דנו, אבל זה

מעיד על השיטה וראוי שהועדה תעביר גם ענין זה לתשומת לבו של היועץ המשפטי לממשלה.

כבר נקבע עם היועץ המשפטי לממשלה שב-9 בינואר הוא יבוא לכאן וישיב על כל

השאלות של חברי הועדה ויצטרך גם להתייחס עובדתית ו נורמטיבית למקרים שהוזכרו.

כפי שאתם יודעים, קיימנו שלב ראשון בדיון. הועדה הזאת לא יורה לחלל ובזה

גומרת את שלה. אנחנו נוהגים לסיים דיון גם עם בירור ממצה של העובדות וגם עם

קביעת עמדה ברורה. לא הסתרתי דעתי שאנחנו צריכים לפעמים גם לקבוע נורמות מחייבות

בנושאים שהם בתחומי אחריותנו.

חבר-הכנסת וירשובסקי, האלמנט החשוב בעיני הוא לא הלחץ להפסיק את החוזה. אפילו

לא היה לחץ, נדמה לי שמשתרשת נורמה פסולה וחמורה שצריכה לזעזע כל אדם בגלל הסכנה

שטמונה בכך שמקורבים לשלטון יועדפו ויגרפו הון בגלל קרבתם לשלטון. אם אכן היה לחץ

זה בוודאי דבר חמור מאד, אבל לא זה העיקר. משרד שמקורב באופן מובהק למשרד הפנים

יקבל בלי הפסק עבודה מרשויות מקומיות שתלויות במשרד הפנים - זאת נורמה חמורה,

שלדעתי צריך לבער אורגה כבר בשלב זה. אני מקווה שהועדה הזאת כולה ביחד תתייצב

לעשות את המוטל עליה, ולא לשקול כאן חלילה שיקולים פוליטיים או אחרים.



א' רובינשטיין;

לדעתי, המקרה הזה חמור יותר ממקרים אחרים. לפי האינפורמציה שקיבלתי ממקור

ראשון בעירית חיפה, ניתנו סכומי כסף כדי לפצות את עירית חיפה, והם הוסוו כדי שאי

אפשר יהיה לייחד אותם, אבל ברור שהם ניתנו כפיצוי על שכר הטירחה הגבוה יותר שקיבל

אותו משרד המקורב לשלטון.

היו"ר א' לין;

אני רוצה להאמין שזה לא נכון, משום שאם זה נכון הדבר כל כך חמור ולא רק לגבי

משרד הפנים.. אינני מבין גם איך עירית חיפה מעלה בדעתה לשתף פעולה בדברים כאלה, זו

שאלה בפני עצמה.

הטענה הזאת לא הוכחשה, לא על ידי ראש עירית חיפה ולא על ידי משרד הפנים.

היו"ר א' לין;

אני רוצה לקוות שהדברים האלה אינם נכונים. אני מבקש ממזכירת הועדה לכתוב

מכתב לראש עירית חיפה ולבקש תגובתו בכתב.

לפי החלטת הועדה בישיבה הקודמת, העברנו את הפרוטוקול לשר הפנים, לראש עירית

ירושלים וגם לשר השיכון והבינוי, וביקשנו תגובה בכתב או בהופעה לפני הועדה לדברים

שהושמעו בדיון הראשון.

ב. חוק לתיקון ולהארכת תוקף של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה -

שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשיין-1989

בדיון הקודם בנושא זה התעוררה בעיה. קיימתי שיחות בנושא זה עם שר המשפטים, עם

משטרת ישראל ועם מתאם הפעולות באזורי יהודה ושומרון ובחבל עזה. בעקרון, משטרת

ישראל היא שצריכה לקבוע אם לתת לגורמים פליליים היתרי כניסה לישראל. אבל אנחנו

יודעים שהמצב הוא קצת מורכב בגלל חלוקת הסמכויות. לדאבוני הרב, שר הפנים לא מתערב

כלל בנושא הזה אף כי על פי החוק לו הסמכות העליונה, והענין נתון לתיאום בין משרד

הבטחון ומשרד המשטרה. לקראת הדיון הזה היתה לי אתמול שיחה עם מר גורן, ומדבריו

הבינותי שתיאום הפעולה של הצבא והמשטרה הולך ונעשה יותר הדוק ויותר פורה.

אני מוכן להסתפק בשלב זה בהצהרה חד משמעית מנציג משרד הבטחון שתישמע דעתה של

המשטרה בשאלה אם להכניס לישראל גורמים פליליים שמהווים סכנה לגוף או לרכוש

התושבים כאן, ויינתן המשקל הראוי לעמדת המשטרה.

אל"מ י יהב;

ללא ספק. בדיון הקודם מסרתי שבימים אלה אנחנו עומדים בעיצומה של עבודה רחבת

היקף של המשטרה ומשרד הבטחון ותיאום הפעולה בשטחים כדי לקבוע קריטריונים ולגבש

דרכי פעולה למתן היתרים ולמניעת היתרים, ונושא חשוב לא פחות הוא אכיפת החוק.

אנחנו עומדים בפני בעיה קשה מאד בתחום האכיפה ויש כמה הצעות להגביר את אמצעי

האכיפה.

באשר למתן היתרים אישיים הוספתי, ואני מבקש לציין זאת במפורש, שלגבי היתרים

מיוחדים, כמו למשל היתרים ללינה בלילה בישראל, על פי ההוראות הפנימיות כיום יש

צורך באישור של המשטרה.



אני מניח שיכולים להיות מקרים חריגים שהמשטרה תגרום שאין מקום לתת היתר ומשרד

הבטחון, בעיקר בגלל שיקולים של שב"כ, יהיה בדעה אחרת. אלה מקרים יוצאי דופן, וגם

אז הדברים נעשים בבדיקה ובעצה אחת עם המשטרה.

מכל הטעמים האלה אנחנו מעדיפים שבשלב -זה לא יהיה תיקון בחוק, כדי לאפשר לנו

לסיים את העבודה שלנו בתחום הזה, כמובן תוך מתן מקום נכבד מאד לעמדתה של המשטרה

בכל מקרה ומקרה.

הי ו "ר א' לין;

חבר-הכנסת חגי מירום הפנה תשומת לבי לנושא נוסף: ביצוע צוי הוצאה לפועל

באזור. התפרסם פסק דין של בית המשפט העליון בנושא זה. לא קראנו את פסק הדין

במלואו, קראנו תקציר שהתפרסם בעתון "מעריב". חבר-הכנסת מירום פנה ליועצת המשפטית

של הועדה, ונשמע דברים מפיה.

בכתבה שהתפרסמה בעתון יש דבר מטעה, שם נאמר כאילו בית המשפט רואה צורך בפתרון

חקיקתי . לאחר השיחה עם חבר-הכנסת מירום ביקשתי את פסק הדין, ומה שכתוב בכתבה לא

בדיוק מתאים לפסק הדין. בפסק הדין נאמרו כמה מלים שלא צוטטו בכתבה, נאמר שם

בפירוש שיש בחוק פתרון להפעלת ההוצאה לפועל בשטחים עקב פסק דין שניתן בבית משפט

ישראלי. יכול להיות שהפתרון הזה לא טוב בעיני מישהו, אבל יש פתרון. מהכתבה עולה

כאילו אין פתרון ויש צורך ברקיקה.

היום מי שיש לו פסק דין ישראלי יכול להפעיל אותו באמצעות לשכות ההוצאה לפועל

באזור או באמצעות לשכת הוצאה לפועל אחת מיוחדת שהוקמה באשקלון והיא נחשבת ללשכת

הוצאה לפועל של האזור.הלשכה הזאת פועלת לפי החוק העותמני, לפי החוק של האזור.

על כל פנים, פתרון לאנשים שקיבלו פסק דין ורוצים לפנות ללשכת הוצאה לפועל כדי

לבצע אותו הוא באמצעות לשכות ההוצאה לפועל באזור ולא הלשכות בישראל. לכן דחה

בית המשפט את הערעור וחייבו את המערער בהוצאות.

שוחחתי אתמול בנושא זה עם מישהו מלשכת עורכי הדין ועל השאלה אם רצוי תיקון

בנושא זה נאמר לי שלפי כללי המשפט הבינלאומי, אילו רצו להפעיל את לשכות ההוצאה

לפועל של ישראל גם בשטחים היה מתחייב מזה גם לאפשר ללשכות ההוצאה לפועל של השטחים

להפעיל סמכותן גם בתוך הקו הירוק. לא ברור אם זה רצוי, ברור לגמרי שזה לא פשוט,

ולא הייתי מתייחסת לזה כלאחר יד במסגרת הארכת תוקפן של תקנות.

היו"ר א' לין ;

אני מבין שהתקנות האלה כולן נועדו לאפשר הפעלת סמכויות לשם עשיית צדק על אף

העובדה שמדובר בשטחים שיש להם מעמד מדיני שונה.

יש הסדרים מקבילים בחוק בישראל ובחקיקה באזור לגבי ביצוע בפועל של פסקי דין

שניתנים באזור לביצוע בישראל ולגבי ביצוע באזור של פסק דין שניתן בישראל. על פי

ההסדרים החוקיים הקיימים, כדי לבצע באזור פסק דין שניתן בישראל יש צורך לתרגם

אותו לערבית, ללכת ללשכת הוצאה לפועל באזור ובאמצעותה לבצע את פסק הדין.

במהלך השנים התעוררו בעיות ספציפיות בקשר לביצוע פסקי דין בישובים הישראליים

בשטחים, ואז הוסמכו לשכות הוצאה לפועל מיוחדות - אחת באשקלון לביצוע פסקי דין

בישובים ישראליים בחבל עזה, ולשכות בירושלים ובנתניה לביצוע פסקי דין בישובים

ישראליים באזורי יהודה ושומרון. כלפי מי שאיננו רשום במירשם האוכלוסין בישראל,

כלומר ערבי תושב האזור, הדרך היא באמצעות לשכות הוצאה לפועל באזור.



מתחילת ההתקוממות בשטחים התעוררו קשיים בביצוע פסקי דין באמצעות לשכות הוצאה

לפועל באזורים, בגלל הקושי לערבים תושבי השטחים להיות מעורבים בפעולות שמשמעותו

סיוע בידי נושים ישראליים. ההסדר החוקי הקיים נמצא לא יעיל בנסיבות הקיימות היום.

לאחר שהחלו ההליכים בתיק ועוד לפני שניתן פסק הדין שהוזכר, ביולי 1989 תוקנה

החקיקה באזור עזה, הלשכת ההוצאה לפועל המיוחדת באשקלון הוסמכה לפעול גם בקשר

לפסקי דין נגד ערבים תושבי האזור ולא רק נגד ישראלים. לענין חבל עזה יש פתרון,

ולפי הידוע לי כבר פעלו לפי ההסדר החוקי החדש.

הסדר כזה עדיין לא פועל לגבי יהודה ושומרון. ביקשנו לראות איך פועל ההסדר

החדש בעזה. שני הנסיונות שנעשו בעזה היו מוצלחים מאד ובימים אלה אושר תיקון מקביל

גם לאזורי יהודה ושומרון, שיאפשר לנושים ישראליים להוציא לפועל פסק דין שבידיהם.

היו"ר א' לין ;

איזה תיקון חקיקתי נעשה?

תיקון של הצו באזור.

זה חוקי ומקובל שצו מסמיך בית משפט ישראלי - - -

אל"מ ד' יהב;

אני מוכרח לומר שזה לא נקי מספקות. אבל החקיקה הזאת פועלת כבר הרבה שנים.

אנחנו שוקלים כרגע תיקון מקביל כלפי ישראל. ביהוד לאחר שיש בענין זה הערה של

השופט ברק בפסק הדין.

היו"ר א' לין;

אנחנו מתבקשים היום לאשר תקנות שעת חירום שמאפשרות הפעלת סמכות של בתי משפט

ישראליים באזור, ביצוע צו מעצר באזור. אני לא מבין מדוע לא נוכל במסגרת זו לעשות

גם תיקון בענין ההוצאה לפועל.

ח' מירום;

אם אני מבין נכון, התקנות שלפני הועדה ענינו עזרה משפטית - - -

אי רובינשטיין;

כך זה נקרא. היום השם מטעה; הענין התחיל בעזרה משפטית והיום הוא חובק עולם

ומלואו.

יש יחסי מסחר בין מדינת ישראל והשטחים, בהיקף שמגיע לכ-750 מיליון שקל, אם

אינני טועה. אי אפשר לקיים מערכת יחסים מסודרת אם אין גורם אכיפה מסודר, נוח

יחסית. אנחנו יודעים שבכל הקשור להוצאה לפועל אין סמכות מקומית, אדם בישראל יכול

לפנות לכל לשכה שהוא רוצה. והנה כלפי תושבי השטחים שאינם יהודים אנחנו צריכים

להיות כבולים לשלוש לשכות, שעד היום רק לאחת מהן יש סמכות.



יהיו הדעות הפוליטיות אשר יהיו, אבל כל עוד אנהנו מקיימים יחסי מסהר בין

ישראל והשטחים, עובדים כאן אנשים מהשטחים, מתחייבים כאן, סחורות יוצאות לשטחים,

יש אינטרס ישראלי ויש אינטרס בשטחים שיהיה הסדר להוצאה לפועל. צריכה להיות מערכת

אכיפה פשוטה יחסית, כי אחרת ייפגעו בעיקר יחסי המסחר.

אם אנהנו כבר עוסקים בהכנת הצעת החוק לקריאה שניה ושלישית, זה הרגע המתאים

לההיל סמכויות לשכות ההוצאה לפועל בכל הארץ. אני מבין שזה יוצר בעיות קשות למערכת

הצבאית, כי אם המשטרה היא שעוזרת להוצאה לפועל בישראל, בשטחים העזרה צריכה לבוא

מידי הצבא. בישראל האכיפה קשה ומתמשכת. למה השגתם אפקט טוב בעזה? משום שהביצוע

היה בידי הצבא, הוא היה הגורם שנתן את העזרה ללשכה שפעלה. את המצב מיסודו אנחנו

לא יכולים לשנות מהיום למחר, ולכן צריך להשתמש בכלים שישנם.

לסיכום, אני מציע להוסיף בהצעת החוק שלפנינו אפשרות להשתמש בכל לשכות ההוצאה

לפועל, גם באזור וגם בישראל.

היו"ר א' לין;

אני שותף לדעתו של חבר-הכנסת מירום. אם אדם מהאזור מבצע עבירה פלילית בישראל,

בית משפט ישראלי מוסמך לדון אותו, להוציא נגדו צו מעצר, אם האיש נמצא באזור אפשר

לבצע את הצו באזור ולהביא את האיש לכאן, או להחזיק אותו באזור. ואם בית משפט

ישראלי מטיל עליו עונש, אפשר לבצע את העונש באזור או בישראל. זאת אומרת שבכל

הנוגע לפלילים אנהנו נותנים סמכות מלאה לבית המשפט לגבי תושב האזור, ואפשר להפעיל

את הסמכות באזור, לא רק בישראל.

כאן מדברים במישור האזרחי. תושב השטחים בא לשטח ישראל ומתקשר, או עושה עבודה.

צריך לבצע נגדו צו הוצאה לפועל.. בדיוק כמו שאפשר לעצור ולענוש, צריך לאפשר גס

אכיפה של צו הוצאה לפועל. למה להגביל את הסמכויות רק לפלילים?

א' רובינשטיין ;

מפני שיש פיקציה של בתי משפט מקומיים בשטחים.

הי ו "ר א' לין;

אני רואה בזה מקרה קלאסי של תיקון שצריך להכניס במסגרת הצעת החוק שלפנינו.

מ' וירשובסקי ;

מעבר לבעיה המשפטית יש כאן בעיה פוליטית מובהקת.

ל' משיח;

הצורך אמנם קיים, אבל אם אנחנו נתקלים בבעיה משפטית במישור הבינלאומי בנושא

הדדיות, לא כדאי לנו ללכת בדרך הזאת. אם יש לנו אפשרות מעשית לבצע את הדברים על

ידי צוים של האזור, מוטב להסתפק בדרך זו ולפתור את הבעיה לגופה.

אני לא מציע שפקיד ההוצאה לפועל מתל-אביב ילך לאזור. במקביל להסדר

בפלילים, הוראת ההוצאה לפועל צריכה להייב את הרשויות באזור לבצע צו הוצאה לפועל.

א' רובינשטיין;

זח המצב היום.



אל"מ ד' יהב;

קודם כל ההסדר הוא באמצעות לשכות ההוצאה לפועל המיוחדות. יש הסדר הדדיות

במסגרת היחסים הבינלאומיים - כי מדובר כאן במדינה ומדובר באזור שהוא לא הלק

אינטגרלי מהמדינה. ההסדר החוקי הוא כזה שכדי לבצע במקום אחד פסק דין שניתן במקום

אחר, הביצוע צריך להיות באמצעות לשכות ההוצאה לפועל באותו מקום שרוצים לבצע את

פסק הדין. אם יש פסק דין בישראל שרוצים לבצעו באזור, צריך לעבור את לשכות ההוצאה

לפועל באזור, וכן להיפך. אגב, פסקי דין שניתנים באזור והביצוע שלהם בישראל

כרוכים בקשיים שונים, יש טענות בדבר הפלייה, אי צדק. בישראל יש עוד מחסום אחד,

אפשר לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ו;לעכב ביצוע פסק דין מטעמים שבחוק.

תארתי את ההסדר הנורמטיבי הקיים, ולשכות ההוצאה לפועל המיוחדות היו הסדר

מיוחד רק לגבי ישראלים בגלל קושי ללשכות ההוצאה לפועל הערביות לטפל בפסקי דין נגד

ישראלים, מתחילת האינתיפדה נוצרה בעיה כללית בביצוע פסקי דין נגד מקומיים. כפי

שאמר כאן חבר-הכנסת מירום, מדובר במערכת כלכלית ויחסי גומלין בהיקף גדול, אני לא

בקי במספרים. היתה לנו בעיה של אכיפת פסקי דין באמצעות הלשכות הרגילות, שכמעט

הושבתו מפעולה. ההסדר שמצאנו, ואין זה הסדר על בסיס הדדיות אלא כעין הוראת שעה,

אם כי יכול להיות שהוראת השעה תוקפה יהיה לתקופה לא קצרה, אבל זה לא הסדר רגיל

ושיגרתי תואם בישראל ובאזור. זה הסדר לבעיה ספציפית של אותם ישראלים שבידיהם פסק

דין של בית משפט בישראל וצריכים לבצע אותו באזור.

מה שהציע היושב ראש, שלשכת הוצאה לפועל בישראל תוכל לתת הוראות לביצוע באזור,

זה דבר מרחיק לכת וצריך לבחון את המשמעויות גם מבחינת המשפט הבינלאומי, כי

מתעוררת בעיה שרשות אחת פועלת באזור אחר. הענין נבחן בזמנו ונדחה. אני מציע לא

לדון בהסדר כזה, בוודאי לא עכשיו.

חי מירום;

למה זה נראה לך הגיוני שכל פסק דין שמתקבל בבית משפט ישראלי נגד נאשם מהשטחים

אפשר לבצע שם, והמצב צריך להיות שונה לגבי הוצאה לפועל? מה ההבדל המהותי?

אמר כאן חבר-הכנסת רובינשטיין שגם במישור הפלילי ההסדר איננו נקי מספקות. כל

ההסדרים הם בהחלט פרובלמטיים, אבל במישור הפלילי נקבעו אולי מאין ברירה.

א' רובינשטיין;

צורך מוחלט. יש גם הבדל. לבתי המשפט המקומיים כמעט אין סמכות שיפוט פלילי, יש

שם סמכות שיפוט אזרחי, באופן תיאורטי גם כלפי ישראלים אם כי זה כמובן לא מתבצע.

אם בית משפט מוסמך לחייב תושב השטחים לשלם כסף, איך אפשר לומר שאי אפשר לבצע

את ההוצאה לפועל בשטחים?

בידי מי ההוצאה לפועל בשטחים?

אל"מ ד' יהב;

בידי המערכת המשפטית המקומית. יש קמ"ט משפטים שממונה עליה.

אין בעיה משפטית. הבעיה היא שבתנאים של אינתיפאדה קשה מאד לבצע בפועל. יש

בעיה מעשית, כמו בגבית מיסים.

ר' מלחי;

צריך להוסיף שהוצאה לפועל שמסתיימת בהעברת מסמכים מוסדרת על ידי הוצאה לפועל

בישראל. זה לא מצריך פניה ללשכת הוצאה לפועל באזור.

יש גם פסיקה שמאפשרת הטלת עיקול בידי צד ג י או הטלת עיקול זמני, גם זה מוסדר

בלי צורך לפנות ללשכה באזור.

הכל בידינו, הבעיה היא שקשה היום להכנס לכפרים לכל צורך. כל פעולה היא מבצע

צבאי עם התנגדות של האוכלוסיה. לפני האינתיפאדה לא היתה בעיה.

אדם קיבל בתל אביב צו הוצאה לפועל נגד תושב האזור. תושב האזור נמצא באזור וכל

רכושו שם. מה יכול אותו אדם לעשות?

אם מדובר באזור עזה, הוא יכול ללכת ללשכת ההוצאה לפועל המיוחדת באשקלון והיא

תבצע. אם מדובר ברמאלה, מהימים הקרובים אפשר יהיה לפנות ללשכה להוצאה לפועל

בירושלים ובאמצעותה לבצע את פסק הדין.

האם זה הגיוני ואפשרי בשתי לשכות, מדוע זה לא הגיוני ואפשרי בעשרים לשכות

הוצאה לפועל?

לשכת ההוצאה לפועל המיוחדת פועלת לפי החוק המקומי ולא לפי החוק הישראלי. לשם

כך צריך להסמיך בעלי תפקידים מיוחדים, הדין הוא שונה, הניירת שונה, צריך לכתוב

ערבית. כל זה מחייב הכשרה מיוחדת של הלשכה לתפקיד הזה, התמקצעות בתחום מיוחד. יש

גם בעיות אחרות. לכן התקבלה החלטה עם משרד המשפטים והנהלת בתי המשפט להכשיר שתי

לשכות מיוחדות.

מוטב גם שהחוק המקומי מסדיר את הענין ולא החוק הישראלי. מעבר לכל השיקולים

המעשיים, אני חושב שבשינוי יהיה אקט פוליטי מובהק. אני מתנגד לכל הרחבה של הסיפוח

הזוחל שבלאו הכי קיים בתקנות האלה, שחבר-הכנסת רובינשטיין כבר אמר בצדק ששמן אינו

מעיד על תוכנן. הייתי מצמצם אותן עד כמה שאפשר ולא מרחיב אותן. אם לבעיות

המעשיות יש פתרון, ושמענו שהוא הולך ומתרחב, אני מציע להסתפק בזה.

חבר-הכנסת מירום, האם אתה עומד על הצעתך להכניס שינוי בתקנות אלה או שאתה

מסתפק בהסברים ששמע נו?



חי מירום;

אני מתלבט, כי יש הבדל בין תפיסתי הפוליטית ובין תפיסתי המשפטית. אני רוצה

עוד לחשוב בנושא.

ר' מלחי;

תיקון טכני. בתוספת רשומים תשעה חוקים, שלשנים מהם יש כבר שם אחר. אילו היה

זה רק תיקון טכני, לא הייתי מטריחה את הועדה לשאול רשותה. נראה לי שצריך יהיה

להכניס סעיף מתקן. מסי 2, חוק שירות בטחון - במקום התשי"ט-1959 צריך

להיות התשמ"ה-1986. אני שומעת עכשיו שכבר נעשה התיקון בחוק מס' 9 - חוק רישום

ציוד וגיוסו לצבא הגנה לישראל, התשמ"ז-1987.

בדיון במליאה הציע חבר הכנסת ליבאי שינוי במיקום ההוראות. אני מבקש שהערות

לחוק שנשמעות במליאה יובאו לפנינו בזמן הדיון כדי שנוכל להתייחס אליהן. בעמוד 153

מפרוטוקול הדיון במליאה יש הערות קונקרטיות מאד של חבר-הכנסת ליבאי.

קראתי את הדברים. ההערות של חבר-הכנסת ליבאי הן בקשר למיקום ההסדר בתקנה 6.

חבר-הכנסת ליבאי טען כי ענין ההעברה לאזור מקומו בתקנה 4, שהכותרת שלה היא "העברת

נאשם לאזור", ואילו מה שמיקמנו בתקנה 6(ג) צריך לבוא בתקנה 6א.

אנחנו התלבטנו בנושא הזה. תקנה 4 מדברת על חשוד, עדיין לא הוצאו נגדו לא

פקודת מעצר ולא צו מעצר, צריך לשקול אם להעביר אותו לאזור ולשם כך דרושה התערבותו

של היועץ המשפטי לממשלה,. תנאי נוסף הוא שלא ניתן להבטיח התייצבותו של אותו אדם

לאזור בדרך אחרת. המקרה שאנחנו מדברים הוא שונה. אנחנו לא מדברים על מקרה שיעבור

דרך המנגנון של היועץ המשפטי לממשלה. מדובר על אדם שכבר הוצא נגדו צו מעצר, אבל

הוא נמצא בישראל, תפסו אותו בישראל ועכשיו צריך להעביר אותו לאזור. לכן המקום

המתאים, לדעתנו, הוא תקנה 6(ב) שמדברת על מי שנתפס בישראל ויש כבר נגדו צו

מעצר באזור.

חבר-הכנסת ליבאי טען שהנושא של העברת תושב האזור שיש נגדו פקודת מעצר בישראל

או צו מעצר בישראל צריך להיות במסגרת תקנה 6א., משום ששם מדובר בכל ביצוע הצוים

והעונשים והיא מאפשרת העברת תושב האזור לאזור. אותה תקנה מדברת אך ורק על צוים

של בית משפט לאחר הרשעה, כשמדובר בביצוע העונש, על צו שבית המשפט רשאי לתת נגד

קטין. כלומר, כל הסוגיה הזאת באה אחרי הרשעה. בתקנה 6(א) אנחנו מדברים על מעצר

לפני משפט. אם נרצה למקם את הנושא הזה בתקנה 6א. - נצטרך להעמיד אותו כדבר ראשון,

וזה מעורר קשיים טכניים.

אני מציע שבכפוף להצהרה ששמענו היום מנציג שר הבטחון בדבר מתן משקל נאות

למשטרה בכל הנוגע לאיסור כניסתם של עבריינים מהשטחים לישראל וגם בדבר הרחבת

ההוצאה לפועל של פסקי דין באזור, הועדה תאשר את החוק שלפניה ללא שינויים.

המוסד לביטוח לאומי מבקש שהסעיף בענין תשלום התגמולים תוחל רטרואקטיבית מ-1

בספטמבר 1987. כדי שיחול על פניה מסוימת שהיתה אליו. כל הנושא נולד עקב פניה של

אדם שנפגע. אינני יודעת את פרטי המקרה.

הי ו "ר א' לין;



אם נותנים תוקף רטרואקטיבית, ההוראה הזאת תחול לא על אדם אהד בלבד אלא על כל

המקרים שהיו באותה תקופה.

בוודאי. בדקתי ומצאתי שלא היו מקרים נוספים.

הי ו"ר אי לי ן;

תודיעי, בבקשה, למוסד לביטוה לאומי שאם יש להם בקשה זאת, יופיעו בעצמם לפני

הועדה. המוסד לביטוח לאומי מבקש החלה רטרואקטיבית של הוק, יבוא לכאן וידבר.

ר י מלחי ;

אם המוסד לביטוה לאומי לא יקבל מה שהוא מבקש, הנפגע לא יהיה המוסד לביטוח

לאומי אלא אותו אדם שצריך לקבל תגמולים.

היו"ר א' לין;

המוסד לביטוה לאומי יצטרך לבוא לועדה ולהציג לפניה את הענין. אני מציע שהועדה

לא תאשר את זה עכשיו, אלא שהמוסד לביטוח לאומי יזום הצעת חוק ספציפית לתיקון

התחולה של הסעיף הזה. אי אפשר להעביר שינויים לועדה בצורה טלגרפית.

אי רובי נשטי י ן;

אני מציע שלושה שינויים בהצעת החוק. הראשון - במקום הארכת תוקף לשנתיים תהיה

הארכת תוקף לשנה אהת.

הי ו"ר אי לין;

אני מעמיד להצבעה את התיקון של חבר-הכנסת רובינשטיין לסעיף 1.

הצבעה

בעד התיקו ן - 3

נגד - 2

התקבל התיקו ן שהציע חה"כ אי רובינשטיין לסעיף 1

הועדה החליטה שתוקף התקנות יוארך לשנה, עד 31 בדצמבר 1990.

אני מבקש להגיש הסתייגות.

ל' משיח;

הסתייגות לשר המשפטים.

תקנה 6 סותרת את אמנת ג'נבה שישראל חתמה עליה ואישררה אותה והיא מקבלת הוראות

הומניטריות שבה, לפי הצעת הממשלה. אני לא מציע כאן דבר דרסטי. אני מציע הסתייגות

לסעיף 2: תוקפה של תקנה 6 לתקנות יפקע בעבור 6 הודשים מיום כניסתו לתוקף של חוק

זה, בלתי אם הוארך תוקפה או נתבטלה קודם לכן בהחלטה של הכנסת. אפילו לא בחוק.

לפי אמנת ג'נבה אסור להעביר אדם משטח מוחזק לשטח המדינה. זה לא סתם דבר טכני.

בגלל ההקפדה על חסימת הגבולות, ואני בעד זה, או צמצום המעבר של תושבי השטחים

לישראל, החזקתם בישראל פירושה שלילה של אפשרות הביקור, וזה נוגע ברוב המקרים

לאנשים שלא הורשעו בדין. אני לא מציע דבר קיצוני, אני מציע שתוקף התקנה יפקע

כעבור שישה חודשים אלא אם כן השתכנעה הכנסת שבאמת אין מנוס מזה. אני לא קובע

שהצבא חייב לעשות שינוי, אני נותן פרק זמן לבדיקה. אני לא מאמין שאין אפשרות

לפתור את הבעיה הזאת, והיא לא שווה את הנזק שנגרם לנו עקב הענין הזה.

היו"ר א' לין;

במלים פשוטות, מדובר בהעברת בתי הכלא לתושבי האזור משטחה של ישראל לאזור.

שמענו בישיבה קודמת מאלוף-משנה יהב שהדבר מחייב הוצאה כספית לא קטנה.

אני מציע לועדה לא לקבל את ההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין לתיקון סעיף 2, שכן

כבר הצבענו וקיבלנו את ההצעה שתוקף כל התקנות יהיה רק לשנה, בלאו הכי תהיה לנו

אפשרות לבקורת בכל הנושא הזה בעוד שנה - אני תמיד יוצא מהנחה שהחלטות ועדה

מתקבלות גם במליאה, בדרך כלל זה אמנם כך. אינני חושב שצריך להכביד תקציבית.

אל"מ ד' יהב;

מדובר גם על מעצר של תושבי האזור על פי פקודות מעצר באזור, איך זה יתבצע? גם

על זה צריך לתת את הדעת. אין לי נתונים, אבל מדובר במאות מעצרים ואולי אלפים.

אני מעמיד להצבעה את ההצעה של חבר-הכנסת רובינשטיין לתיקון סעיף 2.

הצבעה

בעד התיקו ן - 2

נגד - 3

התיקון של חה"כ אי רובינשטיין לסעיף 2 לא התקבל

אני מבקש להגיש הסתייגות.

הצעה שלישית, שלדעתי היא חיונית. ועדת החוקה החוק ומשפט, לאחר שנים רבות של

התחבטות, החליטה שהיא עוסקת בנושא השטחים. הועדה קיבלה משלחת של עורכי דין,

ולדעתי לפגישה הזאת היתה גם חשיבות. המצב הקיים הוא שצוים חקיקתיים של המפקדים

הצבאיים ניתנים בעצם על ידי גורם אחד בלבד, על ידי שר אחד - הוא שר השטחים. אני

חושב שלגבי צוים בני פועל חקיקתי יש מקום להכניס לתמונה את ועדת החוקה חוק ומשפט.

אני מציע להוסיף סעיף נוסף לחוק, סעיף 4: צו של המפקד הצבאי באזור,שיינתן

לאחר כניסתו לתוקף של חוק זה, ושהוא תקנה בת פועל תחיקתי, יפקע תוקפו כעבור שלושה

חודשים מיום הנתנו, בלתי אם הוארך תוקפו או נתבטל קודם לכן על ידי ועדת החוקה חוק

ומשפט של הכנסת.



אני מציע כאן אותה לשון כמו בתקנות שעת חירום של ממשלת ישראל. לפי סעיף 9

לפקודת סדרי שלטון ומשפט, תקנת שעת חירום של הממשלה פוקעת כעבור שלושה חודשים אלא

אם כן אישרה אורנה מליאת הכנסת. אני מוכן שגם בסעיף 4 האישור יהיה של המליאה, פשוט

רציתי להקל והצעתי אישור הועדה.

י' לוי ;

פירוש הדבר יהיה שצריך להקים עוד ועדת חוקה. יש צוים ללא סוף.

אי רובי נשטיין;

אני מדבר רק על תקנה בת פועל תחיקתי , לא כל צו . אני מוכן להפוך את הסדר,

התקנות יונחו על שולחן הועדה, ויבוטל רק מה שתחליט לבטל.

הי ו "ר א' לין;

המשמעות של ההצעה היא להכפיף את כל התקנות והצוים שמוציאים המפקדים הצבאיים,

ובעצם הכפפת רשויות צה"ל בנושא זה ועדת החוקה חוק ומשפט. עם כל החשיבות שאני

מייחס לועדה זאת, נדמה לי שניקח על עצמנו עול כבד מנשוא בנושא שאיננו נמצא באופן

ישיר בתחום האחריות של הועדה הזאת.

אל "מ ד' יהב;

הכנסת בעצם תהפוך למחוקק בשטחים.

א' רובינשטיין;

לא. הכנסת רק תאשר.

הי ו "ר א' לין;

אנחנו לוקחים על עצמנו אחריות לחקיקה בשטחים. אי אפשר יהיה לומר שזה ענין

צבאי, יהיה זה ענין שקיבל גושפנקח של הכנסת. מסיבות אלה אני מציע לחבר-הכנסת

רובינשטיין שיחזור בו מהצעתו. יש גם הצעות שמעלים אותן כדי לתת ביטוי לאידאולוגיה

או עמדה אישית. אבל אם חבר-הכנסת רובינשטיין עומד על כך, נצביע.

כמובן שאנחנו נגד ההצעח הזאת. האם אין בזה משמעות של חקיקה של הכנסת בקשר

לשטחים?

לפי דעתי אנחנו הופכים את- ועדת החוקה חוק ומשפט למעין בית מחוקקים קטן

לשטחים, ויש לזה משמעויות מפליגות, שלדעתי סותרות את התפיסות של חבר-הכנסת

רובי נשטיין .

אני מעמיד להצבעה את ההצעח של חבר-הכנסת רובינשטיין להוסיף סעיף לחוק.

הצבעה

בעד ההצעה של חה"כ אי רובינשטיין - מיעוט

נגד - רוב

ההצעה של חה"כ אי רובינשטיין להוסיף סעיף לחוק לא נתקבלה

אני מבקש להגיש הסתייגות.

מ' וירשובסקי;

אני מצטרף להסתייגויות של חבר-הכנסת רובינשטיין.

אני רוצה רק לציין שההוראה בדבר השוואת תגמולים לישראלים בשטחים ובישראל באה

בהצעת החוק מכוח פניה של המוסד לביטוח לאומי, לפיכך הנושא עומד על סדר היום של

הועדה מכוח הצעת החוק של הממשלה.

צריך לציין שהמוסד לביטוח לאומי לא ציין בזמנו כמה פניות היו אליו של ישראלים

שנפגעו בשמירה בישובים בשטחים, לכן כשהועדה דנה בנושא בשבוע שעבר לא ראיתי לנכון

כבר באותו שלב להעלות את נושא הרטרואקטיביות כי חשבתי קודם לבדוק מה היקף הפניות

ולשקול אם להסכים או לא להסכים. כששאלתי כמה מקרים היו, אמרו לי שהיה מקרה אחד.

אני לא רוצח לפגוע באדם שנפגע, אבל יחד עם זאת אני גם לא מוכן להעביר בצורה

כזאת תיקונים רטרואקטיביים. המוסד לביטוח לאומי צריך לבוא לועדה, להציג את הענין.

אנחנו אפילו לא יודעים באיזה מקרה מדובר. אני לא אוהב גישה מזלזלת להחלטות

הועדה.. אם מישהו רוצה לבקש החלה רטרואקטיבית של הוראות חוק, יטריח עצמו לבוא

להציג את המקרה ולהסביר לנו במה מדובר. אם המוסד לביטוח לאומי יבקש אישור להצעת

חוק לתיקון התחולה, נדון בהצעה. חשוב שמשרדי הממשלה יתייחסו ברצינות להחלטות של

הועדה. אני לא חושב שהנושא הזה בשל להצבעה בועדה. העובדות עדיין אינן ידועות

לנו. אני מוכן שנדחה את סיכום הדיון בהצעת החוק כולה לשבוע נוסף.

ל' משיח;

לא.

משרד המשפטים צריך להחליט אם ועדת החוקה חוק ומשפט היא רצינית בעיניו או שהיא

לא רצינית. אני לא מבקש ממשרד המשפטים שתמיד ישלחו לנו את בעלי המשרות הרמות

ביותר, כמו משנה ליועץ המשפטי לממשלה. אני לא מבקש שישלחו לנו את האנשים העמוסים

מאד והחשובים מאד מאד. אבל צריך לבוא לכאן מוכנים, צריך לבוא לכאן אם החומר

הדרוש, ולא שהמוסד לביטוח לאומי ישתמש במשרד המשפטים כדואר. אני לא רואה את

נושא התגמולים כנושא בשל להכרעה היום.

לדהות את ההחלטה על הצעת החוק לשבוע ימים, או לאשר

היום את הצעת החוק והמוסד לביטוח לאומי יגיש הצעת חוק מיוחדת לתחולה רטרואקטיבית.

תוקף התקנות יפקע ב-31 בדצמבר.

אני רוצה להציע, אם היושב ראש יסכים, בתחילת הישיבה ביום רביעי השבוע להקדיש

רבע שעה לנושא הזה, יבואו אנשי המוסד לביטוח לאומי ו נכריע.



היו"ר אי לין ;

זו הצעה טובה, אבל נעשה בה שינוי אחד - נעשה -זאת מחר בבוקר.

בנושא התגמולים נקיים דיון מחר בבוקר, לפני אישור סופי של הצעת החוק. אני

מבקש מגב' לבנת משיח למסור לאנשי המוסד לביטוח לאומי וגם למנהל המוסד שיטרחו לבוא

לפני הועדה להסביר את הענין.

ל' משיח;

אני מבקשת להוסיף סעיף של תחילת תוקף ב-1 בינואר 1990, כי אני חוששת שלא

נספיק לפרסם בעוד מועד.

באיו התנגדות, התקבלה ההצעה להוסיף סעיף תחילה.

חי מירום;

אדוני היושב ראש, אחרי ששקלתי אני מבקש להכניס את התיקון שהצעתי בענין ההוצאה

לפועל.

חבר הכנסת מירום, אם תרצה אעמיד את ההצעה להצבעה. אבל מכיוון שאני מניח שאין

בועדה רוב להצעה הזאת, אני מציע לך להגיש הצעתך כהסתייגות.

תודה לאלוף משנה יהב.

ג. הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון מס' 11), התשמ"ט-1989

ל' משיח;

ההצעה היא להכניס כמה תיקונים בחוק סדר הדין הפלילי, עקב הבעיות שהתעוררו

בקשר להסדרים הקבועים לעבירות קנס וברירות משפט. הנושא נידון בועדה בראשותו של

השופט גולדברג מבית המשפט העליון. ההצעות שלפני הועדה הן בעצם הצעות אורנה ועדה.

מ' וירשובסקי ;

אלה הצעות שונות, לא חטיבה אחת?

ל' משיח;

לא חטיבה אחת אבל הנושא הוא אחד - עבירות קנס. התעוררו בעיות לגבי תשלום קנס

כשאדם לא ידע מתי הוטל הקנס, במקרים מסוימים לא קיבל הודעה לתשלום קנס.

אם מדביקים דו"ח על חלון המכונית, זה יום מסירת ההודעה?



ל' משיח;

בדו"ח שמדביקים על המכונית נקוב תאריך לתשלום הקנס. אם הלפו שלושים יום ולא

שילם, המשטרה שולחת הודעה חדשה. מיום המצאת ההודעה החדשה סופרים שוב שלושים יום,

ללא שום תוספת, כי אין הנחה שהאיש קיבל את ההודעה ששמו על המכונית. לפי ההודעה

החדשה הוא צריך לשלם את סכום הקנס המקורי תוך שלושים יום. אם בתוך שלושים יום אלה

לא שילם את הקנס, חל כפל הקנס. אם עברו עוד שישה חודשים ועדיין לא שילם, תווסף

תוספת פיגור, לפי חוק העונשין, בשעור 100% מכפל הקנס. בכל שישה חודשים נוספים

100%.

אנחנו מציעים להקל על האזרח ולהוריד את תוספת הפיגור מ-100% ל-50%.

אני רוצה לתאר את התהליך. הדבקת הודעה על מכונית מבחינה משפטית איננה גורמת

להפעלת שום קנסות פיגור, היא תהליך טרומי של התראה לאזרח, כי הפקח שמגיש את הדו"ח

בכלל איננו יודע מי הבעלים של הרכב, הוא לא יודע מי העבריין הפוטנציאלי, הוא יודע

רק את מספר הרכב. יש תלוש שמאפשר תשלום הקנס המקורי, ואם אדם משלם המחשב אוטומטית

מזכה אותו ומוחק אותו מהרשימה. אם הוא לא משלם את הקנס לפי ההודעה הראשונית הזאת,

הדו"ח מועבר למשרד הרישוי לאיתור בעל הרכב הרשום וגם בדיקות התאמה של הרכב. בדו"ח

כתוב סוג הרכב והצבע, ובודקים את ההתאמה למה שכתוב במשרד הרישוי . אם איתרו את בעל

הרכב, שולחים את ההודעה הרשמית - שהיא בעצם ההודעה שהחוק חזה מדבר עליה. זו הודעה

שניה, אבל בפועל זו ההודעה הראשונה, פעם ראשונה מבחינה משפטית שאדם נדרש לפי שמו

ולפי כתובתו לשלם את הקנס. בעל הרכב הרשום צריך לשלם את הקנס תוך שלושים יום מיום

המצאת ההודעה.

אני מבין שהשינויים שאנחנו מדברים עליהם חלים גם על ברירת קנס וגם על ברירת

משפט. אולי תסביר לנו את ההבדל בין השנים, באיזה סוגי עבירות מטילים ברירת קנס

ובאיזה סוגי עבירות מטילים ברירת משפט. האם אנחנו מדברים היום רק בתיקון שנוגע

לעבירות תעבורה?

די טלמור;

בעיריות אין ברירת משפט אלא בעבירות תעבורה - כל עבירה לפי חוק העזר שהותקן

מכוח פקודת התעבורה. מדובר רק על עבירות חניה. גם אם אדם חונה במקום שבו אסור

לעצור, גם זו עבירת חניה.

ל' משיח;

היריעה רחבה יותר. עבירות ברירת משפט יש בתעבורה, ואמנם זה הרוב, אבל יש גם

בתי ירות, לגבי חיות בר.

עבירות משפט הן סוג של עבירות קנס. כל העבירות מוכרזות קודם כעבירות קנס.

ההסדר המוצע כאן חל על כל עבירות קנס. בעבירות קנס יש עבירות ברירת קנס ויש

עבירות ברירת משפט, שני סוגים.

היו"ר א' לין;

קודם נאמר שההסדר חל רק על עבירות משפט.

לגבי עבירות חניה. אבל לעיריות יש חוקי עזר בתחומים שונים, ובכל יתר חוקי

העזר העבירה היא ברירת קנס ולא ברירת משפט.

ננסה להבהיר את הענין. בכל המקרים מציעים לאדם לשלם קנס. אבל יש סיווג של

עבירות ברירת קנס ויש עבירות ברירת משפט. בברירת משפט, אדם מתבקש לשלם את הקנס,

ואם הוא רוצה במשפט - הוא צריך לבקש שיהיה משפט. אם לא ביקש משפט, העבירה הופכת

אבסולוטית. לעומת זאת בברירת קנס אומרים לאדם לשלם קנס, ואם הוא לא משלם - חייבת

התביעה להגיש נגדו משפט. היה מעבר מברירת קנס לברירת משפט. החוק שלפנינו הל גם

על ברירת קנס וגם על ברירת משפט?

ל' משיח;

הדבר שונה בסעיפים השונים. הסעיף הראשון מתייחס לכל עבירות קנס - ברירות משפט

וברירות קנס. הסעיף השני מתייחס רק לברירות משפט. הסעיף השלישי מתייחס לכל

הק נסות.

ד' טלמור;

כפי שאמרתי, פרט לעבירות תעבורה, כל יתר העבירות לפי חוקי העזר של העיריות הן

ברירות קנס. השם הכולל לשני סוגי העבירות הוא עבירות קנס.

בחוק הזה מדובר רק בשינוי גובה הקנסות, התיישנות וכו', או שמדברים גם על

התליית רישיון נהי גה?

די טלמור;

החוק הזה בכלל לא דן בענין התליית רישיון נהיגה.

אם אדם לא משלם קנסות, מתי אפשר להתלות את רישיון הנהיגה שלו?

למשרד הרישוי יש סמכות, לפי תקנות התעבורה, לא לתת או לא לחדש רישיון לאדם

שלא שילם קנסות בגין עבירות תעבורה, היינו עבירות שנובעות או מפקודת התעבורה,

מתקנות התעבורה, או מחוק עזר שמסתמך על תקנות התעבורה. שר התחבורה הקודם הסכים

להפעיל את ההסדר הזה, שמופעל זה שנים לגבי דו"חות של המשטרה, גם לגבי קנסות

שהטילו עיריות. הצעת החוק שלפני הועדה אינה עוסקת בענין זה.

השינוי הראשון שמוצע הוא לקבוע לגבי עבירות קנס תקופת התיישנות קצרה מהתקופה

הרגילה. עבירות קנס הן בדרך כלל עבירות קלות יותר מאחרות, הן נחשבות עבירות בגדר

עוון.. תקופת ההתי ישנות הרגילה הקבועה בהוק לעבירות עוון היא חמש שנים.

לגבי עבירות קנס אנחנו מציעים אנחנו מציעים לקצר תקופת ההתיישנות ולהעמיד

אותה על שנה מיום ביצוע העבירה. החריג מזה - אם אדם עבר עבירת תעבורה והוא יכול

להוכיה שלא הוא נהג ברכב, תקופת ההתיישנות תהיה שנתיים מיום ביצוע העבירה. צריך

לתת לאדם שהות להודיע שלא הוא עבר את העבירה. ברור שהרשות שצריכה לשלוח הודעת קנס

למי שבאמת עבר את העבירה צריכה להערך לזה, שנה לא תספיק להערכות חדשה מסוג זה.

הצענו תקופה של שנתיים, כי זו תקופת חידוש רישיון נהיגה. כאשר אדם בא לחדש

רישיון נהיגה הוא מעודכן בכל הקנסות שהוא חייב, אם לא ידע על כך. כאשר נודע לו

שיש עליו קנסות, הוא יכול להתחיל להתגונן ולומר שלא הוא נהג ברכב בעת שנעברה

עב י רה מס ו י מת.



היו"ר א' לין;

אם אין עוד הערות כלליות לחוק, נקרא את החוק ונדון בכל סעיף וסעיף.

(קורא סעיף 1 להצעת החוק - הוספת סעיף 225א: התיישנות עבירות קנס)

יש לי הערה לסיפא של סעיף 225א. כעקרון נקבע שתוך שנה רשות מקומית שהגישה

דו"ח חייבת לשלוח הודעה, מה שקראנו קודם הודעה שניה, היינו ההודעה הרשמית הרשומה

לאחר שאיתרו את בעל הרכב לפי הכתובת במשרד הרישוי . שנה זה המקסימום שנותנים לרשות

לאתר- את האיש. אם שולחים את ההודעה לבעלים הרשום והוא לא אומר כלום, הוא פשוט

מתעלם מן ההודעה, הוא יכול לפחות תאורטית לשבת בשקט שלוש שנים ולא לעשות כלום.

הוא נדרש לשלם, הוא לא משלם, לעיריות אין אמצעי אכיפה יעילים מאז בוטל עיכוב

הרישיון, אי אפשר להכריח אותו לשלם. אזרח רע לא ישלם.

אם לאחר מספר שנים הרשות המקומית בצורה זו או אחרת בכל זאת תעלה עליו, כפי

שאומרים, נניח שינקטו באמצעים של הוצאה לפועל, אפשר לעשות זאת לפי סעיף 70 לחוק

מה אתם רוצים ממני, לא אני נהגתי, הבן שלי נהג או אחר.

ואז עברו כבר כל התקופות הקבועות בחוק.

אני לא מציע לקבוע תקופות שונות לשני סוגי המקרים, לקבוע אמנם תקופה של שנה,

אבל לגבי המקרה השני להגיד אם הודיע אדם שלא הוא נהג ברכב - תקופת ההתיישנות

תתחיל מיום ההודעה. מיום שרשות מקומית מקבלת את ההודעה שלא הוא נהג ברכב, היא

צריכה שוב תקופה של שנה לאתר עבריין אחר ולשלוח לו הודעה.

א' רובינשטיין;

הייתי רוצה שגם בישראל רישיון נהיגה יינתן לא לשנתיים אלא לתקופה ארוכה או

לכל החיים, כמקובל ברוב המדינות בארצות הברית. חבל שאי אפשר בועדה הזאת לדון

בפקודת התעבורה.

היו"ר אי לין;

אני לא אומר שאי אפשר. אתה יכול להציע הפרדה, ואנחנו נדון בפקודת התעבורה

בנפרד. כבר עשינו זאת, כשהיה לפנינו חוק בענין פלילי, תיקנו את פקודת התעבורה

והפרדנו בין השנים. אנחנו עושים זאת גם בחוק בענין גניבות רכב.

א' רובינשטיין;

נכון, אבל זה תקדים מסוכן.

ר' מלחי ;

מנוסח הסיפא של סעיף 1 - ואני לא בטוחה שלכך התכוונו - יוצא שהארכת תקופת

ההתיישנות לשנתיים מוגבלת למקרים שיש הודעה לתשלום קנס, ודווקא למקרה שרוצים

להגיש כתב אישום, כפי שנאמר ברישא של הסעיף, דווקא באותו מקרה תחול ההגבלה של

התיישנות בתקופה של שנה אחת בלבד. גם מדברי נציגת משרד המשפטים וגם מדברי ההסבר

להצעת החוק לא ראיתי שלכך היתה הכוונה. אני מניחה שלא זו הימה הכוונה, משום שהכלל

המקובל עלינו בדיני התיישנות הוא שככל שעבירה חמורה יותר תקופת ההתיישנות ארוכה

יותר. אם אנחנו מדברים על מקרה שבו התובע לא מסתפק בברירת קנס והוא רוצה להגיש

כתב אישום, לפי נסיבות הענין, דווקא במקרה כזה אי אפשר יהיה לעשות זאת במשך

שנתיים אלא רק בתוך שנה. אם לא זו היתה הכוונה, צריך לתקן את הנוסח.



היו"ר א' לין;

אם ניתנה הודעת תשלום בתוך שנה ולא תוגש כתב אישום, אפשה להגיש כתב אישום?

ר' מלחי;

לא. כתב אישום הוא אלטרנטיבה להודעת תשלום. תובע יכול לההליט, לפי נסיבות

הענין , שהוא מגיש כתב אישום ולא נותן למי שעבר את העבירה את הפריבילגיה של תשלום

קנס.

בעבירת קנס יש תהליך: מטילים על אדם קנס, אם לא שילם את הקנס יכול התובע

להגיש נגדו כתב אישום.

בעבירות קנס יש שלוש אפשרויות: אפשרות ראשונה - להגיש כתב אישום רגיל כמו בכל

עבירה; אפשרות שניה - לשלוה הזמנה למשפט, זו ברירת קנס; אפשרות שלישית - לשלוח

הודעת תשלום קנס, זו ברירת משפט. מרגע שתובע בחר באחת משתי אפשרויות, הודעה

לתשלום קנס או הזמנה למשפט, הוא לא יכול לחזור בו ולהגיש כינב אישום. הוא צריך

לבחור אחת משתי אפשרויות. אם נמסרה הזמנה למשפט או אם הוגשה הודעה לתשלום קנס,

אי אפשר כבר להגיש כתב אישום. התובע צריך לחשוב מלכתחילה אם המקרה הספציפי

שלפניו מצדיק הגשת כתב אישום.

אם קיבל אדם הודעה לתשלום קנס ולא שילמו, גם אז לא יוגש כתב אישום. המשך

ההליך יהיה חיוב בכפל קנס ובתוספת פיגור.

אם האיש עצמו ביקש שיוגש כוזב אישום, צריך יהיה להגיש כתב אישום. אבל על פי

נוסח הסעיף הזה, אי אפשר יהיה להגיש כתב אישום, כי כתוב כאן שאם חלפה שנה לא

יוגש כתב אישום.

הוא יכול להשתמש בזכותו תוך שלושים יום לבקש להשפט. הזכות הזאת לא נשללת

ממנו.

לפי הרישא, תוך שנה צריך לעשות אחד משלושה דברים, ומרגע שנעשה - מתחיל מירוץ

ההתיישנות הרגיל. אם הזמנה יכולה להפוך לכתב אישום, ההליכים לא נפסקים אם הנאשם

מבקש להשפט במקום ברירת קנס. היושב ראש אומר שיכול נאשם לבוא לאחר שנה, לאחר

שקיבל הזמנה ונקבע דיון על פי הזמנה, ואז יבקש להגיש נגדו כתב אישום. הוא יאמר:

אני מבקש להגיש נגדי כתב אישום, הדבר איננו אפשרי, אני מזוכה. לכן הדעת הנותנת

שכל אחד מההליכים האלה צריך להתחיל בתוך שנה.

אני חושב שההערה של היועץ המשפטי לעירית תל אביב היא נכונה. בסיפא צריך

לקבוע שתוך שנה יש חובה על בעל הרכב לתת הודעה לפי סעיפים 69ב ו-70א, ואז יכולה

גם להשאר תקופת התיישנות של שנתיים לכל שלוש האפשרויות. בכל מקרה צריך אדם תוך

זמן סביר למסור הודעה.

מנוסח הסעיף המוצע משתמע שאין שום מגבלת זמן להודעה שלא הוא ביצע את

העבירה.

א' רובינשטיין;

אני מציע לקבוע מגבלה של שנה, ואז תקופת ההתיישנות יכולה להיות שנתיים.

.זה מעורר בעיה מסוימת. יש לנו ח-זקה שאדם קיבל הודעה לתשלום קנס. אדם שהומצאה

לו הודעת קנס בברירת משפט, בתקנות סדר הדין הפלילי יש חזקה שהוא קיבל את ההודעה.

קורה שאדם לא מקבל את ההודעה. כלומר, יש לנו חזקה שמתלבשת על חזקה אחרת.. יכול

להיות מקרה היפותטי שנשלחה לאדם הודעה לתשלום קנס, הוא לא קיבל את ההודעה ולכן

איננו יכול להודיע שלא הוא ביצע את העבירה. הזמן עובר. כשמגיע מועד חידוש הרישיון

מתגלה לו שבמירשם יש עבירת שחייב היה לשלם עליה קנס. הוא עומד יוסר אונים.

אי רובי נשטיין;

אני מציע להכניס גם כאן מה שהכנסנו בחוקים אחרים, שהחזקה הזאת ניתנת להפרכה

על ידי מי שהוגש נגדו דו"ח. זאת אומרת, שלא ישא במגבלה של השנה אם יוכל להוכיח

שלא קיבל את ההודעה.

י י משיח;

איך יוכל להוכיח שלא קיבל?

אי רובי נשטי י ן;

הבעיה הזאת קיימת בפקודת התעבורה, לא בהוראות שלפני נו . בפקודת התעבורה יש

חזקת קבלה, שאדם יכול להפריך אותה. למשל, הוא יכול להוכיח שאווזה תקופה לא היה

בארץ.

יש פסק דין חדש של בית המשפט המחוזי בירושלים, שאמר שאם הרשות המקומית מוכיחה

שנשלחה הודעה בדואר רשום, לכתובת הרשומה במשרד הרישוי, רואים את ההודעה כאילו

התקבלה. חובת ההפרכה היא על האזרח. האזרח צריך להביא בפני הרשות הוכרוה שסותרת את

החזקה.

הצעתי היתה שמרגע שהעיריה קיבלה את הראיות האזרח הפריך את החזקה, ואז צריך

לשלוח הודעה לאדם אחר, ובשבילו אנחנו מבקשים אורנה תקופה של שנה שיש לנו לגבי כל

עבריין חניה. זו אותה הצעה שהציע חבר-הכנסת רובינשטיין בגוון אחר.

אנחנו כורכים כאן שני דברים שיש להם נגיעה לנושא הזה, אבל אולי צריך קצת

להפריד אותם. אנחנו אומרים שאם בעל רכב רוצה לטעון שהוא לא ביצע את העבירה, הוא

חייב לטעון זאת תוך שנה מיום שהומצאה לו ההודעה. אני חושב שזה עקרון חשוב. אבל

למה שנה? אני הייתי מצמצם את התקופה לחצי שנה, אפילו חודש מספיק לענין זה.

א' רובינשטיין;

אנשים יוצאים למילואים, נוסעים לחוץ לארץ.

מי שנוסע לחצי שנה לחוץ לארץ, שידאג להסדיר עניניו. אנהנו לא בונים חוק בשביל

מי שנוסע- לחוץ לארץ לחצי ישנה; אנחנו מחוקקים חוק בשביל מי שחיים בישראל. אנחנו

לא בונים חוקים לפי חריגים אלא לפי התנהגות מקובלת. מי שהוא בגדר חריג, צריך

לדאוג להסדרת עניניו. אי אפשר לינת שנה למתן הודעה פשוטה. אני מציע לקבוע שישה

חודשים. אנחנו רוצים שאנשים יתרגלו לציית לחוק. אס נותנים לאדם שהות שנה, הוא

ישכח את כל העני ן.

אולי צריך להפריד את הדבר הזה מגוף הסעיף. ההתיישנות היא ענין שעומד

בפני עצמו, והדבר שאנחנו מדברים בו גם הוא צריך לעמוד בפני עצמו ולא רק בקשר

להתיישנות. חובת ההודעה תוך חצי שנה היא לא רק לענין ההתיישנות, לא רק על מעת

שתוארך תקופת ההתיישנות. אני מציע תיקון מהותי שאדם חייב להודיע תוך חצי שנה. אם

הודיע הודעה מתאימה, לפי סעיף 69, מאריכים בשנה את תקופת ההתיישנות.

אני מקבל דעתו של היושב ראש. צריך עוד להבהיר אם אותו תהליך חוזר לאחר שאותר

מי שנהג ברכב. יום ביצוע העבירה הוא ונאריך ברור, ואנחנו מניחים שאדם קיבל הודעה

על שמשת הרכב או בדרך אחרת. אם התברר שאחר נהג ברכב והוא אותר רק לאחר זמן , יקבל

הודעה על הקנס רק לאחר שאותר. בעל הרכב קיבל ברירת קנס וניצל את כל ששת החודשים,

לפי הצעת היושב ראש, עד שהודיע שלא הוא נהג ברכב באותו יום. חלפו תשעה חודשים.

העיריה או המשטרה איתרו את הנהג רק לאחר שנה וארבעה חודשים, אולי היה בחוץ לארץ,

היה בארץ והחליף כתובת, המכתב חזר. אותו שכן שנהג ברכב, או אותו פועל שנהג ברכב

אותר רק לאחר שנה וארבעה חודשים ועוד תשעה חודשים - על גבול השנתיים מיום ביצוע

העבירה. נשאר לו רק יום אחד כדי לשלם - - -

לא. נשאר לו יום אחד למשלוח הודעה. כל הכוונה כאן להטיל על הרשות לעשות

פעולתה בתקופת זמן נתונה, לא בעוד ארבע שנים. ההגבלה היא על הרשות.

י' לוי ;

נשאר לו יום אחד כדי לשלוח את ההודעה, ולאחר מכן צריך לתת גם לו חצי שנה

אם ירצה להתגונן, אולי הוא מכחיש שהוא נהג ברכב באותו יום.

בסדר, יהיה כך.

ר' מלחי;

עולה שאלה אחרת. אותו אדם שאליו בעל הרכב מפנה את הרשויות, יכול להיות שגם

הוא טוען שלא נהג, יכול להיות שגם לו יש אליבי. בסעיף שלפנינו האפשרות להוכיח

מוגבלת לבעל הרכב.

יוכיח את חפותו. פותחים בהליך, האיש עדיין לא מורשע. הוא יכול לשלם או לבקש

משפט, או לא לשלם ולבוא למשפט. זו רק הזמנה, הוא עוד לא מורשע בדין.



ל' משיח;

צריך גם לראות את הדברים מצידו של האזרח. אם יום אחד לפני שחלפו שנתיים יקבל

אדם הודעה חדשה, משום שטוענים שהוא טען ברכב, צריך לחשוב כיצד הוא יוכל להתגונן,

עד כמה יוכל לזכור ארוע שהיה לפני יותר משנתיים. רצינו גם להגן על האפשרות שלו

להתגונן, לכן חשבנו ששנתיים זו התקופה המקסימלית שאפשר להמשיך בהליך הזה. כעבור

שנתיים אדם כבר לא יכול לזכור מה היה.

אף אחד לא הציע לשנות את התקופה.

לסיכום סעיף 1, אני מציע שתהיה חובה על בעל הרכב שקיבל הודעה והוא רוצה

להוכיח שלא הוא נהג ברכב - לעשות זאת תוך חצי שנה. אם הוכיח זאת כפי שנדרש על פי

סעיפים 69ב ו-70א לפקודת התעבורה, תקופת ההתיישנות תהיה שנתיים.

האם ניתן להפריך את החזקה שהוא קיבל הודעה?

בוודאי.

אני מזכירה את ההערה שלי לסיפא. אני מניחה שהכוונה היא שבמקרה שמאריכים את

תקופת ההתיישנות תהיה אפשרות ללכת בשלושת המסלולים ולא רק להודעה לתשלום קנס, כפי

שכתוב כאן. אני מניחה שזו הכוונה גם של מציעי החוק.

זו הכוונה.

הוחלט בסעיף 1 - א. בעל הרכב שירצה להוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה

יצטרך לעשות זאת תוך חצי שנה; ב. להבהיר שגם אם מאריכים תקופת

ההתיישנות אפשר ללכת בשלושת המסלולים ולא רק הודעה לתשלום קנס,

נעבור לסעיף 2. (קורא סעיף 2 - תיקון סעיף 229)

רבותי, קראתי את דברי ההסבר של השר, ואני רוצה להציע לועדה למחוק סעיף קטן

(1). אני חושב שזה סעיף מיותר. למראית עין הוא יכול להקל, אבל למעשה הוא יסבך

אותנו. אלה סמכויות שלא הייתי ממהר כל כך לתת אותן. אני חושבת שהפרוצדורה הקיימת

היום יעילה יותר. לא כדאי לעשות ערכאה נוספת.

ל' משיח;

אנחנו חושבים שהסמכות הזאת דרושה. מבחינה מעשית דרוש גוף שיבדוק את כל

הטעויות שמצברות ושלא נגיע בכל פעם לבית המשפט. התובע יבדוק, תובע שיוסמך לענין

זה על ידי היועץ המשפטי לממשלה.



היו"ר א' לין;

מ' יוסמך - שוטרים?

לא. יוסמכו עורכי דין.

היו"ר א' לין;

בנושאים כאלה מטפלים פרקליטים? בנושאים כאלה מופיעה המשטרה. אני רוצה שקודם

כל העובדות יהיו ברורות. בעבירות קנס לא מופיעה הפרקליטות. אוי לנו אם הפרקליטות

תופיע בדברים כאלה. בעבירות אלה מופיע תובע משטרתי. היועץ המשפטי לממשלה ימנה את

התובע המשטרתי. למעשה אנחנו נותנים כאן למשטרה סמכות למהוק תביעות, ומטילים עליה

לנהל רישום של כל הדבר הזה, מאות ואלפי פעולות. תחשבו עד כמה זה יעודד פניות. הרי

זאת תהיה אינסטנציה אוטומטית.

סנ"צ ר' גוטליב;

בגלל המצב הקיים יש היום במשטרה יחידה שעוסקת בזה, מפני שאי אפשר אחרת.

האלטרנטיבה שעומדת היום לפני האזרח היא לשלם קנס או לבקש להשפט. אפשר להבין

שבעבירות כאלה אנשים לא ממהרים לפנות לבית משפט. יש יראה מפני בית המשפט. מה

שקורה בפועל הוא שאנשים מתכתבים עם המשטרה. היום זה לא מוסדר, אין במשטרה גורם

שמוסמך על פי החוק לקבל את הפניות האלה ולהתייחס אליהן. הסעיף הזה בא להגדיר את

הסמכויות שמופעלות בפועל היום ולהסדיר אותן.

להערת היושב ראש, לאחר עיון בסעיף הזה ביקשנו ממשרד המשפטים להגביל את

ייאם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך

ההליכים". זה שיקול דעת רחב. המשטרה עצמה לא רוצים שזה יהיה בתחום שיקול הדעת של

אנשי משטרה, ביקשנו להסדיר את שיקול הדעת בצורה מאד מפורטת ומוגבלת בתקנות. משרד

המשפטים קיבל את הבקשה שלנו בענין זה.

ביתר הדברים בעצם אין שיקול דעת, הדברים די מוגדרים. לכן אני חושבת שאין מקום

לחשש של היושב ראש.

יש בעיות של נכים. היום יש הנחיות פנימיות ופוטרים אותם, כי אי אפשר להתעלם

מהבעיה. אם אדם כותב שיש לו ילדה חולת סרטן, הוא רץ לבית חולים וחנה במקום לא

נכון, אי אפשר להתעלם מהפניה.

היו"ר א' לין;

ג.

את אומרת שהמשטרה רוצה שייקבע הליך כזה ולהסדיר אותו, עם רישום וכל הקשור

בכך, אבל בלי השיקול של ענין לציבור. התובע רשאי יהיה לבטל הודעת תשלום קנס אם

נוכח כי לא נעברה עבירה או כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה, או בגלל

סיבות שיוגדרו בתקנות באישור ועדת החוקה חוק ומשפט.

אני לא הייתי כל כך ממהר לבטל ענישה שבחוק בדרך של תקנות. אני רואה בזה דבר

די מסוכן מבחינה עקרונית. אם התובע מוסמך לבטל הודעה אם לא נעברה עבירה, או אם

העבירה לא נעברה בידי מי שקיבל הודעה, אפשר לקבל זאת. אבל אם אפשר לבטל תביעה

מסיבות שמפורטות בתקנות, אינה עושה את התקנות עליונות כלפי החוק.

זה קיים לגבי עבירות חמורות יותר. מסיבות שאין ענין לציבור, יש סמכות לתובע

בעבירות חמורות - - -



היו"ר א' לין ;

אני יודע. כאן יש לנו עבירות די פשוטות באופיו, כאן צריכה להיות סטנדרטיזציה,

זה צריך לזרום, כאן לא צריך להיות שיקול דעת של ענין ציבורי. רכב חנה בחניה בלתי

חוקית, אדם עבר את העבירה או לא עבר עבירה. על עבירה כזאת גם לא מטילים עליו מאסר

חודש ימים, מטילים עליו קנס כספי מסוים.

י' לוי ;

אם הדבר קיים, כדאי לעגן אותו בחקיקה.

היו"ר א' לין;

או לחסל אותו.

י' לוי ;

אני מבין שלחסל אותו זה כמעט בלתי אפשרי, כי יש הרבה טעמים הומניטריים

ונסיבות מקילות מיוחדות, האנשים פונים למשטרה ומטבע הדברים המשטרה מתי י חסת

לפניות.

היו"ר א' לין;

זה אפשרי. אולי זה לא רצוי.

י' לוי ;

אם אומרים ייאם נוכח כי לא נעברה עבירה", זה דבר מסוכן מאד. כי פה עושים את

התובע שופט שמוציא משפט מוקדם. שוטר תנועה קבע שנעברה עבירה. הייתי נותן יותר

מקום להתחשבות, ולא קביעה שלא נעברה עבירה. אם עבירה נעברה לא בידי מי שקיבל את

ההודעה, זה דבר מובן וחבל להעביר את התביעה נגדו לבית משפט. אפשר לקבוע נסיבות

מיוחדות, שלפי תקנות שייקבעו אפשר יהיה להתחשב בהן. אם שוטר קבע שנעברה עבירה,

ברוב המקרים האזרח מתווכח עם השוטר. מעטים המקרים שאזרח יכול להוכיח שהתמרור

שנזכר בדו"ח לא היה במציאות. מעטים המקרים האלה. יהיה ויכוח בין האזרח והשוטר

בפני התובע שמוסמך לענין זה. אני חושש מזה.

היו"ר א' לין;

דווקא בענין זה אינני רואה בעיה. קודם כל מדובר בעבירות פשוטות מאד. אם תובע

חושב שלא נעברה עבירה, הוא צריך להודיע זאת לבית המשפט עצמו ולא לתבוע. הוא לא

יכול לתבוע אם הוא חושב שלא נעברה עבירה. הוא לא אוטומט של השוטר שרשם דו"ח. בעצם

סמכות בענין זה יש לתובע גם היום, וחייבת להיות לו. זו דווקא לא סמכות רחבה, זו

סמכות נכונה. וכן אם העבירה לא בוצעה בידי מי שקיבל את ההודעה. לא כאן הבעיה.

אני רואה את הבעיה בכך שרוצים לקבוע קריטריונים לאי הגשת תביעות, בקריטריונים

שייקבעו בתקנות באישור הועדה הזאת. מדובר בעבירות פשוטות, סטנדרטיות. אני לא יודע

אם לגבי עבירות כאלה צריך להגיד; אמנם היתה עבירה, אבל זו לא תהיה עבירה במקרים

כאלה ואחרים. בזה אני רואה סכנה, בזה אני רואה כירסום.

די טלמור;

יש רושש שאם לא נתיר לא בתקנות ולא בשיקול דעת חופשי להתחשב בשיקולים של ענין

לציבור, אנחנו גורמים לכך שהרבה מאד תביעות שהיום מתבטלות הן במשטרה והן בעיריות

מטעמים ציבוריים אמיתיים, יגיעו לבית משפט.



היו"ר א' לין;

זה פותח פתח לאיפה ואיפה. צריך גם להבין איך הציבור רואה את הדברים האלה.

הציבור רואה שבא אדם מיוחס שמקורב לעיריה, ביקש ביטול וביטלו לו את הקנס. ניתן

לבית המשפט להחליט.

די טלמור;

אדוני היושב ראש, אנחנו מדברים על עשרות אלפי עבירות. אם נעביר יותר מדי

תיקים לבית משפט, אנחנו פשוט סותמים את בתי המשפט ללא תקנה. צריך להשאיר מוצא.

מבחינה משפטית טהורה, אזרח יכול לשלם או להגיד שהוא לא אשם ולבקש להשפט. אבל

בפועל לא זה מה שקורה. 90% מהאנשים שחושבים שיש להם טענה, במקום לבקש להשפט, חבל

להם לאבד יום בבית משפט, הם פונים למשטרה או לעיריה.

לועדה הזאת יש ניסיון רב עם הטענה שאין ענין לציבור להגיש תביעה. השמים הם

הגבול. אפשר להגיד שבגלל האירועים ברומניה אי אפשר להגיש תביעה, שכן יש השפעה...

אין גבול לטענה שאין ענין לציבור. בעבירות פשוטות שעוברים אזרחים רבים, זה דבר

מסוכן מאד.

ס נ"צ ו' שחם;

הניסיון לימד אותנו שהעדר סמכות כזאת מעורר בעיות רבות. לדוגמה, נכים חונים

במקומות אסורים לחניה. אם נכה מוגבל בהליכה אינו יכול לחנות סמוך למקום שהוא צריך

להגיע אליו - - -

היו"ר א' לין;

שהחוק יתיר לו לחנות שם. לא בתקנות, אפשר לקבוע בחוק שבמקום זה אסור לחנות

חוא מאשר לנכים. אפשר אפילו לקבוע תקנה אחת גורפת בחוקי העזר, שכל החוקים האלה לא

חלים על נכים.

אחת המטרות בחוק הזה היא להוריד עומס מעל בתי המשפט. כתוצאה מכך יש מקרים

שהאזרח עומד חסר אונים ואין לו סעד משום מקום, בית המשפט לא יכול לעזור לו. היו

מקרים שמרוצת כפל הקנס הגיעה לאלפים רבים של שקלים, לבית המשפט אין סמכות לבטל את

הקנס הזה, האזרח כבר לא יכול לבקש להשפט כי עברו שלושים הימים שנקבעו לכך.

כל המטרה של החוק הזה היא להביא סטנדרטיזציה בטיפול בעבירות פשוטות.

נצ"מ מי מילנוב;

אף אחד לא יכול לעזור לאזרח אף כי ברור לכולם שבמקרה הספציפי יש מקום לסייע.

במקרה אחר יכול אדם לפנות לבית משפט ולבקש סעד. כאן החוק לא מאפשר אפילו לפנות

לבית משפט. אילו יכול היה לפנות לבית משפט, לא היינו, מבקשים את הסמכות הזאת. אדם

יכול לבקש להשפט רק תוך שלושים יום. היו מקרים רבים שאדם הוכיח שהיה בבית חולים,

לא קיבל את ההודעה לידיו ולא הספיק לפעול בזמן. מעבודתי במשטרה אני מכירה שלושה

מקרים שאנשים ניצבו חסרי אונים, הם עמדו בפני אזרח שהגיע לו סעד ולא נמצאה דרך

לתת לו סעד, אולי אפשר למצוא פתרון אחר ולקבוע שלמרות הכל יוכל האזרח לפנות לבית

משפט.

יכול להיות שצריך למצוא פתרון אחר, ולא בסמכות כזאת שאין לה שום הגבלה.

סנ"צ ו' שהם;

הפתרון היה בקשת חנינה מהנשיא.

י י עזרן ;

לא מקובל עלי הנוסח "אם נוכח כי לא נעברה עבירה". צריך לומר: אם סבור. "נוכח"

פרושו שיש לפניו הוכחה חותכת. במקרה כזה עומדת דיברתו של השוטר לעומת דיברתו של

אדם אחר. מה פירוש "נוכח" בהקשר זה?

ס נ "צ ו' שחם;

בסוג מסוים של עבירות אם האזרח טוען אי והשוטר טוען בי, אנחנו לא פוסקים על

פי מהימנות. אנחנו לא שופטים ואנחנו לא מעונינים להיות שופטים.נוכח - אדם הואשם

בידי השוטר בביצוע עבירה של אי ציות לתמרור מסוים, והוא מוכיח באמצעות אישור

מהעיריה שאותו יום התמרור הזה לא היה מוצב במקום. מבחינתנו זו הוכחה שהעבירה לא

נעבירה. השוטר טעה. אנחנו ערים לזה ששוטרים שרושמים דו"חות עלולים לטעות הן

מבחינת האלמנטים של העבירה והן מבחינה עובדתית. זו הכוונה של המושג נוכח. אנחנו

לא בודקים מהימנות, זה מסוג הדברים שבהם צריך להחליט בית משפט.

חבר-הכנסת עזרן, לא הייתי רוצה לכתוב כאן "סבור" - זה מושג די מופשט, זה לא

מחייב בדיקה עובדתית רצינית. אם אדם טוען שלא נעברה עבירה, התובע צריך להיווכח

שלא נעברה עבירה. אין זה אומר שהוא הופך להיות בית משפט, אין זה אומר שהוא מקיים

בירור משפטי וצריך להשמיע עדים. אבל על פי חומר הראיות הרלוונטי, הוא נוכח. לא

כדאי בחוק פלילי להכניס מושג כל כך כללי כמו טבור. אם אני סבור, זה לא מחייב אותי

אפילו לבדיקה עובדתית.

השאלה המרכזית היא אם רוצים לתת את הסמכות לבטל תביעה במקרה שהתובע סבור שאין

ענין לציבור. אם כל ההבנה לבעיות המעשיות, כשאני חושב על הצד השני, על הרושם

שנוצר בציבור שיש מיוחסים להם מבטלים תביעות, וכשאני יודע שסמכות הזאת נותנת

שיקול דעת בלתי מוגבל, אני מעדיף שנחפש את הפתרונות בכיוונים אחרים.

אם מדובר בהגשת כתב אישום נגד בנקאים, יש שיקול דעת אם יש בזה ענין ציבורי

וכו' וכו'. בעבירות שאנהנו מדברים בהם צריכה להיות סטנדרטיזציה. אני יודע שלפעמים

הרשות אוהבת את הסמכות לשקול ענין לציבור, זה נותן לה יותר כוח. אבל זה גם מעודד

לחצים, יש יוו7ר פניות, יותר בקשות, נסיונות שכנוע. זה לא בריא. החוק צריך שווה

לכולם. הסמכות הזאת אין לה מגבלה, על פנים זה המצב החוקי היום על פי פרשנות בית

המשפט העליון.

אני מציע למחוק את הסמכות לבטל הודעת תשלום כשהתובע סבור שבנסיבות המקרה אין

ענין לציבור. המחוקק קבע שאם נעברה עבירה יש ענין לציבור.

הייתי בכל זאת מציעה להשאיר את שיקול הדעת, שיהיה מוגבל בכך שקריטריונים

יפורטו בתקנות באישור הועדה.



היו"ר א' לין;

זה כירסום בחוק בדרך של תקנות. קבענו עונשים, ולאחר מכן בתקנות נקבע שלא יהיה

עונש. -זו דרך מסוכנת מאד. אם כי אמרו לי שיש מקרים שהדבר נעשה, אני רואה בזה סכנה

גדולה.

די טלמור;

יש מקרים בהם הסמכות הזאת נחוצה מאד.

1

חפשו פתרון בחוקי העזר. תעמדו במבחן הבקורת הציבורית. לבעיות המיוחדות חפשו

פתרון בחוקי עזר כתובים. הסמכות במקרה שאין ענין לציבור הוכיחה עצמה כפתרון מסוכן

ולא בריא. אפילו מתקבלות החלטות מוצדקות, לציבור יש רושם שלא כולם מקבלים יחס

שווה.

די טלמור;

גבי משיח הציעה לעשות רשימה סגורה של מקרים,; שגם הועדה הזאת התשכנעה שיש בהם

צורך - - -

אמרתי שאני לא מעונין בכך, משום שאני לא רוצה להיות מחוקק מעבר למחוקק. אם

חברי הועדה הזאת יקבעו באיזה מקרים לא צריך להגיש תביעות, בעצם עשינו עצמנו

להירארכיה יותר גבוהה מאשר חוק הכנסת.

אם יורשה לי להקריא את הרשימה שאני מתכוון אליה, אולי אצליה לשכנע.

היו"ר א' לין ;

אבל אני לא מסכים לעקרון. חבל להכנס לפירוט כשאני לא מסכים לעקרון.

די טלמור;

חולה שנמצא בסכנת חיים הולך לרופא - נשלח אותו לבית משפט על מנת שזה יזכה

אותו? הקנס הוטל. אם אין לנו סמכות לבטל את הדו"ח - - -

היו"ר א' לין;

מה גודל הקנס?

ד' טלמור; -

היום 22 שקל, והוא עלול לעלות בהצמדה למדד עד 30, 35 שקל.

היו"ר א' לין;

צריך לשמור על פרופורציה. אני יודעת שכשדנים בהוקי מיסים תמיד מביאים את

המקרה של חנה ושבעת ילדיה... אחת מן השתים, או שנעברה עבירה או שלא נעברה עבירה.

אם נעברה העבירה ומקבלים הודעה לתשלום, צריך לשלם את הקנס. אפשר אולי בחוקי עזר

לתת אפשרות דחיה כלשהי אם אדם לא קיבל את ההוד|עה. אדם שמסיבה מיוחדת לא קיבל את

ההודעה, יוכל לבקש דחיה מעבר לשלושים יום. אני מוכן לתת לתובע סמכות להאריך את

התקופה שבה אדם צריך להודיע מעבר לשלושים יום, אם השתכנע שאדם מסיבות אישיות



אוביקטיביות לא יכול היה לקבל את ההודעה. אני מוכן להכניס את זה בחוק. אני מבין

שאתם מדברים על אדם שהיה חולה ולכן לא קיבל את ההודעה.

ד' טלמור;

דיברתי על מקרה שאדם עבר את העבירה מפני שהיה חולה.יכול להיות מקרה שאדם נפל

ברחוב, רופא שעבר במקום העמיד את הרכב על המדרכה.

היו"ר א' לין;

מר טלמור, אני מציע שניקח דוגמאות יותר מציאותיות. חשבתי שאתם מדברים על אדם

שבתוך שלושים הימים לא יכול היה להתגונן משום שהיה חולה, או שהיה במילואים, או

שנסע לחו"ל.

ל' משיח;

במקרה כזה אין בעיה, יש אפשרות הארכה בבית משפט.

לא קובעים כלל לפי דבר שאינו שכיח. אם אדם חולה בא לקופת חולים וחונה בחניה

כפולה, לדוגמה, הבעיה היא לא רק שזו חניה כפולה אלא שהוא מסכן אחרים. אם אין

ברירה ואדם חנה חניה אסורה ונקנס, יראה בזה כאילו חלק מהתשלום לרופא. אי אפשר

לשם כך לשנות את החוק.

לא שמעתם שאנשים נהרגים בדרכים? אתם חושבים שהעבירות האלה נוגעות רק לנוחותי

הפרט? אלה עבירות שגורמות גם הגאונות. לפעמים עצירה במקום אסור משבשת את התנועה

וגורמת תאונות.

הוחלט בסעיף קטן (ב) למחוק את המלים ייאו אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין

ענין לציבור בהמשך ההליכים".

אנחנו עוברים לסעיף קטן (ג). אדם הגיש בקשה. אם התובע החליט לא לקבלה, צריך

התובע לשלוח לו הודעה חדשה? אני מציע שאם התובע החליט להענות בחיוב, יודיע על כך

תוך תקופה מסוימת. לא נתן לו תשובה - הבקשה נדחתה. אתם רוצים להטיל על עצמכם

עומס להשיב על כל הפניות? לכל מי שהגיש בקשה צריך להמציא הודעה חדשה, אפילו אם כל

בקשתו היא שטות והבל.

הפעלנו אמצעים יותר יעילים, שברירת משפט היא אחד מהם. למה עברנו מברירת קנס

לברירת משפט? כדי שאם אדם לא משלם את הקנס לא חייבים יהיו להגיש תביעה לבית

משפט, הוא צריך לבקש משפט ואם לא ביקש - בזה נגמר הענין. הדברים האלה צריכים לרוץ

מהר, באופן אוטומטי, בגלל אופי העבירות והטיפול בהן.

אני מציע שאם התובע לא השיב על הבקשה תוך 60 יום, או תקופה אחרת - הבקשה

נדחתה.

לאחר 60 יום לא יוכל האיש לשלם לפי הודעת הקנס המקורית. הטיפול בענין זה

מרוכז בירושלים. הוא יבוא לירושלים כדי להחתים ארכה?



ד' טלמור;

הסעיף הזה היה חשוב מאד כל זמן שהיה שיקול דעת רהב לתובע. לאהר שהועדה

צמצמה מאד את שיקול הדעת, המקרים שבהם התובע יבטל הודעה יהיו אהד לאלף, בעוד

שכיום - - -

אתה רוצה להגיד לי שהתכוונתם במסגרת הסמכות במקרים שאין ענין לציבור לבטל

הודעות לתשע מאות תשעים ותשעה האהרים? אני השבתי שהשיקול שבמקרה אין ענין לציבור

הוא במספר הקטן של המקרים, עכשיו אני מבין שזה המספר הגדול של המקרים.

די טלמור;

נכון. מרגע שזה נפסל על ידי הועדה, אני הושב שסעיף קטן (ג) הוא חסר משמעות.

היו"ר א' לין;

רטרואקטיבית שכנעת אותי עוד יותר שההחלטה הקודמת היתה נכונה.

סעיף קטן (ג) הוא חשוב כשאדם פונה לגורם שיכול לבטל לו את הדו"ח, ואז אומרים

לו שכל זמן שהתובע לא החליט בענין הוא לא צריך לשלם את התוספות, ישלחו לו הודעה

חדשה עם תקופה הדשה למרוץ תוספת פיגור, אם הדוייה לא בוטל. אבל אם הועדה מבטלת את

הסמכות הזאת, פרט למקרים שלא נעברה עבירה או שאחרי עבר את העבירה, המוסד הזה איבד

חשיבותו. אפשר למחוק סעיף קטן (ג).

היו"ר א' לין ;

ארנה מציע שאדם שהגיש בקשה לביטול בכל זאת ישלם את הקנס?

די טלמור;

לפי החלטת הועדה, אפשר יהיה לבטל את הדו"ח רק במקרים שלא היתה עבירה. זאת

אומרת, הויכוח הוא אותו ויכוה שצריך היה להתנהל בבית משפט. אם הטענה היא שלא היתה

עבירה, האיש צריך היה בעצם לשלוה הודעה שהוא מבקש להשפט. הפניות האלה לא יהיו

יותר מ-10% מהיקף הפניות היום. אם האיש לא עבר את העבירה, בוודאי יבטלו את הדו"ה

ולא ונהיה בעיה. הבעיה היא במקרה שהאיש הושב שלא עבר עבירה ואילו התובע הושב שכן

עבר עבירה, והשאלה היא אם התקופה שבה שקל התובע את הענין צריכה לבוא בחשבון. אפשר

להשאיר את הסעיף לאותם מקרים מעטים שבהם עדיין התובע יכול להחליט.

אם שולחים הודעה לאדם שבקשתו נדחתה, אפשר להטיל עליו קנס נוסף, כדי לא לעודד

פניות לא מוצדקות.

ד' טלמור;

אינני מציע זאת. לא צריך להרתיע אנשים מלפנות.

1



ר' מלחי;

לגבי פניות לגיטימיות, אפילו הן נדחות, מה שמוצע כאן סביר. הבעיה היא שאין לך

דרך להבחין בין פניה לגיטימית ובין פניה לגיטימית, וכאן יש פירצה שקוראת לגנב.

בתקופה של אינפלציה אדם קודם כל יגיש בקשה לביטול. ידחו אותה - בינתיים הרויח 3 -

4 חודשים עד שיקבל הודעה חדשה. יש סכנה שהסעיף הזה יקרוץ לרבים אם לא תהיה סנקציה

על תביעה שנדחית.

היו"ר א' לין ;

תוספת 50% מהקנס המקורי על תביעה שנדחית. כל דחיה דורשת טיפול. אנחנו עושים

את זה בהרבה מקרים, גם בתקנות בתי המשפט. האיש בכל מקרה יוצא נשכר, אבל לא הרבה.

אורך התקופה תלוי ביעילות העבודה של הרשויות. אם יעברו שנתיים עד שהתובע יברר את

הענין, כל המוסד הזה נכשל. אבל זה כבר לא באחריות העזרה. אין סיבה שהבירור לא

ייעשה תוך זמן קצר. הרי התובע לא ייצא לשטח, הוא יברר עם השוטר, יבדוק פרטים.

נצ"מ מ' מילנוב;

יש 150 אלף פניות בשנה רק למשטרה. היום אנחנו עונים שאין אפשרות לטפל.

אני ביקשתי לקבוע שאם תוך תקופה מסוימת האיש לא קיבל תשובה חיובית, משמע

שהבקשה נדחתה. כך עשינו גם במיסים. יש שומה עצמית, ואם תוך תקופה מסוימת אין

תשובה, השומה סופית. כך צריך להיות גם כאן. כאן דברים צריכים לזרום ולא להתעכב.

אני מציע שאם תוך 60 יום אין תשובה, זו דחיה אוטומטית.

אנחנו עונים לאיש שדחינו בקשתו, ובקרוב יקבל בדואר רשום הודעת תשלום חדשה.

למה לא לעשות זאת בהודעה אחת? אם אתם מתכוונים בכל מקרה לשלוח תשובה, ואני

לא אומר שזה לא מי נהל תקין, זה תקין מאד, אבל אני לא רוצה אחר כך לשמוע שיש עומס

על המשטרה ומפני שצריך לשלוח תשובות מעכבים שנתיים את התשובה.

סנ"צ ו' שחם;

אנחנו מוטרדים מהבעיה המהותית של האזרח. הוא ממתין לתשובה 60 יום, אבל בידו

הודעה שכבר לא יוכל לשלם לפיה. אני חושבת שהרשות צריכה לעזור לו, אפילו אם זה

מטיל עלי נו עומס.

אם יהיה קנס, יהיו הרבה פחות פניות. ההיקף יצטמצם.

יו

ו

היו"ר א' לין;

תשיבו לפונים כפי שאתם רוצים, ותוסיפו 50% על הקנס המקורי.

נצ"מ מי מילנוב;

יכול להיות שאדם יקבל תשובה ולא ישלם במועד. האם כפל הקנס שיחול על הקנס

המקורי יחול גם על הקנס עבור הפניה? אם לא, יש בעיה בביצוע.



היו"ר א' לין;

הקנס הוא 22 שקל. אדם הגיש בקשה וזו נדחתה, הוא צריך לשלם 33 שקל. מיום משלוח

התשובה, הקנס שהל עליו הוא 33 שקלים, עם כל התוספות שנובעות מזה.

הוחלט בסעיף קטן (ג) לקבוע שמי שבקשתו נדחתה יחוייב בתוספת 50% לקנס המקורי.

אנחנו עוברים לסעיף קטן (2) לסעיף 2.

סעיף 229 (ב) הקיים היום קובע: לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש

ברצונו להישפט על עבירה, ישלם כפל הקנס; לא שילם ועברו שישה חודשים - יחול האמור

בסעיף 67 לחוק העונשין (סעיף 67 קובע תוספת פיגור). גבית הקנס תעשה כאמור בסעיף

70 לחוק העונשין - שענינו הפעלת סמכויות מיסים (גביה).

אנחנו מציעים להזכיר במפורש גם את סעיף 68 לחוק העונשין, שגם הוא דן בגבית

קנסות. נוסף לזה מבקשים לקבוע במפורש שסעיף 69 לחוק העונשין, הסעיף שמאפשר

לפנות לבית המשפט כדי להפחית תוספת הפיגור, לא יחול במקרים אלה.

אני חושב שלא נכון יהיה לבטל את סעיף 69 לענין זה. בעצם אין היום אף גוף

במדינת ישראל שיכול לבטל תוספת פיגורים. יכול להיות שבנסיבות מיוחדות תוספת כזאת

איננה מוצדקת.

לאחר שהוצאנו את כל עבירות ברירת משפט ממעגל בתי המשפט, כמובן אם אדם לא ביקש

להישפט, והן הפכו לעבירות מינהליות, הטלת הקנס היא הליך מינהלי, לא צריך לחזור

בסופו של דבר בדלת האחורית לבית המשפט. ;

נכון.

אושר סעיף קטן (2).

אנחנו עוברים לסעיף 3 - תיקון חוק העונשין. (קורא סעיף 3).

הערה טכנית. בסעיף 67 יש הגדרה של תוספת פיגור, והיא נקראת התוספת. אני מציעה

להשתמש כאן בביטוי שיעור התוספת.

אושר סעיף 3 .

אנחנו עוברים לסעיף 4 - תחילה ותחולה. (קורא סעיף 4)

למה החלה רטרואקטיבית?



ל' משיח;

עד היום הצטברו הרבה מקרים שאנשים לא שילמו את הקנסות בגין עבירות שעברו.

כיוון שכל ההסדר נועד להקל, כדי להפחית את העומס - -

היו"ר א' לין;

ויש הרבה אנשים שכן שילמו את הקנסות שהוטלו עליהם. לאלה שכן שילמו יחזירו את

הכסף?

לא. אני מודה שזו בעיה.

אנחנו מציעים שאפשר יהיה לחזור אחורה רק שנתיים.

היו"ר א' לין;

מסוכן מאד לעשות ביטול רטרואקטיבי של עבירות עונשין. זה יכול ליצור בציבור את

הרושם שאולי לא צריך להתייחס ברצינות לחוק, אולי יבוא המחוקק לאחר מכן ויקל. זה

דבר מרחיק לכת.

אני מציע שלא נהיה נאיביים. רבים מאלה שלא שילמו את הקנסות הם לא אנשים

אומללים, זהו ציבור מודע. הרבה אנשים אמרו לי שהם לא רוצים לשלם את הקנסות, הם

כועסים, הם מתריסים וכן הקשור בזה. על אף הקשיים, אני מציע לא לקבוע החלה

רטרואקטיבית, זאת אומרת שתחילתו של חוק זה 60 יום מיום פרסומו.

אני חושבת שלא נעמוד בזה. רציתי לבקש שהות ארבעה חודשים. זה שינוי מורכב.

אנחנו יכולים לקבוע שתחולתו של חוק זה מיום פרסומו. את ההפעלה אתם יכולים

לעשות לאחר פרק הזמן שנחוץ לכם. אבל לא יתכן שאם החלטנו פה על הקלה, אנשים שיעברו

עבירה שבוע לאחר פרסום החוק ישלמו תוספת פיגור בשיעור 100%.

מתי יפורסם החוק? אם הפרסום יהיה מחר, יש בעיה. אם תאמרו שהפרסום יהיה בעוד

חודשיים, אפשר יהיה להספיק להתארגן.

לא אומר שהפרסום יהיה בעוד חודשיים. אנחנו לא נדרה הקלה בחוק העונשין כדי

לפתור את בעיות המחשב במשטרה. אם אתם צריכים להגדיל היקף עבודת המחשב, אולי תבקשו

משר האוצר להשאיל לכם כמה אנשים מהמל"מ שיבואו לסייע לכם בעבודה.

את המערכת הזאת לא ניתן להפעיל ללא עזרת מחשב. צריך להתחשב בזה כאחד

האילוצים. ברשותך, אילו צריך היה לבנות בנין לצורך זה, והבניה נמשכת שלושה

חודשים, לא היית אומר לבנות את הבנין היום.



היו"ר א' לין;

הדוגמה של הבנין היא לא רלוונטית.

אנחנו עובדים על פי טפסים - - -

היו"ר א' לין;

לא הכנתם טפסים אלטרנטיביים?

בוודאי שלא. לא ידענו איזו ההלטה תקבל הועדה. טפסים עולים הון תועפות.

1

לא אמרתי שצריך להדפיס את הטפסים, אבל לא עשיתם הכנות מוקדמות? לא ערכתם את

הטופס החדש?

ס נ "צ ו' שחם ;

לא.

היו"ר א' לין;

אתם לא עשיתם את ההכנות המוקדמות, ואתם רוצים להכביד על אזרהים כי לא נערכתם

כראוי? הצעת החוק הוגשה לקריאה ראשונה לפני זמן רב.

סיימנו את הדיון בהצעת החוק. אני הייתי מציע שתחילתו של חוק זה מיום פרסומו.

אבל מאחר שהממשלה עצמה הציעה שתחילתו של חוק זה תהיה 60 ימים מיום פרסומו, יהיה

כך. בתקופה זו צריך להערך. לא יתכן שהאזרה ייפגע משום שהרשויות לא נערכות בזמן.

הוחלט בסעיף 4 לבטל תחולה רטרואקטיבית

הוחלט להעביר הצעת ההוק לקריאה שניה ושלישית

ל' משיח;

אני מבקשת אפשרות לשר המשפטים להסתייג, אם ירצה, בנושא שיקול הדעת, בנושא

ההסדר המוצע בסעיף 2(ג), ובנושא הרטרואקטיביות.

הי ו "ר א' לין;

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 13:50)